 RSS
על הבלוג
על הבלוג עומדת ציפור
ועל הציפור נחת אבקן
ובאבקן ארומה של סתו
ובסתו נולדתי
|
posts
16/10/2008
|
לגולשים באתר שלי ובבלוג שלי שלום,
היום אני טס לסין לשבועיים.
ההזדמנות לראות את המדינה האגדית הזו קרצה לי מזמן. עכשו כבר עליתי עליה. קונגרס לרפואה ולמשפט בבייג'ין. משם לדיוואן, סצו'אן, שנגחאי, העיר האבודה ועוד.
החומר האחרון שקראתי על סין היה הפרידה מאמא אגם. סיפור על קהילה יוצאת דופן שבה שולטות הנשים והסדר הוא מופתי. הגברים נועדו לרביה בלבד.
עכשו אני בתחילתו של הרומן ההיסטורי התיעודי "ברבורי הפרא". מה שילמד על ההיסטוריה של סין הטוטאליטרית, על מרחצי הדמים, על מאו הרודן ששלט ללא מיצרים. וככה עם הידע הכללי שיש לי אני מקווה לחקור את הארץ המיוחדת כל כך הזו שהרימה את האולימפיאדה הפנטזיונרית ביותר על גבם של עבדיה/אזרחיה .
|
פרידה מאמא אגם - מאת נאמו יאנג ארצ'ה
ספר מרתק שנקרא תוך שעות וילמד על מיני תרבות בתוככי סין הצפונית - תרבות שבה שלטת האישה והגבר משמש לעבודה ורביה בלבד, ללא מלחמות, ללא אלימות, ללא ממסד או עריצות. שווה קריאה.
מעניין לא פחות הוא סיפורה של הכותבת ששזור בתוך סיפור הקהילה המיוחדת. לאחר שיצאה ללימודיה, חזרה אל אימה ושבה את העולם המערבי, התמקמה בצרפת וסיפרה לעולם את קיומה של קהילתה. |
|
|
|
בזמן שאשהה בסין אנסה לעדכן את הבלוג שלי משם ככל האפשר. אקווה להביא חומר עדכני ומהיר כדי שהבלוג ישקף את המסע וכדי שיעניין גם אותי כשאחזור.
ברור שבזמן הזה אאלץ לעדכן פחות את האתר של עמית ואני מבקש מראש סליחה מחי כמוס מאזוז ששולח את החומר שלו, במקום ובזמן אמת, וגם משרלו ידידי, ממאיר ומכל מי שעוד פוקח את עיניו ליד כוס הקפה והאתר שלי...
לא יודע איך אומרים להתראות בסינית - אבל בינתיים, ביי... |
| |
| |
17/10/2008
|
שמונה וחצי שעות...
שמונה וחצי שעות טיסה מאיסנבול בירת הסחר מהמזרח למה שנקרא על ידי הסינים בירת הממלכה המרכזית.
בכלל, סין היא סיפור גדול... היסטוריה של חבלים, פלחים ומחוזות, מלחמות והרבה דם ובעיקר: הרבה מאוד עוני.
סין היתה לערס התרבות משך אלפי שנים. תרבותה עתיקה כמעט כמו זו של היהדות. ואין ספק: הסינים מאוד מכבדים את היהודים. היום שמעתי אותם בשלוש הזדמנויות שונות אומרים : או ... ישראל !! הרבה איי, אי, קיו ... או: או... ישראל, איינשטיין, חוכמה אינטליגנטים .
ומסביב לשולחן - כשהישראלים שאיתנו דיברו על זה, היתה מבוכה. כי יודעים שיש בזה משהו, אבל לאחרונה המורל הלאומי שלנו נמוך. טוב. הוא יזדקף מחדש בקרוב... נקווה !!
אז לאחר שהייה במטוס גדול, ציפור ברזל מדהימה, בקריאה מרותקת לספר ברבורי הפרא, נכנסתי לאוירה. ההיסטוריה של הקומוניזם, המלחמה עם היפאנים במנצו'ריה, תבוסת היפנים במלחמת העולם השניה, ועוני, עוני, עוני, ואשלית הקומוניזם.
למה לצפות כשאתה יורד מהמטוס ?? אז זהו, לאור האולימפיאדה והידע שאתה צובר אתה יודע שסין היא כעת בהמראה, לא בישורת, המראה. גם אם אומרים שאחרי האולימפיאדה צפויה ירידה, הסינים גילו את ההיי טק ואת התעשיה המודרנית והם שם. הם כבר שם.
יורדים מהמטוס לנמל תעופה ענק !! פשוט ענק !! גגות מתכת בצבע אלומיניום עם קונסטרוקציות מסובכות ביותר, ריצפות שיש ואורות מרצדים, ניאון ודיגיטאל. שיא המודרנה.
אבל משהו תוקע אותנו. מתברר שלא מספיק להביא את הטכנולוגיה, את החומר, את הידע והמתמטיקה והפיזיקה. צריך להביא עוד משהו. הטיסה שלנו נקראה TK020 - וכשירדנו מהמטוס עמדו כשמונה בחורים ובחורות במדי דיילים ושאלו : "שנגחאיי, שנגחאיי ???" כלומר, מי שממשיך לשנגחאי שיבוא איתם .. - למה צריך שמונה כאלו שישאלו את השאלה ?
את התשובה קיבלנו בהמשך, בביקורת דרכונים. אם חושבים שבארץ מטפלים בך לאט, כנראה שהמתלונן לא היה בסין... הרבה זמן, והתשובה לסימני השאלה שהעלתי קודם היא: ביריוקרטיה.
הקומוניזם הטביע חותם שקשה למחות בכל הנוגע לביריו... - לעבודת המשרד. בכל המובנים סין הפכה לקפטליסטית ( ששששש... שלא ישמעו אותי) אבל באנדמיניסטרציה ובמשרדיות - המפלגה שולטת !! הקומוניזם הישן והעייף, הרדום והאיטי.
|
היציאה מנמל התעופה החדש של בייגי'ן |
|
|
ואז יוצאים החוצה, לרחוב מודרני בנוי לתלפיות - עמוס בכלי רכב והמאפיין הראשי שלו זועק מכל פינה: זיהום האויר. בתמונה שלמעלה לא רואים עד כמה האויר מזוהם, אבל ניסיתי לתפוס תמונה שתביא תחושה כזו.
עיר תעשייתית ביותר שאפשר, עם 20 מיליון תושבים !! שלוש מליון מכוניות !! עיר שהאופניים שהיו בה נדחקו הצידה והם כיום ממוסים !! האופניים, ... ממוסים במס שיאפשר השלמת האולימפיאדה ! זו הרי עלתה הרבה כסף.. - ואז נוצרת תוצאה טבעית: זיהום. |
|
בתמונה הבאה נראה לי שתפסתי את הזיהום הכי טוב שאפשר: לא רואים ממרחק של 50 מ' השעה היא שעת אחר צהריים ולא ערב .. - שימו לב לאיזה רמת ראות הגיעו שם - והמדריכה הסינית אומרת שהיום זה ערפל ולא ערפיח !!!! אם כךף מה הריח הנורא של פיח שיש באויר ???
כדי להכיר מדינה ומנהגיה חשוב להכיר כל זוית של המנהג והתרבות. אחד המאפיינים של התרבות הסינית הוא האוכל. בהיותי שומר כשרות שאינו מכניס לפיו מיני שרצים נבלות וטריפות די זועזעתי לדעת שאנחנו אמורים להגיע למסעדת הברווז הסיני. מתברר שזהו מעדן מלכים סיני עתיק שהמתכון להכנתו נשמר שנים על ידי השפים הסיניים והם מזמינים את אורחיהם לטעום אותו כדי להבין מהו.
טוב, זה לא שיכנע אותי.
אבל הלכתי כמובן למסעדה.
מתברר שזו מסעדת מעמד גבוה שבה אוכלים האורחים כל קבוצה בחדר נפרד. מרוהט למישעי - ומלצרים מגישים להם את המנות אחת לאחר השניה במיומנות ובזריזות.
המיוחד בברווז הוא שהוא ממש "מגולח" - לא מותירים עליו פרוז נוצה או שערה ולראווה מציגים את הברווזים או כפי שהם נראים לפני ההכנה - ממש בכניסה למסעדה.
|
|
אז אם עוסקים באוכל - אז עד הסוף.
המדריך שלנו, ניסן, החליט שלא מיצינו את היום, אומנם העייפות מהטיסות וההיום המפרך אבל שווה להגיע בלילה כזה למה שנקרא ,שוק המזון" של בייגי'ן. זהו שוק שמשתרע לאורך חלק של רחוב אחד, מודרני מאוד ושבו עומדים דוכני אוכל אחד ליד השני בסדר מופתי.
ועכשו מה הם מוכרים שם ?
מה לא ?....
שיפודי נחשים, שיפודי סוסוני ים, קיפודי ים, חלזונות, צדפות, ועוד ועוד והגרוע מכל עכברים מטוגנים בבלילת ביצה .
|
|
שוק המזון - כמאה מטרים ממנו שדרת המותגים הגדולה בעולם, שני עולמות במקום אחד
|
|
מנה סינית ללילה - חבל שאי אפשר לצלם את הריח - אין זבובים: כי גם הם מתים מהריח...
|
| |
| |
18/10/2008
|
בית המרקחת של בית החולים TCM קוּאן ווּ' בבייגי'ן
חברי הקבוצה שלנו בסין מורכבים מעורכי דין, שופטים ורופאים.
הרופאים מורכבים מרופאים מומחים שנותנים חוות דעת לבתי משפט ולעורכי דין ומרופאים בפרקטיקה, לעיתים כאלו שנאלצים להתמודד מול תביעות רשלות כנגד המחלקות שלהם. הקבוצה נעימה מאוד, שלווה ומשכילה, צמאת ידע ועם הרבה חוש הומור.
היום התחיל בכך שנסענו לבית חולים כדי להכיר את הרפואה הסינית העתיקה. לכן הגענו לבית הספר ללימודי הרפואה הסינית העתיקה והתחלנו סיור בבית מרקחת סיני אוטנטי, כזה שבו מכינים את התרופות מעישבי מרפא אך גם ולא רק, מביצים של בעלי חיים, קרניים, קוצים של קיפודים, שריון קסקסים של יונק דבש, שריון צבים ועוד.
הסינים המלומדים האמינו ומאמינים כי כשאיבר נפגע רצוי לרפא אותו באמצעות אכילה של אותו איבר מבעלי חיים נבחרים. למשל, אם יש בעיות ראיה, יש לאכול עין של בעל חיים מסויים. אם נאכל את העין של בעל החיים שנבחר, יש בה את המרכיבים שחסרים בעין הפגועה שלנו, ומכך נרפא כי נחזק את המרכיב שבעין הפגועה.
אבל עיקר הרפואה אינו מתבסס על אכילת איברים או בעלי חיים אלא על צמחי מרפא. הרופא הסיני העממי רושם מרשם שמורכב מכמה צימחי מרפא והרוקח מודד אותם באופן מאוד לא מדוייק - לפי משקל/ תחושה/ ותק שצבר או שהעריך באמצעות מכשיר שנראה כמו צד אחד של מאזניים ומניח אותם בערימה לפי מספר הימים שבהם הורה הרופא על לקיחת התרופה. החולה מגיע הביתה מרתיח את הצמחים שהוכנו מראש ושותה את זה במשך היום. למחרת אותו הדבר עד לסיום המרשם.
בתמונה: הרוקח מכין את המרשם, מניח צמחי מרפא אחר ליד השני ליצור התרופה וכמות הפעמים שהוא עושה זאת היא מספר הימים שעל החולה ליטול את התרופה (התמונה לקוחה מבית החולים TCM בקו'אן ווּ' בבייג'ין)
|
|
מבית המרקחת עברנו לקומה השניה של בית החולים. כולנו הולבשנו בגדים סטריליים עם מסכות על הפנים וכובעים אבל תוך כדי הסיור בבית החולים שאלנו את עצמנו מדוע לשמור עלינו מזיהום באמצעות מסכות אם היה ניתן לנקות את בית החולים ולהפוך אותו להיגייני יותר כי הטינופת, הליכלוך, הזוהמה שניכרו בכל זעקו לעיניים והרתיעו מאוד.
בקומה השניה הוצגו בפנינו חדרי טיפולים, אוקטופונקטורה, כוסות רוחות ועוד.
|
מבית החולים נסענו למה שקרוי "שוק המשי" בבייג'ין. מדובר במקום שריכז בעבר את הסחר במשי אך כיו הוא מהווה שוק מזרחי לכל דבר, מקום בו נמכרים מותגים ואלפי זיופים שלהם במחירים שווים לכל נפש. זה המקום בו נפגשנו באפשרות לאכול פיצה סינית צמחונית - מוצר די נדיר אבל קיים ומי שמבקש לשמור על צמחונות מפאת כשרות וכיוב' יוכל להנות בו מפיצה לא רעה ..
|
פיצה סינית - מרענן להתבונן לעומת האוכל המקומי שריחו דוחה אותי |
רובע חוּטַווּ'ן
לאחר נסיעה לכיוון אחר הגענו לרובע בשם חוּטַווּ'ן או XUTAWAN . מדובר באחד ברבעים העתיקים של בייגי'ן. הוא נבנה לפני שמונה מאות שנה על ידי שושלת ווּ'אן הנודעת. כלומר, הרובע עתיק יותר מהעיר האסורה שנבנתה לפני שש מאות שנה ובה כנראה נהיה מחר. (חשוב לציין שהשושלות בסין החלו לפני כ 4,100 שנה במאה העשרים ואחת לפני הספירה הנוצרית).
הרובע צפוף ביותר, כשמתקרבים אליו מריחים מיד ריח צואה חריפה. הוסבר לנו שהסינים רואים בצואת אדם חומר טמא, לכן אין שירותים בבתים שברובע והאנשים נוהגים לעשות את צרכיהם בריכוזים מיוחדים שנועדו לכך מחוץ לרובע.
זו הסיבה לכך שניתן להתקל בקבוצות של בני אדם מתגודדים במקום מסויים. הם פשוט עושים בו את צרכיהם.
שמו של המקום חוטוון בא ממילה מונגולית שפירושה בור המים. המדרין הסביר שהמילה בור מים במונגולית באה מהצליל של אבן שנופלת לבור מים אבל את האינטונציה של הנפילה אי אפשר לכתוב ורק צריך לעשות את הנסיון בפה ולחקות צליל של אבן שנופלת לבאר ככה " חוּ- טא - ווּ'יון !! "...
הסינים שמרו את רובע כפי שהוא וכלי התחבורה הפופולארי ביותר בו הוא הריקשה, עגלת האופניים הסינית הידועה. איך שאתה נכנס אל הרובע אתה נתקל בנהגי הריקשות ממתינים לך
המסע ברובע מלמד על המינימליזם הסיני. הרחובות קטנים וצרים. מעבר לדלת שפונה אל הרחוב מסתתרים רחובות צרים עוד יותר. העוני שולט בכל והנקיון אינו חלק מהמראה.
כשנכנסים לתוך חצר שהוכנה לביקור מטיילים מראש עוד מנסים המקומיים לתת תחושה ויזואלית כלשהי. הבתים בנויים באופן מסורתי כשהאגפים מחולקים לנשים ולגברים. הגברים, גם בסין מעודפים על הנשים. החלק שלהם במבנה הוא החלק המזרחי, הצד שממנו זורחת השמש, העתיד. הנשים ממוקמות ממול, בחלק המערבי הפחות מטופח. הן מקופחות בכל דבר ומשפחה שלא היה בה בן היתה משפחה ללא מזל. הגבר נהג לקחת, במעמדות הגבוהים יותר, פילגשים ללא סוף כדי ליצר לעצמו בן, המשכיות..
