 RSS
על הבלוג
|
posts
28/08/2008
פרשת ראה
בפרשה נצטווינו 17 מצוות עשה ו37 מצוות לא תעשה.
מצוות עשה הן:
א} להסיר העבודה זרה והנגררים אחריה מארץ ישראל.
ב} להביא הקרבנות שנתחייבנו בהם או שנדרנו עליהם לבית המקדש בחג הראשון משלושה רגלים.
ג} להקריב קרבנות בבית המקדש.
ד} הקדשים שיש בהם מום צריכים לפדותם.
ה} צריך לשחוט הבהמה או החיה או העוף קודם אכילה.
ו} לעשות הקורבנות שבאו מחוצה לארץ.
ז} הבית דין צריך לחקור היטב את העדים.
ח} לשרוף את עיר הנדחת.
ט} לבדוק סימני העוף.
יו''ד} להפריש מעשר שני. בזמן שבית המקדש היה קיים מי שיש לו שדה צריך לפרוש ממנה תרומה ושערו חכמינו זכרונם לברכה שלב רחב יפרוש אחוז מארבעים מיבול השדה והבינוני אחד מחמישים והצר עין אחוז מששים. והנותר יסיר ממנו מעשר ללוי והנותר בשנה הראשונה והשנייה והרביעית והחמישית של השמיטה יפרוש ממנו עוד מעשר ויעלה בו לירושלים ושמה יאכל אותו.
י''א} בשנה השלישית והששית במקום להפריש מעשר שני מפרישין מעשר עני ויתן אותו לעניים.
י''ב} בשנת השמיטה והיא השנה השביעית מי שיש לו חוב ביד חבירו צריך למחול לו.
י''ג} לנגוש את הנכרי שיפרע את חוב שיש לנו בידו.
י''ד} לתת צדקה לעניים.
ט''ו} מי שקנה עבד עברי בשעת שחרורו צריך להעניק לו מצאנו ומגורנו.
ט''ז} לשמוח בחגים.
י''ז} בחג הפסח והשבועות והסוכות שנקראים שלוש רגלים צריכים לעלות לירושלים.
מצוות לא תעשה הן:
א} לא להשחית דבר קדוש ולא למחוק שם ה'.
ב} לא להקריב קרבנות חוץ לעזרה.
ג} אסור לאכול מעשר שני חוץ לירושלים אלא אם כן נפדה.
ד} לא לשתות יין של מעשר שני חוץ לירושלים אלא אם כן נפדה.
ה} לא לאכול בשמן של מעשר שני חוץ לירושלים אלא אם כן נפדה.
ו} אסור לכוהן לאכול בכור חוץ לירושלים.
ז} אסור לכוהן לאכול בשר חטאת או אשם חוץ לעזרה או קדשים קלים חוץ לירושלים.
ח} אסור לאכול מבשר העולה.
ט} אסור לאכול מבשר קדשים קודם זריקת הדם.
יו''ד} אסור לכוהנים לאכול את הבכורים חוץ לירושלים.
י''א} לא לעזוב את הלויים ולא נשמחם ולא לתת להם את מעשרותיהם.
י''ב} לא לאכול מבשר בהמה קודם שחיטה.
י''ג} לא להוסיף על מצוות התורה.
י''ד} לא לגרוע ממצוות התורה.
ט''ו} לא לשמוע בקול נביא השקר.
ט''ז} לא להפציר באחד מבני ישראל לעבוד עבודה זרה.
י''ז} לא לאהוב את מי שמפציר באחר לעבוד עבודה זרה.
י''ח} לא להסיר את השנאה על מי שמפציר לעבוד עבודה זרה.
י''ט} לא להציל ממיתה את מי שמפציר באחר לעבוד עבודה זרה.
כ'} לא ללמד זכות בבית דין למי שמפציר לעבוד עבודה זרה.
כ''א} לא לשתוק אם יש לקטרג על מי שמפציר לעבוד עבודה זרה.
כ''ב} לא לבנות עיר הנדחת.
כ''ג} לא להנות מעיר הנדחת.
כ''ד} לא לעשות חבורה ולא לשרוט את עצמינו לעבודה זרה.
כ''ה} לא לקרוח קרחה בראשינו על מת.
כ''ו} לא לאכול מפסולי מוקדשין.
כ''ז} לא לאטכול שרץ העוף.
כ''ח} לא לאכול נבילה.
כ''ט} לא לתבוע את החוב אחר השמיטה.
ל'} לא לקמץ את ידינו מעניי ישראל.
ל''א} לא למנוע את עצמינו מלהלוות לחבירנו קודם השמיטה בטענה שמא לא יחזיר לנו קודם השמיטה.
ל''ב} לא לשחרר עבד עברי בלי להעניק לו מהצאן והגורן.
ל''ג} לא לעבוד בבהמת קדשים.
ל''ד} לא לגזוז בהמת קדשים.
ל''ה} לא לאכול חמץ בערב פסח אחר חצות.
ל''ו} לא להשאיר מבשר קרבן חגיגה של פסח ליום השלישי.
ל''ז} לא לבא לבית המקדש בשלוש רגלים בידים רקות.
בתחילת הפרשה אמר לנו משה רבינו שה' יתברך מתן לנו ברכה וקללה הברכה אם נשמע סקול ה' אלוהינו והקללה אם לא נשמע בקול ה' אלוהינו ויאמר לנו כשנכנס לארץ ישראל יש שני הרים הר גרזים והר עיבל ויעלו ששה שבטים על ההר האחד והששה הנותרים על ההר השני והלויים ישארו באמצע ויפנו פניהם כנגד הר גרזים ויברכו ברוך האיש וכו' ואחר כך יפנו פניהם כנגד הר עיבל ויאמרו ארור האיש וכו'.
ויש לשאול כמה שאלות:
א} כתיב ''ראה אנוכי נותן לפניכם היום וכו' אשר אנוכי מצווה אתכם היום וכו' וסרתם מן הדרך אשר אנוכי מצוה אתכם היום'' ויש לשאול למה כתיב שלוש פעמים היום?
ב} כבר כתבנו שמשה ציווה שיתחילו לברך ואחר כך יקללו ויש לשאול והלא חכמינו זכרונם לברכה אמרו לעולם יפתח אדם בכי טוב ויסיים בכי טוב פירוש שהעולה לספר תורה מתחילים לקרות לו מדבר טוב ומסיימים בדבר טוב ולמה לא אמר משה שאחר הקללה יברכו עוד פעם?
ג} הברכה והקללה אומרים אותם לאחר שיכנסו לארץ ישראל דהיינו לאחר פטירת משה רבינו שמשה רבינו לא נכנס לארץ ישראל ולמה אם כן אמר להם משה ''היום''?
ברם אחד שאל לרב אתם יש לכם הרבה מצוות שהעובר עליהם חייב מיתה ויש לכם ארבע מיתות בית דין ברם התנאים כדי שבן אדם יתחייב מיתה הם מסובכים ומפורטים ולפי זה נדיר לבית דין להרג את אותו עבריין ולא עוד אלא אמרו חכמינו זכרונם לברכה שבית דין ההורגת אפילו אחת לשבעים שנה נקראת קטלנית ולמה אם כן כל המיתות הללו כשקשה מאוד שיתבצעו?
השיב הרב אמשול לך משל למי שרוצה להוכיח את בנו הוא מפחידו בכמה וכמה עונשים כדי שלא יעבור אם שמע הבן מוטב ואם לא שמע מחפש האב כמה אמתלאות כדי לפוטרו מהעונש האכזר שכל העונש הוא רק כדי להפחידו ולא לבצע גם כן ה' יתברך רוצה להפחיד את בני ישראל שלא יעשו העבירות בעונשים קשים ואם בכל זאת טעו מחפש כמה אמתלאות כדי להצילם.
ולכן משה התחיל בברוך וסיים בארור כדי לפחוד ולהתרחק מהעבירות ולא כדי לקלל ממש ולכן אפילו אם סיים בארור אינה בעיה כאינו שאין כוונתו כלל לקלל וגם הוא נותן לנו עצות איך להנצל מארור שאמר בתחילה ''ראה אנוכי נותן לפניכם היום'' כאילו משה רבינו הוא לפנינו ואומר לנו היום איך היא הברכה ואיך היא הקללה ורוצה לומר כשאדם יטעה ויעשה איסור יחשוב בדעתו כאילו משה רבינו לפניו ואומר לו ראה מה אתה עושה!!! האם אתה יודע שעבירה זו חייב עליה קללה?! ואז ימנע מלעשות עבירה.
וכן להיפך אם הוא מתעצל מלעשות מצוה יחשוב בדעתו כאילו משה רבינו לפניו ואמר לו אם תעשה את המצוה יש לך ברכה ומי לא ישמח לעשות אז את המצוה?!.
וזה דוקא באדם שהוא יודע מה אסור ומה מותר אלא שלפעמים מתגבר עליו היצר הרע אבל אם אינו יודע מה אסור ומה מותר ותמיד טועה ועובר עבירות תקנתו היא על ידי שילמד את התורה וידע מה אסור ומה מותר.
וגם לזה רמז משה רבינו כמו שנבאר בהמשך דברינו שידוע שהאדם כמעט תמיד עסוק וטרוד לפרנסתו ואינו מוצא זמן כדי ללמוד תורה ואפילו אם הוא לומד בלילה מכל מקום אינו יכול להתרכז היטב כיון שמוחו עסוק בעבודה ואינו מרפה לחשוב עליה וגם הוא עייף והעצה והדרך הטובה היא ללמוד ביום שבת שאין טרדות פרנסה ומוחו צלול ואינו עייף וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא לעסוק בהם בתורה.
ולכן משה רבינו כתב לנו שלושה פעמים תיבת ''יום'' אחת לצורך השבת ושני תיבות ''יום'' הם ''ימים'' רמז לימים טובים פירוש שמשה רבינו אומר לנו אם אתם רוצים להינצל מהקללות ותבא אליכם הברכה צריכים לעשות את הדבר שצריכים לעשות אותו ביום שבת וימים טובים שהיא לימוד תורה.
אחי היקרים!!! תלמוד תורה היא מצות עשה ואינה מצות רשות אם רוצה לעשותה או לא ואינה דומה לשאר לילות של חג הסוכות חוץ מלילה ראשונה שאם אכל כזית פת חייב לאוכלה בסוכה ואם לא רוצה לאכול פת הרשות בידו אלא חייב תמיד ללמוד תורה וללמד מי שאינו יודע ללמוד.
ואמרו חכמינו זכרונם לברכה תחילת דינו של אדם לאחר אריכות ימים ושנים קבעת עתים לתורה? והטעם שמתחילים לשאול אותו על תלמוד תורה ולא על שאר דברים אחרים בשביל שאדם שלא למד תורה אינו יודע מה אסור ומה מותר ובודאי שטעה הרבה טעויות ועשה הרבה עבירות ובזה יענש בחומר הדין ולכן מתחילים לשאול אותו אם למד תורה שאם הוא באמת למד אז בודאי עשה הרבה מצוות ואפילו אם עשה עבירות מכל מקום לא עשה הרבה והמצות יותר ומוצאים לו בשמים פתח להציל אותו מעונשו של גהינם שזכות התורה מצילתו שלא לעשות עבירות וגם מצילתו מאבדון בגהינם.
ובפרט אם אותו בן אדם למד את חבירו וזכה אותו לקיים תורה ומצוות שאמרו חכמינו זכרונם לברכה כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו וכל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו וכל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו.
אדם שואל והלא כתיב ''אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא'' פירוש שאפילו הצדיק הכי גדול שיש מכל מקום יטעה ויעשה עבירות והלא כתבנו למעלה כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו?
אלא הכוונה אין חטא בא על ידו שיענש עליו בעולם הבא שה' יתברך מצרף אותו בעודנו בעולם הזה ומביא עליו יסורים לטהרו מעוונותיו ולאחר ימים ושנים נכנס ישר לגן עדן וזה בזכות התורה שלומד בעולם הזה שמצילה אותו מרדת שחת בגהנם.
לכן בואו אחי נקבע עתים לתורה ונקבל על עצמינו בלי נדר שלא לבטל אותו קביעות כלל ועיקר ובזה זוכים למצות תלמוד תורה וגם נדע מה אסור ומה מותר כדי לקיים את המצוות ולהתרחק מהעבירות וגם בשבתות ובחגים צריכים לתכנן ולקבוע זמן כדי ללמוד בו ולא נפספס את הזמן בטיולים רקים ואפילו אם אינו מתענג בלימוד תורה מכל מקום זה רק בתחילה אבל כשילמד שוב ושוב יטעם טען התורה האמיתי וילמד בתענוג ועל זה אמרו חכמינו זכרונם לברכה ''שמתוך שלא לשמה בא לשמה'' פירוש שילמד תורה אפילו אם אינה לשם שמים כיון שאחר כך ילמד לשם שמים.
ויהי רצון שה' יתברך יעזור לנו לקבוע עתים לתורה ויחיש לגאולינו במהרה בימינו אמן ואמן!!!
בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} הפסוק אמר ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, נותן פירושה אדם נותן דבר ששכיח אולם הברכה והקללה אינם באים רק אחרי עשיית המצוות? ב} הפסוק אמר את הברכה אשר תשמעו היה לו לומר אם תשמעו כמו שאמר בקללה אם לא תשמעו? ג} מהו הרמז שהקללה אומרים אותה על הר עיבל והברכה על הר גרזים למה לא להפך? ד} רש"י ז"ל פירש על הפסוק וסרתם מן הדרך וכו' הא למדת שכל העובד עבודת כוכבים סר מכל הדרך שנצטוו ישראל מכאן אמרו המודה בעבודה זרה ככופר בכל התורה מנין למד רש"י שנקרא שנתרחק מכל התורה כולה הפסוק לא אמר מכל הדרך ועוד שמתחילה אמר מכאן למדנו שנתרחק ומכאן אמרו שכפר אלו דבר אחד ואם רוצה לומר לנו שמכאן למדו חז"ל היה לו לומר מכאן אמרו שכפר ואח"ך יאמר איך למדו.
אולם כדי לתרץ נתחיל לתרץ שאילה אחרת אנו בכל יום שני וחמישי באל מלך יושב אומרים מוחל עוונות מעביר ראשון ראשון וכו' ז"א שהקב"ה מוחל לנו עוונותינו כשימצא זכויותינו יותר מעבירות מוחל לנו על העון הראשון ואח"ך השני נעשה ראשון ומוחל אותו לנו והשלישי נעשה ראשון עד שימחול לנו כל עוונותינו. העון שמוחל אותו לנו עשינו עליו תשובה או לא אם עשינו למה יצטרך למחול לנו בדרך הזאת והא אמרו חז"ל כשאדם עושה תשובה נמחלים לו כל עוונותיו אפי' שהיה טבוע בעבירות ואם לא עשינו תשובה הרי הפסוק אמר לא יקח שוחד ופירשו חז"ל לא יקח מצוה כנגד עבירה רק מי שעשה עבירה נענש עליה ואח"ך יקבל שכר על המצוות?
אולם חז"ל במסכת שבת אמרו כשיחלה האדם צריך לו לדעת שאז עומד במשפט לפני הקב"ה ולפי מה שיתקשה לו החולה המשפט יתקשה יותר ואם נפל למשכב יחשוב עצמו יושב במשפט היותר קשה ששופטים בו על הריגת נפשות אם יש לו עורך דין טוב יצול, והעורך דין שלנו הוא התשובה ומעשים טובים והמלאכים שנבראים מהם ואפי' אחד מאלף ידבר עליו הטוב יצול, ורבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילי אמר אפי' אותו מלאך יש לו חלק אחד מאלף טוב יצול. יש לשאול והא אמרו חז"ל כשהאדם יחלה אומרים לו תביא זכות גדול ותצול ועכשיו אומרים לו אפי' אחד מאלף תצול?
אולם ידוע שהמצוות שנתנם לנו הקב"ה נגד מאתים וארבעים ושמונה איברים של הגוף והנשמה שלנו ושלש מאות וששים וחמש גידים של הגוף והנשמה שלנו, וכשאדם עושה את כולם אז תיקן עצמו בעולם הבא ואם חסר איזה מצוה יש אבר שעדיין לא נתקן וחוזר עליו בגלגול, והמצוות לפעמים האדם עושה אותם חסרים משל קורא קריאת שמע שלא בזמנה נקראת חסרה ולזה משמים מניחים אותו לתקן. וזהו כוונתם שאמרו חלק מאלף מצלת אותו ר"ל אם הוא עושה המצוות אבל חסרים ותמיד הוא מתקן נותנים לו הזדמנות כדי שיסיים ויתקן אבל אם אדם אינו עושה מצוות אז אומרים לו תביא זכות גדולה כדי שתראה על עצמך שאתה רוצה לתקן כדי שתיצול.
וזהו הכוונה של מעביר ראשון ראשון אם אדם עושה כל המצוות ותיקן עצמו ותיקן כל האיברים של נשמתו אבל יש לו קצת עבירות אז הקב"ה יתחיל להחסיר לו אחת אחת. איך מעביר? לא ר"ל יסלח לו את כולם, מעבירם וכל אחת יקבל עליה יסורים כדי שימחלו כולם והקב"ה מרוב אהבתו אותנו אינו מביא לנו היסורים בפעם אחת.
וזהו מה שאמר לנו משה רבינו ראה אנכי נותן, אני נתתי לכם התורה כמו שאמר הפסוק על הלוחות שהם התורה ויתנם ה' אלי אבל אנו לפניכם היום ברכה וקללה כשמקיימים התורה אנו חושבים על היום שלפנינו שהוא עולם הזה, ברכה וקללה רק על הברכות של העולם הזה, ולזה סיים לנו משה רבינו את הברכה אשר תשמעו לא ר"ל כשמקיימים התורה הקב"ה נותן לנו הברכה, הברכה היא כשעושים המצוות זהו נקראת ברכה שתקננו כל איברינו, ובקללה אמר אם לא תשמעו שהקללה העיקרית היא כשהאדם אין לו שום מצוה ולא תיקן אף אבר אחד מאיבריו ולזה אמר לנו אם לא נשמע ונרחיק מן הדרך. ולזה רש"י ז"ל אמר מדברים אלו נראה שמי שעובד עבודה זרה סר מכל הדרך שנצטוו ישראל כשבוודאי באה לו הקללה. ומכאן אמרו כאלו כפר בכל התורה כולה ר"ל כשהוא עובד העבודה זרה נהיית בו קללה גמורה ואין מי שיש בו קללה גמורה רק מי שאין לו שום מצוה. וזהו הרמז שהקללה על הר עיבל, עיבל מלשון עלב מסכין שאין לו שום מצוה, והברכה על הר גרזים מלשון גזרים איברים איברים שהברכה היא כשהאדם מתקן איבריו אחת אחת.
רבותי! אנו בעירנו ברוך ה' כל האנשים עושים מצוות ורובם אין מי שהניח מצוה ולא עשאה אבל לפעמים המצוות יהיו חסרים וביותר כשיהיו אינם לשם שמים רק חושבים כדי שיתן לנו ה' הטוב בעולם הזה. הקב"ה תמיד נותן לנו הטוב אבל אנו צריכים לחשוב שאנו עושים אותה כדי לעשות רצון ה', ואנו בין כך ובין כך עושים המצוה רק בקצת מעשה תהיה שלמה. למה עושים אותה חסרה! משל הולכים לבית הכנסת להתפלל למה נדבר כדי שתהיה תפלתינו חסרה אם מדברים בבית הכנסת איפה מתפללים! וצריכים להראות לעצמינו שמחשבתינו רק כדי לעשות רצון ה', כשנבוא לבית הכנסת קודם שיעבור זמן קריאת שמע ולא הולכים לתפלה משום הרגלות, בשבת מרבים בלמוד לא רק במאכל ושתייה לעשות היכר שאנו אוהבים השבת לא משום להשבתת גופנו אלא רק בשביל הקב"ה והרי לומדים תורתו. גמילות חסדים בעירנו אין מי שאינו מקיימה שהיא מצוה גדולה מאד שבה יוצאים מגלות אבל כדי שתהיה שלמה צריכים כשעושים אותה חושבים כדי לעשות רצון ה' לא כדי שחבירי ישיב לו או יאמר מה ההפסד שיש לי אם עשיתי לו, מחשבה קטנה שאין בה שום הפסד תסיים לנו המצוה ומרויחים שני דברים אבר שלם מתוקן בעולם הבא והקב"ה יתן לנו הטוב והשלום והבריאות בעולם הזה ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.
ויש לשאול כמה שאלות:
א} כתיב ''ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה'' ויש לשאול מה שייך ראייה בקללות וברכות?
ב} היה צריך לומר ''נתתי'' כיון שהתורה כבר ניתנה ולא ''נותן''?
ג} במצוות הדם כתיב ''למען ייטב לך וכו',, ופירש רש''י יש ללמוד מכאן קל וחומר לשאר המצוות מה הדם שהאדם קץ ממנו ומתעב אותו וממילא אינו אוכלו נתן ה' יתברך שכרו ''למען ייטב לך'' גזל ועריות שהאדם מחמדן לא כל שכן ששכרם גדול?! ויש לשאול למה רש''י לא הביא משל רק ''גזל ועריות'' ולא שארק דברים אחרים שהאדם מחמדן?
ד} כתוב בפרקי אבות הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרם של מצוות ופירשו המפרשים זכרונם לברכה שלמדו רבותינו זה ממה שאמר הפסוק שכר מי שמקיים מצות שילוח הקן שהיא מצוה קלה שישלח את האם ויגדל את האפרוחים ושכרה אריכות ימים וכן מצות כבוד אב ואם שהיא מצוה חמורה מאוד שנמשכת עשרות שנים וגם קשה ושכרה גם כן אריכות ימים אם כן צריך האדם לא לזלזל במצוות כיון שיש מצוות שנראים קלים אבל שכרם גדול ואם כן מה הקל וחומר שעשה רש''י שמא הדם יותר גדול מהעריות והגזל למשל?
ברם הוקשה לרש''י קושיא ראשונה ושנייה שכתבנו מה שייך ראייה בקללות וברכות ועוד שהפסוק צריך לומר נתתי ולא נותן כיון שכבר ניתנה תורה. והתירוץ הוא שראה פירוש ראה בעיניך כדי ללמוד שכל יום ויום ה' יתברך נותן לאדם ברכות וקללות שהם המצוות והעבירות וצריך האדם לקיים המצוות ולהתרחק מהעבירות. אבל עדיין יש לשאול למה הפסוק אמר שכר מצות הדם ובשאר מצוות לא כתב אמת שגם במצות שלוח הקן ובמצות כיבוד אב ואם כתוב השכר מכל מקום למה כתב השכר גם בדם? ולפיכך פירש רש''י שכוונת הפסוק ללמדינו דברים אחרים. לפום צערא אגרא פירוש מי שמצטער על ידי שמקיים מצוה נותנים לו שכר יותר גדול בשמים כיון שמראה שהוא עושה המצוה לשם שמים והראיה שנצטער על ידי עשייתה. והדם אין לו טעם אסור לשתות אותו אף על פי שאמר הפסוק ''כי הדם הוא הנפש'' מכל מקום מבחינת שכלית לא מבינים למה כשהוא הנפש אסור לשתותו נמצא שמצות הדם היא חוקה שאין להבינה מבחינת השכל ומקיימים אותה בני אדם כיון שבלאו הכי מתעבים את הדם. אבל הגזל והעריות אף על פי שבן אדם מחמדם אבל מתרחק מהם מבחינה שכלית כיון שהוא מתבייש. נמצא ששני מיני מצוות אלו האדם לא עובר עליהם זה מבחינת הבושה וזה מבחינת שהוא מכוער נמצא ששני מצוות אלו שוים אלא שעדיין יש חילוק שעבירת הגזל האדם מתאוה לה וכובש את יצרו ואם שכרו יותר גדול כמו שכתבנו שלפום צערא אגרא לא כן מצות הדם שאין לו צער כלל כשמקיימה ואם כן רש''י דבריו נכונים במה שלמד קל וחומר גזל מהדם.
מדברים אלו למדים שלהיפך עונש העובר על מצוות לא תעשה שאין בה צער כלל כשמקיימה יותר חמור שהעובר על מצוות לא תעשה שיש בה צער כשמקיימה כיון שהוא אינו מצטער ואפילו הכי עובר בזה מראה שהוא עובר כדי להכעיס חס ושלום את ה' יתברך ועונשו גדול לא כן השני שעבר על מצוות לא תעשה שקה לקיימה כיון שלא יכל לגבור על היצר הרע ואם כן עונשו יותר פחות.
ומכאן מוסר גדול שיש נשים כשהם יוצאים חוץ לבית מתייפות הרבה בלי שיש להם תועלת שעיקר התייפות האשה היא בביתה כדי שיראה אותה בעלה ולא בחוץ. שאם היא מראה שיש לה הרבה כסף לקנות בושם ובגדים יקרים כבר יודעים!!! ואם היא מתייפת כדי שיראו אותה אחרים האם האחרים עסוקים רק בה?! ואפילו אם יראו אותה אחרים הרי היא מכשילה אותם בהסתכלות וזה עונש חמור מאוד ועוד שאין לה תועלת כלל מזה. ולהיפך האשה שלובשת בגדים כאלו חושבים אותה שהיא פתיה וקלת דעת שהיא עושה איסור גדול בלי תועלת. ואין לאשה להתנאות כי אם לבעלה. ואפילו האנשים שבאים מארצות אחרות העירו על זה וגם העירו על הבגדים הצרים שלובשים ועוד העירו על השער שיוצא לחוץ ואינו מכוסה כדין.
ויהי רצון שה' יתברך יעזור אותנו להתגבר על היצר הרע ולשמור את מצוותיו ולהתרחק מהעבירות ויגאלינו גאולה שלימה בקרוב!!!
27/08/2008
בס''ד מוסר בלערבי פרשת ראה
פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת ראה. פיהה 17 מצוות עשה. ו37מצוות לא תעשה. מצוות עשה הומאן 1] באש נצ'ייעו לעבודה זרה. ולחאזאת אלי יסתקצ'אוו ביהם לדמתהה 2] פלעיד נזיבו קרבנות חובה 3] באש נקרבו קרבנות פיה בית המקדש 4] באש נפכו פסולי הקדשים. מתלן עלוס אלי ולא פיה מום נפכו בלפלוס. ונשריו ביהם עלוס אוכר 5] באש נדבחו לחיה ולבהמה ולעוף אקבל מה נאכלוהם 6] באש נזיבו בהמות ללקרבנות חתה מן חוצה לארץ 7] באש לבית דין יבחתו לעדים מליח 8] באש נחרקו עיר הנדחת. מאענאהה לבלאד אלי יזיו זוז מנהה ויגרו ביהם באש יעבדו עבודה זרה. ורוב לבלאד יסמעו כלאמוהם נחרקוהה 9] באש נשופו סימני לעוף הטהורים. ולחז''ל קאלו חתה ואלו אלי תמה סימנים. אחנאן מה נאכלו כאן אידה כאן ענדנה חזקה אלי לעוף האדאך טהור 10] באש נחיו מעשר שני. והווא אלי אחנאן מווציין באש נחיו התרומה אלי נעטיווהה ללכהן. ומעשר ראשון ללוי. ופלעאם לאוול והתאני והראבע ולכאמס מתאע השמטה. נחיו מעשר אוכר ונרפעו האו נפכו ונרפעו פלוסו לירושלים ונאכלוהם גאדי 11] באש נחיו מעשר עני פלעאם התאלת והסאדס מתאע השמטה. פי עוץ' מעשר שני 12] אלי יחב עלא צאחבו פלוס ותעדאת השמטה יסאמח פיהם 13] באש נטלבו לגויים אלי נחבו עליהם פלוס 14] באש נעטיו הצדקה 15] אלי ענדו עבד עברי ווצל לוקת באש יסייבו. יעטיהו הדאייה מן לפלאחה אלי ענדו 16] באש נפרחו פלעיאדה 17] באש פי פסח ושבועות וסכה נמשיו לבית המקדש. מצוות לא תעשה הומאן 1] באש נסחפצ'ו עלא קדושת ד'. ומה נפסכושי אסם רבבי 2] באש מה נכרזושי מן לקרבנות לברה מן לעזרה 3] מה נאכלושי מעשר שני מן גיר מה נפכו לברה מן ירושלים 4] מה נשרבושי שראב מתאע מעשר שני מן גיר מה נפכו לברה מן ירושלים 5] מה נשרבושי זית מתאע מעשר שני מן גיר מה נפכו לברה מן ירושלים 6] לכהנים מה יאכלושי בכור תמים לברה מן ירושלים 7] לכהנים מה יאכלושי לחם חטאת ואשם לברה מן ירושלים 8] מה נאכלושי מן קרבן עולה 9] מה נאכלושי מן לחם לקרבנות אקבל מה ירצו דמהם עלא למזבח 10] לכהנים מה יאכלושי לבכורים לברה מן ירושלים 11] מה ננשאוושי הלויים. ופלעיד נעטיווהם למעשר מתאעהם 12] מה נאכלושי לחם אקבל הדביחה 13] מה נזידושי מצוות אוכרין ונקולו האדון מן התורה 14] מה נקצושי מן מצוות התורה. ונקולו האדי אמודה ופאת 15] מה נסמעושי לאלי יתנבה באסם לעבודה זרה 16] מה נגרושי בלעבאד באש יעבדו לעבודה זרה 17] אלי יגרו ביה באש יעבד עבודה זרה. ילזמו יכרה אלי גר ביה 18] מה ינשאשי למכרהנייה האדי 19] מה נמנעושי אלי יגר בלעבאד באש יעבדו עבודה זרה. ונכליוו יחצל פי יד לבית דין 20] מה נתכלמושי עליה כלמה באהייה 21] מה נמנעושי רוחנה באש נתכלמו עליה כלמה דונייה פלבית דין 22] מה נבניוושי עיר הנדחת 23] מה נסתנפעושי מן עיר הנדחת 24] מה יכבששי רוחו עלא הנפטר 25] מה ינתפשי שערו עלא הנפטר 26] מה נאכלושי פסולי המוקדשין 27] מה נאכלושי שרץ לעוף 28] מה נאכלושי נבלה 29] מה נטלבושי לאלי סלפנה פלוס. באעד השמטה 30] מה נקסחושי קלבנה עלא לעני 31] מה נווכרושי באש נסלפו יהודי וקתלי יסתחק. חתה פי עאם השמטה וממכן תתעדה השמטה ומה יכלצנאשי 32] אלי ענדו עבד עברי ווצל באש ירווח מה ישייבושי אקבל מה יעטיה הדאייה מן לפלאחה מתאעהו 33] מה נכדמושי בבהמת לקדשים 34] מה נחיוושי הצוף מתאע בהמת לקדשים 35] מה נאכלושי לחמץ פי פסח 36] מה נכליוושי לחם קרבן שלמים מתאע פסח לנהאר התאלת 37] מה נמשיוושי לבית המקדש פלעיד מן גיר קרבן.
פלפרשה מתאע הזמעה האדי קאללנה משה רבינו אלי רבבי עטאנה אכטיאר בין זוז טרק. טריק לברכה ולקללה. לקללה אידה כאן מה נסמעושי כלאם רבבי. ולברכה אידה כאן נסמעו כלאם רבבי. ווקתלי נדכלו לארץ ישראל נקראו לברכה עלא הר גרזים ולקללה עלא הר עיבל. ומן באעד משה רבינו קאללנה לחאזאת אלי יזיבו לקללה. לעבודה זרה ואלי נסמעושי כלאם רבבי. ולחאזאת אלי יכליוונה מה נסמעושי כלאם רבבי ילזמנה נבאעדו מנום. מתלן מאכלת הטריף. ולחאזאת אלי יזיבו לברכה. מתלן למעשר. וכלאץ הנדרים. ומעאוונת לעניים. ווקתלי נפרחו בלעיאדה.
פלפרשה מתאע הזמעה האדי. תמה באעץ' הנשדאת. לפסוק קאל ראה וכו' ברכה וקללה. הרש''י ז''ל פסר. האמורות בהר גרזים ובהר עיבל. הוני ואחד ינשד. האש יחב יקוללנה הרש''י והאדה באעד זוז פאסק לפסוק קאל אלי יקצד עלא אלי חיקולוהם עלא הר גרזים והר עיבל. נשדה אוכרה. לפסוק קאל אשר תשמעו ואם לא תשמעו. חקו קאל אשר תעשו ואם לא תעשו. אלי מאענאהה אידה כאן תבתו למצוות האו מה תבתוהמשי אלי לפאיידה פלפעל.
ולאכן באש נזאוובו הנשדה האדי. נבדאו נזאוובו נשדה אוכרה. אלי פלגמרה יחכי אלי רבי יוסי בן קסמא כאן מריץ'. משא רבי חנניה בן תרדיון יזורו. ווקתהה רומה גזרת עלא ישראל באש מה יקראוושי התורה. קאל רבי יוסי לרבי חנניה. מה תערפשי אלי מן השמים עטאו קווה ללחכומה האדי באש תחכם פלעולם. והאנה סמעת עליך אלי אנתין קאעד תקרי התורה ללעבאד. זאוובו מן השמים ירחמו. קאלו רבי יוסי. האנה נקולך כלאם מתאע עקל. ואנתין תקולי מן השמים ירחמו. נסתעזב האנה אידה כאן מה יחרקוהושי וספר תורה מעאהו. ונצאר איכאך. אלי נפטר רבי יוסי וזאו לכבאראת מתאע רומי ללהלויה מתאעהו ושאפו אלי רבי חנניה קאעד יקררי לעבאד ושדו וחרקו וספר תורה מעאהו. ואחד הוני ינשד. רבי יוסי בן קסמא אלי קאל וכאן יעטיווני זמיע לפצ'ה ודהב אלי מוזודין פלעאלם מה נסכנשי כאן פי בלאצה מתאע תורה יקול איכה לרבי חנניה. ובלאכץ אלי ענדנה הדין אידה פי וקת לגזרה. כאן יקולו ללעבד תזאווז עלא מצוה מן מצוות התורה מהמה כאנת ימות ומה יתזאווזשי.
