.
ב 7 במרץ 1869 בשעה שמונה בערב התכנסו בבית הקפה של הדואר ברחוב מזח הבורסה 19 שבעיירה רואן, כעשרה צעירים שלהם מטרה ברורה: הקמת ארגון של רוכבי אופניים שיפעלו לקידום, עידוד, תמיכה וחיזוק ענף הרכיבה על אופניים בעיירה.
מירוצי אופניים היו באותה תקופה רעיון שדחף את הקמתם של קבוצות רכיבה.
יומיים אחר כך ב 9 למרץ 1869 התאגדו 16 רוכבים לכדי קבוצת רכיבה, כשחתמו על תקנון אצל הנוטריון המקומי.
היו אלו האדונים: וינאיי, סאאוטון, קוריאל, מלהיירס, ד'מאצי', רוסל, האוזיי, גוילברט, קו'סנל, קארייס, קוליגנון, באיי, בארדי, דלאוני, ביורן, אנאו שהקימו באותו יום קבוצת רכיבה שהפכה לאגדה גם בהישגים וגם בעוצמת החיות שלה.
הם קבעו את התפקידים כשמר וינאיי משמש כנשיא הקבוצה, מלהיירס משמש כגזבר והתקנון קובע את המטרות בהן:
1. לעודד את העסקתם של רוכבי באופניים בכל סוגי העבודה בעיירה כדי שיוכלו להשתכר היטב ולתרום את כספם בנדיבות לאירגון.
2. להתקשר עם אגודות דומות אחרות.
3. לארגן מסעות רכיבה ומירוצים.
4. לעמוד לרשות משרד המלחמה.
החברות באגודה עלתה 20 פרנק.
הפרוייקט הראשון של הארגון היה למצוא שטח אימונים והתכנסות.
הפעולה השניה החשובה כללה מציאת כלי רכיבה הולם לקבוצה ואכן הכלי שנרכש עבור הקבוצה היה זוג כבד מאוד, חמוש בגלגלי עץ קשוחים ומעוטרים בפלדה והם אלו ששימשו לאימון חברי הקבוצה.
הכלי הוצג לראשונה בבית הקפה המקומי בכיכר החדשות הטובות והוא נמסר רק לחברי הקבוצה ששילמו עבור השימוש בו 5 פרנקים טבין ותקילין ישירות לידיו של הגזבר המאושר.
ועדת המירוצים הודיעה לראשונה על השתתפות הקבוצה במירוץ והתלבטה בין המירוץ "ריין - שדרות ז'אן ד'ארק" והחליטה באסיפה כללית שהמירוץ הראשון יתקיים ב25 ליולי בחצרות ריין, חצר שהיתה באותה תקופה הולודרום האזורי.
האירוע החגיגי יצר הכרות בין המתחרים באזור והאוירה שנוצרה מביאה ליוזמה נוספת למירוץ מפריז לרואן. יהיה זה מירוץ האופניים הראשון בהיסטוריה, מעיר לעיר. המירוץ התקיים ב 7 לנובמבר של אותה שנה שבה יזכה המועדון של רואן בשתי מדליות. המכובדת יותר היא מדליית ארד, והמדליה השניה היא מדליה לציון ההשתתפות שהיתה עשויה מקרמיקה מלוטשת.
המירוץ הזה אורגן על ידי העיתון "וולוסיפד אילוסטרא" (מזכיר לכם את הספורט אילוסרטד ?) מגזין רכיבה של אותה תקופה, כשהפיקוח והבקרה על קיום הכללים נעשו על ידי חברי המועדון עצמו. הכללים קבעו שאסור לרוכב להתמך ב"משיכות כלב, או גרירה על ידי סבלים וכי הזוכה יהנה מפרס של 1000 פרנקים זהובים וזוג אופניים של חברת האחים אוליבייה שכונו: "אופני מישו".
325 החלו את המירוץ ומספר המסיימים אינו ידוע.
|
וולוסיפד אמריקן - מציג אופניים לתקופה - קפיצים משפילד, ברזל משוודיה, הרכבה מאנגליה, גלגלים מעץ מהאיים, חישוקים מפלדה, שיעורי חינם . מבית החרושת של ר.ב. טרנר 110 רחוב בונפרטה רואן
|
המועדון העמיד לטובת הרוכבים האמיצים שהגיעו את אולמות האירוח, את ההסעדה, את הפּוּנץ' ... את הקפה, את פנסי הגז ואת התאורה שמול כנסיית סנט פול שהיתה למטה הרישמי של משלחות הקבוצות המתחרות ואשר הציעה את עצמה לרשות המארגנים את החגיגה והיוותה גם את קו הסיום של המירוץ.
מר ג'ימס מור אנגלי שהתגורר בפריז היה הזוכה בתחרות. הוא הגיע לקו הסיום בשעה 18:10 בערב לאחר שהשלים בעשר שעות ושלוש רבעי את 123 הק"מ שמפרידים מפריז לרואן, הכל במזג אויר לח ורטוב על מסלול בוצי כשהוא עושה לראשונה שימוש באופניים מצויידים במיסב שהמציא הצרפתי ז'ול סורארי, מכנואופן פריזאי.
