 RSS
על הבלוג
|
posts
28/01/2010
בס''ד מוסר בלערבי פרשת בשלח
פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת בשלח. פיהה מצות לא תעשה ואחדה. והייא באש מה נכרזושי נהאר השבת לברה מן תחום שבת.
פלפרשה מתאע הזמעה האדי יחכילנה אלפסוק. וקתללי כרזו ישראל מן מצר. רבבי דוורהום ב7 עננים. ואחד לפוק באש ישדלהום אלברד ושכאנה. וואחד מן לוטה באש יצאובלהום לוטא. ו4 מן ארבעה זואהי. וואחד סאבקהום באש יורילהום התנייה ובאש יצאובלהום התנייה. ויקתל לחנושה ולעקרב אלי פתנייה. ופליל יולי נאר באש יצ'וילהום התנייה. ורבבי מה חבשי באש ירפעהום פי טריק קצירה. עלא כאטר קאל. בלכשי וקתללי ישופו אלחרב יכאפו וירזעו למצר. ומשה רבינו כדא מעאהו לעצ'אם מתאע יוסף הצדיק. עלא כאטר יוסף אקבל מה ינפטר. חלף ולאד ישראל באש יהזו לעצ'אם מתאעהו מעאהום ואלמצריין יערפו בלימין האדה. האש עמלו. כדאו הצנדוק אללי פיה יוסף ועבאוהו בלחזר וולא רזין ורמאוהו פלבחר. והאש יטלעו מן לבחר.. ומשה רבינו מה ערפשי וין קאעדהצנדוק. ומשה לשרח בנת אשר אלי כאנת חייה וקתהה. וטלעת לסמה חייה. וחתה וקת לגמרה מאזאלת מה טלעתשי. וכאנת חאצ'רה וקתלי למצריין לווחו פלבחר. וקאלתלו וין קאעד. ומשה רבינו כתב עלה טרף דהב עלי שור. וקרא עליה קראייה ורמא פלבחר. וטלע הצנדוק יעום כיף אלכפאף. וחתה השבטים לכל הזוהם מן מצר כל שבט הז השבט מתאעהו. ורבבי רפע ולאד ישראל פי תנאיאת מעווזה. ווקפהום חדא אלבחר. עלא כאטר פרעה בעת מעאהום נאס מן ענדו. באש ישופוהום באש ירזעו באעד 3 הייאם כיף מה קאלו או לא. ובאעד 3 הייאם רזעולו זמאעתו. וקאלולו ראהום דאכלין בעצ'הום ומה יערפושי כיפאש ימשיו. וקתהה פרעה תקואלו קלבו. וקאל אלי רבבי מה עמל פייה אלי עמל. כאנשי באש יורילי קוותו. ותווה באעד מה ערפת קימתו שלם חס ושלום פיה ישראל. ולם אלעסכר מתאעהו אלכל וכלט עליהום. ואלעסכר מתאעהו כאף ומה חבשי ימשי. יאכי חללהום אלמכאזן מתאע הדולה. וקאללהום כודו אללי תחבו. וכדאו אלפצ'ה ודהב ודיאמנט ואליעקות וכל חאזה אללי ענדהה קימה. וזיינו ביהום אלכרארץ מתאעהום. ואלכיולה ולבשו המאן. וכלטו עלה ולאד ישראל. וולאד ישראל וקתללי שאפו אלעסכר מתאע פרעה כאפו יאסר. וקעדו ילומו עלא משה.ווקתהה ישראל תקסמו ברשה קצמאת ואחדין יקולו נחארבוהם. וואחדין יקולו נרזעו מעאהם. וואחדין יקולו נדכלו ללבחר ואלי תמה תמה. וואחדין יקולו נצליו לרבבי. וצלא משה לרבבי. ורבבי קאלו קול לישראל ידכלו פלבחר. ובדא דכל נחשון בן עמינדב נשיא בני יהודה ווראהו שבט בנימין. ווקתהה רבבי קאל למשה ואנתין אצ'רב אלבחר ואלבחר יתצק. ותצק לבחר עלא 12 טרף כיף לקוץ. אלי ישראל ידכלו ויכרזו עלא נפש התנייה פי בלאצה אוכרה. ודכלו ישראל לכל פי וצטו פליביש. ופרעה וזמאעתו כלטו עליהום. ורבבי בעת קדאמהום עמוד נאר באש ישופו התנייה. ווראהום סחאב קויי באש אלמצריין מה ישופו שיי. ופלפזר ישראל אלכל כרזו מן אלבחר. ואלמצריין אלכל ולאו פי וצט אלבחר. ווקתהה רבבי קלב אלעמוד אלנאר ענד אלמצריין. וסכנללהום אלעזאלי מתאע אלכרארץ ותחרקו. וחבו אלמצריין באש יהרבו מן אלבחר. ורבבי קאל למשה אצ'רב לבחר. ורזע אלבחר אלכל מא. וגרקו אלמצריין פי וצטו. ובאעד מה מאתו רבבי כרזהום מן אלבחר. ושאפוהום אלכל מייתין. וכדאו ישראל זמיע האך הדהב ואלפצ'ה ולחזר למלאח אללי זאבוהום מעאהם. ועמלו משה וולאד ישראל ''שירה'' לרבבי. ולחז''ל קאלו. אלי רבבי עמל עלא לבחר 50 נס. והרב מעם לועז כתבהם לכל. מנהם אלי לוטה ללעבאד כאנת רכאם ולזואייל תראב וחשיש. אלי לחיואנאת מה ינזמושי ימשיו עלא הרכאם. ואלי רבבי עמל נס ווקף לבחר בטריקה אלי הנאס לכל אלי פלעאלם שאפו. ואלי למיואן לכל אלי פלעאלם תצקו עלא 12 כיף מה תצק לבחר.
וספרו מן גאדי ווצלו לבקעה אסמהה מרה. ואלמא אללי פיהה כולו מר. ולאמו עלא משה וקאלולו עטשאנין. וצלא משה לרבבי. ווראלו שזרה ורמאהה פלמא ורזע חלו. וספרו מן גאדי ווצלו לבר סין. ולאמו ישראל עלה משה וקאלולו נחבו אלמאכלה . וצלא משה לרבבי. ורבבי בעתלום פלעשייה טיור יאסר סמאן ובנאן יאסר. ופצבאח אלמן. וקאללהום משה כל ואחד יאכד עלא כל רקבה ''עומר'' וכדאו בנייה ווקתללי וצלו לדאר וכיילו לקאוו אללי כל ואחד כדה עלא כל רקבה ''עומר''. וקאללהום מה תכליוושי מנו אלגדוה. ותמה
האשכון כלה ודוודלו. ופי נהאר הזמעה לקאוו אלמן דובל. וכל ואחד כדא דובל עלא אלעאדה. ומשאוו למשה. וקאללהום עלא כאטר גדוה שבת מה יהבטשי אלמן. וכלאוהו לגדוה ומה דוודשי. ותמא האשכון כרז ישוף תמאש אלמן ומה לקאשי. ואלמן האדה. כל ואחד יכמם עלה אלבנה אללי יחב יתבננהה ילקאהה פיה. ואידה כאן מה טלב חתה בנה. אלבנה מתאעהו בנת שפנז בלעסל. והוני ישראל אלי כאנו עשירים פיה מצרים. עמלו גמילות חסדים מעה אלי כאנו עניים פי מצרים. אלי כאנו יוצפולום לבנה מתאע לחם ולחאזאת אלי מה יאכלוהם כאן לעשירים. והאדה ברוחו נס. אלי חתה חד מה ינזם יוצף לבנה לואחד מה עמרו מה דאקה. ומן באעד ישראל חבו אלמא. ווראלו רבבי צכרא צ'רב עליהה כרזתלהום אלמה. ומן באעד זא עמלק באש יחארב ישראל. ועמלק כאן סחאר כביר יאסר. וכטאר אלעבאד אללי מאזאל מה וצלשי וקתהום באש ימותו. וקתהה משה בעת יהושע בן נון באש יתחרב מעאהו. והווא קעד עלה חזרא וידי קבאלת הסמה ויצללי לרבי. ואהרן. וחור ולד מרים וכלב. ישדולו ידיה. ויהושע כסר עמלק. וזמאעה קצלהום ידיהום. ולוכרין רזליהום. וואחדין עמאהום. ורבבי פרקהם פלעאלם באש הנאס לכל תערף הנס האדה זאדה. וקתהה רבבי חלף באש יזי נהאר ויקטע פיית עמלק מן הדנייה.
פי אוול לפרשה מתאע הזמעה האדי. לפסוק קאל ויהי בשלח פרעה וכו'. הוני תמה זוז נשדאת. הנשדה לאוולה עלאש לפסוק מה קאלשי כיף לעאדה ויהי כהוציא ד' ישראל ממצרים. הנשדה התאנייה. מערוף אלי ויהי לשון צער. השנווה הצער אלי תמה הוני וקתלי כרזו ישראל מן מצרים. חתה ואלו אלי גרקו למצריין פלבחר. צחיח צער ענד למצריין. לאכן הצלה לעם ישראל. וודאי להצלה מתאע עם ישראל פיהה פרחה כבירה אכתר בקדאש מן מררה מן גריק למצריין.
לאכן באש נזאוובו הנשדה האדי. נבדאו נזאוובו נשדה אוכרה. אלי לפסוק דימה יקול והיה אם שמוע תשמע לקול ד' אלקיך וכו'. רבבי יעטינה לכיר וכו'. מאענאהה אידה כאן נשמעו כלאם רבבי יעטינה לכיר. לאכן הוני תממה נשדה. והאדה לחז''ל קאלו. שכר מצוות בעולם הזה ליכא. מאענאהה מה תמאשי כרה מצוות פי עולם הזה. והאדה מקלוב עלא לפסוק אלי קאל וקתלי נשמעו כלאם רבבי יעטינה לכיר.
לאכן מערוף אלי קאלו לחז''ל. אלי לעבד עלא קד לאמונה מתאעו רבבי יעטיה. מאענאהה אידה כאן ואחד ענדו אמונה ברבבי כבירה. רבבי יעטיה עלא קד לאמונה מתאעהו. אידה כאן ואחד ענדו אמונה אלי רבבי יזיבלו קסמו רבבי בשהולה. יזיבלו קסמו. ואידה כאן נאקץ אמונה. תצעאבלו אכתר. האדה בדרך כלל. חתה ואלו אלי תמה האשכון כארזין מן לכלל האדה. מן סירת ברשה טעמים אלי קאלוהם לחז''ל. והאדה השנווה קאעד יקוללנה לפסוק. והיה אם שמוע וכו'. מאענאהה אידה כאן אחנאן נשמעו כלאם רבבי ונכליו לבאקי עליה. וקתהה נקבלו לכיר לכל. אלי וקתהה תוולי ענדנה אמונה כאמלה ורבבי יעטינה כל שיי בשהולה.
והאדה אלי רמזהולנה לפסוק הוני. ויהי בשלח פרעה וכו'. מאענאהה אלי עם ישראל חאטין אלי פרעה הווא אלי שייבהם. מוש רבבי כרזהם מן מצרים. ולא נחם אלקים וכו'. מאנעאהה אלי רבבי באעדלום התנייה. מאדאם הומאן תאכלין עלא פרעה ומוש תכלין עלא רבבי. ולקלבה מתאעהה הייא. אידה כאן כממו אלי רבבי הווא אלי כרזהם מן מצרים ומוש פרעה אלי שייבהם. וקתהה כאן רבבי ירפעהם פי תנייה קריבה. וכיף מה שפנה. וקתלי שאפו פרעה כאלט עליהם כאפו ובדאו ילומו עלא משה. אידה כאן ענדהם אמונה ברבבי מה כאנושי יכאפו.
אכואני לעזאז. תממה נועין מתאע אמונה. ואחדה בין אדם להקב''ה. וואחדה בין אדם לחבירו. והזוז מרבוטין מעה בעצ'הם. אלי ענדו אמונה ברבבי ויערף אלי רבבי יעטיה קצמו ויזיבלו לפרנסה מתאעהו. ודאי יוולי יכדם באמונה מעה לעבאד. ואלי יכדם באמונה מעה לעבאד. ודאי אלי ענדו אמונה ברבבי אלי חיעטיה לפרנסה מתאעהו. ואלי חיאכדהה בלחראם יאכדהה בלחלאל. ולעכס בלעכס. אלי נשופו מה יכדמשי בלאמונה. מה ענדושי אמונה ברבבי אלי הווא יעטיה לפרנסה לנאס לכל. ואלי מה ענדושי אמונה ברבבי. מה יכדמשי בלאמונה. חתה ואלו אלי יתביינלנה קאעד יכדם בלאמונה. תלקא פיה חאזאת אלי מה יפיק ביהם חד מה יכדמשי בלאמונה. ואחנאן ישראל כשרים. וודאי אלי ענדנה אמונה אלי רבבי הווא אלי יעטיה לפרנסה
לנאס לכל. ובהאדה ילזמנה נכדדמו בלאמונה. ומה יגלטנאשי יצר הרע ויקוללנה אלי אידה כאן חנכדמו בלאמונה מה חנלקאוושי האש נאכלו. אלי שפנה בעינינה. אלי יאסר עבאד מה כדמושי בלאמונה. וצחיח פלאוול משאתלהם מליח. ולאכן אכרתהם כאנת דונייה יאסר. ואלי ברשה נאס כדמו בלאמונה. וחתה ואלו אלי מה ולאוושי עשירים [ ותמה ברשה נאס ולאו עשירים וכדמו בלאמונה] מעה זמיע האדה מה טאחשי ביהם לווקת. ולפרנסה מתאעהם ברוך ד'. ותבת פיהם הטיבה אחריתינו מראשיתנו. ונזיבו הוני מעשה זוז צחאב תשארכו פי משרוע וכדמו מעה בעצ'הם שנין. וכאנו לאבאש עליהם פרחאנין. לכדמה מאשייה ומתהניין. נהאר זא ואחד לצאחבו קאלו נחב נקץ השרכה. קאלו עלאש האש עמתלך. קאלו שיי מה עמתלי לאכן נחב נקץ. יזיה. קד מה עמלו שד צחיח. ותקאצמו וכל ואחד משא פי טריקו. ולאכן השריך אלי מה כאנשי יחב יקץ משאתלו לתאלי. וכל יום יווכר. חתה אלי וצל מה עדשי ענדו האש יאכל. משא לשריכו לקדים וטלבו לדין תורה. משאו ענד הרבי. השריך אלי פלס קאל לרבי אלי הווא כאנת מתשארך מעאהו ומלי קץ והווא יווכר לתאלי. מאענאהה הווא הסבב ובהאדה יחב יעווצ'לו. הרבי נשד השריך לאוול עלאש חב יקץ פלחאל אלי מה כאן בינהם חתה שיי מתאע כצאם. קאלו אלי זאהו בו פלמנאם וקאלו לאזם תקץ מעה צאחבך ומה נערפשי עלאש. לאכן האנה מסתעד באש נעאוונו ונעטיהו כאפיטאל באש יכדם עלא רוחו מן הזדיד. הרבי כמם האדי לאזם פיהה חאזה מוש בצדפה איכאך. קאלום למחכמה מתאעכם צעיבה יאסר. ובהאדה חנבעתכם לרבי פי ישראל והווא יחכמהאלכם. בעתהם לרבי מקובל מערוף. וקתלי מדו הזואב ללמשרת שאוור עליהם ודכלהם. הרבי באעד מה שמע חכאייתהם קאלום רזעולי גדוה. עמל שאלת חלום. מן גדוה וקתלי זאוו קאלום. אלי השריך אלי פלס מה כאנשי יכדדם מעה צאחבו בלאמונה. ובדא יחשבלו קדאש מן מררה שרק מן לחנות. ווקתלי תגזרת עלי עניות באש מה ינצ'רשי צאחבו אלי כאן תיקה. בעתולו בו באש ימנעו. ווקתלי שמע התאפאציל לכל מה נזמשי יכדב. קאל צחיח והווא מסתעד באש יעמל תשובה ונאדם עלא אלי עמל. הרבי קאלו האנה נתווצלטכם באש תעאוודו תתשארכו. ולאכן נהאר אלי חיעאווד ישרק ראו לעקובה חתוולי ברוחו הווא. וילזמו ירד באלו באש מה עדשי ימד ידו פי חאזה מוש מתאעהו תתה ואלו אלי יתביינלו חלאל. מתלן מציאה האו מה ישבה דאלך. וקבל עליה ורזעו יכדמו כיף קבל. מררה מרווח פתראן. אלי כאן בזנבו נסא פאליזה בחדאהו והבט. נאדאהו ולאכן מה שמעושי. כדאהה רואח ביהה לדארו לקא מליאנה בלפלוס. כמם בינו ובין עקלו אלי האדי מציאה. ורוב הסכאן גויים וחלאל עליה. ולאכן זא קבאלתו כלאם הרבי. אלי חתה ואלו חאזה תתביינלו חלאל מה יאכדאשי. חטהה פי דארו ומה משהאשי. ויצר הרע קאעד יתקווה עליה באש יאכדהה. פלאכר משא נשד הרבי מתאע לבלאד. קאלו מן הדין חלאל עליה. צאחבו לקאהו מוש כיף עואיידו ודאכל באעצ'ו. נשדו האש ביה. קאלו שיי ראסי תוזעני. קאלו האנה נערפך קראבאת 20 שנה. מה תכדבשי עלייה האו נקצצו השרכה אלי בינאתנה. פלאכר חכאלו. קאלו תווה תמשי מעאייה לשורטה נעטיווהאלום. ומשאו לשרטה וחשבו לפלוס ועמלו מחצ'ר ורווחו. באעד הייאם זאהם ואחד ללחנות וקאלום אלי הווא ענדו מעאמל כבאר יאסר ויחב יעמל ניאבה פלבלאד מתאעהם. וטלב מנהם באש ישדו הומאן הניאבה. וקעד מעאהם ופאהמהם לכדמה לכל. וקאלום אלי הסלעה תזיהם ובאעד מה יביעו יכלצו. והסלעה אלי תציט ירזעוהאלו. לקאו משרוע מליח יאסר. אלי פי וקת זגיר יכליהום מן לעשירים מתאע לבלאד. באעד מה תפאהמו עלא כל שיי נשדו. השנווה אלי כלאהו יכטארהם הומאן. קאלום מאדאם לקיתו פאליזה פלוס ורזעתוהה מאענאהה אנתון תיקה. והאשכון חכאלך עלא לפאליזה. קאלום אלי הווא מול לפאליזה. ומן סירת אלי יערף אלי אחנאן ליהוד מה נביעושי מצוה אלי תזי לידנה בכל שום. ובהאדה מה קתארחשי עליהם פלוס לבשארה. והווא בלחק יחב יעמל ניאבה הוני. מה לקקאשי מה כיר מנהם. פי וקתהה קאל אלי לקא לפאליזה קדאש קויין כלאם הרבי. אלי שאף מן מצלחתנה נרזעו לפאליזה חתה ואלו אלי חלאל נאכדהה. האדה מעשה נצאר. ולאכן תמה מראת אחנאן נשופו לעכס. לאכן ילזם יוולי ענדנה תיקה. אלי רבבי הווא אלי ימשי לעולם. והווא יערף כיפאש ימשיהה כיר מננה. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.
?xml:namespace>
28/01/2010
|
בס"ד
ס"ד |
עש"ק,פרשת בשלח י''ד שבט התש''ע,
|
שנה תשיעית, גיליון מספר 462
|
?xml:namespace>?xml:namespace>
?xml:namespace> |
|
כניסת השבת: 17:23
|
ההפטרה: ותשר דבורה ומסיים: ארבעים שנה שופטים ה'
|
יציאת השבת:18:16
|
|
ט''ו בשבט יום השבת אין אומרים צדקתך במנחה
?xml:namespace> |
?xml:namespace> |
|
עלון זה יוצא לאור על ידי ישיבת רבי אליעזר זצוק''ל וזיע''א חארה כבירה זרבה תוניסיה יע''א
העלון מתפרסם במקביל בפורום אתר האינטרנט עמי"ת www.amit4u.net
?xml:namespace> |
|
?xml:namespace> |
?xml:namespace> |
?xml:namespace> |
בעלון חידושים מפרשת השבוע, ליקוטים, סיפורים בעברית, מוסר בערבית כולל מצוות השבוע, תמצית באור פרשת השבוע, חידושים ודברי מוסר
ניתן להקדיש העלון להצלחה או לרפואה ולהבדיל, לעילוי נפש
העלון השבוע מוקדש לרפואת חיים יוסף בר מרגלית נעמן ולרפואת כרמל חייה בת יפה חדוק ולרפואת דיאמנטה בת שתרונה מאזוז ולרפואת עזיזי בר כמונה חדוק ולרפואת ליליאן חייה בת קוטי ולרפואת זינה בת שלבייה יעיש ולרפואת מערבי בר זינה מאזוז ולהצלחת מר מעתוק בשירי הי''ו ושיזכהו ד' לבן זכר של קיימא בקרוב
להצלחת כל עם ישראל ואנו תפילה כי יחדלו הפיגועים ותאונות הדרכים
?xml:namespace> |
לע"נ כל נפטרי עם ישראל ובכללם:
הרה''ג רבי מסיעד בר כמונה מאצ'אר זצוק''ל וזיע''א ואשתו מרת טיטה בת מישה ז''ל .היקר מר ציון בן מסעדה הכהן ז''ל ואשתו מרת עשושה בת מישה ז''ל .מו''ר הרב הגאון רבי צבי חיים מאצ'אר בר טיטה זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי חנינא בוגיד בר ורדאנה סעדון זצוק''ל וזיע''א.מו''ר הרב הגאון רבי ציון בר גרצונה דיעי זצוק''ל וזיע''א . ולמנוחת האיש היקר רודף צדקה וחסד מר חמוני חדאד בר מסעדה ז''ל. ולמנוחת האשה הכשרה מרת לאה מזיאנה בת חנה לבית סוסי ז''ל. ולמנוחת האשה הכשרה מרת מטירה בת בייה לבית סגרון ז''ל
|
|
נא לשמור על קדושת העלון ולצרפו לגיליונות הבאים | נא לא לעיין בזמן התפילה וקריאת התורה | שבת שלוםומבורך
?xml:namespace> |
גנב יקר וחביב
המשך משבוע שעבר
דייגו מתח את רגליו הארוכות מן הכורסא לשטיח, ושוב ניגב את זיעתו. הוא חזר וקרא את המכתב שלוש פעמים רצופות, ורק אחרי שחושיו השועליים אמרו לו שאין כאן שום מלכודת, גמלה בליבו ההחלטה להתקשר לד"ר אביגד. בסתר ליבו הוא רצה להיגמל מן הגניבות, הוא הרי כבר הרגיש את הטעם המר של הכלא והמכות של השוטרים הארגנטינאיים.
כשאמו מרסלה חזרה אחה"צ מן העבודה, הוא סיפר לה על הגניבה המוזרה בוילה של ד"ר אביגד, ותרגם לה את המכתב. "כן, אנחנו יהודים" אמרה לבנה. "אבל גם אני בעצמי לא כל כך יודעת ולא מכירה מה עושים עם זה. אולי כדאי שתדבר עם הדוקטור, אולי באמת תגלה שאפשר להתפרנס גם בלי לגנוב...".
"דוקטור שלום.
ערב טוב. במה אוכל לעזור...
"אני הגנב...
הווו, אתה הגנב? אין לך מושג כמה אני מאושר לשמוע אותך. האקצנט שלך הוא דרום אמריקני, אני לא טועה...
"לא, אתה לא טועה. שמי דייגו. ביקרתי בבוקר בווילה שלך...
כן, הבחנתי שתיק הגי'מס בונד חסר מעל המקרר.
"דוקטור, קראתי את המכתב שלך הרבה פעמים. אף פעם לא ידעתי שהפרנסה קצובה, שהמזוזות שומרות. גם עכשיו אני לא מבין מה זה בדיוק יהודי... אתה באמת רוצה ללמד אותי, אתה לא עושה לי מלכודת?
חס וחלילה מלכודת. 15 שנים המכתב הזה בתוך התיק מחכה רק לך. 15 שנים לא נכנס גנב לבית שלי, עד שהגעת אתה ידידי דייגו. אני משוכנע שיש לנו הרבה על מה לדבר. מצידי, אם אתה גר קרוב, אני ממתין לך.
"יקח לי עשר דקות נסיעה...
ברוך הבא. אין לך מושג כמה אתה משמח אותי.
ד"ר אביגד פתח את הדלת, והבחין בקומתו התמירה והאתלטית של דייגו הגנב. דייגו אחז בידו הימנית בתיק, ובידו השמאלית ב- 200 הדולר.
"זה שלך דוקטור... אני מצטער.
ד"ר אביגד, היה איש לבבי וחביב, הוא חייך חיוך ענק ואבהי לעבר דייגו ותחב את הדולרים עמוק עמוק לכיס חולצתו של הגנב.
"זה שלך חמודי. זה חיכה לך 15 שנה. שב תשתה משהו.
דייגו הבחין שמבעד למעטה העברית הקולחת של ד"ר אביגד, מתחבא לו גם אקצנט ארגנטינאי עדין וקל, הוא צנח על הכורסא, פכר את אצבעותיו ובלב קרוע סיפר לד"ר אביגד, כיצד הפך לגנב מדופלם כבר מגיל 10.
"אתה מבין דוקטור? אמא שלי נזרקה איתי לרחובות כשהייתי תינוק בן יומו. גדלתי בלי אבא, עם אמא שבקושי הביאה לחם הביתה. אני בחור עצוב דוקטור, אני בלי עתיד, וחוץ מלגנוב אני לא יודע לעשות שומדבר. המכתב שלך דוקטור קרע לי את הלב. בפעם הראשונה בחיי הרגשתי שיש מישהו שמדבר אלי מלב אל לב. לראשונה בחיי חשתי שיש מישהו בעולם שאיכפת לו ממני. שרוצה את טובתי.
כמה זמן אתה בארץ דייגו ידידי?
"אנחנו פה כמעט שנתיים, חיים מהיד לפה... אמא שלי עובדת במשק בית, אותי שחררו מהצבא בגלל העבר הפלילי שלי בארגנטינה.
אין לך סבא או סבתא?
"לא, אמא שלי מספרת שהיא ננטשה ע"י אמה, שהיא סבתא שלי, בבית היולדות בבואנוס איירס. יש לי סבתא על הנייר, אבל החיפושים אחריה עלו בתוהו. אינני זוכר את שמה...".
"יש לך סבתא, אתה אומר, שנטשה את אמך התינוקת... מעניין. בת כמה אמא שלך דייגו חביבי?
אמי אשה כבת חמישים, אבל נראית הרבה יותר קשישה. היא גדלה מאז היותה תינוקת, בבית אומנה נוצרי, ותאמין או לא, עד לא מזמן חשבתי שגם אני נוצרי. עד שיום אחד, אחרי שתפשו אותי שוטרים בארגנטינה, אמא החליטה שעולים למדינת ישראל והסבירה לי שאנחנו יהודים. ואם כבר לסבול עדיף שנסבול בין יהודים, ולא בין גויים. מה אגיד לך דוקטור, אני טיפוס בן בלי בית, בן בלי זהות, לדאבוני אני זורם עם המציאות ועדיין לא הצלחתי להגדיר ולמצוא את מקומי בעולם. אני מבולבל עד בהונות רגלי, לא יודע אם אני נוצרי או יהודי, לא יודע אם להמשיך בגניבות או לפתוח דף חדש. לא קל לי...
דייגו הצמיד כפות ידיו לעיניו ומחה שתי דמעות עקשניות.
ד"ר אביגד ניגש אליו וטפח על כתפו. "דייגו, חביבי, אתה איש גדול!! אתה עוד לא מכיר ולא מבין באיזו איכויות ותכונות מיוחדות ומעולות חנן אותך בורא עולם. העובדה שאתה נמצא כאן בביתי, שואל שאלות, נחשף ומחפש כוון הן עדות נאמנה שאתה רוצה להתייצב, שואף להיכנס בדלת הקידמית אל הבית הנכון שיש בו אמת ויראה, שיש בו אמונה".
ד"ר אביגד ניגש למקרר שלף שתי פחיות שתיה קרה, פתחן והניחן על השולחן הנמוך בסלון.
"אני מברך עכשיו את בורא עולם, דייגו יקירי. ובסוף הברכה אתה עונה "אמן". אם תענה "אמן", אתה עושה צעד ראשון ומשמעותי לכוון היהדות. ברוך אתה השם... שהכל נהיה בדברו".
"אמן". ושניהם לגמו בבת אחת את המשקה הצונן.
השעון הורה על 2:00 לפנות בוקר. ד"ר אביגד ביקש מדייגו שמחר בשעות אחר-הצהרים יגיע אליו עם אמו מרסלה. "דומני" אמר שרגא אביגד, "שיש לי כמה דברים מעניינים להשמיע לאמא שלך, ואולי אף לגלות ולהראות לה סוד...".
דייגו חייך. האביגד הזה, עם המסתוריות שלו, שבה את ליבו. החיבה העמוקה שהוא חש כלפיו אותתה לו במצולות נפשו, כי מעתה ואילך יש לו ידיד קרוב, שהוא מוכן לעשות כל מה שיאמר לו. הם נפרדו בחיבוק חברי אמיץ, ודייגו רכב לכוון הלילה הרמת-גני נסער ומתרגש, כפי שלא היה מעולם.
בדיוק בשעה חמש אחר-הצהרים נשמעה דפיקה בדלת בית משפחת אביגד. דייגו ומרסלה אמו נכנסו, התיישבו בסלון, גב' רננה אביגד האירה פניה לשניהם, והניחה על השולחן שפע עוגות, תופינים ומגדנות. "אתם אורחים נפלאים שלנו. בעלי תכף נכנס, יש לו מה לספר לכם".
דייגו הביט בשעון. מתח פנימי טלטל אותו. אמו מרסלה היתה רגועה יותר, היא לא הבינה מדוע דייגו חסר סבלנות... "תרגע בני. מה מטריד אותך?".
"לא יודע אמא יש בי אי-שקט. כאילו איזו הפתעה גדולה מצפה לנו. ד"ר אביגד הוא איש מסתורי. אני רק מקווה שהוא לא יפיל אותי בפח... הוא נחמד, אבל הפתעות לפעמים הן לא נעימות...".
לפתע נפתחה דלת הכניסה לוילה. ד"ר שרגא אביגד אחז בידיו כסא גלגלים, עליו היתה ישובה אשה קשישה שכיסוי ראש קטיפתי כחול היה מתוח על ראשה, ועיניה הירוקות נבונות להפליא.
"תכירו זו אמא שלי... אמא, אלה הם דייגו ומרסלה פרצינסקו ידידים שלי...".
"נעים מאד, אני נעמי אמו של ד"ר שרגא אביגד, המנתח הכי טוב בעולם...".
אמא תקשיבי" אמר שרגא "במשך שנים, מאז שאני ילד קטן, סיפרת לי על הדבר שהכי מטריד ומתסכל אותך. אנא ספרי זאת לידידי... תרגישי נוח. הם אהובים עלי מאד... הם כמו משפחה...".
"כן בני, זה לא סוד. עד היום אני סוחבת צלקת בלב, שצורבת את חיי כמכוות-אש. וזה סיפור שאני מספרת כל פעם מחדש, מתוך תקווה שמישהו יודע דבר על כך. ובכן נעורי עברו עלי בבואנוס-איירס, ארגנטינה. הורי, שלמה ואיטה בלום ניצולי שואה, נפטרו עלי עוד בהיותי נערה. הם היו אנשים מבוגרים מאד וחולניים. רב הקהילה בבואנוס-איירס, השיא אותי עם הגיעי לגיל 18, עם רוברט, צעיר יהודי וספן בצי הארגנטיני. הרבה שנים ייחלתי להביא ילד לעולם ורק בגיל 25, לאחר הרבה תפילות הריתי בשעה טובה. רוברט בעלי, היה איש עדין נפש וטוב לב מאין כמותו, אך עבודתו כספן היתה קשה ודרשה ממנו להעדר שבועות וחודשים ארוכים מן הבית. כשנכנסתי לחדר הלידה בבואנוס-איירס, רוברט היה בהפלגה בלב ים עם אוניית צי הסוחר "מדלנוס". הפלגה ממנה לא חזר, סערה עזה באזור משולש ברמודה העלימה אותה במצולות. זה נודע לי שלושה חודשים אחרי... ומדוע?
"אחרי 12 שעות בחדר הלידה, נולדה לי בת קטנה... עוד הספקתי לחבק ולנשק אותה ואחר-כך איבדתי את הכרתי למשך שלושה חודשים. וירוס קטלני איים על חיי. אחרי שלושה חודשי טיפול ותרופות, ובחסדי שמים שבתי להכרה, אל מציאות נוראה. בישרו לי שרוברט לא יחזור, והתינוקת הקטנה נפטרה מצהבת... אבל אני עד היום זוכרת היטב את פניה הענוגות, את עיניה החכמות. היא לא נראתה לי חולה כלל וכלל. אני חיה בתחושה נוראה שהשלטונות פשוט גנבו לי אותה מתחת לידיים... זה הסיפור... המראה שלה חוזר אלי בחלומות... אני חושבת שהיא עדיין חיה התינוקת שלי...
מרסלה היתה דמומה והמומה... וכמעט בלחש היא שאלה "אמרי לי נעמי, מה היה שמך הקודם בארגנטינה...".
"סניורה קליפסו" השיבה הקשישה.
"אז את אמא שלי!!!! א-מ-א!!!".
מרסלה פרצינסקו האומללה, שכל חייה היו עוני תלאות ויסורים חשה שעולמה מסתחרר עליה. התחושה שיש לה אמא אמיתית, שיש לה אח, שיש לה משפחה, נטעה בה לפתע כוחות מחודשים, ועוררה בה שמחה פנימית שכמעט איימה להכריע אותה.
דייגו הנסער קרב את כסא הגלגלים לאמא שלו. נעמי אביגד היתה עדיין המומה וקפואה. היא חששה שהגברת הזו כנראה השתבשה עליה דעתה, ולכן העדיפה לא להגיב.
מרסלה, לעומת זאת, פתחה את התיק שלה, חיטטה במסמכים ושלפה משם תעודת זהות ישנה ומקומטת.
"הביטי נעמי, הביטי! את זה קיבלתי ממשרד הרווחה הארגנטיני לפני 30 שנה, כשביקשתי לדעת מי האמא האמיתי שלי הם סיפרו לי שילדת אותי והתנדפת משם בלי להשאיר סימן".המילים "סניורה קליפסו" היו מודפסות וברורות. גם התמונה בתעודה דמתה להפליא לנעמי אביגד, רק שאותות השנים לא ניכרו בה. המשך בשורה ג'
המשך משורה א'
"בתי! את הבת שלי!!!".
סצינה של חיבוק ארוך ארוך שנמשך כמו נצח. דמעות כנהרות איתן. 50 שנים של חיפוש, של יתמות ושכול, של געגועים וחלומות דומעים הצטמצמו להן לחיבוק שלא ניגמר בין אם ובת שישבו והעבירו לילה שלם של סיפורים, ומכאובים. "מעולם לא נעלמתי מחדר הלידה כמו שסיפרו לך במשרד הרווחה. הפושעים הללו גנבו אותך לצורכי אומנה. אבל הכל מאת השם. אני מאושרת שחזרת אלי, ויש לי גם נכד ממך כל כך נאה ועדין".
דייגו ושרגא יצאו לגינה. "אז אתה דוד שלי, וזו סבתא שלי... אמר דייגו... תאמין לי ד"ר אביגד, תרשה לי לקרוא לך דוד שרגא, שאתה איש מהמם. אתה יודע כבר עם קריאת המכתב שלך הרגשתי קשר הדוק אליך, קשר של נשמות... זאת עוד מבלי להכיר אותך".
דייגו ודודו שרגא אביגד התיישבו במרפסת הוילה והותירו את מרסלה ונעמי לקצר מרחקים, ולבנות הווה ועתיד.
"תראה דייגו, אני מאמין בהשגחה פרטית. יש אבא בשמים שמנהל פה עניינים. כשהנחתי לפני 15 שנה את המזוודה ובה עתונים ומעטפה עם 200 דולר, הייתי בטוח ב- 100% שהגנב יחזור אלי. אבל להגיד לך שהייתי חולם שהגנב הוא האחיין שלי, ואמא שלו זו אחותי, לא הייתי חולם... זה שייך להנהגתו העלומה של מלך מלכי המלכים, שהוא פועל ישועות".
"תגיד לי דוד שרגא מאיפה החוכמה שלך? מאיפה הבטחון העצמי שלך? איפה למדת את זה?". ד"ר אביגד חיבק בחום את אחיינו, לשעבר מיודענו הגנב היקר והחביב, ואמר "הסכת לי, יש לנו תורה, ואם יש בי חוכמה, זו חוכמת התורה".
"דוד שרגא" שאל דייגו, איפה לומדים תורה?"
