 RSS
על הבלוג
מסלולי רכיבה על אופני הרים. מסלולי רכיבה למתקדמים ולמשפחות . הבלוג מממיין את המסלולים לפי מיקומי המסלולים בארץ ובחו"ל. הרכיבה כאן היא רכיבה על אופני הרים בלבד מתוך הנחה שהמתעניינים מכירים כבר את הציוד הנדרש חייבים לחבוש קסדה וכפפות וחייבים ליטול עימם כמויות מים ראויות ונכונות. גם הכרות מסויימת עם הסביבה שבה מתקיים המסלול היא חובה ומומלץ ביותר להגדיל הכמויות של הנוזלים ברכיבות בעונה החמה ולהתעניין במזג האויר . הבלוג שלנו התחיל כבלוג סיפורי המסעות של שלושה - על אוכף האופניים שלהם. אופני הרים, תיקי מים וציוד צידה, מפות או רעיונות והרבה, הרבה ... הרבה חיוכים וצחוק. אז על המסלולים, על החוויה, על השיחות והבעיות שצצות בדרכם של רוכבי אופניים מקצו-חובבים... - עכשו זה בלוג של כמה וכמה רוכבים שמצטרפים לרכיבת אופני ההרים שלנו בישראל ובחו"ל - הנתונים בבלוג הם למיטב הבנתנו וכתחביב, שום דבר אינו מקצועי - לרשותכם הוקלטו חלק מהמסלולים ובאמצעות התגובות אתם מוזמנים להגיב ולשאול...
|
posts
27/07/2010
פורסם ב 19/01/2010
|
אז ככה: למה אני עושה את זה , כלומר, מה מביא אותי לכתוב בבלוג שלי, שנועד לתעד את הרכיבות האישיות שלי על אופני הרים ובכלל, על ההיסטוריה של ענף הרכיבה בעולם, ובעיקר בצרפת ?.
התשובה היא שזה לא בדיוק אני.
זה התחיל מהעלייה הצרפתית המבורכת שהגיעה לארץ בחמש השנים האחרונות ולמועדון ברידג' קטן שהקימו העולים הללו בנתניה. במועדון חברים כמה קשישים עם ידע עצום ברכיבה על אופניים, מא' ועד ת'.
הם שמחו מאוד לדעת שיש ישראלים כמוני, דוברי צרפתית שסוגרים הכל בימים של הטור דה פראנס ורצים לצפות בפראנס 2 כדי לדעת מה קורה היום, איך קורה ולמה.
התברר שהידע של חלק מהם לא יסולה בפז. אנשים שהשתתפו בעצמם בבניית זוגות אופניים, בהתאמת האופניים לרוכב וגם בתכנון מסעות רכיבה של מועדונים מקומיים.
ככל שיצא לי לפגוש אותם ככל שראיתי שאיני יודע די ואלוהי עדי שאני יודע משהו. זה הביא אותי להתעניין עוד ולשאול עוד עד ששאלו אותי, בעצמם, למה לא תכתוב ספר בעברית ?
ספר ?..
אההה.... אבל בבלוג כן.
וככה זה התחיל וככה זה ימשך, אם ימשך.
תודה לכל המיילים, תודה לכל ההודעות במסרים בתפוז - ובכלל, תודה לענף הזה שהוא נפלא ועשיר ועדין לא חשוף דיו בארץ ישראל היפה שלי.
אייל |
לרכיבה על אופניים יש חלק לא קטן באירועים היסטוריים חשובים. קחו למשל את רכיבת האופניים במלחמת העולם הראשונה. לצבא הצרפתי והאוסטרי היו יחידות שלמות שנעו על גבי אופניים... כן. גם היום עושה הצבא נסיונות להשתמש באופני הרים. לאופניים גם השפעה על התפתחות הדואר בעולם וליכולת התנועה של האדם וכו' וכו' וכו'.... אבל זה החלק הפחות אקזוטי.
|
דגל קבוצת הכדורגל פ.צ. ליאז' לצד מסלול המירוץ ליאוז' בסטוניי ליאז' |
מתברר שקבוצת הכדורגל הידועה פ.צ. ליאז' הוקמה על ידי רוכבי אופניים. לא סתם רוכבים, אלא חלוצי ענף הרכיבה בבלגיה.
מאז 1884 תחת חסותה של אגודה שקראה לעצמה: "התאחדות רוכבי האופניים בליאז'" , התקבצו מספר ספורטאים מחוננים כדי להתאמן ברכיבת אופניים. במאי 1891 לראשונה בתולדותיה מארחת האגודה הזו את אירוע ספורט האופניים הראשון החשוב באמת. בפארק בווָוארי מתקיים מירוץ בוולדרום, הראשון בעיר, הראשון במדינה כולה. המירוץ הופך למירוץ רציני ומסורתי ממש החל מ 12 ליולי של אותה שנה כשמצטרפים לו רוכבים מכל רחבי המדינה, פעם אחר פעם.
הוולודרום הראשון הוקם בשדה ירוק מוקף בעצים גבוהים כשסביב הוגבה המסלול באמצעות אפר מוקשה בשמן ויצר מיקצים באורך 333 מטרים.
