ויש לשאול כמה שאלות:

א} למה משה רבינו לא העיד על בני ישראל אלא שמים וארץ ולא שום דבר אחר?

ב} כתיב ''האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי'' ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שהדיבור הוא לשון קשה ואילו האמירה היא לשון רכה ויש לשאול למה בשמים כתוב דבור שהוא לשון קשה ואילו בארץ כתוב אמירה שהיא לשון רכה?

ג} כתיב ''יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב'' ויש לשאול שכוונת משה שרוצה לומר הרבה מוסר ולמה לא כתוב בקיצור ''יערוף כטל לקחי'' שהמטר הרבה?

ברם בעם ישראל יש שני גוונים יש תלמידי חכמים ויש עמי ארצות והתלמידי חכמים כשטועים צריכים הרבה מוסר ותוכחת ובלשון קשה כיון שמכירים ויודעים את ערך התורה והמצוות ואפילו הכי טעו ועוד שעמי הארצות למדים מהם לא כן עמי ארצות שאינם מכירים ערך התורה והמצוות אם טועים אינו נחשב להם לעוון פלילי כיון שאינם יודעי מה אסור ומה מותר אלא קצת מן הקצת ולכן מוכיחים אותם קצת בלשון רכה שיוכלו לקבל התוכחת שאם מוכיחים אותם הרבה אינם יכולים לקלוט.

וזהוכוונת הפסוק ''האזינו השמים ואדברה'' פירוש אותם שעוסקים בעסקי שמים שהם התלמידי החכמים והצדיקים כשטועים מוכיחים אותם בלשון דבור שהוא קשה ''ותשמע הארץ אמרי פי'' פירוש אבל עמי הארצות רק בלשון אמירה שהיא לשון רכה ''יערף כמטר לקחי'' חוזר לצדיקים והתלמידי חכמים שצריכים הרבה מוסר כמו המטר שהוא יורד בכמות מרובה ואילו העמי הארצות ''תזל כטל אמרתי'' פירוש שמוכיח אותם רק קצת כמו הטל שיורד שכמויות קטנות ומסיים הפסוק הטעם ''כשעירים עלי דשא'' פירוש שהתלמידי חכמים דומים לשעירים עלי דשא ופירש רש''י דשא הרבה עשבים ואוכלים ממנו השעירים כמה הם רוצים גם התלמידי חכמים שיודעים כל התורה אם רואים שהם טועים ועושים עבירות מדברים עמהם בלשון קשה אבל העמי ארצות דומים ''לרביבים עלי עשב'' ופירש רש''י רביבים הם טיפות טל עשב הוא בכמות קטנה פירוש כמו שהטפות שעל קצת עשבים שאינם יכולים הבהמות לאכול כדי שבעם ורק בקושי טועמים מהם כך העמי ארצות אינם יכולים ללמוד תורה ורק בקושי יודעים קצת מצוות שמוכיחים אותם רק בלשון רכה ואם תאמר למה משונים אלו מאלו שתלמידי חכמים מוכיחים אותם בלשון קשה ואילו העמי ארצות רק בלשון רכה על זה מסיים הפסוק ''כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוהינו'' פירוש כיון שאתה יודע לקרות תורה אז הבו גודל לאלוהינו הזהר הרבה בתורה ומצוות שלא תטעה ושלא תעשה עבירות כיון ששאר המון העם לומדים ממך וטעותך היא טעות רבים שלומדים ממך ולכך צריך הוכחה בלשון קשה.

בעירנו זרבה יע''א ברוך ה' כמעט כלם יודעים ללמוד ומי שאינו יודע הרבה מכל מקום יודע מעט ומפורסמים כמעט בכל העולם ביראת שמים ומי שהוא מחוץ זרבה שומע על אחר שהוא מזרבה מתחיל לשאול אותו וללמוד אתו בדברי תורה. ולכן צריכים להזהר הרבה שלא לטעות ושלא להיכשל כיון שאחרים לומדים מהם וצריכים להיות יראי שמים שאם לא כן משה רבינו יוכיח אותם בלשון קשה. ובפרט שיש כמה בני אדם שעושים עבירות שאין בהם תועלת וידועים לכל שהם אסורים.  משל:

א} דיבור בבית הכנסת שהכל יודעים שזה אסור וכששואלים המדבר על מה דבר נמצא שדבר על חדשות או מתלוצץ על חבירו ומשחק אתו או עם ילד קטן וכדומה שאין לו בזה תועלת כלל ועיקר ולהיפך עונשו קשה שמאכילים אותו גחלי רתמים וכתוב בזוהר שאין לו חלק כלל באלוהי ישראל רחמנא ליצלן.

ב} שבועות שוא ושקר ונבלות הפה וגידוף הדין רחמנא ליצלן שכל יום שומעים המון והמגדף והנשבע והמנבל פיו בודאי אין לו כלל תועלת ועונשו גיהנם בר מינן.

ג}לשון הרע מדברים לשון הרע כאילו הם עובדים סוכנים במודיעין וכל אחד אומרים מה יש בו מום בלי תועל כלל ועיקר רק סתם לשחוק על חשבונו או להבליט את עצמם ואין צריך להרחיב על העוון החמור הזה שהוא כנגד השלושה עבירות החמורות ביותר שעליהם נאמר יהרג ואל יעבור.

וכשמוכיחיםאותם מצטדקים ואומרים שנתגבר עליהם יצר הרע ונכשלו והם טועים שהאדם נברא בעולם להילחם ביצר הרע ולנצחו ולא לעשות עוונות ולומר שלא יכול לו שאם כן למה לו נברא?! וכשאדם מדקדק ובודק מעשיו מוצא עצמו שעשה הרבה עבירות שכמעט על הרבה מהם יורש גיהנם.

אחי היקרים!!!הנה קרב ובא יום כפור שבו אמר ה' למשה על עוון העגל ''סלחתי כדבריך'' ופירושו חכמינו זכרונם לברכה ''כדבריך'' עכשיו וגם לדורות פירוש כמו שבקש משה לסלוח לעם ישראל על עוון העגל גם לדורות יום זה נקבע ליום סליחה ומחילה וכפרה ובתנאי שיחזרו בתשובה ולא יוסיפו לכסלה.

אמרו חכמינו זכרונם לברכה שיום כפור הוא הכי חג שניתן לעם ישראל כדי שיסלח להם ה' יתברך את עוונותיהם על ידי שיחזרו בתשובה וזה קל מאוד ביום כפור כיון שכל העם יושב בבית הכנסת ואינו אוכל ואינו שותה ורק מתפלל ואיך יחטא? ועל כן תשובתם מהרה מתקבלת ונסלחו להם עוונותיהם ויכתבו לחיים טובים ולשלום רק צריכים להתגבר על היצר הרע שלא לדבר אז בבית הכנסת וגם בזמן התפילה שלא ימצא השטן הזדמנות לקטרג על בני ישראל שלא יסלחו עוונותיהם ושלא תקבל תשובתם בשמים.

ויהי רצון שיעזרנו ה' יתברך לחזור בתשובה ויברכנו בברכות טובות ונחמות מרובות ויגאלינו בקרוב.    

יש לשאול משה רבינו אמר כשיפטר מי יכול להכחישם לזה העיד בהם השמים והארץ ואיך מעידים והא הם אינם מדברים ואם הקב"ה יעשה נס ויהיו מדברים יעשה נס ויבוא משה רבינו בעצמו ויעיד? ואם תאמר משה רבינו הוא עד אחד וצריך שני עדים רש"י ז"ל לא אמר ככה רק שרוצים עדים קיימין ואם תאמר שהם מענישים אותנו או נותנים לנו השכר זה טעם שני שאמרו רש"י הטעם הראשון הוא שהם קיימין לעולם ועוד רש"י ז"ל אמר ועוד ולא אמר כהרגלו דבר אחר?

אולם נבוא לעיין נמצא שחיי האדם צריכים שני דברים והם המאכל והשתייה. המאכל יבוא מהארץ והמים באים משמים אבל המים יכולים להניח כלי תחת השמים וממלאים מהמים של המטר כשיורדת ושותים אבל המאכל אפי' אחרי שתצמיח צריכים להפריש טוב מרע שצומחים עמה דברים שאינם ראויים לאכילה. יש לשאול למה? נכון זה הקללה שקלל ה' לאדם הראשון אבל למה המים יורדים נקיים? משום שהמים באים ישר מאת הקב"ה והמאכל אפי' שהם באים ג"כ מהקב"ה אלא שהאדם עוזר בהם ואם היתה באה ישר מהקב"ה היתה באה נקיה ואין צריכים להפריש הרע שאין הקב"ה מוריד רק הטוב כמו המן שהיו אוכלים אותו ולא יצטרכו לשום דבר אבל מאכלינו לא שהאדם עוזר בו שבעזרתו הוא משחיתה וצומח עמה דברים רעים. כאן אנו רואים ההפרש הגדול שבין האדם להקב"ה שדבר שישלח ידו בו האדם אפי' שהוא מהקב"ה משחיתו ויודעים מהו ערכינו האמתי, ויודעים שאנו אין חיים בעולם הזה רק בחסדי הקב"ה שעושה עמנו ולזה צריכים לקיים מצוותיו שבאנו בשבילם לעולם ואם אין מקיימים אותם הקב"ה אינו צריך לעזור אותנו כדי שיצמיח המאכל וכדי שנחיה.

ולזה משה רבינו כשהיה חי והיה המן יוריד נקי מן השמים האדם לא היה מרגיש בדבר זה, ומשה רבינו תמיד היה מוכיח ישראל ונותן להם מוסר כמו שרואים בסדר דברים שכולו מוסר אבל כשמשה רבינו הגיע זמנו למות אמר אם יבוא אדם ויאמר שאין אנו יודעים התוכחה שאמרה לנו משה רבינו מנין לנו לדעת אותה, לא למדתי, ולזה משה רבינו עשה עדים השמים והארץ. כשהאדם רואה המטר והטל יורדים מן השמים ורואה המאכל יוציא מן הארץ אז יתעורר שבעוונו הניח המאכל שאינו יוצא נקי כמים ויודה בתוכחה.

וזהו מה שסיים הפסוק יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשה ר"ל שמשה רבינו אמר להם ראו המטר וקחו מוסר ולא אמר כעשב וכדשא רק כמטר וכטל שיורדים מהשמים איך הם נקיים, אז תראו ההפרש וכמו שפירש רש"י ז"ל על הפסוק כמטר לקחי משה רבינו העיד השמים והארץ שלפניהם נתן לנו התורה שנותנת חיים לכל העולם כמטר ר"ל כשרואים המטר צריכים לזכור התורה שלולי התורה ומצוותיה המטר אין לה שום סיבה לירד.

וכאן משה רבינו מרוב אהבתו אותנו התנה עם השמים והארץ כשנקיים התורה יורידו לנו השפע וזהו מה ר"ל ועוד לא ר"ל תירוץ אחר רק דבר יתר ומתנה ממשה רבינו ששכר המצוות והעונש אינו בעולם הזה אבל משה רבינו התנה עליהם שיתנו לנו השפע כדי שנוכל ללמוד התורה ואם לא נקיים התורה הם מענישים אותנו כדי שנתעורר ונשוב בתשובה ולא נענש בעולם הבא ואחר כך ר"ל אם אחר כל זה ולא התעוררנו אז יבואו העובדי כוכבים וכו'.

רבותי! עדין משיצאנו מכפור ואין מי שלא עשה תשובה וודאי הקב"ה מרוב אהבתו אותנו סלח לנו עוונינו וכתב אותנו לחיים טובים ולשלום אבל צריכים מעתה לשמור עצמינו שלא נשוב למעשינו הרעים ונזהר מאד להתרחק מן העבירות. ונרבה במצוות שזה מה שהסכים משה רבינו עם השמים והארץ. והאדם לפי מה שהוא עושה מצוות אינו נחשב אלא מעט כמו שאמרו חז"ל אדם שעשה עבירה אחת יעשה לה ערימה של מצוות. יש להקשות אדם שעשה עבירה יעשה תשובה ונמחלת לו למה צריך ערימה של מצוות? אולם ידוע מה שאמרו חז"ל אדם צריך שיעשה תשובה יום אחד לפני מיתתו מחמת שאין האדם יודע את עתו, לזה צריך תמיד לשוב בתשובה. ואף כאן ככה האדם תמיד רץ אחר עבודתו ואחרי צרכיו ובכל יום עושה כמה עבירות ואינו מרגיש בהם אבל איך יעשה? חז"ל נתנו לנו פתרון, האדם תמיד צריך לשים לפניו שהוא עשה עבירות אבל הוא לא יודע אותם כדי לשוב עליהם בתשובה, חז"ל נתנו לנו עצה שיעשה ערימה של מצוות כדי שיעשה היכר לעצמו יראתו ואהבתו לה' יתברך וירויח שני דברים שמן השמים עוזרים אותו שלא יעשה עוד עבירות ויצול מן הפורענות כמו שאמרו בפרקי אבות תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות. ואיזה מצוה שיכול האדם שימלא ממנה הרבה ובכל זמן יכול לעשותה היא התורה. צריכים להרבות בקריאת התורה שכל מלה ומלה ממנה היא מצוה, ואז אין יראים עוד. וזכות התורה תגין עלינו מהפורענות ולא נעשה עוד עבירות ובזכותה יתן לנו הקב"ה הטוב והבריאות והשלום ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

פרשת האזינו

משה רבינו הוכיח אותנו בפרשה הקודמת ויאמר לנו אם נלך בדרך ה' יתברך לשמור מצוותיו ולהתרחק מהעבירות ה' יתברך יציל אותנו מכל פגע רע ומיד כל שונאינו וישפיע עלינו כל טובו ואם חס ושלום לא נלך בדרך ה' יתברך ונעבור עבירות אוי לנו מהעונש והעיד בנו את השמים ואת הארץ על זה.

בפרשה הזאת מדבר עם השמים והארץ ויאמר להם שיהיו עדים שהוא מוכיח את בני ישראל שאלו חכמינו זכרונם לברכה למה לא העיד רק את השמים ואת הארץ?

השיב רש''י:

א} משה רבינו חשב הלא סוף כל אדם למות ואם יעיד בהם בן אדם סופו למות ויחטאו אחר כך בני ישראל ומי יעיד בם? לכם העיד בהם את השמים ואת הארץ שהם תמיד קיימים ויכולים תמיד להעיד אם חטאו בני ישראל ועל ידי זה יזהרו בני ישראל מלעבור עבירות.

ב} אם יחטאו בני ישראל יענוש אותם ה' יתברך ואם יקיימו את המצוות ישפיע עליהם ה' יתברך את טובו לכם העיד בם משה רבינו את השמים ואת הארץ בשביל כשיחטאו בני ישראל יפרעו מהם העדים השמים אינו מוריד מטר והטל והארץ לא תצמיח את היבול כמו שכתוב בגמרא לאחר שנחרבה בית המקדש לא ירד הטל לברכה וסר טעם הפירות ולהיפך אם יעשו את המצוות השמים תוריד המטר והטל והארץ תצמיח את היבול.

