|
בס"ד |
עש"ק,פרשת כי תבא י''ז אלול הרחמים התש''ע, |
שנה עשירית, גיליון מספר 495 |
|
|
כניסת השבת: 18:28 |
ההפטרה: קומי אורי ומסיים: בעתה אחישנה ישעיה ס' |
יציאת השבת:19:18 |
|
|
|
|
עלון זה יוצא לאור על ידי ישיבת רבי אליעזר זצוק''ל וזיע''א חארה כבירה זרבה תוניסיה יע''א
העלון מתפרסם במקביל בפורום אתר האינטרנט עמי"ת www.amit4u.net |
|
|
|
כניסת השבת הבאה פרשת כי תבא 18 :19 |
בעלון חידושים מפרשת השבוע, ליקוטים, סיפורים בעברית, מוסר בערבית כולל מצוות השבוע, תמצית באור פרשת השבוע, חידושים ודברי מוסר
ניתן להקדיש העלון להצלחה או לרפואה ולהבדיל, לעילוי נפש
העלון השבוע מוקדש לרפואת חיים יוסף בר מרגלית נעמן ולרפואת כרמל חייה בת יפה חדוק ולרפואת דיאמנטה בת שתרונה מאזוז ולרפואת עזיזי בר כמונה חדוק ולרפואת ליליאן חייה בת קוטי ולרפואת זינה בת שלבייה יעיש ולהצלחת מר מעתוק בשירי הי''ו ושיזכהו ד' לבנים זכרים של קיימא בקרוב
להצלחת כל עם ישראל ואנו תפילה כי יחדלו הפיגועים ותאונות הדרכים |
לע"נ כל נפטרי עם ישראל ובכללם:
הרה''ג רבי מסיעד בר כמונה מאצ'אר זצוק''ל וזיע''א ואשתו מרת טיטה בת מישה ז''ל .היקר מר ציון בן מסעדה הכהן ז''ל ואשתו מרת עשושה בת מישה ז''ל .מו''ר הרב הגאון רבי צבי חיים מאצ'אר בר טיטה זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי חנינא בוגיד בר ורדאנה סעדון זצוק''ל וזיע''א. מו''ר הרב הגאון רבי ציון בר גרצונה דיעי זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי מצליח מאזוז בר רחל זצוק''ל וזיע''א. ולמנוחת האשה הכשרה מרת לאה מזיאנה בת חנה לבית סוסי ז''ל. ולמנוחת האיש היקר מר וצייף ציאדה בר שלבייה ז''ל ולמנוחת האיש היקר מר מעראבי מאזוז בר זינה ז''ל. ולמנוחת היקר מר וזיפה עשוש בר חנה ז''ל. ולמנוחת היקר מר כמוס כהן בר שמחה ז''ל. ולמנוחת היקר מר גבריאל סגרון בר כאדומה ז''ל . ולמנוחת האשה הכשרה מרת דזירייה בת כמיסה לבית טראבלסי ז''ל. ולמנוחת הרב הגאון רבי מרדכי אליהו זצוק''ל וזיע''א. ולמנוחת האשה הכשרה מרת מינה יאסמינה בת מרימה לבית סופר ז''ל. ולמנוחת האשה הכשרה מרת שתרונה בת ורידה לבית חדאד ז''ל |
|
נא לשמור על קדושת העלון ולצרפו לגיליונות הבאים | נא לא לעיין בזמן התפילה וקריאת התורה | שבת שלום ומבורך |
