Les quatre espèces sont un symbole dont le sens est : réunir ensemble les quatre genres de caractères des enfants d’Israël, dans un élan de solidarité et d’unité complète

Souccot , appelée "fête des cabanes", est l’une des fêtes les plus joyeuses de la tradition juive. Elle est d’ailleurs nommée Le Temps de la Réjouissance dans la prière. La fête de Souccot débute le 15 du mois juif de Tishri (26 septembre au soir) et dure sept jours. Elle est immédiatement suivie par la fête de Chemini Atséret. En Israël le premier jour est chômé, à l’Etranger deux

Aussitôt après le Yom Kippour, toute la famille commence dans un esprit de réjouissance la construction de la Soucca, dans le jardin, sur le balcon ou dans tout autre lieu décent à ciel ouvert. La Soucca doit être construite selon des règles et des proportions précises, et le toit en est l’élément le plus important

Il est de coutume de décorer la Soucca, en y accrochant des fruits par exemple et en l’arrangeant de manière à la considérer comme un lieu d’habitation

Pendant les sept jours de la fête, la Torah nous enjoint d’habiter dans des cabanes construites de feuillages et de bois, en signe de confiance en D. et d’indifférence au confort matériel

La Loi recommande de prendre les repas dans la Soucca, mais de n’y pas passer plus de temps que le climat le permet, afin de ne pas modifier l’esprit de joie et de réjouissance qui doit régir pendant cette semaine.

Le deuxième point clé de la fête de Souccot est le Loulav, ou rituel des Quatre Espèces : Arbâa Minim

:

Le palmier porte des fruits mais n’a pas de parfum

     La myrte est parfumé mais n’a pas de fruit

    Le saule n’a ni fruit ni parfum

Le cédrat est un fruit délicieux et parfumé

Ainsi le peuple est composé de quatre espèces

 

 

Fruit sans parfum : représente une partie de la masse qui est croyante mais n’est pas riche en bonnes actions

Parfum sans fruit : représente ceux qui font des bonnes actions mais ne pratiquent pas

Sans fruit ni parfum : représente ceux qui n’ont pas la foi et ne font pas des bonnes actions.

Fruit et parfum : représente ceux qui ont la foi et font des bonnes actions aussi

Souccot unit toutes les parties du peuple, pour l’Eternel tous sont ses fils.

Il est ordonné de prendre en main ces quatre végétaux et de les utiliser pour se réjouir devant Dieu chaque jour de la fête (sauf le Shabbat), c’est-à-dire de les agiter dans les quatre directions et vers le haut et le bas, en symbole de l’omniprésence de Dieu

Le dernier jour de Souccot est appelé Hoshanna Rabba qui est en lui-même un événement d’importance, et la fête se conclut par Chemini Atseret et Sim’hat Torah

 

 

 

 

 לכבוד החג : חלת תפוח בדבש

ראינו איך קרין גורן מכינה חלת תפוח בדבש, בטלוויזיה. הבת שלנו לימור ניסתה את המתכון, ויצא לנו סבבה של חלה !
 

מצרכים לבצק :

1 גג קמח

1 שקית שימרית, או 1 כף וחצי שמרים יבשים

חצי כוס סוכר

2 כפות אינסטנט פודינג וניל

2 ביצים

2 וחצי כוסות מים פושרים

חצי כוס שמן

1 כף מלח

מצרכים למלית :

דבש לזילוף 

תפוחים מיובשים

צימוקים

מצרכים לזיגוג :

חלמון טרוף עם כף מים

 מצרכים לקישוט :

  שומשום

  הכנת הבצק :

 1. מניחים את הקמח, הסוכר והשימרית בקערת מיקסר עם וו לישה. מוסיפים אינסטנט וניל,  ביצים, מים, מערבלים. מוסיפים שמן ומלח, ממשיכים לערבל עד לקבלת בצק חלק, מבריק ומעט דביק.

2. מעבירים את הבצק לקערה גדולה ומשומנת, משמנים את פני הבצק בתרסיס שמן למניעת התייבשות, מכסים בניילון נצמד ומתפיחים עד שהבצק יכפיל את נפחו. מתפיחים לקראת העיצוב, לפני האפייה.

הכנת המלית :

מניחים את התפוחים בקערה ויוצקים מעליהם מים חמים, למשך חמש דקות.

אם הצימוקים יבשים מדי, משרים גם אותם.

הכנת החלה :

1. בחזרה לבצק ף מעבירים אותו למשטח עבודה מקומח, מרדדים ומעצבים מלבן ארוך בעובי 1 ס"מ.

2. מפזרים על המלבן את התפוחים ואת הצימוקים סחוטים מעודפי המים, מזליפים דבש.

3. מגלגלים את הבצק סביב עצמו לצורת רולדה, מעין חלת שבלול, עגולה וגדולה. מנייחים על נייר אפייה ומעבירים לתבנית. משמנים עם תרסיס שמן ומתפיחים עד להכפלת הנפח.

אפייה :

מחממים את התנור ל- 160 מעלות, מברישים את החלה בעדינות עם חלמון ביצה ומפזרים עליה שומשום. אופים כ- 45 דקות עד לקבלת חלה זהובה, גם בתחתית. מוציאים מהתנור ומצננים  על רשת מספר דקות. מגישים חמים.
 

שנה טובה ומתוקה...

 

 הערה : ההלה מתאימה מאוד לראש השנה.

 

 

Pourim, la difficulté d´être juif et l´occultation du Nom de Dieu

Par Rachel Franco

 

La lecture de la fête de Pourim que je vous offre n´est pas une lecture politique où il convient de repérer cette  volonté toujours réaffirmée de détruire le peuple juif, de pointer la haine partagée par tous les Hamann de la terre dont le dernier en date n´est autre que le Président de l´Iran , pourtant reçu avec grand honneur par l´O.N.U.

 

Non, ce n´est pas ce spectacle guère surprenant que je souhaite pointer ; Ce n´est pas cette mascarade carnavalesque que je souhaite lire à la lueur de l´enseignement de Pourim.

 

Il est clair pour tout un chacun que Pourim est une fête qui appelle chacun au devoir de résistance à tous les totalitarismes quels que soient leurs déguisements politiques, religieux ou autres, quels que soient les artifices mensongers d´un langage à double face, auquel Israël lui-même parfois se laisse aussi prendre. .

 

Ce n´est pas davantage à une lecture psychologique des différentes forces qui traversent les personnages de cette histoire, à laquelle je souhaite vous convier, le Bien avec Esther et Mardochée, le Mal avec Hamann et la Neutralité du roi de Perse, Assuérus.

 

Ces 3 forces sont à l´œuvre devant nos yeux avec la diabolisation d´Israël, présenté comme le cancer du monde par ceux là-mêmes qui incarnent le Mal absolu et qui en grands manipulateurs jouent avec les sentiments si vertueux du monde " libre ".

 

Non, ce que je souhaite avec Adinsaltz et Josy Eisenberg, c´est vous offrir une lecture cosmique et métaphysique des évènements de l´histoire et des personnages qui semblent l´écrire.

