בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} בפרשה של השבוע שעבר משה רבינו אמר לנו שהקב"ה כעס עליו בשבילנו ואמר לו לא תכנס לארץ ישראל ואח"ך אמר לנו על המלחמות של סיחון ועוג שנתן ארצם לבני ראובן וגד וחצי שבט מנשה, ובפרשת השבוע חזר ואמר לנו שהתפלל להקב"ה שיכנסהו לארץ ישראל, למה משה רבינו הפסיק בינתים שהיה לו אחר שיאמר לנו שהקב"ה אמר לו לא תכנס לארץ ישראל יאמר שם שהתפלל ואח"ך יספר לנו על סיחון ועוג? ב} משה רבינו התפלל 515 תפלה למה לא אמר לנו רק אתה החלות וכו'? ג} הקב"ה אמר למשה אל תוסף דבר אלי וכו' חז"ל אמרו שאם הוסיף והתפלל תפלה אחרת היה נכנס לארץ ישראל משה רבינו הבין שאין לו להוסיף, למה לא הבין כמעשה העגל שהקב"ה אמר לו הניחה לי ואכלם והבין משה שכשיתפלל עליהם יצולו וכאן הבין שלא יוסיף להתפלל? ד} הקב"ה אמר למשה עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה, משה רבינו היה יושב חוץ לארץ ישראל וכשיראה לפניו וימינו ושמאלו רואה ארץ ישראל אבל לאחריו אינו רואה ארץ ישראל א"כ היה לו לומר לו שיראה רק לשלשה צדדים?

אולם כדי לתרץ נתחיל לתרץ שאלה אחרת למה בני ראובן וגד בחרו עבר הירדן ואם בשביל המרעה הרי אמרו חז"ל שמצרים בנה חברון וצוען לבניו והפסוק אמר שבנה חברון קודם צוען בשבע שנים. חז"ל שאלו איך אפשר שיבנה לבנו הקטן קודם הגדול שצוען הוא הגדול ותירצו לא ר"ל שנבנה קודם אלא חברון יותר טובה מצוען בחקלאות בשבע פעמים, וחברון המקום היותר הגרוע בחקלאות ולזה היו רועים בה המרעה, וצוען היתה יותר מקום טוב בעולם בחקלאות חוץ מארץ ישראל א"כ מה נחשבת עבר הירדן נגד חברון ולמה בחרו עבר הירדן ואם תאמר משום שראו שארץ ישראל דחוקה ואינה יכולה להשיאם הרי אמרו חז"ל למה ארץ ישראל נקראת ארץ צבי משום כשם שהצבי אחרי שישחטוהו ויפשיטוהו עורו אינו מחזיק את בשרו שכשבשרו בתוכו ימתח אף ישראל ככה כשבניה בתוכה תמתח ותגדל כמו שאמרו חז"ל שינאי המלך היו לו ששים עיר בהר וכל עיר היו בה 600000 איש וכולם נחרבו משום שהיו משביעים הרבה.

ובגמרא יש רב שאמר שהוא ראה הר המלך הזה ואינו מחזיק 600000 איש ותירץ שארץ ישראל נמתחת א"כ למה רצו עבר הירדן? ולמה משה רבינו כשאמרו לו רוצים עבר הירדן כעס עליהם ודבר עמהם קשות וקרא אותם אנשים חטאים עד שאמרו לו גדרות צאן נבנה ובתים לבנינו ונוציא להלחם עם שאר ישראל, היה לו שקודם שיכעס עליהם ישאל אותם וידבר עמהם רכות ואם ימצאם טועים יכעוס עליהם? אבל חז"ל תירצו שבני ראובן וגד לא חשבו על המרעה ואותה רק עלילה, הם חשבו אם יורישו בעבר הירדן תהיה עבר הירדן כוללת עם ארץ ישראל ונקרא משה רבינו נכנס לארץ ישראל ונבטלת הגזרה ויכנס עמם לארץ ישראל ולכן מתחילה משה רבינו לא דיבר עמם רכות כדי שלא יאמרו שהוא מחניף להם.

במסכת בכורים יש מחלוקת בין רבנן ורבי יוסי הגלילי אם מביאים הבכורים מעבר הירדן או לא? רבנן אמרו מביאים שאפי' שאינה ארץ ישראל אבל שייכת עמה ויוכל לומר האדמה אשר נתתה לי ה', ורבי יוסי הגלילי אמר שצריך ארץ זבת חלב ודבש ולכן אין מביאים בכורים מעבר הירדן. ר"ל רבנן סברי שעבר הירדן נקראת ארץ ישראל ורבי יוסי הגלילי סובר שאפי' שנתנה לנו הקב"ה מ"מ אינה נקראת כארץ ישראל מאה אחוז.

ולזה משה רבינו אמר לנו שהוא התפלל לה' להכניסו לארץ ישראל וה' לא קיבל תפלתו אבל אחרי שירשו בני ראובן וגד וחצי שבט מנשה בעבר הירדן אף הוא חשב שנקרא שהתחיל להכנס לארץ ישראל ונתבטלה הגזרה ובפרט שמביאים ביכורים מעבר הירדן ונקראת האדמה אשר נתתה לי ה' ולכן התפלל פעם אחרת אתה החלות ר"ל התחלתי להכנס תניחני להמשיך. וזהו מה שאמר אעברה נא בארצך ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן השיב לו הקב"ה רב לך נכון שהדין כרבים שהם רבנן שיכולים להביא ממנה ביכורים ונקראת האדמה אשר נתתה לי ה' אבל אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה ר"ל לא תוסף על הדברים שאמרתי לך שהקב"ה לא גזר על משה רבינו רק על הגבול של ארץ ישראל שאמר לו עליהם בפרשת פינחס. ולזה אמר לו עלה ראש הפסגה וכו' וראה משם גבול ארץ ישראל מארבע רוחות ששם גזרתי שלא תכנס ולא משום שהקב"ה יש לו בעיה עם משה רבינו ח"ו או לא אוהבו אלא משום שיש טעם שלא יכנס והטעם הזה רק בגבול שאמרם לו.

וכאן רצה להבין אותנו שהקב"ה צונו לעשות מצוות התורה לא משום שהקב"ה רוצה שיאסרנו מאיזה דברים אלא יש טעמים וכל מצוה בשכרה כמו שאמר לנו משה רבינו אח"ך שאין שום דבר מוצדק ומתוקן כמו שכתוב בתורה אבל אנו אין מבינים הטעמים. וכאן צריכים ללמוד מוסר שלפעמים תמצא אדם מדבר על מצוה מהמצוות כאלו התורה לא היה לה לכותבה או ח"ו הקב"ה טעה כשצונו לעשות אותה מצוה, משל לא תשנא את אחיך בלבבך היא מצוה ממצוות התורה וחז"ל אמרו שלא נחרב בית המקדש שני רק משנאת חנם ואינה נבנית רק באחדות. והמצוה הזאת היא שאין לנו לשנוא אף אחד רק מי שעובר על מצוות התורה בפרהסיה, ובזמנינו אף אחד שרוב האנשים שאינם יראי שמים נקראים תינוק שנשבה ואפי' שיש מי שעשה לנו רעה אסור לנו לשנוא אותו. יש מי שאומר איך יעשה עמי הרע ואיני שונא אותו דבר זה לא יתכן! וכי אנו יודעים יותר מהקב"ה! הרי הקב"ה אמר לך לא תשנא אחיך בלבבך וכי התורה מוטעית! יכול האדם לומר המצוה הזאת קשה והשתדל לקיימה והקב"ה יעזרני. וישתדל בפועל ולא בפה.

אנו בעירנו ברוך ה' יש לנו האחדות, בהלויה לא אליכם תמצא כל האנשים ובשמחות הקב"ה ירבה לנו ולכל ישראל תמצא כל האנשים, אדם שהוא חולה או צריך לדם או יש לו בעיה כל האנשים עוזרים אותו וכל אחד עוזר כל מה שאפשר לו. ואם תמצא אדם שלא עזרו אותו אם משום שלא שמעו או שלא יכלו. אנו כולנו שותפים זה בזה ונקרא שיש לנו האחדות, אבל הנקודה הזאת היא חסרה לנו ומחסרת מערך אחדותינו למה אין מסירים אותה כדי שתהיה האחדות שלימה ואין טוב יותר מהאחדות ובפרט בזמן הזה שאבותינו ואבות אבותינו עבדו והשתדלו ותקנו כדי להגיע לזמן המשיח שהוא יושב לפני השער ועדיין רק מעט. ויש גם בעולם החזרת בתשובה גדולה מאד אף אנו צריכים לתקן עצמינו בדברים שחסרים בהם להכין דרך למשיח. וכדי שנזמין ונראה המשיח נקודה מנקודות הוא הדבר הזה שבכל פעם ופעם תשמע אדם שאומר לך פלוני איני עוזרו כלל ואיני אוהבו לפי שעשה לי כך וכך, לא! זה יצר הרע שמצא שיש לנו האחדות ורוצה להרחיקה ממנו, הוא עשה לי אבל אני איני מאבד המצוה היקרה הזאת של האחדות בדברים של היצר הרע והבלי עולם הזה. ובאחדות הקב"ה נותן לנו הטוב והשלום והבריאות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

ויש לשאול כמה שאלות:

א} כבר ספרנו בתחילת הפרשה שמשה התפלל 515 תפילה כדי להיכנס לארץ ישראל וה' יתברך לא קבל תפילתו ויש לשאול מה בא ללמדינו? האם בא ללמדינו שאנחנו שפחותים הרבה מאוד ממנו שלא נתפלל כלל ועיקר חס ושלום כיון שלא יעזור?!

ב} כבר כתבנו שפרשת ואתחנן היא אחרי תשעה באב שאז אנחנו מתעוררים להתפלל לה' יתברך שיבנה לנו את בית המקדש ויגאלינו גאולה שלימה והנה אנחנו קורים בתורה פרשת ואתחנן שבה מסופר שמשה התפלל מאות ברכות ולא נענה כדי שהמורל שלנו ירד?!

ג} בפרשת דברים על עניין שמשה אינו נכנס לארץ כתיב ''גם בי התאנף ה' בגללכם'' ואילו בפרשת ואתחנן כתיב ''ויתעבר ה' בי למענכם'' למה פעם כתיב ''בגללכם'' ופעם ''למענכם''?

ד} כבר ספרנו בפרשת בלק שמשה ואהרון לא נכנסו לארץ ישראל בשביל שלא עשו קידוש ה' שכשצמאו בני ישראל אמר ה' למשה שידבר אל הסלע ויוציא המים אבל משה לא דבר אליו אלא הכה אותו ובזה החמיץ מצוות קידוש ה' שהיה לו לדבר אליו ובזה ילמדו בני ישראל קל וחומר מה אבן שאינו נענש ואינו מקבל שכר אפילו בדיבור לבד שמע בקול ה' יתברך כל שכן הם עצמו שנוטלים שכר ונענשים שצריכים לשמע בקול ה' יתברך {וכבר כתבנו שם הטעם למה משה ואהרון הכו את הסלע ולא דברו עמו}  ואחר כך סיים הפסוק ''המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' ויקדש בם. הדברים הפוכים!!! {עיין פירוש רש''י}.

ברם נקדים ספור שקרה בזמן מלחמת העולם הראשונה הגרמנים איימו הצרפתים לפוצץ הרכבת אם לא יהרגו חמשה יהודים הצרפתים שרצו לשמר על הרכבת על כרחם הסכימו להרג חמשה יהודים אבל הבעיה איך להרג יהודים חפים מפשע מה יגידו העולם!!! מה עשו? יש להם בבתי הסוהר כמה יהודים נאשמים בעבירות קלות שחייבים עליהם קנס כספי ולכל הפחות חודש מאסר וכדומה. בזמן המשפט הביאו את הראשון ויאמרו לו במה נאשם השיב להם שגנב אופניים חרצו דינו למיתה והצדיקו עצמם שאם היה בעל האופניים שהיהודי גונב אותה היה היהודי הורגו וכן עשו לארבעה הנשארים.

הרבה טעמים אמרו חכמינו זכרונם לברכה למה משה לא נכנס לארץ ישראל  חוץ מהטעם שכתוב בפרשה:

א} כתוב בתהילים פרק..... ''מזמור לאסף אלוהים באו גויים בנחלתיך וכו',, ושאלו חכמינו זכרונם לברכה האם שמחה שנכנסו גויים לארץ ישראל וחרבו את בית המקדש עד שאסף אמר מזמור ולא קינה? ותירצו שעצם חורבן בית המקדש היא טובה גדולה לבני ישראל שאם לא נחרב בית המקדש היה ה' יתברך חס ושלום משכך חרונו על בני ישראל והם כלים בר מינן ולכך החריב בית המקדש וניצולו בני ישראל ואם כן משה לא נכנס לארץ ישראל שלא יבנה הוא את בית המקדש שצדיק כמוהו כשבונה אין ה' יתברך חס ושלום יכול לחרוב ואז בר מינן אין דבר אחר לשכך חס ושלום חרום אף ה' חוץ מישראל עצמם.

