 RSS
על הבלוג
מסלולי רכיבה על אופני הרים. מסלולי רכיבה למתקדמים ולמשפחות . הבלוג מממיין את המסלולים לפי מיקומי המסלולים בארץ ובחו"ל. הרכיבה כאן היא רכיבה על אופני הרים בלבד מתוך הנחה שהמתעניינים מכירים כבר את הציוד הנדרש חייבים לחבוש קסדה וכפפות וחייבים ליטול עימם כמויות מים ראויות ונכונות. גם הכרות מסויימת עם הסביבה שבה מתקיים המסלול היא חובה ומומלץ ביותר להגדיל הכמויות של הנוזלים ברכיבות בעונה החמה ולהתעניין במזג האויר . הבלוג שלנו התחיל כבלוג סיפורי המסעות של שלושה - על אוכף האופניים שלהם. אופני הרים, תיקי מים וציוד צידה, מפות או רעיונות והרבה, הרבה ... הרבה חיוכים וצחוק. אז על המסלולים, על החוויה, על השיחות והבעיות שצצות בדרכם של רוכבי אופניים מקצו-חובבים... - עכשו זה בלוג של כמה וכמה רוכבים שמצטרפים לרכיבת אופני ההרים שלנו בישראל ובחו"ל - הנתונים בבלוג הם למיטב הבנתנו וכתחביב, שום דבר אינו מקצועי - לרשותכם הוקלטו חלק מהמסלולים ובאמצעות התגובות אתם מוזמנים להגיב ולשאול...
|
posts
05/07/2008
מסלול רכיבה באופני הרים: עין העמק - מעין עוקף - נחל שופט - עין פרון - גבעות משעול - עין משעול - הזורע - שמורת השופטים - גבעות דיצה - עין העמק
חמש בבוקר. לחות כבדה, חלון פתוח, קמים או לא קמים ??...
קמים...
בחצי עין רוחצים פנים, מצחצים שיניים - וניגשים לבגדי הלייקרה...
לבושים.
יחפים יורדים למטה - מעמיסים את האופניים ובודקים אם הצוות בדרכו לנקודת היציאה. קפה ...
הנה הקבוצה משולשת מוכנה.
מה המסלול ??
אז ככה.... ממושב עין העמק לקיבוץ הזורע דרך נחלים ונחלים ומעיינות. הפעם המסלול הפוך, יורדים קודם ועולים בסוף.
מגיעים לעין העמק - מצוותים את האופניים, מחקים ברגים, בודקים מה מקרקש ועולים.
יוצאים מהמושב - אחרי כ 150 מטר, פונים שמאלה בירידה למשטח חנייה ממנו עוד יותר שמאלה לשביל יורד חזק, טכני.
במעין עוקף נוטים שמאלה עולים לגבעה שמשקיפה על נחל השופט - וירידה משוגעת לתוך אוכף, אפסס... עוברים אותו.
ממשיכים לאורך הנחל, בריכת חימצון - ומעיין קטן מימין. ממשיכים מזרחה למזלג שבילים. לוקחים את הימני, רוכבים לאורך נחל השופטים ליד עין פרון.
רוכבים צפונה עולים לגבעות משעול. עוברים מדרום לעין משעול הבוסתן הנהדר - מתפתים לעצור אבל ממשיכים.
מתחילה ירידה שלא נגמרת, יורדים לקיבוץ הזורע, באחד השבילים משמורת השופטים ממזרחים ונכנסים לקיבוץ, עוקפים משמאל את בריכת השחייה - עולים וטסים בירידה מזרחה עד צומת T.
פונים ימינה - עוברים את שער הקיבוץ, נכנסים ורוכבים דרומה - ישר עד לשער בצד המזרחים, מבצעים איגוף של רוכבי אופניים - עוקפים את השער, ורוכבים דרומה, על שביל כוכר שממשיך ישר דרומה, אבל אנחנו בוחרים במזלג שבו פניה ימינה ושוב דרומה - על אספלט ישן ועזוב.
מגיעים לכיכר. ממשיבים ישר, דרומה, עולים מעט למאגר מים מקביל לכביש, יורדים ופונים ימינה לשביל כחול.
כאן נחים. מישהו מוצא מזרון נטוש - מעלה רעיונות - ונשכב לנוח.
מנוחה נחמדה. רוכבים מערבה. עליה. מכאן אין ירידות חוץ מלקראת עין ששון. אבל בינתיים עולים ועוקפים גבעות דיצה משמאל ומדרום. על שביל כוכר לבן חם, מתחילים לטפס את מה שירדנו קודם.
משמאל לדרך רואים פארק שעשועים לילדים, מעניין מי העלה בדעתו להציב כאן מונומנט פטטי כזה ... יורדים בפראות מטורפת על דרך רומית. בהצטלבות מערבה יורדים חזקה מאוד לתוך ואדי ועולים חזרה - שוב עולים... לקראת מעיין עין דיצה יורדים חזק ימינה מתחברים מחדש לירידה המטורפת של ההתחלה.
עולים...
יורדים מהאופניים ועולים...
עולים לאופניים ... ועולים... ועולים.... ועולים .... ועולים...
בדרך מבחין אחד מאיתנו בבז שעט על נחש... - בגלל חוסר הריכוז הוא כמעט נופל, אבל מחזיק מעמד וממשיך... לעלות.
מגיעים לכביש - וחזרה לעין העמק.
עכשו הגיע הזמן לפרק את הכלים, למצוא להם מקום ברכב ... לנסוע הביתה - לא לפני כוס קפה ואיזה משקה קר...
מחכים לשבוע הבא...
|
מעין העמק לקיבוץ הזורע
המסלול מסומן בצהוב
|
12/07/2008
מסלול רכיבה על אופני הרים: קיבוץ מענית - חריש - סינגלים
אמצע הקיץ הטמפרטורת והלחות בעלייה, ועימם הלחץ לצאת מוקדם ככל האפשר כדי להספיק לתפוס את השעות הקרירות.
ארבע וחצי בבוקר, מתגלגלים בקושי מהמיטה מתכנסים בהתארגנות מהירה קפה ועוגה, דוחסים שלוש זוגות אופניים, ציוד רכיבה ושלושה מבוגרים לתוך מיני ואן, ולצלילי Patrik Burel מתקדמים ליעד, הפעם מסלולי סינגלים באזור קיבוץ מענית.
השעה חמש ושלושים מגיעים לנקודת היציאה תחנת הדלק אלונית הממוקמת כקילומטר אחד צפונית לקיבוץ מענית משמאל לכביש.
.
בעודינו פורקים מהרכב מגיעה חבורת רוכבים צעירים ומתחילים בהתארגנות , אט אט פורקים את ציודם ומתלבשים ,או...אז החלה להתגנב בליבנו דאגה קלה , היבטנו אחד על השני בפליאה.
הרוכבים החלו עוטים על עצמם מיגונים מכף רגל ועד ראש ,עד כי לא היה אפשר להבחין כי מדובר ברוכב אופניים קונבנציונאלי , הם ניראו כמו רובוטים שיצאו זה עתה מאיזה סרט בדיוני.
אחד מאיתנו אזר אומץ ושאל האם פניהם למסלולי הסינגלים במענית ? משנענה בחיוב , שאל לפשר המיגונים המורכבים אה..... ציחקק אחד מהם ואמר: לא לא אל תדאג , זה רק show of המסלולים מאוד סולידיים , ואף הזמין אותנו להיצטרף .
אנו, שכבר שקלנו לשנות תוכניות , נענינו להצעה והיתחלנו ברכיבה.
רוכבים מזרחה פונים שמאלה בכביש מס- ומיד ימינה ונכנסים לדרך כוכר העולה מזרחה לאחר כקמ אחד ניכנסים לסינגל הראשון היורד עד למעבר המים של כביש -6 חוצים את הכביש דרך המעבר ומגעים לחורש עצי ברוש ואורנים זרוע במסלולי סינגל מעגליים , בין עצי החורש באוירה פסטורלית להפליא רכבנו האחד בעקבות השני תוך שמירה על מרחק בטיחות .
|
תצ"א שנשלחה אלינו על ידי רז גורן - מוביל קבוצת נורט' ריידרס מכפר יונה - הסינגלים והשבילים במענית על שמותיהם .. |
לאחר כשעה וחצי של רכיבה מהנה החלה להפר את השקט והפסטורליה חבורת אופנוענים שהישתוללה לאורך המסלולים
סיכנה את רוכבי האופניים והעיבה על האוירה.
הימשכנו ברכיבה כשעה נוספת ואז היתחלנו לכנוס לנקודת המוצא .
הודינו לחבורה , החלפנו כרטיסי ביקור ונפרדנו לשלום.
נארזנו אל תוך המיני וואן ונסענו אל אחד החברים שהזמין אותנו לקפה ,
מקלחת והשלמת שעות שינה ,
בציפיה לשבוע הבא
25/07/2008
עו"ד רן בלקין עמד במילתו ושלח אלי לפייסבוק את התמונות שצילם במהלך הרכיבה בסינגלים
אז נתחיל בסינגלים בתוך היער:
|
ורוניק ברקע ..
|
|
גלישה ... |
|
|
|
|
|
מנוחה |
ועכשו מחוץ ליער על המדרון המוביל חזרה לכביש ...
משיקו כבר לא היה שם - הוא דהר לרכב ...
|
אייל בחר בסינגל הלא נכון ונעזר ברגל.
|
|
ורוניק מגיחה .... |
|
וגולשת כשמלמעלה מביטים בה שני רוכבים .. ב"דאגה" או להפקת לקחים... |
|
והחלקה ולהמשך הסינגל בקוּליוּת אופיינית |
|
11/08/2008
מסלול רכיבה על אופני הרים: קיבוץ הסוללים - בית אוסישקין - תל דן - חורבות דן העתיקה -
שבת בבוקר , אחרי שיכנועים והפצרות הוחלט שיוצאים ב 4:30 (למה מה עשינו ??..) כלומר, אומר מקס, צריך לקום ב... 3:30 !! לא, אני לא בא...
אז השכנוע עבד, בשעות לא שעות מתעוררים, מוציאים את האופניים ומשה מודיע :,, לא בא... !!! לא בא... !! - לא עזר בית דין !
נוסעים עם הזריחה, בערך בקריית שמונה השמש כבר יצאה, האור מלא, ממשיכים עוד מעט, עד קיבוץ הגושרים. מחנים את הרכב בחניון פורקים הכל ויוצאים.
לכיוון הקיבוץ, נחל חרמון, במקביל אליו, מתקרבים למטעים ואופסס... המכשול הראשון.
סיירת דרדסים בבגדי טלטאביס, קופצת מעל הגדר, נכנסים למטע שהקיבוץ חסם, (למרות שמדובר בשביל מסומן) - ואחרי שתי שניות אייל ומיכה מבינים למה חסמו את הכניסה - אפרסקי ענק בוהקים תלויים על הענפים רק מחכים שנשלח אליהם יד, ושלחנו ... אבל במספר הנכון, כל אחד אחד... שמים בתיק וממשיכים.
אחרי כמה דקות מגיע המכשול הבא, הקיבוץ חסם את הירידה לאופניים, גדר עצבנית חוסמת את הדרך לבריכת הקיבוץ, מה שלא היה שם קודם... - גם כאן המוח היהודי מוצא עקיפה, נכנסים דרך צידו של שער רופף וגולשים באופניים ישר לחציית גשר מעל לנחל, לתוך שביל קסום לאורך הנחל מצידו השני.
רכיבה של כמה דקות בין צמחיה לגדותיו של הנחל, ובכל מקום פזורות נישות מזמינות. לא לוקח הרבה זמן עד שנאמץ זולה קטנה נשב לשים רגליים במים, ונאכל את האפרסק ... - ומה עם הקצב ?? מה עם הסיבולת לב ריאה ?? איך נגיע לטור דה פראנס ?? - אנחנו מפסיקים לפדל כל 10 דקות ???... הרעש של המים השוצפים גובר על השאלות הללו .
ממשיכים וחוצים את כביש 90 חותרים לכיוון מעבר מעל סכר קטן, אבל המכשול הבא מדבר אלינו, "אין מעבר" גדר תיל אימתנית חוסמת את הגישה ואנחנו בחיפוש אחרי מעבר חלופי.
בסוף מתקבלת החלטה: חוצים במים כי אין ברירה.
|
ורוניק, אלברט ומיכה מהססים... |
|
אלברט סיים וורוניק לפני האמבטיה הקרה ..
|
|
ורוניק אחרי הצלילה אייל מחלץ... אלברט עם תצפית של מודאג !! מקס הוא הצלם ...
|
|
אחרי שחצינו את הנחל, באזור עם אשדות קטנות ומעט זרם, ואחרי שורוניק איבדה שיווי משקל, רכבנו כמו בתוך ספארי לכיוון התחנה שאליה כיווננו את הטיול שלנו, רחצה בפנינת חמד על גדות הנחל. הכניסה לסבך היתה קצרה ותוך שתי דקות הגענו לנקודה שחבר'ה צעירים השתלטו עליה במהלך הלילה אבל הם לא הפריעו לנו להכנס ולהתרחץ.
|
|
מיכה פחד להרטיב את התחתונים,.. אלברט אייל וורוניק משתכשכים... מקס מצלם (וזה לא שהוא לא השתכשך לו בכיף, ... הוא עלה לצלם ..).
|
|
יללא ילדים : לקום !!
|
אחרי הרחצה המרעננת נשאר לטפס רגלית מעל רמפה של בריכה דגים ישנה, לנווט צפונה לעלות לרמפה של בריכת דגים קיימת, לחבור לכביש שעוקף את בית אוסשקין מצפון, לכיוון תל דן, לעקוף את התל מצפון לרכב ליד חורבות דן העתיקה .
מכאן מתחילה ירידה מסחררת לכיון מסעדת דג על הדן, החבר'ה בועטים בפדאלים ומסלול של כשישה ק"מ הופך לקצרצר ביחס למסלול כולו. חוזרים לכביש 98 ממזרח למערב, חוצים בזהירות ומגיעים לחניון שממנו יצאנו.
סה"כ כ28 ק"מ של מים ועוד מים ועוד מים ביום קיץ ישראלי. קצר מידי, כמו כל דבר טוב !!
27/12/2008
|
מסלול רכיבה על אופני הרים: הזורע - תל קירה - עמק השלום - נחל השניים - עין פורר - יקנעם עילית - קיין מונט - עין דיצה - נחל שופט - גבעות דיצה - רמת השופט - משמר העמק - ג'וערה -
אחרי השבוע שעבר עם חיבור מסלולים בין עין העמק להר חורשן, מסלול שלא הוכנס לבלוג שלנו בגלל העדר תמונות - ואחרי שאחד מאיתנו התרסק בעוצמה באשתאול - הועברה המסר שנוגע לרכיבה ב sms כמעט כמו שהעבירו מסרים בימי המכבים.
היום שמנו את פנינו לעבר הירוק - הירוק של איזור השופטים, עין השופט, הזורע.
את המסלול התחלנו בקיבוץ הזורע.
רכבנו צפונית מערבית לקיבוץ כשהגשם המרוכז שהצליף השבוע הותיר בקרקע את סימניו, ירוק ובוץ.
