ויש לשאול כמה שאלות:

א} כתיב ''וזאת הברכה'' ויש לשאול הלא משה בירך כל שבט ושבט לבדו כמו שכתבנו בתחילת הפרשה ואם כן צריך הפסוק לכתוב בלשון רבים ''ואלה הברכות''?

ב} אחר שכתב הפסוק ''וזאת הברכה'' צריך לכתוב מיד ''יחי ראובן'' ולמה האריך הרבה ואחר כך כתב ''יחי ראובן''?

נקדים מה ששאלו חכמינו זכרונם לברכה למה נקבע חג הסוכות בתשרי שמן הדין היה לחול בניסן שחג הסוכות הוא זכר לענני הכבוד שהקיף ה' יתברך את בני ישראל בצאתם ממצרים ובני ישראל יצאו בניסן אם כן מן הראוי שיחול חג הסוכות בניסן ולא בתשרי?

והשיבו שבניסן הוא זמן הקציר וכל העולם יוצאים לקציר ועושים סוכות לשבת בהם בשדות מפני החמה ואם חג הסוכות היה נקבע בניסן לא היה נראה שיושבים בסוכות מפני צווי ה' יתברך כיון שבלאו הכי כל העם הם בסוכות ולכן נקבע בתשרי שאינו זמן קצירה שאז נראה שעושים סוכה כדי לקיים מצוות ה' יתברך.

אלא שעדיין יש לשאול למה נקבע דוקא בתשרי ולא למשל באלול?

ויש להשיב שביום הכפורים קורים בתפילה הפסוק ונקרא פסוק הרב שבימי קדם היה רב העיר עולה לספר תורה ביום כפור בזה הפסוק והוא ''כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו''. וכתוב במסכת יומא רבי אלעזר בן עזריה אומר אין יום הכפורים מכפר אלא עבירות שבין אדם למקום אבל עבירות בין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר אלא עד שיפייסנו שנאמר ''לפני ה',, משל אם אדם אכל טרפה כשחוזר בתשובה יום הכפורים מכפר לו אבל אם ציער את חבירו לא נסלח לו אלא עד שיבקש מחילה מחבירו וימחל לו חבירו שנאמר ''לפני ה',, משמע רק בדברים שבין אדם לה' וכו'. ויש לשאול מה מלמדינו רבי אלעזר בן עזריה שדין זה פשוט הוא ומי יעלה על דעתו שיצער את חבירו ויום הכפורים יכפר לו בלי שיבקש סליחה מחבירו עד שבא רבי אלעזר בן עזריה ולמדינו?

ויש להשיב שמוסר גדול בא ללמדנו רבי אלעזר שביום הכפורים כל עם ישראל עומד בתפילה לפני ה' יתברך ומבקש ממנו מחילה וסליחה וכפרה וליכתב לחיים טובים ולשלום. ברם עם ישראל נחשב כאיש אחד שאם אחד לא התעורר ולא חזר בתשובה אף על פי שהוא יענש מכל מקום גם השאר יענשו בגללו. ודומה למי שכואב לו אבר מאבריו שבודאי כל הגוף כואב עמו. ובא רבי אלעזר לומר שאם לא יסלח לחבירו שבא לבקש ממנו סליחה גם הוא לא יסלח לו ה' יתברך ויענש גם הוא כיון שיש עוונות.

והיינו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה מי שחבירו נענש על ידו גם הוא יענש וכוונת דבריהם כמו שכתבנו שאם גרם לחבירו שיענש על ידי שלא מחל לו גם הוא ה' יתברך לא ימחל לו וייענש אף הוא. ועוד אמרו חכמינו זכרונם לברכה המעביר על מידותיו מעבירין לו מן השמים על כל פשעיו פירוש מי שמוחל לחבירו שחטא לו גם בשמים מוחלים לו עוונותיו מדה כנגד מדה משל למה הדבר דומה? פעם עוף הים צד דג והיה הדג מתחנן ובוכה לפניו שהוא עדיין צעיר חמל עליו העוף וחשב לשחרר אותו ומגודל הפחד הקיא הדג דג אחר קטן שבלע אותו לפני שעה קלה אמר לו העוף איך אתה רוצה שאני ארחם עליך והלא אתה לא ריחמת על הדג הקטן הזה ואכל אותו.

וידוע מה שפירש רבא על הפסוק ''נושא עוון ועובר על פשע'' פירוש מי שהוא נושא לעוון חבירו שחטא כנגדו אז ה' יתברך עובר על פשעיו ומולח לו. וזהו כוונת הפסוק ''כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה',, פירוש שה' יתברך מוחל וסולח ומעביר לעוונות בני ישראל וזה בתנאי ''תטהרו'' פירוש שתסלחו איש לרעהו ובזה תהיו טהורים מהעוונות.

וסוכה סמל לדבר הזה שה' יתברך הקיף את כל עם ישראל ביחד בענני הכבוד כאילו הם בבית אחד ומשפחה אחת שאפילו שהם רבים אינם נוטרים ואינם משטימים איש לרעהו אלא עושים שלום וסולחים מהר וכמו שממשיל משל הדיוט למי שרבו ביניהם ועשו שלום מהר שרבו ריב אחים שהם מהר סולחים איש לאחיו ולכן נקבע חג הסוכות אחרי כפור להזכיר לעשות שלום אם עדיין לא מחלו זה לזה ביום כפור שעדיין לא הגיע זמן גמר החתימה והיא בליל הושענא רבה ובשביל זה באים ללמוד כל הלילה בבית הכנסת עד הבוקר ומרבים בהושענות יותר משאר חול מועד.

