 RSS
על הבלוג
מסלולי רכיבה על אופני הרים. מסלולי רכיבה למתקדמים ולמשפחות . הבלוג מממיין את המסלולים לפי מיקומי המסלולים בארץ ובחו"ל. הרכיבה כאן היא רכיבה על אופני הרים בלבד מתוך הנחה שהמתעניינים מכירים כבר את הציוד הנדרש חייבים לחבוש קסדה וכפפות וחייבים ליטול עימם כמויות מים ראויות ונכונות. גם הכרות מסויימת עם הסביבה שבה מתקיים המסלול היא חובה ומומלץ ביותר להגדיל הכמויות של הנוזלים ברכיבות בעונה החמה ולהתעניין במזג האויר . הבלוג שלנו התחיל כבלוג סיפורי המסעות של שלושה - על אוכף האופניים שלהם. אופני הרים, תיקי מים וציוד צידה, מפות או רעיונות והרבה, הרבה ... הרבה חיוכים וצחוק. אז על המסלולים, על החוויה, על השיחות והבעיות שצצות בדרכם של רוכבי אופניים מקצו-חובבים... - עכשו זה בלוג של כמה וכמה רוכבים שמצטרפים לרכיבת אופני ההרים שלנו בישראל ובחו"ל - הנתונים בבלוג הם למיטב הבנתנו וכתחביב, שום דבר אינו מקצועי - לרשותכם הוקלטו חלק מהמסלולים ובאמצעות התגובות אתם מוזמנים להגיב ולשאול...
|
posts
08/07/2010
|
את המסלול הזה רכבנו בניצוחם של יובל ובני איטח שרוכבים בו באופן קבוע כ"מסלול אימונים".
ואימון היה שם. מדובר במסלול שרובו עליות אולי 70 אחוזים ממנו. בשבילים יפייפיים ובנוף ירושלמי הררי.
לצערי את המסלול הקלטתי רק בהפסקה שעשינו בפינת ישיבה לפני הירידה הגדולה לעבר עין לימון עין רפא.
לכן בהקלטה רואים רק את הירידות (שגם בתוכן היו כמה עליות יפות וטכניות).
ההתחלה היא על הכביש שמוביל מכביש 1 לבית שמש מול תחנת הדלק הראשונה מימין - משמאל ישנה פניה לדרך ג'יפים ודרך בורמה. כשחוצים את הכביש בזהירות יש חניון קטן. שם חנינו.
משם רכבנו דרומה על השביל המקביל לכביש עד למזלג שבילים שלוקח ישר או שמאלה. במזלג הזה לקחנו ישר - כלומר המשכנו עד חניון אשתאול.
בחניון רכבנו שמאלה לעבר יער קדושים - שביל יפה וסלול היטב.
כשהגענו לצומת טי - במקום לקחת לשביל שמושך לעבר עין לימון - פנינו ימינה לשביל הכחול. כאן התחילה עליה רצינית וארוכה , דרך נוף נהדרת, תצפיות וחורשות סטייל אירופה.
הקליקו על המפה למטה וקבלו את הגירסה המקורית
אחרי טיפוס ארוך מתחילה ירידה שמובילה לצומת עם שביל כחול שלוקח שמאלה. אנחנו חוצים את הנקודה הזו (שיש בה הרבה ברחשים... וממשיכים לעלות עד שמגיעים כמעט לכביש 395 - פונים שמאלה על השביל וממשיכים בעליות עד לנקדת מפגש עם הכביש הזה יותר מאוחר מול צובה.
כאן לוקחים עם השביל שמאלה וימינה חוצים את הכביש וגולשים לעבר פינת ישיבה מוצלת - אפשר לנוח בה לקראת ירידה דרמטית טכנית לעבר עין לימון.
הירידה היא על שביל לבן עמוס בורות ומכשולים ולכן צריך להזהר - לקראת סופו משטח אספלט פונים עליו שמאלה משמאלינו עין לימון, כאן רוכבים במקביל לנחל כיסלון עד לצומת שבילים עם שביל כחול - לוקחים על הכחול ימינה וממשיכים בעליה לעבר שביל ירוק שעוליו עולים לוקחים שמאלה עד למפגש עם השביל האדום שמוביל על דרך הג'יפים שראינו את הסימון וההכוונה לקראתה כשחנינו .
כאן יש ירידות טכניות ביותר - חלקן לא רכיבות או לא עבירות אלא לכאלו שחייבים להוכיח משהו לעצמם. הבורות מכוסים בפודרה וחלקם לא נראה.
לכן חשוב להזהר מספר ק"מ לפני הסיום.
סיכום:
סה"כ מרחק 36.5 ק"מ
טווח גובה 423 Meter (גובה מ 324 Meter אל 748 Meter)
טיפוס מצטבר 162 Meter
ירידה מצטברת 550 Meter
מהירות ממוצעת 10.4 קמ"ש
מהירות מירבית 43.2 קמ"ש
(הנתונים חלקיים בגלל שהמסלול הוקלט בחלקו.) |
08/07/2010
|
את המסלול הזה עשינו לפני שבועיים והבטחתי לעצמי שעוד אחקור אותו עוד ועוד.
במקור המסלול מתחיל בבית זית. נכנסים לישוב מכביש אחד ומיד בכניסה חונים בחניה שבצד שמאל.
מהחניה חוצים את הכביש ויורדים בשביל חביב שמאלה לעבר מאגר בית זית. על השביל כ 600 מטרים לאחר ההתחלה מזלג שבילים אפשר לקחת את השביל השמאלי שרוכב מזרחית יותר וגבוה יותר ממאגר המים ואפשר לקחת את הימני כדי לרכב קרוב יותר למים ולמאגר.
אחרי הסכר שבמאגר ממשכים בירידה מלאה בורות ומהמורות קלים עד שמגיעים לכביש סלול עליו פונים שמאלה ולצומת טי עם כביש ושם שוב פונים שמאלה.
אחרי רכיבה במגמה עליה של כ 200 מטרים פונים בכיכר ימינה לעבר הכביש שמוביל לקרית הדסה. אפשר גם, ממש על ההתחלה - במקום זאת לפנות ימינה בכיכר לעבר עין כרם ולהתחיל את הטיול באיזה קפה טוב באחד מבתי הקפה במקום שמצאו חן בעיני מאוד.
אבל אנחנו נמשיך במסלול שלנו לעבר קרית הדסה - שם אחרי כ ק"מ אחד פניה שמאלה על הכביש לפנות בזהירות וממש 10 מטרים אחרי הפניה מעין רחבה בין עצים - מסתכלים טוב ורואים שער סגור לרכב, לוקחים את הדרך שאותה הוא חוסם יש מקום למעבר אופניים.
כאן רוכבים בכיף בשביל יפייפה לאורך צלע הר ממזרח ונוף עמק וגאיות מצפון מערב.
מיד מרגישים שהיה כאן ישוב עציק ויש עוד גומחות, קשתות ומדרגות חצובות באבן על צלע ההר.
גם הריח משכר וכשרכבנו, פעמיים, הזעתר קרא לנו אבל לא נגענו...
לאורך השביל הזה עשרות סינגלים , עשרות... ברכיבה הראשונה ניסיתי חלק מהם ויש מה לחקור במקום - אמנם מה שראיתי היה קצר, כלומר סינגלונים של עד 500 מטר אבל הצפיפות של השבילים ושהייה במקום תגרום לתוצאה חיובית למי שיחפש - הוא בטח ימצא !
