והנה יש לשאול כמה שאלות.

א}למה יצחק היה אוהב את עשו ורצה לברכו, למרות שהיה רואה שיעקב הוא צדיק כמו שכתבנו?

ב}למה רבקה לא העירה לו כן, ואז לא היתה צריכה לתחבולות שעשתה, כדי שיעקב יתברך ולא עשו?

ג}למה יצחק רצה לברך דוקא את עשו, ולא בירכם שניהם?

ד}למה חזר ובירך את יעקב כששלחו לחרן, והלא כבר ספר לו עשו שיעקב רמה אותו וגזל ממנו הברכה והבכורה?

ה}האם יצחק הוא היה עני, עד שהיה אוהב את עשו, בשביל שהיה מביא לו מה לאכול?! והלא ספרנו, שיצחק היה עשיר גדול?

ו}ועוד צדיק כיצחק, יחניף לעשו כדי שיביא לו מה לאכול?!.

ברם בגמרא כתוב, שרבי ישמעאל ורבי שמעון בר יוחאי נחלקו. רבי ישמעאל סובר, שצריך אדם ללמוד תורה וגם לעבוד, כדי שיוכל לחיות .ולעומת זה סובר רבי שמעון בר יוחאי, שאין צריך לעבוד, רק צריך תמיד ללמוד תורה, ויבטח בה' יתברך שלא יעזבנו ויתן לו מה לאכול. והיה רבי שמעון בר יוחאי, נאה דורש ונאה מקיים. שהיה כל ימיו לומד תורה, ולא היה עובד כלל, והיה בוטח בה' שיפרנסנו. אבל להלכה, נפסק כרבי ישמעאל. משום שרבים עשו כרבי שמעון בר יוחאי, ולא עלתה בידם. {פירוש, שלא מצאו מה לאכול. שבימי קדם היו גם הבעלי בתים עניים, ולא היתה להם היכולת לפרנס הרבנים. לא כמו זמנינו, שחיים ברוחה ומחזיקים ידי לומדי תורה. שאז התלמידים אינם צריכים לעבוד כלל, רק יתמידו יומם ולילה על התורה ועל העבודה}. וכן היה סובר יצחק להלכה, שצריך לעבוד וגם ללמוד. שאי אפשר לתורה, להתקיים בלי מלאכה. כמאמרם זכרונם לברכה, כל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה. אבל רבקה שחיתה באוירה של רשעים, סוברת שעדיף לנהוג כרבי שמעון בר יוחאי, כדי שלא להתערב עם הרשעים וללמוד ממעשיהם. ולפיכך יצחק כשראה שעשו אינו מצליח בתורה, אמר עדיף שיצא לעבודה ויעבוד, וגם יפרנס אחיו יעקב, שהוא תמיד על התורה ועל העבודה. דומיא ליששכר וזבולון, שהיה יששכר על התורה ועל העבודה, וזבולון היה יוצא לעבודה והיה מפרנסו. ולפיכך רבקה אינה יכולה לומר ליצחק, שהיא אוהבת את יעקב בשביל שלומד תורה כל היום. בשביל שיצחק סובר, שצריך גם לעבוד. אם כן הוא אוהב את עשו, כיון שמפרנס גם את אחיו יעקב. ולפיכך חשב יצחק, שהברכה שייכת לעשו, וממילא יהנה ממנה גם יעקב, כיון שעשו מפרנסו. ולא היה יודע שעשו רשע וצבוע, שהיה שואל לאביו איך מעשרים את המלח. ובאמת המלח, אין מעשרים אותו כלל! אבל יצחק היה חושב, שבנו עשו חסיד גדול, שמחמיר על עצמו ורוצה לעשר גם המלח. ולא היה מרגיש ברמאותו, לפיכך היה אוהב אותו. אבל רבקה שידעה את האמת, שעשו הוא רשע ועובד רק בשביל עצמו כדי לבלות בהם, ולא כדי לפרנס אחיו, מצאה עצמה במצר. הנה עוד קצת ויברך יצחק את עשו הרשע, וישאר יעקב הצדיק בלי כלום. ואי אפשר לו עוד להמשיך בעבודת ה' כיון שאין לו פרנסה. ואין זמן להתווכח עם יצחק, ולהוכיח לו שעשו הוא רשע וצבוע. לכך עשתה בחכמה כמו שספרנו, וזכה יעקב בברכות. ואחר כך הוכיחה ליצחק, שעשו רק צבוע ומראה טלפיים כחזיר. ובפרט כששמע שעשו מספר, שיעקב גם גזל ממנו הבכורה. שאז הבין שעשו רק צבוע ורוצה הברכות כדי להתעשר, ולבלות בעולם הזה ולא להחזיק ידי יעקב בלימוד תורה, שאם הוא צדיק, לא יוותר על הבכורה, שהיא חשובה לקיום המצוות. שהעבודה בבית המקדש, בתחילה היתה מיועדת לבכורים. ורק כשחטאו במעשה העגל, הפסידו הבכורים זכותם, ונתנה העבודה לשבט לוי. ולכך חזר ובירך יצחק את יעקב, כששלח אותו לחרן.

ומכאן מוסר לכמה בני אדם, שהם מתנדבים למוסדות התורה והגמילות חסדים, אבל הולכים בלילה לבתי מלון לבלות שם. שבזה מראה על עצמו, שאין הוא ירא שמים כראוי, ונותן הצדקה רק כדי שישבחוהו חבריו שהוא בעל הצדקות, או כדי שלא להתבייש אם אינו נותן צדקה ויבזו אותו שהוא קמצן. ולא בשביל, שהוא רוצה בתורה ומצוות. שאם הוא רוצה בהם, לא היה הולך לבתי מלון. שבזה מבזה מצות הצדקה שעשה. וגם שכרו לא יותן לו מן השמים בעין יפה, בשביל שאין המצוה נעשתה בשלמות. אלא צריך להלחם ביצר הרע בכל הכח, אף על פי שפעמים נכשל, יתגבר כארי ולא יתייאש. ולא ילך לאותם מקומות טומאה, אלא להיפך ילך לבתי מדרשות ללמוד תורה, שבזה יכול להתגבר על יצרו. כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה, אם פגע בך מנוול זה {יצר הרע}, משכהו לבית המדרש. ועוד אמרו, שה' יתברך אומר, בראתי יצר הרע בראתי לו תורת תבלין. ואז ה' יתברך יעזרהו, כדי שינצל ממנו. ובזה תהיה מצותו שלימה לימוד התורה עם צדקה. ושכרו יותן לו מן השמים, בעין יפה. אשריו ואשרי חלקו! ועל אנשים כמוהו נאמר, על שלושה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים.

