בתחילת הפרשה מסיים הפסוק לסכם חשבון בני לוי ומה היא עבודתם במשכן. אחר זה יש פרשת סוטה ופרשת נזיר פירוש שמי שנדר להיות נזיר אסור לו לגלח שערו ולא לשתות יין ואפילו לאכול ענבים או חרצנים או זגים אסור. ואחר כך מצוות ה' יתברך לכוהנים לברך את עם ישראל.

ובסוף הפרשה מסופר על קרבנות הנשיאים. ביום שהתחילו לעבוד במשכן אף על פי שהתחילו משה ואהרון ובניו מקודם שבעה ימים להקריב הקרבנות לא נקראת חנוכת המזבח אלא בראש חודש ניסן כשהתחילו הנשיאים להקריב קרבנותיהם שבשבעת ימי המילואים אף על פי שהיו משה ואהרון ובניו מקריבים קרבנות מכל מקום היה משה כל יום מפרק המשכן ומקימו מחדש אבל בראש חודש ניסם הקימו ולא פרקו ולכך חנוכת המשכן נקראת מראש חודש ניסן והנשיאים הביאו קרבנותיהם שוים שמה שהביא הנשיא הראשון הביא גם הנשיא השני וכן הלאה בלי שידע כל אחד מה הביא חבירו ולא הסכימו בניהם שכך יביאו.

בגמרא שאלו חכמינו זכרונם לברכה למה נסמכו פרשת סוטה ונזיר? והשיבו שאם רואה בקלקלת סוטה מנזר עצמו מן היין. ויש לשאול למה לא אמרו בגמרא את זה בצווי ה' יתברך לכהנים שלא יכנסו למשכן שתויי יין ששם עדיף טפי שהיין הוא מותר אבל מי שרוצה לטהר את עצמו ולשמור את עצמו מן החטא שיתנזר מן היין כמו שמשמע שם מהפסוק?

ברם כתוב בגמרא שמי שנדר להיות נזיר כאילו עשה חטא שנאמר ''וכפר עליו מאשר חטא על הנפש'' ושאלו חכמינו זכרונם לברכה מאי חטא להיפך הוא נדר להיות נזיר? ויש שתירצו שעצם היותו נזיר היא חטא כיון שמצער עצמו מן היין. וכל שכן מי שמצער עצמו וצם תמיד בלי סבה שנקרא חוטא. ואף על פי שהפסוק מדבר על מי שנטמא וחוזר וסופר וקרהו חוטא כיון שאם יחזור ויטמא יתחרט על שנדר להיות נזיר כיון שצריך לספור עוד מחדש והקרבן שמקריבו כמעט נקרא חולין כיון שאם אחד מתחרט על נדרו כאילו אינו נדר וצריך לעשות התרה ובפרט אם יהיה יושב עם חביריו והם שותים יין והוא רק מסתכל ואינו שותה.

אלא שיש לשאול שאם לא הגידה לנו התורה כלל על פרשת נזיר לא היינו יודעים אותו ולמה אם כן כתבה לנו פרשת נזיר והלא מי שנודר להיות נזיר נקרא חוטא? וכמו שיש סיפור שבן אדם אחד לא מצא ממה להתפרנס וכל עסק ששולח בו ידו היה מתמוטט פעם חשב לעשות עצמו רופא חולים על ידי כל מיני סגולות והיו באים אליו הרבה בני אדם להירפא על ידו ונתעשר עושר גדול מאוד פעם בא אליו אחד שאביו הזקן בן 90 שנה בערך והוא חולה מאוד ובקש ממנו תרופה בא הרופא במצר משום שיודע שלא יכול לרפאות אותו כיון שהוא זקן מאוד עלה לו רעיון ואמר לבן הנה תרופה אבל היזהר כשתשקה אותה לאביך שלא תחשוב על עורב שחור והלך לו הבן ואחר כמה ימים מת האב והיה הבן משבח לרופא לפני חביריו ואומר להם שזה רופא גדול שאמר לו שלא יחשוב על העורב השחור כשמשקה התרופה לאביו אבל הוא כשהיה משקה היה עולה הרהור עורב השחור בלי שיכול להשתחרר מננו וכיון שחשב על העורב מת אביו כמו שאמר לו הרופא. אמרו לו חביריו להיפך מזה ראיה שהוא אינו רופא כלל שאם הוא רופא באמת למה אמר לך שלא תחשוב על עורב שחור וכי יעלה על דעתך בכלל לחשוב על עורב שחור?! אלא פתח מצא לו הרופא לברוח ממנו כשימות אביך ולכך אמר שלא לחשוב על זה ויודע שלא תשתחרר מאותה המחשבה וכשמת האב יצטדק ויאמר שלא שמרת הוראותיו שאם שמרת הוראותיו היה אביך חי וקיים. וכמו כן למה אמרה לנו התורה פרשת נזיר והלא מי שנודר להיות נזיר הוא חוטא ואם לא הגידה התורה פרשת נזיר לא היינו יודעים אותה? ולכן תירצו בגמרא שאם יראה האדם עצמו כששותה יין חוטא ולא יכול לשלוט על עצמו ינזר עצמו מן היין ואז אינו נקרא חוטא כיון שמתנזר לשמור עצמו מן העבירות ולכן הסמיכה התורה פרשת נזיר לפרשת סוטה להגיד שאם יראה אדם סוטה בקלקלתה ינזר עצמו מן היין.

ומזה מוסר להתרחק מכל דבר שגורם חטא בין לעצמו ובין לחביריו בין יין ובין דבר אחר וכמו שרואים שרבותינו תקנו תקנות כדי להתרחק מן העבירות וגם עשו על זה חרמות שלא יעברו על אותם תקנות. ולא עוד אלא צריך אדם לשמור ולהרחיק את עצמו מדבר שיוצא לו ממנו עבירות משל מי שהוא מתעורר בבקר מאוחר אחר זמן קריאת שחרית משום שהוא יושן מאוחר בין בגלל שהיה עובד וכל שכן שהיה מבלה עד שעה מאוחרת בלילה יתקן עצמו ויישן מוקדם כדי לקום מוקדם ולהתפלל כראוי ואל יאמר כשעולה למיטה מוקדם ישאר ער הרבה במטה כיון שאלו עצות היצר הרע נכון שבלילות הראשונות לא יכול לישון מוקדם וישאר ער הרבה במטה זה משום שהורגל לישון מאוחר אבל עם הזמן יתרגל ויכול לישון מוקדם ויתעורר מוקדם כדי שיתפלל בזמן וכראוי.

וכן יש שהולכים לבתי מלונות בלילה וחוזרים עד שעה מאוחרת ואומרים שאינם יכולים לגבור על היצר הרע זה טענה טפשית כיון שעיקר בריאת האדם בעולם הזה היא להילחם ביצר הרע ולנצחו ולא ירים ידיו ויתייאש ויאמר שלא נצחו

ועוד שחכמינו זכרונם לברכה הורונו איך לנצח את היצר הרע והיא ללמוד תורה כמו שאמרו בפרקי אבות יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון משום שהיצר הרע אינו בא אלא לאדם בטל אבל מי שהוא עסוק ללמוד תורה ולעבוד אין היצר הרע יכול לנצחו כיון שאין אותו אדם פנוי לו.

וחוץ מזה נמצא משתכר בשלושה דברים והם:

א} קיים מצוות תלמוד תורה שהיא ממצוות שאוכלים מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא כמו שקוראים את זה כל יום בפתיחה אף על פי ששכר מצוות בהאי עלמא ליכא פירוש שאין ה' יתברך נותן שכר על המצוות בעולם הזה מכל מקום יש מצוות שהם חוץ מן הכלל ומקבלים עליהם שכר גם בעולם הזה שהוא בבחינת פירות חוץ מן השכר הגדול שהוא בבחינת קרן בעולם הבא ומונה שם בפתיחה אותם מצוות שמקבלים עליהם שכר גם בעולם הזה ומסיים שתלמוד תורה כנגד כולם.

ב} שניצל מן היצר הרע כיון שאין זמנו פנוי לא יכול לו היצר הרע כמו שכתבנו.

ג} כשהוא לומד תורה לומד כמה דינים שלא היה יודע אותם ובזה ינצל מהרבה עבירות שלא היה יודע בכלל שהם עבירות וגם ידע עוד מצוות ויקיימם. וחכמינו זכרונם לברכה אמרו שילמד אדשם תורה אפילו שלא לשם שמים אלא לשם כבוד או לשם ממון שמתוך שלא לשמה בא לשמה פירוש כשילמד תורה אף על פי שמתחילה הייתה כוונתו לשם ממון אבל עם הלימוד יראה דברי התורה שהם מתוקים כדבש ויבין שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ואז גם הוא יתקן עצמו וילמד תורה רק כדי לקיים מצוות ולא לשם ממון או כבוד.

ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו לקיים תורתו וללומדה לשם שמים ולהתרחק מן העוונות ויחיש לגאולינו במהרה בקרוב!!!

בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} למה הפסוק כתב בלשון נשא ולא בלשון אחר למשל פקוד? ב} למה בחשבון של בן שלשים שנה ומעלה אמר הפסוק למשפחותם לבית אבותם הרי כבר אמרה בחשבון של בן חדש שהולכים אחר בית אבותם? ג} אחרי החשבון הפסוק אומר וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש ואח"ך פרשת מתנות כהנים ואח"ך פרשת סוטה ואח"ך פרשת נזיר ואח"ך הברכה של יברכך ה' וכו' ואח"ך קרבנות הנשיאים מה רוצה ללמדנו מהשלשלת הזה? ד} הפסוק אמר ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבותם הם נשיאי המטות הם העומדים על הפקודים למה כל התוארים האלה יאמר רק נשיאי ישראל? {עיין רש"י ז"ל.}

אולם ידוע שהנשמה שנתנה לנו הקב"ה היא קדושה ואם מצאת אדם שעושה עבירות אחד מג' סיבות הללו הוא עושה א} טעה ואינו יודע שאסור וכשאתה תוכיח אותו אינו חוזר פעם אחרת, זה יש בו פתרון ב} נתגבר עליו היצר הרע ואינו יכול לשלוט בעצמו ואח"ך תמצא אותו שנתחרט ועושה תשובה, וזה ג"כ יש בו פתרון, ואפי' שתמצא אותו חוזר פעם אחרת תמיד הוא עושה תשובה ולא זה שאמרו חז"ל שמי שעושה עבירה וחוזר אותה נעשית לו כהיתר שזה כשעשה אותה נחשב כאילו לא עשאה כלל. ג} אדם שנכנסה בו גאוה ונראה לו שדבר זה אינו מודרן ואינו של כבודו או רוצה להראות כוחו שהוא אינו חושש לשום דבר ויהיה עושה עבירות ביד רמה ועושה בפרהסיא בפני כל האנשים וזה אין בו פתרון רק אחר שיסיר ממנו הגאוה וזהו שאמרו עליו חז"ל שהעושה עבירות ביד רמה אין לו חלק לעולם הבא שמגיעתו לכפרות כמו שראינו באירופה מהו הדבר שהגיעם לשכוח עצמם שהם יהודים שהיה בדעתם שאותה מצוה אינה של כבודם ואינה מודרנת ומעט מעט עד שבטלו כל המצוות כדי שלא יראו עצמם שהם יהודים רח"ל.

