שלום אורח - החשבון שלך
iisrelblib

 

 RSS
על הבלוג
קישורים

 

 

 

 

 

FREE

אולסייל

posts
 

פרשת חקת  

 

פרשת השבוע יש בה שלשה מצוות עשה: א} לעשות פרה אדומה ב} המת טמא ומטמא ג} המים של אפר הפרה מטהרים למי שזורקים עליו ומטמאים למי שזרק על האנשים.  

פרשת השבוע מספרת שישראל הגיעו במדבר צין ושם נפטרה מרים ובאר המים שהיה הולך עם ישראל במדבר בזכות מרים הלך לעצמו, וישראל צמאו ובמקום שהלכו למשה לבקש ממנו להתפלל לה' שיתן להם המים באו ורבו עם משה וילונו עליו. ומשה ואהרן הלכו לאהל מועד והקב"ה אמר להם קחו המטה שעשיתם בה הנסים במצרים ולכו ודברתם אל הסלע והיא נותנת לכם מים. ומשה חשב שאם רק בדבורו עם הסלע היא נותנת להם מים פעם אחרת כשישראל עושים עבירות יבוא השטן ויקטרג ויאמר הסלע שהקב"ה לא עשה לו שום נס ואין לו דעת במלה אחת שמע לדברי הקב"ה ואיך ישראל שהם בר דעת והקב"ה עשה להם כמה נסים ונפלאות אין שומעים לדברי הקב"ה? הלך והכה הסלע שאם ישראל יעשו עבירות הקב"ה מענישנו ואין עושה לנו כליה. ויצאו מים מן הסלע. והקב"ה חרה לו על משה ואהרן ואמר להם מחמת שהכיתם הסלע ולא דברתם עמו בלבד אינכם נכנסים לארץ ישראל.  

ואח"ך הפרשה מספרת שמשה רבינו שלח מלאכים למלך אדום ואמר לו אעברה נא בארצך כדי לקצר הדרך אמר לו לא, אמר לו אקנה ממך מאכל ושתייה וארויחך כסף אמר לו לא ויצא להלחם עמו, ומחמת שהקב"ה אמר למשה לא תלחם עמהם סבבו בני ישראל על כל ארץ אדום והגיעו להר ההר. והקב"ה אמר למשה שהגיע זמנו של אהרן שיפטר ועלו אהרן ומשה ואלעזר בן אהרן להר ההר וכל ישראל רואים והפשיט משה לאהרן את בגדיו והלבשם לאלעזר ואחר כך הסיר הקב"ה הנשמה מאהרן ומלאך המות לא יכל לקרב אליו וזהו מיתה בנשיקה. ולמה הקב"ה הניח כל ישראל רואים בפטירת אהרן? משום שאהרן היה חביב מאד לפני כל ישראל שהיה עושה ביניהם השלום כדי שלא יבוא אדם ויאמר אם ראיתי איך אהרן נפטר לא הייתי מניחו. מה עשה הקב"ה? הניחם כלם לראות ואף אחד אינו יכול לעשות שום דבר ובכו בני ישראל על אהרן שלשים יום. וענני הכבוד שהיה עם ישראל סר בזכות אהרן. וכשראה עמלק שסר הלכו ולבשו בגדי כנענים והלכו להלחם עם ישראל כדי שישראל יהיה נראה להם שהם כנענים ויתפללו להקב"ה שינצחו הכנענים ותפלתם תהיה מוטעית. וכשראו אותם בני ישראל שמלבושיהם מלבוש כנענים ולשונם עמלקי התפללו להקב"ה ואמרו שאם מנצחים האנשים האלה כל רכושם יהיה חרם ונצחו אותם ושרפו עריהם עם כל רכושם והיחיד שמעל בחרם הוא עכן והקב"ה קלל אותו ונענש בזמן יהושע, והקב"ה השיב להם ענני הכבוד בזכות משה.  

ואח"ך הפרשה מספרת שישראל קצו מדרך הרחוקה שסובבים על ארץ אדום והתחילו לדבר על הקב"ה ומשה על המאכל שאוכלים אותו שהוא לא טוב, והקב"ה כעס עליהם והביא להם נחשים והתחילו לנשוך אותם ונפטרו מהם. הלכו למשה להתפלל עליהם והקב"ה אמר לו עשה לך נחש נחשת ושים אותו על נס כנגד השמים ומי שנושך אותו נחש יסתכל בו ולא יקרה לו כלום ועשה משה ככה. ולמה הקב"ה עשה להם נחש נחשת הזה כדי שהאנשים ישאו עיניהם להקב"ה וישובו בתשובה. והגיעו לעיר סיחון ואמר משה למלך סיחון אעברה נא בארצך ויצא סיחון להלחם עמו ונצחו אותו בני ישראל והרגוהו הוא וכל אשר עמו ולקחו כל עריו. ואח"ך הגיעו לעיר עוג, ומשה היה ירא ממנו שהוא היה משרת של אברהם אבינו ועשה המילה, והקב"ה אמר לו אל תירא ממנו. ועוג היה ארוך מאוד, מה עשה? יודע שמחנה ישראל גודלו 12 ק"מ על 12 ק"מ הלך ועקר הר שגודלו 12 ק"מ על 12 ק"מ ואמר אשלך אותו עליהם וימותו כלם בפעם אחת והניחו על ראשו והקב"ה הביא לו תולעים ונקבו אותו ונפל על כתפו ונארכו לו שניו ולא יכל להוציאם, ומשה רבינו היה ארכו 6 מיטר לקח חרב שאורכו 6 מיטר וקפץ 6 מיטר והכהו על העקב של רגלו בקושי ונשבר ההר על ראשו ולקחו ישראל כל עריהם.  

רש"י ז"ל פירש זאת חקת התורה לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה לפיכך כתב בה חקה גזרה היא מלפני אין לך רשות להרהר בה. חז"ל שאלו והא יש מצוות אחרים שאין בהם טעם לפי דעתינו משל הכלאים לא תזרע קמח ושעורים יחדו או לא תחרש בשור ובחמור יחדו ולא אמר בה חקה ולא חשב על השטן ואומות העולם? ותירצו משום שפרה אדומה באה לכפר על העגל תבוא הפרה אם העגל ומקנחת לכלוך בניה, וכשידעו אומות העולם הטעם שלנו יתלוצצו עלינו על שעשינו העגל. אלא יש לשאול והא השטן מחשבתו לא כדי להתלוצץ עלינו ואף אומות העולם הם בעצמם עובדים עבודה זרה איך יתלוצצו עלינו?  

אולם כדי לתרץ שאילה זאת נתחיל לתרץ שאילה אחרת למה המת מטמא באהל ר"ל אם אדם יושב במקום מקורה הוא ומת נטמא אפי' שלא נגע בו ולא כשאר הטומאות שאינם מטמאים רק אם נוגעים בדבר הטומאה. מה התוספת שיש למת וביותר למה רק בישראל בלבד אומות העולם אינם מטמאים רק בנגיעה?  

אולם ידוע מה שאמרו חז"ל למה האשה שיולדת תהיה טמאה משום שידועים שלשה דברים שהקב"ה לא נתנם ביד המלאכים והם המטר ותחיית המתים והאשה כשתלד שהם ביד הקב"ה ולזה האשה קודם לידתה תהיה לפניה השכינה והטומאה כשתמצא הקדושה תבוא תמיד כדי שתמצא הזדמנות לשבת במקומה וכשתלד האשה השכינה הולכת אז תמצא מקום להכנס ולכן האשה תהיה טמאה והאדם כשהוא עדיין בחיים ובו נשמה קדושה לפי מה שכונסת בו הטומאה אינה יכולה להכנס בכח, כאדם כשישן עדיין יש בו קצת נשמה מכנסת הטומאה וכשיתעורר נשמתו הטמאה בורחת ומחזקת בידים שהם הסוף של האדם ולזה רוחצים ידינו וביותר החולה השכינה על ראשו וכשהטומאה רואה הקדושה משתדלת להכנס בו בכל כחה אבל הקדושה אינה מנחת אותה וכשיפטר האדם הטומאה תמצא כל ההזדמנות וכונסת באדם בכל כחה ולכן הטומאה תהיה גבורה מאד שמטמאת כל מי שיושב באותו מקום ולהפך לפי מה שמכנסת הקדושה תוציא הטומאה.  

ולזה הפסוק אמר ושרף את הפרה וכו' ר"ל פרה אדומה צריכה שריפה להסיר כל הטומאה של העגל ומכנסת במקומה הקדושה. אבל כאן השטן ואומות העולם רוצים להטעותינו ויאמרו לנו למה שרפת אותה מסכינה! ואם כדי שימחל לכם עון העגל הוא כבר נעשה וזה שטות מעשה הפרה והוא משום שהם אין להם תשובה שאין מי שמוחל כלל רק לבניו ואנו נקראים בנים. ואם אנו רואים עכשיו מי שעובד עבודה זרה ודאי מתלוצצים עליו ואומרים לו מהו הטעם של העבודה זרה הזאת תעבוד מעשה ידי אדם אבל לפנים היה בה כיף גדול ומיותר העבירות שהיו רוב בני אדם מתדבקים בה. ולזה רש"י סיים אנו אומרים לאומות העולם חקה וגזרה היא מאת הקב"ה אין לך רשות להרהר אחריה ר"ל אתם האומות העולם והשטן שמפצירים בי לעבוד עבודה זרה אין לך רשות לחשוב על הטעם הזה שאם אתה שואל אותי מהו הטעם תתחיל לומר לי הטעם של העבודה זרה למה עובדים אותה.  

רבותי! אין מי שמכחיש שהקב"ה ברא העולם ואין מי שמכחיש שהתורה נתנה לנו הקב"ה על ידי משה רבינו ואין מי שמכחיש שהתורה לא נחלפת ואינה מתחלפת לעולם ר"ל כל מה שכתוב בתורה מאת הקב"ה והוא צונו לעשותו. וכשהעולם היא של הקב"ה והוא עושה עמנו הטוב ונתנה לנו לשבת בה צריכים לשמוע לו אבל לפעמים היצר הרע מפציר באדם וטועהו לעשות עבירה ואחר שיתעורר האדם צריך לו לעשות תשובה והקב"ה יסלח לנו.  

אולם לפעמים עושים עבירות שאין בהם שום טעם ואין בהם שום ריוח כמעשה העגל משל הנשים שאין מכסים ראשם כדין ולבושם אינו כפי הדין צר או חסר צניעות האם יכולה לומר למה עושה ככה וכי רוצה שתתחתן פעם אחרת! מקשטת עצמה כדי שיראוה, או השבועה האדם שישבע לצורך מה לא זמנה עכשיו נדבר בה פעם אחרת. לפעמים מוציאים אדם שנשבע ללא שום סיבה או על דברים בטלים כדי שיאמינו אותו מה שאמר ללא שום תועלת למה הטומאה כונסת בתוכו ומניחתו לעשות העגל. או הקללות והכפרות יאמר לך כעסתי וכי מי שכועס יקלל או יכפור במקום שתקלל תצעוק ותנוח דעתך או האנשים שמדברים לשון הרע פלוני למה לא עשה ככה והוא ברוך ה' או למה עשה ככה מנין לו הכסף מה איכפת לך ומה מרויח מדבריך רק קצת עבירות, כשיבוא ללוות ממך תאמר לו לא אפי' אם אין לך הצדק, או דיבור בבית הכנסת וכי הדיבור אינו בא רק בזמן התפלה אף אם מדבר דברים שיש בהם תועלת הרי זה חצי נחמה אלא תמצא אותו שאינו מדבר רק דברים בטלים ר"ל עבירות ללא שום ריוח ויבוא אדם ויוכיח אותו יאמר לו טוב ויש לך הצדק הוא יחזור פניו וימצא אותו חזר לדבר. וכי היראה היא ממי שמוכיח אותנו! היראה רק מהשי"ת ומי שהוכיח אותנו תודה לו שראה אותנו טועים ומחמת שאוהב אותנו לא רצה אותנו לטבוע בעבירות אבל היראה מהשי"ת. יהי רצון שהקב"ה יעזרנו שתהיה לנו יראת שמים ונקיים כל מצוותיו ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.  



תגובות

בס''ד         מוסר בלערבי פרשת חקת  

פלפרשה מתאע הזמעה האדי פיהם 3 מצוות עשה 1] באש נעמלו הדין מתאע פרה אדומה 2] אלמיית טמא ויטמא 3] למה מתאע אפר פרה יטהרו הטמא. ויטמיוו הטהור אלי ירץ עלא הטמא באש יטהרו.

פלפרשה מתאע הזמעה האדי יחכילנה לפסוק. אלי ישראל פלעאם לארבעין מלי כרזו מן מצרים. וקתלי וצלו למדבר צין. נפטרת גאדי מרים הנביאה. אכת משה ואהרן. וקתהה עמרהה 125 סנה. ומרים בזכות מתאעהה. כאן יתבע מעא ישראל עין מה וישרבו מנו. ווקתלי נפטרת. לעין האדיך משאת עלא רוחהה. וישראל עטשו. וזאו ילומו עלא משה ואהרן. ומשה ואהרן וקתלי תלממו עליהם הנאס. משאו לאהל מועד. וגאדי תזללה עליהם רבבי. וקאלום. אמשיו דויוו מעא הסלע ויכרז למה. ולמו משה ואהרן ישראל ומשאו לסלע. ומשה כמם בינו ובין נפשו. אידה כאן תווה נכלם הסלע ויעטיה למה. למקטרגים יווליו ענדהם מה ידויוו הדוני עלא ישראל. אלי יקולו. סלע אלי מה ענדושי חכמה ולא מך. דווה מעאהו משה וסמע כלאמהם. ישראל כיפאש מה יסמעושי כלאם רבבי. קאם ידו וצ'רב הסלע בלעצה מרתין וכרז למה. וקתהה רבבי תגשש עלא משה ואהרן עלא אלי מה סמעושי כלאם רבבי וצ'רבו הסלע פי עוץ' אלי ידויוו מעאהו האכהוו. וקאלום אלי מה חידכלושי לארץ ישראל. ותמה חכמים קאלו אלי משה רבינו מה תעאקבשי עלא כאטר צ'רב הסלע. כאנשי עלא כאטר קאל לישראל שמעו נא המורים. ורבבי מה יחבשי האשכון ידווי הדוני עלא זגארו חתה ואלו משה רבינו

ומן באעד בעת משה רבינו מלאכים למלך אדום. וקאלו כליני נתעדדה פי ארצ'ך. קאלו לא. קאלו נשרי מן ענדך למאכלה ולמה חתה ואלו אלי ענדנה למן ולבאר. ותצוור פי זרתנה. קאלו לא. וכרזלו בלעסכר. רמזלו זדנה יצחק בארכנה ועל חרבך תחיה. ורבבי קאל למשה מה יחארבשי אדום. ודארו ישראל עלא ארץ אדום. ומן באעד וצלו להר ההר. וגאדי רבבי קאל למשה. אלי וצל לוקת באש אהרן ינפטר. וטלעו להר ההר משה ואהרן ואלעזר. ונחה משה לחואייז מתאע לכהונה מתאע אהרן. ולבשהם לאלעזר. ונפטר אהרן. ועמרו 123 סנה. וישראל לכל שאפו כיפאש נפטר אהרן. ובכאו עליה ישראל 30 יום. וסתכאדו עליה יאסר. אלי כאן יעמל בינאתהם השלום. אלי ענדו כצומה ימשי לאהרון יצאלחו. הווא וצאחבו האו מרתו האו זגארו. וזיד ענני הכבוד תנחאוו. ובאעד מה כמלו לאבל מתאע אהרן. רזעו בזכות משה. ווקתלי שמע עמלק אלי אהרן נפטר. משא לבש לבאש לכנעני וחארב ישראל. וישראל מה ערפושי האשכון אלי קאעד יחארב מעאהם. לאבשין כנענים ולוגתהם ומנצ'רהם עמלקי. צלאו לרבבי וקאלו. כאן תכלינה נגלבו לקום האדה אלי יכון יכון. הרזק מתאעהם נעמלו חרם. וגלבוהם. ומן באעד ספרו מן הר ההר יצ'ורו עלא אדום. וקלקו ובדאו ידויו עלא משה ורבבי עלאש טלעתונה מן מצרים. ולחז''ל נשדו. עלאש מה קלקו כאן תווה. וזאוובו. אלי אקבל מה נפטר אהרן. כאנו ענני הכבוד. וכאנו פי וצט ענני הכבוד כיף אלי ואחד ראכב עלא כרהבה האו טיארה. הומאן אלי ימשיו וישראל ואקפין האו קאעדין. וחתה ימשיו מה יחששו שיי מן התעב התנייה. ולאכן וקתלי נפטר אהרן וחארבו עמלק. וכרו 8 מאראחל. וקתהה חשו בתעב מתאע התנייה. והאדאך עלאש בדאו ילומו. חתה ואלו אלי רזעו ענני הכבוד בזכות משה. כאנו יכממו אידה כאן יתנחאו ענני הכבוד כיפאש נעמלו. ובעתלום רבבי חנושה יקרצוהם. ומשאו למשה וצלה עליהם. וקאלו רבבי. אעמל חנש נחאש ועלקו לפוק. אלי יקרצו לחנש יברק פיה ויברא. והווא הטבע מתאע הדניה אלי תכתלע nן חאזה מה יווריווהאלושי . ולאכן רבבי יחב יוורילהם אלי הטבע מתאע לעולם פי יד רבבי. אלחאזה אלי מה תצלחשי עלא קד הטבע יבראוו ביהה. ולחז''ל קאלו. יאכי לחנש הווא אלי יקתל האו ימנע אלי רבי עמלום חנש ישופו. וזאוובו באש יקימו עיניהם לפוק ויערפו רבבי.

ומן באעד כתב לפסוק למראחל אלי עמלוהם ישראל חתה אלי וצלו לנחל ארנון. גאדי לפסוק קאל. על כן יאמר בספר מלחמות ד' וכו'. הרש''י ז''ל פסר לפאסק האדון. אלי הנס אלי נצאר הוני ילזמו יתחכה כיף הנס אלי נצאר פי קריעת ים סוף. אלי נחל ארנון זאיי בין זוז זבולת. ואחד פי מואב וואחד פי ארץ ישראל. וקראב חדה בעצ'הם. אלי ינזמו אלי קאעד פזבל האדה ידווי מעה אלי פזבל לוכר ויסמעו מליח. לאמורים וקתלי סמעו אלי ישראל חיתעדאו פנחל האדה. זאו קאעדו פזבל האדאך ופלמגאייר אלי פי וצטו. וקאלו וקתלי יתעדאו ישראל הומאן לוטה ואחנאן לפוק. נכרזו מלמגאייר ונעאיינו עליהם חזר ונשאב ונקתלוהם. ולאכן רבבי עמל נס כביר יאסר. אלי הזבל אלי תאבע מואב כאן פי כרזאת. ווקתלי חיתעדאו ישראל. הזבל אלי פי ארץ ישראל תחרך מן בלאצתו ותקרב חדה הזבל מתאע מואב. והאך לכרזאת דכלו פלמגאייר וולאו כיף זבל ואחד וקתלו לאמורים. וישראל תעדאו פוקו זבל ואחד. ובאעד מה תעדאו ישראל פוק הזבל. רזאע הזבל לבלאצתו. ולבאר אלי כאן פלאכר תעדדה באעד מה תפרקו הזבולאת. וכרז האך הדם ולמפאצל מתאע לאמורים. ושאפו ישראל הנס לכביר אלי נצארלום.

ומן באעד זאת לחרב מעה סיחון אלי כאן קויי יאסר. וגלבו.וכדאולו לאראצ'י מתאעהו לכל. ומן באעד זאת לחרב מעה עוג. ומשה כאן כאייף מנו. עלא כאטר כאן לכדים מתאע אברהם אבינו. ועמל למילה. רבבי קאלו מה תכאפשי מנו. ועוג כדה זבל אלי טולו 12 כילו מטר וערצ'ו 12 קילו מטר קד לבלאצה אלי קאעדין פיהה ישראל. וקלעו וחטו פוק ראסו. באש יעיינו עלא ישראל. ויקתלהם פי מררה ואחדה וידפנהם תחת הזבל. ורבבי זאבלו דוד ונקב הזבל ודכלו פי ראסו. ורבבי טוולו שניה. והזבל מה חבשי יכרז. ומשה רבינו כאן טולו 5 מתרו. וזאב סיף טולהה 5 מתרו. ונגז 5 מתרו. וצ'רב עוג עלא ערקובו וטייחו. וזבל תכסר פוק ראסו ומאת. וגלבו ישראל. וכדאו לבלדאן מתאעהו לכל. פלפרשה מתאע הזמעה האדי פיהה באעץ' הנשדאת. לפסוק קאל

 זאת חקת התורה. מאענאהה האדי הייא לחקה מתאע התורה בש. לאכן אנחנו נערפו אלי תמה ברשה חוקות פתורה. כיף לכלאים מתלן. וכיף מה נשופו לפסוק קאל אם בחוקותי תלכו. מאענאהה ברשה חוקות. המאלה האש מאענאהה חקת. חאזה אוכרה האש מענאהה חקה. מה פיהאשי טעם. ולאכן נשופו לחכמים ז''ל כתבו טעם. אלי תזי לבגרה ותמשח הדנוב מתאע ולדהה לעגל אלי עמלו ישראל. מאענאהה אלי פיהה טעם. הרש''י ז''ל קאל עלא כאטר אומות העולם יקולו השנווה למצוה האדי . ובהאדה כתב עליהה חקה מה תכממשי עלאש. מן וקתאש אחנאן נכממו האש יקולולנה אומות העולם. כאן זינה נתבעוהם ראו שלמנה פתורה מן האך לעאם.

לאכן מערוף אלי אחנאן חתה ואלו נערפו הטעם עלאש למצוה האדיך. כיף פסח עלא כאטר כרזנה מן מצרים. ילזמנה נכממו אלי חנעמלו למצוה עלא כאטר רבבי וצאנה מוש עלא כאטר הטעם האדך. כאנשי באש נעמלו נחת רוח לרבבי. ותמה מראת אלי הדין האו הטעם אלי נערפו מה ידכלשי לעקלנה עלא קד עקלנה. מעה הזמיע האדי ילזמנה נקבלו. אלי אחנאן עקלנה כפיף ומה קעדינשי נפאהמו. ובלכלאם האדה יתזואוובו הנשדאת לכל. האדה האש קאעד יקול לפסוק זאת חקת התורה. לחקה הייא כל התורה. אשר צוה ד' את משה. מאענאהה אלי אחנאן נתבתו למצוות עלא כאטר רבבי וצא משה. לחז''ל קאלו אלי לפרה אדומה פיהה טעם באש תסאמח דנוב לעגל. ולאכן מעא זמיע האדה ילזמנה נקבלוהה כחוקה. והרש''י ז''ל כמל קאללנה אלי אידה כאן חנקבלו למצווות עלא קד הטעם מתאעהם. וקתהה יזיו אומות העולם יתפיסכו עלינה וממכן נחצלו ונבדאו נכממו עלא למצוות עלא טריק עקלנה אחנאן אלי הווא גאלט. ובהאדה רבבי קאללנה מה נכמושי עלא הטעמים מתאע למצוות. ונעמלוהם כיף גזרה מן ענד רבבי. ומוש יקצד עלא למצוה האדי ברך. כאנשי עלא זמיע התורה.

אכואני לעזאז. אכתר חאזה לעבאד תאכדהה עלא קד עקלהם הומאן. הייא למחלוקת. אלי כל ואחד יקול ענדי לחק. אידה כאן תקולו התורה קאלת חראם יעמלו למחלוקת. יקולך התורה מה תקצדשי עלא חאלה כיף מתאעי האנה. ולאכן אחנאן ילזמנה נפאהמו אלי התורה מה פרקתשי פלמצוות. אלי חלאל חלאל ואלי חראם חראם ולעבאד לכל כיף כיף ולחאלאת לכל כיף כיף. וחכאית למחלוקת הייא חתה  מלמך מתאע לעבד ינזם יפהם קוות להלאך מתאעהה והשלבייאת מתאעהה. אלי מה תמאשי חאזה תכרב הדנייה כיף למחלוקת. ולעבאד דימה פכארהם מוש כיף כיף ויכתלפו פראי. ולאכן באש יתפאהמו ילזמהם יקעדו ויתנאקשו עלא למוצ'וע אלי באש יסבב בינאתהם לכצאם. ואלי ילקא רוחו גאלט יטלב הסמאח מן ענד צאחבו. אלי למצ'לום אידה כאן יטלבו מנו הסמאח יחש בראחה כבירה יאסר. ונזיבו הוני מעשה אלי כתבו חיים וולדר פי סדורו אנשים מספרים על עצמם 3. למעשה האדה תחכיהו מרה עמרהה 62 שנה. אלי הייא כאנת בנת ראיידה ומה תסמעשי חסהה וחתה פלכתה כאנת תקעד פלבנאך לאכראניין אלי כאנת תחס רוחהה מה יסתקולהאשי פי חתה שיי. כיף מה נקולו אחנאן תמשי תחת לחיט. וקתלי כאן עמרהה 8 שנין אכתהה זאבתלהה תצאוור מתאע מוגניין ומומתלין וקאלתלהה כבייהם ענדך ומה תעטייהם לחד אלי האדון חאזה מליחה יאסר ומה יחצלהם ואחד כאן בסיף. לבנת כדאתהם וחטתהם פי כרטאבלה ורפעתהם לכתה ונאדאת צחאבאתהה וקעדת תוורילהם אלי חשת אלי ענדהה חאזה מוהמה אוול מררה פי חיאתהה. ואחדה מלבנאת קאלתלהה אלי האדה ממנוע פי בית ספר מתאעהם וכאנת תשופהם למורה תעאקבהה. ווקתלי דכלו ללכתה למורה קאלתלהם אלי חתפרכס פי כארטאבליהם לכל. וקצדתהה הייא ופרגתלהה כרטבלהה וטאחו התצאוור קאמתהם וקאלתלהה השנווה האדון. הייא כאנת תתמננה תבלאעהה לוטה ומה תוקפשי פלמוקף האדאך. וכדאתהם למורה וקטעתהם טרוף זגאר ווצאתהה באש תלמהם ותלואחהם פזבלה. ועמלת איכאך ורזעת לבלאצתהה ולבנאת לכל יברקו פיהה ויצ'חכו. ורזעת כיף מה כאנת תמשי מעה לחיט חתה אלי כמלת קראייתהה וערסת מעה ואחד כיפהה ראייד ועאשת עישה ראיידה. ולאכן אלי כאן יקלקהה וקתלי תתפכר למוקף האדה. וכאנו עיניהה יהבטו הדמוע. ווקתלי חכאתהה לראזלהה ולבאעץ' הנאס לקראב ליהה כאנת תכנקהה לבכייה. אלי הייא מה כאנתשי תערף אלי ממנוע פלכתה ותכמם עלאש למורה מה נאדאתאשי  וחדהה וקאלתלהה אלי ממנוע. ווקתלי קראת חכאייה פי סדור אנשים מספרים על עצמם 1 ענואנהה אין מחילה. כממת באש תכלם למורה מתאעהה. ולאכן הייא עמרהה 62 וודאי למורה מתאעהה מאתת. מררה קאלת נזרב. כדאת זמאם טליפון ודארת עלא טליפון דארהה אלי כאנת תערף וין סאכנה. וכלמתהה לקאתו יצוני. קאלת מיה פלמיה זגארהה. ווקתלי זאוובתהה מרה קאלתלי פלאנה מוזודה קאלתלהה האנה. קאלתלהה כנתי מורה. קאלתלהה ענדי 18 שנה מלי סלמת התקרייה. קאלתלהה נחב נזורך קאלתלהה תפצ'לי. משאתלהה לקאת עמרהה 78. אלי הייא כאנת אכבר מנהה ב16 שנה. ווקתלי כאנת תקריהה כאן עמרהה 24 ולאכן הייא כאנת זגירה כאן יתביינלהה למורה כבירה יאסר. חכאת מעאהה פלמוצ'וע. קאלתללהה אלי הייא נשאת למוצ'וע האדאך ומה תתפכרושי. ולאכן בטבע הייא גאלטה. חתה ואלו כאנת תערף לקאנון ועמלת צ'ץ' לקאנון. מה חקאשי עמלת מעאהה איכאך. ולמורה טלבת מנהה הסמאח. ווקתלי רווחת חשת בראחה כבירה יאסר. ומן וקתהה ולאת לחכאייה מה עאדשי תאתר פיהה בלכאמל. והייא תקול יא עבאד. אידה כאן גלטטו אטלבו הסמאח ראו תרתחו למצ'לום ראחה כבירה יאסר. האדי חכאיה אלי תעדאת עליהה 55 שנה וקעדת פלקלב. המאלה האש נקולו אידה כאן נכאצמו צחאבנה באעד עאמין תלאת שנין זעמה ינשא האש עמלנה פיה. למוצ'וע האה כביר יאסר נכליו כל ואחד יכמם פיה ואחדו. יהי רצון. אלי רבבי יעאוונה באש נבעדו עלה למחלוקת. ויעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.

תגובות

בס''ד            מוסר בלערבי פרשת בלק

 פלפרשה מתאע הזמעה האדי. יחכילנה אלפסוק. אלי וקתלי וצלו ישראל קדאם לבלדאן מתאע מואב מן גיר מה חארבוהם ולא כלמוהם. תקלקו מנהם וכאפו מנהם. ופי עוץ' אלי חיתפכרו אלכיר אלי עמלו אברהם אבינו מעה זדהם לוט אלי רבה ענדו וכלה ראזל. בדאו יכטטו האש יעמלולהם באש יקתלוהם. וכממו אלי עם ישראל אלקווה מתאעהם פי פמהם. אלי כל וקת אלי יצטחקו לחאזה יצליו לרבבי ורבבי יעמללהם האש יחבו. קאלו נבעתו לבלעם אלי אלקווה מתאעהו פי פמו יזי יחארבהם. אלי סיחון וקתלי חארב מואב מה גדשי יגלבום. זאב בלעם באש דעאלום וגלבהם. אלי מערוף רבבי יתגשש דקיקה פנהאר. ותוולי מדת הדין קוייה יאסר וקתהה. ובלעם כאן יערף הדקיקה האדיך. ובהאדה המאן כממו פי בלעם. ויערפו אלי בלק צחאב הווא ובלעם. יאכי חטו בלק מלך עליהם.והאדה האש מאענאהה ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא. אלי מאענאהה. הווא מוש ולד מלכים ומה חקושי יקעד מלך. לאכן הומאן חטו מלך לדמת לוקת האדאך האכהוו. אלי יערפו צאחב בלעם. ותמה תפסיר אוכר האש מאענאהה ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא. אלי מואב ומדין דימה מתכאצמין ודימה יתחארבו מעה בעצ'הם. ווקתלי שאפו אלי ישראל גלבו סיחון ועוג אלי כאנו מתחאמיין ביהם. כאפו ועמלו השלום בעצ'הם באש יתגלבו עלא ישראל. ותפאהמו אלי אידה כאן למלך מן מדין. לעאצמה תוולי פי מואב ולוזרה מתאעהו מן מואב. ואידה כאן למלך מן מואב. לעאצמה מתאעהו תוולי פי מדין ולוזרה מתאעהו יווליו מן מדין. ובלק הווא מן מדין וחטו מלך וקתהה אלי חיקעד וקתי ומן באעת יוולי מלך מן מואב ויקעד פי מדין. והאדה האש מאענאהה בעת ההיא. וקתהה בלק ומן באעד חיתבדל. ובעת בלק לבלעם וזרה מן ענדו ומן מדין. וזאו אלוזרה ענד בלעם וקאלום בלעם באתו חדאיה הלילה ונשוף רבבי יכליני נמשי מעאכם האו לא. וקאעדו לוזרה מתאע מואב ואלוזרה מתאע מדין רווחו. אלי מן אלאוול קאלולום הסחארה מתאעכם אידה כאן קאללכם באתו חדאיה מה חינצאר שיי. ופליל רבבי זא לבלעם פלמנאם וקאלו האשכון האדון אלי באייתין מעאך. וקאלו בלק בעתני באש נדעי ללעם אלי כארז מן מצר. והוני בלעם כביכול חב יגלט רבבי. ומה קאלושי ישראל כאנשי אלעם אלי המאן אלערב רב אלי כארז מעאהם. ורבבי קאלו מה תמשישי.  ופצבאח קאלום בלעם רבבי מה חבשי יכליני נמשי מעאכם. וקאלאלום בטריקה אלי פאהמו אלי רבבי מה יחבו ימשי כאן מעה זמאעה מקצ'רין אכתר. ובעתלו בלק וזרה מקצ'רין אכתר. ופליל רבבי קאלו בארה אמשי מעאהם לאכן מה תתכלם ומה תעמל כאן אלי נקולך. עלא כאטר מן השמים יעאוונו אלעבד באש מה יעמלשי עבירות לאכן אידה כאן ילקאוו באקי שאדד פי התנייה האדיך ישייבו. וקאם בלעם פצבאח בכרי וחזם ברוחו לאתאן מתאעו מן כתרת לגראם ולכיף מתאעהו באש ידעי לישראל. ומשא. ופתנייה קאבלו מלאך אלי כאדו אלי בלעם חיצ'יע אלחלק מתאעו פי עולם הבא. ושאפתו לאתאן מתאע בלעם והווא מה שאפושי. והרבת לשאנייה. ובלעם תגשש עליהה אלי קאעדה צ'ייעלו פלוקת וצ'רבהה. ווצלו לתנייה פיהה טאביה מנה וטאביה מנה ווקף למלאך קבאלתהה. וצ'בצ'ת רוחהה וצ'בצ'ת רזל בלעם פטאביה וכצרתהאלו. אלי הטביה האדיך הייא אלגל אלי עמלו יעקב אבינו ולבן וחלפו אלי חתה חד מה יעדי האך אלגל לדוני לצאחבו. והווא סתנקם מן בלעם אלי הווא מן זרע לבן. ועאווד צ'רבהה בלעם. וזאו פי תנייה צ'ייקא אלי מה פיהה מנין תתעדה כאן בסיף ועאוד זאהה אלמלאך. ולאתאן טייחת בלעם וברכת פוק מנהו. ותגשש בלעם וצ'רבהה בלעצה. ורבבי חל פם לאתאן וקאלתלו עלאש צ'רבתני. קאלה עלה אלי עמלת פייה וכאן זא ענדי סיף ראו קתלתך. והוני טיחה לבלעם אלי מאשי יחארב אומה כאמלה בפמו ולדמת לאתאן ילזמו סיף. וקאלתלו האנה לאתאן מתאעך אלי רכבתך עלייה מן זגרך עמריש עמלתלך איכה. ילזמך תפהם אלי תמה עלאש. ווקתהה רבבי חלו עיניה ושאף למלאך. וקאלו לאתאן עלא כאטרי האנה עמלת איכה אלי מה עזבתנישי התנייה אלי מאשילהה. קאלו בלעם וכאן תחב נרזע נרזע. וקאלהאלו בטריקה תקול עליה האשביך רזעת פי כלאמך. והוני מה עדשי פיהה. קאלו בארה אמשי ולאכן מה תנזם תעמל כאנשי אלי נקולך. ורבבי קתל לאתאן. אלי חתה ואלו בלעם רשע. רבבי מה יחבשי יטייח קצ'ר לעבאד. והנאס וקתלי תשוף לאתאן האדיך תקול האדי לאתאן אלי גלבת בלעם בדווה. ווצל בלעם לבלק וכרזלו בלק וקאלו טאלב וזרה אכבר עלאש וכאן זית מן לאוול מה נגדשי נקצ'רך כיף מה תחב הוני. ומשא רפעו לבלאצה אלי ישוף מנהה ישראל. וקאלו אעמל 7 מזבחות וקרב עליהם קרבנות לרבבי. ומשא יסתננה פי האך הדקיקה. ולאכן רבבי נהארתהה מה תגששי. ובלעם כאן פי באלו חידעי לישראל חתה ואלו רבבי מה יחבשי. ולאכן רבבי עמלו כיף הלזאם פי פמו מה ינזם ידווי כאן אלי יחב רבבי. ולחז''ל נשדו. עלאש רבבי מה כלאהושי ידעי כיף מה יחב ומה יתבתלושי הדעה מתאעהו האכהוו. וזאוובו. אלי רבבי יערף אלי ישראל חיעמלו הדנוב. ורבבי חיתגשש עליהם וחיעאקבהם. ואידה כאן כללה בלעם ידעי. אומות העולם יקולו האדה מדעה מתאע בלעם. ובהאדה רבבי מה כלאהושי ידעי זמלה. ותזללה עליה רבבי. וחתה ואלו אלי רבבי מה יתזללה עלא לאומות העולם כאן פליל פלמנאם. עלא כאטר ישראל תזלה עליה פנהאר. וזא בלעם לבלק וקעד יבארך ישראל. ותעאוודת 4 מראת. וחתה ואלו אלי כאן יחב ירמי פיהם עין הרע מה נזמשי. ובלק תגשש עליה וקאלו בארה רווח. ולאכן בלעם אקבל מה ירווח. קאלו נצ'בר עליך צ'בארה. ראוו רבבי מה יחב

כאן הצניעות ויכרה נקץ הצניעות. סייב עליהם בנאתך. וגלטו ישראל ותכאלטו מעה בנאת מואב ועבדו בעל פעור הצליב מתאעהם. וצור כביר הצלאטן מתאע מדין. בעת בנתו וקאללהה אמשיי למשה רבינו. וקאבלת זמרי.  וקאלתלו האנה בוייה וצאני כאן עלא משה. קאללהה חתה האנה כביר שבט שמעון מה נקלשי מוסתאוה עלא משה. ורפעהה מעאהו למשה. וקאלו האדי חלאל האו חראם. וכאן תקולי חראם. צפורה בנת יתרו אלי חתה הייא מן מדין האשכון חללהאלך. ומשה ואהרן וזקנים נשאו הדין וקתהה באש יזי פנחס ויאכד כרה. וקאעדו יבכיו. וקאלום פנחס מוש עלמתנה אלי האדה חייב מיתה. וקאלו משה אנתין אלי תפכרת בארה כמל למצוה האדי. וקתלהם פנחס ווקתהה נצארולו 10 נסים.

פלברכה אלי כאן יבארך בלעם ישראל. לפסוק קאל לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל. לכלאם האדה פי זוז נשדאת. לכלאם תקול עליה מעאווד. וחאזה אוכרה אלי כלמת הביט מענאהה שאף בתתבית. ראה שאף שופאן כפיף. אידה כאן הווא לא הביט ודאי לא ראה.

לאכן מערוף אלי כלמת יעקב הייא תקצד עלא הנסה. וישראל עלא הרזאל. כיף מה קאל לפסוק כה תאמר לבית יעקב ותדבר לבני ישראל. ומערוף אלי הצניעות מתאע למרה תאתר עלא הזגאר. אידה כאן למרה צנועה תעאוון הזגיר באש יטלע כאייף רבבי. ואידה כאן נקץ צניעות תאתר עלא הזגיר באש יצר הרע יתקווה עליה. והאדה האש יקצד בלעם הוני. לא הביט און ביעקב. מאענאהה אידה כאן לא הביט און ביעקב. אלי למרה מה תכלישי האשכון יביט פיהה בתתבית. אלי תוולי צנועה ומה תזלבשי לאנתיבה. וקתהה ולא ראה עמל בישראל. מה ישוף חד לעמל אלי הווא הדנוב כיף מה פשר הרש''י ז''ל פי ולאד ישראל. אלי הזגאר יטלעו באהיין. כיפאש. אלי ד' אלקיו עמו. אלי רבבי יוולי מעאנה. ווקתהה ותרועת מלך בו. תרועת מלשון צחאב כיף מה פסר הרש''י ז''ל. אלי נווליו כיף הצחאב מעה רבבי. אלי יוולי רבבי יחבנה יאסר. עליהה פלאכר יכמל. הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא. לחאזה אלי אחנאן נסתנאו פיהה אלי הווא למשיח.

אכואני לעזאז. אכתר חאזה תהמנה הייא זגארנה באש יטלעו מתרביין וכאייפין רבבי. ואכתר חאזה תפרחנה וקתלי נשופו זגארנה קאעדין יכברו עלא כוף רבבי. ולאכן מוש בשהולה באש נרביו זגארנה כיף מה נחבו. אלי מערוף צער גדול בנים הווא אצעב חאזה פי חיאת לאנסאן. ולאכן תמה טריקה אלי תנזם תשאהלנה תרביית זגארנה. והייא פי יד למרה. כיף מה קאלו פלמדרש בזכות נשים צדקניות יצאו בני ישראל ממצרים. אלי הזגאר כאנו יטלעו קדושים חתה ואלו אלי דכלו פי 49 שערי טומאה קעדת פיהם האך לקדושה מתאע הנשים הצדקניות. ובהאדה מה וצלושי ל50 שערי טומאה ונזמו כרזו מן מצרים. והזגאר מוש ירתחונה כאן פי עולם הזה כאנשי חתה פי עולם הבא. אלי ואחד וקתלי ינפטר אידה כאן זגארו באהיין יעטיוו כרה עלא אלי רבה זגאר באהיין. וכל מצוה אלי יעמלוהה הומאן יאכד כרה. ואידה כאן בלמקלוב יעאקבו עלא כל עבירה אלי עמלוהה זגארו. ומראת יסמחו ללאב מן השמים באש יפייק זגארו. ולאכן מוש דימה. ונזיבו הוני מעשה אלי מכתוב פי סדור שאל אביך ויגדך ב'. אלי ואחד עדדא זמיע לעדאב מתאע מחנה הרכוז פי וקת השואה. ולאכן באעד לחרב שלם פליהדות זמלה חתה אלי וצל מה עדשי יעמל כפור. מררה ואחדה באעד כפור שאף בו פלמנאם ומעאהו ולד זגיר עמרו קראבת ל13 שנה. ובו קאלו יא ולדי האשביך כרזת עלא התנייה הצחיחה וכלית נהאר כפור וולית חייב כרת. אידה כאן מה תרזעשי בתשובה מה יכמלשי עאמו. קאם פצבאח מה עמלשי עבה ללמנאם. ולאכן פליל עאוד זאהו בו פלמנאם ומעאהו לולד הזגיר ונפש לכלאם. וכל לילה ולא יזיהו והווא קאל חלומות שוא ידברו ומה חבשי ירזע בתשובה. ולאכן תקלק יאסר מלמנאמאת משא נעש פי דאר צאחבו. ופעלן מה חלמשי ורתאח. ובאעד זמעה רזאע לדארו לקא הצ'וו משעול. כמם וקאל האשכון שעל הצ'וו הווא יתפככר אלי בייתו וקתלי כרז. ודכל הדאר ולקא בו והאך לולד הזגיר פדניה. וקאלו האדי אכר מררה נזיך אידה כאן מה יצאוובשי רוחו ימות פלעאם האדאך. תבהדל וכמם באש ימשי לחזון איש. קאל ללכדאמה מתאעו אלי גדווה מסאפר מה יזיוושי ומשא לחזון איש. עלאוול מה דכל אקבל מה יחל פמו. קאלו לחזון איש. הא הווא אנתין אלי כאן חדאייה בוך וקאלי אלי כלית פי כפור. הראזל תבהדל ולא יבכי. וקאלו נחב נרזע בתשובה. קאלו לחזון איש השנווה למצוה אלי עמלתהה אלי וקפתלך באש כלאו בו יזי משמים וירזעו בתשובה. קאלו אלי הווא יעטיה צדקות יאסר. קאלו לא האדה מה יכפישי. כמם וקאלו אלי הווא וקת לאלמאן דכלו לבלאד מתאעהם. שמע בו אלי ולד אכתו פי כפר זגיר קריב עליהם נפטר ומה ענדומשי בית החיים וילזם יזיבו ידפנו פי בלאדהם. ווצא באש יזיבו. ווקתהה לכרוז מדאר כטר כליך מלבלאד ולאכן הווא משא ומעה זמיע לכטר זאבו. קאלו האדאך הווא לולד הזגיר אלי כאן יזי מעה בו. והאדאך הווא הזכות אלי וקפלו באש רזע בתשובה. אכואני לעזאז. האך תשופו אלי בסבת הזגאר מוסתעד לבו יזי קדאש מן מררה ותאעב מעאהו ואחד אוכר באש ירזע ולדו בתשובה. ובהאדה אחנאן באש מה נסתחקושי לתעב האדה לכל אידה כאן יכליוונה באש נזיווהם. נרביווהם מלאוול עלא לכוף רבבי. והנסה ילזמהם יעאוונו בצניעות מתאעהם. יהי רצון אלי רבבי יעאוונה באש נרביוו זגארנה עלא כוף רבבי וטאעתו. ויעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.

תגובות

פרשת בלק

 

פרשת השבוע מספרת כשישראל הגיעו לפני ערי מואב ללא להלחם עמהם ולא לדבר עמהם כלל פחדו מהם ובמקום שזוכרים הטוב שעשה אברהם אבינו עם סבם לוט שגדלו עמו עד שהיה לאיש התחילו להתחכם מה לעשות להם כדי להורגם וחשבו ואמרו שעם ישראל כוחם בפיהם שבכל זמן שצריכים לאיזה דבר מתפללים להקב"ה, והקב"ה עושה להם מה שחפצים. אמרו נשלח לבלעם שגם הוא כוחו בפיו ויבוא וילחם עמהם שסיחון כשנלחמו עם מואב לא יכלו לנצחם הביאו בלעם וקללם ונצחו אותם שידוע שהקב"ה כועס דקה אחת ביום ומדת הדין תהיה גבורה מאד ובלעם היה יודע אותה דקה ולזה הם חשבו בבלעם ויודעים שבלק חברו של בלעם. הניחו בלק מלק עליהם והלך ושלח לבלעם שרים מאתו וממדין. ומואב ומדין תמיד היו בריבות אבל כדי להלחם עם ישראל עשו השלום.

ובאו השרים לבלעם ואמר להם בלעם תלינו אתי הלילה ואראה אם הקב"ה יאמר לי אלך עמכם או לא. ושרי מואב ישבו לפניו ושרי מדין חזרו שמתחילה אמרו להם המכשפים שלהם שאם יאמר לכם תלינו אתי אינו קורה כלום ובלילה בא הקב"ה לבלעם בחלום ויאמר לו מי האנשים האלה עמך ויאמר לו בלק שלח אלי לקלל לעם שיצא ממצרים. וכאן בלעם כביכול רצה להטעות הקב"ה ולא אמר לו ישראל רק העם שהם הערב רב שיצאו עמהם. והקב"ה אמר לו לא תלך ובבקר אמר להם בלעם הקב"ה אינו חפץ בי ללכת עמכם ודיבר להם בלשון שמבינים אותו שהקב"ה אינו חפץ ללכת עמהם רק עם שרים רבים ונכבדים מאלה. ושלח לו בלק שרים רבים ונכבדים מאלה, ובלילה בא לו הקב"ה ויאמר לו קום לך עמהם אך לא תדבר ולא תעשה כלום רק מה שאומר לך שמן השמים עוזרים לאדם כדי שלא יעשה עבירות אבל אם מוצאים אותו שעדין הוא מחזיק באותו דרך יניחוהו לעשות.

וישכם בלעם בבקר ויחבש את חמורו לבדו מגודל שקדנותו כדי לקלל את ישראל והלך עמהם. ובדרך פגשו מלאך התאכזב שבלעם מאבד חלק העולם הבא שלו. וראתה אותו אתון בלעם והוא לא ראהו ותט האתון השדה ובלעם כעס עליו שמאבד לו זמנו והכה אותו והגיעו לדרך שיש בה גדר מזה וגדר מזה ועמד כנגדה ותלחץ עצמה ותלחץ רגל בלעם אל הקיר שאותו גדר הוא הגל שעשאוהו יעקב אבינו ולבן ושבעו שאף אחד לא יעבור את הגל הזה לרעה. והוא נקם מבלעם שהוא מזרע לבן וחזר להכותה פעם אחרת והגיעו במקום צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל וחזר ובא לה המלאך והאתון הפילה את בלעם וברצה תחתו וכעס עליה בלעם והכה אותה במטה ויפתח ה' את פי האתון ותאמר לו למה הכיתני אמר לה על המעשים שעשיתי אם יש חרב בידי כי עתה הרגתיך. וכאן נפילה לבלעם שהולך להלחם עם אומה שלימה בפיו ולצורך האתון הצטרך לחרב. ותאמר לו אנכי אתנך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה ההסכן הסכנתי לעשות לך כה צריך לך להבין שיש סיבה שעשיתי לך ככה. אז הקב"ה פקח לו עיניו וירא המלאך ויאמר לו האתון שעשה כל זה הוא רק בשבילי שלא מצאה חן בעיני הדרך שאתה הולך בה אמר לו בלעם אם תרצה לחזור אחזור ודיבר לו בלשון שיבין שלמה חזר מדבורו ויאמר לו לך אך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה.

והגיע בלעם לבלק ויצא בלק לקראתו ויאמר לו למה תבקש שרים נכבדים וכי אם באת מתחילה איני יכול לכבדך כאן כמו שאתה רוצה! וילך ויקחהו למקום שרואה בו ישראל ויאמר לו עשה שבעה מזבחות וקרב עליהם קרבנות לה' והלך לחכות באותה דקה אבל הקב"ה לא כעס באותו יום וירא אליו ה' ואפי' שאין הקב"ה נראה לאומות העולם רק בלילה בחלום לצורך ישראל נראה אליו ביום. ויבא בלעם לבלק והיה מברך ישראל. וחזר המעשה הזה ארבעה פעמים ואפי' שהיה רוצה להניח עליהם עין הרע לא יכל. ובלק כעס עליו ויאמר לו שב לארצך אבל בלעם קודם שישוב אמר לו איעצך עצה שהקב"ה אינו חפץ רק בצניעות ושונא חוסר הצניעות תניח בנותיך שיתערבו עמהם וטעו ישראל והתערבו עם בנות מואב ויעבדו פסיליהם שהוא בעל פעור. וצור גדול המלכים שבמדין שלח בתו ויאמר לה לכי למשה רבינו ופגשה בזמרי ותאמר לו אבי צוני רק על משה ויאמר לה אף אני גדול שבט שמעון אינו פחות ערכי ממשה, והוליכה עמו למשה ויאמר לו זאת מותרת או אסורה אם תאמר לי אסורה צפורה בת יתרו שאף היא ממדין מי התירה לך? ומשה ואהרן והזקנים שכחו הדין באותו זמן כדי שיבוא פינחס ויקבל שכר והיו בוכים ויאמר לו פינחס וכי לא למדתנו שזה חייב מיתה ויאמר לו משה אתה שזכרת לך סיים המצוה והרגם פינחס ואז קרו לו עשרה נסים.

בפרשת השבוע יש לשאול למה מעשה בלק ובלעם התורה עשתה לו פרשה מיוחדת מה התוספת שיש בו על שאר המלחמות כמו של סיחון ועוג ואפי' של עמלק לא עשתה לו פרשה מיוחדת ודבר אחר שצונו הקב"ה שתמיד זוכרים אותו שאנו מצווים על עשרה דברים לזכור אותם ובכל יום שזוכרים ואומרים אותם על כל אחת ואחת עשינו מצות עשה כל אחת בטעמה ואלו נקראים עשר זכירות והם: א} יציאת מצרים לזכור נסים ונפלאות שעשאם לנו הקב"ה שתמיד הולכים אחר המצוות ב} השבת, לעשות השבת כהלכתה ג} המן, לדעת שהפרנסה שלנו היא ביד הקב"ה ויש לו הרבה דרכים להביא לנו הפרנסה כדי להרחיק מהגזל והגנבה וקובעים זמן לתורה ד} מעשה עמלק, כדי להורגם ה} מעמד הר סיני, לזכור התורה וקוראים בה ונקיים מצוותיה ו} מה שהקציפו אבותינו להקב"ה במדבר ובפרט בעגל שלא לעשות כמותם ונשוב בתשובה ז} מה שיעצו בלק ובלעם לעשות לאבותינו ח} מעשה מרים הנביאה, שלא לדבר לשון הרע ט} מצות וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, לירא את ה' יו"ד} זכירת ירושלים תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן, לשוב בתשובה ולהתפלל להקב"ה שיביא לנו המשיח ר"ל כלנו צריכים לזכור אותם לתקן עצמינו באותה מצוה. אבל כדי לזכור מעשה בלק ובלעם מה התועלת שיש בה ומה לומדים ממנה? ועוד למען דעת צדקות ה' במה יתיר דבר זה שלומדים ממנו צדקות ה' יותר מנסים ונפלאות שלמדם לנו הקב"ה?

