נר ראשון, חג חנוכה שמח

סופגניות נאכל גם לרוב...

הן נקראות סופגניות, משום שכמו הספינג' הן ספוגות שמן. אבל כאשר מכינים אותן כהלכה אין בהן שמץ של שמן.  להלן המתכון :

מרכיבים לבצק  :

1 קג' קמח לבן

6 כפות סוכר

6 כפות שמן קנולה

2 וניל

2 ביצים

2 כפות שמרים יבשים

1/3 כף מלח

1 ועוד חצי כוס מים, הכמות לפי הצורך

קליפת לימון מגורדת

4 כפות ברנדי או קוניאק

ההכנה :

מערבבים את הקמח עם כל המרכיבים ויוצקים חלק מן המים, לשים ומוסיפים מים לפי הצורך. מוסיפים את המלח בנפרד, על מנת שלא יבוא במגע ישיר עם השמרים. לשים עד שמתקבל בצק גמיש ולא נדבק לאצבעות או לדפנות המערבל. מניחים על לוח עץ ומכסים. לשים עוד פעם ומכסים. צורים צורות עגולות מכסים ומניחים לטפוח. יודעים את זמן הטיגון לפי בחינת משקל כדור הבצק. אם הנו קליל ולח ביד, אז הגיע זמן הטיגון. 

מצרכים לטיגון :

 שמן קנולה לטיגון

1 גזר מגורד

 הטיגון :

מחממים שמן, בחום בינוני. בדיקות החום : מניחים פיסת בצק בתוכו.

שוברים את הגזר לשניים ומניחים את החלק הקטן בתוך השמן. תפקיד הגזר הוא למשוך אליו את בועות השמן החם ולהרחיקן מן הסופגנייה. הברנדי הנו הגנה נוספת למניעת ספיגת שמן בתוך הסופגנייה.

 ברגע שהיא צפה השמן חם דיו. מטגנים כדור אחד  על צדו האחד ומכסים לשמירת רמת האנרגיה. מסובבים אותו, ומכסים. הכסוי יוצר גם פס לבן באמצע הסופגנייה.

ברגע שהסופגנייה מוכנה, מחלקים אותה לשניים וטועמים ועומדים על מידת הבישול. שמן חם מדי יוצר סופגנייה בצקית, שמן שמתקרר גורם לספיגת שמן בתוך הבצק. על כן, יש לשמור על טמפרטורה נכונה וטעימת הכדור הראשון מכוון אותנו לבחירת מידת החום.

בזמן הטיגון שלא ישעמם אוכלים את חלקו השני של הגזר שנותר ללא טיגון.

הגשה :

מי שרוצה מחדיר ריבה לתוך הסופגניות. רצוי. אפשר לפזר סוכר דק עליהן.

לסופגנייה 400 קלוריות לפחות, אז לא להגזים. אבל לא כל יום חנוכה, אז תהינו. לא לשכוח אחרי כן לרכב על האופניים או לרוץ. הקשישים שלנו ילכו ברגל. (להם מותרת סופגנייה אחת לכל היותר).

בתאבון וחג שמח.  

ממני אליכם, איילה בוכניק

Le dernier kabbaliste de Lisbonne

  Enquête historique

« Le temps n'est qu'un sceau qui authentifie être et non-être. Et en tant que sceau,  il est de pure convention. Le passé,  présent et avenir ne sont que les vers d'une même poésie, qu’il s’agit de reconduire jusqu’à  son origine divine ».

L'auteur
     
Richard Zimler est né à New York en 1956. Après avoir étudié à l'université de Duke puis à Stanford, il devient journaliste dans la région de San Francisco. En 1990, il quitte les États-Unis pour Porto, au Portugal, où il enseigne dans une école de journalisme, puis à l'université. Ses romans sont apparus dans la liste des best-sellers de douze pays différents, et ont été récompensés de nombreuses fois, notamment par le prix Hérodote du meilleur roman historique pour Le dernier kabbaliste de Lisbonne (2005), paru au Cherche Midi ainsi que Les sortilèges de Minuit (2006). Le gardien de l'aube a paru en 2008.

Zimler arrive à Constantinople en 1990 afin d’étudier la poésie séfarade. Son hôte l’avocat Abraham Vital  met à sa disposition une maison dans le quartier juif qui appartenait naguère à un menuisier. Ce dernier reconnaissant et sans héritiers lègue sa demeure à l’avocat qui l’a si bien représenté dans le temps. Au cours des travaux effectués dans la dite maison sont découverts des parchemins antiques qui datent de l’Inquisition à Lisbonne. Ces manuscrits écrits par Bérékhia Zarko en Judéo-Portugais et en lettres hébraïques, sont remaniés par Richard Zimler et deviennent un roman passionnant, terrifiant  et un témoignage historique important.   

Le livre

Le dernier kabbaliste de Lisbonne

407 pages texte intégral

Traduit de l’anglais (américain) par Erika Abrams

Paru au Cherche Midi en 2005
Editions Pocket 2008

ISBN978-2-286-16339-2

Dans ce suspense érudit, qui connaît un triomphe international, Richard Zimler tisse une toile machiavélique à travers les aléas de l'histoire et les secrets des textes religieux. « Le Dernier Kabbaliste de Lisbonne » s'ouvre en avril 1506. En pleine Inquisition, les membres de la communauté juive de Lisbonne sont contraints à se convertir au catholicisme, ceux qui résistent sont exterminés. La terreur est partout. Au cœur des massacres, on retrouve dans une salle de prière clandestine les corps nus d'Abraham Zarko, le grand kabbaliste de Lisbonne, et d'une jeune inconnue. Ils ont eu la gorge tranchée, suivant les rites du chohet, boucher qui respecte la tradition cacher.

S'ensuit une passionnante enquête menée par Bérékhia, le neveu de Zarko. Celle-ci le conduit au sein d'un mystérieux groupe de mystiques auquel appartenait son oncle, le cercle des moissonneurs. Le grand kabbaliste avait-il mis au jour un complot ? Et si les clés de l'énigme résidaient dans la précieuse Haggadah, livre saint sur lequel travaillait Zarko au moment de sa mort, et qui a disparu.

Critiques :

Dans la lignée de Iain Pears et d'Arturo Pérez-Reverte. Richard Zimler assemble avec une habilité confondante les pièces de ce puzzle policier, construit autour d'un fait historique et religieux terrifiant.  A.W. - Tribune Juive

« Je défie quiconque de lâcher ce livre avant la fin ».  Nicholas Shakespeare

« J'ai adoré  Le Dernier Kabbaliste de Lisbonne ».  John Le Carré