במרכז החצר סוכה שעליה גדלות דלעות שהן סמל סיני לפוריות (בגלל ריבוי הזרעים הגדול בתוכן) ואף כלי לשתיית יין. החצר נטועה בעצים כמו אפרסמון, (שגדל כאן לגובה שלא כמו בארץ) וצפצפה.
|
הסוכה בחצר המסורתית, הדלעות, עצי האפרסמון צפצפה - מימין האגף הזכרי - משמאל האגף הניקבי באמצע בית בעל הבית.
|
|
בכניסה לבית, תמונת היו"ר מאו, ולמטה - תמונת בעל הבית ששירת בצבא האדום ואת זיכרו מוקירים בני הבית
|
|
למרות הגודל המזערי של החדרים בבית - באגף הגברים אי אפשר לותר על פינת שש בש |
למרות שנאמר לנו שברובע חיו גם ראשי השושלת - הרי שבאוירה שבה הסתובבנו ברובע לא קלטה עיני איזו תחושה של ראש שושלת שהסתובב במקום כי הכל נראה כל כך פשוט ועממי - ועדין קשור לתקופה של סין הקומוניסטית שדאגה דבר ראשון לבית לאזרחיה ולמקום עבודה.
|
ורוניק ואייל עושים אופניים בחוטוון - בייגי'ן ..... מי אמר שהגברים בסין מופלים לטובה ....????
|
19/10/2008
|
את היום התחלנו בסיור בארמון הקיץ שנמצא בבייג'ין (Yuaming Yuan) ושאותו בנתה הקיסרית צה-סי שהיתה פילגשו של הקיסר בן שושלת צי'נג (ממנצו'ריה). אלא שמהרגע שהוא העריך אותה על כך שהיא ילדה לו בן זכר, היא השתלטה על המערכת וכלאה אותו ואת בנה בארמון הקיץ...
לדברי המדריכים שלנו, (גם המדריכה המקומית*), בהיותה לאדם החזק ביותר בסין היא הפכה לעריצה נוראית שהשליטה טרור בממלכה.
היא גם זו שהרימה את פרויקט ארמון הקיץ והפכה את המקום למלכודת דבש לבנה ולקיסר. את כספי הצי הסיני היא השקיעה בארמון שטופח באופן יוצא מהכלל - ובאמצעות עשרות אלפי עבדים חפרה אגם מקסים ומהאדמה שנערמה הרימה תל שעליו נשתלה גינה לתפארת עמוסת עיטורים בעבודות עץ שעליהם צויירו 7000 ציורים לצד מבנים נהדרים המשקיפים אל נוף עוצר נשימה.
|
יובל נעמן תיקן והעיר לי בנושא זה כך: " צה-ש'י לא כלאה את בעלה ולא חפרה את האגם שנחפר במאה ה-17.
היא אפילו לא בנתה את ארמון הקיץ או את ספינת השיש.
היא שיפצה את הארמון והספינה, ואכן הרסה את סין המאנצ'ואית שגוויעתה החלה עוד במלחמת האופיום הראשונה לפני תקופתה של הקיסרית האם, אבל כמו כל השליטות הנקבות של סין, מראש במדינה קונגפוציוניסטית לא יכולה להיות דעה חיובית על שליטה (ראה הקיסרית וו, הפילגש גו-פי, וג'יאנג-צ'ינג).
|
בסין בכלל, ישנה מסורת של טיפוח עצים עתיקים, כל עץ מסומן במספר וזוכה לטיפול אישי מיוחד של מומחים בגינון. כך ניתן למצוא אלפי עצים עתיקים מעוותים מעומס השנים והפגעים, בעלי גזעים חצי חיים אך עלווה וירוק מבצבצים מהם ולוא רק מצד אחד של הגזע, זה שנשמר ועוד חי.
|
עצים בני מאות שנים בארמון הקיץ |
הקיסרית צה-סי גזלה מהרווחה של בני עמה כספים רבים לצורך ההשקעה בארמון הראוותני. היא אפילו בנתה לה ספינת שיש לשעשוע בחלק אחד של האגם והכל בכספים ששילמו לה עמים אחרים עבור מחצבים ואוצרות טבע שמכרה להם. את השיש הביאה מאיטליה ואם לא די בכך הרי שמפינה אחת של האגם לפינה אחרת הקימה לה גשרים שאין בהם צורך אלא ליופי בלבד ולתיעוד המוטיב הסיני שקובע שגשרים הם דבר מבורך המחבר ומשלים הרמונית בין צד לצד.
הגשרים הללו, אורכם כ 150 מטרים מהווים עוד חלק משגעון הגדולות שלה כשפינות אחרות בארמון נקראות "אוקיינוס החוכמה", או "בית אריכות הימים" ועוד כינויים פילוסופיים שבעבור קיומם הקריבו אלפים את חייהם.
|
ספינת השיש בארמון הקיץ - בייג'ין
|
|
|
צריך להבין שהיא "זכתה" לשנאה ולדחיה מבני העם משום שלאורך כל ההיסטוריה של סין מדובר בעם גדול שעיקר הדאגה של מנהיגיו היא אספקת מזון ורווחה. כשמגיעה קיסרית כזו היא הופכת את הדאגה העיקרית לראוותנות וניצול והיא נחקקת בתודעה כמרשעת וכאכזרית ובפרט כשהיא הורגת במו ידיה מתנגדים במרחצי דמים שבהם נהרגים מאות אלפים מבני עמה.
מארמון הקיץ הגענו לאטרקציה המודרנית ביותר בסין כיום - האיצטדיון האולימפי. כלומר, צריך להבין... להגיע היום לבייג'ין בלי לבקר בפלא ההנדסי הענק הזה - זה יהיה חסר אחריות. אתה לא חושב ככה עד שאתה נכנס לתוך המפלצת הזו שמזדקרת ממרחקים.
|
מפלצת ברזל שעיוותה את שוק הברזל העולמי במשך שנים
|
אם כשמתקרבים לאיצטדיון המראה מרהיב אז כשנמצאים תחתיו ומנסים לחשב את משקל הברזל ממנו עשוי האיצטדיון הזה מבינים עד כמה זה לא אפשרי. מדובר בקורות ברזל עצומות בגודלן, לעיתים ברוחב של למעלה ממטר שלם !
האיצטדיון תוכנן ככה שאין מצב שבו עמדה אחת לא תראה את מלוא התמונה ולמעשה אין עמודים שמפריעים לראות.
מהאיצטדיון הענק עברנו לסיבוב במרכזי הקניות של העיר. הסוחרים כאן הם לא אחרות מאשר נערות שנדבקות אליך כעלוקות מנסות בכל הכח לגרום לך לקנות וממש חוסמות פיזית את דרכך. זה לא יאומן עד שנוכחים בכך פיזית.
הסינית טועים בכל כי זה דוחה !! זה גרוע יותר מאיסטנבול או מקום אחר שבו הייתי, זה לא מכובד ולא מכבד אותם.
ממרכז העיר עלינו לגג של בניין משם צילמתי את מקדש השמיים
|
מקדש השמיים מגג של מרכז קניות בבייג'ין
|
|
|
את היום סיימנו בתיאטרון האדום של בייג'ין. מדובר במבנה מרשים, מואר כולו באדום שבתוכו מתקיימת הצגת קונג פו המתארת את היווסדה של אסכולת הלחימה של הקונג פו על ידי מיידה המכונה צו'ן יאי.
|
התיאטרון האדום - מציג את סיפור הקונג פו כל יום
|
צון יאי הוא ילד שמובל על ידי אימו למנזר מרוחק בו מבסס נזיר מומחה את שיטת ההגנה של הקונג פו. הילד הקטן נכנס למנזר בחלחלה ופחד שמא לא יראה עוד את אימו. אך כשהוא מבין לאן הגיע - הוא נסחף בלימוד, קולט את השיטה, משפר אותה והופך למאסטר קונג פו.
כך הוא לומד את ה"זן" הפילוסופיה הסינית העתיקה, ואת הקונג הפו העתיק. הלימודים קשים מאוד, הוא נכשל וכשהוא בסופו של דבר מצליח הוא לומד גם להזהר מההצלחה עצמה.
הילד הופך לנער ולגבר וגופו הופך מבשר ודם לפלדה. בהסחפותו אחר הגדולה הרוחנית הוא רודף אחר הפיה היפה שיוצרת בדמיונו חזיונות תעתועים המונעים ממנו להמשיך ולאמן את גופו כראוי. כך הוא מאבד את יכולותיו ומחמיץ את ההישגים אליהם הגיע.
צו'ן יאי עובר את המשבר נכנס בדלתות המנזר חוזר להיות לוחם שכל עולמו הוא הקונג פו והוא מקבל מהנזיר הזקן שאימנו את האחריות לאומנות הקונג פו.
לאור כל המופע הלוחמים מגלים כישורים וירטואוזיים יוצאי דופן. ריחוף, קפיצות לגבהים דימיוניים ודיוק של שברירי שניה - מבוצעים מול הצופים במעין ריקוז שבמהלכו חוזר ההסבר על עצמו כי הקונג פו הינו לוחמת שלום ולא אלימות.
הרעיון האנטי-אלים חוזר על עצמו עשרות פעמים במהלך המופע תוך הדגשת הטענה כי לוחם הקונג פו ביכולותיו הגבוהות מונע את האלימות ואינו עושה בה שימוש.
|
|
קטע קצר ממופע הקונג פו - קרב ריקוד ואקרובטיקה מדהימה
|
|
קטע נוסף - האיכות של הצילום מעכירה את איכות המופע ...
|
| |
| |
21/10/2008
|
כשאתה תייר בעולם דיגיטאלי, שבו כל צילום הוא אפר ואבק - ולמעשה עלותו היא אפסית לחלוטין, הרי שאתה מרשה לעצמך לנסות ולתעד "כאילו" כמקצוען כל זוית אפשרית של הדברים שאתה רואה, מתבונן, צופה או מביט בהם...
ריבוי הזויות והעובדה שאפשר שבעולם החומרני של היום אולי עוד תחזור לאותו מקום בו אתה מבקר, עוד בגילגול הזה, לא עוצר מבעדך לצלם, לצלם ועוד לצלם.
מול הנסיבות הללו שתוצאותיהן לא ברורות, ניצבת בסין חומה בצורה אחת שעליך לעבור לפני שאתה מעיז לצלם סיני, ובמיוחד סיני מאמין.
מסתבר שהסינים מאמינים שכל תמונה שלהם שלקחת איתך, כאילו לקחת חלק מהם איתך. את נישמתם ממש אתה נושא בתוך הכרטיס הדיגיטאלי ששוקל שני גרם ורבע... - ואתה התייר: אל תזלזל בנתון הזה. לדבריו של המדריך שלנו מתברר שהיו כבר מקרים שבהם התנפל סיני על תייר שצילם אותו, אחז בחוזקה במצלמה שלו, הטיח אותה לריצפה והשלים את הריסוק שלה ברמיסות רגליים עד שהיא התפוררה לחלקיקים קטנים.
הסיני טען להגנתו שהתמונה "שלו" היא חלק ממנו, וחלק ממנו לא לוקחים בלי רשות.
זה מזכיר לי אצלנו את "חוק זכויות יוצרים" ואת איסור הגזל של הקניין הרוחני. מה שהוא דמות או ציור שנוצר על ידי אחר אינו ניתן להעתקה. אבל אני שואל את עצמי האם יצירי הבריאה, כמונו, בני אדם ..??? - האם אי אפשר להעתיק את דמותינו ולהעביר הלאה ??
ועכשו עם גל התיירות הענק ששוטף את סין כמה נשמות נטלו עימן המצלמות הדיגיטאליות שמצלמות ללא הרף, מילארדים של תמונות כל יממה....
לכן נתבקשנו בסין לשאול את המצולם אם הוא מוכן להצטלם והאם זה בסדר. מאידך, ורוניק נתקלה מספר פעמים בסינים משתוממים שביקשו לצלם אותה ... כנראה שהיה לנו טעם משותף, לי ולהם..
היום לשמחתי גם ממני ביקשו שתי נשים סיניות להצטלם.. איזו מחמאה, הסכמתי כמובן.
בתוך כל האתרים הפנטסטיים שאתה נמצא בהם הרצון לצלם הוא כך כך גדול, ואתה מבקש לעצמך להשאר מעט צדיק יותר ולגזול פחות מהדמויות הסיניות הנהדרות - אז לפניכם התמונות שצילמנו תוך הקפדה על שמירת הנשמות הסיניות בסין...
העיר האסורה:
|
שומר סיני שלקחתי מעט מנשמתו (בהסכמה) - עובדים כאלו אפשר לראות בכל סין, העסקה יזומה שמונעת רעב ושבגללה רוב האוכלוסיה מאושרת ושמחה בחלקה. כיום האושר גדול יותר (בגלל העושר)
|
|
הכניסה לעיר האסורה - הערפל בסין מוסיף על אוירת המסתורין והמיסטיקה
|
|
הגגות ופיתוחי הגגות בעיר האסורה - יצירות מופת של אומנות העץ והבניה בכמויות כל כך גדולות עד שזה הופך בנאלי - ואתה מהרהר : you have seen it once you have seen it all - אבל זה לא נכון !!
|
עיטורי הגגות - העיר האסורה
|
|
|
העיר האסורה - מבט מהבלקון ... (איזה מהם לעזאזל ...)
|
|
העיר האסורה - המוני תיירים צובאים על העיר האגדית הזו ולמרות זאת מימדיה אדירים
|
|
תיירים סינים גוזלים מעט מנישמתה של ורוניק בכיכר טִּיאנאְ-מְן - הכיכר שהוקדשה למהפכה הקומוניסטית ואשר בה גם נטבחו 3,000 סטודנטים במהומות 1989 כשהסטודנטים הסינים טעו להאמין שגורבצ'וב הרוסי הביא עימו אליהם את בשורת הגלסטנוסט. הטנקים שנשלחו אליהם לימדו אותם שהם טועים
|
בזכות הערותיו של יובל נעמן מפורום טיולי תרמילאים בתפוז ערכתי מחקר קצר באינטרנט ומצאתי חומר בעניין המהומות בכיכר טיין-אן-מן והקשר לביקור גורבצו'ב. החומר שמצאתי אינו מציין למי הוא שייך ואם זה שייך למישהו אשמח לציין מי הוא ומה הוא. אימתתי את החומר באמצעות מאמרים דומים באנגלית והסיכום הוא כזה:
מאורעות אפריל- יוני 1989 בכיכר טיין-אן-מן:
תמצית המאורעות של אפריל-יוני 1989. הדרמה הזו בין אפריל ליוני 1989 מתחילות בגלל דבר קיקיוני. ב15.4.1989 מתכנסת הלשכה הפוליטית של המפלגה בהשתתפות היועצים הזקנים. Hu yaobang עדיין חבר שם. Bo yibo מתחיל לתקוף אותו. הוא עבר התעללויות של מהפכת התרבות ודיבר דיבור עממי. לאחר שתקף את hu yaobang, חו מקבל התקף לב ומת..... לאחר שזה מת, יש הלוויה. זה דומה למותו של zhou enlai, שגרם להפגנות בטיין אן מן והדחת צמרת המפלגה. כל שנה שיש בה 9 היא שנה חשובה עקב 40 שנה למהפכה ותנועת ה-4 במאי. זכרונות טיי אן מן מ1976, 70 שנה לתנועת ה-4 במאי.
