שלום אורח - החשבון שלך
iisrelblib

 

 RSS
על הבלוג
קישורים

 

 

 

 

 

FREE

אולסייל

posts

בס''ד              מוסר בלערבי פרשת מסעי

פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת מסעי. פיהום 2 מצוות עשה.ו4 מצוות לא תעשה.מצוות עשה הומאן 1] באש נעטיו ללויים בלדאן יסכנו פיהם פי ארץ ישראל 2] אלי קתל בגלטה יקעד פי ערי המקלט. מצוות לא תעשה הומאן 1] מה נקתלושי לקאתל כאן באעד לחכומה 2] אלי שאהד ואחד מה ישהדשי פי דיני נפשות 3] מה נאכדושי פלוס לאלי קתל בלעאני. באש מה נקתלוהושי. חתה ואלו המאלין לקתיל ראצ'יין 4] מה נאכדושי פלוס מלי קתל בגלטה. באש מה ימשישי לערי המקלט. חתה ואלו המאלי לקתיל ראצ'יין.

פלפרשה מתאע הזמעה האדי. כתב אלפסוק עלא הרחלאת אלי עמלוהום ישראל מלי כרזו מן מצר. ומן באעד עטאנה אלפסוק לחדוד מתאע ארץ ישראל. וחט משה נשיאים אלי באש יתווכלו עלא השבטים וקת אלקסמה. ווצאהום באש יעמלו 6 בלדאן. אלי יקעד פיהום אלי קתל בגלטה. ויעטיווהום ללויים יסכנו פיהום. ומן באעד חכאלנה אלפסוק. עלה זגאר גלעד. אלי מנהום צלפחד בן חפר. אלי קאל אלפסוק פי פרשת פינחס. אלי בנאתו יורתו באי בוהם פלקסמה מתאע ישראל. וקאלו למשה אידה כאן יתזווזו מן רזאל מן שבט אוכר. אלבאי מתאענה ימשי לשבט אוכר. עלא כאטר הראזל יורת מרתו. וינקצלנה מן אלבאי מתאענה פי ארץ ישראל. ורבבי קאל למשה אלי בנאת צלפחד מה יאכדושי ראזל כאן מן ולאד עמהום. ועמלו איכאך וערסו בולאד עמהום.

פי אוול לפרשה מתאע הזמעה האדי לפסוק קאל. אלה מסעי בני ישראל. הוני ואחד ינשד. לפסוק חקו כתב אלה מסעות בני ישראל. מאענאהה למאראחל אלי עמלוהם בני ישראל וקתלי כרזו מן מצרים. כיף מה נשופו פרש''י ז''ל עלא דבור אלה מסעי. כתב למה נכתבו המסעות האלה וכו'. מאענאהה הלשון יחתם באש כלמת מסעות הייא אלי תוולי פי בלאצת מסעי. וחאזה אוכרה חקו לפסוק כתב אשר הוציא ד' ממצרים כיף לעאדה. עלאש לפסוק כתב אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם על פי משה ואהרן. מוש כיף לעאדה.

לאכן באש נזאוובו הנשדה האדי. נשופו לפסוק אלי באעדו כתב. ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ד' ואלה מסעיהם למוצאיהם. נלקאו מבדל הנוסח. פלאוול מוצאיהם אקבל מסעיהם ומכתוב פיהה על פי ד'. ומן באעד מוצאיהם למסעיהם מוש מכתוב פיהה על פי ד'.

לאכן מערוף אלי ישראל כאנו חיאכדו התורה ומן באעד 11 אן יום חידכלו לארץ ישראל וכל שיי ופא. לאכן מן סירת אלי עמלו לעגל ומן באעד ביעת למרגלים צפאתלום זאדו 40 שנה. מאענאהה אלי הספראת מתאע בני ישראל תבדלו עלא לברנאמז לאוול. ובהאדה לפסוק פלאוול כתב. ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם. מאענאהה משה חב יכתב אלי כאן לברנאמז לאוול. אלי כאן וקת לכרוז מתאעהם. אלי הספר מתאעהם כאן על פי ד'. אידה כאן משאו על הטריק הצחיח מתאע רבבי. לאכן אלה מסעיהם למוצאיהם. מה צפאתשי איכאך. האדון הספראת מתאעהם אלי עמלוהם באעד מה כרזו ומוש כיף אלי כאן מברמז מלאוול.

ובהאדה הנשדאת לכל תזאוובו. אלה מסעי. אלי כאנו זוז מאראחל מתאע ספר. ואחדה אלי כאנת מברמזה מלאוול והתאנייה אלי פרצ'הה הדנוב אלי עמלו. ומה יקצדשי למסעות כאנשי אלי כאן מברמז ואלי ולא תווה. ובהאדה לפסוק כמל אשר יצאו מארץ מצרים. עלא קד לכרזה מתאעהם מן ארץ מצרים ומוש כיף מה חב רבבי אלי ימשיו באעד מתן תורה טול לארץ ישראל. כאנשי כיף מה כרזו מן מצרים גארקין פי 49 שערי טומאה. כמלו פטריק האדאך וצפאתלום מסעות אלי חשבהם לפסוק לכל מן באעד .

אכואני לעזאז. לפסוק קאל רבות מחשבות בלב איש ועצת ד' היא תקום. מאענאהה ואחד ענדו קדאש מן תכמאם פי ראסו וצ'בארת רבבי הייא אלי תתבת. ואחד הוני ינשד. לפסוק חקו יקול ומחשבת ד' היא תקום. כיף מה קאל רבות מחשבות. ולאכן הוני לפסוק חב יעלמנה. אלי ואחד ענדו קדאש מן תכמאם פי מכו כיפאש יתמששא. ולפסוק קאעד ינצח פינה ועצת ד' היא תקום. פי פרקי אבות קאל התנא. איזהו עשיר השמח בחלקו. מאענאהה ואחד אלי פרחאן באללי ענדו האדאך הווא לעשיר. ואחד ינשד כיפאש ואחד עני מרוד ומה יכשב שיי פרחאן באללי ענדו יוולי עשיר. לאכן הוני יקצד מאענה קויי יאסר. אלי כל ואחד ענדו חאזאת מלאח אכתר מלוכר. תלקא ואחד עני פלפלוס ועשיר פלחכמה האו פלקווה האו בעל תורה כביר יאסר. מאענאהה כל ואחד תלקא יתמייז עלא לוכר בבאעד לחאזאת. ומה נאכדושי עלא באעץ' נאס אלי כל שיי פיהם דוני אלי הומאן קללה. לאכן בטביעת לעולם כל ואחד ענדו חאזאת מלאח עלא צאחבו. ובהאדה לואחד אלי יפיק בלמתיאז מתאעהו עלא לוכרין וישתגללו כיף מה ילזם יסתממה עשיר עלא לוכר פלחאזה האדיך. מתלן ואחד אלי למזל מתאעהו עני ולאכן הווא חכם. אידה כאן יקרא התורה יוולי יתמייז עלא לוכר אלי הווא עשיר. בתורה. אלי הווא עשיר פתורה מוש כיף לוכר אלי הווא עשיר פלפלוס. צחיח לוכר עשיר אכתר מנו פלפלוס ולאכן מראת לעשיר האדאך מוש פאייק בלעשרות מתאעהו אלי הטמאע יכליהו יחס רוחו אלי הווא מוש עשיר קבאלת עשירים אוכרין. ומערוף אלי לעבד אקבל מה יזי לדניה האדי יכיירו האש יחב יוולי. תמה האשכון יחב עשיר תמה האשכון יחב קויי וכל ואחד והאש יחב. ואלי כטאר יעטיוו. ולעבד אלי הווא טלב לחכמה יסתממה טלב אחסן חאזה. אלי לחכמה תכליהו ינזם יקרא התורה מליח ויפהם מליח ודימה מעאהו.

ובהאדה לפסוק קאל רבות מחשבות בלב איש. אלי לעבד אקבל מה יזי לדניה האדי יטלב כל ואחד ותכמאם מתאעהו. האמה לאכן עצת ד' אלי הייא התורה. אלי אידה כאן נשדו רבבי ונקולולו השנווה נכטארו ודאי חיקוללנה הטריק מתאע התורה. הייא תאבתה. ולא לפלוס ולא לקווה ולא חתה שיי ידום לדימה כאנשי התורה. ובהאדה אחנאן כל ואחד ילזמו יסתגל לקווה אלי ענדו לשם שמים. ולעבד מראת יוולי ענדו כיר ומה יפיק ביה כאנשי באעד מה ימשי מנו. ואחד ענדו צ'וו מה יחס בצ'לאם כאנשי באעד מה יבאת הצ'וו. ואלי הווא חכם ילזמו יחצ'ר רוחו מלאוול ויחס בצ'לאם אקבל מה יזי באש יערף האש יעמל וקתלי יזי הצ'לאם.ונזיבו הוני מעשה אלי כתבו חיים וולדר פי סדורו שימו לב אל הנשמה. וקתלי וצלת חייה איטה לתקץ הזואז. השדכנים לכל זאוו יכטבוהה לתלאמדה למלאח אלי מוזודין וקתהה. אלי מערוף בוהה רבי שאול כביר לקהל עשיר ותלמיד חכם כביר. זווז 9 מן זגארו ולאדו ונסבו מערופין תלמידי חכמים כבאר. ומאזלתלו חייה איטה הזגירה לכל. אלי כאן יחבהה אכתר מן זגארו לכל. הנאס לכל תחכי עליהה אלי הייא כאנת אחסן ואחדה פלבנאת מתאע וקתהה זין ועקל ומה נאקצה שיי. לכטאב אלי זאו לחייה איטה לכתרה מתאעהם מה קבלומשי בוהה. ואלי צאטו באש יתבתו פיהם תקבלו מנהם כאן שוייה. יתקאבלו מעאהה והייא מה קבלתומשי. כל ואחד וסבתו. ולעזב אלי חתה לכטאב באעד מה כרזו מן ענדהה בטלו קאלו אלי הומאן דכלו גאדי באש ינשדוהם אכהוו מוש באש יתכאוותו פלעקליאת. ובשוייה בשוייה בדאת תכבר לבנת ולכטאב ימשיו וינקצו והשדכנים אלי כאנו דאכלין כארזין ולא יזי ואחד פלכטא. וחתה הרזאל אלי זאבוהם רפצ'ו כיר מנהם במלאין. ורבי שאול ובנתו בדאו יתקלקו. ותמה שדכן אלי כאן כלמתו פי פמו. וקתלי כאנו ירפצ'ולו למטלב מתאעו כאן יקול לרבי שאול יאכי בנתך זגיירה ופא וקת לעז ילזמהה תאכד אלי חצ'ר. וכאן מוש אלי יערפו כאן יטיירו מן קדאמו. השדכנים בטלו מה עדשי יזיו כאנשי השדכן האדה כל מררה יטל ויזיב האשכון. וחייה איטה וצלת לעמר 32 ובדאת תכמם אלי ילזמהה תקבל חתה ואחד אקל מן טומוחתהה שוייה. ואלי קבל רפצ'תהם מוסתעדדה תערס ביהם ולאכן הומאן מה סתנאוולאשי ותווה זגארהם לאבשין תפלין. וקתלי וצל עמרהה ל35 נהאר דכל השדכן מתאע לעאדה מן גיר מוקדמת ולא שלאם קאלום לקית האשכון אלי יצלח בחייה איטה. מנחם ליבר. רבי שאול קאלו נערס לבנתי בעם הארץ. קאלו לאכן הווא נאס מלאח וכאייף רבבי. קאלו צחיח נשופו יקרא הדף היומי לאכן נחב רבי. ובדא יכמם שוייה צחיח הווא נאס מלאח וכדאם ומערוף בכוף רבבי. קאלו האנה ראצ'י ושוף חייה איטה האש תקול. משאלהה ללכוזינה. קאללה שופי יא בנתי האדה לעריס לאכראני אלי נזם נזיבלך ואנתין כיירי בין פמילייה וזגאר ואפראח ובין קעאדך וחדך פדאר וכרז. פצבאח זאת לבוהה עיניהה חמרין מלבכה וקאלת מפאווקה ויתקאבלו מררה ואחדה יזי. מנחם וקתלי זאהו השדכן ואקטרח עליה חייה איטה. פרח יאסר חתה ואלו אלי הווא אזגר מנהה בארבע שנין. באש ינאסב רבי שאול ובנתו אלי הנאס לכל כאנת תתמנאהה. מנחם האדה עאש יתים. תעלם הנזארה וכאן צאנע נזאר ווקתלי ערפו חב יבטל שרה הווא לחנות. ערסו. לפרח כאן נאקץ אלי חייה אטה ובוהה מה כאנושי פרחאנין יאסר ובלאכץ צחאב מנחם אלי כאנו יתעאמלו מעאהם כיף צנאייעייה מוש כרביין. תעדדה לערס מנחם כאן יחתרם מרתו יאסר. ולאכן מרתו דימה מחיירה. ווקתלי יכרזו כאנת תנבבי עליה כיפאש יתמששה והווא כאן ישמע כלאמהה. ולאכן לעישה פדאר מה כאנתשי מרתאחה. אלי חייה איטה כאנת דימה שאכתה. והווא כאן יפהם עלאש. אלי מוש האדה אלי כאנת תתמננה מאענאהה נוע מתאע מחקראנייה. ונזאדלהם ולדהם לבכרי. חאוול יתכללם מעאהה שוייה באש עישתהם תתבדל ותנחחי לחיאר האדה אלי הווא יערף סבתו. ולאכן הייא ברקת פיה תבריקה והווא סכת. ובאש ינשה למשכלה מתאעהו האדי קווה פלכדמה ועמל מעמל וכבר כדמתו יאסר. וולא לאבאש עליה. וכאן יעמל לכיר יאסר בסתר. ולאכן תערף אלי מה תמאשי האשכון מה עמלשי מעאהו לכיר והנאס לכל כאנת תקצדו. ורביין לכבאר ולאו יכלפו במוהמאת סרייה. וולא אכתר עבד מחבוב פלבלאד והנאס כאנת תחשדו עלא גן עדן אלי קאעדה תסתננה פיה. ותצרפאת מרתו מה תבדלושי. ולאכן נסיבו כאן יקדרו יאסר אכתר מן נסאבאתו לכל עלא כאטר יערף השנווה קאעד יעאני. ותואלדולו 5 זגאר ומרתו הייא אלי כאנת לאהיה ברבאייתהם אלי כאנת תחבהם תלמידי חכמים כבאר. נהאר כאן יסמר מסמאר לפוק פלכדמה. ופי עוץ' חידרב לקאדומה פלמסמאר דרבהה פי צבעו טאח מן בלאצה עאלייה. רפעו לסביטאר וזאו למרתו קאלולהה בשוייה אלי הווא מצ'רוב. משאת לסביטאר הטביב קאללהה מה עאדשי יצ'איין. בארי וודעי. הייא דכלת חדה ובדאת תתפכר השנווה אלי עמל מעאהה ובדאת תבכי. וקאלתלו האנה גלט מעאך ומה פקת בלכיר אלי עטאהולי רבבי כאן מוכר. אנתין ראזל אלי לבנאת לכל תתמנאהו. והאנה דימה מה נפיק כאן פלאכר. פיק כללי נעווצ'לך עלא לעשרה שנין אלי עדיתהם מעאייה תתעדב. תלפתת לקאת בוהה קדאמהה יבכי חתה הווא. ומן באעדו שמעו מנחם יתכללם. וקאללהה סמעתך רבבי יעטיני לקווה ונבדאו מלאוול. האדי חאלה מלחאלאת אלי ואחד מה יפיק בלכיר אלי עטאהולו רבבי כאן פלאכר. פלאוול אלי כאנו יזיו עליהה רזאל מה כאנתשי ראצ'יה. ופלאכר רבבי עטאהה ראזל מליח יאסר וכיף כיף מוש ראצ'יה. נדמת פלאוול עלא אלי מה קבלתשי. ווקתלי משא עליהה ראזלהה פאקת בלהדייה אלי עטאהלהה רבבי ונדמת כיף כיף. יהי רצון אלי רבבי מה יעטינה כאן למליח. ויעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה .   

תגובות

 

בס"ד

עש"ק, פרשת מסעי כ''ט תמוז יה''ל התשס"ח,

שנה שמינית, גיליון מספר 381

כניסת השבת: 20:09

ההפטרה :שמעו דבר ומסיים: אלקיך ישראל אח''כ אם תשוב ישראל עד יתהללו ירמיה ב' אח''כ פסוק ראשון ופסוק אחרון הפטרת שבת וראש חדש השמים כסאי

יציאת השבת: 20:51

יום שבת ר''ח אב מנחם שני ספרי תורה בראשון פרשת השבוע בשני וביום השבת פרשת פינחס

 

עלון זה יוצא לאור על ידי ישיבת רבי אליעזר זצוק''ל וזיע''א חארה כבירה זרבה תוניסיה יע''א

העלון מתפרסם במקביל בפורום אתר האינטרנט עמי"ת www.amit4u.net

 

 

 

בעלון חידושים מפרשת השבוע, ליקוטים, סיפורים בעברית, מוסר בערבית כולל מצוות השבוע, תמצית באור פרשת השבוע, חידושים ודברי מוסר

ניתן להקדיש העלון להצלחה או לרפואה ולהבדיל, לעילוי נפש

העלון השבוע מוקדש לרפואת אילן בר אסתר חדאד ולרפואת נאית בת עדינה צביה פלולה ולרפואת חיים יוסף בר מרגלית נעמן ולרפואת כרמל חייה בת יפה חדוק ולרפואת דיאמנטה בת שתרונה מאזוז ולרפואת עזיזי בר כמונה חדוק ולרפואת ליליאן חייה בת קוטי

להצלחת כל עם ישראל ואנו תפילה כי יחדלו הפיגועים ותאונות הדרכים

לע"נ כל נפטרי עם ישראל ובכללם:

הרה''ג רבי מסיעד בר כמונה מאצ'אר זצוק''ל וזיע''א ואשתו מרת טיטה בת מישה ז''ל .היקר מר ציון בן מסעדה הכהן ז''ל ואשתו מרת עשושה בת מישה ז''ל .מו''ר הרב הגאון רבי צבי חיים מאצ'אר בר טיטה זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי חנינא בוגיד בר ורדאנה סעדון זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי ציון בר גרצונה דיעי זצוק''ל וזיע''א .הרב חי חיים בר חנה חדאד ז''ל . הרב ניסן בר חייה פינסון ז''ל. מר פרץ המכונה ברוצה בר סעדה יעיש ז''ל . ולמנוחת הרב יוסף בר סעדונה חורי ז''ל

 

 נא לשמור על קדושת העלון ולצרפו לגיליונות הבאים   |   נא לא לעיין בזמן התפילה וקריאת התורה   |   שבת שלוםומבורך

המשך משבוע שעבר
"סבא הלך עם אחיו לדבר עליך" – השיב רבי שלום, והתכוון לאחיו הנוסף. הם היו שלושה אחים.
...ואז שרון מרגיש שהוא מתקדם למרכז האולם לכיוון הבמה שעמדה ממול. כאשר כל האנשים שהיו בדרך התעניינו בו מאוד ושמחו עימו, אבל בעוד שהם לבשו כולם בגדים יפים מאוד מאוד, לבש שרון בגדים מלוכלכים בדם והוא התבייש מפניהם. הוא לא לבש את המדים שהיו לו בשעת התאונה, אלא בגדים רגילים, מלוכלכים ומביכים מאוד. שרון תיאר כי חש בושה נוראה, כולם הביטו בו והיו נקיים ורק הוא היה מלוכלך ומוכתם כולו. כשהגיע לבמה, הרגיש שהיא מסתירה את בגדיו וקצת רווח לו".
"...לפניו היה אור גדול מאוד, מסנוור, שרון לא היה יכול להרים את הראש ולהביט בו, ושני אורות קטנים יותר משני הצדדים, אחד מהם היה "הקול הרע", שההיזכרות בו גורמת לשרון לרעוד, והשני היה "הקול הטוב", ליד האורות ראה שרון ארבעה רבנים חשובים שכולם עדיין חיים כאן בעולם הזה (עד מאה ועשרים שנים). אחד מהם היה הרב ב´, שאותו לא ראה שרון מעולם, ורק לאחר שהתעורר החל, כזכור, לשאול על אודותיו ולברר מיהו.
בתחילה המה האולם קולות של דיבור, אך בבת אחת הושלכה דממה מוחלטת...ואז שמע שרון קולות בוקעים מתוך האורות... "הקול הרע" אמר, "או אתה, או הדודה מרים, אחד מכם נשאר כאן". בתחילה לא הבין שרון מה פתאום מדברים על הדודה מרים, איך היא נכנסה לכאן. אבל לפתע הוא הבחין בה, נמצאת לידו. על הבמה, היא ראתה באותה צורה שבה הוא ראה אותה כאשר ביקרנו אצלה שנינו בלילה הקודם – חלושה, חולה מאוד, כחושה, לבושה בחלוק שבו שכבה במיטת חוליה.
ואז שרון הבין מבלי שאמרו לו, שזה יום קשה למשפחה, ואחד מהם חייב להישאר בעולם האמת. הוא קפץ מיד ואמר: "אני מוכן להישאר".
אבל "הקול הטוב" התחיל לדבר ואמר, שבעצם שניהם, גם שרון וגם הדודה, הם נשמות כוללות, נשמות כוללות הן נשמות אחראיות, דואגות, מסורות למשפחה, כפי שהסבא היה – לגמול חסדים כמוהו, לחתן יתומים ואלמנות, לעזור לזולת. ואם לא, הוא יישאר, ותרד נשמה חדשה לעולם בתוך תינוק שייוולד במשפחה, הנשמה החדשה תמשיך את מעשי הסבא, כי השושלת צריכה להימשך.
מנקודה זו, אמר שרון, הוא לא ראה יותר את הדודה לידו. רק הבחין שממרחק עומדת גם היא למשפט בסיטואציה זהה לזו שלו. הוא התאמץ לשמוע את מה שאומרים לה, אך הוא לא הצליח. כאן, בשלב זה הוא נפרד ממנה ולא ראה אותה יותר.
...ואז שרון שמע את "הקול הרע" אומר: "אחרי ששמענו מה שאמר הקול הטוב, כעת צריך לבדוק את הדברים".
...ואז פתאום שרון מרגיש איך שכל התמונות עוברות בתוך ראשו – לא יודע להסביר איך, לא כמו וידאו או משהו דומה. פשוט כל התמונות עוברות לך בראש, מיום שנולדת ועד היום האחרון שחיית. זה קורה במהירות מדהימה, אפילו לא מאית של שניה, מן ההתחלה ועד הסוף, כמו על סרט נע אתה רואה את כל מה שקרה מהילדות עד בגרות – רואים הכל. הוא ראה את עצמו כתינוק, איך שהוא היה לבוש במסיבת הסידור, את סוג העגלה שהיתה לו כתינוק, את המריבות בבית הספר, את המריבות עם ההורים. בתוך התמונות הוא חש בעיקר בדברים הרעים שעשה במשך חייו. את הדברים הטובים מנה אחר כך הסניגור בנפרד. הוא ראה דברים הקשורים עם שנאה שבלב, כיבוד הורים, לשון הרע, גזל, גאווה, צניעות ועוד.
אחרי שהסרט הסתיים, התחילו לנתח את מה שראו בו.
חשוב להדגיש שכל המשפט נערך לעיני כל יושבי האולם. כולם שמעו הכל, כולם ראו וידעו הכל!!!
"...ואז שאלו את שרון קודם כל שלוש שאלות, שעליהן היתה לו אפשרות להשיב בעצמו, אחר כך נלקח ממנו קולו ולא היתה לו עוד אפשרות לענות. שרון ידע והבין שבין כך יודעים עליו הכל, ואין לו מה לומר, וכל דבר שרוצה היה לומר להגנתו, אמר בשבילו "הקול הטוב".
השאלה הראשונה שהוא נשאל היתה: - "האם נשאת ונתת באמונה?"
ואז "הקול הרע" בקע ואמר לו: - "אתה לא עשית את מלאכתך נאמנה, אלא רק בשביל הרווח. לא השקעת מספיק בתלמידים, לא השתדלת להחזיר את התלמידים בתשובה. עבדת בשביל הכסף כי אתה אוהב כסף!!!"
השאלה השנייה היתה: - "האם קבעת עתים לתורה?"
שרון השיב: כן
את השאלה השלישית – "האם ציפית לישועה?", שרון אפילו לא הבין. כאשר הוא סיפר לי על כך, הוא שאל אותי, "מה השאלה הזאת? למה מתכוונים בה?"
המשפט 
"בשלב זה נלקח ממנו קולו, והתחילו לשפוט אותו, הנושא הראשון שהועלה, היה הכוונות בתפילות.
"הקול הרע" – אמר לו שהוא לא כיוון בשם השם, ושהיה עליו לכוון בשם ה-ו-י-ה את כוונת: - "היה הווה ויהיה", ובשם אדנות את כוונת: - "אדון הכל", הסבירו לו, שאת הכוונות האלה חייבים לכוון בכל פעם שמזכירים את שם השם, לא רק בעת אמירת קריאת שמע, אלא גם בעת אמירת ברכות "פשוטות". לפני אכילת פרי ואחריו, בתוך פסוקים, בכל פעם שמוציאים מן הפה את שם השם – חייבים לכוון כראוי.
דיברו עם שרון על ענייני לשון הרע. "כאן בעולם הזה אי אפשר לדעת ולהבין כמה חמור הוא העניין של לשון הרע – בשמים" – אומר שרון. "הקול הרע" הוכיח לשרון שהוא אהב לשמוע לשון הרע בחייו, שהוא ממש חיפש לשמוע לשון הרע....והסניגור...שתק...!!!
לאחר מכן עברו עם שרון לעניין השנאה שבלב. היה בחור אחד שעבד יחד עם שרון בישיבה, והם, כמו שאומרים לא הסתדרו כל כך טוב ביניהם, ועל כך שאלו את שרון – "למה אתה שונא אותו ומקנא בו, אתה חייב לרצות ולפצות אותו. תגיד לו שאתה מתנצל, הוא לא עשה לך שום דבר רע אתה פשוט מחפש איך לריב אתו, ואתה תשלם על הכל!"
ואכן כבר בתקופת השיקום, פגש שרון את הבחור הזה, התנצל בפניו והתפייס אתו.
ואז "הקול הרע" אמר – "אתה נודר נדרים ולא מקיים אותם. נדרת נדר לבית הכנסת ולא קיימת אותו!"
משם עברו עם שרון לנושא של כיבוד הורים. "הקול הרע" אמר – "לא כיבדת מספיק את ההורים שלך. אתה חשבת שיותר לא תצטרך אותם, חשבת שתברח מהמשפחה..." (מדובר, מסביר הגיס, על ויכוחים שהיו לפני החתונה כאשר שרון התכוון להינשא ולהתנתק מעט מן המשפחה), אנחנו נוכיח לך שכעת אתה תצטרך אותם ותזדקק להם!"
הזכירו לשרון נושאים הקשורים בטהרת המשפחה, ואז "הקול הטוב" אמר שהוא כבר תיקן חלק מהעניין על ידי תיקון שעשה לו רבו וההוראות שנתן לו לעתיד.
מכאן עברו לדבר עם שרון על נושא גזל. "הקול הרע" אמר – "אתה גנבת מסבתא שלך שיחות טלפון מבלי לקבל ממנה רשות! אתה צריך לשלם עבור השיחות האלה. גנבת את הסבתא שלך!" שרון ראה את עצמו בבהירות כשהוא מתקשר מבית הסבתא לתומו, בלי לבקש רשות קודם. המשיכו להעלות בפניו את נושא השנאה שבלב, כי הוא העמיד פנים, חייך אל האנשים, ואילו בתוך לבו הוא כעס עליהם.
"...ואז התחיל "הקול הטוב" לסנגר על שרון ואמר - ...שרון תורם מכספו להחזקת ישיבות וזו מצווה גדולה מאוד". "כן, עונה "הקול הרע", הוא אומנם עושה דברים, אך הוא מתגאה בזה, במה שהוא עושה". והוא מטיח בשרון – "למה תלית את תעודת ההוקרה שקיבלת, על הקיר בביתך?"...והסניגור...שתק...
בדיקת המצוות בבית דין של מעלה 
"...וכאן מתחיל השלב של בדיקת המצוות, לכל מצווה ומצווה ששרון עשה בחייו, התייחסו, בדקו אותה, בחנו אותה, שקלו אותה, חקרו אותה, עיינו בה, כולל המצוות הכי "קטנות"...
אוי...כמה...כמה שמח שרון באותם רגעים נוראיים כשהוא עמד בפני בית דין של מעלה, על כל מטר ומטר שהוא הלך בעולם הזה עם הטלית קטן שלו, עם אותם "ארבע כנפות" שהוא הקפיד ללבוש אותם כל חייו מתחת לחולצתו... "אי אפשר לתאר כמה גדולה היא מצוות הציצות!!!..."אי אפשר לתאר כמה היא עוזרת שם...שם...למעלה...כמה שהיא עזרה לי שם באותם רגעי אימת הדין הנושא" – אומר שרון. ...לכל מצווה ומצווה יש שכר רוחני עצום. גם למצוות "שנראות" לנו כאן בעולם הזה "כקטנות", "כפעוטות" – יש שכר עצום שלא ניתן להבינו בעת חיינו כאן. ...הכל עולה, הכל מובא לפני האדם...לא שוכחים שום דבר...לא מתעלמים משום דבר, שרון הרגיש בחוש שיש דברים הנחשבים כאן "לדברים קטנים"...שהם יקרים יותר מיהלומים...והם מתגלגלים בדרך, צריך רק להרים אותם כדי שיהיה אותם... "והקול הטוב" ממשיך ומונה את הדברים הטובים ששרון עשה בחייו. כאן, מעיד הגיס מר שחר אשבל, סירב שרון לספר, אך לאחר הפצרות רבות, הסכים שרון לספר בקצרה את הדברים, כדי שהוא לא יגיע לגאווה. הזכירו כיצד שרון היה מכבד את השבת, ומתאמץ מאוד לענג אותה בכל דבר שיכול, לפי הדרכת רבו, הרב א´, הזכירו לזכותו את נושא כבוד האישה שהוא מקפיד בה, את מאמציו בעניין מצוות שמחת חתן וכלה, ודברים נוספים...
העדים בבית דין של מעלה 
"...ואז הובאו עדים להעיד לטובת שרון. הרבנים התערבו במשפט לטובתו..."
"אנשים לא יודעים מה כוחם וגדלותם של הצדיקים", מתרגש שרון..."הם יכולים להמליץ עלינו שם יושר וטוב...גם הצדיקים שעדיין חיים בעולם הזה, בינתיים הם מעורבים בנעשה בעולמות העליונים...אנשים צריכים לדעת את גדלותם של הצדיקים!!!"
                                      המשך בשבוע הבא בעזרת ד'

ארץ ישראל ארץ ללא גבולות

הראשון לציון הרב מרדכי אליהו

זאת הארץ לגבולותיה
אמר הקב"ה למשה רבינו "צו את בני ישראל ואמרת אליהם, כי אתם באים אל הארץ כנען, זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה ארץ כנען לגבולותיה". ומה טעם ציינה תורה את גבולות הארץ? למדנו רש"י ע"ה: "לפי שהרבה מצוות נוהגים בארץ ואין נוהגות בחוצה לארץ, הוצרך לכתוב ...גבולי רוחותיה סביב לומר לך מן הגבולים הללו ולפנים, המצוות נוהגות". והוסיף רש"י מדרש אגדה: תפול לכם - ומדרש אגדה אומר על ידי שהפיל הקב"ה שריהם של שבעה (ויש גורסים ע’) אומות מן השמים וכפתן לפני משה, אמר לו ראה אין בהם עוד כח". ויש לשאול בענין הרי לכל אומה יש מדינה ויש גבולות והגבולות מציינים שארץ זו שייכת לעם פלוני וארץ זו לעם אחר, וכיצד התורה כותבת את גבולות הארץ, הריהי באה לתחום את תחומי הארץ, ומדוע נזקק רש"י לפירושו זהו אלא בא רש"י ללמדנו שאין ארץ ישראל כשאר הארצות. ארץ ישראל מעלה מיוחדת יש לה. מדינת ישראל אינה כשאר המדינות. גבולות הארץ נכתבו כדי ללמדנו על המצוות הנהוגות בה כי הארץ קדושה היא וקדושתה נקבעה ע"י הקדוש ברוך הוא. ועל כך אמרה התורה "ארץ אשר עיני ה’ אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה", כי במשך כל השנה כולה אתה יכול לקיים בה מצוות תרומות ומעשרות בפירות וירקות בכל עונה ועונה של הירק או הפרי.
והנה כבר למדונו חז"ל שאין צו אלא לשון זרוז לדורות. ויש לבאר שנפילת שרי האומות אינה רק בעבר אלא תהא גם לעתיד לבוא, שהרי הגמרא במסכת נדה (ע:) מלמדת אותנו שמשה רבינו עתיד לבוא עמהם, עם מלך המשיח, ואפילו ספק בהלכה, יברר משה רבינו. ולכן צו האמור אצלנו הרי הוא גם לדורות, כשיבוא מלך המשיח ומשה רבינו עמו, יפלו שרי האומות ויהיו כפותים לפני משה וכל העם ידע שאין להם כח בעצמם, אלא נצחון הארץ הוא מכח התורה דווקא, מכחו של משה רבינו.
זאת ועוד, אמרו חז"ל "הרוצה להחכים - ידרים". ולכן התורה מתחילה לבאר דווקא את הגבול הדרומי "והיה לכם פאת נגב", הוא הדרום. ואין חכמה אלא תורה ולכן המנורה נקבעה בדרום. ומנורה זו מורידה שפע של קדושה, שפע של טהרה, שפע של חכמה אמיתית, דרך התורה לעם ישראל. ולפיכך גם בזמן הזה שלמעשה אין עדיין כל יושביה עליה, אף על פי כן אנו מקימים בה את המצוות התלויות בה, בבחינת "הציבי לך ציונים" וכשיבוא המשיח לא יהא לנו קשה להתחיל מצוות חדשות, אלא כבר הורגלנו בהם ונעבור מקיום מצוות דרבנן לקיום מצוות מדאורייתא.
ויש להוסיף עוד בענין גבולות הארץ, על פי דברי הרמב"ן שלאחר שכובשים את כל ארץ ישראל, כל מה שיכבשו יותר - דין קדושת ארץ ישראל יש לו. ולכן באה התורה להשמיענו אלה הם הגבולות שצריכים אתם לכבוש, ומה שתוסיפו אחר כך יהא בהם קדושת ארץ ישראל, אבל אם תכבשו מחוץ לגבולות תחילה - לא תהא בזה קדושת א"י. ולכן אמרו חז"ל כשכבש דוד המלך ע"ה את סוריא לפני שכבש את ירושלים נקרא כיבושו כיבוש יחיד, למרות שהיה מלך.
נקיים בארץ ישראל את מצות הכיבוש ומצות הישיבה בארצנו  הקדושה כדת וכהלכה.

          אפרים ומנשה

הרב עזריאל אריאל                                                                                                               שני בנים לו ליוסף: אפרים ומנשה. מנשה - שנולד ראשון - הוא הבכור הביולוגי. אפרים - שיעקב סבו הניח את ימינו על ראשו - הוא הבכור הנבחר. באם נעיין בספר במדבר, נראה שסדר הופעתם של שני הבנים אינו קבוע, והדבר אומר "דרשני":
בתחילת הספר - אפרים קודם למנשה. כך הוא בשמות הנשיאים: "לבני יוסף, לאפרים... למנשה...". כך הוא גם בדגלים: "דגל מחנה אפרים... ועליו מטה מנשה...". וכך גם בסדר המסעות. בפרשת שלח - מתהפכות היוצרות באופן בולט: יהושע בן נון, שליחו של שבט אפרים, מופיע אמנם ראשון, אבל בנפרד, בין יששכר לבנימין; ורק בהמשך מופיע: "למטה יוסף, למטה מנשה, גדי בן סוסי". וכבר תמהו הפרשנים (הרמב"ן ובעלי התוספות) מדוע רק מנשה מתייחס כאן ליוסף, ולא אפרים. במפקד של פרשת פינחס - מנשה קודם לאפרים: "בני יוסף למשפחותם, מנשה ואפרים. בני מנשה... אלה בני אפרים...". וכך גם בפרשת השבוע, פרשת מסעי, מקדימים את שבט מנשה: "לבני יוסף, למטה בני מנשה נשיא, חניאל בן אפוד. ולמטה בני אפרים נשיא, קמואל בן שפטן". מה בא כל זה ללמדנו?
על מדוכה זו ישב כבר הרמב"ן (במדבר א’ ל"ב). את ההבדל בין תחילת הספר, בה אפרים קודם, לבין סופו, בו הוקדם מנשה, הוא מסביר על פי תוצאות המפקד. במפקד הראשון רבו בני אפרים (40,500) על בני מנשה (32,200), ולכן בכל אותה תקופה, מפרשת במדבר ועד פרשת בהעלותך, מובא אפרים לפני מנשה. לעומת זאת, במפקד השני, רבו בני מנשה (52,700) על בני אפרים (32,500), ולכן הקדים משה את מנשה.
מה שאינו מובן על פי הסבר זה, הוא הזכרת השמות בפרשת המרגלים. שם אפרים מופיע לגמרי בנפרד, ורק מנשה מתייחס ליוסף. על כך אומר הרמב"ן: והנראה בעיני על דרך אגדה כי בעבור הדיבה שהביא יוסף על אחיו ייחס עליו מוציא הדיבה
כלומר, הייחוס הוא ענייני: כאשר מנשה "ממשיך את דרכו" של יוסף, אזי הוא מתייחס אחריו, ואילו כאשר אפרים הוא ממשיך הדרך - הוא מתייחס אחריו.
על פי זה ניתן להסביר את כל הספר. בתחילת הספר - אפרים קודם. הרי יעקב בחר בו להיות הבכור והנבחר. בפרשת המרגלים, רק מנשה מתייחס ליוסף, כי רק הוא הוציא דיבה על הארץ, בעוד שיהושע, נציג שבט אפרים, לא היה שותף כלל לדבר העבירה. בסוף הספר - השיקול הוא הפוך. גם בפרשת פינחס וגם בפרשת מסעי, פוגשים אנו את בנות שבט מנשה, בנות צלפחד, שביקשו נחלה בארץ ישראל. בבקשה זו הלכו בעקבותיו של הסבא הגדול, יוסף הצדיק, שאף הוא חלם כל ימיו לשוב לארץ ישראל. כאשר הוא מציג את עצמו בבית הסוהר, הוא טורח להדגיש את המוצא ה"ציוני" שלו: "כי גונב גונבתי מארץ העברים". "יוסף הודה בארצו". ואף בסוף ימיו הוא משביע את בני ישראל שיעלו את עצמותיו לארץ אבותיו. חיבת הארץ, המשותפת ליוסף ולבנות מנשה, היא שהביאה לייחס את דווקא את מנשה ליוסף. אך בניגוד לפרשת המרגלים, שבה לא היה לאפרים שום קשר לחטאו של יוסף, ולכן הוא מופיע בנפרד - כאן גם בני אפרים היו שותפים לחיבת הארץ, ולכן אינם מופיעים לגמרי בנפרד, אלא במקום שני לבני מנשה.

         החנופה והארץ

הרב עזריאל אריאל                                                                                                                  "ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה, כי הדם הוא יחניף את הארץ...". הביטוי "חנופה" ביחס לארץ - תמוה מאד. הרי חנופה היא התנהגות של "אחת בפה ואחת בלב", ומה שייך דבר כזה לארץ, אשר היא אבן דוממת? ומתוך כך יש מן המפרשים שהוציאו את הביטוי הזה מפשוטו, ופירשו שהחנופה כאן אינה במובן הרגיל אלא במובן כללי יותר, של השחתה וטומאה.
המדרש, ובעקבותיו כמה ממוני המצוות, לומד מכאן את האיסור להחניף, דהיינו: לדבר אחת בפה ואחת בלב. אך הדבר קשה מצד פשט הפסוק: הרי לא נאמר "לא תחניפו זה לזה" אלא "את הארץ". כיצד אפשר להתחנף אל עץ ואבן?
צריכים אנו לומר, כפי שכותב המדרש עצמו בפירושו השני, שפשט הפסוק אכן עוסק בארץ עצמה. מי שחוטא בארץ, מאלץ אותה להתנהג בחנופה. הרי ארץ ישראל, ארץ הקודש היא, ואינה סובלת עוברי עבירה. ואם יהודי רוצח את זולתו וממשיך לחיות על הארץ מבלי להיענש, נמצא שהחברה כולה כאילו מאלצת בכך את הארץ להחניף לאותו רשע ולהמשיך לקיים אותו על פניה. אפשרות אחרת לחנופת הארץ היא מה שנאמר בקללות שבפרשת כי תבוא, שאמנם יגדל יבול רב בשדות, אבל לא תזכה לאסוף אותו, כי הוא יהיה למראית עין בלבד.
ומכאן לומד המדרש "קל וחומר" לחנפנים עצמם. אם מי שמאלץ את הארץ להחניף עובר איסור, קל וחומר הוא למי שבעצמו מתנהג בחנופה, אחת בפה ואחת בלב.