אולם ידוע מה שפירשו חז"ל על וירא בלק מה ראה? ראה שמלכות בית דוד יוצאת ממנו שרות היא מזרע בלק ולא רצה שבתו תתחתן ביהודי וכדי להלחם עמם "ויגר" ירא אבל "ויקץ" קץ לו מאד ולזה שלח לבלעם אבל בסוף רואים ששלחו בנותיהם לישראל ר"ל הדבר שלא אוהבו בהיתר עשה אותו באיסור ומה שהיה קץ ממנו בהיתר עשהו בידו באיסור. וכאן האדם רואה איך בלק הפוך במחשבותיו אם אתה לא חפץ שבנותיך יתחתנו ביהודים למה שלחת אותם ואם אתה רוצה שיתחתנו למה שכרת בלעם והיית קץ מהם ולזה הקב"ה אמר לנו לזכור מה שעשו בלק ובלעם לא מה שעשו שרצו לקלל אותנו. אולם העצה של בנות מואב למען דעת צדקות ה' שהקב"ה יודע שמואב ועמון אינם ראוים שיתערבו עמנו ולזה צונו לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' אבל האדם שואל למה מה עשו? ולזה הפסוק אמר שלא נתנו לכם המאכל והמים ואם תאמר וכי אנו חסרים אמר לנו ראה עד היכן הגיעה מחשבתם, לא שכחו או אין להם, אלא רק מחשבתם באיסור אנשים אינם נקיים ולזה התורה עשתה לה פרשה שלימה לדעת שהקב"ה לא הרשיע אותם והם לא מגיע להם שיתערבו עמנו מחמת מעשיהם שמחשבתם רק לרעה.

ואנו כדי להזהר בדברים האלה שיכולים לעשות בהיתר בקלות ולפעמים תמצא שעושים אותם באיסור משל המאכל האדם קודם שיאכל צריך שיברך אז הוא אוכל בהיתר אין דבר יותר קל מזה ארבעה מלים ברכה ויהיה מותר אבל לפעמים תמצא אדם שיאמר לך שכחתי או אינו חושש, כאן האדם מרגיש שנהיה כבלק מה יש אם ברך מה הפסד! כל מאכל שאוכל היה בהיתר ונעשה באיסור הפסוק אמר לנו שמי שאוכל בלא ברכה גוזל אביו ואמו ואמרו חבר הוא לאיש משחית אביו הוא הקב"ה שלא שלמו אמו היא כנסת ישראל שהחסיר ברכה מהעולם חבר הוא לאיש משחית נחשב חבר לירבעם בן נבט אבד עצמו ואבד כל ישראל בגללו.

וזהו מה ר"ל מה שאמר הפסוק על מעשה בלעם ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה מה ר"ל מה התוספת והחסרון שיש בברכה של אדם רשע כבלעם אבל הפסוק כוונתו שאם אתה רוצה שתהפך הקללה ותצול ממנה צריך לך לברך ואם תאמר מה השייכות שיש בה בבלעם כמו שכתבנו לעיל שמי שאינו מברך דומה למעשה שעשאוהו בלק ובלעם וביותר שצריכים להזהר כשאוכלים בחתונות שבעל החתונה שמח בנו ושלם ממון רב לשמוח בנו והביא לנו מיני מאכלות ומשקאות לא נותנים עליו מאות עבירות. ואפי' שיאמר איני יודע מי אינו מברך צריך לו להזהר בדברים שצריכים נטילת ידים וברכת המוציא וברכת המזון אם יטול להם ידיהם ויאמר לו שברכתו המוציא, או לא יעשה דברים כאלו כלל, ודבר שאינו יודע אותו ישאל לרב. ויש הרבה אנשים שאינם יודעים ולכן בעל החתונה צריך לו להזהר. והחתן בליל חתונתו נמחלים לו כל עוונותיו למה יתחיל מאותה לילה ליתן עליו כמה עבירות ואנו המאכל שלפנינו צריכים לברך עליו ודבר שיש לנו בו ספק נשאל עליו או לא נאכל אותו וכשאנו מברכים אף הקב"ה מברך אותנו ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

 

 

תגובות

פרשת פינחס

נצטווינו בפרשה 6 מצוות עשה.

א} לעשות דיני נחלה.

ב} להקריב שני קרבנות תמיד אחד בבוקר והשני בערב.

ג} ביום השבת נקריב עוד קרבן מוסף.

ד} להקריב עוד בראש חודש קרבן מוסף.

ה} להקריב עוד קרבן מוסף בחג השבועות.

ו} לשמוע תקיעות שופר בחג ראש השנה.

ה' יתברך אמר למשה שפינחס בן אלעזר בן אהרון הכוהן הציל את בני ישראל ממגפה כשהרג את זמרי בן סלוא וכזבי בת צור ויש לו שכר גדול בעולם הבא אבל גם בעולם הזה יש לו שכר שה' יתברך נותן לו את בריתו השלום וגם נותן לו את הכהונה שה' יתברך ציווה את משה למשוח את אהרון ואת בניו שיהיו כוהנים ובניהם שיולידו אחר כך ממילא הם כוהנים אבל פינחס כבר נולד הוא ולא נמשח ואם כן אינו נקרא כוהן לכך ה' יתברך נתן לו גם את הכהונה.

ה' יתברך ציווה את משה להרג את המדינים אבל לא ציווה להרג את המואבים למרות ששניהם היו בעצה אחת וניצלו בזכות רות שעתידה לצאת מהם ועתיד להיוולד ממנה דוד המלך ומלך המשיח אחר זה ציווה ה' יתברך את משה למנות את בני ישראל ורש''י כתב שני טעמים:

א} משל לזאבים שנכנסו לעדר וטרפו אחר שבעל העדר הציל את עדרו מתחיל למנותם כדי לדעת כמה מתו כן ה' יתברך אחר מעשה בנות מואב שמתו 24000 רצה לדעת כמה נשארו.

ב} כשיצאו בני ישראל ממצרים ניתנו למשה רבינו במנין ועכשיו שהגיעה  שעת פטירת משה וצריך להחזירם לה' יתברך צריך להחזירם במנין.

ה' יתברך אמר למשה שיעלה אל הר העברים ויראה משם את ארץ ישראל קודם שיפטר מן העולם כיון שאינו נכנס לארץ ישראל ויאמר משה לה' יתברך שיראה וימנה על בני ישראל מנהיג שיוליך אותם לארץ ישראל ויכול לסבול אותם ויאמר לו ה' יתברך שיהושע ועמו אלעזר הכוהן באורים ותומים הם שיכניסו את בני ישראל אל ארץ ישראל ויקח משה את יהושע ויביא אותו לפני אלעזר וכל בני ישראל ויסמוך את ידיו עליו כמו שציווה אותו ה' יתברך ותחי עליו רוח אלוהים.

במוסף ראש חודש מקריבים שעיר וכתיב בו ''חטאת לה',, ופירש רש''י שני פירושים:

א} שהשעירים נקרבים כדי לכפר אם אחד מן הכוהנים טעה והקריב קרבנות והוא טמא או הקריב בכלי טמא והשעיר הזה עשוי כדי לסלוח למי שעש עוון ולא הרגיש בו ויודע אותו רק ה' יתברך לכן כתיב ''חטאת לה',, ורוצה לומר חטאת שיודע אותה רק ה' יתברך.

ב} ה' יתברך אמר כביכול תביאו עלי כפרה על שמעטתי את הלבנה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה כשברא ה' יתברך את העולם ברא את החמה והלבנה מאירים בשוה טענה הלבנה לפני ה' יתברך והלא אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד אמר לה ה' יתברך מעטי את עצמך אמרה לו הלבנה האם בשביל שדברתי מענישים אותי אמר לה ה' יתברך אני אפייס אותך שבני ישראל עושים את ראשי חודשים  והמועדות על פי חודשי לבנה אמרה לו הלבנה והלא עושים גם על פי החמה שחג הפסח צריך להיות באביב וחג הסוכות צריך להיות בסתיו אמר לה ה' יתברך אני אפייס אותך שיהיו הצדיקים נקראים על שמך כמו שמואל הקטן וכדומה אבל הלבנה לא נתפייסה לכן אמר לה אצווה את בני ישראל להקריב בראש חודש קרבן מוסף כפרה עלי בשביל שמעטתי את אורך ונתפייסה ולכן כתיב ''חטאת לה',, ורוצה לומר חטאת כפרה כביכול על ה' יתברך.

ויש לשאול כמה שאלות:

א} למה לא ברא ה' יתברך את הלבנה בתחילה עם אור קטן ולמה ברא אותה עם אור חזק ואחר כך מיעט אותה וקבלה הלבנה בשביל זה?

ב} מה היא טענת הלבנה האם רוצה שימעטו השמש והלא השמש לא עשתה כלום?

ג} מה הרויחה הלבנה כשמביאים כפרה בראש חודש שבשביל זה נתפייסה?

אמרו חכמינו זכרונם לברכה כשקורח חלק על משה רבינו {עיין פרשת קורח} באו השמש והירח לפני ה' יתברך ואמרו לו אם אתה עושה דין לבן עמרם טוב ואם לאו אנחנו לא מאירים עוד ה' יתברך כעס עליהם ויאמר להם קנאתם לכבוד משה ואילו לכבודי שכל יום ויום באים אומות העולם ומשתחוים לכם ובכול זאת אתם מאירים זרק עליהם חצים ויוציא אותם ומאותו זמן ה' יתברך מוציא אותם על ידי שזורק עליהם חצים.

 

ויש לשאול:

א} והלא ה' יתברך מקנא לכבוד הצדיקים יותר מכבודו שמסופר בנביא שירבעם בן נבט היה מחטיא את בני ישראל לעבוד עבודה זרה פעם שלח אליו ה' יתברך נביא להזהיר אותו כשעלה על המזבח להקריב קרבן לעבודה זרה כשהוכיח אותו הנביא ויכעס ירבעם בן נבט ורצה להכות את הנביא ותיבש ידו הרי רואים שירבעם רשע גדול ותמיד עובד עבודה זרה וקנא ה' יתברך לכבוד הנביא?

ב} למה ה' יתברך כעס עליהם והלא יכול לדבר איתם בנחת לומר להם שהוא מעניש את קורח וחסל?

ברם מסופר בגמרא בשעת פטירתו של רבן יוחנן בן זכאי נכנסו אליו תלמידיו ויאמרו לו ברכנו רבינו אמר להם יהי רצון שיהא עליכם מורא שמים כמורא בשר ודם אמרו לו תלמידיו עד כדי כך? אמר להם והלואי כל אדם שעושה עבירה מקווה שלא יראה אותו אף אחד נמצא כשבני אדם רואים אותו אינו עושה עבירה ולכן ברכתי אתכם שיהיה מורא שמים כאילו בשר ודם לפניכם שלא תעשו את העבירות. דבר זה לא הבינה אותו הלבנה שה' יתברך ברא אורה חזק כדי שיהיה אור כדי שבני האדם יפחדו לעשות עבירות שלא יראו אותם אחרים וטענה לפני ה' יתברך כשמיעט ה' יתברך את אורה הרגישה בזה והתחילה לטעון כדי שתחזור לקדמותה שלא יחטאו בני האדם ויאמר לה ה' יתברך עכשיו הכל נגמר אלא שאני מצווה את בני ישראל שיעשו בך הרבה מצוות וכשראה אותה שלא נתפייסה אמר לה אצווה את בני ישראל שיביאו כפרה בראש חודש על העבירות שעושים בסתר.

לכן רש''י כתב בטעם הראשון כדי לכפר על העוון שרק ה' יתברך יודע אותו שפשט דבריו שהחוטא טעה בשגגה ולא ידע מהעבירה אבל לפי דרכינו נפרש שרק ה' יתברך יודע שבן אדם זה עשה עוונות כיון שעושה בסתר וכששונה בן אדם זה את חטאו פעמיים ושלוש עד שנראה לו כהיתר ולכן כשבאו הלבנה והחמה בזמן קורח כעס עליהם ה' יתברך ויאמר להם האם לא למדתם עדיין ממעשה בראשית?

ברם עדיין יש לשאול למה לא הבינו החמה והלבנה את זה ברם יש שני סוגי עבירות:

א} עבירות בסתר כשרואה האדם שאין אתו אף אחד אז עושה הרבה עבירות בשביל שנראה לו שאין אף אחד רואה אותו ואינו מתבייש.

ב} עבירות ביד רמה עוון זה נמצא רק אצל יחידים והוא עושה עבירות בפרהסיא לפני קהל ועדה ואינו מתבייש בשביל זה כלל אמרו חכמינו זכרונם לברכה שמי שעושה עבירות בפרהסיא אין לו חלק לעולם הבא שכיון שעושה ביד רמה מראה שעבירה זו מותרת שאינה כתובה בתורה או מה שכתוב בתורה הוא טעות חס ושלום ונקרא מומר לדבר אחד.

השמש והירח רצו להציל את אותם מומרים שלא ירדו לגיהנם וכדי שיכנסו לגן עדן לכן רצו למעט את עצמם שלא יהיו עוד עבירה בפרהסיה אלא הכול יהיה בסתר שמי שעושה עוון זה מכל מקום יש לו חלק לעולם הבא לכן אמר להם ה' יתברך האם לא ראיתם שמי שעושים עוון זה אלו אומות העולם שיוצאים לעין כול ומשתחוים אליכם אבל ישראל קדושים הם ואינם עושים עבירות ביד רמה אלא אם תקף אותם יצרם עושים בסתר.

אחי היקרים!!! אנחנו בני ישראל ידועים שיש לנו מידת הביישנות שהיא מידה טובה וכל אחד ואחד מאיתנו חושב על חלקו בעולם הבא ועושה כל מה שיותר מצוות ויתרחק מן העבירות ואף על פי שיצרו לפעמים תוקף אותו לעשות עבירות מכל מקום בני ישראל ביישנים הם ועושה העבירה בסתר אבל לפעמים מראה היצר הרע לאדם שאין אלו עבירות ויטעה האדם ויעשה אותם בפרהסיא בלי בושה משל יש אומרים לחבריהם שאתמול בלילה הלך לבית המלון כאילו זה מותר שלפחות אם גבר עליו יצרו יעבור בסתר ולא יפרסם החטא ואם ירגישו בו צריך להתבייש ולא יספר ויתפאר בזה בפרהסיא.

גם יש שעושים מחלוקת בפני כל קהל ועדה ונראה לו שאינו עושה עבירה אלא מגין על זכותו ולהיפך מתפאר שהוא אינו חלש ואי אפשר לעבור עליו ואם רב עם חבירו בסתר יותר טוב שכיון שרב בסתר אינו עושה עבירה ביד רמה ועוד שלפעמים יבין את חבירו ויעשו שלום ביניהם אבל כשרב בפרהסיא יש אנשים שמלבים את המחלוקת וגם הוא יתבייש להראות את עצמו טועה וכדומה.

דיבור בבית הכנסת גם הוא נחשב לעבירה ביד רמה שכל הקהל מתפללים אבל הוא וחבורתו מדברים כאילו הם בבית קפה וגם מרעישים את התפילה ולא נותנים למתפללים להתפלל כראוי.

ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו שלא נעשה עוד עבירות ונחזור בתשובה שלמה לפניו ויגאלינו גאולה קרובה אמן!!!

פרשת השבוע יש בה ששה מצוות עשה, יש לשאול למה הפסוק הניחם בפרשה אחת מה הקשר שיש ביניהם? אולם כדי לתרץ נתחיל לתרץ שאילה אחרת למה הבכור יקח שני חלקים ואם משום שמתחילה היו כהנים ואח"ך סרו להם הכהונה היורשים מה איכפת להם שיחסרו להם מחלקם?

וכדי לתרץ שאילה זו נתרץ שאילה אחרת, חז"ל שאלו למה עושים השעיר של ראש חדש ותירצו שכשהקב"ה ברא העולם היו הירח והשמש מאירים שוים אמרה הירח להקב"ה לא יתכן ששני מלכים שולטים בממלכה אחת , אמר לה הקב"ה תחסרי מאורך, אמרה לו מי שאומר האמת עונשים אותו! אמר לה עושים בך ישראל המועדים, אמרה לו אף השמש עושים בה חג האביב וחג הקציר וחג האסיף, אמר לה הריני מצווה לישראל שיביאו כפרה בראש חדש על מה שחסרתי מאור הלבנה. יש לשאול וכי הקב"ה אינו יודע מה אומרת לו הלבנה? וכי הקב"ה יטעה כדי שיבקש להביא לו קרבן? אולם כאן הקב"ה רצה ללמדנו שני דברים שאם הגדול ימצא עצמו שטעה יודה בטעותו ודבר שני כדי שנדע שהכל של הקב"ה, שהקב"ה ביקש ממנו להביא לו כפרה מה איכפת לנו אנו כדי להביא כפרה לצורכו! אבל מחמת שהוא נתן לנו הכל, והכל שלו, כשאמר לנו תנו לי צריכים לתת לו ולכן השעיר של ראש חדש שאנו מביאים אותו לצרכו אינו משלנו רק משלו כמו שאמר דוד המלך ע"ה כי ממך הכל ומידך נתנו לך וכמו שפירשו חז"ל על הפסוק ויקחו לי תרומה יקחוה ממני ויתנוה לי. וכאן הקב"ה רצה לזוכרינו בכל ראש חדש שהכל שלו ולזה אנו צריכים להביא כפרתו וזה אחד מהטעמים של הקרבנות שמביאים בכל יום שני קרבנות או בשבת ובמועדים שעושים מוסף. וכי הקב"ה צריך לכבשינו או אוכל אותם! אלא כדי לזכור שהכל שלו.

ואף הבכור הקב"ה אמר לנו לקחת שני חלקים שסר ממנו הכהונה כדי לרצותו ואין אומרים הקב"ה עושה על חשבוננו אלא על חשבון הקב"ה שהכל שלו. ולהפך כששומעים דבריו חוץ ממה שחוזר לנו כל ההוצאות כדי לקיים מצותו אלא יתן לנו יותר. וזהו הקשר שביניהם שבכל המצוות האלו צריכים לדעת שאין לנו כלום עם הקב"ה.

והמצוה האחרונה שהיא לשמוע קול שופר בראש השנה אנו מברכים לשמוע קול שופר ולא על תקיעת שופר משום שלשמוע פירושה שני דברים שמיעה והבנה ר"ל חוץ ממה ששומעים אותו מבינים למה השופר. ולזה כתבה לנו כאן להבין למה המצוות הללו, ושמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה. ולזה האדם לא יחשוב שמשלם הקרבנות מכיסו או החלק הנוסף לבכור.

רבותי! מדברים אלו צריכים להבין שהרדיפות אחרי הכסף לא הוא שמביא לנו הכסף. נכון שאם האדם לא יעבוד אין באים לו כסף משמים כמטר אולם צריך שהכסף שאוסף אותם יהיו בהיתר ולא יאמר האדם דבר זה מה יש בו איסור וזה בזנז אני עושה מה שרוצה ואומר מה שרוצה, צריך לו לאדם שקודם שיעשה איזה דבר יראה אם יש בו קצת נדנוד של איסור או לא ויותר טוב שישאל לרב ואם מותר יעשה אותה ואם לאו לא שהוא עושה עבירה ללא שום ריוח, שאותם הכסף בין כך ובין כך הוא מרויח אותם, ולא ר"ל שח"ו שיש לנו מי שגונב או גוזל אבל יש כמה דברים שאין בני אדם יודעים אותם שאסור. משל אדם שמוציא שם רע על סחורת חבירו בשקר ונראה לו שהוא חכם גדול שהניח חבירו שלא יעבוד ועבד הוא, אבל זה אסור וכמה דברים ששומעים אותם והאנשים מתירים מדעתם.

ועוד זמן התפלה וזמן הלמוד שאדם קובע ללמוד בו צריך לו שלא יאבדו. נכון שלפעמים האדם נתפס בעסק וחמדת ממון קשה מרוד. חז"ל בשבת התירו למי שנשרפה לו חנותו או ביתו שיאמר לגוי שיכבה כדי שלא יפסיד אפי' שהדין אסור לאדם לומר לגוי דבר שאסור לעשותו הוא אלא שיודעים שהאדם בהול על ממונו. אבל לא תמיד אלא רק במקרה. ולכן האדם כשם שזמן עבודתו יהיה מקודש ולא יעשה בו דבר אחר שיאמר שאם לא אעבוד לא ירחם עלי אף אחד, ג"כ זמן התפילה והלמוד צריכים שיהיו מוקדשים שהרחמנות היא ביד הקב"ה, ואם מוצא אותנו שעוזבים בלמודינו ותפלתינו בשביל הממון יבוא יום ויחרה עלינו ויאמר הוא עוזב מתפילה ומהתורה בשביל הממון ומכעיס אותי אקח לו את הכל. אבל כשימצא אותנו שכל עבודתינו משתדלים שתהיה רק בהיתר וזמן התפילה והלימוד מקודש יותר מכל דבר יאמר למלאכיו תוסיפו לתת לו כדי שיחיה יותר בנחת ואשמע למודו ואעשה נחת רוח בבני, ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

 

א} השכר שנתן ה' יתברך לפינחס לכאורה אינו מדה כנגד מדה?

ב} כשמטות ומסעי מחוברות מפטירין בפרשת פינחס ''דברי ירמיהו'' וכשהם נפרדות מפטירין ''ויד ה' הייתה אל אליהו'' שבה מסופר שאליהו עלה חי לשמים ולא מת. ואמרו חכמינו זכרונם לברכה הטעם שעלה לשמים בשביל שדבר לשון הרע על בני ישראל. וכאן יש שתי שאלות:

1} איך צדיק כמו אליהו מדבר לשון הרע?

2} האם מי שמדבר לשון הרע עולה חי לשמים?! אם כן כל העולם ידברו לשון הרע כדי לעלות חיים לשמים?

ברם בתחילת ההפטרה מסופר שאליהו בקש מה' יתברך שיפטר מן העולם ושאלו אותו ה' יתברך למה? והשיב אליהו שהוא רואה שבני ישראל עושים הרע בעיני ה' יתברך ואינו יכול לסבול ולראות שהם עושים הרע ולכן מבקש להיפטר מן העולם. ולכן אינו נחשב למדבר לשון הרע כיון שכל כוונתו היא רק לשם שמים ולא לדבר לשון הרע וראיה שאם כוונתו חס ושלום להרע לא היה ה' יתברך מדבר עמו.

ומי שכוונתו לשם שמים מדרגתו היא מדרגת מלאך כמו שראינו כשבני ישראל רצו להילחם עם יריחו שלח יהושע שני מרגלים והם פינחס וכלב ויבואו אל רחב וישמע מלך יריחו וישלח אנשים לתופסם ולהורגם ויבואו האנשים אל רחב אבל רחב החביאה אותם ואמרה להם שמכבר יצאו מביתה ובנביא לא כתוב ''ותצפנם'' בלשון רבים. אלא ''ותצפנו'' בלשון יחיד. ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שהחביאה רק כלב אבל פינחס היה רואה ואינו נראה בבחינת מלאך כיון שקנא לכבוד ה' יתברך והרג את זמרי כמו שכתבנו בפרשת הקודמת בלק. ואם תאמר למה אם כן עלה לשמים חי יש לומר שכיון שמכל מקום דבר רעה על בני ישראל אף על פי שכל כוונתו היא רק לשם שמים מכל מקום ה' יתברך אינו רוצה מי שמדבר רעה על בני ולכך עלה חי לשמים והיה למדרגת מלאך לא כן פינחס שנשאר אדם כיון שמדרגת בני ישראל יותר גבוהה מהמלאכים {עיין מסכת חולין דף צ''א ע''ב וצ''ב ע''א ובמהרש''א שם} ולכן נתן לו שכרו ה' יתברך שני דברים כנגד מה שעשה בדיוק.

א} שלום. כיון שעשה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים שנאמר ''השיב את חמתי מעל בני ישראל''.

ב} כהונה. כתיב ''והייתה לו ולזרעו ברית כהונת עולם תחת אשר קנא לאלוהיו'' ופירוש הדברים כיון שקנא לכבוד ה' יתברך ונכנס בסכנה והציל את בני ישראל בזה הראה כמה גודל אהבתו לה' יתברך ולכן ה' יתברך נתן לו כהונה גדולה כדי שיכנס לבית המקדש בכל ימות השנה ולבית קדשי הקדשים ביום הכפורים שזו מדרגה גדולה ששם יש השכינה ומדרגתו גדולה שגם מלאכי השרת לא יוכלו להגיע למדרגתו. וגם אליהו הנביא היה צריך להגיע למדרגתו אלא שכיון שדבר על בני ישראל נתמעטה מדרגתו עד למדרגת מלאך.

ומכאן מוסר גדול שלא לדבר לשון הרע כלל ועיקר כמו שראינו שאף על פי שכוונת אליהו הייתה לטובה נענש על זה וכן משה רבינו כשבני ישראל בקשו המים וה' יתברך אמר לו שידבר אל הסלע אמר משה לבני ישראל ''שמעו נא המורים וכו',, כעס עליו ה' יתברך. ואם כן צריכים לשמור את הפה שלא לדבר כלל ועיקר לשון הרע ואותם המדברים צריכים להתבונן רגע ולעשות חשבון נפש האם הם שלמים בכל כדי לדבר על אחרים והלא גם הם יש להם המון עבירות שצריך כמה וכמה דפים לכתוב אותם וגם עליהם יכולים לדבר ומה תהיה גדלה בושתם כשיאמרו אליהם הלא אתם מדברים על אחרים ואתם בעצמכם מלוכלכים.

ובפרט אם מדברים על חבריהם בשקר שאז העוון נקרא מוציא שם רע שאין לו חלק לעולם הבא וגם חבירו ביום כפור יש לו הזכות שלא לסלוח לו וכך נפסק לענין הלכה. והחכם מכל אדם אמר ''שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו'' שהדיבור עושה הרבה בעיות שאם חבירו ישמע מה דבר עליו יעשה עמו מחלוקת ואין חסרים מחלוקות בעיר ובפרט אם אין לו תועלת במה שדבר וכל שכן אם יש לו כבר עם חבירו חשבון ורוצה לסדר אותו שעובר על שלש עבירות לא תעשה 1.לא תקום. 2.לא תטור. 3.לא תשנא את אחיך בלביך.

והרב שרוצי שליט''א כשבא לזרבא אמר בדרשתו מי שמדבר לשון הרע יש למידת הדין רשות לדבר אף היא עליו לשון הרע מה עשה עוונות ואז יענש עליהם ואם הוא שומר פיו אז אין רשות למידת הדין לדבר עליו וממילא אינו נענש על עוונותיו ויחיה לאורך ימים ושנים במנוחה. וזה דבר טוב שכל אחד מקווה שכך יחיה לאורך ימים ושנים וגם במנוחה בלי בעיות ושבירות ראש. לכן עצה טובה וגדולה עד למאוד לשמור את הפה מלשון הרע שבזה רוכש ידידים וחברים ורוח הבריות נוחה הימנו וממילא גם רוח ה' יתברך נוחה הימנו כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בפרקי אבות ויחיה באושר ובעושר ובכבוד ובמנוחה לאורך ימים ושנים.

ויהי רצון שה' יתברך יעזור לנו להתגבר על יצרנו שלא לדבר לשון הרע ובזכות זה יחיש לגאולינו במהרה בימינו!!!    

 

 

תגובות

בס''ד            מוסר בלערבי פרשת פינחס

פלפרשהמתאע הזמעה האדי פיהה 6 מצוות עשה. הומאן 1]   באש נעמלו דין מתאע לוורתה 2] באש נקרבו זוז קרבנות תמיד. ואחד פצבאח. וואחד פלעשייה 3] באש נקרבו קרבן מוסף נהאר השבת 4] באש נקרבו קרבן מוסף פיה ראש חדש 5] באש נקרבו קרבן מוסף פי שבועות 6] באש נשמעו השופר פיה ראש השנה.

פלפרשה מתאע הזמעה האדי. כתבלנה לפסוק. אלי רבבי קאל למשה רבינו. אלי למצוה אלי עמלהה פינחס וקתל זמרי בן סלוא וכזבי בנת צור. וביהה ברד לגש מתאע רבבי מן עלא ישראל. כלף לכרה מתאעו פי עולם הבא. ענדו כרה פי עולם הזה. אלי רבבי באש יעטיה השלום. ואלי באש יעטיה לכהונה. אלי רבבי וקתלי קאל למשה רבינו אלי אהרן חיוולי כהן. קאלו הווא וזגארו. וקאלו באש ידהן אהרן וזגארו. ודהנהם משה רבינו בשמן המשחה. ואלי מאזאלו מה תואלדושי מה ילזמשי באש ידהנהם. אלי הדהינה אלי דהנו אבאתהם תנפע חתה ליהם. ולאכן פינחס וקתהה כאן מתואלד. ורבבי מה קאלשי למשה רבינו באש ידהנו. ובהאדה מה כאנשי כהן. ותווה רבבי עטאהו כראהו אלי חתה הווא חיוולי כהן. ורבבי וצא משה רבינו באש יקתל למדינים. האמא מואב. חתה ואלו אלי כאנו פצ'בארה מעה מדין. מה קאלושי רבבי באש יקתלהם. עלא כאטר חתכרז מנהם רות. ומן באעד רבבי וצא משה רבינו באש יחשב ישראל. והרש''י ז''ל כתב זוז טעמים עלאש לחשאב האדה. לאוול. כיף אלי ואחד דכלו דיובה לזלב מתאע לגנם מתאעו. וכלאו מנהם. חב יערף קדאש מאזאל. ותווה וקתלי נפטרו מן ישראל 24000 פלביעה מתאע בעל פעור. רבבי קאלו חשבהם. והטעם התאני. אלי וקתלי כרזו ישראל מן מצרים. חשבהם רבבי ועטאהם למשה רבינו בלחשאב. ותווה וקתלי חינפטר משה רבינו. קאלו חאשבני. וחשבהם משה רבינו. ופלחשאב האדה מה צאת חד מלי כאן עמרהם 20 שנה וקת למרגלים. אלי כלהם נפטרו כיף מה קאל רבבי. וצלפחד בן חפר מה כאנשי ענדו ולאד. מה כאן ענדו כאן בנאת. וזאו חדה משה וקאלולו. אלי בוהם נפטר ומה ענדושי ולאד. והווא מאת בדנובו לכאץ ומה כאנשי מעה זמאעת קרח. והומאן יחבו יאכדו באי בוהם פי ארת ישראל. ומן סירת אלי קאלו אלי מה כאנשי מעה זמאעת קרח. יסתמאו עטאו השוחד למשה. ובהאדה משה רבינו עדה לחכומה מתאעהם ענד רבבי. וקאלו אלי הומאן ענדהם לחק. ואלי מה ענדושי ולד יוורתו בנאתו. ומן באעד רבבי קאל למשה רבינו אטלע להר העברים ושוף ארץ ישראל מן גאדי. עלא כאטר מה חידכלשי לארץ ישראל. וקאל משה רבינו לרבבי. שוף ואחד אלי ימששי ישראל וקתלי חידכלו לארץ ישראל. וינזם יתחמלהם. וקאלו רבבי אלי יהושע הווא אלי חידכל ישראל לארץ ישראל. ואלעזר הכהן מעאהו בלאורים ותומים. וכדה משה רבינו יהושע. וזאבו קדאם אלעזר וישראל לכל. ותכה ידי עליה כיף מה וצאהו רבבי. באש נזל עליה שכינה ורוח הקדש.  

פלהפטרה מתאע הזמעה האדי יחכילנה הנביא. עלא טלוע אליהו הנביא לשמים. אלי באעד מה קתל נביאי הבעל וצבט למטר. אחאב באש ירווח לדארו לקא רוחו ואחדו. ועיב למלך ימשי ואחדו. וחתה ואלו אלי כאן רשע אליהו הנביא חזם חזאמו ורבבי עטה קווה וקעד יזרי ורא לכיל מתאעהו. חתה ליזרעאל. ווקתלי וצל אחאב לדארו חכה למרתו איזבל הרשעית אלי אליהו קתל נביאי הבעל. בעתת איזבל לאליהו אלי הייא גדווה חתכללי כיפהם. וכאף אליהו. חתה ואלו אלי יערף אלי רבבי מה יטייחושי פי יד ואחדה רשעית כיף האדי. ולאכן מה יתכלושי עלא הנסים. ובהאדה הרב אליהו ומשה לבאר שבע אלי כאנת תחת יהודה ומוש תחת אחאב. וכלה למשרת מתאעהו גאדי ומשה 40 קילו מטר פלבר וקעד תחת שזרה וכלה ושרב וקאל לרבבי יזי מה עאש ויחב ינפטר כיף אבאתו. ונעש. וזא מלאך וקיימו וקאלו קום כול. ולקא קדאמו עגת רצפים וצפחת צים וכלא ושרב ועאווד נעש. ועאווד זא למלאך וקאלו קום כול עלא כאטר ענדך תנייה בעידה חתמשיהה. וקאם וכלה ומשה בלמאכלה האדיך 40 יום ו40 לילה ווצל לזבל סיני. ודכל למגארה ונעש גאדי. ולחז''ל קאלו אלי האדיך למערה אלי קעד פיהה משה רבינו וקתלי שאף רבבי. וזאהו מלאך וקאלו האשביך יא אליהו. וקאלו עלא כאטר נגרת עלא קצ'ר רבבי אלי ישראל עמלו הדנוב ותווה יחבו יקתלוני. קאלו אכרז פזבל. וחתשמע ריח קוייה ונן באעד רעש כביר ומן באעד נאר והאדון יתעדאו ורבבי מוש גאדי. ומן באעד סכאת ומן גאדי ידוי מעאך רבבי. ונצאר איכאך ורבבי קאלו האשביך יא אליהו. וקאלו נגרת עלא אסם רבבי אלי ישראל עמלו הדנוב ותווה יחבו יקתלוני. וקאלו רבבי בארה ארזע ואמשי למדבר דמשק ותדהן חזאל מלך ארם ויהוא בן נמשי מלך ישראל ואלישע בן שפט נביא פי עוצ'ך. ומשא אליהו ולקא אלישע קאעד יחרט ב12 זוז מתאע בגר והווא ואחד מנהם. ווקתלי שאפו קאלו אסתנאלי נבוס בוייה ואמי ונמשי מעאך. קאלו האש עמתלך באש תמשי מעאייה. וקתהה אלישע דבח לבקר ומאעון לחריט טייב ביה ועטה לנאס אלי מעאהו וכלאו. ומשא מעה אליהו הנביא. וקאלו אליהו אטלב האש תחב. וקאלו אלי עמלת אנתין נעמל האנה דובל עליך. קאלו אידה כאן תשופני כיפאש נטלע הסמה תוולי איכאך. ומן באעד זאת סערה קוייה וטלע אליהו הנביא בסערה לסמה חי. ושאפו אלישע וקעד יבכי. ואלישע ולא הווא נביא ישראל. ולעזאייב אלי עמלהם אלייהו עמלהם הווא דובל.

פלפרשה מתאע הזמעה האדי רבבי קאל למשה רבינו אלי חיעטיה כרה לפינחס עלא כאטר השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי. מאענאהה אלי רזע התגשיש מתאע רבבי מן עלא ולאד ישראל עלא כאטר נגר הנגרה מתאע רבבי. ואחד הוני ינשד השנווה הנגרה מתאע רבבי אלי נגרהה פינחס

וקתלי קתל זמרי בן סלוא. והאדה הייא עבירה מן לעבירות מתאע התורה. וכאן אלי עבדו לבעל פעור. והאדה הוני מה כאנושי יעבדו עלא כאטר באש יחטו אילה. כאנשי עלא כאטר בנאת מואב ומדין. ופי מסכת סנהדרין תממה מחלוקת בין אביי ורבא. ואחד אלי עבד לעבודה זרה מאהבה האו מיראה. מאענאהה יחב ואחד עבד עלא כאטרו עבודה זרה האו כאייף מן ואחד עבד עבודה זרה באש מה יעמללו שיי. אביי קאל חייב. ורבא קאל פטור. ואידה כאן הוני עלא כאטר לעבודה זרה אלי עבדוהה אלי תסתממה מאהבה עללא כאטר בנאת מואב ומדין. כאן אביי יזיב ראיה מן הוני לכלאמו. כאנשי ודאי אלי מוש לעבודה זרה. ובהאדה הוני הנשדה. השנווה הנגרה אלי נגרהה פינחס עלא רבבי.

לאכן מערוף אלי רבי עקיבה דרש עלא לפסוק את ד' אלקיך תירא. את לרבות תלמידי חכמים. מאענאהה אלי ואחד ילזמו יכאף מן התלמידי חכמים כיף מה יכאף מן רבבי. ואלי יתכלם פתלמידי חכמים כיף אלי כביכול תכלם פי רבבי. ומערוף אלי קאלו לחז''ל. אלי משה רבינו ועם ישראל כאנו אלי עמל עבירה כאנו יקתלו. כיף מה קאל לפסוק קח את כל ראשי העם והוקע אותם לד' נגד השמש. אלי רבבי קאל למשה אלי כוד כבארת לקהל וחכמו עלא אלי עמלו לעבירות ועלקוהם קדאם לעבאד לכל. יאכי משאו שבט שמעון אלי הווא אלי כאן חאצל מעה בנאת מואב ומדין. לנשיא מתאעהם זמרי. וקאלולו הומאן יקתלו פינה ואנתין סאכת המאלה עלאש נשיא. וקתהה זמרי קאבל כזבי. קאלתלו האנה בוייה קאלי אמשיי למשה רבינו. קאללהה האנה כיף משה. משאו הווא וייאהה למשה. קאל למשה האדי חלאל האו חראם. אידה כאן חראם האשכון חללך צפורה אלי חתה הייא מן מדין. מאענאהה זמרי תקבח פי משה רבינו יסתממה כיף אלי תקבח כביכול פי רבבי. ובהאדה רבבי קאל אלי פינחס נגר הנגרה מתאע רבבי. מאענאהה אלי נגר עלא משה רבינו ויסתממה כיף אלי נגר עלא לכבוד מתאע רבבי.

אכואני לעזאז. לחז''ל פי פרקי אבות קאלו. רדו באלכם מתלמידי חכמים. שעקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף וכו'. ובהאדה אחנאן ילזמנה נרדו באלנה פי קצ'ר התלמידי חכמים. וילזמנה נרדו באלנה באש מה נתכלמושי עלא תלמידי חכמים. חתה ואלו אלי יתביינלה גאלטין. וחתה וקתלי ננאקשו לקאראראת מתאעהם ילזמננה נאקשוהם בכל אחתיראם. אלי רבבי מה יסכתשי עלא קצ'ר הת''ח. כיף מה שפנה פי ירבעם אלי עבד עבודה זרה וסבב באש עשרת השבטים עבדו עבודה זרה ומה נצארלו שיי. וקתלי מד ידו עלא הנביא ידו יבשת. תמה עבאד תקול מאזאלו רביין תווה יא חסרה עלא רבי כלפון ורבי פלאן ופלתאן. לכלאם האדה גאלט. אלי לחז''ל קאלו. יפתח בדורו כמשה בדורו. ובהאדה הת''ח מתאע וקתנה ילזמנה נקדרוהם ונרדו באלנה נכרזו כלאם מן פמנה אלי יטייח מן קדרהם. ונזיבו הוני מעשה אלי שמעתו פי רדיו 2000. למעשה האדה ענדו שהר מלי נצאר. יחכיהו מול לחכאיה ולמעשה האדה כתבו פלאנטרניט באש הנאס לכל תקראהו. יחכי אלי הווא כאייף רבבי וסאכן פי ירושלים. ערס ולאכן מרתו מה זאבתשי זגאר פיסע. ובאעד מה משאת לקדאש מן טבבה וברכות ענד הרביין לכבאר. רבבי עטאהה וחבלת וזאבת ולד. ובאעד 4 שנין זאבת ולד אוכר. והווא מן כתרת אלי כאן יחב זגארו. הנאס כאנו יקולו אלי ענדו זוז ולאד בן יחיד. נהאר לולד לכביר עמרו 6 שנין עלא גפלא לקאוו סכן יאסר. רפעו פיסע לספיטאר. קאלולום אלי האדה לדגתו חאזה. קעד פספיטאר ולאכן באעד שוייה וקת נפטר. לבו ולאם זאתהם כיף הצדמה כבירה. ולאכן האש יעמלו האכה חכם רבבי. תעדאו 7 ימי אבלות. לבו שד ולדו הזגיר אלי עמרו עאמין תביינלו סכון. קאל לנאס אלי קדאמו שופו זעמה בלחק האולא לחכאייה מתאע ולדו לאוולה מאתרה עליה. משו קאלולו בלחק סכון. משא יזרי לספיטאר שאפו קאלולו נפש לחכאייה מתאע ולדו לאוולה לאכן הווא זאבו בכרי שוייה כיר מלאוול. הווא כיף סמע לכלאם האדה בדא יעייט כיף למהבול. תמה ואחד גאדי פספיטאר קאלו האשביך תעייט. תווה וקת עיאט בארה צללי לרבבי. פי וקתהה כדה מונית ומשא ללכותל. וקעד יצללי ויבכי חתה אלי הנאס לכל קעדת לאהיה ביה. ווקתלי ערפו חכאייתו קעדו לכל יצליו מעאהו. הווא תעב יאסר וקעד ירתאח ועלא גפלה דרבו נעאס קויי מה גדשי יתחכם פי. וחלם אלי בו ומעאהו ולדו אלי נפטר ענדו זמעה. וקאלו האשביך תבכי יאולדי. קאלו מלחאלה אלי פייה. קאלו אנתין זבתהה לרוחך. קאלו האש עמלת. קאלו דכל רוחך פרביין האש מדכלך. קאלו מה עמרי מה דכלת פרביין. קאלו לא. תמה ניקאש פלאנטרניט עלא הרביין ואנתין זית מעה ואחד ותכלמת צ'ץ' לוכר בכלאם מוש באהי. ובהאדה לעקובה מתאעהו אלי ינפטארולו זגארו. והתאני חתה הווא כאן חינפטר. וכאן מוש מלבכה מתאעהו פלכותל והנאס אלי צלאו מעאהו. עטאוו משמים רשות באש ימשי בו יקולו באש יצאווב רוחו. ופאק. וקתהה תפכר האש כתב וקבל עליה באש מה עאדשי יכתב חתה כלמה עלא הרביין ובאש ימשי יטלב מנו הסמאח. ומשא יזרי לספיטאר ברק פי ולדו לקאהו תסרח שוייה. נאדה הטביב שאפו קאלו בלחק חאלתו בדאת תתחסן שוייה. ותלתהאו ביה וברה. והווא יקול האשכון ינזם יווצל לולדו אלי נפטר ויטלב מנו הסמאח אלי מה פאקשי מלאוול ומנעו. ואלי מה פאקשי אקבל מה יכתב זמלה. והווא קאעד יכתב לחכאיה מתאעו באש הנאס לכל תרד באלהה פי קצ'ר התלמידי חכמים. ובאש רבבי יסאמחלו הדנוב מתאעהו. אכואני לעזאז. מה ענדי מה נזיד נכתב באעד למעשה האדה. כאנשי יהי רצון אלי רבבי יעאוונה באש מה נגלטושי פתלמידי חכמים. ובזכותם. רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.

תגובות

 

בס"ד

עש"ק, פרשת מטות כ''ב תמוז יה''ל התשס"ח,

שנה שמינית, גיליון מספר 380

כניסת השבת: 20:15

ההפטרה :דברי ירמיהו ומסיים: נאם ד' ירמיה א'

יציאת השבת: 21:57

ראש חדש אב מנחם :  יום שבת הבאה

 

עלון זה יוצא לאור על ידי ישיבת רבי אליעזר זצוק''ל וזיע''א חארה כבירה זרבה תוניסיה יע''א

העלון מתפרסם במקביל בפורום אתר האינטרנט עמי"ת www.amit4u.net

 

 

 

בעלון חידושים מפרשת השבוע, ליקוטים, סיפורים בעברית, מוסר בערבית כולל מצוות השבוע, תמצית באור פרשת השבוע, חידושים ודברי מוסר

ניתן להקדיש העלון להצלחה או לרפואה ולהבדיל, לעילוי נפש

העלון השבוע מוקדש לרפואת אילן בר אסתר חדאד ולרפואת נאית בת עדינה צביה פלולה ולרפואת חיים יוסף בר מרגלית נעמן ולרפואת כרמל חייה בת יפה חדוק ולרפואת דיאמנטה בת שתרונה מאזוז ולרפואת עזיזי בר כמונה חדוק ולרפואת ליליאן חייה בת קוטי

להצלחת כל עם ישראל ואנו תפילה כי יחדלו הפיגועים ותאונות הדרכים

לע"נ כל נפטרי עם ישראל ובכללם:

הרה''ג רבי מסיעד בר כמונה מאצ'אר זצוק''ל וזיע''א ואשתו מרת טיטה בת מישה ז''ל .היקר מר ציון בן מסעדה הכהן ז''ל ואשתו מרת עשושה בת מישה ז''ל .מו''ר הרב הגאון רבי צבי חיים מאצ'אר בר טיטה זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי חנינא בוגיד בר ורדאנה סעדון זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי ציון בר גרצונה דיעי זצוק''ל וזיע''א .הרב חי חיים בר חנה חדאד ז''ל . הרב ניסן בר חייה פינסון ז''ל. מר פרץ המכונה ברוצה בר סעדה יעיש ז''ל . ולמנוחת הרב יוסף בר סעדונה חורי ז''ל ולמנוחת כמוס בר אמימא מאזוז ז''ל

 נא לשמור על קדושת העלון ולצרפו לגיליונות הבאים   |   נא לא לעיין בזמן התפילה וקריאת התורה   |   שבת שלוםומבורך

המשך משבוע שעבר                           "...הדיבור ששמעה אשתו "ה´ אני אוהב אותך", היה הראשון מתוך סדרה ארוכה ומתמיהה של התרחשויות. כאשר אני נכנסתי אליו, הוא פנה אלי במפתיע ואמר: "אני מבקש ממך סליחה, שהבטחתי לך פעם לבוא ולחתום לך ערבות על המשכנתא ולא באתי...תסלח לי". הופתעתי מאוד, זה היה עניין ישן שנשמט מזמן לגמרי מזיכרוני. מה ראה פתאום שרון לבוא עכשיו ולהתנצל עליו?
לאשתו הוא אמר למחרת - "לכי ותורידי מהקיר את תעודת ההוקרה שקיבלנו מן הישיבה ההיא ותליתי אותה על הקיר, תורידי בבקשה אותה ותשימי במגירה, במקום שלא רואים..."
כאשר אמו נכנסה אליו, הוא מלמל מתוך יציקת הגבס שהיה נתון בה "אמא, האם היה איזה נדר שנדרתי ולא קיימתי? את זוכרת משהו כזה?"
"כן", השיבה אמו בפליאה, "היה את העניין של הארון לבית הכנסת שאתה נדרת לתרום כאשר נפצעת בתאונה עם האופנוע לפני שש שנים, אז נדרת לתרום לבית הכנסת ארון חדש, אבל לא נתת אותו עד היום".
"צריך..." אמר שרון..."צריך לקנות את הארון מהר".
אלי הוא פנה כמה פעמים ושאל האם אני מכיר את הרב ב. אם שמעתי עליו משהו, השבת ישלא, והוא אמר שהוא חייב לחפש ולפגוש אדם בשם הרב ב. לא הבנתי מה בוער לו, במקביל הוא לא הפסיק כל הזמן לשאול מה עם הדודה מרים.
באותו זמן לא ידענו שעבר עליו משהו, לא ידענו מה בדיוק קרה בזמן התאונה...לא חשבנו שהוא עבר משהו עמוק הרבה יותר מתאונה פיזית, למרות שלא ידענו להסביר את דיבוריו המוזרים. האמת היא, שלא הצלחנו להעמיק לחשוב באותם הימי. היו כל כך הרבה לחצים מסביב, החרדה לשלומו, הטיפולים והניתוחים הקשים שהיו עליו לעבור...הבאנו אליו את רבו המובהק, הרב א´, ושוב התרחש דבר שלא יכולנו להבין, הרב א´ התכופף אליו ולחש לו משהו באוזן, חברו של שרון שהביא את הרב אליו שמע את הרב שואל את שרון: "איך היה בעולם העליון?" אבל הוא חשב שאינו שומע טוב. שרון היה מעורפל מאוד באותה שעה ולא השיב.
אחר הביט הרב בשרון, שתק דקות אחדות ולבסוף אמר בקול רם: "בעזרת ה´, אתה תקום על רגליך ותלך, שרון, רגל ימין שלך תחזור לתפקוד בצורה רגילה, רגל שמאל תישאר עם מוגבלות קלה ואתה תצלע עליה, אבל תקום על רגליך ותוכל לנוע באופן עצמאי".
הרופאים קבעו: שרון עבר מוות קליני של 17 דקות.
"...בוקר אחד, כמה ימים לאחר מכן, כאשר שרון כבר עבר מחדר ההתאוששות למחלקה, שהו אשתי ואשתו ליד מיטתו בזמן ביקור הרופאים. הרופאים רשמו בתיק הרפואי העבה שלו את הערותיהם והשאירו את התיק פתוח מונח על המיטה. "אולי נקרא מה כתוב כאן?" הציעה אחותו ולראשונה מאז התאונה, עיין מישהו מבני המשפחה בתיק הרפואי של שרון. כך נודע לנו, שבזמן התאונה עברה על שרון תקופת זמן שהרופאים מגדירים אותה כ"מוות קליני" במשך של שבע עשרה דקות. על תופעת המוות הקליני כבר שמענו בעבר. התחלנו לחשוד, ששרון עבר משהו רוחני חזק".
"שרון שוחרר מבית החולים והועבר למחלקת השיקום שבבית החולים "תל השומר". אחרי שהסתיימו 18 ניתוחים. בשלב זה היתה לסתו משוקמת, אפו משוחזר ומכיל ברובו שתל תותב, בידו יש שתל מן הרגליים, וברגליים יש לו ברזלים, גם בפרק הזרוע נשתלו פלטינות והאגן השמאלי כולו שתלים משוחזרים...הוא עבר תקופה קשה מאוד והמון סבל וייסורים, אבל הרופאים הצליחו בעזרת ה´ לשחזר בחזרה את גופו - מתוך אותה עיסה מרוסקת שהורדה מן האמבולנס...
...אחרי כמה ימים ישבנו ליד מיטתו והתחלנו לדבר על משכנתאות, דירות ותשלומים, וככה התגלגלה השיחה בענייני הבלי העולם הזה...פתאום שרון התפרץ, כאילו לא היה יכול להתאפק יותר ואמר: "תפסיקו לדבר על כל השטויות האלה!!! זה הכל הבל, כל הדיבורים האלה לא אמיתיים, לא קשורים לאמת!!! אני יודע מה היא המאת...מה הייעוד...אני ראיתי את הכל...אני הייתי בעולם האמת!!!"
"...כך נודע לנו ששרון עבר חוויה רוחנית עמוקה. מובן שהתנפלנו עליו בשאלות וביקשנו ממנו לתאר את מה שהוא ראה. אך שרון סירב בעקשנות.
"אני לא רוצה לדבר", הוא אמר, "...אני לא יודע איך יגיבו כשאומר את הדברים, יחשבו שאולי השתגעתי..."
...שאלנו אותו שוב ושוב, אבל הוא סירב להשיב, האחרים עזבו אותו, אבל אני (הגיס שחר אשבל) החלטתי שאיני מוותר בשום אופן, בהזדמנות הראשונה שתהיה, אוציא משרון את כל הפרטים".
"כאשר הגענו למחלקת השיקום בתל השומר, עיין מנהל המחלקה פרופסור ע. בתיק הרפואי, וגם פגש את שרון, את מסקנותיו הוא אמר לו ישר: "שמע, בחור צעיר, אתה נראה לי מספיק חזק כדי לשמוע את האמת כמו שהיא. אין לנו פסיכולוגים כאן, ולכן אני אומר עכשיו: אתה לא תקום על הרגליים, תשכח מזה. אתה תישאר נכה לתמיד".
אך שרון לא נבהל. הוא זכר את דברי הרב א´. האמין בהם ואפילו סיפר אותם לרופא. הרופא התרגז ואמר, שמילים כאשר הן חסרות אחריות, ואין לומר אותם לחולה חשוך תקווה.
אחרי חודשיים, כאשר דברי הרב התקיימו במלואם, ביקש הרופא מבני המשפחה את הטלפןו של הרב א´, "שרון הוא נס רפואי, אבל מה שמדהים אותי יותר, זה שהרב ידע על כך מראש".
"בכל לילה קיימנו תורנות בינינו, מי ישהה לידו. המשפחה הקיפה את שרון, לא עזבה אותו לבד ותמכה בו כל הזמן, וברוך ה´ ראינו כמה שהתמיכה הזו משפרת כל הזמן את מצבו".
לילה אחד, שבועיים בערך לאחר ששרון הסגיר את העובדה שהוא היה בעולם האמת, נשארנו לידו אשתי ואני (הגיס שחר אשבל). אחרוני המבקרים עזבו ושקט השתרר מסביב. הרגשתי מעין החלטה בתוכי ואמרתי לשרון "שמע, שרון, הלילה אתה מספר לי את הכל אני לא מוותר לך, עברת משהו חשוב מאוד שיש לו משמעות רוחנית חזקה. אתה חייב לגלות לי כדי שאנשים ישמעו ויתחזקו ביראת שמים".
בתחילה הוא סירב "...אני לא יודע איך יגיבו, אולי יחשבו שאני לא שפוי".
"אנחנו יודעים בוודאות שאתה שפוי", אמרתי לו, "ולא תוכל לסרב לי יותר. תספר לי הכל, כדי להביא בזה תועלת רוחנית".
ראיתי על פניו שהוא מתחיל להסכים ואמרתי בבהילות לאשתי "מוכרחים להשיג טייפ ולהקליט אותו!" רצנו בכל המחלקות, השעה היתה מאוחרת וחולים רבים ישנו, למרות חיפושינו לא מצאנו טייפ, בלית ברירה ישבתי עם עט ודף ורשמתי הכל בצורה מאוד קפדנית, מילה במילה, כפי ששרון אמר.
התיאור היה קשה לו מאוד, הוא נראה כאילו הוא חוזר וחווה מחדש את מה שעבר עליו, כאשר הוא תיאר את "הקול הרע" שהוא שמע בעולם האמת – הוא נלפת מרוב פחד ואימה, כאשר הוא תיאר את בגדיו – הוא התכווץ מרוב בושה...לפעמים הוא רעד, עיניו נפקחו והוא רואה שוב את הדברים שאנו לא ראינו. היו רגעים שנאלצנו להשקות אותו ולהרגיע אותו...היו רגעים שמרוב התרגשות הוא לא יכל להמשיך ולדבר, גם אלמלא האמנו לו מראש ואלמלא כל הסימנים המופלאים שהתגשמו במציאות, היה מראהו בלבד משכנע אותנו באמיתות התיאור, שום אדם בעולם אינו יכול לביים דבר כזה.
כתבתי הכל במהירות, משתדל לא להחמיץ שום דבר – שום פרט".
האולם הגדול בבית דין של מעלה 
"...לאחר התאונה, כנראה תוך פרק הזמן של השבע עשרה דקות שבהן שרון הוגדר כמת קליני, ראה שרון את עצמו נכנס לתוך אולם גדול, אולם גדול חסר מימדים, חסר קצוות, ובו הרבה ספסלים ואנשים רבים מאוד...
האנשים כולם היו מאוד שמחים, הם הקרינו כלפי שרון חום ואהבה, כולם כבר נפטרו מעולם הזה, שרון ראה אותם בשלמות, ממש כפי שהם נראו בעת היותם בחיים. הוא זוכר שראה את הסבתא שלו, עומדת בצד האולם ומסתכלת עליו, הוא תיאר את לבושה, את בגדיה, את מראה המטפחת הכסופה שלה...
...האולם היה מלא באנשים ולא היה לו קצה. הוא עבר ביניהם, הרגיש את עצמו כמו חתן המגיע לחופה. כולם התייחסו אליו, כאילו חיכו לו, חייכו אליו ושמחו בו. שרון הזכיר הרבה אנשים שהוא ראה. הוא תיאר במדויק את מראה הסבא שלי (של הגיס שחר אשבל), למרות שמעולם...מעולם הוא לא ראה אותו בעת חייו. הוא אמר לי "עברתי מטר ליד הסבא שלך" בדרכו הוא שמע קול שכאילו הנחה אותו ואמר לו: "זה פלוני, זה אלמוני", "הראייה שם היא שונה לגמרי, היא איננה מוגבלת...אתה רואה הכל...לכל הצדדים...בלי שום הגבלה".
שרון ידע לתאר את המראה של אנשים שנפטרו לפני שהוא נולד. אנשים שחיו בשכונה שלנו בנס ציונה שרק הורינו הכירו אותם. הוא הזכיר שמות רבים, ואני כתבתי אותם. אחר כך ביררנו מי הם היו...חלקם נפטרו לאחרונה וחלקם נפטרו לפני שנים רבות, כשהורינו היו ילדים.
שרון חיפש את סבו, הסבא היה צדיק גמור, בעל עשיית חסד גדול כל חייו. אישיות מיוחדת במינה, אישיות מוכרת בכל נס ציונה. ראש המשפחה, כולם היו קשורים אליו מאוד.
...שרון רצה לפגוש אתו, אבל הוא לא ראה אותו, אבל הוא פגש את אחיו של סבו רבי שלום שהיה גם הוא צדיק גמור. "איפה סבא?" שאל שרון אותו, "...אני רוצה לפגוש אותו...".
                               