מטבע לצדקה מפעם לפעם אנו שומעים סיפורים מופלאים על ניסים שמתרחשים לבני אדם. לא תמיד מתרחש נס, ובכל זאת מתוך היגון והייסורים מבליחה ממרום תמיד איזו קרן אור דקה, כמו מטבע אחת לצדקה. כך הוא הסיפור שלפנינו. מצבה של חנה החולה במחלת הסרטן היה בכי רע ופטירתה הייתה רק עניין של זמן מועט. ליאת וחגית בנותיה חזרו עמה מהמחלקה האונקולוגית ב"הדסה עין כרם" בירושלים, מאשפוז רצוף של שבועיים, לביתה בגבעתיים. לאחר ששבו לבית מצבה המשיך להידרדר. בטנה של חנה תפחה למימדים שלא אפשרו לה לצעוד על רגליה והיא שכבה במיטתה. בנותיה התייעצו עם רופאה בקופת חולים והחליטו לקחת את אמן לבית החולים "איכילוב" בתל אביב כדי לבצע דיקור, כלומר, להוציא נוזלים מהבטן וכך לשחרר את הנפיחות. האב, שלום, לא היה מסוגל להשתתף בכל הטיפולים באשתו, מפני שהיה מבוגר וחולני אף הוא, והבנות היו צריכות לקחת אותה גם הפעם. לא היה ברשותן כלי רכב והן נאלצו להזמין מונית. לא ניתן לתאר את הקושי שהיה להן כשהעלו את אמא שלהן על המונית. היא לא הייתה מסוגלת לעמוד ולא היה ברשותן כסא גלגלים שיסייע להן להובילה. לאחר שנכנסו למונית, נסעו ל"איכילוב" והגיעו לשם בשעת לילה מאוחרת.
ליאת חיפשה כסא גלגלים במתחם בית החולים ולא הצליחה למצוא. לאחר מאמצים רבים והתרוצצות במסדרונות הארוכים מצאה כסאות גלגלים מחוברים בשרשרת זה לזה, שיש צורך להכניס מטבע של חמישה שקלים לתוך מכשיר המוצמד לכסא כדי לשחררו, ממש כמו בעגלות שמצויות במרכולים. היא שלשלה מטבע מתאימה וחילצה אחד מהם. לאחר מכן חזרה למונית שהמתינה והושיבה עם חגית את אמן בכסא הגלגלים. הן הגיעו לחדר מיון ולאחר זמן המתנה עברו למחלקה האונקולוגית לבדיקה מדוקדקת. הרופא אמר להן שאין מה לנקז מפני שמדובר בבצקת, ושלא נותר לאמן זמן רב לחיות. הן סירבו להאמין לו כפי שלא האמינו לרופא שאמר להן לפני למעלה משנה וחצי, כי נותרו לאמן שלושה חודשי חיים בלבד... אין מה לעשות. חוזרים הביתה. שוב הזמינו מונית ושוב העלו את אמן לתוכה. חגית המתינה עם האם במונית וליאת רצה להחזיר את כסא הגלגלים למקומו. היא חיברה אותו לכיסאות האחרים המחוברים ביניהם וניסתה להוציא את מטבע חמשת השקלים, אבל לא הצליחה. היא התעקשה שוב ושוב, אך ללא הצלחה. מהם חמישה שקלים?! ומה בכלל חשוב כסף במצב כה קשה?! ובכל זאת, היא התעקשה לחלץ את המטבע, אולי בגלל התסכול מהמצב המייאש ואולי בגלל שהתרגזה על כך שמתייחסים לעגלת נכים כמו לעגלת מצרכים במרכול. ליאת המשיכה לנסות עוד ועוד, אך לשווא. בינתיים, הגיעה חגית לקרוא לה והן חזרו עם אמן במונית לגבעתיים. מצבה של האם התדרדר. לאחר יומיים הניחה ליאת נעלי בית לרגלי אמה, שרצתה לרדת ממיטתה ובאותו רגע שבקה האם חיים. נערכה לוויה ובסיומה חזרו הבנות והאב לביתו לשבת 'שבעה'. במהלך ימי האבל, קיבל האב התקף אפילפטי חמור