בפרשה יש הרבה מה ללמוד אם נדייק היטב. כתיב, ותשחת הארץ לפני האלוהים ותמלא הארץ חמס. פירש רש''י חמס זה עוון הגזל ולא נחתם גזר דינם אלא על הגזל ע''כ. אלא שבזוהר כתוב למה הענישם רק במבול, בשביל שהם חטאו ברותחין, לכך הענישם ברותחים מדה כנגד מדה ע''כ. וזה סותר לדברי רש''י שכתב שהם חטאו בגזל! ברם, לדור המבול היו הרבה עוונות יותר חמורים מהגזל, ולא נענשו רק על עוון הגזל. שאמרו חכמינו זכרונם לברכה, שהגזל גרם למחלוקת. וכיון שהוסרה האחדות היה כוח למידת הדין לקטרג ונענשו.

אלא שעדיין יש לשאול, למה אם כן החלשים שלא נגעו בגזל אלא להיפך נגזלו שגם הם נענשו? ויש להשיב שרש''י דקדק בלשונו וכתב, לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל ע''כ. אם כן, מה שאמר הפסוק ויאמר ה' לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס דהיינו גזל, לא מסיבת עוון הגזל לבד נענשו. אלא שהיו להם עוד הרבה עוונות חמורים כמו שכתבנו ורק בעוון הגזל שסבב להם מחלוקת, החליט וחתם ה' להענישם על כל עוונותיהם. ולפיכך גם החלשים נענשו על שאר עוונותיהם.

ואילולא המחלוקת, לא היו נענשים והיה ה' עוד מאריך אפו. כמו שמצינו באחאב מלך ישראל, שהיה מלך הכי רשע שקם אי פעם לישראל. והרבה בעוונות ולקח אשה גויה ושמה איזבל, שהיתה הורגת נביאי ה' והיה לה ארבע מאות נביאי אשרה שהיו ניזונים על שולחנה. וזה בזמן הרעב הגדול שהיה לישראל שנמשך 3 שנים, עד שהחליט אחאב המלך בכבודו ובעצמו הוא ועובדיה הנביא {שהיה נביא אמת וצדיק גדול עד שיצאה בת קול ואמרה ועובדיה היה ירא את ה' מאוד}, לחפש אוכל לבהמותיו. כל כך עוונותיהם גדולים, וכשהיו יוצאים למלחמה היו מנצחים. ולא עוד אלא שלא היה מת להם אפילו חייל אחד. וזה חוץ הטבע! שאפילו דוד המלך שהיה צדיק גדול, אף על פי שהיה מנצח במלחמה, מכל מקום היה מפסיד חיילים שהיו מתים במערכה. אבל לאחאב אין אפילו מת אחד. וזה בזכות האחדות שהיתה ביניהם, שהיו שומרים עצמם מלדבר לשון הרע למרות היותם עובדי עבודה זרה. אבל כשאחאב נתן עיניו בכרם נבות ורצה לספחו לשדותיו ולא רצה נבות למוכרו, מה עשתה איזבל? שכרה עידי שקר שהעידו עליו שקלל ה' ומלך, ודנוהו במיתה ונהרג. אז בשמים נידון אחאב למיתה, מדה כנגד מדה. שבאותו שמן בא ארם למלחמה על ישראל, וכנהוג גם באותה מלחמה לא מת אף חייל ישראלי, כיון שהיו באחדות. ורק אחאב שסבב מחלוקת שהרג את נבות, מת. ולא עוד, אלא שהוא ואשתו איזבל היו למאכל כלבים. וזה בשביל עוון המחלוקת.

וכמו שראינו שבית המקדש הראשון שעמד 410 שנים, אף על פי שנחרב בשביל שהיו לישראל, שלשה עוונות חמורים שעליהם נאמר יהרג ואל יעבר. מכל מקום אחר שבעים שנה נבנה בית שני ועמד 420 שנים ונחרב בעוון שנאת חינם ועד היום קרוב ל-2000 שנים עוד לא נבנה, להודיע שעוון המחלוקת חמור אפילו יותר מאותם שלשוה עבירות.    

וכמה אנשים חושבים, שפירוש שנאת חינם היינו ששונא חברו על לא דבר. אבל אם חברו עשה לו משהו רע, יכול לשנאתו ואין זה נקרא שנאת חינם. וזה טעות מרה! שפירוש שנאת חינם, היינו ששונא חברו וחברו אינו עושה עבירות בפרהסיא, אף על פי שעשה לו משהו רע, זה נקרא שנאת חינם!!! שהיחיד שמצוה לשנאותו, הוא מי שעושה עבירות בפרהסיה. וראיה לזה, שכבר כתבנו שבית המקדש נחרב בעוון שנאת חינם. משמע ששנאת חינם נפוץ ברוב העם לפחות, אם לא נאמר בכולו. ובסברא נותנת, שאי אפשר לומר שכל העם שונאים את חבריהם ככה על לא דבר, אלא ששונאים חבריהם כיון שעשו להם משהן רע. ועל זה נענשו עונש קשה ואכזר, שעד היום קרוב ל-2000 שנים עדיין לא נבנה בית המקדש.

לך ותראה בהרמב''ם, שכתב שמי ששוטם חברו בשביל שעשה לו משהו רע, זה דרך הרשעים. ודרך צדיקים ללכת אליו ולומר לו למה עשה לו רעה? אולי הוא טועה, וזה רק רכילות בעלמא. ואפילו אם הוא צודק וחברו עשה לו רעה, כשרואה חברו שרעהו אינו שוטמו ומבקש הסבר, יתבייש ממעשיו ויבקש ממנו סליחה. ובזה ממעטים הרבה מחלוקות!!! וכן כתוב בשולחן ערוך שמי שחטא לחברו אין יום הכפורים, מכפר עד שיפייסנו. ומכל מקום המוחל לא יהיה אכזרי מלמחול. ולפי זה הדרך, צריך כל אדם לפתור בעיותיו עם חברו בלי מחלוקת. ואם לא הגיעו לידי הסכם וחברו מתעקש, ישלח לו אנשים מכובדים שהוא מתבייש מהם, לפתור הבעיות. ואפילו אם לא רצה לבא לידי הסכם, יש רב העיר ילך אליו ויגיד לו שפלוני עשה לו כמה בעיות והרב יסתדר אתו. ובזה ינצל ממחלוקת וממצבים לא נעימים. ואל יאמר אדם מה יועיל לי הרב אולי חברי לא ישמע בקולו, תשובה לזה אם אנחנו נסכים תמיד שעל כל סכסוך נלך לרב, במקום ללכת לבית משפט של נוכרים, אז אותו חבר יתבייש אם לא ישמע בקול הרב ועל כורחו שיבא לידי הסכם.                            ויהי רצון שיהא השלום בנינו שבזכותו נגאל גאולה שלמה במהרה אמן!!!    

בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} בתחילת הפרשה הפסוק אומר נח איש צדיק תמים היה ,,בדורותיו" ולא אמר בדורו זאת אומרת גם הדורות שהיו לפניו וחיו אתו והא היו חיים אתו אביו של למך וסבו מתושלח שהקב"ה לא רצה להביא המבול בזמנם שלא יראו בניהם ימותו ויצטערו עליהם דהיינו שהיו צדיקים גדולים. ב} הפסוק אומר הקב"ה אמר לנח קץ כל בשר בא לפני ולא אמר יבא זאת אומרת שהעון אינו נסבל עוד יותר ומביא המבול ואח"ך חיכה עוד מאה ועשרים שנים.

וכדי לתרץ נקדים מה דגרסינן בגמרא יפתח בדורו כמשה בדורו. יש לשאול והא באותו זמן היה פינחס שהיה כמלאך וצדיק גדול אבל התשובה היא שיפתח דומה למשה בדבר אחד שמשה רבינו הסתכן הרבה בשביל ישראל גם יפתח נלחם עם בני עמון בשביל אנשי גלעד אפילו שהיו גיבורים ממנו. ואם כן כשאמר הפסוק בדורותיו לא פירושו שלא היו עוד צדיקים ממנו אלא הוא תמים לדורותיו שעשה להם טובה שדחה המבול למאה ועשרים שנים שהיה טורח בבנין התיבה וגם למך ומתושלח עשה אתם טובה שלא ראו בניהם ימותו ויצטערו עליהם ולכן בשבילם נקרא תמים ולא עשה אתם רק טובה שידוע כשיסורין באים על הצדיקים דוחים הפרענות וכולם יודעים שהצדיק בן אדם טוב ולא עושה רעה וכשרואים אותו ביסורין מתעוררים לחזור בתשובה. וכמו שכתב הרש"י למה לא הציל הקב"ה את נח בדרך אחרת בלי טורח לבנות התיבה ותירץ כדי שיראו ויחזרו בתשובה. וזהו דכתיב קץ כל בשר בא לפני אפילו שהיה צריך להביא המבול מיד אבל אמר לו הקב"ה לך תטרח בבנין התיבה עד שיפטרו למך ומתושלח. לזה כתיב את האלהים התהלך נח אלהים היא מדת הדין דהיינו מרוב טירחת נח היה רוצה שהמבול יבוא מיד כמו מידת הדין וזהו שאמר לו הקב"ה בשבעה ימי אבלות של מתושלח כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה דהיינו לא נשאר צדיק עכשיו רק אתה ולכן מביא המבול.

רבותי! הדברים שנדבר עכשיו כבר דברנו עליהם פעמיים לפני כן אלא שבמועד ראינו איך הרב (שליט"א) ז"ל (הכוונה על הרב הראשי של תוניסיה הרב צבי חיים מצ'אר ז"ל) היה ביסורין מרוב עוונותינו וכולם עצובים ומקוים לו רפואה שלמה ורוצים לעזור לו כפי ויותר מיכלתם. הגמ' אומרת הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים דהיינו שלא ישב האדם תחת שמש תמוז ויאמר שלא יחלה וכו' שהכל מאתו יתברך אבל כל החולאים מאתו יתברך לעורר אותנו לחזור בתשובה ולזה מי שבאמת רוצה לעזור לרב להבריא יחזור בתשובה שהרב הוא צדיק ולא מגיע לו כל היסורין האלה. ואל יאמר אדם ולא צריך לתקן כל הדברים בפעם אחד אלא כל פעם יתקן דבר עד שיהיה שלם ומלבד שהוא יהיה צדיק אלא עוזר לרב שהקב"ה ישלח לו רפואה שלמה ויחיש לגאולנו ויבוא משיח צדקנו אמן!

פרשת נח

מסופר בפרשה שהיו בני דורו של נח רעים וחטאים לה' מאוד והקש ששבר את גב הגמל עד שהחליט ה' יתברך להביא עליהם את המבול הוא עוון הגזל שהיה נפוץ הרבה ביניהם.

כשהיה נח בן 500 שנה הוליד שלושה בנים הבכור שם ואחריו חם והצעיר יפת ואמרו חכמינו זכרונם לברכה הסיבה שנח הוליד בן 500 שנה ולא כשאר בני דורו שהיו יולדים בשנות המאה בשביל שבאותו זמן לא היה נענש בן אדם על חטאיו אלא אם כן עבר את גיל המאה ואם נח הוליד כשאר בני דורו אולי בניו לא יהיו צדיקים אלא רשעים כשאר בני דורו שהכול בידי שמים חוץ מיראת שמים ויתחייבו מיתה ויצטער על זה נח ולכך עכב ה' יתברך את נח מלהוליד כדי שבזמן המבול יהיה שם בן מאה שנה בדיוק ואז עדיין נחשב לצדיק ולא יחשבו לו עוונותיו שעבר כשהיה צעיר כמו שכתבנו.

ויאמר ה' לנח שבני דורו הם רשעים והחליט להביא עליהם כליה ויצו אותו לעשות תיבה כדי שיכנס בה הוא ואשתו ובניו ונשי בניו וינצלו מן המבול העתיד לבא והתיבה אורכה 150 מטר ורוחבה 25 מטר וגובהה 15 מטר וכגודל גובהה כן קוצר רוחבה ורוצה לומר שמלמטה היא רחבה הרבה והולך רוחבה ומתקצר עד שמגיע ל50 ס''מ. יש בה שלושה קומות קומה הראשונה מקום האדם והמאכל והקומה השנייה לבעלי חיים והקומה השלישית לזבל והצואה.

