איזבל היתה זרה ונכריה

בת מלך צידונים היתה איזבל...

אני יוצא לטייל עם בולי, כלבי. הוא מושך אותי לעבר כל שיח רענן ונדמה שהוא מוביל אותי ולא אני אותו. הוא מריח מרחרח כל דבר מסריח ומסתובב מסביב לעצמו, חופר בטלפיו לפני שהוא מחליט לשבת על כסא הכבוד.

-- בוקר טוב! הוא יפה! מרשים. צייתן בנוסף לכל.

אני מסתכל. אישה מרשימה עומדת מולי, שער שחור וחלק גולש על כתפיה. עיניה הירוקות בוחנות אותי בקפידה. קולה מאוד נעים ומסתלסל כמו מנגינה של סרנאדה איטלקית. היא דיברה על חיית המחמד כמובן.

-- יום טוב לך! על צייתנות אני לא לגמרי מסכים איתך. ראית אין הוא מתח את הרצועה וגרר אותי?

-- אני מבינה בכלבים: בזמן הצרכים הם רוצים לבחור את המקום. אני גם התבוננתי בכם שעה ארוכה: הוא ממושמע! במעבר החצייה הוא ישב וחיכה לפקודה וקיבל כל הוראה שלך ברצון. הייה רגוע, מתוק! אתה מאלף מקצועי.

מתוק! היא אמרה? היא מבינה בחיות, אבל בבני אדם היא עשר! היא יודעת בדיוק מה הן המילים שיחמיאו לי. אמנם, קול פנימי התריע: הישמר!

העלמה המשיכה במבטה החודר, אבל החיוך שעל שפתיה יוביל לגיהינום גם רב חרדי. היא עומדת זקופה מולי, במדי התעמלות יקרים. המלאך ששומר עליי מכל רע מזהיר אותי מאישה זו. אבל יצרי גובר עליו  ושואל אותי,  מה אתה לא גבר, עומר? הגבירה קולטת כנראה את ההיסוס שבי, היא אומרת:

-- יום יפה, לא כן? זהו היא יודעת שהיא אישה מושכת ומנסה להסיח את דעתי לנושא בנאלי, כמו מזג האוויר.

-- השמש נעימה! אני עונה, האביב מתקרב.

-- השמש! אני אוהבת את השמש שנותנת לנו אור מרהיב. קרניה מנצנצות על העלים הלחים מטל הלילי. חום היא מעניקה לנו אחרי חורף מתיש. אני מוקירה את העונה הזו של סוף הקור ותחילת הלבלוב. ראית את הפריחה של השקדיות? הריח שלהם ממיס את חושיי.

הקשבתי כמהופנט לשיח של הנערה. היא מדברת כמו מתוך ספר שירים של נעמי שמר. בינתיים אני מפשיר לנוכח מילותיה הקסומות.

-- שמי עומר, אמרתי כי לא ידעתי מה לאמור ולהיות לירי כמוה.

-- אני איזבל. עומר? שם מתאים לאביב.

-- אני מנהל חשבונות בחברה פרטית.

--  יופי! אני תמיד מסתבכת עם הרבה מספרים. אני מסתובבת כאילו אני בת טובים שעושה שעת הליכה, אבל יש לי מה לעשות. נתראה?

נפגשתי מספר פעמים כאילו באקראי, עם איזבל עת טיילתי עם כלבי ודיברנו על כל נושא שבעולם, אבל היא העדיפה לשוחח על צבעים, נופים, טבע וציור. דו-שיח ערני התפתח בינינו. יום אחד הוא מבקשת  ממני הלוואה קטנה, לזמן קצר. מתפלא אני, אבל פותח את ארנקי ונותן.

הכסף עבר מידי לידה פעם אחר פעם בצורה מעוררת השתאות, אבל איש כמוני לא יסרב.

אני מסיים את תפילת שחרית בבית הכנסת, משאיר את הטלית והתפילין בתיבה המיועדת לי שם ויוצא לטיול רגלי של בוקר, כהרגלי. אני הולך בצעד נמרץ, נושם את האוויר הצח ומתבשם מניחוח היסמין בדרכי, את איזה יום יפה! אני עובר בין הגינות המטופחות, מתפעל מהדשאים הקצוצים, כלי החרס הפזורים באי סדר מתוכנן על הטוף ביו הפרחים, הכלניות הנרקיסים והבוגנוויליות. אדריכלות בתים מושקעת יש בנווה גנים, אבל תצורה אחת מושכת את מבטי בכל פעם מחדש: מעון שקירותיו מחופים אריחים נאים, זורם  בתוך הנוף כמו שהיה חלק ממנו. המערך גדול מאחרים  אבל יד אומן ריככה את קוויו והשוותה לו מראה אצילי. ארמון!