ויהי רצון שה' יתברך יחזירנו בתשובה שלמה לפניו ויחיש לגאולינו במהרה בימינו אמן!!!

בתחילת הפרשה יש שתי שאלות: א} בזמן ההריון של רבקה כשהיו יעקב ועשו מתרוצצים בקרבה אמרה אם כן למה זה אנכי היה לה לומר למה לי בנים ב} כשענאה שם ברוח הקודש אמר לה שני גויים בבטנך ושני לאמים ממעייך יפרדו הדבורים כפולים ? חז"ל תירצו בזה הרבה תירוצים.

ויש לפרש לפי מה שכתוב בזוהר הקדוש כשהקב"ה היה בורא העולם היה רואה בתורה ויוצר. וכמו שהתורה יש בה 365 מצות לא תעשה ו248 מצוות עשה גם האדם יש בו 365 גידים ו248 אברים. ואף העולם ככה. והאדם נברא כדי לקיים המצוות האלו לתקן בהם הנשמה שלו ולתקן בהם העולם. כמו שאמרו חז"ל שהקב"ה קודם שברא העולם התנה אם ישראל שאם לא יקבלו התורה העולם חוזרת לתוהו ובוהו. ואם יחסר אחד מן מצוות עשה או לא תעשה הנשמה שלו והעולם יהיו חסרים. וזהו למה חוזר בגלגול. הרש"י ז"ל פירש על הפסוק ויתרוצצו הבנים בקרבה כשהיתה עוברת על פתחי תורה יעקב היה רוצה לצאת וכשהיתה עוברת על פתחי עבודה זרה עשו היה רוצה לצאת. רבקה אמרה אם לא יקיים מצות לא יהיה לך אלהים אחרים ר"ל רוצה לעבוד עבודה זרה "למה זה אנכי" למה רוצה לקיים מצות אנכי ד' אלהיך ורוצה לצאת בפתחי תורה אינו עושה כלום תמיד יהיה חסר. ולפי זה הלכה לשם ואמר לה שהקב"ה אמר לך שני גויים בבטנך וכל אחד מהם רוצה לצאת במקום שרוצה בו. ואם תאמרי מה אעשה בשני שהרי הוא רשע שני גויים בבטנך, אף הרשע יש בו דבר טוב, כמו שכתב הרש"י גיים כתיב אלו אנטונינוס ורבי שהיו צדיקים גדולים ומעונגים הרבה, ר"ל שאף עשו עתיד לצאת ממנו אנטונינוס וכיוצא בו הרבה שהם מן זרע עשו וצדיקים גדולים מאד. כמו אונקלוס ושמעיה ואבטליון ורבי מאיר בעל נס ורבי עקיבא וכו'. והשני שהוא יעקב ושני לאומים ממעיך יצאו הרש"י ז"ל פירש אין לאום אלא מלכות. העולם הזה היא מלך של שאר כוכבים אחרים שהיא יש בה החיים, והאדם הוא המלך על כל מה שיש בעולם. וזהו מה שאמר לה שני מלכים דבוקים ביחד וצריכים זה לזה, אבל מפורדים בפעולות שלהם. לאום מלכות אחד מלאום יאמץ מושך כח מאחר שהעמדת העולם הוא מישראל שקבלו התורה. ורב יעבוד צעיר שהעולם היא גדולה בשטח שלה ונבראת קודם האדם. יעבד צעיר זהו יעקב שאין יכולים לחיות אלא בו שאם יקיים המצוות העולם עומדת בשלום ואם לא יהיה בה פורענות. והיא תעבוד אותו ותתן לו המחיה והוא יתן לה החיים מן התורה. ויש פירוש אחר ורב יעבד צעיר שרוב המצוות הם מצוות לא תעשה יעבוד מצוות עשה שהם המיעוט אתי עשה ודחי לא תעשה.

מה אנו לומדים מזה? האדם לא בא לעולם כדי להרויח כסף ולאכול ולהתענג וכדי להראות את עצמו אפי' שאינו יכול לחיות אלא בהם. האדם נברא כדי לקיים המצוות. והמשילו לאחד שבנו הצליח בתיכון ושלח אותו למדינה לגמור לימודו ולהיות רופא. אחר שבע שנים חזר הבן. התחיל להראות לאביו אלבום תמונות. הוא מצולם עם מאיכל זאכזון {משורר} ועאדל אימאם {שחקן} ופילי ומאראדונה ורונאלדו וזידאן {שחקני כדור רגל} ושאר האנשים המפורסמים. ויאמר לאביו שחביריו נתקנאו מהתמונות האלה. אמר לו אביו טוב מאד, אבל לא זה ששלחתי אותך עליו שבע שנים ואני שולח לך הכסף. אני שלחיך כדי שתביא התעודה שאתה רופא. אם הבאת עמהם התעודה טוב מאד, צריך לך לעשות התענוג שלך, אבל אם במקום למודך אתה עסקת באלו אני מעניש אותך עונש גדול שהתעסקת בשטות הזה. אף אנו האדם כשהולך לעולם הבא יאמרו לו מה הבאת עמך יאמר להם רכשתי 100 מליאר ויש לי 10000 עבדים וכל האנשים מכבדים אותי ואוהבים אותי. יאמרו לו העיקר ה365 מצוות לא תעשה ו248 מצוות עשה קיימת אותם או לא. אם קיימת אשריך ומגיע לך ואם לא עתיד לך ענש גדול ושאבדת הנשמה שלך והעולם עמך. ושהתעסקת בשטות. וזהו כוונת רש"י ז"ל כשכתב אנטונינוס ורבי שהיו צדיקים ומעונגים הרבה אשריהם ומגיע להם וזהו מה שאמרו חז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. ר"ל עד שיגמרו הנשמות שבגוף האדם. המצוות הם שיניחו הנשמה שלמה ומסודרת. ומי שאינו מקיים המצוות חוץ ממה שמאבד עצמו אלא גם מאבד האנשים עמו. ומעכב המשיח. יהי רצון שהקב"ה יעזרנו לקיים מצותיו ויבוא משיח צדקנו במהרה בימינו אמן סלה.