קערת העץ                                                                                               כאשר איש זקן נותר בודד ולא יכול היה לטפל בעצמו,                                      בנו לקח אותו אל ביתו וטיפל בו יחד עם כלתו ובנו בן הארבע.                           ידיו של האיש רעדו, ראייתו הייתה חלשה והליכתו לא יציבה.                                 מדי ערב המשפחה ישבה סביב השולחן לארוחת הערב.                                       מצבו הקשה עליו לאכול. בגלל ידיו הרועדות נפלו מאכלים מכפו,                    אכילתו הייתה קולנית והשתייה נשפכה מכוסו. בנו וכלתו התעצבנו מהבלגן שנוצר.   "אנחנו חייבים לעשות משהו בקשר לסבא" אמר בנו                                                 "הספיק לי מהחלב על הרצפה, אכילתו המגעילה והמפות המלוכלכות."                 הם הציבו שולחן קטן בפינת המטבח ושם ערכו את השולחן לסבא.                          שם הוא ישב לבד, בזמן שיתר המשפחה הסבה סביב השולחן הגדול.                      מאחר שהסבא שבר מספר צלחות חרסינה, הגישו את ארוחותיו בצלחת עץ.                כאשר הביטו בסבא, ראו מדי פעם דמעה בפינת עיניו. למרות זאת,                          המילים היחידות שנאמרו לו היו דברי נזיפה כאשר הפיל מזלג או מאכל.                      נכדו בן הארבע הסתכל על כל זה בשקט.      יום אחד לפני ארוחת הערב ראה האב את בנו הקטן משחק עם חתיכת עץ על הרצפה. האב שאל את בנו עם חיוך למעשיו. הילד ענה לו במתיקות:                                    "אני מכין לך ולאימא קערות עץ כדי שיהיה לכם במה לאכול כאשר אגדל."                 המילים הכו בהוריו כמו מכת ברק. דמעות החלו לזלוג על לחייהם.                            למרות שלא נאמרה מילה, שניהם ידעו מה יש לעשות.                                            באותו ערב האב לקח את הסב בידו והביא אותו בעדינות לשולחן המשפחה.              בשארית ימיו אכל את כל ארוחותיו עם המשפחה,                                             ומעולם לא גערו בו אם האוכל או המזלג נשרו מידיו והרצפה או המפה התלכלכו.     בדרך החיוב נלמד מכך שלא משנה מה קורה וכמה גרוע נראה היום,                     החיים ממשיכים ומחר יכול להשתפר המצבלמדתי שלא משנה מה יחסך עם הוריך, הם יחסרו לך כאשר ילכו לעולמם.    למדתי ש"להתקיים" הוא לא בהכרח "לחיות"                                                למדתי שהחיים נותנים לך לפעמים הזדמנות נוספת                                                  למדתי שאם תרדוף אחר האושר, בפעמים רבות יחמוק ממך,                                   אבל אם תתרכז במשפחתך, בחבריך, בצרכי אחרים,                                                 בעבודתך ובניסיון לעשות הכול הכי טוב שאתה יכול, האושר כבר ימצא אותך.        למדתי שהחלטות הנעשות מהלב בדרך כלל הנכונות                                                למדתי שכל יום חייבים לגעת במישהו. מגע אנושי, הושטת יד,                                  חיבוק חם או סתם טפיחה ידידותית קלה על הכתף אהובים על בני האדם              למדתי שנותר לי עוד ללמוד                      למדתי שיש להעביר זאת לכל אחד שאיכפת לך ממנו.                                  אני עשיתי זאת עתה

צעד גדול למר גורסקי                                                                                                 ב 20 ביולי 1969 האסטרונאוט של אפולו 11 וראש הצוות ארמסטרונג היה האדם הראשון שפסע על הירח, ואז כולנו זוכרים את מילותיו:                                                                                                                "זה צעד קטן לאדם וצעד ענק לאנושות"                                                                                      הוא שודר לכדור הארץ ומילונים שמעו אותו, אבל כאשר הוא התכונן לחזור לחללית הוא גם אמר:                     "שיהיה בהצלחה, מר גורסקי"!                                                                                                    הרבה אנשים בנאס"א סברו שזאת הייתה סתם הערה לאיזה אסטרונאוט מתחרה מברית המועצות, אבל אחרי בדיקה קפדנית לא מצאו אף אחד בשם גורסקי, לא בתוכניות החלל של ארה"ב ולא של ברה"מ.                                                  במשך השנים, הרבה אנשים שאלו את ארמסטרונג למה הוא התכוון והוא רק חייך ולא ענה.                                            ב 1995 ארמסטרונג נתן הרצאה בפלורידה וכשהגיע זמן השאלות מהקהל, שוב שאלו אותו בנוגע להערה שלו מלפני 26 שנים.                                                                                                                      מר גורסקי כבר נפטר וארמסטרונג הרגיש שמותר לו לענות על השאלה, ואז הוא סיפר כי בילדותו הוא שיחק בייסבול עם חבר בחצר שלו ואז הכדור נפל אל החצר של השכנים. כאשר הוא נכנס לאסוף את הכדור, הוא שמע את גב' גורסקי צורחת על בעלה ואומרת לו:                                                                                     "תקבל ארוחה כאשר הילד של השכנים ידרוך על הירח"!                                                      זהו סיפור אמיתי.                           צדק                                                                                                                                       אדםהואשםברצח.כלהסימניםהצביעועלכךשהואאשם,למרותשלאנמצאהגופתהנרצח.עורךדינו,שידעשרובהסיכוייםשהקליינטשלויורשע,החליטלעשותתרגילבנאוםהסגירהשלו.                                         "חברמושבעיםיקר,ישליהפתעהבשבילכם",אמרבדרמטיותוהביטבשעון. "בעודדקהבדיוקהאדםשנרצחכביכול,יכנסלאולםביתהמשפטהזה".הואסובבפניווהביטלעברהדלתוהמתין.חברהמושבעיםסובבואףהםאתפניהםלדלתבציפיהדרוכה.עברהדקהועודדקה...אךדברלאקרה.                                                                                     "האמתהיא"אמרעורךהדין "שהמצאתיאתמהשאמרתילפנימספרדקות,אבל,כולכםסובבתםאתהראשלעברהדלתבציפיה.אניסבורשזוסיבהטובהמספיקכדילהראותכיישספקבליבכםהאםמישהואבכללנרצחולכןאנידורשלזכותאתהנאשם."                                                                                                     המושבעיםיצאוהמומיםלהחליטעלגזרהדין,אךשבולאולםביתהמשפטלאחרדקותמעטותבלבדודוברםהכריזבדעהאחת,כיהםמוצאיםאתהאיש ...אשם.                                                                                        "אבלכיצדזהיתכן,הלאלכולכםהיהספק,וכולכםהסתכלתםלדלתבהמתנהשהנרצחיופיע"יללהעורך-דין.                                                      "נכון" אמר לו דובר חבר השופטים "אנחנו אכן הסתכלנו, אבל הקליינט שלך... לא הסתכל !"

בדיחות

המורה בבית הספר שואלת את דני מה שם העץ הכי אהוב עליו, אז הוא ענה אקליפטוס, והיא אמרה לו שיבוא לרשום את השם על הלוח אז הוא אמר : במחשבה שניה אני מעדיף דקל.

בדיחה

מורה שואלת אם מישהו בכיתה איי פעם הציל בעל חיים, אז דני קם ואמר, אני הצלתי פעם דג שנפל לתוך מים !

בדיחה                                                                                            במבחן בגרות נשאלו התלמידים היכן נחתמה מגילת העצמאות, אז אחד התלמידים ענה : בתחתית הדף !                                                                 בדיחה                                                                                                                                    מורה בבית ספר יסודי ביקשה מדני שיגיד שלוש מילים עם שלוש אותיות, אז דני אמר : אבל למה אני ?! והמורה ענתה : יפה מאוד !                                                                                                                    בדיחה                                                                                                                             מורה מקבל טלפון בערב ושומע קול שאומר לו שמחר דני לא יוכל להגיע לבית הספר, אז המורה שאל : ועם מי אני מדבר ? אז בצד השני הקול אמר : זה אבא שלי                                                                                                          !בדיחה                                                                                                               מורה אחת שואלת את דני למה עברית היא שפת האם שלנו ? אז התלמיד אמר : כי לאבא אין זכות דיבור !                                                                               בדיחה                                                                                                                             איש אחד נפגש מספר פעמים עם אלמנה
ומחליט להתחתן איתה. כעבור מספר
שנים של נישואים נמאס לו ממנה והוא
רוצה להתגרש. הוא אומר זאת לאישתו
שמודיעה: "חביבי... קיבלת אותי אלמנה,
תחזיר אותי אלמנה"                                                                                                                                          
בדיחה                                                                                                                                                                       אישה שואלת את בעלה בכעס:
אמרת לי פעם  שאני כל עולמך מה קרה מאז?
עונה הבעל: למדתי גיאוגרפיה
בדיחה                                                                                                           גבר בשנות  ה-40 לחייו קנה מכונית ב.מ.וו חדשה ונהג בה במהירות שיא בכביש  המהיר . לפתע הבחין באור הכחול המהבהב מאחוריו . אין סיכוי בעולם שהם  יכולים להשיג ב.מ.וו חדשה, חשב לעצמו והאיץ את  המהירות עוד יותר  . פתאום הוא תפס את המשמעות של מעשיו: מה לעזאזל אני עושה פה!! אמר  לעצמו  ועצר בצד הדרך . השוטר ניגש אליו, לקח ממנו את  הרשיונות מבלי לומר מילה ובחן אותם ואת  המכונית. לאחר מכן אמר לו: האם תוכל לתת לי תירוץ לנהיגה המהירה שלך , 
הגבר  חשב במשך כמה שניות ואז אמר לשוטר: "בשבוע שעבר אשתי עזבה אותי  להתחתן עם  שוטר. חששתי שזה אתה, רודף אחרי ומנסה להחזיר לי אותה .."
שיהיה לך סוף שבוע נעים.." אמר לו השוטר

 

תגובות

פרשת מסעי

 

פרשת השבוע יש בה שתי מצוות עשה וארבעה מצוות לא תעשה. מצוות עשה הם: א} לתת ערים ללויים לגור בהם שהלויים אינם יורשים בארץ ישראל ב} מי שהרג בשגגה ילך לערי מקלט. ומצוות לא תעשה הם: א} אין להרוג ההורג אלא אחרי המשפט ב} העד שהעיד בדיני נפשות אין לו רשות לומר זכות או חובה רק יעד מה ראה וישתוק ג} שלא לקחת פיצוי על ההורג כדי שלא נהרגוהו ד} שלא לקחת פיצוי על מי שהרג בשגגה כדי לצאת מערי מקלט קודם שימות כהן הגדול.

פרשת השבוע מספרת שהקב"ה אמר לנו איך נחלק ארץ ישראל על השבטים ושלא להשאר אף אחד מהשבעה אומות בארץ ישראל ואם נשאיר מהם יהיו בצדינו כקוצים. ובסוף הפרשה מספרת שבני גלעד בן מכיר בן מנשה באו למשה ואמרו לו שה' צוה שבנות צלפחד יקחו חלק אביהם בירושה של ארץ ישראל שאין לו בנים ואם יתחתנו באנשים שאינם משבט מנשה תחסר ירושת שבט מנשה. והקב"ה צוה שביובל כל אחד ישיב ירושת אבותיו ויאמר להם משה שיש להם צדק ובנות צלפחד לא יתחתנו רק בבנים של שבט מנשה ועשו ככה והתחתנו בבני שבט מנשה.

רש"י ז"ל פירש על הפסוק ותהיינה מחלה ותרצה וכו' "כאן מנאן לפי גדולתן זו מזו בשנים ונשאו כסדר תולדותן ובכל המקרא מנאן לפי גדולתן בחכמה ומגיד ששקולות זו כזו" ז"א שהכתוב מנאן לפי תולדתן בגדול החל ובקטון כלה מחלה תרצה חגלה מלכה נעה והתחתנו לפי גודלתן הגדולה היא הראשונה ובשאר המקומות כתבן לפי חכמתן מחלה נעה חגלה מלכה תרצה ומלמדנו שערכם שוה. יש לשאול אם שקולות זו כזו למה לא מנאן תמיד לפי תולדתן ומנין לו לרש"י שהם שקולות ואם משום שכאן כתבן לפי תולדותן והא מתחילה אמר שכשהתחתנו הגדולה נתחתנה ראשונה ואח"ך הקטנה ממנה לפי תולדותן ולזה כשהוא מספר על החתונה כתבן איך התחתנו ועוד מה איכפת לנו מהם שקולות או לא מה בא ללמדנו?

אולם רש"י ז"ל אין כוונתו שהבנות שקולות אלא כוונתו שהחכמה והשיבה שקולות ר"ל כשם שצריכים לכבד זקנים ג"כ צריכים לכבד הרבנים וכשם שמכבדים הרבנים צריכים לכבד הזקנים שהפסוק אמר מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, וזקן זה שקנה חכמה. ומשהקדים הפסוק מפני שיבה היינו טועים לומר שהשיבה קודמת לתלמיד חכם אבל כשרואים שבנות צלפחד קראן הכתוב לפי חכמתן וכאן רואים שהכתוב שינה ר"ל פעם קראן לפי תולדותן ופעם קראן לפי חכמתן ומסתמא כאן קראן לפי תולדותן שמספר על החתונה ומסתמא התחתנו לפי תולדותן ולזה כתבן לפי תולדותן ולכן רש"י ז"ל כתב שהחכמה והשיבה שקולות זו כזו.

מכאן אנו לומדים שני דברים שצריכים לכבד השיבה כמו שמכבדים הרבנים, דבר זה חסר בעירנו ואין מקיימים אותו כראוי וזה מצות עשה דאורייתא כתפילין וציצית וסוכה ואכילת כזית מצה בליל פסח וכו'. צריכים שהאיש שעבר גיל שבעים שנה כשעובר לפני ארבע אבות ממקומינו עומדים לו ולא נשב עד שישב הוא או שיתרחק ממנו ארבע אמות כתלמיד חכם, ורב העיר משאנו רואים אותו עד שישב, מצוה קלה ושכרה גדול מאוד.

דבר שני מה ר"ל שקולות זו כזו? יש שני סוגים של אנשים יש מי שהוא שמבין הלמוד מיד ויש מי שהוא שצריך לחזור פעמיים או שלש. ומי שהוא גדול בשנים חזר למודו כמה פעמים ונהיה שקול הוא ותלמיד חכם ולכן צריכים כבוד שוה. והפסוק לא חילק בשיבה חכם או לא דמסתמא השיבה יודע ללמוד ואפי' שאינו יודע ללמוד לא חילק הפסוק שאז האדם מכבד מה שחפץ לבו שיאמר זה נראה לי שהוא יודע וזה אינו יודע. וכאן צריכים להסיר ממנו המחשבה שהאדם אומר אני מוחי אינו כל כך ואיני יכול ללמוד, נכון שיש מי שמסיים הגמרא בשנה אחת ויש מי שהוא בשני שנים, כל אחד לפי מוחו אבל דבר זה אינו מפטרו מלמוד שמי שאינו יכול ללמוד בשנה אחת ילמוד בשלשה שנים כמו שאמר רבי טרפון לא עליך מלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להפטר ממנה צריך לאדם ללמוד ואינו צריך לו לגמור את כולה. האדם כשהוא היה קטן ויש לו הזדמנות ללמוד הרבה לשונות ולא נתן דעתו ללמוד אותם והיה עוסק רק במשחקים כשגדל קצת התחרט על אותו זמן שאבדו ויאמר אם למדתי באותו זמן יותר טוב. הלשונות שאבדם אינם רק הפסד מועט אבל כשיגדל עוד יזכור הזמן שהיה יכול ללמוד בו התורה ואבדו מתחרט עליו יותר ויותר שהפסדו גדול מאוד.

ולפעמים האדם יהיה במעמד שמבייש אותו ואינו יודע איפה יכסה פניו שטועה בדין פשוט או בפירוש דברים פשוטים, ולזה צריכים לקבוע זמן ללמוד אפי' שעה אחת ביום ומטפות יהיו נהרות ושעה עם שעה יהיו ימים ושנים של תורה שבהם האדם יכול ללמוד ויודע הדין וכשיבוא בנו או בן בנו ושואלו באיזה דבר יכול לענות לו ולא יתבייש. והזמן הזה צריך שיהיה מקודש ואינו מבטלו כלל. נכון שלפעמים יקרה לו שהתעסק באיזה צורך אבל פעם אחרי כמה זמן, לא כל צרכיו עושה אותם רק בזמן הלמוד או בזמן התפלה ויאמר אין לי זמן אחר. ויעשה כל השתדלותו שיעשה צרכיו רק אחרי זמן הלמוד והתפלה שלכל הפחות כשנהיה בשיבה נהיה יודעים ללמוד ויכולים להנות הדור החדש במה שלמדנו אבל אם קוראים רק פעם בשבוע או בשבועיים אין יכולים להבין הלמוד ואין יכולים להגיע ליום שיודעים ללמוד בו. ואין לחשוב שהעולם נברא רק לעבודה ולמאכל ולשתיה ולתענוגים שידוע כשאבותינו היו לפני הר סיני והקב"ה אמר להם נותן לכם התורה השמים והארץ כולם רעשו שיודעים שאם ישראל אינם מקבלים התורה העולם חוזר לתוהו ובוהו שהעולם לא נברא רק בשביל התורה והשאר הקב"ה בראם כדי ללמוד התורה בנחת רוח. ולכן האדם לא יאחז בטפל ויבטל מהעיקר שבשבילו נברא העולם.

נכון שלפעמים פרנסתו באה לו בקושי וצריך לו לעבוד כל היום כדי שיוכל לפרנס עצמו ומשפחתו, אותו אדם הקב"ה נתן לו השבתות והמועדים ללמוד בהם ונחשב לו שלמד כל השנה. אבל האדם רוצה לנוח בצהרים ואח"ך הולך לים ובלילה רוצה לשבת באויר מספר הוא וחביריו ואח"ך אומר לא מצאתי זמן ללמוד בו, דברים אלו של שטות! האדם יאמר לך כל היום אני עובד רוצה לנוח מעט זה נכון אם עשה כל מה שצריך לו לעשות וקבע זמן ללמוד קודם שינוח אבל אם רוצים לעשות כל הדברים והדבר שהוא היסוד שבשבילו נברא העולם משאירים אותו בסוף ואומרים לא מצאנו זמן זה דברים אפי' השוטה אינו אומר אותם. צריכים להתעורר על עצמינו ונעסוק בדבר שבשבילו בנו לעולם שהוא התורה והמצוות אז הקב"ה יתן לנו הטוב והשלום והבריאות ללא טורח ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

 

 

תגובות

בס''ד              מוסר בלערבי פרשת מטות

פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת מטות . פיהה  מצוות עשה ואחדה . מצוות לא תעשה ואחדה. מצות עשה הייא  באש נעמלו הדין מתאע הפרת נדרים . מצוות לא תעשה הייא מה נתזאוושי עלא הנדר .

 פי אוול פרשת מטות יפסרלנה אלפסוק. הדינים מתאע הנדרים. ולפסוק הוני קאל וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל .אלי משה רבינו דימה וקתלי יקול התורה לישראל. יבדא יקולהה לאהרון. ומן באעד לנשיאים. ומן באעד לכל ישראל. והוני קאל וידבר משה אל ראשי המטות ולבני ישראל. עלאש נטקהה הוני לפסוק. עלא כאטר הדינים מתאע הנדרים מכבלין יאסר. וכל ואחד ענדו שך ילזמו ינשד הרבי. ומה יתכלשי עלה עקלו. עלא כאטר תמה חאזאת זגאר. אלי מה יערפהום כאן הרבי. ומה יפיקשי ביהום. וידכל פי חראם קויי יאסר. ובהאדה שד לפסוק הוני ראשי המטות. אלי הומאן הרביין לכבאראת.

 ומן באעד יחכילנה אלפסוק. עלא אלחרב אלי עמלוהה ישראל מעה אלמדינים. רבבי וצא משה רבינו באש יסתנקם מן אלמדינים. ומשה לם מן כל שבט 1000 ואחד. ובעת מעאהום פינחס. וישראל אלי כאנו יערפו אלי משה מה ינפטר כאן מה יעמל אלחרב האדי. כאנו יחאוולו באש יעטלו. ומשה הווא אלי כאן יזרבהום. עלא כאטר עזאז עליה אלמצוות מתאע רבבי. חתה ואלו אלי כאן יערף אלי הזרבה האדי מוש פי מצלחתו. ורפעו מעאהום ארון הקדש. והציץ אלי ילבשו לכהן גדול. אלי מכתוב פיה אסם רבבי. עלא כאטר בלעם כאן מעאהום. אלי משא באש יאכד כרה. עלא הצ'בארה אלי צ'ברהה עליהום ומאתו פיהה 24000 מן ישראל. ובסחר מתאעהו טאר הווא והצלאטן מתאע מדין פלהווה. וקבל מה כאנושי הטייאראת באש יטלעולהום. האש עמל פינחס וראלהום הציץ וטאחו פלוטא וקתלוהום. ואלפסוק קאל. אלי קתלו בלעם בסיף. ורש''י ז''ל נשד האש יהמנה פיה קתלו בסיף או בלבונייה. וזאוב. עלא כאטר בלעם שלם פסלאח מתאע אומות העולם אלי הווא הסיף. וסתעמל הסלאח מתאע ישראל אלי הווא בלפם. אלי נצליו לרבבי. אלי חב ידעי לישראל. יאכי ישראל סתעמלו הסלאח מתאעו וקתלו ביה. וקתלו הרזאל אלכל מתאע מדין. ושבאוו הנסה וזגאר וכל חאזה ענדהה קימה. וחרקו בלדאנהום ורווחו. וכרזולהום משה ואלעזר וכבאראת ישראל לברה מן אלמועסכר וסתקבלוהום. ותגשש משה עלא אלכבאראת מתאע אלעסכר. עלא כאטר כלאוו הנסה חיין. ווצאהום באש יקתלו הנסה ולוולאד אלכל. ומה יכליוו כאן לבנאת הזגאר. וקאללהום באש אלעסכר אלכל יקאעדו לברה מן אלמועסכר 7 הייאם. וירשו עליהום מן אלמה מתאע לאפר פרה. נהאר התאלת ונהאר הסאבע.עלא כאטר משו אלמותה וולאו טמאים. ואלבאש אלכל אלי שבאוו. ילזמהום חתה הומאן אפר פרה. ותמה חאזאת ילזמהום לבון. מענאהה אלחמיאן. ותמה חאזאת ילזמהום הגעלה. וקסמלהום אלפיי. באי ללעסכר. ובאי לבקיית ישראל. ובאי לאלעזר הכהן. ובאי ללויים. ולפיי כאן 675000 גנם 72000 בקר 61000 בהאיים 32000 עבאד. וקסמוהם שטר לעסכר וסטר בקיית ישראל. ולעסכר דפעו חצה מן ל500 לאלעזר הכהן. ובקיית ישראל דפעו חצה מן 50 ללויים. וכבאראת לעסכר זאבו קטאייע דהב אלי כדאווהם פשביי לדמת למשכן. האמה בקיית לעסכר אלי פיאוו מן הדהב כדאוו הומאן. ומןבאעד חכאלנה אלפסוק אלי שבט ראובן וגד. כאן ענדהום גנם יאסר. ושאפו אלאראצ'י מתאע סיחון ועוג. אלי הומאן בלאייץ מתאע מרעה. וטלבו באש אלבאיי מתאעהום פי ארץ ישראל. יעטיוולהום גאדי. ותגשש עליהום משה. וקאללהום כוואנכום ימשיו יחארבו. ואנתון תקאעדו מרתאחין פי בלאדכום. וזאובו אלי הומאן יבניו דייאר לזגארהום ונסאהום .וכורי ללגנם. וימשיו יחארבו מעאהום. וואפקהום משה. הומאן ומעאהום נפץ שבט מנשה.

פלפרשה מתאע הזמעה האדי קאללנה לפסוק. אלי לבנת אידה כאן חלפת והייא עמררה באעד 12 אקבל ה12 ונפץ. אלי אקבל ה12 תסתממה זגירה וימינהה מה יתחשבשי ובאעד 12 ונפץ תסתממה כברת ותתחמל משהולייתהה. בוהה ינזם יבטללהה ימינהה. אלי הייא מאזאלת פי חכמתו הווא. ולמרה אלי ערסת ראזלהה הווא אלי יבטללהה ימינהה. ולבנת אלי קלנה בוהה יבטללהה אידה כאן הייא מקדשה ומאזאלת מה ערסתשי ילזם ראזלהה ובוהה יבטלולהה ימינהה. ואחד הוני ינשד. לבנת אלי מוש מקדשה תסתממה תחת בוהה ובהאדה בוהה יבטללהה. ולמרה תחת ראזלהה ובהאדה ראזלהה יבטללהה. ולאכן לבנת אלי מקדשה ומאזאל מה ערסתשי עלאש ילזם הזוז. אלי מערוף אלי קאלו לחז''ל פי גמרת כתובות. אלי קדש מרה תנזם תקעד פי דאר בוהה 12 אן שהר. ובוהה הווא אלי יצרף עליהה. באעד לוקת האדה. אידה כאן הייא אלי עטלת לערס תצרף עלא רוחהה מן דאר בוהה. ואידה כאן הווא אלי עטל לערס יצרף עליהה פי דאר בוהה. ובהאדה לבנת למקדשה האדי. חקהה אידה כאן אקבל 12 שהר בוהה הווא אלי יבטללהה. אידה כאן עדאת ה12 שהר נשופו האשכון אלי עטל והווא אלי יבטללהה ימינהה. אלי תסתממה תחת מנו קאעדה. עלאש ילזם הזוז.

לאכן מערוף אלי קאלו לחז''ל. אלי למנהיג מתאע לבלאד. לקדושה מתאעהו תקוה עלא קד לקדושה מתאע לקהל. אידה

כאן לקהל באהי לקדושה מתאעהו תוולי אקוה. כיף מה נשופו משה רבינו עליו השלום. מן ביעת למרגלים אלי ישראל כאנו נזופים. לא נתייחד עמו הדבור. ובהאדה לבנת פי דאר בוהה וסתאנסת בלחליף אלי לחז''ל מוש ראצ'יין עלא אלי יחלף ויואעד. קאעדה תנקץ פלקדושה מתאע בוהה. וקאעדה תמש פיה. ולמרה קאעדה תמש פלקדושה מתאע ראזלהה. לאכן לבנת אלי הייא מקדשה וקאעדה פיה דאר בוהה. קאעדה תמשהם הזוז. ובהאדה ילזמהם הזוז באש יבטלולהה ימינהה. והאדאך עלאש לפסוק קאל וידבר משה אל ראשי המטות. אלי לענין מתאע הפרת נדרים הטעם מתאעהו כיף ראשי המטות. אלי לקדושה מתאעהם תבע לקהל.

ונזמו נזאוובו זואב אוכר עלאש לפסוק אלי קאל וידבר משה אל ראשי המטות. ועלאש מוש מעה ישראל לכל כיף לעאדה. אלי לפסוק קאעד יסממי כל אב וכל עריס זדיד ראשי המטות. אלי אחנאן מווציין עלא מצות פריה ורביה. וכל ואחד למשפחה מתאעהו תסתממה מטה כאמל. אלי אחנאן מווציין באש נזיבו הזגאר. כיף מה קאלו לחז''ל פלגמרה כי לא לתוהו בראה. רבבי כלק הדנייה ללעמאר וליש ללכלה.

אכואני לעזאז. מצות פריה ורביה הייא למצוה לאוולה אלי מכתובה פתורה. מאענאהה הייא מצוה עזיזה יאסר ענד רבבי. ושלמה המלך קאל אלי ענדו זגאר פי זגרו יזיד יזיב זגאר פי כברו. אלי לעבד מה יערפשי האשכון מנהם אלי יצדף. ואידה כאן צדפו הזוז יאמרחבה. ומה ילזמנאשי נעמלו כיף אומות העולם. באש יתמתעו הומאן בחיאתהם יזיבו זוז האו תלאתה זגאר והאכהוו . אחנאן נערפו אלי מה תכלקנה פלעולם האדה כאנשי באש נתבתו למצוות ותורה. ואלי התאמתע בלחיאת כאנשי בטריקה מתאע לחלאל. מאענאהה השאש כוף רבבי. ומה יקולשי לעבד תווה חנתרבט ומה חנגדשי נספר ונשיך. מוש לאיכה תכלקנה. נזמו נתמתעו בלעישה מתאענה ולאכן בטריקה אלי תרצ'י רבבי. תממה סבאלה אוכרה יחטהאלנה יצר הרע קבאלתנה הייא אלי מה נזמשי נרבבי זגארי מליח. סבלה גאלטה. אלי אידה כאן הזגאר לאוולין יווליו באהיין הומאן יעאוונו ואלדיהם פי רבאית הזגאר לוכרין. ומערוף אלי הזגאר יתבעו כואתהם. תמה זואב אוכר יקוללנה עליה ליצר הרע. אלי לאמכאניית מתאע לפלוס מה תסמאחש. זעמה האשכון קאעד יעטינה לפלוס מאו רבבי. והווא יערף קדאש נזמו נרביו זגאר והווא אלי יעטינה עלא קד אלי נזמו. ובלאכץ אידה כאן נערפו אלי חאזה מלחאזאת אלי מעלקה פיהם לגאולה הייא הזגאר אלי נזיבו. כיף מה קאלו לחז''ל. אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. אלי תמה בלאצה תחת כסא הכבוד אסמהה גוף. וגאדי קאעדין הנשמות. ווקתלי הנשמות האדוך לכל יהבטו ללעולם יזי למשיח. ונזיבו הוני מעשה אלי קאלולי רבי מיכאל מאדאר הי''ו. אלי פי בלאד מן בלדאן אירופה. ואחד ענדו ברשה זגאר זאהו אשתדעה מן לחכומה. קעד יכמם זעמה עלאש בעתולי האש עמלת. פליל מה זאהושי הנעאש. כאייף ויכמם עלא זגארו האש באש ינצאר עליהם אידה כאן חטו פלחבס. האשכון חיכדם עליהם והאשכון חיזיבלהם כבזתהם. מרתו ילזמהה תקעד פדאר באש תחצ'רלהם מה לאזמהום. אלי תבארך אללא ענדו 13 זגיר. מן באעד קאל גדוה נשופו האש כתבלנה מן רבבי. מן גדוה פצבאח משא רזל תכרכר פי רזל חתה וצל. וראלום לאשתדעה דכלו לראייס למרכז והווא קלבו קריב באש יהרב. נשדו עלא אסמו ווין יסכן וקייד ענדו. הראזל מה עדשי ינזם יצבר קאל לראייס למרכז קולי עלאש נאדידוני האש עמלת. האנה אנסאן מושאלם ומה ענדי מאשאכל מעה חד. קאלו נשדה אוכרה ונקולך. קדאש ענדך זגאר. קאלו 13. קאלו מברוך. לחכומה כממת באש תעטיך זאייזה כבירה אלי תעיישך מרתאח אנתין וזגארך. אלי לקינאך אנתין אכתר ואחד ענדך זגאר פלבלאד. וחכאלי מעשה אוכר אלי תמה ואחד פי ירושלים ענדו 10 זגאר. וענדו זוז ביות האכהוו פי דארו. ואחדה לי ולמרתו. וואחדה לזגאר. 5 מננה פרש פוק פרש ו5 מננה פרש פוק פרש. ווקתלי מרתו זאבת הזגיר לחאדש. קאלת לראזלהה כיפאש נעמלו וין חנחטו אלי לביות מה עדשי יחמלו. קאללהה תווה נמשי לבויה יעטינה. קאלתלו בוך אחרף מנך חתה ילקא האש יאכל הווא. קאללהה גדוה נמשילו. מן גדוה משא ללכותל וקעד יצללי בדמוע. באעד מה כמל צלאתו לקא ואחד קאעד יסתננה פיה. קאלו נשוף פיך תצללי ודמוע האבטה מן עיניך השנווה משכלתך באלכשי נזם נעאוונך. פלאוול מה חבשי יקולו ווקתלי שד פיה צחיח ומה חבשי יפך עליה חכאלו. קאלו מוש משכלה תווה אמשי מעאייה נשרילך דאר ב5 ביות. ופעלן פי לילתהה חוול לדאר הזדידה. והווא מן פרחתו זא יחכי לחכאייה מתאעהו קדאם הרבי מתאעהו וצחאבו. הרבי קאלו מאדאמך תכלת כאן עלא רבבי עטאך אלי תחב. מן גדוה צחאבו לכל צבחו פלכותל וקאעדו יצלוי 8 שואייע. ומה טבל עליהם חד. זאו לרבי קאלולו האו אחנאן צלינה לרבבי בזמיע קלבנה באש יבעתלנה ואחד כיפו ושיי מה תממה. קאלום לפרק אלי בינאתכם אלי הווא כאן תאכל כאן עלא רבבי אלי חיעטיה. ואנתון תאכלין עלא אלי חיזיכם ויעטיכם. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.     

 

תגובות

פרשת מטות

 

פרשת השבוע יש בה אחת מצות עשה והיא לעשות דיני הפרת נדרים ואחת מצוה לא תעשה והיא שמי שעשה נדר אינו מפירו רק בהתרה אצל הרב.

פרשת השבוע מספרת שהקב"ה צוה למשה רבינו להלחם עם המדינים קודם שיפטר ואפי' שמשה רבינו יודע שאינו נפטר רק אחרי שילחם המלחמה הזאת לא התרשל אלא מיד צוה לישראל שיאספו החיילים כל שבט 1000 איש וישראל יודעים שכל זמן שלא עשו המלחמה הזאת עדיין משה רבינו בחיים ולכן לא באו רק הביאו אותם בכוח. ומשה שלח עמהם פינחס והשיאו עמם הארון והציץ והלכו ולחמו עם מדין והרגו כל האנשים, ובלעם אז היה במדין שבא לקבל שכרו על העצה שיעץ עליהם, ומתו בה 24000 איש מישראל ואז כנסו ישראל עמהם למלחמה ובלעם בכשופיו פרח באויר הוא וחמשה מלכי מדין. מה עשה פינחס? הניח לפניהם הציץ והטומאה כשראתה שם המפורש שבציץ לא נשאר בה עוד כוח ונפלו מאויר על המתים שלהם והרגוהום וישבו כל נשי מדין וטפם וכל רכושם ושרפו כל עריהם ושבו למדבר. ויצאו משה ואלעזר וכל בני ישראל לפניהם חוץ למחנה שהם היו במלחמה ונגעו במתים נקראים טמיאי מתים ואינם יכולים ליכנס למלחמה. וכעס עליהם משה ויאמר להם איך השארתם הנשים בחיים והא בגללם מתו 24000 איש מישראל ואמר להם להרוג אותם וישבו מחוץ למחנה כדי לזרוק עליהם מי חטאת. והקב"ה אמר למשה שהכלים שנשתמשו בהם בחמין עושים להם הגעלה וזורקים עליהם מי חטאת, והכלים שנשתמשו בהם בצונן רוחצים אותם בצונן וזורקים עליהם מי חטאת.

והקב"ה אמר למשה שהשלל שהביאו ממדין יחלק חציו לחיילים שנלחמו ונותנים ממנו חלק מחמש מאות לאלעזר וחציו השני יחליקוהו שאר ישראל ונותנים ממנו חלק מחמשים לאלעזר. והשלל היה 675000 צאן, 72000 בקר, 61000 חמורים, 32000 איש. ושרי המחנה אמרו למשה שפקדו האנשים ושבו כולם שלמים, ולכן רוצים להביא קרבן להקב"ה הזהב שלקחו ממדין ולקחם משה והניחם באהל מועד. והביאו 16750 שקל ושאר המחנה כל אחד לקח מה שמצא. ושבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה היה להם הרבה מקנה וראו שעבר הירדן שירשו אותה ישראל ארץ מקנה ולכן הלכו למשה ובקשו ממנו שיתן להם חלקם בארץ ישראל שם וכעס עליהם משה ויאמר להם האחיכם הולכים למלחמה ואתם תשבו פה ויאמרו לו שהם בונים עיירים לנשיהם ולבניהם ולמקניהם והולכים להלחם עמהם עד שיגמרו המלחמה ויאמר להם אם תעשו ככה קחו ואם לא תלכו עמהם לא תירשו רק בארץ ישראל כשאר כל האנשים.

בתחילת הפרשה הפסוק מצוינו על הנדרים שלא להפר נדרינו אלא אם כן עושים התרה אצל הרב אבל הנשים יש להם ארבעה מינים: א} הבת שעברה זמן קטנותה, שהקטנים נדריהם אינם נחשבים ועדין לא בגרה ר"ל בת 11 ל12 שנה שואלים אותה, ואם יודעת למי נדרה וערך הנדרים נקראת גדולה ואם לא נקראת נערה ואביה יכול להפר לה שבועתה ביום ששמע אבל אם עבר היום אינו יכול להפרו. ב} מי שמקודשת לאיש ועדיין לא התחתנה, בגיל הזה אביה וארוסה צריכים שניהם להפר לה ואם הפר רק אחד אינו נחשב כלום וצריכים להפר ביום ששמעו. ג} גרושה או אלמנה אף אחד אינו יכול להפר לה רק צריכה התרה מאת הרב. ד} האשה שהתחתנה אישה מפר לה ביום ששמע ואם עבר היום אינו יכול להפר לה. וכאן יש עדיפות לאיש יותר מהאב, שהאיש יכול להפר באיזה גיל והאב רק מגיל 11 ל12, ועוד שהאב עדיף מהאיש שהאב מפר כל השבועות אבל האיש אינו יכול להפר רק מה שבינו לבינה או דברים שיש בהם טורח. יש לשאול למה נתנו רשות לאב רק בגיל הזה אם בגיל הזה נקראת קטנה שבועתה אינה נחשבת ואם נקראת גדולה למה אביה מפר לה ואין לומר משום שאין יודעים אם גדולה או קטנה, התורה ודאי יודעת, ולמה האיש יש לו רשות אפי' כשתגדל ולא כמו האב?

הפסוק אמר שהאדם צריך לו לקיים כל שבועותיו אבל יש שלשה דברים שהאדם אינו יכול לקיים שבועתו ומתבייש ללכת לרב שיעשה לו התרה משל כמעשה יפתח ולזה הפסוק סיים שם לא תדור ולא תבוא לידי עבירה ר"ל האדם יותר טוב שלא ידור שהנדרים יכולים להביא האדם לידי עוון גדול עד שאמרו חז"ל שמי שאינו מקיים נדריו קובר בניו רחמנא ליצלן. ולכן הגיל שבין 11 ל12 הבת התחילה להתעורר בעולם והתחילה להבין בנדרים שקודם כן היתה קטנה ונדריה אינם נחשבים כלום ואינה בר דעת להבין גודל העון של הנדרים ואח"ך נקראת גדלה ועברה זמן חינוכה בענין הנדרים שאביה צריך לו בגיל 11 ל12 חנכה כבר ואינו מחכה עד שתגדל ולכן הפסוק נתן לה הזמן הזה שאביה מפיר לה נדריה ואינו יכול להפר רק ביום ששמע שחינוך הילדים צריך שיהיה בשעה שיטעו מיד מוכיחים אותם ואינם מניחים אותם לעשות עוד אבל האשה היא באה מבית אביה ואינו יודע האיש על מה גדלה ואפשר שאביה לא חנכה יפה על הנדרים וצריך לו זמן לחנכה מחדש ולכן התורה לא נתנה זמן לאיש להפר הנדרים אבל הפסוק אמר לנו שביום ששמע צריך לו להפר שאף הוא צריך לו להוכיחה מיד ולא יחכה.

וכאן אנו צריכים ללמוד שחנוך ילדינו הוא הדבר הראשון בחיינו שהאדם יכול לתת לבנו כל הדברים של העולם הזה מאכל יפה מלבוש יפה קונה לו מכונית בונה לו בית ואם חינוכו אינו יפה אפשר שיאבד הכל, זה בענייני עולם הזה. ובענייני עולם הבא יותר ויותר, יכול האב להיות צדיק גמור ולא חינך בניו יפה יענש על העון שעושים הם שהקב"ה אינו חפץ בנו שנהיה רשעים, הוא הביא אותנו לעולם הזה לקיים התורה והמצוות ונקבל שכר בעולם הבא לא כדי שנענש על העבירות והאיש שלא חינך בנו יפה הוא מרבה רשעים בעולם ומאבד העולם ולכן יענש. האדם אומר לא מצאתי זמן לעסוק בהם בבקר עבודה ובלילה עבודה וחוזר לבית עיף איני יכול לעשות שום דבר. התירוץ הזה אינו מקבלו הקב"ה שיאמר לו מי יתן העושר, הרי הקב"ה! אתה תעבוד על עצמך והקב"ה ישרה לך הברכה אם הזמן מאבדו בחנוך בניך או בלמוד ותפלה. וכל אלו עצות היצר הרע שמראה לנו שאם לא נעבוד בקר וערב נמות ברעב! נכון שהאדם צריך לו לעבוד וקובע זמן גדול לעבודה אבל לא על יראת שמים, חנוך ילדינו צריך להיות קודם לכל דבר אף בדברי עולם הזה.

