סיפור אישי על אורי בר-לב
מייל נאה שקיבלתי היום. אני משתף אתכם.
שבת שלום !
כולנו
שמענו על פיטוריו המפתיעים של ניצב אורי בר-לב. העיתונות מלאה בשבחים על
מקצועיותו. אנחנו מרגישים צורך לספר לכם סיפור אישי שמעיד על האיש מזווית
אחרת. אנא העבירו הלאה כדי שעוד אנשים ישמעו על האיש היקר הזה.
ב-11/9/07,
יום לפני ערב ראש השנה, פגע קסאם פגיעה ישירה בבסיס הטירונים בזיקים.
כשבעים חיילים שישנו באותה השעה באוהלים נפגעו, בינהם היה גם בננו, עפרי.
עפרי איבד את רגלו הימנית באותו אירוע.
בימים,
בשבועות ובחודשים שאחרי, נחשפנו לארץ ישראל האחרת. פגשנו מאות אנשים שבאו
לתמוך, להתעניין, להזדהות ולתת שלא על מנת לקבל. אנשים מופלאים, פרטיים
ופעילים בארגונים התנדבותיים שמציגים פן אחר של הארץ שחשבנו שנעלם מזמן
ומחזירים את האמון ברוב הדומם. היה גם קומץ של אנשי ציבור מופלאים, בעלי
תפקידים, שהמשותף להם היה שהופיעו בשקט, כבני אדם ולא כאנשי ציבור.
יום
לאחר הניתוח, בשעת צהריים מאוחרת של ערב ראש השנה, נכנס אורי בר-לב לחדרו
של עפרי בבית החולים ברזילי. ניצב בר-לב הגיע בלי מצלמות ובלי כתבים. ראש
המחלקה, ד"ר יצחק יקים, צלצל אליו וסיפר לו שיש "חיל קטוע חדש" במחלקה
ובר-לב פינה את הלוח שלו כדי לבקר ולעודד. עפרי בדיוק ירד בפעם הראשונה
אחרי הניתוח מהמיטה לכורסא, כולו אפוף מורפיום ובר-לב ניגש אליו עם חיוך
ענק, התיישב על המיטה ואמר: "שמע לי בחורצ'יק. לא סיפור". אורי בר-לב, נכה
צה"ל בעצמו, קטוע רגל , הראה לכולנו איך "העסק עובד" וכמה "לא סיפור"
להסתובב בעולם עם פרוטזה במקום רגל. הוא סיפר לנו על פציעתו, על השירות
אחרי כן, על הגדעונים ועל המשטרה. סיפר לעפרי שבעצם יש יתרונות עצומים
בלהיות בלי רגל. אין צורך לגזום ציפרניים, אפשר שלא להחליף גרב הרבה זמן
ואפילו סיפר שבאחד מהמסעות המפרכים שהיו לו עם פקודיו, צחק על כולם כיוון
שהם הגיעו לסיום עם שתי רגליים מדממות והוא רק עם אחת...
תמיד
ידענו שהמציאות היא בעיני המתבונן אבל הישיבה עם אורי המחישה לנו כי הכל
אכן בראש וכי בידנו הבחירה אם זה "סיפור או לא סיפור". לאורי היתה השפעה
משמעותית על הבחירה של עפרי בהמשך קדימה לשיקום מהיר.
אורי ישב איתנו כשעה וחצי. כשנפרד הבטיח לעפרי לפגוש אותו כשיתחיל ללכת. "הבירה עלי" אמר כשהלך.
בפעם
השניה פגשנו את אורי בר-לב בשיקום בתל השומר. שוב הגיע לביקור בשקט, ללא
מלווים. כשנכנס התקשר ללישכתו ואמר שהוא "יושב עם החייל שעפה לו הרגל
בזיקים" והוא מבקש להעביר אליו רק שיחות דחופות. ישב איתנו כשעתיים בהן
שוחחנו על כל נושא שבעולם ועם עפרי על מודלים חדשים של כפות רגליים שעפרי
מצא באינטרנט. עפרי ביקש לדעת אם אפשר לקפוץ על רגל אחת, הקטועה, ובר-לב
נענה לאתגר, ניסה והצליח. שוב השאיר אותנו עם הידיעה שהכל אפשרי.
