ויש לשאול כמה שאלות:

א} בפרשת יפת תואר כתיב ''כי תצא למלחמה'' בלשון עתיד וסיים ''וראית בשביה'' בלשון עבר ואף על פי שיש ו' ההיפוך מכל מקום למה לא כתב הפסוק ''ותראה'' בלשון עתיד?

ב} פירש רש''י לא דברה התורה ביפת תואר שמותרת רק כנגד יצר הרע שאם הפסוק יאסור אותה יבא האדם להתחתן איתה באיסור ולפיכך התירה אותה והמתחתן בה סופו לשנאתה ויוליד ממנה בן סורר ומורה. ויש לשאול אם היא אסורה למה התירה אותה התורה ואם בשביל היצר הרע אם כן תתיר תורה את כל האיסורים מטעם זה?

ג} רש''י האריך והיה לו לכתוב בקיצור שהתורה התירה אותה שלא יתחתן בה באיסור?

ד} למה ביפת תואר מוכרח שיביא ממנה בן סורר ומורה והלא שמא תהיה צדקנית?

ברם כתוב בגמרא נשי במה זכיין? פירוש באיזה זכות זוכים הנשים לכל הטובות האמורות לישראל והשיב בזכות שהם ממתינים לבעליהם ולבניהם עד שהם חוזרים מבית המדרש. ויש לשאול אמת שהאשה פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמא אבל המצוות עשה שאין הזמן גרמא חייבת בם וכן בכל מצוות לא תעשה ואם כן מה שאלת הגמרא והלא תזכה באלו המצוות?

ברם ידוע שהזכות שיש לאדם לעשות המצוות ולהיענש על העבירות הוא בעולם הזה אבל אחרי פטירתו של אדם אין זכות לעשות עבירות. וזהו כשלא השאיר אחריו העוסקים בתורה ומצוות אבל אם השאיר אחריו בנים או תלמידים שעוסקים בתורה ומקיימים המצוות אפילו אם הוא נפטר כבר מן העולם יש לו חלק בתורתם שהם לומדים ויש לו שכר. ולכן שואל הגמרא נשים במה זוכים לאחר פטירתם ומה שמשלמים צדקות לישיבות וכדומה אפילו אם מתנדבים מכיסם אין זה נקרא מכיסם אלא הכול נקרא מכיס בעלם. ולפיכך השיב שבזכות שהיא עוזרת לבעלה ולבניה ללמוד תורה וממתינה להם כשחוזרים מהישיבה וכדומה זוכה לשכר אפילו אחר פטירתה כיון שבזכותה בניה עוסקים בתלמוד תורה.

ולכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה שטוב שיתחתן אדם עם בת תלמיד חכם שבזמן שהוא לומד ועובד להביא טרף ביתו אינו דואג כלל על חינוך בניו כיון שהאשה היא עוסקת בזה על הצד הטוב ביותר בשביל שהיא בת תלמיד חכם ויודעת מה אסור ומה מותר וגם יודעת ששכרה גדול מאוד שאפילו אחר פטירתה יש לה שכר. אבל היפת תואר אינה יודעת כלום מהתורה ואינה יכולה ללמוד הדינים כראוי אלא אחר שבגרו הילדים. והאב עסוק מאוד בעבודה ובלימוד ואינו מתפנה כראוי לחינוך בניו ובינתיים הבנים לומדים מאימם תרבויות זרות יוצאים לתרבות רעה.

ולפי זה יש לפרש אריכות דברי רש''י שכתב שלא דברה התורה אלא כנגד יצר הרע שהוקשה לו אם יפת התואר עוברת גיור אם כן היא מותרת ומה באת התורה ללמדינו ואם היא אינה עוברת גיור אם כן אסורה לפיכך כתב שהתורה דברה כנגד היצר הרע פירוש שהדבר האסור נראה מתוק ויש לו משיכה וכמו שכתב החכם מכל אדם ''ומים גנובים נמתקו'' ולפיכך סיים רש''י שאם התורה תאסור אותה תומתק לו העבירה יותר ויתחתן איתה באיסור ויצא ממנה בן סורר ומורה ומפריע הרבה לאחיו כמו שידוע שהגויים שעשו רעות לישראל הם יצאו מיהודים שיצאו לתרבות רעה בר מינן. אבל עדיין יש לשאול למה יש חשד בישראל שהם רשעים בר מינן ורוצים לעבור על איסור. ישראל כולם צדיקים. ולפיכך כתב הפסוק ''וראית'' בלשון עבר ופירוש שהתורה דברה על אותו בן אדם שקודם שיצא למלחמה והוא כבר חושב על יפת תואר פירוש שמדברת על בן אדם שהוא חושב כבר על עבירה.

כבר כתבנו שנחלקו חכמינו זכרונם לברכה יש סוברים שדין סורר ומורה אף פעם לא קרה ויש סוברים שפעם קרה. ויש לשאול אם כן מה השערורייה הזאת כולה שהתורה כתבה את זה על דבר שאינו קורה לעולם או שקרה רק פעם אחת? ברם כוונת התורה ללמד הנשים מוסר גדול שעיקר היראת שמים של הילדים תלויה במידה רבה מאוד באמותיהם שאם האמהות שומרים את עצמם מהעבירות ויקיימו המצוות יראו את זה בניהם וילמדו מהם ויהיו צדיקים ואשריהם ואשרי חלקם שיש להם שכר גדול בעולם הבא אפילו אם כבר נפטרו מן העולם כיון שיש חלק במצוות שעושים בניהם. ואם חס ושלום אינם מקיימים המצוות ועוברים על דברי תורה אם כן דומים ליפת תואר. ובפרט אם בעליהם מביאים פרנסה בשופע ואינם מקמצים עמהם ואם כן הנשים צריכים להתמסר הרבה בחינוך הילדים לעבודת ה' יתברך וליראתו. וצריכים עוד שירגישו בניהם כמה ההורים מכבדים התורה והמצוות שהאב קם מוקדם לתפילה במניין ובבית הכנסת ושומר תורה ומצוות ומתרחק מן העבירות וכן האימא מעירה אותם כל בקר ובקר להתפלל יחד עם האבא ואחר כך מכינה להם ארוחת בקר בשביל שילכו אחר כך ללמוד תורה בישיבה. אז יש להם זכות גדול בעולם הבא שאפילו אם כבר נפטרו יש להם חלק במצוות שמקיימים בניהם או תלמידיהם ועולים בשמים ממדרגה למדרגה. וזה שכר ותענוג גדול עד מאוד שאמרו חכמינו זכרונם לברכה טובה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיים העולם הזה.

ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו לגדל את בנינו לתורה ולמצוות ויחיש לגאולינו במהרה בימינו אמן ואמן!!!    

בפרשת השבוע יש כמה שאלות : א} רש"י ז"ל כתב על הפסוק כי תצא למלחמה במלחמת הרשות הכתוב מדבר שבמלחמת ארץ ישראל אין לומר ושבית שביו שהרי כבר נאמר בשבעה אומות לא תחיה כל נשמה, יש לשאול למה רש"י האריך היה לו לומר רק שמלחמת ארץ ישראל וכו'? ב} בפרשה שאחריה הפסוק אמר אם איש יש לו שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה והבכור הוא בן השנואה לא יתן הבכורה לבן האהובה, יש לשאול למה משאיר אצלו השנואה יגרש אותה כמו שאמר הפסוק אח"ך כי יקח וכו' אם לא תמצא חן בעיניו וכו' וכתב לה וכו' חז"ל אמרו שהאיש יוכל לגרש אימתי שירצה ואין לומר שאין לו כדי שיתן לה כתובה שכאן מדברים בירושה והבנים לוקחים כתובת אמם ואח"ך יחלקו הירושה ועוד למה האיש רוצה לקחת זכות בנו אם לא אוהב אמו מה השייכות שיש לו הבן? אולם בקשר שקשר לנו הפסוק האשה ובנה רוצה לומר לנו שהאשה הזאת שנואה מחמת בנה שבנה לא טוב ולזה רוצה לקחת לו הבכורה ובשבילו נעשתה אמו שנואה שהאיש הניח האחריות של חנוכו על אמו ואמר לה את לא חנכת בנך יפה שהרי בן השניה מחונך יפה. 

המלחמות של ישראל יש בהם שלשה מינים מלחמת חובה היא המלחמה כדי לקחת ארץ ישראל ומלחמת עמלק, מלחמת מצוה היא שאויבינו מפריעים לנו ויצאנו להם למלחמה, ומלחמת הרשות היא להגדיל ארץ ישראל או לקחת מאתם המס. מלחמות אלו יש בהם מחלוקת בין רבי יהודה ורבנן על מה שאמר הפסוק מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה או בנה בית חדש או נטע כרם ולא חללו ישוב לביתו ולא יצא למלחמה רבנן סברי לא ילחם רק במלחמת חובה שאז הוא עושה מצוה והעוסק במצוה פטור ממצוה וסברי שמלחמת מצוה נחשבת למלחמת רשות, ורבי יהודה סבר ילחם אף מלחמת מצוה שנקראת מצוה והעוסק במצוה פטור ממצוה אבל כאן כל האנשים אינם יוצאים רק למלחמת חובה כמו שפירש הטעם רש"י ז"ל. ואף בחתונה יש שלשה מינים חובה מצוה רשות, חובה הוא עדיין לא התחתן ועדיין לא הביא בנים, מצוה שנפטרה לו אשתו לא אליכם ויש לו בנים, רשות אשתו חיה ויש לו בנים אבל רצה לקחת אשה אחרת. רש"י כאן רוצה לרמוז לנו דבר אחר במלחמת הרשות הכתוב מדבר ר"ל החתונה הזאת שמדברים עליה רשות אלא שהאדם רוצה ללכת אחרי תאוות העולם הזה ואז עסוק באשה חדשה ולא עסוק בחנוך ילדיו ואשתו הביא לה אשה אחרת בביתו ודעתה תהיה אינה מיושבת עליה ואינה יכולה לחנך בניה יפה ולזה הבן יהיה חנוכו רע והאשה שנעשית שנואה מחמת בנה האיש הרי הוא טועה כשמניח כל האחריות עליה כמו שאמר הפסוק בפרשה שאחריה כי יהיה לאיש בן סורר ומורה ר"ל הסבה של הילד שחנוכו אינו יפה הפסוק הניחו באיש כי יהיה לאיש האשה מסכינה שאין כל האחריות עליה אבל אין לומר שהאשה נצולה מכל האחריות הפסוק סיים איננו שומע בקול אביו ובקול אמו ר"ל האחריות משותפת ושניהם האיש והאשה צריכים לחנך בניהם והאחריות על שניהם.

רבותי ! חנוך ילדינו הוא הדבר הראשון שצריך לשים אותו לפנינו שהם העתיד שלנו. כל אחד אפי' שהוא משתדל כדי שבניו יהיו יראי שמים צריך להשתדל יותר ויותר. וכל אחד צריך לחשוב לא כשהבן אכל המאכל היותר טוב ולבש המלבוש היותר טוב וכל דבר שרוצה אותו מביאים אותו לו ר"ל חנכנו אותו יפה, ולא כשהבן יצא לעבודה ומרויח כסף ר"ל חנכנו אותו יפה, צריכים לדעת שהיסוד שלנו ושל ביננו היא התורה ויראת שמים. נכון ברוך ה' שאנו רואים שהדעות נתחלפו וכל האנשים רוצים ילדיהם יראי שמים וכל האנשים מקווים שבניהם יהיו רבנים אבל התורה אינה ירושה כשאר הירושות שהאדם יכול לקחתה בשניה, התורה ירושה מיוחדת במינה אם האדם אינו לומד לגמרי ילמוד ויחזור וילמוד לא יורשנה. ודבר שני למה רואים כשהילדים יוצאים מבית ספר משתנים אין אומרים שהלמוד בבית ספר אינו יפה, כולנו יודעים שהלמוד בבית ספר התקדם הרבה ויכול האדם לצאת משם פוסק. וצריך לו לאדם לחשוב בינו לבין עצמו למה הילד נשתנה? יש שני טעמים לדבר אם משום שרואה הוריו שהתורה ויראת שמים אצלם אינם הם הדבר העיקרי שצריך להתעסק בו בכל יום ויום לפעמים מתפלל ולפעמים לא, נטילת ידים לפעמים, ברכה לפעמים, או דברים אחרים של יראת שמים שאינו נותן להם ערך ואינם חושבים רק בתענוגי עולם הזה והילד הולך אחריו, או אנו לא ידענו לחנך, ולזה צריכים להזהר בשני דברים הללו שיראת שמים שלנו לפני ילדינו צריכה להיות כראוי ומראים להם שיראת שמים הוא הדבר העיקרי וקודם לכל דבר, ודבר שני צריכים לעצות עם מי שגדול ממנו כדי לחנך בנינו חנוך על בוריו ולא נתבייש, שדבר זה יש לו איכפתיות בעתידינו וצריכים תמיד לחשוב איך לחנך ילדינו על התורה ויראת שמים. יהי רצון שהקב"ה יתן לנו הטוב והשלום והבריאות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

פרשת כי תצא

.נצטווינו בפרשה 27 מצוות עשה ו47 מצוות לא תעשה.

מצוות עשה הן:

א} לעשות דין יפת תואר.

ב} לתלות מי שגידף את ה' יתברך והעובד עבודה זרה.

ג}

ד} להשיב האבדה לבעליה.

ה} לעזור למי שבהמתו רבצה תחת משאו.

ו} מי שמוצא קן ציפור והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים ישלח את האם ויקח את האפרוחים או הביצים.

ז} לעשות מעקה.

ח} לקחת אשה על ידי קידושין.

ט} המוצא שם רע על אשתו לא יגרשנה.

יו''ד} לסקול מי שנתחייב סקילה.

י''א} שהמאנס יקח אנוסתו.

י''ב} לעשות שירותים לחיילים כשיוצאים למלחמה.

י''ג} לעשות בשירותים יתד לכסות בה את הצואה.

י''ד} לקחת רבית מן הגויים.

ט''ו} לקיים הנדר או השבועה.

ט''ז} שהבעל הבית ירשה לפועל לאכול ממה שעובד.

י''ז} לגרש אשה על ידי גט.

י''ח} החתן ישמח את אשתו שנה שלמה.

י''ט} להחזיר המשכון לבעליו כשיצטרך לו.

כ'} לשלם לפועל ביום עבודתו.

כ''א} להשאיר העומר ששכחנו בשדה לעניים.

כ''ב} להלקות למי שנתחייב מלקות.

כ''ג} ליבם אשת אח כשהאח מת לא הוליד ממנה.

כ''ד} אם לא רוצה האח החי ליבם אותה צריך לעשות לה חליצה.

כ''ה} להציל את הנרדף מיד רודפו.

כ''ו} לזכור מה עשה לנו עמלק.

כ''ז} למחוק ולהכרית את זרע עמלק.

מצוות לא תעשה הן:

א} לא למכור שבויה יפת תואר.

ב} לא יעבוד בה.

ג} מי שנתחייב תליה ונתלה לא ילינו אותו תלוי.

ד} מי שמצא אבידה לא יתעלם ממנה.

ה} לא להשאיר בהמת ישראל רבוצה תחת משאה.

ו} הגבר לא ילבש שמלת אשה.

ז} האשה לא תלבש שמלת גבר.

ח} אם מצא קן ציפור בדרך לא יקח האם.

ט} לא להשאיר היזק בבית.

יו''ד} לא לזרוע תבואה בכרם.

י''א} לא לאכול ולא להנות מתבואה שהצמיחה בכרם.

י''ב} לא לעשות עבודה בבהמה טהואה עם בהמה טמאה.

י''ג} לא ללבוש צמר ופשתים יחדיו.

י''ד} מי שהוציא שם רע על אשתו אסור לגרשנה.

ט''ו} לא לענוש מי שעבר עבירה באונס.

ט''ז} המאנס אסור לו לגרש אנוסתו.

י''ז} פצוע דכה וכרות שופכה אסור להתחתן עם בת ישראל.

י''ח} הממזר אסור לו להתחתן עם בת ישראל.

י''ט} גר עמוני ומואבי אסור לו להתחתן עם בת ישראל.

כ'} לא לשאול לשלום עמון ומואב.

כ''א} לא להרחיק אדומי שנתגייר יותר משני דורות.

כ''ב} לא להרחיק מצרי שנתגייר יותר משני דורות.

כ''ג} לא לבא טמא למחנה לוייה והוא הר הבית.

כ''ד} עבד עברי שברח מאדונו מחוץ לארץ לארץ ישראל לא להחזירו לאדונו.

