 RSS
על הבלוג
מסלולי רכיבה על אופני הרים. מסלולי רכיבה למתקדמים ולמשפחות . הבלוג מממיין את המסלולים לפי מיקומי המסלולים בארץ ובחו"ל. הרכיבה כאן היא רכיבה על אופני הרים בלבד מתוך הנחה שהמתעניינים מכירים כבר את הציוד הנדרש חייבים לחבוש קסדה וכפפות וחייבים ליטול עימם כמויות מים ראויות ונכונות. גם הכרות מסויימת עם הסביבה שבה מתקיים המסלול היא חובה ומומלץ ביותר להגדיל הכמויות של הנוזלים ברכיבות בעונה החמה ולהתעניין במזג האויר . הבלוג שלנו התחיל כבלוג סיפורי המסעות של שלושה - על אוכף האופניים שלהם. אופני הרים, תיקי מים וציוד צידה, מפות או רעיונות והרבה, הרבה ... הרבה חיוכים וצחוק. אז על המסלולים, על החוויה, על השיחות והבעיות שצצות בדרכם של רוכבי אופניים מקצו-חובבים... - עכשו זה בלוג של כמה וכמה רוכבים שמצטרפים לרכיבת אופני ההרים שלנו בישראל ובחו"ל - הנתונים בבלוג הם למיטב הבנתנו וכתחביב, שום דבר אינו מקצועי - לרשותכם הוקלטו חלק מהמסלולים ובאמצעות התגובות אתם מוזמנים להגיב ולשאול...
|
posts
20/09/2008
|
מסלול רכיבה על אופני הרים: מושב אשתאול - נחל כסלון - הר כרמילה - קרית יערים - גבעת יערים - עין לימון - עין רפא - צובה - מערות בני ברית
אתמול רכבנו במסלול שמקיף את נחל כסלון.
היציאה לדרך מתחילה בחניון שלצידו המזרחי של כביש 38 משער הגיא לכיוון בית שמש - מול מושב אשתאול.
נחל כסלון: |
|
נחל כסלון מוזכר במקרא כגבול נחלת יהודה : "כתף הר יערים מצפונה היא כסלון" (יהושע ט"ו יי).
אשתאול: |
אשתאול מוזכרת בהקשר לשמשון -
ויהי איש אחד מצרעה ממשפחת הדני ושמו מנוח, ואשתו עקרה ולא ילדה. ויירא מלאך ה' אל האשה... וישמע א-להים בקול מנוח, ויבא מלאך הא-להים עוד אל האשה והיא יושבת בשדה ומנוח אישה אין עמה. ותמהר האשה ותרץ ותגד לאישה, ותאמר אליו הנה נראה אלי האיש אשר בא ביום אלי... ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור לה', ומפליא לעשות ומנוח ואשתו רואים.
ויהי בעלות הלהב מעל המזבח השמימה ויעל מלאך ה' בלהב המזבח, ומנוח ואשתו רואים ויפלו על פניהם ארצה... ותלד האשה בן ותקרא את שמו שמשון, ויגדל הנער ויברכהו ה'. ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאול (שופטים יג, ב-כה).
כלומר על פי התנ"ך נחה רוח ה' על אשת מנוח, אימו של שמשון באשתאול.
אבל התנ"ך מתאר את אשתאול גם כמקום שבו נחה רוח ה' על שמשון עצמו. והמקרא כותב אודות מעלתו הרוחנית של שמשון: "ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאול" (שופטים יג,כה). במקום אחר מצויין ששמשון נקבר באשתאול בנחלת מנוח, אביו. ויקברו אותו בין צרעה ובין אשתאול בקבר מנוח אביו" (שופטים ט"ז 31).
המסלול:
לאחר שמחנים את הרכבים בחניון שמול מושב אשתאול עולים על האופניים ורוכבים על שביל ל 4X4 צפונה בעליה תלולה מקבילה לכביש 38. ההתחלה די קשה אבל בהדרגה מתמתנת ולאחר כ 2 ק"מ מגיעים להתפצלות שבילים שבה לוקחים את השביל ימינה סימון שבילים שחור לאורך הגדה הצפונית של נחל כיסלון.
על השביל המסומן בשחור ממשיכים כמעט לאורך כל המסלול שלאורך הגדה הצפונית עוקפים את הר כרמילה וממשיכים. בדרך מספר נקודות שאסור להחמיץ.
קריית יערים:
|
|
התנ"ך מספר על גניבת ארון הקודש על ידי הפלישתים. סרני פלישתים החזירו את הארון. וכשעשו זאת הם יצאו מעקרון (העיר האחרונה שבה היה ארון ה' ) והלכו מזרחה על הגבול, עד שהם הגיעו לבית שמש – " דרך גבולו יעלה בית שמש
". הפלשתים לא הכירו את ספר יהושע ולא ידעו מהו הגבול הצפוני של יהודה (שאותו ציטטנו לעיל, אבל ייתכן שהגבול בספר יהושע נקבע ע"פ תוואי השטח – היה שם 'גבול' טבעי, והפלשתים הלכו עד לגבול זה.. הם השאירו שם את הארון וחזרו לעקרון – " וחמישה סרני פלשתים ראו, וישובו עקרון ביום ההוא
" (ו16). לאחר שה' הכה באנשי בית–שמש – הם הסיקו (כנראה) שהארון עדיין לא הגיע למקומו, והעבירו אותו הלאה לאורך הגבול – עד שהגיע לקרית יערים: " ויאמרו אנשי בית שמש: מי יוכל לעמוד לפני ה' הא–להים הקדוש הזה? ואל מי יעלה מעלינו? וישלחו מלאכים אל יושבי קרית יערים לאמור: השיבו פלשתים את ארון ה', רדו העלו אותו אליכם
".
|
בגבעת יערים - המנוחה שעשינו
משה ואלברט במנוחה |
|
ורוניק ואייל עם חיוך של אדרנלין |
|
מקס עם אותו חיוך... |
|
מנוחה מעל גבעת יערים מול שואבה - חוטפים אנרגיה ומחייכים
|
|
לאחר רכיבה של כ 10 ק"מ לאורך השביל המסומן שחור מתחברים לשביל סימון שבילים כחול לאורך כק"מ ומשהו. אחר כך מתחבר השביל הכחול לסימון שבילים אדום בהמשכו - כשהכיוון הוא דרום מזרחה - לאורך הכסלון מצפון
.
באותו מקום בדיוק ישנה פניה ימינה לחציית נחל כסלון משמאל לסימוני חברת הכבלים ההוט. אבל אנחנו נמשיך ישר לעבר עין לימון.
עין לימון:
|
|
עין לימון הידוע גם כעין לימור או עין אל-עומור, הנמצא בפאתי הכפר עין רפא בערוץ נחל כסלון הוא מעיין נובע - שבמרכזו בריכה קטנה שעומקה כשני מטרים. בצידה הצפון מערבי מדרגות וניתן לרדת ולהתרחץ בה - מה שעשה אחד מאיתנו. המים קרירים ונעימים והיופי הנוסף הוא היותו של המעיין אתר ארכיאולוגי וטיבעי לא מוסדר, נגיש לכל אדם.
|
עצירה בעין לימון
אייל מתפשט מהגרדרובה בעין לימון |
|
במים הקרירים של עין לימון |
|
אלברט ומשה בתפקיד מצילים |
|
לאחר הטבילה בעין לימון ישנן שתי אופציות האחת טיפוס לכיוון צובה בעלייה קשה וחבירה לכביש קיפצובה ולאחר כ 200 מטר חזרה לשביל שחובר לנחל כיסלון מדרום - והאופציה השניה חזרה על השביל האדום עד הפניה דרומה לעברו הדרומי של הנחל בחיבור עם השביל המסומן כחול.
אנחנו בחרנו באפשרות השניה בשל קוצר הזמן ולאחר רכיבה בתוך הנחל מערבה, חברנו לשביל הדרומי לירידה מדהימה של כ 16 ק"מ לכיוון אשתאול.
בירידה הזו מדד מקס מהירות של 43 קמ"ש והיא מתבצעת בתוך נוף קדומים תנכ"י מרתק, ירוק והררי לצד אורנים, אקליפטוסים וטבע מוריק.
בסיום הדהירה בירידה מגיעים לחניון שבו השארנו את הרכבים.
מסלול קל/בינוני - ניווט קל מאוד.
ירוק , צל בשפע וגם מים.
| |
עוד באזור
מערות בני ברית:
מערה טבעית, מהסוג הקרסטי, שהורחבה והוכשרה לשמש מקום התייחדות עם זכר קורבנות השואה. יותר מאוחר בדרך חזרה לאורך הגדה הדרומית של נחל כסלון נעבור בדהירה מהירה תחת שער מערת בני ברית.
|
|
|
|
|
25/09/2008
|
שביל הנחש באקסטרים דאון היל |
סצינת הדאון היל הישראלית עושה יחסי ציבור למדינה ונופים המדהימים שלה.
השבוע נשלח אלי הקישור הבא כדי ללמד איזה נישה נוספת יכול משרד התיירות הישראלי לאמץ כדי להוסיף אלינו עוד תיירים מתרבות ספורטיבית, אתגרית ומרתקת.
27/09/2008
|
מסלול רכיבה על אופני הרים: כפר קיש - נחל קמה - שדרות דבורה - התבור - מצפה איילות - הר יבניאל - שמורת יבניאל - הכנרת - נחל רכס - חירבת סירין - עין טחבית - נחל תבור
שער הכניסה לכפר קיש - מכאן מתחיל המסלול שלנו
|
|
את המסלול של השבוע התחלנו בכפר קיש.
כפר קיש לא קשור לריש לקיש ולא לגמרא ולתלמוד כמו שחשבנו.
כפר קיש הוקם על שמו של פרדריק קיש - לאור העובדה שהכפר הוקם על ידי יהודים שהיו חיילים בצבא הבריטי הם הנציחו את שמו של פרדריק קיש שהיה בריגדיר בצבא הבריטי והקים את המחלקה המדינית בירושלים בין השנים 1923 ו 1931. ב 1953 התעוררו בעיות בין מקימי הכפר ורבים ממייסדיו עזבו אותו.
לאחר מכן איכלסו את הכפר עולים מרוסיה ומפולין.
כפר קיש משקיף על נופים מדהימים. ממערב הר תבור וממזרח נחל התבור, נחל רכש. מצפון שדמות דבורה, כפר כמא, וצפון מזרח מצפה אילות, שמורת יבניאל והר יבניאל.
המסלול הוגדר כמסלול בינוני אבל הוא בהחלט לא בינוני אלא בינוני/קשה וכשמתברברים בסבך השבילים, כמונו ההגדרה בינוני/קשה הולמת אותו מאוד.
רוכבים:
את הרכיבה מתחילים בחיוך גדול ובהתלהבות משער הכניסה לכפר. מחנים את המכוניות ויורדים בחזרה במורד כביש הכניסה כק"מ 1 עד לשביל שמוביל צפונה בין כרמי גפן לכרמי זיתים. המגמה: צפונה.
את פנינו קידמה אדמה כבדה שהגשם הראשון הטפיח את רגביה הטחוחים והיא נדבקה בעיקשות לצמיגים כך שגם מגמת העליה וגם הגודש על הצמיגים הכבידו מאוד על התחלת הרכיבה.
|
|
כרמי הגפן לאורך נחל קמה - הכיוון צפונה
|
|
|
מימיננו - התבור במלוא הדרו
|
לאחר כחמישה ק"מ - מצד שמאל שלנו שדמות דבורה. ליד אבן לזיכרו של יובל, צומת שבילים. השביל שלוקח צפונה אינו מוביל לשום מקום ומסתיים ליד משאבת מים. השביל המערבי משמאל מוביל לתוך שדמות דבורה והמזרחי, ימינה מוביל לעבר נחל קמה. פונים ימינה על השביל המערבי ולאחר דיווש קצר צומת טי - פונים שמאלה ורוכבים צפונה מצידו המערבי של נחל קמה עד לירידה קיצונית לעבר הנחל ימינה. כאן נזהרים טכנית וחוצים את הנחל לתוך מסלול עולה צפונה לכיוון שרונה בינות לאקליפטוסים וכרמי זיתים.
|
שדמות דבורה - מושב שנוסד בשנת 1939 כיישוב "חומה ומגדל" בערב שבועות על ידי יוצאי מושב מולדת מאדמות שרכשה פיק"א מערביי הסביבה. המושב נקרא שדמות דבורה על שם דורותי דבורה דה רושטילד אך גם על שמה של דבורה הנביאה שבאזור הזה כינסה את שבטי ישראל למלחמה בכנענים.
תושבי המושב חיו בתוך החומה שבע שנים בגלל ההתנכלות של התושבים הערבים שמכרו לפיק"א את הקרקע. לאחר מלחמת העצמאות הוחרב הכפר שערה, שמכר לפיק"א את האדמות של שדמות דבורה ותושביו נפוצו לכל עבר.
|
מיוזעים מהעליות המתעתעות - מאחור: התבור ושדמות דבורה, ליד האבן לזיכרו של יובל (כך כתוב)
|
דבורה הנביאה - אחת משבע הנביאות המוזכרות בתנ"ך ובתלמוד. בת לשבט נפתלי ומוזכרת בספר שופטים כמי ששפטה את העם יחד עם ברק בן אבינעם.
מיכה אמר שהוא לא נראה לו שדבורה הגיעה כאן כדי להלחם כי לפי העליות שיש כאן זה יותר מקום שבו לקחו את לוחות הברית, אבל הוא אמר את זה כי התרוצצו לו אדנלין ואנדופינים בראש בגלל הדופק...
- עוד על דבורה - דבורה ישבה כשופטת בתקופת מגילת רות וישבה לפי הכתוב תחת תומר דבורה בין הרמה לבין אל - כדי לא להתייחד עם גברים.
יבין מלך מלך כנען החליט לצאת למלחמה נגד ישראל. הוא שלח לצורך כך את מצביאו המהולל סיסרא.
וכך כתוב : "
"... וימכרם ה' ביד יבין מלך כנען אשר מלך בחצור ושר צבאו סיסרא והוא יושב בחרשת הגוים. ויצעקו בני ישראל אל ה', כי תשע מאות רכב ברזל לו, והוא לחץ את בני ישראל בחזקה עשרים שנה".
וההמשך : " ודבורה אשה נביאה, אשת לפידות, היא שפטה את ישראל בעת ההיא. והיא יושבת תחת-תמר, דבורה, בין הרמה ובין בית-אל, בהר אפרים, ויעלו אליה בני ישראל למשפט. ותשלח ותקרא לברק בן אבינעם מקדש נפתלי ותאמר אליו: הלא צוה ה' אלהי-ישראל, לך ומשכת בהר תבור ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבלון, ומשכתי אליך אל-נחל קישון את סיסרא שר-צבא יבין ואת-רכבו ואת המונו ונתתיהו בידך".
"... ויאמר אליה ברק: אם תלכי עמי והלכתי, ואם לא תלכי עמי לא אלך. ותאמר: הלך אלך ... ותקם דבורה ותלך עם ברק קדשה. ויזעק ברק את-זבולן ואת-נפתלי קדשה ויעל ברגליו עשרת אלפי איש, ותעל עמו דבורה".
ויגדו לסיסרא, כי עלה ברק בן אבינעם הר תבור. ויזעק סיסרא את-כל-רכבו, תשע מאות רכב ברזל, ואת-כל-העם אשר אתו מחרשת הגוים אל נחל קישון".
"ותאמר דבר אל-ברק: קום! כי זה היום אשר נתן ה' את-סיסרא בידך... וירד ברק מהר תבור ועשרת אלפים איש אחריו. ויהם ה' את-סיסרא ואת-כל-הרכב ואת-כל-המחנה לפי חרב לפני ברק. וירד סיסרא מעל המרכבה וינס ברגליו. וברק רדף אחרי הרכב ואחרי המחנה עד חרשת הגוים ויפל כל-מחנה סיסרא לפי חרב. לא נשאר עד-אחד".
וסיסרא נס ברגליו אל אהל יעל אשת חבר הקיני, כי שלום בין יבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני". ושם מתחיל סיפורה של יעל אשת חבר הקיני ...
אבל שיעור נוסף בתנ"ך בטיול אחר ... - עכשו לגייס עוד כוחות ולעלות לאופניים....
|
|
|
המסלול שלנו נמשך עד לשביל המסומן כחול. כולו בעליה ואנחנו פונים ימינה לכיוון מצפה אילות.
|
אייל וורוניק לקראת האתנחתא - אלברט כבר שם עיניו בתמרים...
החבר'ה עברו לחקלאות - זורעים תמרים...
|
בדרך לוקחים ימינה קצר לתצפית סלעית שעליה ויתרנו - ומקס תופס תמונה מהסרטים באדיבותו של הצלם עמי
|
|
מקס והרוקי מאונטיין |
|
לאחר המשיכה צפונה למעבר "בלתי עביר בעליל" לצורך תצפית על הר יבניאל ושמורת יבניאל, הכנרת ועוד - חוזרים לשביל הכחות וממשיכים מזרחה - עוקפים את מצפה אילות שמשקיף לנחל רכס ומתחברים ליד תחנת שאיבה ימינה חזק לשביל מסומן שחור.
השביל אינו מסומן היטב ומצריך בדיקה של שביל נוסף שמושך ימינה - בדיקה שמבצע מקס בזמן שיתר החבר'ה מניחים לדופק להרגע.. עד שיחזור
|
על יד משאבת המים מתחברים לשביל השחור - עמי מזכיר לנו שרוכב שהפסיק לרכב דומה לחבית הזאת .. |
אם כאן ציפינו להתחלתה של "ירידה מטורפת" אחרי כל העליות, התברר לנו שהירידה לא מטורפת ולמעשה אפילו לא מסומנת היטב, חותכת שדות מעובדים שהשתלטו עליה והיא מתונה מאוד.
תוך מספר דקות רכיבה אנחנו מוציאים את עצמנו רוכבים לצד חירבת סירין (או סירים) חותכים את נחל רכש צפונה, מתכוונים להמשיך על השחור ומאבדים אותו לטובת שביל מסומן ירוק.
כל המאמצים למצוא את המשך השחור לא צולחים. יציאה מתוך אוכף מביאה אותנו לשביל מסומן ירוק. לאור התברברות אנחנו ממשיכים לכיוון החבירה לנחל רכש.
בדיעבד מתברר שהסימון הירוק מופיע במפה אבל הוא מכוסה על ידי גבול ורוד וקשה לזהות אותו.
ממשיכים בירידה על להב מתון לכיוון נחל רכש, חוצים אותו ועולים שוב - הפעם הכיוון מערבה. הירידות המובטחות אינן קיצוניות וארוכות, מדובר בירידה קצרה של כ 3.5 ק"מ עד לחציה מחודשת של הנחל תוך כדי התחברות מימין, עם שביל מסומן ירוק אבל לא לפני שחוצים עין טחבית תוך כדי זחילה שפופה לעברה השני, עליה נוספת.
הקומנדו צולח את עין טחבית שהיא לא יותר משלולית מעופשת ... |
|
עכשו אנחנו בעליה לכפר קיש מדרום, נחל רכש מתחבר לנחל תבור - העליות נמשכות - אנחנו חוברים אל הכפר מהצד הצפון מזרחי שלו, מחילים לראות את בתי הכפר, מיכה עושה קיצור דרך וחוזר לשביל הנכון, אבל כמו הסוסים ששועטים הביתה ומריחים את האורווה - חיייבים לעצור בעדו קצת, אבל מאוחר מידי, מיכה מביא גילגול קרב מדהים ונפס במצלמה ....
לאחר עליה מטורפת נוספת נכנסים לכפר קיש, מכוונים אל שער הכניסה למכוניות שממתינות - מסע בהחלט קשה, מעייף אבל במזג אויר נפלא ועמוס תצפיות ועצירות לבדיקת כיוונים.
|
ליד המכוניות מיכה מתקשר הביתה, מוכן להשבע שרכבנו "איפה שקיבלו את לוחות הברית" והוא לא מוכן לשמוע שום הסבר אחר - ומזל שלא הביא את הבן כי עם העליות האלו - הוא היה משאיר אותו כאן....
23/11/2008
|
מסלול רכיבה על אופני הרים: שכונת התקווה - רחוב בירנית - פארק מנחם בגין - נחל איילון - חירייה - כביש 4 - צומת גנות - יהוד - נמל התעופה בן גוריון -
אתמול רכבנו לצידו של הר הזבל הגדול במדינה.
כן, חיריה !!
סיכמנו שבשל מצב הרגל שלי, שחייבת רכיבות עדינות עדין, נצא למסלול קל. גם מיכה אחרי שפעת, התאים לו.
השבת יצאנו עם צאצא לשבט. בן, הבן של מיכה היה איתנו ואחר כך עוד הוכיח לנו מהו הדור השני לרכיבה...
המסלול מתחיל מרחוב בירנית בתל אביב, שכונת התקווה, פארק מנחם בגין.
בקצה הרחוב חניה ובגלל התברברות טוטאלית בתל אביב הגענו אליו מאוחר יחסית, אבל עם כוונה לממש את הפוטנציאלית של עצבי ההתברברות.
מחנים את המכוניות וחוצים את הכביש, חוצים גם את הפארק ואת אגם המים הגדול שבו, דרומה - עד להתחברות לנחל איילון.