המשך בשבוע הבא בעזרת ד'

       תשובה-סליחה על מה ??

הראשון לציון הרב מרדכי אליהו
"וה יסלח לה"
פעמיים נאמר בפרשה "וה יסלח לה". במה מדובר ועל מה יסלח? לפי הדין, בעל ששמע נדר של אשתו נדר שבינו לבינה, נדר שיש בו עינוי נפש, יכול להפר לה גם שלא בנוכחותה.
ועל-כך אומרת הגמרא (קידושין פ"א:): "וה’ יסלח לה - במה הכתוב מדבר, באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה שהפר לה בעלה והיתה שותה יין ומטמאה למתים".
ולשון רש"י אצלנו בפסוק "זו היא שצריכה סליחה". אף על פי שבעלה הפר לה והיא אכלה בהיתר.ומוסיפה הגמרא ואומרת: "רבי עקיבא, כי הוה מטי להאי פסוקא הוה בכי. - אמר, ומה מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה אמרה תורה צריכה כפרה וסליחה, מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה".
וכך נהג רבי עקיבא גם בפסוק נוסף, וכך אומרת הגמרא: "כיוצא בדבר אתה אומר "ולא ידע ואשם ונשא עונו", כשהיה רבי עקיבא מגיע לפסוק זה היה בוכה, ומה מי שנתכוין לאכול שומן ועלה בידו חלב אמרה תורה ולא ידע ואשם ונשא עונו, מי שנתכוין לאכול חלב ועלה בידו על אחת כמה וכמה.
איסי בן יהודה אומר ולא ידע ואשם על עוונו על דבר זה ידוו כל הדווים". ויש לשאול, אשה זו צריכה סליחה, הרי לא עשתה כל עבירה שהרי בעלה הפר את נדרה, ואם נאמר שהיא עברה עבירה במחשבה שלא ידעה שבעלה הפר לה ובכל זאת אכלה וכי הקב"ה מעניש על המחשבה, אכן, עונש אין לה על המחשבה אבל אדם שהגיע למצב כזה שהוא חוטא במחשבה צריך לבדוק את עצמו כיצד הגיע למצב שחטא במחשבה.
וכן מי שנתכוין לאכול שומן ובטעות עלה בידו חלב, הוא לא אשם ואף על פי כן צריך להביא קרבן ונשא עוונו כיון שלא היה זהיר מדי וזוהי כוונת רש"י בפירושו לגמרא "כל הדווים – שיש להם לב לדוות, ידוו על זה שאינו מתכוין ויש כאן נשיאות עוון". אם אדם נכשל ועובר עבירה במחשבה, או עשה עבירה בשגגה ולא ידע, והוא אינו מצטער על שגגתו, על זה צריך להצטער, על זה ידוו הדווים שלא התחרט ולא חזר בתשובה. ולכן, וה יסלח לה - אם נכשלה וחשבה לאכול דבר איסור והתחרטה ולבה נשבר בקרבה, המחילה מחילה  וה יסלח לה.
ומכאן כמה צריך האדם להתקדש ולהטהר ולהשמר שלא יבוא לידי איסור אפילו לא בשגגה וגם לא במחשבה. ולא איסור שאסרה התורה בלבד, אלא אפילו איסור שאסר הוא על עצמו, וצריך האדם לשמור מאוד את פיו ולשונו וכבר הזהירו חז"ל מאוד בענין הנדרים ואמרו טוב שלא תדור, והנודר נדר כעושה במה. כי אדם צריך מאוד לשמור את עצמו שלא יכשל ולא יבוא לידי עוון ומכשול אף לא בשגגה ובמחשבה מעתה ועד עולם.

              הנדר והבמה

הרב עזריאל אריאל                                                                                                                    היחס אל הנדרים בתורה - מסוייג הוא. האב והבעל יכולים ורשאים להפר אותם. חכם יכול להתיר אותם. עצם העובדה, שהתורה עצמה מראה את הדרכים כיצד להימנע מלקיים את הנדר, מוכיחה שהנדר אינו דבר רצוי. חריפים הם דברי חז"ל בהקשר זה: "כל הנודר - כאילו בנה במה, והמקיימו - כאילו הקריב עליה קרבן". ועלינו להבין את דבריהם. מה באו ללמדנו בהשוואת הנודר לבונה במה? אם רצו לומר שהרי הוא כעובד עבודה זרה - היה להם לומר זאת במפורש, כפי שאמרו, למשל, ש"כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה"! עוד יש להעיר, שה"במה" אינה עבודה זרה כלל ועיקר! ה"במה" היתה מקום שבו הקריבו קרבנות לשם ה’, אך מחוץ לירושלים. במשך רוב תקופת הבית הראשון נאמר על הישרים שבמלכי יהודה: "רק הבמות לא סרו, עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות".
ההסבר לכך נמצא בדברי המהר"ל מפראג: מהו הפגם שיש בהקרבת קרבן בבמה? הקב"ה קבע מרכז אחד ויחיד לעבודתו, שהוא: בית המקדש אשר בירושלים. זהו המקום היחיד, שכל העם כולו בא אליו להקריב בו את קרבנותיו. אדם הבונה במה לעצמו, בהחלט מבטא בכך עוצמה אדירה של רגשות אהבה לשם ה’; אבל אלו רגשות פרטיים. לא בהם חפץ ה’, כי אם בדבקותה של האומה כולה כאחד בעבודתו, בעבודה הציבורית המרוכזת בבית המקדש האחד.
כמעשהו של בונה הבמה, כן מעשהו של הנודר. גם הוא עושה לו תורה פרטית משלו. התורה הנתונה מהר סיני אומרת: מותר. והוא אומר: אכן לכל העם הדבר מותר, אבל לי הוא אסור. אמנם אפשר לראות בזה עוצמה אדירה של שאיפה אישית לדבקות א-להית ברמה האישית. אבל לא בזה חפץ ה’. הוא מבקש את העבודה הציבורית של כל העם האחד המקיים תורה אחת, ולא באוסף של פרטים שכל אחד מהם עושה לו תורה פרטית משלו.
הנדרים החיוביים הם אותם נדרים אישיים אשר באים לחזק את האדם בדרכו אל קיומה המלא של התורה הציבורית האחת

                 לפני ה

הרב עזריאל אריאל                                                                                                                ויכוח אידיאולוגי מרתק מתנהל בין השיטין, במהלך המו"מ ה"תמים" שבין בני גד ובני ראובן לבין משה רבינו: למי הארץ אשר בני ישראל עסוקים בכיבושה? האם ארץ ישראל היא או ...?
בפי בני גד ובני ראובן מכונה את הארץ: הארץ אשר הכה ה’ לפני עדת ישראל. מטרת הכיבוש היא א"כ, עדת ישראל: בטחונה, כלכלתה ושאר צרכיה של האומה. על כן הם מבקשים "תנה לנו את הארץ הזאת לאחוזה". גם לאחר "שיחת מוסר" ארוכה מפי משה, נשארים הם בתפיסתם. הם דואגים קודם כל לכלכלה (גדרות לצאן) ואח"כ אף לביטחון (ערים לטף), ומוכנים לסייע גם לאחיהם להגיע אל מנוחתם, אל נחלתם ואל מקומם. לכן חוזר משה על דבריהם, אך בסיגנון אחר: אם תחלצו לפני ה’ למלחמה, ועבר לכם כל חלוץ את הירדן לפני ה’ עד הורישו את אויביו מפניו". לא מלחמה של עם הכובש לו נחלה יש כאן. מלחמת ה’ היא זו! אזי - "ונכבשה הארץ לפני ה’... והיתה הארץ הזאת לכם לאחוזה לפני ה’". לכן, אם לא יעברו חלוצים, לא חטא חברתי יש כאן, של אח
שאינו יודע את אחריותו כלפי אחיו, אלא "הנה חטאתם לה’", ממש.
רק מתוך גישה כזאת ניתן להם לגשת לבנין הארץ. אבל אז באופן טבעי מקבלים הערכים את הסדר ההולם: קודם הערים לטף (ביטחון) ורק לאחר מכן הגדרות לצאן (כלכלה). ואכן בני גד ובני ראובן מקבלים את הדברים וחוזרים עליהם באומרם: "ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני ה’ למלחמה...", כי אל ארץ ה’ פניהם מועדות.

          לא תיקום! - נקום!

הרב שאול פיינה                                                                                                     נקמה פרטית
ידוע האיסור "לא תיקום" שבתורה שלפי דין זה אם אדם התנהג עם חברו בצורה שלילית אסור לחברו לנהוג איתו באותה מידה כנקמה.
הגדרת האיסור: נקמה היא אחר זמן ומתוך שמירת טינה בלב, אבל אם אדם מגיב ספונטנית כהגנה נגד מי שמכה אותו או מחרף ומקלל אותו, אין זה נקרא נקמה. כי זו התגוננות תוך כדי מעשה ולא לאחר זמן.
וכך כתב בספר החינוך: "אין במשמע שאם בא ישראל אחד והתחיל והרשיע לצער חברו בדבריו הרעים, שלא יענהו השומע. שאי אפשר להיות האדם כאבן שאין לה הופכים, ועד שיהיה משתיקתו כמודה על החרופין. ובאמת לא תצווה התורה להיות האדם כאבן, שותק למחרפיו כמו למברכיו. אבל תצווה אותנו שנתרחק מן המידה הזו ... כי מי שאינו בעל קטטה לא יחרפהו בני האדם, זולתי השוטים הגמורים, ואין לתת לב על השוטים..." (החינוך, שלח)
כראיה לדבריו הוא מביא את הדין של הבא במחתרת שהתירה התורה להקדים ולהורגו "שאין ספק שלא נתחייב האדם לסבול הנזקים מידי חברו, כי יש לו רשות להינצל מידו, וכמו כן מדברי פיהו, אשר מלא מרמות ותוך..."
יש לציין שבכל דין יש גם מידת חסידות ובמקרה זה אומרת הגמרא: "הנעלבין ואינם עולבין, שומעים חרפתן ואינם משיבין, עושים מאהבה ושמחין בייסורים עליהם הכתוב אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (שבת פח’)
נקמה לאומית
גדרי הנקמה שנאמרו לעיל, אינם נוגעים אלא לתחומו של האדם הפרטי, אבל בין אומה לאומה, הנקמה היא תופעה טבעית ויש בה בריאות יסודית.
המדיינים שהחטיאו אותנו בסוף פרשת בלק סכנו אותנו מבחינה רוחנית, ולכן באה דרישת הנקמה הלאומית: "נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים" ועל אף שהם לא סיכנו אותנו מבחינה פיסית אלא רק מבחינה רוחנית, לימדו אותנו חז"ל כי "גדול המחטיאו יותר מן ההורגו" ככתוב "צרור את המדיינים והכיתם אותם כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר ניכלו לכם על דבר פעור..."גם כשיש היתר לנקום, אסור בכל זאת להגביר את עניין הכעס, הנקמה לא באה לפגוע בנו רוחנית. גם נקמת שמשון בפלשתים לא הייתה בשביל עיניו הפרטיות, אלא דואג הוא על חילול השם של ישראל, כי גם הפלשתים יודעים כבר שהוא פועל בשם ה’ ולכן "ויאמרו נתן אלוקינו בידנו את שמשון אויבנו" בבחינת ניצחון של אלוהיהם חס ושלום. לכן ה’ נענה לבקשת שמשון "ה’ אלוקים זכרני נא
וחזקני נא, אך הפעם הזה, האלוקים, ואנקמה נקם אחת משתי עיני..."
אם כן יוצא שיש פעמים מצוות נקום! ויש גם מצוות לא תיקום! והבן.

רשימת הדברים הטובים                      יום אחד ביקשה מורה מהתלמידים  שלה שירשמו את רשימת שמותיהם של התלמידים האחרים בכיתה על גבי שני גיליונות נייר  בהשאירם רווח ליד כל שם. אז היא ביקשה מהם לחשוב על הדבר הנחמד ביותר שביכולתם  להגיד על כל אחד ואחד מחבריהם לכיתה ולרשום אותו. במשך כל הזמן שנותר מהשיעור גמרו  התלמידים את המטלה שלהם, ובעוזבם את הכיתה, מסר כל אחד מהם למורה את הדפים.
באותה השבת, ישבה המורה ורשמה את שמו של כל תלמיד על דף, וכתבה את כל מה  שהתלמידים האחרים אמרו עליו.
ביום שני נתנה המורה לכל תלמיד את הרשימה  שלו/שלה. לא לקח זמן רב, וכל הכיתה חייכה. "באמת?" היא שמעה את הלחישה. "מעולם לא  ידעתי שהייתי בעל/ת משמעות למישהו!" ו- "לא ידעתי שהאחרים אוהבים אותי כל-כך". אלה  היו מרבית התגובות.
אף אחד מעולם לא הזכיר את הדפים האלה בכיתה שוב. היא  מעולם לא ידעה אם הם דיברו עליהם ביניהם בהפסקות או עם הוריהם, אך זה לא היה חשוב . התרגיל השיג את מטרתו.
התלמידים הרגישו טוב בקשר לעצמם וביחס אל  האחרים.
עברו שנים, התלמידים בגרו והמשיכו הלאה עם חייהם. מספר שנים לאחר  מכן, אחד מהתלמידים נהרג בוייטנאם והמורה הוזמנה להשתתף בלווייתו.
זאת היתה  הלוויה הראשונה שנקראה להשתתף של אחד מתלמידיה לשעבר. הכנסייה הייתה מלאה בחבריו. אחד אחרי השני, עברו אלו שאהבו אותו ליד הארון לחלוק לו כבוד אחרון. גם המורה חלפה  על פני הארון. היא מעולם לא ראתה קודם חייל בארון צבאי. הוא נראה כה נאה, כה בוגר.  היה לה קשה להאמין שהיא למדה אותו בעודו ילד.
אחד מהחיילים שתפקידו היה לשאת  את הארון, ניגש אליה. "האם את היית המורה של מארק למתמטיקה?" שאל.
היא הנהנה :  "כן".
"
מארק דיבר עליך רבות", אמר לה החייל .
המורה היתה נבוכה.
לאחר  הלוויה, הלכו מרבית חבריו של מארק לביתו לנחם את הוריו. גם המורה הלכה לביתו - לומר  כמה מילות תנחומים להורים הכואבים.
הוריו של מארק המתינו לה. "ברצוננו להראות  לך דבר מה", אמר אביו והוציאו מכיסו את הארנק. "הם מצאו את זה על מארק כאשר הוא  נהרג. חשבנו שאולי תזהי את זה."
בפותחו את הארנק, הוציא בזהירות שתי פיסות נייר  מהוהות שנראה שקיפלו אותן חזור וקפל מספר רב של פעמים. המורה ידעה אפילו מבלי  להסתכל שפיסות הנייר הללו היו אלה שעליהם היא רשמה את הרשימה של הדברים הטובים שכל  אחד מחבריו כתב עליו.
"
אנחנו רוצים להודות לך כל-כך על שעשית את זה",  אמרה אמו  של מארק. "כפי שאת יכולה לראות, מארק שמר על זה מכל משמר."
חבריו לכיתה  לשעבר החלו להיאסף מסביב.
צ'ארלי חייך די במבוכה ואמר, "אני עדיין שומר את  הרשימה שלי במגירה העליונה בשולחן שלי בבית".
אשתו של צ'אק אמרה, "צ'אק ביקש  ממני שאשים את שלו באלבום החתונה שלנו."
"
גם לי יש את הרשימה שלי",  אמרה מרילין, "היא בתוך היומן שלי."
אז ויקי, חברה אחרת לכיתה, הושיטה את ידה לתיק שלה,  הוציאה את הארנק והראתה לכולם את הרשימה שלה לכל הקבוצה. "אני נושאת את זה תמיד  איתי", וללא הנד עפעף הוסיפה ואמרה: "אני חושבת שכולנו שמרנו את הרשימות  שלנו."
ברגע זה התיישבה המורה והחלה לבכות. היא בכתה על מארק ועל כל חבריו  שלא יוכלו לראותו עוד לעולם.
צפיפות האוכלוסייה בחברה שלנו היא כה גדולה שאנחנו  נוטים לשכוח שהחיים יגמרו יום אחד, ואנחנו לא יודעים מתי היום הזה יגיע.
אז  בבקשה, הגידו לאנשים שאתם אוהבים ואיכפת לכם מהם, שהם מיוחדים וחשובים. אמרו להם,  לפני שיהיה זה מאוחר מידי.
זכרו, אתם פורמים את מה שאתם תופרים, מה שאתם  שמים בחייהם של האחרים יחזור פעם לחייכם שלכם.
מי ייתן וימיכם יהיו מבורכים  ומיוחדים כפי שהנכם.
ולסיום: זכה מארק ששמע את שיבחו בעודו בחיים! הלא תמיד  נשמעים השבחים מאוחר מדי - כשהוא כבר לא שומע...
בקיצור - כדי שזה לא יקרה  - בחרתי לומר לך היום - אני באמת מעריך אותך, כיף לי שיש לך חלק בחיי .                           ריקוד העוקץ                                    זה היה בסביבות 12 בצהרים של יום שבת כשעה לפני סגירת כלל העסקיםולפני יציאה לסוף שבוע עד יום שני, במדינת מישיגן שבארצות הברית.
ג'וזף כהן  מדריך לריקודי עם בקהילה שנקלע לקשיים כספיים, נכנס לבוש בגדים מהודרים לאולם  התצוגה של מכוניות היגואר ברחוב הראשי ג'פרסון והסתכל על היגואר הירוקה, המוכר ניגש  אליו ושאלו האם בכוונתו לרכוש את הרכב המהודר, ו ג'וזף כהן השיב בחיוב. אבל מה  המחיר שאל?, והמוכר השיבו, 90.000 דולר,!!!!! מייד הודיע ג'וזף כהן כי הוא מעוניין  לרכוש את המכונית והתיישב לחתימת החוזה, חתם ומסר המחאה מוזהבת לסוכנות על 50 אחוז  מהסכום, והיתרה שולמה בוויזה זהב עסקית שנתן ג'וזף כהן לאיש המכירות.
תוך  כמחצית השעה יצא ג'וזף כהן עם הרכב מהחנות, ומייד נכנס למגרש המכוניות יד שנייה  הצמוד לסוכנות  יגואר והציע את היגואר שקנה למכירה, בעלות של 40.000 דולר  במזומן.  בעל המגרש שראה מכונית שעדיין הניילון מכסה את מושביה שאל את ג'וזף כהן  מהיכן הרכב?  ג'וזף כהן השיב והראה לו ניירות כי לפני כרבע שעה רכש אותה מהסוכנות  של יגואר  הצמודה למגרש.
חשדו של בעל המגרש מהקומבינה הביאה אותו להתקשר  לסוכנות יגואר, ואלה ששמעו את סיפורו, נבהלו וחשדו כי הצ'ק ואולי גם כרטיס האשראי  מזויפים, ומיידית התקשרו למשטרה, ניידות הגיעו, לחקור אך ג'וזף כהן ביקש שיעזבו  אותו, וכל מה שעשה היה חוקי ותקין, והציע להם-  תתקשרו  לבנק שלי ותשאלו.
השוטרים ידעו שהבנקים כבר סגורים, לקחו את ג'וזף כהן למעצר, וביום שני בבוקר  התייצב עורך דינו של ג'וזף כהן בתחנת המשטרה וביקש את שחרורו המשטרה התנגדה וטענה  כי ג'וזף כהן רמאי, ועורך הדין התעקש-  דברו עם הבנק.!!!
השוטרים הרימו טלפון  לבנק, שאלו לכיסוי להמחאה, הכול תקין !!! אמרו בבנק, שאלו לכרטיס האשראי, הכול תקין  !!! אמרו בבנק.   ג'וזף כהן שוחרר כמובן מיד עם התנצלות...
מקץ 5 חודשים זכה  ג'וזף כהן  ב -3.5  מליון דולר בתביעתו נגד סוכנות יגואר, מגרש המכוניות, ומשטרת  מישיגן בגין מעצר שווא, ופגיעה בכבודו וחירותו של אדם שלא כדין!!!!
בדיחות                                           הדייטה החדשה

אישה שמנה אחת מגיעה לרופא ושואלת אותו מה היא יכולה לעשות כדי להרזות.

עונה הרופא: "את צריכה להתחיל להניד את הראש שלך ימינה ושמאלה".

שואלת האישה: "ומתי בדיוק אני צריכה לעשות את זה?"

עונה הרופא: "בכל פעם שמציעים לך לאכול..."

בדיחה      

איש זקן היה בעלים של חווה גדולה מזה שנים.                                                                              היה לו אגם   גדול בקצה החווה, עם שולחנות פיקניק נאים, מגרש טניס וכמה  עצי תפוח ואגס.                                                                                                                       האגם   הותקן  לשחייה באופן מסודר כאשר טופל  שנים קודם לכן.                                                    ערב אחד, החוואי הזקן החליט לרדת לאגם , מאחר שלא היה שם כבר זמן רב, ולבדוק מה העניינים.                                                                                                              הוא לקח דלי גדול עימו להביא בחזרה קצת מהפירות.
כאשר התקרב לאגם  , שמע קולות צועקים וצוחקים באושר. כאשר התקרב, ראה כי הייתה זו קבוצה של בחורים, שרחצו באגם
 שלו.                                                                                                            כאשר הבנים הרגישו בנוכחותו, כולן שחו ונעמדו בצד של המים העמוקים באגם   .                                אחד מהן צעק לו: "לא נצא החוצה "!                                                                                       הזקן ענה: "לא באתי הנה כדי לגרום לכן לצאת מהאגם ".                                                           וכשהוא מרים את הדלי אמר: "באתי הנה כדי להאכיל את התנין"...                          בדיחה                                                ג'ים ומרי היו מאושפזים בבית חולים לחולי נפש. יום אחד, כשטיילו ליד הבריכה של
בית החולים, קפץ ג'ים למים העמוקים, שקע למטה ונשאר שם. מרי קפצה מיד למים
להציל אותו. היא שחתה לתחתית הבריכה ומשכה אותו החוצה.
כאשר שמע מנהל בית החולים על פעולת הגבורה של מרי, הוא הורה לשחררה מבית
החולים, מאחר ולא נחשבה יותר כחולת נפש.
הוא בא למרי ואמר לה: "מרי, יש לי חדשות טובות וחדשות רעות בשבילך. החדשות
הטובות הן שאנחנו משחררים אותך כי היית מסוגלת לקפוץ ולהציל חיים של חולה אחר
ואני חושב שזה בהחלט מצביע על החלמה.
החדשות הרעות הן שג'ים, החולה שהצלת, תלה את עצמו הבוקר, עם החגורה של חלוק
הרחצה שלו, בחדר האמבטיה. אני נורא מצטער, אבל הוא מת".
ענתה מרי: "הוא לא תלה את עצמו. אני תליתי אותו שם לייבוש".

 

תגובות

פרשת מטות

 

פרשת השבוע יש בה אחת מצות עשה והיא לעשות דיני הפרת נדרים ואחת מצוה לא תעשה והיא שמי שעשה נדר אינו מפירו רק בהתרה אצל הרב.

פרשת השבוע מספרת שהקב"ה צוה למשה רבינו להלחם עם המדינים קודם שיפטר ואפי' שמשה רבינו יודע שאינו נפטר רק אחרי שילחם המלחמה הזאת לא התרשל אלא מיד צוה לישראל שיאספו החיילים כל שבט 1000 איש וישראל יודעים שכל זמן שלא עשו המלחמה הזאת עדיין משה רבינו בחיים ולכן לא באו רק הביאו אותם בכוח. ומשה שלח עמהם פינחס והשיאו עמם הארון והציץ והלכו ולחמו עם מדין והרגו כל האנשים, ובלעם אז היה במדין שבא לקבל שכרו על העצה שיעץ עליהם, ומתו בה 24000 איש מישראל ואז כנסו ישראל עמהם למלחמה ובלעם בכשופיו פרח באויר הוא וחמשה מלכי מדין. מה עשה פינחס? הניח לפניהם הציץ והטומאה כשראתה שם המפורש שבציץ לא נשאר בה עוד כוח ונפלו מאויר על המתים שלהם והרגוהום וישבו כל נשי מדין וטפם וכל רכושם ושרפו כל עריהם ושבו למדבר. ויצאו משה ואלעזר וכל בני ישראל לפניהם חוץ למחנה שהם היו במלחמה ונגעו במתים נקראים טמיאי מתים ואינם יכולים ליכנס למלחמה. וכעס עליהם משה ויאמר להם איך השארתם הנשים בחיים והא בגללם מתו 24000 איש מישראל ואמר להם להרוג אותם וישבו מחוץ למחנה כדי לזרוק עליהם מי חטאת. והקב"ה אמר למשה שהכלים שנשתמשו בהם בחמין עושים להם הגעלה וזורקים עליהם מי חטאת, והכלים שנשתמשו בהם בצונן רוחצים אותם בצונן וזורקים עליהם מי חטאת.

והקב"ה אמר למשה שהשלל שהביאו ממדין יחלק חציו לחיילים שנלחמו ונותנים ממנו חלק מחמש מאות לאלעזר וחציו השני יחליקוהו שאר ישראל ונותנים ממנו חלק מחמשים לאלעזר. והשלל היה 675000 צאן, 72000 בקר, 61000 חמורים, 32000 איש. ושרי המחנה אמרו למשה שפקדו האנשים ושבו כולם שלמים, ולכן רוצים להביא קרבן להקב"ה הזהב שלקחו ממדין ולקחם משה והניחם באהל מועד. והביאו 16750 שקל ושאר המחנה כל אחד לקח מה שמצא. ושבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה היה להם הרבה מקנה וראו שעבר הירדן שירשו אותה ישראל ארץ מקנה ולכן הלכו למשה ובקשו ממנו שיתן להם חלקם בארץ ישראל שם וכעס עליהם משה ויאמר להם האחיכם הולכים למלחמה ואתם תשבו פה ויאמרו לו שהם בונים עיירים לנשיהם ולבניהם ולמקניהם והולכים להלחם עמהם עד שיגמרו המלחמה ויאמר להם אם תעשו ככה קחו ואם לא תלכו עמהם לא תירשו רק בארץ ישראל כשאר כל האנשים.

בתחילת הפרשה הפסוק מצוינו על הנדרים שלא להפר נדרינו אלא אם כן עושים התרה אצל הרב אבל הנשים יש להם ארבעה מינים: א} הבת שעברה זמן קטנותה, שהקטנים נדריהם אינם נחשבים ועדין לא בגרה ר"ל בת 11 ל12 שנה שואלים אותה, ואם יודעת למי נדרה וערך הנדרים נקראת גדולה ואם לא נקראת נערה ואביה יכול להפר לה שבועתה ביום ששמע אבל אם עבר היום אינו יכול להפרו. ב} מי שמקודשת לאיש ועדיין לא התחתנה, בגיל הזה אביה וארוסה צריכים שניהם להפר לה ואם הפר רק אחד אינו נחשב כלום וצריכים להפר ביום ששמעו. ג} גרושה או אלמנה אף אחד אינו יכול להפר לה רק צריכה התרה מאת הרב. ד} האשה שהתחתנה אישה מפר לה ביום ששמע ואם עבר היום אינו יכול להפר לה. וכאן יש עדיפות לאיש יותר מהאב, שהאיש יכול להפר באיזה גיל והאב רק מגיל 11 ל12, ועוד שהאב עדיף מהאיש שהאב מפר כל השבועות אבל האיש אינו יכול להפר רק מה שבינו לבינה או דברים שיש בהם טורח. יש לשאול למה נתנו רשות לאב רק בגיל הזה אם בגיל הזה נקראת קטנה שבועתה אינה נחשבת ואם נקראת גדולה למה אביה מפר לה ואין לומר משום שאין יודעים אם גדולה או קטנה, התורה ודאי יודעת, ולמה האיש יש לו רשות אפי' כשתגדל ולא כמו האב?

הפסוק אמר שהאדם צריך לו לקיים כל שבועותיו אבל יש שלשה דברים שהאדם אינו יכול לקיים שבועתו ומתבייש ללכת לרב שיעשה לו התרה משל כמעשה יפתח ולזה הפסוק סיים שם לא תדור ולא תבוא לידי עבירה ר"ל האדם יותר טוב שלא ידור שהנדרים יכולים להביא האדם לידי עוון גדול עד שאמרו חז"ל שמי שאינו מקיים נדריו קובר בניו רחמנא ליצלן. ולכן הגיל שבין 11 ל12 הבת התחילה להתעורר בעולם והתחילה להבין בנדרים שקודם כן היתה קטנה ונדריה אינם נחשבים כלום ואינה בר דעת להבין גודל העון של הנדרים ואח"ך נקראת גדלה ועברה זמן חינוכה בענין הנדרים שאביה צריך לו בגיל 11 ל12 חנכה כבר ואינו מחכה עד שתגדל ולכן הפסוק נתן לה הזמן הזה שאביה מפיר לה נדריה ואינו יכול להפר רק ביום ששמע שחינוך הילדים צריך שיהיה בשעה שיטעו מיד מוכיחים אותם ואינם מניחים אותם לעשות עוד אבל האשה היא באה מבית אביה ואינו יודע האיש על מה גדלה ואפשר שאביה לא חנכה יפה על הנדרים וצריך לו זמן לחנכה מחדש ולכן התורה לא נתנה זמן לאיש להפר הנדרים אבל הפסוק אמר לנו שביום ששמע צריך לו להפר שאף הוא צריך לו להוכיחה מיד ולא יחכה.

וכאן אנו צריכים ללמוד שחנוך ילדינו הוא הדבר הראשון בחיינו שהאדם יכול לתת לבנו כל הדברים של העולם הזה מאכל יפה מלבוש יפה קונה לו מכונית בונה לו בית ואם חינוכו אינו יפה אפשר שיאבד הכל, זה בענייני עולם הזה. ובענייני עולם הבא יותר ויותר, יכול האב להיות צדיק גמור ולא חינך בניו יפה יענש על העון שעושים הם שהקב"ה אינו חפץ בנו שנהיה רשעים, הוא הביא אותנו לעולם הזה לקיים התורה והמצוות ונקבל שכר בעולם הבא לא כדי שנענש על העבירות והאיש שלא חינך בנו יפה הוא מרבה רשעים בעולם ומאבד העולם ולכן יענש. האדם אומר לא מצאתי זמן לעסוק בהם בבקר עבודה ובלילה עבודה וחוזר לבית עיף איני יכול לעשות שום דבר. התירוץ הזה אינו מקבלו הקב"ה שיאמר לו מי יתן העושר, הרי הקב"ה! אתה תעבוד על עצמך והקב"ה ישרה לך הברכה אם הזמן מאבדו בחנוך בניך או בלמוד ותפלה. וכל אלו עצות היצר הרע שמראה לנו שאם לא נעבוד בקר וערב נמות ברעב! נכון שהאדם צריך לו לעבוד וקובע זמן גדול לעבודה אבל לא על יראת שמים, חנוך ילדינו צריך להיות קודם לכל דבר אף בדברי עולם הזה.

אנו רואים בארופה או בישראל הדתיים שאם מצבם אינו מאפשר להם שיגורו הוריהם עמהם וגרים בבית לבדם או בבית אבות תמיד מבקרים אותם ורואים אם חסרים משהו ואם מצבו מאפשר לו מביאים אותם לפניהם אבל מי שלא נתחנכו יפה מניחים אותם בבית אבות או בבית לבדם ואין מבקרים אותם רק בזמן ההלויה שלהם ולפעמים אין שומעים בהם כלל אפי' שגרים בעיר אחת ולזה צריכים אנו לחנך ילדינו חנוך יפה לפי הדין, להרויח בעולם הבא כשבנינו מקיימים המצוות מקבלים אנו שכר בעולם הבא. ובעולם הזה שילדינו יהיו מחונכים וחושבים עלינו בזקנותינו חוץ שאז הקב"ה מברך אותנו בטוב ובשלום ובבריאות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

 

 

תגובות

בס''ד              מוסר בלערבי פרשת מטות

פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת מטות . פיהה  מצוות עשה ואחדה . מצוות לא תעשה ואחדה. מצות עשה הייא  באש נעמלו הדין מתאע הפרת נדרים . מצוות לא תעשה הייא מה נתזאוושי עלא הנדר .

 פי אוול פרשת מטות יפסרלנה אלפסוק. הדינים מתאע הנדרים. ולפסוק הוני קאל וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל .אלי משה רבינו דימה וקתלי יקול התורה לישראל. יבדא יקולהה לאהרון. ומן באעד לנשיאים. ומן באעד לכל ישראל. והוני קאל וידבר משה אל ראשי המטות ולבני ישראל. עלאש נטקהה הוני לפסוק. עלא כאטר הדינים מתאע הנדרים מכבלין יאסר. וכל ואחד ענדו שך ילזמו ינשד הרבי. ומה יתכלשי עלה עקלו. עלא כאטר תמה חאזאת זגאר. אלי מה יערפהום כאן הרבי. ומה יפיקשי ביהום. וידכל פי חראם קויי יאסר. ובהאדה שד לפסוק הוני ראשי המטות. אלי הומאן הרביין לכבאראת.

 ומן באעד יחכילנה אלפסוק. עלא אלחרב אלי עמלוהה ישראל מעה אלמדינים. רבבי וצא משה רבינו באש יסתנקם מן אלמדינים. ומשה לם מן כל שבט 1000 ואחד. ובעת מעאהום פינחס. וישראל אלי כאנו יערפו אלי משה מה ינפטר כאן מה יעמל אלחרב האדי. כאנו יחאוולו באש יעטלו. ומשה הווא אלי כאן יזרבהום. עלא כאטר עזאז עליה אלמצוות מתאע רבבי. חתה ואלו אלי כאן יערף אלי הזרבה האדי מוש פי מצלחתו. ורפעו מעאהום ארון הקדש. והציץ אלי ילבשו לכהן גדול. אלי מכתוב פיה אסם רבבי. עלא כאטר בלעם כאן מעאהום. אלי משא באש יאכד כרה. עלא הצ'בארה אלי צ'ברהה עליהום ומאתו פיהה 24000 מן ישראל. ובסחר מתאעהו טאר הווא והצלאטן מתאע מדין פלהווה. וקבל מה כאנושי הטייאראת באש יטלעולהום. האש עמל פינחס וראלהום הציץ וטאחו פלוטא וקתלוהום. ואלפסוק קאל. אלי קתלו בלעם בסיף. ורש''י ז''ל נשד האש יהמנה פיה קתלו בסיף או בלבונייה. וזאוב. עלא כאטר בלעם שלם פסלאח מתאע אומות העולם אלי הווא הסיף. וסתעמל הסלאח מתאע ישראל אלי הווא בלפם. אלי נצליו לרבבי. אלי חב ידעי לישראל. יאכי ישראל סתעמלו הסלאח מתאעו וקתלו ביה. וקתלו הרזאל אלכל מתאע מדין. ושבאוו הנסה וזגאר וכל חאזה ענדהה קימה. וחרקו בלדאנהום ורווחו. וכרזולהום משה ואלעזר וכבאראת ישראל לברה מן אלמועסכר וסתקבלוהום. ותגשש משה עלא אלכבאראת מתאע אלעסכר. עלא כאטר כלאוו הנסה חיין. ווצאהום באש יקתלו הנסה ולוולאד אלכל. ומה יכליוו כאן לבנאת הזגאר. וקאללהום באש אלעסכר אלכל יקאעדו לברה מן אלמועסכר 7 הייאם. וירשו עליהום מן אלמה מתאע לאפר פרה. נהאר התאלת ונהאר הסאבע.עלא כאטר משו אלמותה וולאו טמאים. ואלבאש אלכל אלי שבאוו. ילזמהום חתה הומאן אפר פרה. ותמה חאזאת ילזמהום לבון. מענאהה אלחמיאן. ותמה חאזאת ילזמהום הגעלה. וקסמלהום אלפיי. באי ללעסכר. ובאי לבקיית ישראל. ובאי לאלעזר הכהן. ובאי ללויים. ולפיי כאן 675000 גנם 72000 בקר 61000 בהאיים 32000 עבאד. וקסמוהם שטר לעסכר וסטר בקיית ישראל. ולעסכר דפעו חצה מן ל500 לאלעזר הכהן. ובקיית ישראל דפעו חצה מן 50 ללויים. וכבאראת לעסכר זאבו קטאייע דהב אלי כדאווהם פשביי לדמת למשכן. האמה בקיית לעסכר אלי פיאוו מן הדהב כדאוו הומאן. ומןבאעד חכאלנה אלפסוק אלי שבט ראובן וגד. כאן ענדהום גנם יאסר. ושאפו אלאראצ'י מתאע סיחון ועוג. אלי הומאן בלאייץ מתאע מרעה. וטלבו באש אלבאיי מתאעהום פי ארץ ישראל. יעטיוולהום גאדי. ותגשש עליהום משה. וקאללהום כוואנכום ימשיו יחארבו. ואנתון תקאעדו מרתאחין פי בלאדכום. וזאובו אלי הומאן יבניו דייאר לזגארהום ונסאהום .וכורי ללגנם. וימשיו יחארבו מעאהום. וואפקהום משה. הומאן ומעאהום נפץ שבט מנשה.

פלפרשה מתאע הזמעה האדי קאללנה לפסוק. אלי לבנת אידה כאן חלפת והייא עמררה באעד 12 אקבל ה12 ונפץ. אלי אקבל ה12 תסתממה זגירה וימינהה מה יתחשבשי ובאעד 12 ונפץ תסתממה כברת ותתחמל משהולייתהה. בוהה ינזם יבטללהה ימינהה. אלי הייא מאזאלת פי חכמתו הווא. ולמרה אלי ערסת ראזלהה הווא אלי יבטללהה ימינהה. ולבנת אלי קלנה בוהה יבטללהה אידה כאן הייא מקדשה ומאזאלת מה ערסתשי ילזם ראזלהה ובוהה יבטלולהה ימינהה. ואחד הוני ינשד. לבנת אלי מוש מקדשה תסתממה תחת בוהה ובהאדה בוהה יבטללהה. ולמרה תחת ראזלהה ובהאדה ראזלהה יבטללהה. ולאכן לבנת אלי מקדשה ומאזאל מה ערסתשי עלאש ילזם הזוז. אלי מערוף אלי קאלו לחז''ל פי גמרת כתובות. אלי קדש מרה תנזם תקעד פי דאר בוהה 12 אן שהר. ובוהה הווא אלי יצרף עליהה. באעד לוקת האדה. אידה כאן הייא אלי עטלת לערס תצרף עלא רוחהה מן דאר בוהה. ואידה כאן הווא אלי עטל לערס יצרף עליהה פי דאר בוהה. ובהאדה לבנת למקדשה האדי. חקהה אידה כאן אקבל 12 שהר בוהה הווא אלי יבטללהה. אידה כאן עדאת ה12 שהר נשופו האשכון אלי עטל והווא אלי יבטללהה ימינהה. אלי תסתממה תחת מנו קאעדה. עלאש ילזם הזוז.

לאכן מערוף אלי קאלו לחז''ל. אלי למנהיג מתאע לבלאד. לקדושה מתאעהו תקוה עלא קד לקדושה מתאע לקהל. אידה

כאן לקהל באהי לקדושה מתאעהו תוולי אקוה. כיף מה נשופו משה רבינו עליו השלום. מן ביעת למרגלים אלי ישראל כאנו נזופים. לא נתייחד עמו הדבור. ובהאדה לבנת פי דאר בוהה וסתאנסת בלחליף אלי לחז''ל מוש ראצ'יין עלא אלי יחלף ויואעד. קאעדה תנקץ פלקדושה מתאע בוהה. וקאעדה תמש פיה. ולמרה קאעדה תמש פלקדושה מתאע ראזלהה. לאכן לבנת אלי הייא מקדשה וקאעדה פיה דאר בוהה. קאעדה תמשהם הזוז. ובהאדה ילזמהם הזוז באש יבטלולהה ימינהה. והאדאך עלאש לפסוק קאל וידבר משה אל ראשי המטות. אלי לענין מתאע הפרת נדרים הטעם מתאעהו כיף ראשי המטות. אלי לקדושה מתאעהם תבע לקהל.

ונזמו נזאוובו זואב אוכר עלאש לפסוק אלי קאל וידבר משה אל ראשי המטות. ועלאש מוש מעה ישראל לכל כיף לעאדה. אלי לפסוק קאעד יסממי כל אב וכל עריס זדיד ראשי המטות. אלי אחנאן מווציין עלא מצות פריה ורביה. וכל ואחד למשפחה מתאעהו תסתממה מטה כאמל. אלי אחנאן מווציין באש נזיבו הזגאר. כיף מה קאלו לחז''ל פלגמרה כי לא לתוהו בראה. רבבי כלק הדנייה ללעמאר וליש ללכלה.

אכואני לעזאז. מצות פריה ורביה הייא למצוה לאוולה אלי מכתובה פתורה. מאענאהה הייא מצוה עזיזה יאסר ענד רבבי. ושלמה המלך קאל אלי ענדו זגאר פי זגרו יזיד יזיב זגאר פי כברו. אלי לעבד מה יערפשי האשכון מנהם אלי יצדף. ואידה כאן צדפו הזוז יאמרחבה. ומה ילזמנאשי נעמלו כיף אומות העולם. באש יתמתעו הומאן בחיאתהם יזיבו זוז האו תלאתה זגאר והאכהוו . אחנאן נערפו אלי מה תכלקנה פלעולם האדה כאנשי באש נתבתו למצוות ותורה. ואלי התאמתע בלחיאת כאנשי בטריקה מתאע לחלאל. מאענאהה השאש כוף רבבי. ומה יקולשי לעבד תווה חנתרבט ומה חנגדשי נספר ונשיך. מוש לאיכה תכלקנה. נזמו נתמתעו בלעישה מתאענה ולאכן בטריקה אלי תרצ'י רבבי. תממה סבאלה אוכרה יחטהאלנה יצר הרע קבאלתנה הייא אלי מה נזמשי נרבבי זגארי מליח. סבלה גאלטה. אלי אידה כאן הזגאר לאוולין יווליו באהיין הומאן יעאוונו ואלדיהם פי רבאית הזגאר לוכרין. ומערוף אלי הזגאר יתבעו כואתהם. תמה זואב אוכר יקוללנה עליה ליצר הרע. אלי לאמכאניית מתאע לפלוס מה תסמאחש. זעמה האשכון קאעד יעטינה לפלוס מאו רבבי. והווא יערף קדאש נזמו נרביו זגאר והווא אלי יעטינה עלא קד אלי נזמו. ובלאכץ אידה כאן נערפו אלי חאזה מלחאזאת אלי מעלקה פיהם לגאולה הייא הזגאר אלי נזיבו. כיף מה קאלו לחז''ל. אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. אלי תמה בלאצה תחת כסא הכבוד אסמהה גוף. וגאדי קאעדין הנשמות. ווקתלי הנשמות האדוך לכל יהבטו ללעולם יזי למשיח. ונזיבו הוני מעשה אלי קאלולי רבי מיכאל מאדאר הי''ו. אלי פי בלאד מן בלדאן אירופה. ואחד ענדו ברשה זגאר זאהו אשתדעה מן לחכומה. קעד יכמם זעמה עלאש בעתולי האש עמלת. פליל מה זאהושי הנעאש. כאייף ויכמם עלא זגארו האש באש ינצאר עליהם אידה כאן חטו פלחבס. האשכון חיכדם עליהם והאשכון חיזיבלהם כבזתהם. מרתו ילזמהה תקעד פדאר באש תחצ'רלהם מה לאזמהום. אלי תבארך אללא ענדו 13 זגיר. מן באעד קאל גדוה נשופו האש כתבלנה מן רבבי. מן גדוה פצבאח משא רזל תכרכר פי רזל חתה וצל. וראלום לאשתדעה דכלו לראייס למרכז והווא קלבו קריב באש יהרב. נשדו עלא אסמו ווין יסכן וקייד ענדו. הראזל מה עדשי ינזם יצבר קאל לראייס למרכז קולי עלאש נאדידוני האש עמלת. האנה אנסאן מושאלם ומה ענדי מאשאכל מעה חד. קאלו נשדה אוכרה ונקולך. קדאש ענדך זגאר. קאלו 13. קאלו מברוך. לחכומה כממת באש תעטיך זאייזה כבירה אלי תעיישך מרתאח אנתין וזגארך. אלי לקינאך אנתין אכתר ואחד ענדך זגאר פלבלאד. וחכאלי מעשה אוכר אלי תמה ואחד פי ירושלים ענדו 10 זגאר. וענדו זוז ביות האכהוו פי דארו. ואחדה לי ולמרתו. וואחדה לזגאר. 5 מננה פרש פוק פרש ו5 מננה פרש פוק פרש. ווקתלי מרתו זאבת הזגיר לחאדש. קאלת לראזלהה כיפאש נעמלו וין חנחטו אלי לביות מה עדשי יחמלו. קאללהה תווה נמשי לבויה יעטינה. קאלתלו בוך אחרף מנך חתה ילקא האש יאכל הווא. קאללהה גדוה נמשילו. מן גדוה משא ללכותל וקעד יצללי בדמוע. באעד מה כמל צלאתו לקא ואחד קאעד יסתננה פיה. קאלו נשוף פיך תצללי ודמוע האבטה מן עיניך השנווה משכלתך באלכשי נזם נעאוונך. פלאוול מה חבשי יקולו ווקתלי שד פיה צחיח ומה חבשי יפך עליה חכאלו. קאלו מוש משכלה תווה אמשי מעאייה נשרילך דאר ב5 ביות. ופעלן פי לילתהה חוול לדאר הזדידה. והווא מן פרחתו זא יחכי לחכאייה מתאעהו קדאם הרבי מתאעהו וצחאבו. הרבי קאלו מאדאמך תכלת כאן עלא רבבי עטאך אלי תחב. מן גדוה צחאבו לכל צבחו פלכותל וקאעדו יצלוי 8 שואייע. ומה טבל עליהם חד. זאו לרבי קאלולו האו אחנאן צלינה לרבבי בזמיע קלבנה באש יבעתלנה ואחד כיפו ושיי מה תממה. קאלום לפרק אלי בינאתכם אלי הווא כאן תאכל כאן עלא רבבי אלי חיעטיה. ואנתון תאכלין עלא אלי חיזיכם ויעטיכם. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.     