הסטודנטים מגיעים למטה של המפלגה ודורשים שחו יאו באנג יזכה להלוויה ממלכתית כיאה למזכ"ל המפלגה. כרגע ראוי רק להלוויה של דרג ב' כי הוא לא המזכ"ל בפועל. ההנהגה לא מוכנה להקשיב. כעבור שבוע יש הלוויה. יש הכנות בכיכר טיין אן-מן לטקס לכבוד חו. במדרגות הפרלמנט בצהריים מגיעים 3 סטודנטים שמתיישבים על הברכיים ומחזיקים את העצומה מעל לראשם כמו הפקידים בסין המסורתית שהיו מבקשים מחילה מן הקיסר. הם מבקשים 3 דברים: שההלוויה תעשה סיבוב בטיין אן-מן, שיפרסמו זאת ביומון העם, שיוכרז כסוציאליסט נלהב. המנהיגים לא הבינו מה קורה וזלזלו בכך. כעבור יומיים עקב כך פרצו מהומות של ממש. הם תבעו לפני מערכת היומון וביקשו שיפרסמו את דרישותיהם. ההפגנות פוזרו בצורה לא אלימה.
באוניברסיטאות הראשיות מתחילים להתארגן הסטודנטים ויש התארגנות אוטונומיות. הסטודנטים מתחילים לתבוע את הצדק, הם אומרים שיגיעו לכיכר לקראת ה-4 במאי להפגין לטובת הדמוקרטיה והמדע (ערכיה של תנועת ה-4 במאי). Zhao ziyang נמצא בצפון קוריאה ומי שניהל את ההנהגה בשמו היה Li peng. לי מרגיש שאם הוא יפגע בסטודנטים הוא יפגע גם בפטרון שלהם zhao ziyang. הוא מפרסם ביומון העם שקומץ הסטודנטים מתסיסים את הסטודנטים לדברים רעים. מאמר המערכת הזה הופך למחלוקת בין תנועת הסטודנטים להנהגת המפלגה. הסטוד' דורשים התנצלות – ויכוח של שבועיים.
הסטודנטים עוזבים את הכיתות כפי שקרה 70 שנה לפני, והגיעו לכיכר טיין אן מן. הם תולים בשערי האוניברסיטה את שירו של jing ke מתנקש הקיסר הראשון. זה סמל הנחישות – משימה שממנה אין סיכוי לחזור. הם מתחילים להפגין בכיכר. המשטר לא כ"כ יודע מה לעשות, הסטודנטים הם בני האליטות, הם אנשים שלא דורשים כלום, אלא יש להם דרישות פשוטות. הסטודנטים מהר מאוד מגלים את הסיסמא "מושחתים נמאסתם". הם היו אבירי המאבק בשחיתות וכך הפופולאריות שלהם עולה. Zhao ziyang חוזר הביתה ומגלה הזדמנות פז להעיף את li pengוזקני המפלגה. ז'או אומר שדרישות הסטודנטים הגיוניות ויש לדבר איתם. ההפגנות מתגברות עקב תמיכת ההנהגה. זה גורם לדנג וללי פנג להיות קורבנות ההפגנות.
התנועה צוברת תאוצה, ההתארגנויות מתחילות לצוץ ברחבי סין. שגרובצ'וב מגיע בתחילת מאי. הסטודנטים עושים דבר חדש – אם המשטרה לא פגעה ולא גרמה להם להקריב את עצמם, אז איך נהיה קורבן, אז נהפוך עצמנו לקורבן – שביתת רעב. ההנהגה מבוהלת ומפחדת שסטודנט אחד ימות ולכן שולחים אמבולנסים. זה הופך למוקד שאליו זורמים תושבי בייג'ינג. גורבצ'וב לא יכול לעבור דרך כיכר טיין אן-מן (הוא מוברח מתחתיה) בכדי לפגוש את רה"מ). המשטרה הסינית היא לא משטרה חמושה, רק אלות. מול מאה אלף איש ולא נדבר על מיליון האלות לא יעילות. בסין לא הייתה מסורת של פיזור הפגנות. נוצר מצב שהכיכר נתפסת וההנהגה מבוהלת. נותנים לzhao ziyang את ההזדמנות לפזר את ההפגנה. ז'או מנסה לדבר עם הסטודנטים, אולם לא מצליח. אח"כ שלח אליהם שליחים ומבקש שיפסיקו את שביתת הרעב, אבל הם לא מסכימים. ברגע שהדברים יצאו מכלל שליטה היה מאוד קשה לטפל בהם. הסטודנטים בוחרים את הועד למו"מ – שלושה אנשים wang dan מהחוג להיסטוריה, בחורה chai ling, אויגורי wu erkaixi= אורקש. בחור, בחורה ובן מיעוטים שהיה חתיך הורס.
18.5 גורבצ'וב כבר עזב והסטודנטים עדיין בכיכר. לי פנג וג'או נותנים לסטודנטים צ'אנס אחרון. הם מבקשים בפעם האחרונה לבקש להפסיק את שביתת הרעב לפני שמישהו ימות. אורקש לא מוכן הוא רוצה התנצלות קודם על מאמר המערכת. אורקש מתעלף ברגע דרמטי זה. הזקנים לא יודעים מה לעשות. ג'או מתחיל לבכות – ממש טלנובלה מצרית. אורקש מתאושש והמו"מ מופסק. לי פנג מושיט את היד לו וזה לא מוכן ללחוץ אותה. מבינים שאין יותר מו"מ. מתחילים על משטר צבאי ואין יותר תנועה חופשית. צבא מס' 38 מוזמן לבייגי'נג. תושבי בייג'ינג מקימים מחסומים בכבישים המובילים לבירה. הם אומרים להם "צבא העם לא יורה בעם". לכן רבים לא ממשיכים שמקבלים פקודה לפרוץ את המחסומים.
המשטר לא יכול לשלוט יותר בצבא שלו... מתחיל תוהו ובוהו שלם, מתחוללות כנופיות פשע "הנמרים המעופפים" – צרות צרורות. אחרי עוד כמה ימים ועליות ומורדות זקני המפלגה זקני המפלגה נכנסים לתמונה. אנשים בגיל ממוצע של 85, הם דנים וצריכים לקבל החלטה. ההחלטה של דנג הייתה – אם ניתן לדברים אלו להמשיך אזי סין תתפרק. זה יותר גרוע ממהפכת התרבות (מיליון סטודנטים מפגינים בטיין אן-מן, אולם אין אוטוריטה של המפלגה). האחריות של המפלגה כלפי העולם היא לדכא אותם.
3.5.1989 צבא חדש שמגיע ממנצ'וריה שעבר שטיפת מוח מקבל את ההוראה לפנות את הכיכר עד בוקר ה4.5 מבלי שיהיו הרוגים בכיכר עצמה. העם חוסם באמצעות אוטובוסים את דרכו של הצבא. החיילים החלו לירות באוויר, האנשים לא זזים, לאחר מספר מטחים מתחילות יריות על האוכלוסייה. הואיל וחלק מן העם היה גם כן חמוש החלה מתקפת אוכלוסיה על הצבא. כ-30 חיילים הרוגים. מתחיל הטבח באוכלוסיה. כ200 אנשים נהרגו. הטנקים יורים לכל עבר כולל חלונות של הבתים. אחרי הטבח הזה הכרעה נפלה, הצבא הגיע עד חצות לכיכר. החל מו"מ בשעה 4:30 הם הסכימו להתפנות. לא נשפכה טיפת דם אחת בכיכר, אולם ירו בהם במרחק 300 מטר בכיכר. לא ברור כמה אנשים נהרגו – כנראה שמדובר בכמה מאות. זאת הייתה הטרגדיה האולטימטיבית של סין. המנהיגים ירו לא על אויבים, אלא על בני המנהיגים עצמם. מלחמת אבות ובנים.
|
|
|
ביציאה הצפונית מהעיר האסורה : זוהי תמונתו של מאו צופה אל עבר כיכר טיין-אן-מן - מבשר המהפכה הקומוניסטית שהכריז על הרפובליקה העממית של סין בראשון באוקטובר 1949 וניהל את סין ביד רמה תוך טעויות נוראיות בשיקול דעתו ואשר הביאו ל 50 מיליון קורבנות. בנאום הפרישה שלו מעל למרפסת שנראית כאן למעלה - הוא הסביר: טעיתי, אני רק בן אדם, אבל עשיתי הכל למען סין... (טעות, טועים, טעינו...)
|
| |
העיר האסורה:
העיר האסורה (דזה דזין צ'נג, Zi jin Cheng) היתה סגורה בעבר בפני ההמון ומכאן כינויה,כיום היא אטרקציה עמוסת מבקרים לעייפה. יש בה 9,999 חדרים שרובם סגורים בפני המבקרים. התכולה שהיתה בארמון הזה נגנבה כולה על ידי צ'אן קיי שיק, יריבו המר של מאו צה-טונג שהעביר את כל אוצרותיה לטייוו'אן.
(יובל נעמן העיר לי בעניין 9999 חדרים שגם 9,000 חדרים אין בעיר הזו אבל האגדה היא אגדה והיא אגדה יפה...
בכניסה הדרומית ניתן לראות שפע של פעילויות סיניות מסורתיות כמו טאי צ'י, צ'י גונג, העפת עפיפונים, משחקי מה ג'ונג, שירת מקהלה ונגינה בכלים מסורתיים .
|
|
מקדש השמיים - טיין טאן:
|
|
המבנה הרוחני הגדול בסין - זהו מונומנט דאואיסטי, כלומר, שייך לדת הדאו שהיא אחת משלושת הדתות החשובות בסין, הדאואיזם, תורת קונספציוס, ובודהא. הדאואיזם עוסק בכוחות הטבע ובהרמוניה של הטבע והוא שהביא לעולם את סמלי ההרמוניה וההשלמה היאנג ויין. |
|
מקדש השמיים הוא מבנה מופלא, עגול, עמוס עיטורים צבעי האמונה הסינית ועיטורי עץ - הוא בנוי באופן הנדסי מושלם. הבניה שלו החלה ב 1420 ובוצעה באמצעות אלפי עובדים.
|
|
לעבר הגנים במקדש השמיים
|
|
הקבוצה שלנו :הראשונה מימין היא סאלי, המדריכה הסינית שלנו, מאחריה ספיר פז מפרדס חנה, מאחריה השופטת ברכה סמסון, שמאלה יותר אוגניה, מאחריה השופטת ראדא בסול, מאחריה אני, שמאלה עם שפם לבן וחיוך גדול ד"ר דני פלג, מאחריו שרי פז, מאחריה ורוניק אורטל ושמאלה אלי פז תחתיו ענבר פז, והנערה הבלונדינית למטה היא אלמוג פז, משמאלה ד"ר ז'ניה רופאת שיניים, מעליה ורדה כחל, אישתו של ד"ר חנינה כחל, שמאלה מהם השופט בדימוס חיים פורת, תחתיו המדריך ניסן כשר, משמאלו ד"ר שאול טפיר ואישתו עדנה ועומד משמאל ד"ר חנינה כחל. |
|
יובל נעמן העיר לי, שוב, שהדאואיזם והקונפוציוניזם אינן דתות אלא שכדי להגדיר אותן יש צורך בדיון ארוך ומסובך.
|
| |
21/10/2008
|
שושלת מינג היתה שושלת סינית ששלטה כ 300 שנה בסין. בזמן שלטונה התרחבה סין וכללה אפילו את טורקמיניסטן ומונגוליה. בתקופתה שלטו הקיסרים בסיוע צבא ענק של כמליון חיילים מה שנחשב לצבא הגדול ביותר בעולם באותה תקופה ( 1368 עד 1644 לספירה).
(בנושא זה העיר לי יובל נעמן כך: "קשה להגיד (ששושלת מינג - אייל) (ש)הרחיבה את סין מכיוון שיואן (שושלת יואן ששושלת מינג החליפה - אייל) (או לפחות קובליי מייסדה) שלטו על מרבית העולם הידוע מקוראה ועד דמשק, מרכז אירופה וצפון רוסיה, והמינג שלטה רק על סין, קוראה ואנאם.)
בתקופתה היתה הדת השלטת הקונפיציוסואיזם שדגל בחינוך נרחב ולכן גם הוקמו מוסדות לימוד רבים שהביאו לפריחתה של הסיפרות הסינית, השירה ובהתאם להתפתחות הדפוס וניוד הכתב על עץ.
יובל נעמן העיר לי על כך: "קונפוציאוניזם אינו דת ולכן האמירה לגבי דת המדינה במינג היא מעט בעייתית". אפשר לקרוא עוד על סין באתר של יובל נעמן כאן: http://www.yuval-naaman.com/
בני השושלת הנציחו את עצמם בבית קברות ענק שכמו בכל מבנה ציבור סיני התפרס מדרום לצפון. קברי המינג מצויים כ 70 ק"מ צפונית לבייגי'ן ובקירבה ממשית לחומה הסינית.
|
|
קברי מינג :
דרך הרוחות :
קברי מינג הינם 13 קברים של של 13 קיסרים בשושלת מינג. אלא שנמצאו רק 12 קברים. גם מציאתם של קברים אלו לקחה זמן רב מאוד ולעיתים חשיפתם לאחר שנמצאו ארכה 6 שנים. חלק מהקברים מצוי 8 קומות לתוך האדמה במבנים מסובכים ומיסתוריים. חלק מהקיסרים חנטו את עצמם לאחר מותם וכמנהג המקום דרשו ממשרתיהם למות יחד איתם כך שהם נקברו עם כל רכושם, כדי להראות מכובדים וחשובים עם הגיעם לעולם הבא.
הדרך מתחילה בקשת ניצחון, עוברת דרך שער הארמון הגדול, ממשיכה על פני פסל צב ענק (שנבנה ב-1425), ובהמשך מגיעה אל שורה של פסלי חיות אחרות הבנויות באבן. מאחורי פסלי החיות נמצא שורה של 12 פסלי אישים חשובים מאז - גנרלים, שרים, ופקידים.
|
|
הכניסה לדרך הרוחות - הצב המסמל את העולם ונושא עליו את כל תכונותיו
|
|
דרך הרוחות
|
|
בקברי מינג עוד עץ עתיק מטופל ומשומר באמצעות קלונסאות וטיפול יומיומי |
|
פיסלו של אחד מהקיסרים בתוך מבנה מרשים עשוי כולו מעץ ללא מסמר אחד - קונסטרוקציה מדהימה |
|
הקונסטרוקציה שבתוכה מצוי הפסל, עם עבודות פיתוחי עץ וחיבורים שלא ניתן לשלא להתפעל מהם גם אם בנייה היא לא העניין שלך |
|
אומנות הכדרות הסינית -
מתברר שהכדים הסיניים עשויים מברונזה. על הברונדה מודבקים פיתוחי ברונזה שהופכים למחיצת צבע - לאחר הצביעה של המקומות המיועדים לכך למטשים והתוצאה היא ציור מרהיב.
הדבקת הפיתוחים על הכדים
|
המוצר המוגמר, אלפי מחיצות לצביעה - כל כד מיוצר בשלושה שבועות כך שכשאתה רואה איך מייצרים אותו אתה לומד להעריך את מחירו .. אולי..... |
|
החומה הסינית:
מה כבר לא נכתב על החומה הזו. אנחנו גילינו את ימי הסתו כאן ואת הצבע המדהים של עלי השלכת.
העליה לחומה הסינית
|
|
|
|
|
|
|
| |
| |
| |
|
22/10/2008
|
עזבנו את בייג'ין כדי להגיע לש'יאן. מדובר בטיסה של כשעה וחצי.
הדבר המרנין עבורי הוא הפרידה מאכילה מיותרת... - לפני שיצאנו לסין הפצירו בי חברים ,לטעום הכל", אבל הואיל ואני כבר לא ילד והואיל ומימי לא הכנסתי לפי מאכל לא כשר לא היתה לי ואין כוונה להפטר מההרגל הנפלא הזה - ולכן אני צריך לעמוד בנסיון של אכילת אוכל צמחוני במשך שבועיים.
