ויש לשאול כמה שאלות:

א} הפסוק אמר ''ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'' ויש לשאול הלא בני ישראל לא עשו עדיין המשכן ואם כן למה הפסוק אמר ''ושכנתי'' בלשון עבר? היה לו לומר ''ואשכון'' בלשון עתיד? ועוד למה אמר בלשון רבים ''בתוכם'' והלא המשכן יחיד הוא וצריך לומר ''בתוכו''?

ב} דרך העולם בונים את הבית ואחר כך קונים הרהיטים והכלים וכאן התחיל הפסוק בארון והשולחן והמנורה שהם הכלים ואחר כך סיים במשכן שהוא הבית?

ג} אמרו חכמינו זכרונם לברכה שצווי המשכן היה אחר מעשה העגל ויש לשאול למה התורה כתבה אותו קודם מעשה העגל?

ד} בארון והשולחן והמנורה והמזבח אמר הפסוק ''ועשית'' וכו' ואילו במשכן שינה וכתב ''ואת המשכן תעשה'' ויש לשאול למה?

ויש להקדים מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה כשקבלו בני ישראל את התורה בטלה המיתה מן העולם אבל אחר שעשו העגל חזרה המיתה לעולם. ויש לשאול והלא הלויים לא עשו את העגל ולמה אם כן הם מתים? והתשובה היא שכל ישראל ערבים זה בזה פירוש אם אחד מישראל עושה איזה עבירה חוץ מהעונש שיש לו בעולם הבא אלא אף בעולם הזה יתמעט השופע על כלל ישראל כמו שמסופר בנביא יהושע שאחר שבני ישראל החרימו את יריחו ואת כל שללה לה' יתברך נכשל עכן ולקח מן החרם ובסבת זה כשיצאו בני ישראל למלחמה על העי למרות שהייתה עיר קטנה הפסידו ומתו מהם שלושים וששה אנשים וה' יתברך אמר ליהושע שזה בסבת עוון עכן ואחר שתקנו את העוון הזה ניצחו את העי. ולהיפך מי שעושה מצוה חוץ מהשכר שיש לו בעולם הבא אלא אף בעולם הזה יתרבה השופע על כלל ישראל. כמו שכתוב בגמרא שבזמן רבי חנינא בן דוסא היתה יוצאת בת קול ואומרת כל העולם ניזון בזכות חנינא בני וכן בזמן רבא כל העולם היה ניזון בזכותו. וזה דומה לבני אדם שעשו ביחד שותפות שצריך כל אחד לעבוד ואינו יכול להשתמט מהעבודה ולומר לחברו מה אכפת לך כיון שחבירו מפסיד על ידו.

ולפי זה יש לתרץ למה בודוי אומרים ''אשמנו בגדנו'' וכו' בלשון רבים ועוד שמזכירים עוונות שלא עשינו וכי חסרים עוונות כדי לשקר ולהוסיף עוד עוונות שלא עשינו ולבקש על זה מחילה? ולפי מה שכתבנו התשובה ברורה שכיון שכל ישראל ערבים זה לזה אם כן מתודים בלשון רבים על כלל ישראל ומזכירים עוונות שלא עשינו כיון שעשו אותם אחרים ומבקשים מה' יתברך שיסלח להם. וזה דומה לשותף שטעה בחשבון עם אדם אחר שיוצא מזה נזק לשותפות ששותפו השני בודאי רץ לתקן הטעות שלא יוזק גם הוא על ידי זה.

וכן בזמן חורבן בית שני כל זמן שהיה לבני ישראל כבשים והיו מקרבים קרבן התמיד בשביל כלל ישראל לא יכל עליהם האויב אבל כשהופסק התמיד הפסידו במלחמתם נגד האויב ונחרב הבית. ולכן עכשיו שתקנו החכמים התפילה במקום הקרבנות אם כן צריך להתודה בנוסח רבים.

ולפי זה יש לפרש כוונת הפסוק שהתחיל בארון ששמים בו הלוחות לרמז שמי שהוא מקיים את התורה כולה ושולחנו נקייה כמו לחם הפנים שמרקדין אותם 11 פעמים ואין לו בעיות עם אף אחד ולא עוד אלא הוא משפיע על אחרים ועוזר להם כמו המנורה שהיא משפיעה אור. אדם כזה שהוא צדיק גדול יש טעות לומר שהוא אין לו על מה להתוודות כלל ואינו צריך לומר וידוי על זה כתב הפסוק ''ואת המשכן תעשה'' פירוש שאף על פי שהוא נקי וצדיק צריך לעשות משכן וגם מזבח לכפר והטעם אמר הפסוק לפני זה ''ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'' פירוש אימתי יהיו חייבים לעשות מקדש כשהם קדושים וטהורים שאז ה' יתברך שוכן בתוכם ולפיכך נכתב צווי המשכן קודם מעשה העגל לרמז שאף על פי שיש אדם שהוא צדיק אפילו הכי חייב לעשות משכן ולומר וידוי לכפר על עוונות בני ישראל.