השביל מוביל אחרי מספר ק"מ לעין חנדק, חורשת זיתים ואלונים עמוסה בשאריות אשפה שלא פונתה על ידי הרשויות ושימשה מזון לבעלי החיים בסביבה. אנחנו ראינו שם חוגלות לרוב.
ירדנו למעין שגם הוא עמוס לעייפה בזבובים ושיירי במבה וחטיפים למינהם. ביקור במעיין וקצת שעשועי דילוגים וקפיצות מעל המדרגות שם וממשיכים על שביל אספלט עתיק שלוקח מזרחה ומתפתל דרומה ומערבה לעבר עליה לאבן ספיר.
באבן ספיר לקחנו את את הכביש שפונה ימינה עד לעליה שמאלה לעבר מרכז המושב - במרכז המושב המשכנו ישר לעבר השער שפונה שוב דרומה - לכביש המוביל לקרית הדסה ולהר אורה אבל אחרי כק"מ פונים ימינה לואדי יוסוף לשביל מסומן אדום. על השביל הזה ממשיכים כשלאורך כל הדרך משמאל אפשרויות להכנס למעיינות שונים לעין עוזי, עינות עמינדב ועין תמר.
אחרי שמסתובבים קצת באזור מגלים את פינות החמד הללו ממשיכים על השביל האדום שמאלה לעבר חורבת סעדים. בקצה השביל האדום כביש אספלט סלול פונים בו ימינה ומיד אחרי חמישה מטרים ימינה שוב. כאן מגיעים לירידה רצינית עמוסה מהמורות ובורות ולכן צריך להזהר - עד למגיעים לצומת שאחד השבילים שלה מוביל ימינה לעבר חוות הגתות ממש קרוב לקו מתח גבוה שעובר באזור וכשבהמשך מימין שביל הרכסים, שביל שסללה קק"ל ושמבטיח להיות מעניין.
אנחנו פנינו שמאלה על השביל שעולה בעליה מתונה מסביב לשלוחת שלמון. אחרי כשני ק"מ השביל מתפצל - השביל השמאלי האדום לוקח לעבר יד קנדי - אם תקחו את השחור שמאלה - תקיפו את הר עמינדב.
אחרי מספר ק"מ פניה חדה שמאלה - אפשר גם להמשיך ישר ולקצר תוך שבקצה ניפגש עם הכביש עליו נרכב מאוחר יותר - אבל אנחנו לקחנו שמאלה לעליה על שביל לבן עד שהוא חיבר אותנו עם הכביש שעולה ליד קנדי ולעמינדב.
בכביש אנחנו פונים ימינה - אחרי עליה קצרה ומפגש בכביש עם לול בצד ימין ממשיכים עם הכביש מספר ק"מ חביב שבו יש להזהר כי השוליים צרים מאוד. הכביש מתפתל ויורד ואחר כך גם עולה יפה עד צומת אורה. בצומת אורה ממשיכים ישר עד לתחנת דלק מימין לצומת בצומת חוצים בזהירות שמאלה לעבר תחנת אוטובוס שלפניה ממש שביל - סינגל שמוביל לעין כרם.
את הסינגל הזה שהומלץ לי עליו לקחתי בפעם הראשונה בדרך לא דרך רכבתי מתוך כק"מ שלם רק 100 מטר.
דיון בפורום טיולי אופניים בתפוז גילה לי שהסינגל "כן" רכיב ו yronp מהפורום הציע לי לנסות דרכים אחרות לסינגל - ובאמת, בדיקה נוספת העלתה שאפשר לקחת את הסינגל בהחלט ולא מהמקום שבו הייתי בפעם הראשנה שהוא טכני מידי וקיצוני יותר. הגישה הדרומית רכיבה בהחלט ואת רובה רכבנו.
נסיון אחר שלנו היה על הכביש - במקום לרדת לסינגל לפני התחנה ירדנו אני ובני את הדרך כולה על הכביש - עברנו את הדסה עין כרם והכביש במגמת ירידה מטריפה הוביל אותנו עד לכיכר הראשונה שבה נתקלנו בתחילת המסלול וממנה ירדנו ימינה חזרה לעבר מאגר בית זית הפעם במגמת טיפוס - חזרה לרכבים.
המסלול השני הארוך יותר שירד מהסינגל הוביל אותנו לבית של כת נוצרית שנקרא "בית אבינו". אחרי הבית ירידה בסימטה "עלא - איטליאנה " לתוך שכונת בית הכרם לאזור עמוס תיירים וטיילים וגם בתי קפה מצודדים חביבים על חובבי האספרסו הקאפוצי'נו וגם הגלידות.
אחרי טיפול במגנוני הטעם אפשר לעלות על האופניים ולטפס ישר ושמאלה לעבר מרכז השכונה שם מתחילה ירידה לעבר אותה כיכר מכיוון מזרח ואז שוב, ימינה וימינה חזרה לשביל שמוביל במעלה לעבר מאגר בית זית.
|
|
|
|
סיכום נתוני רכיבה:
טווח גובה 266 Meter (גובה מ 558 Meter אל 824 Meter)
טיפוס מצטבר 444 Meter
ירידה מצטברת 426 Meter
מרחק : האפשרות הארוכה יותר 43 ק"מ, האפשרות הקצרה (חזרה על הכביש דרך הדסה עין כרם: 29.42 ק"מ
זמן רכיבה: האפשרות הארוכה יותר 4:36 שעות - האפשרות המהירה 2:35 שעות
מהירות ממוצעת באפשרות הקצרה 11.3 קמ"ש
מהירות מקסימלית באפשרות הקצרה 80.7 קמ"ש !!!
|
|
|
23/07/2010
פורסם ב 24/01/2010
|
אחרי ימים גשומים ביותר בירורים העלו שפארק קנדה רכיב.
הפארק הזה שהיינו בו לפני כשלוש שנים וגם לפני כשלושה שבועות - כשבפעם האחרונה היינו שם תוך ביצוע הסינגל השחור היפייפה - קרא לי כי ביקשתי להעלות מעט את קושי הרכיבה לרמה בינונית לאור שיפור עצום ביכולות שלנו בשבועות האחרונים.
יכולות שהשתפרו בעיקר בגלל המסלולים הארוכים יותר, משמעת, תזונה נכונה והרבה ספורט אירובי נוסף שכמעט כולנו עושים בחודשים האחרונים.
הודעתי לזוגתי מראש על הקושי שיעלה והיא, שכבר לא רכבה הרבה (מידי) זמן - חששה אבל סמכה עלי שנתחשב שנחזור לאחור וכו' ...
עם קביעת המסלול חיפשתי מעט בפורום טיולי אופניים ונעניתי מידית כמעט על ידי רז גורן ממובילי קבוצת רכיבה נהדרת שמי שרוצה להכיר מעט מסלולים בארץ לא יכול לדלג על האתר הנפלא שלו, עמוס תמונות, קיבצי gps וחוויות רכיבה מעוררות קנאה והשתהות.
רז הציג בפני מסלול שבוצע על ידי הקבוצה שלו ושאורכו כ 42 ק"מ בעוד אני ביקשתי משהו בסביבות ה 35 ק"מ. לכן החלטתי שנעשה מסלול די דומה אבל בכיוון הפוך.