-- היכנס! הקול הוא של איזבל שמתנגן כשהוא מורה לי לעבור את השער. אני פוסע על שביל הגישה וליבי פועם את מרש הקרב. דפיקות הלב המוכרות משעות מבחן, ראיון גורלי, או עליה על במה.

הטרקלין שאני נכנס אליו הנו עשיר ומרוהט בטוב טעם ואנינות. אני לא רואה את איזבל אף ששמעתי את קולה לפני רגע. אני שומע שוב:

-- היכנס!

פתח קמור מוביל אותי לאולם גדול, בית מלאכה לעשירים. ספות, כורסאות ובר שתייה עם דלפק הסוו את המקום והוא דומה לסלון. בקצהו עומדת בכותנת כחולה כים, איזבל והיא עסוקה באריגת שטיח עבה.

-- את עושה עבודה נאה מאוד! אני מציין. אני יודע מה אני אומר. אני מומחה בתחום האריגה. עבדתי בזה לפני עיסוקי הנוכחי. את משלבת צבעים במידת השלמות!

--  תודה. אני יודעת שיש לך ידע רב בתחום הזה. כל מה שעשית לפני כן, מה שאתה עושה ומה שאתה עומד לעשות ידוע לי.

אני המום לגמרי. מי היא איזבל?

-- שב ושתה משהו. או שאתה מעדיף קפה של בוקר. אולי אספרסו? מיד יכינו לך.

-- חשבתי אותך לאשת העם ולא לגבירה אמידה. מי את איזבל?

-- מזלי הטוב הפגיש אותי עם בעלי בית עם טעם טוב והם הטילו עליי מלאכת אומנות. אחרי מותם הורישו לי את הונם הרב. רציתי לאמור לך שאני אחזיר לך את המגיע לך, שש אלף מאתיים שקלים. יש לך עוד חמש מאות שקלים? עוד לא הייתי בבנק השבוע.

לא בא לי לתת לה, אבל איך לסרב לכל כך הרבה חן? אם היא עשירה, מה פירוש המשחק הזה, לבקש סכומים קטנים ממני?

איזבל מתקרבת אליי, החלוק נפתח מעט ומגלה זוג דדים יפים לתפארת. היא נצמדת אליי ורצוני עוזב אותי אט, אט. אני עומד לנאוף! איך יתכן.

הרגשתי מאוד לא נוחה עליי במעון ההדור הזה. אני לוגם מהקפה הטוב, טועם עוגת תפוחים נהדרת, מתנצל ונס כל עוד בינתי שולטת בי. יצרי הרע באותו הזמן אומר לי: "שפן, בלתי מנומס. מה אתה בורח מפני עלמה יפה ונעימה".   

מי היא איזבל?

דמותה של העלמה לא עוזבת אותי ואני לא יכול לשכוח: כל יום אני פוגש אותה בהליכה במשכנה  המפואר.

היא מציירת וצובעת יצירות אומנות. תמונה התלויה על הקיר מציגה זריחת החמה, כדור אש ענקי מסנוור שולח את קרניו אל השמיים ואל הים המאדימים. נצנוציהם בורקים על פני המים.

 עוד תצוגה מראה דמדומי ערב מדהימים. יש הרבה דמיון בין שתי העבודות למרות שהן מנוגדות, הופכיות. אחת כולה אור ועל השנייה נופלת אפלה. אבל יש לשתיהן צבעים של רקיע וים מתבלבלים עם אודם השמש.

 איזבל חתומה על תמונות אלה ואחרות של נוף עם כל גווני הירוק, התכלת והחום.

מי היא איזבל שמושכת אותי אליה כמו העכביש עושה לזבוב גורל ביש ואכזר?  

כסף היא מוציאה ממני באמתלות שונות. אם אמשיך בקצב הזה, אצטרך לתת הסברים לצילה אשתי בבית בקרוב. מעולם לא שיקרתי לה אבל אני מרגיש שאני מידרדר לתהום שאולה. להתחיל לשקר? אני, עומר?

יום שישי בערב. אשתי בנסיעה בצפון והיא מבלה עם ילדינו. אני פוסע לי בכיוון הביתה ונערה קוראת לי: אדוני, גברת איזבל מבקשת שתבוא אליה. בדרך אני נזכר שעוד אף פעם לא התראינו בערב, ואני חושש מהמפגש. מדוע לא חתכתי מההתחלה? למה משכתי את הקשר כל כך הרבה זמן. המלאך הטוב שלי מזהיר אותי שוב: "לך הביתה, לך ואל תסתובב!"