ב} משה נפטר ונקבר לפני בעל פעור והטעם שבתקופת כל שנה ושנה מיום שחטאו בני ישראל עולה קליפה על עוון בעל פעור לקטרג על בני ישראל ולפיכך נקבר שם משה כדי להרדים אותה קליפה ולא להרשות לה לעלות ולקטרג על עם ישראל.

ג} שם היו קבורים גם מתי מדבר כדי שיחייה אותם בזמן תחיית המתים.

ד} שלא יאמרו על עצמו התפלל ונכנס לארץ ואילו עליהם עמד מנגד ולא התפלל ולפיכך לא נכנס.

ה} שבסיפור מי מריבה כשהקהיל משה את בני ישראל להכות את הסלע אמר להם ''שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים'' על כינויו לעם ישראל וקרא אותם ''מורים'' נענש כיון שה' יתברך אינו רוצה מי שמדבר לשון הרע על עמו ישראל. {עיין סיפור אליהו הנביא בפרשת פינחס}.

ולפי זה יתרצו כל הקושיות ה' יתברך פדה את בני ישראל ולפיכך החריב את בית המקדש להיפך ממה שעשו הצרפתים שפדו את הרכבת בדמם של חפים מפשע ואם משה היה נכנס לארץ ישראל לא היה בית המקדש נחרב והיו שונאי ישראל כלים ולפיכך ה' יתברך אמר לו שהוא לא נכנס בשביל עוון מריבה שלא עשה קידוש ה' אבל זה רק תואנה ואין זה אמת שסיים הפסוק ''ואקדש בם'' פירוש שרק בגלל בני ישראל שלא יהיו כלים בזמן החורבן ולא בגלל קידוש ה' ועוד להגן עליהם מקליפת פעור ולהחיותם בזמן תחיית המתים.

ובפרשת דברים כתב בגללכם פירוש שלא יאמרו שלא התפלל עליהם כראוי ולפיכך גם הוא לא נכנס ואם היו בני ישראל נכנסים גם משה היה נכנס עמהם. וזה בשביל שאמר להם ''שמעו נא המורים'' ולפיכך חכמינו זכרונם לברכה תיקנו פרשת ואתחנן אחר תשעה באב כדי לדעת שעצם יסורי הגלות הוא מפני השנאת חינם. שמשה רבינו אמר רק מילה אחת על בני ישראל ולא הועילו לו כל תפילותיו ואיך אנחנו יכולים לדבר לשון הרע ורכילות על חבירנו. שזה עוון שנענשו עליו גדולי האומה והם משה ואליהו ונענשו איך אנחנו יכולים לעבור עליו בשאט נפש כאילו לא אכפת לנו כלל וכאילו לא רוצים שתבנה בית המקדש. רואים את ההפסד על המקום וכאילו לא רואים ולא חוזרים בתשובה ולסגור את הפה. ואין לומר ששנאת חינם פירוש ששונא את חבירו סתם והוא  לא עשה לו רעה אלא אפילו עשה לו רעה אסור לשנותו רק לדבר אליו ולברר למה עשה לו רעה והטועה יבקש סליחה. ועוד שחורבן הבית היה על רוב עוונות בני ישראל ואי אפשר שרובם שונאים את חבריהם סתם בלי סבה דבר שאינו נכנס לשכל שבודאי שרובם שונאים את חבריהם בגלל איזה רעה שעשו להם ואפילו הכי נחרב הבית להודיע כמה קשה השנאה. ואפילו אם נאמר שזה ספק ואולי היו רובם סתם שונאים את חבריהם מה התועלת תצמח לו אם חבירו יתמוטט ותקרה לו רעה ואפילו אם נגיד שיש לו תועלת מה חשובה זאת התועלת לעומת בנין בית המקדש והגאולה.

אחי היקרים!!! עברו רק כמה ימים מתשעה באב ועדיין כולנו אבלים על מה שקרה לנו מלפני אלפיים שנה כמו שציוונו חכמינו זכרונם לברכה ואם אנחנו רוצים שזאת תשעה באב האחרונה שעברה באבל אבל תשעה באב הבאה תהיה לשמחה ולששון צריך להתאחד ולחיות בשלום ובאהבת חינם ובעזרת ה' יתברך נגאל גאולה שלימה במהרה בקרוב!!!

ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו שלא לשנא את אחינו רק לחיות בשלום ובאחדות ובזכות זה יגאלינו בקרוב!!! 

פרשת ואתחנן

נצטווינו בפרשה שמונה מצוות עשה וארבעה מצוות לא תעשה.

מצוות עשה הן:

א} ליחד שם ה' יתברך בלי שותף דהיינו שרק הוא ברא את העולם לבדו בלי שום שותף.

ב} לאהוב את ה' יתברך בכל לבבינו ובכל נפשינו ובכל ממוננו.

ג} לאהוב וללמד את אחרים תורה.

ד} לקרא קריאת שמע בלילה וביום.

ה} להניח את התפילין על ידינו.

ו} להניח תפילין בראש.

ז} להניח מזוזה על דלת ביתנו.

ח} להחרים את כל שבעה אומות שהיו גרים בארץ ישראל. עכשיו הם כבר כלו.

מצוות לא תעשה הן:

א} שלא נתאוה משהו שלא שייך לנו. יש חילוק בין מצוה זו למצות לא תחמוד שמצות לא תחמוד היא שנתאוה ונעשה מאמץ כדי לקנות אותו דבר אבל מצוה זו אפילו בתאוה לבד אסור.

ב} אסור לנסות את ה' יתברך אלא במצות מעשר.

ג} אסור לרחם על הגויים שגרים בארץ ישראל. עכשיו כבר כלו.

ד} אסור להתחתן על הגויים.

בפרשה ספר משה שהוא התפלל לה' יתברך 515 תפילות כמנין ואתחנן כדי שיזכה להיכנס לארץ ישראל אבל ה' יתברך לא הסכים ויאמר לו אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה וכדי שלא להחזירו ריקם הרשה לו לעלות אל ראש הפסגה ולראות משם את ארץ ישראל. עוד ציווהו ה' יתברך לצוות את יהושע ולחזקו ולאמצו בשביל שהוא יכניס את בני ישראל אל הארץ.

עוד נספר נשה שהתורה כתובה על שני לוחות אבנים וגם הזהיר את בני ישראל שעוד ימים באים והם מזניחים חס ושלום את ה' יתברך והולכים לעבוד עבודה זרה וה' יתברך יענישם אבל הבטיח להם כשיחזרו בתשובה יסלח להם ה' יתברך ויחזרם כבתחילה בביאת הגואל במהרה. עוד ספר משה שהדור הקודם שמע בשעת נתינת התורה שני הדברות הראשונות ויאמרו למשה שידבר הוא אל ה' יתברך ואחר כך ידבר עמם בשביל שפחדו לשמוע מפי ה' יתברך ישר. ציוונו משה לשמוע תמיד בקול ה' יתברך שאז יטב לנו ויאהב אותנו ה' יתברך ויהיה תמיד בעזרנו שכל העולם לא נברא אלא בשביל ישראל ובני ישראל לא נבראו אלא לעשות רצון ה' יתברך.

ויש לשאול כמה שאלות:

א} כתיב ''ויתעבר ה' בי למענכם'' פירוש הפסוק שמשה אמר לבני ישראל שה' יתברך כעס עליו בגללם וגזר עליו שלא להיכנס לארץ ישראל. והכוונה פשוטה כדי שנבין ונלמד משהו ויש לשאול מה רצה ללמדינו כשהוא אינו נכנס לארץ ישראל?

ב} למה כתיב ''ויתעהר'' ולא כתיב ''ויתאנף'' או ''ויכעס'' וכדומה?

ג} כתיב ''רב לך אל תוסף וכו',, שאלו חכמינו זכרונם לברכה מה פירוש ''רב לך'' והשיבו שעיקר כוונת משה רבינו להיכנס לארץ ישראל לא בשביל לאכול מפריה ולשבוע מטובה אלא כדי לקיים המצוות התלויות בארץ ולכן אמר לו ה' יתברך רב לך שכר בעולם הבא ויש לשאול והלא אמרו חכמינו זכרונם לברכה בפרקי אבות אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקיים פרס אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקיים פרס ואם כן מה תשובת ה' יתברך?

נקדים עוד שאלה אמרו חכמינו זכרונם לברכה במדרש כשהגיעה שעתו של משה להיפרד מון העולם בא אליו מלאך המות ליטול נשמתו אבל משה העיפו מפניו חזר מלאך המות אל ה' יתברך וקבל בפניו על משה אמר ה' אל משה הגיעה שעתך אמר לו משה אל יגע בי מלאך המות הסכים ה' יתברך אבל הנשמה לא הסכימה ואמרה להב' יתברך שאינה רוצה להיפרד מהגוף הקדוש נשקו ה' יתברך ונדבקה הנשמה בשכינה ונפטר משה. ויש לשאול מה חשבה הנשמה בתחילה הלא סוף כל אדם למות ואפילו אותם שעלו לשמים חיים {עיין פרשת ויגש ששרח בת אשר עלתה לשמים והיא חיה} מכל מקום הגוף נשאר במקום קרוב בשמים ורק הנשמה עלתה? ועוד למה נדבקה אחר כך הנשמה בשכינה ויצאה מן הגוף?

ברם כתב הרמב''ם שעיקר השכר בעולם הבא הוא להנות מזיו השכינה שזה תענוג גדול ואי אפשר לתארה במלים וכל כמה שעושה האדם מצוות כך מתקרב יותר ויותר לשכינה ולכן נשמת משה רבינו לא רצתה בתחילה לצאת מהגוף כדי שמשה יעשה עוד מצוות ותתקרב יותר ויותר אל השכינה אבל כשה' יתברך נשקה ונתחברה בשכינה הסכימה לצאת.

ולכן משה רבינו שרצה להידבק כמה שיותר בשכינה רצה ליכנס לארץ ישראל כדי לקיים גם המצוות התלויות בארץ אבל כשה' יתברך אמר לו ''רב לך'' אף על פי שזה נגד רצונו בטך רצונו מפני רצון ה' יתברך אבל חשב למה ה' יתברך לא נתן לו להיכנס כדי לעשות המצוות התלויות בארץ ולכן אמר לבני ישראל ''ויתעבר בי ה' למענכם'' ויתעבר מלשון עבירה שנענש בשביל שלא קדש שם ה' במריבת מי מריבה {עיין פרשת......} וסיים הפסוק ''ויקדש בם'' פירוש שה' יתברך חשב לו עבירה שאינה נחשבת לעבירה כדי שילמדו ממנו בני ישראל ומה ילמדו ממנו על זה סיים הפסוק ''עלה ראש הפסגה'' פירוש כל אדם שנתן לו ה' יתברך עלייה וגדולה בין בביתו בין בעירו בין בכל העולם כמו שכתוב במסכת שבת צריך להיזהר ''ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה'' פירוש צריך שיתן שעתו על האנשים אשר ברשותו ''ראה בעיניך'' פירוש שצריך להתבונן היטב למה אמר ה' יתברך למשה ''לא תעבור את הירדן הזה'' אם על מי מריבה הלא כתיב ''ויקדש בם'' אלא בודאי בגלל עוונות בני ישראל בשביל שמשה הוא גדול הדור אף על פי שמשה היה מוכיח אותם ואם כן לו היה לו להיענש עליהם מכל מקום צדיק כמשה נחשב לו לעוון שהקדוש ברוך מדקדק עם חסידיו כחוט השערה ונענש ולא נכנס לארץ ישראל.

אחי היקרים!!! מצות הוכיח תוכיח חובה היא על כל אחד ואחד ואינה רשות ואם יראה האדם חבירו חוטא ולא מוכיח אותו נענש גם הוא ולכן צריך כל אדם להוכיח את חבירו ולא ישתמט ויאמר מה אכפת לי שהפסוק אמר ''לא תגורו מפני איש''.

ברם יש לשאול שכתוב בגמרא כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע? אלא שספרו חכמינו זכרונם לברכה שבזמן חורבן בית ראשון נגזר רק על הרשעים למות ולא על הצדיקים באה מידת הדין לקטרג ואמרה מה נשתנו אלו מאלו השיב אותה ה' יתברך משום שאלו צדיקים ואלו רשעים חזרה וטענה מידת הדין והלא הצדיקים לא הוכיחו אותם השיב אותה ה' יתברך שגלוי וידוע לפני שאף על פי שמוכיחים אותם לא היו חוזרים בתשובה חזרה וטענה מידת הדין זה גלוי לפניך אבל לצדיקים לא היה גלוי ולא הוכיחו נגזר עליהם שימותו הם תחילה. וחכמינו זכרונם לברכה בארו שהדבר שאין מוכיחים אותו דוקא שהדבר הוא מדרבנן והחוטאים לא יודעים את האיסור ואם מוכיחים אותם ברור שלא ישמעו ואמרינן מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים אל אם ם יודעים האיסור ומזידים ואינם יכולים להתגבר על היצר הרע ולפרוש צריך להוכיחם בנחת ובמתינות עד שישמעו.