לאכן אידה כאן נתבתו מליח פי כלאם רבי יוסי. קאלו האנה נקולך כלאם מתאע טעם ואנתין תקולי מן השמים ירחמו. הוני נזמו נפסרו. אלי רבי יוסי מה קאעדשי ילום עלא רבי חנניה כאנשי קאעד יעטיה לחק. אלי התורה מה עמרהה מה כאנת תתפסר עלא קד הטעם אלי נפאהמו אחנאן. כאנשי ילזמנה נתבתו התורה עלא כאטר רבבי וצאנה מה תמאשי עלאש. אלי לעבד אידה כאן חיתבע הטעם אלי יעזבו. ינזם יהרב מן כתרת למצוות ומה יתבתומשי ומה יתבת כאן אלי יעזבו. והוני קאל רבי יוסי לרבי חנניה האנה גאלט אלי קאעד נקולך כלאם מתאע טעם. ואנתין זאוובתני זואב אצלאני מן השמים ירחמו. וקאלו אלי צחיח וקתהה תגזרת גזרה עלא רבי חנניה אלי הווא ואחד מן עשרה הרוגי מלכות. ולאכן יסתעזב אידה כאן מה יתחרקשי מעאהו ספר תורה אלי קאעד יקררי פיה ומה קאעדשי יעבא בלגזרה. והאדה אלי קאל רבי חנניה למרתו וקתלי כאנו יחרקו. אלי הווא מה קאעד יכידו יאסר. עלא כאטר קאעד יתחרק מעה הספר תורה ואלי חיאכד חק הספר תורה יאכדלו חקו.
והאדה האש יקצד לפסוק הוני. את הברכה אשר תשמעו. אידה כאן פהמנה הטעם וקתהה צחיח תוולי ענדנה ברכה עלא למצוות אלי קאעדין נעמלוהם. ולאכן והקללה אם לא תשמעו. מאענאהה אידה כאן מה חנפהמושי הטעם ומה חנתבתושי וקתהה לא אליכם חתוולי קללה. המאלה האש ילזמנה נעמלו. ילזמנה נתבתו והאכהוו מן גיר מה נחאוולו באש נפאהמו. והרש''י ז''ל זאד וצ'אח. הברכה והקללה אלי יקולוהם עלא הר גרזים והר עיבל. אלי האדוך חתה מן גיר מה תווצינה התורה כננה נעמלוהם. אלי הומאן מצוות חתה לעקל מתאענה יעמלהם. חתה האדוך ילזמנה נעמלוהם עלא כאטר וצאנה רבבי והאכהוו.
אכואני לעזאז. ברשה חאזאת לעבד יקראהום יקול כיפאש האדי חאזה מה עמרהה מה תזי. מתלן הדווה פשבת. ואחד יקולך נקעד פשבת מקלק. לאכן הדווה פי ברשה חאלאת חראם נעמלו פשבת. האו לחריקה פשבת. חראם ואחד יבייתהה בידו. פיהה טרק מתאע חלאל ולאכן חראם יבייתהה בידו. ואחד יקול ואחד ישוף רזקו יתחרק והווא מה יעמל שיי האדה מוש מעקול. שנאת חנם. ואחד יקולך הווא עמל פייה ועמל פייה והאנה נסכתלו. ויאסר מצוות מן הנוע האדה. מתלן עבודה זרה גלוי עריות שפיכות דמים. אלי הדין יתקתל ומה יתזאווזשי. ואחד יקולך כיפאש ואחד יכליהם יקתלו. הרוח עזיזה. ולאכן למצוות אלי עטהומלנה רבבי המאן מה פיהומשי טעם. אלי רבבי וצאנה ילזמנה נעמלו. צחיח תמה חאזאת צעאב מה ינזמשי יעמלהם. ולאכן מה יקולשי מה יצירשי איכה. כאנשי ינזם יקול רבבי מה יווצלנאשי ללמואקף האדון. אלי הומאן צעאב וינזם ואחד מה יתחכמשי פי רוחו ויתזאווז עליהם. חתה ואלו אלי ממכן יאסר פי וקת התזרבה האדיך ינזם ישד רוחו ויעמל לכיף מתאע רבבי. ונזיבו הוני מעשה אלי כתבו חיים וולדר פי סדורו אנשים מספרים על עצמם ג'. יביין מנו אלי לעבד יתביינלו אלי מוש ממכן ולאכן פלאכר ילקא כל שיי ממכן. אלי עליה למעשה האדה יחכי. אלי הווא יכדם מונצ'ם חאפלאת. כיף מה נסמיוו אחנאן דיסכיר. הווא מוש יעמל חפלאת מתאע עראס. לאכן יעמל חפלאת זגאר. תפילין טהור עיד מילאד. ויצוור פי כל מררה בין 200 ו300 דולר. עשרה חפלאת פשהר והווא לאבאש עליה. והווא פרחאן בלחפלאת הזגאר האדון. אלי מה פיהומשי מצרוף אלי למאעון שוייה וינזם יזיבו הווא בידו. ומה יסתקחשי האשכון יעאוונו לא פרפוע ולא פלחפלה. ולמאעון מתאעו הווא ומה יסתחקשי באש יכריה מאעון מן בלאצה אוכרה. ובהאדה מה כברשי לכדמה מתאעו. ולמושכלה לואחידה אלי כאנת תקלקו אלי כל מררה יזי ואחד מן פמיליית לפרח יחב יגנני. והווא תלקא מה עמרו מה גננה ומה יפהם שיי וילזמך תבעו בשוייה. יתקלק ביהה. מררה טלבו ואחד ואלו אלי יחב באש יזיהו יכדמלו לבת מצוה מתאע הנכדה מתאעהו. והווא מלי סמע חסו עקלו. אלי הווא כאן מדריך ומיאת התלאמדה תעדאוו עלא ידו. וחתה ואלו אלי תעדאו 35 שנה מלי כאן יקרא ענדו. מה עמרו מה ינשא. אלי מררה גלט גלטה. דכל פיה בטריחה והווא יזרי ולמדריך יזרי פי זרתו חשמה כבירה וטריחה כבירה אלי מה עמרו מה ינשאהאלו. ומן כתרת למכרהאנייה מתאעהו פלמדריך האדה מה כאנשי יחב באש יעמלו לפרח מתאעהו. ובהאדה באש יהרבו קאלו אלי הווא יכדם הלילה ב500 דולר. באש יקולו יאסר ומה יכדמלושי. קאלו תווה נכמם והווא פרח אלי פי קלבו מוסתאחיל באש יסאמחו מהמה עמל. ולאכן מן גדווה כלמו וקאלו מתפאהמין. הווא סתעזב כיפאש רצ'ה. ולאכן מה כלאלושי לווקת באש יכמם קאלו תאריך ווין וסכר הטליפון. משא באש יכדם וקאבל למדריך ושלם עליה ועלאוול מה כמל לפרח מדלו פלוסו ורואח. והווא כאן ענדו פאמילייה כבירה אלי פי עאמין זאבו עשרה מראת וכל מררה האך למכרהאנייה תנקץ. חתה נהאר כמם בינו ובין עקלו ינדרה מאזאל יכרה למדריך מתאעהו. הווא איכה וכלמו למדריך וקאלו עלא חפלה מתאע יום הולדת מתאע הנכד מתאעהו. קאלו כיף לעאדה? עלא כאטר סמעת אלי יכדמו כיפך גלאוו לכל. קאלו והאנה מה חנאכד עליך כאן 250 דולר האכהוו. וקתלי כמל לחפלה קאלו למדריך ברימל. הווא תלפת אלי לאסם האדה מן וקת לקראייה נשאהו. קאלו סאמחתני. ערף וקתהה אלי למדריך כאן יערפו. קאלו למדריך אלי השנין האדון לכל והווא יתעדב. ווקתלי לקאהו טייחלו פסום ערף אלי סאמחו. קאלו בלחק אלי למכראהנייה מתאעהו כאנת תמשי ותנקץ מן חפלה לאוכרה. באעד וקת נפטר למדריך האדה. משא להלוייה מתאעהו. ובאעד מה סכרו לקבור והנאס לכל רווחת וצאת וחדו. תלפת ללקבור וקאלו ראני סאמחתך מן כל קלבי. ומוש איכה ברך. כאנשי כברת פי עיני יאסר. אלי ערפת כיפאש תטלב הסמאח. ולחאזה אלי כנת נכמם מוסתאחיל אלי הייא באש נסאמחך. תביין אלי הייא אשהל חאזה. ובלעכש הייא הצחיחה. וכיף מה רתחת אנתין רתחת האנה. יהי רצון. אלי רבבי יעאוונה באש נתבתו למצוות מתאעהו. ויעטינה לכיר וצחה ולהנה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.
27/08/2008
|
בס"ד
|
עש"ק, פרשת ראה כ''ח אב מנחם התשס"ח,
|
שנה שמינית, גיליון מספר 385
|
|
|
כניסת השבת: 19:38
|
ההפטרה : עניה סוערה ומסיים: כי פארך ישעיה נ''ד נ''ה וקוראים פסוק ראשון ואחרון מהפטרת מחר חדש ויאמר לו יהונתן
|
יציאת השבת: 20:19
|
|
ר''ח יום ראשון ושני סליחות ליל שלישי
|
|
|
עלון זה יוצא לאור על ידי ישיבת רבי אליעזר זצוק''ל וזיע''א חארה כבירה זרבה תוניסיה יע''א
העלון מתפרסם במקביל בפורום אתר האינטרנט עמי"ת www.amit4u.net
|
|
|
|
|
בעלון חידושים מפרשת השבוע, ליקוטים, סיפורים בעברית, מוסר בערבית כולל מצוות השבוע, תמצית באור פרשת השבוע, חידושים ודברי מוסר
ניתן להקדיש העלון להצלחה או לרפואה ולהבדיל, לעילוי נפש
העלון השבוע מוקדש לרפואת אילן בר אסתר חדאד ולרפואת נאית בת עדינה צביה פלולה ולרפואת חיים יוסף בר מרגלית נעמן ולרפואת כרמל חייה בת יפה חדוק ולרפואת דיאמנטה בת שתרונה מאזוז ולרפואת עזיזי בר כמונה חדוק ולרפואת ליליאן חייה בת קוטי
להצלחת כל עם ישראל ואנו תפילה כי יחדלו הפיגועים ותאונות הדרכים
|
לע"נ כל נפטרי עם ישראל ובכללם:
הרה''ג רבי מסיעד בר כמונה מאצ'אר זצוק''ל וזיע''א ואשתו מרת טיטה בת מישה ז''ל .היקר מר ציון בן מסעדה הכהן ז''ל ואשתו מרת עשושה בת מישה ז''ל .מו''ר הרב הגאון רבי צבי חיים מאצ'אר בר טיטה זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי חנינא בוגיד בר ורדאנה סעדון זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי ציון בר גרצונה דיעי זצוק''ל וזיע''א .הרב חי חיים בר חנה חדאד ז''ל . הרב ניסן בר חייה פינסון ז''ל. מר פרץ המכונה ברוצה בר סעדה יעיש ז''ל . ולמנוחת הרב יוסף בר סעדונה חורי ז''ל
|
|
נא לשמור על קדושת העלון ולצרפו לגיליונות הבאים | נא לא לעיין בזמן התפילה וקריאת התורה | שבת שלוםומבורך
|
|
ברכה עד בלי די
נפתלי, יהודי יקר ממוצא תימני, שאיוה לו לנחלה את מושב נחלה באזור לכיש. עיניו העירניות מגלות כי לפנינו יהודי פיקח , עם ראש על הכתפיים . תדיר תראו אותו עסוק בעשיה שאינה פוסקת.
אולם מה יעשה והפרוטה איננה אורחת קבועה בכיסו של נפתלי.
לא קלים הם חייו של חקלאי. לעיתים רבות ניזוק מפגעי מזג האויר שרב כבד או קרה מקפיאה עלולים לחסל את היבול עליו עמל והיזיע בהנף יד. חקלאי הנתון במצב כזה יכול להיעזר בבנקים מיוחדים לחקלאים המעניקים משכנתאות בריבית צמודה. אולם אף אחד לא מבטיח להם, שהיבול יצליח ויכסה את הלואותיהם, והיה אם חלילה באה שנת בצורת אזי עומד הוא בפני שוקת שבורה.
חקלאי מאמין יכול להתרומם לגבהים ולפסגות, חש הוא במוחש באפסיותו ובאזלת ידו אל מול הכוחות האדירים של איתני הטבע, שהקב"ה ברצונו מחליפם ומשנם.
יודעים גם יודעים החקלאים את משמעותה הגורלית של תפילת "ותן טל ומטר לברכה" .בתפילותיהם ובעתירותיהם החמות למי שאמר והיה העולם , מפצירים ומבקשים שימטיר מאסמיו גשמי ברכה,
נפתלי טובים, אשר חובות כבדים רובצים על כתפיו, מגלגל כספים מפה ומשם, ואיך שהוא מעביר את החודש ומתפלל ומייחל לימים טובים יותר.
ועתה עם הילקח מהעמהם אביהם ראש המשפחה. נפל עליו עול פרנסת אמו ואחיו ואחיותיו הצעירים ממנו, כי הוא הגדול בבית.
והנה קרבה שנת השבע. עם פרוס תשל"ט - ערב שנת שמיטה. מנסה נפתלי לדבר עם חבריו החקלאים אודות השמיטה הבאה עליהם לטובה. חבריו מרימים גבה בתמהון, ושואלים: נפתלי, היודע הנך מה שפיך מדבר? להפקיר את עבודת האדמה למשך שנה תמימה? ומי יביא לחם לפי הטף?
באותם ימים כמעט ולא היו בנמצא חקלאים שומרי שמיטה, אפילו החקלאים הדתיים הסתמכו על היתר מכירה.
נפתלי, בוגר ישיבת חזון יחזקאל ותלמיד של הרב גוטמן בישיבה קטנה, וחובש ספסלי ישיבת "פונוביז'" המעטירה, ברי לו כי הציווי "ושבתה הארץ שבת לה'" מחייב אף אותו. אולם מדוע דווקא הוא צריך לקיים זאת, בו בזמן שאף לא אחד מחבריו מתכוין לשמור שמיטה?
זיכרון ישן צף ממעמקי זכרונו, היה זה בבחרותו, בישיבה נערכו מבחנים עולמים של דגל ירושלים, המצטיינים הועלו לשלבים הבאים, נפתלי היה המצטיין מספר אחד מבין תלמידי הישיבה. ראש הישיבה שלח אותם כפרס הוקרה לשבות בקוממיות, יחד עימו נסעו עוד שני תלמידים מישובים אחרים, במהלך השבת נכנסו שלשת המצטיינים לביתו של הרב מקוממיות , ר' בנימין מנזלזון זצ"ל. ר' בנימין קיבלם במאור פנים , ושוחח עימם זמן מה לאחר מכן הפטיר ואמר: נפתלי כשתגדל תהיה גדול בישראל !
המילים שנאמרו לפני שנים רבות צלצלו עתה במוחו באלפי פעמונים, נפתלי כשתגדל תהיה גדול בישראל! גדול בישראל !
אם רבי בנימין בעיני הבדולח שלו צפה זאת, משמע שיש בך את הכוחות לעמוד יחידי בניסיון כה קשה.
ופרנסה מה תהא עליה, עלה קול צורמני מתוכו? הן מצבך הפיננסי ממילא גרוע? כיצד תהין בנפשך לדרדר עצמך לבוץ כזה, שמי יודע אימתי תוכל להיחלץ הימנו.
הן יש לך אפשרות שרבים וטובים בחרו בה - היתר מכירה. מדוע אתה כ"כ מתלבט?
הציווי מפרשת משפטים ניצב בבהירות נגד עיניו: "בשביעית תישמטנה ונטשתה " - לא נאמר תימכרנה, אלא נטשתה , א"כ אין על מה לדון, ענה לעצמו בהחלטיות, התורה מצווה ומבטיחה: "וציוויתי את ברכתי". ומי שהבטיח לי יקיים ,ועינינו תחזינה בנפלאותיו.
נפתלי - חכם ,אשר עיניו בראשו, מחליט כי יקדים את עונת הזריעה הנעשית בד"כ טרם בוא הגשם,
בסביבות חג הפסח בעונת האביב מתחילה עונת הפריחה. השדות מתכסים בפרחים צבעונים מרהיבי עין ומשובבי לב, אולם בזמן זה הזרעים לא ממצים את כוחם ולא נובטים , אלא רק פורחים, ובמקרה הטוב שזרעים נובטים בתקופה זו הם מצמיחים פירות שאינם כה טובים ומשובחים. אי לכך נקבעה עונת הזריעה בחודש אלול.
נפתלי הולך ומחפש לקנות שתילי חסה, כרוב , סלק אדום, וקולרבי, המזכיר פוקח עליו זוג עינים תמהות.
"נפתלי , בדיחה מוצלחת הישמעת לנו. החלטת לבדר אותנו היום? אולי תסביר לי מה עושים עכשיו עם שתילים למשל"?
- זורעים למשל, השיב נפתלי בלא הניד עפעף.
"לפי היתרה בחשבונך לא נראה לי כי משופע אתה במצלצלין , שאתה רוצה לאבד סכום נוסף".
יש או אין שתילים? שואל נפתלי.
"שתילים בודאי אין לי אולי זרעים".
השתילים הם זרעים קטנים שנזרעו באדמה, נבטו, והצמיחו שתילים קטנים, מוציאים אותם מן האדמה ומוכרים אותם במחיר משולש, ממחיר הזרעים , החקלאים מעדיפים אותם על אף מחירם הגבוה, מכיון שנכונו להם סיכויי הצלחה גבוהים יותר.
נפתלי רוכש את הזרעים תוך שהמזכיר מלוה אותו בצחוקו, "עבודה נעימה ופוריה נפתלי".
הוא זורע את הזרעים בצפיפות גדולה ומשקה אותם בדמעותיו ובתפילותיו.
בדרך כלל לא מצליחים הזרעים לנבוט ולגדול, ומסיבה זו מבכרים החקלאים את השתילים, כדי שעמלם לא ילך לטמיון .
הנס אירע בחלקתו של נפתלי, הזרעים נבטו, והצמיחו שתילים טובים, תוך ששפתיו דובבות ומבקשות, שיאמר ה' למלאך שיכה ויאמר לשתילים גידלו, הוא מוציא אותם מהאדמה בעדינות. ושותלם במרחק של שלושים סניטימטר בין שתיל לשתיל.
דומה הוא החקלאי לאם אוהבת המקדישה את כל חייה למען ילדיה, מידי יום ביומו מאכילה, מנקה, משקה, ומשקיעה. כל כולה למענם, ובשבילם.
אף החקלאי מלוה את השתילים בעינים אוהבות מלטפם בליבו ומעודדם , גדלו גדלו, שתילי היקרים.
והנה אך חלפו שלשה חדשים מיום הזריעה ונפתלי יוצא ברינה לכיוון השדה בניגוד לתחזיות הקודרות שדאגו חבריו להשמיע לו מידי יום, ניצבו הכרובים כמחייכים בחיוך ניצחון, הנה ראו גדלנו !
בזמנינו ניתן להשיג כרובים מיוחדים העמידים בפני חום. אולם באותם ימים עדיין לא חלמו על שיכלולים מסוג זה . והכרובים גדלו למרות שלא היו חסינים נגד חום. ולא סתם, אלא שגדלו בשיא תקופת הקיץ.
הסוחרים המגיעים מידי יום לשדות , לרחרח ולחפש סחורה טובה, מתקרבים לשדותיו של נפתלי, ומשפשפים עיינהם בתימהון, האם אנו חולמים? ראשי כרוב טרים וריחנים עומדים זקופים. אצים רצים הם לבייתו ומבררים לפשר הענין.
הסוחרים הנדהמים למראה עיניהם ולמשמע אוזניהם , היזדרזו על אתר לקנות ממנו את הכרובים, ונפתלי קיבל עבורם מחיר מפולפל, מכיון שזו לא היתה העונה של הכרוב.
בדרך כלל לאחר שחותכים בסכין את הכרובים , נרקבים השורשים שנותרו באדמה. המשך בשבוע הבא בע''ה
|
מעשר חיזוק לאמונה
הראשון לציון הרב מרדכי אליהו
למען תלמד ליראה
"עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה, ואכלת לפני ה אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך למען תלמד ליראה את ה אלקיך כל הימים" (י"ד כ"ב-כ"ג).
מעשר זה עליו דיברה התורה הוא מעשר שני ישנם כמה וכמה הבדלים בין מעשר שני למעשר ראשון: מעשר ראשון הוא ממונו הפרטי של הלוי ויכול הוא לעשות בו כרצונו ולאכלו היכן שירצה. אך מעשר שני, חייב האדם להעלותו או את דמיו לירושלים ולאכלו שם, והוא נקרא קודש, ונפסקה ההלכה שהוא ממון גבוה (קידושין נ"ד). היות מעשר שני ממון גבוה מתאפיינת בכך שלעומת מעשר ראשון, שהלוי יכול לקדש בו או אף מי שקנה את המעשר הזה מהלוי, הרי מעשר שני אין מקדשין בו אשה כי אינו ממונו של אדם אלא ממון גבוה.
מעשר ראשון נאכל בטומאה ומעשר שני אינו נאכל בטומאה, מעשר ראשון בזמן הזה אליבא דכו"ע מדרבנן, ומעשר שני יש מי שאומר שגם בזמן הזה הוא מדאורייתא. הרי חמור הוא מעשר שני ממעשר ראשון.
מהו עניינו של מעשר שני המלמד יראת ה? לפי מוספי רש"י והאלשיך הקדוש פירוש הכתוב "ואכלת לפני ה אלקיך" שתדע שאתה עבד לה ואתה אוכל את המעשר שני משולחן גבוה. וכדברי האלשיך הקדוש "ובזה תלמד להכניע עצמך ליראה את ה". ובספרי (הובא בתוס ב"ב כ"א) אמרו שלא ההבאה לירושלים מלמדת יראת ה אלא ההמצאות בירושלים היא המלמדת ליראה את ה. וכלשון הספרי המובא שם: גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד, שהיה עומד בירושלים עד שיאכל מעשר שני שלו והיה רואה כולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה, היה גם הוא מכווין ליראת שמים ועוסק בתורה".
וכדברי התוס שם היה רואה קדושה גדולה בירושלים, כהנים בעבודתם וכו. ואפשר לשלב את שני הפרושים, צריך האדם לדעת שלא רק מעשר שני איננו שלו אלא הוא ממון גבוה, אלא שכל מה שמוציאה השדה שנה שנה הכל מאתו יתברך שמו ויתעלה.
לא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה אלא הקב"ה אוסר עליך לאכול את כל הפירות והירקות עד שתפריש ואז הנותר מותר לך.
עולה אדם לירושלים ורואה את הניסים בירושלים ובבית המקדש, רואה כהנים עובדים במרץ ובחשק, רואה יהודים העושים מצוות בהתלהבות והוא נפעל ומתפעל מכך.
וכבר כתב הרמב"ם שתכונת האדם להדמות לסובבים אותו. והנמצא בירושלים מרגיש את אוירת הקדושה ולכן כלשון הספרי "מכווין גם הוא" - גם הוא מתעורר לעבוד את ה’ בקדושה ובשמחה.
וצריך האדם לזכור ליראה את ה - כל הימים לא רק בימים שאתה בירושלים אלא ההשפעה הזאת תמשך כל הזמן.
ובדורנו שאין לנו את קדושת ירושלים הנראית עין בעין בבת מקדשנו יש לקיים את מאמר הכתוב: "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו"
כל תלמיד חכם הוא בבחינת כהן, ויש להדבק בת"ח לראות את ההתלהבות שלהם בקיום תורה ומצוות. וזה ילמד את האדם ליראה את ה כל הימים.
דמי הבראה עבריים
הרב עזריאל אריאל מצוות מעשר שני חורזת את פרשתנו. הפרשה פותחת בייחודו של "המקום אשר יבחר", שרק בו מותר לאכול את המעשר ו"לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך...". והפרשה ממשיכה במצוות "עשר תעשר את כל תבואת זרעך... ואכלת לפני ה’ א-להיך במקום אשר יבחר" – שגם היא עוסקת במעשר שני. את תוכנה של מצוה זו נוכל לבאר ברוח תקופה זו, של החופשה הגדולה.
כל שכיר במדינת ישראל זכאי לקבל בתקופה זו "דמי הבראה". את הסכום הזה הוא מקבל כדי שיוכל לנצל אותו לשם "יציאה לחופש". מטבע הדברים, כל אדם מחפש לו מקום בו יוכל להשתחרר מכל המחוייבויות המקיפות אותו בשאר ימות השנה. בדרך כלל, נבחר מקום סמוך לשפת הים, בה ניתן להשתחרר אפילו מן הכבלים שיש בבגדים... שם יכול האדם להינפש מן המתח ומן הלחץ האופפים אותו במשך כל השנה. לשם כך הוא זקוק לשיחרור מרבי מכל מחוייבות: כלכלית, חברתית, תרבותית, ואולי אפילו הלכתית.
שונה היא קרן דמי ההבראה של החקלאי העברי החי על פי התורה. קרן זו היא דמי המעשר השני. אך לא אל שפת הים הולך הוא, כי אם לעיר הקודש ירושלים (אשר משום מה יש מקצרים את שמה ל"י-ם"...). את דמי המעשר לא ניתן להוציא בכל בית מלון, פאב או "מזללה". ניתן לקנות בהם רק מצרכי מזון טהורים. הטהרה, מן הסתם לא ניתנת להישמר בכל מקום, אלא במקומות המופעלים על ידי אנשים יראי שמים. וממילא האווירה, הקיימת באותם מקומות, שונה היא מאשר במקומות אחרים... ומי שחפץ להדר במצוה, היה לוקח בכספי המעשר בהמות לקרבן שלמים. מכיון שהכמויות של המעשר גדולות הן, מורה התורה לאדם לצרף אורחים לסעודותיו. ולא סתם אורחים, אלא אנשי קודש: "והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו...".
מצוה זו, של אכילת מעשר שני בירושלים, מתקיימת רק כאשר בית המקדש קיים, והשכינה השורה בו חופפת על העיר כולה, על יושביה ועל תושביה. זו היתה קרן "דמי ההבראה" של אבותינו. ואנו, המצפים בכל יום לבנין המקדש, האם לא נוכל ליישם משהו מזה גם בימינו אלה?
לא תתגודדו
הרב עזריאל אריאל קשה היא דרך ההתמודדות עם אסונות. פעמים קורה שהאדם, השרוי באבל כבד, מוצא את עצמו מואס בחיים ומבקש ללכת עם הנפש האהובה אשר אבדה ממנו, ולפחות, לעשות משהו מעין זה באופן סמלי: להימנע מלאכול, לחבול בעצמו, לפגוע במראהו החיצוני. תורת ישראל מכירה בתחושות אלו, ואף נותנת להן ביטוי בהלכות אנינות, קריעה ואבילות. אך שונה הוא האדם המאמין מזה אשר אינו מאמין. האדם המאמין יודע כי לא מקרה קרה לו, כי אם מיד ה’ בא לו הדבר. ומכיון שבורא העולם אוהב את בריותיו ואת בניו, ברור הוא שיש משמעות לכל דבר, והכל מכוון לטוב, גם אם הדבר אינו מובן לנו. על כן פותחת התורה את ההנחיה לאבלים באומרה "בנים אתם לה’ א-להיכם".
מתוך אותה הכרה, אמנם יש צער גדול ונורא על האובדן. אבל אובדן זה, של המוות, אינו חידלון גמור. אין בו הגעה אל האפס המוחלט. בניו של בורא עולם, בני עם הסגולה, יש המשכיות לקיומם עלי אדמות. יש להם עוד חיים בעולם הנשמות. על כן מדריכה התורה להגביל את גילויי האבל. קריעת הבגד היא מצוה; אבל גדידה ושריטה, החותכות בבשר החי, ואפילו קריחת השיער - אסורות. אונן אסור באכילת בשר ויין; אבל לאחר הקבורה מצווים שכניו להביא לפניו דברי מאכל. וכל זאת למען ידע האבל כי יש חיים גם לאחר המוות.
על פי הקדמה זו נוכל להבין ביתר עומק את דברי הרמב"ן: אחרי שאתה עם קדוש וסגולת ה’, ולא ישא א-להים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נידח, אין ראוי לכם להתגודד ולהקרח על נפש, ואפילו ימות בנוער. ולא יאסור הכתוב הבכי, כי הטבע יתעורר לבכות בפירוד האוהבים... ומכאן סמך לרבותינו באוסרם להתאבל יותר מידי.
ויהי רצון שיבולע המוות לנצח, וה’ ימחה דמעה מעל כל פנים.
|
אמונה עיוורת
זהו סיפורו של מטפס הרים אשר אחרי הרבה מאוד שנות הכנה, החליט לממש את חלומו ולטפס על אחד ההרים הגבוהים ביותר. מאחר והוא בקש את התהילה לעצמו בלבד, יצא למסע לבדו.
השעות חלפו מהר והעלטה הגיעה מוקדם מהצפוי.
מאחר ולא היה ברשותו ציוד לחניה, החליט להמשיך בטיפוס.
בעלטה הכבדה לא יכול היה לראות את דרכו, ואפילו אור הירח נעלם מאחורי מעטה עננים כבדים.
הוא כמעט הגיע לפסגה, כשהבלתי נמנע קרה...הוא מעד...ונשאב לתוך התהום, כשהוא מספיק לראות צללים חולפים מול עיניו, תמונות ילדותו חלפו אל מול עיניו.
הוא ראה כבר את מותו, כאשר מכה אלימה איימה לבקע את קרביו....הוא הגיע לקצה החבל אשר אותו הוא קיבע לסלע בדרכו למעלה ולמזלו העוגן...היה יציב.
לאחר שחזרה אליו נשימתו, הבין שהוא תלוי באפלה ובדממה מוחלטים.
ביאושו, הוא צעק :
אלוהי, בוא לעזרי!
המאמין אתה באמת, כי יכול אני להצילך ?
בודאי, אלי !!!!
אם כך, חתוך את החבל עליו אתה תלוי !!!
חלף עוד רגע של היסוס לפני שהאיש נאחז בחבל בצורה נואשת יותר.
צוות ההצלה מספר שלמחרת היום מצאו את המטפס מת.
הקור הכריע אותו ובידיו הקפוצות הוא אוחז בחוזקה את החבל.
במרחק של שני מטרים מהקרקע.
ואתה, ההיית חותך את החבל ?
בחיים עלינו להחליט החלטות המעמידות במבחן את אמונתנו. ואתה ?
אתה, הסומך כל כך על החבלים....התאות לחתכם ???
כל יום עלינו ללבות את אש אמונתנו ולאמץ את תפילת ישעיהו:
"אדוני אלוהינו, מחזיק בידנו ואומר: אל תירא כי אני עמך..."
בדיחה שתי נשים באו למלך שלמה כשהן גוררות צעיר לבוש בחליפה בין שתיהן.
"עורך הדין הצעיר הזה הבטיח להתחתן עם בתי", אמרה הראשונה.
"לא נכון", כעסה השניה, "הוא הבטיח להתחתן עם הבת שלי !"
המלך החכם נתן להן להתווכח קצת בינן לבין עצמן ואז קרא לשקט.
"הביאו לי את החרב הגדולה ביותר", אמר לאנשיו, "ואחתוך את הצעיר לשניים.
כל אחת מכן תקבל חצי".
"נשמע לי יוצא מן הכלל ". אמרה הראשונה.
אך השניה התחננה ואמרה: "בבקשה, מלכי הרם, אל תפגע בו.
תן לו להתחתן עם הבת שלה".
חייך המלך בסיפוק ואמר: "עורך הדין חייב להתחתן עם הבת של הראשונה".
"אבל היא רצתה לחתוך אותו לשתיים! ", קראו אנשיו של המלך.
"מה שמוכיח שהיא החותנת האמיתית שלו", אמר המלך בנחת.
הכלים שאלוהים נותן
כמה רציתי לעשות אותו מאושר! כמה רציתי להביא לו-רק פעם אחת- איזה "כמעט טוב" אחד במקום כל ה"המספיקים בקושי" אבל לא יכולתי.
ביום שבת אחד, כשרק אני ואבא שלי היינו בבית- הייתי אז אולי בכיתה ה' או ו'- החלטתי לדבר איתו על זה. להגיד לו שאני נורא מצטער שאני לא מביא לו אושר כמו שאחותי מביאה לו.
הוא שמע את מה שאמרתי, הסתכל עלי במבט האוהב שלו ובניגוד לאופי שלו – שהוא אופי של בנאדם שבקושי מוציא מילה מהפה שלו- הוא נתן לי את ההרצאה הכי יפה ששמעתי בחיים שלי.
"גדי", הוא אומר לי: "אבא לא אוהב את הילדים שלו בגלל שהם מביאים הביתה ציונים טובים.
אבא אוהב את הילדים שלו בגלל שאי אפשר אחרת. הם בדם שלו. הם הנשמה שלו. הוא מוכרח לאהוב אותם. אפילו אם הם עושים דברים רעים, בכל זאת הוא אוהב אותם. אבל אתה, גדי- אתה אף פעם לא עשית דבר רע."
אני מתחיל להגיד לו "אבל, אבא.." הוא מפסיק אותי ואומר" "ששש..,גדי.תקשיב!
