ויש לשאול 2 שאלות:

א}אחר שהתודע יוסף לאחיו למה שאל לשלום אביו והלא יודע שהוא חי שיהודה אמר לו בשעת הויכוח שהוא שאל אותם אם יש להם אב או אח? והשיבו לו כן. ועוד אמר לו אם ישמע יעקב מה קרה לבנימין ימות מרוב צער משמע שהוא עדיין חי?

ב}ועוד שבפרשה הקודמת כתיב אחר שנתגלה הגביע באמתחת בנימין ''וישובו העירה'' והקשה רש''י והלא מצרים מעצמה גדולה היא ואיך קורא אותה הפסוק העירה כאילו היא עיירה קטנה?! ותירץ שהיתה בעיניהם כאילו היא עיר קטנה שהיו גבורים גדולים ויכולים להחריבה. משמע שהיו פניהם הולכים למלחמה ועוד כבר כתבנו בשם חכמינו שיהודה התווכח קשות עם יוסף עוד ראיה שפניו הולכים למלחמה ועוד ששלח את נפתלי לספור השווקים שבמצרים והכין עצמו ואת אחיו למלחמה ואילולא יוסף שגלה עצמו כבר החריבו את מצרים ואם כן נשאלת השאלה כשנתגלה הגביע והיו לבדם במדבר עם עבדי יוסף למה לא הרגו אותם וחסל?!

ברם אמרו חכמינו זכרונם לברכה שמחלוקת היתה בין יוסף ובין אחיו קודם שנמכר. שידוע שבני נוח נצטוו שלא לאכול אבר כשהבהמה חיה ויוסף היה רואה את אחיו כשהיו שוחטים הבהמה לא היו ממתינים עד שתמות היא שבזמן שהיתה גוססת היו מחתכין ממנה ואוכלים ולפי ההלכה כיון שהבהמה נשחטה כראוי אינה נקראת אבר מן החי והיה יוסף סובר שזה נקרא אבר מן החי אף על פי שנשחטה כדין מכל מקום זה אחר מתן תורה אבל עכשיו עדיין לא ניתנה תורה והיה מוכיחם על זה אבל השבטים השיבו לו אף על פי שעדיין לא ניתנה תורה מכל מקום הם קבלוה עליהם כבר ומקיימים אותה ואם כן נקראים בני ישראל ומותרים לאכול הבהמה אף על פי שהיא גוססת כיון שנשחטה כראוי ואין זה נקרא אבר מן החי.

ומטעם זה לא רצו השבטים להרג את עבדי יוסף כיון שכתוב בפרשת שופטים ''כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום'' ולפיכך חזרו השבטים לארץ מצרים לחפש דרך שלום כדי לשחרר את בנימין ועל זה הדגיש הפסוק ''וישובו העירה'' פירוש לקיים מה שנאמר ''כי תקרב אל עיר''  ושם במצרים המשיכו בויכוחיהם שידוע שכיצאו בני ישראל ממצרים ונקרע להם ים סוף ראו את ה' יתברך בכבודו ובעצמו ונראה להם כאיש מלחמה ועל זה אמרו ''ה' איש מלחמה'' ופעם אחרת עוד ראו אותו כשנתן להם את התורה ואו אותו בדמות איש זקן יושב על כסא. ועל זה אמר יהודה אתה יוסף שאלתנו ''היש לכם אב או אח'' פירוש האם אתם הולכים בדרך אבותינו שקיימו וקבלו עליהם את התורה ואז נקראים בני ישראל או כאחינו בני נח שלא קבלו עליהם את התורה והשבנו לך יש לנו אב זקן פירוש שאנחנו קבלנו את התורה שבזמן מתן תורה נראה ה' אל ישראל בדמות איש זקן וראיה לזה שאנחנו לא הרגנו את עבדיך אלא רצינו לקיים מה שנאמר ''כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום'' ולפיכך יוסף גילה להם רק עכשיו את עצמו ושאל בשלום אביו כיון שמה ששאל היש לכם אב או אח אין זה כפשוטו אלא כמו שכתבנו. 

