בפרשה כתוב ''החודש הזה לכם ראש חודשים'' ונחלקו רבותינו זכרונם לברכה בגמרא אחד אומר בחודש תשרי נברא העולם ואחד אומר בחודש ניסן נברא העולם. והנה לפי החכם שסובר שבחודש תשרי נברא העולם מלמדינו הפסוק שאפילו שהעולם נברא בחודש תשרי החשבון לא יתחיל בו אלא בחודש ניסן. אבל לחכם שסובר שהעולם נברא בחודש ניסן מה מלמדינו הפסוק שחודש ניסן הוא תחילת החשבון?! ברם במסכת ראש השנה כתוב שמונים למלכי ישראל מחודש ניסן ולמלכי אומות העולם מחודש תשרי. למשל אם הומלך מלך בישראל באדר כשיגיע ניסן נחשב כאילו מלך כבר שנה לעומת זה מלך אומות המלך אינו נחשב שמלך שנה אלא אם כן יגיע חודש תשרי ולכן הפסוק בא ללמדנו שלישראל חודש ניסן הוא ראש החודשים וממנו מתחילים למנות ואין מונים כמו אומות העולם מחודש תשרי.

אבל עדיין יש לשאול:

א}למה מלכי אומות העולם מונים להם מחודש תשרי ולא מחודש אחר?

ב}ועוד למה לישראל חודש ניסן הוא ראש חודשים והלא מן הצדק הוא להיות חודש סיון שבו ניתנה תורה?

ג}ועוד שאלה למה ה' יתברך הכה את פרעה בעשרת מכות והלא יכול להסתפק במכה אחת שיכריח אותו שישחרר את בני ישראל?

ברם הדבר שיותר יקר הוא התורה אבל בן אדם אינו יכול להכיר ערכה כיון שעיקר שכרה בעולם הבא ולא בעולם הזה. ולכך ה' יתברך  מזכיר אותנו פעם בפעם בערך התורה שכשיגיע חודש ניסן אז ישראל מכינים את צורכיהם לחג הפסח בשמחה וכן בליל הסדר מספרים בעשר המכות שלקו המצריים וביציאת מצרים בעוד יותר שמחה וידע שעיקר יציאת מצרים היא כדי לקבל את התורה אז יעריך את התורה ויכבדה. הטעם שממליכים מלך מבני ישראל ולא מלך משאר אומות העולם כדי לחיות בחרות ולכן מונים להם מחודש ניסן שהוא חודש החרות. אבל עיקר החרות היא לקיים תורה ומצוות כמו שדרשו רבותינו הפסוק ''חרות על הלוחות'' מלשון בן חורין שאין בן אדם חורין אלא מי שעוסק בתורה.  אבל מלכי אומות העולם שהם רמז ליצר הרע מונים להם מחודש תשרי שהוא חודש דין ומשפט לרמז שמי שהולך בדרכי אומות העולם והיצר הרע שישפטו אותו ואוי לו אם יצא חייב בדינו. ולכן צריך לעשות מאמץ להתגבר על היצר הרע שאז נקרא גבור כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה איזהו גבור הכובש את יצרו. ואף על פי שלפעמים לא יוכל להתגבר על היצר הרע אל יפול בקרבו אלא יתגבר כארי ללחום אתו ולנצחו ואז ה' יתברך ישמח בו.

ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו להתגבר על היצר הרע ויגאלינו גאולה שלמה בקרוב אמן!!!

בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} רש"י ז"ל אמר על הפסוק תאכלו מצות עד יום האחד ועשרים לילה ויום יש להקשות דהא ידוע שהיום ז"א יום ולילה שלו ולמה היינו טועים ועוד הפסוק אמר בראשון בארבעה עשר יום בערב ר"ל בלילה? ב} רש"י ז"ל פירש על הפסוק ושמרתם את המצות שלא יבואו לידי חימוץ מה היינו מפרשים ושמרתם את המצות להסתירם בקופה? ג} אח"ך סיים רבי יאשיה אמר אל תהי קורא את המצות אלא את המצוות מצוה הבא לידך אל תחמיצנה למה רש"י הביא פירוש זה לכאן וכי כל פירוש על הפסוק שיש בגמרא מביא רש"י?

