 RSS
על הבלוג
|
posts
31/12/2010
בס''ד מוסר בלערבי פרשת וארא
פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת וארא .יחכילנה אלפסוק. וקתללי רבבי חב יכרז ולאד ישראל מן מצר ובעת משה רבינו באש יקול לפרעה באש ישייבהום. ומה חבשי פרעה. עאוד בעתלו רבבי מעה משה. ועטאהו אמארה. וקאלו נערף אללי פרעה מה חישייבהומשי. ואנה חנצ'רבו צ'רבאת קויין באש נוריללו קוותי. ומשאוו משה ואהרן לפרעה. וקאלולו קאלך רבבי שייב ולאד ישראל. ורמא אהרן אלעצא אללי פי ידהו ורזעת חנש. וחתה הסחארה מתאע פרעה לווחו עציאנהום וולאו חנושה. ובאעד מה רזעו כלהום עציאן. אלעצא מתאע אהרן בלעת אלעציאן מתאעהום. ופרעה מה חבשי ישייב ולאד ישראל. ורבבי קאל למשה. אמשי פצבאח בכרי לניל. תלקא פרעה גאדי באש ימשי לטואלית. עלא כאטר הווא כאן יסממי רוחו אילה. והווא אללי יתחכם פלארץ' וסמא. ומה ימשיש לטואלית. וכאן יקום בכרי אקבל מה יקומו לעבאד. וימשי לניל יעמל טואלית גאדי. ומשאלו משה וקאלו קאלך רבבי שייב ולאד ישראל ומה חבשי. ווקתהה בדאוו אלעקובאת מתאע מצר 1] רבבי קאל למשה באש אהרן יצ'רב הניל ויוללי אלמה אללי פי מצר כולו דם. וצ'רב אהרן הניל בלעצא. ומה לקאוושי אלמצריין האש ישרבו. וישראל אלמא האדאך כאן יקעדלהום מא. ווקתללי יאכדו אלמצרי יוללי דם. כאנשי אידא כאן ישרי בלפלוס יקעד מה. וחתה אלסחארה כרזו הדם. ובאעד 7 היאם ופא וכל שיי רזאע כיף מה כאן. ופרעה מה חבשי ישייב ישראל 2] אהרן עאוד צ'רב הניל בלעצא וכרז הזראן יאסר. וקאלו לחכמים ז''ל זראנא ואחדא. והומאן יצ'רבו פיהה והייא תכרז זראן. וולאת מצר מעבייה בזראן ותקלקו אלמצריין יאסר. לא עאד ינזמו יאכלו ולא ינעשו. וין מה ימשין ילקאו זראן. והוני לחז''ל קאלו. אלי הזראן עמל קדוש ד' כביר יאסר. אלי כאנו ירמיו רוחהם פנאר מתאע לפראן מתאע לכבז. חתה ואלו כאנו יתחרקו גאדי. והאדה באש יעמלו לכיף מתאע רבבי. ובעת פרעה למשה וקאלו נחי עלייה הזראן ונשייבכום. וצלא משה לרבבי וופא הזראן ומא חבשי פרעה ישייבהום 3] מצר תעבאת כלהה בלקמל. וחתה הסחארה מה נזמוש יעמלו אלקמל מן 2 סבאב 1] אלקמל מכלוק זגיר יאסר מה ינזמושי יתחכמו פיה 2] אלווטה כלהה כאנת קמל. וולאו מה עאדשי רזליהום ימשו אלווטה. והסחאר אידה כאן רזליה מה ימשושי אלווטה. מה עאדשי ינזם יסחר. ורבבי עטא קווה לטומאה. באש יוללי אלאכתייאר פי יד אלעבד יתבע הטומאה או לקדושה. האמה מאהמה כאנת קוות הטומאה. לקדושה אקווא מנהה. עלא כאטר לקדושה הייא אלחק 4] רבבי בעתלהום כל אנואע אלוחוש אללי מוזודין פלעאלם. וכאנו יקתלו פלעבאד ויכסרו פשזר. וחתה לקמל עאוד זא. אלי זא מעה לוחוש לכל. ותמה נוע מתאע ואחשה. אלי אסמהה אדני שדה. והייא מרבוטה מן הצרה מתאעהה מעה לוטה. ואידה כאן תתנחה הצרה מתאעהה מן לוטה תמות הייא. ולמנצ'ר מתאעהה. נפצהה לפוקאני עבד ולוטאני וחשה. ותאכל חתה לעבאד. וחתה הייא רבבי עמללהה נס באש תשארך פלמצוה האדי. ומשאת בלוטה אלי מרבוטה פיהה צרתהה מעאהה 5] בעתלהום רבבי אלפנא פלחיואנאת מתאעהום 6] משה כדא רמאץ' ועיינו פסמה וולאו אלמצריין אלכל מעביין בלחבוב 7] רבבי הבטלהום תלז כביר מכלט בנאר. וכסרלהום השזר ונעמה ואלכצ'רה אללי שאחת אלכל. ונאדה פרעה למשה
וקאלו צללי לרבבי ויוקף עלייה התלז האדה ונשייבכום. וקאלו משה האוו תווה נכרז מן לבלאד ונצללי ונערף אללי מה חתשייבשי ישראל. וצלא משה ווקף התלז. וחתה אללי כרזו מן הסמה מה הבטושי לוטה. וקאעדו מעלקין. וחיהבטהום רבבי פי מלחמת גוג ומגוג וקתללי יזי אלמשיח.
פי אוול לפרשה מתאע הזמעה האדי. תמה באעץ' הנשדאת פי אכר לפרשה מתאע הזמעה אלי פאתת. נשופו באעד מה משה רבינו קאל לרבבי עלאש בעתני ולכדמה זאדת עלא ישראל. רבבי קאלו אלי תווה ישוף כיפאש פרעה פלאכר יטרדהם. ופי אוול לפרשה מתאע הזמעה האדי. רבבי קאל למשה רבינו אלי הווא תזללה עלא לאבות באסם שדי ואלי הווא קאל ללאבות אלי חיעטיה ישראל לזגארהם. הוני ואחד ינשד. השנווה דכל הלומאן מתאע משה רבינו עלא אלי רבבי קאל ללאבות אלי חיעטיה לישראל ארץ ישראל. יאכי משה רבינו קאלו מה חתעטיהומשי. חאזה אוכרה השנווה אלי קאעד יקול לפסוק וגם הקימותי השנווה לכלמה לאוולה אלי תרכב עליהה כלמת וגם
לאכן באש נזאוובו הנשדאת האדון. נבדאו נפאהמו השנווה הזואב אלי זאווב רבבי למשה רבינו עלא אלי תקואת לכדמה עלא ישראל. אלי מערוף אלי קאל לפסוק. האדם רואה לעיניים וד' רואה ללבב. השנווה מענאהה. יאכי ואחד קלבו באהי ויעמל לעבירות יסתממה באהי. לאכן התפסיר הווא. אלי לעבד מה יערפשי לגיב. אלי מה יחכם כאן עלא לחאזה אלי קדאמו וישופהה כאן באהייה האו מוש באהייה. ולאכן רבבי ישוף לקלב למוצ'וע. אלי מראת אחנאן יתביינלנה באהייה והייא הדכלאני מתאעהה מוש באהי. ומראת יתביינלנה מוש באהי ולקלב מתאעהה באהי. מתלן רבבי יקלב לגזרה עלא לעבד מן למות ליסורין. מראת ואחד יקול עלאש זאו עליה ליסורין. ולאכן כאן יקולולו האמה כיר ימות האו יסורין. ודאי יקול ליסורין כיר. והאדה אלי קאל רבבי למשה רבינו. עתה תראה. אנתין מה קאעד תשוף כאן לעתה. אלי קדאמך. ולאכן האנה נקולך אלי קוית עלא ישראל לכדמה עלא כאטר נחב נקווי הצ'רבאת עלא פרעה באש הווא יטרדהם. באש מה יתביינלושי עמל מזייה עלא ישראל וקתלי ישייבהם. ולאת אלי יקוי עליהם לכדמה באעץ' לווקת. כיר מה יקעדו דימה למצריין ישדוהאלנה אנתון כאן מוש אלי סכפנה עליכם ראכם כדאמה תחתנה.
והאדה אלי רבבי קאל למשה רבינו. אלי הווא תזללה עלא לאבות באל שדי ורחמנות מתאע רבבי לאצלאנייה מה וראהלומשי. אלי הווא גזר עלינה פי ברית בין הבתרים באש נמשיו נכרזו פלגלות. וקאל לאברהם אבינו אלי ירזעו פזיל הראבע עלא כאטר מה כמלשי הדנוב מתאע לאמורי באש יעטינה ארץ ישראל. האדה אלי נשופו אחנאן. ולאכן רבבי הבטנה למצרים באש נלמו נצוצות הקדושה מתאע אדם הראשון. ובאש מה נתכלטושי מעה לאמורי. והאדה אלי קאלו וגם מה וריתלומשי הרחמים מתאע רבבי לאצלאנייה. וחתה פי ברית בין הבתרים כיף כיף מה וריתאלומשי. וחתה תווה וקתלי חנכרז ישראל קלתלך עלא כאטר שמעת צלאתהם. ולאכן הווא בלחק אלי חיגטצו פי 50 שערי טומאה. מאענאהה אלי הטעם עלאש רבבי עמל איכאך כלף אלי תשופו אנתין תממה טעמים אוכרין. ובהאדה תווה בארה אמשי כרז ישראל מן מצרים ומן גיר נשאייד אוכרין.
אכואני לעזאז. האדה עלאש לחז''ל וצאוונה באש נבארכו עלא לבאהי ועלא
הדוני. אלי אחנאן מה נפאהמושי עלאש רבבי עמל איכאך. וחתה ואלו אלי אחנאן פי באלנה דוני מה קאעדינשי נערפו. אלי רבבי מה יעמל מעאנה כאן לבאהי. ובהאדה אחנאן נצליוולו והווא יכטט כיפאש יוולי לבאהי. ובאש נפאהמו לחאזה האדי מליח נזיבו מעשה אלי סמעתו מן קריבי עלא ואחד קריבנה. אלי בנתו כאנת חתאכד ראזל עאקל יאסר ומתרבבי וכאייף רבבי ולאבאש עליה מאענאהה ראזל כאמל תנזם תקול. ובוהה כאן מואפק. ולערס כאן קריב. נהאר זא לבנתו קאללהה אלי יחב ידז לערס ארבעה שהור. לבנת בדאת תעייט עלאש השנווה נצאר. והווא שאדד צחיח וקאללהה כאן ענדך לייה שוייה מחבה ושוייה קדר מה דזי לערס. קד מה עמלת מעאהו כלמת אמהה וכואתהה והווא שאדד צחיח לא. באעד תלאת שהור הראזל האדאך הבל. לבנת ברדת ומשאת לבוהה וקאלתלו יאכי אנתין נביא. האשכון קאלך אלי חיהבל. קאללהה לא נביא ולא ולד נביא. אלי הווא מררה משא לספיטאר באש יקלב ענד הטביב. לקא הראזל האדה כארז מן ענדו. הווא שאפו והראזל מה שאפושי. וקתלי דכל לטביב קאלו מאו לאבאש האשביה הראזל אלי כאן ענדך תווה. קאלו הווא אחנאן ממנוע עלינה באש נכשפו סראר למרצ'ה מתאענה. ולאכן אידה כאן אנתין יהמך יאסר נקולך. אלי האנה נחתרמך יאסר. ולאכן מה תקול לחד. קאלו יהמני אלי האדה כאטיב בנתי. קאלו אלי הראזל האדה באעד תלאת שהור חיהבל. ולאכן ועדני באש מה תקול לחד. עלא כאטר אידה כאן נקולולו תווה יהבל אקבל לוקת. כליה יכמל התלאת שהור עאקל. האדי הייא בידהה. אלי רבבי יערף השנווה חיציר. ווקתלי יעדב לאנסאן שוייה כיר מלי יתעדב טול עמרו. כיף לבנת האדי אלי תעדבת תלאת שהור ותגששת עלא בוהה. כיר מה כאנת תערס ביה ותתעדב טול עמרהה. אלי חתה לגט מה ינזמשי יעטיהה. ונזיבו מעשה אוכר. זוז צחאב כאנו שריך וכאנו יכדמו בתיקה מעה בעצ'הם. ואחד דתי ולוכר מוש דתי. וחתה אלי מוש דתי כאן יכדם בתיקה כבירה מעה צאחבו. והדתי כאן עאטי פיה התיקה כבירה יאסר. באעד עשרה שנין כדמה תקריב. זא הדתי כיף לעאדה מתאעהולקא לחנות משכרה אלי מוש הדתי הווא אלי כאן יחל לאוול. סתעזב זבד למפתאח באש יחל לחנות. לקא למפאתח מה יחלושי. כלם צאחבו. קאלו לחנות ואלי פיהה לכלהה מתאעי ומה ענדך מעאייה שיי. קאלו כיפאש. קאלו יא באבא אנתין כל יום תזי מוכר תקול חתה נצללי ונקרא הדף היומי. ופלעשייה תרווח בכרי תקול חנצללי וחנמשי לשיעור. והאנה כל יום נצבח ונרווח מוכר. לפלוס לכל עמלתהם האנה. ואנתין אלי צרפתהם האכה הווא באייך. משא שכה ביה. ולאכן למוחאמי מתאעהו וקתלי טאלע עלא לואתאייק לקא אלי הדתי מצחח פי וראק אלי הווא באע כל שיי לשריכו. קאלו מה ענדך חתה שיי וחתכסר הנוואזל לכל. דכלו זמאעה צחאבהם ופלאכר עטאהו שוייה פלוס קבאלת אלי תנאזל עלא לקאצ'ייה. חל חנות אוכרה ובדה יכדם בשוייה. באעד שהרין זאוו למס הכנסה לשריכו ועמלולו לחשאב אלי הווא עשרה שנין ישרק פלמס הכנסה ומה שייבו כאן מה נחאוולו אלי ענדו לכל. הוני הדתי עמל סעודת הודייה לרבבי אלי מנעו וכרז בחאזה מלכדמה אלי כדמהה לכל. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.
31/12/2010
|
בס"ד |
עש"ק,פרשת וארא כ''ד טבת התשע''א |
שנה עשירית, גיליון מספר 514 |
|
|
כניסת השבת: 16:57 |
ההפטרה: כה אמר ד' בקבצי את בית ישראל ומסיים: ווידעו כי אני ד' |
יציאת השבת:17:52 |
|
ראש חדש יום חמישי |
|
|
עלון זה יוצא לאור על ידי ישיבת רבי אליעזר זצוק''ל וזיע''א חארה כבירה זרבה תוניסיה יע''א
העלון מתפרסם במקביל בפורום אתר האינטרנט עמי"ת www.amit4u.net |
|
תקופה טבת ליל שישי משעה תשע עד חצות |
|
כניסת השבת הבאה פרשת בא 17 :02 |
בעלון חידושים מפרשת השבוע, ליקוטים, סיפורים בעברית, מוסר בערבית כולל מצוות השבוע, תמצית באור פרשת השבוע, חידושים ודברי מוסר
ניתן להקדיש העלון להצלחה או לרפואה ולהבדיל, לעילוי נפש
העלון השבוע מוקדש לרפואת חיים יוסף בר מרגלית נעמן ולרפואת כרמל חייה בת יפה חדוק ולרפואת דיאמנטה בת שתרונה מאזוז ולרפואת עזיזי בר כמונה חדוק ולרפואת ליליאן חייה בת קוטי ולרפואת רפה רפאל חדאד בר שרה ולהצלחת מר מעתוק בשירי הי''ו ושיזכהו ד' לבנים זכרים של קיימא בקרוב
להצלחת כל עם ישראל ואנו תפילה כי יחדלו הפיגועים ותאונות הדרכים |
לע"נ כל נפטרי עם ישראל ובכללם:
הרה''ג רבי מסיעד בר כמונה מאצ'אר זצוק''ל וזיע''א ואשתו מרת טיטה בת מישה ז''ל .היקר מר ציון בן מסעדה הכהן ז''ל ואשתו מרת עשושה בת מישה ז''ל .מו''ר הרב הגאון רבי צבי חיים מאצ'אר בר טיטה זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי חנינא בוגיד בר ורדאנה סעדון זצוק''ל וזיע''א. מו''ר הרב הגאון רבי ציון בר גרצונה דיעי זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי מצליח מאזוז בר רחל זצוק''ל וזיע''א. ולמנוחת הרב הגאון רבי מרדכי אליהו זצוק''ל וזיע''א. ולמנוחת האיש היקר מר וצייף ציאדה בר שלבייה ז''ל ולמנוחת האיש היקר מר מעראבי מאזוז בר זינה ז''ל. ולמנוחת היקר מר וזיפה עשוש בר חנה ז''ל. ולמנוחת היקר מר כמוס כהן בר שמחה ז''ל. ולמנוחת היקר מר גבריאל סגרון בר כאדומה ז''ל . ולמנוחת האשה הכשרה מרת דזירייה בת כמיסה לבית טראבלסי ז''ל. ולמנוחת האשה הכשרה מרת מינה יאסמינה בת מרימה לבית סופר ז''ל. ולמנוחת האשה הכשרה מרת כמונה בת בייה לבית כהן ז''ל. ולמנוחת האשה הכשרה מרת דזירייה בת רויחלה לבית חניה ז''ל. ולמנוחת האשה הכשרה מרת זינה בת שלבייה לבית יעיש ז''ל. ולמנוחת האשה הכשרה מרת ערבייה בת דיאמנטה לבית סעדון ז''ל. ולמנוחת האשה הכשרה מרגלית בת דזירייה לבית נעמן ז''ל |
|
נא לשמור על קדושת העלון ולצרפו לגיליונות הבאים | נא לא לעיין בזמן התפילה וקריאת התורה | שבת שלום ומבורך |
יהודי זה יהודי מאיר הגיע לאוקינאווה שביפן ונקלט בקבוצה ששילבה מדיטציה עם לימודי קרטה. הוא קיים אורח חיים מתיש: בבוקר קיים מדיטציה, במשך היום עבר שלושה אימוני קרטה, וגם עבד כסבל בנמל המקומי כדי להתפרנס. כך חלפה תקופה ארוכה. הוא התחשל מאוד וזכה במקום השמיני באליפות המקומית. יום אחד הגיע לאימון באיחור, וראה מהכניסה לאולם את חבריו לאימון עושים מדיטציה. קול פנימי זעק בתוכו: תראה מה קורה פה, זה נראה כמו עבודה זרה! היו כמה סימנים לכך לפני כן, אך הוא הדחיקם. המחשבה זעזעה אותו. הוא עזב את המקום וחזר לביתו בתחושה כבדה. בדיוק אז הוא קיבל מכתב מאמו ובו לוח שנה. כאשר הביט בלוח ראה שהיום ח' באב. לפתע החליט לצום בט' באב. למחרת צם כל היום, ודיבר לקדוש-ברוך-הוא: "אם מה שעשיתי עד היום לא היה נכון, תראה לי את הדרך הנכונה!" הוא החליט לעזוב את המקום ולחפש שיטת קרטה נקייה ממדיטציות, והגיע לעיר הסמוכה קדנה, שם נמצא הבסיס האמריקאי הגדול ביותר במזרח הרחוק. החיילים נהגו לבלות ליד מקום מגוריו. פעם הגיע חייל אמריקאי ופתח עמו בשיחה: "מאיפה אתה?" מישראל." מה אתה אומר?! אני יהודי! אתה יודע שיש לנו בבסיס קהילה יהודית עם בית כנסת?!". מאיר התפלא לשמוע שיש בבסיס אלף חיילים יהודים וגם בית כנסת. החייל היהודי נתן לו את הטלפון של הרבאיי. הרבאיי שמח מאוד שהתקשר אליו יהודי שנמצא באזור, והם קבעו להיפגש. מאיר הגיע לשער של הבסיס ושם נאמר לו: "הרבאיי כבר יגיע אליך". מהג'יפ שהגיע קפץ החוצה חייל יפה-תואר לבוש במכנסי חאקי קצרים. הוא נראה כמו דוגמן שיצא מז'ורנל או מסרט הוליוודי. מאיר היה בטוח שזה הנהג של הרבאיי. אתה מיסטר מאיר?" שאל האיש. כן. איפה הרבאיי?" אני הרבאיי!...", אמר בצווחה. מאיר היה בהלם. עד כה ידע שלרבנים יש זקנים והדרת פנים, ולפתע מופיע לו מישהו שנראה כמו כוכב קולנוע ואומר שהוא הרב... בכניסה לבית הכנסת הרפורמי היו כיפות מקרטון וטליתות. כאשר מאיר נכנס פנימה ראה במה מסתובבת. כאשר היא מסתובבת בתשעים מעלות, בית הכנסת הופך למסגד, כשהיא מסתובבת תשעים מעלות נוספות, המסגד הופך למנזר. כשהיא מסתובבת תשעים מעלות נוספות המנזר הופך לכנסייה וחוזר חלילה, כלומר, בית תפילה אוניברסאלי לכל הדתות הגדולות. התפילה בליל שבת התקיימה עם רמקול. לאחר מכן הרבאיי עישן סיגריה כדי להירגע מהתפילה, והמתפללים יצאו לשתות משקה בפאב סמוך. מאיר הגיע כל שבת לבית הכנסת. לקראת יום כיפור אמר לרבאיי שברצונו להתארח אצלו ביום הקדוש, והרבאיי הזמין את מאיר לביתו. תפילת "כל נדרי", הפותחת את יום כיפור, נאמרה ברמקול על ידי אישה. בסוף התפילה הרבאיי אמר למאיר: "כנס לרכב וניסע אלי הביתה". מאיר התפלא: "מה זאת אומרת?! אני יודע שביום כיפור לא נוסעים!" הבית שלי נמצא במרחק עשרה קילומטר, אני לא יכול ללכת ולחזור את כל הדרך ברגל..." הרבאיי נכנס לרכבו ונסע לאיטו ואילו מאיר רץ אחריו עד לביתו. למחרת בבוקר רץ אחריו מהבית לבית הכנסת... יום אחד ישב מאיר ברחוב על הברזלים וראה בחור עם שערות ארוכות, שבעה עגילים על אוזניו וגיטרה תלויה על גופו באלכסון. מיד זיהה שהוא ישראלי ושמח מאוד לקראתו. סוף סוף יוכל לדבר עברית. "אתה ישראלי?" שאל מאיר תוך כדי ריצה אליו. כן". תשמע. אני נמצא שנה באוקינאווה וכבר 'מת' לדבר עברית עם מישהו. אולי תבוא להתארח אצלי?" הבחור, ששמו דני, בא לביתו של מאיר והתמקם מיד. לאחר זמן קצר הבין מאיר שהוא טעה. דני אהב לעשות פרובוקציות ולעצבן אחרים. פעם הלך עמו לבית מרחץ יפני שנקרא סונטו. לרוב היפנים אין מקלחות בביתם והם מתקלחים בבית מרחץ. בכניסה הסביר מאיר לדני: "תשמע, אתה נמצא בארץ שבה לאנשים חשוב מאוד הניקיון, וכאן בשכונה כולם מכירים אותי. אני מבקש ממך שתתרחץ היטב לפני שתיכנס לבריכה המרכזית..." דני הסתבן היטב, וכאשר היה מלא בקצף וסבון, שאג שאגת אימים כמו טרזן בג'ונגל וקפץ עם כל הקצף לתוך הבריכה המרכזית... היפנים קצפו עליו וקיללו אותו. את הבושה שנגרמה למאיר לא ניתן לתרגם לעברית... יום אחד הציע מאיר לדני: "בוא ניסע לקראת שבת לתפילה בבית כנסת ונתארח בסעודות שבת". וכמובן, התחנן לדני שלא יעשה פרובוקציות וישתדל בכל כוחו להיות נורמאלי. בכניסה לבית הכנסת הרפורמי הונחו כיפות מקרטון. דני היה אמנם פרוע, אבל היו לו עקרונות, והוא אמר לעומד בפתח: "אני לא שם כיפה על הראש!"... התפילה החלה. הרבאיי פתח את רמקולו והחל לזמר "שלום עליכם" בקול נעים ומסולסל. לפתע שם ליבו לכך שדני אינו חובש כיפה. הוא הזדעזע כולו, הרי איך יתכן שאדם ללא כיפה ייכנס למקום המקודש הזה?! הוא פנה לדני ושאל: "למה אינך מניח כיפה על הראש?!"... מאיר דחף לדני את הרגל ולחש: "הבאתי אותך לכאן כדי שתעשה לי בושות?!... שים מהר את הקרטון על הראש!..." דני עם רעמת התלתלים ענה לרבאיי מבלי להתבלבל: "איך אתה יכול להגיד לי ברמקול בשבת לשים כיפה על הראש?!..." אך הרבאיי צעק ברמקול: "כנעני שכמוך! באת להרוס את השבת שלנו?!"... כשחזרו הביתה מאיר כעס מאוד על דני וביקש להיפרד ממנו ולהמשיך בדרכו. כעבור זמן-מה פוטר מאיר מעבודתו בנמל. היה עליו לחפש פרנסה אחרת. יום אחד, הוא ראה מישהו יושב על המדרכה ומוכר תמונות. הוא ניגש אליו ואמר: "תשמע, אני רוצה לנסות את מזלי. מכור לי כמה תמונות". האיש מכר לו כמה תמונות, ומאיר הלך לקרן הרחוב והחל למכור אותן. לתדהמתו, כל התמונות נחטפו תוך כמה שניות! היפנים ראו זר מוכר תמונות מנצנצות במחיר מוזל והופנטו ממנו. מאיר חזר למוכר וביקש לרכוש ממנו תמונות נוספות. המוכר נדהם: "מכרת עכשיו מה שאני מוכר בחודש!". גם התמונות הנוספות שרכש נמכרו במהירות. מוכר התמונות הציע למאיר עסקה: "תן לי שני בקבוקי וויסקי ואגלה לך מנין השגתי את התמונות האלה". כך הפך מאיר לסוחר תמונות ברחוב והתפרנס היטב. יום אחד המורה שלו לקרטה הודיע לו שהוא עובר לטוקיו. מאיר החליט להצטרף אליו עם עוד כמה תלמידים. כשהגיע לטוקיו הלך לפגישה עם הסוחר היפני שמכר לו תמונות במשך חצי שנה. הסוחר הציע לו שותפות ומאיר הסכים. בטוקיו היו ישראלים רבים שלא הייתה להם עבודה ומאיר הציע לכמה מהם למכור תמונות ברחוב ולהרוויח היטב. תוך חודש גייס 300 מוכרים בכל רחבי יפן! לפתע ראה את עצמו מנהל עסק בסדר גודל עצום, שמגלגל סכומים אדירים. הוא לא ידע איך 'לבלוע' את זה. כך למעשה החלה מכירת התמונות שכה נפוצה אצל ישראלים ביפן. אט-אט נכנסו מתחרים לשוק. ישראלים רבים החלו לנסוע מארצות המזרח האחרות ליפן כדי לעבוד במכירת התמונות. במקביל לפעילותו העסקית, חיפש מאיר קהילה יהודית בטוקיו. הוא הגיע לבית כנסת קונסרבטיבי שהיה במבנה מפואר במרכז טוקיו, שם פגש חבורת ישראלים שהיו תקופה ממושכת ביפן וחיפשו קצת זהות יהודית. חלקם עסקו בלוחמה יפנית - קונג-פו, טאי-צ'אי, וחלקם ברפואה סינית ויפנית - שיאצו. כולם התכנסו באותו בית כנסת, שם נערכה תפילה ביום שישי ואחר כך התכנסו ולמדו במשך כל הלילה. היו שם ספרי קבלה וזוהר. הם ישבו בלילות ולמדו את תורת הפנימיות. אנשי הקהילה הקונסרבטיבית נחרדו כשנוכחו שגדלים להם מקורבים בסגנון "מאה שערים"... הם החלו להגביל את בני החבורה ולהצר את צעדיהם. פעם ישבו בני החבורה בליל שבת ולמדו תורה. בשתיים בלילה נשמעה דפיקה על הדלת. עמד שם בחור ישראלי, שליחו של ראש הקהילה הקונסרבטיבית ועמו שני שוטרים. הוא אמר לשוטרים: "האנשים האלה פרצו לפה!" מישהו השיב: "פרצנו לפה?! אנחנו נמצאים בהיתר. אנחנו לומדים תורה. איך אתה לא מתבייש?!" הבחור ענה להם: "אני מבקש שתסתלקו מפה! אנחנו לא יכולים לסבול שאתם לומדים פה כל הלילה". אחר כך ביקש מהשוטרים שיבדקו אם יש להם דרכונים, כי ידע שאינם מחזיקים דרכונים בשבת. בקושי נמנעה השלכתם לרחוב בעיצומה של השבת. בני החבורה הבינו שאינם יכולים להישאר בבית הכנסת, וכך הפך ביתו של מאיר למרכז יהודי בטוקיו. נערכו אצלו שבתות עם עשרות חבר'ה. מאיר ניסה לארגן סדר פסח רב משתתפים. הוא יצר קשר עם נדיב חב"דניק מאוסטרליה, והלה שלח לו מאות קילוגרמים של בשר לליל הסדר ועשרה ליטר חזרת. כאשר הלך מאיר לשחרר את הבשר והחזרת מהמכס, המוכס רצה לדעת מה יש בקנקן הענקי שהכיל חזרת. כאשר פתח את הקנקן ותחב את ראשו פנימה, הריח של החזרת העיף אותו החוצה והשכיב אותו על הארץ... בליל הסדר השתתפו מאתיים איש. לאחר כמה שנים, בהן שהה מאיר ביפן בתור בעל תשובה וניסה לקרב יהודים לאבינו שבשמים, החליט לחזור לארץ. היה לו קשה לעזוב בבת-אחת בגלל העסק הגדול שבנה, לכן הוא טס 14 פעמים הלוך וחזור לישראל במשך שנתיים. באותה תקופה התחתן עם מרים והשכיר את העסק. כאשר חזר לארץ, נכנס ללמוד את התורה הקדושה במשך כל היום. יום אחד נכנס מאיר לאחת מרשתות החינוך החרדיות הגדולות ודיבר עם אחד המנהלים. לפתע נכנס אברך מזוקן עם חליפה ומגבעת, והסתבר שהוא עוסק בקירוב רחוקים. משהו בעיניו של האברך היה מוכר לו. האברך פנה למאיר: "היי, אני מכיר אותך מאיזה מקום!" לא יכול להיות. לא מזמן חזרתי מיפן, הייתי שם עשר שנים..." אני מכיר אותך מיפן. אני דני..." מאיר הנדהם חיבק ונישק את דני, "תראה מה שהתורה עשתה לך!" אמר לו, "פעם עשית לי כאלה צרות ולא ידעתי איך להיפטר ממך, ואילו היום אתה מקרב יהודים לאביהם שבשמים..." כיום הרב מאיר בעצמו מקרב יהודים רבים לאביהם שבשמים, מוסר שיעורים, כותב ספרים ועוד ידו נטויה.