עשיית התיבה נמשך מאה ועשרים שנה שכך רצה ה' יתברך להתעכב בה כדי שישאלו אותו אנשי דורו למה הוא עושה התיבה וישיב להם שעושה אותה בשביל שה' יתברך החליט להביא מבול על הארץ בגלל עוונותיהם ויחזרו בתשובה ואחר שגמר התיבה מתו מתושלח ולמך שהם סבו ואביו של נח שהיו צדיקים שלא רצה ה' יתברך להביא מבול בימיהם שלא יצטערו על יוצאי חלציהם שימותו במבול ואחר שבעה ימי האבלות אמר ה' לנח שיכנס לתיבה הוא ומשפחתו ומכל הבעלי חיים הטהורים יקח שבעה שבעה זכר ונקבה ומבעלי החיים שאינם טהורים שניים שניים זכר ונקבה והיה בעל חי שקוראים לו ראם והיה גדול מאוד ואינו יכול כלל להיכנס לתיבה קשר אותו נח לתיבה והיה הולך אחריהם גם עוג שהיה מבני הענקים לא מת שהיה ארוך מאוד ולא היו צריכים לתיבה אלא בשביל המאכל שכל המאכל שהיה בעולם נתקלקל במים. ומספרים חכמינו זכרונם על גודל הראם שפעם דוד המלך היה רועה את צאנו ופגש בראם שהיה ישן וחשב אותו דוד שהוא הר ועלה עליו וכשהתעורר הראם משנתו וקם הרגיש דוד בגודל הסכנה ויתפלל לה' יתברך להצילו ולעזור לו לרדת אז זמן ה' יתברך אריה וכשהראם השתחוה לו ירד ממנו דוד וניצל.

ב17 מר חשון התחיל המבול ויבקעו מעינות תהום ויצאו משם מים חמים מאוד גם מן השמים ירד מטר ונמשך המבול ארבעים יום וימותו כל בני אדם וכל החיים אשר על פני האדמה וישאר אך נח ואשר אתו בתיבה וב28 כסליו נעצר הגשם ויסכרו מעינות תהום. וגובה המים היו יותר מן ההרים ב7.5 מטר והתיבה הייתה מהלכת על פני המים והייתה משוקעת במים 5.5 מטר. וישארו כך המים 150 יום ובראש חודש סיון היו הלוך וחסור עד שביום 17 סיון חסרו 2 מטר ותנח התיבה על הרי אררט וביום 10 אב חסרו עוד 5.5 מטר ויראו ראשי ההרים הגבוהים.

ואחרי 40 יום שהוא 20 אלול פתח נח את חלון התיבה וישלח את העורב לראות את מצב המים אבל העורב חשד בנח שרצה לגזול ממנו את אשתו והיה מסתובב בתיבה ולא רצה ללכת עד שיבשו המים שלא היה מתעייף. אז שלח נח את היונה ולא מצאה מנוח לכף רגלה וחזרה אליו ואחרי שבעת ימים שלח אותה שוב ותחזור אליו בערב ובפיה עלה זית אז הכיר נח שקלו המים ואחרי עוד שבעה ימים שלח אותה ולא יספה שוב אליו עוד וידע נח שחרבו המים מעל פני האדמה וביום ראש השנה הסיר נח את מכסה התיבה וביום 27 חשון יבשה הארץ.

ויאמר ה' לנח צא אתה ואנשי ביתך וכל אשר בתיבה ויקריב נח קרבן לה' יתברך להודות לו על שהצילו ויברך ה' את נח ואת בניו להפרות ולרבות ויתיר להם לאכול את הבהמות והחיות שבזמן אדם הראשון עד נח לא היה מותר לאכול רק את הצמחים ויאמר ה' אל נח שלא יביא עוד מבול על כל העולם ואם יחטאו בני האדם ויתחייבו כליה יוציא הב' יתברך הקשת בענן ואז ידעו בני אדם שאילולא נשבע ה' שלא יביא מבול לעולם אז היה בא ועל ידי זה יחזרו בתשובה שלמה לפניו וירחם עליהם.

ויטע נח כרם ויעש ממנו יין וישת וישכר ויתגל בתוך אהלה וירא אותו בנו חם ויאמר בלבו אדם הראשון היו לו שני בנים ורבו על חלוקת העולם עד שמת הבל ועכשיו אבינו יש לו כבר שלושה ורוצה להוליד הרביעי מיד עקר אותו וכשראו שם ויפת כך מיד כסו את אביהם וכשהקיץ נח וידע מה עולל לו בנו חם קלל אותו שבנו הרביעי כנען יהיה עבד לשם וליפת במקום בנו הרביעי שרצה להוליד.

ויפרו וירבו בני נח עד שרבו בני אדם בעולם ויחשבו בני האדם לעשות מגדל לעלות לשמים מהם שאמרו להילחם חס ושלום בה' יתברך ומהם אמרו לסתום מעיינות השמים שלא ירד עוד גשם ויגביהו מאוד את המגדל עד שהיה לוקח להם כמה ימים לעלות אז בלל ה' יתברך את שפתם שהיו מדברים בתחילה בעברית ועכשיו כל אחד מדבר בלשון אחר וכשאומר אחד לחבירו להביא לו מלט יורד חבירו ומביא אבן כיון שלא הבין את שפתו ועולה לחבירו שממתין לו כבר כמה ימים וכשמצא חבירו שהביא לו משהו אחר כועס עליו ומכהו גם חבירו לא טומן ידו בצלחת ומשיב לו כגמולו ואז עוזבים את בניית המגדל וכן קרא לכל שאר הבונים. ומה היה סוף המגדל? סתר ה' יתברך את שלישו ושלישו נבלע בעולם ושליש האחרון עדיין קיים ועכשיו הוא בארץ בבל והוא אחד משבעה נפלאות שיש בעולם.

עשרה דורות מנח עד אברהם היו רשעים ועובדי עבודה זרה עד שנולד אברהם אבינו. כשהיה אברהם בן שלש שנים היה חושב ושואל בדעתו מי ברא את העולם? בתחילה חשב שהשמש בראה את העולם אבל כששקעה התאכזב חשב אולי הירח והכוכבים הם שבראו את העולם אבל גם הם נחלו לו אכזבה בבקר כשנעלמו וכשלא מצא תשובה נגלה אליו ה' יתברך בכבודו ובעצמו ויאמר לו אני בראתי את העולם מאז לא עבד אברהם אלא לה' לבדו ולא עוד אלא היה מחזיר בני אדם בתשובה.