 

Le propos ne s´attachera pas aux seules valeurs morales mais plus profondément aux valeurs transcendantes qui traversent chacun de nous.

 

Qui sont donc ces personnages qui posent aujourd´hui comme hier les enjeux de l´identité juive dans un monde hostile ?

 

Hamann et Mardochée symbolisent deux entités radicalement opposées que sont le Mal et le Bien.

 

Hamann représente le Mal qui étend son empire sans limites, le totalitarisme ; Il comprend parfaitement que celui qui lui résiste en s´affirmant comme un être de liberté, sape les bases de son pouvoir politique.

 

Mardochée, incarnation et archétype du Juif de l´exil, refuse de " plier le genou " devant le favori du roi parce que le prix à payer serait la renonciation à son être profond.

 

La question est posée " Comment rester soi-même et ne pas accepter de se soumettre à une volonté extérieure qui prétend nous changer ?"

 

Mardochée n a pas le choix parce que le Bien ne peut être qu´absolu et qu´en revanche s´incliner devant le Mal serait composer avec lui.

 

Assuérus représente le pouvoir amorphe "la Neutralité" disposée à   entériner n´importe quelle solution. Il peut aussi symboliser Dieu lui-même qui laisse aux hommes leur libre-arbitre.

 

Esther est une femme qui incarne le peuple juif que les mystiques appelleront plus tard " la communauté d´Israël " soit l´ensemble des âmes juives qui constituent l´épouse de la Divinité.

 

Une femme juive, parce qu´entre autres, la femme est le pilier du foyer, qui veille sur la maison, sur le Temple ou le Monde, et "veiller" cela signifie agir sur la "neutralité" et faire pencher la balance vers le Bien.

 

Comme la tentation de la neutralité est forte ! Qu´il serait doux d´oublier qui on est et se fondre dans un anonymat protecteur de toutes haines viscérales et effrayantes.

 

Comme la tentation est forte de renoncer au combat et de vivre une vie toute simple faite des plaisirs de tout un chacun !

 

Esther a connu cette faiblesse, celle de la neutralité et de la passivité.

 

En quelque sorte, à la question posée par Dieu à Adam " Ou es-tu ? " elle aussi, est tentée par le désir de se cacher pour ne pas endosser la responsabilité qui consiste à s´affirmer comme un être de conscience.

 

Mais y a t-il un seul lieu au monde où nous pouvons nous cacher de nous -mêmes ? Et Mardochée de lui dire qu´elle s´illusionne sur sa sécurité si elle croit échapper à la mort en cachant ses origines, juste parce qu´elle est arrivée dans les sphères du pouvoir.

 

Combien parmi notre peuple sont aussi tentés par une vie de normalité qui étouffe en eux l´étincelle juive ?

 

Plus fort que la volonté de la reine Esther, Mardochée lui dit " qui sait si ce n´est pas pour sauver ton peuple que tu es arrivé si près du roi !"

 

Mais alors Israël ne sera-t-il jamais un peuple comme un autre ? Et Israël comme Etat doit-il normaliser son destin ? Qu'est-ce à dire ?

 

Selon la Tradition juive, chaque peuple de toutes les nations est traversé par une couleur qui lui est propre, et la fin des temps verra l´ensemble des nations affirmer avec Israël l´Unicité de Dieu.

 

La particularité juive à laquelle Israël ne peut échapper, c´est porter témoignage de cette transcendance divine que le miracle d´un Israël qui a traverse les tempêtes de l´histoire, vient étayer.

 

Répondre qu´il faut prendre des risques pour assumer sa différence n´est pas une réponse simple, ni pour les hommes ni pour l´Etat d´Israël.

 

Reconnaître une spécificité juive et accepter la mission particulière qui nous est dévolue, tout en réaffirmant avec force que l´Amour et la Fraternité sont des valeurs universelles qui nous attachent à tous les peuples n´est pas facile à vivre pour certains d´entre nous, ni à entendre pour d´autres peuples, ravis de trouver là l´argument antisémite d´une "élection" qui selon eux, consiste en une supériorité raciale au dessus des autres peuples.

 

Non, cette spécificité n´a jamais été une supériorité, mais une responsabilité de rester nous-mêmes quoi qu´ils nous en coûtent.

 

Esther qui hésite et se cache n´est-elle pas la figure du peuple juif en

exil ?

 

Esther qui assume les risques, n est – ce pas Israël qui peut décider de son destin ?

 

Curieux, parce que dans le Temple, pour lire l´histoire d´Esther, l´Officiant commence par dérouler sur l´estrade tout le parchemin ou se "dévoile" la trame de l´histoire et la victoire du Bien sur le Mal.

 

Ce rite particulier n´est pas anodin, car le verbe "dérouler" en hébreu est proche du verbe "dévoiler" et le déroulement de l´histoire est en fait, un dévoilement du Nom qui cache sa face pour que nous nous mettions en marche vers Lui.

 

Se pencher sur les mots et les noms en hébreu est un peu comme éclairer nos pas sur un chemin difficile mais c´est un chemin de sagesse et il est le mien.

 

Esther s´appelait Hadassah et c´est en arrivant au palais qu´elle a changé de nom…. comme on change d´identité.

 

Elle est devenue Esther qui signifie " Etoile" en persan (Asteros en grec) ce qui correspond aussi à Stella.

 

Or Esther en hébreu veut dire "Caché ". Le livre d´Esther qui relate l´exil est celui de l´occultation du Nom de Dieu qui n´apparaît pas une seule fois dans le texte, mais il n´est pas le livre de Son absence au seul fait que Son intervention ne s´habille pas dans des miracles visibles au dessus des lois de la nature.

 

Dans l´exil, la présence divine est moins évidente à percevoir mais elle est là dans les signes de la vie et aussi dans les détails de cette histoire qui nous promet la victoire des forces du Bien sur les forces du Mal.

 

Lorsque Moise dit "Je cacherais ma face " (Haster Hastir), il écrit l´histoire de l´exil de tous les temps et il écrit le nom d´Esther. Il écrit aussi que si Dieu cache sa face et occulte Son nom, la fin des temps sera à l´image du déroulement du parchemin où l´histoire qui se dévoile est la manifestation visible de Dieu.

 

Un temps où le nom Esther qui a une assonance avec la racine grecque dont dérive le mot Mystère, sera au contraire celui d´une pleine conscience de Sa présence ; Un temps où les masques tomberont, où la joie remplacera les larmes et où la vraie vie qui est partage et amour remplacera la mort, la solitude et la haine.

 

Comme pour appeler de toutes nos forces ce temps à venir, nous fêtons Pourim dans la joie et le partage notamment des cadeaux que chaque foyer juif offre autour de lui; Nous nous déguisons et nous rions, certains que le Nom de Dieu se révèlera sans toute sa splendeur pour le bonheur de toute l´humanité.

 

 

Rachel Franco.