בטרקלין איזבל לבושה שמלה ערב בצבע אדום דם וממתינה, יושבת על כורסת עור רחבה וידיה פשוקות ומונחות על אדני המושב, כמו מלכה, ממש מלכה והיא.נראית מוכנה לטרוף.

-- התקרב אהובי! נעשה יחדיו קבלת שבת וסעד עימי את ארוחתי הדלה והצנועה, נסיים בליל אהבה סוער. הסעודה מוצגת כיד המלך, דגים ממולאים בעשבי תיבול, בשר בקר עם רוטב נפלא, סלטים למיניהם, יין משובח, ולחמניות פריכות.  אני מבולבל.

-- שום דבר לא דל וצנוע אצלך, איזבל. מי את? מדוע כל המסתורין סביבך? הרבה נשים הן עשירות ולא מסתירות את זה מאף אחד. למה כל המשחקים?

-- אספר לך הכול אהובי. אני יורשת העצר, צאצאה של המלכה איזבל.

-- אשתו של אחאב? הסיפור הזה תם לפני אלפי שנים. מה לך ולזה? ימי התנ"ך לא שבו.

-- אהובי, שמע! בכל דור ודור הוכתרה יורשת עצר לאיזבל המלכה, מאז ועד היום הזה. 

-- שם רע יצא לאיזבל הצידונית. טוב סלחי לי, מלכתי, אבל אשתי מחכה לי בביתי.

-- אשתך נסעה. בדקתי את זה. מדוע אתה משקר?

-- לא אספר לך כזבים. רעייתי נסעה ואינה בבית, נכון. אבל נוכחותה נמצאת בתוכי ובכל מקום. בנוסף אני לא מעוניין בקשר הנרקם פה ביוזמתך. סליחה, אני מתנצל שאת נשארת בתוך תשוקתך, אבל לא אבגוד בבת זוגי. לא!

-- קח את המעטפה הזו ולך! חשבתי לתת לך אותה בסוף הלילה, אבל אם אתה הולך...

שני כלבים שחורים אימתניים חסמו לי את הדרך החוצה. עיניהם מנצנצות ושיניהם הלבנות בוהקות בניגוד גמור לצבעם. חיות טרף, אני חושב. איזבל אמרה לי לך, אבל הם מצווים עליי להישאר.

רעדה מחלחלת בגופי ואני חושש, מרגיש את הזיעה שיורדת על גבי, עד הלבנים התחתונים. האם הכול אבוד ?

איזבל אמרה שהיא מבינה בכלבים, אבל גם אני יודע דבר אחד או שניים. אני מתקרב בצעדים מאוד איטיים, מבלי להוריד את עיניי מהם. הם זקופים ומחכים למעשיי. אני מרים שתי ידיים כמו רוצה להפנט אותם. אני מסתכל לתוך עיניהם ופוסע לאיטי. הם משמיעים קול מאיים. אני מסננן מבין שפתיי " הס ", מתכופף כאילו כדי להרים אבן, הם נרתעים אחורה. אני ממשיך כך עד הדלת, מזנק אליה, הם מתקרבים אליי, אני סוגר הדלת אחריי ורץ כמו מתורף עד שער היציאה. עד שאיזבל תפתח להם, אני אהיה בחוץ. אבל היא לא עושה את זה : הכול התנהל כטילו במקרה. בביקוריי הקודמים לא ראיתי את החיות האלה. הם הוצגו בפניי היום כדי להפחיד אותי.   

בהגיעי הביתה, פתחתי את המכתב וקראתי: " אהיה שלום! הרומן שלנו חייב להסתיים. בעלי חוזר מנסיעה ארוכה. סיפרתי לך הרבה שטויות ושקרים. זאת אני איזבל, מה לעשות? "

מחצית כספי מצורפת לאגרת. היתרה היא כנראה שכר לימוד, לקח לפעמים הבאות. טוב שהכול נגמר.

מי היא איזבל? פושטת יד, אורגת שטיחים, זונה, אומנית ציורי קיר או מלכה?

אכן, כל התשובות נכונות.  יתכן שהיא:

אורגת  ואומנית,

עורכת אורגיות או נאפת,

 האם היא בת מלך

וגם פושטת יד ?

הרבה דמויות לחווה.

אספר לצילה אשתי את הכול.

כתב יגאל בוכניק,

ממה צי קלך  ?

אני מבלה את שעות הבוקר במרכז הספורט של אוניברסיטת בן גוריון. ראיתי בין השחיינים , לא מעט עולים מהודו. מה שמאפיין אותם, זה שהם שוחים כמו דגים בים. אבל דבר אחד עורר את סקרנותי, זה שכל אחד מברך את השני במילים לא מובנות :  ממה צי קלך  ?