אולם כשאמר הפסוק שבעת ימים תאכל מצות נקרא כלל וכשאמר בראשון בארבעה עשר יום לחודש בערב, בלילה פרט וכלל גדול בידינו כלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט שאין לפרש אלא כהפרט ר"ל בלילה. וכשלמדנו מפסוק זה שבליל חמשה עשר בניסן מצוה לאכול מצה ושאר הימים אסור לאכול החמץ בלבד היינו אומרים שמלת בערב היא באה ללמדנו פירוש אחר ואמר הפסוק ימים ר"ל ביום בלבד הוא שאסור לאכול החמץ אבל אחר כל הביאורים האלה למה הכתוב אמר ושמרתם את המצות בלא שיצוינו לשמור עצמינו מהחמץ על זה תירץ רש"י ז"ל כאן אינו רוצה ללמדינו שלא תאכל המצה שהחמיצה אלא כוונתו שנזהירו עליה שלא תחמיץ כדי שלא לטעות ולאכול אותה ר"ל להרחיק עצמינו כדי שלא לגעת בטעויות כמו שמשון כשהלך לארס אשה הלכו עמו אביו ואמו ואח"ך אמר הפסוק ששמשון פגש באריה וחתך לו פיו ואביו ואמו איפה הם? ותירצו חז"ל כשקרבו לעיר מצאו כרמים של ענבים ושמשון שהוא היה נזיר אסור לו ליכנס לכרם כדי שלא יטעה ויאכל לכן סבב מאחרי הכרמים ואביו ואמו הלכו לפני הכרמים ובאותו זמן פגשו האריה. ולזה סיים דברי רבי יאשיה שלא רק מצוות לא תעשה צריך לו לאדם לעשות גדר כדי שלא יטעה אף במצוות עשה צריך לו לאדם שאם באה לפניו מצוה אל יחמיצנה דילמא יעבר זמנה או ישכחנה.

רבותי! כל זה למדנו מהחמץ שאין מי שאינו נזהר מהחמץ וקודם פסח בשני חודשים כל האנשים יתחילו להכין עצמם כדי שלא יבואו לידי חשש קטן של בל ימצא יתחילו לצבוע ומכבדים הבית ודבר שיש לו בו ספק אפי' אחד אחוז ירחיק ממנו ויעשה כמה גדרים וכאן בדיוק בא הפסוק לזוכרינו שהאדם צריך לו לעשות גדר בכל המצוות ולא רק בחמץ ולכל הפחות יקיים הגדרים שעשהום לנו רבותינו ז"ל משל אסור לו לאדם ליתן שלום לאשה ביד ואסור היחוד ונקבל עלינו השבת עשרים דקות קודם המעריב ואסור לרחוץ בשבת בחמין וכמה דברים אחרים שאם עושה אותם בלא שאומרים לו למה או איך. אולם יש כמה דברים שיבוא האדם ויאמר מה יש בזה, זה אופנה ישנה! או במצוות עשה יבוא האדם וידחה ויאמר אעשה אותה אח"ך התפלה אם קמתי מאוחר אין בכך כלום אלך להתפלל, ארבע אמות הלכה אבוא מחר או שבוע הבא, מנחה וערבית יאמר הוסיף מעט ואח"ך התפלל ואח"ך תמצא שעבר זמן קריאת שמע והלמוד בטלו ומנחה עבר זמנה והוא אינו מרגיש, על זה אמר רבי יאשיה מצוה הבא לידך אל תחמיצנה אל תרגזנה לא ר"ל אל תעברנה אלא אפי' אתה יודע שתעשנה אח"ך לא! עשה אותה עכשיו כמו שאתה זריז על ושמרתם את המצות גם כן תהיה זריז על ושמרתם את המצוות. חז"ל אמרו זריזין מקדימין למצוות קודמת לברב עם הדרת מלך ר"ל כשאדם ישתדל לעשות מצוה יותר מוקדם יותר טוב מלחכות עד שיאספו האנשים כדי שתהיה מפוארת יותר. יהי רצון שהקב"ה יעזרנו לקיים המצוות ונרחיק מן העבירות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

פרשת בא

נצטווינו בפרשה תשעה מצוות עשה ואחד עשר מצוות לא תעשה.

מצוות עשה הם:

1.       לספור אימתי חל ראש חודש ולקדש את ראש החודש.

2.       להקריב קרבן פסח בארבעה עשר בניסן.

3.       לאכול קרבן פסח בליל חמישה עשר בניסן.

4.       לבער החמץ ביום ארבעה עשר בניסן.

