 RSS
על הבלוג
זיכרונות ילדות, התזונה והמתכונים המגוונים, סיפורים, הגדות, אמרות ומשלים, מורינו ורבותינו, רעינו וחברינו מבית הספר, מנהגינו, מסורת אבותינו, בית הכנסת ובמיוחד המשפחה וההורים, זה מה שאשתדל לשחזר בדפים אלה, מבלי לדלג על הפלישה הנאצית בטוניסיה ועלייתנו ארצה.
אקדיש התייחסות גם לשאר יהודי המגרב ולקשרים שנרקמו בינינו ובין שכינינו מדתות אחרות.
|
posts
31/08/2008
הכיתות הגבוהות, ד', ה', ו'.
בכיתה הבאה, אצל
מדם פרטי, ישבנו לפי סדר הדירוג החודשי. תוך חודשיים התאקלמתי בכיתה ד' ועליתי
למקום ראשון, עד סוף השנה.
כל חודש,
התלמידים החליפו מקומות ביניהם לפי הציונים, ודירוגם קבע את מיקומם.
המפקח.
ביקור המפקח, לא
התרחש כל יום. זכור לי שהוא ישב במקום המורה
והיא על כיסא
לידו. הוא שאל שאלות, התלמידים ענו.
בשלב מסוים, הוא
התעניין מי הוא המדורג ראשון, והמורה ענתה :
-- הראשון הוא ג'רבי.
אבל לא הסכמתי
איתה, והצגתי את עצמי כראשון. המורה הסמיקה. ג'רבי בעצמו חיזק את דבריי. קיבלתי
פרס, תמונה קטנה של נוף. ג'רבי אף הוא קיבל תמונה של אריה שואג, ומיד התחלפנו
בתמונות.
עולים ללוח.
מבט פנים לאחת הכיתות בימינו.
המורה ביקשה
מילד לעלות על הבימה הקטנה, ליד הלוח ושאלה אותו שאלות על השיעור האחרון בידיעת
הארץ. אחריו עלה עוד אחד שנשאל אף הוא שאלות. אני הבנתי מיד שהתלמידים עולים בזה
אחר זה, לפי סדר מסוים, סדר הדירוג שהיה לפני חודש. אני גליתי לחבריי מסביב מי העולה הבא, ומי אחריו וכן הלאה. התלמידים
התפלאו שאני ידעתי מראש מי יקרה ללוח, זכיתי בשל כך לכבוד גדול מהם. בהפסקות לא
חדלו מלשאול אותי שאלות שונות ומשונות.
יום שישי
אחד, נאמר לנו שבשעה חמש יחול סוף העולם.
אני התפלאתי שאם קצינו קרב כל כך, מדוע המורה מכתיבה לנו שיעורי בית ? לפי הגיון
זה, הגעתי למסקנה שלא, לא יסתיימו חיינו ושאנחנו נחייה עוד שנים רבות, בעזרת ה'.
אמרתי את זה
לחברים שנרגעו, ואף שהרקיע התכסה במרבד בגון אדמדם של חול, כולם הלכו הביתה שלווים. הרי
כמוס אמר להם. כך, הפכתי לכוכב, בכל בית הספר.
מדם פרטי לדעתי הייתה
מורה עם העדפות, אבל הדבר לא הפריע לי, ושמרתי בקלילות על מיקומי הנכבד.
אדון מסיעיד.
המורה שאהבתי
והערצתי היה אדון מסיעיד, מורה כיתה ה'. הוא היה גבר יפה תואר ומידות. הוא לימד
אותנו לכתוב תווים, מוסיקה, לשיר, השמיע לנו צלילי השירים עם חליל צד, הקלרינט.
היה לו אוסף חלילים ואני עוד רואה את לחייו המתנפחים. הוא גם אהב לקשט את הכיתה בציורי
ברבורים ונוף מעל הלוח ומסביב. הוא כמובן לימד גם שאר המקצועות , דרבן אותנו
והזמין אותנו לשיעורי עזר במחיר סימלי. ממני הוא לא רצה לקבל כסף, מפני שכך אמר,
הוא מציג אותי כמתקדם בכיתה, ובכל זאת בא לשיעורים אלה. עניין של קידום מכירות,
אבל אני חסכתי כסף להוריי.
מר מסיעיד הציג
אותי למבחני סיום בית ספר יסודי, ולבחינות כניסה לבית ספר תיכון. שנה לפני הזמן.
עברתי בהצלחה את מבחן הראשון. בשני פספסתי בגלל רישום לא נכון של נתוני בעיות
חשבון : עוד פעם בגלל הראיה במקצוע עם מכפיל שש. חסרו חמש נקודות והייתי מרוויח
שנה ביסודי. מעליש !
מר מסיעיד,
יהודי טוב היה גם מלמד שירה "בתנועת
הנוער אוהבי ציון " וניגן בפילהרמונית. הוא נשאר בליבי עד עצם היום הזה.
מסיור קשא.
אדון קשא, מנהל
בית הספר ומחנך הכיתה הגבוהה ו', היה אדם
קפדן וחמור סבר. הוא דרש בין היתר מהתלמידים של כל הכיתות להסתפר בזמן, להסיר ציפורניים
ולנקות אוזניים. דברים אלה לא הפריעו לי בכלל. בביתנו שמרנו על היגיינת הגוף.
מר קשא היה קשוח
גם בלימודים, בעניין הכנת שיעור בית, מיני
דברים שלא הטרידו אותי במאומה. את שלי עשיתי בדיוק כפי שצריך.
אני הודעתי לו גם,
שאני נרשם לשיעורי עזר אצל מר מסיעיד, מהסיבה שאצלו אני כביכול מקבל הנחה נעכרת.
הוא ענה לי :
-- תישאר אצלי. ידוע לי שהוא לא גבה ממך כסף. גם
אצלי, זה יהיה חינם.
עברתי גם כיתה
זו בקלילות. כל חבריי זוכרים את מר קשא, כמר קשה, אבל לגביי זה לא הזיז. לא הייתה
לי התנגשות עימו.
זהו,
חברים. הוזמנתי למסיבת סיום לקבל פרס הצטיינות עבור שש שנים טובות, וגם כדי לראות
את המופעים המרהיבים וההצגה הגדולה. אבל אחותי ליזה החליטה שבאותו יום הולכים לים, מיד אחרי קבלת הפרס. מה
לעשות ? גם בים זה כיף.
29/08/2008
דוד חמינו.
דוד חמינו בא
לביקור בפגרת הקיץ, ואחרי שהוא מתעניין בנעשה בבית הספר ורואה את תעודת הציונים
שלי, הוא מחליט להישאר ולעשות סדר בעניינים.
-- מה קורה כמוס , יש לך בעיות בחשבון ? מה קל מזה ? בוא נתחיל
לעבוד !
ומיד דוד שולח
אותי לקנות גיר והופך את דלת החדר שלו ללוח עבודה. הוא מסביר לי את חוקי החיבור,
החיסור, הכפל והחילוק. עד מהרה אני תופס את העיקרון של כל פעולה ואין טוב ממני בחשבון.
כל כך פשוט, איך לא ידעתי ?
דוד מתחיל ללמד
אותי דקדוק, מכתיב לי חיבורים ובודק אם יש שגיאות כתיב. עקרונות ההטיה נלמדים מהר.
אני נהנה ללמוד ודוד מוצא עניין רב בתפקידו כמלמד. הוא מחייך ברוב נחת, מאוזן
לאוזן ומשפשף את ידיו, למראה הצלחתו. לקראת התחלת הלימודים, אני מרגיש ביטחון עצמי
רב, תודה לך דוד חמוד.
כיתה ג'.
הבעיה היחידה שלי,
היא שאני לא רואה טוב מרחוק. בנושאים שאין צורך לראות את הלוח השחור, אני משתלב
היטב. הטריקים הקטנים נהירים לי. אבל כשצריך להעתיק מהלוח, אני נאלץ לקום ולהתקרב,
לכתוב במחברת ולשוב להתקרב וחוזר חלילה.
כאן, בשלב הזה,
המורה גברת ליקרי אומרת לי להפסיק לבוא עד הלוח. בלית ברירה, אני חדל מכתיבה.
המחנכת רואה בעיניה החדות שאני לא משתתף, היא ניגשת אליי ומעניקה לי סטירה מצלצלת.
-- זה בשביל בטלנותך !
-- המורה, אני לא מצליח לקרוא מהמרחק הזה.
גברת ליקרי
חוזרת למקומה, היא מחזיקה את הסנטר בין כפות ידיה. רואים עליה שהיא מהורהרת. היא
כותבת מכתב והיא מוסרת לי אותו.
-- תן את פתק
שלי להורים שלך, מבקשת המורה. יתכן ותצטרך להיבדק אצל רופא עיניים. חוץ מזה, החל מהרגע,
שב פה בבקשה, בספסל הראשון מול הלוח.
על איגרת המיועדת
להורים, היא מציינת את העובדה שלדעתה, אני קצר רואי ושאני מתקשה לקרוא מהלוח,
אפילו מקרוב. באותו יום היא מוסרת לנו את תעודות
הציונים. אני מדורג במקום 18. אימא מבקשת ממאריה שכנתינו לכתוב מכתב תודה למורה,
על כך שהעירה את תשומת ליבה, שאני בנה לוקה במום בראיה.
בדיקות הרופא,
ביקור אצל אופטומטריסט והזמנת משקפיים עם עדשות מתקנות. המספרים שנקבעים הם 5 ו-5
וחצי. כעבור ימים אחדים, אני חוזר לכיתה עם משקפי ראיה. איזה הבדל ! הכל ברור
כשמש, הכל זוהר ובוהק ! אני רואה כל אבן וכל גרגר חול. בלימודים, אין מה להשוות !