הפעם
האחרונה היתה כשעפרי ניגן בהופעה הראשונה שלו בתזמורת צה"ל. כשאורי שמע על
כך, בא במיוחד בערב לכמה דקות רק כדי לפגוש את עפרי לחיבוק קצר ולהמשיך
לעיסוקיו.
זהו אורי בר-לב שאנחנו פגשנו. אשרינו ואשרי המדינה שזכתה באנשים כאלה המשרתים אותה.
Sarit Wolfus - Jewelry design
Silver, Gold & Gemstones handmade jewelry
Kiryat-Ono, 55521, Israel
|
טונס אל חדרא !
אחד מידידיי אמר לי שמתארגנת נסיעה לטונס אל חדרא, סבבה של טיול :
שלושה ימים בבירה, שלושה ימים בסוס ושלושה ימים בספאקס.
עם אפשרות של גיחה לדז'רבה, למה לא, להגיד שלום לחי כמוס מאזוז ולראות את ירושלים הקטנה !
חביבי, הבטן שלי מתהפכת מהתרגשות.
זה אמור להיות אחרי שמחת תורה, אם ירצה השם, מזג האוויר עדיין נוח, סתווי, לא חם ועדיין לא קר.
בחיי שמתחשק לי. ומה אתכם ?
ממה צי קלך ?
אני מבלה את שעות הבוקר במרכז הספורט
של אוניברסיטת בן גוריון. ראיתי בין השחיינים , לא מעט עולים מהודו. מה שמאפיין
אותם, זה שהם שוחים כמו דגים בים. אבל דבר אחד עורר את סקרנותי, זה שכל אחד מברך
את השני במילים לא מובנות : ממה צי קלך ?
החלטתי לברר מה פשר הברכה, והלכתי
לחברי דני, אותו אני מכיר מזה עשרות שנים. שאלתי אותו :
--
דני, שמעתי בבריכת השחייה, הודים שאומרים אחד לשני מילים מוזרות, מה הפירוש המילים הללו : ממה צי קלך
?
--
זה לא הודית , לא קוצ'נית ולא קוצ'נצ'ינית
! קבע חברי נחרצות. אבל אם סקרנותך כה רבה, אבוא אתך למרכז הספורט, אני אשמע ואני
אשאל את בני ארצי, מה כוונתם.
וכך היה. דני בא איתי לבלות שעתיים,
נהנה משחייה בבריכה מקורה ואיך שראה שני עולים מהודו, אוזניו נדרכו והוא הקשיב להם
קשב רב, לבסוף בא אליי ואמר לי, כולו צוחק :
-- הם
אומרים מה מציק לך ? אז, מה מציק לך ידידי ? -- גפיים תחתונות, כתפיים, גב, בקיצור כל איבר עם
עצם. מה שאין לו עצם, לא כואב !
--
אז בגלל זה אתה שוחה ! אני שמח לשמוע שחוץ
מזה הכל בסדר.
יוסקה הסייס.
איש אחד, יוסקה הסייס התפתל בייסורים
ובבכי מר והתחנן לאלוקיו, בתחנה המרכזית בנתניה.
-- שמע אדוני שבשמים. מדוע לקחתי את אחי
התאום בטרם עט ? כל יום התעוררנו יחדיו, נהנו
מאותם התענוגות, למה, הוי למה זה ? אם כבר, קח אותי לאלתר ועשה מצוות איחוד
משפחות.
אתם יודעים, קרה נס. מלאך גבריאל
התגלה למיודענו ושאל :
--
מדוע אתה מדבר על אח תאום, שלא היה לך !?
-- יסוד סיומא דגופא, ברית הקודש ! הוד רוממותו.
אבר חיוני, שנולד בו-זמנית איתי, הוא אחי התאום, הוא שיצר חיים והודות לו עשיתי כיף
חיים, כל הזמן קם לפניי והנה גם מת לפניי. מה תכלית החיים שנותרו לי, בלעגיו ?
--
אין זו בעיה מסובכת. צ'יק צ'אק אסדר זאת !