ובערינו ברוך ה' הכול יודעים את חומר האיסור ואם כן אין להשתמט ולומר שאין להוכיח ובפרט שאנשי ערינו ידועים ביראת שמים ואם כן תיכף כשיוכיח אותו יבין ויתעורר ויפסיק את האיסור ולכן עלינו להוכיח את חבירנו וגם חבירינו צריך לקבל את התוכחת בשמחה שהפרישוהו מן האיסור שלא יענש בעולם הבא וגם יכיר את טובת המוכיח שמאהבתו מוכיחו שלא יענש בעולם הבא.

בפרשת השבוע יש לשאול למה משה רבינו אחר שהוכיחם על מעשה העגל הפסיק והיה מספר להם על המלחמות ואח"ך בפרשת ואתחנן חזר להוכיחם ובפרט שהמלחמות האלו היו בסוף הארבעים שנה שיצאו ממצרים רוב האנשים שחיים באותו זמן היו בהם?

רש"י ז"ל פירש על הפסוק ממדבר קדמות שמשה רבינו שלח משם לבקש מסיחון כדי שיעברו ישראל בארצו אמר אף על פי שלא צוני המקום לקרוא לסיחון לשלום למדתי ממדבר סיני מן התורה כשבא הקב"ה ליתנה לישראל חזר אותה על עשו וישמעאל וגלוי לפניו שלא יקבלוה ואף על פי כן פתח להם בשלום אף אני קדמתי את סיחון בדברי שלום דבר אחר ממדבר קדמות ממך למדתי שקדמת לעולם יכול היית לשלוח ברק אחד ולשרוף את מצרים אלא שלחתני מן המדבר אל פרעה לאמר שלח את עמי במתון. ורש"י ז"ל צריך לו להביא שתיהם שמספור של מתן תורה יש לומר למה הקב"ה הראה להם כדי שלא יבוא יום ויאמרו למה לא נתת לנו התורה כדי לזכות לעולם הבא ולמה אתה מענישנו עכשיו ולזה הביא של מצרים שאפי' שאינה סיפור של העתיד רק העונש של אותו זמן ומלחמה של אותו זמן התחיל להם בשלום ואם הביא רק סיפור של מצרים היינו אומרים משום שעוון של מצרים לא שלם ולזה הקב"ה שלח להם משה כדי שלא ישמעו דברי ה' ויהיה להם עון שלם ולכן הביא שתיהם שלמד משניהם שזה יוכיח וזה יוכיח ולא יכול משה ללמוד מפסוק שאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום שיוכל לומר שסיחון ועוג נקראים משבעה עממים שצריכים להרוג את כלם. אבל יש לשאול משה רבינו שלמד ממצרים שהקב"ה לא הביא להם ברק למה לא למד מסיחון ועוג שהקב"ה לא הביא להם ברק ושלח להם משה להלחם עמהם?

אולם מכאן משה רבינו אינו יכול ללמוד שבמעשה המרגלים כשהקב"ה אמר להם אינכם נכנסים לארץ ישראל אמרו נתחרטנו ועכשיו עתידים ללכת להלחם ומשה רבינו אמר להם לא תלכו כי אין ה' בקרבכם והלכו ויצאו להם הכנענים ונצחו אותם ולכן הקב"ה כאן אומר להם לכו להלחם עם סיחון ועוג שהם יותר גבורים מאותם שנצחו אותם שתדעו שהמלחמה היא ביד ה' ולא ביד האדם שאפשר אדם דל נוצח אדם גבור ואפשר גם שתפסיד עם הדל ותנצח הגבור אבל הכל תלוי במצוות והעוון שלך ולזה משה רבינו כשהיה מספר להם על המרגלים אמר להם על המלחמה של סיחון ועוג שאחרי המרגלים נצחנו אף הכנענים ונצחנו הגבור ממנו.

רבותי! אנו ברוך ה' בעירנו אין מי שאין לו אמונה בה' יתברך וכלנו יודעים שאין אדם יכול לזוז אפי' אצבעו הקטן אם הקב"ה אינו חפץ אבל לפעמים אנו רואים דברים שמבינים מהם להפך משל תשאל אדם למה אינך מתפלל מנחה וערבית יאמר לך התעסקתי בעבודה והפרנסה קשה. וכי חשב מי הוא שנותן לו הפרנסה! ומהו הדבר שבו נותן לנו הקב"ה פרנסה טובה הרי התפלה. נכון שהאדם בהול על ממונו וכשרואה האנשים רוצים לקנות אינו יכול לסגור אולם צריכים למצוא פתרון לדבר משל עושים תפלה קודם שהולכים לעבוד בערב או לכל הפחות יתפלל ביחיד בבית יותר טוב משלא יתפלל כלל, או תמצא אדם שיבוא לידי חשש רבית או חשש גזל. אם האדם יודע שדרך המצוות אינה מפסדת כלל אינו עושה מעשים אלו. נכון שהקב"ה אמר לנו שצריכים לעבוד על עצמינו ואין יושבים בטלים ואומרים הקב"ה מוריד לנו מטר בכסף אבל צריך לו לראות הדרך שבה הקב"ה מברך אותנו בפרנסה טובה שיראה הדרך המותרת ולא יבטל מנחה וערבית בשביל העבודה ולא ישכח זמן למודו בשביל העבודה. נכון שלפעמים יתעסק בעבודה ולא יכול להתגבר על היצר הרע וביותר בממון אבל כל אחד יכול לעשות דרך כדי שלא יתפוס במעמדות כאלו ובזה לכל הפחות אינו נתפס הרבה.

וכאן כדי שאנו מראים אמונתינו שנאמין באמונה שלמה שהקב"ה הוא שנותן לנו הכל ושאנו אין יכולים לעשות שום דבר ולא נחשוב שום דבר. כשהאדם יחשוב המחשבה הזאת אז יכול להתגבר על היצר הרע לכל הפחות בתפלה שאינה רק רבע שעה שהתפילה נותנת לנו יותר ממה שצריכים ר"ל שידוע שהאדם מזונותיו קצובים לו מראש השנה אבל כשהוא תמיד מתפלל ומבקש מהקב"ה כדי שיוסיף לו ומחמת שהקב"ה אוהב אותנו אינו משיבנו ריקם אבל התפילה צריכה להיות בהבנה שידע מה שהוא אומר לא יתפלל כאלו קורא בזוהר ויאמר למה הקב"ה אינו נותן לי. נכון שלפעמים הקב"ה אינו מקבל תפלתו זה רק פעם באיזה זמן, אבל הרוב כשמתפלל להקב"ה בכל לבו ובפרט כשבוכה להקב"ה, הקב"ה נותן לנו מה שרוצים ונותן לנו הטוב והשלום והבריאות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

בפרשת השבוע יש לשאול למה משה רבינו אחר שהוכיחם על מעשה העגל הפסיק והיה מספר להם על המלחמות ואח"ך בפרשת ואתחנן חזר להוכיחם ובפרט שהמלחמות האלו היו בסוף הארבעים שנה שיצאו ממצרים רוב האנשים שחיים באותו זמן היו בהם?

רש"י ז"ל פירש על הפסוק ממדבר קדמות שמשה רבינו שלח משם לבקש מסיחון כדי שיעברו ישראל בארצו אמר אף על פי שלא צוני המקום לקרוא לסיחון לשלום למדתי ממדבר סיני מן התורה כשבא הקב"ה ליתנה לישראל חזר אותה על עשו וישמעאל וגלוי לפניו שלא יקבלוה ואף על פי כן פתח להם בשלום אף אני קדמתי את סיחון בדברי שלום דבר אחר ממדבר קדמות ממך למדתי שקדמת לעולם יכול היית לשלוח ברק אחד ולשרוף את מצרים אלא שלחתני מן המדבר אל פרעה לאמר שלח את עמי במתון. ורש"י ז"ל צריך לו להביא שתיהם שמספור של מתן תורה יש לומר למה הקב"ה הראה להם כדי שלא יבוא יום ויאמרו למה לא נתת לנו התורה כדי לזכות לעולם הבא ולמה אתה מענישנו עכשיו ולזה הביא של מצרים שאפי' שאינה סיפור של העתיד רק העונש של אותו זמן ומלחמה של אותו זמן התחיל להם בשלום ואם הביא רק סיפור של מצרים היינו אומרים משום שעוון של מצרים לא שלם ולזה הקב"ה שלח להם משה כדי שלא ישמעו דברי ה' ויהיה להם עון שלם ולכן הביא שתיהם שלמד משניהם שזה יוכיח וזה יוכיח ולא יכול משה ללמוד מפסוק שאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום שיוכל לומר שסיחון ועוג נקראים משבעה עממים שצריכים להרוג את כלם. אבל יש לשאול משה רבינו שלמד ממצרים שהקב"ה לא הביא להם ברק למה לא למד מסיחון ועוג שהקב"ה לא הביא להם ברק ושלח להם משה להלחם עמהם?

אולם מכאן משה רבינו אינו יכול ללמוד שבמעשה המרגלים כשהקב"ה אמר להם אינכם נכנסים לארץ ישראל אמרו נתחרטנו ועכשיו עתידים ללכת להלחם ומשה רבינו אמר להם לא תלכו כי אין ה' בקרבכם והלכו ויצאו להם הכנענים ונצחו אותם ולכן הקב"ה כאן אומר להם לכו להלחם עם סיחון ועוג שהם יותר גבורים מאותם שנצחו אותם שתדעו שהמלחמה היא ביד ה' ולא ביד האדם שאפשר אדם דל נוצח אדם גבור ואפשר גם שתפסיד עם הדל ותנצח הגבור אבל הכל תלוי במצוות והעוון שלך ולזה משה רבינו כשהיה מספר להם על המרגלים אמר להם על המלחמה של סיחון ועוג שאחרי המרגלים נצחנו אף הכנענים ונצחנו הגבור ממנו.

רבותי! אנו ברוך ה' בעירנו אין מי שאין לו אמונה בה' יתברך וכלנו יודעים שאין אדם יכול לזוז אפי' אצבעו הקטן אם הקב"ה אינו חפץ אבל לפעמים אנו רואים דברים שמבינים מהם להפך משל תשאל אדם למה אינך מתפלל מנחה וערבית יאמר לך התעסקתי בעבודה והפרנסה קשה. וכי חשב מי הוא שנותן לו הפרנסה! ומהו הדבר שבו נותן לנו הקב"ה פרנסה טובה הרי התפלה. נכון שהאדם בהול על ממונו וכשרואה האנשים רוצים לקנות אינו יכול לסגור אולם צריכים למצוא פתרון לדבר משל עושים תפלה קודם שהולכים לעבוד בערב או לכל הפחות יתפלל ביחיד בבית יותר טוב משלא יתפלל כלל, או תמצא אדם שיבוא לידי חשש רבית או חשש גזל. אם האדם יודע שדרך המצוות אינה מפסדת כלל אינו עושה מעשים אלו. נכון שהקב"ה אמר לנו שצריכים לעבוד על עצמינו ואין יושבים בטלים ואומרים הקב"ה מוריד לנו מטר בכסף אבל צריך לו לראות הדרך שבה הקב"ה מברך אותנו בפרנסה טובה שיראה הדרך המותרת ולא יבטל מנחה וערבית בשביל העבודה ולא ישכח זמן למודו בשביל העבודה. נכון שלפעמים יתעסק בעבודה ולא יכול להתגבר על היצר הרע וביותר בממון אבל כל אחד יכול לעשות דרך כדי שלא יתפוס במעמדות כאלו ובזה לכל הפחות אינו נתפס הרבה.

וכאן כדי שאנו מראים אמונתינו שנאמין באמונה שלמה שהקב"ה הוא שנותן לנו הכל ושאנו אין יכולים לעשות שום דבר ולא נחשוב שום דבר. כשהאדם יחשוב המחשבה הזאת אז יכול להתגבר על היצר הרע לכל הפחות בתפלה שאינה רק רבע שעה שהתפילה נותנת לנו יותר ממה שצריכים ר"ל שידוע שהאדם מזונותיו קצובים לו מראש השנה אבל כשהוא תמיד מתפלל ומבקש מהקב"ה כדי שיוסיף לו ומחמת שהקב"ה אוהב אותנו אינו משיבנו ריקם אבל התפילה צריכה להיות בהבנה שידע מה שהוא אומר לא יתפלל כאלו קורא בזוהר ויאמר למה הקב"ה אינו נותן לי. נכון שלפעמים הקב"ה אינו מקבל תפלתו זה רק פעם באיזה זמן, אבל הרוב כשמתפלל להקב"ה בכל לבו ובפרט כשבוכה להקב"ה, הקב"ה נותן לנו מה שרוצים ונותן לנו הטוב והשלום והבריאות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

פרשת דברים

נצטווינו בפרשה שני מצוות לא תעשה והן:

א} לא למנות דיין שאינו הגון אלא ממנים דיין שהוא ירא שמים ויודע ללמוד תורה יותר מחביריו.