ולקח גדול אנחנו למדים מפרשה זו שאם השבטים מיהרו והרגו את עבדי יוסף והלכו להילחם במצרים בשביל שחשדו בבנימין שגנב גביע הכסף קרוב למאוד שהיו הורגים גם את יוסף שבזמן מלחמה אין מבחינים בין טוב לרע ובפרט שאינם יודעים עוד שהוא יוסף אבל כשהלכו בדרך השלום הוחזר להם בנימין וגם מצאו את יוסף ושמחו את אביהם. אחי היקרים!!! כתוב בסוף מסכת עוקצין רבי שמעון בן תחלפתא אומר לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק טובה לישראל אלא שלום. יש כמה אנשים שקונים ברכות בסכומים אדירים ולמחר על סכום פעוט או שמע מי שהוא דבר עליו לשון הרע עושה מחלוקת ואינו יודע שאז הברכה שקנה נהיית בלי שמירה בגלל המחלוקת שבשביל סכום פעוט הפסיד אותה ברכה שקנה בסכומים אדירים ולא עוד אלא שנשאר במחלוקת עם אותו בן אדם כיון שהכאיב לו שמכה עוברת ומלה נשארת ואינו יודע שמא מחר אותו בן אדם יהיה קרובו והוא עמו במחלוקת.

אחי היקרים!!! נרוץ אחרי השלום ובפרט בתוך הבית שאז ה' יתברך יברך אותנו וישמור עלינו ויגאלינו גאולה שלמה בקרוב אמן!!!

בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} רש"י ז"ל פירש על הפסוק אל יחר אפך בעבדך מכאן אנו לומדים שדבר עמו קשות ואח"ך על הפסוק כי כמוך כפרעה הביא ארבעה פירושים. כשנבוא לעיין נמצא שאין כאן אלא פירוש אחד קשה א} אמר לו חשוב אתה בעיני כפרעה, איזה קושה יש בו! ב} כשפרעה לקח את שרה נחלה מזהיר אותו איזה קושה יש בו! ג} אמר לו לא שמת עינך עליו כראוי, מגין על עצמו איזה קושה יש בו! ואין הדברים קשים אלא בפירוש הרביעי שאמר לו אהרוג אותך? ועוד למה רש"י לא הביא רק פירושים אלו והא חז"ל פירשו הרבה פירושים? אולם רש"י ז"ל בדבריו אלו רצה לתרץ הרבה קושיות א} למה יהודה לא הרג העבד של יוסף כשנמצא הגביע אצל בנימין וחזרו לעירם, כשחזר למצרים ר"ל שהוא מתכונן למלחמה? על זה ענה יהודה את יוסף ואמר לו שאתה כמו המלך ואני מלך והחוק שאדבר עם פרעה ולא עמך ולא אהרוג העבדים ב} יהודה כשהיה מספר ליוסף איך הביאו בנימין אמר לו שיעקב אבינו אמר להם והורדתם את שיבתי ברעה שאולה אבל הוא אמר ביגון שאולה ואף יהודה בסוף אמר לו והורידו עבדיך וכו' ביגון שאולה למה שנה על זה תירץ שיעקב אבינו היה ירא דילמא יש לנו עוונות ולא נאכל לחזור בבנימין ברעה ר"ל בדברים הרעים שהם העוונות. וענהו יהודה ואמר לו יודעים עצמינו שכולנו צדיקים ואם תקח בנימין עתיד שתזוק כפרעה כשלקח את שרה שהיתה צדקת ומשיבו אח"ך. אולם יעקב היה עתיד להזקה ביגון שהיה חושב שבניו רשעים וזהו למה אמר לו והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבינו שהיה לו לומר לו והורדת שיוסף הוא שהיה הסיבה ולא הם. ג} למה יהודה קורא לבנימין נער והוא באותו זמן היה בגיל שלשים שנה והיו לו עשרה בנים על זה תירץ רש"י ז"ל שיהודה אמר ליוסף שהילד אם עושה דבר רע מתלוננים על אביו שלא שם עינו עליו. אולם אתה נדרת לנו שתשים עינך על בנימין ואם תאמר שהוא גנב ההתלוננות עליך שלא שמת עינך עליו. ולזה קראו נער שהאחריות על מי שהוא עינו עליו. וזהו מה שהוסיף לו לבסוף כי עבדך ערב את הנער וכו' ר"ל לפני אבי הוא באחריותי ואם לא אביאנו אליו וחטאתי לאבי כל הימים שיאמר כל זה מעוונותי.