אנו רואים בארופה או בישראל הדתיים שאם מצבם אינו מאפשר להם שיגורו הוריהם עמהם וגרים בבית לבדם או בבית אבות תמיד מבקרים אותם ורואים אם חסרים משהו ואם מצבו מאפשר לו מביאים אותם לפניהם אבל מי שלא נתחנכו יפה מניחים אותם בבית אבות או בבית לבדם ואין מבקרים אותם רק בזמן ההלויה שלהם ולפעמים אין שומעים בהם כלל אפי' שגרים בעיר אחת ולזה צריכים אנו לחנך ילדינו חנוך יפה לפי הדין, להרויח בעולם הבא כשבנינו מקיימים המצוות מקבלים אנו שכר בעולם הבא. ובעולם הזה שילדינו יהיו מחונכים וחושבים עלינו בזקנותינו חוץ שאז הקב"ה מברך אותנו בטוב ובשלום ובבריאות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

 

 

תגובות

 

בס"ד

עש"ק, פרשת מטות כ''ב תמוז יה''ל התשס"ח,

שנה שמינית, גיליון מספר 380

כניסת השבת: 20:15

ההפטרה :דברי ירמיהו ומסיים: נאם ד' ירמיה א'

יציאת השבת: 21:57

ראש חדש אב מנחם :  יום שבת הבאה

 

עלון זה יוצא לאור על ידי ישיבת רבי אליעזר זצוק''ל וזיע''א חארה כבירה זרבה תוניסיה יע''א

העלון מתפרסם במקביל בפורום אתר האינטרנט עמי"ת www.amit4u.net

 

 

 

בעלון חידושים מפרשת השבוע, ליקוטים, סיפורים בעברית, מוסר בערבית כולל מצוות השבוע, תמצית באור פרשת השבוע, חידושים ודברי מוסר

ניתן להקדיש העלון להצלחה או לרפואה ולהבדיל, לעילוי נפש

העלון השבוע מוקדש לרפואת אילן בר אסתר חדאד ולרפואת נאית בת עדינה צביה פלולה ולרפואת חיים יוסף בר מרגלית נעמן ולרפואת כרמל חייה בת יפה חדוק ולרפואת דיאמנטה בת שתרונה מאזוז ולרפואת עזיזי בר כמונה חדוק ולרפואת ליליאן חייה בת קוטי

להצלחת כל עם ישראל ואנו תפילה כי יחדלו הפיגועים ותאונות הדרכים

לע"נ כל נפטרי עם ישראל ובכללם:

הרה''ג רבי מסיעד בר כמונה מאצ'אר זצוק''ל וזיע''א ואשתו מרת טיטה בת מישה ז''ל .היקר מר ציון בן מסעדה הכהן ז''ל ואשתו מרת עשושה בת מישה ז''ל .מו''ר הרב הגאון רבי צבי חיים מאצ'אר בר טיטה זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי חנינא בוגיד בר ורדאנה סעדון זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי ציון בר גרצונה דיעי זצוק''ל וזיע''א .הרב חי חיים בר חנה חדאד ז''ל . הרב ניסן בר חייה פינסון ז''ל. מר פרץ המכונה ברוצה בר סעדה יעיש ז''ל . ולמנוחת הרב יוסף בר סעדונה חורי ז''ל ולמנוחת כמוס בר אמימא מאזוז ז''ל

 נא לשמור על קדושת העלון ולצרפו לגיליונות הבאים   |   נא לא לעיין בזמן התפילה וקריאת התורה   |   שבת שלוםומבורך

המשך משבוע שעבר                           "...הדיבור ששמעה אשתו "ה´ אני אוהב אותך", היה הראשון מתוך סדרה ארוכה ומתמיהה של התרחשויות. כאשר אני נכנסתי אליו, הוא פנה אלי במפתיע ואמר: "אני מבקש ממך סליחה, שהבטחתי לך פעם לבוא ולחתום לך ערבות על המשכנתא ולא באתי...תסלח לי". הופתעתי מאוד, זה היה עניין ישן שנשמט מזמן לגמרי מזיכרוני. מה ראה פתאום שרון לבוא עכשיו ולהתנצל עליו?
לאשתו הוא אמר למחרת - "לכי ותורידי מהקיר את תעודת ההוקרה שקיבלנו מן הישיבה ההיא ותליתי אותה על הקיר, תורידי בבקשה אותה ותשימי במגירה, במקום שלא רואים..."
כאשר אמו נכנסה אליו, הוא מלמל מתוך יציקת הגבס שהיה נתון בה "אמא, האם היה איזה נדר שנדרתי ולא קיימתי? את זוכרת משהו כזה?"
"כן", השיבה אמו בפליאה, "היה את העניין של הארון לבית הכנסת שאתה נדרת לתרום כאשר נפצעת בתאונה עם האופנוע לפני שש שנים, אז נדרת לתרום לבית הכנסת ארון חדש, אבל לא נתת אותו עד היום".
"צריך..." אמר שרון..."צריך לקנות את הארון מהר".
אלי הוא פנה כמה פעמים ושאל האם אני מכיר את הרב ב. אם שמעתי עליו משהו, השבת ישלא, והוא אמר שהוא חייב לחפש ולפגוש אדם בשם הרב ב. לא הבנתי מה בוער לו, במקביל הוא לא הפסיק כל הזמן לשאול מה עם הדודה מרים.
באותו זמן לא ידענו שעבר עליו משהו, לא ידענו מה בדיוק קרה בזמן התאונה...לא חשבנו שהוא עבר משהו עמוק הרבה יותר מתאונה פיזית, למרות שלא ידענו להסביר את דיבוריו המוזרים. האמת היא, שלא הצלחנו להעמיק לחשוב באותם הימי. היו כל כך הרבה לחצים מסביב, החרדה לשלומו, הטיפולים והניתוחים הקשים שהיו עליו לעבור...הבאנו אליו את רבו המובהק, הרב א´, ושוב התרחש דבר שלא יכולנו להבין, הרב א´ התכופף אליו ולחש לו משהו באוזן, חברו של שרון שהביא את הרב אליו שמע את הרב שואל את שרון: "איך היה בעולם העליון?" אבל הוא חשב שאינו שומע טוב. שרון היה מעורפל מאוד באותה שעה ולא השיב.
אחר הביט הרב בשרון, שתק דקות אחדות ולבסוף אמר בקול רם: "בעזרת ה´, אתה תקום על רגליך ותלך, שרון, רגל ימין שלך תחזור לתפקוד בצורה רגילה, רגל שמאל תישאר עם מוגבלות קלה ואתה תצלע עליה, אבל תקום על רגליך ותוכל לנוע באופן עצמאי".
הרופאים קבעו: שרון עבר מוות קליני של 17 דקות.
"...בוקר אחד, כמה ימים לאחר מכן, כאשר שרון כבר עבר מחדר ההתאוששות למחלקה, שהו אשתי ואשתו ליד מיטתו בזמן ביקור הרופאים. הרופאים רשמו בתיק הרפואי העבה שלו את הערותיהם והשאירו את התיק פתוח מונח על המיטה. "אולי נקרא מה כתוב כאן?" הציעה אחותו ולראשונה מאז התאונה, עיין מישהו מבני המשפחה בתיק הרפואי של שרון. כך נודע לנו, שבזמן התאונה עברה על שרון תקופת זמן שהרופאים מגדירים אותה כ"מוות קליני" במשך של שבע עשרה דקות. על תופעת המוות הקליני כבר שמענו בעבר. התחלנו לחשוד, ששרון עבר משהו רוחני חזק".
"שרון שוחרר מבית החולים והועבר למחלקת השיקום שבבית החולים "תל השומר". אחרי שהסתיימו 18 ניתוחים. בשלב זה היתה לסתו משוקמת, אפו משוחזר ומכיל ברובו שתל תותב, בידו יש שתל מן הרגליים, וברגליים יש לו ברזלים, גם בפרק הזרוע נשתלו פלטינות והאגן השמאלי כולו שתלים משוחזרים...הוא עבר תקופה קשה מאוד והמון סבל וייסורים, אבל הרופאים הצליחו בעזרת ה´ לשחזר בחזרה את גופו - מתוך אותה עיסה מרוסקת שהורדה מן האמבולנס...
...אחרי כמה ימים ישבנו ליד מיטתו והתחלנו לדבר על משכנתאות, דירות ותשלומים, וככה התגלגלה השיחה בענייני הבלי העולם הזה...פתאום שרון התפרץ, כאילו לא היה יכול להתאפק יותר ואמר: "תפסיקו לדבר על כל השטויות האלה!!! זה הכל הבל, כל הדיבורים האלה לא אמיתיים, לא קשורים לאמת!!! אני יודע מה היא המאת...מה הייעוד...אני ראיתי את הכל...אני הייתי בעולם האמת!!!"
"...כך נודע לנו ששרון עבר חוויה רוחנית עמוקה. מובן שהתנפלנו עליו בשאלות וביקשנו ממנו לתאר את מה שהוא ראה. אך שרון סירב בעקשנות.
"אני לא רוצה לדבר", הוא אמר, "...אני לא יודע איך יגיבו כשאומר את הדברים, יחשבו שאולי השתגעתי..."
...שאלנו אותו שוב ושוב, אבל הוא סירב להשיב, האחרים עזבו אותו, אבל אני (הגיס שחר אשבל) החלטתי שאיני מוותר בשום אופן, בהזדמנות הראשונה שתהיה, אוציא משרון את כל הפרטים".
"כאשר הגענו למחלקת השיקום בתל השומר, עיין מנהל המחלקה פרופסור ע. בתיק הרפואי, וגם פגש את שרון, את מסקנותיו הוא אמר לו ישר: "שמע, בחור צעיר, אתה נראה לי מספיק חזק כדי לשמוע את האמת כמו שהיא. אין לנו פסיכולוגים כאן, ולכן אני אומר עכשיו: אתה לא תקום על הרגליים, תשכח מזה. אתה תישאר נכה לתמיד".
אך שרון לא נבהל. הוא זכר את דברי הרב א´. האמין בהם ואפילו סיפר אותם לרופא. הרופא התרגז ואמר, שמילים כאשר הן חסרות אחריות, ואין לומר אותם לחולה חשוך תקווה.
אחרי חודשיים, כאשר דברי הרב התקיימו במלואם, ביקש הרופא מבני המשפחה את הטלפןו של הרב א´, "שרון הוא נס רפואי, אבל מה שמדהים אותי יותר, זה שהרב ידע על כך מראש".
"בכל לילה קיימנו תורנות בינינו, מי ישהה לידו. המשפחה הקיפה את שרון, לא עזבה אותו לבד ותמכה בו כל הזמן, וברוך ה´ ראינו כמה שהתמיכה הזו משפרת כל הזמן את מצבו".
לילה אחד, שבועיים בערך לאחר ששרון הסגיר את העובדה שהוא היה בעולם האמת, נשארנו לידו אשתי ואני (הגיס שחר אשבל). אחרוני המבקרים עזבו ושקט השתרר מסביב. הרגשתי מעין החלטה בתוכי ואמרתי לשרון "שמע, שרון, הלילה אתה מספר לי את הכל אני לא מוותר לך, עברת משהו חשוב מאוד שיש לו משמעות רוחנית חזקה. אתה חייב לגלות לי כדי שאנשים ישמעו ויתחזקו ביראת שמים".
בתחילה הוא סירב "...אני לא יודע איך יגיבו, אולי יחשבו שאני לא שפוי".
"אנחנו יודעים בוודאות שאתה שפוי", אמרתי לו, "ולא תוכל לסרב לי יותר. תספר לי הכל, כדי להביא בזה תועלת רוחנית".
ראיתי על פניו שהוא מתחיל להסכים ואמרתי בבהילות לאשתי "מוכרחים להשיג טייפ ולהקליט אותו!" רצנו בכל המחלקות, השעה היתה מאוחרת וחולים רבים ישנו, למרות חיפושינו לא מצאנו טייפ, בלית ברירה ישבתי עם עט ודף ורשמתי הכל בצורה מאוד קפדנית, מילה במילה, כפי ששרון אמר.
התיאור היה קשה לו מאוד, הוא נראה כאילו הוא חוזר וחווה מחדש את מה שעבר עליו, כאשר הוא תיאר את "הקול הרע" שהוא שמע בעולם האמת – הוא נלפת מרוב פחד ואימה, כאשר הוא תיאר את בגדיו – הוא התכווץ מרוב בושה...לפעמים הוא רעד, עיניו נפקחו והוא רואה שוב את הדברים שאנו לא ראינו. היו רגעים שנאלצנו להשקות אותו ולהרגיע אותו...היו רגעים שמרוב התרגשות הוא לא יכל להמשיך ולדבר, גם אלמלא האמנו לו מראש ואלמלא כל הסימנים המופלאים שהתגשמו במציאות, היה מראהו בלבד משכנע אותנו באמיתות התיאור, שום אדם בעולם אינו יכול לביים דבר כזה.
כתבתי הכל במהירות, משתדל לא להחמיץ שום דבר – שום פרט".
האולם הגדול בבית דין של מעלה 
"...לאחר התאונה, כנראה תוך פרק הזמן של השבע עשרה דקות שבהן שרון הוגדר כמת קליני, ראה שרון את עצמו נכנס לתוך אולם גדול, אולם גדול חסר מימדים, חסר קצוות, ובו הרבה ספסלים ואנשים רבים מאוד...
האנשים כולם היו מאוד שמחים, הם הקרינו כלפי שרון חום ואהבה, כולם כבר נפטרו מעולם הזה, שרון ראה אותם בשלמות, ממש כפי שהם נראו בעת היותם בחיים. הוא זוכר שראה את הסבתא שלו, עומדת בצד האולם ומסתכלת עליו, הוא תיאר את לבושה, את בגדיה, את מראה המטפחת הכסופה שלה...
...האולם היה מלא באנשים ולא היה לו קצה. הוא עבר ביניהם, הרגיש את עצמו כמו חתן המגיע לחופה. כולם התייחסו אליו, כאילו חיכו לו, חייכו אליו ושמחו בו. שרון הזכיר הרבה אנשים שהוא ראה. הוא תיאר במדויק את מראה הסבא שלי (של הגיס שחר אשבל), למרות שמעולם...מעולם הוא לא ראה אותו בעת חייו. הוא אמר לי "עברתי מטר ליד הסבא שלך" בדרכו הוא שמע קול שכאילו הנחה אותו ואמר לו: "זה פלוני, זה אלמוני", "הראייה שם היא שונה לגמרי, היא איננה מוגבלת...אתה רואה הכל...לכל הצדדים...בלי שום הגבלה".
שרון ידע לתאר את המראה של אנשים שנפטרו לפני שהוא נולד. אנשים שחיו בשכונה שלנו בנס ציונה שרק הורינו הכירו אותם. הוא הזכיר שמות רבים, ואני כתבתי אותם. אחר כך ביררנו מי הם היו...חלקם נפטרו לאחרונה וחלקם נפטרו לפני שנים רבות, כשהורינו היו ילדים.
שרון חיפש את סבו, הסבא היה צדיק גמור, בעל עשיית חסד גדול כל חייו. אישיות מיוחדת במינה, אישיות מוכרת בכל נס ציונה. ראש המשפחה, כולם היו קשורים אליו מאוד.
...שרון רצה לפגוש אתו, אבל הוא לא ראה אותו, אבל הוא פגש את אחיו של סבו רבי שלום שהיה גם הוא צדיק גמור. "איפה סבא?" שאל שרון אותו, "...אני רוצה לפגוש אותו...".
                               
המשך בשבוע הבא בעזרת ד'

       תשובה-סליחה על מה ??

הראשון לציון הרב מרדכי אליהו
"וה יסלח לה"
פעמיים נאמר בפרשה "וה יסלח לה". במה מדובר ועל מה יסלח? לפי הדין, בעל ששמע נדר של אשתו נדר שבינו לבינה, נדר שיש בו עינוי נפש, יכול להפר לה גם שלא בנוכחותה.
ועל-כך אומרת הגמרא (קידושין פ"א:): "וה’ יסלח לה - במה הכתוב מדבר, באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה שהפר לה בעלה והיתה שותה יין ומטמאה למתים".
ולשון רש"י אצלנו בפסוק "זו היא שצריכה סליחה". אף על פי שבעלה הפר לה והיא אכלה בהיתר.ומוסיפה הגמרא ואומרת: "רבי עקיבא, כי הוה מטי להאי פסוקא הוה בכי. - אמר, ומה מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה אמרה תורה צריכה כפרה וסליחה, מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה".
וכך נהג רבי עקיבא גם בפסוק נוסף, וכך אומרת הגמרא: "כיוצא בדבר אתה אומר "ולא ידע ואשם ונשא עונו", כשהיה רבי עקיבא מגיע לפסוק זה היה בוכה, ומה מי שנתכוין לאכול שומן ועלה בידו חלב אמרה תורה ולא ידע ואשם ונשא עונו, מי שנתכוין לאכול חלב ועלה בידו על אחת כמה וכמה.
איסי בן יהודה אומר ולא ידע ואשם על עוונו על דבר זה ידוו כל הדווים". ויש לשאול, אשה זו צריכה סליחה, הרי לא עשתה כל עבירה שהרי בעלה הפר את נדרה, ואם נאמר שהיא עברה עבירה במחשבה שלא ידעה שבעלה הפר לה ובכל זאת אכלה וכי הקב"ה מעניש על המחשבה, אכן, עונש אין לה על המחשבה אבל אדם שהגיע למצב כזה שהוא חוטא במחשבה צריך לבדוק את עצמו כיצד הגיע למצב שחטא במחשבה.
וכן מי שנתכוין לאכול שומן ובטעות עלה בידו חלב, הוא לא אשם ואף על פי כן צריך להביא קרבן ונשא עוונו כיון שלא היה זהיר מדי וזוהי כוונת רש"י בפירושו לגמרא "כל הדווים – שיש להם לב לדוות, ידוו על זה שאינו מתכוין ויש כאן נשיאות עוון". אם אדם נכשל ועובר עבירה במחשבה, או עשה עבירה בשגגה ולא ידע, והוא אינו מצטער על שגגתו, על זה צריך להצטער, על זה ידוו הדווים שלא התחרט ולא חזר בתשובה. ולכן, וה יסלח לה - אם נכשלה וחשבה לאכול דבר איסור והתחרטה ולבה נשבר בקרבה, המחילה מחילה  וה יסלח לה.
ומכאן כמה צריך האדם להתקדש ולהטהר ולהשמר שלא יבוא לידי איסור אפילו לא בשגגה וגם לא במחשבה. ולא איסור שאסרה התורה בלבד, אלא אפילו איסור שאסר הוא על עצמו, וצריך האדם לשמור מאוד את פיו ולשונו וכבר הזהירו חז"ל מאוד בענין הנדרים ואמרו טוב שלא תדור, והנודר נדר כעושה במה. כי אדם צריך מאוד לשמור את עצמו שלא יכשל ולא יבוא לידי עוון ומכשול אף לא בשגגה ובמחשבה מעתה ועד עולם.

              הנדר והבמה

הרב עזריאל אריאל                                                                                                                    היחס אל הנדרים בתורה - מסוייג הוא. האב והבעל יכולים ורשאים להפר אותם. חכם יכול להתיר אותם. עצם העובדה, שהתורה עצמה מראה את הדרכים כיצד להימנע מלקיים את הנדר, מוכיחה שהנדר אינו דבר רצוי. חריפים הם דברי חז"ל בהקשר זה: "כל הנודר - כאילו בנה במה, והמקיימו - כאילו הקריב עליה קרבן". ועלינו להבין את דבריהם. מה באו ללמדנו בהשוואת הנודר לבונה במה? אם רצו לומר שהרי הוא כעובד עבודה זרה - היה להם לומר זאת במפורש, כפי שאמרו, למשל, ש"כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה"! עוד יש להעיר, שה"במה" אינה עבודה זרה כלל ועיקר! ה"במה" היתה מקום שבו הקריבו קרבנות לשם ה’, אך מחוץ לירושלים. במשך רוב תקופת הבית הראשון נאמר על הישרים שבמלכי יהודה: "רק הבמות לא סרו, עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות".
ההסבר לכך נמצא בדברי המהר"ל מפראג: מהו הפגם שיש בהקרבת קרבן בבמה? הקב"ה קבע מרכז אחד ויחיד לעבודתו, שהוא: בית המקדש אשר בירושלים. זהו המקום היחיד, שכל העם כולו בא אליו להקריב בו את קרבנותיו. אדם הבונה במה לעצמו, בהחלט מבטא בכך עוצמה אדירה של רגשות אהבה לשם ה’; אבל אלו רגשות פרטיים. לא בהם חפץ ה’, כי אם בדבקותה של האומה כולה כאחד בעבודתו, בעבודה הציבורית המרוכזת בבית המקדש האחד.
כמעשהו של בונה הבמה, כן מעשהו של הנודר. גם הוא עושה לו תורה פרטית משלו. התורה הנתונה מהר סיני אומרת: מותר. והוא אומר: אכן לכל העם הדבר מותר, אבל לי הוא אסור. אמנם אפשר לראות בזה עוצמה אדירה של שאיפה אישית לדבקות א-להית ברמה האישית. אבל לא בזה חפץ ה’. הוא מבקש את העבודה הציבורית של כל העם האחד המקיים תורה אחת, ולא באוסף של פרטים שכל אחד מהם עושה לו תורה פרטית משלו.
הנדרים החיוביים הם אותם נדרים אישיים אשר באים לחזק את האדם בדרכו אל קיומה המלא של התורה הציבורית האחת

                 לפני ה

הרב עזריאל אריאל                                                                                                                ויכוח אידיאולוגי מרתק מתנהל בין השיטין, במהלך המו"מ ה"תמים" שבין בני גד ובני ראובן לבין משה רבינו: למי הארץ אשר בני ישראל עסוקים בכיבושה? האם ארץ ישראל היא או ...?
בפי בני גד ובני ראובן מכונה את הארץ: הארץ אשר הכה ה’ לפני עדת ישראל. מטרת הכיבוש היא א"כ, עדת ישראל: בטחונה, כלכלתה ושאר צרכיה של האומה. על כן הם מבקשים "תנה לנו את הארץ הזאת לאחוזה". גם לאחר "שיחת מוסר" ארוכה מפי משה, נשארים הם בתפיסתם. הם דואגים קודם כל לכלכלה (גדרות לצאן) ואח"כ אף לביטחון (ערים לטף), ומוכנים לסייע גם לאחיהם להגיע אל מנוחתם, אל נחלתם ואל מקומם. לכן חוזר משה על דבריהם, אך בסיגנון אחר: אם תחלצו לפני ה’ למלחמה, ועבר לכם כל חלוץ את הירדן לפני ה’ עד הורישו את אויביו מפניו". לא מלחמה של עם הכובש לו נחלה יש כאן. מלחמת ה’ היא זו! אזי - "ונכבשה הארץ לפני ה’... והיתה הארץ הזאת לכם לאחוזה לפני ה’". לכן, אם לא יעברו חלוצים, לא חטא חברתי יש כאן, של אח
שאינו יודע את אחריותו כלפי אחיו, אלא "הנה חטאתם לה’", ממש.
רק מתוך גישה כזאת ניתן להם לגשת לבנין הארץ. אבל אז באופן טבעי מקבלים הערכים את הסדר ההולם: קודם הערים לטף (ביטחון) ורק לאחר מכן הגדרות לצאן (כלכלה). ואכן בני גד ובני ראובן מקבלים את הדברים וחוזרים עליהם באומרם: "ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני ה’ למלחמה...", כי אל ארץ ה’ פניהם מועדות.

          לא תיקום! - נקום!

הרב שאול פיינה                                                                                                     נקמה פרטית
ידוע האיסור "לא תיקום" שבתורה שלפי דין זה אם אדם התנהג עם חברו בצורה שלילית אסור לחברו לנהוג איתו באותה מידה כנקמה.
הגדרת האיסור: נקמה היא אחר זמן ומתוך שמירת טינה בלב, אבל אם אדם מגיב ספונטנית כהגנה נגד מי שמכה אותו או מחרף ומקלל אותו, אין זה נקרא נקמה. כי זו התגוננות תוך כדי מעשה ולא לאחר זמן.
וכך כתב בספר החינוך: "אין במשמע שאם בא ישראל אחד והתחיל והרשיע לצער חברו בדבריו הרעים, שלא יענהו השומע. שאי אפשר להיות האדם כאבן שאין לה הופכים, ועד שיהיה משתיקתו כמודה על החרופין. ובאמת לא תצווה התורה להיות האדם כאבן, שותק למחרפיו כמו למברכיו. אבל תצווה אותנו שנתרחק מן המידה הזו ... כי מי שאינו בעל קטטה לא יחרפהו בני האדם, זולתי השוטים הגמורים, ואין לתת לב על השוטים..." (החינוך, שלח)
כראיה לדבריו הוא מביא את הדין של הבא במחתרת שהתירה התורה להקדים ולהורגו "שאין ספק שלא נתחייב האדם לסבול הנזקים מידי חברו, כי יש לו רשות להינצל מידו, וכמו כן מדברי פיהו, אשר מלא מרמות ותוך..."
יש לציין שבכל דין יש גם מידת חסידות ובמקרה זה אומרת הגמרא: "הנעלבין ואינם עולבין, שומעים חרפתן ואינם משיבין, עושים מאהבה ושמחין בייסורים עליהם הכתוב אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (שבת פח’)
נקמה לאומית
גדרי הנקמה שנאמרו לעיל, אינם נוגעים אלא לתחומו של האדם הפרטי, אבל בין אומה לאומה, הנקמה היא תופעה טבעית ויש בה בריאות יסודית.
המדיינים שהחטיאו אותנו בסוף פרשת בלק סכנו אותנו מבחינה רוחנית, ולכן באה דרישת הנקמה הלאומית: "נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים" ועל אף שהם לא סיכנו אותנו מבחינה פיסית אלא רק מבחינה רוחנית, לימדו אותנו חז"ל כי "גדול המחטיאו יותר מן ההורגו" ככתוב "צרור את המדיינים והכיתם אותם כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר ניכלו לכם על דבר פעור..."גם כשיש היתר לנקום, אסור בכל זאת להגביר את עניין הכעס, הנקמה לא באה לפגוע בנו רוחנית. גם נקמת שמשון בפלשתים לא הייתה בשביל עיניו הפרטיות, אלא דואג הוא על חילול השם של ישראל, כי גם הפלשתים יודעים כבר שהוא פועל בשם ה’ ולכן "ויאמרו נתן אלוקינו בידנו את שמשון אויבנו" בבחינת ניצחון של אלוהיהם חס ושלום. לכן ה’ נענה לבקשת שמשון "ה’ אלוקים זכרני נא
וחזקני נא, אך הפעם הזה, האלוקים, ואנקמה נקם אחת משתי עיני..."
אם כן יוצא שיש פעמים מצוות נקום! ויש גם מצוות לא תיקום! והבן.

רשימת הדברים הטובים                      יום אחד ביקשה מורה מהתלמידים  שלה שירשמו את רשימת שמותיהם של התלמידים האחרים בכיתה על גבי שני גיליונות נייר  בהשאירם רווח ליד כל שם. אז היא ביקשה מהם לחשוב על הדבר הנחמד ביותר שביכולתם  להגיד על כל אחד ואחד מחבריהם לכיתה ולרשום אותו. במשך כל הזמן שנותר מהשיעור גמרו  התלמידים את המטלה שלהם, ובעוזבם את הכיתה, מסר כל אחד מהם למורה את הדפים.
באותה השבת, ישבה המורה ורשמה את שמו של כל תלמיד על דף, וכתבה את כל מה  שהתלמידים האחרים אמרו עליו.
ביום שני נתנה המורה לכל תלמיד את הרשימה  שלו/שלה. לא לקח זמן רב, וכל הכיתה חייכה. "באמת?" היא שמעה את הלחישה. "מעולם לא  ידעתי שהייתי בעל/ת משמעות למישהו!" ו- "לא ידעתי שהאחרים אוהבים אותי כל-כך". אלה  היו מרבית התגובות.
אף אחד מעולם לא הזכיר את הדפים האלה בכיתה שוב. היא  מעולם לא ידעה אם הם דיברו עליהם ביניהם בהפסקות או עם הוריהם, אך זה לא היה חשוב . התרגיל השיג את מטרתו.
התלמידים הרגישו טוב בקשר לעצמם וביחס אל  האחרים.
עברו שנים, התלמידים בגרו והמשיכו הלאה עם חייהם. מספר שנים לאחר  מכן, אחד מהתלמידים נהרג בוייטנאם והמורה הוזמנה להשתתף בלווייתו.
זאת היתה  הלוויה הראשונה שנקראה להשתתף של אחד מתלמידיה לשעבר. הכנסייה הייתה מלאה בחבריו. אחד אחרי השני, עברו אלו שאהבו אותו ליד הארון לחלוק לו כבוד אחרון. גם המורה חלפה  על פני הארון. היא מעולם לא ראתה קודם חייל בארון צבאי. הוא נראה כה נאה, כה בוגר.  היה לה קשה להאמין שהיא למדה אותו בעודו ילד.
אחד מהחיילים שתפקידו היה לשאת  את הארון, ניגש אליה. "האם את היית המורה של מארק למתמטיקה?" שאל.
היא הנהנה :  "כן".
"
מארק דיבר עליך רבות", אמר לה החייל .
המורה היתה נבוכה.
לאחר  הלוויה, הלכו מרבית חבריו של מארק לביתו לנחם את הוריו. גם המורה הלכה לביתו - לומר  כמה מילות תנחומים להורים הכואבים.
הוריו של מארק המתינו לה. "ברצוננו להראות  לך דבר מה", אמר אביו והוציאו מכיסו את הארנק. "הם מצאו את זה על מארק כאשר הוא  נהרג. חשבנו שאולי תזהי את זה."
בפותחו את הארנק, הוציא בזהירות שתי פיסות נייר  מהוהות שנראה שקיפלו אותן חזור וקפל מספר רב של פעמים. המורה ידעה אפילו מבלי  להסתכל שפיסות הנייר הללו היו אלה שעליהם היא רשמה את הרשימה של הדברים הטובים שכל  אחד מחבריו כתב עליו.
"
אנחנו רוצים להודות לך כל-כך על שעשית את זה",  אמרה אמו  של מארק. "כפי שאת יכולה לראות, מארק שמר על זה מכל משמר."
חבריו לכיתה  לשעבר החלו להיאסף מסביב.
צ'ארלי חייך די במבוכה ואמר, "אני עדיין שומר את  הרשימה שלי במגירה העליונה בשולחן שלי בבית".
אשתו של צ'אק אמרה, "צ'אק ביקש  ממני שאשים את שלו באלבום החתונה שלנו."
"
גם לי יש את הרשימה שלי",  אמרה מרילין, "היא בתוך היומן שלי."
אז ויקי, חברה אחרת לכיתה, הושיטה את ידה לתיק שלה,  הוציאה את הארנק והראתה לכולם את הרשימה שלה לכל הקבוצה. "אני נושאת את זה תמיד  איתי", וללא הנד עפעף הוסיפה ואמרה: "אני חושבת שכולנו שמרנו את הרשימות  שלנו."
ברגע זה התיישבה המורה והחלה לבכות. היא בכתה על מארק ועל כל חבריו  שלא יוכלו לראותו עוד לעולם.
צפיפות האוכלוסייה בחברה שלנו היא כה גדולה שאנחנו  נוטים לשכוח שהחיים יגמרו יום אחד, ואנחנו לא יודעים מתי היום הזה יגיע.
אז  בבקשה, הגידו לאנשים שאתם אוהבים ואיכפת לכם מהם, שהם מיוחדים וחשובים. אמרו להם,  לפני שיהיה זה מאוחר מידי.
זכרו, אתם פורמים את מה שאתם תופרים, מה שאתם  שמים בחייהם של האחרים יחזור פעם לחייכם שלכם.
מי ייתן וימיכם יהיו מבורכים  ומיוחדים כפי שהנכם.
ולסיום: זכה מארק ששמע את שיבחו בעודו בחיים! הלא תמיד  נשמעים השבחים מאוחר מדי - כשהוא כבר לא שומע...
בקיצור - כדי שזה לא יקרה  - בחרתי לומר לך היום - אני באמת מעריך אותך, כיף לי שיש לך חלק בחיי .                           ריקוד העוקץ                                    זה היה בסביבות 12 בצהרים של יום שבת כשעה לפני סגירת כלל העסקיםולפני יציאה לסוף שבוע עד יום שני, במדינת מישיגן שבארצות הברית.
ג'וזף כהן  מדריך לריקודי עם בקהילה שנקלע לקשיים כספיים, נכנס לבוש בגדים מהודרים לאולם  התצוגה של מכוניות היגואר ברחוב הראשי ג'פרסון והסתכל על היגואר הירוקה, המוכר ניגש  אליו ושאלו האם בכוונתו לרכוש את הרכב המהודר, ו ג'וזף כהן השיב בחיוב. אבל מה  המחיר שאל?, והמוכר השיבו, 90.000 דולר,!!!!! מייד הודיע ג'וזף כהן כי הוא מעוניין  לרכוש את המכונית והתיישב לחתימת החוזה, חתם ומסר המחאה מוזהבת לסוכנות על 50 אחוז  מהסכום, והיתרה שולמה בוויזה זהב עסקית שנתן ג'וזף כהן לאיש המכירות.
תוך  כמחצית השעה יצא ג'וזף כהן עם הרכב מהחנות, ומייד נכנס למגרש המכוניות יד שנייה  הצמוד לסוכנות  יגואר והציע את היגואר שקנה למכירה, בעלות של 40.000 דולר  במזומן.  בעל המגרש שראה מכונית שעדיין הניילון מכסה את מושביה שאל את ג'וזף כהן  מהיכן הרכב?  ג'וזף כהן השיב והראה לו ניירות כי לפני כרבע שעה רכש אותה מהסוכנות  של יגואר  הצמודה למגרש.
חשדו של בעל המגרש מהקומבינה הביאה אותו להתקשר  לסוכנות יגואר, ואלה ששמעו את סיפורו, נבהלו וחשדו כי הצ'ק ואולי גם כרטיס האשראי  מזויפים, ומיידית התקשרו למשטרה, ניידות הגיעו, לחקור אך ג'וזף כהן ביקש שיעזבו  אותו, וכל מה שעשה היה חוקי ותקין, והציע להם-  תתקשרו  לבנק שלי ותשאלו.
השוטרים ידעו שהבנקים כבר סגורים, לקחו את ג'וזף כהן למעצר, וביום שני בבוקר  התייצב עורך דינו של ג'וזף כהן בתחנת המשטרה וביקש את שחרורו המשטרה התנגדה וטענה  כי ג'וזף כהן רמאי, ועורך הדין התעקש-  דברו עם הבנק.!!!
השוטרים הרימו טלפון  לבנק, שאלו לכיסוי להמחאה, הכול תקין !!! אמרו בבנק, שאלו לכרטיס האשראי, הכול תקין  !!! אמרו בבנק.   ג'וזף כהן שוחרר כמובן מיד עם התנצלות...
מקץ 5 חודשים זכה  ג'וזף כהן  ב -3.5  מליון דולר בתביעתו נגד סוכנות יגואר, מגרש המכוניות, ומשטרת  מישיגן בגין מעצר שווא, ופגיעה בכבודו וחירותו של אדם שלא כדין!!!!
בדיחות                                           הדייטה החדשה

אישה שמנה אחת מגיעה לרופא ושואלת אותו מה היא יכולה לעשות כדי להרזות.

עונה הרופא: "את צריכה להתחיל להניד את הראש שלך ימינה ושמאלה".

שואלת האישה: "ומתי בדיוק אני צריכה לעשות את זה?"

עונה הרופא: "בכל פעם שמציעים לך לאכול..."

בדיחה      

איש זקן היה בעלים של חווה גדולה מזה שנים.                                                                              היה לו אגם   גדול בקצה החווה, עם שולחנות פיקניק נאים, מגרש טניס וכמה  עצי תפוח ואגס.                                                                                                                       האגם   הותקן  לשחייה באופן מסודר כאשר טופל  שנים קודם לכן.                                                    ערב אחד, החוואי הזקן החליט לרדת לאגם , מאחר שלא היה שם כבר זמן רב, ולבדוק מה העניינים.                                                                                                              הוא לקח דלי גדול עימו להביא בחזרה קצת מהפירות.
כאשר התקרב לאגם  , שמע קולות צועקים וצוחקים באושר. כאשר התקרב, ראה כי הייתה זו קבוצה של בחורים, שרחצו באגם
 שלו.                                                                                                            כאשר הבנים הרגישו בנוכחותו, כולן שחו ונעמדו בצד של המים העמוקים באגם   .                                אחד מהן צעק לו: "לא נצא החוצה "!                                                                                       הזקן ענה: "לא באתי הנה כדי לגרום לכן לצאת מהאגם ".                                                           וכשהוא מרים את הדלי אמר: "באתי הנה כדי להאכיל את התנין"...                          בדיחה                                                ג'ים ומרי היו מאושפזים בבית חולים לחולי נפש. יום אחד, כשטיילו ליד הבריכה של
בית החולים, קפץ ג'ים למים העמוקים, שקע למטה ונשאר שם. מרי קפצה מיד למים
להציל אותו. היא שחתה לתחתית הבריכה ומשכה אותו החוצה.
כאשר שמע מנהל בית החולים על פעולת הגבורה של מרי, הוא הורה לשחררה מבית
החולים, מאחר ולא נחשבה יותר כחולת נפש.
הוא בא למרי ואמר לה: "מרי, יש לי חדשות טובות וחדשות רעות בשבילך. החדשות
הטובות הן שאנחנו משחררים אותך כי היית מסוגלת לקפוץ ולהציל חיים של חולה אחר
ואני חושב שזה בהחלט מצביע על החלמה.
החדשות הרעות הן שג'ים, החולה שהצלת, תלה את עצמו הבוקר, עם החגורה של חלוק
הרחצה שלו, בחדר האמבטיה. אני נורא מצטער, אבל הוא מת".
ענתה מרי: "הוא לא תלה את עצמו. אני תליתי אותו שם לייבוש".

 

תגובות

בס''ד            מוסר בלערבי פרשת פינחס

פלפרשהמתאע הזמעה האדי פיהה 6 מצוות עשה. הומאן 1]   באש נעמלו דין מתאע לוורתה 2] באש נקרבו זוז קרבנות תמיד. ואחד פצבאח. וואחד פלעשייה 3] באש נקרבו קרבן מוסף נהאר השבת 4] באש נקרבו קרבן מוסף פיה ראש חדש 5] באש נקרבו קרבן מוסף פי שבועות 6] באש נשמעו השופר פיה ראש השנה.