תרח אביו היה כומר לעבודה זרה וגם היה מוכר לבני אדם פסלים בא אליו אברהם ויאמר לו מי ברא את העולם? הכניסו אביו לחדר שהיה מלא פסלים ויאמר לו אלו בראו את העולם הלך לאמו ויאמר לה בשלי תבשילים להקריבם לפסלים ותעש אמו כדבריו ויקח את התבשילים ויכנס בהם לחדר הפסילים והיה עמו גם גרזן וישבר בו את כל הפסלים וישם את הגרזן ביד הפסל הגדול.

וכשראה אביו את הפסלים שבורים כעס מאוד ויאמר לו מה עוללת השיבו אברהם לא עשיתי כלום רק נתתי לפניהם המאכל פתאום רבו הפסלים ביניהם כל אחד אומר אני אוכל ראשון כעס עליהם הפסל הגדול שלא כבדו אותו ולקח את הגרזן וישבר את כולם ויאמר לו אביו מה אתה מתלוצץ האם יכולים הם בכלל לנוע?! השיבו אברהם הלא בעצמך הודית שאין להם בכלל כוח לנוע ואיך אתה עובד אותם ואמר שהם בראו את העולם?! נסתתמו טענות אביו ויוליכו אל נמרוד המלך ולא פחד ממנו אברהם ויחזור ויאמר לו אם אתה לא מאמין שהפסלים זזים למה אתה מאמין שהם בראו את העולם? אמר לו נמרוד אמת ויציב שהם לא בראו את העולם אלא אני בכבודי ובעצמי שבראתי את העולם אמר לו אברהם אם באמת אתה שבראת את העולם צווה אם כן על השמש לזרוח ממערב ולשקע ממזרח? ויאמר נמרוד לאנשיו בן אדם זה מסוכן הוא רוצה להטיל דופי באמונתינו מיד גזר עליו מיתה להישרף חיים ויסיק נמרוד כבשן שבעה ימים ושבעה לילות ויכניסו בה את אברהם וכל ההמון ששמע על זה באו בהמוניהם וקרה לאברהם נס שלא הרגיש בכלל אף בחום ונעשה הכבשן כגן והיה אברהם מטייל בו.

ולתרח היו שלושה בנים והם אברהם נחור הרן ולהרן היו שני בנות והם יסכה שהיא שרה אשת אברהם ומלכה אשת נחור ובן ושמו לוט. וכשזרקו את אברהם בכבשן חשב הרן אם אברהם ינצל אני אהיה אתו ואאמין באמונתו ואם חס ושלום לא ינצל אברהם לא אאמין באמונתו ואשאר לעבוד את הפסלים וכשניצל אברהם חשבו שרי נמרוד שמא בני תרח לא שולטת בהם האש אז הביאו את הרן ויאמרו לו עם מי אתה? ויאמר להם אני עם אברהם מיד תפסו אותו וישליכו אותו לכבשן וכיון שלא היה צדיק כאברהם ולא הייתה לו זכות להינצל נשרף אז ידעו ההמון שה' יתברך אוהב את אברהם והצילו בשביל שהיה עובדו באמת. אחר זה יצאו תרח ואברהם ושרה ולוט מאור כשדים וילכו לחרן וישבו שם וכשהגיע תרח לגיל 205 שנים מת בחרן אבל אברהם היה גר בארץ ישראל כבר מלפני ששים שנה.

ויש לשאול כמה שאלות:

פירש רש''י בתחילת הפרשה את הפסוק ''צדיק היה בדורותיו'' יש דורשים אותו לשבח ויש דורשים אותו לגנאי יש דורשים אותו לשבח ואומרים אילו היה בדור צדיקים היה צדיק עוד יותר ויש דורשים אותו לגנאי אילו היה בדור אברהם לא היה נחשב לכלום מגודל צדקות אברהם אבינו. 

א} למה הדורשים לשבח אמרו אילו היה בדור ''צדיקים'' ואילו הדורשים לגנאי אמרו אילו היה בדור ''אברהם'' היה לשניהם לומר או ''צדיקים'' או ''אברהם'' ולמה השינוי?

ב} לפי הדורשים לשבח מתיישב היטב דברי הפסוק ''את האלוהים התהלך נח'' שידוע שמילת אלוהים היא מדת הדין ולכן נח תמיד היה במידת הדין עם עצמו שאפילו בספק עברה היה מעניש את עצמו. אבל להדורשים אותו לגנאי אינו מתיישב מילת ''האלוהים'' והיה לו לפסוק לומר את ה'?

ידוע שה' יתברך גומל חסדים לכל נברא ולפי זה אם עשה בן אדם רעה ונתחייב עליה כליה רואה ה' יתברך אם בגלל עונשו יצטערו גם צדיקים אז מאריך אפו ואינו מעניש אותו עד שימותו אותם צדיקים כמו שספרנו שה' יתברך לא הביא המבול אלא לאחר שמתו מתושלח ולמך שלא יראו במיתת יוצאי חלציהם ויצטערו ולפי זה יש לפרש הפסוק ''פוקד עוון אבות על בנים על שלישים ועל רביעים'' ושאלו חכמינו זכרונם לברכה והא אמר הפסוק ''איש בחטאו יומתו'' פירוש שלא יענש אחד בחטא חבירו ותירצו שזה דוקא אם השני הוא צדיק אז ראינו נענש בחטא השני אבל אם הוא רשע כראשון גם הוא נענש. אבל עדיין יש לשאול והלא הוא נענש בגלל עוונותיו ולמה יענש עוד בגלל עוון חבירו? אבל תשובה ברורה לפי מה שכתבנו כשה' יתברך רוצה לענוש את האב רואה אם בניו מצטערים בגלל עונש אביהם והם צדיקים לא מעניש אותו וממתין לו עד לאחר פטירתו ואם בניו רשעים מעניש אותו אף על פי שמגיע להם מזה צער.