ופרשת וזאת הברכה מתחילים לקראה בספר תורה בשבת מנחה שקודם חג הסוכות וכתוב בה ''ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וכו',, פירוש שה' יתברך בא ונתן התורה לעמו ישראל וסלח להם על חטאתיהם שחטאו בארץ מצרים ושמח בהם ''אף חובב עמים'' תרגם אונקלוס חביבין עם ישראל שהוציאם ה' יתברך מארץ מצרים והקיפם בענני הכבוד וקבלו התורה וכאן משה בירך את בני ישראל ברכה הראשונה שכמו שבני ישראל היו כולם תחת ענני הכבוד כמו משפחה אחת וחברים ביחד וסולחים איש לרעהו כמו שסיים ''ויהי בשורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל'' פירוש שכולם היו באחדות.

ולפיכך כתיב ''וזאת הברכה'' כיון שזה עיקר יסוד הברכות וכלולים בה כל ברכה וברכה שבירך כל שבט לבדו. כמו שסיים הפסוק ''יחי ראובן'' ''וזאת ליהודה'' ויש לשאול האם רק ראובן יחי והשאר חס ושלום ימותו? או האם רק לבני יהודה יבא המשיח ויגאלם מהגלות המר הזה והשאר ישארו בגלות? אלא כל ברכה שבירך לכל שבט ושבט שייכת גם לחבירו ולכך בכל שבט ושבט התחיל באות ו' כמו וללוי וליוסף חוץ מראובן כיון שהתחיל בו ראשון וגם הוא הבכור ובנימין כיון שהוא הקטן. לומר שכל הברכות שייכים לכל בני ישראל וזה בתנאי שיהיו חברים וביניהם שלום ומרחיקים את עצמם מן המחלוקת כמו שפירש רבי אלעזר הפסוק ''תולה ארץ על בלימה'' שאין העולם מתקיים אלא במי שבולם את פיו בשעת מריבה ומרחיק את עצמו מן המחלוקת ואינו אומר שחבירו עשה לו רעה וכדומה אלא מוחל וסולח לו ומחשב שאם יצא לריב ולמחלוקת יפסיד הוא וחבירו וגם כלל ישראל עמו.

וכמו שכתבנו בפרשיות למעלה שבימי דוד שהיו צדיקים והייתה ביניהם מחלוקת כשהיו יוצאים למלחמה אף על פי שהיו מנצחין מכל מקום היו להם מתים ואילו בזמן אחאב שלא היה מלך רשע כמותו והיה ביניהם שלום היו נוצחין במלחמה ולא עודג אלא שלא היה להם אף מת אחד שלא כדרך העולם.

ואל יאמר אדם הנה עבר כפור ולא בקש סליחה מחברו או לא מחל לחבירו או לא חזר בתשובה ואבדה לו ההזדמנות לחזור בתשובה כיון שעדיין לפניו עד להושענא רבה שזה גמר בחתימה וכמו שכתבנו ואפילו אם עבר יום הושענא רבה ה' יתברך רחום וחנון ומקבל תשובת האדם בכל עת ובכל זמן.

ויהי רצון שכל אחד יסלח לרעהו ובזה יכתבו כל בני ישראל לחיים טובים ולשלום. ויזכו לגאולה במהרה בקרוב!!!   

שמיני חג עצרת

מסופר שקודם פטירת משה רבינו ברך משה רבינו את בני ישראל כל שבט ושבט קבל ברכה לעצמו חוץ משבט שמעון בגלל מעשה שטים עם בנות מואב והנשיא שלהם הוא זמרי בן סלוא {עיין פרשת בלק}.

כשברך משה את השבטים לא ברך אותם כסדר אלא ברך בתחילה ראובן ואחר כך יהודה ואחריו לוי למרות שלוי גדול מיהודה אחר זה בנימין ואחר כך יוסף למרות שבנימין גדול מיוסף ואחריהם זבולון ויששכר למרות ששניהם גדולים מבנימין ויוסף וכן יששכר גדול מזבולון ואחר כך גד ואחריהם דן ונפתלי למרות שהם גדולים מגד ובסוף אשר שהוא הקטן שבהם.

ויש לשאול:

א} למה לא ברך אותם בסדר?

ב} היה לו להתחיל ביהודה שהוא מלך ואחריו יוסף שיעקב אבינו נתן לו הבכורה {עיין פרשת ויחי}?

ברם שאלות אלו השיב אותם רש''י בדבריו שבתחילה ברך את ראובן שמן הדין היה לו להתחיל ביהודה כיון שהוא מלך והתחיל בראובן משום כשבאו השבטים למצרים {עיין פרשת מקץ ויגש} בקש מהם יוסף להביא אליו את בנימין אבל יעקב לא הסכים בשום פנים ואופן עד שערב יהודה ויאמר לו אם לא יחזיר אליו את בנימין חי ''וחטאתי לך כל הימים'' דהיינו אפילו בעולם הבא אז הסכים יעקב וימסור בידו את בנימין אבל בשמים לא מצאו חן בעיניהם דברי יהודה שערב בחלקו של עולם הבא על הספק כיון שהחיים והמוות הם בידי ה' יתברך ואיך יכול יהודה לערב בעד זה? לכן נענש יהודה ולא נכנס לגן עדן והיו עצמותיו מתגלגלים בארון.

