 RSS
על הבלוג
זיכרונות ילדות, התזונה והמתכונים המגוונים, סיפורים, הגדות, אמרות ומשלים, מורינו ורבותינו, רעינו וחברינו מבית הספר, מנהגינו, מסורת אבותינו, בית הכנסת ובמיוחד המשפחה וההורים, זה מה שאשתדל לשחזר בדפים אלה, מבלי לדלג על הפלישה הנאצית בטוניסיה ועלייתנו ארצה.
אקדיש התייחסות גם לשאר יהודי המגרב ולקשרים שנרקמו בינינו ובין שכינינו מדתות אחרות.
|
posts
30/07/2009
טוניס
טורס \ אופקי המגרב - טוניסיה:
העצמאות
93 אשדוד
טל.
054-4340050 פקס. 077-4114499
haimdemri@gmail.com
ארץ
היסמין- טוניס 'אל כדראה': ים-היסטוריה- מדבר ונאות מדבר
לו"ז טיול מפורט:
יום 1: ת"א – אירופה- טוניס:
נפגש
בשדה התעופה ומשם נטוס לטוניס דרך יעד באירופה
,משם בטיסת המשך לטוניסיה . ננחת בנמל התעופה הבינלאומי "טוניס קרתג'.
יום 2: טוניס:עיר הבירה
-קרתגו:
נמשיך
בסיורינו בבירת טוניסיה -טוניס .נבקר באתריה היהודיים :בית הכנסת הגדול ,בית
העלמין היהודי "בו רג'ל",נעלה לקברו של הצדיק רבי חי טייב לא מת..משם נמשיך
לסייר באתרים ארכיאולוגיים מרכזיים ובמוזיאון ייחודי : מוזיאון ה"ברדו"- מוזאון בו מרוכז
אוסף גדול של פסיפסים .מוזיאון זה נחשב למוזיאון הפסיפס הגדול בעולם.משם נמשיך
לעיר קרתגו עירו של חניבעל.נסייר באמפי תיאטרון הרומי , ונסיים ב"בריסה"
בירתו של חניבעל .
יום3: טוניס:
יום
סיור בצפון מזרח העיר טוניס ,נבקר בעיר ביזרט ,העיר הצרפתית האחרונה בטוניס נסייר
במצודה ובנמל העיר, בערב נחזור למלון.
יום4: טוניס- לה גולט- סידי בו סעיד:
נמשיך
בסיורינו בשכונותיה של העיר טוניס .נבקר ב"לה גוליט" ובחופיה
הציוריים, במסעדות הדגים.לאחר מכן ניסע אל
"סידי בו סעיד" אשר הוכרזה ע"י ארגון אונסקו כאתר שמור .נצפה בנוף
הפנוראמי של טוניס הנשקף ממרומי ההר ,
נהנה בבתי הקפה והתה המיוחדים שלה ,נבקר
בשוק "אל גרנה" .
יום
5 טוניס סוס פורט אל קאנטוי קירוואן סבטלה
גפסה:
יום6: גפסה- טוזר נפטה- –מטמטה מדנין- ג'רג'יס- ג'רבה:
נצא
דרך שות אלז'ירד לכיוון טוזר נווה המדבר הגדול בטוניסיה .משם נמשיך לכיוון מטמטה. נבקר בעיירה הברברית
מטמטא המאופיינת בשיטת הבניה התת קרקעית המיוחדת,בתים חצובים בסלע כדרך של הגנה מפני מזג האוויר המדברי הקשה)
לאחר מכן נמשיך לכוון מדנין וג'רג'יס
נסייר ברובע היהודי .ולאחר מכן נשים פעמינו אל ג'רבה נסע אליה דרך ה"קנטרה" הסוללה הרומית העתיקה ,המחברת את היבשה אל אי החלומות- ג'רבה.
יום7: יום ההילולה בג'רבה :
נשהה
באי החלומות – ג'רבה יום שלם, נבקר בכפר
של יוצרי החרס של טוניסיה- "אל גללה" נמשיך למיידון, חמת סוק, חרה אל
כבירה, וחרא אל זריריא נגיע אל בית הכנסת העתיק שלפי המסורת הוקם ב-586 לפני
הספירה על ידי גולי ציון לאחר חורבן בית ראשון .שם מתקיימת ההילולא אל ג'ריבא
המסורתית יחד עם קהל יהודי רב המגיע מכל קצוות העולם . לפנות ערב נעזוב במעבורת את
ג'רבה לכיוון גאבס.
יום8: גאבס – מונסטיר:
יום9:
ספאקס
:
יום:10ספקס:.
יום: 11ספקס:
יום
מנוחה. ניתן ליהנות מהצעות המלון .לשומרי
המסורת ניתן להזמין ארוחת צהריים בשבת .
יום 12: טוניס-אירופה-ת"א:
טיסה בינלאומית מטוניס ליעד באירופה ומשם טיסת המשך לתל אביב.
,תם
ונשלם טיולנו!
רשימת מלונות:
4 nuits
= « HÖTEL PHEBUS »
1 nuit =Gafsa/ « HÖTEL GAFSA
PALACE »
1 nuit = « DJERBA MIRAMAR_VINCCI /une
similaire.
1 nuit = « HÖTEL SHAMES » GABES.
2 nuits = « RUSPINA » MONASTIR.
2 nuits = « HÖTEL EXCEL »/ « MAGESTY
GOLF » HAMMAMET
מסגרת הטיול : יום
שבת – יום חופשי . זמן חופשי נוסף יינתן על פי שיקול דעת המדריך .
יתכנו שינויים במסלול , בסיורים ובמועדי הטיול.
תאריכי יציאה: מה-6/5/09 עד ה- 17/5/09 .
משך
הטיול : 12 ימים.
מחיר
הטיול :
1549$
מחיר
הטיול כולל :
-
טיסות סדירות לאירופה
-
אשרת כניסה (ויזה) לטוניסיה
-
לינה במלונות דרגה ראשונה
-
חצי פנסיון לאורך הטיול
-
אוטובוסים ממוזגים ומעבורת לג'רבה
-
דמי כניסה לאתרים הרשומים
-
חאפלות
-
טיול קרוסות בשנני-גאבס
-
מיסי נמל וביטחון
-
טיפים לנותני שירותים בחו"ל
-
מלווה ישראלי מוסמך
מחיר
הטיול אינו כולל :
-
ביטוח רפואי ומטען (חובה)
-
הוצאות אישיות
-
טיפים למדריך המקומי ולנהג
ט.ל.ח
27/07/2009
מתחת לעצי הזית : עונג שבת
לראות עוד תמונות ? קליק, קליק על התמונה הקטנה.
אנחנו
נכנסים לחדר האוכל. שולחן ארוך ערוך, מקושט עם מפות לבנות, כולם לבושים חגיגי
לקראת קבלת השבת. החלות מכוסות ובקבוק יין פריוואט קולקשיין – Private Collection – , שהובא מישראל על ידי ויקטור מונח על
השולחן. אנחנו מתכוננים לצקת מהיין לתוך הגביע, כשהגיחו בתוף ומצלתיים חברי אגודת
ספורט המתיירת בטוניסיה ובשירה וריקוד מנעימים לנו את קבלת השבת. אכן זה נחמד ושמח
וחברים שלנו מצטרפים למחול. אני מודה להם על הכיף הם גורמים לנו. מירב מנציחה את
הערב הזה במצלמתה.