סביב למסלול הורמה גדר לבנה אבל כל זאת לא יכול היה לעמוד הרבה זמן בדרישות ענף הרכיבה שנוצר באותם ימים על ידי מתקני תקנות מצרפת והקהל שדרש יותר. הודות לאדם בשם ליאון דרנייה ( Léon DERNIER) אחד מחלוצי ענף הרכיבה בליאז' ובבלגיה בכלל הוחל בתיכנון וולודרום הולם לאיכות הרוכבים והדרישות של קברניטי הענף.
בחורף, כשהתשתיות אינן מספיקות, והעלויות גבוהות החברים ממועדון הרכיבה מעלים באביב 1892 את הרעיון להקים את מסלול המירוצים סביב למגרש כדורגל כדי שיעשה שימוש משותף בשטח, שימוש שיאפשר תחזוקה טובה יותר באמצעות ההכנסות ממכירת כרטיסים למשחקי כדורגל.
כשהרעיון מיושם - מתקרא שם המקום רוקוּר (Rocourt) ומתווספים בהדרגה, משטח הוקי, טניס ואתלטיקה קלה שקיימים במקום עד היום.
מאז צומחת קבוצת הכדורגל והופכת לאחת המקבוצות החשובות באירופה כולה. האיצטדיון של רוקור הופך למרכז ספורט והעיר כולה נהנית ממוניטין של עיר עם ספורט הישגי לגאוות תושביה.
|
הוולודרום החדש רוקור - מסלול המירוצים מלוכסן לצידו של מגרש הכדורגל |
|
אחד מהחברים המייסדים, רוברט פרוטין היה רוכב אופניים גדול. הוא היה לאלוף העולם הראשון למירוצי ספרינט (זכה באליפות העולם בעיר קלן בגרמניה ב 1895) וקבע מספר שיאי עולם ברכיבה על אופניים. |
|
כך נוצר מצד אחד מועדון כדורגל שהחיל אלפי נערים שחברו אליו וחלק מהם הפך לשחקנים ידועים ומוכרים בענף הפופולרי ומצד שני מועדון הרכיבה וענף הרכיבה קיבלו אתר אימונים ומירוצים שאיפשר בסיס פעילות מצויין וקבוע למאות ואלפי הרוכבים שהגיעו אליו וקיבעו את מועדון התאחדות רוכבי האופניים של ליאז' כמועדון מוביל באירופה כולה.
בהמשך מועדון התאחדות רוכבי האופניים של ליאז' היה זה שהעמיד לראשונה מירוץ אופניים מעגלי (ר' פרטים על מירוץ האופניים הראשון מעיר לעיר בקישור כאן) כשהפיק ב 29 למאי 1892 מירוץ מרתק מליאז' לבסטוניי חזרה לליאז'. (Liège-Bastogne-Liège )
מי שדחק והניע לקיומו של המירוץ הזה היה מועדון רכיבה מקומי מתחרה של התאחדות רוכבי האופניים של ליאז' שנקרא "פאזן מועדון ליאז'", אבל אילמלא "מועדון התאחדות רוכבי האופניים של ליאז', לא היה יוצא המירוץ לדרך בשל עוצמתו של המועדון והמוטיבציה הגדולה של חבריו.
המירוץ מתקיים כידוע, עד היום, ומסתיים במרחק של כ 500 מטרים מאיצטדיון הכדורגל של פ.צ. ליאז'.
בוולודרום של קבוצת הכדורגל של ימינו גם התקיימו תחרויות אליפות העולם ברכיבה על אופניים בשנים 1950, 1957, 1963, 1975 כך שהקשר בין הכדורגל לרכיבה לא נותק לחלוטין.
|
ימין: סיום המירוץ 2005. שמאל : זינוק 2004 |
|
|
מירוץ של כ 261 ק"מ שבימיו הראשונים לפני למעלה מ 107 שנים, היווה את מירוץ האופניים הקשה ביותר מסוגו. שעות על גבי שעות ביותר מ 10 שעות סיימו הרוכבים את המירוץ אם בכלל סיימו אותו. המירוץ זכה לכינויי "לה דואיין" - La Doyenne - האישה שיש לה את היכולות, או החוכמה.
במירוץ הראשון זכה הרוכב הבלגי ליאון הואה, שהקדים 32 רוכבים שהשתתפו בו, כשרכב את המסלול ב 10 שעות וארבעים ושמונה דקות. שנה אחר כך זכה שוב במירוץ הזה כשסיים בעשר שעות וארבעים דקות.
בשנים שלאחר מכן התקיים המירוץ בעיקביות למעט בשנים שבהם לא איפשר זאת מזג האויר או המלחמות באירופה. המנצח את מספר הפעמים הגדול ביותר של המירוץ הזה הוא אדי מרקס האגדי.
מנצח אגדי נוסף של המירוץ הוא ברנד הינו שניצח בשנים 1977 ו 1980. |
|
|
27/07/2010
פורסם ב 10/01/2010
|
רואן - עיר ואם בצרפת, עיר היסטורית שידועה בזכות המלחין הידוע פרנץ הופנברג וגם כמקום העלאתה למוקד של ז'אן ד'ארק היא גם העיר שמחמיאה לעצמה בעיקר בשל קבוצה הרכיבה המיתולוגית שלה V.C. Rouen76.