יש לי שליטה מלאה בחומר הנלמד : בעיות חשבון הופכות למשחק ילדים ובשאר גם. אני
פיתחתי זיכרון טוב, בגלל הנכות ממנה סבלתי. הייתי צריך לזכור יותר, בהעדר ראיה
טובה. עכשיו זיכרון זה עוזר לי.
מקרה שקורה לי
בכיתה, קצת אחרי זה. אימא מקשת שהתלווה אליה לעיר לעשות תמונות פורטרט, עבור תעודות
הנחה ברכבת.
-- אימא עדיף לדחות את הביקור בעיר לאחר הצהריים.
יש לנו מבחן בחשבון עם מכפיל 6 הבוקר (מכפיל 6 : כופלים ב-6 את ציון הבוחן, לדוגמא במקום 10 מקבלים שישים).
-- לא,
אחרי הצהריים, לא יתאפשר לי.
-- אז יום אחר, חשוב לי לקבל ציון
טוב.
אימא מחליטה בכל
זאת לקחת אותי לעיר. בחזרה הביתה, היא מבקשת ממאריה השכנה לכתוב למורה מכתב, בו
היא מפרטת שלא הרגשתי טוב ושהיא תשמח מאוד, אם יתאפשר לי להיבחן אחרי הצהריים,
בשובי לבית הספר. המחנכת מסכימה ואני ניגש
לעבודה, כאשר ילד אחר מבקש אף הוא להיבחן. לאור סירוב גברת ליקרי, הוא מעיר לה שיש
לה העדפות. נער אחר מתערב ומעיד שראה אותי
חוזר מהעיר בסביבות השעה 12.
כך הבוחן שלי
מבוטל, אני מקבל 0 נקודות מתוך 60, ואני מדורג בסוף החודש במקום ה-19. בהיכנסי
הביתה עם התעודה, אני שומע את פורטונה קוראת לאימא.
-- איך מדורג בנך כמוס ?
--
19 עונה אימא.
--
מה 19 ? בני רפי עשירי !
דודי שמבקר
אצלנו כותב על גבי תעודת הציונים :" גברת יקרה, תנקטי באמצעים נוקשים כלפי הילד
". המורה שלי לא קוראת את השורות
הללו, היא נעדרת בגלל מחלה. אבל מחליפתה, צעירה כבת עשרים, אוחזה בידה את תעודת הציונים
וקוראת לי לשולחנה, על מנת לברר מה סיבת הכשל. לאחר שאני מספר לה בכנות מה התרחש ,
היא מעודדת אותי :
-- כמוס קטן, אל תישבר ! בחודש הבא תהייה בחמישייה
הפותחת. לך למקומך והתמד !
היא צדקה ! אני
מטפס למקום שלישי, ואימא ממהרת להחזיר לשכנה פורטונה באותו מטבע ושואלת אותה, כבדרך אגב, מה מיקומו של בנה רפי
בדירוג ?
אבל אני לא מתרגש, בטחוני רב, חודש לאחר מכן, אני עולה למקום שני ומיד
אחרי זה למקום ראשון וכך עד סוף השנה.
לסיכום
: מודה אני לגברת ליקרי, שהיה לה הזכות לחשוף את קוצר הראיה שלי. אני מודה לה, על אף הסטירה שחטפתי ממנה. מורה
טובה ! אני חייב לדוד חמינו חוב מוסרי, על
התערבותו בחינוכי. ואימא, עד מהרה חשה שיש לי קליטה טובה. אימא היקרה, היא דחפה אותי ועודדה אותי כל הזמן.
28/08/2008
שלום כיתה א'.
בגיל חמש וחצי אני
מגיע לבית הספר, לבוש בקפידה, מבויש קמעא וממתין
בחצר לצלצול. מורתי שואלת מה שמי ומלטפת את שערי עם חיוך שמגלה שניים צחורות.
בהישמע הפעמון,
כולם אצים רצים לכיתות ונכנסים עם הוראת המחנכת, גברת קוטי. יוצא לי לשבת בספסל
האחרון משמאל. דניאל מתיישב לידי ולא
מפסיק לפטפט. המורה קוראת לנו, לפי היומן שבידה, וכל תלמיד עונה "נוכח".
בהגיע תורי היא מבטאת את שמי, כמוס במלעיל. טיטון בת דודתי, מתקנת אותה.
באופן כללי,
כיתה א' עוברת עלי בסבבה. אין מטלות
מיוחדות, כותבים אותיות, שורות שורות של א' עד שמופיעה האות ב'. בשפה הצרפתית האות
o, משורטטת על ידינו כציור הדומה לאפרוח קטן, ובטור זה נראה כמו
להקת אפרוחים.
מה שזכור לי
מכיתה זו, חוץ מהמשחקי חיתוך בנייר ובניית עצמים שונים, מחלקי עץ, הוא המקרה הבא :
המורה באה לידי,
ויורדת, כשגפיה התחתונות מקופלות, מאחורי כסאי, כדי לחפש משהו נמוך. אני הצצתי
וראיתי את רגליה החטובות, והסטתי את מבטי. אבל מיד קמה הגברת קוטי ובידה ציפור
קטנה ששהתה מתחת לארון. מיד היא מבצעת מצוות שילוח ציפור, תכף אחרי שאני עוויתי במראה אסור.
מקראה אחר,
דניאל השתמש בהפסקת הצהריים בממחטה שלי כנייר טואלט. אני התפלאתי וכעסתי כשמצאתי
את מטפחת מזוהמת במגירה, דבר שזיכה אותי בעונש נוסף : לעמוד בפינה. מהר גיליתי
שהצדק אינו מוחלט.
כיתה ב'.
המורה של כיתה
ב' לא הסכימה לקבל אותי, בטענה שאני לא רשום אצלה. סבא שלי, כמוס אמר לי :
-- אל דאגה חמוד, אני אבוא אתך אחרי הצהריים והכל
יסתדר. כאמור הוא בא עימי ובדרך, תוך כדי
הליכה הוא מקלף לי תפוז. ברחבת המשחקים, מישהו דוחף אותי בריצתו, התפוז נופל ומי
שרוף אחרי הנער גולש על הפרי, בהשאירו שובל ארוך של מיץ מתפזר, של מה שהיה אמור להיות לי לחגיגה.
סבא מרגיע אותי, הרי יש עוד פרי הדר בשוק, וגם אם מחירם לא זול, הוא לא ישאיר אותי
בחשק שלא התממש.
הצלחתו של סבא
כמוס אצל המורה, אינה מרשימה. עדיין כואב לי על כך, שהעירה לו על הצרפתית העילגת שלו,
והציעה שנירשם יחד לכיתה ב'. חזרנו הביתה כלעומת שבאנו.למחרת אימא מנסה את מזלה
ונתקלת בקיר אטום. היא פונה למנהל שמסרב לקבל אותה. וכך חוזרים הביתה. שכנתינו
גברת בורגירו פוגשת אותנו ושואלת מה קורה, לעזאזל ! אימא מספרת לה הכל, מאלף עד
תו.
-- מיכל, היא אומרת לאימא, אני מיד באה, תכיני
עוגיות כעאק ואני והנער נלך לכיוון בית הספר. לפני לכתנו, היא בודקת את ילקוטי
ומחליטה להחליף אותו בחדש. היא מציידת אותי בעפרונות, מחדדים ומחקים חדשים בתוך
קלמר. וקדימה... לדרך.
גבירת
בורגירו לא אישה הססנית. היא ניגשת ישר לכיתת המנהל אדון קשא, ומודיעה לו בזו
הלשון, כאשר כל התלמידים נעמדים על רגליהם :
-- מסיור קשא, אני הולכת
בצעד זה, לעשות קציצות מהמורה שלך בכיתה ב'.
-- בהצלחה גברתי, יש לך ברכת הדרך ! הוא ענה לה.
בהגיענו לכיתה,
גברת בורגירו מחכה שהילדים יקומו על רגליהם, לפני כניסתה. היא נועצת מבט קטלני
במורה, ומבלי לשאול אותה שאלות, היא נוטלת לידה את היומן. היא מצביעה על שמי
ואומרת :
-- גברתי
הצעירה, אף את חייבת בדחיפות לחזור לכיתה ב', כתלמידה. היא מסמנת לי אחר כך ללכת
לשבת. אף מורה בעולם לא הייתה מסוגלת לעמוד בפני כעסה של גברת בורגירו. אני נשארתי
בכיתה זו עד תום השנה.
אבל לא הכל התנהל
כשורה. ממקומי בסוף הכיתה, אני מבין מה מלמדים, אבל לא רואה מה כתוב על הלוח. אני
קם תכופות והולך עד הלוח, אבל, זה לא זה ! בסוף השנה אני מדורג במקום 34, עובר
לכיתה ג' בתנאי שאלמד דקדוק וחשבון בפגרת הקיץ.
על כל פנים, תודה לך גברת בורגירו, מקרב לב, על העזרה שהושט לי.
25/08/2008
Un Sfaxien ?
Mais qu'est-ce donc un Sfaxien ?
Par Dr Réouven (Roger) Cohen
Je n'ai jamais
entendu quelqu'un poser cette question au sujet d'un Soussien, d'un Bizertin ou
d'un Nabeulien. Un Soussien est un Soussien, voilà tout. La chose va de soit et
point n'est besoin de décomposer son identité entre la forme et le fond,
l'essence et la substance, l'être et l'avoir.
Il est Soussien
ou Bizertin ou bien Nabeulien, comme on est Stéphanois, Lyonnais ou florentin.
Il n'y a pas lieu de chercher midi à quatorze heures.
Or, voilà que la
chose est autre lorsqu'il s'agit d'un Sfaxien.
C'est la raison
pour laquelle, que l'on soit curieux ou flegmatique, à entendre parler d'un
Sfaxien on ne peut s'empêcher de poser cette question clé : "Un Sfaxien ?
Mais qu'est-ce donc un Sfaxien ?"
