סיפור לפסח

פסח מחר בערב וקצת לפני שאאחל לכם חג שמח, אני רוצה לספר משל קטן המיוחס לנביא אליהו זכור לטוב, שמאותת לנו בכל שנה, לקראת חג הפסח ומשדל אותנו למידות טובות. לא בכדי בכל בית נשמר מקום לנביא אליהו בשולחן הסדר.

הנה לפניכם מה שמענו בטוניסיה...

 

שתי שכנות, האחת ענייה ושמה שרה, השנייה בעלת אמצעים ומכנים אותה לאה. שתיהן גרות בכפר קטן שנהר שוטף את אדמתו, רועש וגועש ולעתים רגוע ושלו.  למשפחה העשירה אין בעיות להתכונן לחג הפסחה, לרכוש ביגוד ונעליים חדשים ולקנות כל המצרכים לחג, מצות ושאר ירקות. כבש רועה בחצרם, הוא יהיה הקורבן בפסח.

לעומת זאת, המשפחת הענייה מתקשה  להשיג את המעט שבמועט. שרה לוקחת את הכבסים לנהר, אם אין חדש, אפשר לכבס את הבגדים הישנים כך שיראו טוב ולא יהיה בהם חשש של חמץ.  

היא עוסקת במלאכתה שעה קלה, מנקה, מסבנת, משפשפת עד שפריטי הלבוש היו בוהקים, לבנים כשלג, תכולים כרקיע, וכחולים כים הגדול.  איש בא בימים מתקרב אליה ושואל :

—  מה מעשייך בתי ?

—  אני כובסת.

—  מדוע ? אין לך ביגוד חדש לחג ?

—  יש ויש, הארונות מלאים בו.

—  קניתם כבש לקורבן ?

—  כן, שבח לאל.

—  יש לכם כל המצרכים, בתי ?

—  "נחמדו ונסכרו". תודה לשם, לא חסר כלום.

—  ישתבח השם ויתברך, אומר הישיש ונותן לאישה מטבע זהב למקרה הצורך לקניות נוספות.

 

שרה בשובה הביתה מופתעת למצוא  את מטבחה מלא בכול טוב, לראות כבש קשור בחצר ולועס ירק, ובחדרים ארונותיה מחודשים, במדפיהם בגדים חדשים ובמידות המתאימות לכל בני הבית, מהאב לאחרון הבנים. גם נעליים וגרביים לא חסר. גם לא לבנים תחתונים. השבח לריבון עולם !

היא רצה לקנות אגוזים, פיצוחים ומיני תפנוקים. נשאר לה עוד הרבה עודף בארנק אחרי הקניות אשר שילמה באמצעות המטבע הזהב...

שכנתה לאה נכנסת אליה, מלאה סקרנות ובראותה כל "הכיר" שבבית, היא לא מתאפקת ושואלת איזה נס קרה פה. שרה מספרת לה מאלף עד תו כל אירועי היום, הכביסה ליד הנהר ופגישתה עם האיש הזקן.

ללאה עיניים גדולות ונפשה חושקת לצבור רכוש. היא חושבת : " אם היא אמרה יש לי וקיבלה כל כך הרבה, אני אומר שאין לי ואקבל כפליים...

היא מתלבשת בשמלה דהויה ויוצאת אל הנהר, לכבס שם כל מיני פרטי לבוש בלויים, שאבד עליו הכלח. היא עסוקה שעה קלה  במלאכתה, כאשר איש בא בימים מתקרב אליה ושואל :

—  מה מעשייך בתי ?

—  אני כובסת.

—  מדוע ? אין לך ביגוד חדש לחג ?

—  לא. מה לעשות, הימים קשים.

—  קניתם כבש לקורבן ?

—  לא אבי, ידנו אינה משגת.

—  יש לכם כל המצרכים בבית ?

—   לא אבי, אנחנו מחכים לבורא עולם שיפתח לנו את ידו הנדיבה.

—  השם ישתבח שמו יעשה כרצונו, אומר הישיש ומסתלק.

 

לאה בשובה הביתה מופתעת לראות מטבחה ריק מכל מצרך, בחדרים הארונות ריקים. ואפילו הכבש שהיה רועה בחצר נעלם כאילו בלעה אותו האדמה.

ואם לא די בכך, ארנקה מרוקן מתוכנו. אליהו הנביא – כן, ניחשתם, זהו – העניש אותה על שחמדה וחשקה דברים מעבר לטוב שהיה לה.

 

מוסר השכל : אשרי האיש השמח בחלקו.

                   מי שמאוכזב למרות הטוב שיש לו, לא ישמח לעולם.

מתוך הספר על יהדות טוניסיה : שבעים סיפור וסיפור, עורך דב נוי.