וכך היה - מיסטר פליקס לה-בובלין שוב הסתגר במצב דום שתיקה ואלברט הודיע שהוא מגיע. היתר לא השיבו כהרגלם בשבועות האחרונים, כל אחד וסיבותיו הוא. הפעם, אדיר, הגו'ניור, הסביר שהוא מותש מכל האימונים של השבוע ושהוא מבקש לישון בכיף. לא לחצתי.
התחלנו מנקודת היציאה של פארק קנדה. הפעם לא הקפנו מדרום אלא משכנו מיד מזרחה על דרך איילון. מכאן בתוך מעט עליות וירידה אחת חזקה משכנו דרומה ושוב מזרחה לעבר נווה אילן וחירבת מצד.
המסלול אחרי הגשמים מהודק ומדליק, ריחות של זעתר טרי ואלפי רקפות פורחות בורוד ובסגול. גם הכלניות קידמו את פנינו וחדוות הרכיבה בשיאה.
כשאנחנו מגיעים לכניסה לגן לאומי יהודה מול תחנת מימסר של חברת החשמל - אני בוחר לפנות שמאלה על המסלול האדום ולעלות לעבר חירבת מצד.
כאן הופך המסלול לטכני ומפרך. עליה קיצונית בפריכותה, דרדרת סלעים ואבנים בינוניות וגדולות חוסמים את הדרך מכל הכיוונים כשהעליה תלולה בתוך יער אלונים ואורנים קריר וסבוך. אירופה !!
מגיעים לאבן המיל.
ממשיכים ותוך כדי רכיבה אני מבחין בקשיים אצל בת הזוג שלי שהופכים בהדרגה לעיוותים בשרירי הפנים. הבולענים בצידי המסלול מלמדים שאם חלילה תהיה לנו נפילה או משהו דומה, הסוף יכול להיות לא נחמד... אלברט מתבקש להעצר כדי שנוכל להמתין בג'נטלמניות גדולה לגברת.
הגברת היחידה מגיעה ותוך כדי טחינת השרשרת - בום !! נופלת בדרופּ חופשי, על הצד. החבר לחיים, מודאג מנסה לרוץ לעזור נתקל בסירוב לא מנומס שהכל בסדר וש"נקווה שההמשך קל יותר"...
"קל יותר", עלאק....
המשך העליה קיצוני עוד יותר. נחלים של מים חצבו את המסלול, עשו ממנו בטרונות ובולענים .... אין מקום יותר טוב מזה לעצור, לתת לדופק להרגע ולהוציא קיטור....
|
|
אבן המיל
תחילתה של עליה מטורפת....
המשכו של השיפוע....
|
|
ואז מקבלים החלטה. לקום !! להמשיך לדחוף ולטפס את הדבר הזה . הדפקים עולים שוב, הרגליים לוחצות כי הרי ברור שבקצה העליה תהיה לה ירידה חביבה...
אז זהו באמת עולים ועולים ועולים ועולים ועולים ....
ואחרי שעולים מגובה 420 לגובה 550 ניצבת חירבת מצד.
הנוף מסביב מדהים... שווה את העליה בתנאי שגם תבוא ירידה שתספק את הרוגע והאופוריה של רכיבה אחרי טיפוס. ממול נווה אילן מעלה החמישה - קריית ענבים, שורש בדרום, וממול צפונה, מודיעין קריית ספר.
אנחנו יורדים מעט מהכלים מצטלמים - מחפשים רקפות ונופים ועולים שוב לאופניים, בדרך למטה כדי להמשיך ולגלות מה הדרך תראה לנו.
|
חירבת מצד על הדרך העתיקה מירושלים
עולים לחירבת מצד - האביב מקדים והפריחה כבר כאן |
|
אחרי חירבת מצד ממשיכים על השביל לעבר צומת שבילים שחור / ירוק - הירידה קצרה מידי, 20 מטרים סך הכל, לא מורגשת אבל מבטי עויינות..???? מורגשים ועוד איך !!
יהיה בסדר, המסלול מעגלי, אני מבטיח... - יהיו ירידות נהדרות, את תיראי.
אלברט עושה הכל אופטימי, זה כיף, הוא אומר שוב ושוב וכמעט מאמין לעצמו.
בצומת השבילים אני בוחר את השחור, הדרך לשער הגיא - נווה אילן, וכצפוי : עליה !! אנחנו בגובה 530 ואנחנו עולים 275 מטרים במסלול באורך של 3.100 מטרים !! יפה... (שמישהו יחשב את הזוית ) אני מנסה לעודד את זוגתי ... המבט שלה מחזיר לי עיניים רושפות ... פרצוף אדום וחוסר סבלנות נורא...
נו, טוב אני חושב לעצמי - עוד מעט תהייה ירידה.
עכשו אנחנו כבר בכניסה צפון מערבית לנווה אילן. על השביל חניון חביב עם ספסלים ומפות שבילים. אנחנו לא מתעכבים ואני מושך לעבר היציאה מנווה אילן כדי לצאת חזרה על שביל כחול. הדיונים בעניין מציאת השביל לא מסיתים אותי למזלי מלימוד המסלול שעשיתי ואכן, ביציאה ממתחם המלון של נווה אילן מצאתי את השביל הכחול פניה ימינה.
- פנייה ????? צלילה !!!!!
האופניים הפסיקו לציית - הם נכנסו לאמוק מטורף, הצלילה בג'י אדיר לעבר נחל אילן - המסלול הכחול נבלע על ידי הגלגלים במהירות אדירות. השביל לא מושלם, לא כזה שאתה מתמסר למהירות ויושב בנחת, לא !! בכלל לא !! הידיים אוחזות בכידון באחיזת ברזל - החריצים שנכרו בשבילים על ידי הגשמים גם הם מוסיפים למתח והחשש מהתהפכות הוא מוחשי - אבל השביל סוחף אותנו ותוך דקות מסתיימים כחמישה ק"מ או יותר נכון בק"מ ה 18.5 נכנסים לשביל הירוק וממשיכים בו עד השביל האדום קצת לפני 22 ק"מ.
ממשיכים על האדום ..הרגליים כואבות מלחץ על הפדלים (אני בלי קליטים מאז קריעת הרצועה) אחרי שלוש מאות מטרים חותכים ימינה מתחברים לשחור רוכבים עליו כק"מ עד שמזהים פניה שמאלה לעבר הרכס הדרום מזרחי של פארק קנדה. שם פונים שמאלה על השביל הירוק ודרך שעולה ויורדת, יורדת ועולה עד לסיום עם עליות קיצוניות קצרות מאוד שמחברות אותנו שוב לנקודת ההתחלה סגרנו 30.4 ק"מ.
מגיעים מיוזעים, נושפים ורושפים, מחוייכים ומבולבלים מאמץ נפלא שכזה לאהובתי, זה הרי כל כך קטן עליה שכל הדרך הביתה היא ביקשה לדעת כמה עלינו סך הכל והנה הנתונים.
|
|
ככה זה נראה בסוף העליה ....
|
|
|
|
נתונים:
טווח גובה
458 Meter (גובה מ 241 Meter אל 699 Meter)
טיפוס מצטבר 664 Meter
ירידה מצטברת 689 Meter
מהירות מקסימלית 38.5 קמ"ש
מהירות ממוצעת עם עצירות 8.2 קמ"ש.