 

תגובות

פרשת מסעי

 

פרשת השבוע יש בה שתי מצוות עשה וארבעה מצוות לא תעשה. מצוות עשה הם: א} לתת ערים ללויים לגור בהם שהלויים אינם יורשים בארץ ישראל ב} מי שהרג בשגגה ילך לערי מקלט. ומצוות לא תעשה הם: א} אין להרוג ההורג אלא אחרי המשפט ב} העד שהעיד בדיני נפשות אין לו רשות לומר זכות או חובה רק יעד מה ראה וישתוק ג} שלא לקחת פיצוי על ההורג כדי שלא נהרגוהו ד} שלא לקחת פיצוי על מי שהרג בשגגה כדי לצאת מערי מקלט קודם שימות כהן הגדול.

פרשת השבוע מספרת שהקב"ה אמר לנו איך נחלק ארץ ישראל על השבטים ושלא להשאר אף אחד מהשבעה אומות בארץ ישראל ואם נשאיר מהם יהיו בצדינו כקוצים. ובסוף הפרשה מספרת שבני גלעד בן מכיר בן מנשה באו למשה ואמרו לו שה' צוה שבנות צלפחד יקחו חלק אביהם בירושה של ארץ ישראל שאין לו בנים ואם יתחתנו באנשים שאינם משבט מנשה תחסר ירושת שבט מנשה. והקב"ה צוה שביובל כל אחד ישיב ירושת אבותיו ויאמר להם משה שיש להם צדק ובנות צלפחד לא יתחתנו רק בבנים של שבט מנשה ועשו ככה והתחתנו בבני שבט מנשה.

רש"י ז"ל פירש על הפסוק ותהיינה מחלה ותרצה וכו' "כאן מנאן לפי גדולתן זו מזו בשנים ונשאו כסדר תולדותן ובכל המקרא מנאן לפי גדולתן בחכמה ומגיד ששקולות זו כזו" ז"א שהכתוב מנאן לפי תולדתן בגדול החל ובקטון כלה מחלה תרצה חגלה מלכה נעה והתחתנו לפי גודלתן הגדולה היא הראשונה ובשאר המקומות כתבן לפי חכמתן מחלה נעה חגלה מלכה תרצה ומלמדנו שערכם שוה. יש לשאול אם שקולות זו כזו למה לא מנאן תמיד לפי תולדתן ומנין לו לרש"י שהם שקולות ואם משום שכאן כתבן לפי תולדותן והא מתחילה אמר שכשהתחתנו הגדולה נתחתנה ראשונה ואח"ך הקטנה ממנה לפי תולדותן ולזה כשהוא מספר על החתונה כתבן איך התחתנו ועוד מה איכפת לנו מהם שקולות או לא מה בא ללמדנו?

אולם רש"י ז"ל אין כוונתו שהבנות שקולות אלא כוונתו שהחכמה והשיבה שקולות ר"ל כשם שצריכים לכבד זקנים ג"כ צריכים לכבד הרבנים וכשם שמכבדים הרבנים צריכים לכבד הזקנים שהפסוק אמר מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, וזקן זה שקנה חכמה. ומשהקדים הפסוק מפני שיבה היינו טועים לומר שהשיבה קודמת לתלמיד חכם אבל כשרואים שבנות צלפחד קראן הכתוב לפי חכמתן וכאן רואים שהכתוב שינה ר"ל פעם קראן לפי תולדותן ופעם קראן לפי חכמתן ומסתמא כאן קראן לפי תולדותן שמספר על החתונה ומסתמא התחתנו לפי תולדותן ולזה כתבן לפי תולדותן ולכן רש"י ז"ל כתב שהחכמה והשיבה שקולות זו כזו.

מכאן אנו לומדים שני דברים שצריכים לכבד השיבה כמו שמכבדים הרבנים, דבר זה חסר בעירנו ואין מקיימים אותו כראוי וזה מצות עשה דאורייתא כתפילין וציצית וסוכה ואכילת כזית מצה בליל פסח וכו'. צריכים שהאיש שעבר גיל שבעים שנה כשעובר לפני ארבע אבות ממקומינו עומדים לו ולא נשב עד שישב הוא או שיתרחק ממנו ארבע אמות כתלמיד חכם, ורב העיר משאנו רואים אותו עד שישב, מצוה קלה ושכרה גדול מאוד.

דבר שני מה ר"ל שקולות זו כזו? יש שני סוגים של אנשים יש מי שהוא שמבין הלמוד מיד ויש מי שהוא שצריך לחזור פעמיים או שלש. ומי שהוא גדול בשנים חזר למודו כמה פעמים ונהיה שקול הוא ותלמיד חכם ולכן צריכים כבוד שוה. והפסוק לא חילק בשיבה חכם או לא דמסתמא השיבה יודע ללמוד ואפי' שאינו יודע ללמוד לא חילק הפסוק שאז האדם מכבד מה שחפץ לבו שיאמר זה נראה לי שהוא יודע וזה אינו יודע. וכאן צריכים להסיר ממנו המחשבה שהאדם אומר אני מוחי אינו כל כך ואיני יכול ללמוד, נכון שיש מי שמסיים הגמרא בשנה אחת ויש מי שהוא בשני שנים, כל אחד לפי מוחו אבל דבר זה אינו מפטרו מלמוד שמי שאינו יכול ללמוד בשנה אחת ילמוד בשלשה שנים כמו שאמר רבי טרפון לא עליך מלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להפטר ממנה צריך לאדם ללמוד ואינו צריך לו לגמור את כולה. האדם כשהוא היה קטן ויש לו הזדמנות ללמוד הרבה לשונות ולא נתן דעתו ללמוד אותם והיה עוסק רק במשחקים כשגדל קצת התחרט על אותו זמן שאבדו ויאמר אם למדתי באותו זמן יותר טוב. הלשונות שאבדם אינם רק הפסד מועט אבל כשיגדל עוד יזכור הזמן שהיה יכול ללמוד בו התורה ואבדו מתחרט עליו יותר ויותר שהפסדו גדול מאוד.

ולפעמים האדם יהיה במעמד שמבייש אותו ואינו יודע איפה יכסה פניו שטועה בדין פשוט או בפירוש דברים פשוטים, ולזה צריכים לקבוע זמן ללמוד אפי' שעה אחת ביום ומטפות יהיו נהרות ושעה עם שעה יהיו ימים ושנים של תורה שבהם האדם יכול ללמוד ויודע הדין וכשיבוא בנו או בן בנו ושואלו באיזה דבר יכול לענות לו ולא יתבייש. והזמן הזה צריך שיהיה מקודש ואינו מבטלו כלל. נכון שלפעמים יקרה לו שהתעסק באיזה צורך אבל פעם אחרי כמה זמן, לא כל צרכיו עושה אותם רק בזמן הלמוד או בזמן התפלה ויאמר אין לי זמן אחר. ויעשה כל השתדלותו שיעשה צרכיו רק אחרי זמן הלמוד והתפלה שלכל הפחות כשנהיה בשיבה נהיה יודעים ללמוד ויכולים להנות הדור החדש במה שלמדנו אבל אם קוראים רק פעם בשבוע או בשבועיים אין יכולים להבין הלמוד ואין יכולים להגיע ליום שיודעים ללמוד בו. ואין לחשוב שהעולם נברא רק לעבודה ולמאכל ולשתיה ולתענוגים שידוע כשאבותינו היו לפני הר סיני והקב"ה אמר להם נותן לכם התורה השמים והארץ כולם רעשו שיודעים שאם ישראל אינם מקבלים התורה העולם חוזר לתוהו ובוהו שהעולם לא נברא רק בשביל התורה והשאר הקב"ה בראם כדי ללמוד התורה בנחת רוח. ולכן האדם לא יאחז בטפל ויבטל מהעיקר שבשבילו נברא העולם.

נכון שלפעמים פרנסתו באה לו בקושי וצריך לו לעבוד כל היום כדי שיוכל לפרנס עצמו ומשפחתו, אותו אדם הקב"ה נתן לו השבתות והמועדים ללמוד בהם ונחשב לו שלמד כל השנה. אבל האדם רוצה לנוח בצהרים ואח"ך הולך לים ובלילה רוצה לשבת באויר מספר הוא וחביריו ואח"ך אומר לא מצאתי זמן ללמוד בו, דברים אלו של שטות! האדם יאמר לך כל היום אני עובד רוצה לנוח מעט זה נכון אם עשה כל מה שצריך לו לעשות וקבע זמן ללמוד קודם שינוח אבל אם רוצים לעשות כל הדברים והדבר שהוא היסוד שבשבילו נברא העולם משאירים אותו בסוף ואומרים לא מצאנו זמן זה דברים אפי' השוטה אינו אומר אותם. צריכים להתעורר על עצמינו ונעסוק בדבר שבשבילו בנו לעולם שהוא התורה והמצוות אז הקב"ה יתן לנו הטוב והשלום והבריאות ללא טורח ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

 

 

תגובות

בס''ד              מוסר בלערבי פרשת מסעי

פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת מסעי. פיהום 2 מצוות עשה.ו4 מצוות לא תעשה.מצוות עשה הומאן 1] באש נעטיו ללויים בלדאן יסכנו פיהם פי ארץ ישראל 2] אלי קתל בגלטה יקעד פי ערי המקלט. מצוות לא תעשה הומאן 1] מה נקתלושי לקאתל כאן באעד לחכומה 2] אלי שאהד ואחד מה ישהדשי פי דיני נפשות 3] מה נאכדושי פלוס לאלי קתל בלעאני. באש מה נקתלוהושי. חתה ואלו המאלין לקתיל ראצ'יין 4] מה נאכדושי פלוס מלי קתל בגלטה. באש מה ימשישי לערי המקלט. חתה ואלו המאלי לקתיל ראצ'יין.

פלפרשה מתאע הזמעה האדי. כתב אלפסוק עלא הרחלאת אלי עמלוהום ישראל מלי כרזו מן מצר. ומן באעד עטאנה אלפסוק לחדוד מתאע ארץ ישראל. וחט משה נשיאים אלי באש יתווכלו עלא השבטים וקת אלקסמה. ווצאהום באש יעמלו 6 בלדאן. אלי יקעד פיהום אלי קתל בגלטה. ויעטיווהום ללויים יסכנו פיהום. ומן באעד חכאלנה אלפסוק. עלה זגאר גלעד. אלי מנהום צלפחד בן חפר. אלי קאל אלפסוק פי פרשת פינחס. אלי בנאתו יורתו באי בוהם פלקסמה מתאע ישראל. וקאלו למשה אידה כאן יתזווזו מן רזאל מן שבט אוכר. אלבאי מתאענה ימשי לשבט אוכר. עלא כאטר הראזל יורת מרתו. וינקצלנה מן אלבאי מתאענה פי ארץ ישראל. ורבבי קאל למשה אלי בנאת צלפחד מה יאכדושי ראזל כאן מן ולאד עמהום. ועמלו איכאך וערסו בולאד עמהום.

פי אוול לפרשה מתאע הזמעה האדי לפסוק קאל. אלה מסעי בני ישראל. הוני ואחד ינשד. לפסוק חקו כתב אלה מסעות בני ישראל. מאענאהה למאראחל אלי עמלוהם בני ישראל וקתלי כרזו מן מצרים. כיף מה נשופו פרש''י ז''ל עלא דבור אלה מסעי. כתב למה נכתבו המסעות האלה וכו'. מאענאהה הלשון יחתם באש כלמת מסעות הייא אלי תוולי פי בלאצת מסעי. וחאזה אוכרה חקו לפסוק כתב אשר הוציא ד' ממצרים כיף לעאדה. עלאש לפסוק כתב אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם על פי משה ואהרן. מוש כיף לעאדה.

לאכן באש נזאוובו הנשדה האדי. נשופו לפסוק אלי באעדו כתב. ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ד' ואלה מסעיהם למוצאיהם. נלקאו מבדל הנוסח. פלאוול מוצאיהם אקבל מסעיהם ומכתוב פיהה על פי ד'. ומן באעד מוצאיהם למסעיהם מוש מכתוב פיהה על פי ד'.

לאכן מערוף אלי ישראל כאנו חיאכדו התורה ומן באעד 11 אן יום חידכלו לארץ ישראל וכל שיי ופא. לאכן מן סירת אלי עמלו לעגל ומן באעד ביעת למרגלים צפאתלום זאדו 40 שנה. מאענאהה אלי הספראת מתאע בני ישראל תבדלו עלא לברנאמז לאוול. ובהאדה לפסוק פלאוול כתב. ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם. מאענאהה משה חב יכתב אלי כאן לברנאמז לאוול. אלי כאן וקת לכרוז מתאעהם. אלי הספר מתאעהם כאן על פי ד'. אידה כאן משאו על הטריק הצחיח מתאע רבבי. לאכן אלה מסעיהם למוצאיהם. מה צפאתשי איכאך. האדון הספראת מתאעהם אלי עמלוהם באעד מה כרזו ומוש כיף אלי כאן מברמז מלאוול.

ובהאדה הנשדאת לכל תזאוובו. אלה מסעי. אלי כאנו זוז מאראחל מתאע ספר. ואחדה אלי כאנת מברמזה מלאוול והתאנייה אלי פרצ'הה הדנוב אלי עמלו. ומה יקצדשי למסעות כאנשי אלי כאן מברמז ואלי ולא תווה. ובהאדה לפסוק כמל אשר יצאו מארץ מצרים. עלא קד לכרזה מתאעהם מן ארץ מצרים ומוש כיף מה חב רבבי אלי ימשיו באעד מתן תורה טול לארץ ישראל. כאנשי כיף מה כרזו מן מצרים גארקין פי 49 שערי טומאה. כמלו פטריק האדאך וצפאתלום מסעות אלי חשבהם לפסוק לכל מן באעד .

אכואני לעזאז. לפסוק קאל רבות מחשבות בלב איש ועצת ד' היא תקום. מאענאהה ואחד ענדו קדאש מן תכמאם פי ראסו וצ'בארת רבבי הייא אלי תתבת. ואחד הוני ינשד. לפסוק חקו יקול ומחשבת ד' היא תקום. כיף מה קאל רבות מחשבות. ולאכן הוני לפסוק חב יעלמנה. אלי ואחד ענדו קדאש מן תכמאם פי מכו כיפאש יתמששא. ולפסוק קאעד ינצח פינה ועצת ד' היא תקום. פי פרקי אבות קאל התנא. איזהו עשיר השמח בחלקו. מאענאהה ואחד אלי פרחאן באללי ענדו האדאך הווא לעשיר. ואחד ינשד כיפאש ואחד עני מרוד ומה יכשב שיי פרחאן באללי ענדו יוולי עשיר. לאכן הוני יקצד מאענה קויי יאסר. אלי כל ואחד ענדו חאזאת מלאח אכתר מלוכר. תלקא ואחד עני פלפלוס ועשיר פלחכמה האו פלקווה האו בעל תורה כביר יאסר. מאענאהה כל ואחד תלקא יתמייז עלא לוכר בבאעד לחאזאת. ומה נאכדושי עלא באעץ' נאס אלי כל שיי פיהם דוני אלי הומאן קללה. לאכן בטביעת לעולם כל ואחד ענדו חאזאת מלאח עלא צאחבו. ובהאדה לואחד אלי יפיק בלמתיאז מתאעהו עלא לוכרין וישתגללו כיף מה ילזם יסתממה עשיר עלא לוכר פלחאזה האדיך. מתלן ואחד אלי למזל מתאעהו עני ולאכן הווא חכם. אידה כאן יקרא התורה יוולי יתמייז עלא לוכר אלי הווא עשיר. בתורה. אלי הווא עשיר פתורה מוש כיף לוכר אלי הווא עשיר פלפלוס. צחיח לוכר עשיר אכתר מנו פלפלוס ולאכן מראת לעשיר האדאך מוש פאייק בלעשרות מתאעהו אלי הטמאע יכליהו יחס רוחו אלי הווא מוש עשיר קבאלת עשירים אוכרין. ומערוף אלי לעבד אקבל מה יזי לדניה האדי יכיירו האש יחב יוולי. תמה האשכון יחב עשיר תמה האשכון יחב קויי וכל ואחד והאש יחב. ואלי כטאר יעטיוו. ולעבד אלי הווא טלב לחכמה יסתממה טלב אחסן חאזה. אלי לחכמה תכליהו ינזם יקרא התורה מליח ויפהם מליח ודימה מעאהו.

ובהאדה לפסוק קאל רבות מחשבות בלב איש. אלי לעבד אקבל מה יזי לדניה האדי יטלב כל ואחד ותכמאם מתאעהו. האמה לאכן עצת ד' אלי הייא התורה. אלי אידה כאן נשדו רבבי ונקולולו השנווה נכטארו ודאי חיקוללנה הטריק מתאע התורה. הייא תאבתה. ולא לפלוס ולא לקווה ולא חתה שיי ידום לדימה כאנשי התורה. ובהאדה אחנאן כל ואחד ילזמו יסתגל לקווה אלי ענדו לשם שמים. ולעבד מראת יוולי ענדו כיר ומה יפיק ביה כאנשי באעד מה ימשי מנו. ואחד ענדו צ'וו מה יחס בצ'לאם כאנשי באעד מה יבאת הצ'וו. ואלי הווא חכם ילזמו יחצ'ר רוחו מלאוול ויחס בצ'לאם אקבל מה יזי באש יערף האש יעמל וקתלי יזי הצ'לאם.ונזיבו הוני מעשה אלי כתבו חיים וולדר פי סדורו שימו לב אל הנשמה. וקתלי וצלת חייה איטה לתקץ הזואז. השדכנים לכל זאוו יכטבוהה לתלאמדה למלאח אלי מוזודין וקתהה. אלי מערוף בוהה רבי שאול כביר לקהל עשיר ותלמיד חכם כביר. זווז 9 מן זגארו ולאדו ונסבו מערופין תלמידי חכמים כבאר. ומאזלתלו חייה איטה הזגירה לכל. אלי כאן יחבהה אכתר מן זגארו לכל. הנאס לכל תחכי עליהה אלי הייא כאנת אחסן ואחדה פלבנאת מתאע וקתהה זין ועקל ומה נאקצה שיי. לכטאב אלי זאו לחייה איטה לכתרה מתאעהם מה קבלומשי בוהה. ואלי צאטו באש יתבתו פיהם תקבלו מנהם כאן שוייה. יתקאבלו מעאהה והייא מה קבלתומשי. כל ואחד וסבתו. ולעזב אלי חתה לכטאב באעד מה כרזו מן ענדהה בטלו קאלו אלי הומאן דכלו גאדי באש ינשדוהם אכהוו מוש באש יתכאוותו פלעקליאת. ובשוייה בשוייה בדאת תכבר לבנת ולכטאב ימשיו וינקצו והשדכנים אלי כאנו דאכלין כארזין ולא יזי ואחד פלכטא. וחתה הרזאל אלי זאבוהם רפצ'ו כיר מנהם במלאין. ורבי שאול ובנתו בדאו יתקלקו. ותמה שדכן אלי כאן כלמתו פי פמו. וקתלי כאנו ירפצ'ולו למטלב מתאעו כאן יקול לרבי שאול יאכי בנתך זגיירה ופא וקת לעז ילזמהה תאכד אלי חצ'ר. וכאן מוש אלי יערפו כאן יטיירו מן קדאמו. השדכנים בטלו מה עדשי יזיו כאנשי השדכן האדה כל מררה יטל ויזיב האשכון. וחייה איטה וצלת לעמר 32 ובדאת תכמם אלי ילזמהה תקבל חתה ואחד אקל מן טומוחתהה שוייה. ואלי קבל רפצ'תהם מוסתעדדה תערס ביהם ולאכן הומאן מה סתנאוולאשי ותווה זגארהם לאבשין תפלין. וקתלי וצל עמרהה ל35 נהאר דכל השדכן מתאע לעאדה מן גיר מוקדמת ולא שלאם קאלום לקית האשכון אלי יצלח בחייה איטה. מנחם ליבר. רבי שאול קאלו נערס לבנתי בעם הארץ. קאלו לאכן הווא נאס מלאח וכאייף רבבי. קאלו צחיח נשופו יקרא הדף היומי לאכן נחב רבי. ובדא יכמם שוייה צחיח הווא נאס מלאח וכדאם ומערוף בכוף רבבי. קאלו האנה ראצ'י ושוף חייה איטה האש תקול. משאלהה ללכוזינה. קאללה שופי יא בנתי האדה לעריס לאכראני אלי נזם נזיבלך ואנתין כיירי בין פמילייה וזגאר ואפראח ובין קעאדך וחדך פדאר וכרז. פצבאח זאת לבוהה עיניהה חמרין מלבכה וקאלת מפאווקה ויתקאבלו מררה ואחדה יזי. מנחם וקתלי זאהו השדכן ואקטרח עליה חייה איטה. פרח יאסר חתה ואלו אלי הווא אזגר מנהה בארבע שנין. באש ינאסב רבי שאול ובנתו אלי הנאס לכל כאנת תתמנאהה. מנחם האדה עאש יתים. תעלם הנזארה וכאן צאנע נזאר ווקתלי ערפו חב יבטל שרה הווא לחנות. ערסו. לפרח כאן נאקץ אלי חייה אטה ובוהה מה כאנושי פרחאנין יאסר ובלאכץ צחאב מנחם אלי כאנו יתעאמלו מעאהם כיף צנאייעייה מוש כרביין. תעדדה לערס מנחם כאן יחתרם מרתו יאסר. ולאכן מרתו דימה מחיירה. ווקתלי יכרזו כאנת תנבבי עליה כיפאש יתמששה והווא כאן ישמע כלאמהה. ולאכן לעישה פדאר מה כאנתשי מרתאחה. אלי חייה איטה כאנת דימה שאכתה. והווא כאן יפהם עלאש. אלי מוש האדה אלי כאנת תתמננה מאענאהה נוע מתאע מחקראנייה. ונזאדלהם ולדהם לבכרי. חאוול יתכללם מעאהה שוייה באש עישתהם תתבדל ותנחחי לחיאר האדה אלי הווא יערף סבתו. ולאכן הייא ברקת פיה תבריקה והווא סכת. ובאש ינשה למשכלה מתאעהו האדי קווה פלכדמה ועמל מעמל וכבר כדמתו יאסר. וולא לאבאש עליה. וכאן יעמל לכיר יאסר בסתר. ולאכן תערף אלי מה תמאשי האשכון מה עמלשי מעאהו לכיר והנאס לכל כאנת תקצדו. ורביין לכבאר ולאו יכלפו במוהמאת סרייה. וולא אכתר עבד מחבוב פלבלאד והנאס כאנת תחשדו עלא גן עדן אלי קאעדה תסתננה פיה. ותצרפאת מרתו מה תבדלושי. ולאכן נסיבו כאן יקדרו יאסר אכתר מן נסאבאתו לכל עלא כאטר יערף השנווה קאעד יעאני. ותואלדולו 5 זגאר ומרתו הייא אלי כאנת לאהיה ברבאייתהם אלי כאנת תחבהם תלמידי חכמים כבאר. נהאר כאן יסמר מסמאר לפוק פלכדמה. ופי עוץ' חידרב לקאדומה פלמסמאר דרבהה פי צבעו טאח מן בלאצה עאלייה. רפעו לסביטאר וזאו למרתו קאלולהה בשוייה אלי הווא מצ'רוב. משאת לסביטאר הטביב קאללהה מה עאדשי יצ'איין. בארי וודעי. הייא דכלת חדה ובדאת תתפכר השנווה אלי עמל מעאהה ובדאת תבכי. וקאלתלו האנה גלט מעאך ומה פקת בלכיר אלי עטאהולי רבבי כאן מוכר. אנתין ראזל אלי לבנאת לכל תתמנאהו. והאנה דימה מה נפיק כאן פלאכר. פיק כללי נעווצ'לך עלא לעשרה שנין אלי עדיתהם מעאייה תתעדב. תלפתת לקאת בוהה קדאמהה יבכי חתה הווא. ומן באעדו שמעו מנחם יתכללם. וקאללהה סמעתך רבבי יעטיני לקווה ונבדאו מלאוול. האדי חאלה מלחאלאת אלי ואחד מה יפיק בלכיר אלי עטאהולו רבבי כאן פלאכר. פלאוול אלי כאנו יזיו עליהה רזאל מה כאנתשי ראצ'יה. ופלאכר רבבי עטאהה ראזל מליח יאסר וכיף כיף מוש ראצ'יה. נדמת פלאוול עלא אלי מה קבלתשי. ווקתלי משא עליהה ראזלהה פאקת בלהדייה אלי עטאהלהה רבבי ונדמת כיף כיף. יהי רצון אלי רבבי מה יעטינה כאן למליח. ויעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה .   

תגובות

בס''ד                 מוסר בלערבי פרשתדברים      

פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת דברים. פיהה 2 מצוות לא תעשה.1] באש מה נחטושי דיין אלי מושי באהי. מאענאהה ענדו פלוס האו מעארף האו חכם פי באעץ' חכמות אוכרין. ילזמנה נכטרו דיין אלי יערף התורה 2] הדיין מה יכאפשי מן בעל הדין. וכל וקת אלי מאזאל מה יערפשי לחק מעה האשכון ינזם יקול מה נחבשי נחכם. לאכן אידה כאן ערף לחק מעה האשכון חראם מה יקולשי עלא כאטר יכאף מלוכר.

לפרשה מתאע הזמעה האדי. תתסמה משנה תורה. ואחד יזי ישוף. יתביינלו אלי משה רבינו עאוד לישראל התורה האכהוו. ולאכן סדר דברים פיה קראבת ל200 מצוה. מוש מכתובין קבל. ופיה תווצ'יחאת אכתר לבאעץ' אלמצוות אלי מכתובין קבל. יזי ואחד ינשד עלאש משה רבינו וצ'אחלנה תווה מוש מן לאוול. חכאלי רבי גדעון חדאד. אלי מרן רבי יוסף קארו ז''ל. וקתלי עמל הש''ע. משא עמל ביה דורה פלבלדאן אלי סאכנין פיהום יהוד. באש יעטיוו הסכמה. וזא חתה לתונס פי וקת קוותהה פתורה. ומשא לצלה אלי פיהה הרבי מתאע לבלאד. אלי וקתהה כאן הרבי יסמיוו רבי ישמעאל. ומן כתרת קוותו פלקראייה כאנו יסמיוו רבי ישמעאל כהן גדול. ומה לקאהושי. ולקא התלמידים מתאעהו. קאלולו האש תחב. וראלהום הש''ע וקאללהום יחב הסכמה. וקתלי שאפו. קאלולו האשכון חיקרהולך. האדה כלאם מערוף יאסר. והווא כאן עניו יאסר כרז. ומן באעד זא הרבי חכאוולו. קאללהום בארו דורו עליה וזיבו. עלא כאטר תווה יזי לוקת. חתה כלאמו הווא. אלי אנתון שפתו מה יסתחקשי לקראיה ומערוף יאסר. מה יפאמוהושי. ונאדוו ועטאהו הסכמה. וכיף מה קאעדין נשופו אחנאן תווה. אלי מוש אחנאן ברך אלי מה קאעדינשי נפאהמו הש''ע. כאנשי חתה פזיאל אלי אקבל מננה. רביין יזנזלו הדניה. תחאלקו פי כלאם הש''ע האש יקצד. ובהאדה משה רבינו פלאוול. מעה דור המדבר אלי יסתממה דור דעה. מה כאנשי יצטחק באש יווצ'ח יאסר. ולאכן מן באעד. וקתלי שאף אלי הזיל הזדיד מה קאעדשי יפהם מליח. צטחק באש יווצ'ח. וקאלום התורה ב70 לוגה. וכיף מה שפנה באעד מה נפטר משה רבינו.ובאעד ה30 יום מתאע לאבלות מתאעהו. נשאו 300 דין מתאע טומאה וטהרה. ומה רזעו כאן וקת עתנאל בן קנז  כו כלב בן יפונה. בלפלפול מתאעהו.

 אוול מה בדא משה רבינו סדר דברים. בדא ירץ' עלא ישראל. ויפכרהום פדנוב אלי עמלו. אלי צפאתלהום 40 שנה פלמדבר.וקאללהום אלי מה נזמהומשי ואחדו. וחט מעאהו לכבאראת מתאע השבטים באש יעאוונו. ווצא הדיינים באש יברדו עצאבהום מעה ישראל ויתחמלוהום. ווצא ישראל באש יחתרמו הדיינים וישמעו כלאמהום. ומן באעד קאללהום. אלי כאנו ינזמו ידכלו לארץ ישראל. באעד 11 אן יום מלי עמלו אלמשכן. ולאכן ביעת למרגלים הייא אלי עטלתהום.אלי וקתלי רווחו למרגלים. וישראל בכאוו ומה חבושי ימשיו לארץ ישראל.רבבי קאללהום אלי חימותו פלמדבר ומה חידכלושי לארץ ישראל. ולילתהה כאן 9 באב. וקאללהום רבבי אלי כל 9 באב באש יוללי חזן לישראל חתה יזי אלמשיח. וכאנו ישראל יחפרו קבוראתהום ויקעדו פיהום לילת 9 אב מן כל עאם פלמדבר. ופצבאח אלי מאת ירדמו. ואלי קעד חי יקום. ואלעאם לאכראני קאמו לכל חיין. וקאלו באלכשי גלטנה פלחשאב. וקאעדו לילת 10 .ולילת 11 .חתה לילת 15 .וקתלי אלקמרה כמלת. וערפו אלי נהאר 9 תעדדה. ומה מאת חד. וערפו אלי ילזמהום ימותו מאתו בעדא. ואלי צאתו חידכלו לארץ ישראל. ועמלו נהארתהה נהאר עיד. והאדה ואחד מן הטעמים אלי מה נקראוודשי אנא נהאר 15 אב. ומן באעד חכאלהום משה רבינו וקתלי וצלו קדאם בני עשו. רבבי קאללהים מה תחרבוהמשי. ווקתלי וצלו למואב. קאללהום מה תחארבוהמשי האמה כוופוהם מה ישאלשי. ווקתלי וצלו לעמון קאללהום חתה תכויף לא. ומן באעד חכאלהום עלא אלחרב מתאע סיחון ועוג. ואלי עטא לבלדאן מתאעהום לשבט ראובן ושבט גד ונפץ שבט מנשה. עלא שרט אלי יכמלו אלחרב מעא ישראל. ווצא יהושוע וקאלו. אנתין כנת חאצ'ר פלחרובאת מתאע סיחון ועוג. אלי כאנו קויין יאסר. ורבבי עאוונה באש גלבנאהום. וחתה אנתין מה תכאפשי מן בקיית לאומות. עלא כאטר רבבי הווא אלי קאעד יחארב פיהום עלא כאטרנה.

פלפרשה מתאע הזמעה האדי תמה באעץ' הנשדאת. משה רבינו בדא סדר דברים באלה הדברים. והרש''י ז''ל נשד. עלאש מה כתבשי כיף לעאדה וידבר משה וכו'. וזאוב אלי הדברים הייא דברי תוכחה [ הרב שפתי חכמים ז'''ל ] הוני ואחד ינשד. עלאש דברי תוכחה האדון סתמאו הדברים. כאן עלא כאטר דבור לשון קשה. חתה וידבר לשון קשה . ונשדה אוכרה. אלי הרש''י ז''ל קאל. אלי משה רבינו בדא בתוכחה ברמז. אלי קאלום עלא לבלאייץ אלי עמלו פיהום הדנוב עלא כאטר לקצ'ר מתאע ישראל.רבי חי חיים חדאד זצוק''ל וזיע''א נשד. והאדה מן באעד לפסוק כתבום לכל ואצ'חין. המאלה השנווה רבאח אלי כתבום הוני ברמז.

ולאכן מערוף אלי פסרו לחז''ל עלה פסוק הוכיח תוכיח את עמיתיך ולא תשא עליו חטא. אלי לעבד ילזמו ירץ' עלא לעבאד ולאכן ילזמו מה יחשמושי. ולאכן הוני ואחד ינשד האשכון קאלום לחכמים אלא ולא תשא עליו חטא מאענאהה מה תחשמושי באלכשי וקתלי תרץ' עליה חתה ואלו מה סמעשי כלאמך מנעת.

 עלא כאטר אחנאן ישראל ערבים זה לזה ווקתלי ואחד יעמל דנוב קאעד ינקץ לכיר עלא ישראל לכל. וזא לפסוק יקוללנה אלי אידה כאן נרצ'ו עליה נמנעו. ולאכן לפסוק קאל הוכיח תוכיח מרתין. עלאש קאלהה מרתין. נזמו נקולו באש ואחד ירץ' דימה. ולאכן חקו לפסוק יקול הוכיח הוכיח עלאש התאנייה בתאו. באש יקוללנה אלי להוכחה לאוולה והתאנייה מוש כיף כיף. אלי לאוולא ברמז והתאנייה בווצ'וח. ובהאדה וקתלי כמללי עליהה ולא תשא עליו חטא תאבעה עלא תוכיח אלי הייא אכתר וצ'וח. ועלאש קאלי ולא תשא עליו חטא קדאם התאנייה האדי. באש יקוללנה מה נחשמוהושי. אלי יחשם צאחבו דנוב מתאעהו קויי יאסר.

והאדה האש יחב יקוללנה משה רבינו. ואלה הדברים אלי הומאן דברי מוסר וחזקים. לאכן תמה זוז נואע מתאע רצ'אן. דברים מאענאהה זוז דבור. וכיפאש כיף מה עמל הווא. אלי פלאוול ברמז ומן באעד בווצ'וח. האדה תפסיר. ותמה תפסיר אוכר. אלי הרצ'אן לעבד ואחדו אידה כאן שבבו האו צ'רבו מה עדשי מלזום באש ירץ'. ולאכן הרבים ילזמו ירץ' דימה. ובהאדה קאללנה דברים זוז נואע מתאע רצ'אן. יחיד ורבים. ולאכן הרבים קאלום ברמז ועאוודלום מאענאהה דימה ילזמו ירץ'.

אכואני לעזאז. הוני ואצ'ח חרץ התורה באש מה נחשמושי צחאבנה. אלי הייא חאזה דונייה יאסר. ומה נקולושי הווא קאלי ילזמני נרזעלו הצאע צאעין. אידה כאן ואחד לואח מיאת דינאר פלבחר ילזמנה נעמלו כיפו. ואידה כאן הוא חשמנה ועמל עבירה כבירה יאסר. ילזמנה חתה אחנאן נעמלו עבירה כיפו. ובלאכץ אלי פלחאלה האדי יתזאווז עלא זוז מצוות לא תעשה לא תקום ולא תטור. ובלאכץ אידה כאן לכלאם האדה מה יכצנאשי ואחנאן קאעדין נזידו התבן לנאר. אלי וקתהה תוולי עבירה כבירה יאסר מה נערפשי הטריקה אלי ילזמנה נרזעו פיהה בתשובה כיפאש. ולאכן התשובה מה עמרהה מה תרזע פארגה. והוני נזיבו מעשה באש נערפו קימת לחשמה אלי יחשם ואחד צאחבו קדאש דונייה. למעשה האדה מכתוב פי סדור שאל אביך ויגדך חלק א'. למעשה האדה נצאר פי וקת לחרב לעאלאמייה לאוולה פי ירושלים. אלי וקתהה ישראל תחת טורקייה וכאנו ליהוד מעדבין פי ירושלים. וזיד לחרב ולא הזוע פלבלאד. ולאכן אלי ענדו פלוס כאן ינזם יעיש. תמה ואחד מוהל כאן ענדו כעבה נפוליון. אלי וקתהה ענדהה קימה כבירה. כאנת תנזם תעייש פמילייה עאם. ואלי מה יסתחפצ'שי תעיישו שת שהור בלמרתאח. כאן חאטטהה פוק לכזנה. מררה ולדו  עמרו שבע שנין שאפהה תלמע ערפהה פלוס. והווא מה יפרקשי בין נפוליון ומיאת פרנך. כדאהה ומשא ביהה ללעטאר שרה ביהה חלוה ומשא ילעב. למוהל רואח קאם עינו ללכזנה ילקא הנפוליון מה תמאשי. נאדה מרתו קאללהה קימתי מן הוני קאלתלו לא. זא לולד נשדו. קאלום כדיתו. וין קאעד. קאלום שרית ביה מן ענד לעטאר חלוה. למרה משאת תזרי ללעטאר. כיפאש תתפיסך עלא לולד הזגיר ותעטיה בנאפוליון כאמל 4 כאעבאת חלוה. לעטאר קאללהה ולדך זאבלי מיאת פרנך מוש נאפוליון. למרה זאדת האזת וקאלתלו מה תחשמשי תשרק. ותלממו לעבאד והייא תעייט. והווא יקוללהה שוף לקזר מה פיהושי נפוליון. משאו לבית הדין בו לולד חכה חכאייתו ולולד יקול אלי הווא אלי כדה מן לכזנה עטאהו ללעטאר. לבית דין חכם דין תורה ילזם לעטאר יחלף. וכאן חיחלף לעטאר. לאכן למוהל מה חבשי יחלפו אלי חיחלף בלכדב. ולאכן לעטאר מן וקתהה הנאס בעדת עליה ומה עדשי יחב ישריו ענדו ויסמיוו שארק. ומסכין משא לתאלי פי כדמתו ומה כאנשי ילקא האש יאכל כאן בסיף. באעד לחרב למוהל יזיהו זואב מן ענד ואחד. קאלו אלי הווא מררה מתעדדי קדאם דארו. ולקא פי יד ולדו נפוליון. וכמם אלי ודאי ענדהם מנהם יאסר. מאדאם ולד זגיר פי ידו ואחדה. והווא ופמילתו מייתין בזוע. ובהאדה קעד ילעב מעה לולד וגאפלו ובדלולו. ותווה אלי ופא לחרב ולם רוחו ובעתלו הנפוליון מתאעהו. מאענאהה לעטאר באריה. והרבי האדה כאן יחכי למעשה האדה פדרשות מתאעהו דימה. מררה קאבלו ואחד אברך וקאלו אלי למעשה האדה אלי יחכי פיה דימה. שמעו מן ענד זדדו אלי כאן חאצ'ר וקתהה. ולאכן מוש למוהל אלי מה חבשי יחלפו לעטאר הווא אלי מה חבשי יחלף. וטלב מוהלה מן לבית דין ולם רוחו וכלץ למוהל. וקעד הווא ופאמיילתו זיעאנין. בלאכץ אלי לעבאד לכל תהמו מלי מה חבשי יחלף מאענאהה שרק. ומה עדשי ישריו ענדו. וכאנו יסמעו כלאם מוש באהי. ולאכן לאברך האדה זאד קאל לרבבי. תווה התלאתה נפטרו. זעמה האשכון דכל לגיהנם. לעטאר צדיק גמור חתה לחליף מה חבשי יחלף ודאי גן עדן. למוהל מעדור אלי לולד קאלו משית טול ללעטאר. לאברך אלי שלף חתה הווא מעדור אלי כאן חימות הווא ופמילתו בזוע. והאשכון ילום הזיעאן וקתלי ישרק כבזה. הרבי סכת וקאלו האשכון אלי חידכל לגיהנם אמאלה. זאוובו לאברך הנאס אלי דכלת רוחהה וחשמת לעטאר וסמאתו שארק הומאן אלי חידכלו לגיהנם. הנאס האדון האש דכלהם באש יחכמו עלא לעטאר אלי הווא שארק. תי לבית דין ברוחו מה חכמשי עליה באש יכלץ כאנשי יחלף והומאן חטו שארק טול. אכואני לעזאז. מה ענדי מה נזיד עלא למעשה האדה. אלי פי כל כלמה מנו נזמו נתעלמו ברשה חאזאת. כאנשי נקול. יהי רצון אלי רבבי יעאוונה באש נמשיו פטריק למליחה אלי יחבהה הווא. ויעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.                                                                                    

תגובות

בס''ד

                    מוסר בלערבי פרשת ואתחנן

פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת ואתחנן פיהה 8 מצוות עשה. ו4 מצוות לא תעשה. מצוות עשה הומאן 1] באש נואחדו אסם רבבי מן גיר שריך. מאענאהה אלי אחנאן נסתערפו אלי רבבי הווא אלי כלק הדניה לכל. והווא אלי יתחכם פיהה. ואחדו ומה מעאהו חתה שריך. לא פי כליקתהה. ולא פי חכומתהה 2] באש נחבו רבבי בזמיע קלבנה. ובזמיע נפשנה. ובזמיע רזקנה 3] באש נקראו התורה ונקריווהה 4] באש נקראו קראית שמע פצבאח ופליל 5] באש נלבשו תפלין עלא ידנה 6] באש נלבשו תפלין עלא ראסנה 7] באש נעמלו מזוזה עלא באב דארנה 8] באש נחרים ה7 אומות אלי כאנו פיה ארץ ישראל. ותווה ופאוו. מצוות לא תעשה הומאן 1] באש מה נשתהאוושי חאזה מוש מתאענה. והלאו האדי מוש כיף לא תחמוד. אלי לא תחמוד. ואחד יסתהה ויעמל מזהוד באש ישריהה. אלי יבעתלו האשכון יגר ביה באש יביעלו. האו יצ'גט עליה באש יביעלו. והלאו האדי. באש מה נשתהיוושי חתה פי קלבנה חאזה מוש מתאענה 2] באש מה נזרבושי רבבי. כאנשי פלמעשר 3] מה נסכפושי עלא לגויים אלי כאנו סאכנין פי ישראל. ותווה ופאוו 4] מה נערשוסי מעה אלי מוש יהוד.

פלפרשה מתאע הזמעה האדי. קאללנה משה רבינו. אלי צלה לרבבי 515 צלה באש ידכל לארץ ישראל ורבבי מה חבשי. וקאלו מה עאדשי תצללי. וקאלו אטלע פוק הטלעה ושוף ארץ ישראל מן גאדי. ווצצי יהושע וקוויהו. עלא כאטר הווא אלי חידכל ישראל לארץ ישראל. וקאללנה משה רבינו אלי הווא זאבלנה התורה משמים. אלי מכתוב פיהה לחכמה לכל. והייא אלי נזמו נתפכרו ביהה. וקאללנה אלי רבבי כתב התורה עלא זוז לוחות חזר. וקאללנה אלי חיזי נהאר וחנעבדו לעבודה זרה ורבבי חיעאקבנה. ווקתלי נרזעו בתשובה רבבי חיסאמחנה וחירזענה כיף מה כננה. וקת למשיח אלי נשאללה יזי בקרוב. וקאללנה אלי אחנאן סמאענה וקתלי רבבי עטאנה התורה. זוז הדברות לאוולין. וקלנה למשה מה נזמושי נסמעו אכתר וטלבנה מן משה רבינו. באש הווא יתצנט ענד רבבי ויקוללנה. ווצאנה משה רבינו באש נסמעו ונעמלו אלי מכתוב פתורה. אלי וקתהה רבבי יוולי יחבנה ויעטינה לכיר לכל. אלי הדניה מה תכלקת כאן עלא כאטר. באש אחנאן עם ישראל נתבתו התורה.

פי אוול לפרשה מתאע הזמעה האדי. נלקאו משה רבינו קאעד יצללי לרבבי באש ידכל לארץ ישראל. רבבי קאלו רב לך אל תוסיף דבר אלי. הרש''י ז''ל פסר. באש מה יקולושי למורה קדאש צעיב והתלמיד קדאש מלחאח. חאזה אוכרה ענדך כרה כביר יאסר. הוני ואחד ינשד. השנווה מה עזבושי הרש''י פתפסיר לאוול באש זאד התפסיר התאני. חאזה אוכרה עלאש הוני למשל עמלו בין למורה והתלמיד מוש כיף לעאדה לאב ובנו. נשופו זאדה פי אוול לפרשה מתאע הזמעה אלי פאתת. משה רבינו קאל לישראל רבבי קאלי רב לכם שבת בהר הזה. הרש''י ז''ל פסר. ענדכם זכות כביר יאסר פזבל האדה אלי עמלתו פי למשכן וקבלתו התורה ועמלתו סנהדרין וכו'. ואחד ינשד. האש מלז הרש''י ז''ל באש יפסר התפסיר האדה. והאדה כאן ינזם יפסר עלא טריק לפשט. יזי אלי קעדתו הוני בארו חוולו.

לאכן מערוף אלי קאלו לחז''ל. אלי ישראל וקתלי עמלו לעגל כאן חקו התורה אלי מאזאלו כיף קבלוהה וקאלו נעשה ומן באעד נשמע תעאוונהם מה תכליהמשי יעמלו לעגל. וחתה דוד המלך פלביעה מתאע בת שבע ואוריה החתי כאן ינזם ימנע מנהה מן כתרת לחסידות מתאעהו אלי כאנת תעאוונו. לאכן רבבי חב באש יוורי טריק התשובה לעבאד. ובהאדה גלטו באש נערפו אחנאן אלי תמה התשובה. וכיף מה שפנה אלי רבבי סאמחהם. וכלף מן האדה לחז''ל קאלו זמיע אלי יקול דוד עמל דנוב גאלט [ ופיהה ברשה תפאסר לכלמה האדי] ועמלוהה ישראל לכל באש יעלמנה התשובה מתאע הרבים ועמלהה דוד המלך ואחדו באש יעלמנה התשובה מתאע ליחיד. לאכן הוני תמה נשדה. והאדה לחז''ל קאלו. אלי מה נקולושי לואחד אעמל דנוב כפיף חתה ואלו מדרבנן באש תמנע צאחבך מן דנוב קויי. וכיפאש דוד המלך ועם ישראל פלמדבר רבבי כלאהם יעמלו הדנוב באש יעלמונה אחנאן התשובה.

לאכן הזואב מתאע הנשדה האדי מכתוב פלפרשיות מתאע הזמעה האדי ומתאע הזמעה אלי פאתת. אלי לפסוק הזמעה אלי פאתת כתב רב לכם שבת בהר הזה. עלאש כתב בנוסח האדה כאן ינזם יקול ויסעו בני ישראל מהר חורב וכו' כיף לעאדה האש מאענאהה רב לכם. ובהאדה הרש''י תלז באש יפסר אלי אנתון הוני מה עמלתושי הדנוב מתאע לעגל. אלי מערוף אלי קאלו לחז''ל. חס ושלום באש ישראל עמלו לעגל. כאנשי לערב רב הווא אלי עמל לעגל. ועלאש תעאקבו ישראל עלא כאטר מה רצ'ושי עליהם. ומה נגרושי עלא קדושת הקב''ה. ומוש איכה ברך. כאנשי אלי עמלו כיף. קתלהם משה. אלי הומאן ה3000 אלי קתלהם משה. ולוכרין כאפו. ובהאדה הוני לפסוק קאל רב לכם עמלתו ברשה מצוות ומה זבדשי עלא עוון לעגל זמלה אלי עמלו. וחתה דוד המלך לחז''ל קאלו מה עמלשי דנוב. המאלה עלאש תעאקב ועלאש תעאקבו ישראל. עלא כאטר דור המדבר דור דעה ודוד המלך חאזה קוייה יאסר מה חקומשי וצלו לאלי וצלו. אלי עלא קד לחסידות מתאע לעבד יתעאקב. וחתה פי משה רבינו קאלו רב לך. באש מה יקולושי האשביה למורה קאסח והתלמיד מלחאח. וכאן תקולי והאדה האנה קאעד נעמל פי מצוה אלי קאעד יצללי והצלה מצוה. כמל הרש''י. רבבי קאלו ענדך כרה כביר יאסר ובהאדה אל תוסף דבר אלי. וחתה הדנוב אלי עמלו משה מתאע מי מריבה מה יסתמאשי דנוב. כיף מה נשופו לפסוק קאל על אשר לא קדשתם

 אותי וכו' המה מי מריבה וכו'. ואקדש בם. מאענאהה אלי לפסוק קאעד יעלק אלי מה דכלושי משה ואהרן לארץ ישראל עלא כאטר מה עמלושי קדוש ד' פי מי מריבה. ומן באעד יקול ואקדש בם. מקלוב לכלאם. ולאכן חתה משה ואהרן מה תעאקבו כאנשי עלא כאטר הומאן קדושים יאסר. וחתה ואלו אלי נצאר קדוש ד' אפילו הכי רבבי עאקבהם כיף אלי מה עמלושי קדוש ד'. ובהאדה הוני רבבי קאלו מה תכאפשי עלא הדנוב מתאעך. כאנשי כראך כביר יאסר. והוני אחנאן נסתמאו כיף למורה והתלמיד באש נעלמו ישראל.