נחל איילון מתחיל מעמק איילון שבהרי ירושלים ובמזרחם. הוא זורם מערבה לכיוון נמל התעופה בן גוריון ולעבר דרום גוש דן, עד למה שאנחנו קוראים נתיבי איילון ונשפך לים. בעבר הוא היה נחל איתן והצפתו גרמה להרבה בעיות בשכונות המזרחיות של תל אביב. היום העניין מוסדר טוב יותר בזכות מאגר איילון.
עמק איילון מככב בתנ"ך וגם בכתבי אל עמראנה.
כתבי אל עמראנה הם מכתבים שנמצאו במאה ה 19 לספירה והם מלמדים על התקופה הכנענית בארץ ישראל. מכתבים אלו נכתבו כנראה במאה ה 14 לפני הספירה הנוצרית. במכתבים הללו מצויין המלך אמנחותפ והם כתובים בכתב יתדות על גבי לוחות טין בשפה האכדית.
בעמק איילון גם נלחם יהושוע בין נון במלכי הכנענים מלחמה שבהסתיימה במשפט הנודע: "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון" . גם המוסלמים העריכו את חשיבות האסטרטגית של העמק וכשנערכו מסעות האיסלם הם כינסו בו את כוחותיהם. אחריהם הגיעו הצלבנים שהקימו בעמק איילון את מבצרם הידוע בשם "לטרון".
אבל המקום שבו רכבנו הוא צפון מערבי לכל אלו והרכיבה התחילה מפארק מנחם בגין בדרום מזרח תל אביב.
ביום סגרירי עם שמש מציצה מפעם לפעם יצאנו לרכב - לא להאמין שבתוך הג'יפה של אזור חירי'יה המזבלה הישנה ועדין "מריחה" ניתן למצוא נוף כל כך יפה.
מסלול קל, לכל המשפחה ומתאים למפגש מחודש - הביא אותנו לחצות את כביש 4 תחת גשר גנות, אחריו לעבר יהוד ומושבי הסביבה נהננו מצפיה במטוסים ממריאים בכל העוצמה ממש מעבר לכתף.
שעה רכיבה לכל כיוון בקצב של סבא וסבתא ופנצ'ר למיכה, הביאו אותנו לקצב הליכה וקשקשת מגניבים.
השבת היתה נהדרת עוד יותר כשהתברר שמעט צפונה מאיתנו מקיבוץ געש ואילך ירד גשם זלעפות בעוד אנחנו הפשלנו שרוולים וסוו'צ'רים בגלל ש"היה חם".
מקס ובן, החליטו מסלול של 30 ק"מ יהיה קצר להם מידי והם "שברו" לכיוון הבית באופניים. כשהיינו בדרך חזרה במכוניות הם הודיעו שכבר הגיעו ויצא שבגלל הפנצ'ר של מיכה - הם הגיעו לפנינו...
|
|
מ. מ. מ. - מקס, מיכה ומיכה ג'וניור (בן) לבושים לחורף... |
|
עוברים לקיץ... |
|
ככה חוצים את כביש 4 |
|
עולים חזרה לחירי'ה הכיוון מערב |
|
נחל איילון |
|
ההר הירוק - השמיים תכלת .. |
|
זאת היתה מזבלה ???
|
29/11/2008
|
מסלול רכיבה על אופני הרים: כפר אוריה - קיבוץ הראל - חירבת בית ג'יז - בית טוביאנסקי - מצפה הראל - דרך בורמה - חירבת בית סוסין - מעלה התאנים - דרך הסרפנטינות - אנדרטת הידידות ישראל אורוגוואי - -קו השילוח - דרך הפסלים - יער צרעה - מעלה צרעה - מושב תרום
את הטיול של היום התחלנו מכפר אוריה.
השם כפר אוריה משמר את הסיפור התנכי בו הכריע שמשון את האריה ,השם נגזר משמו של כפר ערבי "כפרוריה" שנגזר מהחיבור של כפיר ואריה.
הכפר הוקם כבר בשנת 1910 בקרקע שנקנתה מיהודי ביאליסטוק וב1912 התגררו בו פועלי ההכשרה החקלאית וביניהם א.ד.גורדון.
מכפר אוריה שבו החננו את הרכבים ליד בית אבן ישן ירדנו לכיוון כביש 44 שאותו חצינו ופנינו שמאלה לכיוון תחנת הסעות תוך שמיד פנינו ימינה לתוך שביל מקביל לכביש עד לעלייה לכיוון חירבת בית ג'יז מימין.
לפני החירבה שער סגור שאותו עוברים מימין לתוך כרמי קיבוץ הראל אותו רואים משמאל לנו.
|
|
העליה לכיוון חירבת בית ג'יז (צילום: אייל אורטל) - משמאל קיבוץ הראל |
|
ליד חירבת בית ג'יז כפר ערבי שתושביו ברחו כהרגלם בימי מלחמת העצמאות למדינות שאליהם הם כנראה שייכים, מצוי בית אבן ישן בשם בית טוביאנסקי על שמו של מאיר טוביאנסקי ישראלי שהואשם, ככל הנראה, ללא עוול בכפו בבגידה בישוב העברי והוצא להורג במשפט שדה. (בעקבות קריאת הבלוג שלי סיפרה לי היום ידידה שנכדו שטוביאנסקי גם כיום בכפר יונה ... - עולם קטן, היסטוריה גדולה !!)
בית טוביאנסקי (צילום: אייל אורטל) מכיוון צפון מזרחי . מהצד הדרומי של מצפה הראל. מבט: ממזרח למערב
|
|
לאחר שחולפים על בית טוביאנסקי ממשיכים בין הכרמים לדרך שמחברת אותנו ממערב עםמצפה הראל. כשמגיעים למצפה הראל יורדים בדרך בורמה המסומן בסימון שבילים אדום.
דרך בורמה: קרויה על שם דרך שנסללה ע"י האנגלים במלחמת העולם השניה במסדרון טופוגרפי נחבא - שהוסתר מהיפנים בתוככי הג'ונגלים ל בורמה. הדרך עקפה את הדרך הראשית לסין והקלה על הבריטים.
"דרך בורמה" הישראלית נסללה בהחבא במהלך מלחמת העצמאות כדי לאפשר אספקה לירושלים הנצורה. עם כיבוש הכפרים בית ג'יז ובית סוסין שלטה חטיבת הראל של הפלמ"ח על מסדרון טופוגרפי נסתר מעיני האוייב. המסדרון חצה את כביש שער הגיא וטיפס אל בית מחסיר עד שהתחבר לכביש הראשי לירושלים ליד שורש (אז נקרא 'סריס'). אנשי חטיבת הראל אתרו את הדרך הקימו משלטים ומוצבים כדי להגן עליה והכשירו את הקטעים שבהם ניתן היה לעבור.
קטע הסרפניטנות היה הקטע הקשה מבין הקטעים. לפני פריצת דרך בורמה היו השיירות עוצרות ליד בית סוסין נעמסות על פרדות ומגיעות בעצלתיים לירושלים. לאחר פריצתה - היו קטעים בדרך עבירים רק לג'יפים אולם היא איפשרה משלוח רצוף יותר של אספקה ולמעשה - איפשרה את עמידת הישוב היהודי בזמן מלחמת השחרור
כאן מוצג בפנינו מיצג של פורצי הדרך לירושלים:
|
|
המיצג: מצד שמאל: דמויות פורצי הדרך לירושלים (צילום: אייל אורטל) |
|
ממשיכים בירידה לקראת עליה וחולפים ליד חירבת בית סוסין מימין:
|
|
חירבת בית סוסין (צילום: אייל אורטל) |
|
מחירבת בית סוסין מתחילה העלייה במעלה הג'יפים שנסלל על פי הנסיבות הבאות:
אור ליום ב' באייר ליל 28-29 למאי 1948 יצא ג'יפ בודד ובו שלושה לוחמי "פלמ"ח הראל", לגלות מעבר רכב בין משלטי שער הגיא שהוחזקו על ידי לוחמי "פלמ"ח הראל", לבחון גבעות אלו שהוחזקו ע"י לוחמי חטיבה 7.
מטרתם היתה למצוא דרך חלופית לקטע בכביש ירושלים - תל אביב שעבר בלטרון שנחסם ע"י החטיבה השלישית של צבא ירדן החל מיום ח' באייר תש"ח (17 במאי 1948), חסימה זו איפשרה לירדנים להטיל מצור גמור על יהודי ירושלים.
באותו הלילה הצליחו נוסעי הג'יפ להעבירו מעל לסלעים ולחבור בעינות בית סוסין ללוחמי "פלמ"ח הראל" אחרים שהגיעו לשם ממערב. תוואי הררי זה הוא ששימש לאחר מכן להעברת אספקה וציוד לירושלים. במשך עוד כ 11 יממות עד ליום ג' בסיוון תש"ח (10 ביוני 1948) כאשר הושלמה סלילת הקטע התלול ב"דרך בורמה" (הסרפנטינות) ונתאפשר מעבר כלי רכב כבדים יותר. |
בקצהו של מעלה הגי'פים רוכבים בעליה מטורפת אבל קצרה במעלה התאנים - לקראת דרך הסרפנטינות: כאן כבר השתעשענו במצלמה כדי לצלם את הרוכבים:
|
בן רוחן - הדור הצעיר, בקצה העלייה: (צילום עמי יפרח) |
|
מיכה - די לכיבוש הפיסגה !! (צילום: עמי יפרח) |
|
משה ששון, לוחץ ברגליים (צילום: עמי יפרח) |
|
|
|
אייל - מזגזג לאישה (צילום: עמי יפרח) |
|
אייל: גם עולה (צילום: עמי יפרח)
|
אדרנלין מחייך (צילום: עמי יפרח) |
|
איזה יופי !! ורוניק מסיימת את העלייה (צילום: עמי יפרח) |
|
תמונה קבוצתית של מאושרים (צילום: אלמוני) .. איפה משה ???? |
|
הנה משה ... מעלה הסרפנטינות |
|
מעלה הסרפנטינות. הצטלבות - אנחנו ממשיכים ישר עוד כמאה מטרים עד פניה תלולה בירידה ימינה ומיד אחריה פניה חדה ותלולה עוד יותר שמאלה בתוך דרדרת אבנים ולתוך הצטלבות של שבילים. ממשיכים על השביל האדום ולא פונים לשביל המורה לכיוון מושב תרום.
לאחר כ 400 מ' פונים לשביל מסומן כחול הימני ביותר מבין שלל שבילים מתחברים על דרך עשויה היטב נזהה בצד שמאל שביל מסומן כחול נעלה בו עד לאנדרטת הידידות ישראל אורוגואיי.
|
|
בירידה אחרי מעלה הסרפנטינות - פיסול להנצחת פורצי הדרך לירושלים |
|
מכאן מתחילה דרך על מה שקרוי "קו השילוח" צינור המים שהונח כדי להוביל מים לעיר ירושלים שהיתה נצורה במלחמת השחרור. |
|
|
|
אנדטת אורוגואיי - למנוחה על הדרך לדרך הפסלים - ירידה לאשתאול ועליה ימינה על הכביש לדרך הפסלים |
|
יוצאים לדרך אחרי מנוחה קצרה (צילום: עמי יפרח) |
|
|
|
עליות בנוף משגע - לעבר דרך הפסלים |
|
|
|
הנוף שמול התצפית (צילום: עמי יפרח) |
|
מנוחה לעייף (צילום: עמי יפרח) |
|
הכניסיה לדרך הפסלים: צילום: היסטוריה... |
דרך הפסלים לעבר יער צרעה - מעלה צרעה |
|
|
|
נף מדהים בדרך חזרה לכפר אוריה (צילום: עמי יפרח) |
|
המסלול מעגלי - מזג האויר היה לטובתנו למרות טיפטוף קליל עם הירידה מהרכבים. הדרך מהודקת ונעימה לרכיבה ומצב הרוח היה בהתאם ...
|
|
|
|
|
|
07/12/2008
|
מסלול רכיבה על אופני הרים: מלונות ים המלח - צומת נווה זהר - מפעלי ים המלח - הרי סדום - מישור עמיעז - נחל פרצים - נחל סדום -
הטיול שלנו התנהל השבוע ביום שישי דווקא כדי שהחברים יוכלו לחזור הביתה בשעות סבירות.
אי אפשר להוציא את מיכה מי והג'וניור מהשמיכות בשעות קטנות של הלילה - עדיף שאלו יהיו השעות הקטנות של הבוקר...
אז יצאו ממרכז המלונות של ים המלח, מול מלון הוד לכיוון צומת נוה זוהר - עד לצומת וכק"מ אחד דרומה ממנה ניתן לרכב על שבילים או כביש ישן משובש בלי צורך לרכב על הכביש או על שוליו.
כשמסתיים השביל חוצים את הכביש ורוכבים על שוליים רחבים ודי בטוחים עוד כשנים עשר ק"מ.
|
באמצע הדרך משתעשעים עמי ובן רוחן בנסיונות לעלות להר סדום ...
|
הרכיבה היתה במזג אויר מדהים עם שמש קלה ונעימה ובסך הכל התנועה די דלה, כשמפעם לפעם חולפות משאיות, אבל בהחלט בהתחשבות ברכבים.
מול מפעלי ים המלח פונים ימינה לסימון שבילים אדום. כאן מתחילה עלייה לא נוראית של כ 3.5 ק"מ.
|
|
סוחבים בעליה |
|
נופי מדבר |
|
ורוניק סוחבת |
|
אבא: מה קורה ???? בן דואג |
|
|
בסיום העלייה ממשיכים עם הסימון האדום שמאלה לכיוון מערב. ההרים ממול הם הרי סדום. אז השאלה היא איך נוצר מישור עמיעז שעליו אנחנו רוכבים מערבה:
ההסבר המדעי: חומרי הסחף וסלעי המשקע השונים, ששקעו במרכזה של הבקעה, לחצו על סלעי המשקע של העבר. המלח ששקע לפני 7-10 מיליון שנים נלחץ הצידה ולמעלה ופרץ במערבה של הבקעה, וכך יצר את הר סדום. את התהליך ניתן לדמות לקופסה של מרגרינה, שממלאים אותה מעל לקיבולת שלה, ולוחצים מצד אחד. המרגרינה פורצת מהצד השני, מתוך סדק שנוצר בין הדופן ובין המכסה. זהו אחד ההסברים לתהליך עלייתו של הר סדום. אך יש גם הסברים אחרים.
כאשר התרוממו שכבות המלח, הן הרימו עימן שכבות של סלעים שהיו מעליהן. חלקן של השכבות הללו נותר אופקי או כמעט אופקי, דוגמת שכבות חוואר הלשון המצויות בראש הר סדום. חלקן האחר הוסט למצב אנכי כפי שאנו מוצאים אותן בפאתיו המזרחיים או המערביים של ההר. בין השכבות האנכיות הללו מצויות השכבות המכילות מאבני דגים. לעתים נראות שכבות המלח מקופלות ומקומטות, כתוצאה מהשפעת הכוחות האדירים שלחצו אותן כלפי מעלה - כמו שניתן לראות במחצבת המלח שליד מערת סדום.
הר סדום בנוי מלחים קלי-תמס ופעילות ההמסה של מי הגשמים מאז שעלה ההר הותירה מעל שכבות המלח האפורות שכבה של כ- 40 מטר הכוללת אדמה, חלוקי נחלים ואנהידריט (מינרל הקרוב בהרכבו לגבס). פני השטח של ההר מבותרים על-ידי נחלים רבים קטנים, ויוצרים נוף הקרוי ביתרונות. מסיסותו הגבוהה של המלח הבונה את ליבו של הר סדום שמתחת לאותה שכבת-גג, השפיעה על צורות הנוף הקיימות בו, אשר כמעט אינן מצויות במקום אחר בארץ, כמו ארובות ומערות המסה. כאשר אתה עובר ליד הר סדום בעת שיטפון, אתה מגלה להפתעתך שמים גולשים מההר לא רק בנחלים, אלא גם מתוך כל חור, נקב ומערה, הקיימים בקירות המלח והגבס.
ים המלח נמצא במרכז השבר הסורי-אפריקאי, והוא הנקודה הנמוכה ביותר על פני היבשה (417 מטרים מתחת לפני הים!). שיא נוסף הנזקף לזכות ים המלח הוא היותו מקווה המים הגדול המלוח ביותר בעולם. ים המלח מכיל מלח בריכוז גבוה פי עשרה מימים אחרים (ריכוז המלחים בים המלח 34% ובים התיכון - 3.5%). רמת מליחות גבוהה זו גורמת לכך שניתן לצוף במי ים המלח ללא כל מאמץ.
המליחות הגבוהה של ים המלח מונעת קיום חיים במימיו, ומכאן שמו השני - "ים המוות".
ים המלח הולך ומתייבש במהירות. גובה פניו ירד בשלושים השנים האחרונות במעל 25 מטרים. רק כ-10% ממי נהר הירדן מגיעים כיום לים, והשאר מנוצל למטרות אחרות. ירידת מפלס המים גרמה להיווצרות בורות הנפערים לפתע בקרקע ("בולענים"), הגורמים נזקים בתיירות ובתעשיה.
הר סדום הוא למעשה גוש מלח עצום, מה שהופך את נופיו ותצורות הסלע שבו למיוחדות ובולטות על רקע הסביבה. סלעי המלח רגישים מאד למגע מיים, וכאשר יורד באזור גשם, הוא ממיס אותם, ויוצר מערות ותצורות סלע מרתקות.
| אחרי רכיבה של עוד כחמישה ק"מ במישור עמיעז הכיוון משתנה ואנחנו רוכבים צפונה, שוב על השביל האדום. באחד העיקולים ימינה יש שביל של ירידה טכנית קלה לתוך נחל פרצים ונחל סדום, עדין על השביל האדום שמאלה ! יורדים ונכנסים לאחת הרכיבות המטורפות שאפשר לדמיין. | |
נחל פרצים - סלאלום בקניון !! |
|
מדגמנים בנחל פרצים |
|
כל יום כשאת עוברת כאן ב 9 ... |
שווינג מדוגמת |
|
טכני ... |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תתקרב.... |
|
או... יופי, ככה ... |
|
סיום המסלול מוביל לנווה זוהר שוב, מהצד הדרומי. אבל התופעה של הבולענים כל כך בולטת שאי אפשר בלי לצלם את הבולען הענק שנוצר בשפך זוהר והצמחיה שהתרוממה ממנו הפכה אותו לכמעט חלק עתיק מהנוף. הבולען הזה, בגודלו הנוכחי הוא בן לא יותר משלוש שנים....
|
|
בדרך לנווה זוהר מדרום משמאל הבולען הענק .. |
|
הבולען - נווה זוהר |
|
הבולען שוב... |
סיכומו של המסלול: 44 ק"מ של הנאה צרופה. מסלול קל, ארוך יחסית אמנם, אבל מתאים לכל רוכב - גם למתחילים. צריך לשמור על המסלול, לא לסטות , לקחת מים במידה מספקת וגם אמצעי תקשורת. להזהר משטפונות בעונה. לחייך. זה השריר המרכזי שמפעילים במסלול הזה.
10/01/2009
|
היום יצאנו מאוחר..
לא האמננו שהשמש תהייה כל כך לצידנו.
המסלול הוא מסלול חדש שמורכב ממסלול ישן שעשיתי עם משה בימים הראשונים של הרכיבה שלנו. אז הגענו לכביש ולאור העליות הקשות עצרנו טרמפ, חזרה לרכב ... עד כדי כך זה היה קשה.
בסופו של תעלול יצא אחלה מסלול .. פשוט ריכוז אדיר של מאמץ בעליות מטורפות שכמובן, בהיות המסלול מעגלי, נהנו גם מירידות מטורפות. אחרי פרשת "עמיאל על הפנים ..." נזהרנו וחשבנו על עמי'לה. מחכים שיחלים ויחזור.
תחילת המסלול בחוות הרוכבים של קיבוץ בית אורן. מחנים את הרכבים ורוכבים צפונה על השביל המסומן באדום. רוב הדרך טכנית ומסוכנת. מצד שמאל תהומות פעורות זוממת לטרוף אותנו ואת האופניים.
חלק גדול מהדרך מהווה עליה טכנית בלתי רכיבה, או רכיבה לאקרובטים..
אחרי כק"מ וחצי עליה בסינגל לרוכב אחד, חוצים גשרון חביב מעל נחל כלח - אחריו עליה ברגל לעבר שער ברזל שהיה אמור להיות הכניסה החדשה לחי בר המורחב, פרויקט שלא יצא לפועל.
|
|
מיכה על רקע הים התיכון |
|
הראות במסלול היום היתה מדהימה. יכולנו לראות כל נוף במרחק מאות ק"מ והגובה איפשר לנו תצפיות מדהימות. הטמפרטורה עלתה למרות הרכיבה באזור יערות, עד לשעה קלה של עננים שהחזירה את הקור.
|
|
נחל כלח מבט למזרח |
|
טכני טכני טכני ... |
|
מה שהפדלים לא יוכלו לעשות לעולם - מיכה הדוגמן .... |
|
מבט צפונה לכיוון חורשת הארבעים |
|
אחרי שחוצים כביש חולפים על פני חורשת הארבעים ומחפשים שביל כחול נסתר מאחרי חניון מכוניות. על השביל הזה עוקפים מצפון את כביש 7212 ובעליה קיצונית עולים לעבר כביש זה. עולים עליו ויורדים בירידה תלולה לעבר קווי מתח גבוה שחוצים אותו - לכיוון דרך נוף הכרמל.