כשאלוהים ברא את העולם הזה- לצערנו או לשמחתנו, הוא החליט לברוא עולם מעניין, לא עולם מושלם. בגלל זה הוא ברא אנשים עם כל מיני צורות, כל מיני צבעים כל מיני כישרונות.
ולכל אחד הוא נתן כלים אחרים" לזאת הוא נתן יופי, ולהוא הוא נתן ידיים טובות, לזה הוא נתן כישרון במוזיקה, ולהיא הוא נתן כשרון במתמטיקה. אנחנו לא יודעים למה אלוהים עושה מה שהוא עושה. אנחנו לא יכולים להאשים מישהו בגלל שאלוהים לא נתן לך את הכלים האלה או האלה. אנחנו יכולים להאשים רק אנשים שלא מנצלים את הכלים שאלוהים כן נתן להם.
בגלל זה, גדי, אני אומר לך דבר אחד ומסביר לך דבר שני. הדבר שאני אומר לך זה "אל תתלונן על הכלים שאלוהים נתן לך. והדבר השני שאני מסביר לך זה שלפעמים לוקח לנו קצת זמן בשביל לגלות את הכלים שאלוהים נתן לנו, בגלל שהכלים שהוא נתן הם ככה מתחבאים. אז תהיה סבלן, גדי. תהיה סבלן כמו אבא. יום אחד גם אתה תגלה שיש לך כלים טובים".
איך אהבתי אותו, את האבא שלי, באותו יום שבת! רציתי לחבק, או אפילו לנשק אותו, אבל התביישתי.
ואל תשכח שאת ההרצאה הזאת האבא שלי- האיש הפשוט והטוב והחכם הזה- נתן לי אולי לפני 30 שנה, לפני שבמדינה הזאת ידעו הרבה על דברים כמו דיסלקציה, או קשיי למידה, או כל מיני מגבלות אחרות.
אני יודע שאני מדבר יותר מידי, אז אני כבר נותן לך את הסוף של הסיפור בקיצור.
שנה או שנתיים אחרי השיחה הזאת מצאתי את הכלים שאלוהים נתן לי.
ישבתי בשיעור אני-לא-זוכר-מה. המורה שלנו היה חולה, אז הייתה לנו מורה-מחליפה.
היא מדברת על מה שהיא מדברת, ואני בעולם אחר. פתאום אני רואה את המורה-המחליפה עומדת על- ידי. לפני שאני מספיק להגיד מילה, היא סוחבת לי את הנייר שאני מקשקש עליו.
היא מסתכלת על הנייר ואומרת לי: "מה אתה עושה?" אני אומר לה, "סתם מקשקש". היא אומרת "מה ציירת פה?" אני אומר לה, "סתם". היא אומרת לי "סתם מה?" אני אומר לה "סתם ציירתי אותך עומדת על-יד הלוח". היא לקחה את הציור והכניסה אותו לתיק שלה.
אחר-כך התברר שהאבא של המורה-המחליפה הזאת הוא צייר בעל שם עולמי, והיא לקחה את הציור והראתה לו.
תוך כמה ימים (הצייר) בא לבית שלנו, הסתכל על עוד ציורים שלי ומיד המליץ שההורים שלי יעשו הכל בשביל לטפח את הכישרון שלי בציור.
מה אני אגיד לך? מאותו יום האבא שלי הוציא את המיץ שלו בשביל שאני אוכל ללמוד עם הציירים הכי גדולים שיש-גם פה בארץ וגם בחוץ- לארץ.
היום אני בן 42, ובחודש שעבר פתחתי את התערוכה ה- 28 שלי, והפעם- בניו-יורק במוזיאון לאמנות מודרנית.
ואבא שלי (שעכשיו הוא כבר בפנסיה)- מה הוא אומר על כל ההצלחה שלי?- הוא אומר:" מה אתם עושים רעש? הילד מצא את הכלים , והילד משתמש בכלים".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21/08/2008
|
בס"ד
|
עש"ק, פרשת עקב כ''א אב מנחם התשס"ח,
|
שנה שמינית, גיליון מספר 384
|
|
|
כניסת השבת:19:48
|
ההפטרה :ותאמר ציון ומסיים: תודה וקול זמרה ישעיה מ''ט
|
יציאת השבת: 20:30
|
|
|
|
|
עלון זה יוצא לאור על ידי ישיבת רבי אליעזר זצוק''ל וזיע''א חארה כבירה זרבה תוניסיה יע''א
העלון מתפרסם במקביל בפורום אתר האינטרנט עמי"ת www.amit4u.net
|
|
|
|
|
בעלון חידושים מפרשת השבוע, ליקוטים, סיפורים בעברית, מוסר בערבית כולל מצוות השבוע, תמצית באור פרשת השבוע, חידושים ודברי מוסר
ניתן להקדיש העלון להצלחה או לרפואה ולהבדיל, לעילוי נפש
העלון השבוע מוקדש לרפואת אילן בר אסתר חדאד ולרפואת נאית בת עדינה צביה פלולה ולרפואת חיים יוסף בר מרגלית נעמן ולרפואת כרמל חייה בת יפה חדוק ולרפואת דיאמנטה בת שתרונה מאזוז ולרפואת עזיזי בר כמונה חדוק ולרפואת ליליאן חייה בת קוטי
להצלחת כל עם ישראל ואנו תפילה כי יחדלו הפיגועים ותאונות הדרכים
|
לע"נ כל נפטרי עם ישראל ובכללם:
הרה''ג רבי מסיעד בר כמונה מאצ'אר זצוק''ל וזיע''א ואשתו מרת טיטה בת מישה ז''ל .היקר מר ציון בן מסעדה הכהן ז''ל ואשתו מרת עשושה בת מישה ז''ל .מו''ר הרב הגאון רבי צבי חיים מאצ'אר בר טיטה זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי חנינא בוגיד בר ורדאנה סעדון זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי ציון בר גרצונה דיעי זצוק''ל וזיע''א .הרב חי חיים בר חנה חדאד ז''ל . הרב ניסן בר חייה פינסון ז''ל. מר פרץ המכונה ברוצה בר סעדה יעיש ז''ל. ולמנוחת הרב יוסף בר סעדונה חורי ז''ל
|
|
נא לשמור על קדושת העלון ולצרפו לגיליונות הבאים | נא לא לעיין בזמן התפילה וקריאת התורה | שבת שלוםומבורך
|
|
פרדס השזיפים
מרדכי הינו בעל בית העמל קשות למחייתו במשך כל ימות השנה. עמוס הוא לעייפה סדר יומו. בבוקר משכים קום לבית הכנסת, ומתפלל תפילת שחרית. שעור יומי קבוע עם חברו עליו לא יוותר מתלווה כקינוח לתפילה.
עם סיום השיעור ממהר מרדכי לעבר רכבו, מתניע ונכנס אל תוך שירות מכוניות אין סופיות הממהרות למחוז עבודתן מידי יום ביומו.
הקללה "בזיעת אפך תאכל לחם" אינה מליצה בעלמא עבורו, מקיים את הפסוק בהידור במשך ימות השנה.
בשעת ערב מאוחרת מגיע מרדכי עייף וסחוט לביתו נפנה מחיי שעה ופורש לחיי נצח, התפילות הלימודים והשיעורים עליהם לא מוותר. וכל זה חוץ מהגמילות חסדים אותם הוא עושה במסירות עד השעות הקטנות של הלילה, וכמה שהוא יכול רואה להסתיר את מעשיו, ולא מחזיק טיבותא לנפשיה.
ומשמגיעה תקופת הקיץ, בשלהי קייטא, בעת שהחמה יוצאת מנרתיקה על היקום, ללא טיפת רחמים מנסים הכל לברוח לארבע קצוות תבל, אורז מרדכי מטלטליו ויוצא ליהנות מאויר הרים צפוני צלול.
אף גיסו של מרדכי מצטרף אליו ושוכר עמו דירה במושב דלתון, אשר בצפון הארץ. שם נח במעט מעמלו הקשה אשר התייגע במשך כל ימות השנה. וכך אוגר כוח לקראת הזמן הבא, ראה מרדכי כי טוב ואיוה לנפשו להצטרף אף הוא אל המקום הנחמד הזה, ואכן בסוף קיץ תשס"א נסעו שני הגיסים על מטלטליהם וחבילותיהם, ובני משפחותיהם לכמה ימים למושב דלתון, שם שכרו שתי דירות נופש.
רק סיימו לפרוק מזוודותיהם, התיישבו היטב במקומם, ויצאו להכיר ארבע אמות חדשות בארץ ישראל.
שמים כחולים צלולים מכל עב נפרשו מעליהם, שמש צהובה חייכנית כמו קראה למולם ברוכים הבאים. רוח קלילה הניעה את צמרות העצים, ואוושתם המרגיעה נשמעה היטב על פני המושב.
האורחים החדשים נשמו לתוכם אויר צלול, והתרווחו במנוחה על המדשאות המוריקות.
הילדים העירונים לא יכלו להירגע ממראה עיניהם. החיים בחיק הטבע קסמו להם ביותר, שלווה מבורכת ירדה על כולם, ומרדכי חפץ להכיר בפניהם את מטעי הכפר, היה זה ביום שישי בבוקר, מרדכי ניגש בתום התפילה לאחד החקלאים שמעון שמו וביקש הימנו לערוך בפניהם סיור במרחבי הכפר, שמעון נענה בשמחה, והרכיב את כל בני המשפחות על הטרקטור, הילדים פצחו בשיר לכת עליז, עד אשר הגיעו אל הפרדס. שורות אין סופיות של עצים עמדו זקופים כמשמר חיילים.
הטרקטור גנח מעט בעלותו על שביל החצץ שהובילם אל תוככי מטע השזיפים של שמעון, שמעון ירד במרוצה אל העצים. דומה היה באותם רגעים לאותה אם שלא פגשה את ילדיה מזה ימים רבים, ועתה היא מתרפקת עליהם באהבה. ידו הגרומה ליטפה את הגזעים.
הילדים שחיפשו לעצמם אתגר מהנה שאלו רשות את שמעון לקטוף מעט פירות, ושמעון לימדם בנדיבות ובחפץ לב את המלאכה - "הכו היטב את העצים קרא אליהם עד אשר יפלו הפירות למרגלות העצים". הילדים ניסו בהתלהבות תוך שהגדולים חוברים אליהם ומסיעים בעדם. אולם אחר זמן מה היו מאוכזבים עד למאוד מן התוצאות הדלות. השזיפים שנקבצו למרגלות העצים היו קטנים ומצומקים, חיוורים ולא מגרים את העין והחיך.
ראו מה מצאתי! נשמעה קריאת התפעלות מפי אחד הילדים, בואו וראו הנה אנו עמלים כה קשות למצוא כמה שזיפים הראויים למאכל ובמרחק עצים ספורים מאתנו ישנם עצים הנושאים פרות יפים למאכל.
הילדים הרימו עיניהם, אכן לא הגזים הילד. פירות גדולים ועסיסיים קרצו אליהם בחיוך, בינות לענפים העמוסים לעייפה. העץ עוד קט קורסת תחת המעמסה הכבידה של השזיפים. הפירות האדומים עמדו בצפיפות זה ליד זה, כאילו וחיכו ליד יהודית שתקטפם, ותברך עליהם, הילדים הלכו במרוצה לעבר העצים, והחלו להכות עליה.
"הי, ילדים עיצרו במהירות!" קרא אליהם שמעון.
"מדוע?"
"העצים הללו אינם שייכים אלי, זהו המטע של שכני מאיר".
בלית ברירה חזרו הילדים המאוכזבים להכות על העצים של שמעון, ברם מלבד כמה שזיפים קטנים וחיוורים לא השיגו מאומה.
"את היבול שנאסוף אצלך מעשרים עצים בשעה ארוכה, נוכל לאסוף בזמן קצר מעץ אחד במשך דקות ספורות, קראה הילדה בקול בוכים".
"אמורה את לדעת טוב יותר ממני כי אסור לקטוף בלא לשאול רשות - כך שמעון.
"אין ספק כי מאיר מרשה לקטוף כמה שזיפים, לא נראה לנו כי חסר לו שזיפים".
"אסור לקטוף על סמך רשותו של בעל הבית" חתם שמעון את העניין בקול מסכם.
מששמעו מרדכי וגיסו את הדיון של הויכוח ניגשו אל העצים, משראו את הפרות עמדו המומים. ההבדל האדיר בין העצים היה הרבה יותר מסתם הבדל, התקרבו לעבר מטעו של מאיר, וגמרו אומר לבדוק האם כל העצים במטעו של מאיר הנם כה מבורכים, או שמא אלו רק העצים החיצונים המהווים כעין קליפה מושכת ליבול דל יותר. השנים צעדו בין שבילי המטע. מכל עבר ניבטו אליהם ענפים עמוסים לעייפה בפירות משובחים ועסיסיים במיוחד, הן בכמותם המרובה והן באיכותם הנדירה.
מרדכי אשר נפעם מן המחזה המעניין החליט לברר את העניין עד תומו. ניגש לעברו של שמעון, והחל ממטיר עליו שאלות - "אמור לי שמעון, איך אפשר להסביר את העובדה המוזרה הזו. בחלקת אדמה אחת גדלים עצי שזיפים, חלקם מצליחים באופן יוצא מן הכלל, ואילו העצים הסמוכים אליהם במרחק כמה מטרים הניבו יבול כה דל? ושמא תלויה דבר באיכות הזרעים?"
אצלנו בכפר, קונים כולנו את הזרעים אצל סוכן מסוים, החקלאים בכפר דלתון מאוגדים המה, בשיטת העבודה, החל מזריעה וכלה בקצירה.
"בכל אופן תודה שמשהו מוזר טמון כאן, אולי קימת בחומרי ריסוס והדברה?"
"כבר הבהרתי לך שאין כל הבדל בין חקלאי אחד לשני".
"ברי לי כשמש בצהרים כי חבוי כאן סוד".
"תראה, הצלחה של גידולים או אי הצלחה תלויה הרבה בכמות הגשם, בכיווני הרוחות, וכיוצא בהם."
מרדכי שת ליבו כי גיסו קורץ לו בעיניו ומרמז לו לסכור את פיו, הודו לשמעון על נדיבותו וחזרו לאכסניה שאירחה אותם.
משחזרו לתוך המושב שם נפגשו עם בני המושב ולשאלתם של שני הגיסים על ההבדל הענק בין שני המטעים העומדים במרחק של מטרים ספורים. ענו להם בני המושב פה אחד.
"שמעו יהודים יקרים, אין כאן כל סוד ואף לא תעלומה, התשובה ברורה ונהירה כשמש בצהרים, שמעון אינו שומר שמיטה כהלכתה. ואילו שכנו מאיר גיבור הכוח, מפקיר את שדותיו בשביעית, ושומר שמיטה על כל פרטיה ודקדוקיה, אי לכך מקוימת בו ההבטחה וציויתי את ברכתי, השתא שנת תש"ס היא שנת השש, והנה זכית לראות בעיניך ברכה משולשת מהי, כי אם שמת לבך ועיניך לראות את עצי השזיפים, במקום שהיה צריך לגדול שזיף צמחו שלושה שזיפים שלא היו מביישים שולחן מלכים.
ענו כולם ואמרו אשרינו שזכינו לראות את ברכת ה'. ואשריהם ישראל שיש בתוכם גיבורי כוח עושי דברו.
|
יראת שמים הכיצד??
הראשון לציון הרב מרדכי אליה
יראת השם היא אוצרו
"ועתה מה ה אלוקיך דורש מעמך כי אם ליראה את ה אלקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה’ אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך לשמור את מצוות ה ואת חוקותיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך".
והגמרא במסכת ברכות שואלת מה ה אלוקיך שואל מעמך "אטו יראה מילתא זוטרא היא?" - רק זה, זה דבר קטן. והגמרא מתרצת כן, כלפי משה זה דבר קטן.
והשאלה הנשאלת, הרי בפסוק לא כתוב רק ליראה. כתוב ללכת בכל דרכיו, אהבת השם בלב ובנפש, שמירת התורה והמצוות ופשיטא שזה לא דבר קטן, כיון שמנויים בפסוק דרכי עבודת השם?
אלא, כשיש יראת השם היא מביאה את האדם ללכת בכל דרכיו ולדרגה נוספת לעבוד את ה באהבה ולעובדו בכל לבבו ובכל נפשו, אך תחלת מעשיו של האדם ליראה את ה.
אם יש יראה - יש הכל. אם יש יראה - ממנה מגיעים לאהבה, לעבודת השם בשלמות, והיא היראה הדרגה הראשונה בעבודת ה. ועל-כן נאמר לאברהם אבינו בנסיון העשירי "באחרית נוסה בסוף העשרה" "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה".
בנסיון הראשון של זריקה לכבשן האש לא היה ירא אלקים? אלא הסביר בעל העקידה
שכאן מדובר לא ביראת העונש אלא ביראת הרוממות. יראת הרוממות היא יותר
גבוהה מאשר לעבוד את ה באהבה.
ולפי דרכנו, הכוונה היא עתה ידעתי. כיצד הגעת לדרגה כל-כך גבוהה של העקידה? כי יש בך יראת השם והיא שהביאה אותך לאהבת השם וליראת הרוממות.
ומה שאמרו חז"ל כלפי משה מילתא זוטרתי, היא יראת שמים. הסבירו המפרשים שמשה רבינו היה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה. אמר לעם ישראל, אם אני "הפשוט" הצלחתי לעבוד את ה מיראה, קל וחומר שאתם שבעיני חשובים ממני תוכלו לעבוד את השם מיראה.
וכבר אמרו חז"ל "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". יראת שמים, כפי שהסבירו חז"ל,
בידך היא. מה ה שואל מעמך, אתה יכול להגיע לדרגה הזאת.
וכאמור, האדם לא יכול לומר אין לי את הכח להגיע ליראת ה, אם ה שואל מעמך, ה שברא ויצר אותך, הוא השואל מעמך את היראה סימן הוא שהקב"ה נטע בכח האדם את היכולת להתגבר ולהגיע לדרגת היראה.
יראה האדם לנגד עיניו את דרגת יראת הרוממות של אברהם אבינו ויראת השם של משה רבינו רעיא מהימנא, ויאמר לעצמו מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי, וידע שיש בכוחו להגיע לדרגת יראת שמים.
ולך נא ראה מה שכתב ה"מסילת ישרים" על "היראה" וסיכם את דבריו "יראת השם היא אוצרו", היינו על ידי יראה אפשר להגיע לאוצרות גדולים, לאהבה את השם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם.
גדלותו וענוותנותו
הרב עזריאל אריאל משה רבנו, בדבריו, מבקש לשכנע את בני ישראל לקבל עליהם עול מלכות שמים: "ליראה את ה’ א-להיך, ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה’ א-להיך בכל לבבך ובכל נפשך". אך הלב ממאן לקבל. הן הקב"ה – כה רחוק הוא, רוחני, מופשט ובלתי נתפס. כל כך שונה הוא מכל האלילים שניתן לראות ולמשש. יתירה מזאת. הקב"ה, בורא כל העולמות, מה אכפת לו מבן תמותה כה קטן, פירור אבק דק המהלך על גבי גרגר המרחף אי שם בקוסמוס? ומה איכפת לו באיזה סדר הוא שורך את נעליו?
בשני מישורים מתמודד משה רבנו עם טענה זו: במישור הלאומי ובמישור המוסרי. הוא פותח במישור הלאומי: אמנם "הן לה’ א-להיך השמים ושמי השמים, הארץ וכל אשר בה". אבל למרות כל היקום האינסופי העומד לרשותו, בחר דווקא בעמו ישראל: "רק באבותיך חשק ה’ לאהבה אותם, ויבחר בזרעם אחריהם, בכם...". הידיעה שלמרות כל גדלו וענקיותו של העולם שברא, בחר דווקא "בכם", ממחישה לכם את חשיבותו של כל מעשה שלכם, ולו הקטן ביותר. על כן אתם מצווים למול את ערלת לבבכם ושלא להקשות את עורפכם.
מישור שני הוא המוסרי. מידותיו של הקב"ה בשיא גדולתן: "כי ה’ א-להיכם הוא א-להי הא-להים ואדוני האדונים, הא-ל הגדול, הגיבור והנורא, אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד", ואין הוא מתרשם ממתנות קטנות. ואף על פי כן הוא "עושה משפט יתום ואלמנה, ואוהב גר, לתת לו לחם ושמלה". אותו הא-ל הגדול, הגיבור והנורא מגלה את השגחתו דווקא בדאגה לחלשים ביותר בחברה. על כן מצווים גם אנו: "ואהבתם את הגר".
מסקנתם של חז"ל מפרשה זו, הקושרת את שיא הגדלות עם הירידה אל שיא הקטנות, היא: "במקום שבו אתה מוצא את גדלותו, שם אתה מוצא ענוותנותו".
וכשם שהדברים אמורים בה’ א-להינו, כך הם אמורים גם בנו עצמנו. רק לפני שבוע עברנו את צום תשעה באב. שם לימד אותנו ר’ יוחנן כי "אשרי אדם מפחד תמיד", אפילו מדברים קטנים של מה בכך. וזאת משום שהחורבנות הקשים ביותר אירעו לנו על ידי דברים של מה בכך. ירושלים חרבה על טעות בין קמצא לבין בר-קמצא, הר המלך חרב בגלל תרנגול ותרנגולת, וביתר לא חרבה אלא בגלל ציר של עגלה. וכך כותב לנו מרן הרב קוק זצ"ל: כל הגדלות שבעולם אינה מזיזה כל-דהו מתביעות הקטנות, כמו שאין שום גדולה שבעולם פוטרת ומפקיעה שום תפקיד גופני, גם השפל שבשפלים. אלא שהגדלות מדריכה את האדם, בהיותו מקבל אותה בטהרתה, איך להתנהג בכל העניינים שבקטנות, באופן שגם הם יתעלו ויהיו עניינים גדולים.
החיל והחוסן - לחי עולמים
הרב עזריאל אריאל מיוחד הוא אקלימה של ארץ ישראל, ארץ הנמצאת על גבול המיזרע והישימון. לא גשמים סדירים ירדו על אדמתה. אף לא נהרות גדולים יזרמו בה. תמיד יחיו יושביה בחרדה לקראת הבאות, בצפייה למטר שירד בעתו, יורה ומלקוש, ובחשש שמא לא יבוא. רק בארץ כזאת יכול העם להרגיש עד כמה הוא תלוי ברבונו של עולם, אשר עיניו בארץ מראשית השנה ועד אחריתה. במדבר היתה תחושה זו חזקה עוד יותר. שם לא היתה רק צפייה שנתית לגשמים שיתנו את המזון של השנה. שם היתה צפייה יום יומית ללחם היורד כמטר מן השמים. וכל זאת "למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה’ יחיה האדם".
גם כיבוש הארץ, שהיה בנסים גלויים, בא לתת את אותה ההרגשה. לו נצרכנו להישען רק על כוחנו ועוצם ידינו, כיצד יכולנו "לבוא לרשת גויים ועצומים ממך, ערים גדולות ובצורות בשמים, עם גדול ורם בני ענקים". לאחר כיבוש הארץ וההתיישבות בה, כבר עבר תור הנסים הגלויים. סיפוק צורכי הביטחון והכלכלה בא בדרך הטבע. אך טבע זה אינו "טבעי" כלל ועיקר. הטבע עצמו מונהג בצורה מוחשית על ידי רבונו של עולם. האיכר, המצפה ביראת שמים לברכת שמים, חש בעליל את מגבלותיו כאדם, והוא "מאמין בחי העולמים וזורע". אז יודע האדם ומכיר העם כי גם כאשר כוחו ועוצם ידו עושה לו חיל, ה’ א-להיו הוא הנותן לו את הכוח לעשות את החיל הזה.
|
אמהות רשעיות יום אחד כשילדי יהיו בוגרים מספיק להבין את ההיגיון שמניע הורה, אני אספר להם, כפי שאימי הרשעית אמרה לי :
אני אוהבת אותך מספיק כדי לשאול אותך לאן את הולכת, עם מי ובאיזה שעה תגיעי הביתה.
אהבתי אותך מספיק בכך ששתקתי ונתתי לך לגלות שהחבר הכי טוב שלך הוא סתם נקניק.
אהבתי אותך מספיק כדי לשבת לך על הראש שעתיים, בזמן שניקית את החדר. עבודה שהייתה אמורה לקחת רבע שעה....
אהבתי אותך מספיק בכך שהראיתי לך כעס, אכזבה, דמעות בעיני. ילדים צריכים לדעת שהוריהם אינם מושלמים.
אהבתי אותך מספיק כדי לתת לך לקחת אחריות על מעשייך, גם כשהמחיר ששלמת היה כה כבד, שלבי כמעט נקרע בקרבי.
אבל הכי הרבה, אהבתי אותך מספיק לומר לא, כשידעתי שתשנאי אותי אח"כ בגלל זה.
אלו היו הקרבות הכי קשים, אני שמחה שניצחתי אותם, בגלל שבסוף גם את ניצחת.
ויום אחד, כשילדייך יהיו מספיק בוגרים להבין את ההיגיון שמניע הורים את תגידי להם:
אמי הייתה רשעית? אני יודעת שאימי הייתה.
לנו הייתה את ה אמא הכי רשעית בעולם, בזמן שבבתים אחרים אכלו ממתקים לארוחת בוקר, אצלנו אכלו קורנפלקס ביצים וטוסטים.
בזמן שילדים אחרים שתו קולה ואכלו סופגניה בצהריים, אנחנו חויבנו לאכול כריכים.
ונחשו מה הכינה לנו אמא בערב, גם זה היה שונה מבתים אחרים.
אמא התעקשה לדעת בכל רגע איפה אנחנו, אפשר לחשוב שאנחנו אסירים בחופשה.
היא הייתה חייבת לדעת מי החברים שלנו ומה אנו עושים איתם.
היא התעקשה שאם אמרנו שנעדר לשעה, נעדר לשעה או פחות.
התביישנו להודות – אבל היא הפרה בקלות את חוק העסקת הילד בכך שהכריחה אותנו לשטוף כלים,
לסדר את המיטה, לבשל, לשאוב את הרצפה, לכבס,לזרוק את הזבל ועוד כל מיני עבודות אכזריות ..
אני חושבת שהיא הייתה שוכבת בלילה במיטה וחושבת מה עוד היא יכולה לתת לנו לעשות.
היא התעקשה תמיד לומר לנו את האמת, את כל האמת ורק את האמת.
כשהגענו לגיל הטיפש עשרה היא קראה את מחשבותינו וגידלה עיניים מאחור אז החיים היו ממש קשים.
אמא לא נתנה לחברינו לצפצף מלמטה כשהגיעו, הם היו צריכים להגיע לדלת כדי שתוכל לפגוש אותם.
כשכולם "יצאו" בגיל 12-13 אנחנו חיכינו עד גיל 16.
בגלל אמא הפסדנו הרבה חוויות שילדים אחרים חוו.
אף אחד מאיתנו לא נתפס גונב, הורס רכוש של אחרים או מבצע כל פשע אחר.
הכול בגללה! עכשיו כשעזבנו את הבית, לכולנו השכלה, אנחנו אנשים ישרים, עושים את כל שביכולתנו להיות הורים מרושעים לילדינו.
כמו שאמא הייתה.
אני חושבת שהבעיה של העולם הזה הוא שאין מספיק אמהות מרושעות. ..... בדיחה זהו תמליל שיחה בין איש תמיכה של WORD לבין לקוח שיש לו, איך לומר, תקלה קטנה. רק נגלה לכם דבר אחד, איש התמיכה תובע עכשיו את WORD! ! על פיטוריו מהעבודה..... איש תמיכה : "שלום, אפשר לעזור לך?" לקוח : " כן טוב, יש לי בעיה עם WORD במחשב". איש תמיכה : "איזו בעיה?" לקוח : "טוב, אני הדפסתי במחשב ופתאום כל המילים ברחו"איש תמיכה : "ברחו?"לקוח : "נעלמו" איש תמיכה : "אז איך המסך שלך נראה עכשיו?" לקוח : "כלום" איש תמיכה : "כלום?" לקוח : "הוא ריק. הוא לא מקבל שום דבר שאני מדפיס" איש תמיכה : "האם אתה עדיין ב - WORD או שכבר יצאת משם?" לקוח : "איך אני יודע?" איש תמיכה : "האם אתה יכול להזיז את הסמן שלך ע"ג המסך?" לקוח : "אין שום סמן, אמרתי לך, הוא לא מקבל שום דבר שאני מדפיס" איש תמיכה : "האם למוניטור שלך יש מד כוח?" לקוח : "מה זה מוניטור?" איש תמיכה : "זה המסך שנראה כמו טלוויזיה, האם יש לו אור קטן שמראה שהוא פועל?" לקוח : "אני לא יודע" איש תמיכה : "טוב, אם כך תסתכל בגב המוניטור ותראה לאן מוביל חוט החשמל שמחובר אליו. האם אתה רואה אותו?" לקוח : "כן, אני חושב שכן" איש תמיכה : "מצויין, תעקוב אחר החוט ותגיד לי אם הוא מחובר אל הקיר" לקוח : "כן, הוא מחובר" איש תמיכה : "כשהסתכלת בגב המוניטור, האם ראית שני כבלים מחוברים אליו?" לקוח : "לא" איש תמיכה : "טוב, אז יש שניים. אני צריך שתסתכל לשם שוב ותמצא את הכבל השני" לקוח : "או. קיי. מצאתי" איש תמיכה : "עכשיו תעקוב אחריו ותראה אם הוא מחובר היטב לגב המחשב שלך" לקוח : "אני לא יכול להגיע אליו" איש תמיכה : "אהה...אתה אולי יכול לראות." לקוח : "לא" איש תמיכה : "גם אם אתה מניח את ברכך על משהו ומתכופף?" לקוח : "או, זה לא בגלל שאין לי זווית נכונה זה בגלל שחשוך" איש תמיכה : "חשוך?" לקוח : "כן, האור במשרד כבוי והאור היחידי שיש בא מהחלון" איש תמיכה : "אז לך בבקשה ותדליק את האור במשרד" לקוח : "אני לא יכול" איש תמיכה : "לא? למה?" לקוח : "משום שיש הפסקת חשמל" איש תמיכה : "הפס...הפסקת חשמל? אהה, אוקיי, עכשיו אנחנו מבינים. האם עדיין נמצאים ברשותך הקופסאות וספרי ההדרכה שקיבלת כאשר קנית את המחשב?" לקוח : "כן, אני שומר אותם בארון" איש תמיכה : "יופי!, אז לך תביא אותם, תנתק את המערכת שלך, תארוז בקופסאות בדיוק כפי שקיבלת אותה, אחר כך תיקח את הקופסאות ותחזיר לחנות ממנה קנית את המחשב" לקוח : "באמת? זה כל כך חמור?" איש תמיכה : "כן, אני חושש שכן" לקוח : "אם כך, בסדר, מה אני אומר להם?" איש תמיכה : "תגיד להם שאתה יותר מידי מטומטם מכדי שיהיה לך מחשב" דרך טובה יותר
ילד עיוור ישב לו על מדרגות של בנין גבוה וכובע תחתיו.
הוא החזיק שלט לרגליו
שאמר: "אני עיוור – אנא עזרו לי"
אך בכובעו היו רק מספר מועט של מטבעות.
אדם שעבר בסביבה ראה את הנער והוציא מספר מטבעות מכיסו ושילשל אותם לכובעו של הנער.
האיש גם לקח לידיו את השלט מחק את הכתוב והחזיר את השלט למקומו כך שכולם יוכלו לראות את המילים החדשות...
במהרה החל הכובע להתמלא.
הרבה יותר אנשים החלו לתת כסף לנער העיוור...
באותו אחה"צ עבר שם שוב אותו אדם ששינה את הכתוב בשלט כדי לבדוק מה שלום הנער העיוור.
הנער שזיהה את צלילי הנעלים של האיש מייד פנה אליו ושאל,
"האם אתה הוא האיש ששינה את הכתוב בשלט שלי הבוקר? ספר לי בבקשה מה כתבת?"
האיש ענה, "בסה"כ כתבתי את האמת",
כתבתי את מה שהיה כבר רשום אבל רק במילים אחרות"
מה שהאיש כתב בשלט:
“היום הוא יום נפלא אך אינני יכול לראות זאת"
האם אתם סבורים שהשלטים אמרו את אותם הדברים?
ברור ששניהם סיפרו לאנשים שהנער עיוור,
אבל השלט הראשון ביקש עזרה ע"י זה שאנשים ישימו כסף בכובע
השלט השני פשוט סיפר לאנשים עד כמה יש להם מזל שהם יכולים ליהנות מהיופי של אותו היום אך הנער העיוור אינו יכול
האם זה מפתיע אפוא שהשלט השני היה יעיל יותר?
יש כאן לפחות לקחים חשובים ללמוד
הראשון הוא:
"היה אסיר תודה על מה שיש לך
למישהו אחר יש פחות ממך!
עזור היכן שאתה יכול לעזור"
השני הוא:
"היה יצירתי
היה חדשני
חשוב אחרת
תמיד יש דרך נוספת טובה יותר".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21/08/2008
בס''ד מוסר בלערבי פרשת עקב
פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת עקב. פיהה 6 מצות עשה. ו2 מצות לא תעשה. מצוות עשה הומאן 1] באש נברכו ברכת המזון 2] באש נחבו לגר 3] באש נכאפו מן רבבי 4] באש נצליו לרבבי 5] באש נלצקו פלחכמים 6] לואחד אלי תחייב שבועה פלבית דין מה יחלף כאן ברבבי. מצוות לא תעשה הומאן 1] מה נסתנפעושי מן התזיין מתאע לעבודה זרה 3] מה נסתנפעושי מן לעבודה זרה ומן חאזה אלי קרבוהה ללעבודה זרה.