כשהייתי בן 17 הטרחתי את אמא שלי בדרישה להיות צמחוני. היא עשתה את כל האפשרי לספק לי אוכל עשיר בויטמנים ובמרכיבים חיוניים כדי שהרצון שלי לא יהפוך לתת תזונה.
בצבא כבר אמא לא היתה לידי והדרישה שלי ממנה ומהמשפחה התבטלה כי אי אפשר היה להפנות אותה אל הצבא ...
כאן בסין אפשר להסתדר עם הרצון הזה, בכל ארוחה מוגש אורז, פעם הוא עם ביצה, פעם הוא מבושל במים. אבל תמיד הוא תפל וחסר טעם. מידי פעם מגישים חביתה עם בצל ותרד מאודה. מידי פעם גם מגישים ירקות : מלפפונים ועגבניות מאוד טעימות,( כאלו שהטעם שלהם נשמר ולא בדומה לעגבניה הישראלית שבאמת, בהשוואה לעגבניה הסינית, איבדה מטעמה). בכל מקרה, יש מה לאכול, המבט סורק את הצלחות בקפידה שמא לא נזדמן לתוכן שרץ לא יהודי, או בשר שיקוצים ..(יסלחו לי האוכלים את הדברים הללו...) - סריקת האוכל ליד האוכלים אותו, היא מעשה שהוא בודאי בעיני, לא חינוכי, אבל כדי להתמיד ולא להכשל אתה חייב ל"תור" את האוכל ולרגל אכל הריחות הצורות, הצבעים ועוד.
זו מטלה נוספת שיהודי מקפיד על כשרות חייב למלא.
נדמה לי שבאחת הארוחות הכנסתי לפה סוג של בשר. זה לא היה נעים, בלשון המעטה, אבל אם אומרים "בטל בשישים", אז הוא היה בטל בשישים כי זה היה כנראה מינורי מאוד ובשגגה.... - הצורה שבה האוכל מוגש כאן היא כל כך שונה ממה שאנחנו מכירים, ולכן מי שמקפיד חייב להזהר.
בכל מקרה, החוויה נהדרת, והעובדה שאנחנו מקפידים ומצליחים בכך ללא קושי, למרות שלידנו אוכלים החברים ללא הגבלה את כל סוגי הבשר, העוף והרטבים המוזרים, רק נותנת לי בכל אופן תחושה של איפוק שהוא באמת כח וחוזק.
התוצאה הנוספת הנילוות של כל זה היא דיאטה למעשה !! - כלומר, הגבלת האכילה, צריכה גבוהה יותר של אנרגיה ושימוש יומיומי במשקלים הלא מדוייקים בבתי המלון.. - אז עכשו בדרך ל 74 ק"ג כמו בפוסט מהראשונים שלי בבלוג, אנחנו (...אחחחמממ... אני ..) כבר בערך ב 84 ק"ג !!
המסגד בשי'אן:
כשהגענו לשי'אן התחלף הנוף באחת. מדובר בעיר הרבה פחות עשירה מבייג'ין. הדבר ניכר בארכיטקטורה ובמבנה העירוני. הבניה נמוכה יותר והכניסה לעיר דלה ומשדרת עוני.
כדי להכנס אל הכרך יש צורך לעבור את החומה העתיקה. כאן, בתוככי החומה ניכרת התסיסה העירונית. הבניינים גבוהים יותר, המערב נכנס.
לאחר שראינו מולנו את מגדל הפעמון - מגדל יפייפה בנוי בסגנון סיני אופייני ופעמון ענק באחת מפינותיו, פנינו ימינה לכיוון הרובע המוסלמי.
בכניסה לרובע, שוק ססגוני ותוסס המציע את מרכולתו מכל הסוגים ולרבות: עתיקות, משחקי שח מט מעוצבים ממתכת ומאבים שונות, מקלות אכילה מעוטרות, בגדים, תיקים, שעונים וחיקויי שעונים, מוצרי מותג מועתקים לרוב ( כמו בכל סין).
בקצהו של השוק מסגד מוסלמי שנבנה ב 740 לספירה, מיד לאחר שנוצר האיסלם.
|
המסגד בשי'אן - כולו עץ במבנה סיני טיפוסי - ושונה מרוב המסגדים כפי שאנחנו מכירים אותם.
|
במהלך הביקור במסגד ניסיתי לצלם סיני שתיקן מטאטא. ראשית, התיקון לקח לו זמן בשפע, כלום לא הסית אותו ממלאכתו. הוא לא התבונן לא ימינה ולא שמאלה ועסק בתיקון כאילו אין כלום סביב. לא תיירים, לא הולכים, לא מתפללים, לא שמש לא כלום. פניתי וביקשתי לצלם. הוא הסכים אבל הסתתר ולא הראה את פניו - חשבתי שזה יהיה יפה לבלוג.
אחד הדברים המרתקים בביקור בסין הוא ריבוי הפנים המדהימות של הסינים. תמצא שם פנים חרושות בקמטים וגם הבעות של שקט פנימי מיוחד ונהדר. זה מרתק לנסות ולהעלות אותם למצלמה. הסיני שבתמונה הזו היה שלו ברמה של מדיטציה, הוא היה נינוח, איטי, בלתי מחובר לסביבה ופחות חסר נוכחות.
אצל הנשים הסיניות קשה לאבחן את הגיל, העור מתוח היטב והיו שטענו בפנינו (ולא שקיבלנו את ההסבר ללא ספקות) שהדבר נובע משימוש במשחה העשויה מטחינת פנינים, אבל בהמשך קיבלנו הסבר הגיוני יותר שמקור העור המתוח הוא במבנה הגולגולת והלחיים הגבוהות והרחבות ורק בגיל חמישים ושישים הן מתקמטות יותר בשל צניחת העור.
|
פנים סיניות בשוק הרובע המוסלמי של שי'אן |
|
לאחר התמקמות במלון נהדר ויפה בש'יאן (בכל המלונות אינטרנט חופשי חינם - אבל האינטרנט היה איטי להחריד ואי אפשר היה לעבוד על הבלוג או בכלל, למעט המסנג'ר שעבד מול המשרד הכל היה משותק ומרגיז) יצאנו למופע מזרקות מיוחד שהחל בשעה 20:30 - המופע כלל ריקוד מזרקות לצלילי מוזיקה קלאסית, זה היה מרתק. ההמון שהגיע כדי לספוג מהבידור שהממשלה או הרשויות מעניקות לו היה רב. אבל נדמה היה שאנחנו, התיירים הישראליים סיפקנו למקומיים עוד יותר בידור. הם התגודדו סביבנו כדי לשמוע חבורה צוהלת וצוחקת בקולי קולות.
|
|
|
המזרקות מרקדות באור וצליל במרכז שי'אן
|
|
החבר'ה מהקבוצה הם פשוט נהדרים. ד"ר שאול סטיר ואישתו עדנה שמעו מעט מוזיקה ספרדית ותוך שניות פצחו בריקוד. המקומיים ממש התלהבו - התגודדו סביב ובאו לחזות בזוג הרקדנים המפזז..
|
|
 |
| |
| |
| |
| |
25/10/2008
|
הפחד - חלק ראשון
את יומו השני של מסענו בשי'אן, עיר השלוםוהשלווה ובירת מחוז שיאאנצ'י התחלנו בתצפית לתוככי שוק התרופות העממי.
הואיל וכבר העברנו זמן לא מועט בבית מרקחת עממי כפי שכבר כתבתי בבלוגמית שלי הופתעתי לגלות שהביקור הנוסף של ערימות צמחים ומיני יצורים מיובשים יעשה עלי איזשהו רושם. אבל כמו כל דבר בסין, ההשלכות על התפיסה שלי היו שונות.
גיליתי מכנה משותף ענק לאתרי הביקור שלנו בשי'אן. זה מתחיל דווקא בשוק התרופות המסורתיות.
מה אין שם ???
פטריות ענקיות, לטאות מיובשות (חרדונים ?? ), קיפודים, שריוני צבים מכל הסוגים, עקרבים מיובשים, איברי מין זכריים של שרצים או זוחלים, שורשים, עלים, אבקנים, ערימות זרעים שונים - צבעים, ריחות, מצבי צבירה ועוד.
|
חרדונים ?? - תקנו אותי אם אני טועה... ואולי זה לא חשוב |
|
|
נחשים מיובשים כדי להציל חולים גוועים או משוועים - הקירבה לגועל משדרת לחש וסוד שאולי הם שמשכנעים מיליונים להאמין שהישועה תבוא דווקא מהדחוי ביותר
|
|
סלט של רכיכות וסירחונות מעורבים בשקים וקופסאות מהיצרן לצרכן |
|
המוצרים הללו שהייתי משפר בהחלט את עיצוב האריזה שלהם מוגשים לצרכן הסופי שלהם רק מתוך מטרה אחת: לספק לו תקווה שהוא יצא מהצרה שאליה נכנס כשחלה. נראה לי שהחרדה של החולה שמא יסיים את חייו בחולי היא שיכולה לדחוק אותו לבליעה, לעיסה, שאיפה, שתייה, מריחה, התזה, הקזה, טיפטוף, הזרקה, עישון, הרחה וכיוב' פעולות של המוצרים הללו.
החשש שמא יבולע לו היה ולא יעשה כמצוות המכשפים או הרופאים העממיים יכולה לדעתי לגרום לו לעוד יותר סבל הן מהחולי שלו והן ממנה עצמה. לכן החרדה מפני המוות היא ההדק של הריפוי באמצעות התרופות הסיניות העממיות.
זה מזכיר לי את החרדה המערבית מהמוות. הנטיה שהתפתחה בשנים האחרונות לעבר המיסטיקה, הריפוי הטיבעי, האנטיאג'ינג, ועוד, - קשורה לאותן מוטיבציות של הסינים לקבל עליהם את המירשמים של הרופאים העממיים.
אני לא פוסל את הטענה שאפשר שחלק מהתרופות הללו מועיל בגלל חומרים מסויימים שיש בהם ושהם פעילים, אבל איני יכול בדימיוני המופלג ביותר לראות בני אדם אוכלים עטלף מיובש מורתח במים כדי להבריא מאיזו מחלה שהיא, - בפרט כשאני מניח שיש בו יותר חיידקים מאשר בפה של החולה שנאלץ לקבל מירשם של "עטלף מורתח" מרופא סיני חכם ...
|
|
עטלף מיובש - לריפוי ?????..... |
|
הפחד - חלק שני |
|
הקיסר צי'ן צ'חואנג-די נחשב למאחד סין ומייסד שושלת צי'ן. הוא חי במאה השלישית לפני הספירה ונחשב למצביא דגול, אהוב על עמו ועל חייליו. הוער לי, על ידי יובל נעמן מנהל בפורום טיולי תרמילאים בתפוז שהדבר האחרון שניתן לומר על צי'ן צ'חואנג-די זה שהוא היה אהוב על חייליו ואזרחיו שמתו במפעלי הבניה המגלומניים שלו.
לאחר מותו הומלך בנו אך זה איבד את העוצמה של אביו ונתיניו סילקוהו יחד עם כך נהרסה שושלת צי'ן לחלוטין ותחתיה הופיעה שושלת האן.
הקיסר צי'ן צבר כוח רב, עוצמה והון אדיר. כפריי הסביבה סגדו לו והוא שלט במרחבים העצומים של סין. אני חושב שהכוח והעוצמה לא הועילו לו כשחשב על המוות המשמש ובא.
כדי להיות בטוח שיהיו לו חיים גם לאחר המוות הוא היה כנראה צריך להבטיח לעצמו את הנצחון על "חיילי המוות" בכל מחיר.
כדי לעשות זאת הוא האמין לעניות דעתי שעליו להצטייד בחיילים שסייעו לו להשיג את נצחונותיו על פני האדמה. זו ככל הנראה הסיבה שהוא עמל שנים על גבי שנים, באמצעות עשרות אלפי עובדים, אומנים מעולים, כדי ל"העתיק, את חייליו לתוך קבר ענק שבתוכו יקבר. אומדים את כמות האומנים בכ 700 אלף, הם עצמם קבורים במתחם ולפי המימצאים אומן שטעה בפיסול חייל, נרצח על ידי החייל בשל אותה אי התאמה.
הקבר הזה של החיילים המפוסלים משתרע על פני לא פחות מ 56 קמ"ר (!!!) - והוא התגלה במקרה ממש כשחקלאי באיזור ש'יאן חפר באר והוציא מתוך הבור שכרה דמויות חרס של חיילים.
האיכר ההמום, שחי כמובן במשטרו הטוטאליטרי של היושב ראש מאו, ב 1974, "שכח" לספר על כך לרשויות, שמא אלו, כדרכם, יפקיעו ממנו את הקרקע שעיבד או שיענישו אותו מסיבה אחרת. כשכבר החליט לדווח על כך לרשויות התברר שהוא גילה אוצר ארכיאולוגי מדהים שעד עצם היום הזה טרם נחשף במלואו.
צי'ן, מתברר, לא קבר רק דמויות של חייליו, אלא העתק מדוייק של פרצופם, דרגותיהם, כליהם, סוסיהם ומרכבותיהם. לא פחות מ 7,000 דמויות חיילים נקברו במקום שנקרא טֵרַא קוֹטַא (חרס באיטלקית) בסדר מופתי. הסדר הזה מתאים מאוד לקיסר צי'ן שגם המציא את המידות והתקנים של סין. החיילים עומדים בשורות מסודרות, לפי סדר עמידתם במסדר או בקרב, הקצינים ראשונים ואחריהם הגוורדיה שלהם, אחריהם הסוסים, ואחריהם חיל הרגלים... או מה שלא יהיה...
המראה מרתק יצור אנוש. אין מחזה כזה בשום מקום והעוצמה שמשודרת ממנו מלמדת שוב .... - על החרדה של האדם המיוחד הזה מפני המוות. הרי כל הפרוייקט הבלתי יאומן הזה מתאר מצעד דומם שלו אל תוך המוות.
קיברו של צי'ן צ'חואנג-די עצמו מצוי מספר ק"מ דרומית לקבר החיילים המפוסלים וכדברי יובל נעמן "קברו הוא הפירמידה שלעולם לא תיחפר, שנמצאת מספר ק"מ דרומית לאתר חיילי הטרקוטה אליו לוקחים תיירים".
|
|
טרה קוטא- מצעד דומם לתוך פי האדמה - הונח על ידי האומנים בערך בשנת 210 לפני הספירה
|
סדר מופתי, הקצינים בראש אחריהם הגוורדיה שלהם, סוסיהם והחיילים הפשוטים מאחור. שם האומן שפיסל את החייל מונצח על צווארונו של החייל . הסברה גורסת שתחת הקבר קבורים עוד 12 כפרים קדומים .
|
במרד של חייליו של בנו של צי'ן שרפו החיילים המורדים את המתחם ועקבות השריפה ניכרים עד היום. זאת הסיבה שהמתחם ננטש כנראה והתגלה רק לפני כשלושים שנה. אחד האיכרים שגילה את המקום מוכר בו כעת ספרי תמונות עם חתימתו.