ב} אסור לדיין לפחוד מלהגיד את פסק הדין אפילו אם יגרם לו על ידי זה אי נעימות. ודין זה דוקא אם כבר ידע הדין אבל אם עדיין לא ידע הדין עם מי יכול להשתמט.

סדר דברים נקרא ספר משנה תורה ובו משה רבינו מזכרינו חוץ מהמצוות שמתם לנו ה' יתברך גם מזכרינו ונותן לנו מוסר על עוונותינו בתחילה היה משה מדבר במלים סתומות שאמר:

''במדבר'' וכוונתו על שאמרו בני ישראל ''מי יתן מותינו במדבר''.

''בערבה'' על עוון בעל פעור שעשו בני ישראל.

''בין פארן ובין תופל'' שבזו את המן ועל עוון המרגלים.

''וחצרות'' על מחלוקת קורח.

''ודי זהב'' על העגל. אחר כך היה מפרט להם עוונותיהם ונותן להם מוסר.

שאלו חכמינו זכרונם לברכה למה בתחילה לא פרט אלא דבר במילים סתומות?  השיבו על זה הרבה תשובות ונזכיר אחד מהם.

א} שדור המדבר מכנים אותו חכמינו זכרונם לברכה דור הדעה שהיה חכם גדול ויודע סודות התורה חוץ מפרשת פרה אדומה {עיין פרשת חוקת} ואותו דור עכשיו כבר מת והדור שאחריו עדיין חי ומוכיח אותו משה וכיון שכל דור נחסר בדעה מדור שלפניו התחיל משה בלשון סתום אולי יבינו וכשידע שלא הבינו פרט להם.

ומה שרצה משה לעמוד על סוף דעתם אם יבינו או לא הטעם שהתורה כתובה בלשון סתום וכשנפטר משה נשתכחו שלושה אלפים דינים והחזירם עתניאל בן קנז על ידי פלפולו והדורות שאחריהם היו שוכחים התורה עד שהוצרכו רבותינו לכתוב המשנה ואחריהם כתבו את הגמרא ואחריהם רש''י והרמב''ם והתוספות עד זמן השולחן ערוך שכתבו מרן רבי יוסף קרו עד שנראה לו שהכול בסדר והכול מובן ובדורות שאחריו לא הבינו כראוי דבריו ונחלקו הרבה רבותינו בכוונתו ולכן משה כשראה שאותו הדור פחות משלפניו באר להם את התורה עוד יותר דכתיב ''הואיל משה באר את התורה הזאת'' אבל בדור שלפניו לא היה צריך לבאר כיון שהיו מבינים לבד.

הוכיח אותם בעוון המרגלים ואמר להם שהיו יכולים להיכנס לארץ ישראל אחר 11 יום בלבד אבל בגלל עוונותיהם נתעכבו במדבר ארבעים שנה שהיו חברי אמונה ויאמר להם אתם ראיתם שלא היה לכם לפחוד שאפילו שאמר לכם ה' יתברך שלא להילחם עם עמון ומואב ואדום לא מפני גבורתם אמר כן אלא מטעמים אחרים והראיה כשהגעתם לסיחון ועוג שהיו גבורים יותר מעמון ומואב ואדום ואפילו מכם אמר לכם ה' יתברך להילחם ועזר לכם והיצחתם אותם שהכול בידי ה' יתברך. ונתן את ארצם לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה בתנאי שיבואו לעזור לבני ישראל במלחמתם נגד שאר העממים ויצוו את יהושע ויאמר לו כשם שסיחון ועוג נוצחו כן גם שאר הגויים הנשארים כולם ינוצחו ואל תירא ואל תפחד מהם שה' יתברך בעזרכם.

ויש לשאול כמה שאלות:

א} כתיב ''ה' אלוהינו דבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת בהר הזה'' ויש לשאול והלא ישבו בחורב על כורחם ואם יאמר אליהם ה'/ יתברך ללכת מיד הולכים ואם כן היה לו לפסוק לומר ''לכו מהר חורב'' ולמה אמר ''רב לכם''? {עיין פירוש רש''י}.

ב} כתיב ''פנו וסעו לכם'' תיבת ''פנו'' לכאורה יתירה והיה יכול לומר ''סעו לכם''?

נקדים עוד שאלה אמרו חכמינו זכרונם לברכה בפרקי אבות על שלושה דברים העולם עומד על בתורה ועל העבודה {תפילה} ועל גמילות חסדים יש לשאול למה רק על אלו השלושה והלא יש עוד הרבה מצוות ואמרו חכמינו זכרונם לברכה הוי רץ למצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות ועוד אמרו לא המדרש עיקר אלא המעשה וגדול לימוד התורה שמביא את האדם לידי המעשה ולמה אמר התנא רק אלו השלושה?

עוד שאלה למה מזכירים בתפילה רק ''אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב'' בלבד ולא אומרים ''אלוקי השבטים אלוקי יוסף ואלוקי משה ואהרון פינחס דוד ושלמה וכל הצדיקים''? ובפרט שדוד בקש להזכירו ולא הסכים עמו ה' יתברך?!

ברם את נתבונן נראה שכל אחד יש לו דבר חשוב שאברהם אבינו היה מפורסם בגמילות חסדים ויצחק מפורסם בעבודת ה' יתברך שהסכים להקריב עצמו לקרבן ויעקב אבינו היה מפורסם בתורה דכתיב ''ויעקב איש תם יושב אוהלים'' ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שהיה עוסק בתורה גם נטמן בישיבת שם ועבר ארבע עשרה שנה {עיין פרשת ויצא''

אדם שואל האם אברהם ויצחק אינם לומדים התורה? או האם יצחק ויעקב לא היו גומלי חסדים? או האם אברהם ויעקב לא היו עוסקים בעבודת ה' יתברך?

אלא שכל אחד נתנסה באחד מאלו השלושה משל אברהם אבינו צריך להיות גבור לטעון עם אחרים וגם עשיר לפרנס את אחרים וגם חכם ליעץ להם בם אדם כזה שהוא גבור חכם ועשיר בקל יכול להיות גאה אבל אברהם לא היה כזה אלא הצהיר ''ואנוכי עפר ואפר'' ולא זאת בלבד אלא הראה ה' יתברך שהיה עושה הכול לשם שמים שה' יתברך ניסה אותו בעשר נסיונות ועמד בכולם ולא החסיר כמלא נימה מאמונת ה' יתברך.

יצחק היה בגיל שלושים ושבע בזמן העקידה ואביו היה בן מאה ושלושים ושבע והיה יכול לדחפו ולהציל את עצמו אבל הוא הסכים בלב שמח להקריב את עצמו לקרבן במצות ה' יתברך ולא עוד אלא בקש מאביו שיקשור אותו היטב שלא יוכל אחר כך להשתמט.

יעקב אבינו לא היה גר בבית אביו כאבותיו אלא הלך לישבת שם ועבר וגם הלך ללבן והיה גם מטופל בשלושה עשר ילדים ועם כל זה היה לומד תורה.

אף על פי שכל אחד הייתה לו טענה להשתמט מאותה מצוה שהיה מפורסם בה אפילו הכי הם לא נשתמטו אלא קבלו הכול לשם שמים ובאהבה לא כן שאר הצדיקים שאף על פי שהיו צדיקים מכל מקום לא היו להם קשיים כאבות ולכן מזכירים בתפילה רק האבות כדי לבקש מה' יתברך שיחשוב לנו את מצוותינו כאילו היו לנו הרבה קשיים ובכל זאת קיימנו אותם לשם שמים.

ולכן אמר התנא בפרקי אבות ''על שלושה דברים העולם עומד'' ורוצה לומר בזכות אותם שעשו אלא דברים ומה שלא הזכיר בזכות האבות כיון שזכות האבות אינו מספיק לבדו שאם היה מספיק למה אם כן נחרבה בית המקדש וגלו בני ישראל מארצם אלא עלינו מוטל החובה לקיים התורה והמצוות וזכות אבות מסייענו.

אבל עדיין יש לשאול למה התנא אמר גמילות חסדים בסוף והלא אברהם הוא הראשון וכן בעמידה למה חותמים במגן אברהם ולא בשאר האבות?

והתשובה היא שהתורה והתפילה ידועים שהם לשם שמים ורק מפאת ציווי ה' יתברך שאם אותו בן אדם אינו מאמין לא היה מתפלל ולא לומד תורה אבל גמילות חסדים אפילו הכופרים מסייעים מפני הרחמנות ולכן אמרה בסוף לרמוז לנו שגם מצות גמילות חסדים צריך שתהיה כמו אותם שאר מצוות ורוצה לומר לשם שמים וכן כשאחד לומד תורה ומתפלל בטח שמה שעושה גמילות חסדים היינו לשם שמים.

וזהו כוונת הפסוק ''רב לכם שבת בהר הזה'' ורוצה לומר רב לכם ממה שאתם בוטחים בזכות הצדיקים שנמשלו להרים אלא ''פנו וסעו לכם'' רוצה לומר אל תפנו לאותו זכות ולא תבטחו רק עליו אלא על מעשיכם ולמדו מהצדיקים הקודמים שכל דור ודור נחסר מחכמת התורה אז ברך אותנו משה רבינו ''ה' אלוקיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים'' בשביל כשהרשע מת יש שמחה דכתיב ''במות רשעים רנה'' אבל כשאנחנו לומדים מדרכי רבותינו נהיה צדיקים אז נאה ויאה לנו לפרות ולרבות ויתמלא העולם מצדיקים כמונו.

על זה סיים הפסוק ''איכה אשא לבדי טרחכם וכו',, וצריך עזרת שבעים הזקנים ויש לשאול משה שעמד בזמן העגל בשש מאות אלף נפש מתקשה עכשיו לעמוד בהם? אבל משה מדבר בדרך סגי נהור נכון שהוא יכול לשאת את כולם אבל צריך גם כן עוד שבעים צדיקים שזכותם תגן על עם ישראל.

ולכן עלינו לתמוך בתלמידים עד שיהיו צדיקים וחסידים ותרבה התורה וכל אחד יעזור בדרך שהוא יכול החכם ילמד אחרים והעשיר יתמוך בכסף וכדומה ואז תרבה התורה בערינו שגדולי ישראל מצאו שהדבר הכי טוב שעוזר לחוזרי בתשובה היא לימוד התורה ובפרט לאותם שאינם יודעים כלל מדין היהדות כשלומדים התורה יפתחו עיניהם וידעו מה אסור ומה מותר ואיזה מצוה ואיזה עבירה ויתרחקו מן העבירות ויעשו את המצוות ועוד שיש אור וקדושה בלמוד התורה לעזור לאדם להתרחק מן העבירות ולקיים מצוות דכתיב ''לולא אותי עזבו ותורתי שמרו'' ואמרו חכמינו זכרונם לברכה כשאנחנו לומדים תורה האור שבה מחזרינו למוטב.

אמא לא הגיעה למסיבת חומש                                                              המשך משבוע שעבר

ויש לשאול כמה שאלות:

א} כבר ספרנו שכשחזרו החיילים מן המלחמה כעס עליהם משה שלא הרגו הנשים. ויש לשאול והלא משה לא אמר להם בתחילה ולפחות יאמר להם עכשיו בלי כעס?

ב} פירש רש''י על הפסוק ''ויצאו משה ואלעזר הכהן'' בשביל שראו שהקטנים יצאו לקחת מן השלל. ויש לשאול מניין לו זאת רש''י והלא יש לפרש שיצאו בשביל שאנשי המלחמה הם טמאי מתים ולא יכולים להיכנס למחנה ישראל כמו שספרנו למעלה?

ג} מה השערורייה הגדולה הזאת אם לקחו הקטנים קצת מן השלל?

ברם הוקשה לרש''י אם משה יצא רק לקבל פניהם למה כתיב ''ויצאו משה ואלעזר'' והלא מספיק לומר ''ויצא משה'' כמו שכתוב כשהלך לקבל פני יתרו וממילא יודעים שגם אלעזר הכהן והנשיאים יוצאים וכשרואים בני ישראל שכל אלו הגדולים יצאו מי לא יצא וממה שכתב בלשון רבים משמע שהלכו לאיזה עסק ולא סתם לקבל פנים.