ציווה אותנו משה רבינו לחנך את בנינו לתורה ולמצוות ולהתרחק מן העבירות ולומר להם שיבינו שכל הטוב המצוי בעולם הוא בזכות התורה והמצוות והשמים והארץ הם עדים אם אנחנו מקיימים את המצוות כראוי או לא.

בסוף הפרשה אמר ה' יתברך למשה שהגיע זמנו להיפטר מן העולם ויאמר לו שיעלה אל הר העברים הר נבו לראות משם את ארץ ישראל כיון שנגזר עליו שלא להיכנס אל הארץ.

חכמינו זכרונם לברכה שאלו הרבה שאלות בפסוק הראשון ''האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי'' והשיבו הרבה תשובות והאריכו בהם ואנחנו בעזרת ה' נשיב תשובה לשאלה למה בשמים כתיב ''האזינו'' בלשון רבים ואילו בארץ כתיב ''ותשמע'' בלשון יחיד?

פסוק אחר בפרשה ''אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם'' וכדי לפרש פסוק זה נקדים עוד שאלה בהפטרה כתיב ''שובה ישראל עד ה' אלוהיך'' ויש לשאול שהיה לו לפסוק לומר ''שובה ישראל אל ה' אלוהיך'' ולא ''עד''?

אמרו חכמינו זכרונם לברכה בגמרא מה זאת אומרת ''נושא עוון ועובר על פשע'' כל המעביר על מדותיו מעבירין ממנו את כל פשעיו ופשעים הם העונות החמורות שנעשו להכניס שבעוונות יש דרגות יש חטאים בשגגה והם הכי קלים ויש עוונות לתיאבון והם קצת חמורים אבל יש בהם קולה כיון שלא יכול להתגבר על היצר הרע ולא עשה להכעיס חס ושלוטם את ה' יתברך והעוונות הכי חמורים הם שנעשו כדי להכעיס את ה' יתברך והמעביר על מדותיו יסלחו לו אפילו הפשעים שהם החמורים.

ויש לשאול בן אדם זה עשה תשובה או לא אם עשה תשובה בלאו הכי עוונותיו נסלחים ולא יצטרך ''לכל המעביר על מדותיו'' ואם לא עשה תשובה במה יסלחו לו עוונותיו?

ברם אמרו חכמינו זכרונם לברכה מי שעשה תשובה מיד נסלחים עוונותיו שבטל מצוות עשה שאין בהם כרת אבל העוונות שבטל מצוות עשה שחייב עליהם כרת צריך לזה יסורים בעולם הזה וילך לעולם הבא נקי בלי עוונות ובלי יסורים לכן אמר הגמרא מי שמעביר על מדותיו מעבירין ממנו את כל פשעיו ולא יצטרך ליסורים כדי שיסלחו לו העוונות שבטל מצוות עשה שיש בהם כרת.

עדיין יש לשאול למה בן אדם כזה יש לו שכר כה גדול שסולחים לו כל עוונותיו אפילו על אותם שצריך להם יסורים?

ברם ידוע שאנחנו בני ישראל צריכים לרדוף אחרי י''ג מידות של ה' יתברך {כתובים בפרשת כי תשא בפרשת העגל} ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שה' יתברך הבטיח למשה שכל זמן שאנחנו קוראים את י''ג מידות נזכרים לפני ה' יתברך לרחמים ולפי זה אנחנו קוראים אותם כמעט כל יום פעמיים אחר הוידוי בתפילת שחרית ומנחה ומי שמעייו בהם יפה יפה מוצא שמי שהוא סלחן יש בו כל אותם מידות ולכן מי שהוא מעביר על מדותיו זאת אומרת שהוא מקיים כל אותם י''ג מדות ומגיע לו שיסלחו לו כל עוונותיו ופשעיו בלי יסורים אם עשה תשובה.

וזהו מה שאמר הנביא ''שובה ישראל עד ה' אלוהיך'' פירוש קיים מידות של ה' יתברך ''כי כשלת בעוניך'' בשביל שיש לנו הרבה עוונות שצריכים עונש ויסורים ''קחו עמכם דברים ושובו אל ה',, עשו וידוי שהם דברים כדי שתחזרו בתשובה לפני ה' יתברך כמו שסיים ''ושובו אל ה',, ''אמרו אליו כל תשא עוון'' פירוש סלח לנו עוונותינו ''וקח טוב'' קח רק את הדברים הטובים שעשינו ''ונשלמה פרים שפתינו'' פירוש שלא נשלם על עוונותינו ביסורים אלא שפתים שהוא הוידוי והתפילה שנחשבת במקום הקרבנות וסיים הנביא מה הדרך שנגיע עד ה' היא ''מי אל כמוך נושא עוון ועובר על פשע'' הדבר הכולל כל המידות של ה' יתברך ואנחנו צריכים לעשות ולרדוף אחריהם והיא ''נושא עוון ועובר על פשע'' ורוצה לומר שנסלח איש לרעהו כמו שה' יתברך תמיד סולח לנו אז גם ה' יתברך ''עובר על פשע'' פירוש שגם העבירות הגדולים שהם להכעיס כמו שכתבנו למעלה יסלח לנו.

כתוב בגמרא אין העולם מתקיים אלא במי שבולם את פיו בשעת מריבה שנאמר תולה ארץ על בלימה פירוש אם נגזר על העולם חס ושלום להיחרב ויש בעולם אפילו אחד שבולם פיו בשעת מריבה ואינו משיב מלחמה השערה אלא שותק בזכותו ניצול העולם שנאמר ''תולה ארץ'' העולם יהיה תלוי ''על בלימה'' בזכות הבולם את פיו בשעת מריבה.

ודבר זה יותר גדול מן הראשון שכיון שהעולם עומד בזכותו בודאי שה' יתברך עוזרו שלא יחטא כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בגמרא המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו והטעם שאי אפשר שאותם בני אדם יזכו בשבילו ויכנסו לגן עדן ואילו הוא ישאר בגהנם גם כן מי שהציל את העולם בזכות שלא השיב בשעת המחלוקת ובשבילו נתקיים העולם ועושים מצוות אי אפשר שאותם אנשים יכנסו לגן עדן ואילו הוא יכנס לגהנם.

ודבר זה גדול מאוד מאוד שאמרו חכמינו זכרונם לברכה כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא וכל שכן כשהציל כמה מבני ישראל כאילו הציל כמה עולמות וכל שכן וקל וחומר כשהציל כל העולם ממש שנחשב לו שהציל הרבה עולמות כנגד כל יהודי ויהודי שיש בעולם שניצל בזכותו ודבר זה יותר גדול ממעביר על מידותיו שכיון שהוא יכול לשלוט בעצמו שלא להתפרץ בודאי שהוא גם סולח שאם אינו סולח אז למה לו לשתוק וכיון ששלט בעצמו ולא עשה מחלוקת הראה את עצמו שאינו רוצה לעשות מחלוקת ולא רוצה להרע ליהודי חבירו שיענש בגללו ולא לאף אחד אחר כיון שישראל ערבים זה לזה.

שאלו חכמינו זכרונם לברכה ה' יתברך ברא לאדם שתי עיניים שתי רגליים שתי ידים וכו' למה לא ברא שתי פיות אחד לדבר בו דברי תורה והשני חולין?

והשיבו רואים שיש לאדם רק פה אחד ואפילו הכי עושה כמה עוונות לשון הרע ורכילות וכדומה וכל שכן וקל וחומר אם יש לו שתי פיות שידבר כפל כפליים לשון הרע ורכילות ומחלוקת וכדומה.

וזהו כוונת הפסוק ''אמרתי אפאיהם'' פירוש ה' יתברך בתחילה חשב לעשות לכל אחד שתי פיות ''שאפאיהם'' יש לפרש מלשון פיות ''אשביתה מאנוש זכרם'' ובזה אשתיק טענת המלאכים שקבלו לפני ה' יתברך כשנתן תורה לעם ישראל ואמרו ''מה אנוש כי תזכרנו'' על ידי שאברא להם שתי פיות וילמדו הרבה תורה ויסתתמו טענות המלאכים שתלמוד תורה כנגד כולם דהיינו כנגד כל המצוות ''לולא כעס אויב אגור'' ''אגור'' מלשון ''לא תגורו מפני איש'' ורוצה לומר אם לא מחמת הכעס כשאחד כועס על חבירו ומשמיע באוזנו דברים כדרבונות דבר אחר ''פן יאמרו ידינו רמה ולא ה' פעל כל זאת'' שהאדם תולה מה שיש לו דוקא בזכות גבורתו ובזכות חכמתו ואינו תולה שהכול בידי ה' יתברך שהוא מוריש ומעשיר ואם כן מי שמדבר באמצע התפילה בבית הכנסת מראה שסובר שמה שיש לו לא ברחמי ה' יתברך אלא מגודל חכמתו ותבונתו שאם היה מאמין שזה ברחמי ה' יתברך היה לו להתפלל אליו כראוי ולכבד המקום שנמצא בו שהוא היסוד למה שיש לו שהוא מתפלל לה' יתברך וה' יתברך עונה אותו ומוריד אליו את השפע ואם אינו עושה כן אלא מדבר מראה שבא לבית הכנסת רק לבלות או מצות אנשים מלומדה ואינו מאמין בכוח התפילה לכן ה' יתברך ברא לאדם רק פה אחד שאם יש לו שני פיות היה האדם מחריב את העולם על ידי לשון הרע ומחלוקת.

ברם עדיין יש לשאול למה ה' יתברך לא ברא שלושה אוזניים שניים לשמוע מהם דברי תורה ואחת לצרכי עולם הזה?

ברם על זה השיב משה כבר בתחילת הפרשה על ידי רמז דכתיב ''האזינו השמים ואדברה'' ''האזינו'' בלשון רבים דהיינו שתי אוזניים לצורכי שמים ''ואדברה'' רוצה לומר שהפה אין צריך רק אחד כמו שכתבנו למעלה ''ותשמע הארץ אמרי פי'' ''תשמע'' בלשון יחיד דהיינו אוזן אחת לצורך אמרי פי של הארץ דהיינו לצורכי עולם הזה על זה משיב משה רבינו ''יערף כמטר לקחי'' ואין ''לקח'' אלא תורה דכתיב ''כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו'' ורוצה לומר שהתורה היא כמטר דהיינו הרבה ואין מספיקים לה אפילו שתי אוזניים.

ואם תשאל למה אם כן ברא ה' יתברך שתי אוזניים בלבד? על זה מסיים הפסוק ''כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוהינו'' דהיינו שאין סוף לגדולת וגבורת ה' יתברך ואם יברא ה' יתברך שלושה גם כן אינם מספיקים ואפילו אלף אינם מספיקים ואין לדבר סוף ולכך לא הוסיף ה' יתברך על שניים.

ומעשה בתלמיד אחד שהיה מתפלל העמידה ואומר ''האל הגדול הגבור והנורא'' והיה מוסיף ומאריך בשבחים כשסיים תפילתו אמר לו רבו סיימת כל השבחים?! אמר לו עדיין לא אמר לו למה אם כן פסקת אמר לו כיון שאין לדבר סוף אמר לו רבו אם כן לא היה לך להוסיף והיית צריך להסתפק בשבחים שאמר משה רבינו כיון שאין לדבר סוף.

אחי היקרים!!! שבת זו נקראת שובה יום הכפורים ניצב כבר על הפתח וה' יתברך רוצה לסלוח לנו לכן נתן לנו את יום הכפורים להתענות בו ולחזור בתשובה שלמה לפניו על העבירות שבידינו ולבקש מלפניו סליחה ואשריהם ישראל שכולם מתענים ביום הכפורים ואין אף אחד בלי יוצא מן הכלל שעושה עבירות ברם יש שני דברים שאם נדקדק בם נהיה בטוחים שתפילתינו נתקבלה בשמים והם:

א} לסלוח אחד לשני שאמרו חכמינו זכרונם לברכה כל העביר על מידותיו מעבירים לו מן השמים על כל פשעיו מדה כנגד מידה הוא סלח לאחרים לכן גם ה' יתברך סולח לו כמו שכתבנו למעלה.

ב} שלא לדבר בבית הכנסת ובתפילה כיון שעיקר ביאתינו לבית הכנסת היא לתפילה ולא לדבר ואם אנחנו מדברים במקום לדבר בזה מראים זלזול בתפילה ובקדושת המקום ואיך אנחנו מבקשים מלפני ה' יתברך לסלוח לנו אם אנחנו מזלזלים בבקשתינו? לכן עלינו להזהר משנה זהירות להתפלל בכובד ראש וביראה ובשמחה שבזה מראים שאנחנו רציניים בבקשת סליחה.

ויהי רצון שה' יתברך יקבל את כל תפילותינו ותפילות עמו ישראל בכל מקום שהם ויכתוב לנו שנה טובה ומבורכת אמן!!!

תגידו ת`אמת!
אם הייתם באים הביתה ורואים בתיבת המכתבים שיש מעטפה ירוקה, עם הלוגו של בית המשפט, וממש לא משנה איזה בית משפט, אם זה בית משפט לתעבורה או לענייני משפחה או לעניינים פליליים.
נכון, מיד היה קופץ לכם משהו בלב, לא הייתם יכולים לחכות להגיע לבית, כבר בחדר מדרגות אתם פותחים ומסתכלים מהו תוכן המכתב.
אתם מסתכלים, ורואים שזה "הזמנה לדיון". אוהו... עכשיו אתם ממש כבר בלחץ, בפרט אם אתם יודעים שאינכם 100% בעניין, כמו שאומרים "אינכם כבשה תמימה".
הארוחת צהריים נשארת יתומה, ואתם רצים לשכור עורך דין כזה שיוכל לייצג אתכם כמו שצריך, ולהוציא אתכם זכאים.
רגע... רק תגידו לי איזה ימים ואיזה לילות עוברים עליכם עד הדיון ובמשך ימי הדיונים.
אז עכשיו כולנו, אבל ממש כ-ו-ל-ם, קיבלנו הזמנה לדיון בבית דין של מעלה, תאריך הדיון יחול ביום שבת א` תשרי תשע,  19/9/09 למניינם, בו אנו נדרש ליתן דין וחשבון על מעשינו בכל השנה שעברה, וביום זה יקבע כל מה שיקרה עמנו בשנה הבאה.
אז למה באמת אנחנו לא מתכוננים, אין פרפרים בבטן, לא רק אתם גם אני לא מרגיש כל כך שאני לפני דיון, למה??
כי זה רק בידיעה שלנו, אבל אנחנו לא חיים וחשים את יום הדין, וזה לצערנו חוסר באמונה.
עלינו להשריש את האמונה בלבנו, כך שנרגיש את יום הדין כדבר מוחשי.
ועכשיו הלכה למעשה, יאלה, בא נתכונן, "נקח לנו עורך דין".
-מה יש עורך דין בשמים?
-כן, המשנה באבות אומרת "כל העושה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד", נרבה במצוות ומעשים טובים.
והעיקר....
 אנחנו –כולל אני הקטן- לא 100% עם הקדוש ברוך הוא, יש דברים אנחנו חזקים יותר ויש פחות, וישנם גם דברים שזלזלנו השנה, אז עלינו להשתנות, לקבל איזה דבר בו נחזור בתשובה.
 "חזרה בתשובה" זה לא רק לחילונים, אלא זה גם לחרדים ורבנים, כל אחד צריך לתקן את הדברים שהוא לא בסדר בהם.
בואו נקבל על עצמנו משהו לכבוד ראש השנה. אפשר לקבל על עצמנו צניעות, שמירת העיניים, שמירת שבת, כשרות, טהרת המשפחה, והרשימה ארוכה ארוכה.
נסיים במשל יפה.
 פעם היו אנשים שהבריחו את הגבול, היו מעבירים הרבה מוצרים יקרי ערך מבלי לשלם מכס.
 איך עשו את זה? הם שמו כל המוצרים בארון מתים, ביימו לוויה, כך לא בדקו את תוכן הארון בעמדת המכס.
באחד הימים, נפל חשד אצל המוכס. מדוע? כי הוא ראה שאנשים אלו לא בוכים, ואם זו לוויה היכן הדמעות?!
"פיתחו את הארון" פקד המוכס.
פתחו את הארון, נתגלתה רמאותם, והתחילו לבכות.
אמר להם המוכס "טיפשים! עכשיו אתם בוכים, הייתם צריכים לבכות לפני כן, אז לא הייתם בוכים עכשיו..."
כדי שלא נבכה חס ושלום בשנה הבאה, אז עכשיו עלינו לבכות על מעשינו הרעים, ולחזור בתשובה.
כמובן, שכל זה אמור גם לי ולכל אחד מבני ישראל.