החייילים והדמויות נמצאו צבועים באופן מושלם, צבע הפנים והעור נראה טיבעי והבגדים והכלים נצבעו גם הם בצבעים זהים לחלוטין לצבע טיבעי ומושלם אך בגלל החשיפה לאור ולחמצן הצבע נהרס לחלוטין ודהה. זו הסיבה גם שהשלטונות אינם ממשיכים בחפירות שכן הטכנולוגיה של ימנו אינה מאפשרת המשך החשיפה ללא הרס המימצאים. |
|
|
חלק שני - וירטואוזים של תנועה
באולימפיאדת בייג'ין יכולנו לראות עד כמה דייקנים הסינים. המאפיין הזה נובע מאלפי שנים של עיסוק באומנויות הגוף. הסינים הוכיחו לנו את זה במופעים מיוחדים ומדהימים שאינם נופלים באיכותם ואולי עולים, על המופיעים של ה"לידו" ודומיו בפריז. גם בשי'אן נוכחנו בתכונה הסינית הזו.
|
זו הכניסה למופע ריקוד בשי'אן, עיר ובירת השלווה. המופע עסק בריקוד על רקע ניגון יצירות סיניות מסורתיות ועתיקות והדגים את המורשת המפוארת של שושלת טאנג ששלטה מצ'אנג-אן. (שנחאי)
|
| |
|
צבעים, צבעים וצבעים - הכל צבעוני בסין, אולי צבעוני מידי, הכל בעיני המתבונן |
| |
| |
| |
25/10/2008
|
גוּוִ'לין :
|
המסע הבא שלנו היה לגוו'ילין, עיר תיירותית, כדברי המדריך שלנו, בת 700,000 תושבים, עיירה ממש - במימדים הסיניים. הטיסה מש'יאן נמשכה כשעה וחצי ונחתנו למזג אויר גשום, עם ראיה מוגבלת אך בטמפרטורות נוחות.
לא נכון לבוא לטיול כזה רק עם נעלי התעמלות להליכה, אלא רצוי להוסיף זוג נוסף אטום למים שימנע הרטבה של הרגליים ופגיעה בנוחות המטייל.
הנסיעה לגווילין גילתה נוף שאמור להיות מדהים.
כחובב טיולי טבע וכמי שטייל בחייו עשתה לי הנסיעה לגווילין תחושה לא טובה. הבנייה ליד הנוף הקרסטי, שנוצר מדחיקה של שכבות קרקע ממעבה האדמה אל מעל לפני השטח, על פי הסברים שקיבלנו או "מהתחתרות והמסה, וקריסה של מערות ניקוז תת קרקעיות בשכבת משקע שהתרוממה מים קדמון " כפי שהעיר לי יובל נעמן (ר' אתרו של יובל נעמן כאן: http://www.yuval-naaman.com/ או ב גו טרוול כאןף http://www.gotravel.co.il/travel/?p=1177 ) גרמה נזק אדיר לנוף. שלא תבינו, מדובר בנוף מ-ד-ה-י-ם !!! פשוטו כמשמעו. אבל הוא מוסתר באופן נורא על ידי הבניה המסיבית.
המדריך שלנו שסיפר בהתלהבות רבה על מיליוני תיירים שמגיעים לגווילין רק הדאיג אותי יותר כי הוא, לצערי, לא "ירוק" כמוני במפגיע, לא הבין עד כמה נהרס הנוף הזה. מאידך, חיפשתי כל הזמן נחמה בהגעה ליעדי התיירות שאליהם היינו אמורים להגיע.
אלא שההגעה היתה נוראית עוד יותר.
כבר כתבתי על עודף הצבעוניות בסין. אבל שעודף הציבעוניות יבוא על חשבון הטבע ?? זה לא בא בחשבון. ועל מה אני מדבר ?? אני מדבר על מערת נטיפים אדירה, עומק גדול, מימדיה עצומים והנטיפים שבה הם אוצר גלום. אבל הסינים במהלך מטופש הפכו את המערה שנקראת מערת חליל הסוף, לאורגיה של הטזת צבעים באמצעות פנסים צבעוניים.
סתם כך, הפכה המערה הנדירה לאוסף קיקיוני של צבעים וצללים צבעוניים והחמור מכל הוא שהאחראים על המערה הזו מדליקים אור ללא אבחנה - גורמים לאור לכבות את חיי הנטיפים ולא יאומן כי יסופר גם מרשים לבאים לעשן בתוך המערה !!!
אם לא חמורה מספיק הפגיעה הזו בטבע הרי שאם תוסיף את האופי הסיני, השמח, הצעקני והרעשני, הרי שביקור במערת הנטיפים הזו לצידם של תיירים סיניים מקומיים - הופכת את הביקור למפח נפש עצום למי שחובב את הטבע כפי שהוא.
הרי הטבע אין דומה לו בעוצמתו ?? מדוע הוא זקוק "לשחקן חיזוק" באמצעות תאורה פיקטיבית ?? |
|
|
מערת חליל הסוף גווילין |
|
חליל הסוף - תאורה רעשנית ומיותרת |
|
מעשנים ביחד ... במערת נטיפים מאפשרים הסינים לתיירים ולאורחים לעשן חופשי.... אין מחר ! |
|
|
הקרסט שבגוּוִילין:
עם ההגעה לאזור גווילין מתרוממות לקראת הבאית גבעות קרסט מדהימות ביופיין. הסינים בעיוורון חושים מוחלט בנו סביבם בניה לא ידידותית ופגעו בנוף באופן חסר תקדים או פרופורציה, כל הגבעות מוסתרות על ידי בתים מכוערים ומלאכותיים, בא לך לבכות. ההר הזה יוצא דופן רק בשל זוית הצילום ממנה צילמתי אותו. עוד כמה מטרים וגם הוא מוסתר על ידי בניה לא מתחשבת.
|
|
|
גבעת חדק הפיל הקיסר פובו ונערות מחלקת התרבות:
עם כניסתנו לתוך העיר נווטנו אל תוך אטרקציה תיירותית נוספת - גבעת חדק הפיל שמה. בצעידה תוך כדי גשם זלעפות הגענו את האטרקציה שגם היא כמו גבעות הקרסט מעניינת מאוד בשל העיצוב שנתן מר טבע לאותה גבעה. היא נראית כמערה חצובה בתוך ההר שחודר לתוך הנהר. החלק שנותר בנהר דק יותר ומשרטט בדימיונו של המתבונן חדק של פיל.
יש שראו בזה דמיון לפיל יש שלא - בכל מקרה הטבע יצר כתמיד עוד יצירה מעניינת שקשה להשאר אדיש מולה.
|
גבעת חדק הפיל
ביציאה מגבעת חדק הפיל
|
האטרקציה הבאה שלנו היתה בתוככי העיר. נסענו לפארק על שם הקיסר פובו. מדובר בקיסר שנודע בשל טוב ליבו. הוא הצליח היטב כלוחם וכמנהיג אך הזכרון הלאומי משבח אותו בשל כריית תעלות רבות שביצע מנהר הלי - לעבר הכפרים העוטפים את גווילין. התעלות הללו סייעו ומשמשות עד היום בפרנסת התושבים.
לכבודו הוקם פארק שנושק לנהר הלִי - הכניסה לפארק דרך מערה חצובה בסלע שבכניסה אליה פעמון גדול ששימש בימי הקומוניזם כתזכורת לתחילת העבודה, הפסקות וסיום העבודה.
בתוך הפארק על גדת הנהר הסתובבו נערות מלישכת התיירות המקומית, לבושות בבגדים מסורתיים, זועקים כמעט כמו התאורה שבמערת חליל הסוף ואולי יותר, והצטלמו תמורת תשלום מתאים עם התיירים הנלהבים. הבנות הללו, דווקא לא התנפלו עלינו כדוגמאת המוכרים בשווקים ובדוכנים אלא דרשו ישירות ובכוונה גדולה תשלום על התמונה הססגונית שצילמנו בתמימותינו ... - נו... - צריך להתפרנס ממשהו ... |
|
|
|
דיג באמצעות הקורמורנים:
הסינים רבים. רבים מאוד. אחת הבעיות שצצות בחברה כל כך גדולה היא אספקת המזון. המבקר בסין ירגיש מיד בדאגה הזו. דוכנים למכירת מזון בכל דרך, חקלאות לאורך כל הצירים, השווקים ענקיים ורבים מספור, החנויות עמוסות, מסעדות ללא סוף וכך גם נוצרו שיטות מיוחדות ורבות להשגתו של המזון.
אחת השיטות היא דיג באמצעות עוףהקורמורן. מדובר בעוף שהפך לסמל בסין. הוא עובד לצד מעסיקו הדייג עד גיל עשרים לערך. אז הוא מתעוור. כשהוא מתעוור מעסיקו אינו מניח לו למות כניצוד ואינו אוכל אותו, הוא משכר אותו באמצעות יין אורז עד לעילפון ואז הורג אותו מבלי לגרום לו לסבל.
הקורמורנים עולים בחמישיות על סירות בעליהם. הסירות עשויות במבוק בקוטר של כעשרה סנטימרטים ובקצוותיהן קשורים שני פנסי לוקס.
הדייג יוצא עם הקורמורנים בלילה, מאיר עבורם את המים לא לפני שהוא קושר אזיקונים לצווארם באופן שאינו חנוק אותם אך מונע מהם את בליעת הדגים שיצודו בעת צלילתם. הם צוללים חוזרים לסירה, מרוקנים מדגים וחוזרים לצלול עבור הדייג.
בלילה ממוצע דג הדייג באמצעות הקורומורנים כ 20 ק"ג של דגים.
יש שטוענים שהמראה הזה אכזר. אני לא חושב כך, זה נראה לי דרך מכובדת להשגת מזון. הקורומורן זוכה לכבוד מבעליו והקשר ביניהם ברור כשהדייג ממש קורא לעופות שלו באמצעות געיות מוזרות.
|
הדייג וסירת הבמבוק - העופות כבר במים
הדייג שולה את הקורמורן בצווארו ומעלה אותו חזרה לסירה
לאחר הדיג החבר'ה נאספים על הגדה
|
|
תיירים רבים ומדריכי תיירות רבים טוענים שהסינים מצויים בתנופה אדירה שתאפיל על עוצמתה של ארה"ב אפילו.
לי זכור שהעולם נהג לבקר את ארה"ב על תרבות הקיטצ'.
בדבר אחד הסינים כבר עלו על ארה"ב בודאות וזו הנטייה שלהם לצבעוניות יתר, שטחיות ותכנון יתר. זו ההגדרה בעיני של המושג קיטצ'.
נתקלנו בזה בערב כשהסתובבו בגוו'ילין - לצידו של בניין אחד בנו הסינים מפל מים ענק שנשתפך בעוצמות לתוך הרחוב וכמובן, תוך שהוא נקלט בתעלה מיוחדת.
זו אטרקציה אבל היא מצטרפת לתופעה ששמה אצלי בתודעה הוא:"שושלת קיטצ'". הקיסרי קיטצ'מן השתלט על סין !!
|
מפל מים אדירים נשפך "לתוך" הרחוב - מראה נהדר של צבע וצליל וגם לחות שמתפזרת לאורך רחוב שלם |
|
|
30/10/2008
|
אני כותב לקובץ בגלל העובדה שאין בשנחאי אינטרנט.
החמצתי שני ימי כתיבה - שניהם בגויילין וביאנג שו.
היום שבו היינו בגויילין נוגע לנופים של שדות האורז. הצבעים המדהימים של החלקות. כל אחת בשלב שבו היא מצויה. על רקע הערפילים שמאפיינים את סין כולה התמונה היא צבעונית מאוד.
|
שדות האורז - חלקות קטנות מעובדות בשלבים שונים ולכן גם הגוונים של הירוק, צהוב, חום שונים לחלוטין מאחד לשני
|
|
ברקע, תבן האורז מוערם ליבוש - בחלקה שבמרכז התמונה: שדה אורז קצור בתוך בריכת מים רדודים ובוץ. השתילים נשתלים אחד אחד בעבודת גב איומה. בין שתי החלקות תלולית לחציצה בין החלקות
|
|
בור מים בקצה חלקת האורז לצד עצי הבמבוק שתרומתם לסינים לא תסולה בפז - בבנייה, בחקלאות, באומנות בפיתוח במוזיקה ועוד - הנוף טיפוסי ביותר להרים שמסביב לגויילין
|
|
תמונה שצילמתי למחרת : איכרים עובדים בשדה האורז, מנפים את הגרגרים באמצעות מכונה "עתיקה"
|
בביקור באזור החקלאי ראינו שוב ושוב סינים לבושים בדומה ללבוש שמאו נהג להצטלם בו. מעין מדים חומים או כחולים כהים וקובע קסקט סיני קטן. יצא לי גם לצלם איכרה סינית לבושה כך ללא כובע. שאלתי את המדריכה שלנו (סאלי) האם זה נובע מאמונה שתקופת מאו עוד תחזור ? היא ענתה חד וחלק : כן. הם חוששים שימי המהפכה התרבותית ישובו ושמישהו יבוא לערוך איתם חשבון. לצד המדים הישנים של מאו ראינו גם עשרות חקלאים חובשים את כובע הקש (רשת במבוק) המסורתי. החרוט הכהה על ראשם מזכיר לי תמונות ישנות מאנציקלופדיה מכלל וכשהוא מתחבר לאדם נושא עול עם מטען משני צדדיו התמונה מושלמת.
|
הלבוש של מאו צה טונג (המדים שלבש ושהונחלו לסינים על ידי המפלגה הקומוניסטית) - המדים הכחולים - מאו הוא בעיני דיקטטור שרצח מיליוני מבני עמו עבור רעיונות מטופשים חסרי שחר. המבוגרים בסין עדין חוששים שיחזור ומצייתים לקודי ההתנהגות שלו. לבוש, צניעות, שקט מוחלט ואי הבעת דיעה. כדי לקרוא ולדעת יותר על מעלליו קראתי את הספר ברבורי פרא - אחרי שמבינים איך התעלל בבני עמו, לא מתפלאים על החרדה שמא יקום מקיברו ויתעמר בהם שוב. יש הגורסים ששיטתו הצילה את הסינים ויש הגורסים שהמהפכה התרבותית היא רעיון של ג'יאנג צ'ינג - אישתו של מאו. אני מעדיף את המסקנה של רואנג ג'אנג מחברת ברבורי הפרא שמאו היה האחראי למהפכת התרבות.
|
|
כניסה לבית האיכרה שבתמונה הבאה. צאו צה טונג כאליל - האם התמונה שם תלויה בשל הכבוד אליו והערכה או מהחרדה שמא יגיע ולא ימצא אותה ??? כדי להתעמק בסוגיה ממולץ לקראו את "ברבורי הפרא" של רואנג ג'אנג ולעיין במושג "המהפכה התרבותית" שמאו יזם ב 1964 ושלמעשה הסתיימה רק עם מותו.
|
|
איכרה, לבושה במדיו של מאו צה טונג - המדים החומים
|
בכפר ראינו תופעה נוספת והיא דירוג הלינה. הכפריים חיים למעלה. - למטה, מתחת לכל בית יש מעין מחסן פתוח שם חיות הבהמות. החזירים, התאו (באפלו) ויתר בעלי החיים. זה יוצר מצב של סירחון אדיר שעולה למעלה בקלות. הרי דיר החזירים ידוע בריחות הנוראיים שלו אז איך אפשר להתגורר מעליו ? התשובה לשאלות הללו אני מניח מעצמי לאחר שגיליתי עד כמה סירחונות הם ריחות רגילים בסין, ומה שאצלי הוא סירחון אצלם הוא ריח יומיומי.
|
בית בכפר - האיכרים למעלה - בעלי החיים למטה - הגג עשוי במבוק
|
|
החזיר והבאפאלו תחת בית האיכרים - כפרם של בני המִיֶאוּ
|
|
|
| |
ריח האוכל למשל, נורא. איני מתאר לעצמי שהם חושבים שהוא ריח רע. כך גם כנראה בעניין דיר החזירים או רפת הבאפלו.