וזהו מה שרוצה הפסוק להעירנו נשא את ראש וכו' למשפחותם לבית אבותם ר"ל אדם שיראה עצמו שיש לו גאוה צריך לו לדעת שהטוב שיש לו עכשיו אינו מזכותו אלא מזכות אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב ואם מזכותינו או מחכמתינו אין יכולים להגיע לשום דבר כמו שהאדם מודה בדבר זה שלשה פעמים בכל יום בתפלה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, ואפי' משה רבינו כשישראל עשו העגל ירדו חמשה מלאכי חבלה ורצו להנקם מישראל וכשאמר משה רבינו זכור לאברהם ליצחק וליעקב בטל שלשה ואחד בקש מהקב"ה לעוזרו בו ואחד בטלו כשירד וטחן העגל והרג 3000 איש. ולזה כשהאדם יעיר ויודע שהוא אינו עושה כלום רק זכות אבות שעוזרת אותנו אין לו על מה להתגאות ולזה הפסוק בכל פעם מעירנו בדבר זה ואומר לנו לבית אבותם זכות אבות הוא שעוזר לנו.

ואח"ך סיים וישלחו מן המחנה ר"ל הדבר הזה צריכים להעבירו ממנו כל צרוע שידוע שהצרעת תבוא מלשון הרע והאדם אינו מדבר לשון הרע רק אם מרגיש עצמו שהוא יותר טוב מחבירו שמדבר בבית הכנסת, ואם העיר הוא בטעיותיו הרי הוא שותק, וכל טמא לנפש הטומאה שהיא בתוך הנפש שאינה נעשית ביד שהיא הגאוה צריכים להסירה ממנו. במה האדם יתגאה? אם בכסף הפסוק העירנו שכל מה שיש לו לאדם אינו שלו אלא של הקב"ה. וראיה לזה ממתנות כהנים שאם הכסף הוא של האדם למה הקב"ה שולט על האדם שיתן מהם לכהנים, לא בקש ממנו לתת להם רק מה שהוא שלו. 

והנשים אם מתגאים ביפת מראיהם יזכרו פרשת סוטה שהאשה הזה מי הגיעה לזה חוסר צניעות שלה ולמה לא לבשה לבוש צנוע כדי שתראה לאנשים שהיא יפת מראה ר"ל מתגאת ביפת מראה רואים הסוטה שבמעט מים נשחתת כולה ואפי' שיש לה מצוות שיגינו עליה יפת מראה יכלה. ואם בכח כל אחד יקרא פרשת נזיר יזכור שמשון שבנקודת החולשה אבד לו כל כוחו וכשהתפלל לה' ובקש ממנו להשיב לו כוחו ושב לו ר"ל אין לנו שום כח לפני הקב"ה והכל בידו.

וזהו מה שסיים בברכה יברכך ה' וישמרך שהקב"ה הוא שנותן לנו הברכה ושומר אותנו ולא בחכמתינו יאר ה' פניו אליך ויחונך הנוי של הפנים או החנינה שהאדם יהיה לו סבר פנים יפות ה' הוא שנותן אותו לנו, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום הקב"ה הוא שישא לך פניך ולא ראשך בלבד ויביא לך השלום ולא תצטרך לכח, סיים ואמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם שבכל זמן שנשים לפנינו שם ה' ונדע שהכל בידו אז יברכנו בזכותינו, ולא נצטרך לקבל זכות אבות.

ולזה בנשיאים אמר נשיאי ישראל ראשי בית אבותם ר"ל הנשיאים הללו הגיעו למדרגה זו שהיו תולים הזכות בבית אבותם שהם אבותינו הקדושים ובזה נהיה נשיאי המטות שהם העומדים על הפקודים שזכותם עמד לישראל שנפקדו במדבר.

רבותי! דברים אלו רואים אותם בעירנו שיש אנשים שנכנסה בלבם הגאוה ואין מכבדים אף אחד, משל הדבור בבית הכנסת נהיה אופנה ואין כבוד שלא לדבר בבית הכנסת והוא מודרן, ואם יבוא אדם ויוכיח אותו יראה לו שאותו אדם עדין בדורות העתיקים והוא עושה גמילות חסדים כשבא לבית הכנסת, ואם יבוא לפניו הקב"ה ויראה מי הוא שעומד כנגדו בתפלה יהיה כולו רועש ואינו יכול לדבר כלל. איפה כבוד השכינה שהיא תמיד לפנינו ובפרט כשיש עשרה אנשים ובפרט בתפלה. דבר אחר שמי שירכוש מעט כסף נראה לו כאלו הוא נתגבר ומדבר כמו שרוצה אם מצד השבועה, קללות, נבלות הפה, ולפעמים יגיעו אף לכפרות ומברכים ה'. אם האדם יודע שבכל שנייה הקב"ה יכול ליקח ממנו הכל וכל מה שיש לו הוא רכוש הקב"ה ירד למטה, מה יש לו לפני הקב"ה! או הנשים בגאותם יהיה להם חוסר צניעות ונראה להם שהיופי שלהם אין לאף אחד ורוצים להראותו לאנשים. ואם ידעו שכל זה נתנם להם הקב"ה ובכל זמן יכול ליקח להם מה שהוא רוצה ירדו למטה, ובפרט בזמנינו שאפי' אשה שמראה רע יכולה לעשות איזה ניתוחים ותהיה יפה יותר ממנה, למה תתגאה ואם רוצה להראות יופיה תראהו לבעלה. אלו הם בנות ישראל האמתיים. ומי שיש לו קצת כח אם יזכור שמשון שהיה גבור מאוד שהוא אינו נחשב כלום לפניו מה קרה לו ירד מטה.

צריכים לזכור שאין בידינו כלום והכל של הקב"ה והוא שמרחם עלינו ונותן לנו הכל ובכל שעה יכול לקחת אותו ממנו ולא רק הכח והכסף והיופי אפי' נפשינו בידו והוא שנותן אותה לנו מתנה בכל בקר כמו שאנו אומרים בתפלה. ויודעים שאנו אין נחשבים לכלום שאפי' אברהם אבינו אמר ואנכי עפר ואפר משה רבינו אמר ונחנו מה שאפי' לעפר ואפר לא נחשבים ודוד המלך מלך ישראל שהיה במכה אחת הורג 800 איש אמר ואנכי תולעת ולא איש איך אנו מתגאים! אנו פחות אף מונחנו מה שאמרה משה רבינו. ולזה אנו בני ישראל בני אבות הקדושים יותר דבר שצריכים לחשוב בו הוא יראת שמים ואיך עושים יותר מצוות וקריאת התורה שבהם אנו מיוחדים על שאר אומות העולם, ולפי מה שעברו עלינו צרות עדיין אנו שכיחים בעולם ובהם הקב"ה יברכנו ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

פרשת נשא

הפרשה ממשיכה לספור את החשבון בפרשת במדבר ספרה את בני ישראל והלויים עד בני קורח ועכשיו ממשיכה לספר את בני גרשון ובני מררי.

אחר זה ציוותנו התורה 7 מצוות עשה ו11 מצוות לא תעשה.

מצוות עשה הן:

א} שהטמאים יצאו מחוץ למחנה. שלמחנה ישראל יש שלושה מחנות:  מחנה כהונה והוא לפני המשכן. ואחריו מחנה הלויים ואחריהם מחנה ישראל. ובזמן בית המקדש מחנה כהונה בבית המקדש ומחנה לוייה בהר הבית ומחנה ישראל ירושלים. והטמאים יש מהם שיוצאים חוץ כל מחנה ישראל ויש מהם שיצאו חוץ מחנה לוי בלבד ומהם שיוצאים חוץ מחנה כהונה בלבד.

ב} מי שעשה עבירה יחזור בתשובה ויתודה עליה.

ג} לעשות דין סוטה.

ד} שהנזיר מגדל את שערו.

ה} הנזיר מגלח ביום טהורתו.

ו} הכוהנים מברכים את בני ישראל.

ז} הכוהנים ישאו את ארון הקודש על כתפיהם.

מצוות לא תעשה הן:

א} הטמא אינו נכנס לבית המקדש.   

ב} לא לתת שמן במנחת סוטה.

ג} לא לתת לבונה במנחת סוטה.

ד} הנזיר לא ישתה יין או דבר המעורב בו מי ענבים או אפילו חומץ.

ה} הנזיר לא יאכל ענבים.

ו} הנזיר לא יאכל ענבים יבשים.

ז} הנזיר לא יאכל חרצנים של הענבים.

ח} הנזיר לא יאכל זגי ענבים.

ט} הנזיר בימי נזרו לא יגלח את שערו.

יו''ד} הנזיר אינו נכנס לאוהל מת.

י''א} הנזיר אינו מתטמא למתים אפילו אם המת הוא אביו או אמו ורק למת מצוה מתטמא והוא שפגע במת שאין לו קוברים.

אחר זה כתבה התורה את הקורבנות שהקריבו הנשיאים בחנוכת המזבח.

ויש לשאול כמה שאלות:

א} כבר כתבנו שבפרשת במדבר התחיל לספור את בני לוי וספר רק בני קורי וסיים בני גרשון ומררי בפרשת נשא ויש לשאול למה חילקם ולא סיימם בפרשת במדבר או השאירם הכול בפרשת נשא?

ב} פרשה שאחריה מצווינו להוציא את כל הטמאים מחוץ למחנה ופירש רש''י שהפרשה נכתבה ביום שהוקם המשכן ורוצה לומר באחד בניסן למה כתבה אחר החשבון הזה שהוא ביום אחד באייר?

והתירוץ הוא שאחר שספרם ואמר להם סדר המחנות ציוום להוציא את הטמאים כדי שידעו איפה ישארו הטמאים אחר זה כתב פרשת סוטה לסמוך לה מאי דכתיב ''ואיש את קדשיו לו יהיה'' ודרשו חכמינו זכרונם לברכה שמי שאינו משלם את נדריו סופו בא לידי עניות ואשתו חושדת בו שהוא נואף ולכך נהיה עני ''דכתיב כי בעד אשה זונה עד ככר לחם'' ומתחילה גם היא לזנות ואחריתו שיוליכנה לכהן ויעשה לה פרשת סוטה אחר זה פרשת נזיר לרמוז שמי שרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין שהיין מרגיל את האדם לידי עבירה אבל מה שכתב פרשת הנשיאים קשה למה כתבם כאן והלא יכול לכותבם בזמן שהוקם המשכן שהנשיאים קרבו הקרבנות בים הקמת המשכן?

נקדים עוד שאלה בגמרא כתוב הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה ויש לשאול למה דוקא בני עניים והאם אין לעשירים מוח כדי ללמוד תורה ולא עוד אלא שיש כמה רבנים שהיו עשירים וגם בני עשירים כמו רבינו הקדוש ורבי טרפון ורבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה שפרותיו היו יולדות כל שנה 120000 עגל ועוד הרבה רבנים שהיו עשירים ולהיפך בסברא בני עשירים שאין להם בעיות פרסה יכולים לשבת על התורה ועל העבודה ואילו העניים אינם יכולים להתרכז טוב כיון שיש להם בעיות פרנסה ועוד קשה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בפרקי אבות זו דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' ופירשו רבותינו כוונתם שאפילו יש לו רק פת במלח אפילו הכי יעסוק בתורה ולא יתעסק ויבטל זמנו ויש שפירשו שאפילו הוא עשיר ויש לו הרבה כסף לפרנס את עצמו במעדנים אפילו הכי לא יאכל מעדנים אלא פת במלח?