כ''ה} לא להונות את העבד שבאח מאדוניו.

כ''ו} לא לקחת אשה בלי קידושין.

כ''ז} לא להקריב קרבן אתנן זונה או חליפי כלב.

כ''ח} לא להלוות ליהודי ברבית.

כ''ט} לא לאחר מלשלם נדרים ונדבות.

ל'} הפועל לא יאכל בשעת העבודה אלא אחר סיום העבודה.

ל''א} הפועל לא יניח מאכל בכיסו או יתן אותו לאחרים.

ל''ב} אסור להחזיר גרושתו שלקחה אחר ונתגרשה ממנו או מת.

ל''ג} החתן לא יצא למלחמה שנה שלמה.

ל''ד} לא יקח משכון כלי לצורך אוכל נפש.

ל''ה} לא למנוע המשכון מבעליו כשיצטרך לו.

ל''ו} הבית דין לא יקבלו עדות הקרוב.

ל''ז} הדיין לא יעוות דין גר או יתום.

ל''ח} לא לקחת משכון מאלמנה.

ל''ט} מי ששכח עומר בשדה לא יחזור לקחתו.

מ} אסור ללקות העבריין יותר מתשעה ושלושים מלקות.

מ''א} אסור למנוע הבהמה מלאכול בשעת העבודה.

מ''ב} מי שמת ולא הניח בנים אחריו אשתו לא תנשא לאחר קודם שיחלוץ לה אחי בעלה.

מ''ג} לא לרחם על מי שרוצה להזיק לחבירו כדי להצילו.

מ''ד} אסור להשאיר ברשותינו משקל או אבניו או מדה או משורה שאינם מתוקנים.

מ''ה} לא לשכוח מה עשה לנו עמלק.

מ''ו} לא לגרוע סימני הצרעת כדי שתהיה נראית טהורה.

מ''ז} לא לקחת משכון בחוזקה.

כתוב דין בן סורר ומורה והוא שאכל טרטימר לחם וחצי לוג יין וגנב מעות מאת אביו ואכל חוץ לבית שחייב סקילה.

שאל רש''י:

א} למה בן סורר ומורה נהרג האם בשביל שאכל לחם ושתה יין חייב מיתה?!

ב} ועוד והלא הוא עדיין קטן ואינו בר עונשים?

והשיב שדנה אותו התורה על שם סופו שגלוי וידוע לפני מי שברא את העולם שהוא מכלה ממון אביו ואינו מוצא עוד ממון לצורך תאותו ומלסטם את הבריות לכן אמרה תורה מוטב שימות זכאי ואל ימות חייב.

ויש לשאול כמה שאלות:

א} מסופר בפרשת וירא שאחר שנולד יצחק גרש אברהם את ישמעאל והלך הוא ואמו במדבר וצמא למים והגיע עד דכדוכה של נפש וריחם עליו ה' יתברך וזמן לו עין מים להרוות צמאונו וניצל.

ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שבאותה שעה אמרו המלאכים לפני ה' יתברך שעתידים בניו של ישמעאל להרג את בני ישראל בצמא בגלות בחורבן בית ראשון כשחרב בית המקדש גלו הרבה מבני ישראל על ידי העכו''ם וכשראו את בני ישמעאל בקשו מהם לשתות נתנו להם בני ישמעאל דגים מלוחים וצמאו עוד יותר בקשו מים נתנו להם נודות נפוחות אויר וכשפתחו הנודות נכנס האויר בקרבם ומתו מהם הרבה מאוד ואם כן צריך לדון את ישמעאל מעכשיו למיתה בשביל סופו השיב להם ה' יתברך אני אדון רק לפי שעתו וכיון שעכשיו הוא צדיק מגיע לו להינצל ולחיות וזהו שאמר שם הפסוק ''כי שמע אלוהים אל קול הנער באשר הוא שם'' דהיינו ששמע ה' תפילתו ''באשר הוא שם'' כמו שהוא באותה שעה וניצל ואם כן מה נשתנה בן סורר ומורה מישמעאל?

ב} בדבור שאחר זה על הפסוק ''וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת'' שאל רש''י למה נסמכה פרשה זו לפרשת בן סורר ומורה?

והשיב שאם האב או האם ריחמו על בן סורר ומורה ולא מסרו אותו לבית דין סופו שיגדל ויהיה בו חטא שיתחייב עליו מיתה ויומת.

ויש לשאול דברים אלו כבר כתבם רש''י וכתבנום למעלה שסוף בן סורר ומורה ללסטם את הבריות ולמה חזר ושנאה בסמיכות זו?

ואם תאמר שר''י למד אותה מכאן אם כן לא היה לו לכתוב אותה בדבור הראשון אלא ימתין ויכתוב אותה כאן?

ג} כתיב ''וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ'' פירש רש''י בשם רבותינו זכרונם לברכה כל הנסקלים נתלין ויש לשאול והלא זה מחלוקת בין רבי אליעזר והחכמים שרבי אליעזר סובר כל הנסקלים נתלים ואילו החכמים סוברים דוקא אם גדף את ה' יתברך או עבד עבודה זרה ולמה אם כן רש''י כתב כדברי רבי אליעזר ולא כדברי החכמים?

ברם יש לתרץ הקושיא האחרונה שרש''י כתב כדברי רבי אליעזר כדי לפרש סמיכות הפרשיות פרשת בן סורר ומורה לפרשת ''וכי יהיה באיש'' ופירש משום שכל הנסקלים נתלים ואם כן נסמך בן סורר ומורה לפרשת ''וכי יהיה באיש'' ללמדינו שגם הוא צריך תלייה אחר סקילתו אבל לדברי החכמים שסוברים דוקא אם עבד עבודה זרה או גדף את ה' אינו מיושב למה נסמכו אלו הפרשיות כיון שלדבריהם בן סורר ומורה אינו נתלה.

ברם תשובה זו אינה מספיקה משום שרבי אליעזר למד חיוב תליית בן סורר ומורה מפסוק זה ''וכי יהיה באיש חטא מות'' ''איש'' מיעוט לבן ''חטא'' למי שאין בידו עוון ונענש על עוון שלא עשה דומיא לבן סורר ומורה שנענש על שם סופו ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות פירוש כשהפסוק ממעט שני מיעוטים להיפך כוונתו לרבות את אותו מעוט דומיא לנידון דידן שהפסוק מיעט בן סורר ומורה שני מיעוט מעוט א' שהוא בן ולא איש מעוט ב' שנענש על עוון שלא עשה אם כן הפסוק כוונתו לרבות אותו ולא למעטו ואם כן עיקר הלימוד שבן סורר ומורה צריך תלייה לא מפני הסמיכות אלא מפני שני המיעוטים ואם כן חזרו השאלות למקומן למה נסמך בן סורר ומורה לפסוק ''וכי יהיה באיש''?

נקדים עוד שאלה אמרו חכמינו זכרונם לברכה שצריך תנאים אימתי נקרא בן סורר ומורה דכתיב ''ואמרו אל זקני עירו בננו זה סורר ומורה איננו שומע בקולנו'' מכאן שצריכים אביו ואמו להיות מדברים שנאמר ''ואמרו'' וגם צריך שלא יהיו סומים שנאמר ''בננו זה'' וגם צריך שלא יהיו חרשים שנאמר ''איננו שומע בקולנו'' ויש לשאול כיון שכתבנו למעלה שהבן נידון על שם סופו למה אם כן צריך כל אלו התנאים?

ברם עיקר חינוך הבנים אם הם צדיקים או בר מינן רשעים תלוי בהורים אם ההורים צדיקים ממילא מחנכים את בניהם לתורה ומצוות ויהיה צדיק ואם אינם צדיקים אלא רשעים חס ושלום ילמד לעשות כתועבותיהם ואם כן כשמביאים אותו לבית דין לדון אותו בדין סורר ומורה ולתלות אותו זה עונש קשה מאוד להורים שאמרו חכמינו זכרונם לברכה במסכת נדרים בעוון נדרים בניו של אדם מתים ופירש רש''י שהבנים הם רכוש אביהם ונענשים ההורים כשאינם מקיימים נדריהם במיתת בניהם.

ואם כן ההורים שהביאו את בנם לבית דין לתלייה בזה מראים על שהתחרטו שלא התנהגו כדרך ישראל סבא ולמד מהם בנם ועכשיו חוזרים בתשובה וראיה לזה שאם אינם בעלי תשובה למה אם כן מוליכים את בנם לתלייה ומה אכפת להם אם גנב בנם או לא גנב והלא הם עצמם שקועים בתשעה וארבעים שערי טומאה ולכן הפסוק רצה לתקן להם כיון שחזרו בתשובה לסלוח להם על עוונותיהם הראשונות ולא יוסיפו עוד עוון אחר עוון בניהם על עוונם שמי שבניו רשעים יענש גם הוא בסבת עוונותיהם משום שבגללו הם רשעים שלא חינך אותם ונמצא שהוא מחטיא אותם ואמרו חכמינו זכרונם לברכה כל המחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו.    

לכן רש''י מיעץ להורים שלא לרחם על הבן ולומר כיון שהעוון תלוי בנו מה עשה הבן ונניח אותו לחיות בשביל שסופו למות שהבן לא נהיה לסורר ומורה אלא אם כן אין לו תקנה ואם ירחמו עליו הוריו סופו אחר כך ללסטם את הבריות וימות חייב כמו שכתבנו למעלה.

ברם אדם שואל כיון שבן סורר ומורה נענש על שם סופו והוא זכאי למה אם כן צריך תלייה די לו במה שהוא מת ולא נתלה אותו שלא יתבזה יותר על זה סיים רש''י שרבותינו זכרונם לברכה שאמרו שבן סורר ומורה צריך תלייה הם הסוברים שכל הנסקלים נתלים ואם כן התלייה מוכרחת כיון שהוא נסקל לפי דעתם שכל הנסקלים נתלים ולכן הפסוק מיעץ להורים להביא את הבן לבית דין כדי שיכופר על עוונותיהם שלא חינכו אותו כראוי וימות בנם זכאי.

אחי היקרים!!! צריך ללמוד שני דברים:

א} האשה צריכה להיות צנועה שהיא היסוד הגדול לחינוך הבנים ליראת שמים.

ב} צריכים לחנך את בנינו על דרך ישראל סבא לא לנוח ולא לשקוט עד אשר נשיג את המטרה.

ובפרט כשיש חתונה בעיר וכדומה אנחנו רואים היפך מזה אם בגלל הלבוש שאינו צנוע ואם בגלל שהילדים בגיל צעיר בגיל 7 או 8 מוזנחים שם בחתונה עד שעה מאוחרת מאוד בלילה והוריהם כבר חזרו לבייתה לישון והשאירו אותם בחתונה או להיפך הולכים הבנים תחילה בשעה מוקדמת ונשארים שם ובאים ההורים בשעה מאוחרת לחתונה ואינם משגיחים עליהם אם נטלו ידיהם או מברכים וכדומה.

ולא זה בלבד אלא אף בימי הקיץ בשעה מאוחרת בלילה עדיין הילדים הקטנים מסתובבים ומשתובבים ברחובות העיר כאילו הם באמצע היום וההורים לא אכפת להם בכלל ובזה מראים להם ומעודדים אותם לאחר שיגדלו שילכו לבתי מלונות וכדומה ואוי להם ואי לנפשם ואחר שיגדלו הילדים לתרבות רעה יצטדקו ההורים ויאמרו שעשו כל המאמץ לחנך אותם לתורה ולמצוות ולא הצליחו וזה שקר גס אלא הם שגרמו לבניהם שידרדרו בתרבות עשו הרשע ועתידים לתת את הדין על זה.

אין זה אומר שלא ילכו לחתונה אלא שצריך להשגיח עליו שלא ילמד אותו להשאר בלילה עד שעה מאוחרת שאז יתרגל וילך כשיגדל לבתי מלונות ואחריתו מי ישורנו.

וכן לבוש הנשים יש שמגלות קצת משער ראשם ואינן יודעות ששער באשה ערוה ויש שלובשות לבוש אינו צנוע ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שיש אשה שהייתה צנועה כל כך שאפילו קורות ביתה לא ראו את שערה וזכתה שבניה כהנו בכהונה גדולה ראו עד כמה זה משפיע על הילדים להיות צדיקים או חס ושלום להיפך.

ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו לקיים מצוותיו על דבר כבוד שמו וישפיע עלינו מלא נחת שלוה ויגאלינו גאולה שלמה בקרוב אמן!!!

ויש לשאול כמה שאלות:

א} למה אמרה התורה שהשוטרים יאמרו לעם וכו' ולא אמרה מי שיש לו אחד מארבעה אלו לא יבא כלל לצבא וחסל?

ב} למה רבי יוסי הגלילי ורבי יוסי בן חלפתא פירוש על העבירות ולא פירשו כפשוטו שפוחד מן המלחמה כרבי עקיבא?

ג} לפי דבריהם למה נקרא מי שיש לו עבירות בידו ''ירא ורך הלבב''?

אולם אמרו חכמינו זכרונם לברכה שבמלחמת מצוה צריך ללכת ובמלחמת רשות יחזור. ורבי יהודה אומר במלחמת חובה ובמלחמת מצוה הולך אולם במלחמת רשות אינו הולך. ובגמרא פירש רבא לא נחלקו רבי יהודה והחכמים במלחמות כיבוש הארץ שנלחם יהושע שכולם סוברים שצריכים ללכת ובמלחמות שנלחמים בני ישראל כדי שלא יפריעו לנו האומות כולם מודים שאין הולכים ונחלקו במלחמות שנלחם דוד המלך בשביל להרחיב את ארץ ישראל שדעת החכמים צריך ללכת אבל אבי יהודה סובר שאינו צריך ללכת.

ויש לשאול מה החילוק למה באלו המלחמות הולכים ובאלו לא?

והתשובה היא שאמרו בגמרא שישראל הם האומה הכי קשה ואילולי התורה לא היו מפסידים במלחמה אבל כשקבלו התורה נהיו תלויים בקיומה שאם מקיימים אותה נוצחים ואם לאו חס ושלום אינם נוצחים ולכן מי שיש לו עבירות בגלל עבירותיו נמצא שישראל מפסידים בגללו שמדת הדין מקטרגת על עוונותיו אבל אם הוא עושה מצוה אינו פוחד כיון שיש לו זכות המצוה שסותם המקארגים עליו ואם כן במלחמת מצוה יכול להילחם כיון שהלחימה עצמה היא מצוה וזכותה מגינה עליו.

וזהו מחלוקת רבי יהודה והחכמים מלחמת דוד רשות או מצוה. שדעת החכמים מצוה ולכן אין לו ממה לפחד שזכות המצוה מגינה עליו אבל רבי יהודה סובר שזאת מלחמת הרשות ואם כן לא ילך שמדת הדין מקטרגת על עוונותיו. ולכן רבי יוסי הגלילי ורבי יוסי בן חלפתא פירשו הפסוק ''הירא ורך הלבב'' מהעבירות שבידו שאם פירוש הפסוק כפשוטו אם כן למה במלחמת מצוה הולך הלא הוא פוחד? ומה שציוותה התורה שילך ואחר כך יחזור ולא אמרה שלא ילך מתחילה בשביל שעיקר טעם התורה שיחזור בתשובה ואם כן כשהוא הולך ושומע שמכריזים על מי שיש בידו עוונות נ\זכר בעוונותיו וחוזר בתשובה ונקרא ''הירא'' כיון שהאדם כשהוא טוב לו אינו נזכר לחזור בתשובה אבל כשהוא נמצא במצוקה נזכר וירא מהעוונות שבידו. ואם כן החייל שיש בידו עבירות יודע בעצמו שהוא הולך למלחמה ויודע שיש בידו עבירות ויודע שמדת הדין אז מקטרגת עליו ויש חשש שימות ויבדוק עצמו ויהיה ירא וימצא שכל חביריו הולכים למלחמה ורק הוא נשאר אז מתעורר וחוזר בתשובה וזהו מה שרוצה ה' יתברך.

ולפי זה ה' יתברך נתן לנו יום ראש השנה שהוא יום הדין וכל אחד ואחד יודע שבאותו היום הוא נידון ויהיה פוחד ויזכור מה שעשה עבירות ויחזור בתשובה ולא יחשוב האדם הלא הוא כמה שנים והוא נטמע בעבירות ולא קרה לו כלום ואם כן גם השנה לא יקרה כלום. זה טעות משום שה' יתברך ארך אפים ונותן הזדמנויות לאדם לחזור בתשובה ואותו בן אדם אינו יודע אם תמו ההזדמנויות או לא ואם כן צריך לחזור בתשובה מהר שמא לא נותנים לו עוד הזדמנות וזו ההזדמנות האחרונה. וה' יתברך יעזור אותו לחזור בתשובה ולפי זה נקרא חודש אלול אלול הרחמים בשביל שבזה החודש צריך לבקש רחמים תמיד מאת ה' יתברך בשביל שאינו יודע אם עדיין לא תמו ההזמנויות או כבר תמו.

ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שהתשובה היא מתנה גדולה לעם ישראל שמבחינת השכל מי שטעה צריך עונש ולא די בחזרה בתשובה וכן אומות העולם אין להם זכות התשובה ואם גוי עבר על מצוה אחת משבעה מצוות בני נוח נענש ואין זכות לחזור בתשובה אבל לעם ישראל ה' נתן מתנת התשובה שכשהם יחזרו בתשובה ה' יתברך מוחל להם את כל עוונותיהם וזה מאהבת ה' יתברך בעם ישראל.

ולכן צריכים לנצל המתנה הזאת ונרבה בתפילה לה' יתברך כדי לסלוח לנו ובשעת התפילה לא נהיה עוסקים בשחוק וקלות ראש עם הקטנים וכדומה ובפרט ביום ראש השנה ויום כפור. שיש כמה אנשים שבמקום שבאים להתפלל נקהלים ביחד ומדברים. ונמצאו שעשו כמה עבירות בבת אחת שדבר בבית הכנסת וגם דבר בשעת התפילה וגם פרש מהציבור שהציבור מתפללים והוא מדבר וחכמינו זכרונם לברכה אמרו אל תפרוש מן הציבור שאפילו משה רבינו שהיה זקן בן שמונים שנה כשנלחמו בני ישראל עם עמלק {עיין פרשת בשלח} ישב על אבן כיון שעם ישראל נמצא אז בצער. ועוד שמדברים לשון הרע ליצנות ורכילות ולפעמים עושים מחלוקת ביניהם ועוד כמה וכמה עבירות ואין כדאי להאריך.

הם נמצאים באותו זמן בבית המשפט והוא אינו עוסק כלל להציל ולהגן על נפשו רק צוחק ומתלוצץ ואחר כך אם קרה לו משהו מתרעם חס ושלום ואומר שהוא לא עשה כלום ולמה יקרה לו ככה מן השמים. הכן עצמך מוקדם כדי שתמצא עצמך ביום ראש השנה וביום כפור  בסדר ותנצח בדינך ויסתמו כל המקטרגים ויליצו עליך כל הסניגורים  ויגזר עליך רק גזרות טובות וישועות ונחמות.

ויהי רצון שנתעורר מוקדם לחזור בתשובה ובזכות זה ה' יתברך יכתוב אותנו לשנה טובה ומבורכת ולחיים טובים וארוכים ומתוקנים ויזכנו לראות בביאת משיח צדקנו בעגלא ובזמן קריב אמן!!!  

בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} התורה צותה אותנו כשנמצא אדם מת ואין יודעים מי הרגו מביאים עגלה מהעיר היותר קרובה מהמקום שמצאו בו המת ושוחטים אותה מערפה בנהר חזק שלא נעשה בו חקלאות מקודם, הפסוק שם אמר ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר ה' אלהיך לשרתו ולברך בשם ה' ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע למה כל התוארים האלה לכהנים וכי אין יודעים אותם מה הם ושהם בני לוי? ועוד נכון שהכהן הוא שיעריך בנגע הצרעת טמא או טהור, אבל בריבות, הרבנים הם שמעריכים אפי' שאינם כהנים? ב} רש"י ז"ל פירש בד"ה וערפו וכו' אמר הקב"ה באה העגלה שלא עשתה פרות ושוחטים אותה בנהר שלא עשה פרות כדי שתכפר על הנהרג שלא הניחוהו לעשות פרות, יש לשאול למה ההשחתה אם אדם הרג מפסידים אנו עגלה שמביאה הרבה פרות לכל הפחות יאמר לנו פרה גדולה?

אולם כדי לתרץ נתחיל לתרץ קושיה אחרת במסכת סוטה נאמר שבזכות אברהם שאמר ואנכי עפר ואפר ה' נתן לנו שני מצוות אפר פרה אדומה ועפר סוטה, וידוע שהתורה היתה גנוזה אצל הקב"ה אלפי שנים קודם שנברא העולם והיא הבלום של העולם ר"ל המצוות האלו בין כך ובין כך היו צריכים ועוד ידוע השלשה עבירות היותר קשים הם עבודה זרה שפיכות דמים וגלוי עריות, למה כאן חסר שפיכות דמים שהיא עגלה ערופה למה אמר אבינו לא מצא לה דבר?

בפרשת וירא כשאברהם אבינו לא מצא אורחים ושלח לו הקב"ה שלשה מלאכים בדמות אדם כדי שיארח אותם שם אמר וירץ אברהם אל הבקר חז"ל פירשו שאברהם אבינו הביא שלשה פרות כדי שיטעמם לשון בחרדל אחת ברחה לו למערת המכפלה וראה שאדם וחוה קבורים שם וראה גן עדן התחתון. יש לשאול למה רצה להטעימם לשון בחרדל וכי כל אורחיו מטעימם לשון בחרדל? ועוד למה לא לקח רק פרה אחת וכל אחד יקח קצת ולמה אברהם היה רץ אחר הבקר יביא אחד מעבדיו וירץ עליה וילך הוא ויביא פרה אחרת?

אולם ידוע שהקב"ה נתן לנו פרה אדומה שתכפר על הע"ז ועפר סוטה יכפר על גלוי עריות כמו שאמר הפסוק בפרשת נשא ונקה האיש מעון והאשה ההיא תשא את עונה ועגלה ערופה תכפר על שפיכות דמים. וידוע שהלשון הרע שקול נגד שלשה עבירות הללו ולזה אברהם אבינו רצה למצוא לנו דבר שיכפר על לשון הרע ורצה לחתוך הלשון של שלשה פרות נגד שלשה עבירות הללו שהלשון הוא לשון הרע ששקול נגדם אבל אחת ברחה הלך ורדף אחריה לראות למה לא הועיל דבר זה וכשמצאה שנכנסה למערת המכפלה מקום שקבורים בו אדם וחוה רמזו לו שהסוטה בעפר ולא בפרה וכשנפרדה החבילה לא קרה כלום ואינו מועיל ללשון הרע רק התשובה.

ולזה חז"ל במסכת סוטה אמרו שבזכות שאמר אברהם אבינו ואנכי עפר ואפר הקב"ה נתן לנו אפר הפרה ועפר סוטה לא ר"ל שאותם מצוות אז הוחלט ליתנם לנו אלא מאז נעשו לכפר ולא בפרות ששחטם אברהם אבינו למלאכים שאותם היה חושב אברהם אבינו לצורך לשון הרע.

ולמה אברהם אבינו לא מצא לנו דבר שיכפר על שפיכות דמים? כבר תירץ רש"י ז"ל ואמר שהעגלה אינה עושה פירות ר"ל הקודמת ממנה שהיא פרה אדומה עשתה פירות והביאה לה עגלה ערופה ולזה לא הצטרך אברהם אבינו לדבר אחר לצורך שפיכות דמים שפרה אדומה מביאה לנו עגלה.

וידוע שהכהן עולה לספר תורה הראשון שהפסוק אמר וקדשתו, והלוי עולה שני. למה? חז"ל אמרו מפני דרכי שלום שהכהן קדוש ומברך אותנו וכל אחד רוצה לעלות אחריו שידבק בו כדי שיקבל קצת מקדושתו ומברכותיו ולזה תקנו חז"ל שהלוי הוא שעולה אחריו ואח"ך ישראל אבל אם אין לוי הכהן עולה שני פעמים מפני השלום ואם אין כהן נפרדה החבילה ואין צריך לעלות לוי השני.

וזהו כוונת הפסוק כאן שאפי' שהקב"ה צונו על הפרה אדומה ועכשו על העגלה ערופה אין אומרים שאברהם אבינו עשה תקון שיכפר על לשון הרע שקצץ שתי לשונות רוב הפרות אלא נפרדה החבילה כספר תורה, ונגשו הכהנים הם הראשונים ואח"ך בני לוי, למה? כי בם בחר ה' שהם הכהנים מקודשים ומברכים ישראל ועל פיהם יהיה כל ריב שהלויים יעלו השניים כדי שלא יהיה ריב אבל העיקר בכהן שאם אין כהן נפרדה החבילה שלא יהיה ריב ואפי' שיש שני לויים וישראל שהם הרוב, ולזה וכל נגע שהעון של לשון הרע שעונשו נגע צרעת אפי' שיש הרוב שני פרות חסרה אחת נפרדה החבילה ואינו מועיל רק בתשובה.

רבותי! לשון הרע הוא מיותר העבירות הקשים שבא אחרי חלול ה', חז"ל שיערו לשון הרע נגד שלשה עבירות היותר קשים עבודה זרה גלוי עריות שפיכות דמים, אנו בעירנו ברוך ה' לשון הרע נחסר לנו הרבה וכל אחד דואג לעצמו אבל לפעמים שומעים לשון הרע פעמים בכוונה ופעמים בשחוק אבל כולו לשון הרע. נכון שיש הרבה תנאים כדי שיהיה לשון הרע שאפשר אדם צדיק מפסיד כל מצוותיו בדקה ויקחם אותו שדיברו עליו והוא יקבל עבירות חבירו, וצריכים שלא לדבר על שום דבר משני צדדים שאין אנו יודעים מהו נקרא לשון הרע ועוד שמלה מושכת מלה ויצר הרע קשה ואינו עוסק רק בדברים אלו ורוצה להטעותינו לדבר לשון הרע. למה האדם יפתח פיו לדבר? ואפי' אם נאמר שאין אנו מדברים לשון הרע מהו הריוח שיש לנו מה איכפת לנו בחבירנו מה עשה וכי אנו שלמים במעשינו! ודבר זה מתרבה בזמן ההתאספות משל בליל שבת ההתאספות שאחר התפלה גורמת הרבה לשון הרע במקון שהשבת היקרה מנצלים אותה בקריאת התורה להפך נדבר לשון הרע, וכשהאדם יהיה פנוי אז יחפש מה מדבר. וצריכים לצוות נשינו שיש להם הרבה זמן פנוי שישמרו פיהם ויודעים מה הם מדברים כשמתאספים ואם במקום דבורם יקחו תהלים בידם אז זכותם גדולה מאד. יהי רצון שהקב"ה יעזרנו להתרחק מלשון הרע ויעזרנו שלא לעשות עבירות ואין עושים רק מצוות ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.   

פרשת שופטים

נצטווינו בפרשה 14 מצוות עשה ו27 מצוות לא תעשה.

מצוות עשה הן:

א} למנות שופטים לשפוט אם יש סכסוך בינינו ושוטרים לבצע הפסק.

ב} לשמוע בקול דברי בית דין הגדול.

ג} לשים עלינו מלך.

ד} המלך צריך לכתוב ספר תורה בשבילו.

ה} מי ששחט בהמה טהורה צריך לתת לכוהן את הזרוע והלחיים והקובה.

ו} להפריש תרומה ולתת אותה לכוהן.

ז} לתת לכוהן ראשית הגז.

ח} שהמשמרות תהיינה שוות בחג שמשה רבינו חילק את הכוהנים לשמונה משמרות כל משמרה תעבוד שבוע בבית המקדש ושמאל הנביא ודוד המלך חילקום לארבעה ועשרים משמרות כל משמרה תעבוד שבוע ובחג מצווינו הפסוק שכל כוהן הרוצה לעבוד יכול לעבוד אפילו שעדיין לא הגיע תור משמרתו לעבוד.

ט} לשמוע בקול דברי נביא האמת.

יו''ד} ליחד ערי מקלט בארץ ישראל. שכל ההורג יברח לשם ואחר כך יעיינו הדיינים בדינו אם נמצא שהרג בשוגג ישב שם בערי המלט עד מיתת הכוהן הגדול ואם הרג במזיד חייב מיתה.

י''א} לעשות לעדים זוממים מה שחשבו לעשות למי שהעידו עליו. עדים זוממים הם שהעידו עדות ויבא עדים אחרים ויאמרו להם שאותו זמן שאמרתם שראו את פלוני שעבר עבירה הייתם עמנו במקום אחר אלו נקראים עדים זוממים אבל עדים שהכחישו זה את זה אינם נקראים זוממים והעדים זוממים יענשו באותו העונש שהיה נענש חבירם שהעידו עליו בשקר אם למיתה או למלקות או לקנס כסף ואמרו חכמינו זכרונם לברכה דוקא אם עדיין לא הומת חבירם שהעידו עליו בשקר אבל אם נהרג חבירם אינם נהרגים עליו והיושב בשמים יפרע מהם.

י''ב} למנות כוהן משוח מלחמה לדבר עם הצבא כשיוצאים למלחמה ''מי האיש וכו',,.

י''ג} קודם המלחמה נשתדל לעשות עם האויבים שלום.

י''ד} לעשות דין עגלה ערופה.

מצוות לא תעשה הן:

א} לא לטעת עץ בבית המקדש.

ב} לא לעשות מצבה בבית המקדש והיא אבן שמשתחווים עליה או מקריבים עליה קרבנות.

ג} לא להקריב קרבן שיש בו מום.

ד} לא להמרות את דברי בית דין הגדול.

ה} לא לשים מלך שאיננו מזרע ישראל.

ו} שהמלך לא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו.

ז} שהמלך לא ירבה לו נשים יותר משמונה עשר.

ח} שהמלך לא ירבה לו כסף וזהב.

ט} לא לשבת בארץ מצרים.

יו''ד} לא יקח שבט לוי חלק משלל מלחמה.

י''א} שבט לוי לא יקח חלק בארץ ישראל.

י''ב} לא לקסום והוא מין כישוף.

י''ג} לא לכשף.

י''ד} לא לעשות חובר חבר והוא מין כישוף.

ט''ו} לא לשאול באוב והוא מין כישוף.

ט''ז} לא לשאול בידעוני והוא מין כישוף.

י''ז} לא לשאול המתים על ידי כישוף.

י''ח} לא להתנבאות בשקר ויש בזה שני אופמים: 1. יגיד נבואת חבירו בשמו ולא בשם חבירו. 2. יתנבא בשקר.

י''ט} לא לומר התנבאתי בשם עבודה זרה.

כ'} לא לפחוד מנביא השקר אלא נהרג אותו.

כ''א} לא לרחם ולחמול על ההורג או החותך אבר מאברי חבירו.

כ''ב} לא לגזול אדמת חבירנו.

כ''ג} אין לבית דין לשפוט על פה עד אחד.

כ''ד} לא לפחוד מהגויים במלחמה ולנוס.

כ''ה} לא להשאיר אף אחד מאותם שבעה אומות שהיו בארץ ישראל אלא צריך להרג את כולם. בזמן הזה אינם נמצאים.

כ''ו} בשעת מצור לא להשחית את האילנות כדי שהאויב לא ימצא ממה להתפרנס אלא צריך לבטוח בה' יתברך שיציל אותנו מיד אויבינו.

כ''ז} לא לעבד את האדמה שלפני הנחל שערפו בו עגלה ערופה.

בסוף הפרשה כתוב דין עגלה ערופה והיא אם מצאו חלל מוטל בשדה ואין ידוע מי הרג אותו מביאים הדיינים עגלה ועורפים אותה בקופיץ בתוך נחל איתן ואומרים ''ידינו לא שפכו את הדם הזה וענינו לא ראו כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל''.

ויש לשאול כמה שאלות:

א} ויש לשאול למה דוקא עגלה ולא עז או תרנגולת וכדומה?

כבר כתבו לעיל בפרשת חוקת שהטעם שעושים פרה אדומה ולא משהו אחר היינו כדי לכפר על עוון העגל והמשילו חכמינו זכרונם לברכה לבן המשרתת שלכלך את ארמון המלך מה אומר המלך תבא האם ותקנח צואת בנה גם כן כאן תבא הפרה ותכפר על עוון העגל שהוא בנה אבל בעכלה ערופה מה עניין עריפת העגלה לעניין עוון העגל?

ב} כבר כתבנו שהזקנים אומרים ''ידינו לא שפכה את הדם הזה וענינו לא ראו'' שאל רש''י האם חשודים בית הדין חס ושלום להרג בן אדם?

והשיב שאין הכוונה שהם הרגו אלא שאומרים שאנחנו לא ראינו אותו ושלחנוהו בלא אכילה או בלא לויה.