Certains vous
répondront par un soulèvement d'épaules, gonflant les joues et émettant ce son
qui en dit long sur leur ignorance. D'autres plus doctes, hocheront la tête
d'un air entendu, genre de vous signifier : "Sais pas exactement moi, mais
c'est quelqu'un de particulier, un pas comme tout le monde !"
Permettez moi
donc, mes chères compatriotes Sfaxiens, puisque je n'ai pas la possibilité de
partager votre joie des retrouvailles, de vous adresser un petit compliment,
une Brakha en Hébreu qu'il serait malséant de traduire par
"Bénédiction", où j'essaierai d'une manière succincte de tracer
quelques traits de caractère sur ce que l'on entend par Sfaxien.
Tout d'abord, le
fait que les Tunisois nous aient volé le "droit d'aînesse" nous a profondément
marqués. C'est vrai qu'en 1946, d'après l'historien Paul Sébag, qui quoique
Tunisois est un homme de science fiable, les Juifs de Sfax, que je prends comme
exemple représentatif de tous les Sfaxiens, ne comptaient que 4223 habitants,
alors que ceux de Tunis en comptaient 41025. Donc dix fois plus. Et comme en Histoire,
comme en Démocratie, c'est le nombre qui compte, on a transmis aux Tunisois ce
droit d'aînesse qui nous appartenait depuis le grand corsaire Draggut.
L'Hôtel de Ville
Et notre ville,
qui comptait 21 millions d'oliviers dans ses fameuses oliveraies qui ont fait
la richesse de la Tunisie et celui du "Savon de Marseille", est
passée au second rang. Cette injustice nous a si profondément marqués, que le
Sfaxien n'aura de répit que si ce droit nous est rendu ! Afin de reprendre
notre droit d'aînesse, nous ferons tout
pour nous distinguer, partout et dans tous les domaines. Depuis celui de la
méloukhia et du couscous au poisson, jusqu'à celui de la réussite économique et
académique.
Un autre trait
de caractère qui fait que le Sfaxien est ce qu'il est, est ce que je nommerai,
à la suite de Brassens, "Les copains d'abord !"
Ce rassemblement
auquel vous participez en dit long sur ce point. Oui, je sais que les mauvaises
langues nous ont accusés d'avarice et d'égoïsme, et que l'on raconte qu'un
Sfaxien qui attend sur le quai de la gare de Sfax la micheline de Tunis, pose à
son hôte comme première question "Quand retournes-tu à Tunis". Comme
il n'y a pas de fumée sans feu, la chose doit être un peu vraie. Cependant, j'ajouterai que nous avons là une exception
qui confirme
la règle. Car
à voir comment Ayala, Camus et Vivi vous reçoivent, nul doute que le Sfaxien
aime les copains, et prend plaisir à les recevoir !
Ce trait de
caractère fait que Le Sfaxien est joyeux, blagueur et parfois gouailleur. Ce
qui le rend redoutable dans l'humour ! Malheureux le Tunisois guindé qui tombe
entre les mains d'un Sfaxien. Il en fait une véritable chakchouka.
Et puis, connaissez-vous
un autre forum de collectivité que ce e "Rassemblement Sfaxien ? Il y a-t-il un "Forum Soussien,
Bizertin ou Meknessien" ? Vous n'en trouverez aucun autre qui ressemble à celui
de Sfax ? Et pourquoi ? Et pourquoi ? Mais parce que le Sfaxien est imbu de sa
particularité et qu'il se targue de la souligner et de
la divulguer. Et avec
raison, car n'est pas Sfaxien qui le veut ! Il faut pour pouvoir l'être, être
reconnu comme tel par ses pairs et par ses copains !
Et un dernier trait, quoique je sache pertinemment
qu'il y en a d'autres que vous aurez la gentillesse de souligner : Avez-vous
jamais entendu un Sfaxien se plaindre ? Cela fait partie de l'éthique que ses
parents lui ont insufflée dans son enfance ! Un Sfaxien ne se plaint pas ! Il
se débrouille ! Et puis, il y a ce fameux "Les copains d'abord",
auquel il peut toujours avoir recours en dernière instance, et en silence. Mais
se plaindre ? Jamais !
Bien, j'ai été
assez long et je m'arrête là, pour vous souhaiter un bon Rassemblement avec
beaucoup de Sfaxienité et de boukha !
Et merci à
Gisèle, Camus et Vivi !
Commentaire de Camus :
A Sfax il était possible de trouver plusieurs personnes portant le même nom. Ainsi
dans mon quartier, se trouvaient quatre Clément Bouhnik. Pour les différencier,
on a donné à chacun un pseudo :
Clément Hanamsa, Clément Carabouna, Clément Guingui et
Clément Gloumou. Tous Bouhnik.
De même pour les Camus Bouhnik, les Shlomou Bouhnik et
les Joseph Bouhnik.
Ainsi, si un Sfaxien te demande qui sont tes parents, tu serais bien embarrassé, si ne saurais pas le surnom de
tes père et grand-père. Et encore, il y en avait qui avaient deux.
A Sfax, on devenait facilement célèbre.
Je rappellerai Mikhaël qui a volé one ôsbana et qui a été
surnommé Mikhaêl Ôsbana.
Ou bien Shimon qui était farceur, a reçu le titre de Shimon Sha.
Je passe sur Skékèh qui était célèbre pour la bonne
raison qu'il allait à tous les mariages, afin d'avoir une collation à l'œil.
Ceux qui sont vus dans beaucoup de fêtes sont péjorativement surnommés Dar
Skékèh.
Plus de soixante années sont passées, et pour un Sfaxien qui
se respecte, ils sont bien plus connus que Voltaire et
Lamartine.
.
24/08/2008
רחבת המשחקים שלנו : אל בדחה.
מגרש משחקים ענק משתרע מול ביתנו בארינה שבספאקס.
משחקי כדורגל ומחניים מתנהלו בו.
הכדור שלנו הנו אלא ערימת סמרטוטים מגולגלים וקשורים
יחדיו. לשערים אין רשתות וגם לא עמודים : שתי אבנים גדולות תוחמות כל אחד מהם, או מספר
אבנים קטנות. אנחנו משחקים יחפים, נזהרים מלהיתקל באבן פוצעת.
הקהל שלנו מורכב מנערות אשר מעודדות את השחקנים וילדים
קטנים אשר יושבים על " הספסל " ומחכים להזדמנות שלהם, לעלות על המגרש
ולהבריק. בעת ירידת המתח, משועממות הבנות מתפנות למשחקי קלאס או לריקודים במעגלים.
גשם, גשם בוא !
בימי גשם, הרחבה מתמלאת מים עד גובה המותניים ואנחנו
ממהרים להיכנס לשחות, בגדינו מקופלים ומסודרים על הטאביה, דיונת חול נמוכה, עליה
גדלים סברסים.
ההורים אוסרים עלינו להיכנס למים, פן נתקרר. אבל במזג
האוויר הנוח בדרום, אנחנו מתפתים ועושים כמו כולם. חוץ מזה, ההורים לא מבחינים
מרחוק, מי בפנים ומי בחוץ.
בעת שחייתי, יום בהיר אימא קוראת לי : " כמוס,
בוא הביתה ".
מה לעשות, בדרך כלל אני עומד לי ומתייבש בשמש. אבל
בקריאת פתע הזו, אני חסר אונים. אני מתלבש מהר, בגדיי לחים עליי ויסגירו את מעשיי,
אם רבי חי טייב לא יבוא לעזרתי ומיד. אני רץ הביתה, ובהתקרב לדלת, אני מנסה לבלום
את מרוצי, ותוך כדי כך אני מחליק, טררררם... על הבוץ ונופל ארצה, על הגב. לא נורא,
אני קם, בגדיי מלוכלכים. אימא ממהרת ושואלת אם כואב לי משהו ?
-- לא אימא,
שום דבר, רק החלקתי.
-- שבח לאל ! תודה
לך רבי חי טייב לא מת.
-- תודה לך,
רבו חי טייב ! אני חוזר אחריה.
בנין קריאה.
נראה שההשתוללות שלנו נפסקת, עת האחים קריאה בעלי
המגרש מחליטים לבנות עליו בניין מגורים רחב ידיים.
-- לא נורא, אומרים האופטימיים שבינינו, יישאר לנו
מספיק מקום למשחקים, אבל חבל על בריכת השחייה האולימפית.
-- בריכת השחייה האולימפית ? מתבכיינים אחרים, ממש אגם.
-- מעליש !
אומר גגו, נלך כל אחרי צהריים לים, המרחק הנו רק 10 דקות הליכה בשביל בין השדות.
וכך היה.
הבניין מוקם במהירות רבה בהתחשב בשנת הקמתו, לפני שישה
עשורים. הוא יפהפה, עם חלונות רחבים ומרפסות ארוכות בהן גברות עם שיער בלונד
וחציל, במכנסיים קצרים יושבות להן בנחת. חבריי החדשים הם נורדים, בהירי עור ושיער.
חדרי המדרגות מהווים לנו מסתור מהשמש. שם
אנחנו יושבים בשעת מוזה ומחברים פזמונים קלילים וקצרים.
על גגותיו התרוצצנו לא אחת.
מסביב לבניין קריאה, אנחנו עורכים מרוצים : שני רצים
יוצאים מנקודת הזינוק, אחד לכיוון דרום והשני בדרך הפוכה, הם נפגשים בנקודה כלשהיא
בערך באמצע המסלול, וחוזרים לנקודת המוצא. מי שמגיע ראשון, עובר לשלב הבא. כך
עולים לשמינית נגמר, לרבע גמר, לחצי גמר ולגמר. הרץ המהיר ביותר, בהיותו צנוע,
מבקש לא לחשוף את שמו.
"הבדחה" הרחבה
כך, הופך בניין קריאה למאתגר ספורטיבי.