ב 7 במרץ 1869 בשעה שמונה בערב התכנסו בבית הקפה של הדואר ברחוב מזח הבורסה 19 שבעיירה רואן, כעשרה צעירים שלהם מטרה ברורה: הקמת ארגון של רוכבי אופניים שיפעלו לקידום, עידוד, תמיכה וחיזוק ענף הרכיבה על אופניים בעיירה.
מירוצי אופניים היו באותה תקופה רעיון שדחף את הקמתם של קבוצות רכיבה.
יומיים אחר כך ב 9 למרץ 1869 התאגדו 16 רוכבים לכדי קבוצת רכיבה, כשחתמו על תקנון אצל הנוטריון המקומי.
היו אלו האדונים: וינאיי, סאאוטון, קוריאל, מלהיירס, ד'מאצי', רוסל, האוזיי, גוילברט, קו'סנל, קארייס, קוליגנון, באיי, בארדי, דלאוני, ביורן, אנאו שהקימו באותו יום קבוצת רכיבה שהפכה לאגדה גם בהישגים וגם בעוצמת החיות שלה.
הם קבעו את התפקידים כשמר וינאיי משמש כנשיא הקבוצה, מלהיירס משמש כגזבר והתקנון קובע את המטרות בהן:
1. לעודד את העסקתם של רוכבי באופניים בכל סוגי העבודה בעיירה כדי שיוכלו להשתכר היטב ולתרום את כספם בנדיבות לאירגון.
2. להתקשר עם אגודות דומות אחרות.
3. לארגן מסעות רכיבה ומירוצים.
4. לעמוד לרשות משרד המלחמה.
החברות באגודה עלתה 20 פרנק.
הפרוייקט הראשון של הארגון היה למצוא שטח אימונים והתכנסות.
הפעולה השניה החשובה כללה מציאת כלי רכיבה הולם לקבוצה ואכן הכלי שנרכש עבור הקבוצה היה זוג כבד מאוד, חמוש בגלגלי עץ קשוחים ומעוטרים בפלדה והם אלו ששימשו לאימון חברי הקבוצה.
הכלי הוצג לראשונה בבית הקפה המקומי בכיכר החדשות הטובות והוא נמסר רק לחברי הקבוצה ששילמו עבור השימוש בו 5 פרנקים טבין ותקילין ישירות לידיו של הגזבר המאושר.
ועדת המירוצים הודיעה לראשונה על השתתפות הקבוצה במירוץ והתלבטה בין המירוץ "ריין - שדרות ז'אן ד'ארק" והחליטה באסיפה כללית שהמירוץ הראשון יתקיים ב25 ליולי בחצרות ריין, חצר שהיתה באותה תקופה הולודרום האזורי.
האירוע החגיגי יצר הכרות בין המתחרים באזור והאוירה שנוצרה מביאה ליוזמה נוספת למירוץ מפריז לרואן. יהיה זה מירוץ האופניים הראשון בהיסטוריה, מעיר לעיר. המירוץ התקיים ב 7 לנובמבר של אותה שנה שבה יזכה המועדון של רואן בשתי מדליות. המכובדת יותר היא מדליית ארד, והמדליה השניה היא מדליה לציון ההשתתפות שהיתה עשויה מקרמיקה מלוטשת.
המירוץ הזה אורגן על ידי העיתון "וולוסיפד אילוסטרא" (מזכיר לכם את הספורט אילוסרטד ?) מגזין רכיבה של אותה תקופה, כשהפיקוח והבקרה על קיום הכללים נעשו על ידי חברי המועדון עצמו. הכללים קבעו שאסור לרוכב להתמך ב"משיכות כלב, או גרירה על ידי סבלים וכי הזוכה יהנה מפרס של 1000 פרנקים זהובים וזוג אופניים של חברת האחים אוליבייה שכונו: "אופני מישו".
325 החלו את המירוץ ומספר המסיימים אינו ידוע.
|
וולוסיפד אמריקן - מציג אופניים לתקופה - קפיצים משפילד, ברזל משוודיה, הרכבה מאנגליה, גלגלים מעץ מהאיים, חישוקים מפלדה, שיעורי חינם . מבית החרושת של ר.ב. טרנר 110 רחוב בונפרטה רואן
|
המועדון העמיד לטובת הרוכבים האמיצים שהגיעו את אולמות האירוח, את ההסעדה, את הפּוּנץ' ... את הקפה, את פנסי הגז ואת התאורה שמול כנסיית סנט פול שהיתה למטה הרישמי של משלחות הקבוצות המתחרות ואשר הציעה את עצמה לרשות המארגנים את החגיגה והיוותה גם את קו הסיום של המירוץ.