פרשת השבוע וארא הרב אריה קרן ויאמר אליו אני ה’ (וארא ו-ב) אני ה’ – נאמן לשלם שכר (רש"י) היה זה בזמן שבית המקדש היה קייםץ באחת השנים עלו יהודים לרגל בחג הסוכות. מכל קצות הארץ באו לירושלים, להתפלל בבית המקדש ולשמוח לפני ה’. באותם ימים היו מי הגשמים נאגרים בבורות, ומתוכם שאבו אותם, שתום והשתמשו לשאר הצרכים. חג הסוכות הוא, כידוע, בתקופת סוף הקיץ, ועל כן הבורות היו כמעט ריקים, שכן גשם עדין לא ירד באותה שנה. צמאו עולי הרגל למים, צמאו הזקנים והילדים הרכים, צמאו בהמות שעליהן רכבו העולים, צמאו גם הבהמות שהובאו להקרבה בבית המקדש. הכל צמאים ומים אין! איש עשיר ונכבד גר בימים ההם בירושלים, ושמו נקדימון בן גוריון, כמו כולם, ראה נקדימון את צערם ומצוקתם של עולי הרגל, ביקש נקדימון לעזור לאחיו הסובלים. חשב וחשב עד אשר מצא עצה. הוא נזכר לפתע כי לשר רומאי אחד, אשר גר אז בירושלים, יש שנים עשר מעינות של מים הנובעים מן ההרים. ידע נקדימון בן גוריון, כי גם בעונה זו של השנה נובעים מהמעינות הללו מים רבים ומתוקים. הלך נקדימון אל השר הרומאי וביקש: "הלווה נא לי את שנים עשר המעינות שלך, כדי שישתו ממימהם עולי הרגל הצמאים. מבטיח אני לך כי בעזרת ה’ אשיב לך בעוד זמן מה את כל המים שישתו!" "וכיצד תשיב לי את כל המים?" לא יכול הרומאי להסתיר את צחוקו. השיב נקדימון בן גוריון: "בחג הסוכות מתפללים אנחנו על הגשמים. בשנה זו נבקש מה’ שיוריד גשם רב, לכשירד הגשם יתמלאו מעינותיך ותקבל בחזרה את כל המים שתתן לנו עכשו" "ומה יהיה אם לא ירדו גשמים?" הקשה הרומאי. "כיצד תשיב לי אז מים כה רבים?" גם לזאת היתה תשובה בפי נקדימון: "אם לא ירדו גשמים עד יום פלוני, אמר, "אשלם לך שתים עשרה ככרות כסף בעבור מים. כל ככר כנגד כל מעיין". שתים עשרה ככרות של כסף היו הון עתק. קיוה אפוא השר הרומאי בליבו, כי לא ירדו גשמים ואז צפוי לו רווח עצום. "אני מסכים להצעה", אמר ובעיניו נדלקה תאות הבצע. לאחר שסכמו ביניהם כיצד ומתי יתן לו נקדימון את הכסף אם לא ירדו גשמים עברו המעינות לרשותו של נקדימון. עולי הרגל הצמאים שתו לרויה, והחג עבר עליהם בשמחה רבה. עם תום החג שבו עולי הרגל לבתיהם. הימים עברו, שבועות חלפו, בא הסתיו, ובשמים אין אף עננה קלה. חלף עוד זמן מה וגשם אין. יבשה הארץ, יבשו הבורות, יבשו גם המעינות ומים כמעט ואין. בין כך ובין בך, התקרב היום בו חייב היה נקדימות בן גוריון להשיב את המים או את הכסף לשר הרומאי. השר שמח בלבו על שאין יורדים גשמים. מעינותיו לא התמלאו במים, ועל כן ישלשל לאוצרו שתים עשרה ככרות של כסף. בבקרו של היום המיועד שיגר השר שליח אל נקדימון בן גוריון, לאמור: "שלח לי את המים או את הכסף!" "עוד גדול היום!" השיב נקדימון בשלוה ובבטחון בה’. שעת הצהרים הגיעה, ועמה הגיע בשנית שליחו של השר אל בית נקדימון בן גוריון. "שלח לי את המים או את הכסף!" ציוה השר. "הן רק שעת צהרים עתה", השיב נקדימון, "יש עדין זמן רב. לפנות ערב בא השליח השלישי ובפיו דברי השר: "שלח לי מיד את המים או את הכסף!" "עדין לא כלה היום", ענה נקדימון, "יש זמן" לעג השר הרומאי לתשובותיו של נקדימון: "עד היום הזה לא ירדו גשמים ודוקא עכשיו יירדו?? בודאי שלא! בטוח אני, כי שתים עשרה ככרות הכסף שלי יהיו אזמין אפוא את רעי להשתתף בסעודה חגיגית לרגל המאורע המשמח!" וכך עשה: ציוה על משרתיו להכין סעודה משובחת, והוא עצמו פנה לבית המרחץ. כשראה נקדימון כי עבר רובו של יום, וגשם אין היה עצוב מאוד, מאין יבוא עזרי? הלך לבית המקדש, התעטף בטלית והתפלל: "רבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי ולכבוד משפחתי עשיתי זאת, רק לכבודך למען יהיו מים לעולי הרגל הצמאים, אשר באו להתפלל בבית המקדש ולשמוח בחג כפי שצוית בתורתך באין מים לא היו העולים לרגל שמחים ולא היו מקדשים את שמך. ועתה, מנין אקח מים להחזיר לשר הרומאי?" אך סיים נקדימון את תפילתו בקשתו, ופני השמים כוסו בעננים כבדים. עוד רגע קט וגשם עז נתך ארצה. בתוך זמן קצר מלאו הבורות והמעינות במים ואפילו עלו על גדותיהם. בדיוק באותן דקות שהה השר הרומאי בבית המרחץ. ובצאתו שפשף עיניו בתמהון מה קרה פה, לפתע פתאום? כיצד החלו יורדים הגשמים החזקים? עודנו עומד ותוהה למראה עיניו, ונקדימון בן גוריון יצא מבית המקדש. ובדרכו פגש ברחוב את השר הרומאי רטוב מבולבל וגם כועס. שמח וטוב לב פנה אליו נקדימון: "אדוני השר, השבתי לך יותר ממה שנתת לי מגיע לי אפוא עודף!" הטיח בו הרומאי ברגזה: "יודע אני שאלקיך עשה את הנס הזה בגללך. אך שמחתך מוקדמת היא. את הכסף נתן תתן לי כי כבר שקעה השמש, והגשם לא ירד בו ביום שאמור היית להחזיר לי את מימי!" אכן, הרחוב היה חשוך, השמש כבר שקעה. פנה נקדימון בשנית אל בית המקדש התעטף בטליתו ופתח בתפילה: "רבונו של עולם! הראה נא לכל העולם שאוהב את את עמך ישראל! עשה נא לנו נס נוסף!" ברגע זה באה רוח חזקה, פיזרה את העננים, ונתגלו קרני השמש. או אז נוכח השר הרומאי כי בעצם היום ירד הגשם (מסכת תענית) ואלא הם שכרם של מיצוות שהקב’’ה לא מקפח שכר של שום בריה. חשיבות הנשמה קדמה לכל מעשה הבריאה ואף לשמים וארץ ולכל עניני הגשמיות שנבראו לאחר מכן. לכן החכם מקפיד לטפל בנשמה הקדושה שהיא קיימת לעולם ולא מבזבז את זמנו עבור הגוף החומרי שמעפר בא ואל העפר ישוב אלא יקיים מצוות שנאמר "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם". משל למה הדבר דומה? למדינה שמידי שנה היו מחליפים מלך והיו מקפידים לבחור מלך דוקא לא מאנשי מדינתם. כל המלכים שנבחרו דאגו לשפר את המדינה שיהיו דרכים מסודרים ונקיים וכדומה, והטיבו לכולם. שנה אחת נבחר מלך שהנהגותיו היו משונות: לא די שלא טיפל בשווקים וברחובות לעשות תאורה ולשמור על נקיון המדינה, אלא גם קבץ את כל הכסף שבבורסות ובבנקים, ביקש מס מאנשי המדינה, ושלח שיפקידו בחשבון הבנק שלו במדינה אחרת. בתום השנה הודיעו לו שהגיע הזמן לבחור מלך חדש ועליו להתפטר. אמר להם לרגע זה חיכיתי! חזר למדינתו אשר עושר רב שמור לו בבנקים וחי בעושר ללא דאגה. והנמשל הוא, כשאדם חי בעולם הזה הכל נתון לרשותו: כסף, אוכל, והזמן היקר מכל. הכסיל מבזבז את הכסף ואת הזמן עבור מיני הנאות שחולפות ואינו חושש לאיבוד ימיו ושונותיו, אבל החכם כל הזדמנות שיש בידו מנצלה למצוות, את הכסף נותן לצדקות, ואת הזמן היקר יודע כיצד להשתמש בו ומנצלו לתורה ומצוות ומעשים טובים. כי הוא יודע שזו ההשקעה הטובה ביותר שעומדות עבורו לחיי הנצח. כאשר נפטר האדם מהעולם הזה ועולה לבית דין של מעלה לתת דין וחשבון, רואה שהעולם הזה היה כחלום. הצדיקים מוזמנים ליטול את השכר עבור הטרחה והיגיעה שטרחו ויגעו בעולם הגשמי, לעומתם הרשעים כאשר מתעוררים מתרדמתם ורואים כיצד חיו בטעות בעולם הגשמי אין לתאר באיזו חרטה עמוקה הם נמצאים, אולם אז כבר מאוחר (ע"פ חובת הלבבות לוקט מלבוש יוסף). וזה מה שנאמר יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא יותר מכל הבלי העולם הזה. כל הון שבעולם לא יוכל להשיג אפילו שכר של מיצוה הכי קטנה בעולם הבאה.
בדיחה המקרה המשפטי המדהים ביותר השנה, העשור וכפי הנראה גם בכל המאה! עו"ד מהעיירה שרלוט שבצפון קרוליינה, רכש קופסא של סיגרים נדירים ויקרים וביטח אותם כנגד אש בין שאר הדברים. חודש לאחר מכן, כאשר סיים לעשן את כל חפיסת הסיגרים הנהדרים הללו ומבלי ששילם עדיין את התשלום הראשון עבור פרמיית הביטוח, הגיש העו"ד תביעה כנגד חברת הביטוח. בתביעתו, ציין העו"ד כי הסיגרים אבדו"בסדרה של דליקות קטנות". חברת הביטוח סירבה לשלם, בטענה ברורה כי האיש צרך את הסיגרים באופן הנורמלי. העו"ד תבע ... וזכה !!! בפסיקתו, הסכים השופט עם חברת הביטוח כי טענת התביעה היא חסרת-ערך. אך יחד עם זאת, ציין השופט שהעו"ד החזיק בפוליסת ביטוח מטעם החברה שבה צוינה אחריות כי הסיגרים מבוטחים וכן הובטח ביטוח כנגד אש, מבלי להגדיר מה נחשב כאש בלתי מקובלת, וחייב את הנתבעת לשלם בהתאם לכתב התביעה. במקום לסבול ממהלך ארוך ובזבזני של ערעור, קיבלה חברת הביטוח את תוצאות המשפט ושילמה 15,000 דולר לעו"ד בגין אובדן הסיגרים הנדירים ב"דליקות". ועתה לחלק המעניין של הסיפור: לאחר שהעו"ד פדה את ההמחאה, חברת הביטוח הביאה למעצרו תחת ציון 24 סעיפי אשמה בגין "הצתה בזדון" כאשר תביעתו המקורית ועדותו במשפט הקודם משמשים כנגדו. העו"ד הורשע באשמת שריפה במזיד של רכושו המבוטח ונגזרו עליו 24 חודשי מאסר וקנס בסך 24,000 דולר לקוטים מספר ברית כהונה לאדמו''ר ועט''ר רבי משה כלפון הכהן זצוק''ל וזיע''א קע''ה] מנהגינו כאשר הכהנים אומרים ד' עונים ברוך הוא וברוך שמו קע''ו] מנהגינו דאין הכהנים רשאים לעקור מכלפי ההיכל עד שיסיים השליח צבור שים שלום ומאריכין ברבונו של עולם וגו' עד כדי לגמור תיבת ודבש עם מה שמסיים השליח צבור ברכת שים שלום והקהל עונים אמן על שניהם. ספר המדות לרב הקדוש רבי נחמן מברסל''ב זצוק'ל וזיע''א תק''א] מי שרוצה לעבור על הים יוליך עמו איזה צפור ואיזה דג הים וזה סגולה לעבור את הים בשלום תק''ב] ומי שמשמח עצמו בשמחת חתן וכלה. כשיוצאין מן החופה. אינו נזוק בדרך תק''ג] בשעה שבעלי עגלה מטריחין את עצמן בעגלה ובסוסים. תתפלל תפלת הדרך תק''ד] סגולה למי שהולך על הים. ישא עמו סיר וינצל תק''ה] מי שמכין פרנסה לצדיקים. מובטח שישמור אותו ד' הן בדרך הן בים סימן מן השמים פעם, במהלך טיולו בהודו ראה כפיר נהר גדול והתעורר בו חשק לאכול דגים. הוא קנה חוט דייג עם קרס וחזר לנהר. לפתע, בתוך המים הוא ראה אדם מחייך היושב בעצימת עיניים ועושה מדיטציה. כפיר החליט להיכנס אף הוא למים. לאחר שהוריד את בגדיו העליונים, נכנס מעט וחש שהמים קפואים. מיד נרתע ויצא החוצה. לאחר שהתלבש, השליך את חכתו פנימה. במשך שעה ניסה לדוג ולא העלה בחכתו מאומה. בתום השעה הביט האיש שבמים בכפיר ואמר: "שלום, מה אתה מנסה לעשות?" "אני מאוד רעב ורוצה לאכול דגים, וכבר שעה אני מנסה לדוג..." "אהה, אתה רוצה דגים? אין בעיה!", האיש הכניס את ידו למים ולאחר דקה הוציא בידו דג מפרפר. הוא הכניס את ידו השנייה ולאחר דקה נוספת הוציא דג נוסף ויצא עמם מהנהר. הוא אמר לכפיר: "תכין את האש!" אפשר עוד דג?...", ביקש כפיר. לא, אחד לכל אחד משנינו זה מספיק בהחלט!" הם טיגנו את הדגים ובזקו עליהם מלח והתוצאה הייתה טעימה. הם אכלו ושוחחו ביניהם. הסתבר שהאיש הינו נוסע שנמצא בהודו כבר כמה שנים ומשתלם אצל גורו מסוים. "איך אתה יושב במים כל כך קפואים ולא קר לך?", שאל אותו כפיר. האיש הבטיח לכפיר: "אלמד אותך טכניקה איך לשלוט בגוף, שלגוף יהיה קר, אבל לך לא!". ואכן, האיש לימד אותו בפרק זמן קצר תרגול של נשימות וריכוז וכפיר נכנס למים הקפואים בקלות. הוא נוכח לדעת שאינו מכיר את גופו, וכי על ידי חשיבה נכונה, נשימה נכונה וריכוז, ניתן לפתור בעיות גופניות רבות. הימים הבאים חלפו בלימוד מוצלח ומהיר יחסית. הבחור שבר לכפיר אמיתות רבות. הוא לימד את כפיר, לא מתוך קריאה בספרים, אלא מתוך התבוננות בחיים. כפיר קלט שעד כה חי בעולם מטורף, שבו לא היה פנאי להתבונן בחייו. כעת למד להתבונן בטבע ובבריאה כולה ולשאוב ממנה כוחות נפש. ראה כיצד עץ ללא מנוע וללא משאבה, מסוגל לקחת מים משורשיו ולהעלותם לגובה של מאה מטרים, כיצד העץ עומד בסופות ולא נשבר. הוא למד להתבונן בבריאה ולהסיק מסקנות שימושיות לחייו. כך, מדי בוקר, ישב כפיר עם האיש במים הקפואים ועשה מדיטציות. בשלב מסוים למד לדוג עם היד בלבד. וכך הסביר האיש: "אתה יושב במים ומרגיש חלק מהם, חש שאינך גוף זר, וחושב על כך שאתה רוצה לאכול דג. ואז אתה מניח את ידך בתוך המים וקורא לדג. הדג יופיע מיד ואז עליך לסגור את ידך לאט לאט, ובשיא הטבעיות לשלותו מתוך המים. אל תנסה לתפוס אותו מהר כי כך הוא יברח. ברגע שאתה משתמש בכוח, אתה סופג התנגדות. וכך הגיע כפיר למצב שהיה יכול ללטף דג, אבל כאשר סגר את ידו מהר, הדג ברח. הוא שם לב לכך שאם יש חיה שמפחדת ממך, כאשר אתה מתקרב אליה, היא נרתעת לאחור, וכאשר אתה נסוג לאחור, היא מתקרבת. זה כל הרעיון וכך צדים דגים ללא חכה. חיוך תמידי היה נסוך על פני האיש. כפיר, שהיה באותה תקופה עצבני למדי, הרגיש שפגש באדם הכי רגוע בעולם וניסה לחקותו. ירון, חברו של כפיר, לא התלהב משיעוריו של כפיר עם האיש. מדי פעם אמנם הקשיב להם, אבל נותר בשלו, טייל להנאתו באופנוע שרכש וצילם את הנופים המרהיבים. יום אחד פנה האיש לכפיר: "למדת עד עכשיו דברים רבים. אתה מתקדם יפה וכעת הגיע הזמן שנלך לפגוש את הגורו שלי". כפיר שנסע להודו כדי להינפש ולעשות חיים בלבד, מצא את עצמו, בגלל שרצה תשובות לתופעות שבהן נתקל, באמצעו של חיפוש רוחני. וכך הלכו האיש וכפיר במשך שלושה ימים עד שהגיעו למקדש שנמצא בפסגתו של הר גבוה. כל העת סיפר האיש לכפיר על גדולת הגורו, כמה שהוא חכם ובעל יכולת רוחנית עצומה. הם נכנסו למקדש וריחות חזקים של קטורת עלו באפם. בצידי המקדש הבהבו מאות נרות שמן והשרו אווירה מיסטית מאוד. הגורו ישב בקצה המקדש. כאשר כפיר ראה אותו, חש שבטנו מתהפכת מבחילה ורצה ממש להקיא. מיד יצא החוצה לשאוף אוויר ובקושי הצליח להירגע. האיש יצא אליו וביקש: "נו, בוא נכנס פנימה. הגורו מחכה לך!". כפיר נכנס שוב פנימה ושוב הציפה אותו בחילה נוראה. הוא לא היה מסוגל להישאר בפנים אפילו רגע אחד. האיש, בניגוד לדרכו עד אז, ניסה ללחוץ על כפיר: "תכנס בכל זאת!" אם הגורו רוצה לדבר אתי, שיצא הוא אלי..." האיש נכנס לשאול את הגורו, ואחר כך יצא והודיע באופן נחרץ: "הגורו מתעקש שתכנס פנימה!" האיש החייכן, הנחמד והשמח הפך לפתע עצבני המשך בשבוע הבא בעזרת ד'
31/12/2010
בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} משה רבינו אחר שאמר לישראל שהקב"ה מוציאם במופתים גדולים הקב"ה אמר לו לך אל פרעה משה רבינו אמר לו הן אני ערל שפתים וכו' הרי כבר הקב"ה אמר לו בפרשת שמות שאהרן הוא שמדבר? ב} הקב"ה אמר למשה שמכביד לב פרעה שלא ישמע דברי והא כבר אמר לו זה בפרשת שמות ולמה חזר ואמר לו? ג} בפרשת בא אחר מכת החשך פרעה אמר למשה לא אסף עוד לראות פניך השיבו משה באמת אני לא אבוא לך עוד ושם התנבא על מכת הבכורות מי אמר לו משה דילמא הקב"ה יחזור וישלח אותו פעם אחרת?