אבל עדיין יש לשאול הלא הדיינים הם צדיקים ואם כן לא נחשדו גם כן שישלחו את הנרצח בלא לויה או בלא אכילה?

ג} מה הכניס סבת מיתתו לענין שלא שלחוהו בלא לויה או בלא אכילה ולהיפך הסברא נותנת כשלא נתנו לו לאכול אם כן הוא שהורג כדי לאכול ולא להיהרג?

ד} רש''י פירש שהכוהנים אומרים ''כפר לעמך ישראל'' ויש לשאול הלא מדרך רש''י לקצר בלשונו ולכתוב רק ההכרח ואם כן למה לא אמר בנוסח זה ''שהכוהנים אומרים כפר וכו',,?

ה} אם הם לא הרגו ואין להם כלל יד בעניין הריגתו למה אם כן אומרים ''כפר וכו',, כיון שהם לא הרגו ואינם יודעים את ההורג אם כן מה עוון יש להם?

ו} סיים הפסוק ''ונכפר להם הדם'' רש''י פירש שהפסוק מבשר אותם שאם יעשו כך ה' יתברך יסלח את העוון ויש לשאול היה לו לומר שיסלח את ההרג?

ז} אם הם לא הרגו אם כן מה יסלח להם והלא הם לא עשו עוון?

נקדים מאמר חכמינו זכרונם לברכה מי שכועס ושובר כלי בכעסו נחשב כאילו עובד עבודה זרה והטעם כיון שהיצר הרע הצליח להתגבר עליו עד ששבר כלי הוכיח תחילתו על סופו שיתגבר עליו היצר הרע לאט לאט עד שיטעה ויעבוד עבודה זרה.

ויש לשאול למה אמרו חכמינו זכרונם לברכה זה רק בכעס ולא אמרו מי שאכל פעם טרפה כאילו עובד עבודה זרה שהוכיח תחילתו על סופו שהיצר הרע יתגבר עליו לאט לאט?

ברם אם הוא שבר כלי והפסיד ממונו בזה מראה שאינו יכול לשלוט כלל בעצביו היום שבר כלי ומחר מי יודע יכול להרג אפילו בן אדם ומעשה שקרא בערינו לפני תקופה קצרה שאיש אחד פעם התלוצץ על איש אחר והשני הוא אדם מעוצבן דחף אותו בגודל הכעס וחבטו על ראשו בלי כוונה וכמעט שהרג אותו.

עוד ידוע כשבני ישראל אמרו בשעת מתן תורה נעשה ונשמע בטלה מהם מיתה וכשעשו העגל חזרה המיתה והרוצח הוא עוזר בדבר בגורם בעוון העגל והיא העבודה זרה ולכך אמרו חכמינו זכרונם לברכה כאילו הוא עובד עבודה זרה שמגודל הכעס אפשר להרג עמו שאמרנו והמיתה באה בעוון העגל נמצא אם כן כאילו עבד עבודה זרה.

ברם יש לשאול והלא גם אדם הראשון וחוה גרמו מיתה לעולם על ידי שאכלו מעץ הדעת?

ברם ידוע שחומת ירושלים בזמן חורבן בית ראשון נבקעה בתשעה בתמוז ובחורבן בית שני נבקעה בשבעה עשר בתמוז והצום נקבע בשבעה עשר בתמוז ולא בתשעה והטעם שכיון שנבנה אחר כך בית המקדש פעם אחרת נפתרה הבעיה אבל בבית שני עד עכשיו לא נבנתה ולא נפתרה הבעיה עדיין לכן נקבע הצום לשבעה עשר בתמוז גם כן במיתה אפילו שנגזרה מיתה בימי אדם הראשון מכל מקום נפתרה הבעיה כיון שבטלה בזמן מתן תורה אבל כשחזרה בעוון העגל עד עכשיו לא נפתרה ולכך הבעיה שנייה יותר חמורה כיון שעדיין לא נפתרה.

ולכן ציוונו ה' יתברך להביא עגלה ערופה כדי לזכור שהגורם למיתת בן אדם זה הוא עוון העגל ולכן תבא עגלה ערופה ותכפר על עוון העגל.

בא ונראה שגם עוון העגל בא על ידי כעס שאמרו חכמינו זכרונם לברכה כשבאו הערב רב אל אהרון לבקש ממנו לעשות העגל הוכיח אותם חור שלא לעשות את זה וכעסו עליו והרגו אותו ופחד מהם אהרון ויעש להם העגל כדי שלא יהרגו אותו.

ושאלו חכמינו זכרונם לברכה למה עשה אהרון העגל והלא יש שלושה עבירות שיהרג עליהם ולא יעבור והם שפיכות דמים גילוי עריות ועבודה זרה ולמה לא מסר אהרון עצמו להריגה כדי שלא לעשות העגל?

ויש לזה שני תשובות:

א} שאהרון לא חשב כלל ועיקר לעשות העגל אלא רצה למשוך בזמן עד שיבא משה והכול יתבטל אלא שמעשה שטן הצליח ויצא העגל וכבר כתבנו את זה באורך בפרשת כי תשא.

ב} חשב אהרון אם יהרגו אותו יחטאו בזה חטא גדול אחר שהם הרגו נביא ה' והעגל בין כך ובין כך הם עושים שבחורבן בית ראשון נכנס נבוזראדן {שר הטבחים של נבוכדנצאר מלך בבל שהחריב את בית המקדש} לבית המקדש ומצא דם מפעפע שאל את הכוהנים מה זה? אמרו לו אלו דמי הקורבנות שחט צאן ובקר ודמם לא פעפע הגידו לו הכוהנים שדם זה הוא של זכריה הנביא שחלי לפני כמאה שנה והיה מוכיח אותם והרגו אותו ועד היום דמו אינו שוכך אמר להם נבוזראדן אני אנקום את נקמתו עד שישכך שחט אנשים ונשים וטף לרוב ולא שכך דם נקי אז נשא עיניו לשמים ויאמר זכריה הנביא האם אתה רוצה שבני עמך כולם ימותו?!!! מיד שכך הדם לצמדים מכאן כמה קשה עונשו של הריגת נביא לכן אמר אהרון טוב שיכשלו בעגל לבד ולא יכשלו עוד בהריגת נביא.

מכל זה למדנו שהטעם שהרגו חור הוא מבחינת הכעס ואילולא הכעס לא היו הורגים אותו וראיה לזה שאיך היו מעיזים להרג את חור שהיה בנה של מרים אחות משה אם לא הכעס ולא עוד אלא שגם אהרון עצמו היה בסכנת מיתה וזה בגלל הכעס.

ולכן פירש רש''י הפבוק ''ידינו לא שפכה וכו',, שלא ראינו אותו ושלחנו אותו בלא לויה או בלא אכילה שאם שלחנו אותו בלא לויה ובלא אכילה הוא כועס וקובל על זה לפני ה' יתברך ואמרו חכמינו זכרונם לברכה מי שמוסר וקובל על חבירו בשמים מתחילים לדון אותו שאומרים לו אתה לא רוצה לסלוח ומבקש מה' יתברך להעניש את חבירך בא נדקדק בחשבון שלך אם יש לך עבירות וכיון שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא אם כן ימצא בו עוון ויתחייב על זה מיתה ובשביל זה נהרג ולא בשביל שרב עם חבירו כדי לאכול ונהרג.

ברם אם הם לא ראו אותו אם כן מה קבל ומסר דינו לשמים? וצריך לומר שראה בעיר משהו לא טוב ועל זה מסר הדין לשמים ולכן רש''י כתב שצריכים הכוהנים לומר ''כפר לעמך ישראל'' שהכוהנים הם שמתפללים לה' יתברך שיסלח לעוון ישראל ואינם מתפללים על עוון הריגתו אלא על העוון שקבל עליו לפני ה' יתברך ובגלל זה נגזרה עליו מיתה כמו שכתבנו.

וזהו כוונת רש''י בדבור שאחריו שאם עושים כן בודאי שכל בני ישראל עשו תשובה על עוונותיהם ואינו מדבר על ההריגה שההריגה אין לה עניים לאף אחד כיון שהם לא הרגו כמו שכתבנו.

ומהטעם זה יש לפרש כוונת חכמינו זכרונם לברכה כשרבו הרוצחים בטלה עגלה ערופה כיון שהיא נעשית כדי שיחזרו העם בתשובה שאפילו הרוצח הוא רצח בשגגה וה' אינה לידו כדי שנחזור בתשובה אבל כשרבו הרוצחים בטלה מצות ''עגלה ערופה''.

אחי היקרים!!! צריך ללמוד מזה כמה דברים:

א} הכעס מזיק והוא דבר רע מאוד.

ב} השנאה אפילו אם לא כעס על חבירו אם עשה לו רעה אסור ליטור שנאה בלבבו דכתיב ''לא תשנא את אחיך בלבבך'' אלא צריך ללכת אליו ולשאול אותו למה עשה לו רעה? ובדרך זו על הרוב תוסר השנאה ויגיעו לעמק השוה.

ומי שכועס קשה מאוד לעשות זה כיון שמגודל הכעס הוא צעק על חבירו וגם חבירו צעק עליו וכל אחד הוציא כמה מילים כואבות ועל ידי תווצר השנאה ותשאר בלב וקשה להוציאה.

ומי שיש בלבו יראת שמים אמתית צריך לרוץ ולרצות את חבירו ויבקש ממנו סליחה אם הוא טעה לו או אם חבירו טעה ילך אליו ויראה לו שהוא טעה ועל ידי יגיעו לעמק השוה ויחזרו חברים כבתחילה.

אבל אם כל אחד יטור בלבבו תגדל השנאה מיום ליום ותעמיק יותר בלב ובפרט אם יש הולכי רכיל שבאים לראשון ואומרים לו שמענו שחברך דבר עליך כך וכך והוא משיב להם וכועס עוד יותר ומדבר על חבירו כמה מלים קשות והם הולכים לחברו וארומרים לו שחברך הגיד עליך כך וכך ומוסיפים שמן למדורה ואז קשה מאוד מאוד להוציא השנאה.

ובשביל זה אמרו חכמינו זכרונם לברכה שעוון לשון הרע חמור מאוד וקשה אפילו מגילוי עריות ושפיכות דמים ועבודה זרה שבית ראשון נחרב בעוון אלו שלושה דברים ואפילו הכי נבנה אחר כך ואילו בית שני נחרב בגלל עון אחד והוא שנאת חינם ועכשיו קרוב לאלפיים שנה ועוד לו נבנה מכאן רואים ששנאת חינם ולשון הרע וכדומה קשים יותר מאותם שלוש עבירות חמורות.

בערינו ברוך ה' אין אנשים שמדברים לשון הרע במזיד כדי להגדיל את השנאה אלא להיפך רואים שאם יש שנאה בין שני אנשים או בין שני משפחות שמיד מתרוצצים להשלים ביניהם.

אך זה אינו מספיק כשרואים כמה בני אדם מדברים לשון הרע למרות שאינם מכוונים כלל מכל מקום חבירם ניזוק על ידי זה וכמו שנאמר ''כמתלהלה היורה זקים חצים ומות ואמר הלא משחק אני'' פירוש שהמדבר לשון הרע כאילו יורה חצים להרג את חבירו ואם כן אינו יכול להצטדק אחר כך ולומר הלא משחק אני כיון שחבירו מכל מקום נפגע.

ברם זה קל יחסית למדבר במזיד שכיון שהם מדברים בלי כוונה אם כן כשמוכיחים אותם ומראים להם שזה אסור מיד יכירו בטעותם ולא יוסיפו לכסלה ואמת ושלום ואהבה תשרה בננו.

לכן אחי ורעי בואו החזיק במידה טובה שבזכותה יבנה בית המקדש והיא אהבת חינם מדה כנגד מדה נחרב הסית בגלל שנאת חינם עתיד להיבנות בגלל אהבת חינם ואם יש מחלוקת בנינו לא נגדיל אותה אלא לדבר עם בעל נחלוקתינו בדרכי שלום והכל יסתדר גם אם נראה שניים רבים נעשה שלום ביניהם ולא נשאיר אותם עם שנאתם ואם בכל זאת לא הצלחנו יש רב העיר להגיד לו והוא יעשה ויסדר הכול על הצד הטוב ביותר.

ויהי רצון שיתן לנו ה' יתברך הדעת והסבלנות לעשות שלום בננו ואז תשכון בתוכנו האהבה והשלוה ובזכות זה יחיש לגאולינו במהרה בימינו אמן!!!  

המפתח

המשך משבוע שעבר

בעזרת הקריאה דברים החלו להתבהר עבורי, ולמרות שהיה לי קשה להודות שגרמתי בהובלת המאבק להרבה רגשות שליליים ופגיעה מיותרת... ראיתי שזו האמת.  

"לפחות לפי הטקסט הזה אני לא פושע, כי הנה אני עסוק במחשבה השניה..." ניחמתי עצמי, והמשכתי לקרוא: "... הרס חייו של אדם אחר יכול להרוס את חייך..."

חשבתי על ההרס שגרמתי מבלי שהתכוונתי: ההוצאות הכספיות שהבאתי על משפחתי ועל דיירי הרחוב, חשבתי על שעות העבודה שבוזבזו בהליכה לבתי-המשפט, על הזמן שהוקדש למלחמה במקום ליצירת עתיד, חשבתי על הילדה שלי שמנעתי ממנה לפתח חברות, על כמות האנרגיה ששנתיים אני ושכני שרפנו על משהו שאולי אפשר היה לפתור בדרך אחרת. האם באמת עזרתי בצורה הזו לפולה ולשאר הקשישים? 

המשכתי לקרוא ולהסתכל על התסבוכת כשפיסקה בפרק הסיום, "סוף דבר" ריגשה אותי:

....אדם יכול להרגיש שהמצב כעת הוא כזה שכבר מאוחר מדי לעשות משהו, שהדרך שמאחוריו היא כה משובשת, עד כי אין סיכוי להתוות דרך עתידית שתהיה שונה במשהו: תמיד יש נקודה בדרך שבה אדם יכול להתוות לו דרך חדשה. ולנסות ללכת בה. לא קיים אדם שאינו מסוגל ליצור התחלה חדשה.

...אם אדם שומר על שולי הדרך, הוא לא יוכל לטעות בהרבה. התרגשות אמיתית, אושר אמיתי וחדווה אמיתית נובעים מדברים אחרים, לא מחיים הרוסים. 

חשתי פתאום שאני יודע מה אני רוצה. אם כי... אינני יודע איך עושים את זה... איך פתאום משנים הכל ב-180 מעלות?

התשובה באה תוך כדי תנועה, באופן לא מתוכנן בדיון שחל בביהמ"ש באותו שבוע. 

בבית המשפט המחוזי שופט חמור סבר, לא הסתיר את כעסו על בזבוז זמנו היקר של בית המשפט. מילים כגון "מרשי", "מרשתי", "לא יעלה על הדעת", תביעת נזיקין", "כוח השנים", "הערת אזהרה בטאבו" ועוד נזרקו לחלל האוויר וריחפו מעל לראשי. 

עדים משני הצדדים נחקרו על דוכן העדים. כעס. מתח. חימה. צעקות. המילים "שקר!", "כזב", "לא נכון!" הוטחו שוב ושוב זה בזה. סדרן נכנס וההמולה חגגה.  

ואז נשאל עורך דיני האם הוא שקל פשרה? עורך דיני השתהה... והחל לגמגם משהו...

"נשמח לשקול פשרה"! התערבתי ללא רשות ועניתי במקומו. "אפשר אולי שנקבל מפתח לשער, ואף נשתתף בהוצאות בעצמנו?!" הוספתי במהרה.

"לא מקובל שאתה תדבר במקום עורך דינך!" שאג השופט לעברי.

"סליחה לא ידעתי"... השבתי וסומק עלה על לחיי.

"אבל בגלל שענית לעניין - אסלח לך!" ירה השופט לעברי – "האם הנתבעים מסכימים?!"...

לאור זעמו ושאט הנפש שהפגין הם לא העזו לסרב – "אין התנגדות, כבוד השופט" השיבו.

"3 שבועות!" שאג והלם בפטישו –"לא יאוחר מ-3 שבועות! ברור?!"

בסוף הדיון, פניתי לשכנים היריבים והצעתי לקיים את הפגישה בביתי. נקבע תאריך, נקבעה שעה.

 השכנים הגיעו והתיישבו סביב שולחן גדול. השקט והמתח היו קשים ומביכים.

"תרצו אולי כוס קפה?" ניסיתי להפר את הדממה.

"אם היית מציע יין, אז אולי הייתי שותה" אמר המבוגר מבין השכנים, בעודו סוקר אוסף בקבוקי יין השוכבים על מדף בפינת האוכל.