אחי היקרים! כולנו כאיש אחד אנחנו אם אחד מאתנו עושה עברות כולנו נענש ולכן צריכים להזהר מאוד שלא נעשה עברות שלא יענשו אחרים בסבתנו וגם להשגיח ולהוכיח אחרים שלא יעשו עוונות שלא נענש על ידיהם ובפרט בזמן הזה שרואים שבאים על הצדיקים יסורים שאינם ראויים להם וכלם מבקשים לעזור להם להפסיק היסורים מי ברופאים ומי בתרופות וכדומה אבל נשכח משהו והיא התשובה שאם חוזרים בתשובה אז יסתלקו מהם היסורים כיון שהם אינם סובלים בגין עוונותיהם אלא בגין עוונות אחרים ואם חוזרים בתשובה ימחלו אותם עוונותיהם ובזה עוזרים לצדיקים שיסתלקו מהם היסורים.

ויהי רצון שה' יתברך ירחם על עמו ישראל במהרה אמן!!!

בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} הפסוק אמר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, בתחילה אמר דבר אל בני ישראל וכו' ר"ל מכל האנשים ואח"ך מאת כל איש אשר ידבנו לבו ר"ל רק אלו בלבד ומלת תקחו את תרומתי יתירה? ב} ידועה השאילה שאמר הפסוק ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם היה לו לומר בתוכו? ג} רש"י ז"ל פירש על הפסוק תקחו את תרומתי אמר רב שלשה תרומות נאמרו כאן אחד בקע לגלגלת שיעשו מהם האדנים ואחד בקע לגלגלת לקופות כדי שיקריבו מהם קרבנות צבור ואחד לצורך המשכן כל אחד אשר ידבנו לבו וסיים י"ג דברים האמורים בענין כולם הוצרכו למלאכת המשכן או לבגדי כהונה כשתדקדק בהם. יש שלשה שאלות: א} הי"ג דברים וכו' היו לו לאומרם אחר שפרשם? ב} האמורים בענין מלה יתירה? ג} מה כוונתו במלת כשתדקדק בהם והא מבוארים כבר בפרשה אפי' בלא שתדקדק?

אולם נתחיל לתרץ השאילה הראשונה הפסוק כאן רוצה לרמוז לנו משהו. תרומה ר"ל הפרשה תטיל דבר בשבילי כאן לא ביאר מה ר"ל חוץ מתרומה של הכסף שמבאר אותה אח"ך וכוונתו שיקח קצת מזמנו כדי ללמוד בו התורה מאת כל איש אשר ידבנו ר"ל מאת האנשים שנדבה לבם שקבעו רוב זמנם לתורה תקחו את תרומתי תלכו ללמוד מאתם שהם יודעים יותר טוב מכם על זה פירש רש"י ז"ל שיש שלשה תרומות אחת בשביל האדנים אשר הם הטבעת שמכניסים בהם הבריח כדי שיתחברו הלוחות של המשכן כדי שיהיו השנים אחת לפני חברתה וכוונתו שימשיכו הדורות ללמוד התורה לילדינו כדי לחברם עם הלוחות הראשונים שקודם מהם והשניה תרומה לקופה כדי לקנות מהן קרבנות צבור ר"ל הצדקה כדי לקנות בהם שאם יבואו קרבנות בצבור כמו שכתוב במסכת סנהדרין האדם אינה מתה לא אשתו לא אליכם אלא אם כן אין לו כסף כדי שיקחו אותם לו כפרה ר"ל שלקחו לו הכסף ולא התעורר ועודו עושה העוון וצדקה תציל ממות. והשלישית לצורך המשכן כדי שנעשה מרכז של תורה שממנו יוצאת התורה וזאת כל אחד אשר ידבנו לבו שצריכה הוצאות הרבה משום שצריכים ללמוד בה תלמידים גדולים וגם מחותנים שהתורה אינם יכולים ללומדה בלמוד של שלש או ארבע שעות ביום צריך האדם להעמיק ולשוט בה וצריך לו עשרים שנה והוא לומד בגמרא ובפוסקים כדי שהיה רב יודע ללמוד התורה על בוריה ומורים לנו הדינים וילמדו לנו התורה. והאדם צריך לו לחיות וצריך לו הוצאותיו והוצאת בני ביתו ולזה צריכים אנו לשם כפי מה שיכולים כדי שיעלו לנו רבנים.