פלילה.
פלילה הנא אישה יהודיה וגלמודה. באין לה קרובים
ומשענת כלכלית, היא חיה ממה שנותנים לה
נדיבי לב ובמיוחד, נשות האחים קריאה. בסיום בניית הבלוק, מציעים האחים קריאה
לפלילה להיות אם בית. היא מתגוררת בבית קטן בקומה השלישית ודואגת לצרכי המקום,
ניקיון, שמירה על הסדר והזמנת בעלי מקצוע, חשמלאים, צבעים וכו.
כך, אודות לאחים הנדיבים, פלילה מקבלת סוף סוף, ביטחון
קיומי וקורת גג.
אנחנו הילדים אוהבים אותה. כשאחד מאיתנו נקלע לצרה
כלשהיא, הוא מתחמק מהאנשים שמציקים לו, עולה במהירות את שלושת הקומות ועובר לגג בריצה.
פלילה, שמכירה אותנו היטב, נועלת אחרי הנרדף את דלת הגג וממשיכה לשבת סטואית, כמו
בודהא, כאילו חצי מנומנמת, כאילו לא קרה כלום. הבן אץ לקיר הפרדה קופץ מעליו לגג
אחר, ויורד במדרגות אחרות לרחוב, ילד דומה לילד, הוא מתערב לאחרים ויוצא מצרה.
אני כתבתי על בניין קריאה בשפה הצרפתית, לפני שלוש
שנים. קיבלתי תגובות מבני משפחת קריאה, ששמחו לשמוע שפועלם ידוע גם בישראל. אכן,
אחד לאחד, מוסלמים ויהודים יכולים לחיות יחדיו.
מדינאים הולכים בדרך כלל, לפי תכתיבי הפוליטיקה.
כתב לי מחמד קריאה, אדריכל, בנו של אחד האחים. מייל אחר
הגיע מאדי שאקר, נכדו של אחד האחים, אשר נקרא על שם הגיבור אדי שנהרג בקרבות למען
עצמאות טוניסיה. אכן מרגש לקבל מכתבי תודה,
על כתיבה שאתה נהנה לכתוב.
20/08/2008
עוד כמה מילים...
כאמור היו התרגשויות רבות בכנס יוצאי
ספאקס ולא מעט נוסטלגיה.
שרלי חדד ואחיותיו...
שרלי חדד צלצל אליי בתחילת אוגוסט
ואמר לי שהוא היה שכן שלי מרחוב רנדו, לא רחוק מהכנסייה. הוא הוסיף :
--
אני מכיר את אימא שלך והייתי בכיתה של אחיך שלמה ז"ל. גרתי על יד שלמה
ברבי ז"ל.
-- אם אתה לא גר רחוק היום, בוא
אלינו ב-12 לאוגוסט לכנס יוצאי ספאקס.
-- אני גר בגדרה, אבל אני אבוא. זאת
בעצם סיבת הצלצול שלי. ביי ! להתראות.
על המרפסת
לאחר שהנחתי את השפופרת על כנה,
הרהרתי רגע ואישה בלונדינית צצה מבין זיכרונותיי. כן, אני זוכר. השכנות הזו פרחה
מראשי, אבל שרלי העיר אותה ונתן בה חיים. לאחר מספר שעות צלצלה ז'נין וביקשה
להשתתף בכנס. היא אמרה לי שביתה היה ברחוב רנדו ושם משפחתה הקודם היה חדד. נורה
קטנה נדלקה במוחי.
-- את אחות של שרלי מגדרה ? שאלתי.
-- כן, דיברת עם אחי ? שנים לא ראיתי
אותו.
-- אז ההזדמנות לראות אותו נוצרה
ז'נין. ברוכה הבאה.
כעבור יום צלצלה אחותו השנייה של
שרלי, שמה מיריי. היא גם ביקשה להשתתף בכנס. היא שאלה אותי :
--
אתה כתבתה מאמרים באתר עמית ? ביניהם " ההריסה של השבת " שם
מוזכרת מרת שטור (אסתר) שמעוני המטלוויה ?
-- אכן כן.
-- אני רוצה לקרוא את הכתבה. שמעתי
על הכתבה מידידות.
-- בואי לכנס מיריי, את תראי את אחיך
שרלי ואחותך ז'נין וגם נפתח לך את המחשב בדף המתאים.
מה אתם אומרים ? העולם הגדול הולך
וקטן !
שיחה מרגשת
האחים זכות והוגט זכות-זרוק.
בין אורחיי היו שני האחים זכות,
שמעון ואלברט מאוד השרון. אני לא זוכר אם סיפרתי לכם, אבל כתבתי בשפה הצרפתית
אודות נסיעה בטרמפ מטוניס הבירה לעיר ספאקס עם מוריס זכות ז"ל, אחיהם של
השניים. ההרפתקה הזו נמשכה יום וחצי. הזכרתי את זה וכולנו התרגשנו מאוד. אני אתאר
לכם את הנסיעה הזו באחד הימים, שווה לקרוא אותה.
שמעון, אלברט והוגט זכות עם יגאל
הוגט זכות מבית זרוק היא אחותו של
חברי לספסל הלימודים קלוד זרוק. אני עדיין רואה את מרפסת ביתם ליד הספר שלי, אדון
מדר, מול האצטדיון סקלדי, בו התאמנה, שיחקה ואירחה קבוצת הכדורגל : Sfax
Railways Sport SRS
.
אני הייתי נכנס לאצטדיון דרך בתי
המלאכה של תחנת הרכבת, שכן חברת הרכבת הדרומית הייתה בעלת הבית של הקבוצה ושל
האצטדיון. הכניסה היית קלה יחסית. מספיק היה לאמור לשומר : " אני הולך לחברי
פלוני פלמוני בבית המלאכה ממול ", והייתי כבר בפנים. נכנסתי לזירה דרך דלת
צדדית המיועדת למקורבים. אף אחד לא שאל אותי מאומה, מהסיבה שבני המקורבים היו
מרבים להיכנס, באותה שיטה.
לפני לכתה, ביקשה הוגט את המתכון של
הלחם הנהדר שטעמה. לקחתי אותה כמובן לבלוג שלי, למאמר המתאים, ואמרתי לה שהיא תוכל
לאפות לחם זהה, בביתה, לכבוד שבת.
רמי ונתן עזריה.
גיליתי את רמי, עת כתב מאמר על שובו
לעיר ספאקס, ב-1994. כתבתי לו מכתב והצגתי את עצמי.
חשבתי ביני ובין עצמי, שרמי הנו אחיו
הצעיר של נתן עזריה, חברי לכיתה וחברי לתנועת הנוער. התברר שצדקתי. נוצר קשר מחדש,
אחרי עשרות שנים ואף אימו של נתן זכרה אותי באומרה : " יגאל כמוס גרם לנו
לעלות ארצה ".
רמי הגיע לכנס, התפלא שהוא נערך
בביתי, החלפנו מספר מילים ודרשנו אחד בשלום חברו. רמי התרגש מאוד כשהוא ראה תמונת
מחזור מכיתתו ובה הוא מצולם ביחד עם חבריו לכיתה. הוא התעניין : " של מי
התמונה ? אם היא נמצאת פה, סימן שאחד מחבריי נמצא כאן והציג אותה " ?
אכן הקשר נוצר בין רמי עזריה ואורחי
ויקטור גואטה. הם הופיעו שניהם יחדי בתמונה, מתרגשים עד דמעות, מפגש ראשון משנת
1956.
נינט בוכניק.
משמאל לימין : רחל עזריה, הבת של נינט בוכניק ובנות לביא
נינט או נינה בוכניק המוכרת יותר
תחת כינויה נינה קרבונה, היא אחת מבני
שטור אל מטלוויה וגם קרובת משפחה. אישה מלאת חוש הומור וצוחקת כל הזמן, על כל
נושא. היא עבדה בסוכנות לניקוי יבש, קרוב לשפת הים בספאקס. היא איבדה את בעלה סאסי בטרם עת, ודאגה לבדה לפרנסת המשפחה.
אני זוכר טוב את בנה רחמים בוכניק
שלקח אישה בהגיעו לגיל חופה ועלה לארץ והתיישב באשקלון. רחמים, איש נחמד כמו אימו,
היה תמיד מוכן לעזור. אימי דיברה עליו במילים חמות ואמרה לי פעם עליו :
-- קטרה מדם, כיר מן
מיאת סאחב. כלומר , טיפת דם מדמך, עדיפה
על מאה חברים.
היא התכוונה שבכל עת תמצא את קרוב
המשפחה, שיעזור לך. אומרים את זה בטוניסיה, אבל אני חושב שרחמים היה נחמד מטבעו,
והיה חבר אמיתי ללא קשר לייחוס המשפחתי. ברם, לכנס הגיעה הבת של נינה קרבונה,
מלווה בבתה שכנתי. אני לא ידעתי על בואה, מפני שלא הוצגה בפניי, אבל שמעתי על כך
למחרת מקרובי משפחה שהסבו עימה ליד השולחן. דיבר על כך, גם הסוכן ביטוח שלי שהנו
חתנה. תראו איך שהעולם מצטמק, חבריי היקרים.
תמונה קבוצתית
התחלתי לחשוב ולהפעיל את זכרוני עד
שראיתי את הפנים של נינה קרבונה על אחת האורחות שלי. ההבדל היחידי, היה צבע השיער
שעבר משחור לבלונד. אותו פרצוף, אותם תווים, אותו מבנה פנים.. המימורי פועל,
נשאר לי רק להיפגש איתה.
אכן היה כנס מרגש, מלא נוסטלגיה.
ואני סיפרתי לכם רק קצת מהמקצת.
17/08/2008
איזבל היתה זרה ונכריה
בת מלך צידונים היתה איזבל...