עד עלות השחר ישבו השניים ועסקו בתורה, ללמדנו שגם גניבה יכולה להפוך לנתיב מדהים של חזרה למקורות. עלינו רק להתבונן וללמוד כיצד הקב"ה ממצוקותיהם, משפלותם מוציאם ומושיעם. סוף
פרשת השבוע - בשלח - הרב אריה קרן עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה (בשלח טו-ט) בפרשה אנו קוראים על המן שירד לעם ישראל במדבר, פרשיות אלו נקראות פרשות האמונה, משום שהמתבונן בכל התהליך של יציאת מצרים, והנהגת ה’ במדבר, מתחזק בנפשו, הן באמונה, והן בבטחון בהשם יתברך צור כל העולמים. בזהר הקדוש כתוב, שבתורה הוזכר עניין יציאת מצרים כחמישים פעם, ועל סיפור יציאת מצרים נאמר, שכל המרבה הרי זה משובח, משום שמחזק את האהבה והאמונה לחי עולמים, וכבר כתב הרמב"ם שלמוד האמונה יקר בעיניו מכל הלמודים (בפרוש המשניות סוף ברכות). והרמב"ן מנה את האמונה כאחת ממצות עשה, וטעמה: שנכניס בדעתינו כי הכל מאתו יתברך, וכמו שנאמר: "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם". וכן מבואר בגמרא יומא (עו) ששאלו תלמידיו של רשב"י, מפני מה לא הוריד השם יתברך מן לשבוע, אלא הוצרך להוריד מדי יום ביומו, השיב להם רשב"י, שרצון ה’ היה שישעבדו את עצמם בכל יום לאביהם שבשמים, ויחושו שרק על השם יתברך כל מבטחם, וכדברי דוד המלך עליו השלום: "עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו". מספרים על הצדיק רבי מנדלי מרימנוב זכר צדיק לברכה, שהיה לו בן עני, והיה הרבי מפרנס אותו מידי שבוע, אך במקום לתת לו סכום שבועי מלא, היה נותן לו רק מחצית הסכום, ושאלו בנו: אם הוא כבר נותן, מדוע לא נותן ביד, רחבה? השיבו אביו, שאם יתן לו סכום מלא, יגרום לו להסיר את בטחונו מהשם יתברך לכן נותן לו רק את הבסיס ואת השאר ישיג בהשתדלות ובאמונה תמימה. מספרים על יהודי אחד, צנוע וירא שמים, שהיה עובד אצל אחד הפריצים העשירים ביותר, והנה בוקר אחד נפגשו הפריץ והיהודי, ותוך כדי שיחה התפאר הפריץ שהוא מפרנס את היהודי, ובזכותו הוא מתקיים וכו’, הפסיקו היהודי ואמר לו כי הפרנסה והחיים באים לו מן השם יתברך, ואילו הפריץ אינו אלא שליחו של השם יתברך בלבד, לשמע דברים אלה, כעס הפריץ ופיטר את היהודי, ועוד הוסיף: "נראה עכשיו כיצד יתפרנס היהודי?!" היהודי התדרדר בגשמיותו, ופרנסתו לא הייתה מצויה, וכמעט והגיע עד פת לחם, והנה באחת הלילות נכנס הקוף של הפריץ לבית גנזיו, והתחיל לבלע יהלומים ומטבעות זהב, עד שנחנק ומת. בראות הפריץ את הקוף המת, ציוה להשליכו לבית היהודי, וזאת כ"נקמה" על עוזבו את עבודתו. והנה, איך שנזרק הקוף לבית היהודי, נתבקעה בטנו, ויצאו כל המטבעות והיהלומים, וכסף רב נשפך כמים. שמחו היהודי ואשתו, בניו ובנותיו על מתנת שמים שקבלו. כשנודע הדבר לפריץ, התפעל והודה, כי אכן אין האדם אלא שליח, והחזיר את היהודי לעבודתו ולמשרתו, ונתקדש שמו יתברך בעולם. מצאתי ששאלו פעם את הגאון רבי אליהו מוילנא מהי מידת הביטחון? השיב להם: מה שכתוב בתהילים: "אם לא שוויתי ודוממתי נפשי, כגמול עלי אמו כגמל עלי נפשי", והסביר: מה תינוק זה אוכל ואינו חושב על ארוחה הבאה, כך האדם צריך לאכול ולחיות מבלי לדאוג לעתיד, כי מה התינוק אמו דואגת לו, כן האדם אביו שבשמים דואג לו, וזהו הביטחון השלם. ובהתבוננות ועבודה אפשר לזכות לכך.ספורים רבים על גדולי ישראל מצויים בהקשר לכך, כיצד היה הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד, והגאון רבי מרדכי שרעבי זכר צדיק לברכה, שהיו חדורים היטב באמונה בבורא עולם, הזן את כולם, מביצי כנים ועד קרני ראמים, ופעמים רבות כשהגיעו לפת לחם, והגיעו מים עד נפש, דוקא אז באורח פלאי ראו את ישועת ה’. אמנם, פשוט וברור שאין הכונה למנוע את ההשתדלות מהאדם, אלא להחדיר בקרבנו את האמונה. וידועה מחלוקת הרמב"ן והרמב"ם בענין צורך ברופאים, שלהרמב"ן יש חסרון באמונה בהליכה לרופא, ולהרמב"ם חייב לדרוש ברופאים, ובאר הרב דסלר זכר צדיק לברכה, שלענין מעשה בודאי שכולם מודים שצריך ללכת לרופא, והיא גמרא ערוכה – "ורפא ירפא", מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות, אך אסור לבטוח ברופאים, או לסמוך שהרופא ירפא, אלא, יזכור שהכל בידי השם יתברך, והוא הממית ומחיה, רופא חולים פוקח עיוורים וזוקף כפופים, משיח אילמים ומפענח נעלמים. במדרשים מוצאים אנו שהתביעה על חסרון האמונה היא גדולה לאין שעור, שכן אברהם אבינו, עליו השלום, נתבע על שירד למצרים מחמת הרעב, ועל שהפקיר וסכן את שרה אשתו מחמת פחדו שמא יהרגוהו. וכן יוסף הצדיק, עליו השלום, נתבע על שבטח ברהבים ושטי כזב, הוא שר המשקים, וביקש שיזכירהו, ונענש בעוד שנתיים שהיה בבית האסורים, ללמדנו: שאין לבטוח אלא בהשם יתברך. בספר "מדרגת האדם" מביא מעשה שהיה בזמן רבי משה אלשיך זכותו יגן עלינו באחד ששמע דרשה בענין האמונה בפרנסה, והחליט לעזוב את מקום עבודתו, כמה ששדלוהו אנשי ביתו לא עלתה בידם, והוא באחת שפרנסתו קצובה משמים, והוא מקדיש את זמנו לתורה וליראת ה’ טהורה. ביום בהיר אחד הגיע גוי שהציע ליהודי למכור את חמורו ואת העגלה בסכום מסוים, והיהודי נאות למכרם, כדי שיהיה לו סכום מועט כדי מחייתו. אחר שמכר היהודי את חמורו הלך הגוי בדרך ומצא אוצר גדול של מטבעות זהב, העמיס על העגלה ורצה ללכת. פתאום התגלגלה אבן גדולה על הגוי ומחצה אותו למוות, החמור חזר לבעליו הראשונים, כמאמר הכתוב: "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו" וכשהגיע לחצרו של היהודי, שמחו בני המשפחה. (כתונת פסים). כדי להמחיש את העניין שאדם רואה לעין והקב"ה ראה ללבב נספר מעשה אמיתי שיסבר את האוזן. היה יהודי בשם יוסף שהיה משכיר חנות בשוק מחנה יהודה שבירושלים, ידוע שהשוק הזה מאוד תוסס והוא השכיר את החנות ב-2500$ והכנסותיו גדולות כמובן בפרופורציה למקום, במשך הזמן השכיר לידו יהודי אחר חנות ירקות כמו של יוסף והכנסותיו של יוסף ירדו. יוסף היה בעל תשובה פנה לרב פנחסי והציג לו את הבעיה בכעס כשהוא אומר שאם המתחרה היה מגיע לשוק בעידן שהייתי חילוני הייתי "מכסח" אותו. הרב פנחסי אמר ליוסף תירגע מזונותיו של האדם קצובים לו מערב ראש השנה עד ראש השנה שנאמר "ארץ אשר תמיד עיני ה’ אלוהך בה מראשית השנה עד אחרית שנה". ראשית אותיות א’ בתשרי. יוסף המשיך לכעוס והרב אמר לו להיות בשמחה כי כל מה שהקב"ה עושה זה לטובה. וטוב זה עניין פילוסופי כל מה שנראה לנו טוב כרגע יכול להסתבר שאחרי כמה שנים אותו טוב היה בעצם רע גמור לדוגמא: ילד שאינו רוצה ללמוד בבית ספר והוא מעדיף ללכת לים לטייל ולעשות חיים באותו רגע זה בשבילו הטוב האמיתי ואילו ללכת לבית ספר זה רע. חלפו כמה שנים והילד התבגר ומכייון שלא למד אינו יכול להתקבל לעבודה מסודרת ונקיה ונאלץ לעבוד קשה ולהרויח פחות בעבודות מלוכלכות. ואז הוא מבין את הטעות שעשה שהיה קטן שלא רצה ללמוד שאותו טוב שהוא חשב שהוא טוב בזה שטייל והתבטל ובזבז את נערותו בהבלות בעצם כיום זה מובן לו שבעצם הוא רע לכן השאלה מה זה טוב זה מאד פילוסופי לכן אנחנו צריכים לעשות השתדלות והקב"ה יעשה את שלו וכל מאן דעביד לטבא דעביד ואדם צריך לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה הרב הציע ליוסף שיעזוב את השוק וישכיר חנות במקום אחר, פחות תוסס ההכנסות יהיו לו פחות אך בפרופורציה גם ההוצאות יהיו פחות ויוסף קיבל דעת תורה יצא מביתו של הרב בכעס והשכיר מקום בשכונה בירושלים שהשכירות שם עלתה לו 900$ בחודש ורווחיו ירדו בהתאם אך ברוך השם אפשר לחיות ולהתפרנס. אחרי כמה שנים יוסף פוגש שוב את הרב פנחסי. אמר לו הרב שלום לך אדון יוסף מה שלומך ואיך הפרנסה? יוסף היה שש ושמח ואמר הרב מזל שלי שאני שמעתי בקולך וקבלתי דעת תורה. רציתי לשאול את כבוד הרב אם אפשר לקנות חדר בבניין המגורים של הישיבה ולתרום אותו לישיבה? הרב התפעל ואמר לו שחדר עולה 35000$ כיצד יש באפשרותך לתרום סכום כזה צחק יוסף וסיפר לרב שבזמן שעבר משוק מחנה יהודה לשכונה ממוצעת בירושלים הייתה לו שכנה זקנה מעליו שתמיד עזר לה קנה לה אוכל, בגדים תיקן לה את החשמל וכל מה שקשור באחזקת חייה כי הזקנה המסכנה לבד בעולמה. לאחר שלוש שנים שאני עובד באזור החדש ביקשה הזקנה שבסוף היום אני אעלה אליה לשיחה, וכך היה הזקנה התחילה לספר לי את כל ההיסטוריה שלה ואני מאוד עייף כל רגע מסתכל בשעון כי סוף היום אני רוצה ללכת הביתה לאישה ולילדים. אמרה לי הזקנה אל תסתכל בשעון תקציב לי שעה אחת מחייך תשמע את ההיסטוריה שלי ותספר אותה לילדים שלך. יוסף כדי לגמור את הענין מהר אמר בסדר אני מקשיב וכך ישב והקשיב שעה שלמה. לבסוף שאלה האישה אתה יודע למה אני מספרת לך את כל זה? ענה יוסף באדישות לא אני לא יודע. אמרה הזקנה מעולם לא התחתנתי ומן הסתם גם מעולם לא היו לי ילדים משפחתי נספתה בשואה ויש לי ירושות בסך 5 מליון דולר שהשאיר לי דודי שנפטר לפני עשר שנים ואין למי להוריש את נכסי וזה מצער אותי מאוד אבל אתה אדון יוסף אני אוהבת אותך מאוד אתה כבר שלש שנים מתנהג אלי יפה ועוזר לי כאילו אתה הבן שלי ועזרת לי ללא שום תמורה לכן היום הרופאים הודיע לי שקבלתי את המחלה הנוראה וימי ספורים ואין בכח גופי הזקן והחלש לעמוד בכל הטיפולים הכימיים שהם מציעים כדי לחיות חיי שעה. אני רוצה להוריש את כל עושרי וכספי לך יש לי דירות ומגרשים שמפוזרים בכל הארץ. יוסף מקשיב וכולו נכנס לשוק בהתחלה חשב שהוא חולם הוא תחיל לצבוט את עצמו ולסטור לפניו כדי לראות שהוא חי ולא חולם. הזקנה צחקה ואמרה יוסף כל זה בתנאי אחד שתיקנה לי חדר בבנין של ישיבה ותדגיש אותו לשמי ועוד כל שנה תאמר עלי קדיש כאילו אני האמא שלך. יוסף התרגש ובכה ואמר לה כמובן שאני אעשה זאת וכעבור חצי שנה האישה נפטרה ולכן אני מספר לכבוד הרב כמה שאתה צדקת שאמרת שצריך אמונה ובטחון בבורא כי כל מה שעושה ה’ זה לטובה ולולא אותו מתחרה שהגיע לשוק מחנה יהודה וגרם לי להסתלק משם לא הייתי עשיר היום ומה שנראה לי רע באותה תקופה בעצם טוב. כיום אני חייב לכבוד הרב הרבה על עצתו. אמר לו הרב אינך חייב לי אלא לאותו מתחרה שגרם לך להסתלק מן השוק?xml:namespace>
קיבלתי את הספור מחבר שהיה צריך להחליטהחלטה. אמרתי שגם לי יש החלטות להחליט. הספור מספר על אם שהענישה את בתה בת החמש, על שבזבזה גליל שלם של נייר עטיפה מוזהב.
באותה התקופה הכסף בביתם
היה מצרך נדיר. היא התרגזה עוד יותר כאשר
גילתה
שהילדה
השתמשה בנייר העטיפה בכדי לעטוף קופסא, שאותה הניחה מתחת לעץ חג המולד
.
למחרת
בבוקר, הביאה הילדה את
הקופסא
לאמה
ואמרה
:
"
אמא
,
זה בשבילך
."
האם אמנם הייתה נבוכה מתגובתה המוגזמת מוקדם יותר, אך כעסה ניצת
שוב כאשר גילתה שהקופסא ריקה. היא אמרה לבתה בטון חמור
:
"
האם אינך יודעת גבירתי
הצעירה, שכאשר נותנים למישהו מתנה, אמור להיות משהו בתוך הקופסא
?"
הילדה פרצה
בבכי ואמרה
:
"
אבל אמא, היא לא ריקה! אני הפרחתי נשיקות לתוכה, עד שהתמלאה
."
האם נשברה. היא כרעה על ברכיה וחבקה את בתה הקטנה, אחר כך התחננה שתסלח לה על
הכעס וחוסר המחשבה
.
עברו שנים והילדה בגרה ונישאה, והאם שמרה את הקופסא ליד
מיטתה במשך כל ימי חייה, ובכל פעם שהייתה עצובה או בקשיים הייתה פותחת את הקופסא
ונוטלת נשיקה דמיונית מתוכה ונזכרת באהבה של בתה הקטנה
.
במובן מסוים, כל אחד
מאתנו, מקבל קופסא מוזהבת של
אהבה
ללא תנאי ונשיקות
,
מאוהביו, חבריו, משפחתו, ואלוקים. אין רכוש יקר יותר מזה
..
לכן, ברגעים הקשים
בחיינו, כשקשה לנו ואנחנו עצובים, ונדמה שהעולם יסתדר טוב בלעדינו.. אל נא נשכח
,
שיש אנשים שאוהבים אותנו, שבשבילנו הם העולם.. ולא בטוח שהם יסתדרו
...
לפניך
שתי אפשרויות
:
1.
להעביר הודעה זו לחבר/ה
.
או
2.
למחוק אותה ולנהוג
כאלו היא לא נגעה לך כלל
..
כפי שניתן לראות, אני בחרתי באפשרות הראשונה
..
בדיחות מורה מבקשת מתלמידיה לכתוב חיבור שיכלול את המילים:
"אמא יש רק אחת."
תלמיד שובב כתב חיבור: "אתמול אמא שלי ביקשה ממני להביא
לה שלוש ביצים. הלכתי למקרר, פתחתי אותו וצעקתי:
"אמא... יש רק אחת בדיחה איש אחד מגיע לקניון עם גמל ומנסה להיכנס. המאבטח שואל אותו: "לאן אתה חושב שאתה הולך עם הדבר הזה?" עונה האיש: "מה זאת אומרת? אני ניכנס איתו. "מורה המאבטח:" אתה לא ניכנס עם זה לכאן! אין כניסה לחיות!" האיש הולך הביתה, לוקח פיתה, חותך אותה חצי, שם אותה לגמל על האוזן וחוזר שוב לקניון. המאבטח שוב מורה לו: "אמרתי לך כבר לא להיכנס עם הדבר הזה... נכון?" עונה לו האיש: "מה, אתה תגיד לי גם מה לשים בפיתה?"
?xml:namespace>
לקוטים מספר ברית כהונה לאדמו''ר ועט''ר רבי משה כלפון הכהן זצוק''ל וזיע''א
ע''ב] זיואן בפסח לאסור במין הנמצא עם החטים שצורתן ארוכה כצורת זרע פשתן אבל הנמצא עם האורז שאורכו קצר עשב בעלמא הוא ואינו מחמיץ
ע''ג] חתן מנהגינו שבשבת שאחר החתונה מוציאים ס''ת וקורים בו פרשת ואברהם זקן ואח''כ מקיפים התיבה עם הספר וגם בשבת שקוראים בה חיי שרה שבה נמצרת הפרשה מוציאים ס''ת אחר לחתן
ספר המדות לרב הקדוש רבי נחמן מברסלב זצוק''ל וזיע''א
רצ''א] מי שמשתדל. שיהיה פרנסה לדורשי ד'. על יד זה יזכה. שלא יצאו בניו לתרבות רעה
רצ''ב] על ידי אמונת צדיקים הבנים חיים וקיימים
רצ''ג] כשזכר בא לעולם. חסד בא לעולם
רצ''ד] מי שמצער את אביו ואמו על ידי זה אינו זוכה לגדל זכרים
רצ''ה] מי שרודף שלום. על ידי זה יזכה לראות בנים לבניו
רבי חיים חורי זצ"ל
?xml:namespace>
דמות מופלאה של מזכה את הרבים , היה הרב הגאון ר' חיים חורי זצ"ל . הוא נולד ב 1885 בחארה זרירה שבג'רבה לאביו ר' זקן , ומימי בחרותו ניכר כי מיועד העלם לגדולות .במעשיו השתדל לזכות את הרבים בכל אשר פנה , עסק בהדפסת ספרים והפצתם. חלק מהם אף תרגם לערבית ג'רבאית ,למען תהיה יד הכל שווה בהם .
?xml:namespace>
נזכיר את :
?xml:namespace>
א."צפורן שמיר " -להגאון מרן החיד"א ז"ל ,
?xml:namespace>
ב." רחמי האב "- ספר מוסר חוצב להבות ומלהיב להבות .
?xml:namespace>
הרב ישב תחילה וכיהן פאר בעיר מולדתו כרב יחד עם ר' יוסף בוכריס ז"ל (שעבר לאחר מכן לעיר זרזיס ) ,ולפני עלותו ארצה הוזמן לעיר גאבס , שם שימש כרבה הראשי, וכאב בית הדין .
?xml:namespace>
הרבה תקנות חשובות תיקן בעיר גאבס , ואף שם המשיך להרביץ תורה ולזכות את הרבים.
?xml:namespace>
הוא נשא לאישה את ביתו של החסיד ר' דוד חדאד ז"ל, המפורסם בגדלותו בתורה ובכח זיכרונו הפנומנלי ( עליו מספרים : כי כל פסוק המוזכר בגמרא ולא יודעים הלומדים מהיכן מקורו , היה הוא מצטט להם במדוייק את שם הספר ,הפרק והפסוק , אף אם זה מספר איוב ) .
?xml:namespace>
בשנת תשט"ו עלה הרב חיים ארצה ובשמחה התקבל ע"י עדת מרעיתו , הוא הישתכן בעיר האבות באר-שבע עד יום עלותו השמימה .
?xml:namespace>
בכ"ה באייר תשי"ז (1957) לקח אותו אלקים , ומאז מקיימים מדי שנה הילולא מפוארת לזכרו , ע"י ציון קברו בבאר -שבע .
?xml:namespace>
לקוח מתוך הספר :" למען -הספר " -סיפורים על רבני המזרח מספרים ומפי שמועה , מאת אפרים חדד
?xml:namespace>
תודה לדביר שהעביר המאמר הקצר לאתר.
?xml:namespace>
הרב חיים חורי זצ"ל היה תלמידו של הרב משה זקן מזוז זצ"ל. היה מהמתנגדים החריפים לחינוך הצרפתי בתוניסיה (אליאנס) עם זאת סייע מאוד לעלייה מתוניסיה לישראל.
?xml:namespace> חיבר את הספר דרך חיים - חידושים על התנ"ך והתלמוד.
28/01/2010
ויש לשאול כמה שאלות:
א} אמרו חכמינו זכרונם לברכה שבששת ימי בראשית כשברא ה' יתברך את הים התנה עמו שיבקע כשיצאו בני ישראל ממצרים ועוד אמרו חכמינו זכרונם לברכה בשעה שהיו בני ישראל לפני ים סוף וה' יתברך אמר למשה שיאמר לבני ישראל שילכו בים הייתה מדת הדין מקטרגת על ישראל ואומרת למה ינצלו בני ישראל והמצריים יטבעו והלא שניהם עשו עוונות? אז אמר ה' יתברך למשה שיאמר לבני ישראל שיסעו בתוך הים ובזה השתיק מדת הדין. ויש לפרש שאי אפשר לומר שטענת מדת הדין שגם ישראל חס ושלום יטבעו כיון שהתנה ה' יתברך עם הים להיבקע מפני בני ישראל אלא שטענת מדת הדין שגם המצריים ינצלו ויש לשאול מה סבת שתיקתה כשה' יתברך אמר למשה דבר אל בני ישראל וילכו בים?
ב} כבר ספרנו כשהגיעו בני ישראל למרה ומצאו המים מרים והתפלל משה לה' יתברך אמר הפסוק ''ויורהו ה' עץ'' ויש לשאול למה לא אמר הפסוק כרגיל ''ויאמר ה' אל משה קח את העץ הזה והשלך אל המים''?
ג} אמרו חכמינו זכרונם לברכה קשים מזונותיו של אדם לפני ה' יתברך כקריעת ים סוף וידועה השאלה מה הקושי שיש לפני בורא עולם בקריעת ים סוף או בנתינת מזונות והלא הוא הכל יכול?
?xml:namespace>
ברם עיקר הפרנסה תלויה בשני דברים יתפלל לה' יתברך וגם ישתדל לעבוד ובזה ה' יתברך יפרנסו בכבוד ולפי זה הבחירה בידי האדם אם יתפלל ויעבד או לא ואם כן דבר זה קשה לפני ה' יתברך כיון שאין זה בידו אלא ביד האדם כקריעת ים סוף שהתפלל משה לה' יתברך להצילם ועדיין חסר שישתדלו להצלתם ולפיכך אמר לו ה' יתברך דבר אל בני ישראל וילכו בים ואז שתקה מדת הדין כיון שהתפללו וגם השתדלו. אבל המצרים לא התפללו וגם כשנכנסו הים הובש כבר ולא השתדלו כלום ולכך טבעו כולם. ולהסיר מלב הטועים שעיקר ההשתדלות היא לעבוד ולא להתפלל לכך אמר הפסוק אחר שהתפלל משה לה' יתברך על מי מרה ''ויורהו ה' עץ'' פירוש שיתחילו בתפילה ואחר כך יורים ה' יתברך את הדרך אשר ילכו בה להשיג פרנסה בשופע ואל יאמר שבכוחו ועוצם ידו עשה את העושר הזה אלא הכול בידיו יתברך וצריך להתפלל ולהשתדל בדרכי היתר וה' יתברך יעזור.
וסגולה טובה לפרנסה בשפע שכל יום ויום ילמד פרשת המן מפרק ט''ז פסוק ד' ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. עד סוף הפרק והעומר עשירית האיפה הוא.
ויהי רצון שה' יתברך יפרנסנו פרנסה בשפע ולא נזדקק זה לזה ולא לעם אחר ונהיה בריאים ודשנים ויגאלינו גאולה שלימה בקרוב אמן!!!
28/01/2010
בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} הפסוק אמר שהקב"ה סבב את ישראל בדרך רחוקה פן ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה הא היו יכולים לשבת במדבר ובונים שם עירים ומהו הריוח אם לא יכנסו לארץ ישראל? ב} הרי אח"ך באה להם מלחמת עמלק שעדין הם לא הרחיקו הרבה מארץ מצרים? ג} הפסוק היה לו לומר צריכים מלחמה ולא בראותם מלחמה שר"ל שיראו מלחמה אפי' שאין להם בה שום קשר? ד} למה הקב"ה במלחמת עמלק לא הרג שרו של עמלק? ה} למה הפסוק אמר מלחמה לה' בעמלק מדור דור היה לו לומר רק לעולם?
אולם אמרו בגמרא שעז בעמים הוא ישראל ולולי הקב"ה נתן לנו התורה שנתקשרנו בה אם נקיים התורה אינו מתגבר עלינו אף אחד משום שהשר שלנו הוא מיכאל שהוא השר הגדול שבמלאכים אולם הוא קשור בתורתינו אם נקיים התורה יעזור אותנו ואם לאו ידיו יהיו כאלו אסורים ואין לו רשות לעוזרינו. ולזה הקב"ה הביא לנו מלחמת עמלק שחז"ל פירשו על הפסוק ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים למה אמר ברפידים והא לפני כן אמר שישראל היו ברפידים? ותירצו שרפו ידיהם מן התורה אף שבאותו זמן עדיין לא ניתנה התורה היה להם דיני שבת לומר לנו שאין בידינו כלום אפי' שישראל גבורים הרבה. מלחמת עמלק לא יכלנו לנצחה רק בנס מאת הקב"ה, שהקב"ה הגביר עמלק כדי להלחם עמנו שבאותו זמן כל האנשים היו מפחדים ממנו מחמת הנס שעשה לנו הקב"ה במצרים וקריעת ים סוף. והקב"ה לא רצה להרוג שרו משום שהבעיה היא לא רק בעמלק לבדו אלא גם בנו אם לא נקיים התורה ולזה אמר הפסוק בתחילה פן ינחם העם לא ר"ל ינחם שיצא ממצרים אלא ר"ל ינחם על מעשיו כשיראו המלחמה שלא בא עמלק אלא מחמת העוון ולזה הקב"ה הסביבם לים סוף כדי שיראו קריעת ים סוף והרג השר של מצרים כדי שנבין כשנשמע לדברי הקב"ה אפי' השר שהוא מלאך הקב"ה הורגו ואינם יכולים לעשות לנו כלום שאומה בלא שר אינה יכולה לעשות כלום. בראותם מלחמה אפי' קודם שיתחילו המלחמה ושבו מצרימה זוכרים שרו של מצרים ומה עשה לו הקב"ה וישובו בתשובה. ולזה אח"ך הביא להם מלחמת עמלק כדי שלא נאמר הרי מצרים כלתה נצלנו, לא! הקב"ה יש לו הרבה דרכים כדי לענוש בהם אין רק מצרים יש כל העולם! יש נבוכדנצאר יש טיטוס ובלעדם הרבה והכל תלוי רק בתשובה שלנו ואם נשמע לדברי הקב"ה אפי' השר שלהם יהיה מה שיהיה הקב"ה יכול לעשות לו כמו שרו של מצרים ולזה כשקוראים בפרשת בשלח בתחילה קוראים על המלחמה ובסוף על המלחמה. כולנו יודעים שאנו אין בידינו כלום והטוב שיש לנו אם כוח אם חכמה אם כסף הכל מהחסד שעושה עמנו הקב"ה. ואנו רואים שאפי' שאנו עז שבעמים הקב"ה הביא לנו מי ינצחנו וכשרצה הקב"ה לעוקרו עקרו. וצריכם החסד הזה לנצלו בדברים שאוהבם הקב"ה אם כוח מנצלו בדברים של יראת שמים ואם חכמה מנצלה בחכמת התורה ואם כסף נעשה צדקות ונחזיקו התורה ויראת שמים ונשמור על עצמינו ונשוב בתשובה כמו שרואים הפסוק אמר פן ינחם העם ר"ל הקב"ה הרג שרו של מצרים והביא מלחמת עמלק והניח הכסא הכבוד חסר ושם השם חסר משום דילמא נתעורר אנו בדברים אלו ונשוב בתשובה. יהי רצון שהקב"ה יעזרנו לשוב בתשובה ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.
28/01/2010
פרשת בשלח
נצטווינו מצוה לא תעשה אחת והיא: שלא ללכת מחוץ לעיר יותר משנים עשר ק''מ אבל חכמינו זכרונם לברכה החמירו ואמרו רק ק''מ אחד.
כבר ספרנו שני ישראל יצאו ממצרים אבל עדיין לא נגמר הספור ולא נתייאש עדיין פרעה ושלח עמם מרגלים לראות אם באמת חוזרים אחר שלושה ימים כמו שהבטיחו לו וה' הטעה אותו כדי שירדוף אחריהם ויאמר למשה שיאמר לבני ישראל שיחזרו לאחוריהם ויחנו לפני פי החירות בין מגדול ובין הים לפני בעל צפון כשראו המרגלים שעברו שלושה ימים ואינם חוזרים ויהפך לבבו הוא ועבדיו ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מהעבודה ויחשבו הוא ועבדיו שה' יתברך עזבם ומה שעשה אותם מכות במצרים רק להראותו את גבורתו ויאסור פרעה את כל רכבו ואת חייליו לרדוף אחרי בני ישראל אבל החיילים פחדו מפני גבורת ה' יתברך ולא רצו ללכת פתח להם פרעה אוצרות המדינה והראה להם את כבפו וזהבו אות האבנים טובות ומרגליות ויאמר להם קחו אשר תרצו ויקחו החיילים את כל האוצרים ויקשטו בהם את העגלות וירדפו אחרי בני ישראל והמהלך שהלכו בני ישראל בששה ימים הלכו אותו המצריים ביום אחד ובליל שביעי של פסח שהוא 21 ניסן הגיע פרעה אל בני ישראל שהגיעו לים סוף והכול סגור לפניהם מצד אחד חיילי פרעה ומצד שני הרים ובקעות ומצד השלישי נחשים ועקרבים ומצד הרביעי הים.
כשראו בני ישראל את המצריים פחדו הרבה מהם שרצו לברוח ומהם שרצו להילחם ומהם שרצו להיכנע ויבואו אל משה ויאמר להם אל תעשו כלום ויתפלל משה אל ה' יתברך ויאמר לו ה' יתברך תאמר לבני ישראל ויכנסו לים והראשון שנכנס הוא נחשון בן עמינדב {מיודענו בפרשה הקודמת} נשיא שבט יהודה ואחר כך נכנס שבט בנימין וכשהגיע למים לצוואריהם אמר ה' יתברך למשה והכה את המים ויבקע הים לשנים עשר בקעים.
אמרו חכמינו זכרונם לברכה שכל מימות שבעולם אפילו המים שבכוס נבקע לשנים עשר בקעים כדי שישאלו ותתפרסם גבורת ה' יתברך ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה כל שבט ושבט לבדו ואפילו שהיו הולכים על רגליהם ויש להם הרבה צאן ובקר וילדים קטנים והמצריים רוכבים על עגלות וסוסים לא השיגו אותם במשך כל הלילה ובאשמורת הבוקר יצאו בני ישראל מן הים ויאמר ה' אל משה שיכה עוד פעם את הים והמצריים הם בים ויטבעו כולם.
ויאמר ה' יתברך לשרו של ים להוציא את המצריים מהים אבל הים טען יש אדון נותן מתנה לעבדו וחוזר ולוקחה ממנו?! אמר לו ה' יתברך שייפייס פעם אחרת ופייס אותו בחיילי סיסרא כמו שכתוב בהפטרת השבוע ויוציא הים את המרים ואת כל הממון והאוצרות אשר להם ואז יצאו בני ישראל בשירה גם מרים והנשים שרו בתוף ובמחול והטעם שהביאו תופים ומחולות כדי שלא ישמעו האנשים את קולם ואחר כך היו בני ישראל אוספים את האוצרות אשר למצריים שהוציאם הים ולא רצו להפסיק עד שהפסיקם משה רבינו על כורחם כדי לנסוע.
ויסעו בני ישראל ויבואו למרה והמים אשר שם הם מרים ולא היה לבני ישראל מים מתוקים וילונו על משה ויתפלל משה אל ה' ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים כדי שאנחנו נדע שלכל מכה יש תרופה ואם נשמע בקול ה' תמיד ישמר אותנו ואחר כך נסעו לאלים ומאלים נסעו למדבר סין ב15 באייר וילונו בני ישראל על משה ויאמרו לו שרוצים לאכול ויתפלל משה אל ה' ויאמר לו ה' שהוא ממטיר להם לחם מן השמים בבקר ובערב יבוא השלו והא מין עוף שמן וטעים ויאמר להם שכל אחד יאסוף רק עומר אחד לגולגולת ויש שאספו הרבה ויש שאספו מעט אבל כשבאו אל הבית וימודו אותו וימצאו שכל אחד אסף רק עומר אחד ומזה למדים שה' יתברך יביא לכל אחד את חלקו ויאמר ה' אל משה שיאמר לבני ישראל שלא יותירו ממנו כדי לכעת שה' יתברך כל יום ויום מכין לכל אחד ואחד את חלקו ויש אנשים שלא שמעו וישאירו ממנו עד הבקר והבאיש. וביום השביעי מצאו שכל אחד לקט שני עומרים וילכו למשה ויאמר להם משה שאמר לו ה' יתברך שמחר יום השבת לא יורד המן שהוא יום מנוחה ואסור לעבוד ולצאת אם ירד המן או לא אלא צריכים ללמוד בו תורה וישאירו בני ישראל את המן עד יום השבת ולא הבאיש ורמה לא הייתה בו כאשר אמר ה' אל משה אבל יש אנשים שלא שמעו בקול ה' ויצאו לראות אם ירד המן או לא ולא מצאו ויאמר ה' אל משה עד מתי לא שומעים בקולי ראו כי ה' נתן לכם את השבת על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומיים וגם לא הבאיש ומאותו זמן הכירו בני ישראל את ערך השבת.
ויאמר משה אל אהרון קח צמצמת אחת ומלא אותה מן למשמרת להראותה לבני ישראל בזמן ביאת הגואל ואותו מן לא הבאיש ולא יבאיש עד ביאת הגואל.
ויסעו לרפידים ולא מצאו מים וילונו על משה ויתפלל משה אל ה' יתברך ויאמר לו ה' אסוף את זקני ישראל וצא ותמצא סלע שעליו דכינת ה' יתברך והכיתה אותו ויוציא לכם מים ויעש מה כן ותוציא להם מים והייתה הולכת עמהם בכל נסיעותיהם עד שמתה מרים.
ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים ועמלק היה יודע את גבורת ה' יתברך מה עשה? ידע בכוח הכישוף מי הם שעדיין לא הגיע זמנם למות ושלחם להילחם עם ישראל ויצוו משה ליהושע להילחם בעמלק ומשה ואהרון וחור עלו ראש הגבעה והיה כאשר ירים משה את ידיו וגבר ישראל וכאשר יניח ידיו וגבר עמלק ויתפסו אהרון וחור את שתי ידיו ויהי ידיו אמונה בתפילה עד בא השמש ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב כל אחד ואחד מחיילי עמלק זה נקטע לו ידו וזה רגלו וכדומה ופיזרם ה' יתברך בכל העולם כדי שיראו כל אומות העולם את גודל גבורת ה' יתברך ושמירתו על עמו ישראל ומלחמת עמלק היא מלחמה קשה שאין אנחנו מבינים את כל המהלכים ולפי הפשט היא מלחמת הקדושה נגד הסטרא אחרא וישבע ה' יתברך שאין כסאו שלם ולא שמו שלם עד שימחה את זכר עמלק.
כתיב ''ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלוהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלוהים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצריימה'' ויש לשאול והלא עיקר יציאת בני ישראל ממצרים לקבל תורה מסיני אחר חמישים יום אחר שיטהרו מארבעים ותשעה שערי טומאה שנכנסו בהם וממצרים עד לארץ ישראל מהלך 11 יום ומאי קאמר הפסוק הטעם שמא יראו מלחמה?
ואין לתרץ שילכו מהר לארץ ישראל וילחמו מלחמה מהירה ואחר כך ילכו למדבר סיני לקבל התורה שרש''י פירש ''בראותם מלחמה'' כגון נלחמת העמלקי והכנעני ולא מלחמת ארץ ישראל?
נקדים עוד שאלה כתיב ''ולא נחם אלוהים'' היה לו לכתוב ''ולא נחם ה',, שהיא מדת הרחמים ולא לומר ''אלוהים'' שהיא מדת הדין?
ברם הפסוק אינו מדבר על מלחמת ארץ ישראל שהיו כולם צדיקים והיו יכולים לנצח בקלי קלות ולא יחשבו כלל ועיקר לחזור למצרים אבל הפסוק מדבר על מלחמות אחרות שבאות בגלל העוונות ואז בני ישראל יסבלו ממנה כמו מלחמת עמלק שנלחם עם ישראל ברפידים ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ''ברפידים'' על שרפו את ידיהם בתורה וכן בעוון המרגלים {עיין פרשת שלח לך} כתיב ''ויבא העמלקי והכנעני היושב בהר ההוא ויכום ויכתום עד החורמה'' וכן מלחמת הכנעני דכתיב ''וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם עם ישראל וישב ממנו שבי וידור ישראל נדר וכו' וישמע ה' בקול ישראל וכו',, שבגלל עוונותיהם נלחם בם הכנעני ולא נצחו אלא אם נדרו שיחרמו את עריהם ולכן ה' יתברך סבב אותם בדרך אחרת כדי שיארעו אותם מלחמות אחרות בשביל שלא שמעו בקול ה' ונדע אנחנו את הסבה כדי לחזור בתשובה.
אחי היקרים!!! כולנו יודעים שהעיר בצער עד שרב העיר שליט''א עשה פדיון לקהל נכון שהפדיון עוזר לעצור את הגזרות אבל אינו לבדו אינו מספיק וצריך עמו תשובה. יאמר אדם יצר הרע קשה מאוד ומה יעשה כדי להנצל ממנו? על זה אמרו חכמינו זכרונם לברכה לקבע עתים לתורה כמו שאמר הפסוק ''לולא אותי עזבו ותורתי שמרו'' ולמדו חכמינו זכרונם לברכה שבתורה יש אור שמחזיר את האדם בתשובה שמי שלומד תורה יש לו סייעתא גדולה מן השמים להתגבר על היצר הרע.
שומעים תמיד כמה אנשים שאומרים שהם בשר ודם ואינם יכולים לשלוט על היצר הרע אבל אין זה טענה כמו שכתבנו שאותם בני אדם רוצים לשבת בחיבוק ידיים בלי להשיב מלחמה השערה ולהילחם ביצר הרע ואילו היו לומדים וקובעים זמן לתורה בטח היו מנצחים את היצר הרע ואם לא יעשו כן יענשו בחומר הדין לאחר אריכות ימים ושנים ולא תועיל טענתם להצילם מהעונש ולא עוד אלא השאלה הראשונה בבית דין של מעלה היא קבעת עתים לתורה ולא יאמר האדם אני יודע ללמוד ולא צריך לקבע עתים לתורה כיון שהשאלה היא קבעת עתים ולא ידעת ללמוד והטעם כמו שכתבנו שאור התורה שומרו דעתיב ''בהתהלכך תנחה אותך'' והיא התורה בעולם הזה ''בשכבך תשמור עליך'' אחר המית ''והקיצות היא תשיחך'' לעתיד לבא ולכן אם אנחנו מרגישים את הצער שיש בעיר צריכים לקבוע עתים לתורה עדי לבטל את כל גזרות רעות ויגזור עלינו ה' יתברך גזרות טובות ומרובות ויגאלינו גאולה שלימה בקרוב אמן ואמן!!!
22/01/2010
בס''ד מוסר בלערבי פרשת בא
פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת בא. פיהה 9 מצוות עשה ו11 מצוות לא תעשה. מצוות עשה הומאן 1] באש נקדשו ראש חדש. 2] באש נדבחו קרבן פסח נהאר 14 ניסן פלעשייה 3] באש נאכלו לפסח לילת 15 ניסן 4] באש נכמלו לחמץ נהאר 14 ניסן 5] באש נאכלו למצה לילת פסח 6] באש נקדשו לבכור 7] באש נחכיו פי יציאת מצרים לילת פסח 8] באש נפכו לבכור מתאע לחמור 9] באש אידה כאן מה פכינאשי לבכור מתאע לחמור נעמלולו עריפה . מצוות לא תעשה הומאן 1] באש מה נאכלושי לחם פסח ניי האו טאייב מה נאכלו כאן משווי 2] מה נכליוושי מן לחם פסח חתה לצבאח 3] באש מה יתווזדשי לחמץ פי רשותנה פי פסח 4] באש מה יתווזדשי תכליט מתאע חמץ פי רשותנה פי פסח 5] מה נעטיוושי מן לחם פסח ללמומר 6] מה נעטיוושי מן לחם פסח ללגויים 7] מה נכרזושי לחם פסח לברה מן למזמועה 8] מה נכצרושי חתה עצ'מה מן לעצ'ם מתאע קרבן פסח 9] מה יאכלשי ואחד מוש מטאהר מן לפסח חתה ואלו מאתו 2 מן כואתו מן סירת למילה והווא פטור מן למילה 10] מה נאכלושי חמץ פי פסח 11] מה יתוראשי לחמץ פי רשות ישראל פי פסח.
?xml:namespace>
פלפרשה מתאע הזמעה האדי. יכמל יחכילנה אלפסוק. עלא הצ'רבאת אללי צ'רב רבבי פרעה וקתללי מה חבשי ישייב ולאד ישראל. הצ'רבה התאמנה הייא צ'רבת הזראד. רבבי בעתלו זראד יאסר אללי מה עמרו מה זא כיפו ולא בעדו. וכמל כלאלו אלכצ'אר ואלשזר אללי פצ'לו מן צ'רבת התלז. ובעת פרעה למשה וקאלו נחחי עלייה הזראד האדה ונשייבכום. וצלא משה לרבבי. ורבבי טייר הזראד אלכל אללי פי מצר. וקאלו לחז''ל. אללי אלמצריין כאנו יצטאדו הזראד וימלחו. וקאלו באש יאכלוהום. ולאכן וקתללי רבבי טייר הזראד. חתא הזראד אלממלח עאש וטאר מעאהום ומה פצ'לת חתה זראדה ואחדה פי מצר. וקאלו לחז''ל. אללי בצלא מתאע משה רבינו עלא הזראד. חתא לתווה מה עאדשי יזי הזראד פי בלאצת מצר אלקדימה. ופרעה וקתללי ופה הזראד. מה חבשי ישייב ישראל. ומשאלו משה וקאלו אללי רבבי חיזיבלו הצ'לאם. ותגשש פרעה וקאלו מה עדשי תזיני. ומה עאדשי נחב נשוף וזהך. וקאלו משה. בלחק מה עדשי חנזיך. עלה כאטר באעד הצ'רבה האדי מתאע הצ'לאם. רבבי חיזיבלך צ'רבה אוכרא. והייא צ'רבת אלבאכר. וחתזיווני ותטלבו מנני באש נכרזו מן מצר. ומן באעד נכרז. וכרז משה מן ענד פרעה. וזא הצ'לאם למצר 3 הייאם צ'לאם עאדי.ו3 הייאם צ'לאם יתשד בליד. ואלמצריין ולאו מה עאדשי יגדו יתחרכו. וולאד ישראל כאנו ידכלו לדיאר אלמצריין ויתפרזו האשנווה ענדהום. עלא כאטר רבבי וצאהום באש יטלבו חואיז פצ'ה ודהב מן ענד אלמצריין וקתללי יכרזו מן מצר. ופי צ'רבת הצ'לאם האדי. רבבי קתל מן בני ישראל אלי מה יחבושי יכרזו מן מצרים. וכאנו תמאנין פלמיה מן ישראל. ורבבי וצא למשה אללי ניסן הווא אוול השהוראת לישראל. וקאלו קול לולאד ישראל יאכדו עלוס וירבטו קדאם דארהום וידבחו נהאר 14 ניסן. וידהנו בדם מתאעהו עלה אלכדוד מתאע הזנב מתאע אלבאב. ואלכד אלפוקאני מתאע הדאר. באש וקתללי רבבי חיקתל אלבאכר ישוף הדם ותוקפהלהום אלמצוה האדיך אללי שמעו כלאם רבבי ומה ימותושי. וקאלו לחז''ל. אללי ישראל אלעלוס כדאוהו מן 10 פי ניסן. וכאנו אלמצריין ישופו ויקולולהום השנווה האדה. יקולולהום באש נדבחו. ואלעלוס הווא אלמעבוד מתאע אלמצריין ומה עמלולהום שיי. ופליל 15 ניסן פי נפץ אליל. רבבי קתל זמיע לבאכר מתאע מצר. אללי פי מצר ואללי לבררה מן מצר. וחתה אלבאכר מתאע פייאת אוכרין אללי כאנו פי מצר קתלהום רבבי. ואללי מה ענדושי בכרי קתללו אלכביר מתאע הדאר. וחתה ולד פרעה מאת. ופרעה כאן בכרי. וכאף עלה רוחו. ורבבי מה קתלושי. עלא כאטר יחב יזיד יוריללו קוותו עלא אלבחר. וכרז פרעה פי האך הליל ידור עלא משה. וקאלו אכרז עלייה אנתין וישראל. משה קאלו מה נכרזשי פליל. משה זאבלו
בתיה בנתו אלי רבאתו. וכרזלהה משה וקאל לפרעה מה תכאפשי מה חימותשי תווה. ואלמצריין אלכל יטרדו פי ולאד ישראל. עלה כאטר כאפו עלא רוחהום. וולאד ישראל כבזו אלכבז מתאעהום אקבל מה יכטמר. עלא כאטר אלמצריין מה כלאוהומשי יעטלו. וטלבו ישראל מן ענד אלמצריין חואיז. ומאען פצ'ה ודהב. כיף מה וצאהם רבבי. ואלמצרי אללי יקולו מה ענדישי. יקולולו שפתהה וקת הצ'לאם פלבלאצה לפלאנייה.וכאן חבית נאכד ראו כדית. ועטאווהם למצריין זמיע אלי ענדהם. וכרזו ישראל מן מצר נהאר 15 ניסן.
פלפרשה מתאע הזמעה האדי רבבי וצאנה אלי ניסן יוולי ראס השהוראת מתאע לעאם. מערוף למחלוקת אלי פלגמרה. פי האמי שהר תכלקת הדנייה. תמה חכם קאל תשרי. ותמה חכם קאל ניסן. בנסבה ללחכם אלי קאל תשרי. האדאך עלאש רבבי וצאנה באש ניסן יוולי ראש חדשים. לאכן עלא קד לחכם אלי קאל אלי פי ניסן תכלקת הדנייה. השנווה אלי קאעד יווצינה רבבי הוני. והאדה הווא בלחק לאוול מתאע השהוראת.
לאכן מערוף אלי לעולם מה תכלק כאנשי. באש יזיו ישראל ויתבתו התורה. כיף מה דרשו לחז''ל עלא לפסוק אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. וברית הייא התורה. מאענאהה. אלי רבבי מה כלק לעולם האדא ואלי פיה לכל. אלי הנאס לכל תזרי ותתזארה באש תחסן לעישה פי ווצטו. כאנשי באש אחנאן נקראו התורה. אמאלה חקו סיון הווא אלי יוולי ראש חדשים. אלי פי תעטאת התורה.