ויקטור
ממלא את הגביע יין ומזמין אותי לעשות את הקידוש. ויקטור דאג להביא מספיק יין לכל
קידוש וקידוש לאורך הטיול. כל הכבוד על המחשבה והדאגה. אנחנו שרים יחדיו
"שלום עליכם מלאכי השרת", מקדשים ומברכים על החלות : "המוציא לחם
מן הארץ". הסעודה מתנהלת באווירה
טובה. כטוב לבנו ביין, בוכה ובירות. אגב השתייה בתשלום אקסטרה, אבל ויקטור משקה את
רב המלצרים בבוכה, דבר המקנה לנו הנחות ניכרות. אחרי ביקורי בטוניסיה, אל תגידו לי
שהמוסלמים מתנזרים מיין או מיני משקאות חריפים.
הערב
עובר בכיף ובשיחות חבריות. עד שאט אט אנחנו נשארים כמה בודדים, זה הזמן לאחל לילה
טוב ומנוחה.
אחרי
ארוחת הבוקר, אנחנו יוצאים לטייל על שפת הים. אנחנו השקפנו עליו ממרפסת חדרינו, עד
שבלתי אפשרי שלא לרוץ אליו ולטבול רגליים במים הצוננים. בדרך אנחנו מבחינים באיש
היושב בצל ולידו שלושה גמלים מוברכים. הוא
מציע לנו לרכב על אחד מהם. אבל לא בא לנו בשלב הזה, אולי בשל כמות הזבובונים
שמסביב להם.
יותר
רחוק מגיח ברנש עם מיני שרשראות, צמידים, טבעות וארנקים ומבטיח לנו הנחה משמעותית.
אנחנו מסרבים בנימוס ושואלים את העצמנו את הקושיא : " לכמה לקוחות מצפים הרוכל ורועה הגמלים, במקום השומם הזה "?
על
חוף גמרט - Gammarthe قمرت,) אוכל לספר שהנו במיוחד מפרץ תיירותי, עם מלונות
לאורכו. משרידים של עתיקות נקבע במאה ה-XIX שיהודים חיו במקום.
כך נמצא מקום קבורה יהודי מן המאה ה- II.
טילים
שנמצאו במקום ומקלטים Bunkers, מוכיחים שהגרמנים
שהו במקום במלחמת העולם השנייה וכאן היו קרבות עקובים מדם. חוף זה נבחר להקים בו
בית עלמין של שגרירות צרפת. הנשיא שיראק בא להניח בו זר שנת 2006. במקום מגורים דה לוקס לאנשים מהעשירון העליון.
בשעה
11, אנחנו ניגשים לחדר האוכל לקידוש. אי אפשר לשבת לאכול, משום שחלק מהקבוצה נסעו
לעיר טוניס לקניות ולראות חלונות ראווה ועדיין לא חזרו. אנחנו דוחים את הארוחה
לשעה שתיים, לאחר שמובהר לנו שחיים המארגן נתן להם פס לצאת עד לשעה זו. בינתיים
אנחנו משוחחים בינינו.
פנינה ובעלה ויקטור
תוך
כדי שיחה, אנחנו אומרים שהיינו תושבי דימונה עד לשנת 1982. פנינה, אשת ויקטור
מתעניינת :
-
אתם גרתם בדימונה, גם אני. אבא שלי הוא
בוקובזה, בעל מכולת היה...
-
נכון בעל המכולת בסביבות הבריכה ברחוב הראשי, אני משלים. הוא היה גם פעיל בבית
הכנסת על שם רבי חי טייב ל.מ.
-
אמת ! אבא היה גבאי בית הכנסת !
ואחיך
חיים, אני מוסיף, היה מחנך של הבת שלי עפרה.
-
מה הכרתה את אבי וגם את אחי ?
-
בודאי. וכאן אני מספר לה על שיחות שהיו לי עם המחנך בוקובזה, בהיותי הורה.
הדיאלוג
הזה כל כך מרגש, לחשוב שצריך לנסוע לטוניסיה כדי למצוא אנשי עירך. בשלב זה אסנת
מוסיפה משלה :
-
לא רק חיים היה מחנך של אחותי עפרה. גם אחיך יהודה היה מנהל בית הספר גל שם זינמן,
בו למדתי. אז מה אתם אומרים ? העולם הוא קטן ?
הלב
רוטט מרוב גילויים. אני מתפנה לויקטור :
-
הסיפור של אתמול, עם הבחור שהיה חבר שלך ללימודים, נוגע ללב. איפה גרת בעיר
גאבס ?
- אנחנו לקחנו את הבית של לביא, לאחר שהתפנה.
- לביא ? זהבה וציון חברינו לטיול שלנו הם בני
לביא.
- בדיוק על הדירה שלהם אני מדבר.
- אז גרתם על יד דודי מאיר אלוש : Rue Jeanne.
-
זה שם הרחוב : Rue Jeanne. אבל הייתה עוד תוספת
לשם.
-
Rue Jeanne Prolongée. אני מרענן אותו.
-
אתה מזכיר לי נשכחות. אתה יודע כמה זמן,
אני מחפש את ה- Prolongée ? לא זכרתי אותו, עד ששלפת אותו.
צהריים
בא לארוחה, צהריים בא למנוחה.
אנחנו
מפטפטים שעה קלה שבסופה אנחנו מחליטים לחזור לחדרים. בשעה שתיים, אנחנו עורכים את
השולחנות בחוץ, חדר האוכל כבר נסגר. שרה, סילביה ופנינה מגישות את החמין המאולתר
עם העוף שהובאה כאמור בצידנית מן הארץ. כך, בין מנוחה ובין ארוחות עובר לו יום שבת
נפלא.
יוצא
לי לדבר עם חיים במהלך השבת על העיר ספאקס. אנחנו אמורים להגיע למונסטיר ביום
שלישי ולספאקס ביום רביעי. הקבוצה תלון בעיר
לילה ואני אשאר עוד שתי לילות. בשלב זה חיים מציע :
-
אולי ניסע מחר למונסטיר ?
- הולך,
אני עונה לו. יש לי חבר במונסטיר ושמו מונסף בן סאלח. אני אפגש עימו ביום ראשון,
וביום שלישי הוא יבוא לקראתי בעיר ספאקס.
אני
יוצר קשר עם חברי מונסף ואנו סוגרים דברים.
חברי הקבוצה מחליטים לנסוע לערב חאפלה טוניסאית, עד אור הבוקר. הכניסה חינם. בכל מקרה, ההשכמה למחרת ב- 500 בבוקר, ארוחת בוקר בשעה 5.30 ונסיעה לדרום בשעה 6.00 בדיוק. אסנת ואני מחליטים לוותר על החאפלה ולישון כל הלילה במיטותינו.
בפרק הבא : יום חמישי
לטיול, קירואן, סביטלה, טוזור, מטמטה וגפסה.