פי בדאית אלפרשה. משה רבינו צבלנה אלברכות אלכל. והסרט הווא אלי נסמעו כלאם רבבי. וקאללנה וקתלו חנוורתו ארץ ישראל. מה נכאפושי מן אלכנענים אלי פי וצטהה. אלי הומאן יאסר ואקוה מננה. ונתפכרו כיפאש רבבי כרזנה מן מצר. וכיפאש וכלנה ושרבנה. והלבאש והצבאבט מתאענה מה תהראוושי 40 עאם. ונערפו אלי רבבי מה יצעב עליה שיי. ווקתלי נדכלו לארץ ישראל. ורבבי יעטינה כירו. ילזמנה נבארכו. ונסתערפו בלכיר אלי הווא עטאהולנה. ומה נקולושי אלי בקוותנה. או בלחכמה מתאענה גדינה רוחנה. ומוש מן סירת אלי אחנאן צדיקים. ואלכנענים רשעים. רבבי עטאנה ישראל. צחיח אלכנענים רשעים. ומה יסתאהלושי ישראל. ולאכן מוש מן הצדקות מתאענה כדינהה אחנאן. ולאכן בזכות אבאתנה אברהם יצחק ויעקב. ופכרנה משה רבינו. כיפאש אלי פלמדבר עמלנה ברשה דנוב. ובלאכץ מעשה אלעגל. וכיפאש באעד מה קעד 40 יום ו40 לילה פסמה. באש זאב הלוחות אלאולין. וקתלי שאפנה עמלנה אלעגל כסרהום. ועאוד טלע לסמה 40 אוכרין באש צלה עלינה. ומן באעד עאוד 40 אוכרין באש זאב הלוחות התאניין. ונהאר אלי הבט פיה אלמרה התאלתה ורבבי קאלו סלחתי כדבריך נהאר כפור. ומן וקתהה רבבי עמללנה נהאר כפור יום סליחה וכפרה ללעבד אלי יעמל תשובה. וזאד משה רבינו אכד עלינה. באש נכאפו רבבי ונסמעו כלאמו. ואידה כאן מה נסמעושי כלאמו נתעאקבו. ואידה נסמעו כלאמו יעטינה אלכיר אלכל.
פי אוול לפרשה מתאע הזמעה האדי. לפסוק קאל והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם. הרש''י ז''ל פסר. והיה עקב תשמעון. אם המצוות קלות שאדם דש בעקיביו תשמעון. מאענאהה לפסוק קאעד יקוללנה אידה נחפצ'ו למצוות לכפאף אלי לעבד ירפסהום ברזליה. הוני תמה באעץ' הנשדאת. עלאש הרש''י ז''ל פסר התפסיר האדה. עלאש מה פסרשי והיה עקב ''באעד'' כיף לפשט מתאעהה. חאזה אוכרה אחנאן ענדנה מצוות עשה ומצוות לא תעשה. וכלמת ושמרתם הייא מצוות לא תעשה. וכלמת ועשיתם הייא מצוות עשה. המאלה לדמת השנווה והיה עקב תשמעון. כאן עלא מצוות עשה כתבהם פי כלמת ועשיתם. וכאן עלא לא תעשה כתבהם פי כלמת ושמרתם. חאזה אוכרה. מערוף אלי מצוות עשה הומאן אקוה מן מצוות לא תעשה. כיף מה קאלו לחז''ל. אתי עשה ודחי לא תעשה. מאענאהה מצוות עשה ידזו מצוות לא תעשה. [ ולכלל האדה פי ברשה כללים ומוש כל ואחד יפסר כיף מה יחב. כאנשי לפוסקים הומאן אלי יפאהמו לכלל האדה כיפאש. וינזמו ירגזו עליה לפסק מתאעהם] המאלה חקו לפסוק יבדא ביהם. ועשיתם ושמרתם ומן באעד יכמל והיה עקב. אלי כיף מה פסר הרש''י ז''ל לעבירות לכפאף.
ולאכן נזאוובו הנשדאת מתאענה עלא דרך משל. ואחד עשיר ענדו מעאמל יאסר וכדמה כבירה יאסר. וענדו ולד פריד. וכאן יסתננה פיה חתה כבר ורפעו ללאידארה מתאעו ווראלו לבירו מתאעהו אלי הווא כאמל מן כלו. בירו מליח יאסר. קדאמו צאלה. כלימאתיזור שופאז. כראסי אכר מה כרז. כאמל מן זמיע הראחה. כל ואחד יתמננה בירו כיף האדאך ומה יכרזשי מנו זמלה. קאלו שוף יא ולדי. האדה בירוך. ולאכן לבירו האדה ללכדמה מוש לראחה. תזי תכדם פנהאר ופליל נרפעך ללוילה אלי שריתהאלך חאזה מליחה יאסר. גאדי תנזם תרתאח ותתמתע בחיאתך. ולאכן לולד וקתלי לקא השיכאת האדוך לכל. חל לפריזידיר כרז לבירה ולוויסקי וקעד פלבירו מה לאהי כאן בשיכאת ולמאכלה ושראב. ולכדמה יזיבהה רבבי. בו קאל מאזאל פרחאן בלבירו מתאעהו תווה יתצאווב. ולאכן שיי מה תמה. וכל יום מה לאהי כאן בשיכאת ולכדמה לא . נהאר בו חב ירבבי טרדו ורפעו יכדם פלמרמה יכלט לבגלי וירפע הסטל. פציף פשהילי ופשתה פלמטר ותלז. ענד ואחד אלי כאן צעיב יאסר וכל מרה יצחטו בכף. לולד קעד יכדם וכל יום יתעב ויתעדב. זאהו צאחב בו קאלו אמשי אטלב הסמאח מן בוך וארזע ללעז אלי כנת פיה. לולד שאדד הנפש. ולאכן הווא מסתאנס בלמאכלה למליחה ולבית הנצ'יף וילקא כל שיי חאצ'ר. ולאכן תווה למאכלה אלי קאעד יאכלהה עקאב מאכלה. והווא אלי יגסל חואייזו בידו והדאר אלי סאכן פיהה כלהה נאמוש ושלפאח. ויזיד יתעב פנהאר ומה ינזמשי ינעש פליל מן האך הריחה ונאמוש. וכל יום בדנו יתעב אכתר. אלי הווא מוש מסתאנס. צ'עאף יאסר וחאלתו ולאת תוואחש. זאהו צאחב בו מררה אוכרה קאלו. אנתין תערף רוחך אלי מה חתנזמשי תעיש איכה. ואנתין תתמננה באש תרזע לדאר בוך. ותערף אלי חיזי נהאר וחתמשילו וחתטלב מנו הסמאח ותבע התנייה אלי יחבהה בוך. אמאלה עלאש תעדב פי רוחך איכה. בארה אמשילו מן
תווה אטלב מנו הסמאח מן תווה ואסמע כלאמו כירלך. ורתח מן לעדאב ועיש פלעז.
והאדה האש יקצד לפסוק הוני. והיה עקב תשמעון. מאענאהה אלי פלאכר חנשמעו כלאם רבבי. ושמרתם תתבתו מצוות לא תעשה. ומוש כאן מצוות לא תעשה ברך. כאנשי חתה מצוות עשה אלי הומאן אצעב. ווקתהה ושמר וכו'. אלי רבבי יעטינה לכיר לכל. המאלה מאדאם פלאכר חנתלזו באש נרזעו עלאש נעדבו רוחנה תווה מוש כיר כאן נרזעו מלאוול. ולאכן הרש''י קאל. אידה כאן ואחד יערף רבבי מה יצירשי באש יעמל דנוב אלי יכאף מלעקובה. יאכי לעבד מהבול יזי חדה לבוליש ויחרק צטוב. ורבבי מוזוד פלעולם לכל. אמאלה פי השנווה לעבד ילזמו ירזע בתשובה. כאן עלא לגלטאת אלי עמלהם אלי תקווה עליה יצר הרע. לעבד אוול מה יפיק בגלטתו ירזע פי וקתהה. עלא האדה זאווב עלא הדנוב לכפאף. ויאכי תמה דנוב כפיף ודנוב רזין. כמל אלי לעבד ירפסהם ברזליה. אלי מה יפיקשי ביהם סתאנס ביהם יאסר. חתה אלי ולאוולו כיף לחלאל. האדון אלי ילזמנה נרזעו עליהם בתשובה פיסע. מאדאם אלי פלאכר חנתלזו באש נרזעו עליהם בתשובה אקרב וקת כיר.
אכואני לעזאז. אחנאן זגאר הקב''ה. והווא יחבנה יאסר. ויסתננה פינה נרזעו בתשובה באש ירזענה כיף מה כננה וקת דוד המלך ושלמה המלך. ולאכן אחנאן מאזלנה גאלטין. ורבבי קאללנה אלי חיזי נהאר וחנרזעו בתשובה. אמאלה עלאש לעדאב אלי אחנאן קאעדין נתעדבו פיה. האמה כיר נרזעו בתשובה מן תווה ונעישו פלכיר אלי קאעד יסתננה פינה האו לא. לעבד מראת מה יפיקשי באלי הווא פיה. יתביינלו לחאזאת האדיך מליחה יאסר. ויתביינלו אלי הווא תווה חר עלאש ירבט רוחו. תווה יכבר וירזע בתשובה. ולאכן האשכון קאלו אלי וקתלי יכבר ינזם ירזע בתשובה. ינזם יסתאנס בהאך לעישה האדיך ומה ירזעשי. ונזיבו הוני מעשה אלי כתבו חיים וולדר פי סדורו אנשים מספרים על עצמם א'. וקתלי נתבתו פיה נאכדו מנו מוסר כביר יאסר. למרה האדי תחכי. אלי הייא ענדהה 4 זגאר. לבנת לבכרייה מתאעהה כאנו יחבוהה יאסר ורבאווהה אחסן תרבייה וקראווהה אחסן קראייה. חתה אלי כמלת קראייתה מוהנדסה אעלאמייה. לבנת האדי מלי הייא זגירה דימה תקול תחב תוולי חרה. ואמהה כאנת תעטיהה לחרייה לכאמלה. ולאכן הייא כברת ולכלמה דימה פי פמהה נחב נווללי חרה. ווקתלי כברת ולאת מה עדשי תתחמל. נהאר לכל תכש ודימה לכלמה הייא בידהה נחב נוולי חרה. ודימה תקולום אלי הייא תתסתננה וקתאש תערס ותרתאח מן לעישה האדי. שאפולהה שידוכין ולאכן הייא כטארת ואחד אלי ואלדיהה מוש עזבהם. ושדת פיה צחיח. ואפקו ותפאהמו עלא כל שיי. ולאכן קראבאת לערס פאמיליית לחתן קאלולום אלי ילזמהם יזידו ידפעולהם באש יכמלו הדאר. ולאכן בו לבנת קאלו אחנאן אלי תפאהמנה פיה דפענה. לבנת עמלת כצומה פדאר וקאלתלהם ילזמהם ידפעו אלי קאל כאטיבהה. אלי הייא תחב תחס בלחורייה. עלאש יחבו יכליווהה דימה פלחבס מתאעהם. בוהה שד צחיח. ופלאכר פאמיליית ראזלהה דפעו הומאן ועמלו לערס. והייא קאלת אלי פמיליית ראזלהה הומאן ואלדיהה תווה . ספרו יסכנו פי בלאד אוכרה. ומן וקתהה בנתהה בדאת תבעד עליהה. מה עמרהה מה תכלמהה פטליפון כאנשי אידה כאן אמהה אלי כלמת. מרה פי זיארה מן הזיאראת נשדתהה עלאש מה קאעדאשי תכדם קאלתלהה אלי ראזלהה יחבהה פדאר. סכתת. ובדאת תבעד עלא צחאבאתהה לכל. מררה בנת עמהה קאלת אלי ראזלהה טרדהה. ופי זיארה מן הזיאראת לקלאייל נשדת ראזל בנתהה בלחק טרד בנת עמהה. קאללהה מה נחבשי האשכון יזורני ויקלב ראס מרתו. וצ'רבה לכבירה אלי כלאתהה תאכל בעצ'הה. נהאר צ'אייפו ענדהם פשבת. וקתהה בנתהה ענדהה זוז זגאר. הזגיר בכה. שדאתו בנתהה. ראזלהה קאללהה כלייה פי בלאצתו מה תעלמיהושי בלחלה. שייבתו. עאוד בכה. שדאתו. קאם עטאהה כף קדאמהם לכל. ולגריב אלי מרתו מה עמלת שיי תקול עליהה מסתאנסה. רווחת למרה תאכל בעצ'הה. ומן באעד בדאו יזיווהה לכבוראת אלי בנתהה קאעדה תטלב צדקה. פלאוול מה צדקתשי ולאכן וקתללי קאלולהה וין תטלב פי קבוראת הצדיקים ערפת אלי כלאמהם צחיח. משאו לטב נפשי באש יפאהמהם עלאש וכיפאש וצלת איכה. קאלום אלי הייא מה כאנתשי פרחאנה בלעישה אלי הייא פיהה. וראזלהה כבית יאסר. פלאוול מה כלאהשי תכדם כדמה מקדרה באש מה תתנפכשי עליה ומה תסמעשי כלאמו. ומן באעד בעדהה עלא צחאבאתהה באש מה תלקאשי להאשכון תשכי. ופלאכר צ'כץ' עליהה באש תטלב. והייא מן סירת אלי תחב תוולי חרה ומסתקללה מה זאתשי לואלדיהה. ואידה כאן חימשיוולהה מה חתרצ'אשי באש תרזע מעאהם. האדי הייא לחאלה מתאענה בצ'בץ'. תמאש האשכון יקול אלי יטלב יסתממה חר. חתה חד בטבע. ולאכן הייא תחס רוחהה חרה. חתה אחנאן קאעדין פלגלות. תמאש האשכון יקול לגלות חרייה ודאי חתה חד. ולאכן מה קאעדינשי נעמלו לכטוה הלאזמה באש נרזעו וין כננה. ויתביינלנה אלי אחנאן קאעדין עאיישין ברוך ד'. כיף לבנת האדיך אלי קאעדה תטלב ויתביינלהה הייא חררה. יהי רצון. אלי רבבי יעאוונה באש נרזעו בתשובה כאמלה ונעמלו גרצ'ו. ויעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.
21/08/2008
פרשת עקב
נצטווינו ששה מצוות עשה ושניים מצוות לא תעשה.
מצוות עשה הן:
א} לברך ברכת המזון אחר אכילת כזית פת.
ב} לאהוב את הגר.
ג} ליראה מן ה' יתברך.
ד} להתפלל כל יום לה' יתברך.
ה} להידבק בתלמידי חכמים.
ו} להישבע רק בשם ה' יתברך. אסור להישבע אלא אם כן חייבוהו הדיינים להישבע.
מצוות לא תעשה הן:
א} אסור להנות ממה שעושים אותו לעבודה זרה.
ב} אסור להנות מקרבן עבודה זרה.
מייעץ לנו משה רבינו עצות גדולות ואמר לנו אם נשמע בקול ה' יתברך ה' יתברך ישפיע עלינו את טובו בריאות והצלחה וניצחון על אויבינו ויאמר לנו שאין על מה לפחד מאויבינו אף על פי שהם רבים יותר ממנו וגם גבורים יותר ממנו אלא צריך לזכור תמיד מה עשה ה' יתברך לפרעה שהיינו לו לעבדים ויעש ה' יתברך נסים ונפלאות והוציאנו מתחת ידו ואם יש לבן אדם בעיה צריך לזכור את ה' יתברך שיכול להושיע אותו ולהוציאו מצרה לרוחה ומאפילה לאור גדול כמו שראינו שאבותינו כשיצאו מארץ מצרים לא היה להם ממה להתפרנס וה' יתברך לא זנח אותם והמטיר עליהם יום יום מן מהשמים והרוה את צמאונם מבארה של מרים וגם מלבושם ונעליהם לא בלו ולא נקרעו במשך ארבעים שנה ולא עוד אלא שהיו גדלים עמהם הבגדים לפי מדתם מזה נדע ונכיר שאין בידינו כלום אלא הכול בידי שמים ולכן עלינו לזכור את ה' יתברך תמיד ולשמור את מצוותיו. והזהיר אותנו משה רבינו שלא נחשוב שבכוחינו עשינו ועשינו את כל הממון שיש בידינו. לא בזכותינו נכנסנו לארץ ישראל ונצחנו כל אותם שבעה עממים אלא ברשעת אותם הגויים ובזכות אבותינו ירשנו את ארץ ישראל.
עוד אמר לנו משה שבשעה שעלה אל הר סיני להוריד את התורה לבני ישראל ישב שם ארבעים יום וארבעים לילה לא אכל ולא שתה אחר אותם ארבעים יום אמר לו ה' יתברך שבני ישראל עשו את העגל ואותו יום היה שבעה עשר בתמוז וירד משה מההר וירא את העגל וישלך מידיו את הלוחות שהיה כתוב בהם עשרת הדברות וישבר אותם תחת ההר ובתחילה רצה ה' יתברך חס ושלום להשמיד את שונאי ישראל אבל משה התפלל לפניו ושהה בתפילתו ארבעים יום וארבעים לילה וביום עשרים באב נתפייס ה' יתברך ויאמר למשה לעשות עוד שני לוחות ויעש כן משה ויכתוב עליהם עשרת הדברות ויסיים את זה ביום הכפורים ובשר לו ה' יתברך ''סלחתי כדבריך'' ונקבע אותו יום ליום סליחה וכפרה לעם ישראל והיום הזה חל בעשרה בתשרי אחר ראש השנה יום שבו נשפטים וביום הזה נבקש סליחה מאת ה' יתברך ונחליט עוד שלא נעשה עוונות אז ה' יתברך יפנה אלינו ויסלח לנו כמו שדפנה וסלח לאבותינו על עוון העגל.
כשבני ישראל עשו את עוון העגל החליט בתחילה ה' יתברך להשמידם חס ושלום כמו שכתבנו למעלה וירדו מן השמים חמישה מלאכי חבליה לשליחות זאת וכשאמר משה בתפילתו על עם ישראל ''זכור לאברהם ליצחק ולישראל'' הרג מהם שלושה ונשארו ''אף וחמה'' בקש משה מה' יתברך לעזור לו באחד וכשירד והרג שלושה אלפים מבני ישראל הרג את הנשאר ויש מרבותינו שאמרו שה' יתברך לא הרג מלאך אחד אלא אותו מלאך נשאר וכל זמן שיש בידינו עוונות ונענשים נענשים על ידי אותו מלאך קצת מעוון העגל.
הזכיר לנו משה רבינו על שהיינו מתרעמים לפניו ויאמר לנו שאותם תלונות כאילו מלינים על ה' יתברך חס ושלום שמשה לא היה עושה מדעתו כלום אלא הכל מציווי ה' יתברך והזכיר לנו את מחלוקת קורח ובסוף הפרשה עוד פעם מדגיש משה שאם נשמע בקול ה' יתברך ירווח לנו ויושיע אותנו ויואיל בטובו עלינו מלא נחת.
ויש לשאול כמה שאלות:
א} כתיב ''והיה עקב תשמעון וכו' ושמר ה' אלוהיך לך וכו',, פירש רש''י אלה המצוות שאדם דש בעקביו ויש לשאול למה לא פירש רש''י כל המצוות כפשט המצצות וממילא נשמע בין קלות ובין חמורות?
ב} כתיב ''תשמעון'' בלשון רבים וסיים ''ושמר ה' אלוהיך לך וכו' ואהבך וברכך והרבך וכו',, בלשון יחיד?
נקדים שאלה מסופר בגמרא שרב המנונא היה עני ופעם הקיז דם ולא היה לו מה לאכול כדי להברות את גופו והתעלף נשאו אותו האנשים ברחוב לביתו וראו אותו בוכה ואחר כך צוחק אחר זה יצא ניצוץ מחוטמו והתעורר נתנו לו משהו לאכול ושבה אליו רוחו ויספר להם בשעה שהתעלף ראה את עצמו עולה לשמים והביאו ה' יתברך לפניו וקבל רב המנונא על העניות שהוא שרוי בה אמר לו ה' יתברך אם אתה רוצה אחריב את העולם ועוד אברא אותה מחדש אולי תוולד במזל טוב אמר לו רב המנונא מה יותר זמן האם הזמן שנותר לו לחיות או הזמן שחיה כבר אמר לו ה' יתברך זמן שחיה כבר אז הוא בכה בשביל שקיצו קרב ויאמר לה' יתברך שכיון שלא נותר לו עוד לחיות לא צריך בשביל זה להחריב את העולם אחר זה הראה לו ה' יתברך את חלקו שבעולם הבא וישמח מאוד ויצחק שראה שחלקו גדול ויאמר לה' יתברך תוסיף לי עוד שכר אמר לו ה' יתברך ולחבריך מה אתן אמר לךו רב המנונא אני בקשתי ממי שיש בידו הרבה לתת לי ולחבירי צחק ה' יתברך והכה על מצחו בחיבה ואז יצאה אש מאפו.
ויש לשאול למה ה' יתברך השיבו שיחריב את העולם ויברא אותו מחדש ואולי יוולד בשעה טובה ומוצלחת למה לא ישנה את מזלו לטובה וחסל ואם נאמר שה' יתברך רוצה לברא את רב המנונא כמות שהוא אז מה הועיל בחורבן ובריאת העולם מחדש?
ברם ידוע שעם ישראל על המזל אבל הפרטות היא במזל למשל כשיש לבני ישראל זכות מוריד להם ה' יתברך שפע לפי אותו זכות והשפע נחלק לכל אחד ואחד לפי מזלו ולכן ה' יתברך אמר לרב המנונא שיחריב את העולם ואולי יברא את רב המנונא בתקופה שיש בה הרבה צדיקים שהכול בידי שמים חוץ מיראת שמים ואז השפע גדול ואז יגיע גם לו השפע שיוציאו מעניותו.
וזהו כוונת הפסוק ''והיה עקב תשמעון'' בלשון רבים ורוצה לומר שכל השופע יורד לפי הזכויות שיש לעם ישראל וכיון שהשופע נחלק לכל אחד ואחד לכן סיים הפסוק בלשון יחיד שכל אחד יגיע לו הרבה שופע הרבה תירוש הרבה יצהר והרבה דגן למרות שמזלו נחות דרגה עד למאוד כיון שהשופע גדול מאוד.
עדיין יש לשאול למה כתיב ''והיה עקב תשמעון'' היה לו לכתוב ''והיה עקב תשמרו ותעשו''? על זה פירש רש''י אם השופע חסר למרות שרואים שבעירנו שומרים המצוות צריכים לדעת ולהבין שזה בשביל המצוות שהודם דש בעקיביו שלא שומרים כראוי ולכן כתיב ''תשמעון'' מלשון הבנה.
אחי היקרים!!! אדם שואל למה זה שאחד יעשה מצוות והשני יהנה? התשובה ברורה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה ישראל ערבים זה לזה פירוש כשאחד עושה מצוה או עבירה נחשבת גם לחבירו והטעם כדי שכל אחד ואחד מישראל ירגיש את חבירו ויוכיח אותו כיון שישראל הם גוף אחד ולאו דוקא בדברים של העולם הא דהיינו התורה והמצוות אלא אפילו במילי דעלמא דהיינו דברים השייכים לעולם הזה ולפי זה אמרו חכמינו זכרונם לברכה שמצות גמילות חסדים היא עמוד מעמודי העולם וכמו שאנחנו ערבים זה לזה במצוות גם כן ערבים זה לזה כשנראה אחד עושה משהו שאולי חבירו יוזק ממנו צריכים לחשוב אם אותו דבר מזיק לנו בטח שהיינו מונעים אותו ואם כן צריך למנוע אותו כשמזיק לחבירו ואם לא נמנע אותו אלא כל אחד חושב רק על האינטרס שלו זה מהווה חורבן גדול ורק האחדות היא שעוזרת לנו להתקיים.
ולפי זה אם רואה את חבירו עושה משהו ויצא ממנו היזק לרואה לא ישטום אותו או יקום ממנו הרואה שאולי חבירו לחוץ מאוד ולכך עשה את זה ולהיפך צריך שיעשה חשבון נפש למה לא הרגיש בצרת רעהו ולא עזר לו במה שיכול ולכן צריכים לדובב אותו מה המניע אותו לעשות ככה ולעזור לו בקיצור צריכים להיות יד אחד וגוף אחד לעזור אחד לשני ואסור לנו לעשות רעה אחד לשני ולשבור אותו בין נפשית ובין כלכלית וכו' ובפרט בעבודה כשיש התחרות וכל אחד חושב בלבו מה אכפת לי שחברי יפסיד אני אציל את נפשי ולא אכפת לי מחברי זה טעות מרה בשביל שכולנו איש אחד אנחנו ואם אחד ממנו עצוב או חולה או שבור וכדומה גם בשמים משתתפים בצערו ואם לא נשתתף עמו ונעזור לו גם בשמים לא עוזרים לנו ואם נעזור אחד לשני ונהיה באחדות גם בשמים עוזרים לנו אפילו שיש בידינו עבירות כמו שמסופר בנביא שבימי דוד המלך שהיו בני ישראל צדיקים היו מנצחין במלחמה והיו מתים מהם בשביל שהייתה ביניהם שנאת חינם ובזמן אחאב שהיו רשעים גדולים ועובדי עבודה זרה היו נוצחים במלחמה בלי שימות אחד מהם רק כשאחאב הרג את נבות מת במלחמה נגד ארם ורק הוא בלבד מת והטעם שהייתה ביניהם אהבת חינם והאחדות שבאותו זמן איזבל אשת אחאב הרגה את נביאי ה' והיה עובדיה הנביא משרת אצל אחאב והחביא מפני איזבל מאה נביאים והיה מלוה כסף מאת יורם בן איזבל כדי לפרנס את הנביאים ויורם אף פעם לא הגיד לאמו למרות שהיה יודע שאי אפשר לומר שעובדיה לווה ממנו סכומים עצומים ויורם מלוה לו בלי שיודע מה עושה בהם ובמלחמה האחרונה כיון שאחאב הפיר את האהבת חינם והאחדות על ידי שהרג את נבות הוא לבדו מת ולכן עלינו להחזיק ידי ביד ולשמור על האחדות.
ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו להיות לב אחד כאיש אחד ובזכות זה ישלח את משיחו לגאולינו במהרה אמן!!!
פרשת השבוע מספרת שמשה רבינו אמר לנו אם שומעים דברי הקב"ה ונקיים המצוות ואין עושים עבירות הקב"ה נותן לנו כל הטוב וישמור אותנו ואויבינו אינם מנצחים אותנו כמו שראינו במצרים שאז היתה העיר היותר חזקה בעולם ואנו היינו עבדים שאין לנו שום כוח כדי להלחם והקב"ה עשה לנו נסים גדולים שהוצאנו ממצרים ושהקב"ה עושה לכל האומות שלוחמים אותנו נסים גדולים להצילנו. וצריכים שלא לירא מהם שיש לנו הקב"ה שהוא אלהינו גבור מאד ושהקב"ה מכלה אותם מעט מעט כדי שלא יכנסו החיות בארץ ישראל ולא רק במלחמות עוזר אותנו אף במאכל ושתייה ומלבושים וכל צרכינו כמו שראינו כשיצאו אבותינו ממצרים הקב"ה הוריד להם המן שהקב"ה שנה טבע העולם שתמיד המאכל צומח מן הארץ והמים ממטר מן השמים שהפך והוריד לנו המן מן השמים והמים מהסלע שהיא הארץ שנדע שלא רק הלחם הוא שזן האדם אלא כל דבר שאומר לו הקב"ה שיפרנס אותנו נתפרנס ממנו.
ויש פירוש אחר מה ר"ל כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם ר"ל לא רק המאכל והשתייה בלבד הם שמחיים האדם אלא צריך עמהם התורה והמצוות שאמרם לנו הקב"ה כדי שהאדם יחיה אף בעולם הבא. ובמלבוש כשהיו אבותינו במדבר בגדיהם היו חדשים ארבעים שנה ומנעליהם ג"כ היו חדשים ארבעים שנה ואמר לנו שהקב"ה מוליכנו לארץ ישראל שהיא ארץ טובה לחקלאות אבל צריכה תמיד למטר ולזה צריכים תמיד לירא את ה' שיוריד לנו המטר. והדבר החשוב שצריך לדעת אותו כשנהיה עשירים אין אומרים שאנו בכוחנו ובלמודינו עשינו כל החיל הזה, צריכים לדעת שהקב"ה הוא שעזרנו לכל הטוב הזה הכל בידו. כמה עשירים שבלילה אחת נעשו עניים וכמה עניים שלנו בלא מאכל וקמו בבקר עשירים. וצריכים לדעת שהקב"ה נתן לנו ארץ ישראל לא מצדקותינו ורשעות הגויים רק מרשעת הגויים וזכות אבותינו הקדושים. ואח"ך אמר לנו משה רבינו שעשינו העגל והקב"ה כעס עלינו והתפלל עלינו הוא ארבעים יום וארבעים לילה שיסלח אותנו והתפלל גם בעד אהרן לבדו וה' סלח לו רק החצי שנפטרו לו שני בנים ונשארו לו שני בנים. וכמה פעמים כעסנו ה' במדבר ומשה רבינו התפלל עלינו. ואח"ך עלה לשמים וישב בהר ארבעים יום וארבעים לילה אחרים כדי להביא לנו לוחות השניים, ומשה רבינו אמר לנו שהקב"ה אינו מבקש ממנו כלום רק דבר קטן שהוא יראת ה'. חז"ל שאלו וכי יראת שמים דבר קל הוא? ותירצו אצל משה דבר קל. ומשה רבינו אמר לנו שארץ ישראל תמיד עיני ה' בה ולכן צריכים להזהר עצמינו מעבירות שמי שעובר דברי המלך לפניו עונשו גדול יותר ואפי' שמלא כל הארץ כבודו אלא שבארץ ישראל השכינה יתירה והקדושה יתירה והעבירה עונשה גדול יותר ואם שומעים דברי הקב"ה ומקיימים המצוות הקב"ה יברך אותנו בכל טוב וכל מקום אשר תדרך כף רגלינו יתנו לנו. ומשה רבינו מרוב אהבתו אותנו בכל פעם יאמר לנו שאם נירא את ה', ה' יברך אותנו.
בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} משה רבינו כשזכר אותנו במעשה העגל אמר ואתנפל לפני ה' בראשונה וכו' ואח"ך הפסיק ואמר לנו שכעסנו ה' במדבר כמה פעמים בתבערה ובקברות התאוה וכו' ממרים הייתם וכו' ואח"ך חזר ואמר שהתפלל עלינו במעשה העגל ואתנפל לפני ה' את הארבעים וכו' למה הפסיק בינתים היה לו לסיים לומר לנו שהתפלל על עון העגל ואח"ך יאמר לנו שעשינו הרבה עבירות? ב} משה רבינו אמר לישראל שעשיתם העגל וכעסתם ה' כמה פעמים מקציפים הייתם את ה' וכו' ממרים הייתם וכו' אולם אותו הדור שעשה כולם מתו שאז שנת הארבעים לצאת ישראל ממצרים ודור המדבר כולם מתו היה לו לומר להם אבותיכם עשו שאותם שמקשיבים לו לא עשו כלום? ג} משה רבינו היה מתפלל לה' על עון העגל ואמר לו זכור לאברהם ליצחק וליעקב אל תפן אל קשה העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו מלת אל תפן אינה מובנה שפירושה עשה עצמך כאילו לא ראית, היה לו לומר סלח להם בזכות אבות?
אולם ידוע מה שהקשו חז"ל על הפסוק פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים מה עשו הבנים כדי שיענשו אותם? ופירשו רק כשהבנים הולכים אחר מעשי אבותיהם אבל אם האבות צדיקים הקב"ה מעביר להם ואינו מענישם בעולם הזה. ולזה משה רבינו אמר להקב"ה זכור לאבותינו הקדושים שלא עשו עון ולכן לא תענש אותם רק בניהם אם עושים עבירות. וזהו מה שאמר הפסוק העם הזה אבל בניהם אין לי מה להשיב ולזה אמר אל תפן שלא תפן עכשיו לעון הזה רק לבניהם ולכן משה אמר לדור שנכנסים לארץ ישראל שיזהרו עצמם מאד שנחשב שאתם עשיתם שעון הזה תלוי בכם עד דור רביעי ולא רק עון העגל אף כמה מעבירות שעשאום אבותיכם תלויים בכם ולכן צריכים שתזהרו עצמכם שהם לא נענשו על עוונם שאבותיהם היו צדיקים ואתם אבותיכם עשו עוונות ונחשב שאתם עשיתם.
וכאן אנו צריכים להתעורר בשני דברים: א} צריכים לירא מהחטא שאין יודעים מה עשו אבותינו ואם עשו עוונות נענשים על מה שעשו הם ועל מה שעשינו אנו, וכדי שלא להזיק בנינו אח"ך אם טעו ועשו עוונות. ב} לגדל ילדינו על ברכי התורה והמצוות שלא יקבלו עוונינו או עון אבותינו. כולנו יודעים שהקב"ה אינו מוחל למי שעשה עוון רק אם יעשה תשובה ר"ל אדם שעשה עבירה נענש עליה אם בעולם הזה או בעולם הבא אבל הוא ארך אפים אפשר אדם שעושה עון וכל חייו חי בטוב ונענש בסוף ימיו או בעולם הבא ואפשר שנענש בתחילת חייו. וזה לפי חשבונו של הקב"ה יודע אימתי יענש האדם ובדרך שיראה נכונה משל אדם שצריך לעונש ובניו צדיקים אם הקב"ה מענישו בעולם הזה בניו טורחים עמו למה מה עשו הם? ולזה הקב"ה מענישו בעולם הבא. ולפעמים האדם צריך שיענש ובניו צריכים שיענשו הקב"ה מחלה אותו ויהיה בצער וטורח הוא ובניו. ולפעמים האדם צדיק ואינו צריך לעונש אבל בניו רשעים וצריכים לעונש אבל אם מענישם הקב"ה אף הוא מצטער ונחשב כאלו מענישו עמהם ולזה הקב"ה אינם מענישם רק אחר שיפטר אביהם.