אכואני לעזאז. לחז''ל קאלו. הקב''ה הצדיקים לא מביא תקלה לידיהם. ומוש כאן הומאן ברך כאנשי חתה עלא בהמתן. ומערוף למעשה מתאע רבי חנינה פלחכאייה האדי. ולאכן לכלאם האדה נלקאוו מקלוב עלא אלי מכתוב פלמשלי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. תמה האשכון יפסר אלי הצדיק ינזם יגלט ולחסיד מה יגלטשי. ולאכן לחכמים קאלו אלי הצדיקים רבבי מה יעטרומשי פלעבירות. לאכן לחז''ל יקצדו. אלי לואחד אלי ירץ' באלו פי חאזה. רבבי יעאוונו באש מה יגלטשי פיהה חתה ואלו הווא מה יערפשי אלי תמה חראם פלחאזה האדיך רבבי יעאוונו באש מה יעמלאשי. ולמשלי יקצד אלי לעבד מוש פי כל שיי ירץ' באלו יאסר. ותמה חאזאת אלי מה ירצ'שי באלו פיהם יאסר וקתהה ינזם יגלט פיהם. ולחז''ל פסרו אלי הצדיק מאענאהה אלי חראם מה יעמלושי ולחלאל יעמלו. ינזם יגלט פי באעד לחאזאת. ולאכן לחסיד אלי חתה לחלאל מה יעמלו כאנשי אידה כאן יערף אלי מה יווצלושי ללחראם. האדאך ינזם מה יעמלשי דנוב אלי הווא עאמל גדר וטאביה באש מה יוצלשי ללחראם.אחנאן צחיח מה נזמושי נכבשו יאסר. עלא כאטר מראת לכבש יאסר ינזם יכללי לואחד ישלם פי כל שיי. לאכן מעה זמיע האדה ילזמנה נרצ'ו באלנה יאסר פלחאזאת לחראם באש רבבי יעאווננה מה נגלטושי. מתלן הצלה. אידה כאן נרצ'ו באלנה באש נצליוו הצלאואת התלאתה מריגלין. רבבי יעאוונה באש מה יזיוונאשי קצ'יאת אלי ינסיוונה פצלה. ולחז''ל קאלו. אידה כאן ואחד גלט מררה ומה לבששי תפלין. יבדק התפלין מתאעהו. עלא כאטר ישראל קדושים. וכלהם ילבשו תפלין וירצ'ו באלהם באש מה ינשאוושי חתה מררה. ואידה כאן נשאהו. מאענאהה הווא מה קאעדשי ירץ' באלו באש יקיים מצות תפלין. והווא קאעד ילבשו כל יום. האש מאענאהה. מאענאהה התפלין מתאעהו פסול. ובהאדה ילזמו יבדקו. ופלמצוות לכל איכאך. אידה כאן ואחד ילקא רוחו קאעד יגלט פי באעץ' למצוות. ילזמו יעמל גדר וטאביה באש וקתלי יזי חיגלט רבבי יעאוונו באש מה יעמלשי לעבירה האדיך. ונזיבו הוני מעשה אלי מכתוב פי סדור שאל אביך ויגדך חלק א' . רבי חיים מבריסק חכה למעשה האדה וקאל אלי האדה מה תתסמאשי רוח הקדש. ולאכן למעשה התאני יסתממה רוח הקדש. למעשה לאוול עלא רבי יושע בער. מררה פי עשרת ימי תשובה כאן רבי יושע בער פי בריסק. וקתהה רבי יהושע לייב הווא הרבי מתאע בריסק. ווקתלי רבי יושע זאר רבי יהושע וקאלו אלי חירווח. קאלו אנתון נהאר לערבה מתאע כפור מאזלתו פתנייה ונערף אלי אנתון תרדו באלכום יאסר פלמאכלה. וממכן יאסר מה תלקאוושי מאכלה כשרה כיף מה תחבוהה אנתון. ובהאדה כוד נפץ דזאזה אלי טייבהה פי דארו באש תאכלהה נהאר ערב כפור פסעודה המפסקת. כדאהה ומשא. נהאר לערבה מתאע כפור פי סעודה המפסקת כרז למשרת מתאע רבי יושע נפץ הדזאזה וחטהה קדאם רבי יושע באש יאכלוהה. לאכן רבי יושע שם הדזאזה קאל ריחתהה מה עזבתנישי. למשרת קאלו מה פיהה שיי. מה חבשי יאכל. וקתלי וצלו לדאר באעד כפור. לקא זאהו זואב מן ענד רבי יהושע ויקולו אלי הדזאזה פיהה ספק. באעד מדדה ספר מררה אוכרה רבי יושע לבריסק. ומשא טול לדאר רבי יהושע באש ישוף הספק מתאע הדזאזה. ווקתלי וצל וקתהה התלאתה מתאע הצבאח. דק עלא דאר הרבי קאלו למשרת. אלי הרבי תווה כיף דכל ינעש. באע תקון חצות קעד יקרא ותווה כיף דכל ירתאח שוייה. רבי יושע כרז באש ימשי לותיל. ולאכן רבי יהושע כרזלו יזרי ונאדאהו וסלם עליה וקאלו אלי הווא מתאכד אלי רבי יושע מה כלאשי מן הדזאזה. עלא כאטר הווא מקפיד יאסר פלכשרות מתאע למאכלה וודאי רבבי מה יעטרושי באש יאכל מן דזאזה פיהה ספק. והווא מה בעתלו הזואב אלי יקולו אלי הדזאזה פיהה הספק. כאנשי באש יתבת כלאם הש''ע אלי קאל ילזמו יקולו. וכמל רבי חיים אלי האדי מה תסתמאשי רוח הקדש. אלי מערוף אלי ירץ' באלו פי מצוה יאסר מן השמים יעאוונו באש מה יגלטשי פיהה. ולאכן למעשה מתאע מהר''ם פדווה האדאך יסתממה רוח הקדש. אלי מררה נצארת חריקה פי מכזן מתאע זוז שוראכה. וחרקתלום הסלעה לכל. וחתה הזמאם מתאע לחשאב תחרק. והומאן חבו יקסמו אלי פצ'ל ומה ערפושי כיפאש יקצמו. האדה קדאש כדה ולוכר קדאש. משאו למהר''ם פדווה. טלב מנהם לילה תכמאם. מן גדווה עטאהם זמאם מכתוב פיה אלי כאן מכתוב פזמאם אלי תחרק אלי כתבו הווא פלילה האדיך. כדאו זמאם ומשאו לדיבו מתאעהם באש ישופו השנווה אלי מאזאל באש יקסמו. לקאו הזמאם מתאעהם אלי פי באלהם תחרק מה תחרק מנהו כאן הזלאדין מתאעהו. זאו יתבתו פיה ופזמאם אלי עטאהולום מהר''ם פדווה לקאו כיף כיף תקול עליה ואחד ימל עליה והווא יכתב. וכמל רבי חיים מבריסק. אלי חאזה כיף האדי ילזמהה רוח הקדש. ולאכן באש ישם דזאזה ומה יאכלאשי עלא כאטר מה עזבתושי והייא פיהה ספק מה יסתחקשי לרוח הקדש . יהי רצון. אלי רבבי יעאוונה באש נעטרושי פי חתה עבירה. ויעטינה לכיר וצחה ולהנה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.

תגובות

פרשת ואתחנן

נצטווינו בפרשה שמונה מצוות עשה וארבעה מצוות לא תעשה.

מצוות עשה הן:

א} ליחד שם ה' יתברך בלי שותף דהיינו שרק הוא ברא את העולם לבדו בלי שום שותף.

ב} לאהוב את ה' יתברך בכל לבבינו ובכל נפשינו ובכל ממוננו.

ג} לאהוב וללמד את אחרים תורה.

ד} לקרא קריאת שמע בלילה וביום.

ה} להניח את התפילין על ידינו.

ו} להניח תפילין בראש.

ז} להניח מזוזה על דלת ביתנו.

ח} להחרים את כל שבעה אומות שהיו גרים בארץ ישראל. עכשיו הם כבר כלו.

מצוות לא תעשה הן:

א} שלא נתאוה משהו שלא שייך לנו. יש חילוק בין מצוה זו למצות לא תחמוד שמצות לא תחמוד היא שנתאוה ונעשה מאמץ כדי לקנות אותו דבר אבל מצוה זו אפילו בתאוה לבד אסור.

ב} אסור לנסות את ה' יתברך אלא במצות מעשר.

ג} אסור לרחם על הגויים שגרים בארץ ישראל. עכשיו כבר כלו.

ד} אסור להתחתן על הגויים.

בפרשה ספר משה שהוא התפלל לה' יתברך 515 תפילות כמנין ואתחנן כדי שיזכה להיכנס לארץ ישראל אבל ה' יתברך לא הסכים ויאמר לו אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה וכדי שלא להחזירו ריקם הרשה לו לעלות אל ראש הפסגה ולראות משם את ארץ ישראל. עוד ציווהו ה' יתברך לצוות את יהושע ולחזקו ולאמצו בשביל שהוא יכניס את בני ישראל אל הארץ.

עוד נספר נשה שהתורה כתובה על שני לוחות אבנים וגם הזהיר את בני ישראל שעוד ימים באים והם מזניחים חס ושלום את ה' יתברך והולכים לעבוד עבודה זרה וה' יתברך יענישם אבל הבטיח להם כשיחזרו בתשובה יסלח להם ה' יתברך ויחזרם כבתחילה בביאת הגואל במהרה. עוד ספר משה שהדור הקודם שמע בשעת נתינת התורה שני הדברות הראשונות ויאמרו למשה שידבר הוא אל ה' יתברך ואחר כך ידבר עמם בשביל שפחדו לשמוע מפי ה' יתברך ישר. ציוונו משה לשמוע תמיד בקול ה' יתברך שאז יטב לנו ויאהב אותנו ה' יתברך ויהיה תמיד בעזרנו שכל העולם לא נברא אלא בשביל ישראל ובני ישראל לא נבראו אלא לעשות רצון ה' יתברך.

ויש לשאול כמה שאלות:

א} כתיב ''ויתעבר ה' בי למענכם'' פירוש הפסוק שמשה אמר לבני ישראל שה' יתברך כעס עליו בגללם וגזר עליו שלא להיכנס לארץ ישראל. והכוונה פשוטה כדי שנבין ונלמד משהו ויש לשאול מה רצה ללמדינו כשהוא אינו נכנס לארץ ישראל?

ב} למה כתיב ''ויתעהר'' ולא כתיב ''ויתאנף'' או ''ויכעס'' וכדומה?

ג} כתיב ''רב לך אל תוסף וכו',, שאלו חכמינו זכרונם לברכה מה פירוש ''רב לך'' והשיבו שעיקר כוונת משה רבינו להיכנס לארץ ישראל לא בשביל לאכול מפריה ולשבוע מטובה אלא כדי לקיים המצוות התלויות בארץ ולכן אמר לו ה' יתברך רב לך שכר בעולם הבא ויש לשאול והלא אמרו חכמינו זכרונם לברכה בפרקי אבות אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקיים פרס אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקיים פרס ואם כן מה תשובת ה' יתברך?

נקדים עוד שאלה אמרו חכמינו זכרונם לברכה במדרש כשהגיעה שעתו של משה להיפרד מון העולם בא אליו מלאך המות ליטול נשמתו אבל משה העיפו מפניו חזר מלאך המות אל ה' יתברך וקבל בפניו על משה אמר ה' אל משה הגיעה שעתך אמר לו משה אל יגע בי מלאך המות הסכים ה' יתברך אבל הנשמה לא הסכימה ואמרה להב' יתברך שאינה רוצה להיפרד מהגוף הקדוש נשקו ה' יתברך ונדבקה הנשמה בשכינה ונפטר משה. ויש לשאול מה חשבה הנשמה בתחילה הלא סוף כל אדם למות ואפילו אותם שעלו לשמים חיים {עיין פרשת ויגש ששרח בת אשר עלתה לשמים והיא חיה} מכל מקום הגוף נשאר במקום קרוב בשמים ורק הנשמה עלתה? ועוד למה נדבקה אחר כך הנשמה בשכינה ויצאה מן הגוף?

ברם כתב הרמב''ם שעיקר השכר בעולם הבא הוא להנות מזיו השכינה שזה תענוג גדול ואי אפשר לתארה במלים וכל כמה שעושה האדם מצוות כך מתקרב יותר ויותר לשכינה ולכן נשמת משה רבינו לא רצתה בתחילה לצאת מהגוף כדי שמשה יעשה עוד מצוות ותתקרב יותר ויותר אל השכינה אבל כשה' יתברך נשקה ונתחברה בשכינה הסכימה לצאת.

ולכן משה רבינו שרצה להידבק כמה שיותר בשכינה רצה ליכנס לארץ ישראל כדי לקיים גם המצוות התלויות בארץ אבל כשה' יתברך אמר לו ''רב לך'' אף על פי שזה נגד רצונו בטך רצונו מפני רצון ה' יתברך אבל חשב למה ה' יתברך לא נתן לו להיכנס כדי לעשות המצוות התלויות בארץ ולכן אמר לבני ישראל ''ויתעבר בי ה' למענכם'' ויתעבר מלשון עבירה שנענש בשביל שלא קדש שם ה' במריבת מי מריבה {עיין פרשת......} וסיים הפסוק ''ויקדש בם'' פירוש שה' יתברך חשב לו עבירה שאינה נחשבת לעבירה כדי שילמדו ממנו בני ישראל ומה ילמדו ממנו על זה סיים הפסוק ''עלה ראש הפסגה'' פירוש כל אדם שנתן לו ה' יתברך עלייה וגדולה בין בביתו בין בעירו בין בכל העולם כמו שכתוב במסכת שבת צריך להיזהר ''ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה'' פירוש צריך שיתן שעתו על האנשים אשר ברשותו ''ראה בעיניך'' פירוש שצריך להתבונן היטב למה אמר ה' יתברך למשה ''לא תעבור את הירדן הזה'' אם על מי מריבה הלא כתיב ''ויקדש בם'' אלא בודאי בגלל עוונות בני ישראל בשביל שמשה הוא גדול הדור אף על פי שמשה היה מוכיח אותם ואם כן לו היה לו להיענש עליהם מכל מקום צדיק כמשה נחשב לו לעוון שהקדוש ברוך מדקדק עם חסידיו כחוט השערה ונענש ולא נכנס לארץ ישראל.

אחי היקרים!!! מצות הוכיח תוכיח חובה היא על כל אחד ואחד ואינה רשות ואם יראה האדם חבירו חוטא ולא מוכיח אותו נענש גם הוא ולכן צריך כל אדם להוכיח את חבירו ולא ישתמט ויאמר מה אכפת לי שהפסוק אמר ''לא תגורו מפני איש''.

ברם יש לשאול שכתוב בגמרא כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע? אלא שספרו חכמינו זכרונם לברכה שבזמן חורבן בית ראשון נגזר רק על הרשעים למות ולא על הצדיקים באה מידת הדין לקטרג ואמרה מה נשתנו אלו מאלו השיב אותה ה' יתברך משום שאלו צדיקים ואלו רשעים חזרה וטענה מידת הדין והלא הצדיקים לא הוכיחו אותם השיב אותה ה' יתברך שגלוי וידוע לפני שאף על פי שמוכיחים אותם לא היו חוזרים בתשובה חזרה וטענה מידת הדין זה גלוי לפניך אבל לצדיקים לא היה גלוי ולא הוכיחו נגזר עליהם שימותו הם תחילה. וחכמינו זכרונם לברכה בארו שהדבר שאין מוכיחים אותו דוקא שהדבר הוא מדרבנן והחוטאים לא יודעים את האיסור ואם מוכיחים אותם ברור שלא ישמעו ואמרינן מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים אל אם ם יודעים האיסור ומזידים ואינם יכולים להתגבר על היצר הרע ולפרוש צריך להוכיחם בנחת ובמתינות עד שישמעו.

ובערינו ברוך ה' הכול יודעים את חומר האיסור ואם כן אין להשתמט ולומר שאין להוכיח ובפרט שאנשי ערינו ידועים ביראת שמים ואם כן תיכף כשיוכיח אותו יבין ויתעורר ויפסיק את האיסור ולכן עלינו להוכיח את חבירנו וגם חבירינו צריך לקבל את התוכחת בשמחה שהפרישוהו מן האיסור שלא יענש בעולם הבא וגם יכיר את טובת המוכיח שמאהבתו מוכיחו שלא יענש בעולם הבא.

ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו לעשות את מצוותיו בלב שלם ויתן לנו את הבריאות והטוב ויגאלינו במהרה אמן!!!  

בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} בפרשה של השבוע שעבר משה רבינו אמר לנו שהקב"ה כעס עליו בשבילנו ואמר לו לא תכנס לארץ ישראל ואח"ך אמר לנו על המלחמות של סיחון ועוג שנתן ארצם לבני ראובן וגד וחצי שבט מנשה, ובפרשת השבוע חזר ואמר לנו שהתפלל להקב"ה שיכנסהו לארץ ישראל, למה משה רבינו הפסיק בינתים שהיה לו אחר שיאמר לנו שהקב"ה אמר לו לא תכנס לארץ ישראל יאמר שם שהתפלל ואח"ך יספר לנו על סיחון ועוג? ב} משה רבינו התפלל 515 תפלה למה לא אמר לנו רק אתה החלות וכו'? ג} הקב"ה אמר למשה אל תוסף דבר אלי וכו' חז"ל אמרו שאם הוסיף והתפלל תפלה אחרת היה נכנס לארץ ישראל משה רבינו הבין שאין לו להוסיף, למה לא הבין כמעשה העגל שהקב"ה אמר לו הניחה לי ואכלם והבין משה שכשיתפלל עליהם יצולו וכאן הבין שלא יוסיף להתפלל? ד} הקב"ה אמר למשה עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה, משה רבינו היה יושב חוץ לארץ ישראל וכשיראה לפניו וימינו ושמאלו רואה ארץ ישראל אבל לאחריו אינו רואה ארץ ישראל א"כ היה לו לומר לו שיראה רק לשלשה צדדים?

אולם כדי לתרץ נתחיל לתרץ שאלה אחרת למה בני ראובן וגד בחרו עבר הירדן ואם בשביל המרעה הרי אמרו חז"ל שמצרים בנה חברון וצוען לבניו והפסוק אמר שבנה חברון קודם צוען בשבע שנים. חז"ל שאלו איך אפשר שיבנה לבנו הקטן קודם הגדול שצוען הוא הגדול ותירצו לא ר"ל שנבנה קודם אלא חברון יותר טובה מצוען בחקלאות בשבע פעמים, וחברון המקום היותר הגרוע בחקלאות ולזה היו רועים בה המרעה, וצוען היתה יותר מקום טוב בעולם בחקלאות חוץ מארץ ישראל א"כ מה נחשבת עבר הירדן נגד חברון ולמה בחרו עבר הירדן ואם תאמר משום שראו שארץ ישראל דחוקה ואינה יכולה להשיאם הרי אמרו חז"ל למה ארץ ישראל נקראת ארץ צבי משום כשם שהצבי אחרי שישחטוהו ויפשיטוהו עורו אינו מחזיק את בשרו שכשבשרו בתוכו ימתח אף ישראל ככה כשבניה בתוכה תמתח ותגדל כמו שאמרו חז"ל שינאי המלך היו לו ששים עיר בהר וכל עיר היו בה 600000 איש וכולם נחרבו משום שהיו משביעים הרבה.

ובגמרא יש רב שאמר שהוא ראה הר המלך הזה ואינו מחזיק 600000 איש ותירץ שארץ ישראל נמתחת א"כ למה רצו עבר הירדן? ולמה משה רבינו כשאמרו לו רוצים עבר הירדן כעס עליהם ודבר עמהם קשות וקרא אותם אנשים חטאים עד שאמרו לו גדרות צאן נבנה ובתים לבנינו ונוציא להלחם עם שאר ישראל, היה לו שקודם שיכעס עליהם ישאל אותם וידבר עמהם רכות ואם ימצאם טועים יכעוס עליהם? אבל חז"ל תירצו שבני ראובן וגד לא חשבו על המרעה ואותה רק עלילה, הם חשבו אם יורישו בעבר הירדן תהיה עבר הירדן כוללת עם ארץ ישראל ונקרא משה רבינו נכנס לארץ ישראל ונבטלת הגזרה ויכנס עמם לארץ ישראל ולכן מתחילה משה רבינו לא דיבר עמם רכות כדי שלא יאמרו שהוא מחניף להם.

במסכת בכורים יש מחלוקת בין רבנן ורבי יוסי הגלילי אם מביאים הבכורים מעבר הירדן או לא? רבנן אמרו מביאים שאפי' שאינה ארץ ישראל אבל שייכת עמה ויוכל לומר האדמה אשר נתתה לי ה', ורבי יוסי הגלילי אמר שצריך ארץ זבת חלב ודבש ולכן אין מביאים בכורים מעבר הירדן. ר"ל רבנן סברי שעבר הירדן נקראת ארץ ישראל ורבי יוסי הגלילי סובר שאפי' שנתנה לנו הקב"ה מ"מ אינה נקראת כארץ ישראל מאה אחוז.

ולזה משה רבינו אמר לנו שהוא התפלל לה' להכניסו לארץ ישראל וה' לא קיבל תפלתו אבל אחרי שירשו בני ראובן וגד וחצי שבט מנשה בעבר הירדן אף הוא חשב שנקרא שהתחיל להכנס לארץ ישראל ונתבטלה הגזרה ובפרט שמביאים ביכורים מעבר הירדן ונקראת האדמה אשר נתתה לי ה' ולכן התפלל פעם אחרת אתה החלות ר"ל התחלתי להכנס תניחני להמשיך. וזהו מה שאמר אעברה נא בארצך ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן השיב לו הקב"ה רב לך נכון שהדין כרבים שהם רבנן שיכולים להביא ממנה ביכורים ונקראת האדמה אשר נתתה לי ה' אבל אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה ר"ל לא תוסף על הדברים שאמרתי לך שהקב"ה לא גזר על משה רבינו רק על הגבול של ארץ ישראל שאמר לו עליהם בפרשת פינחס. ולזה אמר לו עלה ראש הפסגה וכו' וראה משם גבול ארץ ישראל מארבע רוחות ששם גזרתי שלא תכנס ולא משום שהקב"ה יש לו בעיה עם משה רבינו ח"ו או לא אוהבו אלא משום שיש טעם שלא יכנס והטעם הזה רק בגבול שאמרם לו.

וכאן רצה להבין אותנו שהקב"ה צונו לעשות מצוות התורה לא משום שהקב"ה רוצה שיאסרנו מאיזה דברים אלא יש טעמים וכל מצוה בשכרה כמו שאמר לנו משה רבינו אח"ך שאין שום דבר מוצדק ומתוקן כמו שכתוב בתורה אבל אנו אין מבינים הטעמים. וכאן צריכים ללמוד מוסר שלפעמים תמצא אדם מדבר על מצוה מהמצוות כאלו התורה לא היה לה לכותבה או ח"ו הקב"ה טעה כשצונו לעשות אותה מצוה, משל לא תשנא את אחיך בלבבך היא מצוה ממצוות התורה וחז"ל אמרו שלא נחרב בית המקדש שני רק משנאת חנם ואינה נבנית רק באחדות. והמצוה הזאת היא שאין לנו לשנוא אף אחד רק מי שעובר על מצוות התורה בפרהסיה, ובזמנינו אף אחד שרוב האנשים שאינם יראי שמים נקראים תינוק שנשבה ואפי' שיש מי שעשה לנו רעה אסור לנו לשנוא אותו. יש מי שאומר איך יעשה עמי הרע ואיני שונא אותו דבר זה לא יתכן! וכי אנו יודעים יותר מהקב"ה! הרי הקב"ה אמר לך לא תשנא אחיך בלבבך וכי התורה מוטעית! יכול האדם לומר המצוה הזאת קשה והשתדל לקיימה והקב"ה יעזרני. וישתדל בפועל ולא בפה.

אנו בעירנו ברוך ה' יש לנו האחדות, בהלויה לא אליכם תמצא כל האנשים ובשמחות הקב"ה ירבה לנו ולכל ישראל תמצא כל האנשים, אדם שהוא חולה או צריך לדם או יש לו בעיה כל האנשים עוזרים אותו וכל אחד עוזר כל מה שאפשר לו. ואם תמצא אדם שלא עזרו אותו אם משום שלא שמעו או שלא יכלו. אנו כולנו שותפים זה בזה ונקרא שיש לנו האחדות, אבל הנקודה הזאת היא חסרה לנו ומחסרת מערך אחדותינו למה אין מסירים אותה כדי שתהיה האחדות שלימה ואין טוב יותר מהאחדות ובפרט בזמן הזה שאבותינו ואבות אבותינו עבדו והשתדלו ותקנו כדי להגיע לזמן המשיח שהוא יושב לפני השער ועדיין רק מעט. ויש גם בעולם החזרת בתשובה גדולה מאד אף אנו צריכים לתקן עצמינו בדברים שחסרים בהם להכין דרך למשיח. וכדי שנזמין ונראה המשיח נקודה מנקודות הוא הדבר הזה שבכל פעם ופעם תשמע אדם שאומר לך פלוני איני עוזרו כלל ואיני אוהבו לפי שעשה לי כך וכך, לא! זה יצר הרע שמצא שיש לנו האחדות ורוצה להרחיקה ממנו, הוא עשה לי אבל אני איני מאבד המצוה היקרה הזאת של האחדות בדברים של היצר הרע והבלי עולם הזה. ובאחדות הקב"ה נותן לנו הטוב והשלום והבריאות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

 

ויש לשאול כמה שאלות:

א} כבר ספרנו בתחילת הפרשה שמשה התפלל 515 תפילה כדי להיכנס לארץ ישראל וה' יתברך לא קבל תפילתו ויש לשאול מה בא ללמדינו? האם בא ללמדינו שאנחנו שפחותים הרבה מאוד ממנו שלא נתפלל כלל ועיקר חס ושלום כיון שלא יעזור?!

ב} כבר כתבנו שפרשת ואתחנן היא אחרי תשעה באב שאז אנחנו מתעוררים להתפלל לה' יתברך שיבנה לנו את בית המקדש ויגאלינו גאולה שלימה והנה אנחנו קורים בתורה פרשת ואתחנן שבה מסופר שמשה התפלל מאות ברכות ולא נענה כדי שהמורל שלנו ירד?!

ג} בפרשת דברים על עניין שמשה אינו נכנס לארץ כתיב ''גם בי התאנף ה' בגללכם'' ואילו בפרשת ואתחנן כתיב ''ויתעבר ה' בי למענכם'' למה פעם כתיב ''בגללכם'' ופעם ''למענכם''?

ד} כבר ספרנו בפרשת בלק שמשה ואהרון לא נכנסו לארץ ישראל בשביל שלא עשו קידוש ה' שכשצמאו בני ישראל אמר ה' למשה שידבר אל הסלע ויוציא המים אבל משה לא דבר אליו אלא הכה אותו ובזה החמיץ מצוות קידוש ה' שהיה לו לדבר אליו ובזה ילמדו בני ישראל קל וחומר מה אבן שאינו נענש ואינו מקבל שכר אפילו בדיבור לבד שמע בקול ה' יתברך כל שכן הם עצמו שנוטלים שכר ונענשים שצריכים לשמע בקול ה' יתברך {וכבר כתבנו שם הטעם למה משה ואהרון הכו את הסלע ולא דברו עמו}  ואחר כך סיים הפסוק ''המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' ויקדש בם. הדברים הפוכים!!! {עיין פירוש רש''י}.

ברם נקדים ספור שקרה בזמן מלחמת העולם הראשונה הגרמנים איימו הצרפתים לפוצץ הרכבת אם לא יהרגו חמשה יהודים הצרפתים שרצו לשמר על הרכבת על כרחם הסכימו להרג חמשה יהודים אבל הבעיה איך להרג יהודים חפים מפשע מה יגידו העולם!!! מה עשו? יש להם בבתי הסוהר כמה יהודים נאשמים בעבירות קלות שחייבים עליהם קנס כספי ולכל הפחות חודש מאסר וכדומה. בזמן המשפט הביאו את הראשון ויאמרו לו במה נאשם השיב להם שגנב אופניים חרצו דינו למיתה והצדיקו עצמם שאם היה בעל האופניים שהיהודי גונב אותה היה היהודי הורגו וכן עשו לארבעה הנשארים.

הרבה טעמים אמרו חכמינו זכרונם לברכה למה משה לא נכנס לארץ ישראל  חוץ מהטעם שכתוב בפרשה:

א} כתוב בתהילים פרק..... ''מזמור לאסף אלוהים באו גויים בנחלתיך וכו',, ושאלו חכמינו זכרונם לברכה האם שמחה שנכנסו גויים לארץ ישראל וחרבו את בית המקדש עד שאסף אמר מזמור ולא קינה? ותירצו שעצם חורבן בית המקדש היא טובה גדולה לבני ישראל שאם לא נחרב בית המקדש היה ה' יתברך חס ושלום משכך חרונו על בני ישראל והם כלים בר מינן ולכך החריב בית המקדש וניצולו בני ישראל ואם כן משה לא נכנס לארץ ישראל שלא יבנה הוא את בית המקדש שצדיק כמוהו כשבונה אין ה' יתברך חס ושלום יכול לחרוב ואז בר מינן אין דבר אחר לשכך חס ושלום חרום אף ה' חוץ מישראל עצמם.

ב} משה נפטר ונקבר לפני בעל פעור והטעם שבתקופת כל שנה ושנה מיום שחטאו בני ישראל עולה קליפה על עוון בעל פעור לקטרג על בני ישראל ולפיכך נקבר שם משה כדי להרדים אותה קליפה ולא להרשות לה לעלות ולקטרג על עם ישראל.

ג} שם היו קבורים גם מתי מדבר כדי שיחייה אותם בזמן תחיית המתים.

ד} שלא יאמרו על עצמו התפלל ונכנס לארץ ואילו עליהם עמד מנגד ולא התפלל ולפיכך לא נכנס.

ה} שבסיפור מי מריבה כשהקהיל משה את בני ישראל להכות את הסלע אמר להם ''שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים'' על כינויו לעם ישראל וקרא אותם ''מורים'' נענש כיון שה' יתברך אינו רוצה מי שמדבר לשון הרע על עמו ישראל. {עיין סיפור אליהו הנביא בפרשת פינחס}.

ולפי זה יתרצו כל הקושיות ה' יתברך פדה את בני ישראל ולפיכך החריב את בית המקדש להיפך ממה שעשו הצרפתים שפדו את הרכבת בדמם של חפים מפשע ואם משה היה נכנס לארץ ישראל לא היה בית המקדש נחרב והיו שונאי ישראל כלים ולפיכך ה' יתברך אמר לו שהוא לא נכנס בשביל עוון מריבה שלא עשה קידוש ה' אבל זה רק תואנה ואין זה אמת שסיים הפסוק ''ואקדש בם'' פירוש שרק בגלל בני ישראל שלא יהיו כלים בזמן החורבן ולא בגלל קידוש ה' ועוד להגן עליהם מקליפת פעור ולהחיותם בזמן תחיית המתים.

ובפרשת דברים כתב בגללכם פירוש שלא יאמרו שלא התפלל עליהם כראוי ולפיכך גם הוא לא נכנס ואם היו בני ישראל נכנסים גם משה היה נכנס עמהם. וזה בשביל שאמר להם ''שמעו נא המורים'' ולפיכך חכמינו זכרונם לברכה תיקנו פרשת ואתחנן אחר תשעה באב כדי לדעת שעצם יסורי הגלות הוא מפני השנאת חינם. שמשה רבינו אמר רק מילה אחת על בני ישראל ולא הועילו לו כל תפילותיו ואיך אנחנו יכולים לדבר לשון הרע ורכילות על חבירנו. שזה עוון שנענשו עליו גדולי האומה והם משה ואליהו ונענשו איך אנחנו יכולים לעבור עליו בשאט נפש כאילו לא אכפת לנו כלל וכאילו לא רוצים שתבנה בית המקדש. רואים את ההפסד על המקום וכאילו לא רואים ולא חוזרים בתשובה ולסגור את הפה. ואין לומר ששנאת חינם פירוש ששונא את חבירו סתם והוא  לא עשה לו רעה אלא אפילו עשה לו רעה אסור לשנותו רק לדבר אליו ולברר למה עשה לו רעה והטועה יבקש סליחה. ועוד שחורבן הבית היה על רוב עוונות בני ישראל ואי אפשר שרובם שונאים את חבריהם סתם בלי סבה דבר שאינו נכנס לשכל שבודאי שרובם שונאים את חבריהם בגלל איזה רעה שעשו להם ואפילו הכי נחרב הבית להודיע כמה קשה השנאה. ואפילו אם נאמר שזה ספק ואולי היו רובם סתם שונאים את חבריהם מה התועלת תצמח לו אם חבירו יתמוטט ותקרה לו רעה ואפילו אם נגיד שיש לו תועלת מה חשובה זאת התועלת לעומת בנין בית המקדש והגאולה.

אחי היקרים!!! עברו רק כמה ימים מתשעה באב ועדיין כולנו אבלים על מה שקרה לנו מלפני אלפיים שנה כמו שציוונו חכמינו זכרונם לברכה ואם אנחנו רוצים שזאת תשעה באב האחרונה שעברה באבל אבל תשעה באב הבאה תהיה לשמחה ולששון צריך להתאחד ולחיות בשלום ובאהבת חינם ובעזרת ה' יתברך נגאל גאולה שלימה במהרה בקרוב!!!

ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו שלא לשנא את אחינו רק לחיות בשלום ובאחדות ובזכות זה יגאלינו בקרוב!!! 

 

תגובות

פרשת עקב

נצטווינו ששה מצוות עשה ושניים מצוות לא תעשה.

מצוות עשה הן:

א} לברך ברכת המזון אחר אכילת כזית פת.

ב} לאהוב את הגר.

ג} ליראה מן ה' יתברך.

ד} להתפלל כל יום לה' יתברך.

ה} להידבק בתלמידי חכמים.

ו} להישבע רק בשם ה' יתברך. אסור להישבע אלא אם כן חייבוהו הדיינים להישבע.

מצוות לא תעשה הן:

א} אסור להנות ממה שעושים אותו לעבודה זרה.

ב} אסור להנות מקרבן עבודה זרה.

מייעץ לנו משה רבינו עצות גדולות ואמר לנו אם נשמע בקול ה' יתברך ה' יתברך ישפיע עלינו את טובו בריאות והצלחה וניצחון על אויבינו ויאמר לנו שאין על מה לפחד מאויבינו אף על פי שהם רבים יותר ממנו וגם גבורים יותר ממנו אלא צריך לזכור תמיד מה עשה ה' יתברך לפרעה שהיינו לו לעבדים ויעש ה' יתברך נסים ונפלאות והוציאנו מתחת ידו ואם יש לבן אדם בעיה צריך לזכור את ה' יתברך שיכול להושיע אותו ולהוציאו מצרה לרוחה ומאפילה לאור גדול כמו שראינו שאבותינו כשיצאו מארץ מצרים לא היה להם ממה להתפרנס וה' יתברך לא זנח אותם והמטיר עליהם יום יום מן מהשמים והרוה את צמאונם מבארה של מרים וגם מלבושם ונעליהם לא בלו ולא נקרעו במשך ארבעים שנה ולא עוד אלא שהיו גדלים עמהם הבגדים לפי מדתם מזה נדע ונכיר שאין בידינו כלום אלא הכול בידי שמים ולכן עלינו לזכור את ה' יתברך תמיד ולשמור את מצוותיו. והזהיר אותנו משה רבינו שלא נחשוב שבכוחינו עשינו ועשינו את כל הממון שיש בידינו. לא בזכותינו נכנסנו לארץ ישראל ונצחנו כל אותם שבעה עממים אלא ברשעת אותם הגויים ובזכות אבותינו ירשנו את ארץ ישראל.

עוד אמר לנו משה שבשעה שעלה אל הר סיני להוריד את התורה לבני ישראל ישב שם ארבעים יום וארבעים לילה לא אכל ולא שתה אחר אותם ארבעים יום אמר לו ה' יתברך שבני ישראל עשו את העגל ואותו יום היה שבעה עשר בתמוז וירד משה מההר וירא את העגל וישלך מידיו את הלוחות שהיה כתוב בהם עשרת הדברות וישבר אותם תחת ההר ובתחילה רצה ה' יתברך חס ושלום להשמיד את שונאי ישראל אבל משה התפלל לפניו ושהה בתפילתו ארבעים יום וארבעים לילה וביום עשרים באב נתפייס ה' יתברך ויאמר למשה לעשות עוד שני לוחות ויעש כן משה ויכתוב עליהם עשרת הדברות ויסיים את זה ביום הכפורים ובשר לו ה' יתברך ''סלחתי כדבריך'' ונקבע אותו יום ליום סליחה וכפרה לעם ישראל והיום הזה חל בעשרה בתשרי אחר ראש השנה יום שבו נשפטים וביום הזה נבקש סליחה מאת ה' יתברך ונחליט עוד שלא נעשה עוונות אז ה' יתברך יפנה אלינו ויסלח לנו כמו שדפנה וסלח לאבותינו על עוון העגל.

כשבני ישראל עשו את עוון העגל החליט בתחילה ה' יתברך להשמידם חס ושלום כמו שכתבנו למעלה וירדו מן השמים חמישה מלאכי חבליה לשליחות זאת וכשאמר משה בתפילתו על עם ישראל ''זכור לאברהם ליצחק ולישראל'' הרג מהם שלושה ונשארו ''אף וחמה'' בקש משה מה' יתברך לעזור לו באחד וכשירד והרג שלושה אלפים מבני ישראל הרג את הנשאר ויש מרבותינו שאמרו שה' יתברך לא הרג מלאך אחד אלא אותו מלאך נשאר וכל זמן שיש בידינו עוונות ונענשים נענשים על ידי אותו מלאך קצת מעוון העגל.

הזכיר לנו משה רבינו על שהיינו מתרעמים לפניו ויאמר לנו שאותם תלונות כאילו מלינים על ה' יתברך חס ושלום שמשה לא היה עושה מדעתו כלום אלא הכל מציווי ה' יתברך והזכיר לנו את מחלוקת קורח ובסוף הפרשה עוד פעם מדגיש משה שאם נשמע בקול ה' יתברך ירווח לנו ויושיע אותנו ויואיל בטובו עלינו מלא נחת.

 

 

 

ויש לשאול כמה שאלות:

א} כתיב ''והיה עקב תשמעון וכו' ושמר ה' אלוהיך לך וכו',, פירש רש''י אלה המצוות שאדם דש בעקביו ויש לשאול למה לא פירש רש''י כל המצוות כפשט המצצות וממילא נשמע בין קלות ובין חמורות?

ב} כתיב ''תשמעון'' בלשון רבים וסיים ''ושמר ה' אלוהיך לך וכו' ואהבך וברכך והרבך וכו',, בלשון יחיד?

נקדים שאלה מסופר בגמרא שרב המנונא היה עני ופעם הקיז דם ולא היה לו מה לאכול כדי להברות את גופו והתעלף נשאו אותו האנשים ברחוב לביתו וראו אותו בוכה ואחר כך צוחק אחר זה יצא ניצוץ מחוטמו והתעורר נתנו לו משהו לאכול ושבה אליו רוחו ויספר להם בשעה שהתעלף ראה את עצמו עולה לשמים והביאו ה' יתברך לפניו וקבל רב המנונא על העניות שהוא שרוי בה אמר לו ה' יתברך אם אתה רוצה אחריב את העולם ועוד אברא אותה מחדש אולי תוולד במזל טוב אמר לו רב המנונא מה יותר זמן האם הזמן שנותר לו לחיות או הזמן שחיה כבר אמר לו ה' יתברך זמן שחיה כבר אז הוא בכה בשביל שקיצו קרב ויאמר לה' יתברך שכיון שלא נותר לו עוד לחיות לא צריך בשביל זה להחריב את העולם אחר זה הראה לו ה' יתברך את חלקו שבעולם הבא וישמח מאוד ויצחק שראה שחלקו גדול ויאמר לה' יתברך תוסיף לי עוד שכר אמר לו ה' יתברך ולחבריך מה אתן אמר לךו רב המנונא אני בקשתי ממי שיש בידו הרבה לתת לי ולחבירי צחק ה' יתברך והכה על מצחו בחיבה ואז יצאה אש מאפו.

ויש לשאול למה ה' יתברך השיבו שיחריב את העולם ויברא אותו מחדש ואולי יוולד בשעה טובה ומוצלחת למה לא ישנה את מזלו לטובה וחסל ואם נאמר שה' יתברך רוצה לברא את רב המנונא כמות שהוא אז מה הועיל בחורבן ובריאת העולם מחדש?

ברם ידוע שעם ישראל על המזל אבל הפרטות היא במזל למשל כשיש לבני ישראל זכות מוריד להם ה' יתברך שפע לפי אותו זכות והשפע נחלק לכל אחד ואחד לפי מזלו ולכן ה' יתברך אמר לרב המנונא שיחריב את העולם ואולי יברא את רב המנונא בתקופה שיש בה הרבה צדיקים שהכול בידי שמים חוץ מיראת שמים ואז השפע גדול ואז יגיע גם לו השפע שיוציאו מעניותו.

וזהו כוונת הפסוק ''והיה עקב תשמעון'' בלשון רבים ורוצה לומר שכל השופע יורד לפי הזכויות שיש לעם ישראל וכיון שהשופע נחלק לכל אחד ואחד לכן סיים הפסוק בלשון יחיד שכל אחד יגיע לו הרבה שופע הרבה תירוש הרבה יצהר והרבה דגן למרות שמזלו נחות דרגה עד למאוד כיון שהשופע גדול מאוד.

עדיין יש לשאול למה כתיב ''והיה עקב תשמעון'' היה לו לכתוב ''והיה עקב תשמרו ותעשו''? על זה פירש רש''י אם השופע חסר למרות שרואים שבעירנו שומרים המצוות צריכים לדעת ולהבין שזה בשביל המצוות שהודם דש בעקיביו שלא שומרים כראוי ולכן כתיב ''תשמעון'' מלשון הבנה.

אחי היקרים!!! אדם שואל למה זה שאחד יעשה מצוות והשני יהנה? התשובה ברורה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה ישראל ערבים זה לזה פירוש כשאחד עושה מצוה או עבירה נחשבת גם לחבירו והטעם כדי שכל אחד ואחד מישראל ירגיש את חבירו ויוכיח אותו כיון שישראל הם גוף אחד ולאו דוקא בדברים של העולם הא דהיינו התורה והמצוות אלא אפילו במילי דעלמא דהיינו דברים השייכים לעולם הזה ולפי זה אמרו חכמינו זכרונם לברכה שמצות גמילות חסדים היא עמוד מעמודי העולם וכמו שאנחנו ערבים זה לזה במצוות גם כן ערבים זה לזה כשנראה אחד עושה משהו שאולי חבירו יוזק ממנו צריכים לחשוב אם אותו דבר מזיק לנו בטח שהיינו מונעים אותו ואם כן צריך למנוע אותו כשמזיק לחבירו ואם לא נמנע אותו אלא כל אחד חושב רק על האינטרס שלו זה מהווה חורבן גדול ורק האחדות היא שעוזרת לנו להתקיים.

ולפי זה אם רואה את חבירו עושה משהו ויצא ממנו היזק לרואה לא ישטום אותו או יקום ממנו הרואה שאולי חבירו לחוץ מאוד ולכך עשה את זה ולהיפך צריך שיעשה חשבון נפש למה לא הרגיש בצרת רעהו ולא עזר לו במה שיכול ולכן צריכים לדובב אותו מה המניע אותו לעשות ככה ולעזור לו בקיצור צריכים להיות יד אחד וגוף אחד לעזור אחד לשני ואסור לנו לעשות רעה אחד לשני ולשבור אותו בין נפשית ובין כלכלית וכו' ובפרט בעבודה כשיש התחרות וכל אחד חושב בלבו מה אכפת לי שחברי יפסיד אני אציל את נפשי ולא אכפת לי מחברי זה טעות מרה בשביל שכולנו איש אחד אנחנו ואם אחד ממנו עצוב או חולה או שבור וכדומה גם בשמים משתתפים בצערו ואם לא נשתתף עמו ונעזור לו גם בשמים לא עוזרים לנו ואם נעזור אחד לשני ונהיה באחדות גם בשמים עוזרים לנו אפילו שיש בידינו עבירות כמו שמסופר בנביא שבימי דוד המלך שהיו בני ישראל צדיקים היו מנצחין במלחמה והיו מתים מהם בשביל שהייתה ביניהם שנאת חינם ובזמן אחאב שהיו רשעים גדולים ועובדי עבודה זרה היו נוצחים במלחמה בלי שימות אחד מהם רק כשאחאב הרג את נבות מת במלחמה נגד ארם ורק הוא בלבד מת והטעם שהייתה ביניהם אהבת חינם והאחדות שבאותו זמן איזבל אשת אחאב הרגה את נביאי ה' והיה עובדיה הנביא משרת אצל אחאב והחביא מפני איזבל מאה נביאים והיה מלוה כסף מאת יורם בן איזבל כדי לפרנס את הנביאים ויורם אף פעם לא הגיד לאמו למרות שהיה יודע שאי אפשר לומר שעובדיה לווה ממנו סכומים עצומים ויורם מלוה לו בלי שיודע מה עושה בהם ובמלחמה האחרונה כיון שאחאב הפיר את האהבת חינם והאחדות על ידי שהרג את נבות הוא לבדו מת ולכן עלינו להחזיק ידי ביד ולשמור על האחדות.

ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו להיות לב אחד כאיש אחד ובזכות זה ישלח את משיחו לגאולינו במהרה אמן!!!

 

פרשת השבוע מספרת שמשה רבינו אמר לנו אם שומעים דברי הקב"ה ונקיים המצוות ואין עושים עבירות הקב"ה נותן לנו כל הטוב וישמור אותנו ואויבינו אינם מנצחים אותנו כמו שראינו במצרים שאז היתה העיר היותר חזקה בעולם ואנו היינו עבדים שאין לנו שום כוח כדי להלחם והקב"ה עשה לנו נסים גדולים שהוצאנו ממצרים ושהקב"ה עושה לכל האומות שלוחמים אותנו נסים גדולים להצילנו. וצריכים שלא לירא מהם שיש לנו הקב"ה שהוא אלהינו גבור מאד ושהקב"ה מכלה אותם מעט מעט כדי שלא יכנסו החיות בארץ ישראל ולא רק במלחמות עוזר אותנו אף במאכל ושתייה ומלבושים וכל צרכינו כמו שראינו כשיצאו אבותינו ממצרים הקב"ה הוריד להם המן שהקב"ה שנה טבע העולם שתמיד המאכל צומח מן הארץ והמים ממטר מן השמים שהפך והוריד לנו המן מן השמים והמים מהסלע שהיא הארץ שנדע שלא רק הלחם הוא שזן האדם אלא כל דבר שאומר לו הקב"ה שיפרנס אותנו נתפרנס ממנו.

ויש פירוש אחר מה ר"ל כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם ר"ל לא רק המאכל והשתייה בלבד הם שמחיים האדם אלא צריך עמהם התורה והמצוות שאמרם לנו הקב"ה כדי שהאדם יחיה אף בעולם הבא. ובמלבוש כשהיו אבותינו במדבר בגדיהם היו חדשים ארבעים שנה ומנעליהם ג"כ היו חדשים ארבעים שנה ואמר לנו שהקב"ה מוליכנו לארץ ישראל שהיא ארץ טובה לחקלאות אבל צריכה תמיד למטר ולזה צריכים תמיד לירא את ה' שיוריד לנו המטר. והדבר החשוב שצריך לדעת אותו כשנהיה עשירים אין אומרים שאנו בכוחנו ובלמודינו עשינו כל החיל הזה, צריכים לדעת שהקב"ה הוא שעזרנו לכל הטוב הזה הכל בידו. כמה עשירים שבלילה אחת נעשו עניים וכמה עניים שלנו בלא מאכל וקמו בבקר עשירים. וצריכים לדעת שהקב"ה נתן לנו ארץ ישראל לא מצדקותינו ורשעות הגויים רק מרשעת הגויים וזכות אבותינו הקדושים. ואח"ך אמר לנו משה רבינו שעשינו העגל והקב"ה כעס עלינו והתפלל עלינו הוא ארבעים יום וארבעים לילה שיסלח אותנו והתפלל גם בעד אהרן לבדו וה' סלח לו רק החצי שנפטרו לו שני בנים ונשארו לו שני בנים. וכמה פעמים כעסנו ה' במדבר ומשה רבינו התפלל עלינו. ואח"ך עלה לשמים וישב בהר ארבעים יום וארבעים לילה אחרים כדי להביא לנו לוחות השניים, ומשה רבינו אמר לנו שהקב"ה אינו מבקש ממנו כלום רק דבר קטן שהוא יראת ה'. חז"ל שאלו וכי יראת שמים דבר קל הוא? ותירצו אצל משה דבר קל. ומשה רבינו אמר לנו שארץ ישראל תמיד עיני ה' בה ולכן צריכים להזהר עצמינו מעבירות שמי שעובר דברי המלך לפניו עונשו גדול יותר ואפי' שמלא כל הארץ כבודו אלא שבארץ ישראל השכינה יתירה והקדושה יתירה והעבירה עונשה גדול יותר ואם שומעים דברי הקב"ה ומקיימים המצוות הקב"ה יברך אותנו בכל טוב וכל מקום אשר תדרך כף רגלינו יתנו לנו. ומשה רבינו מרוב אהבתו אותנו בכל פעם יאמר לנו שאם נירא את ה', ה' יברך אותנו.

בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} משה רבינו כשזכר אותנו במעשה העגל אמר ואתנפל לפני ה' בראשונה וכו' ואח"ך הפסיק ואמר לנו שכעסנו ה' במדבר כמה פעמים בתבערה ובקברות התאוה וכו' ממרים הייתם וכו' ואח"ך חזר ואמר שהתפלל עלינו במעשה העגל ואתנפל לפני ה' את הארבעים וכו' למה הפסיק בינתים היה לו לסיים לומר לנו שהתפלל על עון העגל ואח"ך יאמר לנו שעשינו הרבה עבירות? ב} משה רבינו אמר לישראל שעשיתם העגל וכעסתם ה' כמה פעמים מקציפים הייתם את ה' וכו' ממרים הייתם וכו' אולם אותו הדור שעשה כולם מתו שאז שנת הארבעים לצאת ישראל ממצרים ודור המדבר כולם מתו היה לו לומר להם אבותיכם עשו שאותם שמקשיבים לו לא עשו כלום? ג} משה רבינו היה מתפלל לה' על עון העגל ואמר לו זכור לאברהם ליצחק וליעקב אל תפן אל קשה העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו מלת אל תפן אינה מובנה שפירושה עשה עצמך כאילו לא ראית, היה לו לומר סלח להם בזכות אבות?

אולם ידוע מה שהקשו חז"ל על הפסוק פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים מה עשו הבנים כדי שיענשו אותם? ופירשו רק כשהבנים הולכים אחר מעשי אבותיהם אבל אם האבות צדיקים הקב"ה מעביר להם ואינו מענישם בעולם הזה. ולזה משה רבינו אמר להקב"ה זכור לאבותינו הקדושים שלא עשו עון ולכן לא תענש אותם רק בניהם אם עושים עבירות. וזהו מה שאמר הפסוק העם הזה אבל בניהם אין לי מה להשיב ולזה אמר אל תפן שלא תפן עכשיו לעון הזה רק לבניהם ולכן משה אמר לדור שנכנסים לארץ ישראל שיזהרו עצמם מאד שנחשב שאתם עשיתם שעון הזה תלוי בכם עד דור רביעי ולא רק עון העגל אף כמה מעבירות שעשאום אבותיכם תלויים בכם ולכן צריכים שתזהרו עצמכם שהם לא נענשו על עוונם שאבותיהם היו צדיקים ואתם אבותיכם עשו עוונות ונחשב שאתם עשיתם.

וכאן אנו צריכים להתעורר בשני דברים: א} צריכים לירא מהחטא שאין יודעים מה עשו אבותינו ואם עשו עוונות נענשים על מה שעשו הם ועל מה שעשינו אנו, וכדי שלא להזיק בנינו אח"ך אם טעו ועשו עוונות. ב} לגדל ילדינו על ברכי התורה והמצוות שלא יקבלו עוונינו או עון אבותינו. כולנו יודעים שהקב"ה אינו מוחל למי שעשה עוון רק אם יעשה תשובה ר"ל אדם שעשה עבירה נענש עליה אם בעולם הזה או בעולם הבא אבל הוא ארך אפים אפשר אדם שעושה עון וכל חייו חי בטוב ונענש בסוף ימיו או בעולם הבא ואפשר שנענש בתחילת חייו. וזה לפי חשבונו של הקב"ה יודע אימתי יענש האדם ובדרך שיראה נכונה משל אדם שצריך לעונש ובניו צדיקים אם הקב"ה מענישו בעולם הזה בניו טורחים עמו למה מה עשו הם? ולזה הקב"ה מענישו בעולם הבא. ולפעמים האדם צריך שיענש ובניו צריכים שיענשו הקב"ה מחלה אותו ויהיה בצער וטורח הוא ובניו. ולפעמים האדם צדיק ואינו צריך לעונש אבל בניו רשעים וצריכים לעונש אבל אם מענישם הקב"ה אף הוא מצטער ונחשב כאלו מענישו עמהם ולזה הקב"ה אינם מענישם רק אחר שיפטר אביהם.

והקב"ה כשהוא מעניש אותנו בעולם הזה שאנו צדיקים כדי שלא נענש בעולם הבא שעונשה גדול מאד. ולפעמים אדם רשע וכל חייו חי בטוב ובנעימים זה משום שהקב"ה התיאש ממנו ואין בו תקוה כאחאב ונתן לו הטוב בעולם הזה כדי כשיכנס לעולם הבא יכלו לו המצוות שעשאם ויענש על הכל. אולם מנין נדע מי אינו נענש? יש הרבה מינים של יסורים, יש מי שיש לו בעיות בביתו ואף אחד לא שמע בו ויש מי שהוא חולה ואף אחד אינו יודע בו ויש מינים ביסורים שהאדם אינם נראים לו יסורים, חז"ל אמרו שאפי' מי שלבש בגדיו ומצאם הפוכים זה נקרא יסורים וגם המכניס ידו לכיסו כדי שיוציא דינר ויצאה לו חמש מאות ג"כ נחשב יסורים. אולם למה אדם באים לו קלים ואדם באים לו קשים? הטעם הוא התשובה מי שעשה תשובה הקב"ה מביאם לו קלים ומי שלא עשה תשובה באים לו קשים כדי שיתעורר וישוב בתשובה ולא יאמר אני עשיתי הרבה עוונות ואיך הקב"ה מקבל תשובתי, חז"ל אמרו אף בשניות האחרונים של האדם קודם שימות התשובה מתקבלת אבל מי יערב שאז האדם יכול לעשות תשובה נבהל וחש בכאבות, ולזה צריכים לעשות תשובה עכשיו כדי שנחיה בנחת ויקיים בנו הטיבה אחרותינו מראשיתנו והקב"ה יתן לנו הטוב והשלום והבריאות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

 

ויש לשאול כמה שאלות:

א} נכון שבמצוות לא תעשה יש מיני עונשים התחיל במלקות וסיים במיתה וכרת בר מינן. אולם מצוות עשה אין בהם חילוק כלל וכולם שוים וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרם של מצוות. ואם כן כוחם שוים הם. ואיך אומרים מצוה קלה וחמורה כאילו אינם שוים?