ברם ידוע שאסור לקבוע סעודה שיש בה כזית פת או עוגות 230 גרם קודם התפילה בחצי שעה והטעם כשיהיה שבע נכנסת בו מדת הגאוה ובשעת תפילה צריך שיהיה כנוע שהוא מבקש טובה מה' יתברך ולא יתפלל בגאוה כאילו חס ושלום עושה טובה במה שהוא מתפלל ולכן מרו חכמינו זכרונם לברכה שמי שלומד תורה לא יפטם עצמו במעדנים שלא תכנס בו מידת הגאוה והתורה צריכה לימוד על ידי הענוה כמו שראינו שהפסוק השביח את משה ''והאיש משה עניו מאוד'' ולכאורה קשה מה באה התורה ללמדינו האם היינו סוברים שיש למשה מידת הגאוה אלא באה התורה ללדינו שמה שזכה משה בכתר תורה היינו משום היותו עניו שהתורה והענוה משתלמים יחד ולהיפך מידת הגאוה היא נגד התורה ומכשילה את האדם ברך התורה וזהו כוונת חכמינו זכרונם לברכה שאמרו ''הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה'' בשביל שהעניים על הרוב יש להם לב שבור וכנוע ויש להם מידת הענוה ולפי זה אינו נמנע שיש רבנים שהם עשירים כיון שיש להם מידת הענוה וכן עניים אינם בני תורה אם יש להם גאוה.

ולכן חילקה הפרשה בין בני קהת ובין בני גרשון ומררי שבסוף הפרשה בנדבות הנשיאים קודם הקרבנות הביאו שש עגלות צב ושנים עשר בקר וה' יתברך אמר למשה שיתן לבני גרשון שני עגלות צב וארבעה שוורים ולבני מררי ארבעה עגלות ושמונה שוורים כדי לשאת בהם את המשכן אבל לבני קהת לא נתן כלום וישאו בכתף מזה נראה שבני גרשון ובני מררי היו עשירים שאולי תכנס בהם מידת הגאוה ולכן התחיל בבני קהת שנראים כעניים שהם נושאים רק בכתף וחילקם מחבריהם והתחיל בם לרמוז לנו שהענוה צריכה להיות ראשונה אף על פי שגרשון יותר גדול מקהת ולא תתחבר עם הגאוה ולכן כתבה הפרשה גם קורבנות הנשיאים לתת טעם למה חילקם הפסוק.

אחי היקרים!!! כולם יודעים שהגאוה אינה שוה כלום אין צריך לומר ברוחניות אלא אפילו בגשמיות לא שוה כלום שמי שיש בו מידת הגאוה אינו אהוב על הבריות שהכול מתרחקים ממנו ברם אדם אומר אנחנו ברוך ה' אין לנו מידת הגאוה להיפך כולנו ענוים ברם אותו בן אדם הבין שמידת הגאוה היא כשאינו מדבר עם חביריו בגלל התנשאותו עליהם ובן אדם זה טועה שמידת הגאוה היא אפילו אם ירגיש עצמו שהוא יותר טוב מחבירו הוא גאה ודבר זה רואים יום יום שיש בני אדם שנכנסים בעניינים שאינם שייכים להם ומתרעמים על חבריהם למה לא עשית ככה כאילו הוא יותר טוב וחכם ממנו נכון שיש חילוקי דעות שחבירו נראה לו ככה והשני נראה לו אחרת אבל לא צריך להתרעם ולהתלונן אלא ידבר בנחת שהוא חושב ככה וחבירו אחרת ואולי הוא נכון ואולי להיפך הוא טועה.

גם אם נמצא אחיו טועה לא יאמר לו כבר אמרתי לך לא תעשה כן וכו' בזה מראה את עצמו שהוא בעל גאוה שהוא יודע יותר טוב מחבירו וגם מדבר לשון הרע שחבירו אינו שומע מקשיב למה שאומרים לו אלא עושה רק מה שיעלה בדעתו ודבר זה מותר רק לעניין להוכיחו שלא יעבור עבירות ויעשה מצוות אבל במילי דעלמא דהיינו דברים השייכים לעולם הבא מייעץ אותו אם רצה מוטב ואם לא רצה הוא חופשי ויעשה מה שהוא רוצה אבל אסור אחר כך לספר לחביריו שלא שמע בקולו וכדומה כמו שכתבנו ובענייני עולם הבא צריך להוכיחו ואפילו אינו שומע בקולו יחזור עוד פעם ועוד פעם כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שצריך שיוכחינו עד שיכנו או יקללנו ובמקום חילול ה' אין חולקין כבוד לרב וכל שכן וקל וחומר לחבירו שיוכיח ויוכיח.

ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו על דבר כבוד שמו לקיים את מצוותיו ולהיות ענוים ובאהבת חינם ויחיש לגאולינו במהרה בימינו אמן!!!

המעשה הזה סופר על-ידי אחד ממגידי המישרים ואומת עד תומו. את שמות גיבוריו לא קיבלתי רשות לפרסם, אך אין ספק כי מדובר באחד הסיפורים המדהימים ביותר ששמעתי מעודי                               

אחד השרברבים בעיר הוזמן לתיקון נזילת מים בדירה. הוא החל להרים מרצפת אחר מרצפת וככל שהעמיק יותר בניסיון למצוא את התקלה, הלך והבין כי הצנרת רקובה מהיסוד. עבודה רבה ממתינה לו ובעל הדירה יאלץ לשלם ממון רב.

כשעה לאחר שהייה בדירה, הביו השרברב כי בדירה מתגוררים אלמנה וששה יתומים קטנים. הדלות והעוני זעקו מכל מקום. צער רב נצטער בעל המקצוע ולא ידע כיצד להציג לבעלת הדירה את בעיית האינסטלציה - ובעיקר את מחיר התיקון מרקיע השחקים.

לאחר מחשבה, גמלה בליבו ההחלטה, כי את עלות כל החומרים והעבודה ישא בעצמו ובזאת יקיים מצוות צדקה למהדרין ובפרט שמדובר באלמנה ויתומים.

שבוע ימים שקד השרברב על מלאכתו, הרים את כל מרצפות המטבח וחדר האמבטיה, הניח צנרת חדשה ולבסוף סיים את עבודתו על הצד הטוב והמקצועי ביותר.

כשהוא ארז את כלי עבודתו, נגשה אליו האלמנה בחשש, חיל ורעדה, וביקשה לדעת כמה מגיע לו על העבודה. "את לא צריכה לשלם כלום", ענה לה כלאחר-יד. "הבניין שייך לפרויקט שיקום שכונות, וכבר הגשתי טופסי בקשה לעירייה. בעוד שבוע אקבל מהם את הכסף", אמר בהחלטיות, מבלי להניד עפעף.

האלמנה הנבוכה הנהנה בראשה. היה לה נוח להאמין לסיפור והיא הודתה לו מקרב-לב.

שנים רבות חלפו. השרברב התמקצע  והפך לקבלן גדול לבניה ואינסטלציה. לפני מספר חודשים רכש מגרש ברמת-גן והתכונן להקים עליו בניין דירות. הוא סבב בכמה מקומות, לשם קבלת הצעת מחיר לחומרי הבניה, ולבסוף לקח לעצמו פסק זמן בכדי לעיין בהצעות-המחיר בכובד-ראש, לפני שיקבל החלטה.

יום אחד, בעודו עומד במרכז המגרש עם אחד המהנדסים, נכנסו לאתר הבניה שתי משאיות טריילר עמוסות בחומרי בניה, וללא אומר ודברים החלו הנהגים ועוזריהם פורקים את תכולתן. שרברבנו בעל החסד אץ-רץ לעבר הנהג והחל למחות ולהודיע כי הוא לא הזמין מאומה. הנהג עיין בטופסי הקבלות והודיע נחרצות כי ההזמנה בוצעה וכי הוא נשלח לפרוק כאן סחורה. לאחר דין ודברים הודיע הנהג כי את שליחותו הוא יבצע, הסחורה תורד מהמשאית לתוך המגרש - ואם יש טענות שיפנה למשרד המכירות.

מתנשם ומתנשף הגיע מכובדנו למשרד. הוא טען בלהט כי קיבל סחורה שלא הזמין ואף לא שילם. הפקידה עיינה במחשב, ולאחר בדיקה מעמיקה בישרה לו כי לא רק שבוצעה הזמנה, אלא מופיע במחשב שהתשלום בוצע במזומן. "אם יש לך הערות תפנה לבעל הבית שיושב בקומה למעלה", סיימה את דבריה.

בקומה העליונה, במשרד מעורר רושם, ישב בעל הבית. השרברב-קבלן שוב שטח את טענותיו, ביקש בדיקה והבהרות מדויקות לכל מה שקרה בשעתיים האחרונות. הבוס עיין שוב במחשב ופסק לו כי ההזמנה בוצעה והתשלום התקבל. לפתע הביט בעל הבית היישר לתוך עיניו והוסיף: "מופיע לי פה שאת התשלום ביצעה עיריית בני-ברק במזומן".

 מיודעינו לא ידע נפשו מתדהמה. "העירייה שילמה על ההזמנה שלי?"

"שב, שב, ידידי", ביקש בעל הבית בחביבות. "אני כבר מחפש אותך עשרים שנה. אתה זוכר את אמי? את התיקון שביצעת ללא תשלום בדירתנו ושיקרת לה כי את עלות התיקון שילמה העירייה? הייתי אז ילד צעיר, אבל ידעתי שאתה משקר ולמעשה אתה גומל חסד עם אימי האלמנה. באותו רגע גמלה בליבי ההחלטה שיום אחד אני אגדל ואעשה הכול בכדי להחזיר לך כגמולך הטוב. מן השמים זימנו אותך לכאן, לקבל הצעת מחיר, ולי הייתה ההזדמנות 'לסגור מעגל'".

לזה בדיוק התכוונו חז"ל באומרם: "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאהו".

חג השבועות חל בששה בסיון. והוא חג חביב למבינים ערך היהדות ובעירנו זרבה יע''א ברוך ה' כולם מעריכים את החג שחוגגים אותו על שהבדילנו ה' יתברך משאר אומות העולם ונתן לנו את התורה שהיא חביבה הרבה אצל ה' יתברך שהייתה טמונה אצלו מאות בשנים אפילו קודם בריאת העולם ומגודל אהבתו לבניו שהם ישראל נתנה להם במתנה.

ביום זה בכל שנה קוראים בספר תורה סיפור מתן תורה שמסופר בה איך ה' יתברך דבר עם בני ישראל ואמר להם דברת ''אנוכי'' ''ולא יהיה לך'' שלא דבר ה' יתברך עם אף אומה אלא עם עמו ישראל וגם עשה להם קולות וברקים.

ויש לשאול כשה' יתברך דבר עם אליהו כשהיה בורח מפני אזיבל שבקשה להורגו על שהרג את נביאי הבעל אמר לו שישמע רעד אבל ה' יתברך לא עובר ברעד. שיראה אש וגם כן ה' יתברך לא עובר באש. שיראה מים וגם כן לא עובר במים. אלא בקול דממה דקה ואחר כך ה' יתברך דבר עמו ולמה אם כן במתן תורה דבר עמהם בקולות וברקים דהיינו ברעש ואש?

