לפני כשנה וחצי ביקרתי באוסלו לצורך קיום טקס אזכרה בגין 60 שנה לאסון אוסלו הראשון. אסון עלום ונסתר כמעט שבו נהרגו 27 ילדים של עליית הנוער שהוטסו מתוניסיה לאוסלו כדי לשהות במחנה מעבר והכנה טרם עלייתם לארץ.
באירוח שזכיתי לו התקבלתי על ידי קהילת יהודי אוסלו בבית הכנסת הגדול באוסלו, בית כנסת שהוקם לפני כמאה שנה - מבנה מדהים ביופיו ושהשיטוט בו והעיון בספרים העתיקים שבו מרגש עד דמעות.
כששאלתי מה היה על בית הכנסת בימי השואה, בזמן הכיבוש הגרמני של נורווגיה סיפר לי החזן של הקהילה בנצי ששהגרמנים הפכו את בית הכנסת למחסן אופניים גדול.
אופניים ? שאלתי את עצמי והדחקתי את הנתון הזה לתת ההכרה, שוב אני עם הסקרנות אחר הכלי המרתק הזה ששמו אופניים.
אבל הסיפור על איחסון אופניים בבית כנסת שהוא מבנה מדהים ויפייפה כדי להפחית את ערכו של המבנה בעיני כל מי שעבר לידו חרטו בי זכרון עמוק וקשה לצד התחושה שמישהו צריך פעם להעלות על הכתב את העובדה שיש קשר בית אופניים לבין השואה ושאולי אי שם גם מסתתרים עוד כמה סיפורים הנוגעים להרג ורצח או טיהור אתני של היהודים ואופניים.
ידעתי על הקשר בין ענף האיגרוף לבין השואה והסיפור של ויקטור יאנג פרז אמנם עדין לא הועלה על הכתב כרומן היסטורי, למיטב ידיעתי, אבל על הקשר בין ענף הרכיבה על אופניים לבין השואה התחלתי לקבל מידע לפני כשנתיים כששמעתי על הכוונה לצלם את הסרט הצרפתי la rafle - "נקודת איסוף" בעברית , או בתרגום מדוייק "הגריפה" (מלשון, גירוף במגרפה, תנועה של חטיפה של רבים - בצרפתית, כמו בקלפים, כמו במשחק דוּקים ).
היום צפיתי בסרט יחד עם רעייתי. פרט לכך שהליהוק של הסרט הוא מדהים באיכותו, קולנוע צרפתי במיטבו - שני שחקנים ענקיים ושחקנית שעוד נשמע עליה, ז'אן רנו וגד אלמלק האדירים, ומלאני לורן הסרט מחבר שוב את השואה ואת ענף האופניים.
מדובר באירוע שנדחק לשולי התודעה - אירוע נורא של הלשנה ושיתוף פעולה עם הצורר הנאצי, שלטון וישי הארור והשנאה והאנטישמיות שכולם קובצו והתחברו לענף הרכיבה הטהור כל כך.
השלטון הצרפתי ממלא את דרישת הנאצים ומסכים למסור לידיהם 25,000 יהודים. ללא ניד עפעף, ללא מחאה קלה שבקלות וללא כל רגשות אשם או נקיפות מצפון - מוסרים קברניטי המרשל פטן את היהודים שלהם, אזרחי צרפת, נאמנים למדינה, בהם רופאים מעולים, חיילים משוחררים של מלחמת העולם הראשונה, פליטי פוגרומים ממזרח אירופה וילדים. זהו "איסוף" היהודים הגדול בהיסטוריה. אבל המלשינונים האכזריים הללו מצליחים לאסוף רק 13,000 יהודים בהם 4,502 ילדים לידי הגרמנים והכל, כל תהליך הקיבוץ והאיסוף שלהם נעשה באיטדיון הוולודרום של פריז - ביולי 1942.
האיצטדיון צר מלהכיל. כשמדובר בתחרות רכיבה הוא ידוע למלא את תפקידו - כשהוא מכיל ציבור אדיר, מיואש ושפוף הוא קורס. התברואה נוראית, השירותים נסתמים והקהל הענק צמא, צמא ורעב ובעיקר, מבוהל ומפוחד.
איסוף היהודים בכניסה לולודרום של פאריז
סצינות של גבורה אנושית מתחרות אחת בשניה, צדקה וחסד נוצרים למול אכזריות גויית מטורפת, שנאה תהומית ואדישות איומה לסבל אדם. אחיות נזירות רחמניות לצד מפקד הכבאים שמסכן את חייו וחיי ציוותו כדי להשקות ולהרוות את היהודים המיובשים, וכדי להעביר את מסריהם לקרובי משפחה ולייצר תקווה כל אלו מתהווים באיצטדיון הוולדרום של פריז.
המשכו של הסיפור מרגש עוד יותר. הסרט בבימויה של רוזלין בוש ובהפקתו של אילן גולדמן הוא סרט חובה. לדעתי הסרט חייב להיות מוקרן בכל בית ספר בעולם ובפרט בבתי הספר בישראל.
אני לא מתיימר להיות מבקר קולנוע ולא מבין גדול בסרטים או בהפקות - אבל אני הייתי מגדיר את המשחק והבימוי של הסרט כגדולים, הולמים, ואת המשחק של גד אלמלק שקיבל תפקיד קשה ביותר של אידיוט נאיבי ואידאליסט כמצויין, את משחקו של ז'אן רנו אי אפשר לדרג כי הוא פשוט נראה ממש ממש כאותו דוקטור שהוא משחק ואת המשחק של מלאני לורן כמדהים. לא נותרו לי מילים כי עיני דומעות כשאני רק מנסה להעלות על הכתב את התחושות שהסרט הזה מעלה בי.
רוצו לראות את הסרט, קחו את ילדיכם, לכו כל המשפחה, כל החמולה, כל מי שיש לו נשמה יהודית ושרוצה לדעת עוד משהו על ענף האופניים וההיסטוריה שלנו כיהודים.
על הולודרום: הולודרום של פאריז הוקם בשנת 1902 כשגל של אהדה לספורט האופניים הפך את הענף לענף להמונים. הנרי דסגראנג' - מייסד הטור דה פראנס מבקש מאדריכל גסטון למברט לתכנן עבורו מרכז רכיבה שיקהל המונים שניתן יהיה לבנות אותו בסמוך לבית הספר הצבאי ברובע "הכללי" של פאריז. התכנון קורם עור וגידים מהר יותר משנצפה והאיצטדיון מושלם ובנוי בדצמבר 1903.
האנדרטה לזכר קורבנות האיסוף בולודרום של פאריז
ביום הפתיחה נוכחים בתחרות הרכיבה לאור מסלול של 250 מטרים שבמרכזו כר דשר גדול, 17,000 איש.
האיצטדיון ממציא לעצמו תחרויות מקומיות ובינלאומיות והופך למרכז העולמי לרכיבה עח אופני מירוץ. במקום הזה מתרחש איסוף היהודים הנורא.
לאחר מלחמת העולם השניה ירד האיצטדיון מגדולתו בהדרגה עד שנסגר ב 1959.
בעתיד עוד אעלה בבלוג את הקשר בין האופניים לימי השואה באירופה בפרט את הקשר בין האופניים למחתרת הצרפתית ואת רוכבי האופניים שהיו ללוחמי המחתרת הצרפתית הרזיסטנאס...