סה"כ זמן רכיבה כולל עצירות 3:43:28
דופק ממוצע 140
דופק מקסימלי 180
אחוז שריפת שומנים 14% |
|
27/07/2010
פורסם ב 04/01/2010
|
יום הולדת למקס...
מצאנו שזה יהיה נכון לחגוג באיזה מסלול מתובל בפלפלים חריפים, הרבה בשר טוב, חיתוכים ויין משובח.
כמו שמקס, המארח מספר אחד יודע לקבל אותנו, תיכננו עבורו מסלול שימוגג אותו.
הוא נולד בראשון לינואר, היום שבו כל המתייוונים בישראל חוגגים. לא יודעים למה, אבל חוגגים... שיהיה..
למקס יש סיבה לחגוג.
אצל כולנו, בכל מיני זוויות שונות, 2009 היתה שנה קשה. גם על אלברט ומקס, גם על פליקס, גם על ורוניק... שנה מלאה בבשורות קשות שעיסינו ברכיבות מצויינות, נהדרות - כאלו שרק רוכבי אופניים יכולים להעריך.
אז תיכננו מסלול - והעתקנו מפות וקראנו חומר והחלטנו על פארק קנדה.
בערב היה ברור שכולם מגיעים.
ככל שחלף הזמן הפך הכל לפחות ברור.
מיכה מתקשר ומודיע שלא יוכל לבוא כי יש לו התחייבויות קודמות.
מקס מתקשר ואומר שאין לו רכב ואני מציע לבוא לקחת אותו. פליקס, שבדרך כלל לא ניתן לוודא שהוא אכן יפעל כפי שחשב שיפעל הוא הקרקע המוצקה היחידה.
אלברט נישאר עיקבי.. - הוא מגיע.
בבוקר מתברר שאנחנו שלושה. יום הולדת למקס והמתנה שהוא נותן לעצמו היא שינה ערבה בבוקר יום שישי. מי שמכיר אותו אומר, מגיע לו, הבחור מנהל את כל העולם אז שינוח.
טוב.
אנחנו בפארק קנדה. מכינים את הכלים ויוצאים מראש לאן שיקחו אותנו האופניים.
מקיפים את הפארק ממערב צפונה רוכבים על השחור ועוברים לירוק.
בצד הדרך רקפות, נרקיסים, ומיני זעתר ....
|
|
|
אחרי כ 4.5 ק"מ ראינו סינגל יורד דרומה. היינו ללא מגינים - אבל פליקס רצה לתת לזה צ'אנס. ירידה קלה ואז מתגלים מדרונות סלעים לא עדינים. אלברט מסרב להמשיך ואנחנו חוזרים לשביל המרכזי. אלא שממש מהיכן שיצאנו לסינגל, ממול, מגלה סינגל אחר, שנראה עדין ומזמין זורם מזרחה ואחר כך צפונה.
מנסים,
נכנסים ומגלים עונג מזדחל... סינגל מצויין לא טכני במיוחד ארוך ומסולסל 3.5 ק"מ אורכו ולמרות עצירויות קלות במקומות שהטכניקה דרשה מיומנות, הזרימה משגעת והעונג מושלם, החיוך כובש את האופניים והשם של הבלוג מוצלח - איזו דרך נהדרת לחגוג יום הולדת !!!!
|
הסינגל |
|
מבט אל מעלה הסינגל
אלברט יורד באטרף
פליקס עוקב אחרי אלברט התלמיד ....
|
| |
מקס !!! היית מתחרפן שם אני מבטיח לך...
אבל לכל ירידה יש סוף וכשאנחנו מסיימים אנחנו מתחילים לעלות ימינה כלומר מזרחה. עליה חביבה שסוחטת מאיתנו כוחות והתרגשויות - 2.5 ק"מ של עליה שבה עלינו כ 110 מטרים ואז מגיעים לנקודת המנוחה הראשונה. הקור מתחיל לפשוט על המקום למרות השמש שהיטבה איתנו ואנחנו ממשיכים לעבר המסלול ההיקפי הנקרא k21.
מכאן כשמונה ק"מ עד לחזרה לנקודת היציאה.
בקיצור שעתיים של רכיבה רצופת הנאות, מרתקת ומחוייכת. הכל לכבוד החבר מקס - שהקב"ה יתן לו הרבה שבתות למנוחה וחגים וזמנים לששון....
|
|
טווח גובה
168 Meter (גובה מ 248 Meter אל 416 Meter)
טיפוס מצטבר 316 Meter
ירידה מצטברת 330 Meter
מהירות מקסימלית 41.4 קמ"ש
מהירות ממוצעת (כולל עצירות) 8.1 קמ"ש
|
|
אלברט תוך כדי הרכיבה בסינגל בקלוז אפ טיבעי.... |
27/07/2010
פורסם ב 02/01/2010
|
את המסלול שאתאר לפניכם עשינו בלי תכנון אמיתי מראש. חשבתי על מסלול לוזית של אלי סט שאותו התחלתי לפני כמה שנים ושיניתי תוך כדי תנועה. אז חיפשתי להגיע ללוזית, אותו מושב שכשהיינו בו לפני מספר שנים חששנו להשאיר את הרכבים ללא שמירה.
יסלחו לי בני המושב הזה אבל המבטים ששוגרו לעבר הרכבים גרמו לכולנו איזו אי נוחות קלה שממנה לא השתחררתי עדי היום. נזקקנו אז לתושב חביב של המושב שהציע לנו לשים את המכוניות מול הבית שלו כדי להרגע. כך עשינו והוא הציל את כבודם של המבטים העויינים שנשלחו אלינו.
אבל הפעם הזו החלטתי שננסה את המסלול מעט אחרת כשבכל זאת נקודת הפתיחה תהיה מצפה משואה מהכיוון של לוזית.
וככה התברברתי בהגעה. במקום להגיע ללוזית מכביש 354 הגעתי לכביש 38 נסעתי וחזרתי כמה פעמים, הגעתי למחסום טרקומיא ולאן לא....
אז בסוף הגענו למצפה משואה מכיוון דרום. נכנסנו והחננו את הרכב.
בתור התחלה, כדי להתחמם כמו שצריך עלינו למצפה התבונננו בנוף וירדנו חזרה לכיוון הכביש שממנו באנו.
האילתור אמר להקיף את המצפה ממזרח לצפון, להקיף את פארק בריטניה ולהמשיך לעבר נחל בעלן מערבית ללוזית.
וככה עשינו.
המסלול נצבע בירוק מתאים. פרחים בשפע ושדות מוריקים, כרמי זיתים בשפע וסינגלים מצטלבים עם כל שביל.
|
אלברט במצפה משואה
זית עתיק בכרמים מרשימים
|
|
אחרי כשעה של רכיבה התחברנו עם כביש 353 ופנינו מערבה לעבר לוזית. שם אחרי הכניסה למושב פנינו צפונה על שביל שמוביל לעבר הגן הלאומי בתל צפית.
|
|
עוקפים את מצפה משואה
תאונת רכיבה ...
ליד תל צפית |
אחרי תל צפית גולשים בירידה לעבר צומת טי כשהפניה שמאלה לוקחת אותנו לעבר קיבוץ תל ניר.
