|
אני כותב את הפוסט הזה בידיעה שרוב תושבי כפר יונה אינם יודעים דבר ולא חצי דבר (ואולי עכשו כשאני מפרסם את הדברים הם ידעו ובאתי על שכרי ) על הרצח שהתרחש בפרדסי הכפר בדיוק היום, באזור שבו בנויה כיום שכונת חפצי בה.
המקום הזה, בו היה נטוע פרדס עבות עמוס פרי הדר נהדר, היה בחלקו שייך לפרדסים משותפים של משקי מושב ינוב וחלקו פרדסים באחזקת קיבוץ מעברות.
בשנות החמישים הדרך למושב ינוב עברה דרך הפרדס. כביש חמישים ושבע לא היה דומה בכלום למה שהוא כיום ולמעשה היה סלול חלקית ומקורטע באספלט, חלקית באבני דרך מתקופת המנדט הבריטי עם בורות שלא היו מביישים את המכתש הקטן בנגב.
על הדרך הזו שנקראה בשם כל "פינת ינוב" ושלאחר סלילתו הראשונה של הכביש עברה מזרחה לעבר הכניסה של היום למושב ינוב, באו ויצאו תושבי מושב ינוב, שהיה מושב צעיר ותוסס כדי למכור את הסחורה החקלאית שלהם, לעיתים בכפר יונה ולעיתים בנתניה המרוחקת.
הסחורה הזו שכללה בעיקר פרי הדר, ירקות, תפוחי אדמה, עופות, ביצים, עשבי תיבול, וגם חלב.
המשקים בינוב זכו לקבל שתי פרות כל משק כשהעדרים הלכו והצטמצמו בגלל "צריכה עצמית"... המושבניקים, חלקם בכורח, הובאו לחקלאות על ידי בניהם ובנותיהם האידיאליסטים וכשהבנים של הגרעין היו יוצאים לעבודות בחוץ כדי להעשיר מעט את הקופה, היו ההורים שהגיעו מרקע של מסחר, מלאכה, שירותים, בנקאות או בטלנות מסורתית מחליטים שהגיע הזמן לאכול מעט בשר שוחטים בעצמם את הפרות כדי ש"יהיה לפסח"...
אבל היו כמובן גם כאלו שראו בתעסוקה החקלאית מתנה משמיים, ציונות,עבודת אדמה בארץ ישראל, הגשמת חזון ויישום ההשתלמויות שקיבלו בארץ מוצאם.
אחד מהם היה כמוס נז'אר, אב גדל גוף וגברתן לחמישה ילדים : כליפא, קוקה, איתנה, חיים וראובן ובעלה של רחל.
כמוס שעבד בחקלאות עבד בקטיף ההדרים, עסק בסבלות וגם כריית גומות לעצים, גידל את שתי הפרות שלו, חלב אותן יום יום ויצא יום יום עם כדי החלב לשווק את החלב בכפר יונה.
ביום 11 לפברואר 1958 בדיוק לפני 52 שנה - יצא כמוס נז'אר לדרכו האחרונה. הפוסט הזה הוא לזיכרו.
מספרים שכמוס אהב מאוד סוסי רכיבה. היה לו סוס נדיר ביופיו - קראו לו רספוטין וכל מושב ינוב הביט בסוס וברוכבו בהערצה כבירים בשל היופי הנדיר של הסוס הערבי המטופח והמרשים.
(מה שמעניין הוא ששנים אחר כך, נכדו, יהודה שלמיטב זכרוני נולד לאחר מותו - היה למטפח סוסים מוכר וידוע ועד היום אהבתו לסוסים ולרכיבה אינה נוטשת אותו והוא מוכר בכל הארץ כ"חובב סוסים" גם כעת.)
באותו יום יצא כמוס (עמוס) כדרכו בשעות הערב, לכפר יונה למכור את החלב שחלב מהפרות . בחזרתו, בערך ב 21:00 על פי הפרטים שפורסמו, נתקל בשני מסתננים של כנופיה ערבית בדרך "הלבנה" מכפר יונה לינוב. הערבים ירו בו מספר יריות, ולאחר שרצחו אותו ברחו חזרה לכיוון טול כרם, אז ירדן.
בנו של כמוס, חיים ז"ל שנפטר לפני כמה שנים בלבד וזכה לכינוי "חיים מדריך" ושימש גם בסוף ימיו כעובד מועצה בכפר יונה לאחר שהיה ידוע במשך שנים, יחד עם אחיו כליפא כ"טרקטוריסט של האזור" - היה בדרכו הביתה מסרט בכפר יונה והלך באותו שביל. הוא שמע את היריות וסבר שאלו הם השומרים שירו, אך בהמשך הדרך הוא נתקל בחשכה בגופה.
כשהבחין בכדי החלב, הכיר מייד שאביו מוטל לפניו. הוא נשא אותו בזרועותיו 700 מטרים עד הבית במשק במושב ינוב.
כשהוזעקו כוחות הבטחון למקום שבו נמצאה הגופה הוביל אותם הגשש, בדואי שכונה "אבו ג'ארד" ואשר שירת יחד עם בניו את כוחות הבטחון שנים רבות (חלק מילדיו התגייר וחלק חזר והתאסלם) והתגורר שנים רבות מאוד במבנה ערבי ישן ליד האנדרטה לזכר חלללי הצנחנים שליד בית ליד, לעבר הגבול שעבר מאחרי מושב ניצני עוז לעבר טול כרם.
היום, 58 שנה אחרי, אין פרדס, אין עוד שביל, ואין גם סימן לרצח שהתרחש בפרדסי כפר יונה.
|