אולם ידוע מה שאמרו חז"ל שבמצות הוכיח תוכיח אינו יכול לבטלה אלא עד שמי שהוא מוכיח עליו יכהו או יקללו. ולמה? משום שאם מכה או מקלל למי שמוכיחו ר"ל שאין בו תקוה לתקן ואפי' אם תשוב ותדבר עמו כל היום. וידוע מה שאמרו חז"ל כשם שמצוה לומר דבר ששומעים אותו גם כן מצוה שלא לומר דבר אם יודע שלא שומעים אותו משום שמוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין. והגמרא שם בתחילה היה רוצה לומר דוקא דברים שהם דרבנן אבל אח"ך אמר אף בדברים שהם דאורייתא. יבוא האדם לשאול והא הדין הוא שהאדם אינו עושה אף עבירה אפי' שהיא קלה כדי שיכול למנוע חבירו מעבירה קשה ואיך אדם יבטל מצות הוכיח תוכיח כדי שחבירו יעשה עבירה בשגגה? אולם אנו ישראל ערבים זה בזה וכשאחד עושה עבירה אפי' שההיזק הגדול יבוא עליו אולם אף אנו נזיקו עמו ולזה הקב"ה צונו הוכיח תוכיח. ולזה כדי שהאדם מונע חבירו מעבירה קשה צריך שלא יעשה עבירה אפי' שהיא קלה משום שההזקה שלו תהיה יותר מן ההזקה שהיא באה עליו אם חבירו עשה עבירה ולזה אומרים לו לא תזוק עצמך אולם מצות הוכיח תוכיח היא לבדה כדי שלא נזיק מאותה עבירה שעושה אותה האחר. ובזה אמרו חז"ל שאם באמת אתה יודע שהוא לא יודע ואם היה יודע אינו שומע לך יותר טוב תניחו טועה, לכל הפחות ההיזק שיבוא לנו ממנו יהיה קל. כל זה אנו ביחד אבל עם הגויים אין כאן שום מצוה כמו שאמר הכתוב הוכיח תוכיח את עמיתך שהוא הישראל. ולזה משה רבינו אמר להקב"ה והא אנו יש לנו הדין שאם הישראל אינו שומע לך לא תאמר לו ולמה תאמר לי לך לפרעה והוכיח אותו מוטב שיהיה שוגג וביותר שאני ערל שפתים ואיני מדבר אלא בקשות ר"ל טורח שאין בו ריוח תעשה לו כמו שתרצה במכות ואין צריך ללכת לו אמר לו הקב"ה למה אדם שהוא אינו שומע נניחו טועה יותר טוב כדי שהעונש יבוא קל כשהוא שוגג אבל פרעה אני רוצה לעונשו עונש גדול ולזה תאמר לו כדי שיהיה במזיד והעונש יהיה קשה כמו שאמר הכתוב אח"ך ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אתתי ואת מופתי וכו'. אולם כשפרעה אמר לו לא אסף עוד ראות פניך נחשב כאילו קללו ולזה אמר לו משה עכשיו איני צריך לבוא להוכיחך ונחשב כאלו באתי להוכיחך ונקרא במזיד שאתה אינך חפץ לקבל התוכחות.
רבותי! מצות הוכיח תוכיח היא מצוה דאורייתא שאדם צריך להוכיח על חבירו וכמו שצריך להוכיח גם כן האדם צריך לקבל כשיוכיחו לו ולא יאמר לו מה איכפת לך או יאמר לו מיני דברים לא טובים. וצריך לדעת שמה שחבירו מוכיח אותו הוא משום שאוהב אותו ולא בלהכעיס ולא להתלוצץ עליו. והמוכיח צריך לדעת איך להוכיח ואיך ידבר עם האנשים בדרך שמקבלים אותה לא יתחיל לצעוק אלא בזמן שצריך ופעם אחרי כמה זמן ותמיד לא ידבר רק בדרך שמבינים אותו כדי שלא יהיה במקום לתקן מקלקל משום שלפעמים האדם מוכיח והאחר נראה לו שעשאה משום שיש לו בעיה עמו ובמקום לתקן יוסף להגביר כדי שיאמר לו אינו חושב אותך כלל ובכל זאת מי שמוכיחים עליו צריך לקבל התוכחות באיזה דרך שתהיה התוכחה משום שכל זה לטובתו כדי שיחזור בתשובה. יהי ירצון שהקב"ה יעזרנו לשוב בתשובה ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.
31/12/2010
בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} משה רבינו אחר שאמר לישראל שהקב"ה מוציאם במופתים גדולים הקב"ה אמר לו לך אל פרעה משה רבינו אמר לו הן אני ערל שפתים וכו' הרי כבר הקב"ה אמר לו בפרשת שמות שאהרן הוא שמדבר? ב} הקב"ה אמר למשה שמכביד לב פרעה שלא ישמע דברי והא כבר אמר לו זה בפרשת שמות ולמה חזר ואמר לו? ג} בפרשת בא אחר מכת החשך פרעה אמר למשה לא אסף עוד לראות פניך השיבו משה באמת אני לא אבוא לך עוד ושם התנבא על מכת הבכורות מי אמר לו משה דילמא הקב"ה יחזור וישלח אותו פעם אחרת?
אולם ידוע מה שאמרו חז"ל שבמצות הוכיח תוכיח אינו יכול לבטלה אלא עד שמי שהוא מוכיח עליו יכהו או יקללו. ולמה? משום שאם מכה או מקלל למי שמוכיחו ר"ל שאין בו תקוה לתקן ואפי' אם תשוב ותדבר עמו כל היום. וידוע מה שאמרו חז"ל כשם שמצוה לומר דבר ששומעים אותו גם כן מצוה שלא לומר דבר אם יודע שלא שומעים אותו משום שמוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין. והגמרא שם בתחילה היה רוצה לומר דוקא דברים שהם דרבנן אבל אח"ך אמר אף בדברים שהם דאורייתא. יבוא האדם לשאול והא הדין הוא שהאדם אינו עושה אף עבירה אפי' שהיא קלה כדי שיכול למנוע חבירו מעבירה קשה ואיך אדם יבטל מצות הוכיח תוכיח כדי שחבירו יעשה עבירה בשגגה? אולם אנו ישראל ערבים זה בזה וכשאחד עושה עבירה אפי' שההיזק הגדול יבוא עליו אולם אף אנו נזיקו עמו ולזה הקב"ה צונו הוכיח תוכיח. ולזה כדי שהאדם מונע חבירו מעבירה קשה צריך שלא יעשה עבירה אפי' שהיא קלה משום שההזקה שלו תהיה יותר מן ההזקה שהיא באה עליו אם חבירו עשה עבירה ולזה אומרים לו לא תזוק עצמך אולם מצות הוכיח תוכיח היא לבדה כדי שלא נזיק מאותה עבירה שעושה אותה האחר. ובזה אמרו חז"ל שאם באמת אתה יודע שהוא לא יודע ואם היה יודע אינו שומע לך יותר טוב תניחו טועה, לכל הפחות ההיזק שיבוא לנו ממנו יהיה קל. כל זה אנו ביחד אבל עם הגויים אין כאן שום מצוה כמו שאמר הכתוב הוכיח תוכיח את עמיתך שהוא הישראל. ולזה משה רבינו אמר להקב"ה והא אנו יש לנו הדין שאם הישראל אינו שומע לך לא תאמר לו ולמה תאמר לי לך לפרעה והוכיח אותו מוטב שיהיה שוגג וביותר שאני ערל שפתים ואיני מדבר אלא בקשות ר"ל טורח שאין בו ריוח תעשה לו כמו שתרצה במכות ואין צריך ללכת לו אמר לו הקב"ה למה אדם שהוא אינו שומע נניחו טועה יותר טוב כדי שהעונש יבוא קל כשהוא שוגג אבל פרעה אני רוצה לעונשו עונש גדול ולזה תאמר לו כדי שיהיה במזיד והעונש יהיה קשה כמו שאמר הכתוב אח"ך ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אתתי ואת מופתי וכו'. אולם כשפרעה אמר לו לא אסף עוד ראות פניך נחשב כאילו קללו ולזה אמר לו משה עכשיו איני צריך לבוא להוכיחך ונחשב כאלו באתי להוכיחך ונקרא במזיד שאתה אינך חפץ לקבל התוכחות.
רבותי! מצות הוכיח תוכיח היא מצוה דאורייתא שאדם צריך להוכיח על חבירו וכמו שצריך להוכיח גם כן האדם צריך לקבל כשיוכיחו לו ולא יאמר לו מה איכפת לך או יאמר לו מיני דברים לא טובים. וצריך לדעת שמה שחבירו מוכיח אותו הוא משום שאוהב אותו ולא בלהכעיס ולא להתלוצץ עליו. והמוכיח צריך לדעת איך להוכיח ואיך ידבר עם האנשים בדרך שמקבלים אותה לא יתחיל לצעוק אלא בזמן שצריך ופעם אחרי כמה זמן ותמיד לא ידבר רק בדרך שמבינים אותו כדי שלא יהיה במקום לתקן מקלקל משום שלפעמים האדם מוכיח והאחר נראה לו שעשאה משום שיש לו בעיה עמו ובמקום לתקן יוסף להגביר כדי שיאמר לו אינו חושב אותך כלל ובכל זאת מי שמוכיחים עליו צריך לקבל התוכחות באיזה דרך שתהיה התוכחה משום שכל זה לטובתו כדי שיחזור בתשובה. יהי ירצון שהקב"ה יעזרנו לשוב בתשובה ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.
31/12/2010
בס''ד מוסר בלערבי פרשת וארא
פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת וארא .יחכילנה אלפסוק. וקתללי רבבי חב יכרז ולאד ישראל מן מצר ובעת משה רבינו באש יקול לפרעה באש ישייבהום. ומה חבשי פרעה. עאוד בעתלו רבבי מעה משה. ועטאהו אמארה. וקאלו נערף אללי פרעה מה חישייבהומשי. ואנה חנצ'רבו צ'רבאת קויין באש נוריללו קוותי. ומשאוו משה ואהרן לפרעה. וקאלולו קאלך רבבי שייב ולאד ישראל. ורמא אהרן אלעצא אללי פי ידהו ורזעת חנש. וחתה הסחארה מתאע פרעה לווחו עציאנהום וולאו חנושה. ובאעד מה רזעו כלהום עציאן. אלעצא מתאע אהרן בלעת אלעציאן מתאעהום. ופרעה מה חבשי ישייב ולאד ישראל. ורבבי קאל למשה. אמשי פצבאח בכרי לניל. תלקא פרעה גאדי באש ימשי לטואלית. עלא כאטר הווא כאן יסממי רוחו אילה. והווא אללי יתחכם פלארץ' וסמא. ומה ימשיש לטואלית. וכאן יקום בכרי אקבל מה יקומו לעבאד. וימשי לניל יעמל טואלית גאדי. ומשאלו משה וקאלו קאלך רבבי שייב ולאד ישראל ומה חבשי. ווקתהה בדאוו אלעקובאת מתאע מצר 1] רבבי קאל למשה באש אהרן יצ'רב הניל ויוללי אלמה אללי פי מצר כולו דם. וצ'רב אהרן הניל בלעצא. ומה לקאוושי אלמצריין האש ישרבו. וישראל אלמא האדאך כאן יקעדלהום מא. ווקתללי יאכדו אלמצרי יוללי דם. כאנשי אידא כאן ישרי בלפלוס יקעד מה. וחתה אלסחארה כרזו הדם. ובאעד 7 היאם ופא וכל שיי רזאע כיף מה כאן. ופרעה מה חבשי ישייב ישראל 2] אהרן עאוד צ'רב הניל בלעצא וכרז הזראן יאסר. וקאלו לחכמים ז''ל זראנא ואחדא. והומאן יצ'רבו פיהה והייא תכרז זראן. וולאת מצר מעבייה בזראן ותקלקו אלמצריין יאסר. לא עאד ינזמו יאכלו ולא ינעשו. וין מה ימשין ילקאו זראן. והוני לחז''ל קאלו. אלי הזראן עמל קדוש ד' כביר יאסר. אלי כאנו ירמיו רוחהם פנאר מתאע לפראן מתאע לכבז. חתה ואלו כאנו יתחרקו גאדי. והאדה באש יעמלו לכיף מתאע רבבי. ובעת פרעה למשה וקאלו נחי עלייה הזראן ונשייבכום. וצלא משה לרבבי וופא הזראן ומא חבשי פרעה ישייבהום 3] מצר תעבאת כלהה בלקמל. וחתה הסחארה מה נזמוש יעמלו אלקמל מן 2 סבאב 1] אלקמל מכלוק זגיר יאסר מה ינזמושי יתחכמו פיה 2] אלווטה כלהה כאנת קמל. וולאו מה עאדשי רזליהום ימשו אלווטה. והסחאר אידה כאן רזליה מה ימשושי אלווטה. מה עאדשי ינזם יסחר. ורבבי עטא קווה לטומאה. באש יוללי אלאכתייאר פי יד אלעבד יתבע הטומאה או לקדושה. האמה מאהמה כאנת קוות הטומאה. לקדושה אקווא מנהה. עלא כאטר לקדושה הייא אלחק 4] רבבי בעתלהום כל אנואע אלוחוש אללי מוזודין פלעאלם. וכאנו יקתלו פלעבאד ויכסרו פשזר. וחתה לקמל עאוד זא. אלי זא מעה לוחוש לכל. ותמה נוע מתאע ואחשה. אלי אסמהה אדני שדה. והייא מרבוטה מן הצרה מתאעהה מעה לוטה. ואידה כאן תתנחה הצרה מתאעהה מן לוטה תמות הייא. ולמנצ'ר מתאעהה. נפצהה לפוקאני עבד ולוטאני וחשה. ותאכל חתה לעבאד. וחתה הייא רבבי עמללהה נס באש תשארך פלמצוה האדי. ומשאת בלוטה אלי מרבוטה פיהה צרתהה מעאהה 5] בעתלהום רבבי אלפנא פלחיואנאת מתאעהום 6] משה כדא רמאץ' ועיינו פסמה וולאו אלמצריין אלכל מעביין בלחבוב 7] רבבי הבטלהום תלז כביר מכלט בנאר. וכסרלהום השזר ונעמה ואלכצ'רה אללי שאחת אלכל. ונאדה פרעה למשה
וקאלו צללי לרבבי ויוקף עלייה התלז האדה ונשייבכום. וקאלו משה האוו תווה נכרז מן לבלאד ונצללי ונערף אללי מה חתשייבשי ישראל. וצלא משה ווקף התלז. וחתה אללי כרזו מן הסמה מה הבטושי לוטה. וקאעדו מעלקין. וחיהבטהום רבבי פי מלחמת גוג ומגוג וקתללי יזי אלמשיח.
פי אוול לפרשה מתאע הזמעה האדי. תמה באעץ' הנשדאת פי אכר לפרשה מתאע הזמעה אלי פאתת. נשופו באעד מה משה רבינו קאל לרבבי עלאש בעתני ולכדמה זאדת עלא ישראל. רבבי קאלו אלי תווה ישוף כיפאש פרעה פלאכר יטרדהם. ופי אוול לפרשה מתאע הזמעה האדי. רבבי קאל למשה רבינו אלי הווא תזללה עלא לאבות באסם שדי ואלי הווא קאל ללאבות אלי חיעטיה ישראל לזגארהם. הוני ואחד ינשד. השנווה דכל הלומאן מתאע משה רבינו עלא אלי רבבי קאל ללאבות אלי חיעטיה לישראל ארץ ישראל. יאכי משה רבינו קאלו מה חתעטיהומשי. חאזה אוכרה השנווה אלי קאעד יקול לפסוק וגם הקימותי השנווה לכלמה לאוולה אלי תרכב עליהה כלמת וגם
לאכן באש נזאוובו הנשדאת האדון. נבדאו נפאהמו השנווה הזואב אלי זאווב רבבי למשה רבינו עלא אלי תקואת לכדמה עלא ישראל. אלי מערוף אלי קאל לפסוק. האדם רואה לעיניים וד' רואה ללבב. השנווה מענאהה. יאכי ואחד קלבו באהי ויעמל לעבירות יסתממה באהי. לאכן התפסיר הווא. אלי לעבד מה יערפשי לגיב. אלי מה יחכם כאן עלא לחאזה אלי קדאמו וישופהה כאן באהייה האו מוש באהייה. ולאכן רבבי ישוף לקלב למוצ'וע. אלי מראת אחנאן יתביינלנה באהייה והייא הדכלאני מתאעהה מוש באהי. ומראת יתביינלנה מוש באהי ולקלב מתאעהה באהי. מתלן רבבי יקלב לגזרה עלא לעבד מן למות ליסורין. מראת ואחד יקול עלאש זאו עליה ליסורין. ולאכן כאן יקולולו האמה כיר ימות האו יסורין. ודאי יקול ליסורין כיר. והאדה אלי קאל רבבי למשה רבינו. עתה תראה. אנתין מה קאעד תשוף כאן לעתה. אלי קדאמך. ולאכן האנה נקולך אלי קוית עלא ישראל לכדמה עלא כאטר נחב נקווי הצ'רבאת עלא פרעה באש הווא יטרדהם. באש מה יתביינלושי עמל מזייה עלא ישראל וקתלי ישייבהם. ולאת אלי יקוי עליהם לכדמה באעץ' לווקת. כיר מה יקעדו דימה למצריין ישדוהאלנה אנתון כאן מוש אלי סכפנה עליכם ראכם כדאמה תחתנה.
והאדה אלי רבבי קאל למשה רבינו. אלי הווא תזללה עלא לאבות באל שדי ורחמנות מתאע רבבי לאצלאנייה מה וראהלומשי. אלי הווא גזר עלינה פי ברית בין הבתרים באש נמשיו נכרזו פלגלות. וקאל לאברהם אבינו אלי ירזעו פזיל הראבע עלא כאטר מה כמלשי הדנוב מתאע לאמורי באש יעטינה ארץ ישראל. האדה אלי נשופו אחנאן. ולאכן רבבי הבטנה למצרים באש נלמו נצוצות הקדושה מתאע אדם הראשון. ובאש מה נתכלטושי מעה לאמורי. והאדה אלי קאלו וגם מה וריתלומשי הרחמים מתאע רבבי לאצלאנייה. וחתה פי ברית בין הבתרים כיף כיף מה וריתאלומשי. וחתה תווה וקתלי חנכרז ישראל קלתלך עלא כאטר שמעת צלאתהם. ולאכן הווא בלחק אלי חיגטצו פי 50 שערי טומאה. מאענאהה אלי הטעם עלאש רבבי עמל איכאך כלף אלי תשופו אנתין תממה טעמים אוכרין. ובהאדה תווה בארה אמשי כרז ישראל מן מצרים ומן גיר נשאייד אוכרין.
אכואני לעזאז. האדה עלאש לחז''ל וצאוונה באש נבארכו עלא לבאהי ועלא
הדוני. אלי אחנאן מה נפאהמושי עלאש רבבי עמל איכאך. וחתה ואלו אלי אחנאן פי באלנה דוני מה קאעדינשי נערפו. אלי רבבי מה יעמל מעאנה כאן לבאהי. ובהאדה אחנאן נצליוולו והווא יכטט כיפאש יוולי לבאהי. ובאש נפאהמו לחאזה האדי מליח נזיבו מעשה אלי סמעתו מן קריבי עלא ואחד קריבנה. אלי בנתו כאנת חתאכד ראזל עאקל יאסר ומתרבבי וכאייף רבבי ולאבאש עליה מאענאהה ראזל כאמל תנזם תקול. ובוהה כאן מואפק. ולערס כאן קריב. נהאר זא לבנתו קאללהה אלי יחב ידז לערס ארבעה שהור. לבנת בדאת תעייט עלאש השנווה נצאר. והווא שאדד צחיח וקאללהה כאן ענדך לייה שוייה מחבה ושוייה קדר מה דזי לערס. קד מה עמלת מעאהו כלמת אמהה וכואתהה והווא שאדד צחיח לא. באעד תלאת שהור הראזל האדאך הבל. לבנת ברדת ומשאת לבוהה וקאלתלו יאכי אנתין נביא. האשכון קאלך אלי חיהבל. קאללהה לא נביא ולא ולד נביא. אלי הווא מררה משא לספיטאר באש יקלב ענד הטביב. לקא הראזל האדה כארז מן ענדו. הווא שאפו והראזל מה שאפושי. וקתלי דכל לטביב קאלו מאו לאבאש האשביה הראזל אלי כאן ענדך תווה. קאלו הווא אחנאן ממנוע עלינה באש נכשפו סראר למרצ'ה מתאענה. ולאכן אידה כאן אנתין יהמך יאסר נקולך. אלי האנה נחתרמך יאסר. ולאכן מה תקול לחד. קאלו יהמני אלי האדה כאטיב בנתי. קאלו אלי הראזל האדה באעד תלאת שהור חיהבל. ולאכן ועדני באש מה תקול לחד. עלא כאטר אידה כאן נקולולו תווה יהבל אקבל לוקת. כליה יכמל התלאת שהור עאקל. האדי הייא בידהה. אלי רבבי יערף השנווה חיציר. ווקתלי יעדב לאנסאן שוייה כיר מלי יתעדב טול עמרו. כיף לבנת האדי אלי תעדבת תלאת שהור ותגששת עלא בוהה. כיר מה כאנת תערס ביה ותתעדב טול עמרהה. אלי חתה לגט מה ינזמשי יעטיהה. ונזיבו מעשה אוכר. זוז צחאב כאנו שריך וכאנו יכדמו בתיקה מעה בעצ'הם. ואחד דתי ולוכר מוש דתי. וחתה אלי מוש דתי כאן יכדם בתיקה כבירה מעה צאחבו. והדתי כאן עאטי פיה התיקה כבירה יאסר. באעד עשרה שנין כדמה תקריב. זא הדתי כיף לעאדה מתאעהולקא לחנות משכרה אלי מוש הדתי הווא אלי כאן יחל לאוול. סתעזב זבד למפתאח באש יחל לחנות. לקא למפאתח מה יחלושי. כלם צאחבו. קאלו לחנות ואלי פיהה לכלהה מתאעי ומה ענדך מעאייה שיי. קאלו כיפאש. קאלו יא באבא אנתין כל יום תזי מוכר תקול חתה נצללי ונקרא הדף היומי. ופלעשייה תרווח בכרי תקול חנצללי וחנמשי לשיעור. והאנה כל יום נצבח ונרווח מוכר. לפלוס לכל עמלתהם האנה. ואנתין אלי צרפתהם האכה הווא באייך. משא שכה ביה. ולאכן למוחאמי מתאעהו וקתלי טאלע עלא לואתאייק לקא אלי הדתי מצחח פי וראק אלי הווא באע כל שיי לשריכו. קאלו מה ענדך חתה שיי וחתכסר הנוואזל לכל. דכלו זמאעה צחאבהם ופלאכר עטאהו שוייה פלוס קבאלת אלי תנאזל עלא לקאצ'ייה. חל חנות אוכרה ובדה יכדם בשוייה. באעד שהרין זאוו למס הכנסה לשריכו ועמלולו לחשאב אלי הווא עשרה שנין ישרק פלמס הכנסה ומה שייבו כאן מה נחאוולו אלי ענדו לכל. הוני הדתי עמל סעודת הודייה לרבבי אלי מנעו וכרז בחאזה מלכדמה אלי כדמהה לכל. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.
25/12/2010
בס''ד מוסר בלערבי פרשת שמות
פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת שמות. יחכילנה אלפסוק. כיפאש חתתבת גזירת בין הבתרים כאמלה אלי גזירת בין הביתרים מקצומה עלה 4 קסמאת. לאוולה אלי גר יהיה זרעך. אלי מאעאנאהה יקעדו כיף לבראנייה פי ארץ ישראל אלי הייא מתאענה. והאדי בדאת מן אלי תואלד יצחק אלי הווא הזרע מתאע אברהם אבינו. חתה אלי הבט יעקב אבינו למצרים. מאענאהה 190 שנה. ומן באעד וקתלי הבט יעקב אבינו. תבתת בארץ לא להם. אלי ארץ מצרים מוש מתאענה. וקאעדו איכאך חתה אלי נפטר לוי. אלי הווא נפטר אכר השבטים. מאענאהה 93 סנה. ומן באעד לגזרה התאלתה ועבדום. וכאנו יכדמו 32 סנה. ומן באעד וענו אותם 85 סנה.
וכיפאש נצארת לחכאיה מתאע לכדמה ולעדאב. באעד מה מאתו יוסף וכואתו. אלמצריין בדאו יתקלקו מן ליהוד. אלי למצריין מה יחבושי לבראני. וקאלו כיפאש נעמלו מעאהם. האדון בראנייה. וכאן יזי חרב מן בלאצה אוכרה. באעד לחרב נווליו צ'עאף. יקומו הומאן ויטרדונה ויאכדו לבלאד. ופרעה כאנו ענדו 3 מוצ'ברין. בלעם ויתרו ואיוב. יתרו קאל מה יעמלוהאשי. בלעם קאל נכדמוהם. ואיוב סכת. ופרעה עזבתו לפכרה מתאע בלעם. ווקתלי סמע יתרו הרב. עלא כאטר יתרו מן מדין ולד אברהם אבינו מן קטורה. ויערף גזרת בין הבתרים. אלי תגזרת עלא זרע אברהם אבינו. וכאף יחצל מעאהם. ולמצריין בדאו יתחיילו באש יכדמו אליהוד. וקאלו לחז''ל אללי פלאול קאלו. אלעבאד אלכל תזי תכדם וכלצוהום מליח. ונהאר אלאוול חתה פרעה כדם. ומן באעד אלמצריין בדאו ישלמו בשוייה בשוייה חתה צאתו כאן אליהוד. ומה כלאווהומשי באש ישלמו אלכדמה. כאן שבט לוי אללי מה דכלשי ללכדמה מן אלאוול. ולאכן קד מה כאנו יעדבוהום ויכדמוהום רבבי כאן מעאהום וכאנו יכתרו יאסר. ויחכיו לחז''ל אללי אלמרא כאנת תזיב בשתה תואמה וכאנו יעישו אלכל. ותמה חכם קאל 60 תואמה. ווקתללי אלמסתנזמין מתאע פרעה קאלולו אללי חיתואלד ולד מן בני ישראל וחימנעהום. ובהאדה קאל ללקאבלאת ליהוד באש יקתלו לולאד אלי חיתואלדו. ולאכן לקאבלאת אלי הומאן יוכבד ומרים. כאנו כאייפין רבבי ומה סמעושי כלאם פרעה. וקתהה פרעה וצא לעסכר מתאעהו באש ירמיו אלולאד מתאע ישראל אלכל ללניל. האש עמלו הנסה מתאע לייהוד. כאנו ימשיו יולדו פשאנייה וירווחו ויכליוו זגארהום גאדי. ורבבי כאן יכרזלהום זוז אצאבע מן אלווטה ואחד בלחליב וואחד בלעשל וירצ'עו מנהום. ווקתללי אלמצריין כאנו יזיווהום באש יקתלוהום כאנו יגטצו פלווטה. והומאן יחפרו וולאד ישראל יזידו יגטצו. הומאן ימשיו וולאד ישראל יטלעו. ווקתלי יכברו כל ואחד יערף בו ואמו וימשילהם.