לראשונה בחייו. הפעם הזמינו בנותיו אמבולנס. הפרמדיק רצה לקחת אותו בתחילה לבית החולים "תל השומר", אבל בגלל פקקי תנועה שהיו בדרך לשם, החליט לנסוע ל"איכילוב". וכך, ליאת וחגית מצאו את עצמן שוב בחדר המיון ב"איכילוב" והפעם עם אביהן החולה. הן שמו לב שהאחיות הקצו לאב בדיוק את המיטה שעליה שכבה אשתו המנוחה כמה ימים קודם לכן. ואז, ללא כל הסבר, הוחלט להעבירו למיטה אחרת בחדר המיון. לאחר שהועבר לאותה מיטה, שהו לצידו שתי בנותיו כרבע שעה. בינתיים מצבו של האב התייצב ואף השתפר. ואז, לפתע צדה עינה של ליאת מטבע של חמישה שקלים, שהייתה מונחת על הכוננית הקטנה שניצבה ליד המיטה, כאילו שהמתינה להם... ליאת וגם חגית חשו ששלחו להן בחזרה את המטבע העקשנית, שליאת ניסתה לחלץ לפני מספר ימים. הן התפלאו שאף אחד מעשרות האנשים שעוברים שם מדי יום לא שם לב למטבע. ליאת נטלה את המטבע, עלתה לבית הכנסת בבית החולים ונתנה אותה כצדקה לעילוי נשמת אמה המנוחה . אהבת ד' לילה אחד אדם חלם חלום. הוא חלם שהוא הולך לאורך החוף עם אלוהים. על פני השמים חלפו במהירות סצינות מחייו.
בכל סצינה הוא שם לב לשני זוגות עקבות רגליים בחול. זוג אחד שייך לו והזוג השני לאלוהים.
עם חלוף הסצינה האחרונה של חייו הוא הסתכל אחורה לעקבות שבחול. הוא שם לב שפעמים רבות לאורך דרך חייו היה רק זוג עקבות אחד, כמו כן הוא שם לב שזה קרה בתקופות השפופות ביותר בחייו.
דבר זה הטרידו והוא שאל את אלוהים בנוגע לכך: "אלוהים, אתה אמרת שביום שאלך אחר חוקיך אתה תלך עמדי לאורך כל הדרך, והנה שמתי לב שבתקופות הקשות ביותר בחיי יש רק זוג עקבות אחד. אינני מבין מדוע כאשר הצטרכתי אותך יותר מכל - עזבתני"?
ענה אלוהים: "בני היקר עד מאוד, אני אוהב אותך ולעולם לא אעזבך. באותן תקופות שבהן כה רב היה סיבלך, כשאתה רואה זוג אחד של עקבות לא היו אלה עקבותיך. היו אלה עקבותיי שלי כשנשאתי אותך על כפיי."
פרשת השבוע - כי תבוא - הרב אריה קרן ולא נתתי ממנו למת (תבוא כו-יד) מצינו בספרים הקדושים, כי העושה מצוה שלא כראוי, מתוך כוונות של תועלת אישית, מתגלגלת אותה מצוה לידיהם של הסיטרא אחרא ומגבירה את כוחה. לפיכך אומרים: "ולא נתתי ממנו למת" לא נתתי את מצוותי לכוחות הרע ולא עשיתי מהן "זבחי מתים"...