23/07/2009
מתחת לעצי הזית : טיול לטוניסיה, יום השלישי.
הטיול אורגן ונוהל על ידי חיים דמרי. הוא הפיץ אותו ומכר לנו את הכרטיסים :
טוניס טורס \ אופקי המגרב - טוניסיה
תקציר שני הימים הקודמים : ביום הראשון, התארגנות, טיסות ולינה של כמה שעות במלון פיבוס, בגמארט. ביום השני, סיור בטוניס, לה גולט, קארטגו וסידי בו סעיד. לינה באותו מלון.
מוזיאון הברדו : المتحف الوطني بباردوMusée Le Bardo .
ביום השלישי של הטיול, יום שישי 8 במאי, אנחנו יוצאים מבית המלון בשמונה בבוקר, כדי להספיק לתייר לפני השבת.
עשרים ק"מ מפרידים בינינו לבין עיר הבירה. מדוע אנחנו שוכנים רחוק מן העיר טוניס ? לפי המארגן חיים, יותר קל לתמרן עם רכב גדול כמיניבוס או אוטובוס, כשאתה נמצא בפרברי העיר, אין פקקי תנועה והניידות קלה יותר. לדעתי הסיבה האמיתית הנה כלכלית, כמה זה עולה לנו. אחרת, איך להסביר שביום הראשון נכנסנו לטוניס, וביום השני גם ? וביום העשירי בנוסף ?
 
המיניבוס נכנס לעיר הבירה, עובר את כיכר 7 בנובמבר ומתקדם לכיוון שדרות מוחמד החמישי L'Avenue Mohamed V : . אנחנו מגיעים לקצה השדרה ואני רואה שלט גדול ובו כתוב באותיות קידוש לבנה : מוזיאון הברדו. לדעתי אנחנו קרובים מאוד. אבל, לא ! הנהג חוזר לעבר : La Rue Hammam, Remimi, Bab Souika, חוצים את רחובות ושדרות גדולות וקטנות, סבך של מקומות, חלקנו זוכרים אותם, אחרים לא : Avenue Belhaouane, Avenue de Londres, Rue des Tanneurs, Rue d'Athènes.
לבסוף אנחנו מגיעים הפלא ופלא למקום בו ביקרנו אתמול : La Porte de France. ידידיי, ראו את המפה, תגדילו אותה, המסקנה המתבקשת היא שיכולנו על נקלה להגיע לכאן מבלי לעשות את כל הסיבוב המתיש הזה. הנהג.השתגע ? פשוט היינו עוברים לאורך שדרות בורגיבה. וכל זה מדוע ? שאלה טובה : אנחנו צריכים למסור לידיה של היהודייה הטובה המבשלת והמוכרת למארגנים, מצרכים להכנת קוסקוס לערב שבת. מדוע לא לסמוך עליה שתקנה את המוצרים בעצמה ? אולי היה נשאר לה מעט רווח, זה לא היה סוף העולם. לא חשבנו על זה.
באין חנייה בקרבת מקום, אנחנו חונים רחוק. שלושה גברים מתנדבים ללכת בעקבות חיים עד לביתה של גברת ב. הטבחית להיום ולמסור לידיה האמונות את סולת, הקמח, השמן, הירקות, השמן והעוף. אנחנו מנצלים את ההפסקה להצטייד במים מינראליים צוננים. חשוב ! מחיר המים נע בטוניסיה בין שליש דינר לדינר וחצי, הכל לפי המקום שהמים נרכשים.
תם ונגמר הטקס. אנחנו חוזרים על עקבותינו דרך שדרות חביב בורגיבה ויוצאים מחדש מהשדרה שכבר נסענו בה אתמול : L'Avenue de Paris. בזבוז זמן משווע, מה קרה לנו ?
מוזיאון הברדו היה משכן הביי עד לביטול תפקידו עם הכרזת עצמאות טוניסיה. בזמן צדוק ביי הוא נקרא ארמון אלאווי, והפך בשנת 1885 למוזיאון הלאומי הברדו. הוא נמצא בפרבר הברדו, והוא אחד החשובים ביותר באגן ים התיכון, אוצרים בו ממצאים ארכיאולוגיים תכשיטים ופניני-חן שמקורם בתולדות טוניסיה. היסטוריה של ארץ שנשלטה במשך אלפי שנים על ידי תרבויות שונות. מוצג בו אוסף מוזאיקות רומיות מהגדולים בעולם, אשר נמצאו הודות לחפירות בקארטגו, הדרומט ובאתר אוטיק. אפשר למצוא במוזיאון יצירות יוון העתיקה ולקט גדול של קרמיקות שמקורם במאגרב ואסיה הקטנה. בחלקן היצירות נמשו מן הים, מדובר בפסלים : המומחים מבחינים בין החלק ששקע בקרקעית החול ובין החלק שכוסה מי ים. החלק הזה נשאר ללא שינוי לעומת השני שניכרים עליו סממני הזמן.
בסיורנו במוזיאון, בשלב מסוים אנחנו מאבדים את הקבוצה. אנחנו ממשיכים את בהסיור בגפנו. איש אחד מתקרב אלינו ואומר לנו שהוא מדריך האתר וישמח מאוד להראות לנו כמה דברים. אנחנו מסבירים לאדון האדיב שאנחנו חלק מקבוצה ושהמדריך שלנו נמצא בקרבת מקום.
- לא משנה. לא משנה ! אני אראה לכם כמה דברים. הוא אומר ומתלווה אלינו לאורך ולרוחב של שני אולמות. בכניסה לאולם השלישי, הוא נפרד מאיתנו, לא לפני שאומר :
- שמחתי להיות בחברתכם ולהאיר את עיניכם. אשמח עוד יותר אדוני, שבשלב זה תכניס ידך לכיס ותהייה נדיב. הוא מבקש, אז אני עושה כדברו, הוא היה רהוט ומעניין בהסבריו, מגיע לו טיפ נאה, אבל ללא הגזמה.
בכלל, בטוניסיה עניין מתן התשר נפוץ מאוד. בבית המלון, בנמל התעופה, בכל מקום, יש להקציב סכום כסף לצורך הזה. לשם כך, מנהגנו לפרוט כסף, והמטבעות זמינות ביד. ביציאתנו אנחנו מתבקשים בעוד מועד לתת טיפ קולקטיבי לנהג המיניבוס שאמור להיפרד מאיתנו בערב.
בדרך לביזרט המדריך המקומי מתאר לנו את מסלול הנסיעה, מספר בדיחות מוצלחות ומכריז שהוא מסוגל לדבר באותה מידה שאנחנו יכולים לשמוע. מדריך ממש עממי שיודע לרתק את שומעיו, לא חשוב על איזה נושא הוא מדבר, כולם מקשיבים. ביציאה מטוניס אנחנו מבחינים בשלולית מים ענקית, הדומה יותר לאגם. אני לא זכרתי הימצאות של אגם בדרך זו, לכן אני שואל את המדריך מה דעתו, האם אני לא זוכר טוב והאגם היה באמת קיים כל הזמן.