מר ג'ימס מור אנגלי שהתגורר בפריז היה הזוכה בתחרות. הוא הגיע לקו הסיום בשעה 18:10 בערב לאחר שהשלים בעשר שעות ושלוש רבעי את 123 הק"מ שמפרידים מפריז לרואן, הכל במזג אויר לח ורטוב על מסלול בוצי כשהוא עושה לראשונה שימוש באופניים מצויידים במיסב שהמציא הצרפתי ז'ול סורארי, מכנואופן פריזאי.
האופניים נגנבו ממור בעיצומן של החגיגות שלאחר המירוץ ונעלמו מהקפה שבו שתה ברחוב נוטר-דאם דה ויקטואר...
|
גי'מס מור זוכה במירוץ פריז - רואן 7 לנובמבר 1869 |
ב 1870 בימי אסון לצרפת המועדון השהה את פעולתו רק ב 18 למאי 1871 הוא חוזר לפעילות ולשמירה על משמעת אימונים עד לאחר יציאת הפרוסים מצרפת. מכאן כבר הפעילות סדירה, ערוכה על פי כללים נוקשים, משמעת קשה, תקנות שהזמן שינה בהתאם להתקדמות הטכנולוגיה והענף והשינויים שחלו בו. המועדון מעצב למעשה, יחד עם יתר המועדונים שהתקיימו אז, את הנורמות והכללים של תחרויות רכיבה על אופניים עד למה שנותר מהם כיום.
מועדון V.C.Rouen76 הביא לספורט הרכיבה עשרות או מאות אלופים במשך מאות שנות קיומו. המוזיאון שאותו מקיים המועדון באותה כתובת ממש, שבה הוקם, מתאר ומציג אלופים של המועדון, של צרפת עצמה, ואלופים בינלאומיים. הראשון שבהם, ג'ורג' דומסני, ניצח בין היתר את מירוצי פריז - רואן, ושלושה מירוצי פריז - דייפ.
בתקופה שלאחר 1900 קמו אלופים חדשים ונוספים למועדון הרואני, בהם האלוף פולן, פורשר, ג'אגוּ, לורן וגו'רג' ברוילון.
ב 1910 הברטהולדים, הברוילונים, ועוד משתתפים בטור של בלגיה ומנצחים ואחר כך בטור דה פראנס. פול דובוק הוא גם המנצח כפי שגם יגיע שני בטור דה פראנס של 1911.
ב 1920 בערך, מתגבשת קבוצה איכותית ביותר במועדון שכוללת שמות כמו: מוריס לאיין, ג'דאון ואנל, נוטאיג ואחד מגדולי הרוכבים בהיסטוריה של המועדון רובר קוסטנטין שזוכה בפרס ראשון של הרוכבים הצעירים בוורסאי - פריז X בטור דה פראנס לקבוצות בשנת 1922, ומסיים שישי במירוץ האגדי של פריז - ברסט וחזרה.
אלופים שלא ישכחו לנאמני המעריצים של המועדון הם רוכבי הערב הבלתי נשכח של רכיבה בוולודרום של רואן בפּאוֹם וזאת ערב מלחמת העולם הראשונה.
החל משנות השלושים הקים המועדון עוד עשרות רוכבים מעולים והשיג הררים של גביעים ותוצאות במיקצים מיתולגיים שונים וגם כאלו שאינם נערכים עוד כמו פריז ברנטין הידוע לשמצה.
לאחר מלחמת העולם השניה שבה הפעילות של המועדון דעכה כמעט לחלוטין השתתפו רוכבי המועדון ב 1950 ו 1951 בטור דה פראנס. ב 1953 הגיעו כמה רוכבים למקומות הראשונים בגביע האומות ומכאן רושמים חברי המועדון השתתפות פעילה באירועי האופניים הגדולים בצרפת ובעולם לרבות טור דה פראנס, טור ד'אספניה, טור ד'טוניזי (תוניסיה) גראנד פריז של פריז, אליפות נורמנדי, מירוץ רצועת הסחל של תוניסיה, מירוצי הדופיני ליבר'ה, טור של לוקסנבורג, וב 1966 זוכה רוכב המועדון ז'אן קלוד לה-בואב בחולצה הצהובה של הטור דה פראנס.
המועדון מושך אליו רוכבים ממועדונים אחרים כמו רובר דורג'ברי האלוף האולימפי, הרוכב הפופולארי, ג'ג'ן לטנדר, רובר טרוד, ריימונד פירט, ועוד.
מאז ועד היום אלפי רוכבים עברו במועדון המפואר הזה שאינו רק מועדון לרכיבה ולאימון רוכבים ופלוטונים אלא גם מארגן ומפיק אירועים וטורנירים בענף הרכיבה שהפכו עם השנים לשם דבר בעולם הרכיבה. לפני כעשרים שנה הוקם על ידי המועדון מועדון לרכיבת אופני הרים כחלק ממגוון הפעילויות האדיר שיצר המועדון - גם רכיבת הרים תחרותית הפכה להיות חלק מהפעילות בו.