ונקדים עוד שאלה ידוע שבחתונה עושים משתה ושמחה ושירים ברעש וכדומה ואילו בשבעת ימי אבלות כל המשפחה מתאבלת. ויש לשאול הלא מהראוי שבאבלות עושים שמחה כיון שהמת גמר מה שצריך לו בעולם הזה והלך לעולם הבא ולמה אם כן מתאבלים?

ברם מי שמתחתן שאז מקיים המצוה הראשונה שכתובה בתורה שהיא מצוות פריה ורביה ועוד שאמרו חכמינו זכרונם לברכה מי שעושה תשובה ורוצה שתשובתו תתקיים בידו שיתחתן ועוד אמרו חכמינו זכרונם לברכה אם אדם חוזר בתשובה בליל חופתו שימחלו לו כל עוונותיו אפילו אותם עוונות שאינם נמחלים אלא במיתה או ביסורים או ביום הכפורים שיש עוונות שמיד תשובה מכפרת ויש עוד עוונות שהתשובה לבד אינה מכפרת עד שיעבור יום הכפורים ויש עוד עוונות שתשובה שגם תשובה ויום הכפורים אינם מספיקים לכפר אלא עד שיבואו עליו יסורים ויש עוונות שגם התשובה יום הכפורים ויסורים אינם מספיקים לכפר עד שיגיע יום מיתתו. אבל בליל החופה לא משנה איזה עוונות עבר אם חוזר בתשובה כולם נמחלים. ולכן עושים שמחה כיון שנמחלו לחתן כל עוונותיו וזהו מה שלמדנו ה' יתברך שעשה קולות וברקים בזמן מתן תורה שאז בני ישראל נמשלו לחתן והתורה נמשלה לכלה שצריך לעשות שמחה כדי להבין ששמחת החתונה היא על מצוות דומיה לשמחת תורה ולא משום שרק מתחתן שלהיפך אחרי החתונה יהיה עסוק יותר אחרי הפרנסה וצער גידול בנים וכו'.

ולכן צריכים לדעת החתן והכלה ששמחת החתונה היא שמחת מצוה ולא שמחת הוללות וגם הבאים לחתונה צריכים לכבד המקום ולבא בלבוש צנוע וגם ליטול ידיים בשעת הסעודה ולברך על המאכל בתחילה וסוף שהחתן הזמין אותם לשמחו ולא לעשות עבירות על ידי שאוכלים בלי ברכה ונטילה. ואם הוא מתבייש לומר להם בפירוש צריכים להבין לבד. ובפרט במאכלים חדשים שהיו מביאים כמו ''הפיתזה'' שצריכים נטילת וברכת המוציא ולבסוף ברכת המזון או אפילו שאר המאכלים כגון מיני זרעונים שצריכים ברכה קצרה בתחילה וסוף ויש שאינם מקפידים כלל לברך ולא ליטול ידיהם.

ולפי זה בשעת פטירתו של אדם מתאבלים עליו ויושבים עליו שבעה בשביל שאז נפטר מן המצוות ואינם יכול עוד לקיימם ולפיכך כשעלה אליהו הנביא לשמים לא עשה לו ה' יתברך קולות וברקים כמו במתן תורה משום שאז הוא נפטר מן המצוות וגם אלישע תלמידו בכה עליו אף על פי שעלה לשמים חי.

ואף על פי שכתבנו שמי שמת אין לו עוד זכות לקיים מצוות מכל מקום יכול לקיים מצוות על ידי שגדל את בניו כשהיה חי לתורה ומצוות שאז אף על פי שהוא מת יש לו חלק במצוותיהם ויש לו שכר שהוא גרם להם להיות צדיקים על ידי החינוך הטוב שהעניק להם.   וה' יתברך מגודל אהבתו לעמו ישראל עשה לנו שני הפכים בעולם הזה שהאב בזכותו יכול לעזור לבנו בעולם הזה כמו שאנחנו נעזרים כל יום ויום ומבקשים בתפלה מה' יתברך לעזור לנו בזכות האבות אבל האבות אינם יכולים לעזור לבניהם בעולם הבא. והבנים עוזרים לאביהם בעולם הבא ועושים לו נחת רוח על ידי מצוותיהם ומעלים אותו ממדריגה למדריגה אבל בזכותו אינו יכול לעזור לאביו בעולם הזה. וזה בשביל שיכול הבן לקיים מצוות ה' יתברך בעולם הזה בנחת וברווחה ולא בצער כיון שזכות אבותיו מצילה אותו מצער ומהגזרות רעות והם עוזרים לאבותיהם בעולם הבא שכבר נפטרו על ידי שמעלים אותם ממדרגה למדרגה כמו שכתבנו.

ומכאן מוסר גדול שבשנת הפטירה של האב או האם או ביום הפקידה תמצא הבן שהוא הולך לבית הכנסת מוקדם ומחזיר אחר המניין ועולה לתיבה ומתפלל בציבור כדי לעשות נחת רוח להוריו ובזה חושב שהוא יצא ידי חובתו שאחר השנה או הפקידה לפעמים מתפלל בציבור ולפעמים ביחיד ולפעמים אפילו בביתו או מניח תפילין וקורא קריאת שמע והעמידה ועלינו לשבח ומסיים תפילתו ואינו יודע שבזה מצער את הוריו ומוריד אותם חס ושלום ממדרגה למדרגה שבכל יום ויום יכול לעשות מנוחה או חס ושלום להיפך להוריו אם בתפילתו או על ידי נתינת הצדקה או גמילות חסדים או תלמוד תורה וכדומה ולא רק ביום הפקידה או בשנת הפטירה.

ולכן צריכים ליזהר מאוד בחינוך הילדים כדי שאחר אריכות ימים ושנים בעולם שכולו טוב ימצא מהם רק נחת ורווחה על ידי מצוותיהם ולא כאב וצער על ידי עבירותיהם. ולא לחשוב על הכסף והזהב שיצברו אותם ילדיהם שהכסף והזהב אינם מצילים את ההורים מיסורי עולם הבא ולעומת זה פרק תהילים או פרוטה לצדקה אוו עזרה לזולת שעוזרים הבנים לחבריהם עוזרים מאוד לההורים כמו שכתבנו ודי להאריך.

ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו לגדל את ילדינו ולחנכם לתורה ולמצוות ולטעת בלבם יראת שמים ובזכות זה ה' יתברך יחיש לגאלינו מהגלות המר הזה במהרה!!!

חג שבועות הוא חג חביב עלינו יותר משאר החגים שבו נתן לנו הקב"ה התורה שבה מתגברים על שאר האומות שנהינו עם של הקב"ה. ולמה התורה קראה אותו חג שבועות ולא חג בכורים או עצרת? יש מי שאמר משום שהוא בא אחר שבעה שבועות מפסח. אבל חז"ל אמרו שמטעם זה היה לנו לקוראו אחר שבועות או חמשים? אלא פי' שבועות מלשון שבועה ר"ל שבועות שנשבענו להקב"ה כדי לקיים התורה והקב"ה נשבע לנו שלא יחליפנו בעם אחר. ובזה אנו מתגברים איש על רעהו בתורה ומצוות שמי שלומד יותר ויקיים המצוות הוא יותר טוב מחבירו לא בכסף ולא בכח ולא בשום דבר.

בחג שבועות נוהגים לקרות משלי אזהרות ורות, בשלמא משלי משום אם אין דרך ארץ אין תורה ואזהרות משום שיש בהם מצוות התורה אבל רות למה קוראים אותו? מגילת רות מספרת שהיה איש ושמו אלימלך והיו לו שני בנים מחלון וכליון ואשתו שמה נעמי, פעם בא הרעב בארץ ישראל לקח אשתו ובניו ונסע למואב ולקח נשים לבניו רות וערפה ואחר עשר שנים מתו הוא ובניו. חז"ל אמרו למה נענש ומת הוא ובניו? משום שיצא מארץ ישראל. ובמסכת כתובות למד מהפסוק שאמרו דוד המלך לשאול במלכים ועתה ישמע נא אדוני המלך וכו' ואם בני אדם ארורים הם לפני ה' כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים ושאל שם מי אמר לדוד לעבוד אלהים אחרים. מכאן לומדים שהיוצא מארץ ישראל כאילו עבד עבודה זרה, ורש"י ז"ל במלכים פירש בזמן הבית ר"ל בזמן בית המקדש ואלימלך יצא מארץ ישראל ולכן ענשו הקב"ה. אולם באותו זמן בישראל היה רעב ומתים האנשים ברעב? ותירצו חז"ל שאלימלך היה עשיר ויש לו במה מפרנס עצמו ובני ביתו ויצא כדי שלא יבואו לו העניים לבקש ממנו צדקה.

ונעמי שמעה שכלה הרעב בארץ ישראל והכינה כל צרכיה לשוב ושבו עמה כלותיה ואמרה להם שובו ולא תלכו עמי ולא רצו, אמרה להם שאין לי עוד בנים שיעשו לכם היבום ואפי' אם התחתן פעם אחרת והביא ילדים צריכים לחכות להם עד שיגדלו. ערפה שבה ורות לא רצתה לשוב. וערפה אח"ך ילדה שבעה בנים ומהם גלית וכולם היו גבורים כגולית. ודוד המלך הרג מהם חמשה ואחד הרגו יואב. והלכה עמה רות לארץ ישראל ואז היה זמן קציר חטים ואמרה לנעמי אלך ואלקטה בשדה, שהדין הוא כשאדם קוצר שדהו ונפלו לו שבולה או שתים לא יקחם אלא ישאירם לעניים ואמרה לה לכי והלכה ובאה לפני שדה בועז שהיה קרוב לבעלה, וכשבא בועז לשדה ומצאה שהיא צנועה שאל עליה לעבדיו מי זאת ואמרו לו זה רות שבאה עם נעמי, אמר לה בועז שמענו עליך רק דברים טובים ולזה לקטי בשדה שלי וכשתרעבי או תצמאי אכלי מאת עבדי ועשתה ככה,

וכששבה בלילה אמרה לה נעמי אצל מי לקטת היום אמרה לה אצל בועז ומצאה חן בעיניה נעמי ואמרה לה שהוא קרוב אלינו ואיש טוב. ואחרי שגמרו הקצירה, אמרה לה שהלילה בועז עושה סעודה ואינו חוזר לביתו ולן שם שאין כבוד לתלמיד חכם לצאת בלילה, לכי ותחבאי ואחרי שיחזרו האנשים לביתם תאמרי לו שהוא נקרא גואל כדי שיקחך ושמעה לה וכשידע בה בועז אמרה לו אותם הדברים, והוא אמר לה באמת הוא קרוב אבל יש מי שהוא קרוב יותר ממנו, ואם הוא רוצה לקחתך יקחך ואם לאו אקחך אני. והלך ואסף עשרה אנשים וקרא לאותו קרוב ואמר לו שנעמי יש לה שדה של בעלה ורוצה למכרה אם אתה רוצה לקנותה ממנה שאתה הוא היותר קרוב ואם לאו אקנה אני שאני הקרוב הראשון אחריך. אמר לו אקנה אותה, אמר לו אם אתה קונה אותה צריך לך להתחתן גם ברות להקים שם המת בישראל, אמר לו התורה אמרה לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה', אמר לו מואבי ולא מואבייה, אמר לו איני רוצה להכניס עצמי בדברים אלו קנה אתה השדה ותחתן ברות, ולקחה בועז וממחרת נפטר, ונתעברה רות וילדה בן וקראו לו עובד וממנו יצא דוד המלך.