ולזה הפסוק אומר ועשו לי מקדש ר"ל יעשו לי מרכז של תורה ושכנתי בתוכם שבאותו זמן ילמדו מהם אפי' הם ותהיה להם יראת שמים ונהיה בתוכם ובלבם. וזה מה שרצה לרמוז לנו רש"י ז"ל י"ג דברים האמורים בענין כולם אין כוונתו על הי"ג דברים שעשו בהם המשכן אלא כוונתו על י"ג דברים של פטום הקטורת הצרי והצפורן וכו' אנו מונים אחד עשרה ונוסיף בורית כרשינה ויין קפריסין כמו שמנה אותם הזוהר הקדוש וי"ג תשבחות שאומרים אותם בישתבח של שחרית וי"ג המדות שבויעבר וכו' הוצרכו למלאכת המשכן ובגדי כהונה כמו שידוע על הפטום הקטורת שהיא מצלת מן הפורענות וממיתה כמו כשמצינו כשהיתה מגפה לא אליכם במדבר משה רבינו אמר לאהרן לך עשה הקטורת וכפר על העם ועשה אהרן כמו שאמר לו משה ויעמוד בין המתים והחיים ותעצר המגפה. וי"ג התשבחות בזוהר הקדוש כתוב כשישראל אומרים י"ג תשבחות הקב"ה מביא הכתר שלובש אותו המשיח ומניחו לפניו. וזה כוונת רש"י ז"ל בגדי כהונה שהם הישיבות הגדולים שמכהנים ויהיו רבנים של הקהל וי"ג מדות כמו שאומרים אותם בכל יום גדולת רחמיך וחסדיך אף אנו לומדים אותה ר"ל שלשלת הדורות שקושרים דור אחרי דור בתורה ולזה זכור לנו ברית י"ג מדות כשאומרים אותם הקב"ה יכפר עלינו. רש"י רמז לנו שלשה דברים הללו שאומרים אותם בכל יום כמו שלשה דברים שרמזם לנו הקב"ה במשכן אבל כדי שיועילו לנו צריכים כשתדקדק בהם אומרים אותם בהבנה ודקדוק, אין מוציאים אותם מפינו ומוחינו חושב במחשבות זרות כל אחד ממנו אינו מתעצל לעשות דבר לשומרו וביותר מהחולה ומהפורענות ובידו בכל יום זריקת חיסון טובה שמצילתו מכל נזק. רבי כרוספדאי אמר כל מי שהולך לבית הכנסת ויקרא דבר של הקרבנות ויעיין בו המלאכים שמזיקים הבני אדם אינם שולטים בו להזיקו וביותר פטום הקטורת.

אנו ברוך ה' כולנו הולכים לבית הכנסת שבין כך ובין כך אנו מתפללים אבל חסר לנו קצת התעמקות כדי שיערב בריאותו ובריאות אנשי ביתו. ואם אדם תאמר לו תקשיב לי רבע שעה והצלך מההפסד יאמר לך קח שעתיים וזה בה אנו מתברכים וממנה נצילו עצמנו מכל רע ונבטלו מהם! בזוהר הקדוש אמר ששלשה דברים של הי"ג אלו אסור לו לאדם לדבר בהם משום שיש סודות גדולים הרבה שאין אנו מבינים אותם ואמר דברים קשים למי שמדבר בהם. נכון שאנו ברוך ה' אין לנו מי שמדבר בישתבח או בויעבר אבל בפטום הקטורת של פתיחה או של קוה או במזמור של מנחה אין אנו מקפידים ואין יודעים שהיא ערבון גדול כדי שנצולו מכל רע. וביותר האדם לבו תקפו כשימצא מי שמדבר בישתבח או בויעבר והאנשים אינם גוערים עליו יראים ממנו או מתביישים וחושבים שעשו הטוב אולם חוץ ממה שאנו מזיקים אותו שלא עשה זריקת חיסון אלא אף אנו נענשים עמו אבל אם אנו גוערים עליו ומבינים אותו הריוח של ארבעה מילים שהוא אינו מקפיד עליהם בקצת הבנה הרוחנו שהצלנו אותו וגם אנו נתגברו ממנו. יהי רצון שהקב"ה יעזרנו כדי לקיים מצוותיו ולא יתן לנו אלא הטוב והשלוה ויבוא משיח צדקנו במהרה בימינו אמן סלה.