חייכתי ובלי להניד עפעף, פתחתי בקבוק. "עוד מישהו היה רוצה"?...שאלתי. הנוכחים חייכו במבוכה. מזגתי גם להם והתחלנו בדיאלוג לילי ממושך.

הסתבר שכולם צדקו.  

הם טענו לחוסר פרטיות, לכניסת שיכורי רחוב למתחם מהרחוב הראשי, להשתנה בחצר, ללכלוך וזוהמה...

אנחנו מנגד, היינו רגילים למעבר פתוח במשך עשרות שנים – "יכולתם לתת לנו התראה!" אמרתי.  

"נכון. באמת יכולנו" הם ענו לי...

"השכנים הקשישים – לא יוצאים מפתח ביתם עקב קושי בהליכה, הם סובלים! ומה פתאום סגרתם ככה"? -שאלתי... 

השעות חלפו, ואנו נראינו סוף כל סוף כבני אדם זה לזה. הקשבנו. התבוננו. כל צד העמיד עצמו במקום חברו – והתביישנו.

אחסוך לכם פרטים: הפלא ופלא- הגענו כעבור פחות משעתיים להסכם פשרה (מעט יין והרבה מאד רצון טוב יכולים לחולל פלאים...) וביטלנו את התביעה. 

עורכי הדין, שפרנסנו יפה כעסו מאוד כששמעו על כך: "אתה השתגעת? אנחנו כמעט זכינו!"..."אני לא מבין אותך... הנה תקדימים, פסקי דין שזכו במקרים דומים, לוותר בשלב כזה זוהי שטות מוחלטת!"

חייכתי, והשבתי לעורך דיני: "דרור ידידי, זה לא היה שווה את זה מלכתחילה. לא הייתי רוצה שיעשו לי כזה דבר, למדתי פרק בחברות ובשכנות טובה. הרעל שליווה אותי במשך שנתיים - היה מיותר ולא תרם לכלום"...

 שמעתי צלצול בפעמון. פתחתי את הדלת. "מפתח"... קחו מפתח"... אמר דודיק יו"ר הוועד של הבנין הסמוך, אבא של שיר מהגן (שהתחלתי מעתה לקרוא לו בשמו). "תשכפלו ותתנו אותו לכל מי שזקוק, כמו אותן קשישות ומי שרוצה..."...

"תודה, דודיק!" חייכתי "אשתי תטפל בזה...".

מזה שבועיים הילדות שלנו משחקות יחד. בהתחלה הייתי קצת נבוך לברך אותו לשלום, אבל התגברתי על המחסום וכעת אנו מקדימים שלום זה לזה עם חיוך מכל הלב.  

וכמובן שפולה ושאר הקשישות חזרו להשתמש בשביל והן נועלות אחריהן את השער עם המפתח החדש, ולכולם הרבה יותר נעים ככה.

כשהגיע ראש השנה זה היה התור שלנו לארח את המשפחה, ואשתי תמיד מזמינה גם קצת חברים שיהיה יותר שמח. על השולחן הערוך ל-27 מוזמנים הנחתי שי קטן לכל אורח: ספרון הדרך אל האושר עם הקדשה אישית ממני וברכת שנה טובה בעמוד הפנימי. 

כתבתי מילים מהלב בתוך העותקים שהקדשתי לאבי, לזה של אחותי הצעירה, לחמותי שתחיה, ו... לשכן שלי דודיק, שסעד עם אשתו ועם שיר על שולחן החג שלנו.

אם נגיד, חודשיים לפני כן, מישהו היה מנבא לי ששכניי יתארחו על שולחן החג שלי, הייתי מרים גבה זועפת ומסמן את אותו נביא כמשוגע או כהוזה...

 והנה עמדתי בראש השולחן עם כוסית יין ביד, והסברתי לחבורה (שכל אחד מהם עלעל כרגע בספרון שהוקדש לו אישית) למה נתתי להם ספרון זה:

"ראשית אני מעניק לכם את הדרך אל האושר כי קיומו של כל אחד מכם חשוב לי, ושנית כי אני רוצה לחלוק אתכם שיעור לחיים שלמדתי לאחרונה... וברשותכם אני אקרא לכם רק טיפ קטן מהדף האחרון" ולפני שהוגשו מטעמי החג אל השולחן העברתי את המסר הבא:

"...אם אדם שומר על שולי הדרך, הוא לא יוכל לטעות בהרבה. התרגשות אמיתית, אושר אמיתי וחדווה אמיתית נובעים מדברים אחרים, לא מחיים הרוסים. 

אם תוכל להביא אחרים לצעוד בדרך, אתה עצמך תהיה חופשי מספיק לתת לעצמך הזדמנות לגלות מהו אושר אמיתי.

הדרך אל האושר היא דרך מהירה מאד לאלה שיודעים היכן השוליים.

אתה הנהג.  

ויש לשאול כמה שאלות:

א} כתיב ''ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה'' ויש לשאול מה שייך ראייה בקללות וברכות?

ב} היה צריך לומר ''נתתי'' כיון שהתורה כבר ניתנה ולא ''נותן''?

ג} במצוות הדם כתיב ''למען ייטב לך וכו',, ופירש רש''י יש ללמוד מכאן קל וחומר לשאר המצוות מה הדם שהאדם קץ ממנו ומתעב אותו וממילא אינו אוכלו נתן ה' יתברך שכרו ''למען ייטב לך'' גזל ועריות שהאדם מחמדן לא כל שכן ששכרם גדול?! ויש לשאול למה רש''י לא הביא משל רק ''גזל ועריות'' ולא שארק דברים אחרים שהאדם מחמדן?

ד} כתוב בפרקי אבות הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרם של מצוות ופירשו המפרשים זכרונם לברכה שלמדו רבותינו זה ממה שאמר הפסוק שכר מי שמקיים מצות שילוח הקן שהיא מצוה קלה שישלח את האם ויגדל את האפרוחים ושכרה  אריכות ימים וכן מצות כבוד אב ואם שהיא מצוה חמורה מאוד שנמשכת עשרות שנים וגם קשה ושכרה גם כן אריכות ימים אם כן צריך האדם לא לזלזל במצוות כיון שיש מצוות שנראים קלים אבל שכרם גדול ואם כן מה הקל וחומר שעשה רש''י שמא הדם יותר גדול מהעריות והגזל למשל?

ברם הוקשה לרש''י קושיא ראשונה ושנייה שכתבנו מה שייך ראייה בקללות וברכות ועוד שהפסוק צריך לומר נתתי ולא נותן כיון שכבר ניתנה תורה. והתירוץ הוא שראה פירוש ראה בעיניך כדי ללמוד שכל יום ויום ה' יתברך נותן לאדם ברכות וקללות שהם המצוות והעבירות וצריך האדם לקיים המצוות ולהתרחק מהעבירות. אבל עדיין יש לשאול למה הפסוק אמר שכר מצות הדם ובשאר מצוות לא כתב אמת שגם במצות שלוח הקן ובמצות כיבוד אב ואם כתוב השכר מכל מקום למה כתב השכר גם בדם? ולפיכך פירש רש''י שכוונת הפסוק ללמדינו דברים אחרים. לפום צערא אגרא פירוש מי שמצטער על ידי שמקיים מצוה נותנים לו שכר יותר גדול בשמים כיון שמראה שהוא עושה המצוה לשם שמים והראיה שנצטער על ידי עשייתה. והדם אין לו טעם אסור לשתות אותו אף על פי שאמר הפסוק ''כי הדם הוא הנפש'' מכל מקום מבחינת שכלית לא מבינים למה כשהוא הנפש אסור לשתותו נמצא שמצות הדם היא חוקה שאין להבינה מבחינת השכל ומקיימים אותה בני אדם כיון שבלאו הכי מתעבים את הדם. אבל הגזל והעריות אף על פי שבן אדם מחמדם אבל מתרחק מהם מבחינה שכלית כיון שהוא מתבייש. נמצא ששני מיני מצוות אלו האדם לא עובר עליהם זה מבחינת הבושה וזה מבחינת שהוא מכוער נמצא ששני מצוות אלו שוים אלא שעדיין יש חילוק שעבירת הגזל האדם מתאוה לה וכובש את יצרו ואם שכרו יותר גדול כמו שכתבנו שלפום צערא אגרא לא כן מצות הדם שאין לו צער כלל כשמקיימה ואם כן רש''י דבריו נכונים במה שלמד קל וחומר גזל מהדם.

מדברים אלו למדים שלהיפך עונש העובר על מצוות לא תעשה שאין בה צער כלל כשמקיימה יותר חמור שהעובר על מצוות לא תעשה שיש בה צער כשמקיימה כיון שהוא אינו מצטער ואפילו הכי עובר בזה מראה שהוא עובר כדי להכעיס חס ושלום את ה' יתברך ועונשו גדול לא כן השני שעבר על מצוות לא תעשה שקה לקיימה כיון שלא יכל לגבור על היצר הרע ואם כן עונשו יותר פחות.

ומכאן מוסר גדול שיש נשים כשהם יוצאים חוץ לבית מתייפות הרבה בלי שיש להם תועלת שעיקר התייפות האשה היא בביתה כדי שיראה אותה בעלה ולא בחוץ. שאם היא מראה שיש לה הרבה כסף לקנות בושם ובגדים יקרים כבר יודעים!!! ואם היא מתייפת כדי שיראו אותה אחרים האם האחרים עסוקים רק בה?! ואפילו אם יראו אותה אחרים הרי היא מכשילה אותם בהסתכלות וזה עונש חמור מאוד ועוד שאין לה תועלת כלל מזה. ולהיפך האשה שלובשת בגדים כאלו חושבים אותה שהיא פתיה וקלת דעת שהיא עושה איסור גדול בלי תועלת. ואין לאשה להתנאות כי אם לבעלה. ואפילו האנשים שבאים מארצות אחרות העירו על זה וגם העירו על הבגדים הצרים שלובשים ועוד העירו על השער שיוצא לחוץ ואינו מכוסה כדין.

ויהי רצון שה' יתברך יעזור אותנו להתגבר על היצר הרע ולשמור את מצוותיו ולהתרחק מהעבירות ויגאלינו גאולה שלימה בקרוב!!!  

בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} הפסוק אמר ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, נותן פירושה אדם נותן דבר ששכיח אולם הברכה והקללה אינם באים רק אחרי עשיית המצוות? ב} הפסוק אמר את הברכה אשר תשמעו היה לו לומר אם תשמעו כמו שאמר בקללה אם לא תשמעו? ג} מהו הרמז שהקללה אומרים אותה על הר עיבל והברכה על הר גרזים למה לא להפך? ד} רש"י ז"ל פירש על הפסוק וסרתם מן הדרך וכו' הא למדת שכל העובד עבודת כוכבים סר מכל הדרך שנצטוו ישראל מכאן אמרו המודה בעבודה זרה ככופר בכל התורה מנין למד רש"י שנקרא שנתרחק מכל התורה כולה הפסוק לא אמר מכל הדרך ועוד שמתחילה אמר מכאן למדנו שנתרחק ומכאן אמרו שכפר אלו דבר אחד ואם רוצה לומר לנו שמכאן למדו חז"ל היה לו לומר מכאן אמרו שכפר ואח"ך יאמר איך למדו.

אולם כדי לתרץ נתחיל לתרץ שאילה אחרת אנו בכל יום שני וחמישי באל מלך יושב אומרים מוחל עוונות מעביר ראשון ראשון וכו' ז"א שהקב"ה מוחל לנו עוונותינו כשימצא זכויותינו יותר מעבירות מוחל לנו על העון הראשון ואח"ך השני נעשה ראשון ומוחל אותו לנו והשלישי נעשה ראשון עד שימחול לנו כל עוונותינו. העון שמוחל אותו לנו עשינו עליו תשובה או לא אם עשינו למה יצטרך למחול לנו בדרך הזאת והא אמרו חז"ל כשאדם עושה תשובה נמחלים לו כל עוונותיו אפי' שהיה טבוע בעבירות ואם לא עשינו תשובה הרי הפסוק אמר לא יקח שוחד ופירשו חז"ל לא יקח מצוה כנגד עבירה רק מי שעשה עבירה נענש עליה ואח"ך יקבל שכר על המצוות?

אולם חז"ל במסכת שבת אמרו כשיחלה האדם צריך לו לדעת שאז עומד במשפט לפני הקב"ה ולפי מה שיתקשה לו החולה המשפט יתקשה יותר ואם נפל למשכב יחשוב עצמו יושב במשפט היותר קשה ששופטים בו על הריגת נפשות אם יש לו עורך דין טוב יצול, והעורך דין שלנו הוא התשובה ומעשים טובים והמלאכים שנבראים מהם ואפי' אחד מאלף ידבר עליו הטוב יצול, ורבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילי אמר אפי' אותו מלאך יש לו חלק אחד מאלף טוב יצול. יש לשאול והא אמרו חז"ל כשהאדם יחלה אומרים לו תביא זכות גדול ותצול ועכשיו אומרים לו אפי' אחד מאלף תצול?

אולם ידוע שהמצוות שנתנם לנו הקב"ה נגד מאתים וארבעים ושמונה איברים של הגוף והנשמה שלנו ושלש מאות וששים וחמש גידים של הגוף והנשמה שלנו, וכשאדם עושה את כולם אז תיקן עצמו בעולם הבא ואם חסר איזה מצוה יש אבר שעדיין לא נתקן וחוזר עליו בגלגול, והמצוות לפעמים האדם עושה אותם חסרים משל קורא קריאת שמע שלא בזמנה נקראת חסרה ולזה משמים מניחים אותו לתקן. וזהו כוונתם שאמרו חלק מאלף מצלת אותו ר"ל אם הוא עושה המצוות אבל חסרים ותמיד הוא מתקן נותנים לו הזדמנות כדי שיסיים ויתקן אבל אם אדם אינו עושה מצוות אז אומרים לו תביא זכות גדולה כדי שתראה על עצמך שאתה רוצה לתקן כדי שתיצול.

וזהו הכוונה של מעביר ראשון ראשון אם אדם עושה כל המצוות ותיקן עצמו ותיקן כל האיברים של נשמתו אבל יש לו קצת עבירות אז הקב"ה יתחיל להחסיר לו אחת אחת. איך מעביר? לא ר"ל יסלח לו את כולם, מעבירם וכל אחת יקבל עליה יסורים כדי שימחלו כולם והקב"ה מרוב אהבתו אותנו אינו מביא לנו היסורים בפעם אחת.

וזהו מה שאמר לנו משה רבינו ראה אנכי נותן, אני נתתי לכם התורה כמו שאמר הפסוק על הלוחות שהם התורה ויתנם ה' אלי אבל אנו לפניכם היום ברכה וקללה כשמקיימים התורה אנו חושבים על היום שלפנינו שהוא עולם הזה, ברכה וקללה רק על הברכות של העולם הזה, ולזה סיים לנו משה רבינו את הברכה אשר תשמעו לא ר"ל כשמקיימים התורה הקב"ה נותן לנו הברכה, הברכה היא כשעושים המצוות זהו נקראת ברכה שתקננו כל איברינו, ובקללה אמר אם לא תשמעו שהקללה העיקרית היא כשהאדם אין לו שום מצוה ולא תיקן אף אבר אחד מאיבריו ולזה אמר לנו אם לא נשמע ונרחיק מן הדרך. ולזה רש"י ז"ל אמר מדברים אלו נראה שמי שעובד עבודה זרה סר מכל הדרך שנצטוו ישראל כשבוודאי באה לו הקללה. ומכאן אמרו כאלו כפר בכל התורה כולה ר"ל כשהוא עובד העבודה זרה נהיית בו קללה גמורה ואין מי שיש בו קללה גמורה רק מי שאין לו שום מצוה. וזהו הרמז שהקללה על הר עיבל, עיבל מלשון עלב מסכין שאין לו שום מצוה, והברכה על הר גרזים מלשון גזרים איברים איברים שהברכה היא כשהאדם מתקן איבריו אחת אחת.