האופניים נגנבו ממור בעיצומן של החגיגות שלאחר המירוץ ונעלמו מהקפה שבו שתה ברחוב נוטר-דאם דה ויקטואר...
|
גי'מס מור זוכה במירוץ פריז - רואן 7 לנובמבר 1869 |
ב 1870 בימי אסון לצרפת המועדון השהה את פעולתו רק ב 18 למאי 1871 הוא חוזר לפעילות ולשמירה על משמעת אימונים עד לאחר יציאת הפרוסים מצרפת. מכאן כבר הפעילות סדירה, ערוכה על פי כללים נוקשים, משמעת קשה, תקנות שהזמן שינה בהתאם להתקדמות הטכנולוגיה והענף והשינויים שחלו בו. המועדון מעצב למעשה, יחד עם יתר המועדונים שהתקיימו אז, את הנורמות והכללים של תחרויות רכיבה על אופניים עד למה שנותר מהם כיום.
מועדון V.C.Rouen76 הביא לספורט הרכיבה עשרות או מאות אלופים במשך מאות שנות קיומו. המוזיאון שאותו מקיים המועדון באותה כתובת ממש, שבה הוקם, מתאר ומציג אלופים של המועדון, של צרפת עצמה, ואלופים בינלאומיים. הראשון שבהם, ג'ורג' דומסני, ניצח בין היתר את מירוצי פריז - רואן, ושלושה מירוצי פריז - דייפ.
בתקופה שלאחר 1900 קמו אלופים חדשים ונוספים למועדון הרואני, בהם האלוף פולן, פורשר, ג'אגוּ, לורן וגו'רג' ברוילון.
ב 1910 הברטהולדים, הברוילונים, ועוד משתתפים בטור של בלגיה ומנצחים ואחר כך בטור דה פראנס. פול דובוק הוא גם המנצח כפי שגם יגיע שני בטור דה פראנס של 1911.
ב 1920 בערך, מתגבשת קבוצה איכותית ביותר במועדון שכוללת שמות כמו: מוריס לאיין, ג'דאון ואנל, נוטאיג ואחד מגדולי הרוכבים בהיסטוריה של המועדון רובר קוסטנטין שזוכה בפרס ראשון של הרוכבים הצעירים בוורסאי - פריז X בטור דה פראנס לקבוצות בשנת 1922, ומסיים שישי במירוץ האגדי של פריז - ברסט וחזרה.
אלופים שלא ישכחו לנאמני המעריצים של המועדון הם רוכבי הערב הבלתי נשכח של רכיבה בוולודרום של רואן בפּאוֹם וזאת ערב מלחמת העולם הראשונה.
החל משנות השלושים הקים המועדון עוד עשרות רוכבים מעולים והשיג הררים של גביעים ותוצאות במיקצים מיתולגיים שונים וגם כאלו שאינם נערכים עוד כמו פריז ברנטין הידוע לשמצה.
לאחר מלחמת העולם השניה שבה הפעילות של המועדון דעכה כמעט לחלוטין השתתפו רוכבי המועדון ב 1950 ו 1951 בטור דה פראנס. ב 1953 הגיעו כמה רוכבים למקומות הראשונים בגביע האומות ומכאן רושמים חברי המועדון השתתפות פעילה באירועי האופניים הגדולים בצרפת ובעולם לרבות טור דה פראנס, טור ד'אספניה, טור ד'טוניזי (תוניסיה) גראנד פריז של פריז, אליפות נורמנדי, מירוץ רצועת הסחל של תוניסיה, מירוצי הדופיני ליבר'ה, טור של לוקסנבורג, וב 1966 זוכה רוכב המועדון ז'אן קלוד לה-בואב בחולצה הצהובה של הטור דה פראנס.
המועדון מושך אליו רוכבים ממועדונים אחרים כמו רובר דורג'ברי האלוף האולימפי, הרוכב הפופולארי, ג'ג'ן לטנדר, רובר טרוד, ריימונד פירט, ועוד.
מאז ועד היום אלפי רוכבים עברו במועדון המפואר הזה שאינו רק מועדון לרכיבה ולאימון רוכבים ופלוטונים אלא גם מארגן ומפיק אירועים וטורנירים בענף הרכיבה שהפכו עם השנים לשם דבר בעולם הרכיבה. לפני כעשרים שנה הוקם על ידי המועדון מועדון לרכיבת אופני הרים כחלק ממגוון הפעילויות האדיר שיצר המועדון - גם רכיבת הרים תחרותית הפכה להיות חלק מהפעילות בו.
וכמו תמיד בצרפת, סגנית נשיא המועדון היא סגנית ראש העיר, שהצבתה במשרה היצוגית מלמדת על חשיבות הענף לפוליטיקאים המקומיים,
|
דור העתיד. עשרות ילדים כל שנה |
ללא ספק הצבע והצליל, הריחות והגרוב שבוקעים בלילות ספוגי יין באחד האולמות של המועדון הקשיש הזה יכולים רק הם לקחת רוכב קדימה, להוביל אותו לקצה היכולת שלו, למהירויות והישגים כבירים. ההיסטוריה, אתם כבר יודעים, היא העתיד.