תשובתו : זה לא אגם, אלה מי גשמים. בטוניסיה יורדים 1.400 מ"מ מי גשם בשנה רגילה. השנה הייתה שנה מבורכת. מה עוד שבאלג'יריה היו גם גשמי ברכה. מחשש לשיטפונות, פתחו הממונים על מפעל המים במדינה זו את הסכר. המים זרמו עד לקרבת טוניס ויצרו מיני אגמים.
רואים שמים לא חסרים, לפי הצמחייה העשירה וכרמי הגפנים המשתרעים לכל אורכו ורוחבו של אזור הקב-בון. וטכאן בדרכנו מערבה, האקלים והנוף אירופיים לכל דבר. מצפוננו נושבת רוח קרירה מן הים ומדרום-מערב הרי האטלס, חלק משרשרת הרי קרומירי. מי שמעמיק בנסיעתו מערבה ימצא לנגד עיניו מראה המזכיר את הגליל שלנו.
ביזרט بنزرت).
כעבור שעה דרך, אנחנו מגיעים למחוז חפצינו, ביזרט. אוכלוסית העיר מעורבת. בין תושביה, מוסלמים שמקורם מאלג'יר ואירופיים ואף רוסים שברחו מארצם במהפכת אוקטובר 1917. העיר נמצאת בין ים התיכון וימת ביזרט. ידועה כעיר מקלט לשודדי ים עד למיגור הפירטים בשנת 1818.
אז התושבים הופכים לדייגים : הדגים אורטה (דניס), בורי, סול, ברבוניה ולוקוס מטילים ביציהם בימת ביזרט וניתן על נקלה לדוג אותם ביציאתם אל הים הגדול. שם ממתינים הדייגים כל הזמן. בזמנו היה מסחר ער של אלמוגים עד שאוכלוסייתם הידלדלה.
ביזרט עם יותר מ-150.000 תושבים, הייתה ידועה כעיר נמל צבאי צרפתית. הצרפתים ביקשו להפוך אותה לנמל צבאי בסדר גודל של טולון : Toulon כנגד הנמל הצבאי בסיציליה. אנחנו מסתובבים בעיר, לאורך התעלה המובילה לים, היא משמשת גם מרינה, נמל הדייגים. מול החוף בתי קפה ומסעדות מזמינות את התיירים להיכנס, לשתות , או לסעוד את ליבם.
- אתפדל יה סידי !
במהלך הליכתנו אנחנו מגיעים לשוק. קונים כל אחד לפי רצונו מפירות העונה. אסנת ואני מצטיידים בתותים, אפרסקים ושסק. חיים קונה קטניות בשביל החמין של שבת.
בחזרה למיניבוס. אנשי ביטחון חוגים מסביבנו עם אופנועים קלים. קרוסה רתומה לסוסים נעמדת בקרבתנו, בתקווה שנזמין סיור בעיר. המדריך המקומי מזמין אותי לשבת לשתות כוס תה עם צנוברים בצל בית הקפה. אבל בדיוק קוראים לנו והוא מבטל את ההזמנה שלו. מתברר שחסרות שתי נשים שהלכו להן לקנות חינה. אז אנחנו חוזרים לבית הקפה, המלצר שואל אותנו אם זה סופי שאנחנו מזמינים. לא מספיקים לאמור כן, וקוראים לנו מחדש. הפעם באמת, כולם פה. פעם אחרת נשתה פה תה, במרינה של ביזרט, אולי.
הכניסה לעיר והיציאה ממנה מתבצעת על גבי גשר. גשר מתרומם כמו שיש באילת. כשהוא פתוח הספינות עוברות דרך התעלה. כשהוא נסגר המכוניות חוצות את התעלה. בדיוק בזמן נסיעתנו לכיוון הגשר, הוא מתרומם. המדריך מורה לנהג לעשות סיבוב בעיר למשך רבע שעה, על מנת שלא נמתין ונידחף סתם בין הרכבים האחרים. זה השתלם לנו.
אנחנו עוברים בין בתיה המודרניים של ביזרט, בין הוילות שעדיין בבעלות צרפתים. הם משכירים את בתיהם כל השנה למעט תקופת החופש : Les Vacances. הווקאנס נמשכים חודש או חודשיים. הם באים לצפון טוניסיה ונהנים מן הים וממזג אוויר טוב ומרענן. אחלה חיים טובים ! בשובנו לגשר הוא עדיין למעלה, אבל אנחנו מסתדרים ומצליחים לתפוס מקום טוב, כשני רחובות לפניו, בתור. אני הייתי בביזרט בפעם הקודמת בשנת 1953, אז מעבורת שירתה את הנוסעים והחוזרים, משהו כמו המעבורת - Le bac - שבכניסה לאי דז'רבה.
נינט.
בדרך חזרה, כל אחד מספר בדיחה ונוצרת מין תחרות של מי הבדיחה טובה או מצחיקה יותר. עד הופעת נינט. היא מספרת בדיחות בזו אחר זו בטון כזה שלכולנו יש מצב רוח טוב וכולנו נהנים לראות הבעות פניה בזמן הסיפורים, מין בדיחות, בסגנון מרוקאי. אבל גולת הכותרת היא כשהיא שרה. היא מקבלת תשואות רבות שכן, היא בעלת חוש משחק מפותח. תופסת את הבמה. נינט הנה תושבת באר שבע ומוכרת לי מעיסוקה : ארגון חינות בשמחות המשפחתיות.
נו טוב, שעה עוברת מהר והנה אנחנו מגיעים לעיר הבירה. נכנסים דרך באב סוויקה לכיוון מגורי הטבחית שלנו. מספר גברים הולכים להביא את התבשילים המוכנים. לאחר רבע שעה, עשרים דקות המתנה, הנה הם חוזרים עמוסים.
ויקטור בן יצחק.
ויקטור אחד מאלה שסוחבם את המזון, נרגש. בהיכנסו לדירת הטבחית, הוא אמר יפה שלום ודיבר עם בעלי הבית. חיים שאל אותו : " ויקטור, אתה מכיר את האיש הזה ? " אז מתחילים לשאול שאלות כמו " מה שמך, איפה התגוררת, באיזו עיר, באיזה בית ספר למדת, מה הייתה כתובת מגוריך "? אז התברר לתדהמת שני האישים שהם מאותה עיר גאבס, מאותה שכונה, מאותו בית ספר והם היו חברים לספסל הלימודים. ממש התרגשות ! אני שואל את ויקטור מה היה בדיוק, כי יש בידי אנקדוטה טובה לספר לכם, ידידיי. לדעתנו, אנחנו הישראלים, - במקרה הזה ויקטור ואנחנו שמקשיבים לסיפורו -, חבל שהורי האיש הזה לא החליטו לעלות ארצה בזמנו, כי אז לדעתנו מצבו ומצב משפחתו היה טוב בהרבה. ויקטור תושב העיר אשדוד.
שרה.