והקב"ה כשהוא מעניש אותנו בעולם הזה שאנו צדיקים כדי שלא נענש בעולם הבא שעונשה גדול מאד. ולפעמים אדם רשע וכל חייו חי בטוב ובנעימים זה משום שהקב"ה התיאש ממנו ואין בו תקוה כאחאב ונתן לו הטוב בעולם הזה כדי כשיכנס לעולם הבא יכלו לו המצוות שעשאם ויענש על הכל. אולם מנין נדע מי אינו נענש? יש הרבה מינים של יסורים, יש מי שיש לו בעיות בביתו ואף אחד לא שמע בו ויש מי שהוא חולה ואף אחד אינו יודע בו ויש מינים ביסורים שהאדם אינם נראים לו יסורים, חז"ל אמרו שאפי' מי שלבש בגדיו ומצאם הפוכים זה נקרא יסורים וגם המכניס ידו לכיסו כדי שיוציא דינר ויצאה לו חמש מאות ג"כ נחשב יסורים. אולם למה אדם באים לו קלים ואדם באים לו קשים? הטעם הוא התשובה מי שעשה תשובה הקב"ה מביאם לו קלים ומי שלא עשה תשובה באים לו קשים כדי שיתעורר וישוב בתשובה ולא יאמר אני עשיתי הרבה עוונות ואיך הקב"ה מקבל תשובתי, חז"ל אמרו אף בשניות האחרונים של האדם קודם שימות התשובה מתקבלת אבל מי יערב שאז האדם יכול לעשות תשובה נבהל וחש בכאבות, ולזה צריכים לעשות תשובה עכשיו כדי שנחיה בנחת ויקיים בנו הטיבה אחרותינו מראשיתנו והקב"ה יתן לנו הטוב והשלום והבריאות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.
ויש לשאול כמה שאלות:
א} נכון שבמצוות לא תעשה יש מיני עונשים התחיל במלקות וסיים במיתה וכרת בר מינן. אולם מצוות עשה אין בהם חילוק כלל וכולם שוים וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרם של מצוות. ואם כן כוחם שוים הם. ואיך אומרים מצוה קלה וחמורה כאילו אינם שוים?
ב} אדם דש ברגליו ולא בעקביו. ואיך אומר רש''י שאדם דש בעקביו?
ג} הפסוק אמר ''והיה עקב תשמעון'' ויש לשאול הלא המצוות בעשייה ואם כן הפסוק היה לו לומר ''והיה עקב תעשון''?
ד} הפסוק סיים ''את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם'' ויש לשאול למה אריכות הלשון היה לו לומר בקיצור ''ושמרתם ועשיתם?
ברם ידוע מאמר חכמינו זכרונם לברכה אדם קרוב לעצמו. פירוש שמה שרוצה האדם לעשות מביא כמה טענות שהוא צודק ואין זה אומר שהוא יודע שזה לא טוב ורק סתם מצדיק את עצמו אלא שהוא אינו מרגיש כלל שהוא טועה ולא צצים במוחו רק טענות ההיתר.
ומעשה שקרה על רב אחד שהיה עשיר גדול ושמו רבי מרדכי שחבר ספר על דיני ממונות והראה אותו לכמה רבנים והסכימו עליו וכיון שהיה עשיר גדול יכול לממן את הוצאות הדפוס היקרים והוציאו לאור ונתפרסם באותם מקומות פעם היה לו דין עם חבירו ולא רצה בעל דינו להתדיין עמו באותם מקומות כיון שמכירים אותו וחושש שמא נטים לו ויאמר לו שילכו למקום שאין מכירים אותו וישמע רבי מרדכי בקולו וילכו למקום רחוק ויתדיינו אצל רב העיר ורב העיר הצדיק את בעל דינו וחייב את רבי מרדכי ויאמר לו רבי מרדכי שאין זה נכון והביא לו הרבה ראיות גדולות וחזקות אמר לו הדיין אני איני בקי כראוי בדיני ממונות אבל יש לי ספר שחברו רב אחד ושמו רבי מרדכי ודבר שם על זה ענין ואני פסקתי על פיו והביא ראיותיך ודחה את כולם אז הרגיש רבי מרדכי בטעותו ויאמר כיון שזה נוגע לעצמו לא הרגיש.
אמרו חכמינו זכרונם לברכה מי שמורה טרפה לעצמו הוא גוזר וה' יתברך מקיים. ויש לשאול:
א} אם היא באמת טרפה מה טובה שעשה?
ב} ואם היא אינה טרפה הלא הוא עובר על בת תשחית?
ברם כוונת רבותינו זכרונם לברכה למי שבאה ספק טרפה לידו וכשהוא לומד בפוסקים לדעת מה דינה אינו מחזיר אחרי התרים להתירה אלא לומד כאילו אין אותה בהמה שלו ואם נראה לו שהיא טרפה יטרפנה ואם כשרה יכשרנה.
יש שני דרכים ליצר הרע להכשיל בני אדם בעבירות:
א} שמראה לו דרכי היתר וטענות כמו פקוח נפש או פרנסה שאינו יכול לעזוב עבודתו ולגרש הלקוחות כדי להתפלל מנחה וערבית וכדומה ואומר כשהעבודה תופחת לאחר כמה ימים יתפלל ועל זה אמרו חכמינו זכרונם לברכה בפרקי אבות ''האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה'' נכון שלא יכול אדם לעזוב החנות ולגרש הלקוחות אבל יכול לחשוב על זה מתחילה שקודם שילך לעבודה יתפלל מנחה ומיד כשמסיים העבודה וסוגר החנות לא יעשה שום דבר רק יתפלל ערבית או יסכים עם חביריו להתאסף בשעה פלונית להתפלל מנחה ואז באותה שעה אין מתחרים לו ולא יפסיד הלקוחות ואפילו אם הוא מפסיד על זה אמר הפסוק ''לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם'' נכון שאין אדם יכול לחיות בלי מאכל אבל אין זה אומר שעל חשבון התורה והמצוות יאכל או יעבד וכדומה וכן בבקר יפציר בו היצר הרע ואומר למה תשכים לתפילה ומה יהיה אטם עבר זמן קריאת שמע הלא צריך אתה לישון כיון שאתמול עלית למטה מאוחר וצריך להחליף כוח ליום עבודה משגשג וזה פרנסה ועם הפרנסה אין לשחק.
ועוד הרבה טענות טוען היצר הרע שלא לעשות המצוות ויתחיל ליטמע לאט לאט. נכון שלפעמים אינו מרגיש האדם במה שעושה וטומע אבל מיד מרגיש ומתקן עצמו ולא להשאיר עצמו טמוע ועוד יטמע ואם מרגיש עצמו שהוא טועה פעם אחר פעם זה מראה שהיצר הרע חזק ממנו וצריך להתכונן היטב להילחם עמו ולנצחו. וצריך להתגבר עליו ולהתפלל לה' יתברך ולקיים מצוותיו שה' יתברך הוא הנותן לו כוח לעשות חיל כמו שכתוב בפרשת ....... וזה וזה מתקיים בידו.
ב} מי שיש לו הרבה כסף אז שוכח את מצוות ה' יתברך כמו שאומר הפסוק בפרשת האזינו ''וישמן ישורון ויבעט'' ולא אכפת לו באיזה זמן קם בבקר. התפלל או לא התפלל. ואין אף אחד ששולט עליו ועושה מה שלבו חפץ ואינו מקבל תוכחת מאף אחד ומי שמוכיחו יתלוצץ עליו שהוא פרמטיבי ומיושן אם לא יכעס עליו שהכניס את עצמו בעיינים שאינם שייכים לו. וזה בשביל שהוא יש לו הרבה כסף וגם הרבה קשרים עם השלטונות וכדומה וכמו שאומר החכם מכל אדם בספרו משלי ''והעשיר יענה עזות''.
פרשתינו רומזת לנו אלו שני דרכים ובזה נדע שאלו הדרכים הם עתיקים מלפני שלושת אלפים שנה ולא נצרך היצר הרע להחליף את דרכיו והאדם אינו מרגיש כלל ולהיפך חושב את עצמו שהוא גבור בשביל שיש לו כסף וכדומה. ולכן רש''י כתב אם ''המצוות קלות'' פירוש אם האדם חושב שמצוות התורה הם קלות שאדם ''דש בעקביו'' פירוש שדרך בני אדם לדוש ברגליהם אבל זה משונה מהם ודש בעקביו שאז הדישה אינה מצליחה פירוש שדרך הרבנים והתלמידי חכמים ללמוד כל הענין היטב ואחר כך לפסוק הדין אבל בן אדם זה טועה ורק למד כמה שורות או כמה דפים מהגמרא ולא למד המפרשים והפוסקים שעליהם ומיד פוסק את הדין.
ולפיכך האריך הפסוק ואמר ''את המשפטים'' פירוש המצוות שעשיתם אותם כמו המשפטים שהם בשכל צריכים להבין אותם היטב ואחר כך לפסוק הדין ולא ללמוד רק קצת ולפסוק הדין ואם אתה עושה כן מבטיח לך הפסוק ''ושמרתם ועשיתם אותם'' כראוי. וסיים הפסוק ''כי תאמר בלבבך'' ה' יתברך אומר לנו תכנסו לארץ ישראל והיזהרו שמא תאמרו ''רבים הגויים האלה ממני איכה אוכל להורישם'' ואז תחפש היתרים לעצמך על סמך פיקוח נפש וכדומה שכיון שאמר לנו ה' יתברך להיכנס לא לחשוב מחשבות אחרות אלא לשמע בקול ה' יתברך וה' יתברך יש לו היכולת לסדר כל העניינים על הצד הטוב ביותר. וזה כנגד הדרך הראשונה של היצר הרע.
אחר זה אומר הפסוק ''כי ה' אלוהיך מביאך וכו' פן תאכל וכו' ורם לבבך ושכחת וכו' ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה'' פירוש שלא יאמר האדם כל עושרי בא לי מכוחי ואני אעשה מה שאני רוצה ואף אחד לא יאמר לי מה אסור ומה מותר כאן משה רבינו מעורר אותנו שאלו הם עצות היצר הרע כבר מימי קדם וצריכים להיזהר מהם בכל מיני זהירות שלא להיכשל בהם ולעשות רק מה שאמר לנו ה' יתברך בלי נטייה ובלי חשבונות וכדומה וזה כנגד הדרך השנייה של היצר הרע.
ויהי רצון שה' יתברך יטע בלבנו אהבתו ויראתו ונזכה לקיים מצוותיו ולשמרם ובזה יחיש לגאולינו במהרה בימינו אמן!!!
14/08/2008
פרשת ואתחנן
נצטווינו בפרשה שמונה מצוות עשה וארבעה מצוות לא תעשה.
מצוות עשה הן:
א} ליחד שם ה' יתברך בלי שותף דהיינו שרק הוא ברא את העולם לבדו בלי שום שותף.
ב} לאהוב את ה' יתברך בכל לבבינו ובכל נפשינו ובכל ממוננו.
ג} לאהוב וללמד את אחרים תורה.
ד} לקרא קריאת שמע בלילה וביום.
ה} להניח את התפילין על ידינו.
ו} להניח תפילין בראש.
ז} להניח מזוזה על דלת ביתנו.
ח} להחרים את כל שבעה אומות שהיו גרים בארץ ישראל. עכשיו הם כבר כלו.
מצוות לא תעשה הן:
א} שלא נתאוה משהו שלא שייך לנו. יש חילוק בין מצוה זו למצות לא תחמוד שמצות לא תחמוד היא שנתאוה ונעשה מאמץ כדי לקנות אותו דבר אבל מצוה זו אפילו בתאוה לבד אסור.
ב} אסור לנסות את ה' יתברך אלא במצות מעשר.
ג} אסור לרחם על הגויים שגרים בארץ ישראל. עכשיו כבר כלו.
ד} אסור להתחתן על הגויים.
בפרשה ספר משה שהוא התפלל לה' יתברך 515 תפילות כמנין ואתחנן כדי שיזכה להיכנס לארץ ישראל אבל ה' יתברך לא הסכים ויאמר לו אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה וכדי שלא להחזירו ריקם הרשה לו לעלות אל ראש הפסגה ולראות משם את ארץ ישראל. עוד ציווהו ה' יתברך לצוות את יהושע ולחזקו ולאמצו בשביל שהוא יכניס את בני ישראל אל הארץ.
עוד נספר נשה שהתורה כתובה על שני לוחות אבנים וגם הזהיר את בני ישראל שעוד ימים באים והם מזניחים חס ושלום את ה' יתברך והולכים לעבוד עבודה זרה וה' יתברך יענישם אבל הבטיח להם כשיחזרו בתשובה יסלח להם ה' יתברך ויחזרם כבתחילה בביאת הגואל במהרה. עוד ספר משה שהדור הקודם שמע בשעת נתינת התורה שני הדברות הראשונות ויאמרו למשה שידבר הוא אל ה' יתברך ואחר כך ידבר עמם בשביל שפחדו לשמוע מפי ה' יתברך ישר. ציוונו משה לשמוע תמיד בקול ה' יתברך שאז יטב לנו ויאהב אותנו ה' יתברך ויהיה תמיד בעזרנו שכל העולם לא נברא אלא בשביל ישראל ובני ישראל לא נבראו אלא לעשות רצון ה' יתברך.
ויש לשאול כמה שאלות:
א} כתיב ''ויתעבר ה' בי למענכם'' פירוש הפסוק שמשה אמר לבני ישראל שה' יתברך כעס עליו בגללם וגזר עליו שלא להיכנס לארץ ישראל. והכוונה פשוטה כדי שנבין ונלמד משהו ויש לשאול מה רצה ללמדינו כשהוא אינו נכנס לארץ ישראל?
ב} למה כתיב ''ויתעהר'' ולא כתיב ''ויתאנף'' או ''ויכעס'' וכדומה?
ג} כתיב ''רב לך אל תוסף וכו',, שאלו חכמינו זכרונם לברכה מה פירוש ''רב לך'' והשיבו שעיקר כוונת משה רבינו להיכנס לארץ ישראל לא בשביל לאכול מפריה ולשבוע מטובה אלא כדי לקיים המצוות התלויות בארץ ולכן אמר לו ה' יתברך רב לך שכר בעולם הבא ויש לשאול והלא אמרו חכמינו זכרונם לברכה בפרקי אבות אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקיים פרס אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקיים פרס ואם כן מה תשובת ה' יתברך?
נקדים עוד שאלה אמרו חכמינו זכרונם לברכה במדרש כשהגיעה שעתו של משה להיפרד מון העולם בא אליו מלאך המות ליטול נשמתו אבל משה העיפו מפניו חזר מלאך המות אל ה' יתברך וקבל בפניו על משה אמר ה' אל משה הגיעה שעתך אמר לו משה אל יגע בי מלאך המות הסכים ה' יתברך אבל הנשמה לא הסכימה ואמרה להב' יתברך שאינה רוצה להיפרד מהגוף הקדוש נשקו ה' יתברך ונדבקה הנשמה בשכינה ונפטר משה. ויש לשאול מה חשבה הנשמה בתחילה הלא סוף כל אדם למות ואפילו אותם שעלו לשמים חיים {עיין פרשת ויגש ששרח בת אשר עלתה לשמים והיא חיה} מכל מקום הגוף נשאר במקום קרוב בשמים ורק הנשמה עלתה? ועוד למה נדבקה אחר כך הנשמה בשכינה ויצאה מן הגוף?
ברם כתב הרמב''ם שעיקר השכר בעולם הבא הוא להנות מזיו השכינה שזה תענוג גדול ואי אפשר לתארה במלים וכל כמה שעושה האדם מצוות כך מתקרב יותר ויותר לשכינה ולכן נשמת משה רבינו לא רצתה בתחילה לצאת מהגוף כדי שמשה יעשה עוד מצוות ותתקרב יותר ויותר אל השכינה אבל כשה' יתברך נשקה ונתחברה בשכינה הסכימה לצאת.
ולכן משה רבינו שרצה להידבק כמה שיותר בשכינה רצה ליכנס לארץ ישראל כדי לקיים גם המצוות התלויות בארץ אבל כשה' יתברך אמר לו ''רב לך'' אף על פי שזה נגד רצונו בטך רצונו מפני רצון ה' יתברך אבל חשב למה ה' יתברך לא נתן לו להיכנס כדי לעשות המצוות התלויות בארץ ולכן אמר לבני ישראל ''ויתעבר בי ה' למענכם'' ויתעבר מלשון עבירה שנענש בשביל שלא קדש שם ה' במריבת מי מריבה {עיין פרשת......} וסיים הפסוק ''ויקדש בם'' פירוש שה' יתברך חשב לו עבירה שאינה נחשבת לעבירה כדי שילמדו ממנו בני ישראל ומה ילמדו ממנו על זה סיים הפסוק ''עלה ראש הפסגה'' פירוש כל אדם שנתן לו ה' יתברך עלייה וגדולה בין בביתו בין בעירו בין בכל העולם כמו שכתוב במסכת שבת צריך להיזהר ''ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה'' פירוש צריך שיתן שעתו על האנשים אשר ברשותו ''ראה בעיניך'' פירוש שצריך להתבונן היטב למה אמר ה' יתברך למשה ''לא תעבור את הירדן הזה'' אם על מי מריבה הלא כתיב ''ויקדש בם'' אלא בודאי בגלל עוונות בני ישראל בשביל שמשה הוא גדול הדור אף על פי שמשה היה מוכיח אותם ואם כן לו היה לו להיענש עליהם מכל מקום צדיק כמשה נחשב לו לעוון שהקדוש ברוך מדקדק עם חסידיו כחוט השערה ונענש ולא נכנס לארץ ישראל.
אחי היקרים!!! מצות הוכיח תוכיח חובה היא על כל אחד ואחד ואינה רשות ואם יראה האדם חבירו חוטא ולא מוכיח אותו נענש גם הוא ולכן צריך כל אדם להוכיח את חבירו ולא ישתמט ויאמר מה אכפת לי שהפסוק אמר ''לא תגורו מפני איש''.
ברם יש לשאול שכתוב בגמרא כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע? אלא שספרו חכמינו זכרונם לברכה שבזמן חורבן בית ראשון נגזר רק על הרשעים למות ולא על הצדיקים באה מידת הדין לקטרג ואמרה מה נשתנו אלו מאלו השיב אותה ה' יתברך משום שאלו צדיקים ואלו רשעים חזרה וטענה מידת הדין והלא הצדיקים לא הוכיחו אותם השיב אותה ה' יתברך שגלוי וידוע לפני שאף על פי שמוכיחים אותם לא היו חוזרים בתשובה חזרה וטענה מידת הדין זה גלוי לפניך אבל לצדיקים לא היה גלוי ולא הוכיחו נגזר עליהם שימותו הם תחילה. וחכמינו זכרונם לברכה בארו שהדבר שאין מוכיחים אותו דוקא שהדבר הוא מדרבנן והחוטאים לא יודעים את האיסור ואם מוכיחים אותם ברור שלא ישמעו ואמרינן מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים אל אם ם יודעים האיסור ומזידים ואינם יכולים להתגבר על היצר הרע ולפרוש צריך להוכיחם בנחת ובמתינות עד שישמעו.
ובערינו ברוך ה' הכול יודעים את חומר האיסור ואם כן אין להשתמט ולומר שאין להוכיח ובפרט שאנשי ערינו ידועים ביראת שמים ואם כן תיכף כשיוכיח אותו יבין ויתעורר ויפסיק את האיסור ולכן עלינו להוכיח את חבירנו וגם חבירינו צריך לקבל את התוכחת בשמחה שהפרישוהו מן האיסור שלא יענש בעולם הבא וגם יכיר את טובת המוכיח שמאהבתו מוכיחו שלא יענש בעולם הבא.
ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו לעשות את מצוותיו בלב שלם ויתן לנו את הבריאות והטוב ויגאלינו במהרה אמן!!!
בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} בפרשה של השבוע שעבר משה רבינו אמר לנו שהקב"ה כעס עליו בשבילנו ואמר לו לא תכנס לארץ ישראל ואח"ך אמר לנו על המלחמות של סיחון ועוג שנתן ארצם לבני ראובן וגד וחצי שבט מנשה, ובפרשת השבוע חזר ואמר לנו שהתפלל להקב"ה שיכנסהו לארץ ישראל, למה משה רבינו הפסיק בינתים שהיה לו אחר שיאמר לנו שהקב"ה אמר לו לא תכנס לארץ ישראל יאמר שם שהתפלל ואח"ך יספר לנו על סיחון ועוג? ב} משה רבינו התפלל 515 תפלה למה לא אמר לנו רק אתה החלות וכו'? ג} הקב"ה אמר למשה אל תוסף דבר אלי וכו' חז"ל אמרו שאם הוסיף והתפלל תפלה אחרת היה נכנס לארץ ישראל משה רבינו הבין שאין לו להוסיף, למה לא הבין כמעשה העגל שהקב"ה אמר לו הניחה לי ואכלם והבין משה שכשיתפלל עליהם יצולו וכאן הבין שלא יוסיף להתפלל? ד} הקב"ה אמר למשה עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה, משה רבינו היה יושב חוץ לארץ ישראל וכשיראה לפניו וימינו ושמאלו רואה ארץ ישראל אבל לאחריו אינו רואה ארץ ישראל א"כ היה לו לומר לו שיראה רק לשלשה צדדים?
אולם כדי לתרץ נתחיל לתרץ שאלה אחרת למה בני ראובן וגד בחרו עבר הירדן ואם בשביל המרעה הרי אמרו חז"ל שמצרים בנה חברון וצוען לבניו והפסוק אמר שבנה חברון קודם צוען בשבע שנים. חז"ל שאלו איך אפשר שיבנה לבנו הקטן קודם הגדול שצוען הוא הגדול ותירצו לא ר"ל שנבנה קודם אלא חברון יותר טובה מצוען בחקלאות בשבע פעמים, וחברון המקום היותר הגרוע בחקלאות ולזה היו רועים בה המרעה, וצוען היתה יותר מקום טוב בעולם בחקלאות חוץ מארץ ישראל א"כ מה נחשבת עבר הירדן נגד חברון ולמה בחרו עבר הירדן ואם תאמר משום שראו שארץ ישראל דחוקה ואינה יכולה להשיאם הרי אמרו חז"ל למה ארץ ישראל נקראת ארץ צבי משום כשם שהצבי אחרי שישחטוהו ויפשיטוהו עורו אינו מחזיק את בשרו שכשבשרו בתוכו ימתח אף ישראל ככה כשבניה בתוכה תמתח ותגדל כמו שאמרו חז"ל שינאי המלך היו לו ששים עיר בהר וכל עיר היו בה 600000 איש וכולם נחרבו משום שהיו משביעים הרבה.
ובגמרא יש רב שאמר שהוא ראה הר המלך הזה ואינו מחזיק 600000 איש ותירץ שארץ ישראל נמתחת א"כ למה רצו עבר הירדן? ולמה משה רבינו כשאמרו לו רוצים עבר הירדן כעס עליהם ודבר עמהם קשות וקרא אותם אנשים חטאים עד שאמרו לו גדרות צאן נבנה ובתים לבנינו ונוציא להלחם עם שאר ישראל, היה לו שקודם שיכעס עליהם ישאל אותם וידבר עמהם רכות ואם ימצאם טועים יכעוס עליהם? אבל חז"ל תירצו שבני ראובן וגד לא חשבו על המרעה ואותה רק עלילה, הם חשבו אם יורישו בעבר הירדן תהיה עבר הירדן כוללת עם ארץ ישראל ונקרא משה רבינו נכנס לארץ ישראל ונבטלת הגזרה ויכנס עמם לארץ ישראל ולכן מתחילה משה רבינו לא דיבר עמם רכות כדי שלא יאמרו שהוא מחניף להם.
במסכת בכורים יש מחלוקת בין רבנן ורבי יוסי הגלילי אם מביאים הבכורים מעבר הירדן או לא? רבנן אמרו מביאים שאפי' שאינה ארץ ישראל אבל שייכת עמה ויוכל לומר האדמה אשר נתתה לי ה', ורבי יוסי הגלילי אמר שצריך ארץ זבת חלב ודבש ולכן אין מביאים בכורים מעבר הירדן. ר"ל רבנן סברי שעבר הירדן נקראת ארץ ישראל ורבי יוסי הגלילי סובר שאפי' שנתנה לנו הקב"ה מ"מ אינה נקראת כארץ ישראל מאה אחוז.
ולזה משה רבינו אמר לנו שהוא התפלל לה' להכניסו לארץ ישראל וה' לא קיבל תפלתו אבל אחרי שירשו בני ראובן וגד וחצי שבט מנשה בעבר הירדן אף הוא חשב שנקרא שהתחיל להכנס לארץ ישראל ונתבטלה הגזרה ובפרט שמביאים ביכורים מעבר הירדן ונקראת האדמה אשר נתתה לי ה' ולכן התפלל פעם אחרת אתה החלות ר"ל התחלתי להכנס תניחני להמשיך. וזהו מה שאמר אעברה נא בארצך ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן השיב לו הקב"ה רב לך נכון שהדין כרבים שהם רבנן שיכולים להביא ממנה ביכורים ונקראת האדמה אשר נתתה לי ה' אבל אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה ר"ל לא תוסף על הדברים שאמרתי לך שהקב"ה לא גזר על משה רבינו רק על הגבול של ארץ ישראל שאמר לו עליהם בפרשת פינחס. ולזה אמר לו עלה ראש הפסגה וכו' וראה משם גבול ארץ ישראל מארבע רוחות ששם גזרתי שלא תכנס ולא משום שהקב"ה יש לו בעיה עם משה רבינו ח"ו או לא אוהבו אלא משום שיש טעם שלא יכנס והטעם הזה רק בגבול שאמרם לו.
וכאן רצה להבין אותנו שהקב"ה צונו לעשות מצוות התורה לא משום שהקב"ה רוצה שיאסרנו מאיזה דברים אלא יש טעמים וכל מצוה בשכרה כמו שאמר לנו משה רבינו אח"ך שאין שום דבר מוצדק ומתוקן כמו שכתוב בתורה אבל אנו אין מבינים הטעמים. וכאן צריכים ללמוד מוסר שלפעמים תמצא אדם מדבר על מצוה מהמצוות כאלו התורה לא היה לה לכותבה או ח"ו הקב"ה טעה כשצונו לעשות אותה מצוה, משל לא תשנא את אחיך בלבבך היא מצוה ממצוות התורה וחז"ל אמרו שלא נחרב בית המקדש שני רק משנאת חנם ואינה נבנית רק באחדות. והמצוה הזאת היא שאין לנו לשנוא אף אחד רק מי שעובר על מצוות התורה בפרהסיה, ובזמנינו אף אחד שרוב האנשים שאינם יראי שמים נקראים תינוק שנשבה ואפי' שיש מי שעשה לנו רעה אסור לנו לשנוא אותו. יש מי שאומר איך יעשה עמי הרע ואיני שונא אותו דבר זה לא יתכן! וכי אנו יודעים יותר מהקב"ה! הרי הקב"ה אמר לך לא תשנא אחיך בלבבך וכי התורה מוטעית! יכול האדם לומר המצוה הזאת קשה והשתדל לקיימה והקב"ה יעזרני. וישתדל בפועל ולא בפה.
אנו בעירנו ברוך ה' יש לנו האחדות, בהלויה לא אליכם תמצא כל האנשים ובשמחות הקב"ה ירבה לנו ולכל ישראל תמצא כל האנשים, אדם שהוא חולה או צריך לדם או יש לו בעיה כל האנשים עוזרים אותו וכל אחד עוזר כל מה שאפשר לו. ואם תמצא אדם שלא עזרו אותו אם משום שלא שמעו או שלא יכלו. אנו כולנו שותפים זה בזה ונקרא שיש לנו האחדות, אבל הנקודה הזאת היא חסרה לנו ומחסרת מערך אחדותינו למה אין מסירים אותה כדי שתהיה האחדות שלימה ואין טוב יותר מהאחדות ובפרט בזמן הזה שאבותינו ואבות אבותינו עבדו והשתדלו ותקנו כדי להגיע לזמן המשיח שהוא יושב לפני השער ועדיין רק מעט. ויש גם בעולם החזרת בתשובה גדולה מאד אף אנו צריכים לתקן עצמינו בדברים שחסרים בהם להכין דרך למשיח. וכדי שנזמין ונראה המשיח נקודה מנקודות הוא הדבר הזה שבכל פעם ופעם תשמע אדם שאומר לך פלוני איני עוזרו כלל ואיני אוהבו לפי שעשה לי כך וכך, לא! זה יצר הרע שמצא שיש לנו האחדות ורוצה להרחיקה ממנו, הוא עשה לי אבל אני איני מאבד המצוה היקרה הזאת של האחדות בדברים של היצר הרע והבלי עולם הזה. ובאחדות הקב"ה נותן לנו הטוב והשלום והבריאות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.
ויש לשאול כמה שאלות:
א} כבר ספרנו בתחילת הפרשה שמשה התפלל 515 תפילה כדי להיכנס לארץ ישראל וה' יתברך לא קבל תפילתו ויש לשאול מה בא ללמדינו? האם בא ללמדינו שאנחנו שפחותים הרבה מאוד ממנו שלא נתפלל כלל ועיקר חס ושלום כיון שלא יעזור?!
ב} כבר כתבנו שפרשת ואתחנן היא אחרי תשעה באב שאז אנחנו מתעוררים להתפלל לה' יתברך שיבנה לנו את בית המקדש ויגאלינו גאולה שלימה והנה אנחנו קורים בתורה פרשת ואתחנן שבה מסופר שמשה התפלל מאות ברכות ולא נענה כדי שהמורל שלנו ירד?!
ג} בפרשת דברים על עניין שמשה אינו נכנס לארץ כתיב ''גם בי התאנף ה' בגללכם'' ואילו בפרשת ואתחנן כתיב ''ויתעבר ה' בי למענכם'' למה פעם כתיב ''בגללכם'' ופעם ''למענכם''?
ד} כבר ספרנו בפרשת בלק שמשה ואהרון לא נכנסו לארץ ישראל בשביל שלא עשו קידוש ה' שכשצמאו בני ישראל אמר ה' למשה שידבר אל הסלע ויוציא המים אבל משה לא דבר אליו אלא הכה אותו ובזה החמיץ מצוות קידוש ה' שהיה לו לדבר אליו ובזה ילמדו בני ישראל קל וחומר מה אבן שאינו נענש ואינו מקבל שכר אפילו בדיבור לבד שמע בקול ה' יתברך כל שכן הם עצמו שנוטלים שכר ונענשים שצריכים לשמע בקול ה' יתברך {וכבר כתבנו שם הטעם למה משה ואהרון הכו את הסלע ולא דברו עמו} ואחר כך סיים הפסוק ''המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' ויקדש בם. הדברים הפוכים!!! {עיין פירוש רש''י}.
ברם נקדים ספור שקרה בזמן מלחמת העולם הראשונה הגרמנים איימו הצרפתים לפוצץ הרכבת אם לא יהרגו חמשה יהודים הצרפתים שרצו לשמר על הרכבת על כרחם הסכימו להרג חמשה יהודים אבל הבעיה איך להרג יהודים חפים מפשע מה יגידו העולם!!! מה עשו? יש להם בבתי הסוהר כמה יהודים נאשמים בעבירות קלות שחייבים עליהם קנס כספי ולכל הפחות חודש מאסר וכדומה. בזמן המשפט הביאו את הראשון ויאמרו לו במה נאשם השיב להם שגנב אופניים חרצו דינו למיתה והצדיקו עצמם שאם היה בעל האופניים שהיהודי גונב אותה היה היהודי הורגו וכן עשו לארבעה הנשארים.
הרבה טעמים אמרו חכמינו זכרונם לברכה למה משה לא נכנס לארץ ישראל חוץ מהטעם שכתוב בפרשה:
א} כתוב בתהילים פרק..... ''מזמור לאסף אלוהים באו גויים בנחלתיך וכו',, ושאלו חכמינו זכרונם לברכה האם שמחה שנכנסו גויים לארץ ישראל וחרבו את בית המקדש עד שאסף אמר מזמור ולא קינה? ותירצו שעצם חורבן בית המקדש היא טובה גדולה לבני ישראל שאם לא נחרב בית המקדש היה ה' יתברך חס ושלום משכך חרונו על בני ישראל והם כלים בר מינן ולכך החריב בית המקדש וניצולו בני ישראל ואם כן משה לא נכנס לארץ ישראל שלא יבנה הוא את בית המקדש שצדיק כמוהו כשבונה אין ה' יתברך חס ושלום יכול לחרוב ואז בר מינן אין דבר אחר לשכך חס ושלום חרום אף ה' חוץ מישראל עצמם.
ב} משה נפטר ונקבר לפני בעל פעור והטעם שבתקופת כל שנה ושנה מיום שחטאו בני ישראל עולה קליפה על עוון בעל פעור לקטרג על בני ישראל ולפיכך נקבר שם משה כדי להרדים אותה קליפה ולא להרשות לה לעלות ולקטרג על עם ישראל.
ג} שם היו קבורים גם מתי מדבר כדי שיחייה אותם בזמן תחיית המתים.
ד} שלא יאמרו על עצמו התפלל ונכנס לארץ ואילו עליהם עמד מנגד ולא התפלל ולפיכך לא נכנס.