משה רבינו רצה להתפלל על יהודה להכניסו לגן עדן לכן התחיל להתפלל על ראובן שה' יתברך יסלח לו שבגלל יהודה חזר ראובן בתשבה והודה במעשיו שראובן בלבל יצועי אביו {עיין פרשת וישב} שאמרו חכמינו זכרונם לברכה כשמתה רחל העתיק יעקב את מטתו מאוהל רחל לאוהל בלהה שפחת רחל קנא ראובן כשהייתה אחל בחיים הייתה עיקר דירתו של יעקב שם כשמתה מן הדין שתהיה דירתו אצל לאה אמו ולא אצל בלהה שהיא הייתה שפחה לכן העתיק את המיטה מאוהל בלהה לאוהל לאה.

יהודה {עיין פרשת וישב} לקח לער בכורו אשה ושמה תמר ומת ער ולקח אותה אונן שגם הוא מת ולא רצה יהודה לתת אותה לשלה בנו הצעיר שפחד שמא גם הוא ימות אבל תמר רצתה להעמיד בנים מזרע יעקב מה עשתה? שמעה שיהודה הולך לגזז צאנו ויצאה וישבה בפתח עיניים ונזקק אליה יהודה בלי שיכיר אותה ותתעבר ממנו אחר שלושה חודשים הוכר עוברה ויגידו ליהודה ויאמרו לו שתמר זנתה ודן אותה יהודה לשרפה ולא ידע שהיא הרתה ממנו וכשידע שהיא הרתה ממנו הודה ולא בוש כשראה ראובן שיהודה הודה גם הוא הודה נמצא אם כן שבזכות יהודה חזר ראובן בתשובה והודה על טעותו.

ולכן התחיל משה והתפלל על ראובן כדי שיסלח לו על טעותו וכיון שנסלח לראובן בקש על יהודה שיסלח לו גם כן כיון שהוא גרם לראובן שיודה ויחזור בתשובה שאי אפשר לרב להישאר בגיהנם והתלמיד יושב בגן עדן ושמעון חיברו עם יהודה בברכתו שגם בחלוקת ארץ ישראל שמעון מחובר עם יהודה.

ולוי אחריהם כיון שהוא העובד במשכן ובבית המקדש וכיון שהעבודה צריכה בית המקדש והמשכן לכן ברך אחריהם בנימין ויוסף שבית המקדש הייתה בתחום בנימין והמשכן בתחום יוסף וכיון שבית המקדש עדיפה ממשכן לכן הקדים בנימין ליוסף.

אחר ברך כסדר זבולון ויששכר ומה שהתחיל בזבולון קודם יששכר למרות שיששכר הוא הגדול את זה נתרץ בהמשך דברינו.

כבר כתבנו בפרשה הקודמת שצריך גם לעבוד וגם ללמוד כדי שאלו ואלו יתקיימו בידו לכן זבולון ויששכר חילקו ביניהם זבולון יהיה עסוק בעבודה ויפרנס את יששכר שיהיה יומם ולילה עוסק רק בתורה כמו שכתבנו למעלה בפרשה הקודמת שכשיש מחזיקים עדיף ללמוד ולא להתבטל מהעבודה לכן זבולון היה עובד ואילו יששכר היה לומד הוא ובניו עד שהיו לגדולי תורה כמו שהעיד הפסוק בנביא ''ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ראשיהם מאתים'' פירוש שהיו גדולי הסנהדרין והיו מעברים את השנה.

אמרו חכמינו זכרונם לברכה שהיו גדולים יותר אפילו מדור המדבר שבפרשת יתרו ספרנו שמשה רבינו היה שופט את בני ישראל לבדו ודבר זה לא מצא חן בעיני יתרו ויעץ עליו לבחור מבני ישראל אנשים חכמים ונבונים וכדומה שיעזרו לו ומשה חפש ולא מצא נבונים אבל על בני יששכר נאמר ''יודעי בינה'' ולא עוד אלא שיש מהם מאתיים.  

ומה שהתחיל בזבולון ללמד אותנו שמי שהוא מחזיק ידי לומדי תורה יש לו שכר גדול ולא עוד אלא שהפסוק העריך אותו מאוד שהקדימו ליששכר עצמו.

אחר זה ברך גד כיון שהיה יושב על הספר מצד הירדן והיה תמיד הוא הראשון במלחמה וכבר העיד עליהם אביהם יעקב אבינו ''גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב''

ואף על פי שגם דן היה בגבול והיה גם הוא גבור ונלחם מלחמות ה' כמו שהעיד עליהם יעקב אבינו ''יהיה דן נחש עלי דרך שפיפון עלי אורח הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור'' מכל מקום גד היה בקרב ובמקום מסוכן יותר לכן התחיל בגד ואחריו דן. ואחרון אחרון חביב הוא אשר.

ויש לשאול כמה שאלות:

א} כתיב ''וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוהים'' יש ללמוד למה לא כתיב כרגיל ''ויברך משה''?

ב} למה כתיב ''איש האלוהים'' שתיבת ''אלוהים'' רמז למידת הדין והלא משה רבינו היה רחמן מאוד וגם עניו דכתיב ''והאיש משה עניו מאוד?

ברם משה רבינו רצה לברך אותנו בברכה גדולה יותר מכל הברכות שכל הברכות נתברכו על תנאי אם נקיים את מצוות ה' יתברך יתקיימו המצוות ולכן משה רבינו רצה לרמז לנו שכל הברכות שברך אותנו אינם לתמיד כמו שאמר בפרשת נצבים כיון שיודע שבני ישראל סופם לחטוא ואם כן לא יתקיימו הברכות ולזה העיד את השמים ואת הארץ.