ב} אדם דש ברגליו ולא בעקביו. ואיך אומר רש''י שאדם דש בעקביו?

ג} הפסוק אמר ''והיה עקב תשמעון'' ויש לשאול הלא המצוות בעשייה ואם כן הפסוק היה לו לומר ''והיה עקב תעשון''?

ד} הפסוק סיים ''את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם'' ויש לשאול למה אריכות הלשון היה לו לומר בקיצור ''ושמרתם ועשיתם?

ברם ידוע מאמר חכמינו זכרונם לברכה אדם קרוב לעצמו. פירוש שמה שרוצה האדם לעשות מביא כמה טענות שהוא צודק ואין זה אומר שהוא יודע שזה לא טוב ורק סתם מצדיק את עצמו אלא שהוא אינו מרגיש כלל שהוא טועה ולא צצים במוחו רק טענות ההיתר.

ומעשה שקרה על רב אחד שהיה עשיר גדול ושמו רבי מרדכי שחבר ספר על דיני ממונות והראה אותו לכמה רבנים והסכימו עליו וכיון שהיה עשיר גדול יכול לממן את הוצאות הדפוס היקרים והוציאו לאור ונתפרסם באותם מקומות פעם היה לו דין עם חבירו ולא רצה בעל דינו להתדיין עמו באותם מקומות כיון שמכירים אותו וחושש שמא נטים לו ויאמר לו שילכו למקום שאין מכירים אותו וישמע רבי מרדכי בקולו וילכו למקום רחוק ויתדיינו אצל רב העיר ורב העיר הצדיק את בעל דינו וחייב את רבי מרדכי ויאמר לו רבי מרדכי שאין זה נכון והביא לו הרבה ראיות גדולות וחזקות אמר לו הדיין אני איני בקי כראוי בדיני ממונות אבל יש לי ספר שחברו רב אחד ושמו רבי מרדכי ודבר שם על זה ענין ואני פסקתי על פיו והביא ראיותיך ודחה את כולם אז הרגיש רבי מרדכי בטעותו ויאמר כיון שזה נוגע לעצמו לא הרגיש.

אמרו חכמינו זכרונם לברכה מי שמורה טרפה לעצמו הוא גוזר וה' יתברך מקיים.   ויש לשאול:

א} אם היא באמת טרפה מה טובה שעשה?

ב} ואם היא אינה טרפה הלא הוא עובר על בת תשחית?

ברם כוונת רבותינו זכרונם לברכה למי שבאה ספק טרפה לידו וכשהוא לומד בפוסקים לדעת מה דינה אינו מחזיר אחרי התרים להתירה אלא לומד כאילו אין אותה בהמה שלו ואם נראה לו שהיא טרפה יטרפנה ואם כשרה יכשרנה.

יש שני דרכים ליצר הרע להכשיל בני אדם בעבירות:

א} שמראה לו דרכי היתר וטענות כמו פקוח נפש או פרנסה שאינו יכול לעזוב עבודתו ולגרש הלקוחות כדי להתפלל מנחה וערבית וכדומה ואומר כשהעבודה תופחת לאחר כמה ימים יתפלל ועל זה אמרו חכמינו זכרונם לברכה בפרקי אבות ''האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה'' נכון שלא יכול אדם לעזוב החנות ולגרש הלקוחות אבל יכול לחשוב על זה מתחילה שקודם שילך לעבודה יתפלל מנחה ומיד כשמסיים העבודה וסוגר החנות לא יעשה שום דבר רק יתפלל ערבית או יסכים עם חביריו להתאסף בשעה פלונית להתפלל מנחה ואז באותה שעה אין מתחרים לו ולא יפסיד הלקוחות ואפילו אם הוא מפסיד על זה אמר הפסוק ''לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם'' נכון שאין אדם יכול לחיות בלי מאכל אבל אין זה אומר שעל חשבון התורה והמצוות יאכל או יעבד וכדומה וכן בבקר יפציר בו היצר הרע ואומר למה תשכים לתפילה ומה יהיה אטם עבר זמן קריאת שמע הלא צריך אתה לישון כיון שאתמול עלית למטה מאוחר וצריך להחליף כוח ליום עבודה משגשג וזה פרנסה ועם הפרנסה אין לשחק.

ועוד הרבה טענות טוען היצר הרע שלא לעשות המצוות ויתחיל ליטמע לאט לאט. נכון שלפעמים אינו מרגיש האדם במה שעושה וטומע אבל מיד מרגיש ומתקן עצמו ולא להשאיר עצמו טמוע ועוד יטמע ואם מרגיש עצמו שהוא טועה פעם אחר פעם זה מראה שהיצר הרע חזק ממנו וצריך להתכונן היטב להילחם עמו ולנצחו.  וצריך להתגבר עליו ולהתפלל לה' יתברך ולקיים מצוותיו שה' יתברך הוא הנותן לו כוח לעשות חיל כמו שכתוב בפרשת ....... וזה וזה מתקיים בידו.

ב} מי שיש לו הרבה כסף אז שוכח את מצוות ה' יתברך כמו שאומר הפסוק בפרשת האזינו ''וישמן ישורון ויבעט'' ולא אכפת לו באיזה זמן קם בבקר. התפלל או לא התפלל. ואין אף אחד ששולט עליו ועושה מה שלבו חפץ ואינו מקבל תוכחת מאף אחד ומי שמוכיחו יתלוצץ עליו שהוא פרמטיבי ומיושן אם לא יכעס עליו שהכניס את עצמו בעיינים שאינם שייכים לו. וזה בשביל שהוא יש לו הרבה כסף וגם הרבה קשרים עם השלטונות וכדומה וכמו שאומר החכם מכל אדם בספרו משלי ''והעשיר יענה עזות''.

פרשתינו רומזת לנו אלו שני דרכים ובזה נדע שאלו הדרכים הם עתיקים מלפני שלושת אלפים שנה ולא נצרך היצר הרע להחליף את דרכיו והאדם אינו מרגיש כלל ולהיפך חושב את עצמו שהוא גבור בשביל שיש לו כסף וכדומה. ולכן רש''י כתב אם ''המצוות קלות'' פירוש אם האדם חושב שמצוות התורה הם קלות שאדם ''דש בעקביו'' פירוש שדרך בני אדם לדוש ברגליהם אבל זה משונה מהם ודש בעקביו שאז הדישה אינה מצליחה פירוש שדרך הרבנים והתלמידי חכמים ללמוד כל הענין היטב ואחר כך לפסוק הדין אבל בן אדם זה טועה ורק למד כמה שורות או כמה דפים מהגמרא ולא למד המפרשים והפוסקים שעליהם ומיד פוסק את הדין.

ולפיכך האריך הפסוק ואמר ''את המשפטים'' פירוש המצוות שעשיתם אותם כמו המשפטים שהם בשכל צריכים להבין אותם היטב ואחר כך לפסוק הדין ולא ללמוד רק קצת ולפסוק הדין ואם אתה עושה כן מבטיח לך הפסוק ''ושמרתם ועשיתם אותם'' כראוי. וסיים הפסוק ''כי תאמר בלבבך'' ה' יתברך אומר לנו תכנסו לארץ ישראל והיזהרו שמא תאמרו ''רבים הגויים האלה ממני איכה אוכל להורישם'' ואז תחפש היתרים לעצמך על סמך פיקוח נפש וכדומה שכיון שאמר לנו ה' יתברך להיכנס לא לחשוב מחשבות אחרות אלא לשמע בקול ה' יתברך וה' יתברך יש לו היכולת לסדר כל העניינים על הצד הטוב ביותר. וזה כנגד הדרך הראשונה של היצר הרע.

אחר זה אומר הפסוק ''כי ה' אלוהיך מביאך וכו' פן תאכל וכו' ורם לבבך ושכחת וכו' ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה'' פירוש שלא יאמר האדם כל עושרי בא לי מכוחי ואני אעשה מה שאני רוצה ואף אחד לא יאמר לי מה אסור ומה מותר כאן משה רבינו מעורר אותנו שאלו הם עצות היצר הרע כבר מימי קדם וצריכים להיזהר מהם בכל מיני זהירות שלא להיכשל בהם ולעשות רק מה שאמר לנו ה' יתברך בלי נטייה ובלי חשבונות וכדומה וזה כנגד הדרך השנייה של היצר הרע.

ויהי רצון שה' יתברך יטע בלבנו אהבתו ויראתו ונזכה לקיים מצוותיו ולשמרם ובזה יחיש לגאולינו במהרה בימינו אמן!!!    

 

 

 

תגובות

בס''ד                 מוסר בלערבי פרשת עקב

פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת עקב. פיהה 6 מצות עשה. ו2 מצות לא תעשה. מצוות עשה הומאן 1] באש נברכו ברכת המזון 2] באש נחבו לגר 3] באש נכאפו מן רבבי 4] באש נצליו לרבבי 5] באש נלצקו פלחכמים 6] לואחד אלי תחייב שבועה פלבית דין מה יחלף כאן ברבבי. מצוות לא תעשה הומאן 1] מה נסתנפעושי מן התזיין מתאע לעבודה זרה 3] מה נסתנפעושי מן לעבודה זרה ומן חאזה אלי קרבוהה ללעבודה זרה.

פי בדאית אלפרשה. משה רבינו צבלנה אלברכות אלכל. והסרט הווא אלי נסמעו כלאם רבבי. וקאללנה וקתלו חנוורתו ארץ ישראל. מה נכאפושי מן אלכנענים אלי פי וצטהה. אלי הומאן יאסר ואקוה מננה. ונתפכרו כיפאש רבבי כרזנה מן מצר. וכיפאש וכלנה ושרבנה. והלבאש והצבאבט מתאענה מה תהראוושי 40 עאם. ונערפו אלי רבבי מה יצעב עליה שיי. ווקתלי נדכלו לארץ ישראל. ורבבי יעטינה כירו. ילזמנה נבארכו. ונסתערפו בלכיר אלי הווא עטאהולנה. ומה נקולושי אלי בקוותנה. או בלחכמה מתאענה גדינה רוחנה. ומוש מן סירת אלי אחנאן צדיקים. ואלכנענים רשעים. רבבי עטאנה ישראל. צחיח אלכנענים רשעים. ומה יסתאהלושי ישראל. ולאכן מוש מן הצדקות מתאענה כדינהה אחנאן. ולאכן בזכות אבאתנה אברהם יצחק ויעקב. ופכרנה משה רבינו. כיפאש אלי פלמדבר עמלנה ברשה דנוב. ובלאכץ מעשה אלעגל. וכיפאש באעד מה קעד 40 יום ו40 לילה פסמה. באש זאב הלוחות אלאולין. וקתלי שאפנה עמלנה אלעגל כסרהום. ועאוד טלע לסמה 40 אוכרין באש צלה עלינה. ומן באעד עאוד 40 אוכרין באש זאב הלוחות התאניין. ונהאר אלי הבט פיה אלמרה התאלתה ורבבי קאלו סלחתי כדבריך נהאר כפור. ומן וקתהה רבבי עמללנה נהאר כפור יום סליחה וכפרה ללעבד אלי יעמל תשובה. וזאד משה רבינו אכד עלינה. באש נכאפו רבבי ונסמעו כלאמו. ואידה כאן מה נסמעושי כלאמו נתעאקבו. ואידה נסמעו כלאמו יעטינה אלכיר אלכל.

פי אוול לפרשה מתאע הזמעה האדי. לפסוק קאל והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם. הרש''י ז''ל פסר. והיה עקב תשמעון. אם המצוות קלות שאדם דש בעקיביו תשמעון. מאענאהה לפסוק קאעד יקוללנה אידה נחפצ'ו למצוות לכפאף אלי לעבד ירפסהום ברזליה. הוני תמה באעץ' הנשדאת. עלאש הרש''י ז''ל פסר התפסיר האדה. עלאש מה פסרשי והיה עקב ''באעד'' כיף לפשט מתאעהה. חאזה אוכרה אחנאן ענדנה מצוות עשה ומצוות לא תעשה. וכלמת ושמרתם הייא מצוות לא תעשה. וכלמת ועשיתם הייא מצוות עשה. המאלה לדמת השנווה והיה עקב תשמעון. כאן עלא מצוות עשה כתבהם פי כלמת ועשיתם. וכאן עלא לא תעשה כתבהם פי כלמת ושמרתם. חאזה אוכרה. מערוף אלי מצוות עשה הומאן אקוה מן מצוות לא תעשה. כיף מה קאלו לחז''ל. אתי עשה ודחי לא תעשה. מאענאהה מצוות עשה ידזו מצוות לא תעשה. [ ולכלל האדה פי ברשה כללים ומוש כל ואחד יפסר כיף מה יחב. כאנשי לפוסקים הומאן אלי יפאהמו לכלל האדה כיפאש. וינזמו ירגזו עליה לפסק מתאעהם] המאלה חקו לפסוק יבדא ביהם. ועשיתם ושמרתם ומן באעד יכמל והיה עקב. אלי כיף מה פסר הרש''י ז''ל לעבירות לכפאף. 

ולאכן נזאוובו הנשדאת מתאענה עלא דרך משל. ואחד עשיר ענדו מעאמל יאסר וכדמה כבירה יאסר. וענדו ולד פריד. וכאן יסתננה פיה חתה כבר ורפעו ללאידארה מתאעו ווראלו לבירו מתאעהו אלי הווא כאמל מן כלו. בירו מליח יאסר. קדאמו צאלה. כלימאתיזור שופאז. כראסי אכר מה כרז. כאמל מן זמיע הראחה. כל ואחד יתמננה בירו כיף האדאך ומה יכרזשי מנו זמלה. קאלו שוף יא ולדי. האדה בירוך. ולאכן לבירו האדה ללכדמה מוש לראחה. תזי תכדם פנהאר ופליל נרפעך ללוילה אלי שריתהאלך חאזה מליחה יאסר. גאדי תנזם תרתאח ותתמתע בחיאתך. ולאכן לולד וקתלי לקא השיכאת האדוך לכל. חל לפריזידיר כרז לבירה ולוויסקי וקעד פלבירו מה לאהי כאן בשיכאת ולמאכלה ושראב. ולכדמה יזיבהה רבבי. בו קאל מאזאל פרחאן בלבירו מתאעהו תווה יתצאווב. ולאכן שיי מה תמה. וכל יום מה לאהי כאן בשיכאת ולכדמה לא . נהאר בו חב ירבבי טרדו ורפעו יכדם פלמרמה יכלט לבגלי וירפע הסטל. פציף פשהילי ופשתה פלמטר ותלז. ענד ואחד אלי כאן צעיב יאסר וכל מרה יצחטו בכף. לולד קעד יכדם וכל יום יתעב ויתעדב. זאהו צאחב בו קאלו אמשי אטלב הסמאח מן בוך וארזע ללעז אלי כנת פיה. לולד שאדד הנפש. ולאכן הווא מסתאנס בלמאכלה למליחה ולבית הנצ'יף וילקא כל שיי חאצ'ר. ולאכן תווה למאכלה אלי קאעד יאכלהה עקאב מאכלה. והווא אלי יגסל חואייזו בידו והדאר אלי סאכן פיהה כלהה נאמוש ושלפאח. ויזיד יתעב פנהאר ומה ינזמשי ינעש פליל מן האך הריחה ונאמוש. וכל יום בדנו יתעב אכתר. אלי הווא מוש מסתאנס. צ'עאף יאסר וחאלתו ולאת תוואחש. זאהו צאחב בו מררה אוכרה קאלו. אנתין תערף רוחך אלי מה חתנזמשי תעיש איכה. ואנתין תתמננה באש תרזע לדאר בוך. ותערף אלי חיזי נהאר וחתמשילו וחתטלב מנו הסמאח ותבע התנייה אלי יחבהה בוך. אמאלה עלאש תעדב פי רוחך איכה. בארה אמשילו מן

 תווה אטלב מנו הסמאח מן תווה ואסמע כלאמו כירלך. ורתח מן לעדאב ועיש פלעז.

והאדה האש יקצד לפסוק הוני. והיה עקב תשמעון. מאענאהה אלי פלאכר חנשמעו כלאם רבבי. ושמרתם תתבתו מצוות לא תעשה. ומוש כאן מצוות לא תעשה ברך. כאנשי חתה מצוות עשה אלי הומאן אצעב. ווקתהה ושמר וכו'. אלי רבבי יעטינה לכיר לכל. המאלה מאדאם פלאכר חנתלזו באש נרזעו עלאש נעדבו רוחנה תווה מוש כיר כאן נרזעו מלאוול. ולאכן הרש''י קאל. אידה כאן ואחד יערף רבבי מה יצירשי באש יעמל דנוב אלי יכאף מלעקובה. יאכי לעבד מהבול יזי חדה לבוליש ויחרק צטוב. ורבבי מוזוד פלעולם לכל. אמאלה פי השנווה לעבד ילזמו ירזע בתשובה. כאן עלא לגלטאת אלי עמלהם אלי תקווה עליה יצר הרע. לעבד אוול מה יפיק בגלטתו ירזע פי וקתהה. עלא האדה זאווב עלא הדנוב לכפאף. ויאכי תמה דנוב כפיף ודנוב רזין. כמל אלי לעבד ירפסהם ברזליה. אלי מה יפיקשי ביהם סתאנס ביהם יאסר. חתה אלי ולאוולו כיף לחלאל. האדון אלי ילזמנה נרזעו עליהם בתשובה פיסע. מאדאם אלי פלאכר חנתלזו באש נרזעו עליהם בתשובה אקרב וקת כיר.

אכואני לעזאז. אחנאן זגאר הקב''ה. והווא יחבנה יאסר. ויסתננה פינה נרזעו בתשובה באש ירזענה כיף מה כננה וקת דוד המלך ושלמה המלך. ולאכן אחנאן מאזלנה גאלטין. ורבבי קאללנה אלי חיזי נהאר וחנרזעו בתשובה. אמאלה עלאש לעדאב אלי אחנאן קאעדין נתעדבו פיה. האמה כיר נרזעו בתשובה מן תווה ונעישו פלכיר אלי קאעד יסתננה פינה האו לא. לעבד מראת מה יפיקשי באלי הווא פיה. יתביינלו לחאזאת האדיך מליחה יאסר. ויתביינלו אלי הווא תווה חר עלאש ירבט רוחו. תווה יכבר וירזע בתשובה. ולאכן האשכון קאלו אלי וקתלי יכבר ינזם ירזע בתשובה. ינזם יסתאנס בהאך לעישה האדיך ומה ירזעשי. ונזיבו הוני מעשה אלי כתבו חיים וולדר פי סדורו אנשים מספרים על עצמם א'. וקתלי נתבתו פיה נאכדו מנו מוסר כביר יאסר. למרה האדי תחכי. אלי הייא ענדהה 4 זגאר. לבנת לבכרייה מתאעהה כאנו יחבוהה יאסר ורבאווהה אחסן תרבייה וקראווהה אחסן קראייה. חתה אלי כמלת קראייתה מוהנדסה אעלאמייה. לבנת האדי מלי הייא זגירה דימה תקול תחב תוולי חרה. ואמהה כאנת תעטיהה לחרייה לכאמלה. ולאכן הייא כברת ולכלמה דימה פי פמהה נחב נווללי חרה. ווקתלי כברת ולאת מה עדשי תתחמל. נהאר לכל תכש ודימה לכלמה הייא בידהה נחב נוולי חרה. ודימה תקולום אלי הייא תתסתננה וקתאש תערס ותרתאח מן לעישה האדי. שאפולהה שידוכין ולאכן הייא כטארת ואחד אלי ואלדיהה מוש עזבהם. ושדת פיה צחיח. ואפקו ותפאהמו עלא כל שיי. ולאכן קראבאת לערס פאמיליית לחתן קאלולום אלי ילזמהם יזידו ידפעולהם באש יכמלו הדאר. ולאכן בו לבנת קאלו אחנאן אלי תפאהמנה פיה דפענה. לבנת עמלת כצומה פדאר וקאלתלהם ילזמהם ידפעו אלי קאל כאטיבהה. אלי הייא תחב תחס בלחורייה. עלאש יחבו יכליווהה דימה פלחבס מתאעהם. בוהה שד צחיח. ופלאכר פאמיליית ראזלהה דפעו הומאן ועמלו לערס. והייא קאלת אלי פמיליית ראזלהה הומאן ואלדיהה תווה . ספרו יסכנו פי בלאד אוכרה. ומן וקתהה בנתהה בדאת תבעד עליהה. מה עמרהה מה תכלמהה פטליפון כאנשי אידה כאן אמהה אלי כלמת. מרה פי זיארה מן הזיאראת נשדתהה עלאש מה קאעדאשי תכדם קאלתלהה אלי ראזלהה יחבהה פדאר. סכתת. ובדאת תבעד עלא צחאבאתהה לכל. מררה בנת עמהה קאלת אלי ראזלהה טרדהה. ופי זיארה מן הזיאראת לקלאייל נשדת ראזל בנתהה בלחק טרד בנת עמהה. קאללהה מה נחבשי האשכון יזורני ויקלב ראס מרתו. וצ'רבה לכבירה אלי כלאתהה תאכל בעצ'הה. נהאר צ'אייפו ענדהם פשבת. וקתהה בנתהה ענדהה זוז זגאר. הזגיר בכה. שדאתו בנתהה. ראזלהה קאללהה כלייה פי בלאצתו מה תעלמיהושי בלחלה. שייבתו. עאוד בכה. שדאתו. קאם עטאהה כף קדאמהם לכל. ולגריב אלי מרתו מה עמלת שיי תקול עליהה מסתאנסה. רווחת למרה תאכל בעצ'הה. ומן באעד בדאו יזיווהה לכבוראת אלי בנתהה קאעדה תטלב צדקה. פלאוול מה צדקתשי ולאכן וקתללי קאלולהה וין תטלב פי קבוראת הצדיקים ערפת אלי כלאמהם צחיח. משאו לטב נפשי באש יפאהמהם עלאש וכיפאש וצלת איכה. קאלום אלי הייא מה כאנתשי פרחאנה בלעישה אלי הייא פיהה. וראזלהה כבית יאסר. פלאוול מה כלאהשי תכדם כדמה מקדרה באש מה תתנפכשי עליה ומה תסמעשי כלאמו. ומן באעד בעדהה עלא צחאבאתהה באש מה תלקאשי להאשכון תשכי. ופלאכר צ'כץ' עליהה באש תטלב. והייא מן סירת אלי תחב תוולי חרה ומסתקללה מה זאתשי לואלדיהה. ואידה כאן חימשיוולהה מה חתרצ'אשי באש תרזע מעאהם. האדי הייא לחאלה מתאענה בצ'בץ'. תמאש האשכון יקול אלי יטלב יסתממה חר. חתה חד בטבע. ולאכן הייא תחס רוחהה חרה. חתה אחנאן קאעדין פלגלות. תמאש האשכון יקול לגלות חרייה ודאי חתה חד. ולאכן מה קאעדינשי נעמלו לכטוה הלאזמה באש נרזעו וין כננה. ויתביינלנה אלי אחנאן קאעדין עאיישין ברוך ד'. כיף לבנת האדיך אלי קאעדה תטלב ויתביינלהה הייא חררה. יהי רצון. אלי רבבי יעאוונה באש נרזעו בתשובה כאמלה ונעמלו גרצ'ו. ויעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.   

תגובות

בס''ד               מוסר בלערבי פרשת ראה

פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת ראה. פיהה 17 מצוות עשה. ו37מצוות לא תעשה. מצוות עשה הומאן 1] באש נצ'ייעו לעבודה זרה. ולחאזאת אלי יסתקצ'אוו ביהם לדמתהה 2] פלעיד נזיבו קרבנות חובה 3] באש נקרבו קרבנות פיה בית המקדש 4] באש נפכו פסולי הקדשים. מתלן עלוס אלי ולא פיה מום נפכו בלפלוס. ונשריו ביהם עלוס אוכר 5] באש נדבחו לחיה ולבהמה ולעוף אקבל מה נאכלוהם 6] באש נזיבו בהמות ללקרבנות חתה מן חוצה לארץ 7] באש לבית דין יבחתו לעדים מליח 8] באש נחרקו עיר הנדחת. מאענאהה לבלאד אלי יזיו זוז מנהה ויגרו ביהם באש יעבדו עבודה זרה. ורוב לבלאד יסמעו כלאמוהם נחרקוהה 9] באש נשופו סימני לעוף הטהורים. ולחז''ל קאלו חתה ואלו אלי תמה סימנים. אחנאן מה נאכלו כאן אידה כאן ענדנה חזקה אלי לעוף האדאך טהור 10] באש נחיו מעשר שני. והווא אלי אחנאן מווציין באש נחיו התרומה אלי נעטיווהה ללכהן. ומעשר ראשון ללוי. ופלעאם לאוול והתאני והראבע ולכאמס מתאע השמטה. נחיו מעשר אוכר ונרפעו האו נפכו ונרפעו פלוסו לירושלים ונאכלוהם גאדי 11] באש נחיו מעשר עני פלעאם התאלת והסאדס מתאע השמטה. פי עוץ' מעשר שני 12] אלי יחב עלא צאחבו פלוס ותעדאת השמטה יסאמח פיהם 13] באש נטלבו לגויים אלי נחבו עליהם פלוס 14] באש נעטיו הצדקה 15] אלי ענדו עבד עברי ווצל לוקת באש יסייבו. יעטיהו הדאייה מן לפלאחה אלי ענדו 16] באש נפרחו פלעיאדה 17] באש פי פסח ושבועות וסכה נמשיו לבית המקדש. מצוות לא תעשה הומאן 1] באש נסחפצ'ו עלא קדושת ד'. ומה נפסכושי אסם רבבי 2] באש מה נכרזושי מן לקרבנות לברה מן לעזרה 3] מה נאכלושי מעשר שני מן גיר מה נפכו לברה מן ירושלים 4] מה נשרבושי שראב מתאע מעשר שני מן גיר מה נפכו לברה מן ירושלים 5] מה נשרבושי זית מתאע מעשר שני מן גיר מה נפכו לברה מן ירושלים 6] לכהנים מה יאכלושי בכור תמים לברה מן ירושלים 7] לכהנים מה יאכלושי לחם חטאת ואשם לברה מן ירושלים 8] מה נאכלושי מן קרבן עולה 9] מה נאכלושי מן לחם לקרבנות אקבל מה ירצו דמהם עלא למזבח 10] לכהנים מה יאכלושי לבכורים לברה מן ירושלים 11] מה ננשאוושי הלויים. ופלעיד נעטיווהם למעשר מתאעהם 12] מה נאכלושי לחם אקבל הדביחה 13] מה נזידושי מצוות אוכרין ונקולו האדון מן התורה 14] מה נקצושי מן מצוות התורה. ונקולו האדי אמודה ופאת 15] מה נסמעושי לאלי יתנבה באסם לעבודה זרה 16] מה נגרושי בלעבאד באש יעבדו לעבודה זרה 17] אלי יגרו ביה באש יעבד עבודה זרה. ילזמו יכרה אלי גר ביה 18] מה ינשאשי למכרהנייה האדי 19] מה נמנעושי אלי יגר בלעבאד באש יעבדו עבודה זרה. ונכליוו יחצל פי יד לבית דין 20] מה נתכלמושי עליה כלמה באהייה 21] מה נמנעושי רוחנה באש נתכלמו עליה כלמה דונייה פלבית דין 22] מה נבניוושי עיר הנדחת 23] מה נסתנפעושי מן עיר הנדחת 24] מה יכבששי רוחו עלא הנפטר 25] מה ינתפשי שערו עלא הנפטר 26] מה נאכלושי פסולי המוקדשין 27] מה נאכלושי שרץ לעוף 28] מה נאכלושי נבלה 29] מה נטלבושי לאלי סלפנה פלוס. באעד השמטה 30] מה נקסחושי קלבנה עלא לעני 31] מה נווכרושי באש נסלפו יהודי וקתלי יסתחק. חתה פי עאם השמטה וממכן תתעדה השמטה ומה יכלצנאשי 32] אלי ענדו עבד עברי ווצל באש ירווח מה ישייבושי אקבל מה יעטיה הדאייה מן לפלאחה מתאעהו 33] מה נכדמושי בבהמת לקדשים 34] מה נחיוושי הצוף מתאע בהמת לקדשים 35] מה נאכלושי לחמץ פי פסח 36] מה נכליוושי לחם קרבן שלמים מתאע פסח לנהאר התאלת 37] מה נמשיוושי לבית המקדש פלעיד מן גיר קרבן.

פלפרשה מתאע הזמעה האדי קאללנה משה רבינו אלי רבבי עטאנה אכטיאר בין זוז טרק. טריק לברכה ולקללה. לקללה אידה כאן מה נסמעושי כלאם רבבי. ולברכה אידה כאן נסמעו כלאם רבבי. ווקתלי נדכלו לארץ ישראל נקראו לברכה עלא הר גרזים ולקללה עלא הר עיבל. ומן באעד משה רבינו קאללנה לחאזאת אלי יזיבו לקללה. לעבודה זרה ואלי נסמעושי כלאם רבבי. ולחאזאת אלי יכליוונה מה נסמעושי כלאם רבבי ילזמנה נבאעדו מנום. מתלן מאכלת הטריף. ולחאזאת אלי יזיבו לברכה. מתלן למעשר. וכלאץ הנדרים. ומעאוונת לעניים. ווקתלי נפרחו בלעיאדה.

פלפרשה מתאע הזמעה האדי. תמה באעץ' הנשדאת. לפסוק קאל ראה וכו' ברכה וקללה. הרש''י ז''ל פסר. האמורות בהר גרזים ובהר עיבל. הוני ואחד ינשד. האש יחב יקוללנה הרש''י והאדה באעד זוז פאסק לפסוק קאל אלי יקצד עלא אלי חיקולוהם עלא הר גרזים והר עיבל. נשדה אוכרה. לפסוק קאל אשר תשמעו ואם לא תשמעו. חקו קאל אשר תעשו ואם לא תעשו. אלי מאענאהה אידה כאן תבתו למצוות האו מה תבתוהמשי אלי לפאיידה פלפעל.

ולאכן באש נזאוובו הנשדה האדי. נבדאו נזאוובו נשדה אוכרה. אלי פלגמרה יחכי אלי רבי יוסי בן קסמא כאן מריץ'. משא רבי חנניה בן תרדיון יזורו. ווקתהה רומה גזרת עלא ישראל באש מה יקראוושי התורה. קאל רבי יוסי לרבי חנניה. מה תערפשי אלי מן השמים עטאו קווה ללחכומה האדי באש תחכם פלעולם. והאנה סמעת עליך אלי אנתין קאעד תקרי התורה ללעבאד. זאוובו מן השמים ירחמו. קאלו רבי יוסי. האנה נקולך כלאם מתאע עקל. ואנתין תקולי מן השמים ירחמו. נסתעזב האנה אידה כאן מה יחרקוהושי וספר תורה מעאהו. ונצאר איכאך. אלי נפטר רבי יוסי וזאו לכבאראת מתאע רומי ללהלויה מתאעהו ושאפו אלי רבי חנניה קאעד יקררי לעבאד ושדו וחרקו וספר תורה מעאהו. ואחד הוני ינשד. רבי יוסי בן קסמא אלי קאל וכאן יעטיווני זמיע לפצ'ה ודהב אלי מוזודין פלעאלם מה נסכנשי כאן פי בלאצה מתאע תורה יקול איכה לרבי חנניה. ובלאכץ אלי ענדנה הדין אידה פי וקת לגזרה. כאן יקולו ללעבד תזאווז עלא מצוה מן מצוות התורה מהמה כאנת ימות ומה יתזאווזשי.

לאכן אידה כאן נתבתו מליח פי כלאם רבי יוסי. קאלו האנה נקולך כלאם מתאע טעם ואנתין תקולי מן השמים ירחמו. הוני נזמו נפסרו. אלי רבי יוסי מה קאעדשי ילום עלא רבי חנניה כאנשי קאעד יעטיה לחק. אלי התורה מה עמרהה מה כאנת תתפסר עלא קד הטעם אלי נפאהמו אחנאן. כאנשי ילזמנה נתבתו התורה עלא כאטר רבבי וצאנה מה תמאשי עלאש. אלי לעבד אידה כאן חיתבע הטעם אלי יעזבו. ינזם יהרב מן כתרת למצוות ומה יתבתומשי ומה יתבת כאן אלי יעזבו. והוני קאל רבי יוסי לרבי חנניה האנה גאלט אלי קאעד נקולך כלאם מתאע טעם. ואנתין זאוובתני זואב אצלאני מן השמים ירחמו. וקאלו אלי צחיח וקתהה תגזרת גזרה עלא רבי חנניה אלי הווא ואחד מן עשרה הרוגי מלכות. ולאכן יסתעזב אידה כאן מה יתחרקשי מעאהו ספר תורה אלי קאעד יקררי פיה ומה קאעדשי יעבא בלגזרה. והאדה אלי קאל רבי חנניה למרתו וקתלי כאנו יחרקו. אלי הווא מה קאעד יכידו יאסר. עלא כאטר קאעד יתחרק מעה הספר תורה ואלי חיאכד חק הספר תורה יאכדלו חקו.

והאדה האש יקצד לפסוק הוני. את הברכה אשר תשמעו. אידה כאן פהמנה הטעם וקתהה צחיח תוולי ענדנה ברכה עלא למצוות אלי קאעדין נעמלוהם. ולאכן והקללה אם לא תשמעו. מאענאהה אידה כאן מה חנפהמושי הטעם ומה חנתבתושי וקתהה לא אליכם חתוולי קללה. המאלה האש ילזמנה נעמלו. ילזמנה נתבתו והאכהוו מן גיר מה נחאוולו באש נפאהמו. והרש''י ז''ל זאד וצ'אח. הברכה והקללה אלי יקולוהם עלא הר גרזים והר עיבל. אלי האדוך חתה מן גיר מה תווצינה התורה כננה נעמלוהם. אלי הומאן מצוות חתה לעקל מתאענה יעמלהם. חתה האדוך ילזמנה נעמלוהם עלא כאטר וצאנה רבבי והאכהוו.

אכואני לעזאז. ברשה חאזאת לעבד יקראהום יקול כיפאש האדי חאזה מה עמרהה מה תזי. מתלן הדווה פשבת. ואחד יקולך נקעד פשבת מקלק. לאכן הדווה פי ברשה חאלאת חראם נעמלו פשבת. האו לחריקה פשבת. חראם ואחד יבייתהה בידו. פיהה טרק מתאע חלאל ולאכן חראם יבייתהה בידו. ואחד יקול ואחד ישוף רזקו יתחרק והווא מה יעמל שיי האדה מוש מעקול. שנאת חנם. ואחד יקולך הווא עמל פייה ועמל פייה והאנה נסכתלו. ויאסר מצוות מן הנוע האדה. מתלן עבודה זרה גלוי עריות שפיכות דמים. אלי הדין יתקתל ומה יתזאווזשי. ואחד יקולך כיפאש ואחד יכליהם יקתלו. הרוח עזיזה. ולאכן למצוות אלי עטהומלנה רבבי המאן מה פיהומשי טעם. אלי רבבי וצאנה ילזמנה נעמלו. צחיח תמה חאזאת צעאב מה ינזמשי יעמלהם. ולאכן מה יקולשי מה יצירשי איכה. כאנשי ינזם יקול רבבי מה יווצלנאשי ללמואקף האדון. אלי הומאן צעאב וינזם ואחד מה יתחכמשי פי רוחו ויתזאווז עליהם. חתה ואלו אלי ממכן יאסר פי וקת התזרבה האדיך ינזם ישד רוחו ויעמל לכיף מתאע רבבי. ונזיבו הוני מעשה אלי כתבו חיים וולדר פי סדורו אנשים מספרים על עצמם ג'. יביין מנו אלי לעבד יתביינלו אלי מוש ממכן ולאכן פלאכר ילקא כל שיי ממכן. אלי עליה למעשה האדה יחכי. אלי הווא יכדם מונצ'ם חאפלאת. כיף מה נסמיוו אחנאן דיסכיר. הווא מוש יעמל חפלאת מתאע עראס. לאכן יעמל חפלאת זגאר. תפילין טהור עיד מילאד. ויצוור פי כל מררה בין 200 ו300 דולר. עשרה חפלאת פשהר והווא לאבאש עליה. והווא פרחאן בלחפלאת הזגאר האדון. אלי מה פיהומשי מצרוף אלי למאעון שוייה וינזם יזיבו הווא בידו. ומה יסתקחשי האשכון יעאוונו לא פרפוע ולא פלחפלה. ולמאעון מתאעו הווא ומה יסתחקשי באש יכריה מאעון מן בלאצה אוכרה. ובהאדה מה כברשי לכדמה מתאעו. ולמושכלה לואחידה אלי כאנת תקלקו אלי כל מררה יזי ואחד מן פמיליית לפרח יחב יגנני. והווא תלקא מה עמרו מה גננה ומה יפהם שיי וילזמך תבעו בשוייה. יתקלק ביהה. מררה טלבו ואחד ואלו אלי יחב באש יזיהו יכדמלו לבת מצוה מתאע הנכדה מתאעהו. והווא מלי סמע חסו עקלו. אלי הווא כאן מדריך ומיאת התלאמדה תעדאוו עלא ידו. וחתה ואלו אלי תעדאו 35 שנה מלי כאן יקרא ענדו. מה עמרו מה ינשא. אלי מררה גלט גלטה. דכל פיה בטריחה והווא יזרי ולמדריך יזרי פי זרתו חשמה כבירה וטריחה כבירה אלי מה עמרו מה ינשאהאלו. ומן כתרת למכרהאנייה מתאעהו פלמדריך האדה מה כאנשי יחב באש יעמלו לפרח מתאעהו. ובהאדה באש יהרבו קאלו אלי הווא יכדם הלילה ב500 דולר. באש יקולו יאסר ומה יכדמלושי. קאלו תווה נכמם והווא פרח אלי פי קלבו מוסתאחיל באש יסאמחו מהמה עמל. ולאכן מן גדווה כלמו וקאלו מתפאהמין. הווא סתעזב כיפאש רצ'ה. ולאכן מה כלאלושי לווקת באש יכמם קאלו תאריך ווין וסכר הטליפון. משא באש יכדם וקאבל למדריך ושלם עליה ועלאוול מה כמל לפרח מדלו פלוסו ורואח. והווא כאן ענדו פאמילייה כבירה אלי פי עאמין זאבו עשרה מראת וכל מררה האך למכרהאנייה תנקץ. חתה נהאר כמם בינו ובין עקלו ינדרה מאזאל יכרה למדריך מתאעהו. הווא איכה וכלמו למדריך וקאלו עלא חפלה מתאע יום הולדת מתאע הנכד מתאעהו. קאלו כיף לעאדה? עלא כאטר סמעת אלי יכדמו כיפך גלאוו לכל. קאלו והאנה מה חנאכד עליך כאן 250 דולר האכהוו. וקתלי כמל לחפלה קאלו למדריך ברימל. הווא תלפת אלי לאסם האדה מן וקת לקראייה נשאהו. קאלו סאמחתני. ערף וקתהה אלי למדריך כאן יערפו. קאלו למדריך אלי השנין האדון לכל והווא יתעדב. ווקתלי לקאהו טייחלו פסום ערף אלי סאמחו. קאלו בלחק אלי למכראהנייה מתאעהו כאנת תמשי ותנקץ מן חפלה לאוכרה. באעד וקת נפטר למדריך האדה. משא להלוייה מתאעהו. ובאעד מה סכרו לקבור והנאס לכל רווחת וצאת וחדו. תלפת ללקבור וקאלו ראני סאמחתך מן כל קלבי. ומוש איכה ברך. כאנשי כברת פי עיני יאסר. אלי ערפת כיפאש תטלב הסמאח. ולחאזה אלי כנת נכמם מוסתאחיל אלי הייא באש נסאמחך. תביין אלי הייא אשהל חאזה. ובלעכש הייא הצחיחה. וכיף מה רתחת אנתין רתחת האנה. יהי רצון. אלי רבבי יעאוונה באש נתבתו למצוות מתאעהו. ויעטינה לכיר וצחה ולהנה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.  

תגובות

פרשת ראה

בפרשה נצטווינו 17 מצוות עשה ו37 מצוות לא תעשה.

מצוות עשה הן:

א} להסיר העבודה זרה והנגררים אחריה מארץ ישראל.

ב} להביא הקרבנות שנתחייבנו בהם או שנדרנו עליהם לבית המקדש בחג הראשון משלושה רגלים.

ג} להקריב קרבנות בבית המקדש.

ד} הקדשים שיש בהם מום צריכים לפדותם.

ה} צריך לשחוט הבהמה או החיה או העוף קודם אכילה.

ו} לעשות הקורבנות שבאו מחוצה לארץ.

ז} הבית דין צריך לחקור היטב את העדים.

ח} לשרוף את עיר הנדחת.

ט} לבדוק סימני העוף.

יו''ד} להפריש מעשר שני. בזמן שבית המקדש היה קיים מי שיש לו שדה צריך לפרוש ממנה תרומה ושערו חכמינו זכרונם לברכה שלב רחב יפרוש אחוז מארבעים מיבול השדה והבינוני אחד מחמישים והצר עין אחוז מששים. והנותר יסיר ממנו מעשר ללוי והנותר בשנה הראשונה והשנייה והרביעית והחמישית של השמיטה יפרוש ממנו עוד מעשר ויעלה בו לירושלים ושמה יאכל אותו.

י''א} בשנה השלישית והששית במקום להפריש מעשר שני מפרישין מעשר עני ויתן אותו לעניים.

י''ב} בשנת השמיטה והיא השנה השביעית מי שיש לו חוב ביד חבירו צריך למחול לו.

י''ג} לנגוש את הנכרי שיפרע את חוב שיש לנו בידו.

י''ד} לתת צדקה לעניים.

ט''ו} מי שקנה עבד עברי בשעת שחרורו צריך להעניק לו מצאנו ומגורנו.

ט''ז} לשמוח בחגים.

י''ז} בחג הפסח והשבועות והסוכות שנקראים שלוש רגלים צריכים לעלות לירושלים.

מצוות לא תעשה הן:

א} לא להשחית דבר קדוש ולא למחוק שם ה'.

ב} לא להקריב קרבנות חוץ לעזרה.

ג} אסור לאכול מעשר שני חוץ לירושלים אלא אם כן נפדה.

ד} לא לשתות יין של מעשר שני חוץ לירושלים אלא אם כן נפדה.

ה} לא לאכול בשמן של מעשר שני חוץ לירושלים אלא אם כן נפדה.

ו} אסור לכוהן לאכול בכור חוץ לירושלים.

ז} אסור לכוהן לאכול בשר חטאת או אשם חוץ לעזרה או קדשים קלים חוץ לירושלים.

ח} אסור לאכול מבשר העולה.

ט} אסור לאכול מבשר קדשים קודם זריקת הדם.

יו''ד} אסור לכוהנים לאכול את הבכורים חוץ לירושלים.

י''א} לא לעזוב את הלויים ולא נשמחם ולא לתת להם את מעשרותיהם.

י''ב} לא לאכול מבשר בהמה קודם שחיטה.

י''ג} לא להוסיף על מצוות התורה.

י''ד} לא לגרוע ממצוות התורה.

ט''ו} לא לשמוע בקול נביא השקר.

ט''ז} לא להפציר באחד מבני ישראל לעבוד עבודה זרה.

י''ז} לא לאהוב את מי שמפציר באחר לעבוד עבודה זרה.

י''ח} לא להסיר את השנאה על מי שמפציר לעבוד עבודה זרה.

י''ט} לא להציל ממיתה את מי שמפציר באחר לעבוד עבודה זרה.

כ'} לא ללמד זכות בבית דין למי שמפציר לעבוד עבודה זרה.

כ''א} לא לשתוק אם יש לקטרג על מי שמפציר לעבוד עבודה זרה.

כ''ב} לא לבנות עיר הנדחת.

כ''ג} לא להנות מעיר הנדחת.

כ''ד} לא לעשות חבורה ולא לשרוט את עצמינו לעבודה זרה.

כ''ה} לא לקרוח קרחה בראשינו על מת.

כ''ו} לא לאכול מפסולי מוקדשין.

כ''ז} לא לאטכול שרץ העוף.

כ''ח} לא לאכול נבילה.

כ''ט} לא לתבוע את החוב אחר השמיטה.

ל'} לא לקמץ את ידינו מעניי ישראל.

ל''א} לא למנוע את עצמינו מלהלוות לחבירנו קודם השמיטה בטענה שמא לא יחזיר לנו קודם השמיטה.

ל''ב} לא לשחרר עבד עברי בלי להעניק לו מהצאן והגורן.

ל''ג} לא לעבוד בבהמת קדשים.

ל''ד} לא לגזוז בהמת קדשים.

ל''ה} לא לאכול חמץ בערב פסח אחר חצות.

ל''ו} לא להשאיר מבשר קרבן חגיגה של פסח ליום השלישי.

ל''ז} לא לבא לבית המקדש בשלוש רגלים בידים רקות.

בתחילת הפרשה אמר לנו משה רבינו שה' יתברך מתן לנו ברכה וקללה הברכה אם נשמע סקול ה' אלוהינו והקללה אם לא נשמע בקול ה' אלוהינו ויאמר לנו כשנכנס לארץ ישראל יש שני הרים הר גרזים והר עיבל ויעלו ששה שבטים על ההר האחד והששה הנותרים על ההר השני והלויים ישארו באמצע ויפנו פניהם כנגד הר גרזים ויברכו ברוך האיש וכו' ואחר כך יפנו פניהם כנגד הר עיבל ויאמרו ארור האיש וכו'.

 

 

 

 

ויש לשאול כמה שאלות:

א} כתיב ''ראה אנוכי נותן לפניכם היום וכו' אשר אנוכי מצווה אתכם היום וכו' וסרתם מן הדרך אשר אנוכי מצוה אתכם היום'' ויש לשאול למה כתיב שלוש פעמים היום?

ב} כבר כתבנו שמשה ציווה שיתחילו לברך ואחר כך יקללו ויש לשאול והלא חכמינו זכרונם לברכה אמרו לעולם יפתח אדם בכי טוב ויסיים בכי טוב פירוש שהעולה לספר תורה מתחילים לקרות לו מדבר טוב ומסיימים בדבר טוב ולמה לא אמר משה שאחר הקללה יברכו עוד פעם?

ג} הברכה והקללה אומרים אותם לאחר שיכנסו לארץ ישראל דהיינו לאחר פטירת משה רבינו שמשה רבינו לא נכנס לארץ ישראל ולמה אם כן אמר להם משה ''היום''?

ברם אחד שאל לרב אתם יש לכם הרבה מצוות שהעובר עליהם חייב מיתה ויש לכם ארבע מיתות בית דין ברם התנאים כדי שבן אדם יתחייב מיתה הם מסובכים ומפורטים ולפי זה נדיר לבית דין להרג את אותו עבריין ולא עוד אלא אמרו חכמינו זכרונם לברכה שבית דין ההורגת אפילו אחת לשבעים שנה נקראת קטלנית ולמה אם כן כל המיתות הללו כשקשה מאוד שיתבצעו?

השיב הרב אמשול לך משל למי שרוצה להוכיח את בנו הוא מפחידו בכמה וכמה עונשים כדי שלא יעבור אם שמע הבן מוטב ואם לא שמע מחפש האב כמה אמתלאות כדי לפוטרו מהעונש האכזר שכל העונש הוא רק כדי להפחידו ולא לבצע גם כן ה' יתברך רוצה להפחיד את בני ישראל שלא יעשו העבירות בעונשים קשים ואם בכל זאת טעו מחפש כמה אמתלאות כדי להצילם.

ולכן משה התחיל בברוך וסיים בארור כדי לפחוד ולהתרחק מהעבירות ולא כדי לקלל ממש ולכן אפילו אם סיים בארור אינה בעיה כאינו שאין כוונתו כלל לקלל וגם הוא נותן לנו עצות איך להנצל מארור שאמר בתחילה ''ראה אנוכי נותן לפניכם היום'' כאילו משה רבינו הוא לפנינו ואומר לנו היום איך היא הברכה ואיך היא הקללה ורוצה לומר כשאדם יטעה ויעשה איסור יחשוב בדעתו כאילו משה רבינו לפניו ואומר לו ראה מה אתה עושה!!! האם אתה יודע שעבירה זו חייב עליה קללה?! ואז ימנע מלעשות עבירה.

וכן להיפך אם הוא מתעצל מלעשות מצוה יחשוב בדעתו כאילו משה רבינו לפניו ואמר לו אם תעשה את המצוה יש לך ברכה ומי לא ישמח לעשות אז את המצוה?!.

וזה דוקא באדם שהוא יודע מה אסור ומה מותר אלא שלפעמים מתגבר עליו היצר הרע אבל אם אינו יודע מה אסור ומה מותר ותמיד טועה ועובר עבירות תקנתו היא על ידי שילמד את התורה וידע מה אסור ומה מותר.

וגם לזה רמז משה רבינו כמו שנבאר בהמשך דברינו שידוע שהאדם כמעט תמיד עסוק וטרוד לפרנסתו ואינו מוצא זמן כדי ללמוד תורה ואפילו אם הוא לומד בלילה מכל מקום אינו יכול להתרכז היטב כיון שמוחו עסוק בעבודה ואינו מרפה לחשוב עליה וגם הוא עייף והעצה והדרך הטובה היא ללמוד ביום שבת שאין טרדות פרנסה ומוחו צלול ואינו עייף וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא לעסוק בהם בתורה.

ולכן משה רבינו כתב לנו שלושה פעמים תיבת ''יום'' אחת לצורך השבת ושני תיבות ''יום'' הם ''ימים'' רמז לימים טובים פירוש שמשה רבינו אומר לנו אם אתם רוצים להינצל מהקללות ותבא אליכם הברכה צריכים לעשות את הדבר שצריכים לעשות אותו ביום שבת וימים טובים שהיא לימוד תורה.

אחי היקרים!!! תלמוד תורה היא מצות עשה ואינה מצות רשות אם רוצה לעשותה או לא ואינה דומה לשאר לילות של חג הסוכות חוץ מלילה ראשונה שאם אכל כזית פת חייב לאוכלה בסוכה ואם לא רוצה לאכול פת הרשות בידו אלא חייב תמיד ללמוד תורה וללמד מי שאינו יודע ללמוד.

ואמרו חכמינו זכרונם לברכה תחילת דינו של אדם לאחר אריכות ימים ושנים קבעת עתים לתורה? והטעם שמתחילים לשאול אותו על תלמוד תורה ולא על שאר דברים אחרים בשביל שאדם שלא למד תורה אינו יודע מה אסור ומה מותר ובודאי שטעה הרבה טעויות ועשה הרבה עבירות ובזה יענש בחומר הדין ולכן מתחילים לשאול אותו אם למד תורה  שאם הוא באמת למד אז בודאי עשה הרבה מצוות ואפילו אם עשה עבירות מכל מקום לא עשה הרבה והמצות יותר ומוצאים לו בשמים פתח להציל אותו מעונשו של גהינם שזכות התורה מצילתו שלא לעשות עבירות וגם מצילתו מאבדון בגהינם.

ובפרט אם אותו בן אדם למד את חבירו וזכה אותו לקיים תורה ומצוות שאמרו חכמינו זכרונם לברכה כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו וכל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו וכל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו.