ומה שפירש רש''י שכעס על פקודו החיל שלא הרגו גם הנשים הוקשה לו למה כעס עליהם והלא יגיד להם בדרך כבוד שיהרגו אותם אלא משום שרצה משה רבינו ללמד שהתערובת עם אומות העולם אינה טובה וגוררת עוון. ודבר זה אינו צריך ללמדו לגדולים כיון שלמדו לקח ממעשי בנות מואב שמתו מהם ארבעה ועשרים אלף ורצה ללמדו לקטנים שאינם יודעים המעשה כראוי והקטנים בודאי רוצים צעצועים לשחק בהם ובודאי כשראו השלל הלכו לשם כדי לחפש צעצועים לשחק ולכך משה ונשיאי ישראל הקדימו והלכו לשם וכעס על פקודי החיל כדי שישמעו טוב הקטנים וילמדו לקח שהתערובת עם אומות העולם גוררת עוון ויסורים רחמנא ליצלן. וכדי שילמדו הדורות הבאים אחריהם שהתערובת אינה טובה ויזהרו הם עצמם ויקחו עיניהם על ילדיהם שלא יתערבו עם אומות העולם ולא יחטאו ויטמעו  בר מינן. וצריכים ללמדם מוסר בעודם קטנים כדי לדעת ולהבין שהתערובת חמורה ויהיו מחושלים ואיתנים מפני הנסיונות העוברות עליהם ולא יטעו.

אחי היקרים!!! עכשיו תקופת הקיץ שיציאת הלילות מרובה וכמעט ההורים אינם יודעים לאיפה הלכו ילדיהם. יש שמצטדקים לומר שהגדולים הולכים לעבוד ולא לבלות והקטנים אינם מבינים כלום ובודאי אינם מבלים עם אומות העולם. וזה טעות שהרבה גדולים הולכים לבלות ולא לעסד וכן הקטנים יודעים התערובת ויש חשש שיגררו אחרי זה ואפילו נגיד שדבריהם אמת. הבינונים שאינם יודעים וגם מבוגרים קצת למה אם כן יוצאים?! והלא טוב שהאב יבדוק אותם אם למדו השיעור כראוי וישנן להם שיעור מחר.

אמת שיש הורים שראו כמה חבריהם סבלו מחינוך הקלוקל של בניהם על שהרשו להם לבלות ולצאת בלילות ולמדו לקח מזה והם עוקבים אחרי בניהם שלא יצאו בלילות או לפחות לדעת איפה הלכו. מכל מקום זה מעט וצריך כל הקהילה לנהוג כך ולשמר על הילדים שיהיו צדיקים כמו שראינו במשה שאף על פי שהוא בן מאה ועשרים שנה והגיע זמנו למות יצא כדי ללמד הקטנים לקח וכעס על פקודי החיל אף על פי שלא היה לו לכעוס אבל כדי ללמד הקטנים להתרחק מהעבירות הקשות הללו הרשה לעצמו לצאת אליהם ולכעוס. האם אנשי הקהילה יותר חכמים ממשה או יותר גדולים ממשה?!.

אחי היקרים!!! כל חד רוצה לראות העתיד שלו מזהיר והילדים הם עתיד ההורים ומי שרוצה עתיד מזהיר צריך לעמול ולעבוד קשה וה' יתברך יעזור ולכן צריכים לחנך את הילדים בדרך התורה והמצוות ולא להרשות להם ללכת למקומות שאינם לרוח התורה וגם לעקב עליהם אולי ילכו בצנעה ואז יש לו שכר גדול בשמים שאפילו אחר אריכות ימים ושנים כשבניו עוסקים בתורה ומקיימים המצוות יש לו חלק במצוותיהם ועולה ממדרגה למדרגה. ולהיפך אם אינו מגדלם לתורה ולמצוות אפילו לאחר אריכות ימים ושנים כשיעשו עבירות מורידים אותו לגיהנם בגלל עוונותיהם בר מינן כיון שהיה בידו לחנכם לתורה ולמצוות כשהיו קטנים והוא לא חנכם. וכבר כתבנו על עניין זה בפרשת בהעלוך.

ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו לחנך ולגדל את ילדינו לתורה ולמצוות ולמעשים טובים ויגאלינו גאולה שלמה בקרוב!!!!

בתחילת הפרשה הפסוק מצוינו על הנדרים שלא להפר נדרינו אלא אם כן עושים התרה אצל הרב אבל הנשים יש להם ארבעה מינים: א} הבת שעברה זמן קטנותה, שהקטנים נדריהם אינם נחשבים ועדין לא בגרה ר"ל בת 11 ל12 שנה שואלים אותה, ואם יודעת למי נדרה וערך הנדרים נקראת גדולה ואם לא נקראת נערה ואביה יכול להפר לה שבועתה ביום ששמע אבל אם עבר היום אינו יכול להפרו. ב} מי שמקודשת לאיש ועדיין לא התחתנה, בגיל הזה אביה וארוסה צריכים שניהם להפר לה ואם הפר רק אחד אינו נחשב כלום וצריכים להפר ביום ששמעו. ג} גרושה או אלמנה אף אחד אינו יכול להפר לה רק צריכה התרה מאת הרב. ד} האשה שהתחתנה אישה מפר לה ביום ששמע ואם עבר היום אינו יכול להפר לה. וכאן יש עדיפות לאיש יותר מהאב, שהאיש יכול להפר באיזה גיל והאב רק מגיל 11 ל12, ועוד שהאב עדיף מהאיש שהאב מפר כל השבועות אבל האיש אינו יכול להפר רק מה שבינו לבינה או דברים שיש בהם טורח. יש לשאול למה נתנו רשות לאב רק בגיל הזה אם בגיל הזה נקראת קטנה שבועתה אינה נחשבת ואם נקראת גדולה למה אביה מפר לה ואין לומר משום שאין יודעים אם גדולה או קטנה, התורה ודאי יודעת, ולמה האיש יש לו רשות אפי' כשתגדל ולא כמו האב?

הפסוק אמר שהאדם צריך לו לקיים כל שבועותיו אבל יש שלשה דברים שהאדם אינו יכול לקיים שבועתו ומתבייש ללכת לרב שיעשה לו התרה משל כמעשה יפתח ולזה הפסוק סיים שם לא תדור ולא תבוא לידי עבירה ר"ל האדם יותר טוב שלא ידור שהנדרים יכולים להביא האדם לידי עוון גדול עד שאמרו חז"ל שמי שאינו מקיים נדריו קובר בניו רחמנא ליצלן. ולכן הגיל שבין 11 ל12 הבת התחילה להתעורר בעולם והתחילה להבין בנדרים שקודם כן היתה קטנה ונדריה אינם נחשבים כלום ואינה בר דעת להבין גודל העון של הנדרים ואח"ך נקראת גדלה ועברה זמן חינוכה בענין הנדרים שאביה צריך לו בגיל 11 ל12 חנכה כבר ואינו מחכה עד שתגדל ולכן הפסוק נתן לה הזמן הזה שאביה מפיר לה נדריה ואינו יכול להפר רק ביום ששמע שחינוך הילדים צריך שיהיה בשעה שיטעו מיד מוכיחים אותם ואינם מניחים אותם לעשות עוד אבל האשה היא באה מבית אביה ואינו יודע האיש על מה גדלה ואפשר שאביה לא חנכה יפה על הנדרים וצריך לו זמן לחנכה מחדש ולכן התורה לא נתנה זמן לאיש להפר הנדרים אבל הפסוק אמר לנו שביום ששמע צריך לו להפר שאף הוא צריך לו להוכיחה מיד ולא יחכה.

וכאן אנו צריכים ללמוד שחנוך ילדינו הוא הדבר הראשון בחיינו שהאדם יכול לתת לבנו כל הדברים של העולם הזה מאכל יפה מלבוש יפה קונה לו מכונית בונה לו בית ואם חינוכו אינו יפה אפשר שיאבד הכל, זה בענייני עולם הזה. ובענייני עולם הבא יותר ויותר, יכול האב להיות צדיק גמור ולא חינך בניו יפה יענש על העון שעושים הם שהקב"ה אינו חפץ בנו שנהיה רשעים, הוא הביא אותנו לעולם הזה לקיים התורה והמצוות ונקבל שכר בעולם הבא לא כדי שנענש על העבירות והאיש שלא חינך בנו יפה הוא מרבה רשעים בעולם ומאבד העולם ולכן יענש. האדם אומר לא מצאתי זמן לעסוק בהם בבקר עבודה ובלילה עבודה וחוזר לבית עיף איני יכול לעשות שום דבר. התירוץ הזה אינו מקבלו הקב"ה שיאמר לו מי יתן העושר, הרי הקב"ה! אתה תעבוד על עצמך והקב"ה ישרה לך הברכה אם הזמן מאבדו בחנוך בניך או בלמוד ותפלה. וכל אלו עצות היצר הרע שמראה לנו שאם לא נעבוד בקר וערב נמות ברעב! נכון שהאדם צריך לו לעבוד וקובע זמן גדול לעבודה אבל לא על יראת שמים, חנוך ילדינו צריך להיות קודם לכל דבר אף בדברי עולם הזה.

אנו רואים בארופה או בישראל הדתיים שאם מצבם אינו מאפשר להם שיגורו הוריהם עמהם וגרים בבית לבדם או בבית אבות תמיד מבקרים אותם ורואים אם חסרים משהו ואם מצבו מאפשר לו מביאים אותם לפניהם אבל מי שלא נתחנכו יפה מניחים אותם בבית אבות או בבית לבדם ואין מבקרים אותם רק בזמן ההלויה שלהם ולפעמים אין שומעים בהם כלל אפי' שגרים בעיר אחת ולזה צריכים אנו לחנך ילדינו חנוך יפה לפי הדין, להרויח בעולם הבא כשבנינו מקיימים המצוות מקבלים אנו שכר בעולם הבא. ובעולם הזה שילדינו יהיו מחונכים וחושבים עלינו בזקנותינו חוץ שאז הקב"ה מברך אותנו בטוב ובשלום ובבריאות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

רש"י ז"ל פירש על הפסוק ותהיינה מחלה ותרצה וכו' "כאן מנאן לפי גדולתן זו מזו בשנים ונשאו כסדר תולדותן ובכל המקרא מנאן לפי גדולתן בחכמה ומגיד ששקולות זו כזו" ז"א שהכתוב מנאן לפי תולדתן בגדול החל ובקטון כלה מחלה תרצה חגלה מלכה נעה והתחתנו לפי גודלתן הגדולה היא הראשונה ובשאר המקומות כתבן לפי חכמתן מחלה נעה חגלה מלכה תרצה ומלמדנו שערכם שוה. יש לשאול אם שקולות זו כזו למה לא מנאן תמיד לפי תולדתן ומנין לו לרש"י שהם שקולות ואם משום שכאן כתבן לפי תולדותן והא מתחילה אמר שכשהתחתנו הגדולה נתחתנה ראשונה ואח"ך הקטנה ממנה לפי תולדותן ולזה כשהוא מספר על החתונה כתבן איך התחתנו ועוד מה איכפת לנו מהם שקולות או לא מה בא ללמדנו?

אולם רש"י ז"ל אין כוונתו שהבנות שקולות אלא כוונתו שהחכמה והשיבה שקולות ר"ל כשם שצריכים לכבד זקנים ג"כ צריכים לכבד הרבנים וכשם שמכבדים הרבנים צריכים לכבד הזקנים שהפסוק אמר מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, וזקן זה שקנה חכמה. ומשהקדים הפסוק מפני שיבה היינו טועים לומר שהשיבה קודמת לתלמיד חכם אבל כשרואים שבנות צלפחד קראן הכתוב לפי חכמתן וכאן רואים שהכתוב שינה ר"ל פעם קראן לפי תולדותן ופעם קראן לפי חכמתן ומסתמא כאן קראן לפי תולדותן שמספר על החתונה ומסתמא התחתנו לפי תולדותן ולזה כתבן לפי תולדותן ולכן רש"י ז"ל כתב שהחכמה והשיבה שקולות זו כזו.

מכאן אנו לומדים שני דברים שצריכים לכבד השיבה כמו שמכבדים הרבנים, דבר זה חסר בעירנו ואין מקיימים אותו כראוי וזה מצות עשה דאורייתא כתפילין וציצית וסוכה ואכילת כזית מצה בליל פסח וכו'. צריכים שהאיש שעבר גיל שבעים שנה כשעובר לפני ארבע אבות ממקומינו עומדים לו ולא נשב עד שישב הוא או שיתרחק ממנו ארבע אמות כתלמיד חכם, ורב העיר משאנו רואים אותו עד שישב, מצוה קלה ושכרה גדול מאוד.