רבותי! אנו בעירנו ברוך ה' כל האנשים עושים מצוות ורובם אין מי שהניח מצוה ולא עשאה אבל לפעמים המצוות יהיו חסרים וביותר כשיהיו אינם לשם שמים רק חושבים כדי שיתן לנו ה' הטוב בעולם הזה. הקב"ה תמיד נותן לנו הטוב אבל אנו צריכים לחשוב שאנו עושים אותה כדי לעשות רצון ה', ואנו בין כך ובין כך עושים המצוה רק בקצת מעשה תהיה שלמה. למה עושים אותה חסרה! משל הולכים לבית הכנסת להתפלל למה נדבר כדי שתהיה תפלתינו חסרה אם מדברים בבית הכנסת איפה מתפללים! וצריכים להראות לעצמינו שמחשבתינו רק כדי לעשות רצון ה', כשנבוא לבית הכנסת קודם שיעבור זמן קריאת שמע ולא הולכים לתפלה משום הרגלות, בשבת מרבים בלמוד לא רק במאכל ושתייה לעשות היכר שאנו אוהבים השבת לא משום להשבתת גופנו אלא רק בשביל הקב"ה והרי לומדים תורתו. גמילות חסדים בעירנו אין מי שאינו מקיימה שהיא מצוה גדולה מאד שבה יוצאים מגלות אבל כדי שתהיה שלמה צריכים כשעושים אותה חושבים כדי לעשות רצון ה' לא כדי שחבירי ישיב לו או יאמר מה ההפסד שיש לי אם עשיתי לו, מחשבה קטנה שאין בה שום הפסד תסיים לנו המצוה ומרויחים שני דברים אבר שלם מתוקן בעולם הבא והקב"ה יתן לנו הטוב והשלום והבריאות בעולם הזה ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

ראה

בפרשה נצטווינו 17 מצוות עשה ו37 מצוות לא תעשה.

מצוות עשה הן:

א} להסיר העבודה זרה והנגררים אחריה מארץ ישראל.

ב} להביא הקרבנות שנתחייבנו בהם או שנדרנו עליהם לבית המקדש בחג הראשון משלושה רגלים.

ג} להקריב קרבנות בבית המקדש.

ד} הקדשים שיש בהם מום צריכים לפדותם.

ה} צריך לשחוט הבהמה או החיה או העוף קודם אכילה.

ו} לעשות הקורבנות שבאו מחוצה לארץ.

ז} הבית דין צריך לחקור היטב את העדים.

ח} לשרוף את עיר הנדחת.

ט} לבדוק סימני העוף.

יו''ד} להפריש מעשר שני. בזמן שבית המקדש היה קיים מי שיש לו שדה צריך לפרוש ממנה תרומה ושערו חכמינו זכרונם לברכה שלב רחב יפרוש אחוז מארבעים מיבול השדה והבינוני אחד מחמישים והצר עין אחוז מששים. והנותר יסיר ממנו מעשר ללוי והנותר בשנה הראשונה והשנייה והרביעית והחמישית של השמיטה יפרוש ממנו עוד מעשר ויעלה בו לירושלים ושמה יאכל אותו.

י''א} בשנה השלישית והששית במקום להפריש מעשר שני מפרישין מעשר עני ויתן אותו לעניים.

י''ב} בשנת השמיטה והיא השנה השביעית מי שיש לו חוב ביד חבירו צריך למחול לו.

י''ג} לנגוש את הנכרי שיפרע את חוב שיש לנו בידו.

י''ד} לתת צדקה לעניים.

ט''ו} מי שקנה עבד עברי בשעת שחרורו צריך להעניק לו מצאנו ומגורנו.

ט''ז} לשמוח בחגים.

י''ז} בחג הפסח והשבועות והסוכות שנקראים שלוש רגלים צריכים לעלות לירושלים.

מצוות לא תעשה הן:

א} לא להשחית דבר קדוש ולא למחוק שם ה'.

ב} לא להקריב קרבנות חוץ לעזרה.

ג} אסור לאכול מעשר שני חוץ לירושלים אלא אם כן נפדה.

ד} לא לשתות יין של מעשר שני חוץ לירושלים אלא אם כן נפדה.

ה} לא לאכול בשמן של מעשר שני חוץ לירושלים אלא אם כן נפדה.

ו} אסור לכוהן לאכול בכור חוץ לירושלים.

ז} אסור לכוהן לאכול בשר חטאת או אשם חוץ לעזרה או קדשים קלים חוץ לירושלים.

ח} אסור לאכול מבשר העולה.

ט} אסור לאכול מבשר קדשים קודם זריקת הדם.

יו''ד} אסור לכוהנים לאכול את הבכורים חוץ לירושלים.

י''א} לא לעזוב את הלויים ולא נשמחם ולא לתת להם את מעשרותיהם.

י''ב} לא לאכול מבשר בהמה קודם שחיטה.

י''ג} לא להוסיף על מצוות התורה.

י''ד} לא לגרוע ממצוות התורה.

ט''ו} לא לשמוע בקול נביא השקר.

ט''ז} לא להפציר באחד מבני ישראל לעבוד עבודה זרה.

י''ז} לא לאהוב את מי שמפציר באחר לעבוד עבודה זרה.

י''ח} לא להסיר את השנאה על מי שמפציר לעבוד עבודה זרה.

י''ט} לא להציל ממיתה את מי שמפציר באחר לעבוד עבודה זרה.

כ'} לא ללמד זכות בבית דין למי שמפציר לעבוד עבודה זרה.

כ''א} לא לשתוק אם יש לקטרג על מי שמפציר לעבוד עבודה זרה.

כ''ב} לא לבנות עיר הנדחת.

כ''ג} לא להנות מעיר הנדחת.

כ''ד} לא לעשות חבורה ולא לשרוט את עצמינו לעבודה זרה.

כ''ה} לא לקרוח קרחה בראשינו על מת.

כ''ו} לא לאכול מפסולי מוקדשין.

כ''ז} לא לאטכול שרץ העוף.

כ''ח} לא לאכול נבילה.

כ''ט} לא לתבוע את החוב אחר השמיטה.

ל'} לא לקמץ את ידינו מעניי ישראל.

ל''א} לא למנוע את עצמינו מלהלוות לחבירנו קודם השמיטה בטענה שמא לא יחזיר לנו קודם השמיטה.

ל''ב} לא לשחרר עבד עברי בלי להעניק לו מהצאן והגורן.

ל''ג} לא לעבוד בבהמת קדשים.

ל''ד} לא לגזוז בהמת קדשים.

ל''ה} לא לאכול חמץ בערב פסח אחר חצות.

ל''ו} לא להשאיר מבשר קרבן חגיגה של פסח ליום השלישי.

ל''ז} לא לבא לבית המקדש בשלוש רגלים בידים רקות.

בתחילת הפרשה אמר לנו משה רבינו שה' יתברך מתן לנו ברכה וקללה הברכה אם נשמע סקול ה' אלוהינו והקללה אם לא נשמע בקול ה' אלוהינו ויאמר לנו כשנכנס לארץ ישראל יש שני הרים הר גרזים והר עיבל ויעלו ששה שבטים על ההר האחד והששה הנותרים על ההר השני והלויים ישארו באמצע ויפנו פניהם כנגד הר גרזים ויברכו ברוך האיש וכו' ואחר כך יפנו פניהם כנגד הר עיבל ויאמרו ארור האיש וכו'.

 

 

 

 

ויש לשאול כמה שאלות:

א} כתיב ''ראה אנוכי נותן לפניכם היום וכו' אשר אנוכי מצווה אתכם היום וכו' וסרתם מן הדרך אשר אנוכי מצוה אתכם היום'' ויש לשאול למה כתיב שלוש פעמים היום?

ב} כבר כתבנו שמשה ציווה שיתחילו לברך ואחר כך יקללו ויש לשאול והלא חכמינו זכרונם לברכה אמרו לעולם יפתח אדם בכי טוב ויסיים בכי טוב פירוש שהעולה לספר תורה מתחילים לקרות לו מדבר טוב ומסיימים בדבר טוב ולמה לא אמר משה שאחר הקללה יברכו עוד פעם?

ג} הברכה והקללה אומרים אותם לאחר שיכנסו לארץ ישראל דהיינו לאחר פטירת משה רבינו שמשה רבינו לא נכנס לארץ ישראל ולמה אם כן אמר להם משה ''היום''?

ברם אחד שאל לרב אתם יש לכם הרבה מצוות שהעובר עליהם חייב מיתה ויש לכם ארבע מיתות בית דין ברם התנאים כדי שבן אדם יתחייב מיתה הם מסובכים ומפורטים ולפי זה נדיר לבית דין להרג את אותו עבריין ולא עוד אלא אמרו חכמינו זכרונם לברכה שבית דין ההורגת אפילו אחת לשבעים שנה נקראת קטלנית ולמה אם כן כל המיתות הללו כשקשה מאוד שיתבצעו?

השיב הרב אמשול לך משל למי שרוצה להוכיח את בנו הוא מפחידו בכמה וכמה עונשים כדי שלא יעבור אם שמע הבן מוטב ואם לא שמע מחפש האב כמה אמתלאות כדי לפוטרו מהעונש האכזר שכל העונש הוא רק כדי להפחידו ולא לבצע גם כן ה' יתברך רוצה להפחיד את בני ישראל שלא יעשו העבירות בעונשים קשים ואם בכל זאת טעו מחפש כמה אמתלאות כדי להצילם.

ולכן משה התחיל בברוך וסיים בארור כדי לפחוד ולהתרחק מהעבירות ולא כדי לקלל ממש ולכן אפילו אם סיים בארור אינה בעיה כאינו שאין כוונתו כלל לקלל וגם הוא נותן לנו עצות איך להנצל מארור שאמר בתחילה ''ראה אנוכי נותן לפניכם היום'' כאילו משה רבינו הוא לפנינו ואומר לנו היום איך היא הברכה ואיך היא הקללה ורוצה לומר כשאדם יטעה ויעשה איסור יחשוב בדעתו כאילו משה רבינו לפניו ואומר לו ראה מה אתה עושה!!! האם אתה יודע שעבירה זו חייב עליה קללה?! ואז ימנע מלעשות עבירה.

וכן להיפך אם הוא מתעצל מלעשות מצוה יחשוב בדעתו כאילו משה רבינו לפניו ואמר לו אם תעשה את המצוה יש לך ברכה ומי לא ישמח לעשות אז את המצוה?!.

וזה דוקא באדם שהוא יודע מה אסור ומה מותר אלא שלפעמים מתגבר עליו היצר הרע אבל אם אינו יודע מה אסור ומה מותר ותמיד טועה ועובר עבירות תקנתו היא על ידי שילמד את התורה וידע מה אסור ומה מותר.

וגם לזה רמז משה רבינו כמו שנבאר בהמשך דברינו שידוע שהאדם כמעט תמיד עסוק וטרוד לפרנסתו ואינו מוצא זמן כדי ללמוד תורה ואפילו אם הוא לומד בלילה מכל מקום אינו יכול להתרכז היטב כיון שמוחו עסוק בעבודה ואינו מרפה לחשוב עליה וגם הוא עייף והעצה והדרך הטובה היא ללמוד ביום שבת שאין טרדות פרנסה ומוחו צלול ואינו עייף וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא לעסוק בהם בתורה.

ולכן משה רבינו כתב לנו שלושה פעמים תיבת ''יום'' אחת לצורך השבת ושני תיבות ''יום'' הם ''ימים'' רמז לימים טובים פירוש שמשה רבינו אומר לנו אם אתם רוצים להינצל מהקללות ותבא אליכם הברכה צריכים לעשות את הדבר שצריכים לעשות אותו ביום שבת וימים טובים שהיא לימוד תורה.

אחי היקרים!!! תלמוד תורה היא מצות עשה ואינה מצות רשות אם רוצה לעשותה או לא ואינה דומה לשאר לילות של חג הסוכות חוץ מלילה ראשונה שאם אכל כזית פת חייב לאוכלה בסוכה ואם לא רוצה לאכול פת הרשות בידו אלא חייב תמיד ללמוד תורה וללמד מי שאינו יודע ללמוד.

ואמרו חכמינו זכרונם לברכה תחילת דינו של אדם לאחר אריכות ימים ושנים קבעת עתים לתורה? והטעם שמתחילים לשאול אותו על תלמוד תורה ולא על שאר דברים אחרים בשביל שאדם שלא למד תורה אינו יודע מה אסור ומה מותר ובודאי שטעה הרבה טעויות ועשה הרבה עבירות ובזה יענש בחומר הדין ולכן מתחילים לשאול אותו אם למד תורה  שאם הוא באמת למד אז בודאי עשה הרבה מצוות ואפילו אם עשה עבירות מכל מקום לא עשה הרבה והמצות יותר ומוצאים לו בשמים פתח להציל אותו מעונשו של גהינם שזכות התורה מצילתו שלא לעשות עבירות וגם מצילתו מאבדון בגהינם.

ובפרט אם אותו בן אדם למד את חבירו וזכה אותו לקיים תורה ומצוות שאמרו חכמינו זכרונם לברכה כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו וכל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו וכל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו.

אדם שואל והלא כתיב ''אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא'' פירוש שאפילו הצדיק הכי גדול שיש מכל מקום יטעה ויעשה עבירות והלא כתבנו למעלה כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו?

אלא הכוונה אין חטא בא על ידו שיענש עליו בעולם הבא שה' יתברך מצרף אותו בעודנו בעולם הזה ומביא עליו יסורים לטהרו מעוונותיו ולאחר ימים ושנים נכנס ישר לגן עדן וזה בזכות התורה שלומד בעולם הזה שמצילה אותו מרדת שחת בגהנם.

לכן בואו אחי נקבע עתים לתורה ונקבל על עצמינו בלי נדר שלא לבטל אותו קביעות כלל ועיקר ובזה זוכים למצות תלמוד תורה וגם נדע מה אסור ומה מותר כדי לקיים את המצוות ולהתרחק מהעבירות וגם בשבתות ובחגים צריכים לתכנן ולקבוע זמן כדי ללמוד בו ולא נפספס את הזמן בטיולים רקים ואפילו אם אינו מתענג בלימוד תורה מכל מקום זה רק בתחילה אבל כשילמד שוב ושוב יטעם טען התורה האמיתי וילמד בתענוג ועל זה אמרו חכמינו זכרונם לברכה ''שמתוך שלא לשמה בא לשמה'' פירוש שילמד תורה אפילו אם אינה לשם שמים כיון שאחר כך ילמד לשם שמים.

ויהי רצון שה' יתברך יעזור לנו לקבוע עתים לתורה ויחיש לגאולינו במהרה בימינו אמן ואמן!!!

המפתח

סיפור המבוסס על מקרה אמיתי

 "מה קרה פולה?"

בפתח דירתי ניצבה שכנתנו בת ה-85 נסערת, רועדת קצת ומבולבלת לגמרי.

הושבתי אותה במהרה בכורסת הסלון וניגשתי להביא כוס מים, בעוד אשתי מנסה לדובב את הקשישה לספר מה קרה: "זה הלב? הרגל? שנזמין לך רופא?"

פולה לקחה נשימה ארוכה ואמרה: "חסמו את הרחוב... אני לא יודעת מה לעשות עכשיו..." 

אילו ידעתי מראש את חשיבותו של המאורע הכביכול זניח שבו הקשישה דפקה על דלתנו, ואת ההשלכות העתידיות על חיי בשנתיים הבאות- ברור לי היום שהייתי נוהג אחרת...

הענין הוא כזה: אנו גרים המון שנים ברחוב קטנטן ושקט בלבה של תל-אביב. השכנה הקשישה- פולה, הוותיקה מבין דרי הרחוב, אפילו נולדה בבנין הזה ולמעשה גרה כאן כל ימי חייה. יש קיצור דרך מרחובנו הזעיר לרחוב הראשי והסואן, זה מן שביל בין שני בנינים סמוכים - שמוביל אותך מהפינה הכפרית ישר לתוך הבלגן... לתוך המולת הרחוב, בתי הקפה, הבוטיקים, האוטובוסים, הרעש, הפיח, והאקשן התל-אביבי...  

תושבי הרחוב הקטן נהגו לקצר את הסיבוב לאזור הסואן ולחצות דרך מעבר הבתים, עוד מהימים שרק שתיים וחצי מכוניות חלפו ביום באותו רחוב ראשי. וככה עשתה כמובן פולה שמונים וחמש שנה עת רצתה לצאת מהבית.  

לפני מספר שנים התחלפו בעלי הדירות בבנין שסמוך לשביל.

תושבי הבניין החדשים, מיאנו לקבל את שגרת השנים וסירבו לאפשר מעבר חופשי בחצר שלהם. יום אחד הם לפתע הציבו שער ברזל. שכנתנו הקשישה וגם כל שאר דיירי הסמטה מצאו עצמם לפתע נחסמים ע"י גדר ושער נעול בבריח, והיה עליהם להקיף בלוק שלם, ולעשות סיבוב די גדול כדי להגיע לנקודה שמעבר לגדר.  