אדם שואל והלא כתיב ''אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא'' פירוש שאפילו הצדיק הכי גדול שיש מכל מקום יטעה ויעשה עבירות והלא כתבנו למעלה כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו?

אלא הכוונה אין חטא בא על ידו שיענש עליו בעולם הבא שה' יתברך מצרף אותו בעודנו בעולם הזה ומביא עליו יסורים לטהרו מעוונותיו ולאחר ימים ושנים נכנס ישר לגן עדן וזה בזכות התורה שלומד בעולם הזה שמצילה אותו מרדת שחת בגהנם.

לכן בואו אחי נקבע עתים לתורה ונקבל על עצמינו בלי נדר שלא לבטל אותו קביעות כלל ועיקר ובזה זוכים למצות תלמוד תורה וגם נדע מה אסור ומה מותר כדי לקיים את המצוות ולהתרחק מהעבירות וגם בשבתות ובחגים צריכים לתכנן ולקבוע זמן כדי ללמוד בו ולא נפספס את הזמן בטיולים רקים ואפילו אם אינו מתענג בלימוד תורה מכל מקום זה רק בתחילה אבל כשילמד שוב ושוב יטעם טען התורה האמיתי וילמד בתענוג ועל זה אמרו חכמינו זכרונם לברכה ''שמתוך שלא לשמה בא לשמה'' פירוש שילמד תורה אפילו אם אינה לשם שמים כיון שאחר כך ילמד לשם שמים.

ויהי רצון שה' יתברך יעזור לנו לקבוע עתים לתורה ויחיש לגאולינו במהרה בימינו אמן ואמן!!!

בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} הפסוק אמר ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, נותן פירושה אדם נותן דבר ששכיח אולם הברכה והקללה אינם באים רק אחרי עשיית המצוות? ב} הפסוק אמר את הברכה אשר תשמעו היה לו לומר אם תשמעו כמו שאמר בקללה אם לא תשמעו? ג} מהו הרמז שהקללה אומרים אותה על הר עיבל והברכה על הר גרזים למה לא להפך? ד} רש"י ז"ל פירש על הפסוק וסרתם מן הדרך וכו' הא למדת שכל העובד עבודת כוכבים סר מכל הדרך שנצטוו ישראל מכאן אמרו המודה בעבודה זרה ככופר בכל התורה מנין למד רש"י שנקרא שנתרחק מכל התורה כולה הפסוק לא אמר מכל הדרך ועוד שמתחילה אמר מכאן למדנו שנתרחק ומכאן אמרו שכפר אלו דבר אחד ואם רוצה לומר לנו שמכאן למדו חז"ל היה לו לומר מכאן אמרו שכפר ואח"ך יאמר איך למדו.

אולם כדי לתרץ נתחיל לתרץ שאילה אחרת אנו בכל יום שני וחמישי באל מלך יושב אומרים מוחל עוונות מעביר ראשון ראשון וכו' ז"א שהקב"ה מוחל לנו עוונותינו כשימצא זכויותינו יותר מעבירות מוחל לנו על העון הראשון ואח"ך השני נעשה ראשון ומוחל אותו לנו והשלישי נעשה ראשון עד שימחול לנו כל עוונותינו. העון שמוחל אותו לנו עשינו עליו תשובה או לא אם עשינו למה יצטרך למחול לנו בדרך הזאת והא אמרו חז"ל כשאדם עושה תשובה נמחלים לו כל עוונותיו אפי' שהיה טבוע בעבירות ואם לא עשינו תשובה הרי הפסוק אמר לא יקח שוחד ופירשו חז"ל לא יקח מצוה כנגד עבירה רק מי שעשה עבירה נענש עליה ואח"ך יקבל שכר על המצוות?

אולם חז"ל במסכת שבת אמרו כשיחלה האדם צריך לו לדעת שאז עומד במשפט לפני הקב"ה ולפי מה שיתקשה לו החולה המשפט יתקשה יותר ואם נפל למשכב יחשוב עצמו יושב במשפט היותר קשה ששופטים בו על הריגת נפשות אם יש לו עורך דין טוב יצול, והעורך דין שלנו הוא התשובה ומעשים טובים והמלאכים שנבראים מהם ואפי' אחד מאלף ידבר עליו הטוב יצול, ורבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילי אמר אפי' אותו מלאך יש לו חלק אחד מאלף טוב יצול. יש לשאול והא אמרו חז"ל כשהאדם יחלה אומרים לו תביא זכות גדול ותצול ועכשיו אומרים לו אפי' אחד מאלף תצול?

אולם ידוע שהמצוות שנתנם לנו הקב"ה נגד מאתים וארבעים ושמונה איברים של הגוף והנשמה שלנו ושלש מאות וששים וחמש גידים של הגוף והנשמה שלנו, וכשאדם עושה את כולם אז תיקן עצמו בעולם הבא ואם חסר איזה מצוה יש אבר שעדיין לא נתקן וחוזר עליו בגלגול, והמצוות לפעמים האדם עושה אותם חסרים משל קורא קריאת שמע שלא בזמנה נקראת חסרה ולזה משמים מניחים אותו לתקן. וזהו כוונתם שאמרו חלק מאלף מצלת אותו ר"ל אם הוא עושה המצוות אבל חסרים ותמיד הוא מתקן נותנים לו הזדמנות כדי שיסיים ויתקן אבל אם אדם אינו עושה מצוות אז אומרים לו תביא זכות גדולה כדי שתראה על עצמך שאתה רוצה לתקן כדי שתיצול.

וזהו הכוונה של מעביר ראשון ראשון אם אדם עושה כל המצוות ותיקן עצמו ותיקן כל האיברים של נשמתו אבל יש לו קצת עבירות אז הקב"ה יתחיל להחסיר לו אחת אחת. איך מעביר? לא ר"ל יסלח לו את כולם, מעבירם וכל אחת יקבל עליה יסורים כדי שימחלו כולם והקב"ה מרוב אהבתו אותנו אינו מביא לנו היסורים בפעם אחת.

וזהו מה שאמר לנו משה רבינו ראה אנכי נותן, אני נתתי לכם התורה כמו שאמר הפסוק על הלוחות שהם התורה ויתנם ה' אלי אבל אנו לפניכם היום ברכה וקללה כשמקיימים התורה אנו חושבים על היום שלפנינו שהוא עולם הזה, ברכה וקללה רק על הברכות של העולם הזה, ולזה סיים לנו משה רבינו את הברכה אשר תשמעו לא ר"ל כשמקיימים התורה הקב"ה נותן לנו הברכה, הברכה היא כשעושים המצוות זהו נקראת ברכה שתקננו כל איברינו, ובקללה אמר אם לא תשמעו שהקללה העיקרית היא כשהאדם אין לו שום מצוה ולא תיקן אף אבר אחד מאיבריו ולזה אמר לנו אם לא נשמע ונרחיק מן הדרך. ולזה רש"י ז"ל אמר מדברים אלו נראה שמי שעובד עבודה זרה סר מכל הדרך שנצטוו ישראל כשבוודאי באה לו הקללה. ומכאן אמרו כאלו כפר בכל התורה כולה ר"ל כשהוא עובד העבודה זרה נהיית בו קללה גמורה ואין מי שיש בו קללה גמורה רק מי שאין לו שום מצוה. וזהו הרמז שהקללה על הר עיבל, עיבל מלשון עלב מסכין שאין לו שום מצוה, והברכה על הר גרזים מלשון גזרים איברים איברים שהברכה היא כשהאדם מתקן איבריו אחת אחת.

רבותי! אנו בעירנו ברוך ה' כל האנשים עושים מצוות ורובם אין מי שהניח מצוה ולא עשאה אבל לפעמים המצוות יהיו חסרים וביותר כשיהיו אינם לשם שמים רק חושבים כדי שיתן לנו ה' הטוב בעולם הזה. הקב"ה תמיד נותן לנו הטוב אבל אנו צריכים לחשוב שאנו עושים אותה כדי לעשות רצון ה', ואנו בין כך ובין כך עושים המצוה רק בקצת מעשה תהיה שלמה. למה עושים אותה חסרה! משל הולכים לבית הכנסת להתפלל למה נדבר כדי שתהיה תפלתינו חסרה אם מדברים בבית הכנסת איפה מתפללים! וצריכים להראות לעצמינו שמחשבתינו רק כדי לעשות רצון ה', כשנבוא לבית הכנסת קודם שיעבור זמן קריאת שמע ולא הולכים לתפלה משום הרגלות, בשבת מרבים בלמוד לא רק במאכל ושתייה לעשות היכר שאנו אוהבים השבת לא משום להשבתת גופנו אלא רק בשביל הקב"ה והרי לומדים תורתו. גמילות חסדים בעירנו אין מי שאינו מקיימה שהיא מצוה גדולה מאד שבה יוצאים מגלות אבל כדי שתהיה שלמה צריכים כשעושים אותה חושבים כדי לעשות רצון ה' לא כדי שחבירי ישיב לו או יאמר מה ההפסד שיש לי אם עשיתי לו, מחשבה קטנה שאין בה שום הפסד תסיים לנו המצוה ומרויחים שני דברים אבר שלם מתוקן בעולם הבא והקב"ה יתן לנו הטוב והשלום והבריאות בעולם הזה ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

ויש לשאול כמה שאלות:

א} כתיב ''ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה'' ויש לשאול מה שייך ראייה בקללות וברכות?

ב} היה צריך לומר ''נתתי'' כיון שהתורה כבר ניתנה ולא ''נותן''?

ג} במצוות הדם כתיב ''למען ייטב לך וכו',, ופירש רש''י יש ללמוד מכאן קל וחומר לשאר המצוות מה הדם שהאדם קץ ממנו ומתעב אותו וממילא אינו אוכלו נתן ה' יתברך שכרו ''למען ייטב לך'' גזל ועריות שהאדם מחמדן לא כל שכן ששכרם גדול?! ויש לשאול למה רש''י לא הביא משל רק ''גזל ועריות'' ולא שארק דברים אחרים שהאדם מחמדן?

ד} כתוב בפרקי אבות הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרם של מצוות ופירשו המפרשים זכרונם לברכה שלמדו רבותינו זה ממה שאמר הפסוק שכר מי שמקיים מצות שילוח הקן שהיא מצוה קלה שישלח את האם ויגדל את האפרוחים ושכרה  אריכות ימים וכן מצות כבוד אב ואם שהיא מצוה חמורה מאוד שנמשכת עשרות שנים וגם קשה ושכרה גם כן אריכות ימים אם כן צריך האדם לא לזלזל במצוות כיון שיש מצוות שנראים קלים אבל שכרם גדול ואם כן מה הקל וחומר שעשה רש''י שמא הדם יותר גדול מהעריות והגזל למשל?

ברם הוקשה לרש''י קושיא ראשונה ושנייה שכתבנו מה שייך ראייה בקללות וברכות ועוד שהפסוק צריך לומר נתתי ולא נותן כיון שכבר ניתנה תורה. והתירוץ הוא שראה פירוש ראה בעיניך כדי ללמוד שכל יום ויום ה' יתברך נותן לאדם ברכות וקללות שהם המצוות והעבירות וצריך האדם לקיים המצוות ולהתרחק מהעבירות. אבל עדיין יש לשאול למה הפסוק אמר שכר מצות הדם ובשאר מצוות לא כתב אמת שגם במצות שלוח הקן ובמצות כיבוד אב ואם כתוב השכר מכל מקום למה כתב השכר גם בדם? ולפיכך פירש רש''י שכוונת הפסוק ללמדינו דברים אחרים. לפום צערא אגרא פירוש מי שמצטער על ידי שמקיים מצוה נותנים לו שכר יותר גדול בשמים כיון שמראה שהוא עושה המצוה לשם שמים והראיה שנצטער על ידי עשייתה. והדם אין לו טעם אסור לשתות אותו אף על פי שאמר הפסוק ''כי הדם הוא הנפש'' מכל מקום מבחינת שכלית לא מבינים למה כשהוא הנפש אסור לשתותו נמצא שמצות הדם היא חוקה שאין להבינה מבחינת השכל ומקיימים אותה בני אדם כיון שבלאו הכי מתעבים את הדם. אבל הגזל והעריות אף על פי שבן אדם מחמדם אבל מתרחק מהם מבחינה שכלית כיון שהוא מתבייש. נמצא ששני מיני מצוות אלו האדם לא עובר עליהם זה מבחינת הבושה וזה מבחינת שהוא מכוער נמצא ששני מצוות אלו שוים אלא שעדיין יש חילוק שעבירת הגזל האדם מתאוה לה וכובש את יצרו ואם שכרו יותר גדול כמו שכתבנו שלפום צערא אגרא לא כן מצות הדם שאין לו צער כלל כשמקיימה ואם כן רש''י דבריו נכונים במה שלמד קל וחומר גזל מהדם.

מדברים אלו למדים שלהיפך עונש העובר על מצוות לא תעשה שאין בה צער כלל כשמקיימה יותר חמור שהעובר על מצוות לא תעשה שיש בה צער כשמקיימה כיון שהוא אינו מצטער ואפילו הכי עובר בזה מראה שהוא עובר כדי להכעיס חס ושלום את ה' יתברך ועונשו גדול לא כן השני שעבר על מצוות לא תעשה שקה לקיימה כיון שלא יכל לגבור על היצר הרע ואם כן עונשו יותר פחות.

ומכאן מוסר גדול שיש נשים כשהם יוצאים חוץ לבית מתייפות הרבה בלי שיש להם תועלת שעיקר התייפות האשה היא בביתה כדי שיראה אותה בעלה ולא בחוץ. שאם היא מראה שיש לה הרבה כסף לקנות בושם ובגדים יקרים כבר יודעים!!! ואם היא מתייפת כדי שיראו אותה אחרים האם האחרים עסוקים רק בה?! ואפילו אם יראו אותה אחרים הרי היא מכשילה אותם בהסתכלות וזה עונש חמור מאוד ועוד שאין לה תועלת כלל מזה. ולהיפך האשה שלובשת בגדים כאלו חושבים אותה שהיא פתיה וקלת דעת שהיא עושה איסור גדול בלי תועלת. ואין לאשה להתנאות כי אם לבעלה. ואפילו האנשים שבאים מארצות אחרות העירו על זה וגם העירו על הבגדים הצרים שלובשים ועוד העירו על השער שיוצא לחוץ ואינו מכוסה כדין.

ויהי רצון שה' יתברך יעזור אותנו להתגבר על היצר הרע ולשמור את מצוותיו ולהתרחק מהעבירות ויגאלינו גאולה שלימה בקרוב!!!  

 

 

 

תגובות

בס''ד                 מוסר בלערבי פרשת שופטים

פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת שופטים פיהה 14 מצוות עשה ו27 מצוות לא תעשה מצוות עשה הומאן 1] באש נחטו חכאם יחכמו בינאתנה. ושוטרים ינפדו לחכם 2] באש נסמעו כלאם בית דין הגדול. ולחכמים 3] באש נחטו עלינה מלך 4] באש למלך יכתב ספר תורה לדמתו 5] וקתלי נדבחו בהמה באש נאכלוהה. נעטיו הזרוע והלחיים והקיבה ללכהן 6] באש נעטיו תרומה ללכהן. ומן התורה מה פיהה קדאש יעטיה חתה קמחה האו שעירה ואחדה. ולחז''ל קוומוהה למשחאח חצה מן ה60 ולמתווצט חצה מן ל50 ואלי קלבו כביר חצה מן ל40 7] וקתלי נשזו הצוף מן לגנם. השזה לאוולה נעטיווהה ללכהן 8] אלי פלעיד כל כהן יחב יכדם פי בית המקדש יקבלו. ויקצם מעה לכהנים לוכרין פלקרבנות מתאע לעיד ופלחם הפנים ובשתי הלחם. לאכן פתמידים ונדרים ונדבות מה ענדושי חק יקצם מעאהם. אלי לכהנים כאנו מקצומין עלא 24 קצמה. וכל זמעה תכדם קצמה. ולכהן אלי לקצמה מתאעהו מה תכדמשי מה ענדושי חק יקצם מעה לכהנים. כאנשי פלעיאדה ופלחאזאת אלי כתבנאהם 9] באש נסמעו כלאם נביא אמת 10] באש נחצ'רו ונפרזו ערי מקלט. ונצאוובו התנאיאת באש אלי קתל בגלטה מה יתעטלשי פתנייה 11] לעדים הזוממים. מאענאהה. השהוד אלי ישאהדו שהאדה ויזיו זוז שהוד אוכרין וישאהדו עליהם אלי הומאן כאנו פי בלאצה אוכרה לווקת אלי שאהדו אלי נצארת לחאזה אלי שאהדו עליהה. אלי כאן חיתעאקב ביה אלי שאהדו עליה. יתעאקבו ביה הומאן 12] באש נווכלו כהן משוח מלחמה. אלי וקתלי נכרזו ללחרב יקול ללעסכר. אלי בנה דאר ומאזאל מה שכנשי ואלי גרס זנאן ומאזאל מה כלאשי מנו ואלי מלך מרה ומאזאל מה ערסשי ואלי כאייף ירווח 13] וקתלי חנחארבו נבדאו בשלום. אידה כאן סמעו לכלאם באש ינחיו לעבודה זרה וידפעו למס מליח. וכאן לא נחארבוהם 14] באש נעמלו הדין מתאע עגלה ערופה. אלי אידה כאן נלקאוו מיית מה נערפושי האשכון קתלו פתנייה מלווח. נכיילו ללבלאד לקריבה עליה. ונזיבו מן גאדי עגלה ונעמלולהה עריפה. ולחז''ל קאלו. אלי כאן ינצאר נס. אלי לעגלה כאנת תכרז דוד חתה לדאר לקאתל.מצוות לא תעשה הומאן 1] מה נגרסושי שזרה פי בית המקדש 2] מה נעמלושי מצבה פי בית המקדש 3] מה נקרבושי קרבן אלי פיה מום 4] מה נכאלפושי עלא לכלאם מתאע לבית דין הגדול. ומתאע לחכמים 5] מה נחטושי מלך אלי הווא מוש מן ישראל 6] למלך מה יכתרשי כיולה 7] למלך מה יכתרשי פצ'ה ודהב. כאנשי דוב מצרופו הווא ופאמילתו ומצרוף לעססה מתאעהו. ומצרוף לחרב ואמתאלו. יחטו פלאוצר פי בית המקדש 8] מה יאכדשי אכתר מן 18 מרה 9] מה נסכנושי פי ארץ מצרים 10] שבט לוי מה יאכדשי חצה פלפיי מתאע לחרב 11] שבט לוי מה יאכדשי ורתה פי ארץ ישראל 12] מה נעמלושי קסמים והווא נוע מתאע סחר 13] מה נעמלושי כשוף והווא נוע מתאע סחר 14] מה נעמלושי חבר והווא נוע מתאע סחר 15] מה נעמלושי אוב והווא נוע דווה מעה למותה 16] מה נעמלושי ידיעוני והווא נוע  דווה מעה למותה 17] מה נעמלושי דורש אל המתים והווא נוע  דווה מעה למותה 18] מה נתנבאוושי בלכדב. מאענאהה יעמל רוחו נביא 19] מה נתנבאוושי באסם לעבודה זרה 20] מה נכאפושי ונקתלו נביא השקר 21] מה נסכפושי עלא לקאתל האו אלי נחה מפצל מתאע צאחבו 22] מה נאכדושי וטיאן צאחבנה. מן כלף אלי תמה דנוב גזלה. אלי יאכד וטאת צאחבו תמה דנוב השגת גבול 23] לבית דין מה יחכמושי בשאהד ואחד באש יחייבו ידפע. כאנשי יחלף 24] מה נכאפושי מן לגויים פלחרב 25] מה נעיישו חד מן ה7 אומות 26] מה נקצושי שזרה מתאע מאכלה. כאנשי אידה כאן חאזתו בבלאצתהה. ורבי יהודה החסיד קאל. חתה ואלו חאזתו בבלאצתהה מה ינחיהאשי זמלה. כאנשי יקלעהה בערוקהה ויגרשהה פי בלאצה אוכרה. עלא כאטר תמה סכנה 27] מה נעמלושי פלאחה פלואד אלי עמלו פיה עגלה ערופה.

פלפרשה מתאע הזמעה האדי. ואחדה מלמצוות אלי וצאנה רבבי. אידה כאן יזי כהן מוש וקת למשמרה מתאעהו. אלי לכהנים מקצומין על 24 משמרה. כל משמרה תכדם זמעה פי בית המקדש. אידה כאן זא כהן מוש וקת למשמרה מתאעהו ענדו קרבן נדר האו נדבה יחב יקרבו. האו פלעיאדה יחב יכדם פי בית המקדש. חתה ואלו מוש וקת למשמרה מתאעהו כליהו. מן באעד לפסוק קאל. כי אתה בא אל הארץ וכו' לא תלמד לעשות כתועבות הגויים ההם. ואחד הוני ינשד השנווה כי . מאענאהה כיף אלי קאעד יעטיה טעם עלאש תכלי לכהן יכדם חתה ואלו מוש וקת למשמרה מתאעהו. עלא כאטר חתדכל לארץ ישראל ומה תתעלמשי מן לגויים. כלאם מוש מפהום. וחתה ואלו נפשרו כי מאענאהה כאשר. וקתלי תדכל. האש מדכל האדי פי האדי אלי יחטומלי חדה בעצ'הם.

לאכן מערוף. אלי אחנאן ישראל ענדנה 3 חאזאת מומייזין ביהם. והומאן גמלנים ביישנים רחמנים. מאענאהה נעמלו לכיר. ענדנה לחשמה. ונסכפו. לכהן האדה וקתלי זא יחב יקרב מוש וקת למשמרה מתאעהו. לכהן אלי וקתהה למשמרה מתאעהו כאן חיכליהו מן סירת התלאת חאזאת אלי כתבנהם לפוק. חיעמל מעה גמילות חסדים. חיחשם יקולו לא. וחיסכף עליה. יקול מלי תאעב רוחו וזא יחב יקרב ואחדו. לאזם מצטחק ללקרבן כאמל. המאלה השנווה זא חיווצינה לפסוק הוני. והאדה בטבעו חיעמל. ובהאדה כמל לפסוק. כי אתה בא וכו'. מאענאהה חידכלו לארץ ישראל וחיכאלטו וחישופו לגויים גאדי. מומכן אלי הטבע מתאעהם יתבדל ויתעלמו מנום קצוחיית לקלב. ובהאדה וצאנה לפסוק באש נכליוו יקרב ומה נתאתרושי בלגויים אלי חנשופוהם.

אכואני לעזאז. הוני מאזאל ואחד ינשד. אידה כאן לכוף הווא בלכשי נתעלמו מנהם ואידה כאן מה נתעלמושי מנהם מן גיר מה יווצינה לפסוק נכליוו לכהן יכדם וקתלי יחב עלאש סתחק לפסוק באש יקוללנה עלא לכהן יקוללנה מה נתעלמושי מנהם והאכהוו. לאכן הוני אחנאן ילזמנה נערפו. אלי לעבד ממכן יאסר יגלט ויגטץ ויתעלם מנהם ויוולי כיפהם זמלה. ולאכן רבבי דימה יעטיהו פרצה באש יפיק. כיף לכהן האדה. אידה כאן גלט וולא לבו קאצח כיפהום. יזיהו כהן אוכר ויטלב מנו באש יקרב לקרבנות מתאעהו. פיסע יפיק וקתלי יתפכר לפסוק. ומוש כאן לכהן. כאנשי הנאס לכל רבבי דימה יבעתלנה השנווה אלי יפייקנה. ולחכם הווא אלי יפהם הרמז אלי תבעתלו משמים ויערף רוחו אלי הווא גאלט וירזע לכאלקו. אלי כיף מה נערפו מאשאגל לחאייאת יאסר. וואחד ינגמש פלחאיאת וינשא רוחו. ועבירה גוררת עבירה. ונזמו נקולו אלי עבד כיף האדה צ'אע. גאלטין אידה כאן נקולו איכה. ילזמנה נערפו אלי רבבי לאזם יבעתלנה האשכון יפייקנה. מראת עבאד. מראת חיואנאת. מראת יסורים. כל מררה כיפאש. ובהאדה אחנאן אידה

 כאן עבאד בלחק. ילזמנה נפאהמו הרמז מלאוול. ואידה כאן מה פהמנאשי פלאוול נפאהמו פתאני פתאלת פראבע למוהם נפאהמו ונרזעו לכאלקנה. אלי רבבי ארך אפיים ויצבר עלינה. והוני נזיבו מעשה אלי כתבו חיים וולדר פי סדורו שימו לב אל הנשמה. רבי טוביה קאעד פצלה בית אהרון אלי הווא לפריזדאן מתאעהה ויכמם. אלי זאהו תנביה מן שאריכת מיידן סטאר באש יכרז מצלה. אלי הצלה האדי בנאהה רבי שמחה מאיר זילברשטיין. ומן וקת זדו כאנת למשפחה מתאעהו הייא למשהולה עלא הצלה. וכאן שרט אלי כתבו רבי שמחה. אלי וקתלי יזיוו לוורתה מתאעהו יחבו יאכדו הצלה אלי הווא קאעד יחס אלי לבלאצה האדיך חתוולי בלאצה מתאע כדמה מליחה. יבניו צלה אוכרה. ולאכן למוחאמי מתאע מיידן סטאר קאל. אלי השהוד אלי מצחחין עלא לווצאייה מאתו. ובהאדה מה ינזמושי יאכדו לואתיקה צחיחה האו גאלטה. ובהאדה זאהום התנביה. רבי טוביה כדה לוראק אלי ענדו ויתבת פיהם ילווז עלא ואתיקה. אלי קאלו זדו וקתלי יחבו יטייחו הצלה האדי תמה לואתיקה האדי תמנעך. חל לואתיקה לקא מכתוב עליהה נומרו תמנייה. ומן באעד מכתוב. כדי שלא לעקור נטוע. עליך למצוא את יהושע. במקום הרים תהיה כשבוע. ושניכם תמצאו את הבלתי ידוע. במקום אשר קצר. שם יתגלה רגש אשר נצר. עליכם להתאכסן אצל הקצר. ודרך הפרח תגיעו אל האוצר. פטרף לאכר. ג'וש זילברשטיין פלבירו מתאעהו מתקלק. אלי פלבלאצה אלי כמם חיעמל פיהה אכבר מאשאריעו. תמה טרף וטה מתאע שרכת אי סי פלוצט. וחתהלך למשרוע זמלה. ואידה כאן מה תביעלושי. למשרוע אלי קאעד יעמל פיה חיפלסו אידה כאן מה יכמלושי. למוחאמין מתאעהו אלי טיירו רבי טוביה בכתף. מה נזמו יעמלו שיי. חב ישרי קאלולו מוש ללביע. חאר. קאעד פלבירו מתאעהו ויתבת פלואתאייק. לקא ואתיקה מכתוב עליהה נומרו תמנייה. ופי וצטהה מכתוב. כדי שלא תהיה עני ואביון. עליך לצאת יחד עם הנס הגדול לציון. בחצר הצפרתים תגורו באגף העליון. ושם תקשיב לקול זמרת ההגיון. בלילה אחד ודאי תופר השממה. וקול ניגון ינסר את הדממה. שים לב אל הנשמה. שם אצל השושן תמצא המגמה. מה פהם מנהה שיי .קאל גדווה תווה יכלם דוד אלי כאנו יקראו מעה בעצ'הם פזגר. דוד כמל יקרא פלישיבה וג'וש דכל ללזאמעה. רבי טוביה קעד יכמם האשכון האדה יהושע. תבת פנאס אלי יעאוונו הצלה האו יצליוו גאדי מה לקאשי לאסם האדה. קעד יכמם פי פאמיליית רבי שמחה מה לקאשי. כמם באלכשי בדל אסמו. ופי וקתהה תפכר ג'וש. אלי מן כתרת אלי חב יהרב מליהדות בדל אסמו. כלמו פתליפון. קאלו האשכון מעאייה. קאלו טוביה. סכר עליה הטליפון. מן גדווה קאעד ג'וש מעה דוד יתבתו פלואתיקה. קאלו האשכון הווא הנס הגדול אלי ילזמך תספר מעאהו. הומאן איכה ועאווד כלם רבי טוביה. סכר עליה הטלפון. קאלו האשכון האדה. קאלו טוביה גרוסנס. קאלו האדה הווא. גרוס גדול. נס נס. פי וקתהה כלמו ותקאבלו. וקאלו וין ילזמנה נספרו. רבי טוביה קאלו האנה ענדי מכתוב במקום הרים סביב תהיה כשבוע. מאענאהה ירושלים הרים סביב לה. פי וקתהה קץ תסאכר ומשאו לישראל. קאלו באהי ותווה וין חנמשיו פי ירושלים. קאלו ענדי מכתוב מקום אשר יצחק קצר. ולפסוק קאל ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא מאה שערים. מאענאהה ילזמנה נמשיו למאה שערים. וקתלי וצלו התאכסי קאלום וין פי מאה שערים. רבי טוביה קאלו חצר הצרפתים. קאלו תקצד חצר פאריז. וקפהם גאדי. רבי טוביה קאלו זדך יחבנה נצ'אייף ענד קצר. באלכשי יוולי שורט קורץ. נשדו ואחד משפחת שורט תערפאשי קאלו לא. משפחת קורץ. קאל קורצויל הומאן פטאק לפוקאני. קאלו האדה הווא באגף העליון. דקו עלבאב כרזלום ואחד. קאלולו אסמום וקאלולו אלי יחבו יצ'ייפו ענדו. קאלום לאחצ'ה. משא ורזאע באעד דרז פי ידו ורקה מכתוב עליה גרוסנס זילברשטיין. קאלום בלחק אנתון תפצ'לו. קאלו רבי טוביה מנין זאתך לורקה האדי. קאלום בעתהה ואחד אמריקאני אלי כאן שאדד כולל בתי אונגריין אלי הצ'אר האדי תאבעתו לזדו וטלב מנו באש וקתלי יזיוו יצ'ייפהם זמעה. דכלו שאף לעישה מתאעהם כיפאש יצליו כיפאש יקראו כיפאש יבארכו פלאוול כאן יכמם קדאש מסאכן האדון כיפאש עאיישין. ומן באעד קעד יכמם כיפאש מסכין האנה אלי מה נערף שיי מלי יערפו. זאת השבת הווא נאעש מעה לפזר וישמע ואחד יגנני. אודה לקל רוחי. ברן יחד כוכבי בוקר. שימו לב אל הנשמה. לשם שבו ואחלמה. וקתהה תעדדה קבאלתו וקתלי כאן זגיר אלי כאן שיבאני ואקף קדאם פרשו ויגנני הלחן האדה כל לילה קראבאת התמנייה שנין. בדא יתבת האשכון קאעד יגנני וקעד יברק פיה. ראזל כביר פלעמר טויל ומביין אלי הווא קויי באדאניין. פי וקתהה תפכר זדו שמחה אלי הווא כאן יגנילו לגנאייה האדי. מול הדאר קאלו אלי האדה רבי יודל אלי יקיים הצלה. לילת לחד קעדו יכממו עלא בקיית למכתוב. רבי טוביה קאלו תערף האש מאענאהה לשם שבו ואחלמה אלי זדך חבך תסמאעהם. מאענאהה חזאר כרימה. קאלו ג'וש האנה ענדי מכתוב השושן. רבי טוביה קאלו ענדי מכתוב פרח. כמם ונשד מול הדאר. תמאש האשכון יביע הדיאמנט אסמו רוזנבלום. קאלו האדי שאריכה מערופה יאסר. קאל כל שיי תביין תווה. עמלו רונדיפו ותקאבלו. וקתלי דכלו לקאו בירו כביר והנאס לכל פי כראסיהה צ'איירין עלא הטאוולה. וזוז כראסי פארגין. קעדו קאם למודיר וקאלום שרכת סי אם תרחב ביכום. תבהדל ג'וש. קאלו אלי זדו הווא אלי עמל השאריכה האדי לדמת הצלה בית אהרן. ווצאהם כל וקת אלי מה תמאשי סכנה עלה הצלה מה תדכלושי. והווא חט 10 מליון דולר ראס מאל. ותווה ולאו 50 מליון דולר. מוסתעדין נעטיוומלך לכל אידה כאן תוועדנה אלי תדפע מנהם 15 מליו דולר לבית אהרן. קאלום הווא אלי זדו מה כממשי כאן עלא הצלה. כמם עליה הווא זאדה. וקתלי שאף ולדו קאעד יבעד עלא התורה. חב באש חפידו ירזע. ובהאדה עמל הטריק האדה באש יזי לירושלים ויחס בתורה ובליהדות וירזע. והאדאך עלאש כאן יגנילו לגנאייה האדי. ופעלן באעד 5 שנין. תחלת צלאת בית אהרן מרה אוכרה. ווקתלי עמלו חנוך הבית. קאל רבי טוביה אלי הצלה האדי עאוונת תבנאת הייא ולכתות מתאעהה לכל. ובאש תרזע תקבל התלאמדה כיף קבל. והאדה בפצ'ל איש החסד קובע עתים לתורה מר יהושע זילברשטיין. אלי דפע 50 מליון דולר. תפצ'לו קעדו לסעודה. ווקתלי קעדו שמעו לגנאייה אלי בדאו ביהה לאחתיפאל וגנאהה רבי טוביה שימו לב אל הנשמה. אכאוני לעזאז. האדה זדו כמם עליה ושאפלו טריקה באש רזעו בתשובה. ואחנאן רבבי דימה ישופלנה טריקה באש נרזעו בתשובה. הווא פאק וחתה אחנאן בע''ה נפיקו. ורבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.

תגובות

הם נמצאים באותו זמן בבית המשפט והוא אינו עוסק כלל להציל ולהגן על נפשו רק צוחק ומתלוצץ ואחר כך אם קרה לו משהו מתרעם חס ושלום ואומר שהוא לא עשה כלום ולמה יקרה לו ככה מן השמים. הכן עצמך מוקדם כדי שתמצא עצמך ביום ראש השנה וביום כפור  בסדר ותנצח בדינך ויסתמו כל המקטרגים ויליצו עליך כל הסניגורים  ויגזר עליך רק גזרות טובות וישועות ונחמות.

ויהי רצון שנתעורר מוקדם לחזור בתשובה ובזכות זה ה' יתברך יכתוב אותנו לשנה טובה ומבורכת ולחיים טובים וארוכים ומתוקנים ויזכנו לראות בביאת משיח צדקנו בעגלא ובזמן קריב אמן!!!  

 

תגובות

בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} התורה צותה אותנו כשנמצא אדם מת ואין יודעים מי הרגו מביאים עגלה מהעיר היותר קרובה מהמקום שמצאו בו המת ושוחטים אותה מערפה בנהר חזק שלא נעשה בו חקלאות מקודם, הפסוק שם אמר ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר ה' אלהיך לשרתו ולברך בשם ה' ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע למה כל התוארים האלה לכהנים וכי אין יודעים אותם מה הם ושהם בני לוי? ועוד נכון שהכהן הוא שיעריך בנגע הצרעת טמא או טהור, אבל בריבות, הרבנים הם שמעריכים אפי' שאינם כהנים? ב} רש"י ז"ל פירש בד"ה וערפו וכו' אמר הקב"ה באה העגלה שלא עשתה פרות ושוחטים אותה בנהר שלא עשה פרות כדי שתכפר על הנהרג שלא הניחוהו לעשות פרות, יש לשאול למה ההשחתה אם אדם הרג מפסידים אנו עגלה שמביאה הרבה פרות לכל הפחות יאמר לנו פרה גדולה?

אולם כדי לתרץ נתחיל לתרץ קושיה אחרת במסכת סוטה נאמר שבזכות אברהם שאמר ואנכי עפר ואפר ה' נתן לנו שני מצוות אפר פרה אדומה ועפר סוטה, וידוע שהתורה היתה גנוזה אצל הקב"ה אלפי שנים קודם שנברא העולם והיא הבלום של העולם ר"ל המצוות האלו בין כך ובין כך היו צריכים ועוד ידוע השלשה עבירות היותר קשים הם עבודה זרה שפיכות דמים וגלוי עריות, למה כאן חסר שפיכות דמים שהיא עגלה ערופה למה אמר אבינו לא מצא לה דבר?

בפרשת וירא כשאברהם אבינו לא מצא אורחים ושלח לו הקב"ה שלשה מלאכים בדמות אדם כדי שיארח אותם שם אמר וירץ אברהם אל הבקר חז"ל פירשו שאברהם אבינו הביא שלשה פרות כדי שיטעמם לשון בחרדל אחת ברחה לו למערת המכפלה וראה שאדם וחוה קבורים שם וראה גן עדן התחתון. יש לשאול למה רצה להטעימם לשון בחרדל וכי כל אורחיו מטעימם לשון בחרדל? ועוד למה לא לקח רק פרה אחת וכל אחד יקח קצת ולמה אברהם היה רץ אחר הבקר יביא אחד מעבדיו וירץ עליה וילך הוא ויביא פרה אחרת?

אולם ידוע שהקב"ה נתן לנו פרה אדומה שתכפר על הע"ז ועפר סוטה יכפר על גלוי עריות כמו שאמר הפסוק בפרשת נשא ונקה האיש מעון והאשה ההיא תשא את עונה ועגלה ערופה תכפר על שפיכות דמים. וידוע שהלשון הרע שקול נגד שלשה עבירות הללו ולזה אברהם אבינו רצה למצוא לנו דבר שיכפר על לשון הרע ורצה לחתוך הלשון של שלשה פרות נגד שלשה עבירות הללו שהלשון הוא לשון הרע ששקול נגדם אבל אחת ברחה הלך ורדף אחריה לראות למה לא הועיל דבר זה וכשמצאה שנכנסה למערת המכפלה מקום שקבורים בו אדם וחוה רמזו לו שהסוטה בעפר ולא בפרה וכשנפרדה החבילה לא קרה כלום ואינו מועיל ללשון הרע רק התשובה.

ולזה חז"ל במסכת סוטה אמרו שבזכות שאמר אברהם אבינו ואנכי עפר ואפר הקב"ה נתן לנו אפר הפרה ועפר סוטה לא ר"ל שאותם מצוות אז הוחלט ליתנם לנו אלא מאז נעשו לכפר ולא בפרות ששחטם אברהם אבינו למלאכים שאותם היה חושב אברהם אבינו לצורך לשון הרע.

ולמה אברהם אבינו לא מצא לנו דבר שיכפר על שפיכות דמים? כבר תירץ רש"י ז"ל ואמר שהעגלה אינה עושה פירות ר"ל הקודמת ממנה שהיא פרה אדומה עשתה פירות והביאה לה עגלה ערופה ולזה לא הצטרך אברהם אבינו לדבר אחר לצורך שפיכות דמים שפרה אדומה מביאה לנו עגלה.

וידוע שהכהן עולה לספר תורה הראשון שהפסוק אמר וקדשתו, והלוי עולה שני. למה? חז"ל אמרו מפני דרכי שלום שהכהן קדוש ומברך אותנו וכל אחד רוצה לעלות אחריו שידבק בו כדי שיקבל קצת מקדושתו ומברכותיו ולזה תקנו חז"ל שהלוי הוא שעולה אחריו ואח"ך ישראל אבל אם אין לוי הכהן עולה שני פעמים מפני השלום ואם אין כהן נפרדה החבילה ואין צריך לעלות לוי השני.

וזהו כוונת הפסוק כאן שאפי' שהקב"ה צונו על הפרה אדומה ועכשו על העגלה ערופה אין אומרים שאברהם אבינו עשה תקון שיכפר על לשון הרע שקצץ שתי לשונות רוב הפרות אלא נפרדה החבילה כספר תורה, ונגשו הכהנים הם הראשונים ואח"ך בני לוי, למה? כי בם בחר ה' שהם הכהנים מקודשים ומברכים ישראל ועל פיהם יהיה כל ריב שהלויים יעלו השניים כדי שלא יהיה ריב אבל העיקר בכהן שאם אין כהן נפרדה החבילה שלא יהיה ריב ואפי' שיש שני לויים וישראל שהם הרוב, ולזה וכל נגע שהעון של לשון הרע שעונשו נגע צרעת אפי' שיש הרוב שני פרות חסרה אחת נפרדה החבילה ואינו מועיל רק בתשובה.

רבותי! לשון הרע הוא מיותר העבירות הקשים שבא אחרי חלול ה', חז"ל שיערו לשון הרע נגד שלשה עבירות היותר קשים עבודה זרה גלוי עריות שפיכות דמים, אנו בעירנו ברוך ה' לשון הרע נחסר לנו הרבה וכל אחד דואג לעצמו אבל לפעמים שומעים לשון הרע פעמים בכוונה ופעמים בשחוק אבל כולו לשון הרע. נכון שיש הרבה תנאים כדי שיהיה לשון הרע שאפשר אדם צדיק מפסיד כל מצוותיו בדקה ויקחם אותו שדיברו עליו והוא יקבל עבירות חבירו, וצריכים שלא לדבר על שום דבר משני צדדים שאין אנו יודעים מהו נקרא לשון הרע ועוד שמלה מושכת מלה ויצר הרע קשה ואינו עוסק רק בדברים אלו ורוצה להטעותינו לדבר לשון הרע. למה האדם יפתח פיו לדבר? ואפי' אם נאמר שאין אנו מדברים לשון הרע מהו הריוח שיש לנו מה איכפת לנו בחבירנו מה עשה וכי אנו שלמים במעשינו! ודבר זה מתרבה בזמן ההתאספות משל בליל שבת ההתאספות שאחר התפלה גורמת הרבה לשון הרע במקון שהשבת היקרה מנצלים אותה בקריאת התורה להפך נדבר לשון הרע, וכשהאדם יהיה פנוי אז יחפש מה מדבר. וצריכים לצוות נשינו שיש להם הרבה זמן פנוי שישמרו פיהם ויודעים מה הם מדברים כשמתאספים ואם במקום דבורם יקחו תהלים בידם אז זכותם גדולה מאד. יהי רצון שהקב"ה יעזרנו להתרחק מלשון הרע ויעזרנו שלא לעשות עבירות ואין עושים רק מצוות ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.   
תגובות

מצווינו הפסוק שכשנלך למלחמה שלא נפחד בשביל שה' יתברך יעזור אותנו לנצח את אויבינו ולא כמו הגויים שהם בוטחים בגבורים שלהם שסופם למות שאנחנו בוטחים בה' יתברך שהוא חי וקיים לעד ויש לו היכולת להציל בכל זמן ובכל שעה. ויצווינו שבזמן המלחמה שצים כהן לצבא וקוראים לו כהן משוח מלחמה ויאמר לשוטרים והשוטרים יאמרו לחיילים את המלים הבאות:

א} מי שנטע כרם ועדיין לא אכל ממנו.

ב} מי שבנה בית ועדיין לא גר בו.

ג} מי שארס אשה ועדיין לא התחתן.

כל אלו יחזרו לביתם ולא ישתתפו במלחמה. ומוסיפים השוטרים לומר מי הירא ורך הלבב ילך וישוב אל ביתו ולא ימס את לבב אחיו. ויצווינו ה' יתברך כשנלך למלחמה עם שאר אומות העולם שאינם משבעה עממים שהיו גרים בישראל נתחיל בדברי שלום אם השלימו יהיה אותו העם למס ואם לא השלימו נלחם עמם ובשעת המלחמה אסור לקצוץ האילנות כדרך המלחמה.

ונחלקו רבותינו זכרונם לברכה במסכת סוטה על הירא ורך הלבב שיחזור אל ביתו פירוש רבי עקיבא שירא מן המלחמה ורבי יוסי הגלילי אומר שירא מן העבירות שבידו ואפילו בעבירה שהיא מדרבנן משל אם דבר בין תפילין של יד לשל ראש חוזר ורבי יוסי בן חלפתא סובר שרק בעבירות שהם מדאורייתא חוזר אבל לא דרבנן. ולפי זה אם יחזור רק העובר עבירה כל העם מרגיש בו שהוא עבר ומתבייש ולפיכך אמרה התורה גם מי שנטע כרם וכו' יחזור ואם כן גם מי שעבר עבירה אינו מתבייש שלא יודעים חביריו שבשביל העבירה חזר ושמא בשביל שנטע כרם או בנה בית וכו'.

ויש לשאול כמה שאלות:

א} למה אמרה התורה שהשוטרים יאמרו לעם וכו' ולא אמרה מי שיש לו אחד מארבעה אלו לא יבא כלל לצבא וחסל?

ב} למה רבי יוסי הגלילי ורבי יוסי בן חלפתא פירוש על העבירות ולא פירשו כפשוטו שפוחד מן המלחמה כרבי עקיבא?

ג} לפי דבריהם למה נקרא מי שיש לו עבירות בידו ''ירא ורך הלבב''?

אולם אמרו חכמינו זכרונם לברכה שבמלחמת מצוה צריך ללכת ובמלחמת רשות יחזור. ורבי יהודה אומר במלחמת חובה ובמלחמת מצוה הולך אולם במלחמת רשות אינו הולך. ובגמרא פירש רבא לא נחלקו רבי יהודה והחכמים במלחמות כיבוש הארץ שנלחם יהושע שכולם סוברים שצריכים ללכת ובמלחמות שנלחמים בני ישראל כדי שלא יפריעו לנו האומות כולם מודים שאין הולכים ונחלקו במלחמות שנלחם דוד המלך בשביל להרחיב את ארץ ישראל שדעת החכמים צריך ללכת אבל אבי יהודה סובר שאינו צריך ללכת.

ויש לשאול מה החילוק למה באלו המלחמות הולכים ובאלו לא?

והתשובה היא שאמרו בגמרא שישראל הם האומה הכי קשה ואילולי התורה לא היו מפסידים במלחמה אבל כשקבלו התורה נהיו תלויים בקיומה שאם מקיימים אותה נוצחים ואם לאו חס ושלום אינם נוצחים ולכן מי שיש לו עבירות בגלל עבירותיו נמצא שישראל מפסידים בגללו שמדת הדין מקטרגת על עוונותיו אבל אם הוא עושה מצוה אינו פוחד כיון שיש לו זכות המצוה שסותם המקארגים עליו ואם כן במלחמת מצוה יכול להילחם כיון שהלחימה עצמה היא מצוה וזכותה מגינה עליו.

וזהו מחלוקת רבי יהודה והחכמים מלחמת דוד רשות או מצוה. שדעת החכמים מצוה ולכן אין לו ממה לפחד שזכות המצוה מגינה עליו אבל רבי יהודה סובר שזאת מלחמת הרשות ואם כן לא ילך שמדת הדין מקטרגת על עוונותיו. ולכן רבי יוסי הגלילי ורבי יוסי בן חלפתא פירשו הפסוק ''הירא ורך הלבב'' מהעבירות שבידו שאם פירוש הפסוק כפשוטו אם כן למה במלחמת מצוה הולך הלא הוא פוחד? ומה שציוותה התורה שילך ואחר כך יחזור ולא אמרה שלא ילך מתחילה בשביל שעיקר טעם התורה שיחזור בתשובה ואם כן כשהוא הולך ושומע שמכריזים על מי שיש בידו עוונות נ\זכר בעוונותיו וחוזר בתשובה ונקרא ''הירא'' כיון שהאדם כשהוא טוב לו אינו נזכר לחזור בתשובה אבל כשהוא נמצא במצוקה נזכר וירא מהעוונות שבידו. ואם כן החייל שיש בידו עבירות יודע בעצמו שהוא הולך למלחמה ויודע שיש בידו עבירות ויודע שמדת הדין אז מקטרגת עליו ויש חשש שימות ויבדוק עצמו ויהיה ירא וימצא שכל חביריו הולכים למלחמה ורק הוא נשאר אז מתעורר וחוזר בתשובה וזהו מה שרוצה ה' יתברך.

ולפי זה ה' יתברך נתן לנו יום ראש השנה שהוא יום הדין וכל אחד ואחד יודע שבאותו היום הוא נידון ויהיה פוחד ויזכור מה שעשה עבירות ויחזור בתשובה ולא יחשוב האדם הלא הוא כמה שנים והוא נטמע בעבירות ולא קרה לו כלום ואם כן גם השנה לא יקרה כלום. זה טעות משום שה' יתברך ארך אפים ונותן הזדמנויות לאדם לחזור בתשובה ואותו בן אדם אינו יודע אם תמו ההזדמנויות או לא ואם כן צריך לחזור בתשובה מהר שמא לא נותנים לו עוד הזדמנות וזו ההזדמנות האחרונה. וה' יתברך יעזור אותו לחזור בתשובה ולפי זה נקרא חודש אלול אלול הרחמים בשביל שבזה החודש צריך לבקש רחמים תמיד מאת ה' יתברך בשביל שאינו יודע אם עדיין לא תמו ההזמנויות או כבר תמו.

ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שהתשובה היא מתנה גדולה לעם ישראל שמבחינת השכל מי שטעה צריך עונש ולא די בחזרה בתשובה וכן אומות העולם אין להם זכות התשובה ואם גוי עבר על מצוה אחת משבעה מצוות בני נוח נענש ואין זכות לחזור בתשובה אבל לעם ישראל ה' נתן מתנת התשובה שכשהם יחזרו בתשובה ה' יתברך מוחל להם את כל עוונותיהם וזה מאהבת ה' יתברך בעם ישראל.

ולכן צריכים לנצל המתנה הזאת ונרבה בתפילה לה' יתברך כדי לסלוח לנו ובשעת התפילה לא נהיה עוסקים בשחוק וקלות ראש עם הקטנים וכדומה ובפרט ביום ראש השנה ויום כפור. שיש כמה אנשים שבמקום שבאים להתפלל נקהלים ביחד ומדברים. ונמצאו שעשו כמה עבירות בבת אחת שדבר בבית הכנסת וגם דבר בשעת התפילה וגם פרש מהציבור שהציבור מתפללים והוא מדבר וחכמינו זכרונם לברכה אמרו אל תפרוש מן הציבור שאפילו משה רבינו שהיה זקן בן שמונים שנה כשנלחמו בני ישראל עם עמלק {עיין פרשת בשלח} ישב על אבן כיון שעם ישראל נמצא אז בצער. ועוד שמדברים לשון הרע ליצנות ורכילות ולפעמים עושים מחלוקת ביניהם ועוד כמה וכמה עבירות ואין כדאי להאריך.

הם נמצאים באותו זמן בבית המשפט והוא אינו עוסק כלל להציל ולהגן על נפשו רק צוחק ומתלוצץ ואחר כך אם קרה לו משהו מתרעם חס ושלום ואומר שהוא לא עשה כלום ולמה יקרה לו ככה מן השמים. הכן עצמך מוקדם כדי שתמצא עצמך ביום ראש השנה וביום כפור  בסדר ותנצח בדינך ויסתמו כל המקטרגים ויליצו עליך כל הסניגורים  ויגזר עליך רק גזרות טובות וישועות ונחמות.

ויהי רצון שנתעורר מוקדם לחזור בתשובה ובזכות זה ה' יתברך יכתוב אותנו לשנה טובה ומבורכת ולחיים טובים וארוכים ומתוקנים ויזכנו לראות בביאת משיח צדקנו בעגלא ובזמן קריב אמן!!!  
תגובות

פרשת כי תצא

.נצטווינו בפרשה 27 מצוות עשה ו47 מצוות לא תעשה.

מצוות עשה הן:

א} לעשות דין יפת תואר.

ב} לתלות מי שגידף את ה' יתברך והעובד עבודה זרה.

ג}

ד} להשיב האבדה לבעליה.

ה} לעזור למי שבהמתו רבצה תחת משאו.

ו} מי שמוצא קן ציפור והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים ישלח את האם ויקח את האפרוחים או הביצים.

ז} לעשות מעקה.

ח} לקחת אשה על ידי קידושין.

ט} המוצא שם רע על אשתו לא יגרשנה.

יו''ד} לסקול מי שנתחייב סקילה.

י''א} שהמאנס יקח אנוסתו.

י''ב} לעשות שירותים לחיילים כשיוצאים למלחמה.