ראש השנה                                                                                                                           ראש השנה הוא אחד מימי הציון המרכזיים של לוח השנה שלנו. יום מיוחד בו כולנו מתאחדים סביב שולחן משפחתי דומה וכמאמר השיר של נעמי שמר מתפללים ומקווים "שיפה ושונה תהיה השנה אשר מתחילה לה היום".

כל שנה מתחילה אולי בסימן שאלה, אבל עצם ההתחלה פותחת אצלנו משהו בנפש, הופכת אותנו לאופטימיים ומעלה כמעט באופן אוטומטי את החיוך על הפנים. ראש השנה מהווה עבורנו פתיחת דלת- אופציה; אנחנו טרם יודעים אם ועד כמה נצליח לממש אותה, אבל לפחות בשלב הזה אנחנו יכולים לשמוח, בלי דאגות, על עצם פתיחתה.
אחרי שהתחלנו בימי אלול בסיכום השנה הקודמת, השתדלנו לראות את הטעויות וגם את ההצלחות, בראש השנה אנחנו מתחילים להסתכל קדימה- אל העתיד; בתהליך התשובה שלנו נפתח שלב חדש.

ראש השנה: יום הדין
הרעיון של החידוש, של ההתחלה מחדש, הוא אחד הרעיונות המרכזיים של ראש השנה; אך בניגוד למה שנהוג לחשוב ראש השנה עומד על עוד שתי רגליים: הדין והמלכת הקב"ה.

על פי המשנה "בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון". הרמב"ן (ר' משה בן נחמן) מסביר:

"בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו ונדון כל אחד ואחד בעניני העולם הזה, אם זכה לתת לו חיים ושלום ועושר ונכסים וכבוד, או נתחייב למות בשנה זו, או ליסורין וצער ועוני"

למעשה ראש השנה מתחיל תהליך שסופו בהושענא רבא של גזירת הדין לקראת השנה החדשה, כפי שאומר ר' אמנון ממגנצא בתפילת "ונתנה תוקף"- "בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון", אך רק בהושענא רבא (היום האחרון של סוכות) נגזר הדין ומונח. מימד זה מקשה על השמחה המלאה בראש השנה וזו נדחית לסוכות, הוא חג השמחה, כפי שמוסבר בגמרא:

"אמר ר' אבהו: אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, מפני מה אין ישראל אומרים שירה [=קוראים את תפילת ההלל] לפניך בראש השנה וביום הכיפורים? אמר להם: אפשר מלך יושב על כיסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו, וישראל אומרים שירה?!"

ראש השנה: יום ההמלכה
היסוד השני של היום הוא כאמור המלכת הקב"ה. ראש השנה הוא גם על-פי המסורת היום בו נברא אדם הראשון והסתיימה בריאת העולם. כצאצאיו של אדם הראשון וכנהנים המרכזיים מן הטבע שמתעורר אט אט מהקמש של הקיץ, אנחנו מבקשים כעת לבוא ולחדש את הברית- בהכרת תודה להמליך את הקדוש ברוך הוא עלינו לקראת השנה החדשה. ברוח אנחנו מבקשים בתפילת מוסף של החג:

"א-להינו וא-להי אבותינו, מלוך על כל העולם כולו בכסודך, והנשא על כל הארץ ביקרך, והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך, וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו- ה' א-להי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה"

חג ראש השנה

שבת זו חל בה יום ראש השנה וכל העולם תלוי ביום הזה יום שה' יתברך שופט את בריותיו לחן או לחסד ומה יקרה במשך כל השנה וכל אחד ואחד מישראל מתקן את עצמו ומתפלל לה' יתברך שיכתבנו לחיים טובים ולשלום.

שבת זו היא שבת ראש השנה ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שכל העולם עוברים לפני ה' יתברך למשפט מי לחיים מי למוות מי לעוני מי לעושר מי לבריאות מי לחולה וכדומה ואמרו עוד חכמינו זכרונם לברכה שאפילו המתים באים למשפט אם בניהם שהניחו בעולם הזה הם צדיקים מעלים את ההורים דהיינו הנפטרים לעוד דרגה ויוסיפו בשכרם ואם חס ושלום בניהם הם רשעים מענישים אותם יותר ויותר.

מי לא פוחד מיום ראש השנה? מי לא חרד מיום ראש השנה? כל אחד ואחד פוחד וחרד לבאות מה יצא בדינו והתורה ציוותה אותנו לעשות אותו ליום חג ולא עוד אלא שחכמינו הוסיפו עוד יום דהיינו שצריכים לחוג את יום ראש השנה יומיים.

ויש לשאול אם חג ראש השנה הוא יום דין וחשבון למה אם כן הוסיפו חכמינו זכרונם לברכה עוד יום? אלא שבזוהר כתוב ששני ימי ראש השנה אחד יום דין והשני יום הרחמים.

אבל עדיין יש לשאול למה אם כן לא קבעה התורה שני ימים כדי שיום השני יהיה יום רחמים עד שבאו החכמים וקבעו את זה?

בימי קדם כשהיה בית המקדש קיים היו הסנהדרין שולחים עדים לראות את מולד החמה לקבוע את החודש ועל ידי זה קובעים באיזה תאריך חל החג והיו מכריזים בכל ארץ ישראל שידעו באיזה יום חל החג אבל בני ישראל השרויים בארצות הגולה שאינם שומעים את הכרוז עושים את החג בשני ימים מחמת הספק משל חג השבועות כשבאים העדים ומעידים על המולד קובעים הבית דין את ראש חודש על פיהם ומכריזים בכל ישראל שראש חודש סיון למשל חל ביום ראשון ואם כן חג השבועות שחל בששה בסיון חל ביום ששי אבל בני ישראל שבחוצה לארץ מספק חוגגים חג השבועות ביום ששי ושבת כיון שאינם יודעים בדיוק באיזה יום חל ראש חודש וכן בכל החגים.

אבל בחג ראש השנה שחל בדיוק בראש חודש תשרי קשה להכריז בכל ישראל לדעת באיזה יום חל ראש חודש כיון שהזמן קצר לכן קבעו חכמינו זכרונם לברכה שחג ראש השנה חל תמיד בשני ימים שלא יחוגו מקצת ארץ ישראל ביום אחד ומקצתם בשני ימים.

ועכשיו ששמואל הקטן גילה את סוד העיבור ולא היינו צריכים לדעת את מולד החמה אפילו הכי גם בחוצה לארץ וכן בארץ ישראל בחג ראש השנה חוגגים בשני ימים והטעם אמרו חכמינו זכרונם לברכה שמנהג אבותינו בידינו ואין לנטות ממנו ימין ושמאל.

ויש לשאול והלא המנהג נעשה בשביל שלא ידענו התאריך ולמה לא יכולים לשנות כשידענו את התאריך?

אם אחד מחוצה לארץ עלה לארץ ישראל עושה כמנהג ארץ ישראל דהיינו שעושה את שבועות ליום אחד בלבד למרות שהיה נוהג בחוצה לארץ לעשות שני ימים ואין צריך לעשות התרה בשביל זה ויש לשאול והלא קיימא לן מי שמשנה מנהגו צריך לעשות התרה?

ידוע דין היבמה שמי שמת בלי בנים אשתו תהיה לאחיו והבן שתלד יקום על שם המת ואם לא רצה האח לקחת את יבמתו צריך לעשות לה חילצה ואם האח יש לו בנים אסור לקחתה.

ויש לשאול למה בכל המצוות צריך האדם לקיים המצוה בעל כורחו ואילו במצות היבמה הרשתה לו התורה שלא לקחתה על ידי שיעשה לה חליצה?

ועוד והלא זה דומה לפרה אדומה {עיין פרשת חוקת} שהטמא יטהר על ידה ואילו הטהור יטמא על ידה וכן ביבמה אם אין לו בנים צריך אחיו לקחתה אבל אם יש לו בנים אסור לקחתה?

ועוד קיימא לן אם האח נולד אחר שמת אחיו פטור ממצות יבום וחליצה ויש לשאול מה הטעם אם בגלל שהאשה מבוגרת ממנו אם כן דין זה שייך אפילו אם כבר נולד אלא שהאשה מבוגרת ממנו?

נקדים עוד שאלות בתחילת מסכת יבמות כתוב חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום עד העולם פירוש שיש חמש עשרה נשים שאם היו נשואים ויש להם קרבה שמפרשת אותם המשנה אחר כך עם אשת האח המת בלי בנים פוטרים את האח החי ממצות יבום וחליצה.

ויש לשאול למה המשנה אמרה ''פוטרות'' ולא אמרה אינן מיבמין ואינן חולצות כמו שאמרה אחר כך כשמפרשת את הקרבה?

אבא שאול אמר בימי קדם הייתה מצות יבום קודמת למצות חליצה אבל בזמנן הזה שנתמעטו הדורות ואינם מקיימים המצוה לשם שמים מצות חליצה קודמת ויש לשאול והלא אמרו חכמינו זכרונם לברכה שיעשה המצוה אף שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה?

בסוף המסכת כתוב אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בנייך לימודי ה' ורב שלום בנייך.

ויש לשאול והלא פסקה זו שנויה כבר בסוף מסכת ברכות ולמה שנויה עוד כאן ואם תאמר כדי לסיים כי טוב שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שיתחיל בכי טוב ויסיים בכי טוב עדיין יש לשאול למה אמרה רק את הדברים הללו והלא יכולה לומר דברים אחרים?

ועוד למה לא סיימה על זה כמו שסיימה בברכות אל תקרי בניך אלא בונייך.

ברם בתחילת פרק חמש עשרה כתוב האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים שלום בינו לבינה ושלום בעולם וכו' והמשנה בתחילת המסכת אמרה חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן היבום ומן החליצה עד העולם כאן המשנה רוצה לרמוז שתלמד פרק חמש עשרה עד תיבת לעולם ששם אמרה המשנה שלום בינו לבינה ושלום בעולם פירוש אם יש שלום בית ושלום בעולם פוטרות הצרות פירוש שהשלום מציל מכל הצרות וגזרות רעות.

ומה ענין יבמה לשלום על זה משיב הפסוק ''למען הקים שם לאחיו'' ורוצה לומר שעיקר מצות יבום היא בשביל האחוה והרעות כדי שהאלמנה תשאר עם אותה משפחה בשלום ואחוה ורעות ולא תתחרט שהתחתנה עם אותה משפחתה שאם לא תתיבם סופה לצאת ריקם שאפילו ירושת בעלה אינה יכולה לרשת אבל אם יש לה בנים שהם שומרים על קשר המשפחה וגם ירושת אביהם שייכת להם אינה צריכה ליבום כלל שבלאו הכי היא בסדר עם אותה משפחה.

אבל אם היבם לא רוצה ליבם אותה אין מכריחים אותו כיון שעיקר היבום הוא לשלום ואם אינו רוצה בה וייבם אותה בעל כורחו מה הועילה התורה בתקנתה והלא בלאו הכי הוא עושה איתה מחלוקת כיון שאינו רוצה בה לכך תיקנה התורה את החליצה.

ולכן אמר אבא שאול בזמן הזה שאינו מיבמה לשם שמים החליצה קודמת שכיון שהוא מייבם אותה בשביל דבר אחר סופו לעשות איתה מחלוקת כשבטל אותו דבר שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בפרקי אבות אהבה שהיא תלויה בדבר בטל הדבר בטלה האהבה וכל אהבה שאינה תלויה בדבר אינה בטלה.

אבל כשיש לה קרבה עם אשת אח בעלה תמיד היא באחדות איתם שקשה מאוד שיהיה שני אחים שונאים זה לזה ואין צריך למצות יבום כלל ולכן בסוף הגמרא הביא וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך כיון שמצות היבום מיוסדת על האחוה והאחדות והשלום ולפי זה לא סיימה אל תקרי בניך אלא בוניך כיון שקטע זה מדבר על התלמידי חכמים שמרבים שלום בעולם אבל כאן מדבר על עיקר מצות יבום שהיא מיוסדת על השלום ולא על התלמידי חכמים.

לכן התורה קבעה חג ראש השנה ליום אחד בלבד ולא צריכים אז ליום שני שהוא יום הרחמים כיון שבימי קדם הייתה ביננו האחדות והשלום כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שבימי אחאב למרות שהיו בני ישראל רשעים מאוד לא היו מתים במלחמה והיו מנצחים כיון שיש ביניהם שלום ואפילו בימי דוד שהייתה בניהם שנאת חינם כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שאף על פי שהיו מנצחים היו מתים מהם בגלל שנאת חינם מכל מקום לא הייתה שנאת חינם כמו שיש עכשיו משום שבית המקדש ראשון נחרב בגלל שלושה עבירות חמורות והם גילוי עריות שפיכות דמים עבודה זרה אבל הייתה ביניהם האחדות ולכך אחר שבעים שנה נבנה בית המקדש שני שנחרב אחר בעוון שנאת חינם וקרוב לאלפיים שנים עדיין לא נבנה ובתיקון חצות כתוב כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו ואם כן בימינו עדיין יש שנאת חינם אבל בימי קדם לא הייתה שנאת חינם ולכן מיושב מה שקבעה התורה רק יום אחד ולא קבעה יום שני לרחמים כיון שהשלום הוא שמגין עלינו אבל עכשיו שיש שנאת חינם כמו שכתבנו קבעו חכמינו זכרונם לברכה יום השני לרחמים.