אני יוצא לטייל עם בולי, כלבי. הוא מושך אותי
לעבר כל שיח רענן ונדמה שהוא מוביל אותי ולא אני אותו. הוא מריח מרחרח כל דבר
מסריח ומסתובב מסביב לעצמו, חופר בטלפיו לפני שהוא מחליט לשבת על כסא הכבוד.
-- בוקר טוב! הוא יפה! מרשים. צייתן בנוסף לכל.
אני מסתכל. אישה מרשימה עומדת מולי, שער שחור
וחלק גולש על כתפיה. עיניה הירוקות בוחנות אותי בקפידה. קולה מאוד נעים ומסתלסל
כמו מנגינה של סרנאדה איטלקית. היא דיברה על חיית המחמד כמובן.
-- יום טוב לך! על צייתנות אני לא לגמרי מסכים
איתך. ראית אין הוא מתח את הרצועה וגרר אותי?
-- אני מבינה בכלבים: בזמן הצרכים הם רוצים
לבחור את המקום. אני גם התבוננתי בכם שעה ארוכה: הוא ממושמע! במעבר החצייה הוא ישב
וחיכה לפקודה וקיבל כל הוראה שלך ברצון. הייה רגוע, מתוק! אתה מאלף מקצועי.
מתוק! היא אמרה? היא מבינה בחיות, אבל בבני אדם
היא עשר! היא יודעת בדיוק מה הן המילים שיחמיאו לי. אמנם, קול פנימי התריע: הישמר!
העלמה המשיכה במבטה החודר, אבל החיוך שעל שפתיה
יוביל לגיהינום גם רב חרדי. היא עומדת זקופה מולי, במדי התעמלות יקרים. המלאך
ששומר עליי מכל רע מזהיר אותי מאישה זו. אבל יצרי גובר עליו ושואל אותי,
מה אתה לא גבר, עומר? הגבירה קולטת כנראה את ההיסוס שבי, היא אומרת:
-- יום יפה, לא כן? זהו היא יודעת שהיא אישה
מושכת ומנסה להסיח את דעתי לנושא בנאלי, כמו מזג האוויר.
-- השמש נעימה! אני עונה, האביב מתקרב.
-- השמש! אני אוהבת את השמש שנותנת לנו אור מרהיב.
קרניה מנצנצות על העלים הלחים מטל הלילי. חום היא מעניקה לנו אחרי חורף מתיש. אני
מוקירה את העונה הזו של סוף הקור ותחילת הלבלוב. ראית את הפריחה של השקדיות? הריח
שלהם ממיס את חושיי.
הקשבתי כמהופנט לשיח של הנערה. היא מדברת כמו
מתוך ספר שירים של נעמי שמר. בינתיים אני מפשיר לנוכח מילותיה הקסומות.
-- שמי עומר, אמרתי כי לא ידעתי מה לאמור ולהיות
לירי כמוה.
-- אני איזבל. עומר? שם מתאים לאביב.
-- אני מנהל חשבונות בחברה פרטית.
-- יופי!
אני תמיד מסתבכת עם הרבה מספרים. אני מסתובבת כאילו אני בת טובים שעושה שעת הליכה,
אבל יש לי מה לעשות. נתראה?
נפגשתי מספר פעמים כאילו באקראי, עם איזבל עת
טיילתי עם כלבי ודיברנו על כל נושא שבעולם, אבל היא העדיפה לשוחח על צבעים, נופים,
טבע וציור. דו-שיח ערני התפתח בינינו. יום אחד הוא מבקשת ממני הלוואה קטנה, לזמן קצר. מתפלא אני, אבל פותח
את ארנקי ונותן.
הכסף עבר מידי לידה פעם אחר פעם בצורה מעוררת
השתאות, אבל איש כמוני לא יסרב.
אני מסיים את תפילת שחרית בבית הכנסת, משאיר את
הטלית והתפילין בתיבה המיועדת לי שם ויוצא לטיול רגלי של בוקר, כהרגלי. אני הולך
בצעד נמרץ, נושם את האוויר הצח ומתבשם מניחוח היסמין בדרכי, את איזה יום יפה! אני
עובר בין הגינות המטופחות, מתפעל מהדשאים הקצוצים, כלי החרס הפזורים באי סדר
מתוכנן על הטוף ביו הפרחים, הכלניות הנרקיסים והבוגנוויליות. אדריכלות בתים מושקעת
יש בנווה גנים, אבל תצורה אחת מושכת את מבטי בכל פעם מחדש: מעון שקירותיו מחופים
אריחים נאים, זורם בתוך הנוף כמו שהיה חלק
ממנו. המערך גדול מאחרים אבל יד אומן
ריככה את קוויו והשוותה לו מראה אצילי. ארמון!
-- היכנס! הקול הוא של איזבל שמתנגן כשהוא מורה
לי לעבור את השער. אני פוסע על שביל הגישה וליבי פועם את מרש הקרב. דפיקות הלב
המוכרות משעות מבחן, ראיון גורלי, או עליה על במה.
הטרקלין שאני נכנס אליו הנו עשיר ומרוהט בטוב
טעם ואנינות. אני לא רואה את איזבל אף ששמעתי את קולה לפני רגע. אני שומע שוב:
-- היכנס!
פתח קמור מוביל אותי לאולם גדול, בית מלאכה
לעשירים. ספות, כורסאות ובר שתייה עם דלפק הסוו את המקום והוא דומה לסלון. בקצהו
עומדת בכותנת כחולה כים, איזבל והיא עסוקה באריגת שטיח עבה.
-- את עושה עבודה נאה מאוד! אני מציין. אני
יודע מה אני אומר. אני מומחה בתחום האריגה. עבדתי בזה לפני עיסוקי הנוכחי. את
משלבת צבעים במידת השלמות!
-- תודה. אני יודעת שיש לך ידע רב בתחום הזה. כל מה
שעשית לפני כן, מה שאתה עושה ומה שאתה עומד לעשות ידוע לי.
אני המום לגמרי. מי היא איזבל?
-- שב ושתה משהו. או שאתה מעדיף קפה של בוקר. אולי
אספרסו? מיד יכינו לך.
-- חשבתי אותך לאשת העם ולא לגבירה אמידה. מי
את איזבל?
-- מזלי הטוב הפגיש אותי עם בעלי בית עם טעם
טוב והם הטילו עליי מלאכת אומנות. אחרי מותם הורישו לי את הונם הרב. רציתי לאמור
לך שאני אחזיר לך את המגיע לך, שש אלף מאתיים שקלים. יש לך עוד חמש מאות שקלים?
עוד לא הייתי בבנק השבוע.
לא בא לי לתת לה, אבל איך לסרב לכל כך הרבה חן?
אם היא עשירה, מה פירוש המשחק הזה, לבקש סכומים קטנים ממני?
איזבל מתקרבת אליי, החלוק נפתח מעט ומגלה זוג
דדים יפים לתפארת. היא נצמדת אליי ורצוני עוזב אותי אט, אט. אני עומד לנאוף! איך
יתכן.
הרגשתי מאוד לא נוחה עליי במעון ההדור הזה. אני
לוגם מהקפה הטוב, טועם עוגת תפוחים נהדרת, מתנצל ונס כל עוד בינתי שולטת בי. יצרי
הרע באותו הזמן אומר לי: "שפן, בלתי מנומס. מה אתה בורח מפני עלמה יפה
ונעימה".
מי היא איזבל?
דמותה של העלמה לא עוזבת אותי ואני לא יכול
לשכוח: כל יום אני פוגש אותה בהליכה במשכנה המפואר.
היא מציירת וצובעת יצירות אומנות. תמונה התלויה
על הקיר מציגה זריחת החמה, כדור אש ענקי מסנוור שולח את קרניו אל השמיים ואל הים
המאדימים. נצנוציהם בורקים על פני המים.
עוד
תצוגה מראה דמדומי ערב מדהימים. יש הרבה דמיון בין שתי העבודות למרות שהן מנוגדות,
הופכיות. אחת כולה אור ועל השנייה נופלת אפלה. אבל יש לשתיהן צבעים של רקיע וים
מתבלבלים עם אודם השמש.
איזבל
חתומה על תמונות אלה ואחרות של נוף עם כל גווני הירוק, התכלת והחום.
מי היא איזבל שמושכת אותי אליה כמו העכביש עושה
לזבוב גורל ביש ואכזר?
כסף היא מוציאה ממני באמתלות שונות. אם אמשיך
בקצב הזה, אצטרך לתת הסברים לצילה אשתי בבית בקרוב. מעולם לא שיקרתי לה אבל אני
מרגיש שאני מידרדר לתהום שאולה. להתחיל לשקר? אני, עומר?
יום שישי בערב. אשתי בנסיעה בצפון והיא מבלה עם
ילדינו. אני פוסע לי בכיוון הביתה ונערה קוראת לי: אדוני, גברת איזבל מבקשת שתבוא
אליה. בדרך אני נזכר שעוד אף פעם לא התראינו בערב, ואני חושש מהמפגש. מדוע לא
חתכתי מההתחלה? למה משכתי את הקשר כל כך הרבה זמן. המלאך הטוב שלי מזהיר אותי שוב:
"לך הביתה, לך ואל תסתובב!"
בטרקלין איזבל לבושה שמלה ערב בצבע אדום דם וממתינה,
יושבת על כורסת עור רחבה וידיה פשוקות ומונחות על אדני המושב, כמו מלכה, ממש מלכה
והיא.נראית מוכנה לטרוף.
-- התקרב אהובי! נעשה יחדיו קבלת שבת וסעד עימי
את ארוחתי הדלה והצנועה, נסיים בליל אהבה סוער. הסעודה מוצגת כיד המלך, דגים
ממולאים בעשבי תיבול, בשר בקר עם רוטב נפלא, סלטים למיניהם, יין משובח, ולחמניות
פריכות. אני מבולבל.
-- שום דבר לא דל וצנוע אצלך, איזבל. מי את?