ועמרם בו משה רבינו כאן יסתמה הרבי מתאע ליהוד וקתהה. ווקתלי שאף אלגזירה מתאע פרעה. קאל עלאש אלואחד קאעד יערס. באש יזיב הזגאר. והאדה פרעה קאעד יקטל פיהום. קאם טלק מרתו יוכבד וולאד ישראל עמלו כיפו אלכל. זאת מרים בנתו קאלתלו. פרעה כיר מנך. הווא מה גזר באש יקתללו כאן אלולאד. ואנתין גזרת עלא אלולאד ולבנאת. ואנה נערף אללי חתזיב ולד אללי חימנע ישראל. פי וקתהה סמע כלאמהה ורזע מרתו וישראל אלכל תבעו. וחבלת יוכבד וזאבת משה רבינו פשהר הסאתס. וכבאתו תלאת שהור. ומן באעד
ערפת אללי חיזיו אלמצריין ינשדו עלולד. יאכי כדאת צנדוק וחטת פיה משה רבינו ורמאתו פניל. ומרים קעדת תתפרז מן לבעיד. ובתיה בנת פרעה הבטת נהארהה באש תעום פלואד. שאפת צנדוק יעום . בעתת כדימתהה באש תזיבו. ותמה האשכון יקול אללי מדת ידהה וידהה טואלת יאסר וזבדת הצנדוק. ולקאת פיה ולד זגיר יבכי. זאבתלו מרצ'עין מצריין מה חבשי ירצ'ע. עלא כאטר משה רבינו קדוש מן בטן אמו ומא יגדשי יאכל אללי יזי. קאלתלהה מרים תחבשי נזיבלך מרצ'עה. קאלתלהה זיבי. וזאבת אמהה ורצ'אע. וכלאתו ענדהה חתה אתפטם וכדאתו בתיה ורבאתו ענדהה. ומרה כאן פי טרף פרעה יאכי מד ידו וכדאלו התאז מתאעהו. קאלולו לכדאמה מתאעהו האדה חינחילך התאז מן ראסך. וכאן פרעה חב יקתלו. זאהו מלאך גבריאל וקאלו. ולד זגיר מה יערף שיי שאף חאזה תלמע חב ישדהה. קאלו נזיבולו זמר ודהב הזוז ילמעו נשופו האש יאכד. מד ידהו חיאכד הדהב. זא מלאך דזלו ידהו וכדה זמרה וחטהה פי פמהו. ותכוה פמו והאדאך עלאש ולא יתמתם. ולחז''ל קאלו אלי תכוה פי פמו באש ינצ'אף פמו מנקטאת לחליב מתאע למרצ'עאת למצריין אלי כאנו יחבו ירצ'עו בסיף ווקתללי כבר שוייה משה. כרז ישוף פי ולאד ישראל כיפאש יכדמו. ולקא מצרי יצ'רב פי יהודי קאם קתלו. ומן גדוה רזע ולקא זוז יהוד קאעדין יצ'ארבו. וואחד מד ידהו באש יצ'רב צאחבו. קאלו עלאש תצ'רב צאחבך. זאובו האשנווה. נאוי תקטלני כיף מה קתלת אלמצרי. ולחז''ל קאלו. אלי לפסוק קאל ומשה רבינו תלפת מננה ומננה וקתלי קתל למצרי ומה לקא חד ישופו. המאלה האדה האשכון קאלו. וזאוובו אלי האדאך הווא אלי מנעו משה מן למצרי. פי וקתהה כאף משה וערף אללי חישמע פרעה. ופרעה שד משה וחב יקתלו וצ'רבו בסיף עלא כרומתו. ולאכן רבבי כלאלו כרומתו רכאם מה יחוכשי פיהה הסיף. ומשה קאל מוש דימה ינצאר נס. קאם הרב מן מצריים.
פלוקת האדאך הסלטאן מתאע כוש משה כרז ללחרב. וחט האשכון ינובו פלבלאד. ולחז''ל קאלו אלי הומאן זגאר בלעם. והומאן עמלו עליה אנקילאב ותפאהמו מעה נאס לבלאד באש מה יכליוושי הסלטאן ידכל ללבלאד מררה אוכרה. והומאן שדדו לחוכם. ועלאו הצור מתאע לבלאד מן זוז זואהי. ומן זיהא התאלתה כאן ואד עמלו פיה חפר באש מה עאדשי ינזמו יתעדאו פיה. אלי יוולי פיה דואמה. ומן הזיהה הראבעה זאבו חנושה ועקארב וחטוהם גאדי אלי יתקרב יקתלו. ווקתלי רזאע הסלטאן ראבח מלחרב. קאלום חלו לבאב. מה חבושי. וקאלולו אלי זגאר בלעם הומאן לכל תווה. והווא מה יערפוהושי. ווקתלי קרבו לצור באש יטלעו. כאנו ירמיוו עליהם לחזר ונשאב. ומה גדושי ידכלו מן גאדי. משאו זיהת לואד גרקו. משאו זיהת לחנושה קתלו מנהם. מה ערפושי האש יעמלו. קעדו בררה מן לבלאד.
פלוקת האדאך. הרב משה רבינו מן מצרים. לקא לעסכר האדוך קעד מעאהם. והנאס שאפו אלי הווא מתרבי יאסר וחכם יאסר. כאנו יתקרבולו. חתה אלי הסלטאן חטו למוצ'בר מתאעהו. באעד מדדה מאת הסלטאן. כממו האשכון יחטו פי בלאצתו. חטו משה. ובאעד וקת קאלולו. אלי הומאן קלקו ויחבו ידכלו ללבלאד ויחבו באש ישופלהם חל. קאלום בארו אמשיו צטאדו הזגאר מתאע הלקלק אלי הייא לחסידה. כל ואחד יצטאד ואחדה וירביווהם חתה
יכברו. ועמלו איכאך. ווקתלי כברו קאלום ירפעוהם בלאצת לחנושה. והומאן מנקארהם טויל. כלאו לחנושה לכל. ודכלו מן גאדי ללבלאד. וזגאר בלעם וקתלי שאפו אלי לעסכר דאכל הרבו. וקעד משה רבינו הסלטאן מתאעהם. ותמה קאנון פלבלאד האדיך. אלי הסלטן הזדיד. ילזמו יאכד מרת הסלטאן לקדים. ועמלולו ערס. ולאכן משה רבינו כדאהה בלאסם. וסתנאת חתה כבר ולדהה. ומרה פי חפלה מתאעהם. למת לוזרה וחכאתלהם בלמוצ'וע. וקאלתלהם מאדאם מה קאעדשי יטבק לקאנון. ולדהה אבזל בסלטננה. וזאו למשה רבינו ותכלמו מעאהו בלקצ'ר. וקאלולו כאן תחב תאכדהה כיף לעבאד אנתין הווא הסלטאן. וכאן לא כללי נחטו ולד הסלטאן לאוול סלטאן. ורצ'ה משה רבינו באש יחטו ולד הסלטאן לאוול סלטאן עליהם.
קאם משה למדין. וקעד בחדא אלעין מתאע אלמה. ולקא בנאת יתרו. אללי כאן אלביבאץ אלכביר מתאע מדין ורזאע בתשובה וולאו נאש מדין יכרהו. עבאוו אלמה באש ישקיוו אלגנם מתאעהום. יאכי זאו רעאייה אוכרין ויחבו יתבורבו עליהום וישקיוו הומאן. קאם משה ועאוונהום ומה כלא חד יתבורב עליהום. ווקתללי שמע יתרו זאבו לדארו ונשדו כיפאש חכאייתו. ווקתלי סמע חכאייתו כאף מן פרעה. קאם חטו פלחבס פזנינה מתאעהו. ומה כאנשי יעטיהו לא מאכלה ולא שראב. קאל האנה מה נקטלושי. ותווה ימות ואחדו. וצפורה בנת יתרו כאנת תזיבלו למאכלה ולמה. באעד 7 שנין. מררה כאנו ידולשו פזנינה הווא וזגארו. תעדאו קדאם לחבס האדאך. קאלת צפורה לבוהה נשופו האך הראזל האש נצאר פיה. קאללהה תווה 7 שנין חתה לעצ'ם מתאעהו תלקאהו תסווס. קאלתלו לאיללה מתאעהם קויי יאסר. ינזם ימנעו כיף מה מנעו מן פרעה. חל יתרו לבאב לקאהו עאייש. כרזו וטלב מננו הסמאח. ופזנאן מתאע יתרו כאנת עצא מתאע אדם הראשון אלי מכתוב עליהה שם המפורש. ויתרו כאן יחב ינחיהה. ומה נזמשי. וזאב לגבורים מתאע מדין וחתה חד מה נזם יחרכהה. ברח אלי ינזם ינחיהה יעטיהו בנתו צפורה. ווקתלי שאפהה משה רבינו כדאהה בכל שוהולה. עטאהו בנתו. וולא הווא ירעא בלגנם מתאע יתרו. וזאב זוז זגאר גרשום ואליעזר. פלוקת האדאך מאת צלטאן מצר. וקואת אלכדמה עלא ישראל. וצלאוו לרבבי. וכיף אלעאדה אללי אלואחד אללי יצללי לרבי בזמיע קלבו רבבי מה ירזעושי פארג רבבי שמע צלאתהום. ונהאר משה קאעד ירעא בלגנם. לקא שזרת שוך תשעל בנאר והשזרא מה תמש מנהה שיי. קאל נמשי נשוף אלעזב. ווקתללי תקרב. קאלו רבבי מה תתקרבשי יאסר ונחי צבאטך. עלא כאטר אלבלאצה האדי מקדשה ופיהה השכינה. וקאל רבבי למשה אללי יחב יבעתו באש יכרז ישראל מן מצר. ומה חבשי משה. קאלו בלכשי מהיאמנונישי ישראל. ועטאה רבבי 3 אמאייר 1]קאלו ארמי אלעצה אללי פי ידך ללוטה וולאת חנש. קאלו עאוד שדהה ורזעת עצא 2]קאלו דכל ידך לזיבך וולאת מברצא. קאללו רזעהה ורזעת כיף מה כאנת 3]קאלו כוד מן מה הניל ורמי פלוטא וירזע דם. ומשה קאלו ראני מה נערפשי נתכלם מליח. עלא כאטר נתמתם. וקעד רבבי יגר ביה 7 הייאם. ומשה רבינו כמם אלי מאזאל מה וצלשי לוקת מתאע 400 שנה. וחיתלזזו באש ירזעו פלגלות מררה אוכרה. קאלו רבבי. עלא כאטר דכלו ל49 שערי טומאה. ומשה רבינו וצל ל49
שערי קדושה. ובהאדה ילזמו באש יכרזהם אקבל מה יווצלו ל50 שערי טומאה. אלי וקתהה מה ינזמשי יכרזהם. קאלו משה רבינו זיבלום רבי עקיבה אלי וצל ל50 שערי קדושה ויכרזהם. ותגשש עליה רבבי וקאלו. אלי הווא כאן חיוולי כהן. ותווה לכהונה חיעטיהה לאהרן. קאלו תווה אהרן כוך יכון מעאך והווא יתכלם פי עוצ'ך. ומשא משה למצר. ופתנייה עמל לכבה מתאעהו אקבל מה יעמל למילה לולדו אליעזר. וזא מלאך חב יקתלו. וקאמת צפורה מרתו עמלת למילה לולדהה. ושייבו למלאך. וכמל תנייתו. וקאבלו אהרן פתנייה. וקאלו לישראל אללי רבבי חיכרזהום מן מצר ואמנו. ומשאוו לפרעה. וקאלולו קאלך רבבי שייב ולאד ישראל. ומא חבשי וזאד קווא עליהום אלכדמה. אלי פלאוול כאן יעטיהם התבן באש יעמלו ליאזור. ותווה קאלום בארו זיבו התבן וחדכם. ולחשאב מתאע ליאזור נחבו הווא הווא. ואלי ינקץ יאכדולו ולדו יחטו פי עוץ' ליאזור. וולאד ישראל לאמו משה. ומשה משה תכלם מעה רבבי וקאלו. עלאש בעתני. לאזם גלטת מעה פרעה אלי קואלום לכדמה. ורבבי קאלו תווה תשוף פלאכר כיפאש יטרדהם מן כתרת הצ'רבאת אלי חנזיבהם עליה.
פלפרשה מתאע הזמעה האדי. וקתלי רבבי חיבעת משה רבינו באש יכרז ישראל מן מצרים. עטאהו תלאת המאייר באש יעמלהם לישראל באש יאמנו אלי הווא בעתו רבבי. לאוולה. ילווח לעצה מתאעהו תוולי חנש ויעאווד ישדהה תוולי עצה. התאניה. ידכל ידו לזיבו תוולי מצורעת יעאווד ירזעהה תרזע כיף מה כאנת. התאלתה. יאכד מן מה הניל יוולי דם. הוני ואחד ינשד. עלאש פלהמארה מתאע למה ודם מה רזעשי הדם למה כיף לאוול. כיף מה שפנה אלי פלהמאייר לאוולין ידו רזעת כיף מה כאנת ולחנש רזע עצה כיף מה כאן.
לאכן נבדאו נפאהמו השנווה חב ירמזלנה רבבי פתלאת המאייר האדון. כאן באש יאמנו ישראל אלי משה רבינו בעתו רבבי. כאן ינזם יעטיה המארה ואחדה. והומאן ישראל חתה מן גיר המארה אמנו. כיף מה קאל לפסוק מן באעד וקתלי קאלום אהיה שלחני אליכם אמנו. עלאש התלאת המאייר. והאש חב ירמזלנה רבבי הוני. פיהה ברשה רמזים נדכרו מנהם תלאת רמזים.
הרמז לאוול. כיף מה קאלו לחז''ל. אלי ישראל תפכו מן מצרים עלא כאטר מה בדלושי לוגתהם ומה בדלושי לבאשהם ומה בדלושי אסאמיהם. השנווה פיהה כאן תכלמו בלמצרי. האו לבשו לבאש אוכר ולאכן בצניעות. ועלא לאסאמי. שפנה אלי מן באעד מה לקינה לא ראובן ולא שמעון ולא לוי ולא חתה אסם מן השבטים. ולאכן יקצד הוני לפסוק. מה בדלושי לוגתהם אלי מה כאנושי ידויו לשון הרע. והאדי מרמוזה פלהמארה לאוולה מתאע לחנש. כיף מה פסרו לחז''ל עלא לפסוק ומה יתרון לבעל הנחש. אלי לעתיד לבא לחייואנאת יקולו ללחנש. אחנאן נקתלו באש נאכלו ולאכן אנתין למאכלה מתאעך כלהה בנת התראב עלאש תלדג ותקטל. יזאוובום ומה יתרון לבעל הלשון. אלי יתכללם לשון הרע השנווה זאייד עלייה אלי בכלאמו יקטל לעבאד. עליה רבבי קאעד ירמזלנה חתה ואלו אלי הייא עבירה כבירה יאסר ינזם ירזע ויוולי כיף מה כאן. אלי מה בדלושי לבאשהם. מאענאהה אלי לבאשהם כאן צנוע. והייא מרמוזה אלי דכל ידו לזיבו. אלי חתה ואלו כרזהה מן באעד וולאת מצורעת וטמאה. וקתלי ירזעהה ינזם ירזע בתשובה ויוולי כיף
לאוול. ולאכן שלא שינו שמותם. מאענאהה אלי השם טוב אלי כאנו מסמיין ביה ישראל מה בדלוהושי. והאדי מרמוזה פלמה ודם. אלי הומאן הזוז כיף כיף. ולאכן ואחד אחמר וואחד אבייץ'. ואחד יסתממה דם ולוכר יסתממה מה. אלי הומאן שם טוב ושם רע. ואלי כרז עליה שם רע האו אלי כרז עלא לעבאד שם רע מה פיהושי תקנה. כיף מה קאלו לחז''ל. אלי כרז שם רע עלא צאחבו מה ינזמשי ירזע בתשובה. אלי לאסם האדאך חיקעד יתבע פלעבד האדאך ולמשפחה מתאעהו ושוף קדאש מצ'רה חיכרז מנו.
הרמז התאני. אלי עם ישראל כרז תלאת מראת פלגלות. אקצר ואחדה הייא חרבן בית ראשון אלי קעדו 70 שנה. והדנוב מתאעהם אלי עמלו עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים. והאדי מרמוזה פלהמארה לאוולה. אלי כיף מה קלנה הנחש הווא ירמז עלא הלשון הרע אלי הווא מוזון קבאלת התלאת הדנוב האדון. שד דילו ופי וקתהה רזע עצה. מאענאהה פיסע רזעו ישראל באעד התשובה. לגלות אלי הייא אטוול שוייה הייא גלות מצרים. אלי קעדו פיהה 210 שנין. ועלאש לגלות האדי. באש ילקטו נצוצי הקדושה אלי כדאתהם הטומאה מן הדנוב מתאע אדם הראשון אלי כלה מן עץ הדעת. והאדי מרמוזה פי ידו אלי דכלהה לזיבו מאענאהה מצרים. ורזעת מצורעת. אלי הנצוצים קאעדין פי בלאצת הטומאה. ווקתלי רזעהה מאענאהה רזע הנצוצים לבלאצתהם רזעת כיף מה כאנת ותפכו. ולגלות התאלתה הייא מן סירת שנאת חנם. אלי מאזלנה פיהה חתה לתווה. אלי מרמוזה פלמה אלי רזע דם. אלי ירמז עלא לכצאם. ומן סירת אלי לגלות האדי טוילה יאסר. מאזאל מה רזאעשי למה כיף מה כאן פלאוול חתה לתווה.
הרמז התאלת עלא הדנוב. אלי הדנוב לאוול מתאע לשון הרע. וקתלי ישד פי דילו וירזע ללוורה ויערף השכון הווא יהודי ולד הקב''ה וירזע בתשובה. ירזע עצה כיף מה כאן. חתה ואלו אלי הדנוב האדה קויי יאסר. ינזם ואחד ירזע פיה בתשובה אידה כאן יפיק עלא רוחו. הדנוב התאני מתאע ליד אלי ולאת מצורעת. אלי הייא הטומאה לכאמלה. מהמה כאנת הטומאה אלי וצללהה. אלי הצרעת הייא אבי אבות הטומאה. וכיף מה סמענה ברשה מעשיות אלי משאו ללהנד ולבלאייץ אוכרין מתאע לעבודה זרה. ווקתלי לקאו האשכון יחצ'נהם וייפייקהם רזעו. [ותפסיר חיקו הייא חצ'נו] ולאכן לעבד אלי ירזע למה אלי הייא התורה ולענוה לדם. ויעמל תפאסר אוכרין מן ראסו ויחלל אלי יעזבו ויחרם אלי מה יעזבושי. האדאך צעיב יאסר באש ירזע.
אכואני לעזאז. כתרת הדנוב אלי יעמלו לאנסאן ויחצל פיה. כלף מן התאוות אלי יתקווה עליה יצר הרע ופיסע ירזע פיהם. מתלן מה צלאשי האו כלא הטריף האו כסר השבת באעד מה יכמל ויפיק אלי הווא עמל הדנוב פיסע ירזע. ולאכן למושכלה וקתלי אחנאן יתביינלה אלי קאעדין נעמלו צחיח. ואלי כלאם התורה אלי כתבולנה משה רבינו ואלי פסרוהולנה לחז''ל כלו גאלט. הוני למציבה לכבירה. והאדי מנין תזי. וקתלי יתביינלנה אחנאן אלי קאעדין נעמלו כל שיי. לעקל מתאענה ולקווה מתאענה ובפלוסנה קאעדין נעמלו כל שיי. הוני לכראב. האדה ישבה ללאנסאן אלי יכלם אמריקה בטליפון בלפורטבל מתלן. יזי יתנפך ויקול שוף לקווה מתאעי קאעד נכלם ואחד בעיד עלייה קדאש מן אלף
קילו מטר מה אקוה חששי. זעמה לפכרה ליה הווא? ודאי לא. לפכרה אלי אבתכר הטליפון ולפורטאבל. ואלי קאעדין לאהיין ביה תווה באש יאמנו לכטוט באש אחנאן נזמו נכלמו אמריקה. וכל ואחד ינזם יכלם לעאלם כאמל וין מה יחב. והווא כיפו כיף לעבאד לכל. האו אלי יחל לאנטרניט ויתפכר אלי הווא נזם באש חל קדאש מן כתאב וקדאש מן לעב וקדאש אפלאם. ולאכן לפכרה מוש ליה הווא. כאנשי ללאנסאן אלי אבתכר לאנטרניט ואלי צב האך לכתב ומה תאבעהם פלאנטרניט. ובהאדה אחנאן פי עולם הזה מה פינה חתה פכרה מהמה עמלנה. לפכרה לאלי כלק הדנייה ואלי קאעד יתבע פינה כל לחצ'ה באש נזמו נעישו פיהה. ועטאנה לקווה ולפלוס ולחכמה באש נזמו נעמלו אלי קאעדין נעמלו. ונכתבו מעשה אלי חכאהולנה סניור צבי סבאג הי''ו. אלי זוז צחאב כאנו יקראו מעה בעצ'הם. ואחד תבע הטב וולא טביב משהור ומערף יאסר. וואחד ספר לאמריקה וולא ראזל אעמאל. ולאכן כל מררה אלי יזי לישראל ימשי יקאבל צאחבו הטביב וימשיו לירושלים העתיקה וין כאנו סאכנין קבל. ומן באעד ימשיו לכותל. מררה וקתלי וצלו לכותל לקאו ואחד יבכי בכה כביר יאסר קדאם לכותל. בכה יסכף. ראזל לעמאל קאל לטביב סכפני הראזל האדה איזה נעמלו אתיפאק מעה בעצ'נה. באעד מה יכמל נשופו עלאש קאעד יבכי. כאן עלא כאטר פלוס האנה נעטיה תווה ויחל מושכלתו. וכאן ענדו האשכון מריץ' תתלתהה ביה אנתין חתה דאוי. קאלו באהי. באעד מה כמל בכה הראזל תקרבולו הזוז וקאלולו מאו לאבאש מן מבכרי ואנתין תבכי. קאלום לא לאבאש. קאלולו קוללנה כאן ענדך האשכון מריץ' האו הטביב לפלאני אלי הווא מערוף יאסר יתלתהה ביך. וכאן מסתחק פי פלוס האנה ראזל אעמאל כביר יאסר קולי קדאש תחב ותווה נעטיך. קאלום לא ענדי האשכון מריץ' ולא מסתחק פי פלוס. ולאכן לבכה מתאעי. אלי הווא ענדו עשרה זגאר. ותווה עסרה שנין וקתלי וצל וקת לערס מתאע ולדו לכביר והווא מה ענדושי פלוס באש יערסלו. זא הוני ללכותל וקעד יבכי וטלב מן ענד רבבי באש ישופלו חל. ופעלן באעד מה כמל צלאתו זאתו הצלחה ודבר טרף פלוס מננה וטרף מננה וערס לולדו. וכל עאם יערס לזגיר וכל מררה יזי ללכותל יטלב מן ענד רבבי ורבבי כאן יצ'ברלו חאלו. והאמש כאנת השבת זקן מתאע ולדו הזגיר. ותווה באעד מה ערס לזגארו לכל. זא ללכותל באש ישכר לרבבי אלי עטאהו לכיר האדה לכל באש ערס לעשרה זגארו. וקעד יבכי וישכר לרבבי. והאדה ישבה למעשה אוכר. אלי ואחד קאבל צאחבו באעד עשרין שנה מה תקאבלושי. שלם עליה בחארארה כבירה ונשדו מאזלת פלכדמה לאוולה מתאעך. קאלו מאזלת. קאלו ערסת לזגארך. קאלו ערסתלום תודה לקל וברוך ד'. קאלו השהרייה אלי תכלץ פיהה מה תכפיכשי מצרופך כיפאש עמלת. קאלו הזגיר לאוול פי באלי עאווני רבבי. ולאכן מן באעד ערפת אלי מוש עאווני רבבי. כאנשי רבבי הווא אלי ערסלום והאנה מה עמלת שיי. אלי וקתלי יוצל לערס מתאע ואחד מן הזגאר מה נערפשי כיפאש יזיו לפלוס. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.