בדרך נוף הכרמל רוכבים כק"מ עד למזלג שלוקח ימינה בעלייה לעבר חניון בית היערן. בדרך עוד פניה ימינה והשביל (שאינו מסומן) מוביל אותנו בעיקולים שמאלה אל חניון בית היערן. כשמגיעים אליו פונים ימינה לעבר השכונה המוסלמים של עוספיה, הכפר הדרוזי.
|
|
האירוס כבר פורח - וחוששים שהאביב כבר כאן ..
|
|
תצפית לעבר צפון מזרח |
|
העליה לעבר כביש 7212 - ומי לא יורדת מהאופניים ... |
|
הרקפות כאן - ובגדול |
|
רכיבה ביום עם ראות טובה ... - הרֶאות והרֶעות ! |
|
חוצים את הגיפה (ביוב) של עוספיה |
|
אחרי שמגיעים לעוספיה, ממשיכים עם הכביש שאליו הגענו מבית היערן לכיוון דרום ואחר כך למערב. מתחברים לשווקים של הכפר ביום שבת, חוצים את הכביש הראשים ופונים שמאלה. כאן, לאחר כ 100-200 מטר היינו אמורים לרדת לנחל חיק. אבל הראש מלא אדרנלין המשיך ישר עוד כחמישה ק"מ של ירידות תלולות על כביש לצד עומס רכבים וצרכני סופשבוע. רק בפאתי דליית אל-כרמל ביצבצה מחשבה שיש התברברות.
בערב הקודם כשתוכנן המסלול ונשאלתי מה ?? , רק 20 ק"מ, תיכננתי הארכה שלא התכוונתי לבצע לאור העליות התלולות. אז נשלפה המפה שגילתה שעלינו לחזור כ 30 מטרים לכיוון מסעדת "הכפר", ושם לפנות מערבה, שמאלה (כי חזרנו) לתוך שביל שיוביל לבקעת אלון.
הנסיון הזה עלה יפה.
רכבנו עוד כשמונה ק"מ בזכות הטעות. רובם באזור מדהים מיופי ואילמלא הביוב שזרם ומעט העכיר את האויר, הנוף מדהים ומלא שיפוע בבקעה שיורדת לכיוון הים התיכון.
לאחר התחברות לנחל אורן - חוצים אותו לכיוון השביל הירוק ושביל ישראל. רוכבים צפון מערבה לכיוון חורבת אלון. שם עוזבים את הירוק ומתחילים טיפוס תלול ועצבני לעבר נקודה ההתחלה.
|
|
|
מבט לעוספיה ממערב למזרח
|
חוצים את נחל אורן לכיוון השביל הירוק ושביל חוצה ישראל |
|
תמונה עם אלברט לבוש נכון ..... (מזכרת.... ) |
|
אלברט אוהב להיות לבוש נכון ... |
|
|
|
31/01/2009
|
המסלול של היום התחלנו מקיבוץ הסוללים שנמצא מזרחית לצומת המוביל דרומית לכביש המוביל לעיר נצרת. המסלול, כמעט כמו תמיד, חובר בהשראת מסלול שחיבר אלי סט.
אנחנו סטינו מהמסלול של אלי סט מיד בהתחלה כשעלינו לכיוון יער הסוללים, מצפה ריש לקיש וגלשנו משם לעבר הר הושעיה.
החננו את הרכבים בחניה שממש ליד השער של הקיבוץ משמאל.
קיבוץ הסוללים נוסד בשנת 1949 על ידי גרעין של ”המכבי הצעיר” וגרעין נוער מארה”ב, ומשתייך לתק”ם.
עולים על האופניים וגולשים מחוץ לקיבוץ לכביש שמוביל מזרחה לנצרת ומערבה לחיפה. חוצים את הכביש וממש ממול שער גדר סגור. עוברים את השער משמאל ורוכבים מזרחה על שביל כורכר ואספלט מתפורר.
לאחר כק"מ וחצי פונים עם השביל שמאלה ומקרבים למאגר הסוללים לטיהור מי שופכין. שם, מול המאגר פונים שמאלה ועוקפים את המאגר. כאן כבר מתגלה הנוף הטיפוסי במלוא יופיו.
הפריחה, הירוק, ההרים העמקים, הואדיות, ערוצי הנחלים, העצים השיחים, הזית, שדות החיטה ועוד.
נוף ארץ ישראלי משתק שמותיר אותך פעור פה נהנה מכל מה שרכיבת אופני הרים מעניקה למטפחיה.
|
|
עליה לעבר יער הסוללים |
|
המאספים עם חיוך מאחור... |
|
דן רוחן - הצעיר בחבורה הוא אחד התותחים של היום - משמאל: פריחת הרקפות
|
|
מתחת לסלע ... - רקפת נחמדת מאוד ...
|
|
תצפית מיער הסוללים לציפורי
|
|
אחרי רכיבה של כק"מ מצפון מערב למאגרי המים - אנחנו בוחרים לקחת את שביל מוביל צפונה לעבר יער הסוללים. העליה לא תלולה אבל טכנית. כשמגיעים ליער הסוללים ניתן לתצפת לעבר ציפורי בנופים שמחייבים תמונה.
אחרי התיצפות לוקחים על שביל מחוק ימינה לכיון מזרח, השביל המחוק מכניס ותנו ליער הסוללים ממזרח. הרכיבה ביער לאורך כ 500 מטרים עד שמגיעים לירידה ימינה. בירידה צועק דן רוחן: "זו הירידה הכי חזקה שירדתי בחיים שלי...". אבל הירידה קצרה ולאחר כ 100 התפצלות. לוקחים את השביל ימינה לכיוון ציפורי מצפון. לאחר כ 500 מטרים נוספים הפצלות ימינה ושמאלה. |
|
אלברט ממתין |
|
משפחת רוחן בהרכב רוכבים מלא |
|
אלברט מדגמן |
|
אחרי שפונים שמאלה מתחברים לשביל סול - טוב הרבה יותר - אנחנו עשינו את זה באמצעות סלילת סינגל קטן בשדה הירוק. רכיבה צפונה מביאה אותנו לעבר שדות חיטה בין אלונים כשהכביש המוביל מצומת המוביל לצומת גולני מבצבץ מפעם לפעם.
כאן הדגים לפנינו - דן רוחן איך עושים וילי קצר וקולע:
אחרי הרכיבה בשדות פנינו ימינה ושמאלה לעבר מצפה סנדו עליו מונף דגל ישראל. בכניסה למצפה שביל אספלט מתפורר עליו רכבנו ימינה - מזרחה לעבר גבעה שמכונה בעמוד ענן "גבעת הזעתר". כאן, למרות שהשביל אינו מסומן במפה ממשיכים ישר, מזרחה עד שמגיעים חלמעלה קצר המחבר את השביל לכביש. עולים לכביש - פונים ימינה לעבר הושעיה. משמאל בסיס צבאי, אחרי כ 200 מטרים שביל שמאלה שמלווה את הכביש משמאלו. רוכבים על השביל כק"מ אחד. מימיננו יער הושעיה. כשפוגשים כרם זיתים פונים שמאלה עד לשורה אחרונה בכרם, שם פונים ימינה לתוך השורה ורוכבים עד לעלייה טכנית קצרה אל קטלנית. עולים בא ורוכבים עד לירידה טכנית ולצומת טי - שמולנו אוזר התעשיה שימשית. לוקחים כאן שמאלה ועולים בעליה מתונה עד לכביש שמוביל לכפר משהד.
כאן התחיל גשם זלעפות - הפניה על הכביש היא ימינה וככל שמתקרבים למרכז הכפר העליה תלולה יותר.
הכביש גם עמסו בכתמי שמן והגלגלים לא החזיקו ברטיבות הנוראית, בהתחלה רק חלק מאיתנו ירד מהאופניים אבל בהדרגה היינו כולנו במסע דחיפה של האופניים ברגל - רטובים עד לשד העצמות.
|
גם הכלניות נרטבו - אבל עד כאן הגשם לא הטריד מידי |
כשמגיעים למסגד שקרוב לנקודה הגבוהה ביותר בכפר פונים ימינה. כאן היינו חייבים לעצור וכשראינו בית שמתחתיו מקום שניתן לשבת בו צעקנו לדייריו שאנחנו מבקשים להסתתר שם מהגשם - אבל במטר שירד בודאי שאף אחד לא שמע.
נכנסו למחסה והתיישבנו בפינה שכאילו נועדה מראש עבורנו.
|
|
בדרך למשהד |
|
נופים על הדרך |
|
מימין: המסגד בכפר משהד - משמאל: בבית משפחת סולימאן - סלים נהג המשאיות שקיבל ואירח א רובי האופניים הרטובים |
|
אחרי כמה דקות של ישיבה וזלילת פירות יבשים הגיעו שניים מבני משפחת סולימאן. מתברר שהמשפחה היא בעלת חברת הובלה גדולה והמקום שבו התיישבנו משמש גם לחנית המשאיות וגם ככניסה לביתו של סלים סולימאן. סלים מיד הראה לנו מהי קבלת פנים ערבית והזמין אותנו לקפה נהדר. אחרי הקפה הגיעו כוסות תה עם נענע וגם עוגיות טבני משפחה.
הנסיונות שלנו להסביר שאסור לנו להתקרר ושאנחנו חייבים להמשיך נתקלו בהזמנות נסופות לארוחה ואפילו למדורה לחימום. אבל הקור שהחל לחדור גרם לנו להודות בלי סוף על האירוח החמים והנעים ועל קבלת הפנים ום סליח על הפלישה לחצר משפחה נחמדה ומארחת למופת.
מבית סולימאן יצאנו ימינה לכביש שעולה עוד ומסומן באדום, פניה שמאלה עם הכביש ואחר כך ימינה לתוך שביל כורכר. כאן החל גשם זלעפות, הגשם היכה בנו ללא רחמים ולא רק זה אלא שאדמה הצמאה לא בלעה אותו מספיק מהר כך שהבוץ החל להצטבר על הגלגלים עד למצב של ניתן לזוז לא ימינה ולא שמאלה ..
|
|
|
מטרת הטיול הזה היתה הגעה ליער ציפורי ומעיינות ציפורי - בשטפון שנחת עלינו מתחייבת קבלת החלטה מהירה ומדוייקת. קיצור המסלול וחזרה לרכב.
על פי המסלול שהוכתב על ידי אלי סט היינו צריכים להכנס לתוך השמורה אבל כשהגענו אליה הסביר לנו השומר איך לסיים בהגעה לרכים. ההסב שלו היה מדוייק - פנינו שמאלה בירידה תלולה על כביש אספלט לעבר צומת ציפורי. כשמגיעים לצומת פונים שמאלה ועולים לעבר כביש צומת המביל - נצרת. כאן פונים ימינה עד לקיבוץ הסוללים.
|
מי אמר רטוב ??
|
|
מי אמר רטוב 2 ? |
|
מים חיים ... |
|
דן תותחן ואבא ... זה סופו של המסלול |
אז מה היה לנו כאן :
כ 23 ק"מ של מסלול נהדר בנופים עוצרי נשימה ועמוסי אפשרויות. מעט עליות קשות - מעט טכניקה, הרבה פריחה (כולל חצבים).
היו לנו שני גברים צעירים. אחד ותיק יותר, בן רוחן, והצעיר יותר דן רוחן שפשוט זרמו ללא כל הפרעה מדגימים את העובדה שטיולי משפחה יכולים לזרום ללא הפרעה.
אלבום המסלול במלואו :
09/02/2009
|
כידוע לא תמיד אפשר לשמור על רציפות הרכיבות בשבת.
מה שגורם לכך הוא לווא דווקא גורם שלילי אלא דווקא ביקור משמח או אורחים שמזמן לא ראינו וכיוצא בזה.
אז מה עושים ?
הבעיההעיקרית היא השיגרתיות במסלול הביתי - כפר יונה, נחל אלכסנדר, ים, או ציר המושבים חניאל, בורגתא, עולש, בארותיים, תנובות, ינוב, גאולים, צור משה פרדסיה כיוב'.
אז ביום שישי גיליתי חריצות יתרה. יצאתי לחשוף את שבילי כפר ידידיה, כפר חיים, בית יצחק ועמק חפר המערבי יותר כדי לחבור לנחל מכיון צפון ולחזור הביתה, לבסיס האם - כפר יונה, גבעת אלונים.
וככה נולד לו מסלול.
הנה הוא לפניכם - 23.5 ק"מ כ 910 קלוריות - דופק ממצע 153, דופק מקסימאל 171 - זמן ביצוע 1:14 שעות.
|
|
|
|
|
|
14/02/2009
|
הרכיבות של השבוע :
השבוע העמסתי רכיבות בכמות גדולה הרבה יותר מתמיד.
אחרי המסלול החדש שאותו פרסמתי בשבוע שעבר - יצאתי ביום שישי האחרון למסע חיפוש וחקירה נוסף. הרכיבה הביאה אותי עד לפסי הרכבת בואך מושב אביחיל מכיוון בית יצחק. רכיבה צפונה לקחה אותי עד כפר ויתקין משום לגשר הצבים ולאורך נחל אלכסנדר שוב, כמו תמיד למושב חניאל - והביתה.
אבל כאזרח ישראלי, תושב המדינה ואוהב מושבע שלה, לא יכולתי לוותר על הזדהות עם תושבי הדרום.
ביתרונות רוחמה:
לפני כשלושה שבועות, עזבנו הכל, אני וזוגתי שתחייה, וירדנו לקיבוץ רוחמה כדי לרכב ליד עזה - להרגיש את הבומים.
והרגשנו, תוך כדי רכיבה של כ 30 ק"מ באזור הנפלא הזה שמענו כמה נפילות שהרעידו את האדמה. אחר כך בחדשות שמענו שחיל האויר הפציץ שם ופגע בכמה נחמדים.
אז צילמתי את התמונות הבאות: |
|
דרום אדום:
השבת התקיימה רכיבת הזדהות עם תושבי הדרום - הישובים שלאורך הגבול עם רצועת עזה. הקיבוצים בסביבה והמועצה האזורית המקומית אירגנו מסע אופני שטח בן 30 ק"מ שכלל רכיבה לאורך הגדר לאורך רצועת עזה והישובים.
המקום משגע, קסום, נופים ומרחבים שאם היה בהם שלום היה העולם נהנה מפסטורליה מרגיעה.
בין לבין עברנו באנדרטת הצנחנים "החץ השחור" ובאתר להנצחת החייל אסף סיבוני שנהרג באסון המסוקים. מכל מקום נשקפת עזה כמו עצם מעיק. כמה חבל...
ברכיבה הגענו גם ליער קטנטן ויפייפה שמכיל בתוכו סינגלים קצרים ודי טכניים. לא מידי - אז הנה קטע קצר שצילמתי בוידיאו מהקום הזה שאת שמו אעדכן כשאבדוק אותו.
גם מפה של המסלול תצורף בקרוב:
|
|
|
08/03/2009
|
היום הגיע מייל שמבשר על מסע אופניים בגולן לקראת האביב.
בדרך כלל'' הפכנו את זה למסורת, שחוצה גולן, המאה ועשרים קילומטרים הללו בנופים המרתקים של הגולן - מתקיים בסוכות.
אז עכשו תהייה סיבה נוספת לחייך והמסע היפייפה הזה יצא גם ב 3 לאפריל, שישי שבת של מצוות הדיווש גם באביב.
מתכוננים נפשית. |
|
חוצה גולן 2008
|
|
בימים של התחבטויות נפשיות רכיבה על אופניים היא סוג של תרפיה. אתה מפדל כמו מכונה בקצב אפקטיבי, לא נותן לראש לעסוק בכלום רק במחשבות וניקוי הנפש.
נראה לי שהתוצאה דומה ליוגה, או מדיטציה. אתה מגיע למקום כלשהו, מניח את האופניים, יושב ובוהה בהם. מלקט מעט תמרים, אגוזים, צימוקים וכל מה שמספק אנרגיה, חוזר לאופניים ורוכב על המחשבות.
|
|
אם יצא לך גם ואתה רוכב על שפת הים, המאמץ מהפידול בחול או בטיט המלוח, הדופק הגבוה ועיבוי שרירי הירך,מ וסיפים לעומק המחשבה - והגלים או האדוות מלטפים את ההשראה הפנימית שלך ואתה חוזר מאוהב ברכיבה מתגעגע אליה ואל החברותא המקסימה שלך עד כדי כך שכל מה שבא לך לעשות הוא ללטף.
|
23/05/2009
|
רוכבי ההרים נהנים מחוויות "משניות" לרכיבה עצמה.
לעומת רוכבי הכביש שטוחנים מרחקים עצומים, מתרכזים ביכולת לסיים את המרחק שתיכננו לעצמם תוך כדי הכתבת קצב נכונה מראש ותיכנון חלוקת הכח - נהנים רוכבי השטח מהפסקות יזומות ולא יזומות.
יש מקום לאורך ציר המוביל בדרך לקיבוץ רגבים שבו שתול עץ אלון ענק שתחתיו נהגנו בימים שבהם 20 ק"מ היו "מרחק גדול" עבורינו לזרוע תמרים, כלומר, לשבת תחת העץ ולאכול תמרים, אגוזים, צימוקים, שקדים ושאר מיני מזון המספק אנרגיה.
אני נוהג לומר, שבעוד 40 50 שנה כשיעברו כאן הנינים שלנו, או הנכדים הם יאמרו: כאן סבא וסבתא שלי שתלו עץ תמרים - וזה רק אם לא יבוא איזה ליב לבייב עתידני ויסלול על השביל אוטוסטרדה בתשלום...
בעונה הנוכחית, ערב שבועות, חג הביכורים - המסלולים שברמת מנשה הם גן עדן של פירות. בוסתנים, עצי פרי, מטעים של שקדים, אפרסקים, מישמשים, שזיפים לסוגיהם, וענבים עסיסיים צצים מכל שביל ופינה.
מבלי להכנס לויכוח ההילכתי האם מותר לקחת לדרך או לאכול עד כאב בטן, או רק לטעום כשאתה עובר לידם - אנחנו נוהגים לעצור , לקטוף מעט ולאכול ואולי אחר כך לעיין בגמרא ולקרוא מה נכון יותר לעשות.
הפרי כל כך טעים כשהוא טרי מהעץ, זה פשוט שיאה של הרכיבה.
פעם, כשרכבנו ליד מטע אפרסקים ענק בעמיקם, זורקים מבטי זימה לעבר האפרסקים הענקיים המדהימים שהמושב הזה מייצר, עצר ליד ורוניק חקלאי, בעל המטע, ככל הנראה, והגיש לה אפרסק ענק, מתוק וקשה כמו שאני אוהב - עם הקדשה גברית שאומרת: אין בעיני דבר יותר סקסי מאישה רוכבת על אופניים ... (גם בעיני) .
ורוניק צחקה וכולנו שמענו את פילוח הנגיסה שלה בפרי העסיסי...
|
|
תותי עץ - בשיא המתיקות |
|
היום רכבנו בנחל אלכסנדר בואך מושב אומץ - הקפנו את עולש ובארותיים וחזרנו דרך צומת בורגתא לתנובות , ינוב, גאולים, פרדסיה - הביתה.
למישהו בנחל אלכסנדר היה רעיון גאוני לשתול מטע של עצי תות.
בשנה שעברה גילינו את המטמון הזה ותוך כדי רכיבה התמוגגנו עליו בהשתהות של שעה.
היום שוב פגשנו בתותים שאותם הלכנו לבקר לאחר שבשבוע שעבר גיליתי אותם שוב ברכיבה השבועית - אפוף באמצעים לטיפול בדלקת הגידים שלי..
והנה הם לפניכם, עונת הפירות והניחוחות - אדום אדום עד סגול כהה - מתוק והטריף, פרי של תאווה וצבע, טעם וריח...
|
|
|
|
שבוע הבא נפגוש את הפירות של רמות מנשה ... |
02/06/2009
|
לפני שבועות התקשר אלברט.
"אנחנו נהייה בכנרת בשבת, מה דעתך לארגן לנו מסלול לאזור הכנרת ??"
- אין בעיה, אולי בגולן ?
"- לא. אנחנו רוצים קרוב ולא לנסוע שעה ארוכה..."
- בסדר. יש לי משהו.
בראש עלה לי המסלול שעשיתי עם ורוניק לפני כשנתיים. נחל יבניאל - לעבר יבניאל מקיבוץ בית זרע. עוד מסלול נהדר של אלי סט.
חשבתי שעם כל מיני תוספות ואילתורים זה יהיה ארוך יותר ומעניין יותר.
הפצתי גם בקשה בפורום טיולי אופניים לרעיונות ורז גורן הבלתי נלאה שלח אלי הצעה לרכב בארבל.
ביום שישי כבר נעלתי על מסלול דומה לזה של אלי סט ובחמש וחצי בבוקר כמו שעון הופיע פליקס. 10 דקות אחריו מושיקו כאן ואנחנו על הגלגלים לעבר בית זרע.
בפוריה מתקשרים למקס שאומר שהוא כבר יוצא וכשאנחנו בקיבוץ מתברר שהגי' פי אס הטעה אותו וההם מגיעים.
בשער קיבוץ בית זרע מחנים, חובשים קסדות, מסתכלים במפה - צוחקים ורוכבים. ורוניק רכבה ללא תיק מים כי השקית החדשה התגלתה כמחוררת.
|
בית זרע הוא קיבוץ שנמצא 200 מטרים מתחת לגובה פני הים 2 ק"מ דרומית לצומת צמח מערבית לכביש 90. הוא היה הקיבוץ הרביעי שהתיישב בעמק הירדן אחרי דגניה א' כנרה ודגניה ב'.