פרשת תולדות

אחר שספרה לנו התורה סיפור אברהם אבינו מתחיל ספור יצחק אבינו התחתן בן ארבעים שנה עם רבקה ורבקה הייתה עקרה כעשרים שנה ויתפללו שניהם לה' יתברך וישמע ה' בקול יצחק שאינו דומה צדיק בן צדיק לצדיק בן רשע ולכך תפילתו יצחק נתקבלה יותר מרבקה ותהר רבקה בשני תאומים ויתרוצצו הבנים בקרבה שאם עוברת במקום תורה יעקב רוצה לצאת ללמוד תורה ואם עוברת במקום עבודה זרה עשו רוצה לצאת ללכת שם ותלך לישיבת שם ועבר לשאול ויאמרו אליה שהיא הרה בשני תאומים ותמיד אחד מתגבר על השני ובסוף הצעיר ינצח והגדול יהיה לו עבד ובזמן לידתם היה יצחק בן ששים שנה.

ויצא עשו הראשון ואחריו יעקב אוחז בעקבו שרוצה הוא לצאת הראשון ולהיות בכור ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם לומד תורה באוהלים וכשהגיעו לגיל 15 שנה הלך עשו להילחם עם נמרוד שהיה אויב זקנו אברהם ונמרוד יש לו חליפת אדם הראשון שעשה לו ה' יתברך כמו שספרנו בפרשת בראשית והיה לובשה כשהיה נלחם והיה תמיד מנצח את אויביו וכשבא אליו עשו להילחם עמו לבש את החליפה כרגיל אמר לו עשו מה הראיה שאתה לובש החליפה לנצח אותי? אם באמת גבור אתה ובטוח בעצמך שאתה נוצח אותי בא והילחם בלי החליפה וכשראה נמרוד שהוא ילד קטן חשב שבקלות ינצחו הסיר את החליפה להילחם עמו אבל עשו מיד לבש את החליפה ונלחם עמו והרגו וכשראו חיילי נמרוד שמפקדם מת רצו להרוג את עשו ברח עשו לבית אביו.

ובאותו יום מת אברהם ויעקב בשל תבשיל עדשים לתתו לאביו שהוא מאכל אבלים שהעדשים הם עגולים לרמז שגלגל הוא החוזר בעולם ואף אחד לא ינצל מן המיתה ויבא עשו עייף ויגע ורעב ויאמר אל יעקב תן לי לאכול מזה ויאמר יעקב לו אתן לך לאכול עד שתמכור לי את הבכורה ויסכים עשו וישבע לו ויתן לו יעקב לאכול.

ויש לשאול איך יעקב ניצל את חולשת עשו לקחת ממנו את הבכורה והלא אסור לנצל?

ידוע שכהן שהרג את הנפש אפילו בשגגה פסול לעבודת הקרבנות והבכורה בימי קדם היא במקום הכהונה ויעקב יודע שאם יאמר לעשו עזב את הבכורה בשביל שהרגת את נמרוד לא יסכים עשו ולכך הוציאה ממנו בחכמה.

אחר זה מסופר שבא רעב בארץ ישראל וילך יצחק לגרר והיה חושב גם לרדת למצרים וירא אליו ה' יתברך ויאמר לו שלא ירד למצרים שיצחק הוא עולה תמימה שנתקרב על גבי המזבח והוא קדוש ונאה ויאה לשבת בארץ הקודש ולא יכול לרדת לארץ העמים שהיא טמאה ויאמר יצחק על רבקה שהיא אחותו כמו שאמר אביו בשעתו על שרה ואבימלך אחר עסק שרה {עיין פרשת וירא} היה שוקל מעשיו וחקר לדעת אם באמת יצחק הוא בעלה או אחיה ולבסוף ידע שיצחק שקר והוא בעלה ולא אחותו ויקרא לו ויאמר לו מה עשית? שהגדת שהיא אחותך!!!

וישב יצחק בגרר ויזרע והניבה שדהו מאה שערים ונהיה לעשיר גדול וה' יתברך תמיד בעזרו ויחפור בארות ורבו עמו רועי גרר ואמרו שהבאר שלהם ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה ויבא אליו אבימלך ויעש עמו שלום ואחר כך ישב בבאר שבע.

כשהגיע עשו לגיל ארבעים נשא שתי נשים והיו עובדות ומקטירו לעבודה זרה ומעשן הקטורת נהיה יצחק סגי נהור ויש מרבותינו אומרים שיצחק נהיה סגי נהור בשביל כשהעלה אותו אברהם אבינו על המזבח נפתח השמים והיו המלאכים רואים ובוכים ונפלו דמעותיהם על עיניו וניזוק כשזקן ויש אומרים כדי שיבא יעקב ויקח הברכות ולא ירגיש יצחק.