וכמו תמיד בצרפת, סגנית נשיא המועדון היא סגנית ראש העיר, שהצבתה במשרה היצוגית מלמדת על חשיבות הענף לפוליטיקאים המקומיים,
|
דור העתיד. עשרות ילדים כל שנה |
ללא ספק הצבע והצליל, הריחות והגרוב שבוקעים בלילות ספוגי יין באחד האולמות של המועדון הקשיש הזה יכולים רק הם לקחת רוכב קדימה, להוביל אותו לקצה היכולת שלו, למהירויות והישגים כבירים. ההיסטוריה, אתם כבר יודעים, היא העתיד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
01/08/2010
לפני כשנה וחצי ביקרתי באוסלו לצורך קיום טקס אזכרה בגין 60 שנה לאסון אוסלו הראשון. אסון עלום ונסתר כמעט שבו נהרגו 27 ילדים של עליית הנוער שהוטסו מתוניסיה לאוסלו כדי לשהות במחנה מעבר והכנה טרם עלייתם לארץ.
באירוח שזכיתי לו התקבלתי על ידי קהילת יהודי אוסלו בבית הכנסת הגדול באוסלו, בית כנסת שהוקם לפני כמאה שנה - מבנה מדהים ביופיו ושהשיטוט בו והעיון בספרים העתיקים שבו מרגש עד דמעות.
כששאלתי מה היה על בית הכנסת בימי השואה, בזמן הכיבוש הגרמני של נורווגיה סיפר לי החזן של הקהילה בנצי ששהגרמנים הפכו את בית הכנסת למחסן אופניים גדול.
אופניים ? שאלתי את עצמי והדחקתי את הנתון הזה לתת ההכרה, שוב אני עם הסקרנות אחר הכלי המרתק הזה ששמו אופניים.
אבל הסיפור על איחסון אופניים בבית כנסת שהוא מבנה מדהים ויפייפה כדי להפחית את ערכו של המבנה בעיני כל מי שעבר לידו חרטו בי זכרון עמוק וקשה לצד התחושה שמישהו צריך פעם להעלות על הכתב את העובדה שיש קשר בית אופניים לבין השואה ושאולי אי שם גם מסתתרים עוד כמה סיפורים הנוגעים להרג ורצח או טיהור אתני של היהודים ואופניים.
ידעתי על הקשר בין ענף האיגרוף לבין השואה והסיפור של ויקטור יאנג פרז אמנם עדין לא הועלה על הכתב כרומן היסטורי, למיטב ידיעתי, אבל על הקשר בין ענף הרכיבה על אופניים לבין השואה התחלתי לקבל מידע לפני כשנתיים כששמעתי על הכוונה לצלם את הסרט הצרפתי la rafle - "נקודת איסוף" בעברית , או בתרגום מדוייק "הגריפה" (מלשון, גירוף במגרפה, תנועה של חטיפה של רבים - בצרפתית, כמו בקלפים, כמו במשחק דוּקים ).
היום צפיתי בסרט יחד עם רעייתי. פרט לכך שהליהוק של הסרט הוא מדהים באיכותו, קולנוע צרפתי במיטבו - שני שחקנים ענקיים ושחקנית שעוד נשמע עליה, ז'אן רנו וגד אלמלק האדירים, ומלאני לורן הסרט מחבר שוב את השואה ואת ענף האופניים.
מדובר באירוע שנדחק לשולי התודעה - אירוע נורא של הלשנה ושיתוף פעולה עם הצורר הנאצי, שלטון וישי הארור והשנאה והאנטישמיות שכולם קובצו והתחברו לענף הרכיבה הטהור כל כך.
השלטון הצרפתי ממלא את דרישת הנאצים ומסכים למסור לידיהם 25,000 יהודים. ללא ניד עפעף, ללא מחאה קלה שבקלות וללא כל רגשות אשם או נקיפות מצפון - מוסרים קברניטי המרשל פטן את היהודים שלהם, אזרחי צרפת, נאמנים למדינה, בהם רופאים מעולים, חיילים משוחררים של מלחמת העולם הראשונה, פליטי פוגרומים ממזרח אירופה וילדים. זהו "איסוף" היהודים הגדול בהיסטוריה. אבל המלשינונים האכזריים הללו מצליחים לאסוף רק 13,000 יהודים בהם 4,502 ילדים לידי הגרמנים והכל, כל תהליך הקיבוץ והאיסוף שלהם נעשה באיטדיון הוולודרום של פריז - ביולי 1942.
האיצטדיון צר מלהכיל. כשמדובר בתחרות רכיבה הוא ידוע למלא את תפקידו - כשהוא מכיל ציבור אדיר, מיואש ושפוף הוא קורס. התברואה נוראית, השירותים נסתמים והקהל הענק צמא, צמא ורעב ובעיקר, מבוהל ומפוחד.
איסוף היהודים בכניסה לולודרום של פאריז
סצינות של גבורה אנושית מתחרות אחת בשניה, צדקה וחסד נוצרים למול אכזריות גויית מטורפת, שנאה תהומית ואדישות איומה לסבל אדם. אחיות נזירות רחמניות לצד מפקד הכבאים שמסכן את חייו וחיי ציוותו כדי להשקות ולהרוות את היהודים המיובשים, וכדי להעביר את מסריהם לקרובי משפחה ולייצר תקווה כל אלו מתהווים באיצטדיון הוולדרום של פריז.