החלטתי לברר מה פשר הברכה, והלכתי לחברי דני, אותו אני מכיר מזה עשרות שנים. שאלתי אותו :

--  דני, שמעתי בבריכת השחייה, הודים שאומרים אחד לשני מילים מוזרות,  מה הפירוש  המילים הללו :  ממה צי קלך  ?

--  זה לא הודית , לא קוצ'נית ולא קוצ'נצ'ינית ! קבע חברי נחרצות. אבל אם סקרנותך כה רבה, אבוא אתך למרכז הספורט, אני אשמע ואני אשאל את בני ארצי, מה כוונתם.

וכך היה. דני בא איתי לבלות שעתיים, נהנה משחייה בבריכה מקורה ואיך שראה שני עולים מהודו, אוזניו נדרכו והוא הקשיב להם קשב רב, לבסוף בא אליי ואמר לי, כולו צוחק : 

 --  הם אומרים  מה מציק לך  ?  אז, מה מציק לך ידידי ?                                                                                                                                        --  גפיים תחתונות, כתפיים, גב, בקיצור כל איבר עם עצם. מה שאין לו עצם, לא כואב !

--  אז בגלל זה אתה שוחה ! אני שמח לשמוע שחוץ מזה הכל בסדר.  

 יוסקה הסייס.

איש אחד, יוסקה הסייס התפתל בייסורים ובבכי מר והתחנן לאלוקיו, בתחנה המרכזית בנתניה.

-- שמע אדוני שבשמים. מדוע לקחתי את אחי התאום בטרם עט ? כל יום התעוררנו יחדיו, נהנו  מאותם התענוגות, למה, הוי למה זה ? אם כבר, קח אותי לאלתר ועשה מצוות איחוד משפחות.

אתם יודעים, קרה נס. מלאך גבריאל התגלה למיודענו ושאל :

--  מדוע אתה מדבר על אח תאום, שלא היה לך !?

-- יסוד סיומא דגופא, ברית הקודש ! הוד רוממותו. 

אבר חיוני, שנולד בו-זמנית איתי, הוא אחי התאום, הוא שיצר חיים והודות לו עשיתי כיף חיים, כל הזמן קם לפניי והנה גם מת לפניי. מה תכלית החיים שנותרו לי, בלעגיו ?

--   אין זו בעיה מסובכת. צ'יק צ'אק אסדר זאת !

--  כן ?! זה שהרטיט ושימח כל כך הרבה נשים יחזור מן המוות ? זו תחיית המתים ! ומה עם הרגליים שרצו אחרי בנות החן ? לא יוכשרו  ?  והראש הקרח ? והעיניים ? והשניים ?

--  רגע, רגע, זו כבר רשימה. אקח פנקס, ארשום ואעשה חישובים !

-- והגב ? בשביל לא להיכשל באמצע ?

--  זה כבר מסובך מדי ! עדיף לברוא יוסקה חדש, תינוק שזה עתה ייוולד. ואתה עוף למעלה, על פי בקשתך הראשונית !

סיפר לי אחי פרדי,  שכל מילה מזכירה לו בדיחה.    

                                חמחם, זמזם  וחתלתולה אפורה.

                                  מי לא שמע את המעשה של חמחם זמזם וכתוסת ארמדי ?

                                   כל אמא סיפרה אותו לילדיה. הנה הוא לפניכם לפי בקשתכם. 

לעז אחת, היו שלושה עזים קטנים: חמחם, זמזם והכי צעירה, כינוייה חתלתולה אפורה משום שערה האפור, בגוון של אפר. 

בכל בוקר לפני צאתה את הבית, העז הזהירה את ילדיה, לבל יפתחו את דלתות הבית לזרים.

בכל ערב, היא חזרה בשיר:

     קטנים, קטנים שלי,

     את השער פתחו לי.

היא הקישה בדלת והוסיפה לרון:  

     חלב, חלב מזין יש בעטיניי,

    עשב על גבי ומים בתוך קרניי.

אז העזים הקטנים הסירו את הבריח ופתחו את הדלתות. חמחם וזמזם אכלו את העשב ושתו את המים. חתלתולה אפורה באותו הזמן ינקה את אימא. 

אבל בשכונה גרה ג'ולה (א). היא ארבה כל ערב לעז, התחקתה אחר הרגליה ולמדה את המשפטים שהיא שרה ומדקלמת לבניה.

והנה ערב אחד, הג'ולה הקדימה את עז וכמוה קראה בשיר:

   קטנים, קטנים שלי,

   את השער פתחו לי.