השם ניתן לקיבוץ על ידי חיים נחמן ביאליק שהיה חבר בועדת השמות של הישוב היהודי מתוך פסוק בתלמוד .
|
משער הקיבוץ רוכבים צפונה לעבר שדרת דקלים שם פונים שמאלה, מערבה - עד למוסד חינוכי שמולו לוקחים ימינה ושמאלה שוב לירידה לעבר הירדן.
אחרי כק"מ של רכיבה גשר ביילי נטוש אחריו מיד גשר נוסף שעליו יש לפנות ימינה - מערבה. אנחנו טעינו והמשכנו לעבר גשר נוסף דרומית יותר שאותו חצינו והובלנו לעבר שביל חביב דרומית לירדן. השביל הוביל אותנו לעלייה סופנית קצרה שהעלתה את הדפקים מעבר ל 180 לדקה.
בקצה העלייה אפשר לרכב בסיבובי הרגעה ולאחריהם לרדת ירידה מעט טכנית ולהמשיך מזרחית לנהר הירדן דרומה. הסבך שבו נתקלנו בהמשך וגם גללי חזיר בר ועדר נמיות היו נעימים לרכיבה אבל גם ההבנה שטעינו לא סייעה לנו למצוא גשר או מעבר לעבר הגדה המערבית של הירדן (האמיתית...).
העיכוביםוחיפוש המעבר גרמו לנו להנות מתצפיות יפייפיות לעבר הנהר ששפמנונים ארבו בו לעופות שעגנו על איי בוץ וצימחיה. קצב התנועה איפשר גם לצלם כמה תמונות לבלוג והתוצאות לפניכם...
אז נאלצנו לחזור ולעלות את אותה ירידה טכנית לא לפני שתיצפתנו על אתרים באזור הזה של הירדן - וגם להנות מירידה באותה עליה מטורפת שעלינו לאחר חציית הגשר הלא נכון. בירידה ספר מד המהירות הביולוגי שלי 80 קמ"ש !!! הולכת רגל שראתה אותי יורד ברחה 5, 6 מטרים מהשביל בגלל החרדה שמא הגוף הבליסטי הזה יפגע בה.
|
|
השפמנונים אורבים לטרף... |
|
פליקס רוכב על תיק המיים של אייל |
|
ורוניק ומשה סבים בירדן לאחור...
|
|
פליקס מביט על נ.צ. בירדן. הגבעה הזו סייעה לנו לזהות את הדרך בחזרה... |
|
תצפית ל"בולען" בדלתא של הירדן |
|
נופים בירדן - מימין רואים מעט מהירידה שבה נמדדה מהירות של אופנוע .. |
נופי בראשית בירדן |
|
מקס במדי הקיץ החדשים עושה פרצוף של קשוח.. |
|
הירידה שבה נמדדה מהירות של 80 קמ"ש .... אחרי שסבנו את הירדן לאחור ועברנו את הגשרהנכון ניתן היה לראות את הגדה המזרחית ואת השביל המטורף ... |
|
לאחר החזרה על עקבותינו חצינו את הגשר הנכון ושוב חיפשנו את השביל שנחבא בין תלוליות - שביל ירוק לאורך 6 ק"מ שבקצהו עליה שהיא דבשת של גמל מעצבת ואתגרית. החום כבר החל להכות ולשמש כשחקן ראשי ברכיבה.
|
|
אחרי הטיפוס הקצר אך הקיצוני, נכנסנו לתוככי נחל יבנאל.
|
נחל יבנאל הוא נחל איתן בעל שלושה מעיינות - עין פטל, עין כוש ומעיין ללא שם.
לאורך הנחל גדלה צמחיית נחלים - קנה מצוי, פטל קדוש, הרדוף הנחלים ועוד, תמרים ושרידים עתיקים: תוואי אמת מים קדומה מאזור עין פטל (הובילה לטבריה), שרידי טחנת קמח ואתר עתיקות בחורבת כוש.
נחל יבנאל מנקז את מי הר יבנאל ובקעת יבנאל השוכנים בגליל התחתון המזרחי. הוא זורם לכיוון דרום מזרח ובהמשכו סמוך למעלה אלות הוא מבצע פנייה חדה מזרחה ונשפך לנהר הירדן בין קיבוץ דגניה א´ לקיבוץ בית זרע (הדלתא שבתמונות).
מעיינותיו העיקריים של הנחל מצויים למרגלות רכס אלומות באותו מקום גם החל מפעל המים הגדול והעתיק הידוע כאמת המים הרומית שנקראה תעלת ברניקי והובילה את מימי הנחל לבית ירח וטבריה, זאת כאשר בתקופה הקדומה שפיעתו הממוצעת של הנחל הייתה 2,500 מ"ק וכיום היא עומדת על כ - 720 מ"ק בשעה, עקב שאיבת המים מבארות יבנאל.
|
|
הרדופים בנחל יבנאל |
|
|
|
|
|
יוצאים מנחל יבניאל לאחר שחוצים את הנחל צפונה ורוכבים מעט על הגדה הצפונית שלו. כשמגיעים לאנטנה אדומה לבנה עוזבים את השביל ופונים שמאלה לעבר מטע זיתים ורוכבים בו מערבה עד לפאתי יבנאל המושבה. |
|
ב- 7 באוקטובר 1901 הקומה המושבה יבנאל (ימה) על אדמות שנרכשו משבט הדלייקה על-ידי מתיישבים מפוני החורן, ולאחר מכן הצטרפה למושבה קבוצה מבני המושבה מטולה.
שנתיים לאחר הקמת המושבה – עמדו בתי המגורים על תילם. הבתים דמו בצורתם לבתי המגורים במושבות הטמפלרים בארץ, כאשר המרצפות והרעפים הובאו ממרסיי שבצרפת. המושבה נבתה בסגנון "כפר-רחוב" , רחוב אחד ומשני צדדיו שורות בתים. בחזית הבתים גינה הפונה אל הרחוב, ומאחורי הבית – חצר מוקפת חומה, החומה שהקיפה את המושבה נבנתה לצרכיי ביטחון. בחלקה האחורי של החומה יש חלקת שדה צמודה – "חכורה". המעבר בין החצר ל"חכורה" נעשה דרך פשפש צר. המתיישבים הראשונים היו בעלי משפחות ושמרו על המסורת. בכל מושבה נבנה בית-ספר וגן- ילדים. צמוד, בית-כנסת ובית מרקחת ששימש כמרפאה . בין המושבות היה קשר רצוף בעייני ביטחון, בריאות וכלכלה.
ב- 1926 הקומה ביבנאל "התאחדות האיכרים בגליל התחתון". ב- 1947 נחתו בה שלושה מטוסים שהביאו לראשונה עולים בדרך האוויר מעיראק וניצולי שואה מאיטליה ("מבצע מייקלברג"). ב- 1948 הוקמו ביבנאל מפקדת – "חטיבת גולני" ו"טייסת הגליל". ב- 1950 הוקמה בה מועצה מקומית והוחלט על איחודן של יבנאל, בית-גן ומשמר השלושה, ולאחר מכן סמדר.
בשנים האחרונות התישבו ביבנאל חרדים חסידי ברסלב. ההתיישבות שלהם גרמה לחיכוכים רבים עם האוכלוסיה המקומית ובימים שלאחר רצח רבין אף הגיעו היחסים לידי מריבות ותיגרות ידיים. בשנים האחרונות שקט ביבנאל. |
|
ביבנאל פונים שמאלה ומתחילים עלייה אינסופית (בסוף כל עלייה יש ירידה...) בכביש עד לכיכר קטנה שבה פונים שמאלה עם שביל סימון אדום לעבר הר יבנאל שמימיננו.
כאן התחיל החום להכות ביתר תקיפות ונדרש צל באופן דחוף. משמאלנו הנוף המדהים של דרום הכנרת. בגלל השאיפה לסיים את הרכיבה בשמש הקופחת ומאזן המים המתדלדל עלינו לעבר יער יעלה בקצב מהיר למדי וההגעה ליער יעלה היוותה את פסגת שאיפותיו של רוכב אופני ההרים המצוי... |
הכנרת מבצבצת ממצפה איילות לעבר יער יעלה |
|
חורשת יעלה היא חורשה הקרויה כך על שם יעל אשת חבר הקייני . בחורשה עשרה עצי שיזף עתיקים, שרידי צמחיה טרופית קדומה וחורש טיפוסי.
|
|
מחורשת יעלה, לאחר מספר מצומצם של עלירידות מתחילה ירידה מדהימה לעבר מנחמיה העונג הצרוף של רוכבי האופניים - הדהירה מהירה מביאה אותנו למרכז המושבה מנחמיה וממנה שוב, לאחר עקיפת תחנת ממסר של חברת החשמל מדרום פונים שמאלה, צפונה בגדה הצפון מערבית של הירדן.
הרכיבה מחזירה אותנו לגשר שחצינו וממנו לעליה לעבר בית זרע חזרה לרכבים.
מה שהיה חסר בטיול הזה היה רק מים צוננים וצל...
חם בירדן
|
המדרון תלול יותר בדרך חזרה - השביל המערבי הכיוון מזרחה |
|
אלברט, כמה טוב בצל.... |
סה"כ מסלול עם התברברויות 34 ק"מ,
מהירות מקסימלית 81 קמ"ש
סה"כ טיפוס 510 מטרים.
|
13/10/2009
|
לקראת חג הסוכות פורסם בפורום טיולי אופניים של תפוז פלייר שמזמין רוכבים לרכב בגוש עציון לרגל אירוע החג שם.
מסתבר שגם בין רוכבי האופניים נותרו כמה ישראלים שאינם מבחינים בין ספורט ופנאי לפוליטיקה ולעמדות פוליטיות.
התגובות להזמנה ולפרסום בפרום בכלל כללו טענות המטילות דופי בלגיטימציה של פרסום המודעה בכלל בפורום רוכבי האופניים משום שלטענת המתנגדים מדובר ב"גזל אדמות".
אולי משום שהמגיבים אינם מכירים את ההיסטוריה של הגוש ואפילו לא את ההיסטוריה של ארץ ישראל ועוד פחות את ההיסטוריה של מלחמת העצמאות.
גוש עציון הוא ערס ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.
אבות האומה; אברהם, יצחק ויעקב, עברו בהר בכל מסעיהם בארץ ובחברון קבעו את ביתם. "בדרך-ההר", בין חברון לירושלים, צעדו אברהם ויצחק בדרכם אל העקידה, בהר-המוריה. מעשה קניין קרקע ראשון בארץ-ישראל, מפורש בהרחבה בבראשית, הלא הוא קניין מערת-המכפלה אשר בחברון לאחוזת קבר.
בגוש עציון שעל הר חברון מלך דוד בן-ישי על יהודה, עם איחוד הממלכה כבש את ירושלים וקבעהּ כבירת הנצח של עם-ישראל - עיר הקודש והמקדש.
בעמק-האלה, בין שֹכֹה לעזקה, התרחשה המערכה בה היכה דוד את גולית הפלִשתי. עם פילוג הממלכה, הקים רחבעם רשת ביצורים שסגרה על הר-חברון ממערב, מדרום וממזרח.
שבי-ציון, עולי בבל שעלו ארצה בעת שיבת-ציון, בתקופת עזרא ונחמיה, קוממו יישובים מהם הוגלו הם ואבותיהם. היישוב היהודי השתרע באותם ימים מבית-אל בארץ בנימין ועד בית-צור במבואות חברון.
קרבות המקבים להגנת ירושלים מדרום, התנהלו בבית-צור ובבית-זכריה, אשר בלב גוש-עציון. בקרב בית-זכריה נעשה מאמץ עליון למנוע את הסורים-היוונים (הסלבקים) מלפרוץ לירושלים. אלעזר חורן, אחי יהודה, מסר נפשו במותתו את הפיל הסלבקי, הפיל קרס ומחץ למוות את אלעזר.
וההיסטוריה עוד רבה ועשירה וגם אני איני בקי ואפילו לא בקמצוץ מההיסטוריה והגיאורפיה של המקום שקשורים ליהודים ולמורשתם.
כשקראתי על הטיול קפצתי משמחה - מעולם לא הזדמן לי לרכב בגוש עציון ובכלל בחבלי ארץ שמעבר למה שנקרא בעבר - הקו הירוק. אז החלטתי להרשם ולהפתעתי גיליתי שלא צריך להרשם - רק להגיע.
וכך לאחר גיוס חברים לרעיון הודיעו רק שניים שיצטרפו. פליקס לה בובלין חברנו הצרפתי הציוני ביותר שאני מכיר ושאינו בן דת משה - וגם אלברט.
אבל אלברט הודיע שלא יוכל להגיע בגלל אילוצי עבודה וביום הראשון לחול המועד העמסנו המכונית ויצאנו לאלון שבות.
בשעה שש וחצי בבוקר הגענו לאלון שבות. מקום קריר ושקט שאיני זוכר שביקרתי בו אי פעם ואם כן אז שכחתי שהייתי בו.
מסביב התקבצו מעט מידי רוכבים. פחות מעשרים כמדומני וצר היה לי לראות שהמהומה סביב האירוע לא גררה דווקא סקרנות. אלא שמיעוט הרוכבים דווקא תרם לאוירה האינטימית ולהכרות ביננו.
מי שאמור להוביל אותנו הוא מושיק - בחור חביב שתוך דקות הוציא אותנו לדרך נהדרת, הררית אבל לא קשה לרכיבה - דרך שבה התמזגו נופים קדומים, אתרים היסטוריים ופוליטיקה עכשוית במינון שגרם לנחת ולסיפוק.
המסלול שאורכו היה בסך הכל כשלושים ק"מ אינו קשה לרכיבה - בתולי מבחינת הכרת השטח לרוכבים שאינם מהסביבה וגם רצוף מעיינות ובריכות שניתן להנות מהן תוך כדי הרכיבה.
|
יוצאים לדרך - מאלון שבות |
|
לכיוון בית לחם |
|
|
|
הכרמים שגובלים בעיר אפרת - לצידה של אמת המים |
|
אמת המים - אמת הביאר:
האמה היא חלק ממערכת המים שבנה הורדוס להולכת מים לירושלים ולבית המקדש. המסלול כולל הליכה חווייתית הנקבה שמימיה הזורמים מגיעים עד גובה ברכיים.
בימי בית שני, המשנה והתלמוד התקיימה מערכת אמות, צינורות, מנהרות, נקבות ובריכות שסיפקה מים מהר חברון לירושלים והייתה בשימוש עד למלחמת העצמאות והוסיפה לספק מים לחלק המזרחי של העיר עד מלחמת ששת הימים. מקורות המים שבירושלים העיר-מעין הגיחון, בריכות המים הציבוריות ובורות המים שבבתים לא הספיקו לצורכי העיר בימי בית שני. בימי החשמונאים, ובעיקר בימי הורדוס ובמאה הראשונה לספירה, גדלה העיר והתרחבה, כמויות גדולות של מים היו דרושות לצורכי עבודת הקודש בהר הבית ובייחוד בשלושת הרגלים. בירושלים נפתרה בעיית הספקת המים בדרך של אמות מים שבהן הוזרמו המים בכוח הכבידה ממקורות מרוחקים מן העיר עצמה כבערים רבות בעולם ההלניסטי והרומי. אמות המים לירושלים הידועות לנו גם מן המקורות וגם מן הממצא הארכיאולוגי,הן המורכבות והארוכות שבאמות המים בארץ. במאה ה 19 התגלתה מערכת מסועפת של אמות מים לירושלים שבמרכזן נמצאות שלוש ברכות שלמה. שתי אמות מים הובילו לברכות שלמה: אמה במפלס נמוך- האמה התחתונה, שמקורה במעיינות ואדי אל-ערוב ואמה שמפלסה כ- 30 מטר גבוה יותר-האמה העליונה, המובילה מים מ"נחל הפירים" בערבית "ואדי אל ביאר" (בורות).
|
|
|
לאחר רכיבה של כעשרים דקות עלינו על הכביש שמוביל לבית לחם - תצפית על ההרודיון ועל אמת המים והמשך לעבר נווה דניאל - ישוב על שם הנביא דניאל .
|
תצפית על בית לחם |
|
העיר בית"ר
עולים לנווה דניאל |
בהמשך על דרך האבות - נעצרנו כדי להתבונן באתר שכלל כשישים מקוואות שנחפרו בימים ההם כדי שהיהודים יוכלו לטבול בהם בדרך לירושלים.
|
|
למקוואות שני פתחים לנכנסים וליוצאים שלא יגעו אחד בשני |
|
לאחר החזרה לאלון שבות המשכנו למקוואות נוספים עד שהגענו לבריכה על שם יצחק ויינשטוק ז"ל שנבנתה על ידי אביו "דובק" ז"ל.
התרחצנו במקום - נהננו מהמים הקרים וחזרנו לאלון הבודד באלון שבות.
|
גם מתרחצים - גם מקבלים מהמארגנים קרטיב ... במקום שיכול להיות גן עדן לרוכבי אופניים |
|
האלון הבודד באלון שבות |
|
|
לסיכום אפשר לומר שמדובר בחוויה כפולה ומכופלת.
ראשית, כיפרתי בעיני עצמי לפחות על שנים של שיקול דעת פוליטי לא נכון. כפרה שאני חייב אותה לנפש זה מכבר.
שנית, המקום יפה !! אין מילים.
שלישית, כיף לגלות חבלי ארץ חדשים וטוב לדעת שניתן לרכב באזור בבטחון מלא. עד כמה שבטוח במדינת ישראל.
בגלל החוויה המוצלחת ביקשתי מהמארגנים להפיק עוד רכיבות באזור לכאלו שאינם מכירים אותו, כמוני. אני בודאי אצטרף ואני מכיר עוד כמה שיצטרפו ושהתחרטו שלא הגיעו.
|
פרופיל גבהים - סה"כ עליות מצטברות: 464 מ' - סה"כ עליה 229 מ' - גבהים : מ - 766 מ' ל 995 מ' מעל פני הים |
|
|
|
| |
| |
19/10/2009
|
טוב, המטרה שלי תמיד היתה ליצור את המסלול הארוך ביותר האפשרי מסביב לבית.
הבית בכפר יונה. המסלול הוא מסלול רכיבת שבילים ולא כביש - כך שיוצא שהאפשרויות הן די מוגבלות.
לפני כשלושה חודשים יצאתי לאיתור המסלול אבל ללא גי' פי אס וללא ספידומטר כך שלא מדדתי כלום, רק הערכתי.
לדעתי יצא מסלול של כ 65 ק"מ סביב לבית.
אבל הפעם מצוייד ב N95 שכולל את הספורט טרייקר של נוקיה - וללא יותר מידי נסיונות מדעיים כדי להבין את המכשיר ואת החירטוטים שמסביב יצאתי לרכיבה שהיתה אמורה להיות מהירה, קטלנית, וארוכה ביותר שאפשר לייצר בכפוף לשני הנתונים הראשונים.
התחלתי כמובן מהבית בגבעת אלונים לעבר כפר ידידיה - חצית כביש 4 במנהרה שבין פרדסי כפר יונה לכפר ידידיה - עליה לעבר בית יצחק, ירידה לציר המקביל לפסי הרכבת, רכיבה צפונה, אביחיל מסילת הרכבת - כפר ויתקין גשר הצבים, נחל אלכסנדר מערבה - חוף הים וחזרה על אותו ציר עד גשר הצבים - המשך למעברות כביש 4 על גדתו הצפונית של נחל אלכסנדר, המשך לכיוון המוביל הארצי, פניה דרומה לבית העלמין של מושב עולש, מערבה לעבר בורגתא, דרומה לעבר כביש 57 - חצייתו לתנובות משם לינוב ומינוב מערבה לכפר יונה החדשה והמערבית ומשם צפונה הביתה חציה נוספת של כביש 57 לגבעת אלונים.
המסלול מישורי יחסית, עליות של כ 60 מ' - טיפוס מצטבר של 163 מ' - אורך 46.960 ק"מ.
הדרך טובה רובה למעט קיטעי חול בקיץ בלתי עבירים או כמעט בלתי עבירים.
|
|
גרף גבהים
|
04/12/2009
|
|
הרכיבה הזו מתחילה מוקדם בבוקר.
בחורף קשה לקום. הגוף כולו חם מהשמיכות העבות ומחמימות הגוף.
אבל כשאתה יודע למה אתה מתעורר בשעות הללו יש לך איזו הקלה כי יהיה יפה ... ועוד איך יפה...
את המסלול הזה התחלנו ביסוד המעלה - בצידה המזרחי של המושבה. גלשנו לעבר הירדן ולאורכו רכבנו מגדה המערבית צפונה לעבר שמורת החולה.
לא היינו זקוקים לרכיבה ארוכה כדי לרכב לצידן של להקות של אנפות אפורות באלפיהן, לעגורים ענקיים ולמיני ציפורי טרף וציפורים אחרות.
|
|
|
|
לאחר כעשרים ק"מ של רכיבה מגיעים לצומת גומא ומחליטים לשתות קפה באספרסו בר לצידם של רוכבי אופנועים שהגיעו גם הם כדי להנות מהנוף המרגיע של האזור.