כשהגיע יצחק לגיל 123 קרא לעשו ויאמר לו שיצוד ויעשה לו שני מטעמים ויברך אותו קודם שימות שהאדם על הרוב יחיה כשנים שחיו אבותיו חמש שנים פחות או יותר ושרה חיה 127 ואם כן יצחק נכנס לתוך חמש שנים שחייתה אמו וישמע עשו לקול אביו ויחשוב בלבו אם מצאתי משהו לצוד טוב ואם לאו אביא מן הגזל והלך לצוד והצליח לצוד חיה אבל אביו אמר שני מטעמים שאותו יום היה ערב פסח ואחד קרבן פסח והשני קרבן חגיגה שאבותינו קיימו את כל התורה כולה אפילו עירובי תבשילים והלך עשו לצוד השני בא מלאך והתיר את הראשון וברח כדי לעכבו ויבא יעקב ויזכה בברכות וכשמצא עשו שהראשון ברח קשר את השני והלך עוד פעם לצוד וגם בפעם הזאת בא מלאך והתיר את החיה הקשורה וכן על זה הדרך כמה פעמים. ורבקה שמעה מה אמר יצחק לעשו והייתה יודעת שעשו רשע ויצחק צריך לחברך את יעקב ותקרא ליעקב ותגד לו מה אמר אביו לעשו ותצווהו להביא שני גדיי עזים ותעשה אותם מטעמים ויברך אותו במקום עשו ויאמר לה יעקב אחי איש שעיר ואנוכי איש חלק ואם ירגיש אבי יקלל ולא יברך ותאמר לו שיודעת בנבואה שהוא יקח את הברכות ולא עשו ושמע בקולי וילך יעקב ויביא שני גדיי עזים מצאן אביו ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שלא לקח יעקב מגזל אלא שבכתובה של רבקה כתוב שיכולה לקחת כל יום שני גדיי עזים להתפרנס מהם ותבשל אותם רבקה ועורותיהם קשרה אותם בידי יעקב שיהיה בעל שער ותלביש אותו בגדי עשו שלקח מנמרוד כמו שספרנו בתחילת הפרשה שהיו איתה שעשו לא הייתה לו אמונה עם נשיו ולכך החביא אותם אצל אמו וילבש אותם יעקב ויכנס אצל אביו.

כשנכנס נכנסה עמו ריח גן עדן וישמח יצחק וישאל אותו מי אתה? ויאמר לו אנוכי. {אבל} עשו בכוריך ויאמר לו אביו איך מהרת לבא ויאמר לו יעקב ה' עזר אותי חשד יצחק שזה יעקב שעשו אין שם ה' שגור על פיו ויאמר לו גשה ואמושך אם אתה עשו או יעקב ויגש יעקב וימושהו ויאמר הקול קול יעקב והידיים ידי עשו ויברך אותו ושאלו חכמינו זכרונם לברכה למה לא עשה חקירה כיון שקולו קול יעקב והשיבו שעשו הסכים עם אביו כשיבא אליו יחקה את קול יעקב כדי שאם יבא יעקב לקחת הברכות בודאי שהוא יחקה את קול עשו ולכך הסכימו שעשו יחקה את קול יעקב וכיון שיצחק מצא את הקול קול יעקב וגם יש לו שער אם כן זה הקול שהסכימו עליו וחשב שזה עשו ויאכל יצחק את התבשילים ויברך אותו.

ויהי אך יצוא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו ועשו נכנס עם המטעמים ויאמר לאביו קום אכול מהמטעמים כדי שתברך אותי ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד שראה שמתחתיו גיהנם ויאמר לו מי אתה? ויאמר אנוכי עשו ויאמר לו מי הביא לי את המטעמים שאכלתי וטעמתי בהם כל טעם שארצה כמו המן כשראה עשו את הצלחת הכירה ויאמר לאביו שיעקב רמה אותו פעמיים באותה צלחת נתן לו נזיד עדשים ולקח ממנו את הבכורה כמו שספרנו בתחילת הפרשה ועכשיו רמה אותו ובאותה צלחת נתן לאביו ולקח את הברכות ויאמר לאביו ברכני גם אני אבי ויאמר לו אביו מה אברך אותך כל הברכות נתתי לו ונתתיו לאדון עליך וכל מה שקנה עבד קנה רבו ויבכה עשו ויאמר לאביו ברך אותי ויאמר לו אביו הארץ אשר תשב בה תתן לך את טובה ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד וכאשר בני יעקב יעברו על מצוות התורה תשתחרר מעולו.

ויכעס עשו על הברכות שלקח יעקב ויאמר בלבו כשימות אביו יהרג את יעקב ורבקה ידעה בנבואה את מחשבת עשו ותאמר ליעקב הנה עשו אחיך מחכה לך להורגיך ועתה קום לך אל לבן אחי עד שינוח עשו מכעסו ותאמר ליצחק הנה בנות כנען לא מוצאות חן בעיני ולא רוצה שיעקב יתחתן עמהם ורוצה שיתחתן עם בנות לבן אחי ויקרא יצחק אל יעקב ויאמר לו לך אל לבן וקח מבנותיו אשה ויוסף ויברך אותו כשראה עשו שאביו אינו רוצה את בנות כנען לקח עוד אשה והיא מחלת בת ישמעאל אחי יצחק אביו.

ויש לשאול כמה שאלות:

א} כתיב ''ויבז עשו את הבכורה'' ויש לשאול מה בא הפסוק ללמדינו והלא יודעים שעשו הוא איש רשע ולא יצטער כלל על אובדן הבכורה ועבודת הקרבנות?

ב} למה עשו רצה לברך רק את עשו נכון שעשו היה צבוע ומראה את עצמו שהוא צדיק לפחות יברך יצחק את שניהם?

ג} כשראה עשו שיעקב לקח את הברכה אמר שרמה אותו שתי פעמים לקח את הבכורה וגם הברכה ויש לשאול מה הזכירו בבכורה והלא הוא עצמו לא היה רוצה אותה כמו שכתבנו?

ד} כשבקש עשו מאביו לברך אותו השיב יצחק ''הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים ודגן ותירוש סמכתיו'' ויש לשאול מה אכפת לו עשו אם סמך יצחק את יעקב בדגן ותירוש?

אמרו חכמינו זכרונם לברכה שיצחק אבינו רצה שיעקב ועשו יהיו כמו יששכר וזבולון ורוצה לומר שעשו יעבד ויפרנס את יעקב ויעקב יהיה כל חייו על התורה ועל העבודה בלי דאגות פרנסה וחשב שעשו הוא צדיק ורק מחמת שאין לו זמן ללמוד בשביל שהוא עובד מתבטל מתלמודו וגם עשו היה מרוצה שיבלה בעולם הזה וינחול גם עולם הבא על ידי שיתמוך באחיו יעקב ולא רצו מן השמים לעזור לו כדי שיזכה לחיי העולם הבא כיון שלא הייתה כוונתו טובה שמה שלא למד לא מפני שאין לו זמן ללמוד ולקיים את המצוות אלא רק לבלות ולכך לא עזרו לו ולקח יעקב את הברכות בן אדם כזה נכון שיש לו שכר על שעזר את הישיבות אבל לא ינצל מהעונש על העבירות שעשה.