שרה היא תושבת באר שבע ועובדת בעירייה. תפקידה טיפול באוכלוסיות טעונות טיפוח. שרה חשבה על האוכל לשבת לפני נסיעתה. אז היא הכינה עופות בגריל, הקפיאה אותם והביאה אותם מישראל לטוניסיה בצידנית. היא גם אמורה לדאוג לשולחן האוכל יחד עם נינט וסילביה. בסביבות שבע וחצי בערב, אחרי כל ההכנות ודאגה לחמין, היא מתפנה ללכת להתרחץ. חיים לא רואה את שרה ונלחץ. הוא שמע שהיא הלכה לטבול באמבטיה. הוא ממהר לתפוס אותה לפני הגיעה לחדר והוא רץ מהר כל כך, עד שהוא לא מבחין בדלת הזכוכית של חדר האוכל. כל כך נקייה הדלת, שהופכת לשקופה. ההתנגשות היא בלתי נמנעת. כולם רצים אליו, ברוך השם, הכול עבר בשלום. חוץ ממכה גדולה, הוא לא סבל מחתך ומשבר. גם לדלת אין נזק.
בפרק הבא : עונג שבת
תמונות נוספות : קליק למטה
15/07/2009
מתחת לעצי הזית : טיול לטוניסיה
לה גולט.
בהמשך לפרק הקודם, יצאנו את טוניס ונסענו לעיר הסמוכה "חאלק אל ואד" או בשמה הצרפתי: La Goulette. השם הזה מקורו מהשפה האיטלקית Goula, או Gouletta שהיא Goula קטנה. פירוש השם הוא לע, והנו תרגומו המילולי של חאלק אל ואד הערבי. חאלק אל ואד הוא לע הואדי, שכן הנמל של העיר הנו מיצר ומזכיר לע. אז מחאלק אל ואד ל- Gouletta, ומכאן לשם La Goulette.
השם הצרפתי עם שני tt עלול להטעות ולרמוז על ,Goélette סוג של אנייה שאינה מגיעה למים רדודים של החוף, פן תשקע בחול, והיא נשארת באמצע התעלה או הים. אז לא.
המיצר של העיר, 28 מטר רוחבו, משמש כנמל המתנה לפני הכניסה למפרץ טוניס בו שוכנת הבירה. חשיבותו של הנמל של חאלק אל ואד, רבה בהיותו בקרבת הפיורד מבחינה אסטרטגית, למרות הרוחות העזים בחורף. מאז חורבן נמל קארטגו בזמן הכיבוש הערבי, אין נמל חלופי.
המבצר קראקה : נבנה על ידי הספרדים והורחב על ידי הטורקים ב-1574, עת חזרו לשלוט בעיר. הקארקה ידועה לכל ילד טוניסאי משמיעה לפחות : כל אם שביקשה להרתיע את ילדיה מפני תרבות רעה, הפחידה אותם לאמור :
--אתם תגמרו את חייכם בקארקה.
שכן, המבצר הפך לבית כלא לעובדי עבודות פרך. משנכנס אליו עומד, יצא ממנו במותו, שוכב.
ניצלנו את שעת הצהריים לסעודת דגים. ישבנו בצל במסעדה שהומלצה על ידי המדריך, חיים. הוא בעצמו זכה לכבוד רב. הוא התיישב בצמוד לשולחננו עם עוד חברים קרובים. אחיו של בעל הבית, טייס בחברת טוניס - אייר ישב מולו ונראה שהם מכרים וותיקים. חיים היה מצויד בבקבוק בוכה אואזיס וביקש לפתוח אותו. מארחו התנגד ושלף בקבוק משלו, מאריזת הקרטון, בוכה בוקובזה אוריגינאלית. אכלו ושמחו וצ'יזבטים עפו באוויר.
בסופו של דבר הגיעו גם אלינו המגישים והציעו תחילה סרדינים, צ'יפס, סלאטה משוויה, מים ולחם. דג האורטה (דניס) הגיע אלינו גם. אכלנו ושבענו. על הדג אמרה הבת שלי, אסנת :
-- אני מעדיפה שאימא תגיש לי דג על האש. אם כך צולים פה, עדיף שהדגים יישארו לשחות בים.
תקרית אחרונה בתום הארוחה : חיים עמד לקום מכיסאו והעיף את בקבוק הבוכה שלו שנשאר בשקית ניילון על הרצפה. המיכל נשבר והבוכה נשפכה. כאמור, Mektoub. אם מקטוב שתשתה בקבוק בוכה אחד, אז רק אחד תשתה.
תם הסיור בעיר לה גולט : למעשה עברנו ברחוב הראשי וישבנו לאכול. חוץ מזה, לא ראינו דבר.
קארטגו.
קארטגו הנה כיום עיר בת 16.000 תושבים, על פי רוב השמנא והסלטא של החברה. במקום ארמון הנשיא בן עלי המודח, מסגד אל עבידין הידוע ושדה התעופה של טוניס.
העיר הפניקית העתיקה, או מה שנשאר ממנה, נמצאת מספר ק"מ מדרום מזרח לעיר הבירה. נבנתה ב-884 לפני הספירה הגרגוריאנית. היתה בעלת עושר רב, וצי ימי מהחזקים ביותר. קארטגו הקרינה על כל טוניסיה. עוצמתה של קארטגו איימה על הרומאים שנלחמו בה בשלוש מלחמות עקובות מדם, בין 246 לפני הספירה ועד לכניעתה של קארטגו כעבור 90 שנה.
מקארטגו יצא חניבעל בן בארקה למסעות מלחמה ברומאים. אסטרטג ממדרגה ראשונה בן בארקה גרם לאויביו הרבה כאב ראש ואבדות בנפש. הוא היכה בהם במפתיע. במסעו האחרון, עם צבא חיילים ופילים, הוא חצה את הרי האלפים כדי ללחום באויב מהצד שלא ציפה לו.
חניבעל בן בארקה נבגד על ידי בני עירו, חברי הסנאט, שראו בו יריב מסוכן, דבר שגרם לתבוסתו. העיר קארטאגו נהרסה על ידי הרומאים ונבנתה מחדש על ידם, בשנת 29 לספירה. תחת שלטון רומא קארטגו מתפתחת והופכת לבירת קיסרות רומא באפריקה.
אחרי תבוסתו של חניבעל, שאל אותו סיפיון האפריקני שהכניע אותו , מי לדעתו המצביא הדגול מכולם :
- אין ספק שמדובר באלכסנדר הגדול, ענה בן בארקה.
- ומי השני ?
- פיראוס.
- השלישי ?
- אנוכי השלישי אדוני.
- ומה היה קורה לו ניצחת אותי ?
- הייתי רואה את עצמי כגדול מכולם, ענה חניבעל.
סיפיון קיבל זאת כמחמאה. (Les aléas d'une odyssée-Hédi Bouraoui, pages 165-166)
בטיולנו ראינו הריסות ממה שנשאר מהעבר המפואר. הלכנו ביניהן, צילמנו והגענו לנמל העבר של העיר החזקה בצפון אפריקה. במין ערוץ רחב, ראינו צינורות בנויים בעלי שלושה מטר קוטר, הם שימשו את הרומאים המפונקים לקבל הספקת מים מנחל זיגואן המרוחק 140 ק"מ משם. הצינורות הללו היו מחוממים על ידי הבערת עצים מתחתם במםפר מקומות, על מנת שהמים יגיעו חמים לבריכות ואמבטיות של העשירים. נקבים רחבים בחלק העליון של הצינורות אפשרו לאדי המים הרותחים לצאת החוצה. הנדסה במיטבה.