ולאכן מערוף אלי לעבדים מוש מלזומין באש יתבתו התורה לכל. כאנשי כיף הנסה. אלי הומאן מחכומין כיף הנסה תחת רזאלום. ובהאדה התורה פטרתהם מן כתרת מצוות עשה שהזמן גרמא. מאענאהה אלי ענדהם וקת מחדד ילזמום יעמלו למצוה האדיך ויופא לווקת מתאעהה. כיף התפלין אלי מה ילבשוהושי פליל. האו סוכה. וברשה מצוות כיף האדון. וחתה לעבדים כיף הנסה. אלי למצוות האדוך פטורים מנהם. ורבבי וקתלי כלק לעולם כלקהה באש יתבתו זמיע למצוות מתאע התורה. מוש כאנשי שוייה מנהם. ובהאדה אחנאן אלי כננה עבדים ענד פרעה. מה כנאשי מווציין עלא למצוות לכל. ובהאדה וקתלי כרזנה מן מצרים וולינה נצלחו באש נקבלו התורה. וקתהה נסתמאו תחצ'רנה באש נקבלו התורה. ותחצ'יר האדה הווא אלי כללה לעולם קאעד ומה תכלאשי. ובהאדה יסתחק באש יוולי ראש חדשים. אלי הווא השהר אלי חצ'רנה פיה רבבי באש נקבלו התורה.
אכואני לעזאז. לעולם לכל תכלק עלא כאטר התורה ולמצוות. ואלי פיה ווצטו לכל תכלקו באש נזמו נקראו התורה. ובהאדה אחנאן ילזמנה נחאפצ'ו עלא התורה ולמצוות אלי תכלקנה עלא כאטרהם. מוש נעמלו התורה ''טפל'' מאענאהה ואחד אידה כאן לקא וקת באעד לכדמה ולמאכלה ונעאש ותפרהיד. כאן פצ'ל וקת נקראו פיה כלימתין. ומן באעד נשופו חאזה נעמלוהה. לא ילזמנה נכצצו וקת ללתורה ונסתחפצ'ו יאסר באש נתבתו למצוות מתאע התורה. כיף אלי ואחד חטו באש יעש עלא בלאצה פליל. ימשי ינעש ופצבאח יקום יעש נפץ שעה בין מה יזיוו לכדאמה. זאהו ערפו קאלו כיפאש תנעש וקת לכדמה מתאעך. קאלו מה נזמשי זאני נעאש. יזאוובו ערפו. האנה עלאש נכלץ פיך. באש תעארך ומה תנעששי ותעש. קאלו האו קאעד נעש נפץ שעה פצבאח. האדה ודאי יוולי מהבול. אלי אידה כאן עלא האך הנפץ שעה. מה כאנשי ילזם יזיב עשאש כאץ. כאן יזי ואחד מן לכדאמה בכרי שוייה והאכהוו. וחתה אחנאן אידה כאן מה נכצוצי וקת ללקראייה ונכליוו לקראייה וקת נלקאוו רוחנה מקלקין ומה ענדנה מה נעמלו. נווליו כיף האך לעשאש אלי באעד מה שבע בנום יקום נפץ שעה יעש. ונזיבו הוני מעשה אלי נצאר מה ענדושי יאסר. פרופסור כביר פי אמריקה בעת לצאחבו אלי כאנו יקראוו הווא וייא פי אמריקה ותווה יסכן פי ישראל אלי יחב יזיהו ויוורילו לאבחאת אלי עמלהום ויתשאוור מעאהו פיהם. וקתלי ווצל ללמאטאר זאהו ואחד ענדו לחייה באסו מננה
ומננה ופרח ביה וקאלו תפצ'ל. פלאוול תבהדל מנין יערפו. ולאכן באעד מה תבת שוייה עקלו אלי האדאך הווא צאחבו. קאלו השנווה האדה. קאלו ראני רזעת בתשובה. קאלו האנה נערפך מה תקול בשיי. קאלו צחיח. ולאכן באעד מה רווחת מן אמריקה לישראל. נכדם פסביטאר. ופלעשייה נכממל לבחאת מתאעי ונקעד מווכר פליל. פדאר אלי קבאלת דארי. כל לילה וקתלי נקום חננעש נלקא צ'וו ישעל. פלאוול מה עמלתשי עבא. ולאכן וקתלי ולאת דימה כממת האדה באחת כביר יאסר אלי יכמל בחאתו פליל ונהאר מה יכפיהושי. לילה כממת ופעלת משית דקית עליה. כרזלי ראזל פי עמרי. האנה קלתלו נחב נחכי מעאך. דכלני לדאר לבית אלי כארז מנהה הצ'וו. לקית ברסה סדאדר פוק הטאוולה ברקת פיהום סדאדר מה נערפומשי. נשדתו קלתלו אנתין מביין פיך באחת כביר יאסר. אלי כל לילה תקעד מווכר באש תכמל בחאתך. וחתה האנה באחת. נזם נתעאוון מעאך? קאלי אחנאן כל ואחד ולבחת מתאעהו. אנתין תבחת באש תלקא דווה ללמראץ' אלי מוזודין. והאנה נבחת באש נחחי למראץ' לכל. קלתלו בלעכס אחנאן פי נפש למוצ'וע נחבו נמנעו לעבאד מן למרץ'. קולי האשנווה לקית פלבחת מתאעך. חללי פרשת שמות מכתוב פיהה והיה אם שמוע תשמע וכו' כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ד' רופאיך. ווקתהה פהמת וחבית באש נחצלו. קלתלו המאלה האשביה ברשה רביין ימרצ'ו. קאלי ועלאש ברשה טבבא ימרצ'ו. והאדה הומאן דימה יעטיו נצאייח ללעבאד באש מה ימרצ'ושי. בלעכס הטביב וקתלי ימרץ' מרצ'ו יוולי קויי. מה לקיתשי זואב. זאוובני אלי הטביב דימה יסתחפץ' ולאכן מן כתרת לסתחפאץ' מתאעו בדנו יוולי מה עדשי ענדו מאנאעה צ'ץ' למרץ' האדאך. ובהאדה אקל מכרובה תאתר פיה חתה ואלו אלי הווא טביב כביר יאסר. וחתה הרביין איכאך. אקל גלטה יתעאקב עליהה פי עולם הזה באש ימשי לעולם הבא נצ'יף. קלתלו תערפשי כיפאש עלמני אנתין התורה והאנה נעלמך הטב. קאלי האנה מסתעד באש נעלמך ולאכן מה חזתישי באש נקרא הטב. אלי האנה קאעד נקרא באש מה נמרצ'שי זמלה. וולית כל לילה נמשי נקרא ענדו. ומן גאדי ערפת אלי הדנייה לכל מה תכלקת כאנשי לדמת התורה ולמצוות. ולכתישאף האדה כלאני באש נתבת התורה ולמצוות באש נעאוון פי בניין לעולם. צאחבו קאלו ענדך תיקה פרבי האדה. קאלו אכתר מני. קאלו אסמע. הווא תרבבה יתים ענד פמילייה אלי אקבל מה ימות בו אלי רבבה כשפלו הסר האדה. ועטאהו זואב אלי כלאהולו בו לחקאני והווא וקתהה עמרו עאמין ולקאהו פי חואייזו. ומכתוב עליה מה יקרא חד כאן ולדו. והווא כבאהו באש מה יכספלושי הסר האדה ויסתכאד. והווא וקתלי חל הזואב לקא פיה זואב אוכר אלי פי מכתוב מה יתחל כאן ענד רבי מתאע יהוד. משאו לרבי מתאע צאחבו. לקאו הזואב מכתוב פיה. אלי בו לולד האדה יהודי. והווא מריץ' יאסר. ואלי אמו יהודייה ונפטרת וקתלי ולדתו. וכאנת אשת חיל וכאייפה רבבי יאסר. והווא לואחיד אלי מנאע מלפמילייה מתאעו פשואה. וחתה הווא כאייף רבבי. ולאכן הווא קאעד פספיטאר. ויחס רוחו אלי קריב חימות. וולדו זגיר ומה יערפשי ענד האשכון חיתרבבה. ובהאדה יטלב מן הרבי. אידה כאן ולדו ואפק באש יקול עליה קדיש. ימשי לספיטאר וישוף התאריך מתאע לפטירה מתאעהו ויקול עליה קדיש. ואידה כאן צ'אע מעה לגויים. יטלב מן הרבי האדאך באש הווא יקול עליה קדיש. הוני לפרופסור וקף באהת. קאל הווא יהודי ומה יערפשי. וחתה לתווה כאן מסתגראב האשביה ירתאח מעה צחאבו ליהוד יאסר. ויחב יקעד מעה ליהוד. קאל לרבי באעד לכלאם אלי סמעו מן צאחבו. ובאעד מה מכתוב פזואב. הווא חירזע לאמיריקה יביע אלי ימלך. וחיזי יסכן פי ישראל באש יקרא התורה ענד הרבי האדה. ובאש חתה הווא ישארך כיף צאחבו פי עמאר לעולם בתורה. ובאש ישארכהם הזוז באש יופא למרץ' מן הדניה. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.
22/01/2010
|
בס"ד
ס"ד |
עש"ק,פרשת בא ז' שבט התש''ע,
|
שנה תשיעית, גיליון מספר 461
|
?xml:namespace>?xml:namespace>
?xml:namespace> |
|
כניסת השבת: 17:16
|
ההפטרה: משא מצרים ומסיים: ונחלתי ישראל
|
יציאת השבת:18:09
|
|
ברכת לבנה ליל ראשון
?xml:namespace> |
?xml:namespace> |
|
עלון זה יוצא לאור על ידי ישיבת רבי אליעזר זצוק''ל וזיע''א חארה כבירה זרבה תוניסיה יע''א
העלון מתפרסם במקביל בפורום אתר האינטרנט עמי"ת www.amit4u.net
?xml:namespace> |
|
?xml:namespace> |
?xml:namespace> |
?xml:namespace> |
בעלון חידושים מפרשת השבוע, ליקוטים, סיפורים בעברית, מוסר בערבית כולל מצוות השבוע, תמצית באור פרשת השבוע, חידושים ודברי מוסר
ניתן להקדיש העלון להצלחה או לרפואה ולהבדיל, לעילוי נפש
העלון השבוע מוקדש לרפואת חיים יוסף בר מרגלית נעמן ולרפואת כרמל חייה בת יפה חדוק ולרפואת דיאמנטה בת שתרונה מאזוז ולרפואת עזיזי בר כמונה חדוק ולרפואת ליליאן חייה בת קוטי ולרפואת זינה בת שלבייה יעיש ולרפואת מערבי בר זינה מאזוזולהצלחת מר מעתוק בשירי הי''ו ושיזכהו ד' בבן זכר של קיימא בקרוב
להצלחת כל עם ישראל ואנו תפילה כי יחדלו הפיגועים ותאונות הדרכים
?xml:namespace> |
לע"נ כל נפטרי עם ישראל ובכללם:
הרה''ג רבי מסיעד בר כמונה מאצ'אר זצוק''ל וזיע''א ואשתו מרת טיטה בת מישה ז''ל .היקר מר ציון בן מסעדה הכהן ז''ל ואשתו מרת עשושה בת מישה ז''ל .מו''ר הרב הגאון רבי צבי חיים מאצ'אר בר טיטה זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי חנינא בוגיד בר ורדאנה סעדון זצוק''ל וזיע''א.מו''ר הרב הגאון רבי ציון בר גרצונה דיעי זצוק''ל וזיע''א . ולמנוחת האיש היקר רודף צדקה וחסד מר חמוני חדאד בר מסעדה ז''ל. ולמנוחת האשה הכשרה מרת לאה מזיאנה בת חנה לבית סוסי ז''ל. ולמנוחת האיש היקר לאלו וזאן בר אמימא ז''ל
|
|
נא לשמור על קדושת העלון ולצרפו לגיליונות הבאים | נא לא לעיין בזמן התפילה וקריאת התורה | שבת שלוםומבורך
מבורך |
"גנב יקר וחביב"
דייגו פרנציסקו נולד בארגנטינה לאמא יהודיה, ואני לא אתן לכם לנחש מאיזה מוצא אביו, פאולו, למרות שאין לי ספק שהניחוש קל מאד עבורכם. האמת ניתנת להיאמר שאמו היהודיה מרסלה, לא היתה אדוקה במצוות היהדות, ומושגיה הקלושים על מוצאה היו קשורים איכשהו במידע דליל שהיא קיבלה בנעוריה ממשרד הרווחה הארגנטיני, שאמה יהודיה. סבתו של דייגו הצעיר, השאירה את אמו – התינוקת בחדר הלידה בבית החולים בבואנוס-איירס ופשוט התנדפה לה. מרסלה סיפרה לדייגו, שתעודת הזהות של הסבתא שלו נותרה בחדר הלידה ושמה של הסבתא סניורה קליפסו. כל הנסיונות במהלך השנים לאתר את הסבתא-האם, עלו בתוהו. שתבינו, הסיפור הזה התרחש לפני כ- 50 שנה, מרסלה פרצינסקו גדלה במשפחת אומנה נוצרית, נישאה נישואים קצרים למוכר השטיחים פאולו פרצינסקו ומיד אחרי לידתו של דייגו במשקל 3.250 גרם, גרש פאולו את מרסלה עם התינוק הזערורי לעתיד מעורפל ברחובות בואנוס-איירס בלי חצי דולר בכיס.
אז לא פלא שכבר בגיל 10 הפך דייגו פרנציסקו לגנב מדופלם, ערמומי וזריז, שטיפס בזריזות חתולית על מרזבים ומרפסות וחזר משם עם שלל רב שיכול היה לפרנס כמה משפחות במשך מספר חודשים. הוא רכש מיומנות שועלית, כך שגם אם יצא לו להשתחל באמצע היום לוילה או פנטהאוז, והדיירים היו ערים ופעילים, הוא פיתח מסוגלות לעצור את נשימתו מתחת לשולחן, להמתין שעתיים ושלוש וברגע נוח לפרוץ לאחוז בארנק או בתיק ולהמלט לרחוב. ועכשיו לכו תתפשו אותו.
מרסלה אמו ניסתה בתחילה להניא אותו ממעשי קונדס אלה, אך כשהפרוטה כלתה מן הכיס ואין ממה לשלם שכר דירה היא העלימה עין. לא יפה לכתוב, אבל מרסלה ודייגו התפרנסו מגניבות.
עד גיל 17 המשטרה עדיין לא הניחה עליו יד, אך כשזה קרה, דייגו הנער רעד כמו לולב בשעת מצווה. החבטות של השוטרים, האזיקים, החרדה מפני המשפט הכניסו אותו לטלטלה נפשית קשה. אם עד עתה מקצוע הגניבה היה עבורו שעשוע מרתק, אחרי שנה בכלא ובילוי חודש בצינוק, הכניסו לדייגו קצת פחד בריא ללב. כשהוא השתחרר הודיעה לו מרסלה "בני, עד כאן ארגנטינה, עולים לישראל".
דייגו שמח. על ישראל הוא שמע הרבה בחדשות, פיגועים, טילים, קטיושות, אינתיפאדה, מלחמות, ה"אקשיין" הזה דווקא מצא חן בעיניו. "ומי יודע" הרהר בליבו, "אולי שם קל יותר לגנוב".
"משפחת פרנציסקו נחתה אחרי חודשיים בנתב"ג, קיבלו סל קליטה והתמקמו להם בדירה דלוחה למדי בפאתי פתח-תקוה. מרסלה מצאה עבודה במשק בית, ודייגו חזר למקצוע הישן והטוב. הוא קנה לו קטנוע ומהר מאד פתח במסע היכרות עם שכונות היוקרה שבגוש דן, והחל "לאסוף" מכל הבא ליד. בין גניבה לגניבה הוא למד עברית באולפן. תוך תשעה חודשים הוא ידע לקרוא ולכתוב עברית כמעט כמו יליד הארץ. אין ספק, הגנב המיומן הזה היה קרוץ מחומרים איכותיים, אלא שפניו ומעשיו היו אנטי-איכותיים לחלוטין.
ד"ר שרגא אביגד מנתח כירורג בבלינסון, גר בוילה מפוארת בשכונת יוקרה רמת-גנית. ד"ר אביגד בן ה- 45 היה יהודי דתי, מנתח נערץ, עם עקרון של ברזל. "אני לא מכניס לבית שלי אזעקות, לא כלבים, לא שומרים, ולא אזעקה. אני קונה 10 מזוזות מהודרות, ואם השם לא ישמור עיר שווא שקד שומר".
תתפלאו, אבל ב- 15 השנים האחרונות, הוילה שלו, פשוט לא קרצה לגנבים. עד שדייגו הגיע לשכונה, והוילה דווקא כן קרצה לו. תצפית בת שלושה ימים לימדה אותו שמשפחת אביגד עוזבת את הבית ב- 7:30 בבוקר עם שלושת ילדיהם, ורק בארבע אחר-הצהרים מתחילה השיבה הביתה. קודם כל הבן הבכור מגיע מן התיכון, ואחר-כך שתי התאומות מבית הספר, לאחר חוגי העשרה.
בשעה 8:10 בבוקר חדר דייגו לוילה דרך החלון של החצר האחורית והחל לרחרח. כספת, נייט. תכשיטים נייט. מכשירי חשמל, זה לא בשבילו. כסף, נייט. בקיצור אחרי 8 דקות הבין דייגו שהוילה הזו יותר דומה למדבר סהרה ולא למכרה זהב כפי שהיה נדמה לו.
כמה שניות לפני שדייגו החליט לנטוש את השיממון הזה, הוא הבחין בתיק ג'ימס בונד מיושן מעל המקרר. הוא שלח יד זריזה, אחז בידית ואץ רץ, יצא מן החלון ומשם בדילוג זריז מעל לגדר, לקטנוע.
אחרי 10 דקות נסיעה הוא הגיע הביתה, פתח בסקרנות את תיק הג'ימס בונד. התיק היה גדוש בעתונים ישנים. דייגו הביט בתאריך והיה המום. העתונים הצהובים היו בני 15 שנה.
"הא, כנראה יצאתי יבש מן המבצע הזה" הרהר. הוא רוקן את התיק מן העתונים, ולפתע הבחין במעטפה לבנה גדולה. הוא פתח אותה, והנה נשרו משם שני שטרות בני 100 דולר ארה"ב, ועוד דף שורות מקופל.
דייגו המסוקרן פתח את הדף והתחיל לקרוא, לאט לאט, מילה אחר מילה, כמו שלמד באולפן.
תאריך המכתב ט"ו בשבט תשנ"ב 7/02/92.
הכותרת: ידידי הגנב היקר.
"שלום לך גנב חביב. כפי שהבנת כבר, התיק שלי חיכה לך הרבה שנים. הספקת להביט בעתונים המצהיבים ולחשבן כמה זמן חלף מאז נכתב מכתב זה. מדובר בפרק זמן ארוך למדי. אני מאד שמח, שגילית את 200 הדולר במעטפה, ובכך האכזבה שלך מן הביקור בוילה שלי, חלפה עברה לה. הסתובבת אומלל שלי בין החדרים, הפכת ארונות, פתחת מגירות, גילית שומכלום. לא האמנת שבוילה כזו גדולה ויפה, אין שמץ של רכוש רציני או תכשיטים יקרי ערך למעט ספרים, מכשירי חשמל, ריהוט וביגוד ברמה אלמנטרית. 200 דולר זה לא כסף קטן, ובשביל מאמץ כל כך קטן, וביקור בן 10 דקות בוילה, לא יצאת ניפסד. אני שמח בשבילך...".
דייגו התחיל להזיע, הוא שלף ממחטה מכיסו והחל לנגב את הזיעה. המילים הפשוטות הללו הוציאו אותו מדעתו. מעולם, אבל מעולם, למעט השוטרים הארגנטינאים האכזריים שהיכוהו בהנאה, איש לא התייחס אליו. הוא היה כמו אוויר בעולם. עוד יצור זניח, כמו כלב רחוב. איש מעולם לא כתב לו מכתב. איש לא אמר לו מעולם שהוא שמח בשבילו. הנימה האישית, החייכנית, הלבבית, שנבעה מן המכתב עשתה לו טיק בלב. אף אחד לא כינה אותו בתואר חביב, או יקר, חוץ מאמא שלו. בעיניים הגנביות שלו, חוץ מאמו, כולם היו פרוייקטים שצריך לגנוב מהם, ופתאום הוא ניתקל באיזה מין טיפוס, שהוא לא יכול היה להגדיר, שדווקא נהנה שגונבים ממנו, ועוד מביע שמחה משמחתו של הגנב.
דייגו פרנציסקו בן ה- 19 הצמיד את המכתב המודפס באותיות גדולות לעיניו, והמשיך לקרוא בשקיקה...
דייגו המשיך לקרוא את מכתבו של ד"ר אביגד בהתרגשות ובסקרנות רבה.
"ובכן ידידי הגנב, רציתי להאיר את עיניך כיצד מתנהל העולם מן הזווית של יהודי מאמין, שאינו צריך לשלוח ידיו בגניבות – כמוך – כדי להתפרנס. אנחנו בנים ובני בנים של אברהם יצחק ויעקב, שהאמינו שיש בורא לעולם, אשר ברא את בריותיו, ברוב רחמיו והוא אוהב אותן אהבה עצומה, ואשר על כן, הוא זן ומפרנס לכל, ומיטיב לכל בריותיו... אשר ברא. מלכו של עולם מאכיל ומשקה מביצי כינים ועד קרני ראמים. כל דגיגון שבים, כל תולעת באדמה וכל עוף שבשמים, מוצאים את טרפם בעת רעבונם.
ואתה ידידי הגנב, בן אדם, ואדם הוא נזר הבריאה, ולא סתם בן אדם, אלא יהודי, בן העם הנבחר, שקיבל תורה בהר סיני ומחוייב למצוותיה ואחת מהן "לא תגנובו".
"אתה מבין יקירי, הגניבה איננה רק איסור מן התורה, היא אקט של טיפשות מן המעלה הראשונה, ואסביר לך מדוע. דע לך, כי בראש השנה גוזרים על כל יהודי ויהודי את מנת פרנסתו ומזונו. הכל קצוב ומדוד, וכל מה שנגזר עליו צריך ומחוייב להגיע אליו, עד הפרוטה ועד הפרוסה האחרונה. אך רצון השם הוא, שהמזון והפרנסה יגיעו ללא עבירות, לא פשיעה, ובטח ללא גניבה. יוצא אם כן, שאדם שהולך לגנוב, גונב משלו. ומדוע? כי את 200 הדולר שמצאת במעטפה שלי יכולת לקבל ולזכות בהם מבלי לגנוב. בעצם, את שלך אתה גונב. אתה גוזל את פרנסתך במקום לקבלה בכבוד... לקב"ה יש אין ספור דרכים להביאם עד אליך, במאמץ מועט משלך. תאר לעצמך יקירי, שבמקום להשקיע במעקב אחרי ובתצפית אחרי בני משפחתי, ולהכניס עצמך לרגעי חרדה עם החדירה לוילה, היית פשוט הולך לעבודה נורמלית ומכובדת. בלי פחד משוטרים, בלי לחצים. פשוט חי ומתפרנס נורמלי כמו כל יהודי בר-דעת.
המילים הפשוטות הללו דיגדגו את לבו של דייגו, שגדל יתום, בלי אבא, בלי סבתא, בלי משפחה, בלי חברים, בקושי עם אמא. המכתב הזה נטע בו תחושה שהוא מעולם לא חווה: האיש שכתב את המכתב אוהב ומחבב אותו. הוא כמו דוד טוב, כמו ידיד, אולי אבא.
"אז אתה מבין גנב יקר וחביב, העולם יכול להיות טוב ונעים לחיות בו רק אם מאמצים דרך חיים של אמונה. הנה ראה, אני יהודי מאמין ולכן מאז כניסתי לוילה בשנת תשנ"ב לא התקנתי בה מערכת אזעקה, ואין לי כלב שמירה ולא שומר בכניסה, מדוע? כי אני יודע בוודאות גמורה שהמזוזות הן השמירה האמיתית על הבית, ולא טכנולוגיות מתוחכמות. על בתי המזוזות רשום ש.ד.י. ראשי תיבות שומר דלתות ישראל. כך אני מאמין, וכך אני גם עושה".
דייגו בלע את המילים בשקיקה. המכתב הזה חידש לו חידושים עלומים, שלא שמע ולא ידע מעולם. "אני יהודי, אני בן העם הנבחר, יש בורא לעולם שמפרנס כל אחד, בלי מאמץ מיוחד, והמזוזות הן שומרות על הבית... הצמאון לקרוא עוד ועוד התגבר.
"ובכן ידידי הגנב, הנני מוכן ומזומן להכיר אותך, לשוחח איתך, אפילו בביתי, בשמחה רבה. אין לי ספק שכניסתך לביתי היא עפ"י רצון השם, בניווט יד ההשגחה העליונה, ואין לי שמץ של ספק, שיהיה לנו הרבה על מה לדבר... אני מאד סקרן להכיר אותך, ואני מקווה שזה הדדי. אינני כועס, אינני מקפיד, אני רק רוצה לתרום את תרומתי הקטנה כדי להוציא אותך – בחסדי שמים – ממעגל הגניבות."בידידות רבה שרגא אביגד. נ.ב. תוכל להתקשר אלי בכל ימות החול, אחרי עשר בלילה. תודה". המשך בשבוע הבא בע''ה
פרשת השבוע בא מאת הרב אריה קרן ויאמר ה’ אל משה בא אל פרעה (בא י-א) "לך אל פרעה" לא כתוב אלא "בא אל פרעה" כי מן הקב"ה אין הולכים, כי הוא נמצא בכל מקום, "מלא כל הארץ כבודו" לכן אמר כאן, "בא" כלומר: בא אתי, הנני אתך בכל אשר תלך.... הגביר החסיד ר’ מוטיל מקלשין ז"ל היה דובר צחות בלשון המדינה, והיו לו עסקים גדולים בוארשה. פעם אחת שלח אחריו הרב הקדוש ר’ יצחק מוורקי ז"ל. כשבא אליו ביקש ממנו הרבי, שילך לשר גדול אחד בהשתדלות לבטל את רצון הממשלה לגזור שריפה על השולחן ערוך "חושן משפט". בטענה שיש חוקי המדינה, והיהודים מחוייבים ללכת עם משפטיהם לערכאות ולהתדיין לפי חוקי הממשלה, הגזירה עדין לא יצאה לאור, אבל ידוע היה שעומדים להוציא גזירה זו. השיב ר’ מוטיל להרבי: אותו שר הוא כעסן גדול, והוא מאיים לירות ברובה את כל הבא אליו בהשתדלות איזו שתהיה. אמר לו הרבי: הקב"ה אמר למשה "בא אל פרעה", ולא "לך אל פרעה", כי משה רבנו היה מתיירא מפרעה, ואמר לו ה’, שילך עמו יחד (באידיש: "קום צו פרעה’ן). ואז הלך ר’ מוטיל בשמחה לאותו שר, והשר בראותו את ר’ מוטיל נבהל מפ ומילא את בקשתו. (אמרי חן). ויאמר ה’ אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו (בא י-א) ופרשו רבותינו: "בא" - גימטריה שלש, לרמז שנותרו לו רק עוד שלש מכות (ארבה, חשך, בכורות). ולכאורה תמוה מדוע הוצרך השם יתברך להכות את המצריים בעשר מכות, ולא נתן להם מתחלה את מכת בכורות, או מכה כואבת אחרת, ובזה היו יוצאים בני ישראל במהירות, זאת ועוד יש לתמוה איך עם חכם כהמצרים, שהיו בקיאים בחכמות, בכשופים ובחניטת המתים וכו’, הם נגררים לעבוד עבודה זרה לצאן או לפרעה מלכם, והיכן ההגיון בעבודה לאדם או לבהמה? כתבו המפרשים שבאמת כולם הודו וידעו, שהשם יתברך ברא את העולם, אך לא האמינו שהשם יתברך בגדלו גם מנהיג את העולם, ומתערב בכל הנעשה בבריאה. וכתב הרמב"ם: שזו היתה טעות דור אנוש, שעבדו עבודה זרה. וכן היה במצרים, שפרעה הרשע השלה את עצמו שהוא "אלוה" ורק בידו יש את הרשות להחליט אם בני ישראל יצאו או לא, ולכן "כעס" כביכול על שהקדוש ברוך הוא "מתערב" בהחלטתו האוילית והכפרנית, ומשום כך העיז והחציף פניו כנגד ה’ ומשיחיו. מטעם זה הצרך השם יתברך להראות לו מכות רעות ונאמנות (לשלחם) הכלולות מכל יסודות העולם. במכת דם הראה לו השם יתברך ששולט הוא על המים, ובצפרדעים הראה כחו, ששולט על חיות-המים, בכנים הראה לו שליטה על היצורים הקטנים ביותר, בשחין על העפר, בדבר ובערב על החיות ועל חייהם, ובמכת הארבה הראה לו שליטה על הרוח, ובחשך על הירח, השמש והכוכבים, ובבכורות על חיי האדם, וביותר הראה לו את כחו על ה"חן והחסד" שעל ידו התעשרו ישראל, ועשו את מצרים כמצולה שאין בה דגן. המדרש מספר: שטבע האדם שאינו יודע איזו בהמה נולדה בכורה, ואיזו לא. ואלו הקדוש ברוך הוא, ישתבח שמו לעד, ידע בברור. ובמכת בכורות הרג גם את הבהמות הבכורות, ומשום כך נאמר במכות פעמים מספר: "למען תדע כי לה’ הארץ", ללמדך שהכל נעשה משמים, וכמבאר בגמרא, שהמלאך מוליך את הטפה להשם יתברך ושואל, מה יהא הולד הנוצר? חזק או חלש? יפה או מכער? חכם או טפש? ואין הדבר נעשה ללא יד שמכונת מלמעלה. כל הקורה בעולם אינו אלא בהשגחה, ואין דבר בעולם הקורה במקריות או בטבעיות חס וחלילה, מקרה הוא מאותיות רק מה’, או ה’ רקם, והרמב"ם כותב, שמי שבאה עליו רעה, ואומר מקרה הוא, הרי זה אכזרי, משום שמביא עליו צרות גדולות יותר, ומפרשים הדברים בתורתינו הקודשה, בכך שאמר הקדוש ברוך הוא לעם ישראל: "אם תלכו עמי בקרי" (לשון "מקרה") אלך אתכם בחמת קרי" חס וחלילה. וצריכים להאמין שהכל מכון בהשגחה עליונה. חכמי ישראל מעולם לא יחסו שום דבר למקרה, וכמבאר בגמרא ברכות (ה.) על רב הונא שהחמיצו לו חביות יין מרבות, ולא תלה זאת במקרה או החום וכיוצא בזה, אלא פישפש במעשיו אל כל פנים הדבר מחיב אותנו להתרגל, שעל כל מקרה שקורה לנו, לא נתלה סרחוננו באחרים, כגון: בחברה שאינה טובה וכו’, אלא יתלה בעצמו, וירוץ לחכמי ישראל, ויבקשם שיאמרו לו את סבת הנגע, ויפשפש במעשיו, ועל ידי כך יתקים בו: "וסר עונך וחטאתך תכפר". מספרים על הגנרל המפרסם "נלסון" שיצא למלחמה, והיה בתוך האניה, והנה לאחר שעות של הפלגה. ראו חיליו שספינות האויב מכתרות אותם מסביב, והודיעוהו על הסכנה הצפויה, והציעו לסגת אחור ולברח, וכידוע שהיה הגנרל הזה עור בעין אחת, לקח המשקפת ושם בעינו העורת, ועין שאינו רואה שום אויב, וצוה להמשיך בדרך שאליה יצאו... כך מתנהגים אותם אטומי הלב, שבמקום לפתח את העינים, ולראות את סבת הבעיה מחפשים להדביק זאת על פלוני או אלמוני וחסל. כל דבר שבעולם נעשה בהשגחה פרטית, מכונת ומדקדקת בצורה מפלאה ביותר המעוררת השתאות הן בצומח, בדומם, בחי, במדבר, ובחי הבלתי מדבר, בזווג זווגים וברפואת חולים וכו’. בקריאתינו בתורה, בנביאים ובכתובים אפשר למצא פעמים רבות הנהגת ה’ הנוגדת כל טבע והגיון, וכגון: מעשה מכירת יוסף, אין שום טבע והגיון שבחור צעיר שנמכר ונאסר בבית האסוירם יהפך להיות שליט על כל ארץ מצרים מחמת פתרון חלום. אם לא שהשם יתברך גזר, הוא אמר ויהי, הוא צוה ויעמד, ועוד מצינו אחרי מות שלמה המלך, עלה רחבעם בנו תחתיו, והנה באו אליו אנשים נכבדים ובקשוהו להוריד מהמסים שהטיל אביו, והוא בקשם זמן מה כדי לחשב ולהשיבם דבר, והלך ונועץ בזקנים, ואמרו לו שראוי להקל מעל העם פן ימרודו וכו’, ואלו הצעירים אמרו לו, שחיב הוא להראות את "גבורותו ולא להכנע" לדרישות כאלה. וכשהגיעו לשאל אותו על החלטתו ענה להם: "אבי יסר אתכם בשוטים, ואני איסר אתכם בעקרבים" ולבסוף הורידוהו ממלכותו. ואם נתבונן נתפלא איך יתכן שמלך ילך וישמע לצעירים ריקים ופרחחים בו בזמן שהזקנים "חברי הפרלמנט" המכירים את ה"מקצוע" מיעצים לו אחרת, הרי לפי ההגיון היה צריך לשמע לזקנים. תשובה אנו מוצאים לאחר כמה פסוקים: "כי סבה היתה מאת ה’" דבר שנכתב על ידי השם יתברך יקום ויהיה גם אם הוא נוגד את הטבע, אמנם, צריך השתדלות, אך התוצאה היא בידו יתברך. מספרים שבזמן הגאון רבי חיים מבריסק זכר צדיק לברכה, היתה גזרה שהקצינים מהצבא היו באים ולוקחים בתים של יהודים ומתנחלים שם, והיהודים היו נזרקים לרחוב בערום ובחסר כל, והנה היתה שמועה, שאחד הקצינים לטש את עיניו הארסיות לעבר ביתו של הגאון, נבהלו בני הבית ונפלו פניהם ולבם, ובראות זאת הגאון רבי חיים זכר צדיק לברכה, קרא לבני ביתו, ואמר להם: מפני מה קראו ליעקב ישראל, משום שנלחם עם מלאך אלקים ואנשים ונצח. ופרש רש"י אנשים אלו לבן ועשו, ולכאורה תמוה משום שעדין לא נפגש עם עשו? אלא, שנלחם עם שרו של עשו, וכל שנצחו את שרו של עשו, הרי שעשו של עולם הזה הוא בכיסינו, ומכאן שאין לדאג לגבי הדירה, רק עלינו לעשות רצון השם יתברך, ולהלחם בעשו דרך שרו למעלה, וממילא שוב לא תהיה לו תקומה בעולם הזה, עד כאן היו דבריו ובני הבית חזרו לעסקיהם כרגיל, ואכן עד שעלה רבי חיים לארץ, שום קצין לא העז להתקרב לביתו, ורק אחרי שנים שעזב את מקום מגוריו לקח את הדירה אותו קצין ערל. האדם צריך לעשות השתדלות מצדו, ואסור שאדם יתרשל בטענה של "מאמין", כדברינו לעיל ההשתדלות טובה, אך לא יאמין ויבטח בהשתדלותו, אלא בהשם יתברך שהוא השולט על כלם. מספרים על אחד "מאמין" שהיה בביתו, והתחילו גשמים עזים להציף את הכפר, שלחו משאיות לפנות את התושבים, והוא בשלו "מאמין" שיהיה בסדר... עזבו אותו האנשים והלכו. לאחר כמה ימים עלו המים עד חלונו, ושלחו לו סירת הצלה, אך גם לזאת לא נאות, כשהוצף ביתו לגמרי, שלחו מסוק להצילו ולא נאות, ולאחר שבוע נפטר לבית עולמו. כשעלה למרום קבל על השם יתברך, כיצד בטח בו והוא גרם לו למות, והרי הבוטח בה’ חסד יסובבהו. ענה לו השם יתברך, שהסכנה היתה גדולה מאוד שלחו לו משאית - ולא רצה, מסוק - ולא רצה, אמר לו השם יתברך, שלא היתה בררה, אלא שירד הוא ויצילו, ומשום כך לקחהו אליו לעולם הבא... כך היא האמת, פעמים רבות אדם "מאמין" במקום ששם צריך בהשתדלות ולהפך - משתדל במקום שצריך אמונה ובטחון, והחכם עיניו בראשו להאמין שהכל נעשה בהשגחה פרטית, וישתדל בצורה ממוצעת, וגם בזאת יאמין שהתוצאות בידי השם יתברך, ויהיה לבו סמוך ובטוח, שיהיה עזרו מעם ה’ עושה שמים וארץ. יעזרנו השם יתברך להאמין ולבטח בו בכל נימי לבנו ונשמתינו, לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם, אמן כן יהי רצון. (כתנת פסים)
ובחרת בחיים מיכאל הוא אדם שאוהב לאהוב. אחד שתמיד יש לו משהו חיובי להגיד.
כשמישהו שואל אותו מה שלומו הוא עונה:"אם מצבי היה טוב יותר, הייתי שני
אנשים". פשוט טיפוס חיובי ואופטימי.
כשעל אחד העובדים היה עובר יום רע, מיכאל היה שם בשביל לומר לו להביט על הצד
החיובי במצבו.
סגנונו המיוחד, עורר בי סקרנות ולכן יום אחד ניגשתי אליו ושאלתי אותו:"אני
פשוט לא מבין. אי אפשר להיות חיובי כל הזמן. אז איך בכל זאת אתה מצליח?"
מיכאל ענה לי ברוגע:"כל בוקר אני מתעורר ואומר לעצמי כי עומדות בפניי שתי
אפשרויות. אחת - להיות במצב רוח טוב והשנייה - להיות במצב רוח רע; אני בוחר
להיות במצב רוח טוב. בכל פעם שדבר רע קורה, אני יכול לבחור להיות קורבן או
לבחור ללמוד מהניסיון; אני בוחר ללמוד מהניסיון. כאשר מישהו מגיע אליי בתלונה,
אני יכול לקבל את תלונתו או להצביע על נקודת האור בבעייתו; אני בוחר בנקודת
האור".
"כן בטח, זה לא ממש קל", מחיתי בתסכול.
"זה קל מאוד" אמר מיכאל. "החיים הם למעשה מקבץ של בחירות. כשאתה מוציא מהם את
כל השאר הטפל והשולי, כל מצב ומקרה הוא בחירה. אתה בוחר איך להגיב במצבים
שונים ומגוונים. אתה בוחר איך אנ שים ישפיעו על מצב-רוחך. אתה בוחר אם להיות
במצב רוח טוב או רע. ובשורה התחתונה: זו הבחירה שלך איך לחיות את חייך " ....
כשיצאתי ממשרדו של מיכאל הרהרתי על מה שאמר.
למרות שלא המשכנו להיות בקשר, חשבתי רבות עליו כאשר בחרתי בחירות בחיי במקום
להגיב אליהם.
שנים אחדות מאוחר יותר, שמעתי כי מיכאל היה מעורב בתאונת עבודה קשה, בה נפל
מגובה 30 מטר בעת שעבד על מגדל תקשורת. לאחר 18 שעות ניתוח וטיפול נמרץ, שוחרר
מיכאל מביה"ח כשלגבו הוכנס מוט ברזל
ראיתי אותו שישה חודשים לאחר התאונה.. כששאלתי אותו מה שלומו,הוא השיב: "אם
מצבי היה טוב יותר, הייתי שני אנשים. רוצה לראות את הצלקות מהניתוח? " .
החלטתי לראות אותן אך שאלתי אותו, מה עבר בראשו בזמן התאונה.
"הדבר הראשון עליו חשבתי, היה שלומה של ילדתי-לעתיד שעדיין לא נולדה". ענה
מיכאל. "לאחר מכן, כששכבתי על הקרקע, אני זוכר שעמדו בפניי שתי אפשרויות.
יכולתי לבחור בחיים ויכולתי לבחור במוות; בחרתי בחיים".
"לא פחדת? לא איבדת את ההכרה?" שאלתי אותו נפעם.
מיכאל המשיך, "...החובשים היו נפלאים. הם המשיכו לומר כל הזמן שהכל יהיה בסדר.
אך כשהם הכניסו אותי לחדר מיון, ראיתי את הבעות הפנים של הרופאים והאחיות וממש
פחדתי. בעיניהם ראיתי את מה שחשבו - "הוא גמור". ידעתי שאני חייב לעשות משהו.
"ומה עשית?" שאלתי.
"הייתה שם אחות גדולה ששאלה אותי שאלות" ,אמר מיכאל. "היא שאלה אם אני אלרגי
למשהו. "כן" עניתי לה.. הרופאים והאחיות הפסיקו את עבודתם וחיכו לתשובתי.
לקחת נשימה עמוקה וצעקתי "לכוח-המש יכה". בזמן צחוקם, המשכתי ואמרתי להם:"אני
בוחר לחיות.. נתחו אותי כמו אדם שעתיד לחיות ולא כאדם מת".
מיכאל חי תודות לכישוריי רופאיו, אך גם בגלל גישתו המדהימה לחיים.
למדתי ממנו כי כל יום אנו בוחרים לחיות בצורה מלאה. גישה, היא בסופו של דבר ,
הכל.
לכן, אל תדאגו למחר. מחר כבר ידאג לעצמו לבדו. לכל יום יש מספיק צרות לעצמו ...
אחרי הכל, היום הוא המחר שבגללו דאגת אתמול...
בפניך עומדות שתי אפשרויות:
1. האחת: למחוק את המכתב הזה.
2. והשנייה: להעביר אותו הלאה.
אני מקווה כי תבחר באפשרות השנייה. אני יודע שאני עשיתי זאת...
בדיחות מרוקאי מגיע למבחני קבלה במשטרת ישראל. הבוחן מסביר: " אני אשאל אותך מספר שאלות, ולפי זה נחליט אם לקבל אותך. שאלה ראשונה: מי רצח את הבל ?" אחרי שעה בה לא ניתנה תשובה אומר לו הבוחן: "אולי אתה מתרגש ....לך הביתה תחשוב על זה
וכשתחזור נדבר על זה שוב ". המרוקאי מגיע הביתה ואשתו מתעניינת איך היה. "לא תאמיני איך התלהבו ממני", מספר לה, "כבר נתנו לי לפענח מקרה רצח שהיה,,,
?xml:namespace>
בדיחה שתי פרות עומדות באחו אחת שואלת את השניה: שמעת על הפרה המשוגעת?
השניה עונה לה: כן, איזה מזל שאנחנו ברווזות
בדיחה חמור וחזיר נפגשים בבית קפה, ומספרים אחד לשני את הבעיות שיש להם.