פרשת תרומה

בפרשה נצטווינו שני מצוות עשה ואחת לא תעשה.

מצוות עשה הן:

1.       לבנות את בית המקדש.

2.       שיכינו הכהנים את לחם הפנים והם 12 פת והיו אופים אותם ביום ששי והיו עושים אותם מ24 קבים חטים וינקו אותם היטב וירקדו אותם ב11 כלים וילושו אותם ויתנו אותם בכלים מרובעים ורוצה לומר שאינם לא עגולים ולא משולשים וכדומה כל פת אורכה מטר ורוחבה חצי מטר וגובהה 10 ס''מ ויאפו אותם וביום השבת יניחו אותם בשולחן הזהב וישארו שם שבוע שלם בלי שיתייבשו ולא עוד אלא שיהיו בחומם כאילו עכשיו יצאו מהכבשן ובשבוע הבא ביום שבת יחלקו אותם כהן גדול לוקח 6 והכהנים שהיו עובדים השבוע הזה והשבוע הבא מחלקים את הששה הנותרים.

מצוות לא תעשה היא:

1.       שלא יסירו את בדי הארון מן הארון.

מסופר הפרשה שציווה ה' יתברך את משה שיצווה את בני ישראל לאסוף תרומה לעשות משכן לה' יתברך שישרה שכינתו ביניהם.

ויש לשאול כמה שאלות:

א} כתיב ''ויקחו לי תרומה'' שאל רש''י תיבת ''לי'' יתירה והשיב לי לשמי ורוצה לומר כשיתנו תרומה יתנו אותה לשם שמים בלי נטייה אחרת. אחר זה כתיב ''ועשו לי מקדש'' פירש רש''י בית קדושה ויש לשאול למה איצטריך הפסוק לומר עוד פעם ''לי'' לרמוז לעשות אותו לשם שמיים והלא כבר למדנו את זה מתרומה?

ב} מה רוצה רש''י ללמדינו כשפירש ''בית קדושה'' יותר מהפסוק?

ברם יש מחלוקת הין חכמינו זכרונם לברכה מצוות צריכות כוונה או לא ורוצה לומר שהעושה מצוה צריך לכווין לעשותה כדי לעשות נחת רוח לה' יתברך או יכול לעשותה סתם בלי כוונה ומרן השולחן ערוך וסייעתיה פסקו שצריכות כוונה אל יש מרבותינו שחילקו בין מצוה שאין בה הנאה או נטייה לאדם כגון ציצית או תפילין שהכול יודעים שמושה כדי לקיים רצון ה' יתברך אז אינו צריך כוונה אבל מצוה שיש בה הנאה לאדם צריך לכוין שעושה את זה כדי לעשות נחת רוח לה' יתברך.

משל עונג שבת אינו ניכר שאוכל כדי לקיים מצות עונג שבת בשביל שהאדם רוצה לאכול אם הוא רעב ובפרט אם המאכל טעים ולכן צריך לכווין כשאוכל כדי לקיים מצות עונג שבת ולא יומא האדם שהוא שהוא מלכוין את זה אלא יתאמץ שיזכור ויכוין אף על פי ששוח כמה פעמים יתרגל עם הזמן ועוד שאמרו חכמינו זכרונם לברכה הבא ליטהר מסייעין אותו פירוש שהרוצה לתקן עצמו בעניני שמים עוזרים לו מן השמים.