אבל כאן משה רבינו רוצה לברך אותנו ברכה בלי תנאים ורצה לרמז לנו בברכה על ימות המשיח שאז היא ברכה של תמיד ולכן כתיב ''וזאת הברכה'' פירוש שזו היא הברכה הרשמית וכיון שמשה יודע שסופינו לחטוא ולצאת בגלות ומידת הדין תפגע בנו לכן כתיב ''איש האלוהים'' פירוש שהוא עצמו שלטה בו מידת הדין שפעם בני ישראל {עיין פרשת חוקת} צמאו למים אמר ה' יתברך למשה שידבר עם הסלע ויוציא את המים אבל משה הכה את הסלע ונענש שלא נכנס לארץ ישראל דהיינו שנענש עונש גדול שהדבר הגדול שהיה מבקש משה הוא להיכנס לארץ ישראל ובגלל שהכה את הסלע ולא דבר אליו נענש ולא נכנס.

ולכן אפילו אם נענשנו צריכים לסבול ולהמתין ולקבל דין שמים באהבה כיון שבגלל עוונותינו נענשנו ולכן סיים ''ה' מסיני בא'' פירוש ה' שהוא מדת הרחמים הביא אותו אלינו משה רבינו מסיני שאמר הפסוק ''סלחתי כדבריך'' ואשר נתן למשה רבינו י''ג מידות שכתוב בהם ה' ה' פעמיים שיש מדת הרחמים בעולם.

ברם אנחנו רואים ''זרח משעיר'' שאנשי אדום טוב להם ''הופיע מהר פארן'' שגם לבני ישמעאל טוב אבל ''ואתא מרבבות קדש'' שאנחנו עם ישראל עם קדוש מצאנו ''מימינו אש דת למו'' פירוש שמליונים מתו ונשרפו על קידוש ה' יתברך ''אף חובב עמים'' אדם נראה לו שה' יתברך חבב עמים אחרים ולא אנחנו שצריכים ''תוכו לרגליך'' דהיינו דריסה ''ישא מדברותיך'' שיתרוממו דברי ה' שהיא התורה ובמה אנחנו נקראים עם ה'? על זה משיב משה רבינו ''תורה ציוה לנו משה מורשה קהלת יעקב'' שצריכים לשמור התורה ובשביל זה נענשנו ואם תאמר אם כן נגזר עלינו תמיד לסבול על זה אומר משה לא ''ויהי בשורון מלך'' אמרו חכמינו זכרונם לברכה אין ויהי אלא לשון צער פירוש שעם ישראל יהיה בצער קודם ''בישורון מלך'' כל זמן שלא בא מלך המשיח וזה בתנאי ''בהתאסף ראשי עם'' פירוש שגדולי ישראל צריכים להתאסף ולעשות ''יחד שבטי ישראל'' שיעשו בבני ישראל את האחדות זו היא במשימה הראשונה.

המשימה השנייה צריכים לראות ראובן ויהודה שרמז אותם רש''י שעשו תשובה והדבר השלישי הוא לוי בנימין ויוסף רמז לעבודת בית המקדש דבר הרביעי זבולון ויששכר דהיינו שצריכים ללמוד תורה ומי שלא זכה ללמוד יעודד ויחזיק את לומדי תורה כשיש לנו את כל אלה אז אנחנו מוצאים בינינו אנשים גבורים כמו גד ודן להגן עלינו גם נהיה כנפתלי שנתברך ''נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה',, וכאשר ''ברוך מבנים אשר''.

אדם אומר כיון שכל הטוב אינו בא אלא רק בתנאים אלו אם כן בינתיים איך אנחנו יכולים לחיות ובאיזה זכות יש לנו עכשיו את כל הטוב?

על זה סיים הפסוק בסוף הברכות שיש תנאי קל מאוד לחיות תמיד בנחת והוא ''אשריך ישראל מי כמוך'' דהיינו שצריך להיות האדם תמיד בשמחה וזה לא בשביל שיש לו כסף והון תועפות אלא בשביל שהוא ''עם נושע בה',, דהיינו ששמח בשמחה של מצוה כשאנחנו שמלחים במצוות אפילו ששכר המצוות בעולם הבא דוקא מכל מקום בעולם הזה יש שכר שעשינו את המצוה בשמחה שכתוב בקללות התוכחה ''תחת אשר לא עבדת את ה' אלוהיך בשמחה ובטוב לבב' פירוש שהקללות בעוון שקיימו את המצוות על ידי כפייה ובלי שמחה אבל כשמקיימים אותם בשמחה יתברכו בכל אותם הברכות וזהו שסיים הפסוק שכיון שאנחנו ''עם נושע בה',, אז ''מגן עזרך'' שה' יתברך יגן עלינו ויציל אותנו מיד כל אויבינו ומבקשי רעתינו.

אחי היקרים!!! עכשיו הזדמנות פז להראות את שמחתינו בקיום התורה והמצוות שלפנינו חג שמיני עצרת שהוא יום שמחת תורה ששמחים בו מאוד שאנחנו קיימנו מצות ה' יתברך שלמדנו כל התורה.

עלינו להזהר ולהזהיר שיום שמחת תורה אינו יום לשחוק בו בבית הכנסת ולהרטיב אחד את השני צריכים לכבד את בית הכנסת ובפרט בזמן ההקפות שיש כמה בני אדם במקום לקרות ההקפות ולפייט לכבוד התורה מרטיבים אחד את השני על ידי שחוק וקלות ראש ואם כן צריכים לכבד את המקום הקדוש שהוא בית הכנסת ולהתפלל ולהקיף בשמחה ואם רוצים לשחוק ימתינו עד שיחזרו מבית הכנסת וישחקו בחוץ ובפרט שהשחוק הזה מביא כמה דברים לא טובים שלפעמים מי שמרטיבים אותו יריב עם חבירו ויבאו לידי מחלוקת ולפעמים לידי הכהות ובמקום שמחה נמצא מחלוקת.