5.       לאכול מצה בליל חמישה עשר בניסן.

6.       שכל בכור הזכרים בין באדם ובין בבהמה קדוש לה' יתברך.

7.       לספר ביציאת מצרים בליל חמשה עשר בניסן.

8.       לפדות בכור חמור בכבש.

9.       אם לא פדה את בכור החמור שיערפנו בקופיץ מצווארו.

מצוות לא תעשה הם:

1.       שלא לאכול בשר קרבן פסח מבושל או נא.

2.       שלא להשאיר מקרבן פסח עד יום חמישה עשר בניסן וחכמינו זכרונם לברכה החמירו עד ליל חמישה עשר בחצות.

3.       שלא להשאיר ברשותינו חמץ במשך שבעת ימי הפסח.

4.       שלא לאכול דבר מעורב בו חמץ בפסח.

5.       שלא נתן לישראל מומר מבשר קרבן פסח.

6.       שלא נתן לגוי מבשר קרבן פסח.

7.       שלא להוציא בשר קרבן פסח מהחבורה שאוכלת אותו.

8.       שלא לשבור אף עצם אחת מקרבן פסח.

9.       מי שאינו מהול אפילו שהוא פטור מהמילה כגון שמתו אחיו מחמת המילה אפילו הכי אסור לאכול מקרבן פסח.

10.   שלא לאכול חמץ בפסח.

11.   שלא יראה חמץ אצל ישראל במשך חג הפסח.

נמשיך לספר בשאר הנכות שהביא ה' יתברך על המצריים.

מכה ח': ארבה.  אמר משה לפרעה שעתיד ה' יתברך להביא ארבה על ארץ מצרים אם לא ישלח את בני ישראל וישחית את כל מה שנותר ממכת הברד ויאמרו עבדי פרעה אל פרעה שלח את האנשים ויעבדו את ה' הטרם תדע כי אבדה מצרים וישלח פרעה ויקרא למשה ולאהרון ויאמר אליהם מי ומי ההולכים ויאמר משה הכול הולכים ולא ישאר פרסה אמר לו פרעה אמרו לי החוזים שיש כוכב ושמו רעה והוא רמז הדם שיוציא עמכם וזה רמז רע אמר לו משה אנחנו בוטחים בה' יתברך ויגרש אותו פרעה ואותו דם שראו החוזים הוא דם המילה שכשיצאו בני ישראל ממצרים כולם עשו מילה אבל הנולדים החדשים לא יכלו לעשות מילה כיון שאין רוח צפונית מצויה אבל לאחר ארבעים שנה כשהגיעו לארץ ישראל מל אותם יהושע {עיין יהושע פרק........} ואם כן אותו דם אינו רמז רע בר מינן אלא להיפך הוא דם המילה .

ויבא הארבה וישחית את ארץ מצרים ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה בכל ארץ מצרים ויקרא פרעה למשה ולאהרון כרגיל ויבקש מהם שיתפללו לה' ויסיר את הארבה והבטיח כרגיל שישלח את בני ישראל ואין צריך לומר שלא קיים את הבטחתו ויתפלל משה אל ה' ויסיר את הארבה ואפילו הארבה שמלחו המצרים לאכול אותו קם לתחייה ועף כדי שלא יהנו ממנו המצרים.

מכה ט': חושך. אמר ה' אל משה נטה ידך על השמים ויהי חושך שלושה ימים בכל ארץ מצרים ואחר כך עוד שלושה ימים חושך חזק מאוד אשר היושב לא יכול לקום והקם לא יכול לשבת ויש מבני ישראל שלא רצו לצאת מארץ מצרים כשמונים אחוז וימת ה' אותם באותם ימי אפילו שלא יראו אותם המצרים ויאמרו גם הם לוקים כמונו ואחר החושך קרא פרעה למשה ולאהרון ויאמר אליהם לכו אתם אבל מקניכם יוצג אמר לו משה לא עוד שמקנינו הולך עמנו אלא גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות להקריב לה' אלוהינו ויחר אף פרעה ויאמר למשה לא תוסיף לראות את פני כי ביום ראותך פני תמות ויאמר לו משה כן דברת לא אוסיף עוד ראות פניך.