 

Les coutumes et les traditions

Les coutumes et les traditions sont d’une égale valeur que la religion, dit un dicton Juif. J’ai entendu cette phrase à plusieurs reprises, et dans les bulletins du Grand Rabbinat est toujours soulignée l’évidence : tenir  en ligne de compte les us et coutumes

Ainsi des différences existent entre la tradition Sépharade et celle Ashkénaze. Parmi les Orientaux aussi les divergences de vue,  sont monnaie courante

* Une coutume qui est suivie par toutes les sectes est la visite des morts au cimetière, avant la fin du mois d’Adar (cette année c'est aujourd'hui le 25 mars, le denier jour du mois d'Adar), afin de se séparer des proches défunts et leur souhaiter Joyeuses fêtes de Pâques. En effet au  mois de Nissan qui commence demain, il n'est pas permis d'aller au cimetière, seulement dans le cours  d'un enterrement et dans ce cas on se prosterne pas devant la tombe d'un parent

 Le 14 du mois de Nissan au soir ce sera la veille de Pessah

Une autre coutume que les Sfaxiens n’oublient pas c’est de remuer la Pchicha mêlée avec de l’huile, le dernier soir du mois d’Adar. La Pchicha c’est un assortiment de blé, de pois chiches et de fèves dégarnies de leur pelure, moulus avec des peaux d’orange sèches, des grains de carvi, de cumin et d’anis, de coriandre, le tout après avoir été grillé au four

La même Pchicha est servie au festin d’Itro qui se situe un mois et demi auparavant,  mais  alors, on y ajoute des dates Degla Nur, des amendes et chaque fruit sec que l’on désire. Alors on remue la Pchicha avec une clef, symbole de la prospérité, kke même jour étant la nouvelle année des plantes

Pour ceux qui s’y intéressent, voici la recette de la Pchicha. Nous même ne préparons plus ce panachage, mais l’achetons tout prêt chez un épicier d'orientation tunisienne

Composants

 Un kg et demi de blé

 Un demi-kg de fèves sans la pelure

 Un kg de pois chiches

 Deux cent cinquante grammes de grains de coriandre

 Deux cent cinquante grammes de grains d’anis

Cinquante grammes de carvi

Cinquante grammes de cumin Une pelure d’orange séchée

Griller au four le mélange et moudre

Ajouter de l’huile, faire une pâte et servir

Pour ceux qui aiment, y mélanger des fruits secs et des dattes Degla Nur

הבחורה הלכה ערב אחד מאוחר בלילה ברובע היהודי לבדה.
האווירה הייתה מאוד מפחידה אז היא כדי להרגיע את עצמה התחילה לשיר בשקט:
 "בשם השם אלהי ישראל, מימיני מיכאל, ומשמאלי גבריאל, ומלפני אוריאל, ומאחורי רפאל, ועל ראשי שכינת אל"
לאחר כמה דקות התחילה לשים לב שבחור מפחיד הולך מאחוריה והיא נבהלה אבל המשיכה לשיר בשקט.
כשעבר מתחת לאחד הפנסים פניו עוררו בה בחילה ופחד נורא והיא מיהרה צעדיה לכיוון הדירה והמשיכה לשיר עד שהגיעה לדירה.
למחרת בבוקר היא קוראת בעיתון כי נתפס בירושלים אנס סדרתי ורואה את תמונתו של אותו בחור. היא מברכת בגומל ורצה לתחנת המשטרה.
בתחנה היא מספרת לשוטרים שאתמול בלילה הבחור הלך אחריה כשהיתה לבדה בסמטאות ברובע היהודי אבל ב"ה לא התקרב אליה ולא עשה לה דבר. השוטרים שאלו אותו האם אכן ראה את הבחורה הזאת אתמול בערב ואם כן למה לא ניטפל אליה כי הרי היתה לבד.
האנס הקשיב והשיב בפליאה: "מה לבד? היו איתה שני בחורים."
***
אותי אישית זה צמרר אז החלטתי לספר את הסיפור כדי להפיץ את הנס. תעבירו למי שנראה לכם שיגיד ב"ה וישמח כי לא נטש ה' עמו.
הסיפור אמיתי ושמעתי אותו ממקור נאמן לחלוטין.

---

Athènes ou Jérusalem ?

Hanoukka ! Le miracle de la lumière cachée au sein des ténèbres de la pensée grecque

 

Voici que s´approche la fête juive des lumières et je me suis demandée comment j´allais partager avec vous ce symbole de la Lumière ;

 

Fallait-il que je mette en ligne un texte de nature historique qui explicite dans quelles conditions humaines ce symbole de la lumière, résistance au coeur des ténèbres a émergé dans l´esprit de l´homme ?

 

Un texte de nature politico- philosophique aurait-il permis de mieux saisir ce qui s´est joué là dans cette résistance contre les Grecs et ce qui se joue encore entre Israël et les Nations?

 

Ou ai-je raison de prendre le risque de proposer un texte de nature plus ésotérique et donc plus éclairant,  bien qu´il soit davantage empreint à la critique, voire à la dérision ?

 

Je vous propose quelques uns des développements d´un cours que j´ai écouté sur la fête de Hanoukka,  à partir d´un enseignement du Maharal de Prague,  Je pense être fidèle au cours du Rav Raphaël Sadin  mais en raison du fait que l´enseignement entendu a fait corps avec la compréhension qui est la mienne, la manière de vous le retranscrire n´est pas exempte d´une alchimie toute personnelle.

 

Selon la Tradition, la pensée grecque est une pensée des ténèbres parce qu´elle est pensée qui, bien qu´elle soit Intelligence du Réel, inaugure le Sujet pensant comme le centre du monde.

Le monde lui-même n´est pas porteur de sens. Les choses sont comme elles sont et la modalité de la Connaissance  ne peut s´inspirer que de l´expérience. En quelque sorte, le monde ne dit rien et c´est au Sujet, collecteur des données que lui offre le monde, de le réorganiser  pour lui donner un sens.

 

Cette intelligence fondée sur le Réel, profondément descriptive et rationnelle est une sagesse certes, mais qui enferme et limite et ne sait s´ouvrir au mystère du Divin.

 

Or c´est l´écoute du mystère qui bouscule le Savoir académique et c´est le mystère de l´âme qui échappe à toute emprise rationnelle.

 

A cette intelligence grecque qui articule ses axiomes de vérités autour de la nécessité et du sujet, s´oppose l´intelligence d´Israël qui est intelligence de la liberté.

 

Les vérités scientifiques et philosophiques se marient mal avec la particularité du mystère du peuple juif qui, en dépit d´une histoire épouvantable et ininterrompue de massacres et de pogroms, n´a pas cessé de rester témoin d´une Tradition de l´Unité.

 

Au cœur de la nuit la plus profonde, dans les tentatives les plus radicales de son extermination, le peuple d´Israël n´a pas renoncé à la liberté qui est la sienne, celle qui consiste à lire le monde comme un livre fécondé par la Parole divine.

 

Or la pensée grecque et leurs héritiers aujourd´hui ne supportent pas que l´ordre de la nécessité puisse être remis en cause par cette liberté d´Israël;

Liberté d´être lui-même, fidèle à une Tradition ancestrale qui a résisté et résiste encore et toujours à tous les  impérialismes, nazisme, terrorismes et autres "isms" qui aspirent à effacer jusqu´à son nom de  la carte du monde.