פרשת ויגש

בפרשה הקודמת ספרנו על תעלולי יוסף שהעליל על אחיו כדי לדעת אם אחיו מתחרטים על שמכרו אותו לעבד ואם אוהבים את בנימין כאחיהם או לא וכו' יהודה ניגש אל יוסף ויעץ לו שהוא ישאר במקום בנימין כיון שהוא גבור יותר ממנו אבל יוסף לא הסכים ויאמר לו אתה גבור מאוד וחושש שמא תכעס על איזה בן אדם ותהרגהו ואני רוצה אחד חלש ואינו עושה בעיות ונוסף כעס יהודה ונתקרב עוד יותר אל יוסף במקום שאסור היה לו להתקרב שם ויוסף שלח להביא את חייליו הגבורים לפניו שפחד שמא יהודה יעשה בעיות ויאמר לו יהודה שהוא רוצה לדבר אליו ולא יכעס על דבריו ויאמר לו ''כי כמוך כפרעה'' משפט סתום ויש לפרשו הרבה פירושים אם לטובה אם לרעה:

1.       מעריך ומכבד אותך כמו פרעה שהוא מלך.

2.       שאתה תענש על שמעכב אותנו כמו שנענש פרעה שעכב את שרה.

3.       שאתה שקרן כמו פרעה שכתוב בנימוסי מצרים שאין עבד עולה לשררה והמליך אותך גם אתה הבטחת שתשים עיניך על בנימין ועכשיו רוצה לגוזלו להיות לך עבד. 

4.       שאם יכעיס אותו יהרוג אותו ואת פרעה.

והתחילו להתווכח אמר לו יהודה מתחילה בעלילה באתה אלינו שאלת אם אבינו חי או לא האם יש לנו אח או לא כאילו רוצה להתחתן אבל אנחנו לא כחדנו והגדנו לך הכול אמרת להביא האח הצעיר ותשים עינך עליו ועכשיו אתה מתעלל להחזיקו אצלך ולא רוצה לשחרר אותו לחזור לעירו אבל יוסף הכאיב אותו במלים ויאמר לו למה אם כן מכרתם את אחיו יוסף אם אתם כל כך אוהבים אחיכם? יהודה כעס מאוד ויקח אבן גדולה שהייתה לפניו ויזרקה למעלה ויתפוס אותה בידו ויניחה תחת רגלו וידרוס אותה ויחזירה לעפר גם מנשה בן יוסף שהיה רק בגיל שמונה חיקה אותו ויקח אבן ויזרקה ויתפסה בידו וידרסה ברגלו ותהי לעפר ויוסף אמר ליהודה האם חושב שרק לכם יש גבורה הלא בני בגיל שמונה יכול לעשות כמוך ויצעק יהודה נגודל הכעס ותפלנה כל המעוברות שבארץ מצרים את עובריהן והזקנים הפלו את כל שניהם והחולים בלב כולם מתו והחיילים שהיו לפני יוסף מגודל הפחד ברחו וידרסו איש את רעהו ויפלו מהם ויהודה הייתה לו שערה בחזהו וכשהיה כועס עד מאוד עומדת אותו שערה ונוקבת את כל בגדיו ויוסף כשראה שהשערה עומדת ידע שיהודה כועס עד מאוד אמר למנשה שיטפח על כתף יהודה וינח יהודה קצת מכעסו.

ויאמר יהודה לנפתלי מהר תספור כמה יש שווקים בכל ארץ מצרים כדי להחריבה ויוסף ציווה לאסוף את כל גבורי מצרים להפחיד את יהודה ויבא נפתלי ויאמר ליהודה שיש שנים עשר שווקים ויאמר יהודה לאחיו אנחנו עשרה כל אחד מכם ילחם בשוק אחד והשלושה הנשארים אני אלחם עמם ויוסף רצה לעכב את יהודה מלבצע את זממו והיה ממשיכו בדברים והכעיסו עוד יותר ויצעק יהודה עוד צעקה גדולה ובגודל ובחוזק הצעקה נפלה חומת מצרים גם פרעה נפל מכסא המלוכה.