החזיר אומר לחמור: איזה מעליבים בני האדם הם משתמשים בשמות שלנו לשמות גנאי.
החמור אומר: כן, איזה חזירים...
?xml:namespace>
לקוטים מספר ברית כהונה לאדמו''ר ועט''ר רבי משה כלפון הכהן זצוק''ל וזיע''א
ע] זלבאן בלשון הקדש נקרא פרקדאן ידוע כי הוא מין מפרי האדמה ונאכל שלוק ומבושל וברכתו בורא פרי האדמה
ע''א] זהר הוא פרח של למונים ותפוזים המריח בו מברך בורא עצי בשמים כי הוא מן העץ
ספר המדות לרב הקדוש רבי נחמן מברסלב זצוק''ל וזיע''א
רפ''ו] סגלה לגדול בנים. תזרע מין תבואה. וכשתקצר אותה תתן אותה לעניים. ואתה לא תהנה ממנה
רפ''ז] מי שמטיל אימה יתירה על דורו. אין מתקיימין לו בנים חכמי לב
רפ''ח] מי שאין לו רחמנות על בניו. בידוע שאין לו חלק בשכל דקדושה
רפ''ט] כשאינו חוזר על למודו על ידי זה הבנים מתים
ר''צ] שם ''אלוה'' שמירה לבנים האם שלוח גנאי? לא מזמן דובר בחדשות על זמר אחד ששר בחתונה ופלט את המילה "שלוחים" כמילת גנאי, הייתה מהומה קטנה, אבל אזני צדה העובדה שאיש מהדוברים לא יודע איך הפכה מילה זו למילת גנאי. אז הנה הסבר קצר ולא מחייב. כידוע, אחד המחוזות במרוקו נקרא מחוז שלוח, איזור נחשל הנמצא בהרי האטלס. באיזור זה גרים שבטים ברברים (סגול מתחת לאותיות ב') ולהם קוד כבוד מפותח מאוד, הם ידועים כמכניסי אורחים נדיבים מצד אחד, וכלוחמים עזי נפש ומהירי חימה שלא יהססו לפגוע קשות במי שפוגע בכבודם. לפני אלפי שנים שטפו שבטים ארים מאזור סקנדינביה את אירופה והגיעו, דרך סיציליה, ללוב ומשם לכל צפון אפריקה. בהרי האטלס הם התבוללו עם השבטים הברברים המקומיים ומכאן גובה קומתם וצבע עיניהם הבהיר. בגלל אופיים ותרבותם הפכה המילה "ברברי" בעולם לשם נרדף לאדם לא תרבותי ונחשל. מספרים שלאחד השבטים הללו הייתה מנהיגה עזת נפש ויפה בעלת שיער אדום שנקראה "כהינה" (כוהנת) והיא גיירה את כל בני שבטה. לא ידוע מה עלה בגורלה ובגורל השבט המגוייר. יהודי מרוקו שגרו במחוז שלוח ספגו לתוכם את התרבות המקומית ואת המנטליות יחד עם אותו קוד כבוד. כשעלו לארץ נוצרה התנגשות תרבויות ואז נולדה הסטיגמה הזכורה לרע "מרוקו סכין" ומאוחר יותר מילת הגנאי "שלוח"
22/01/2010
בפרשה כתוב ''החודש הזה לכם ראש חודשים'' ונחלקו רבותינו זכרונם לברכה בגמרא אחד אומר בחודש תשרי נברא העולם ואחד אומר בחודש ניסן נברא העולם. והנה לפי החכם שסובר שבחודש תשרי נברא העולם מלמדינו הפסוק שאפילו שהעולם נברא בחודש תשרי החשבון לא יתחיל בו אלא בחודש ניסן. אבל לחכם שסובר שהעולם נברא בחודש ניסן מה מלמדינו הפסוק שחודש ניסן הוא תחילת החשבון?! ברם במסכת ראש השנה כתוב שמונים למלכי ישראל מחודש ניסן ולמלכי אומות העולם מחודש תשרי. למשל אם הומלך מלך בישראל באדר כשיגיע ניסן נחשב כאילו מלך כבר שנה לעומת זה מלך אומות המלך אינו נחשב שמלך שנה אלא אם כן יגיע חודש תשרי ולכן הפסוק בא ללמדנו שלישראל חודש ניסן הוא ראש החודשים וממנו מתחילים למנות ואין מונים כמו אומות העולם מחודש תשרי.
אבל עדיין יש לשאול:
א}למה מלכי אומות העולם מונים להם מחודש תשרי ולא מחודש אחר?
?xml:namespace>
ב}ועוד למה לישראל חודש ניסן הוא ראש חודשים והלא מן הצדק הוא להיות חודש סיון שבו ניתנה תורה?
?xml:namespace>
ג}ועוד שאלה למה ה' יתברך הכה את פרעה בעשרת מכות והלא יכול להסתפק במכה אחת שיכריח אותו שישחרר את בני ישראל?
ברם הדבר שיותר יקר הוא התורה אבל בן אדם אינו יכול להכיר ערכה כיון שעיקר שכרה בעולם הבא ולא בעולם הזה. ולכך ה' יתברך מזכיר אותנו פעם בפעם בערך התורה שכשיגיע חודש ניסן אז ישראל מכינים את צורכיהם לחג הפסח בשמחה וכן בליל הסדר מספרים בעשר המכות שלקו המצריים וביציאת מצרים בעוד יותר שמחה וידע שעיקר יציאת מצרים היא כדי לקבל את התורה אז יעריך את התורה ויכבדה. הטעם שממליכים מלך מבני ישראל ולא מלך משאר אומות העולם כדי לחיות בחרות ולכן מונים להם מחודש ניסן שהוא חודש החרות. אבל עיקר החרות היא לקיים תורה ומצוות כמו שדרשו רבותינו הפסוק ''חרות על הלוחות'' מלשון בן חורין שאין בן אדם חורין אלא מי שעוסק בתורה. אבל מלכי אומות העולם שהם רמז ליצר הרע מונים להם מחודש תשרי שהוא חודש דין ומשפט לרמז שמי שהולך בדרכי אומות העולם והיצר הרע שישפטו אותו ואוי לו אם יצא חייב בדינו. ולכן צריך לעשות מאמץ להתגבר על היצר הרע שאז נקרא גבור כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה איזהו גבור הכובש את יצרו. ואף על פי שלפעמים לא יוכל להתגבר על היצר הרע אל יפול בקרבו אלא יתגבר כארי ללחום אתו ולנצחו ואז ה' יתברך ישמח בו.
ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו להתגבר על היצר הרע ויגאלינו גאולה שלמה בקרוב אמן!!!
!!
22/01/2010
בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} רש"י ז"ל אמר על הפסוק תאכלו מצות עד יום האחד ועשרים לילה ויום יש להקשות דהא ידוע שהיום ז"א יום ולילה שלו ולמה היינו טועים ועוד הפסוק אמר בראשון בארבעה עשר יום בערב ר"ל בלילה? ב} רש"י ז"ל פירש על הפסוק ושמרתם את המצות שלא יבואו לידי חימוץ מה היינו מפרשים ושמרתם את המצות להסתירם בקופה? ג} אח"ך סיים רבי יאשיה אמר אל תהי קורא את המצות אלא את המצוות מצוה הבא לידך אל תחמיצנה למה רש"י הביא פירוש זה לכאן וכי כל פירוש על הפסוק שיש בגמרא מביא רש"י?
אולם כשאמר הפסוק שבעת ימים תאכל מצות נקרא כלל וכשאמר בראשון בארבעה עשר יום לחודש בערב, בלילה פרט וכלל גדול בידינו כלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט שאין לפרש אלא כהפרט ר"ל בלילה. וכשלמדנו מפסוק זה שבליל חמשה עשר בניסן מצוה לאכול מצה ושאר הימים אסור לאכול החמץ בלבד היינו אומרים שמלת בערב היא באה ללמדנו פירוש אחר ואמר הפסוק ימים ר"ל ביום בלבד הוא שאסור לאכול החמץ אבל אחר כל הביאורים האלה למה הכתוב אמר ושמרתם את המצות בלא שיצוינו לשמור עצמינו מהחמץ על זה תירץ רש"י ז"ל כאן אינו רוצה ללמדינו שלא תאכל המצה שהחמיצה אלא כוונתו שנזהירו עליה שלא תחמיץ כדי שלא לטעות ולאכול אותה ר"ל להרחיק עצמינו כדי שלא לגעת בטעויות כמו שמשון כשהלך לארס אשה הלכו עמו אביו ואמו ואח"ך אמר הפסוק ששמשון פגש באריה וחתך לו פיו ואביו ואמו איפה הם? ותירצו חז"ל כשקרבו לעיר מצאו כרמים של ענבים ושמשון שהוא היה נזיר אסור לו ליכנס לכרם כדי שלא יטעה ויאכל לכן סבב מאחרי הכרמים ואביו ואמו הלכו לפני הכרמים ובאותו זמן פגשו האריה. ולזה סיים דברי רבי יאשיה שלא רק מצוות לא תעשה צריך לו לאדם לעשות גדר כדי שלא יטעה אף במצוות עשה צריך לו לאדם שאם באה לפניו מצוה אל יחמיצנה דילמא יעבר זמנה או ישכחנה.
רבותי! כל זה למדנו מהחמץ שאין מי שאינו נזהר מהחמץ וקודם פסח בשני חודשים כל האנשים יתחילו להכין עצמם כדי שלא יבואו לידי חשש קטן של בל ימצא יתחילו לצבוע ומכבדים הבית ודבר שיש לו בו ספק אפי' אחד אחוז ירחיק ממנו ויעשה כמה גדרים וכאן בדיוק בא הפסוק לזוכרינו שהאדם צריך לו לעשות גדר בכל המצוות ולא רק בחמץ ולכל הפחות יקיים הגדרים שעשהום לנו רבותינו ז"ל משל אסור לו לאדם ליתן שלום לאשה ביד ואסור היחוד ונקבל עלינו השבת עשרים דקות קודם המעריב ואסור לרחוץ בשבת בחמין וכמה דברים אחרים שאם עושה אותם בלא שאומרים לו למה או איך. אולם יש כמה דברים שיבוא האדם ויאמר מה יש בזה, זה אופנה ישנה! או במצוות עשה יבוא האדם וידחה ויאמר אעשה אותה אח"ך התפלה אם קמתי מאוחר אין בכך כלום אלך להתפלל, ארבע אמות הלכה אבוא מחר או שבוע הבא, מנחה וערבית יאמר הוסיף מעט ואח"ך התפלל ואח"ך תמצא שעבר זמן קריאת שמע והלמוד בטלו ומנחה עבר זמנה והוא אינו מרגיש, על זה אמר רבי יאשיה מצוה הבא לידך אל תחמיצנה אל תרגזנה לא ר"ל אל תעברנה אלא אפי' אתה יודע שתעשנה אח"ך לא! עשה אותה עכשיו כמו שאתה זריז על ושמרתם את המצות גם כן תהיה זריז על ושמרתם את המצוות. חז"ל אמרו זריזין מקדימין למצוות קודמת לברב עם הדרת מלך ר"ל כשאדם ישתדל לעשות מצוה יותר מוקדם יותר טוב מלחכות עד שיאספו האנשים כדי שתהיה מפוארת יותר. יהי רצון שהקב"ה יעזרנו לקיים המצוות ונרחיק מן העבירות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.
22/01/2010
פרשת בא
נצטווינו בפרשה תשעה מצוות עשה ואחד עשר מצוות לא תעשה.
מצוות עשה הם:
1. לספור אימתי חל ראש חודש ולקדש את ראש החודש.
2. להקריב קרבן פסח בארבעה עשר בניסן.
?xml:namespace>
3. לאכול קרבן פסח בליל חמישה עשר בניסן.
?xml:namespace>
4. לבער החמץ ביום ארבעה עשר בניסן.
?xml:namespace>
5. לאכול מצה בליל חמישה עשר בניסן.
?xml:namespace>
6. שכל בכור הזכרים בין באדם ובין בבהמה קדוש לה' יתברך.
?xml:namespace>
7. לספר ביציאת מצרים בליל חמשה עשר בניסן.
?xml:namespace>
8. לפדות בכור חמור בכבש.
?xml:namespace>
9. אם לא פדה את בכור החמור שיערפנו בקופיץ מצווארו.
?xml:namespace>
מצוות לא תעשה הם:
1. שלא לאכול בשר קרבן פסח מבושל או נא.
2. שלא להשאיר מקרבן פסח עד יום חמישה עשר בניסן וחכמינו זכרונם לברכה החמירו עד ליל חמישה עשר בחצות.
?xml:namespace>
3. שלא להשאיר ברשותינו חמץ במשך שבעת ימי הפסח.
?xml:namespace>
4. שלא לאכול דבר מעורב בו חמץ בפסח.
?xml:namespace>
5. שלא נתן לישראל מומר מבשר קרבן פסח.
?xml:namespace>
6. שלא נתן לגוי מבשר קרבן פסח.
?xml:namespace>
7. שלא להוציא בשר קרבן פסח מהחבורה שאוכלת אותו.
?xml:namespace>
8. שלא לשבור אף עצם אחת מקרבן פסח.
?xml:namespace>
9. מי שאינו מהול אפילו שהוא פטור מהמילה כגון שמתו אחיו מחמת המילה אפילו הכי אסור לאכול מקרבן פסח.
?xml:namespace>
10. שלא לאכול חמץ בפסח.
?xml:namespace>
11. שלא יראה חמץ אצל ישראל במשך חג הפסח.
?xml:namespace>
נמשיך לספר בשאר הנכות שהביא ה' יתברך על המצריים.
מכה ח': ארבה. אמר משה לפרעה שעתיד ה' יתברך להביא ארבה על ארץ מצרים אם לא ישלח את בני ישראל וישחית את כל מה שנותר ממכת הברד ויאמרו עבדי פרעה אל פרעה שלח את האנשים ויעבדו את ה' הטרם תדע כי אבדה מצרים וישלח פרעה ויקרא למשה ולאהרון ויאמר אליהם מי ומי ההולכים ויאמר משה הכול הולכים ולא ישאר פרסה אמר לו פרעה אמרו לי החוזים שיש כוכב ושמו רעה והוא רמז הדם שיוציא עמכם וזה רמז רע אמר לו משה אנחנו בוטחים בה' יתברך ויגרש אותו פרעה ואותו דם שראו החוזים הוא דם המילה שכשיצאו בני ישראל ממצרים כולם עשו מילה אבל הנולדים החדשים לא יכלו לעשות מילה כיון שאין רוח צפונית מצויה אבל לאחר ארבעים שנה כשהגיעו לארץ ישראל מל אותם יהושע {עיין יהושע פרק........} ואם כן אותו דם אינו רמז רע בר מינן אלא להיפך הוא דם המילה .
ויבא הארבה וישחית את ארץ מצרים ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה בכל ארץ מצרים ויקרא פרעה למשה ולאהרון כרגיל ויבקש מהם שיתפללו לה' ויסיר את הארבה והבטיח כרגיל שישלח את בני ישראל ואין צריך לומר שלא קיים את הבטחתו ויתפלל משה אל ה' ויסיר את הארבה ואפילו הארבה שמלחו המצרים לאכול אותו קם לתחייה ועף כדי שלא יהנו ממנו המצרים.
מכה ט': חושך. אמר ה' אל משה נטה ידך על השמים ויהי חושך שלושה ימים בכל ארץ מצרים ואחר כך עוד שלושה ימים חושך חזק מאוד אשר היושב לא יכול לקום והקם לא יכול לשבת ויש מבני ישראל שלא רצו לצאת מארץ מצרים כשמונים אחוז וימת ה' אותם באותם ימי אפילו שלא יראו אותם המצרים ויאמרו גם הם לוקים כמונו ואחר החושך קרא פרעה למשה ולאהרון ויאמר אליהם לכו אתם אבל מקניכם יוצג אמר לו משה לא עוד שמקנינו הולך עמנו אלא גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות להקריב לה' אלוהינו ויחר אף פרעה ויאמר למשה לא תוסיף לראות את פני כי ביום ראותך פני תמות ויאמר לו משה כן דברת לא אוסיף עוד ראות פניך.
מכה יו''ד: מכת בכורות. אבל כה אמר ה' בחצות הלילה בליל חמשה עשר בניסן אני יוצא בארץ מצרים והכיתי כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה והייתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים אשר כמוהו לא נהייתה וכמוהו לא תוסיף ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למאדם ועד בהמה למען תדע אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר צא אתה וכל העם אשר ברגליך ואחרי כן אצא ויצא מעם פרעה בחורי אף. ופרעה הוא בכור וגם יש לו בן בכור.
אמר משה לבני ישראל שישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב ושמלות ויצוו לבני ישראל שיקנו כבש ויקשרו אותו לפני הבית ביום 10 בניסן ואותו יום הוא יום שבת והיו שואלים אותו המצריים מה זה? והיו אומרים להם כדי לשחטו לצורך קרבן פסח והיו המצריים מקהים את שניהם שבני ישראל שוחטים את עבודה זרה שלהם והם שותקים ונקראת אותה שבת שבת הגדול פירוש שבת שנעשה בה נס הגדול שלא יכלו המצריים לעשות להם כלום.
בליל חמשה עשר בניסן בחצות הלילה בדיוק הרג ה' כל בכור בארץ מצרים כאשר הבטיח ובית שאין בו בכור מת הגדול שבבית והייתה צעקה גדולה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת ופרעה פחד מאוד שמא ימות כיון שהוא בכור ויצא לחפש את משה ולומר לו שהוא משלח אותם ויפגוש את ילדי ישראל והם שמחים ששתו את ארבע הכוסות והיו משחקים עליו אחד אומר לו הנה בית משה והשני אומר לו לא זאת הבית אלא זאת הבית והשלישי אומר לו שניהם משקרים הנה הבית וכן הרביעי וכן הלאה והיה ללעג ולקלס עד שמצא את בית משה וידפוק על הדלת וישאל משה מי שם? ויאמר לו אני פרעה אמר לו משה והלא הזהרתני שלא אראה פניך ולכן לא אפתח ויתחנן לפניו פרעה אבל משה לא שמע אליו.
וישלח לו פרעה את בתיה אתו שגדלתו ויפתח לה משה את הדלת ויכבדה ויאמר לו פרעה קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל ולכו עבדו את ה' כדברכם גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם אותי ויבואו כל מצרים לגרש את בני ישראל שפחדו שמא ימותו וישאלו מהם בני ישראל כלי כסף וכלי זהב ושמלות כאשר אמר להם משה בציווי ה' יתברך ואם אומר המצרים אין לי יאמרו לו איך אתה משקר? הלא ראיתי אותי בימות החושך והיא מונחת במקום פלוני והיה המצרים מתבייש ומוסרה לו וינצלו בני ישראל את מצרים ויאפו את הבצק עוגות חמץ כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה.
בפרשת השבוע מסופר על יציאת מצרים וגם ציוונו ה' יתברך הרבה פעמים לספר ביציאת מצרים ובהרבה מצוות מצווינו הפסוק לזכור בהם את יציאת מצרים ואמרו חכמינו זכרונם לברכה כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח וכל פעם שאדם זוכר את יציאת מצרים מקיים מצות יציאת מצרים.
ויש לשאול מה יתירה מצות יציאת מצרים על כל המצוות נכון שיציאת מצרים היא דבר חשוב שקבלנו אחר כך את התורה מכל מקום יותר טוב לזכור את התורה מיציאת מצרים ואם כדי לזכור את הנס יש הרבה נסים שעשה ה' יתברך משל אברהם אבינו לבדו ניצח ארבעה מלכים שהיו גבורים מאוד וניצחו חמישה מלכים או משה שניצח את עוג שהיה מבני הענקים או יהושע ובני ישראל נלחמו עם שלושים ואחד מלכים מסודרים ומאומנים למלחמה או שעצר יהושע את השמש עד שגמר את המלחמה או שייבש את הירדן וכדומה הרבה והרבה נסים ולמה לא ציוונו ה' יתברך לזכור את אותם נסים כמו שציוונו על יציאת מצרים.
ונקדים עוד שאלה אמרו חכמינו זכרונם לברכה מה שיצאו בני ישראל קודם הזמן בזכות שלא שינו את שמם לשונם ומלבושם טעם אחר בזכות נשים צדקניות שבאותו הדור ויש לשאול נכון שהמלבוש הוא דבר חשוב ובני ישראל היו לובשים לבוש צנוע אבל מה החשיבות שיש בשמם ובלשונם מה יהיה אם היו מדברים בשפה אחרת או קורים לבניהם בשמות עמים אחרים? וכן מה שאמרו בזכות נשים צדקניות האם יש רק נשים?! והלא יש צדיקים כמו משה ואהרון ונחשון בן עמינדב וכו'?
ברם אמרו חכמינו זכרונם לברכה שהנשים אינם מצוות המצות עשה שהזמן גרמא ואם אותו אבר שזוכה על ידי אותם מצוות במה זוכה כשהנשים פטורות מאותן מצוות? והשיבו בזכות שהם ממתינים לבעליהן ולבניהם כשחוזרים לתלמוד תורה זוכים אותם איברים אבל עדיין יש לשאול מה החשיבות שהמתינו שעה עד שיחזרו בעליהן או בניהן ובפרט בימי קדם שמערב הכול חוזרים לבתיהם? ויש לומר כשחוזר הבן או הבעל ורואה שאשתו או אמו ממתינה לו מרגיש שבתורה יקרה לאמו או לאשתו ומתעודד ומתעורר חשקו בתורה יותר ויותר וילמד בלי כאב ראש שיודע שהאשה או האם מטפלת בצורכי הבית ולכן מתחלקים בשכר וזוכות עמהן.
ולכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה בזכות נשים צדקניות יצאו אבותינו ממצרים והכוונה שהנשים חנכו את הבנים והילדים עד שהיו לאהרון הכהן ומשה ונחשון וכו' שהאנשים כולם בעבודה ויש בבית רק הנשים ולכן הן הגרמא שהבנים היו צדיקים ויש לשאול והלא עדיין אין תורה ומצוות ואיך יכלו לשמור ולחנך את הבנים? ולכן הן שמרו על לשונם ושמם מלבושם כדי שהילד ירגיש שהוא יהודי ויהיה יהודי טוב ובזכות זה גדל עם ישראל על הצדקות ומכיר שהוא יהודי ולא נטמע בין האומות ובשביל זה אמרו חכמינו זכרונם לברכה לעולם ישא אדם בת תלמיד חכם שחזקה שנתחנכה על התורה והמצוות והיא מחנכת את הבנים שתלד ממנו על יראת שמים ואל יאמר האדם כיון שהחינוך ביד האשה אם כן הוא יעלים עין אלא צריכים שניהם להיות ביחד לחנך הוא עוזר וגם האשה עוזרת ולא יחשוב רק על הכסף הכסף הכסף!!! ואם האב לא יחשוב על חינוך הילדים אלא רק לעבוד לא יופתע כלל כשרואה את בנו מתדרדר כיון שהוא לא משגיח עליו וכשרואה הבן שהאב אינו משגיח עליו בטח יתדרדר שהאדם נוטה לרע דכתיב ''כי יצר לב האדם רע מנעוריו'' ואז יותר טוב אם לא הולידו משהולידו כדי לשורפו אחר כך בגיהנם ואז אוי לו ואוי לנפשו ואינה מועלת לו החרטה וגם אינו יכול לחנכו אז על דרך התורה והמצוות כיון שבגרו ולא ישמעו בקולו ולכן בואו נתחזק ונחנך את בנינו בעודם קטנים שאז יכולים לשלוט עליהם ונזכה לרשת עולם הזה ועולם הבא בבריאות איתנה ונהורא מעליא אמן ואמן!!!
22/01/2010
בס''ד מוסר בלערבי פרשת וארא
פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת וארא .יחכילנה אלפסוק. וקתללי רבבי חב יכרז ולאד ישראל מן מצר ובעת משה רבינו באש יקול לפרעה באש ישייבהום. ומה חבשי פרעה. עאוד בעתלו רבבי מעה משה. ועטאהו אמארה. וקאלו נערף אללי פרעה מה חישייבהומשי. ואנה חנצ'רבו צ'רבאת קויין באש נוריללו קוותי. ומשאוו משה ואהרן לפרעה. וקאלולו קאלך רבבי שייב ולאד ישראל. ורמא אהרן אלעצא אללי פי ידהו ורזעת חנש. וחתה הסחארה מתאע פרעה לווחו עציאנהום וולאו חנושה. ובאעד מה רזעו כלהום עציאן. אלעצא מתאע אהרן בלעת אלעציאן מתאעהום. ופרעה מה חבשי ישייב ולאד ישראל. ורבבי קאל למשה. אמשי פצבאח בכרי לניל. תלקא פרעה גאדי באש ימשי לטואלית. עלא כאטר הווא כאן יסממי רוחו אילה. והווא אללי יתחכם פלארץ' וסמא. ומה ימשיש לטואלית. וכאן יקום בכרי אקבל מה יקומו לעבאד. וימשי לניל יעמל טואלית גאדי. ומשאלו משה וקאלו קאלך רבבי שייב ולאד ישראל ומה חבשי. ווקתהה בדאוו אלעקובאת מתאע מצר 1] רבבי קאל למשה באש אהרן יצ'רב הניל ויוללי אלמה אללי פי מצר כולו דם. וצ'רב אהרן הניל בלעצא. ומה לקאוושי אלמצריין האש ישרבו. וישראל אלמא האדאך כאן יקעדלהום מא. ווקתללי יאכדו אלמצרי יוללי דם. כאנשי אידא כאן ישרי בלפלוס יקעד מה. וחתה אלסחארה כרזו הדם. ובאעד 7 היאם ופא וכל שיי רזאע כיף מה כאן. ופרעה מה חבשי ישייב ישראל 2] אהרן עאוד צ'רב הניל בלעצא וכרז הזראן יאסר. וקאלו לחכמים ז''ל זראנא ואחדא. והומאן יצ'רבו פיהה והייא תכרז זראן. וולאת מצר מעבייה בזראן ותקלקו אלמצריין יאסר. לא עאד ינזמו יאכלו ולא ינעשו. וין מה ימשין ילקאו זראן. והוני לחז''ל קאלו. אלי הזראן עמל קדוש ד' כביר יאסר. אלי כאנו ירמיו רוחהם פנאר מתאע לפראן מתאע לכבז. חתה ואלו כאנו יתחרקו גאדי. והאדה באש יעמלו לכיף מתאע רבבי. ובעת פרעה למשה וקאלו נחי עלייה הזראן ונשייבכום. וצלא משה לרבבי וופא הזראן ומא חבשי פרעה ישייבהום 3] מצר תעבאת כלהה בלקמל. וחתה הסחארה מה נזמוש יעמלו אלקמל מן 2 סבאב 1] אלקמל מכלוק זגיר יאסר מה ינזמושי יתחכמו פיה 2] אלווטה כלהה כאנת קמל. וולאו מה עאדשי רזליהום ימשו אלווטה. והסחאר אידה כאן רזליה מה ימשושי אלווטה. מה עאדשי ינזם יסחר. ורבבי עטא קווה לטומאה. באש יוללי אלאכתייאר פי יד אלעבד יתבע הטומאה או לקדושה. האמה מאהמה כאנת קוות הטומאה. לקדושה אקווא מנהה. עלא כאטר לקדושה הייא אלחק 4] רבבי בעתלהום כל אנואע אלוחוש אללי מוזודין פלעאלם. וכאנו יקתלו פלעבאד ויכסרו פשזר. וחתה לקמל עאוד זא. אלי זא מעה לוחוש לכל. ותמה נוע מתאע ואחשה. אלי אסמהה אדני שדה. והייא מרבוטה מן הצרה מתאעהה מעה לוטה. ואידה כאן תתנחה הצרה מתאעהה מן לוטה תמות הייא. ולמנצ'ר מתאעהה. נפצהה לפוקאני עבד ולוטאני וחשה. ותאכל חתה לעבאד. וחתה הייא רבבי עמללהה נס באש תשארך פלמצוה האדי. ומשאת בלוטה אלי מרבוטה פיהה צרתהה מעאהה 5] בעתלהום רבבי אלפנא פלחיואנאת מתאעהום 6] משה כדא רמאץ' ועיינו פסמה וולאו אלמצריין אלכל מעביין בלחבוב 7] רבבי הבטלהום תלז כביר מכלט בנאר. וכסרלהום השזר ונעמה ואלכצ'רה אללי שאחת אלכל. ונאדה פרעה למשה וקאלו צללי לרבבי ויוקף עלייה התלז האדה ונשייבכום. וקאלו משה האוו תווה נכרז מן לבלאד ונצללי ונערף אללי מה חתשייבשי ישראל. וצלא משה ווקף התלז. וחתה אללי כרזו מן הסמה מה הבטושי לוטה. וקאעדו מעלקין. וחיהבטהום רבבי פי מלחמת גוג ומגוג וקתללי יזי אלמשיח.
פי אוול לפרשה מתאע הזמעה האדי. רבבי קאל למשה רבינו. אלי הווא תזללה עלא לאבות באל שדי ושמי ד' לא נודעתי אליהם. וכמל קאל וגם הקימותי בריתי וכו'. כלמת וגם. ואחד ישופהה זאיידה הוני. אלי וגם תתוקאל כאנשי. אידה כאן ואחד עמל חאזה וזאד עמל חאזה אוכרה. הוני רבבי מה קאלשי השנווה עמל ללאבות. כאנשי תזלית עליהם באל שדי. חקו לפסוק קאל. והקימותי וכו'. האו תזי. אידה כאן ואחד עמל חאזה ורבבי חירזעלו. מאענאהה הומאן עמלו איכה וחתה האנה עמלתלום איכה. ולאכן הוני מה שפנאשי לפסוק כתב אלי לאבות עמלו חאזה אלי רבבי חיעטיהם קבאלתהה חאזה.
ולאכן מערוף אלי קאלו לחז''ל פי פרקי אבות. איזהו עשיר השמח בחלקו. מאענאהה האשכון למרכאנתי אלי פרחאן באלי ענדו. מערופה הנשדה. לעשרות מוש הנה. לעשיר האשנווה יכסב. אידה כאן התנא קאל איזהו מאושר. מאענאהה מתהנני השמח בחלקו. תרכב. ולאכן איזהו עשיר. מראת ואחד תלקאהו עני עלאכר. ופרחאן באלי ענדו. כיפאש האדה יסתממה עשיר .
לאכן מערוף. אלי כיפאש ואחד ינזם יסתחפץ' עלא לעשרות מתאעהו לי ולזגארו בעדו. אידה כאן יתמששה בלאמונה. כיף מה קאלוו לחז''ל א. ב. ג. ד. אמונה ברכה. גזל דלות. מאענאהה אלי יתמששה בלאמונה. לעשרות מתאעהו תתואצל חתה לזגארו. ואלי מה יתמשאשי בלאמונה מה דומשי לעשרות. ינזם לעקובה מתאע לעניות מה תזישי ליה. תזי לזגארו אלי בעדו. וכיפאש עשיר ויתמששה מוש בלאמונה. תיהאוו ענדו פלוס מה יעיישו טול עמרו מרתאח וינזם חתה מה יכדמשי זמלה. לאכן הסר הוני הייא לקנאעה. אידה כאן ואחד ענדו לקנאעה. יוולי ימשי בלאמונה ואלי זאבלו רבבי פרחאן ביה. ובהאדה לעשרות דומלו. ולאכן אידה כאן ואחד מה ענדושי לקנאעה ויצוור מליון יחב עשרה יצוור עשרה יחב מייה. תוצל ביה אלי יפקד לאמונה ויוולי ישרק ויחווץ ווקתהה תוולי דלות לא אליכם. ובהאדה הוני התנא קאעד יקוללנה איזהו עשיר. מוש האך אלי ענדו פלוס. כאנשי השמח בחלקו. אידה כאן הווא פרחאן בקסמו וענדו לקנאעה. תנזם תשופו עשיר. ולאכן לעשיר אלי מה ענדושי לקנאעה ומוש פרחאן באלי ענדו. מה יתשמאשי עשיר. אלי חיזי נהאר וחיכסר לעשרות מתאעו לכל.
והאדה אלי קאל רבבי למשה רבינו. אלי הווא תזללה עלא לאבות באל שדי. אלי הומאן כאנו יקולו די. אלי ענדהם לקנאעה. רבבי קאל לאברהם אבינו חיזיב ולד אכר. קאלו לו יחיה ישמעאל לפניך. מסתקנע בואחד. יצחק אבינו חפר בייאר וכאצמו עליהם עבדי אלימלך וכדאווהומלו. ווקתלי חפר ביר אוכר ולקא פיה למה. סתקנאע וקאל כי עתה הרחיב ד' לנו ופרינו בארץ. יעקב אבינו וקתלי רואח מן ענד לבן ועשו זאיי חיחארבו קאל לרבבי. קטונתי מכל החסדים וכו'. ענדהם לקנאעה. ולאכן ושמי ד' לא נודעתי להם. אלי חואייז מתאע רבבי אלי הומאן התורה ולמצוות. כאנו יחשבו רוחהם אלי מאזאלו מה יערפו שיי. כיף מה קאלו לחז''ל אלי הנגרה מוש באהייה בלכאמל. כאנשי פלקראייה. קנאת סופרים תרבה חכמה. אלי הזגיר ישוף צאחבו כיר מנו פלקראייה וינגר מנו. יעמל קלב באש יעבר אכתר ויקרא אכתר. ווקתהה תכתר לחכמה. וכמל רבבי למשה רבינו. הומאן עמלו לחאזה האדי אלי הומאן ענדהם לקנאעה פי חואייז מתאע עולם הזה ומה ענדומשי לקנאעה פי כוף רבבי. ובהאדה חתה האנה עמלתלהם מדה כנגד מדה. אלי עטיתהם אחסן בלאצה פלעולם ליהום הומאן.
אכואני לעזאז. ילזמנה נסתקנעו באלי כתבלנה מן רבבי. ונחאוולו באש פלוסנה ומאכלתנה ושראבנה ואלי חנווכלו ונשרבו ונלבשו זגארנה יוולי חלאל. ויוולי ענדנה אמונה אלי רבבי חיעטינה זמיע אלי נסתחקו. מוש נקאעדו בלקאעדה ונקולו תווה לפלוס יהבטו מן הסמה. ולאכן נכדמו ורבבי יזיבלנה לקצם. ואלי עטאנה רבבי נפרחו ביה. קבאלתהה ילזמנה נחאוולו באש נקראו התורה ונתבתו למצוות מתאע רבבי. ומוש בלמקלוב. אלי פלקראייה ולמצוות נקולו האני קרית דקיקתין ברוך ד'. ונזיו פלפלוס מה תמאשי חאזה תווקפהה. כאן צלה האו קראייה האו חלאל האו חראם. בלמקלוב ילזמנה וקתנה מתאע הצלה ולקראייה מה פיהושי לעב. לא כדמה ולא חתה שיי. ופלוסנה יווליו חלאל. ומן באעד תזי לכדמה. נצלויו לרבבי והווא יעטינה אלי נסתחקו. ואכתר חאזה אלי תזיבלנה לפרנסה. הייא הצלה. אלי הייא מפתח לביבאן לכל. ולכדמה בלאמונה ילזמנה נעלמוהה לזגארנה מלי הומאן זגאר. חתה פי חאזאת אלי מה פיהם שיי. אלי מראת נשופו זגאר יאכדו סדור מן הצלה האדי ויחטו פי צלה אוכרה. האו ינשאוו פי דארהם. ואחד יתביינלו מה פיהה שיי. האש למענה הצלה האדי האו האדי. לחאזה האדי גלטה. אלי כל צלה ענדהה סדאדרהה. ואידה כאן כל ואחד יאכד סדור יחטו פי בלאצה הצלה יופאוולהה הסדאדר. וזיד אלי האדי רבאייה לזגארנה באש מה יאכדושי מתאע גירהם. אלי אידה כאן יסתאנס יאכד מננה ויחט מננה. חתה וקתלי יכבר יוולי יעמל איכאך. ואידה כאן סתאנס. יוולי יעמל חתה חאזאת אקווה ויקול מה פיהה שיי.
באכתיצאר ילזמנה נאמנו אלי כל שיי אלי תאבע עולם הזה הווא בהשגחה מן השמים. ולחאזאת מתאע עולם הבא הומאן פי ידנה אחנאן. ואלי אחנאן ילזמנה נעארכו עליהם. ומן השמים יעאוונונה. ונזיבו מעשה מן חוברת הידברות אלי למנהל מתאעהה הרב זמיר כהן. באש נערפו אלי כטוה מננה אחנאן פי רזוע בתשובה פי וקתהה מן השמים יעאוונונה מעאוונה כבירה. למעשה האדה נצאר עלא הרב דניאל עשור. אלי תווה יעמל הרצאות וירזע לעבאד בתשובה. הווא יחכי אלי הווא תואלד פי באר שבע. עדה הצבא מתאעהו גולני. ווקתלי כרז מן הצבא ספר לניויורק. אלי למשפחה מתאעהו וקתהה כאנת פי רזוע בתשובה והווא חב באש יכתשף הדנייה וחב באש יעיש חיים מתאע עולם הזה. סכר ואמלה. תצאחב מעה זמאעה נוצרים ובדא יכמם האש דכלני ליהדות האנה. רזע לישראל לערס מתאע קראבו. ולקא רוחו פרק כביר בינו ובין למשפחה מתאעו. ובהאדה רזע לניויורק. ולאכן באעד וקת בדל לפלורידה אלי קלק מלאמלה וחב באש יוצל לגאייה יעיש מן אזלהה. דכל לכניסיאת וגאדי תצאחב מעה הנצארה. ונהאר לחד כאן ימשי ללכנסייה יצלי ומן באעד ישמע הדרש ומן באעד ימשי ללבאר הווא וצחאבו. ובקיית להיאם כאן יתעב יאסר אלי יקרא פטיאראן ויעלם הטיאראן. נסיבו אלי הווא אצלו נוצרי ותגייר וכדה אכתו. כלמו ותפאהמו באש יתנאקשו. אידה כאן קנעו ירזע לליהדות מתאעהו. וכאן בלמקלוב הווא קנאע נסיבו ירזע הווא נוצרי. הווא כלם צחאבו לביבאצה והומאן עטאוו סדאדר באש יקרא פיהם באש ינזם רוחו פניקאש. וזא נסיבו הרב יהודה פרץ וזא מעאהו דוקטור בטש והרב יוסף פגל. ותנאקשו חתה לקראבאת הצבאח. וכמלו הניקאש בלפאקס. ונשדאת אלי כאנו יבעתוהמלו כאן יעדיהום ללביבאצה ולאכן חתה לביבאצה מה לקאולהומשי זואב. והווא כמם אלי מן סירת אלי הווא יהודי האדאך עלאש קאעד יחש אלי נסיבו רבח. ולאכן לביבאצה מה חבושי ישלמו פיה. מרה טלבו באש ילבש תפלין ויעמל יש''ו לאבאש תפלין. באש יביינולו אלי יש''ו וליהוד קראב יאסר. והווא טלב מן נסיבו תפלין ומה קאלושי עלאש. והאדה לכל באש יקרבו אכתר ליהם. ולאכן מרה תקאבל מעה בנת אלי פי באלו יהודייה. וכמם באש יקאבלהה באש יערס ביהה. משא נהאר הזמעה לקאהה לאבשה לבאש מתאע השבת. וחצ'רתלו טאוולה מתאע השבת וקנאדל ישעלו ושראב וכאס באש יקדש. ולאכן הווא תבהדל אלי מה יערפשי יקדש. קאלתלו אלי הייא נוצרייה ועמלתלו האדה לכל עלא כאטר תערפו אלי הווא יהודי חבת תעמלו כיפו. כיפאש ערפתו אלי הווא יהודי. כמם אלי הווא ענדו הנור מתאע ליהוד ולאכן הווא אלי מה יחבשי יקבלו. ומעה זמיע האדה מאזאל מה קבלשי כיפאש ירזע. ולאכן חאזתין רזעו. מררה פי עשוייה דכל לכניסייה לבש כיפה וקם עיני לסמה וקאל. יא רבבי האשכון אנתין. יהודי בכיפה ופאות האו עלמאני. האו השנווה עטיני המארה כללי נערפך. וקעד יבכי ועייט עטיני המארה. זאהו ביבאץ חט ידו עלא כתפו. נחאהאלו ורואח לדאר מקלק. חצ'ר קהוה וחל הטלפזיון. לקא רבי קאעד יעמל הרצאה. עלאוול מה חל לקא הרבי עאמל בצבעו קבאלתו וקאלו אנתין אלי קאעד פסלון מתאכד אלי רבבי מה קאעדשי ישמע הצלא מתאעך. לא רבבי ישמע דימה הצלאוות מתאע עם ישראל לכל. וקף זאמד מבהדל. קאל האדי המארה אלי בעתהאלי רבבי. וזיד מררה נצארתלו משכלה פטיארה ומה מנע מנהה כאן בנס. ווקתלי חס רוחו אלי תקריב חימות. עייט שמע ישראל. כמם אלי לכלמה תקאלת מן הנשמה מתאעהו. ווקתהה רזע. רזע פי אומבלונס. ורזע יהודי. מרה פי חנות ביע סדאדר קאבל ואחד דתי. תצאחבו. כאן יעלמו הטיאראן ולוכר יעלמו הדין. רזע לישראל ובדא רזוע בתשובה. פלאוול עמל נדר באש יוולי נזיר. נהאר פצלה חל להיכל ובכה וקאל לרבבי עאווני. פלעשייה קאבל ואחד יכדם פתלפיזיון קאלו חזם ונקראו מעה בעצ'נה. וכאן ואחד אוטיסט קאלו חזם ונקראו מעה בעצ'נה אלי יחס אלי ינזם יעמל מנוחה לבו איכה. משא לירושלים לישיבה. פלאוול הרב עובדיה יוסף והרב אלישיב מה לקאוולושי חל באש יחזם שערו. ולאכן פלאכר הרב אלישיב לקאלו חל. ועמלולו התרה וחזם שערו. וקעד יקרא פלישיבה. ותווה הווא מערס ואחדה חתה הייא חוזרת בתשובה. וענדו כמסה זגאר. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.