 

Outre le fait que la survie d´Israël dans un univers où les peuples lui sont très largement hostiles, témoigne que le miracle est de l´ordre du possible, la pensée d´Israël est une pensée où l´homme est en mesure de donner du sens aux ténèbres elles-mêmes.

 

Qu´est-ce à dire ? Et pourquoi le Maharal de Prague considère t-il qu´Israël inaugure une pensée de la liberté alors même que le Divin régit les mondes ? Comment saisir un tel paradoxe ?

 

Le Livre s´offre comme un chemin de liberté et de Sagesse parce que la langue hébraïque invite le lecteur à interpréter les mots, les lettres et les signes qui composent le texte et qu´il raconte une histoire,  bien infantile pour ceux qui ne la lisent qu´au premier degré mais infiniment lumineuse pour ceux qui pénètrent dans le jardin de l´intériorité profonde.

 

Cette liberté avec le Texte est née très exactement lorsque la pensée grecque est devenu le schème de la mentalité ténébreuse et qu´ «Aristote est devenu le bras armé d´Alexandre».

 

Ce que l´on appelle la Thora orale est ce miracle qui permet de dire une parole qui reste ouverte aux sens multiples à partir de la subjectivité des Initiés.

 

Le peuple juif est perçu comme un danger pour les Nations et il l´est dans la mesure où il témoigne de ce qu´en dépit des lois de la nature, l´Être est ouvert à la liberté intérieure qui le met en relation avec l´Infini qui habite chaque homme.

 

Mais les Nations pétries dans une mentalité qui ne se déploie que dans la dualité et l´opposition peuvent-elles comprendre comme le disait Heidegger que la philosophie et autres sciences de la formulation de l´être, sont occultations de la Présence et oubli de l´être ?

Peuvent-elles saisir qu´au cœur de la subjectivité, c´est encore la parole divine que l´on entend… Dans la mesure où les âmes qui l´entendent sont ouvertes à l´altérité de la veuve, des orphelins et des étrangers ?

 

Une parole divine que les traditions dans leur ensemble associent au symbole de la Lumière mais que le peuple d´Israël est capable de réveiller au sein des ténèbres.

 

Oui, il faut savoir intégrer l´ombre et la Lumière et ne pas seulement considérer que la lumière repousse l´obscurité. Il faut être en mesure de considérer le malheur comme un socle  qui permet de grandir dans les épreuves. Il faut être amoureux des signes et ne plus être tributaire des lois du monde et du Réel.

 

Il faut être libre de réaliser son être profond  et accueillir la lumière du Divin dans le visage de son prochain, de celui-là même qui nous est le plus lointain et le plus étranger.

 

Et puisque c´est à partir des pensées du Maharal que je me suis lancée dans cette écriture que j´aime tant, permettez moi en guise de cadeau de Hanoukka, de vous offrir à nouveau cette légende attachée au Maharal et qui est celle du Golem.

  

 Selon la légende, le Maharal a créé et formé  de ces mains une créature vivante "le Golem" suivant le mélange secret et sacré  des 4 éléments du Cosmos (la terre, l´eau, l´air et le feu) selon un mouvement circulaire liant les quatre directions de la planète et bien sûr  en prononçant des mots secrets dans la langue sainte.

 

Sur le front du Golem qui avait pour mission de protéger les juifs du ghetto de Prague, était écrit le mot EMETH qui signifie  VERITE.

 

Mais un jour, le Golem perd la raison et n´est plus en mesure de remplir sa mission.

 

Le Maharal efface alors la lettre Aleph inscrite sur le front du Golem et qui compose le mot Emeth, de telle sorte que le mot qui apparaît est alors METH,  qui signifie MORT. Et la créature cesse de vivre.

 

Et voici une interprétation possible de cette légende :

 

Le mot Emeth (Vérité) est composé de trois lettres : l’Aleph, qui est la première lettre de l´alphabet hébreu, le Mem qui en est la lettre centrale et le Tav qui est très exactement la dernière lettre de l´alphabet.

 

Ne pourrait-on dire que la Vérité ne peut se tenir du commencement de l´Univers  jusqu’à la fin, que si nous sommes capables de nous tenir dans son juste milieu?  

 

Retirez de la Vérité, l’Aleph de l´Unité et de la Lumière, et il ne reste que la mort (Met).

 

Je vous souhaite de merveilleuses fêtes de Hanoukka  et très bientôt, pour nos amis Chrétiens, une merveilleuse fête de Noël.

 

Rachel Franco,

Israël – 10 Décembre 2009 

חג אורים שמח

 

 

  חג פסח שמח וכשר !

Bonne fêtes de Pâques

תקופת ימי טרום החג הולכת ומסתיימת

בהם כל ארוחה שמוגשת מייד נחשדת

כמבצע ביעור חמץ ולהכחיש אני ממהרת,

תלונות על ניצול מלוא החופן אני מקבלת

הילדים "האומללים" מרגישים שאותם אני מנצלת

מחילה אני מבקשת והסברים כבר לא מספקת!

 

אז אפשר כבר לברך ולאחל :

 

קבלו איחולים לחג פסח שמח

ושנדע לנצל אותו לא רק לארח

ואת האורחים לשמח

אלא לצאת להתענג ולהתבסם מהריח

כי לפסח יש אוירה ויש גם ניחוח

(ולא הכוונה לסנט מוריץ...)

וזה גם זמן נהדר לטיפוח

וכמעט הגיע הרגע ליהנות מהקינוח

אז שיהייה לכולנו חג שמח ופורח!

 

 

                                 באהבה:

                                 אסנת כהן

מצטרפים לאיחולים :

איילה

 שיר, נתן ויגאל

Pessah, l'actuelle sortie d'Egypte

Selon le Zohar la sortie d'Égypte de nos jours, n'est pas  quitter notre pays voisin, ni faire ses adieux à la vallée fertile du Nil ou aux es dunes fascinantes du Sinaï, mais un code métaphorique exprimant  un état d'esprit qui nous oppresse. Surprenant ?

La kabbale  explique : Le 21^ème siècle est celui de populations consommatrice. Chacun d'entre nous s'efforce à coups de coudes de faire valoir ses qualités dans l'entreprise qui l'occupe, de changer de travail afin d'élever son niveau de vie, de rénover sa voiture, de vendre sa maison afin de construire une plus belle, de quitter son épouse pour une plus jeune et tout çà au nom de l'égo qui nous dirige. Ce qui donne vie à des conflits entre collègues, entre frères, dans la famille, au sein de la société qui nous entoure et même entre pays.

Le tout pour une satisfaction qui ne dure pas guère. L'humanité suffoque, un vide spirituel nous fait comprendre que notre égoïsme nous  pousse à la déroute. Nous en souffrons.

Une lumière brille dans le lointain c'est le Zohar (littéralement lumière, splendeur, génie ou intelligence au figuré). Cette illumination nous amène à la conclusion que de nos jours encore nous sommes esclaves du Pharaon roi d'Égypte.