באותו זמן גבר הרעב על חושים ויאמר למה התעכבו השבטים מלהביא הלחם וילך לבדו למצרים וכשהגיע לגבול שמע צעקת יהודה ויאמר זאת צעקת דודי בטח שהוא הולך להילחם ואבוא לעזור לו וישאל פרעה לרעש הגדול הזה ויספרו לו עבדיו וישלח אל יוסף ויאמר לו מה אתה חושב לעשות האם אתה רוצה להחריב את מצרים?! שחרר את אחיהם וילכו ולא יחריבו את הארץ ובאותו רגע הגיע חושים ויבהלו אנשי מצרים ויאמרו מעשרה אנחנו פוחדים ועכשיו נתווסף עוד אחד כשראה יוסף שהם באמת רוצים להלחם עם כל המצריים כדי לשחרר את אחיהם ידע שבאמת אוהבים את אחיהם והם נתחרטו כשמכרו אותו אז אמר לעבדיו שיצאו כולם וישמחו כל הנאספים שם כי פחדו מהם ויצאו כולם וישאר רק יוסף עם אחיו ויאמר להם יוסף אני יכול להביא את אחיכם יוסף האבוד ויאמרו לו השבטים זה הטובה היותר גדולה שאתה עושה עמנו ואנחנו נשלם לך את טרחך טבין ותקילין ויאמר להם יוסף אחיכם אצלי ויאמרו לו איפה ויאמר להם אני אחיכם יוסף ויבהלו אחיו ובפרט יהודה שהתחצף הרבה לפניו ויגש אליהם וישק להם וגם לבנימין ויאמר כשם שאין לי טינה על בנימין שלא השתתף במכירתי גם עליכם אין לי טינה. 

אמרו חכמינו זכרונם לברכה שיוסף הכניס עצמו באותה שעה בסכנה גדולה שאחיו היו מאוד כועסים ובפרט יהודה וכשאמר יוסף שיצאו כל עבדיו שהיו מגינים עליו היו אחיו בנקל הורגים אותו ולמה עשה כן כדי שלא יראו המצריים את אחיו כשהם מתביישים כשהוא מגיד להם שהוא יוסף על שמכרו אותו מכאן למדו חכמינו מוטב לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין את פני חבירו ברבים. {עיין בפרשת וישב בסיפור יהודה ותמר}. 

ויאמר להם יוסף לכו והביאו את אבי הנה ותאמרו לו שאני מלך על כל ארץ מצרים וישמע פרעה וישמח מאוד שארץ מצרים לא תחרב ועכשיו נתוודע שיוסף אינו עבד והוא מזרע אברהם ויאמר ליוסף אמור אל אחיך שיביאו את אביהם וכל אשר להם הנה ויעש כן יוסף ויתן להם עגלות ויתן סימן ליהודה כדי שאביו יאמין לכל זה ויאמר לו כשנפרד יוסף ממנו היו עוסקים בפרשת עגלה ערופה {דין עגלה ערופה עיין בפרשת שופטים}.

כשהגיעו השבטים לארץ כנען שלחו את שרח בת אשר כדי לבשר את יעקב לאט לאט שלא יוזק מגודל השמחה ותבא אליו שרח והתחילה לזמר בתחילה בלחש ואחר כך בקול רם וכששמע יעקב שיוצאת מפיה תיבת יוסף הטה אוזנו לשמע את המילים וידע שיוסף חי ויברך אותה שתחיה לעולמים ולא תטעם טעם מיתה והייתה חיה עד זמן חכמי הגמרא ואחר כך עלתה לשמים חיה.