המשכו של הסיפור מרגש עוד יותר. הסרט בבימויה של רוזלין בוש ובהפקתו של אילן גולדמן הוא סרט חובה. לדעתי הסרט חייב להיות מוקרן בכל בית ספר בעולם ובפרט בבתי הספר בישראל.
אני לא מתיימר להיות מבקר קולנוע ולא מבין גדול בסרטים או בהפקות - אבל אני הייתי מגדיר את המשחק והבימוי של הסרט כגדולים, הולמים, ואת המשחק של גד אלמלק שקיבל תפקיד קשה ביותר של אידיוט נאיבי ואידאליסט כמצויין, את משחקו של ז'אן רנו אי אפשר לדרג כי הוא פשוט נראה ממש ממש כאותו דוקטור שהוא משחק ואת המשחק של מלאני לורן כמדהים. לא נותרו לי מילים כי עיני דומעות כשאני רק מנסה להעלות על הכתב את התחושות שהסרט הזה מעלה בי.
רוצו לראות את הסרט, קחו את ילדיכם, לכו כל המשפחה, כל החמולה, כל מי שיש לו נשמה יהודית ושרוצה לדעת עוד משהו על ענף האופניים וההיסטוריה שלנו כיהודים.
על הולודרום: הולודרום של פאריז הוקם בשנת 1902 כשגל של אהדה לספורט האופניים הפך את הענף לענף להמונים. הנרי דסגראנג' - מייסד הטור דה פראנס מבקש מאדריכל גסטון למברט לתכנן עבורו מרכז רכיבה שיקהל המונים שניתן יהיה לבנות אותו בסמוך לבית הספר הצבאי ברובע "הכללי" של פאריז. התכנון קורם עור וגידים מהר יותר משנצפה והאיצטדיון מושלם ובנוי בדצמבר 1903.
האנדרטה לזכר קורבנות האיסוף בולודרום של פאריז
ביום הפתיחה נוכחים בתחרות הרכיבה לאור מסלול של 250 מטרים שבמרכזו כר דשר גדול, 17,000 איש.
האיצטדיון ממציא לעצמו תחרויות מקומיות ובינלאומיות והופך למרכז העולמי לרכיבה עח אופני מירוץ. במקום הזה מתרחש איסוף היהודים הנורא.
לאחר מלחמת העולם השניה ירד האיצטדיון מגדולתו בהדרגה עד שנסגר ב 1959.
בעתיד עוד אעלה בבלוג את הקשר בין האופניים לימי השואה באירופה בפרט את הקשר בין האופניים למחתרת הצרפתית ואת רוכבי האופניים שהיו ללוחמי המחתרת הצרפתית הרזיסטנאס...
04/08/2010
פורסם ביום 22/12/2009
|
|
אופני גיי'. בי. לוּוֶה 1925
אופני גיי'.בי. לווה הם אופניים שהתחרו כשהרוכבים עליהם לבושים בחולצות רכיבה ירוקות, כתומות ואדומות וכשהם זוכים לכינוי "התוכים".
בשנת 1922 רכבו עליהן האחים הנרי ופרנסיס פליסייה ( Henry ו - Francis Pélissier ), מצויידים יחד עם קבוצת לקהה (LACQUEHAY) באופניים מדגם גיי'. בי. לווה ( Louvet J.B. ).
מדובר באופניים מיוחדים ביותר ומאוד מודרניים לתקופה. הגלגל האחורי היה מודולרי וניתן היה להחליף באמצעותו את מערכת ההנעה משום בצד אחד שלו היה גלגל שיניים גדול יותר ובצד השני גלגל שיניים קטן יותר להגברת המהירות.
אלמנט נוסף מיוחד שהיה באופניים הללו הוא חישוק עץ. פשוטו כמשמעו. מדובר בתחילתה של המאה הקודמת כשבפאריז עוד הסתובבו כרכרות סוסים שלמענן ייצרו גלגלי עץ באיכות מצויינת. היתרון של העץ לעומת המתכת היה אדיר, הוא היה גמיש יותר, בלם זעזועים, וניתן היה לחרוט בו חריצים לשיפור האחיזה.
פרנסיס פליסייה היה אלוף צרפת ברכיבה בשנים 1921, 1923, 1924 - אלוף בורדו פריס 1922, 1924 (מקום שני ב 1923 ו 1930) הוא זכה בעוד תחרויות רבות וזכה לכינוי "המכשף של פריז בורדו או גם בכינוי "הגדול" או בצרפתית "Le Grand ". הנרי, אחיו הגדול היה רוכב מצויין גם הוא שזכה לכינוי "חוט התיל" בשל כשרונו לחדור לתוך פלוטון ולחתוך ולפצל אותו. הנרי נרצח ביריות אקדח בידי חברתו לחיים בעצומו של אימון רכיבה. שניהם עשו שימוש באופני לווה והצליחו איתם מאוד במיוחד, האח הצעיר פרנסיס שהיה לאגדה וזכה בעשרות תחרויות.