פלפרשה מתאע הזמעה האדי. כתבלנה לפסוק. אלי רבבי קאל למשה רבינו. אלי למצוה אלי עמלהה פינחס וקתל זמרי בן סלוא וכזבי בנת צור. וביהה ברד לגש מתאע רבבי מן עלא ישראל. כלף לכרה מתאעו פי עולם הבא. ענדו כרה פי עולם הזה. אלי רבבי באש יעטיה השלום. ואלי באש יעטיה לכהונה. אלי רבבי וקתלי קאל למשה רבינו אלי אהרן חיוולי כהן. קאלו הווא וזגארו. וקאלו באש ידהן אהרן וזגארו. ודהנהם משה רבינו בשמן המשחה. ואלי מאזאלו מה תואלדושי מה ילזמשי באש ידהנהם. אלי הדהינה אלי דהנו אבאתהם תנפע חתה ליהם. ולאכן פינחס וקתהה כאן מתואלד. ורבבי מה קאלשי למשה רבינו באש ידהנו. ובהאדה מה כאנשי כהן. ותווה רבבי עטאהו כראהו אלי חתה הווא חיוולי כהן. ורבבי וצא משה רבינו באש יקתל למדינים. האמא מואב. חתה ואלו אלי כאנו פצ'בארה מעה מדין. מה קאלושי רבבי באש יקתלהם. עלא כאטר חתכרז מנהם רות. ומן באעד רבבי וצא משה רבינו באש יחשב ישראל. והרש''י ז''ל כתב זוז טעמים עלאש לחשאב האדה. לאוול. כיף אלי ואחד דכלו דיובה לזלב מתאע לגנם מתאעו. וכלאו מנהם. חב יערף קדאש מאזאל. ותווה וקתלי נפטרו מן ישראל 24000 פלביעה מתאע בעל פעור. רבבי קאלו חשבהם. והטעם התאני. אלי וקתלי כרזו ישראל מן מצרים. חשבהם רבבי ועטאהם למשה רבינו בלחשאב. ותווה וקתלי חינפטר משה רבינו. קאלו חאשבני. וחשבהם משה רבינו. ופלחשאב האדה מה צאת חד מלי כאן עמרהם 20 שנה וקת למרגלים. אלי כלהם נפטרו כיף מה קאל רבבי. וצלפחד בן חפר מה כאנשי ענדו ולאד. מה כאן ענדו כאן בנאת. וזאו חדה משה וקאלולו. אלי בוהם נפטר ומה ענדושי ולאד. והווא מאת בדנובו לכאץ ומה כאנשי מעה זמאעת קרח. והומאן יחבו יאכדו באי בוהם פי ארת ישראל. ומן סירת אלי קאלו אלי מה כאנשי מעה זמאעת קרח. יסתמאו עטאו השוחד למשה. ובהאדה משה רבינו עדה לחכומה מתאעהם ענד רבבי. וקאלו אלי הומאן ענדהם לחק. ואלי מה ענדושי ולד יוורתו בנאתו. ומן באעד רבבי קאל למשה רבינו אטלע להר העברים ושוף ארץ ישראל מן גאדי. עלא כאטר מה חידכלשי לארץ ישראל. וקאל משה רבינו לרבבי. שוף ואחד אלי ימששי ישראל וקתלי חידכלו לארץ ישראל. וינזם יתחמלהם. וקאלו רבבי אלי יהושע הווא אלי חידכל ישראל לארץ ישראל. ואלעזר הכהן מעאהו בלאורים ותומים. וכדה משה רבינו יהושע. וזאבו קדאם אלעזר וישראל לכל. ותכה ידי עליה כיף מה וצאהו רבבי. באש נזל עליה שכינה ורוח הקדש.  

פלהפטרה מתאע הזמעה האדי יחכילנה הנביא. עלא טלוע אליהו הנביא לשמים. אלי באעד מה קתל נביאי הבעל וצבט למטר. אחאב באש ירווח לדארו לקא רוחו ואחדו. ועיב למלך ימשי ואחדו. וחתה ואלו אלי כאן רשע אליהו הנביא חזם חזאמו ורבבי עטה קווה וקעד יזרי ורא לכיל מתאעהו. חתה ליזרעאל. ווקתלי וצל אחאב לדארו חכה למרתו איזבל הרשעית אלי אליהו קתל נביאי הבעל. בעתת איזבל לאליהו אלי הייא גדווה חתכללי כיפהם. וכאף אליהו. חתה ואלו אלי יערף אלי רבבי מה יטייחושי פי יד ואחדה רשעית כיף האדי. ולאכן מה יתכלושי עלא הנסים. ובהאדה הרב אליהו ומשה לבאר שבע אלי כאנת תחת יהודה ומוש תחת אחאב. וכלה למשרת מתאעהו גאדי ומשה 40 קילו מטר פלבר וקעד תחת שזרה וכלה ושרב וקאל לרבבי יזי מה עאש ויחב ינפטר כיף אבאתו. ונעש. וזא מלאך וקיימו וקאלו קום כול. ולקא קדאמו עגת רצפים וצפחת צים וכלא ושרב ועאווד נעש. ועאווד זא למלאך וקאלו קום כול עלא כאטר ענדך תנייה בעידה חתמשיהה. וקאם וכלה ומשה בלמאכלה האדיך 40 יום ו40 לילה ווצל לזבל סיני. ודכל למגארה ונעש גאדי. ולחז''ל קאלו אלי האדיך למערה אלי קעד פיהה משה רבינו וקתלי שאף רבבי. וזאהו מלאך וקאלו האשביך יא אליהו. וקאלו עלא כאטר נגרת עלא קצ'ר רבבי אלי ישראל עמלו הדנוב ותווה יחבו יקתלוני. קאלו אכרז פזבל. וחתשמע ריח קוייה ונן באעד רעש כביר ומן באעד נאר והאדון יתעדאו ורבבי מוש גאדי. ומן באעד סכאת ומן גאדי ידוי מעאך רבבי. ונצאר איכאך ורבבי קאלו האשביך יא אליהו. וקאלו נגרת עלא אסם רבבי אלי ישראל עמלו הדנוב ותווה יחבו יקתלוני. וקאלו רבבי בארה ארזע ואמשי למדבר דמשק ותדהן חזאל מלך ארם ויהוא בן נמשי מלך ישראל ואלישע בן שפט נביא פי עוצ'ך. ומשא אליהו ולקא אלישע קאעד יחרט ב12 זוז מתאע בגר והווא ואחד מנהם. ווקתלי שאפו קאלו אסתנאלי נבוס בוייה ואמי ונמשי מעאך. קאלו האש עמתלך באש תמשי מעאייה. וקתהה אלישע דבח לבקר ומאעון לחריט טייב ביה ועטה לנאס אלי מעאהו וכלאו. ומשא מעה אליהו הנביא. וקאלו אליהו אטלב האש תחב. וקאלו אלי עמלת אנתין נעמל האנה דובל עליך. קאלו אידה כאן תשופני כיפאש נטלע הסמה תוולי איכאך. ומן באעד זאת סערה קוייה וטלע אליהו הנביא בסערה לסמה חי. ושאפו אלישע וקעד יבכי. ואלישע ולא הווא נביא ישראל. ולעזאייב אלי עמלהם אלייהו עמלהם הווא דובל.

פלפרשה מתאע הזמעה האדי רבבי קאל למשה רבינו אלי חיעטיה כרה לפינחס עלא כאטר השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי. מאענאהה אלי רזע התגשיש מתאע רבבי מן עלא ולאד ישראל עלא כאטר נגר הנגרה מתאע רבבי. ואחד הוני ינשד השנווה הנגרה מתאע רבבי אלי נגרהה פינחס

וקתלי קתל זמרי בן סלוא. והאדה הייא עבירה מן לעבירות מתאע התורה. וכאן אלי עבדו לבעל פעור. והאדה הוני מה כאנושי יעבדו עלא כאטר באש יחטו אילה. כאנשי עלא כאטר בנאת מואב ומדין. ופי מסכת סנהדרין תממה מחלוקת בין אביי ורבא. ואחד אלי עבד לעבודה זרה מאהבה האו מיראה. מאענאהה יחב ואחד עבד עלא כאטרו עבודה זרה האו כאייף מן ואחד עבד עבודה זרה באש מה יעמללו שיי. אביי קאל חייב. ורבא קאל פטור. ואידה כאן הוני עלא כאטר לעבודה זרה אלי עבדוהה אלי תסתממה מאהבה עללא כאטר בנאת מואב ומדין. כאן אביי יזיב ראיה מן הוני לכלאמו. כאנשי ודאי אלי מוש לעבודה זרה. ובהאדה הוני הנשדה. השנווה הנגרה אלי נגרהה פינחס עלא רבבי.

לאכן מערוף אלי רבי עקיבה דרש עלא לפסוק את ד' אלקיך תירא. את לרבות תלמידי חכמים. מאענאהה אלי ואחד ילזמו יכאף מן התלמידי חכמים כיף מה יכאף מן רבבי. ואלי יתכלם פתלמידי חכמים כיף אלי כביכול תכלם פי רבבי. ומערוף אלי קאלו לחז''ל. אלי משה רבינו ועם ישראל כאנו אלי עמל עבירה כאנו יקתלו. כיף מה קאל לפסוק קח את כל ראשי העם והוקע אותם לד' נגד השמש. אלי רבבי קאל למשה אלי כוד כבארת לקהל וחכמו עלא אלי עמלו לעבירות ועלקוהם קדאם לעבאד לכל. יאכי משאו שבט שמעון אלי הווא אלי כאן חאצל מעה בנאת מואב ומדין. לנשיא מתאעהם זמרי. וקאלולו הומאן יקתלו פינה ואנתין סאכת המאלה עלאש נשיא. וקתהה זמרי קאבל כזבי. קאלתלו האנה בוייה קאלי אמשיי למשה רבינו. קאללהה האנה כיף משה. משאו הווא וייאהה למשה. קאל למשה האדי חלאל האו חראם. אידה כאן חראם האשכון חללך צפורה אלי חתה הייא מן מדין. מאענאהה זמרי תקבח פי משה רבינו יסתממה כיף אלי תקבח כביכול פי רבבי. ובהאדה רבבי קאל אלי פינחס נגר הנגרה מתאע רבבי. מאענאהה אלי נגר עלא משה רבינו ויסתממה כיף אלי נגר עלא לכבוד מתאע רבבי.

אכואני לעזאז. לחז''ל פי פרקי אבות קאלו. רדו באלכם מתלמידי חכמים. שעקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף וכו'. ובהאדה אחנאן ילזמנה נרדו באלנה פי קצ'ר התלמידי חכמים. וילזמנה נרדו באלנה באש מה נתכלמושי עלא תלמידי חכמים. חתה ואלו אלי יתביינלה גאלטין. וחתה וקתלי ננאקשו לקאראראת מתאעהם ילזמננה נאקשוהם בכל אחתיראם. אלי רבבי מה יסכתשי עלא קצ'ר הת''ח. כיף מה שפנה פי ירבעם אלי עבד עבודה זרה וסבב באש עשרת השבטים עבדו עבודה זרה ומה נצארלו שיי. וקתלי מד ידו עלא הנביא ידו יבשת. תמה עבאד תקול מאזאלו רביין תווה יא חסרה עלא רבי כלפון ורבי פלאן ופלתאן. לכלאם האדה גאלט. אלי לחז''ל קאלו. יפתח בדורו כמשה בדורו. ובהאדה הת''ח מתאע וקתנה ילזמנה נקדרוהם ונרדו באלנה נכרזו כלאם מן פמנה אלי יטייח מן קדרהם. ונזיבו הוני מעשה אלי שמעתו פי רדיו 2000. למעשה האדה ענדו שהר מלי נצאר. יחכיהו מול לחכאיה ולמעשה האדה כתבו פלאנטרניט באש הנאס לכל תקראהו. יחכי אלי הווא כאייף רבבי וסאכן פי ירושלים. ערס ולאכן מרתו מה זאבתשי זגאר פיסע. ובאעד מה משאת לקדאש מן טבבה וברכות ענד הרביין לכבאר. רבבי עטאהה וחבלת וזאבת ולד. ובאעד 4 שנין זאבת ולד אוכר. והווא מן כתרת אלי כאן יחב זגארו. הנאס כאנו יקולו אלי ענדו זוז ולאד בן יחיד. נהאר לולד לכביר עמרו 6 שנין עלא גפלא לקאוו סכן יאסר. רפעו פיסע לספיטאר. קאלולום אלי האדה לדגתו חאזה. קעד פספיטאר ולאכן באעד שוייה וקת נפטר. לבו ולאם זאתהם כיף הצדמה כבירה. ולאכן האש יעמלו האכה חכם רבבי. תעדאו 7 ימי אבלות. לבו שד ולדו הזגיר אלי עמרו עאמין תביינלו סכון. קאל לנאס אלי קדאמו שופו זעמה בלחק האולא לחכאייה מתאע ולדו לאוולה מאתרה עליה. משו קאלולו בלחק סכון. משא יזרי לספיטאר שאפו קאלולו נפש לחכאייה מתאע ולדו לאוולה לאכן הווא זאבו בכרי שוייה כיר מלאוול. הווא כיף סמע לכלאם האדה בדא יעייט כיף למהבול. תמה ואחד גאדי פספיטאר קאלו האשביך תעייט. תווה וקת עיאט בארה צללי לרבבי. פי וקתהה כדה מונית ומשא ללכותל. וקעד יצללי ויבכי חתה אלי הנאס לכל קעדת לאהיה ביה. ווקתלי ערפו חכאייתו קעדו לכל יצליו מעאהו. הווא תעב יאסר וקעד ירתאח ועלא גפלה דרבו נעאס קויי מה גדשי יתחכם פי. וחלם אלי בו ומעאהו ולדו אלי נפטר ענדו זמעה. וקאלו האשביך תבכי יאולדי. קאלו מלחאלה אלי פייה. קאלו אנתין זבתהה לרוחך. קאלו האש עמלת. קאלו דכל רוחך פרביין האש מדכלך. קאלו מה עמרי מה דכלת פרביין. קאלו לא. תמה ניקאש פלאנטרניט עלא הרביין ואנתין זית מעה ואחד ותכלמת צ'ץ' לוכר בכלאם מוש באהי. ובהאדה לעקובה מתאעהו אלי ינפטארולו זגארו. והתאני חתה הווא כאן חינפטר. וכאן מוש מלבכה מתאעהו פלכותל והנאס אלי צלאו מעאהו. עטאוו משמים רשות באש ימשי בו יקולו באש יצאווב רוחו. ופאק. וקתהה תפכר האש כתב וקבל עליה באש מה עאדשי יכתב חתה כלמה עלא הרביין ובאש ימשי יטלב מנו הסמאח. ומשא יזרי לספיטאר ברק פי ולדו לקאהו תסרח שוייה. נאדה הטביב שאפו קאלו בלחק חאלתו בדאת תתחסן שוייה. ותלתהאו ביה וברה. והווא יקול האשכון ינזם יווצל לולדו אלי נפטר ויטלב מנו הסמאח אלי מה פאקשי מלאוול ומנעו. ואלי מה פאקשי אקבל מה יכתב זמלה. והווא קאעד יכתב לחכאיה מתאעו באש הנאס לכל תרד באלהה פי קצ'ר התלמידי חכמים. ובאש רבבי יסאמחלו הדנוב מתאעהו. אכואני לעזאז. מה ענדי מה נזיד נכתב באעד למעשה האדה. כאנשי יהי רצון אלי רבבי יעאוונה באש מה נגלטושי פתלמידי חכמים. ובזכותם. רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.

תגובות

פרשת פינחס

נצטווינו בפרשה 6 מצוות עשה.

א} לעשות דיני נחלה.

ב} להקריב שני קרבנות תמיד אחד בבוקר והשני בערב.

ג} ביום השבת נקריב עוד קרבן מוסף.

ד} להקריב עוד בראש חודש קרבן מוסף.

ה} להקריב עוד קרבן מוסף בחג השבועות.

ו} לשמוע תקיעות שופר בחג ראש השנה.

ה' יתברך אמר למשה שפינחס בן אלעזר בן אהרון הכוהן הציל את בני ישראל ממגפה כשהרג את זמרי בן סלוא וכזבי בת צור ויש לו שכר גדול בעולם הבא אבל גם בעולם הזה יש לו שכר שה' יתברך נותן לו את בריתו השלום וגם נותן לו את הכהונה שה' יתברך ציווה את משה למשוח את אהרון ואת בניו שיהיו כוהנים ובניהם שיולידו אחר כך ממילא הם כוהנים אבל פינחס כבר נולד הוא ולא נמשח ואם כן אינו נקרא כוהן לכך ה' יתברך נתן לו גם את הכהונה.

ה' יתברך ציווה את משה להרג את המדינים אבל לא ציווה להרג את המואבים למרות ששניהם היו בעצה אחת וניצלו בזכות רות שעתידה לצאת מהם ועתיד להיוולד ממנה דוד המלך ומלך המשיח אחר זה ציווה ה' יתברך את משה למנות את בני ישראל ורש''י כתב שני טעמים:

א} משל לזאבים שנכנסו לעדר וטרפו אחר שבעל העדר הציל את עדרו מתחיל למנותם כדי לדעת כמה מתו כן ה' יתברך אחר מעשה בנות מואב שמתו 24000 רצה לדעת כמה נשארו.

ב} כשיצאו בני ישראל ממצרים ניתנו למשה רבינו במנין ועכשיו שהגיעה  שעת פטירת משה וצריך להחזירם לה' יתברך צריך להחזירם במנין.

ה' יתברך אמר למשה שיעלה אל הר העברים ויראה משם את ארץ ישראל קודם שיפטר מן העולם כיון שאינו נכנס לארץ ישראל ויאמר משה לה' יתברך שיראה וימנה על בני ישראל מנהיג שיוליך אותם לארץ ישראל ויכול לסבול אותם ויאמר לו ה' יתברך שיהושע ועמו אלעזר הכוהן באורים ותומים הם שיכניסו את בני ישראל אל ארץ ישראל ויקח משה את יהושע ויביא אותו לפני אלעזר וכל בני ישראל ויסמוך את ידיו עליו כמו שציווה אותו ה' יתברך ותחי עליו רוח אלוהים.

במוסף ראש חודש מקריבים שעיר וכתיב בו ''חטאת לה',, ופירש רש''י שני פירושים:

א} שהשעירים נקרבים כדי לכפר אם אחד מן הכוהנים טעה והקריב קרבנות והוא טמא או הקריב בכלי טמא והשעיר הזה עשוי כדי לסלוח למי שעש עוון ולא הרגיש בו ויודע אותו רק ה' יתברך לכן כתיב ''חטאת לה',, ורוצה לומר חטאת שיודע אותה רק ה' יתברך.

ב} ה' יתברך אמר כביכול תביאו עלי כפרה על שמעטתי את הלבנה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה כשברא ה' יתברך את העולם ברא את החמה והלבנה מאירים בשוה טענה הלבנה לפני ה' יתברך והלא אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד אמר לה ה' יתברך מעטי את עצמך אמרה לו הלבנה האם בשביל שדברתי מענישים אותי אמר לה ה' יתברך אני אפייס אותך שבני ישראל עושים את ראשי חודשים  והמועדות על פי חודשי לבנה אמרה לו הלבנה והלא עושים גם על פי החמה שחג הפסח צריך להיות באביב וחג הסוכות צריך להיות בסתיו אמר לה ה' יתברך אני אפייס אותך שיהיו הצדיקים נקראים על שמך כמו שמואל הקטן וכדומה אבל הלבנה לא נתפייסה לכן אמר לה אצווה את בני ישראל להקריב בראש חודש קרבן מוסף כפרה עלי בשביל שמעטתי את אורך ונתפייסה ולכן כתיב ''חטאת לה',, ורוצה לומר חטאת כפרה כביכול על ה' יתברך.

ויש לשאול כמה שאלות:

א} למה לא ברא ה' יתברך את הלבנה בתחילה עם אור קטן ולמה ברא אותה עם אור חזק ואחר כך מיעט אותה וקבלה הלבנה בשביל זה?

ב} מה היא טענת הלבנה האם רוצה שימעטו השמש והלא השמש לא עשתה כלום?

ג} מה הרויחה הלבנה כשמביאים כפרה בראש חודש שבשביל זה נתפייסה?

אמרו חכמינו זכרונם לברכה כשקורח חלק על משה רבינו {עיין פרשת קורח} באו השמש והירח לפני ה' יתברך ואמרו לו אם אתה עושה דין לבן עמרם טוב ואם לאו אנחנו לא מאירים עוד ה' יתברך כעס עליהם ויאמר להם קנאתם לכבוד משה ואילו לכבודי שכל יום ויום באים אומות העולם ומשתחוים לכם ובכול זאת אתם מאירים זרק עליהם חצים ויוציא אותם ומאותו זמן ה' יתברך מוציא אותם על ידי שזורק עליהם חצים.

 

ויש לשאול:

א} והלא ה' יתברך מקנא לכבוד הצדיקים יותר מכבודו שמסופר בנביא שירבעם בן נבט היה מחטיא את בני ישראל לעבוד עבודה זרה פעם שלח אליו ה' יתברך נביא להזהיר אותו כשעלה על המזבח להקריב קרבן לעבודה זרה כשהוכיח אותו הנביא ויכעס ירבעם בן נבט ורצה להכות את הנביא ותיבש ידו הרי רואים שירבעם רשע גדול ותמיד עובד עבודה זרה וקנא ה' יתברך לכבוד הנביא?

ב} למה ה' יתברך כעס עליהם והלא יכול לדבר איתם בנחת לומר להם שהוא מעניש את קורח וחסל?

ברם מסופר בגמרא בשעת פטירתו של רבן יוחנן בן זכאי נכנסו אליו תלמידיו ויאמרו לו ברכנו רבינו אמר להם יהי רצון שיהא עליכם מורא שמים כמורא בשר ודם אמרו לו תלמידיו עד כדי כך? אמר להם והלואי כל אדם שעושה עבירה מקווה שלא יראה אותו אף אחד נמצא כשבני אדם רואים אותו אינו עושה עבירה ולכן ברכתי אתכם שיהיה מורא שמים כאילו בשר ודם לפניכם שלא תעשו את העבירות. דבר זה לא הבינה אותו הלבנה שה' יתברך ברא אורה חזק כדי שיהיה אור כדי שבני האדם יפחדו לעשות עבירות שלא יראו אותם אחרים וטענה לפני ה' יתברך כשמיעט ה' יתברך את אורה הרגישה בזה והתחילה לטעון כדי שתחזור לקדמותה שלא יחטאו בני האדם ויאמר לה ה' יתברך עכשיו הכל נגמר אלא שאני מצווה את בני ישראל שיעשו בך הרבה מצוות וכשראה אותה שלא נתפייסה אמר לה אצווה את בני ישראל שיביאו כפרה בראש חודש על העבירות שעושים בסתר.

לכן רש''י כתב בטעם הראשון כדי לכפר על העוון שרק ה' יתברך יודע אותו שפשט דבריו שהחוטא טעה בשגגה ולא ידע מהעבירה אבל לפי דרכינו נפרש שרק ה' יתברך יודע שבן אדם זה עשה עוונות כיון שעושה בסתר וכששונה בן אדם זה את חטאו פעמיים ושלוש עד שנראה לו כהיתר ולכן כשבאו הלבנה והחמה בזמן קורח כעס עליהם ה' יתברך ויאמר להם האם לא למדתם עדיין ממעשה בראשית?

ברם עדיין יש לשאול למה לא הבינו החמה והלבנה את זה ברם יש שני סוגי עבירות:

א} עבירות בסתר כשרואה האדם שאין אתו אף אחד אז עושה הרבה עבירות בשביל שנראה לו שאין אף אחד רואה אותו ואינו מתבייש.

ב} עבירות ביד רמה עוון זה נמצא רק אצל יחידים והוא עושה עבירות בפרהסיא לפני קהל ועדה ואינו מתבייש בשביל זה כלל אמרו חכמינו זכרונם לברכה שמי שעושה עבירות בפרהסיא אין לו חלק לעולם הבא שכיון שעושה ביד רמה מראה שעבירה זו מותרת שאינה כתובה בתורה או מה שכתוב בתורה הוא טעות חס ושלום ונקרא מומר לדבר אחד.

השמש והירח רצו להציל את אותם מומרים שלא ירדו לגיהנם וכדי שיכנסו לגן עדן לכן רצו למעט את עצמם שלא יהיו עוד עבירה בפרהסיה אלא הכול יהיה בסתר שמי שעושה עוון זה מכל מקום יש לו חלק לעולם הבא לכן אמר להם ה' יתברך האם לא ראיתם שמי שעושים עוון זה אלו אומות העולם שיוצאים לעין כול ומשתחוים אליכם אבל ישראל קדושים הם ואינם עושים עבירות ביד רמה אלא אם תקף אותם יצרם עושים בסתר.

אחי היקרים!!! אנחנו בני ישראל ידועים שיש לנו מידת הביישנות שהיא מידה טובה וכל אחד ואחד מאיתנו חושב על חלקו בעולם הבא ועושה כל מה שיותר מצוות ויתרחק מן העבירות ואף על פי שיצרו לפעמים תוקף אותו לעשות עבירות מכל מקום בני ישראל ביישנים הם ועושה העבירה בסתר אבל לפעמים מראה היצר הרע לאדם שאין אלו עבירות ויטעה האדם ויעשה אותם בפרהסיא בלי בושה משל יש אומרים לחבריהם שאתמול בלילה הלך לבית המלון כאילו זה מותר שלפחות אם גבר עליו יצרו יעבור בסתר ולא יפרסם החטא ואם ירגישו בו צריך להתבייש ולא יספר ויתפאר בזה בפרהסיא.

גם יש שעושים מחלוקת בפני כל קהל ועדה ונראה לו שאינו עושה עבירה אלא מגין על זכותו ולהיפך מתפאר שהוא אינו חלש ואי אפשר לעבור עליו ואם רב עם חבירו בסתר יותר טוב שכיון שרב בסתר אינו עושה עבירה ביד רמה ועוד שלפעמים יבין את חבירו ויעשו שלום ביניהם אבל כשרב בפרהסיא יש אנשים שמלבים את המחלוקת וגם הוא יתבייש להראות את עצמו טועה וכדומה.

דיבור בבית הכנסת גם הוא נחשב לעבירה ביד רמה שכל הקהל מתפללים אבל הוא וחבורתו מדברים כאילו הם בבית קפה וגם מרעישים את התפילה ולא נותנים למתפללים להתפלל כראוי.

ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו שלא נעשה עוד עבירות ונחזור בתשובה שלמה לפניו ויגאלינו גאולה קרובה אמן!!!

פרשת השבוע יש בה ששה מצוות עשה, יש לשאול למה הפסוק הניחם בפרשה אחת מה הקשר שיש ביניהם? אולם כדי לתרץ נתחיל לתרץ שאילה אחרת למה הבכור יקח שני חלקים ואם משום שמתחילה היו כהנים ואח"ך סרו להם הכהונה היורשים מה איכפת להם שיחסרו להם מחלקם?

וכדי לתרץ שאילה זו נתרץ שאילה אחרת, חז"ל שאלו למה עושים השעיר של ראש חדש ותירצו שכשהקב"ה ברא העולם היו הירח והשמש מאירים שוים אמרה הירח להקב"ה לא יתכן ששני מלכים שולטים בממלכה אחת , אמר לה הקב"ה תחסרי מאורך, אמרה לו מי שאומר האמת עונשים אותו! אמר לה עושים בך ישראל המועדים, אמרה לו אף השמש עושים בה חג האביב וחג הקציר וחג האסיף, אמר לה הריני מצווה לישראל שיביאו כפרה בראש חדש על מה שחסרתי מאור הלבנה. יש לשאול וכי הקב"ה אינו יודע מה אומרת לו הלבנה? וכי הקב"ה יטעה כדי שיבקש להביא לו קרבן? אולם כאן הקב"ה רצה ללמדנו שני דברים שאם הגדול ימצא עצמו שטעה יודה בטעותו ודבר שני כדי שנדע שהכל של הקב"ה, שהקב"ה ביקש ממנו להביא לו כפרה מה איכפת לנו אנו כדי להביא כפרה לצורכו! אבל מחמת שהוא נתן לנו הכל, והכל שלו, כשאמר לנו תנו לי צריכים לתת לו ולכן השעיר של ראש חדש שאנו מביאים אותו לצרכו אינו משלנו רק משלו כמו שאמר דוד המלך ע"ה כי ממך הכל ומידך נתנו לך וכמו שפירשו חז"ל על הפסוק ויקחו לי תרומה יקחוה ממני ויתנוה לי. וכאן הקב"ה רצה לזוכרינו בכל ראש חדש שהכל שלו ולזה אנו צריכים להביא כפרתו וזה אחד מהטעמים של הקרבנות שמביאים בכל יום שני קרבנות או בשבת ובמועדים שעושים מוסף. וכי הקב"ה צריך לכבשינו או אוכל אותם! אלא כדי לזכור שהכל שלו.

ואף הבכור הקב"ה אמר לנו לקחת שני חלקים שסר ממנו הכהונה כדי לרצותו ואין אומרים הקב"ה עושה על חשבוננו אלא על חשבון הקב"ה שהכל שלו. ולהפך כששומעים דבריו חוץ ממה שחוזר לנו כל ההוצאות כדי לקיים מצותו אלא יתן לנו יותר. וזהו הקשר שביניהם שבכל המצוות האלו צריכים לדעת שאין לנו כלום עם הקב"ה.

והמצוה האחרונה שהיא לשמוע קול שופר בראש השנה אנו מברכים לשמוע קול שופר ולא על תקיעת שופר משום שלשמוע פירושה שני דברים שמיעה והבנה ר"ל חוץ ממה ששומעים אותו מבינים למה השופר. ולזה כתבה לנו כאן להבין למה המצוות הללו, ושמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה. ולזה האדם לא יחשוב שמשלם הקרבנות מכיסו או החלק הנוסף לבכור.

רבותי! מדברים אלו צריכים להבין שהרדיפות אחרי הכסף לא הוא שמביא לנו הכסף. נכון שאם האדם לא יעבוד אין באים לו כסף משמים כמטר אולם צריך שהכסף שאוסף אותם יהיו בהיתר ולא יאמר האדם דבר זה מה יש בו איסור וזה בזנז אני עושה מה שרוצה ואומר מה שרוצה, צריך לו לאדם שקודם שיעשה איזה דבר יראה אם יש בו קצת נדנוד של איסור או לא ויותר טוב שישאל לרב ואם מותר יעשה אותה ואם לאו לא שהוא עושה עבירה ללא שום ריוח, שאותם הכסף בין כך ובין כך הוא מרויח אותם, ולא ר"ל שח"ו שיש לנו מי שגונב או גוזל אבל יש כמה דברים שאין בני אדם יודעים אותם שאסור. משל אדם שמוציא שם רע על סחורת חבירו בשקר ונראה לו שהוא חכם גדול שהניח חבירו שלא יעבוד ועבד הוא, אבל זה אסור וכמה דברים ששומעים אותם והאנשים מתירים מדעתם.

ועוד זמן התפלה וזמן הלמוד שאדם קובע ללמוד בו צריך לו שלא יאבדו. נכון שלפעמים האדם נתפס בעסק וחמדת ממון קשה מרוד. חז"ל בשבת התירו למי שנשרפה לו חנותו או ביתו שיאמר לגוי שיכבה כדי שלא יפסיד אפי' שהדין אסור לאדם לומר לגוי דבר שאסור לעשותו הוא אלא שיודעים שהאדם בהול על ממונו. אבל לא תמיד אלא רק במקרה. ולכן האדם כשם שזמן עבודתו יהיה מקודש ולא יעשה בו דבר אחר שיאמר שאם לא אעבוד לא ירחם עלי אף אחד, ג"כ זמן התפילה והלמוד צריכים שיהיו מוקדשים שהרחמנות היא ביד הקב"ה, ואם מוצא אותנו שעוזבים בלמודינו ותפלתינו בשביל הממון יבוא יום ויחרה עלינו ויאמר הוא עוזב מתפילה ומהתורה בשביל הממון ומכעיס אותי אקח לו את הכל. אבל כשימצא אותנו שכל עבודתינו משתדלים שתהיה רק בהיתר וזמן התפילה והלימוד מקודש יותר מכל דבר יאמר למלאכיו תוסיפו לתת לו כדי שיחיה יותר בנחת ואשמע למודו ואעשה נחת רוח בבני, ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

 

א} השכר שנתן ה' יתברך לפינחס לכאורה אינו מדה כנגד מדה?

ב} כשמטות ומסעי מחוברות מפטירין בפרשת פינחס ''דברי ירמיהו'' וכשהם נפרדות מפטירין ''ויד ה' הייתה אל אליהו'' שבה מסופר שאליהו עלה חי לשמים ולא מת. ואמרו חכמינו זכרונם לברכה הטעם שעלה לשמים בשביל שדבר לשון הרע על בני ישראל. וכאן יש שתי שאלות:

1} איך צדיק כמו אליהו מדבר לשון הרע?

2} האם מי שמדבר לשון הרע עולה חי לשמים?! אם כן כל העולם ידברו לשון הרע כדי לעלות חיים לשמים?

ברם בתחילת ההפטרה מסופר שאליהו בקש מה' יתברך שיפטר מן העולם ושאלו אותו ה' יתברך למה? והשיב אליהו שהוא רואה שבני ישראל עושים הרע בעיני ה' יתברך ואינו יכול לסבול ולראות שהם עושים הרע ולכן מבקש להיפטר מן העולם. ולכן אינו נחשב למדבר לשון הרע כיון שכל כוונתו היא רק לשם שמים ולא לדבר לשון הרע וראיה שאם כוונתו חס ושלום להרע לא היה ה' יתברך מדבר עמו.

ומי שכוונתו לשם שמים מדרגתו היא מדרגת מלאך כמו שראינו כשבני ישראל רצו להילחם עם יריחו שלח יהושע שני מרגלים והם פינחס וכלב ויבואו אל רחב וישמע מלך יריחו וישלח אנשים לתופסם ולהורגם ויבואו האנשים אל רחב אבל רחב החביאה אותם ואמרה להם שמכבר יצאו מביתה ובנביא לא כתוב ''ותצפנם'' בלשון רבים. אלא ''ותצפנו'' בלשון יחיד. ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שהחביאה רק כלב אבל פינחס היה רואה ואינו נראה בבחינת מלאך כיון שקנא לכבוד ה' יתברך והרג את זמרי כמו שכתבנו בפרשת הקודמת בלק. ואם תאמר למה אם כן עלה לשמים חי יש לומר שכיון שמכל מקום דבר רעה על בני ישראל אף על פי שכל כוונתו היא רק לשם שמים מכל מקום ה' יתברך אינו רוצה מי שמדבר רעה על בני ולכך עלה חי לשמים והיה למדרגת מלאך לא כן פינחס שנשאר אדם כיון שמדרגת בני ישראל יותר גבוהה מהמלאכים {עיין מסכת חולין דף צ''א ע''ב וצ''ב ע''א ובמהרש''א שם} ולכן נתן לו שכרו ה' יתברך שני דברים כנגד מה שעשה בדיוק.

א} שלום. כיון שעשה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים שנאמר ''השיב את חמתי מעל בני ישראל''.

ב} כהונה. כתיב ''והייתה לו ולזרעו ברית כהונת עולם תחת אשר קנא לאלוהיו'' ופירוש הדברים כיון שקנא לכבוד ה' יתברך ונכנס בסכנה והציל את בני ישראל בזה הראה כמה גודל אהבתו לה' יתברך ולכן ה' יתברך נתן לו כהונה גדולה כדי שיכנס לבית המקדש בכל ימות השנה ולבית קדשי הקדשים ביום הכפורים שזו מדרגה גדולה ששם יש השכינה ומדרגתו גדולה שגם מלאכי השרת לא יוכלו להגיע למדרגתו. וגם אליהו הנביא היה צריך להגיע למדרגתו אלא שכיון שדבר על בני ישראל נתמעטה מדרגתו עד למדרגת מלאך.

ומכאן מוסר גדול שלא לדבר לשון הרע כלל ועיקר כמו שראינו שאף על פי שכוונת אליהו הייתה לטובה נענש על זה וכן משה רבינו כשבני ישראל בקשו המים וה' יתברך אמר לו שידבר אל הסלע אמר משה לבני ישראל ''שמעו נא המורים וכו',, כעס עליו ה' יתברך. ואם כן צריכים לשמור את הפה שלא לדבר כלל ועיקר לשון הרע ואותם המדברים צריכים להתבונן רגע ולעשות חשבון נפש האם הם שלמים בכל כדי לדבר על אחרים והלא גם הם יש להם המון עבירות שצריך כמה וכמה דפים לכתוב אותם וגם עליהם יכולים לדבר ומה תהיה גדלה בושתם כשיאמרו אליהם הלא אתם מדברים על אחרים ואתם בעצמכם מלוכלכים.

ובפרט אם מדברים על חבריהם בשקר שאז העוון נקרא מוציא שם רע שאין לו חלק לעולם הבא וגם חבירו ביום כפור יש לו הזכות שלא לסלוח לו וכך נפסק לענין הלכה. והחכם מכל אדם אמר ''שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו'' שהדיבור עושה הרבה בעיות שאם חבירו ישמע מה דבר עליו יעשה עמו מחלוקת ואין חסרים מחלוקות בעיר ובפרט אם אין לו תועלת במה שדבר וכל שכן אם יש לו כבר עם חבירו חשבון ורוצה לסדר אותו שעובר על שלש עבירות לא תעשה 1.לא תקום. 2.לא תטור. 3.לא תשנא את אחיך בלביך.

והרב שרוצי שליט''א כשבא לזרבא אמר בדרשתו מי שמדבר לשון הרע יש למידת הדין רשות לדבר אף היא עליו לשון הרע מה עשה עוונות ואז יענש עליהם ואם הוא שומר פיו אז אין רשות למידת הדין לדבר עליו וממילא אינו נענש על עוונותיו ויחיה לאורך ימים ושנים במנוחה. וזה דבר טוב שכל אחד מקווה שכך יחיה לאורך ימים ושנים וגם במנוחה בלי בעיות ושבירות ראש. לכן עצה טובה וגדולה עד למאוד לשמור את הפה מלשון הרע שבזה רוכש ידידים וחברים ורוח הבריות נוחה הימנו וממילא גם רוח ה' יתברך נוחה הימנו כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בפרקי אבות ויחיה באושר ובעושר ובכבוד ובמנוחה לאורך ימים ושנים.

ויהי רצון שה' יתברך יעזור לנו להתגבר על יצרנו שלא לדבר לשון הרע ובזכות זה יחיש לגאולינו במהרה בימינו!!!    