תחילת הרכיבה עליה תלולה לעבר תל קירה. בירידה לתוך עמק שנקרא "עמק השלום" על שם "חוות השלום" שהוקמה על ידי טייס גרמני בשנת 1960 שנעזר בחוקר תנ"ך גרמני ותלמידו. שגידלו פירות, ירקות ודגניים. לכיוון מזרח , גבעת משעול עליה רואים שני ברושים שנטעו לזכר שני השומרים יואש זולר ויצחק קליצ'בסקי, שנהרגו כאן בשמירה על מטעי המושבה יקנעם בשנות השלושים. על שמם נחל השניים שנחצה על ידי עין פורר הסמוך. בגבעה מצפון מערב, אפשר להבחין בשני מגדלי שמירה מאותה תקופה, הגובלים היום בבתי יקנעם עילית. מימין ראינו חאן: מדובר בחאן קדום ששימש שיירות שנעו ממישור החוף לעמק יזרעאל. המקום שימש גם את הגנרל קלבר מצבאו של נפוליאון, בדרכו לעכו. ראשוני קיבוץ הזורע ישבו במקום,עד המעבר לנקודת הקבע. המבנה נהרס בסוף שנות השישים ואומרים שהצלבנים קראו למקום קיין מונט- הר קיין. ולפי המסורת שלהם זה המקום שבו למך הרג בטעות את סבא שלו קין .
לאחר שחלפנו על האתר רכבנו בתוך דרך רומית על חלוקי אבן ובוץ.
|
|
ורוניק על הדרך הרומית |
|
דן ומיכה רוחן על הדרך הרומית - מימינם הר גחר (לא רואים את ההר בתמונה) |
|
אחרי רכיבה לאורך נחל שופט ועין משעול פונים ימינה לעין פרור - מעיין איתן שמהווה נקודה חציה של נחל השניים. עין פרור הוא ישוב מן התקופה הברונזאית עד לפרסית. מאוחר יותר עבר הישוב אל התל מדרום ששולט על הסביבה. במקום מערות קבורה רבות מתקופת התלמוד והמשנה אבל אנחנו ממשיכים לכיוון עין דיצה שחוצה את נחל שופט.
נחל שופט נקרא כך על שמו של השופט הציוני גו'ליאן וויליאם מק -
|
|
נחל שופט - הירוק חזר (מבט מצפון מערב לדרום מזרח)
|
|
חוצים את עין דיצה
|
|
מעין דיצה עולים לשביל המוביל מזרחה לכיוון גבעות דיצה. הבוץ מתחיל להאסף על הצמיגים והרכיבה כבדה לרגליים. בחציית נחל גחר חלקנו יורד מהאופניים ודוחף ברגל, חלקנו מנסה לסלול סינגל על העשב הירוק - אבל בסוף כולם יורדים עד לדרך הרומית - רכיבה דרומה.
בהצטלבות הבאה ממשיכים ישר לעבר פארק משחקים נטוש של קיבוץ רמת השופט. רוכבים מצידו המזרחי עד להצטלבות נוספת אחרי מעבר בקר - ירידה דרום מזרחה חעבר נחל זהירה - ירידה נחמדה אבל מסוכנת בגלל הבוץ החלקלק. בסופה לפני הכביש שמחבר את משמר העמק לגוערה או לעין השופט פונים שמאלה ונכנסים לחניון מסודר שהיום היה קר ומוצל בגלל העננים והגשם שירדו שם בשפע.
כאן עצרנו לחניה ואנרגיות .
|
|
בן ודן רוחן בהפסקת אוכל ...
|
מכאן כל מה שנשאר זה לגלוש בירידה מהירה לכיוון הכביש המוביל מצומת מגידו להזורע, בתוך חורשה ויערות האופניים עמוסים בבוץ אזורי מחלקים רגבי בוץ לדרך אבל בדיוק דקה לקראת הסוף האופנים של מיכה מנשקים את הספלט עם פנצ'ר, כדי שנוכל לספר שהיה פנצ'ר במסלול קליל ונעים - ולא רחוק מהרכב אנחנו נפרדים .
20/01/2009
|
את המסלול של השבת הזו יצרנו בדמיון. לחבר שוב, מסלול עם מסלול וליצור מסלול חדש.
הימרנו על החלק המערבי של המסלול וההימור היה מוצלח... מוצלח ביותר. יום קר עם שמש קלה, לבושים כאילו סקנדינביה אבל מתים להתחמם יצאנו לדרך.
תחילת המסלול בעמיקם. מחנים את הרכבים במרכז המושב בפסטוראלי הזה ויוצאים לכיוון ההר העגול - מזרחה.
כשמגיעים להר העגול פונים דרומה ואחר כך מערבה לאורך נחל תנינים.
במפגש השביל עם כביש 6 חותך ארץ ישראל, פונים שמאלה בעליה על שביל כורכר - צפונה לעבר הר חורשן.
|
|
תצפית לעבר רמות מנשה |
|
בסוף העליה כמובן ירידה וממנה גולשים בזהירות לפניה הבאה שמאלה, בואך הר חורשן.
לפני ההר פניה חדה ימינה צפונה, רוכבים לכיוון בת שלמה עם השביל כל הזמן עד לפניה נוספת ימינה לכיוון החממות שם אחרי כ 200 מ' פונים שמאלה שוב, לעבר בת שלמה, עוקפים את המושבה מדרום וכשמגיעים שוב לפניה שמאלה לכיוון הר חורשן שוב, בחרנו להמשיך ישר, לאורך השביל ובמקביל לכביש לכיוון מערב.
|
בין החממות לכיוון בת שלמה
|
מחצבות שפיה וזכרון יעקב - מבט מתוך סבך השביל |
|
אחרי שחולפים על קווי מתח גבוה שחותכים את המסלול פונים שמאלה לכיוון דרום ולאחר כק"מ אחד מטפסים במעלה תלול ביותר על שביל ישראל.
|
|
סימון שביל ישראל |
|
העליה על שביל ישראל לאורך הק"מ הראשון שלו היא עליה לא קלה, טכנית בחלקה וכשמגיעים להפוגה אחת עוצרים לאזן את הדופק. הנוף כמובן, מרהיב, הים התציכון ממערב, מחצבות שפיה מצפון וזכרון יעקב מדרום.
מצטלמים |
|
עולים 1 |
|
עולים (???) 2 |
|
עולים 3 |
|
עולים 4
|
|
מתאוששים ... |
|
אחרי הטיפוס לרמה מסויימת לאורך שביל ישראל מתחילה רכיבה נעימה בינות לעצי חורש.
|
|
חורש ואקלים רכיבה ממוזג ... |
|
בנקודה מסויימת מתחילה ירידה מתונה וזורמת ביותר לכיוון בנימינה - כשמימין לנו שכונת נווה שרת בזכרון יעקב עד שמתחברים בעיקולים שמאלה וימינה לכביש שמוביל לשביל הלבן שממערב לעמיקם.
כאן פנינו ימינה - מערבה לכיוון בנימינה ותוך מעבר בעין שוני - חירבת שוני, לצד מטעי הרימונים - פנינו שוב דרומה לעבר השכונה החדשה של בנימינה. שם פנינו שמאלה - מזרחה לעבר הכביש שמולו מושב אביבאל. במושב המשכנו ישר עד לפניה ימינה לכיכר שבמושב שבה פנינו שמאלה לעבר נחל אלונה ועין אביאל. רכבנו לאורך הנחל עד החלק שבו נבנה גשר עבור כביש 6 - חצינו שם את הנחל והמשכנו עד הכביש שמוביל מגבעת ני"לי לקיבוץ רגבים. חצינו את הכביש ופנינו שמאלה לעבר גבעת ניל"י כשבמזלג של הכביש הפונה שמאלה לעבר עמיקם פנינו לעמיקם וזרמנו בירידה כיפית לעבר המושב עמיקם , לרכבים.
|
|
התוצאה: מסלול חדש, ארוך מספיק, לא קשה מידי, עם מעט אתגר בעליה לשביל ישראל, אתגר קצר מידי שהעלה את הדפקים גם עד 186 (נספר בפולאר) למשך כ10 שניות, וגם ירוק ויפה, עם צמחיה שופעת ושבילים טכניים, בקיצור, מסלול לאימוץ.
|
|
|
מפת המסלול - במפה שלפניכם המסלול מסומן בירוק : |
 |
28/03/2009
|
אחרי רכיבות ביתיות לשמירה על רצף הרכיבה יצאנו לרכיבה אביבית עם חששות כבדים מגשם שהיכה אתמול בערב מאיים ומזהיר.
כדי לודא שלא נקלע לאיזה מבול אימתני דחינו את היציא ל 8 בבוקר.
היום הצטרף אלינו שוב, פליקס לה בובלין שמתאמן לוולוו צ'אלנג' מגידו ביום 4 לאפריל ולמרתון רכיבה בצפון ב 10 לאפריל. אחרי שנקרעתי אחריו בכרמל בעליות ובירידות לפני כעשרה ימים תיכננתי מסלול לא קשה שיכלול מעט סינגלי קלים בכפר גליקסון אחרי שרז גורן הזכיר אותם באינטרנט לפני מספר שבועות ואני חזרתי אליהם כדי לחדש את הרכיבה עליהם לאחר שאני וורוניק רכבנו בהם לפני שנים.
המסע התחיל עם פנצ'ר קטן מי לאחר כ2.3 ק"מ. מיכה נהנה ממנו ופליקס, הכירורוג, טיפל בו במיומנות וביעילות... מגלה שהונטיל בפנימית החדשה דפוק..
ככה, לצד נחל עם מים מבעבעים בנחת ועם מילארדים של פרחים בכל מקום, רכבנו לאורך 35.3 ק"מ במהירות ממוצעת של 15 קמ"ש, עם עליה טכנית אחת וסינגל באורך כ 2 ק"מ לעבר עמיקם . מעמיקם, שבה עצרנו מנוחה רכבנו לאורך אמת המים הרומית לעבר יקב תישבי וממנו שמאלה לפרדס רימונים ושסק לעבר בנימינה - בואך אביאל חזרה לגבעת עדה.
|
|
|
|
ולאלבום התמונות בפיקסה:
|
|
|
|
|
27/06/2009
האי פורטקרול נמצא על חופי הריברייה הצרפתית מול חופי העיירה אִיֵיר ובמרחק הפלגה של כשעה ממנה. אנחנו שטנו אליו מהעיר טולון שייט של כשעתיים וחצי (לקרוא על השיט עצמו - מכאן)
לקראת הנסיעה הובטח לי מסע רכיבה אחר ארוך יותר כי הרי היינו אמורים להציב את רגלנו על הקרקע.
הנסיבות השתנו וזימנו לנו שייט מרתק לאי פורקרול כשעל האי עצמו נשכור אופניים ונרכב לנו בינות לשבילים מסומנים ולא מסומנים ונכיר את האי לפני ולפנים.
זה יהיה מסע אופניים משפחתי לחלוטין - אז מה ??
|
| העגינה במרינה הקטנה שבחלקו הדרומי של האי היתה חוויה די מאתגרת שכן בדיוק כשהגיעה הקטמרן שלנו למרינה החלה רוח המיסטרל לעשות איתנו הכרות. הרציף הצף שהוביל לזה הנייח התנדנד לו כמו עלה נידף ברוח אבל עם הצבת הרגל על ריצפת הבטון חזר החיוך שלנו לשפתיים והתחלנו בצעדה הבטוחה לעבר חנות האופניים של ז'רר - הצמודה למרינה. |
הצג מפה גדולה יותר |
|
|
ז'רר בחור שזוף, איך לא, המתין לד"ר ולאורחיו עם חיוך גדול - וו'אלא, הוא הצביע על זוגות אופני סקוט זנב קשיח ובסיסיים לחלוטין כדי לומר שהאופניים שלנו מחכים לנו.
לא עברו כמה דקות וכולנו היינו ברכיבה - לז'רר לא היתה ברורה השאלה שלי בקשר לקסדות, זה בכלל לא קשור לעניין הוא אמר ואני התאכזבתי. זה בטח מסלול לילדים קטנים הנחתי, כי באמת - הד"ר העמיס כמה ילדים קטנים על סבלים וכל הגברדיא יצאה לדרך.
טוב, אנחנו אורחים, חשבתי לעצמי כשאני מפדל במעלה העיירה שחוקת התיירים והספנים.
לאחר רכיבה קצרה של כ 5 דקות זיהינו אני ויאן, סינגלים, ... יאן משך את הכידון לעבר היעד - ואחריו אני - מרגיש את ההתמכרות המוכרת הזו מתחילה לזרום בין כלי הדם שלי מרטיטה את הנימים החשמליים לאורך עמוד השידרה הצווארי.
סינגלונים בין עצי יער כרותים שמחזירים אותך לשביל הקרוס קאנטרי שעליו רכבה יתרת החבורה, בינות לפיטרולים העקלתוניים כמעט החלקתי ובת צחוק השתחררה לה מפיהם של ידידי הצרפתים.
עוד מעט רכיבה וכבר פנינו שמאלה לעבר תצפית המגדלור - כך הבטיח המארח, הד"ר.
כאן החלה עליה קלה לכיוון חווה חקלאית מיוערת שבקציה השמאלית החל השביל להתפתל בעליה דורסנית. החברים אוכלי הצפרדע, נעצרו כדי לתצפת וכדי להצטלם עם האישה והילדים.
בכלל, ילדים בצרפת הם דבר ממושמע. הם לא צועקים, הם לא צורחים, לא שומעים אותם בכלל והם מחונכים כמו ששכחתי בכלל מה זה. אומרים להם לעצור, הם עוצרים, אומרים להם לשמור מרחק - הם שומרים. אין חוכמות וזה חסר... זה חסר, חבר .... יותר מכל דבר אחר !
|
|
הד"ר והג'וניור שלו - הדוד והדודה - משפחות רוכבות בפורקרול |
|
בדרך למגדלור שמנתב את הספינות הקרבות לאי
|
תצפית ממרומי הצוק, לעבר המזרח - הים התיכון |
|
המגדלור (קצהו מוסתר על ידי העצים) |
|
מהמגדלור אסרו שלטונות האי על המשך הרכיבה באופניים למרות שביל מסומן שנראה כמצויין להמשך חשיפת האי. האזהרות נראות כל כך ברורות ובולטות שאין שום רצון להתעמת איתן, מה גם שההחברים הצרפתים לא התכוונו בשום אופן לבדוק על מה ולמה נאסר להכנס ולחקור את השביל....
|
|
|
הגישה אסורה ... - שלא תחשבו שאין לאן לרכב עוד באי הזה - טעות !!! |
|
אין כניסה לסינגל - מחודש יוני עד לראשון לספטמבר - אז לא נכנסנו. |
|
בגלל מגבלות התנועה חזרנו על עיקבותינו כמעה - מהחווה החקלאית פנינו שמאלה לעבר מה שנקרא "חוף הכסף" או בשפתם: "לה קוט ד'ארג'נט" - שם בקצה המסלול נדרשו הילדים להשאר לאכול גלידות ולהמתין לרוכבים.
הרוכבים, הטובים שביננו נתבקשו לוודא שהם אכן רוכבים טובים.... - מכאן הדרך לא תהייה קלה והרבה יותר טכנית. זה נשמע מבטיח .. וזה קיים. על פי המדריך המוביל שלנו, יאן, אנחנו עולים לביתו של שולה הלובסטרים.
הדרך, טכנית מאוד, מהווה טיפוס עיקש בין מהמורות אבן וסלע - מה שהזכיר לי שאנחנו חסרי קסדות. הדבר הזה לא מנע מיתר הרוכבים הרבים שהיו שם לטוס חעברינו בדהירות למטה, דהירות מטורפות ממש, כשהם עלולים להכנס בנו בכל העוצמה וזה כשאנחנו מרכזים מבטים בעיקר אל הקרקע הטירשית.