חז"ל נתנו הרבה טעמים למה קוראים מגילת רות, שרות נתגיירה וקבלה על עצמה עול שמים כמו שאנו קבלנו התורה בשבות.

ויש לתרץ עוד דידוע המעשה שבא אדם לשמאי ואמר לו רוצה להתגייר ותלמדני תורה על רגל אחת לקח אמה של הבנאים ורצה להכותו בה, שהאנשים כל ימי חייהם הם לומדים ואינם גומרים והוא רוצה ללומדה על רגל אחת! הלך להלל וגיירו ואמר לו תקיים מצות ואהבת לרעך כמוך והשאר הם הביאורים שלה, לך ולמד. יש לשאול איך הלל משקר עליו? אבל ידוע שאיך אנו יכולים לקיים כל התורה שמי שאינו כהן איך יקריב הקרבנות ועכשיו שאין בית המקדש איך מביאים הקרבנות ומי שמבכר בבת איך יקיים פדיון הבן וכמה מצוות שאין יכולים לקיים, אולם אמרו חז"ל שני דברים שיכולים להשלים לנו המצוות החסרים והם: קריאת התורה כשאנו לומדים בדינים שלהם כשאין יכולים לעשותם נחשב כאילו עשינו אותם. ודבר שני כשאנו נהיה ערבים זה בזה, כשאדם עושה מצוה נחשב שכל ישראל עשאוה ואז נחשב עשינו כל המצוות אפי' שיש מצוות שאין יכולים לקיימם. אבל אימתי נחשב זה רק אם אנו אוהבים זה את זה ונעזור זה לזה שאם אנו שונאים זה לזה איך זה עוזר לשני במצוה והוא אויב לו. לזה הלל אמר לו ואהבת לרעך כמוך שבזה אתה יכול לקיים כל מצוות התורה אבל עכשיו לך ולמד כדי שתוכל לקבל אף אתה המצוות, שאם אתה אינך נותן להם המצוות אף אחד אינו נותן לך.

ואנו רואים במגלת רות שאלימלך התרחק מאחיו העניים שלא יעזור אותם ר"ל הראה לעצמו שאינו רוצה אף אחד לעוזרו ועוד שאז כל ישראל היו בארץ ישראל וכשיצא אין מי שעוזר אותו לקיים כל המצוות במואב, ולהפך ברות אנו רואים ששבה לארץ ישראל ושתפה עצמה עם כללות ישראל כמו שאמר לה בועז וכה תדבקין עם נערותי מה ר"ל תדבקין מביאים דבק ודובקים אותם? לא! ר"ל תדבקי בחברותיך כדי שתעזרו על המצוות שאינך יכולה לעשותם. ולזה אנו קוראים אותה בשבועות לזכור דבר חשוב. כשנזכור שהקב"ה נתן לנו התורה כהיום הזה ומוצאים שיש מצוות שאין יכולים לקיימם זוכרים מה עשה אלימלך ומה עשתה רות, ורואים שאלימלך נענש ורות קבלה שכר גדול שיצא ממנה דוד המלך והמלכים שאחריו ועד המשיח הכל ממנה אז זוכרים לקיים כלל גדול בתורה ואהבת לרעך כמוך.

רבותי! היום הזה צריכים לעשות כל כוחנו כדי לקיים כל התורה להראות גודל אהבתנו לתורה שנתנה לנו כיום הזה, אבל דבר זה אינו אפשרי כמו שכתבנו, ולזה צריכים לעשות שני דברים והם מוחלים זה את זה להראות שאנו ערבים זה בזה ונחשב כאילו קיימנו כל התורה וקוראים התורה שיש מצוות שאין יכולים לקיימם עכשיו כקרבנות ותרומות ומעשרות וכו' להשלימם בקריאת התורה, וכל אחד צריך לחשוב עצמו שהמצוות שעושה אותם והלמוד שלומד אותו הוא שעדיין חסר לכלל ישראל כדי שישלימו כל המצוות שאם כל אחד יאמר חבירו ילמד אף אחד לא ילמד ויהיו חסרים. ולזה חז"ל תקנו לנו קריאת ליל שבועות עד הבקר. ויש טעם אחר שישראל יום מתן תורה לא התעוררו מוקדם עד שבא הקב"ה והעירם בקולות וברקים וכדי לתקן הדבר הזה אין ישנים עד הבקר. ועוד שביום שבועות בבקר נכנסים בשנה חדשה של התורה ולזה אנו קוראים כפי מה שאפשר כדי שהשנה הבאה יבוא כולו מלא תורה.

ולזה האנשים שבאים בליל שבועות לבית הכנסת יותר טוב שילמדו ולא יושבים לדבר שבין כך ובין כך הוא ניעור, למה יאבד זמנו בדברים בטלים שבמקום שהיה יכול להרויח בו ואינו נמכר בשום מחיר, וביותר אם יושב ומדבר ומפריע לאנשים שהם לומדים וכי הדבור יותר טוב מלמוד! הלמוד קל מאד ואף אחד אינו יכול לומר שאינו יכול ללמוד ולכל הפחות ישתוק ויקשיב שאפי' אינו לומד רק יושב ומקשיב יש לו שכר מאת הקב"ה. יהי רצון שהקב"ה יעזרנו בלמוד התורה ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

חג השבועות

החג הזה הוא חג מתן תורה ונקרא החג הגדול והוא הכי טוב משום שכל החגים קשורים בו למשל חג הפסח קשור ביציאת מצרים ועצם היא יציאת מצרים היא לקבל את התורה ואם כן חג הפסח קשור בחג השבועות וגם חג הסוכות שעושים אותו זכר לענני הכבוד שהקיף ה' יתברך את אבותינו ביצאתם ממצרים היא כדי לקבל את התורה ואילולא התורה לא היה מקיפם ולא היה מוציאם בכלל ממצרים וכן חג הפורים וחנוכה אילולא התורה שבידינו היינו נטמעים כבר בין האומות ולא היו קורים אותם נסים ועוד שגזרות המן בחנוכה וגזרות היונים הם בשביל קנאתם בתורה והראיה שלא גזרו כן על שאר האומות שהיו גם כן תחת חסותם גם ראש השנה ויום הכפורים שניתנו לנו להכין את עצמנו לקראת יום המשפט אילולא התורה שבשביל זה היינו בנים לה' יתברך לא היה ה' יתברך נותן לנו זכות התשובה שלעכו''ם אין זכות התשובה שהגוי שחטא חייב מיתה ואין לו זכות התשובה. ואם כן כל החגים קשורים בחג השבועות וממילא חג השבועות אף על פי שאורך רק יום אחד ובחוצה לארץ אורך שני ימים נחשב לארוך מאוד כיון ששאר ימי החגים נחשבים לו כיון שבאו בזכותו.

בחג השבועות קורים בספר תורה על מתן תורה שבה מסופר בני ישראל הגיעו בראש חודש סיון אל הר סיני ויאמר ה' אל משה להכין את בני ישראל לקראת קבלת התורה ביום ששה בסיון יום קבלת התורה חל ביום שבת ובמקום שבני ישראל יתעוררו קודם עלות השחר לקבל את התורה המשיכו לישון ועוררם ה' יתברך על ידי קולות וברקים וכדי לתקן זה קבעו לנו חכמינו זכרונם לברכה שבליל שבועות לא ישנים כלל אלא הולכים לבית הכנסת ונשארים ערים כל הלילה ללמוד כדי להורות שהתורה יקרה לנו ולא נטעה בזה עוד פעם ולכן צריכים להתמסר באותה לילה בתפילה ולא לדבר כלל שאם נדבר לא תקנו שום דבר.

מתן תורה נהיה בקול גדול מאוד שכל העולם שמע את זה באותו פרק החליש ה' יתברך את מלאך המות ובטל המות מבני ישראל אבל כשעשו בני ישראל את העגל גבר כוחו והיו מתים כשאר האדם ביום נתינת התורה הובדלנו משאר אומות העולם והיינו נקראים בנים לה' יתברך שהוא מלך מלכי המלכים ובני המלכים צריכים חוקות ללכת בהם וחוקתינו היא התורה.

בפרשה מסופר שמשה רבינו עלה את הר סיני ביום ראש חודש סיון ויאמר לו ה' יתברך ''כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי''.

ויש לשאול כמה שאלות:

א} חכמינו זכרונם לברכה פירשו כפל הפסוק ''כה תאמר לבית יעקב'' אלו הנשים שצריך לדבר עמהם בלשון אמירה שהיא לשון רכה ''ותגד לבני ישראל'' אלו האנשים שידבר עמהם בלשון דבור שהוא לשון קשה ויש לשאול למה אם כן כפל הפסוק והיה יכול לומר כה תאמר לבני ישראל שמשמע בי נשים ובין אנשים?

ב} למה התחיל הפסוק בנשים והלא האנשים חייבים במצוות יותר שמצוות עשה שהזמן גרמא פירוש שמצוות עשה שתלויים בזמן נשים פטורות ואם כן מן הדים היה להתחיל באנשים?

ג} למה הנשים קראם בשם יעקב ואילו האנשים קראם בשם ישראל?

ד} כתיב ''אתם ראיתם את אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי'' למה איצטריך הפסוק להזכיר לבני ישראל שנשאם על כנפי נשרים אם כוונתו להזכירם שבשביל זה הוציאם ממצרים כדי לקבל את התורה היה לו להסתפק ביציאת מצרים?

ה} פירשו חכמינו זכרונם לברכה כוונת כנפי נשרים כשבני ישראל יצאו ממצרים היו מפוזרים בארץ והיו צריכים להתעכב כמה ימים להתאסף לכם אספם ה' יתברך על ידי עננים במקום אחד ויצאו כולם באותה לילה ויש לשאול למה לא אמר הפסוק ''ואשא אתכם על העננים''?

נקדים עוד שאלה כתוב בגמרא מי שקורא לאברהם אברם עבירה היא בידו שה' יתברך אמר לאברהם ''לא יקרא עוד שמך אברם כי אברהם'' ואילו ביעקב קורא אותו הפסוק הרבה פעמים יעקב למרות ששינה שמו אברהם דכתיב ''לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך''?

ברם כתוב בגמרא שאברם היה בתחילה מלך על ארם נהריים ואחר שנשתנה שמו לאברהם נהיה מלך על כל העולם דכתיב ''כי אב המון גויים נתתיך'' אבל יעקב עשו אמר עליו ''ויעקבני זה פעמיים'' וידוע שעשו לא היה חושב רק על העולם הזה ואם כן שם יעקב שייך לעולם הזה אבל כשנלחם יעקב על המלאך וכתיב ''וירא כי לא יכול לו'' שהמלאך לא הצליח לנצח את יעקב ויאמר אל יעקב שלחני אמר לו יעקב לא אשלחך כי אם ברכתני אמר לו המלאך אמר לו המלאך לא יעקב יקרא עוד שמך כי אם ישראל.