ה} שבסיפור מי מריבה כשהקהיל משה את בני ישראל להכות את הסלע אמר להם ''שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים'' על כינויו לעם ישראל וקרא אותם ''מורים'' נענש כיון שה' יתברך אינו רוצה מי שמדבר לשון הרע על עמו ישראל. {עיין סיפור אליהו הנביא בפרשת פינחס}.
ולפי זה יתרצו כל הקושיות ה' יתברך פדה את בני ישראל ולפיכך החריב את בית המקדש להיפך ממה שעשו הצרפתים שפדו את הרכבת בדמם של חפים מפשע ואם משה היה נכנס לארץ ישראל לא היה בית המקדש נחרב והיו שונאי ישראל כלים ולפיכך ה' יתברך אמר לו שהוא לא נכנס בשביל עוון מריבה שלא עשה קידוש ה' אבל זה רק תואנה ואין זה אמת שסיים הפסוק ''ואקדש בם'' פירוש שרק בגלל בני ישראל שלא יהיו כלים בזמן החורבן ולא בגלל קידוש ה' ועוד להגן עליהם מקליפת פעור ולהחיותם בזמן תחיית המתים.
ובפרשת דברים כתב בגללכם פירוש שלא יאמרו שלא התפלל עליהם כראוי ולפיכך גם הוא לא נכנס ואם היו בני ישראל נכנסים גם משה היה נכנס עמהם. וזה בשביל שאמר להם ''שמעו נא המורים'' ולפיכך חכמינו זכרונם לברכה תיקנו פרשת ואתחנן אחר תשעה באב כדי לדעת שעצם יסורי הגלות הוא מפני השנאת חינם. שמשה רבינו אמר רק מילה אחת על בני ישראל ולא הועילו לו כל תפילותיו ואיך אנחנו יכולים לדבר לשון הרע ורכילות על חבירנו. שזה עוון שנענשו עליו גדולי האומה והם משה ואליהו ונענשו איך אנחנו יכולים לעבור עליו בשאט נפש כאילו לא אכפת לנו כלל וכאילו לא רוצים שתבנה בית המקדש. רואים את ההפסד על המקום וכאילו לא רואים ולא חוזרים בתשובה ולסגור את הפה. ואין לומר ששנאת חינם פירוש ששונא את חבירו סתם והוא לא עשה לו רעה אלא אפילו עשה לו רעה אסור לשנותו רק לדבר אליו ולברר למה עשה לו רעה והטועה יבקש סליחה. ועוד שחורבן הבית היה על רוב עוונות בני ישראל ואי אפשר שרובם שונאים את חבריהם סתם בלי סבה דבר שאינו נכנס לשכל שבודאי שרובם שונאים את חבריהם בגלל איזה רעה שעשו להם ואפילו הכי נחרב הבית להודיע כמה קשה השנאה. ואפילו אם נאמר שזה ספק ואולי היו רובם סתם שונאים את חבריהם מה התועלת תצמח לו אם חבירו יתמוטט ותקרה לו רעה ואפילו אם נגיד שיש לו תועלת מה חשובה זאת התועלת לעומת בנין בית המקדש והגאולה.
אחי היקרים!!! עברו רק כמה ימים מתשעה באב ועדיין כולנו אבלים על מה שקרה לנו מלפני אלפיים שנה כמו שציוונו חכמינו זכרונם לברכה ואם אנחנו רוצים שזאת תשעה באב האחרונה שעברה באבל אבל תשעה באב הבאה תהיה לשמחה ולששון צריך להתאחד ולחיות בשלום ובאהבת חינם ובעזרת ה' יתברך נגאל גאולה שלימה במהרה בקרוב!!!
ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו שלא לשנא את אחינו רק לחיות בשלום ובאחדות ובזכות זה יגאלינו בקרוב!!!
14/08/2008
בס''ד
מוסר בלערבי פרשת ואתחנן
פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת ואתחנן פיהה 8 מצוות עשה. ו4 מצוות לא תעשה. מצוות עשה הומאן 1] באש נואחדו אסם רבבי מן גיר שריך. מאענאהה אלי אחנאן נסתערפו אלי רבבי הווא אלי כלק הדניה לכל. והווא אלי יתחכם פיהה. ואחדו ומה מעאהו חתה שריך. לא פי כליקתהה. ולא פי חכומתהה 2] באש נחבו רבבי בזמיע קלבנה. ובזמיע נפשנה. ובזמיע רזקנה 3] באש נקראו התורה ונקריווהה 4] באש נקראו קראית שמע פצבאח ופליל 5] באש נלבשו תפלין עלא ידנה 6] באש נלבשו תפלין עלא ראסנה 7] באש נעמלו מזוזה עלא באב דארנה 8] באש נחרים ה7 אומות אלי כאנו פיה ארץ ישראל. ותווה ופאוו. מצוות לא תעשה הומאן 1] באש מה נשתהאוושי חאזה מוש מתאענה. והלאו האדי מוש כיף לא תחמוד. אלי לא תחמוד. ואחד יסתהה ויעמל מזהוד באש ישריהה. אלי יבעתלו האשכון יגר ביה באש יביעלו. האו יצ'גט עליה באש יביעלו. והלאו האדי. באש מה נשתהיוושי חתה פי קלבנה חאזה מוש מתאענה 2] באש מה נזרבושי רבבי. כאנשי פלמעשר 3] מה נסכפושי עלא לגויים אלי כאנו סאכנין פי ישראל. ותווה ופאוו 4] מה נערשוסי מעה אלי מוש יהוד.
פלפרשה מתאע הזמעה האדי. קאללנה משה רבינו. אלי צלה לרבבי 515 צלה באש ידכל לארץ ישראל ורבבי מה חבשי. וקאלו מה עאדשי תצללי. וקאלו אטלע פוק הטלעה ושוף ארץ ישראל מן גאדי. ווצצי יהושע וקוויהו. עלא כאטר הווא אלי חידכל ישראל לארץ ישראל. וקאללנה משה רבינו אלי הווא זאבלנה התורה משמים. אלי מכתוב פיהה לחכמה לכל. והייא אלי נזמו נתפכרו ביהה. וקאללנה אלי רבבי כתב התורה עלא זוז לוחות חזר. וקאללנה אלי חיזי נהאר וחנעבדו לעבודה זרה ורבבי חיעאקבנה. ווקתלי נרזעו בתשובה רבבי חיסאמחנה וחירזענה כיף מה כננה. וקת למשיח אלי נשאללה יזי בקרוב. וקאללנה אלי אחנאן סמאענה וקתלי רבבי עטאנה התורה. זוז הדברות לאוולין. וקלנה למשה מה נזמושי נסמעו אכתר וטלבנה מן משה רבינו. באש הווא יתצנט ענד רבבי ויקוללנה. ווצאנה משה רבינו באש נסמעו ונעמלו אלי מכתוב פתורה. אלי וקתהה רבבי יוולי יחבנה ויעטינה לכיר לכל. אלי הדניה מה תכלקת כאן עלא כאטר. באש אחנאן עם ישראל נתבתו התורה.
פי אוול לפרשה מתאע הזמעה האדי. נלקאו משה רבינו קאעד יצללי לרבבי באש ידכל לארץ ישראל. רבבי קאלו רב לך אל תוסיף דבר אלי. הרש''י ז''ל פסר. באש מה יקולושי למורה קדאש צעיב והתלמיד קדאש מלחאח. חאזה אוכרה ענדך כרה כביר יאסר. הוני ואחד ינשד. השנווה מה עזבושי הרש''י פתפסיר לאוול באש זאד התפסיר התאני. חאזה אוכרה עלאש הוני למשל עמלו בין למורה והתלמיד מוש כיף לעאדה לאב ובנו. נשופו זאדה פי אוול לפרשה מתאע הזמעה אלי פאתת. משה רבינו קאל לישראל רבבי קאלי רב לכם שבת בהר הזה. הרש''י ז''ל פסר. ענדכם זכות כביר יאסר פזבל האדה אלי עמלתו פי למשכן וקבלתו התורה ועמלתו סנהדרין וכו'. ואחד ינשד. האש מלז הרש''י ז''ל באש יפסר התפסיר האדה. והאדה כאן ינזם יפסר עלא טריק לפשט. יזי אלי קעדתו הוני בארו חוולו.
לאכן מערוף אלי קאלו לחז''ל. אלי ישראל וקתלי עמלו לעגל כאן חקו התורה אלי מאזאלו כיף קבלוהה וקאלו נעשה ומן באעד נשמע תעאוונהם מה תכליהמשי יעמלו לעגל. וחתה דוד המלך פלביעה מתאע בת שבע ואוריה החתי כאן ינזם ימנע מנהה מן כתרת לחסידות מתאעהו אלי כאנת תעאוונו. לאכן רבבי חב באש יוורי טריק התשובה לעבאד. ובהאדה גלטו באש נערפו אחנאן אלי תמה התשובה. וכיף מה שפנה אלי רבבי סאמחהם. וכלף מן האדה לחז''ל קאלו זמיע אלי יקול דוד עמל דנוב גאלט [ ופיהה ברשה תפאסר לכלמה האדי] ועמלוהה ישראל לכל באש יעלמנה התשובה מתאע הרבים ועמלהה דוד המלך ואחדו באש יעלמנה התשובה מתאע ליחיד. לאכן הוני תמה נשדה. והאדה לחז''ל קאלו. אלי מה נקולושי לואחד אעמל דנוב כפיף חתה ואלו מדרבנן באש תמנע צאחבך מן דנוב קויי. וכיפאש דוד המלך ועם ישראל פלמדבר רבבי כלאהם יעמלו הדנוב באש יעלמונה אחנאן התשובה.
לאכן הזואב מתאע הנשדה האדי מכתוב פלפרשיות מתאע הזמעה האדי ומתאע הזמעה אלי פאתת. אלי לפסוק הזמעה אלי פאתת כתב רב לכם שבת בהר הזה. עלאש כתב בנוסח האדה כאן ינזם יקול ויסעו בני ישראל מהר חורב וכו' כיף לעאדה האש מאענאהה רב לכם. ובהאדה הרש''י תלז באש יפסר אלי אנתון הוני מה עמלתושי הדנוב מתאע לעגל. אלי מערוף אלי קאלו לחז''ל. חס ושלום באש ישראל עמלו לעגל. כאנשי לערב רב הווא אלי עמל לעגל. ועלאש תעאקבו ישראל עלא כאטר מה רצ'ושי עליהם. ומה נגרושי עלא קדושת הקב''ה. ומוש איכה ברך. כאנשי אלי עמלו כיף. קתלהם משה. אלי הומאן ה3000 אלי קתלהם משה. ולוכרין כאפו. ובהאדה הוני לפסוק קאל רב לכם עמלתו ברשה מצוות ומה זבדשי עלא עוון לעגל זמלה אלי עמלו. וחתה דוד המלך לחז''ל קאלו מה עמלשי דנוב. המאלה עלאש תעאקב ועלאש תעאקבו ישראל. עלא כאטר דור המדבר דור דעה ודוד המלך חאזה קוייה יאסר מה חקומשי וצלו לאלי וצלו. אלי עלא קד לחסידות מתאע לעבד יתעאקב. וחתה פי משה רבינו קאלו רב לך. באש מה יקולושי האשביה למורה קאסח והתלמיד מלחאח. וכאן תקולי והאדה האנה קאעד נעמל פי מצוה אלי קאעד יצללי והצלה מצוה. כמל הרש''י. רבבי קאלו ענדך כרה כביר יאסר ובהאדה אל תוסף דבר אלי. וחתה הדנוב אלי עמלו משה מתאע מי מריבה מה יסתמאשי דנוב. כיף מה נשופו לפסוק קאל על אשר לא קדשתם
אותי וכו' המה מי מריבה וכו'. ואקדש בם. מאענאהה אלי לפסוק קאעד יעלק אלי מה דכלושי משה ואהרן לארץ ישראל עלא כאטר מה עמלושי קדוש ד' פי מי מריבה. ומן באעד יקול ואקדש בם. מקלוב לכלאם. ולאכן חתה משה ואהרן מה תעאקבו כאנשי עלא כאטר הומאן קדושים יאסר. וחתה ואלו אלי נצאר קדוש ד' אפילו הכי רבבי עאקבהם כיף אלי מה עמלושי קדוש ד'. ובהאדה הוני רבבי קאלו מה תכאפשי עלא הדנוב מתאעך. כאנשי כראך כביר יאסר. והוני אחנאן נסתמאו כיף למורה והתלמיד באש נעלמו ישראל.
אכואני לעזאז. לחז''ל קאלו. הקב''ה הצדיקים לא מביא תקלה לידיהם. ומוש כאן הומאן ברך כאנשי חתה עלא בהמתן. ומערוף למעשה מתאע רבי חנינה פלחכאייה האדי. ולאכן לכלאם האדה נלקאוו מקלוב עלא אלי מכתוב פלמשלי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. תמה האשכון יפסר אלי הצדיק ינזם יגלט ולחסיד מה יגלטשי. ולאכן לחכמים קאלו אלי הצדיקים רבבי מה יעטרומשי פלעבירות. לאכן לחז''ל יקצדו. אלי לואחד אלי ירץ' באלו פי חאזה. רבבי יעאוונו באש מה יגלטשי פיהה חתה ואלו הווא מה יערפשי אלי תמה חראם פלחאזה האדיך רבבי יעאוונו באש מה יעמלאשי. ולמשלי יקצד אלי לעבד מוש פי כל שיי ירץ' באלו יאסר. ותמה חאזאת אלי מה ירצ'שי באלו פיהם יאסר וקתהה ינזם יגלט פיהם. ולחז''ל פסרו אלי הצדיק מאענאהה אלי חראם מה יעמלושי ולחלאל יעמלו. ינזם יגלט פי באעד לחאזאת. ולאכן לחסיד אלי חתה לחלאל מה יעמלו כאנשי אידה כאן יערף אלי מה יווצלושי ללחראם. האדאך ינזם מה יעמלשי דנוב אלי הווא עאמל גדר וטאביה באש מה יוצלשי ללחראם.אחנאן צחיח מה נזמושי נכבשו יאסר. עלא כאטר מראת לכבש יאסר ינזם יכללי לואחד ישלם פי כל שיי. לאכן מעה זמיע האדה ילזמנה נרצ'ו באלנה יאסר פלחאזאת לחראם באש רבבי יעאווננה מה נגלטושי. מתלן הצלה. אידה כאן נרצ'ו באלנה באש נצליוו הצלאואת התלאתה מריגלין. רבבי יעאוונה באש מה יזיוונאשי קצ'יאת אלי ינסיוונה פצלה. ולחז''ל קאלו. אידה כאן ואחד גלט מררה ומה לבששי תפלין. יבדק התפלין מתאעהו. עלא כאטר ישראל קדושים. וכלהם ילבשו תפלין וירצ'ו באלהם באש מה ינשאוושי חתה מררה. ואידה כאן נשאהו. מאענאהה הווא מה קאעדשי ירץ' באלו באש יקיים מצות תפלין. והווא קאעד ילבשו כל יום. האש מאענאהה. מאענאהה התפלין מתאעהו פסול. ובהאדה ילזמו יבדקו. ופלמצוות לכל איכאך. אידה כאן ואחד ילקא רוחו קאעד יגלט פי באעץ' למצוות. ילזמו יעמל גדר וטאביה באש וקתלי יזי חיגלט רבבי יעאוונו באש מה יעמלשי לעבירה האדיך. ונזיבו הוני מעשה אלי מכתוב פי סדור שאל אביך ויגדך חלק א' . רבי חיים מבריסק חכה למעשה האדה וקאל אלי האדה מה תתסמאשי רוח הקדש. ולאכן למעשה התאני יסתממה רוח הקדש. למעשה לאוול עלא רבי יושע בער. מררה פי עשרת ימי תשובה כאן רבי יושע בער פי בריסק. וקתהה רבי יהושע לייב הווא הרבי מתאע בריסק. ווקתלי רבי יושע זאר רבי יהושע וקאלו אלי חירווח. קאלו אנתון נהאר לערבה מתאע כפור מאזלתו פתנייה ונערף אלי אנתון תרדו באלכום יאסר פלמאכלה. וממכן יאסר מה תלקאוושי מאכלה כשרה כיף מה תחבוהה אנתון. ובהאדה כוד נפץ דזאזה אלי טייבהה פי דארו באש תאכלהה נהאר ערב כפור פסעודה המפסקת. כדאהה ומשא. נהאר לערבה מתאע כפור פי סעודה המפסקת כרז למשרת מתאע רבי יושע נפץ הדזאזה וחטהה קדאם רבי יושע באש יאכלוהה. לאכן רבי יושע שם הדזאזה קאל ריחתהה מה עזבתנישי. למשרת קאלו מה פיהה שיי. מה חבשי יאכל. וקתלי וצלו לדאר באעד כפור. לקא זאהו זואב מן ענד רבי יהושע ויקולו אלי הדזאזה פיהה ספק. באעד מדדה ספר מררה אוכרה רבי יושע לבריסק. ומשא טול לדאר רבי יהושע באש ישוף הספק מתאע הדזאזה. ווקתלי וצל וקתהה התלאתה מתאע הצבאח. דק עלא דאר הרבי קאלו למשרת. אלי הרבי תווה כיף דכל ינעש. באע תקון חצות קעד יקרא ותווה כיף דכל ירתאח שוייה. רבי יושע כרז באש ימשי לותיל. ולאכן רבי יהושע כרזלו יזרי ונאדאהו וסלם עליה וקאלו אלי הווא מתאכד אלי רבי יושע מה כלאשי מן הדזאזה. עלא כאטר הווא מקפיד יאסר פלכשרות מתאע למאכלה וודאי רבבי מה יעטרושי באש יאכל מן דזאזה פיהה ספק. והווא מה בעתלו הזואב אלי יקולו אלי הדזאזה פיהה הספק. כאנשי באש יתבת כלאם הש''ע אלי קאל ילזמו יקולו. וכמל רבי חיים אלי האדי מה תסתמאשי רוח הקדש. אלי מערוף אלי ירץ' באלו פי מצוה יאסר מן השמים יעאוונו באש מה יגלטשי פיהה. ולאכן למעשה מתאע מהר''ם פדווה האדאך יסתממה רוח הקדש. אלי מררה נצארת חריקה פי מכזן מתאע זוז שוראכה. וחרקתלום הסלעה לכל. וחתה הזמאם מתאע לחשאב תחרק. והומאן חבו יקסמו אלי פצ'ל ומה ערפושי כיפאש יקצמו. האדה קדאש כדה ולוכר קדאש. משאו למהר''ם פדווה. טלב מנהם לילה תכמאם. מן גדווה עטאהם זמאם מכתוב פיה אלי כאן מכתוב פזמאם אלי תחרק אלי כתבו הווא פלילה האדיך. כדאו זמאם ומשאו לדיבו מתאעהם באש ישופו השנווה אלי מאזאל באש יקסמו. לקאו הזמאם מתאעהם אלי פי באלהם תחרק מה תחרק מנהו כאן הזלאדין מתאעהו. זאו יתבתו פיה ופזמאם אלי עטאהולום מהר''ם פדווה לקאו כיף כיף תקול עליה ואחד ימל עליה והווא יכתב. וכמל רבי חיים מבריסק. אלי חאזה כיף האדי ילזמהה רוח הקדש. ולאכן באש ישם דזאזה ומה יאכלאשי עלא כאטר מה עזבתושי והייא פיהה ספק מה יסתחקשי לרוח הקדש . יהי רצון. אלי רבבי יעאוונה באש נעטרושי פי חתה עבירה. ויעטינה לכיר וצחה ולהנה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.
14/08/2008
|
בס"ד
|
עש"ק, פרשת ואתחנן י''ד אב מנחם התשס"ח,
|
שנה שמינית, גיליון מספר 383
|
|
|
כניסת השבת:19:56
|
ההפטרה :נחמו נחמו עמי ומסיים: איש לא נעדר ישעיה מ'
|
יציאת השבת: 20:39
|
|
ט''ו באב יום שבת
|
|
|
עלון זה יוצא לאור על ידי ישיבת רבי אליעזר זצוק''ל וזיע''א חארה כבירה זרבה תוניסיה יע''א
העלון מתפרסם במקביל בפורום אתר האינטרנט עמי"ת www.amit4u.net
|
|
התרת נדרים יום חמישי
|
|
|
בעלון חידושים מפרשת השבוע, ליקוטים, סיפורים בעברית, מוסר בערבית כולל מצוות השבוע, תמצית באור פרשת השבוע, חידושים ודברי מוסר
ניתן להקדיש העלון להצלחה או לרפואה ולהבדיל, לעילוי נפש
העלון השבוע מוקדש לרפואת אילן בר אסתר חדאד ולרפואת נאית בת עדינה צביה פלולה ולרפואת חיים יוסף בר מרגלית נעמן ולרפואת כרמל חייה בת יפה חדוק ולרפואת דיאמנטה בת שתרונה מאזוז ולרפואת עזיזי בר כמונה חדוק ולרפואת ליליאן חייה בת קוטי
להצלחת כל עם ישראל ואנו תפילה כי יחדלו הפיגועים ותאונות הדרכים
|
לע"נ כל נפטרי עם ישראל ובכללם:
הרה''ג רבי מסיעד בר כמונה מאצ'אר זצוק''ל וזיע''א ואשתו מרת טיטה בת מישה ז''ל .היקר מר ציון בן מסעדה הכהן ז''ל ואשתו מרת עשושה בת מישה ז''ל .מו''ר הרב הגאון רבי צבי חיים מאצ'אר בר טיטה זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי חנינא בוגיד בר ורדאנה סעדון זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי ציון בר גרצונה דיעי זצוק''ל וזיע''א .הרב חי חיים בר חנה חדאד ז''ל . הרב ניסן בר חייה פינסון ז''ל. מר פרץ המכונה ברוצה בר סעדה יעיש ז''ל . ולמנוחת הרב יוסף בר סעדונה חורי ז''ל
|
|
נא לשמור על קדושת העלון ולצרפו לגיליונות הבאים | נא לא לעיין בזמן התפילה וקריאת התורה | שבת שלוםומבורך
|
|
נס מהלך אילנית היא אישה צעירה כבת עשרים ותשע, עובדת סוציאלית קהילתית. לפני כמה שנים החלה לעבוד במועצה האזורית גלבוע. בין השאר פעלה עם אוכלוסייה חלשה בבית-שאן. באותה תקופה התגוררה בקיבוץ מרב. בעקבות שיחות ממושכות עם רב הקיבוץ, התקרבה לשמירת מצוות ונעשתה שומרת תורה ומצוות במלוא מובן המילה.
לפני כשנתיים עברה לעבוד במועצה האזורית מטה-בנימין. את מגוריה קבעה במצפה-דני, הסמוך ליישוב מכמש. גם כאן לא שכחה את המשפחות שבהן טיפלה בבית-שאן. פעם בשבוע, בכל יום שישי, נהגה לצאת לבית-שאן, לבקר בבתי המשפחות, לשוחח, לעודד ואף לסייע בחבילות מזון שגייסה למענן.
זה קרה בדיוק לפני שנה, ביום שישי, י"ב באדר-א תשס"ג. אילנית יצאה כדרכה, במכוניתה, לכיוון בית-שאן. מזג-האוויר היה גשום וערפל כבד כיסה את הדרך. היא הגיעה בשלום לבית-שאן, ביקרה אצל 'משפחותיה', חילקה להן מזון, ויצאה בחזרה לביתה.
בכביש הבקעה, לא-הרחק משדמות-מחולה, ניסה רכב שבא מולה לבצע עקיפה. בגלל הערפל לא הבחין, כנראה, ברכבה, והתנגש חזיתית במכוניתה. מעוצמת ההתנגשות הועפה מכוניתה לנתיב הנגדי והתנגשה בשתי מכוניות נוספות.
למקום הגיע עד מהרה צוות של רופאים צבאיים ששהה בסביבה. מבין כל נפגעי התאונה מצבה של אילנית היה החמור ביותר. הרופאים עוד הספיקו לשמוע אותה מתחננת לעזרה – "תצילו אותי! תצילו אותי!" – קודם שאיבדה את הכרתה.
הצוות שטיפל באילנית אמר נואש. בגלל פציעתה הקשה לא מצאו הרופאים שום דרך להנשימה ולנסות להחזירה לחיים.
ואז הגיע למקום מנשה פרג, פרמדיק בניידת טיפול-נמרץ של מד"א מעפולה. "מה עושים איתה?", שאל מנשה את הצוות שטיפל בה לפניו.
"אין מה לעשות, היא כבר מתה", הייתה התשובה.
"כלומר?", תהה מנשה.
"כלומר, לא נושמת".
"אז מדוע אינכם מבצעים הנשמה?!", תמה הפרמדיק.
"אי-אפשר, כל הלסת הקדמית מרוסקת".
"אם-כן עשו לה קנולה דרך הגרון!", התעקש.
"ניסינו פעמיים ולא הצלחנו. התקשרנו לרופא והוא בדרך לכאן כדי לקבוע את המוות. מצטערים, אבל אין מה לעשות", נדו בראשם.
"תשמעו חבר'ה, לא באתי לכאן מעפולה כדי לשמוע ש'אין מה לעשות', אלא כדי לנסות להציל חיים. תנו לי לעשות משהו!", ביקש מנשה, כמעט התחנן.
"אם אתה רוצה מאוד לעשות משהו, קח את הסדין הלבן וכסה את הגופה", קבעו.
מנשה החליט ליטול את העניינים לידיים. "תודה רבה לכם, אני לוקח פיקוד על האירוע", הכריז הפרמדיק, שמאחוריו כעשרים וחמש שנות ותק בהצלת חיים.
מנשה ביצע חתך בגרון, החדיר צינורית והחל להנשים – פעולה כירורגית קיצונית המבוצעת רק במקרי חירום קשים ביותר, כשכבר "אין מה להפסיד". בגופה החלו להיראות סימני חיים קלושים. כעבור שעה קלה הגיע למקום מסוק שהעביר את הפצועה למרכז הרפואי 'רמב"ם' בחיפה.
תקופה ארוכה הונשמה אילנית במכונת הנשמה כשהיא מחוסרת הכרה. מנשה פרג, איש בעל לב גדול, נהג להתקשר מדי פעם ולהתעניין בשלומה. "עדיין קריטי", "עדיין בלי הכרה", היו התשובות שקיבל. בפעם האחרונה שטלפן בישרה לו אחת האחיות (מתוך טעות או אי-הבנה) על פטירתה של הפצועה, ומנשה חש כאב-לב גדול.
חלפו כארבעה חודשים מאז התאונה. יום אחד הוא מקבל שיחת טלפון. "שלום, מדברת אילנית חורי", אמר הקול מעבר לקו.
"מי?!", השתומם מנשה.
"כן, אילנית חורי, זו שהצלת את חייה בתאונה ליד שדמות-מחולה", נשמע הקול מהמכשיר.
מנשה הוכה הלם. "מאיפה... מאיפה את מדברת אליי... מהקבר?!", שאל כלא-מאמין.
"לא, דווקא מהעולם הזה... רציתי להגיד לך תודה". חלפו כמה שניות עד שמנשה קלט והפנים את הדברים ואז פרץ בבכי.
אילנית נפצעה אנושות. ימים רבים הייתה מחוסרת הכרה. בכמה מקומות בגופה רוסקו העצמות. ברגלה השמאלית הושתלה פלטינה באורך של חצי מטר. פלטינה הושתלה גם במקומות נוספים בגופה. לאחר כל זאת ונגד כל הסיכויים, היא חיה והולכת על רגליה ומצפה כבר לחזור לעבודתה ולמשפחות המצוקה בבית-שאן שמחכות לה.
"אם הקב"ה מחליט שמישהו צריך לחיות", אמרה אילנית למשתתפים הנרגשים בסעודת-ההודיה, "אז הוא חי!".
(תודתנו לשולח הסיפור, הרב שלמה אבינר, רב היישוב בית-אל וראש ישיבת עטרת-כוהנים) רבי חיים בן עטר - האור החיים הקדוש "נפתחו השמים ואראה מראות אלקים בורא קצות הארץ" - רושם האור החיים הקדוש בפתיחת ספרו -"ואתבונן מה שהורשיתי להתבונן, בפתח דברי קודש, והעירותי ממזרחה של תורה". רבי חיים בן עטר נולד לפני 310 שנה בעיר סאלי שבמרוקו, וקיבל את תורתו מפי אבי אביו רבי חיים בן עטר, שעל שמו גם נקרא. וכך הוא מספר על סבו: "ושבתי ללמוד תורה מפי מורי ורבי, הרב המפורסם אדוני זקני ומורי אשר נודע בשערים שמו המופלג, החסיד העניו כמוהר"ר חיים בן עטר זלה"ה, אשר מימיו שתיתי באר מים חיים, ובין ברכיו גדלתי ובחיקו ישבתי, מיום היותי, לשאוב מדבריו הטובים, ומרוב חסידות, כמעט אני אומר, שלא עבר עליו חצי לילה שינה אפילו לילי תמוז, מלקונן ולספוד כאשה אלמנה, על חרבן בית אלוקינו, בבכי גדול, ולהשלים כל הלילה בתלמוד, עמי וכיוצא בי מיוצאי חלציו". בתקופת מגוריו בסאלי, התפרנס ממעשה ידיו, ולפי המסורת עסק בשזירת בגדים, ביחוד בגדים מפוארים השזורים בחוטי זהב וכסף. באותם הימים עמד השולטאן - מושל סאלי - להשיא את בתו, ומששמע על רבנו, שעבודתו מעולה ומלאכתו מלאכת מחשבת ומדויקת, החליט למסור לו את הבגדים שהכין לכלה ולדרוש הימנו להשלים את השזירה במשך השבוע. כאמור, התפרנס רבנו מיגיע כפיו, אולם כלל היה נקוט בידו ברגע שירויח כדי פרנסתו השבועית, ישוב למשנתו. פקידי השולטן שהביאו לו את בגדי הכלה, הופתעו לשמוע סירובו של רבנו. הם חזרו אליו שנית בפקודתו, ואימו עליו בעונש מות, כדין המסרב לפקודת השולטאן, אולם רבנו השיב ריקם את פניהם. השולטאן לא רצה להשלים עם סרוב הרב היהודי והורה להשליכו בגוב האריות שבחצרו. אף ציוה להרעיב את האריות, לפני שיטילו אליהם את רבנו. שליחי השולטאן, שכבלו את רבנו בכבלים על מנת להובילו בדרכו לגוב האריות, שמעו מרחוק את שאגותיהם של האריות המורעבים, אולם רבנו לא התרגש, הוא צעד בצעדים בטוחים אל גוב האריות. פקידי השולטאן הופתעו עוד יותר כאשר האריות המורעבים קיבלו את פני רבנו כשהם מתיצבים כנגדו, מקשקשים בזנבותיהם ומחלקים לו כבוד, ואילו רבנו הוציא מכיסו את ספר התהילים והחל לקרוא בו. השולטאן, שמיהר להגיע למקום לחזות את הפלא במו עיניו, הצטער מאוד על שפגע ברבנו והורה לשחרר אותו מכלאו, אף העניק לו מתנות חשובות, כשהוא מבקש את סליחתו על שפגע בו. כך נוכחו, איפוא, להכיר כולם בגדולת רבנו, שנתקים בו "ומוראכם וחיתכם יהיה על כל חית הארץ" (בראשית ט יב).
|
משה וארץ ישראל
הראשון לציון הרב מרדכי אליהו
עבד נאמן קראת לו
משה רבינו נתעטר בתואר מיוחד "כי עבד נאמן קראת לו", וכן אומר הפסוק "משה עבדי מת", וכן הוא אומר "זכרו תורת משה עבדי". ויש להבין מהי ההדגשה עבד נאמן ומדוע נקרא בשם עבד, הלא אמרו חז"ל (שמות רבה כד) "בזמן שישראל עושין רצונו של מקום הוא מרחם עליהם כאב על בנים ובזמן שאין עושין רצונו הוא רודה אותן כעבד" - ומשה רבינו נקרא עבד???
אלא אמרו חז"ל על הפסוק שאמר משה רבינו "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה" - "אמר לו הקב"ה למשה, אין אתה יודע מה לעשות, אתה רוצה לאחוז את החבל בשני ראשיו. אמר לו, אם אעברה נא אתה מבקש לקיים, בטל סלח נא. ואם סלח נא אתה מבקש לקיים בטל אעברה נא" (דברים רבה ז). הקב"ה מעמיד בפני משה רבינו אפשרות בחירה, או לקיים סלח נא שביקש על כללות ישראל או לקיים אעברה נא ולהכנס לארץ ישראל. אמר משה, יכול אני להגיד להקב"ה שאעבור את הירדן, אכבוש את הארץ, אבל כלל ישראל יפגע. לא יתקיים בהם סלח נא. ואם-כן משה רבינו מוכן לוותר על הענינים האישיים למרות שנראה שגם מגמתו להכנס לארץ איננה גשמית ובכל זאת הוא מעדיף את טובתם של כלל ישראל. וגם כשאמר לו הקב"ה למשה רבינו ע"ה לאחר חטא העגל "ואעשה אותך לגוי גדול" (שמות לב) מוותר משה על הגוי הגדול הפרטי ומבקש את שלומם של ישראל.
יתר על כן, אמר לו הקב"ה למשה "אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" והביא רש"י משם חז"ל "שלא יאמרו, הרב כמה קשה והתלמיד כמה סרבן, מפציר". כלומר, יכל משה רבינו להמשיך להתחנן ולהפציר והקב"ה היה שומע לו, אבל זה לא עבד נאמן. עבד נאמן עושה את רצון אדונו ואינו מפציר יתר על המידה. ועוד, דרכם של עבדים שמשתמטים ממלאכה ומטילים את האחריות על האחרים, אבל עבד נאמן נושא את העול עליו ולכן עבד נאמן עדיף מבן או שהוא תוספת על בן.