וכיון שבארץ ישראל יש שלום יותר מחוצה לארץ כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שחכמי ארץ ישראל נוחים זה לזה ואינם מרבים בקושיות אחד על השני אבל חכמי בבל שהתענו ויצאו בגלות נשתכחה מהם התורה ומקשים הרבה זה על זה לכן רק בראש השנה קבעו חכמינו זכרונם לברכה  בארץ ישראל לעשות שני ימים טובים כיון שיש ביניהם מכל מקום שלום אבל בחוצה לארץ שהשלום חסר יותר קבעו בכל חג וחג לעשות שני ימים טובים כדי לזכור תמיד שנקבע יום השני של ראש השנה בגלל הרחמים.

אחי היקרים!!! הרבה מאוד פעמים דברנו על עניין השלום וערכו אמרו חכמינו זכרונם לברכה שבשמים דנים את האדם מדה כנגד מדה ומי שהוא מעביר על מידותיו ושומר על השלום גם בשמים מעבירים לו ותמיד יהיו איתו בשלום כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בגמרא כל המעביר על מידותיו מעבירין ממנו את כל פשעיו.

עכשיו לפנינו יום הדין וחשבון וכולנו רוצים שיסלח לנו ה' יתברך ויכתבנו לחיים טובים ולשלום וזוהי הדרך הנכונה שתעזור לנו כדי שיכתוב לנו ה' יתברך שנה טובה ומבורכת והיא לסלוח לכל אחד ואחד שעשה לנו רעה

אין זה אומר שיתן את גוו למכים ויסלח לכל מי שנושה בו אלא רוצה לומר שיסלח על העבר שאין לו ממנו הפסד אלא שהוא נוטר בלבו על חבירו שדבר זה מזיק לו ולחבירו ומשאיר את המחלקת בעיר אבל אם הוא נושה בחבירו זכותו שלא יסלח לו עד שישלם לו.

אנחנו ברוך ה' בערינו יש לנו האחדות ומי שאומר שיש ביננו מחלוקת אינו אלא טועה ואינו יודע את העיר כראוי ברם לפעמים יש בערינו קצת מחלוקת בלי סיבה והיא מקעקעת את האחדות שלנו ולכן עלינו להבין היטב כשאנחנו בלילה אומרים קריאת שמע שעל המיטה ''הריני מוחל וסולח וכו',, שאנחנו מוחלים לכל אחד ואחד ולא יאמר האדם הריני מוחל לפלוני אבל לא לפלוני בשביל שגם בשמים מתנהגים איתו מידה כנגד מידה ויאמרו שהם סולחים לכל אחד ואחד אבל לו אינם סולחים וצריכים לסלוח אחד לשני אפילו אם החבר לא בקש סליחה כדי שה' יתברך יתנהג עמנו מידה כנגד מידה ויסלח לנו על העוונות ששכחנו אותם ולא חזרנו עליהם בתשובה.

וכשאנחנו נסלח אחד לשני יתקיים בנו מאמר חכמינו זכרונם לברכה שדרשו הפסוק ''תולה ארץ על בלימה'' {עיין פרשת האזינו} שאין העולם מתקיים אלא במי שבולם פיו בשעת מריבה ובן אדם כזה בודאי ובודאי שה' יתברך יכתבנו לחיים טובים ולשלום כיון שהעולם ניצל בזכותו.

ויהי רצון שה' יתברך יכתבנו לחיים טובים ולשלום אמן ואמן!!!    

בתפלת ראש השנה בעמידה חותמים מקדש ישראל ויום הזכרון. יש לשאול מה ר"ל יום הזכרון אם שהקב"ה זוכרנו בראש השנה וכי זה שמחה גדולה שהקב"ה זוכרנו ביום הדין וידון אותנו אם נעשה החשבון עולים בהפסד מאה אחוז א"כ מה ר"ל יום הזכרון?

בספר תורה של ראש השנה ביום הראשון קוראים על לידת יצחק שנולד ביום ראש השנה וביום השני קוראים על העקידה שהיתה בראש השנה, יש לשאול בשלמא עקידת יצחק הקב"ה עשאה בראש השנה כדי לזכור לנו העקידה ביום הדין וסולח אותנו אבל הלידה למה עשאה בראש השנה?

הדבר שמצוינים בו בראש השנה הוא השופר. חז"ל אמרו השופר נעשה כדי לשוב בתשובה. יש לשאול מהו הדבר המצויין בשופר שמשיב בתשובה? אולם ידוע מה שאמרו חז"ל הפסוק הסמיך לנו מעשה אלימלך עם שרה לפני מעשה לידת יצחק כדי לומר לנו שהקב"ה עושה מדה כנגד מדה ואם אדם מתפלל על חבירו כדי שהקב"ה יתן לו איזה דבר והוא ג"כ אין לו אותו דבר הקב"ה נותן לו אותו דבר וכשאבימלך לקח שרה עצר ה' בעד כל רחם לבית אלימלך ואמהותיו לבל יולידו ואף התרנגולת לא ילדה ביצה, ואברהם אבינו התפלל עליו ומחמת שהוא התפלל עליהם הקב"ה השתיק מדת הדין ושרה ילדה יצחק.

פעם דרש בנו הרב שרוצי אמר לנו שמי שרוצה להנצל מיום הדין לא ידבר לשון הרע שהקב"ה עושה לו מדה כנגד מדה, שמדת הדין אינה מדברת עליו לשון הרע.

בשופר אנו תוקעים תקיעה שברים תרועה תקיעה, תקיעה שברים תקיעה, תקיעה תרועה תקיעה, {תשר"ת תש"ת תר"ת} שהקב"ה צונו לתקוע תקיעה ותרועה ותקיעה וחז"ל לא ידעו איך היא התרועה אם היא שברים או תרועה או שניהם ביחד. ולזה חז"ל אמרו לנו לעשות שלשתן. יש לשאול מה רוצה ללמדנו הקב"ה בתקיעות אלו? אולם התקיעה היא תקיעה גדולה ר"ל אדם מדבר ללא גבול ומדבר מה שהוא רוצה, וחז"ל לא ידעו שהקב"ה אמר לנו לתקוע תקיעה זו אם משום דבור של מצוה קריאת התורה ודברים של מצוה ולזה עושים תרועות שהוא דבר של שמחה, או דברים של עבירות כלשון הרע וכיוצא בו כדי שאנו זוכרים אותם ויכנע לבנו כשעושים שברים וזוכרים עוונותינו שעשינו אותם בלשון הרע ונשוב בתשובה או שניהם ולזה אמרו לנו לעשות הכל כדי לזכור הכל ונשוב בתשובה ונזכור זכויותינו שהקב"ה יכתבנו לחיים טובים ולשלום.

ולזה הקב"ה עשה הולדת יצחק בראש השנה כדי שנזכור שהקב"ה עושה מדה כנגד מדה, כשאנו שומעים השופר ונשוב בתשובה על לשון הרע שדברנו בכל השנה וזהו מה ר"ל יום הזכרון שהקב"ה עשה לנו סימן כדי שנזכור הדבר הזה שהוא תועלת לנו.

רבותי! חז"ל כשאמרו לנו שהלשון הרע גדול יותר משלשה עבירות הגדולים אינם אומרים לנו גוזמא או שמחים לאידנו הם רוצים לעצות לנו כדי שמדת הדין לא תדבר עלינו הרע רק הטוב ולא רק בראש השנה אף בכל השנה שאם אדם נתרחקה ממנו מדת הדין ואינה מדברת עליו כלום אין זוכרים לו רק זכיותיו ותמיד יהיה ברוך ה' שמדת הדין אחראית שתדבר על האנשים כדי שיענשו על העבירות שעשו אותם ומי שעושה עבירה יענש עליה ואם מדת הדין אינה מדברת עליו יש לו הזדמנות כדי לשוב בתשובה ואין מי שאינו טועה ואינו עושה עבירות ובפרט בזמנינו שנטמעטה הקדושה ואם ידונו אותנו ומדת הדין תדבר עלינו עולים חייבים מאה אחוז. צריכים לזכור שני דברים כדי שנצול א} התשובה על העבירות שעשינו אותם ב} לשמור עצמינו מלדבר על האנשים כדי שאם יש עבירות שלא זכרנו אותם מדת הדין לא תדבר עלינו ויהיה לנו הזדמנות כדי שיום מימים נתעורר מעוונותינו ונשוב בתשובה ובפרט בדברים שעושים ריבות בין האנשים בין איש לאשתו או בין איש לבניו האדם שעושה ככה אינו ירא על עצמו כלל חוץ ממה שמדת הדין מדברת עליו ומאבד עצמו לדעת, אלא יבוא ויום ויהיה כמסתיק בפי האנשים וכשעושה דברים רעים אומרים עליו ראה זה שמדבר על האנשים מה הוא עושה ואין מניחים אותו בשלוה כלל. ואין אדם שהוא שלם במעשיו אבל אם הוא אינו מדבר עליהם ידברו עליו קצת וישתוקו. והריוח הגדול הוא שמדת הדין מתרחקת ממנו והקב"ה יכתבנו לחיים טובים ולשלום ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

פרשת השבוע מספרת שמשה רבינו מצוינו ויודה לירא את ה' ולא יהיה לנו הטוב רק כשנהיה יראי שמים, ובתחלת הפרשה משה רבינו מזכיר אותנו בראש השנה אתם נצבים היום. "היום" הוא יום ראש השנה כמו שכתוב בזוהר הקדוש כשהפסוק אומר היום ר"ל ראש השנה כאיוב ויהי היום ויבואו וכו' שאותו יום ראש השנה והשטן בא לקטרג עלינו והקב"ה מרוב אהבתו אותנו דחהו לאיוב כמו שאמר הפסוק השמת עיניך על עבדי איוב וכו' וכאן משה רבינו אמר לנו שאנו עומדים למשפט ביום ראש השנה.

הפרשה של השבוע שעבר בפרשת כי תבוא שבה התוכחה הפסוק אומר אם נירא את ה' יתן לנו הטוב ואם לאו להפך וכו' יש לשאול היה צריך להיות פרשת נצבים קודם פרשת כי תבא שהעונש אינו בא רק במשפט, בתחילה יאמר לנו שיש משפט ואח"ך יאמר לנו אם נשמע דברי ה' יתן לנו הטוב ואם לאו להפך?

שאילה זאת מצויה בשלשה מסכתות שעשינו עליהם הסיום בליל חמישי סדר זרעים שבתחלה הגמרא אומר לנו על הברכות ואח"ך פאה ודמאי וכו' ר"ל מה אוכלים ומה אין אוכלים, היה לו לומר בתחילה מה אוכלים ואח"ך יאמר לנו מה מברכים כמו דאיתא במסכת ברכות אמר על פרי העץ מברך בורא פרי העץ וכו' במסכת שבת התחיל יציאות השבת וכו' ר"ל הדינים של מי שיוציא במשהו מרשות היחיד לרשות הרבים או להפך והיציאה היא אחת ממלאכות של שבת, ומה הם המלאכות כתבם לנו התנא בפרק שביעי ולא רק זה אלא מלאכת המוציא מרשות לרשות היא המלאכה האחרונה היה לו לומר בתחילה מה הם המלאכות ואח"ך יאמר על הפרטים שלהם? במסכת גיטין בפרק ראשון התנא אומר המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם ר"ל האיש שעשה שליח לחוצה לארץ חוץ מבבל לשלוח גט לאשתו בארץ ישראל, השליח צריך שיהיה בשעת הכתיבה והחתימה ויאמר בפני נעשה, ודיני איך כותבים הגט כולם כתובים בפרק האחרון היה לו לומר בתחילה איך כותבים הגט ואח"ך יאמר הדינים השייכים לו?

אולם ידוע האדם כשרוצה לצוות אדם על איזה דבר ומקווה שיכול לעשותו יתחיל לומר לו הפרטים הקטנים כדי שלא ישכחם ואח"ך יאמר לו הפרטים הגדולים שאם יתחיל לו בפרטים הגדולים יהיה מרוכז בהם וישכח הפרטים הקטנים אבל אם יתחיל לו בפרטים הקטנים אז עדיין הוא מרוכז ירכז עליהם וכשיאמר לו הפרטים הגדולים על כרחו לרכז בהם, אף כאן הגמרא התחיל לנו בפרטים שהבני אדם נראים בעיניהם שהם קטנים.

התחיל בברכות, רואים אנו שהבני אדם נראה להם שהברכות הם דבר דק תמצא אותו אוכל בלא כסוי ראש תאמר לו ברכת יאמר לך שכחתי אבל המאכל לא שכח אותו. ולזה הגמרא התחיל בהם הברכה שאנו אין שמים לה לב אמרה בתחילה כדי לזכור אותה ולא נחשוב שהעיקר רק באכילה והברכה היא טפלה.

בשבת האדם יצא ובידו איזה דבר ללא עירוב, בזמן הזה ברוך ה' בעירנו אין לנו מי שעובר על ההוצאה אבל לפנים קודם עשרים שנה אם מצאת אדם שהולך לשוק ואוכל גרעינים אין בו מה לתמוה. דבר זה נעשה הרגל ומצוי אצל הרבה אנשים תאמר לו אסור יאמר לך למה אם על החוט שעשית אותו בחארה אף חוט החשמל והטליפון מוציא אבל הבערת האש או דברים אחרים כולם יראים מהם. ולזה הגמרא התחיל בה שיזכירינו בדברים שנראים בעיני האנשים קלים.

בגיטין כל האנשים מעיינים בגט כדי שתהיה כתיבתו מסודרת וכל הפרטים מסודרים האנשים יראים אם אותה האשה תתחתן לאיש אחר והגט יהיה בו טעות אשת איש והבנים של האיש השני מה נקראים ובעיה גדולה ואף אחד אינו יכול לתקן הטעות. אבל השליח אם יביא גט כל האנשים אומרים וכי הבית דין של אותה העיר אינם יודעים! אבל יש דבר חשוב שצריכים לזוכרו אם יבוא האיש אחרי כמה שנים ויאמר לא נתן גט לאשתו תהיה בעיה גדולה כבראשונה הבנים ואשת איש והאדם אינו עולה במוחו דבר זה ואפי' אם היא כתובה בגמרא אינו שם דעתו עליה ולזה התנא התחיל בה בתחילה.

ואפשר לקשור שלשה מסכתות על דרך הרמז במסכת ברכות המשנה הראשונה אומרת מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שנכנסין הכהנים לאכול בתרומתן וכו' ויש מחלוקת בין רבנן עד אימתי והאחרון שהוא רבן גמליאל אמר עד השחר, אפשר לפרש על דרך הרמז אימתי צריכים לקרוא את שמע ונייחד את שם ה' וחושבים בתשובה ר"ל הזמן האחרון שהאדם יתעורר על עצמו אם ראה הכהנים ר"ל הרבנים הקדושים הלכו לקבל שכרם ואוכלים התרומה הקדושה בעולם הבא כמו שידוע המעשה של לוי שהיה רב גדול בזמן התנאים בשכונתו איפה שהיה גר היו רשעים האנשים היו בורחים ממנו והוא היה מתקרב להם כשנפטר אמרו אותם רשעים עד עכשיו היה לוי מגין עלינו ועכשיו מי מגין עלינו? הלכו ושבו בתשובה. אף אנו כשרואים הרבנים הלכו לקבל שכרם צריכים להתעורר ששנה שעברה היה מי מגין עלינו אבל עכשיו צריכים להשתדל על עצמינו אבל במשנה אמר עד עמוד השחר ז"א קודם שיבוא היום ר"ל יום ראש השנה. וידוע שפטירת הצדיק היא עונש לנו שבעוונותינו הפסדנו הצדיק והוא לא הפסד כלום אלא הרויח שהלך לקבל שכרו של המצוות ומעשים טובים.

