פרשת השבוע יש בה שלשה דברים: א} פרשת בכורים ב} לומר הקללה והברכה על הר עיבל והר גרזים ששה שבטים בהר זה וששה שבטים בהר זה, והכהנים והלויים וארון הקדש בין שני ההרים ופונים הכהנים והלויים נגד הר גרזים ואומרים ברוך וכו' והכל עונים אמן, ואח"ך פונים נגד הר עיבל ואומרים ארור וכו' והכל עונים אמן. אם תשמעו דברי הנה נותן לכם כל הטוב ואם לאו להפך. יש לשאול מה השייכות שיש בפרשת בכורים ששמחתה מרובה שחז"ל אמרו הפועלים שעובדים יום ביומו אפי' שאין להם רשות לעמוד לרבנים ולאנשים זקנים שמאבד הזמן של אותו ששכרם כשרואים האנשים בבכוריהם עומדים ונותנים להם שלום וכשמביאים הבכורים יצאו הכהנים והלויים לקראתם ויאמרו מזמורי תהלים בכל הדרך עם התוכחה?
אולם כדי לתרץ נתחיל לתרץ שאילה אחרת שמי שהביא הבכורים יאמר ארמי אובד אבי וירד מצרימה וכו' ארמי אובד אבי הכוונה על לבן שהיה רוצה להרוג יעקב אבינו ואח"ך אומר וירד מצרימה כאלו לבן הוא שהניח יעקב אבינו שירד למצרים מה השייכות שיש לו לבן בירידת יעקב אבינו למצרים? אבל חז"ל תירצו שאם לבן נתן רחל ליעקב קודם לאה יוסף יהיה הבכור ולא היה רב עם אחיו שהוא לא ידע שהם היו יודעים הקבלה והוא עודנו קטן ולא למדו אביו שעדין לא הגיע לגילם ואם היה גדול מהם הרי למד כמותם ולא היה קורה כלום. אבל יש לשאול והרי גזירת ועבדום וענו אותם נגזרה מזמן אברהם אבינו ר"ל צריכים שילכו לעבוד?
אולם ידוע שגזרת אברהם אבינו של ועבדום וענו אותם היא ארבע מאות שנה ואנו לא ישבנו רק מאתים ועשר שנים, עדין חסרים מאה ותשעים שנה ולמה יצאנו קודם הזמן? משום שאז ישראל הגיעו למ"ט שערי טומאה ואם יגיעו לחמשים שערי טומאה אינם יכולים לצאת עוד, אבל מאה ותשעים שנה שנשארו לא כלו לגמרי אלא משלמים אותם בזמן הזה {חז"ל אמרו שגזרת בין הביתרים כדי לקבל ניצוצי קדושה שאבדו בעון אדם הראשון שאכל מעץ הדעת והיה צריך ארבע מאות שנה כדי לקבל את כולם וכשיצאנו קודם הזמן נשארו מהם ולזה אנו יושבים בגלות כדי לחפש אחריהם ולקבצם} וידוע שמצרים היתה ערות הארץ שכל הטומאות בתוכה ר"ל אם הלכנו לעבוד בעיר אחרת היינו עובדים ארבע מאות שנה נצטרך לגלות הזה. וידוע שאמרו חז"ל שהתוכחה של בחקתי באה בחרבן וגלות בית ראשון ושל כי תבא בחרבן וגלות בית שני ר"ל לבן הוא שגרם לאבותינו שירדו למצרים ולא לעיר אחרת ובגללו אנו עכשיו בגלות ולזה הפסוק הסמיך לנו פרשת בכורים לפרשת התוכחה לדעת שהסבה של הגלות הזה הוא לבן.
אבל יש לשאול למה הקב"ה לא הניחנו לגמור מאה ותשעים שנה וננוח ואם על חמשים שערי טומאה שנגיעו להם יביא לנו רבי עקיבא שהגיע לחמשים שערי בינה ויוציאנו כמו שפירשו חז"ל על הפסוק שלח נא ביד תשלח שמשה רבינו אמר להקב"ה הניחם שיגמרו ואח"ך תביא להם רבי עקיבא ויוציאם, אבל כשנסיים לומר פרשת בכורים מתיישבת קושיתינו הפסוק אמר ונצעק לה' אלהי אבותינו וישמע ה' את קולנו וכו' ויוציאנו ה' ממצרים שהתפלה שהתפללנו לה' היא שהוציאה אותנו קודם הזמן כשאדם יתפלל מעומק לבו וביותר כשיוריד דמעות ומחמת שהקב"ה אוהב אותנו שמע תפלתינו, ואבותינו כשהגיעו למ"ט שערי טומאה אינם יכולים עוד שיותר דבר שקץ לנו ומניחנו ללא שלוה היא הטומאה ולזה התפללו בכל לבם וה' שמע תפלתם והוציאם אפי' שצריכים אח"ך לשוב בגלות פעם אחרת.