דבר שני מה ר"ל שקולות זו כזו? יש שני סוגים של אנשים יש מי שהוא שמבין הלמוד מיד ויש מי שהוא שצריך לחזור פעמיים או שלש. ומי שהוא גדול בשנים חזר למודו כמה פעמים ונהיה שקול הוא ותלמיד חכם ולכן צריכים כבוד שוה. והפסוק לא חילק בשיבה חכם או לא דמסתמא השיבה יודע ללמוד ואפי' שאינו יודע ללמוד לא חילק הפסוק שאז האדם מכבד מה שחפץ לבו שיאמר זה נראה לי שהוא יודע וזה אינו יודע. וכאן צריכים להסיר ממנו המחשבה שהאדם אומר אני מוחי אינו כל כך ואיני יכול ללמוד, נכון שיש מי שמסיים הגמרא בשנה אחת ויש מי שהוא בשני שנים, כל אחד לפי מוחו אבל דבר זה אינו מפטרו מלמוד שמי שאינו יכול ללמוד בשנה אחת ילמוד בשלשה שנים כמו שאמר רבי טרפון לא עליך מלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להפטר ממנה צריך לאדם ללמוד ואינו צריך לו לגמור את כולה. האדם כשהוא היה קטן ויש לו הזדמנות ללמוד הרבה לשונות ולא נתן דעתו ללמוד אותם והיה עוסק רק במשחקים כשגדל קצת התחרט על אותו זמן שאבדו ויאמר אם למדתי באותו זמן יותר טוב. הלשונות שאבדם אינם רק הפסד מועט אבל כשיגדל עוד יזכור הזמן שהיה יכול ללמוד בו התורה ואבדו מתחרט עליו יותר ויותר שהפסדו גדול מאוד.

ולפעמים האדם יהיה במעמד שמבייש אותו ואינו יודע איפה יכסה פניו שטועה בדין פשוט או בפירוש דברים פשוטים, ולזה צריכים לקבוע זמן ללמוד אפי' שעה אחת ביום ומטפות יהיו נהרות ושעה עם שעה יהיו ימים ושנים של תורה שבהם האדם יכול ללמוד ויודע הדין וכשיבוא בנו או בן בנו ושואלו באיזה דבר יכול לענות לו ולא יתבייש. והזמן הזה צריך שיהיה מקודש ואינו מבטלו כלל. נכון שלפעמים יקרה לו שהתעסק באיזה צורך אבל פעם אחרי כמה זמן, לא כל צרכיו עושה אותם רק בזמן הלמוד או בזמן התפלה ויאמר אין לי זמן אחר. ויעשה כל השתדלותו שיעשה צרכיו רק אחרי זמן הלמוד והתפלה שלכל הפחות כשנהיה בשיבה נהיה יודעים ללמוד ויכולים להנות הדור החדש במה שלמדנו אבל אם קוראים רק פעם בשבוע או בשבועיים אין יכולים להבין הלמוד ואין יכולים להגיע ליום שיודעים ללמוד בו. ואין לחשוב שהעולם נברא רק לעבודה ולמאכל ולשתיה ולתענוגים שידוע כשאבותינו היו לפני הר סיני והקב"ה אמר להם נותן לכם התורה השמים והארץ כולם רעשו שיודעים שאם ישראל אינם מקבלים התורה העולם חוזר לתוהו ובוהו שהעולם לא נברא רק בשביל התורה והשאר הקב"ה בראם כדי ללמוד התורה בנחת רוח. ולכן האדם לא יאחז בטפל ויבטל מהעיקר שבשבילו נברא העולם.

נכון שלפעמים פרנסתו באה לו בקושי וצריך לו לעבוד כל היום כדי שיוכל לפרנס עצמו ומשפחתו, אותו אדם הקב"ה נתן לו השבתות והמועדים ללמוד בהם ונחשב לו שלמד כל השנה. אבל האדם רוצה לנוח בצהרים ואח"ך הולך לים ובלילה רוצה לשבת באויר מספר הוא וחביריו ואח"ך אומר לא מצאתי זמן ללמוד בו, דברים אלו של שטות! האדם יאמר לך כל היום אני עובד רוצה לנוח מעט זה נכון אם עשה כל מה שצריך לו לעשות וקבע זמן ללמוד קודם שינוח אבל אם רוצים לעשות כל הדברים והדבר שהוא היסוד שבשבילו נברא העולם משאירים אותו בסוף ואומרים לא מצאנו זמן זה דברים אפי' השוטה אינו אומר אותם. צריכים להתעורר על עצמינו ונעסוק בדבר שבשבילו בנו לעולם שהוא התורה והמצוות אז הקב"ה יתן לנו הטוב והשלום והבריאות ללא טורח ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

פרשת מטות מסעי

נצטווינו 3 מצוות עשה ו5 מצוות לא תעשה.

מצוות עשה הן:

א} לעשות דין הפרת נדרים.

ב} לתת ללויים ערים לשבת בהם.

ג} מי שהרג בשוגג ילך לערי המקלט.

מצוות לא תעשה הן:

א} לא לבטל שבועה.

ב} לא להרוג הרוצח אלא אחר לעשות דינו.

ג} לא יעיד עד אחד בדיני נפשות.

ד} לא לקחת כופר ממי שהרג במזיד אפילו אם משפחת הנרצח מרוצים.

ה} לא לקחת כופר ממי שהרג בשוגג שלא ילך לערי המקלט אפילו אם משפחת הנרצח מרוצים.

מסופר שה' יתברך אמר למשה להתנקם מהמדיינים ויאמר לו שיקח מכל שבט אלף חייל בני ישראל ידעו שאין משה רבינו מת אלא עד שיקיים את המצוה הזאת לכן לא רצו להילחם עם המדיינים כדי שיישאר משה חי מכן רואים גודל אהבת בני ישראל למנהיגם שהם היו תמיד מלינים על משה וגם המדיינים גרמו שמתו מהם 24000 ואחר מלחמת מדין הם מתכוננים להיכנס לארץ ישראל ויגיעו אל המנוחה ואל הנחלה בכל זאת ויתרו על זה ולא רצו שמשה ימות.

אבל משה לקח מהם בעל כורחם 12000 אלף אחד למטה שנאמר ''וימסרו מאלפי ישראל שנים עשר אלף חלוצי צבא'' וילך איתם פינחס ויביא עמו ארון הקודש והציץ וחצוצרות המלחמה ויכנסו למדין ויהרגו כל האנשים וישבו את הנשים והטף והרכוש באותו זמן הלך בלעם אל מדין לבקש שכרו על העצה שיעץ להם שבגללה מתו 24000 מבני ישראל כשראה בלעם את המלחמה וחיילי מדין מתים כישף בכוח הטומאה ועף הוא וחמשת מלכי מדין אבל פינחס שם את ציץ כנגדו ונפל הוא וחמשה המלכים על הארץ ויהרגו אותם בני ישראל בחרב שנאמר ''ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב'' והטעם שהרגו אותו בחרב אמרו חכמינו זכרונם לברכה שבלעם תפש אומנות ישראל שהיא התפילה לה' יתברך שרצה להרג אותם בפיו על די קלל לכן בני ישראל תפשו אומנות של אומות העולם והרגו אותו בחרב.

ויחזרו החיילים אל המדבר איפה שוכנים בני ישראל ויצאו לקראתם משה ואלעזר הכוהן אל מחוץ למחנה ויצאו אחריהם בני ישראל כיון שהחיילים הרגו בבני מדין והם טמאי מתים ואינם יכולים להיכנס למחנה ישראל כשראה משה שלא הרגו הנשים כעס עליהם ויאמר להם למה לא הרגתם את הנשים שבסבתם מתו 24000 מבני ישראל ולכן הרגו כל זכר וכל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו.

ויצו אותם שלא יכנסו לעזרה אלא אחר שבעה ימים וגם יזו עליהם מאפר הפרה ביום השלישי וביום השביעי והכלים שהביאו עמם מה שצריך הגעלה יגעילו ומה שצריך ליבון יעשו לו ליבון.

ה' יתברך ציווה את משה לחלק את השלל חצי לחיים וחצי השני לכל ישראל ויפרישו ממנו תרומה ויתנו אותה לאלעזר הכוהן מהחיילים יפרישו אחוז מחמש מאות ואילו משאר העם יפרישו אחוז מחמישים ויספרו את השלל וימצאו שהביאו 675000 צאן ו72000 בקר 61000 חמורים והטף 32000 ויחלקו אותם כאשר ציווה ה' יתברך את משה וקציני הצבא באו למשה רבינו והביאו תרומה לה' יתברך תכשיטים ששללו ממדין ויקריבו אותם לה' כיון שהצילם מהרהורים רעים.

בני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה יש להם הרבה צאן ובקר ויראו את ארץ מדין הארץ אשר ירשו מסיחון והנה היא ארץ מקנה ויאמרו למשה שרוצים לנחול בארץ הזאת ויכעס עליהם משה ויאמר להם איך אתם רוצים שאחיכם יבואו למלחמה על ארץ כנען ואילו אתם יושבים לבטח בארצכם ויאמרו לו נבנה את הערים ונניח שם את כל אשר לנו ונלך להילחם עם בני ישראל והסכים על ידם משה ויאמר להם אם תלכו להילחם עם בני ישראל יקחו את מעבר הירדן ואם לא ילכו יקחו כמו בני ישראל בארץ ישראל גם יאיר בן מנשה נלחם ולקח ערים מעבר הירדן וישב בם כמו שכתבנו שגם חצי שבט מנשה ירש בארץ הזאת.

בפרשת מטות מסופר את המסעות שעברו בהם בני ישראל והמדברים שבם דרכו רגליהם עד שהגיעו לערבות מואב ושם מתכוננים להיכנס לארץ ישראל.

ויבואו בני גלעד בני מכיר בן מנשה ויאמרו למשה שה' יתברך אמר מי שאין לו בנים שירשו אותו בנותיו וצלפחד אחיהם אין לו בנים וה' יתברך ציווה את משה שירשו אותו בנותיו ולכן הם קובלים אם בנות צלפחד יתחתנו עם שבט אחר אם כן אותה נחלה תסוב למטה השני ותגרע נחלת שבטן וישאל משה את ה' יתברך ויאמר לו ה' שבנות צלופחד צריכים לקחת אנשים משבט מנשה שלא תסוב נחלה משבט לשבט ויעשו כן בנות צלפחד ויתחתנו עם בני דודיהן.

ויש לשאול כמה שאלות:

א} ידוע שה' יתברך מצווה את משה ומשה מצווה את אהרון ואחר כך הנשיאים וגם במצות הפרת נדרים עשה כן ונשאלת השאלה למה אם כן כתיב ''וידבר משה אל ראשי המטות'' כאילו לא דבר בתחילה עם אהרון? {עיין פירוש רש''י}

ב} דיני הפרת נדרים הם שהבת שהיא בזמן הנערות שמואל בגמרא אמר בין נערות לבגרות ששה חודשים מגיל 11 בקירוב אם נדרה ושמע אביה וביום ששמע הפיר את השבועה קודם שיבא הלילה בטל הנדר ואם היא קטנה שבועתה אינה שבועה והגדולה אינו יכול לבטל לה.

נערה מאורסה צריכים אביה והמאורס שלה לבטל לה והנשואה רק בעלה מבטל לה ואינו מבטל אלא הנדרים המיוחדים לו ולה או אם יש בהם עינוי נפש {צריך בכל אופן לשאול לרב איזה יכול לבטל ואיזה לא}.

אלמנה וגרושה אפילו אם היא נערה אינו יכול אביה לבטל לה אלא צריכה התרה בפני שלושה או תקיים את נדרה ויש לשאול למה דוקא הנערה מבטל אביה ולמה הגרושה והאלמנה או הנער לא?

ברם כתוב בגמרא מי שאשתו נדרנית יש מרבותינו שסובר יכעיס אותה שתדור לפניו ויבטל לה והחכמים אמרו לא יכול אדם לגור עם נחש בכפיפה אחת ולכן יגרש אותה ובמקום אחר כתוב בגמרא מי שמגרש את אשתו אפילו מזבח מוריד עליו דמעות ואף על פי כן אם היא נדרנית {בדברים של עינוי נפש וכדומה אבל לא שתדור בדברים של צדקה או מצוות} אמרו חכמינו זכרונם לברכה שיגרש אותה בשביל שלפעמים מבטלת את נדריה פחד מבעלה או שאינה יכולה לקיימם ומי שמבטל את שבועתו ונדרו בניו בסכנה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בעוון נדרים בניו של האדם מתים וכיון שהגירוש שנאוי לפני ה' יתברך כמו שכתבנו שאפילו מזבח מוריד עליו דמעות.

לכן ציוונו ה' יתברך לבדוק את הבת בזמן הנערות שלא תדור ואם תדור יבטל את נדרה וכן אם היא מאורסת גם מאורס שלה צריך לבדוק אחריה אם היא נדרנית ולבטל לה וכן אשה נשואה צריך בעלה לבטל לה ולהוכיח אותה שלא תדור כדי שלא יבואו לידי גירושין ולכן אלמנה וגרושה אינה צריכה ביטול כיון שהיא גרושה ואלמנה והיה לו להוכיח אותה קודם שנשאת בתחילה ולכן גם לנער אינו צריך לבטל כיון שלא שייך בו גירושין אלא ילך לרב ויעשה לו התרה אבל הנשים אם יוליך אותה לרב לעשות לה התרה תתבזה בעיני אשה כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה אין אדם רוצה שתתבזה אתו בפני בית דין ולכן אמר הפסוק ''וידבר משה אל ראשי המטות'' שהם מוכיחים לבני ישראל כמו כתוב במסכת שבת שגדול העיר צריך להוכיח את בני עירו כדי ללמדינו שעיקר הפרת נדרים היא שהאב יוכיח את הבת שלא תדור.