מעשה שקרה בימי החפץ חיים שהלך לארצות הברית לאסוף כסף להדפיס את ספרו ולהחזיק את ישיבתו בא אליו אדם עשיר שהיה מחלל שבת ונתן לו סכום כסף גדול אבל הרב חפץ חיים לא שלח ידו בכסף ובכה בכי גדול העשיר השתומם למראה עיניו ויאמר להרב אם מעט בעיניך אוסיף לך כהנה וכהנה ויאמר לו הרב לא זאת הסיבה שבכיתי אלא מפני שחשבתי שלאחר אריכות ימים ושנים אני אהיה בגן עדן והידיים היקרות שנתנו לי נדבה גדולה מרוחב לב נשרפות בגיהנם התרגש העשיר והבטיח להרב שמהיום והלאה לא יחלל עוד את השבת בשום פנים ואופן שמח הרב וצחק ולקח מידו את הנדבה וברך אותו.

עשו העידה עליו התורה שבז את הבכורה שבה תלויה עבודת הקרבנות ולכן כשראה שיעקב לקח את הברכה אמר שהפסיד עולם הזה והם הברכות וגם עולם הבא והיא הבכורה שבתחילה חשב שיוותר על הבכורה ויזכה בעולם הבא על ידי שיתמוך באחיו יעקב שכל חייו על התורה ועל העבודה והוא יבלה בעולם הזה ולכן אמר לו יצחק שבירך את יעקב בדגן ותירוש לומר לו שיעקב אינו צריך לעשו והפסיד עשו על ידי זה עולם הבא ולא צריך גם ברכה בעולם הזה כיון שאינה לצורך עולם הבא אבל כשהפציר עשו באביו רחם עליו וברכו.

ולפי זה יש לפרש מה שלא רצה יעקב בפרשת ויצא ללכת עם עשו לגור איתו שידע שכוונת עשו לקחת עמו שכר בעולם הבא בזכות שהוא שומר עליו וגר עמו אבל יעקב שלא היה מוותר כלל וכלל על התורה לא הסכים ורצה כל השכר רק לו לבד ולא לשתף עמו אחר.

ולפי זה יש ליישב מה שיש לשאול עוד שתי שאלות:

א} כתיב ''ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב'' ויש לשאול למה ביעקב כתיב ''ויאהב'' בלשון עבר ואילו ברבקה כתיב ''אוהבת'' בלשון הווה?

ב} ''כי ציד בפיו'' פירשו חכמיניו זכרונם לברכה שהיה צד ומביא לאביו לאכול האם יצחק שהוא עולה תמימה אוהב את עשו בשיל שהוא מביא לו לאכול דהיינו דברים גשמיים ולא עוד והלא יצחק הוא עשיר גדול?

ולפי דברינו הכל ניחא שיצחק חשב שעשו הוא צדיק כמו שכתב רש''י שהיה צבוע ושואל אותו איך מעשרים את התבן ואת המלח? והם אינם חייבים כלל במעשר וזהו פירוש ''כי ציד בפיו'' שהיה מביא לו מה שצד ומראה לו שהוא עסוק ואין לו זמן ללמוד וגם היה שואל אותו על המעשר ולכן כתיב ''ויאהב'' בלשון עבר שאחר שהכיר אותו אחר שלקח יעקב את הברכות לא אהב אותו עוד אבל יעקב שהיה באמת צדיק גדול כתיב ''אוהבת'' בלשון הווה בשביל שכל רגע וכל יום אוהבת אותו אמו ולא נפסקה אהבתה אליו.

אחי היקרים!!! ידוע שבעירנו כולם עוזרים לישיבות כל אחד כפי יכולתו ובשמחה ובטוב לבב ולכן צריכים שתהיה המצוה שלימה ורוצה לומר לקיים את כל המצוות בשלימות ואז שכרינו יהיה מושלם ולא נהיה כעשו שרצה לבלות בעולם הזה ולקנות עולם הבא בכספו משל יש אנשים שמתנדבים כסף לישיבות בשביל התינוקות שילמדו תורה ויראת שמים ובזה מראה את עצמו שהוא מכבד את התורה ומחסר ממונו בשבילה אבל מאידך גיסא מדבר בבית הכנסת שהיא בית ה' יתברך ומראה בזה זלזול חס ושלום בשכינה ששורה שם נכון שלפעמים טועים ומדברים בבית הכנסת אבל כשמוכיחים אותם צריכים לתקן ולשתוק ולעסוק רק בתפילה אבל אותם בני אדם כשמוכיחים מדברים אחר כך אם לא נגיד שמתחצפים לפני מוכיחיהם וידוע שהתנהגות ה' יתברך היא מדה כנגד מדה ואם הוא יזלזל חס ושלום בכבוד ה' יתברך ששכינתו שורה בבית הכנסת ומדבר שם גם ה' יתברך ישפיל אותו ויבזה אותו וישים אותו ללעג ולקלס בר מינן ובודאי אם אותם בני אדם יודעים מזה לא מעיזים עוד כלל לדבר בבית הכנסת שיודעים שכשהם מכבדים את בית הכנסת גם ה' יתברך מרומם ומכבד אותם וכשהוא מתפלל ידע שהוא מבקש מה' יתברך ולא נותן חס ושלום וכשהוא מתפלל לה' יתברך בלב שלפם וכראוי גם ה' יתברך מאיר אליו פניו וממלא את בקשתו.

ויהי רצון שה' יתברך יתן לנו נחת רוח לעבדו בלבב שלם ויגאלינו גאולה שלימה בקרוב אמן!!!