14/01/2010
|
בס"ד
|
עש"ק,פרשת וארא כ''ט טבת התש''ע,
|
שנה תשיעית, גיליון מספר 460
|
?xml:namespace>?xml:namespace>?xml:namespace> |
|
כניסת השבת: 17:09
|
ההפטרה: כה אמר ד' השמים כסאי ומסיים: לכל בשר וחוזר פסוק והיה מדי חדש ישעיה ס''ו
|
יציאת השבת:18:03
|
|
שני ספרי תורה בראשון פרשת השבוע בשני וביום השבת ומסיים יעשה ונסכו פרשת פינחס
|
?xml:namespace> |
|
עלון זה יוצא לאור על ידי ישיבת רבי אליעזר זצוק''ל וזיע''א חארה כבירה זרבה תוניסיה יע''א
העלון מתפרסם במקביל בפורום אתר האינטרנט עמי"ת www.amit4u.net
|
|
?xml:namespace> |
?xml:namespace> |
?xml:namespace> |
בעלון חידושים מפרשת השבוע, ליקוטים, סיפורים בעברית, מוסר בערבית כולל מצוות השבוע, תמצית באור פרשת השבוע, חידושים ודברי מוסר
ניתן להקדיש העלון להצלחה או לרפואה ולהבדיל, לעילוי נפש
העלון השבוע מוקדש לרפואת חיים יוסף בר מרגלית נעמן ולרפואת כרמל חייה בת יפה חדוק ולרפואת דיאמנטה בת שתרונה מאזוז ולרפואת עזיזי בר כמונה חדוק ולרפואת ליליאן חייה בת קוטי ולרפואת זינה בת שלבייה יעיש ולרפואת מערבי בר זינה מאזוז
להצלחת כל עם ישראל ואנו תפילה כי יחדלו הפיגועים ותאונות הדרכים
|
לע"נ כל נפטרי עם ישראל ובכללם:
הרה''ג רבי מסיעד בר כמונה מאצ'אר זצוק''ל וזיע''א ואשתו מרת טיטה בת מישה ז''ל .היקר מר ציון בן מסעדה הכהן ז''ל ואשתו מרת עשושה בת מישה ז''ל .מו''ר הרב הגאון רבי צבי חיים מאצ'אר בר טיטה זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי חנינא בוגיד בר ורדאנה סעדון זצוק''ל וזיע''א.מו''ר הרב הגאון רבי ציון בר גרצונה דיעי זצוק''ל וזיע''א . ולמנוחת האשה הכשרה מרת בחלה בת גזאלה לבית חדאד ז''ל. ולמנוחת האיש היקר רודף צדקה וחסד מר חמוני חדאד בר מסעדה ז''ל. ולמנוחת האשה הכשרה מרת לאה מזיאנה בת חנה לבית סוסי ז''ל
|
|
נא לשמור על קדושת העלון ולצרפו לגיליונות הבאים | נא לא לעיין בזמן התפילה וקריאת התורה | שבת שלוםומבורך
|
זה היה נראה כמו נצח. אבל
בסופו של דבר אזר אומץ והחל
לזחול באיטיות בחזרה למחנה
ולגלות... שאף אחד מחבריו לא
נותר בחיים... עוד יתוש מת! יישארו לי אוזניים עוד חודש?... תהה רוברט בורנס. הוא אף פעם לא נהנה ממזג אוויר חם שכזה, אפילו בביי-סייד, ניו יורק, מקום מגוריו. והוא חייב להודות, אפילו מקום מגוריו לא יכול להתחרות עם מה שקורה כאן. גם בשנותיו כילד וכנער הוא אף פעם לא הזיע והרגיש לחות כמו עכשיו. מהמקום בו שכב הוא היה מסוגל לראות רק את סבך העצים ופיסה קטנה של שמים. העננים זזו וכיסו את אור הירח לדקה-שתיים. זה לא משנה, בג'ונגל של וייטנאם אין הרבה על מה להסתכל, ולא יכולת לזהות את האויב לא ביום ולא בלילה עד שהיה פותח באש. השאלה האמיתית הייתה, האם יקיים את מצוות נטילת ידיים או לא? במרחק 800 מטר הוא ראה נחל, הוא יכול להשיג שם מים. אבל לוחמי הוייטקונג לא היו רחוקים. זחילה למרחק כזה יכולה לעלות לו בחייו. בזמן שרוברט שקל את האפשרויות העומדות לפניו, הוא הספיק להרוג עוד יתוש שהתמקם על האוזן שלו ותהה איך בכלל יסיים עם הסיטואציה המוזרה הזאת. עד לא מזמן, לפני שהתגייס, הוא לא שמע על וייטנאם וגם לא על מצוות "נטילת ידיים". הוא חזר במחשבתו לביי-סייד ואל ילדותו. רוברט למד בבית הספר הציבורי, ושלוש פעמים בשבוע הצטרף לשיעורי עברית. המטרה העיקרית הייתה ללמוד עברית ברמה כזו שיוכל לקרוא את ה"חצי תורה", אותה למד בסופו של דבר בעזרת קלטת ידידותית בטייפ... כשסיים את לימודיו ב'היברו-סקול' בגיל בר מצווה הוא סימן תאריך זה כנטישת המעט יהדות שידע בחייו. כף רגלו אף פעם לא דרכה בבית הכנסת מאז, עד שסבו נפטר. אז אביו, בלי שום כוונה להיות אדם דתי, פתאום החל ללכת לבית הכנסת ולהתפלל במניין יום אחרי יום. כשרובי שאל את אביו על ה"התעוררות" הדתית שתקפה אותו פתאום, אביו השיב: "אני אומר "קדיש" על אבי. נשמתו לא תנוח עד אומר קדיש בכל יום בשבילו". רוברט הניח שאביו יניח לעניין אחרי שבוע שבועיים. אבל לתדהמתו, גילה שטעה. אביו לקח על עצמו את ה'תפקיד' די ברצינות והלך יום אחרי יום לבית הכנסת, גם אם זה 'התנגש' עם משחק פוטבול ששודר באותו זמן בטלוויזיה. מספר פעמים רוברט הצטרף אליו, לפעמים נמנם בזמן התפילה, אבל התרשם מאוד מההתמדה והעקביות שאביו קיבל על עצמו במשך 11 חודשים. בסתיו של 1965 רוברט התחיל ללמוד בקולג' בניו יורק. מחאת הסטודנטים על התערבותה של ארצות הברית בוייטנאם עוררה בו התעניינות מסוימת. בקיץ בו סיים את לימודי 'נחתה' המכה. אביו קיבל התקף לב פתאומי. רוברט יצא ממקום עבודתו במפעל ורץ הישר לבית החולים. הוא בקושי יכול היה לזהות את אביו שהיה מחובר לכל מיני צינורות וחוטים. היה נדמה לו שהוא רואה תמנון שעלה בחכתו של דייג. התבוננות נוספת בפניו של אביו הבהירה לו שהמצב חמור. לבסוף, התיישב לימינו של אביו. "אבא, אני כאן. אתה שומע אותי?" בקול חלש ועם המון מאמצים מר בורנס השיב: "רובי. תודה לא-ל שאתה כאן". רוברט הבין שהדיבור עולה במאמץ רב לאביו, אבל כמו בהרבה פעמים בחייו הוא התעקש והמשיך: "אני רוצה שתבטיח לי משהו, רובי. אתה הבן היחיד שיש לי. אם לא אצליח לעבור את זה הפעם, אני רוצה שתבטיח לי שתאמר עלי קדיש". רובי, כשדמעות זולגות מעיניו, אמר לאביו שהוא מקווה שהוא יחיה עוד הרבה שנים. אבל גם ידע שהוא לא יכול לסרב לבקשתו של אביו. "אני מבטיח", הצליח להוציא מתוך הכאב והבכי את המילים. לרגע, נראתה שלווה על פניו של האבא, הוא עצם את עיניו ושקע בשינה. רוברט ישב ליד אביו חצי שעה נוספת, מתבונן בקצב פעימות הלב שנראו על המוניטור. "מצטערת", הפריע קולה של האחות, "אבל הביקור הסתיים". רוברט עזב את בית החולים וחזר לעבודה. ההבטחה לאביו לא איחרה מלהתממש, מספר ימים בודדים לאחר ההתקף אביו נפטר. רוברט חש את כאב האובדן, אך גם זכר את ההבטחה לאביו. מיד לאחר ה'שבעה' הוא הלך לבית הכנסת ואמר קדיש. הוא גילה שבית הכנסת היחיד הקרוב לביתו היה בית כנסת אורתודוקסי – "אהבת תורה". העברית של רוברט הייתה קבורה כמו הכלים של בית המקדש - קיימים במקום כלשהו, אך נסתרים מן העין. רבי יעקב, שחיבב את הבחור הצעיר שהתמודד עם מאמצים רבים באמירת הקדיש, סייע לו. לאורך התפילה נראה היה כי רוברט פשוט 'הולך לאיבוד' בין דפי הסידור, ורק כאשר הגיע זמן אמירת הקדיש התנער באחת. הוא אפילו היה צריך סימן כלשהו מרבי יעקב כדי לדעת מתי להתחיל באמירת הקדיש, והרבי אכן סימן. אני מקווה שהכל יהיה בסדר היום", אמר רבי יעקב. קצת יותר מארבעים שנה וזקנו כבר עטור בפסים לבנים-אפורים. רוברט הבין שהוא בעצם לא יודע מה משמעות הקדיש. הוא הביט על רבי יעקב ושאל: "אני יכול לשאול אותך משהו?" בודאי", השיב רבי יעקב. מה משמעות התפילה הזו? אני מתכוון, למה אומרים אותה לנפטר?" שאלת שאלה יפה. הקדיש מסמל את ההתחייבות שלך ליהדות. על ידי אמירתו אתה מתקשר ומתחבר לעם היהודי, ומודיע ברבים על התחייבותך לשמור ולקיים את 613 המצוות. ולנפטר, זוהי זכות גדולה בשמים". 613 מצוות? לא ידעתי שהן ממוספרות. אה, וגם לא ידעתי שיש כל כך הרבה". יש יותר מ-613, המספר מייצג את המצוות העיקריות. אתה יודע, אנחנו יכולים לדבר יותר בהרחבה על זה מאוחר יותר. אולי תגיע לשיעור החומש?" חומש? מה זה חומש?" בייבל" (Bible – תנ"ך). רוברט קפא. הוא אמנם התחיל להתעניין, אבל המושג "בייבל" העלה בראשו את התיאור של אותו אדם שמתחנן בפני קהל שומעיו שייתנו לו כסף והוא, בתמורה, "יטהר" אותם מעוונותיהם, ממש כך. הוא משך בכתפיו ומלמל שהוא "ישתדל להגיע". יום שלישי בערב עבר, ורוברט לא הגיע לשיעור. בסופו של דבר, רוברט הספיק להכיר את רבי יעקב. הוא הבין שהוא לא 'פנאטי' או ה'מטיף' מאותו תיאור שעלה בראשו, דבר שעזר לו להתגבר על המחשבות שעלו בראשו ולגלות שבמושג "בייבל" יהודים בכלל לא משתמשים. בהתחלה, הגיע למספר שיעורים ובהמשך, החל לקבל את הזמנותיו של רבי יעקב לשבת. הייתה זו השנה בה ה"דוד סם" החל לגייס אנשים לפי תאריכי לידה, ותאריך הלידה של רוברט ה-17/5 היה מספר 35 ברשימה. וכמספר שעומד די בתחילת הרשימה של 196 מתגייסים, הגיוס היה ודאי. המכתב הצפוי הגיע זמן קצר לאחר מכן. רוברט, שהיה רחוק מלהרגיש שהוא לא מעוניין, התלהב מהרעיון לשרת בצבא ארצות הברית. הוא חשב שהמדינה זקוקה למנה טובה של פטריוטיות. זמן קצר לאחר שסיים את אמירת הקדיש על אביו, רוברט הגיע לביתו של רבי יעקב. "רבי, באתי רק לומר שלום. נראה לי שיעבירו אותי לדרום קרוליינה בקרוב, לבסיס אימונים. יהיה לי קשה לשמור שם 613 מצוות. אז בבקשה, רבי, תבחר אחת בשבילי. איזו מכל המצוות אשמור בכל מקרה ומצב?" הרב חשב מעט. מי בכלל יכול לענות על שאלה כזאת? משימה קשה יכולה לגרום לכישלון מוחלט. שבת? כשרות? תפילין? רוברט עדיין לא מוכן לזה. אבל לפתע, אורו פניו של הרב. "רוברט, יש לי בדיוק את המצווה שאתה צריך. תקיים את מצוות נטילת הידיים לפני שתאכל לחם – גם אם אינך מברך לפניה או אחרי שסיימת לאכול, וגם אם הלחם לא כשר". נטילת ידיים?" כן. זאת מצווה שלא תלחיץ אותך או תערים עליך קשיים בקיומה, מכיוון שאף אחד לא יחשוד או ייתן את תשומת ליבו לכך. קיים מצווה זו ככל שביכולתך, וזכור, כל מצווה תגן עליך גם במצב הקשה או הנואש ביותר. הרבה הצלחה, וכתוב לי ברגע שתוכל". במהלך האימונים, וגם כשהועבר לוייטנאם, קשיים מעטים נערמו בדרכו של רוברט בקיום המצווה. אף אחד לא הבחין במשהו מוזר וברצון העז לשטוף את ידיו לפני שהוא אוכל לחם. אבל בסוף, אחרי שישה חודשים בג'ונגל של דרום מזרח אסיה, הקושי הראשון הגיע. המחלקה נשלחה לפשיטה לילית בתוך קו האויב. לא היה זה הרבה לפני שהירי התחיל, ובהמשך התפתח לקרב של ממש. חלק מחבריו נפלו ונלכדו בקו האויב. אחרי מספר שעות של קרב, שפסק בינתיים, חלק מהחיילים חשו רעב. למעשה, הם לא אכלו מאז שעות היום המוקדמות. הם הוציאו את מנות הקרב – תפוזים, סרדינים ולחם. רובי כמעט הצטרף אליהם אך נזכר ב"נטילת ידיים". בשקט ומבלי שאף אחד ירגיש הוא התרחק מהמחנה, היעד – נחל שנמצא במרחק 800 מטר. שום דבר לא עמד בדרכו, גם לא הטיעון שמדובר בסכנה של ממש, שום תירוץ לא היה משכנע אותו. הוא הבטיח לרב, וזה גם לעילוי נשמת אביו. זה מה שזה היה. בשקט ולבד, כשהוא זוחל על האדמה כמו נחש בין עצי היער, רוברט הגיע ליעדו – אל הנחל, ונטל את ידיו. הוא שמח שגם במצב הזה הוא זוכה לקיים את המצווה. זה קרה מיד לאחר שנטל את ידיו כשיריות ממכונת ירייה פילחו את דממת הג'ונגל. רוברט נשאר במקום המסתור גם לאחר שהכדור האחרון נורה. כשהוא אוזר אומץ וכוח, זחל באיטיות בחזרה למחנה... לגלות שאף אחד מחבריו לא נותר בחיים...
פרשת השבוע - וארא / הרב אריה קרן ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אתתי ואת מופתי בארץ מצרים (שמות ז-ג) מאחר שהרשיע והתריס כנגדי, וגלוי לך פניי שאין נחת רוח באומות עובדי כוכבים לתת לב שלם לשוב, טוב לי שיתקשה לבו למען הרבות בו אותותי, ותכירו את גבורתי, וכן מידתו של הקב"ה: מביא פורענות על עובדי כוכבים כדי שישמעו ויראו...ואעפ"כ בחמש מכות ראשונות לא נאמר "ויחזק ה' את לב פרעה" אלא "ויחזק לב פרעה" (רש"י) הקב"ה היקשה את לבו של פרעה ולא את שכלו. לא נמנעה מפרעה האפשרות להתחרט על מעלליו ולחזור בתשובה שלמה. ניתנה לו רק היכולת לקבל את המכות ולא להיכנע לייסורים הבאים עליו נגד רצונו, הוא חש אומץ לב לעמוד ברשעו – כך מבאר הרב מרדכי יפהן זצ"ל בספרו "המוסר והדעת". הסביר רש"י, שאומות העולם אין להם נחת רוח לשוב בלב שלם, על כן טוב שיתקשה לבם. ומה שהקב"ה מנע ממנו היא האפשרות לעשות תשובה מן השפה ולחוץ. לו היה נותן דעתו לעשות תשובה אמיתית, לא היה הדבר נמנע ממנו. וכן משמע מדברי המדרש שכתב: מה גרם להם (למצרים) שיהיו לוקים כל מכה ומכה? – על שהיו בוטחים בעבודה – זרה שלהם (שמו"ר טו, טז). הדברים יכולים להתבאר עפ"י העניין המובא בגמרא עם אלעזר בן דורדיא, שהיה כל כך שקוע בעבירה עד שאמרה לו זונה אחת שכבר לא תתקבל תשובתו. כשומעו זאת נשבר לבו בקרבו ונצטער מאוד שלא יוכל לעשות תשובה. געה בבכי עד שיצאה נשמתו. יצאה בת-קול ואמרה: "ר"א בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא!" (ע"ז יז). הרי שנסתמה ממנו דרך התשובה, ונבצר ממנו לשוב ולהישאר בחיים מרוב שהיה שקוע בעבירה, ובכל זאת אזר כוח לעשות תשובה גדולה במסירות נפש. מתוך צער על איבוד בחירתו, על אף כל מעשיו המכוערים, היה בו עדין ניצוץ של קדושה, אשר בו הכוח להפיק נחת רוח לפני הקב"ה ולשוב בלב שלם. ובשומעו שאיבד שכרו, התחזק בתשובה עד כלות נשמתו. לא כן עובדי עבודה זרה שכל תשובתם אינה אלא להינצל מן העונש, ביודעם שבנפשם הדבר, אבל בזמן שאין להם שום תועלת מכך מקשים הם את ליבם. על כן נתן הקב"ה לפרעה האמיץ לעמוד בייסורים ולא להיכנע מכוח המכות נגד רצונו, היות ותשובה על ידי כפייה הייתה קלושה מכדי להצילו מן העונש. לפיכך נמנעה ממנו אפשרות התשובה לגמרי, כדי שיתקדש שם שמים על ידו. במדרש איתא, שהרשעים בגיהנום מתכסים בחושך, משום שהיא דרכם בעולם הזה כמו שכתוב "והיה במחשך מעשיהם" (ישעיה כט). וכפי שנהגו המצרים, שהיו מוכנים לסכן את כל רכושם, הרי במכת ברד הוזהרו "כל האדם והבהמה אשר ימצא בשדה ולא יאסף הביתה וירד עליהם הברד ומתו: (שמות ט, יט) ובכל זאת מצינו שרק "הירא את דבר ה' מעבדי פרעה" הניסו את עבדיהם ובקרם אל הבתים. ואפילו עובדי ע"ז שהאמינו שהכל תלוי בכוכבים, היו צריכים לקחת בחשבון, שאם יצדקו דברי משה, יפסידו כל רכושם ולמה להם לסכן עצמם? ומה אכפת להם להכניס רכושם לבתים? אין זאת אלא משום ש"מתכסים בחושך", כל כך שואפים הרשעים לחשכת דרכם שמסרבים להעלות בדעתם, אפילו בתור ספק, שמא יש צדק בדברי משה, שעל ידי כך הייתה חודרת מעט מן האמת אל ליבם. וזה מה שנאמר רשעים בפתח גהינום אינם חוזרים בתשובה. אך לא כן אצל עם ישראל. גם אם לעתים "מתכסים בחושך" והאמת נסתרת מעיניהם, עדיין הקב"ה משאיר פתח לתשובה ואף מסייע לאדם לראות את האמת בעיניים פקוחות. מעשה נפלא ומחריד מובא בספר "ניסים קטנים": שולמית הייתה הבת הקטנה במשפחה דתית בניו-יורק הוריה העניקו לה הכל בכל, בשמחה ובאושר. עבורם היא הייתה המושלמת ביותר, ה"פרח" של המשפחה. בגיל שבע עשרה, כשאמה כבר לא היית בחיים נכנסה בה רוח שטות נערית שגרמה לה להתמרד. "אבא, ביום ראשון הבא, אני יוצאת לטיול בהודו עם עוד כמה חברות!" אביה נדהם: "להודו, לשם מה? מה יש לך לחפש שם? והיא בשלה: "אבא, זה סגור, חבל על הזמן, אני נוסעת ואצטרך הרבה כסף!" "לפחות תגידי בעזרת השם..." הוא רטן. באנחה כבדה הוא קם מהשולחן והצטער שאשתו כבר לא בחיים. אולי האם הייתה מבינה מה מסתתר בליבה של בתה הקטנה. בטרם עלתה למטוס, בשדה התעופה ניסה האב להבינה. "שולי!" – קרא בקול נשבר – "שולה'לה, תגידי את האמת, מה בחורה דתית מחפשת בהודו?!" לתדהמתו אמרה לו: "אבא, אינני דתיה! אני נוסעת לחפש את ה'אמת' אל הבודהיזם..." אביה לא האמין למשמע אוזניו: "את? בודהיזם? השתגעת לגמרי או שזו בדיחה?" שולי בפנים מאובנות השיבה: "לא אבא, אני רצינית, אני מקווה שתסלח לי". פניו של האב האדימו מכעס. "לסלוח לך? אחרי כל מה שנתתי לך, אחרי החינוך שאמא זיכרונה לברכה העניק לך, זאת ה'תודה' שלך? אהבתי אותך עד הרגע הזה, שולמית. אך אם החלטת לזרוק מאחורייך את כל היקר והחשוב לי בחיים. איני רוצה הכיר בך יותר! לעולם לא אסלח לך!" אלו היו המילים האחרונות ששולי שמעה מפי אביה. מאז חלפו שלוש שנים. היא הגיעה להודו, עשתה ככל העולה על רוחה והחשיבה את חייה אז כמאושרים. רק חבל היה לה שכך נפרדה מאביה, ועל כך שהוא מתעלם מהטלפונים שלה, ואינו מגיב כלל למכתביה. יום אחד, עת ירדה לקנות מצרכים בשוק, פגשה להפתעתה חברה משכבר הימים, שלמדה איתה בתיכון בניו-יורק, תוך כדי הפגישה הלבבית והשמחה, עת החליפו רשמי חויות ביניהן, הרצינו פני חברתה: "שולי, הצטערתי כששמעתי על אביך..." "אבי? מה קרה לו?" חברתה הביטה בה כלא מאמינה: "מה זאת אומרת?! אביך נפטר מהתקף לב חצי שנה לאחר שעזבת... אמרו שלבו נשבר בגלל שנסעת להודו, לא ידעת?!" מאז ששמעה על אודות פטירתו של אביה, תקף אותה בכי ממושך ומשהו קרה לה בתוכה . "אני רוצה לנסוע לישראל, להתפלל להשם!" – אמרה לחברתה. "ובהודו לא תוכלי להתפלל?" "בהודו?! אני שונאת את הודו, שונאת את האלילים פה! אני לא רוצה לראות את המקום הזה יותר!" בעיניים מלאות דמעות ובקול צרוד מרוב בכי אמרה: "אני רוצה לנסוע לכותל המערבי, אני חייבת להתפלל שם, במקום הכי קדוש!" שולי עזבה את הודו. היא מצאה את עצמה במטוס בדרך לישראל, אל המקום המקודש כל כך לעם ישראל. היא הגיעה ישירות לכותל המערבי – שריד בית מקדשנו, שממנו לא זזה השכינה מעולם...אבל, האם מותר לה להתפלל כאן? היא, שעזבה את הדת, היא שגרמה בנסיעתה להודו למות אביה היקר... בהיסוס ובהתרגשות רבה התקרבה אל הכותל. ליטפה את אבניו הטהורות, ספוגות הדם והדמעות, הניחה את ראשה על אבני הכותל והחלה לבכות...על העבר...על ההווה....ועל העתיד הלוטה בערפל. מעל לכל בכתה על כך שציערה כ"כ את אביה היקר לה מכל. היוכל פעם לסלוח לה? התוכל היא לסלוח לעצמה? דמעותיה זלגו ללא הפוגה. אישה שעמדה לצידה והבחינה בכך, הציעה לה לכתוב על פתק את כל מה שמעיק עליה, ולהניח בין אבני הכותל. ואכן, שולי התיישבה וכך כתבה: "אבא, אני כאן בירושלים עיר הקודש. ליד הכותל המערבי. אם נשמתך רואה אותי מלמעלה, אני מבקשת ממך, אבא'לה יקר: אנא! סלח לי! לא התכוונתי להכאיב לך. אני מבטיחה לחזור בתשובה וללכת בדרך של אמא ושלך. התוכל לסלוח לי פעם אבא? מבתך האוהבת לעד, שולמית". גל חדש של דמעות שטף את פניה. אך כעת היא הרגישה הרבה ותר טוב. שולי חיפשה מקום בין אבני הכותל להניח את הפתק, אך בכל פעם שניסתה, הפתק נפלל כאומר לה: "סליחה, אין כאן מקום עבור.... היא פחדה שאולי זה סימן משמים שאביה לא מעוניין...היא החליטה להתאמץ יותר, לקחה כסא בסמוך למחיצה, נעמדה עליו וניסתה להכניס את הפתק קצת יותר בצד של הגברים ו...תודה לא-ל, היא הצליחה אך...בכך היא שיחררה והפילה פתק של מישהו אחר שהיה תחוב בדיוק שם. היא החליטה להחזיר את אותו הפתק שנפל למקומו, ובעת שניגשה להרימו היא הבחינה שמשהו על הפתק מבחוץ היה מוכר לה. שמה – שולמית – היה כתוב שם שחור על גבי לבן. שולי הפכה את הדף. כתב היד היה מוכר לה...ליבה החל להלום בקצב...כולה מרוגשת ונדהמת היא מזהה שזהו כתב ידו של אביה ז"ל...הסקרנות גברה על לבטיה. היא פתחה את הדף הצהוב הדהוי והמרופט ולעיניה הדומעות מהתרגשות נתגלו כל המילים: "ריבונו של עולם! אנא רחם על שולמית בת רבקה, בתי הצעירה שנסעה להודו לפני חודשיים. תשמור עליה שתהיה יהודיה נאמנה. אם יכולתי, הייתי רוצה לומר לשולי שלי: שולי בתי, אני אוהב אותך! אני סולח לך מכל לבי, בתי הקטנה. כעסתי מאוד כשעזבת, אמרתי לך שלעולם לא אסלח לך. אך אני נשבע בזה שאני סולח לך מכל לבי. רק אני מתפלל להקב"ה שיחזיר אותך בתשובה שלמה, ושתתחתני בבוא היום עם בחור יהודי ירא שמים, ושתזכו לגדל ילדים טהורים לחיים של תורה ומצוות. מאביך האוהב אותך מאוד מאוד. יעקב בן דינה". שולי התעלפה מיד לאחר קריאת הפתק שנפל אליה מבין אבני הכותל...והתעוררה לחיים חדשים. שולמית בת יעקב ורבקה, היא כיום אם לשני ילדים טהורים. הם זכו להיוולד בטהרה, לאמא צדקת, בעלת תשובה צעירה שזכתה להקים בית נאמן בישראל, בית של תורה ומצוות, בדיוק כפי שרצה והתפלל עליה אביה ז"ל. הם חיים כיום באחת משכונותיה של ירושלים עיה"'ק. אותו פתק שנפל מתוך אבני הכותל המערבי נמצא מאז עמוק עמוק בתוך קירות ליבה, לעד ולנצח. אכן, שולמית זכתה לשוב... "מעולם לא זזה השכינה מהכותל המערבי וזה ההבדל בין יהודי לגוי אצלנו הניצוץ נמצא עמוק פנימה ורק ע"י דיברי תורה או התקרבות והתבוננות בקב"ה ניתן להדליק ואז הוא יבער כאש לוהטת ורק הרשעים מתכסים בחושך נצח" (אור דניאל).
סיפור ממש מרגש. איך החיים מיתגלגלים להם.....אין מיקריות לכל חברי היקרים. אתמול- י' טבת התש''ע, נסעתי לחתונה. בדרך סיפר הנהג סיפור מדהים ואמיתי ששמע מפי חסיד סלונים שנסע איתו לפני שבועיים ומכיר את המדוברים. במלחמת העולם השניה, היו יהודים שהגיעו למחנות הריכוז וזרקו את חפציהם הדלים מחוץ לגדר אולי בתקווה שיום אחד יצליחו לברוח ולאסוף אותם. הנאצים ימח שמם הורו לפולנים בסביבה לאסוף את החפצים האלה. יום אחד ראו 2 פולניות "משלוח "חדש של נשים שהגיעו למחנה וביניהן היתה אשה עם מעיל טוב גדול ומרווח שנראה היה חם מאד. הנשים החליטו להפיל את האישה ולהאבק איתה ולקחת לה את המעיל וכך עשו.כמובן שבכיסי המעיל מצאו אוצרות רבים. אך המעיל נשאר כבד גם לאחר שרוקנו אותו.הן חיפשו ומצאו כיס נסתר. כשפתחואותו גילו לתדהמתן תינוקת.אחת הנשים אמרה לחברתה- אני אקח אותה ואגדל אותהכבתי.וכך עשתה. גידלה אותה באהבה. התינוקת גדלה והפכה לרופאת ילדים. יום אחדמתה ה"אם". מספר ימים אחר כך התקשרה אל הרופאה אשה, שאמרה לה, תשמעי- אני חייבתלספר לך סוד.את אינך ביתה של "אמך" אלא תינוקת יהודיה שמצאנו במחנה הריכוז.וסיפרה לה את כל הסיפור. הרופאה שאלה האם יש לך הוכחה לכך? והאישה אמרה- כשמצאנו אותך היתה עליך שרשרת מזהב עם ריקועים משונים, יכול להיות שזה משהו שכתוב בעברית.תחפשי בבית. ואכן כך עשתה הרופאה, ומצאה את השרשרת זמן מה אחר כך נסעה הרופאה לחופשה באירופה. בעודה משוטטת לה ראתה שני בחורים שנראו רבנים. היא פנתה אליהם וסיפרה להם את הסיפור ואמרה שהיא רוצה לדעת אם אכן היא יהודיה ומה כתוב בשרשרת.הם אמרו לה את השם שכתוב בשרשרת, ואמרו שבקשר לשאלתה-שתכתוב לרבי מלובאוויטש ותשאל אותו. היא אכן עשתה כך וכתבה לרבי והרבי ענה לה אין לה מה לדאוג, היא יהודיה, ושבמקום לטפל בפולנים שתעלה לארץ ישראל ותטפל שם בילדים יהודים.היא שמעה לעצתו ועלתה לארץ וגרה בירושלים,נישאה ליהודי ובנתה ביתה. והתקבלה בבית חולים לעבודה.יום אחד בעודה מטיילת עם בעלה, נשמע פיצוץ במסעדת סבארו הסמוכה. הרופאה אמרה לבעלה שיסע הביתה, היא תגיע לבי"ח עם האמבולנס והלכה לטפל בפצועים. היא הגיע לבי"ח ועזרה שם. לפתע הגיע אדם מבוגר שאמר שהוא מחפש את נכדתו שהיתה איתו בפיגוע. הוא היה נרגש ואיש לא הצליח להבין מי הילדה ומה שמה. הוא אמר שיש לה שרשרת עם השם על הצוואר. הרופאה התנדבה לעזור לו למצוא את הילדה.ואז היא ראתה את השרשרת. היא החווירה ושאלה את הזקן מאיפה יש לו את השרשרת הזו. הוא ענה- מה זאת אומרת? אני עשיתי אותה. הרופאה שאלה -ואיפה אפשר להשיג שרשראות כאלה ואיפה מוכרים אותן? והאיש ענה- אין כאלה בכל העולם. היו לי 2 בנות ואני עשיתי להן את אותה שרשרת כי זה היה מקצועי,בת אחת זו האמא של הילדה הפצועה, והשניה היתה אצל בתי השניה שנרצחה בשואה עם אמה... והסוף? הסוף טוב והסיפור אמיתי.
בדיחות בחור אחד הולך לדייט. הכל בסדר, פשוט נהדר. לבוש היטב. פתאוםרואה מכונה, עליה כתוב: מכונה להרעת מצב הרוח. הבחור הסתקרן, חשב, מה כבר יכול להרעלי את מצב הרוח, הכניס מטבע, פתאום נשפך עליו דלי של מים עכורים. הוא נורא כועס, מצב הרוח על הפנים, ומסביבו מתחילים להתווסף כל מיניאנשים סקרנים ומתחילים לצחוק עליו. פתאום הוא מבחיןבמכונה שעליה כתוב: המכונה להעלאת מצב הרוח. הוא חשב, מה כבר יכול להעלות לי את מצבהרוח עכשיו? אבל, בכל זאת הכניס מטבע. דליים של מים עכורים נשפכו על האנשים שצחקו עליו... בדיחה איש אחד שטייל בפנסילבניה ראה איך עטלף שעף לכיוונו הופך למרבה התדהמה לערפד.
האיש המבוהל מייד שלף צלב והראה אותו לערפד המאיים.
הערפד המשועשע התחיל לצחוק.
"מה אתה צוחק?", שאל אותו האיש ההמום.
הערפד השיב לו, "אני ערפד יהודי..." בדיחה איש אחד נכנס למכולת ושואל את המוכר כמה עולה לחם.
שואל אותו המוכר בחזרה: "איזה לחם - שחור או לבן?"
עונה לו הקונה: "לא משנה, זה לעיוור בדיחה החלטתו של הסנטור ג´ו ליברמן להתמודד על הנשיאות בארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית החזירה חיים לבדיחה יהודית שהקדימה את זמנה. וכך מספרת הבדיחה: הנשיא היהודי מטלפן לאידישע מאמע שלו, ומזמין אותה למסיבת חנוכה בבית הלבן. בין השניים מתפתח הדו-שיח הבא: הנשיא: אמא, אני עורך כאן מסיבה לכבוד חנוכה, עם הדלקת נרות וסופגניות. אני מבקש שתבואי להשתתף. אמא: הייתי מאוד רוצה, אבל יש המון בעיות. קשה להשיג כאן מונית לשדה התעופה. ובשדה צריך להיסחב עם כל המזוודות. הנשיא: אמא, אני נשיא ארצות הברית. את לא צריכה לטוס בטיסה מסחרית. אשלח את המטוס הנשיאותי להביא אותך. אמא: כן, אבל כשהמטוס ינחת בוושינגטון, אני שוב אצטרך להיסחב עם המזוודות שלי ולחפש מונית. הנשיא: הליקופטר שלי ימתין לך בשדה התעופה ויביא אותך היישר למדשאה הבית הלבן. לא תצטרכי מונית. אמא: כן, אבל מה בדבר מלון. אכסון במלון זה המון כסף, והשירות מתחת לכל ביקורת. הנשיא: אין צורך במלון. תלוני באגף האורחים של הבית הלבן. אמא: אם כך אני מוכנה לעשות את המאמץ בשבילך ולבוא. אותו ערב שוחחה האם עם אחד מידידיה, והלה שאל אותה מה נשמע. האם: שוחחתי עם הבן שלי ואני מבקרת אצלו לרגל חנוכה. הידיד: איזה בן, הרופא? האם: לא, הבן השני, הפחות מוצלח.
לקוטים מספר ברית כהונה לאדמו''ר ועט''ר רבי משה כלפון הכהן זצוק''ל וזיע''א
ס''ח] בראש השנה כשחל יום ראשון בחול מברכים על השופר שהחיינו ואין מברכים ביום שני וכשחל יום ראשון בשבת שאין תוקעים ביום ראשון מברכים ביום שני שהחיינו
ס''ט] זלזלאן [שומשמין] הוא פרי אדמה והכוסס ממנו חי או קלוי מברך בורא פרי האדמה
ספר המדות לרב הקדוש רבי נחמן מברסלב זצוק''ל וזיע''א
רפ''א] מכות בנים על ידי שוא. גם המקום גורם
רפ''ב] מי שמשמח חתן וכלה יזכה. שתלד אשתו זכרים
רפ''ג] גם על ידי הזהרת נרות
רפ''ד] שנה שיש בה הרבה גשמים. סימן. שנולדים בשנה זה הרבה זכרים
רפ''ה] איש ואשתו שמקללים את עצמם. אין מגדלין בניהם
14/01/2010
בסוף פרשת שמות ובתחילת פרשתינו יש לשאול כמה שאלות:
א} בסוף פרשה שעברה מסופר שאחר שפרעה הכביד את העבודה על בני ישראל אמר משה לה' ''למה הרעותה לעם הזה'' ויש לשאול איך משה מדבר דברים קשים חס ושלום כנגד ה' יתברך?
ב} משה אמר לה' ''ומאז באתי אל פרעה'' לכאורה מלת ''מאז'' מיותרת והיה הפסוק צריך לומר ''וכשבאתי''?
'?
ג} ה' יתברך השיב למשה שהןא יוציאם ביד חזקה ולא השיב לו טענתו שהוא הרע כביכול לעם ישראל?
ד} ה' יתברך הוכיח למשה מהאבות ולכאורה יש לשאול מה התוכחת והלא משה יכול להצטדק שאין לדמותו לרבני קדם שהם צדיקים יותר ממנו?
ה} רש''י וארא. אל האבות: ויש לשאול מה מלמדינו רש''י והלא הפסוק סיים עליה אל אברהם וכו' שהם האבות?
ברם נקדים מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה למה צדיק ורע? ואף על פי שאנחנו בשר ודם ואין יכולים להשיג מחשבות ה' יתברך אלא שגלו לנו חכמינו כמה טעמים והוא כדי לכפר על עוון הדור שלא יענשו בסבת עוונותם שה' יתברך יאריך אפו עליהם וממתין להם שיחזרו בתשובה כל זמן שהצדיק מצטער ולפי זה יש לפרש דברי התורה שמשה רבינו אומר לה' יתברך למה ענש את עם ישראל ושלח משה שהוא רוצה שיצטער כדי לכפר על עוון הדור ''ומאז'' פירוש שהרבה זמן הם מעונים ועכשיו שמשה בא אלא פרעה לדבר בשם ה' הוכחה שהוא צדיק שאין ה' יתברך מדבר על הרשעים ''והצל לא הצלת את עמך'' פירוש לא צער ה' יתברך את משה שבזכות זה ינצלו בני ישראל מצער והשיבו ה' יתברך אמת דברך שאם משה יצטער כדי שלא יענשו בני ישראל זה אינו מועיל אלא להאריך להם הזמן שמא יחזרו בתשובה אבל אינו מועיל למחוק כל עוונותיהם וה' יתברך רוצה למחוק עוונותיהם כדי להוציאם ממצרים ולכך צריכים בני ישראל לסבול כדי למרק עוונותיהם ולפי זה סיים הפסוק וארא אל אברהם וכו' שהם צדיקים גדולים ונתייסרו הרבה אברהם נתנסה בעשר נסיונות יצחק כמעט ונשחט על גבי המזבח יעקב כל חייו היה בצער ואפילו הכי מסיים הפסוק ''ושמי ה''' פירוש שם ''הוי''ה'' שהוא מדת הרחמים לא נודעתי להם לא רחמתים כדי שזכותם תעמד לעת צרה להציל את עם ישראל ולפי זה כתב רש''י ''אל האבות'' פירוש אל החכמים שבכל דור ודור שהם נקראים אבות עם ישראל. וכיון שה' יתברך רוצה לקיים הבטחתו לישראל להוציאם ממצרים ולהכניסם אל ארץ זבת חלב ודבש לכך צריכים בני ישראל לסבול למרק את עוונותיהם.
ומזה יש ללמד מוסר שיש כמה בני אדם כשרב העיר יוכיח אותם אומרים מה איכפת לו מהם כל אחד יעשה מה שלבו חפץ וזה טעות מרה שאם אותם האנשים לא ישפרו את דרכיהם שידעו שהרב יסבול יסורים בשבילם כמו שרואים שיש רבנים צדיקים וטהורים והם בצער גדול ומצרה לצרה ובודאי שזה לא מסבת עוונותיהם אלא מסבת עוון בני עירם וכמו שקרה לאחרונה שנפטר צדיק גדול שכל ימיו היה בתורה ובעבודה ולא הגיעו שנותיו לבני משפחתו שהיו חיים עד גיל 100 שנה והוא ''רבי חוייה ביתאן זצ''ל'' ולא עוד אלא אף בחייו עברו עליו הרבה יסורים ששכל כמעט ארבעה תינוקות וגם פגעה בו מכונית ואין זה מקרה אלא מסבת עוון הדור ומספרים חכמינו זכרונם לברכה שבשכנות רבי לוי היו גרים אנשים רשעים והיה רבי לוי מקרבם והיו בני העיר מתרעמין עליו שהוא מקרבם וכשנפטר חזרו אותם רשעים אמרו כשהיה רבי לוי חי היה מגין עליהם ועכשיו שנפאר אין מי שיגן עליהם ולכך חזרו בתשובה. ולפיכך צריכים להתעורר ולחזור בתשובה בפרט כשרואים שהעולם בצער וה' יתברך מעורר את בניו לתשובה לגואלם גאולה שלמה במהרה אמן!!!
!!
14/01/2010
בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} משה רבינו אחר שאמר לישראל שהקב"ה מוציאם במופתים גדולים הקב"ה אמר לו לך אל פרעה משה רבינו אמר לו הן אני ערל שפתים וכו' הרי כבר הקב"ה אמר לו בפרשת שמות שאהרן הוא שמדבר? ב} הקב"ה אמר למשה שמכביד לב פרעה שלא ישמע דברי והא כבר אמר לו זה בפרשת שמות ולמה חזר ואמר לו? ג} בפרשת בא אחר מכת החשך פרעה אמר למשה לא אסף עוד לראות פניך השיבו משה באמת אני לא אבוא לך עוד ושם התנבא על מכת הבכורות מי אמר לו משה דילמא הקב"ה יחזור וישלח אותו פעם אחרת?