ויגיעו השבטים ויאמרו לאביהם שיוסף חי וישלח לו את העגלות וגם מסרו לו את הסימן ויעקב היה פוחד לרדת למצרים והיה רוצה לראות את יוסף וה' יתברך הבטיחו שלא יפחד ושהוא עמו וילך הוא ומשפחתו למצרים ויפגוש את יוסף ויוסף הוליכו לקבל את פני פרעה הוא ומקצת אחיו שהיו נראים כחלשים כדי שלא יוליך אותם לצבא ויאמרו לפרעה רועה צאן אנחנו שהמצריים היו עובדים לצאן וכדי שירחיק אותם מעליו וישבו בארץ גושן ויעקב בירך את פרעה כשילך לנילוס יעלה נילוס וישקה את ארץ מצרים.

ובשני הרעב נגמר הכסף מכל המצרים וילכו אל יוסף ויאמרו לו נגמר הכסף ואין לנו בנה לקנות ויאמר להם יוסף החליפו במקניכם את התבואה ויביאו לו את מקניהם ויתן להם יוסף לחם תמורת מקניהם ובשנה שאחריה נגמר להם המקנה ויאמר להם מכרו את שדותיכם ויקנה אותם מידם והעביר את אנשי מצרים מקצה מצרים ועד קציה כדי שלא יאמרו לאחיו אתם זרים הארץ וגולים אבל הכוהנים לא לקח את אדמתם {שהם זיכו אותו בדינו בפרשת אשת פוטיפר ולא גזרו עליו מיתה עיין בפרשת וישב} וכשהגיע יעקב למצרים בזכותו נפסק הרעב שלא נמשך אלא שנתיים ויתן יוסף למצריים אדמות לזורעם ולתת חמישית מזרעם לפרעה ויעקב ובניו ישבו במצרים ויברך אותם ה' יתברך ויפרו וירבו מאוד.   

ויש לשאול כמה שאלות:

א} כשאמר יהודה ליוסף שכולם יהיו עבדים אבל יוסף רצה רק את בנימין ופטר את כולם אמר יהודה עכשיו אני מבין שאין זה בעוון מכירת יוסף שאם לא כן למה נענש רק בנימין שלא היה כלל במכירת יוסף ויש לשאול והלא צדיק נתפש בעוון הדור ורוצה לומר שלפעמים נענש הצדיק ובגללו ינצלו כמה וכמה בני אדם ואם כן בנימין נענש כדי שאחיו ינצלו שישראל ערבים זה לזה?

ב} יוסף רוצה לענוש הגנב ויהודה מתחיל לספר אדוני שאל וכו' מה ענין זה לזה?

ג} איך יהודה קרא לבנימין וילד זקונים קטן ובנימין כבר בן שלושים ואחד שנים ויש לו עשרה ילדים?

ברם עיקר הבעיה בין יוסף ואחיו נובעת ממחלוקת שיוסף סובר אפילו שהם מקיימים כל התורה יש להם גם כן דין בני נוח והשבטים סוברים שיש להם רק דין בני ישראל ולא בני נוח משל כששוחטים הבהמה ועדיין מפרכסת לפי דין בני נוח אסור לאכול ממנה כיון שעדיין נקראת חיה ואסור לאכול אבר מן החי אבל לפי דין ישראל כיון שנשחטה כהלכתה נקראת מתה ואין בה איסור אבר מן החי ומותר לאכול ממה ולכן השבטים היו אוכלים ממנה אפילו עדיין מפרכסת ויוסף היה מגיד לאביו שהם אוכלים אבר מן החי כיון שלפי דעתו אסור כמו שכתבנו והם גזרו עליו מיתה ואחר כך ריחמו עליו ומכרו אותו.