Le livre du Zohar écrit il y a deux mille ans bientôt par Rabbi Shimon Bar Yohaï et ses dix disciples dans une grotte aux confins des montagnes de Safed, nous suggère de nous libérer de ce joug du Pharaon.

Ce monarque n'est pas un homme, c'est l'égo qui règne en nous. La sortie d'Égypte de nos jours est donc déloger le mauvais instinct qui existe en nous. Après que notre égo subira les dix plaies nous arriverons à penser logiquement que l'égo nous mène en ballade à nulle part.

Seul le Seigneur Créateur qui nous a conçu serfs de notre égo  pourrait nous en délivrer. Et cela est la vraie conception de cette fête, celle de la liberté, de la libération.

Mais cela arrivera lorsque nous serons tous conscients que nous transformons notre monde en enfer. Pas de délivrance individuelle, mais en commun de toutes la masse humaine.

Notre prochaine sortie d'Égypte donnera une nouvelle signification à notre mode de vie, une vie de fraternité et d'amour mutuel et la communion de personnes ayant des buts et des idéaux libres de tout égoïsme.

Le Séder de Pessah.

En nettoyant notre maison de tout hametz dont nous brûlons les derniers restes, nous nettoyons notre esprit et faisons le souhait que notre âme soit purifiée du mauvais instinct qui y loge.

Les Matzots, pain de misère symbolisent le néant qui nous oppresse.

Les quatre coupes de vin désignent les quatre phases de la délivrance du joug de l'égo. La coupe reçoit (kabbale) et le vin est le bienfait divin. D'un côté ce bienfait nous délivre de l'égoïsme et de l'autre nous remplit de joie et de bonheur.  

En quoi diffère donc cette nuit de Séder parmi tant d'autres ? Cette nuit nous buvons notre vin allongés sur le côté gauche, côte du mauvais instinct.  

Cette nuit nous grignotons de la laitue (qui est amère), alors que les autres nuits nous mangions toute sorte de légumes.

C'est le processus de la délivrance, afin de nous purifier, car D ieu nous a crées à son image.

 

Merci à Niv Navon.

Source : La Soulam Bnei Baroukh

Le rabbin Mikhaël Laitman

Président de l'institut de recherche kabbale

 

                                                                               

הכל קרה כשאורה נפלה בעפולה.

- אשתי היא נופלת מועדת, אמר אז יענקל'ה.

היא הובהלה על ידו לבית החולים העמק. משם נשלחה לביתה בקיבוץ, לאחר בדיקות. אבל עם בוקר נתבקש יענקל'ה לשוב איתה לבית החולים. בבדיקות נוספות שנערכו לאחר מכן, נמצאו קרישי דם ישנים במוחה. ונאמר שזה עלול לסכן את חייה. משם נשלחו אורה ויענקל'ה בדחיפות באמבולנס, לבית החולים רמב"ם בחיפה. 

הנפילות הללו והקרישים המסוכנים גרמו לאורה לשקוע בתרדמת במשך למעלה מחודש.

על אורה שנייה מימין בתמונה : היא אהבה לבקר בביתנו. עמדה במטבח עם רעייתי איילה, בזמן שיענקל'ה נפנף על המנגל בחצר. זאת מנסה את מזלה בטיגון בנתג' וזה צולה צלעות כבש. ימים טובים.

אוי, הנפילות הללו והקרישים המסוכנים...

בגללם אורה הלכה לעולמה ביום שלישי 22 באדר א', חודש לפני פורים, שני ירחים לפני פסח וכארבעים יום לפני יום היוולדו העתידי של נכדה. היתה בת 62. 

הלכנו אחרי ארונה במשעולי הקיבוץ ובעת הטמנתה למנוחת עולמים למדנו דבר אחד או שניים הודותיה.

אורה רקדה בהתלהבות ובזמן המחול עיניה ברקו.

אורה בישלה ואפתה ברצון רב והכניסה אורחים ועיניה ברקו. כך זכרו חברותיה הטובות.

אורה גם היטיבה לשחות והפכה לאלופה. על הפודיום זרועותיה הונפו ועיניה ברקו.  

כשהיא חתרה בבריכה במרץ, יענקל'ה הצעיר הביט בה והתאהב בתנועותיה המדוייקות ובגפיה החותכות את המים. ועיני יענקל'ה זרחו.

רגליה החטובות היו מהירות מסנפירי ההכריש, כך אומרים. ועיני יענקל'ה זרחו כשנזכר.

למדנו שאורה אהבה ריגושים.

קהל רב ליווה אותה בדרכה האחרונה, בטרם עת. הרבה פרחים, מילים חמות. שירי שלמה ארצי ושיר האהוב עליה : "מחר אהיה כה רחוקה" של חווה... המלווים מחו דמעות מעיניהם. אורה, היית מנצחת את הכריש אבל הקריש הכניע אותך.

שמעתי רק דברים טובים עליך ידידה, אבל מילות סליחה ומחילה לא נאמרו כמקובל.

לכן, אני מבקש ממך סליחה אורה, על שלא ידענו שאהבת ריגושים, על שלא ירדנו לסוף דעתך ועל שלא השכלנו לדעת עד כמה עמוקים הם יסורייך. סליחה על שלא חשנו שהשיבה נפלה חיש מהר על ראשך והזקנה על גופך.

שמעתי רק דברים טובים עליך אורה, אולם לא שמעתי קדיש. על כך אני מבקש מחילה.

את כבר כה רחוקה... ובדרכך מעלה, מעלה, בזמן שכל המבטים מטה, מטה, כשכולם האיזנו לשירים ולמילים, איש לא שמע את משק הכנפיים של המלאכים ובכי כינורות השרפים. על מכאובייך זלגו דמעות מעיני הכרובים, הם עפו, דילגו מעיר לעיר,  ביקשו שיאמר קדיש לעלוי נשמתך אורה. הרהורי ליבם הגיעו למאה בחורי ישיבה בירושלים עיר הקודש,  הם בפה אחד יאמרו יום יום קדיש במשך שנה שלמה.  ת.נ.צ.ב.ה...

את כבר כה רחוקה, אך את ממש קרובה להוד קדושתו, ומלאכים לבנים סובבים אותך... מי שתמו ימיו, תמים יסוריו...

נוחי בשלום אורה בת פאני.

 

מי שלא אוהב את פסח שיקום !

אף אחד לא קם וגם אני נשאר יושב במקומי.

זכורים לי ערבי פסח בבית אבא עם סבא כמוס. כל אחד קרא בתורו בהגדה של פסח. אלא מה, אבי לא ידע עברית וסבי עוד פחות. אז הם עשו את מיטבם לצאת לידי חובה. חובה נעימה לדעתי. שכן בכל פעם שהופיעה כתובית באותיות קטנות, אבא ז"ל התקשה לפענח אותה והוא שאל את דעת סבא כמוס.

- אבא מה לדעתך כתוב פה ?

- לא מצליח לקרוא כתב רש"י יה וולדי. אולי הגיע זמן לשתות כוס יין שנייה ?