אולם ידוע מה שאמרו חז"ל שבמצות הוכיח תוכיח אינו יכול לבטלה אלא עד שמי שהוא מוכיח עליו יכהו או יקללו. ולמה? משום שאם מכה או מקלל למי שמוכיחו ר"ל שאין בו תקוה לתקן ואפי' אם תשוב ותדבר עמו כל היום. וידוע מה שאמרו חז"ל כשם שמצוה לומר דבר ששומעים אותו גם כן מצוה שלא לומר דבר אם יודע שלא שומעים אותו משום שמוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין. והגמרא שם בתחילה היה רוצה לומר דוקא דברים שהם דרבנן אבל אח"ך אמר אף בדברים שהם דאורייתא. יבוא האדם לשאול והא הדין הוא שהאדם אינו עושה אף עבירה אפי' שהיא קלה כדי שיכול למנוע חבירו מעבירה קשה ואיך אדם יבטל מצות הוכיח תוכיח כדי שחבירו יעשה עבירה בשגגה? אולם אנו ישראל ערבים זה בזה וכשאחד עושה עבירה אפי' שההיזק הגדול יבוא עליו אולם אף אנו נזיקו עמו ולזה הקב"ה צונו הוכיח תוכיח. ולזה כדי שהאדם מונע חבירו מעבירה קשה צריך שלא יעשה עבירה אפי' שהיא קלה משום שההזקה שלו תהיה יותר מן ההזקה שהיא באה עליו אם חבירו עשה עבירה ולזה אומרים לו לא תזוק עצמך אולם מצות הוכיח תוכיח היא לבדה כדי שלא נזיק מאותה עבירה שעושה אותה האחר. ובזה אמרו חז"ל שאם באמת אתה יודע שהוא לא יודע ואם היה יודע אינו שומע לך יותר טוב תניחו טועה, לכל הפחות ההיזק שיבוא לנו ממנו יהיה קל. כל זה אנו ביחד אבל עם הגויים אין כאן שום מצוה כמו שאמר הכתוב הוכיח תוכיח את עמיתך שהוא הישראל. ולזה משה רבינו אמר להקב"ה והא אנו יש לנו הדין שאם הישראל אינו שומע לך לא תאמר לו ולמה תאמר לי לך לפרעה והוכיח אותו מוטב שיהיה שוגג וביותר שאני ערל שפתים ואיני מדבר אלא בקשות ר"ל טורח שאין בו ריוח תעשה לו כמו שתרצה במכות ואין צריך ללכת לו אמר לו הקב"ה למה אדם שהוא אינו שומע נניחו טועה יותר טוב כדי שהעונש יבוא קל כשהוא שוגג אבל פרעה אני רוצה לעונשו עונש גדול ולזה תאמר לו כדי שיהיה במזיד והעונש יהיה קשה כמו שאמר הכתוב אח"ך ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אתתי ואת מופתי וכו'. אולם כשפרעה אמר לו לא אסף עוד ראות פניך נחשב כאילו קללו ולזה אמר לו משה עכשיו איני צריך לבוא להוכיחך ונחשב כאלו באתי להוכיחך ונקרא במזיד שאתה אינך חפץ לקבל התוכחות.
רבותי! מצות הוכיח תוכיח היא מצוה דאורייתא שאדם צריך להוכיח על חבירו וכמו שצריך להוכיח גם כן האדם צריך לקבל כשיוכיחו לו ולא יאמר לו מה איכפת לך או יאמר לו מיני דברים לא טובים. וצריך לדעת שמה שחבירו מוכיח אותו הוא משום שאוהב אותו ולא בלהכעיס ולא להתלוצץ עליו. והמוכיח צריך לדעת איך להוכיח ואיך ידבר עם האנשים בדרך שמקבלים אותה לא יתחיל לצעוק אלא בזמן שצריך ופעם אחרי כמה זמן ותמיד לא ידבר רק בדרך שמבינים אותו כדי שלא יהיה במקום לתקן מקלקל משום שלפעמים האדם מוכיח והאחר נראה לו שעשאה משום שיש לו בעיה עמו ובמקום לתקן יוסף להגביר כדי שיאמר לו אינו חושב אותך כלל ובכל זאת מי שמוכיחים עליו צריך לקבל התוכחות באיזה דרך שתהיה התוכחה משום שכל זה לטובתו כדי שיחזור בתשובה. יהי ירצון שהקב"ה יעזרנו לשוב בתשובה ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.
14/01/2010
פרשת וארא
כבר ספרנו בפרשה הקודמת שפרעה לא הסכים לשחרר את ישראל ולהיפך הגביר את השעבוד ויצו ה' יתברך את משה ואהרון ללכת לבני ישראל ולבשר להם שה' יתברך שלחו להוציאם ממצרים אבל בני ישראל לא שמעו אליו מקוצר רוח ומעבודה קשה ויצו אותם ה' יתברך ללכת אל פרעה וילכו אליו וימסור ה' יתברך בידם סימן וישלך אהרון את מטהו ויהי לנחש גם מכשפי מצרים השליכו את מטיהם ויהיו לנחש אבל אחר שחזרו כל הנחשים למקלות בלע מקל אהרון את מקלות המכשפים וה' יתברך חיזק את לב פרעה והתחיל ה' להביא עליו עשר מכות.
מכה א': דם. ה' יתברך אמר למשה שפרעה עושה את עצמו אלוה ואומר שאינו נזקק לנקביו ולכן לך אליו בבקר כשהולך לנקביו ותזהירו מפני מכת הדם שכל המים אשר במצרים יהפך לדם אם לא ישלח את בני ישראל ומה שהזהירו ה' יתברך משום שאין עונשים אלא אם כן מזהירין אבל פרעה לא שמע בקולם ויך אהרון את היאור במטהו ויהיה לדם גם כל מימי מצרים נהיו לדם וימותו כל הדגים אשר ביאור ויבאש היאור אבל בני ישראל כשהיו שותים ממנו היה חוזר למים ולמצרים היה דם והיו שותים מצרי וישראלי מקערה אחת ביחד הישראלי היה שותה מים והמצרי היה שותה דם עד שהיו המצרים משלמים כסף לבני ישראל ואז היה הדם חוזר למים וממנו היו שותים המצרים ומזה נתעשרו בני ישראל הרבה גם החרטומים אחר שקנו את המים מאת בני ישראל החזירו אותו עוד פעם לדם בכוח הכישוף ויחזק לב פרעה ולא שלח את בני ישראל מכת הדם נמשכה לשבוע וכן כל מכה ומכה ההזהרה נמשכת שלושה שבועות והמכה שבוע בסך הכול חודש ומה שלא הכה משה את היאור אלא אהרון בשביל שהיאור לא הטביע את משה בתוכו כשהשליכתו אמו {עיין פרשת שמות} ולכן משה לא גמל לו רעה תחת טובה.
מכה ב': הצפרדעים ה' יתברך אמר למשה שיאמר לאהרון שיטה ידו על היאורים ועל הנהרות ועל האגמים ויעש כן אהרון ותעל צפרדע אחת גדולה והיו המצרים מכים אותה והייתה מתזת נחלים נחלים צפרדעים ויכסו את ארץ מצרים ויכנסו לבתי המצריים והיו יושבים במיטותיהם ובמאכליהם ובתנוריהם והיו נשרפים ומתפוצצים ובאים אחרים והיו נכנסים בלחם גם החרטומים הוציאו את הצפרדעים בלהטיהם ויקרא פרעה למשה ולאהרון ויאמר אליהם הסירו את הצפרדעים ואשלח אתכם ויאמר לו משה אימתי אעתיר לך ופרעה חשב שמא משה אין לו כח בתפילה אלא יודע שיגמרו היום ויעשה עצמו כאילו מתפלל ולכן אמר לו שרוצה שיסורו מחר ויעש כן משה ויתפלל לה' יתברך וממחרת מתו אותם ויצברו אותם חומרים חומרים ותבאש הארץ ויחזק לב פרעה ולא שלח את בני ישראל. כבר כתבנו הטעם שמשה לא יכול לגמול ליאור רעה על שהצילו ולכן אהרון הוא שנטה את ידו והוציא את הצפרדע.
מכה ג': כנים. אמר ה' אל משה שיאמר אל אהרון שיכה את עפר הארץ והיה לכנים אבל החרטומים לא יכלו להוציא את הכנים ויאמרו אל פרעה אצבע אלוהים היא והטעם אמרו חכמינו זכרונם לברכה:
1. שאין השד יכול לשוט על דבר פחות מכשעורה ולכן החרטומים אינם יכולים לבקש ממנו להוציאם.
2. שאין המכשף יכול לכשף אלא אם כן הוא עומד על גבי קרקע אבל כל זמן שאינו עומד על גבי קרקע אינו יכול לכשף וכיון שעפר הארץ היה לכינים אם כן החרטומים עומדים על גבי כנים ולא על העפר.
ויחזק לב פרעה ולא שלח את בני ישראל כאשר דבר ה'.
מכה ד': ערוב. ה' יתברך שלח רכל מיני חיות שיש בעולם להשחית את מצרים ואפילו הצפרדעים והכינים באו עוד פעם ויש מין חיה שדומה לאדם והיא אוכלת בני אדם וקשורה בטבורה לארץ ואם חותכים טבורה מהארץ מיד מתה מה עשה ה' יתברך? הביאה עם אדמתה למצרים והיו החיות הורגות וטורפות את המצריים אמר פרעה למשה ולאהרון זבחו לאלוהיכם בארץ אמר לו משה והלא המצריים עובדים לבהמות והם יראו אותנו שאנחנו זובחים את העבודה זרה שלהם האם לא יסקלונו??!! אמר להם פרעה טוב בסדר הסירו את הערוב ואני אשלח אתכם ויתפלל משה לה' יתברך ויחזרו החיות למקומותיהם ולא מתו בארץ מצרים שלא יהנו המצרים בעורותיהם.
ואפילו הכי לא עמד פרעה בהבטחתו ולא שלח את העם.
מכה ה': דבר. מתו כל מקנה מצרים אבל ממקנה בני ישראל לא מת אחד וישלח פרעה ויגידו לו שלא מת ממקנה בני ישראל אחד.
למרות כל זה לא שמע בקול ה' יתברך ולא שלח את בני ישראל.
.מכה ו': שחין. כל גוף המצריים נתכסה בשחין ואין צריך לומר שאפילו הכי לא שלח פרעה את העם.
מכה ז': ברד. הוריד ה' יתברך ברד מעורב שלג ואש שבדרך הטבע האש והמים אינם יכולים להתערב אבל בשביל לעשות כבוד ה' יתברך עשו שלום ביניהם ויחד השחיתו את הזרעים שזרעו המצרים ויקרא פרעה למשה ולאהרון ויאמר להם הסירו מעלי את הקולות הרעמים ומראה הברד ואשלח אתכם ויתפלל משה אל ה' ויעצר הברד ויש אבני ברד שירדו מן השמים ולא הגיעו לארץ ונשארו תלויים בין שמים לארץ ויורידם ה' יתברך במלחמת גוג ומגוג על האויבים כשראה פרעה שהייתה הרווחה ונגמר הסיוט לא רצה לשלח את העם.
עדיין לא נכמרו כל המכות שבאו על המצרים ונמשיך לספר בפרשה הבאה בעזרת ה' יתברך.
פירש רש''י וארא. אל האבות: ידועה השאלה מה בא רש''י ללמדינו והלא כתוב בפרשה ''וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב'' והם האבות ויפרשו על זה הרבה מרבותינו הרבה פירושים. ואנחנו נפרש לפי דרכינו.
כתיב ''פוקד אבות על בנים'' שאלו רבותינו זכרונם לברכה והלא כתיב ''לא יומתו אבות על בנים ובנים על אבותם איש בחטאו יומתו'' והשיבו אם הבנים הם צדיקים אז לא יומתו אבות על בנים ואם הם רשעים ומחזיקים בעוונות אבותיהם אז פוקד אבות על בנים אבל עדיין אין זה מיושב למה יענשו הבנים על עוון אבותיהם שלא עשאוהו והלא יענשו רק על עוונותיהם?
ברם ידוע שה' יתברך מתנהג במידה כנגד מידה משל אם חשב האדם מחשבות רעים יענש בראשו אם עשה עבירה בידו יענש בידו אם דבר דברים בטלים יענש בפיו וכדומה. עוד ידוע שהבנים מושפעים מאוד מההורים ובפרט כשהם קטנים ואינם מרגישים כלל בטעות וכ/שגדלים כבר התרגלו בזה וקשה לעזוב את אותה דרך ולכן כשרוצה ה' יתברך להזכירם לחזור בתשובה מביא להם עונש כפול כפליים עונשם ועונש אבותם כדי שלא יאמרו שאין זה אסור כיון שכך עושים ההורים שמן השמים מורים להם ראו נענשתם גם בעוון ההורים ועל ידי זה יתעוררו ויחזרו בתשובה. ולכן צריכים ההורים והמורים להזהר מאוד במעשיהם כיון שטעותם נמשכת לבנים ולתלמידים.
ולכן נתקשה לרש''י מה אמר ה' יתברך למשה וארא אל אברהם וכו' והלא יכול למשה להצטדק בפשיטות שהוא איננו צדיק כמו האבות ואינו יכול להגיע למדרגתם ולכן פירש רש''י וארא אל האבות וכוונתו על כל האבות והרבנים ובכללם משה שגם הם נקראים אבות כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה מי שמלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו ולכן פירש רש''י בפרשה הקודמת את הפסוק ''עתה תראה את אשר אעשה לפרעה'' פירוש שתזכה לראות מה שיקרה לפרעה אבל לא תזכה לראות מה שיקרה לשלושים ואחד מלכים ומה שנענש משה שלא לראות מה שיקרה לשלושים ואחד מלכים הוא בגלל מי מריבה שאמר לבני ישראל כשבקשו מים שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים והכה את הסלע אבל ה' אמר לו ודברתם אל הסלע {עיין פרשת......} ויש לשאול מה יותר קשה דברים בוטים שדבר אל ה' יתברך או שינוי בשליחות ה' בטח דברים בוטים יותר קשה ואם כן למה לא נענש על שינוי בשליחות שלא זכה ליכנס לארץ ישראל ואילו כשדבר דברים בוטים לא נענש כן? והטעם משום כשדבר אל ה' עדיין לא נהיה למנהיג ישראל ואין לו השפעה אבל כששינה בשליחות שיש לו השפעה על ישראל על זה נענש בחומרה ולכן פירש רש''י אל האבות ורוצה לו שלא רק לאברהם ויצחק ויעקב אלא לכל האבות והרבנים ''שמי ה' לא נודעתי להם'' פירוש שאיני הולך עמם במידת הרחמים אלא במידת הדין שיש להם השפעה על הסביבה.
כמו שראינו שאברהם אמר אל ה' יתברך שהבטיחו על ארץ ישראל במה אדע כי אירשנה ונענש על זה שיצאו בני ישראל לגלות ונשתעבדו 400 שנה {עיין פרשת לך לך} עשו לקח נשים עובדי עבודה זרה נענש אביו יצחק ''ותכהן עיניו מראות'' {עיין פרשת תולדות} יעקב נעדר מבית אביו 22 שנים ויש לו סבה טובה ואפילו הכי נענש ונעדר יוסף ממנו 22 שנים {עיין פרשת ויצא ופרשת ויגש} הרי לך הוכחה שמי שיש להם השפעה על אחרים נענשים בחומרה יתרה ולכן אמר הפסוק בפרשה הקודמת ''עתה תראה'' פירוש שעתה לא תיענש כיון שאין לך השפעה עדיין ולא נתמנית כבר להיות מנהיג על ישראל אבל במי מריבה שכבר אתה מנהיג ישראל ויש לך השפעה תענש בחומר הדין.
ולכן צריך כל אדם להיזהר משנה זהירות שלא לטעות כלל ואפילו אם מרגיש שיצרו מתגבר עליו לא יעשה עבירות לפני המושפעים ממנו שאז עוונו גדול מנשוא ויענש מנה אחת אפיים ולהיפך צריך להראות לפני תלמידיו או ילדיו שהוא מכבד תורה ולומדיה ורודף אחר המצוות ואז יושפעו ממנו בניו ותלמידיו לטובה ואשריו ואשרי חלקו וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שיש הרבה מדרגות בחילול ה' בין אדם לחבירו ויש חכם מחכמי הגמרא שאמר כגון אני אם אקנה בשר בהקפה אעשה חילול ה' שאז ילמדו ממנו אנשי העיר ויחשבו שהוא אינו משלם ההקפות ולכן כל אדם שיש לו השפעה על אחרים צריך להיזהר משנה זהירות.
ויהי רצון שיפקח ה' יתברך את עיננו להפריד בין הטוב והרע ויחיש לגאולינו בקרוב!!!
08/01/2010
בס''ד מוסר בלערבי פרשת שמות
פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת שמות. יחכילנה אלפסוק. כיפאש חתתבת גזירת בין הבתרים כאמלה אלי גזירת בין הביתרים מקצומה עלה 4 קסמאת. לאוולה אלי גר יהיה זרעך. אלי מאעאנאהה יקעדו כיף לבראנייה פי ארץ ישראל אלי הייא מתאענה. והאדי בדאת מן אלי תואלד יצחק אלי הווא הזרע מתאע אברהם אבינו. חתה אלי הבט יעקב אבינו למצרים. מאענאהה 190 שנה. ומן באעד וקתלי הבט יעקב אבינו. תבתת בארץ לא להם. אלי ארץ מצרים מוש מתאענה. וקאעדו איכאך חתה אלי נפטר לוי. אלי הווא נפטר אכר השבטים. מאענאהה 93 סנה. ומן באעד לגזרה התאלתה ועבדום. וכאנו יכדמו 32 סנה. ומן באעד וענו אותם 85 סנה.
וכיפאש נצארת לחכאיה מתאע לכדמה ולעדאב. באעד מה מאתו יוסף וכואתו. אלמצריין בדאו יתקלקו מן ליהוד. אלי למצריין מה יחבושי לבראני. וקאלו כיפאש נעמלו מעאהם. האדון בראנייה. וכאן יזי חרב מן בלאצה אוכרה. באעד לחרב נווליו צ'עאף. יקומו הומאן ויטרדונה ויאכדו לבלאד. ופרעה כאנו ענדו 3 מוצ'ברין. בלעם ויתרו ואיוב. יתרו קאל מה יעמלוהאשי. בלעם קאל נכדמוהם. ואיוב סכת. ופרעה עזבתו לפכרה מתאע בלעם. ווקתלי סמע יתרו הרב. עלא כאטר יתרו מן מדין ולד אברהם אבינו מן קטורה. ויערף גזרת בין הבתרים. אלי תגזרת עלא זרע אברהם אבינו. וכאף יחצל מעאהם. ולמצריין בדאו יתחיילו באש יכדמו אליהוד. וקאלו לחז''ל אללי פלאול קאלו. אלעבאד אלכל תזי תכדם וכלצוהום מליח. ונהאר אלאוול חתה פרעה כדם. ומן באעד אלמצריין בדאו ישלמו בשוייה בשוייה חתה צאתו כאן אליהוד. ומה כלאווהומשי באש ישלמו אלכדמה. כאן שבט לוי אללי מה דכלשי ללכדמה מן אלאוול. ולאכן קד מה כאנו יעדבוהום ויכדמוהום רבבי כאן מעאהום וכאנו יכתרו יאסר. ויחכיו לחז''ל אללי אלמרא כאנת תזיב בשתה תואמה וכאנו יעישו אלכל. ותמה חכם קאל 60 תואמה. ווקתללי אלמסתנזמין מתאע פרעה קאלולו אללי חיתואלד ולד מן בני ישראל וחימנעהום. ובהאדה קאל ללקאבלאת ליהוד באש יקתלו לולאד אלי חיתואלדו. ולאכן לקאבלאת אלי הומאן יוכבד ומרים. כאנו כאייפין רבבי ומה סמעושי כלאם פרעה. וקתהה פרעה וצא לעסכר מתאעהו באש ירמיו אלולאד מתאע ישראל אלכל ללניל. האש עמלו הנסה מתאע לייהוד. כאנו ימשיו יולדו פשאנייה וירווחו ויכליוו זגארהום גאדי. ורבבי כאן יכרזלהום זוז אצאבע מן אלווטה ואחד בלחליב וואחד בלעשל וירצ'עו מנהום. ווקתללי אלמצריין כאנו יזיווהום באש יקתלוהום כאנו יגטצו פלווטה. והומאן יחפרו וולאד ישראל יזידו יגטצו. הומאן ימשיו וולאד ישראל יטלעו. ווקתלי יכברו כל ואחד יערף בו ואמו וימשילהם.
ועמרם בו משה רבינו כאן יסתמה הרבי מתאע ליהוד וקתהה. ווקתלי שאף אלגזירה מתאע פרעה. קאל עלאש אלואחד קאעד יערס. באש יזיב הזגאר. והאדה פרעה קאעד יקטל פיהום. קאם טלק מרתו יוכבד וולאד ישראל עמלו כיפו אלכל. זאת מרים בנתו קאלתלו. פרעה כיר מנך. הווא מה גזר באש יקתללו כאן אלולאד. ואנתין גזרת עלא אלולאד ולבנאת. ואנה נערף אללי חתזיב ולד אללי חימנע ישראל. פי וקתהה סמע כלאמהה ורזע מרתו וישראל אלכל תבעו. וחבלת יוכבד וזאבת משה רבינו פשהר הסאתס. וכבאתו תלאת שהור. ומן באעד ערפת אללי חיזיו אלמצריין ינשדו עלולד. יאכי כדאת צנדוק וחטת פיה משה רבינו
ורמאתו פניל. ומרים קעדת תתפרז מן לבעיד. ובתיה בנת פרעה הבטת נהארהה באש תעום פלואד. שאפת צנדוק יעום . בעתת כדימתהה באש תזיבו. ותמה האשכון יקול אללי מדת ידהה וידהה טואלת יאסר וזבדת הצנדוק. ולקאת פיה ולד זגיר יבכי. זאבתלו מרצ'עין מצריין מה חבשי ירצ'ע. עלא כאטר משה רבינו קדוש מן בטן אמו ומא יגדשי יאכל אללי יזי. קאלתלהה מרים תחבשי נזיבלך מרצ'עה. קאלתלהה זיבי. וזאבת אמהה ורצ'אע. וכלאתו ענדהה חתה אתפטם וכדאתו בתיה ורבאתו ענדהה. ומרה כאן פי טרף פרעה יאכי מד ידו וכדאלו התאז מתאעהו. קאלולו לכדאמה מתאעהו האדה חינחילך התאז מן ראסך. וכאן פרעה חב יקתלו. זאהו מלאך גבריאל וקאלו. ולד זגיר מה יערף שיי שאף חאזה תלמע חב ישדהה. קאלו נזיבולו זמר ודהב הזוז ילמעו נשופו האש יאכד. מד ידהו חיאכד הדהב. זא מלאך דזלו ידהו וכדה זמרה וחטהה פי פמהו. ותכוה פמו והאדאך עלאש ולא יתמתם.ולחז''ל קאלו אלי תכוה פי פמו באש ינצ'אף פמו מנקטאת לחליב מתאע למרצ'עאת למצריין אלי כאנו יחבו ירצ'עו בסיף ווקתללי כברשוייה משה. כרז ישוף פי ולאד ישראל כיפאש יכדמו. ולקא מצרי יצ'רב פי יהודי קאם קתלו. ומן גדוה רזע ולקא זוז יהוד קאעדין יצ'ארבו. וואחד מד ידהו באש יצ'רב צאחבו. קאלו עלאש תצ'רב צאחבך. זאובו האשנווה. נאוי תקטלני כיף מה קתלת אלמצרי. ולחז''ל קאלו. אלי לפסוק קאל ומשה רבינו תלפת מננה ומננה וקתלי קתל למצרי ומה לקא חד ישופו. המאלה האדה האשכון קאלו. וזאוובו אלי האדאך הווא אלי מנעו משה מן למצרי. פי וקתהה כאף משה וערף אללי חישמע פרעה. ופרעה שד משה וחב יקתלו וצ'רבו בסיף עלא כרומתו. ולאכן רבבי כלאלו כרומתו רכאם מה יחוכשי פיהה הסיף. ומשה קאל מוש דימה ינצאר נס. קאם הרב מן מצריים.
פלוקת האדאך הסלטאן מתאע כוש משה כרז ללחרב. וחט האשכון ינובו פלבלאד. ולחז''ל קאלו אלי הומאן זגאר בלעם. והומאן עמלו עליה אנקילאב ותפאהמו מעה נאס לבלאד באש מה יכליוושי הסלטאן ידכל ללבלאד מררה אוכרה. והומאן שדדו לחוכם. ועלאו הצור מתאע לבלאד מן זוז זואהי. ומן זיהא התאלתה כאן ואד עמלו פיה חפר באש מה עאדשי ינזמו יתעדאו פיה. אלי יוולי פיה דואמה. ומן הזיהה הראבעה זאבו חנושה ועקארב וחטוהם גאדי אלי יתקרב יקתלו. ווקתלי רזאע הסלטאן ראבח מלחרב. קאלום חלו לבאב. מה חבושי. וקאלולו אלי זגאר בלעם הומאן לכל תווה. והווא מה יערפוהושי. ווקתלי קרבו לצור באש יטלעו. כאנו ירמיוו עליהם לחזר ונשאב. ומה גדושי ידכלו מן גאדי. משאו זיהת לואד גרקו. משאו זיהת לחנושה קתלו מנהם. מה ערפושי האש יעמלו. קעדו בררה מן לבלאד.
פלוקת האדאך. הרב משה רבינו מן מצרים. לקא לעסכר האדוך קעדמעאהם. והנאס שאפו אלי הווא מתרבי יאסר וחכם יאסר. כאנו יתקרבולו. חתה אלי הסלטאן חטו למוצ'בר מתאעהו. באעד מדדה מאת הסלטאן. כממו האשכון יחטו פי בלאצתו. חטו משה. ובאעד וקת קאלולו. אלי הומאן קלקו ויחבו ידכלו ללבלאד ויחבו באש ישופלהם חל. קאלום בארו אמשיו צטאדו הזגאר מתאע הלקלק אלי הייא לחסידה. כל ואחד יצטאד ואחדה וירביווהם חתה יכברו. ועמלו איכאך. ווקתלי כברו קאלום ירפעוהם בלאצת לחנושה. והומאן מנקארהם טויל. כלאו לחנושה לכל. ודכלו מן גאדי ללבלאד. וזגאר בלעם
וקתלי שאפו אלי לעסכר דאכל הרבו. וקעד משה רבינו הסלטאן מתאעהם. ותמה קאנון פלבלאד האדיך. אלי הסלטן הזדיד. ילזמו יאכד מרת הסלטאן לקדים. ועמלולו ערס. ולאכן משה רבינו כדאהה בלאסם. וסתנאת חתה כבר ולדהה. ומרה פי חפלה מתאעהם. למת לוזרה וחכאתלהם בלמוצ'וע. וקאלתלהם מאדאם מה קאעדשי יטבק לקאנון. ולדהה אבזל בסלטננה. וזאו למשה רבינו ותכלמו מעאהו בלקצ'ר. וקאלולו כאן תחב תאכדהה כיף לעבאד אנתין הווא הסלטאן. וכאן לא כללי נחטו ולד הסלטאן לאוול סלטאן. ורצ'ה משה רבינו באש יחטו ולד הסלטאן לאוול סלטאן עליהם.
קאם משה למדין. וקעד בחדא אלעין מתאע אלמה. ולקא בנאת יתרו. אללי כאן אלביבאץ אלכביר מתאע מדין ורזאע בתשובה וולאו נאש מדין יכרהו. עבאוו אלמה באש ישקיוו אלגנם מתאעהום. יאכי זאו רעאייה אוכרין ויחבו יתבורבו עליהום וישקיוו הומאן. קאם משה ועאוונהום ומה כלא חד יתבורב עליהום. ווקתללי שמע יתרו זאבו לדארו ונשדו כיפאש חכאייתו. ווקתלי סמע חכאייתו כאף מן פרעה. קאם חטו פלחבס פזנינה מתאעהו. ומה כאנשי יעטיהו לא מאכלה ולא שראב. קאל האנה מה נקטלושי. ותווה ימות ואחדו. וצפורה בנת יתרו כאנת תזיבלו למאכלה ולמה. באעד 7 שנין. מררה כאנו ידולשו פזנינה הווא וזגארו. תעדאו קדאם לחבס האדאך. קאלת צפורה לבוהה נשופו האך הראזל האש נצאר פיה. קאללהה תווה 7 שנין חתה לעצ'ם מתאעהו תלקאהו תסווס. קאלתלו לאיללה מתאעהם קויי יאסר. ינזם ימנעו כיף מה מנעו מן פרעה. חל יתרו לבאב לקאהו עאייש. כרזו וטלב מננו הסמאח. ופזנאן מתאע יתרו כאנת עצא מתאע אדם הראשון אלי מכתוב עליהה שם המפורש. ויתרו כאן יחב ינחיהה. ומה נזמשי. וזאב לגבורים מתאע מדין וחתה חד מה נזם יחרכהה. ברח אלי ינזם ינחיהה יעטיהו בנתו צפורה. ווקתלי שאפהה משה רבינו כדאהה בכל שוהולה. עטאהו בנתו. וולא הווא ירעא בלגנם מתאע יתרו. וזאב זוז זגאר גרשום ואליעזר. פלוקת האדאך מאת צלטאן מצר. וקואת אלכדמה עלא ישראל. וצלאוו לרבבי. וכיף אלעאדה אללי אלואחד אללי יצללי לרבי בזמיע קלבו רבבי מה ירזעושי פארג רבבי שמע צלאתהום. ונהאר משה קאעד ירעא בלגנם. לקא שזרת שוך תשעל בנאר והשזרא מה תמש מנהה שיי. קאל נמשי נשוף אלעזב. ווקתללי תקרב. קאלו רבבי מה תתקרבשי יאסר ונחי צבאטך. עלא כאטר אלבלאצה האדי מקדשה ופיהה השכינה. וקאל רבבי למשה אללי יחביבעתו באש יכרז ישראל מן מצר. ומה חבשי משה. קאלו בלכשי מהיאמנונישי ישראל. ועטאה רבבי 3 אמאייר 1]קאלו ארמי אלעצה אללי פי ידך ללוטה וולאת חנש. קאלו עאוד שדהה ורזעת עצא 2]קאלו דכל ידך לזיבך וולאת מברצא. קאללו רזעהה ורזעת כיף מה כאנת 3]קאלו כוד מן מה הניל ורמי פלוטא וירזע דם. ומשה קאלו ראני מה נערפשי נתכלם מליח. עלא כאטר נתמתם. וקעד רבבי יגר ביה 7 הייאם. ומשה רבינו כמם אלי מאזאל מה וצלשי לוקת מתאע 400 שנה. וחיתלזזו באש ירזעו פלגלות מררה אוכרה. קאלו רבבי. עלא כאטר דכלו ל49 שערי טומאה. ומשה רבינו וצל ל49 שערי קדושה. ובהאדה ילזמו באש יכרזהם אקבל מה יווצלו ל50 שערי טומאה. אלי וקתהה מה ינזמשי יכרזהם. קאלו משה רבינו זיבלום רבי עקיבה אלי וצל ל50 שערי קדושה ויכרזהם. ותגשש עליה רבבי וקאלו. אלי הווא כאן חיוולי
כהן. ותווה לכהונה חיעטיהה לאהרן. קאלו תווה אהרן כוך יכון מעאך והווא יתכלם פי עוצ'ך. ומשא משה למצר. ופתנייה עמל לכבה מתאעהו אקבל מה יעמל למילה לולדו אליעזר. וזא מלאך חב יקתלו. וקאמת צפורה מרתו עמלת למילה לולדהה. ושייבו למלאך. וכמל תנייתו. וקאבלו אהרן פתנייה. וקאלו לישראל אללי רבבי חיכרזהום מן מצר ואמנו. ומשאוו לפרעה. וקאלולו קאלך רבבי שייב ולאד ישראל. ומא חבשי וזאד קווא עליהום אלכדמה. אלי פלאוול כאן יעטיהם התבן באש יעמלו ליאזור. ותווה קאלום בארו זיבו התבן וחדכם. ולחשאב מתאע ליאזור נחבו הווא הווא. ואלי ינקץ יאכדולו ולדו יחטו פי עוץ' ליאזור. וולאד ישראל לאמו משה. ומשה משה תכלם מעה רבבי וקאלו. עלאש בעתני. לאזם גלטת מעה פרעה אלי קואלום לכדמה. ורבבי קאלו תווה תשוף פלאכר כיפאש יטרדהם מן כתרת הצ'רבאת אלי חנזיבהם עליה.
פי אכר לפרשה מתאע הזמעה האדי. משה רבינו זא ילום עלא רבבי למה הרעותה וכו'. ומערוף הנשדה אלי נשדוהה לחז''ל. אלי נשופו משה רבינו תעאקב עלא כאטר צ'רב הסכרה ומה דכלשי לארץ ישראל. ועלאש מה תעאקבשי הוני וקתלי קאלו למה הרעותה. והנשדה תזיד תקווה. וקתלי נשופו אלי משה רבינו עלא כאטר מה חבשי ימשי לפרעה וקאל לרבבי אבעת פי יד ואחד אוכר מן כתרת לענוה מתאעהו. תעאקב. כיף מה קאלו לחז''ל עלא לפסוק הלא אהרן אחיך הלוי. כאן באש יוולי משה רבינו כהן ואהרן לוי. ותווה לכהונה חנעטיהה לאהרן. ונשדה אוכרה. נשופו אלי משה רבינו וקתלי שאף הסנה ישעל בנאר ומה יתחרקשי. תקרב באש ישוף. רבבי קאלו נחחי צבאטך עלא כאטר לבלאצה אלי ואקף פיהה מקדשה. חקו אקבל מה יוצל ללבלאצה האדיך יקולו נחחי צבאטך. מוש באעד מה יוצל ויקעד פלבלאצה האדיך ויעמל לחראם אלי קאעד פי בלאצה מקדשה בצבאטו יקולו נחחי צבאטך.
לאכן מערוף אלי כתבו לחז''ל פי מסכת אבות. לעבד ילזמו ירד באלו פלקראייה. ששגגת תלמוד עולה זדון. ולחז''ל פסרו. אלי ואחד יגלט פי חאזה ויקול עלא כאטר מה קריתשי. מה תמשילושי ויתעאקב כיף אלי עמל בלעאני. נזיו נשופו פי בלאייץ אוכרין. לחז''ל יקולו. אלי עם הארץ לעבירות אלי יעמלום יתחשבולו גלטאת. עלא כאטר מה יערפשי קימת לעבירה. ולחכם לגלטה אלי יעמלהה תתחשבלו כיף אלי עמלהה בלעאני. הוני ואחד ישוף כלאם מקלוב. אידה כאן ואחד מה יערפשי יתעאקב כפיף. עלאש לגלטה אלי יעמלהה עלא כאטר מה קראשי תתחשבלו כיף אלי עמלהה בלעאני. לאכן נשופו אלי פי מסכת אבות קאל לחכם. אלי ינשה חאזה מן קראייתו מתחייב בנפשו. תנזם תקול אידה כאן תקואת עליה קראייתו ונשה יתעאקב כיף כיף. קאל מה יתעאקב כאנשי אידה כאן הווא יתסבב באש ינסאהם. וכיף מה קאלו לחז''ל פלגמרה. אלי רבבי וצא משה רבינו באש יחט הלוחות התאניין ולוחות לאוולין אלי כסרהם פלארון. באש יקוללנה אלי לחכם אלי נשה קראייתו בלגצב עליה ילזמנה נקדרו. ובהאדה כל שיי יתזאווב. אלי קאלו לגלטה מן נקץ קראייה יתעאקב עליהה. אלי ענדו אמכאנייה באש יקרא. כיף בלאדנה אלי ברוך ד' לקראייה מוזודה פי כל בקעה. ואלי יחב יקרא ינזם יקרא. ואלי קאלו לעבירות אלי יעמלהם יתחשבולו גלטאת. אלי מה ינזמשי יקרא. מתלן מה תמאשי וין יקרא.
והוני האדה האש יחב יקוללנה לפסוק. משה רבינו מה כאנשי ינזם יערף אלי לבלאצה האדיך מקדשה. ובהאדה רבבי מה קאלושי כאנשי באעד מה וצל. באש יפאהמו אלי מאדאם מה תמאשי אמכאנייה באש יערף יסתממה כיף אלי מה עמל חתה דנוב. ולאכן וקתלי רבבי יקולו בארה אמשי כרז ישראל והווא מה יחבשי. חתה ואלו מן כתרת לענוה ילזמו יתעאקב אלי מה סמעשי כלאם רבבי. ווקתלי קאלו למה הרעותה. זא ינשד. מאענאהה מה יערפשי עלאש עמל איכה. ומאדאם מה יערפשי מה יתעאקבשי. פי כלמה ואחדה. לפסוק חב יקוללנה. אידה כאן תממה אמכאנייה באש תערף ומה תחאוולשי באש תערף תתעאקב. ואידה כאן מה תמאשי אמכאנייה מה תתעאקבשי.
אכואני לעזאז. לכלאם האדה יזיבנה לנאס אלי מה תחבשי תקרא עלא כאטר מה תחבשי תערף. ותקול מה נערפשי כיר מלי נערף. אלי נערפו רוחנה אלי חתה ואלו נערפו מה חנעמלושי עליה ובהאדה מה נקראוושי כיר. לכלאם האדא כלאם פארג. בלעכש. ילזמנה נחאוולו באש נערפו התורה ולמצוות מליח יאסר. באש נחאוולו באש נטבקוהם. ולכלאם האדה ישבה לואחד זאהו צאחבו באש יסלפלו פלוס. תמה ואחד אוכר יערף אלי לעבד האדאך מוש מכלץ. ואלי חיאכלו פי פלוסו. ינזמשי יקולו האשביך קלתלי. חתה ואלו אלי יערף רוחו אלי האדאך צאחבו יאסר ומה חינזמשי ירדו. אלי עמל עליה מזיאת כבאר מתלן. וקתלי יקולו יסתממה עליה מזייה. עלא לאקל פי עוץ' אלי חיסלפלו מייה יסלפלו עשרה. חתה הוני כיף כיף. ילזמנה נקראו באש נערפו השנווה לחראם והשנווה למצוות אלי ילזמנה נעמלוהם. חתה ואלו אלי מראת מה חנזמושי נתגלבו עלא ליצר הרע מתאענה פי באעץ' לחאלאת. לאכן וקתלי נערפו לחראם ולחלאל. נזמו עלא לאקל נקצו אכתר מה ימכן מן לעבירות. ונזיבו מעשה הוני אלי כתבו חיים וולדר פי סדורו ילדים מספרים על עצמם. אלי יחכי לחכאייה האדי ולד עמר 8 שנין. אלי מררה וקתלי זאהם הטביב מתאע לעינין לישיבה באש יקלב עליה כיף לעאדה. קאלו אקרא הנואמר אלי פטאבלו קראהם. קאלו סכר עינך לימין. קרא מן גיר משכלה. ולאכן וקתלי קאלתלו סכר לעין ליסאר לקא רוחו מה קאעד ישוף שיי. ובסיף באעד מה תקרב קדאם הטאבלו יאסר נזם ישוף הנואמר לכבאר. כתבלו ורקה באש יעטיהה לבו. רפעו לטביב עינין. קאלו אלי ענדו משכלה אלי עינו לימין עגזאנה. אלי לעבד דימה יכדם בזוז עיניה. ולאכן מראת תוולי ואחדה תכדם ולוכרה תלקא רוחהה מה ילזמאשי תכדם יאסר תעגז. ובשוייה בשוייה חתה יוולי מה עדשי ישוף זמלה בעינו האדיך. וילזם יפיקו ביה מלי עמרו עאמין. בו קאלו השנווה ילזמנה נעמלו. ילזם עאמאלייה. קאלו עאמאלייה מה תנפעשי. ילזם ילבש באצמה עלא עינו שבע שואייע פנהאר עלא לאקל. הווא מה עזבושי לחל האדה. ולאכן הטביב כרז באצמה כבירה וחטהאלו עלא עינו ליסאר. קאלו האדיך לעין הצחיחה. קאלו נחבו איכאך באש לעין למריצ'ה תסתאנס באש תכדם. מה עזבושי ובלאכץ פתנייה אלי יחס רוחו כיף למעמי. תעדאו הייאם והווא מתקלק. נהאר כאנו ילעבו מה ינזמשי ילעב עלא כאטר מה קאעדשי ישוף כאן בססיף. נחה לבאצמה באש ירזעהה באעד הלעב.חס בראחה כבירה. ולאכן באעד מה כמל לעב מה חבתשי תלצק. רווח בו קאלו וין לבאצמה. קאלו נחיתהה באש נלעב ומה חבתשי תלצק. מן וקתהה
עטאהו באצמה זאיידה. אלעב ובאעד הלעב חט לבאצמה התאנייה. ולאכן הווא וקתלי שאף הצ'וו מה עאדשי ינזם ימשי פצ'לאם. ובהאדה כאן יכרז מדאר ינחיהה ויזי בלאש ביהה. וכל מררה שבאלה. בו קאלו וכאן נערף נחבשך ילזמך תלבשהה. קאלו מה חשתישי בזוז עינין עין ואחדה תכפיני. קאלו כרף. באעד נהארין מן למאשאכל פדאר והווא ישב הטביב אלי פאקלו ביהה. ותמננה כאן מרץ' נהאר אלי זא הטביב האדאך. בו קאלו אלבש חואייזך חנכרזו. רפעו לקרית שמונה. גאדי נשד עלא דריסה מתאע עמרם כהן. דק עלא לבאב כרזזלו. קאלו אנתין עמרם. קאלו הי מנין תערפני. קאלו כדמנה פצבא מעה בעצ'נה פי מחנה דותן. קאלו האנה נתפכר אלי כדמת פי מחנה דותן לאכן מה נתפכרכשי. קאלו מוש משכלה. קאל תתפכר וקתלי חבששוך. קאלו נתפכר. קאלו תנזם תחכי לולדי עלאש חבשוך. קאלו עלא כאטר מה חביתשי נלחם באב חדיד. ועלאש מה חביתשי תלחם. קאלו עלא כאטר אלי הווא ענדו עין ואחדה האכהוו ישוף ביהה. ויכאף עליהה תמשישי. ומראת יקום מפזוע מן הנעאס אלי יחלם דכלתלו חאזה פי עינו. והוני תקרב ללולד ובו ווראלום לעין אלי מה תתחרכשי. ועלאש מה תשופשי ביהה. קאלו אלי הווא תואלד פי טורקייה. ובו כאן עשיר. והווא כאן מחלול. מררה עמל עמאלייה עלא עינו. וטביב קאלו אלי ילזמו יעמל נקט ויחט עדשה פי עינו. והווא מה חבשי חתה אלי משאת לעין האדיך. ועלא האשכון אנתין מתגשש. קאלו עלא בוייה. ועלאש מוש כאן ירד עליך ויעטיך לחלוה באש תעמל בוצאיית הטביב. קאלו כאן חקו יחבשני ויכתפני ויעמללי הנקט ויחטלי לעדשה. והאנה מלי כברת שוייה נכמם כאן זא ענדי ולד וענדו נפש למשכלה ראני כתפתו ועמתלו הדווה. הוני קאלו נשכרך יאסר. לאכן מנין תערפני. קאלו וקתלי מה חביתשי תלחם מוש כאן האשכון יקולך אלחם כיר מה יחטוך פלחבש וראו תתעב. קאלו הא המאלה אנתין לחייל הדתי אלי כנת וקתהה תגר בייה. קאלו האנה הווא. קאלו לאכן שמנת וכברת וקאמו יצ'חכו. ולאכן מנין ערפת הדריסה מתאעי. קאלו אנתין כאן ילזמך תתחבס זמאעתין. עלאש שייבוך באעד נהארין. קאלו מה נערפשי. קאלו האנה כתבת זואב וחכיתלם בלווצ'עייה מתאעך. וקלתלום אידה כאן מה תשייבוהושי נחטהה פזרידה. ווקתהה כדית ביטאקת התעריף מתאעך באש נכתב הזואב. וענדי נשכה מן הזואב קאעד מעאייה. ומנו ערפת הדריסה מתאעך. קאלו ילזמני נסכרך יאסר עלא אלי עמלתו מעאייה. קאלו מה תמאשי עלאש תשכרני. אלי אנתין רזעתלי באעדה. וחכאלו חכאיית ולדו אלי זא מעאהו. הוני קאלו רד באלך. וכאן לזם תכתפו ותחבסו פדאר. מה תשייבושי. תשאלמו וכרזו. לולד כרז לבאצמה מן זיבו ורכבהה ואחדו. ווקתלי כתב לחכאייה ענדו זמעה מלי משאו ענד הטביב. ולקא אלי עינו לימין רזעת תכדם כיף ליצאר ונחאלו לבאצמה. והוני נדם עלא אלי כמם אלי אידה כאן מה פאקושי ביהה כיר. אלי הנתיזה ביינת אלי תווה לעדאב ופאלו ועיניה הזוז לאבאש עליהם. אחנאן כיף כיף. פלאוול וקתלי נקראו יתביינלנה אידה כאן מה נקראוושי כיר. וכליה מה נערפושי. ולאכן מן באעד וקתלי נבדאו נזמו נטבקו אלי מכתוב. אלי הצ'וו מתאע התורה יעאוונה באש נחפצ'ו למצוות. נחשו בראחה כבירה. ונשכרו רבבי אלי עטאנה התורה. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה להנה ולכיר וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.