התחנה הראשונה בדרך שלנו היתה ה"גרון של הזאב" או בצרפתית "לה גורז' דוּ לוּ" |
|
"לה גורז' דו לו" - מדרון סלעי שצונח אל הים ושהתברר שהיווה אתר צילום לסרטי מתח רבים לרבות ג'ימס בונד בתקופת שון קונרי. גם אלן דילון זרק כאן, באחד מסרטיו, גופה של קורבן שרצח...
|
|
בהמשך הדרך מתגלים באי כולו שבילים מדהימים שהעין מושכת לכיוונם, גם כדי לנוח מהעליה וגם כדי לגלות את החופים שאליהם הם מובילים. |
|
העליה הופכת קשה וקשה ככל שהיא נמשכת, בין לבין יש גם ירידות טכניות חזקות ומהירות - שגורמות לך לשכוח שאין עליך קסדה או אמצעי מגן כלשהו, זה לא רק שזה חד, טכני ומהיר אלא שיש גם פיתולים ועקלתונים אדירים, העונג בעיצומו וכך גם העליה המתמשכת.
החום באי הגיעה באותו זמן לשיא של כ 37 מעלות בצל. השמש עדינה יותר מזו שבארץ וגם הלחות הרבה יותר נמוכה אז זה בסדררר.. .
הטובים שברוכבים שביננו התחילו כבר להאיט את הקצב כי לא רק שלא היו לנו אמצעי הגנה אלא גם מים לא היו לנו - המוביל, יאן, הבטיח שכשנגיע לביתו של שולה הלובסטרים, נשתה די והירידה חזרה תהייה הרבה יותר מהירה ממה שניתן לתאר. |
|
הגענו לביתו של שולה הלובסטרים la maison du longoustier |
לקראת סיומה התמתנה העליה עד שהפכה למישור ממש. לצידי השביל שהתרחב פתאום התקינו מעקות מעמודי חשמל מעל והאופניים וגם הירכיים שפידלו שעות ארוכות זעקו למנוחה ולמים.
מתברר שביתו של שולה הלובסטרים אינו בית של אדם או איש או דמות שעסק בשליית לובסטרים לתאוותם הרבה של הגויים בני המקום. מדובר דווקא במעגן של סירות מיוחדות שבהן נהגו להשתמש כדי לשלות לובסטרים.
בעוד יתר החברים התמקמו והניחו לדופק להרגע מהעליה הטכנית היפייפיה - אני החלטתי להמשיך לתוך ההשביל המוביל ל"בית שולה הלובסטרים" - אבל אז טעיתי והותרתי את המצלמה שלי בידיו של אחד מרוכבים לילו, הוא ירד למטה כבר כשהבנתי שהשארתי אצלו את המצלמה - וכאן כבר איבדתי את הדרך חזרה כך שניווטתי את עצמי לפי התחושה לעבר המעגן שבו שכרנו את האופניים.
|
|
התמונה האחרונה לעבר ביתו של שולה הלובסטרים
|
|
כשחזרתי במהירות מדהימה או יותר נכון לומר בצלילה - הבנתי מהקצב האדיר של הירידה שאיש לא חיכה לי - החבר'ה פשוט עפו לכל רוח מעוצמת תלילות הירידה ולא הביטו לאחור שמא הישראלי השזוף כמו עגבניה עוד נמצא לידם.
החושים שלי הובילו אותי, כמה צפוי, לבית הקפה שבו הותרנו את הילדים והרוכבים הפחות טובים לאכול גלידות - הם כבר לא היו שם ואני, סחוט עד תום - רצתי לעבר הקיוסק וקטפתי גלידת מגנום בטעם לא יודע איזה - כי זה נגמר מהר מידי.
בעוד מסתובב בולס את המעדן הניף לעברי מישהו מאחור את המצלמה ובצחוק גדול עשה לי תנועה גדולה של בוא מיד לשבת - על השולחן אחרי היו כבר ערוכות צלחות של פסטה בטעמי פסטו, בזיליקום והרבה מאוד יין ובירה.
אלו שהמתינו עם הילדים ידע מדיוק למה זקוק רוכב שרכב שש שעות של עליה מטורפת כשאין לו צידה לדרך. בעל הקיוסק הגיע לשולחן גם הוא וכשהבין שיש זוג רוכבים ישראלי בין המסובין - הוציא גם פיתות מהמקפיא והתיישב לצידנו. מתברר שהוא השתתף בכינוס הפועל בנעוריו והתאהב בנערה מקיבוץ דליה. אחרי כינוס הפועל הגיע לארץ שוב ומאז ישראל היא עבורו מקום אקזוטי ונחשק.
|
חוף הכסף - לה קוט ד'ארג'נט - האי פורקרול יוני 2009 |
|
כשכבר יכולתי לעיין במפה של השבילים שבהם פידלנו הבנתי שהאי לא כל כך גדול ובסך הכל המון שבילים מפותלים נשרכים בו להנאת חובבי הרכיבה - למרות העליות לעבר בית שולה הלובסטרים ניתן בהחלט להעלות ילדים לקצה וגם אם לא אז יש המון שבילים לכל המשפחה, צל וחופי רחצה נהדרים ויפים.
לא רק זה שנהנים ומתמוגגים מנחת אלא שניתן גם למצוא גומחות על החופים הרבים ולפקנק ולהשתזף בשקט פסטורלי.
04/07/2009
|
הנה עברה עוד שנה ושוב צפוף מול הטלויזיה.
נדמה לי שזו התקופה בשנה שבה אני מעביר הכי הרבה שעות מול המקרן.
המירוץ עצמו, אחר כך בלילה השידור החוזר ביורוספורט, קריאת המאמרים בתקשורת הצרפתית. הפורום הישראלי בתפוז, מאמרים בשוונג ו ושלא יפגע אף אחד...כל מה שמכיל מידע.
הטור דה פראנס מלא בסיפורים, עשרות ימים של מסע מפרך לאורך אלפי ק"מ מביא לסיפורים ופיקנטריה.
הסיפור שפוגע בטור - שמגלגל כמובן, הרבה כסף, מילארדי אירו - כך אומרים, הוא הסמים והשימוש בסמים על ידי הרוכבים. לא מדובר בסמים הרגילים אלא בעיקר בסמים שמשפרים את הביצועים של הספורטאים המגה מוכשרים הללו.
אבל יש תופעה נוספת - אפשר לראות אותה לאורך כל הטור .
עשרות אם לא מאות אנשים מתחפשים לכל מיני יצורים מצחיקים - רצים אחרי הרוכבים, שופכים עליהם מים, נותנים להם דחיפות, מעודדים אותם בגרון ניחר ובצווחות חולניות - והכל עם צבע או תחפושת - או בעירום חלקי עד מלא.
לצד המשוגעים האלו אפשר לראות - פסלים ויצירות אומנות מוצבים בצידי הדרכים - בגדלים שונים, לפעמים ענקיים, מסמנים לרוכבים את מה שרצה היוצר להביע.
אחריהם - הכתובות על הכבישים.
מכוונות בעד ונגד רוכבים, או קבוצות או תופעות ובשנים שבהם היה ארמסטרונג היצור זולל החולצה הצהובה גם הכפשות וקללות נוראיות.
אי אפשר להשאר אדיש למשוגעים הללו, אי אפשר להתעלם מהצבע והעוצמה שהם מוסיפים לחגיגה הרכובה אבל יש כאלו שרואים בפסיכים המתרוצצים על המסלול עקב אכילס של הטור דה פראנס. כבר קרה לא פעם שהמתרוצצים אחרי הרוכבים גרמו לרוכבים לתאונות ולנזקי גוף. באחת מהעליות הקשות ביותר בהרי האלפים הפיל מעודד כזה בלי כוונה אך ברשלנות - את לאנס ארמסטרונג תוך כדי המאמץ האדיר שלו להדביק את קבוצה הבורחים ממנו, והכל ברגע קריטי של הטור דה פראנס.
הטלויזיה הצרפתית גיחכה את המשוגעים הללו וקראה לקטע "לה גרונד קון" - הדבילים הגדולים והנה זה כאן... המשוגעים של הטור !!
|
|
|
|
|
|
14/07/2009
|
בעצם אין שם יותר מתאים מהשם הזה שנבחר לתוכנת השבילים והגי' פי אס הישראלית "עמוד ענן". עמוד הענן שהוביל את אבותינו במדבר 40 שנה מוביל עכשו את ההולכים, הרצים, הרוכבים והנוסעים בשבילים, מקליט ומסמן עבורם את הדרך או מדריך אותם לעבר נקודות בארץ ישראל.
שנים של רכיבה ונסיונות הולכים ומצטברים בקריאת מפות, התייעצויות והתכתבויות בפורום לטיול באופניים, הביאו אותי בהדרגה להבין שאין כלי טוב יותר מהג'י פי אס. נכון, המפה היא הכלי המסורתי - המדוייק והמוכר כל כך אבל גי' פי אס עושה עבודה של מחשב - מדוייק - ורובוטי.
אז חבר הציע לי גי. פי. אס. אחרי שסיפרתי שאני מכיר כבר את אתר האינטרנט של "עמוד ענן". האתר עצמו, ללא מכשיר גי' פי אס, מאפשר לך לציייר מסלולים לשמור אותם, להעלות אותם להדפסה - כמו מפה ממש, בקובץ pdf ואפילו להמיר אותם לקובץ kml שהוא, כך למדתי - קובץ שניתן לטעון בתוכנת ה"גוגל ארץ" (ניתן להוריד אותה מכאן), ולמצוא את השביל שציירת על כדור הארץ כפי שכדור הארץ נראה באמצעות לווינים.
הגי' פי. אס. שהוא הציע לי היה של פוג'יטסו - וזאת אחרי שחזרתי שהסברתי שאני מעוניין במכשיר שתומך בתוכנת עמוד ענן. אחרי שהמכשיר הגיע אלי התקשרתי ליואב, האיש שעומד מאחרי תוכנת עמוד ענן ושאלתי אם התוכנה נתמכת על ידי המכשיר הספציפי של פוג'יטסו, הוא השיב שהוא לא יודע אבל שבקרוב בטוח שכן.
לכן הזמנתי את התוכנה ממנו והסיפור עלה לי כארבעה מאות ש"ח.
התוכנה הגיע על כרטיס סאןדיסק קטנטן ומצחיק ועכשו ניסיתי להתקינה על הפוג'יטסו.
זה לא עבד. התקשרתי שוב ליואב והוא התנצל והציע שאחזיר את התוכנה. אבל אני התעקשתי. רציתי את עמוד ענן ולא תוכנה אחרת. פשוט "נכנסתי לראש שלה" ושאלתי אם התוכנה יכולה לעבוד על מכשיר הסלולאר שלי שהוא "נס" בכל המובנים, עושה הכל..
יואב הבטיח שכן אבל עלי לקנות ממישק ג'. פי. אס. גם כאן נכנס החבר לתמונה והבטיח שיש לו מימשק ג'י פי. אס רק שלקח לו כחודשיים לקיים את ההבטחה להביא לי אותו. והנה הוא הגיע - מכשיר Holux קטן שמתחבר באמצעות בלוטוס למכשיר הסלולארי שלי מדגם i-mate jasjam.
כשכבר היה לי את ה Holux ניסיתי להתחבר לעמוד ענן אבל הוא משום מה סרב לעלות. רק הדרכה של יואב מעמוד ענן, בשעת לילה כשהוא בין הילדים הקטנים שלו ללקוח העיקש - העלתה את התוכנה ומאז - טפו, טפו, טפו, היא עולה ופועלת ללא שום בעיות.
עכשו הגיע הזמן לנסיון ראשון. הקלטת מסלול. הואיל ואני רוכב באזור עין השופט ועין העמק כבשיגרה - החלטתי להקליט שם את מסלול הרכיבה הראשון. לא עשיתי את זה על אופניים כדי לא להסתבך ולכן לחקחתי את ילדי ברכב שטח ויצאנו לקליט מסלול.
הקלטנו מסלול שמעין העמק לגבעת דיצה - אבל בסופו עצרנו את ההקלטה ונחנו. ואז הקלטנו שוב. משום מה המכשיר הקליט רק את החלק השני - ועדין איני יודע לאן ברח החלק הראשון. ...
התוצאה לפניכם. רואים כאן את הנסיעה על הכביש - הכניסה לג'וערה, הכניסה לפארק גלעד הטעות והכניסה לדרך ללא מוצא, החזרה והנסיעה לעין ספלול ולעין כאפר.
איך מגיעים לתוצאה ? כלומר להעלאת המסלול לגוגל ?
ההקלטה יוצרת בכריס הזכרון של המכשיר קובץ הסיומת שלו היא txt.
את הקובץ הזה מעלים למחשב הפרטי שלכם באמצעות הבלוטוס'. אצלי היה הקובץ בכרטיס הזכרון של הסלולארי. הוא נראה ככה: 03-07-2009 10.03.43.. וכן הלאה כשהחלק הראשון הוא התאריך וההמשך הוא הקואורדינטות.
את הקובץ הזה טוען לאתר עמוד ענן ב "פתח קובץ מסלול". לאחר הטעינה של הקובץ יראה המסלול באתר עמוד ענן.
כדי להעלות את המסלול לגוגל ארץ - צריך לשמור עכשו את המסלול שעלה בעמוד ענן בקובץ מסוג kml בתיקיה שניצור במחשב.
עכשו נכנס לגוגל ארץ ונפתח את הקובץ kml שיצרנו. המסלול יעלה בגוגל ארץ וזה נראה טוב.
כדי לקבל סקריפט להעלאה באתר אינרנט של הקובץ עוברים לגוגל מפס, מפות - טוענים שם את המסלול ובאמצעות הלינק נקבל סקריפט להעלאה באתרי אינטרנט, או קישור ישיר לגוגל מפס, התוצאה שלו לפניכם...
|
|
את אותה התוצאה ניתן לראות על המפה בעמוד ענן - אלא שעמוד ענן עדין אינו נותן קישור למסלול המוקלט - לפי התוכנה ואתר האינטרנט שלה הנתון הזה מתוכנן להנתן בקרוב. באמצעות תוכנת עמוד ענן ניתן לגם לקרוא על כל נקודה ונקודה שסומנה על ידי משתמשים ולהנות מהאינפורמציה. וזאת גם על גבי הגי. פי. אס עצמו. לאחרונה גם מובא מידע עדכני מהרשות להגנת הטבע וזה מוסיף עוד ועוד לאוסטרדת המידע המתרחשת עלינו.
בהמשך וככל שיצטבר הידע אני מקווה להעלות קבצי מסלולים - לנווט לפיהם וגם להקליט על גבי שכבות.
ככל שהידע שלי יגדל ככל שאנסה להביא אותו לתוך הבלוג הזה כדי לשמש את אלו שמתמרנים בין טכנולוגיה למיכשור היי טקי לרכיבה על אופניים, הליכה וטיולים. תהנו !!
הקישור למפה בעמוד ענן:
|
26/09/2009
|
לפני כשנתיים צרפתי תמונות רכיבה מהזדמנויות שונות ורבות משמונה שנות הרכיבה שלי.
יש תמונות ממש מההתחלה כשעוד שקלתי 99 ק"ג !! הווה אומר 19 ק"ג יותר מהיום.
האופניים היו הכלי שלי לעבר השפיות. מיום עבודה שהתחיל ב 6:30 בבוקר והסתיים גם מעבר לחצות - ליום עבודה נורמלי, מתון, שמסתיים ככל האפשר מוקדם - הכל בגלל התשוקה הבלתי נתפסת הזו לרכב. מאמביציות מטורפות שמומשו ולמוטיבציה ספורטיבית שמומשה גם היא וזנחה את הקודמת.
אז הנה הסרט - והכל נמשך עוד יותר מאז.
מקווה שתהנו.. |
|
|
14/10/2009
|
ככה, לפני הגולן על ה 120 ק"מ שלו - שיתחוללו פרוסים לפנינו בסוף שהבוע הקרוב - החלטנו להגביר מאמץ.
לצערנו הגדול איבד אלברט את אחיו בהתקף לב טרגי בלוס אנג'לס. הוא סיפר לי על כך שכהתקשרתי לודא אם הוא מגיע.