|
האחים פליסייה - הנרי במרכז התמונה בבגדי רוכב דאז, פרנסיס בצד ימין, כם חברם לקבוצה מוריס וויל, (משמאל) בשל אי הסכמה עם מנהל קבוצת הנרי דסראנג מחליטים לנטוש הטור דה פראנס 1924. ב 27 ליוני 1924 הם מקיפים את ריכבו של עיתונאי הספורט אלברט לונדרס, שמסקר את הטור דה פראנס עבור העיתון לה פטיט פאריזיין והוא מוציא מהם ראיון חושפני לראשונה בהיסטוריה של הטור דה פראנס על התנאים הבלתי נסבלים של משתתפי המירוץ האכזרי. (התמונה וההסברים באדיבות רוג'ר ביסמוט נתניה) |
הוגן כריסטוף, רוכב אגדי נוסף שכונה "הגולואזי הזקן", והיה הרוכב הראשון שלובש את החולצה הצהובה בטור דה פראנס, (זה היה ב 1919 במקצה גרונובל - ג'נבה ) מצטייד גם הוא באופניים הללו ב 1925, שנה לפני שהוא פורש מרכיבה מקצועית בגיל 41 ומקים מותג אופניים משל עצמו בשמו הוא, עד שהמותג שלו נבלע ונרכש על ידי חברת "אוטומוטו".
|
הוגן כריסטוף - הגולואזי הזקן (גולואה בצרפתי זה מי שבא מ"גול" חבל בצפון צרפת) |
באותה שנה שבה השתמש כריסטוף באופני לווה הוא מסיים במקום ה 18 בטור דה פראנס, בהפרש של 6 שעות וחמישים וחמש דקות מהמקום הראשון.
שילדה : פלדה ללא הלחמות, כידון: פלדה, בלמים: ברגה "סנט אטיין", כיסא: עור, דגם "סטאר", פדלים: פלדה, קראנק: 48 שיניים - ברמפטון, כלוב פדלים: ליוטארד, פלדה. מסגרת גלגל: סאדר, ג'אנטים: עץ, תוצרת Gd Prix Olympique - מחושלים, גלגלי שיניים אחוריים: בצד הכח 18 שיניים, בצד המהירות 16 שיניים, מנשא לבקבוק דאבל סימפלקס, דגם טור דה פראנס.
האופניים הללו ממשיכים להשתתף בתחרויות רכיבה עד 1937 בשנה זו חוברת החברה של לווה לחברת דילקטה והופכת לחברת בת שלה.
משקל ממוצע ף 12 ק"ג. |
|
|
גיי' בי לווה - לפני השחזור
שני גלגלי שיניים וחישוקי עץ |
|
|
04/08/2010
פורסם ביום 15/12/2009
|
מתברר שבזכות הכניסות הרבות מהבלוג שלי לקישור שהצבתי בו ואשר מוביל לבלוג של אמיל ארבס, הגיעו אלי עשרות כניסות מחובבי רכיבה צרפתים ואירופאים אחרים (בלגים, שוויץ, איטליה, לוקסנבורג, סיציליה, אוסטריה וגרמניה) זה כבוד גדול אבל מה שהיה נהדר עוד יותר הוא העובדה שקיבלתי בקשות לפרסם בישראל אתרים אחרים ובלוגים נוספים.
מעניין עד כמה הזמן יאפשר לי להכניס את כל הררי המידע שנשלחו אלי ועד כמה יהיה עניין לחובבי האופניים הישראלים להכנס וללמוד את פרטי הפרטים שנשלחו אלי בקשר לאופני רכיבה ישנים.
אתר אחד מרתק, עמוס בעשרות תמונות של אופניים עתיקים, הוא אתר שמוקדש לאופניו של רנה הרס.
רנה הרס (1913 - 1976) היה מבוני האופניים לטורינג ולמירוצים, המעולים והידועים בצרפת. האופניים שבנה היו בעלי חלקים ייחודיים שלא הותקנו בדגמים שהוא לא בנה. הוא לא נהג למכור את רכיביו ואת הטכנולוגיה שבה עשה שימוש בשל רצונו להשאר יחיד בתחומו. את אופני הבאטיק שלו הוא ייצר בסדנה פרטית מאחרי הבית שלו. הוא נהג ליצוק, ולכבוש את החלקים באמצעים ידניים ולתוצאות היה ביקוש אדיר. ביתו, לילי הרס היתה אלופת צרפת לנשים ברכיבה על אופניים במשך מספר שנים.
כיום נמכרים הדגמים של רנה הרס לאספנים בלבד והם ידועים כמבוקשים ביותר על ידי אספנים יפנים. |
|
רנה הרס שנת יצור 1965 דגם רייסר |
|
אופניים אחרים של רנה הרס הם מדגם Rene Herse diagonale - (בתמונה למטה)
האופניים הללו השתתפו במירוץ פאריז/ ברסט ב 1969 - האופניים הללו הם לאספנים ולמכירה, מצבם במציאות עוד טוב יותר ממה שנראה בתמונה שלמטה.
סאדלים דיאגולנאליים העניקו להם את השם שלהם. בלמי וויינמאן 510, מעבירי לוקס, בלם אחורי פנימי, קראנק של היצרם רנה הרס, סטם רנה הרס, חישוקי רנה הרס. הציפוי כרום איטלקי.