כשבא רב גדול לעיר כל הקהל רוצה להתברך מפיו ולפנינו עכשיו ברכה ישר מאת ה' יתברך על ידי שנראה באמת שאנחנו שמחים בחג מפני שמחת תורה ולא מפני לענג נפשינו והוא על ידי שנתפלל ונעשה ההקפות בשמחת מצוה בלי שחוק וקלות ראש וגם נלמד קצת תורה לכבוד היום זו היא שמחה של מצוה אמיתית ובזה זוכים לברכה שלמה מאת ה' יתברך.

ויהי רצון שה' יתברך יברך אותנו ברכות גדולות ויגאלינו גאולה שלמה בקרוב אמן ואמן!!!

אבל יש לשאול ידוע מה ששאלו חז"ל מהו הנסיון הגדול של העקידה שאברהם אבינו הלך לשחוט בנו יצחק והרי אברהם אבינו יודע שאם לא ישמע לדברי הקב"ה, הקב"ה יכול להמית לו את בנו מהו הנסיון בין כך ובין כך בנו מת, ישמע לדבר הקב"ה יותר טוב? אבל חז"ל תירצו הנסיון הגדול שאברהם אבינו לא חשב המחשבה הזאת והקב"ה הוא שיודע מה חושב האדם יודע שאברהם אבינו אינו ירא אולי יהרג לו בנו ויהיה הפסד מכאן ומכאן. אברהם אבינו עשה העקידה משום שהוא אוהב הקב"ה הרבה וכשצוהו הקב"ה רצה לעשות לו הנחת רוח שלו ר"ל הכוונה היא העיקרית, ולזה אם עשינו סוכה בפסח אפי' שאז כל האנשים יוצאים ועושים סוכות אין בכך כלום הרי כוונתינו לשמוע לדברי הקב"ה והעיקר בכוונה א"כ למה הקב"ה אמר לנו לעשות סוכה בתשרי מה רוצה להבינינו?

ועוד למה עושים סוכה אחרי כפור ולא בזמן אחר כשהקב"ה עשאה לנו אחרי כפור לא סתם ככה הקב"ה אינו כבני אדם שיבחרו זמן מתאים לכל האנשים אלא יש לו טעם? ועוד למה הקב"ה לא צונו לשמוח בחג רק בסוכה נכון שצריכים לשמוח בכל החגים אבל הפסוק לא צונו ושמחתם רק בסוכה?

אולם ידוע מה ששאלו חז"ל למה גזרת בין הבתרים שהקב"ה אמר לאברהם אבינו גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ר"ל למה הקב"ה גזר עלינו בזמן אברהם לירד למצרים? ותירצו כשאדם הראשון עשה עוון נפלו ניצוצי קדושה והגיעו למצרים, ולזה הקב"ה הורידנו למצרים לקבוץ אותם. אבל כשטבעו במ"ט שערי טומאה ואז אין יכולים לקבוץ שניצוצי קדושה אינם מתקבצים רק בקדושה הקב"ה הוציאנו ממצרים וזהו למה חזרנו בגלות כדי לקבוץ הניצוצים אלו שנפלו ונתפזרו בכל העולם.

הסוכה היא כמו הגלות שאדם יושב בביתו אומרים לו צא מביתך וגור בחוצה, אנו בעירנו הסוכה קלה עלינו הסוכה אין עושים בה רק האכילה, ואין ישנים בה שמזג האויר התחיל להיות קר וירא האדם אולי יחלה. אבל מצותה היא שהאדם אוכל וישן ועושה בה כל צרכיו תהיה כביתו ולזה תהיה גלות הוציאוהו מביתו וגרוהו בחוצה.

וזהו מה שרצה לרמוז לנו הקב"ה בסוכה שאנו עושים סוכה כדי שנדע למה יושבים בגלות כדי לקבוץ ניצוצי הקדושה שמפוזרים בעולם כמו שראינו הרבה רבנים שהיו נכנסים לבתי סוהר למה מה עשו הרבנים הללו כדי שיכנסו לבתי סוהר? ובזמן הרב בעל שם טוב ותלמידיו התגלו שיש איזה ניצוצי קדושה באותם בתי סוהר וכשיברכו שם מעלים אותם. אם עושים אותה עם פסח אין מבינים הטעם הזה ויראה לנו שעושים אותה משום רק זכר לענני הכבוד. וזהו למה עושים אותה אחרי כפור שהקב"ה רצה להבינינו שצריכים לעשות תשובה כמו שעשינו בכפור כדי שנוכל לקבוץ ניצוצי קדושה שאם אין עושים תשובה מה ההבדל עכשיו ובין כשיצאנו ממצרים שניצוצי קדושה אין יכולים לקבצם רק כשנהיה קדושים. וכשנזכור דבר זה צריכים לשמוח שרואים שאין הקב"ה הוציאנו בגלות בלהכעיס אלא כדי לקבוץ מה שנפל לנו שאבד לנו דבר שהוא ממנו ויצאנו לחפש אחריו כדי לאסוף אותו ונאסוף כולנו ביחד. וזהו מה שאמרו חז"ל כלו כל הקצים ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ר"ל הגיע זמן המשיח אבל המשיח תלוי בתשובה. צריכים לעשות תשובה כדי לאסוף ניצוצי הקדושה כדי שנשוב כולנו לעירנו ועמנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן.