גם חכמינו זכרונם לברכה עשו לנו סדר שיהיה נראה שעושים את זה לכבוד שמים שאמרו שצריך להיות מאכל שבת יותר טוב ממאכל החול גם צריכים לעשות סעודה שלישית וסעודה רביעית בזה מראה האדם שהוא עושה כדי לקיים את מצוות ה' יתברך גם צריך לקום מוקדם וללכת לתפילה בזמן ולא לבוא מאוחר וידבר במקום שיתפלל ואחר כך עושה קידוש ואוכל קצת ומטייל בחוצות ואוכל הדייסא ויישן וייעור במוצאי שבת ואומר שעשה עונג שבת אין שה נכון אלא עשה עונג עצמו שאם הוא רוצה באמת לעשות עונג שבת צריך להתעורר מוקדם וללכת לתפילה בזמן ולא ידלג בתפילתו וכל שכן שלא ידבר ואחר כך עושה קידוש ואוכל סעודה שנייה ובמקום ללכת לטייל ולדבר לשון הרע ורכילות המביאים מחלוקת יקח ספר וילמד תורה שעה או שעתיים בפרט בדיני שבת שארוכים מאוד ובקל טועים בהם ואם עייף יישן קצת וילך להתפלל מנחה ואחריה סעודה שלישית ואם נשאר הזמן עד ערבית יקרא פרקי תהילים השייכים למוצאי שבת עד הלילה ויתפלל ערבית ויעשה הבדלה ואחר כך סעודה רביעית ועל ידי עושה נחת רוח לאבינו שבשמיים.

צריך לזכור האדם שסעודות שבת הם חובה ולא יאמר האדם אני שבע ולא אוכל לאכול שבזה מראה עצמו שאכל בסעודה ראשונה ושנייה רק למלא בטנו ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שארבעה סעודות שבת קשורות זו בזו ומי שמקיים את כולם הראשונה תצילנו מהגהנם והשנייה מחבלי משיח והשלישית ממלחמת גוג ומגוג והרביעית עוזרתו לקום בתחיית המתים וגם על הסדר הזה צריך לחשוב שעושה את המצוות כדי לעשות נחת רוח לאבינו שבשמיים כיון שיש בהם גם הנאת הגוף.

ולכן אמר הפסוק פעמיים ''לי'' הראשונה בתרומת המשכן שאפילו אינה לצורך הנאת הגוף צריך לחשוב שעושה את זה כדי לעשות נחת רוח לה' יתברך והשנייה בעשיית המקדש שיש בה הנאה כיון שה' יתברך שוכן בה כמו שהאדם אם בא להתארח אצלו אדם חשוב שיש לו עונג בזה ולכן צריך לכווין שהוא עושה את זה לעשות נחת רוח לאביו שבשמים ולא לכבוד עצמו ואף על פי שמכאן מוכח שמצוות צריכות כוונה ואין כאן למחלוקת הפוסקים ולכן כתב רש''י ''בית קדושה'' ורוצה לומר שדבר שיש בו קדושה כמו בית המקדש לא יכולים ללמוד ממנו.

ואל יאמר האדם מה התועלת שיש באותה הכוונה הלא בין כך ובין כך הוא עושה אותה מצוה משום שבאותה כוונה מרגיש האדם את עצמו שהוא שפל שעושה רק לכבוד ה' יתברך ולא לכבוד עצמו ובזה יסיר ממנו את הגאוה שהיא עיקר וסבת כל העבירות שכשעושה האדם לשם שמים תמיד חושב אולי לא עשה את המצוה בתכלית השלמות ולן כשנותן האדם צדקה אינו מתגאה לומר שהוא נתן הרבה

או הלך לבית הכנסת ובמקום להתפלל מדבר וחושב על עסקיו וכדומה ולפעמים יוצא מבית הכנסת וכדומה כאילו עשה טובה חס ושלום לה' יתברך שבא לבית הכנסת ואין זה תפילה כלל ועיקר שהתפילה צריכה להיות לשם שמים וידע האדם שבאותו שזמן ה' יתברך שומע מה מתפלל ויודע מה חושב וצריכים להבין שלא נחשבים אנחנו למאומה ואפילו עשינו הרבה מצוות עדיין לא עשינו בתכלית השלימות כמו שציוונו ה' יתברך ויכול האדם לתקן את עצמו ויעשה הכול לשם שמים ובשלימות ויהיה ה' יתברך שמח בו.

ויהי רצון שנזכה לעשות מצוות ה' יתברך בתכלית השלימות ועל ידי זה יחיש לגאולינו במהרה בימינו אמן!!!

בפרשה יש לשאול למה התחילה התורה בדין עבד עברי?

ויש להשיב שיש שלושה ענינים במחלוקת:

א}מחלוקת דברים שאחד רב עם חבירו שאמר לו איזה מלה פוגעת.

ב}מחלוקת על הכסף שכל אחד אומר ששייך לו.

ג}לפעמים כל אחד רואה את עצמו צודק ולפי זה יוצאים לריב.

