לפני כשנה החלפתי את הרכב שלי.
 
הפעם שיניתי ממנהגי ועברתי מהנוחות הצרפתית של הפיז'ו הניצחית שבה נהגתי (ובימי חיי היו לי חצי תריסר של פיז'ו ובכולם התאהבתי וכל הנסיונות לטעון שזה "רכב לא אמין" נתקלו אצלי ברכבים אמינים, נוחים, וכאלו שאתה מתחבר אליהם בכיף גדול ..) ועברתי לפורד מונדיאו, שהסוכן של דלק מוטורס בע"מ, היבואנית לא שכח להזכיר לי שוב ושוב שהמכונית מיובאת מבלגיה ולא חלילה וחס מתורכיה.
 
כבר ידוע, הוא הדגיש, שההבדל הוא באיכות הגימור הבלגית שהיא "כמעט גרמניה" לעומת איכות הגימור התורכית שהיא כמובן... ים תיכונית, או בלשון החבר'ה - "עוד עבודה ערבית"... ושהרכב, חלילה, לא מיובא מתורכיה - שגם בה מייצרת פורד...
 
ואכן בבליל הדיעות הקודמות תוך כדי המתנה לרכב שהיבוא שלו, "עקב לחץ בהזמנות.." לקח כשלושה וחצי חודשים (!!!) נסעתי לתורכיה (זה היה הרבה לפני מבצע "עופרת יצוקה" ולא הוטל חרם דרבינו חרטא על נסיעות לתורכיה).
 
איסטנבול הגועשת.. ליד המלון שבו לננו חנתה לה פורד מונדיאו חדשה, כסופה עם מכה עזה בחזית הימנית שלה. - "תראה, הצבעתי על הרכב, ליד חבר שנסע איתי, הנה המונדיאו החדשה .." כמה סיבובים מסביב ומיד הפטרתי בקול חלוש - "..זו בטח המונדיאו התורכית..".
 
כמה ימים אחר כך הגיעה המונדיאו לידי הנאמנות. שחורה ובוהקת, מריחה ריחות לא נעימים של גומי וחומרים שונים - אבל גם ריח של חדש ניכר מכל פינה.
 
למונדיאו שלי היו כמה פגמים בגימור. הפגם הראשון ביצבץ מיד: זה היה הכיסוי של המרכב מעל לרגלי הנוסע. לא חלף הרבה זמן ופגם חדש ביצבץ בעוצמה - הכיסוי של ריפוד הדלת ליד הנוסע.
 
כשהייתי במוסך לטיפול ראשוני, צילמו את הליקויים ותוך 10 דקות הועלם הליקוי הראשון כשהליקוי השני "הועבר במייל" ליבואן כדי לסלקו במלואו, כלומר, להחליף את כל הדלת, דבר שלא נעשה עד היום...
 
אבל ליקוי אחר לא סולק מעולם ונותר - והוא ליקוי שמוכר גם לבעלי מכוניות אחרות.
 
מדובר בבאג ברדיו דיסק של האוטו שככה, סתם, קופץ מבלי שיתבקש לתחנת רדיו ערבית ששמה "רדיו קוראן". התחנה הזו לא רק משדרת מוזיקה ערבית אלא גם תפילות בערבית ודיברי הטפה כמיטב המסורת הערבית המוסלמית, בקול גבוה, גברי, אינטונציה מאיימת או דרמתית וכזו, שלי, כישראלי עושה חשק גדול מאוד להעביר תחנה.
 
כל הנסיונות במוסך, לסלק את הממזר הרדיופוני מהרכב שלי, העלו חרס. התחנה נעלמת ומיד חוזרת בקפיצה לא רצויה. אפילו אתה שומע בהתלהבות גלגל"צ או רדיו תל אביב או את הערוץ של יו"ש שמתעקש לשרוד בים הערוצים הפוסט-ציוניים, כלום ! התחנה המזופתת חוזרת ובקול גדול !! וגם בערבית שמבקשת לתקוע יתדות בתודעה שלך, כאילו אומרת, שמע חביבי, הנסיון הציוני לא הצליח - הערבית שולטת, אתם תקשיבו לנו גם אם אתם לא רוצים. נקודה.
 