בס''ד     מוסר בלערבי פרשת תולדות

באעד מה חכאלנה לפסוק עלה חיאת אברהם אבינו. ואלי כדא רבקה ליצחק. תווה חיחכילנה עלה חיאת יצחק אבינו. יצחק ולד אברהם. כדה רבקה וקתלי עמרו 40 סנה. ולאכן רבקה כאנת עקימה. וצלאו יצחק ורבקה לרבבי. ורבבי קבל צלאת יצחק. עלא כאטר יצחק מן כלף הזכות מתאעהו ענדו זכות בו אברהם אלי כאן צדיק. ולאכן רבקה בוהה בתואל כאן רשע. וחבלת רבקה בזוז תואמה. ומלי המאן פי בטן אמהום יתכאצמו. וזיד וקתלי תתעדא קדאם ישיבת שם ועבר. ויעקב יסמע כלאם התורה יחב יכרז. ווקתלי תתעדא קדאם בלאצה מתאע עבודה זרה. עשו יחב יכרז. ווקתלי שאפת רבקה התנאקד האדה. מה פהמת שיי. ומשאת לישיבת שם ועבר תנשד. וקאלולה אלי הייא חבלה בזוז תואמה. ודימה ואחד קויי ולוכר תחתו. ולאכן פלאכר לכביר חיוליו כדים ענד הזגיר. ווקתלי וצל וקת לולאדה. וקתהה יצחק עמרו 60 סנה. וכרז עשו לאוול ווראהו יעקב שאדו מן רזלו. עלא כאטר יחב יולי הווא לבכור. וכברו לולאד וכל ואחד כדה תנייה. עשו נהאר לכל פשאניה יצטאד. ויעקב נהאר לכל והווא יקרא. ווקתלי וצל עמרהום 15 סנה. עשו משא יחארב פי נמרוד. אלי כאן ענדו בונתו מעה זדו אברהם. ונמרוד כאן ענדו הלבשה אלי עמלהה רבבי לאדם הראשון. ווקתלי יחארב ילבשהה ומה יגלבו חד. ווקתלי זאהו עשו ללחרב לבשהה. קאלו עשו השנווה לברובה תחארבני בלבשה האדי. מענאהה מאכש קויי ומה תרבח כאן בלבשה האדי. וכאנך ראזל בלחק נחחי הלבשה ואיזה חארבני. ונמרוד שאפו ולד זגיר חקרו. ונחה הלבשה. וחווצהה עשו ולבשהה וקתל נמרוד. ועסכר נמרוד חבו יקתלו. והווא הרב ווצל לדאר בו. ונהארתהה נפטר אברהם אבינו. ויעקב אבינו טייב דביך עדס. אלי הווא מאכלת לאבלים לא אליכם. אלי מענאהה הדניה מדוורה כיף לעדס. ואלמות מה ימנע מנהה חד.  באש יעטיהו לבו. וכלט עשו עיאן וזיעאן. וקאל ליעקב עטיני נאכל מלמאכלה האדי. קאלו מה נעטיך כאן מה תביעלי לבכורה. וקאלו באהי. וחלפלו ועטאהו יאכל. וכיפאש יעקב אבינו יזיהו כו עיאן וזיעאן ויטלב מננו מאכלה ישאוומו פלבכורה. האדה יסתממא אסתגלאל. ולאכן מערוף. אלי לבכורה קבל כאנת פי עוץ' לכהונה. ואלבכור הווא אלי יקרב לקרבנות. ומערוף אלי כהן אלי קתל חתה בגלטה פסול לכהונה. וחתה ברכת כהנים מה יעמלאשי. ונהארתהה עשו קתל נמרוד. ותפסל מן לבכורה. ובהאדה יעקב חב באש ימנע לבכורה מן עשו. וכאן זא חיטלבו פיהה מן גיר מוקאבל. בשמאתה יקולו לא. ובהאדה וקתלי לקא פורצה כיף האדי. מה חבשי יסלם פיהה.

ומןבאעד יחכילנה לפסוק. אלי זא הזוע פי ארץ ישראל. ומשה יצחק לגרר. וכאן נאוי יהבט למצרים. ותזלה עליה רבבי וקאלו. מה תהבטשי למצרים. עלא כטר יצחק תקרב עלא למזבח. וולא עולה תמימה וקדוש. ומה ינזמשי יכרז מן ארץ ישראל אלי הייא קדושה. ויהבט לארץ העמים אלי תתסמה טמאה. ויצחק קאל עלא רבקה אלי הייא אכתו. ואלימלך מן לביעה מתאע אברהם ולא מה עדשי יזרי. חתה ואלו אלי רבקה כאנת מזיאנה יאסר וחב יאכדהה. ולאכן קעד יתבת. ופאק ביהה אלי הייא מרתו. ובעתלו וקאלו השנווה לעמלה אלי כנת נאוי תעמלהאלנה. כנת נאוי חנאכדהה. וכאן חתכלה עלא ריוסהם. וקעד יצחק פי גרר. וזרע. וזאבתלו לארץ' דובל 100 מרה עלא אלי חקהה תזיב. וולא עשיר כביר יאסר. ורבבי כאן יעאוונו. וחפר ביאר. וכאצמו זמאעת גרר וקאלולו מתאענה. וחוול וחפר ביר אוכרה. ומה כלמו עליהה חד. וזאהו אבימלך ועמל מעאהו השלום. ומן באעד חוול לבאר שבע.

ועשו וקתלי וצל עמרו 40 סנה. כדה זוז נסה. וכאנו יעבדו עבודה זרה. וכאנו יבכרו. ומן לבכור האדאך ולא יצחק מה עדשי ישוף. ותמה חכמים קאלו. אלי יצחק ולא מה עדשי ישוף. מן סירת אלי וקתלי כאן עלא למזבח. תחל הסמה ולמלאכים כאנו יתפרזו ויבכיו. והדמוע מתאעהם זאו עלא עיניה. ובהאדה וקתלי כבר ולא מה עדשי ישוף. ותמה האשכון ענדו. אלי יצחק ולא מה עדשי ישוף. באש יזי יעקב ויאכד

לברכות הווא. ווקתלי וצל עמר יצחק 123 סנה. נאדה עשו וקאלו. בארה צטאד וזיבלי נאכל באש נבארכך אקבל מה נמות. אלי לעבאד לכתרה יעישו כיף מה יעישו ואלדיהם. 5 שנין