מכאן אנו צריכים ללמוד אנו עם ישראל יותר דבר שמועיל לנו הוא התפלה אם תפלתינו תהיה מלב יכולים לשנות הרבה דברים, התפלה היא סוד הצלחתינו. אבל התפלה לא אדם יקח סדור וקורא כמצליף וסוגר הסדור וישוב לביתו ויאמר התפללתי. והתפלה שיש בה אפשרות לשנות הרבה דברים צריך לה שלשה דברים א} כשיכנס לבית הכנסת צריך לו לדעת שהוא נכנס לבית ה' אינו נכנס לבית קפה, צריך לו לכבד המקום שכנס בו לא ידבר ולא ישחק ולא יתלוצץ, לפניו הקב"ה שויתי ה' לנגדי תמיד ובפרט בתפלה ב} התפלה היא לטובתינו כשאנו מתפללים אין עושים חסד עם ה' להפך הוא שחמל עלינו והסכים לנו שנתפלל לו לא כל מי שרוצה לדבר עם המלך ידבר אבל הקב"ה מרוב אהבתו לנו ואפי' שהוא מלך מלכי המלכים הסכים לנו להתפלל לו ג} התפלה אפי' שהיא חובה וצריכים להתפלל, היא כולה בקשות שאנו מבקשים מהקב"ה, ולזה צריכים לדעת מה אנו מבקשים ר"ל האדם ישתדל להבין מה הוא אומר לא יוצא מפיו והוא חושב מחשבות זרות.
כשהאדם יבין שלשה דברים אלו ויעשה אותם נקרא שהוא מתפלל ותהיה תפלתו רצויה לפני הקב"ה ואז נבין כמה אנו קטנים לפני הקב"ה כמו שידוע המעשה שפעם שלמה המלך היה הולך בדרך ומצא איש בגדיו קרועים ופניו שחורים מחמת השמש ומלקט באשפה קרא לו ואמר לו למה אתה ככה? אמר לו אין לי מה לאכול. נתן לו כסף ואמר לו כשיכלה לך בוא לארמוני והוסיף לך, וצוה עבדיו שיכנסוהו תמיד ועשה ככה. פעם הלך לארמון ולא מצא שלמה המלך אמר להם איפה הלך? אמרו לו לבית המקדש, אמר אלך ואראה מה עושה שם. התגנב ונכנס מצאו מתפלל להקב"ה, אמר בלבו למה אבקש משלמה אלך ואבקש ממי שנותן לשלמה. שב לביתו התפלל להקב"ה. כשמצא שלמה שישב הרבה זמן ולא בא אליו שלח אליו ואמר לו למה לא באת אלי? אמר לו אותו שאתה מבקש ממנו לתת לך ואח"ך תתן לי אבקש ממנו אני ישר יותר טוב.
צריכים לדעת שכל מה שיש לנו נתנו לנו הקב"ה ואף הנפש שנושמים ממנו מאת הקב"ה ובכל יום הקב"ה מחדש בעולמו לא מסר פקודה ובוצע עד עכשיו אלא שבכל יום מוסר פקודה כדי שהעולם יתחדש ולזה בכל יום אפשר שישתנה המצב ולא יאמר האדם איך היום אין לי מה לאכול ומחר אהיה עשיר, הקב"ה יש לו אפשרות בכל דבר ואנו צריכים לעשות שני דברים כדי שהקב"ה יחון עלינו והם התשובה והתפלה, וביותר תפלה בדמעות ובפרט הימים שהם מראש השנה לכפור שאז אנו דנים אצל הקב"ה ואז התשובה והתפלה מתקבלים יותר וימים אלו קרובים לראש השנה ולכן צריך לו לאדם להכין עצמו וצריכים מעכשיו לנצל ההזדמנות כדי שהשנה הבאה תבוא עלינו יותר טובה ולזה מעכשיו נתחיל לשוב בתשובה ונתפלל כראוי כדי שהקב"ה יכתוב לנו הטוב והשלום והבריאות וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.