 היא הקישה בדלת והוסיפה לרון:  

     חלב, חלב מזין יש בעטיניי,

    עשב על גבי ומים בתוך קרניי.

חמחם וזמזם סברו שאמם הגיעה ורצו לפתוח. לעומתם, חתלתולה אפורה שלא זיהתה את קול אימא,  ניסתה להניא את האחים מלהסיר את הבריח. אבל הם צחקו עליה וטענו שהיא קטנה ופחדנית. איך שפתחו את הדלתות קפצה עליהם הג'ולה ובלעה אותם בביס אחד.

מבוהלת, חתלתולה אפורה דילגה בקלילות ועלתה על מדף גבוה. הג'ולה ראתה את הקרניים של העז הקטנה והחליטה לשמור מרחק מהן. היא הסתובבה בבית ומצאה קערה עם אעסידה (ב) ריחנית, עם פלפל שום ודג הרינג מעושן, ועליה רוטב אדום כיד המלך, היא הסבה לשולחן ואכלה לשובע. רק אז יצאה את הבית והלכה לה.

מעט זמן אחרי האירועים האלה, הגיעה העז הביתה וקראה לילדיה בשיר:

     קטנים, קטנים שלי,

     את השער פתחו לי.

היא הקישה בדלת והוסיפה לרון:  

     חלב, חלב מזין יש בעטיניי,

    עשב על גבי ומים בתוך קרניי.

חתלתולה אפורה שמעה את קול אימא ומהרה לפתוח לה, וסיפרה מה קרה שעה קלה לפני כן.

העז לא איבדה זמן, השחיזה הוטב את קרניה, עלתה במדרגות ודפקה ברגליה על הגג השכן. היא נשאלה:

מי מפריע למנוחתי,

מטריד שנת חמותי,

   ומוריד עפר בדייסתי ?

לזה ענתה האם הבוכייה :  

   אני העזה שבעזים,

   מי שאכל את הקטנים,

   יבוא  לדו קרב איתי,

   עד מותו או עד מותי. 

היא נענתה:

אני אוכלת גרגרים ומיני פירורים. אני התרנגולת הקטנה ולא מכניסה לפי בשר חי.

הלכה העז לגג אחר ודפקה עליו ברגליה והיא נשאלה:

      מי מפריע למנוחתי,

    מטריד שנת חמותי,

    ומוריד עפר בדייסתי?

לזה ענתה האם הבוכייה:

   אני העזה שבעזים,

   מי שאכל את הקטנים,

   יבוא  לדו קרב איתי,

   עד מותו או עד מותי.

היא נענתה:

עשב ועלים הם מזוני. אני הכבשה ולא מכניסה לפי בשר חי.

העז עברה מגג אל גג והגיעה לאתון, לפרה ולסוסה. הן לא היו בעסק הזה, כי  אוכלי עשב וגרעינים הן. סוף, סוף היא הגיעה לגג הג'ולה ודפקה עליו ברגליה. היא נשאלה:

      מי מפריע למנוחתי,

      מטריד שנת חמותי,

    ומוריד עפר בדייסתי?

לזה ענתה האם הבוכייה:

   אני העזה שבעזים,

   מי שאכל את הקטנים,

   יבוא  לדו קרב איתי,

   עד מותו או עד מותי.

היא נענתה:

אני הג'ולה, ממנה כולם פוחדים,

רדי ואקרע אותך בשיניי החדים, 

אשמח לעשות איחוד משפחות,

בין העזה האם לעיזים הפעוטות, 

אותם אכלתי וגם אותך, תוך דקות. 

העזה שבעזים קפצה לתוך חצר הג'ולה. כאב הלב והכעס הכפילו את כוחה, היא תקפה את הג'ולה  הכבדה מארוחתה הדשנה, ושיסעה את בטנה בקרנה המושחזת, מלמטה עד למעלה.

חמחם וזמזם ניטרו החוצה בשיר ובריקוד:

     הנה אמא, הנה אמא הטובה!

     אכלנו אעסידה בקסעה (ג) רחבה,

     בבטן של הג'ולה מפסידת המריבה. 

האם נזפה בהם:

     האם תפתחו עוד את השער בחיפזון?

אחרי זה, לקחה אותם הביתה.

מילון: (א) ג'ולה. בלשון זכר, ג'ול. ברבים, ג'ואל. הג'ואל הנם שדים הלובשים צורות אנשים ענקים, ומשוטטים בשדות, תוך תקיפת אנשים וחיות לצורך מאכל. הם מסוגלים להתאפק ללא מזון, עד שזה מזדמן להם. כשהרעב מציק להם יותר מדי, הם ניזונים מגוויות של חיות וגם של בני אדם, אותן הם מחפשים בבתי קברות. (לא חייבים  להאמין, אבל בטוניס הילדים אכלו את הלוקש עד גיל 11 שנה).  