מכה יו''ד: מכת בכורות. אבל כה אמר ה' בחצות הלילה בליל חמשה עשר בניסן אני יוצא בארץ מצרים והכיתי כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה והייתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים אשר כמוהו לא נהייתה וכמוהו לא תוסיף ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למאדם ועד בהמה למען תדע אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר צא אתה וכל העם אשר ברגליך ואחרי כן אצא ויצא מעם פרעה בחורי אף. ופרעה הוא בכור וגם יש לו בן בכור.

אמר משה לבני ישראל שישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב ושמלות ויצוו לבני ישראל שיקנו כבש ויקשרו אותו לפני הבית ביום 10 בניסן ואותו יום הוא יום שבת והיו שואלים אותו המצריים מה זה? והיו אומרים להם כדי לשחטו לצורך קרבן פסח והיו המצריים מקהים את שניהם שבני ישראל שוחטים את עבודה זרה שלהם והם שותקים ונקראת אותה שבת שבת הגדול פירוש שבת שנעשה בה נס הגדול שלא יכלו המצריים לעשות להם כלום.

בליל חמשה עשר בניסן בחצות הלילה בדיוק הרג ה' כל בכור בארץ מצרים כאשר הבטיח ובית שאין בו בכור מת הגדול שבבית והייתה צעקה גדולה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת ופרעה פחד מאוד שמא ימות כיון שהוא בכור ויצא לחפש את משה ולומר לו שהוא משלח אותם ויפגוש את ילדי ישראל והם שמחים ששתו את ארבע הכוסות והיו משחקים עליו אחד אומר לו הנה בית משה והשני אומר לו לא זאת הבית אלא זאת הבית והשלישי אומר לו שניהם משקרים הנה הבית וכן הרביעי וכן הלאה והיה ללעג ולקלס עד שמצא את בית משה וידפוק על הדלת וישאל משה מי שם? ויאמר לו אני פרעה אמר לו משה והלא הזהרתני שלא אראה פניך ולכן לא אפתח ויתחנן לפניו פרעה אבל משה לא שמע אליו.

וישלח לו פרעה את בתיה אתו שגדלתו ויפתח לה משה את הדלת ויכבדה ויאמר לו פרעה קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל ולכו עבדו את ה' כדברכם גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם אותי ויבואו כל מצרים לגרש את בני ישראל שפחדו שמא ימותו וישאלו מהם בני ישראל כלי כסף וכלי זהב ושמלות כאשר אמר להם משה בציווי ה' יתברך ואם אומר המצרים אין לי יאמרו לו איך אתה משקר? הלא ראיתי אותי בימות החושך והיא מונחת במקום פלוני והיה המצרים מתבייש ומוסרה לו וינצלו בני ישראל את מצרים ויאפו את הבצק עוגות חמץ כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה.

בפרשת השבוע מסופר על יציאת מצרים וגם ציוונו ה' יתברך הרבה פעמים לספר ביציאת מצרים ובהרבה מצוות מצווינו הפסוק לזכור בהם את יציאת מצרים ואמרו חכמינו זכרונם לברכה כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח וכל פעם שאדם זוכר את יציאת מצרים מקיים מצות יציאת מצרים.

ויש לשאול מה יתירה מצות יציאת מצרים על כל המצוות נכון שיציאת מצרים היא דבר חשוב שקבלנו אחר כך את התורה מכל מקום יותר טוב לזכור את התורה מיציאת מצרים ואם כדי לזכור את הנס יש הרבה נסים שעשה ה' יתברך משל אברהם אבינו לבדו ניצח ארבעה מלכים שהיו גבורים מאוד וניצחו חמישה מלכים או משה שניצח את עוג שהיה מבני הענקים או יהושע ובני ישראל נלחמו עם שלושים ואחד מלכים מסודרים ומאומנים למלחמה או שעצר יהושע את השמש עד שגמר את המלחמה או שייבש את הירדן וכדומה הרבה והרבה נסים ולמה לא ציוונו ה' יתברך לזכור את אותם נסים כמו שציוונו על יציאת מצרים.        

ונקדים עוד שאלה אמרו חכמינו זכרונם לברכה מה שיצאו בני ישראל קודם הזמן בזכות שלא שינו את שמם לשונם ומלבושם טעם אחר בזכות נשים צדקניות שבאותו הדור ויש לשאול נכון שהמלבוש הוא דבר חשוב ובני ישראל היו לובשים לבוש צנוע אבל מה החשיבות שיש בשמם ובלשונם מה יהיה אם היו מדברים בשפה אחרת או קורים לבניהם בשמות עמים אחרים? וכן מה שאמרו בזכות נשים צדקניות האם יש רק נשים?! והלא יש צדיקים כמו משה ואהרון ונחשון בן עמינדב וכו'?