ויהודה כשהיה מדבר עם יוסף דבריו מתפרשים לשני אופנים אופן אחד על פי הפשט כמו שספרנו למעלה ואופן השני היה מגן על עצמו מקטרוג שיש לו בשמים ויאמר ליוסף שהוא שאל אותם היש לכם אב או אח פירוש אם יש לכם עוון שצערתו את אביכם כשמכרתם את יוסף דהיינו שיש לכם דין ישראל שבני נוח אינם מצווים על כיבוד אב ואם ואם תאמרו שיש לכם דין בני נוח למה אם כן מכרתם את אחיכם שלפי דין בני נוח הוא זכאי ויאמר לו יהודה יש לנו אב זקן פירוש שיש לנו שצערנו את אבינו אבל זה שייך לזקננו שהוא יצחק שיעקב נענש על שיוסף נעדר ממנו במשך כל אותם שנים כנגד שהוא יעקב נעדר מבית אביו כשהיה אצל לבן {עיין פרשת ויצא} ואם תאמר שיש לנו דין בני נוח וחייבים עונש על שמכרנו את יוסף ונתפס על זה בנימין שצדיק נענש בעוון הדור וילד זקונים קטן כשנמכר יוסף היה בנימין רק בגיל תשעה שנים ואחיו מת ויוותר הוא לבדו שאפילו יש לנו דין בני נוח ועוון מכירת אחינו ותחייב על זה בנימין מיתה האם ויוותר רק הוא לבדו פחות מגיל עשרים והלא כל השבטים חוץ מראובן שמעון לוי ויהודה לא היו בגיל עשרים עדיין ולא נענשו?! אלא שזה רק עלילה ואחר שסיים להגן על הקטרוג שאולי יש בשמים אמר ליוסף אתה אמרת ואשימה עיני עליו שאם באמת שמת עיניך עליו היית מרגיש משעה ראשונה שהוא גנב את הגביע אלא שאין זה רק עלילה וזה אחד מהפירושים שפירשו חכמינו זכרונם לברכה על הפסוק ''כי כמוך כפרעה'' פירוש שאתה שקרן כמו פרעה {עיין למעלה פירוש שלישי}.

מכאן יש ללמוד מה שאמר הפסוק ''בכל דרכיך דעהו'' פירוש שכל דבר ודבר שעושה האדם צריך לפשפש אולי זה עבירה ויחזור בתשובה כדי שה' יתברך יסלח לו את כל עוונותיו ולא יאמר האדם הלא שכחתי מה אכלתי אמש ואיך אזכור מה שעשיתי לפני כמה ימים ושבועות או אפילו לפני כמה שנים?! ועל זה תיקנו לנו חכמינו זכרונם לברכה בתפילת העמידה שני ברכות ברכת ''סלח לנו'' וברכת ''השיבנו'' לכווין בהם כדי שה' יתברך יסלח לנו כל עוונותינו ויזכנו לחזור בתשובה שלימה לפניו כמו שספרנו שיהודה הגן על עצמו מקטרוג שיש לו על מכירת יוסף אבל אנחנו שמלאים עוונות ואין לנו במה להגן על עצמנו לכן נכווין באותם שני ברכות ולא נתפלל כמצליף ומחשבותינו משוטטות על העסקים וכדומה ואמר הרא''ש {רבינו אשר והוא משלושה עמודי הוראה שמסתמך עליהם מרן השולחן ערוך ואביו של רבינו יעקב בעל הטורים} שצריך האדם כל יום לחזור בתשובה על שאמר ברכת ''סלח לנו'' בלי כוונה.

ויהי רצון שיעורר אותנו ה' יתברך לחזור בתשובה שלימה לפניו ויסלח לנו על כל עוונותינו וישלח לנו משיח צדקנו ויגאלינו מהגלות המר הזה במהרה בקרוב אמן ואמן!!!   

רש''י פירש שמה שישבו יוסף לבד והשבטים לבד והמצרים לבד ''כי תועבה'' למצרים אם יאכלו עם היהודים ובתרגום אונקלוס כתוב הטעם שהיו יוסף ואחיו אוכלים בשר כבש שהוא העבודה זרה של המצרים.                                              

ויש לשאול כמה שאלות:

א}למה רש''י לא כתב מה טעם תרגום אונקלוס?

ב}ועוד למה יוסף לא הביא להם משהו אחר כדי שיאכלו אתו המצרים?

ג}ועוד למה לא פירש אונקלוס משום שיש שנאה למצרים על העברים סתם?