בשכונת סלמבו נמצא מזבח פניקי, בו היו מקריבים תינוקות לאלים. אפרם נמצא שם, במוזיאון. לא ביקרנו בו. לקרטאגו על כל נפלאותיה הוקצבו לנו כ-45 דקות עד שעה, לא יותר. העיר הוכרזה כשמורה על ידי ארגון אונסקו העולמי. בקארטגו ובאתרים אחרים משלמים דינר אחד על זכות הצילום. הכסף מועבר לארגון אונסקו.
סידי בו סעיד.
תושבי קארגו העתיקים והרומאים ניצלו את גובה כפר זה, כדי לקיים בו חיל משמר. עיר פסטורלית, כל בתיה צבועים לבן בוהק וכל שעריה וחלונותיה כחולים. מוזאיקה בגובה שישה מטר על חמישה רומזת על כך שנמצאו רומאים בעיר, באותם זמנים.
במאה ה- XI שימש הכפר את האלמובידים להגנת צפון מזרח טוניסיה. על הגבעה דז'בל מנרה, גבעת המגדלור, מוקמים מגדלי שמירה. המקום, כמו קארטגו נמצא בהשגחת אונסקו, וחל איסור לשנות את צבעי הלבן והכחול.
קסם הכפר הזה מושך אליו אנשי בוהמה, סופרים ואומנים, במאה ה,XX- (קליק, קליק על כל שם ושם) :
Artistes, musiciens et écrivains, dont Chateaubriand, Gustave Flaubert, Alphonse de Lamartine,* André Gide, Colette et Simone de Beauvoir. Michel Foucault.*
Michel Foucaullt ערך שם את "ארכיאולוגית הידע".
יש בכפר שפע של בתי קפה. אנחנו ישבנו באחד מהם, שמו Le Café des Délices. במקום זה שר פאטריק ברואל את שירו הידוע בעל אותו שם. מבית הקפה אנחנו זוכים למבט אדיר על מפרץ טוניס. בחוף ממול, רואים את נאבל וחממת. וברקע, דז'בל בוקורנין, ההר בעל שתי הצמרות. מזכיר לי נשכחות : תנועת הנוער דרור ואחרות היו עורכות שם פעילויות בימי ראשון. יצא לי להיות עמם, פעם אחת או שתיים.
אנחנו חוזרים למלון פיבוס, בשעה מאוחרת, עייפים אך מרוצים. הערה למדריך : בשני האתרים הראשונים, לא הוקצב זמן מספיק וחבל.
הנפשות הפועלות : יוסי וצביה.
הם ישבו לידנו בבית קפה בסידי בו סעיד, Le Café des Délices. פטפטנו תוך כדי לגימת תה עם צנוברים, אגב הסתכלות על הנוף המרהיב. הם תושבי באר שבע. הכרתי את יוסי עת ביקרתי במחסני השוק. היתה לי בעיה כלשהי לפתור. יוסי הציע לי לדבר עם הבוס הראשי. הוא אמר לי : "אפשר לסמוך עליו, הוא אדם טוב ומבין עניין. כך עשיתי והכל נגמר לשביעות רצוני המלאה. זכרתי את יוסי, יש לי זיכרון טוב לפנים ולקולות.
לא הכרתי את אשתו מקודם, אבל ידוע לי שעברה טלטלה קשה עקב מחלה. שיהיה לה רפואה שלמה. יוסי טיפל ברעייתו במסירות במהלך הטיול. כל הכבוד !
יוסי וצביה התנתקו מהקבוצה ונשארו באי ז'רבה מיום שני עד יום שישי, בשבוע השני לטיול.
ההמשך שיבוא : העיר ביזרט ומוזיאון Le Bardo.
*מקורות ויקיפדיה
13/07/2009
מתחת לעצי הזית : טיול בטוניסיה
איזה כייף ! אסנת ואני נוסעים לטוניסיה. הרבה דיברתי על רצוני לנסוע לארץ הולדתי. בשיר שכתבתי בזמנו נאמר :
בן שבע עשרה הייתי
בעת עלייתי
ספאקס מחכה לי
מיני אז עד היום
האם היא השתנתה
האם היא עודנה יפה
האם תזיל דמעה
בראותה אותי
ואני, האם התרגשותי
תשתנה או שתגבר ?
דיוטי-פרי
המילים הנוסטלגיות מקורן בקושי של הלב לראות בטיסה רגילה ברקיע לארץ ההולדת, דבר מוחשי, והוא מדמה אותה לנסיעה במנהרת הזמן. ידעתי הרבה לבטים, חלקם אובייקטיביים וחלקם שבהיסוס, חוסר החלטיות ותחושות פנימיות. ידעתי קשיים : זה לא פשוט לעשות קפיצה לאחור לאחר 53 שנים. הסתייגותי גברה עת חלה אחי נתן ולא יכול היה לנסוע עימי וגם רעייתי לא, שכן היא החליטה להישאר בארץ לטפל בו, ברוב טוב ליבה.
בראותה אותי פלגמאטי, אשתי דחפה אותי להתחיל בארגון המסע. הבת שלי אסנת התנדבה ללוות אותי וכך החילונו בהכנות ראשונות.
מראה מחלון חדרנו במלון פיבוס חיים דמרי הנו מארגן טיולים לטוניס, הוא בקשר עימי כבר שנתיים. טון דיבורו רך ומשכנע. אמנם קשה לקבוע דברים שלא במשרד נסיעות. לו הייתי נכנס לאיסתא או לנתור, הייתי יושב מול פקידה. שומע מה בפיה, את מחיר הטיול, בוחן את המסלול, או בוחר באחר חליפי בשינוי כלשהו, משלם והולך. אבל הפור נפל על חיים דמרי, בחור לבבי שבא לך לנסוע איתו, להלן פרסומו :
טוניס טורס \ אופקי המגרב - טוניסיה:
חיים דמרי
העצמאות 93 אשדוד
טל. 054-4340050 פקס. 077-4114499
haimdemri@gmail.com
ארץ היסמין- טוניס 'אל כדראה': ים-היסטוריה- מדבר ונאות מדבר טוניס טורס \ אופקי המגרב - טוניסיה:
בשעה טובה, הגענו לשדה התעופה וישבנו לפטפט וללגום קפה מהביל בהמתנה לשעת פתיחת האשנבים. כך עשינו הכרות עם הנוסעים שישבו לידנו :
רפי וסילביה דמרי.
בשיחתנו הראשונה התברר שהבאר שבעי רפי דמרי, שכני מהעבר השני של נחל אברהם, נולד בעיר גאבס, במנז'ל. הוא התחיל את דרכו בנגרות, בבית המלאכה של דודי, מאיר אלוש, דמות ידועה בעיר גאבס.