25/12/2010
|
בס"ד |
עש"ק,פרשת שמות י''ז טבת התשע''א |
שנה עשירית, גיליון מספר 513 |
|
|
כניסת השבת: 16:53 |
ההפטרה: הודע את ירושלים ומסיים: ותצליחי למלוכה יחזקאל ט''ז |
יציאת השבת:17:47 |
|
|
|
|
עלון זה יוצא לאור על ידי ישיבת רבי אליעזר זצוק''ל וזיע''א חארה כבירה זרבה תוניסיה יע''א
העלון מתפרסם במקביל בפורום אתר האינטרנט עמי"ת www.amit4u.net |
|
|
|
כניסת השבת הבאה פרשת וארא 16 :57 |
בעלון חידושים מפרשת השבוע, ליקוטים, סיפורים בעברית, מוסר בערבית כולל מצוות השבוע, תמצית באור פרשת השבוע, חידושים ודברי מוסר
ניתן להקדיש העלון להצלחה או לרפואה ולהבדיל, לעילוי נפש
העלון השבוע מוקדש לרפואת חיים יוסף בר מרגלית נעמן ולרפואת כרמל חייה בת יפה חדוק ולרפואת דיאמנטה בת שתרונה מאזוז ולרפואת עזיזי בר כמונה חדוק ולרפואת ליליאן חייה בת קוטי ולרפואת רפה רפאל חדאד בר שרה ולהצלחת מר מעתוק בשירי הי''ו ושיזכהו ד' לבנים זכרים של קיימא בקרוב
להצלחת כל עם ישראל ואנו תפילה כי יחדלו הפיגועים ותאונות הדרכים |
לע"נ כל נפטרי עם ישראל ובכללם:
הרה''ג רבי מסיעד בר כמונה מאצ'אר זצוק''ל וזיע''א ואשתו מרת טיטה בת מישה ז''ל .היקר מר ציון בן מסעדה הכהן ז''ל ואשתו מרת עשושה בת מישה ז''ל .מו''ר הרב הגאון רבי צבי חיים מאצ'אר בר טיטה זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי חנינא בוגיד בר ורדאנה סעדון זצוק''ל וזיע''א. מו''ר הרב הגאון רבי ציון בר גרצונה דיעי זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי מצליח מאזוז בר רחל זצוק''ל וזיע''א. ולמנוחת הרב הגאון רבי מרדכי אליהו זצוק''ל וזיע''א. ולמנוחת האיש היקר מר וצייף ציאדה בר שלבייה ז''ל ולמנוחת האיש היקר מר מעראבי מאזוז בר זינה ז''ל. ולמנוחת היקר מר וזיפה עשוש בר חנה ז''ל. ולמנוחת היקר מר כמוס כהן בר שמחה ז''ל. ולמנוחת היקר מר גבריאל סגרון בר כאדומה ז''ל . ולמנוחת האשה הכשרה מרת דזירייה בת כמיסה לבית טראבלסי ז''ל. ולמנוחת האשה הכשרה מרת מינה יאסמינה בת מרימה לבית סופר ז''ל. ולמנוחת האשה הכשרה מרת כמונה בת בייה לבית כהן ז''ל. ולמנוחת האשה הכשרה מרת דזירייה בת רויחלה לבית חניה ז''ל. ולמנוחת האשה הכשרה מרת זינה בת שלבייה לבית יעיש ז''ל. ולמנוחת האשה הכשרה מרת ערבייה בת דיאמנטה לבית סעדון ז''ל. ולמנוחת האשה הכשרה מרגלית בת דזירייה לבית נעמן ז''ל |
|
נא לשמור על קדושת העלון ולצרפו לגיליונות הבאים | נא לא לעיין בזמן התפילה וקריאת התורה | שבת שלום ומבורך |
בת מלך דקלה רכשה כרטיס טיסה לישראל דרך אמסטרדם בעוד חודש. היא תכננה לטייל בחודש שנותר לאורך קו הגבול האקוודורי. מישהו הציע לה להגיע לכפר יפהפה ומיסטי, והיא החליטה כמובן להגיע לבקר בכפר ולהמשיך במסלולה. כאשר הגיעה לכפר, הרגישה שלא תוכל לצאת ממנו לעולם. המקום היה מוקף בהרים ומלא במעיינות, נחלים, צמחים מרהיבים ובעיקר פרחים בשלל צבעים, שמילאו את האוויר בריח משכר. ממש גן-עדן. לפתע שמעה מוסיקה בוקעת מבקתה גדולה. היא נכנסה וראתה בני-אדם יחפים עם שיער ארוך, לבושים בגדי לבן, רוקדים בטראנס. מבלי לחשוב הרבה, החלה לרקוד. מישהו הבחין במגן-דוד שהיה תלוי על צווארה והתעניין. היא הסבירה לו שהיא יהודיה מארץ ישראל. אז עטו עליה שניים נוספים, והחלו להמטיר עליה שאלות קיומיות למיניהן שלא ידעה להשיב עליהן. אחד מהם היה דומה להפליא לחבר שהיה לה בארץ. כל הלילה דיבר עמה על היהדות. דקלה לימדה אותו אותיות עבריות והיה נדמה לה שהיא תגייר אותו. מאידך, הוא וחבריו ניסו ללמדה את הברית-החדשה. הם טענו שליהודים נמסרה חכמת הקבלה ומפתח הגאולה, אבל הם לא חילקו את אוצרם לבני העולם, ולכן העולם מצפה שיהודה יודה על כך שמנע מבני העולם את הגאולה במשך שנים רבות ויבטח בבורא העולם שיסלח לו. הם טענו שכל הטומאה בעולם נובעת מכך שהיהודים מסתירים את מפתח הגאולה. דקלה ניסתה לטעון שהם בודאי טועים, אבל פרט למגן-הדוד שעל צווארה, ולספר התניא שנשאה עמה כסגולה, לא ידעה הרבה. הם כל הזמן עישנו מריחואנה והבקתה הייתה אפופה בעשן מתוק. תוך כדי הויכוח התיאולוגי הציעו לדקלה לעשן עמם. היא התנגדה בתחילה, ובהמשך הצטרפה לעישון הקבוצתי. ואז הרגישה שבלבולים עזים תוקפים אותה והיא מתמלאת ספקות לגבי צדקת היהדות. חשה שהיא נתונה במערבולת מכושפת. העישון גרם לה לכל מיני הארות עצומות, תובנות בסדר גודל שלא חוותה מעולם. היה נדמה לה שהיא מסוגלת לחדור לנפשו של בן שיחתה ולהרגיש את כל הרגשותיו. האנשים שקירבו אותה אל ה'אמת החדשה' נראו לה עדינים, האוהבים את הבריאה והעולם. לאחר שלושה שבועות, נפרדה בצער מגן-העדן כדי להגיע לטיסה לאמסטרדם. היא לבשה בגדים לבנים כמו בני הכפר, וקיצצה את שיערה הארוך מפני שהרגישה שיש בו אנרגיה חזקה ביותר. לאחר מכן כיסתה והידקה את ראשה במטפחת לבנה. רצתה להיות צנועה מפני שהבינה שהיא השליחה להביא לעם ישראל את האמת האוניברסאלית עלי אדמות. היא נושאת הבשורה!... דקלה נחתה באמסטרדם בחמש בבוקר והגיעה לרחוב החלונות האדומים. רגליה היו פצועות והיא חלצה את נעליה. היא הייתה עייפה עד מוות ולא ידעה מה לעשות עם עצמה במקום המביש הזה. לא נותר לה כמעט כסף כדי לשכור חדר באכסניה. הרגישה שהיא נמצאת במקום הכי מטונף בעולם. בתיקה היו מונחים זה לצד זה ספר תניא ולהבדיל, הברית-החדשה. דברי חסידות מופשטים לצד אל אחר שיש לו גוף ויש לו דמות הגוף. בתוך כל הערבוביה פגשה בחור ישראלי, שהפנה אותה לאכסניה הזולה ביותר באמסטרדם. דקלה הבינה לפי הפסלים בחזית שמדובר באכסניה מיסיונרית. דיירי המקום קיבלו את פניה באור של אהבה מסַנוור. היא חשה מוארת בדיוק כמו באותו כפר אקוודורי קסום. הרגישה שהאמת מוליכה אותה בהשגחה פרטית. לא ידעה היכן השמים והיכן הארץ, מהי האמת ומהו השקר, אבל האור אפף אותה מכל עבר. למחרת, נכנסה לחדר מרכזי אחד וראתה שכולם לומדים את הברית-החדשה, כאשר לצידו מונח התנ"ך. שלושים משתתפים ישבו סביב שולחן עגול, וכאשר עמדה בפתח החדר הביטו בה כולם כאחד. באולם נפלה דממה. דקלה התיישבה במקום פנוי, ומולה היה מונח ספר שחור של הברית-החדשה בלשון הקודש. היא לקחה את רשות הדיבור. זרמים עצומים עברו דרכה. כולם שתקו והקשיבו לדבריה כאילו הייתה כוהנת דת ותיקה. היא חשה שמישהו מדבר מתוך גרונה. לא היה לה שום מושג כמה זמן דיברה, כמה רגעים ואולי שעות ארוכות. כל מה שקלטה בכפר האקוודורי המכושף פרץ מתוכה באכסניה באמסטרדם. דיברה על אותו האיש ועל תפקידם של היהודים עלי-אדמות, שראתה עצמה כנציגתם. לאחר המפגש המחשמל לא הם הניחו לה ללכת. אנשי האכסניה פנו אליה בלשון - "אחות יקרה! ברוכה הבאה! טוב שהגעת לאמת!" ורצו שתדבר עוד. מבוקר ועד ערב התעסקו עם אותו האיש, שלטענתם התגלה פעם, וכעת הוא מחכה שכולם יגלוהו שוב. הנוצרים באכסניה התנגדו לעישון המריחואנה, אבל דקלה עישנה כדי להיות בהשראה. בכל הימים שהייתה באמסטרדם לא נרדמה. הסתובבה יחפה עם הבגדים והמטפחת הלבנים. אנשים ברחוב בהו בה בתדהמה. פעם, ישבה לבדה בבית קפה ועישנה. תושב מקומי הביט בה באופן מוזר. היא לא הייתה מסוגלת לשאת את מבטיו וקמה מכיסאה. כאשר קמה, נותר כסאה מוטה בזווית על רגליו האחוריות במשך דקות ארוכות, ממש ניתק מכוח המשיכה! האיש החל לזעוק: "מה זה!? תראו מה הולך פה! מי הבחורה הזאת?!...". דקלה הרגישה שמאגיה עוברת דרכה ופחדה מעצמה. עם מראה של נזירה לבנה ומטורפת היא הגיעה לשדה-התעופה. אנשי הביטחון ההולנדים ערכו עליה חיפוש מקיף. הפכו את כל חפציה המעטים. שוטרת אחת בדקה בבגדיה והריחה את תיקה המדיף ריחות קטורת. דקלה לא הבינה שמחפשים עליה סמים. היא הרגישה מושפלת ואפילו פנתה לבורא: "למה אתה עושה לי את זה?! הרי אני באה עם מסר של אהבה שהכל טוב?! למה אני צריכה להיות כל-כך מושפלת?!..." כאשר נחתה בישראל, לאחר טיסה מנומנמת, עוררה מיד את חשד אנשי הביטחון ואנשי המכס כנַשָּׂאִית סמים בטוחה. היא כמעט נחנקה מרוב בושה, ורק המחשבות על פגישתה הצפויה עם בני משפחתה, המחכים לה כאן, שמחו אותה מעט. לאחר שיצאה הבחינה באמהּ ובאחותהּ, ובבן-דוד נוסף שהיה עימן. לתדהמתה, הם עברו לידה ולא הבחינו בה! "אמא!", היא קראה, והאם, שהסתובבה אליה, לא הצליחה לזהות את בתה. לאחר רגע ארוך נחרדה לגלות שהיצור העומד מולה אינו אלא בתהּ האהובה... שישה חודשים חלפו בסך הכל, אבל דקלה השתנתה לגמרי. ממש עברה מטמורפוזה. אחותה צעקה כאשר זיהתה אותה. רק בן-הדוד עזר לה לסחוב את חפציה המקומטים בדרך למכונית שבה המתין אביה. כאשר ראה האב את בתו חשכו עיניו. "דיקלה!... מה עשית לעצמך?... אוי ואבוי לך..." במשך הנסיעה דיברה עם משפחתה על הגילויים ועל ה'בשורה החדשה' שחזרה עמה. כולם שתקו בצער בעודה מדברת בלהט על השלום העולמי בחסות אותו האיש. הם הגיעו בצהרי יום ששי לבית החצר של משפחתה באשקלון. "את חייבת להתרחץ מיד ולהחליף בגדים!" פסקה האם על סף הכניסה לבית. היא הסתכלה מקרוב על ראשה מקוצץ השיער של דקלה והסירה מעט את מטפחתה. "וואיי, את מלאה כינים! לא ראיתי בחיים שלי דבר כזה... איך לא הרגשת בהן?! בואי איתי עכשיו לחצר כדי שנעיף את כל הברחשים מהראש שלך... את לא תכנסי ככה הביתה!" דקלה ישבה בחצר והמשיכה להרצות על שליחותה ה'קדושה' לעשות שלום בין היהודים לבין אותו האיש, בעוד אמה פולה את כיניה במסרק מיוחד. "די, דיקלה, די!", התחננה האם שתפסיק לדבר, אבל דקלה לא הייתה מסוגלת. רק בתום המלאכה, כעבור שעתיים של פליית כינים, נרגעה מדיבוריה. בכניסה לבית חיכתה לדקלה הפתעה. למעלה מעשרים מעטפות של שיחות הרבי מליובאוויטש חיכו בערימה על שולחנה. כעת נזכרה שהזמינה את השיחות באתר האינטרנט של חב"ד, כאשר הייתה בדרום-אמריקה. בליל שבת למדה עם אביה את השיחה של הרבי מליובאוויטש על חודש אלול שבפתחו ניצבו. הוריה, שהיו רחוקים מתורה ומצוות, הבינו שעליהם לעזור לבתם לפני שתסתבך לגמרי עם הנצרות. בימים רגילים היו מנסים למנוע ממנה לחזור בתשובה, אבל כעת הפכה היהדות לברירת מחדל. בשיחה היה מדובר על אלה היוצאים לקבל את פני המלך בשדה, בדיוק ביום שבו קיבלו את פניה בשדה-התעופה! היה מדובר שם על רחמי ה' ועל התשובה של עם ישראל. הכל הסתדר לה להפליא. אך בכל זאת, באותה שבת המשיכה להתפלל דרך אותו האיש. הייתה לה מלחמה פנימית אם לקרוא בתניא או בברית החדשה, והיא התפללה לה' שיראה לה את האמת. בבוקר יום ראשון ביקשה מאביה להסיע אותה לכותל המערבי. כאשר הגיעו, נפרדה ממנו ופנתה לעבר שערי הכניסה. בעודה הולכת לכיוון הכותל, ראתה לפתע, ליד תחנת המשטרה, שלט גדול המבשר על בית תפילתם של "היהודים המשיחיים". דווקא בכניסה לכותל הגיעה מלחמת העולמות שהתנהלה בנפשה לשיאה. עצביה היו מתוחים לגמרי, והיא רצתה לסיים בתוכה את ההתלבטות. היא ראתה בעובדה, שבית התפילה של "היהודים המשיחיים" נמצא על סף הכותל, סימן שמימי לכך שזהו מקומה האמיתי, וקיוותה שסוף-סוף תיגאל מייסורי נפשה. כאשר נכנסה פנימה ראתה כומר עומד ומשוחח עם תיירים. היא ניגשה אליו ומבלי שתציג את עצמה, ביקשה: "אני רוצה שתטבילו אותי!" איש הכמורה נדהם לראות צעירה יהודיה שמגיעה אליהם ללא היכרות מוקדמת וללא כל הכנה ומבקשת לטבול לנצרות, ושאל: "מתי את רוצה לטבול?" עכשיו!" הכומר לא ידע איך להתייחס אליה, ולאחר שחשב מעט אמר: "תראי זה לא כל כך פשוט... אני מציע שתחשבי על כך שלושה ימים ואחר כך תבואי לכאן ונטביל אותך". דקלה התרגזה על כך שהכומר לא מוכן להטבילה מיד, הרי בדרך כלל הם כמהים לחטוף כל יהודי והנה הוא מעז לעכבה... בכל זאת נטלה משם ספרון ירקרק, יצאה מפתח בית התפילה הנוצרי ופנתה לעבר הכותל. כאשר הגיעה לעזרת הנשים בכותל, הניחה את ראשה על האבן הענקית כדי לצננו מייסורי מחשבותיה. חמש דקות לאחר שביקשה לטבול למען אותו האיש, התפללה בכותל של היהודים... היא שוחחה עם ה' ללא הפסק עד הלילה. מהרגע שיצאה מרחבת הכותל, לא הייתה מסוגלת יותר לפתוח את הברית-החדשה ואת הספרון הירקרק, שגרמו לה לתחושת סלידה כמעט. כעבור שלושה ימים החליטה להירגע מכל ההתלבטויות הדתיות, ויצאה עם חברה טובה לטייל בחוף בת-ים. היא הייתה מאושרת לראות את מרחבי הים בחופי הארץ. לאחר כמה שעות נפרדו שתיהן מהים ופנו לכיוון העיר להשיג אוטובוס. לפתע נעצרה דקלה וביקשה מחברתה להמתין לה רגע. היא רצה בחזרה לעבר חוף הים, שלפה מתיקה את הברית-החדשה, כאשר הספרון הירקרק טמון בתוכו, ופשוט השליכה אותו בכל כוחה לים. היא חיכתה כמה שניות עד שנמוגו כל עיגולי הטביעה. לאחר מכן שבה אל חברתה ואמרה לה בשמחה: "זהו! עכשיו הכל ברור לגמרי!" כאשר עלתה לאוטובוס, נזכרה לפתע שלפי הצעת אותו כומר היה עליה לטבול לנצרות בדיוק כעת, וכתחליף - 'הטבילה' את הברית החדשה... ומהרגע שהטביעה את הברית-החדשה במצולות ים, הרגישה בוודאות שהכל יסתדר, שה' איתה ואין לה מה לדאוג יותר, הרגישה גאולה. עלה בדעתה שאינה צריכה להירשם לבית-הספר התל-אביבי לרפואה סינית, אלא להגיע לצפת ללמוד תורה. באותו לילה ממש הגיעה לצפת ונקלעה למכון "אסנט" לקבלה וחסידות. בדיוק באותו יום נערכה שם הדפסה חגיגית של ספר התניא שליווה אותה בתרמיל בכל המסע המסוכן ושמר עליה מפני אותו האיש, מפני הסמים ומפני טירוף הדעת. כעת הודפס ברוב פאר והדר, כאילו לכבודה, לכבוד בת המלך האבודה שחזרה לעצמה ולעמה.
פרשת השבוע - שמות - / הרב אריה קרן של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא) בו ישבו נחשים ועקרבים, מסוכן מאוד ללכת בלא נעלים, וכל ההולך שם יחף הריהו כמאבד עצמו לדעת, כן, כאשר אלוהים מצוה למשה להסיר את נעליו, הריהו מוסיף ואומר כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא" ובמקום קדוש אין כל נחש ועקרב יכולין להזיק, כמובא באבות: ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים לעולם. פעם אחת הביאו לפני הרב הקדוש ר' נפתלי מרופשיץ ז"ל דברי שטנה ולשון הרע על הרב הקדוש ר' צבי אלימלך מדינוב ז"ל, בעל "בני יששכר". נסע ר' צבי אלימלך ז"ל לרופשיץ, בעת שידע כי מתנגדיו ומשטיניו אינם נמצאים שם. קירבו הרב מרופשיץ וכיבדו כראוי. עמדה אז על השולחן כוס אחת. הראה הרב מרופשיץ לר' צבי אלימלך על הכוס, ואמר: בכל דבר שנמצא בעולם, בין בדומם, ובין בצומח, חי או מדבר, רק החיות דקדושה שיש בו היא המקיימת אותו, ובהיפרד החיות יתבטל הדבר. הלא רואה כבודו הכוס שעומדת על השולחן, והנה יש בכוחנו להוציא החיות ממנה ותהיה כעפר ממש. ותיכף כשכילה לדבר דברים אלה, נעשה מהכוס עפר בעלמא. נתבהל ר' צבי אלימלך, כי ראה בזה רמז, שיוכל להוציא ח"ו גם ממנו את חיותו. אמר לו ר' צבי אלימלך: השי"ת אמר למשה רבנו: "של נעליך מעל רגלך", כי כתוב בפרקי אבות (ב, י) "שנשיכתן (תלמידי חכמים) נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף", הרי שלחכמים יש שלושה כוחות: נשיכה, עקיצה ולחישה, שראשי תיבות שלהם הוא "נעל", והורה השי"ת למשה רבנו במראה הסנה, שכשתהיה מנהיג עדת ישורון אז "של נעליך מעל רגלך", שתסיר מאתך רגילות זו, ולא תשתמש בה נגד שום אד מישראל השמחה מקור הנבואה ויאמר אנכי אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים דע כי אז כבר היה עמרם אבי משה מת. ומאחר שדרך הנביאי הוא שבשעה ששורה עליהם הנבואה הם מתיראים ומרתתים, אמר הקב"ה אם אדבר עמו בקול גדול, הוא יבהל ויחזור. ואם אדבר עמו בקול נמוך יחשוב שבן אדם מדבר אליו ולא ידע שזהו קול הנבואה. ולכן דיבר עמו בקולו של עמרם. ואז שמח משה מאד ואמר, אבי חי עדיין, ואין אמת בשמועה שהגיעה לי שאבי מת. והחזיר תשובה ואמר: הנני, כלומר, מה רצונך אבי היקר. ענה לו הקב"ה ואמר: אין זה אביך אלא אלהי אביך. ובכונה דברתי אליך בקול אביך כדי שלא תיבהל. והאל שהוא אלהי אברהם יצחק ויעקב הוא, שהציל את אברהם מאור כשדים ולכן אל תתמה על שהסנה איננו בוער, כי האש אינה בוערת מעצמה אלא על פי הציווי שלי ויש אומרים שמשה לא ידע עדיין שנפטר עמרם אביו. ולכן אמר לו הקב"ה אנכי ה' אלהי אביך, כדי לרמוז לו על כך, שכן בידוע הוא שאין הקב"ה מזכיר שמו על הצדיקים בעודם בחיים. ועוד סימן שלא ידע, כי לא התחנן שאינו יכול לילך בשליחות זו בטענה כי לא ראוי ללכת בשליחות ה' כל עוד אביו חי. ואע"פ שמשה רבנו היה שרוי בצער כי שמע על פטירת אביו, ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה, כפי שראינו בפרשת וירא, אבל מאידך גיסא היתה לו שמחה גדולה על שניצל מכל הצרה הזאת, וראה כי אביו הוא יותר גדול מאבות העולם. והא ראיה שאמר אנכי אלהי אביך ואח"כ אמר אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב. והזכיר אביו ראשונה סימן שהיה חשוב ביותר. וכן מסורת בידינו שעמרם הוא אחד מארבעה הצדיקים שלא טעמו טעם חטא, אלא נפטרו מפני שנגזרה מיתה בעולם. ואז הגיע משה לשלוש מדרגות של נבואה. האחת מה שראה את המלאך בתוך לבת האש. הב' כי קרא לו הקב"ה ושמע קולו מתוך הסנה. הג' כי ראה בבירור את הש"י וזה הנקרא אספקלריא המאירה, כי למדריגה שלישית זו לא הגיע שום נביא לא בעבר ולא בעתיד אחרי משה. ולכן הסתיר משה פניו כי ה' מפחד מפני ה' שעמד לפני. ולא ה' די בסגירת עינים, אלא אף הסתיר פניו, כאומר: איני מעיז להופיע בפני השכינה, לזה מצא חן מאד בעיני הקב"ה ואמר לו: אני באתי לדבר עמך ואתה הסתרת פניך ממני, חייך שאתה עתיד להיות עמי ארבעים יום וארבעים לילות בלי אכילה ושתיה, אלא תהנה מזיו השכינה, ואף זכה משה למאור פנים. (מעם לועז) מכאן למדים שאין הקב"ה שוכן אלא בנפש בריאה ושמחה כי לעצב ולפחד יש מקום רק בלב שנטול אמונה. דבר ראשון בעבודת השם זה להיות בשימחה ובמיוחד שיש צווי "תחת אשר לא עבדת את השם אלוהך בשמחה ובטוב לבב",ישמע חכם ויוסף לקח. מרצה ידוע התחיל את הרצאתו בהחזיקו ביד שטר של 20 דולרים. בחדר בו היו 200 אנשים, המרצה שאל, "מי מעונין בשטר זה של 20 דולרים? "ידיים החלו להתרומם. "אני עומד לתת שטר זה לאחד מכם, אולם תחילה הרשו לי לעשות זאת". הוא החל לקמט את השטר. ושוב שאל: "מי רוצה זאת?" הוא זרק את השטר על הרצפה והחל למעוך אותו לתוך הרצפה באמצעות נעלו. הוא הרים אותו מהרצפה, כעת כולו מקומט, מעוך ומלוכלך. "עכשיו, מי עדיין רוצה זאת?" עדיין הידים התרוממו לאויר. "חבריי", אמר המרצה. כולכם למדתם שיעור בעל ערך רב מאוד. לא חשוב מה עשיתי לכסף, אתם עדין רציתם אותו מכיוון שערכו לא ירד. הוא עדיין היה שווה 20 דולרים. פעמים רבות בחיינו, אנחנו מועדים, מתכופפים, ושוקעים בעפר בעקבות החלטות שקיבלנו, או בגלל נסיבות שנקרו בדרכינו. אנו מרגישים אז חסרי ערך. אבל אין חשיבות למה שקרה או למה שיקרה, אתם לעולם לא תפסידו מערככם. אתם מיוחדים – לעולם אל תישכחו זאת!" אתם יהודים בנים של בורא עולם . לעולם אל תתנו לאכזבות של אתמול להאפיל על עתידתכם, כי אתם תכנסו למרה שחורה. וכשם שאין שושנה בלי קוצים כך אין הצלחה בלי מאמצים השאלה אם רצונכם גדול תצליחו להתגבר על הכל. כי שמחה לא נופלת מהשמים אלא תלויה רק בכם וכשיש שמחה יש שכינה וכשיש שכינה המזל מאיר לכן שתי דברים צריך לזכור שצריך להיות תמיד בשמחה כדי שהמזל יאיר ולדעת שכישלונות הם ניסיון חיים ואין חכם כבעל ניסיון. הבדדות והעצב זאת הדרך הכי גרועה שיכול אדם ללכת בה ואין הקב"ה יכול לדור עם אנשים מדוכאים כי זה נובע מחוסר אמונה וביטחון בו יתברך לכן הבדידות היא מקום נעים לבקר בו בשביל חשבון נפש אבל מקום רע לגור בו. לכן יש משפט חכם שאומר: "כשאין השטח מוצל זה מפני שבמקום אחר יש מקור אור" והעולם הזה עולם של שקר והסתר פנים לכן הוא מוצל ומקור האור זה האור הגנוז מבריאת העולם לצדיקים כי ראה הקב"ה שהצדיקים האמיתים מועטים ושתל אותם בכל דור ודור והם נקראים צדיקי יסוד עולם שעליהם העולם מתקיים לכן כדי להתקרב לשמחה ולאושר צריך להתקרב למקור האור שזה צדיק האמת וכל אחד לפי האור שמאיר לו מה שאני מציע זה את אורו של רבנו נחמן מברסלב שאמר שאורו יאיר עד ביאת המשיח אש על המזבח לא תוקד וכו' ונחזור לשמחת החיים מלאים עליות וירידות ולא תמיד אנחנו שולטים במצבי רוח יש יום ארוך ומיגע שנראה כאילו הוא לא יגמר ויש יום בו נבקש שיעצור ותשאר לעד. גם ברכבת ההרים לא נשארת במסלול ישר היא עולה ויורדת ומתפתלת ומתפרקת וזה מה שיוצר לנו ריגושים, כשהיא עוצרת נחת, כשיורדת במהירות מתח, כשהיא מתהפכת פחד וכו' וביננו מי היה עולה על רכבת הרים אם היא היתה נוסעת רק ישר, וכך הם החיים מלאים בפיתולים עליות וירידות פעם קורים דברים טובים ופעם רעים וכל זה כדי שנעריך את הטוב ולא נתרגל אליו עד שלא נעריך כלום כי רק טוב מביא לדכאון אנחנו רואים אנשי בוהמה מצליחים בכסף בכבוד וכו', הכל חומר אצלם ישנם הרבה גירושין סמים וריקנות למרות שבחוץ הם נראים כוכבים. לכן הבה נתעודד כי אנחנו צריכים את העליות והירידות הללו. היו היה בערבות סין איש זקן וחכם ולו בן יחיד, יום אחד הגיע אל פתח ביתו של הזקן סוס פראי, בנו של הזקן תפס את הסוס והכניסו לאורווה, אבל הזקן לא היה מאושר. שאל אותו בנו: "אבא למה אתה לא שמח? תפסתי את הסוס והכנסתי אותו לאורווה. אתה לא חושב שזה טוב – אנחנו זקוקים לסוס בריא וחזק", הזקן נד בראשו ואמר: "האם זה טוב או רע, את זה נדע רק בעתיד. למחרת היום ברח הסוס מהאורווה. הבן היה מאוד עצוב, אבל אביו לא אמר דבר. הבן שאל את הזקן: "אבא האם אתה לא חושב זה נורא שהסוס ברח לנו? היינו זקוקים לו". הזקן רק נד בראשו ואמר: "האם זה טוב או רע, את זה נדע רק בעתיד". אחרי שלושה ימים חזר הסוס ואיתו שתי סוסות חדשות. הבן היה מאוד נרגש, והכניסן האורווה. אביו לעומת זאת נותר אדיש. הבן לא יכול היה להבין זאת, "אבא", אמר הבן, "זאת סיבה לשמוח. יש לנו שלושה סוסים עכשיו" הזקן רק נד בראשו ואמר: "האם זה טוב או רע, את זה נדע רק בעתיד". בערב הנער היה כבר עייף מטיפול בסוסים, הוא ניסה לאלף את הסוס הפראי, אבל זה בעט בו ושבר את רגלו. "אבא!" קרא הנער. "שברתי את רגלי. האין זה נורא?" האב הזקן קיבע את רגלו של בנו ואמר: "האם זה טוב או רע, את זה נדע רק בעתיד". אחרי מספר שבועות פרצה מלחמה, הגיעו אנשי צבא ולקחו את צעירי הכפר לשמש חיילים בצבא. את הבן של הזקן השאירו מאחור, כיון שרגלו הייתה שבורה. היה קרב נורא וכל צעירי הכפר מתו במלחמה. והזקן רק נד בראשו ואמר: " אין רע בעולם הכל הוא לטובה כי ה' הוא טוב ודרך הטוב להיטיב ואם קרה לנו משהו רע בחיים זה לשם כפרת עוונות שקילקלנו את נשמתנו במעשנו לכן יסורין הם כמו ניתוח כמו שנאמר הניתוח יכאב אך החולה יבריא אז הוא מיד נכנס לשמחה.