זה הזכיר לי את הנסיונות שהיינו עושים כילדים להרכיב מגברים למערכת סטריאו באמצעות קיטים של הרכבה עצמית. היינו קונים את הקיט ופועלים לפיו ההוראות. היה מגבר אחד שקראו לו טלווקס והשני נקרא בשם אחר. היה שם איזה שהוא פגם שתמיד גרם לזה שנשמע גם את התקליט וגם את רדיו רמללה. לא עזר כלום, רדיו רמללה כמו איזה שטן עקשן היה מתנוסס מעל לתדר ומשמיע עצמו. הדבר היחיד שהיה טוב היה קשור לכך שבשבת בבוקר רדיו רמללה שידר רוק - אז נו, ניחה, האזננו לו.
 
אבל למרות נצחונותיה הקטנים של התחנה המשבשת חיים הזו "רדיו קוראן" - שהערבית שלה מחררת בי חידודים חידודים עושה את בשרי נוקשה ומסומר - למדתי שהציונות ניצחה.
 
איך ??
 
 
 
לפני זמן לא רב עשינו מעט שיפוצים בבית.  אחי הביא אלינו קבלן לביצוע עבודות שיִש שאיתו הוא עובד ומתגורר בטייבה.
 
הקבלן, איסמעיל שמו, הגיע כדי לבצע מדידות ודיבר בעברית שוטפת. קבענו שהביצוע של העבודה יתרחש שלושה ימים אחר כך.
 
כמו שעון הגיעו שני בניו שלושה ימים אחרי.
 
הבנים לא דיברו מילה עברית כשניסיתי להסביר להם משהו. היה ברור שאינם מבינים מילה ממה שאני אומר. התקשרתי לאיסמעיל והסברתי לו. הוא התנצל ואמר שילדיו אינם מדברים עברית. מסרתי להם את הטלפון והם, לאחר השיחה איתו הנהנו כמבינים והשיבו לי בערבית שאני מבין. (אני יודע לקרוא מעט ערבית, יודע לדבר מעט - ומבין אבל שיחת יומיום קשה לי מאוד - ...)
 
כשהתחילו לעבוד קלטתי את המילים הבאות בשיחה שלהם: "ז'יב לי איל פטיש".. ובעברית "תן לי את הפטיש". אחר כך "אימשי איל סיירה- אפתאח אל דלת ותחת איל כיסא זי'ב לי אל מלבורו" - לך לרכב פתח את הדלת ותחת הכיסא תביא לי את המלבורו (סיגריות)...
 
וככה זה נמשך - העברית התברר לי, חילחלה אל השפה הערבית הישראלית ביתר שאת, גוברת על כל ההתנגדויות והועדות והאירגונים וכל המישמש הפוליטי. העברית, של התנ"ך , של אליעזר בן יהודה, של ישראל - חדרה לתודעה הערבית והיא מהווה חלק בלתי נפרד מהשפה של ערביי ארץ ישראל ושל אלו שמכנים עצמם פלסטינאים גם.
 
תמיכה להבנה הזו שלי קראתי בכתבה בעיתון מקור ראשון.
 
מתברר שהשפה העברית חדרה לתוך השפה הערבית עד כדי כך שכיום מפלגת בל"ד, אוהבת ציון ידועה, הכריזה מלחמה על העברית בשפה הערבית. .. כמה נעים לשמוע על מלחמה כזו ? היום, כשתל אביב חוגגת מאה שנים....
 
הכתבה במקור ראשון מתחילה בסיפור על ערבי ישראלי שנסע למצרים וחזר מוכה. הוא הסתבך בקטטה עם נהג אוטובוס שם. מתברר שהישראלי ביקש מהנהג "ווקאף בתחנה" (עצור בתחנה). הנהג לא הבין והישראלי רב איתו. הנוסעים שהיו באוטובוס התפלאו מדוע הנהג והנוסע רבו והנוסע הישראלי השיב, ביקשתי שיעצור לי בתחנה והוא לא עצר. הישראלי הערבי, לא ידע שהמילה תחנה אינה מילה ערבית וכך הסתבך.
 