ברם אמרו חכמינו זכרונם לברכה שהנשים אינם מצוות המצות עשה שהזמן גרמא ואם אותו אבר שזוכה על ידי אותם מצוות במה זוכה כשהנשים פטורות מאותן מצוות? והשיבו בזכות שהם ממתינים לבעליהן ולבניהם כשחוזרים לתלמוד תורה זוכים אותם איברים אבל עדיין יש לשאול מה החשיבות שהמתינו שעה עד שיחזרו בעליהן או בניהן ובפרט בימי קדם שמערב הכול חוזרים לבתיהם? ויש לומר כשחוזר הבן או הבעל ורואה שאשתו או אמו ממתינה לו מרגיש שבתורה יקרה לאמו או לאשתו ומתעודד ומתעורר חשקו בתורה יותר ויותר וילמד בלי כאב ראש שיודע שהאשה או האם מטפלת בצורכי הבית ולכן מתחלקים בשכר וזוכות עמהן.

ולכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה בזכות נשים צדקניות יצאו אבותינו ממצרים והכוונה שהנשים חנכו את הבנים והילדים עד שהיו לאהרון הכהן ומשה ונחשון וכו' שהאנשים כולם בעבודה ויש בבית רק הנשים ולכן הן הגרמא שהבנים היו צדיקים ויש לשאול והלא עדיין אין תורה ומצוות ואיך יכלו לשמור ולחנך את הבנים? ולכן הן שמרו על לשונם ושמם מלבושם כדי שהילד ירגיש שהוא יהודי ויהיה יהודי טוב ובזכות זה גדל עם ישראל על הצדקות ומכיר שהוא יהודי ולא נטמע בין האומות ובשביל זה אמרו חכמינו זכרונם לברכה לעולם ישא אדם בת תלמיד חכם שחזקה שנתחנכה על התורה והמצוות והיא מחנכת את הבנים שתלד ממנו על יראת שמים ואל יאמר האדם כיון שהחינוך ביד האשה אם כן הוא יעלים עין אלא צריכים שניהם להיות ביחד לחנך הוא עוזר וגם האשה עוזרת ולא יחשוב רק על הכסף הכסף הכסף!!! ואם האב לא יחשוב על חינוך הילדים אלא רק לעבוד לא יופתע כלל כשרואה את בנו מתדרדר כיון שהוא לא משגיח עליו וכשרואה הבן שהאב אינו משגיח עליו בטח יתדרדר שהאדם נוטה לרע דכתיב ''כי יצר לב האדם רע מנעוריו'' ואז יותר טוב אם לא הולידו משהולידו כדי לשורפו אחר כך בגיהנם ואז אוי לו ואוי לנפשו ואינה מועלת לו החרטה וגם אינו יכול לחנכו אז על דרך התורה והמצוות כיון שבגרו ולא ישמעו בקולו ולכן בואו נתחזק ונחנך את בנינו בעודם קטנים שאז יכולים לשלוט עליהם ונזכה לרשת עולם הזה ועולם הבא בבריאות איתנה ונהורא מעליא אמן ואמן!!!