(תפארת שלמה). האדם צריך להשתדל בעולם הזה, אפילו מעט מן המעט, ודוקא המעט הוא חביב הרבה אצל השם יתברך, וכמו שמסופר במדרש על אגריפס המלך, שציוה להקריב ביום אחד אלף עולות, ושלא יקבלו שום קרבן אחר מלבד עולתיו, והנה בצהרי היום הגיע עני ובידו שני תורים, וביקש להקריבם על גבי המזבח, הכהן אמר לעני שאין הוא יכול להקריבם מחמת צווי המלך, בכה העני וטען שכל יום הוא צד ארבעה תורים, שנים הוא מקריב, ושנים הוא אוכל, ואם לא יקריב היום, כיצד יתפרנס למחר? חס עליו הכהן והקריב את שני התורים. בלילה חלם אגריפס המלך, שאמרו לו, קרבן העני הקדים בשמים את אלף העולות והזבחים שלך. שאל אגריפס את הכהן לפשר הדבר, וסיפר לו. מיד הבין אגריפס, שאין הקדוש ברוך הוא חפץ בעולות וזבחים לרוב, אלא דוקא מעט שבא מעומק הלב חביב עליו ביותר. בעלי המוסר כותבים: שתמיד צריך האדם לקחת יוזמה עצמית לשנות מעשיו, ולא לסמוך על אחרים שיעשו זאת. ובפרט כשבאים איזה יסורים לאדם, יפשפש תמיד במעשיו, ולא יתחמק מהמציאות, ויזכור לזעוק להשם יתברך שממנו באה הישועה, ומה נואלו אותם אנשים שמיד בבוא אליהם איזו צרה תולים זאת כביכול "בעין הרע" או "מקרה" ועוד שטויות והבלים, או שרצים ישר לרבנים מבלי להתבונן במעשיהם. ואם יחכים האדם וידע שלמעשה הכל תלוי בו עצמו, במעשיו ובהתעוררותו, ידע לתקן הדבר מהר, ולחסוך מעצמו טרחות רבות. מעשה היה, שבאה אישה חשוכת בנים להרב הקדוש רבי מאיר מפרמישלאן זכותו יגן עלינו אמן, ושטחה את בקשתה לברכת הצדיק, שתזכה להפקד בקרוב בפרי בטן. הצדיק ענה לה, שהוא מוכן לברכה בתנאי שתתן לו סכום עתק כפדיון נפש, והיא התחננה על נפשה שיוריד הצדיק מהסכום שכן אין באפשרותה לשלם אף רבע מהסכום הנקוב, אך הצדיק עמד בעקשנות על המחיר, ולא אבה להוריד אף מעט מהסכום, כשראתה האשה את עצמה ללא עזרה, אמרה לצדיק, שהיא תפנה להקדוש ברוך הוא ישירות, והוא כבר יתן לה בחינם... כששמע הצדיק את דבריה, אורו עיניו, ואמר לה: "כעת אני מבטיח לך שבעוד תשעה חדשים תחבקי בן, וכל מה שעשיתי היה רק כדי שיכאב לך, ותדעי היכן הכתובת האמיתית". האדם בעולם הזה צריך לטרוח בכוחות עצמו, מבלי לסמוך על אחרים, וכדברי הגאון רבי חיים מוולאזין, על רבו הגאון רבי אליהו מוילנא, שלא רצה שיבוא לו מגיד משמים לגלות לו תורה, משום שרצה לעמול בעצמו על התורה. האדם לא צריך לחיות בעולם הזה בשלוה, אלא חייב הוא לעמול בתורה, ואף על פי שיושב אדם רוב היום, ושומע קלטות של תורה וכיוצא בזה. מכל מקום חייב להתעסק בתורה, וללכת לבית הכנסת או למקום ששם עוסקים בתורה בחבורה בגמרא או בהלכה, במקרא או במוסר. (כותונת פסים). והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלקיך וכו' ברוך פרי בטנך (תבוא כח, א-ד) מעשה באברך שבמשך שנים לא נפקד בזרע של קיימא,היה מגיע מידי פעם להגר"ח קניבסקי כדי לבקש עצה וברכה, יום אחד התדפק על דלתו ביתו של הגר"ח ונהרה גדולה על פניו. וכה סיפר: חבריי ודורשי טובתי הראו לי את דבר ספר חרדים הכותב שמי שמתנכל לחיות ומציק להן,לא יתברך בילדים,ונזכרתי במעשה שאירע בביתי.