בתחילת מסכת גיטין הקשה על דבר זה אם היום שהוא ראש השנה עדיין לא בא המביא גט ממדינת הים הגט ידוע שהוא דבר לא טוב שבסוף מסכת גיטין רבי אלעזר אמר מי שמגרש אשתו הראשונה אף המזבח יוריד עליו דמעות. המביא גט וכו' שהוא הפורענות שבאים בתוך השנה למה והא צריך בפני נכתב ר"ל צריכים שיבואו ראש השנה וכפור שדן בהם ויחתם בהם? על זה תירץ במסכת שבת יציאות השבת שתים שהן ארבע בפניה ושתים שהן ארבע בחוץ. כשקורים בסדר דברים בפרשת ואתחנן שהיא הפרשה השניה פרק ד' פסוק ד' וקוראים שני פסוקים הרביעי ושלפניו השלישי הפסוק אומר לנו שמי שעשה עון בעל פעור הרגו ה'. אבל כאן קשה והא עדין לא באה ראש השנה כדי שנדונו בה על זה פסוק ד' אמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום ר"ל שמה שענשם הקב"ה לא משום ששונא אותנו אלא שהיום יום ראש השנה נהיה כלנו דבקים בה' אלהינו ונהיה כולנו יראי שמים ויכתבנו לחיים טובים וארוכים. וזהו למה הפסיק בתוכחה ואח"ך אתם נצבים הקב"ה רוצה לומר לנו מרוב אהבתו אותנו לפעמים מביא עלינו מין מתוכחה שהוא היסורין כדי שאתם נצבים היום כלכם יום ראש השנה שאז אנו עומדים בדין נצא כולנו נצבים שיסורים סרים העון ויכתבנו הקב"ה אנו ובנינו ורכושינו מחוטב עציך עד שואב מימיך לחיים טובים ולשלום.

רבותי! אין לי מה להוסיף לדבר לכם על ראש השנה כלנו יודעים אותה אבל רוצה לומר לכם שני דברים אין צריכים לחשוב ראש השנה באה ראש השנה יצאה ר"ל נעשית טבעית, צריכים בכל ראש השנה נראית לנו שהיא הראשונה והמשפט הראשון, דבר שני אין אנו מתעוררים בעוונותינו שאם היינו מתעוררים בהם ויודעים ערכם לא היינו עושים אותם, העבירות שאנו יודעים אותם ודאי אנו עושים עליהם תשובה אבל איך יכולים להנצל מהעבירות שאין אנו מתעוררים בהם? יש דבר אחד והוא התורה כשקורים התורה היא מועלת אותנו בשני דברים המצוות מתרבים על העבירות ומתנצלים ודבר שני אם יש דבר שאנו לא נתעוררנו בו בלמודינו נתעורר בו שהוא אסור ונשוב בתשובה. ואם הקב"ה רואה אותנו שאנו משתדלים לתקן עצמינו יתן לנו הזדמנות אחרת לשנה הבאה כדי לתקן עצמינו יותר ויחייה אותנו בנחת אם בפרנסה אם בבריאות אם בשלום כדי שנוכל למצא זמן לשוב בתשובה ואז יכתבנו לחיים טובים והטוב והבריאות והשלום וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} הפסוק אמר וילך משה וידבר את הדברים וכו' חז"ל אמרו דבור לשון קשה אבל כאן אנו רואים להפך דבור לשון קל ויפה שנכנסים לארץ ישראל ב} משה רבינו הלך להם בצורך כדי שיאמר להם שני מצוות האחרונים למה היה אומר להם דברים אחרים? ג} משה רבינו אמר לישראל וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן דברים אלו אמרם לנו כבר כמה פעמים למה חזר ושנאם כאן?

אולם ידוע מה שפירשו חז"ל שאיך המרגלים אמרו שאינם מנצחים שבעה אומות שבארץ ישראל ואיך ישראל האמינו להם והרי ראו הנסים שעשאם לנו הקב"ה במצרים וקריעת ים סוף ומלחמת עמלק וכו' מהו הדבר שהניחם לחשוב שאינם מנצחים אותם? ותירצו שהמרגלים וישראל שמעו הנבואה של אלדד ומידד שיהושע הוא שמכניסם לארץ ישראל ולזה אמרו שמשה רבינו יוכל להכניסנו אבל יהושע זכותו אינו גדול כמשה אבל הם טעו שהקב"ה הוציאם ממצרים להכניסם לארץ ישראל במשה או ביהושע הקב"ה הוא שנלחם להם עם שבעה האומות.

וכשמשה רבינו ראה שבני ישראל לא באו אליו חשב שבאה להם המחשבה של המרגלים ולזה בה לדבר עמהם דברי מוסר ואמר להם צריכים להסיר המחשבה הזאת שהכל בידי הקב"ה שאני הקב"ה גזר עלי שלא הכנס לארץ ישראל האם אוכל לעשות דבר! ואתם אינכם צריכים להראות משבעה האומות שהקב"ה הוא הנלחם לכם ובתוך דבריו אמר להם ספר יהושע שה' אלהיך הוא עובר לפניך וכו' ר"ל שהקב"ה הוא שנלחם לכם לא אני ולא יהושע כמו שסיים ועשה להם כאשר עשה לסיחון ולעוג ר"ל שאף סיחון ועוג לא אני שנצחתי אותם אלא הקב"ה.

מכאן אנו צריכים להתעורר בדבר חשוב שכתוב בתורה ורמוז בכמה מקומות והוא אם האדם ימצא עצמו מצליח לא יאמר כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה הנה משה רבינו בכבודו ובעצמו הקב"ה כשרצה לסלק ממנו חכמתו סלקה ממנו אנו שהמדרגה שלנו אינה מגעת אפי' חלק מהמליאר של משה רבינו יכולים לדבר? ואם אדם ימצא עצמו גבור או חכם או עשיר אינו צריך להתגאות ויראה לו שבכוחו עשה את החיל הזה צריך לו להודות לה' שנתן לו כל הטוב הזה שהאדם אין לו שום יכולת וכל זה חסד מאת הקב"ה כמו שאמרו חז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.

ואיך האדם מראה עצמו שהוא מאמין שהכל מאת הקב"ה או לא? כשנבוא לבית הכנסת להתפלל שאז אנו מבקשים מהקב"ה שיתן לנו הטובות שבעולם ר"ל אנו מודים שהקב"ה הוא שנותן לנו אבל אם האדם יבוא לבית הכנסת ובמקום שהוא מתפלל מדבר מראה לעצמו להפך שבכוחו עשה את כל החיל הזה ואינו צריך לבקש מאת הקב"ה שום דבר ולזה במקום שהוא מתפלל מדבר. ויש מדרגה פחותה מזה שיבוא לבית הכנסת ויתחיל לקרות בסדורו ועיניו משוטטות מכאן ומכאן מצחק עם זה ועם זה בא לבית הכנסת כאילו התנהג לבוא או כדי שיתלוצצו עליו ויאמרו זה אינו מתפלל. התפלה היא הדבר שאנו נהנים ממנו בעולם הזה ששכר המצוות בעולם הבא אבל כשאנו מתפללים להקב"ה מחמת שהוא אוהב אותנו מאד ועושה עמנו חסד ונותן לנו מה שאנו מבקשים בעולם הזה.

וצריכים לדעת שאם אין הקב"ה שומר אותנו בכל שנייה ושנייה המזיקים ומלאכי חבלה לא השאירו ממנו כלום כמו שאמר הפסוק בנביא ברגע קטון עזבתיך. אלפים שנה אנו סובלים וביותר אם מדברים בתפלה וחוסר תפלה ביום ראש השנה שהוא יום דין ומשפט כאלו הוא אומר שאני לא איכפת לנו במשפט אני אוכל להסתדר לבדי ולא טעות של מלה אחת והוכיחו אותו ושתק אלא כל זמן התפלה הוא מדבר כאלו התפלה נעשית לדבור איך אדם רואה דברים כאלה וישתוק! ואם האדם אינו מחזיק עצמו הנה עשה כמה ריבות עם הרבה אנשים והתוכחת לא רק על אותם שמדברים אלא אף על אותם שאינם מוכיחים אותם. צריכים לקשור ביחד ואין מניחים לאדם שיבזה בית ה' לפנינו ונשתוק. כשהקב"ה נתן לנו רשות כדי שנכנס לביתו הרי הוא עשה עמנו גמילות חסדים אבל עדין יש לנו הזדמנות ביום כיפור שכל מי שדיבר בבית הכנסת ביום ראש השנה או בשאר ימות השנה ישוב ממעשיו ויזכור מאד שלא ידבר ואף אם ידבר עמו אדם יראה לו שהוא בא כדי להתפלל ולא לדבר ואם רואים אדם שמדבר מוכיחים אותו ובפרט ביום כפור שהוא יום חשוב מאד והקב"ה מחכה בו כדי שנאמר לו סליחה ויסלח אותנו ויכתבנו השנה הבאה לטוב ולשלום ולבריאות וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה. 

 

פרשת נצבים וילך

נצטווינו שני מצוות עשה והם המצוות האחרונות שכתבה אותם התורה:

א} בחול מועד סוכות בשנה שאחר השמיטה יתאספו כל בני ישראל בבית המקדש והמלך ישב בעזרת הנשים ומביאים לו ספר תורה ויעמוד ויבך שבעה ברכות ויקרא מתחילת ואלה הדברים עד לשמע ואחר כך והיה אם שמוע ואחר כך עשר תעשר עד סוף התוכחה ויברך בסוף.

ב} צריך כל אחד ואחד מבני ישראל שיכתוב לצורכו ספר תורה ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שעכשיו מצוה על כל אחד ואחד לקנות ספרי פוסקים שולחן ערוך וכדומה שעיקר ציווי ה' יתברך לקנות או לכתוב ספר תורה היא כדי שידע את המצוות ועכשיו שנתמעטו הדורות ולא יכולים לפסוק הלכות מתורה אלא מהפוסקים ולכן צריכים לקנות ספרי פוסקים לדעת מהם מה אסור ומה מותר.

משה רבינו מצווה ומוכיח אותנו להיות יראי שמים שאין ה' יתברך נותן לנו את טובו אלא אם כן נעשה את המצוות ולהתרחק מן העבירות בתחילת הפרשה משה רבינו מזכיר אותנו בחג ראש השנה דכתיב ''אתם נצבים היום'' שהוא יום ראש השנה כמו שכתוב בזוהר כשיאמר הפסוק ''היום'' פירוש שזה ראש השנה כמו שכתוב באיוב ''ויהי היום ויבואו וכו',, שאותו יום הוא יום ראש השנה השטן בא לקטרג על בני ישראל וה' יתברך מגודל חיבתו לבני ישראל שם את דעתו של השטן על איוב שנאמר ''השמת עיניך על עבדי איוב'' וכאן משה רבינו אמר לנו שאנחנו עומדים לדין וחשבון ביום ראש השנה.

ויש לשאול כמה שאלות:

א} כתיב ''אתם נצבים היום כולכם וכו' ראשיכם שבטיכם וכו',, ויש לשאול כיון שאמר הפסוק ''כולכם'' אם כן ראשיכם שבטיכם בכלל?

ב} כתיב ''טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחוטב עציך עד שואב מימך'' ויש לשאול כיון שאמר הפסוק ''מחוטב'' ב''מ'' משמע שחוטבי עצים הם בדרגה גבוהה ויש לשאול והלא הם כנענים שהטעו את משה ואמרו לו שבאו מארץ רחוקה ובניחם משה לשאוב מים ולחטוב עצים כמו שהעשה יהושע לגבעונים שהטעו אותו ואם כן הם פחותי דרגה ולמה אם כן אמר הפסוק ''מחוטב'' ב''מ''?

ג} כתיב ''ראשיכם שבטיכם'' בלשון רבים ואחר כך סיים בלשון יחיד ''לעברך בברית'' ולמה?

ד} פירש רש''י התחיל הפסוק בחשוב חשוב קודם פירוש שהתחיל הפסוק בראשים והשוטרים וכדומה שהם החשובים ואחר כך בנחותי דרגה ויש לשאול מה בא רש''י ללמדינו והלא זה מפורש בפסוק?

ה} למה כפל רש''י וכתב ''בחשוב חשוב קודם'' ולא אמר ''חשוב'' קודם? 

אמרו חכמינו זכרונם לברכה במסכת שבת מי שיש בידו יכולת להוכיח על עוון בני ביתו ואינו מוכיח יענש על אותו עוון שעושים בני ביתו וכן מי שיש בידו יכות להוכיח את בני עירו ואינו מוכיח יענש בגלל עוונותיהם וכן מי שיש בידו יכולת להוכיח את כל העולם ואינו מוכיח יענש בגלל אותו עוון ויש לשאול מה אכפת לו אותו אדם מאותם חוטאים?

ברם התשובה ברורה שהפסוק אמר ''הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא'' והטעם אמרו חכמינו זכרונם לברכה שבני ישראל ערבים זה לזה וצריך האדם להוכיח את מי שיכול להוכיחו שלא יענש בגלל עוונותיו.

וזהו כוונת הפסוק ''אתם נצבים היום כולכם'' שיש לפרש בזה שני פירושים שאין האדם יכול לעמוד לפני ה' יתברך אלא אם כן הוא צדיק שיכול להנות יותר ויותר מן השכינה ויכול לעצור את הגזרות רעות ולבטלם.

וזה מקרא מפורש כשחטאו בני ישראל בעגל אמר ה' יתברך למשה ''ועתה הניחה לי ואכלם'' ועוד כתיב ''הרף ממני ואשמידם'' ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שאילולא פסוק זה מפורש לא היינו יכולים לומר אותו שכביכול משה תופס בה' יתברך שלא יעניש את בני ישראל וה' יתברך מבקש ממנו להרפות ממנו ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שאין ה' יתברך רוצה לכלות את עם ישראל חס ושלום אלא רמז לו שביכולתו להתפלל להצלת עם ישראל כדי שיתפלל שאמר לו ''הניחה לי'' ורוצה לומר שיש ביכולת משה לעכב.

עוד מסופר בגמרא שפעם רבי שמעון בר יוחאי מצא שיש חושך בעולם וראה מלאך חבלה שרוצה להשחית את כל העולם אמר לו מה אתה עושה? אמר לו המלאך אני בשליחות ה' יתברך להשחית העולם אמר לו רבי שמעון בר יוחאי אולי יש צדיקים שיגנו על העולם ואם אין צדיקים כדאי אני ובני להגן על העולם ואם אין בני הגון כדאי אני להגן על העולם ואם אתה לא רוצה ללכת אני אחרים אותך נתבהל המלאך ולא ידע מה לעשות לא רצה לחזור שפחד כיון שה' יתברך אמר לו להשחית לא רצה להשחית שפחד מרבי שמעון בר יוחאי שיחרים אותו אמר לו רבי שמעון בר יוחאי תלך לה' יתברך ותאמר לו בנך בר יוחאי מבקש ממך לבטל הגזרה ויצאה בת קול ואמרה אשריך רבי שמעון שה' יתברך גוזר ואתה מבטל.