(ב) אעסידה. דייסת סולת סמיכה, עליה יוצקים רוטב חריף או מתוק, לפי החשק.

(ג) קסעה. קערה גדולה מעץ, המשמשת להגשת אוכל לכל המשפחה, מסביב, או להכנת קוסקוס.

כתב: כמוס יגאל בוכניק.

חודש טבת

בקשר לחודש טבת, פתגם טוניסאי אומר :

טבת, אל מקלא וקעד אל בית.

הווי אומר : טבת, אוכלים ונשארים בבית.

הכוונה הייתה במובן קשורה למזג האוויר שהופך להיות קר עם גשמים עזים, בירח זה. אבל איפה הזמנים ההם ואיפה אנחנו. בזמנו בביתנו בספאקס, לא היה ביוב לניקוז המים, והחצר הנמוכה אפשרה למים להתאסף בכמויות. היה גשמים שנמשכו ימים. אמא ז"ל אספה את המים בדלי ושפכה אותם החוצה. עשרות דליים במקרה הטוב, בזמן שאנחנו נשארנו מכורבלים במיטות. זאת אמא מנוחתה עדן.

יעלה ויבוא

אלוקינו ואלוקי אבותינו

יעלה ויבוא ויגיע ויראה וירצה וישמע

ויפקד ויזכר זכרוננו ופקדוננו וזיכרון

אבותינו וזיכרון משיח בן דוד עבדך

וזיכרון ירושלים עיר קדשך וזיכרון

כל עמך בית יִשראל לפניך לפליטה

לטובה לחן ולחסד ולרחמים

לחיים (טובים) ולשלום

ביום ראש החודש הזה

זכרנו השם אלוקינו בו לטובה

ופקדנו בו לברכה והושיענו בו

לחיים טובים ובדבר ישועה ורחמים

חוס וחננו ורחם עלינו

והושיענו כי אליך עינינו

כי אל מלך חנון ורחום אתה.

קליק על התמונה של גידי גוב

הרב שמימל תיאודור.

צירוף מקרים ומסר למתערב בעניני צנעת הפרט, אל תיכנס בין הציפורן והאצבע.

העבודה במחלקה המכאנית במסגרייה מעניינת, קשה לפעמים, אבל נעשית בכפיפה אחת תוך שיתוף פעולה בין הצוותות  השונים. כל אחד תורם מהידע והניסיון שלו, יד לוחצת יד.

דן וגיל נתבקשו לשפץ משאבה  ענקית של דוברה והם הגיעו לשלב הלא פשוט, שליפת המסב הכדורי הענק  מן הציר. אתם יודעים איזה מסב ? אחד שקוטרו  כגלגל אופניים. השיטה הנהוגה גורסת שיש צורך בחימום החישוק הפנימו של המסב, תוך שמירה שציר יישאר קר.  הבדלי הטמפרטורות גורמים למסב להחליק החוצה, כמו בובה.

אבל, באותו יום, זה לא הלך. דן וגיל עבדו, עמלו, הזיעו כשלוש שעות, אבל המסב התעקש ולא זז במילימטר. בסביבות השעה עשר עבר משם מרדכי, אחד שהמתערב תדיר בנעשה אצל אחרים.  הוא שאל :

- מה אתם עושים ? תרשו לי בבקשה לייעץ לכם. אתם רוצים לשלוף את המסב מן הציר ? חכו ! אתם צריכים ליצור ריאקציה, אחרת חבל על הזמן.

- איזו ריאקציה בראש שלך, העיר דן.

- אתם תראו. ריאקציה, זו תגובה. אני אלמד אתכם תגובה מהי.

 תוך כדי, מרדכי נטל לידיו קופסה ריקה, מילא אותה מים קרים מהברזייה ויצק את תוכנה על המסב.

חברים, אני  אתן לכם עצה : אל תקבלו עצות מכל אחד, במיוחד לא ממרדכי.

הוחלט בין שני החברה דן וגיל לעשות הפסקה לקפה, לשם מנוחה והתרגעות של עשר דקות.

- נראית לך התגובה המוצעת שואל גיל את דני ?

- תגובה ! כל מה שהוא אומר לי לעשות, נכנס לי מפה ויוצא לי מפה, עונה דן הבכיר משניהם.  עזוב אותך מהתגובות שלו.  אני מקווה שלא יחזור לבלבל לנו את המוח.