ואין ללמוד מזה שלא נוכיח את הבן אלא להיפך הם צריכים תוכחת יותר מהבנות וגם נוליך אותם לרב לעשות להם התרה שלא יחזרו לכסלה עוד אבל הבנות שלא יגיעו ליותר חמור ולא יתבזו בפני הרב תיקן להם ה' יתברך את התקנה הזאת אבל הבנים נאה ויאה שיתביישו בפני הרב שלא ישובו לכסלה.

וזה חובה גמורה על ההורים שצריכים לבדוק אחרי בניהם לראות איך מסתדרים ומה עושים אם הם יראי שמים או לא ולא יאמרו כיון שהיה בישיבה אם כן הוא ירא שמים אלא להיפך נכון כשהוא בישיבה אינו עושה עבירות כיון שפוחד מהרב שמלמד אותו אבל כשיוצא מהישיבה מרגיש את עצמו בן חורין ועושה מה שעולה על לבו וכבר שמענו על תעלוליהם שלא ידענו עליהם מקודם והסיבה היא כשהוא בישיבה פוחד מהרב שיעניש אותו אבל כשיוציא מהישיבה מרגיש שאין עוד שבודק אחריו שאף אביו ואמו לא אכפת לו מהם מתחיל לעשות מעשים לא טובים.

ולכן אנחנו צריכים לבדוק אחריהם ולהדריכם ולהוכיחם כדי שיהיו בנים טובים ונאים במצוות ומעשים טובים ולא להשתמט ולומר שחינוך הבנים קשה ובפרט אם יש לו בנים שובבים וכן הרבה ילדים כיון שלפום צערא אגרא פירוש שלוקח שכר בעולם הבא לפי הצער שמצטער.

ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו לחנך את בנינו ביראת שמים ויחיש לגאולינו במהרה בימינו אמן!!!

אמרו חכמינו זכרונם לברכה שדין שמים מדה כנגד מדה אם טוב אם רע.

ויש לשאול כמה שאלות:

א} השכר שנתן ה' יתברך לפינחס לכאורה אינו מדה כנגד מדה?

ב} כשמטות ומסעי מחוברות מפטירין בפרשת פינחס ''דברי ירמיהו'' וכשהם נפרדות מפטירין ''ויד ה' הייתה אל אליהו'' שבה מסופר שאליהו עלה חי לשמים ולא מת. ואמרו חכמינו זכרונם לברכה הטעם שעלה לשמים בשביל שדבר לשון הרע על בני ישראל. וכאן יש שתי שאלות:

1} איך צדיק כמו אליהו מדבר לשון הרע?

2} האם מי שמדבר לשון הרע עולה חי לשמים?! אם כן כל העולם ידברו לשון הרע כדי לעלות חיים לשמים?

ברם בתחילת ההפטרה מסופר שאליהו בקש מה' יתברך שיפטר מן העולם ושאלו אותו ה' יתברך למה? והשיב אליהו שהוא רואה שבני ישראל עושים הרע בעיני ה' יתברך ואינו יכול לסבול ולראות שהם עושים הרע ולכן מבקש להיפטר מן העולם. ולכן אינו נחשב למדבר לשון הרע כיון שכל כוונתו היא רק לשם שמים ולא לדבר לשון הרע וראיה שאם כוונתו חס ושלום להרע לא היה ה' יתברך מדבר עמו.

ומי שכוונתו לשם שמים מדרגתו היא מדרגת מלאך כמו שראינו כשבני ישראל רצו להילחם עם יריחו שלח יהושע שני מרגלים והם פינחס וכלב ויבואו אל רחב וישמע מלך יריחו וישלח אנשים לתופסם ולהורגם ויבואו האנשים אל רחב אבל רחב החביאה אותם ואמרה להם שמכבר יצאו מביתה ובנביא לא כתוב ''ותצפנם'' בלשון רבים. אלא ''ותצפנו'' בלשון יחיד. ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שהחביאה רק כלב אבל פינחס היה רואה ואינו נראה בבחינת מלאך כיון שקנא לכבוד ה' יתברך והרג את זמרי כמו שכתבנו בפרשת הקודמת בלק. ואם תאמר למה אם כן עלה לשמים חי יש לומר שכיון שמכל מקום דבר רעה על בני ישראל אף על פי שכל כוונתו היא רק לשם שמים מכל מקום ה' יתברך אינו רוצה מי שמדבר רעה על בני ולכך עלה חי לשמים והיה למדרגת מלאך לא כן פינחס שנשאר אדם כיון שמדרגת בני ישראל יותר גבוהה מהמלאכים {עיין מסכת חולין דף צ''א ע''ב וצ''ב ע''א ובמהרש''א שם} ולכן נתן לו שכרו ה' יתברך שני דברים כנגד מה שעשה בדיוק.

א} שלום. כיון שעשה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים שנאמר ''השיב את חמתי מעל בני ישראל''.

ב} כהונה. כתיב ''והייתה לו ולזרעו ברית כהונת עולם תחת אשר קנא לאלוהיו'' ופירוש הדברים כיון שקנא לכבוד ה' יתברך ונכנס בסכנה והציל את בני ישראל בזה הראה כמה גודל אהבתו לה' יתברך ולכן ה' יתברך נתן לו כהונה גדולה כדי שיכנס לבית המקדש בכל ימות השנה ולבית קדשי הקדשים ביום הכפורים שזו מדרגה גדולה ששם יש השכינה ומדרגתו גדולה שגם מלאכי השרת לא יוכלו להגיע למדרגתו. וגם אליהו הנביא היה צריך להגיע למדרגתו אלא שכיון שדבר על בני ישראל נתמעטה מדרגתו עד למדרגת מלאך.

ומכאן מוסר גדול שלא לדבר לשון הרע כלל ועיקר כמו שראינו שאף על פי שכוונת אליהו הייתה לטובה נענש על זה וכן משה רבינו כשבני ישראל בקשו המים וה' יתברך אמר לו שידבר אל הסלע אמר משה לבני ישראל ''שמעו נא המורים וכו',, כעס עליו ה' יתברך. ואם כן צריכים לשמור את הפה שלא לדבר כלל ועיקר לשון הרע ואותם המדברים צריכים להתבונן רגע ולעשות חשבון נפש האם הם שלמים בכל כדי לדבר על אחרים והלא גם הם יש להם המון עבירות שצריך כמה וכמה דפים לכתוב אותם וגם עליהם יכולים לדבר ומה תהיה גדלה בושתם כשיאמרו אליהם הלא אתם מדברים על אחרים ואתם בעצמכם מלוכלכים.

ובפרט אם מדברים על חבריהם בשקר שאז העוון נקרא מוציא שם רע שאין לו חלק לעולם הבא וגם חבירו ביום כפור יש לו הזכות שלא לסלוח לו וכך נפסק לענין הלכה. והחכם מכל אדם אמר ''שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו'' שהדיבור עושה הרבה בעיות שאם חבירו ישמע מה דבר עליו יעשה עמו מחלוקת ואין חסרים מחלוקות בעיר ובפרט אם אין לו תועלת במה שדבר וכל שכן אם יש לו כבר עם חבירו חשבון ורוצה לסדר אותו שעובר על שלש עבירות לא תעשה 1.לא תקום. 2.לא תטור. 3.לא תשנא את אחיך בלביך.

והרב שרוצי שליט''א כשבא לזרבא אמר בדרשתו מי שמדבר לשון הרע יש למידת הדין רשות לדבר אף היא עליו לשון הרע מה עשה עוונות ואז יענש עליהם ואם הוא שומר פיו אז אין רשות למידת הדין לדבר עליו וממילא אינו נענש על עוונותיו ויחיה לאורך ימים ושנים במנוחה. וזה דבר טוב שכל אחד מקווה שכך יחיה לאורך ימים ושנים וגם במנוחה בלי בעיות ושבירות ראש. לכן עצה טובה וגדולה עד למאוד לשמור את הפה מלשון הרע שבזה רוכש ידידים וחברים ורוח הבריות נוחה הימנו וממילא גם רוח ה' יתברך נוחה הימנו כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בפרקי אבות ויחיה באושר ובעושר ובכבוד ובמנוחה לאורך ימים ושנים.

פרשת השבוע יש בה ששה מצוות עשה, יש לשאול למה הפסוק הניחם בפרשה אחת מה הקשר שיש ביניהם? אולם כדי לתרץ נתחיל לתרץ שאילה אחרת למה הבכור יקח שני חלקים ואם משום שמתחילה היו כהנים ואח"ך סרו להם הכהונה היורשים מה איכפת להם שיחסרו להם מחלקם?

וכדי לתרץ שאילה זו נתרץ שאילה אחרת, חז"ל שאלו למה עושים השעיר של ראש חדש ותירצו שכשהקב"ה ברא העולם היו הירח והשמש מאירים שוים אמרה הירח להקב"ה לא יתכן ששני מלכים שולטים בממלכה אחת , אמר לה הקב"ה תחסרי מאורך, אמרה לו מי שאומר האמת עונשים אותו! אמר לה עושים בך ישראל המועדים, אמרה לו אף השמש עושים בה חג האביב וחג הקציר וחג האסיף, אמר לה הריני מצווה לישראל שיביאו כפרה בראש חדש על מה שחסרתי מאור הלבנה. יש לשאול וכי הקב"ה אינו יודע מה אומרת לו הלבנה? וכי הקב"ה יטעה כדי שיבקש להביא לו קרבן? אולם כאן הקב"ה רצה ללמדנו שני דברים שאם הגדול ימצא עצמו שטעה יודה בטעותו ודבר שני כדי שנדע שהכל של הקב"ה, שהקב"ה ביקש ממנו להביא לו כפרה מה איכפת לנו אנו כדי להביא כפרה לצורכו! אבל מחמת שהוא נתן לנו הכל, והכל שלו, כשאמר לנו תנו לי צריכים לתת לו ולכן השעיר של ראש חדש שאנו מביאים אותו לצרכו אינו משלנו רק משלו כמו שאמר דוד המלך ע"ה כי ממך הכל ומידך נתנו לך וכמו שפירשו חז"ל על הפסוק ויקחו לי תרומה יקחוה ממני ויתנוה לי. וכאן הקב"ה רצה לזוכרינו בכל ראש חדש שהכל שלו ולזה אנו צריכים להביא כפרתו וזה אחד מהטעמים של הקרבנות שמביאים בכל יום שני קרבנות או בשבת ובמועדים שעושים מוסף. וכי הקב"ה צריך לכבשינו או אוכל אותם! אלא כדי לזכור שהכל שלו.

ואף הבכור הקב"ה אמר לנו לקחת שני חלקים שסר ממנו הכהונה כדי לרצותו ואין אומרים הקב"ה עושה על חשבוננו אלא על חשבון הקב"ה שהכל שלו. ולהפך כששומעים דבריו חוץ ממה שחוזר לנו כל ההוצאות כדי לקיים מצותו אלא יתן לנו יותר. וזהו הקשר שביניהם שבכל המצוות האלו צריכים לדעת שאין לנו כלום עם הקב"ה.

והמצוה האחרונה שהיא לשמוע קול שופר בראש השנה אנו מברכים לשמוע קול שופר ולא על תקיעת שופר משום שלשמוע פירושה שני דברים שמיעה והבנה ר"ל חוץ ממה ששומעים אותו מבינים למה השופר. ולזה כתבה לנו כאן להבין למה המצוות הללו, ושמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה. ולזה האדם לא יחשוב שמשלם הקרבנות מכיסו או החלק הנוסף לבכור.

רבותי! מדברים אלו צריכים להבין שהרדיפות אחרי הכסף לא הוא שמביא לנו הכסף. נכון שאם האדם לא יעבוד אין באים לו כסף משמים כמטר אולם צריך שהכסף שאוסף אותם יהיו בהיתר ולא יאמר האדם דבר זה מה יש בו איסור וזה בזנז אני עושה מה שרוצה ואומר מה שרוצה, צריך לו לאדם שקודם שיעשה איזה דבר יראה אם יש בו קצת נדנוד של איסור או לא ויותר טוב שישאל לרב ואם מותר יעשה אותה ואם לאו לא שהוא עושה עבירה ללא שום ריוח, שאותם הכסף בין כך ובין כך הוא מרויח אותם, ולא ר"ל שח"ו שיש לנו מי שגונב או גוזל אבל יש כמה דברים שאין בני אדם יודעים אותם שאסור. משל אדם שמוציא שם רע על סחורת חבירו בשקר ונראה לו שהוא חכם גדול שהניח חבירו שלא יעבוד ועבד הוא, אבל זה אסור וכמה דברים ששומעים אותם והאנשים מתירים מדעתם.