- שיהיה אבי.

וכך מכתב רש"י לכתב אחר, נלגמו מספר כוסות בכמות אדירה. במקום בקבוק חוסלה דמיז'נה, למורת רוחה של אימא.

- מדובר בארבע כוסות ולא בח"י כוסות !

אימא מרוצה מהתוצאות רקמה רעיון לחגוג את ליל הסדר עם הדודים בעיר גאבס. הנסיעה ברכבת התארכה עקב סופות חול אבל לא פגמה בשמחה לחגוג עם דוד מירו, דוד המינו. דודה בחלו ובנותיהם מרים ורימונד. כיף, כיף חיים.

ריח של פסח באוויר, דוד חוזר מהשוק עם סלים מלא מצרכים, חסה, פולים ירוקים, אפונת גינה, קנרס וביצים ושאר ירקות, בדיוק כפי שאבי נוהג לעשות בדרך כלל בספקס. הנשים טורחות במטבח. הכבש נשחט בחצות הליל כנדרש וחלקיו נקיים ומוכשרים. בסיר גדול טובלת הזרוע, מתרככת במים ותבלינים על אש הקנון לפני שתעבור לצלייה.

מנהג בפסח שהבנות הקטנות מנסות את יכולתן הקולינרית בכלים קטנים, בזמן מה שאימן בישלו במטבח. התוצאות של הנערות לא תמיד היו מי יודע מה, אבל היה להן הנאה מכך שישבו והניחו סיר חרס קטן על קנון פצפון.  

ליל הסדר היה עבורי סיפור הגדה שכן שמחתי להראות את מיומנותי בקריאה. הדודים אף הם היו מאושרים. דוד מירו, איש חכם עצר אותנו מדי פעם והסביר קושיות, על משקל "והגדת לבנך"... מן הרב למדתי לקרוא את ההגדה ומדוד למדתי להגיד. קולו של דוד שקט וכולם הקשיבו רוב קשב. בשנים הבאות שמעתי אותו חוזר על הדברים, שכן בכל שנה גודלת המשפחה המורחבת ופעוטות צריכים ללמוד לשמוע את ההגדה.    

ביום החג לבוש בקפידה, התהלכתי מקפיד בשמירה על הנעליים החדשות. גאבס שמחה לקבל את פסח. הגברים ניגשים אל בית אטלן שהופך לימי החג לבית מרזח שכונתי. דודי חמינו לוקח אותי לבית קפה של חסון בפרבר ז'ארה ומזמין אותי לשתות. בימים אחרים, לא בפסח, היה מזמין אותי לאכול בריק עם ביצה, אבל בחג הפסח האפשרויות מוגבלות ומסתפקים רוב הנוכחים בביצה קשה אפויה ברמד פחמים, וכך גם אנחנו.

אחרי הצהריים יושבים לשחק קלפים כמו "נובי". אסור לשחק בכסף, לכן משחקים באגוזים. כל שחקן ושחקנית והשק שלו מונח על ידו. שק זה ומתמלא ומתרוקן לפי תהפוכות המשחק והמזל. אם כולם שמחים, מה חשוב ?

האוכל החביב עליי בפסח הוא מסקי, עשיר בירקות ובתוכו טובלות המצות הקשות שהכרנו בטוניסיה ועוסבנות גדולות. לטעמן במסקי אני מתגעגע.

בשנים הללו כסאו של סבי כמוס נותר ריק. סבי איבד את רעייתו לאויזה בעודה בת 28, ואני חושב שבפסח נחה דעתו מגעגועיו אליה ומהבדידות שגזר על עצמו. הוא חי בגפו כל השנים עד הסתלקותו מן העולם הזה. חי לפעמים אצלנו ואחרות אצל אחת מבנותיו, ז'ני. אני מתגעגע לטעויות שלו בפענוח הכתב  רש"י ובהגדלת מספר כוסות היין עד פי כמה. הרי רק מעט שמחה חיפש.   

בשנים שלאחר מכן, משפחת בוכניק התרחבה בסימן טוב ונשארנו לחגוג בגפנו. לא תמיד, לפעמים הצטרפו אלינו משפחות קטנות וזאת בשביל הכיף להיות ביחד. כך למדתי מכל אחד שקרא אתנו את ההגדה עוד נוהג כמו מצוות קריאת שיר השירים בסוף הערב.

 

בעיר ספאקס מצרכים כשרים לפסח נמכרו פעם בשנה במחסן מרכזי אחד שנוהל על ידי הרב אהרון אלוש, איש משכמו ומעלה, עיוור מלידה, אבל בקי בכל הנעשה בעסקיו, כולל הנהלת חשבונות, חייבים והתחייבויות. רבי אהרון, איש שומר מצוות, ידע את התפילות בעל פה, כמו חמישה חומשי תורה ונשמע לא אחת מתקן את החזן אם היה צורך, בכלל זה גם תפילות החגים. רבי אהרון, אבא של דודתי בחלו הלך לעולמו ונח בבאר שבע בשנת 1959. אני עדיין רואה אותי בעיני רוחי צועד לבדו העירה.

זהו סיפור קריאת ההגדה. עד היום שגורים בפי הטעמים, זכורה לי הקריאה המתורגמת לערבית. לו יהי ונזכה לשמוע קריאת ההגדה, על ידי שניים או שלושה, על מנת להקליט לדורות הבאים את הנוסח שלנו.  

פסח אהוב עלי, על מנהגיו, תבשיליו, ניחוחותיו, הבית שלובש חג, בסומת האביב. אהבתי את פסח בגאבס. אבל לא רק את פסח, גאבס הנה עיר של יהודים, של שמחת חיים, של בתי כנסת, של אפריטיף אחרי התפילה בבית קפה של שושן, בדרך הביתה. גאבס שלא תהייה עוד מה שהייתה.

אני אוהב את פסח בכל מקום שבו חגגתי, אני מתמלא אנרגיות בהיכנס ניסן והשיא הוא בחג. מילוי סוללות לכל השנה.

   

 

מנהג של יהודי טוניסיה הוא לערבב את הבשישה בערב ראש חודש ניסן.

הבשישה או בשיש היא תערובת של חיטה, חומוס, פול מצרי קלויים וטחונים, בתוספת תבלינים. אומרים שכל עיר ומנהגה, הייתי מוסיפה על זה, כל עיר והבשישה שלה. באתר עמית מפורסמת הבשישה של יהודי טוניס והאי ז'רבה. אני אציע לכם שני מתכונים, האחד של יהודי ספאקס והשני של יהודי גאבס. שתיהן טעימות ושתיהן מזינות, החלבונים המצויים בקטניות והדגנים הם תחליף מצויין לחלבונים המצויים בבשר, עם היתרון שאין בהם הכולסטרול הרע, HDL.

אוכלים את אותה בשישה בטו בישבט, אבל עם תוספת של פירות יבשים וסוכרויות. מערבבים את הבשישה עם המפתח שהנו סמל של פתיחת דלתות. כמו שאנחנו משתמשים במפתח, אנחנו מבקשים מבורה עולם שיפתח לנו כל הדלתות, ללא מפתח. רמז לעדו הרחבה, לשגשוג וכל טוב.