פירוש השני משל לילד שעומד לפני אביו יודע שאביו מגין עליו ואין לו ממה לפחד וזהו כוונת הפסוק ''אתם נצבים היום'' לפני מי אתם עומדים ''לפני ה' אלוהיכם'' אבל צריך ''כולכם'' ורוצה לומר אימתי אף אחד אינו יכול לנצח את בני ישראל כשכולנו יכולים לעמוד לפני ה' יתברך דהיינו שאין לנו עבירות אבל מי שיש בידו עבירות אינו יכול לעמוד לפני ה'.

אדם שואל איך יכולים להיות כולנו צדיקים בלי יוצא מן בכלל?

על זה משיב הפסוק ''ראשיכם שבטיכם זקניכם שוטריכם כל איש ישראל'' פירוש שהכול תלוי בגדולי העם אם הם יוכיחו ויענישו את החוטאים יכולים להיות כולנו צדיקים והולך הפסוק ומבאר שגם  ''זקניכם'' יכולים להוכיח כיון שהעם מכבד אותם ''שוטריכם'' שהם המבצעים פעולות בית הדין ומענישים והכול פוחדים מהם ''כל איש ישראל'' פירוש שלא רק על בית דין או הזקנים מוטלת חובה זו אלא על כל אחד ואחד מישראל מוטלת עליו מצות הוכיח תוכיח וכשכל אחד מוכיח את חביריו אם חוטאים קל מאוד לתקן ולהיות כולנו צדיקים.

ברם עדיין יש לשאול מי יערוב שישמעו בקולנו כשנוכיח אתם?

על זה מסיים הפסוק ''נשיכם טפיכם'' פירוש שהפסוק מדבר על אותם שברשותינו ויכולים להוכיח אותם כמו שיכול האדם להוכיח את בני ביתו.

ברם יש שטועים ואומרים נוכיח אותם פעם או פעמיים ואם לא שמע לא אכפת לי ממנו?

לכן סיים הפסוק ''מחוטב עציך עד שואב מימיך'' פירוש אם אותו חוטא בא להשחית את הבור שאתה שותה ממנו או בא להשחית את העצים שאתה נהנה מהם בודאי שהייתה מוכיח ולא מרפה עד שהוא מפסיק להשחית כל שכן וקל וחומר בדברים של עולם הבא שהוא עושה עבירות?

וכדי שלא תטעון שהוא לא בא בגבולי שאוכיח אותו ולא אכפת לי ממנו?

מסיים הפסוק ''לעברך בברית ה' אלוהיך'' פירוש כשאנחנו קבלנו את התורה כולנו אמרנו ''נעשה ונשמע'' פה אחד וכאיש אחד ולכן צריכים להוכיח אחד לשני שכשאחד חוטא נוגע גם לשני.

וסיים הפסוק '' למען הקים אותך'' אם אנחנו מקיימים את זה ומוכיחים אחד לשני ונהיה כולנו צדיקים אז זוכים לדבר הגדול שנהיה נקראים עם ה' בני ה' ותהיה השגחת ה' יתברך עלינו לשמור אותנו ולהציל אותנו מכל רע.

ברם עדיין יש לשאול למה במסכת שבת התחיל באנשי ביתו ואחר כך באנשי עירו ואחר כך בעולם כולו והלא הפסוק התחיל בהיפך תחילה ראשיכם ואחר הזקנים ואחר כך השוטרים ואחר כך כל איש ישראל?

על זה השיב רש''י ''החשוב חשוב קודם'' פירוש בדבר החשוב התחיל הפסוק בחשובים אבל ואחר כך פירוש אחר השכר שהוא העונש אם חטא התחיל בכל איש ישראל.

צריכים ללמוד מזה שצריך כל אחד להוכיח את חבירו ולא יאמר מה אכפת לי אם אני אוכיח אותו אולי יתחצף ויתפרץ נגדי אלא יוכיחנו בנחת כיון שעל ידי זה מקיים מצות הוכיח תוכיח ולא עוד אלא שמתקן את חבירו שלא יענש בעולם הבא אם ימשיך את עוונותיו ואם חבירו יכעס או יתפרץ יאמר לו בנחת שהוא מוכיח אותו לצורכו כדי שלא יענש בעולם הבא וגם יאמר לו האם הוא רוצה להכעיס את ה' יתברך על ידי מעשיו? והאם הוא רוצה להיענש בגלל עוונותיו?

נכון לפעמים יקוץ האדם כשיוכיח את חביריו ורואה שאינם מתקנים את דרכיהם ולפעמים מתחצפים ורבים איתו אבל כשיודע שבדבר זה עושה נחת רוח לפני ה' יתברך יהיה קל ביותר להוכיח וגם יוכיח בשמחה בלי שיקוץ כלל ולא עוד אלא שרוב החוטאים אינם עושים להכעיס אלא שאינם יודעים או חוטאים לתיאבון ואינם יודעים גודל האיסור והעונש ולפי זה יהיה קל ביותר להוכיחם ולהציל אותם מלעשות עוד עבירות על ידי שיאמר להם את גודל החטא ועונשו וגם יאמר שעל ידי שימנעו מהעבירות יעשו נחת רוח לה' יתברך.

ואפילו אם חבירו לא קבל דבריו ולא עוד אלא התפרץ מכל מקום המוכיח עשה מה שמוטל עליו להוכיחו ויש לו שכר מן השמים ולפום צערא אגרא ורוצה לומר כגודל הצער כן גודל השכר וגם חבירו יבא יום ויבין מה שעשה ויחזור בתשובה ובפרט בערינו שכולם רודפי תורה ומצוות ובכמה מילים טובות בקל יחזרו בתשובה ולא יוסיפו לחטוא.

ויהי רצון שה' יתברך יתן לנו חכמה בינה ודעת ויפקח עיני שכלנו לברוח מהעבירות ולהדבק למצוות ועל ידי זה יחיש לגאולינו במהרה בימינו אמן!!!

הסוכה הקרבית של הצלף גוזלן - ספור מחזק ומרגש                                                                      עמוס גוזלן גוייס לסיירת כמעט בעל-כורחו. אם הייתם שואלים אותו, הוא היה מעדיף להשאר בגדוד הרגיל של גולני, עם סיורי הבט''ש (בטחון שוטף), האימונים וכל הפשטות הכרוכה בחייו של לוחם מן המניין. אבל גוזלן דתי מבית, היה טיפוס כזה שנעתר לכל בקשה. אף פעם לא אומר ''לא''.
ביקשו שלוחם ילווה נהג, הוא ראשון.
ביקשו שמישהו יתנדב לאבטח מוצב דליל, הוא כבר בקבינה.
צריך שומר על הציוד, לא צריך לחשוב פעמיים, כולם במקלחות וגוזלן הלוחם הבלתי נלאה מפטרל סביב, שלא ייגנב ולא ייעלם אפילו לא פאוצ'.
היה לו מינוס אחד לעמוס גוזלן. כשהוא עמד בתפילת שמונה עשרה, או ברך ברכת מזון, הוא היה מנותק לחלוטין מכל העולם. העיניים שלו נעצמו, וכולו היה מרוכז וממוקד באביו שבשמים. יש אומרים שזה דווקא הפלוס שלו. יכולת הריכוז שלו היתה מדהימה. וכמו שהוא היה מרוכז בתפילות ובברכות, כך גם יכולותיו להתמקד במטרה היו מדהימות. עמוס גוזלן היה צלף ממדרגה ראשונה. הדיוקים שלו חוללו מהפך גדול בתפישת העולם של קבוצת הצלפים של הגדוד, אבל אלה עניינים צבאיים.
השמועה על יכולת הצליפה שלו, גם במהלך הסתערות, כמו במארב, עשתה לה שם בכל החטיבה, וכשמפקד הסיירת שמע שיש לו ''דובדבן'' בגדוד, הוא ביקש מהמח''ט להעבירו מיידית לסיירת. קודם כל הוא צריך צלף, וחוץ מזה שהגוזלן הנ''ל הוא חייל דייקן וממושמע שיוסיף המון לאיכות היחידה.
המח''ט זימן את הלוחם המצטיין רב''ט גוזלן והודיע לו על המעבר לסיירת, והימים ימי תשרי, ראש השנה מאחורינו. עוד מעט יום הכיפורים ואחר כך חג הסוכות.
המח''ט החמיא לרב''ט גוזלן ואיחל לו הצלחה בתפקידו החדש כצלף בסיירת וכלוחם ביחידה המובחרת ביותר. הרב''ט הדתי לא הראה שום סימנים של התלהבות, מבחינתו כל מקום הוא מבורך אם זה המקום שייעדה לו ההשגחה העליונה. גם אם היו מקבעים אותו בתור נהג בשק''ם, הוא לא היה מסרב. כזה הוא עמוס גוזלן.
הוא ישב מול מפקד הסיירת וקיבל את ההנחיות הדרושות. כהרגלו היה מרוכז בכל מילה של המפקד, והכין את עצמו נפשית למשימות קשות ממה שהכיר עד כה.
''יש לי פלוס אחד בולט'' אמר למפקד הסיירת ''אני דתי, ואני מבקש לתת לי זמן להתפלל... עוד מעט חג סוכות, אני מבקש ממך שתאפשר לי לבנות סוכה קטנה לאכול ולישון שם... בכל מקום שננחת'' המפקד בלע את לשונו והנהנן בהסכמה... ''אבל קח בחשבון רב''ט גוזלן... שיש מצבים קשים שכנראה לא יהיה זמן לברך, או לאכול... גם בסוכה''.
הימים ימי מלחמת לבנון הראשונה.
עוד באותו לילה הוקפצו במסוקים חיילי הסיירת לכפר לבנוני נידח, והתחפרו להם בשוחה עמוקה, לקראת התקפה על יעד מחבלים. גוזלן שזה היה לו המבצע הראשון בסיירת ניקה היטב את הטלסקופ ומילמל פרקי תהילים, שרק הוא שמע ומלך מלכי המלכים.
המשימה הראשונה הוכתרה בהצלחה. הצלף גוזלן – בעזרת השם כמובן – הצליח להוריד כמה זקיפים של האוייב, והסיירת הצליחה לחטוף אישיות בכירה של טרור ולהעבירה לידי המודיעין של צה''ל.
והנה הגיע בשעה טובה ערב חג הסוכות. רב''ט גוזלן, הצלף המהולל של הסיירת איתר כמה קרטונים ודיקטים, חיבר אותם אחד אל השני, עד שיצר מהם ריבוע של 2 מטר על 2 מטר בגובה 2 מטר. אחר כך הוא נע שפוף אל שיפולי הואדי לקצוץ קני סוף.
המפקד נזעק: גוזלן מה אתה עושה. אתה נחשף לאוייב!!!
''סוכה, המפקד. תוך חמש דקות אני חוזר עם סכך, וברשותך אמקם את הסוכה בתוך השוחה המערבית מאחורי שורת המחסנים... זה נראה לי מקום בטוח''.
''שטויות'' זעם המפקד. ''הסוכה שלך לא מוצאת חן בעיני... המיקום שלה מסוכן, ואם צלפי האוייב יראו תנועה חשודה זה עלול לסכן את כולנו...''.
''המפקד'' לחש גוזלן ומיקד בו שתי עיני תכלת בצבע ים רגוע ''אתה ידעת היטב שהפלוס שלי, שאני דתי שומר מצוות. אני לא אוכל מחוץ לסוכה, גם במחיר שאצטרך לרעוב... ובאמת, במלוא הכנות, אם קשה לך איתי, אני מוכן עכשיו לחזור לגדוד, המח''ט גם יבין אותי...''.
מפקד הסיירת בלע את לשונו, והביט בחייל המסור המקצץ קני סוף ומייצב את סוכתו בקצה השוחה המערבית.
דקות ספורות בטרם התקדש החג לקח רב''ט גוזלן שתי חלות, בקבוק יין וקופסת טונה ונכנס לסוכה. הוא הדליק את הפנס כאשר אלומת האור מכוונת כלפי מטה. אל תשאלו איך ולמה, אבל תוך דקות ספורות הגיעו לסוכה מניין של לוחמי סיירת. גוזלן שלף את הסידור שלו, מזג יין לכוס הקידוש, והחל לקדש.
''אלה מועדי... מקראי חדש אשר תקראו אותם... במועדם. סברי מרנן... ברוך מקדש ישראל והזמנים''.
ענני הכבוד סביב לסוכה הקרבית של הצלף גוזלן, בתוך שדה קרב שורץ אוייבים, הקרינו השראה רוחנית נשגבה בקרב לוחמי הסיירת, שלגמו איש אחר רעהו מכוס הקידוש... הם טפחו על שכמו בהערצה חברית. ''אשריך גוזלן, אשריך''.
לפתע נשמע פיצוץ עז, ואחריו עוד אחד, ועוד אחד, ואחר כך זעקות.
השוחה המזרחית חטפה שלושה פגזי מרגמה מדוייקים שגרמו לפציעתם של שלושה לוחמים, אחד מהם קשה. מסוקי הפינוי אחרו לבוא, גוזלן וחבריו יצאו מן הסוכה השיבו אש למקורות הירי, ובמקביל צוות החובשים טיפל בנפגעים.
למותר לציין, שכל עשרת הלוחמים שלא נפגעו מההפגזה היו אמורים לשהות באתר הנפילה עם התקדש חג הסוכות. למזלם הם שהו בסוכתו של עמוס הצלף.
שלושה ימים אחר כך, כשהסיירת כבר חזרה לשטח ישראל, התפנה רב''ט גוזלן לבקר את מפקדו, זה שנפצע קשה מרסיסי פגז המרגמה.
עמוס גוזלן הגיע עם הלולב שלו למחלקה לטיפול נמרץ בבי''ח רמב''ם חיפה. המפקד חייך אליו בעיניים בורקות מבעד למסכת התחבושות, אחז את הלולב ביד ימינו והאתרוג בשמאלו ולחש כמעט בלי קול ''תגיד לי עמוס, למה לא הזמנת גם אותי לקידוש בסוכה שלך, אתה לא אוהב אותי?''.
''אני אוהב אותך המפקד. אוהב מאד. אבל את הקדוש ברוך הוא אני הכי אוהב בעולם...''.
בשמים נצצו כוכבים, וגם כמה דמעות בעיניו של רב''ט גוזלן.
חוכמה
לעולם יכין אדם שני פתחים: פתח אחד לצאת מן העולם הזה ופתח שני להיכנס לעולם הבא.
(רבי שמחה בונם מפשיסחה)

בדיחות
בעל חוזר מאוחר בלילה הביתה. מתעוררת אשתו ושואלת, ברוך מה
השעה? עונה ברוך, בסך הכל עשר יקירתי. ובאותו הרגע ממש מצלצל
השעון שעל הקיר צלצול אחד. שואלת האשה. ברוך? אם השעה עשר אז
למה השעון מצלצל צלצול אחד? עונה הבעל בכעס. מה את רוצה?..
שהוא יצלצל גם את האפס?