קרית שמונה בקושי התעוררה כשאנחנו חוזרים לרכב מזרחה לנווה מרדכי. שם במקום להכנס לישוב פנינו דרומה לתוך שדות כדי לרכב לצידן של לוטרות (שמיכה קרא לה לוסטרא וקישר אותן מיד למיקי בוגנים מחסני חשמל ...) ונמיות שחצות את הדרך בפאניקה שמא נדרוס אותן עם הצמיגים 2.3 שלנו.
אחרי חישוב של השבילים שבהם היינו, לקחנו צפונה כדי להדבק לגדה המערבית של הירדן או של אחד מיובליו וברכיבה לצידו של נוף ירוק אירופאי רמסנו את הפדלים עד שהגענו לשמורה החולה מצידה הצפוני.
|
|
לסיום תמונה שמסכמת את הרכיבה עם הציפורים
|
|
|
כאן כבר נכנסנו לשטח די בתול ורכבנו בו על גבי סינגלים שיצרו בעלי החיים והרכבים של הפקחים או של העובדים במקום, נזהרים לא ליצר שבילים מיותרים לטבע.
לאחר רכיבה של מספר ק"מ התחברנו לשביל כורכר ואז חבר אלינו פקח של השמורה וביקש שלא נכבוש מסלולים חדשים וכן שלא נתקרב מידי לציפורים כדי לא להבריח אותן לחלקות אחרות. מתברר שהחלקות שבהן הציפורים חונות מיועדות להן על פי הסכם עם המעבדים של השדות ונדידה לשדות אחרים תגרום לנזקים נסופים לאלו שנגרמים.
אחרי שפירגננו לפקח על העבודה הנפלאה שעושים שם החבר'ה בשמורה והרבה חיוכים נפרדנו ממנו והמשכנו דרומה לכיוון עין תינא.
כשכבר הגענו לגשר ממנו ממשיכים לעין תינא החלטנו לסיים את הרכיבה כאן משום שהיופי שנגלה לנו במסלול הזה גזל מאיתנו עשרות עצירות ותצפיות כדי לספוג את מה שניתן לספוג במקום הזה בעונה הזו של השנה.
חווית הרכיבה הזו קשורה כולה לעשרות אלפי הציפורים שחונים בשמורת החולה (ספרנו לפחות 37,971 ציפורים) לצד הנוף הזה, הירוק ועמוס הציפורים. הרכיבה מוציאה מאיתנו קריאות של התלהבות והגברת מהירות כדי להתקרב לבעלי חיים נוספים שהשתמשו במסלול שלנו.
אורך המסלול שנמדד (תקלה בסוללה קטעה את המדידה) 41 ק"מ.
גובה מקסימלי 46 מטרים.
מהירות מקסימלית 42 קמ"ש.
מהירות ממוצעת כולל עצירות 9.4 קמ"ש |
02/01/2010
|
את המסלול שאתאר לפניכם עשינו בלי תכנון אמיתי מראש. חשבתי על מסלול לוזית של אלי סט שאותו התחלתי לפני כמה שנים ושיניתי תוך כדי תנועה. אז חיפשתי להגיע ללוזית, אותו מושב שכשהיינו בו לפני מספר שנים חששנו להשאיר את הרכבים ללא שמירה.
יסלחו לי בני המושב הזה אבל המבטים ששוגרו לעבר הרכבים גרמו לכולנו איזו אי נוחות קלה שממנה לא השתחררתי עדי היום. נזקקנו אז לתושב חביב של המושב שהציע לנו לשים את המכוניות מול הבית שלו כדי להרגע. כך עשינו והוא הציל את כבודם של המבטים העויינים שנשלחו אלינו.
אבל הפעם הזו החלטתי שננסה את המסלול מעט אחרת כשבכל זאת נקודת הפתיחה תהיה מצפה משואה מהכיוון של לוזית.
וככה התברברתי בהגעה. במקום להגיע ללוזית מכביש 354 הגעתי לכביש 38 נסעתי וחזרתי כמה פעמים, הגעתי למחסום טרקומיא ולאן לא....
אז בסוף הגענו למצפה משואה מכיוון דרום. נכנסנו והחננו את הרכב.
בתור התחלה, כדי להתחמם כמו שצריך עלינו למצפה התבונננו בנוף וירדנו חזרה לכיוון הכביש שממנו באנו.
האילתור אמר להקיף את המצפה ממזרח לצפון, להקיף את פארק בריטניה ולהמשיך לעבר נחל בעלן מערבית ללוזית.
וככה עשינו.
המסלול נצבע בירוק מתאים. פרחים בשפע ושדות מוריקים, כרמי זיתים בשפע וסינגלים מצטלבים עם כל שביל.
|
אלברט במצפה משואה
זית עתיק בכרמים מרשימים
|
|
אחרי כשעה של רכיבה התחברנו עם כביש 353 ופנינו מערבה לעבר לוזית. שם אחרי הכניסה למושב פנינו צפונה על שביל שמוביל לעבר הגן הלאומי בתל צפית.
|
|
עוקפים את מצפה משואה
תאונת רכיבה ...
ליד תל צפית |
אחרי תל צפית גולשים בירידה לעבר צומת טי כשהפניה שמאלה לוקחת אותנו לעבר קיבוץ תל ניר.
שם בדרך - הפסקה ראשונה לטיול רכיבה קליל יחסית ולפתע בשדה ממול תנועה בלתי רגילה של חיה שמקפצת באופן בלתי ברור. מתברר שאימוץ העיניים מגלה שמולנו חנה עדר איילות, פשוט וברור שקלט אותנו והחל לברוח. האיילה הראשונה דילגה בדילוגי ענק ובזיג זג כאילו ידעה שיש יצורים כמותינו שמכוונים אליה נשק. אחרי קיפצו עוד שתי איילות כשביניהם אחד, במבי, חביב שטס כמו טיל מזרחית אלינו.
הנסיון לשלוף מצלמה ולצלם נועד מראש לכישלון.
אחרי המנוחה המשכנו בשדות מוריקים כאילו שנלקחו מהתמונות של ברירת המחדל של שומר המסך של מייקרוסופט.
השביל החזיר אותנו לכביש 353 וממש מול הכניסה לבית ניר חצינו אותו, טיפסנו ועלינו על שער כדי להמשיך על שביל שלוקח דרומה. זאת, ככל הנראה היתה הטעות שהובילה אותנו להרפתקת רכיבה שעליה עוד נדבר שנים רבות.
רוכבים בתוך נוף נהדר החלטנו לעקוף שדה מדרום ולחזור לשטח שסומן כשמורה. הרכיבה הביאה אותנו לתוך עמק עם שביל די ברור שעלה יפה למצפה משואה כפי שהראה גם הגי פי אס. אבל גם כאן מתוך כוונה לצמצם אל מצפה משואה, טיפסנו על שער סגור ורכבנו על שביל שכיוונו דרום - שביל להוביל לקיר.
|
|
שומר מסך
קיבוץ בית ניר |
השביל שעלה בגבהים והחל בכיוון דרום מזרח החל פונה דרומה מידי. הוא מסתיים בשביל מפלצתי, קיר אמיתי בזוית של יותר מ 45 מעלות, בלתי רכיב לחלוטין וגם בחלקו בלתי ניתן לעליה ברגל והוא זה שאמור להוביל אותנו, להנחתנו, לשביל שיפנה שמאלה מעט ויחזיר אותנו לעבר מצפה משואה.
אלברט החליט לנסות לעלות אותו ראשון. אחרי בקושי 10 מטרים הוא מציע לי ולורוניק לחזור כמה מאות מטרים למעלה אחר שאותו ראינו קודם. ורוניק כבר גמורה לגמרי, מיואשת, מציעה שאני ארכב לשביל הקודם ואודיע לה אם אפשרי לעלות אותו.
אני רוכב ולמגיע מצליח לעלות את המדרגה הראשונה של השביל הצפוני יותר וקורא לורוניק. היא באה, עולה את המדרגה הראשונה - רואה אותי ממשיך לעלות, מתייאשת. במעלה הוא קיצוני ביותר. אני יורד כדי לקחת לה את האופניים ולעלות איתם כדי שתוכל לעלות ברגל ללא האופניים וכך הלאה - חצי שעה של עליה וירידה לצורך החלפת מטען האופניים על הכתפיים שלי.
גם כשעולים למעלה - אין שביל. אלברט נעלם לו במעלה הקודם וכל מה שאני רואה זה גינת סלעים על מדרון שהנחמה היחידה שאני מוצא בה היא סימני אופנועים על האבנים, מה שמלמד שיש מי שמגיע לכאן עם אופנוע הרים אז בטח יש שביל.
לוקח שעה כמעט עד שאנחנו מוצאים את השביל, כל המהלך הוא של 70 או 100 מטרים... עליה מטורפת של קיר שמתישה אותנו לחלוטין.
אנחנו מחפשים את אלברט ולאחרי חמש דקות נמצאה האבידה. אלברט חשב שברחנו לו ופנה שמאלה באופניים, אנחנו צוחקים מיאוש עייף ועולים על האופניים.
ממשיכים יחד שמאלה ומגיעים לפארק שמתברר אחר כך ששמו בישראל רמת אבישור.
מכאן יורדים חזק מאוד ימינה לכביש 38 ועליו רוכבים חזרה למצפה משואה.
מותשים, מחייכים ושמחים מאוד למצוא את הרכב מחכה לנו אחרי מסע רכיבה מדהים באזור משופע מסלולים ונופים. כל הטיול כולו נעשה מבלי להכנס למערה אחת באזוא רצוף המערות הזה - ואנחנו מבטיחים לעצמנו עוד לחזור אליו כדי למצות אותו עד כמה שניתן.
|
טווח גובה
261 Meter (גובה מ 158 Meter אל 418 Meter)
טיפוס מצטבר 558 Meter
ירידה מצטברת 554 Meter
אורך 39 ק"מ
|
|
הקיר בנתוני אלטיטיוד של הגי 'פי אס ספורט טריינר נוקיה
 (הקיר מתבטא בגרף ונתון במסגרת השחורה ) |
04/01/2010
|
יום הולדת למקס...
מצאנו שזה יהיה נכון לחגוג באיזה מסלול מתובל בפלפלים חריפים, הרבה בשר טוב, חיתוכים ויין משובח.
כמו שמקס, המארח מספר אחד יודע לקבל אותנו, תיכננו עבורו מסלול שימוגג אותו.
הוא נולד בראשון לינואר, היום שבו כל המתייוונים בישראל חוגגים. לא יודעים למה, אבל חוגגים... שיהיה..
למקס יש סיבה לחגוג.
אצל כולנו, בכל מיני זוויות שונות, 2009 היתה שנה קשה. גם על אלברט ומקס, גם על פליקס, גם על ורוניק... שנה מלאה בבשורות קשות שעיסינו ברכיבות מצויינות, נהדרות - כאלו שרק רוכבי אופניים יכולים להעריך.
אז תיכננו מסלול - והעתקנו מפות וקראנו חומר והחלטנו על פארק קנדה.
בערב היה ברור שכולם מגיעים.
ככל שחלף הזמן הפך הכל לפחות ברור.
מיכה מתקשר ומודיע שלא יוכל לבוא כי יש לו התחייבויות קודמות.
מקס מתקשר ואומר שאין לו רכב ואני מציע לבוא לקחת אותו. פליקס, שבדרך כלל לא ניתן לוודא שהוא אכן יפעל כפי שחשב שיפעל הוא הקרקע המוצקה היחידה.
אלברט נישאר עיקבי.. - הוא מגיע.
בבוקר מתברר שאנחנו שלושה. יום הולדת למקס והמתנה שהוא נותן לעצמו היא שינה ערבה בבוקר יום שישי. מי שמכיר אותו אומר, מגיע לו, הבחור מנהל את כל העולם אז שינוח.
טוב.
אנחנו בפארק קנדה. מכינים את הכלים ויוצאים מראש לאן שיקחו אותנו האופניים.
מקיפים את הפארק ממערב צפונה רוכבים על השחור ועוברים לירוק.
בצד הדרך רקפות, נרקיסים, ומיני זעתר ....
|
|
|
אחרי כ 4.5 ק"מ ראינו סינגל יורד דרומה. היינו ללא מגינים - אבל פליקס רצה לתת לזה צ'אנס. ירידה קלה ואז מתגלים מדרונות סלעים לא עדינים. אלברט מסרב להמשיך ואנחנו חוזרים לשביל המרכזי. אלא שממש מהיכן שיצאנו לסינגל, ממול, מגלה סינגל אחר, שנראה עדין ומזמין זורם מזרחה ואחר כך צפונה.
מנסים,
נכנסים ומגלים עונג מזדחל... סינגל מצויין לא טכני במיוחד ארוך ומסולסל 3.5 ק"מ אורכו ולמרות עצירויות קלות במקומות שהטכניקה דרשה מיומנות, הזרימה משגעת והעונג מושלם, החיוך כובש את האופניים והשם של הבלוג מוצלח - איזו דרך נהדרת לחגוג יום הולדת !!!!
|
הסינגל |
|
מבט אל מעלה הסינגל
אלברט יורד באטרף
פליקס עוקב אחרי אלברט התלמיד ....
|
| |
מקס !!! היית מתחרפן שם אני מבטיח לך...
אבל לכל ירידה יש סוף וכשאנחנו מסיימים אנחנו מתחילים לעלות ימינה כלומר מזרחה. עליה חביבה שסוחטת מאיתנו כוחות והתרגשויות - 2.5 ק"מ של עליה שבה עלינו כ 110 מטרים ואז מגיעים לנקודת המנוחה הראשונה. הקור מתחיל לפשוט על המקום למרות השמש שהיטבה איתנו ואנחנו ממשיכים לעבר המסלול ההיקפי הנקרא k21.
מכאן כשמונה ק"מ עד לחזרה לנקודת היציאה.
בקיצור שעתיים של רכיבה רצופת הנאות, מרתקת ומחוייכת. הכל לכבוד החבר מקס - שהקב"ה יתן לו הרבה שבתות למנוחה וחגים וזמנים לששון....
|
|
|
טווח גובה
168 Meter (גובה מ 248 Meter אל 416 Meter)
טיפוס מצטבר 316 Meter
ירידה מצטברת 330 Meter
מהירות מקסימלית 41.4 קמ"ש
מהירות ממוצעת (כולל עצירות) 8.1 קמ"ש
|
|
אלברט תוך כדי הרכיבה בסינגל בקלוז אפ טיבעי.... |
|
|
09/01/2010
|
|
טוב, כבר היינו בציפורי והמסלול ההוא מ 31 לינואר 2009 נמצא כבר מאז בבלוג הזה. אז זה היה יום גשום מטורף, חוויה שלא תשכח לעולם. כמויות המים והבוץ והאירוח של משפחת סולימן בכפר משהד כפי שרק בני ישמעאל יודעים לארח.
המסלול של היום היה מתוכנן להתארך על פני 30 ק"מ אבל משהו בהבנה שלי את אומד המרחק לא עבד אבל זה לא פגע בתוצאה שייצרה לנו מסלול כיפי, מענג, קל טכנית ובינוני בסך הכל, כששינוי פני השטח בגלל סלילת כבישים מאלץ אותנו לאלתר ולסיים אותו מעט באיחור יחסית.
אבל שוב, התוצאה פשוט כייפית. המסלול כולל עליות יפות ירידות לא פחות יפות, אתרים היסטוריים, סינגל מעולה (אך קצר מידי) צליחת נחלים ולמעשה כל מה שעושה חווית רכיבה למחוייכת, מצוחקקת ונעימה.
התחלנו שוב בהסוללים יורדים דרום מזרחית ועולים לעבר גבעת כובסר, חצית הכביש לעבר ציפורי, עליה של 2.5 ק"מ , הקפת ציפורי מדרום ירידה מטורפת מהר הושעיה, עליה לעבר קבר רבי יהודה הנשיא, ירידה לבית העלמין - גלישה בסינגל בתול לעבר שביל שמוביל למאגרי טיהור השפכים של הסוללים, עליה ליער הסוללים.
|
|
|
|
|
כלנית סגולה
כלנית לבנה
ליד מתקן טיהור הסוללים בדרך ליער הסוללים
אפקט המים ביום של שמש נעימה..
|
לכאן הגענו אחרי התברברות קטנה וכאן גם עשינו הפסקה לאוכל ומנוחה.
מכאן גלשנו בירידה מעט טכנית לעבר שביל שמוביל אל הכביש הגובל במאגר בית נטופה. חוצים את הכביש מתחתיו ויוצאים צפונה לעבר חירבת רומה. החירבה הזו שהיא אתר ארכיאולוגי נתפסה על ידי בדואים שהקימו בה מאחז בלתי חוקי ... שלא יפונה כנראה, בעוונותינו..
על החירבה אנחנו מסנגלים מעט יורדים חזרה לעבר השביל המוביי למאגר בית נטופה, מגיעים אליו, עולים צפון מערבית לעבר הגן הלאומי ציפורי , מקיפים אותו מצפון - רוכבים דרומה לצד הכביש, מגיעים לשערי המאגר הסגורים לרוכבים וממשיכים על השביל שצמוד לכביש ממזרח.
|
|
|
| |
חירבת רומה מבט למזרח
|
כשרואים שאין עוד דרך לרכיבה חוצים את הכביש בזהירות רוכבים לצידו ממערב חוצים נחלים ועיינות יפים וכשאים ברירה חוצים אותו שוב ורוכבים במקביל לו ממזרח עד לצומת יפתחאל - אלון הגליל. חוצים את הכביש דרום מערבית במעבר החציה (התנועה שם עמוסה ומסוכנת) ורוכבים על השביל בתשעים מעלות לכביש.
כאן זורמים עם השביל שמאלה מקיפים את יפתחאל ואת חורבת יפתחאל ממזרח. פונים שמאלה שוב לעבר הכביש במעלה שלוקח אותנו שמאלה - חוצים את כביש 738 מתחתיו ועם השביל גולשים / מטפסים שמאלה לעבר הסוללים לנקודת המוצא לא לפני שחוצים את נחל ציפורי.
|
|
נתונים:
אורך: 44 ק"מ
טיפוסי מקסימלי 190 מטר.
סה"כ טיפוס 590 מטר.
סה"כ ירידה 526 מטר.
מהירות מקסימלית 42.4 קמ"ש.
מהירות ממוצעת (כולל עצירות) 10.5 קמ"ש
|
|
|
כדי להוריד את המסלול:
|
|
|
|
|
|
|
24/01/2010
|
אחרי ימים גשומים ביותר בירורים העלו שפארק קנדה רכיב.
הפארק הזה שהיינו בו לפני כשלוש שנים וגם לפני כשלושה שבועות - כשבפעם האחרונה היינו שם תוך ביצוע הסינגל השחור היפייפה - קרא לי כי ביקשתי להעלות מעט את קושי הרכיבה לרמה בינונית לאור שיפור עצום ביכולות שלנו בשבועות האחרונים.
יכולות שהשתפרו בעיקר בגלל המסלולים הארוכים יותר, משמעת, תזונה נכונה והרבה ספורט אירובי נוסף שכמעט כולנו עושים בחודשים האחרונים.
הודעתי לזוגתי מראש על הקושי שיעלה והיא, שכבר לא רכבה הרבה (מידי) זמן - חששה אבל סמכה עלי שנתחשב שנחזור לאחור וכו' ...
עם קביעת המסלול חיפשתי מעט בפורום טיולי אופניים ונעניתי מידית כמעט על ידי רז גורן ממובילי קבוצת רכיבה נהדרת שמי שרוצה להכיר מעט מסלולים בארץ לא יכול לדלג על האתר הנפלא שלו, עמוס תמונות, קיבצי gps וחוויות רכיבה מעוררות קנאה והשתהות.
רז הציג בפני מסלול שבוצע על ידי הקבוצה שלו ושאורכו כ 42 ק"מ בעוד אני ביקשתי משהו בסביבות ה 35 ק"מ. לכן החלטתי שנעשה מסלול די דומה אבל בכיוון הפוך.
וכך היה - מיסטר פליקס לה-בובלין שוב הסתגר במצב דום שתיקה ואלברט הודיע שהוא מגיע. היתר לא השיבו כהרגלם בשבועות האחרונים, כל אחד וסיבותיו הוא. הפעם, אדיר, הגו'ניור, הסביר שהוא מותש מכל האימונים של השבוע ושהוא מבקש לישון בכיף. לא לחצתי.
התחלנו מנקודת היציאה של פארק קנדה. הפעם לא הקפנו מדרום אלא משכנו מיד מזרחה על דרך איילון. מכאן בתוך מעט עליות וירידה אחת חזקה משכנו דרומה ושוב מזרחה לעבר נווה אילן וחירבת מצד.
המסלול אחרי הגשמים מהודק ומדליק, ריחות של זעתר טרי ואלפי רקפות פורחות בורוד ובסגול. גם הכלניות קידמו את פנינו וחדוות הרכיבה בשיאה.
כשאנחנו מגיעים לכניסה לגן לאומי יהודה מול תחנת מימסר של חברת החשמל - אני בוחר לפנות שמאלה על המסלול האדום ולעלות לעבר חירבת מצד.
כאן הופך המסלול לטכני ומפרך. עליה קיצונית בפריכותה, דרדרת סלעים ואבנים בינוניות וגדולות חוסמים את הדרך מכל הכיוונים כשהעליה תלולה בתוך יער אלונים ואורנים קריר וסבוך. אירופה !!
מגיעים לאבן המיל.
