שהיד מאת דויד אלמוזנינו המקור : קדמה
החמושים ניסו להניח מטען חבלה באחד הבתים הצפוניים בעיירה בית חנון לפני כניסת כוחות צה"ל בעקבות ירי קסאמים לעבר שדרות שמהם שנהרגו שני ישראלים. בני משפחת זענין סירבו, והחל וויכוח. החמושים ירו בבני המשפחה והרגו את חסן פלסטיני בן 16 ופצעו חמישה נוספים.
דיווח מ"קול ישראל".

בוקר בית חנון בצפון רצועת עזה, מזג אויר חורפי, הנשים כבר יצאו לקושש עצים לחימום הבית ולבישול . עגלת זבל חוצה את הסמטה באיטיות ושני פועלים מיוזעים מזדנבים מאחור, שופכים את פחי האשפה לעגלה. חצי מתוכם נשפך על הקרקע של הסמטה לשמחתם של חתולי הרחוב הרבים, ריח הזבל מתערבב בריח העשן היוצא מהנרגילה וריח הביוב הזורם חופשי לאורך הסמטה הצרה. שבילים מרופשים הומים בצווחות ילדים בעיניים עייפות המשחקים בכדור עשוי סמרטוטים וגומיות . כלבים רזים ורעבים מתרוצצים סביב מחפשים בשארים מצחינים.   בבית הקפה היחידי בעיירה על הקירות הטיח שהיה פעם לבן מעלה עובש, חלקו מתקלף. זקני הכפר יושבים ומגלגלים באצבעותיהם חרוזי מסבחה מסביב לשולחנות השש-בש.  חלקם עישנו נרגילה ודברו על החיים, הקפה שהוגש בספלי חרסינה סיניים מעוטרים בציורים בצבע כחול היה שחור בוצי ומר ומהמקלט הרדיו הישן בקע קולו החם של פריד אל עטרש מלווה בנגן העוד.   בבית-חנון בעוצר, איש אינו מורשה להיכנס אל העיירה ואיש אינו מורשה לעזוב. סביבה חיילים עם טנקים, בולדוזרים ומסוקים חגים מעל מסביב לשעון. בעיירה נתונה תחת מצור של ממש בארבעת השבועות האחרונים. לפני חודש נכנס הצבא לעיירה בתים לא בתים, בתי אבן ובתי טיט קומה אחת בלבד, כמה עצי זית, כרמים ופרדסים, גפן וכל עץ תפוז, לימון או אשכולית.     ועכשיו זוועות המלחמה מראה נורא. גוויות העצים היו פזורות בכל... ענבים קמלים על הגפן, תפוזים מאבדים את צבעם הכתום לטובת חום מאובק תחת שמש שצבעה לבן צורב. העיירה, שהייתה במשך שנים ביתה של קהילה חקלאית משגשגת, הפכה פתע למדבר. בית-חנון, שנודעה פעם למרחוק בתוצרתה המתוקה, הופשטה בן לילה עירום ועריה. כל מי שפגשנו בשלושת הימים הבאים היה בבירור שבור לב, המום מתקשה להתמודד להתאושש, שטוף יגון מכדי לחוש כעס. מלא צער מכדי לחוש זעם.