בדיחה                                                         פסיכולוג אחד הראה למטופל האלכוהליסט שלו למה גורם אלכוהול. הוא העמיד שתי כוסות, אחת מלא מים ושניה מלאה באלכוהול.
כשהכניס תולעת לכוס עם המים היא התחילה לשחות, אך כשהכניס אותה לכוס עם האלכוהול היא מתה.
שאל הפסיכולוג: "מה מוסר השכל?"
השיב לו המטופל: "מוסר ההשכל הוא שאין תולעים בגוף שלי..."

ויש לשאול כמה שאלות:

א} גם בפרשת בחוקותי כתוב התוכחה וכתובה בלשון רבים ואילו בפרשת כי תבא כתובה בלשון יחיד ולמה?

ב} בפרשת כי תבא כתוב הטעם למה באים כל היסורים הללו ''תחת אשר לא עבדת את ה' אלוהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל'' ואילו בפרשת בחוקותי לא כתוב זה ולמה?

אולם כתוב בגמרא כשרצה ה' יתברך להפוך את סדום הציל את לוט בגלל אברהם והמלאך שהצילו אמר לו שילך ויברח להר השיבו לוט שאינו יכול להספיק ללכת להר אולם יש עיירה קטנה קרובה ילך לשם אף על פי שהיא שייכת לערי סדום. והמלאך הסכים וכשהיה לוט מתוכח על זה עם המלאך קרא אותה מצער ושאל הגמרא מה זאת אומרת מצער תירץ שהיא עיירה קטנה ואין בה הרבה עוונות כמו האחרות ונשתהה גזר דינה ונהפכה אחר שנה.

ואמרו מכאן למדים שיגור האדם בעיירה קטנה בשביל שעוונותיה מועטים. ויש לשאול הלא ה' יתברך מברך אותנו כדי שנרבה שנאמר בפרשת דברים ''ה' אלוהי אבותיכם יוסיף עליכם ככם אלף פעמים'' וכן במדבר היו בני ישראל כשש מאות אלף אנשים לבד נשים וטף והיו גרים ביחד. ואיך אומר בגמרא שטוב לגור בעיירה קטנה?

ויש לומר משום שיש חילוק בין אומות העולם לבני ישראל שאומות העולם אינם ערבים זה לזה וכל אחד עוונו לבדו ישא או מצוותיו לבדו ישא אבל בני ישראל ערבים זה לזה פירוש אם אחד עושה מצוה נחשב גם חבירו עשה מצוה וכן להיפך אם אחד עשה עבירה נחשב חבירו עשה עבירה אם לא הוכיחו או לא ידע אבל במצוה אפילו לא ידע נחשב לו למצוה דזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם אלא בפניו. ולכן כשבני ישראל רבים זה יותר טוב משום שכל מצוה שעושה אחד נחשב גם חבירו עשה מצוה ועל זה הדרך צוברים הרבה מצוות שכל מצוה נכפלת כנגד כל בני אותה העיר. אבל העבירות אינם נכפלים כיון שלא ראוהו או הוכיחו אותו ולכן אם טעה אחד ועשה עבירה עדיין נחשב לצדיק כיון שיש לו פי כמה וכמה מצוות שעשה הוא וחביריו.

אבל אומות העולם אינם ערבים זה לזה שאם עשה עבירה אינה נחשבת גם לחבירו וכן לגבי העבירות ולפי זה מספר העבירות יכולים להיות יותר מהמצוות כיון שמצוות חבירו אינם עוזרים לו כנגד אותה עבירה ויותר טוב אם כן לגור בעיירה קטנה שאז אין בה הרבה עוונות.

כבר כתבנו שבני ישראל ערבים זה לזה במצוות ומכל מקום רק כשהם באחדות אבל אם אינם באחדות וכל אחד אינו עוזר לחבירו ויש מחלוקת ושנאת חינם אם כן גם במצוות אף אחד אינו עוזר לאף אחד וכמו שכתוב בתפילת יום שני וחמישי באל מלך יושב ''עושה צדקות עם כל בשר ורוח לא כרעתם להם גומל'' פירוש ב''צדקות'' שהם המצוות על כל בשר ורוח כל מצוה ומצוה שעושה אחד נחשב גם חבירו מצוה וזה בתנאי כשיהיו בשר ורוח אחד אבל ''ברעתם לא'' פירוש כשהם ברעה ובמחלוקת חס ושלום נפלה הערבות ואז ה' יתברך ילך עם בני ישראל בשלושה עשר מידות אל רחום וחנון וכו'.

וזהו החילוק שבשני התוכחות שהראשונה כתובה בלשון רבים פירוש שבני ישראל שרויים במחלוקת ומפורדים ואז כל מצוה ומצוה כשאחד מקיימה אינו נחשב חבירו שקיים מצוה ואם כן כשיבא דינם לפני ה' יתברך נמצא שעבירותיהם הרבה ומגיע להם עונש קשה בר מינן אבל בתוכחה השנייה כתובה בלשון יחיד שכל ישראל הם באחדות ואין בניהם מחלוקת ואם תאמר למה אם כן נענשים והלא כל מצוה שמקיים אחד חבירו נחשב גם הוא קיים ואם כן המצוות יותר מהעבירות ואינם נענשים על זה אמר הפסוק ''תחת אשר לא עבדת את ה' אלוהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל'' פירוש שהמצוות שרוצים בני ישראל להינצל בזכותם הם משפה ולחוץ ואין בם יכולת להצילם ואם כן יש רק עבירות ולפיכך מגיע העונש.

וכאן משה רבינו מגודל אהבתו לעם ישראל ורוצה אותם תמיד בשופע ובמנוחה יעץ להם שיהיו באחדות ובלי מחלוקת ושנאה וגם שיעבדו את ה' יתברך ויקיימו מצוותיו בשמחה ואז ה' יתברך ישפיע עליהם רוב טובה. כיון שמצוה שמקיימה אחד גם חבירו נחשב קיים וכן כתיב בלשון יחיד ''והיה אם שמוע תשמע'' פירוש שאז בני ישראל באחדות ואין צריך אז לדאוג מהעוונות שיש להם כיון שהם קצת לדבי המצוות ואינם נענשים רק אם חס ושלום עזבו התורה והמצוות אבל אם לא עזבו התורה חיים בנחת וברוחה ובשפע גדול..

אחי היקרים!!! ראש השנה שהוא יום דין ומשפט על הפתח וכל אחד כמה שיכין את עצמו לדין נמצא מכין רק קצת וצריך עוד ועוד להכין את עצמו בשביל שאין אף אחד שלא טעה ולו נתגבר עליו היצר הרע ולא עשה עבירות שנאמר ''אין צדיק בארץ אשר לא יחטא'' ואם ה' יתברך ידון כל אחד ואחד לפי מעשיו בלבד נמצא שהוא מפסיד ואוי ואבוי לו. ובודאי שכל אחד רוצה לצאת זכאי בדינו וליכתב לשנה טובה ומבורכת ולכן העצה היא שצריך להיות באחדות ויש רווח מהרבה דברים.

א} המצוות יכפלו כפלי כפליים ואז מידת הדין אינה יכולה לקטרג.

ב} שעוון העיר יופחת כיון שכל אחד סלח לחבירו.

ג} ה' יתברך יסלח לשאר העוונות מידה כנגד מידה כיון שהוא סלח לחבירו גם ה' יתברך סולח לו. וגם מבחינת שאין לו עבירות שבן אדם למקום ואז ה' יתברך גם לו סולח.

ויהי רצון שה'  יתברך יכתבנו לשנה הבאה שנה טובה ומבורכת ולחיים טובים ולשלום ויחיש לגאולינו במהרה בימינו!!!

פרשת השבוע יש בה שלשה דברים: א} פרשת בכורים ב} לומר הקללה והברכה על הר עיבל והר גרזים ששה שבטים בהר זה וששה שבטים בהר זה, והכהנים והלויים וארון הקדש בין שני ההרים ופונים הכהנים והלויים נגד הר גרזים ואומרים ברוך וכו' והכל עונים אמן, ואח"ך פונים נגד הר עיבל ואומרים ארור וכו' והכל עונים אמן. אם תשמעו דברי הנה נותן לכם כל הטוב ואם לאו להפך. יש לשאול מה השייכות שיש בפרשת בכורים ששמחתה מרובה שחז"ל אמרו הפועלים שעובדים יום ביומו אפי' שאין להם רשות לעמוד לרבנים ולאנשים זקנים שמאבד הזמן של אותו ששכרם כשרואים האנשים בבכוריהם עומדים ונותנים להם שלום וכשמביאים הבכורים יצאו הכהנים והלויים לקראתם ויאמרו מזמורי תהלים בכל הדרך עם התוכחה?

אולם כדי לתרץ נתחיל לתרץ שאילה אחרת שמי שהביא הבכורים יאמר ארמי אובד אבי וירד מצרימה וכו' ארמי אובד אבי הכוונה על לבן שהיה רוצה להרוג יעקב אבינו ואח"ך אומר וירד מצרימה כאלו לבן הוא שהניח יעקב אבינו שירד למצרים מה השייכות שיש לו לבן בירידת יעקב אבינו למצרים? אבל חז"ל תירצו שאם לבן נתן רחל ליעקב קודם לאה יוסף יהיה הבכור ולא היה רב עם אחיו שהוא לא ידע שהם היו יודעים הקבלה והוא עודנו קטן ולא למדו אביו שעדין לא הגיע לגילם ואם היה גדול מהם הרי למד כמותם ולא היה קורה כלום. אבל יש לשאול והרי גזירת ועבדום וענו אותם נגזרה מזמן אברהם אבינו ר"ל צריכים שילכו לעבוד?

אולם ידוע שגזרת אברהם אבינו של ועבדום וענו אותם היא ארבע מאות שנה ואנו לא ישבנו רק מאתים ועשר שנים, עדין חסרים מאה ותשעים שנה ולמה יצאנו קודם הזמן? משום שאז ישראל הגיעו למ"ט שערי טומאה ואם יגיעו לחמשים שערי טומאה אינם יכולים לצאת עוד, אבל מאה ותשעים שנה שנשארו לא כלו לגמרי אלא משלמים אותם בזמן הזה {חז"ל אמרו שגזרת בין הביתרים כדי לקבל ניצוצי קדושה שאבדו בעון אדם הראשון שאכל מעץ הדעת והיה צריך ארבע מאות שנה כדי לקבל את כולם וכשיצאנו קודם הזמן נשארו מהם ולזה אנו יושבים בגלות כדי לחפש אחריהם ולקבצם} וידוע שמצרים היתה ערות הארץ שכל הטומאות בתוכה ר"ל אם הלכנו לעבוד בעיר אחרת היינו עובדים ארבע מאות שנה נצטרך לגלות הזה. וידוע שאמרו חז"ל שהתוכחה של בחקתי באה בחרבן וגלות בית ראשון ושל כי תבא בחרבן וגלות בית שני ר"ל לבן הוא שגרם לאבותינו שירדו למצרים ולא לעיר אחרת ובגללו אנו עכשיו בגלות ולזה הפסוק הסמיך לנו פרשת בכורים לפרשת התוכחה לדעת שהסבה של הגלות הזה הוא לבן.

אבל יש לשאול למה הקב"ה לא הניחנו לגמור מאה ותשעים שנה וננוח ואם על חמשים שערי טומאה שנגיעו להם יביא לנו רבי עקיבא שהגיע לחמשים שערי בינה ויוציאנו כמו שפירשו חז"ל על הפסוק שלח נא ביד תשלח שמשה רבינו אמר להקב"ה הניחם שיגמרו ואח"ך תביא להם רבי עקיבא ויוציאם, אבל כשנסיים לומר פרשת בכורים מתיישבת קושיתינו הפסוק אמר ונצעק לה' אלהי אבותינו וישמע ה' את קולנו וכו' ויוציאנו ה' ממצרים שהתפלה שהתפללנו לה' היא שהוציאה אותנו קודם הזמן כשאדם יתפלל מעומק לבו וביותר כשיוריד דמעות ומחמת שהקב"ה אוהב אותנו שמע תפלתינו, ואבותינו כשהגיעו למ"ט שערי טומאה אינם יכולים עוד שיותר דבר שקץ לנו ומניחנו ללא שלוה היא הטומאה ולזה התפללו בכל לבם וה' שמע תפלתם והוציאם אפי' שצריכים אח"ך לשוב בגלות פעם אחרת.

מכאן אנו צריכים ללמוד אנו עם ישראל יותר דבר שמועיל לנו הוא התפלה אם תפלתינו תהיה מלב יכולים לשנות הרבה דברים, התפלה היא סוד הצלחתינו. אבל התפלה לא אדם יקח סדור וקורא כמצליף וסוגר הסדור וישוב לביתו ויאמר התפללתי. והתפלה שיש בה אפשרות לשנות הרבה דברים צריך לה שלשה דברים א} כשיכנס לבית הכנסת צריך לו לדעת שהוא נכנס לבית ה' אינו נכנס לבית קפה, צריך לו לכבד המקום שכנס בו לא ידבר ולא ישחק ולא יתלוצץ, לפניו הקב"ה שויתי ה' לנגדי תמיד ובפרט בתפלה ב} התפלה היא לטובתינו כשאנו מתפללים אין עושים חסד עם ה' להפך הוא שחמל עלינו והסכים לנו שנתפלל לו לא כל מי שרוצה לדבר עם המלך ידבר אבל הקב"ה מרוב אהבתו לנו ואפי' שהוא מלך מלכי המלכים הסכים לנו להתפלל לו ג} התפלה אפי' שהיא חובה וצריכים להתפלל, היא כולה בקשות שאנו מבקשים מהקב"ה, ולזה צריכים לדעת מה אנו מבקשים ר"ל האדם ישתדל להבין מה הוא אומר לא יוצא מפיו והוא חושב מחשבות זרות.

כשהאדם יבין שלשה דברים אלו ויעשה אותם נקרא שהוא מתפלל ותהיה תפלתו רצויה לפני הקב"ה ואז נבין כמה אנו קטנים לפני הקב"ה כמו שידוע המעשה שפעם שלמה המלך היה הולך בדרך ומצא איש בגדיו קרועים ופניו שחורים מחמת השמש ומלקט באשפה קרא לו ואמר לו למה אתה ככה? אמר לו אין לי מה לאכול. נתן לו כסף ואמר לו כשיכלה לך בוא לארמוני והוסיף לך, וצוה עבדיו שיכנסוהו תמיד ועשה ככה. פעם הלך לארמון ולא מצא שלמה המלך אמר להם איפה הלך? אמרו לו לבית המקדש, אמר אלך ואראה מה עושה שם. התגנב ונכנס מצאו מתפלל להקב"ה, אמר בלבו למה אבקש משלמה אלך ואבקש ממי שנותן לשלמה. שב לביתו התפלל להקב"ה. כשמצא שלמה שישב הרבה זמן ולא בא אליו שלח אליו ואמר לו למה לא באת אלי? אמר לו אותו שאתה מבקש ממנו לתת לך ואח"ך תתן לי אבקש ממנו אני ישר יותר טוב.