08/01/2010
|
בס"ד
ס"ד |
עש"ק,פרשת שמות כ''ב טבת התש''ע,
|
שנה תשיעית, גיליון מספר 459
|
?xml:namespace>?xml:namespace>
?xml:namespace> |
|
כניסת השבת: 17:03
|
ההפטרה: ויהי דבר וכו' הודע ירושלים את תעבותיה ומסיים: ותצלחי למלוכה
|
יציאת השבת:17:57
|
|
ראש חדש יום השבת הבאה
?xml:namespace> |
?xml:namespace> |
|
עלון זה יוצא לאור על ידי ישיבת רבי אליעזר זצוק''ל וזיע''א חארה כבירה זרבה תוניסיה יע''א
העלון מתפרסם במקביל בפורום אתר האינטרנט עמי"ת www.amit4u.net
?xml:namespace> |
|
?xml:namespace> |
?xml:namespace> |
?xml:namespace> |
בעלון חידושים מפרשת השבוע, ליקוטים, סיפורים בעברית, מוסר בערבית כולל מצוות השבוע, תמצית באור פרשת השבוע, חידושים ודברי מוסר
ניתן להקדיש העלון להצלחה או לרפואה ולהבדיל, לעילוי נפש
העלון השבוע מוקדש לרפואת חיים יוסף בר מרגלית נעמן ולרפואת כרמל חייה בת יפה חדוק ולרפואת דיאמנטה בת שתרונה מאזוז ולרפואת עזיזי בר כמונה חדוק ולרפואת ליליאן חייה בת קוטי ולרפואת זינה בת שלבייה יעיש ולרפואת מערבי בר זינה מאזוז
להצלחת כל עם ישראל ואנו תפילה כי יחדלו הפיגועים ותאונות הדרכים
?xml:namespace> |
לע"נ כל נפטרי עם ישראל ובכללם:
הרה''ג רבי מסיעד בר כמונה מאצ'אר זצוק''ל וזיע''א ואשתו מרת טיטה בת מישה ז''ל .היקר מר ציון בן מסעדה הכהן ז''ל ואשתו מרת עשושה בת מישה ז''ל .מו''ר הרב הגאון רבי צבי חיים מאצ'אר בר טיטה זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי חנינא בוגיד בר ורדאנה סעדון זצוק''ל וזיע''א.מו''ר הרב הגאון רבי ציון בר גרצונה דיעי זצוק''ל וזיע''א . ולמנוחת האשה הכשרה מרת בחלה בת גזאלה לבית חדאד ז''ל. ולמנוחת האיש היקר רודף צדקה וחסד מר חמוני חדאד בר מסעדה ז''ל. ולמנוחת האשה הכשרה מרת שרה מזיאנה בת חנה לבית כהן ז''ל
|
|
נא לשמור על קדושת העלון ולצרפו לגיליונות הבאים | נא לא לעיין בזמן התפילה וקריאת התורה | שבת שלוםומבורך
מבורך |
אריה בלי שניים הכל התחיל מזה שהייתי גמד". במשפט המוזר הזה פותח יענקל'ה ברוכמן את סיפורו יוצא הדופן. "בלוטות הגובה", ממשיך לספר האיש שלימים הפך לגדול סוחרי הסמים בהולנד, "לא פעלו אצלי. כשהייתי בן 13, הלכתי עם אבי ברחוב. גרנו אז בתל אביב. וזו הייתה אחת הפעמים הבודדות שאבי ז"ל יצא איתי לטייל. 'במקרה', או במה שאני יודע כיום להגדיר כהשגחה פרטית, פגשנו רופא שהיה ידיד של אבא שלי. הרופא הביט בי ושאל את אבי: 'בן כמה הילד?' אבי אמר לו שאני כמעט בן 13, והרופא ששמע את הדברים אמר, 'הרי הוא גמד... תביא אותו למרפאה, ואנחנו נסדר משהו'. מאז אותו יום התחילו לתת לי זריקות, וכך במשך שנה הייתי מקבל בכל יום זריקה. תוך שנה, אתה לא תאמין למה שאני אספר לך, צמחתי ב-21 סנטימטרים. היום אני 1.67, אבל זה רק כשאני רגוע", ממהר יענקל'ה ברוכמן לצנן את ההתלהבות. "כשאני עצבני אני 2.5 מטר..." (שמאל, ר' יענקל'ה ברוכמן כיום). באופן כללי אפשר לומר שאם לא הייתי מקבל את הזריקות הללו, אפשר היה להשתמש בי כשולחן קטן שמחזיק קפה. בשל הילדות 'הגמדה' שעברתי, אני חושב שסבלתי מדימוי עצמי נמוך. גם כשהייתי גמד וגם לאחר שגבהתי במעט, תמיד אמרו שאני 'לא יוצלח', שלא ייצא ממני כלום, שאני גמד, וכן הלאה והלאה". משם, דרכו של יענקל'ה ברוכמן, הילד הקטן שגדל בתל אביב למשפחה נורמאלית של שני עולים מרוסיה, הייתה כמעט סלולה לעבר עולם הפשע. ההורים שלי הגיעו מבתים דתיים ובאו מתוך אידיאל ציוני לישראל, כדי לייבש את המדינה. מה אני אגיד לך, חבל שלא ייבשו אותה. בעיניי לא מצא חן כל העסק הזה של ציונות, יהדות, או מה שלא יהיה, ואני החלטתי שכמו שרוב המטורפים הגדולים בהיסטוריה שהיו גמדים, נפוליאון, פרעה – הגמרא אומרת שהיה בגודל אמה, וכמובן, היטלר ימ"ש, גם אני רוצה. זו אמנם חבורה לא משהו, אבל אני החלטתי שעד שאני לא אשפיט את כל העולם, שכל העולם יהיה תחת רגליי, אני לא אירגע. מפה התחיל הטירוף שלי. בתחילה זה התבטא בלקנות אנשים, לשלוט בהם, ולאחר מכן התחלתי להשתמש בסמים כדי להרגיש יותר חזק, יותר גדול, יותר מהר. משם להגיע גם לסחר בסמים, היה בשבילי קל מאוד. רציתי לסחור בסמים, להזיז מדינות ולשלוט בעולם. זה שגבהתי ב-21 סנטימטרים לא סיפק אותי. הייתי נמוך – אבל רציתי להיות יותר גבוה מכל העולם. אני אספר לך משהו, לימים כתבתי ספר שנקרא "אריה בלי שיניים", ואני חושב שזה מבטא הכל. חשבתי שאני אריה, אבל התברר לי שאני בלי שיניים, ומי שמנהל את העולם זה הקב"ה". ארץ ישראל הקיאה אותי מתוכה" כך מתנהלת השיחה עם יענקל'ה ברוכמן, נעה באסוציאטיביות מסיפור לסיפור, מאירוע להתרחשות אחרת, ומסיפור על מאורע פשע לווארט חסידי של הרבי מליובאוויטש, בו הוא נזכר פתאום. באותם ימים יענקל'ה הקטן כבר לא מכונה בפי חבריו כיענקל'ה, והם קוראים לו כולם "יענק'ו הגדול". "כך, בדרכי הנלוזה", הוא ממשיך לספר, "הגעתי לכבוש את העולם, וכל האמצעים כשרים, ועל מי שאפשר לדרוך, דורכים. הסתובבתי בכל מאורות הפשע שקיימות בישראל, בכל אולמות הבילוי, בכל עסקי הספסרות בכרטיסי קולנוע. כל מקום שיכול היה להכניס כסף קל, ויכול לתת לי איזו אפשרות להוציא את 'כישוריי' ולהשפיט את העולם – אני הייתי שם. מצאתי את עצמי, יענק'ו הגדול, מנהל את העולם. אלא שעם הזמן, ארץ ישראל הייתה 'קטנה' עלי. הפשע פה לא מספק לך אפשרויות רבות, ואני חלטתי לצאת לכבוש את העולם. רק היום אני מבין שפשוט מאוד, ארץ ישראל הקיאה אותי. היא לא הייתה מסוגלת שיהודי שכל כולו קודש, מטמא כך את עצמו ואת הסביבה שלו. מאז שחזרתי בתשובה ושבתי לשמור תורה ומצוות, כבר לפני 14 שנה, אני לא מצליח לצאת מהארץ. יש לי צו עיכוב יציאה מהארץ, ואני לא יכול לצאת. רק בשנים האחרונות, בניסי ניסים הצלחתי לנסוע לרבי מליובאוויטש ב-770. מאז, אני מנסה כל שנה לצאת ולא מצליח. היום אני מבין שכמו שאז הארץ הקיאה אותי, כך כיום, היא לא נותנת לי לצאת. (מימין, יענקל'ה בצעירותו) בקיצור, ארץ ישראל הייתה 'קטנה' עלי, ואני החלטתי לצאת להולנד – כדי להיות שם הכי גדול שאפשר. ואכן, בתוך זמן קצר מאז שהגעתי לאמסטרדם, הפכתי לאחד מסוחרי הסמים הכי גדולים באירופה. היה לי חבר, אחד מגדולי סוחרי סמים גם הוא, אבל מאלה שנתפסו, שישב בבית הסוהר בשבדיה. יום אחד שאלתי אותו אם הוא רוצה שאני אוציא אותו החוצה. הוא אמר, 'למה לא', ואני לקחתי את זה כמשימה אישית. הפעלתי את כל הקשרים שהיו לי, הצלחתי לארגן מסוק, וכמו במבצע צבאי תכננתי לפרטי פרטים את הרגע בו המסוק ינחת על גג אחד ממתקני הכלא, והחבר שלי יקפוץ על החבל שישתלשל מן המסוק ויעלה לעבר החופש. הכל היה מוכן לקראת המבצע הגדול, השקעתי המון כסף בסיפור הזה ובתיאום של כל הפרטים הקטנים שלו, אבל בסופו של דבר, ברגע האמת, אותו ברנש קיבל רגליים קרות. אבל למה אני מספר לך את זה? רק שתראה, מבחינת קשרים וכסף – הכל היה מוכן, הצלחתי לארגן את זה, וזו רק דוגמא קטנה למה שניהלתי באותה תקופה. אבל הוא, בסופו של דבר התחרט והודיע לי שהוא מבטל את המהלך ולא משתף איתו פעולה. ומה אתה חושב? זה עלה לי בהרבה כסף, הביטול הזה, הכל כבר היה בר-ביצוע, אבל לא נורא, המשכנו הלאה. בסך הכל חייתי כ-15 שנה באמסטרדם, שמתוכם עשיתי דברים רבים לא חוקיים, בוא נשאיר את זה בגדר זה, גם בארץ ישראל. הייתי מביא מישראל לאירופה ומאירופה לשאר העולם, וכך הייתי מתנהל ללא בעיה. אבל מה? אז מגיע הרגע שבו אתה מגלה שאתה יהודי, או נכון יותר לומר, אתה מגלה מה זה אומר להיות יהודי. בכל הזמן הזה, אני יודע אמנם שאני יהודי, אבל אין לי מושג מה המשמעות של זה. רק שתבין, עד גיל 46 לא היה לי שום דבר עם היהדות. ההורים שלי עשו לי בר-מצווה, ואז הנחתי תפילין, ואחרי זה – הנחתי אותם בארון. הקשר שלי עם הקב"ה היה על בסיס מאוד ברור: אני לא מכיר אותו ושהוא, חס ושלום, לא יעז להפריע לי, כי אם יפריע לי 'הוא יסתבך איתי'. כך זה נמשך במשך זמן רב. אמרתי לקב"ה: 'אני לא מכיר אותך, אתה לא מכיר אותי, תעזוב אותי בשקט – בוא נשאיר את זה ככה'". ובכל זאת, מה היה הרגע הראשון שבו אתה מגלה את קיומו של הריבונו של עולם? זה היה בתקופה בה ישבתי בבית-סוהר בשבדיה על הברחת סמים. הייתי כבר בגיל 40, ואחרי שריציתי את עונשי גירשו אותי מסקנדינביה לישראל. מאחר שאני נשארתי אריה שרוצה לכבוש את כל העולם, ארץ ישראל שוב הייתה 'קטנה' עלי. המטרה בעיניי הייתה לחזור לעסקי הסמים בעולם הגדול. המטרה שלי שהעולם הגדול יהיה תחתיי, שאני אנהל אותו. בדרך-לא-דרך חזרתי בחזרה לאמסטרדם, שזה, אם להודות, המקום שבו הרגשתי באמת בבית – המקום שבו ידעתי לעשות הכי טוב את מה שעשיתי. אבל מאחר ובכל אופן רק זמן קצר קודם לכן הייתי בבית-סוהר, עניין שלא הייתי רגיל אליו, זה עשה לי איזה חושבים לרגע. "בתקופת אמסטרדם השנייה ניסיתי בכל זאת לצאת מדרך החיים הזו, אבל מה אני אגיד לך, זה כמו להיות בקן של נחשים ולהגיד: 'אני לא רואה את הנחשים'... זה לא עובד ככה. מהר מאוד חזרתי לסורי. מאחר וכסף לא היה לי עדיין, אבל שם טוב היה לי מאז ומתמיד, הזמינו אצלי יום אחד כמות מאוד גדולה של סמים. הוחלט שכשאני אמכור את הסמים, אני אחזיר את הכסף, אלא שאז קרה הנורא מכל מה שיכולתי לשער אז שיקרה לי. באחת מעסקאות הסמים שדדו את כל כמות הסמים שהייתה אצלי וכלל לא הייתה שלי. לא רק שקיבלתי מהשוד הזה מכה בכסף, זו גם הייתה מכה גדולה לאגו שלי. איך אני, יענק'ו הגדול, שדדו אותי ככה, כמו איזה ילד מתחיל. לא ידעתי מה אני עושה, זו הייתה תסבוכת רצינית. כי ברגע שמגלים שכל הסמים שהיו לי נשדדו – אני צריך לשלם עליהם, ומאיפה בדיוק יהיה לי לשלם סכומי ענק כאלה? "באותו ערב הגעתי לחבר שהכרתי באמסטרדם ושהיה בתחילת הדרך של התשובה. הוא התחיל קצת לשמור תורה ומצוות ואמר לי, 'בוא נלמד משהו של תורה'. עד כמה שזכור לי, הוא לימד אותי פרקי אבות. האמת, אני אומר לך, זה לא דיבר אלי, שום דבר לא היה יכול לדבר אלי באותו זמן. הייתי במצב שאני רוצה לקרוע את כל העולם באגו שלי. אבל לפעמים קורה שהנשמה מתעוררת מעומקא דליבא. אמרתי לאותו חבר, אם אני מצליח להשיג הלילה מאה אלף גילדן, ולהשתחרר מהפרשה הזו שנקלעתי אליה, אני עוזב את אמסטרדם, חוזר לישראל, חוזר בתשובה ועולה לירושלים. ותוך כדי שאני אומר את זה, אני שונא את עצמי על מה שאני אומר. באותה תקופה, מאה אלף גילדן השתוו בערך למאה אלף דולר, סכום ענק שלא היה לי מושג מאיפה להשיג, ובדיוק בגלל זה יצא מפי הנדר הזה, שבהזדמנות אחרת אף אחד לעולם לא היה שומע ממני". אבל הנשמה זעקה" למרות שנדרתי, בתוך ליבי ידעתי שאין מצב כזה שאעזוב את אמסטרדם ואוכיח לכולם בישראל שאני לא יוצלח. כולם יאמרו, הנה יענק'ו הגדול חזר לישראל, ראה שאין לו מה לחפש בסמים. גם לעזוב את הסמים לא היה בא בחשבון מבחינתי, ולעלות לירושלים היה גרוע מכל. לירושלים? העיר הדוסית הזו שסגורה בתשע בערב? ועוד להיות דתי? לא בא בחשבון. כל המהלך הזה בכלל לא מתקבל על הדעת. אבל גם לא התקבל לי על הדעת שאני אזכה במאה אלף גילדן. אבל הנשמה זעקה. חזרתי באותו לילה לדירה שלי באמסטרדם עייף ויגע. בחמש לפנות בוקר מצלצל לי בדלת איזה ידיד הולנדי שהכרתי. הוא מתחיל לספר לי סיפורים, ואני לא הבנתי מה הוא רוצה ממני באמצע הלילה. אמרתי לו, 'זה חמש בבוקר עכשיו, אין לי סבלנות לכל הסיפורים האלו. היה לי יום קשה ביותר. מה אתה רוצה ממני, תגיע לשורה הסופית'. ואז, הוא אומר לי שהוא שדד את חבר שלו בהולנד – 'יש שם כספת ענקית עם המון כסף'. בתיק איתו הוא בא הוא החזיק מאה אלף גילדן והשאיר לי אותם כדי שאשמור לו עליהם, והוא יוכל ללכת להביא עוד כסף מן הכספת. הוא מביא לי את המאה אלף גילדן והולך להביא עוד. הוא הלך – וגם אני הלכתי. מאוחר יותר התקשרתי לאותו חבר איתו ישבתי מוקדם יותר ולמדתי, ואמרתי לו, 'קיבלתי מאה אלף דולר, אתה לא מאמין'. הוא אמר לי 'אתה רואה? זה נס...' אבל אני אמרתי, 'איזה נס ואיזה בטיח, נראה לך שאחרי כל מה שעשיתי בחיים מגיע לי ניסים?' קניתי כרטיס חזרה לארץ, הבנתי שקרה פה משהו, אבל לא ידעתי מה לעשות עם זה. צלצלתי לחבר טוב שלי, יהודי חב"די בשם הרב מוטי גל ואמרתי לו, כך וכך קרה, מה עושים עם זה. הוא היה חכם מאוד. הוא ידע שאם הוא יגיד לי 'אתה צריך להחזיר את הכסף ולחזור בתשובה ולעזוב הכל', תהיה לי שבירת כלים, ואני אגיד לו 'אתה והקב"ה תעזבו אותי ביחד'. מה הוא עשה? הוא אמר לי שיש עניין כזה של התרת נדרים. 'נמצא לך פתח לנדר שלך, נוציא אותך מהנדר והכל יהיה בסדר'. אני כבר הייתי מאושר. הנדר הזה סיבך לי את החיים. ולא רק הנדר, גם ההבנה הזו שמשהו התנהל פה שלא כדרך הטבע, הדרך בה הגיעו אלי המאה אלף גילדנים האלה הדהימה אותי ופתאום הרגשתי שאין לי שליטה על הכל, שאני לא שולט בחיים שלי. אחרי כמה ימים מתקשר אלי הרב מוטי גל ואומר לי: 'תשמע, עשיתי ברור קצר וגיליתי שאתה בבעיה רצינית, אי אפשר להתיר את הנדר שלך'. שאלתי אותו מה זה אומר, והוא הסביר לי שלא יכול להיות שיהודי יידור נדר לשמור תורה ומצוות, כי זה חלק מהתפקיד שלו בעולם. אמרתי לו 'עזוב אותי, כמה זה עולה להתיר את הנדר הזה?' אבל הוא אמר לי, 'יענק'ו, זה לא הולך ככה'. אבל התעקשתי. 'אתה מבין בתורה, אני מבין בכסף,' אמרתי לו, 'תברר כמה הם רוצים, כמה עולה כל הסיפור,
ואנחנו נסדר את הכל'. הוא אמר לי 'תקבל על עצמך משהו בקדושה, ובעזרת השם, הכל יסתדר'. אמרתי לו 'בעזרת השם, אני מקבל על עצמי מהיום לא לאכול יותר שרצים'. הוא שמע את זה ואמר לי 'זה לא מספיק'. אמרתי לו 'בשבילך זה לא מספיק בשבילי זה יותר מדי. זו תשובה עילאה'. אני המשכתי לעשות שטויות ולעסוק במכירת סמים. יום אחד, קניתי מהרב מוטי גל תפילין. למה? ככה. כתוב 'למה יאמרו הגויים... אשרי העם שככה לו'. כ"ק הרבי מליובאוויטש אומר ש'ככה' בגימטרייא זה 'משה'. אשרי העם שיש לו משה – אז הוא מגיע לתענוג העליון, ואז 'ויאמינו בה' ובמשה עבדו'. וגם לי היה את הרבי. היה לי בית עם אדמה בפרדס-חנה, ומשם ניהלתי את כל עסקי הסמים שלי. יום אחד מישהו הלשין עלי – סיפור קלאסי של חבר הכי טוב שלי, שהפיל אותו. התברר שחיכו לי הרבה מאוד שנים, אבל בגלל שהייתי זאב בודד, הצלחתי להתחמק להם מתחת לידיים. הפעם היה להם הכל. זה היה תיק תפור היטב, הזמנה, הקלטה, כסף מסומן, כל מה שצריך. הם נסעו איתי לפרדס-חנה והיו בטוחים שיש לי שם כמויות גדולות של סמים. קשרו אותי לעץ בחצר הבית שלי. זו הייתה וילה ענקית שישבה על חצי דונם. הפכו את כל החצר, אבל לא מצאו כלום. הם הגיעו מאוחר בשלושה ימים ומוקדם בשלושה ימים. שלושה ימים אחרי שמכרתי את הכל, ושלושה ימים לפני שהיה אמור להגיע המשלוח הבא. אבל כבר היה להם חומר עלי, והם העלו אותי בחזרה לניידת למעצר. אמרתי להם, אני לא עולה לניידת בלי תפילין. הם שומעים את זה ומסתכלים עלי כמו על משוגע. "תפילין? הקב"ה? אתה לא מתבייש" הם אומרים לי. אמרתי להם, תגידו מה שתגידו, אני לא עולה לניידת בלי תפילין" אני מתחרט על מה שעברתי? לא בטוח" כשיצאתי מבית הסוהר, כבר הייתי יהודי שומר תורה ומצוות. במהלך שהותי בבית הסוהר עברתי גמילה מסמים, נהייתי מדריך באגודה לנגמלים מסמים, והכי חשוב – התחלתי להתחבר לקב"ה. תחילת החיבור לקב"ה הייתה כאשר הבנתי שאני מקבל פתח נוסף. והפעם כדי להשתמש בכוחות שיש לי בקדושה, במקום בהיפך הקדושה. כשהגעתי לרבי מליובאוויטש, הבנתי שזהו, הגעתי לאמת לאמיתה. מאז, כבר יותר מ-12 שנה, אני משתדל להפיץ במקום סמים את האמת לאמיתה, בכל מקום אפשרי. לצערי, הרבה מאוד אנשים בארץ הזו – ילדים, בני נוער וגם אנשים מבוגרים, נקטפו על ידי הסמים. מאחר שאני בא כאיש מהשטח, ולא עובד סוציאלי או משהו כזה, אני יודע את הכאב שלהם כנרקומנים חולים. אני יודע מה זה החיפוש שלהם, ואני יכול להעניק להם עזרה נפשית וגופנית. הם מרגישים שמבינים אותם, ואני משתמש בהרבה אהבה וחסידות, ומנסה לחדור לעומק הנפש שלהם. בכל הכוחות שהיו לי, אני משתמש כיום לקדושה, במקום לטומאה. אני לא זז צעד אחד בלי אגרות קודש, והרבי מוביל אותי עם תמיכה אדירה, עם הכוונה וכוחות אדירים, לנסות ולכסות במעט על כל מה שקלקלתי". במהלך הכנת הכתבה לוקח אותנו ר' יענקל'ה לחנות גדולה של מוצרי חשמל ברחוב דיזינגוף בתל אביב. "זו הייתה חנות בה הייתי נוהג לשהות הרבה ולמכור סמים לכל מי שרצה", הוא מספר. "ועכשיו? כבר יותר מחמש שנים שאני מעביר שם שיעורים בפנימיות התורה, בחסידות. רק על זה אפשר לכתוב ספר שלם. כמה נשמות שהכירו את יענק'ו מהעולם ההוא, הצלחתי להכניס לעולם הזה. אני מוזמן גם לשאת דברים בפני בני נוער רבים. לאחרונה, מישהו שאל אותי בהרצאה אם אני מצטער על כל מה שעברתי. אתה יודע מה אמרתי לו? אני לא מצטער. אולי אם היו שואלים אותי אם הייתי עושה את הסיבוב שוב, הייתי בוחר שלא לעשות זאת, אבל אני מבין שכל מה שעברתי היה בהשגחה פרטית, כדי להוציא את כל עשרים כוחות הנפש, הנסתרים והגלויים שיש באדם. כמו שכאשר רוצים לגדל עץ תפוחים שלם, צריך לקחת קודם כל גלעין של תפוח ולטמון אותו באדמה. ואז הוא נרקב, ומתוך החידלון והמוות, הביטול המוחלט, מגיע כוחה של האדמה ומצמיחה עץ תפוחים גדול ויפה, שפירותיו מתוקים סוף
של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא (שמות ג-ה) בו ישבו נחשים ועקרבים, מסוכן מאוד ללכת בלא נעלים, וכל ההולך שם יחף הריהו כמאבד עצמו לדעת, כן, כאשר אלוהים מצוה למשה להסיר את נעליו, הריהו מוסיף ואומר כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא" ובמקום קדוש אין כל נחש ועקרב יכולין להזיק, כמובא באבות: ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים לעולם. פעם את הביאו לפני הרב הקדוש ר' נפתלי מרופשיץ ז"ל דברי שטנה ולשון הרע על הרב הקדוש ר' צבי אלימלך מדינוב ז"ל, בעל "בני יששכר". נסע ר' צבי אלימלך ז"ל לרופשיץ, בעת שידע כי מתנגדיו ומשטיניו אינם נמצאים שם. קירבו הרב מרופשיץ וכיבדו כראוי. עמדה אז על השולחן כוס אחת. הראה הרב מרופשיץ לר' צבי אלימלך על הכוס, ואמר: בכל דבר שנמצא בעולם, בין בדומם, ובין בצומח, חי או מדבר, רק החיות דקדושה שיש בו היא המקיימת אותו, ובהיפרד החיות יתבטל הדבר. הלא רואה כבודו הכוס שעומדת על השולחן, והנה יש בכוחנו להוציא החיות ממנה ותהיה כעפר ממש. ותיכף כשכילה לדבר דברים אלה, נעשה מהכוס עפר בעלמא. נתבהל ר' צבי אלימלך, כי ראה בזה רמז, שיוכל להוציא ח"ו גם ממנו את חיותו. אמר לו ר' צבי אלימלך: השי"ת אמר למשה רבנו: "של נעליך מעל רגלך", כי כתוב בפרקי אבות (ב, י) "שנשיכתן (תלמידי חכמים) נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף", הרי שלחכמים יש שלושה כוחות: נשיכה, עקיצה ולחישה, שראשי תיבות שלהם הוא "נעל", והורה השי"ת למשה רבנו במראה הסנה, שכשתהיה מנהיג עדת ישורון אז "של נעליך מעל רגלך", שתסיר מאתך רגילות זו, ולא תשתמש בה נגד שום אד מישראל (סיפורי חסידים). השמחה מקור הנבואה ויאמר אנכי אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים (שמות ג-ו) דע כי אז כבר היה עמרם אבי משה מת. ומאחר שדרך הנביאי הוא שבשעה ששורה עליהם הנבואה הם מתיראים ומרתתים, אמר הקב"ה אם אדבר עמו בקול גדול, הוא יבהל ויחזור. ואם אדבר עמו בקול נמוך יחשוב שבן אדם מדבר אליו ולא ידע שזהו קול הנבואה. ולכן דיבר עמו בקולו של עמרם. ואז שמח משה מאד ואמר, אבי חי עדיין, ואין אמת בשמועה שהגיעה לי שאבי מת. והחזיר תשובה ואמר: הנני, כלומר, מה רצונך אבי היקר. ענה לו הקב"ה ואמר: אין זה אביך אלא אלהי אביך. ובכונה דברתי אליך בקול אביך כדי שלא תיבהל. והאל שהוא אלהי אברהם יצחק ויעקב הוא, שהציל את אברהם מאור כשדים ולכן אל תתמה על שהסנה איננו בוער, כי האש אינה בוערת מעצמה אלא על פי הציווי שלי ויש אומרים שמשה לא ידע עדיין שנפטר עמרם אביו. ולכן אמר לו הקב"ה אנכי ה' אלהי אביך, כדי לרמוז לו על כך, שכן בידוע הוא שאין הקב"ה מזכיר שמו על הצדיקים בעודם בחיים. ועוד סימן שלא ידע, כי לא התחנן שאינו יכול לילך בשליחות זו בטענה כי לא ראוי ללכת בשליחות ה' כל עוד אביו חי. ואע"פ שמשה רבנו היה שרוי בצער כי שמע על פטירת אביו, ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה, כפי שראינו בפרשת וירא, אבל מאידך גיסא היתה לו שמחה גדולה על שניצל מכל הצרה הזאת, וראה כי אביו הוא יותר גדול מאבות העולם. והא ראיה שאמר אנכי אלהי אביך ואח"כ אמר אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב. והזכיר אביו ראשונה סימן שהיה חשוב ביותר. וכן מסורת בידינו שעמרם הוא אחד מארבעה הצדיקים שלא טעמו טעם חטא, אלא נפטרו מפני שנגזרה מיתה בעולם. ואז הגיע משה לשלוש מדרגות של נבואה. האחת מה שראה את המלאך בתוך לבת האש. הב' כי קרא לו הקב"ה ושמע קולו מתוך הסנה. הג' כי ראה בבירור את הש"י וזה הנקרא אספקלריא המאירה, כי למדריגה שלישית זו לא הגיע שום נביא לא בעבר ולא בעתיד אחרי משה. ולכן הסתיר משה פניו כי ה' מפחד מפני ה' שעמד לפני. ולא ה' די בסגירת עינים, אלא אף הסתיר פניו, כאומר: איני מעיז להופיע בפני השכינה, לזה מצא חן מאד בעיני הקב"ה ואמר לו: אני באתי לדבר עמך ואתה הסתרת פניך ממני, חייך שאתה עתיד להיות עמי ארבעים יום וארבעים לילות בלי אכילה ושתיה, אלא תהנה מזיו השכינה, ואף זכה משה למאור פנים. (מעם לועז) מכאן למדים שאין הקב"ה שוכן אלא בנפש בריאה ושמחה כי לעצב ולפחד יש מקום רק בלב שנטול אמונה. דבר ראשון בעבודת השם זה להיות בשימחה ובמיוחד שיש צווי "תחת אשר לא עבדת את השם אלוהך בשמחה ובטוב לבב",ישמע חכם ויוסף לקח. מרצה ידוע התחיל את הרצאתו בהחזיקו ביד שטר של 20 דולרים. בחדר בו היו 200 אנשים, המרצה שאל, "מי מעונין בשטר זה של 20 דולרים? "ידיים החלו להתרומם. "אני עומד לתת שטר זה לאחד מכם, אולם תחילה הרשו לי לעשות זאת". הוא החל לקמט את השטר. ושוב שאל: "מי רוצה זאת?" הוא זרק את השטר על הרצפה והחל למעוך אותו לתוך הרצפה באמצעות נעלו. הוא הרים אותו מהרצפה, כעת כולו מקומט, מעוך ומלוכלך. "עכשיו, מי עדיין רוצה זאת?" עדיין הידים התרוממו לאויר. "חבריי", אמר המרצה. כולכם למדתם שיעור בעל ערך רב מאוד. לא חשוב מה עשיתי לכסף, אתם עדין רציתם אותו מכיוון שערכו לא ירד. הוא עדיין היה שווה 20 דולרים. פעמים רבות בחיינו, אנחנו מועדים, מתכופפים, ושוקעים בעפר בעקבות החלטות שקיבלנו, או בגלל נסיבות שנקרו בדרכינו. אנו מרגישים אז חסרי ערך. אבל אין חשיבות למה שקרה או למה שיקרה, אתם לעולם לא תפסידו מערככם. אתם מיוחדים – לעולם אל תישכחו זאת!" אתם יהודים בנים של בורא עולם . לעולם אל תתנו לאכזבות של אתמול להאפיל על עתידתכם, כי אתם תכנסו למרה שחורה. וכשם שאין שושנה בלי קוצים כך אין הצלחה בלי מאמצים השאלה אם רצונכם גדול תצליחו להתגבר על הכל. כי שמחה לא נופלת מהשמים אלא תלויה רק בכם וכשיש שמחה יש שכינה וכשיש שכינה המזל מאיר לכן שתי דברים צריך לזכור שצריך להיות תמיד בשמחה כדי שהמזל יאיר ולדעת שכישלונות הם ניסיון חיים ואין חכם כבעל ניסיון. הבדדות והעצב זאת הדרך הכי גרועה שיכול אדם ללכת בה ואין הקב"ה יכול לדור עם אנשים מדוכאים כי זה נובע מחוסר אמונה וביטחון בו יתברך לכן הבדידות היא מקום נעים לבקר בו בשביל חשבון נפש אבל מקום רע לגור בו. לכן יש משפט חכם שאומר: "כשאין השטח מוצל זה מפני שבמקום אחר יש מקור אור" והעולם הזה עולם של שקר והסתר פנים לכן הוא מוצל ומקור האור זה האור הגנוז מבריאת העולם לצדיקים כי ראה הקב"ה שהצדיקים האמיתים מועטים ושתל אותם בכל דור ודור והם נקראים צדיקי יסוד עולם שעליהם העולם מתקיים לכן כדי להתקרב לשמחה ולאושר צריך להתקרב למקור האור שזה צדיק האמת וכל אחד לפי האור שמאיר לו מה שאני מציע זה את אורו של רבנו נחמן מברסלב שאמר שאורו יאיר עד ביאת המשיח אש על המזבח לא תוקד וכו' ונחזור לשמחת החיים מלאים עליות וירידות ולא תמיד אנחנו שולטים במצבי רוח יש יום ארוך ומיגע שנראה כאילו הוא לא יגמר ויש יום בו נבקש שיעצור ותשאר לעד. גם ברכבת ההרים לא נשארת במסלול ישר היא עולה ויורדת ומתפתלת ומתפרקת וזה מה שיוצר לנו ריגושים, כשהיא עוצרת נחת, כשיורדת במהירות מתח, כשהיא מתהפכת פחד וכו' וביננו מי היה עולה על רכבת הרים אם היא היתה נוסעת רק ישר, וכך הם החיים מלאים בפיתולים עליות וירידות פעם קורים דברים טובים ופעם רעים וכל זה כדי שנעריך את הטוב ולא נתרגל אליו עד שלא נעריך כלום כי רק טוב מביא לדכאון אנחנו רואים אנשי בוהמה מצליחים בכסף בכבוד וכו', הכל חומר אצלם ישנם הרבה גירושין סמים וריקנות למרות שבחוץ הם נראים כוכבים. לכן הבה נתעודד כי אנחנו צריכים את העליות והירידות הללו. היו היו בערבות סין איש זקן וחכם ולו בן יחיד, יום אחד הגיע אל פתח ביתו של הזקן סוס פראי, בנו של הזקן תפס את הסוס והכניסו לאורווה, אבל הזקן לא היה מאושר. שאל אותו בנו: "אבא למה אתה לא שמח? תפסתי את הסוס והכנסתי אותו לאורווה. אתה לא חושב שזה טוב – אנחנו זקוקים לסוס בריא וחזק", הזקן נד בראשו ואמר: "האם זה טוב או רע, את זה נדע רק בעתיד. למחרת היום ברח הסוס מהאורווה. הבן היה מאוד עצוב, אבל אביו לא אמר דבר. הבן שאל את הזקן: "אבא האם אתה לא חושב זה נורא שהסוס ברח לנו? היינו זקוקים לו". הזקן רק נד בראשו ואמר: "האם זה טוב או רע, את זה נדע רק בעתיד". אחרי שלושה ימים חזר הסוס ואיתו שתי סוסות חדשות. הבן היה מאוד נרגש, והכניסן האורווה. אביו לעומת זאת נותר אדיש. הבן לא יכול היה להבין זאת, "אבא", אמר הבן, "זאת סיבה לשמוח. יש לנו שלושה סוסים עכשיו" הזקן רק נד בראשו ואמר: "האם זה טוב או רע, את זה נדע רק בעתיד". בערב הנער היה כבר עייף מטיפול בסוסים, הוא ניסה לאלף את הסוס הפראי, אבל זה בעט בו ושבר את רגלו. "אבא!" קרא הנער. "שברתי את רגלי. האין זה נורא?" האב הזקן קיבע את רגלו של בנו ואמר: "האם זה טוב או רע, את זה נדע רק בעתיד". אחרי מספר שבועות פרצה מלחמה, הגיעו אנשי צבא ולקחו את צעירי הכפר לשמש חיילים בצבא. את הבן של הזקן השאירו מאחור, כיון שרגלו הייתה שבורה. היה קרב נורא וכל צעירי הכפר מתו במלחמה. והזקן רק נד בראשו ואמר: " אין רע בעולם הכל הוא לטובה כי ה' הוא טוב ודרך הטוב להיטיב ואם קרה לנו משהו רע בחיים זה לשם כפרת עוונות שקילקלנו את נשמתנו במעשנו לכן יסורין הם כמו ניתוח כמו שנאמר הניתוח יכאב אך החולה יבריא אז הוא מיד נכנס לשמחה.
והפעם 'הצמה שנגזזה'
"שלום הבית מתחיל בילדות" אמרה הרבנית שוש לתלמידותיה שחלקן מבוגרות ממנה לפחות בשניים שלושה עשורים. "ילד שרואה בביתו שלום בית, ילד שרואה אבא מכבד את אמא, אמא שמהלכת בהרהורי ליבו של אבא, פיוטים על שולחן שבת, והמון ויתור, הארת פנים ושמחה השוררים בבית, ילד כזה נבנה ונרקם להיות אדם מאושר".
"עלינו, כהורים, וגם כסבתא וסבא" הדגישה הרבנית שוש, "לתת אל ליבנו אלו מילים אנו מוציאים מפינו. לפעמים, מתוך כעס, מתוך קינאה, או חוסר סובלנות אנו עלולים לפצוע את נפשות ילדינו – נכדינו, ולגרום להם צלקת עמוקה לכל חייהם. מבלי שאנו מתכוונים הילדים חווים את ההנהגות שלנו, את אופן דיבורנו, ולפעמים את האכזריות שאיננה במקומה, והם הופכים לחקיינים של חיי הוריהם".
"אכזריות?" שאלה סבתא עליזה "למה בדיוק את מתכוונת כבוד הרבנית?".
"כן אכזריות. לפעמים הורים עלולים לאבד עשתונות, הם מענישים ומכים את ילדיהם. טורקים עליהם דלת, נועלים אותם בחדר, ומשפילים אותם. זו התנהלות שעלולה להחריב את חיי הילד, ולהפוך גם אותו להורה נרגן, טרדן ומתאכזר... וגרוע מכל, אנשים עלולים לגלות ברבות הימים שהילד הזה לפעמים, איך אומרים, פשוט... שונא את הוריו... הוא מתנתק מהם... הוא מכניס את עצמו לתוך מערבולת רגשות איומה של רצון לנקום בהם...".
לפתע הבחינה הרבנית שוש, שסבתא עליזה מרכינה ראשה ובכי תמרורים מתפרץ מתוכה. מפל של דמעות זרם מעיניה... המבוכה בחדר היתה גדולה. לפתע היא קמה ופנתה במרוצה החוצה, אל המרפסת המשקיפה לים.
לאחר 20 דקות הסתיים השיעור. עליזה, בשנות השבעים לחייה, אלמנה כ- 10 שנים וסבתא ל- 15 נכדים, היתה ישובה עדיין על כסא הנוח במרפסת, ומבט נוגה נשקף מעיניה.
"אני שונאת ומתעבת את אמא שלי, למרות שחלפו 40 שנה מפטירתה", החלה עליזה לספר. "בעצם יש לי שתי אמהות. אמי הורתי זו שילדה אותי, שהיתה אשה מקסימה, עדינה, וחולנית. היא נפטרה כשהייתי ילדה בת שמונה. דמותה מאד מעורפלת בזכרוני, אך אני זוכרת היטב את השעות האחרונות לחייה. היא שכבה במיטת חוליה, מלטפת את שערותי הארוכות שהפכו לצמה עבה באצבעותיה. אני זוכרת את מילותיה האחרונות.
"את ילדה מתוקה שלי. גם כשאמא תלך מן העולם אל תשכחי לטול ידיים כל בוקר, שלוש פעמים בכל יד. אל תשכחי להגיד ברכות-השחר. ותמיד תעשי כבוד לאבא". כך היא אמרה לי בדקותיה האחרונות. אבא שלי עליו השלום, איש אציל, ישב על כסא סמוך וקרא תהילים".
"אמא פנתה אליו ואמרה לו, ראובן, עליזה היא בתי היחידה המשותפת לנו, שמור עליה כבבת עיניך. חנך אותה ואהוב אותה כמו שאהבת אותי, במאור פנים, בוויתור אינסופי. ואנא, הצמה הזו על כתפיה, אל תגזור אותה עד יום חתונתה. הידיים שלי טיפחו את שערותיה. זו המזכרת הקטנה והיחידה שתהיה לה ממני אחרי שאלך לעולם שכולו טוב. היא תאחוז את הצמה ותאמר: אמא קלעה לי אותה".