הוי דן אחותך לכף זכות

מעשה שהיה בערב פסח, תשס"ז.
אחותי עשתה בביתה מכירה של בגדים בעלי מותג ידוע,
שהיופי והאיכות שזורים היטב בכל חוט.
החלטתי שלקראת החג הקרב מגיע לי בגד חדש,
וכבר מזמן רציתי לקנות משהו שבתי בשבילי, ובפרט כשהמוצר מגיע עד אלייך.
ועוד אפשרי לקבל את הבגד, במחיר יותר טוב מכל חנות אחרת שמוכרת את אותו הבגד.
מה ז"א? זאת אחותי! היא תעשה לי הנחה בוודאי.
החלטתי לקפוץ מתוך הבלגן של הניקיונות והבישולים לאחותי שגרה בסמיכות
כדי לראות, למדוד, לדבר כמה עניינים סתמיים,
ולנשום קצת אויר אביבי, ולא רק אידי אקונומיקה וסנט מוריץ.
באתי לביתה, יחד עם עוד כמה מנשות עמך בית ישראל,
שידי כולן מרוטות מן הסקוצ'ים ומן צמרי הפלדה למיניהם.
חלוקיהן ופאותיהן כמו תלויים על גופן המותש, ממלחמת הזמן בלכלוך.
ומראה כולן כעדר רחלות שעלו מן הרחצה, של התריסים והבוידעם.
אחרי שהחלפתי עם כולן כמה מילים, ניגשתי בחרדת קודש אל שורות הבגדים החגיגיים,
להריח, לבדוק, ואולי גם לקנות. פתאום ראיתי איזה בגד מושלם לדעתי,
הבד היה איכותי ולא מתקמט. העיצוב היה חדשני משהו, אך צנוע מאידך.
והתנוחה שלו עלי היה ככפפה ליד. בול!
אני מסתכלת על תווית המחיר 30% פוליאסטר וכו',
ומתחת, מחיר הקנס או עלות התענוג, איך שתרצו.
765 ₪ . וואוו.... מאיפה יש לי עכשיו? גם כך המצב הכלכלי לא משהו.
והרי רציתי רק להתאוורר קצת. אבל איך אפשר לוותר על בגד כזה?
ובטח אחותי מרוויחה על זה 40 – 50 אחוז. אני אסתדר איתה על 450/500 ₪ ,
וחוץ מזה לא חסר לה כסף, אני יודעת, בעלה מרוויח 20 אלף ₪ בחודש.
מה יש? זו אחותי!
מה? איזה אחות זאת? ממש לא יפה!
יצאתי ממנה, עם הבגד, והשארתי שם צ'ק דחוי לעוד חודשיים, על סך 750 ₪!
15 שקלים חדשים ותמימים הנחה היא עשתה לי זאתי...
וזה עוד לא נגמר. אחרי שבוע, בחוה"מ, פגשתי את בת דודתי,
מעיר אחרת , שהיא שכנה של יצרנית המותג ההוא.
היא גם לבושה בהדר מאוד דומה לשלי. יש לה טעם טוב כנראה...
אהה, תתחדשי, יפה עליך, קנית אותו אצל ההיא? אהה יפה.
כמה עלה לך? שאלתי בפחד ובהזעת יתר, כשנזכרתי בתנועת היד של אחותי כשהיא תוחבת את הצ'ק השמן שלי לארנקה.
היה רשום 765 אבל היא עשתה לי אותו ב 700...
אהה יפה, הפטרתי, לי גם, ככה, בערך. התביישתי. בתור אחות, אני משלמת יותר מכל אזרח...
מרוב זעם, חום דמי הגיע למצב רתיחה על אחותי הקמצנית והרשעית. לא קונה אצלה יותר.
הכרזתי בלחש.
שנה לאחמ"כ לקראת החג הקרב, התקשרתי לבת דודתי. נו, זאתי השכנה של ההיא,
וביקשתי ממנה לרכוש בשבילי בגד שראיתי אצל אחותי ב620. (שוב עושה מכירה, וגורפת מיליונים)
היא, בוודאי תקבל הנחה משמעותית יותר. ובכן היא סידרה לי אותו, לא תאמינו, ב550!
גם אני לא  האמנתי.
חזרתי הביתה כשפנקס הצ'קים עוד בידי, שמחה וטובת לב, מעריצה את בת דודתי, 
ועל אחותי מרעיפה את "ברכות" הפסוק: טוב שכן קרוב מאח רחוק.
תוך כדי הליכה אני מסתכלת בפנקס הצ'קים, ומאי שם צץ לו השובל של הצ'ק ההוא מלפני שנה,
על סך 750. משום מה הייתה לי התחושה שאני לא זוכרת מה נהיה בדיוק עם הצ'ק הזה.
התחושה החזקה הזו הביאה אותי לרצות לוודא מה קרה איתו.
התקשרתי לבנק כדי לברר.
מה קרה עם צ'ק מס' 123456? קיוויתי שיתמקד בשאלתי דווקא ושלא יתייחס לשוליות העניין של מצב החשבון.
לא, לא נפרע. שמעתי את קולו העסוק של הפקיד. אוקי תודה.
והזיעה שוב לחלחה את כל גופי,
אך הפעם הייתה זו זיעה קרה....

בסוף פרשת שמות ובתחילת פרשתינו יש לשאול כמה שאלות:

א}בסוף פרשה שעברה מסופר שאחר שפרעה הכביד את העבודה על בני ישראל אמר משה לה' ''למה הרעותה לעם הזה'' ויש לשאול איך משה מדבר דברים קשים חס ושלום כנגד ה' יתברך?