יונים רבות התקבצו להן במרפסת הבית והציקו מאוד לי ולרעייתי.כאשר החלו היונים להביא גם את ה'חברות' שלהן. ולא היה באפשרותנו לנוח לא בצהרים ולא בלילה, החלטתי לשפוך זפת על מעקה המרפסת כדי להרחיק אחת ולתמיד את היונים הטורדניות. כששמעתי את דברי ספר החרדים חשבתי בליבי שאולי זו הסיבה שהקב"ה ממאן לפקוד אותנו בילדים,וקיבלתי על עצמי לעשות תשובה על ידי כך שנחזיר את היונים לביתנו.התחילנו להניח פירורי לחם במרפסת,ובתוך יום יומיים הוצפנו שנית ביונים רבות. וזמן קצר לאחר מכן התברכנו בברכתו של הקב"ה,סיפר האברך להגר"ח קניבסקי, כשכולו קורן מאושר ושמחה.אפשר ללמוד מכך,הוסיף הרב זילברשטיין שליט"א,שאם הקב"ה תובע בצורה כזו את בלבונם של בעלי חיים,על אחת כמה וכמה שיש להזהר שלא לפגוע ביהודי,בנו של מלך מלכי המלכים. אמרו חכמים: השכל הוא הבשת והבשת הוא השכל,כי על אדם וחוה נאמר: "ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו (בראשית ב,כה), ולא היו יודעים דרך הצניעות ולהבחין את טוב ובין רע,ולאחר שאכלו מעץ הדעת,נאמר: "ותפקחנה עיני שניהם (שם ג, ז). וכן כל בעלי חיים,זולתי האדם,אין להם בושה הואיל ואין להם חכמה.וכל חכם לב יודע מעלת השכל והחכמה,כי בא יגיע אל אמתת הדברים,ובה גם יגיע להודות ביחוד בוראו,ברוך הוא,ולעבודתו,ובה יוכל להדמות למלאכים. וכיון במעלת החכמה גדולה כל כך,צריכה שתהא חברתה הדומה לה,שהיא מדת הבושה,קרובה לה במעלתה,והראיה שהיא דומה לה-מפני שלא ראית בישן חסר דעת ולא דעתן מבלי בשת.ועל כן ראוי שישתדל האדם להתנהג במדה החשובה הזאת ולהתחכם בה,עד שתהא קבועה בנפשו ויגביר אותה על כל טבעיו,ותהיה בעיניו חשובה משאר מדותיו,כי בה יגיע אל רב המעלות וימנע בעבורה מכל מדות מגנות. מדת הבושה היא גדר גדול ומחצת ברזל לפני כל העברות,כי אדם עובר כמה עברות בסתר,מה שמתביש לעשות בפני בני אדם. וכן אמרו חכמים,כי בשעת פטירת רבן יוחנן בן זכאי,אמרו לו תלמידיו:רבנו,ברכנו! אמר להם: יהי רצון,שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. אמרו לו: עד כאן ותו לא?! אמר להם: תדעו, כשאדם עובר עברה, אומר: שלא יראני אדם! (ברכות כח ע"ב). וכל זה מפני שירא,שיבוא לידי בושה. וטוב הוא שימנע מן העברות גם מחמת שמתביש מבני אדם,כי מתוך שלא לשמה בה לשמה (פסחים נ ע"ב) ואיך שלא התבייש מלפני מלך מלכי המלכים הקב"ה בוחן כליות ולב ואין דבר ניסתר מנגד עיניו, שנאמר ,עיני ה' משוטטות בארץ" ועוד "מלוא כל הארץ כבודו" וכי אפשר שמימנו לא להיתביש ומבשר ודם כן וכאן נימדדת האמונה האמיתית של היהודי, והחי תן לליבו. מעשה שהיה רבה ההיתרגשות בביתו של ראש החברה קדישא בירושלים.