--
כן ?! זה שהרטיט ושימח כל כך הרבה נשים יחזור מן המוות ? זו תחיית המתים !
ומה עם הרגליים שרצו אחרי בנות החן ? לא יוכשרו
? והראש הקרח ? והעיניים ? והשניים
?
--
רגע, רגע, זו כבר רשימה. אקח פנקס, ארשום ואעשה חישובים !
-- והגב ? בשביל לא להיכשל באמצע ?
--
זה כבר מסובך מדי ! עדיף לברוא יוסקה חדש, תינוק שזה עתה ייוולד. ואתה עוף למעלה,
על פי בקשתך הראשונית !
סיפר לי אחי פרדי, שכל מילה מזכירה לו בדיחה.
שבת שלום !
השכונה.
גרנו ב-Moulinville, או בשפה השגורה בפינו, אריאנה.
מקום הולדתי שינה פנים לאחרובה. הבנין שמוקם בתמונה למטה, הוא על שטח ביתנו. התמונה עכשווית. הבית נבנה על ידי אבי-סבי מאיר אלוש. במותו הוריש את ביתו לשני בניו, שלמה סבי מצד אימא ,ואחיו יצחק. היות והוא היה גדל ורחב ידיים, אפשר היה לחלק אותו לשתי משפחות. קיר הפרדה הוקם באמצע.
במות סבי, הבית עבר לאימי, לא בירושה, אלה למשמרת. הוא השתייך לאימא, לאחותה ולשלושת האחים.
ביתנו הצנוע לוקח ממדים מפלצתיים.
בסימטת קמפזי, ערכנו משחקי כדורגל, אך שהמקום צר, וגם משחקים אחרים. שם ראיתי את הסופר והמשורר אדי בוראווי, בתחילת רכו כתלמיד בבית ספר התיכון. הוא ישב שעות וכתב, בידו היתה נוצת אווז מחודדת. הסתכלנו עליו דרך החלון הפתוח. בחלון ממול, מול מכתבתו ישב המורה שלו אדון מרסיר. אחיו של אדי היה חברי לכיתה ולמשחקים. גם עם יד מגובסת, לא ויתר על משחקי כדור. הוא כדרר תוך כדי שירה.
אדי בוראווי הנו כיום תושב טורונטו בקנדה, משמש כפרופסור ב -York University.
סמטת קמפזי
הרחבה שלנו היתה פחות צרה בזמנו, הנה הדרך לביתינו בקרן הבנינים. כל הבנינים הגבוהים לא היו, הכל השתנה.
המעבר מדרך טוניס לרחבה שלנו.
הדרך המובילה לטוניס, עוברת דרך ארינה. בצמונה למטה, רואים בניני קומות שהחליפו את הוילות המקסימות בהן התגוררו עובדי הרכבת. המבנה למטה נקרא הבנין המסובב של משפחת ברמלי.
מה שהיה פעם שכונת וילות
קרוב אלינו גרה משפחת די-ג'ובני. העל נוצרי נשוי ליהודיה. מנהגיהם היו של גויים לכל דבר.
בית משפחת די- גובני מולו בנין קריאה.
חנות נמכולת של טייב בוראווי ידע שגשוג גדול, בזמנו. עם עזיבת הצרפתים בשנת 1956, לא טרחו החייבים לפרוע את השבונם. לפני לכתם. הדבר גרם להפסדים גדולים לטייב והוא נאלץ למכור רכוש. טייב בוראווי, ממוצא ברברי ואיש מצוות, קלט בביתו אם יהודיה ובתה הנכה. הוא נתן להם חדר והם גרו בו ללא תשלום שכר דירה. פרנסתם היה בתיקון גרביים וגרבי רשת. החנות הפך זה עתה לבנק.
מה שהיה חנות וביתם של משפחת בורווי הפך לבנק.
הנה עוד בנינים שלקחו את מקום הוילות המקסימות. המבנה עם המרפסות הארוכות, הןא פן אחד של בנין קריאה.
מול סימטת קמפזי
התמונות הללו ואחרות צולמו על ידי חברי אדי בוראווי, בעת ביקורו בטוניסיה, ביולי-אוגוסט 2008.