ממשיכים ותוך כדי רכיבה אני מבחין בקשיים אצל בת הזוג שלי שהופכים בהדרגה לעיוותים בשרירי הפנים. הבולענים בצידי המסלול מלמדים שאם חלילה תהיה לנו נפילה או משהו דומה, הסוף יכול להיות לא נחמד... אלברט מתבקש להעצר כדי שנוכל להמתין בג'נטלמניות גדולה לגברת.
הגברת היחידה מגיעה ותוך כדי טחינת השרשרת - בום !! נופלת בדרופּ חופשי, על הצד. החבר לחיים, מודאג מנסה לרוץ לעזור נתקל בסירוב לא מנומס שהכל בסדר וש"נקווה שההמשך קל יותר"...
"קל יותר", עלאק....
המשך העליה קיצוני עוד יותר. נחלים של מים חצבו את המסלול, עשו ממנו בטרונות ובולענים .... אין מקום יותר טוב מזה לעצור, לתת לדופק להרגע ולהוציא קיטור....
|
|
אבן המיל
תחילתה של עליה מטורפת....
המשכו של השיפוע....
|
|
ואז מקבלים החלטה. לקום !! להמשיך לדחוף ולטפס את הדבר הזה . הדפקים עולים שוב, הרגליים לוחצות כי הרי ברור שבקצה העליה תהיה לה ירידה חביבה...
אז זהו באמת עולים ועולים ועולים ועולים ועולים ....
ואחרי שעולים מגובה 420 לגובה 550 ניצבת חירבת מצד.
הנוף מסביב מדהים... שווה את העליה בתנאי שגם תבוא ירידה שתספק את הרוגע והאופוריה של רכיבה אחרי טיפוס. ממול נווה אילן מעלה החמישה - קריית ענבים, שורש בדרום, וממול צפונה, מודיעין קריית ספר.
אנחנו יורדים מעט מהכלים מצטלמים - מחפשים רקפות ונופים ועולים שוב לאופניים, בדרך למטה כדי להמשיך ולגלות מה הדרך תראה לנו.
|
חירבת מצד על הדרך העתיקה מירושלים
עולים לחירבת מצד - האביב מקדים והפריחה כבר כאן |
|
אחרי חירבת מצד ממשיכים על השביל לעבר צומת שבילים שחור / ירוק - הירידה קצרה מידי, 20 מטרים סך הכל, לא מורגשת אבל מבטי עויינות..???? מורגשים ועוד איך !!
יהיה בסדר, המסלול מעגלי, אני מבטיח... - יהיו ירידות נהדרות, את תיראי.
אלברט עושה הכל אופטימי, זה כיף, הוא אומר שוב ושוב וכמעט מאמין לעצמו.
בצומת השבילים אני בוחר את השחור, הדרך לשער הגיא - נווה אילן, וכצפוי : עליה !! אנחנו בגובה 530 ואנחנו עולים 275 מטרים במסלול באורך של 3.100 מטרים !! יפה... (שמישהו יחשב את הזוית ) אני מנסה לעודד את זוגתי ... המבט שלה מחזיר לי עיניים רושפות ... פרצוף אדום וחוסר סבלנות נורא...
נו, טוב אני חושב לעצמי - עוד מעט תהייה ירידה.
עכשו אנחנו כבר בכניסה צפון מערבית לנווה אילן. על השביל חניון חביב עם ספסלים ומפות שבילים. אנחנו לא מתעכבים ואני מושך לעבר היציאה מנווה אילן כדי לצאת חזרה על שביל כחול. הדיונים בעניין מציאת השביל לא מסיתים אותי למזלי מלימוד המסלול שעשיתי ואכן, ביציאה ממתחם המלון של נווה אילן מצאתי את השביל הכחול פניה ימינה.
- פנייה ????? צלילה !!!!!
האופניים הפסיקו לציית - הם נכנסו לאמוק מטורף, הצלילה בג'י אדיר לעבר נחל אילן - המסלול הכחול נבלע על ידי הגלגלים במהירות אדירות. השביל לא מושלם, לא כזה שאתה מתמסר למהירות ויושב בנחת, לא !! בכלל לא !! הידיים אוחזות בכידון באחיזת ברזל - החריצים שנכרו בשבילים על ידי הגשמים גם הם מוסיפים למתח והחשש מהתהפכות הוא מוחשי - אבל השביל סוחף אותנו ותוך דקות מסתיימים כחמישה ק"מ או יותר נכון בק"מ ה 18.5 נכנסים לשביל הירוק וממשיכים בו עד השביל האדום קצת לפני 22 ק"מ.
ממשיכים על האדום ..הרגליים כואבות מלחץ על הפדלים (אני בלי קליטים מאז קריעת הרצועה) אחרי שלוש מאות מטרים חותכים ימינה מתחברים לשחור רוכבים עליו כק"מ עד שמזהים פניה שמאלה לעבר הרכס הדרום מזרחי של פארק קנדה. שם פונים שמאלה על השביל הירוק ודרך שעולה ויורדת, יורדת ועולה עד לסיום עם עליות קיצוניות קצרות מאוד שמחברות אותנו שוב לנקודת ההתחלה סגרנו 30.4 ק"מ.
מגיעים מיוזעים, נושפים ורושפים, מחוייכים ומבולבלים מאמץ נפלא שכזה לאהובתי, זה הרי כל כך קטן עליה שכל הדרך הביתה היא ביקשה לדעת כמה עלינו סך הכל והנה הנתונים.
|
|
ככה זה נראה בסוף העליה ....
|
|
|
|
נתונים:
טווח גובה
458 Meter (גובה מ 241 Meter אל 699 Meter)
טיפוס מצטבר 664 Meter
ירידה מצטברת 689 Meter
מהירות מקסימלית 38.5 קמ"ש
מהירות ממוצעת עם עצירות 8.2 קמ"ש.
סה"כ זמן רכיבה כולל עצירות 3:43:28
דופק ממוצע 140
דופק מקסימלי 180
אחוז שריפת שומנים 14% |
|
01/02/2010
|
יום שישי. מזג אויר נפלא. המדבר קר - קרירות שמזהים רק במדבר בחורף והריח של האדמה המיוחדת של אזור מצפה רמון חודר לנחיריים.
אני מתכנן רכיבה על המסלול של יגאל עומר, ממדרשת בן גוריון לעין עוקב וחזרה עם שינויים כפי שיתאפשר.
המסלול המתוכנן הוא באורך כ 22 ק"מ. אני מניח מראש שבגלל השטפונות באזור אנחנו נטעה מעט ונאריך את המסלול. זה נכון.
מעמיסים את האופניים ונוסעים לחניון שבכניסה למדרשה. מבט בזוית העין מזהיר אותנו מפני ישמעאלי שמביט ברכב ללא הרף. תיק הכלים הזוהר שנשא בידיו מרתיע אותנו מעט יותר. אבל אין ברירה עולים על האופניים ורוכבים חזרה דרומית לגדר המדרשה לכיוון מערב. בסיום הכיוון הזה של הגדר פונים איתה ימינה צפונה עד לסיומה - שם כמאה מטרים אחרי הגדר סימון שבילים שחור - רוכבים עליו מזרחה עד לצומת שבילים - לוקחים את השביל השמאלי ביותר - סימון שבילים ירוק עד שמגיעים למנחת מטוסים קלים - עוקפים אותו מימינו מהצד הדרומי - מגיעים לקצהו שם על השביל המסומן אדום ממשיכים וחוצים את קצה המנחת כך שמגיעים למדרון תלול - מסוכן ומדודר - שמורת טבע מצוק הצינים - רוכבים עליו בזהירות מקסימאלית.
בקטעים מסויימים אין מנוס, יורדים מהאופניים כדי לא להגיע לחדר מיון. פשוט לא רכיב - המים והזרמים חצבו בשביל חריצים אדירים ובלתי ניתנים למעבר.
אחרי ירידה של כ 2.5 ק"מ חוצים את נחל צין עולים כשלוש מאות מטרים לכיוון דרום מזרח ואז פונים בפנייה חדה ימינה דרומה על שביל מסומן כחול לעבר היעד - עין עוקב.
הדרך נהדרת, מסומנת היטב למרות סימני הגשם הכבדים ושימוש הסימון באמצעות אבנים לצד הדרך.
לאחר זרימה די טובה עליות וירידות קלות מגיעים לנחל עוקב. בנחל מים עומדים שלמרות העדר הזרימה הם מראה די נדיר .
אחרי מנוחה קלה ממשיכים הלאה ועולים מעט עד לשביל שמוביל לדלתא שמשבשת את הסימון ואת הדרך. חוצים אותה ועולים על שביל שממשיך דרומה לעבר החניה שלצד המעיין - עין עוקב.
לכאן הגענו כשטרקטורונים של משטרת ישראל שעקפו אותנו בדרך חנו כבר במקום נושאים את נוסעיהם על גבם. המוזיקה המזרחית הצווחנית שבקעה מאחד מכלי הרכב המלווים אילצה אותי לצרוח בכל הכח כדי שיורידו את הווליום. רק כשהוספתי שזו בושה שכך נוהגת משטרת שיראל בטבע הורד הווליום תוך 10 שניות לעוצמה סבירה.
מהחניון ירדנו למטה לעבר המעיין והגבים.
נוף מדהים במקום הזה. הגבים חצובים בסלע גיר מלאים במים והקילוח שנמשך עדין פיתה אותי לשתות למרות קולות המחאה שהזהירו אותי מדיזינטריה, מחלות מעיף וירוסים ומה לא. טעם המים מלוח למדי אבל נראה לי שעשיר במינראלים .. מידי...
רכיבה קלה לאורך הקיר הגובל בגבים כדי לא לקלקל כלום ואנחנו במעין - עין עוקב.
המים קפואים. בני נוער שנמצאים במקום קופצים למים בטרח אדיר ואנחנו נחים לנו תוך כדי לעיסת תמרים ממולאים באגוזי מלך.
אחרי הפסקה חוזרים על אותו שביל מחפשים את סימון שביל ישראל מוביל מערבה לעבר נחל צין בואך שדה בוקר.
אבל המסלול מטושטש כולו וכשרואים שילוט שמכוון לעבר שדה בוקר כמסומן אדום, אנחנו טועים וממשיכים על השביל הכחול.
אחרי כשלושה ארבעה קילומטרים חשנו בטעות והחלטתי לחתוך לא על שהביל - אלא בתוך שפך יבש של נחל צין לחתוך חזרה לכיוון מה שנראה לי המיקום של השביל שנעלם.
מספר דקות של רכיבה לימדו אותי שהאדמה רכה מידי והפידול בלתי נסבל מה גם שחשתי כמי שפוגע בטבע וחורש בו חריש לא רצוי. חזרתי חזרה לשביל הכחול חזרה על לאותה צומת שבה שילוט לכיוון שדה בוקר. שם, על השביל האדום ולמרות שילוט אזהרה למכוניות כי מםאת בטיחות אסור לנוע על השביל צמצמנו לכיוון שדה בוקר.
הגשם והשטפונות מחקו כל זכר לשביל האדום - החבירה אליו נמשכה שוב לפי חוש הכיוון ואכן לאחר כמה מאות מטרים גילינו אותו שוב. הכיוון לימד שוב שהוא החליף את שביל ישראל מבלי שהדבר הזה יוזכר היכן שהוא. השביל שוב מקוטע מפעם לפעם כשחלק מהרכיבה עליו היא על אדמת חצף טחוחה, קשה מאוד לרכיבה ולעיתים מאבדים או את הכוחות או התנע ונופלים.
בנקודה מסויימת בצד השמאלי של הנחל - על הגדה הדרומית יותר מגלים מעלה תלול. זה השביל האדום. עולים עליו שוב ורוכבים בנוף מדהים. שדה בוקר משקיפה מלמעלה מימיננו, עד לכביש פרובנסיאלי משדה בוקר לעין עובדת.
כאן פונים ימינה לעליה די תלולה אבל נחמדה לכיבוש - מובילה למדרשת בן גוריון מדרום, כ 2.5 ק"מ של דפקים גבוהים והנאה אמיתית מרכיבה.
סיימנו. אין כמו מעבר בבוקר קר בלב מדבר.
והפארנויה בענין הרכב לא היתה מוצדקת. הנה הוא מחכה לנו... |
|
|
|
נתוני הרכיבה:
טווח גובה
199 Meter (גובה מ 328 Meter אל 526 Meter)
טיפוס מצטבר 336 Meter
ירידה מצטברת 332 Meter
אורך 28.4 ק"מ
דופק ממוצע: 134
דופק מקסימאלי: 179
קלוריות: 2696
אחוז שריפת שומנים: 16% |
|
|
|
|
04/02/2010
את סוף השבוע הזה ביקשנו להעביר ברכיבה מידברית. אז רכבנו בעין עקב ונהננו מיום שמש נהדר, נופים וראות מושלמים ובטלפון אמר לי ירון שמחר אומרים שיהיה אובך נורא.
אבל אני כבר כאן השבתי ואני מתכוון לרכב מחר עם "בכל אופן גולן" ו I-bile ממצפה רמון.
עם בכל אופן גולן של איקי רהט יש לנו רק נסיון טוב. כבר רכבנו באירועים שלהם ארבע פעמים, אף פעם לא התאכזבנו.
אז יהיה אובך. במדבר זה יהיה מעניין...
וזה היה מעניין, כייפי, אקזוטי כפי שיתואר להלן. |
|
המפגש ב i-bike בשמונה וחצי מצפה רמון. בוקר קר.
זה מסמן את המשך היום כי הרוח כבר החלה ועד ליציאה הרוכבים מתחבאים מאחרי המבנים מחכים להעלאת הדופק עם הרכיבה.
ב 9 בבוקר יוצאים יותר ממאה רוכבים בהם כמה רוכבות בודדות...
ערב קודם בקלאב רמון הכרנו את יפה ומיכה שוורצמן מכפר יונה. כמה נחמד לגלות שיש עוד זוגות שיוצאים לרכיבות. אחרי לילה עם זכרונות ילדות, איזכורים וחוויות מצחיקות הגענו יחד למקום היציאה. על אופניים.
אנחנו יוצאים לדרך. ירידה מדהימה וארוכה לנחל א-ריחא , שחוצה את מישור הרוחות.
|
רוכבים ורכובים בנחל אריחא
אלה אטלנטית - מאיפה היא הגיעה לכאן ?
|
|
אחרי ירידה של כ 13.2 ק"מ עליה קצרה של כק"מ וחציית כביש 40.
שוב ירידה של כשני ק"מ ועליה של ק"מ בנוף מדברי מרהיב - כאן מתגברת הרוח באופן משמעותי וענני אבק מתרוממים באויר. המסע הופך אקזוטי ובמקומות מוסיימים מדוושים קשות כנגד הרוח.
|
מיכה שוורצמן - לא רק אזעקות..
יפה שוורצמן
האובך משנה את הצבע
|
|
ככל שהמסע מתקדם ככל שהרוח גוברת.
לאחר כ 26.5 ק"מ מגיעים את המצוק המוביל למצפה רמון ממזרח. העליה תלולה יותר והשביל שבדרך מציג נוף מטריף לעבר המכתש הגדול חסום על ידי האובך והאבק והראות הגרועה.
לקראת סיום המסע עצירה לתמונה משותפת ליד התצפית הקלאסית של המכתש הגדול.
החברים ממתינים ככל שניתן לאחרונים שבנו ומצטלמים:
|
|
|
|
|
בסיום מתקבצים שוב ליד ה i-bike נהנים מארוחת צהרים קלה וחוזרים ברכיבה נהדרת חזרה לקלאב רמון.
אגב, בסיור ב i-bike גילינו מקום מצויין לשהיה ולינה במצפה רמון, אלטרנטיבה חכמה לגיחות הבאות שלנו לאזור שאמור לדעתי להיות מרכז ספורט אתגרי בינלאומי נפלא ורק מעט יוזמה ועידוד ממשלתיים יכולים לעשות במקום שינוי מדהים שכבר ככה, מתחיל, כנראה, להתחולל.
|
|
|
|
18/05/2010
|
את היציאה הזו לרכיבות אופניים בחו"ל גיבשנו במסע אס. אם. אסים קצר. כמעט כולם הודיעו שיצטרפו. אלברט ופליקס היססו.
אלברט שילב את הנימוקים לאי ההגעה בכך שהוא עדין באבל על מות אחיו היקר ופליקס בסיבות אישיות.
אלברט התנדנד מפה לשם ופליקס התקשה להסתיר את רצונו העז לבוא.
לקראת הימים האחרונים לנסיעה החלטנו להתלבש על פליקס. אלברט לא יכול היה להגיע כי הוא טס לנסיעת עבודה בסין. חבל ..
לצערנו גם הנסיונות להביא את פליקס נכשלו ורק בגלל ביריוקרטיה ישראלית מעצבנת נגדע הנסיון הזה בהפסד כמה מאות דולרים אבל בצער גדול יותר בשל העובדה שהרוכב המדהים הזה לא הגיע לחוות איתנו חוויה מרתקת, מענגת, משובחת ומהנה מאין כמוהה.
הבטחנו שהפעם הבאה הוא יהיה איתנו ויהי מה - כמו שאומרים "ראס בן עמו..."
את הידיעה על האפשרות לרכב בטוסקנה קיבלנו באמצעות המיילים של חברת קלאב ג'יראפ שאני מנוי להם. הידיעה היתה קצרה ונדמה לי שהרשימה שלנו מילאה את הטבלה של הנוסעים במהירות הבזק כשגם כאן, (כמו בכל מקום...) מקס לוקח את המקום של האח הגודל של מיכה וממלא עבורו את הטפסים כדי להבטיח שהבדרן בגנים הזה יגיע גם הוא... ומיכה מתקשר לארז כדי שגם הוא ירשם ואנחנו מטפלים בעמי, בני וניק קופלוף השכן החביב שלנו.
לקראת הנסיעה קיבלנו פרטים איך להביא ומה להביא ואיך להכין את האופניים. הרשימה מצויינת ממצה וקולעת ואין מה להוסיף עליה. נראה שניר בנימיני מקלאב ג'יראף לא רק יודע לרכב אלא גם מכיר את העבודה שלו בכל מה שנוגע לנסיון בציוד הדרוש להגעה למסע רכיבה בחו"ל.
אני דאגתי שאת האופניים שלי ושל ורוניק וגם של ניק תכין לנסיעה החנות של לזמי בכפר יונה. החנות המקומית שלנו הוכיחה את עצמה כבר תקופה ארוכה והחבר'ה שם ארזו לנו את האופניים כמו מקצוענים, ללא תשלום וללא שום נסיון להוציא כספים על דברים שלא נזקקנו להם. לעומת זאת מקס מספר שרוזן את מינץ נתניה "קנסו" אותו בסכומי עתק (הבחור שילם אם הבנתי נכון 1700 ש"ח על קראנק שלדעתי לא היה דרוש - אבל מי סופר את דעתי ... ...) וגם דרשו תשלום עבור האריזה כשבסופו של דבר גם שכחו שם להוציא מהגלגלים את האויר על פי הוראות הבטיחות של אל על... אבל נסענו כדי להנות ולא כדי לערוך השוואות מחירים שבכל מקרה יעניקו יתרון בולט לצד אחד בסיפור הזה.
|
שעת הטיסה נקבעה ל 6 בבוקר וההגעה ל 08:45 שעון רומא. לכן יצאנו מהבית ב 02:30 כדי לא להקלע ללחץ זמן בגלל האופניים אחרי שכל הזוגות הועמסו מצויין על הרכב . הכל תיקתק מצויין - בנמל התעופה חיכו לנו והאופניים עלו מיד לטעינה אלא שהנמל עצמו היה עמוס באופן יוצא דופן. בכל מקרה המפגש בנמל התעופה כשכולם מדוגמים ומתוחים לקראת חווית רכיבה חול"ניקית - עשה לנו טוב והחיוכים המוכרים התחילו לרוץ חופשי.
|
|
בנמל התעופה חיכו לנו רופרט - בעליה של החווה גראפאגנה וחותנו ברונו המיתולוגי. כך גם נפגשה כל קבוצה הנוסעים, עמי מדיני, בנו עומר מדיני, סיוון מקיבוץ שמיר, אילן שחם הצלם התותח מפורום אופניים בתפוז, אישתו שרון, וכך היינו לקבוצה של 14 שבאה ראתה וכבשה.
רופרט הציג בפנינו מידית את יכולות האירגון שלו. תוך חצי שעה, אחרי הפוגת קפה היינו ברכבים בדרך הארוכה מרומא לחווה בטוסקנה. כל המטלטלין, כולל האופניים משופצרים לרכבים, עמוסים ורתומים לדרך אליה המתננו. אחרי ארבע וחצי שעות נסיעה היינו שם, בגראפאגנה.....
|
הדרך לגראפאגנה - נוף טוסקני ביום יפה |
|
הצימרים בחווה |
|
אחרי ההגעה וחלוקת החדרים הוזמננו לארוחה קלה לפני ארוחת הערב. אחר כך סיכמנו שנרכיב את האופניים. המפתח של פליקס הנעדר, שימש אותנו להרכבת הפדלים ומזג האויר במקום כבר שינה חלוטין את פניו לעומת זה שקיבל אותנו בנמל התעופה של רומא. הכל היה סגרירי יותר, אפור יותר וקר יותר. משהו סימן שהיה כאן גשם, הרבה גשם וכנראה עוד יהיה ...
|
|
אחרי ארוחת הערב הקלה ולאחר שהאופניים גם הורכבו מחדש בידיים של אומנים ...( !!)... והבדיקות העלו שהם במצב טוב יותר מזה שהם היו בו קודם, התארגנו החברים בחדרים כשאני, יובל בני ועמי יוצאים לסיור בסביבה.