צריכים לדעת שכל מה שיש לנו נתנו לנו הקב"ה ואף הנפש שנושמים ממנו מאת הקב"ה ובכל יום הקב"ה מחדש בעולמו לא מסר פקודה ובוצע עד עכשיו אלא שבכל יום מוסר פקודה כדי שהעולם יתחדש ולזה בכל יום אפשר שישתנה המצב ולא יאמר האדם איך היום אין לי מה לאכול ומחר אהיה עשיר, הקב"ה יש לו אפשרות בכל דבר ואנו צריכים לעשות שני דברים כדי שהקב"ה יחון עלינו והם התשובה והתפלה, וביותר תפלה בדמעות ובפרט הימים שהם מראש השנה לכפור שאז אנו דנים אצל הקב"ה ואז התשובה והתפלה מתקבלים יותר וימים אלו קרובים לראש השנה ולכן צריך לו לאדם להכין עצמו וצריכים מעכשיו לנצל ההזדמנות כדי שהשנה הבאה תבוא עלינו יותר טובה ולזה מעכשיו נתחיל לשוב בתשובה ונתפלל כראוי כדי שהקב"ה יכתוב לנו הטוב והשלום והבריאות וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

פרשת כי תבא

נצטווינו 3 מצוות עשה ו3 מצוות לא תעשה.

מצוות עשה הן:

א} ללמוד פרשת בכורים כשאדם נוטע אילן משבעה מינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל שלושה שנים הראשונות הפירות ערלה ואחר כך צריך להביא הפרות שיצאו ראשונות לבית המקדש וליתנם לכהן והוא כשיתחילו הפירות לצמוח ילך לכרם או לגן ויקשור כל פרי שצמח ראשון וימתין לו עד שיגדל ויתבשל ויקטוף אותו ויעלה עמו לירושלים ויתן אותו לכהן.

ב} ביום האחרון של פסח בשעת מנחה בשנה הרביעית לשמיטה או בשנה השביעית שהיא שנת השמיטה שאז פנינו המעשר ומתנות כהונה ומה שנשאר שורפים אותו קודם יום האחרון של פסח צריכים להתודות שלא השארנו ואומרים ''בערתי הקודש מן הבית וכו',,.

ג} ללכת בדרכי ה' יתברך ופירושו חכמינו זכרונם לברכה מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא חנון אף אתה חנון וכדומה.

מצוות לא תעשה הן:

א} לא יאכל אדם מעשר שני והוא אונן. אונן פירוש מי שמתו מוטל לפניו ועדיין לא קברו והוא משבעה המתים שחייב להתאבל עליהם והם: 1.אביו. 2.אמו. 3.אחיו. 4.אחותו. 5.בנו. 6.בתו. 7.אשתו. בדאורייתא דיני אנינות רק עד הלילה.

ב} לא לאכול מעשר שני בטומאה.

ג} לא להנות במעשר שני או במעות שפדינו אותו בדברים שאינם לצורך אכילה או שתייה או למשוח בו כגון לשלם דמי המלון כששוהים בבית המלון בירושלים או להוציא הוצאות הדרך כשהולכים לירושלים או לקנות בהם לבוש וכדומה אלא צריך להנות בהם או לאכול או לשתות או למשוח וכן אסור להנות בו שלא כדרך הנאתן משל למשוח ביין כיון שדרך היין לשתייה ולא למשוח וכדומה.

בפרשה יש שלושה עניינים:

א} פרשת בכורים ופינוי המעשרות שנשארו.

ב} לומר את הקללה והברכה על הר עיבל ועל הר גרזים ששה שבטים יעלו על הר עיבל וששה על הר גרזים והכוהנים והלויים וארון הקודש באמצע בין שני ההרים ויפנו הכוהנים והלויים כנגד הר גרזים ויאמרו ''ברוך האיש וכו',, ובני ישראל עונים אמן ואחר כך פונים את פניהם להר עיבל ואמרים ''ארור האיש וכו',, והכול עונים אמן.

ג} פרשת התוכחה שבה ה' יתברך אומר לנו אם נלך בסדר ונקיים מצוותיו מגיע לנו כל טוב וכל הברכות ואם חס ושלום להיפך להיפך.

במצות הבכורים הייתה שמחה גדולה עד מאוד שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שפועל שכיר יום אסור לו להפסיק עבודתו אפילו אם רואה רבנים גדולים ומכובדים כיון שמפסיד את בעל הבית אבל כשרואה בני אדם שמוליכים את הבכורים יכול להפסיק ולדרוש בשלומם וכן הכוהנים והלויים יוצאים לקראתם ואומרים בדרך מזמורי תהילים עד שיגיעו לבית המקדש.

ויש לשאול כמה שאלות:

א} כשמביאים הבכורים לבית המקדש צריכים לומר ''הגדתי היום לה' אלוהיך וכו',, ויש לשאול שתיבת ''הגדתי'' היא לשון עבר והלא הוא עדיין לא הגיד?

ב} בפרשה כתוב שמוליכים הבכורים לכוהן דכתיב ''ובאת אל הכוהן אשר יהיה בימים ההם'' הקשה רש''י מה בא ללמדינו ''אשר יהיה בימים ההם''? ותירץ אין לך כוהן אלא שבימיך כמו שהוא ויש לשאול מה תירץ רש''י האם היינו חושבים שיוליך הבכורים לכוהן שבדור הקודם שכבר מת או לכוהן שבדור הבא שעדיין לא נולד?!

ג} כבר כתבנו שהבכורים מוליכים אותם בשמחה גדולה מאוד שהפועלים רשאים להפסיק ממלאכתם כדי לתת להם שלום וכן הכוהנים יוצאים לקראתם ומזמרים בדרך מזמורי תהילים ויש לשאול למה זה רק בבכורים ולא במצות תרומה או מעשר ראשון או מישר שני שאוכלים אותו בירושלים וכדומה?

ברם נחלקו רבותינו זכרונם לברכה יש סוברים שמצוות צריכות כוונה ויש סוברים שמצוות אינן צריכות כוונה ורוצה לומר אם חייב האדם לכווין בעשיית המצוה שתהיה לשם שצמים או לא והסיקו הפוסקים שצריכות כוונה.

ברם יש מצוות שאם עבר ולא כווין בהם אינה בעיה כיון שעצם המצוה מורה שהוא עושה לשם שמים למשל הנחת תפילין או הטלית מראה בעצמו שהוא עושה לשם שמים ולא לשום מטרה אחרת כיון שאין לו תועלת בזה ומכל מקום לכתחילה צריכים כוונה ואם לא כווין בדיעבד יצא.

ויש מצוות שצריך לכווין כדי להראות שעושה לשם שמים ולא לשם מטרה אחרת ואם לא כווין שמקיים לשם שמים לא יצא והם המצוות שעושים אפילו אם ה' יתברך לא ציווה אותנו כיון שהשכל מחייב אותנו בזה למשל מצוות שבין אדם לחבירו שהשכל מחייב אותנו לקיימם מצוות אלו צריכות כוונה שעושים אותם לשם שמים ולא כדי שחברנו יחזיק לנו טובה ומי שאינו מכווין לשם שמים הפסיד את אותה מצוה ובסדורים החדשים שמדפיסים אותם מקילים עלינו שעל כל מצוה שיש שם כותבים ''לשם יחוד'' לקרות אותה קודם קיום המצוה ושם כתוב שהמצוה היא לשם שמים ולעשות נחת רוח ליוצרינו.

והבכורים הם קצת פירות כמו שכתבנו למעלה שיקח רק הפרי הראשון מכל עץ מכל מין ומין שנשתבחה בו ארץ ישראל ויוליכנו לכוהן נמצא שאינו מוליך הרבה פירות אלא קצת ואינו ניכר שעושה טובה לכוהן במה שמביא לו קצת פירות וכן אין לו להוליכם לכוהן שירצה אלא הכוהן העובד בבית המקדש ואם כן הכוהן אינו מרגיש כלל שעושה עמו טובה ולא יחזיק לו טובה.

ולא כמו התרומה והמעשר שיכול להוליך אותם לכל כוהן שירצה וגם יוליך אליו הרבה שהתרומה היא אחוז מארבעים או חמישים או ששים כפי נדבת הנותן וכן המעשר נמצא אם כן הכוהן מחזיק לו טובה ואם כן אינו ניכר שעושה המצוה לשם שמים ולכן צריך לכווין שתהיה המצוה לשם שמים.

וכן מצות מעשר שני שנצטווינו להפרישו ולעלות ולאוכלו בירושלים אינו ניכר שעושה כן לשם שמים כיון שהוא נהנה שהולך לחופש וגם הוא אוכל אותו שם לכן צריך כוונה שיהיה לשם שמים.

לעומת זה הבכורים שהם מעט ואינו יכול לתת אותם לכל כוהן שירצה אלא לכוהן שבבית המקדש אם כן נראה שהוא מקיים את המצוה לשם שמים ולא לשם מטרה אחרת ולכן מכבדים אותם שאפילו הפועלים רשאים להפסיק לתת להם שלום כיון שניכר שמצותם נעשית בשלמות לשם שמים ולא לשם נטייה אחרת.

ולכן רש''י פירש שצריך לתת אותם לכוהן שבימיך ואין כוונתו שחי עמך שזה פשוט אלא כוונתו שתמצא אותו בבית המקדש בימים שאתה מוליך הבכורים שבזה ניכר שאתה מקיים את המצוה לשם שמים ובשלימות.

ולכן כשיקרא הוידוי יאמר בלשון עבר ''הגדתי'' פירוש ממעשי הגדתי ולא צריך להוציא בפה שהבאתי אותם לה' יתברך לשם שמים כיון שה' יתברך ציווה אותי ומכל מקום צריך לקרא גם כן פרשת בכורים למרות שמתוך מעשיו ניכר שהוא עושה לשם שמים.

מכאן צריכים ללמוד כשעושים מצוות צריכים לכווין שהמצוה היא לשם שמים ולעשות נחת רוח ליוצרינו נקח לדוגמה מצוה הנפוצה בעירנו והיא מצות גמילות חסדים שבערינו ברוך ה' מקיימים את המצוה הזאת למשל:

בחתונות שכולם עוזרים אחד לשני אם בעבודת המלצרות שעושים בחינם אם בסדור הכסאות והשולחנות אם בבישול אם שמשאילים את מגרשיהם לעשות בו החתונה בחינם וכדומה.

מי ששואל מאת חבירו איזה חפץ נותנו לו חבירו במאור פנים ואינו משיב אותו רקם.

מי שאין לו לא אופנוע ולא מכונית והולך רגלי לשוק ורואה אותו חבירו שיש לו אופנוע או מכונית מיד מעלה אותו.

מצוה זו יקרה מאוד לפני ה' יתברך ובזכותה אנחנו נגאלים מגלות המר הזה שכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה שבגלות האחרונה אנחנו נגאלים בזכות מצות גמילות חסדים ולכן צריכים לעשותה לשם שמים שתהיה בתכלית השלמות שאם לא נכווין לעשותה לשם שמים נראית שמקיימים אותה לשם מטרה היום אני עוזר לך ומחר אתה עוזר לי ולכן צריכה כוונה וזה קל מאוד והמצוה תהיה בתכלית השלמות.

יש מצוות שאפילו הם נראים שהם לשם שמים מכל מקום צריכים כוונה משל:

התפילה צריך אדם לכווין בתפילתו ולדעת מה הוא מבקש מאת ה' יתברך נכון שכולנו התרגלנו להתפלל בלי כוונה ואם כן קשה לכווין מכל מקום צריך האדם לעשות מאמץ לכווין ואם נכשל בהתחלה אחר כך יתרגל ולפום צערא אגרא פירוש כפי גודל הצער בקיום המצוות כן גודל השכר ועוד שהבא ליטהר מסייעים אותו.

גם צריך לכווין שלא יטעה במבטא התיבות או ידלג או יבלע כמה תיבות שלפעמים משנים את משמעות התפילה משל ''ומרפא'' יטעה ויבטא אותה ''ומרבה'' ''שערי'' ''צערי'' ''פותח'' ''בוטח'' וכדומה וזה מחוסר זהירות שאינו נזהר כשמבטא האותיות.

ובפרט שליח צבור שהוא מדבר בשם כל הקהל שצריך שיהיה אחראי על עצמו ויתפלל כראוי ויבטא ויחתוך את האותיות יפה יפה וכשמגיע לתיבת ''ה',, ימתין לקהל עד שיענו ''ברוך הוא וברוך שמו'' ואחר כך ימשיך וכן בסוף הברכה ימתין עד שיענו ''אמן'' ואחר כך ימשיך.

יש כמה בני אדם שמעריכים את עצמם ואומרים שלא ימתין השליח צבור עד שיענו הקהל בגלל טורח צבור וזה שולחן ערוך מפורש שלא ימשיך השליח צבור להתפלךל עד שתכלה ''אמן'' מפי העונים אבל אלו בני אדם כנראה גדולים יותר אפילו משולחן ערוך ועוד שמשמעות טורח ציבור הוא שמטריח את הציבור וכאן הציבור לא סיים עניית ''אמן'' ובמה מטריח אותם אם כן? ועוד שכיון שהציבור לא סיים תיבת ''אמן'' לא יכולים אותם בני אדם ועמהם השליח ציבור לכף אותם כדי שימשיך להתפלל נמצא אם כן הם שמטריחים על הציבור במרוצתם.

ועוד שאסור שהם מטריחים לפני ה' יתברך כשמתפללים לפניו במרוצה ובולעים והופכים אותיות ולפעמים תהיה משמעות לשונם קללות ולא ברכות ונמצא שהם מחריבים את העולם ועוד שאותם דקות שמוסיפים לא יזיקו כלל ובפרט שאחר כך הם מדברים ומבלים הזמן.

ולכן עדיף להתפלל כראוי ולהוסיף על חשבוננו כמה דקות לכבוד ה' יתברך ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שהתפילה עומדת ברומו של עולם ויש לשאול מה פירוש ''ברומו של עולם'' אם פירוש ''בשמים'' יאמר ''בשמים'' וחסל ולמה האריכות?

אלא שחכמינו זכרונם לברכה רוצים לומר לנו שהתפילה היא בגובה העולם מעלינו ממש אם נתפלל כראוי יוריד לנו ה' יתברך השפע ואם חס ושלום נהפוך את המלים ולא נבטא כראוי ונמצא מקללים חס ושלום יוריד ה' יתברך קללות במקום הברכות ומי רוצה קללות? לכן עדיף לקבל ברכות על ידי שנתפלל כראוי.

ויהי רצון שיעזרנו ה' יתברך להתגבר על יצרנו הרע להתפלל אליו כראוי ונקיים את כל מצוותיו לשם שמים ובזכות זה יחיש לגאולינו במהרה בימינו אמן!!!