ברם אם אונקלוס יפרש שהיו המצרים שונאים סתם את העברים טעם זה לא יכון לגבי יוסף שעשה להם הרבה טובות שהצילם מהרעב שיהיו שונאים אותו ?! ועוד שהוא מלך וכל העם מחניפים למלך להתקרב אליו ואם כן למה לא אכלו עם יוסף? ולפיכך צריך לומר שאכלו מאכל שהוא תועבה למצרים שהוא בשר בהמה ומה שלא נתן להם יוסף משהו אחר לאכול כדי שיאכלו אתו המצרים נקדים מה שכתוב בזוהר רבי אלעזר בן רבי שמעון בר יוחאי ע''ה שאל את אביו למה גלו למצרים? השיבו אביו האם יש לך שאלה אחת או שתיים? כלומר האם שאלתך למה למה הלכו לגלות מצרים והיא שאלה אחת או שאלתך למה הלכו לגלות? ולמה דוקא גלות מצרים? שהיא שתי שאלות. השיבו נשאלו לי שתי שאלות. השיבו אביו על שאלותיו שאם ישבו בני ישראל בארץ כנען היו מתערבים עם העמים שהיו שם והקדוש ברוך הוא רוצה שבני ישראל יהיו זרע טהור ולא מעורבים עם הגויים ולפיכך הוציאם לגלות שיהיו עבדים למצרים שהם בעלי גאוה ולא אוהבים אנשים זרים ובפרט יהודים ולכך לא יתערבו בני ישראל עמהם וכשיצאו בני ישראל ממצרים העיד עליהם הפסוק שלא נתערבו דכתיב ויעלו בני ישראל ממצרים שהם זרע ישראל ולא מעורב עם אומות העולם ועוד אמרו חכמינו זכרונם לברכה כשמנה אותם ה' למשפחותיהם כשיצאו ממצרים לכל משפחה הוסיף אות ''ה'' בתחילה ואות ''יו''ד'' בסוף שהוא שם ''יה'' להגיד שהם זרע אהב ה' שלא נתערבו עם המצרים.ולפיכך יוסף שהבין וגם נתנסה בדבר הזה בענין אשת פוטיפר רצה להרחיק עצמו מהם שלא יתקרבו לו ולכך היה אוכל בשר בהמות שהיה שנאוי על המצרים וגם כשבאו אחיו המשיך בדרך זו להרחיק גם את אחיו מן המצרים ובפרט ששתו יין דכתיב וישתו וישכרו עמו. שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שתבשיל שבשלוהו גויים אסור משום שמא יבא לשתות יינם וכשישתה יינם שמא יבא לקחת את בנותיהם ולפיכך לא אמר רש''י טעם אונקלוס כיון שיש בו הרבה פירושים וכל אחד יפרש כמו שנראה לו.

ויהי רצון שזכות יוסף והשבטים ואונקלוס ויוסף הצדיק יעמד לנו וה' יתברך יבטל מעלינו כל גזרות קשות ורעות אמן!!!

בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} הפסוק אמר ויהי מקץ שנתים ימים היה לו לומר שני ימים או שנתיים שפירושה שתי שנים? ב} יוסף אמר לפרעה אלהים יענה את שלום פרעה, אלהים היא מדת הדין היה לו לומר ה' שהיא מדת הרחמים? ג} יוסף אמר לפרעה ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם, וכי פרעה מוחו מטומטם! זה לא כבוד?