דברים אלו רמוזים בפסוק שאמר כל האזרח בישראל ישבו בסכת למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם ממצרים, מלת כל האזרח ישבו בסכות בלא וא"ו ומלת כי בסכות הושבתי וכו' וא"ו יתירה? כאן אומר לנו הקב"ה שכל אחד מישראל הולך לגלות אבל אינו הולך רק לגלות אחת שבין גלות בית ראשון ובית שני ארבע מאות ושלושים שנה אבל למען ידעו דורותיכם ר"ל להודעה כי בסכות בוא"ו שני גליות למה הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים ר"ל החזרה של בני ישראל בסכות שהוא הגלות נערך מזמן שהוצאתי אותם ממצרים ואמר בהוציאי שלא היה להם לצאת אז אבל אני הוצאתי אותם הטעם שהוצאתם קודם הזמן. שאם הגיע זמן לצאת היה לו לומר בצאתם.

ועוד טעם אחר למה סוכה אחרי כפור ולמה הפסוק צונו ושמחתם לפני ה' אלהיכם שסוכה היא החג היחידי הארוך שהאדם יכול לעשות תוכנית מה עושה בכל יום אבל פסח האדם אינו חושב הרבה לצאת שירא אולי לא ימצא חליל כדי לאכול ואם נעשה בזמן אחר האדם יתגבר עליו היצר הרע ויתחיל לעשות תכנית של טיול ונסיעות ויציאות בלילה. ולזה הקב"ה עשאו לנו אחרי כפור שביום כפור כל האנשים עשו כל כוחם ושבו בתשובה ואז היצר הרע עודנו רק ויכולים להתגבר עליו ומעבירים החג בתורה ומצוות. וזהו מה שאמר הפסוק ושמחתם לפני ה' אלהיכם שהשמחה צריכה להיות לפני הקב"ה שכל אדם ישים לפניו שהקב"ה רואה אותו וכשישמח יעשה שמחה של מצוה לא כמו שיראה לנו שהשמחה במאכל ושתייה וישיבות ויציאות בלילה כמו ששומעים הרבה פעמים שאומרים עונג שבת צריכים לאכול ולשתות ולישון עשינו עונג שבת. עונג שבת הוא שתענג השבת בדבר שאוהבת אותו השבת. ושמחת החג בדבר שחפץ בו הקב"ה, והקב"ה מרוב אהבתו אותנו נתן לנו זכות יותר כדי לענג גופנו במאכל ושתייה ונשמח הגוף אבל לא הכל לגוף, צריכים לפני ה' צריכים החג לתת בו לה' חלקו, לא ממלאים כרסינו במאכל ושתייה, ורואים מה נעשה ונקוץ שהחג ארוך ולא מצאנו מה לעשות. והדבר העיקרי שנעשה החג בשבילו שוכחים אותו והנחנו אותו בקרן זוית.

חז"ל אמרו לא נתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא בשביל התורה לא כמו שאנו חושבים שהקב"ה נתנם לנו כדי לענג גופנו. והתענוגים של הגוף שאמרם לנו הקב"ה כמאכל ושתייה והנוחה הכל כדי שנהיה נוחים וקוראים התורה בנחת רוח. בשבת האדם אומר כל השבוע אני עובד עייף רוצה לנוח מעט, החג הזה ארוך מה יש לנו לעשות וביותר כשהאדם אומר קצתי לוקחים סדור וקורים בו. חז"ל ערבו לנו שאם באמת אין לנו זמן ללמוד בחול מחמת העבודה והצרכים ובשבת עייפים כשנקרא בחג הקב"ה חושב לנו כאלו קראנו כל ימי חיינו. האדם עובד עבור חודש ומשלמים אותו עבור שנה אין מי שיאמר לא נעביר החג בתורה ומצוות ורואים אז איך הקב"ה ישלח לנו הטוב והשלום והבריאות וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

לחג הסוכות

ציוונו ה' יתברך לשמוח בו יותר משאר החגים וכן אנחנו אומרים בתפילה ''את יום חג הסוכות הזה זמן שמחתינו'' והטעם שנצטווינו לעשות את חג הסוכות דכתיב ''כי בסוכות הושבתי את בני ישראל'' פירוש כשה' יתברך הוציא את בני ישראל ממצרים הושיב אותם בסוכות והם שבעה עננים ארבע עננים מארבע רוחות העולם ענן למעלה מהם להגן מהשמש ומהמטר ואחד תחתם שידרכו עליו בלכתם שלא ילכו על העפר וכדומה ואחד מקדים אותם כמה ימים לתקן הדרך שאם יש שפלה מעלה אותה ואם יש הר מוריד אותו כדי שילכו במישור ולא יתעייפו וגם הורג את הנחשים ועקרבים והחיות רעות ומזיקות שפוגש בדרך.

עננים אלא נקראים ענני כבוד והטעם שה' יתברך יכול להגן עלינו בלי עננים ומעשה שבועיים לפני חג ראש השנה הייתי בבית הכנסת בתונס והיה שם הרב ואחר התפילה דרש דרוש קצר וכשיצאנו מבית הכנסת ספר לי אחד מיהודי המקום שקוראים לו חמיזו חטאב נר''ו שהרב פעם רצה לעשות פקידת של מורינו רבי חי טייב זכרונו לברכה וזכותו תגן עלינו אמן והלכו איתו מניין אנשים ועמהם חמיזו הנזכר והיו לומדים למנוחת רבי חי אחר כך היה הרב מפייט ורוקד ובידו שעוה והתחיל לרדת גשם וגם הרוח נשבה והם לפני הקבר ולא ירדה עליהם אפילו טיפה אחת מים וגם השעוה לא כבתה לא מפני הרוח ולא מפני הגשם והשומר של בית החיים נרטב עד לשד עצמותיו מגודל המטר ונצרך למטרייה להגן מפני הגשם מכאן רואים שה' יתברך יכול להגן מפני הרוח והגשם גם בלי עננים ולכך נקראים עננים אלו ענני כבוד לבני ישראל שיראו אומות העןולם עד כמה ה' יתברך מחבב את בני ישראל שאם עיקרם עשויים להגן יכול ה' יתברך להגן בלעדיהם כמו שספרנו.