ויש לשאול איך היו נלחמים יעקב והמלאך והלא אי אפשר למלאך שהוא רוחני לקבל מכת אגרוף או בעיטה וכדומה אלא היו נלחמים בשמות הקודש ויאמר לו המלאך כיון שהוא לא יכול לנצח את יעקב אם כן יהיה שמו ישראל שיש בו שמו של ה' יתברך ויהיה שייך לעולם הבא ולא לעולם הזה וכיון שיעקב עדיין הוא בעולם הזה אי אפשר לו לחיות רק ברוחניות וצריך גם גשמיות דהיינו אכילה שתייה וכדומה ולכן נשאר לו שם יעקב כיון שהוא צריך לחיותו אבל אברהם בזיון לו אם נקרא אותו בשם אברם כיון שמפחיתים את כבודו ממלך על כולם העולם למלך על עיר אחת.

הקשו בגמרא שיש שני דברים הפוכים בגמרא שמאמר אחד אומר שבן אדם אינו צריך לשמוע לקול אשתו ומאמר אחר אומר שאפילו שהאשה היא קצרה ירכין ראשו לשמוע אותה ותירצו שבדברים של העולם הזה ישמע בקול אשתו ואילו בדברים של עולם הבא שהנשים אינם יודעים אותם כראוי לא ישמע בקולה שאם ישמע בקולה נמצא חוטא.

כתוב בזוהר מה פירוש ''ואשא אתכם על כנפי נשרים'' שידוע שהנשר רחמן מאוד על בניו וכשהולך ממקום למקום ישים אותם על כנפיו שאם יורים בו בני האדם יבא החץ עליו ולא על בניו ולכן מניחם על כנפיו ואינו פוחד מעוף אחר כיון שהוא עף גבוה מאוד יותר מכל העופות וכאן ה' יתברך מראה לנו את גודל רחמנותו ולכן המשיל לנו במשל הנשר.

ידוע שהנשים רחמנים מאוד על בניהם ולפעמים מגודל הרחמנות אינם מענישים את ילדיהם וכשטועים וגורמים להם שיצאו לתרבות רעה אבל האנשים כשצריכים להעניש כובשים את רחמנותם ומענישים אותם למרות שהעיד עליהם דוד המלך ''כרחם אב על בנים'' פירוש שהאב מרחם על הבנים יותר מהאם ואפילו הכי כובשים את רחמנותם ומענישים אותם.

מספרים חכמינו זכרונם לברכה ששלמה המלך ניסה את זה פעם נתן לאיש עני חרב שיהרוג את אשתו ובניו והבטיח לתת לו הרבה כסף כשחזר האיש הביתה ראה את אשתו ובניו ישנים וריחם עליהם ובבקר הלך לשמה והחזיר לו חרבו ויאמר לו שאינו מסכים מה עשה שלמה קרא לאשה ויתן לה חרב להרג את אישה והבטיח לה הרבה כסף לקחה האשה את החרב והחליטה לעשות את זממה אבל שלמה לא נתן לה חרב ברזל אלא עץ והרגיש אישה וספרה לו את הכול שזה עצת שלמה המלך והלכו שניהם לשלמה ופטרם לשלום ואמר להם שרצה לנסות מאי דכתיב ''כרחם אב על בנים'' ומצא שדבריו נכונים שהאב ריחם והנשים לא ריחמו ונחזור לדברינו שכתבנו למעלה שהנשים אינם יכולים לשלוט ברגשותיהם ומרחמנות שיש על בניהם לפעמים גורמים להם שיצאו לתרבות רעה.

וזהו כוונת הפסוק ''כה תאמר לבית יעקב'' ורוצה לומר תאמר להנשים שהם נגררים אחר הבלי עולם הזה שנמשלו ליעקב כמו שכתבנו למעלה ''ותגיד לבני ישראל'' שתאמר לאנשים שלא ישמעו לדברי הנשים בדברים ששייכים לעולם הבא ''אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים'' בלשון רבים שיש שני מיני ראייה שהנשים ראו החרות כשיצאו ממצרים והאנשים ראו מתן תורה ''ואשא אתכם על כנפי נשרים'' פירוש שה' יתברך רחמן מאוד והמשיל לנו במשל הנשר כמו שכתבנו למעלה ורוצה לומר שה' יתברך מקבל כביכול את המכות שלא יבואו על בני ישראל והוא רחמן יותר מהנשים שעל הנשים כתיב ''ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהם'' שבזמן חורבן בית המקדש לא מצאו מה לאכל עד שהנשים בשלו את ילדיהן כדי לאכול אותן ומה היא הרחמנות של ה' יתברך עלינו היא ''ואביא אתכם אלי'' כתב הרמב''ם שהשכר הגדול בעולם הבא הוא להנות מזיו השכינה וזה תענוג גדול מאוד שאי אפשר לתארו במלים ואי אפשר לשכל אנוש להבין את זה.

לפעמים רואים שגם האנשים עצמם כמו הנשים נכון שגם בנשים יש צדקניות גדולות וגם העיד על זה הרבה פעמים הפסוק אבל בדרך כלל הנשים שלא למדו הרבה תורה אין יראי שמים כמו האנשים אבל אנחנו רואים שיש גם אנשים שאינם נותנים ערך לתורה שאינם קובעים עתים לתורה וגם אינם מעודדים את בניהם לתלמוד תורה ואין לטעון ולהצטדק הלא אנחנו מוליכים את בנינו לישיבה ומה נעשה יותר שלא נהיה ללמדן זאת טענת שוא בשביל שהגורם הוא אנחנו שהילד רואה שאין אביו מתעסק בתורה רק בעבודה ואם כן גם לו לא יהיה חשק ללמוד תורה.

ולהיפך זמן הלימוד בבית ספר הממשלתי מדקדקים עמו דקה מן הדקה ואינם מוותרים לו כלל שכבר בבוקר מוקדם מעירים אותו ובפרט בחורף שעדיין לא הואר היום כדי ללכת לבית ספר ממשלתי כדי שאחר עשרים שנה אולי ידע קצת שפות וביום ראשון שהוא חופש לבית הספר ממשלתי אינם מעירים אותו אלא נותנים לו לישון וקם מאוחר והולך לישיבה מאוחר וכן בקיץ גם כן קם מאוחר למרות שאין קר בחוץ והולך לישיבה מאוחר וכן אף פעם כמעט לא הולך האב לשאול את הרב מה לומד הבן ואיך מתקדם וכדומה וזה בשביל כשהיינו תלמידים לא היה אכפת לנו.

אבל אם האב מעורר את בנו ללכת לתפילה מוקדם כדי ללכת לישיבה בזמן וגם הולך לשאול איך לומד הבן ואיך מתקדם וכדומה רואה הבן שהאב אכפת לו מלימוד התורה ואז יהיה לו חשק ללמד וישנן ויכין את שעוריו ויפתח את השכל ויעלה מעלה מעלה בדרך התורה והמצוות וזה הזדמנות בחג השבועות שהוא יום מתן תורה שנחליט לעשות מעכשיו ערך לתורה ונשגיח על בנינו.

ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו לכבד תורה ולומדיה ובזכות זה ישפיע עלינו רוב טובו ויחיש לגאולינו במהרה בימינו אמן!!!

ה' יתברך צווה למשה רבינו לפקד את עם ישראל האנשים מגיל עשרים שנה ומעלה והלויים הזכרים מגיל חודש ומעלה ועלה חשבון בני ישראל שש מאות אלף ושלושת אלפים וחמש מאות וחמשים והלויים שנים ועשרים אלף מאתיים ושבעים ושלוש.

פירש רש''י זכרונו לברכה מגודל חבת ה' יתברך לעמו ישראל ציווה את משה לפקד אותם כמצה פעמים פעם כשיצאו ממצרים ופעם אחר שמתו הרבה מהם בעוון העגל ופעם כשרצה להשרות שכינתו ביניהם.

ויש לשאול האם ה' יתברך לא יודע כמה חשבון בני ישראל כדי לצוות את משה לפוקדם ואם כדי להראות חיבתו להם והלא כבר עשה להם הרבה נסים ונפלאות כשהיו במצרים ובקריעת ים סוף ומלחמת עמלק והורדת המן והקיפם בענני הכבוד ונתן להם התורה?!

ונקדים מאמר רבותינו זכרונם לברכה בגמרא שכשרצה ה' יתברך להפוך את סדום ועמורה ואדמה וצבויים הציל את לוט בזכות אברהם. וכשיצא לוט מסדום אמרו לו המלאכים שימהר הרבה כדי להתרחק אמר להם שאינו יכול למהר ובקש מהם לשבת בצוער ''כי מצער היא'' ופירשו רבותינו זכרונם לברכה ''כי מצער היא'' פירוש שהיא עיר קטנה ואין עוונותיה גדולים ויכולים המלאכים להמתין עד שיתרחק לוט ואחר כך יחרבו אותה ושמעו לו המלאכים ויחרבו אותה אחר כך כשהגדישו עוונותיה את הסאה מכאן למדו חכמינו זכרונם לברכה שטוב לאדם לגור בעיר קטנה שאז עוונותיה מצער ואינם גדולים. וכעין זה פירש בספר מעינה של תורה מה שאמר הפסוק בפרשת בחוקותי ''ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו'' ויש לשאול אם חמשה יכלו לנצח מאה פירוש שכל אחד כנגדו עשרים איש ואם כן מאה יכולים לנצח רק אלפיים ולא רבבה? ותירץ שמאה עושים מצוות זכותם מתרבית וגדלה ויכולים לנצח אפילו רבבה אפילו שמן הדין מגיע להם רק אלפיים. ויוצא מזה שאם המקום הוא מקום רשעים יש להשתדל לשבת רק בערים קטנים שאז עוונותיהם קצת שלא יוזק הרבה ואם אותו מקום הוא מקום תורה ומצוות יש לדקדק לגור רק בעיר גדולה שאז מצוותיה מרובים ויהנה מהשפע המרובה שיורד. ולפי זה מתיישבת השאלה בפרשת דברים שאמר הפסוק ''ה' אלוהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם'' ויש לשאול מה הועיל משה בברכתו והלא ה' יתברך מברך אותם כמו שאמר ''ויברך אתכם כאשר דבר לכם''? והתשובה לפי דברינו ברורה שאמר להם משה ''ה' אלוהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים'' פירוש שישבן בערים שמרובים בבני ישראל ואז ייהנו מהשפע הגדול שיורד בעולם כמו שסיים ''ויברך אתכם'' וזה בתנאי ''כאשר דבר לכם'' פירוש כשישמרו תורה ומצוות.

וזה כוונת רש''י בפרשתינו שכתב ''מתוך חבתן מנה אותם'' פירוש שה' יתברך מתוך חבתו לעמו ישראל שהיו צדיקים כשיצאו ממצרים שהרשעים מתו בשלושת ימי החושך והצדיקים יצאו והכשירם ה' יתברך והוציאם מתוך תשעה וארבעים שערי טומאה כדי לקבל את התורה וכן אחר שחטאו בעוון העגל ומתו החוטאים והשאר חזרן בתשובה וניצולו חזר ומנאם להראותם שאף על פי שהם עם רב שהאנשים בלבד היו כשש מאות אלף ובצירוף הנשים והילדים מונים כחמשה מליונים כיון שהם צדיקים יגורו ביחד ויוסיפו בשפע העולם.