י''ג} לעשות בשירותים יתד לכסות בה את הצואה.

י''ד} לקחת רבית מן הגויים.

ט''ו} לקיים הנדר או השבועה.

ט''ז} שהבעל הבית ירשה לפועל לאכול ממה שעובד.

י''ז} לגרש אשה על ידי גט.

י''ח} החתן ישמח את אשתו שנה שלמה.

י''ט} להחזיר המשכון לבעליו כשיצטרך לו.

כ'} לשלם לפועל ביום עבודתו.

כ''א} להשאיר העומר ששכחנו בשדה לעניים.

כ''ב} להלקות למי שנתחייב מלקות.

כ''ג} ליבם אשת אח כשהאח מת לא הוליד ממנה.

כ''ד} אם לא רוצה האח החי ליבם אותה צריך לעשות לה חליצה.

כ''ה} להציל את הנרדף מיד רודפו.

כ''ו} לזכור מה עשה לנו עמלק.

כ''ז} למחוק ולהכרית את זרע עמלק.

מצוות לא תעשה הן:

א} לא למכור שבויה יפת תואר.

ב} לא יעבוד בה.

ג} מי שנתחייב תליה ונתלה לא ילינו אותו תלוי.

ד} מי שמצא אבידה לא יתעלם ממנה.

ה} לא להשאיר בהמת ישראל רבוצה תחת משאה.

ו} הגבר לא ילבש שמלת אשה.

ז} האשה לא תלבש שמלת גבר.

ח} אם מצא קן ציפור בדרך לא יקח האם.

ט} לא להשאיר היזק בבית.

יו''ד} לא לזרוע תבואה בכרם.

י''א} לא לאכול ולא להנות מתבואה שהצמיחה בכרם.

י''ב} לא לעשות עבודה בבהמה טהואה עם בהמה טמאה.

י''ג} לא ללבוש צמר ופשתים יחדיו.

י''ד} מי שהוציא שם רע על אשתו אסור לגרשנה.

ט''ו} לא לענוש מי שעבר עבירה באונס.

ט''ז} המאנס אסור לו לגרש אנוסתו.

י''ז} פצוע דכה וכרות שופכה אסור להתחתן עם בת ישראל.

י''ח} הממזר אסור לו להתחתן עם בת ישראל.

י''ט} גר עמוני ומואבי אסור לו להתחתן עם בת ישראל.

כ'} לא לשאול לשלום עמון ומואב.

כ''א} לא להרחיק אדומי שנתגייר יותר משני דורות.

כ''ב} לא להרחיק מצרי שנתגייר יותר משני דורות.

כ''ג} לא לבא טמא למחנה לוייה והוא הר הבית.

כ''ד} עבד עברי שברח מאדונו מחוץ לארץ לארץ ישראל לא להחזירו לאדונו.

כ''ה} לא להונות את העבד שבאח מאדוניו.

כ''ו} לא לקחת אשה בלי קידושין.

כ''ז} לא להקריב קרבן אתנן זונה או חליפי כלב.

כ''ח} לא להלוות ליהודי ברבית.

כ''ט} לא לאחר מלשלם נדרים ונדבות.

ל'} הפועל לא יאכל בשעת העבודה אלא אחר סיום העבודה.

ל''א} הפועל לא יניח מאכל בכיסו או יתן אותו לאחרים.

ל''ב} אסור להחזיר גרושתו שלקחה אחר ונתגרשה ממנו או מת.

ל''ג} החתן לא יצא למלחמה שנה שלמה.

ל''ד} לא יקח משכון כלי לצורך אוכל נפש.

ל''ה} לא למנוע המשכון מבעליו כשיצטרך לו.

ל''ו} הבית דין לא יקבלו עדות הקרוב.

ל''ז} הדיין לא יעוות דין גר או יתום.

ל''ח} לא לקחת משכון מאלמנה.

ל''ט} מי ששכח עומר בשדה לא יחזור לקחתו.

מ} אסור ללקות העבריין יותר מתשעה ושלושים מלקות.

מ''א} אסור למנוע הבהמה מלאכול בשעת העבודה.

מ''ב} מי שמת ולא הניח בנים אחריו אשתו לא תנשא לאחר קודם שיחלוץ לה אחי בעלה.

מ''ג} לא לרחם על מי שרוצה להזיק לחבירו כדי להצילו.

מ''ד} אסור להשאיר ברשותינו משקל או אבניו או מדה או משורה שאינם מתוקנים.

מ''ה} לא לשכוח מה עשה לנו עמלק.

מ''ו} לא לגרוע סימני הצרעת כדי שתהיה נראית טהורה.

מ''ז} לא לקחת משכון בחוזקה.

כתוב דין בן סורר ומורה והוא שאכל טרטימר לחם וחצי לוג יין וגנב מעות מאת אביו ואכל חוץ לבית שחייב סקילה.

שאל רש''י:

א} למה בן סורר ומורה נהרג האם בשביל שאכל לחם ושתה יין חייב מיתה?!

ב} ועוד והלא הוא עדיין קטן ואינו בר עונשים?

והשיב שדנה אותו התורה על שם סופו שגלוי וידוע לפני מי שברא את העולם שהוא מכלה ממון אביו ואינו מוצא עוד ממון לצורך תאותו ומלסטם את הבריות לכן אמרה תורה מוטב שימות זכאי ואל ימות חייב.

ויש לשאול כמה שאלות:

א} מסופר בפרשת וירא שאחר שנולד יצחק גרש אברהם את ישמעאל והלך הוא ואמו במדבר וצמא למים והגיע עד דכדוכה של נפש וריחם עליו ה' יתברך וזמן לו עין מים להרוות צמאונו וניצל.

ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שבאותה שעה אמרו המלאכים לפני ה' יתברך שעתידים בניו של ישמעאל להרג את בני ישראל בצמא בגלות בחורבן בית ראשון כשחרב בית המקדש גלו הרבה מבני ישראל על ידי העכו''ם וכשראו את בני ישמעאל בקשו מהם לשתות נתנו להם בני ישמעאל דגים מלוחים וצמאו עוד יותר בקשו מים נתנו להם נודות נפוחות אויר וכשפתחו הנודות נכנס האויר בקרבם ומתו מהם הרבה מאוד ואם כן צריך לדון את ישמעאל מעכשיו למיתה בשביל סופו השיב להם ה' יתברך אני אדון רק לפי שעתו וכיון שעכשיו הוא צדיק מגיע לו להינצל ולחיות וזהו שאמר שם הפסוק ''כי שמע אלוהים אל קול הנער באשר הוא שם'' דהיינו ששמע ה' תפילתו ''באשר הוא שם'' כמו שהוא באותה שעה וניצל ואם כן מה נשתנה בן סורר ומורה מישמעאל?

ב} בדבור שאחר זה על הפסוק ''וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת'' שאל רש''י למה נסמכה פרשה זו לפרשת בן סורר ומורה?

והשיב שאם האב או האם ריחמו על בן סורר ומורה ולא מסרו אותו לבית דין סופו שיגדל ויהיה בו חטא שיתחייב עליו מיתה ויומת.

ויש לשאול דברים אלו כבר כתבם רש''י וכתבנום למעלה שסוף בן סורר ומורה ללסטם את הבריות ולמה חזר ושנאה בסמיכות זו?

ואם תאמר שר''י למד אותה מכאן אם כן לא היה לו לכתוב אותה בדבור הראשון אלא ימתין ויכתוב אותה כאן?

ג} כתיב ''וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ'' פירש רש''י בשם רבותינו זכרונם לברכה כל הנסקלים נתלין ויש לשאול והלא זה מחלוקת בין רבי אליעזר והחכמים שרבי אליעזר סובר כל הנסקלים נתלים ואילו החכמים סוברים דוקא אם גדף את ה' יתברך או עבד עבודה זרה ולמה אם כן רש''י כתב כדברי רבי אליעזר ולא כדברי החכמים?

ברם יש לתרץ הקושיא האחרונה שרש''י כתב כדברי רבי אליעזר כדי לפרש סמיכות הפרשיות פרשת בן סורר ומורה לפרשת ''וכי יהיה באיש'' ופירש משום שכל הנסקלים נתלים ואם כן נסמך בן סורר ומורה לפרשת ''וכי יהיה באיש'' ללמדינו שגם הוא צריך תלייה אחר סקילתו אבל לדברי החכמים שסוברים דוקא אם עבד עבודה זרה או גדף את ה' אינו מיושב למה נסמכו אלו הפרשיות כיון שלדבריהם בן סורר ומורה אינו נתלה.

ברם תשובה זו אינה מספיקה משום שרבי אליעזר למד חיוב תליית בן סורר ומורה מפסוק זה ''וכי יהיה באיש חטא מות'' ''איש'' מיעוט לבן ''חטא'' למי שאין בידו עוון ונענש על עוון שלא עשה דומיא לבן סורר ומורה שנענש על שם סופו ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות פירוש כשהפסוק ממעט שני מיעוטים להיפך כוונתו לרבות את אותו מעוט דומיא לנידון דידן שהפסוק מיעט בן סורר ומורה שני מיעוט מעוט א' שהוא בן ולא איש מעוט ב' שנענש על עוון שלא עשה אם כן הפסוק כוונתו לרבות אותו ולא למעטו ואם כן עיקר הלימוד שבן סורר ומורה צריך תלייה לא מפני הסמיכות אלא מפני שני המיעוטים ואם כן חזרו השאלות למקומן למה נסמך בן סורר ומורה לפסוק ''וכי יהיה באיש''?

נקדים עוד שאלה אמרו חכמינו זכרונם לברכה שצריך תנאים אימתי נקרא בן סורר ומורה דכתיב ''ואמרו אל זקני עירו בננו זה סורר ומורה איננו שומע בקולנו'' מכאן שצריכים אביו ואמו להיות מדברים שנאמר ''ואמרו'' וגם צריך שלא יהיו סומים שנאמר ''בננו זה'' וגם צריך שלא יהיו חרשים שנאמר ''איננו שומע בקולנו'' ויש לשאול כיון שכתבנו למעלה שהבן נידון על שם סופו למה אם כן צריך כל אלו התנאים?

ברם עיקר חינוך הבנים אם הם צדיקים או בר מינן רשעים תלוי בהורים אם ההורים צדיקים ממילא מחנכים את בניהם לתורה ומצוות ויהיה צדיק ואם אינם צדיקים אלא רשעים חס ושלום ילמד לעשות כתועבותיהם ואם כן כשמביאים אותו לבית דין לדון אותו בדין סורר ומורה ולתלות אותו זה עונש קשה מאוד להורים שאמרו חכמינו זכרונם לברכה במסכת נדרים בעוון נדרים בניו של אדם מתים ופירש רש''י שהבנים הם רכוש אביהם ונענשים ההורים כשאינם מקיימים נדריהם במיתת בניהם.

ואם כן ההורים שהביאו את בנם לבית דין לתלייה בזה מראים על שהתחרטו שלא התנהגו כדרך ישראל סבא ולמד מהם בנם ועכשיו חוזרים בתשובה וראיה לזה שאם אינם בעלי תשובה למה אם כן מוליכים את בנם לתלייה ומה אכפת להם אם גנב בנם או לא גנב והלא הם עצמם שקועים בתשעה וארבעים שערי טומאה ולכן הפסוק רצה לתקן להם כיון שחזרו בתשובה לסלוח להם על עוונותיהם הראשונות ולא יוסיפו עוד עוון אחר עוון בניהם על עוונם שמי שבניו רשעים יענש גם הוא בסבת עוונותיהם משום שבגללו הם רשעים שלא חינך אותם ונמצא שהוא מחטיא אותם ואמרו חכמינו זכרונם לברכה כל המחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו.    

לכן רש''י מיעץ להורים שלא לרחם על הבן ולומר כיון שהעוון תלוי בנו מה עשה הבן ונניח אותו לחיות בשביל שסופו למות שהבן לא נהיה לסורר ומורה אלא אם כן אין לו תקנה ואם ירחמו עליו הוריו סופו אחר כך ללסטם את הבריות וימות חייב כמו שכתבנו למעלה.

ברם אדם שואל כיון שבן סורר ומורה נענש על שם סופו והוא זכאי למה אם כן צריך תלייה די לו במה שהוא מת ולא נתלה אותו שלא יתבזה יותר על זה סיים רש''י שרבותינו זכרונם לברכה שאמרו שבן סורר ומורה צריך תלייה הם הסוברים שכל הנסקלים נתלים ואם כן התלייה מוכרחת כיון שהוא נסקל לפי דעתם שכל הנסקלים נתלים ולכן הפסוק מיעץ להורים להביא את הבן לבית דין כדי שיכופר על עוונותיהם שלא חינכו אותו כראוי וימות בנם זכאי.

אחי היקרים!!! צריך ללמוד שני דברים:

א} האשה צריכה להיות צנועה שהיא היסוד הגדול לחינוך הבנים ליראת שמים.

ב} צריכים לחנך את בנינו על דרך ישראל סבא לא לנוח ולא לשקוט עד אשר נשיג את המטרה.

ובפרט כשיש חתונה בעיר וכדומה אנחנו רואים היפך מזה אם בגלל הלבוש שאינו צנוע ואם בגלל שהילדים בגיל צעיר בגיל 7 או 8 מוזנחים שם בחתונה עד שעה מאוחרת מאוד בלילה והוריהם כבר חזרו לבייתה לישון והשאירו אותם בחתונה או להיפך הולכים הבנים תחילה בשעה מוקדמת ונשארים שם ובאים ההורים בשעה מאוחרת לחתונה ואינם משגיחים עליהם אם נטלו ידיהם או מברכים וכדומה.

ולא זה בלבד אלא אף בימי הקיץ בשעה מאוחרת בלילה עדיין הילדים הקטנים מסתובבים ומשתובבים ברחובות העיר כאילו הם באמצע היום וההורים לא אכפת להם בכלל ובזה מראים להם ומעודדים אותם לאחר שיגדלו שילכו לבתי מלונות וכדומה ואוי להם ואי לנפשם ואחר שיגדלו הילדים לתרבות רעה יצטדקו ההורים ויאמרו שעשו כל המאמץ לחנך אותם לתורה ולמצוות ולא הצליחו וזה שקר גס אלא הם שגרמו לבניהם שידרדרו בתרבות עשו הרשע ועתידים לתת את הדין על זה.

אין זה אומר שלא ילכו לחתונה אלא שצריך להשגיח עליו שלא ילמד אותו להשאר בלילה עד שעה מאוחרת שאז יתרגל וילך כשיגדל לבתי מלונות ואחריתו מי ישורנו.

וכן לבוש הנשים יש שמגלות קצת משער ראשם ואינן יודעות ששער באשה ערוה ויש שלובשות לבוש אינו צנוע ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שיש אשה שהייתה צנועה כל כך שאפילו קורות ביתה לא ראו את שערה וזכתה שבניה כהנו בכהונה גדולה ראו עד כמה זה משפיע על הילדים להיות צדיקים או חס ושלום להיפך.

ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו לקיים מצוותיו על דבר כבוד שמו וישפיע עלינו מלא נחת שלוה ויגאלינו גאולה שלמה בקרוב אמן!!!

תגובות

בפרשת השבוע יש כמה שאלות : א} רש"י ז"ל כתב על הפסוק כי תצא למלחמה במלחמת הרשות הכתוב מדבר שבמלחמת ארץ ישראל אין לומר ושבית שביו שהרי כבר נאמר בשבעה אומות לא תחיה כל נשמה, יש לשאול למה רש"י האריך היה לו לומר רק שמלחמת ארץ ישראל וכו'? ב} בפרשה שאחריה הפסוק אמר אם איש יש לו שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה והבכור הוא בן השנואה לא יתן הבכורה לבן האהובה, יש לשאול למה משאיר אצלו השנואה יגרש אותה כמו שאמר הפסוק אח"ך כי יקח וכו' אם לא תמצא חן בעיניו וכו' וכתב לה וכו' חז"ל אמרו שהאיש יוכל לגרש אימתי שירצה ואין לומר שאין לו כדי שיתן לה כתובה שכאן מדברים בירושה והבנים לוקחים כתובת אמם ואח"ך יחלקו הירושה ועוד למה האיש רוצה לקחת זכות בנו אם לא אוהב אמו מה השייכות שיש לו הבן? אולם בקשר שקשר לנו הפסוק האשה ובנה רוצה לומר לנו שהאשה הזאת שנואה מחמת בנה שבנה לא טוב ולזה רוצה לקחת לו הבכורה ובשבילו נעשתה אמו שנואה שהאיש הניח האחריות של חנוכו על אמו ואמר לה את לא חנכת בנך יפה שהרי בן השניה מחונך יפה. 

המלחמות של ישראל יש בהם שלשה מינים מלחמת חובה היא המלחמה כדי לקחת ארץ ישראל ומלחמת עמלק, מלחמת מצוה היא שאויבינו מפריעים לנו ויצאנו להם למלחמה, ומלחמת הרשות היא להגדיל ארץ ישראל או לקחת מאתם המס. מלחמות אלו יש בהם מחלוקת בין רבי יהודה ורבנן על מה שאמר הפסוק מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה או בנה בית חדש או נטע כרם ולא חללו ישוב לביתו ולא יצא למלחמה רבנן סברי לא ילחם רק במלחמת חובה שאז הוא עושה מצוה והעוסק במצוה פטור ממצוה וסברי שמלחמת מצוה נחשבת למלחמת רשות, ורבי יהודה סבר ילחם אף מלחמת מצוה שנקראת מצוה והעוסק במצוה פטור ממצוה אבל כאן כל האנשים אינם יוצאים רק למלחמת חובה כמו שפירש הטעם רש"י ז"ל. ואף בחתונה יש שלשה מינים חובה מצוה רשות, חובה הוא עדיין לא התחתן ועדיין לא הביא בנים, מצוה שנפטרה לו אשתו לא אליכם ויש לו בנים, רשות אשתו חיה ויש לו בנים אבל רצה לקחת אשה אחרת. רש"י כאן רוצה לרמוז לנו דבר אחר במלחמת הרשות הכתוב מדבר ר"ל החתונה הזאת שמדברים עליה רשות אלא שהאדם רוצה ללכת אחרי תאוות העולם הזה ואז עסוק באשה חדשה ולא עסוק בחנוך ילדיו ואשתו הביא לה אשה אחרת בביתו ודעתה תהיה אינה מיושבת עליה ואינה יכולה לחנך בניה יפה ולזה הבן יהיה חנוכו רע והאשה שנעשית שנואה מחמת בנה האיש הרי הוא טועה כשמניח כל האחריות עליה כמו שאמר הפסוק בפרשה שאחריה כי יהיה לאיש בן סורר ומורה ר"ל הסבה של הילד שחנוכו אינו יפה הפסוק הניחו באיש כי יהיה לאיש האשה מסכינה שאין כל האחריות עליה אבל אין לומר שהאשה נצולה מכל האחריות הפסוק סיים איננו שומע בקול אביו ובקול אמו ר"ל האחריות משותפת ושניהם האיש והאשה צריכים לחנך בניהם והאחריות על שניהם.

רבותי ! חנוך ילדינו הוא הדבר הראשון שצריך לשים אותו לפנינו שהם העתיד שלנו. כל אחד אפי' שהוא משתדל כדי שבניו יהיו יראי שמים צריך להשתדל יותר ויותר. וכל אחד צריך לחשוב לא כשהבן אכל המאכל היותר טוב ולבש המלבוש היותר טוב וכל דבר שרוצה אותו מביאים אותו לו ר"ל חנכנו אותו יפה, ולא כשהבן יצא לעבודה ומרויח כסף ר"ל חנכנו אותו יפה, צריכים לדעת שהיסוד שלנו ושל ביננו היא התורה ויראת שמים. נכון ברוך ה' שאנו רואים שהדעות נתחלפו וכל האנשים רוצים ילדיהם יראי שמים וכל האנשים מקווים שבניהם יהיו רבנים אבל התורה אינה ירושה כשאר הירושות שהאדם יכול לקחתה בשניה, התורה ירושה מיוחדת במינה אם האדם אינו לומד לגמרי ילמוד ויחזור וילמוד לא יורשנה. ודבר שני למה רואים כשהילדים יוצאים מבית ספר משתנים אין אומרים שהלמוד בבית ספר אינו יפה, כולנו יודעים שהלמוד בבית ספר התקדם הרבה ויכול האדם לצאת משם פוסק. וצריך לו לאדם לחשוב בינו לבין עצמו למה הילד נשתנה? יש שני טעמים לדבר אם משום שרואה הוריו שהתורה ויראת שמים אצלם אינם הם הדבר העיקרי שצריך להתעסק בו בכל יום ויום לפעמים מתפלל ולפעמים לא, נטילת ידים לפעמים, ברכה לפעמים, או דברים אחרים של יראת שמים שאינו נותן להם ערך ואינם חושבים רק בתענוגי עולם הזה והילד הולך אחריו, או אנו לא ידענו לחנך, ולזה צריכים להזהר בשני דברים הללו שיראת שמים שלנו לפני ילדינו צריכה להיות כראוי ומראים להם שיראת שמים הוא הדבר העיקרי וקודם לכל דבר, ודבר שני צריכים לעצות עם מי שגדול ממנו כדי לחנך בנינו חנוך על בוריו ולא נתבייש, שדבר זה יש לו איכפתיות בעתידינו וצריכים תמיד לחשוב איך לחנך ילדינו על התורה ויראת שמים. יהי רצון שהקב"ה יתן לנו הטוב והשלום והבריאות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

 

תגובות

ויש לשאול כמה שאלות:

א} בפרשת יפת תואר כתיב ''כי תצא למלחמה'' בלשון עתיד וסיים ''וראית בשביה'' בלשון עבר ואף על פי שיש ו' ההיפוך מכל מקום למה לא כתב הפסוק ''ותראה'' בלשון עתיד?

ב} פירש רש''י לא דברה התורה ביפת תואר שמותרת רק כנגד יצר הרע שאם הפסוק יאסור אותה יבא האדם להתחתן איתה באיסור ולפיכך התירה אותה והמתחתן בה סופו לשנאתה ויוליד ממנה בן סורר ומורה. ויש לשאול אם היא אסורה למה התירה אותה התורה ואם בשביל היצר הרע אם כן תתיר תורה את כל האיסורים מטעם זה?

ג} רש''י האריך והיה לו לכתוב בקיצור שהתורה התירה אותה שלא יתחתן בה באיסור?

ד} למה ביפת תואר מוכרח שיביא ממנה בן סורר ומורה והלא שמא תהיה צדקנית?

ברם כתוב בגמרא נשי במה זכיין? פירוש באיזה זכות זוכים הנשים לכל הטובות האמורות לישראל והשיב בזכות שהם ממתינים לבעליהם ולבניהם עד שהם חוזרים מבית המדרש. ויש לשאול אמת שהאשה פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמא אבל המצוות עשה שאין הזמן גרמא חייבת בם וכן בכל מצוות לא תעשה ואם כן מה שאלת הגמרא והלא תזכה באלו המצוות?

ברם ידוע שהזכות שיש לאדם לעשות המצוות ולהיענש על העבירות הוא בעולם הזה אבל אחרי פטירתו של אדם אין זכות לעשות עבירות. וזהו כשלא השאיר אחריו העוסקים בתורה ומצוות אבל אם השאיר אחריו בנים או תלמידים שעוסקים בתורה ומקיימים המצוות אפילו אם הוא נפטר כבר מן העולם יש לו חלק בתורתם שהם לומדים ויש לו שכר. ולכן שואל הגמרא נשים במה זוכים לאחר פטירתם ומה שמשלמים צדקות לישיבות וכדומה אפילו אם מתנדבים מכיסם אין זה נקרא מכיסם אלא הכול נקרא מכיס בעלם. ולפיכך השיב שבזכות שהיא עוזרת לבעלה ולבניה ללמוד תורה וממתינה להם כשחוזרים מהישיבה וכדומה זוכה לשכר אפילו אחר פטירתה כיון שבזכותה בניה עוסקים בתלמוד תורה.

ולכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה שטוב שיתחתן אדם עם בת תלמיד חכם שבזמן שהוא לומד ועובד להביא טרף ביתו אינו דואג כלל על חינוך בניו כיון שהאשה היא עוסקת בזה על הצד הטוב ביותר בשביל שהיא בת תלמיד חכם ויודעת מה אסור ומה מותר וגם יודעת ששכרה גדול מאוד שאפילו אחר פטירתה יש לה שכר. אבל היפת תואר אינה יודעת כלום מהתורה ואינה יכולה ללמוד הדינים כראוי אלא אחר שבגרו הילדים. והאב עסוק מאוד בעבודה ובלימוד ואינו מתפנה כראוי לחינוך בניו ובינתיים הבנים לומדים מאימם תרבויות זרות יוצאים לתרבות רעה.

ולפי זה יש לפרש אריכות דברי רש''י שכתב שלא דברה התורה אלא כנגד יצר הרע שהוקשה לו אם יפת התואר עוברת גיור אם כן היא מותרת ומה באת התורה ללמדינו ואם היא אינה עוברת גיור אם כן אסורה לפיכך כתב שהתורה דברה כנגד היצר הרע פירוש שהדבר האסור נראה מתוק ויש לו משיכה וכמו שכתב החכם מכל אדם ''ומים גנובים נמתקו'' ולפיכך סיים רש''י שאם התורה תאסור אותה תומתק לו העבירה יותר ויתחתן איתה באיסור ויצא ממנה בן סורר ומורה ומפריע הרבה לאחיו כמו שידוע שהגויים שעשו רעות לישראל הם יצאו מיהודים שיצאו לתרבות רעה בר מינן. אבל עדיין יש לשאול למה יש חשד בישראל שהם רשעים בר מינן ורוצים לעבור על איסור. ישראל כולם צדיקים. ולפיכך כתב הפסוק ''וראית'' בלשון עבר ופירוש שהתורה דברה על אותו בן אדם שקודם שיצא למלחמה והוא כבר חושב על יפת תואר פירוש שמדברת על בן אדם שהוא חושב כבר על עבירה.

כבר כתבנו שנחלקו חכמינו זכרונם לברכה יש סוברים שדין סורר ומורה אף פעם לא קרה ויש סוברים שפעם קרה. ויש לשאול אם כן מה השערורייה הזאת כולה שהתורה כתבה את זה על דבר שאינו קורה לעולם או שקרה רק פעם אחת? ברם כוונת התורה ללמד הנשים מוסר גדול שעיקר היראת שמים של הילדים תלויה במידה רבה מאוד באמותיהם שאם האמהות שומרים את עצמם מהעבירות ויקיימו המצוות יראו את זה בניהם וילמדו מהם ויהיו צדיקים ואשריהם ואשרי חלקם שיש להם שכר גדול בעולם הבא אפילו אם כבר נפטרו מן העולם כיון שיש חלק במצוות שעושים בניהם. ואם חס ושלום אינם מקיימים המצוות ועוברים על דברי תורה אם כן דומים ליפת תואר. ובפרט אם בעליהם מביאים פרנסה בשופע ואינם מקמצים עמהם ואם כן הנשים צריכים להתמסר הרבה בחינוך הילדים לעבודת ה' יתברך וליראתו. וצריכים עוד שירגישו בניהם כמה ההורים מכבדים התורה והמצוות שהאב קם מוקדם לתפילה במניין ובבית הכנסת ושומר תורה ומצוות ומתרחק מן העבירות וכן האימא מעירה אותם כל בקר ובקר להתפלל יחד עם האבא ואחר כך מכינה להם ארוחת בקר בשביל שילכו אחר כך ללמוד תורה בישיבה. אז יש להם זכות גדול בעולם הבא שאפילו אם כבר נפטרו יש להם חלק במצוות שמקיימים בניהם או תלמידיהם ועולים בשמים ממדרגה למדרגה. וזה שכר ותענוג גדול עד מאוד שאמרו חכמינו זכרונם לברכה טובה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיים העולם הזה.

ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו לגדל את בנינו לתורה ולמצוות ויחיש לגאולינו במהרה בימינו אמן ואמן!!!    

תגובות

בס''ד          מוסר בלערבי פרשת כי תצא

פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת כי תצא פיהה 27 מצוות עשה ו47 מצוות לא תעשה מצוות עשה הומאן 1] באש נעמלו הדין מתאע יפת תואר 2] באש נעלקו אלי שב רבבי האו עבד עבודה זרה באעד מה נקתלו 3] באש נדפנו הרוגי מלכות פי נהארתהה 4] באש נרזעו אבדת ישראל 5] באש נעאוונו ישראל פתעבייה ותהביט מן עלא לבהמה. האו מן עלא רוחו 6] אידה כאן לקינה פשאנייה בצדפה עס עצאפר ולאם פוק לפלאלס. נטיירו לאם ונאכדו לעצאפר 7] באש נעמלו כאפון 8] באש נאכדו מרה בלקדושין 9] אלי כרז אסם דוני עלא מרתו יעיש מעאהה טול עמרו 10] באש נרזמו אלי חייב סקילה 11] למאנס יאכד אנוסתו 12] וקתלי נכרזו ללחרב נעמלו טואלית לברה מן למחנה 13] פטואלית האדי נעמלו חאזה באש נכטיוו לושך 14] באש נאכדו רבית מן לעכו''ם 15] אלי חלף האו ואעד יתבת כלמתו 16] אלי ענדו כדאם יפלח ענדו יכללי יאכל מלחואייז אלי יכדם פיהום 17] אלי יחב יטלק מרתו יכתבלהה גט 18] לחתן יפרח מרתו עאם כאמל. מאענאהה מה יספרשי ויכליהה 19] נרזעו הרהן למולה וקתלי יסתחקלו 20] נעטיו כרה לכדאם פיה נהארתהה 21] אלי נשה גדש פשאנייה וקת הלמאן יכליהו ללעניים 22] אלי תחייב מלקות נעטיוו למלקות 23] אלי נפטר ומה כלאשי זגאר כו יאכד מרתו 24] אידה כאן כו מה חבשי יאכדהה תעמלו חליצה 25] אלי ישוף ואחד חיקתל צאחבו ילזמו ימנעו 26] נתפכרו האש עמללנה עמלק 27] נקתלו זרע עמלק. מצוות לא תעשה הומאן 1] באש מה נביעושי יפת תואר מתאע לחרב 2] מה יכליהאשי כדימה 3] אלי תחייב באש יעלקו באעד מה יקתלו. מה יבייתוהושי מעלק 4] אלי לקא אבידה מה ימשישי ויכליהה. כאנשי יאכדהה וירזעהה למולההה. ואידה כאן מה יערפשי מולאהה יברח עליהה 5] מה נכליוושי בהמה מתאע ישראל בארכה תחת חמלהה 6] מה תלבששי מרה לבאש רזאל 7] מה ילבששי ראזל לבאש נסה 8] אידה כאן לקינה עס מתאע עצאפר בצדפה פשאנייה ולאם פוק לפלאלס. מה נאכדושי לאם 9] מה נכליוושי מעטרה פי צ'יארנה 10] מה נזרעושי נעמה פזנאן 11] מה נאכלושי ומה נסתנפעושי מנעמה אלי תזרעת פזנאן 12] מה נכדמושי בבהמה טמאה וטהורה מעה בעצ'הם 13] מה נלבשושי לבאש מכלט בלכתאן וצוף 14] אלי כרז אסם דוני עלא מרתו מה יטלקאשי 15] מה נעאקבושי אלי עמל עבירה באונס 16] למאנס מה יטלקשי אנוסתו 17] פצוע דכה וכרות שפכה מה יאכדשי בנת ישראל 18] ממזר מה יאכדשי בנת ישראל 19] גר עמוני ומואבי מה יאכדשי בנת ישראל 20] וקתלי נחרבו עמון ומואב מה נבדאוולומשי בשלום כיף בקיית לאומות 21] מה נבעדושי זרע אדום. כאנשי הזיל התאלת באעד מה תגיירו. יוולי כיף ישראל כאמל וינזם יאכד בנת ישראל 22] מה נכרהושי מצרי. כאנשי הזיל התאלת באעד מה יתגייר. יוולי כיף ישראל כאמל וינזם יאכד בנת ישראל. ולחז''ל קאלו. באעד מה זא סנחריב ובלבל לעולם. לגרים לכל מלי יתגיירו ינזמו יאכדו בנת ישראל 23] הטמא מה ידכלשי מחנה לוייה 24] מה נרזעושי עבד עברי אלי הרב מן מולה אלי סאכן פיה חוצה לארץ לישראל. כאנשי יכתבלו כמביאל עלא חקו ויקעד פי ישראל 25] מה נגיירוהושי בלכלאם 26] מה נאכדושי מרה מן גיר קדושין 27] מה נקרבושי קרבן לרבבי אתנן זונה. האו אלי בדלנה בכלב 28] מה נסלפושי ברבית לישראל 29] מה נווכרושי פי תשלים נדרים מתאענה 30] לכדאם אלי ענדו חק באש יאכל מלי קאעד יכדם פיה. מה יאכלשי פי וצט לכדמה כאנשי באעד לכדמה 31] לכדאם האדה מה יעטישי למאכלה לעבאד אוכרין האו יחט פי שכארתו. כאנשי יאכל אלי ינזם הווא בפמו 32] אלי טלק מרתו וכדאהה ואחד אוכר. מה עאדשי ינזם ירזעהה אידה כאן טלקהה התאני הטו מאת 33] מה יכרזשי לחתן ללחרב עאם כאמל 34] מה נאכדושי רהן אלי יעמלו ביה אוכל נפש 35] מה נקצושי סימני צרעת 36] מה נאכדושי הרהן בלקווה 37] מה נמנעושי הרהן מן מולה וקתלי יצטחקלו 38] לבית דין מה יקבלושי שהאדת קרוב 39] הדיין מה ימיילשי דין גר האו יתום 40] מה נאכדושי רהן מן להזאלה 41] אלי נסה גדש פשאנייה מה ירזעשי יאכדו 42] אלי תחייב מלקות מה נצ'רבוהושי אכתר מן39 צ'רבה 43] מה נסכרושי פם לבהמה וקתלי תכדם באש מה תאכלשי 44] למרה אלי מאת ראזלהה ומה כלאשי זגאר מה תאכדשי ראזל בראני אקבל לחליצה 45] מה נסכפושי עלא אלי קאעד יזרי עלא צאחבו באש יקתלו. וכאן לזם נקתלו 46] מה נכליוושי ענדנה מיזאן האו צרוף האו כילה מוש צחאח 47] מה ננשאוושי האש עמללנה עמלק.

פלפרשה מתאע הזמעה האדי תמה באעץ' הנשדאת. הרש''י ז''ל פסר עלא לפסוק כי תצא למלחמה. במלחמת הרשות הכתוב מדבר שבמלחמת ארץ ישראל אין לומר ושבית את שביו שהרי כבר נאמר בשבעה אומות לא תחיה כל נשמה. מאענאהה לפסוק הוני קאעד יתכלם פי מלחמה רשות. עלא כאטר פי מלחמת ארץ ישראל אלי הייא חובה לפסוק קאללנה באש מה נעיישו חד. לא מרה ולא זגאר. וכיפאש יקוללנה ושבית שביו. הרש''י הוני קאעד יטוול פלכלאם. אלי חקו יקול אלי לחרב האדי מוש פי חרב אלי קאל לפסוק מה נעיישו מנהם חד והאכהוו. האש חב יקוללנה במלחמת הרשות הכתוב מדבר.

פי מסכת סוטה תמה מחלוקת עלא כי תצא מתאע הזמעה אלי פאתת. אלי מכתוב פיהה האשכון אלי מה ימשיוושי ללחרב. אלי תמה 3 נואע מתאע חרב. מלחמת חובה אלי ילזמנה נאכדו ארץ ישראל. הנאס לכל ילזמהם ימשיוו ללחרב האדי. ותמה מלחמת מצוה אלי הייא אידה כאן תמה באעד לגויים כטר עלינה וילזמנה נחארבוהם.האדי פיהה מחלוקת. ותמה מלחמת רשות אלי נחבו נאכדו אראצ'י אוכרין באש נתוושעו פיהם. האדי לכל ענדהם אלי מכתוב פלפרשה מה יכרזושי. למחלוקת בין תנא קמא ורבי יהודה תנא קמא ענדו אלי לחרב מן סירת לכטר תסתממה מלחמת רשות ובהאדה מה יכרזושי. ורבי יהודה ענדו תסתממה מלחמת מצוה ובהאדה אלי קאל לפסוק מה יכרזושי לחרב רשות יכרזו פלחרב האדי.

הרש''י פלפרשה מתאע הזמעה האדי כתב במלחמת הרשות הכתוב מדבר מאענאהה מלחמת מצוה לא. ומן באעד כמל עלא כאטר 7 אומות מכתוב פיהם לא תחיה כל נשמה. מאענאהה מלחמת מצוה חתה הייא מעאהם. ואחד יתביינלו לכלאם מקלוב. לאכן וקתלי נשופו למחלוקת מתאע התנא קמא ורבי יהודה. נפאהמו האש יקצד הוני הרש''י אלי יקצד הדין כיף התנא קמא אלי מה תמה כאן זוז נואע מתאע מלחמות. רשות וחובה. ומלחמת מצוה תאבעה מלחמת הרשות. וחב יקוללנה אלי הוני חתה רבי יהודה יסתערף לתנא קמא אלי לפסוק הוני קאעד יתכלם חתה עלא מלחמת מצוה אלי מה תווצינאשי עליהה באש נקתלו חתה הנסא וזגאר.

לאכן מאזאלת נשדה. אלי פלפרשה מתאע הזמעה אלי פאתת נלקאו כי תצא למלחמה אוכרה. אלי פיהה יקוללנה לפסוק השנווה נעמלו וקתלי חנעמלו חרב. ומן באעד יקוללנה לפסוק עלא מצות עגלה ערופה. ומן באעד ירזעלנה כי תצא למלחמה מתאע יפת תואר. ואחד הוני ינשד עלאש קץ לפסוק פלענין מתאע למלחמה וכתבלי ענין עגלה ערופה.

לאכן מערוף אלי קאלו לחז''ל. אלי מן וקת אלי כתרו קתאלין הרואח בטלת עגלה ערופה. עלאש. עלא כאטר וקתלי כאנו יעמלו עגלה ערופה כאן יכרז דוד מן ודן לעגלה חתה לדאר לקאתל. וילזם אלי מה ענדומשי חתה שך פי האשכון קתל. וחתה חד מה יערף האשכון קתל. ולאכן וקתלי כתרו קתאלין הרואח. ולא ענדהם שך פי האדוך והדוד מה יכרזשי. וכאנו ינזמו יקולו אלי לחכאיה מתאע עגלה ערופה כדב. ובהאדה לחז''ל בטלוהה. ופי כי תצא מתאע הזמעה אלי פאתת. הרש''י ז''ל כתב. עלאש כתבלי לפרשה האדי חדה לחכומאת. באש יקוללנה אידה כאן נעמלו הצדק פלחכומה וקתלי נכרזו ללחרב מתאכדין אלי נרבחו. ופי כי תצא מתאע הזמעה האדי פיהה לענין מתאע יפת תואר. אלי לחז''ל מוש ראצ'יין עליהה כיף מה כתב הרש''י ז''ל. ובהאדה בין כי תצא לאוולה והתאנייה תמה פרק. אלי ואחדה לשם שמים ולוכרה מוש לשם שמים מאדאם יכמם עלא יפת תואר. ובהאדה לפסוק חטלי ענין לעגלה ערופה בינאתהם. אלי מוש דימה נזמו נרבחו פלחרב. כיף ענין לעגלה ערופה. אלי וקתלי כתרו לקתאלין מה עדשי תנפע. חתה פי למלחמה אידה כאן מוש לשם שמים תנזם מה תנזחשי.

אכואני לעזאז. רבבי ועדנה בברשה חאזאת מלאח. וקאלו לחז''ל. רבבי אידה כאן ועד בחאזה באהיה לאזם יתבתהה. ואידה כאן גזר גזירה לא אליכם מוש באהיה. ממכן יתראזע פיהה אידה כאן נעמלו התשובה. ולחאזה לבאהיה מה עמרהה מה תרזע. ואחד יזי ינשד. והאדה רבבי תממה חאזאת אלי ועדנה אידה כאן נעמלוהם יעטינה ברשה כיר. ואחנאן קאעדין נעמלוהם ומה קאעדין נשופו חתה שיי מלי ועדנה ביה. לאכן אידה כאן נזיו נתבתו. נלקאו אלי אחנאן אלי מה תבתנאשי השרט אלי מעאהו. מתלן. רבבי ועדנה אידה כאן יוולי השלום בינאתנה יעטינה לכיר. כיף מה קאל רבי יוסי בן תחלפתה לא מצא הקב''ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. ואחד יקול והאדה אחנאן עאיישין בשלום בינאתנה עלאש מה קאעדינשי נשופו לכיר אלי קאללנה עליה. לאכן ילזמנה נערפו. אלי השלום אלי בינאתנה מוש כאמל. וכאן זא כאמל ראו רבבי עטאנה אלי ועדנה ביה. והשלום מוש מאענאהה כאנשי נקאבל צאחבי נקולו צבאח לכיר ונצ'חכלו פי וזהו וימשי עלא רוחו. לא. השלום ילזמו יוולי פי קלבנה זאדה. מראת זוז מנאס תלקא לחס מתאעהם טאלע מלבעיד תקול עליהם חטיח רוח בינאתהם. והומאן הדכלאני מתאעהם תלקאהם יחבו בעצ'הם יאסר. כיף מה לבו וזגארו אלי דימה יכאצמהם ויעייטלהם. ולאכן פי קלבו יחבהם. ומראת תלקא זוז מנאס בלקצ'ר עלאכר. וכל ואחד יזאמל פי צאחבו. ולאכן למכרהאנייה אלי פי קלבהם מה תתוצפשי. הוני נזיבו מעשה אלי כתבו חיים וולדר פי סדורו שימו לב אל הנשמה. באש נערפו כיפאש תוולי למחבה הדכלאנייה. מררה השמש מתאע הצלה חט יונטי ושייעלה בחדה בעצ'הם פצלה. הנאס לכל כממת קאלת תווה חתאכל בעצ'הה. אלי הזוז האדון מערופין אלי כל ואחד לכצאם בנפשו. ואידה כאן יקעדו בחדה בעצ'הם האש חינצאר? יונטי האדה כאן טויל ועריץ' מה יטאווקשי זוז כלמאת כואת ומה יחמלשי הרכאכה בלכאמל. והווא ברוחו מה ידוי כאן מררה פלקדאש. וכאן עלא קדו. ושייעלה בלמקלוב עליה. כאן צ'עיף וקציר ומה יערפשי יסכת. וראיו יקולו מהמה כלפו. והאדך עלאש חוול מן 12 צלה בלכצאם. וכאן ידכל רוחו פי כל שיי. ולכבאר לכל ענדו. וחתה הווא כאן עלא קדו. הנאס כאנת תסתננה פי כצאם כביר בינאתהם. מררה שייעלה חט חכת הנפה מתאעהו פי כסם יונטי אלי האדה מה חמלשי הרכאכה מתאע צאחבו וקאלו יאכי האנה מה ענדישי נפה. זאוובו שייעלה האנה יצ'הרלי הנפה מתאעך מארכה כיולה קוייה יאסר. זאוובו יונטי לא מוש האדי הייא למארכה. יונטי האדה מה עמרו מה עטא מן ענדו הנפה לחתה חד. ואלי יתזררה ויטלב מן ענדו הנפה נהארו משום יאכל עלא ראסו חתה יקול יזי. והאדה אוול ניקאש בדא בינאתהם. ומן וקתהה מה פכושי מניקאשאת. אלי יבדאו פניקאש אקבל הצלה. ווקתלי תבדא הצלה חראם ידויוו יסכתו. ווקתלי ירווחו יכמלו פתניה. פלאוול מלעיאט מתאעהם הנאס כאנו יחצ'רו רוחהם באש יפארקוהם. אלי אידה כאן יתגשש יונטי וידכל פי שייעלה ירפשו. ולאכן כל יום לחס מתאעהם ואצל לאכר לחומה ומה נצאר שיי חתה אלי סתאנסו ביהם לעבאד. באעד 15 שנה מן הניקאשאת האדון אלי ביהם תסמאת הצלה חסדי משה והנאס תזי מלבעיד באש תצללי גאדי ותתפרז עלא הזוייז. מררה יונטי באעד הצלה כרז סתאדן מתאע ערס ומדו לשייעלה. וקאלו אלי לערס מתאע בנתו חיעמלו פי אולם שבט אפרים. זאוובו שעיילה וקאלו אולם שבט אפרים שיי מה יצלח. וכאן משית לאולם בני ראובן מליח כיר. ובנתך רפואה מה תשתאהלשי מנך איכה. יונטי אלי ענדו תמנייה בנאת מה חמלשי כיפאש שעיילה אלי מה ענדושי בנאת מה ענדו כאן 10 ולאד יסממי בנת רפואה. ודכלו פי ניקאש האדה. ומן באעד דכלו פי ניקאש מתאע לאולמות. ולילת לערס הנאס סתעזבת כיפאש שעיילה בלפאמילייה מתאעהו לכל מוזודין פלאולם אלי כאנו יחשבוהם עדיאן כבאר בינאתהם. ומן גדוה שעיילה קאל ליונטי האנה יתביינלי ענדך לחק אולם שבט אפרים מליח. זאוובו יונטי האנה תביינלי מוש באהי. ודכלו פי ניקאש אוכר עלא לאולם האדה. ובאעד 10 שנין אוכרין יונטי מה זאשי לצלה. ושעיילה קאעד ואחדו ומחייר. ווקתלי נשדו עלא יונטי קאלום אלי קאעד פסביטר אלי זאתו הזמה קלבייה. משאו יזורו. ולאכן שעיילה נהאר לכל בחדאהו. הנאס קאלו לטביב אלי האדון מתכאצמין מה תחטושי קדאמו. ולאכן פליל וקתלי בדא יפיק יונטי אוול מה קאל וינו שעיילה. הטביב קאל זיבוהולו באש יעאוונו באש יתקווה עלא למרץ'. ומן וקתהה שעיילה כל וקת פצ'ה תלקאהו חדה יונטי פסביטאר. יווכל וילבש ויקימו תקול עליה ולדו האו בו. וכלעאדה הניקאש דימה בינאתהם עלא כל שיי. נהאר שעיילה קאל ליונטי עטיני שוייה נפה. כרז יונטי לחכה ועטאהלו. שעיילה וקתלי כאן יחל פלחכה הבטתלו דמעה. וחתה יונטי הבטתלו דמעה וטאחו עלא ענאק בעצ'הם. אלי ערפו רוחהם אלי הניקאש אלי כאן בינאתהם ואלי הנאס לכל כאנו יתביינלהם אלי הומאן קאעדין יתכאצמו הווא ניקאש מתאע מחבה. אלי יונטי מה עמרו מה עטה הנפה מתאעהו לחד כאן לשעיילה עלא כאטר יחבו. ושעיילה שלם פי כל שיי באש יקעד בחדה יונטי פסביטאר. האדה הווא השלום אלי ילזמו יוולי בינאתנה. לקלוב צאפיה וחתה ואלו נתנאקשו חתה בלעיאט. למוהם לקלוב צאפיה. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.   

תגובות

פרשת כי תבא

נצטווינו 3 מצוות עשה ו3 מצוות לא תעשה.

מצוות עשה הן:

א} ללמוד פרשת בכורים כשאדם נוטע אילן משבעה מינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל שלושה שנים הראשונות הפירות ערלה ואחר כך צריך להביא הפרות שיצאו ראשונות לבית המקדש וליתנם לכהן והוא כשיתחילו הפירות לצמוח ילך לכרם או לגן ויקשור כל פרי שצמח ראשון וימתין לו עד שיגדל ויתבשל ויקטוף אותו ויעלה עמו לירושלים ויתן אותו לכהן.

ב} ביום האחרון של פסח בשעת מנחה בשנה הרביעית לשמיטה או בשנה השביעית שהיא שנת השמיטה שאז פנינו המעשר ומתנות כהונה ומה שנשאר שורפים אותו קודם יום האחרון של פסח צריכים להתודות שלא השארנו ואומרים ''בערתי הקודש מן הבית וכו',,.

ג} ללכת בדרכי ה' יתברך ופירושו חכמינו זכרונם לברכה מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא חנון אף אתה חנון וכדומה.

מצוות לא תעשה הן:

א} לא יאכל אדם מעשר שני והוא אונן. אונן פירוש מי שמתו מוטל לפניו ועדיין לא קברו והוא משבעה המתים שחייב להתאבל עליהם והם: 1.אביו. 2.אמו. 3.אחיו. 4.אחותו. 5.בנו. 6.בתו. 7.אשתו. בדאורייתא דיני אנינות רק עד הלילה.

ב} לא לאכול מעשר שני בטומאה.

ג} לא להנות במעשר שני או במעות שפדינו אותו בדברים שאינם לצורך אכילה או שתייה או למשוח בו כגון לשלם דמי המלון כששוהים בבית המלון בירושלים או להוציא הוצאות הדרך כשהולכים לירושלים או לקנות בהם לבוש וכדומה אלא צריך להנות בהם או לאכול או לשתות או למשוח וכן אסור להנות בו שלא כדרך הנאתן משל למשוח ביין כיון שדרך היין לשתייה ולא למשוח וכדומה.

בפרשה יש שלושה עניינים:

א} פרשת בכורים ופינוי המעשרות שנשארו.

ב} לומר את הקללה והברכה על הר עיבל ועל הר גרזים ששה שבטים יעלו על הר עיבל וששה על הר גרזים והכוהנים והלויים וארון הקודש באמצע בין שני ההרים ויפנו הכוהנים והלויים כנגד הר גרזים ויאמרו ''ברוך האיש וכו',, ובני ישראל עונים אמן ואחר כך פונים את פניהם להר עיבל ואמרים ''ארור האיש וכו',, והכול עונים אמן.

ג} פרשת התוכחה שבה ה' יתברך אומר לנו אם נלך בסדר ונקיים מצוותיו מגיע לנו כל טוב וכל הברכות ואם חס ושלום להיפך להיפך.

במצות הבכורים הייתה שמחה גדולה עד מאוד שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שפועל שכיר יום אסור לו להפסיק עבודתו אפילו אם רואה רבנים גדולים ומכובדים כיון שמפסיד את בעל הבית אבל כשרואה בני אדם שמוליכים את הבכורים יכול להפסיק ולדרוש בשלומם וכן הכוהנים והלויים יוצאים לקראתם ואומרים בדרך מזמורי תהילים עד שיגיעו לבית המקדש.

ויש לשאול כמה שאלות:

א} כשמביאים הבכורים לבית המקדש צריכים לומר ''הגדתי היום לה' אלוהיך וכו',, ויש לשאול שתיבת ''הגדתי'' היא לשון עבר והלא הוא עדיין לא הגיד?

ב} בפרשה כתוב שמוליכים הבכורים לכוהן דכתיב ''ובאת אל הכוהן אשר יהיה בימים ההם'' הקשה רש''י מה בא ללמדינו ''אשר יהיה בימים ההם''? ותירץ אין לך כוהן אלא שבימיך כמו שהוא ויש לשאול מה תירץ רש''י האם היינו חושבים שיוליך הבכורים לכוהן שבדור הקודם שכבר מת או לכוהן שבדור הבא שעדיין לא נולד?!

ג} כבר כתבנו שהבכורים מוליכים אותם בשמחה גדולה מאוד שהפועלים רשאים להפסיק ממלאכתם כדי לתת להם שלום וכן הכוהנים יוצאים לקראתם ומזמרים בדרך מזמורי תהילים ויש לשאול למה זה רק בבכורים ולא במצות תרומה או מעשר ראשון או מישר שני שאוכלים אותו בירושלים וכדומה?

ברם נחלקו רבותינו זכרונם לברכה יש סוברים שמצוות צריכות כוונה ויש סוברים שמצוות אינן צריכות כוונה ורוצה לומר אם חייב האדם לכווין בעשיית המצוה שתהיה לשם שצמים או לא והסיקו הפוסקים שצריכות כוונה.