מספר נשים עמדו במטבח הקטן והצפוף ובשלו מאכלים לקראת הסעודה הגדולה שתערך בערב. מסורת היא שביום פטירתו של משה רבנו, בז' באדר,מתכנסים אנשי החברה קדישא בירושלים ועורכים סעודה גדולה. הסירים שעל האש מבעבעים,אדים עולים ומתמרים אל על.מדי פעם נגשת אשה אחת,פותחת את הסיר ובוחשת את הבשר, לפתע תוך כדי בחישת צלי הבשר נפתח החלון על ידי משב רוח חזק וכד חרס גדול שעמד על אדן החלון נפל והחלב שהיה בתוכו נשפך הישר לתוך סיר הבשר הפתוח... בהלה אחזה את הנשים,הרי אסור לבשל בשר וחלב! ובסיר הבשר אין כמות פי ששים מהחלב שנשפך לתוכו...אם כך כל סיר הבשר אסור באכילה. מהומה גדולה קמה בבית,השעה היתה מאוחרת,ולא יהיה זמן לבשל בשר מחדש.בעוד שעה קלה יתאספו המוזמנים,וסעודה-מה יהא עליה? פנתה בעלת הבית לבעלה ואמרה: "גש בבקשה לביתו של רבנו,רבי שמואל סלנט,וספר לו את אשר ארע,אולי בתבונתו הרבה ימצא התר לאכילת הבשר". "קשה להניח שימצא התר"-ענה לה בעלה. הן כמות החלב שנתזה לסיר הבשר גדולה היא ולא נראה לי שאפשר להתיר". הפצירה בו האשה בשנית ולא הרפתה עד אשר הסכים ראש החברה קדישא ללכת ולספר לר' שמואל את התקלה. כאשר שמע רבי שמואל סלנט את הסיפור התהרהר קמעה ואמר: "חזר אלי בעוד כשעה.פליאה הסתמנה על פני השואל,ידוע היה שרבי שמואל משיב על כל שאלה תיכף ומיד.בקיאותו המדהימה בש"ס ובפוסקים היתה ידועה לכל. אם כך מדוע עליו לחכות שעה לתשובה. יצא השואל מבית הרב והלך לביתו להמתין עד שתחלף שעה. מששב אל בית הרב עמד והמתין בקצר רוח לפסיקת הרב.מה רבה היתה תמיהתו כששמע את רבי שמואל אומר לו: הכל כשר ללא שום פקפוק,איני יכול להגיד לכם מדוע פסקתי כך,אולם יכולים אתם להיות סמוכים ובטוחים שאין כאן כל חשש. ועוד הוסיף הרב ואמר: "גם אני אבוא לסעודה ואוכל מאותו בשר..." רגליו של ראש החברה קדישא נשאוהו חיש מהר לביתו והבשורה המשמחת בפיו: "רבי שמואל פסק כי הבשר כשר,ואף הוא יבוא להשתתף עמנו בסעודה ולאכול מבשר זה". אנחת רוחה יצאה מפיה של בעלת הבית שדאגה מה תתן לאכל בסעודה. סקרנות אחזה את כל שומעי המעשה לדעת מדוע מעלים רבי שמואל סלנט את הסבה לפסק ההלכה,שכן אין זו דרכו לנהג כן. עם רדת הלילה החלו המשתתפים להגיע לבית ורבי שמואל סלנט אמנם קים את דברו והופיע לסעודה.