 

 

תגובות

 

בס"ד

עש"ק, פרשת פינחס ט''ו תמוז יה''ל התשס"ח,

שנה שמינית, גיליון מספר 379

כניסת השבת: 20:20

ההפטרה :ויד ד' היתה אל אליהו ומסיים: וישרתהו מלכים א' י''ח

יציאת השבת: 21:02

צום י''ז בתמוז יום ראשון התחלת הצום04 :50 גמר הצום 20 :01  

 

עלון זה יוצא לאור על ידי ישיבת רבי אליעזר זצוק''ל וזיע''א חארה כבירה זרבה תוניסיה יע''א

העלון מתפרסם במקביל בפורום אתר האינטרנט עמי"ת www.amit4u.net

 

 

 

בעלון חידושים מפרשת השבוע, ליקוטים, סיפורים בעברית, מוסר בערבית כולל מצוות השבוע, תמצית באור פרשת השבוע, חידושים ודברי מוסר

ניתן להקדיש העלון להצלחה או לרפואה ולהבדיל, לעילוי נפש

העלון השבוע מוקדש לרפואת אילן בר אסתר חדאד ולרפואת נאית בת עדינה צביה פלולה ולרפואת חיים יוסף בר מרגלית נעמן ולרפואת כרמל חייה בת יפה חדוק ולרפואת דיאמנטה בת שתרונה מאזוז ולרפואת עזיזי בר כמונה חדוק ולרפואת ליליאן חייה בת קוטי

להצלחת כל עם ישראל ואנו תפילה כי יחדלו הפיגועים ותאונות הדרכים

לע"נ כל נפטרי עם ישראל ובכללם:

הרה''ג רבי מסיעד בר כמונה מאצ'אר זצוק''ל וזיע''א ואשתו מרת טיטה בת מישה ז''ל .היקר מר ציון בן מסעדה הכהן ז''ל ואשתו מרת עשושה בת מישה ז''ל .מו''ר הרב הגאון רבי צבי חיים מאצ'אר בר טיטה זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי חנינא בוגיד בר ורדאנה סעדון זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי ציון בר גרצונה דיעי זצוק''ל וזיע''א .הרב חי חיים בר חנה חדאד ז''ל . הרב ניסן בר חייה פינסון ז''ל. מר פרץ המכונה ברוצה בר סעדה יעיש ז''ל . ולמנוחת הרב יוסף בר סעדונה חורי ז''ל

 

 נא לשמור על קדושת העלון ולצרפו לגיליונות הבאים   |   נא לא לעיין בזמן התפילה וקריאת התורה   |   שבת שלוםומבורך

קודם כל, מיהו שרון נחשוני?
ראשית אגיד ששמעתי את הסיפור לפני כשש שנים ישירות מפיו של שרון נחשוני פעמיים.
אחרי הרבה זמן שמעתי את הסיפור בשלישית מתוך קלטת שעשה ערוץ קודש מסוים כששרון נחשוני סיפר את סיפורו באותו ערוץ.
שרון נחשוני היה בן 26 כזה קרה.
למד בתיכון בישיבה המקצועית ביד בנימין.
כשסיים את הלימודים התגייס לצה"ל ליחידה מובחרת, יחידת המסתערבים של פיקוד הדרום - יחידת שמשון. הוא נשלח לקורס קצינים בבה"ד 1, אך בעקבות תאונת דרכים קודמת שהיתה לו, לא סיים את קורס הקצינים ואת שירותו הצבאי סיים כמדריך חימוש בבה"ד 20 בצריפין.
"התגייסתי ליחידת שמשון וסיימתי מסלול. אולצתי לעזוב את היחידה בעקבות תאונת דרכים (קודמת) שעברתי, בעת שהייתי בקורס קצינים בבה"ד 1. יצאתי לחופשה עם האופנוע שהיה לי, אופנוע סוזוקי 500 סמ"ק ובצומת בית דגן אירעה התאונה, פרקתי כתף, שתי חוליות נפגעו. הייתי מאושפז כמה שבועות בבית חולים, ואחר כך תקופה של שיקום. בגלל התאונה לא סיימתי את קורס הקצינים. את השירות הצבאי סיימתי כמדריך חימוש בבה"ד 20 בצריפין".
כשהשתחרר שרון נחשוני מצה"ל הוא עבד בכמה מקומות עד שהתקבל לעבודה כמדריך בפנימייה בית שלמה ברחובות. "התגוררתי בפנימייה שלוש שנים שבמהלכן התחתנתי ונולד לנו ילד."
התאונה 
"באותו יום, יום חמישי כ"א סיון תשנ"ז (26.6.97) יצאתי עם מכונית הסובארו שלי לשירות מילואים במחנה ג´וליס. נסעתי בכביש יבנה-גאליה, אחרי ארבע דקות של נסיעה, התפוצץ לי הגלגל השמאלי הקדמי, הרכב סטה אל המסלול הנגדי והתנגש בעוצמה רבה חזיתית ברכב מסחרי שבא ממול...היד שלי נתפסה בתוך ההגה, נחבטתי בכל הגוף...ואחרי כמה שניות איבדתי את ההכרה...נסעתי במהירות של 60 או 70 קמ"ש...ברגע ההתנגשות המנוע של הסובארו הגיע לתוך הספסל האחורי, הכיסאות הקדמיים נמרחו, שברתי את האגן, המנוע קפץ לי לרגליים, הכיסא שעליו ישבתי נשבר, יד שמאל שלי התרסקה כולה, שתי הרגליים נפגעו, השיניים עפו לי מהמקום, נשבר לי האף, הכבאים שחלצו אותי אספו את השיניים לכוס והביאו אותן לבית החולים, היה לי שטף דם בריאות, יצא לי דם מהפה וקיבלתי מכה חזקה בראש מהכיסא של הילד...לא נשמתי, איבדתי את ההכרה...הייתי לכוד בתוך המכונית..."
זמן רב עמלו כוחות ההצלה לנסר את הרכב, להרים את המנוע הכבד ולחלץ את שרון, או ליתר דיון את מה שנשאר מגופו. "התאונה התרחשה ב- 07:04 ולבית החולים הגעתי ב- 08:20"...שרון חולץ והושכב על אלונקה, ריאותיו היו חסומות, הוא לא נשם, לבו לא דפק, והרופאים קבעו את מותו וכיסו את גופתו בסדין, החוקר המשטרתי שהיה במקום ומילא את הדו"ח, דיווח על מותו של איש אחד מן הנפגעים..
המלאך הגואל 
בפקק הגדול שנוצר במקום נתקע גם אוטובוס מס´ 212 שנסע מאשדוד לרחובות. מן האוטובוס ירד אדם צעיר שהציג את עצמו כחופש, ואולי כרופא צבאי, על הכותפות שלו היה כתוב "קצין רפואה", צוות האמבולנס שטיפל בפצועים, לא זוכר אל נכון מה הוא אמר... "...האם אנ יכול להגיש עזרה" - שאל האיש, והרופאים כיוונו אותו "...תגיש עזרה לאלה הפצועים ששוכבים כאן".
"רגע אחד", אמר האיש מן האוטובוס, "ומה העניינים עם זה ששוכב פה מכוסה?"
"עזוב", ענו לו, "הוא מת".
האיש בדק את שרון ביסודיות, הוציא עט כדורי מכיסו, ובו במקום ביצע בו ניתוח שדה שנקרא "טרוקר" - שהוא ניקוז ופתיחה של הריאה, שחרור הנוזלים שהצטברו ושחרור הנשימה, הצוות הרפואי במקום שמו לב פתאום, כי אחרי 17 דקות מקביעת המוות לפתע הגופה מתחילה לחרחר ולנשום, הם נפנו אליו במהירות, המשיכו את הטיפול ופינו אותו לאמבולנס, נזהרים שלא להפיל שום דבר מכל חלקי גופו המרוסקים בדרך. ליד האלונקה צעד מישהו והחזיק חצי לסת בידו, הוא מסר אותה לצוות הרפואי שהעבירו את שרון לבית החולים.
לאחר מכן חיפשו צוותי ההצלה במקום את הרופא הצבאי אך לא מצאו אותו. האוטובוס המשיך בינתיים בדרכו והאיש נעלם...
החוקר המשטרתי תיקן את הדו"ח שלו וכתב:
"אחרי 17 דקות של מוות קליני המת חזר לנשום".
הנה אנכי שלח מלאך לפניך"(שמות כ"ג כ´)
"...התאונה כאמור התרחשה ב- 07:04 ולבית החולים קפלן הגעתי ב- 08:20, אין לי כל מושג מה קרה בזמן הזה מאחר שלא הייתי בהכרה...סיפרו לי שקצין הרפואה שירד מהאוטובוס ניקב את הריאה השמאלית בעט כדורי, והחל לבצע בי פעולות החייאה...הוא ניקז דם מהריאות והציל את חיי...
אנשים ראו את המדים שלו ועל הכותפות היה כתוב קצין רפואה. אין לי פרטים נוספים, אינני יודע מה היתה דרגתו, או מה היה תג היחידה שענד...הוא ירד מהאוטובוס שהגיע מכיוון הדרום, ולאחר שסיים את הטיפול בי נעלם... ניסינו לברר מי האיש?...ומדוע לא השאיר את פרטיו אצל הצוות הרפואי? אבל אין לנו תשובות...מי יודע? הייתי מאוד רוצה לפגוש את האיש הזה שהציל אותי ולהודות לו באופן אישי...אני חייב לו את חיי. כל הניסיונות לאתר אותו שערכנו עד כה לא העלו דבר...אני מבקש מכל מי שהיה עד ראייה לתאונה...לעזור לי לאתר את המלאך שהציל את חיי!!!".
לאחר התאונה המחרידה הפך שרון לנכה 100 אחוזים. ידו השמאלית מרוסקת, שתי רגליו אינן נעות וכמעט בכל חלק מגופו צלקות.
18 ניתוחים עבר שרון. 1.6 ק"ג ברזל הושתלו עד כה בגופו. "אני מרגיש כמו פאזל, הרופאים אומרים שהם מנסים לחבר את הלגו, אבל הם לא יודעים מתי זה ייגמר. כיום אין לי אפשרות להניע את הרגליים או את יד שמאל, אני נכה 100אחוזרים. אין לי עצמות בידיים או ברגליים. חלקי הגוף שלי מחוברים אלה לאלה באמצעות ברגים וברזלים ומדי יום אני עובר טיפולים קשים" - כך התבטא שרון בראיון שהעניק לאחד העיתונים.
בדרך לבית החולים 
מספר גיסו של שרון, מר שחר אשבל: "בגלל חוסר זהירות וחוסר אחריות, ניתן לאשתו של שרון ולאחותו, אשתי, לראות אותו כאשר הוא הובא באמבולנס היישר מן התאונה. למעשה הבהילו אותן לבית החולים "קפלן" בידיעה ששרון נהרג בתאונה, אבל כשהגיעו לשם, הן קיבלו את הידיעה שהוא עדיין חי. כאשר הורידו אותו צוות האמבולנס מן הרכב, הן רצו לקראתו והביטו בו, את מה שהן ראו לא תוכלנה לשכוח לעולם...הדבר שאותו הן ראו על האלונקה לא היה אדם...לא היה בן אדם...כלל...לא היה גוף...לא היה צורה של אדם, הפנים שלו היו מרוסקים, הרגלים היו מעוכות, גם הידים היו חתיכת עיסה מרוטשת...
אחרי מחזה הזוועה הזה שאותו ראו אשתי ואשתו, הוכנס שרון מיד לניתוח חירום ראשוני שארך 9 שעות".
כאשר שרון הובא לבית החולים ואשתו ראתה את המחזה הנורא, היא הבחינה כי הוא ממלמל משהו, היא רכנה אליו ושמעה אותו אומר שוב ושוב ראיתי את סבא, וסבא דחף אותי". הדברים נשמעו תמוהים ובלתי מובנים.
ממשיך מר שחר אשבל הגיס של שרון:
"כאשר שרון היה בחדר הניתוח, קיבלנו אנחנו המשפחה את הידיעה המעציב מאוד, שהדודה מרים נפטרה. היא היתה חולה זמן ממושך במחלה קשה, אשה צדקנית, בעלת חסד גדולה, שכל חייה עזרה לזולת, אשת חיל אמיתית...
לאחר הניתוח שהה שרון בחדר התאוששות במשך 4 ימים. הוא היה מגובס כולו, מכף רגל ועד ראש, רק את השפתיים יכול היה להזיז. בתחילה היתה דעתו מעורפלת מאוד, אב לאט לאט הוא התחיל להבין את אשר אמרנו לו, התחיל להכיר את האנשים ולזכור...שמנו לב שמיד עם תחילת ההתאוששות הוא ממלמל, אך בתחילה לא הבנו מה הוא אומר, שפתיו היו מפוצצות לגמרי, ודיבורו לא היה ברור. הדבר הראשון שהצלחנו להבין ממנו היה "מה עם הדודה מרים. איפוה היא? האם היא חיה או שהיא נפטרה?" ואנחנו , בעצם הרופאים שיקרנו לו ואמרנו שהדודה חיה ומרגישה טוב. אך שרון התעלם מתשובתנו וחזר שוב ושוב על השאלה, ואנחנו נאלצנו לחזור ולשקר לו. ברור היה שהעניין אמוד מטריד אותו, התקשינו להבין מדוע הוא כל כך דואג דווקא לדודה מרים...אני חשבתי לעצמי שאולי הוא כל כך מוטרד ממצבה, משום ששרון ואני ביקרנו אותה בערב האחרון לפני שהתאונה התרחשה ולכן הוא זוכר אותה ומתעניין במצבה כל כך...
"במשך כל הזמן שהתה המשפחה כולה בבית החולים. ישבנו מחוץ לחדר, ובכל פעם הי הנכנס אליו אחד מאתנו, אך כל מי שהיה נכנס אליו יצא בהרגשה חזקה מאוד, שמעבר לפציעה הנוראה ולמצבו הפיזי הקשה, משהו נוסף התרחש, האיש כאילו השתנה, הוא לא היה אותו שרון שהכרנו אותו כל החיים.
"ביום השני הבינה אשתו לראשונה את מה שהוא ממלמל בלי הרף, והוא אומר: "הייסורים מכפרים...הייסורים מכפרים...
ה'
´ אני אוהב אותך...אשתו נדהמה מאוד, שרון מעולם לא דיבר ככה לפני התאונה..."
חשוב לציין כי עד לתאונה, היה שחר הדתי יותר שבין השניים. שחר הוא זה שהקפיד תמיד
 
על קיום המצוות בתורה מדוקדקת, בעוד ששרון שעבד כמדריך בתיכון פנימייתי, היה שומר מסורת אך לא מדקדק כל כך. כל זה כמובן היה פעם, היום שרון הוא איש אחר...אחר לחלוטין.
ממשיך הגיס:

      המשך בשבוע הבא בעזרת ד'

אליהו או פנחס מלאך הברית?

הראשון לציון הרב מרדכי אליהו

            פנחס הוא אליהו

אמרו רבותינו "פנחס הוא אליהו" ובזכות "בקנאו את קנאתי" "לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום". ברית שלום  זו היא ברית "ממלאך המוות" (ראה זוה"ק ובספורנו). וכתב האו"ח הקדוש "פנחס הוא אליהו אשר הוא עתידלבשר עם בני ישראל בגלות האחרון... כי אז יהיה שלום בכל העולם". ומדוע זכה לכך? בגלל "בקנאו את קנאתי". ויש לשים לב לכך שנאמר בפסוק "בקנאו את קנאתי בתוכם", וזהו בפנחס. והנה בתקופת אחאב שואל הקב"ה את אליהו "מה לך פה אליהו" (מלכים י"ח). אומר לו אליהו "קנא קנאתי לה". אומר לו ה "צא ועמדת בהר", ושוב שואל אותו "מה לך פה אליהו" ואליהו עונה "קנא קנאתי לה... כי עזבו בריתך בני ישראל את מזבחותיך הרסו ואת נביאך הרגו בחרב". ורבותינו זכרונם לברכה אמרו "אמר לו הקב"ה בריתי שמא בריתך?... ואת מה אכפת לך"??? וכעס על שאמר "דלטורייא על בני". אמר לו הקב"ה "חייך שאין עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך" (פסיקתא). והוא דבר פלא, כפנחס הוא נוטל שכר גדול ברית שלום. שלום ממלאך המוות וכאליהו הוא נענש? (וידועה הקושיא המפורסמת של גאון עוזנו ותפארתנו בעל הבן-איש-חי איזה עונש זה הרי אליהו מוזמן לכל ברית מילה ושם השמחה גדולה "שש אנכי על אמרתך". ותירץ כמה תירוצים, ושניים מהם: א) אם לא היה הולך לבריתות היה נשאר למעלה בישיבה ללמוד תורה וזה עדיף לו מברית בארץ. ב) כיון שצריך להתפצל ולעוף מברית לברית, וההתפצלות הזאת היא העונש).
אלא כך יש להסביר את הדבר: כתוב בתהילים "ויעמוד פנחס ויפלל ותעצר המגיפה". ואמרו חז"ל "ואמר רבי אלעזר ויתפלל לא נאמר אלא ויפלל - מלמד שעשה פלילות עם קונו. בא וחבטן לפני המקום אמר לפניו, ריבונו של עולם, על אלו יפלו עשרים וארבעה אלף מישראל??? (סנהדרין מ"ד). פנחס עושה פלילות עם קונו ומלמד סנגוריא על עם ישראל. אלו חטאו אך מדוע אחרים יענשו בגללם??? וכאשר דיבר כלפי בני ישראל הוא הוכיח אותם אבל "בתוכם". גער בהם על המעשה השפל ודיבר איתם קשות. ובעוד שכפנחס הוכיח אותם בתוכם, כאליהו אמר לקב"ה "כי עזבו בריתך". ולכן אמר לו הקב"ה, את האמת אני יודע ואינך צריך לומר לפני דלטורייא על בני, אך להוכיח אותם ולגעור בהם בתוכם זהו תפקידך. ומכאן שכל מנהיג ומנהיג צריך לדעת שכלפי בורא העולם הוא צריך ללמד סנגוריא על בניו וכלפי העם הוא צריך להוכיחם. והיום בכל רגע ורגע אליהו הנביא מלמד סנגוריא על עם ישראל ואומר רבונו של עולם היום כך וכך בריתות היו בעם ישראל, כך וכך הוצאות היו להם בסעודת מצוה, ובזה מלמד סנגוריא על עם ישראל ומתקיים "ויכפר על בני ישראל" לא רק בלשון עבר אלא גם בהווה ובעתיד.
ויהי רצון שנזכה ויקויים בנו מאמר הכתוב "כה אמר ה א-לוקים’ צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו". האמת והשלום של פנחס הוא אליהו אשר נתן לו ה’ את בריתו שלום לבשר גאולה לישראל ושלום לעולם. 

יש מי ששווה יותר...

             הרב עזריאל אריאל           מידי שנה סוערת המדינה בשאלת הפער הכלכלי המתרחב. אי השוויון בהכנסות וברמת החיים - זועק לשמים. התוכנית הכלכלית החדשה, שצמצמה מאד את התמיכה הממשלתית בשכבות החלשות, החריפה מאד את השאלה הזאת. ואנו, נידרש לשאלה זו מתוך פרשת השבוע.
רעיון השוויון מופיע בתורה בהקשרים שונים. המקור הבולט מתייחס לשוויון בפני החוק, ועוסק בשוויון שבין האזרח לבין הגר (במדבר טו, טו): "הקהל, חוקה אחת לכם ולגר הגר, חוקת עולם לדורותיכם, ככם כגר יהיה לפני ה’. תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם". הבסיס הרעיוני לרעיון זה עולה בדבריו של איוב (לא, יג-טו), אשר נשבע: "אם אמאס משפט עבדי ואמתי בריבם עמדי. ומה אעשה כי יקום א-ל? וכי יפקוד, מה אשיבנו? הלא בבטן עושני עשה, ויכוננו ברחם אחד!". כולנו יצירי כפיו של בורא העולם. ובעצם, רעיון השוויון מתבסס על מעשה בראשית. העובדה שכל בני האדם הם ילידי זוג אחד של הורים; העובדה שכל בני האדם נבראו בצלם א-להים - היא הנותנת את הבסיס להכרה בשוויון היסודי של כולם. "זה ספר תולדות אדם. ביום ברוא א-להים אדם, בדמות א-להים עשה אותו. זכר ונקבה בראם, ויברך אותם, ויקרא את שמם אדם ביום היבראם" (בראשית ד א-ב).
על פי זה היה מקום לצפות כי התורה תדריך אותנו להקים חברה שבה ישרור שוויון כלכלי רחב ככל האפשר. הזדמנות אחת היתה ליצור מצב כזה. הדבר היה בשעה שחילקו את הארץ לשבטים ולמשפחות. ואכן מפשט הכתובים בפרשתנו עולה תמונה של חלוקה שוויונית: "לאלה (שנפקדו במפקד בערבות מואב) תחלק הארץ בנחלה במספר שמות. לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו, איש לפי פקודיו יותן נחלתו... לשמות מטות אבותם ינחלו" (במדבר כו נג-נה). אולם המעיין בדברי חז"ל (תוספתא בבא בתרא פ"ז ה"ג) יראה שלא כך היו פני הדברים, וכך נאמר שם
:
"
שלא ניתנה הארץ אלא ליוצאי מצרים, ולא נתחלקה אלא לעומדים בערבות מואב... כיצד? שני אחין שהיו מיוצאי מצרים. לאחד יש לו תשעה בנים, ולאחד יש לו בן אחד, ולפניהן בית חמשת כורין - תשעה נטלו בית לתךבית כור כ"א = סה"כ ½4 בתי כור. לתך = ½ כור), ואחד נוטל בית לתך. החזירום לאבותיהם. חזרו אבות והורישו את הבנים: תשעה נטלו מחצה (½2 בתי כור, 1/3 בית כור בערך לכל אחד), ואחד נטל מחצה (½2 בתי כור)". פירוש הדברים: החלוקה הבסיסית היתה לפי הדור שנכנס לארץ. אולם כל אחד מאלה שנכנסו לארץ "הוריש" את נחלתו לאביו או לסבו שיצא ממצרים, ואז התבצעה חלוקה מחודשת בין הבנים והנכדים: הבן שהיו לו בנים רבים קיבל נחלה שווה לאחיו, שלו מעט בנים. כתוצאה מכך נוצר פער ניכר כבר בדור שנכנס לארץ, כך שאדם שנכנס לארץ ולו אחים רבים, קיבל נחלה קטנה בהרבה ממי שנכנס לארץ כבן יחיד
.
ואכן, לא שוויון אנו תובעים כי אם חסד, אהבה ואחווה. העזרה לזולת - לא בשם הצדק היא באה, כי אם בשם הצדקה. הדרישה היא שהעשיר לא יישאר באנוכיותו. עליו לראות את אחיו העני כחלק ממנו, ולדאוג לפרנסתו. נקודת המוצא היא האחווה והערבות ההדדית, שמהן נובע הצורך לספק לכל אדם את צרכיו המינימליים, ואף מעבר לכך: "די מחסורו אשר יחסר לו - אפילו סוס לרכב עליו ועבד לרוץ לפניו".
החתירה לשוויון כלכלי מניחה מראש כי ערכו של האדם נובע מהישגים כאלה ואחרים, כאילו העשיר שווה יותר מאיש המעמד הבינוני. מתוך נקודת מוצא כזאת, הכרח הוא שתהיה קנאה בין אדם לחברו. תמיד יימצאו הבדלים בין איש לזולתו, והקנאה לא תסור גם אם יצטמצמו הפערים. אדרבה, עצם הדגשת המעמד הכלכלי כבסיס להערכתו של אדם, יוצרת סולם ערכים מעוות שבו הדבר החשוב ביותר לאדם הוא כספו. הגישה צריכה להיות הפוכה. הקב"ה לא ברא עדר של כפילים זהים. הוא ברא אנשים שונים זה מזה - בכל: באמצעים העומדים לרשותם, בכשרונותיהם, בנטיותיהם ובהעדפותיהם. דווקא מתוך השוני הזה שביניהם, יכול כל אחד מהם לתרום את תרומתו הייחודית למשפחה ולחברה. לכל אחד מהם יש ערך כאחד יחיד ומיוחד. כן הם העשיר והעני - כולם רואים את עצמם כמרכיבים של אותה חברה. כל אחד מהם מעריך ומכבד את עצמו ואת זולתו. כל אחד מהם שמח בחלקו, וכל אחד מהם שמח לעזור לזולתו. העני מעניק לעשיר כבוד וסיפוק. העשיר מעניק לשכנו העני מרכושו. שניהם יחד בונים חברה שיש בה אחווה וענווה, כבוד והערכה, חסד וטובה; - חברה בריאה, מלוכדת וגומלת חסדים, הראויה להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש.

מעשה שהיה עם הצדיק רבי יצחק דלויה

סיפור שהובא בספר שבח חיים לרבי חיים פינטו זצוק"ל,היה במרראכש מומר אחד שהתמנה לסגן הסולטן.המומר היה שונא ישראל ופעם אחת הכין מזימה כנגד היהודים,והוא קיבל אישור מהמלך לבצע את זממו.הוא פנה אל עבר בית הכנסת של היהודים וראה רב אחד שהיה משמיע לתינקות את הפסוק :איכה ירדוף אלף ושנים יניסו רבבה".הרשע הסביר את הפסוק למלך,והמלך כעס מאוד ואמר שינקום ביהודים.יום למחרת,פנה הסולטן אל הרב וביקש שיסביר לו את הפסוק אחד ירדוף וכו' הרב נענה לו והסביר לו את הפשט בפסוק.הסולטן אמר לו שישיג לו אחד כזה שיכול  לרדוף אחרע אלף אנשים.הרב אמר לו שזה פסוק מהתורה,והתורה לא דיברה על משיהו ספציפי שקיים היום.

הסולטן התעצבן ואמר שאם תוך חמישה עשר יום לו יבאו לו את האדם שיכול לנצח אלף איש הוא יהרוג את כל יהודי המלאח.כשחזרו השליחים למלאח היהודי  גזרו מיד תענית ציבור.פרנסי העיר הלכו לרב יצחק דלויה שכבר היה זקן,וסיפרו לו על כל מה שקרה..הרב הרגיעם ואמר שהכל יהיה בסדר.

הרב יצחק דלויה קרא את השם המפורש והלך למדינה של בני משה ושם הבחינו שהוא זר.אחד שאל את הרב מהו מחפש?והרב סיפר לו את הצרה שבאה על היהודים מהעיר מרראכש.בני הכפר התכנסו והפילו גורל ,הגורל נפל על עלמה אחת.הרב לקח אותה איתו עם שם המופרש וחזר לעיר.

במררכאש הרב שלח שליחים לסולטן ואמר לו שהם עומדים למסור לו את זה שיכול להרוג אלף איש.

השולטן שמח,כי ידע שעכשיו הוא יכול לצחוק על היהודים.הסולטן פקד להכין אלף חיילים,שיתכוננו להלחם עם אותו אחד.

הרב ביקש מהמלך שיתן לו סוס וחרב לעלמה שתוכל להלחם.

כשהכל היה מוכן,העלמה עלתה על הסוס והחלה להלחם עם החיילים ,היא הפילה את החיילים מימין ומשמאל,עד שהרגה אלפי חיילים.הרב ביקש ממנה להפסיק.אחיה של אותה עלמה הגיע למקום ואמר לה שכן שידיה היו לא מכוסות בקרב,והגוים ראו את ערוות ידה,היא צריכה למות,והיא לא יכולה לחזור לבית.וכך היה היא נפטרה וקראו לה "סי עבאס סבאתי" ומשתטחים עליה עד היום הזה.זהו כוחם של צדיקים.זכותם תגן עלינו אמן.

מעשה שהיה עם הצדיק רבי יצחק דלויה

מסופר  כי יהודי אחד במרראכש היה מעסיק ערבי צעיר.מידי יום ביומו הערבי היה עובד אצלו ובסוף היום היה מקבל את משכורותו וחוזר לביתו.יום אחד הצעיר הזה בא לעבודה ולא חזר לבית בערב.אביו תבע את היהודי בדין חטיפת בנו והעמידו למשפט .השופט קבע שהיהודי אכן חטף את הגוי והעמידו למשפט אליו הוזמנו כל ראשי העיר.היהודי האומלל,לא ידע מה לעשות,ופנה לרבי יצחק דלויה זי"ע,הרב הרגיע אותו מיד ואמר שיעזור לו ביום המשפט.

הרב הגיע לבית המשפט,ובזמן הדיונים קרא הרב שם המופש בפיו,ומיד נגלה לעיני כל דמותו של הנער הערבי,האב זיהה בבירור שזהו בנו.הנער הפנה את מבטו לאחד מן הקהל ואמר שהוא הרוצח האמיתי שרצח אותו,לאחר מכן דמותו נעלמה.הגוי הרוצח הודה באשמה.וכולם השתוממו מהנס הגדול שהרב עשה. 

מסופר עוד על הצדיק ,פעם אחת בערב פסח היה מחסור לקהילה בבשר,ראשי הקהילה פנו לרב לעזרה,הרב אמר שם קדוש ונעשה נס  ויצאו עגלים,שאותם שחטו היהודים ואכלו לפסח. 

רבי יצחק דלויה עם מרן רבי יוסף קארו

המסורת שמוחזקת ביד משפחת דלויה הי"ו,היא שהרב יצחק דלויה נפגש עם מרן ורבן של כל ישראל  רבי יוסף קארו מחבר השולחן ערוך ,ומסופר עוד שבפגישתם נחלוקו על הרבה דברים ומתוכם החומרא של מרן,שאותה נוהגים כל הספרדים, שקבע שבשר שאינו "חלק" דינו טרף,רבי יצחק לא הסכים עם הלכה זו ,ובאמת המנהג במרראכש עד היום שלא להקפיד על בשר חלק בית יוסף.

עוד הלכה שנויה במחלוקת בניהם היתה  ההלכה שפסק מרן שלא לומר חצי קדיש אחרי קריאה בספר תורה במנחה של שבת,לעומת מנחה של חול שהמנג הוא לומר חצי קדיש,דעתו של רבי יצחק דלויה היתה שכן אומרים אותו אחר הקריאה בשבת,בבית הכנסת שברחוב חבאש במררכאש נהגו רבי משה זריהן זצ"ל וראש הישבה רבי יעקב דאהן לאומרו,וכן המנהג שם עד היום. 

מסופר שפעם אחת בא חכם אחד מחכמי ארץ ישראל ודרש בבית הכנסת של רבי יצחק דלויה בו נכחו הרבה מחכמי מרראכש,בדרשתו שאל את הרבנים שאלה .ענה לו הרב רבי יצחק דלויה ואחריו ענה לו גם רבי שלמה בן תימצות .הרב ששאל את השאלה חשב שתשובתו של שלמה בן תימצות טובה יותר והיא הנכונה,אך לא אמר להם דבר על כך.בלילה שישן בא לו המגיד ואמר לו שהתשובה של רבי יצחק דלויה התקבלה למעלה בשמים ואילו התשובה של רבי שלמה בן תימצות התקבלה כאן בארץ.בבוקר שקם שאל היכן גר הרב יצחק דלויה בכדי לבקש את סליחתו שלא קיבל את דעתו,הוא חיכה לו בחוץ,ובעוד כך הוא רואה את רבי יצחק  הולך לבאר המים בכדי לעשות נטילת ידיים,לפתע עלו המים מהבאר לקראת הרב.אחר כך ראה שהשמש שואב עם דלי מהבאר,מה שאומר שלא היו מים בשפת הבאר כשהרב נטל ידיו.החכם ניגש אל הרב וסיפר לו כל מה שקרה ,וכן ביקש את סליחתו    מאז אותו מאורע ,נהוג ללכת במוצאי ימים טובים למאלח במרוקו הנמצא ברחוב שמחון מרראכש.רבי יצחק היה מפורסם בתורה ובחסידות,ואף זכה לכבוד גדול מחוץ לעירו בעיר פאס ומקנאס.

לא נודע כי חיבר ספרים עם זאת הוא העמיד תלמידים הרבה בניהם הרב שלמה עמאר זצ"ל והרב אברהם אזולאי האחרון.וכו הרב מרדכי עטיאה מדימנאט בחבל הסוס. 

מיתתו של הצדיק רבי שלמה בן תמצות
רבי שלמה בן תמצות ממראקש זצ''ל. חי בזמנו של רבי יצחק דילויה זצ''ל. הוא נרצח על ידי ערבי שסחר אתו. פעם הזמין הערבי למכור לו סחורה בכמות גדולה. לשם כך הרב לקח עמו סכום כסף גדול. הערבי ארב לו בבית. שדד את כספו ורצח אותו באכזריות. ביתר אותו לארבעה חלקים. וקבר אותו בארבע פינות הבית. כדי להעלים את הפרשה ואת הרב יחדיו.
אשת הרב ראתה שבעלה בושש לבוא. החלה לדאוג. עם שחר הלכה לבית הערבי לבקש היכן בעלה. הערבי השיב לה שהרב היה אתמול אצלו לזמן קצר והלך לו לדרכו. האשה חיפסה בכל העיר מראקש ולא מצאה את הרב. בערב חזרה לביתה לישון. ובלילה בא איליה הרב בחלום וסיפר לה בדיוק נמרץ את כל שקרא אותו אצל הערבי. והודיעה היכן נמצאים ארבעת חלקי גופו. ומהשמים גזרו עליו כך. מפני שנשמתו היא ניצוץ מעשרה הרוגי מלכות. וזה היה התיקון לנשמתו. הבוקר האיר והאשה הלכה להתלונן אצל שר העיר מראקש. וסיפרה לו את כל העניין. השר שלח אחר הערבי. הערבי הכחיש את הכל ואמר שאינו יודע. האשה בקשה לערוך חיפוס בביתו של הערבי. האשה ושליחי השר הלכו לבית הערבי. בכניסתה זעקה האישה רבי שלמה אייכה . נעשה נס והתגלה להם המקום החפור. ושם גילו את הגופה. הוציאו משם חלקי הגופה וקברו אותו בבית העלמין במראקש בכבוד גדול.
מקום קברו בבית העלמין במראקש הפך לתלפיות לכל מר נפש . היו מביאים חולים. יושבים בחדר הקבורה שלו . ולנים שם עם החולה. עד שיוצאים משם בריאים.
זכותו תגן בעדינו אמן ואמן.
                               בדיחות                                                                                                                              פינוקיו, שלגייה וסופרמן הולכים ברחוב כשהם נתקלים בשלט: תחרות האישה הכי יפה בעולם! פרסים שווים! "אני נכנסת," אומרת שלגייה ואחרי חצי שעה יוצאת. "איך היה?" שואלים אותה. "מקום ראשון," אומרת שלגייה. הם ממשיכים ללכת כשהם רואים שלט: תחרות האיש החזק ביותר בעולם! "אני נכנס," אומר סופרמן אחרי חצי שעה יוצא שואלים אותו "איך היה?" "מקום ראשון." אומר סופרמן. ממשיכים ללכת רואים שלט: תחרות האיש השקרן ביותר בעולם. פינוקיו נכנס אחרי חצי שעה הוא יוצא עם דמעות בעיניים. "מה קרה?" שואלים אותו. "מי זה האולמרט הזה?!" שואל פינוקיו.                                   בדיחה                                                                                                                                    אחד עשר אנשים היו תלויים על חבל שהשתלשל ממסוק. עשרה גברים ואישה אחת.  החבל לא היה חזק מספיק כדי לשאת את כולם ולכן הם הבינו שעל אחד מהם לוותר וליפול למטה וכמובן לאבד את חייו - אחרת כולם יפלו. התלבטו ביניהם ולא הצליחו לבחור מי יהיה זה שיפול למטה. אבל אז, החלה האישה בנאום נוגע ללב: היא אמרה שהיא מוכנה להתנדב וליפול מהחבל, מאחר שכאישה היא רגילה לוותר על כל מה שיש לה עבור בעלה והילדים ועבור גברים בכלל מבלי לקבל שום דבר בתמורה. ברגע בו היא סיימה את נאומה, כל הגברים מחאו לה כפיים ...                                   בדיחה                                                                                                                              בלונדינית אחת נכנסת לבנק במנהטן , אומרת למנהל שהיא נוסעת לשבועיים לאירופה
ומבקשת הלוואה של 5000 דולר
..
המנהל שואל אותה איזה בטחונות יש לה כנגד ההלוואה , והבלונדינית אומרת

שיש לה מכונית רולס - רויס, אותה היא מוכנה להשאיר כערבות
.....
המנהל נותן לה את הסכום המבוקש, לוקח ממנה את מפתחות המכונית ומצווה

על השוער להחנות את הרולס - רויס בחניה של הבנק
.
כעבור שבועיים חוזרת הבלונדינית מחו"ל
,
נכנסת לבנק ומבקשת להחזיר את ההלוואה

המנהל מחשב את הסכום כולל הריבית
והבחורה רושמת צ'ק על סך 5,015 דולר .
לפני שהיא עוזבת, פונה אליה המנהל ואומר
:
" בזמן שהיית בחו"ל, ערכתי עלייך בירור ומסתבר שאת אחת הנשים העשירות
במנהטן . מדוע היית צריכה הלוואה של 5,000 דולר ?".

"אידיוט ", עונה לו הבלונדינית, "איפה עוד במנהטן אוכל להחנות את
הרולס-רויס שלי ב 15 דולר לשבועיים ? ".

 

תגובות
איילת כהן
חי שלום שמי איילת כהן, אני תחקירנית של תכנית "אבודים" המקרבת בין אנשים שמחפשים אחד את השני שנים ולא מצליחים למצא. קראתי את הסיפור על שרון נחשוני ...האם הוא מצא את הרופא שהציל אותו? אשמח מאד לשמוע ממך ואם כן אשמח לעזור לך בברכה, איילת כהן
07/12/2009 16:34:29
חי כמוס מאזוז מהאי ז'רבה דרום טוניסייה
שלום גברתי היקרה אני לא מכיר שרון נחשוני אני גר בז'רבה שבטוניסייה אני מחפש באינטרנט והספור שאני חושב שהוא מחזק ליהדות אני מביא אותו בעלון השבועי שאני מוציא פה בז'רבה ומפרסם אותו גם באתר הזה וגם באתר כוסכוס ולכן אני לא יודע מה עם הרופא מה שכתוב בספור כתבתי אותו נעים מאד שיש מי שקורא מה שאני מביא בבלוג שלי תודה רבה לך גברתי היקרה
07/12/2009 19:18:20

 

בס"ד

עש"ק, פרשת בלק ח' תמוז יה''ל התשס"ח,

שנה שמינית, גיליון מספר 378

כניסת השבת: 20:22

ההפטרה :והיה שארית ומסיים: לכת עם  אלקיך מיכה ה'

יציאת השבת: 21:05

 

 

עלון זה יוצא לאור על ידי ישיבת רבי אליעזר זצוק''ל וזיע''א חארה כבירה זרבה תוניסיה יע''א

העלון מתפרסם במקביל בפורום אתר האינטרנט עמי"ת www.amit4u.net

 

 

 

בעלון חידושים מפרשת השבוע, ליקוטים, סיפורים בעברית, מוסר בערבית כולל מצוות השבוע, תמצית באור פרשת השבוע, חידושים ודברי מוסר

ניתן להקדיש העלון להצלחה או לרפואה ולהבדיל, לעילוי נפש

העלון השבוע מוקדש לרפואת אילן בר אסתר חדאד ולרפואת נאית בת עדינה צביה פלולה ולרפואת חיים יוסף בר מרגלית נעמן ולרפואת כרמל חייה בת יפה חדוק ולרפואת דיאמנטה בת שתרונה מאזוז ולרפואת עזיזי בר כמונה חדוק ולרפואת ליליאן חייה בת קוטי

להצלחת כל עם ישראל ואנו תפילה כי יחדלו הפיגועים ותאונות הדרכים

לע"נ כל נפטרי עם ישראל ובכללם:

הרה''ג רבי מסיעד בר כמונה מאצ'אר זצוק''ל וזיע''א ואשתו מרת טיטה בת מישה ז''ל .היקר מר ציון בן מסעדה הכהן ז''ל ואשתו מרת עשושה בת מישה ז''ל .מו''ר הרב הגאון רבי צבי חיים מאצ'אר בר טיטה זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי חנינא בוגיד בר ורדאנה סעדון זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי ציון בר גרצונה דיעי זצוק''ל וזיע''א .הרב חי חיים בר חנה חדאד ז''ל . הרב ניסן בר חייה פינסון ז''ל. מר פרץ המכונה ברוצה בר סעדה יעיש ז''ל. ולמנוחת הרב יוסף בר סעדונה חורי ז''ל

 

 נא לשמור על קדושת העלון ולצרפו לגיליונות הבאים   |   נא לא לעיין בזמן התפילה וקריאת התורה   |   שבת שלוםומבורך