מדוע כל המסתורין סביבך? הרבה נשים הן עשירות ולא מסתירות את זה מאף אחד. למה כל
המשחקים?
-- אספר לך הכול אהובי. אני יורשת העצר, צאצאה של
המלכה איזבל.
-- אשתו של אחאב? הסיפור הזה תם לפני אלפי
שנים. מה לך ולזה? ימי התנ"ך לא שבו.
-- אהובי, שמע! בכל דור ודור הוכתרה יורשת עצר לאיזבל
המלכה, מאז ועד היום הזה.
-- שם רע יצא לאיזבל הצידונית. טוב סלחי לי,
מלכתי, אבל אשתי מחכה לי בביתי.
-- אשתך נסעה. בדקתי את זה. מדוע אתה משקר?
-- לא אספר לך כזבים. רעייתי נסעה ואינה בבית,
נכון. אבל נוכחותה נמצאת בתוכי ובכל מקום. בנוסף אני לא מעוניין בקשר הנרקם פה
ביוזמתך. סליחה, אני מתנצל שאת נשארת בתוך תשוקתך, אבל לא אבגוד בבת זוגי. לא!
-- קח את המעטפה הזו ולך! חשבתי לתת לך אותה
בסוף הלילה, אבל אם אתה הולך...
שני כלבים שחורים אימתניים חסמו לי את הדרך
החוצה. עיניהם מנצנצות ושיניהם הלבנות בוהקות בניגוד גמור לצבעם. חיות טרף, אני
חושב. איזבל אמרה לי לך, אבל הם מצווים עליי להישאר.
רעדה מחלחלת בגופי ואני חושש, מרגיש את הזיעה
שיורדת על גבי, עד הלבנים התחתונים. האם הכול אבוד ?
איזבל אמרה שהיא מבינה בכלבים, אבל גם אני יודע
דבר אחד או שניים. אני מתקרב בצעדים מאוד איטיים, מבלי להוריד את עיניי מהם. הם
זקופים ומחכים למעשיי. אני מרים שתי ידיים כמו רוצה להפנט אותם. אני מסתכל לתוך
עיניהם ופוסע לאיטי. הם משמיעים קול מאיים. אני מסננן מבין שפתיי " הס
", מתכופף כאילו כדי להרים אבן, הם נרתעים אחורה. אני ממשיך כך עד הדלת, מזנק
אליה, הם מתקרבים אליי, אני סוגר הדלת אחריי ורץ כמו מתורף עד שער היציאה. עד
שאיזבל תפתח להם, אני אהיה בחוץ. אבל היא לא עושה את זה : הכול התנהל כטילו במקרה.
בביקוריי הקודמים לא ראיתי את החיות האלה. הם הוצגו בפניי היום כדי להפחיד אותי.
בהגיעי הביתה, פתחתי את המכתב וקראתי: "
אהיה שלום! הרומן שלנו חייב להסתיים. בעלי חוזר מנסיעה ארוכה. סיפרתי לך הרבה
שטויות ושקרים. זאת אני איזבל, מה לעשות? "
מחצית כספי מצורפת לאגרת. היתרה היא כנראה שכר
לימוד, לקח לפעמים הבאות. טוב שהכול נגמר.
מי היא איזבל? פושטת יד, אורגת שטיחים, זונה,
אומנית ציורי קיר או מלכה?
אכן, כל התשובות נכונות. יתכן שהיא:
אורגת ואומנית,
עורכת אורגיות או נאפת,
האם היא בת מלך
וגם פושטת יד ?
הרבה דמויות לחווה.
אספר לצילה אשתי את הכול.
כתב יגאל בוכניק,
הסיפור הנו דמיוני ונערך עבור תחרות הסיפור הקצר,
בבאר שבע.
13/08/2008
כנס יוצאי ספאקס.
היה לנו
רעיון ספונטני לארגן מפגש של כמה אנשים יוצאי העיר ספאקס. בדיוק בא אלינו אורח, ויקטור (ויוי) גואטה, אזרח צרפת מעיר הולדתנו,
וחשבנו להפגיש אותנו עם בני עירו הישראלים. לא חשבנו שנתאסף יותר ממניין אנשים.
יגאל עם האחים זכות שמעון, אלברט רעיתו, שמאלה דודה ורדה, עם הבטאון "זווית אחרת"
לפי השיטה,
חבר מביא חבר, הטלפון שלי עבר מאחד לשני, והתוצאה היא שבאים אלינו, לפי אומדן
ראשוני, חמישים איש, בלי עין הרע, מערד, אשדוד, חדרה, גדרה, נתניה, חולון ראשון
ואף מפאריס.
יצרו עימי
קשר אנשים שלא ראיתי חמישים ושניים שנים, והזיכרונות החלו לצוף, זה היה גר ברובע
שלנו, זה במדינה, ההוא בפיקוויל וכן הלאה.
התחלתי
להיזכר בהורים שלהם, בקיצור שמחה רבה.
יום המפגש.
האחיות לבית לביא וטיטון ברבי בת דודי
הכנס התקיים
ברוך השם, אתמול 12 עשר לחודש אוגוסט, יא' במנחם – אב.
תחזיקו
לי אצבעות ! אני מתעלף מהתרגשות !
האורחת
הראשונה הגיעה בדיוק בצהריים, זו הייתה בת דודתי אסתר ברבי אלוש מפאריס, אותה לא
ראיתי שבע שנים תמימות.
אפיתי
לחמניות איטלקיות מארבע קילו קמח, קניתי שני קילו וחצי עלי בריק, הפולים מושרים
מאמש. אחרי הצהריים אכין בצק לשפינז', אותן ילוש ויטגן בן דודי אלכסנדר הגדול. איילה רעייתי מנהלת את
העבודות במטבח, יד אחת במחבט ויד השנייה בהכנת סלטים. הפולים על הסיר. בנותיי, נכדיו
וחתני יעקב באים לארגן את האירוע, על מנת שאשב עם הידידים.
האורחים
החלו להגיע ובידיהם ביכורים, יין, ארק, בוכה, ויסקי, חריימי, עדאם חוט, עוגות דבלה,
מקרוד, כלים חד פעמיים, כעכים וכו. וכו. נערכו השולחנות על מרפסת בתינו, התקרובת
הוגשה.
התרגשויות
ללא הפסקה.
חברים,
היו לי פחדים לפני האירוע. הסיבה היא שלפני בר מצווה או ברית מילה, אתה יודע את
מספר המוזמנים, אבל כאן היה נעלם גדול, יבואו עשרים או ארבעים ? אבל באו מאה אנשים
בגלים, גלים עד 11 בלילה. היום בבוקר באו עוד שניים, אחד מהם שהתרגש כל כך,
שמשמונה בבוקר, החל לצלצל אליי לכל הטלפונים, שהוא בדרך עם חבר.
בלי
ען הרע ! טרבקאללה עליקום ! בים פורט יוסף !
הכנס הוכתר כמוצלח ביותר, לחצו לנו ידיים וברכו אותנו ללא הפסקה.
אני
התרגשתי כשראיתי את האחים זכות מאוד השרון. אחיהם מוריס נסע איתי בטרמפים מטוניס הבירה
לספאקס, הרפתקה שנמשכה יום וחצי, אני עוד אספר עליה. אחד מהם, אלברט נשוי עם לא
אחרת - הוגט אחות חברי לכיתה ולתנועת נוער. מפגש אחרי חמישים ושניים שנה. היא אמרה
לי :
--
אנחנו עוקבים אחריך, באתרים השונים.
רמי
עזריה ראה תמונה של בית הספר שלו, בידי רוג'ר קאייט מערד וזיהה את עצמו. האורח
שלנו ויקטור זיהה את עצמו גם כן, הם התחבקו, התנשקו, צחקו, ולא נפרדו כל המשך
הערב.
מרים
כהן אלוש הסתכלה ארוכות על אישה שנראתה מוכרת. התברר שהן קרובות משפחה והחליטו
להיות בקשר.
שרלי
חדד מגדרה נפגש עם אחיותיו אצלנו ונפגש עימי ועם אחיי, בתום למעלה מחמישים שנה.
מצאתי
סוף, סוף את האחים לוזון מראשון. חברי הפרופסור אדי בוראווי ביקש ממני לאתר אותם,
כדי להודות להם מקרב לב, על האירוח שלו בארץ. אני חיפשתי אותם משנת 2005. בלטו
יגאל גולן ורעייתו, ביחד עם האחים ויקטור רחמים פרץ. זקנת הערב הייתה דודתי ורדה
דמרי.
מרים
התכוננה ללכת כשהגיעה במפתיע בת דודתה מרסל הישר מפאריס. לקח להם לזהות אחת את
השנייה, עד שזוגתי אמרה להן אתן בנות דודים. מרים נשארה מחובקת עם מרסל כל כך הרבה
זמן, עד עבר הזמן לאוטובוס האחרון לדימונה. גם מרסל אמרה שהיא קוראת אותי באתרים
הצרפתים.
לסיכום
ערב מהנה, מלא שמחה ויחיד במינו. תודה לכל האורחים שטרחו ובאו ממרחקים, מצוידים
במכשירי ניווט משוכללים. תודה לידידים שבאו מחו"ל וידעו להגיע אליי.
תודה מיוחדת לאחי נתן על תרומתו הרבה להצלחת האירוע, ובמיוחד לאישת חיקי, איילה שבלעדיה אין שום אפשרות להפיק כנס כזה.
מימין יוסף בוחניק, נתן, יגאל וידיד בנו של הראשון
נתראה בעזרת השם שנים
רבות, בשמחה ובכיף !
11/08/2008
כנס.
היה לנו רעיון ספונטני
לארגן מפגש של כמה אנשים יוצאי העיר ספאקס. בדיוק בא אלינו אורח, אזרח צרפת מעיר הולדתנו,
וחשבנו להפגיש אותנו עם בני עירו הישראלים. לא חשבנו שנתאסף יותר ממניין אנשים.