סילביה ילידת קזבלנקה, הדמות החביבה בטיול, מחייכת תדיר ומחלקת חטיפים באוטובוס לאורך הנסיעה. היא גם מתנדבת קבועה במוסד לביטוח לאומי, היא וחברותיה נינט ושרה דאגו להכנת החמין ולהגשת המאכלים עם שאר הנשים, בערב ויום שבת.
אלה האנשים הראשונים שהכרנו.
הטפסים : לא קיבלנו מידע בזמן אמת...
עד מהרה כולם הגיעו ואז קיבלנו את המעטפה עם כרטיס הטיסה. רק אז. לו פתחנו את האיגרת הנלווית לנסיעה, לו עשינו זאת היינו מגלים שדברים השתנו מבלי שידענו, שאין לנו כרטיס לחזרה.
לו היינו ערניים, היינו שואלים פשר שלושת מסלולי המסע שקיבלנו. נשלח לי תחילה תכנית טיול מלפני שנתיים שלוש בו מצוין תאריך היציאה ב-4 למאי ואילו אנחנו אמורים לטוס ב-6 בו.
באב אל בחאר
אני זוכר שבאר שבעים נסעו ברביעי למאי. אותו מסלול הגיע אליי. זה לא נכון להגיד נתקן את הארבע לשש, את החמש לשבע וכן הלאה. אסביר את עצמי : הטיול שיוצא בתאריך רביעי למאי, מתחיל ביום שני ואמור לחנות בשבת בעיר סוס. אבל אם יוצאים בתאריך שש, ביום רביעי, השבת תהייה בטוניס הבירה. מי שיבדוק את היומן יבין מיד. פרט זה משנה את הכול. כי במקרה שלנו הגענו לסוס בתום שמונה ימים ולא ביום הרביעי. כי אז, הייתי נוסע היישר מהעיר סוס לספאקס, עיר הולדתי, ביום המסע החמישי.
תאריך של ל"ג בעומר נשאר קבוע, אקסיומה שאי-אפשר בלעדיה. ברם, ביקשתי את מסלול הטיול וכרטיסי הטיסה מספר פעמים. עד שהיה נדמה לי שאני נודניק וטרדן. קיבלתי עוד שני מסלולים, השני דומה לראשון ואילו השלישי שונה ממה שהיה במציאות.
.jpg)
המדריך המקומי מספר לי על שדרות בורגיבה
בשדה התעופה התברר שלא כולם שילמו מראש, כמוני בכרטיס אשראי. ישנם ששילמו בדולרים ירוקים על המקום, שעתיים לפני ההמראה. אלה ששילמו בדולרים, שמו על השולחן 1549 דולר. איש אחד כזה, יוסי שבא עם אשתו אמר לי שאפילו לא קיבל כעודף שני דולרים לאחר ששילם 3100. לגבי המשלמים בכרטיסי אשראי, ניתנה הנחה של 49 דולר, אבל יותר מאוחר יתברר שבסכום שנגבה בפועל היה גבוה יותר, שכן חברת איסתא חייבה אותנו בדמי גבייה, ללא ידיעתנו. ראו מסמך 1, מסמך 2, מסמך3
בטוניס הבירה 1.
בניין בשדרות בורגיבה
הגענו לשדה התעופה של טוניס באמצע לילה, החזרנו את השעונים שעתיים אחורה והתמקמנו במלון פיבוס, בחוף גמארט הנפלא בקרבת לה מרסה. אור יום העיר אותי השכם בבוקר, ומהחלון השתקף לנגד עיניי נוף עוצר נשימה : חורש עצים מפריד בינינו לבין הים הכחול עם גוונים של ירוק וטורקיז, שבחופו משתרע חול מוזהב, בוהק בשחר העולה. מראה מרהיב. לא בא לי יותר לישון ונשארתי יושב ומסתכל על הנוף. ירדנו לארוחת בוקר ויצאנו ליום טיול.
יום הראשון עבר בנסיעה, בשני הולכנו לעיר הבירה, נכנסנו דרך כיכר 7 בנובמבר, הוא יום נטילת השלטון על ידי בן עלי יורשו של בורגיבה. יש אומרים מדיחו, כעת הנו מודח בעצמו כשבהמתחתו צרור מזומנים, מצלצלים וזהובים ענק. התמונה של בן עלי מתנוססת בכל מקום, כאילו בא להכריז, הנני כאן, אני האח הגדול רואה הכול. ובאמת הכול ידוע לו, באמצעות שוטרים רבים המשליטים סדר. הטוניסאים לא מתנגדים למשמעת הזאת, או שנכנעים לה, ונראה שעצם נוכחותם של שומרי החוק בולמת כל הפרת סדר. טוב שכך, או שלא, תלוי את מי שואלים. משם אנחנו מתקדמים לשדרות חביב בורגיבה, שדרה רחבת ידיים ומאוד מודרנית. בעבר הכרתי אותה כשדרות ז'ול פרי : Avenue Jules Ferry. רכבת חשמלית משרתת את הציבור במקום אוטובוסים, היא נקראת גם : Tramway. שיהיה.
אנחנו מבקרים בכנסייה : La Cathédrale de Tunis. היא דומה בכול להרבה קטדראלות שראיתי בצרפת, הצנועות שבהן כמובן, אבל גם כך היא מאוד מושקעת ומרהיבה. משמאלנו ניצב התיאטרון על שם חביבה מסיקה, אשת במה יהודיה משנות השלושים במאה שעברה. היא הוצתה ונשרפה על ידי אחד המחזרים שלה שביקש לשאתה לאישה, אבל נדחה. הארמון שנבנה לכבודה, על ידי המאהב, הולאם והפך לתיאטרון על שמה. הרבה צעירים יושבים על מדרגות הכניסה למבנה.
מזכרות
אנחנו מקבלים אישור לשוטט חצי שעה בתוך המדינה. אנחנו שמים פעמינו לכיוון באב אל בחאר, הוא : La porte de France. השער מוביל לעיר הערבית, העיר העתיקה בטוניס. פרט לשער, אין חומות מסביב כמו בערים אחרות כגון ספאקס. אסנת ואני נכנסים במבוך הסמטאות הצרות, ונוטשים את המקומות האומים אדם ומחפשים מקומות המשקפים את העיר האוריינטאלית האוטנטית.
ברחוב זרקון מימין, מוכרים כל מיני מזכרות זולות. רחוב הועידה La Commission, משמאלנו מציע את הסחורות המיובאות מיפן והמזרח הרחוק. רחוב זה מוביל אל מדאק אל חלפה, בו מעבדים את הליפה.
רחוב המסגד הגדול : La Rue de la Grande Mosquée, שמו על שם המסגד המפורסם הזיתונה La Zitouna. אם עוזבים את הרחובות הללו שתכליתם למשוך תיירים ודולרים, מגלים את המזרח הקסום. וכך אנחנו עושים, בתי ואנוכי. המדריך המקומי אמר לנו מראש, לא למהר, כי אף אחד לא חוזר בזמן שנקבע, לפי ניסיונו.