שם בדרך - הפסקה ראשונה לטיול רכיבה קליל יחסית ולפתע בשדה ממול תנועה בלתי רגילה של חיה שמקפצת באופן בלתי ברור. מתברר שאימוץ העיניים מגלה שמולנו חנה עדר איילות, פשוט וברור שקלט אותנו והחל לברוח. האיילה הראשונה דילגה בדילוגי ענק ובזיג זג כאילו ידעה שיש יצורים כמותינו שמכוונים אליה נשק. אחרי קיפצו עוד שתי איילות כשביניהם אחד, במבי, חביב שטס כמו טיל מזרחית אלינו.
הנסיון לשלוף מצלמה ולצלם נועד מראש לכישלון.
אחרי המנוחה המשכנו בשדות מוריקים כאילו שנלקחו מהתמונות של ברירת המחדל של שומר המסך של מייקרוסופט.
השביל החזיר אותנו לכביש 353 וממש מול הכניסה לבית ניר חצינו אותו, טיפסנו ועלינו על שער כדי להמשיך על שביל שלוקח דרומה. זאת, ככל הנראה היתה הטעות שהובילה אותנו להרפתקת רכיבה שעליה עוד נדבר שנים רבות.
רוכבים בתוך נוף נהדר החלטנו לעקוף שדה מדרום ולחזור לשטח שסומן כשמורה. הרכיבה הביאה אותנו לתוך עמק עם שביל די ברור שעלה יפה למצפה משואה כפי שהראה גם הגי פי אס. אבל גם כאן מתוך כוונה לצמצם אל מצפה משואה, טיפסנו על שער סגור ורכבנו על שביל שכיוונו דרום - שביל להוביל לקיר.
|
|
שומר מסך
קיבוץ בית ניר |
השביל שעלה בגבהים והחל בכיוון דרום מזרח החל פונה דרומה מידי. הוא מסתיים בשביל מפלצתי, קיר אמיתי בזוית של יותר מ 45 מעלות, בלתי רכיב לחלוטין וגם בחלקו בלתי ניתן לעליה ברגל והוא זה שאמור להוביל אותנו, להנחתנו, לשביל שיפנה שמאלה מעט ויחזיר אותנו לעבר מצפה משואה.
אלברט החליט לנסות לעלות אותו ראשון. אחרי בקושי 10 מטרים הוא מציע לי ולורוניק לחזור כמה מאות מטרים למעלה אחר שאותו ראינו קודם. ורוניק כבר גמורה לגמרי, מיואשת, מציעה שאני ארכב לשביל הקודם ואודיע לה אם אפשרי לעלות אותו.
אני רוכב ולמגיע מצליח לעלות את המדרגה הראשונה של השביל הצפוני יותר וקורא לורוניק. היא באה, עולה את המדרגה הראשונה - רואה אותי ממשיך לעלות, מתייאשת. במעלה הוא קיצוני ביותר. אני יורד כדי לקחת לה את האופניים ולעלות איתם כדי שתוכל לעלות ברגל ללא האופניים וכך הלאה - חצי שעה של עליה וירידה לצורך החלפת מטען האופניים על הכתפיים שלי.
גם כשעולים למעלה - אין שביל. אלברט נעלם לו במעלה הקודם וכל מה שאני רואה זה גינת סלעים על מדרון שהנחמה היחידה שאני מוצא בה היא סימני אופנועים על האבנים, מה שמלמד שיש מי שמגיע לכאן עם אופנוע הרים אז בטח יש שביל.
לוקח שעה כמעט עד שאנחנו מוצאים את השביל, כל המהלך הוא של 70 או 100 מטרים... עליה מטורפת של קיר שמתישה אותנו לחלוטין.
אנחנו מחפשים את אלברט ולאחרי חמש דקות נמצאה האבידה. אלברט חשב שברחנו לו ופנה שמאלה באופניים, אנחנו צוחקים מיאוש עייף ועולים על האופניים.
ממשיכים יחד שמאלה ומגיעים לפארק שמתברר אחר כך ששמו בישראל רמת אבישור.
מכאן יורדים חזק מאוד ימינה לכביש 38 ועליו רוכבים חזרה למצפה משואה.
מותשים, מחייכים ושמחים מאוד למצוא את הרכב מחכה לנו אחרי מסע רכיבה מדהים באזור משופע מסלולים ונופים. כל הטיול כולו נעשה מבלי להכנס למערה אחת באזוא רצוף המערות הזה - ואנחנו מבטיחים לעצמנו עוד לחזור אליו כדי למצות אותו עד כמה שניתן.
|
|
טווח גובה
261 Meter (גובה מ 158 Meter אל 418 Meter)
טיפוס מצטבר 558 Meter
ירידה מצטברת 554 Meter
אורך 39 ק"מ
|
|
הקיר בנתוני אלטיטיוד של הגי 'פי אס ספורט טריינר נוקיה
 (הקיר מתבטא בגרף ונתון במסגרת השחורה ) |
09/10/2010
איך שהאויר התקרר התוכניות למאמץ גדול יותר ולמסלולים אתגריים יותר תבעו יותר ויותר דרישות - חשבנו על אזור הגליל התחתון או עמק יזרעאל אבל משהו משך אותנו לירושלים וכנראה שירושלים עוד תמשוך אותנו השנה להכרות נוספת, רחבה יותר, עם סביבותיה ומסלוליה.
אז לא מזמן, ממש לפני ארבעה חודשים עשינו שני ביקורים בבית זית ורכבנו לעבר עין סעדים, יד קנדי , מושב אורה וכו'.
בביקור השני תיקנתי מעט כדי לא לחזור דרך הסינגל שיורד מצומת אורה לעין כרם כי הוא איכזב.
(איכזב כי אני לא רוכב סינגלים קיצוניים ולא בא לי ללכת ברגל...).
הפעם החלטתי לקחת את מושב אבן ספיר מלמטה, אחר כך שיניתי דיעה והחלטתי לרכב לעבר אבן ספיר כרגיל דרך עין חנדק ולשנות כך שמסביב להר שלמון ניקח את המסלול האדום - נגיע למושב אורה ונרד בירדה שעל הכביש לעבר הדסה עין כרם וצומת כרם - כך שנכנס לעין כרם, נשתה קפה, נחזור לעבר צומת כרם - נחתוך לרחוב עמק התימנים, נחתוך דרומה חזרה לבית זית.
התמזל לנו המזל, חברנו לרוכב מהאזור, שליווה אותנו בדרך חביבה שכללה סינגל נחמד וקליל עד עין ברושים - משם חזרה לרכב.
מה שעולה במיוחד מהרכיבה של היום הוא ההבדל האדיר בין כמויות המים שבהם צפינו בחודש יוני השנה ליובש השממתי של האזור היום. פשוט כואב הלב לצפות ביובש הנורא והתפילות של אחרי סוכות לגשם מקבלות משנה חשיבות.
והנה תוך כדי רכיבה בערך עם הכניסה לשביל האדום בהר שלמון - התחיל הגשם. היורה. תוך כדי רכיבה ועם זכרונות ילדות שטבועים בי כנראה לעומק לחשתי כשהשפתיים רטובות כי הגשם כבר ניטח בעוצמה "ברוך מוריד הגשם " וגם: "שהחיינו וקיימו והגיענו לזמן הזה".