הוא אכל את הבשר כפי שהבטיח ובראות זאת כל הסועדים סר החשש אף מלבם של הספקנים לגבי כשרות הבשר: אם רבי שמואל אוכל-ודאי כשר הבשר בתכלית ההדור. עבר זמן והמארע השתכח. כאשר הגיעה שעתו של החלבן להפרד מן העולם התגלה הסוד באופן מפתיע: כשהרגיש הלה כי קרב קצו,קרא אליו את אנשי החברה קדישא וספר להם את הסיפור. כאשר הובאה השאלה בענין בשול בשר וחלב לפני רבי שמואל סלנט,שלח מיד הרב לקרא לו-לחלבן ובקשו שיגלה רק לו בסודי סודות האם החלב שמוכר הוא נקי ללא תערבת מים,או שמא נוהג הוא לימהול מים בחלב כדי להגדיל רוחיו. החלבן הודה לרבי שמואל שאכן נוהג הוא למהל מים בחלב.רבי שמואל הביט בחלבן בעינים רחמניות, הבטיחו שהוא לא יגלה את הסוד, ומיהר לחשב את הכמויות. חישב ומצא שכמות החלב שניתז אל סיר הבשר היתה קטנה שכן החלב היה מהול במים.ולכן סיר הבשר היה פי ששים מכמות החלב שנשפכה לתוכו...ופסק הדין היה כפי שהיה. הבינו עתה כולם מדוע לא רצה רבי שמואל לגלות את הסיבה שהכשיר את הבשר,שכן לא רצה לביש את החלבן,ואלמלא ספורו של החלבן בעצמו לא היה הסוד מתגלה לעולם
רוחות חולפות שבועיים אחרי שהגענו לבית בן השלוש קומות שקנינו בגדרה, אשתי ילדה את ילדנו השלישי, אורון. הוא נולד גדול ויפה ונחמד. אבל אז אירע דבר מוזר ביותר. מהרגע שהתינוק נכנס לבית חלה מיד: השתעל, היה מנוזל, התכווץ, צרח ונתפסו לו השרירים. היה נראה כאילו מישהו תופס באוזניו או ברגליו ומכאיב לו. זה היה ממש מזעזע. בכל פעם שבאנו לרופאה היא בדקה אותו ואמרה: "הילד בריא. אין לו כלום! חזרו הביתה". מהרגע שחזרנו הילד שוב החל לחלות ולצעוק מכאביו. לא שמנו לב לעובדה מדהימה: בכל פעם שיצאנו מהבית המחלה חלפה מהתינוק, וברגע שחזרנו שוב חלה. תשעה חודשים הוא לא ישן לילה אחד בבית. אני ואשתי עשינו משמרות ליד מיטתו. הפסדתי הרבה עבודות מפני שהייתי מותש לגמרי בבקרים. דברים מוזרים נוספים אירעו בבית. בכל לילה היו הדלתות למעלה נפתחות ונסגרות מאליהן כאילו מישהו נמצא בבית... לעתים שמענו קולות פתיחה של מים... יש מישהו בבית. לך תבדוק!", אמרה לי אשתי בפחד. עליתי במדרגות, ירדתי, ביקרתי בכל החדרים ולא מצאתי כלום. אין שום דבר", אמרתי לה, "תני לי לישון את החצי שעה שנותרה לי עד שאורון יקום..." ואם לא די בכך כוסות היו נשברות מאליהן... סידורים היו נופלים... צלליות היו מטיילות בבית... יצורים בלתי נראים היו מתעללים בתינוק ובאשתי... כאשר הייתה אשתי עומדת, היא חשה שכאילו מישהו מושך שטיח בלתי נראה מתחתיה והייתה נופלת אפיים ארצה!
אני לא מבינה מה קורה. אני עומדת ומפילים אותי...", אמרה לי יום אחד בבכי.
