|
שלשום קיבל אדיר הגו'וניור מכתב מיחידה צבאית. הזמן שלו להתכונן לגיבושון מסויים נצטמצם לשלושה שבועות. השאנן שמאוד רוצה כנראה להתקבל ליחידה נלחץ ממצב הכושר.
אני מצידי הבטחתי להכניס אותו לכושר מקסימאלי בתקופה שנשארה בעיקר משום שהוא כבר עוסק בכדורסל כמה פעמים בשבוע. עכשו מה שנשאר זה שתבוא איתי כבר היום ונרוץ לנתניה לקידוש - 12 ק"מ ומחר תבוא לרכב על אופניים.
הנס קרה. הסירוב הטוטאלי לרכב הוחלף בהסכמה מלאה. אני בא !! הוא אמר, הוא עשה.
ערב שבת 16:30 יוצאים אבא ובן לריצה עד לבית של סבא וסבתא - רצים ומדברים רצים ומתנשפים, עוצרים ברמזורים כמו מחונכים, הולכים לסירוגין רצים לסירוגין ובעיקר האבא חושב על מחר. איזה מסלול יתאים. ומחליט בסוף על שביל ישראל הר חורשן.
אחרי הריצה ארוחה ערב ועוד כמה הגיגים תרבותיים האבא שולח את הילד לישון. מחר אתה תזדקק לכוח חמוד, רוכבים ורוכבים טוב.
אז האס אמ. אסים רצים לאלברט ופליקס - הגו'ניור שלי בא איתי מחר וורוניק עם שפעת. טוב, הם מגיבים עם חיוך, הצלחת בחינוך !!!...
ואכן ההערה וההשכמה פועלים הילד לובש מחלצות רכיבה ועולה על האופניים החדשים שלא בא רוכב אל קירבם שנתיים, קניתי שילמתי - אמרתי לעצמי (למה קנית שאלה רעייתי - ואולי לא ירצו לרכב) והנה השתלם.
כדי להמנע מטראומה של רכיבה החלטתי על המסלול הזה שפורט בינואר 2009 ורק עכשו גיליתי שרכבנו אותו בדיוק לפני שנה. לא קשה מידי, לא קל מידי או משמעמם, לא קצר מידי ודווקא יפה, יפייפה !!
התוצאה- רכיבה מהנה, מזג אויר נפלא. תמונה של אדיר לבוש לקרב, ומפה מוקלטת על הגי'. פי. אס.
מעכשו אני מזמין את כל האבות והבנים כי החוויה מושלמת, מי שרוצה להצטרף אלינו מוזמן לשלוח מייל בכיף ל beofanmehuyah@gmail.com
|