יצויין שליד החזירים והבאפלו מניחים האיכרים אורז להתססה. הוסבר לנו שהנשים מטפחות את שיערן (שרק לעיתים נדירות תראה אישה עם שיער לבן) באמצעות שיכר של אורז מותסס. החומר שיוצא ממנו מוגע הלבנה (או צובע בשחור) של השיער ומחזק אותו מאוד.
|
כך אני מתקשר אל בנות המיאו (כן, כמו יללת חתול) הנשים הללו יחודן הוא בשיער הארוך שהן מגדלות. האורך עולה לעיתים על מטר וחצי, יותר מגובהן. הוא תמיד שחור משחור והטיפוח שלו נעשה כאמור באמצעות תסיסת מי אורז. הן מקבלות את התיירים בכפרן עמוסות בפיצי'פקעס למכירה.
|
בנות המיאו בלבוש מסורתי - מוציאות את מרכולתן
בן מיאו שעשה לי פוזות למצלמה - זו היתה ה"סנאפ שוט" הטובה ביותר ...
|
ובכלל, התופעה הבולטת השלילית בסין היא ההתנפלות על התיירים. מאות מוכרות ומוכרים מתקרצצים עליך בלי מינימום של נימוס או דרך ארץ ולא עוזבים אותך למרות ה"לא !" המוחלט שאתה משגר. הן ממשיכות ללא רחמים באנגלית רצוצה : "No Money" : כלומר, בלי כסף, כשאתה מתמקח (עד 10% מהמחיר המוצע ...) ומגיע למחיר נמוך הן מהמהמות אווּ ...!!!! Lose Money !! ... אם אני הייתי הסינים הייתי עושה סדר ברוכלות המגעילה הזו שמגיעה למצבים קיצוניים שבהם אתה צועק לעבר המוכרות הללו : עופי מכאן כבר , או : די !! מספיק !!!
|
בדרכים הכפריות היה מעניין מאוד לראות את כלי התחבורה. כל סוגי הריקשות האפשריים. אבל הכמות של כלי התחבורה אינה מלמדת על האיכות. הנהיגה מוטרפת, חסרת סדר כלשהו והענות לחוקי התנועה המקובלים היא נעלם ... - כניסות מימין, כניסות משמאל, נסיעה על קו לבן, עקיפה ללא שדה ראיה, אי מתן זכות קדימה, אי העתרות לתמרור עצור, רמזורים כהמלצה ועוד. לא פעם ראינו תאונות בעיתון הסיני המקומים באנגלית קראנו על תאונה שבה אוטובוס נפל לתהום 8 הרוגים ו 20 ומשהו פצועים.
|
את היום הזה ניצלנו גם כדי לראות את אופן גידול התה בהרים שמסביב לגויילין. התה הוא מוצר חשוב ביותר אצל הסינים הם נוהגים לשתות אותו בכמויות גדולות ובארוחה מגישים מיד עם תחילתה תה ירוק.
לתה הירוק הם מוסיפים כפי שאנחנו במערב כבר יודעים טעמים של פרחים שונים, פירות וכיוב'. הפופולרי מכולם הוא תה היסמין.
רצוי לדעת שבמפעל התה בו ביקרנו מציעים תה במחיר גבוה. נכון שאפשר שזה היה מפעל יוקרתי או בעל מוניטין, אבל ביאנג שו, מאוחר יותר מצאתי תה מצויין במחיר זול בהרבה וגם הוא הריח לי מדהים. לא יאומן, אבל קניתי אותו בסופר מרקט ביאנג שו עליה אספר מאוחר יותר.
|
|
|
שדה תה בגויילין
|
|
שקים שבהם מייבשים את עלי התה לאחר העיבוד שלהם במפעל - העלים יוצאים מקומטים ונפתחים רק עם שפיכת המים הרותחים והם לא דומים לתה בתפזורת שלנו, שהוא קצוץ
|
|
בחזרה למלון נזדמן לנו לעצור לבקשתי כדי לצלם את החיים על הנהר. הקידמה, הטכנולוגיה, התעשיה והכלכלה המשגשגים לא מסייעים לכל בני סין ורבים מהם מכבסים עד היום את הכביסה בנהר. המדריכה שלנו הסכימה לעצור את האטובוס והתמונה מדברת בעד עצמה...
|
|
משמאל: דייג, מימינו: כובסות |
|
לילה בגויילין - שתי הפגודות במרכז העיר |
| |
| |
31/10/2008
|
יאנג שו ונהר הלי
הנקודה הבאה אליה המשכנו היתה נהר הלי (לי ג'יאנג), מדובר באטרקציה תיירותית אמיתית. נהר שנופיו יפייפיים בשל המצאותו בלב גבעות הגיר הקרסטיות, עמוסות היערות והצמחיה הטרופית, הנוף פיראי, ירוק, לח, ואנחנו הגענו במזג אויר חצי גשום ולח מאוד מה שהוסיף לברק של המקום ולאוירת ההרפתקנות...
עלינו על סירות במבוק והושטנו על ידי חותרים מקצוענים לעבר קצה המסלול תוך דילוג על אשדות קטנים שמעבר אליהם המתינו לנו צלמים שצילום התיירים הוא פרנסתם.
|
|
על נהר ה- לי
|
|
תמונות כאילו מצויירות בשמן - נהר הלי
|
|
לאחר שיט, תמונות, הרבה צחוק ומצב רוח מתאים שמנו את פעמינו לעבר יאנג שו.
ביאנג שו ראינו לראשונה עיר תירותית אמיתית. כזו ששוה לבוא אליה להעביר חופש.
השוק ביאנג שו הוא ססגוני ועמוס פריטים לתיירים. המוכרות כמו תמיד עטות עליך עם מיני פ"שש (פיצי'פקֶעס, שמונטֶעס, שמַעטֶס...) יש מציאות נהדרות במחירים מגוכחים, כמו בכל סין. המוכרות מציעות את המוצרים בפי 10 מהמחיר שאפשר להגיע אליו. צריך רק לעמוד על מילתך, 10% !! לפעמים זה יעבוד ולפעמים תוסיף עוד 5% בסך הכל המחירים כל כך מגוכחים שאין טעם להתמקח אבל חוסר התמקחות יקלקל לתיירים הבאים. ...
לדוגמא רכשנו צעיף משי ב 60 יואן, עם המון צחקוקים עם המוכרות החינניות (אך בעלות חוש מסחרי מפותח ביותר) עזבנו את הדוכן. אחת המוכרות רצה אחרינו והציעה לנו עוד שלושה צעיפים ב 100 יואן... - הפעם הייתי זריזים: שלפנו 40 יואן ולקחנו 3 צעיפים, המוכרת התאכזבה, היא רצתה שנוסיף 100 יואן עבור שלושה, אבל כשראתה שאנחנו החלטיים, ציחקקה ואמרה: LOSE MONEY !!! הפסדתי כסף... - כן, חייכנו והמשכנו..
|
|
מופע האימפרשן (רושם או הטבעה באנגלית) :
בערב יצאנו למופע שכמוהו לא ראה איש מאיתנו בעיניו. ממש כך. אולימפיאדת בייג'ין הציגה את יכולותיהם של הסינים בתחום אומנות התנועה האור והקול. המופע שאליו הגענו נערך על מי נהר הלי !! אכן, על המים !! זה נעשה באמצעות אסדות, שצבען שחור והשהחושך מאפשר להסתירן. הוא מבטא גם כן את היכולת האדירה שלהם, ממש בדומה לאחד מהמופעים באולימפיאדת בייג'ין 2008 ...
בליל האורות, הצבעים העזים והרעיונות המתעתעים של הבמאי שהפיק את המופע יוצרים אקסטזה.
השחקנים כולם בני יאנג שו, 600 במספר מגיעים בתזמון מדהים ובדיוק מופלא שאין לי ספק שהם מושגים בזכות המשמעת הסינית והיות המשטר כה קפדני בקשר לחינוך.
ההישג הוא אדיר !! המופע מרתק את הצופה שממתין כל הזמן להפתעה הויזואלית והקולית הבאה.
|
|
מאות משתתפים שטים על פני המים ומנופפים בבדים עליהם מאירים באורות שונים ויוצרים גלי צבע בחושך, ברקע הרחק, הרי הקרסט מוארים גם הם במרחק קילומטרים ממקום המופע ויוצרים אפקט מדהים של מרחב, האורות הקטנים למטה הם הצופים שמנסים לצלם כמוני, מה שעין המצלמה אינה יכולה לקלוט... לדאבוננו..
|
|
עוד מאותו קטע, אש נמוכה בוערת על המים..
|
|
הבימאי של המופע הוא ימו זאנג (Yimou Zhang) אחד מהיוצרים המפורסמים ביותר בסין, והוא גם בימאי מופעי הפתיחה והסיום של המשחקים האולימפיים בבייגי'ן. הוא יליד שי'אן וכיום הוא מפורסם בעולם כולו. במופע הוא משתף את ילדי העיר. (תודה ליובל נעמן על התיקון של המידע בנושא זהף הכנסו לאתר שלו - http://www.yuval-naaman.com/)
הריצה במופע והעליצות שמפוגנת בו יכולים להעשות רק באמצעות ילדים. אבל כשמסתיים המופע והמשתתפים הרבים עוברים לפני הקהל מתברר שמופיעים בו הרבה מאוד מבוגרים שמרימים מטענים כבדים על כיתפיהם, סירות במבוק, אווזים, ברבורים, כלי עבודה ואחד את השני. הסינים פשוט קטנים ורזים ומרחוק ניתן להחשיב רבים מהם לילדים.
המופע מתאר את החיים באזור הכפרי של יאנג שו, את הדיג, הדיג באמצעות הקורמורנים, את החקלאות, העבודה, ואת העושר שמעניק נהר הלי לתושבים החיים ממנו.
|
ירח על המים, הרקדנית רקדה עליו כאילו שמדובר בבמה ענקית והיא הוציאה קריאות התפעלות מהקהל שהתבונן בה - חצי הסהר נועד כדי להציג את פולחן האמונה בירח אצל הכפריים
|
|
המשתתפים המוארים הם מהשיאים של המופע שכן לא ניתן היה להבין מהיכן הם צצו והם לעזזל הם הלכו על המים... - אבל בסין של ימנו נראה שכמעט הכל אפשרי ... וכשנגיע לשנחאי מחר נגלה שאכן אין סוף לאפשרויות של סין
|
| |
|
31/10/2008
|
איך זאב טורף חזיר ?? האגדה הסינית
על פי האגדה הסינית העתיקה חביביהם של הזאבים הם החזירים המתגוררים מתחת לביתם של האיכרים.
הזאבים, לפי אותה אגדה נהנים מבשרם של החזירים לא פחות מהתל אביבי הצפוני המצוי.
לפי אותה אגדה בדיוק, הזאב מתקרב אל החזיר ושולח אליו נהימות נעימות לאוזן. כשהוא מתפתה להאמין שמדובר בנהימות אהבה מרשה החזיר לזאב להתקרב אליו ואז מלקק הזאב את אחורי אוזנו של החזיר המתמוגג, לאט לאט ובחושניות מדהימה.
החזיר ממש נעתר לזאב שנושך קלות באוזנו ומרחיק אותו באצילות למחוץ לדיר החזירים שלו.
אחרי שהרחיק אותו מספיק - נועץ הזאב את שיניו בכל העוצמה בצווארו העדין של החזיר ההמום וטורף אותו בתאווה.
|
|
דיג הקורמורנים - סרט :
כפי שציינתי כבר בבלוג הדייגים בגויילין ובנהר הלי דגים באמצעות קורמורנים - הם מתגמלים את הקורמורנים באמצעות דגי סרדין קטנים לאחר שביצעו את מלאכתם. הסרדינים קטנים דיים כדי לעבור בגרון הקורמורן.
כנראה שהסינים עורכים הצגה לתיירים על אופן הדייג באמצעות הקורמורנים - אנחנו צפינו בזה ואני צילמתי.
הנה הסרט:
|
01/11/2008
|
שנחאי - עיר מעל הים:
המשכו של מסענו הביא אותנו לאחת מהערים הגדולות בעולם. 20 מיליון תושבים חיים בשנחאי. מבואות העיר מגלים לך בניה מסיבית של דרכים ואוטוסטרדות ובזמן שמבטי ליווה את האוטוסטרדה המקבילה לכביש שעליו נסענו, גיליתי לתדהמתי שהיא מסתיימת בשיא הגובה, בהפתעה, ללא מחסום והכל כשאנחנו בנתיב שנמצא בקומה השלישית של האוטוסטרדה !!! לצערי הגדול המצלמה לא לא היתה דרוכה ולא צילמתי את התופעה הזו שהותירה את כל נוסעי האוטובוס שלנו, שראו אותה, פעורי פה !! כלומר, אם מישהו בטעות היה עולה על הנתיב הזה (ואולי הוא חסום בכניסה אליו כדי למנוע טעויות...) היה מביא "דירטי ג'אמפ" כלשון רוכבי האופניים של כ 12 קומות בניין !!!!
גם כאן, כמו בבייג'ין וגרוע ממנה, ניכר זיהום האויר. הפיח גרם לי ליובש וצריבה בגרון. אבל המראה של העיר שלתוכה נכנסנו הסביר את הדבר. בניינים גבוהים מאוד, מאות אלפי כלי רכב, עשרות ארובות של מפעלי תעשיה בפיזור מוחלט, והנה : גורדי השחקים. עשרות מהם בגבהים של 50 קומות ומעלה וגם מאה קומות ומעלה ..
|
|
שקיעה בשנחאי
|
|
במרכז העיר התוססת והרוחשת הזו - אתה נדהם לגלות עובדי בניין שאינם עושים שימוש כלשהי בכלי עבודה שמקובלים אצלנו אלא מובילים את חומרי הבניין כמו בתוך תמונה מתחילת המאה הקודמת, לאתר העבודה, אחד סופר, עם דף ועיפרון, אחד ממיין, אחד מוסר ושניים סוחבים על כתפיהם לכיוון אתר הבניה... - עבודה יזומה - שנחאי 2008.
המדריכה הסינית הסבירה לנו שכך מיצרת הממשלה הסינית עבודה למילארדי אזרחיה. אילו היה נעשה שימוש במזלג להובלה היו נמנעים מיליוני מקומות עבודה. השיטה הזו נצפתה גם באזורי הכפרים החקלאיים, שם ראינו איכרים עובדים הכלים מיושנים ופרימיטיביים שנעלמו מנופי ארצנו, לפני כ50 או 60 שנה.
|
|
גורדי שחקים על רקע פסל המשדר תהילה למחוללי המהפכה
|
|
בניין הטלויזיה (המגדל עם הכדורים המשופדים לתוכו) וחבריו גורדי השחקים בשנחאי על נהר הואנג-פו - התמונה מצולמת מהטיילת המזרחית של הנהר שם נמצא רובע הבונד - רובע עמוס בתיירים ובחנויות יוקרה
|
|
שנחאי הפכה לכרך ענק דווקא בזכות מדינות המערב והקולוניאליזם. היא היתה למקום שבו התרחש המסחר בין המערב לסין. כשגילו הבריטים שישנו גרעון במאזן המסחרי בין שתי המדינות היא החלה לצימצומו על ידי מכירת אופיום לתוככי סין. המהלך הזה של הבריטים גרם להתנגדות רבה שבסופה פרצה מלחמת האופיום הנודעת לשיצמה. בסיומה של המלחמה נכנעו הסינים ובשנת 1842 חתמו על הסכם כניעה שבו נמסרה שנחאי (יחד עם הונג קונג, טייג'ן פוג'ו ואמויי) לידי הבריטים.
העובדה שהבריטים שלטו בשנחאי עודדה כניסה של מדינות מערביות נוספות לעיר כגון צרפת, ארה"ב ויפן. וכך היא הפכה לעיר הנמל הגדולה במזרח ואולי לעיר הנמל החשובה ביותר בו.