האדמה, כמו שמצופה בגשמי היורה הדיפה ניחוחות של תשוקה למים שחודרים בה, מתופפים עליה, ניתזים ומעלים אבק שנכבש שוב - הריח חודר לכל חיישן באף, הגשם מתגבר ותוך 10 דקות אנחנו רטובים עד לשד העצמות.
אלברט שואל אם ככה הרגשנו בטוסקנה כשרכבנו אז במבול הקפוא של איטליה ואנחנו צוחקים ואומרים לו: "שם קפאו לנו הביצים והבייציות..." כאן אנחנו נהנים.
באזור של הדסה כשיוצאים ממושב אבן ספיר אי אפשר שלא להבחין בריח הנורא של יער שרוף. צידי הכביש מוכתבים בכתמים שחורים מפוייחים - תוצאות המעללים של שני ילדים פוחזים שביקשו לבדוק למה תגרום הצתה של שדה קוצים. הנזק נורא והירוק התחלף בשחור וחום חלוד, עלווה שמתה מהחום והכוויות של גזעיה.
אז הנה המסלול - הנה הנתונים והתמונות.
פרופיל גבהים
טווח גובה
308 Meter (גובה מ 546 Meter אל 854 Meter)
טיפוס מצטבר 619 Meter
ירידה מצטברת 598 Meter
GPSies-Index 6.23
ClimbByBike-Index 42.47 Fiets-Index 26
אורך 36.49 km
ליד מאגר המים של בית זית - היום ..
אותו מקום ביוני האחרון ...
חירבת סעדים
היורה מכה בעוצמה - הרי ירושלים 09 אוקטובר 2010...
04/12/2010
הפוסט פורסם במקור ביום 20/09/2008
|
מסלול רכיבה על אופני הרים: מושב אשתאול - נחל כסלון - הר כרמילה - קרית יערים - גבעת יערים - עין לימון - עין רפא - צובה - מערות בני ברית
אתמול רכבנו במסלול שמקיף את נחל כסלון.
היציאה לדרך מתחילה בחניון שלצידו המזרחי של כביש 38 משער הגיא לכיוון בית שמש - מול מושב אשתאול.
נחל כסלון: |
|
נחל כסלון מוזכר במקרא כגבול נחלת יהודה : "כתף הר יערים מצפונה היא כסלון" (יהושע ט"ו יי).
אשתאול: |
אשתאול מוזכרת בהקשר לשמשון -
ויהי איש אחד מצרעה ממשפחת הדני ושמו מנוח, ואשתו עקרה ולא ילדה. ויירא מלאך ה' אל האשה... וישמע א-להים בקול מנוח, ויבא מלאך הא-להים עוד אל האשה והיא יושבת בשדה ומנוח אישה אין עמה. ותמהר האשה ותרץ ותגד לאישה, ותאמר אליו הנה נראה אלי האיש אשר בא ביום אלי... ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור לה', ומפליא לעשות ומנוח ואשתו רואים.
ויהי בעלות הלהב מעל המזבח השמימה ויעל מלאך ה' בלהב המזבח, ומנוח ואשתו רואים ויפלו על פניהם ארצה... ותלד האשה בן ותקרא את שמו שמשון, ויגדל הנער ויברכהו ה'. ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאול (שופטים יג, ב-כה).
כלומר על פי התנ"ך נחה רוח ה' על אשת מנוח, אימו של שמשון באשתאול.
אבל התנ"ך מתאר את אשתאול גם כמקום שבו נחה רוח ה' על שמשון עצמו. והמקרא כותב אודות מעלתו הרוחנית של שמשון: "ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאול" (שופטים יג,כה). במקום אחר מצויין ששמשון נקבר באשתאול בנחלת מנוח, אביו. ויקברו אותו בין צרעה ובין אשתאול בקבר מנוח אביו" (שופטים ט"ז 31).
המסלול:
לאחר שמחנים את הרכבים בחניון שמול מושב אשתאול עולים על האופניים ורוכבים על שביל ל 4X4 צפונה בעליה תלולה מקבילה לכביש 38. ההתחלה די קשה אבל בהדרגה מתמתנת ולאחר כ 2 ק"מ מגיעים להתפצלות שבילים שבה לוקחים את השביל ימינה סימון שבילים שחור לאורך הגדה הצפונית של נחל כיסלון.
על השביל המסומן בשחור ממשיכים כמעט לאורך כל המסלול שלאורך הגדה הצפונית עוקפים את הר כרמילה וממשיכים. בדרך מספר נקודות שאסור להחמיץ.
קריית יערים:
|
|
התנ"ך מספר על גניבת ארון הקודש על ידי הפלישתים. סרני פלישתים החזירו את הארון. וכשעשו זאת הם יצאו מעקרון (העיר האחרונה שבה היה ארון ה' ) והלכו מזרחה על הגבול, עד שהם הגיעו לבית שמש – " דרך גבולו יעלה בית שמש
". הפלשתים לא הכירו את ספר יהושע ולא ידעו מהו הגבול הצפוני של יהודה (שאותו ציטטנו לעיל, אבל ייתכן שהגבול בספר יהושע נקבע ע"פ תוואי השטח – היה שם 'גבול' טבעי, והפלשתים הלכו עד לגבול זה.. הם השאירו שם את הארון וחזרו לעקרון – " וחמישה סרני פלשתים ראו, וישובו עקרון ביום ההוא
" (ו16). לאחר שה' הכה באנשי בית–שמש – הם הסיקו (כנראה) שהארון עדיין לא הגיע למקומו, והעבירו אותו הלאה לאורך הגבול – עד שהגיע לקרית יערים: " ויאמרו אנשי בית שמש: מי יוכל לעמוד לפני ה' הא–להים הקדוש הזה? ואל מי יעלה מעלינו? וישלחו מלאכים אל יושבי קרית יערים לאמור: השיבו פלשתים את ארון ה', רדו העלו אותו אליכם
".
|
בגבעת יערים - המנוחה שעשינו
משה ואלברט במנוחה |
|
ורוניק ואייל עם חיוך של אדרנלין |
|
מקס עם אותו חיוך... |
|
מנוחה מעל גבעת יערים מול שואבה - חוטפים אנרגיה ומחייכים
|
|
לאחר רכיבה של כ 10 ק"מ לאורך השביל המסומן שחור מתחברים לשביל סימון שבילים כחול לאורך כק"מ ומשהו. אחר כך מתחבר השביל הכחול לסימון שבילים אדום בהמשכו - כשהכיוון הוא דרום מזרחה - לאורך הכסלון מצפון
.
באותו מקום בדיוק ישנה פניה ימינה לחציית נחל כסלון משמאל לסימוני חברת הכבלים ההוט. אבל אנחנו נמשיך ישר לעבר עין לימון.
עין לימון:
|
|
עין לימון הידוע גם כעין לימור או עין אל-עומור, הנמצא בפאתי הכפר עין רפא בערוץ נחל כסלון הוא מעיין נובע - שבמרכזו בריכה קטנה שעומקה כשני מטרים. בצידה הצפון מערבי מדרגות וניתן לרדת ולהתרחץ בה - מה שעשה אחד מאיתנו. המים קרירים ונעימים והיופי הנוסף הוא היותו של המעיין אתר ארכיאולוגי וטיבעי לא מוסדר, נגיש לכל אדם.
|
עצירה בעין לימון
אייל מתפשט מהגרדרובה בעין לימון |
|
במים הקרירים של עין לימון |
|
אלברט ומשה בתפקיד מצילים |
|
לאחר הטבילה בעין לימון ישנן שתי אופציות האחת טיפוס לכיוון צובה בעלייה קשה וחבירה לכביש קיפצובה ולאחר כ 200 מטר חזרה לשביל שחובר לנחל כיסלון מדרום - והאופציה השניה חזרה על השביל האדום עד הפניה דרומה לעברו הדרומי של הנחל בחיבור עם השביל המסומן כחול.