ועוד זמן התפלה וזמן הלמוד שאדם קובע ללמוד בו צריך לו שלא יאבדו. נכון שלפעמים האדם נתפס בעסק וחמדת ממון קשה מרוד. חז"ל בשבת התירו למי שנשרפה לו חנותו או ביתו שיאמר לגוי שיכבה כדי שלא יפסיד אפי' שהדין אסור לאדם לומר לגוי דבר שאסור לעשותו הוא אלא שיודעים שהאדם בהול על ממונו. אבל לא תמיד אלא רק במקרה. ולכן האדם כשם שזמן עבודתו יהיה מקודש ולא יעשה בו דבר אחר שיאמר שאם לא אעבוד לא ירחם עלי אף אחד, ג"כ זמן התפילה והלמוד צריכים שיהיו מוקדשים שהרחמנות היא ביד הקב"ה, ואם מוצא אותנו שעוזבים בלמודינו ותפלתינו בשביל הממון יבוא יום ויחרה עלינו ויאמר הוא עוזב מתפילה ומהתורה בשביל הממון ומכעיס אותי אקח לו את הכל. אבל כשימצא אותנו שכל עבודתינו משתדלים שתהיה רק בהיתר וזמן התפילה והלימוד מקודש יותר מכל דבר יאמר למלאכיו תוסיפו לתת לו כדי שיחיה יותר בנחת ואשמע למודו ואעשה נחת רוח בבני, ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

פרשת פינחס

נצטווינו בפרשה 6 מצוות עשה.

א} לעשות דיני נחלה.

ב} להקריב שני קרבנות תמיד אחד בבוקר והשני בערב.

ג} ביום השבת נקריב עוד קרבן מוסף.

ד} להקריב עוד בראש חודש קרבן מוסף.

ה} להקריב עוד קרבן מוסף בחג השבועות.

ו} לשמוע תקיעות שופר בחג ראש השנה.

ה' יתברך אמר למשה שפינחס בן אלעזר בן אהרון הכוהן הציל את בני ישראל ממגפה כשהרג את זמרי בן סלוא וכזבי בת צור ויש לו שכר גדול בעולם הבא אבל גם בעולם הזה יש לו שכר שה' יתברך נותן לו את בריתו השלום וגם נותן לו את הכהונה שה' יתברך ציווה את משה למשוח את אהרון ואת בניו שיהיו כוהנים ובניהם שיולידו אחר כך ממילא הם כוהנים אבל פינחס כבר נולד הוא ולא נמשח ואם כן אינו נקרא כוהן לכך ה' יתברך נתן לו גם את הכהונה.

ה' יתברך ציווה את משה להרג את המדינים אבל לא ציווה להרג את המואבים למרות ששניהם היו בעצה אחת וניצלו בזכות רות שעתידה לצאת מהם ועתיד להיוולד ממנה דוד המלך ומלך המשיח אחר זה ציווה ה' יתברך את משה למנות את בני ישראל ורש''י כתב שני טעמים:

א} משל לזאבים שנכנסו לעדר וטרפו אחר שבעל העדר הציל את עדרו מתחיל למנותם כדי לדעת כמה מתו כן ה' יתברך אחר מעשה בנות מואב שמתו 24000 רצה לדעת כמה נשארו.

ב} כשיצאו בני ישראל ממצרים ניתנו למשה רבינו במנין ועכשיו שהגיעה  שעת פטירת משה וצריך להחזירם לה' יתברך צריך להחזירם במנין.

ה' יתברך אמר למשה שיעלה אל הר העברים ויראה משם את ארץ ישראל קודם שיפטר מן העולם כיון שאינו נכנס לארץ ישראל ויאמר משה לה' יתברך שיראה וימנה על בני ישראל מנהיג שיוליך אותם לארץ ישראל ויכול לסבול אותם ויאמר לו ה' יתברך שיהושע ועמו אלעזר הכוהן באורים ותומים הם שיכניסו את בני ישראל אל ארץ ישראל ויקח משה את יהושע ויביא אותו לפני אלעזר וכל בני ישראל ויסמוך את ידיו עליו כמו שציווה אותו ה' יתברך ותחי עליו רוח אלוהים.

במוסף ראש חודש מקריבים שעיר וכתיב בו ''חטאת לה',, ופירש רש''י שני פירושים:

א} שהשעירים נקרבים כדי לכפר אם אחד מן הכוהנים טעה והקריב קרבנות והוא טמא או הקריב בכלי טמא והשעיר הזה עשוי כדי לסלוח למי שעש עוון ולא הרגיש בו ויודע אותו רק ה' יתברך לכן כתיב ''חטאת לה',, ורוצה לומר חטאת שיודע אותה רק ה' יתברך.

ב} ה' יתברך אמר כביכול תביאו עלי כפרה על שמעטתי את הלבנה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה כשברא ה' יתברך את העולם ברא את החמה והלבנה מאירים בשוה טענה הלבנה לפני ה' יתברך והלא אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד אמר לה ה' יתברך מעטי את עצמך אמרה לו הלבנה האם בשביל שדברתי מענישים אותי אמר לה ה' יתברך אני אפייס אותך שבני ישראל עושים את ראשי חודשים  והמועדות על פי חודשי לבנה אמרה לו הלבנה והלא עושים גם על פי החמה שחג הפסח צריך להיות באביב וחג הסוכות צריך להיות בסתיו אמר לה ה' יתברך אני אפייס אותך שיהיו הצדיקים נקראים על שמך כמו שמואל הקטן וכדומה אבל הלבנה לא נתפייסה לכן אמר לה אצווה את בני ישראל להקריב בראש חודש קרבן מוסף כפרה עלי בשביל שמעטתי את אורך ונתפייסה ולכן כתיב ''חטאת לה',, ורוצה לומר חטאת כפרה כביכול על ה' יתברך.

ויש לשאול כמה שאלות:

א} למה לא ברא ה' יתברך את הלבנה בתחילה עם אור קטן ולמה ברא אותה עם אור חזק ואחר כך מיעט אותה וקבלה הלבנה בשביל זה?

ב} מה היא טענת הלבנה האם רוצה שימעטו השמש והלא השמש לא עשתה כלום?

ג} מה הרויחה הלבנה כשמביאים כפרה בראש חודש שבשביל זה נתפייסה?

אמרו חכמינו זכרונם לברכה כשקורח חלק על משה רבינו {עיין פרשת קורח} באו השמש והירח לפני ה' יתברך ואמרו לו אם אתה עושה דין לבן עמרם טוב ואם לאו אנחנו לא מאירים עוד ה' יתברך כעס עליהם ויאמר להם קנאתם לכבוד משה ואילו לכבודי שכל יום ויום באים אומות העולם ומשתחוים לכם ובכול זאת אתם מאירים זרק עליהם חצים ויוציא אותם ומאותו זמן ה' יתברך מוציא אותם על ידי שזורק עליהם חצים.

ויש לשאול:

א} והלא ה' יתברך מקנא לכבוד הצדיקים יותר מכבודו שמסופר בנביא שירבעם בן נבט היה מחטיא את בני ישראל לעבוד עבודה זרה פעם שלח אליו ה' יתברך נביא להזהיר אותו כשעלה על המזבח להקריב קרבן לעבודה זרה כשהוכיח אותו הנביא ויכעס ירבעם בן נבט ורצה להכות את הנביא ותיבש ידו הרי רואים שירבעם רשע גדול ותמיד עובד עבודה זרה וקנא ה' יתברך לכבוד הנביא?

ב} למה ה' יתברך כעס עליהם והלא יכול לדבר איתם בנחת לומר להם שהוא מעניש את קורח וחסל?

ברם מסופר בגמרא בשעת פטירתו של רבן יוחנן בן זכאי נכנסו אליו תלמידיו ויאמרו לו ברכנו רבינו אמר להם יהי רצון שיהא עליכם מורא שמים כמורא בשר ודם אמרו לו תלמידיו עד כדי כך? אמר להם והלואי כל אדם שעושה עבירה מקווה שלא יראה אותו אף אחד נמצא כשבני אדם רואים אותו אינו עושה עבירה ולכן ברכתי אתכם שיהיה מורא שמים כאילו בשר ודם לפניכם שלא תעשו את העבירות. דבר זה לא הבינה אותו הלבנה שה' יתברך ברא אורה חזק כדי שיהיה אור כדי שבני האדם יפחדו לעשות עבירות שלא יראו אותם אחרים וטענה לפני ה' יתברך כשמיעט ה' יתברך את אורה הרגישה בזה והתחילה לטעון כדי שתחזור לקדמותה שלא יחטאו בני האדם ויאמר לה ה' יתברך עכשיו הכל נגמר אלא שאני מצווה את בני ישראל שיעשו בך הרבה מצוות וכשראה אותה שלא נתפייסה אמר לה אצווה את בני ישראל שיביאו כפרה בראש חודש על העבירות שעושים בסתר.

לכן רש''י כתב בטעם הראשון כדי לכפר על העוון שרק ה' יתברך יודע אותו שפשט דבריו שהחוטא טעה בשגגה ולא ידע מהעבירה אבל לפי דרכינו נפרש שרק ה' יתברך יודע שבן אדם זה עשה עוונות כיון שעושה בסתר וכששונה בן אדם זה את חטאו פעמיים ושלוש עד שנראה לו כהיתר ולכן כשבאו הלבנה והחמה בזמן קורח כעס עליהם ה' יתברך ויאמר להם האם לא למדתם עדיין ממעשה בראשית?

ברם עדיין יש לשאול למה לא הבינו החמה והלבנה את זה ברם יש שני סוגי עבירות:

א} עבירות בסתר כשרואה האדם שאין אתו אף אחד אז עושה הרבה עבירות בשביל שנראה לו שאין אף אחד רואה אותו ואינו מתבייש.

ב} עבירות ביד רמה עוון זה נמצא רק אצל יחידים והוא עושה עבירות בפרהסיא לפני קהל ועדה ואינו מתבייש בשביל זה כלל אמרו חכמינו זכרונם לברכה שמי שעושה עבירות בפרהסיא אין לו חלק לעולם הבא שכיון שעושה ביד רמה מראה שעבירה זו מותרת שאינה כתובה בתורה או מה שכתוב בתורה הוא טעות חס ושלום ונקרא מומר לדבר אחד.

השמש והירח רצו להציל את אותם מומרים שלא ירדו לגיהנם וכדי שיכנסו לגן עדן לכן רצו למעט את עצמם שלא יהיו עוד עבירה בפרהסיה אלא הכול יהיה בסתר שמי שעושה עוון זה מכל מקום יש לו חלק לעולם הבא לכן אמר להם ה' יתברך האם לא ראיתם שמי שעושים עוון זה אלו אומות העולם שיוצאים לעין כול ומשתחוים אליכם אבל ישראל קדושים הם ואינם עושים עבירות ביד רמה אלא אם תקף אותם יצרם עושים בסתר.

אחי היקרים!!! אנחנו בני ישראל ידועים שיש לנו מידת הביישנות שהיא מידה טובה וכל אחד ואחד מאיתנו חושב על חלקו בעולם הבא ועושה כל מה שיותר מצוות ויתרחק מן העבירות ואף על פי שיצרו לפעמים תוקף אותו לעשות עבירות מכל מקום בני ישראל ביישנים הם ועושה העבירה בסתר אבל לפעמים מראה היצר הרע לאדם שאין אלו עבירות ויטעה האדם ויעשה אותם בפרהסיא בלי בושה משל יש אומרים לחבריהם שאתמול בלילה הלך לבית המלון כאילו זה מותר שלפחות אם גבר עליו יצרו יעבור בסתר ולא יפרסם החטא ואם ירגישו בו צריך להתבייש ולא יספר ויתפאר בזה בפרהסיא.

גם יש שעושים מחלוקת בפני כל קהל ועדה ונראה לו שאינו עושה עבירה אלא מגין על זכותו ולהיפך מתפאר שהוא אינו חלש ואי אפשר לעבור עליו ואם רב עם חבירו בסתר יותר טוב שכיון שרב בסתר אינו עושה עבירה ביד רמה ועוד שלפעמים יבין את חבירו ויעשו שלום ביניהם אבל כשרב בפרהסיא יש אנשים שמלבים את המחלוקת וגם הוא יתבייש להראות את עצמו טועה וכדומה.

דיבור בבית הכנסת גם הוא נחשב לעבירה ביד רמה שכל הקהל מתפללים אבל הוא וחבורתו מדברים כאילו הם בבית קפה וגם מרעישים את התפילה ולא נותנים למתפללים להתפלל כראוי.

ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו שלא נעשה עוד עבירות ונחזור בתשובה שלמה לפניו ויגאלינו גאולה קרובה אמן!!!