שירי מואזינים, אנדרטאות מדהימות בנויות שיש וקרמיקה עשירים. בתי חמאם ומכירות למי שמרבה במחיר, בשווקים המקורים, בעלי תקרות מעוגלות. העיר אחרי החומות היא מדהימה ביופייה והיא אחת הבולטות במאגרב. ארכיטקטורה אנדלוזית יחד עם מבנים טורקים ובנייה מודרנית, תערובת מופלאה.
שוק הבלג'יה (ההנעלה), שוק אל כבז'יה (שוק האופים), שוק אנחאש (שוק הנחושת), ושוק הסבג'ין (שוק הצביעה) ואחרים נשארים לאחור ובמיוחד שוק אל ג'רנה, בו יהודי ליבורנו החזיקו את בתי המסחר שלהם.
מגיעים למסעדות קיקיוניות, ריח הבשר הצלוי עולה לנו לנחיריים, אבל אנחנו לא מתקרבים, מטעמי כשרות. בלאו הכי, הגיעה השעה לחזור. עד מהרה אנחנו בבאב אל בחר. אנחנו בין הראשונים. המאחרים באים עמוסים סחורה, טוניקות לפי אופנת טוניס, צלחות, שרשראות, צמידים ומיני מתנות.
התחנה הבאה היא בית הכנסת הגדול שממוקם בשדרות החרות שמוקם נקראה שדרות פאריס,L'Avenue de Paris . הכניסה הראשית נעולה, אבל יש גישה מהרחוב האחורי. שוטרים שומרים על המקום. הצילום אסור, אבל בקשה מאוד מנומסת בשפה הערבית טוניסאית, פותחת לי את ליבותיהם. הם מברכים אותנו במרחבא. ברוכים הבאים ומאשרים נשיאת מצלמות. בית הכנסת נבנה הודות ליוזמתו של הברון ג'יאקומו די קסטלנובו שדרש מהשליט דאז צדוק ביי, ב-1870, מגרש להקים עליו בית תפילה עבור הגרנה והטואנסה. ההקמה התבצעה הודות לתרומתו של דניאל אוזיריס. הוא התחייב בצוואתו על רכישת אדמה למטרה זו בכיכר גריבאלדי, Place Garibaldi. קניין שלא נמצא מתאים והוחלף במיקום העכשווי, בשדרות פאריס, השם הוחלף לשדרות החרות כאמור.
בית הכנסת
אם הבית היהודייה פותחת את הדלת האחורית. יש לנו תחושה שאנחנו מטרידים אותה, אבל זו עבודתה, והיא נוחה יותר ממלאכה אחרת, כמו מנקה בבית מלון או בבית חולים. להרגשתנו הטובה, אנחנו משאירים תשר. בית הכנסת נקי ומטופל, לא ראיתי בו מזוזה. אולי בשביל השקט עם השכנים.
בית הכנסת
הביקור הבא הוא בבית הקברות לה בורז'ל. 20.000 קברות נמצאים בו, בניהם של רבנים ידועים. הקברות הועברו מבית העלמין הישן שהוקם במקומו פארק טאמור, במקום שהוזכר קודם, Place Garibaldi . זהו רכוש של הקהילה היהודית.
מועקה אוחזת בי לנוכח העשבים השוטים הגדלים פרא והמצבות השבורות. קבר שמור פחות או יותר, הנו של רבי חי טייב לא מת. נשאלה השאלה מדוע רבי חי טייב נקרא לא מת ? את התשובה מצאתי בספר "טונס אל חאדרה" של שמשון צרפתי.
אומרים שאחרי מות רבי חי טייב והטמנתו, ולאחר שנסגר הגולל, המצבה נמצאה מנופצת. מצבה שנייה שהונחה במקומה גם נמצאה שבורה. כך פעם אחר פעם. רבי חי טייב אומרים, בא למציב המצבות בחלום ואמר לו :
-- ידידי, איך אתה מעז לכתוב "פה נטמן רבי חי טייב ז"ל" ? הרי שמי חי, וחי אנוכי !
רבי חי טייב לא מת
העובד המסכן מיהר למחרת למחוק מן השיש את המילה ז"ל ובמקומה חרט " לא מת ". המצבה לא ניזוקה יותר. עשינו תפילה קצרה ליד הקבר ועברנו לעבר אנדרטאות זיכרון לחללי מלחמת העולם הראשונה והשנייה, יהודים וצרפתים. ביניהם איש בשם ז'ורנו ז"ל, אח של אחת משכנותיי. הקברים והמצבות של אזרחי צרפת הועברו ב-1979 מבאב אל חאדרה, עד למיקומם הנוכחי.
07/07/2009
מתוק העובר,
הוא נושם, מחייך, מפהק, קופץ על חבל, צוחק, חי ובועט
מאת
מאת דר' שפירא, חיפה
שלחה חנה ידען
מופיע ביו-טיוב
הסרט יוסר במידה ותהייה התנגדות מצד
הבעלים
05/07/2009
מילים: חוה אלברשטיין
לחן: חוה אלברשטיין
להקלה בהפרעות נשימה ועיכול,
לא להפסיק לקחת עד סוף הטיפול.
כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק.
תרופה זו אין לשמור מילדים ותינוקות,
לקחת בין הארוחות ועם הארוחות.
כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק.
לא צריך לאכסן במקום מיוחד -
לא חשוך, לא קר ולא יבש.
אפשר לקבל בלי מרשם של רופא,
צריך פשוט לבוא ולבקש.
כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק.
כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק.
אין חשש שהתרופה תפגע בעירנות,
אבל שימוש ממושך עלול לגרום לתלות.
כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק.
אם נטלת מנת יתר - לא יקרה לך כלום,
אין צורך לרוץ לחדר מיון.
כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק.
לעיתים רחוקות יש תופעות לוואי:
נדודי שינה או סחרחורת נדיר
אך כל התופעות חולפות מעצמן,
לאחר תקופת הסתגלות לתכשיר.
כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק.
כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק.
תאריך אחרון לשימוש - עד עולם.
תאריך אחרון לשיווק - סוף העולם.
כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק.
כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק
Kiss All Time
Paroles, musique et interprétation
EVE Alberstein
Un remède
Pour les affections respiratoires,
Et digestives
Prendre ce traitement
Un baiser toutes les heures
Toutes les deux heures un câlin
Possible de laisser
A portée des enfants
Prendre entre les repas
A table aussi
Un baiser toutes les heures
Toutes les deux heures un câlin
Ne pas garder
à l'abri
Ni au sec ou au frais
S'obtient sans ordonnance
Tout juste demander
Un baiser toutes les heures
Toutes les deux heures un câlin
Un baiser toutes les heures,
Toutes les deux heures un câlin.
Vous serez toujours en éveil
La consommation prolongée
Causerait un attachement
Un baiser toutes les heures
Toutes les deux heures un câlin
Pas de danger, point n'est besoin
De courir aux urgences
Un baiser toutes les heures
Toutes les deux heures un câlin
Les effets secondaires
Perte de sommeil
Ou vertiges sont rares
Ces phénomènes
Sont éphémères
Et disparaitront
Avec le temps
Un baiser toutes les heures,
Toutes les deux heures un câlin
|