|
את חוצה הגולן הזה עשיתי תוך כדי שפעת, דלקת בגרון, חום צמרמורות ומה לא ..
למרות הכל ולמרות הקור הנורא שתקף אותי הן בעיצומו של היום הראשון (גם בגלל החום וגם שסתם היה קר בדרך) והן בלילה בשינה בקאנטרי של קצרין - ההנאה היתה מושלמת.
ההפקה של בכל אופן גולן בפיקודו של איקי רהט היתה כמו כל ההפקות של החברה הזו הדבר הכי מתוקתק שיש.
הנופים המדהימים שנפרסו לכל אורך הדרך פיצו על הסבל הגופני של השפעת ושל מאמץ הרכיבה. הדרך עמוסה הפעם בסינגלים בתוך יער אודם ובמקומות אחרים, שבילי 4X4 וירידות פנטסטיות היו במהלך כל ה 120 ק"מ והפיצוי והמתאבן דווקא ניתן בסוף בירידה הנהדרת לחוף דוגית.
מה היה לנו שם:
שכרנו חדר במושב כפר יובל ב 350 ש"ח. חדר מינימאליסטי אבל בהחלט מספק את הצרכים. לא היינו צריכים כמו בכל פעם לצאת מהבית ב 3:30 ולהתעורר ב 2 בבוקר.
הנסיעה מכפר יובל לנקודת היציאה בנווה אטי"ב ארכה כחצי שעה ואפילו פחות.
ההגעה ב7:30 למרכז המושב וההתרכזות ליד כל הרוכבים שהגיעו, הרשמה, הכנת האופניים, שתיית קפה ואכילה קלה ובשעה 9.00 יוצאים לדרך.
המסלול הפעם שונה לחלוטין מהמסלולים הקודמים הרבים שעשינו. הדרך מסומנת מצויין, אים טעויות ואין אפשרות להתברבר.
כשמתחילות הירידות הקיצוניות יותר מתחילות נפילות. הנופלים מטופלים צי'ק צ'אק - הנוף פראי וירוק בניגוד מוחלט לצבע שלו בזמן הרכיבות של אוקטובר.
קור רציני תוקף אותנו בהפסקה הראשונה לפני קיבוץ אורטל וכשכבר מגיעים לקיבוץ אורטל לארוחת בוקר הרוכבים מחפשים מחסה מהקור בלובי של חדר האוכל מתפללים שיהיה שינוי בטמפרטורה כלפי מעלה .
מקיבוץ אורטל גולשים לקצרין בדרך נוף יפייפיה כשמפעם לפעם החרמון הסבא מתגלה בזוית נוספות שלו מעטר את הנוף הירוק ואת המישורים דרומה ממנו.
בהגעה לקצרין מתקלחים ומחליפים בגדים. מקימים את האוהל ולומדים מה נביא בפעם הבאה (כריות, מזרונים ואת הרכב מקצרין...) אחרי ארוחת ערב פשוטה ומצויינת ושיחות בעניים אופנים ורכיבת אופניים בישראל - הולכים לישון כדי לקום בחמש ורבע בבוקר לרטון על הדלקת בגרון, להתלבש ולצאת לדרך בשעה המתוכננת עם תה חם ומצב רוח של רכיבה טובה.
עם היציאה מקצרין אנחנו פוגשים בלהקת סוסים יפייפיה על הדרך - מצטלמים וממשיכים כדי לעלות לעבר מעיינות מי עדן לארוחת הבוקר.
בהמשך אנחנו לא רוכבים במגמות שהיו מוכרות מקודם, כלומר במקום לעלות לכביש ולפנות ימינה - חצינו אותו והתחלנו לטפס יותר למזרח למסלולים שלא הכרתי מעולם בעבר. בנקודה מסויימת חתכנו ימינה על שבילי אספלט ישנים חוברים לתל א-סאקי ואנחנו מטפסים עליו כדי לקבל בסיום הטיפוס עוד כוס תה חמה ועוד הסברים על סיפור הגבורה של המקום.
מכאן מתחילים לחבור לירידה המפורסמת לחוף דוגית. כ 20 ק"מ ואז מגלים את הירידה הטכנית ההיא. שוב נפילות אבל הכל מסתיים בסדר כנראה כי תוך דקות צוברים האופניים מהירות על ומקפצית בעליצות של פורמולה אחת לעבר הצוות שממתין בחוף לארוחת צהרים ולהסעות לרכבים.
סיכום:
מצויין !!!
|