דן וגיל יושבים לשתות. הציר עם המסב מונח ביניהם, כשרגלי דן נמצאות משני צדדיו. תוך כדי, הם מפטפטים.

- מה שלום אחיך, הרב תיאודור  שואל דן ? יש לו ילדים ?

- שלומו טוב. לא אין לו ילדים. יש להם בעיה של פוריות והיא מטופלת בקליניקה המתמחה בזה.

- עזוב אותך מטיפולים. הכול תלוי באופן הביצועים, שח דן, שלא אוהב לקבל עצות. תייעץ להם...

- לא מקובל להתערב בנושאים האלה. במיוחד אם מדובר בדתיים.

- שמע לי, שיזרקו את הסדין עם החור, שיאמצו תנוחות. כאן החל דן להציג את משנתו ביחסים שבינו לבינה. גיל לא אהב את זה..

- עזוב את הנושא הזה. הרי אומרים בערבית טוניסאית :

מה תתכל בין הטפר וולסבע. שזה אומר : לא להיכנס בין הציפורן והאצבע.

בוא נדבר על ריאקציה, מבקש גיל.

- כן, דווקא בריאקציה עסקינן. שמע...

כאשר דן אמר שמע... היה פיצוץ אדיר במסב. חלקיו שחלה עליהם ריאקציה, עפו לכל עבר והגיעו למרחק של חמישים מטר. המזל היה שרוב העובדים, שישים במספר היו באותו יום בהילולה של רבי שמעון בר יוחאי, בהר מירון. אחרת  מי יודע מה היו התוצאות ? ומזל גדול ששני העובדים דן וגיל לא נפגעו.

דן שאמר תחילה את המילה שמע... שם את כף ידו על שתי עיניו והמשיך בקריאת שמע :

 ...שמע ישראל השם אלוקינו...   מה קרא גיל ?

גיל שראה שחברו רעד כולו כעלה ברוח, ענה :

- הכול נגמר. זו הייתה הריאקציה של הרב תיאודור. הזהרה ראשונה, אסור לדבר על צנעת הפרט של כל מאן דהו, אם האדם הנו רב , או לאו.  

דני הלך לנשק את המזוזה ולהודות להשם על שהציל אותו בנס.  הרי הציר היה בין רגליו.  

ואילו מרדכי שהיה האשם בריאקציה הזו שיכלה להיות קטלנית, העדיף לקנות את הסיפור של זכויות המיוחדות שיש לרב תיאודור. מה אמרתי לכם ? צירוף מקרים, אבל גם מסר.

לגבי האנשים שבאים לעזור וגורמים לכישלון, אימרות בעברית מתיחסות לזה :

שרות דב

בא לעשות מצווה ויצא בעברה

בערבית טוניסאית אומרים : ז'א יבוש מרטו, קסר לה דלעה, בא לנשק את אשתו, שבר לה צלע.

Proverbes

אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו....

מאת ד"ר ראובן (רוג'ר) כהן

אדון פייר, היה מגדל סוסים ועגלים. את העגלים גידל עבור השחיטה הכשרה של יהודי העיר בורדו. יום אחד, הבן שלו סבסטיאן שקע בדיכאון עמוק. אבא שלו, שגידל אותו לבד באהבה כפולה ומכופלת מאז שאשתו הצטרפה לאבותיה, ניסה את הכול כדי שהבן האהוב יחזור לעצמו. אחרי שהרופאים הרימו את ידיים ושהכומר אמר נואש על אף התפילות והנרות הגבוהים כתרנים, שהדליק למענו בכנסיה.

אחרי שמריה האיטלקייה ניסתה את כל חליטות עשבי הפלאים הסודיים שלה, הוא פנה לאיש שהוא העריך כאיש החכם בין כולם, למויש, הווטרינר היהודי שטיפל בעגלים בחווה ופיקח עליהם שיהיו כשרים בעת השחיטה.   

"אתה חייב לעזר לי, התחנן  אדון פייר, אתה חייב להציל את בני. הוא איבד את חיוכו, את תאבונו, את שנתו. הוא הפך לצל של עצמו. במילה אחת, הוא איבד את הטעם לחיות ! "

"אבל אני ווטרינר, אני מטפל בבהמות, לא בבני אדם, ענה לו מויש".   

"אין באזור כולו איש חכם ממך, ענה לו אדון פייר. דבר איתו. אתה תבין אותו. קרה לו משהו. מאז, הוא לא מדבר אפילו. הוא עונה לי בכן ולא, ולא יותר. הוא מחבב ומכבד אותך. כילד, הוא אהב את הסיפורים שלך על התנהגות הנבונה של הבהמות שלפעמים עולה בחוכמתה על זו של בני האדם. אין לו כבר, לא התבונה של הבהמות ולא זו של בני האדם. דבר אל ליבו, גלה מדוע הוא סובל ושותק".