השלושה האלו עם מנוע טורבופרופ שמורכב על מטוס הקרב נחדש של מקדונלד דאגלאס ה F23 עלו לבדוק באחד הפיסטינים מתי אני מגיע וחזרו לומר לי. הרכיבת בדיקה זהו העלתה שהחזרה לחוות מכיוון צפון מערב היא עליה בלתי נתפסת בזוית השיפוע שלה, עליה שאנחנו נרכב עליה פעם אחת בדרך חזרה הבית ממסעותינו בימים הבאים.
למחרת בבוקר גשם ומזג אויר חורפי מאוד. רופרט מבואס אבל מתעשת ולוקח אותנו לטיול במערות הנטיפים של האזור. הטיול באוטובוס קצר בנתיבים מפותלים ומעיקים גורמים לכמה מאיתנו בחילות וחולי - עד כדי כך שניק מחליט יותר מאוחר שלא ייצא לרכב בגלל שחש ברע.
הטיול בסביבה הוא לא מהעניין הגדול שלנו במסע הזה ואנחנו מבקשים מרופרט שמה שלא יהיה נצא לרכב. רופרט מוכן להכל ואנחנו קובעים לצאת לרכיבה תוך חצי שעה!!
|
|
היציאה היא מהחוות צפון מערבה כלומר לעבר העיירה וילטה Villetta ממנה עולים לעבר פיאנאצי', שם טיפוס קיצוני של כ 170 מטרים עד שמתחילים ירידה חביבה לאזור קומונאלה, ומשם ממשיכים לעבר טירת גראפאגנה ( Castiglione di Garafgnana) משתעשעים בעליות על פאווה איטלקי וממשיכים לעבר הבאר המקומי כדי לשתות משהו ולהמשיך במסע.
בעוד אנחנו רוכבים ומאמצים את המוח לחשב את הכוח כדי להשלים את העליות על אוכף הרכיבה - אילן שחם, טייס צלם, עולה יורד - יורד עולה כדי לקבל את זויות הצילום הטובות ביותר והכל כשהוא נושא על גבו ציוד צילום למכביר, ללמדך שצלמים אין להם גרוויטציה..
|
|
|
נופים מ Castiglione di Garafgnana |
הקלקה על המפה תיקח אתכם למלוא פרטי המסלול כולל גבהים וכולל אפשרות להחליף למפת גוגל ארץ
טווח גובה
375 Meter (גובה מ 350 Meter אל 724 Meter)
טיפוס מצטבר 625 Meter
ירידה מצטברת 620 Meter
מהירות מקסימלית 47 ק"מש
מהירות ממוצעת 10.2 קמ"ש
סה"כ מרחק 30.490 (מחלוקת בין הגי' פי אס שלי לזה של אילן...)
בדרך מתברברים עמי ובני וממשיכים לעבר קסטלונובו ומאלצים את רופרט הנמרץ לקרוע את הקסטות שלו כדי להשיג אותם ולהחזיר אותם אלינו על גדות האגם המדהים לאגו די פונטיקוזי ( Lago di pontecosi) . בינתיים בהמתנה התחיל מקס שיחת חולין עם הזקנות המקומיות שיצאו החוצה להנות מהשמש שביצבצה לה זמנית. חשבנו להשאיר אותו שם עוד כמה דקות עד שברונו ואומברטו האיצו באנו לעקוב אחריהם כדי לחבור אל האבודים שבחבורה על גדות אותו אגם.
כאן מצטלמים וצוחקים כמו ילדים נלהבים אנחנו רוכבים שוב לעבר העירה פונטיקוזי ומכאן מטפסים טיפוס מתון לעבר החווה עד לקצה המסלול שם מחכה לנו עליה קצרה וקורעת - בדרך למקלחת ולארוחת ערב מדהימה.
בסיום ארוחת הערב מגיע ברונו המיתולוגי עם בקבוק גראפה מקומית שעשוי מפירות יער מקומיים, שעורה, ועוד משהו ששכחתי ושעושה את הראש מאוד קליל.
כאן גם נכנס משחק הפיקטו'נארי שהמשחקים בו, למרות הצעקות הצחוקים והרעש האדיר לא הצליחו להעיר את מקס וגירדו מעט את שנתו של אדם.
לילה טוב מחכים למחר - ואגב : כמה קלוריות שרפנו ???. כי עמי לא שרף יותר מאלף חמש מאות ... |
|
אלבום התמונות
|
19/05/2010
|
את הבוקר שלאחר הרכיבה הראשונה התחלנו בארוחת בוקר מעשה ידיה של אנג'לה רעייתו ההיפר אקטיבית של רופרט. אנג'לה יודעת לבשל, ואוהבת לצחוק, זה המעט שניתן לומר. בערב הראשון כולנו נהננו ממנות צמחוניות בגלל הכשרות. גם ביום שלאחריו הרוב הצביע על צמחוני /כשר. ונראה היה שזה נתפס טוב הרעיון הזה אצל רובינו. עם הזמן היא הוסיפה למי שביקש לאכול בשר, בשר פרגית מתובל וחזה עוף. אנחנו, הסתפקנו בצימחוני וזה היה משביע וטעים ברמות של הרמת גבה בכל פעם שטעמנו מהמטבח שלה.
לכן גם מהזוית הזו הכל נראה מצויין.
מה שהכביד על ההרגשה היה היום הגשום. רופרט חיכה מעט כדי לראות אם יהיה שינוי ואם הגשם הזה, שלא הפסיק לרדת יפסק מעט.
כשכלום לא השתנה הוא הודיע שבשעה 9:30 ניסע כולנו לעיר רוקה כדי להנות מהיופי שלה בזמן שמזג האויר יקבל החלטה אסטרטגית להשתנות.
יצאנו - ונהננו. העיר מוקפת חומה עתיקה שהגנה עליה בהיותה מרכז מסחרי גדול ועשיר בימי הביניים להעברת סחורות מאסיה למערב אירופה ובתוככי החומה כמות בלתי מוגבלת של חנויות מצודדות ויפות - מתכון מזמין לישראלים להכנס ולהחזיר הביתה מעט מתנות ומזכרות למשפחה.
גם בית הקפה שנכנסנו אליו היה מעוצב להפליא באסטתיקה איטלקית ייצוגית והטעם של הקפה התאים למוניטין האיטלקי המכובד.
|
My Name Is Lucca
|
|
|
|
|
בין חנויות הביגוד לחנויות הפרחים לבתי הקפה נמצאה בעיר תערוכה של מכוניות לאנצי'ה שהוציאה מאיתנו קריאות בראוו עלאלאנצי'ה !! מהסרט כבלים.
ככל שלוקה היא עיר יפה וככל שיש בה מה לראות ולמרות שרופרט גם לקח אותנו לחנות לאביזרי אופניים שהיו בה בגדי רכיבה מהסרטים במחירים טובים ובדגמים שהם פאר היצירה - ולמרות שהמוכר האיטלקי התמוגג מההתנפלות הישראלית על הסחורה שלו (אשקארה רוקנו לו חלק מהמדפים ) המסר שהועבר לרופרט היה ברור : באנו לרכב - לא מעניין מה מזג האויר אנחנו יוצאים לרכב !!
ואכן, לא אחד כמו רופרט ירתע מההצהרה הישראלית האנטי דיפלומטית ! חזרנו לחווה כשבראשנו הכוונה והמוטיבציה לרכב לרכב ולרכב.
הוסכם שבשעה 14:30 אחרי ארוחת הצהריים אנחנו מגיעים כולם לרחבה המרכזית שליד הבריכה עם האופניים. אז כך היה ולמרות שהגשם לא פסק הגענו כולנו, עזרנו בהעלאת האופניים על המתקן הנגרר ותוך כמה דקות היינו בדרך, דרך שעולה ועולה לעבר ההר פוסה טרה רוזה שממוקם 1252 מטרים מעל לפני הים.
כאן אנחנו יורדים מהרכב והגשם מתגבר - מעיב מעט על שמחת המוטיבציה לרכב. נו, כבר רכבנו בגשם ומעילי הגשם שהבאנו איתנו היו אמורים לספק לנו הגנה סבירה ובפרט כשבדרך כלל יש המזל הזה שבא כשמתחילים לרכב.
אבל המזל הזה לא בא, ככל שרכבנו, ככל שהגשם התגבר. ככל שרכבנו ככל שהתבהר לנו שאנחנו גם עוד עולים כי אחרי הירידה והפיתולים בגב ההר הזה באו העליות. והטמפרטורה שיורדת... והקור שמחלחל וחודר את שכבות ההגנה שהעמסנו על עצמנו וגם הרוח שחודרת בעד לאריגים הרטובים ומקררת את האצבעות של הרגליים ושל הידיים.
ויש גם את השלוליות. שמרטיבות את הרגלים ואת הגרביים ואת הנעליים ואת המכנסיים והחולצה והאפודה ואת מעיל הגשם וזה הופך לקשה !! קשה מאוד.
|
|
יוצאים לדרך פוסֶה די טרה רוזה
חיים בתוך ענן קפוא יער סַאלֵרה
אילן שחם - הצלם שלא הוציא הגה מהמצלמה
|
|
בשלב מסויים מתבצעת הרכיבה בתוך ענן קפוא. הראשונים ממתינים לאלו שאחריהם ואלו שאחרי ממתינים לאלו שאחריהם והכל כשמעולם לא מדמיינים הרוכבים שאפשר לרכב כשהידיים רועדות מקור והשיניים רוטטות ומתופפות סמבה, רומבה, רוק מתקדם וגם מטאל. בכל עצירה החברים מניעים את הגוף, רוקדים, קופצים, מתאגרפים עם האויר ומה לא כדי להניע את הדם ולחמם עוד מעט את הגוף הקפוא.
בשלב מסויים אחד מאיתנו, שניסה להשתין ממעמקי איבר קפוא סיפר שהאיבר השלישי בחשיבותו בגוף נפצע כשזרם השתן התפרץ החוצה בזמן שהיה קפוא. יותר מאוחר בחדר, כשהשתין שוב שמעו אותו צועק מבחוץ וזה לא היה בגלל הברך של מיכה...
|
|
תירקוד היא אמרה להם תירקוד - ריקודי עם בפארק הלאומי של אלפינינו טוסקו אמיליאנו
חיוכים קפואים |
|
אחרי טיפוס עד לגובה 1582 מטרים ולאחר כ 11.7 ק"מ של רכיבה רטובה עד העצמות במגמת עליה, מתחילה ירידה. הירידה ברובה בכביש רטוב וחלק והזהירות הנדרשת גורמת להפעלת ברקסים כל כמה שניות, הסיבובים והעיקולים מזכירים לי מאוד את התמונות בשידורים מהטור דה פראנס או את הגי'רו של איטליה (שעובר כשלושים ק"מ מהמקום שבו רכבנו ביום הזה) - והמהירות מטפסת אבל מוגבלת בידי אדם עד למקסימום של 47 קמ"ש.
רק ממש קרוב לחוותו של רופרט עליה קטלנית קצרה מסיימת את המסע הרטוב.
האנשים יורדים מהאופניים פולטים משפטים כמו: "לא היה צריך את זה "... זה היה מיותר ועוד. אבל למחרת בבוקר למרות סימני הטראומה של הרכיבה הכי אתגרית שעברתי בחיי, כבר ירד מינון הטענות ל:"היתה רכיבה קשה מאוד", או "חוויה מטורפת" ועוד ועוד אולי בגלל שהמקלחת החמה שבאה אחרי החוויה הזו והצחוקים שהשתללו בחווה שבה שהינו, כיפרו על הסבל, הכאב והמאמץ שנדרשו מאיתנו.
בארוחת הערב, הכל נשכח עוד מהר יותר כשברונו המיתולוגי הביא את הגראפה תוצרת בית שלו וגרם לכולנו לחייך מפה לאוזן, עייפים ושפוכים חולמים על מה שיחכה לנו למחרת.
|
הצוות האיטלקי - מימין: רופרט, אומברטו, וברונו |
העליה האחרונה לחווה - הלו !! לפנות שמאלה, שמאלה !! |
נתוני הרכיבה:
טווח גובה
1,114 Meter (גובה מ 483 Meter אל 1,596 Meter)
טיפוס מצטבר 518 Meter
ירידה מצטברת 1,243 Meter
מרחק : 37.36 km
מהירות מקסימאלית 43 קמ"ש.
מהירות ממוצעת 11 קמ"ש
זמן רכיבה 3:44 שעות |
| |
|
|
24/05/2010
|
אחרי שהגראפה של ברונו שקעה, אחרי שהגוף החזיר לעצמו את הטמפרטורות הנורמליות, ואחרי שהדופק הוסדר - צנחו כוחותינו באפיסת כוחות על המיטות האיטלקיות .... נקבע שנפגש כולם ב 9:00 בסלון של החווה.
הפעם ההגעה לא היתה ..."רצופה..." הגענו בחלקים לארוחת הבוקר, חלק מאיתנו אחר רק ב 20 דקות בניגוד לרגיל... אולי בגלל שהעייפות הקשתה מאוד על הקימה.
מזג האויר לא הסביר פנים. לא. שוב הגשם הטורדני ושוב הדאגה ליום רכיבה קפוא שיקבל את פנינו. רופרט הגיע לארוחה אחרי שדאג להסביר לזוגתו של צלמנו כיצד עליה להגיע לויילי סוטו כדי שנוכל לנגוע מהסנדוויצי'ם שהוכנו עבורינו - רופרט הבטיח שמזג האויר היום יהיה טוב יותר לפי דיווחי החזאים ונקבעה שעה ליציאה.
בהתאם להנחיות שקיבלנו רובנו הגענו עם מלאי ראוי של בגדי רכיבה ולרכיבה הזו הגענו לבושים טוב !! נזכיר שברונו דאג בערב שלאחר הרכיבה הזו למכור לנו בגדי רכיבה של ביאנקי חליפה באיכות מצויינת ב 60 אירו !! - את התמורה הוא הסביר שהוא תורם למיסיון נוצרי בפרו. הוא גם הציע לנו חווית רכיבה בפרו בתשלום של כמה אלפי אירו לשבועיים של רכיבה. ברם, שבאותו בוקר היו ברונו ורופרט לבושים בבגדים הללו, ירוק איטלקי, חברה איטלקית, ביאנקי - כמה פטריוטי ... חשבתי מיד שהקבוצה צריכה לתאם עבור עצמה חליפות רכיבה ישראליות - כחול לבן עם מגיני דוד אלגנטיים. נו, עוד רעיון למי שיש עודף זמן ואנרגיות. אם לאיטלקים יש למה שלנו לא יהיה ?
|
מתכוננים ליציאה - האיטלקים (רופרט "בריטישיטליה") במדי ביאנקי |
המסלול מתחיל ביציאה לכיוון העיירה הסמוכה ויילטה - צלילה קצרה ומתחילים לעלות. זו תהייה העלייה הארוכה בחיי הרכיבה שלי. עליה רצופה שלא מסתיימת אלא לאחר כ 25 ק"מ !!
בסיליקניאנה מסתיימת הרמה הראשונה שאליה טיפסנו, אחרי חמישה ק"מ של רכיבה הגענו אל סאן רומנו די גרפאניאנה - צילומים ותיקונים לאופניים שחרקו מעט בגלל הגשמים של אתמול וגם הסרת של שיכבה משכבות הביגוד שהעמסנו בגלל חשש מקור (החשש פג בגלל הדופק והזיעה ולא בלל שהטמפרטורה היתה באמת חמה ..) וממשיכים בטיפוס לעבר קמפוריאנו. נכון, מזג האויר ... טובבבב !!!!
|
|
מגיעים לקמפוריאנו
נופים מקאזאטיקו |
|
חלק מהטיפוס נעשה ביערות, חלק על כביש סלול וחלק על שבילים, בעיירות בכפרים ובטבע. בחלק מהשבילים הגשם מותיר את העקבות שלו בצורת בוץ. אבל רוב השבילים אפשריים לרכיבה ואין בעיה של צמיגים מעובים בבוץ או של תקלות בוץ אופייניות.
הקרירות של היער גם ממזגת את הגוף שמרוכז כולו במאמץ להמשיך בטיפוס ללא ירידה מהאופניים. חלק מהעליות תלול מאוד, חלק מתון אבל ארוך מאוד ובחלקן ניתן לראות את אבן השיש שמאפיינת את האזור כולל שיש סגול.
|
|
|
ככל שהטיפוס נמשך ככל שהנוף הטוסקני מרשים ומרהיב יותר. בגובה של כ 970 מטר מעל לפני הים מבחינים ברצועת ההרים שעליהם רכבנו יום קודם - מונטי פראדו ומונטי פיזאניניו שמתנשא לגובה של כ 1600 מטרים. רופרט מצביע על ההר - "אתם רואים את השלג שם ?.. " עכשו אתם מבינים מדוע היה כל כך קר אתמול ??" הנוף המשגע מוציא מאיתנו ביטויים של פואטיקה צרופה, יש אפילו שמתחילים לשיר - השילוב של האדרנלין ושל הנוף שמעוטר בביקתות אבן טוסקניות בפריחה צהובה, ובמרבדים ירוקים אינסופיים עושה את זה.
|
|
|
לעבר מונטי פיזאניניו
חיוך שלא יורד מהפנים...
|
|
אחרי צלילה קצרה לעבר צומת שהפניה שמאלה בה, מובילה לעליה לעבר הכפר קמפאקאטינו שצופה אל וייאלי סופרא ולאגו ויילי ממרומי 1029 מטרים מעל פני הים. בכניסה ממש, בצד שמאל, פסל של הבתולה המפורסת בעולם - ניצבת מתבוננת לעבר הנוף מדהים של לאגו די סוטטו - כאן חניה לאוכל ותצפית עוצרת נשימה, אין מילים. כאן גם פגשנו את גברת שחם עם הסנדוויצים המוכנים שאחריהם בדקנו את הקפיטריה הקטנה והחביבה של המקום.
|
|
ציון דרך...
|
|
מכאן מתחילה ירידה גדולה - ירידה גדולה מאוד - בערך 22 ק"מ של ירידה שנבלעת במהירויות שחייבות ביקורת ושליטה. השביט טוב, מהודק, מאפשר זרימה אבל ההתלהבות עלולה להטעות - כשמגיעים לשמיניות ועקלתלונים חריפים כשטיפטוף יורד שוב, מקס נופל ולמזלו שני זוגות מכנסיים מגינים עליו כדי למנוע שריטות ופגיעה קשה יותר, אבל מאוחר יותר, ההמטומה תכאיב ותשפיע. ואז נזהרים יותר ובולמים יותר.
כשחולפים על פני גשר מצטלמים שוב על רקע ויאלי סוטטו המדהים - כפר ששוכן על חצי אי במזלג של אגם ויאלי וממשיכים בדהירה בירידה לעבר פוגיו' בואך וילטה לעבר החווה החמימה שלנו שממתינה עם ארוחה של פסטה מדהימה מעוטרת בחיטה ברוטב מקומי עם בזילקום ... מממממ... טעים ... טעים....
כל זה לא לפני שאנחנו עוברים על החוק, מקפיצים את האדרנלין של הרוכבים והמדריכים - מסיגים גבול ועולים על גשר שמשמש את הרכבת האיטלקית כדי לרכב במסדרון צר ומעיק מעל לתהום פעורה שתחתיה גם מעט נהר וגם מעט צוקים לצידה של מסילת הרכבת עד שלאחר כשלוש מאות מטרים יורדים מהמסדרון וחוצים בריצה מבוהלת את פסי הרכבת (כן... כן...) ישירות לזרועותיו הפתוחות של ברונו הדואג.
הסיבה לחיפזון הזה נובעת מגשם שהתחיל לרדת דווקא בשעה האחרונה לרכיבה. זה לא היה הגשם ההוא של אתמול וזו לא היתה אותה הטמפרטורה - זה היה איזשהו מכשול גיאוגרפי שגרם לחששות שמא שוב נרטב ויהיה מה שיקלקל את המסע הנפלא הזה לטוסקנה, מסע שאף אחד מהמעצורים הביריוקרטים שליוו לנו אותו - לא יכול היה לקלקל...
|
|
|
נתוני רכיבה:
טווח גובה 606 Meter (גובה מ 420 Meter אל 1,027 Meter)
טיפוס מצטבר 854 Meter
ירידה מצטברת 830 Meter
זמן רכיבה: 4:42 שעות (כולל עצירות)
מרחק : 47.16 ק"מ
מהירות ממוצעת : 10.3 קמ"ש
מהירות מקסימאלית 47 קמ"ש
|
|
|
את היום היפייפה הזה היה קשה לסיים. עם כל המאמץ להמשיך ולפקוח את העיניים חלק מאיתנו פרש כדי להתעורר בשעה 2 לפנות בוקר להעמיס את האופניים והציוד לרכב שיוביל אותנו לשדה התעופה של רומא מרחק נסיעה של למעלה מארבע וחצי שעות.