 קבל האו 5 שנין באעד. ושרה עאשת 127 .מענאהה דכל פל5 שנין מאע אמו. ובהאדה קאלו איזה נבארכך תווה באלכשי יעיש 5 שנין אקל מן אמו. ומשה עשו יצטאד. קאל כאן לקית חאזה. מליח. וכאן לא נמשי נחווץ מן ענד באעד לחד. ומשא יצטאד ולקא לכיר יאסר. ויצחק וצאהו עלא זוז. עלא כאטר נהארתהה ערב פסח. יחב ואחד קבאלת פסח וואחד קבאלת חגיגה. ולאכן הווא ישד ואחד וירבטו. יזי מלאך ישייבו. ויעאוד ישד ואחד אוכר. וימשי יזרי עלא התאני. ילקא לוכר הרב. באש יעטלו. ורבקה סמעת האש קאל יצחק לעשו. והייא תערף אלי עשו רשע ויעקב צדיק. ובהאדה נאדאת יעקב וקאלתלו. האו האש קאל בוך לעשו. בארה זיבלי זוז זדיאן מעיז. ונטייבהומלך ורפעהם לבוך באש יבארכך פי עוץ' עשו. וקאללהה יעקב. כויה עשו משאער. ואידה כאן ימשני בוייה ויפיק בייה ידעילי פי עוץ' אלי חיבארכני. קאלתלו נערף אלי לברכות מה חתאכדהם כאן אנתין. בארה זיבלי והאש יהמך. ומשה זאבלהה זוז זדיאן מעיז מלמעיז מתאע בו. אלי פלכתובה מתאע רבקה מכתוב. אלי ענדהה חק פי זוז זדיאן מעיז כל יום. וטייבתהם. והזלד מתאעהם רבטתהם פי ידין יעקב. ולבשתלו הלבאש אלי חווצו עשו לנמרוד. אלי עשו כאן יכביהם ענד אמו. אלי כאן כאייף מנסה מתאעהו יסרקוהמלו. ודכל ענד בו.

 ווקתלי דכל. דכלת מעאהו ריחת גן עדן. ופרח יצחק. וקאלו האשכון אנתין. קאלו האנה ולדך. ועשו לבכרי מתאעך. קאלו כיפאש זית פיסע. קאלו רבבי עאווני. קאל אלי דימה אסם רבבי פי פמו יעקב מוש עשו. קאלו קרבלי נמששך. לקאהו משאער. קאל לחס מתאע יעקב וידין עשו. ולחז''ל נשדו. אידה כאן יצחק ענדו שך. כיפאש בארך יעקב מן גיר מה יתבת. וזאוובו. אלי עשו כאף יפיק ביה יעקב ויזי יאכדלו לברכות. וכמם אלי יעקב וקתלי יזי יבדל חסו באש מה יפיקשי ביה בו. תפאהם מעה בו. אלי הווא ידוי בחס יעקב. ויתבת באלי הווא משאער. ובהאדה יצחק כמם אלי הווא עשו. כיף מה תפאהמו. וכלה יצחק ובארך יעקב. וכרז יעקב ודכל עשו. ווקתלי דכל. שאף יצחק תחת מנו גהנם. וקאלו עשו קום כול באש תבארכני. קאלו יצחק האשכון אנתין. קאלו עשו. קאלו אמאלה האשכון אלי זה ועטאני נאכל. ולבנה אלי כממת באש נדוקהה פלמאכלה האדיך דקתהה. כיף למן. ווקתלי שאףעשו הצחן אלי כלה פיה בו. עקלו. וקאל לבו. הצחן האדה תחייל עלייה ביה יעקב מרתין. נחאלי ביה לבכורה. ותווה בצחן האדה זאד נחאלי לברכה. וקאל לבו בארכני חתה האנה. קאלו לברכות לכל עטיתהם לכוך. וכליתו סידך. ואלי מלך לכדים מתאע סידו. ובדה יבכי עשו. וקאל לבו שופלי חתה ברכה זגיירה לייה האנה. קאלו יצחק. לארץ' אלי תסכן פיהה תעטיך לכיר. ותעיש עלא סיפך. ווקתלי זגאר יעקב יעמלו הדנוב מה עדשי תוולי לכדים מתאעהו. ותגשש עשו עלא יעקב. וקאל. וקתלי ינפטר יצחק יקתל יעקב. ורבקה ערפת השנווה קאעד יכמם עשו. ובהאדה קאלת ליעקב קום אמשי חדה לבן חתה יברד כוך. וקאלת ליצחק. אלי בנאת כנען מה קאעדינשי יעזבוני. ומה נחבשי יעקב יאכד מנהם. ובהאדה נחבו ימשי ללבן ויאכד מרה מן גאדי. ונאדה יצחק יעקב וקאלו. בארה אמשי כוד מרה מן פאמיליית אמך. וזאד בארכו. ווקתלי שאף עשו אלי בו וצא יעקב באש ימשי יאכד מרה מן ענד לבן. ומשא יעקב. ואלי בו מה יחבשי בנות כנען. משא כדה מרה אוכרה. והייא מחלת בנת ישמעאל. ולאכן מה טלקשי לאוולין.

פלפרשה מתאע הזמעה האדי תמה באעץ' הנשדאת. לפסוק קאל אלה תולדות אברהם אברהם הוליד את יצחק. הרש''י ז''ל כתב עלאש עאוד קאל אברהם הוליד את יצחק. אלי ליצני הדור כאנו יקולו אלי יצחק ולד אלימלך. ובהאדה רבבי כלא יצחק ואברהם  מנצ'רהם כיף כיף. והנאס לכל ערפו אלי יצחק ולד אברהם. הוני ואחד ינשד. השנווה חב יקוללנה לפסוק הוני. יאכי אחנאן מה נאמנושי אלי יצחק ולד אברהם. אידה כאן מה חנאמנושי. חתה בדרש האדה מה חנאמנושי. נשדה אוכרה. חקו אלה תולדות וכו' יכתבהם לפסוק באעד מה כתב אלי תואלדו יעקב ועשו. אלי תווה מה ינזמשי יקול ואלה תולדות והומאן מאזאלו מה תואלדושי. נשדה אוכרה. הרש''י ז''ל פסר עלא ויעתר לו. לו ולא לה. אלי רבבי קבל צלאת

 יצחק עלא כאטר יצחק בו צדיק. הוני ואחד ינשד. עלאש לפסוק רמזלנה לחאזה האדי. יאכי לעבד חינזם יתחכם פי בו כיפאש יטלע. ואחד ולדו ינזם ירבבי עלא כוף רבבי. לאכן בו אלי הרבאייה מתאעהו מוש עליה כיפאש ינזם יתחכם פיה האש יטלע.