המצרכים לבשישה לפי יהודי ספאקס :

1/2 ק"ג חיטה

170 גר פול מצרי ללא קליפה

300 גר חומוס

80 גר כוסברה יבשה

80 גר גרעיני שומר

330 גר דוחן (דרוע)

1 קליפה יבשה של תפוז

הערה : לפי מתכון של חמותי מיכל. ביטלנו כאן את הכמון והקימל מהטעם שתבלינים אלה גורמים לצרבת לאנשים רגעשים, אפשר להכניס למתכון של הבשישה כל מיני קטניות לפי בחירתכם ובלבד שהחיטה תהווה רוב והתבלינים יהוו 10% מהכמות.

 

המצרכים לבשישה לפי רחל אלוש (בחלו) :

1/2 ק"ג חיטה

165 גר פול מצראי ללא קיפה

330 גר חומוס

80 גר כוסברה יבשה

1 כוס דוחן (דרוע)

1 קליפה יבשה של תפו"ז 

הערה : אני למדתי סודות המטבח מחמותי מיכל ומדודה רחל אלוש (בחלו) בחלו, זכרונן לברכה. אין יום שאנחנו לא מזכירים אותן.

 

ההכנה בשני המקרים :

קולים קלות את המצרכים ללא התבלינים, טוחנים אותם ומוסיפים את התבלינים וטחונים.

 

ההגשה :

בעלת הבית טומנת מטבע זהב בתערובת, ראש המשפחה מערבב את הבשישה עם שמן בעזרת המפתח, כל אחד מבני הבית טובל את אצבעו ואומרים ברכה : יא תחריק אלבסיס בנפתאח ובג'יר נפתאח, חן עלינא יארבי אלפתח, חן עלינא יא  מולנה, יא רזאק. ניסן, חל אלביבאן ,יא ניסן אמלא אלכיסן, שזה אומר :

ערבב הבשישה עם המפתח, השם פותח דלתות ללא מפתח, חוס עלינו מלכינו הפותח. ניסן פתח את הדלתות, ניסן מלא את הכוסות.

הבשישה מוגשת בערב רו"ח ניסן משום שנבנה המשכן במדבר ביום זה. המטהע שמוטמן על ידי בעלת הבית בבשישה, הנו זכר להתכשיטים שנתרמו לבניית המשכן, ויש אומרים אחרת, זכר לתכשיטים שנתרמו להקמת עגל הזהב, אבל זהלא נראה לי.  

בשישה או בשיש, קרי בסיס, הוא בסיס המשכן.

 

אנקדותה :

לפני שנים רבות, שתי הבכורות התאומות שלי, תלמידות כיתה ו' היו בטיול שנתי בערב ראש חודש ניסן. אביהם, בעלי התלווה אליהן בתור מאבטח. התלמידים התחלקו לפי חוליות שקנו מצרכי מזון במשוטף. חמותי  ז"ל התנגדה ליציאה הזו לטיול ולא הבינה איך אפשר להיות מחוץ לבית בערב הזה, ולא לערבב יחד את הבשישה. בלית ברירה השלימה עם תכתיבי בית הספר, אבל הכניסה למנות של הבנות קופסה קטנה ומרובעת, בשישה ומפתח בתוכה. הגיעו להכסניה לרגלי הגלבוע וישבו להכין ארוחת ערב. אחת הילדות מהחוליה פתחה את הקופסה המרובעת ומצא בה בנוסף לתערובת הלא מוכרת לה, מפתח.

- יו ! יש פה מפתח  ! הבת שלי מיכל אמרה לה :

-  זה שום דבר.

כאן התערב יגאל  ואמר כמו קלמנט בהצגה עם הקיבוצניקית המאורסת לאבי, ברייטו :

-  תראי, אצלנו בטוניסיה, יש מנהג. אנחנו קולים מיני דגנים וטוחנים אותם ומערבבים אותם עם תבלינים ושמן, בעזרת המפתח הזה. למפתח יש פירוש, הוא הפותח את המזל." כך ישבנו וערבבנו בשישה בהכסניה לרגלי הגלבוע. ההערה של חמותי גרמה לכך, ששמרנו על המנהגים, גדולים כקטנים

Kol Nidre

Kol Nidre (judéo-araméen : כָּל נִדְרֵי « Tous les vœux ») est une prière d’annulation publique des vœux. Déclamée trois fois en présence de trois notables à la synagogue, elle ouvre l’office du soir de Yom Kippour et a, pour beaucoup, fini par le désigner.

Introduite dans le rituel de prières en dépit de l'opposition d'influentes autorités gaoniques, attaquée au cours du temps par d'éminentes autorités médiévales, expurgée des livres de prière de nombreuses communautés progressistes au XIX^e siècle, cette prière fut de surcroît souvent produite hors de son contexte par des antisémites comme preuve de la fourberie des Juifs et conduisit à la formulation du serment more judaico*.

Elle n'en est pas moins restée, du fait de sa mélodie, l'une des pièces les plus populaires de la liturgie juive et a fait l'objet de maintes adaptations.

Le Serment more judaïco* ou Serment Juif est une forme spéciale de serment, accompagnée par un certain protocole, que les Juifs étaient obligés de respecter dans les cours de justice européenne, jusqu'au début du ^e siècle, et qui était souvent humiliant voire dangereux. More Judaïco signifie en latin « d'après / par la coutume juive ». La question de la loyauté du serment juif était intimement lié à la signification que les autorités chrétiennes attribuaient alors à la prière du Kol Nidre récitée par les Juifs le jour de Yom Kippour.

Introduction

Au nom du conseil d'en haut
et au nom du conseil d'en bas,
avec le consentement
de l'Omniprésent — loué soit-Il —
et avec le consentement
de cette sainte congrégation,
nous déclarons
qu'il est permis de prier avec les transgresseurs

Kol Nidre

Tous les vœux que nous pourrions faire
depuis ce jour de Kippour
jusqu'à celui de l'année prochaine
(autre version : depuis le jour de Kippour passé
à ce jour de Kippour)
(qu'il nous soit propice),
toute interdiction ou sentence d'anathème
que nous prononcerions contre nous-mêmes,
toute privation ou renonciation que,
par simple parole, par vœu ou par serment
nous pourrions nous imposer,
nous les rétractons d'avance ;
qu'ils soient tous déclarés non valides,
annulés, dissous, nuls et non avenus ;
qu'ils n'aient ni force ni valeur ;
que nos vœux ne soient pas regardés comme vœux,
ni nos serments comme serments¹

Conclusion

Et il sera pardonné
à toute la communauté des enfants d'Israël
et à l'étranger qui séjourne parmi eux ;
car l'erreur a été commune à tout le peuple.

 

  Bonne fête

 Souccot se fête sept jours en Israël et huit jours à l'étranger. Je vous souhaite bonne fête, puisque c'est toujours Souccot. Et j’émets l'espoir qu'enfin se réalise l'opération Shaât Hanéîla, la libération du soldat Gilad Shalit. Par la Grace de D.ieu qu'il rejoigne sa famille ce mardi.