תלונות, כעס ומרירות לא אחרו לבוא מצד דרי הרחוב, עוד באותו יום בו גילתה הקשישה והאחרים לראשונה את המחסום החדש. אני עצמי רתחתי מזעם!  

"איך הם מעיזים אחרי יותר משמונים שנה לחסום את המעבר??" התלוננתי.  

מילא אני וילדי, אנחנו יכולים ללכת בדרך הארוכה אבל מה יהיה עם כל הקשישים של הרחוב? מה יעלה בגורלה של פולה וגם של הזקנה מהקומה הראשונה? הגברת ההיא גרה פה כבר 4 עשורים בהם השתמשה במעבר שבין הבנינים, ודווקא עכשיו כשהיא זקנה ובקושי הולכת עם המקל שלה הם יאלצו אותה להקיף בלוק שלם של רחובות כדי לקנות חלב מהמכולת??!! 

"איפה האנושיות?" זעקתי באוזני אשתי. הזעם על דיירי הבנין הסמוך שטף אותי, ובסערת רוחות כינסתי מספר שכנים שמשתמשים בשביל והחלטנו לצאת למלחמה. 

שלחנו מכתב לוועד הבית הסמוך ולא זכינו למענה.  שלחנו מכתב נוסף שאף הוא לא זכה לתגובה.  

האוירה התחממה וחלק מתושבי הרחוב, הוציאו את העצבים על האויב האכזרי: המנעול של השער. הם שברו וכיסחו את המנעול... אולם דיירי הבנין הסמוך דאגו למנעול חדש. אופוזיצית השביל חיבלה גם במנעול הזה... וכך בכמה וכמה מנעולים נוספים שהוחלפו זה אחר זה. הזעם והשנאה תפחו כגידול ממאיר בשתי החזיתות, תוך כדי משחק מלוכלך. 

לאן כל זה מוביל?  

לבית המשפט כמובן...

הגשנו תביעה נגד הבנין הסמוך, אני הייתי זה שהוביל את המהלך ופנה לעו"ד. שכרתי את הטוב שבטובים, היושב בלשכה מפוארת בראש מגדל יוקרה, וממשרדו שמשקיף על כל העיר ועל הים התיכון יצאה תרועת המלחמה. אולי יותר קל לצאת למלחמה כשמסתכלים מחלון ענק כזה של קומה 26 - והרחובות, הבתים והעיר כולה נראים כצעצועי לגו. אי אפשר לזהות דמויות-אנוש, הכל הפך באותו רגע עבורי למן משחק מונופול דורסני. 

כך מצאנו עצמנו חבורת שכנים ואני בראשם - אל מול תביעת נזיקין שהתנהלה בבית המשפט המחוזי, עם עורכי דין וגלימות ודיונים ו...כדור שלג משפטי החל להתגלגל...

נאלצנו לשלם הוצאות משפט כבדות (בגלל שהשופט דחה צו מניעה שניסינו להוציא), בנה של אחת הקשישות - בהתקף זעם קשר את השער הארור לרכבו הכבד, ומשך אותו בפראות.  

השער נעקר ממקומו. הוגשה נגדנו תלונה במשטרה מצד תושבי הבניין הסמוך, ואם חשבנו שגרוע מזה לא יכול להיות- הסתבר שטעינו. קשה לתאר את כמות השנאה והאלימות שעברה לגור ברחוב שלנו. 

בתוך תוכי תמיד הרגשתי קצת כמו איזה "רובין הוד". הרגשתי שזו מלחמת-מצווה, שאני לוחם למען הזקנים, החלשים... מה לעשות שהצדק גובה פה מחיר של אלימות?

"אני לא זה ששמתי שם את השער והתחיל את מעגל האלימות" אמרתי למצפוני ולכל מי שהקשיב, כדי שאצליח להמשיך לישון בשקט. 

והנה, התחילה עוד שנת לימודים.

בגן הילדים, נדהמתי לגלות את בתי בת ה-4 משחקת עם בתו של האויב הראשי, ראש-וועד השכנים מהבנין הסמוך שאחראי לשער המקולל!

"מה עושים?" שאלה אשתי. הקטנטנות הפכו לחברות טובות כבר בשבוע הראשון של הגן, ולא מבינות למה ההורים "ברוגז". באמת לך תסביר לבתך שאתה לא רוצה ששיר החברה החדשה שלה תבוא לשחק אצלכם בבית, כדי שההורים של שיר לא יצטרכו לאסוף אותה בסוף היום...  

לראות שוב ושוב את הילדות משחקות יחד עשה לי משהו. לראשונה ספק החל לקנן בליבי ורציתי פתרון אנושי יותר לפרימת התסבוכת. אומנם אני מוביל מזה שנתיים מאבק "צודק" מול "אנשים גסי לב ואטומים", אני מוציא הון של כסף על עורכי-דין ואין לי שום כוונה לצאת פרייר ולהפסיד פה... אבל פתאום לבי אמר לי שמספיק עם העצות של ההוא עם הגלימה מקומה 26.  

"איך אני, אדם שכל כך אוהב לעזור לאנשים למדתי לשנוא כל-כך טוב? מה לי ולגועל-נפש מסוג זה?"  

ספרתי בקצרה על הבעיה לחבר בעבודה, ולמחרת הוא הביא לי מתנה – ספרון שנקרא הדרך אל האושר^® מדריך הגיוני לחיים טובים יותר. הוא אמר שזה ספרון חכם שעוזר בבעיות שונות וגם בפתירת קונפליקטים בין אנשים. "יאללה, מה יש לי להפסיד?" חשבתי, והתחלתי לקרוא את הספרון. 

מצאתי בפרקים 19-20 את קצה החוט שחיפשתי. מדובר היה בשני כללים פשוטים בתכלית, האחד "השתדל שלא לעשות לאחרים מה שלא היית רוצה שהם יעשו לך" והשני משלים אותו בהיבט החיובי "השתדל להתיחס לאחרים כפי שהיית רוצה שיתיחסו אליך" : 

"רק קדוש היה יכול להעביר את חייו מבלי לפגוע, ולו פעם אחת, באדם אחר. אך רק הפושע פוגע בזולתו ללא מחשבה שניה."

בעזרת הקריאה דברים החלו להתבהר עבורי, ולמרות שהיה לי קשה להודות שגרמתי בהובלת המאבק להרבה רגשות שליליים ופגיעה מיותרת... ראיתי שזו האמת.  

"לפחות לפי הטקסט הזה אני לא פושע, כי הנה אני עסוק במחשבה השניה..." ניחמתי עצמי, והמשכתי לקרוא: "... הרס חייו של אדם אחר יכול להרוס את חייך..."

ויש לשאול כמה שאלות:

א} נכון שבמצוות לא תעשה יש מיני עונשים התחיל במלקות וסיים במיתה וכרת בר מינן. אולם מצוות עשה אין בהם חילוק כלל וכולם שוים וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרם של מצוות. ואם כן כוחם שוים הם. ואיך אומרים מצוה קלה וחמורה כאילו אינם שוים?

ב} אדם דש ברגליו ולא בעקביו. ואיך אומר רש''י שאדם דש בעקביו?

ג} הפסוק אמר ''והיה עקב תשמעון'' ויש לשאול הלא המצוות בעשייה ואם כן הפסוק היה לו לומר ''והיה עקב תעשון''?

ד} הפסוק סיים ''את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם'' ויש לשאול למה אריכות הלשון היה לו לומר בקיצור ''ושמרתם ועשיתם?

ברם ידוע מאמר חכמינו זכרונם לברכה אדם קרוב לעצמו. פירוש שמה שרוצה האדם לעשות מביא כמה טענות שהוא צודק ואין זה אומר שהוא יודע שזה לא טוב ורק סתם מצדיק את עצמו אלא שהוא אינו מרגיש כלל שהוא טועה ולא צצים במוחו רק טענות ההיתר.

ומעשה שקרה על רב אחד שהיה עשיר גדול ושמו רבי מרדכי שחבר ספר על דיני ממונות והראה אותו לכמה רבנים והסכימו עליו וכיון שהיה עשיר גדול יכול לממן את הוצאות הדפוס היקרים והוציאו לאור ונתפרסם באותם מקומות פעם היה לו דין עם חבירו ולא רצה בעל דינו להתדיין עמו באותם מקומות כיון שמכירים אותו וחושש שמא נטים לו ויאמר לו שילכו למקום שאין מכירים אותו וישמע רבי מרדכי בקולו וילכו למקום רחוק ויתדיינו אצל רב העיר ורב העיר הצדיק את בעל דינו וחייב את רבי מרדכי ויאמר לו רבי מרדכי שאין זה נכון והביא לו הרבה ראיות גדולות וחזקות אמר לו הדיין אני איני בקי כראוי בדיני ממונות אבל יש לי ספר שחברו רב אחד ושמו רבי מרדכי ודבר שם על זה ענין ואני פסקתי על פיו והביא ראיותיך ודחה את כולם אז הרגיש רבי מרדכי בטעותו ויאמר כיון שזה נוגע לעצמו לא הרגיש.

אמרו חכמינו זכרונם לברכה מי שמורה טרפה לעצמו הוא גוזר וה' יתברך מקיים.   ויש לשאול:

א} אם היא באמת טרפה מה טובה שעשה?

ב} ואם היא אינה טרפה הלא הוא עובר על בת תשחית?

ברם כוונת רבותינו זכרונם לברכה למי שבאה ספק טרפה לידו וכשהוא לומד בפוסקים לדעת מה דינה אינו מחזיר אחרי התרים להתירה אלא לומד כאילו אין אותה בהמה שלו ואם נראה לו שהיא טרפה יטרפנה ואם כשרה יכשרנה.

יש שני דרכים ליצר הרע להכשיל בני אדם בעבירות:

א} שמראה לו דרכי היתר וטענות כמו פקוח נפש או פרנסה שאינו יכול לעזוב עבודתו ולגרש הלקוחות כדי להתפלל מנחה וערבית וכדומה ואומר כשהעבודה תופחת לאחר כמה ימים יתפלל ועל זה אמרו חכמינו זכרונם לברכה בפרקי אבות ''האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה'' נכון שלא יכול אדם לעזוב החנות ולגרש הלקוחות אבל יכול לחשוב על זה מתחילה שקודם שילך לעבודה יתפלל מנחה ומיד כשמסיים העבודה וסוגר החנות לא יעשה שום דבר רק יתפלל ערבית או יסכים עם חביריו להתאסף בשעה פלונית להתפלל מנחה ואז באותה שעה אין מתחרים לו ולא יפסיד הלקוחות ואפילו אם הוא מפסיד על זה אמר הפסוק ''לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם'' נכון שאין אדם יכול לחיות בלי מאכל אבל אין זה אומר שעל חשבון התורה והמצוות יאכל או יעבד וכדומה וכן בבקר יפציר בו היצר הרע ואומר למה תשכים לתפילה ומה יהיה אטם עבר זמן קריאת שמע הלא צריך אתה לישון כיון שאתמול עלית למטה מאוחר וצריך להחליף כוח ליום עבודה משגשג וזה פרנסה ועם הפרנסה אין לשחק.

ועוד הרבה טענות טוען היצר הרע שלא לעשות המצוות ויתחיל ליטמע לאט לאט. נכון שלפעמים אינו מרגיש האדם במה שעושה וטומע אבל מיד מרגיש ומתקן עצמו ולא להשאיר עצמו טמוע ועוד יטמע ואם מרגיש עצמו שהוא טועה פעם אחר פעם זה מראה שהיצר הרע חזק ממנו וצריך להתכונן היטב להילחם עמו ולנצחו.  וצריך להתגבר עליו ולהתפלל לה' יתברך ולקיים מצוותיו שה' יתברך הוא הנותן לו כוח לעשות חיל כמו שכתוב בפרשת ....... וזה וזה מתקיים בידו.

ב} מי שיש לו הרבה כסף אז שוכח את מצוות ה' יתברך כמו שאומר הפסוק בפרשת האזינו ''וישמן ישורון ויבעט'' ולא אכפת לו באיזה זמן קם בבקר. התפלל או לא התפלל. ואין אף אחד ששולט עליו ועושה מה שלבו חפץ ואינו מקבל תוכחת מאף אחד ומי שמוכיחו יתלוצץ עליו שהוא פרמטיבי ומיושן אם לא יכעס עליו שהכניס את עצמו בעיינים שאינם שייכים לו. וזה בשביל שהוא יש לו הרבה כסף וגם הרבה קשרים עם השלטונות וכדומה וכמו שאומר החכם מכל אדם בספרו משלי ''והעשיר יענה עזות''.

פרשתינו רומזת לנו אלו שני דרכים ובזה נדע שאלו הדרכים הם עתיקים מלפני שלושת אלפים שנה ולא נצרך היצר הרע להחליף את דרכיו והאדם אינו מרגיש כלל ולהיפך חושב את עצמו שהוא גבור בשביל שיש לו כסף וכדומה. ולכן רש''י כתב אם ''המצוות קלות'' פירוש אם האדם חושב שמצוות התורה הם קלות שאדם ''דש בעקביו'' פירוש שדרך בני אדם לדוש ברגליהם אבל זה משונה מהם ודש בעקביו שאז הדישה אינה מצליחה פירוש שדרך הרבנים והתלמידי חכמים ללמוד כל הענין היטב ואחר כך לפסוק הדין אבל בן אדם זה טועה ורק למד כמה שורות או כמה דפים מהגמרא ולא למד המפרשים והפוסקים שעליהם ומיד פוסק את הדין.

ולפיכך האריך הפסוק ואמר ''את המשפטים'' פירוש המצוות שעשיתם אותם כמו המשפטים שהם בשכל צריכים להבין אותם היטב ואחר כך לפסוק הדין ולא ללמוד רק קצת ולפסוק הדין ואם אתה עושה כן מבטיח לך הפסוק ''ושמרתם ועשיתם אותם'' כראוי. וסיים הפסוק ''כי תאמר בלבבך'' ה' יתברך אומר לנו תכנסו לארץ ישראל והיזהרו שמא תאמרו ''רבים הגויים האלה ממני איכה אוכל להורישם'' ואז תחפש היתרים לעצמך על סמך פיקוח נפש וכדומה שכיון שאמר לנו ה' יתברך להיכנס לא לחשוב מחשבות אחרות אלא לשמע בקול ה' יתברך וה' יתברך יש לו היכולת לסדר כל העניינים על הצד הטוב ביותר. וזה כנגד הדרך הראשונה של היצר הרע.

אחר זה אומר הפסוק ''כי ה' אלוהיך מביאך וכו' פן תאכל וכו' ורם לבבך ושכחת וכו' ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה'' פירוש שלא יאמר האדם כל עושרי בא לי מכוחי ואני אעשה מה שאני רוצה ואף אחד לא יאמר לי מה אסור ומה מותר כאן משה רבינו מעורר אותנו שאלו הם עצות היצר הרע כבר מימי קדם וצריכים להיזהר מהם בכל מיני זהירות שלא להיכשל בהם ולעשות רק מה שאמר לנו ה' יתברך בלי נטייה ובלי חשבונות וכדומה וזה כנגד הדרך השנייה של היצר הרע.

ויהי רצון שה' יתברך יטע בלבנו אהבתו ויראתו ונזכה לקיים מצוותיו ולשמרם ובזה יחיש לגאולינו במהרה בימינו אמן!!!    

בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} משה רבינו כשזכר אותנו במעשה העגל אמר ואתנפל לפני ה' בראשונה וכו' ואח"ך הפסיק ואמר לנו שכעסנו ה' במדבר כמה פעמים בתבערה ובקברות התאוה וכו' ממרים הייתם וכו' ואח"ך חזר ואמר שהתפלל עלינו במעשה העגל ואתנפל לפני ה' את הארבעים וכו' למה הפסיק בינתים היה לו לסיים לומר לנו שהתפלל על עון העגל ואח"ך יאמר לנו שעשינו הרבה עבירות? ב} משה רבינו אמר לישראל שעשיתם העגל וכעסתם ה' כמה פעמים מקציפים הייתם את ה' וכו' ממרים הייתם וכו' אולם אותו הדור שעשה כולם מתו שאז שנת הארבעים לצאת ישראל ממצרים ודור המדבר כולם מתו היה לו לומר להם אבותיכם עשו שאותם שמקשיבים לו לא עשו כלום? ג} משה רבינו היה מתפלל לה' על עון העגל ואמר לו זכור לאברהם ליצחק וליעקב אל תפן אל קשה העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו מלת אל תפן אינה מובנה שפירושה עשה עצמך כאילו לא ראית, היה לו לומר סלח להם בזכות אבות?