לפי השיטה, חבר
מביא חבר, הטלפון שלי עבר מאחד לשני, והתוצאה היא שבאים אלינו חמישים איש, בלי עין
הרע, מערד, אשדוד, חדרה, גדרה, נתניה ואף מפריס.
יצרו עימי קשר
אנשים שלא ראיתי חמישים ושניים שנים, והזיכרונות החלו לצוף, זה היה גר ברובע שלנו,
זה במדינה, ההוא בפיקוויל וכן הלאה.
התחלתי להיזכר
בהורים שלהם, בקיצור שמחה רבה.
הכנס יתקיים
בעזרת השם, מחר אחרי הצהריים.
תחזיקו לנו אצבעות !
07/08/2008
קוסקוס טאע איכה.
מצרכים לקוסקוס :
1 ק"ג סולת
2 כוסות מים
2 כפות שמן
מלח
3 כוסות מים
נוספים עבור המשך ההכנה
הכנת הקוסקוס :
הכלים : משתמשים
בסיר גדול (ברמה), בקשקש (הסיר הזה המחורר בתחתיתו), בנפה (ג'רבל) ובקערה (קסעה או
קינקה).
1. מלאי את הסיר עד מחציתו, הניחי על האש והשאירי
אותו עד להרתחה.
2. שיפכי את הסולת בקערה, צורי שקע באמצע וצקי בו כוס
מים.
3. ערבבי את הסולת עם המים, בעזרת כף
היד, עד לקבלת גרגירים אחידים. אם לא, צקי מים נוספים בהדרגה, עד שתקבלי גרגירים
יפים.
4. העבירי את הגרגירים
לתוך הנפה. הניחי אותה על הקערה, וסנני את הגרגירים, בדחיפה קלה וסיבובית עד
שהקסעה תתמלא גרגירים דקים, יפים ואחידים.
5. העבירי את
הגרגירים לתוך הקשקש והרכיבי אותו על הסיר שעל האש ותני להתבשל במשך 20 דקות. המים
בהתאדותם, יעברו דרך הגרגירים שיתבשלו.
6.
כעבור פרק זמן זה, הורידי את הקשקש והפכי את תוכנו בקערה. צקי שלוש כוסות
מים והוסיפי את השמן והמלח. ערבבי את הגרגרים בכפות ידך עד שתקבלי גרגרים עם כפות
ידיך עד לקבלת גרגירים דקים ויפים.
7. שימי לב,
שהגרגירים מופרדים לחלוטין, בלי גושים. החזירי את הקשקש על הסיר לאידוי נוסף למשך
20 דקות. .
8. לקבלת גרגירים עוד יותר דקיקים, סנני פעם
נוספת את הקוסקוס בנפה.
9. אם הקוסקוס
אינו רך, הוסיפי עוד חצי כוס מים. אם הקוסקוס לח, השאירי אותו ללא כסוי, המים
יתאדו.
אלמרקה : המרק.
הכלי : סיר גדול.
המצרכים :
חומוס ופול
שרויים במים בלילה הקודם.
בצל, עגבנייה,
שמן, לפת, דלעת, קישוא, קולרבי, גזר, בטטה, תפוחי אדמה, פולים יבשים, חומוס, מרק עוף ומלח.
ההכנה :
צקי שמן בסיר, תגני הבצל והעגבנייה עד שיתאדו,
הוסיפי את הירקות. תני להם להתאדות. אחרי האידוי הוסיפי מים עד מעל המצרכים, מרק
עוף, חומוס ופולים. הוסיפי מלח לפי טעמך, רק לאחר בישול הירקות והקטניות.
טיפ : אם
הקניות רכות, המרק מוכן.
06/08/2008
מתכון טוניסאי : החריימי.
ישנם שלושה שלבים בהכנת החריימי, לפי מטבח ביתנו.
- טיגון
התוספות.
המצרכים:
חציל
קישוא
3 תפוחי אדמה
6 פלפלים חריפים
שמן
ההכנה :
חותכים את החציל והקישוא לעיגולים, ואת תפוחי
האדמה לצ'יפס. מנקים את הפלפלים מהגרעינים ופותחים בהם חריץ מטגנים את החציל,
הקישוא, הצ'יפס ולבסוף את הפלפלים. מניחים במגש על נייר מגבת לספיגת השמן וכים.
2.
טיגון הדג.
מצרכים:
6
מנות דג לפי העדפתכם
שמן
ההכנה:
חצי שעה לפני הטיגון, להמליח את הדג ולסחוט
עליו לימון, לשטוף, בתום חצית השעה.
מטגנים במחבט ומכסים.
3. הכנת הרוטב.
מצרכים :
1 בצל קטן
2 עגבניות
2 כפות רסק עגבניות
2 כפות פפריקה, או לפי הטעם
6 שיני שום
1 כפית קימל טחון
1 כפית מלח, או לפי הטעם
11 פלפל חריף קטן
1 לימון סחוט או 1/3 כוס חומץ
שמן
ההכנה:
א. מגרדים את העגבניות.
קוצצים
את הבצל לריבועים קטנים.
מחממים שמן בסיר נפרד. אם בהטלת ריבוע קטן של בצל
יש נביעה של בועות קטנטנות,
השמן חם ומוכן. מזהיבים את הבצל, מוסיפים את הפפריקה,
מערבבים, מוסיפים את הרסק,
מערבבים, מוסיפים את העגבניות המגורדות ומשאירים על אש
קטנה לאידוי, כשהסיר מכוסה.
האידוי מבטל את החמיצות של העגבניות.
ב. כותשים את השום המקולף עם הקימל הטחון, ביחד עם
הפלפל הקטן,
ומטילים בסיר בסוף האידוי, מוסיפים את המלח והלימון הסחוט.
יוצקים את כל תכולת הסיר במחבט עם הדגים.
ההגשה:
מנת דג בכל צלחת, בתוספת נדיבה של רוטב, והטוגנים.
מה לשתות ? יין חרמון לבן או לפי העדפתכם.
זה טעים? לבריאות, זהו מתכון מבית יגאל, כמוס בוכניק
05/08/2008
בישול טוניסאי.
מתכון העסידה כפי שאמא בישלה, היא ואמא הורתה וסבתה לפניה.
כפי שמבשלת היום אשתי איילה, שום דבר לא השתנה, אותם המצרכים, רק הכלים השתפרו והתנאים נעשו יותר נוחים.
ניסיתי
את אופן ההכנה בעצמי ואם אני הצלחתי בוודאי כולם כן.
1. מצרכים לדיסת הסולת לארבעה אנשים.
400
כר סולת
1ליטר
וחצי מים
2
כפות שמן
מלח
ההכנה
:
להרתיח
את המים, להוסיף את השמן, המלח ואחרי זה את הסולת. לערבב כל הזמן שלא יהיו גושים,
לא להפסיק. עם הופעת הבועות, להמתין מספר דקות, אם הסולת ספגה את כל המים, הדיסה
מוכנה.
2.
מצרכים עבור הרוטב : שרמולה.
1/2
כוס שמן
1
בצל בינוני
1
פלפל ירוק חריף
2
עגבניות מגורדות
2
כפות רכז עגבניות
1
כפית קימל (כרוויה)
2
כפות פפריקה חריפה או לא בהתאם לטעם
5
שיני שום
1
דג הרינג
2
כפות חומץ
הכנה.
לתגן
את הבצל עד שיזהיב, להוסיף את הפפריקה, רכז העגבניות, לערבב, להוסיף את העגניות
המגורדות, לאיד 10 דקות על אש נמוכה, לכתוש את השום עם הקימל והפלפל יחדיו, להוסיף
למחבט את הדג הרינג
ותוכן
המכתש ולבשל מחצית השעה. אז, להוסיף את החומץ ברוטב.
זכרו
את אופן הכנת הרוטב הזה, אנחנו נחזור על זה במתכון של החריימה. שלא תעשו לי, חס
ושלום חריימה של אשכנזים.
3.
מצרכים בשביל המיקלה : טגון.
2
תפוחי אדמה
1
חציל קטן
1
קישוא קטן
4
פלפלים ירוקים חריפים
ההכנה
: מטגנים צ'יפס, קישוא וחציל. לאחר מכן את הפלפל.
להגיש העסידה בצלחות עמקות, ליצור בור במרכז הצלחת,
לצקת על זה רוטב שרמולה ולקשט בצ'יפס, קישוא, חציל ופלפלים מטוגנים. המתכון עובר
מאם לבת מדור לדור.
בתיאבון !
03/08/2008
ציתי לכתוב לכם
כמה שורות על נסים אלוש, שמכר את הסנדוויץ' הטוניסאי הטוב ביותר בעירנו, ספאקס. מה
שיצא מהקולמוס שלי, זה המון זיכרונות, רובם קשורים בעיקר באביו, הרב אהרון אלוש.
הרב אהרון אלוש.
ניסים ורעיתו
הרב אלוש התגורר בצומת הדרכים, הנקרא
אמצע הדרך, על שום מיקומו, במרחק שווה מכל אזורי העיר. הוא היה עיוור מלידה, נכות
זו לא הפריעה לו ללמוד התפילות בעל פה, וכן את חמישה חומשי התורה. הוא ידע את הפשט
ואת הארמז, גמרה וקבלה וזה לא הכל. לאהרון
היה עסק והוא ניהל אותו כהלכה. הוא ידע את המלאי שלו, שלט בהנהלת החשבונות,
התחייבויותיו והחובות לקבל.
עסק נוסף שהיטה לרבי אהרון, מכירת מוצרים כשרים לפסח, הוא היה בעל זיכיון בלעדי בכך.