אנחנו בחרנו באפשרות השניה בשל קוצר הזמן ולאחר רכיבה בתוך הנחל מערבה, חברנו לשביל הדרומי לירידה מדהימה של כ 16 ק"מ לכיוון אשתאול.
בירידה הזו מדד מקס מהירות של 43 קמ"ש והיא מתבצעת בתוך נוף קדומים תנכ"י מרתק, ירוק והררי לצד אורנים, אקליפטוסים וטבע מוריק.
בסיום הדהירה בירידה מגיעים לחניון שבו השארנו את הרכבים.
מסלול קל/בינוני - ניווט קל מאוד.
ירוק , צל בשפע וגם מים.
| |
עוד באזור
מערות בני ברית:
מערה טבעית, מהסוג הקרסטי, שהורחבה והוכשרה לשמש מקום התייחדות עם זכר קורבנות השואה. יותר מאוחר בדרך חזרה לאורך הגדה הדרומית של נחל כסלון נעבור בדהירה מהירה תחת שער מערת בני ברית.
|
04/12/2010
פורסם במקור ביום 29/11/2008
|
מסלול רכיבה על אופני הרים: כפר אוריה - קיבוץ הראל - חירבת בית ג'יז - בית טוביאנסקי - מצפה הראל - דרך בורמה - חירבת בית סוסין - מעלה התאנים - דרך הסרפנטינות - אנדרטת הידידות ישראל אורוגוואי - -קו השילוח - דרך הפסלים - יער צרעה - מעלה צרעה - מושב תרום
את הטיול של היום התחלנו מכפר אוריה.
השם כפר אוריה משמר את הסיפור התנכי בו הכריע שמשון את האריה ,השם נגזר משמו של כפר ערבי "כפרוריה" שנגזר מהחיבור של כפיר ואריה.
הכפר הוקם כבר בשנת 1910 בקרקע שנקנתה מיהודי ביאליסטוק וב1912 התגררו בו פועלי ההכשרה החקלאית וביניהם א.ד.גורדון.
מכפר אוריה שבו החננו את הרכבים ליד בית אבן ישן ירדנו לכיוון כביש 44 שאותו חצינו ופנינו שמאלה לכיוון תחנת הסעות תוך שמיד פנינו ימינה לתוך שביל מקביל לכביש עד לעלייה לכיוון חירבת בית ג'יז מימין.
לפני החירבה שער סגור שאותו עוברים מימין לתוך כרמי קיבוץ הראל אותו רואים משמאל לנו.
|
|
העליה לכיוון חירבת בית ג'יז (צילום: אייל אורטל) - משמאל קיבוץ הראל |
|
ליד חירבת בית ג'יז כפר ערבי שתושביו ברחו כהרגלם בימי מלחמת העצמאות למדינות שאליהם הם כנראה שייכים, מצוי בית אבן ישן בשם בית טוביאנסקי על שמו של מאיר טוביאנסקי ישראלי שהואשם, ככל הנראה, ללא עוול בכפו בבגידה בישוב העברי והוצא להורג במשפט שדה. (בעקבות קריאת הבלוג שלי סיפרה לי היום ידידה שנכדו שטוביאנסקי גם כיום בכפר יונה ... - עולם קטן, היסטוריה גדולה !!)
בית טוביאנסקי (צילום: אייל אורטל) מכיוון צפון מזרחי . מהצד הדרומי של מצפה הראל. מבט: ממזרח למערב
|
|
לאחר שחולפים על בית טוביאנסקי ממשיכים בין הכרמים לדרך שמחברת אותנו ממערב עםמצפה הראל. כשמגיעים למצפה הראל יורדים בדרך בורמה המסומן בסימון שבילים אדום.
דרך בורמה: קרויה על שם דרך שנסללה ע"י האנגלים במלחמת העולם השניה במסדרון טופוגרפי נחבא - שהוסתר מהיפנים בתוככי הג'ונגלים ל בורמה. הדרך עקפה את הדרך הראשית לסין והקלה על הבריטים.
"דרך בורמה" הישראלית נסללה בהחבא במהלך מלחמת העצמאות כדי לאפשר אספקה לירושלים הנצורה. עם כיבוש הכפרים בית ג'יז ובית סוסין שלטה חטיבת הראל של הפלמ"ח על מסדרון טופוגרפי נסתר מעיני האוייב. המסדרון חצה את כביש שער הגיא וטיפס אל בית מחסיר עד שהתחבר לכביש הראשי לירושלים ליד שורש (אז נקרא 'סריס'). אנשי חטיבת הראל אתרו את הדרך הקימו משלטים ומוצבים כדי להגן עליה והכשירו את הקטעים שבהם ניתן היה לעבור.
קטע הסרפניטנות היה הקטע הקשה מבין הקטעים. לפני פריצת דרך בורמה היו השיירות עוצרות ליד בית סוסין נעמסות על פרדות ומגיעות בעצלתיים לירושלים. לאחר פריצתה - היו קטעים בדרך עבירים רק לג'יפים אולם היא איפשרה משלוח רצוף יותר של אספקה ולמעשה - איפשרה את עמידת הישוב היהודי בזמן מלחמת השחרור
כאן מוצג בפנינו מיצג של פורצי הדרך לירושלים:
|
|
המיצג: מצד שמאל: דמויות פורצי הדרך לירושלים (צילום: אייל אורטל) |
|
ממשיכים בירידה לקראת עליה וחולפים ליד חירבת בית סוסין מימין:
|
|
חירבת בית סוסין (צילום: אייל אורטל) |
|
מחירבת בית סוסין מתחילה העלייה במעלה הג'יפים שנסלל על פי הנסיבות הבאות:
אור ליום ב' באייר ליל 28-29 למאי 1948 יצא ג'יפ בודד ובו שלושה לוחמי "פלמ"ח הראל", לגלות מעבר רכב בין משלטי שער הגיא שהוחזקו על ידי לוחמי "פלמ"ח הראל", לבחון גבעות אלו שהוחזקו ע"י לוחמי חטיבה 7.
מטרתם היתה למצוא דרך חלופית לקטע בכביש ירושלים - תל אביב שעבר בלטרון שנחסם ע"י החטיבה השלישית של צבא ירדן החל מיום ח' באייר תש"ח (17 במאי 1948), חסימה זו איפשרה לירדנים להטיל מצור גמור על יהודי ירושלים.