אחי היקרים!!! ערינו זרבה קטנה היא וגם מצוותיה מצער וכדי לעשות הרבה מצוות ולהוריד שפע לערינו צריכים להוכיח איש את רעהו שיעשו מצוות ולבל יעשו עברות שצוער אף על פי שהיא עיר קטנה נחרבה בסוף על ידי שהגדישה את הסאה ולכן בל נגדיש סאת ערינו בעוונות ולהיפך נגדיש הסאה במצוות ונחייה ברוחה בעולם הזה וגם נירש עולם הבא שכל העולם רוצים לחיות בלי בעיות ולכן צריכים להזהר וגם להזהיר את חבירנו ולהוכיחם לבל יעשו עבירות ובפרט בעברות שאדם דש בעקיביו ונראים לו כאילו הם התר ולא איסור ומתרגלים לאותם עבירות ומוסיפים עליהם עוד עבירות אחרות וכן על זה הדרך ואם בהתחלה היינו מוכיחים אותם שזה אסור לא היו ממשיכים בעוונותיהם ולא יתגלגלו עוד עבירות אחרו על ידם ויעברו עליהם בשאט נפש ונראים להם כהיתר.

וכמו שקרה במוצאי שבת שקרתה מחלוקת ומריבה עצומה ואם בתחילה עצרו המחלוקת לא הייתה קורה מריבה ומכות. וכן בהרבה דברים אחרים שכל אחד אומר שלום עליך נפשי ולא יוכיחו את חבריהם העוברים ולא יודע שהוא גם יוזק בעוון זה.

וכן הבנות שיוצאים ומטיילים בלילה ברובע בזמן מאוחר ויש שגם מדברים עם הבנים ואומרים שאין זה אסור. והם טועים שזה אסור ואם עצרו אותם מתחילה לא היו ממשיכים.

וכן הדיבור בבית הכנסת שהיו בתחילה מתפללים רק מדברים קצת ואחר כך היו להיפך מדברים הרבה ומתפללים רק קצת אם נשאר להם זמן תפילה ואם מתחילה כשהיו מדברים השתיקו אותם לפחות היו מתפללים ולא יגיעו למה שהגיעו עכשיו שאינם מתפללים כמעט ורק מדברים כאילו חס ושלום בית הכנסת היא בית קפה וזה חוץ מהעוון שהם מדברים בבית הכנסת שכתוב בזוהר מי שמדבר בבית הכנסת אין לו חלק באלוהי ישראל שזה עונש קשה מאוד מאוד.

וכן אותם שאוכלים ברחובות קריה ואינם נוטלים ידיהם לא מים ראשונים ולא מים אחרונים וכן לא מברכים ברכת המזון אם לא נגיד גם ברכה ראשונה אם מתחילה הוכיחום ואמרו להם שלא לאכול ברחובות והיו אוכלים בביתם היו נוטלים ידיהם מים ראשונים ואחרונים ומברכים ברכה ראשונה וגם ברכת המזוןם כדת וכדין. וכדומה הרבה דברים שעד שלא שקעה שמשה של עבירה אחת מיד מתעוררת עבירה שנייה וכן הלאה ואם עצרום מתחילה לא היו מגיעים למה שהגיעו.

ויש שאומרים שאין זה עניינם וזה ענין רב העיר שיתקן ויוכיח את בני העיר וזה טעות מרה שהפסוק אמר ''הוכיח תוכיח את עמיתך'' וזה שייך לכל אחד מבני ישראל ולא רק לבני העיר ועוד שרב העיר אינו יכול לבדו לשאת במשא העיר וצריכים לעוזרו להוכיח את מי שרואים אותו שעושה עבירות ולפחות כל אחד יוכיח בני משפחתו ויקלו מעול הרב. נכון שיש אנשים שמתעוררים וחוזרים בתשובה וה' יתברך יברך אותם ויעזרם הלאה להמשיך בקיום התורה והמצוות אלא שיש עוד הרבה שנטמעו ועוד הרבה שהם בתחילת הטמיעה וחושבים שהם בני חורים ואין זכות לאף אחד להוכיחם ואלה צריכים להבין שאין הקהל מרוצה ממעשיהם ומבקשים למושכם ולהחזירם בתשובה ואין להם הזכות לומר להם מה אכפת להם מהם כיון שהם מפחיתים מהשפע היורד בעולם כמו שכתבנו בפרשה הקודמת שמי שעושה עבירה מפחית השופע שיורד לעולם עליו ועל בני עירו וכן מי שעושה מצוה מוסיף השופע עליו ועל בני עירו.

ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו להתגבר על יצרנו הרע ונעשה ונקיים רק מצוות ונתרחק כמטחוי הקשת מהעבירות ואז יגאלינו בזכות זה גאולה שלמה בקרוב!!! 

רש"י ז"ל בתחילת הפרשה פירש על החשבון שצוה הקב"ה למשה לחשוב ישראל מתוך חבתן לפניו מונה אותם בכל שעה, כשיצאו ממצרים מנאן וכשנפלו בעגל מנאן לידע הנותרים וכשבא להשרות שכינתו עליהם מנאן. באחד בניסן הוקם המשכן ובא' באייר מנאם. יש להקשות בדברי רש"י שהיה לו לומר מרוב חיבתן ולא מתוך? ועוד לפי דברי רש"י שמנאם אחר העגל משום שנפטרו מהם היה לו למנותם אחרי מעשה בעל פעור ובנות מואב שאז נפטרו 24000 ולא בזמן העגל שנפטרו רק 3000? ועוד שדבריו נראים הפוכים בתחילה אמר כשרוצה להשרות שכינתו עליהם מנאם ואח"ך אמר שבאחד בניסן הוקם המשכן ולא מנאם רק אחרי חודש.

אולם רש"י ז"ל כל מלה ומלה שכותב אותה מכוין בה דבר, רש"י ז"ל כתב מתוך חבתן לפניו מונה אותם בכל שעה ר"ל שבשעה שיהיו חביבין לפניו ולא כעסן עליהם מונה אותם שמכניסם במנינו כמו שאמר הפסוק וקשר רשעים אינו מן המנין. צדיק גוזר והקב"ה מקיים אבל אימתי נהיה חביבין רש"י ז"ל אמר לנו כשיצאו ממצרים מנאן ר"ל אף כשיצאו ישראל ממצרים היו חביבין לפניו אפי' שהיו טבועים במ"ט שערי טומאה. למה? חז"ל אמרו בזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים. מה עשו נשים אלו? ותירצו שבני ישראל באו בני ישראל יצאו, שלא נתערבו עם הגויים. האנשים אינה ראיה שהיו עסוקים בעבודתם ואין להם זמן, והזכות הזה נקרא רק על הנשים שאפי' שהיה להם זמן ואפ"ה היו צנועות כדי שבני ישראל באו בני ישראל יצאו.

וכשנפלו בעגל מנאן לידע הנותרים שבעגל הפסוק אמר וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק שעשו השלשה עבירות היותר חמורים שהם עבודה זרה גלוי עריות שפיכות דמים ואמרו כשהפסוק אומר העם כוונתו על הערב רב שישראל לא עשו כלום מזה, ונענשו משום שלא מחו בידם והניחום לעשות ר"ל מסכימים להם. ולזה מנאן בעגל לומר לנו שעדין הם חביבין עליו שעדין הם צנועות והנשים לא נשתתפו בעגל. וכשבא להשרות שכינתו עליהם מנאן ר"ל כשעשינו המשכן והקב"ה השרה שכינתו עלינו מנאן עדיין חביבין לפניו ונחשבים עם המנין. וכדי שלא יטעה האדם ויפרש כדרך הפשט שהקב"ה מנאן כדי לידע הנותרים סיים ואמר בא' בניסן הוקם המשכן ובא' באייר מנאן ר"ל שכוונתו כאן לא על החשבון אלא שהם היו חביבין לפניו והם מן המנין שאז היו קדושים וצנועות. והשרה שכינתו קודם החשבון שהשכינה אינה שורה על האדם שאינו קדוש. והיסוד של הקדושה הוא הצניעות כמו שכתב רש"י ז"ל בפרשת קדושים שאחרי מעשה בעל פעור ובנות מואב אז נחסרה הצניעות ולא היו חביבין לפניו ולא מנאן.

רבותי! כמו שאנו רואים שהצניעות היא היסוד שלנו והיא שהוציאה אותנו ממצרים והיא המדרגה הראשונה כדי שבנינו יתרגלו ביראת שמים. ידוע המאמר שאמרו חז"ל שהזכות של אבותינו שיצאו ממצרים קודם הזמן הוא שלא שנו לשונם ושלא שנו שמם ושלא שנו מלבושם. וכל אלו משום שהם משפיעים ביראת שמים על הבנים. לשונם שלא היו מדברים לשון הרע או שבועות או קללות ואירורים, כמו שאמרו חז"ל מגילות היו לאבותינו במצרים מיעקב אבינו והיו משתעשעין בהם בשבת ר"ל בזמן הפנוי היו לומדים התורה שהיא לשוננו. שמותם שהשם ישפיע על הבן מה יגדל. ולבושם שהצניעות של הנשים היא המדרגה הראשונה כדי שהבן יגדל ביראת שמים, ולזה נשמתם היתה קדושה ויכולה לקבל התורה. ולזה יצאו ממצרים אפי' שהיו טבועים במ"ט שערי טומאה שהיהלום לפי מה שהוא מתלכלך בקצת קנוח יחזור ויבריק כמו שהיה.

רבותי! יש דברים שאנו אין מרגישים בהם ונראים לנו שאין בהם כלום אולם כשבאו אחיותנו המבקרים העירו אותנו בדבר חשוב שהצניעות בג'רבא שהיא עיר הצניעות נחסר הרבה אם מהשער שהיו קוצצים אותו ומניחים אותו מגולה מאחור שהוא אסור גמור וחוסר צניעות שאסור לו לאדם לקרוא נגדו שמע ישראל ואפי' נגד אשתו, ועכשיו בלא שמקצצים אותו מניחים אותו מגולה ויאמר לך למה מפנים מותר שתי אצבעות? אף זה לא התירו אותו רק משום מנהג שתי אצבעות מפנים לבד, ותלך למקומות אחרים יאמר לך חוסר צניעות ואנו מוסיפים כפי מה שאנו רוצים, שנה או שנתים יהיה כולו מגולה. ואם מצד המלבוש כולו צר ואם מצד האיפור וכוסמיתיק עמוק מאד שמושך העין או מלבוש אחר שמושך העין של האנשים, זה כולו אסור וחוסר צניעות. וחוץ מזה משפיע על הבנים שיגדלו בדרך לא טובה.

אדם שאל אותי וכי הנשים שלכם אינם מוצאים חן בבעליהם! או רוצים להחריב לכם העתיד שהבנים יגדלו בדרך לא טובה. מספרים בגמרא על רבי יוסי בר אבין שהיה לומד אצל רבי יוסי המן יוקרת, שנה והלך ללמוד אצל רב אשי, כשידע רב אשי שהוא רבי יוסי בר אבין אמר לו למה שנית? אמרו לו ירא ממנו שלא רחם על בנו ובתו. ואיך מעשה בתו? פעם מצא אדם שנוקב בחומת ביתו אמר לו למה אתה עושה ככה? אמר לו רבי אם לא אזכה לקחת בתך לכל הפחות אזכה לראותה. אז רבי יוסי המן יוקרת נכנס לבתו ואמר לה את מנחת הבני אדם לעשות עבירות שובי לעפרך, ונפטרה בתו.