אולם ידוע מה שהקשו חז"ל על הפסוק פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים מה עשו הבנים כדי שיענשו אותם? ופירשו רק כשהבנים הולכים אחר מעשי אבותיהם אבל אם האבות צדיקים הקב"ה מעביר להם ואינו מענישם בעולם הזה. ולזה משה רבינו אמר להקב"ה זכור לאבותינו הקדושים שלא עשו עון ולכן לא תענש אותם רק בניהם אם עושים עבירות. וזהו מה שאמר הפסוק העם הזה אבל בניהם אין לי מה להשיב ולזה אמר אל תפן שלא תפן עכשיו לעון הזה רק לבניהם ולכן משה אמר לדור שנכנסים לארץ ישראל שיזהרו עצמם מאד שנחשב שאתם עשיתם שעון הזה תלוי בכם עד דור רביעי ולא רק עון העגל אף כמה מעבירות שעשאום אבותיכם תלויים בכם ולכן צריכים שתזהרו עצמכם שהם לא נענשו על עוונם שאבותיהם היו צדיקים ואתם אבותיכם עשו עוונות ונחשב שאתם עשיתם.

וכאן אנו צריכים להתעורר בשני דברים: א} צריכים לירא מהחטא שאין יודעים מה עשו אבותינו ואם עשו עוונות נענשים על מה שעשו הם ועל מה שעשינו אנו, וכדי שלא להזיק בנינו אח"ך אם טעו ועשו עוונות. ב} לגדל ילדינו על ברכי התורה והמצוות שלא יקבלו עוונינו או עון אבותינו. כולנו יודעים שהקב"ה אינו מוחל למי שעשה עוון רק אם יעשה תשובה ר"ל אדם שעשה עבירה נענש עליה אם בעולם הזה או בעולם הבא אבל הוא ארך אפים אפשר אדם שעושה עון וכל חייו חי בטוב ונענש בסוף ימיו או בעולם הבא ואפשר שנענש בתחילת חייו. וזה לפי חשבונו של הקב"ה יודע אימתי יענש האדם ובדרך שיראה נכונה משל אדם שצריך לעונש ובניו צדיקים אם הקב"ה מענישו בעולם הזה בניו טורחים עמו למה מה עשו הם? ולזה הקב"ה מענישו בעולם הבא. ולפעמים האדם צריך שיענש ובניו צריכים שיענשו הקב"ה מחלה אותו ויהיה בצער וטורח הוא ובניו. ולפעמים האדם צדיק ואינו צריך לעונש אבל בניו רשעים וצריכים לעונש אבל אם מענישם הקב"ה אף הוא מצטער ונחשב כאלו מענישו עמהם ולזה הקב"ה אינם מענישם רק אחר שיפטר אביהם.

והקב"ה כשהוא מעניש אותנו בעולם הזה שאנו צדיקים כדי שלא נענש בעולם הבא שעונשה גדול מאד. ולפעמים אדם רשע וכל חייו חי בטוב ובנעימים זה משום שהקב"ה התיאש ממנו ואין בו תקוה כאחאב ונתן לו הטוב בעולם הזה כדי כשיכנס לעולם הבא יכלו לו המצוות שעשאם ויענש על הכל. אולם מנין נדע מי אינו נענש? יש הרבה מינים של יסורים, יש מי שיש לו בעיות בביתו ואף אחד לא שמע בו ויש מי שהוא חולה ואף אחד אינו יודע בו ויש מינים ביסורים שהאדם אינם נראים לו יסורים, חז"ל אמרו שאפי' מי שלבש בגדיו ומצאם הפוכים זה נקרא יסורים וגם המכניס ידו לכיסו כדי שיוציא דינר ויצאה לו חמש מאות ג"כ נחשב יסורים. אולם למה אדם באים לו קלים ואדם באים לו קשים? הטעם הוא התשובה מי שעשה תשובה הקב"ה מביאם לו קלים ומי שלא עשה תשובה באים לו קשים כדי שיתעורר וישוב בתשובה ולא יאמר אני עשיתי הרבה עוונות ואיך הקב"ה מקבל תשובתי, חז"ל אמרו אף בשניות האחרונים של האדם קודם שימות התשובה מתקבלת אבל מי יערב שאז האדם יכול לעשות תשובה נבהל וחש בכאבות, ולזה צריכים לעשות תשובה עכשיו כדי שנחיה בנחת ויקיים בנו הטיבה אחרותינו מראשיתנו והקב"ה יתן לנו הטוב והשלום והבריאות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

פרשת עקב

נצטווינו ששה מצוות עשה ושניים מצוות לא תעשה.

מצוות עשה הן:

א} לברך ברכת המזון אחר אכילת כזית פת.

ב} לאהוב את הגר.

ג} ליראה מן ה' יתברך.

ד} להתפלל כל יום לה' יתברך.

ה} להידבק בתלמידי חכמים.

ו} להישבע רק בשם ה' יתברך. אסור להישבע אלא אם כן חייבוהו הדיינים להישבע.

מצוות לא תעשה הן:

א} אסור להנות ממה שעושים אותו לעבודה זרה.

ב} אסור להנות מקרבן עבודה זרה.

מייעץ לנו משה רבינו עצות גדולות ואמר לנו אם נשמע בקול ה' יתברך ה' יתברך ישפיע עלינו את טובו בריאות והצלחה וניצחון על אויבינו ויאמר לנו שאין על מה לפחד מאויבינו אף על פי שהם רבים יותר ממנו וגם גבורים יותר ממנו אלא צריך לזכור תמיד מה עשה ה' יתברך לפרעה שהיינו לו לעבדים ויעש ה' יתברך נסים ונפלאות והוציאנו מתחת ידו ואם יש לבן אדם בעיה צריך לזכור את ה' יתברך שיכול להושיע אותו ולהוציאו מצרה לרוחה ומאפילה לאור גדול כמו שראינו שאבותינו כשיצאו מארץ מצרים לא היה להם ממה להתפרנס וה' יתברך לא זנח אותם והמטיר עליהם יום יום מן מהשמים והרוה את צמאונם מבארה של מרים וגם מלבושם ונעליהם לא בלו ולא נקרעו במשך ארבעים שנה ולא עוד אלא שהיו גדלים עמהם הבגדים לפי מדתם מזה נדע ונכיר שאין בידינו כלום אלא הכול בידי שמים ולכן עלינו לזכור את ה' יתברך תמיד ולשמור את מצוותיו. והזהיר אותנו משה רבינו שלא נחשוב שבכוחינו עשינו ועשינו את כל הממון שיש בידינו. לא בזכותינו נכנסנו לארץ ישראל ונצחנו כל אותם שבעה עממים אלא ברשעת אותם הגויים ובזכות אבותינו ירשנו את ארץ ישראל.

עוד אמר לנו משה שבשעה שעלה אל הר סיני להוריד את התורה לבני ישראל ישב שם ארבעים יום וארבעים לילה לא אכל ולא שתה אחר אותם ארבעים יום אמר לו ה' יתברך שבני ישראל עשו את העגל ואותו יום היה שבעה עשר בתמוז וירד משה מההר וירא את העגל וישלך מידיו את הלוחות שהיה כתוב בהם עשרת הדברות וישבר אותם תחת ההר ובתחילה רצה ה' יתברך חס ושלום להשמיד את שונאי ישראל אבל משה התפלל לפניו ושהה בתפילתו ארבעים יום וארבעים לילה וביום עשרים באב נתפייס ה' יתברך ויאמר למשה לעשות עוד שני לוחות ויעש כן משה ויכתוב עליהם עשרת הדברות ויסיים את זה ביום הכפורים ובשר לו ה' יתברך ''סלחתי כדבריך'' ונקבע אותו יום ליום סליחה וכפרה לעם ישראל והיום הזה חל בעשרה בתשרי אחר ראש השנה יום שבו נשפטים וביום הזה נבקש סליחה מאת ה' יתברך ונחליט עוד שלא נעשה עוונות אז ה' יתברך יפנה אלינו ויסלח לנו כמו שדפנה וסלח לאבותינו על עוון העגל.

כשבני ישראל עשו את עוון העגל החליט בתחילה ה' יתברך להשמידם חס ושלום כמו שכתבנו למעלה וירדו מן השמים חמישה מלאכי חבליה לשליחות זאת וכשאמר משה בתפילתו על עם ישראל ''זכור לאברהם ליצחק ולישראל'' הרג מהם שלושה ונשארו ''אף וחמה'' בקש משה מה' יתברך לעזור לו באחד וכשירד והרג שלושה אלפים מבני ישראל הרג את הנשאר ויש מרבותינו שאמרו שה' יתברך לא הרג מלאך אחד אלא אותו מלאך נשאר וכל זמן שיש בידינו עוונות ונענשים נענשים על ידי אותו מלאך קצת מעוון העגל.

הזכיר לנו משה רבינו על שהיינו מתרעמים לפניו ויאמר לנו שאותם תלונות כאילו מלינים על ה' יתברך חס ושלום שמשה לא היה עושה מדעתו כלום אלא הכל מציווי ה' יתברך והזכיר לנו את מחלוקת קורח ובסוף הפרשה עוד פעם מדגיש משה שאם נשמע בקול ה' יתברך ירווח לנו ויושיע אותנו ויואיל בטובו עלינו מלא נחת.

 

 

 

ויש לשאול כמה שאלות:

א} כתיב ''והיה עקב תשמעון וכו' ושמר ה' אלוהיך לך וכו',, פירש רש''י אלה המצוות שאדם דש בעקביו ויש לשאול למה לא פירש רש''י כל המצוות כפשט המצצות וממילא נשמע בין קלות ובין חמורות?

ב} כתיב ''תשמעון'' בלשון רבים וסיים ''ושמר ה' אלוהיך לך וכו' ואהבך וברכך והרבך וכו',, בלשון יחיד?

נקדים שאלה מסופר בגמרא שרב המנונא היה עני ופעם הקיז דם ולא היה לו מה לאכול כדי להברות את גופו והתעלף נשאו אותו האנשים ברחוב לביתו וראו אותו בוכה ואחר כך צוחק אחר זה יצא ניצוץ מחוטמו והתעורר נתנו לו משהו לאכול ושבה אליו רוחו ויספר להם בשעה שהתעלף ראה את עצמו עולה לשמים והביאו ה' יתברך לפניו וקבל רב המנונא על העניות שהוא שרוי בה אמר לו ה' יתברך אם אתה רוצה אחריב את העולם ועוד אברא אותה מחדש אולי תוולד במזל טוב אמר לו רב המנונא מה יותר זמן האם הזמן שנותר לו לחיות או הזמן שחיה כבר אמר לו ה' יתברך זמן שחיה כבר אז הוא בכה בשביל שקיצו קרב ויאמר לה' יתברך שכיון שלא נותר לו עוד לחיות לא צריך בשביל זה להחריב את העולם אחר זה הראה לו ה' יתברך את חלקו שבעולם הבא וישמח מאוד ויצחק שראה שחלקו גדול ויאמר לה' יתברך תוסיף לי עוד שכר אמר לו ה' יתברך ולחבריך מה אתן אמר לךו רב המנונא אני בקשתי ממי שיש בידו הרבה לתת לי ולחבירי צחק ה' יתברך והכה על מצחו בחיבה ואז יצאה אש מאפו.

ויש לשאול למה ה' יתברך השיבו שיחריב את העולם ויברא אותו מחדש ואולי יוולד בשעה טובה ומוצלחת למה לא ישנה את מזלו לטובה וחסל ואם נאמר שה' יתברך רוצה לברא את רב המנונא כמות שהוא אז מה הועיל בחורבן ובריאת העולם מחדש?

ברם ידוע שעם ישראל על המזל אבל הפרטות היא במזל למשל כשיש לבני ישראל זכות מוריד להם ה' יתברך שפע לפי אותו זכות והשפע נחלק לכל אחד ואחד לפי מזלו ולכן ה' יתברך אמר לרב המנונא שיחריב את העולם ואולי יברא את רב המנונא בתקופה שיש בה הרבה צדיקים שהכול בידי שמים חוץ מיראת שמים ואז השפע גדול ואז יגיע גם לו השפע שיוציאו מעניותו.

וזהו כוונת הפסוק ''והיה עקב תשמעון'' בלשון רבים ורוצה לומר שכל השופע יורד לפי הזכויות שיש לעם ישראל וכיון שהשופע נחלק לכל אחד ואחד לכן סיים הפסוק בלשון יחיד שכל אחד יגיע לו הרבה שופע הרבה תירוש הרבה יצהר והרבה דגן למרות שמזלו נחות דרגה עד למאוד כיון שהשופע גדול מאוד.

עדיין יש לשאול למה כתיב ''והיה עקב תשמעון'' היה לו לכתוב ''והיה עקב תשמרו ותעשו''? על זה פירש רש''י אם השופע חסר למרות שרואים שבעירנו שומרים המצוות צריכים לדעת ולהבין שזה בשביל המצוות שהודם דש בעקיביו שלא שומרים כראוי ולכן כתיב ''תשמעון'' מלשון הבנה.

אחי היקרים!!! אדם שואל למה זה שאחד יעשה מצוות והשני יהנה? התשובה ברורה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה ישראל ערבים זה לזה פירוש כשאחד עושה מצוה או עבירה נחשבת גם לחבירו והטעם כדי שכל אחד ואחד מישראל ירגיש את חבירו ויוכיח אותו כיון שישראל הם גוף אחד ולאו דוקא בדברים של העולם הא דהיינו התורה והמצוות אלא אפילו במילי דעלמא דהיינו דברים השייכים לעולם הזה ולפי זה אמרו חכמינו זכרונם לברכה שמצות גמילות חסדים היא עמוד מעמודי העולם וכמו שאנחנו ערבים זה לזה במצוות גם כן ערבים זה לזה כשנראה אחד עושה משהו שאולי חבירו יוזק ממנו צריכים לחשוב אם אותו דבר מזיק לנו בטח שהיינו מונעים אותו ואם כן צריך למנוע אותו כשמזיק לחבירו ואם לא נמנע אותו אלא כל אחד חושב רק על האינטרס שלו זה מהווה חורבן גדול ורק האחדות היא שעוזרת לנו להתקיים.

ולפי זה אם רואה את חבירו עושה משהו ויצא ממנו היזק לרואה לא ישטום אותו או יקום ממנו הרואה שאולי חבירו לחוץ מאוד ולכך עשה את זה ולהיפך צריך שיעשה חשבון נפש למה לא הרגיש בצרת רעהו ולא עזר לו במה שיכול ולכן צריכים לדובב אותו מה המניע אותו לעשות ככה ולעזור לו בקיצור צריכים להיות יד אחד וגוף אחד לעזור אחד לשני ואסור לנו לעשות רעה אחד לשני ולשבור אותו בין נפשית ובין כלכלית וכו' ובפרט בעבודה כשיש התחרות וכל אחד חושב בלבו מה אכפת לי שחברי יפסיד אני אציל את נפשי ולא אכפת לי מחברי זה טעות מרה בשביל שכולנו איש אחד אנחנו ואם אחד ממנו עצוב או חולה או שבור וכדומה גם בשמים משתתפים בצערו ואם לא נשתתף עמו ונעזור לו גם בשמים לא עוזרים לנו ואם נעזור אחד לשני ונהיה באחדות גם בשמים עוזרים לנו אפילו שיש בידינו עבירות כמו שמסופר בנביא שבימי דוד המלך שהיו בני ישראל צדיקים היו מנצחין במלחמה והיו מתים מהם בשביל שהייתה ביניהם שנאת חינם ובזמן אחאב שהיו רשעים גדולים ועובדי עבודה זרה היו נוצחים במלחמה בלי שימות אחד מהם רק כשאחאב הרג את נבות מת במלחמה נגד ארם ורק הוא בלבד מת והטעם שהייתה ביניהם אהבת חינם והאחדות שבאותו זמן איזבל אשת אחאב הרגה את נביאי ה' והיה עובדיה הנביא משרת אצל אחאב והחביא מפני איזבל מאה נביאים והיה מלוה כסף מאת יורם בן איזבל כדי לפרנס את הנביאים ויורם אף פעם לא הגיד לאמו למרות שהיה יודע שאי אפשר לומר שעובדיה לווה ממנו סכומים עצומים ויורם מלוה לו בלי שיודע מה עושה בהם ובמלחמה האחרונה כיון שאחאב הפיר את האהבת חינם והאחדות על ידי שהרג את נבות הוא לבדו מת ולכן עלינו להחזיק ידי ביד ולשמור על האחדות.

ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו להיות לב אחד כאיש אחד ובזכות זה ישלח את משיחו לגאולינו במהרה אמן!!!