בס"ד  '' רבי  דוד  ומשה " .  ז"ל                                                                                                       אחד הקדושים המפורסמים והנערצים ביותר בקרב יהודי מרוקו,הוא הצדיק רבי דוד ומשה זכותו תגן עלינו .                                                                                                באימה ובסילודין מזכירים יהודי מרוקו את שמו של גאון וקדוש אשר הקדיש את חייו למען יהודי מרוקו ואף מסר את נפשו למענם.איש מופת היה הקדוש רבי דוד ומשה,ספורי מופת מסמרי שער מסופרים מדוד לדור בקרב יהודי מרוקו,אשר עשה ופעל הצדיק למענם,בחייו ואף לאחר פטירתו - עד ימינו אנו .ביום ההילולה של הצדיק בראש חודש כסלו היו אלפי יהודים מכל רחבי מרוקו עוזבים את בתיהם ואת עסקיהם ונוהרים בהמוניהם להשתטח על ציונו הקדוש של הצדיק ,בכפר תאמזרית ,השוכן במורדות הרי האטלס בדרומה של מרוקו.שבועות אחדים לפני יום ההילולה , כבר ניתן היה לראות שיירות שיירות של משפחות על מטלטליהן,העושות את דרכן,ברגל או על גבי פרדות וחמורים,לכיוון דרומה של מרוקו,אל הכפר תאמזרית,מקום מנוחתו של הצדיק,כדי להעתיר בעדו,ולשפוך שיח לפני יושב מרומים,שיושיעם בזכות הצדיק הטמון שם .לא שלגים,לא גשמי זעף ורוח זלעפות אשר היו פוקדים את איזור הרי האטלס הגבוהים בתקופת החורף,יכלו למנוע מיהודי מרוקו לבוא בהמוניהם ממרחקים כדי להשתטח על קברו של הצדיק הנערץ עליהם.  רבי דוד ומשה היה נערץ ומוקדש לא רק על היהודים, כי אם גם על התושבים המוסלמים ,שהיו אף הם באים מדי פעם להשתטח על קברו של הקדוש,שהיה מכונה בפיהם - רבי דאוד או מושימוצאו של רבי דוד ומשה היה מארץ ישראל. הוא נולד בירושלים לפני כמאתים שנה. משחר נעוריו הקדיש עצמו ללמוד תורה ועבודת ה' בקדושה ובטהרה,ושמו נודע לתהילה כתלמיד חכם מופלג וקדוש עליון.לימים, כאשר חפצו גדולי ירושלים לשלוח לתפוצות ישראל במרוקו,שליח תלמיד חכם,כדי לאסוף כספים עבוד עניי ירושלים המדוכאים,נתנוהכל את עיניהם ברבי דוד ומשה,אשר מלבד גאונותו המופלגת,חסידותו ופרישותו,נודע גם כדרשן מופלג - "פה מפיק מרגליות".רבי דוד ומשה קבל עליו ללא עוררין את גזרת חבריו חכמי ירושלים,ויצא את ארץ ישראל בלווית אחד מיהודי ירושלים שהעמידו לפניו לשרתו. הנסיעה באותם הימים הייתה כרוכה בתלאות ובסכנות מרובות,במיוחד רבתה הסכנה בהפלגה בלב-ים. ספינות המפרשים הקטנות היו לא אחת יורדות תהומה על נוסעיהן,כשהיו פורצות רוחות עזות. רבי דוד ומשה בז לכל הסכנות,שלוחי מצווה אינן ניזוקין אמר לעצמו. לאחר נסיעה רבת תלאות בים וביבשה הגיע סוף סוף עם משרתו לנמל מליליה שבמרוקו.באותה תקופה הייתה מרוקו תחת שלטונו של השולטן מולאי עבד רחמאן. זעזועים גדולים עברו אז על מרוקו,שבעטים סבלו היהודים רבות מרדיפות ונגישות אין ספור. הצרפתים באו בצי כבד של אוניות מלחמה וכבשו לאחר קרב כבד את אלג'יר הסמוכה למרוקו. הם לא הסתפקו בכיבוש אלג'יר, אדיר היה חפצם לכבוש גם את מרוקו ולהעבירה לחסותם. זקוק היה מולאי עבד ארחמאן - הסולטן של מרוקו לכספים רבים כדי להתכונן למלחמה נגד הצרפתים,וכמובן,על מי מוטלת החובה לספק את הכספים אם לא על היהודים ??? סכומי עתק נדרשו מהיהודים להכניס לאוצר המדינה תוך תקופה קצרה.ואם לא די בסכומי העתק שהוטלו על היהודים לתת לאוצר המלוכה,גזר גם הסולטן על היהודים גזרות שונות ומשונות,שמטרתן לבזותם ולהשפילם עד עפר. בין היתר נגזר על היהודים ללבוש רק בגדים כהים מיוחדים העשויים מאריג גס כדי שיבדלו מהתושבים המוסלמים , וכדי שניתן יהיה לזהותם מרחוק ולהתרחק מפניהם. כמו-כן אסור היה ליהודים להתהלך מחוץ לתחומי ה"מלאח"-רח' היהודים,במנעלים לרגליהם.עונש חמור הוטל על היהודי אשר העז להרים יד על מוסלמי,גם אם הדבר נעשה כדי להתגונן.למוסלמי היה מותר להכות יהודי,אך אבוי היה ליהודי אם היה משיב מנה אחת אפיים.גזרות אלו נוצלו היטב על ידי נערים מוסלמים שהיו מכים ביהודים,נער וזקן . היהודים,בעל כורחם נאלצו להבליג על כאבם והשפלתם.בעיר מראקש - בירת המלך, התגורר יהודי זקן ונשוא פנים ושמו "דון יהודה" אברבנאל, מצאצאיו של דון יצחק אברבנאל.שר הכספים של מלך פורטוגל. דון יהודה היה מחשובי העיר,היה גם עשיר מופלג. הסולטן שהיה זקוק לכספים רבים כדי להלחם נגד הצרפתים,קרא אליו אתדון יהודהוציוה עליו למסור את כל רכושו לאוצר הממשלה. בלית ברירה מסר דון יהודה את כל אוצרותיו לשלטון.עם זאת ציוה המלך לאסור את דון יהודה ולהענותו בעינויים קשים ומרים,בתואנה כי לא מסר את כל הכסף שברשותו,וכי דאג מבעוד מועד להסתיר אוצרות של תכשיטים ואבני חן יקרות. לא הועילו לו לדון יהודה הכחשותיו הנמרצות כי מסר את כל אשר היה לו,וכי לא הישאר מאומה לעצמו. המלך גמר אומר להמיתו. דון יהודה עונה בעינויים קשים וכתוצאה מכך נפטר בבית הכלא .אולם בכך לא תמה מסכת היסורים של משפחת אברבנאל. באותו יום בו נפטר דון יהודה בבית הכלא,פרצו שוטרים וחיילים לביתו והחלו לערות סריקות בכל פינה ובכל מקום אפשרי כדי לגלות את אוצרותיו הטמונים.לאחר שעות ארוכות של חיפושים,שלא הביאו לכל תוצאה,גבר קצפם של השוטרים והחליטו לקחת את בתו הצעירה של דון יהודה,בת השבע עשרה,כבת ערובה עד שבני המשפחה יגלו את מקום המסתור של אוצרות הזהב והכסף .אסתר" בתו של דון יהודה הייתה מאורסתלבנימין - מבחירי התלמידים בישיבה שבמרקש.בנימין החליט לא לאפשר לשוטרים לקחת את ארוסתו ויהי-מה.זעקותיה ובכיותיה של אסתר ארוסתו נגעו ללבו, הוא התנפל בשצף על השוטרים,וניסה למלט את ארוסתו מידיהם. השוטרים שלפו מיד את חרבותיהם והחלו מכים בבני המשפחה על ימין ועל שמאל,ויהי המקום לחרדת א-לוקים.בסיומה של תגרה היו כל בני משפחת אברבנאל פצועים וזבי דם.בנימין ואסתר נדקרו למוות.אבל כבד ירד על יהודי מרקש.ביום אחד הובאו לקבורה שלושה מבנ י משפחת אברבנאל הכבודה. אבי המשפחה דון יהודה שנפטר בכלא,בתו הצעירה וארוסה בנימין הי"ד.בעת שהתרחשו מאורעות מעציבים אלו,הגיע רבי דוד ומשה ע"ה למרוקו.בכל מקום קבלו היהודים בכבוד את השליח מארץ ישראל. רבי דוד ומשא נחרד ונעצב לנוכח מצבם העגום של יהודי מרוקו,הוא נשא דרשות לרבים,ובדבריו הרעיף "טל תחייה" על היהודים האומללים.השמועה על הקדוש שהגיע מארץ ישראל ובידו לחולל נפלאות התפשתה חיש מהר .מקרוב ומרחוק החלו באים יהודים גדושי סבל ותלאות אל רבי דוד ומשה שיברכם .וברכותיו אכן לא הושבו ריקם . צדיק גוזר והקב"ה מקיים " חולים נתרפאו,עקרות נפקדו. יהודי מרוקו נקשרו בעבותות אהבה אל הרב הצדיק .כעבור זמן מה החליט רבי דוד ומשה לבקר את היהודים תושבי הכפרים,בדרומה של מרוקו .שם,במרומי הרי האטלס , החוצים בין העיר מרקש שממערב ,ועמק הדרע שבמזרח , היו כפרים רבים בהם התגוררו מאות יהודים יחד עם שכניהם המוסלמים .כאשר הגיע רבי דוד ומשה לאזור הכפרים,נודע לו כי מגפה רחמנא ליצלן ,משתוללת זה כמה שבועות באזור ומפילה חללים רבים מדי יום ביומו , יהודים וערבים כאחד .רבי דוד ומשה לא נרתע,הוא נכנס אל בתי החולים על אף הסכנה הגדולה הכרוכה בכך וטיפל במו ידיו בחולים ששכבו על ערש דוי . כעבור ימים אחדים יצא בלווית משרתו אל ההרים . בהגיעם אל אחת המערות שבסביבה נעצר רבי דוד ומשה , הוא נשא ידיו למרום ואמר בהשתפכות הנפש .רבונו של עולם !!! מוכן ומזומן אני להקריב את נפשי ולמסור את נשמתי כקורבן עולה ,ותהא מיתתי כפרה ליהודים ולכל החולים .משרתו של רבי דוד ומשה נחרד למשמע הדברים,אולם הצדיק לא הסס לרגע , הוא מסר למשרתו  את הגלימה שעליו ונכנס לתוךצ המערה .היה זה ערב שבת קודש. רבי דוד ומשה צוה על משרתו לחזור אל הכפר . "הריני משיב עתה את נשמתי לבוראי" - אמר למשרתו ,ונבלע בפתח המערה .המשרת הנדהם חזר אל הכפר,ואכן נוכח לראות כי כל החולים נרפאו,המגפה שככה .נשמתו של הצדיק ,אשר מסר את נפשולהיות קורבן עולה למען יהודי מרוקו,עלתה כיונה צחורה עם קדושת השבת אל מקור מחצבתה .....מיד עם צאת השבת נהרו כל תושבי הכפרים אל המקום בו השיב רבי דוד ומשה את נשמתו לבוראו . וראה זה פלא,פתח המערה,שמקומו היה ידוע לכולם נעלם ואיננו. גוש סלע ענק כסה את המקום .לפתע פתאום,בעוד היהודים מבכים את הקדוש ואומרים פרקי תהילים על קברו,קפאו כמסומרים למקומם , כמו מנורת אש נארתה יורדת ממרומים על קברו של רבי דוד ומשה .מני אז הפך כאמור מקום קבורתו של הצדיק למוקד משיכה ועליה לרגל לכל יהודי מרוקו,שהיו באים להשטתח ולחלות את פני הצדיק כדי שיושעו מצרותם .הקדוש ברוך הוא ישמור ויציל את עם ישראל בזכות גדולתם וצדקתם של מורינו ורבותינו אמן , וישראל ישכון לבטח !!!!!!אהבת ישראל  יותר מגופו קיים ואהבת לרעך יותר מכמוך  

אל תאמר לשאפנה ...הראשון לציון הרב מרדכי אליהו               חיי ישרים

השבוע בליל ט"ו בתמוז, הוא יום הלולתו של רבינו חיים בן עטר זיע"א, האור החיים הקדוש, שהיתה לו אהבה גדולה לעם ישראל ולארץ ישראל. וידוע שמספרים על אחד מגדולי האדמו"רים, האדמו"ר מצאנז, שפעם אחת שמע מפי שוחט דבר תורה שאמרו בשם האור החיים. לאחר ששמע את דבר התורה אמר לו לשוחט, אתה פסול מלשחוט. שאל מדוע, לא דייקתי בדברי התורה? אמר לו: דייקת אבל לא אמרת האור החיים הקדוש. וידוע שהאדמו"ר צדיק יסוד עולם, המקובל בבא סאלי, רבי ישראל אביחצירא ע"ה, לא היה ישן בכל ליל-שבת קודש לפני שסיים ללמוד את האור החיים הקדוש.
על הפסוק שאמר בלעם "מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל. תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו", כתב רש"י "תמות נפשי מות ישרים - שבהם". ובמדרש כתוב שהתכוון למשה רבינו.
והאו"ח הקדוש מסביר כך. ישנם אנשים שרוצים לחזור בתשובה אבל יודעים שלא יוכלו להחזיק מעמד בתשובה ולכן מבקשים לחיות את כל חייהם ברשעות לפי תאוות ליבם ורוצים ברגע האחרון לעשות תשובה ואז ימותו. וכלשונו: "עוד ירצה, שבהגיעו ליום המיתה יטיב דרכיו ממעשיו הרעים ותועבותיו כי רשע שבאומות היה, ואתונו שהיתה לו סוכנת כמאמרם ז"ל תגיד עליו, אלא שנתאוה שבשעת מיתה ישוב ויהיה ישר כישרים שבאומות ולפי שעמד על מזגו והנה הוא רע בתכלית הרע ונמנע ממנו עשות יושר, לזה שאל דבר שיכול להיות בשעת דכדוכה של מוות יהיה ישר. וכיוצא ראיתי רשעים שאמרו לי בפירוש כי אם היו יודעים שיחזרו בתשובה ותיכף ימותו היו עושים, אלא שיודעים שאינם יכולים לעמוד בתשובה זמן ארוך כי דבר מלך עליהם. מלך זקן וכסיל רחמנא ליצלן, ולא שאל הרשע שימות כמיתת הצדיקים שבישראל כי הוא מן הנמנע שיגיע להשגה זו", עכלה"ט.
וזוהי כוונת הפסוק "החפץ אחפוץ מות רשע נאום ה’ א’ הלא בשובו מדרכיו וחיה" (יחזקאל יח). אין אני חפץ שהרשע בחייו הקרוי מת יחזור בתשובה וימות מיד, אלא רצונו של הקב"ה לראותו בשובו מדרכיו, שהרשע יעזוב את דרכיו המקולקלות וילך ויחיה בדרך ה. ועל זה נאמר "יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו", שיהא צדיק ולא איש אוון הרוצה להמשיך בדרכו הנלוזה וברגע האחרון לעשות תשובה.
נכון שהקב"ה מקבל את תשובת השבים עד דכדוכה של נפש, אבל אדם שחושב לעשות עבירה בחייו ולבסוף יעשה תשובה לא זו הדרך.
ומענין הוא שהאור החיים הקדוש תאר את בלעם בשיא הרישעות ובתכלית הרעות, ולא נתן לו דרך ללמד עליו זכות שיחשוב כמיתת הצדיקים שבישראל - לאפוקי מדברי רש"י הנ"ל. כי אדם שמטמא את עצמו עם האתון לא יוכל לחזור לדרך הישרים שבישראל. וזהו מוסר גדול מה שסיפר האו"ח הקדוש, מה שאמרו לו הרשעים, וגם בדורנו יש כאלה וידעו הרשעים זו דרך בלעם ולא דרך ה. אבל ההולכים בתמים בדרך ה עושים תשובה יום-יום לפני הבורא יתעלה ויתברך שמו לעד.

   אוון ביעקב ועמל בישראל

        הרב עזריאל אריאל

"לא הביט אוון ביעקב, ולא ראה עמל בישראל". מה פירושה של "עצימת עיניים" זו? מדוע אין רואים את החטא בעם ישראל? האם לא היו חטאים רבים במשך ארבעים שנות המדבר? האם לא נתקלנו אך בפרשה שעברה בחטא התלונות על המן ובחטא מי מריבה?
עלינו להבחין בין שתי מילים דומות, אך שונות. לא הרי הראייה כהרי ההבטה. הראייה - שטחית היא, ואינה רואה אלא את מה שנראה על פני השטח. ההבטה, לעומתה, מבטאת מבט מעמיק, החודר אל עומקם של דברים. גם ’יעקב’ ו’ישראל’ אינם שמות זהים לחלוטין. ’יעקב’ מסמל את פשוטי העם, ואילו ’ישראל’ - את גדוליה של האומה. על פי זה נוכל להבין את דבריו של בלעם. מי שמסתכל בראייה חיצונית, ימצא בעם ישראל חוטאים ועושי עוול. אולם אם יעמיק להביט פנימה - יראה כי החטא בישראל אינו תופעה מושרשת אלא שרשרת ארוכה של כשלים נקודתיים. "לא הביט אוון ביעקב". ההכרה הזאת מתעצמת כאשר מסתכלים על גדולי האומה. כלפיהם אין צורך ’להביט’. די בראייה שטחית כדי לראות ש"לא ראה עמל בישראל". סגולתה של אומה מתבטאת בגדוליה. עמים רבים מתפארים במלכים ושליטים גדולים. כשאנו עומדים על תכונותיהם האישיות, רואים אנו כי אמנם היו מצביאים מזהירים ומנצחי מלחמות; אולם אישיותם המוסרית עומדת, במקרים רבים מאד, ביחס הפוך לתפארתם הממלכתית. שונה הוא עם ישראל מכל העמים. רשימה ארוכה של גדולי האומה מפארת את כותל המזרח שלה. אולם קנה המידה להיכנס להיכל זה שמור לאישיות מוסרית בלבד. תפארתם של מלכי ישראל לא נמדדה בתפארתם הכלכלית ובנצחונותיהם הצבאיים. אחאב, לדוגמא, מן המפוארים שבמלכי ישראל, נזכר לדיראון עולם בזיכרונה של האומה, כמי שהלך בעצת איזבל אשתו, עבד עבודה זרה ובא לרשת את נבות לאחר רציחתו. לעומתו, יאשיהו מלך יהודה, אשר נפל בקרב מידי פרעה נכו, נזכר לטוב בזכות היותו הצדיק שבמלכי יהודה. וגדולי ישראל שנכשלו בחטא, זוכרת אותם האומה לטובה רק בזכות היותם בעלי תשובה, כדוד המלך.
אומה כזאת, אשר המוניה צדיקים בעומק נשמתם, וגדוליה הנערצים צדיקים אף בגלוי, היא האומה אשר לא ניתן לקללה, וכל המנסה לחטט ולחפש את הרע שבה מתוך בקשה לקלל - מוצא את עצמו, בעל כורחו, מברך.

''וירא בלק בן צפור'' (כ''ב, ב)
למה ניתן לסדרה זו השם ''בלק'' שהוא שמו של שונא-ישראל מובהק?
ברם, באמת כל הגויים שונאים לישראל – ''בידוע שעשיו שונא ליעקב'' – אלא שהם מסתירים את שנאתם ומחפים עליה במילים ומליצות נאות, כך שאין יודעים להיזהר מפניהם.
ואילו בלק היה גוי ''הגון'' – שגילה את שנאתו לישראל לעיני הכל, וגוי ''הגון'' שכמותו זכאי שתיקרא סדרה בתורה על שמו.
''עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחך השור את ירק השדה'' (כ''ב, ד)
בעצם קשה, למה כה נתייראה מואב מפני בני-ישראל, והלא הם נצטוו: ''אל תצר את מואב''?
ברם, באמת אמרו חכמינו: ''עמון ומואב טהרו בסיחון'' – שלאחר שכבש סיחון את עמון ומואב הותרו ישראל לכבשם, ומזה נתייראו – פן יכבשו אומות אחרות את ארצם ואז יוכלו ישראל לכבשה מידיהן.
הוא הדין גם במאכלים. כל המאכלים מתעלים ובאים לידי תיקונם על-ידי אכילתו של האדם. עשב השדה, שאינו יפה לאכילת אדם, מתעלה באמצעות הבהמה שאוכלת את העשב ואחר-כך אוכל האדם את בשרה, וכך מגיע העשב לידי תיקונו.
לפיכך אמרו: ''עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו'' - אם לא במישרין הרי בעקיפין, באמצעות אומות אחרות אשר סביבותינו - ''כלחוך השור את ירק השדה'' - כשם שעל-ידי לחיכת השור את ירק השדה בא הירק לידי תיקונו.
''וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור'' (כ''ב, ה)
ואם תאמר מפני מה השרה הקדוש-ברוך-הוא שכינתו על גוי רשע?
כדי שלא יהיה פתחון-פה לאומות לומר אילו היו לנו נביאים חזרו בתשובה. העמיד להם נביאים והם פרצו גדרו של עולם (רש''י).
אך הלא הקושיה נשארת במקומה, שכן עדיין יהיה להם פתחון-פה לטעון: למה העמיד לישראל נביא כמשה, ואילו לנו העמיד נביא פורץ גדר כבלעם הרשע?
אומות-העולם לא האמינו במשה רבנו, רק משום שלא האמינו בקיומם של כוחות אלוקיים על-טבעיים, ולדעתם לא היו כל האותות והמופתים אל אירועים אקראיים וטבעיים.
על-כן נתן להם השם-יתברך נביא משלהם, אשר עסק גם הוא בנביאות ובכוחות על-טבעיים, ואף-על-פי-כן האמינו בו – הרי מעתה לא היה להם עוד שום פתחון-פה, שכן אם כבר מאמינים היו בקסמיו של בלעם הרשע הרי מוטב היה אילו האמינו בכוחות האלוקיים של הנביא האמיתי משה רבנו.
אנשי-השם הגדולים של כל עם אינם בגדר פרט בפני עצמו, אלא מתהווים מכוחותיו הרוחניים של העם, שהם מתרכזים ומתגלמים באדם אחד, עד שהוא נעשה למנהיגו ונביאו של העם. מכוחותיו הרוחניים של עם-ישראל נתהווה משה רבנו,
ואילו מכוחותיהן הרוחניים של האומות נתהווה בלעם הרשע. הרי ממילא נסתמו כל טענותיהן של האומות. אמנם ניתן להם נביא, אך הוא הפך להיות בלעם הרשע, משום שלא היו מסוגלים הוציא מקרבם נביא טוב ממנו.
''הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ'' (כ''ד, ה)
אמר לו: אם כן אברכם: אמר לו: אינם צריכים לברכתך כי ברוך הוא. משל אומרים לצרעה: לא מדובשך ולא מעוקצך (רש''י).
בשני אופנים מתנכלות האומות להביא חלילה כליה על עם-ישראל. חלק מהן זומם לעשות זאת על-ידי גזירות קשות ועינויים קשים, וחלק מהן – על ידי התקרבות יתירה ומשיכתם לטמיעה ולשמד.
בלעם הרשע ניסה בתחילה את דרך הקללה, וכשנוכח לראות כי איננו מצליח בזאת, לפי ''שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקדוש-ברוך-הוא מצילנו מידם'' – ביקש איפוא לנסות את הדרך האחרת, של הברכה וההתקרבות, כדי להביאם לידי טמיעה.
לפיכך אומר לו הקדוש-ברוך-הוא: מוחלני לך טובותיך וברכותיך – ''לא מדובשך ולא מעוקצך'' – לא מנשיכתך ולא מנשיקתך''.

            שתי בחירות

 בארוחת ערב למטרות צדקה שהתקיימה למען בית ספר לילדים בעלי ליקויי למידה, קם אב של אחד התלמידים ונשא נאום אשר אף אחד מן הנוכחים לא ישכח. אחרי ששיבח רבות את בית הספר ואת הצוות המסור שלו, הוא שאל שאלה:

"כאשר שום דבר לא מפריע לו, הטבע עושה את הכל בשלמות. למרות זאת בני, שי, לא יכול ללמוד דברים שילדים אחרים יכולים. הוא לא יכול להבין דברים שילדים אחרים מבינים. איפה הסדר הטבעי של הדברים בבני?"

הקהל היה המום מהשאלה.

האב המשיך: "אני מאמין שכאשר ילד כמו שי, מוגבל פיזית ונפשית, מגיע לעולם, מגיעה הזדמנות לטבעו האמיתי של האדם להציג את עצמה, והיא מגיעה בצורת ההתנהגות של אנשים אחרים כלפי אותו הילד." לאחר מכן הוא סיפר את הסיפור הבא:

שי ואביו טיילו ליד פארק שבו ילדים ששי הכיר שיחקו בייסבול. שי שאל "אתה חושב שהם יתנו לי לשחק?" אביו של שי ידע שרוב הבנים לא ירצו שמישהו כמו שי יהיה בקבוצה שלהם, אבל האב גם הבין שאם יותר לו לשחק, הדבר יעניק לו תחושת שייכות וקצת ביטחון בכך שאחרים יקבלו אותו למרות מגבלותיו.

אביו של שי, שלא ציפה להרבה, התקרב לאחד הילדים במגרש ושאל אם שי יכול לשחק. הילד הסתכל סביבו בחיפוש אחר הכוונה ואמר "אנחנו מפסידים ויש לנו מעט שחקנים, המשחק כרגע בסיבוב השמיני. אני מניח שהוא יכול להיות בקבוצה שלנו, וננסה להכניס אותו לחבוט בסיבוב התשיעי."

שי הלך בקושי לכיוון הספסל של הקבוצה, לבש חולצה של הקבוצה עם חיוך רחב, והתיישב. לאביו הופיעה דמעה בקצה העין, והרגשת חמימות מילאה את ליבו. הילדים ראו את שמחתו של האב על היחס שנתנו לבנו. בסוף הסיבוב השמיני קבוצתו של שי הצליחה להוסיף עוד נקודות, אך לא מספיק כדי לנצח. בתחילת הסיבוב התשיעי, שי שם כפפה והלך לשחק בשדה הימני. למרות שלא חבטו לכיוונו כדורים, הוא היה נלהב רק מהיותו חלק מהמשחק ועל השדה. הוא חייך מאוזן לאוזן ונופף לאביו, שישב על הספסלים ביציע. עכשיו, כשכל הבסיסים מלאים וחסרות רק עוד נקודות ספורות לניצחון, היה זה תורו של שי לחבוט בכדור.

בצומת הזאת, האם הילדים יתנו לשי לחבוט ויוותרו על הסיכוי לניצחון במשחק? באופן מפתיע, שי קיבל את המחבט. כולם ידעו שחבטה היא הכל מלבד אפשרית, מכיוון ששי לא ידע אפילו איך להחזיק במחבט, וכמובן שלא לחבוט בכדור.

כששי התקרב לעמדת החבטה, המגיש, שראה שהקבוצה השנייה שמה את הרגשתו הטובה של שי מעל החשיבות של הניצחון, התקרב מספר צעדים כדי שיוכל לזרוק לשי כדור חלש יותר בו יוכל לחבוט. ההגשה הראשונה הגיעה ושי הניף את המחבט באופן מגושם ופספס. המגיש התקרב מספר צעדים נוספים, וזרק שוב את הכדור בעדינות לכיוונו של שי. הפעם שי הצליח לחבוט בכדור וכיוון האדמה, והכדור התגלגל לכיוונו של המגיש.

המשחק אמור היה להסתיים בשלב זה, אך המגיש הרים את הכדור, ובמקום לזרוק אותו לילד בבסיס הראשון, הוא זרק את הכדור חזק וגבוה. שי יכול היה להיפסל וזה היה סופו של המשחק.

המגיש זרק את הכדור בדיוק מעל לראשו של הילד שעמד בבסיס הראשון, אל מחוץ להשיג ידם של חברי קבוצתו. כל הקהל ביציעים וחברי הקבוצה החלו לצעוק "שי, רוץ לבסיס הראשון!" שי לא מעולם לא רץ רחוק כ"כ, למרות זאת הוא הגיע לבסיס הראשון. הוא התרוצץ ליד הבסיס הראשון, מבוהל ופעור עיניים.

כולם צעקו "רוץ לבסיס השני! רוץ לבסיס השני!"

שי רץ בצורה מגושמת לבסיס השני. חסר נשימה וקורן, הוא נאבק להגיע לבסיס השני. כאשר שי היה בדרכו לבסיס השני, הילד ששיחק בצד הימני הרחוק של המגרש החזיק את הכדור. הוא היה הילד הקטן ביותר בקבוצה. זאת הייתה ההזדמנות שלו להיות הגיבור של קבוצתו הפעם הראשונה. הוא יכול היה לזרוק את הכדור לילד בבסיס השני, ובכך לנצח במשחק, אך הוא ראה את כוונתו של המגיש, לכן זרק את הכדור בכוונה גבוה ורחוק ככל שיכל מעל לראשו של הילד שבתחנה השלישית. שי רץ לכיוון התחנה השלישית נרגש כולו, בזמן שחבריו לקבוצה המשיכו לרוץ ולהקיף את כל התחנות.

כולם צעקו "שי, שי, שי, רוץ כל הדרך!"

שי עשה את דרכו לבסיס השלישי. הילד מהקבוצה הנגדית, שעמד בבסיס הרביעי ואחרון, רץ לשי לעזור לו, וכיוון אותו לכיוון הבסיס השלישי. הילד צץ "רוץ לשלישי! שי, רוץ לשלישי!" כששי הקיף את הבסיס השלישי, הילדים משתי הקבוצות ואלה שעמדו בצד וצפו צעקו "שי, רוץ לבסיס הבית!" שי רץ לבסיס הבית, דרך על הבסיס, וכולם הריעו לו כגיבור שניצח את המשחק לקבוצה שהפסידה.

באותו היום, המשיך האב את הסיפור בקול רך ודמעות זולגות, הילדים משתי הקבוצות עזרו להביא חלק אמיתי של אהבה ואנושיות לעולם שלנו.

שי לא החזיק מעמד עוד קיץ, הוא נפטר באותו החורף. הוא לא שכח את היותו גיבור, וכמה עשה את אביו שמח. כמה שימח את אימו כשהגיע הביתה, הדמעות שזלגו מעיניה, החיבוק שנתנה לגיבור הקטן שלה!

ועכשיו הערת שוליים קטנה: כולנו שולחים אלפי בדיחות דרך האי-מייל בלי מחשבה שנייה. אבל כשמגיעים לשליחת הודעה על הבחירות שבחיים, אנשים חושבים פעמיים אם להעביר או לא. הגס, וולגרי, ולרוב גם המגונה, עוברים בקלות במרחב הוירטואלי, אך החלטות פומביות על הגינות לרוב מדוכאות בבתי ספרינו ומקומות העבודה שלנו.

אם אתם חושבים על להעביר את המסר הזה הלאה, רוב הסיכויים שאתם מתחילים למיין את האנשים בפנקס הכתובות שלכם אשר להם לא יהיה "מתאים" לשלוח סוג כזה של הודעה. ובכן, האדם ששלח לכם את ההודעה האמין שכולנו יכולים לגרום לשינוי. לכולנו יש בכל יום אלפי הזדמנויות לעזור לאנשים להבין את "הסדר הטבעי של הדברים". כ"כ הרבה דברים מעושים וטריוויאלים בין אנשים מציגים בפנינו את הבחירה: להעביר הלאה את ניצוץ האהבה והאנושיות, או שמא נוותר על ההזדמנות להאיר את יומם של אלה מאיתנו שיכולים פחות, וחיים בעולם פחות טוב וקר יותר משלנו.

איש חכם אמר פעם שכל חברה נשפטת בדרך שהיא מתייחסת לאלה שהמזל העיר להם פחות מלאחרים.

בדיחות                                                                                                                                  באמצע טיול שיזמו בבית משוגעים, האוטובוס נכבה באמצע הכביש ולא נדלק יותר, אחד המשוגעים בא ואומר לנהג : אני יודע מה קרה לאוטובוס, הנהג התעצבן ואומר לו שיחזור לאוטובוס, פתח את מכסה המנוע והתחיל לבדוק את הפיוזים והמנוע, בינתיים עוד פעם בא המשוגע וצועק אני יודע מה קרה לאוטובוס ! אז הנהג מתעצבן אבל אחרי ייאוש אומר לו : נו, תגיד לי, מה קרה לאוטובוס ?! אז המשוגע אמר לו : האוטובוס התקלקל.             

בדיחה                                                                                                                             בעל חוזר בלילה לאשתו עצבני ואומר לה, תשמעי, אני לא חוזר לעבודה עד שהמנכ"ל של החברה שלי יתקשר לפה אישית ויתנצל על מה שהוא אומר ! אז האישה, מתבאסת בשביל בעלה מתיישבת לידו ושואלת אותו, אבל מה הוא אמר לך ? אז הבעל השיב : הוא אמר לי : אתה מפוטר !                                                         בדיחה                                                                                                                                 בחור הגיע לבדיקת עיניים אצל רופא עיניים והרופא אמר לו, תקרא לי בבקשה את האותיות הקטנות בתחתית הלוח, אז הבחור אמר : איזה לוח ?                                                                                             

 

תגובות

פרשת בלק

 

פרשת השבוע מספרת כשישראל הגיעו לפני ערי מואב ללא להלחם עמהם ולא לדבר עמהם כלל פחדו מהם ובמקום שזוכרים הטוב שעשה אברהם אבינו עם סבם לוט שגדלו עמו עד שהיה לאיש התחילו להתחכם מה לעשות להם כדי להורגם וחשבו ואמרו שעם ישראל כוחם בפיהם שבכל זמן שצריכים לאיזה דבר מתפללים להקב"ה, והקב"ה עושה להם מה שחפצים. אמרו נשלח לבלעם שגם הוא כוחו בפיו ויבוא וילחם עמהם שסיחון כשנלחמו עם מואב לא יכלו לנצחם הביאו בלעם וקללם ונצחו אותם שידוע שהקב"ה כועס דקה אחת ביום ומדת הדין תהיה גבורה מאד ובלעם היה יודע אותה דקה ולזה הם חשבו בבלעם ויודעים שבלק חברו של בלעם. הניחו בלק מלק עליהם והלך ושלח לבלעם שרים מאתו וממדין. ומואב ומדין תמיד היו בריבות אבל כדי להלחם עם ישראל עשו השלום.

ובאו השרים לבלעם ואמר להם בלעם תלינו אתי הלילה ואראה אם הקב"ה יאמר לי אלך עמכם או לא. ושרי מואב ישבו לפניו ושרי מדין חזרו שמתחילה אמרו להם המכשפים שלהם שאם יאמר לכם תלינו אתי אינו קורה כלום ובלילה בא הקב"ה לבלעם בחלום ויאמר לו מי האנשים האלה עמך ויאמר לו בלק שלח אלי לקלל לעם שיצא ממצרים. וכאן בלעם כביכול רצה להטעות הקב"ה ולא אמר לו ישראל רק העם שהם הערב רב שיצאו עמהם. והקב"ה אמר לו לא תלך ובבקר אמר להם בלעם הקב"ה אינו חפץ בי ללכת עמכם ודיבר להם בלשון שמבינים אותו שהקב"ה אינו חפץ ללכת עמהם רק עם שרים רבים ונכבדים מאלה. ושלח לו בלק שרים רבים ונכבדים מאלה, ובלילה בא לו הקב"ה ויאמר לו קום לך עמהם אך לא תדבר ולא תעשה כלום רק מה שאומר לך שמן השמים עוזרים לאדם כדי שלא יעשה עבירות אבל אם מוצאים אותו שעדין הוא מחזיק באותו דרך יניחוהו לעשות.

וישכם בלעם בבקר ויחבש את חמורו לבדו מגודל שקדנותו כדי לקלל את ישראל והלך עמהם. ובדרך פגשו מלאך התאכזב שבלעם מאבד חלק העולם הבא שלו. וראתה אותו אתון בלעם והוא לא ראהו ותט האתון השדה ובלעם כעס עליו שמאבד לו זמנו והכה אותו והגיעו לדרך שיש בה גדר מזה וגדר מזה ועמד כנגדה ותלחץ עצמה ותלחץ רגל בלעם אל הקיר שאותו גדר הוא הגל שעשאוהו יעקב אבינו ולבן ושבעו שאף אחד לא יעבור את הגל הזה לרעה. והוא נקם מבלעם שהוא מזרע לבן וחזר להכותה פעם אחרת והגיעו במקום צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל וחזר ובא לה המלאך והאתון הפילה את בלעם וברצה תחתו וכעס עליה בלעם והכה אותה במטה ויפתח ה' את פי האתון ותאמר לו למה הכיתני אמר לה על המעשים שעשיתי אם יש חרב בידי כי עתה הרגתיך. וכאן נפילה לבלעם שהולך להלחם עם אומה שלימה בפיו ולצורך האתון הצטרך לחרב. ותאמר לו אנכי אתנך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה ההסכן הסכנתי לעשות לך כה צריך לך להבין שיש סיבה שעשיתי לך ככה. אז הקב"ה פקח לו עיניו וירא המלאך ויאמר לו האתון שעשה כל זה הוא רק בשבילי שלא מצאה חן בעיני הדרך שאתה הולך בה אמר לו בלעם אם תרצה לחזור אחזור ודיבר לו בלשון שיבין שלמה חזר מדבורו ויאמר לו לך אך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה.

והגיע בלעם לבלק ויצא בלק לקראתו ויאמר לו למה תבקש שרים נכבדים וכי אם באת מתחילה איני יכול לכבדך כאן כמו שאתה רוצה! וילך ויקחהו למקום שרואה בו ישראל ויאמר לו עשה שבעה מזבחות וקרב עליהם קרבנות לה' והלך לחכות באותה דקה אבל הקב"ה לא כעס באותו יום וירא אליו ה' ואפי' שאין הקב"ה נראה לאומות העולם רק בלילה בחלום לצורך ישראל נראה אליו ביום. ויבא בלעם לבלק והיה מברך ישראל. וחזר המעשה הזה ארבעה פעמים ואפי' שהיה רוצה להניח עליהם עין הרע לא יכל. ובלק כעס עליו ויאמר לו שב לארצך אבל בלעם קודם שישוב אמר לו איעצך עצה שהקב"ה אינו חפץ רק בצניעות ושונא חוסר הצניעות תניח בנותיך שיתערבו עמהם וטעו ישראל והתערבו עם בנות מואב ויעבדו פסיליהם שהוא בעל פעור. וצור גדול המלכים שבמדין שלח בתו ויאמר לה לכי למשה רבינו ופגשה בזמרי ותאמר לו אבי צוני רק על משה ויאמר לה אף אני גדול שבט שמעון אינו פחות ערכי ממשה, והוליכה עמו למשה ויאמר לו זאת מותרת או אסורה אם תאמר לי אסורה צפורה בת יתרו שאף היא ממדין מי התירה לך? ומשה ואהרן והזקנים שכחו הדין באותו זמן כדי שיבוא פינחס ויקבל שכר והיו בוכים ויאמר לו פינחס וכי לא למדתנו שזה חייב מיתה ויאמר לו משה אתה שזכרת לך סיים המצוה והרגם פינחס ואז קרו לו עשרה נסים.

בפרשת השבוע יש לשאול למה מעשה בלק ובלעם התורה עשתה לו פרשה מיוחדת מה התוספת שיש בו על שאר המלחמות כמו של סיחון ועוג ואפי' של עמלק לא עשתה לו פרשה מיוחדת ודבר אחר שצונו הקב"ה שתמיד זוכרים אותו שאנו מצווים על עשרה דברים לזכור אותם ובכל יום שזוכרים ואומרים אותם על כל אחת ואחת עשינו מצות עשה כל אחת בטעמה ואלו נקראים עשר זכירות והם: א} יציאת מצרים לזכור נסים ונפלאות שעשאם לנו הקב"ה שתמיד הולכים אחר המצוות ב} השבת, לעשות השבת כהלכתה ג} המן, לדעת שהפרנסה שלנו היא ביד הקב"ה ויש לו הרבה דרכים להביא לנו הפרנסה כדי להרחיק מהגזל והגנבה וקובעים זמן לתורה ד} מעשה עמלק, כדי להורגם ה} מעמד הר סיני, לזכור התורה וקוראים בה ונקיים מצוותיה ו} מה שהקציפו אבותינו להקב"ה במדבר ובפרט בעגל שלא לעשות כמותם ונשוב בתשובה ז} מה שיעצו בלק ובלעם לעשות לאבותינו ח} מעשה מרים הנביאה, שלא לדבר לשון הרע ט} מצות וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, לירא את ה' יו"ד} זכירת ירושלים תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן, לשוב בתשובה ולהתפלל להקב"ה שיביא לנו המשיח ר"ל כלנו צריכים לזכור אותם לתקן עצמינו באותה מצוה. אבל כדי לזכור מעשה בלק ובלעם מה התועלת שיש בה ומה לומדים ממנה? ועוד למען דעת צדקות ה' במה יתיר דבר זה שלומדים ממנו צדקות ה' יותר מנסים ונפלאות שלמדם לנו הקב"ה?

אולם ידוע מה שפירשו חז"ל על וירא בלק מה ראה? ראה שמלכות בית דוד יוצאת ממנו שרות היא מזרע בלק ולא רצה שבתו תתחתן ביהודי וכדי להלחם עמם "ויגר" ירא אבל "ויקץ" קץ לו מאד ולזה שלח לבלעם אבל בסוף רואים ששלחו בנותיהם לישראל ר"ל הדבר שלא אוהבו בהיתר עשה אותו באיסור ומה שהיה קץ ממנו בהיתר עשהו בידו באיסור. וכאן האדם רואה איך בלק הפוך במחשבותיו אם אתה לא חפץ שבנותיך יתחתנו ביהודים למה שלחת אותם ואם אתה רוצה שיתחתנו למה שכרת בלעם והיית קץ מהם ולזה הקב"ה אמר לנו לזכור מה שעשו בלק ובלעם לא מה שעשו שרצו לקלל אותנו. אולם העצה של בנות מואב למען דעת צדקות ה' שהקב"ה יודע שמואב ועמון אינם ראוים שיתערבו עמנו ולזה צונו לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' אבל האדם שואל למה מה עשו? ולזה הפסוק אמר שלא נתנו לכם המאכל והמים ואם תאמר וכי אנו חסרים אמר לנו ראה עד היכן הגיעה מחשבתם, לא שכחו או אין להם, אלא רק מחשבתם באיסור אנשים אינם נקיים ולזה התורה עשתה לה פרשה שלימה לדעת שהקב"ה לא הרשיע אותם והם לא מגיע להם שיתערבו עמנו מחמת מעשיהם שמחשבתם רק לרעה.

ואנו כדי להזהר בדברים האלה שיכולים לעשות בהיתר בקלות ולפעמים תמצא שעושים אותם באיסור משל המאכל האדם קודם שיאכל צריך שיברך אז הוא אוכל בהיתר אין דבר יותר קל מזה ארבעה מלים ברכה ויהיה מותר אבל לפעמים תמצא אדם שיאמר לך שכחתי או אינו חושש, כאן האדם מרגיש שנהיה כבלק מה יש אם ברך מה הפסד! כל מאכל שאוכל היה בהיתר ונעשה באיסור הפסוק אמר לנו שמי שאוכל בלא ברכה גוזל אביו ואמו ואמרו חבר הוא לאיש משחית אביו הוא הקב"ה שלא שלמו אמו היא כנסת ישראל שהחסיר ברכה מהעולם חבר הוא לאיש משחית נחשב חבר לירבעם בן נבט אבד עצמו ואבד כל ישראל בגללו.