ומכאן תשובה לשאלה שלפעמים כשהמלך רשע מעניש אותו ה' יתברך על ידי שמשחית לו ארץ מארצותיו וכדומה ויש לשאול למה משחית רק אותה ארץ ולא ארץ אחרת שגם היא שייכת לו ולפי מה שכתבנו הכל ברור משום שגלוי וידוע לפני בורא עולם שאנשי אותה העיר גם הם רשעים ולפיכך מעניש את שניהם על ידי שמשחית אותה עיר אבל לא משחית שאר הארצות שאנשיהם צדיקים.

ולפי כל דברינו יתיישבו שאלותינו משום שנח לא התהלך במידת הרחמים כשידע מה עולל לו בנו חם אלא קלל את בנו הרביעי שהוא כנען שיהיה עבד לאחיו ואף כל פי שכנען הוא קטן והוא רכוש אביו מכל מקום נתקיימה הגזרה לאחר שגדל והיה ברשות עצמו ולא עוד אלא אף זרעו אחריו נתקלל גם כן ולפיכך יש שדרשו אותו לגנאי שאילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב למאומה פירוש מבחינת גמילות חסדים ולא מבחינת שיש בו עוון חס ושלום ולפיכך שינה מלשון קודמו שאמר ''צדיקים'' והדגיש ואמר ''אברהם'' שהוא רמז לגמילות חסדים ולהכנסת אורחים.

וצריכים ללמוד מזה גודל חסדיו של ה' יתברך שמשפיע עלינו ונותן לנו כל צורכינו ברוח ולא בצמצום בכבוד ולא בבזוי שידוע ששכר מצוות בהאי עלמא ליכא פירוש שבעולם הזה לא נותנים שכר המצוות ואם כן במה אנחנו חיים וקיימים ומתפרנסים יום ויום אלא הכל מחסדי ה' יתברך. נכון שצריך האדם לחיות כדי לקיים המצוות שאם אינו חי במה יכול לקיים המצוות? אבל אינו צריך לחיות ברוח ובכבוד ויכול לחיות בצמצום ובבזוי ומה גרם לה' יתברך לחיות אותנו בכבוד וברוח? אלא הכל מגודל חסדיו ומאהבתו את עמו ישראל הואיל עליהם את רוב טובו מאוצר מתנת חינם שאוכלים מטוב המאכלים ושותים ממיטב המשקה ולא עוד אלא אפילו חוטאים מאריך אפו עלינו ולפעמים מאריך עוד יותר שלא יצטערו הקרובים שהם צדיקים.

וצריך לחשוב מה אנחנו גומלים בשביל זה לה' יתברך? נכון שאנחנו עושים מצוות אבל לא עושים אותם בשלימות ובכוונה אלא מצות אנשים מלומדה ויש שעושים אותם מתוך טורח וכמשא כבד ואומרים מתי גומרים זאת המצוה להיפטר ממנה וכהנה וכהנה רבות. משל בזמן התפילה בבית הכנסת האם מקפידים לשמור על קדושת המקום שלא לדבר ולהתלוצץ?! האם מקפידים שלא להפסיק בתפילה במקום שאסור לפסוק בהם?! האם מתפללים במניין או ביחיד?! ובכלל האם הולכים לבית הכנסת בשביל להתפלל או הולכים בשביל שכך התרגלנו?!

לגבי יום השבת האם אנחנו שומרים על כבודה כראוי ללמוד ולהתפלל ולקיים סעודות שבת כראוי או סתם מבלים ומטיילים ברובע במקום ללמוד או לומדים כמה פרקי תהילים ואומרים כבר למדנו. ולגבי תפילת שחרית הולכים לבית הכנסת באמצע קריאת ספר תורה אם לא נגיד בבמוסף ולפחות בסוף תפילת שחרית וכדומה וכן לגבי סעודות שבת אוכלים אחר חצות או בלי פת או מוותרים על סעודה שלישית וכדומה. והשאלה העיקרית האם אנחנו עושים המצוות כדי לעשות נחת רוח ליוצרינו או סתם עושים אותם להראות ולהשתיק את המצפון ולומר לו תראה אנחנו מקיימים את המצוות כל אחד יכול לתרץ כמה וכמה תשובות למה בא באמצע קריאת ספר תורה או למה לא אכל פת בסעודות שבת וגם למה לא למד וכדומה ששערי ודחוקי תשובה לא ננעלו אבל יקח רגע למחשה ויחשוב האם הוא חושב על המצוות ומשתדל לקיים אותם כמו שמשתדל וחושב ה' יתברך לעזור לו בכל החיים?!!! אם יחשוב את זה בטח שהוא עצמו יסתור כל התשובות ששכנעו אותו עד כה ומיד ילך לקיים מצוות ה' יתברך בשלימות וכראוי.

ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו ויגבר אותנו על יצרנו הרע לעשות את מצוותיו בלב שלם ובנפש חפיצה ויחיש לגאולינו מגלות המר הזה במהרה בימינו אמן!!!