Immédiatement après Yom Kippour, toute la famille commence dans un esprit de réjouissance, la construction de la Soucca, dans le jardin, sur le balcon dans tout lieu décent à ciel ouvert.

Il est de coutume de décorer la Soucca et en y accrochant des fruits, par exemple : grenades et dates et en l’arrangeant de manière à y prendre les repas aussi aisément possible.

La soucca

Pendant les sept jours de la fête, la Torah nous enjoint d’habiter dans des cabanes construites de feuillages et de bois, en signe de confiance en D. et d’indifférence au confort matériel.

Il existe dans le commerce des Souccot préfabriquées qu’on peut facilement monter et défaire après la fête. Elles ne posent pas de problème pour leur emmagasinage, car déballées, elles ne prennent pas énormément de place.

La Loi recommande de prendre les repas dans la Soucca, mais de n’y pas passer plus de temps que le climat le permet, afin de ne pas modifier l’esprit de joie et de réjouissance qui doit régir pendant cette semaine.

Le Loulav

Le deuxième élément de la fête de Souuccot est le Loulav que composent :

* Le palmier qui porte des fruits mais n’a pas de parfum,

* Le myrte qui est parfumé mais n’a pas de fruit,

* Le saule qui n’a ni fruit ni parfum,

* Le cédrat qui est un fruit délicieux et parfumé.

Ainsi le peuple est l'union de quatre espèces :

* Fruit sans parfum : représente une partie de la masse qui est croyante mais n’est pas riche en bonnes actions.

* Parfum sans fruit : représente ceux qui font des bonnes actions mais ne pratiquent pas.

* Sans fruit ni parfum : représente ceux qui n’ont pas la foi et ne font pas des bonnes actions.

* Fruit et parfum : représente ceux qui ont la foi et font des bonnes actions aussi.

 

Souccot unit toutes les parties du peuple, pour l’Eternel tous sont ses fils.

 

Tou-Bichvat

Tou Bichvat également appelée « H’amishah Assar Bi’shvat » sera  fêtée le 8 février 2012. La fête des arbres ou Tou Bichvat t le lien de l’homme avec la nature. Cette fête hivernale annonce les prémices du printemps : la sève qui commence à remonter dans les arbres donc le renouveau de nature.

Le  rituel est de planter un arbre à Tou-Bichvat. La saison étant propice à cet acte, les pluies à venir arroseront les nouveaux plants qui s'enracineront aisément. Ainsi il est de coutume que les élèves des écoles sortent à Tou-Bichvat planter un arbuste pour caque enfant, soit dans un coin de l'école désigné à ce but, soit dans un emplacement indiqué par la commune et  consacré au boisement. Dans les maisons privées dotées d'un jardin cette coutume y est courante.

 

Tradition à la maison

Il est d’usage de poser sur la table une bouteille de vin rouge et une bouteille de vin blanc. Le vin rouge figure la floraison et les suites du soleil sur la croissance du fruit. Le vin blanc est lié à  la chute des feuilles, à l'hibernation des arbres, à leur affaiblissement.

On fait une bénédiction à chaque sorte de fruits :

Les fruits dont on mange la peau et la pulpe ;

Les fruits dont on jette l’écorce dure ;

Les fruits dont on jette le noyau dur.

 

La tradition des Juifs Tunisiens

Les juifs Tunisiens préparent la bchicha pour la veille de Tou-Bichvat. C'est un mélange de blé, pois-chiches et févettes selon deux parties de blé pour une seule  des autres ingrédients. Sont ajoutés des épices : coriandre et anis soit  300 grammes pour chaque kg de chaque kg des précédents ingrédients. Des pelures d'oranges seront agréées. Chauffer au four et moudre.

La bchicha est servie enduite d'huile d'olive et d'eau (ou sans ajout d'eau). On y ajoute du sucre, des fruits secs, dattes, noix, amandes  selon le choix.

La bchicha est mélangée à l'aide d'une clef nettoyée au préalable. La clef est le symbole de la prospérité. Le maître de céans récite un souhait : " Comme cette clef  ouvre les portes, ouvre-nous Grand-Maître de la Prospérité les portes de tes biens  et garde nous en bonne santé. Offre-nous une année fertile et riche". Traduction libre.

 

Anecdote

En 1976 j'ai accompagné comme vigile et infirmier mes filles qui étaient au cours supérieur à une excursion de trois jours au Gilboa et autres sites, le Mont Tabor, le Kinnéreth, le Jourdain et la haute Galilée. Or Tou-Bichvat tombait au cours de cette randonnée, ma maman ayant trouvé insolite ce voyage a placé parmi nos aliments une petite boite de bchicha.   Les filles étaient départagées en groupe de quatre pour les repas, chacune apportant sa contribution. Je me joignis à mes filles et leurs amies. Lors du premier repas une de nos amies mettant la table, a trouvé la petite boite et l'a ouverte.

-          Une clef ? Il y a une clef dans cette poudre.

Il fallait alors expliquer notre coutume qui  lui était inconnue.

-          Alors mélangeons la bchicha, proposa la fille.

Des années plus tard, cette jeune fille venait chez nous à Tou-Bichvat et demandait de remuer la bchicha avec nous. 

 

La Séoudat Ytro

Unique aux Tunisiens, cette célébration  a lieu le jeudi de la semaine ou l'on lit la Paracha de Jethro ou Ytro (durant le mois de Chvat). Elle est absolument extraordinaire. Les garçons de la maison sont sacrés rois pour la journée. Une table miniature est dressée pour eux avec une vaisselle faite de petites assiettes, petits verres et petits couverts. Un pigeon est préparé pour chaque garçon de la maison ainsi que des mini-pâtisseries et mets (yoyos, manicottis, fèves bouillies  et briks), ce qui contribue à créer une ambiance unique pour cette célébration. Le tout pour donner une impression que le dîner est offert aux fils, les parents et les filles y participent bien sûr mais l'intention est dirigée vers les fils.

Il y a plusieurs théories quand à l'origine de cette fête et celle qui a le plus de validité à ce jour est la suivante : il y a eu dans un passé assez éloigné au cours du 19^ème siècle une épidémie de diphtérie très grave qui sévissait en Tunisie, faisant énormément de victimes chez les garçons. Comme par miracle, cette épidémie s'arrêta durant la semaine où l'on lit la Paracha Jethro d'où la célébration. Selon la tradition, après maintes prières.

Depuis chaque année les Juifs Tunisiens fêtent ce dîner destiné aux enfants le jeudi de la semaine de la lecture de la Paracha de Jerthro au mois de Chvat.                                                 

Y-a-t-il une autre explication à cette âda, ce mœurs ?  Selon une 2^ème théorie, on fête au mois de Chvat la fête des garçons pour les encourager dans leurs études thoraniques. En fait Chvat est aussi le mois des garçons, tandis que le mois de Tévet à Hanouka est le mois des filles.