מויש הבטיח שהוא ינסה.

הוא פנה לדיר העגלים ונתקל בסבסטיאן שעסק בהבסתם.

מויש שיבח אותו על יופיים ועל משקלם. "בסיום העונה הזאת תרוויחו הרבה כסף, אמר לו. מה אתה מתכוון לעשות איתו?"

סבסטיאן שתק ומחה דמעה. "מדוע שלא תלך לבלות בעיר הגדולה עם אחת מבנות האזור  .בגיל שלך אני לא הייתי נח לרגע, התבדח מויש ! בנות יפות לא חסרות אצלכם !" סבסטיאן התרחק ופרץ בבכי. "חי נפשי, אמר לו מויש, אני מנחש שאתה מאוהב!" הבכי של סבסטיאן גבר עד כדי גניחות. מויש התיישב על אחד מפחי ההבסה והזמין אותו להתיישב לידו ולספר על מי מדובר.

"על היפה מכולן, ענה לו סבסטיאן, אין בחורה שמגיעה ביופייה לקרסוליה. היא דומה לפסל המדונה. אתה מכיר אותה : היא הדוורית הבלונדינית המקרינה אור מסביבה כשנכנסת לבית שלנו עם הדואר. היא מביאה אותו מדי יום ברכב הקטן הצהוב של רשות הדואר. כל יום הופך לסיוט עבורי, מאז שדחתה בזלזול את הזמנתי לצאת איתי. היא גיחכה וענתה לי שאני יותר מדי איכר, לא מספיק מעודן, כדי שאקבל ממנה אפילו חיוך. מאז הפסקתי לחייך. מאז הפסקתי לאכול. לדבר עם אבא, עם החברים. אני איש מת."

"אתה יודע שלא מתים כל כך מהר, ענה לו מויש. למדת הרבה מהבהמות ומהעגלים מאז שאני מכיר אותך, ואתה אז ילד קטן, כדי לומר שטות כזאת. אבל לגבי העניין, אני משוכנע שהרבה בחורות תשמחנה לצאת אתך".

"אבל אני רוצה אותה, רק אותה, התעקש סבסטיאן. היא היפה מכולם !"

"אתה מכיר את יופייה, אבל אתה לא מכיר את אופייה, ענה לו מויש. אולי היא רשעית. אולי היא טיפשה. אולי היא הפכפכת. תכיר אותה. לך לנשף של יום ראשון באולם הריקודים של הכפר. או בערב לבית הקפה, שהוא יותר בית בירה מבית קפה. התבונן בהתנהגותה, בדוק אם היא מתנהגת בתבונה ובכבוד, או להפך. ואז תחליט אם תשתגע כדי לכבוש אותה בכל מחיר, או שתמות בשבילה !"            

"אין לי כוח לזה, ענה לו סבסטיאן, חבל על הזמן ! אין לי זמן לבזבז בהרהורים!  עזור לי למצוא דרך להתחתן איתה או שאמות".

פתאום הוא קפץ מהפח עליו הוא ישב ליד מויש, וזרק אותו על עגלה יפה וחזקה מגילה כדי להרחיק אותה מהתערובת של העגלות האחרות שהניסה.

"מה אתה עושה, שאל אותו מויש ? מה עשתה לך העגלה הזו היפה מכולן ?"

"היא יפה, זה נכון, אבל היא טיפשה, רשעית, ועקשנית כמו פרד. היא אכלה את המנה שלה ומשתמשת בכוחה כדי להבריח את העגלות האחרות ממנות התערובת שלהן, שהיא חומדת!"

מויש חייך אליו ואמר לו : "את אופייה של העגלה היפה הזאת, השקעתה זמן כדי ללמוד אותו. אתה כועס עליה ומבזבז זמן כדי ללמד אותה שלא תחמוד את מנות התערובת של העגלות האחרות. וזאת על אף שאתה יודע שבעוד שבועות מספר היא כבר לא תהיה בדיר העגלות. ואת אופייה שמי שאתה רוצה כאישה – ולא תמות – הנערה שאתה אתה מבקש לחיות את חייך, אתה לא רוצה להתייחס לאופי שלה, אפילו במשך שעה אחת ! דע, שעל זה, אצלנו אומרים אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו".

סבסטיאן עמד מול מויש דקה ארוכה בפה פעור. ואז, חיבק אותו בחיבה, חיבוק גדול וארוך.

רבי (רבי מאיר) אומר אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. יש קנקן חדש מלא ישן וישן שאפילו חדש אין בו.