ובדין עבד עברי רמוז כל אותם שלושה עניינים:

א}כתוב בתורה שעבד עברי יעבד שש שנים ובשביעית יצא לחפשי חינם. ואין האדון יכול לומר שהוא מקנת כספו ואינו משחררו שכתוב אחר אומר ''כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם'' ודרשו רבותינו זכרונם לברכה עבדי הם ולא עבדים לעבדים ואם כן צריך האדון לשחרר את עבדו לסוף שש שנים כיון שהעבד הוא עבד לה' ולא עבד לאדון שהוא עצמו עבד לה'.

ומזה מוסר לענין הראשון שבמחלוקת שאין לו לאדם לריב על חבירו אם אמר לו מלה פוגעת כיון שאנחנו עבדים לה' יתברך ולעבדים אין כבוד ואף על פי שאנחנו מכבדים הרבנים והתלמידי חכמים וההורים וכדומה מכל מקום זה מסבת צווי ה' יתברך לכבד תורתם. ולכן צריך להבליג בשעת מריבה ואין לריב בגלל כמה מלות ודרשו חכמינו זכרונם לברכה הפסוק ''תולה ארץ על בלימה'' פירוש שהעולם מתקיים בזכות מי שבולם עצמו בשעת מריבה.

ב}בדין עבד עברי כתוב ''אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו'' שאל רש''י איפה כתוב בתורה שגם האשה נכנסה עמו? ותירץ מכאן למדים שהאדון חייב גם במזונות אשת העבד ובניו ולא עוד אלא אמרו חכמינו זכרונם לברכה שמאכל עבד עברי הוא ממה שאוכל האדון עצמו שלא יאכל האדון פת חטים והעבד פת קיבר אלא שניהם פת חטים וכדומה וצריך לשכנו בבית נאה ויציע לו מטה נאה ולא יעבדנו הרבה אלא יעבדנו כפי כוחו. ואחר שגומר שש שנים שאז יצא לחפשי לא ישלחנו ריקם אלא יתן לו חטים ושעורים ושמן זית כפי אשר תשיג ידו. עד שאמרו חכמינו זכרונם לברכה מי שקונה עבד עברי כאילו קונה אדון לעצמו. ויש פתחון פה לאדון למה צריך לכבדו הכבוד הגדול הזה והלא הוא מקנת כספו על זה אמרה התורה במקום אחר שבגלל העבד יתברך האדון פירוש שמה שנותן האדון לעבד חטים ושעורים ושמן זית ומאכל טוב בא לו בזכות העבד ולא עוד אלא שהאדון מרויח מזה עוד יותר שעבודתו מתברכת

ומכאן תשובה לבני אדם שרבים על כסף ובודאי אינו צריך להשליך את כספו לגנבים ולשתוק אלא יש בני אדם שחושבים מחשבות איך להטעות את חבריהם בעבודה להרויח ממנו כמה שיכול כסף ואומר שהעבודה היא הזדמנויות וחושב עצמו שהוא חכם גדול שרימה את חבירו והוציא ממנו כסף וזה טעות שהכל תלוי ביד ה' יתברך ואם יעבד בדרכי היתר ה' יתברך ישלח לו ברכתו ואותם מעות שהרויח באיסור היה יכול להרויח בהיתר ולכן לא צריך לרמות ולהטעות את חברינו.    

ג}יכול האדון ליתן לעבדו שפחה כנענית להוליד ממנה בנים. ואחר שש שנים יש שני דרכים למי שייכים השפחה כנענית והילדים. דרך א: כיון שהשפחה כנענית רכוש האדון אם כן היא בניה שייכים לאדון. ב: שישארו אצל העבד כיון שלקח השפחה הכנענית והוליד ממנה בנים. והתורה הכריעה שהשפחה כנענית והילדים שייכים לאדון. ומי שאינו יודע ללמוד יצא לריב ולומר שאין שייכים לאדון אלא לעבד ועל זה אמר הפסוק ''אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני'' פירוש שהעבד טוען נכון שהאדון עשה לו טובה ולכן הוא אוהבו  אלא שאינו רוצה לוותר על השפחה כנענית שלקח והילדים שהוליד ממנה ולזה סיים הפסוק ''לא אצא חפשי'' פירוש ריקם {כמו שאומרים בגמרא יצא פלוני חפשי מנכסיו} על זה סיים הפסוק ''והגישו אדוניו אל האלוהים'' פירוש שילכו להתדיין אצל דייני ישראל ולא אצל דייני עכו''ם שאסור להתדיין אצל עכו''ם.