ולאכן מערוף אלי משה רבינו ע''ה קד מה ענדו זכות. ואלי למצוות אלי יעמלוהם ישראל ענדו פיהם באיי. וקתלי צלא לרבבי טלב מנו מתנת חנם. מאענאהה אלי יעטיהו מן גיר מה ינחילו מן הזכות מתאעהו. וחתה רבקה ויצחק וקתלי כאנו יצליו כאנו יחבו מתנת חנם. ולאכן יצחק ינזמו יעטיוו בזכות מתאע בו. ורבקה אלי מה ענדאשי זכות אבות בהאמי חק יעטיווהה אלי תחב. ובהאדה לפסוק קאל אלי תזאוובו בצלה בזכות מתאע אברהם אבינו. ובהאדה בדאלי אלה תולדות. אלי בזכות מתאע אברהם נצארו התולדות האדון אלי הומאן יעקב ועשו. והאדאך עלאש קאלי אברהם הוליד את יצחק. אלי בזכות אלי אברהם ולד יצחק תזאווב יצחק. והוני ליצני הדור יסכתו אלי תזאווב יצחק מוש רבקה. האדי ללמאמינים אלי כיפנה. ולאכן ליצני הדור אלי מה יאמנושי ויקולו אלי הצלה מתאע רבקה הייא אלי נפעת. זאוובנה עליהה הרש''י ז''ל. אלי האדוך סכתו וקתלי יצחק ואברהם כאנו ישבאוו יאסר תקול עליהם ואחד.

לאכן מאזלת נשדה. עלאש לפסוק קאללנה אלי רבבי זאווב יצחק השנווה חנרבחו מנהה.

לאכן הוני חב יקוללנה חאזה. אלי הנסים ונפלאות אלי יעמלהומלנה רבבי מראת יווליו מכסופין ומראת מה יביינושי אלי הומאן נסים. ולאכן אחנאן ילזמנה נערפו אלי כל שיי הווא מן פצ'ל רבבי ואלי חיאתנה כלהה נסים. כיף מה נשופו אלי יצחק ורבקה צלאו וזאבו זגאר. תנזם תקול זאבו בטאביעתהם. ותנזם תקול בצלאתום הזוז. זא לפסוק וקאללנה לא הצלא מתאע יצחק הייא אלי תקבלת. מוש כיף מה נכממו אחנאן האדאך האש צאייר. ונזיבו הוני זוז מעשיות באש נערפו כיפאש הנס מכשוף וכיפאש מכבבי. למעשה לאוול חכאהולי נאני חדאד בועז אלי שמעו מה ענדושי יאסר. ראזל ומרתו משאו לרבי באש יצללי עליהם אלי מה זאבושי זגאר. קאלום אמשיו צליו עלא קבר רחל אמנו. משאו צלאו ולעאם אלי בעדו ענדהם מילה. הראזל עמל הסדתעאואת לחבאבו וצחאבו ומן הזמלה עמל ואחד לרחל אמנו וחטו פוק לקבר מתאעהה פלמילה ענדהם מנהג אלי אקבל למילה הנסא לכל ישדו הזגיר וינגזו שוייה. מן הזמלה כאנת מרה גאדי לאבשה בלאסווד מה יערפוהאשי האשכון. חתה הייא עטאווהה לולד כיף הנסה לכל. ווקתלי תפרזו עלא לפילם מתאע למילה. לקאו אלי וקתלי וצלו למרה האדיך לולד ינגז ואחדו פלהוה ומה תממה האשכון קאעד ישדדו. הוני אבי הבן ערף האשכון למרה האדיך. נס מכשוף. מעשה אוכר. אלי מכתוב פי ספר שאל אביך ויגדך. נצאר וקת חרב לעאלאמייה לאוולה. אלי תמה ברשה נאס חששו אלי חינצאר ליהוד אלמאנייה בהאך להמנות אלי ולאת. וספרו לבריטאנייה אקבל לחרב. ווקתלי בדא לחרב. לאנגליז כאף מלבראנייה וספרוהם לאוסטראלייה עלא באבוראת. ואחד מלבאבוראת אלי ישוק ביה וקתלי שמע אלי לאנגליז כאסרין תגשש. קאם כדה לבאגאז מתאע ליהוד אלי מסאפרין מעאהו ולואחהם פלבחאר. סתכאדו ולאכן האש ינזמו יעמלו. באעד תלאתין עאם כשפו לאלמאן. אלי הומאן שאפו באבור כרז מן בריטאנייה וכאנו חיפלקו. ווקתלי שאפו אלי פרג לחומולה מתאעהו. בעתו האשכון זאב מנהם חאזאת. לקאו פיהם כתאבאת בלאלמאן. וכממו אלי האדוך אסרא אלמאן. ובהאדה כלאוו חתה אלי הבט לעבאד פי אוסטראלייה וראזע. ומן באעד פלקו. האדה נס מה כאנשי חיתכשף ומה תכשף כאן באעד מלי נפטרו כתרת לעבאד אלי כאנו פלבאבור האדאך. ויסתממה נס מכפי ולאכן נס כביר. אלי וקתלי נשופו נלקאוו טאביעי. באש אחנאן נערפו. אלי ענדנה האשכון לאהי בינה וקאעד יחמינה וקתלי ענדנה זכות לנסים. ומראת חתה ואלו מה ענדנאשי זכות. למוהם אלי אחנאן נהמנו אלי אחנאן קום אלי רבבי הווא אלי לאהי ביה ואלי יחבנה יאסר ואלי קאעד יסתננה פינה וקתאש נרזעו בתשובה יהי רצון. אלי רבבי יעמללנה נסים. ומן גיר מה ינקצלנה מן זכותנה. ויעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.

והנה יש לשאול כמה שאלות:

א}למה לא רצה לאכול, עד אם ידבר. והלא יכול לדבר אחר האכילה? ב}כבר כתבנו, שאליעזר אמר שהוא עבד אברהם. וזה כתוב בתורה פסוק בפני עצמו. ויש לשאול למה?