מקס, כמובן שנסע לקרוז יום הולדת חמישים - גם הוא נקלע לסיטואציה ושינה יעד כדי להביא את אחיו של מקס, גיסו לקבורה בארץ.
פליקס - לא ענה.
משה - מי זה משה ?
טוב אז נשארנו שנינו מתכוונים לרכיבת אימון פראית שתקל עלינו בסופהשבוע הבא.
חנינו בקיבוץ הזורע והתחלנו מיד בעליה שאינה מסתיימת - ככה, לאורך הר גחר ממערב טיפסנו וטיפסנו וטיפסנו עד הירידה לעין כאפאר.
כאן התחלנו להתאזן לכיוון העליות המחודשות לחירבת בית ראס . הפעם החלטתי לסטות מהמסלול לעבר ההר ולרדת בהקפה אל גו'ערה ממנה תתחיל ירידה מטורפת אל הכביש שבין משמר העמק לעין השופט - משם פנינו מערבה לשביל שלאורך נחל גחר וחזרה להזורע.
הירידה מחירבת בית ראס לגוערה היתה על שביל שלא נכבש הרבה מאוד זמן והדרדרת והצמחיה היקשו מאוד על הזרימה - יצא שלמעשה אני כבשתי אותו מחדש ובת זוגתי השלימה את המלאכה. בשלב מסויים כשחששתי שאני מתברבר בניווט הגברתי מהירות ותוך כדקה כבר היה בלתי אפשרי לעצור או לבלום - כלומר רק לזרום !!
|
|
מפת המסלול |
|
|
מאפייני רכיבה :
|
|
סה"כ טיפוס : 255 מ'
נקודה נמוכה: 52 מ' מעל פני הים.
נקודה גבוה 307 מ' מעל פני הים.
טיפוס מצטבר 474 מ'.
ירידה מצטברת: 473 מ'
סה"כ מסלול 29.45 ק"מ.
|
|
21/10/2009
|
חוצה גולן ה 15 16 עד 17 לאוקטובר 2009
גבהים 1350 מטר. מ 1137 מטר גובה למינוס 213 מטרים.
טיפוס כולל 1126 מטרים, ירידות כוללות: 2336 מטרים.
סה"כ מסלול 117.60 ק"מ
|
|
|
זו לא הפעם הראשונה שאנחנו יוצאים לחוצה גולן.
נדמה לי שזו הפעם השלישית והיו עוד כמה רכיבות עם החבר'ה של ,בכל אופן גולן".
בזכרון שלי ההפקה שלהם שואפת לשלמות. אין ולא היו מעולם טענות על ליקוי כלשהו ברכיבות שהפיקו עבור קהל הרוכבים, ככל שאני שמעתי.
הכל מתוקתק באופן שמזכיר מבצע צבאי מושלם כשאנחנו הרוכבים החיילים הממושמעים והמוכנים לקרב והמלווים הם המפקדה העומדת לימין הלוחמים... .
לקודקוד שבראש ההפקה קוראים איקי רהט. רוכב צפוני ומפקד מבצע מושלם, אתה רואה אותו כל הזמן מסתובב בין הרוכבים וריכבי הליווי, אם עם מכשיר קשר ואם עם מגפון, הוא ולא אחר יוצא מכל פינה כדי לוודא שהכל מתקתק. אז אחרי תיאור קרבי כזה נעבור לחוויה...
זו כבר פעם שלישית שאני נחשף לעובדה שאת המסע כולו מוביל אייל רהט, בנו של איקי רהט וגם אלוף ישראלי ברכיבה על אופניים.
ככה, בליווית ורוניק ועוד כארבע מאות רוכבים חדורי מוטיבציה שבהם גם שכן מכפר יונה, ניק, שנכנס לנישה בסיוענו ועידודנו - הגענו בשעות הזריחה לנווה אט"יב שלמרגלות החרמון חדורי רצון טוב.
אחרי הרשמה וכיבוד בוקר אנרגטי - נתבקשו הרוכבים להתכנס ביציאה המזרחית של נווה אטיב.
אני מצוייד בנוקיה N95 מתכנן להקליט את המסלול כדי ללמוד מה היה לנו כאן.
אבל כמה הצטערתי כשהתוכנית טורפדה די מהר משום שהמכשיר החל לאותת שהסוללה עומדת לשבוק חיים לכל חי למרות שהוטענה כל הלילה. מתברר שהשתמשתי במצלמה ושלא סגרתי אותה ולכן התרוקנה הסוללה לאחר 15 ק"מ.... התחלה שמרמזת על הבאות ?...
|
|
ורוניק וניק לפני היציאה
התכנסות לקראת יציאה
עליות ממש בתחילת הדרך לפני העליה של בירכת רם |
|
התחלנו לרכוב עם חיוך גדול על הפנים. נדמה היה מיד שהמסלול השנה היה שונה מזה של שנה שעברה - למיטב זכרוני בתחילתו היו עליות קיצוניות יותר מאלו שהכרתי בשנים קודמות אבל בשלב מסויים התמתנו העליות והדרכים היו טכניות פחות מאלו שהכרנו ונוחות יותר לרכיבה.
החיוכים החלו להמחק ככל שהתארכה הדרך וככל שהטמפרטורה התחילה לעשות את שלה...
לאחר רכיבה של כ חמש שעות הגענו לארוחת הצהרים בקיבוץ אורטל. כאן יכולנו לנוח ולאכול.
החברה' הגיעו לברז מים שעל הדשא ורחצו לעצמם את הפנים והראש לא רק בגלל האבק אלא תוך ניצול הטמפרטורה של המים כממזגת...
אני התפרקתי על הדשא מסרב לקום לאכול !! מרחתי את עצמי על הדשא והתחלתי לחלום על תאילנד - חופים לבנים וים טורקיז - שקט ושלווה.
רק ההפצרות של ורוניק שאני עוד אפסיד את הארוחה הקימו אותי.
היום הזה לא היה שלי.
היתה לי בעיה בכוח, הכח פשוט לא זרם לא עבר ולא הועבר היתה לי הרגשה שאני מפדל מבלי להתקדם ושאלתי את עצמי שוב ושוב למה בכלל הגעתי למסע הזה, למה אני כזה חנון ? ואיך יתכן שבשנים עברו עשיתי אותו עם חיוך מההתחלה עד הסוף ודווקא השנה שבה אני בכושר מעולה אני "לא סוחב".
אחרי ארוחת הצהריים המצויינת - אחרי שתיה ומנוחה שבה המתננו כדבריו של איקי לכך שהעננים יסלקו מעט את השמש ויסייעו לשפר את ההרגשה בעת הרכיבה, יצאנו שוב לדרך.
השעה היתה שלוש וחצי כלומר שעתיים וחצי של מנוחה. הכח לא חזר אלי. אחרי פחות משעת רכיבה הבנתי מה שקרה.
תוך כדי ירידה טכנית מהירה מאוד אני שומע רעש של טיקטוק ומכה מתכתית מכיון הכידון. הרעש הזה גובר וחוזר ומוזר לי. אני מסובב את ברז הבולם מניח שהוא נפגע מהקפיצות. ממשיך לי בערנות מוגברת ומקשיב לרעש שהולך ומתגבר.
בשלב מסויים הופכת הירידה לקיצונית יותר, המדרון תלול יותר והחיוך מתכוון לחזור ולהגיע. אני יורד כחמישים מטרים, בולם קלות באופן שווה בלחיצות עדינות על ידיות הבלמים ולפתע מרקד הגלגל הקידמי עד כדי משתולל בשמיניות. אני עוצר בנס ומרים את הכידון... לא יאמן מה שקרה שם !! הציר של הגלגל בחוץ, לא בשקעים המיועדים לו במזלג !!.
טוב. אני מתעשט, מחזיר הכל למקום - רואה שהקפיץ של השיחרור המהיר נשבר ולכן כנראה נפתח הבורג והגלגל השתחרר ממקומו. אני הופך את הקפיץ ומכניס אותו חזרה הפוך מסובב את הבורג למקום ולוחץ אותו בכל הכח כדי שלא יפתח שוב. מכאן לאורך כל המסע אני מוודא שהידית של השחרור המהיר לא הרפתה את אחיזתה וההמשך היה ללא דופי לאורך כל המסע. חוזרים לחייך...
|
|
בדרך חולפים על בירכת רם שמצבה מזכיר את מצבה של הכנרת - אני מעולם לא ראיתי אותה במצב הזה .. מקווים לשנה גשומה מאוד וורוניק מזכירה לי שכשנולד בננו אדיר ירדו גשמים באופן רצוף חודשיים שלמים...
|
|
הדרך מקיבוץ אורטל לקצרין רובה ירידות - המסלול קל יותר אם כי ארוך כנראה, הרבה יותר.
כשכבר מגיעים לקצרין - עייפים מאוד ורצוצים - נפרשים בקאנטרי קלאב של העיר ומחפשים מקום להקים בו את האוהל.
האוהל מוקם מהר ולאחר מקלחת טובה יוצאים לארוחת ערב.
הלכנו לישון בקלות....
בבוקר ההשכמה ב 5:00כדי שנצא ב 6:00. האנשים מתארגנים להפליא. יצאנו בזמן. הכל זרם.
היום השני היה חם עוד יותר. הרוכבים ניצלו כל הזדמנות לשתות ולנוח. המארגנים העמידו ג'ריקנים של מים ללא סוף. כל נקודה והיו עשרות נקודות - העמידה לרשותינו מים בשפע והמלווים העירו וביקשו שנשתה. שתינו. כשרוכבת אחת חששה בקול רם שאין מים היא הורגעה מיד על ידי מלווה שהראה לה כמה מים יש עוד ברכב שלו.
אצלי הכל הסתדר. כח ועוד כח ועוד כח והגוף נעתר לכל לחיצה וחייך כולו. אין עייפות, אין דאגה אם אסיים ואין אפילו קמצוץ מההרגשה של אתמול. איזה כיף !!!
לאחר רכיבה של כעשרים ק"מ וארוחת בוקר מצויינת, יוצאים שוב כשהמסלול קל הרבה יותר מזה שהכרנו בעבר, שכן הוא אינו עובר דרך העליה הקשה והטכנית של גדות שלה חיכיתי בעין מתח של מי שמתכוון להקרע מרצון בעליה טכנית קיצונית מוכרת.
המארגנים בחרו, בחוכמה, שלא נעבור בואדיות כמעט כדי שלא נחשף לטמפרטורות קיצוניות שכלואות בין הקניונים. עברנו לעל העליה לצידה, במקביל רואים אותה וחוששים שמא נאלץ לעבור דרכה בכל זאת, כאילו שיעשו לנו הפתעה ויחברו אותנו איתה מכיוון לא מוכר. לא. זה לא קרה.
עד מהרה מגיעים לירידות הפנטסטיות לעבר הכנרת. האופניים צוברים מהירות.אני טס - אני עף, אני מחוייך כמו שצריך וגומע ק"מ בשיא הריכוז להשמר מפני איזה הפתעה או בור חבויים. ירידה טכנית אחת גורמת לעיכוב אחרי הרוכבים הזהירים - וכשהשביל מתפנה טסים לעבר גינות סלעים יפות בהתחלה עם עוד כמה רוכבים ואחר כך לבד כי באמת החבורה שרכבה איתי התפרקה.
מגיעים לכביש אספלט וכאן בירידה שהיא כולה סלאלום יפייפה לומדים מה גורם לרוכבי הכביש להנות כל כך. צוללים לתוך הירוק של הכנרת שניגלית פתאום לעין - חלק מהרוכבים עוזבים ידיים ומביימים דאון ... ככה עד חוף דוגית.
הסיום בחוף דוגית היה נהדר לא פחות.
איך שהגעתי ראיתי את המלווים פורקים ארגז עמוס בקרטיבים שחולקו לנו וציננו את הגוף הבוער שהיה זקוק שוב למזון ולשתיה שהמתינו לו. לאט לאט במשך כשעה אחר כך הגיעו יתר הרוכבים, עייפים, תשושים אבל עם חיוך של אושר שאותו מכירים בעיקר רוכבי אופניים.
לסיום:
בקיצור חברים, מי שלא הגיע טעה והחמיץ אירוע רכיבה מהטובים שיש. הסיפוק והנחת מסיומו של המסע הזה שאורכו כ 118 ק"מ ושכלל ירידות מטורפות ועליות שדורשות לב חזק וריאות בריאות - הפך בי והפך בי והוציא ממני שוב, מוטיבציה ודביקות במטרה כמעט כמו אלו שחילצתי מעצמי בימי השירות הסדיר.
רמת הגולן: איזה יופי !!!
|
|
|
17/01/2010
|
שלשום קיבל אדיר הגו'וניור מכתב מיחידה צבאית. הזמן שלו להתכונן לגיבושון מסויים נצטמצם לשלושה שבועות. השאנן שמאוד רוצה כנראה להתקבל ליחידה נלחץ ממצב הכושר.
אני מצידי הבטחתי להכניס אותו לכושר מקסימאלי בתקופה שנשארה בעיקר משום שהוא כבר עוסק בכדורסל כמה פעמים בשבוע. עכשו מה שנשאר זה שתבוא איתי כבר היום ונרוץ לנתניה לקידוש - 12 ק"מ ומחר תבוא לרכב על אופניים.
הנס קרה. הסירוב הטוטאלי לרכב הוחלף בהסכמה מלאה. אני בא !! הוא אמר, הוא עשה.
ערב שבת 16:30 יוצאים אבא ובן לריצה עד לבית של סבא וסבתא - רצים ומדברים רצים ומתנשפים, עוצרים ברמזורים כמו מחונכים, הולכים לסירוגין רצים לסירוגין ובעיקר האבא חושב על מחר. איזה מסלול יתאים. ומחליט בסוף על שביל ישראל הר חורשן.
אחרי הריצה ארוחה ערב ועוד כמה הגיגים תרבותיים האבא שולח את הילד לישון. מחר אתה תזדקק לכוח חמוד, רוכבים ורוכבים טוב.
אז האס אמ. אסים רצים לאלברט ופליקס - הגו'ניור שלי בא איתי מחר וורוניק עם שפעת. טוב, הם מגיבים עם חיוך, הצלחת בחינוך !!!...
ואכן ההערה וההשכמה פועלים הילד לובש מחלצות רכיבה ועולה על האופניים החדשים שלא בא רוכב אל קירבם שנתיים, קניתי שילמתי - אמרתי לעצמי (למה קנית שאלה רעייתי - ואולי לא ירצו לרכב) והנה השתלם.
כדי להמנע מטראומה של רכיבה החלטתי על המסלול הזה שפורט בינואר 2009 ורק עכשו גיליתי שרכבנו אותו בדיוק לפני שנה. לא קשה מידי, לא קל מידי או משמעמם, לא קצר מידי ודווקא יפה, יפייפה !!
התוצאה- רכיבה מהנה, מזג אויר נפלא. תמונה של אדיר לבוש לקרב, ומפה מוקלטת על הגי'. פי. אס.
מעכשו אני מזמין את כל האבות והבנים כי החוויה מושלמת, מי שרוצה להצטרף אלינו מוזמן לשלוח מייל בכיף ל beofanmehuyah@gmail.com
|
|
|
|
נתונים: 34.1 ק"מ
סה"כ עליות : (טיפוס מצטבר) 360 מטר
עליה ארוכה: 126 מטר מ 31 מטר ל 157
ירידה מצטברת: 316 מטר.
דופק ממוצע: 140.