ספור בדחותי מתנות לאביונים                                                                                                                                 לקרוא עד הסוף וליהנות........
משפחת זוטא הסבה סביב השולחן כדי לפתוח בסעודת הפורים....
שעות רבות ישבה גברת זוטא והתייסרה, האם ניתן לצאת ידי חובת הסעודה בשאריות חלה, מרגרינה ושביבי בצל?! כי מלבדם היה הבית ריק, המקרר שמם והארונות כמו שדה חרוש...
בחנות המכולת מיאנו להמשיך ולמכור להם באשראי, והילדים צועקים "אוכל!!!!!!".
היה זה זלמן רוטשטיין שכבר בעשר בבוקר הביא מזור לעיניה הבוכיות של גברת זוטא, הוא הגיע עם משלוח מנות גדול שהציל את כבודה בעיני הילדים.........
כך זכו בני הבית לשבת סביב שולחן ערוך כיד המלך וכיד דמיונו הטובה של זלמן רוטשטיין ואשתו חדווה ייבדלו לחיים ארוכים...
גברת זוטא העמיסה על השולחן נתחי טונה ברוטב עגבניות, שלוש חבילות קרקרים עם שומשום, קפה נמס מגורען של עלית, עיגולי מרמלדה בהכשר הבד"ץ, בקבוק ליקר בננות, שוקולד למריחה וצלופן אדום ומרשרש, תאווה לעיניים, הכל מהסלסלה של המשלוח מנות, וכי יש לכם סעודה טובה מזו?!
בני המשפחה המאושרים תלשו פיסות חלה גדולות וטבלו בזהירות בטונה, כמו שאמא שלהם חזרה ולימדה אותם: "הטונה נועדה רק לטעם לא ממש לאוכל, אז בבקשה, הרבה חלה עם טיפ טיפה רוטב".... הזהירה והוסיפה עוד מים לקופסת השימורים, "כך תהיו בסוף שבעים והטונה לא תתבזבז"....
עוד הם יושבים וסועדים את ליבם ממעדני השולחן, נשמעה דפיקה נמרצת על הדלת, זו הייתה פסיה מקומה חמש........
"פורים שמח!" צהלה ושמחה נכנסה פנימה, "הבאתי לכם מתנות לאביונים" פתחה ארנק תפוח ושפכה בקול רעש גדול המון מטבעות על השולחן........
"תודה, יש לנו מכל טוב" ניסתה גברת זוטא להתווכח בעוד היא מוצצת סוכריית מרמלדה, "באמת לא צריך", הסמיקה קלות....
אבל פסיה הסתה אותה בתקיפות: "מה את מדברת? זו החובה שלנו, מצות היום. כל השבוע אנחנו מחכים לזה"...
פסיה פסעה לכיוון הדלת, כשמהמדרגות נשמע קולו של איצ'ה בעלה: "פסיה! אל תשכחי לומר לשם מצווה! אחרת לא נצא ידי חובה לפי כמה דעות".... פסיה שבה אל השולחן, אספה את המטבעות אחת לאחת, וידאה שאף אחד מהילדים לא נטל חלילה מטבע בלי רשות, הכניסה לארנק, הרימה אותו בשתי ידיים, עצמה עיניים ובכוונה עמוקה מתוך הלב התפללה: "לשם מצוות מתנות לאביונים".... אחר כך שפכה בקול רעש גדול את מלאי המטבעות כשפניה קורנות מאושר.........
גברת זוטא רצתה להוציא את הילדים מהחדר, או לפחות לכסות להם את העיניים, אבל פסיה אמרה לה שהם לא מפריעים בכלל, ולהיפך, היא מאוד מאושרת שזכתה לקיים מצווה כ"כ גדולה ועוד לעיני הילדים, כי אי אפשר בכלל להשוות, הסבירה לכולם, בין המתנות לאביונים שהיא נותנת להם עכשיו, לבין מתן בסתר שהיא נותנת להם כל השנה........
כשנפל אחרון המצלצלים מארנקה של פסיה על השולחן הרעוע של משפחת זוטא, עזבה השכנה את הבית ובני המשפחה נשמו לרווחה...
לא הספיקו לנשום עמוקות, ושוב דפיקה על הדלת, הפעם עמדה פסיה עם שמונת ילדיה, נמרצת כבתחילה, "וכי בשביל מי אנחנו עמלים?!" שאלה רטורית כשהיא מקיפה את השולחן עם כל יוצאי חלציה, "אם לא כדי לחנכם למצוות!" אספה שוב את המטבעות, והסבירה לילדים את גודל המצווה של מתנות לאביונים, ואשריה ואשרי אבא שזכו לאביונים כל כך כשרים כמו משפחת זוטא הדרים בתוך הבניין בלי צורך להתרוצץ ולחפש אביונים בגמחי"ם..... היא אספה את המטבעות, הכניסה לארנק, וכשכל הילדים מביטים בסקרנות, שפכה בקול רעש גדול את הכל על השולחן, כך זכתה לחנך את ילדיה למצוות וגם את ילדי משפחת זוטא.....
גברת זוטא הפסיקה לאכול כי התיאבון נסתם לה, בשמחה הייתה מוותרת על ארבעים ושבעה השקלים ושישים אגורות טבין ותקילין, שהיו מפוזרים על השולחן, אלא שהיא צריכה סודר למנדי הקטן וכדי שיהיה לו חם עד סוף החורף היא מוכנה לספוג מעט ביזיונות....
הילדים עוד ליקקו את השוקולד למריחה, כששוב נשמעה דפיקה על הדלת, הפעם היה זה איצ'ה, בעלה של פסיה מקומה חמש...
"אני רק רוצה להעיר הערה קטנה," אמר בחיוך, "אצלנו מקפידים שבכסף של המתנות לאביונים קונים אך ורק אוכל לסעודת הפורים, אז אני מבקש שבכסף שלנו תקנו רק אוכל נפש." אמר ועזב את הבית......
גברת זוטא התבלבלה, אוכל נפש כבר יש להם לסעודה די והותר, אבל סוודר היא צריכה, דחוף......
בכל זאת, פחדה לשנות ממנהגו של השכן מקומה חמש, אז החליטה, לפנק קצת את ילדיה ולקנות גלידה בטעם שוקו וניל לקינוח......
טרם הספיקה לצאת לחנות, והשכן ר' איצ'ה שוב עמד בפתח... "עוד נקודה אחת אני רוצה להדגיש, כדי לצאת ידי חובת כל הדעות, אני רוצה שתקנו בכסף שלי אוכל נפש, אבל ממש אוכל נפש, ולא נניח מותרות כמו גבינה צהובה וממתקים, שאפשר לחיות בלעדיהם, רק דברים בריאים ולא יקרים"....
עכשיו נגוז חלומה של גברת זוטא להפתיע את ילדיה בגלידה, אוכל נפש הוא ביקש, כדי לצאת ידי חובת כל הדעות, אבל אוכל נפש היא לא צריכה, סוודר היא צריכה למנדי הקטן שקופא מקור.... האם מותר לה מבחינת הדין להשתמש בכסף שנועד רק לאוכל נפש בסיסי כדי לקנות סוודר למנדי? האם לא יחשב זאת גנבה ורמאות ואי אמון ופתח לסכסוכי שכנים בעתיד?...
כשליבה נוקף אותה, שלחה את בעלה לשאול שאלת רב......
הרב קיבל את פני מר זוטא בכבוד רב, ולמרות העובדה שהיה מעט שתוי ולא ידע להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי, זכר היטב את הזמנים שהיה הוא עצמו עני ואביון לפני שזכה במשרת הרבנות......
"בכסף שקיבלתם," פסק, "תקנו סוודר לילד שלא יצטנן, וכדי לצאת ידי חובת ר' איצ'ה המחמיר, תאכלו מימנו חתיכה לכבוד סעודת פורים".....
ובזכות אותם מחמירים, לובשים עד היום ילדים עניים סוודרים עם חורים........
בדיחה למה אני                                                                                                                                                 המורה:דני תעיר את הילד שלידך
דני:למה שאני יעיר אותו אם את זאת שהרדמת אותו?