המסמר 101 המשך משבוע שעבר למחרת נסע שרון לבית חברו בקטמון הישנה. הוא עבר בדרך ליד מקום הפיגוע כדי לומר שני פרקי תהלים שידע בעל פה, והמשיך לקטמון. כאשר נכנס לביתו של אביב, שמע אותו אומר בכעס: "תגיד לי, איך אלוקים הורג ילדים?!"... החבר המשיך להוציא מפיו מילים קשות מאוד כלפי מעלה. שרון הבין את זעמו, ומאידך רצה להתנפל עליו, איך אתה מקלל את אלוקים שהציל אותי ממוות, הרי זה בדיוק אותו אלוקים?... זו הייתה נקודת המפנה. מאותו רגע גמלה בליבו של שרון החלטה למצוא את אלוקים ולהוכיח את קיומו ואת טובו, כדי שלא יהיו עוד אנשים כמו אביב שמקללים אותו. הוא החל לאסוף כל חומר בנושא יהדות, השיג קלטות וידיאו עם הרצאות וראה אותן עם אביב, קנה ספרים וחוברות בנושא האמונה וקרא עמו. הוא רצה בכל מאודו להשפיע על אביב ועל אחרים בסביבתו, שידעו את האמת, ולפחות שיזהרו בכבודו של האלוקים שהצילו ממוות בטוח. להפתעתו, גילה שרון שגם הוא עצמו לא קרוב כל כך אל האלוקים כפי שדימה, ושיש לו עוד הרבה מה ללמוד ולהתחזק. שני החברים ישבו יחדיו במשך לילות שלמים וצפו בעשרות הרצאות. אביב החל לדבר אחרת על אלוקים ואילו שרון, הרגיש בכל קלטת ובכל דיבור שהוא מרחף באוויר, כאילו שאהבת חייו מתגלה אליו כעת, אבל באותה עת תהה בליבו: אבל מה אני עושה כדי להיות ראוי לאהבה הזאת? פעם בילו את השבת אצל אביב בדירה. בצהרי השבת התעורר שרון לקולו של הרב אמנון יצחק. הוא יצא לסלון, למקום משכן הטלוויזיה וראה כמה צעירים יושבים ולצידם ערימת קלטות וידיאו. הם התפארו לפניו בעיצומה של השבת: "זו כבר הקלטת השלישית שאנחנו רואים!"... שרון שמע שבפסח יתקיים סמינר של "ערכים" במגדל העמק. הוא רצה להשתתף בו עם אביב ושני חברים נוספים. הוא אף הצליח להשיג מימון מיוחד עבור השתתפות בסמינר לארבעתם, מארגון שמתרים למען נפגעי טרור. בארבעת הימים הללו התפעלו מאוד ממה ששמעו וקיבלו חומר רב למחשבה. בסמינר התבססה אצל שרון האמונה, והוא הבין שהאתגר האמיתי של האדם הוא לתקן קודם כל את עצמו, ורק אחר כך לקרב אחרים. שבוע לאחר הסמינר, פגש שרון בערב שבת את דודו שמעון. הדוד אמר לו שהרב גמליאל, שבא לבקרו בבית החולים, שאל לשלומו והזמינו לסעודת מלוה-מלכה שהוא עורך בביתו. שרון הגיע לביתו של הרב גמליאל במוצאי שבת וראה עוד כעשרים בחורים צעירים. הרב קיבל את שרון בחום רב וכיבדו בשפע מטעמים. הוא דיבר על נפלאות הבורא והדגים זאת על תהליך ייצורו הכה מורכב של בורקס פשוט שאנו מברכים עליו כעת. הסעודה המרתקת, שארכה שלוש שעות, הסתיימה ביעף. הוא הביט בפניהם המוארות של בעלי התשובה וחשב לעצמו, שבודאי ראה חלק מהם מתי שהוא, באיזו מסיבה באיזה חוף או יער, עם פנים כבויות ואישונים נפוחים. לאחר מכן הציע רפאל, חברו החוזר בתשובה של שרון, לעשות את השבת בישיבתם, ישיבת "בניין ציון" בשכונת רמות הירושלמית. לאחר שבילה שבת מענגת במחיצת החוזרים בתשובה, עדיין הייתה לשרון התלבטות קשה. מצד אחד, נטה לרחם על עצמו וסבר שיהיה לו קשה להצטרף לחיים השוקקים והאמיתיים הללו. ומאידך, שאף להתגבר על יצרו ולהתחבר לבני הישיבה. הוא הבין שלא יוכל להישאר עם הספק שאולי הוא מבזבז את חייו לריק. כך שכנע את עצמו ללמוד בישיבה בימי החול. לאחר כשבוע וחצי הרגיש שהוא רוצה להיכנס לחיים הללו עד הסוף. שרון התקדם בלימודו עד שהגיע לשיעור גמרא ברמה גבוהה. הרב הסביר את מהלך הגמרא לפי שיטת הרשב"א, אחד מגדולי המפרשים בדורות הראשונים, ואז קרה דבר מדהים. לאחר יובש מחשבתי של שנים ארוכות, החל מוחו של שרון להתאמץ כדי להבין את הסוגיה. פירוש הרשב"א שעליו דיבר הרב, לא התאים למה שהכין לשיעור. שרון נלחץ מעט - איך אני מסביר את הרשב"א הזה?... הוא עמד בפינה ותפס את ראשו: הנה הבין את דברי הרשב"א! הוא התמלא בשמחה וקרא "הבנתי את הרשב"א!". לפתע, הרגיש את ראשו רטוב ולא בגלל זיעה. נוזל מוגלתי יצא מראשו. הוא לקח נייר טישיו ובמשך כרבע שעה, עד לסיום השיעור, ניקה את ראשו מהמוגלה. מסמר שהיה טמון בתוך ראשו החל לבצבץ... בסיום השיעור סיפר שרון לרב על כך. הרב חייך ואמר: "הרשב"א הוציא לך את המסמר מהראש..." באותו לילה הלך שרון לבית החולים ושם הוציאו, בניתוח פשוט ולא כואב כלל, את המסמר מראשו. המסמר שמור אצלו במבחנה עד היום, ושמו: המסמר של הרשב"א... זמן השלום ירון, שביצע בהצלחה מרובה בנורבגיה את השיר "זמן השלום" לכבוד הסכמי אוסלו, חזר לארץ. הדי ההמולה התקשורתית אפפו אותו עדיין. בין השאר קיבל טלפונים מהבדרן דודו טופז ומהמנחה דן שילון, אך לאחר זמן מה ההמולה שככה ו-10,000 הדולרים שהרוויח התפזרו לכל הרוחות. כעת מצא את עצמו יושב בדד בדירת חדר במושב בית-זית בירושלים בין ההרים ומנגן בגיטרה על השטיח הפרסי שקיבל מאמו. נפתח לו מעיין חדש של מילים, של כיסופים למשהו חדש ולא נודע. החל להרהר בכך שחייב להיות משהו מעבר לטבע בכל הסרט הזה. בתוכו הרגיש שהוא רוצה משהו אמיתי כמו הקמת משפחה. אבל איך עושים זאת?! הוא שמע מחבריו שלהקים משפחה בימינו זה דבר אבוד לכתחילה, בית משוגעים בטוח... בדיוק אז נכנס לבקרו ידיד שהתקרב ליהדות בשם אלי והציע: "ירון. בוא נלך לשיעור תורה!", "מה קרה לך, השתגעת?! עד כאן!". "לא. זה לא בדיוק שיעור תורה", הרגיע אלי, "אלא שיעור על שירת הלויים בבית המקדש. שיעור מוזיקלי, אל תדאג..." ירון ישב בשיעור בפינה ליד הדלת. החדר היה מלא בנשים בלבד. כאשר הרב שמואל שטרן, שמסר את השיעור, הבחין בו, ביקש שיכנס פנימה ואז הביט רק בו ודיבר לעברו במשך שעתיים וחצי. היה זה שיעור קסום על שירת הלויים בבית המקדש. הוא דיבר על כך שהלויים נקראו "מבינים" מפני שהם שרו שירים שהלב מבין. הם שרו בעת שהביאו את הקרבנות לבית המקדש, המבטא קירבה לקודש. כל מילה עניינה אותו וחדרה לליבו. לאחר מכן הציע הרב שילכו להתבודד באזור בית-זית, כלומר ידברו אל ה' בלשון חופשית לגמרי. ירון, בהשפעת השיעור, הרגיש שנפתח לו פתח חדש בחיים והחל לדבר לעבר חללו של עולם כל מה שעלה בדעתו, החל משטויות וכלה בדברי נפש עמוקים. הרב שטרן הזמין את ירון להתארח אצלו בשבת. ירון טיפס מבית-זית לשכונת הר-נוף והגיע לביתו של הרב. שם, ראה את הרב ואשתו עם תשעת ילדיהם יושבים מסביב לשולחן מלכים, אוכלים מאכלים מרהיבים ושרים שירי שבת, שרובם לא הכיר. אז אמר לעצמו: "וואלה. זה מה שאני רוצה בחיים: שולחן שבת, אישה, ילדים וניגונים..." הרב שטרן קנה תפילין עבור ירון, שהחליט ללכת לישיבה כדי לטעום מהתורה. בתחילה הלך לישיבת המקובלים של הרב ברכה בנחלאות. הייתה זו תקופת הסליחות. הוא התפלל עמם בהנץ החמה והתרגש מהתפילות ומכל אווירת הקדושה. יחד עם חבר בשם מוטי תכנן לטבול במקווה לפני עלות השחר, ללכת לישיבת המקובלים, לומר סליחות ולברוח. לאחר שטבלו במקווה של מים צלולים, הוריד ירון את מוטי בכניסה לירושלים ונסע לכיוון נחלאות. ירון הגיע לצומת שבו רחוב בצלאל נמצא משמאלו וגן-סאקר מימינו. הוא עצר ברמזור אדום, וכאשר התחלף לירוק, פנה שמאלה, ואז, לפתע התנגש בו רכב שבא ממול.... ירון התעורר מעלפונו באמבולנס ואמר לחובש: "חבל לך על הזמן... הקדוש-ברוך-הוא הציל אותי!...", החובש ענה: "תעשה לי טובה: פשוט תשתוק ותנוח...". שכלו של ירון היה רדום, אבל ליבו האיר באלף אורות. כאשר הגיעו לבית-החולים, אמר לרופא: "תשמע: הקדוש-ברוך-הוא הציל אותי! אני מוכן להתערב איתך...", אך הרופא גער בו: "שתוק ואל תזיז את הראש! יורד לך דם..." לאחר שהקריחו את ראשו של ירון, נתפרו שם ארבעה תפרים. בדעתו של ירון עלה שארבעת התפרים הם כנגד ארבע הפרשיות של תפילין של ראש. הוא חזר לבית הוריו כשראשו תפור. הרכב שבו נסע היה שייך להוריו, אבל למרבה המזל הוא עשה לו טסט וביטוח כמה ימים לפני התאונה. אמו סיפרה לו שבליל התאונה הם שמעו קול ניפוץ חזק והתעוררו בבהלה. לאחר שהדליקו אור במטבח, ראו צלחת ענקית שנפלה ונשברה. השעה הייתה חמש. ירון סיפר לה בהתרגשות כי זו הייתה בדיוק שעת התאונה. כאשר סיפר זאת בישיבת המקובלים נאמר לו כי הצלחת הלכה במקומו... לאחר שחש בליבו וראה במוחש שה' עמו, החליט להעמיק את כניסתו לעולם היהדות וכשהחלים, נכנס לישיבה לחוזרים בתשובה "תורה ואמונה" בהחלטה ללכת עם ה' עד הסוף. לאחר שנקלט בישיבה, החל לחשוב על שידוך, אבל לא נראה לו מתאים שאחד כמוהו ילך לשדכנית, לכן החליט להתפלל על שידוכו מבלי להשתדל בדרך המקובלת. באותה עת החל לשיר ולנגן כדי לקרב רחוקים. הוא ליווה, הפעם עם כיפה לראשו, את הרב שטרן. הרב אמר דברי תורה וירון ניגן עם הגיטרה. באמצע אחד השיעורים, ראה מישהי מביטה בו ואומרת: "וואיי, אני לא מאמינה..." ירון נזכר שפגש בה לפני שבע שנים, כאשר למד תיאטרון בגיל עשרים וארבע ונסע מדי בוקר משוק מחנה-יהודה ליד-חרוצים בתלפיות לבית-הספר למשחק "ניסן נתיב". יום אחד כשעלה על האוטובוס, ראה בחורה נאה והחל לשוחח עמה. הוא פגש אותה שלוש פעמים נוספות באוטובוס ומאז לא נפגשו יותר. דמותה נכנסה לליבו וכעת ראה אותה לפתע. כאשר יצא החוצה פגש בה והחל לשוחח עמה. הוא סיפר לה בקצרה מה שעבר עליו בשנים האחרונות, כולל התקרבותו המפתיעה ליהדות. בגלל שנכנס לחיי תורה, לא ידע אם ואיך להמשיך את הקשר ביניהם. בתוך תוכו הרהר שזה יכול להיות שידוך מעניין, אבל לא היה בטוח לגמרי. הוא לא לקח ממנה מספר טלפון ורק אמר: "אני מנגן עם הרב מדי פעם. אולי נשמור על קשר..." לאחר תקופת-מה אמר ירון לחברו הקרוב, שלמה: "תשמע, אשתך עובדת בכנסת. אם היא תכיר במקרה איזו חוזרת בתשובה נחמדה, שתודיע לך...", ונתן לו את מספר הטלפון שלו, תוך ציון העובדה שהוא זמר, שחקן ורקדן שחזר בתשובה. יום אחד קיבל טלפון: "שלום, מדברת הדסה. אני עובדת בכנסת. קיבלתי את המספר שלך מיסמין, אשתו של שלמה...". ירון חש שמישהי בשם הדסה לא תתאים לו וענה בקול מאוכזב: "הדסה?...". "לא בדיוק. האמת שהשם שלי ענת, אבל כשחזרתי בתשובה, נאמר לי שענת זהו שם של אלה כנענית, אז הרב סטבסקי אמר לי להוסיף שם, והשם שלי כעת הוא ענת-הדסה...". ירון התרכך מעט והיא הוסיפה: "תשמע עוד משהו. כבר נפגשנו, אם אתה זוכר, לפני שמונה שנים באוטובוס, ולפני שנה בערך התראינו בשיעור של הרב שטרן...", "אה, זאת את?! מה את אומרת!..." ירון וענת-הדסה נפגשו והיא סיפרה לו איך התחדש הקשר: "פעם נטלתי ידיים בכיור בכנסת, במקום עבודתי. הסרתי את טבעותיי ושכחתי אותן שם. אחר כך יסמין נטלה ידיים ומצאה את הטבעות ותלתה מודעת "השבת אבידה". נתקלתי במודעה והגעתי למשרד של יסמין. נתתי לה סימנים והיא החזירה לי את הטבעות. דיברנו קצת ויסמין הציעה לי להיפגש עם בחור חוזר בתשובה. עניתי לה שאני כבר רוויה בהצעות שידוכים, אבל כאשר שמעתי שמדובר בזמר, שחקן ורקדן בשם ירון נזכרתי בך..." ירון הספיק לספר לה את סיפורו האישי בהרחבה. במהלך הסיפור שרבב בדיחות והיא צחקה מכולן, גם כאשר היו גרועות. הוא חשב לעצמו: מה כבר יכול להיות יותר טוב מזה?!... הם נפגשו בשבת הקרובה אצל בן-דוד של ענת-הדסה. במוצאי-שבת שלף ירון את הגיטרה ושר ברגש רב את "שיר למעלות" של יוסף קרדונר. באמצע השיר, נעלמה לפתע ענת-הדסה, ולאחר מכן חזרה עם צרור של ממחטות נייר. לאן נעלמת?" הלכתי רגע למטבח...", ואז התפרצה בבכי והחלה לנגב את דמעותיה. הסתבר לירון שהוא ריגש אותה בשירו. כאשר צחקה, בעת שסיפר בדיחות גרועות, היא אמנם מצאה חן בעיניו, אבל נותר עדיין בספק כלשהו, ואילו כאשר בכתה בגללו, גמר בליבו סופית: זהו. אני מתחתן איתה! הם עברו כמה מכשולים נוספים בדרך ליעדם, אבל הכל התהפך לטובה והם נישאו לבסוף בשעה טובה ומוצלחת. היום יש להם חמישה ילדים, כן ירבו, והוא שר עמם בכיף מסביב לשולחן השבת, בזמן השלום. לקוטים מספר ברית כהונה לאדמו''ר ועט''ר רבי משה כלפון הכהן זצוק''ל וזיע''א קע''ג] נוסח התפילה קודם ברכת הכהנים שאומרים לפני ההיכל יהי רצון מלפניך ד' אלקינו ואלקי אבותינו שתהא הברכה הזאת שצויתנו לברך את עמך ישראל ברכה שלמה ולא יהיה בה מכשול ועון מעתה ועד עולם קע''ד] כשמחזרים פניהם בין בתחלה בין בסוף לא יחזירו אלא דרך ימין דכשפניהם כלפי ההיכל שהוא במזרח ובאים להחזיר פניהם כלפי העם מחזירים פניהם לצד ימין שלהם שהוא בדרום ובסוף כשמתחיל השליח צבור שים שלום ובאים להחזיר פניהם כלפי ההיכל מחזירים פניהם לצד ימין שלהם שהוא בצפון ספר המדות לרב הקדוש רבי נחמן מברסלב זצוק''ל וזיע''א תצ''ו] אפילו הנביאים לא יודעים אלא מה שהקב''ה מגלה להם תצ''ז] מי שהוא גבור. אין בו כל כך דעת תצ''ח] הפסיעה גסה מבלבלת את המחשבה מלעיין תצ''ט] על ידי גנבה מפסיד את הדעת ת''ק] כשעביות של זה בא לתוך מחשבת חבירו ועביות של חבירו לתוך מחשבתו של זה. מזה נעשה תקרת העולם בדיחות שאלה: צב וארנב עושים תחרות מי יגיע ראשון לתיבת הדואר ממול. מי ניצח? תשובה: הצב - היתה לו מרצדס בדיחה שואלים אנשים שונים מעדות שונות את השאלה הבאה: "סליחה, מה דעתך על המחסור בבשר בעולם?" התשובות שהתקבלו: האמריקאי:מה זה מחסור? האיראני:מה זו דעה? הסומלי:מה זה בשר? הלובי:מה זה סליחה? בדיחה איש אחד ניגש למשרד הפנים וביקש לשנות את שמו. הפקיד:"למה אתה רוצה לשנות את השם שלך?" האיש:"מפני שכולם צוחקים עלי", "יפה,ואיך קוראים לך?", שואל הפקיד. "יהושפט שוטה", אומר האיש. הפקיד התאפק מאוד לא לצחוק,ובלחיים נפוחות אמר:"ולאיזה שם אתה רוצה לשנות?". ענה לו האיש:"נחום שוטה".
25/12/2010
ויש לשאול כמה שאלות:
א}כשאמר ה' למשה ללכת בשליחותו להוציא את בני ישראל כתוב בתורה שאמר לו משה ''והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי'' ונשאלת השאלה ש''לא ישמעו בקולי'' מיותרות לכאורה שכיון שלא יאמינו לו אם כן גם לא ישמיעו בקולו?
ב}למה ה' מסר למשה רק אותם אותות ולא מסר לו אותות אחרות? ג}כתוב בתורה שה' השיב לטענת משה ויאמר לו ''ואם לא ישמעו לקול האות הראשון ושמעו לקול האות האחרון'' ונשאלת השאלה האם האותות שייך בהם דיבור לומר לקול האות?
ד}כבר כתבנו שה' מסר בידי משה שלשה אותות שאם בני ישראל לא ישמעו לאות הראשון יעשה השני ואם לא ישמעו גם לשני יעשה האות השלישי ונשאלת השאלה מאי הסגולה שיש באות האחרון יותר משתי האותות ששתי האותות הראשונות לא ישמעו בקולם והאות השלישי מוכרח שישמעו בקולו?.