אהרון נשא אישה והוליד שני צאצאים, בת
ובן, רחל (בחלו) ונסים. אהרון התאלמן כשילדיו עדיין בגיל הרך, הוא תיפקד כאב וכאם כאחד :
הוא השכים קום, בישל, כיבס והכין את ילדיו לבית הספר. הוא עשה קניות בשובו מן
העבודה, כל זה ללא מאור עיניו.יותר מאוחר, הבת רחל חונכה בית הדודה והדוד, מהסיבה
שלא היה יכול לבצע אי אילו תפקידי אם, במיוחד בתחילת המאה הקודמת השמרנית.
רחל למדה אצל קרוביה את אומנות אחזקת
הבית, הטיפול בו, ניקיונו וגם בישול. רחל התחתנה עם דודי מירו והיה כיף לבקר בביתם
ולהסב ליד שולחנם. נשארו לי זיכרונות יפים מדודה רחל, דוד מירו ובנותיהם מרים
ואורה (רימונד). מות הבת האמצעית, זמרדה במלחמת העולם השנייה צרב לנו מאוד.
בהגיע נסים, הבן של אהרון לבגרות, הוא
היה צריך ללמוד מקצוע. בהיותו שמן, עבודות גופניות לא באו בחשבון. האב, הרב אהרון
מצא לזה, פיתרון סביר.
--
בני, הוא אמר, אני אלמד אותך לאפות לחם איטלקי.
לחמניות איטלקיות
הוא אמר ועשה.
הוא דרבן את בנו ללוש ולאפות, בכל כללי הטקס. הוא נרתם למלאכה זו במרץ, עד שהפך עד
מהרה לאופה מצטיין, בלישה ואפיית לחמניות כאלו המשמשות להכנת סנדוויץ' טוניסאי.
כל השאר
היסטוריה. נסים ואשתו נוארה (פרח) הים שלכינו סלטים למילוי הלחמניות בטונה, גזר מזוארה,
טרשי, זיתים, צלפים ושאר ירקות. כל המרכיב הסנדוויץ' המפורסם.
מצרכי המילוי
הנגר השכונתי יצר לנסים עגלה אשר
שימשה אותו להובלת מרכולתו וגם כדוכן נייד. חכם מאוד ! תולדות חיי נסים קשורה
בתולדות חיי אביו. כן, בהחלט. אב כל כך יצירתי !
נסים מיקם את דוכנו מול בית הקפה
לה סיגל, או בעברית, החרגול וקרוב לבימת השמעת המוסיקה. מקום מרכזי אשר נבחר
בקפידה. רציני מאוד, נסים שירת את לקוחותיו בקפידה רבה : אלה שישבו בבית הקפה,
מתווכים ועורכי דין, אלה שבאו לנוח מעט, או את אלה שעבדו בקרבת מקום, בנק או ברשות
הדואר.
נסים הכין לכל אחד לפי בקשתו,
סנדוויץ' או צלחת טוניסאית. תוך כדי עבודתו, הוא שאל כמעט בלחש את הקונה, תוך כדי
סימון המצרך, והברנש ענה, כן או לא, בנדנוד ראש. נסים עבד בזריזות רבה וכמעט לא
הרים את הראש משולחן עבודתו. ידיו המהירות נטלו במלקחיים מזה ומזה, צ'יק צ'אק.
לבריאות
יצא לי לקנות ממנו סנדוויץ'. הוא
לא הסתכל עליי, אפילו, כל כך התעמק במלאכתו, הוא שאל אותי על המצרכים שאני מבקש
שיהיו בכריך, ללא מבט אליי, לבסוף ביקש חמישים פרנק ישן(חמישים אלפיות הדינר),
מבלי ששם לב שאני קרוב משפחה. אני חושב שהסנדוויצ'ים שלו היו הטובים בעיר. היו
יותר זולים, אבל הרוב העדיפו לשלם יותר ולקנות ממנו.
זה סופו של כל כריך לפי שיר
כאמור נסים היה נשוי לנוארה (פרח)
והשאיר בן רוני (אהרון), אשר בניו מוצלחים מאוד, כנראה הם ירשו את הגנים של סבא
אהרון.
אני נזכר באהרון,
ראיתי אותו תדיר הולך לעיר ברגל, ללא ליווי, הוא היה נצמד לקיר , של המחנה הצבאי,
ליד מעבר מסילת הרכבת. כמה הערצתי את הסבא החכם הזה, האיש בעל הזיכרון המדהים,
המלומד והמקובל אשר תיקן את החזן בעת קריאת התורה. האדם המופלא הזה שידע את כל ספר
התנ"ך, על פירושיו.
אהרון סירב להגיש את
מועמדותו, לכהונת הרב הראשי בעיר, שכן לא רצה להזניח את הטיפול בילדיו הצעירים.
בשנת 1959 או 1960, קראתי בעיתון, שהרב אהרון אלוש נפטר ונטמן בבאר שבע. בהעדר קשר הטלפוני
ברוב הדירות באותם ימים, מיהרתי לשגר מכתב לדודתי בחלו, והבעתי את השתתפותי בצערה
במות עליה אביה.
הסנדוויץ', מצרכים והכנה :
לחמניות לפי מספר הסועדים
זיתים ירוקים או שחורים ללא חרצנים
צלפים
הריסה טובלת בשמן זית
סלטה משוויה, סלט על אש שמרכיביה
הם פלפלים, פלפל חריף, שום, שמן ועגבניות
טרשי תפוחי אדמה מבושלים ומגורדים,
בתוספת הריסה, גרעיני כוסברה (טאבל) גרוסים, קימל ולימון סחוט
מזוארה, גזר מבושל, בתוספת גרעיני
כוסברה (טאבל) גרוסים, הריסה וטיפת חומץ
טונה
פלפל חריף מטוגן
פרוסות חציל מטוגנות
כל האנשים שנפטרו, חזרו לחיים רגע אחד, למשך הסיפור.
ת.נ.צ.ב.ה.
02/08/2008
טנין או עשרין : עשרים ושניים.
בתקופה זו, בין י"ז בתמוז לט' במנחם-אב, לא נהגנו לרחוץ בים, להסתפר,
להתגלח, לקנות בגד חדש או נעליים. "בין המצרים" נקרא בטוניס: "טנן
או עשרין", כלומר "עשרים ושניים", כמניין הימים בין התאריכים.
מ-א ל-ט' באב, לא אכלנו מוצרי בשר, אלה בשבת, למעט בשר מיובש.
הנה מתכונים הטובים לימים אלה.
פיצה
מצרכים:
אנשובי או טונה
זיתים, ללא חרצנים
צלפים
בצל
מג'מומה מוכנה
בצק לא אפוי ללחם
הכנת המג'מומה :
קולפים 10 שיני שום וקוצצים אותן,
חותכים לקוביות 4 עגבניות,
חותכים לריבועים 2 גמבות ו2-פלפלים,
חותכים לריבועים 2 פלפלים חריפים,
מחממים מעט שמן, כ-4 כפות, מטילים לתוך השמן החם שין שום, אם נוצרות בועות
קטנטנות, השמן מוכל. מזהיבים את השום הקצוץ, מטילים לתוך הסיר את הפלפלים והגמבות
ולאחר 5 דקות מוסיפים את העגבניות, וכפית מלח. מכסים ומבשלים על אש קטנה כשעתיים.
לאחר שמי העגבניות התאדו, התבשיל מוכן. לטעום: אם לא מספיק מלוח, אפשר
להוסיף עוד חצי כפית מלח.
הכנת הבצק :
כבר קיבלתם את מתכון הבצק ללחם, לא אתעכב עליו הרבה. מסננים
1 ק"ג קמח, מכניסים
חצי מהכמות למערבל, מוסיפים 2 כפות סוכר, 2 כפות שמרים יבשים, (בקיץ מותר להפחית
1/2 כף), מוסיפים ביצה, מערבבים, מוסיפים את שאר הקמח, 2 ו-3/4 כוס מים בהדרגה
ולפי הצורך, מערבבים, מוסיפים 1 כף מלח ו-1/3 כוס שמן. עוד קצת ערבוב, כשהבצק נפרד
מן הדפנות הוא מוכן. אין מפעילים את המיקסר מעל 10 דקות.
מניחים את הבצק על משטח עץ מקומח, מכסים אותו וכעבור 20 דקות לשים (מעבדים)
אותו מחדש, ידנית או בעזרת מערוך. מעבדים שנית כשהבצק מכפיל את נפחו, מחלקים לשני
גלילים ומשטחים אותם כעבור רבע שעה. הבצק מוכן אם הוא הופך להיות קליל וקריר.
נוטלים תרומה ומברכים.
הכנת הפיצה :
מחממים את התנור ל-225 מעלות בתכנית, טורבו.
משטחים את הבצק על נייר אפיה בשני מגשים או יותר ומחכים שיטפח.
בינתיים קוצצים זיתים, חותכים בצל לעיגולים, מכינים צלפים בתוך קערה קטנה
ושולפים את המג'מומה מן המקרר. רצוי שהיא תהייה מוכנה בעוד יום:
1. על מנת לחסוך
בעבודה באותו יום,
2. שלא תונח המג'מומה החמה על הבצק, כי זה יכול לפגוע בטפיחתו.
מורחים את המג'מומה בנדיבות על הבצק שטפח.
מפזרים עליו זיתים וצלפים, טונה או אנשובי וטבעות של בצל מעל.
אני נוהג לחלק את הבצק למשולשים, ריבועים או עגולים לפני המריחה והמילוי,
כך שתהיינה מנות אישיות.
לאפות כ-25 דקות, במהלכן מחליפים את מיקום שתי התבניות, מעלה מטה. אם
משפחתכם אינה ברוכת ילדים, אתם יכולים להכין תבנית אחת של פיצה במקום שתיים ובשאר
הבצק ליצור לחמניות.
בתאבון !!! זה טעים! זה מתכון של יגאל כמוס בוחניק.
|