בדיחה

בפרשת השבוע פרשת בראשית אחר שלמדנו איך נברא העולם ואיך ה' יתברך ברא את האדם מסופר איך אדם הראשון וחוה היו בגן עדן וציוה אותם ה' יתברך לבל יאכלו מעץ הדעת אבל הנחש הפציר בחוה עד שאכלה מעץ הדעת ונתנה גם לאדם הראשון כדי לאכול וכשבא ה' לדון את האדם למה אכל מעץ הדעת ועבר על הציווי השיב האדם ואמר חוה נתנה לי ואוכל שאל ה' יתברך את חוה והשיבה לו הנחש הפציר בי עד שאכלתי אז ה' יתברך לא שאל את הנחש להגן על עצמו רק קלל אותו לאלתר. ושאל רש''י זכרונו לברכה למה ה' יתברך לא נתן הזדמנות לנחש כדי להגן על עצמו ובאמת היה יכול להגן על עצמו וישיב דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעין? פירוש ה' שהוא בבחינת רב ציוה אותם שלא לאכול מעץ הדעת והנחש שהוא בבחינת תלמיד ציוה אותם לאכול ואם כן משורת הדין אין לנחש עונש שהפציר בהם משום שבודאי יודעים שאין לשמוע בדברי הנחש שהוא התלמיד ולעזוב דברי הרב שהוא ה' יתברך? ותירץ רש''י בשביל שהנחש הוא בבחינת מסית ומדיח ומי שמסית ומדיח כדי לחטא אין לו הזדמנות כדי להגן על עצמו ולכך ה' לא המתין לנחש כדי להגן על עצמו רק קלל אותו לאלתר.  אבל עדיין יש לשאול והלא גם חוה הסיתה את אברהם כדי לאכול מעץ הדעת והיא גם כן בבחינת מסית ומדיח ולמה נתן לה ה' הזדמנות כדי להגן על עצמה? ויש לתרץ משום שאדם וחוה שניהם בני אדם ותמיד ביחד מטבע הדברים שיחטאו ביחד אבל הנחש שהוא חיה מה לו ולהם ומה אכפת לו מהם ובכלל מי נתן לו רשות לספר עמהם? לפיכך לא נתן לו ה' הזדמנות להצטדק ולהגן על עצמו.

דומה לדבר זה אנחנו רואים מדי יום שיש אנשים כשנכנסים לבית הכנסת מכוונים מקום ישיבתם כדי לדבר עם המתפללים אצלם וזה יותר חמור אם היו בתחילה מתפללים אצל אחרים וטעו ודברו בשעת התפילה משום כשמכוונים בתחילה מקום ישיבתם דומים למעשה נחש בדיוק שמכוונים מקומם ומפצירים ביושבים אצלם כדי לדבר ולא די לו שחטא שדבר בשעת התפילה אלא שגם החטיא את חברו שגם הוא ידבר.  ולהיפך מי שרואה  את חברו שמדבר בבית הכנסת ובפרט בשעת התפילה שישתיק אותו ואם לא יכול להשתיקו יחליף מקומו רחוק ממנו ורמז לזה שנאמר בקהלת ''אם ישך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון'' פירוש אם ינשך הרשע ונענש בלא לחש פירוש שלא נתנו לו הזדמנות להשיב ולהגן על עצמו אפילו בלחש בשביל שאין יתרון לבעל הלשון פירוש שאין הזדמנות למי שמדבר בבית הכנסת ובפרט בשעת התפילה וכדומה להגן על עצמו וסיים הפסוק ''דברי פי חכם חן ושפתות כסילים תבלענו'' פירוש החכם מילותיו שקולות שאינו מדבר רק ההכרח ובמקום הראוי אבל הכסיל שפתותיו תבלענו פירוש שאינו מבחין מה ואיפה מדבר ועל זה גורם איסור שדבר דברים אסורים או בבית הכנסת ובפרט בשעת התפילה וכדומה.   ובפרט שיש אנשים כשמוכיחים אותם במקום לשתוק ולקבל התוכחת להיפך מתחצפים ואומרים וכי אנחנו יושבים בבית שלך כדי להשתיק אותנו? והם טועים אף על פי שאנחנו אין לנו זכות להשתיק מי שהוא מדבר היינו אם הוא מדבר בחוץ או בבית קפה וכדומה אבל בבית הכנסת שכל ישראל יש להם הזכות כדי להתפלל שם שזה מקום התפילה יש לנו הזכות להשתיקו שלא באנו לבית הכנסת כדי לשמוע כבודו מה מדבר ומה אומר אלא  באנו כדי לשמוע התפילה וקריאת ספר תורה מפי החזן וגם כדי להתפלל בכוונה ובשביל זה צריך שקט ואם היה בן אדם זה מתחצף ביום ראש השנה שהוא יום הדין ומשפט ובפרט ביום הכפורים שאז ההזדמנות כדי לחזור בתשובה על עוונותיו שחטא במשך השנה והוא מתחצף ואומר תחליף מקומך הבית הכנסת רחבה מים וממשיך לדבר אם היה יודע מה קורה עכשיו בשמים בגלל שהוא מדבר לא די לו שישתוק אלא שיקרע את לבו מרוב צער על העוון שהוא עושה ולהיפך אם אומרים לו הנה 50 דינאר ותשתוק בשעת התפילה אז יכול לשתוק לא בזמן התפילה בלבד אלא אפילו עד שלושה ימים.   אחי היקרים לכו לשיעורי תורה ותלמדו ותבינו כמה חמור עוון המדבר בבית הכנסת ואחר כך תראו מה שכתבנו אם זה אמת.

