|
מאז שמשטרת דובאי הוכיחה שיש אנשים בדובאיי שיודעים להפעיל מצלמות במעגל סגור - נדמה שהתקשורת הישראלית נרעשת חוגגת וכמעט מרקדת מהגילוי המדהים.
מה מביא את השמחה לאיד הזו ? מדוע הסיפור על המחבל - צמא הדם, המצוייד בדרכון עיראקי מזוייף שניתן לו על ידי המודיעין הסורי הופך בתקשורת שלנו לחגיגה כנגד המוסד או כנגד מי ששלח לדעת התקשורת החלולה הזו את אנשיו לחיסול מתכן הרג ההמונים הזה ?
הרי חברי החוליה שנשלחה לחסל את מבחוח נראו בבירור כשהם מביטים לתוך עדשות המצלמות המשוכללות כשחיוך מרוח על פרצופם ואפילו כשהם מתעכבים כמעה כדי שהמצלמה תקלוט היטב את החיוך.
חיוך זה לדעתי בא כדי להציג בפני מי שמארחים במדינת רוצחים סידרתיים בפוטנציה מצג שלפיו לרוצחים אלו לא תהייה מנוחה גם לא בסיוע הדרכון המזוייף הסורי וגם לא בסיוע מלונות חמישה כוכבים מצויידים היטב בערכות אבטחה ברמה טכנולוגית גבוהה.
מדוע זכה המבצע המרהיב הזה לכינוי גנאי מרושעים בעוד אם אכן היה מעורב בו ארגון פרו ישראלי היה על הישראלי הסביר לפרגן לו להגן עליו וליצור מסך ערפל חכם וראוי יותר.
איך יתכן שמה שהניע את חלק ממערכות העיתונים היה דווקא העובדה שאחת מהסוכנות שהתה והתארחה במלון חמישה כוכבים ולא העובדה שאם אכן פעלה עבור המדינה סיכנה אתל חייה בסכנת מוות וזאת כדי למנוע, לעכב, לטרפד אספקת נשק שעלול להתפוצץ על ראשו או ראש בנו של עורך העיתון שהעיז לכתוב על "הפינוק" של הסוכנים באותו מלון ?
האם באמת שימוש בדרכונים זרים על ידי שירותי מודיעין הוא תופעה מגונה או שיש בה דווקא חוכמה מסויימת לרבות פיזור ערפל ועשן בעיני החוקרים ? מדוע השימוש שעשה הארכי מחבל בדרכון העיראקי המזוייף צריך לתפוס בישראל פחות כותרות מהשימוש שעשו חברי חולית החיסול שלו ?
איך יתכן למשל שמאז כניסת כוחות בריטיים ואמריקנים לאפגניסטאן בימים האחרונים עושים אמצעי התקשורת של מדינות אלו כל מה שידם משגת כדי להלל לשבח ולעודד אותם ?
מדוע התקשורת "שלנו" אינה מתקרבת ולא רק לעקבן של המדינות הללו ומאין, לעזזל נובעת השנאה הזו לעצמנו מהגיזרה התקשורתית ?
לאחרונה קמו במדינת ישראל אתרי אינטרנט שחושפים שוב ושוב את קלונה של התקשורת הישראלית בהם העין השביעית, לאטמה, אתר חדשות המזרח התיכון, הבלוג של העתונאי עדי שוורץ וכמובן הבלוגים של קלמן ליבסקינד וימיני בן דרור ממעריב.
הטרוריסט שחוסל קשור לשתי רציחות של שני חיילים ישראלים והרי התקשורת הישראלית חוזרת ומעלה ללא הרף ואולי גם תוך כדי גרימת נזק את חטיפתו ושחרורו של החייל החטוף גלעד שליט. היא עושה גם את זה כפיל בחנות חרסינה תוך השתלחות בלתי פוסקת במנהיגי המדינה כדי שיואילו בדחיפות, לשחרר רוצחים ומנהיגי מחבלים עבור שחרורו של החייל.
אם עיסוקם של העיתונאים בשחרור של שליט בא באמת מתוך כוונה לשמור על שלומו וכן מתוך דאגה לחיילים ולבטחונם מה הריץ אותם לפגוע והשפיל את מבצעי החיסול של המחבל שדם שני החיילים שרצח עדין מכתים את ידיו ?
מדוע חיסול של ארכי מחבל נקרא בפיהם של קברניטים של התקשורת - "מחדל", "כשלון" ומדוע לקשט את המילים השליליות הללו במושגים "אסטרטגיה" התפטרות מידית ועוד רעיונות שיטילו במישרין את האחריות לחיסול של הפגר הטרוריסטי על ישראל ?
אדם מהשורה שואל את עצמו מה התועלת בפרסום הרעיונות המטופשים חסרי האחריות והמפלילים של אמצעי התקשורת שלנו? האם יש קשר בין למשל, חיובה של אילנה דיין במשפט הדינה של סרן ר' לבין הפרסומים האנטי ישראלים בפועל ?
האם יש גם קשר בין הרציונאל המופיע בספרו החדש של ד"ר יהודה שנהב בעניין השמאל הישראלי שרוצה במדינה פלסטינאית לא בגלל דאגתו לפלסטינאים ולא בגלל שהוא מאמין בזכויות שלהם אלא בגלל שהוא בא מישראל הקטנה שלפני 1967 - זו שבה לא היו לאזרחים יוצאי מדינות המזרח וצפון אפריקה חלק אמיתי במדינת ישראל שהיתה אשכנזית, קטנה וחילונית ?
האם המניע הזה הוא שדוחף את עגלת השנאה העצמית, חוסר הפירגון והדהמורליזציה שמתנוססים יום יום שעה שעה מעל גבי העיתונות הישראלית.
האם ניתן להגיע למסקנה שהתקשורת הישראלית שונאת בעצמה את מדינת ישראל ?
גם אם יאמר משיהו שמדובר בהכללה קשה ולא רצינית נראה שעדין סימן השאלה הזה מרחף כל יום על מה שנכתב בישראל בשנים האחרונות.
|