ב} משה אמר לה' ''ומאז באתי אל פרעה'' לכאורה מלת ''מאז'' מיותרת והיה הפסוק צריך לומר ''וכשבאתי''?

ג} ה' יתברך השיב למשה שהןא יוציאם ביד חזקה ולא השיב לו טענתו שהוא הרע כביכול לעם ישראל?

ד} ה' יתברך הוכיח למשה מהאבות ולכאורה יש לשאול מה התוכחת והלא משה יכול להצטדק שאין לדמותו לרבני קדם שהם צדיקים יותר ממנו?

ה} רש''י וארא. אל האבות: ויש לשאול מה מלמדינו רש''י והלא הפסוק סיים עליה אל אברהם וכו' שהם האבות?

ברם נקדים מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה למה צדיק ורע? ואף על פי שאנחנו בשר ודם ואין יכולים להשיג מחשבות ה' יתברך אלא שגלו לנו חכמינו כמה טעמים והוא כדי לכפר על עוון הדור שלא יענשו בסבת עוונותם שה' יתברך יאריך אפו עליהם וממתין להם שיחזרו בתשובה כל זמן שהצדיק מצטער ולפי זה יש לפרש דברי התורה שמשה רבינו אומר לה' יתברך למה ענש את עם ישראל ושלח משה שהוא רוצה שיצטער כדי לכפר על עוון הדור ''ומאז'' פירוש שהרבה זמן הם מעונים ועכשיו שמשה בא אלא פרעה לדבר בשם ה' הוכחה שהוא צדיק שאין ה' יתברך מדבר על הרשעים ''והצל לא הצלת את עמך'' פירוש לא צער ה' יתברך את משה שבזכות זה ינצלו בני ישראל מצער והשיבו ה' יתברך אמת דברך שאם משה יצטער כדי שלא יענשו בני ישראל זה אינו מועיל אלא להאריך להם הזמן שמא יחזרו בתשובה אבל אינו מועיל למחוק כל עוונותיהם וה' יתברך רוצה למחוק עוונותיהם כדי להוציאם ממצרים ולכך צריכים בני ישראל לסבול כדי למרק עוונותיהם ולפי זה סיים הפסוק וארא אל אברהם וכו' שהם צדיקים גדולים ונתייסרו הרבה אברהם נתנסה בעשר נסיונות יצחק כמעט ונשחט על גבי המזבח יעקב כל חייו היה בצער ואפילו הכי מסיים הפסוק ''ושמי ה''' פירוש שם ''הוי''ה'' שהוא מדת הרחמים לא נודעתי להם לא רחמתים כדי שזכותם תעמד לעת צרה להציל את עם ישראל ולפי זה כתב רש''י ''אל האבות'' פירוש אל החכמים שבכל דור ודור שהם נקראים אבות עם ישראל. וכיון שה' יתברך רוצה לקיים הבטחתו לישראל להוציאם ממצרים ולהכניסם אל ארץ זבת חלב ודבש לכך צריכים בני ישראל לסבול למרק את עוונותיהם.

ומזה יש ללמד מוסר שיש כמה בני אדם כשרב העיר יוכיח אותם אומרים מה איכפת לו מהם כל אחד יעשה מה שלבו חפץ וזה טעות מרה שאם אותם האנשים לא ישפרו את דרכיהם שידעו שהרב יסבול יסורים בשבילם כמו שרואים שיש רבנים צדיקים וטהורים והם בצער גדול ומצרה לצרה ובודאי שזה לא מסבת עוונותיהם אלא מסבת עוון בני עירם וכמו שקרה לאחרונה שנפטר צדיק גדול שכל ימיו היה בתורה ובעבודה ולא הגיעו שנותיו לבני משפחתו שהיו חיים עד גיל 100 שנה והוא ''רבי חוייה ביתאן זצ''ל'' ולא עוד אלא אף בחייו עברו עליו הרבה יסורים ששכל כמעט ארבעה תינוקות וגם פגעה בו מכונית ואין זה מקרה אלא מסבת עוון הדור ומספרים חכמינו זכרונם לברכה שבשכנות רבי לוי היו גרים אנשים רשעים והיה רבי לוי מקרבם והיו בני העיר מתרעמין עליו שהוא מקרבם וכשנפטר חזרו אותם רשעים אמרו כשהיה רבי לוי חי היה מגין עליהם ועכשיו שנפאר אין מי שיגן עליהם ולכך חזרו בתשובה. ולפיכך צריכים להתעורר ולחזור בתשובה בפרט כשרואים שהעולם בצער וה' יתברך מעורר את בניו לתשובה לגואלם גאולה שלמה במהרה אמן!!!

בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} משה רבינו אחר שאמר לישראל שהקב"ה מוציאם במופתים גדולים הקב"ה אמר לו לך אל פרעה משה רבינו אמר לו הן אני ערל שפתים וכו' הרי כבר הקב"ה אמר לו בפרשת שמות שאהרן הוא שמדבר? ב} הקב"ה אמר למשה שמכביד לב פרעה שלא ישמע דברי והא כבר אמר לו זה בפרשת שמות ולמה חזר ואמר לו? ג} בפרשת בא אחר מכת החשך פרעה אמר למשה לא אסף עוד לראות פניך השיבו משה באמת אני לא אבוא לך עוד ושם התנבא על מכת הבכורות מי אמר לו משה דילמא הקב"ה יחזור וישלח אותו פעם אחרת?

אולם ידוע מה שאמרו חז"ל שבמצות הוכיח תוכיח אינו יכול לבטלה אלא עד שמי שהוא מוכיח עליו יכהו או יקללו. ולמה? משום שאם מכה או מקלל למי שמוכיחו ר"ל שאין בו תקוה לתקן ואפי' אם תשוב ותדבר עמו כל היום. וידוע מה שאמרו חז"ל כשם שמצוה לומר דבר ששומעים אותו גם כן מצוה שלא לומר דבר אם יודע שלא שומעים אותו משום שמוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין. והגמרא שם בתחילה היה רוצה לומר דוקא דברים שהם דרבנן אבל אח"ך אמר אף בדברים שהם דאורייתא. יבוא האדם לשאול והא הדין הוא שהאדם אינו עושה אף עבירה אפי' שהיא קלה כדי שיכול למנוע חבירו מעבירה קשה ואיך אדם יבטל מצות הוכיח תוכיח כדי שחבירו יעשה עבירה בשגגה? אולם אנו ישראל ערבים זה בזה וכשאחד עושה עבירה אפי' שההיזק הגדול יבוא עליו אולם אף אנו נזיקו עמו ולזה הקב"ה צונו הוכיח תוכיח. ולזה כדי שהאדם מונע חבירו מעבירה קשה צריך שלא יעשה עבירה אפי' שהיא קלה משום שההזקה שלו תהיה יותר מן ההזקה שהיא באה עליו אם חבירו עשה עבירה ולזה אומרים לו לא תזוק עצמך אולם מצות הוכיח תוכיח היא לבדה כדי שלא נזיק מאותה עבירה שעושה אותה האחר. ובזה אמרו חז"ל שאם באמת אתה יודע שהוא לא יודע ואם היה יודע אינו שומע לך יותר טוב תניחו טועה, לכל הפחות ההיזק שיבוא לנו ממנו יהיה קל. כל זה אנו ביחד אבל עם הגויים אין כאן שום מצוה כמו שאמר הכתוב הוכיח תוכיח את עמיתך שהוא הישראל. ולזה משה רבינו אמר להקב"ה והא אנו יש לנו הדין שאם הישראל אינו שומע לך לא תאמר לו ולמה תאמר לי לך לפרעה והוכיח אותו מוטב שיהיה שוגג וביותר שאני ערל שפתים ואיני מדבר אלא בקשות ר"ל טורח שאין בו ריוח תעשה לו כמו שתרצה במכות ואין צריך ללכת לו אמר לו הקב"ה למה אדם שהוא אינו שומע נניחו טועה יותר טוב כדי שהעונש יבוא קל כשהוא שוגג אבל פרעה אני רוצה לעונשו עונש גדול ולזה תאמר לו כדי שיהיה במזיד והעונש יהיה קשה כמו שאמר הכתוב אח"ך ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אתתי ואת מופתי וכו'. אולם כשפרעה אמר לו לא אסף עוד ראות פניך נחשב כאילו קללו ולזה אמר לו משה עכשיו איני צריך לבוא להוכיחך ונחשב כאלו באתי להוכיחך ונקרא במזיד שאתה אינך חפץ לקבל התוכחות.