דופק גבוה: 174
מהירות ממוצעת: 12.5 קמ"ש (כולל עצירות)
מהירות מירבית: 61 קמ"ש (בירידה מ157 מטר ל 26 מטר). |
אדיר בעיצומה של העליה על שביל ישראל בק"מ ה 14.4 בגובה של כ 140 מר' מעל פני הים
13/02/2010
|
אחרי סופשבוע אחד שבו לקחנו לעצמנו חופש מרכיבת הרים ועשינו סיבובון קפוא קצרצר של כ 28 ק"מ סביב לבית (רק כדי להרגיש שאנחנו שומרים על פעילות מבורכת קבועה) החלטתי שהשבוע נצא למסלול ארוך של כ 60 ק"מ שיחבר בין מסלולים מוכרים למקומות שבהם לא מעכו עדין הצמיגים שלנו את הקרקע .
הואיל ואנחנו מכירים כבר את אזור בנימינה גבעת עדה, נחל שופט נחל גחר, הזורע, עין ספלול וכו כמו את כף היד - חשבתי שזה יהיה נכון לחבר את האזור הזה עם החלק המזרחי יותר - הנמוך יותר.
הפור נפל על מושב היוגב. יציאה ממנו מזרחה לעבר מאגר ברוך, רכיבה על הקישון, חבירה להזורע וחיבור עם אזור עין קירה גבעול משעול ומשם לעבר עין כאפר חירבת בית ראש וחזרה בירידה לעבר הכביש אל היוגב.
בגלל שלא רכבנו שבוע החברים ביקשו קיצור, כדי שאם נתברבר לא נאסוף 75 ק"מ ... - אז הרוב קובע ואני ממושמע. המסלולו צומצם ל45 ק"מ מוערכים על ידי ואכן זה בערך מה שקיבלנו.
מסלול מדהים ביופיו, רגוע מאוד, קל - פרט לירידות מעט קיצוניות בחלק קטנטן ממנו, אין שום מכשול או חשש. כמובן שחייבים לקחת בחשבון את קוליסים הרבים בדרך ואם בא לכם מסלול חביב לכ 4 שעות רגועות כולל ההפסקות - המסלול הזה יספק את הסחורה.
אסור לשכוח שאנחנו בעיצומה של פריחת החורף והמסלול מספק ממנה לא מעט.
הנה הפירוט שלו וגם קובץ מוקלט.
|
|
חנינו אחרי השער של היוגב. יוצאים מערבה ומיד פניה שמאלה לעבר הקישון.
הקור בבוקר היה אמיתי, משהו כמו 7 מעלות אז הרבצנו כדי להתחמם. כשהדופק עלה ל 120+ הפעולה עשתה את שלה. בקצה הירידה לקישום לקחנו שמאלה כדי להגיע למאגר ברוך. רכבנו לצידו מעט וכשהבנו שאין מה לראות שם חזרנו לעבר הקישור ורכבנו עליו כ 13 ק"מ עד לפניה וחציתו בגשר אירי, לעבר בריכות דגים של קיבוץ הזורע.
הקישון בעונה הזו של השנה עמוס בצמחיה ירוקה ובעיקר בהרבה מאוד ציפורים. בחלק ממנו נזכרנו ברכיבה בעמק החולה. הנוף פראי והצמחיה גבוהה והרכיבה לצידו היא כיפית. צריך כמובן להזהר מהקוליסים שיוצר הבוץ והרכב הכבד שנע עליו.
|
בנחל קישון
נוף אירופאי בבריכות הדגים של הזורע
|
| |
| |
אחרי רכיבה לכיוון מערב התחברנו לשביל שמוביל מהזורע לנחל גחר.
משם מתחילה עליה הדרגתית לעבר נחל זהורה והכביש שמוביל ממשמר העמק לעין השופט. חוצים את הכביש לוקחים מעט ימינה ואז לשביל מאוד מוזנח ומלוכלך שמאלה. על השביל מטפסים יפה עד למעבר בקר שמאלה לעין שולמית.
|
זרימות ופלגים בנחל גחר
פריחה בצלע חירבת בית ראש
|
| |
עין שולמית נובע במים זורמים ולמעשה כל הדרך רצופה מים וזרימות ללמד על המתנות שהביא קפטן חורף לטבע. הכל ירוק, גבעולי החיטה קמו להם ככה בבת אחת ועלו לגובה של כ 70 ס"מ כשמפעם לפעם רואים גם את השיבולים שנחבאו עמוק בגבעול שבועות קודם.
אחר כך התחברנו לשביל שעולה לחירבת בית ראש, משם עליה חזקה לעבר צומת מעלה מערות ירוקת, כאן שברנו ימינה לעבר גבעת 400 אבל רכבנו ממזרח לה במקביל כאן איבדנו אחד את השני וחזרנו עד שנמצאנו... - מכאן ירידות בסללום ועקלתונים עד לירידה קיצונית קצרה שצריך הזהר בה מדרדרת וקוליסים שחצבו המים.
לאחר שהשיפוע מתמתן רוכבים בשביל טוב עד שמגיעים לצומת שבילים שבה אני מחליט לקחת דרומה בתוך יער - כאן יכולתי להמשיך ישר ולהגיע בהמשך אל עותני ואל נחל קיני. במקום זה הביאה אותנו הרכיבה לעבר כביש ואדי ערה אחרי תחנת הדלק של צומת מגידו.
מכאן לקחנו דרומה, עקפנו את תחנת הדלק חצינו את נחל קיני ורכבנו צפונה לעבר תל מגידו. כשהגענו לכביש שמצומת מגידו להזורע - רכבנו במקביל לו עד שהשביל המקביל מסתיים ועולה בעליה חזקה מאוד לתל מגידו ממזרח.
כאן עלה הדופק ל 187 !!! אבל שווה. אחרי העליה ירידה יפה מאחרי התל לעבר שכונה שחדשה שנבנית שם, הקפה ממערב למזרח ליד הכביש רוכבים שוב צפונה על שביל שמגיע עד למול תחנת הדלק בכניסה להיוגב.
הסיכום : מסלול נהדר ! יש בו הכל ואפשר לאלתר עליו בשפע !! |
|
מרחק : 42.34 km
זמן כולל הפסקות: 4:37 שעות
מהירות ממוצעת 10.8 קמ"ש
טווח גובה 336 Meter (גובה מ 52 Meter אל 388 Meter)
טיפוס מצטבר 466 Meter
ירידה מצטברת 502 Meter
דופק ממוצע: 132
דופק מקסימאלי: 187
קלוריות 3067
אחוז שומן 16%
|
|
|
|
|
19/02/2010
|
אחרי העדרות בלתי נסבלת של מקס מקבוצת הרכיבה ואחרי שהוא הסביר שוב ושוב שמעומס עבודה שבת מוקדשת למשפחה ולשאר ירקות הוחלט שנצא גם ביום שישי - משהו ליד הבית כי הוא עוד יש לו פגישות...
אז נפגשנו ברמת פולג בשבע בבוקר לא כולל איחורים.
כאן נתקלנו בצרות של מיכה ושל ההתפנצ'רות החוזרת של הגלגל האחורי שלו. ההנסיונות לטפל בבעיה העלו עוד שלוש פנימיות מחוררות ועצבים. מיכה נאלץ לעזוב אותנו ולדחות את הרכיבה שלו למחר.
יצאנו באיחור של שעה אחרי שמקס כמעט נואש גם מהרכיבה הזו.
טוב, התחיל לא טוב המשיך מצויין - הנה המסלול שיצא לנו לעיונכם והנאתכם -שעה 25 דקות 23 ק"מ של רכיבה בקצב של מקס, 15.3 קמ"ש כולל ארבע חמש עצירות קטנות - תענוג להכיר את האזורים שמדרום לנתניה - הכל ירוק, מלא פרחים, מלא עדין בבוץ ובחלקו בשלוליות ענק יפייפיות.
הקצב העלה את הדפקים והמהירות המקסימאלית שנמדדה עמדה על 38.7 קמ"ש - יפה באזור כל כך שטוח...
הנה ההקלטה -
תהנו לכם.
נתונים:
טווח גובה 74 Meter (גובה מ 12 Meter אל 86 Meter)
טיפוס מצטבר 112 Meter
ירידה מצטברת 126 Meter
קלוריות: 1337
אחוזי שומן 12%
דופק ממוצע 148
דופק מקסימלי 180
זמן: 1:25:14 שעות
|
|
|
|
|
20/02/2010
|
המסלול של היום תוכנן כדי לעשות הכרות עם השבילים שיובילו אותנו ביום פקודה מבית לחם הגלילי לעבר השבילים של היוגב משבוע שעבר.
למעשה מחבר המסלול הזה שלושה מסלולים שבהם כבר רכבנו.
המסלול הראשון הוא מבית שערים אל רכבת העמק. (שלא מופיע בבלוג...)
בין החיבורים הללו נמצא המסלול שלנו שהוא מסלול קל לרכיבה, זורם, יפייפה. עמוס פריחה וירוק וזורם זורם זורם..
את הרכבים החננו בקיבוץ משמר העמקים בחניון קטן במעלה גבעה ימינה מהכניסה לקיבוץ. מכאן לקחנו צפונה מעט מיד כדי לגלות שצריך לפנות שמאלה ממש בהתחלה לאזור בור התחמיץ של הקיבוץ. עוברים אותו ועוברים בשער לעבר משאבת מים שמימינה שער בקר סגור ל"דרך פרטית". עוברים את השער ומטפסים מכאן תוך כדי הקפת שמורת שער העמקים עד למעלה חירבת בוצין שם הפגננו נסיונות אמיצים לנסות לטפס את העליות הקיצוניות הקצרות בלי לרדת מהאופניים.
|
פליקס מטפס מטפס מטפס ....
מיליארד רקפות
|
מחירבת בוצין, יוצאים ימינה לעבר קרית טבעון ולחירבה הבאה - חירבת זרוע - כאן בכיכר לוקחים שוב ימינה לעבר אלוני אבא.
ממש ביציאה מהכיכר שמובילה לבסמת טבעון מיכה מזהה רוכב חונה, ללא נהג מתחיל להדרדר לכיוון הכביש - מיכה, במעין שבריר שניה מזנק על הרכב תופס לו בידית הדלת צועק לבעלים בקולי קולות: "הלו !! בעל הרכב !! בעל הרכב !! הרכב מתדרדר...!!"
פליקס קולט את העניין רץ לעזור למיכה ואני אחריו, זורק את האופניים בא לרכב מקדימה ועוצר אותו יחד איתם כשאלברט מחפש אבן לשים תחת גלגלי הרכב.
אסון נמנע !! ממש אסון כי הרכב היה מכוון לכביש העולה והתוצאה של ההתדרדרות היתה יכולה להיות נוראית אלמלא התושיה של מיכה ... בעל הרכב המסכן, הגיע הריצה מטורפת ומרוב התרגשות החליק על הכורכר ונפל.
האישה שהחנתה את הרכב ובן זוגה הודו לנו וכנראה שקיבלנו על זה מתנה רצינית בדמות ירידה פנטסטית עד לצומת טי בואך אלוני אבא.
כאן חצינו את הכביש ומיד עלינו על שביל שמוביל מדרום לישוב עד לבית לחם הגלילית ושם עשינו את העצירה הראשונה בחוות התבלינים.
מכאן רכיבה צפונה יותר היתה מביאה אותנו למסלול של הסוללים ציפורי אלוני הגליל אבל את זה נשאיר להזדמנות אחרת כדי לתבל את הרכיבה בסינגלים של שמשית הסוללים ואלון הגליל.
מחוות התבלינים ירדנו דרומה לעבר הכביש שמוביל מצומת ישי לצומת המוביל ורוכבים ימינה כחצי קילומטר ימינה לאורך הכביש עד שהדרך פונה שמאלה לעבר השדות שמובילים אל נווה יער בואך לבית שערים. כאן עצרנו לצורך בדיקת המפה ובגלל שהמפה הוחזקה על ידי הפוך רכבנו ימינה לעבר רמת ישי במקום שמאלה לעבר מנשית זבדה.
כאן על הכביש לאחר רכיבה של קילומטר אירוע פנצ'ר למיכה. תופעה שחוזרת על עצמה בגלגל האחורי כך שהוא חיסל שלוש פנימיות ביומיים ונמנע מלרכב אתמול. כשהוא אמר לי שפנה לרוזן את מינץ בנתניה ביקשתי ממנו שיבדוק את החישוק, בחנות מסרו לו שהכל נבדק אבל כשהוצאנו את הצמיג והפנימית גילה אלברט את הסיבה לפנצ'רים - בליטה קטנטונת של גיפה יבשה שדקרה בחמת זעם את הפנימית ועשתה את הנזק המעצבן. מה שמלמד שאין טוב ממך לטפל באופניים והטיפול בחנות הוא לא פעם מס שפתיים מיותר ויקר.
כאן בגלל העיכובים שנגרמו החלטנו להרביץ קצת ואכן רכיבה מהירה מאוד מצפון מערב לנהלל לכיוון מערב עד למפגש עם כביש אבל גם עם קוליס שהפיל את אלברט ופצע אותו בגלל חשש מטרקטורונים שהשתוללו בסביבה.
בדרך עברנו לצד תל רעלה אבל לא התעכבנו - חצינו את הכביש והמשכנו ברכיה מהירה לעבר נחל קישון.
בהצטלבות שאליה הגענו בשבוע שעבר ולקחנו ממנה מערבה לעבר הזורע - אנחנו חוצים את הקישון אבל ממשיכים צפונה לעבר מאגר מים עליו פונים ימינה שוב לעבר הכביש שעליו פונים שמאלה לצפון עד לצומת שממערב לעין יודן. חוצים את הכביש לעבר תל קשיש ממשיכים על הכביש עד לקריית חרושת ישר וצפונה כל הזמן.
כשמגיעים לתחנת הרכבת הישנה אנחנו מתגלגלים קצת מצטלמים וממשיכים צפונה לעבר הכביש שמוביל לקרית טבעון. עולים ימינה בעליה קצרה על הכביש עד הכניסה למשמר העמקים.
סיכום: רכיבה מהנה, קלה, ארוכה למי שחוזר לרכב אחרי הפסקה של חמישה חודשים כמו מיכה, אבל הצבעים הריחות - השינויים הטופוגרפיים, מחזקים את חווית הרכיבה ומהנים מאוד.
|
|
סיכום:
סה"כ זמן רכיבה כולל עצירות: 3:45
סה"כ מרחק: 40.63 ק"מ
טווח גובה 210 Meter (גובה מ 30 Meter אל 240 Meter)
טיפוס מצטבר 323 Meter
ירידה מצטברת 305 Meter
מהירות מקסימלית: 53.7 קמ"ש
מהירות ממוצעת כולל עצירות 10.8 ק"מש
מהירות ממוצעת לא כולל עצירות: 14.8 קמ"ש
קלוריות: 3000
אחוזי שומן 14%
דופק ממוצע 134
דופק מקסימאלי 189 |
|
|
|
|
|
|
|
07/03/2010
המסלול של השבת גובל בשני מסלולים שעשינו בעבר - המסלול האחרון הוא המסלול של מצפה משואה והקיר שנאלצנו לטפס בינואר האחרון. (הכנסו לכאן)
המסלול האחר הוא מסלול שעשינו לפני עופרת יצוקה באזור לכיש לעבר מערות חזן
והנה תמונות מהטיול למערות חזן:
|
הטיול של השבת התחיל בבית גוברין. מתחנת הדלק בכניסה לקיבוץ פנינו מזרחה על הכביש עד לכניסה דרך שער בקר סגור דרומה לעבר הכפרים של הערבים שמאחרי מחסום תארקומיא.
בתחילתו של המסלול יש מספר שערים שצריך לפתוח ולעבור ואת המסלול הזה חייבים !! אבל חייבים !! לעשות בימי שבתות וחגים או בתיאום עם צה"ל בגלל שרוב תחילתו נעשת בשטחי אש של צה"ל שלא משאיר את השטח נקי מסימנים (המון תחמושת זרוקה שם) תרמילים ריקים שאיתם רפול עליו השלום היה בודאי מכניס כמה קצינים לכלא!