וזהו מה ר"ל מה שאמר הפסוק על מעשה בלעם ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה מה ר"ל מה התוספת והחסרון שיש בברכה של אדם רשע כבלעם אבל הפסוק כוונתו שאם אתה רוצה שתהפך הקללה ותצול ממנה צריך לך לברך ואם תאמר מה השייכות שיש בה בבלעם כמו שכתבנו לעיל שמי שאינו מברך דומה למעשה שעשאוהו בלק ובלעם וביותר שצריכים להזהר כשאוכלים בחתונות שבעל החתונה שמח בנו ושלם ממון רב לשמוח בנו והביא לנו מיני מאכלות ומשקאות לא נותנים עליו מאות עבירות. ואפי' שיאמר איני יודע מי אינו מברך צריך לו להזהר בדברים שצריכים נטילת ידים וברכת המוציא וברכת המזון אם יטול להם ידיהם ויאמר לו שברכתו המוציא, או לא יעשה דברים כאלו כלל, ודבר שאינו יודע אותו ישאל לרב. ויש הרבה אנשים שאינם יודעים ולכן בעל החתונה צריך לו להזהר. והחתן בליל חתונתו נמחלים לו כל עוונותיו למה יתחיל מאותה לילה ליתן עליו כמה עבירות ואנו המאכל שלפנינו צריכים לברך עליו ודבר שיש לנו בו ספק נשאל עליו או לא נאכל אותו וכשאנו מברכים אף הקב"ה מברך אותנו ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

 

 

תגובות

בס''ד            מוסר בלערבי פרשת בלק

 פלפרשה מתאע הזמעה האדי. יחכילנה אלפסוק. אלי וקתלי וצלו ישראל קדאם לבלדאן מתאע מואב מן גיר מה חארבוהם ולא כלמוהם. תקלקו מנהם וכאפו מנהם. ופי עוץ' אלי חיתפכרו אלכיר אלי עמלו אברהם אבינו מעה זדהם לוט אלי רבה ענדו וכלה ראזל. בדאו יכטטו האש יעמלולהם באש יקתלוהם. וכממו אלי עם ישראל אלקווה מתאעהם פי פמהם. אלי כל וקת אלי יצטחקו לחאזה יצליו לרבבי ורבבי יעמללהם האש יחבו. קאלו נבעתו לבלעם אלי אלקווה מתאעהו פי פמו יזי יחארבהם. אלי סיחון וקתלי חארב מואב מה גדשי יגלבום. זאב בלעם באש דעאלום וגלבהם. אלי מערוף רבבי יתגשש דקיקה פנהאר. ותוולי מדת הדין קוייה יאסר וקתהה. ובלעם כאן יערף הדקיקה האדיך. ובהאדה המאן כממו פי בלעם. ויערפו אלי בלק צחאב הווא ובלעם. יאכי חטו בלק מלך עליהם.והאדה האש מאענאהה ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא. אלי מאענאהה. הווא מוש ולד מלכים ומה חקושי יקעד מלך. לאכן הומאן חטו מלך לדמת לוקת האדאך האכהוו. אלי יערפו צאחב בלעם. ותמה תפסיר אוכר האש מאענאהה ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא. אלי מואב ומדין דימה מתכאצמין ודימה יתחארבו מעה בעצ'הם. ווקתלי שאפו אלי ישראל גלבו סיחון ועוג אלי כאנו מתחאמיין ביהם. כאפו ועמלו השלום בעצ'הם באש יתגלבו עלא ישראל. ותפאהמו אלי אידה כאן למלך מן מדין. לעאצמה תוולי פי מואב ולוזרה מתאעהו מן מואב. ואידה כאן למלך מן מואב. לעאצמה מתאעהו תוולי פי מדין ולוזרה מתאעהו יווליו מן מדין. ובלק הווא מן מדין וחטו מלך וקתהה אלי חיקעד וקתי ומן באעת יוולי מלך מן מואב ויקעד פי מדין. והאדה האש מאענאהה בעת ההיא. וקתהה בלק ומן באעד חיתבדל. ובעת בלק לבלעם וזרה מן ענדו ומן מדין. וזאו אלוזרה ענד בלעם וקאלום בלעם באתו חדאיה הלילה ונשוף רבבי יכליני נמשי מעאכם האו לא. וקאעדו לוזרה מתאע מואב ואלוזרה מתאע מדין רווחו. אלי מן אלאוול קאלולום הסחארה מתאעכם אידה כאן קאללכם באתו חדאיה מה חינצאר שיי. ופליל רבבי זא לבלעם פלמנאם וקאלו האשכון האדון אלי באייתין מעאך. וקאלו בלק בעתני באש נדעי ללעם אלי כארז מן מצר. והוני בלעם כביכול חב יגלט רבבי. ומה קאלושי ישראל כאנשי אלעם אלי המאן אלערב רב אלי כארז מעאהם. ורבבי קאלו מה תמשישי.  ופצבאח קאלום בלעם רבבי מה חבשי יכליני נמשי מעאכם. וקאלאלום בטריקה אלי פאהמו אלי רבבי מה יחבו ימשי כאן מעה זמאעה מקצ'רין אכתר. ובעתלו בלק וזרה מקצ'רין אכתר. ופליל רבבי קאלו בארה אמשי מעאהם לאכן מה תתכלם ומה תעמל כאן אלי נקולך. עלא כאטר מן השמים יעאוונו אלעבד באש מה יעמלשי עבירות לאכן אידה כאן ילקאוו באקי שאדד פי התנייה האדיך ישייבו. וקאם בלעם פצבאח בכרי וחזם ברוחו לאתאן מתאעו מן כתרת לגראם ולכיף מתאעהו באש ידעי לישראל. ומשא. ופתנייה קאבלו מלאך אלי כאדו אלי בלעם חיצ'יע אלחלק מתאעו פי עולם הבא. ושאפתו לאתאן מתאע בלעם והווא מה שאפושי. והרבת לשאנייה. ובלעם תגשש עליהה אלי קאעדה צ'ייעלו פלוקת וצ'רבהה. ווצלו לתנייה פיהה טאביה מנה וטאביה מנה ווקף למלאך קבאלתהה. וצ'בצ'ת רוחהה וצ'בצ'ת רזל בלעם פטאביה וכצרתהאלו. אלי הטביה האדיך הייא אלגל אלי עמלו יעקב אבינו ולבן וחלפו אלי חתה חד מה יעדי האך אלגל לדוני לצאחבו. והווא סתנקם מן בלעם אלי הווא מן זרע לבן. ועאווד צ'רבהה בלעם. וזאו פי תנייה צ'ייקא אלי מה פיהה מנין תתעדה כאן בסיף ועאוד זאהה אלמלאך. ולאתאן טייחת בלעם וברכת פוק מנהו. ותגשש בלעם וצ'רבהה בלעצה. ורבבי חל פם לאתאן וקאלתלו עלאש צ'רבתני. קאלה עלה אלי עמלת פייה וכאן זא ענדי סיף ראו קתלתך. והוני טיחה לבלעם אלי מאשי יחארב אומה כאמלה בפמו ולדמת לאתאן ילזמו סיף. וקאלתלו האנה לאתאן מתאעך אלי רכבתך עלייה מן זגרך עמריש עמלתלך איכה. ילזמך תפהם אלי תמה עלאש. ווקתהה רבבי חלו עיניה ושאף למלאך. וקאלו לאתאן עלא כאטרי האנה עמלת איכה אלי מה עזבתנישי התנייה אלי מאשילהה. קאלו בלעם וכאן תחב נרזע נרזע. וקאלהאלו בטריקה תקול עליה האשביך רזעת פי כלאמך. והוני מה עדשי פיהה. קאלו בארה אמשי ולאכן מה תנזם תעמל כאנשי אלי נקולך. ורבבי קתל לאתאן. אלי חתה ואלו בלעם רשע. רבבי מה יחבשי יטייח קצ'ר לעבאד. והנאס וקתלי תשוף לאתאן האדיך תקול האדי לאתאן אלי גלבת בלעם בדווה. ווצל בלעם לבלק וכרזלו בלק וקאלו טאלב וזרה אכבר עלאש וכאן זית מן לאוול מה נגדשי נקצ'רך כיף מה תחב הוני. ומשא רפעו לבלאצה אלי ישוף מנהה ישראל. וקאלו אעמל 7 מזבחות וקרב עליהם קרבנות לרבבי. ומשא יסתננה פי האך הדקיקה. ולאכן רבבי נהארתהה מה תגששי. ובלעם כאן פי באלו חידעי לישראל חתה ואלו רבבי מה יחבשי. ולאכן רבבי עמלו כיף הלזאם פי פמו מה ינזם ידווי כאן אלי יחב רבבי. ולחז''ל נשדו. עלאש רבבי מה כלאהושי ידעי כיף מה יחב ומה יתבתלושי הדעה מתאעהו האכהוו. וזאוובו. אלי רבבי יערף אלי ישראל חיעמלו הדנוב. ורבבי חיתגשש עליהם וחיעאקבהם. ואידה כאן כללה בלעם ידעי. אומות העולם יקולו האדה מדעה מתאע בלעם. ובהאדה רבבי מה כלאהושי ידעי זמלה. ותזללה עליה רבבי. וחתה ואלו אלי רבבי מה יתזללה עלא לאומות העולם כאן פליל פלמנאם. עלא כאטר ישראל תזלה עליה פנהאר. וזא בלעם לבלק וקעד יבארך ישראל. ותעאוודת 4 מראת. וחתה ואלו אלי כאן יחב ירמי פיהם עין הרע מה נזמשי. ובלק תגשש עליה וקאלו בארה רווח. ולאכן בלעם אקבל מה ירווח. קאלו נצ'בר עליך צ'בארה. ראוו רבבי מה יחב

כאן הצניעות ויכרה נקץ הצניעות. סייב עליהם בנאתך. וגלטו ישראל ותכאלטו מעה בנאת מואב ועבדו בעל פעור הצליב מתאעהם. וצור כביר הצלאטן מתאע מדין. בעת בנתו וקאללהה אמשיי למשה רבינו. וקאבלת זמרי.  וקאלתלו האנה בוייה וצאני כאן עלא משה. קאללהה חתה האנה כביר שבט שמעון מה נקלשי מוסתאוה עלא משה. ורפעהה מעאהו למשה. וקאלו האדי חלאל האו חראם. וכאן תקולי חראם. צפורה בנת יתרו אלי חתה הייא מן מדין האשכון חללהאלך. ומשה ואהרן וזקנים נשאו הדין וקתהה באש יזי פנחס ויאכד כרה. וקאעדו יבכיו. וקאלום פנחס מוש עלמתנה אלי האדה חייב מיתה. וקאלו משה אנתין אלי תפכרת בארה כמל למצוה האדי. וקתלהם פנחס ווקתהה נצארולו 10 נסים.

פלברכה אלי כאן יבארך בלעם ישראל. לפסוק קאל לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל. לכלאם האדה פי זוז נשדאת. לכלאם תקול עליה מעאווד. וחאזה אוכרה אלי כלמת הביט מענאהה שאף בתתבית. ראה שאף שופאן כפיף. אידה כאן הווא לא הביט ודאי לא ראה.

לאכן מערוף אלי כלמת יעקב הייא תקצד עלא הנסה. וישראל עלא הרזאל. כיף מה קאל לפסוק כה תאמר לבית יעקב ותדבר לבני ישראל. ומערוף אלי הצניעות מתאע למרה תאתר עלא הזגאר. אידה כאן למרה צנועה תעאוון הזגיר באש יטלע כאייף רבבי. ואידה כאן נקץ צניעות תאתר עלא הזגיר באש יצר הרע יתקווה עליה. והאדה האש יקצד בלעם הוני. לא הביט און ביעקב. מאענאהה אידה כאן לא הביט און ביעקב. אלי למרה מה תכלישי האשכון יביט פיהה בתתבית. אלי תוולי צנועה ומה תזלבשי לאנתיבה. וקתהה ולא ראה עמל בישראל. מה ישוף חד לעמל אלי הווא הדנוב כיף מה פשר הרש''י ז''ל פי ולאד ישראל. אלי הזגאר יטלעו באהיין. כיפאש. אלי ד' אלקיו עמו. אלי רבבי יוולי מעאנה. ווקתהה ותרועת מלך בו. תרועת מלשון צחאב כיף מה פסר הרש''י ז''ל. אלי נווליו כיף הצחאב מעה רבבי. אלי יוולי רבבי יחבנה יאסר. עליהה פלאכר יכמל. הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא. לחאזה אלי אחנאן נסתנאו פיהה אלי הווא למשיח.

אכואני לעזאז. אכתר חאזה תהמנה הייא זגארנה באש יטלעו מתרביין וכאייפין רבבי. ואכתר חאזה תפרחנה וקתלי נשופו זגארנה קאעדין יכברו עלא כוף רבבי. ולאכן מוש בשהולה באש נרביו זגארנה כיף מה נחבו. אלי מערוף צער גדול בנים הווא אצעב חאזה פי חיאת לאנסאן. ולאכן תמה טריקה אלי תנזם תשאהלנה תרביית זגארנה. והייא פי יד למרה. כיף מה קאלו פלמדרש בזכות נשים צדקניות יצאו בני ישראל ממצרים. אלי הזגאר כאנו יטלעו קדושים חתה ואלו אלי דכלו פי 49 שערי טומאה קעדת פיהם האך לקדושה מתאע הנשים הצדקניות. ובהאדה מה וצלושי ל50 שערי טומאה ונזמו כרזו מן מצרים. והזגאר מוש ירתחונה כאן פי עולם הזה כאנשי חתה פי עולם הבא. אלי ואחד וקתלי ינפטר אידה כאן זגארו באהיין יעטיוו כרה עלא אלי רבה זגאר באהיין. וכל מצוה אלי יעמלוהה הומאן יאכד כרה. ואידה כאן בלמקלוב יעאקבו עלא כל עבירה אלי עמלוהה זגארו. ומראת יסמחו ללאב מן השמים באש יפייק זגארו. ולאכן מוש דימה. ונזיבו הוני מעשה אלי מכתוב פי סדור שאל אביך ויגדך ב'. אלי ואחד עדדא זמיע לעדאב מתאע מחנה הרכוז פי וקת השואה. ולאכן באעד לחרב שלם פליהדות זמלה חתה אלי וצל מה עדשי יעמל כפור. מררה ואחדה באעד כפור שאף בו פלמנאם ומעאהו ולד זגיר עמרו קראבת ל13 שנה. ובו קאלו יא ולדי האשביך כרזת עלא התנייה הצחיחה וכלית נהאר כפור וולית חייב כרת. אידה כאן מה תרזעשי בתשובה מה יכמלשי עאמו. קאם פצבאח מה עמלשי עבה ללמנאם. ולאכן פליל עאוד זאהו בו פלמנאם ומעאהו לולד הזגיר ונפש לכלאם. וכל לילה ולא יזיהו והווא קאל חלומות שוא ידברו ומה חבשי ירזע בתשובה. ולאכן תקלק יאסר מלמנאמאת משא נעש פי דאר צאחבו. ופעלן מה חלמשי ורתאח. ובאעד זמעה רזאע לדארו לקא הצ'וו משעול. כמם וקאל האשכון שעל הצ'וו הווא יתפככר אלי בייתו וקתלי כרז. ודכל הדאר ולקא בו והאך לולד הזגיר פדניה. וקאלו האדי אכר מררה נזיך אידה כאן מה יצאוובשי רוחו ימות פלעאם האדאך. תבהדל וכמם באש ימשי לחזון איש. קאל ללכדאמה מתאעו אלי גדווה מסאפר מה יזיוושי ומשא לחזון איש. עלאוול מה דכל אקבל מה יחל פמו. קאלו לחזון איש. הא הווא אנתין אלי כאן חדאייה בוך וקאלי אלי כלית פי כפור. הראזל תבהדל ולא יבכי. וקאלו נחב נרזע בתשובה. קאלו לחזון איש השנווה למצוה אלי עמלתהה אלי וקפתלך באש כלאו בו יזי משמים וירזעו בתשובה. קאלו אלי הווא יעטיה צדקות יאסר. קאלו לא האדה מה יכפישי. כמם וקאלו אלי הווא וקת לאלמאן דכלו לבלאד מתאעהם. שמע בו אלי ולד אכתו פי כפר זגיר קריב עליהם נפטר ומה ענדומשי בית החיים וילזם יזיבו ידפנו פי בלאדהם. ווצא באש יזיבו. ווקתהה לכרוז מדאר כטר כליך מלבלאד ולאכן הווא משא ומעה זמיע לכטר זאבו. קאלו האדאך הווא לולד הזגיר אלי כאן יזי מעה בו. והאדאך הווא הזכות אלי וקפלו באש רזע בתשובה. אכואני לעזאז. האך תשופו אלי בסבת הזגאר מוסתעד לבו יזי קדאש מן מררה ותאעב מעאהו ואחד אוכר באש ירזע ולדו בתשובה. ובהאדה אחנאן באש מה נסתחקושי לתעב האדה לכל אידה כאן יכליוונה באש נזיווהם. נרביווהם מלאוול עלא לכוף רבבי. והנסה ילזמהם יעאוונו בצניעות מתאעהם. יהי רצון אלי רבבי יעאוונה באש נרביוו זגארנה עלא כוף רבבי וטאעתו. ויעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.

תגובות

 

בס"ד

עש"ק, פרשת חקת ראש חדש תמוז יה''ל התשס"ח,

שנה שמינית, גיליון מספר 377

כניסת השבת:20:23

ההפטרה :ויפתח הגלעדי ומסיים: מפני בני ישראל שופטים י''א

יציאת השבת: 21:06

ברכת הלבנה ליל ששי

 

עלון זה יוצא לאור על ידי ישיבת רבי אליעזר זצוק''ל וזיע''א חארה כבירה זרבה תוניסיה יע''א

העלון מתפרסם במקביל בפורום אתר האינטרנט עמי"ת www.amit4u.net

 

 

 

בעלון חידושים מפרשת השבוע, ליקוטים, סיפורים בעברית, מוסר בערבית כולל מצוות השבוע, תמצית באור פרשת השבוע, חידושים ודברי מוסר

ניתן להקדיש העלון להצלחה או לרפואה ולהבדיל, לעילוי נפש

העלון השבוע מוקדש לרפואת אילן בר אסתר חדאד ולרפואת נאית בת עדינה צביה פלולה ולרפואת חיים יוסף בר מרגלית נעמן ולרפואת כרמל חייה בת יפה חדוק ולרפואת דיאמנטה בת שתרונה מאזוז ולרפואת עזיזי בר כמונה חדוק ולרפואת ליליאן חייה בת קוטי

להצלחת כל עם ישראל ואנו תפילה כי יחדלו הפיגועים ותאונות הדרכים

לע"נ כל נפטרי עם ישראל ובכללם:

הרה''ג רבי מסיעד בר כמונה מאצ'אר זצוק''ל וזיע''א ואשתו מרת טיטה בת מישה ז''ל .היקר מר ציון בן מסעדה הכהן ז''ל ואשתו מרת עשושה בת מישה ז''ל .מו''ר הרב הגאון רבי צבי חיים מאצ'אר בר טיטה זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי חנינא בוגיד בר ורדאנה סעדון זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי ציון בר גרצונה דיעי זצוק''ל וזיע''א . מר ראובן בר שתרונה כהן ז''ל .הרב חי חיים בר חנה חדאד ז''ל . הרב ניסן בר חייה פינסון ז''ל. מר פרץ המכונה ברוצה בר סעדה יעיש ז''ל 

 

 נא לשמור על קדושת העלון ולצרפו לגיליונות הבאים   |   נא לא לעיין בזמן התפילה וקריאת התורה   |   שבת שלוםומבורך

השדה של צביקה                                      המשך משבוע שעבר

ובמושב? לעג ושנינה, צחוק וקלס. בכל עת מצא היו נתונים צביקה ומעשיו בפיות החברים, שדנו בו בהרחבה. למראה "שגעון הסלרי" כבר חרבו כל שפתי לעג. נדו לו בראשו ברחמנות, לא אמרו לו מאומה.
בחנוכה של אותה שנה כבר התנשא הסלרי שבשדותיו לגובה של 1.20 מ', מקרה שאינו מצוי כלל. ירקות נאים ומשובחים, שאיכותם מעוררת התפעלות; כל ראש שוקל למעלה משני ק"ג, תחת משקל סלרי רגיל העומד על 600-700 ג'. הכמות שצמחה בשדותיו - עברה כל דמיון; כמות שיכולה הייתה לספק את תצרוכת כל אזרחי המדינה למשך השנה כולה.
"מר סלרי", כך הפך והיה כינויו בפי כל. המעשה עשה לו כנפים ונודע בשאר היישובים הסמוכים, אלא שצביקה גופו התהלך מבולבל: "היכן אאחסן את היבול המבורך, מה אעשה עמה?". שקל וטר: לא יקטוף את הכמויות - יתייבשו הצמחים. יקטוף? איך ישלם דמי אחסון על הכמות העצומה? הן עליו קודם כל לצאת בקמפיין, לשכנע את כל עקרות הבית בישראל לבשל כל יום מרק חם מתובל בשפע סלרי, בכדי שיוכל להתפטר ממחצית הכמות, ומה לגבי ההמשך?
ושוב, הייתה זו האמונה התמימה בבורא, בתורה ובברכתה, האמונה החזקה מול הכל. ישב וציפה לישועה. התפלל כי יארע הבלתי אפשרי וימצאו קונים לסחורה שברשותו; כבר גמר בלבו למכור להם בזול, במחירים אפסיים, העיקר - יקנו.
הטלפון בביתו צלצל, על הקו - חבירו, פקיד הסוכנות. "בזמנו" אמר, "לקחת מעמנו כמות נכבדה של זרעי סלרי. זוכר?"
"זוכר, בוודאי זוכר". צביקה התאפק מלצחוק לתוך הפומית. הוא סלרי, שמו סלרי וכל אשר לו סלרי, וההוא שואל 'זוכר'...
"עשית איתם משהו"?" המשיך הפקיד ושאל.
"יותר ממשהו", גיחך, "שדות שלימות זרעתי, הן מכוסות סלרי..."
"ככה?" ההפתעה ניכרה דרך הטלפון: "דע לך שהסחורה שלך שווה הרבה. יש לי עבורך קונים רציניים, תוכל למכור כמויות?"
"כמויות אדירות", נקב צביקה במספר העולה על שלש ספרות. בטוח היה כי הפקיד יירתע, יאמר מיד כי אינו זקוק כי אם לקמצוץ מתוך היבול הענק הזה. עד מה היה המום לשמוע את המענה האדיש:
"יש לי קונים לסחורה. למתי אנו קובעים פגישה?"
שתיקה שררה מעברו השני של הקו. צביקה סבור היה כי אזניו מטעות אותו. וכי מי יכול להזדקק לכמות סחורה עצומה שכזו? הדממה האיצה בפקיד להמשיך:
"מה לך מתמהמה? מדובר על כל הכמות, עד העלה האחרון. והתשלום - מיידית ובמזומן".
"שמע" הסביר הפקיד במתינות, מניח לצביקה לעכל את הבשורה. "באירופה שוררת בתקופה זו קור עז. קרה שהקפיאה את היבשת כולה, התושבים אינם מעיזים להוציא את חטמם מן הבית לרגע.
בקור שכזה, מטבען של דברים, מבקשים אנשים להשיב את הנפש בצלחת מרק מהבילה. עבור מרק טוב זקוקים לסלרי, וסלרי, למרבה האבסורד, לא גדל בשם אותה שנה, כפי ששאר הצמחים נפגעו ממכת הקור...
ההודעה על המחסור בסלרי השורר באירופה הועברה למדינות השונות, גם למשרד החקלאות היא הגיעה. שם בדקו ברשימות, מצאו כי כמות נכבדה של זרעי סלרי הגיעה לבקעת הירדן. ביררו מה עלה בגורל הזרעים וכך הגעתי אליך, לשמוע מה אירע לזרעים אותם לקחת...
התמקחו על המחיר, צביקה מודע לערכה של הסחורה הנמצאת במחסניו - נקב במחיר גבוה ותשובת האירופאים הגיעה: הן. לא ויתרו על הכמות הגדולה והאיכותית כמותה לא יכלו למצא באף מקום אחר.
את הכסף קיבל צבי באותו ערב, בדולרים מזומנים. והקיבוץ כולו היה שותף לחגיגה. כל החברים נרתמו לקטיפת הסלרי משדותיו של צביקה, משימה שהייתה מבצע של ממש. הסחורה הועמסה על משאיות שעשו את דרכם, בשיירות, לעבר לוד, ומשם במטוסי תובלה היישר לאירופה. שדות הסלרי נותרו שוממים. לא נותר בהם גבעול סלרי אחד.
וולוו שחורה הדורה חצתה את משעולי המושב, צביקה נהג בה. התקופה הבאה רוממה אותו מנלעג לנערץ. "זוהי מתנת השמיטה" ידע כל ילד להצביע על הרכב החדש: "ה' אמר לשמור שמיטה, צביקה שמר, וזו היא המתנה שקיבל על כך".
המעשה הכה גלים, היה לשיחה זמן רב לאחר מכן בסביבה כולה. בשמיטה הבאה, שנת תשמ"ז, כבר גובשה בבקעת הירדן קבוצת חברים גדולה לשמירת שמיטה כהידורה, שהביאה את חלקם להתקרב לתורה ולמצוותיה. מהם מתגוררים כיום בריכוזים חרדיים, ילדיהם בישיבות והם רואים עולמם בחייהם.
אף צביקה, כיום, בכסף הרב שהגיע לידיו מאותה עיסקה רכש צביקה מפעלים שונים, מאז התפתחו עסקיו, ואותה ברכת ה' מלווה את צעדיו עד היום.
כי כה אמר ה': "ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו". "ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו".

את הספרים האלה יכלת לחבר למה לא עשית

ראש ישיבת וואלז'ין – הג"ר נפתלי צבי יהודה ברלין זצ"ל – הידוע בכינויו "הנצי"ב", חיבר כידוע ספרים רבים. כאשר הוציא לאור את ספרו "העמק שאלה" על ה"שאילתות", עשה משתה והזמין אליו כמה תלמידי חכמים. משנתאספו כולם , אמר להם: "בודאי תמהים הנכם מדוע מצאתי לנכון לערוך משתה זה. הבה ואבאר לכם פשר הענין:

בילדותי התקשיתי בלימודי, ונחשבתי בין התלמידים החלשים. יום אחד שמעתי איך שאבי מסיח את צערו בפני אמי, ואומר לה: ' כל ימי קיויתי שנפתלי צבי יגדל כתלמיד חכם גדול, אולם כפי הנראה הוא לא יכשר לזה. לאור מצבו הלימודי דהיום, יתכן שיהיה בעל מלאכה טוב ועוסק בצרכי ציבור – אולם לא נראה שיהיה תלמיד חכם כפי שקיויתי'..."

" כאשר שמעתי את הדברים" – סיפר הנצי"ב – " נגע צערו של אבי ללבי. באותה שעה החלטתי החלטה נחושה להשתדל ולהתאמץ מאד בלימוד התורה, מתוך שאיפה יוקדת לעלות ולהתעלות בתורה. פרצתי אל תוך החדר שבו שוחחו הורי, הודעתי להם את החלטתי, ובאמת מאותו יום ואילך השתדלתי בכל כחי, וההצלחה אכן האירה לי פנים".

"אם תשאלוני" – המשיך הנצי"ב ואמר –  מה הקשר בין הסיפור הלזה לבין שמחת המצוה שלנו? אסביר לכם. נתאר לעצמנו מה היה קורה אלמלי קבלתי על עצמי אז עול תורה. הייתי חי כיהודי טוב – חייט או נגר – וכמובן גם הייתי קובע עתים לתורה. כאשר היה בא יום מותי, ונשמתי היתה עולה ומתיצבת בפני בית דין של מעלה – היו שואלים אותי: קבעת עתים לתורה? ואני כמובן הייתי משיב בחיוב ומפרט את סדר יומי. הייתי אומר שטרוד הייתי בפרנסתי ובמעשי חסד שונים, אך בשארית הזמן כמובן קבעתי עתים לתורה".

"ואז היה הקב"ה מעמיד בפני את הספרים: 'העמק שאלה', 'מרומי שדה' ו'העמק דבר', היה אומר לי:את הספרים האלה יכולת לחבר! מדוע לא עשית זאת?... אוי לה לאותה בושה! על כן גדולה שמחתי על שנשאני לבי, ועל שהחלטתי שאני יכול ומסוגל לגדול בתורה. החלטה זו היא שרוממה אותי, העלתה אותי, העלתה אותי במעלות התורה, והביאה אותי עד הלום".

        הֶחָלָל בַּמִקְדָש

בראשונה, כשהיה המקדש בבנינו והר-הבית על מכונו והיו מקריבין בכל יום, לא היה פַּיס נוהג בעבודת תרומת המזבח.  כל מי מאנשי ביתו הכוהנים, שהוא רוצה לתרום תורם, להקריב – יקריב; ואם מרובים הכוהנים, היו רצין ועולין בכבש, וכל הקודם לחברו זכה במקחו ושמח להיות הראשון במצוה, ויום טוב היה עושה בביתו.ואם הגיעו שניהם שוים וכל אחד אומר: אני אתרום תחילה למזבח אלהי, היה הממונה מפשר ביניהם לפי מעמדם; ומעולם לא קרה, שיאמר אדם, כי הטה משפט.ויהי בבוקר אחד, השחר כבר עלה ועת תרומת המזבח הגיעה, הקדימו שני כוהנים צעירים, ושניהם רצים ועולים בכבש; ראה האחד את השני ממהר, דחפו והקדימו ויפסע עליו, קם זה הנופל ונטל את סכינו ותקעו בלב חברו, ויז הדם, ויחרדו כל הכוהנים למראה הדבר, אשר כמוהו לא היה עוד במקדש-אל.  בתוך כך נתקבץ העם בהר-הבית.  בא רבי צדוק  ועמד על פתח האולם, קרא ואמר: אחינו, שמעוני, הרי הוא אומר: כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו סביבות החלל, ואלה הקרובים אל החלל יביאו עגלת-בקר, אשר לא משכה בעול, וערפו אותה בנחל ואמרו: ידנו לא שפכה את הדם – אנו איך נמדוד? ועל מי להביא את העגלה? ההיכל או העזרה, או כולנו אנו? הרים העם קול בכיה.  הם בוכים, והנה בא אבי הכוהן הנרצח, ובראותו את בנו מתבוסס בדמו, לא קרע שמלותיו ולא געה בבכיה, כי-אם חרד על חילול המקדש; ניגש ואמר: רבותי, עדין בני מפרפר ולא יצאה נשמתו כולה ועוד לא נטמא הסכין, נמהר להוציאו למען לא תיטמא העזרה."קשה היתה להם טומאת מקדש משפיכת-דמים".  והקדימו את אשר לה' גם על מיתת בניהם יוצאי חלציהם.

              פרשת המים

הרב ברונר
בפרשת חוקת אנו מוצאים את המים בצורה בולטת מאד. חמשה עשר פעמים מופיע מים, תשע פעמים מי, שש פעמים מופיע באר, ושלש פעמים נחל.
אם נסקור את הפרשיות המצויות בתוך פרשה זו, אנו נראה שהמים קשורים לכל הפרשיות. הפרשה פותחת בפרה האדומה, שמטרתה היתה הכנת מי חטאת, אחריה מופיע פרשת מי מריבה, אחרי פרשת מי מריבה מופיע הפרשה המספרת על בקשתם של לעבור בארץ אדום, וגם שם מופיעים המים, עם ישראל מבטיח שלא ישתה מי באר, "ואם מימיך נשתה אני ומקני ונתתי מכרם רק אין דבר ברגלי אעבורה". הפרשה הבאה המספרת על מותו של אהרן מזכירה את מי מריבה פעם נוספת, גם בפרשת נחש הנחושת מופיעים המים בתוך תלונות עם ישראל על מחסורם, בסיומה של פרשה זו מופיע נחל זרד ונחל ארנון שעל פי מסורת חז"ל היה שם נס גדול לעם ישראל. שירת הבאר מופיע לאחר מכן "באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם".
המים מאפיינים את ארץ ישראל, "ארץ נחלי מים עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר" (דברים ח’’), "והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים, ארץ אשר ה’’ אלוקיך דורש אותה תמיד עיני ה’’ אלוקיך בה, מרשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים י"א) השגחת ה’’ על עם ישראל בארץ ישראל באה לידי ביטוי במטר השמים, "והיה אם שמוע תשמעו
ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש.. השמרו לכם פן יפתה לבבכם
. וחרה אף ה’’ בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר, והאדמה לא תתן את יבולה".
המים מבטאים את השפע המיוחד שהקב"ה מרעיף על עם ישראל בארץ.
המים בפרשתנו מופיעים כמכשיר לטהרה, מי חטאת, הפרה האדומה המסמלת את שיא החומריות בהיותה מושלמת "תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עול", פרה זו נשרפת, אפרה משמש להכנת המים המטהרים מטומאת מת. מים חיים מטהרים את האדם שנגע במוות הקשור לחלק החומרי של העולם הזה הכלה. המים מסמלים את עולם הרוח, בהיותם זורמים וצלולים בניגוד לעולם החומרי הסטטי והעכור. מי שמחובר אל המים יכול לשלוט על החומר בעולם הזה, שליטה זו באה לידי ביטוי באפר המצוי במים. בארץ ישראל ניתן לחיות חיים רוחנים עם שליטה על החומר, והשתמשות בו לשם שמים.
חטאם של משה ואהרן מנהיגי האומה על המים, בעקבות מיתתה של מרים והפסקת אספקת המים מן הבאר ערב הכניסה לארץ. ידוע פירושו של הנצי"ב שהקב"ה רצה ללמד את עם ישראל מה עושים כשיש בצורת בארץ ישראל. מתכנסים ומתפללים לה’’ כמו שמופיע במשנה בתענית, שמוציאים את התבה לרחובה של עיר
ולכן ה’’ ציווה על משה שידבר אל הסלע, משה שהיה רגיל לניסים שבוצעו על ידי המטה, גם הפעם השתמש במטה, ובזה הוא הראה שאינו מתאים להנהגה הטבעית- אלוקית של ארץ ישראל.
גם פירושו של הרמב"ם שחטאו של משה היה הכעס "שמעו נא המורים", קשור לכניסה לארץ ישראל. תלמידי חכמים בארץ ישראל נקראים "נועם", ולכן משה שסבל כה רבות בשנות הנדודים במדבר נכשל בכעסו על העם ולכן לא היה ראוי להכנס לארץ. הנעימות המצויה בארץ ישראל קשורה למדרגת המים המסמלים את החסד.
המים בארץ ישראל אינם אמורים להגיע ממלכים זרים כמו מלך אדום או סיחון אלא מהקב"ה בזכות תפילותיהם של ישראל, ולכן אותם מלכים מסרבים לתת לישראל לעבור בגבולם ובודאי שלא לספק להם מים.
שירת הבאר היא גולת הכותרת של סיום תקופת המדבר, בה עם ישראל קיבל מים בדרך ניסית, ואילו מכאן ואילך המים יגיעו בדרך הטבע

               הנחש והלשון

           הרב עזריאל אריאל

בני ישראל הולכים במדבר לסבוב את ארץ אדום. הדרך ארוכה ובלתי צפויה. הרי הם היו כה קרובים לארץ, ועתה היא מתרחקת מהם. ולא זו בלבד, אלא שיש קשיי תזונה: "אין לחם ואין מים, ונפשנו קצה בלחם הקלוקל".
התגובה הא-להית לא מאחרת לבוא: נחשים נושכים את העם. מדוע דווקא נחשים?
הפרשנים, עפ"י חז"ל, מותחים קוו ארוך, שראשיתו בנחש הקדמוני, המשכו בנחש של משה, והמשכו בנחשים המופיעים בפרשה. כוחו של הנחש
בפיו. הנחש הקדמוני מפתה את חוה באמרי פיו. מאז יש לו שתי תכונות המאפיינות את פיו: במה שנכנס אל הפה אכילת עפר, ובמה שיוצא מן הפה הארס הממית. גם בני ישראל חטאו בשני הדברים: במה שנכנס אל הפה
הקושי לקבל את המזון שנתן להם הקב"ה, ובמה שיוצא מן הפה - הוצאת דבה על הקב"ה ועל משה רבנו.
אבל הקשר שבין הנחש לבין חטא הלשון
עמוק הוא הרבה יותר. כל בעל חיים הפוגע בזולתו עושה זאת כדי להביא לעצמו תועלת. חיות הטרף דורסות וטורפות על מנת לאכול. הנחש, כאשר הוא מכיש את קרבנו אינו מביא לעצמו כל תועלת, מלבד "פריקת לחץ" בפה. כך הוא גם בעל הלשון. אילו היה חפץ באמת בתיקונו של עולם, חזקה עליו שהיה מוצא את הדרך לבטא את הביקורת שלו בדרך פרודוקטיבית ומועילה. במצב כזה, קרוב לוודאי שהיה מוצא את הדרך הנכונה לומר את הדברים כך שלא יחרגו מן התנאים הנדרשים ב"חפץ חיים" לאמירת "לשון הרע לתועלת", שהיא מצוה ולא עבירה. אבל יש שהביקורת לא באה באמת על מנת לתקן, והיא לא נעשית בדרך המועילה. אין בה אלא פריקת לחץ ושחרור קיטור. לא העתיד לנגד עיניו של הדובר, כי אם העבר. לא שאיפה לתיקון יש כאן אלא כעס. לא לקיחת אחריות אלא האשמה. אש ההתלהבות שלו, המניעה אותו לפעור את פיו, אינה שלהבת מאירה ומחממת, אלא התלהמות באש שורפת ומכלה.
על כן באים הנחשים השרפים ומנשכים את העם. נחשים אלה, אין בכוחם כי אם לשרוף ולכלות, ולא ליצור ולבנות. דרכם לומד העם, כי מה שנדרש מבעל הלשון אינו תכונת הנחשיות אלא משהו אחר: יכולת לפעול פעולה שקולה ועקבית אשר בכוחה להשיג תוצאות. על כן אמר ה’ למשה לעשות לו נחש נחושת. למען ילמד העם להפוך את ה"נחשיות" ל"נחישות". ובזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה מיד נגאלין

''זאת חקת התורה'' (י''ט, ב)
אלמלא מצוות תוכחה היה כל צדיק יושב בשלווה בביתו, עוסק בעבודת-השם, והוא לא היה נענש בעוון הדור.
ובני הדור גם הם יכולים היו להצטדק וללמד זכות על עצמם, כי לא היה להם ממי ללמוד את הטוב ואיש לא הזהירם ולא הוכיחם על מעשיהם, כי אז היה עונשם קל בהרבה. עכשיו משנתנה מצוות ''הוכח תוכיח את עמיתך'', הוטלה אחריות כבדה על הצדיק ואין עוד שום תירוץ בפי הבריות.
זהו שמרמז כאן התרגום: ''זאת חוקת התורה אשר צוה לאמור'' - חוקה זו אשר ציווה ה לאמר לאחרים, להזהירם, להוכיחם וללמדם תורה ומצוות, היא היא ''גזירת אוריתא'' - הגזירה העיקרית של התורה. גזירה היא לדור שאינו שומע את התוכחה, ולצדיקים שלעולם אינם יוצאים כראוי ידי חובתם באמירת תוכחה.
• לפי שהשטן ואומות-העולם מונין את ישראל, מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חוקה. גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה (רש''י).
מדוע שואלות אומות-העולם שאלה זו דוקא על מצוה זו, והלא ישנן עוד כמה וכמה מצוות שאין להם טעם? ברם, להלן מביא רש''י בשם ר משה הדרשן טעם על פרה אדומה, שבאה כדי לכפר על חטא העגל. לפיכך שואלות אומות-העולם דוקא על טעמה של מצוה זו, כדי להזכיר את חטא העגל ולעורר קיטרוג על ישראל. משום-כך אמר כאן השם-יתברך בלשון ''חוקה'' - שלא לגלות להם את הטעם.
בשעה שאדם מישראל בא לקיים מצוה, אומר לו היצר-הרע (הוא שטן הוא יצר-הרע): ''מה המצוה הזאת?'' וכי מה משמעות יש למצוה כי תקיימנה? הלא אין זו מצוה כלל ועיקר! ואילו לאחר שכבר קיים את המצוה, שוב אומר לו היצר-הרע: ''מה טעם יש בה'' - מה רב ועמוק הוא טעמה של מצוה זו אשר קיימת - כדי להביאו לכלל גאווה ויוהרה.
כן יתן האדם-מישראל אל לבו תמיד ויזכור: ''גזירה היא מלפני'' - לפני המצוה יאמר לנפשו: גזירה היא! מצוה היא מהשם-יתברך וחייב אני לקיימנה - ''ואין לך רשות להרהר אחריה'' - אחרי המצוה עליו להסיח דעתו ממנה ולא יהרהר בה, כאילו לא עשה מאומה.
''ויקחו אליך'' (י''ט, ב)
• לעולם היא נקראת על שמך, פרה שעשה משה במדבר (רש''י).
כתב האר''י הקדוש ז''ל, כי אדם שאינו יודע לכוון את כל כוונות התפילה, יכוון בדעתו שהוא מכוון את כל הכוונות אשר כיוונו אנשי-כנסת-הגדולה.
והרי אמרו חכמינו, שאמר השם-יתברך למשה: ''לך אני מגלה טעמי פרה ולאחרים חוקה'' - יוצא איפוא שרק משה רבנו ידע את טעמי פרה אדומה, וכאשר באו בני ישראל אחר-כך לעשות פרה-אדומה לא יכלו אלא לומר כי הם מכוונים את הכוונות אשר כיוון משה רבנו.
היינו: ''לעולם היא נקראת על שמך'' - לעולם יהא הכרח להסתמך עליך ולכוון את הכוונות אשר כיוונת אתה בעשותך את הפרה הראשונה במדבר.
• אליך - אמר לו הקדוש-ברוך-הוא למשה, לך אני מגלה טעמי פרה ולאחרים חוקה (מדרש).
העבירות והחטאים שבידי אדם הם הם הגורמים לכך שלא יוכל להשיג כראוי את התורה והמצוות, והם הם המחיצות המאפילות על העינים שלא לראות את האור האלוקי, הטומאה היא המהווה את המסך המבדיל, השולל מן האדם את הכושר להשיג עניני-רוח נעלים ונשגבים. ''ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ - אשפוך רוחי על כל בשר''.
''פרה אדומה'' (י''ט, ב)
כשעלה משה למרום שמע שהקדוש-ברוך-הוא אומר, אליעזר בני אומר פרה בת שנים, אמר יהי רצון שיצא זה מחלצי (מדרש).
למה נתפעל משה כל-כך מן ההלכה של ''פרה בת שתים''?
ברם, באמת הלא מצינו טעם על פרה אדומה, שבאה לכפר על חטא העגל, כפי שאומר רש''י להלן: ''תבוא האם ותקנה צואת בנה''. הרי אם ננקוט בסברה שמצינו במדרש, כי בני-ישראל לא חטאו בעגל-הזהב, כי אם רק אנשי הערב-רב, לא יהא יסוד לטעם זה.
זאת ועוד, לפי הטעם הנזכר מן ההכרח הוא שתהא הפרה בגיל הראוי להולדה, כדי שיתאים לה הביטוי: '' תבוא האם ותקנח צואת בנה'', והלא כלל הוא בידינו שאין פרה מולידה אלא אחרי מלאת לה שלוש שנים (תוספות בכורות י''ט).
לפיכך, מששמע משה את ההלכה של ''פרה בת שתים'', היינו בגיל שבו אינה מסוגלת להוליד, ולא יתכן איפוא שהפרה באה לכפר על חטא העגל, ואם-כן יש להגיע למסקנה שבני-ישראל לא חטאו בעגל, כי אם רק אנשי הערב-רב - וזהו שעורר כל-כך את התפעלותו של משה, לפי שזכות היא זו לישראל, וביקש: ''יהי רצון שיצא זה מחלצי''.