"אחר כך אמא מתה, ומגיל שמונה אני יתומה מאמי הראשונה. היו אלה שמונה שנות אושר... בכיתי המון על אמא, עד שיום אחד – שנתיים אחרי – אבא הודיע לי, עליזה את עומדת לקבל אמא חדשה... בלילה לפני החופה חלמתי שהאמא החדשה שלי דומה לאמא שמתה. שהיא מחייכת, מלטפת וטובה, ותקלע לי את הצמה הארוכה שאני ואבא שמרנו עליה כדי לקיים את הצוואה של אמא ז"ל. אבא הבטיח לי, עליזה רק בערב חתונתך נגזור אותה ונשמור אותה, מזכרת מאמא... שאהבה לקלוע אותה.
"קיבלתי לאסוני את קלרה, אמא חורגת רעה ורודפת כמו בסיפורים. אבא היה איש קשה יום, שיצא בבוקר לעבודה וחזר מאוחר בלילה. איש תשוש שרדף אחרי פת הלחם... אבל היא, האשה הרעה הזו רדפה אותי. היא היתה נועלת את ארונות המטבח כדי שלא אוכל לנגוס בתפוח או בביסקויט. הקציבה לי פרוסת לחם עם כמה זיתים. היכתה אותי, העבידה אותי, השפילה אותי, העליבה וסנטה בי, כאילו אני אוייבת שלה. העיניים שלי היו כבויות. הנפש שלי היתה פצועה ומפוחדת. כשאבא היה חוזר הביתה בשעת לילה הייתי ממתינה לו, בוכיה במיטה. כשהוא ניגש לשאול בשלומי, ואחז בצמה הארוכה שלי, הייתי עונה לו אבא יקר אני מרגישה נפלא, תודה שאתה אבא שלי... לא יכולתי לומר תודה שהיא, קלרה, אמא שלי. אבא היה נרגע, הוא לתומו חשב שהכל בסדר. עשיתי הצגה יפה.
"יום אחד חזרתי מבית הספר עם פתק קטן. "לילדה יש כינים בשיער, נא טיפולכם". קלרה, שיום קודם נעלה אותי בחדרי למשך יום שלם, אחזה בצמתי וגררה אותי למקלחת. הבנתי לקראת מה היא חותרת. התחננתי בפניה, בואי נהרוג את הכינים עם נפט, נסרק אותם במסרק ברזל, אבל היא, ה"זרש" הזו, משכה את ראשי עם הצמה, גררה את ראשי לתוך גיגית, אחזה בידיה מספריים ענקיים והתחילה לגזוז... צעקתי בקול ניחר אמא, אמא, אמא שבשמים, תצילי אותי, הבטחת לי שהצמה תשאר... אבל הרוע והזדון עשו את שלהם... שערותי הושלכו לפח האשפה ואני בשארית כוחותי נמלטתי לדירת השכנה עד שאבא יבוא. התקפלתי בפינת ביתה של השכנה מייללת וכאובה, שבורה ומתגעגעת לאמא האמיתית שלי...
"בשעת לילה מאוחרת אבא הגיע, חיפש אותי, לא מצא. קלרה אמרה לו שברחתי לשכנה... הוא הרים אותי מעל הכסא שנימנמתי עליו וראה את ראשי הגזוז. מי עשה לך את זה? צעק אבא, וראיתי זעם מתפרץ מעיניו. קלרה עשתה לך? אני לא מאמין!!! אני כבר נכנס הביתה... מסוכן.
"בחושים הילדותיים הקטנים שלי, הבנתי שזה לא יגמר טוב, וחיי המשפחה של אבא, ואמי החורגת קלרה, פשוט בסכנה. אבא ששמר עלי מכל משמר ואהב אותי, גילה – אולי – אחרי שנת נישואין שאני כנראה עוברת מסכת של גיהנום עם אשתו החדשה. אל תשאלי אותי איך, אבל מן השמים נסכו בי כוחות עצומים. זקפתי את כתפי ואת ראשי ואמרתי: אבא אל תכעס. קלרה רק רצתה את טובתי... השיער שלי היה מלא כינים, היא רק רצתה שלא אסבול מגרודים.
"היא אמא טובה קלרה, אמרתי, והמילים הללו כנראה נעתקו מן המקום הכי טהור שבנשמתי, כי ראיתי שאבא נרגע. הוא הושיב אותי על ברכיו, ליטף את שערותיי הקצוצות ולחש באוזני "אבל הבטחנו לאמא שלך, שרק ערב החתונה נחתוך את הצמה".
"לא נורא אבא, עניתי לו, מהיום אגדל צמה חדשה, יפה ועבה יותר מן הצמה שאמא קלעה לי. אמא בטח תסלח לנו, היא בוודאי תבין".
סבתא עליזה מררה בבכי. "חיפיתי על האשה הרעה הזו שנים רבות עד יום מותה. אבא מעולם לא חשף ממני את החלק המרושע שבאישיות שלה... אבל אני לא סולחת לה. לא סולחת לה!!. היא עשתה לי פצע בלב שלא מתאחה. אבל הרבנית, תאמיני לי, למדתי ממנה איך לא להיות אמא ואשה. היא היתה הדוגמא הכי מופתית בשבילי, כיצד לא לנהוג...".
הרבנית שוש אחזה בידיה של עליזה ואמרה: "את חייבת לסלוח לה. 40 שנה חלפו מאז, ומי יודע איזה יסורים היא סובלת מן ההקפדה שלך. הקב"ה סולח לגרועים שבבני האדם. ודעי לך, עליזה, שבכוח המחילה שלך, עכשיו, נכון להרגע, את מורידה שפע רחמים וחיים לכלל ישראל. ועם ישראל, את יודעת עליזה, זקוק להרבה הרבה רחמים".
השתיים פתחו ספר תהילים ועל המרפסת המשקיפה לים הפתוח המשתרע לאורך חופה של העיר, קראו פרקי תהילים מילה אחרי מילה לעילוי נשמת קלרה בת מלכה ת.נ.צ.ב.ה. שבחסדי השם באה על תיקונה השלם.
?xml:namespace>
בדיחות הפרה והתאונת רכבת
?xml:namespace>
תאונת רכבת גרמה למותם של כל נוסעי הרכבת. נהג הקטר הוא היחיד ששרד. רשות הרכבות מקימה ועדת חקירה שתחקור את נסיבות התאונה. חוקר תאונות שואל את נהג הקטר, "למה סטית מפסי הרכבת אל תוך היער?" "ראיתי פרה על פסי הרכבת", עונה לו נהג הקטר." למה לא דרסת אותה?",שואל החוקר, "עדיף שפרה אחת תמות מאשר שכל נוסעי הרכבת ימותו." נהג הקטר עונה לו, "ניסיתי, אבל היא ברחה ליער..."
אסון טבע
?xml:namespace>
בסוף שיעור גיאוגרפיה המורה נותנת לתלמידים להכין עבודה לשיעור הבא. לאחר הצלצול ניגש אחד התלמידים למורה ואומר לה : המורה, אני צריך את התמונה שלך.
המורה שואלת: בשביל מה אתה צריך את התמונה שלי? התלמיד עונה: אני עושה את העבודה בנושא אסונות טבע
?xml:namespace>
לקוטים מספר ברית כהונה לאדמו''ר ועט''ר רבי משה כלפון הכהן זצוק''ל וזיע''א
ס''ו] על הפיטר מברכים שהחיינו וגם על התאנים מברכים שהחיינו
ס''ז] בליל שני של ראש השנה מביאים פרי חדש ומברכים שהחיינו ואם אין לו פרי חדש אעפ''כ מברך שהחיינו
לקוטים מספר המדות לרב הקדוש רב נחמן מברסלב זצוק''ל וזיע''א
רע''ו] יש אשה שמגדלת נקבות ואינה מגדלת זכרים
רע''ז]אמירת פרשת ציצית במסירות נפש וביראה גדולה. גם הלבשת ערומים. על ידי זה זוכה לבנים זכרים
רע''ח] שנה. שיש בה ברכה. סימן. שגם ישראל יפרו וירבו
רע''ט] אשה שעוסקת בכשפים בניה מתים ונעשית אלמנה
ר''פ] מינקת שנחסר חלבה הסגלה לזה. שיתאבל בעלה על ירושלים
08/01/2010
ויש לשאול כמה שאלות:
א}כשאמר ה' למשה ללכת בשליחותו להוציא את בני ישראל כתוב בתורה שאמר לו משה ''והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי'' ונשאלת השאלה ש''לא ישמעו בקולי'' מיותרות לכאורה שכיון שלא יאמינו לו אם כן גם לא ישמיעו בקולו?
ב}למה ה' מסר למשה רק אותם אותות ולא מסר לו אותות אחרות? ג}כתוב בתורה שה' השיב לטענת משה ויאמר לו ''ואם לא ישמעו לקול האות הראשון ושמעו לקול האות האחרון'' ונשאלת השאלה האם האותות שייך בהם דיבור לומר לקול האות?
ד}כבר כתבנו שה' מסר בידי משה שלשה אותות שאם בני ישראל לא ישמעו לאות הראשון יעשה השני ואם לא ישמעו גם לשני יעשה האות השלישי ונשאלת השאלה מאי הסגולה שיש באות האחרון יותר משתי האותות ששתי האותות הראשונות לא ישמעו בקולם והאות השלישי מוכרח שישמעו בקולו?.
?xml:namespace>
ברם, יש שלושה סוגים באמונה: א}יש מי שעובד את ה' אף על פי שמזה נגרם לו הפסד או הזק וזה האמונה השלמה ב}יש מי שרואה את המצוה אם נגרם ממנה הפסד לא יעשה ואם לא יגרם ממנה הפסד יקיים אותה. ג}ויש מי שאינו זוכר בוראו אלא בשעת צרה אבל בזמן הרוחה לא יקיים כלל את המצוות. וכן בזמן משה שאז עבר על עם ישראל יותר ממאתיים שנה בעבודה וחשב משה שמא נפגמה קצת אמונתם בה' יתברך מכח העבדות והתערבות עם המצרים ולכך לא יאמינו לו אפילו אם יאמר להם שאין להם הפסד אם יאמינו לו ולפיכך נתן בידו ה' יתברך שלושה סוגי אותות לרמז לו אותם שלשה סוגי אמונה שהאות הראשון שהמטה נהפך לנחש ויש סכנה אם משה יחזיק בו ואפילו הכי משה החזיק בו כיון שכך צווהו ה' יתברך וזה מסמל שצריך לעבוד את ה' אפילו אם שייך הפסד. וזה דומה למה שציוונו ה' יתברך ''כי ימוך אחיך אתך והחזקת בו'' אף על פי שיוציא על זה הרבה כסף ויש הפסד אפילו הכי ישמע בקול ה' יתברך ויבטח בו שלא יקרה לו כלום וה' יחזיר לו כספו כפול ומכופל. וזה רמוז באות האות שאותו בן אדם העני והיה רשע כנחש שאינו יכול להחזיר חובותיו ובשביל זה גם יכפור בפקדונות שבידו וכל אחד בורח ממנו שלא יפסיד כספו אבל הצדיק כמש ישמע בקול ה' יתברך ויחזיק בזנבו פירוש שיעזור לו בהלוואות לקיים מצות בוראו אף על פי שמכניס את עצמו בסכנה שמא לא יחזיר לו אז ה' עוזר לו ויהי למטה בידו פירוש שיחזור מרשעותו ויחזיר חובותיו לבני אדם ויהיה ישר כמו המקל עד שיכול המלוה להיעזר בו אם יקרה לו משהו רע. האות השני שאמר לו הבא ידך בחיקך ויבא ידו בחיקו ונצטרעה ואחר כך עוד הביאה ונתרפאה זה דומה לסוג השני של האמונה שבתחילה לא ידע משה מה יקרה לו אם תצטרע ידו או לא ואין לו הפסד אם יכניס ידו או לא והכניס ידו ונצטרעה ועוד כשאמר לו ה' עוד פעם הכניס ידך אין לו הפסד גם כן שהיא כבר מצורעת ושמע בקול ה' ונתרפאה וזה דומה לאותם בני אדם שעוזרים לישיבות שאינם צריכים ליתן כל כך הרבה כסף כיון שכל הקהל נותנים ואין להם הפסד אם יתנו כמה פרוטות לצדקה ולפיכך אמר ה' למשה אם לא יאמינו בני ישראל לה' יתברך בסוג הראשון שיעזרו חבריהם שהתמוטטו שצריך הרבה כסף יאמינו באמונה השנייה שיתנו כמה פרוטות לצדקה שאין להם כל כך הפסד ואם אפילו הכי אינם רוצים ליתן כמה פרוטות אז ה' מסר לו עוד סוג אמונה שיקח ממימי היאור וישלך ליבשה ויהיה לדם ואם כן לא יוכלו לשתות ולא להשקות השדות והעצים ובעל כורחם אז שיתפללו לה' שיעזרם וזה רומז לסוג השלישי שעובדים את ה' רק מתוך צרות.
אחי היקרים!!! יש עוד עזרה לאחרים בלי הפסד כלל והיא אם נראה מי שהוא שבאה אליו רעה נגלה אוזנו ונצילהו בהקדם ובזה מקיימים מה שאמר הפסוק ''לא תעמוד על דם רעיך'' וכן אם רואים מי שהוא סוחב משהו כבד נקים עמו ובזה מקיימים מה שאמר הפסוק ''הקם תקים עמו'' וכן בעירנו המהוללה בלי עין הרע כולם נותנים צדקה לישיבות בעין טובה ובסכומים אדירים וה' יעזרם אבל יש שאינם עוזרים לחבריהם בעבודה ואינם מגלים אוזנו שאם יעבד בדרך זו שירויח עוד כסף מחשש שמא ישיג גבולו ואף על פי שאין אדם מחוייב לגלות סודותיו לחבירו שלא ישיג גבולו אבל יכול לעזור לו בדרך אחרת וגם לא יסיג גבולו וישמח גם כן אם חבירו ירויח כסף ולא יסתכל עליו בעין רעה. שאז תגבר האחדות בעם ישראל ובזכות זה ה' יתברך יחש לגאולינו במהרה בימנו.
?xml:namespace>
07/01/2010
בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א}ידוע ששאלו חז"ל איך משה יאמר להקב"ה למה הרעותה לעם הזה וכו'? ב} מה השיבו הקב"ה עתה תראה וכו' לא השיב לו כלום? ג} למה הקב"ה הכביד להם העבודה? ד} רש"י ז"ל פירש עתה תראה מה אעשה לפרעה אבל אין אתה רואה מה אעשה בשבע מלכים כשהביאם לארץ ישראל והא כלל גדול בידינו שהקב"ה עושה מדה כנגד מדה אם בטוב אם ברע ומה מדה כנגד מדה יש כאן? אבל ידוע מה שאמרו חז"ל שמי שמתפלל להקב"ה בכל לבו אפי' שבאים עליו פורענות הקב"ה מעמידם עד לראש השנה וכפור אם חזר בתשובה סולח לו ואם לא באים עליו. כל זה באדם שמתפלל ביחיד אבל בתפלת הרבים אם מתפללים בכל לבם הקב"ה סולח להם עוונותיהם מיד. וישראל כשנכבדה עליהם העבודה זעקו להקב"ה אבל כשבא אליהם משה אמר הפסוק ויאמינו למשה וישמעו שהקב"ה מצילם ויקדו וישתחוו ועמדו מתפילה. ולזה אמר משה להקב"ה למה שלחתני, כדי שיעמדו מתפלה! כדי שתכבד להם העבודה! והשיבו הקב"ה עתה תראה שאתה מתפלל לי 515 תפלה כדי לאכניסך לארץ ישראל ואח"ך אומר לך שתעמוד והייתי יכול להעמידך מתחלה. ולמה הניחו הקב"ה עד שהגיע ל515 תפלה? משום שהקב"ה חפץ בתפלתם של צדיקים וכשצריך לו לעמוד אמר לו תעמוד. וזהו למה הכביד להם העבודה כדי שיוסיפו להתפלל יותר ולא יאמרו די הנה משה יעבוד עבודתו. וזהו מדה כנגד מדה שאתה דברת על התפלה עתה תראה שתפלתך אינה מתקבלת. וזהו מה שאמר בפרשת ואתחנן ולא שמע אלי שהיה לו לומר ולא שמע? וידוע שהקב"ה לא שמע לו שהוא היה מתפלל לו אולם משה אמר להם שלא שמע אלי אבל אתם קבל תפלתכם במצרים.
רבותי! תפלתינו חשובה מאד לפני הקב"ה ובמקום שאנו צריכים לחכות להקב"ה עד שירשה לנו כדי להתפלל לו הוא מחכה לתפלתינו אבל תפלתינו צריכה להיות בלב שלם. לא יתפלל ומוחו עסוק בכמה דברים אחרים או מדבר עם חביריו ברמזים או מקשיב לחבירו מה מדבר עמו או האנשים מתפללים והוא מספר עם חביריו ויאבד ההתעמקות של אותם בני אדם שחפצים להעמיק בתפלה חוץ מהעוון שהוא עושה או יקח הפלאפון ומטלפין לזה וחוזר לזה כדי לצחוק עליו. בני! אתם מתפללים להקב"ה ואם אינך יכול להעמיק זה משום שאתה עוסק בליצנות ואם תשתדל להעמיק הקב"ה עוזריך. יש אדם שספר לי שבשבוע שעבר היה בבית המשפט ויצא לפני פתח האולם והיה מספר עם חביריו, קרא לו השופט והעמידו אח"ך צלצל לו הפליפון שלו ויאמר לו אף הפליפון שלך פתוח גם כן! שב שם! ואחרי שעה אמר לו סלחתי לך חזור לביתך ולא תעשה את זה פעם אחרת. המעשה הזה קרא בזמנינו. האדם צריך להבין בינו לבין עצמו ויאמר מה נאמר אנו שיושבים לפני הקב"ה העוד אנו יכולים להתלוצץ או לדבר או לשחוק בפלאפון! אין עוד ביישנות! אין עוד כבודו של מקום!
השבת הזאת היא אזכרת החודש של מורינו הרב רבי צבי חיים מאצ'אר ז"ל רוח ה' תניחנו בגן עדן ותהיה נשמתו צרורה בצרור החיים. בחג הפסח שעבר הייתי לפניו ודבר לי על הגליון שמוציאים אותו בשבת ואמר לי שהאנשים קוראים בו בחזרה ובזמן הספר תורה אפי' שהוא דברי תורה ואפי' שכתוב בו שאין לעיין בו בשעת התפילה וקריאת התורה אמרתי לו שאם אתה רוצה לבטלו מבטלים אותו ולא ענה אותי. אח"ך שלחתי לו עם בנו שיבדל לחיים טובים וארוכים רבי מרדכי כדי לענות אותי ואמר לי תכתוב. כולנו אוהבים הרב שלנו ואין מי שאינו אוהבו אבל צריכים לאוהבו בפועל ולא רק בדברים לבד. ראינו כמה חושב על כבוד התפילה וכל זה הוא בלמוד של דברי תורה ומוסר וכל שכן למי שהוא מדבר בבית הכנסת שאינו מתאפק כלל. כשיכנס לבית הכנסת כולם אומרים שתוק! שתוק! בא הרב. וידוע שאמרו חז"ל שי"ב חודש הראשונים אחרי פטירת הצדיק יושב בגן עדן התחתון וזהו למה רואים אותו בחלום וילך למקומות שהיה אוהבם כביתו וישיבתו, ואחר י"ב חודש יעלה לגן עדן העליון ורבינו ידוע שהיה אוהב התפילה וחפץ שכל היום יהיה לפני הספרים ר"ל הוא תמיד לפנינו בבתי תפלות ורואה אותנו ולכן אנו צריכים לכל הפחות לעשות לו קצת כבוד ולא נדבר כאלו הוא יושב אצלינו ואפי' שאנו לא רואים אותו נהיו בטוחים שהוא רואה אותנו. יהי רצון שדברים אלו יהיו למנוחתו ובזכותו הקב"ה ישלח לנו השפע בעולם ויבוא משיח צדקנו במהרה בימינו אמן סלה.
07/01/2010
פרשת שמות
מסופר על שעבוד מצרים בגזרת בין הבתרים כתיב ''כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם'' פירוש שהגזרה היא בשלושה אופנים שיהיו זרים בארץ לא להם ואחר כך ועבדום ואחר כך וענו אותם וכן היה שבתחילה ירדו יעקב ובניו למצרים ולא היו משעבדים אותם כל זמן שאחרון השבטים עדיין חי והוא לוי שחי 137 שנים שלוי נולד כשהיה יעקב בן 87 שנים ויעקב כשירד למצרים היה בגיל 130 שנה ולוי אז בן 43 שנים נמצא אם כן שחי במצרים 94 שנים וכל אותו זמן היו זרים בארץ לא להם ולא נשתעבדו אבל אחר שמת לוי מצאו הרשעים הזדמנות להרע להם ויאמר פרעה אל יועציו והם בלעם ואיוב ויתרו שבני ישראל פרו ורבו בארץ ואני חושש שמא תקראנה מלחמה ויעזרו לאויב ויקחו את ארץ מצרים בלעם יעץ עליו שישעבדם ואיוב שתק ויתרו אמר לו מה עשו לך רעה להתנכל עליהם? כעס עליו פרעה ויברח יתרו לארץ מדין ולמה ברח כיון שהוא היה מזרע מדין בן אברהם אבינו שנולד לו מקטורה {שהיא הגר עיין פרשת חיי שרה} ופחד שמא תתקיים גם בו גזרת בין הביתרים ולכך ברח לארץ מדין.
ויצו פרעה לכל המצריים לבוא לבנות את חומת העיר וכל אחד ישולם לו שכרו ואפילו פרעה עצמו ביום הראשון בא לעבוד אבל ביום השני השתמט וכן בכל יום ויום משתמטים כמה מצרים עד שנשארו רק בני ישראל בעבודה ומה שלא שמעו בני ישראל בזו התכנית משום שהיו מתרחקים מהמצרים שלא ילמדו ממעשיהם ואחר 34 שנים מהעבודה הגיע זמן ''וענו אותם'' שפרעה הגביר את העבודה והיו מענים אותם באכזריות שידוע שהאיש נושא על כתפו ואם כן יכול לשאת שתי חתיכות ואילו האשה נושאת על הראש ואינה נושאת אלא חתיכה אחת אבל הרשעים הללו היו אומרים לאנשים לשאת על הראש וגם שתי חתיכות ונמשך זה 85 שנים ובאותה שנה נולדה מרים. באותו זמן אמרו החוזים לפרעה שעתיד להיוולד בן שיושיע את ישראל לכן אמר פרעה למילדות העבריות לראות את הילד הנולד אם בת היא וחיה ואם בן הוא ימיתו אותו והמילדות הם יוכבד מרים שבאותו זמן הייתה רק בגיל ארבע שנים בלבד שהייתה הולכת עם אמה והייתה שרה ומזמרה לילד שלא יבכה והן היו צדקניות ולא שמעו אל פרעה ולא הרגו את הבנים. כתיב בפסוק ''ותראנה המילדות את האלוהים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים'' ויש לשאול למה כתיב ותחיין האם הם החיו והלא הם לא הרגו?! ולכן צריך הפסוק לומר ולא הרגו? אלא שהם פחדו שמא תפיל אשה עוברה ויחשידו בהם שהם הרגו אותו ושמעו לקול פרעה ולכן היו מתפללים לה' יתברך שיולדו כל הילדים בריאים ולא תפיל אף אשה את עוברה ולכך כתיב ''ותחיין'' כיון שהן החיו אותם בתפילתם ולא עוד אלא היו מביאים חלב לילד ומאכל ליולדת כדי שתוכל להניק את הילד.
כששמע פרעה שלח אליהן ויאמר להם למה לא הרגתן את הבנים?! ויאמרו לו שהנשים העבריות חיות הנה בטרם תבוא אליהן המילדת וילדו וכשיצא הבן לאויר העולם איננו יכולות להורגו ולומר שנולד מת ויצוו פרעה לכל עמו שכל הבן הילוד היאורה תשליכוהו והטעם שישליכו אותו ליאור ולא יהרגו אותו בחרב? בשביל שהחוזים אמרו לו שהמושיע הזה סופו שילקה על ידי המים והיא מי מריבה {עיין פרשת........} ונענש שלא נכנס לארץ ישראל.
כששמע עמרם אביו של משה את הגזרה גרש את יוכבד ויאמר מה תועלת בהולדת הבנים כדי שישליכו אותם חיילי מצרים ליאור ועמרם היה גדול הדור וכשראו בני ישראל מה עשו עשו כולם כמוהו אמרה אליו מרים גזרתך יותר קשה משל פרעה שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה לא תוליד אפילו הבנות ואני יודעת שאתה עתיד להוליד בן שיושיע את ישראל ואהרון כבר נולד וכשהרגיש עמרם בטעותו החזיר את יוכבד ויעשו כן כל בני ישראל והיו מולידים הרבה תאומים מחוץ לדרך הטבע בדרך נסי נסים ונחלקו חכמינו זכרונם לברכה שיש אומרים שהיו יולדות ששה בכרס אחד ויש אומרים שהיו יולדות ששים בכרס אחד ואין לתמוה על זה שלפי החשבון כשיצאו בני ישראל ממצרים היו שש מאות אלף מבן עשרים שנה ומעלה לבד מהנשים והטף וזה רק חמישית ממה שיש במצרים שהשאר כולם מתו במכת החושך שלא רצו לצאת ממצרים {עיין פרשת בא} ולפי זה על כורחך לומר שהיו יולדות ששים בכרס אחד והיו הולכות הנשים לשדות ויולדות שם וחוזרות הביתה ומשאירות את הבנים שם והיה ה' יתברך שולח מלאכים לעסוק בהבנים וכשהיו המצריים מרגישים בהם היו הבנים נכנסים בבטן הקרקע וכשהיו חופרים המצרים את הקרקע כדי להורגם היו נטמנים עוד וכשהלכו המצרים יוצאים וכשגדלו חוזרים הביתה לבד והיו מכירים את אביהם ואת אמם למרות שאף פעם לא ראו אותם.
ותהר יוכבד ותלד בן לששה חודשים ונקרא נס שלא מת שעל דרך הטבע מי שנולד לששה חודשים או לשמונה היה מת והמצרים ספרו ליוכבד משחזרה לבעלה תשעה חודשים כדי לבדוק אם ילדה בן או לא? וכשידעה יוכבד שהם מתכוננים לערוך חיפוש לקחה תיבה ותשם בה הבן ותשם אותה ביאור ומרים הלכה ליאור לראות מה יקרה לילד שיא התנבאה עליו שהוא יהיה מושיע ישראל באותו זמן אמרו החוזים לפרעה שמושיע ישראל הוא ביאור והניחו את דעתו שחשב שהוא טבע ביאור.
כתיב ''ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור ונערותיה הולכות על יד היאור ותרא את התיבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחיה'' שלפי הפשט ששלחה את אחת משפחותיה ותביא לה את הילד ויש מרבותינו אומרים מאי דכתיב ''ונערותיה הולכות על יד היאור'' פירוש ששפחותיה כולם מתו כדי שלא לגלות את הסוד הזה שהילד ניצול ''ותשלח את אמתה'' פירוש את זרועה שנשתרבבה כמה אמות ותקח את התיבה ותפתח אותה ותרא את הילד בוכה ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה ותקרא למניקות להניקו ולא רצה להניק שהיה קדוש מבטן אמרה אליה מרים שהייתה שם כמו שכתבנו למעלה האלך וקראתי לך אשה מניקות? ותאמר לה לכי ותקרא את אם הילד ותקח את הילד ותינקהו ותאמר לה בת פרעה הליכי את הילד והניקהו ואני אתן את שכרך וכשגמל הילד הביאתו אל בת פרעה ויהי לה לבן ותקרא את שמו משה ותאמר כי מן המים משיתהו. רואים מכאן את גודל השגחת ה' יתברך שבגלל הילד הזה גזר פרעה גזרת ''כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו'' ולבסוף גדל בבית פרעה עצמו ולא עוד אלא עתיד להיות ביניהם מתח כמו שנספר לקמן בפרשה זאת ובפרשיות שאחריה.
כשגדל משה יצא לראות את עבודת בני ישראל ומצא אותם שבמשך כל השבוע עובדים בלי מנוחה ויאמר אל פרעה אם תשעבד אותם כל השבוע כולו יתעייפו ולא יספיקו לעבוד טוב לכן צריך שתתן להם יום מנוחה אמר לו פרעה איזה יום אתן להם אמר לו משה יום השבת.
פעם הלך משה לראות העבודה וראה איש מצרי מכה איש עברי ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול וביום השני ראה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך אבל המכה החציף פניו ויאמר לו האם אתה רוצה להורגני כמו שהרגת אמש את המצרי ושאלו חכמינו זכרונם לברכה מניין ידע האיש הזה שמה הרג את המצרי והלא כתיב ''ויפן כה וכה וירא כי אין איש''? ותירצו שאותו האיש הוא עצמו שהצילו משה מהמצרי והיה כפוי טובה שהחציף לו פנים וגם גילה את הדבר אל פרעה וישמע פרעה ויבקש להרג את משה אבל קרא לו נס שצווארו נעשה קשה כשיש ולא יכלה החרב לחתוך אותו אבל משה חשב שלא כל יומא מתרחיש ניסא פירוש שלא בכל יום ויום מתרחש הנס ויברח מארץ מצרים.
ובאתו זמן מלך כוש יצא מארצו עם חייליו להילחם ויש מאנשי העיר שהפצירו באנשי היער שימרדו במלך וישמעו בקולם ויעשו שני חומות משני צדי העיר ומצד השלישי היה נחל וחפרו קרוב אצלו חפירה גדולה ועשו טורביון פירוש שכל ספינה שהולכת באותו נחל מיד מושכה הנחל ומטביעה באותה חפירה ומצד הרביעי הביאו נחשים ועקרבים שינשכו את חיילי המלך אם יעזו להתקרב לשם.
כשחזר המלך מצא שהעיר סגורה משני צדדים הלך מצד המים ויטבעו לו כמה וכמה חיילים הלך מצד השקצים והרמשים וימותו לו כמה חיילים נשאר מחוץ לעיר כמה שנים ובאותו זמן ברח משה ממצרים וירא אותם מחוץ לעיר וישב עמהם כשראה אותו מלך כוש מצא חן בעיניו וישם אותו ליועץ המלך כשמת מלך כוש נתנו בו חיילי כוש אל עיניהם להיות מלך עליהם והשיאו לו בעל כורחו אלמנת המלך אבל משה לא קרב אליה ויאמרו החיילים אל משה שיעץ עליהם מה לעשות כדי לכבוש את העיר.
אמר להם משה כל אחד ילך ויביא תורים מהעוף שנקרא שמו חסידה ויגדלו אצלו ויעשו כן ואחר פרק זמן כשגדלו העופות אמר להם משה בואו נלך מצד השקצים וילכו לשם ויאמר להם שחררו את העופות וילכו העופות ישר לאותם שקצים ויאכלו אותו ויכנסו חיילי כוש מאותו צד אל העיר ויהרגו את המורדים ויהי משה למלך כוש ארבעים שנה פעם ביום אידם אמרה המלכה לאנשי עירה שמשה כל אותם שנים לא קרב אליה וילכו אליו זקני העיר ויאמרו לו שחוק אנשי העיר שהמלך ישא את אלמנת המלך ואם אין אתה רוצה בה תעזוב את השלטון ותתן אותו לבן המלך ויעש כן משה ויצא מארץ כוש וילך אל ארץ מדין.
כשהגיע למדין ישב על יד הבאר ויבואו בנות יתרו לבאר שהיו רועות את צאן אביהן להשקות אותם אבל הרועים גרשום בשביל שיתרו היה בתחילה כהן לעבודה זרה וחזר בתשובה ולא היה עובד אותה ולכן שנאו אותו אנשי מדין וגרשו את בנותיו אבל משה היה גבור ולא הניח לרועים לגרש אותן והשקה את צאנן ויבואו אל אביהן ויאמר להן מדוע מיהרתן בא היום ויספרו לו ויאמר להם לכו קראו לו ויבא משה ליתרו ויספר ליתרו את כל הקורות אותו ויפחד יתרו מפני פרעה שיאמר לו שהוא עוזר למשה והניחו בבית הסוהר בלי שיתן לו לא מאכל ולא משתה כעשר שנים אבל צפורה הייתה נותנת לו בלי שידע אביה.
פעם הייתה צפורה מטיילת עם אביה ותאמר לו שיבקר את משה אמר לה בודאי שמת שזה לו כבר עשר שנים בלי אכילה ובלי שתייה השיבה לו צפורה אלוהיהם גדול ויכול להצילו שמע בקולה ויקרא משה! השיבו משה וישתומם ויצו להוציאו מבית הכלא ויביאוהו לפניו אל הגן ובגן הייתה מקל של אדם הראשון שכתוב בה שם המפורש והייתה נעוצה בקרקע בלי שיכול אף אחד להסירה משם אמר יתרו מי שיכול להוציאה יתן לו את צפורה בתו שהייתה יפה מאוד לאשה ואף אחד לא יכל להוציאה וכשראה אותה משה הוציאה מהקרקע בנקל ויתן לו יתרו את צפורה לאשה.
יש מרבותינו אומרים שצפורה היא מבני ישראל ולקחה יתרו וגדלה בביתו ומשה הוליד ממנה שני בנים שם האחד גרשון והשני אליעזר והיה רועה את צאן יתרו ובאותו זמן חלה פרעה ויאמרו לו הרופאים שירחוץ בדם התינוקות והיה שוחט כל יום מאה וחמישים תינוקות מבני ישראל בבקר ומאה וחמישים בערב לרחוץ בדמם ויזעקו בני ישראל אל ה' בכל לבם מגודל הכאב וישמע ה' את צעקתם והחליט להוציאם ממצרים אפילו קודם הזמן.
פעם היה משה רועה את צאן יתרו וימצא והנה סנה בוער באש והסנה איננו אוכל ויחשוב להתקרב לשם כדי לראות את הנס וידבר אליו ה' ויאמר לו אל תקרב הלום של נעליך מעל רגליך שהשכינה שם ויאמר לו ה' יתברך שהוא שולח אותו כדי להוציא את בני ישראל ממצרים ויאמר לו משה מי אנוכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים ואולי לא יאמינו לי בני ישראל ויאמר לו ה' יתברך אגלה לך סוד שלא ידוע לך שיעקב אבינו אמר לבניו אם יבא אליכם בן אדם ויאמר לכם ''אהיה'' שלחני לגאול אתכם תאמינו לו ולפי זה משה רבוינו לא גדל בבית אביו אלא בבית פרעה שאם גדל בבית אביו אין זה ראיה שאמר תיבת ''אהיה'' שמא שמעה מאביו שאביו היה גדול הדור ואותו סוד לא יודעים אותו אלא זקני ישראל אבל כשגדל בבית פרעה ואמר ''אהיה'' אז זה ראיה גדולה שה' יתברך שלחו שאם לא כן מניין ידעה?! ועוד מסר בידו שלושה אותו שיאמינו לו כל ישראל שה' יתברך שלחו:
1. שישליך את המקל שבידו ויהיה לנחש ואחר כך יתפוס אותו מזנבו ויחזור למקל.
2. שיכניס ידו לחיקו ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג ואחר כך יכניסה עוד פעם ויוציאה והנה שבה כבשרו.
?xml:namespace>
3. שיקח מים מן היאור וישלך אותו ליבשה ויהיה לדם.
?xml:namespace>
ומשה לא רצה ללכת מגודל ענוותנותו ויאמר לה' יתברך שהוא כבד פה וכבד לשון ויאמר לו ה' יתברך מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש או פקח הלא אנוכי ה' ועתה לך ואנוכי אהיה עם פיך והורתיך את אשר תדבר ויפציר בו ה' יתברך שבעה ימים אבל משה לא הסכים ויכעס עליו ה' יתברך ויאמר לו שחייב ללכת ואהרון יעשה את האותות והמופתים והוא ידבר במקומך וילך משה אל יתרו חותנו ויאמר לו שהוא חוזר למצרים לראות את אחיו ויקח את אשתו אות שני בניו ובאותו פרק היה אליעזר בן שמונה ימים.
באמצע הדרך עצר לעשות אוהל ללון בו ויבא אליו מלאך ה' ורצה להורגו על שעכב את מילת בנו והיה עוסק בעשיית האוהל אבל צפורה הצילה את משה ומלה את בנה וירף המלאך ממשה וילך משה למצרים ובדרך פגש באהרון אחיו ויאמר לו אהרון שאמר לו ה' יתברך לפגוש אותו ויאמר לו עוד אהרון מי אלה עמך אמר לו משה שזאת אשתו ואלה בניו אמר לו אהרון על הראשונים אנחנו מצטערים ואתה רוצה להוסיף את אלו עמהם?! ויאמר משה לאשתו שתחזור למדין היא והבנים.
וילך משה למצרים ויאמר לבני ישראל את שליחות ה' יתברך ויאמינו לו ויעש את האותות וילכו משה ואהרון אל פרעה ויאמרו לו כה אמר ה' אלוהי העברים שלח את עמי ויעבדוני במדבר ולא רצה פרעה ויאמר אליהם מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח ויאמר פרעה לעבדיו להכביד את העבודה על בני ישראל שבתחילה היו עבדי פרעה מביאים להם את התבן אבל עכשיו אמר פרעה שהם שבני ישראל בעצמם יביאו את התבן ואפילו הכי לא יגרעו מעבודתם דבר וישם את השוטרים מבני ישראל.
כשראו את השוטרים את הסבל של בני ישראל הלכו אל פרעה ויאמרו לו למה תעשה כה לעבדיך ויאמר אליהם פרעה נרפים אתם ויש לכם זמן לחשוב כדי ללכת לעבוד את ה' אלוהיכם לכן שלא תבזבזו אותו זמן תלכו ותקוששו לכם תבן ויצאו בפחי נפש מאת פרעה הם יוצאים ויפגשו את משה ואת אהרון ויתרעמו עליהם שהם גרמו להם את זאת וישב משה אל ה' ויאמר למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך ויאמר אליו ה' עתה תראה את אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו.
ויש לשאול כמה שאלות:
א} איך משה דבר כך אל ה' יתברך האם חס ושלום ה' יתברך יטעה? והשיבו על זה חכמינו זכרונם לברכה שמשה חשש אולי הוא טעה באיזה דבר ובאותו עוון לא עלתה השליחות יפה. אבל עדיין אין זה מיושב שהרי ה' יתברך אמר לו שהוא יהיה עמו ואם כן בודאי שלו טעה?
ב} ''כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו'' כפל הלשון למה והלא יכול לומר בקיצור ''כי ביד חזקה יגרשם מארצו''?
ג} מה השיבו ה' יתברך?
ברם הסבה שבחילה לא רצה משה ללכת בשליחות ה' יתברך משום שיודע שהגרה היא ארבע מאות שנה ועכשיו עברו רק 210 שנים וחשב שבני ישראל יגמרו את השעבוד בדרך זו או אחרת וגם יודע שבני ישראל כבר נטמעו בארבעים ותשעה שערי טומאה ואינם יכולים לצאת בזכות עצמם ולכן אמר לה' יתברך ''למה הרעותה לעם הזה'' שהוא חשב שה' יתברך הגביר את קושי השעבוד או כדי לסלוח להם את עוונותיהם ויהיה להם הזכות לצאת קודם הזמן או בקושי השעבוד כאילו נחשב להם שעבדו ארבע מאות שנה ולכן שאל את ה' יתברך שאם הגביר את השעבוד כדי שתהיה להם היכולת לצאת בזכות עצמם למה אם כן שלחתני והלא יכול אתה לשוח איש אחר כשהיו צדיקים ואם בשביל שקושי השעבוד השלים את המניין יכול אתה לשוח איש אחר אחר שיגיע הזמן ולא להגביר את קושי השעבוד והשיבו ה' יתברך לא זה ולא זה אני מגביר את קושי השעבוד כדי שתתמלא סאת מצרים ואז המלאך השר הממונה על מצרים אין בידו עוד כוח להגן עליהם ויפול וזהו ביד חזקה ישלחם ואם השר נפל גם האומה תפול אחריו ולכן פרעה ביד חזקה ישלחם מארצו לכן כתיב עתה תראה פירוש עכשיו אתה רואה מה שאני עושה לפרעה אבל מה שאני עושה לשר תראה בקריעת ים סוף דכתיב ''וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים'' ופירשו חכמינו זכרונם לברכה שבני ישראל ראו שר של מצרים מת על שפת הים.
אחי היקרים!!! ה' יתברך אוהב אותנו עד מאוד ואינו נותן לנו שנטמע עד שאיננו יכולים להתנער מזה כמו שראינו שביציאת מצרים אפילו עדיין לא הגיע הזמן כיון שיש חשש שמא יטמעו בחמישים שערי טומאה לא המתין והוציאם קודם הזמן גם עכשיו מעורר אותנו ה' יתברך בתחילה ביסורים קלים אם התעוררנו מה טוב ואם לא התעוררנו מביא יסורים קשים יותר אם התעוררנו מה טוב ואם לאו יזניח ויתן הכול בדרך הטבע והעונש העולם הבא ולכן צריך להתעורר מוקדם שאם באו יסורים לא נאמר שזה דרך מקרה וכדומה אלא נפשפש במעשינו.
ולא יאמר האדם הלא יש לנו 613 מצוות ואינו יודע האדם באיזה חטא? ברם פשוט הוא שה' יתברך מתנהג מדה כנגד מכה ולן אם אדם מרגיש למשל שיש לו כאב ראש ידע שהעוון תלוי בראש למשל שהרהר הרהורים רעים וכדומה ואם פיו כואב לו ידע שחטא בנבלות הפה או בשבועת שוא או בביטול תורה וכדומה וכן כל אבר ואבר יחשוב מה עשה עוון באותו אבר ועל ידי זה יקל עליו מאוד לדעת איזה עוון עבר כדי לתקנו.
ולכן אדם מרגיש עצמו שהוא בסדר ואין לו יסורים יפשפש במעשיו שמא יש לו הרבה עוונות עד שמשמיים נתייאשו ממנו ועזבו אותו לטבע והעונש בעולם הבא ולכן צריך כל אדם ללמוד תמיד את הדינים כדי לדעת מה אסור ומה מותר ולחזור בתשובה אם עשה אותם עוונות בשוגג וכן ירויח שיש לו שכר על שלמד תורה.
ויהי רצון שה' יתברך לא יזנחנו אלא יעורר אותנו לחזור בתשובה שלמה בקרוב אמן!!!
|