אז עולים צפונה בעליה מתונה, במזלג הראשון ממשיכים ישר עם הכיוון דרומה. חשוב מאוד להתמצא בשטח כי בקלות אפשר לחצות את הקו השחור ולהגיע לזרועות המחבלים בני הכנופיות הערביות.
כשמגיעים לשביל סלול היטב בצומת טי, פונים שמאלה דרום מזרח. השביל מוביל למזלג נוסף שפונה או ימינה או שמאלה ואנחנו לוקחים את השמאלה. ממשיכים עד להצטלבות של מספר שבילים. כאן לקחנו את השביל האמצעי ישר לתוך מתקן לחימת לב"ב של צהל. העיירה הערבית הוירטואלית מצויירת מצויין. יש בה חנויות, מסעדות, מגדל של מסגד, ו"כאילו" דלתות ברזל.
הדרך שעולה ימינה מביאה לצידו הדרומי של הכפר מהעליה והדרך ימינה מובילה לחרבת ברק.
אנחנו כאמור לקחנו את האמצע בתוך שטח הלש"ב.
עולים ועולים חזק עד "קיר" חביב שמעטים עלו אותו ברכיבה.
אחרי הקיר כ 5 ק"מ מנקודת ההתחלה פונים ימינה ורכיבה שעולה ברובה על דרך נוף נהדרת ושמתחילה ירידה שמתקצנת מאוד בסיומה.
בחלקים מסויימים רואים מדרום דרך סלולה היטב ככל הנראה זו דרך הפטרולים המסומנת באדום. הנוף אירופאי מוריק עם פריחות סגולות צהובות וורודות מכל הסוגים .
לאחר 6.5 ק"מ מנקודת ההתחלה כך שק"מ שלם הופך לירידה קיצונית שבסיומה יש נטיה טיבעית לעזוב לגלוש בטירוף רק שטכנית זה קשה. הסיום של הירידה מביא אותנו לבודקע של ש.ג. בבסיס צבאי שהוא בסיס של יחידת גששים מקומית.
כאן גם מתגלה תופעה מדהימה של אלפי זבובים שעטים על כולנו. אי אפשר לגרש כמות כזו של זבובים, פשוט נחילים מעצבנים ודביקים.
כשאנחנו שואלים מה הכיוון שצריך לרכב עליו כדי להגיע לאמציה מצביע החייל שבעמדה על שביל שעוקף את הבסיס הצבאי על המטווחים שבו, ממערב - ושמוביל מערבה ובהדרגה דרום מערבה.
השבילים לרכיבה כאן נוחים ויפים. בין גבעות מוריקות שמשמשות ללא ספק כשטח אש קלאסי אנחנו מנתבים לעבר שביל שנמצא בק"מ ה 12 מנקודת הפתיחה ושמוביל לגבעת אגוזית.
אנחנו לעומת זאת צוללים לשביל יפייפה עמוס אתרים ארכיאולוגיים של ערים וכפרים עתיקים חירבת עזרה, גבעות את, חירבת בית לויה ועוד ועוד ועוד הכל על דרך רומית בנוף מדהים עטור בעצי זית עתיקים בשפע של שפע.
בקצה הדרך אנחנו מגיעים לכביש שמוביל לאמציה מדרום. אנחנו רוכבים לכיכר תנועה פונים בה ימינה לכיוון גבעות גד, קבר שיח עלי.
|
גבעת גד (בגובה 412 מ' מעל פני הים). שמה של השמורה נגזר מהיישוב המקראי מגדל גד (יהושע טו 38), ששכן כל הנראה בסביבה. השבילים הפונים צפונה מתנקזים לנחל לכיש, בעוד הגיאיות הפונים דרומה מתנקזים לנחל לכיש. שמורה גד משמשת שטח מרעה ליישובים לכיש ואמציה. כ- 2,000 דונם בדרום-מערב השמורה כלולים בתחום שטח אש; כ - 1,300 דונם הם יער נטע אדם וכ- 200 דונם בתחום השמורה מעובדים על ידי מושב שקף. מסלע הגבעות בתחום השמורה בנויות בעיקר מסלעי קירטון. סלע זה הוא בהיר ורך, אטים כמעט לגמרי לחלחול מים. במדרונות המתונים נוצר על גבי הקירטון קרום סלע קשה יותר, המכונה נארי. הגיאיות מכוסים בקרקעות סחף חומות ועמוקות יחסית ועל כן עיבד אותם האדם במהלך הדורות שעברו, כמו גם בימינו. בראש גבעת גד נחשף סוג סלע נדיר, הבנוי מאבן גיר צהבהבה, עשירה בשברי קונכיות, באצות גיריות ובשרידי אלמוגים ("תצורת צקלג"). בגבעת גד נחשפו בסלעי תצורה זו 37 מינים שונים של יצורים ימיים מאובנים. על פי המאובנים מסיקים החוקרים שסלעי תצורה זו נוצרו בניאוגן (לפני כחמישה מיליון שנה) בתנאים של ים חם, שבו יכלו לשגשג אלמוגים. נוח לחצוב בסלעי קירטון. תחילה קודחים בשכבת הנארי הקשה. לאחר שחודרים דרך הנארי לשכבת הקירטון הרכה, קל להרחיב את החציבה.
בחורבות שבשמורת גבעת גד התגלו מערות לשימושים שונים, מאגרי מים, מחסנים, מחצבות בדמות פעמון ("מערות פעמון"), מערות לאכסון צאן ועוד כהנה וכהנה.
עוד סוג מיוחד של מערות הן "מערכות המסתור" - מכלול של אולמות ומחילות שמקשרות ביניהן. מייחסים את השימוש במערות אלה למורדים היהודים בתקופת מרד בר כוכבא. חציבת בורות מים הייתה תנאי הכרחי לקיומה של אוכלוסייה באזור. בגלל אופי המסלע, אין נובעים בתחום השמורה מעיינות. בני האדם שחיו כאן היו תלויים לחלוטין בבורות המים שחצבו.
|
כאן הרכיבה היא על שביל סלול - ואחר כך פניה ימינה לשביל לא סלול שמוביל לפניה לעבר סימון שבילים כחול שמעלה אותנו לגבעות גד כאן בגבעה המזרחית יותר אנחנו עולים ועושים את ההפסקה של הרכיבה של היום.
בגבעה עצמה יש מערה סתומה , גת לדריכת ענבים ונוף שצופה לעבר הרי בית שמש, וגם קרית גת, אשדוד ועוד. נוף - נוף - נוף...
סיימנו לאכול אנרגיות וקמנו כדי לטפס שוב לעבר קבר שיח עלי.
הקבר הוא מבנה ישן שהכניסה אליו אסורה משום שאינו מתוחזק. על גגו כיפה טיפוסית וגם מכאן הנוף נפלא.
בירידה מגבעת גד אנחנו פונים ימינה שוב לעבר רכס אסם א -רסום, ישוב עתיק מימי חורבן בית ראשון שבו מצויות עשרות מערות פעמון ומי שאינו מכיר עדיף לא להתקרב בגלל סכנת מוות בנפילה.
במזלג שבילים שמוביל או צפון מערב או צפון מזרחה אנחנו פונים ימינה לצפון מזרח כדי לעלות בשביל מטוחח לעבר הכרמים של לכיש. כאן פנינו צפון מערבה בין חממות שמחממות את הגפנים רכבנו לעבר לכיש, לפני המושב פנינו ימינה שוב וממזרחה לתל לכיש עקפנו את התל עד לכביש. כאן התברברנו מעט - תחילה רכבנו על הכביש דרומה - אחר כך "תיקננו" צפונה בסוף לקחנו את הכניסה שממש לעבר לכביש ישר שביל ישראל.
גם כאן הרכיבה בתוך כרמים על למזלג שמסומן באמצעות אקליפטוס בודד. זה המקום שלקחנו את השביל השמאלי. עד ליציאה מהשטחים החקלאיים ורכיבה ממערב לשמורת בית גוברים והעיר העתיקה מארשה.
עד הכביש עליה קלה וצניחה חזקה חזרה לרכבים.
|
|
סיכום:
טווח גובה 212 Meter (גובה מ 222 Meter אל 434 Meter)
טיפוס מצטבר 496 Meter
ירידה מצטברת 495 Meter
מרחק: 40.6728 ק"מ
מהירות מקסימאלית: 46.1 קמ"ש
מהירות ממוצעת (עם הפסקות): 10.3קמ"ש
מהירות ממוצעת (ללא הפסקות) 15.9 קמ"ש
משך הרכיבה (כולל הפסקות): 3.54 שעות
דופק ממוצע: 141 לדקה
דופק מקסימאלי: 181
קלוריות: 3107
אחוזי שומן : 13% |
סרטון שכולל את כל התמונות שצילמנו ....
16/03/2010
|
הר חורשן הוא אטרקצית רכיבה ידועה.
זה כבר הביקור המי יודע כמה שלנו באזור ההר הנפלא הזה ובעונה הנוכחית זה עוד יותר מעניין.
הרעיון היה לקחת את ההר ממערב אחרי שחנינו בעמיקם. רכיבה לאורך אמת המים הרומית וכניסה מכיוון חורבה טאטא.
הפעם הצטרף אלינו גם ארז רופא, אמנם בלי קסדה אבל רק בגלל טעות.
היינו אמורים לרדת מההר ולהמשיך לעבר כביש 6 לחצות את כביש גבעת הרקפות דליה ולהכנס לנחל רז.
אבל תוכניות יפות לחוד ופנצ'רים לחוד.
הרכיבה המדהימה על המדרונות הצפוניים של ההר ועל שבילי שמורת אלונה גרמה לנו לפיצול שעלה זמן רב. מי שירד בירידה המתוכננת לא ידע שארע פנצ'ר שאותו תיקן פליקס בתוך דקות אבל יתר החבר'ה ירדו הרבה צפונה מהשביל שבו אנחנו ירדנו וכך העברנו שעה בהמתנה וחיפושים אחד אחרי השני.
הפנצ'ר הבא אירע אצלי בגלגל האחורי תוך כדי ירידה בצד המזרחי של כביש 6 אחרי שהחלטנו לקצר את המסלול בגלל החוב והאנרגיות המבוזבזות.
גם כאן תיקון מהיר וחזרנו לרכב.
אז את ההתחלה עשינו כאמור לאורך אמת המים הרומית שמדרום לשמורת אלונה. השלוליות עוד היו שם ואני עשיתי צלילה קטנה בשלולית עמוקה בדרך לשביל שמוביל לתוככי שמורת אלונה.
אחרי כ 7.2 ק"מ מתחילה העליה המיתולוגית לעבר חורבת טאטא. גינת הסלעים הזו שלקחה לנו בימים אחרים כ 40 דקות של עליה בלתי פוסקת (קצרה כל כך ????) עם הפסקה באמצעה כדי "לזרוע תמרים".... לקחה בקושי 10 דקות וגם זה לא "ביג דיל"...
היופי של גינת הסלעים והטיפוס עליה כשלאחריה הירידה הטכנית מאוד על מדרגות שפליקס קיפץ עליהם כמו תיש עם מצלמה היו חוויה נהדרת הכל לצד הפריחה הצבעונית שעיטרה את הדרך.
אחרי כ 12 ק"מ כשפנינו מהשביל שמוביל לצומת שפיה לעליה לעבר החורשן החלה העליה הבאה הרצינית - שגם היא נבלעה אחרי הפסקה קצרה.
כאן התחיל השביל בתוך החורש של שמורת אלונה עד לשביל שיורד בתוך חריץ שהועמק עוד יותר בחורף שלנו. לצד תאואים רועים ולצד מיליון כלניות, חרציות ושאר מיני פרחים עלינו על השביל הלבן דרכנו מזרחה ומטפסים עד ההפסקה הבאה שלוקחת אותנו צפונה לעבר ההר .
כאן מתרחש הפיצול שיכול היה להמנע עם מכשיר קשר קטן וכאן אנחנו ממתינים עד למפגש מחודש שמתרחש כמעט שעה אחרי הפנצ'ר.
עוקפים את הר חורשן ממזרח - יוצאים לעבר הר מנרה, עולים על השביל שממערב לכביש 6 דרומה, חוצים את כביש 6 ומחליטים לחזור לעמיקם.
|
|
המסלול לפניכם התמונות לפניכם :
|
|
טווח גובה 128 Meter (גובה מ 58 Meter אל 186 Meter)
טיפוס מצטבר 442 Meter
ירידה מצטברת 420 Meter
מהירות ממוצעת 7.3 קמ"ש (כולל עצירות)
מהירות ממוצעת ללא עצירות 15.1 קמ"ש
מהירות מקסימאלית: 52.1 קמ"ש
דופק ממוצע 136
דופק מקסימאלי 186
קלוריות 2981
אחוזי שומן 14%
|
21/03/2010
|
את חוצה הגולן הזה עשיתי תוך כדי שפעת, דלקת בגרון, חום צמרמורות ומה לא ..
למרות הכל ולמרות הקור הנורא שתקף אותי הן בעיצומו של היום הראשון (גם בגלל החום וגם שסתם היה קר בדרך) והן בלילה בשינה בקאנטרי של קצרין - ההנאה היתה מושלמת.
ההפקה של בכל אופן גולן בפיקודו של איקי רהט היתה כמו כל ההפקות של החברה הזו הדבר הכי מתוקתק שיש.
הנופים המדהימים שנפרסו לכל אורך הדרך פיצו על הסבל הגופני של השפעת ושל מאמץ הרכיבה. הדרך עמוסה הפעם בסינגלים בתוך יער אודם ובמקומות אחרים, שבילי 4X4 וירידות פנטסטיות היו במהלך כל ה 120 ק"מ והפיצוי והמתאבן דווקא ניתן בסוף בירידה הנהדרת לחוף דוגית.
מה היה לנו שם:
שכרנו חדר במושב כפר יובל ב 350 ש"ח. חדר מינימאליסטי אבל בהחלט מספק את הצרכים. לא היינו צריכים כמו בכל פעם לצאת מהבית ב 3:30 ולהתעורר ב 2 בבוקר.
הנסיעה מכפר יובל לנקודת היציאה בנווה אטי"ב ארכה כחצי שעה ואפילו פחות.
ההגעה ב7:30 למרכז המושב וההתרכזות ליד כל הרוכבים שהגיעו, הרשמה, הכנת האופניים, שתיית קפה ואכילה קלה ובשעה 9.00 יוצאים לדרך.
המסלול הפעם שונה לחלוטין מהמסלולים הקודמים הרבים שעשינו. הדרך מסומנת מצויין, אים טעויות ואין אפשרות להתברבר.
כשמתחילות הירידות הקיצוניות יותר מתחילות נפילות. הנופלים מטופלים צי'ק צ'אק - הנוף פראי וירוק בניגוד מוחלט לצבע שלו בזמן הרכיבות של אוקטובר.
קור רציני תוקף אותנו בהפסקה הראשונה לפני קיבוץ אורטל וכשכבר מגיעים לקיבוץ אורטל לארוחת בוקר הרוכבים מחפשים מחסה מהקור בלובי של חדר האוכל מתפללים שיהיה שינוי בטמפרטורה כלפי מעלה .
מקיבוץ אורטל גולשים לקצרין בדרך נוף יפייפיה כשמפעם לפעם החרמון הסבא מתגלה בזוית נוספות שלו מעטר את הנוף הירוק ואת המישורים דרומה ממנו.
בהגעה לקצרין מתקלחים ומחליפים בגדים. מקימים את האוהל ולומדים מה נביא בפעם הבאה (כריות, מזרונים ואת הרכב מקצרין...) אחרי ארוחת ערב פשוטה ומצויינת ושיחות בעניים אופנים ורכיבת אופניים בישראל - הולכים לישון כדי לקום בחמש ורבע בבוקר לרטון על הדלקת בגרון, להתלבש ולצאת לדרך בשעה המתוכננת עם תה חם ומצב רוח של רכיבה טובה.