          האבנים הגדולות

יום אחד הוזמן מרצה זקן בבית הספר למנהל ציבורי בארה"ב לשאת הרצאה על  הנושא "תכנון זמן יעיל" בפני קבוצה של 15 מנהלים בכירים בחברות הגדולות ביותר בארה"ב.

ההרצאה הייתה אחת מתוך חמש הרצאות ביום העיון שאורגן  עבורם. למרצה ניתנה שעה אחת "להעביר את החומר".

בעומדו בפני קבוצת האליטה הזו, שהיתה מוכנה לרשום כל מילה שתצא מפיו, העביר המרצה הזקן את מבטו עליהם באיטיות ולאחר מכן אמר" :אנו עומדים לערוך ניסוי".

מתחת לשולחן שהפריד בינו לבין מאזיניו הוציא המרצה מיכל זכוכית גדול והניחו בעדינות לפניו. לאחר מכן הוציא מתחת לשולחן כתריסר אבנים, כל אחת בגודל של כדור טניס, והניחן בעדינות, אחת אחת, בתוך המיכל.

כאשר התמלא המיכל לגמרי ולא ניתן היה להוסיף עוד אבן אחת, הרים המרצה את מבטו באיטיות ושאל: "האם המיכל מלא?"כולם השיבו "אכן".

המרצה המתין מספר שניות ושאל :"האמנם?" ואז שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ.

בקפדנות שפך את החצץ מעל האבנים וניער מעט את המיכל. אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות עד שירדו לתחתית המיכל. שוב הרים המרצה הזקן את מבטו ושאל את הקהל: "האם המיכל מלא?"

עתה החלו מאזיניו המבריקים להבין את כוונתו. אחד מהם השיב "כנראה שלא."

"נכון"השיב המרצה הזקן. חזר והתכופף, והפעם הוציא מתחת לשולחן סיר מלא בחול. בתשומת לב שפך את החול אל  תוך המיכל. החול מילא את החלל בין האבנים הגדולות ובין החצץ. פעם נוספת שאל המרצה את תלמידיו: "האם המיכל מלא?"

הפעם ללא היסוס ובמקהלה השיבו התלמידים המחוננים: "לא!"

"נכון"השיב להם המרצה הזקן. וכפי שציפו תלמידיו רבי העוצמה והיוקרה, הוא נטל את כד המים שעמד על השולחן ומילא בהם את המיכל עד לשפתו.

המרצה הזקן הרים את מבטו אל הקהל ושאל: "איזו אמת גדולה יכולים אנו ללמודמניסוי זה?" בחושבו על נושא ההרצאה, השיב אחד הנועזים והזריזים שבין מאזיניו: "אנו למדים שככל שנראה לנו שהיומן שלנו גדוש ומלא התחייבויות, אם באמת מתאמצים תמיד ניתן להוסיף עוד משימות ומטלות".

"לא",השיב המרצה הזקן. "לא זה. האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא זו: אם לא מכניסים למיכל קודם כל את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס אותן אחר כך."

דממה עמוקה השתררה באולם, כאשר כל אחד מנסה לתפוס את מלוא המשמעות של דברי המרצה.

הזקן התבונן בשומעיו ואמר: "מהן האבנים הגדולות בחייכם? בריאותכם? המשפחה? ידידיכם? הגשמת חלומותיכם? לעשות מה שאתם באמת אוהבים? להילחם למען מטרה נעלה? להינפש? לקחת זמן לעצמכם? למכור פרופיל? "

"מה שחייבים לזכור הוא, שחשוב ביותר להכניס קודם כל את האבנים הגדולות בחיינו, כי אם לא נעשה זאת, אנו עלולים לפספס את החיים. אם ניתן עדיפות לדברים הקטנים (החצץ, החול) יתמלאו החיים בדברים הקטנים , ולא יישאר די מהזמן היקר שלנו כדי להשיג את הדברים החשובים באמת בחיים. משום כך, אל תשכחו לשאול את עצמכם את השאלה: מהן האבנים  הגדולות בחיי? וכאשר תזהו אותן, הכניסו אותן ראשונות למיכל החיים שלכם."

בתנועת יד ידידותית בירך המרצה את מאזיניו ויצא באיטיות מן האולם.                                                               תקרית במפרץ                   מקרה אמיתי, שתועד, של שיחה אשר התנהלה בין ספרדים לאמריקאים בגלי תדר “Extreme Situations at Sea”של ערוץ רדיו ימי 106  במפרץפיניסטרה אשר בגאליציה 16 לאוקטובר, 1997.

 הספרדים: ... כאן 853-A, אנא, הסבו את מסלולכם ב-15 מעלות דרומה על מנתלמנוע התנגשות איתנו. אתם מתקדמים בדיוק לעברנו. המרחק – 25 מייל.             האמריקאים: ... הרינו מציעים לכם לשנות את מסלולכם ב-15 מעלות צפונהעל מנת למנוע התנגשות איתנו.                 הספרדים: ... תשובתנו שלילית. אנו חוזרים ואומרים – שנו את מסלולכםב-15 מעלות דרומה, כדי למנוע התנגשות.

האמריקאים (קול אחר): מדבר הקברניט של ספינה של ארצות הבריתשל אמריקה. תסתובבו ב-15 מעלות צפונית יותר, על מנת למנוע התנגשות.                                     הספרדים: הצעתכם לא נראית לנו אפשרית או מתאימה. אנו מייעצים לכםלסטות ב-15 מעלות דרומה ממסלולכם, על מנת למנוע התנגשות.                                             האמריקאים (בקול רם מאוד ונימה זועפת): מדבר הקברניט ריצ'רד ג'יימסהאוארד, הפוקד על נושאת מטוסים USS LINCOLN, של צי צבא  ארצות הברית של אמריקה. ספינתנו היא שניה בגודלה בצי צבא ארצותהברית. מלווים אותנו: שתי משחתות, שישה מטוסי קרב, ארבע צוללותוספינות רבות של תמיכה. אני לא "מייעץ" לכם אלא "פוקד" עליכםלשנות את מסלולכם ב-15 מעלות צפונה. שאם לא כן, ניאלץ לנקוט באמצעים הנדרשים כדי לספק ביטחון לספינתנו. אנא מכם, תסתלקוממסלולנו!!!!!!                                       הספרדים: מדבר חואן מנואל סאלס אלקאנטארה. אנחנו כאן שני אנשים.באשר לליווי: מלווים אותנו – כלב, ארוחת ערב, שתי פחיות בירה ותוכי, אשר כרגע ישן. באשר לתמיכה: אנו נתמכים ע"י תחנת רדיו ערוץ רדיו ימי 106. אין בכוונתו לשנות                                               את מסלולנו בהתחשב בעובדה שאנו נמצאים ביבשה. אנחנו מגדלור 853-  A                                          אשר על חוף, של מפרץ פיניסטרה, במחוז גאליציה, בספרד.  באשר                                                         לגודל: אין לנו שמץ של מושג מה גודלנו בין מגדלוריספרד.                                                            אתם יכולים לנקוט בכל האמצעים המזורגגים שנראים לכם כנחוצים                                                        ולעשות כל העולה על רוחכם על מנת לספק ביטחון לספינתכם                                                           המחורבנת, אשר תתרסק לחתיכות בהתנגשה בסלעים שבחוף.                                                                לכן, אנחנו שוב ממליצים לכם לעשות את הדבר ההגיוני – לשנות                                                        את מסלולכם ב-15 מעלות דרומה, על מנת למנוע התנגשות.                                                           האמריקאים: או קיי, קיבלנו, תודה.                                                                                             על "חטא היהירות" כבר שמעתם...

               בדיחות                                                                                                                           כמה חברה מהבולשת מגיעים ודופקים בדלת הבית של כורדי, הוא עונה להם, ושואל אותם, מה אתם רוצים ממני ? אז עונים לו מהבולשת : אנחנו רק רוצים לדבר. הכורדי שואל אותם, אבל כמה אתם ? עונים לו אנחנו ארבעה, אז אומר להם הכורדי, אז תדברו בניכם !                                                                                                                    בדיחה                                                                                                                                 במדינת אנגליה יום אחד קם בבוקר איש ושומע דפיקות חלשות בדלת, הוא בהתחלה לא מתייחס אבל אחרי שזה נמשך מספר שעות, הוא לבסוף פותח את הדלת ורואה חילזון שדופק על הדלת, החילזון מבקש מהאיש הזה שייתן לו להיכנס לביתו כי בחוץ עוד מעט מתחיל לרדת גשם, האיש נבהל ובועט את החילזון כמה מטרים מהדלת, נכנס בחזרה לבית, וחושב לעצמו, בטח הלחץ בעבודה משפיע עליי יותר מדיי, אחרי שבוע הוא עוד פעם שומע דפיקות חלשות בדלת, הוא ניגש לפתוח והחילזון אומר לו : למה בעטת בי ?!                                                                     בדיחה                                                                                                                               איזה אחד הולך עם גמל במדבר, הגמל לפתע מתיישב ולא רוצה לזוז, האיש מתעצבן, מנסה לדחוף אותו, לפתות אות ועם אוכל, אבל כלום לא עוזר, בסוף האיש הולך משם ומגיע לבית קטן, הוא דופק בבית ורואה שם בדואי, הוא מבקש מהבדואי לעזור לו עם הגמל, הבדואי מסכים ולוקח איתו רמפה, הם הולכים לגמל, הבדואי מניח את הרמפה על הרצפה ואומר לאיש הזה לדחוף את הגמל על הרמפה, האיש דוחף את הגמל לרמפה ואומר לבדואי, נו מה עכשיו ? הבדואי לוקח עשרה צעדים אחורה רץ לכיוון הגמל ובועט לו עם מגף עצבני , הגמל מקבל תבעיטה, קם כמו שד ומתחיל לרוץ כמו משוגע, האיש הזה שרואה שהגמל בורח לו אומר לבדואי : מה אני יעשה עכשיו, איך אני אגיע לגמל ? אז הבדואי אומר לו : אין בעיה, בוא תעלה לרמפה !

 

תגובות

בס''ד         מוסר בלערבי פרשת חקת  

פלפרשה מתאע הזמעה האדי פיהם 3 מצוות עשה 1] באש נעמלו הדין מתאע פרה אדומה 2] אלמיית טמא ויטמא 3] למה מתאע אפר פרה יטהרו הטמא. ויטמיוו הטהור אלי ירץ עלא הטמא באש יטהרו.

פלפרשה מתאע הזמעה האדי יחכילנה לפסוק. אלי ישראל פלעאם לארבעין מלי כרזו מן מצרים. וקתלי וצלו למדבר צין. נפטרת גאדי מרים הנביאה. אכת משה ואהרן. וקתהה עמרהה 125 סנה. ומרים בזכות מתאעהה. כאן יתבע מעא ישראל עין מה וישרבו מנו. ווקתלי נפטרת. לעין האדיך משאת עלא רוחהה. וישראל עטשו. וזאו ילומו עלא משה ואהרן. ומשה ואהרן וקתלי תלממו עליהם הנאס. משאו לאהל מועד. וגאדי תזללה עליהם רבבי. וקאלום. אמשיו דויוו מעא הסלע ויכרז למה. ולמו משה ואהרן ישראל ומשאו לסלע. ומשה כמם בינו ובין נפשו. אידה כאן תווה נכלם הסלע ויעטיה למה. למקטרגים יווליו ענדהם מה ידויוו הדוני עלא ישראל. אלי יקולו. סלע אלי מה ענדושי חכמה ולא מך. דווה מעאהו משה וסמע כלאמהם. ישראל כיפאש מה יסמעושי כלאם רבבי. קאם ידו וצ'רב הסלע בלעצה מרתין וכרז למה. וקתהה רבבי תגשש עלא משה ואהרן עלא אלי מה סמעושי כלאם רבבי וצ'רבו הסלע פי עוץ' אלי ידויוו מעאהו האכהוו. וקאלום אלי מה חידכלושי לארץ ישראל. ותמה חכמים קאלו אלי משה רבינו מה תעאקבשי עלא כאטר צ'רב הסלע. כאנשי עלא כאטר קאל לישראל שמעו נא המורים. ורבבי מה יחבשי האשכון ידווי הדוני עלא זגארו חתה ואלו משה רבינו

ומן באעד בעת משה רבינו מלאכים למלך אדום. וקאלו כליני נתעדדה פי ארצ'ך. קאלו לא. קאלו נשרי מן ענדך למאכלה ולמה חתה ואלו אלי ענדנה למן ולבאר. ותצוור פי זרתנה. קאלו לא. וכרזלו בלעסכר. רמזלו זדנה יצחק בארכנה ועל חרבך תחיה. ורבבי קאל למשה מה יחארבשי אדום. ודארו ישראל עלא ארץ אדום. ומן באעד וצלו להר ההר. וגאדי רבבי קאל למשה. אלי וצל לוקת באש אהרן ינפטר. וטלעו להר ההר משה ואהרן ואלעזר. ונחה משה לחואייז מתאע לכהונה מתאע אהרן. ולבשהם לאלעזר. ונפטר אהרן. ועמרו 123 סנה. וישראל לכל שאפו כיפאש נפטר אהרן. ובכאו עליה ישראל 30 יום. וסתכאדו עליה יאסר. אלי כאן יעמל בינאתהם השלום. אלי ענדו כצומה ימשי לאהרון יצאלחו. הווא וצאחבו האו מרתו האו זגארו. וזיד ענני הכבוד תנחאוו. ובאעד מה כמלו לאבל מתאע אהרן. רזעו בזכות משה. ווקתלי שמע עמלק אלי אהרן נפטר. משא לבש לבאש לכנעני וחארב ישראל. וישראל מה ערפושי האשכון אלי קאעד יחארב מעאהם. לאבשין כנענים ולוגתהם ומנצ'רהם עמלקי. צלאו לרבבי וקאלו. כאן תכלינה נגלבו לקום האדה אלי יכון יכון. הרזק מתאעהם נעמלו חרם. וגלבוהם. ומן באעד ספרו מן הר ההר יצ'ורו עלא אדום. וקלקו ובדאו ידויו עלא משה ורבבי עלאש טלעתונה מן מצרים. ולחז''ל נשדו. עלאש מה קלקו כאן תווה. וזאוובו. אלי אקבל מה נפטר אהרן. כאנו ענני הכבוד. וכאנו פי וצט ענני הכבוד כיף אלי ואחד ראכב עלא כרהבה האו טיארה. הומאן אלי ימשיו וישראל ואקפין האו קאעדין. וחתה ימשיו מה יחששו שיי מן התעב התנייה. ולאכן וקתלי נפטר אהרן וחארבו עמלק. וכרו 8 מאראחל. וקתהה חשו בתעב מתאע התנייה. והאדאך עלאש בדאו ילומו. חתה ואלו אלי רזעו ענני הכבוד בזכות משה. כאנו יכממו אידה כאן יתנחאו ענני הכבוד כיפאש נעמלו. ובעתלום רבבי חנושה יקרצוהם. ומשאו למשה וצלה עליהם. וקאלו רבבי. אעמל חנש נחאש ועלקו לפוק. אלי יקרצו לחנש יברק פיה ויברא. והווא הטבע מתאע הדניה אלי תכתלע nן חאזה מה יווריווהאלושי . ולאכן רבבי יחב יוורילהם אלי הטבע מתאע לעולם פי יד רבבי. אלחאזה אלי מה תצלחשי עלא קד הטבע יבראוו ביהה. ולחז''ל קאלו. יאכי לחנש הווא אלי יקתל האו ימנע אלי רבי עמלום חנש ישופו. וזאוובו באש יקימו עיניהם לפוק ויערפו רבבי.

ומן באעד כתב לפסוק למראחל אלי עמלוהם ישראל חתה אלי וצלו לנחל ארנון. גאדי לפסוק קאל. על כן יאמר בספר מלחמות ד' וכו'. הרש''י ז''ל פסר לפאסק האדון. אלי הנס אלי נצאר הוני ילזמו יתחכה כיף הנס אלי נצאר פי קריעת ים סוף. אלי נחל ארנון זאיי בין זוז זבולת. ואחד פי מואב וואחד פי ארץ ישראל. וקראב חדה בעצ'הם. אלי ינזמו אלי קאעד פזבל האדה ידווי מעה אלי פזבל לוכר ויסמעו מליח. לאמורים וקתלי סמעו אלי ישראל חיתעדאו פנחל האדה. זאו קאעדו פזבל האדאך ופלמגאייר אלי פי וצטו. וקאלו וקתלי יתעדאו ישראל הומאן לוטה ואחנאן לפוק. נכרזו מלמגאייר ונעאיינו עליהם חזר ונשאב ונקתלוהם. ולאכן רבבי עמל נס כביר יאסר. אלי הזבל אלי תאבע מואב כאן פי כרזאת. ווקתלי חיתעדאו ישראל. הזבל אלי פי ארץ ישראל תחרך מן בלאצתו ותקרב חדה הזבל מתאע מואב. והאך לכרזאת דכלו פלמגאייר וולאו כיף זבל ואחד וקתלו לאמורים. וישראל תעדאו פוקו זבל ואחד. ובאעד מה תעדאו ישראל פוק הזבל. רזאע הזבל לבלאצתו. ולבאר אלי כאן פלאכר תעדדה באעד מה תפרקו הזבולאת. וכרז האך הדם ולמפאצל מתאע לאמורים. ושאפו ישראל הנס לכביר אלי נצארלום.

ומן באעד זאת לחרב מעה סיחון אלי כאן קויי יאסר. וגלבו.וכדאולו לאראצ'י מתאעהו לכל. ומן באעד זאת לחרב מעה עוג. ומשה כאן כאייף מנו. עלא כאטר כאן לכדים מתאע אברהם אבינו. ועמל למילה. רבבי קאלו מה תכאפשי מנו. ועוג כדה זבל אלי טולו 12 כילו מטר וערצ'ו 12 קילו מטר קד לבלאצה אלי קאעדין פיהה ישראל. וקלעו וחטו פוק ראסו. באש יעיינו עלא ישראל. ויקתלהם פי מררה ואחדה וידפנהם תחת הזבל. ורבבי זאבלו דוד ונקב הזבל ודכלו פי ראסו. ורבבי טוולו שניה. והזבל מה חבשי יכרז. ומשה רבינו כאן טולו 5 מתרו. וזאב סיף טולהה 5 מתרו. ונגז 5 מתרו. וצ'רב עוג עלא ערקובו וטייחו. וזבל תכסר פוק ראסו ומאת. וגלבו ישראל. וכדאו לבלדאן מתאעהו לכל. פלפרשה מתאע הזמעה האדי פיהה באעץ' הנשדאת. לפסוק קאל

 זאת חקת התורה. מאענאהה האדי הייא לחקה מתאע התורה בש. לאכן אנחנו נערפו אלי תמה ברשה חוקות פתורה. כיף לכלאים מתלן. וכיף מה נשופו לפסוק קאל אם בחוקותי תלכו. מאענאהה ברשה חוקות. המאלה האש מאענאהה חקת. חאזה אוכרה האש מענאהה חקה. מה פיהאשי טעם. ולאכן נשופו לחכמים ז''ל כתבו טעם. אלי תזי לבגרה ותמשח הדנוב מתאע ולדהה לעגל אלי עמלו ישראל. מאענאהה אלי פיהה טעם. הרש''י ז''ל קאל עלא כאטר אומות העולם יקולו השנווה למצוה האדי . ובהאדה כתב עליהה חקה מה תכממשי עלאש. מן וקתאש אחנאן נכממו האש יקולולנה אומות העולם. כאן זינה נתבעוהם ראו שלמנה פתורה מן האך לעאם.

לאכן מערוף אלי אחנאן חתה ואלו נערפו הטעם עלאש למצוה האדיך. כיף פסח עלא כאטר כרזנה מן מצרים. ילזמנה נכממו אלי חנעמלו למצוה עלא כאטר רבבי וצאנה מוש עלא כאטר הטעם האדך. כאנשי באש נעמלו נחת רוח לרבבי. ותמה מראת אלי הדין האו הטעם אלי נערפו מה ידכלשי לעקלנה עלא קד עקלנה. מעה הזמיע האדי ילזמנה נקבלו. אלי אחנאן עקלנה כפיף ומה קעדינשי נפאהמו. ובלכלאם האדה יתזואוובו הנשדאת לכל. האדה האש קאעד יקול לפסוק זאת חקת התורה. לחקה הייא כל התורה. אשר צוה ד' את משה. מאענאהה אלי אחנאן נתבתו למצוות עלא כאטר רבבי וצא משה. לחז''ל קאלו אלי לפרה אדומה פיהה טעם באש תסאמח דנוב לעגל. ולאכן מעא זמיע האדה ילזמנה נקבלוהה כחוקה. והרש''י ז''ל כמל קאללנה אלי אידה כאן חנקבלו למצווות עלא קד הטעם מתאעהם. וקתהה יזיו אומות העולם יתפיסכו עלינה וממכן נחצלו ונבדאו נכממו עלא למצוות עלא טריק עקלנה אחנאן אלי הווא גאלט. ובהאדה רבבי קאללנה מה נכמושי עלא הטעמים מתאע למצוות. ונעמלוהם כיף גזרה מן ענד רבבי. ומוש יקצד עלא למצוה האדי ברך. כאנשי עלא זמיע התורה.

אכואני לעזאז. אכתר חאזה לעבאד תאכדהה עלא קד עקלהם הומאן. הייא למחלוקת. אלי כל ואחד יקול ענדי לחק. אידה כאן תקולו התורה קאלת חראם יעמלו למחלוקת. יקולך התורה מה תקצדשי עלא חאלה כיף מתאעי האנה. ולאכן אחנאן ילזמנה נפאהמו אלי התורה מה פרקתשי פלמצוות. אלי חלאל חלאל ואלי חראם חראם ולעבאד לכל כיף כיף ולחאלאת לכל כיף כיף. וחכאית למחלוקת הייא חתה  מלמך מתאע לעבד ינזם יפהם קוות להלאך מתאעהה והשלבייאת מתאעהה. אלי מה תמאשי חאזה תכרב הדנייה כיף למחלוקת. ולעבאד דימה פכארהם מוש כיף כיף ויכתלפו פראי. ולאכן באש יתפאהמו ילזמהם יקעדו ויתנאקשו עלא למוצ'וע אלי באש יסבב בינאתהם לכצאם. ואלי ילקא רוחו גאלט יטלב הסמאח מן ענד צאחבו. אלי למצ'לום אידה כאן יטלבו מנו הסמאח יחש בראחה כבירה יאסר. ונזיבו הוני מעשה אלי כתבו חיים וולדר פי סדורו אנשים מספרים על עצמם 3. למעשה האדה תחכיהו מרה עמרהה 62 שנה. אלי הייא כאנת בנת ראיידה ומה תסמעשי חסהה וחתה פלכתה כאנת תקעד פלבנאך לאכראניין אלי כאנת תחס רוחהה מה יסתקולהאשי פי חתה שיי. כיף מה נקולו אחנאן תמשי תחת לחיט. וקתלי כאן עמרהה 8 שנין אכתהה זאבתלהה תצאוור מתאע מוגניין ומומתלין וקאלתלהה כבייהם ענדך ומה תעטייהם לחד אלי האדון חאזה מליחה יאסר ומה יחצלהם ואחד כאן בסיף. לבנת כדאתהם וחטתהם פי כרטאבלה ורפעתהם לכתה ונאדאת צחאבאתהה וקעדת תוורילהם אלי חשת אלי ענדהה חאזה מוהמה אוול מררה פי חיאתהה. ואחדה מלבנאת קאלתלהה אלי האדה ממנוע פי בית ספר מתאעהם וכאנת תשופהם למורה תעאקבהה. ווקתלי דכלו ללכתה למורה קאלתלהם אלי חתפרכס פי כארטאבליהם לכל. וקצדתהה הייא ופרגתלהה כרטבלהה וטאחו התצאוור קאמתהם וקאלתלהה השנווה האדון. הייא כאנת תתמננה תבלאעהה לוטה ומה תוקפשי פלמוקף האדאך. וכדאתהם למורה וקטעתהם טרוף זגאר ווצאתהה באש תלמהם ותלואחהם פזבלה. ועמלת איכאך ורזעת לבלאצתהה ולבנאת לכל יברקו פיהה ויצ'חכו. ורזעת כיף מה כאנת תמשי מעה לחיט חתה אלי כמלת קראייתהה וערסת מעה ואחד כיפהה ראייד ועאשת עישה ראיידה. ולאכן אלי כאן יקלקהה וקתלי תתפכר למוקף האדה. וכאנו עיניהה יהבטו הדמוע. ווקתלי חכאתהה לראזלהה ולבאעץ' הנאס לקראב ליהה כאנת תכנקהה לבכייה. אלי הייא מה כאנתשי תערף אלי ממנוע פלכתה ותכמם עלאש למורה מה נאדאתאשי  וחדהה וקאלתלהה אלי ממנוע. ווקתלי קראת חכאייה פי סדור אנשים מספרים על עצמם 1 ענואנהה אין מחילה. כממת באש תכלם למורה מתאעהה. ולאכן הייא עמרהה 62 וודאי למורה מתאעהה מאתת. מררה קאלת נזרב. כדאת זמאם טליפון ודארת עלא טליפון דארהה אלי כאנת תערף וין סאכנה. וכלמתהה לקאתו יצוני. קאלת מיה פלמיה זגארהה. ווקתלי זאוובתהה מרה קאלתלי פלאנה מוזודה קאלתלהה האנה. קאלתלהה כנתי מורה. קאלתלהה ענדי 18 שנה מלי סלמת התקרייה. קאלתלהה נחב נזורך קאלתלהה תפצ'לי. משאתלהה לקאת עמרהה 78. אלי הייא כאנת אכבר מנהה ב16 שנה. ווקתלי כאנת תקריהה כאן עמרהה 24 ולאכן הייא כאנת זגירה כאן יתביינלהה למורה כבירה יאסר. חכאת מעאהה פלמוצ'וע. קאלתללהה אלי הייא נשאת למוצ'וע האדאך ומה תתפכרושי. ולאכן בטבע הייא גאלטה. חתה ואלו כאנת תערף לקאנון ועמלת צ'ץ' לקאנון. מה חקאשי עמלת מעאהה איכאך. ולמורה טלבת מנהה הסמאח. ווקתלי רווחת חשת בראחה כבירה יאסר. ומן וקתהה ולאת לחכאייה מה עאדשי תאתר פיהה בלכאמל. והייא תקול יא עבאד. אידה כאן גלטטו אטלבו הסמאח ראו תרתחו למצ'לום ראחה כבירה יאסר. האדי חכאיה אלי תעדאת עליהה 55 שנה וקעדת פלקלב. המאלה האש נקולו אידה כאן נכאצמו צחאבנה באעד עאמין תלאת שנין זעמה ינשא האש עמלנה פיה. למוצ'וע האה כביר יאסר נכליו כל ואחד יכמם פיה ואחדו. יהי רצון. אלי רבבי יעאוונה באש נבעדו עלה למחלוקת. ויעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.

תגובות
 

פרשת חקת  

 

פרשת השבוע יש בה שלשה מצוות עשה: א} לעשות פרה אדומה ב} המת טמא ומטמא ג} המים של אפר הפרה מטהרים למי שזורקים עליו ומטמאים למי שזרק על האנשים.  

פרשת השבוע מספרת שישראל הגיעו במדבר צין ושם נפטרה מרים ובאר המים שהיה הולך עם ישראל במדבר בזכות מרים הלך לעצמו, וישראל צמאו ובמקום שהלכו למשה לבקש ממנו להתפלל לה' שיתן להם המים באו ורבו עם משה וילונו עליו. ומשה ואהרן הלכו לאהל מועד והקב"ה אמר להם קחו המטה שעשיתם בה הנסים במצרים ולכו ודברתם אל הסלע והיא נותנת לכם מים. ומשה חשב שאם רק בדבורו עם הסלע היא נותנת להם מים פעם אחרת כשישראל עושים עבירות יבוא השטן ויקטרג ויאמר הסלע שהקב"ה לא עשה לו שום נס ואין לו דעת במלה אחת שמע לדברי הקב"ה ואיך ישראל שהם בר דעת והקב"ה עשה להם כמה נסים ונפלאות אין שומעים לדברי הקב"ה? הלך והכה הסלע שאם ישראל יעשו עבירות הקב"ה מענישנו ואין עושה לנו כליה. ויצאו מים מן הסלע. והקב"ה חרה לו על משה ואהרן ואמר להם מחמת שהכיתם הסלע ולא דברתם עמו בלבד אינכם נכנסים לארץ ישראל.  

ואח"ך הפרשה מספרת שמשה רבינו שלח מלאכים למלך אדום ואמר לו אעברה נא בארצך כדי לקצר הדרך אמר לו לא, אמר לו אקנה ממך מאכל ושתייה וארויחך כסף אמר לו לא ויצא להלחם עמו, ומחמת שהקב"ה אמר למשה לא תלחם עמהם סבבו בני ישראל על כל ארץ אדום והגיעו להר ההר. והקב"ה אמר למשה שהגיע זמנו של אהרן שיפטר ועלו אהרן ומשה ואלעזר בן אהרן להר ההר וכל ישראל רואים והפשיט משה לאהרן את בגדיו והלבשם לאלעזר ואחר כך הסיר הקב"ה הנשמה מאהרן ומלאך המות לא יכל לקרב אליו וזהו מיתה בנשיקה. ולמה הקב"ה הניח כל ישראל רואים בפטירת אהרן? משום שאהרן היה חביב מאד לפני כל ישראל שהיה עושה ביניהם השלום כדי שלא יבוא אדם ויאמר אם ראיתי איך אהרן נפטר לא הייתי מניחו. מה עשה הקב"ה? הניחם כלם לראות ואף אחד אינו יכול לעשות שום דבר ובכו בני ישראל על אהרן שלשים יום. וענני הכבוד שהיה עם ישראל סר בזכות אהרן. וכשראה עמלק שסר הלכו ולבשו בגדי כנענים והלכו להלחם עם ישראל כדי שישראל יהיה נראה להם שהם כנענים ויתפללו להקב"ה שינצחו הכנענים ותפלתם תהיה מוטעית. וכשראו אותם בני ישראל שמלבושיהם מלבוש כנענים ולשונם עמלקי התפללו להקב"ה ואמרו שאם מנצחים האנשים האלה כל רכושם יהיה חרם ונצחו אותם ושרפו עריהם עם כל רכושם והיחיד שמעל בחרם הוא עכן והקב"ה קלל אותו ונענש בזמן יהושע, והקב"ה השיב להם ענני הכבוד בזכות משה.  

ואח"ך הפרשה מספרת שישראל קצו מדרך הרחוקה שסובבים על ארץ אדום והתחילו לדבר על הקב"ה ומשה על המאכל שאוכלים אותו שהוא לא טוב, והקב"ה כעס עליהם והביא להם נחשים והתחילו לנשוך אותם ונפטרו מהם. הלכו למשה להתפלל עליהם והקב"ה אמר לו עשה לך נחש נחשת ושים אותו על נס כנגד השמים ומי שנושך אותו נחש יסתכל בו ולא יקרה לו כלום ועשה משה ככה. ולמה הקב"ה עשה להם נחש נחשת הזה כדי שהאנשים ישאו עיניהם להקב"ה וישובו בתשובה. והגיעו לעיר סיחון ואמר משה למלך סיחון אעברה נא בארצך ויצא סיחון להלחם עמו ונצחו אותו בני ישראל והרגוהו הוא וכל אשר עמו ולקחו כל עריו. ואח"ך הגיעו לעיר עוג, ומשה היה ירא ממנו שהוא היה משרת של אברהם אבינו ועשה המילה, והקב"ה אמר לו אל תירא ממנו. ועוג היה ארוך מאוד, מה עשה? יודע שמחנה ישראל גודלו 12 ק"מ על 12 ק"מ הלך ועקר הר שגודלו 12 ק"מ על 12 ק"מ ואמר אשלך אותו עליהם וימותו כלם בפעם אחת והניחו על ראשו והקב"ה הביא לו תולעים ונקבו אותו ונפל על כתפו ונארכו לו שניו ולא יכל להוציאם, ומשה רבינו היה ארכו 6 מיטר לקח חרב שאורכו 6 מיטר וקפץ 6 מיטר והכהו על העקב של רגלו בקושי ונשבר ההר על ראשו ולקחו ישראל כל עריהם.  

רש"י ז"ל פירש זאת חקת התורה לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה לפיכך כתב בה חקה גזרה היא מלפני אין לך רשות להרהר בה. חז"ל שאלו והא יש מצוות אחרים שאין בהם טעם לפי דעתינו משל הכלאים לא תזרע קמח ושעורים יחדו או לא תחרש בשור ובחמור יחדו ולא אמר בה חקה ולא חשב על השטן ואומות העולם? ותירצו משום שפרה אדומה באה לכפר על העגל תבוא הפרה אם העגל ומקנחת לכלוך בניה, וכשידעו אומות העולם הטעם שלנו יתלוצצו עלינו על שעשינו העגל. אלא יש לשאול והא השטן מחשבתו לא כדי להתלוצץ עלינו ואף אומות העולם הם בעצמם עובדים עבודה זרה איך יתלוצצו עלינו?  

אולם כדי לתרץ שאילה זאת נתחיל לתרץ שאילה אחרת למה המת מטמא באהל ר"ל אם אדם יושב במקום מקורה הוא ומת נטמא אפי' שלא נגע בו ולא כשאר הטומאות שאינם מטמאים רק אם נוגעים בדבר הטומאה. מה התוספת שיש למת וביותר למה רק בישראל בלבד אומות העולם אינם מטמאים רק בנגיעה?  

אולם ידוע מה שאמרו חז"ל למה האשה שיולדת תהיה טמאה משום שידועים שלשה דברים שהקב"ה לא נתנם ביד המלאכים והם המטר ותחיית המתים והאשה כשתלד שהם ביד הקב"ה ולזה האשה קודם לידתה תהיה לפניה השכינה והטומאה כשתמצא הקדושה תבוא תמיד כדי שתמצא הזדמנות לשבת במקומה וכשתלד האשה השכינה הולכת אז תמצא מקום להכנס ולכן האשה תהיה טמאה והאדם כשהוא עדיין בחיים ובו נשמה קדושה לפי מה שכונסת בו הטומאה אינה יכולה להכנס בכח, כאדם כשישן עדיין יש בו קצת נשמה מכנסת הטומאה וכשיתעורר נשמתו הטמאה בורחת ומחזקת בידים שהם הסוף של האדם ולזה רוחצים ידינו וביותר החולה השכינה על ראשו וכשהטומאה רואה הקדושה משתדלת להכנס בו בכל כחה אבל הקדושה אינה מנחת אותה וכשיפטר האדם הטומאה תמצא כל ההזדמנות וכונסת באדם בכל כחה ולכן הטומאה תהיה גבורה מאד שמטמאת כל מי שיושב באותו מקום ולהפך לפי מה שמכנסת הקדושה תוציא הטומאה.  

ולזה הפסוק אמר ושרף את הפרה וכו' ר"ל פרה אדומה צריכה שריפה להסיר כל הטומאה של העגל ומכנסת במקומה הקדושה. אבל כאן השטן ואומות העולם רוצים להטעותינו ויאמרו לנו למה שרפת אותה מסכינה! ואם כדי שימחל לכם עון העגל הוא כבר נעשה וזה שטות מעשה הפרה והוא משום שהם אין להם תשובה שאין מי שמוחל כלל רק לבניו ואנו נקראים בנים. ואם אנו רואים עכשיו מי שעובד עבודה זרה ודאי מתלוצצים עליו ואומרים לו מהו הטעם של העבודה זרה הזאת תעבוד מעשה ידי אדם אבל לפנים היה בה כיף גדול ומיותר העבירות שהיו רוב בני אדם מתדבקים בה. ולזה רש"י סיים אנו אומרים לאומות העולם חקה וגזרה היא מאת הקב"ה אין לך רשות להרהר אחריה ר"ל אתם האומות העולם והשטן שמפצירים בי לעבוד עבודה זרה אין לך רשות לחשוב על הטעם הזה שאם אתה שואל אותי מהו הטעם תתחיל לומר לי הטעם של העבודה זרה למה עובדים אותה.  

רבותי! אין מי שמכחיש שהקב"ה ברא העולם ואין מי שמכחיש שהתורה נתנה לנו הקב"ה על ידי משה רבינו ואין מי שמכחיש שהתורה לא נחלפת ואינה מתחלפת לעולם ר"ל כל מה שכתוב בתורה מאת הקב"ה והוא צונו לעשותו. וכשהעולם היא של הקב"ה והוא עושה עמנו הטוב ונתנה לנו לשבת בה צריכים לשמוע לו אבל לפעמים היצר הרע מפציר באדם וטועהו לעשות עבירה ואחר שיתעורר האדם צריך לו לעשות תשובה והקב"ה יסלח לנו.  

אולם לפעמים עושים עבירות שאין בהם שום טעם ואין בהם שום ריוח כמעשה העגל משל הנשים שאין מכסים ראשם כדין ולבושם אינו כפי הדין צר או חסר צניעות האם יכולה לומר למה עושה ככה וכי רוצה שתתחתן פעם אחרת! מקשטת עצמה כדי שיראוה, או השבועה האדם שישבע לצורך מה לא זמנה עכשיו נדבר בה פעם אחרת. לפעמים מוציאים אדם שנשבע ללא שום סיבה או על דברים בטלים כדי שיאמינו אותו מה שאמר ללא שום תועלת למה הטומאה כונסת בתוכו ומניחתו לעשות העגל. או הקללות והכפרות יאמר לך כעסתי וכי מי שכועס יקלל או יכפור במקום שתקלל תצעוק ותנוח דעתך או האנשים שמדברים לשון הרע פלוני למה לא עשה ככה והוא ברוך ה' או למה עשה ככה מנין לו הכסף מה איכפת לך ומה מרויח מדבריך רק קצת עבירות, כשיבוא ללוות ממך תאמר לו לא אפי' אם אין לך הצדק, או דיבור בבית הכנסת וכי הדיבור אינו בא רק בזמן התפלה אף אם מדבר דברים שיש בהם תועלת הרי זה חצי נחמה אלא תמצא אותו שאינו מדבר רק דברים בטלים ר"ל עבירות ללא שום ריוח ויבוא אדם ויוכיח אותו יאמר לו טוב ויש לך הצדק הוא יחזור פניו וימצא אותו חזר לדבר. וכי היראה היא ממי שמוכיח אותנו! היראה רק מהשי"ת ומי שהוכיח אותנו תודה לו שראה אותנו טועים ומחמת שאוהב אותנו לא רצה אותנו לטבוע בעבירות אבל היראה מהשי"ת. יהי רצון שהקב"ה יעזרנו שתהיה לנו יראת שמים ונקיים כל מצוותיו ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.  



תגובות