כך ניתן למצוא בשנחאי (עיר מעל הים) את הרובע הצרפתי היחודי בבניה שבו, שהיא של בתי קוטג'ים צרפתיים (פאוויון) נמוכים עם גגות רעפים ואשר שני צידי הרחובות שבו נטועים עצי דולב צרפתי. הרובע הצרפתי הוא גם הרובע שבו נפתח הכנס המכונן של המפלגה הקומוניסטית של סין, ביוזמת מאו צה-טונג בשנת 1921. המפלגה הקומוניסטית גם יזמה בו את השביתה הראשונה בשנחאי, שביתה שהסתיימה בטבח הקומוניסטים על ידי ראש אירגון פשע מקומי.
זה גם היה הסימן לחוזקם של אירגוני הפשיעה בשנחאי שנהנו מאוד מההתפחות של העיר ומכניסת הסוחרים ובעלי האינטרסים המערביים ויפנים לתוכה. הם ניהלו עסקי זנות משגשגים לידם של עיסקי הימורים תוססים ושוקקים. כך גם זכתה העיר לתדמית הפשיעה שבה.
|
|
גורדי השחקים מוארים בלילה - בשעה 22:00 כל האורות כבים כדי לחסוך באנרגיה
|
|
במהלך פירסום הבלוג ברחבי האינטרנט זכיתי לקבל אליו התייחסויות רבות מגולשים מכל הארץ. בין החשובות שבהן התייחסותו של יובל נעמן - מנהל פורום טיולי תרמילאים בתפוז שתיקן אותי רבות בעובדות שהוכנסו על ידי לפורום על פי מידע שנמסר לי בעת הטיול.
אני מודה לו מאוד על העזרה ועל התיקונים החשובים שעוד לא כולם הוכנסו לבלוג שלי.
אייל
|
21/11/2008
|
כתבתי כאן כבר כמה פעמים על ההסברה הישראלית העלובה .
בקרוב תיפתח ועידת דרבן השניה כשהועיד הראשונה גרמה לנזק עצום למדינת ישראל שעמדה חסרת אונים, לא מוכנה ולא מגיבה.
עכשו הודיע משרד החוץ באופן מטופש לחלוטין,ילדותי אפילו, שמדינת ישראל לא תתייחס לועידת דרבן השניה. מאידך, כבר פורסמו מסקנות הועידה שיאשימו את ישראל בהשמדת עם, באפרטהייד, בפשעים נגד האנושת ומה נתפלא אנחנו אם שוב לא יניחו לאלופים במילואים, או לקצינים אחרם לנחות בבריטניה או אם הנשיא שלנו יזכה למנת קללות הגונה כשיקבל פרס או אות באיזשהו מקום אחר.
אני טוען שישראל חייבת לשפר את כמות הדוברים שלה, להגיע לכל כנס ו/או אירוע מרכזי ולהפציץ בדוברות, בנאומים ובמתן תשובות לדברי הבלע והשנאה כנגד המדינה.
הנזק העצום שעושים פטפטנים מהשמאל הישראלי שמשמיצים אותנו תחת כל עץ רענן - אינו מרתיע את הקשקשנים "אנשי הרוח" להמשיך בהלקאה העצמית ולשפוך על המדינה שמן רותח שהתוצאות שלו הן כוויות דיפלומטיות בכל מקום שהוא.
|
|
אבל מתברר שיש גם מי שחושב איך לתקן וזה טוב.
מתברר שבמשרד החוץ, זה שטועה כל הזמן, יש מחלקה צעירה ששוקדת על הסברה באמצעות האינטרנט - המחלקה הזו עוסקת בהעתקת ראיונות עם ישראלים באמצעי התקשורת הערביים, והטמנתם באתר יו-טיוב כדי להגדיל את החשיפה והרייטינג שלהם.
לטענת אותם אנשי מחלקה - זכות התגובה באמצעי התקשורת הערביים לדוברים הישראלים מוגבלת ואין שידור חוזר שלהם באותו האייטם.
כך, בסיוע יו-טיוב, ניתן להפיץ את התשובה הישראלית וגם לגרום לכל שבמנועי החיפוש הם יופיעו יותר.
ברור שמדובר בטיפה בים אבל בימנו, גם זה לטובה.
הנה כותבת האתר של יו-טיוב :
הנה כתובת אתר משרד החוץ בערבית:
|
|
והנה קטע שהועלה ליו-טיוב בעניין חיזבללה:
|
|
ברור שזה נאיבי לבקש את הפצת החומר הזה - כדי לשפר את הצפיה הערבית בו, אבל זה שווה לנסות ואין רע בזה.
אז אולי זה עידן חדש של יוזמה בהסברה ??
|
| |
23/06/2009
|
מעולם לא שמעתי את המילה הזו קודם. אולי כן, אבל אף פעם לא הפנמתי...
אז הגענו לריביירה הצרפתית. פיליפ סיפר שהוא טיפל בקפטן של קטמרן וקבע איתו סופשבוע של שיט בקטמרן. טוב, לא הבנתי, הבנתי שיוצאים לשיט וזה נחמד. אבל קטמרן עדין לא נקלט אצלי.
שבת בבוקר כולם במרינה של העיר טולון. איך שמגיעים נופל בקבוק יין על הרציף ומתפוצץ לרסיסים.
הריח מדהים, יין טוב. חבל. עולים לסירה הענקית ומיד מריחים ריח של פוליטורה של עץ טרי. כשנכנסים פנימה מבינים למה. הכלמדופן בעץ מבריק ואיכותי. הסירה מרופדת בעור אמיתי ובעבודות עץ מעולות. סלון ומטבח בכניסה וארבעה חדרי שינה למטה. חדרי שינה מרווחים למדי. מאחרי חדרי השינה עוד תאי שינה כשבכל תא שינה שתי מיטות. תא השינה הפנימי צר - אבל הכל משדר איכות.
בכל חדר שינה שירותים ומקלחת. האסלות קטנות וגמדיות ולידן מתקן ניאגרה מצחיקול - כדי להוריד מים יש כפתור ששואב מים מהים ומנפחים קלות המים המלוכלכים נשטפים והפומפה הידנית מכניסה מים נקיים חדשים במקום. מתקן חמוד כמו הקטמרן.
על הסיפון מרפסת ישיבה. מקום רחב לכשמונה יושבים סביב לשולחן מקובע היטב לריצפה. מעל המרפסת גג פיברגלס לבן ולצידו עמדת הקפטן עם ההגה העגול המסורתי.
הקפטן שלנו הוא ז'יל. ימאי צרפתי ענק מימדים ורחב כתפיים. את הפרצוף האדום שלו מעטר שפם עבות וזקן תיש קטן. ז'יל ואישתו מדלן חזרו זה עתה ממסע של שמונה חודשים וחצי בלב ים. הוא גר באי סנט מרטן שהוא אי שמחולק בין צרפת להולנד ונמצא באיים האנטיליים. לא מזמן ארך המסע שלו מסנט מרטן לטולון חודש ושלושה שבועות במקום חודש וזאת בשל חוסר ברוח.
הקטמרן שלנו מתקדם גם בזכות המפרשים הענקיים שלו וגם בעזרת המנוע. כשלא הגיעה הרוח למפרשים של ז'יל ומדלן הסירה פשוט לא התקדמה - באמצע האוקיינוס הם נאלצו לבקש סיוע ממיכלית דלק ולשלם לה עבור תוספת דלק.
אצלנו היתה היציאה מהנמל של טולון חלקה כמו חמאה חמה על באגט - מעברו המערבי של הסיפון ניתן היה לצפות במונט פאראון, צוק ענק שמתנשא כמאיים על כל החלק שבין ניס לאייר בריברייה הצרפתית. הכיוון שלנו היה האי פורקרול. אי גדול יחסית שמהווה אטרקציה תיירותית נפלאה ושעדין לא זכה לפלישת התיירים נופשי הים.
שיט של כשעתיים וחצי הביא אותנו למפרץ קטן ויפיפה בפורקרול. מים כחולים כהים צלולים ונקיים וקרים במידה לא קריטית... הייתי הראשון לרדת למים. בלי משקפת, בלי סנפירים ובלי להמתין יותר מידי בדקתי עבור החבר'ה את האפשרות לשחות. לא היץה בעיה - זה היה מדהים.
אחרי החלו הירידות עם הציוד, מסכות, סנפירים, שנורקלים וחיפוש אחר להקות דגים. לא חסרו שם דגים. בבודדים בלהקות גדולות ובהתלהבות הגיעו הדגים כדי לראות מי אנחנו האורחים מישראל ומצרפת וגם מסנט מרטן.
כשירדנו למים החל ז'יל שבאחד מהגילגולים שלו היה מסעדן מצליח להכין את הארוחה. פיליפ הסביר לו שאנחנו לא אוכלים בשר ולכן הוא הכין לנו סלט ניסואז מעולה. באמת, היה כיף לאכול את המעדן שלו וגם אם לידנו זללו כנפיים על האש עם הרוטב של זי'ל לא הרגשנו מקופחים. בסוף הזלילה של הסלט של ז'יל ומדלן הוא הביא פלטה של גבינות מדהימות. גבינת הקממבר של זי'ל חזקה בערך פי חמש מהקממבר הישראלי. הטעם מכה בלשון וגם המריחה על באגט לא מכהה את עוצמת הטעם. ורוניק, כבר הבטיחה לי שהטעם הרבה יותר חזק אבל עד שאתה לא נוכח בזאת פיזית אתה לא מתאר לעצמך.
גם גבינה אחרת שטעמתי היתה עוצמתית להכעיס. פשוט טעם של עאדם חוט, לא פחות. בגלל הכוונה לא לבוא כדי לזלול הפסקתי בזמן. מהארוחה והשחיה המשכנו לתוך האי.
שם, על האי - שכרנו כמו תמיד אופני הרים לרכיבה ויצאנו לרכיבה שסיפורה יתואר במקום אחר. בחזרה מהרכיבה פרסנו את עצמנו על חלקת אדמה ושיחקנו במשחק הפרובנסאלי הידוע, הפטאנק.
אני הצלחתי לא רע בכלל למתחיל - ולמרות ההפסד 13 - 9 היה כיף גדול. זה משחק לחבר'ה. הוא משוחק בעצלתיים וכל מה שצריך לעשות זה לזרוק כדורי ברזל בגודל של כדור טניס , כמה שיותר קרוב לכדור עץ ירוק או צהוב בשם "חזירון", מי שקרוב ביותר מזכה את הקבוצה שלו ואם כמה חברים מאותה קבוצה קרובים ביותר לחזירון אז כמספר חברי הקבוצה הקרובים, מספר הנקודות.
אחרי ארוחת ערב חזרנו לקטמרן והפלגנו לאמצע הים בגלל המיסטרל שהתקרב. הרוח האדירה הקשתה עלינו אפילו לצעוד על המזח לעבר הסירה.
סימני המיסטרל כבר נתנו אותותיהם בצהריים כשהגלים הכו בסלעים של האי בעוצמה וברעש גדול. הסירה שניתקה מהמזח החלה לנוע בתנודות כבדות לעבר הים ועד שז'יל מצא מקום לעגון חלף זמן רב משום שהוא היה צריך להבטיח מרחק בטחון מיתר הספינות שכמוהו עזבו את המעגן שבאי.
הלילה ירד וכשהלכנו לישון התעוררתי באמצע הלילה מעוצמת הרוח ומהתרוממות הסירה מתנודות הגלים והים. תוך דקות החלו ברקים ורעמים וגשם זלעפות הכה בקטמרן. זוגתי לא הרגישה בכלום ורק בבוקר שמעה מה התרחש בלילה.
לפנות בוקר ראיתי מחלון החדר שלנו תמונה של זריחה מדהימה. צילמתי.
הבוקר כבר נראה אחרת, השמש באה כאילו שלא היה דבר. הכל היה כל כך בהיר שלא יכולת לנחש שסערה התחוללה כמה שעות קודם. זו המיסטרל, הרוח הצרפתית של אזור הואר, פרובנס והקוט ד'אזור.
זי'ל יצא לחפש חוף חדש, אקזוטי, כזה שהילדים יוכלו לכבוש כמו חלוצים - כאילו היו רובינזון קרוזו. והוא מצא. יצאנו לחוף בסירת זודיאק קטנה וז'יל שתיכנן לעשות לי "פייאלה" כדבריו - איזה אוסף דגים מדהים כדי שנוכל לאכות ביקש שנרד בחוף ונניח לו לעשות את מלאכתו / אומנותו.
כשירדנו לחוץ מצאנו את הפינה שבה נחת רובינזון קרוזו. בולי עץ סחופים, מעיין נובע מעל החוף, פגרי ציפורי ים ומים צלולים, צלולים וקרירים. צלילה גילתה לנו אוכלוסיה מעניינת של כוכבי ים, שושנות ים, דגים ואצות ים ירוקות וחומות. גם סרטנים הלכו ובאו כאילו המקום היה כיכר העיר שלהם, כרך.
מי שחשב שפורקרול הוא מקום לבילוי משפחתי צדק. חשבתי על הילדים שלי שהיו מתמוגגים מנחת אילו היו מגיעים איתנו. הילדים של החב'רה מהספינה פשוט נמסו מהעיסוק במים השקטים. הדוד לילו לא הפסיק לצלם והפך את עצמו מצד לצד כדי שהשיזוף יעטוף את הכל.
בשעת הצהריים ראינו את זי'ל מתקרב עם הזודיאק. יאן ופיליפ החליטו שהם שוחים לקטמרן. יאן פשוט לקח את עצמו ושחה ופיליפ נתפס על הזודיאק באמצעות אחיזת סירת הגומי בצלילה עד שהרגיש, כמוני, שזה מסוכן מאוד ועזב אותה חרד להשאב לתוך המנוע שלה.
כשעלינו לסירה ריח של ה"פייאלה" עשה שמות. אבל האכזבה של ז'יל היתה עצומה כי מי שהסביר לו שאנחנו אוכלים דגים לא דאג להזהיר אותו שדגים עבורנו זה דגים ולא צדפות שרימפסים ומיני מרעין בישין. הוא פשוט נשבר מצער, כל הכוונה הטובה להראות לי, לישראלי, מה זה האוכל הנפלא של הצרפתים צללה למעמקי הקרקעית של פורקרול. הרגעתי אותה בכל כוחי ולקחתי ממנו את הכתובת כדי לשלוח אליו יין ישראלי כשר - שילמד אותו שגם אנחנו אניני טעם.
החזרה לנמל טולון היתה סיוט מהרגע הראשון. הסירה התנדנדה על הגלים אחוזת טירוף. ורוניק ברחה לחדר השינה שלנו ועשתה את טעות חייה כי שם, למטה, בסגר של קירות התא - מחלת הים מוצאת קרקע פוריה עוד יותר. טבועה בקיא שלה היא כבר לא יכולה היתה לחלץ את עצמה מהבחילה. כך קרה גם לאחרים שירדו למטה.
הפתרון למחלת הים ידוע מזמן, להרים את הראש ולהביט בגלים, כדי המוח ימצב את עצמו נכון במה שמתרחש, מרגע שהמוח לא קולט היטב את מרכז שיווי המשקל - נוצרות הבחילות - ואז זה נורא.
ז'יל ציפה לחגיגת הבחילות. הוא ידע שהחזרה לנמל טולון תהייה בגלים גבוהים. ככל שהקטמרן יציבה ושקטה זה לא יכול לסייע להפחתת והשקטת התנודות. היא התנועעה כמטורפת, מאיימת להתנפץ על צידיה - כאילו צוללת למעמקים ומתחרטת, כאילו ממריאה לשמיים ונכשלת. הים הגיע מכל עבריה - גואש ורועש, מבולבל וחסר נוסחה.