עם היציאה מקצרין אנחנו פוגשים בלהקת סוסים יפייפיה על הדרך - מצטלמים וממשיכים כדי לעלות לעבר מעיינות מי עדן לארוחת הבוקר.
בהמשך אנחנו לא רוכבים במגמות שהיו מוכרות מקודם, כלומר במקום לעלות לכביש ולפנות ימינה - חצינו אותו והתחלנו לטפס יותר למזרח למסלולים שלא הכרתי מעולם בעבר. בנקודה מסויימת חתכנו ימינה על שבילי אספלט ישנים חוברים לתל א-סאקי ואנחנו מטפסים עליו כדי לקבל בסיום הטיפוס עוד כוס תה חמה ועוד הסברים על סיפור הגבורה של המקום.
מכאן מתחילים לחבור לירידה המפורסמת לחוף דוגית. כ 20 ק"מ ואז מגלים את הירידה הטכנית ההיא. שוב נפילות אבל הכל מסתיים בסדר כנראה כי תוך דקות צוברים האופניים מהירות על ומקפצית בעליצות של פורמולה אחת לעבר הצוות שממתין בחוף לארוחת צהרים ולהסעות לרכבים.
סיכום:
מצויין !!!
|
|
והנה גם הקלטה של המסלול ביום הראשון
|
|
|
נתונים של היום הראשון:
טווח גובה 797 Meter (גובה מ 340 Meter אל 1,138 Meter)
טיפוס מצטבר 522 Meter
ירידה מצטברת 1,199 Meter
מרחק 56.92 ק"מ
מהירות ממוצעת: 10.3 קמ"ש (כולל עצירות)
מהירות ממוצעת לא כולל עצירות 14.9 קמ"ש
מהירות מירבית 43.8 קמ"ש
קלוריות 5648
דופק ממוצע 138
דופק מקסימאלי 177
אחוזי שריפת שומנים 16%
|
נתונים מהיום השני:
הסוללה התרוקנה לפני גמר הקלטת המסלול וזה חבל - אשמח אם מישהו ישלח אלי את קובץ המסלול מוקלט.
קלוריות 4746
דופק ממוצע 129
דופק מקסימאלי 172
אחוזי שריפת שומנים 17% |
31/03/2010
המסלול של השבת דומה מאוד למסלול שעשינו לפני כחודש ושקראתי לו בבלוג "לחבר קצוות במגידו" האורך הוא כמעט אותו אורך שם היה אורך המסלול 42.34 ק"מ והמסלול שלפניכם - כמה מעניין, אורכו 42.31 ק"מ...
ההבדל בין שני המסלולים הוא בכך שבמסלול הזה לא ניסינו לחצות את הקישון מדרום כמו בפעם שעברה ולא עלינו לחירבת בית ראס דרך נחל גחר אלא מסביב צפונית מערבית יותר דרך נחל שופט ועין פורר.
הכוונה היתה להרחיב ולהאריך את המסלול אבל החבר'ה חשש מעט ולכן המרחק יצא - בהתאם, זהה לחלוטין.
התחלנו בהיוגב ירדנו לנחל קישון בקור מקפיא חתכנו להזורע, עקפנו מצפון עלינו בנחל שופט, בפניה לגבעת מכפל פנינו דרומה על האדום הגענו לעין פורר, ירדנו לעבר נחל גחר. עצרנו למנוחה קצרה, חצינו את הכביש עלינו לגוערה, חירבת בית ראס, גבעה 400 מדרום, ירידה לנחל קיני, טחנת הקמח, עיינות קיני, המחנה הבריטי ההרוס מגידו חזרה להיוגב.
|
|
|
|
טווח גובה 341 Meter (גובה מ 44 Meter אל 386 Meter)
טיפוס מצטבר 596 Meter
ירידה מצטברת 582 Meter
אורך 42.31 ק"מ
מהירות ממוצעת 10.6 קמ"ש (כולל עצירות)
מהירות ממוצעת ללא עצירות 14.7 קמ"ש
מהירות מקסימאלית 46.4 קמ"ש
זמן רכיבה כולל עצירות3:59:42 שעות.
דופק ממוצע 143
דופק מקסימאלי 193
קלוריות 3403
אחוזי שומן 13%
באמצעות הפולאר פרסונאל טריינר יכולתי לבדוק איפה ולמה הגיע הדופק ל 193 שזה אחד הדפקים הגבוהים ביותר שאליהם הגעתי בזמן האחרון.
ידעתי והרגשתי שזה היה בעליה למגידו מדרום עליה שעשיתי גם בפעם הקודמת אז ניתן לבצע השוואה.
|
הדופק ברכיבה האחרונה - העליה למגידו מתחילה בערך ב 3:36 דקות לאחר תחילת הרכיבה היא נמשכת כחמש דקות עד השיא של הדופק 193 ולאורך כ 1.2 ק"ממגובה 140 מ' ל 192 מ' |
|
כאן הדופק המקיסמאלי מגיע בשעה הרביעית לרכיבה ומדידת הגבהים מלמדת שלא רכבנו בדיוק באותו שביל מה שמזכיר לי שעשינו הקפה קטנה מצפון שמיתנה את השיפוע... |
|
03/04/2010
|
אז היה המפגש הראשון שלנו עם חבל הארץ המדהים הזה. ביום שישי זו היתה הפעם השניה. מתברר שעוד רוכבים ממרכז הארץ כבר גילו את המקום הזה והגיעו לחוויה נוספת. הלוואי שזה רק יתגבר.
|
תצפית לעבר אמת המים צפונית לעיר אפרת |
אז, בחול המועד סוכות הגיעו מעט מאוד רוכבים. הפעם היתה כמות הרבה יותר גדולה.
אני מתחיל בבעיות שהיוזמים צריכים לטפל בהם כדי שהאירוע יהיה הרבה יותר מהנה.
ראשית ההרשמה. כדי להרשם צריכים לעלות טופס בוורד לשמור ולשלוח. איך בדיוק רושמים כמה אנשים ? למה אין טופס מובנה עם מסלקה לויזה דיינרס ושאר כרטיסי האשראי.
זה כיף לדעת שאתה תורם ברכיבה שלך למען מטרה נעלה כמו מוסד לילדים חריגים. לכן, כשמגיעים חשוב לתת לרוכבים איזו שהיא מזכרת... חולצת טריקו ב 10 ש"ח ? או משהו ... העיקר המזכרת.
דבר נוסף הוא שעת היציאה. היה בלאגן אדיר. יצאה קבוצה של רוכבים לדרך, אנחנו בעיקבותיה אחרי שנרשמנו בזריזות פראית - והיא נעלמה. אשכארה !!
נו טוב, זה היה יכול להיות ממש לא נורא אם היה סימון של המסלול ... אפשר לבקש מאיקי רהט מבכל אופן גולן ברמת הגולן ללמד אתכם איך הוא מפיק כזה אירוע - כי להתברבר בשטח הזה זה בטח לא נעים במיוחד לבחורים כמו מיכה רוחן שחשב שהוא מגיע לשדה קרב וממש נפרד מהילדים לשלום כשיצא מנתניה.
למזלנו - נתקלנו בקבוצה "פרטית" שהגיעה לרכיבה והובלה על ידי אחד מהחבר'ה המקומיים. ליד עין פיאר פגשנו את הקבוצה שאיבדנו ואז הכל הלך יותר בקלות. אבל גם כאן יש טעויות.
כשאתה מזמין רוכבים מיומנים - אסור לך לייצר כל כך הרבה עצירות. העצירות פוגעות בהנאת הרכיבה ולמרות שאני מבין שיש רוכבים שרוצים לעשות את "כל המסלול" חייבים להפריד אותם מהרוכבים המיומנים.
מכאן והלאה אין מה לומר. האוירה היתה מצויינת. היה כיף אדיר לגלות שוב את חבל הארץ הנפלא הזה והיה וההסברים וההדרכה היו טובים ומעניינים. הנוף מדהים. השבילים בתוליים וקוראים לעם ישראל לבוא ולהנות. גם הראות מצויינת - מפרשת קו המים אפשר לראות את תל אביב אשקלון אשדוד פרוסים על כף היד. (אל תגלו לאבו מאזן או לחמאס בחייאת..)
תוך כדי רכיבה אתה שוב מגלה את הפוטנציאל האדיר של האזור, ההרים, הגבעות, האתרים, המאחזים וההיסטוריה היהודית שקוראת לך. אין אפס. בכל מקום יש מה לדעת ולגלות.
כבר כתבתי בעבר על המסלול והנה הקישור. לצערי לא היתה לי מצלמה טובה אז בקושי צילמתי וההבדל הוא בירוק החזק מאוד של הרכיבה באביב לעומת הצהוב והחום ברכיבה של הסתו.
הרכיבה מתחילה מאלון שבות - ירידה לעבר עין פיאר, רכיבה לאורך אמת המים שבנה הורדוס ומהנדסיו ושהביאה את המים להרדיון ולירושלים. אחר כך עולים בכביש לעבר כפר חאדר ובית לחם. עלינו בשביל לעבר נווה דניאל וקו פרשת המים. ירדנו לעבר דרך האבות - למקוואות היפייפיים ששימשו את אבותינו בדרך לבית המקדש בימי בית שני.
|
שכונת הרימון בעיר אפרת - עיר ששכונותיה קרויות על שם שבעת המינים
|
כאן התבלטנו בגלל העצירות המרובות אם להמשיך לעבר כל המעינות או לעקוב אחר הרכב המלווה למעינות לזכר דובק ובנו - ולדעתי טעינו כשנפרדנו מכולם ורכבנו למעיינות. עד שאתה מגיע לכאן כבר עדיף לרכב לאט ולהנות מהמקום מאשר למהר ולקצר.
אחרי המעיינות עלינו חזרה לבד, לעבר אלון שבות דרך בת עין חזרה לרכבים.
|
|
|
טווח גובה 191 Meter (גובה מ 828 Meter אל 1,019 Meter)
טיפוס מצטבר 408 Meter
ירידה מצטברת 368 Meter
מרחק 26.29 ק"מ
מהירות ממוצעת כולל עצירות 8.7 קמ"ש
מהירות ממוצעת ללא עצירות 14.9 קמ"ש
מהירות מקסימאלית: 47.2 קמ"ש
דופק ממוצע: 134
דופק מקסימאלי 186
קלוריות 2210
אחוזי שומן 15%
|
|
|
03/04/2010
|
אחרי שאתה עושה מאות ק"מ בחודש - מתרחק ויוצא למרחקים של מעל לשעת נסיעה מהבית הילדים והמשפחה אתה מחפש איכשהו גם לצמצם זמנים כדי להיות יותר ולהרגיש את הבית.
נכון שילדים גדולים זה יתרון אבל משפחה, ארוחה, שיחות זה לא פחות חשוב. אז כל פעם אנחנו מנווטים מסלול חדש ובאביב, הכל, אבל הכל יפה כשהוא לא סמוך לבטון אספלט רמזורים ופיח.
אז היום זה מה שעשינו, סיכמנו שנצא מכפר יונה ונעשה מסלול שיחזיר את הנתנייתים ברכיבה לביתם ואותנו דרך נתניה - הביתה לכפר יונה.
נקבעה פגישה ל 7:30 חמש דקות בערך קודם, מיכה מתקשר ומבקש שנפגש בכניסה לבית יצחק. מתאים.
יצאנו לבית יצחק. נפגשנו - צחקנו ורכבנו לעבר פסי הרכבת למעבר בין אביחיל לכפר ידידיה, גשר הצבים, נחל אלכסנדר. מקס הוביל אותנו לחירבת סאמרה - שם קיבלנו שיעור קצר על שוק האבטיחים ועל הנמל של מכמורת - המשכנו לים, חצינו את הנחל לעבר בית ינאי, רכבנו על קו החוף המדהים - עלינו על המצוק וראינו עד כמה טוב להיות ישראלי עשיר .... חתכנו לעבר כפר ויתקין מהגשר להולכי רגל של נעורים - לעבר בית חירות ופרוייקט ההרחבה, חצינו את הכביש שמוביל מסיתן אהרון לעבר כפר ויתקין רכבנו בפרדסים שממזרח לביתן אהרון, יצאנו בגבעת שפירא רכבנו מערבה לכביש החוף, חתינו את הגשר לעבר אביחיל חזרנו לדרך שמקבילה לכביש החוף, חתכנו מערבה לבריכה של אביחיל שם נפרדנו, אנחנו למזרח לעבר המנהרה שמתחת לכביש החוף חזרה למחסום הרכבת שמוביל לכפר ידידיה והנתנייתים למערב לעבר רמת פולג.
מכפר ידידיה הכל כבר קל לעבר כביש 4 למנהרה שמובילה לפרדסי כפר יונה - ולחול, הרבה מידי חול מתיש.
אבל הגענו הביתה בדיוק בשעה הנכונה לפני שהחום היכה בנו. קצב מצוין - מאמץ קל, מסלול כייפי ביותר.
אין תמונות אבל הנה המסלול לפניכם להקלטה ושימוש...
|
|
נתונים:
טווח גובה 72 Meter (גובה מ 9 Meter אל 82 Meter)
טיפוס מצטבר 248 Meter
ירידה מצטברת 247 Meter
מרחק 38.38 ק"מ
מהירות ממוצעת כולל עצירות 12.1 קמ"ש
מהירות ממוצעת לא כולל עצירות 16.1 קמ"ש
מהירות מקסימאלית 37.3 קמ"ש
זמן רכיבה כולל עצירות: 3:10:37 שעות
זמן רכיבה לא כולל עצירות: 2:36:46 שעות
דופק ממוצע 133
דופק מקסימאלי 189
קלוריות 1936
אחוזי שומן 15%
(לקראת הסוף מחשב הפולאר זייף קצת בגלל מגעים לא טובים)
|
18/04/2010
|
אתמול הסתיים חיבור המסלולים מציפורי הביתה.
הרעיון הזה עלה לי לראש לפני כארבעה חודשים כשהצפננו עוד ועוד מהר חורשן.
לפני שלוש שנים רכבנו ביום העצמאות אני וורוניק מעין העמק לכפר יונה דרך צומת ברקאי לפני שכביש שש קרע את הנוף.
אז היה מדובר בכ 60 ק"מ - הם עברו בנחל דליה נחל תנינים עמיקם גבעת עדה בואך דרך המוביל הארצי ברקאי - קיבוץ אייל אומץ עולש בארותיים בורגתא חניאל כפר יונה.
כדי להתחבר למסלול האחרון שיירתך לציפורי היה צורך שנחבר את נהלל לציפורי וזה מה שנעשה אתמול.
אז התחלנו בנהלל - חנינו בכניסה למושב העיברי הראשון בארץ מול הפנימיה החקלאית. משם יצאנו צפונה לשדות המושב לעבר הכביש שאותו חצינו לכיוון צפון ממזרח לכפר מנשה זבדה. שם בבקעת קציר על שביל לא שביל סללנו דרך לעבר זרזיר כשמפעם לפעם אנחנו עוצרים כדי להסיר את השיבולים והעשבייה מהקסטה האחורית או מהאוזניים של העברת ההילוכים.
|
הדרך לשימשית מגבעת האלה
|
|
אלברט ופליקס עולים לסינגל שימשית
|
|
ורוניק מסנגלת ..