באותו הלילה הצליחו נוסעי הג'יפ להעבירו מעל לסלעים ולחבור בעינות בית סוסין ללוחמי "פלמ"ח הראל" אחרים שהגיעו לשם ממערב. תוואי הררי זה הוא ששימש לאחר מכן להעברת אספקה וציוד לירושלים. במשך עוד כ 11 יממות עד ליום ג' בסיוון תש"ח (10 ביוני 1948) כאשר הושלמה סלילת הקטע התלול ב"דרך בורמה" (הסרפנטינות) ונתאפשר מעבר כלי רכב כבדים יותר. |
בקצהו של מעלה הגי'פים רוכבים בעליה מטורפת אבל קצרה במעלה התאנים - לקראת דרך הסרפנטינות: כאן כבר השתעשענו במצלמה כדי לצלם את הרוכבים:
|
בן רוחן - הדור הצעיר, בקצה העלייה: (צילום עמי יפרח) |
|
מיכה - די לכיבוש הפיסגה !! (צילום: עמי יפרח) |
|
משה ששון, לוחץ ברגליים (צילום: עמי יפרח) |
|
|
|
אייל - מזגזג לאישה (צילום: עמי יפרח) |
|
אייל: גם עולה (צילום: עמי יפרח)
|
אדרנלין מחייך (צילום: עמי יפרח) |
|
איזה יופי !! ורוניק מסיימת את העלייה (צילום: עמי יפרח) |
|
תמונה קבוצתית של מאושרים (צילום: אלמוני) .. איפה משה ???? |
|
הנה משה ... מעלה הסרפנטינות |
|
מעלה הסרפנטינות. הצטלבות - אנחנו ממשיכים ישר עוד כמאה מטרים עד פניה תלולה בירידה ימינה ומיד אחריה פניה חדה ותלולה עוד יותר שמאלה בתוך דרדרת אבנים ולתוך הצטלבות של שבילים. ממשיכים על השביל האדום ולא פונים לשביל המורה לכיוון מושב תרום.
לאחר כ 400 מ' פונים לשביל מסומן כחול הימני ביותר מבין שלל שבילים מתחברים על דרך עשויה היטב נזהה בצד שמאל שביל מסומן כחול נעלה בו עד לאנדרטת הידידות ישראל אורוגואיי.
|
|
בירידה אחרי מעלה הסרפנטינות - פיסול להנצחת פורצי הדרך לירושלים |
|
מכאן מתחילה דרך על מה שקרוי "קו השילוח" צינור המים שהונח כדי להוביל מים לעיר ירושלים שהיתה נצורה במלחמת השחרור. |
|
|
|
אנדטת אורוגואיי - למנוחה על הדרך לדרך הפסלים - ירידה לאשתאול ועליה ימינה על הכביש לדרך הפסלים |
|
יוצאים לדרך אחרי מנוחה קצרה (צילום: עמי יפרח) |
|
|
|
עליות בנוף משגע - לעבר דרך הפסלים |
|
|
|
הנוף שמול התצפית (צילום: עמי יפרח) |
|
מנוחה לעייף (צילום: עמי יפרח) |
|
הכניסיה לדרך הפסלים: צילום: היסטוריה... |
דרך הפסלים לעבר יער צרעה - מעלה צרעה |
|
|
|
נף מדהים בדרך חזרה לכפר אוריה (צילום: עמי יפרח) |
|
המסלול מעגלי - מזג האויר היה לטובתנו למרות טיפטוף קליל עם הירידה מהרכבים. הדרך מהודקת ונעימה לרכיבה ומצב הרוח היה בהתאם ...
|
13/02/2011
נוה שלום - חירבת בית סוסין - דרך בורמה - מעלה התאנים - דרך הסרפנטינות - תעוז - יער אשתאול - דרך הפרסלים - כפר אוריה - מעלה הראל - מצפה הראל - נוה שלום
מסלול שעשינו כמה פעמים בכמה וריאציות. הפעם שוב קוצרה הדרך בגלל מכשולי בוץ. התוצאה היא מסלול יבש בכל השבילים שאינם יורדים למקוואות מקומיות.
אז הנה המסלול והנתונים. למרות המרחק הקצר יש עליות יפות כאן.
מפת המסלול על פי תוכנת ה twonav של ספורטיבה
טווח גובה 216 Meter (גובה מ 172 Meter אל 388 Meter)
טיפוס מצטבר 447 Meter
ירידה מצטברת 447 Meter
10/06/2011
מסלול רכיבה על אופני הרים: לטרון - יד לטרון - משטרת לטרון - עמק איילון - גן לאומי איילון - מאגר איילון - משמר איילון - נחל גזר - כפר שמואל - בית חשמונאי - עזריה - גזר - כפר בן נון - כרמי יוסף - מצפה בקוע - יער המגינים - בקוע - נחשון - נחל נחשון - מיני ישראל - לטרון
מסלול רכיבה שמחבר (עדין לא פיזית ) המסלולים של פארק קנדה עם לטרון וכך גם את נווה שלום או נווה אילן.
ההתחלה מהחניון בלטרון - יציאה לעבר יד לטרון - אתר ההנצחה המרשים, משטרת לטרון - ירידה לעבר עמק איילון, רכיבה במקביל לכביש 1 עד לחבירה לעבר מאגר איילון דרך שדות.
כשעברנו שם היה השטח מושקה בחלקו, אדמה כבדה ובוצית ועלינו לשביל להוביל למאגר.
בפניה ימינה עקפנו את מאגר איילון ועלינו לחורשה בעליה תלולה וקצרה שבסופה צלילה אמיתית ומעט טכנית לעבר משמר איילון. כאן חתכנו ימינה שוב לעבר שדות ולולים ושמאלה לעבר הכביש.
על הכביש כמה מאות מטרים בודדים עד לגן אירועים נטוש ולשביל שנחבא בין עצים לעבר שדות החיטה של נחל גזר ולעבר הכביש שמוביל לכפר שמואל - אבל אנחנו על הכביש ממשיכים עוד מעט, פונים שמאלה לבית חשמונאי ולעזריה בכיכר פונים שמאלה ולעבר השדות שמחברים לגזר.
בגזר ניסינו על פי המפה לצאת מתוך הקיבוץ לדרך שמובילה לעבר גן לאומי תל גזר - אבל השביל חסום בשערים בלתי עבירים - חזרנו ועקפנו את הקיבוץ מימין כדי לחזור לשביל שעליו המשכנו בלי להכנס לגן לאומי תל גזר אלא לעבר כפר בן נון .
בדרך פגשנו נחש ענק שהתעורר מהחום ויצא לדרך, על הדרך, וכשהבחנתי בו למזלי אותתי לרוכבים לעצור, בהיסטריה כי הם לא הבינו למה אני מבקש לעצור. כשהבינו כמעט התעלפו...
עברנו את כפר בן נון מצפון ופנינו מזרחה לעבר כרמי יוסף. שם פגשנו רוכבי דאון היל שעלו וירדו שוב ושוב ממסלול שעשה להם את זה בשעה שאנחנו טיפסנו לעבר יער המגינים וחתכנו לעבר בקוע עד לכביש הישן שהוביל אותנו בטיפוס מתון לעבר נחשון.
את נחשון עקפנו ממזרח מקווים לחבור לשביל שמצוייר על המפה אבל נקטע באיבו ולכן חזרנו דרך פרדסי שקדים לעבר מיני ישראל חוצים את נחל נחשון.
אחרי מיני ישראל חוצים את הכביש ורוכבים לעבר מאגר המים שאותו עוקפים ממזרח לדרום לעבר לטרון.
טווח גובה 184 Meter (גובה מ 59 Meter אל 243 Meter) טיפוס מצטבר 422 Meterירידה מצטברת 412 Meter
|