כך זה נמשך שלוש שעות תמימות. בתוכן חמש דקות קשות במיוחד עבורי כי ברוב רצוני לעזור לאישתי נכנסתי לחדרה - ראיתי אותה מקיאה ומיד עליתי למעלה, חנוק מבחילה שמתפרצת ממעמקי הבטן. לא החזקתי מעמד ושלחתי את עצמי לעבר החלק האחורי של הסיפון, מקיא את נשמתי.
זה לקח שתי דקות ועוד התאוששות של של שתיים שלוש דקות. העמדתי את עצמי על הסיפון, מביט קדימה אל הגלים ומניח לסערות לשכוח, הפנימית שבבטן והחיצונית שבים.
נמל טולון החל להופיע באופק והגלים פחתו. הקטמרן ואני עשינו הכרות שבודאי לא תשכח על ידי.
|
|
20/11/2009
|
בכל הטיסות הרבות שבהם טסתי לא זכור לי מקרה שבו חיפשתי יותר את הקרקע בעת הנחיתה.
מאז שחלף המטוס מעל לחופי הולנד שעליהם הסברתי תוך כדי טיסה עד כמה הם נמוכים מגובה הים ועד כמה יהיה קשה להולנדים להתמודד מול התחממות היתר של כדור הארץ חלפו להם כעשרים דקות שאז נראה היה שאנו מנמיכים לעבר גוש של עננים לבן שלא רצה להפרד מאיתנו גם כשהטייס הנמיך מאוד.
ככל שחשנו בירידה וככל שביקשתי לראות את הקרקע כי נוסעים אנחנו לאתר התרסקות של מטוס שטס בדיוק באותו יום - (או יום אחר כך), לפני שישים שנה, מתוניסיה לאוסלו כשעל סיפונו 35 נוסעים והרי הם, למרבה הטרגדיה ניספו כולם למעט אחד, אביו של רמי, שישב לידי.
אבל המשאלה שלי לא נעתה, לא ראינו קרקע.
המטוס הנמיך והנמיך ופרש את מדפי הנחיתה וכל מה שראינו, היה לבן לבן ועוד לבן... ערפל כבד מנשוא.
לפתע, בין העננים הכבדים מאוד, נגלו לנו צמרות העצים, ברושים גבוהים נטועים על כתפי הרים וגבעות והמרחק בינם לבין המטוס לא עלה על 150 מטרים להערכתי. רמי התחיל לצחוק, "נראה לי שיגיעו גם לאזכרה לזיכרנו.." זה יהיה בדיוק ביום השנה של האזכרה לאותם 27 ילדים מסכנים ומלוויהם. צחקנו.
אבל הכל הסתדר. הקרקע שתחתינו התיישרה והמטוס התאזן לנחיתה - שלום לנוסעים ושלום לצוות הפעם. תוך דקות היו רגלנו דורכות במסוף של נמל התעופה הבינלאומי של אוסלו שקיבל את פנינו באותה אוירה לבנה וקרה.
מהמטוס פנינו ישר לדלפק שמוכר כרטיסי רכבת פנינו מועדות לאן שכיוונה אותנו רות, לאוסלו S, מרכז אוסלו העיר, לא רחוק מהמלון שלנו שם ימתין לנו איש קשר, חבר הקהילה היהודית המקומית שאכן הגיע אלינו כשירדנו מהרכבת ובן ליוויתי, רמי נרגש ומעצים את העובדה שהוא מגשים חלום.
הרצל כהן, איש הקשר שחי בנורווגיה סיפר לנו מעט על החיים בנורווגיה ועל סדר היום שלנו, שכלל פגישה עם ליב לונדון, האישה שריכזה את כל האירוע שאנו עומדים להיות נוכחים בו וגם תפילה וקבלת שבת בבית הכנסת וארוחת שבת אצל אחד מחברי הקהילה, אבי. הרצל עוד סיפר לנו שכתבו על הסיפור הזה של ילדי אוסלו כתבה ענקית במגזין נורווגי חשוב, במוסף התרבות שלו.
כשהגענו למלון התקשרה רות, היא "רות מנורווגיה" באתר שלי. לצערי העצום רות לא תוכל להיות בטקס והבעתי בפניה את הצער שלי על כך ואת התודות שלי על הסיוע הבלתי רגיל שהיא סייעה לי ולכולנו בפרוייקט הייחודי הזה.
רות סיפרה שבכתבה מוזכרת העובדה שאנשי העיירה חורום התרימו מבית לבית כדי לרכוש את הצריפים למושב ינוב. היא הסבירה לי שהכתבה מאוד מדגישה את העניין הזה.
אחר כך בלובי, ישבתי ליד העיתון הזה והראתי אותו לפקיד הקבלה, הסברתי שרמי הוא בנו של האיש בתמונה, יצחק אל על ז"ל. הפקיד, סטודנט נורווגי רווה נחת עצומה מזה שהצגתי בפניו את בנו של גיבור הסיפור וסיפרתי לו על מושב ינוב ועל כך שהנורווגים בנו התנחלות... הוצאתי תמונות והראתי לו. הוא סיפר לפקידת הקבלה והשניים פשוט עמדו מולי ותרגמו לי את הכתבה.
הם סיפרו שההתרמה לינוב נעשתה אכן מבית לבית ונתרמו סה"כ שבע מאות אלף קראונים נורווגים (כתרים) כשאז נורווגיה היתה מהמדינות העניות ביותר באירופה במיוחד במקומות שמרוחקים מאוסלו או באזורי הכפרים והיערות כמו חורום.
הם הסבירו לי שרק ב 1972 נמצא הנפט שהעשיר את נורווגיה ולכן בשנת 1949 למצוא סכום עתק כזה זה מלמד על המועקה האיומה שהיתה לתושבי המקום וזה ביטא את יגונם הנורא על מות הילדים.
כשעיינתי בכתבה התמוגגתי, זו היתה התמורה למאמץ ההסברתי שעשינו במשך השבועות האחרונים. רות בנורווגיה ואני מישראל.
אחר כך הגיעה ליב לונדון. אישה נעימה ויפה כמו השם שלה.
ליב לונדון במרכז רמי מימין ואני
היא הסבירה לי מה אמור להיות בטקס ואני ורמי תיכננו שנדבר שם רמי יתחיל בעברית ואני אתרגם - אחר כך אני אמשיך. כשהגענו לבית הכנסת באוסלו, עוד קיבלו אותנו כל כך יפה שזה היה מביך. הקהילה כולה נעמדה ולחצה לנו ידיים וכשבסיום קבלת השבת אמרתי לליב שאנחנו תחת הפיקוד שלה היא השיבה שאינה רגילה להתנהגות כזו אצל ישראלים.
הבטחתי שכל מה שהיא תדרוש נעשה ושאנו אסירי תודה לה ולקהילה.
במרכז הקהילה היהודית של אוסלו פגשנו כמה צעירים מבית הכנסת בהם הרב של בית הכנסת, בועז וגם בחור בשם ערן קליין, שמתברר שירת בצה"ל ביחידת אגוז, יחד עם מאור, חברה של ביתי, שני. הוא ביקש שאמסור לו ד"ש.
בבית הכנסת ניגש אלי אדם זקן וסיפר לי שהיה הנהג שהוביל את גופות הילדים. הוא סיפר שהמראה היה נורא ושהוא אינו יכול לשכוח אותו.
מאוחר יותר הכרתי אדם אחר שהיה בן 23 כשאירעה הטרגדיה והוא סיפר לי שהוא שהה עם הגופות בבית החולים באוסלו כל הלילה שלאחר שנמצאו ולכן לא הכיר את יצחק אל על שהיה מאושפז בבית החולים ליד המקום שבו אירעה התאונה. לכן שמח מאוד להכיר את רמי אל על בנו של יצחק.
אחר כך אכלנו אצל אבי, ישראלי שעזב את ישראל אחרי מלחמת יום הכיפורים ביציאה "למסע" בחו"ל - הוא הכיר נורווגית התחתן איתה ונשאר כאן. לפני מספר שנים, לדבריו, חזר בתשובה אחרי שהתגרש ונישא מחדש וחי כיום עם מרים, נורווגית בת לאם יהודיה. מסביב לשולחן הרגשה של להיות בבית. כולם נפעמים מהיות רמי "הבן של " יצחק אל על ז"ל.
אבי הוא הומאופאת וצמחוני.
האוירה מצויינת ואנחנו חוזרים למלון כדי להתכונן לשבת מחר, תפילה בבית הכנסת ואירוח אצל בנצי החזן.
קבענו שבעלה של ליב, ג'ק לונדון יגיע מחר כדי לקחת אותנו בעשר בבוקר. הוא הגיע ואנחנו היינו שם בזמן.
אני מעיד על עצמי שהאופן שבו השמש זורחת באוסלו מאוד מוזר לי - השמש זורחת בשמונה וחצי בבוקר ושוקעת כבר בשתיים וחצי. השינויים הללו גרמו לי לישון משעה שמונה בלילה עד חמש בבוקר. מכון הכושר במלון היה סגור לכן יצאתי לריצה מסביב למלון כנגד כיוון השעון כדי לא לאבד את המקום.
לאחר ארוחת הבוקר הובאנו שוב לבית הכנסת שם התפללנו שחרית ומוסף ולאחר מכן התקבלנו בברכת ברוכים הבאים בקידוש של הקהילה לשבת. השבתי בשמי ובשם רמי והודתי על קבלת הפנים החמה. ראש הקהילה אן, שוחחה איתי ושם לראשונה דיברה ביוזמתה על העלאת הקברים של הקורבנות לישראל.
אני העלתי את השאיפה הזו כפי שנדרשתי על ידי קיואין העיתונאי.
לאחר מכן התפללנו מנחה ועלינו לדירתו של החזן בנצי, בחור מהישוב עופרה שהפך לחזן הקהילה - אדם נעים שקולו כברו, נעים וחזק.
בערב הגיע קיואין העיתונאי, עם בנו. הוא נולד בחורום וגדל בחורום וכותב לעיתון נוצרי שנפוץ מאוד בנורווגיה בהיותו עיתון "המרכז" הפוליטי. הוא סיפר שהאירוע שאירע לפני 60 שנה הוא האירוע הדרמטי ביותר שהתרחש בעיירה הזו. הוא הוסיף שמחר בטקס אפגוש את יון, היסטוריון מקומי שחקר את האירוע ושראיין את המצילים.
אחד המצילים שנפטר בינתיים ושביתו שגם היא אישה מבוגרת תהייה נוכחת מחר בטקס, טען שהתענה כל חייו משום שהאמין שאילו היו יוצאים כוחות ההצלה למצוא את הילדים כמה שעות מוקדם יותר היו מוצאים ניצולים נוספים.
מתברר ששניים מהילדים נמצאו חבוקים ומתים אחד בזרועות השני. ילד אחר נמצא על גדות הנהר שם כנראה שתה מים. עוד גוויות נמצאו במצב שהעיד שהיו בחיים לאחר ההתרסקות. רק פני השטח והריחוק מנעו הצלתם.
קיואין סיפר לי עוד שמעולם איש מישראל לא הודה לאביה של האישה שתהייה מחר בטקס על מסע ההצלה שערך, היה להם חלום לפגוש את המשפחות של המסכנים ולבכות בפניהם, אך זה לא קרה והאירוע הזה חסר להם. קיואין סיפר לי כי העדר התודה הזה, העדרה של הפגישה הזו, חסר לה במיוחד באופן כואב ומעיק.
שמו של אביה הוא הילדינג מרטינסן, וחברו למסע היה תורולף האגן. שניהם נפטרו ושניהם מעולם לא זכו בהכרת תודה כלשהי.
קיואין הסביר לי שכשאראה מחר את תנאי השטח בו התרסק המטוס אבין עד כמה קשה היה אז להגיע אל הקורבנות.
מחר אודה לגברת בשם עצמי, בשם אמי אל על ואני מאמין שגם בשם כל משפחות הניספים והישראלים.
משמאל ראש צוות ההצלה הילדינג מרטינסן ומימין תו'רולף האגן - איש מעולם לא הודה להם
הגעתי למסקנה - אוסלו קרה, אבל לא האנשים שחיים בה...
|
| |
| |
10/06/2011
בחיי שהתגעגעתי לבלוג הזה.
החיים סביב אתרי אינטרנט שונים שלקחתי על עצמי נבלמו לאחרונה בגלל שטף מטלות אדיר ששוטף אותי.
אבל הסיפור הזה מתחיל בפברואר 2005 כשהעמסתי את האחווה במטוס ללונדון לראות בהאמרסמית' אדיאון את דיפ פרפל. להופעה ההיא הגיעו גם עמי ויובל וגם פיליפ והלן צמד הדוקטורים.
האחווה התלהבה בטירוף, הדוקטורית נהנתה מאוד והדוקטור לא הבין על מה המהומה. איך קשישים בני שבעים מענענים את הראש באקסטזה ומתרגשים מכל שיר.
עמי ויובל זה היה משהו אחר. עמי נראה היה מהופנט ויובל לא היה שם בתוך הרעש הזה...
כשהסתיימה ההופעה לכל אחד מאיתנו היו המסקנות שלו.
המסקנה של עמי היתה שחייבים לראות את אריק קלפטון כי סטיב מורס היה כזה אדיר שאריק קלפטון חייב להיות מפלצת.
ומאז חיפשנו הזדמנויות.
והנה ההזדמנות באה. שיטוט מקרי באינטרנט גילה שמאי 2011 קלפטון יופיע שוב ברויאל אלברט הול שבוע שלם ואחר כך יצטרף אליו סטיבי ויניווד ענק גיטארה ובלוז בעצמו. אז יללא נרכוש כרטיסים.
ככה עשיתי. רכשתי. גייסתי את ניר ועמי גוייס מעצמו וביקש גם לאישה והכרטיסים היו כבר כאן בפברואר.
צילמתי ככה שקיוויתי שניתן להבין מהו אותו אולם ששמו רויאל אלברט הול - ואני מקווה שהצלחתי להעביר את החוויה.
חייבים לציין שתי נקודות - האחת אמן החימום. התאים בגדול לאומן הראשי - ניגן בלוז וברמת נגינה שלא היתה מביישת אפילו את קלפטון עצמו. הקול שלהם אפילו דומה עד כדי בלבול - והאיש, אנדי פיירווטר, מכין אותך מצויין לקלפטון (למטה יש קישור לאתר שלו.
שנית, שני נגני הקלידים היו פשוט ליגה משלהם. הנגן שניגן על ההמונד היה מצויין לפעמים היתה לי הרגשה שהוא עלול לגנוב את ההצגה. הנגן על הפסנתר החשמלי הכניס את הקהל לויברציות של אולם נשפים משנות השלושים - עם בלוז שחור ומה שמסביב והאוירה בהופעה היתה מצויינת.
ביקורת: קלפטון הגיע כדי ללכת. אין חום בינו לבין הקהל. אין חיבור את משא ומתן, אין תקשורת. בא נתן הופעה. נתן הדרן. הלך. זהו.
שני קטעים :
Driftin’
ו- Layla המיתולוגי :
Eric Clapton Tour 2011 – Royal Albert Hall, London – May 20, 2011
The band
Guitar, Vocals – Eric Clapton
Bass Guitar – Willie Weeks
Keyboards – Chris Stainton
Drums – Steve Gadd
Backing Vocals – Sharon White
Backing Vocals – Michelle John
Keyboards – Tim Carmon
Setlist
01. Key To The Highway
02. Tell The Truth
03. Hoochie Coochie Man
04. Old Love
05. Tearing Us Apart
06. Driftin’
07. Nobody Knows You When You’re Down And Out
08. Still Got The Blues (Tribute to the late Gary Moore)
09. Same Old Blues
10. When Somebody Thinks You’re Wonderful
11. Layla
12. Badge
13. Wonderful Tonight
14. Before You Accuse Me
15. Little Queen Of Spades
16. Cocaine
17. Crossroads
Support Andy Fairweather Low
|