אלו שהתעקשו להשאר ערים ולהאריך את הכיף נהנו מהגראפה הנוספת של ברונו וגם המוסיקה של הלפטופ של עמי. ככל שמשכנו זמן ככל שהצטערנו שצריך לישון - כדי לסיים את החוויה הזו בגדול היה חייב לחלום. החלום היה קצר ובשתיים וחצי בדיוק יצאנו בדרכנו חזרה לישראל - לשבילים היפים של הבית, לחוויות המקומיות, ולכל מה שרוכב אופניים שרוף רגיל לעשות בארץ.
יללא נפגש בשבילים !!
|
ט.ל.ח - כל שמות המקומות מהזכרון שלי וניתוח המפות של גוגל ארץ...
09/06/2010
|
המסע הזה פורסם בפורום טיולי אופניים של תפוז לפני שש שנים.
מאז פחות 16 ק"ג והרבה יותר ידע הבאתי אותו לבלוג שלנו למען הדורות הבאים...
|
|
טיול אופניים בפריז: סיכום והמלצות
|
|
|
אחרי ארבעה ימים בעיר האורות ולאחר נסיון ראשון בטיול אופניים בתוך עיר אירופאית שאני מכיר לא רע, להלן ההמלצות והמסקנות מהטיול:
1. מי שמתכנן טיול אופניים בפריז שידאג לכמה חפצים הכרחיים - כפפות (לא ניתן להשכיר אבל אפשר לרכוש בכיכר לה מדליין ליד כנסיית לנ מדליין בתוך חנות הענק של ציוד הספורט דה קלטון
(אחרי חנות של קנזו)
2. שנית שלא יבזבז זמן על משכירי אופניים מיותרים שני הטובים ביותר נמצאים ליד המטרו דופלקס, הראשון הוא הפט טייר שהומלץ כאן ע"י חברי הפורום והוא נמצא קצת יותר רחוק המטרו דופלקס ברחוב אדגר פור - מנוהל ע"י זוג אמריקאי נהדר ומלא מוטיבציה , אבל כולל אופני רחבי עם "צמיג שמן" כמו בשם שלו וגם קסדות סבירות.
השני, חנות בשם רולה´ שמפיון, (תגלגל אלוף !- תרגום ישיר) מנוהל ע"י צרפתי בשם ז´יל - וכולל סוגי אופניים מגוונים יותר ויקרים יותר.
בשתי החנויות דרשו שיק ערבון ובהיותנו תיירים כרטיס הויזה והדרכון נדרשו ע"י בעלי החנות. לקח לי להסביר שתי שניות שישראלים לא משאירים דרכון אצל אף אחד ובשתי החנויות חייכו בהבנה וצילמו את הדרכון בלבד.
שתי החנויות כאמור קרובות זו לזו הן ברובע החמש עשרה שהוא די מרוחק מכל האתרים התיירותיים אבל ברגע שהחלה ההתמצאות הכל הלך חלק.
 |
|
|
מגדל אייפל |
|
חולצת הפורום מככבת ביער בולוניי
מהחנות של הצרפתי רכבנו ליער בולוניין מרחק של כשנים עשר ק"מ שהיה שווה כל רגע. הרכיבה היא מאזור הדו פלקס לשד´ הגנרלים לכיוון שער ביר חכיםמשם לקחנו ימינה (כדי לעבור כמה שיותר אתרי תיירות לשד´ קי ברנלי שם פגשנו את המגדל הידוע אייפל - הלאה שמאלה משם שוב שמאלה לגשר אלמה ומשם שוב שמאלה לכיוון שד´ ניו יורק. רכבנו לטרוקדרו ומשם ימינה לכיוון לכיוון כיכר ה 11 לנובמבר שמאלה לשד´ מנדל, ישר לשד´ הנרי מרטין עד לכיכר קולומביה וישר לתוך שד´ סנט קולד לימיננו יער בולוניין.
היער עצמו ענק ויש בו עשרות שבילים, קל להתברבר בו ולפי מידע אמין ובדוק רצוי לחפש לעשות צרכים דווקא במקומות המסומנים לכך כי אם לא כניסה לתוך היער לאותה מטרה תדרוש צעדה בין עשרות רבות של מוצרים גומי דק מרופטים, גם הכניסה לתוך הלילה ביער לא רצויה פן נפריע את שגרתן של יצאניות פריז.
משד´ סנט קולד ירדנו לשבילים שבין שני האגמים. מראה מרהיב ולא אכביר עליו במילים - פשוט רצוי.
הגענו לשד´ המלכה מרגרט ומשם ימינה לעבר שד´ מהטמה גנדי - הרכיבה ביער הרבה יותר נעימה וקלה מהרכיבה בעיר, אין קושי טכני בכלל ואין \מאמץ למעט המרחקים שהם לדעתי מזעריים ומול הנוף משובב הנפש אין לך כלום חוץ מלהתפעל. כל כמה זמן חדרנו לתוך שבילי היער מנסים לא להתברבר - אין שילוט, אין הכוונה טובה וגם מפות האבן החרוטות אינן מסייעות להתמצא, אולי קצת.
 |
|
|
האגם הצפוני - יער בולוניין |
|
גשרון בתוך היער - עם האופניים ששוכרים דרושים
משנה זהירות
בשד´ דופין פניה ימינה לכיוון כיכר דופינ´ פנינו מהכיכר הענקית בגלל עומס התנועה ירדנו מהאופניים וחצינו לכיוון אווניו פוש´ מדהים לראות משם את שער הנצחון.
המשך המסע לתוך שד´ פוש האגדתיים ואני אומר לאישתי באמצע הגשם, עצרי !! אני מצלם, אז בסדר, היא עוצרת.. וברקע, שער הנצחון.
שער הנצחון מהצד המערבי - כאילו בים של טפטופים עזים - המתין לנו - מעיל הגשם ששמנו על עצמנו הוא גם ציוד שיש לקחת בחשבון.
 |
|
|
שד´ פוש |
|
רוכבת עד לשער הניצחון ?
זה המקום לומר שבניגדו לדרום צרפת שם רכבתי בין ערים ולא בתוכם, הנהג הפריזאי שם קצוץ אמיתי על רוכב האופניים, אישתי שרכבה מאחרי , הזכירה לי שכל פעם היא ראתה כבר איך הרחש של עצמותי הנשברות מגיע לאוזניה מאיזה אוטובוס שעקף אותי בפראות - משום שמסלולי האופניים בפאריז הם מסלולים שקשורים גם לקווי האוטובוס שגם ככה פרנסתם קשה עקב המטרו וה rer המעולים.
כשהחלטתי לעשות את הסיבוב הזה- הציע לי הבחור האמרקיני בפט טייר שלא להכנס לשאנז אליזה כי שם מסוכן, אבל חלמתי לעשות את זה עם האופניים והחלטתי לקחת את הסיכון, אז קבענו שהרכיבה תהיה מהירה והחלטית כדי לא לגרום לנהג לחתוך אותנו, ככה עשינו עד סוף השאנז אליזה. בפלאס דה לה קונקורד כבר עצרנו להנפש ולצלם אז הנה תמונה אחת מתוך איזה עשרים שצילם הצלם הנלהב.
 |
|
|
זווית של מתגנב... |
|
בחזרה ממגדל אייפל
את הכפפות הזכרתי כי כדאי לא לשכוח את שלך - אם בגלל הטירוף של הנהגים מאחריך והקשר עם האדמה במקרה של נפילה ואם בגלל הקורררר...
היינו רק אני ואישתי, לא הצטרפנו לאף אחד, עשינו על דעת עצמנו את המסלול אבל בפט טייר יש מסלולים קבועים ושעות יציאה של לפחות שבעה אנשים כל יציאה. המסלול שלנו סגר כשלושים וחמש ק"מ ואפשר עוד כי למחרת עשינו מסלול נוסף של כארבעים ק"מ. האופניים הם אופני עיר עם שלושה הילוכים. בחנות של הצרפתי אפשר לקבל אופניים עם שמונה עשרה הילוכים ,(אופני מדבקה) ואולי 21 שימנו sis.
ההדרכה היתה כמובן בעברית טובה... עם הספר של זאב יפת ביד, ועם ידע מטיולים קודמים
שעשינו שם ולא ראינו כלום בהיותנו קבורים במטרו...
ובקשר לאופניים אז כן: אתה מקבל עם האופניים מנעול ברזל לא רע ואתה קושר אותם למקומות מסומנים וגם סתם לספסל. עשינו כך בין היתר במוזיאון של אורסיי ומוזיאון קלוני (ששווים ביקור לשוחרי הציור האימפרסיוניסטי - ואן גוך גוגן רנואר ומונה ...) פעם היה לנו חשק לקפה חם ושוקו ופשוט קשרנו את האופניים לספסל ונכנסנו להתחמם.
בגשר הקונקורד פנינו ימינה לקי ברדלי ושוב למגדל אייפל.
ממגדל אייפל חזרה לשד´ הגנרלים והופ מתקרבים חזרה לחנות של פט טייר ורולה שומפיון...
אבל גולת הכותרת היתה כמובן יער בולוניין או בולונייה, או בולוניי שהוא אתר ירוק ענק באמצע הכרך הזה -
 |
|
עוד תמונה מהיער |
למחרת כיוון אחר לגמרי - יער ונסאן - יער מדהים ביופיו עם אגם ואי בתוכו - ירוק עד ונקיון אמיתי, הצד המערבי לחלוטין של פריז מסלול הלוך חזור כארבעים וחמש ק"מ כולל המסלולים בתוך היער. שהדרך לשם שונה לגמרי - הנוף יותר בהיר ועם עצי דולב בריאי עלווה.
 |
|
|
אחד מהנופים בונסאן |
|
מפל קטנטן של מים - על האגם של ונסאן
|
|
|
|
|
|
15/06/2010
|
בין ה 19 ל 21 ליוני 2006 נסעתי לנסיעת עבודה בעיירה הצרפתית ג'קס שליד הגבול של צרפת עם שוויץ מאוד קרוב לזנבה.
כמו מכור רכיבה טיפוסי כל שעת פנאי שהיתה לה הוקדשה לדאבונו של שותפי הצרפתי שלן איתי באותו מלון לרכיבות על אופני הרים ששכרתי במקום. הנוף ההררי - העליות החושניות והירידות הסקסיות - היוו תירוץ לצמאון לרכב.
את החוויות שלי העלתי מיד עם הגיעי לארץ לפורום טיולי אופניים בתפוז. גם את התמונות - אז הבאתי את זה לבלוג כי זה המקום הנכון לשים את הדברים הללו כאן....
|
|
חזרתי אתמול משלושה ימי רכיבה במונט גו'רה. מדובר בחלק של הרי האלפים שהפסגות הגבוהות שבו נושקות ל 2000 מטר.
התמקמנו במלון בשם לה קורון שנמצא בקול דה לה פוסיל - ושבחורף מהווה תחנת סקי מדהימה ביופיה ובמסלולים שלה.
המלון פשוט, יפה, ללא מעלית ובמדרגות הצרות צריך להעלות את המזוודות ולהזהר מתקרת העץ הנמוכה.
באותו יום ממש - עבדנו חצי יום ( עם חברה שוויצרית בז'נבה) והח"מ הזדרז ככל שניתן כדי לחזור לרכיבה.
ליד המלון בקצה הדרך למונט מיזו' - פונים שמאלה לתחנת הסקי שם ישנה חנות לציוד ספורט המשכירה אופני סקוט זנב קשיח, פשוטים למדי ב 13 יורו ליום. ההשכרה כוללת קסדה טובה.
המסלול הראשון היה מסלול יער שנקרא רוט פורסטיאר דה לה מארצי'אנו - היא כללה עליה לאורך כ 14 ק"מ מגובה 1010 מ' לגובה 1500 מ' על שביל סלול ביער - כשלקראת הסוף היער מסתיים ולעיני הרוכב נגלת רמה מדהימה עם נוף הררי משגע.
לאורך כל המסלול המיוער - מאות ואלפי אפשרויות לסינגל אבל הואיל והתחלתי את הרכיבה ביום הראשון בשעה 15:00 (מחשיך ב 22:00) בחרתי סינגל אחד שממנו חברתי חזרה למסלול למעלה והמשכתי בעליה לקול דה קרוזל.
|
למונט גו'רה שהוא הר ענק ששמו נישא שושב ושוב בטור דה פאנרס מגיעים הכי קרוב מז'נבה.
יוצאים בצד הצרפתי של נמל התעופה של ז'נבה לכיוון ג'קס Gex - עיר יפיפיה על מדרונות המונט זורה. מג'קס יוצאים לכיוון קול דה לה פוסיד - מרחק של כ 14 ק"מ של עליות סללום ברכב - נופים מדהימים שמשקיפים לאגם ז'נבה.
|
|
בקול דה לה פוסיד ניתן למצוא נקודת מודיעין פעילה בעיקר במרכז המסחרי - וחנות ספורט מדהימה שמשכירה אופניים. בכל מקרה - לא מזיק לשאטול בז'קס על מקומות נוספים לרכיבה. האזור עמוס בהם לעייפה וניתן לראות כל יום מאות רוכבים עצמאיים בדרך כלל.
|
|
אני רכבתי לבדי - איש לא הצטרף אלי וכל מה שהיה לי היה הפלאפון והמצלמה ככה שהחוויות פרטיות לחלוטין.
|
|
בדרך לקול דה קרוזט - פגשתי כמה מהעליות המתישות בחיי - מדרונים של 20% - להערכתי הבנוייות דווקא לגולשי הסקי שבאים מלמטה - בחלק מהן פשוט עצרתי כדי להאיט את הדופק וכמה נרגעתי כשהגיעו רוכבים נוספים חמושים באופניים הרבה יותר טובים ועצרו לידי כדי לנוח..
|
|
|
|
הנוף הפסטוראלי שמתקיף אותך בגבהים מאלץ אותך לעצור ולצלם - זה מעין היידי בת ההרים - אנשים גרים בסוף העולם עם עשרות פרות ענקיות לידם (מאוד חשדניות ומפחידות בגלל שאינן רגילות לראות אנשים בסביבה - מיד הזכר קם על רגליו ומוריד את הראש כלפיך מה שגורם לפידול נמרץ עוד יותר...)
|
|
|
תוך כדי רכיבה גיליתי שבדיוק יצאתי משטח ציד ... -
קודם לכן שאלתי את עצמי מה הרעש הזה שאני שומע. מנעין בומים עמומים
כשקראתי את השלט - נשמתי לרווחה - יצאתי משטח הציד - הציד מהמקום הזה (ואילך) אסור - היה כתוב על השלט...
|
עוד התקפות
באחת העליות שבהן עצרתי לנוח חשתי במעין גירוי קל בישבן - קמתי במעין זינוק מנבא רעות, גיליתי אוקיינוס של נמלים אדומות צובע את מכנסי הרכיבה שלי - אחרי ניעור מסיבי החלטתי לצלם את השאריות - למזלי הן עדין לא תקפות אותי..
|
|
|
|
הגענו לרמה
ביציאה מהיער הגעתי לרמה - נוף מדהים קריר נעים, ירוק מקום לשכוח בו את העולם..
|
ועוד רמה
|
|
והצד השני של קול דה קלוזט – מהפיסגה לכיוון מזרח |
|
|
|
והתצפית לצד הצפוני של קול דה לה קרוזט:
|
|
אין דרך לחזור לקול דה לה פוסיל אלא מהדרך ממנה באתי.
לכן גם מדובר בירידה בלתי ליגלאלית בעליל.. המהירות שהאופניים אספו היתה מדהימה אבל דבר אחד שכחתי : לצלם את עצמי - אז עצרתי וצילמתי
דני דני ,
החזרתי את האופניים ולקחתי את הדרכון שהופקד בחנות - תודה , תודה קניתי מזכרת וסיפרתי שאני מישראל.
המוכרת בעלת תחת אימתית כמעט התעלפה : ישראל !!!! היא החוירה ממש.
אחרי שחזרתי לדלפק - קניתי שם מזכרת נחמדה מעץ - היא לחשה לי : ישראל , זו המדינה הכי גיבורה בעולם. אני חייבת לומר לך שאני אוהבת אתכם, אני ממש אוהבת אתכם ...
הוצאתי עיני עגל - עניתי לה: מאדאם בישראל יש לנו הרגשה שאתם הצרפתים שונאים אותנו שינאת מוות... - אוי, אתם טועים מאוד אדוני, כאן בהרים, אנחנו מאוד מאוד מבינים אתכם. אחרי מה שאמר האפיפיור - בכלל, אנחנו מעריצים אתכם. פולטיקה זה פולטיקה - אל תשכח, אבל האנשים הפשוטים, למרות הכל - מאוד מאוד מעריכים את הגבורה שלכם.
תודה. אמרתי, וכבר פחדתי שהיא עושה לי תרגיל והגברתי את צעדי לקראת הדלת שמא יצא מישהו וירה לי בראש..
הייתי לבד...
התחלתי ללכת נמרצות לכיוון המלון מרחק של כ 500 600 מטר.
לפני המלוןן - היה פאב, נטוש ממש, כמעט ולא עובר בו איש.
עם הבגדים שלי - אי אפשר היה שלא להבין שאני רוכב.
מהפאב יצא רוכב מיוזע עם בקבוק בירה ביד - היי , הוא קרא לעברי בצרפתית - איפה האופנים ? אחרי הפגישה עם המוכרת בחנות הספורט חשבתי שיש קנוניה נגדי שכאילו שברתי את האופניים או משהו, ... "בחנות", חייכתי אליו ..
אה .. VTT ?? הוא שאל ...( VTTזה אופניים לכל שטח דהיינו ולו טוט טרא - אופני הרים)
כן, עניתי -
נו בוא שתה איתי עכשו אני לבד אחרי 130 ק"מ בגו'רה ...
130 ק"מ כאן ???
וואלה ...
טוב ישבתי לשתות איתו
|
ישבתי עם דני - הוא שמח לשמוע שאני מישראל ושבאתי לאקספלורר - לה מונטניי - לגלות את ההרים.
אתה יודע שאנחנו מש כאן ליד המסלול של הטור דה פראנס ?
כן עניתי - לא רחוק מכאן -
לא לא לא דני השיב תראה את הכביש - יש עליו סימני כתב- זה הכיתוב של המעריצים - הנה כאן כתוב ויראנק..
כאן כתוב מורו ..
ירדנו לכביש.. - זה נכון ! צילמתי
|
|
|
|
את האופניים של דני לא הכרתי - אופני סטיבנס - לא מכיר אמרתי לו.
אה אה.. דני ענה: אלו אופניים מסיבי קרבון שמחירם מעולה ביחס למה שהם נותנים - המחיר שלהם הוא 2500 יורו - בעוד אופני סקוט עם אותם מכלולים עולים 4000 - 5000 יורו.
ואז הבנתי ממנו שסקוט נחשבים בצרפת ושוויץ לאופניים מעולים ה- אופניים. טוב לדעת.
נפרדנו בלחיצת יד - תבוא לישראל אמרתי לו - הוא ציחקק כשהאופניים צללו בירידה.
אז הנה התמונה של מה שנשאר מהטור דה פראנס - לא משהו התמונה אבל זה שם !! העלייה למונט זו'רה ולא רחוק כתוב "מונטה 9%"- עליה 9%.
|
והיו עוד יומיים של רכיבות נהדרות.
מקווה למצוא את הזמן ולספר עוד חויות.
בכל מקרה מומלץ ביותר.
אל תאמינו לאף מילה עלך הצרפתים שאינם מסבירי פנים. פשוט שטויות - הם מאוד אוהבים ספורטאים והרפתקנים, הם זהירים, יש להם ידע עצום בטבע בנוף, במסלולים ברכיבה, גלישה ונהיגה - מפות ומסלולים בשפע - אופניים מתאימים ואוכל נהדר גם לשומרי כשרות (כמוני) וצמחונים - פשוט תענוג לגלות עד כמה המדינה הזו עשירה בנופים - יין טוב, נשים יפות, מוזיקה ותרבות . (שלשום היה בצרפת חג המוזיקה - )
ככה. החלטתי על המסלולים לבד.
על המסלול הראשון פשוט שאלתי.
המסלולים הבאים הם מתוך חוברת מיוחדת שפירסם מחוז האין (Ain) - לרוכבי אופניים. זו לא בדיוק חוברת אלא מעין אוגדן של 23 מסלולים שניים מהם קשים מאוד - חמישה קשים, שנים עשר מסלולים בינוניים וארבעה קלים.
רכשתי את האוגדן ובחרתי ראשון מבין שני המסלולים מסלול קל כדי לראות מה זה קל אצלם.
כשראיתי שזה באמת קל - למחרת בחרתי מסלול בינוני.
אז פרטים מאוחר יותר.
לידיעתכם - מי שירצה : סימון השבילים הוא נהדר. פשוט מאוד המסלולים מסומנים בצבע טרי מאודג על העצים בתמונה דוגמא לכך.
ההצטלבויות של שבילים מסומנות גם הן ולא פעם (על המסלולים שבאוגדן) במסלול עצמו מפורט בכתב מהי נקודת הציון, מה המרחק לנקודת הציון הבאה וכיוב'..
|
23/07/2010
פורסם ב 31/03/2010
|
אחד הסרטים היפים שבהם צפיתי לאחרונה מתאר רכיבה של שני רוכבים מקצוענים - צילם מרקו טוניליו - רוכבים: מאורו פרנצי וסייר פקורה.
מיקום אגם גראדה.
מצלמה: Canon Eos 5 MII עם עדשות שונות.
צולם 17 ו 18 למרץ 2010.
אופניים: Felt Redemption ו GT Sanction |
|
|
|