כאן יש קצת שאלות: א} מה איכפת לנו מה שיאמרו אומות העולם ואם נתחשב לדבריהם צריכים להחליף עוד הרבה דברים בתורה ח"ו. ב} איך נתיישבה קושית רבי יצחק ואם בשביל אומות העולם יתחיל מהחודש הזה לכם ובסוף יכתוב בראשית? ג} מה היא קושית רבי יצחק והא האדם מתחיל לספר בדרך הקורות האם יספר על יציאת מצרים לפני שיספר איך הגענו למצרים או גזירת בין הביתרים? ד} למה נגמור התורה בסוכות ולא למשל בפסח?

וי"ל דידוע מה שאמרו חז"ל שהקב"ה כתב התורה ואח"ך הסתכל בתורה וברא העולם זאת שהתורה היא מפת העולם. ובזה שאלת רבי יצחק היה לכתוב המפה שהוא נכתב תחילה ואח"ך יספר איך התאים למפה. וידוע מה שאמרו חז"ל שהקב"ה נתן מצוות וכשלא קיימו אותם לקח אותם מהם, לא כדי שינצלו מהעונש אלא כדי שלא יתן להם שכר עליהם ולעתיד לבא יבואו אומות העולם ויאמרו שגם אנחנו רוצים שכר יאמר להם השי"ת אתם לא קיימתם תורה יאמרו הנה נקיים אותה עכשיו יאמר להם הנה יש מצוה קלה תקיימו אותה והיא הסוכה. ילכו לבנות כל אחד סוכה ואז הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה אז יהרסו הסוכה ויצאו ולא ימצאו עוד מה לבקש. וזה מה שתירץ רבי יצחק שהאומות העולם יאמרו שאנחנו שודדים שקיבלנו התורה כדי לקחת ארץ שבעת האומות ואם הייתם טובים הייתם מלמדים אותם תורה ואנחנו נשיב להם שהקב"ה התחיל בגויים תחילה ונתן להם שבעה מצוות שכתובים בסדר בראשית ולא יכלו לקיים אותם. ומתחילת פרשת בראשית מצות פריה ורביה שכל אחד אומר יוליד אחד או שתים שלא יכולים לגדל הרבה ילדים ולא קיימו אותה ואיך יכולים לקיים כל התורה. וזה מה שסיים רבי יצחק שבתחילה נתן אותה לאשר ישר בעיניו דהיינו למי שהיה טוב אצלו יתברך בתחילה נתן אותה להם וכשמצאם שלא היו טובים ולא קיימו שבעה מצוות לקחה מהם ונתן אותה לנו ולכן אנחנו גומרים אותה אחרי סוכה שנזכור שהאומות העולם גם סוכה לא יכלו לקיים אותה ואנחנו מקיימים כל התורה ושמחים בזה.

וכל זה להבין שאל יחשוב אדם שהוא יש לו הכל ולא חסר כלום ויעשה מה שהוא רוצה והמצוה שמוצאת חן בעיניו יקיים אותה ואם לאו לא יקיים אותה וכו' למשל ילך לבה"כ להתפלל ובמקום להתפלל רוב הזמן מבלה אותו בדברים בטלים ויאמר שהוא התפלל, קביעות עתים לתורה יאמר שהוא לא צריך או יבוא לשיעור ובמקום ללמוד מתחיל לדבר ולהתלוצץ. והאדם צריך להיות נזהר מזה שהקב"ה שברא העולם ויעשה בה מה שהוא רוצה ואם אנחנו רוצים שנחיה בשלום ובשלום צריכים לקיים חוקי התורה והמצוות ויבוא משיח צדקנו בעגלא ובזמן קריב אמן.

שאלו חכמינו זכרונם לברכה למה אמר הפסוק ''בראשית'' היה לו לכתוב ברא אלוהים שמים וארץ וכו' והשיבו על זה כמה תשובות ואנחנו בדרכנו נשיב על זה השאלה ונקדים עוד שאלה כתוב ברש''י שאל רבי יצחק למה התחילה התורה בבריאת העולם היה לה להתחיל בהחודש הזה לכם שהיא המצוה הראשונה שנצטוו בה בני ישראל? והשיב שלא יאמרו אומות העולם שבני ישראל גזלנים שגזלו ארץ ישראל שהייתה של שבעה עממים ולכן התחילה התורה בבריאת העולם להגיד שהכול שייך לה' יתברך ומרצונו נטלה משבעת עממים ונתנה לבני ישראל ויש לשאול שאם היינו מקפידים כדי לסתום טענות אומות העולם אם כן צריך ה ' יתברך ליתן טעם על כל המצוות כדי לשכנע את אומות העולם באמיתותם?

ונקדים עוד שאלה שיש מחלוקת בגמרא יש מי שאומר שהעולם נברא בתשרי ויש מי שאומר שנברא בניסן וידוע שניסן הוא ראש השנה למלכי ישראל שאם מלך ישב באדר כשיגיע ניסן נחשב לו כאילו כבר ישב שנה ומלכי אומות העולם נחשב להם מתשרי שאם ישב באלול כשיגיע תשרי נחשב לו כבר שנה בשלמא לחכם שסובר שהעולם נברא בניסן ניחא שלפי זה מונים למלכי ישראל אבל לחכם שהעולם נברא בתשרי למה אם כן מונים למלכי ישראל מניסן אפילו שניסן הוא חודש יקר לעם ישראל שנקרא ראש חודשים מכל מקום חשבון השנה אינו נתחיל אלא מתשרי ומה הרמז שמונים למלכי ישראל מניסן?

ידוע מאמר רבותינו זכרונם לברכה שתלמיד חכם צריך שתהיה בו שמינית שבשמינית גאוה כדי שאם יראה מישהו עושה עוונות לא ירגיש את עצמו נחות דרגה להוכיחו אלא יוכיחנו. וגם בפסח צריך שיתגאה קצת האדם שירגיש על ידי זה ערך החירות ויציאת מצרים ולפי זה מתחיל חשבון המלכים מחודש ניסן שהמלך צריך שיהיה קצת גאה כדי למשול על העם ולכן נאה ויאה שיהיה מונים לו מחדש ניסן שיש בו פסח אבל מלכי אומות העולם שבלאו הכי מנופחים מגאוה אינם צריכים לחודש ניסן אלא מונים להם מחודש תשרי.