ד"ר מוחמד אמרה ציין בכתבה שבעוד עד מלחמת העצמאות היתה השפה הערבית המשפיעה העיקרית על השפה בארץ ישראל - והשפעתה ניכרה לא רק בעברית אלא גם ביידיש המקומית וגם באנגלית - הרי מאז שנת העצמאות הישראלית, השפה העברית היא שהחלה להשפיעה והמגמה שונתה כך שכיום בכל עיר ערבית בישראל תמצא שילוט בעברית עד כדי כך שהעברית דומיננטית עוד יותר מהערבית בשילוט.
 
יהיו מי שיאמרו שהשילוט בעברית הינו שילוט למטרות עיסקיות בלבד - אבל מתברר שגם בסימטאות הצרות תמצא שילוט בעברית והדבר הופך לשאלה של תדמית ויוקרה כשהכוונה להדמות לרחוב הישראלי ככל שניתן.
 
התופעה הזו היא כמובן, לצנינים בעיני חברים במפלגת בל"ד.
 
חברי המפלגה גם דוברי העברית הרהוטה ביותר נלחמים כנגד התופעה.
 
למרות היות חלק נכבד מהם תלמידים באוניברסיטת חיפה הישראלית כמובן, הם רגישים מאוד לעברית. כך טוען תלמיד אוניברסיטת חיפה שהוא לא נלחם במילים "ריימוט קונטרול" כדי להגדיר שלט, בערבית - אבל אינו מוכן לקבל בשום אופן את השימוש במילה העברית "שלט"... כך גם לא איכפת לו לומר "מובייל" למכשיר סלולארי - אבל הוא לא מוכן לקבל את המילה "פלאפון".
 
הסטודנט, שהכתבה אינה מציינת אם הוא נהנה ממילגת לימודים ישראלית או מ"סטיפנדייה", מסביר כי את העברית הוא דוחה ולא את האנגלית משום שהעברית "נכפית עליו"...
 
(מה שגרם לי לבדוק אם תחנת "רדיו קוראן" אינה נכפית עלי גם כן... - ומה יעזור לי לציין זאת ?.)
 
חברת הכנסת הישראלית חנין זועבי גם היא סבורה כי השפה הערבית נמצאת תחת "מתקפת השכחה" הישראלית.
 
גם היא שכחה שאין מילים בערבית למילה 'כנסת'  ולכן לשיטתה היא קושרת עצמה בשרוכי נעליה.. - כך, גרמו לי דבריה של תלמידתו של עזמי בשארה לפיהם "היא מודאגת מדלות השפה של ערביי ישראל" צחוק גדול והבנה ברורה שהעברית פשוט לוקחת במשחק הזה ובגדול.
 
מול המיליטנטיות הרדודה של חברת הכנסת הישראלית מציג פרופ' מחמוד גנאים עמדה הרבה יותר מאוזנת, הוא מסביר שהמשבר בשפה הערבית הוא כלל ערבי. גם ביתר ארצות ערב נמצאת השפה הערבית בבעיה. הוא מסביר שבמדינות אלו אין הרגלי קריאה. "ערבי קורא בממצוע חצי שעה בשנה.." וההשכלה הערבית עובדת על הנסיון לשפר הרגלי קריאה אלו תוך מלחמה כנגד מכשיר הטלויזיה שמסית את הערבי מהספר אל המסך.
 
פרופ' גנאים מסביר שהשפה הערבית מורכבת למעשה משתי שפות. המדוברת והכתובה (הספרותית). הוא מסביר עוד שהקשר עם הערבית הספרותית הולך ופוחת בשלב מוקדם בחייו של הערבי הישראלי. אפילו מכתב לעיריה נכתב היום בעברית.
 
גם הסופר סאלם ג'ובראן מסביר באותה כתבה כי לא רק מדינת ישראל אחראית לירידה בשימוש בשפה הערבית בישראל. הוא אף מוסיף ומציין כי לערבית הספרותית יש עשרים רמות שונות. די בכך שנדבר ערבית ללא שגיאות ... והשפה תשמר.
 