מכאן אנו לומדים שני דברים א} גודל העוון של האשה הלובשת או תעשה דברים שמושכים העין. בתו שלא עשתה כלום מזה אמר לה שובי לעפרך. ב} אין אומרים למה דבר זה אסור או מה יש בו, שרבי יוסי בר אבין היה חכם גדול מאד ולא אמר לרבי יוסי מן יוקרת למה עשית ככה או איך שהוא רבו ויודע יותר ממנו, נבוא אנו ונשאול על הרבנים ששעה אחת מלמודים כפי שנה מלמודינו, ולמדו שלשים או ארבעים שנה למה אמרתם אסור? או מה יש בו? אמרו לנו האשה צריכה לכסות כל ראשה ללא שום ויכוחים. נתנו לנו תוארים במלבוש של הנשים וצריכה שלא תלבש או תעשה דברים שמושכים העינים של האנשים. צריכים לעשות ללא שום ויכוחים וכי האנשים האלו מוחם גדול יותר מהחכמים שלפנים! התנאים והאמוראים והגאונים שאין אנו באים אפי' הצפורן של הרבנים של זמנינו וכ"ש של הרבנים שלפנים.

פרשת במדבר

ה' ציווה את משה רבינו למנות את בני ישראל על ידי שכל אחד יתן מחצית השקל שאסור למנותם בנפשות שיש בזה חשש עין הרע.

חשבון כל השבטים שוה חוץ משבט לוי חשבון השבטים רק לאנשים גיל עשרים שנה ומעלה והנשיאים עזרו למשה בזה והחשבון עלה:

שבט ראובן 46500.

שבט שמעון 59300.

שבט גד 46050.

שבט יהודה 74600.

שבט יששכר 54400.

שבט זבולון 57400.

שבט אפרים 40500.

שבט מנשה 32200.

שבט בנימין 35400.

שבט דן 62700.

שבט אשר 41500.

שבט נפתלי 53400.

בסך הכול: 603550.

אחר זה ציווה ה' יתברך את משה לצוות לשבטים שבשעת הנסיעה צריך דגל לכל שבט ויסעו מסודרים סביב המשכן.

הראשון שבט יהודה ועמו שבט יששכר וזבולון. והם ילכו הראשונים אחר שיעלה הענן מעל המשכן והם יהיו במזרח ומניין אלו השבטים 186400.

בדרום הולך השני שבט ראובן ועמו שבט שמעון וגד ומניינם 151450.

במערב שבט אפרים ומנשה ובנימין ומניינם 108100.

בצפון שבט דן ואשר ונפתלי ומניינם 157600.

עוד ציווה ה' יתברך למשה שהלויים יעבדו בבית המקדש עם אהרון הכוהן ועבודתם היא שמירה ושירה ומשא המשכן בעת הנסיעות.

אחר זה ציווה ה' יתברך למנות הלויים מבן חודש ומעלה ונמצא מניינם 22000. גם ציווהו ה' יתברך למנות הבכורים מבני ישראל ונמצא מניינם 22370.

קודם שעשו בני ישראל את העגל רצה ה' יתברך שהבכורים הם שישרתו בבית המקדש כיון שהציל אותם במכת בכורות שהרג בכורי מצרים והציל בכורי ישראל אבל כשעשו בני ישראל את העגל ועימהם הבכורות ורק הלויים לא עשו עימהם החליט ה' יתברך שהלויים ישרתו במקום הבכורות ולכן אמר למשה שהלויים יהיו במקום הבכורות וכיון שהבכורות יתרים 370 איש לכן צריכים היתרים לשלם פדיון חמשה שקלים וכדי שלא ישתמטו מלשלם שכל אחד אומר שלוי במקומו לכן עשה להם משה גורל שלקח 22000 פתק וכתב עליהם לוי ו370 פתקים כתב עליהם 5 שקלים וכל אחד ואחד מהבכורות הוציא פתק מי שנמצא כתוב על פתקו לוי נפדה על ידי לוי ואינו צריך לשלם ומי שנמצא כתוב על פתקו חמישה שקלים לא נפדה על ידי לוי וצריך לשלם פדיון. אחר זה נצטווה משה רבינו למנות את הלויים מבן שלושים שנה כדי שישרתו בבית המקדש. 

בתחילת הפרשה פירש רש''י הפסוק ''וידבר וכו' במדבר סיני באחד לחודש'' מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה כשיצאו ממצרים מנאן וכשנפלו בעגל מנה לידע הנותרים וכשבא להשרות שכינתו עליהם מנאן באחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנאן ויש לשאול למה רש''י בפרשת פינחס כשמשה ואלעזר הכוהן מנו את בני ישראל לא פירש כן רש''י אלא פירש זה דומה לרועה שבאו זאבים על עדרו וטרפו ממנו וכשהלכו מנה את הנותרים ואם תאמר שסמך רש''י שהקורא ילמד מה כתב כאן ויבין אם כן למה אמר שבאחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנה את בני ישראל והלא זה מפורש בפרשה שבאחד בניסן הקים משה את המשכן ובפרשתינו כתיב ''באחד לחודש השני בשנה השנית'' ולמה אם כן כתבם רש''י ועוד למה כתב את זה כשמנה כמה מתו בזמן העגל ועוד מניין לו לרש''י שמתוך חיבתן מנאם שמא יש לו טעם אחר?

ברם רש''י נשאלת לו שאלה למה באר הפסוק שאמר ה' יתברך למנות את בני ישראל באחד באייר ואילו בשאר המנאות לא כתב התאריךוכאן תלה רש''י שבאחד בניסן הקימו את המשכן ואחר זה מתו נדב ואביהוא ורוצה לומר שנסלח להם עוון העגל במיתת שני בני אהרון שהיו צדיקים ובפרט שמאותו זמן היו מקריבים קרבן תמיד לכפר על עוונותיהם שהתמיד של בוקר מכפר על עוון הלילה שלפניו ותמיד של ערב מכפר על עוון היום שלפניו וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה לא נחרבה בית המקדש אלא על ידי שבטלו התמיד. ידוע המעשה שבזמן בית שני היו בני ישראל מורידים מהחומה קופה מלאה זהב לאויב ובתמורה נותן להם כבש והיו מקריבים אותו לקרבן תמיד וכך היו עושים פעמיים בכל יום אחד לתמיד של בוקר והשני לתמיד של ערב היה שם זקן אחד אמר לאויב אם אתם נותנים להם את הכבשים להקריב הקרבן אי אפשר לכם לנצח שהקרבן מכפר על עוונותיהם מה עשה האויב כשהורידו לו את הקופה כנהוג לקח את הזהב ובתמורה העלה להבם חזיר וכשנעץ החזיר צפורניו בחומה נזדעזעה ירושלים ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה וכשבוטל התמיד ניצח האוב וחרב בית המקדש.

וממה שכתב הפסוק התאריך משמע שמנה אותם בשביל היותם צדיקים ורק מאהבת ה' יתברך מנה אותם שאין כאן סבה אחרת כמו מעשה העגל וזמרי בן סלוא שמתו מהם ולמה אם כן מנאם כאן אלא כדי ללמדינו שמאהבת ה' יתברך מנאם ומכאן למדים שבכל פעם שמנה ה' יתברך את בני ישראל אפילו בזמן העגל וזמרי בן סלוא שמתו מהם מכל מקום זה נובע מאהבת ה' יתברך ולכן כתבה כאן רש''י משום שרש''י למדה מפרשתינו ממה שציווה ה' יתברך למנותם באייר בלי סבה ולכן כתב רש''י באחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנאם ללמדינו שמכאן למד את זה.

אחי היקרים!!! עכשו יותר מחודש שנפטרו שני צדיקים שהייתה זכותם מגינה עלינו ידוע שמיתת הצדיק מכפרת על עוון הדור בימי קדם כשהיה בית המקדש קיים היו הקורבנות מכפרים על העוון ועכשיו שנחרבה בית המקדש אין אנחנו יכולים להביא קרבנות לכפר עלינו וגם מיתת הצדיקים אינה בידינו כדי לכפר עלינו ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שבזמן הזה התפילה היא במקום הקרבנות והיא מכפרת ואין אף אחד בערינו שאינו מקווה שה' יתברך ישגיח עלינו ויעזור לנו כמו שהיה עוזר בימי קדם לאבותינו כשהיו במדבר ועכשיו יש הזדמנות לפנינו שנפטרו שני צדיקים שכולם יודעים את גודל צדקתם אבל עדיין חסר קרבן התמיד שיש לנו תמורתו שהיא התפילה. לכן עלינו להזהר בתפילה כדי שה' יתברך ישגיח עלינו כמו שהשגיח על אבותינו כשהיו במדבר והזהירות בתפילה היא כשהולכים לבית הכנסת הולכים להתפלל ולהודות לה' יתברך מה שנתן לנו ולבקש ממנו שיתן לנו עוד ועוד ולא ללכת כדי רק לקרא מה כתוב בסידור ולחשוב על העסקים שיש לנו צריכים לדעת כשאנחנו בתפילה השכינה והמלאכים חונים שם להקשיב לתפילתנו וצריך אם כן להתפלל כראוי כמו שהזמר בשעת ההופעה מתרכז כדי שהזמר והשיר שמוציא מפיו יהיה יפה ובפרט אם להופעה הולכים אנשים חשובים וכל שכן וקל וחומר בשעת התפילה שיש המלאכים מקשבים ולא עוד אלא שגם השכינה מקשבת ואם כן צריכים להתרכז עוד ועוד להתפלל יפה יותר ולא לדבר.

אחי היקרים!!! צריכים לדעת התפילה איננה משחק והתפילה היא משהו חשוב ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שהאמאות היו בתחילה עקרות ששרה לא ילדה את יצחק אלא בגיל תשעים ורבקה הייתה עקרה עשרים שנה עד שהתפלל יצחק לה' יתברך גם לאה הייתה עקרה דכתיב ''וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה'' פירוש שבתחילה הייתה לאה עקרה וגם רחל כמו שכתוב בפסוק ולמה עשאם ה' יתברך בתחילה עקרות משום שה' יתברך מתאוה לתפילתם של צדיקים ראו אם כן מה גדול ערך התורה.

ברוך ה' בעירנו כולנו חכמים כולנו צדיקים וה' יתברך מתאוה לתפילתינו ולמה אם כן לא נעשה לו נחת רוח על ידי תפילתנו שכל אחד שהולך לבית הכנסת ובמקום התפילה מפטפט במקום התענוג והנחת רוח שעושה לה' יתברך להיפך הוא מכעיס אותו.

ה' יתברך שהוא מאוד אוהב אותנו ונותן לנו יום יום מה שחסרים ומספק את צורכינו מגיע לו בודאי לפחות שעה של תפילה כראוי ועכשיו הוא מזכיר אותנו על ידי פטירת אותם צדיקים שהיינו נהנים בזכותם ולכן עלינו להתפלל כראוי כדי לזכות עוד בשופע אף על פי שיש בינינו עוד כמה וכמה צדיקים מכל מקום נחסרו לנו הצדיקים ולא קל שיהיו לנו עוד צדיקים כמותם והדרך היחידה היא להרים את עיננו לאבינו שבשמים ולהתפלל לפניו ובזכות התפילה יוריד לנו ה' יתברך את השופע.

ויהי רצון שיתן בלבינו ה' יתברך לעובדו בלבב שלם ובזכות זה יחיש לגאולינו גאולה שלמה בקרוב אמן ואמן!!!