ובאמת מגמתו של משה רבינו היתה כדברי חז"ל (סוטה י"ד) "דרש רבי שלמאי מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לארץ-ישראל? וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך? אלא כך אמר משה, הרבה מצוות נצטוו ישראל ואינן מתקיימין אלא בארץ ישראל, אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו על ידי". אמר לו הקב"ה למשה "רב לך", שכר גדול הוא יקבל כאילו קיים בעצמו את המצוות והשכר רב טוב הצפון בעולם הבא הצדיקים. וכלשון השפתי חכמים "יותר ממה שתכנס לארץ". וזהו בעצם שכרו של העבד הנאמן השמח בחלקו ומקבל עליו גזירת מלך לטובתם של ישראל.
ויש גם המסבירים שהרי פרשת ואתחנן נקראת תמיד בשבת נחמו שלאחר תשעה באב. ואחד הטעמים שמשה לא נכנס לארץ שהרי כל מעשיו קיימים לעולמי עד, וכן הוא אומר "עצי שיטים עומדים וכל כלי המשכן עומדים גנוזים עד ביאת המשיח. אם היה נכנס משה לארץ בזריזותו היה בונה מיד את בית המקדש וחלילה לאחר ה"ונושנתם" לא היה הקב"ה יכול לכלות את חמתו על העצים והאבנים כי זהו בנינו הנצחי של משה ולכן אמר לו ה אתה עבד נאמן ולטובתם של ישראל אל תכניס אותם לארץ, ומשה רבינו רעיא מהימנא נשמר ונזהר בכבודם שלומם וטובתם של ישראל.
זכור ושמור
הרב עזריאל אריאל
שני טעמים לה למצוות השביתה ביום השבת: הטעם האחד נאמר בעשרת הדברות שבפרשת יתרו – זיכרון למעשה בראשית. "כי ששת ימים עשה ה’ את השמים ואת הארץ, וינח ביום השביעי". הטעם השני מבואר בעשרת הדברות שבפרשתנו - זכר ליציאת מצרים. "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה’ א-להיך משם; על כן ציווך ה’ א-להיך לעשות את יום השבת". מהו טעמה העיקרי של השבת?
לדעת הרמב"ם, אכן הטעם העיקרי לשביתה בשבת הוא: זכר ליציאת מצרים, כדי שנזכור את יציאתם של אבותינו מעבודת מצרים לחירות ולמנוחה. הטעם הראשון - זכר למעשה בראשית - לא בא להסביר את המצוה לשבות ממלאכה אלא את החובה לכבד את היום. ואכן דברי הרמב"ם מדוייקים היטב בלשון הפסוקים.
זכירת מעשה בראשית קשורה למצוות "זכור את יום השבת", שהיא המצוה לעשות ’קידוש’ בכניסתה של השבת; ואילו זכירת יציאתנו מצרים קשורה למצוות "שמור את יום השבת", שהיא הציווי להישמר מעשיית מלאכה. יתירה מזאת. על מעשה בראשית נאמר "על כן ברך ה’ את יום השבת", ביחס אליו יתברך; ואילו על יציאת מצרים נאמר "על כן ציווך ה’ א-להיך לעשות את יום השבת", ביחס לעם ישראל. לכן יציאת מצרים מחייבת אותנו לשבות, ומעשה בראשית מחייב אותנו לקדש ולכבד את מעשה ה’.
על דברי הרמב"ם ניתן להוסיף עוד נופך משלנו. שני תכנים יש בעשייה בימות החול: עבודה ומלאכה. "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך". העבודה היא טירחה ומאמץ. המלאכה, לעומתה, היא יצירה. כנגד זהי ישנם שני תכנים גם לשבת: שביתה ומנוחה. המנוחה היא מן היגיעה שבעבודה. השביתה, לעומתה, היא מן היצירה. שני תכנים אלו עומדים אל מול שני טעמיה של השבת. השבת של מעשה בראשית איננה שביתה מטירחה ומאמץ. הקב"ה לא נאלץ לעבוד קשה ו"להזיע" כדי לברוא את העולם. שבת בראשית היתה שביתה מן היצירה. עבודת בני ישראל במצרים היתה עבודה של טירחה ומאמץ. יציאת מצרים היתה מנוחה מן העבודה. בפרשת יתרו נצטווינו לשבות ממלאכה. בפרשתנו נצטווינו לנוח מן העבודה. על פי ההלכה, מה שנאסר בשבת הוא בעיקר מלאכה של יצירה. הטירחה היתירה לא נאסרה אלא מדברי סופרים. על כן טעמה העיקרי של השבת אכן הוא: זכר למעשה בראשית.
|
הקפה של אלוהים קבוצת בוגרי אוניברסיטה מבוססים היטב במקצועם נפגשו בביתו של הפרופסור הזקן שלהם. השיחה במהרה השתנתה לקיטורים על הלחץ בעבודה ובחיים.הפרופסור הלך למטבחו להכין להם קפה וחזר עם מגש עמוס בכל מיני סוגי ספלים: מחרסינה, פלסטיק, זכוכית, קריסטל, חלק פשוטים למראה, חלק יקרים, חלק מעולים הוא הציע להם למזוג לעצמם את הקפה. כאשר כל הסטודנטים-לשעבר ישבו עם ספלי הקפה בידיהם אמר הפרופסור: "אם שמתם לב, כל הספלים הנראים יקרים נלקחו על ידכם ולא השתמשתם בפשוטים ובזולים. " "אמנם זה אך טבעי שתרצו את הטוב ביותר לעצמכם, אבל זהו המקור לבעיות שלכם וללחץ. תהיו בטוחים שהספל לא מוסיף איכות לקפה. ברוב המקרים הוא רק יותר יקר ובמקרים מסוימים הספל אף מסתיר את מה שאנחנו שותים. מה שכולכם באמת רציתם זה את הקפה, לא את הספל אך במודע הלכתם על הספלים הטובים ביותר....ואז התחלתם להסתכל על ספליהם של חבריכם. תחשבו על זה כך: * החיים הם הקפה.* העבודה, הכסף, והמעמד בחברה – הם הספלים. אלו הם רק כלים להחזיק ולהכיל את החיים וסוג הספל שיש לנו לא מגדיר ולא משנה את איכות החיים שאנו חיים. לעיתים, בהתמקדות רק על הספל אנו לא מצליחים ליהנות מהקפה שהאל מעניק לנו. אלוהים מבשל לנו את הקפה, לא את הספלים... תיהנו מהקפה שלכם! לאנשים המאושרים ביותר אין את הכי טוב מהכול. הם רק מוציאים את המקסימום מהכול. חיו בפשטות. אהבו בנדיבות. היו מאד אכפתיים. דברו בנועם. השאירו את השאר לאלוהים
הפרפר הכחול
אלמן אשר חי עם שתי
בנותיו חכמות וסקרניות
מאד, הבנות כל הזמן
שאלו המון שאלות, היו
כאלה שהוא ידע לענות
עליהן והיו כאלה שלא...
הוא כל כך רצה שהבנות שלו יהיו מחונכות ובעלות ידע,
שלח אותן לחופשה לאיש זקן וחכם שחי לבדו בהרים...
הזקן החכם ידע לענות על כל
שאלותיהן בלי לחשוב רגע.
הבנות שהתחילו להרגיש חסרות
סבלנות עקב תשובותיו המהירות
וחכמות החליטו להמציא שאלה כדי
שהחכם הזקן לא יוכל לענות עליה
אחת הבנות הביאה פרפר כחול
יפיפה שתשתמש בו כדי לרמות את
הזקן...
"מה את רוצה לעשות עם
הפרפר היפה הזה"?
שאלה האחות
"אחביא את הפרפר בידי ואשאל
את הזקן החכם אם הפרפר
חי או מת" ?
"אם יגיד שהפרפר מת, אפתח
את ידי ואתן לו לעוף ואם יגיד
שהפרפר חי אמחץ אותו בידי
כך כל תשובה שיענה, תהיה
תשובה לא נכונה!"
הבנות ניגשו לזקן ושאלו:
"יש לי ביד פרפר כחול יפיפה,
תגיד לי זקן חכם "האם הפרפר
חי או מת?"
הזקן חייך אל הבנות וענה:
"תלוי בך... הוא בידיים
שלך..."
כך הם החיים שלנו, ההווה והעתיד
לא צריכים להאשים את אף אחד
כשמשהו בחיינו לא מסתדר,
אנחנו אחראים למעשינו...
חמור אינטליגנטי
חמור האיכר נפל לבאר הישנה והיבשה.
החמור החל לנעור ולקרא לעזרה. האיכר לא ידע מה לעשות, מאחר והחמור ממילא היה כבר די זקן, והבאר יבשה ומטה ליפול, החליט האיכר לקבור את החמור בתוך הבאר ובאותה הזדמנות גם לסתום אותה.
קרא האיכר לכל שכניו, כולם באו עם אתים החלו לעדור זבל לתוך הבאר. תחילה החמור נער, אך אחרי מספר רגעים הוא השתתק.
האיכרים המשיכו לעדור זבל לתוך הבאר, והחמור שותק.
הלך האיכר והציץ לתוך הבאר ולהפתעתו הרבה ראה כי החמור עומד בבאר על ארבע רגליו, כל פעם שכף זבל הושלכה עליו, הוא ניער אותו מגבו ודרך עליו. כך הלך הזבל והצטבר בקרקעית הבאר ועם כל כף נוספת החמור עלה עוד ועוד מספר סנטימטרים למעלה.
כך, עד שהבאר התמלאה והחמור צעד החוצה מן הבאר הנטושה.
מוסר השכל:גם אם זורקים עליך זבל, לא הבכי והיבבות יוציאו אותך ממנו. יש לנער את החרא המושלך עליך ,לדרוך עליו, ולהתקדם הלאה.
בדיחה
יהודי אחד עמד להשיא את בתו, אממה: לא היה לו כסף.
חיפש דרכים, בדק אפשרויות, ניסה לגייס, ללוות, בקיצור עשה כל מה שניתן אבל לא הצליח לגייס כסף לחתונה.
בצר לו, החליט לכתוב מכתב לאלוקים.
"אלוקים, אני עומד להשיא את בתי ואין לי כסף לחתונה. בגלל הכסף החתונה תתבטל ובתי תישאר רווקה. אנא עזור לי!
עשיתי כל מה שרק ניתן לעשות וכסף לא הצלחתי להביא.
אני זקוק לחמישים אלף דולר לקיום החתונה והנדוניה. תודה".
את המכתב שם במעטפה, הדביק בול ושלח בדואר.
הדוור שמיין את המכתבים ראה מכתב לאלוקים.
הסתכל על שם השולח והופתע לראות את השם של ידיד טוב שלו.
חשב לעצמו: "מה קרה לו שהוא שולח מכתב לאלוקים???"
החליט לפתוח ולראות במה מדובר.
אחרי שסיים לקרוא, סגר את המעטפה והתקשר לדואר המרכזי לברר את הכתובת של רוטשילד. הוסיף כמה בולים ושלח את המכתב לרוטשילד.
המזכירה של רוטשילד קיבלה את המכתב, אמרה: מכתב לאלוקים היא לא פותחת.
העבירה את המכתב סגור לרוטשילד, שראה "לאלוקים" והחליט לפתוח.
רוטשילד קרא את המכתב והסיפור נגע ללבו.
ביקש ממזכירתו לשלוח ארבעים אלף דולר ליהודי הזה.
היהודי קיבל את הכסף, התרגש מאוד והצליח לערוך חתונה יפה.
אחרי שנה, ביתו השנייה עמדה להתחתן ושוב ניסה לגייס כסף, ללוות, בקיצור עשה כל מה שניתן אבל לא הצליח לגייס כסף לחתונה.
בצר לו, החליט לכתוב מכתב לאלוקים.
שוב הדוור רואה מכתב לאלוקים מהידיד שלו. הוא כבר מבין שזה לבת השניה, שם עוד בולים ושולח לרוטשילד.
המזכירה של רוטשילד קיבלה את המכתב, אמרה: מכתב לאלוקים היא לא פותחת.
העבירה את המכתב סגור לרוטשילד, שראה "לאלוקים" והחליט לפתוח:
"אלוקים, תודה רבה על הכסף לחתונה של בתי משנה שעברה. אני עומד להשיא את בתי השנייה ואין לי כסף לחתונה. בגלל הכסף החתונה תתבטל ובתי תשאר רווקה. אנא עזור לי!
עשיתי כל מה שרק ניתן לעשות וכסף לא הצלחתי להביא.
אני זקוק לחמישים אלף דולר לקיום החתונה והנדוניה. תודה".
"נ.ב. הפעם אל תעביר את הכסף דרך רוטשילד; הוא לקח 20% ! עמלה"
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
06/08/2008
בס''ד מוסר בלערבי פרשתדברים
פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת דברים. פיהה 2 מצוות לא תעשה.1] באש מה נחטושי דיין אלי מושי באהי. מאענאהה ענדו פלוס האו מעארף האו חכם פי באעץ' חכמות אוכרין. ילזמנה נכטרו דיין אלי יערף התורה 2] הדיין מה יכאפשי מן בעל הדין. וכל וקת אלי מאזאל מה יערפשי לחק מעה האשכון ינזם יקול מה נחבשי נחכם. לאכן אידה כאן ערף לחק מעה האשכון חראם מה יקולשי עלא כאטר יכאף מלוכר.
לפרשה מתאע הזמעה האדי. תתסמה משנה תורה. ואחד יזי ישוף. יתביינלו אלי משה רבינו עאוד לישראל התורה האכהוו. ולאכן סדר דברים פיה קראבת ל200 מצוה. מוש מכתובין קבל. ופיה תווצ'יחאת אכתר לבאעץ' אלמצוות אלי מכתובין קבל. יזי ואחד ינשד עלאש משה רבינו וצ'אחלנה תווה מוש מן לאוול. חכאלי רבי גדעון חדאד. אלי מרן רבי יוסף קארו ז''ל. וקתלי עמל הש''ע. משא עמל ביה דורה פלבלדאן אלי סאכנין פיהום יהוד. באש יעטיוו הסכמה. וזא חתה לתונס פי וקת קוותהה פתורה. ומשא לצלה אלי פיהה הרבי מתאע לבלאד. אלי וקתהה כאן הרבי יסמיוו רבי ישמעאל. ומן כתרת קוותו פלקראייה כאנו יסמיוו רבי ישמעאל כהן גדול. ומה לקאהושי. ולקא התלמידים מתאעהו. קאלולו האש תחב. וראלהום הש''ע וקאללהום יחב הסכמה. וקתלי שאפו. קאלולו האשכון חיקרהולך. האדה כלאם מערוף יאסר. והווא כאן עניו יאסר כרז. ומן באעד זא הרבי חכאוולו. קאללהום בארו דורו עליה וזיבו. עלא כאטר תווה יזי לוקת. חתה כלאמו הווא. אלי אנתון שפתו מה יסתחקשי לקראיה ומערוף יאסר. מה יפאמוהושי. ונאדוו ועטאהו הסכמה. וכיף מה קאעדין נשופו אחנאן תווה. אלי מוש אחנאן ברך אלי מה קאעדינשי נפאהמו הש''ע. כאנשי חתה פזיאל אלי אקבל מננה. רביין יזנזלו הדניה. תחאלקו פי כלאם הש''ע האש יקצד. ובהאדה משה רבינו פלאוול. מעה דור המדבר אלי יסתממה דור דעה. מה כאנשי יצטחק באש יווצ'ח יאסר. ולאכן מן באעד. וקתלי שאף אלי הזיל הזדיד מה קאעדשי יפהם מליח. צטחק באש יווצ'ח. וקאלום התורה ב70 לוגה. וכיף מה שפנה באעד מה נפטר משה רבינו.ובאעד ה30 יום מתאע לאבלות מתאעהו. נשאו 300 דין מתאע טומאה וטהרה. ומה רזעו כאן וקת עתנאל בן קנז כו כלב בן יפונה. בלפלפול מתאעהו.
אוול מה בדא משה רבינו סדר דברים. בדא ירץ' עלא ישראל. ויפכרהום פדנוב אלי עמלו. אלי צפאתלהום 40 שנה פלמדבר.וקאללהום אלי מה נזמהומשי ואחדו. וחט מעאהו לכבאראת מתאע השבטים באש יעאוונו. ווצא הדיינים באש יברדו עצאבהום מעה ישראל ויתחמלוהום. ווצא ישראל באש יחתרמו הדיינים וישמעו כלאמהום. ומן באעד קאללהום. אלי כאנו ינזמו ידכלו לארץ ישראל. באעד 11 אן יום מלי עמלו אלמשכן. ולאכן ביעת למרגלים הייא אלי עטלתהום.אלי וקתלי רווחו למרגלים. וישראל בכאוו ומה חבושי ימשיו לארץ ישראל.רבבי קאללהום אלי חימותו פלמדבר ומה חידכלושי לארץ ישראל. ולילתהה כאן 9 באב. וקאללהום רבבי אלי כל 9 באב באש יוללי חזן לישראל חתה יזי אלמשיח. וכאנו ישראל יחפרו קבוראתהום ויקעדו פיהום לילת 9 אב מן כל עאם פלמדבר. ופצבאח אלי מאת ירדמו. ואלי קעד חי יקום. ואלעאם לאכראני קאמו לכל חיין. וקאלו באלכשי גלטנה פלחשאב. וקאעדו לילת 10 .ולילת 11 .חתה לילת 15 .וקתלי אלקמרה כמלת. וערפו אלי נהאר 9 תעדדה. ומה מאת חד. וערפו אלי ילזמהום ימותו מאתו בעדא. ואלי צאתו חידכלו לארץ ישראל. ועמלו נהארתהה נהאר עיד. והאדה ואחד מן הטעמים אלי מה נקראוודשי אנא נהאר 15 אב. ומן באעד חכאלהום משה רבינו וקתלי וצלו קדאם בני עשו. רבבי קאללהים מה תחרבוהמשי. ווקתלי וצלו למואב. קאללהום מה תחארבוהמשי האמה כוופוהם מה ישאלשי. ווקתלי וצלו לעמון קאללהום חתה תכויף לא. ומן באעד חכאלהום עלא אלחרב מתאע סיחון ועוג. ואלי עטא לבלדאן מתאעהום לשבט ראובן ושבט גד ונפץ שבט מנשה. עלא שרט אלי יכמלו אלחרב מעא ישראל. ווצא יהושוע וקאלו. אנתין כנת חאצ'ר פלחרובאת מתאע סיחון ועוג. אלי כאנו קויין יאסר. ורבבי עאוונה באש גלבנאהום. וחתה אנתין מה תכאפשי מן בקיית לאומות. עלא כאטר רבבי הווא אלי קאעד יחארב פיהום עלא כאטרנה.
פלפרשה מתאע הזמעה האדי תמה באעץ' הנשדאת. משה רבינו בדא סדר דברים באלה הדברים. והרש''י ז''ל נשד. עלאש מה כתבשי כיף לעאדה וידבר משה וכו'. וזאוב אלי הדברים הייא דברי תוכחה [ הרב שפתי חכמים ז'''ל ] הוני ואחד ינשד. עלאש דברי תוכחה האדון סתמאו הדברים. כאן עלא כאטר דבור לשון קשה. חתה וידבר לשון קשה . ונשדה אוכרה. אלי הרש''י ז''ל קאל. אלי משה רבינו בדא בתוכחה ברמז. אלי קאלום עלא לבלאייץ אלי עמלו פיהום הדנוב עלא כאטר לקצ'ר מתאע ישראל.רבי חי חיים חדאד זצוק''ל וזיע''א נשד. והאדה מן באעד לפסוק כתבום לכל ואצ'חין. המאלה השנווה רבאח אלי כתבום הוני ברמז.
ולאכן מערוף אלי פסרו לחז''ל עלה פסוק הוכיח תוכיח את עמיתיך ולא תשא עליו חטא. אלי לעבד ילזמו ירץ' עלא לעבאד ולאכן ילזמו מה יחשמושי. ולאכן הוני ואחד ינשד האשכון קאלום לחכמים אלא ולא תשא עליו חטא מאענאהה מה תחשמושי באלכשי וקתלי תרץ' עליה חתה ואלו מה סמעשי כלאמך מנעת.
עלא כאטר אחנאן ישראל ערבים זה לזה ווקתלי ואחד יעמל דנוב קאעד ינקץ לכיר עלא ישראל לכל. וזא לפסוק יקוללנה אלי אידה כאן נרצ'ו עליה נמנעו. ולאכן לפסוק קאל הוכיח תוכיח מרתין. עלאש קאלהה מרתין. נזמו נקולו באש ואחד ירץ' דימה. ולאכן חקו לפסוק יקול הוכיח הוכיח עלאש התאנייה בתאו. באש יקוללנה אלי להוכחה לאוולה והתאנייה מוש כיף כיף. אלי לאוולא ברמז והתאנייה בווצ'וח. ובהאדה וקתלי כמללי עליהה ולא תשא עליו חטא תאבעה עלא תוכיח אלי הייא אכתר וצ'וח. ועלאש קאלי ולא תשא עליו חטא קדאם התאנייה האדי. באש יקוללנה מה נחשמוהושי. אלי יחשם צאחבו דנוב מתאעהו קויי יאסר.
והאדה האש יחב יקוללנה משה רבינו. ואלה הדברים אלי הומאן דברי מוסר וחזקים. לאכן תמה זוז נואע מתאע רצ'אן. דברים מאענאהה זוז דבור. וכיפאש כיף מה עמל הווא. אלי פלאוול ברמז ומן באעד בווצ'וח. האדה תפסיר. ותמה תפסיר אוכר. אלי הרצ'אן לעבד ואחדו אידה כאן שבבו האו צ'רבו מה עדשי מלזום באש ירץ'. ולאכן הרבים ילזמו ירץ' דימה. ובהאדה קאללנה דברים זוז נואע מתאע רצ'אן. יחיד ורבים. ולאכן הרבים קאלום ברמז ועאוודלום מאענאהה דימה ילזמו ירץ'.
אכואני לעזאז. הוני ואצ'ח חרץ התורה באש מה נחשמושי צחאבנה. אלי הייא חאזה דונייה יאסר. ומה נקולושי הווא קאלי ילזמני נרזעלו הצאע צאעין. אידה כאן ואחד לואח מיאת דינאר פלבחר ילזמנה נעמלו כיפו. ואידה כאן הוא חשמנה ועמל עבירה כבירה יאסר. ילזמנה חתה אחנאן נעמלו עבירה כיפו. ובלאכץ אלי פלחאלה האדי יתזאווז עלא זוז מצוות לא תעשה לא תקום ולא תטור. ובלאכץ אידה כאן לכלאם האדה מה יכצנאשי ואחנאן קאעדין נזידו התבן לנאר. אלי וקתהה תוולי עבירה כבירה יאסר מה נערפשי הטריקה אלי ילזמנה נרזעו פיהה בתשובה כיפאש. ולאכן התשובה מה עמרהה מה תרזע פארגה. והוני נזיבו מעשה באש נערפו קימת לחשמה אלי יחשם ואחד צאחבו קדאש דונייה. למעשה האדה מכתוב פי סדור שאל אביך ויגדך חלק א'. למעשה האדה נצאר פי וקת לחרב לעאלאמייה לאוולה פי ירושלים. אלי וקתהה ישראל תחת טורקייה וכאנו ליהוד מעדבין פי ירושלים. וזיד לחרב ולא הזוע פלבלאד. ולאכן אלי ענדו פלוס כאן ינזם יעיש. תמה ואחד מוהל כאן ענדו כעבה נפוליון. אלי וקתהה ענדהה קימה כבירה. כאנת תנזם תעייש פמילייה עאם. ואלי מה יסתחפצ'שי תעיישו שת שהור בלמרתאח. כאן חאטטהה פוק לכזנה. מררה ולדו עמרו שבע שנין שאפהה תלמע ערפהה פלוס. והווא מה יפרקשי בין נפוליון ומיאת פרנך. כדאהה ומשא ביהה ללעטאר שרה ביהה חלוה ומשא ילעב. למוהל רואח קאם עינו ללכזנה ילקא הנפוליון מה תמאשי. נאדה מרתו קאללהה קימתי מן הוני קאלתלו לא. זא לולד נשדו. קאלום כדיתו. וין קאעד. קאלום שרית ביה מן ענד לעטאר חלוה. למרה משאת תזרי ללעטאר. כיפאש תתפיסך עלא לולד הזגיר ותעטיה בנאפוליון כאמל 4 כאעבאת חלוה. לעטאר קאללהה ולדך זאבלי מיאת פרנך מוש נאפוליון. למרה זאדת האזת וקאלתלו מה תחשמשי תשרק. ותלממו לעבאד והייא תעייט. והווא יקוללהה שוף לקזר מה פיהושי נפוליון. משאו לבית הדין בו לולד חכה חכאייתו ולולד יקול אלי הווא אלי כדה מן לכזנה עטאהו ללעטאר. לבית דין חכם דין תורה ילזם לעטאר יחלף. וכאן חיחלף לעטאר. לאכן למוהל מה חבשי יחלפו אלי חיחלף בלכדב. ולאכן לעטאר מן וקתהה הנאס בעדת עליה ומה עדשי יחב ישריו ענדו ויסמיוו שארק. ומסכין משא לתאלי פי כדמתו ומה כאנשי ילקא האש יאכל כאן בסיף. באעד לחרב למוהל יזיהו זואב מן ענד ואחד. קאלו אלי הווא מררה מתעדדי קדאם דארו. ולקא פי יד ולדו נפוליון. וכמם אלי ודאי ענדהם מנהם יאסר. מאדאם ולד זגיר פי ידו ואחדה. והווא ופמילתו מייתין בזוע. ובהאדה קעד ילעב מעה לולד וגאפלו ובדלולו. ותווה אלי ופא לחרב ולם רוחו ובעתלו הנפוליון מתאעהו. מאענאהה לעטאר באריה. והרבי האדה כאן יחכי למעשה האדה פדרשות מתאעהו דימה. מררה קאבלו ואחד אברך וקאלו אלי למעשה האדה אלי יחכי פיה דימה. שמעו מן ענד זדדו אלי כאן חאצ'ר וקתהה. ולאכן מוש למוהל אלי מה חבשי יחלפו לעטאר הווא אלי מה חבשי יחלף. וטלב מוהלה מן לבית דין ולם רוחו וכלץ למוהל. וקעד הווא ופאמיילתו זיעאנין. בלאכץ אלי לעבאד לכל תהמו מלי מה חבשי יחלף מאענאהה שרק. ומה עדשי ישריו ענדו. וכאנו יסמעו כלאם מוש באהי. ולאכן לאברך האדה זאד קאל לרבבי. תווה התלאתה נפטרו. זעמה האשכון דכל לגיהנם. לעטאר צדיק גמור חתה לחליף מה חבשי יחלף ודאי גן עדן. למוהל מעדור אלי לולד קאלו משית טול ללעטאר. לאברך אלי שלף חתה הווא מעדור אלי כאן חימות הווא ופמילתו בזוע. והאשכון ילום הזיעאן וקתלי ישרק כבזה. הרבי סכת וקאלו האשכון אלי חידכל לגיהנם אמאלה. זאוובו לאברך הנאס אלי דכלת רוחהה וחשמת לעטאר וסמאתו שארק הומאן אלי חידכלו לגיהנם. הנאס האדון האש דכלהם באש יחכמו עלא לעטאר אלי הווא שארק. תי לבית דין ברוחו מה חכמשי עליה באש יכלץ כאנשי יחלף והומאן חטו שארק טול. אכואני לעזאז. מה ענדי מה נזיד עלא למעשה האדה. אלי פי כל כלמה מנו נזמו נתעלמו ברשה חאזאת. כאנשי נקול. יהי רצון אלי רבבי יעאוונה באש נמשיו פטריק למליחה אלי יחבהה הווא. ויעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.
06/08/2008
|
בס"ד
|
עש"ק, פרשת דברים ז' אב מנחם התשס"ח,
|
שנה שמינית, גיליון מספר 382
|
|
|
כניסת השבת: 20:03
|
ההפטרה : משא גיא חזיון ומסיים: אמר ד' צבאות ישעיה כ''ב
|
יציאת השבת: 20:44
|
|
צום ט' אב יום ראשון התחלת הצום יום שבת ב20 :01 גמר הצום 20 :44
|
|
|
עלון זה יוצא לאור על ידי ישיבת רבי אליעזר זצוק''ל וזיע''א חארה כבירה זרבה תוניסיה יע''א
העלון מתפרסם במקביל בפורום אתר האינטרנט עמי"ת www.amit4u.net
|
|
|
|
|
בעלון חידושים מפרשת השבוע, ליקוטים, סיפורים בעברית, מוסר בערבית כולל מצוות השבוע, תמצית באור פרשת השבוע, חידושים ודברי מוסר
ניתן להקדיש העלון להצלחה או לרפואה ולהבדיל, לעילוי נפש
העלון השבוע מוקדש לרפואת אילן בר אסתר חדאד ולרפואת נאית בת עדינה צביה פלולה ולרפואת חיים יוסף בר מרגלית נעמן ולרפואת כרמל חייה בת יפה חדוק ולרפואת דיאמנטה בת שתרונה מאזוז ולרפואת עזיזי בר כמונה חדוק ולרפואת ליליאן חייה בת קוטי
להצלחת כל עם ישראל ואנו תפילה כי יחדלו הפיגועים ותאונות הדרכים
|
לע"נ כל נפטרי עם ישראל ובכללם:
הרה''ג רבי מסיעד בר כמונה מאצ'אר זצוק''ל וזיע''א ואשתו מרת טיטה בת מישה ז''ל .היקר מר ציון בן מסעדה הכהן ז''ל ואשתו מרת עשושה בת מישה ז''ל .מו''ר הרב הגאון רבי צבי חיים מאצ'אר בר טיטה זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי חנינא בוגיד בר ורדאנה סעדון זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי ציון בר גרצונה דיעי זצוק''ל וזיע''א .הרב חי חיים בר חנה חדאד ז''ל . הרב ניסן בר חייה פינסון ז''ל. מר פרץ המכונה ברוצה בר סעדה יעיש ז''ל. ולמנוחת הרב יוסף בר סעדונה חורי ז''ל
|
|
נא לשמור על קדושת העלון ולצרפו לגיליונות הבאים | נא לא לעיין בזמן התפילה וקריאת התורה | שבת שלוםומבורך
|
המשך משבוע שעבר
"...אתה זוכר איך נסענו שנינו, אתה ואני להגרלה שנערכה בבני ברק לטובת ישיבתו של הרב ט´?" שאל שרון את שחר גיסו במהלך סיפור הדברים. זכרתי את המקרה – אומר שחר. זה היה לפני כשש שנים וכבר שכחתי מהעניין כמעט לגמרי. שרון ואני נסענו להגרלה שנערכה לטובת ישיבה אחת בבני ברק. פתאום, בלא שהודיעו על כך מראש, הודיעו שאחד מגדולי הרבנים הגיע גם הוא לטקס. מובן שמיד הצטופפו רבים סביבו כדי לקבל ממנו ברכה, ואז אמרו ברמקול, שמי שיתרום סכום של כסף, יזכה לקבל בקבוק יין שהצדיק בירך עליו. אני זוכר ששרון קפץ ראשון, שילם את הכסף וקיבלת את הבקבוק הראשון מהרב.
"תאר לך" – אמר לי שרון, הרב הגדול הזה בעצמו (זהו רב מפורסם מאוד שחי עדיין עד מאה ועשרים) בא לשם והעיד לטובתי, וסיפר שתרמתי במקום זה, סכום גדול זה לטובת הישיבה.
היה עוד מישהו שהעיד לטובת שרון, מקבץ נדבות שפעם בא לבקש נדבה. ברשותו של שרון היה סכום מסוים של כסף שהוא תכנן להשתמש בו למטרה אחרת. כאשר בא מקבץ הנדבות הוא נתן לו את הכסף.
לאחר מכן נשמע באולם קולה של אשה שחיה עדיין. אשה אלמנה, קרובת משפחה רחוקה, שהעידה על מעשה החסד ששרון עשה איתה, כאשר שרון סיפר לי על כך לא ידעתי במה מדובר, הוא עשה את המעשה בהצנע, ואיש במשפחה לא ידע.
"...אין לי ספק" – אומר שרון – "שקולה של האשה ותיאור מעשי החסד הוא הדבר שהכריע את הכף לצד זכות והעביר את ההחלטה שאחזור לחיים – זה הדבר שהיטה את המאזניים".
בשלב זה נשאלו הקטיגור והסניגור אם יש להם מה להוסיף? והם השיבו בשלילה.
שרון מרגיש פחד נוראי...פחד איום ונורא, למרות שתחושתו באותה שעה היתה טובה מאוד, הוא לא חש שוב כאב, שום הגבלה, רק שחרור מוחלט, אך מתח נורא השתלט עליו...מה יהיה הלאה? מה הולך להתרחש עכשיו? מה יקרה עתה? הוא מרגיש כי הוא עומד לפני הרגע הגדול...הגדול מכל...אוי רבונו של עולם...איזה פחד...איזה מורא...איזו אימה...והנה יום הדין...יום הדין הגדול והנורא...
"...ואז דיבר השופט...קול חזק ואדיר שבקע מהאור הגדול המסנוור...השופט שאל בקול מהדהד, שממש חדר ונכנס לתוך כל העצמות...האם אתה מקבל על עצמך את הדברים שצריך לעשות?"
הוא פירט שלושה דברים מסוימים ,ששרון מסרב לחזור עליהם. שרון השיב שהוא מתחייב על דבר אחד, ובקשר לשני הדברים האחרים הוא מבטיח להשתדל.
שאלו את שרון האם הוא רוצה לרדת לעולם הזה בגוף שלו או בגוף אחר, ושרון בחר לחזור בגופו שלו.