פליקס עוקב אחרי אלברט....
|
- כשהגענו לכפר גריפת (שמתואר בעמוד ענן כזרזיר אולי משום שזה אשכול ישובים) עלינו לכביש פנימי שם פנינו ימינה בירידה לעבר גאזאלין ושוב ימינה בעליה לעבר כיכר שבה לקחנו שמאלה לעבר תחנת דלק בואך לחלק הצפוני של זרזיר - אחריה ירדנו לעבר הכביש שעולה אחר כך ומוביל אל גבעת האלה - שם הסתבכנו קלות עד שהגענו לפרוייקט ג' של היישוב ממנו גלשנו לעבר ואדי פראי, ורכבנו על שביל מרופט לא סלול/ כן סלול לעבר הסוללים. כשכבר התקרבנו מדרום זיהינו את יער שימשית וגם את היישוב שימשית.
לפני הסוללים פנינו לסינגל שמסומן מצויין בשטח טיפסנו לעבר הסינגל המיתולוגי עד שהגענו לקצה דהיינו לפאתי היישוב שימשית שמצפון מסוגר בגדר פח גבוהה.
כאן החל העונג.
סינגל איכותי זורם ולא טכני מידי
|
בקעת קציר
סינגל דינגל
מנוחת הנווט
|
הדיאלוג בין הקרקע המתייבשת לצמיגים היה פואטיקה צרופה - צווחות קצרות של עונג וצחוק עם שירה בקולי קולות ליוו את הרוכבים כשמפעם לפעם נאלצו להצוטפף אחד אחרי השני.
אחרי הסינגל חזרנו לעבר השביל שמקיף מדרום את יער הסוללים ופנינו ימינה לעבר הכביש שמוביל לצומת המוביל במקום לחזור שמאלה לשביל שממנו באנו. אח כך פנינו שמאלה דרומה ובצומת טי לקחנו לשביל שמוביל שמאלה עד לפניה לעבר הדרום בפאתיו של יער קטן מערבית לכפר ג'אוו'מיס. אחר רכיבה דרומה לדרך ללא מוצא נקלענו לכרם זיתים מבולגנת - לקחנו בה שמאלה וימינה עד לשביל שהוביל לדרך כורכר - שם פנינו שמאלה על כורכר סלול וימינה מיד כשהגענו לכביש אספלט. בקצה הכביש יש צומת טי - טעינו בה ופנינו ימינה כדי לשאול כיצד להגיע לזרזיר ולמנשה זבדה. המשיב כיוון אותנו היטב חזרנו חזרה דרך אל היב על עקבותינו כדי לפנות אחרי המועצה המקומית של העיירה ימינה לעבר הדרך שהובילה אותנו אז לתחנת הדלק.
בכיכר פנינו ימינה עד לפניה שמאלה עלייה קשה וחיבור לדרך שהעלתה אותנו מהשדות לזרזיר בהתחלת המסלול.
כאן כשזיהינו את הדרך המשכנו ישר על שביל שמוביל למשאבת מים לקחנו ממזרח המשכנו עד לשביל כורכר פנינו עליו ימינה טיפסנו לשביל מרופט שם פנינו שמאלה ועל המדרון ממזרחה לו רכבנו לעבר נהלל בואך מנשה זבדה.
עכשו הגענו לכפר ממזרח - חצינו ממנו את הכביש לעבר משתלה על הכביש מדרום עקפנו אותה משמאל - נכנסנו לניר קצור רכבנו על התלמים דרומה עד לשביל סלול בכורכר פנינו שמאלה לעבר גשר אירי חצינו אותו בבוץ מינימאלי לעבר נהלל. סוף.
ההמשך יהיה בשבוע הבא כשנחבר את כל המסלולים - כדי להגיע הביתה לכבוד יום העצמאות ה 62 למדינת ישראל.....
|
|
|
טווח גובה 238 Meter (גובה מ 56 Meter אל 295 Meter)
טיפוס מצטבר 542 Meter
ירידה מצטברת 490 Meter
מהירות ממוצעת 10.9 קמ"ש
מהירות מקסימלית 62 קמ"ש
זמן רכיבה כולל עצירות 3:36:11 שעות
24/04/2010
|
-
זהו זה - היום נקבע ליום שישי.
-
-
השעה הפחידה את כולם אבל הנחה קטנה ויצאנו לדרך בחמש בבוקר.
-
-
היעד: היוגב. כלומר קיצור של כ 20 ק"מ משימשית שהיתה אמורה להיות המקום שממנו נתחיל את המסע. לא נורא.
-
-
היום ב 6:30 מקליטים את הנעל בקליט ויוצאים לדרך. קור אימים 10 מעלות נמדדו במכונית.
-
-
-
-
כשרוכבים קר יותר אז מגבירים מהירות ככל שניתן.
-
-
אחרי 15 דקות רכיבה פנצ'ר ראשון. מתקנים. פליקס מנצח על הצד הטכני - כמו תמיד.
-
-
-
-
-
ממשיכים הלאה חוצים את הקישון להזורע. חבל שהגי' פי אס נשכח בבית. לא נורא.
-
-
מהזורע עולים בנוף מדהים עם ריחות של תחילת הקיץ בנחל שופט, נחל שלף .
-
-
כניסה קטנה לנחל שופט תמונות התלהבות וממשיכים. עולים לעבר עין העמק.
-
|
בנחל שופט
בעין ריחניא
מישהו חייב תמיד, אבל תמיד, להכנס למים... |
-
-
-
-
בריחניא עוצרים שוב משתעשעים מצלמים ועולים.
-
-
עליה קשה מאוד לפני עין העמק - לוקחת מאיתנו הרבה כוחות אבל ממשיכים לכביש לעבר נחל דליה.
-
-
יורדים בנחל דליה חוצים את עין מחוללים בדרך להר חורשן. שם פונים דרומה לעבר נחל תנינים לאורך כביש 6 ממזרח ממשיכים לעבר עמיקם מכאן שמורת אלונה. עומרים להפסקת אוכל.
-
-
|
מה יהיה עם הסנדוויץ' הזה ??
|
-
-
רוכבים לעבר אביאל גבעת עדה - עוקפים אותה ממערב רוכבים לעבר שביל המוביל.
-
-
כאן מתגלית לנו תופעה מדהימה. שמה פליקס. בעיצומה של הרכיבה נתקל מקס ב"קיר" הידוע לשימצה. תופעה שפוקדת ספורטאים ואצנים גדולים שקשה להסביר אותה. הגוף לא נעתר. אחרי נסיונות לתגבר את הגוף בג'ל אנרגיה - שתיה, האטה, עידוד וכו' - הגוף נותר בסירוב שלו.
-
-
מה עושים ?
-
-
פליקס מתייגס, הוא דוחף, מסביר, מושך ומשהו במקס לא נעתר. מה עושים ?
-
פליקס עושה - הוא קושר לאופניים של מקס חבל + רצועות מתיק השתיה שלו וגורר... מושך... לוקח את מקס עד הסיום.
-
-
מה זה עושה ? מקס מפדל מאחור ושניהם תופסים פער מדהים קדימה משאירים אותנו מנחשים ממה עשוי פליקס ? מיכה מציע - איש ביוני, כשהוא הולך הצידה הוא מחליף סוללות...
-
-
-
-
-
מגיעים לצומת ברקאי ומכאן כ 15 ק"מ כביש עד לשביל המוביל שממערב לאומץ.
-
-
-
-
מגיעים לבית הקברות של מושב עולש חותכים לבורגתא - חניאל. מכאן יורדים דרומה לכביש 57 ומגיעים אחרי 5:53 דקות נטו לכפר יונה.
-
-
-
-
סה"כ זמן רכיבה ברוטו 6:22 שעות.
-
סה"כ ק"מ 83.7 ק"מ - סה"כ עליות 610 מ' - סה"כ ירידות 968 מ' |
|
|
07/06/2010
|
כבר שנים שמציעים לי לבוא לרכב ביער עופר.
שנים שמזכירים לי שעוד לא הייתי בכרם מהר"ל.
יש לי שכן רוכב שבכל פגישת העברת חוויות מדבר על הסינגלים של מירב ועל המסלולים היפיפיים שם. ולי היה כל הזמן שבעולם. חשבתי לצאת ולברר במה דברים אמורים ב"הזדמנות".
אז כשיצא שתכננתי לאן לרכב השבת חשבתי דווקא על איך לחבר את הר חורשן עם החלק שמצפון לו, נחל תות ומחצבת שפייה. רק כשעיינתי במפות התברר לי שאיך שהוא אפשר להגיע גם ליער עופר ולהתקרב לאזור שמעולם לא רכבנו בו.
וככה תוכנן הטיול כשהכוונה היתה להגיע לנחל מערות. לקחת מהנחל ליער לחזור לאזור בקעת מהר"ל ולחזור דרך נחל חרובים לאזור בת שלמה ולבית הספר בשפייה.
אז יצאנו בשש בבוקר. בערך בשש וחצי נפגשנו בבצומת פרדיס והמשכנו לשער שלפני הפנימיה בשפייה שלפניו חנינו.
מהשער ירדנו חזרה בכביש - כשש מאות מטרים מהשער פנינו ימינה מדרום להר שעליו יושב בית הספר ולקחנו מערבה. מולנו הבתים של זיכרון וככל שהמסלול התעקל ימינה - צפונה, ככל שהגיאוגרפיה השתנתה להררית וטרשית.
לאחר כשלושה ק"מ וחצי פנינו בצומת טי של מסלולים שמאלה כדי לקחת מאוחר יותר ימינה מול סככת בקר ואז אחרי כמאה מטרים פנינו שוב ימינה לשביל גרוע שהתחבר לסימון שבילים שחור צפונה במקביל לקו מתח גבוה.
|
|
|
הרכיבה על השחור לאורך כחמישה ק"מ מביאה אותנו לאיזור עין איילה ליד מושב עופר. כאן מגיעים לכביש ויורדים בו שמאלה לעקלתלונים לכיוון מערב. בסיום הירידה צומת - בכביש חצינו והמשכנו לעבר שער מתכת של מוסד לא מוכר לפני השער שביל טכני תלול משובש שפונה ימינה - על השביל רכבנו כשני ק"מ נוספים עד שהגענו לפאתי ישוב על כביש סלול אספלט גרוע. כאן המשכנו ישר בעליה לעבר יער עופר.
עשינו כמה תצפיות - פנינו שמאלה לעבר תצפית נוף הכרמל - שמבוצעים בה עבודות בניה ופגשנו בעשרות רוכבים בניווט רכוב - הולכים וחזרים מצד לצד כאילו מישהו נשך להם בישבן... פירגננו ויצאנו להמשך הדרך.
התברברנו מעט כשחיפשנו את שביל ישראל. ימינה שמאלה , שמאלה ימינה - חזרה ושוב חזרה עד שהגענו לשביל לא מסומן שהקיף את היער ממערב לצפון - בצומת טי פנינו שמאלה לעבר תחתית ההר. בקצה צומת מול מטע בננות פנינו ימינה בין מטעים וכרמים לעבר נחל מערות.
רכיבה לאורך המצוקים ונכנסו לנחל עצמו עד האתר שעדין לא נפתח לקהל.
הגענו לפרגולה שבאתר, ישבנו לאכול ולשתות ולנוח מעט. אחר כך נכנסנו לשביל שמוביל דרומה לתוככי יער אקליפטוסים שסלול באבנים אבנים ועוד אבנים. הרכיבה קשה ולא נוחה אבל הנוף פראי ומעניין ולאחר כ 3 ק"מ וחצי הגענו לבקעת מהר"ל לצומת שבילים לבנים על מישור - פנינו שמאלה לעבר חוות מכורה - אלא שהיינו צריכים לפנות ימינה לפני החווה לפניה שבה השביל מקביל לנחל חרובים - במקום זה טעינו והמשכנו אחרי חוות מכורה לעליה יפה וטכנית לעבר גן לאומי כרמל. פה טעינו (טעיתי) שוב ולקחנו ימינה בשביל האדום אבל כשראיתי שהשביל האדום לא פונה ימינה שאלתי רוכבי טרקטורון לאן מוביל השביל. התשובה "דלית אל כרמל" גרמה לי להבין שטעינו כמה ק"מ טובים קודם ולמרות שכל כמה מאות מטרים בדקתי את המיקום טעיתי... טוב, זה קורה להכי טובים... (-: .
אחרי שההתברברות הוכחה באופן שאינו משתמע לשתי פנים חזרנו חזרה והפעם חלפנו על חוות מכורה וופנינו דרומה במקביל לנחל חרובים. אחרי כשני ק"מ השביל מתפצל : ימינה לעבר עליה דרקונית וישר לעבר עמק מוקף בעצי אלון וזית - נכון, אנחנו לעליה. עליה חסרת רחמים שהטמפרטורה של יום הרכיבה והקושי לעלות אותה גזל כוחות רבים וכולנו ירדנו מהאופניים.
|
|
|
עם כל הכיף לרכב ולאור ההתברברות הקשה שגזלה זמן גם בגלל שעצרנו הרבה, העליה הדרקונית והחום - התחלנו לדאוג שמא זמן הרכיבה יתארך מעל ומעבר למתוכנן. בקצה העליה ההיא בדקנו שוב אם אנחנו בנתיב הנכון. ללא ג'י פי אס שמראה מפה מדוייקת או מיקום על המפה זה קשה. עם הנוקיה והספורט טרקר אני מפעיל פונקציה ששמה "פנדינג מפ" כלומר אפשר להציף את הנתיב שהוקלט ולהזיז אותו ימינה ושמאלה כדי לראות אם מתקרבים לנקודת היציאה.
ככה ראיתי שאנחנו עדין רחוקים מאוד מנקודת ההתחלה. אבל גם את הכיוון ראיתי והמשכנו לעבר יער אלונים שהביא אותנו לחוות של בדואי שישב עם חברים בחצר עטופה בבקר וגללי בקר ואחריה פנינו לעבר רכס שמדרום לו מצוי סינגל מיתולוגי שכבר שמעתי עליו מיליון פעם. הסינגל די מוזנח עמוס קוצים וגם אבנים שהונחו בו כדי לחסום אותו כנראה - אבל בכל זאת הוא זורם וזורם יפה תוך תרומת שריטות לידיים ולרגליים.
|
|
|
|
אחרי הסינגל יש הצטלבות. כאן פנינו שמאלה לעבר אוכף וכדי לחצות ואדי - לפני הואדי שער נעול בשרשרת ללא צורך במפתח - עברנו את השער ונעלנו אותו אחרינו - אחרי הואדי טיפוס חזר וארוך מאוד לעבר תחנת המימסר של חברת החשמל - אבל קודם עברנו בשטח האש של אליקים - מול חורשה פונים ימינה לעבר קוו המתח הגבוה - אחריו ירידה טכנית שאינה בשימוש כמעט עד לכביש סלול שמוביל לכביש המהר - אליקים בת שלמה. על הכביש המהיר בשוליים טובים (למעט קטע אחד קצר ללא שוליים !!! זהירות) עד לצומת שפיה - עולים חזרה לרכבים.
המסקנה מהרכיבה הזו היא שמדובר באזור ענק שלא ראינו בו איש רוכב ואני מדגיש שמדובר רק בקטע האחרון מנחל חרובים לעבר נחל תות. אזור שטח האש של אליקים הוא כמובן שטח שלא ניתן לרכב עליו בימי חול מסיבות ברורות - אבל בשבתות זה נראה כמו מקום שיש מה לגלות בו. גם האזור של תחנת המימסר של חברת החשמל באזור נחל תות, צפונה ממנה שבילים ומקומות מפתים ושווה לבדוק אותם ולהכנס לתוכם כדי להכיר עוד.
|
|
|
|
|
|
סיכום מסלול:
טווח גובה 158 Meter (גובה מ 44 Meter אל 202 Meter)
טיפוס מצטבר 776 Meter
ירידה מצטברת 795 Meter
מרחק : 48.77 ק"מ
זמן רכיבה: 4:52 שעות
מהירות מקסימלית : 48.9 קמ"ש
מהירות ממוצעת כולל עצירות 9.3 קמ"ש
מהירות ממוצעת ללא עצירות 13.6 קמ"ש
|
|