ברם, יש שלושה סוגים באמונה: א}יש מי שעובד את ה' אף על פי שמזה נגרם לו הפסד או הזק וזה האמונה השלמה ב}יש מי שרואה את המצוה אם נגרם ממנה הפסד לא יעשה ואם לא יגרם ממנה הפסד יקיים אותה. ג}ויש מי שאינו זוכר בוראו אלא בשעת צרה אבל בזמן הרוחה לא יקיים כלל את המצוות. וכן בזמן משה שאז עבר על עם ישראל יותר ממאתיים שנה בעבודה וחשב משה שמא נפגמה קצת אמונתם בה' יתברך מכח העבדות והתערבות עם המצרים ולכך לא יאמינו לו אפילו אם יאמר להם שאין להם הפסד אם יאמינו לו ולפיכך נתן בידו ה' יתברך שלושה סוגי אותות לרמז לו אותם שלשה סוגי אמונה שהאות הראשון שהמטה נהפך לנחש ויש סכנה אם משה יחזיק בו ואפילו הכי משה החזיק בו כיון שכך צווהו ה' יתברך וזה מסמל שצריך לעבוד את ה' אפילו אם שייך הפסד. וזה דומה למה שציוונו ה' יתברך ''כי ימוך אחיך אתך והחזקת בו'' אף על פי שיוציא על זה הרבה כסף ויש הפסד אפילו הכי ישמע בקול ה' יתברך ויבטח בו שלא יקרה לו כלום וה' יחזיר לו כספו כפול ומכופל. וזה רמוז באות האות שאותו בן אדם העני והיה רשע כנחש שאינו יכול להחזיר חובותיו ובשביל זה גם יכפור בפקדונות שבידו וכל אחד בורח ממנו שלא יפסיד כספו אבל הצדיק כמש ישמע בקול ה' יתברך ויחזיק בזנבו פירוש שיעזור לו בהלוואות לקיים מצות בוראו אף על פי שמכניס את עצמו בסכנה שמא לא יחזיר לו אז ה' עוזר לו ויהי למטה בידו פירוש שיחזור מרשעותו ויחזיר חובותיו לבני אדם ויהיה ישר כמו המקל עד שיכול המלוה להיעזר בו אם יקרה לו משהו רע. האות השני שאמר לו הבא ידך בחיקך ויבא ידו בחיקו ונצטרעה ואחר כך עוד הביאה ונתרפאה זה דומה לסוג השני של האמונה שבתחילה לא ידע משה מה יקרה לו אם תצטרע ידו או לא ואין לו הפסד אם יכניס ידו או לא והכניס ידו ונצטרעה ועוד כשאמר לו ה' עוד פעם הכניס ידך אין לו הפסד גם כן שהיא כבר מצורעת ושמע בקול ה' ונתרפאה וזה דומה לאותם בני אדם שעוזרים לישיבות שאינם צריכים ליתן כל כך הרבה כסף כיון שכל הקהל נותנים ואין להם הפסד אם יתנו כמה פרוטות לצדקה ולפיכך אמר ה' למשה אם לא יאמינו בני ישראל לה' יתברך בסוג הראשון שיעזרו חבריהם שהתמוטטו שצריך הרבה כסף יאמינו באמונה השנייה שיתנו כמה פרוטות לצדקה שאין להם כל כך הפסד ואם אפילו הכי אינם רוצים ליתן כמה פרוטות אז ה' מסר לו עוד סוג אמונה שיקח ממימי היאור וישלך ליבשה ויהיה לדם ואם כן לא יוכלו לשתות ולא להשקות השדות והעצים ובעל כורחם אז שיתפללו לה' שיעזרם וזה רומז לסוג השלישי שעובדים את ה' רק מתוך צרות.
אחי היקרים!!! יש עוד עזרה לאחרים בלי הפסד כלל והיא אם נראה מי שהוא שבאה אליו רעה נגלה אוזנו ונצילהו בהקדם ובזה מקיימים מה שאמר הפסוק ''לא תעמוד על דם רעיך'' וכן אם רואים מי שהוא סוחב משהו כבד נקים עמו ובזה מקיימים מה שאמר הפסוק ''הקם תקים עמו'' וכן בעירנו המהוללה בלי עין הרע כולם נותנים צדקה לישיבות בעין טובה ובסכומים אדירים וה' יעזרם אבל יש שאינם עוזרים לחבריהם בעבודה ואינם מגלים אוזנו שאם יעבד בדרך זו שירויח עוד כסף מחשש שמא ישיג גבולו ואף על פי שאין אדם מחוייב לגלות סודותיו לחבירו שלא ישיג גבולו אבל יכול לעזור לו בדרך אחרת וגם לא יסיג גבולו וישמח גם כן אם חבירו ירויח כסף ולא יסתכל עליו בעין רעה. שאז תגבר האחדות בעם ישראל ובזכות זה ה' יתברך יחש לגאולינו במהרה בימנו.
25/12/2010
בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א}ידוע ששאלו חז"ל איך משה יאמר להקב"ה למה הרעותה לעם הזה וכו'? ב} מה השיבו הקב"ה עתה תראה וכו' לא השיב לו כלום? ג} למה הקב"ה הכביד להם העבודה? ד} רש"י ז"ל פירש עתה תראה מה אעשה לפרעה אבל אין אתה רואה מה אעשה בשבע מלכים כשהביאם לארץ ישראל והא כלל גדול בידינו שהקב"ה עושה מדה כנגד מדה אם בטוב אם ברע ומה מדה כנגד מדה יש כאן? אבל ידוע מה שאמרו חז"ל שמי שמתפלל להקב"ה בכל לבו אפי' שבאים עליו פורענות הקב"ה מעמידם עד לראש השנה וכפור אם חזר בתשובה סולח לו ואם לא באים עליו. כל זה באדם שמתפלל ביחיד אבל בתפלת הרבים אם מתפללים בכל לבם הקב"ה סולח להם עוונותיהם מיד. וישראל כשנכבדה עליהם העבודה זעקו להקב"ה אבל כשבא אליהם משה אמר הפסוק ויאמינו למשה וישמעו שהקב"ה מצילם ויקדו וישתחוו ועמדו מתפילה. ולזה אמר משה להקב"ה למה שלחתני, כדי שיעמדו מתפלה! כדי שתכבד להם העבודה! והשיבו הקב"ה עתה תראה שאתה מתפלל לי 515 תפלה כדי לאכניסך לארץ ישראל ואח"ך אומר לך שתעמוד והייתי יכול להעמידך מתחלה. ולמה הניחו הקב"ה עד שהגיע ל515 תפלה? משום שהקב"ה חפץ בתפלתם של צדיקים וכשצריך לו לעמוד אמר לו תעמוד. וזהו למה הכביד להם העבודה כדי שיוסיפו להתפלל יותר ולא יאמרו די הנה משה יעבוד עבודתו. וזהו מדה כנגד מדה שאתה דברת על התפלה עתה תראה שתפלתך אינה מתקבלת. וזהו מה שאמר בפרשת ואתחנן ולא שמע אלי שהיה לו לומר ולא שמע? וידוע שהקב"ה לא שמע לו שהוא היה מתפלל לו אולם משה אמר להם שלא שמע אלי אבל אתם קבל תפלתכם במצרים.
רבותי! תפלתינו חשובה מאד לפני הקב"ה ובמקום שאנו צריכים לחכות להקב"ה עד שירשה לנו כדי להתפלל לו הוא מחכה לתפלתינו אבל תפלתינו צריכה להיות בלב שלם. לא יתפלל ומוחו עסוק בכמה דברים אחרים או מדבר עם חביריו ברמזים או מקשיב לחבירו מה מדבר עמו או האנשים מתפללים והוא מספר עם חביריו ויאבד ההתעמקות של אותם בני אדם שחפצים להעמיק בתפלה חוץ מהעוון שהוא עושה או יקח הפלאפון ומטלפין לזה וחוזר לזה כדי לצחוק עליו. בני! אתם מתפללים להקב"ה ואם אינך יכול להעמיק זה משום שאתה עוסק בליצנות ואם תשתדל להעמיק הקב"ה עוזריך. יש אדם שספר לי שבשבוע שעבר היה בבית המשפט ויצא לפני פתח האולם והיה מספר עם חביריו, קרא לו השופט והעמידו אח"ך צלצל לו הפליפון שלו ויאמר לו אף הפליפון שלך פתוח גם כן! שב שם! ואחרי שעה אמר לו סלחתי לך חזור לביתך ולא תעשה את זה פעם אחרת. המעשה הזה קרא בזמנינו. האדם צריך להבין בינו לבין עצמו ויאמר מה נאמר אנו שיושבים לפני הקב"ה העוד אנו יכולים להתלוצץ או לדבר או לשחוק בפלאפון! אין עוד ביישנות! אין עוד כבודו של מקום!
השבת הזאת היא אזכרת החודש של מורינו הרב רבי צבי חיים מאצ'אר ז"ל רוח ה' תניחנו בגן עדן ותהיה נשמתו צרורה בצרור החיים. בחג הפסח שעבר הייתי לפניו ודבר לי על הגליון שמוציאים אותו בשבת ואמר לי שהאנשים קוראים בו בחזרה ובזמן הספר תורה אפי' שהוא דברי תורה ואפי' שכתוב בו שאין לעיין בו בשעת התפילה וקריאת התורה אמרתי לו שאם אתה רוצה לבטלו מבטלים אותו ולא ענה אותי. אח"ך שלחתי לו עם בנו שיבדל לחיים טובים וארוכים רבי מרדכי כדי לענות אותי ואמר לי תכתוב. כולנו אוהבים הרב שלנו ואין מי שאינו אוהבו אבל צריכים לאוהבו בפועל ולא רק בדברים לבד. ראינו כמה חושב על כבוד התפילה וכל זה הוא בלמוד של דברי תורה ומוסר וכל שכן למי שהוא מדבר בבית הכנסת שאינו מתאפק כלל. כשיכנס לבית הכנסת כולם אומרים שתוק! שתוק! בא הרב. וידוע שאמרו חז"ל שי"ב חודש הראשונים אחרי פטירת הצדיק יושב בגן עדן התחתון וזהו למה רואים אותו בחלום וילך למקומות שהיה אוהבם כביתו וישיבתו, ואחר י"ב חודש יעלה לגן עדן העליון ורבינו ידוע שהיה אוהב התפילה וחפץ שכל היום יהיה לפני הספרים ר"ל הוא תמיד לפנינו בבתי תפלות ורואה אותנו ולכן אנו צריכים לכל הפחות לעשות לו קצת כבוד ולא נדבר כאלו הוא יושב אצלינו ואפי' שאנו לא רואים אותו נהיו בטוחים שהוא רואה אותנו. יהי רצון שדברים אלו יהיו למנוחתו ובזכותו הקב"ה ישלח לנו השפע בעולם ויבוא משיח צדקנו במהרה בימינו אמן סלה.
25/12/2010
פרשת שמות
מסופר על שעבוד מצרים בגזרת בין הבתרים כתיב ''כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם'' פירוש שהגזרה היא בשלושה אופנים שיהיו זרים בארץ לא להם ואחר כך ועבדום ואחר כך וענו אותם וכן היה שבתחילה ירדו יעקב ובניו למצרים ולא היו משעבדים אותם כל זמן שאחרון השבטים עדיין חי והוא לוי שחי 137 שנים שלוי נולד כשהיה יעקב בן 87 שנים ויעקב כשירד למצרים היה בגיל 130 שנה ולוי אז בן 43 שנים נמצא אם כן שחי במצרים 94 שנים וכל אותו זמן היו זרים בארץ לא להם ולא נשתעבדו אבל אחר שמת לוי מצאו הרשעים הזדמנות להרע להם ויאמר פרעה אל יועציו והם בלעם ואיוב ויתרו שבני ישראל פרו ורבו בארץ ואני חושש שמא תקראנה מלחמה ויעזרו לאויב ויקחו את ארץ מצרים בלעם יעץ עליו שישעבדם ואיוב שתק ויתרו אמר לו מה עשו לך רעה להתנכל עליהם? כעס עליו פרעה ויברח יתרו לארץ מדין ולמה ברח כיון שהוא היה מזרע מדין בן אברהם אבינו שנולד לו מקטורה {שהיא הגר עיין פרשת חיי שרה} ופחד שמא תתקיים גם בו גזרת בין הביתרים ולכך ברח לארץ מדין.
ויצו פרעה לכל המצריים לבוא לבנות את חומת העיר וכל אחד ישולם לו שכרו ואפילו פרעה עצמו ביום הראשון בא לעבוד אבל ביום השני השתמט וכן בכל יום ויום משתמטים כמה מצרים עד שנשארו רק בני ישראל בעבודה ומה שלא שמעו בני ישראל בזו התכנית משום שהיו מתרחקים מהמצרים שלא ילמדו ממעשיהם ואחר 34 שנים מהעבודה הגיע זמן ''וענו אותם'' שפרעה הגביר את העבודה והיו מענים אותם באכזריות שידוע שהאיש נושא על כתפו ואם כן יכול לשאת שתי חתיכות ואילו האשה נושאת על הראש ואינה נושאת אלא חתיכה אחת אבל הרשעים הללו היו אומרים לאנשים לשאת על הראש וגם שתי חתיכות ונמשך זה 85 שנים ובאותה שנה נולדה מרים. באותו זמן אמרו החוזים לפרעה שעתיד להיוולד בן שיושיע את ישראל לכן אמר פרעה למילדות העבריות לראות את הילד הנולד אם בת היא וחיה ואם בן הוא ימיתו אותו והמילדות הם יוכבד מרים שבאותו זמן הייתה רק בגיל ארבע שנים בלבד שהייתה הולכת עם אמה והייתה שרה ומזמרה לילד שלא יבכה והן היו צדקניות ולא שמעו אל פרעה ולא הרגו את הבנים. כתיב בפסוק ''ותראנה המילדות את האלוהים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים'' ויש לשאול למה כתיב ותחיין האם הם החיו והלא הם לא הרגו?! ולכן צריך הפסוק לומר ולא הרגו? אלא שהם פחדו שמא תפיל אשה עוברה ויחשידו בהם שהם הרגו אותו ושמעו לקול פרעה ולכן היו מתפללים לה' יתברך שיולדו כל הילדים בריאים ולא תפיל אף אשה את עוברה ולכך כתיב ''ותחיין'' כיון שהן החיו אותם בתפילתם ולא עוד אלא היו מביאים חלב לילד ומאכל ליולדת כדי שתוכל להניק את הילד.
כששמע פרעה שלח אליהן ויאמר להם למה לא הרגתן את הבנים?! ויאמרו לו שהנשים העבריות חיות הנה בטרם תבוא אליהן המילדת וילדו וכשיצא הבן לאויר העולם איננו יכולות להורגו ולומר שנולד מת ויצוו פרעה לכל עמו שכל הבן הילוד היאורה תשליכוהו והטעם שישליכו אותו ליאור ולא יהרגו אותו בחרב? בשביל שהחוזים אמרו לו שהמושיע הזה סופו שילקה על ידי המים והיא מי מריבה {עיין פרשת........} ונענש שלא נכנס לארץ ישראל.
כששמע עמרם אביו של משה את הגזרה גרש את יוכבד ויאמר מה תועלת בהולדת הבנים כדי שישליכו אותם חיילי מצרים ליאור ועמרם היה גדול הדור וכשראו בני ישראל מה עשו עשו כולם כמוהו אמרה אליו מרים גזרתך יותר קשה משל פרעה שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה לא תוליד אפילו הבנות ואני יודעת שאתה עתיד להוליד בן שיושיע את ישראל ואהרון כבר נולד וכשהרגיש עמרם בטעותו החזיר את יוכבד ויעשו כן כל בני ישראל והיו מולידים הרבה תאומים מחוץ לדרך הטבע בדרך נסי נסים ונחלקו חכמינו זכרונם לברכה שיש אומרים שהיו יולדות ששה בכרס אחד ויש אומרים שהיו יולדות ששים בכרס אחד ואין לתמוה על זה שלפי החשבון כשיצאו בני ישראל ממצרים היו שש מאות אלף מבן עשרים שנה ומעלה לבד מהנשים והטף וזה רק חמישית ממה שיש במצרים שהשאר כולם מתו במכת החושך שלא רצו לצאת ממצרים {עיין פרשת בא} ולפי זה על כורחך לומר שהיו יולדות ששים בכרס אחד והיו הולכות הנשים לשדות ויולדות שם וחוזרות הביתה ומשאירות את הבנים שם והיה ה' יתברך שולח מלאכים לעסוק בהבנים וכשהיו המצריים מרגישים בהם היו הבנים נכנסים בבטן הקרקע וכשהיו חופרים המצרים את הקרקע כדי להורגם היו נטמנים עוד וכשהלכו המצרים יוצאים וכשגדלו חוזרים הביתה לבד והיו מכירים את אביהם ואת אמם למרות שאף פעם לא ראו אותם.
ותהר יוכבד ותלד בן לששה חודשים ונקרא נס שלא מת שעל דרך הטבע מי שנולד לששה חודשים או לשמונה היה מת והמצרים ספרו ליוכבד משחזרה לבעלה תשעה חודשים כדי לבדוק אם ילדה בן או לא? וכשידעה יוכבד שהם מתכוננים לערוך חיפוש לקחה תיבה ותשם בה הבן ותשם אותה ביאור ומרים הלכה ליאור לראות מה יקרה לילד שיא התנבאה עליו שהוא יהיה מושיע ישראל באותו זמן אמרו החוזים לפרעה שמושיע ישראל הוא ביאור והניחו את דעתו שחשב שהוא טבע ביאור.
כתיב ''ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור ונערותיה הולכות על יד היאור ותרא את התיבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחיה'' שלפי הפשט ששלחה את אחת משפחותיה ותביא לה את הילד ויש מרבותינו אומרים מאי דכתיב ''ונערותיה הולכות על יד היאור'' פירוש ששפחותיה כולם מתו כדי שלא לגלות את הסוד הזה שהילד ניצול ''ותשלח את אמתה'' פירוש את זרועה שנשתרבבה כמה אמות ותקח את התיבה ותפתח אותה ותרא את הילד בוכה ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה ותקרא למניקות להניקו ולא רצה להניק שהיה קדוש מבטן אמרה אליה מרים שהייתה שם כמו שכתבנו למעלה האלך וקראתי לך אשה מניקות? ותאמר לה לכי ותקרא את אם הילד ותקח את הילד ותינקהו ותאמר לה בת פרעה הליכי את הילד והניקהו ואני אתן את שכרך וכשגמל הילד הביאתו אל בת פרעה ויהי לה לבן ותקרא את שמו משה ותאמר כי מן המים משיתהו. רואים מכאן את גודל השגחת ה' יתברך שבגלל הילד הזה גזר פרעה גזרת ''כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו'' ולבסוף גדל בבית פרעה עצמו ולא עוד אלא עתיד להיות ביניהם מתח כמו שנספר לקמן בפרשה זאת ובפרשיות שאחריה.
כשגדל משה יצא לראות את עבודת בני ישראל ומצא אותם שבמשך כל השבוע עובדים בלי מנוחה ויאמר אל פרעה אם תשעבד אותם כל השבוע כולו יתעייפו ולא יספיקו לעבוד טוב לכן צריך שתתן להם יום מנוחה אמר לו פרעה איזה יום אתן להם אמר לו משה יום השבת.
פעם הלך משה לראות העבודה וראה איש מצרי מכה איש עברי ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול וביום השני ראה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך אבל המכה החציף פניו ויאמר לו האם אתה רוצה להורגני כמו שהרגת אמש את המצרי ושאלו חכמינו זכרונם לברכה מניין ידע האיש הזה שמה הרג את המצרי והלא כתיב ''ויפן כה וכה וירא כי אין איש''? ותירצו שאותו האיש הוא עצמו שהצילו משה מהמצרי והיה כפוי טובה שהחציף לו פנים וגם גילה את הדבר אל פרעה וישמע פרעה ויבקש להרג את משה אבל קרא לו נס שצווארו נעשה קשה כשיש ולא יכלה החרב לחתוך אותו אבל משה חשב שלא כל יומא מתרחיש ניסא פירוש שלא בכל יום ויום מתרחש הנס ויברח מארץ מצרים.
ובאתו זמן מלך כוש יצא מארצו עם חייליו להילחם ויש מאנשי העיר שהפצירו באנשי היער שימרדו במלך וישמעו בקולם ויעשו שני חומות משני צדי העיר ומצד השלישי היה נחל וחפרו קרוב אצלו חפירה גדולה ועשו טורביון פירוש שכל ספינה שהולכת באותו נחל מיד מושכה הנחל ומטביעה באותה חפירה ומצד הרביעי הביאו נחשים ועקרבים שינשכו את חיילי המלך אם יעזו להתקרב לשם.
כשחזר המלך מצא שהעיר סגורה משני צדדים הלך מצד המים ויטבעו לו כמה וכמה חיילים הלך מצד השקצים והרמשים וימותו לו כמה חיילים נשאר מחוץ לעיר כמה שנים ובאותו זמן ברח משה ממצרים וירא אותם מחוץ לעיר וישב עמהם כשראה אותו מלך כוש מצא חן בעיניו וישם אותו ליועץ המלך כשמת מלך כוש נתנו בו חיילי כוש אל עיניהם להיות מלך עליהם והשיאו לו בעל כורחו אלמנת המלך אבל משה לא קרב אליה ויאמרו החיילים אל משה שיעץ עליהם מה לעשות כדי לכבוש את העיר.
אמר להם משה כל אחד ילך ויביא תורים מהעוף שנקרא שמו חסידה ויגדלו אצלו ויעשו כן ואחר פרק זמן כשגדלו העופות אמר להם משה בואו נלך מצד השקצים וילכו לשם ויאמר להם שחררו את העופות וילכו העופות ישר לאותם שקצים ויאכלו אותו ויכנסו חיילי כוש מאותו צד אל העיר ויהרגו את המורדים ויהי משה למלך כוש ארבעים שנה פעם ביום אידם אמרה המלכה לאנשי עירה שמשה כל אותם שנים לא קרב אליה וילכו אליו זקני העיר ויאמרו לו שחוק אנשי העיר שהמלך ישא את אלמנת המלך ואם אין אתה רוצה בה תעזוב את השלטון ותתן אותו לבן המלך ויעש כן משה ויצא מארץ כוש וילך אל ארץ מדין.
כשהגיע למדין ישב על יד הבאר ויבואו בנות יתרו לבאר שהיו רועות את צאן אביהן להשקות אותם אבל הרועים גרשום בשביל שיתרו היה בתחילה כהן לעבודה זרה וחזר בתשובה ולא היה עובד אותה ולכן שנאו אותו אנשי מדין וגרשו את בנותיו אבל משה היה גבור ולא הניח לרועים לגרש אותן והשקה את צאנן ויבואו אל אביהן ויאמר להן מדוע מיהרתן בא היום ויספרו לו ויאמר להם לכו קראו לו ויבא משה ליתרו ויספר ליתרו את כל הקורות אותו ויפחד יתרו מפני פרעה שיאמר לו שהוא עוזר למשה והניחו בבית הסוהר בלי שיתן לו לא מאכל ולא משתה כעשר שנים אבל צפורה הייתה נותנת לו בלי שידע אביה.
פעם הייתה צפורה מטיילת עם אביה ותאמר לו שיבקר את משה אמר לה בודאי שמת שזה לו כבר עשר שנים בלי אכילה ובלי שתייה השיבה לו צפורה אלוהיהם גדול ויכול להצילו שמע בקולה ויקרא משה! השיבו משה וישתומם ויצו להוציאו מבית הכלא ויביאוהו לפניו אל הגן ובגן הייתה מקל של אדם הראשון שכתוב בה שם המפורש והייתה נעוצה בקרקע בלי שיכול אף אחד להסירה משם אמר יתרו מי שיכול להוציאה יתן לו את צפורה בתו שהייתה יפה מאוד לאשה ואף אחד לא יכל להוציאה וכשראה אותה משה הוציאה מהקרקע בנקל ויתן לו יתרו את צפורה לאשה.
יש מרבותינו אומרים שצפורה היא מבני ישראל ולקחה יתרו וגדלה בביתו ומשה הוליד ממנה שני בנים שם האחד גרשון והשני אליעזר והיה רועה את צאן יתרו ובאותו זמן חלה פרעה ויאמרו לו הרופאים שירחוץ בדם התינוקות והיה שוחט כל יום מאה וחמישים תינוקות מבני ישראל בבקר ומאה וחמישים בערב לרחוץ בדמם ויזעקו בני ישראל אל ה' בכל לבם מגודל הכאב וישמע ה' את צעקתם והחליט להוציאם ממצרים אפילו קודם הזמן.
פעם היה משה רועה את צאן יתרו וימצא והנה סנה בוער באש והסנה איננו אוכל ויחשוב להתקרב לשם כדי לראות את הנס וידבר אליו ה' ויאמר לו אל תקרב הלום של נעליך מעל רגליך שהשכינה שם ויאמר לו ה' יתברך שהוא שולח אותו כדי להוציא את בני ישראל ממצרים ויאמר לו משה מי אנוכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים ואולי לא יאמינו לי בני ישראל ויאמר לו ה' יתברך אגלה לך סוד שלא ידוע לך שיעקב אבינו אמר לבניו אם יבא אליכם בן אדם ויאמר לכם ''אהיה'' שלחני לגאול אתכם תאמינו לו ולפי זה משה רבוינו לא גדל בבית אביו אלא בבית פרעה שאם גדל בבית אביו אין זה ראיה שאמר תיבת ''אהיה'' שמא שמעה מאביו שאביו היה גדול הדור ואותו סוד לא יודעים אותו אלא זקני ישראל אבל כשגדל בבית פרעה ואמר ''אהיה'' אז זה ראיה גדולה שה' יתברך שלחו שאם לא כן מניין ידעה?! ועוד מסר בידו שלושה אותו שיאמינו לו כל ישראל שה' יתברך שלחו:
1. שישליך את המקל שבידו ויהיה לנחש ואחר כך יתפוס אותו מזנבו ויחזור למקל.