המצב היה בכי רע. שכנה אחת ששמרה על התינוק אמרה לנו: "אני לא מבינה מה קורה לתינוק. אני מרגישה שמישהו מכווץ אותו..." לא ידענו מה לעשות לגבי כל הצרות המשונות הללו. היינו חסרי אונים לחלוטין. החלטנו לספר על כך לרב ירון ולאורלית כהן מרחובות. הם הציעו שנבוא אליהם למלווה מלכה במוצאי שבת והם יברכו אותנו בברכת כהנים. באנו אליהם וסיפרנו להם באריכות על הצרות המשונות שלנו. עשיתם חנוכת הבית?", שאל הרב. לא", עניתי, "אבל שמעתי שזה לא דחוף ואפשר לדחות את זה". מחר תעשו חנוכת הבית!", הורה הרב ירון. לא ידעתי איך לארגן עשרה אנשים בגדרה. פניתי לחסיד חב"ד בשם הרב אלדד אילן, שבני היה בגן שלו, וביקשתי שיעזור לי. קניתי כל מה שצריך בהכשר שהוא ביקש וערכנו חנוכת בית עם ניגונים ודברי תורה שעליהם ניצח הרב אלדד אילן. בסיום חנוכת הבית סידרנו הכל והלכנו לישון. לתדהמתי לא שמעתי את התינוק בוכה. הייתי רגיל שהוא צורח כל הלילה וממש פחדתי שקרה לו משהו. הלכתי למיטתו ולהפתעתי הילד ישן שנת ישרים. בדקתי שהכל בסדר וחזרתי למיטה. ראית איך הכל נעלם אחרי חנוכת הבית?!" אמרתי בתדהמה לאשתי בבוקר. אל תדבר על זה עם אף אחד כדי שהקללה לא תחזור..." מחנוכת הבית והלאה כל התופעות נפסקו לחלוטין. לא נשאר מהן זכר. לא מחלות וצריחות של התינוק, לא כוסות מתנפצות, לא נפילות של אשתי וצללים זזים. הכל נעלם כלא היה.
זה היה מופת גמור. אי אפשר היה להתעלם מדבר כה ברור. ראיתי את האמת. אז התחלתי לקחת את העניינים ברצינות גמורה, לא רק כדי לרצות את אשתי. שמתי כיפה על הראש והתחלתי ללכת בקביעות לשיעורי תורה. היום, כמה שנים לאחר אותו מקרה, זכינו לבית יהודי מאיר ומלא ברוחות טובות בלבד. בדיחות אשה שמנה מאוד :דוקטור אתה יכול להמליץ לי על תרגילי התעמלות ? הרופא :כן, נענוע הראש בחוזקה מימין לשמאל ולהפך . האשה :מתי? הרופא :בכל פעם שמציעים לך עוגת קרם בדיחה הלוותי לחבר שלי עשרת אלפים דולר לניתוח פלסטי, והוא לא החזיר לי ! -אז תתבע אותו -הבעיה היא שאני לא יודע איך הוא נראה עכשיו בדיחה המורה: איך זה יכול להיות שלזה שיושב לידך ולך היו אותן שגיאות במבחן?
התלמיד: כי יש לנו אותה מורה. בדיחה נכנס אחד גוי לבר על ידיו. שאל אותו בעל הבר: "למה אתה הולך על הידיים?" ענה הלה:"נשבעתי לאשתי שכף רגלי לא תדרוך יותר במקום הזה!". לקוטים מספר ברית כהונה לאדמו''ר ועט''ר רבי משה כלפון הכהן זצוק''ל וזיע''א קל''ח] בדידן בתריה דמרן גרירן תמיד בכל פלוגתא זולת בברכות דנקטינן ספק ברכות להקל וכן בערוה גיטין וקידושין נקטינן לחוש לכתחילה לכל הדיעות קל''ט] המנהג פשוט פה דכשלא יש עשרה שלא התפללו ויש רוב מנין שהם ששה מצרפים אתה ארבעה שהתפללו ומתפללין תפלה בצבור כאלו יש מנין שלם ספר המדות לרב הגדול רבי נחמן מברסלב זצוק''ל וזיע''א תנ''ו] דל גאה אין הדעת סובלו. גם הוא בעצמו מתחרט לאחר זמן ונבזה בעיני עצמו תנ''ז] אי אפשר לגאה להשפיל דעתו ובא לידי שכחה תנ''ח] יהיר בעל מום הוא תנ''ט] לפי צורך הענין יש התר בדבר לעשות דבר הנראה כאלו מתגאה ת''ס] הכובע של צדיק סגולה להסיר הגאוה