ג'ובראן גם מצטט דברים שלדבריו נאמרו על ידי הפילוסוף איבן חאלדון "שפת העם הנכבש  נכבשת ושפת העם הכובש כובשת.." - אבל לערבים בישראל, לדבריו, אין תירוץ כי יש כמאתיים ערוצי טלויזיה בערבית ... והוא גם מפתיע ומציין שהוא נוהג לצטט בסיפוריו אימרות מהתנ"ך ומביא את המקור ומוסיף "כמו שאומרים בני דודינו..".
 
אני להבדיל מחברת הכנסת מבל"ד, לא חושש ולא מבקש שהשפה הערבית תעלם. אין סיכוי. גם הכתבה במקור ראשון מרגיעה את הדואגים. עם כמויות כאלו של דוברי ערבית בסביבה השפה תינק ממקורות אחרים בדיוק כפי שהעברית יונקת ממקורות אחרים.
 
אם תיקחו בחשבון את האינטרנט את שפות ההתקשרות שנוצרות בו, תגלו, שהשפות עוברות חידוד ושיוף. ככה גם הערבית.
 
דווקא העובדים של איסמעיל, שני בניו, שהיו אצלי בבית גרמו לי לסיפוק ולנחת באופן הטיבעי והבלתי מתוסכל שבו עשו שימוש בעברית.
 
 
עצם העובדה שאנשי עבודה, מעולים (חשוב לומר) זרמו כל כך בניחותא עם המילים העבריות הברורות שהוציאו מפיהם - סיימו את עבודתם, שתו קפה וחזרו גם לתיקונים כשהזמינו אותם עם חיוך ענק, עשו לי חשק להאזין לאום כולתום או לפריד אל אטראש כדי להרגע קצת מהעברית שהשתלטה על כל פינה והזרימה נקודות למאבק של הציונות בסביבה העויינת.
 
השפה הערבית לא נכבשה ולא תעלם חלילה, אלא שחזרתו של העם היהודי לארצו הביאה איתה את השפה שהזרים מתמודדים עם קיומה, עם חיותה ועם התאמתה המלאה לארץ הורתה. וזה משמח !!
 
רדיו רמאללה
 
 
מילים: יעקב גלעד
לחן: יהודה פוליקר
 
 
עכשיו בין יד חנה לבין טולכרם השכנה
מואזין לוחם בראש מסגד גבוה
לילה לבדה מאחורי זכוכית כבדה
משוטט אבל אי אפשר לשמוע
לילה ברדיו! אולי היא קוראת לי
אני עוד זוכר שדה בוער ודופק מלמעלה
חום בעיניים פתאום אני קם בלי אף חבר
חדר לבן עלי סוגר, חושך הלילה
לילה, לילה, לילה, לילה, לילה, לילה,
רדיו רמאללה לילה ולילה
זה קולה המלחשש מקשקש וכובש 1965
מטשטש אותי
רדיו רמאללה לילה ולילה
יום יבוא נפגש, ניזכר נתרגש
איך היה ב 65' , לילה, לילה
וככה אני מפספס אפשרויות,
מדמיין את מה שהיה ואת מה שהיה יכול להיות.
זיכרונות מתערבבים בגעגועים
ושורפים, כמו מלח על הפצעים
רעש מכונה בין שדה מוקשים לשדה כותנה
מפלח את הקשר שביננו
לילה לא עונה, אבל עוד יש בי אמונה
אלוהים גדול הוא בטח לצידנו
לילה ברדיו, אולי יענה לי
אני מחפש אותה ואין כלום על הסקאלה
לילה שותקת, רדיו טרנזיסטור מנגן
לו רק יכולתי לטלפן אל לילה הלילה
לילה, לילה, לילה, לילה, לילה, לילה,
רדיו רמאללה לילה ולילה
זה קולה המלחשש מקשקש וכובש 1965
מטשטש אותי
רדיו רמאללה לילה ולילה
יום יבוא נפגש, ניזכר נתרגש
איך היה ב 65' , לילה, לילה