ויש לשאול והלא כשיצאו בני ישראל ממצרים כבר הוקפו בענני הכבוד ואם כן מן הדין שיחוגו את חג הסוכות בניסן ולא בתשרי כיון שיצאו בניסן?

והשיבו חכמינו זכרונם לברכה שבימי ניסן מתחילים ימי הקיץ ויש הרבה אנשים שמתחילים להשתמש בסוכות כד להתאוורר או עושים סוכות בשדה כיון שהגיע זמן הקציר ויש להם עבודה רבה בשדה ולא ילכו כל בוקר לשדה ויחזרו לבייתה בערב אלא ישנו שם ואם כן אינו נראה שאנחנו עושים סוכות משום מצות ה' יתברך לכן קבע לנו ה' יתברך לעשות את חג הסוכות בתשרי שאז דרך העולם לשבת בבית כיון שנגמר הקציר וגם מתחילים קצת ימי הקור ואנחנו נעשה הסוכה בזה מראים שעושים בגלל ה' יתברך ולא כדי להתאוורר או משהו אחר.

ויש לשאול כמה שאלות:

א} חג הסוכות יש לו שם אחר והוא חג האסיף גם פסח נקרא חג המצות ושבועות עצרת ויש לשאול למה לא נקראו חג הפסח ושבועות לפי תקופתם כמו שחג הסוכות נקרא חג האסיף כן חג הפסח יכול להיקרא חג האביב וחג השבועות יכול להיקרא חג הקיץ?

ואפשר לומר שנקרא חג האסיף כדי להזהר שיהיה בזמן האסיף ולא בזמן אחר משום שאנחנו בני ישראל הולכים על פי הירח ואפילו אם חג הסוכות בא בתשרי מכל מקום יכול להיות שחודש תשרי בא בקיץ או בחורף ולכן קראו הפסוק חג האסיף כדי לומר שחג הסוכות צריך שיחול בתשרי ותשרי בזמן האסיף שאם נראה שחודש תשרי אינו בא באסיף צריכים לעבר השנה דהיינו לעשות שני אדר כדי שיחול חודש תשרי באסיף.

אלא שיש לדחות שהפסוק אמר ''שמור את חודש האביב ועשית פסח'' ודרשו חכמינו זכרונם לברכה שצריכים לשמור את פסח שיחול באביב שאם נראה שפסח אינו חל באביב בגלל שאנחנו הולכים אחרי חודשי הלבנה צריכים לעבר את השנה לעשות שני אדר כדי שניסן יחול באביב ונעשה בו פסח ואם ממילא גם חג הסוכות חל באסיף ולמה הוצרך הפסוק לקראת אותו חג האסיף?

ב} למה קראו הפסוק בלשון רבים חג הסוכות ולא קרא אותו חג סוכה והלא כל אחד ואחד עושה רק סוכה אחת ולא שתיים?

ג} כבר כתבנו שנצטווינו לשמוח בו יותר משאר החגים ויש לשאול למה?

נקדים עוד שאלה נחלקו רבותינו זכרונם לברכה במסכת ביצה יש סוברים שהחג או כולו לכם או כולו לה' פירוש או כולו לתלמוד תורה או כולו לאכילה ושתיה ויש סוברים חציו לה' ללמוד תורה וחציו לכם לאכילה ושתייה.

ויש לשאול לפי החכם שסובר או כולו לתלמוד תורה או כולו לאכילה ושתייה במה מקיימים מצות תלמוד תודה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בשעת דינו של אדם אומרים לו קבעת עתים לתורה אומר להם בשביל שהייתי טרוד בפרנסתי ולא התפניתי אומרים לו למדת בשבתות אומר להם כל ימות החול אני עסוק ועייף ויום השבת הוא יום מנוחה שלי לישון בו ולנוח ולהתאוורר טאומרים לו למדת בחגים אומר לו ויסתתמו טענותיו ויענש שלא למד תורה ולפי חכם זה שסובר או כולו לכם או כולו לה' אימתי אם כן צריך ללמוד תורה והלא תשתכח תורה מישראל?

ברם נחלקו רבותינו זכרונם לברכה רבי שמעון בר יוחאי סובר שצריך האדם להזניח את כל עסקיו ולעסוק רק בתורה ויבטח בה' יתברך שימציא לו פרנסתו ואילו רבי ישמעאל סובר שצריך לקבוע עתים לתלמוד תורה ועתים לעבודה שאם אין דרך ארץ אין תורה ורוצה לומר שאם אין עבודה ממה יתפרנס וסופו להיבטל מתלמוד תורה וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון.

ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שיש הרבה שעשו כסברת רבי שמעון בר יוחאי ולא הצליחו ואחרים עשו כרבי ישמעאל והצליחו שבימי קדם מי שאינו עובד לפרנסתו אינו מוציא מי שיפרנס אותו לא כמו בזמנינו שברוך ה' אשריהם ישראל שמחזיקים ידי לומדי תורה שלא יזדקקו לצאת מבית המדרש לעבודה אלא כל יום ויום יכולים ללמוד בישיבה בלי דאגות הפרנסה ואם כן בזמנינו יכולים לעשות כסברת רבי שמעון בר יוחאי ולא ידאג מי יפרנס אותו כיון שיש מחזיקי תורה בלב רחב.

ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שאפילו בימי קדם יכול לעשות כסברת רבי שמעון בר יוחאי אלא שצריך להיות צדיק ובעל בטחון כמותם שלא יעזוב אותו ה' יתברך אז ה' יתברך לא יעזבנו ולא יאכזבנו וימציא לו את פרנסתו עד למקומו.

ולפי זה יש לפרש כוונת החכמים שחכם הסובר שצריך או כולו לה' או כולו לכם אינו מדבר על סתם אנשים כמונו אלא מדבר על תלמידי חכמים שתורתם אומנותם שכל יום ויום הם עוסקים בתורה יומם ולילה אותם תלמידי חכמים יש בידם לבחור בחג או כולו לכם לאכילה ושתייה או כמנהגם כולו לה' דהיינו לתלמוד תורה ולעומתו סובר החכם השני שצריכים לחלק היום חציו לה' לתלמוד תורה וחציו לכם לאכילה ושתייה שגם הגוף מגיע לו לנוח וליהנות.

ולפי דברי החכם שצריך או כולו לתלמוד תורה או כולו לאכילה ושתייה נמצא שבחג יש מהם שלומדים תורה ויש מהם שעוסקים באכילה ושתייה ואילו לפי החכם השני חצי היום כולו תורה וחצי השני כולו אכילה ולפי זה נקרא חג הסוכות בשני שמות לפי החכם הראשון שצריך או ללמוד או לאכול נקרא חג הסוכות כיון שכל סוכה וסוכה איך עושה יש סוכה שבני אדם היושבים בה רק לומדים ולעומת זה סוכה אחרת היושבים בה רק אוכלים ולפי החכם השני שצריך לחלק היום נקרא חג האסיף שכולם נאספים ועושה אחד מה שעושה השני ללמוד תורה ואחר כך לאכול או להיפך לאכול ואחר כך ללמוד.

בחג הפסח אדם נזכר שה' יתברך הוציא אותנו מארץ מצרים כדי לקבל את התורה ולכן האדם יהיה שמח ויתן בדעתו ללמוד תורה כיון שעיקר יציאתינו מארץ מצרים היא כדי לקבל את התורה.

גם בחג השבועות יש שמחה כיון שהוא יום מתן תורה דכתיב ''פקודי ה' ישרים משמחי לב'' פירוש שהתורה משמחת את לב האדם ולכן בחג הפסח ובחג השבועות לא נצטווינו במיוחד לשמוח כיון שבלאו הכי אנחנו שמחים על ידי התורה.

אבל בחג הסוכות נצטווינו משום שהאדם טועה ואומר למה עושים חג הסוכות בגלל ענני הכבוד והלא בפרקי אבות כתוב השנאה והתאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם ויבא לטעות האדם ולומר שאין לשמוח בחג הזה לכן ציוונו הפסוק במיוחד ''ושמחת בחגיך''.

אדם טועה לומר כיון שנצטווינו לשמוח בשביל הכבוד שעשה לנו ה' יתברך שהקיף אותנו בענני הכבוד אם כן אבלה כל אותו יום במה שארצה וכדומה על זה כתיב ''ושמחתם לפני ה' אלוהיכם'' ורוצה לומר שהשמחה תהיה כאילו ה' יתברך לפנינו דהיינו שלא תהיה בקלות ראש ולא נפספס על ידי זה התפילה אלא ביראה ואהבה שמחה של מצוה.

אחי היקרים!!! אין צריך להזכיר לכם שצריך לנצל מנוחת החג לתלמוד תורה כדי שנדע יותר ויותר מה אסור ומה מותר כדי לקיים עוד ועוד מצוות ולהתרחק מן העבירות שבכל ימות החול האדם עסוק בפרנסתו ואפילו הוא קובע עתים לתורה מכל מקום אינו יכול להתרכז כיאות בתלמוד תורה שמחשבותיו אינם נותנים לו מנוח להתרכז כל כך ולכן הזדמנות פז בחג כשהמוח צלול ואינו חושב על העסקים ללמוד תורה בישוב הדעת ולהתקדם בידיעת התורה וקיום המצוות.

ואין צריך לומר שלא יבלה בחג במקומות האסורים בחופי הים וכדומה שכבר כתבנו דכתיב ''ושמחתם לפני ה' אלוהיכם'' פירוש שמחה של מצוה דהיינו שינוח ששה או שבעה שעות וכדומה עד שירגיש בנוח וילמד אחר כך תורה לעשות נחת רוח לה' יתברך.

ולפי זה צריך להעיר אוזן שהרבה פעמים שומעים אנשים ברחוב אומרים שהחג ארוך מאוד ואין להם מה לעשות והשתעממו האם אותם בני אדם למדו תורה בחג ואפילו אם יצטדקו לומר שאינם רגילים ללמוד תורה האם זו טענה שמוציאה אותם מגיהנם לאחר אריכות ימים ושנים ולא עוד אלא יכולים ללמוד שעה או שעתיים ואם מרגיש את עצמו שהוא עייף והשתעמם קצת יכול לצאת החוצה לפרק זמן כדי להתאוורר ואחר כך יחזור עוד פעם לתורה ובפרט שיום הושענא רבה שהוא יום החתימה קרב ובא לכן עלינו לנצל את זמנינו ולא ללכת אחר עצת היצר הרע שדורש את רעתינו ולא טובתינו אלא צריכים ללמוד ולקיים עוד מצוות שיגנו עלינו בגמר החתימה שתהיה חתימה טובה ומבורכת.

ויהי רצון שה' יתברך יחתמנו בחתימה טובה ומבורכת ויגאלינו מגלות המר הזה במהרה בימינו אמן!!!