  בעיירה בית חנון הקרובה לאזור התעשייה ארז שם עבדו עד לפני כמה חודשים רוב בני המשפחה.היה טוב יומרו לך בבית חנון כשנתנו לנו לעבוד אצל היהודים בהתנחלויות, לא הייתה אינתיפאדה ומחסומים, היה לפחות מה לאכול,הם מתגעגעים לזמנים ההם, לעבודה אצל היהודים. באותו הרגע בחצר של אחד מהבתים הצפוניים בביתם של משפחת זענין ישבו יחד כל בני המשפחה ואכלו פיתה עם זעתר ושמן זית. לפתע כמו נפתח לועו של הגיהינום,  הופיעו לפתע ללא הודעה מקדמת קבוצת רעולי פנים חמושים מגדודי חללי אל אקצה, כלי נשק אוטומטיים בידיהם ועטי חפירה, הפריעו לשלווה ולשקט של בני הבית.   המחבלים ללא שאלות החלו לחפור בחצר הבית כדי להטמין מטען חבלה נגד טנקים לפני כניסת צה"ל לרצועה. כל בני המשפחה התנגדו להנחת המטען היות וידעו מה יהיו תוצאותיו הם אנשים שקטים ושוחרי שלום ולא מעונינים להסתבך בצרות. במקום החל וויכוח קולני בין בני המשפחה לחמושים ובשלב מסוים החלו החמושים לירות לעבר יושבי הבית. כתוצאה מהירי נהרג חסן זענין, צעיר פלסטיני כבן 16 וחמישה בני משפחה נוספים נפצעו באורח בינוני עד קשה.אחרי המקרה החמושים מהזרוע הצבאית של הפת"ח, עזבו את המקום מבלי להטמין את המוקש. למחוורת נערכה הלווית חסן רק בני המשפחה ליוו אותו לבית הקברות המקומי, הוא לא הוכרז כשהיד ומשפחתו לא חילקה סוכריות לבאים לביתם לנחם אותם.     אחרי ההלוויה של הנער תושבי העיירה ארגנו בבוקר הפגנה, באופן ספונטני, המפגינים מחו נגד התמקמות החיילים בין הבתים ונגד ניתוק בית חנון מהרצועה. בהפגנתם מבקשים תושבי העיירה להעביר לתושבי ישראל מסר חד משמעי, כי הם שוחרי שלום. משאירים את הברירה בפני צה"ל אם להפגיז בתי מגורים או להבליג. הם צעקו בקול :
 עזה עזה אל ייאוש
עוד נגמור עם הכּיבוש
צועקים כל הפגנה
אבל כלום לא השתנה     למרות שהייתו של צה"ל בבית חאנון שבצפון הרצועה המחבלים מצליחים לשלוח קסאמים לעבר שדרות, והממשלה מחליטה לגבות מחיר מהאוכלוסייה.  

החיילים הפרוסים בשטח מקשיבים לגלי צה"ל : "כוחות צה"ל פועלים מהערב בצפון רצועת עזה ובעיירה בית חנון".   הלילה אפל וחשוך, הנה מגיע טרקטור ישראלי, "זה שוב מתחיל, זה שוב מתחיל" צועק אחיו של חסן בן ה-10 ורץ  לאורך הסמטאות המפותלות כמו מטורף להודיע שוב על כניסת צה"ל לעיירה. בראש הטור הטרקטור, דחפור ישראלי ענק עטוף כולו בשכבות הגנה מפלצת פלדה. הוא נוסע לבית חנון והורס בדרכו את הכבישים, המובילים אליה על מנת לבודד אותה. "שוב זה מתחיל", "אפילו הסוברו השרופה לא הזיזה לו" הוא אומר לעצמו. הבולדוזר מתקדם ללא הפרעה ובדרך הורס מדרכות ואת בורות הביוב,  מי יכול יעצור את המפלצת האמריקאית והנה הוא בבית חנון הבית הראשון סמוך למחסום ארז הוא מרים את הכף הענקית מתקדם, מתקדם "רגע רגע ה-ההה מפלצת",צועק בן ה-10. אבל אף אחד לא שמע אותו. דחיפה קלה אחת של הכף הוא כבר בסלון הלכה הטלוויזיה, עוד שניה הבית קורס. "הלו מפלצת זה הבית של חסן, חסן זענין זה "שהיד" שלכם, שלכם, הוא מת בשבילכם, בשבילך... יה מפלצת פלדה שלא תעלה על מוקש... האם הבטחתם לו גמול הולם למעשיו ?  גן עדן ? 70 בתולות ? או שבעים צימוקים יבשים ?  רגע, רגע, קולו נחלש, והוא פורץ בבכי מר וזרק על הטרקטור את כדור הסמרטוטים וגומיות שכל כך אהב. בתא הממוזג בבולדוזר החייל הקשיב לגלי צה"ל לשיר של ניסים סרוסי... והמשיך לגלח את הבתים הסמוכים לכביש מבצע את מדיניות הצבא לגבות מחיר מהאוכלוסייה.