אולם כאן הכתוב אמר ויהי מקץ שנתיים ר"ל רבים של שנים הרבה שנים אולם הם ימים כמו מעט ימים לא קוראים להם שנים כמו שאמר הכתוב אדם להבל דמה ימיו כצל עובר אדם הראשון חי תשע מאות ושלשים שנה והבל בנו חי כמה שעות אולם הם דומים ימיו כצל עובר שהימים הם כמו הצל של הצפור העובר ופרעה חולם האדם נדמה לו שהוא מלך ועוסק אלא בחלומותיו שבע פרות מליאות תענוגי עולם הזה ושוכח הדבר העיקרי שבא אליו לעולם הזה אולם הקב"ה אינו מניחו ככה יעיר אותו וכל אותו הטוב יכלה ויבואו שבע פרות דלות ויאכלו המליאות וייקץ פרעה האדם צריך לו להתעורר, אולם האדם מיד הוא שוכח וחוזר לישון וטובע בשבלים המליאות ר"ל בחיים ובעבודה שלו, אולם הקב"ה אינו מניח אותו ככה יחזור ויעיר אותו ויבואו שבע שבלים דקות ויאכלו המליאות. באותה שעה הוא מתעורר ותפעם רוחו ודעתו תהיה אינה מיושבת עליו ורואה שיסורין באים עליו. וזהו שאמר יוסף לפרעה אלהים שהוא מדת הדין והיסורין יענה את שלום פרעה באים לאדם כדי שיתעורר ויחזור בתשובה ויהיה בשלוה אח"ך, וכל זה לטובת האדם. וזהו למה אמר לו ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם אם פרעה הוא חכם היה לו להתעורר מהחלום הראשון ולא בשני ר"ל מהיסורין הראשונים שבאים עליו יתעורר ולא בסוף כשיהיו קשים עליו יותר. באותו זמן אומרים לו קיים הרבה מצוות כדי שתצול.

רבותי! פעם הייתי רואה בקלטת של הרב אמנון יצחק שהביא עמו אדם שיש לו זקן על כסא גלגלים אינו יכול ללכת כדי לשורר וקרבו להם ואמר להם זה זקי מקייטן. האדם הזה אני יודע אותו כשהייתי צעיר שהיה משורר והיה בשלום ובשלוה והיה חילוני. והוא היה מספר שעשה תאונת דרכים ולא יוכל עוד ללכת ושרר והוא בוכה וכל האנשים התחילו לבכות עמו. ואמר בשירתו בני תחזרו בתשובה קודם שיעורר אתכם הקב"ה כמוהו שהיסורין קשים הרבה.

הסיפור הזה זכרתי אותו יום שנפטר הרב שלנו משום שחז"ל אמרו כל החולים בידי שמים חוץ מצנים פחים ר"ל לא יבוא האדם בחדש טבת ומטר גדול יורד מן השמים ויושב תחתיה ויאמר איני חולה בשפעת או יבוא בתמוז בצהרים טומפירטור ארבעים וישב תחתיה ויאמר איני חולה בחמימות. רבינו חלה לא בברד ולא בחמה. הקב"ה זוכרינו שצדיק כמוהו אינו ראוי שיבואו לו שום מיני יסורין אפי' שהם קלים מאוד ר"ל שהחולה שלו מצד העוון שלנו. והקב"ה חכה לנו אבל אנו לא התחכמנו וחזרנו בתשובה כמו שצריך. פטירת רבינו זה צרה גדולה לנו שהוא יושב בגן עדן ואנו שהפסדנו. ולכל הפחות עכשיו נתעורר ולא נהיו פחות מפרעה שהתעורר בפעם השניה. כל האנשים הספידו עליו ואינם צודקים מה שקרה וחושבים שהם עכשיו בחלום וכשיתעוררו רואים שלא קרה כלום. הראינו עצמינו שבאמת אנו אוהבים הרב שלנו. ואם באמת אנו אוהבים אותו צריכים לעשות בפועל דברים שמראים שאנו אוהבים אותו שנחזור בתשובה שזהו הדבר שמקוה בחייו שיראה כולנו יראי שמים וזהו היכר שאנו אוהבים אותו באמת. לכל הפחות נעשו לו עכשיו נחת רוח. האדם שואל מה אנו עושים אנו צדיקים. לא! אין שום אדם שהוא לא טועה ואם יבוא ויבדוק עצמו רואה שעשה מאות עבירות והוא לא התעורר. וביותר ששמענו שיש מי שאוכל בישולי גויים ואומר דגים או עוגה מה יש בהם! הרב שלנו כשהביאו הטונה מפאריז אמר לי לא תאכל ממנו שהוא בהשגחת רבנים אשכנזים ואסור עד שהעיין בו וטלפין ועיין וידע שהשומרים הם מרבנות פאריז. וטלפין להם ואמרו לו שהם עשו כמו דעת מרן. באותה שעה אמר לי תאכל.