בעל האתר משחזר זוגות אופניים כאלו לאחר שהוא רוכש את הגרוטאה מעזבונות או ממוכרי גרוטאות (אלטעזאכן) והתוצאה לדוגמא בתמונה למטה - הפתיעה אפילו את הרוכב של הזוג הזה ששכח מקיומו.
|
|
האתר מביא גם עשרות דגמים של יצרנים מיתולוגיים אחרים כמו, אלכס זינגר (מכונות תפירה ?...) , באשלייה, ביילאול, בארה, קמינארג'נט, שאראל, לה - שמינו, קמיל דודון, דרש ועוד שמות שאין לי מושג ירוק על עצם קיומם ועל העובדה ששימשו שנים ארוכות כמותגים מובילים בעולם הרכיבה של אופני המירוץ, הכביש, העיר, המסע והפנאי (לרבות אופני טנדם יפייפיים).
אפשר למצוא גם תמונות של יצרנים גאים לבושים במיטב מחלפות הרכיבה כשהקשר המשפחתי צרוב בהנצחה של הדגם המצולם כדי ללמד איזו תשוקה היתה שם במשפחות שהעלו את המוצרים שלהם על נייר הצילום.
באתר גם תמונות של רוכבי מעפילים על פסגות הרים לצורכי צילום או עבודה או דוגמנות - כשהתוצאה מדהימה ביופיה. (התמונות מרשימות ומיוחדות - הכנסו מכאן)
את האישור לפרסם את התמונות ואת הדגמים קיבלתי מבעל האתר, אלכס, שהוא חובב ואספן אופני רנה הרס ואחרים והוא גם מציע למכירה חלק מהם. מי שמעוניין יוכל לפנות אליו באמצעות המייל שבראש דף הבית באתר.
|
|
רנה הרס 1950
|
רנה הרס שנת יצור 1950 - דגם נדיר שזוכה לשתי צלחות כתר סביב לציר המזלג. טכנולוגיה שאינה שכיחה בסוג הזה של אופני רכיבה באותם שנים ולא ברורה המטרה שלשמה נוצרה.
|
*אשמח לקבל תגובות בעניין הדגמים והבלוג ולמי שיש הערות ו/או תיקונים אשמח לתקן בעיקר בכל הנוגע לשמות המושגים הטכניים בעברית או באנגלית.
|
04/08/2010
פורסם ביום 07/12/2009
|
ז'ק דופון - מנצח במדי פיזו'
פיזו' (קבוצת הרכיבה) השתתפה בתחרויות רכיבה עוד משנת 1896. בשנת 1951 חולצת הרכיבה של הקבוצה היתה כחולה ועוטרה בצווארון ופס רחב על החזה בצבע צהוב. הכוכב של הקבוצה באותם שנים הוא ז'ק דופון (Jacques Dupont) שהרזומה שלו כלל מקום שלישי במקצה אינדר, (Indre) מקום ראשון במירוץ פאריז - טור, מקום ראשון במירוץ קוו'ילאן, מקום שלישי במירוץ מאנש -אוסיאן, ומקום ראשון בשארליו.
האופניים ששימשו את הקבוצה היו כמובן תוצרת פיזו' וכללו את המכלולים הבאים: |
|
שילדת ומזלג סגסוגת פלדה.
מושב מדגם פִּירמה, עור, מסגרת פלדה.
סטם AVA, כידון AVA דגם צ'ארלס פליסייה, כיסוי כידון בד טרסוסטאר, פקקים מגומי. מתקן לבקבוק רגולאר.
בלמי LAM,
מעבירים ופדלים מפלדה, קראנק מדגם סטרונגליכט, גלגלי שיניים סימפלקס (Simplex) 46/50 פדלים ליוטארד (Lyotard) אוחזי רגליים פאטוראנד ספסיאל,
רצועות אחיזה כריסטוף
מעביר קידמי
ידית למעביר אחורי
גלגלים: מבויו מויו קמפאיינולו, חישוקים מאוויק. גלגל "חופשי" - ארבע מהירויות ציקלו, 14/22, שרשרת מדגם סדיס. |
|
מהתמונות אפשר ללמוד שמעבירי ההילוכים היו בתקופה הזו מצויים על גבי השילדה המעביר האחורי היה קרוב יותר כדי לאפשר לרוכב להגיע אליו מבלי שיאלף להתכופף מידי, אבל בכל זאת נדרשה מרוכב גמישות וזהירות רבים יותר מאלו שנדרשים ממנו כיום.
המעביר הקידמי נמצא מעל לגלגלי השיניים הקידמיים והשימוש בו היה נדיר יותר מהשימוש במעביר האחורי. לאופניים היו רק שמונה הילוכים. ארבע הילוכים אחוריים ושני הילוכים קידמיים.
הבלמים גם הם "מוזרים" ביותר. הבלימה הסתייעה ברפידות גומי עבות וגם ב"פס האטה" ממתכת שלחץ על הגלגל המסתובב וסייע "מלמעלה" לבלימה של הכלי.
|
צילומים: אמיל ארבס - מקור: וולו מיטיק - להכנס מכאן
|