השופט אמר – "אתה תרד ותלך עם הייעוד שלך לתקן כל מה שצריך, דע לך שאתה עומד לסבול מאוד, אבל הייסורים מכפרים ואתה צריך להודות עליהם, להודות על הייסורים".
הסבירו לשרון שהכל השגחה, שלכל דבר בעולם יש סיבה, אפילו נייר אינו עף ממקום למקום בלי סיבה.
הסבירו לו שלכל פגיעה יש סיבה. "כל מקום שנפגע לי בגוף יש לו סיבה וכוונה מיוחדת ואני יודע אותם", אמר שרון בהדגשה מיוחדת, אבל סירב לפרט ולהסביר.
יש מנהיג לבירה, יש מי שמנהל את העולם, אמרו לו, לא אתה מנהל את העולם, עליך לדעת זאת, אמרו לו שעליו להרבות בחסד ולשמור על המשפחה.
ממש ברגע האחרון לפני תום המשפט, הזכירו פתאום, שיש זוג בנס ציונה שעומד להתגרש בימים אלה והדבר הזה גורם לצער גדול מאוד בשמים.
"למה הם אמרו לי את זה?" שאל אותי שרון בסוף השיחזור. "מה זה קשור אלי?"
שאלתי אותו מי הם בני הזוג. בתחילה הוא סירב לומר, רק אמר שהוא מנסה כל הזמן להבין למה אומרים לו זאת? מה קשור העניין למשפט שלו. חשבתי, שאולי סיפרו לו על כך למעלה כי יש משהו שהוא יכול לעשות עבורם, אולי ללכת לדבר איתם.
הפצרתי בו שיאמר לי מי הם, ושרון אמר: "זהו רפי א´. הספר המפורסם ואשתו".
היכרנו אותם באופן קלוש מהשכונה, הם היו זוג ידוע, "מתוקשר", וכולם ידעו שהם חיים יפה מאוד ביחד. הצעתי לשרון שאני אלך לדבר איתם אבל שרון סירב, אולי זה יגרום לקלקול, אולי הוא טועה, אולי אין שום דבר ביניהם ואנו נגרום להם נזק. קיבלתי את דבריו ולא אמרתי על כך מילה לאיש.
חודש וחצי לאחר מכן, שבמהלכם ניסיתי לבדוק מה קורה עם רפי ואשתו, וכולם אמרו לי שהכל בסדר, התארחתי אצל הורי אשתי, הוריו של שרון, ופתאום ראיתי את חמותו של רפי רצה אחרי בנו הקטן, הילד קרא..."אני רוצה ללכת לאבא!" "אני רוצה ללכת לאבא!" ואני, שהלכתי לאותו כיוון, הצעתי לקחת את הילד לביתו. הסבתא סירבה, "יש בעיה ביניהם" היא אמרה. "הילד לא יכול ללכת עכשיו לאבא שלו".
עכשו ידעתי שאכן המסר ששרון קיבל, היה מדויק למרות הכל.
שיניתי את כיוון ההליכה והלכתי ישר לביתו של רפי. דפקתי אצלו וכאשר פתח לי את הדלת נכנסתי פנימה, למרות שהיתה בינינו רק היכרות קלושה. שאלתי אותו "רפי מה העניינים בינך לבין אשתך?"
הוא חייך כאילו כלום, ואמר "הכל בסדר. אין שום בעיה".
אמרתי לו, "אני לא יודע מה זה הכל בסדר? אבל עובדה שקיבלנו מסר מסוים לגביך".
סיפרתי לו במה הדברים אמורים והוא הזדעזע מאוד. הוא ביקש לפגוש את שרון, ובא לבקרו מיד באותו מוצאי שבת.
היתה זו פגישה מרגשת מאוד, כאשר שרון ורפי בדקו את התאריכים, התברר כי באותו יום שבו עמד שרון בפני בית דין של מעלה ונשפט, אשתו של רפי לקחה את חפציה, עזבה את הבית, והלכה לבלי שוב.
הסכסוך והמריבה ביניהם היו על רקע התקרבותו של רפי ליהדות, דבר שאשתו לא הסכימה ללכת עימו בדרכו החדשה, בשום אופן.
ניסינו להתערב, שרון ואני בעניין שלום הבית ביניהם, אבל היה כבר מאוחר מדי, העניינים יצאו מכלל שליטה והתגלגלו למשפטים וכדומה.
אולי, אם היינו מספרים להם, לשניהם, מה בדיוק ראה שרון ביום שבו הוא סיפר לי על כך, מי יודע אולי היינו מצליחים להציל אותם מפירוד.
בגילוי זה אודות בני הזוג א´ מנס ציונה, הסתיים משפטו של שרון. שרון הסתובב...והתחיל לרוץ מהאולם בפאניקה...הוא הרגיש בושה איומה, גם בשל בגדיו המלוכלכים וגם בשל החשיפה האיומה שהוא עבר לפני כולם.
הסבתא שלו רדפה אחריו, היא היתה האדם היחיד שנשאר באולם. בדרכו חזרה הצליח שרון, תוך כדי מנוסה, להבחין בעוד כמה רבנים שנפטרו לאחרונה, ובאנשים רבים אחרים שהוא לא הצליח לזהות, ושוב הוא חש איך שכולם מתעניינים בו, כאילו הם קשורים אליו בקשר עמוק, כולם הקרינו אליו המון אהבה וחום.
כאשר הוא יצא מן האולם – המשיכה הסבתא לרדוף אחריו, כאילו דאגה לוודא שהוא אכן עוזב את עולם האמת.
ייתכן שגם הסבא היה שם באותו זמן – אם לשפוט לפי מה ששמעה אשתו של שרון – כאשר הוא הורד מן האמבולנס, אבל שרון עצמו אינו זוכר את הסבא.
"...ואז נעלמה הסבתא...נעלם האולם...ושרון ראה את עצמו מעל לאמבולנס..הוא ראה את גופתו בפנים...ואת הרופאים המטפלים בו...ידע לתאר בדיוק מי טיפל בו, כאשר הוא חזר והתחיל לנשום – בזמן שלפי כל הדיווחים הרפואיים הוא היה מחוסר הכרה לחלוטין...הוא תיאר איך נראה המקום...ופתאום הוא הפסיק לראות והתעורר בתוך גופו, כאשר האמבולנס יצא לדרך. גם בלילה ההוא, בלילה המדהים שבו סיפר לי שרון את הכל...בעצם...כמעט את הכל...עדיין המשכתי להסתיר ממנו את האמת על הדודה מרים שנפטרה, רק לאחר כמה שבועות הודיתי בפניו שהיא אכן נפטרה בזמן שהוא נותח..."ידעתי", "ידעתי", אמר שרון..."כל הזמן לא הבנתי איך אתם אומרים שהיא חיה. חשבתי לעצמי, אם הדודה עדיין חיה ובסוף אף אחד מאיתנו לא נשאר שם בעולם העליון, אולי הכל לא היה אמיתי..."
שנה חלפה מאז התאונה המחרידה, שרון ידע סבל רב וייסורים רבים, 18 ניתוחים אורתופדיים מהקשים והמסובכים ביותר, מאות טיפולים כואבים ואלפי גלולות היו מנת חלקו. היום הוא מלך ברוך השם שוב על שתי רגליו, ממש כפי שהבטיח לו רבו, ברגל שמאל הוא צולע מעט, ביד אחת הוא מוגבל. "שרון איננו מי שהיה", אומרים עליו כל בני המשפחה, אנחנו נמצאים סביבו, מסתכלים עליו ולומדים, לומדים ממנו הרבה...הרבה מאוד...הוא מעביר את המסר לאחרים... "...ברוך ה´ שזכינו...ברוך ה´ שזיכיתי... אוי רבונו של עולם...אני מודה לך...אני מודה לך מכל הלב", אומר שרון.
כמה תוספות שלי ממה ששמעתי במו אזני מאת שרון נחשוני ולא נמצא כאן בסיפור:
•כמה ימים לפני התאונה, נכנס שרון לבית הכנסת של רבו הרב א´ והתפלל עימו. בסוף התפילה (נדמה לי שזה היה בסוף או שהיתה הפסקה בתפילה) שם הרב א´ את הטלית הגדולה שלו מעל לראש של שרון ובמשך דקות ארוכות התפלל באדיקות. כשהוא סיים אמר הרב לשרון שהוא עשה לו תיקון על חטא שהוא פגם בו.•שרון סיפר שעד התאונה הוא היה לובש טלית קטן, כמו שלובשים נערי הבר מצווה שעולים לתורה. בזמן התאונה היה עליו הטלית הקטן. שרון סיפר שכל החלקים שהיו מכוסים בטלית הקטן לא נפגעו בתאונה. שרון אמר שהוא הצטער בכל מאודו שהוא לא שם טלית הרבה יותר גדולה מכיוון שאיבר שהיה מכוסה בטלית לא נפגע.
סוף
מעשה בתינוק
הראשון לציון הרב מרדכי אליהו
מי הושיבך בדד?
שאלה מיוחדת שאל הקדוש ברוך הוא את ירושלים, כפי שאמרו חז"ל בילקוט (איכה תתר"ג): "איכה ישבה בדד - אמר רבי נחמיה, אמר הקב"ה לירושלים מי הושיבך בדד? אמרה לפניו, ריבונו של עולם מי יכול להושיבני בדד??? אלא אתה בלבד. נגעה בי ידו של פרעה ולא ישבתי בדד וכיון שנגעה בי ידך, ישבתי בדד, שנאמר מפני ידך בדד ישבתי. ד"א בדד, בדד מעמה, בדד מנבואה, בדד מכהונה".
והדבר מוקשה, מה משמעות שאלתו של הקב"ה. ובדומה לכך מסופר בגמרא (גיטין נ"ח): "ת"ר, מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי. אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורים יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים. הלך ועמד על פתח בית האסורים. אמר ’מי נתן למשסה יעקב וישראל לבוזזים’. ענה אותו תינוק ואמר ’הלא ה זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו". אמר, מובטחני בו שמורה הוראה בישראל. העבודה שאיני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עליו. אמרו לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה, ולא היו ימים מועטין עד שהורה הוראה בישראל ומנו - רבי ישמעאל בן אלישע". ממה התפעל כל-כך רבי יהושע בן חנניה עד שבגלל כך פדאו בממון הרבה? הלא הילד השיב לו בפסוק מפורש.
אלא, שאל רבי יהושע את הילד, מה קרה? איך הגענו למצב כזה שתינוקות בבית האסורים? יכל הילד להשיב, היתה מלחמה. לרומאים יש יותר כח והם ניצחו ולקחו בשבי גם ילדים. וכך ירושלים יכלה לומר לקב"ה איכה ישבה בדד? היינו במצור ובמלחמה. נכשלנו, נשברנו וישבנו בדד.
אך ירושלים יודעת את האמת. לא ידו של פרעה ואף לא ידי הרשעים הארורים הושיבוה בדד,
כי אם ידו של הקב"ה - מפני ידך בדד ישבתי.
והתינוק יודע שלא הלכנו בדרכי ה, לא שמענו לתורתו, הלא ה זו חטאנו לו - ולכן נלקחנו בשבי עוללים וזקנים. ה יתברך אמר לה, לירושלים, מקודם היו לך אוהבים רבים ועתה הפכו האוהבים לאויבים. זה הרי לא טבעי שכל-כך אוהבים יהפכו לאויבים. דבר מה הוא. ולכן אומרים בסוף איכה "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל ה. וכן הוא אומר "טוב וישר ה - על כן יורה חטאים בדרך". אדם צריך לעשות חשבון הנפש, חיפוש, נחפשה דרכינו, נחקור אם הדרך טובה היא אם רעה. ואם רעה היא, נעזבנה ונשובה אל ה’. וכאשר יש בהם בישראל כניעה מלפני רבונו של עולם, יש בהם הכרת החטא ויש בהם תפילה, אז מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה.
שאלת איכה המהדהדת בדברי משה רבינו, ישעיה הנביא וירמיהו הנביא, מהדהדת גם היום, ובמצבינו אשר הוא בשפל המדריגה ובית קודשנו ותפארתנו אשר הללוך בו אבותינו עדיין לא נבנה, הרי כאילו הוא חרב בימינו. ויותר מכל נחפשה, נחקורה ונשובה. תהא בנו כניעה והכרת
החטא, ובתפילה לריבונו של עולם נשא לבנו אל א-ל בשמים והוא יעננו ויושיענו תשועת עולמים.
דברי שלום
הרב עזריאל אריאל
לאחר שנסתיימה ההקפה של ארצות אדום ומואב, מודיע הקב"ה למשה כי החל מעתה מצווה הוא לכבוש את ארץ ישראל. "ראה נתתי בידך את סיחון מלך חשבון... החל רש והתגר בו מלחמה".
למרבה הפלא, משה רבנו אינו מבצע את ההנחיה. במקום לפתוח במלחמה, פותח הוא במשא ומתן לשלום. ואכן בעלי המדרש, ואף הפרשנים, תמהים על התנהגותו של משה: מדוע עבר על מצוות ה’? ואף אם נאמר שהציווי לפתוח בשלום – שנאמר להלן בפרשת שופטים - אמור גם במלחמת מצוה, הרי שם מדובר על שלום של קבלת ריבונות ישראל ושבע מצוות בני נוח, ולא במעבר שקט גרידא!
מן הסיבה הזאת מפרש הרמב"ן, שאכן מלכתחילה לא רצה משה רבנו לכבוש את עבר הירדן, ולא רצה אלא מעבר. ואילו הציווי הא-להי לפתוח במלחמה בא רק לאחר שנתקבלה תשובתו השלילית של סיחון. לפיכך שני הפסוקים של הציווי הם הקדמה לכל הסיפור שבהמשך, וזהו אותו הציווי המופיע בפסוקים שלאחר מכן.
מלבד הדוחק שיש בדרך שבה מבאר הרמב"ן את סדר הפסוקים והמאורעות, עיון במדרשי חז"ל מראה שרובם ככולם מפרשים אחרת. לדעת חז"ל, המובאת גם ברש"י, הציווי הא-להי קדם לשליחתם של מלאכי השלום. מלאכים אלו נשלחו ביוזמתו של משה, למרות אותו ציווי. אך הקב"ה, לא זו בלבד שאינו מתרעם על כך, אלא להיפך, הוא מסכים עמו.
מדוע נהג כך משה? רש"י מבאר על פי המדרש, שזהו פירוש הביטוי "ממדבר קדמות" – מהנהגתו של הקב"ה, שקדם לעולם, ומנתינתה של התורה, שקדמה לעולם. משני מקורות קדומים אלו למדנו להקדים שלום אפילו למלחמת מצוה. הנהגת ה’ מתבררת ביציאת מצרים. למרות שידע הקב"ה בוודאות שפרעה לא ישמע – שלח אליו את משה לנהל משא ומתן. כך היה גם במתן תורה. למרות שידע הקב"ה בוודאות שאף אחד מן העמים לא ירצה לקבל את התורה, פנה אל כל אחד מן העמים וניהל עמו משא ומתן על נתינת התורה.
גם כאן נהג משה בדרך זהה. הציווי הא-להי, לא זו בלבד שהיה חד-משמעי בחיובו, הוא אף לא הניח מקום לספק שאכן כך יתרחש בפועל. משום כך פונה משה ומציע לסיחון את הצעת השלום הנדיבה ביותר שיכול היה להציע. הוא ידע בוודאות שה’ יקשה את רוחו ויאמץ את לבבו. דווקא משום כך, לא חשש מלהציע הצעת שלום הנוגדת במפורש את הציווי הא-להי. ורק משקיבל תשובה שלילית שלוותה בכינוס הצבא ובהכרזת מלחמה – יצא להילחם בו.
לקח מוסרי גדול יש כאן לתחומים רבים של החיים. מאבקים רבים נכונו לו לכל אדם ואדם. לא מעטים הם רשעים ובעלי אגרוף, עושי עוול ורומסי צדק. אין ספק כי כל אדם היכול להילחם ברשעה, נתבע לנהוג כך בכל כוחו. אבל לפני צאתו למאבק – צודק והכרחי ככל שיהיה בני מנשה והגלעד הרב יוסף כרמל דווקא בימים אלה יש המרבים לצטט את נאומו המדיני-לאומי של יפתח הגלעדי, בתשובתו למלך בני עמון: "וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר יִפְתָּח לֹא לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת אֶרֶץ מוֹאָב וְאֶת אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן: כִּי בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר … וַיִּתֵּן יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת סִיחוֹן וְאֶת כָּל עַמּוֹ בְּיַד יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּם וַיִּירַשׁ יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל אֶרֶץ הָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַהִיא:… וְעַתָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוֹרִישׁ אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה תִּירָשֶׁנּוּ: הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יוֹרִישְׁךָ כְּמוֹשׁ אֱלֹהֶיךָ אוֹתוֹ תִירָשׁ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ מִפָּנֵינוּ אוֹתוֹ נִירָשׁ: וְעַתָּה הֲטוֹב טוֹב אַתָּה מִבָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב הֲרוֹב רָב עִם יִשְׂרָאֵל אִם נִלְחֹם נִלְחַם בָּם: בְּשֶׁבֶת יִשְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּוֹן וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְעַרְעוֹר וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְכָל הֶעָרִים אֲשֶׁר עַל יְדֵי אַרְנוֹן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וּמַדּוּעַ לֹא הִצַּלְתֶּם בָּעֵת הַהִיא” (שופטים י"א טו-כו).
יש שרצו להביא מכאן ראיה פשוטה כי יפתח הגלעדי חי ופעל כשלש מאות שנה לאחר יציאת מצרים.
ננסה להציע היום פירוש אחר לדברים.
בפרשתנו מספר משה רבנו על ההתנחלות של שנים וחצי השבטים בעבר הירדן המזרחי. ראובן וגד ביקשו נחלה דווקא שם כפי שהתבאר בסוף ספר במדבר. גם מבחינה רוחנית ברור מדוע דווקא שבטים אלה נחלו בעבר הירדן. ההסבר כנראה הוא, כיוון שראובן הוא "בכור שנדחה" הוא "גורר" עמו את בכור שפחת אמו-לאה, גד ושניהם נדחים לעבר הירדן. הסבר זה יכול להסביר גם, מדוע נדחה שבט מנשה לעבר הירדן, מכיוון שמנשה גם הוא "בכור שנדחה". אפרים בנו הקטן של יוסף זוכה להתברך תחת ידו הימנית של יעקב (עיין בראשית מ"ח). אפרים תופס את המקום הראשון גם בברכה שזכתה לדורות לכינוי "ברכת הבנים" : "וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה" (שם,שם כ). מאז הפך אפרים להיות המנהיג על חשבונו של מנשה. נשאלת השאלה מה גרם לדחיית מנשה ומדוע רק מחצית מן השבט נדחה. (הראיה שגם מראש, מנשה נדחה רק למחצה היא מכך שגם בזמן שכול ידיו של יעקב, ממשיך מנשה לעמוד ליד רגלו הימנית של סבו). כדי לענות על כך נעיין בפסוק מספר דברי הימים "בְּנֵי מְנַשֶּׁה אַשְׂרִיאֵל אֲשֶׁר יָלָדָה פִּילַגְשׁוֹ הָאֲרַמִּיָּה יָלְדָה אֶת מָכִיר אֲבִי גִלְעָד" (דברי הימים א ז’ יד). בפשטות למנשה היו שתי נשים הראשונה איננה נזכרת במפורש וממנה נולד אשריאל והשניה הייתה פלגש ארמיה. ההסבר לכך נעוץ כנראה בכך שמנשה וצאצאיו יצאו מכוחו של פרעה למסעות כיבוש לכיוון ארץ ישראל ובמסגרת פעילות צבאית-דיפלומטית זו נשא מנשה את הפלגש הארמיה. כנראה שתופעה מסוג זה ש"נסיכים" מצאצאי יעקב נשאו להם "נסיכות" נכריות כדי לחזק את מעמדם רמוזה גם בפסוק הבא, העוסק בבכורו של חצרון בכורו של פרץ בן יהודה "וַתְּהִי אִשָּׁה אַחֶרֶת לִירַחְמְאֵל וּשְׁמָהּ עֲטָרָה הִיא אֵם אוֹנָם" (שם, ב’ כו). חז"ל על פסוק זה מסבירים כי ירחמאל נדחה מבכורתו בעקבות חתונה זו (עיין ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ג). הפעילות של צאצאי מנשה בגלעד רמוזה גם בפרשתנו "יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לָקַח אֶת כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב עַד גְּבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי וַיִּקְרָא אֹתָם עַל שְׁמוֹ אֶת הַבָּשָׁן חַוֹּת יָאִיר עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דברים ג’ יד). מה פשר הביטוי עד היום הזה? בכל התנ"ך משמעותו היא עד ליום בו נכתבו הדברים. אם הכוונה לימי משה רבנו אין לכך כל משמעות. אלא שעל כרחנו צריך לומר כי הכוונה אכן ממש לבניו של מנשה בזמן שיוסף אביו היה המשנה למלך מצרים. לפי זה כל התמיהות הוסרו. א. מנשה נדחה כמו ירחמאל בגלל החתונה עם הפלגש הארמיה ב. רק צאצאיה של הפלגש הארמיה נדחו ג. צאצאי מנשה כבשו שטחים באזור הגלעד וישבו בהם עוד בימי יוסף ד. משה רבנו בהתחשב בכך נתן לחצי שבט מנשה נחלה באיזורים אלה.
לפי כל זה אין להוכיח מנאומו של יפתח, כמה זמן אחר יציאת מצרים יפתח נלחם במלך בני עמון.
לאמא שלי היה רק עין אחת... שנאתי אותה.... היא הביכה אותי תמיד.... היא הייתה מבשלת למורים ולתלמידים כדי לפרנס את המשפחה...והיה איזשהו יום לפני טיול שאמא שלי באה להגיד לי שלום...הייתי כל כך נבוך... איך יכלה לעשות לי את זה...התעלמתי ממנה, נתתי לה מבט מלא כעס ורצתי משם....למחרת בבית הספר אחד התלמידים אמר לי "אייייי לאמא שלך יש רק עין אחת"רציתי למות ולקבור את עצמי...ושאמא שלי פשוט תעלםואמרתי לה "אם את רק גורמת לאנשים לצחוק עליי , למה את פשוט לא מתה וזהו??? "אמא שלי לא הגיבהלא עצרתי אפילו לשנייה לחשוב על מה שאמרתי...הייתי כל כך כעוסלא חשבתי על הרגשות שלה בכלל רציתי לצאת ולברוח מהבית הזה..... ולכן למדתי קשה, ויצאתי ללמוד במקום רחוק רק כדי להתרחק מהבית....התחתנתי, היה לי בית משלי והיו לי גם ילדים.... הייתי פשוט מאושרואז יום אחד אמא שלי באה לבקר אותי.... היא לא ראתה אותי שנים ולא ראתה בכלל אפילו את הנכדים שלה...כשהיא עמדה בדלת הילדים שלי התחילו לצחוק עליה...וצעקתי עליה "איך את מעיזה לבוא לבית שלי ולהפחיד את הילדים שלי??? תלכי מפה מיד!!! "ואז אמא שלי אמרה "אני כל כך מצטערת שהפרעתי כנראה טעיתי בכתובת..." והלכה משם...יום אחד קיבלתי מכתב בקשר למפגש מחזור בית הספר...שיקרתי לאישתי שאני הולך לפגישת עסקים והלכתי למפגש מחזור...אחרי המפגש הלכתי לבית הישן שלי רק מתוך סקרנות...השכנים שלי אמרו שהיא מתה...לא הזלתי אפילו דמעה אחת!!!ואז נתנו לי מכתב מאמא שלי שכתבה לי לפני שמתה ורצתה שאני אקרא...." בני היקר אני חושבת עליך כל הזמן, מצטערת שבאתי לבית שלך והפחדתי את הילדים שלך, הייתי כל כך שמחה כששמעתי שאתה בא למפגש מחזור.... אבל לא הייתי בטוחה שאוכל לצאת מהמיטה שלי כדי לראות אותך.... מצטערת שהייתי מביישת אותך כל הזמן כשהיית ילד... אתה מבין......כשהיית ילד קטן היית מעורב בתאונה ואיבדת את העין שלך....וכאמא שלך היה לי קשה לראות אותך גדל בלי עין אחת....אז נתתי לך את שלי....הייתי כל כך מאושרת שאתה רואה את העולם עם העין שלי... אוהבת אותך....אמא" בדיחות מספר דקות לפני שהטכס בכנסיה התחיל, ישבו חברי הקהילה במקומותיהם ושוחחו. לפתע, השטן הופיע בקדמת הכנסייה. כולם החלו לצרוח ולרוץ לכיוון אחורי הכנסייה, מכשילים איש את רעהו בניסיון נואש לברוח מהשטן בהתגלמותו.די מהר התרוקנה הכנסייה, מלבד אדון זקן אחד שישב בשלווה במקומו מבלי לזוז, ונראה אדיש לעובדה שהאויב האולטימטיבי של אלוהים נוכח לידו. השטן הלך לזקן ואמר, "אתה יודע מי אני?"והזקן ענה, "כן בוודאי""אתה לא פוחד ממני?" שאל השטן."לא, בכלל לא", ענה הזקן."אתה לא מבין שאני יכול להרוג אותך במילה אחת?" שאל השטן."אין לי בכלל ספק בכך" ענה הזקן בקול אדיש. האם ידוע לך שאני יכול לגרום לך סבל איום ונורא לנצח נצחים?" המשיך השטן. "כן" ענה הזקן בשלווה. "ואתה עדיין לא פוחד?" שאל השטן "לא" ענה הזקן. ביותר מנימה של דאגה ובלבול, השטן שאל, "למה אתה לא פוחד ממני?" הזקן השיב בשלווה: "אני נשוי לאחותך כבר 48 שנים". בדיחה שופט לאישה: מדוע רצחת את בעלך?
האישה: לא רצחתי, הוא נפל על הסכין.
השופט: 20 פעם?
בדיחה איש אחד מגיע לבית חולים ושואל את הפקידה בקבלה:
"חבר שלי הגיע היום, הוא נדרס על ידי מכבש באיזה חדר הוא?"
שואלת הפקידה: איך קוראים לו?
עונה האיש דן.
בודקת הפקידה במחשב ומבשרת:
כן... הוא נמצא בחדרים מספר תשע, עשרים ושלושים ואחת... בדיחה בעל חוזר הביתה באמצע הלילה.
אישתו מתעוררת ושואלת אותו מה השעה.
הבעל עונה שאחת בלילה. פתאום, מצלצל שעון הקוקיה ארבע פעמים.
אומרת האישה: "הבנתי... אתה לא צריך לחזור על זה ארבע פעמים!"
בדיחה זוג יושביםלארוחת ערב בבית. פתאום ניכנס פרפר קם הבעל רצה להוציא אותו מהבית... אמרה האישה לאזה הנשמה של אמא שלי תעזוב.. פתאום נכנסו להקה של פרפרים, אמר לה הבעל לאישתו מה זהכל בית הקברות נכנס אצלי בבית. עקרון 90/10 מאת סטיפן קוואי גלה את עקרון 90/10. הוא ישנה כליל את חייך (לפחות את הדרך בה אתה מגיב למצבים שונים). מהו עקרון זה? 10% מחייך מורכבים מהקורה לך. 90% מחייך מורכבים מדרך תגובתך. לְמה הכוונה?לרב אין לנו שליטה על 10% מה קורה לנו. איננו יכולים למנוע ממכוניתנו מלהתקלקל.אם טיסה שלנו תגיע מאוחר, הדבר יהרוס לחלוטין את לוח-הזמנים שלנו.כשנהג "חותך" אותנו בתנועה הסואנת, על 10% מכך אין לנו שליטה. על 90% יש לנו שליטה. כיצד? בעזרת תגובותינו.אתה קובע את 90% הנותרים. כיצד? על-ידי תגובתך.אין לך יכולת "לשלוט" ב"אור האדום" ברמזור. אך אתה יכול לשלוט בתגובותיך.אל תאפשר לאחרים לשטות בך; אתה יכול לשלוט בתגובותיך.הנה דוגמא: אתה אוכל עם משפחתך. בתך שופכת כוס קפה על בגדיך. אין לך שליטה על מה שקרה כרגע. מה שיקרה עתה תלוי בתגובתך.אתה מתרגז ומקלל. אתה גוער בה ונוזף בנוקשות. היא בקושי עוצרת את דמעותיה.אחרי כן אתה מתפנה לגעור בבת-זוגך על שהתרשלה והניחה את כוס הקפה כה קרוב לשולי השולחן. מלחמת מלים קצרה מתפתחת. אתה רץ לחדרך ומחליף את חולצתך.אחרי כן אתה מבחין שבתך כה הייתה עסוקה בבכי שטרם הספיקה לסיים את ארוחת הבוקר ולכן לא הספיקה להתכונן בזמן ליציאה מהבית, ואיחרה להסעה לביה"ס.זוגתך מוכרחה לנסוע כבר עתה לעבודה. אתה ממהר למכוניתך ומסיע את בתך לבית ספרה. בשל איחורך אתה "מרביץ" מהירות מעל המותר בשטח בנוי, "נתפס" ע"י שוטר תנועה, מפסיד 15 דקות יקרות ו-250 ₪ קנס +4 נקודות ומגיע סוף-סוף לביה"ס.בתך רצה למסדרון ביה"ס מבלי להיפרד ממך... כשאתה מגיע באיחור של 20 דקות לעבודה אתה נזכר שבגלל המהירות שכחת את תיקך בבית. יומך החל ממש נורא. ככל שהזמן עובר נראה שהכל הופך לגרוע וגרוע יותר ויותר.אתה מצפה כבר לשוב הביתה. כשאתה שב כבר, אתה מוצא שנתקע טריז ביחסיך עם רעייתך ועם בתך. מדוע? בשל תגובותיך בבוקר. מדוע היה לך יום נורא? [א] האם הקפה גרם לכך?[ב] האם בתך גרמה לכך?[ג] האם השוטר גרם לכך?[ד] האם אתה גרמת לכך? התשובה הנכונה היא [ד] אתה גרמת לכך.לא הייתה לך כל שליטה על מה שקרה עם כוס הקפה.תגובותיך בחמש הדקות הן שקלקלו כליל את יומך.מה יכול היה לקרות וכדאי היה שיקרה?קפה נשפך עליך. בתך עומדת לבכות.אתה אומר: "לא קרה שום דבר חשוב, רק להבא היי זהירה יותר. בסדר?"אתה הולך לחדרך. אתה מחליף בזריזות את חולצתך המוכתמת בחולצה אחרת, לוקח את תיקך, חוזר לחדר האכילה ממש בזמן שבתך עולה כבר להסעה. היא מסתובבת כלפיך ומנפנפת בידיה לשלום.אתה מגיע חמש דקות מוקדם מהרגיל לעבודה ומברך את כולם ב"שלום", הבוס שלך מחייך ומעיר איזה יום יפה היום.הבחנת בהבדל? שני תסריטים שונים. שניהם החלו באותו יום. שניהם הסתיימו בצורה שונה.מדוע? בשל תגובותיך!באמת אין לך כל שליטה על 10% מהקורה.אך שאר 90% הם תוצאת תגובותיך.הנה כמה דרכים ליישום עקרון 90/10:אם מישהו אומר דבר-מה שלילי עליך, אל תספוג זאת. התעלם. תן ל"התקפה" להתכדר ולהתגלגל ממך והלאה כמו מים על זכוכית. אינך צריך לאפשר להערות שליליות להשפיע עליך. הגב בצורה נכונה ושום דבר לא יקלקל את יומך. תגובה בלתי נכונה מצדך עלולה לגרום לך לאבד חבר, לאבד את משרתך, להילחץ סתם וכו'.איך אתה מגיב אם מישהו "חותך" אותך בכביש? האם אתה מאבד את קור רוחך? האם אתה הולם בחימה בהגה הכח? (מכר שלי, הכה פעם בהגה שלו עד ששבר אותו) האם אתה מקלל? האם לחץ הדם שלך מזנק מעלה מעלה כמו טיל? תנסה להתנגש בהם? למי איכפת אם תאחר לפגישה או למקום עבודתך בעשר דקות? למה לתת לנהגים גרועים לקלקל את נהיגתך?זכור את עקרון 90/10. הוא עובד למענך. נמסר לך שאתה מפוטר.מדוע להפסיד שינה ולהתעצבן? זה יועיל לך במשהו?השתמש באנרגיות שלך ובזמן שלך לחיפוש משרה אחרת.הטיסה התאחרה. סדר היום שלך עומד להשתבש. מדוע להוציא את תסכוליך על הדיילות? הן אשמות במשהו? השתמש בזמנך למנוחה, לקריאה, ללימוד, להכיר את הנוסעים האחרים. למה להילחץ? זה רק יגרום לדברים להיות גרועים יותר.אתה מכיר עכשיו את שיטת 90/10 . יישם אותה ותופתע מהתוצאות. לא תפסיד דבר משימוש בה. השיטה הזו מצוינת. מעטים מאד מכירים אותה ומשתמשים בה. התוצאה: אנשים רבים סובלים מלחצים מיותרים, ממשפטים, מבעיות ומכאבי-לב. מעולם לא הייתה שיטה כה מוצלחת בחיים. ימים גרועים רודפים ימים גרועים.דברים נוראים קורים כל הזמן. לחצים נפשיים, חוסר שמחה, יחסים גרועים.הזמן מלא בדאגות.כעס שהורס ידידויות.החיים משעממים ותכופות נראים אכזריים..החיים אינם מהנים כלל.מאבדים חברים אט אט. האם כל אלה מתארים אותך ? אם כן, התעודד! תוכל להשתנות! הבן את שיטת 90/10 ו ויישם אותה. זה ישנה את חייך!
|