2. שיכניס ידו לחיקו ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג ואחר כך יכניסה עוד פעם ויוציאה והנה שבה כבשרו.
3. שיקח מים מן היאור וישלך אותו ליבשה ויהיה לדם.
ומשה לא רצה ללכת מגודל ענוותנותו ויאמר לה' יתברך שהוא כבד פה וכבד לשון ויאמר לו ה' יתברך מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש או פקח הלא אנוכי ה' ועתה לך ואנוכי אהיה עם פיך והורתיך את אשר תדבר ויפציר בו ה' יתברך שבעה ימים אבל משה לא הסכים ויכעס עליו ה' יתברך ויאמר לו שחייב ללכת ואהרון יעשה את האותות והמופתים והוא ידבר במקומך וילך משה אל יתרו חותנו ויאמר לו שהוא חוזר למצרים לראות את אחיו ויקח את אשתו אות שני בניו ובאותו פרק היה אליעזר בן שמונה ימים.
באמצע הדרך עצר לעשות אוהל ללון בו ויבא אליו מלאך ה' ורצה להורגו על שעכב את מילת בנו והיה עוסק בעשיית האוהל אבל צפורה הצילה את משה ומלה את בנה וירף המלאך ממשה וילך משה למצרים ובדרך פגש באהרון אחיו ויאמר לו אהרון שאמר לו ה' יתברך לפגוש אותו ויאמר לו עוד אהרון מי אלה עמך אמר לו משה שזאת אשתו ואלה בניו אמר לו אהרון על הראשונים אנחנו מצטערים ואתה רוצה להוסיף את אלו עמהם?! ויאמר משה לאשתו שתחזור למדין היא והבנים.
וילך משה למצרים ויאמר לבני ישראל את שליחות ה' יתברך ויאמינו לו ויעש את האותות וילכו משה ואהרון אל פרעה ויאמרו לו כה אמר ה' אלוהי העברים שלח את עמי ויעבדוני במדבר ולא רצה פרעה ויאמר אליהם מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח ויאמר פרעה לעבדיו להכביד את העבודה על בני ישראל שבתחילה היו עבדי פרעה מביאים להם את התבן אבל עכשיו אמר פרעה שהם שבני ישראל בעצמם יביאו את התבן ואפילו הכי לא יגרעו מעבודתם דבר וישם את השוטרים מבני ישראל.
כשראו את השוטרים את הסבל של בני ישראל הלכו אל פרעה ויאמרו לו למה תעשה כה לעבדיך ויאמר אליהם פרעה נרפים אתם ויש לכם זמן לחשוב כדי ללכת לעבוד את ה' אלוהיכם לכן שלא תבזבזו אותו זמן תלכו ותקוששו לכם תבן ויצאו בפחי נפש מאת פרעה הם יוצאים ויפגשו את משה ואת אהרון ויתרעמו עליהם שהם גרמו להם את זאת וישב משה אל ה' ויאמר למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך ויאמר אליו ה' עתה תראה את אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו.
ויש לשאול כמה שאלות:
א} איך משה דבר כך אל ה' יתברך האם חס ושלום ה' יתברך יטעה? והשיבו על זה חכמינו זכרונם לברכה שמשה חשש אולי הוא טעה באיזה דבר ובאותו עוון לא עלתה השליחות יפה. אבל עדיין אין זה מיושב שהרי ה' יתברך אמר לו שהוא יהיה עמו ואם כן בודאי שלו טעה?
ב} ''כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו'' כפל הלשון למה והלא יכול לומר בקיצור ''כי ביד חזקה יגרשם מארצו''?
ג} מה השיבו ה' יתברך?
ברם הסבה שבחילה לא רצה משה ללכת בשליחות ה' יתברך משום שיודע שהגרה היא ארבע מאות שנה ועכשיו עברו רק 210 שנים וחשב שבני ישראל יגמרו את השעבוד בדרך זו או אחרת וגם יודע שבני ישראל כבר נטמעו בארבעים ותשעה שערי טומאה ואינם יכולים לצאת בזכות עצמם ולכן אמר לה' יתברך ''למה הרעותה לעם הזה'' שהוא חשב שה' יתברך הגביר את קושי השעבוד או כדי לסלוח להם את עוונותיהם ויהיה להם הזכות לצאת קודם הזמן או בקושי השעבוד כאילו נחשב להם שעבדו ארבע מאות שנה ולכן שאל את ה' יתברך שאם הגביר את השעבוד כדי שתהיה להם היכולת לצאת בזכות עצמם למה אם כן שלחתני והלא יכול אתה לשוח איש אחר כשהיו צדיקים ואם בשביל שקושי השעבוד השלים את המניין יכול אתה לשוח איש אחר אחר שיגיע הזמן ולא להגביר את קושי השעבוד והשיבו ה' יתברך לא זה ולא זה אני מגביר את קושי השעבוד כדי שתתמלא סאת מצרים ואז המלאך השר הממונה על מצרים אין בידו עוד כוח להגן עליהם ויפול וזהו ביד חזקה ישלחם ואם השר נפל גם האומה תפול אחריו ולכן פרעה ביד חזקה ישלחם מארצו לכן כתיב עתה תראה פירוש עכשיו אתה רואה מה שאני עושה לפרעה אבל מה שאני עושה לשר תראה בקריעת ים סוף דכתיב ''וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים'' ופירשו חכמינו זכרונם לברכה שבני ישראל ראו שר של מצרים מת על שפת הים.
אחי היקרים!!! ה' יתברך אוהב אותנו עד מאוד ואינו נותן לנו שנטמע עד שאיננו יכולים להתנער מזה כמו שראינו שביציאת מצרים אפילו עדיין לא הגיע הזמן כיון שיש חשש שמא יטמעו בחמישים שערי טומאה לא המתין והוציאם קודם הזמן גם עכשיו מעורר אותנו ה' יתברך בתחילה ביסורים קלים אם התעוררנו מה טוב ואם לא התעוררנו מביא יסורים קשים יותר אם התעוררנו מה טוב ואם לאו יזניח ויתן הכול בדרך הטבע והעונש העולם הבא ולכן צריך להתעורר מוקדם שאם באו יסורים לא נאמר שזה דרך מקרה וכדומה אלא נפשפש במעשינו.
ולא יאמר האדם הלא יש לנו 613 מצוות ואינו יודע האדם באיזה חטא? ברם פשוט הוא שה' יתברך מתנהג מדה כנגד מכה ולן אם אדם מרגיש למשל שיש לו כאב ראש ידע שהעוון תלוי בראש למשל שהרהר הרהורים רעים וכדומה ואם פיו כואב לו ידע שחטא בנבלות הפה או בשבועת שוא או בביטול תורה וכדומה וכן כל אבר ואבר יחשוב מה עשה עוון באותו אבר ועל ידי זה יקל עליו מאוד לדעת איזה עוון עבר כדי לתקנו.
ולכן אדם מרגיש עצמו שהוא בסדר ואין לו יסורים יפשפש במעשיו שמא יש לו הרבה עוונות עד שמשמיים נתייאשו ממנו ועזבו אותו לטבע והעונש בעולם הבא ולכן צריך כל אדם ללמוד תמיד את הדינים כדי לדעת מה אסור ומה מותר ולחזור בתשובה אם עשה אותם עוונות בשוגג וכן ירויח שיש לו שכר על שלמד תורה.
ויהי רצון שה' יתברך לא יזנחנו אלא יעורר אותנו לחזור בתשובה שלמה בקרוב אמן!!!
17/12/2010
בס''ד מוסר בלערבי פרשת ויחי
פלפרשה מתאע הזמעה האדי. יחכילנה לפסוק. באעד לעדאב אלי תעדב יעקב אבינו מן זגרו חתה אלי וצל עמרו 130 סנה. זא לוקת באש ירתאח פ17 סנה אלי צאטולו פי חיאתו. ולאכן מעה זמיע האדה הראחה מה כאנתשי כאמלה. אלי כאן סאכן פי מצרים ומוש פי ישראל. והאו הדליל. אלי בעת ליוסף וקאלו מה תדפנישי פי מצר. ולחז''ל נשדו. עלאש מה וצאשי זגארו באש וקתלי יכרזו מן מצרים ירפעו מעאהם. כיף מה עמל יוסף. וזאוובו ברשה זואבאת. מנהם אלי מצרים חתוולי כלהה קמל. וחאזה אוכרה. אלי מן וקת אלי זא יעקב למצרים וקף הזוע אקבל וקתו. וכאף יעמלוהושי עבודה זרה. ובהאדה קאל ליוסף חלפלי. באש אידה כאן למצריין מה ירצ'אוושי באש ירפעו יעקב לישראל. יוסף ינזם יקולום אלי האנה חלפת. ולחאזה התאניה אלי חלפו. עלא כאטר יוסף כאן יערף לוגה זאיידה עלא פרעה. אלי הייא לעברית. ופי מצר. לקאנון אלי יערף לוגאת אכתר הווא אלי יוולי מלך. ובהאדה כאנו למלכים מתאעהם יעלמו זגארהם הלוגאת לכל. ולאכן לעברית מה כאנושי יערפוהה. ווקתלי יוסף פסר למנאם מתאע פרעה. וחיחטו וזיר. וילזמו יוולי יערף ה70 לוגה. זאד תכלם מעאהו בלעברית אלי מה יערפאשי פרעה. ופרעה חלפו באש מה יכשפשי הסר האדה. ותווה חלפו יעקב אבינו. ואידה כאן פרעה יקולו מה תרפעושי. יקולו חלפת. יקולו אעמל התרה. יקולו נעמל התרה חתה עלא לימין מתאע הלוגה.
ומן באעד יחכילנה לפסוק. אלי יעקב אבינו מרץ'. אלי קבל הנאס מה כאנתשי תמרץ'. ואלי וצל עמרו יטיח מיית חתה פתנייה. ויעקב אבינו צלה באש הנאס תמרץ'. באש תוולי ענדהם פרצה באש ירזעו בתשובה. וקאלו ליוסף אלי בו מריץ'. וזא יזרי הווא וזגארו יטל עלא בו. ויעקב אבינו בארך מנשה ואפרים באש יווליו זוז שבטים. ובאש הנאס תתבארך ביהם. וחט יד ימינו עלא אפרים. חתה ואלו אלי הווא הזגיר. ווקתלי יוסף חב יפייקו בלגלטה מתאעהו. אלי כאף מנשה ינגרשי מן אפרים. כיף מה נצאר ליה הווא. זאוובו יעקב. נערף אלי אפרים הזגיר. ולאכן מן סירת אלי חיכרז מנו יהושע בן נון. חטית עליה ידי לימין.
ומן באעד יעקב אבינו נאדה זגארו לכל. וכאן יחב יכספלום וקתאש חיזי למשיח. ורבבי נסאהולו באש מה יכשפשי. ובארכהם. ופלאוול בדה ילום עלא ראובן ושמעון ולוי. ווקתלי וצל ליהודה. יהודה בדה יתהרב. קאלו בו. גור אריה יהודה מטרף בני עלית. אנתין מוש כיפהם. אנתין טלעת ציד ותקוית עלא ליצר הרע מתאעך. אלי סתערפת פי ביעת תמר וקלת צדקה ממני. וכלית ראובן חתה הווא יסתערף ויעמל תשובה. ומנעת מן ביעת יוסף. אלי פלאוול כאן פי באלי אלי אנתין קתלת יוסף. אלי ''חיה רעה אכלתהו'' כאן נאוי עלא יהודה אלי הווא קתלו. ולאכן מנעת וקתלי קלת מה בצע נהרוג את אחינו. אלי כאן פי באלו יהודה קתלו. עלא כאטר קאל אלי חיחסלטן עליהם. יסתממה מורד במלכות יהודה וחייב מיתה. וכמל בארך זגארו ונפטר.
ויוסף קאל לפרעה אלי יחב ידפן בו פי ארץ ישראל. קאלו דפנו הוני. קאלו חלפני. קאלו אעמל התרה. קאלו נעמל התרה חתה עלא לימין לאוול. קאלו פרעה. ''עלה קבור את אביך כאשר השביעך'' התרה לא מוש באהי. ורפעו לארץ ישראל וחידפנו פי מערת המכפלה. זאהם עשו. קאלום יצחק ענדו זוז זגאר. ומערת המכפלה צאתו פיהה זוז בלאייץ. ואחדה לייה וואחדה ליעקב. ויעקב באיו דפן פיה לאה. ולבלאצה אלי מאזאלת מתאעי האנה. קאלולו מאו בעתהה ליעקב. קאלום האנה מה בעתלו כאן לבכורה. קאלולו ענדנה כתיבה. קאלום וין. קאלולו פי מצרים. קאלום בארו זיבוהה. בעתו נפתלי יזיבהה. וחושים ולד דן תכארלי יאסר. ומה יסמעשי מליח מן
וקת הזוע. אלי אתר עלא ודאניה. ולקאהם ואקפין. ונשד האש תמה. וראוולו עלא עשו. זבד סיפו טיירלו ראסו. ותגרגבת ראסו וטאחת פי מערת המכפלה. עלא כאטר חיכרזו מנו ברשה גרים. ודפנו יעקב אבינו. ורזעו למצר. והשבטים כאפו מן יוסף יסתנקם מנהם. ובאעתולו קאלולו. אלי יעקב וצא באש יסאמחהם. וקאלום יוסף האנה מה עמרי מה כממת באש נעמללכם חאזה דונייה. ווקתלי קריב חינפטר יוסף. וצא וחלף בני ישראל. באש וקתלי יכרזו מן מצרים ירפעו מעאהם וידפנו פי ארץ ישראל. וחתה השבטים לכל וצאו זגארהם כיף כיף. ויוסף נפטר פי מצרים עמרו 110 שנין.
פזוהר הקדוש פסר עלאש לפסוק ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה. מן באעד אלי כתב מן באעד ויהי ימי שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה. וכתבלנה פי פרשת ויגש אלי יעקב אבינו וקתלי משא למצרים כאן עמרו 130 שנה. חשבה זגירה נערפו אלי עאש פי מצרים 17 שנה. וזאווב אלי לפסוק חב יקוללנה אלי יעקב עאש פי מצרים מרתאח וזמיע השיכאת מוזודין בחדאהו. זגארו וזגאר זגארו בחדאהו. ויוסף מלך. ואחד הוני ינשד. אלי הרש''י ז''ל פסר פי פרשת וישב. חב יעקב באש ירתאח נגז עליה חייאר יוסף. צדיקים יחבו ירתאחו. יקולום רבבי מה יזישי אלי מחצ'רלום פי עולם הבא יחבו ירתאחו פי עולם הזה. הוני ולא לכלאם מקלוב. אידה כאן הצדיקים מה ענדומשי חק באש ירתאחו פי עולם הזה. כיפאש הוני לפסוק יכתבלנה אלי יעקב אבינו עאש מרתאח פי מצרים.
לאכן מערוף אלי קאלו לחז''ל. אלי לעבד ינזם יאכל וישרב וינעש ויעמל זמיע אלי יצטחק ויאכד עליהם כרה. כיפאש. וקתלי יאכל. יכמם יאכל באש ינזם יקוות רוחו ויעמל מצוות השם. ינעש. באש יוולי נאשט באש יעמל מצוות השם. ילבש חואייז באהיין באש יעמל כבוד לתורה אלי קאעד יקרא פיהה. וכו' וכו'. ונשופו אלי יעקב אבינו קעד מעה יוסף פי ארץ כנען תשעה שנין. אלי וקתלי תואלד יוסף כמלו ל14 שנה אלי כדמהם מעה לבן וחב ירווח. והווא קעד ענד לבן 20 שנה. מאענאהה וקתלי כרז מן ענד לבן יוסף כאן עמרו שתה שנין. ועאמין אלי קעדהם פתנייה חתה וצל חדה בו. מאנעהה וקתלי רכז יעקב אבינו יוסף עמרו תמנייה שנין. ווקתלי באעו כואתו כאן עמרו 17 שנה. מאענאהה קעד חדה בו 9 שנין. אלי וקתהה יסתממה יעקב אבינו קאעד מרתאח. אלי רתאח מן לבן ועשו ורזע חדה בו. ואידה כאן נזידוהם ה17 שנה אלי קעדהם חדה יוסף פי מצרים. יווליו 26 כיף שם הוי''ה. והאדה הווא אלי ינזמו הצדיקים ירתאחו. וקתלי יחטו קבאלתהום שם הוי''ה. מאענאהה אלי ירתאחו לדמת רבבי באש יווליו מרכזין פי קראייתהם וינזמו יתבתו מצוות השם. ולאכן הרש''י פי פרשת וישב כתב. הצדיקים יחבו יעישו מרתאחין פי עולם הזה. אלי יחבו יתמתעו פי עולם הזה. והאדי רבבי מה יחבשי.
אכואני לעזאז. צעיב יאסר באש ואחד יתבת אלי כל מה יעמל לשם שמים. אלי האדי מה ינזמוהה כאן הצדיקים לכבאר. לאכן ילזמנה עלא לאקל וקתלי נעמלו למצוות מתאע רבבי נעמלוהם לשם שמים. מתלן ואחד יקרא עלא כאטר רבבי וצאנה באש נקראו התורה. ובאש נערפו למצוות באש נתבתוהם. נצלליו באש נטלבו מן ענד רבבי אלי נצטחקו. אלי רבבי וצאנה באש נצליוולו. ולמצוות לכל איכאך. וקתהה נזמו נתבתו למצוות מצאוובין. נווליו מה עדשי נדויוו פצלה. ונרכזו פי קראייתנה. ומה נדויוושי וקת לקראייה. מאענאהה נזמו נתבתו למצוות עלא קעדה צחיחה. ונזיבו הוני מעשה אלי מררה תממה אברך ישיבה ענדו פמילייה כבירה ועאייש פי דאר זגירה ומדיאק יאסר. משה ללכותל קעד יצליה לרבבי וזאהו לבכה חתה ולא יבכי בלקווה. לקא ואחד טבתבלו עלא כתפו.
תלפת לקא ואחד נשדו עלאש תבכי. חכאלו וקאלו קאעד נצליה לרבבי באש יעטיני דאר כבירה שוייה באש נזם נעיש ונקרא מרתאח. קאלו אסמע האנה ענדי ברשה מלך הוני. ונכריה פיה ונביע. איזה מאעי נעטיך דאר כאדו מן ענדי. משה מעאהו וראלו הדאר ומשא כתבהאלו. מן גדוה דכל ללישיבה פרחאן ושאייך ויקרא בגראם כביר. נשדו צאחבו השנווה סר לפרחה ולגראם האדה. חכאלו. באעד לקראייה משא צאחבו ללכותל וקעד יצליה ויבכי כיף מה עמל צאחבו. טבתבלו ואחד עלא כתפו. תלפת לקא ואחד קאלו צדקה. רואח משא לרבי מתאעו. קאלו עלאש צאחבו עטאוו דאר והאנה לא. קאלו צאחבך כאן יצליה ויטלב מן ענד רבבי. רבבי בעתלו האשכון. ולאכן אנתין כנת תצליה ותסתננה פראזל אלי עטא לצאחבך דאר באש יעטיך חתה אנתין. ומעשה אוכר. אלי יחכיה למעשה קאל. אלי כאן ימשי ברשה מראת לאמריקה באש ילם נדבות ללישיבה. נהאר פתראן קעד חדה ואחד וזהו אצפר ויכמם מביין פיה אלי ענדו משכלה כבירה. נשדו מאו לאבאש השביך וזהך אצפר ומחייר יאסר. קאלו האש נחכילך. הווא ראזל אעמאל. ולעמאל מתאעהו מאשיין לתאלי. וקריב חיפלס. ואלי הווא יערף לחל. ולאכן הווא ואעד ומה ינזמשי יכלף ואעדו. קאלו השנווה לחל והשנווה ואעדת באלכשי נלקאלך חל. קאלו אלי חתה ואלו אלי הווא חילוני ומה עמרו מה תבת מצוות השם. יערף אלי לחל פי יד רבבי. ולאכן הווא אקבל עאם ונפץ. מרצ'ת בנתו מרצ'ה כבירה. והטבבא לכל תקריב קאמו ידהם מנהה. יאכי הווא צלא לרבבי וקאלו. נערף אלי האנה מה קאעדשי נעמל אלי תחב אנתין. ולאכן האנה נחבך. ויצר הרע הווא אלי קויי עלייה יאסר ומה נזמתשי עליה. ובהאדה יטלב מן רבבי באש יבריה בנתו ומה עדשי יטלב מנו חתה שיי אוכר. ופעלן אלי בנתו בראת. ויערף אלי לחל באש יצליה לרבבי. והווא לואחיד אלי ינזם ימנעו. ולאכן מה ינזמשי יכאלף לועד מתאעו. קאלו ראך גאלט. אלי רבבי יחבנה באש נצליוולו דימה. והאדאך עלאש לחז''ל תקנולנה תלאת צלאואת כל יום. ופהמו מליח וקאלו צליה לרבבי והווא ימנעך. באעד עשרין שנה כאן פצלה יחצ'רו רוחהם למנחה. דכל ואחד נשד השמש צליתו מנחה. קאלו מאזלנה. קאל ברוך ד' לקית וין נצליה במנין. ולאכן וקת הצלה הצ'יף האדה כאן יברק פיה ומה רכאשי מנו עינו. צלאו מנחה. עמלו שיעור ומן באעד צלאו ערבית. וקתלי כמלו צלה תקרבלו הצ'יף. וקאלו אנתין מוש פלאן. קאלו הי. קאלו האנה עקלתך ואנתין מה עקלתנישי? קאלו לא. קאלו האנה האך הראזל אעמאל אליך כנת חנפלס ואנתין קתלי צללי חתה ואלו חתכאלף לועד מתאעך. ופעלן צלית לרבבי וקלתלו אלי האנה מה כאלפת לועד מתאעי כאן מה הרבי קאלי. ופעלן מן וקתהה תצאוובת עלייה הדניה וברוך ד' האנה תווה לאבאש עלייה יאסר. ולאכן מן באעד כממת אידה כאן רבבי יחבנה באש נצליוולו והווא עמל מעאייה למליח יאסר כאן פי מרץ' בנתו האו פי כדמתו. ילזמני נצלילו דימה. עלא לאקל באש מה נחצלשי מררה אוכרה. ולאכן מה יערפשי יצליה כאן בלאנגליז. וחב יצליה בלשון הקדש צלה מצאוובה. משא לישיבה וטלב מן הרבי אלי יכצצלו תלמיד יקריה והווא יכלצו. והתלמיד האדאך כאן עבד כאייף רבבי יאסר. ותווה רבי כביר. כלף אלי עלמו הצלה בלעברית עלמו חתה לגמרה. והווא דימה יקרא הדף היומי כל יום. חתה ואלו אלי ענדו ברשה עמאל הדף היומי מה יבטלושי. ודימה יחאוול באש יצליה במנין. ווקתלי מה ילקאשי מנין יתקלק יאסר. והווא תווה כאייף רבבי ושומר שבת ומה יאכל כאן לכשר ויהודי כשר כאמל. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.
17/12/2010
|
בס"ד |
עש"ק,פרשת ויחי י' טבת התשע''א |
שנה עשירית, גיליון מספר 512 |
|
|
כניסת השבת: 16:49 |
ההפטרה: ויקרבו ימי דוד ומסיים: ותכון מלכתו מאד מלכים א' ב' |
יציאת השבת:17:44 |
|
|
|
|
עלון זה יוצא לאור על ידי ישיבת רבי אליעזר זצוק''ל וזיע''א חארה כבירה זרבה תוניסיה יע''א
העלון מתפרסם במקביל בפורום אתר האינטרנט עמי"ת www.amit4u.net |
|
|
|
כניסת השבת הבאה פרשת ויגש 16 :53 |
בעלון חידושים מפרשת השבוע, ליקוטים, סיפורים בעברית, מוסר בערבית כולל מצוות השבוע, תמצית באור פרשת השבוע, חידושים ודברי מוסר
ניתן להקדיש העלון להצלחה או לרפואה ולהבדיל, לעילוי נפש
העלון השבוע מוקדש לרפואת חיים יוסף בר מרגלית נעמן ולרפואת כרמל חייה בת יפה חדוק ולרפואת דיאמנטה בת שתרונה מאזוז ולרפואת עזיזי בר כמונה חדוק ולרפואת ליליאן חייה בת קוטי ולרפואת רפה רפאל חדאד בר שרה ולהצלחת מר מעתוק בשירי הי''ו ושיזכהו ד' לבנים זכרים של קיימא בקרוב
להצלחת כל עם ישראל ואנו תפילה כי יחדלו הפיגועים ותאונות הדרכים |
לע"נ כל נפטרי עם ישראל ובכללם:
הרה''ג רבי מסיעד בר כמונה מאצ'אר זצוק''ל וזיע''א ואשתו מרת טיטה בת מישה ז''ל .היקר מר ציון בן מסעדה הכהן ז''ל ואשתו מרת עשושה בת מישה ז''ל .מו''ר הרב הגאון רבי צבי חיים מאצ'אר בר טיטה זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי חנינא בוגיד בר ורדאנה סעדון זצוק''ל וזיע''א. מו''ר הרב הגאון רבי ציון בר גרצונה דיעי זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי מצליח מאזוז בר רחל זצוק''ל וזיע''א. ולמנוחת הרב הגאון רבי מרדכי אליהו זצוק''ל וזיע''א. ולמנוחת האיש היקר מר וצייף ציאדה בר שלבייה ז''ל ולמנוחת האיש היקר מר מעראבי מאזוז בר זינה ז''ל. ולמנוחת היקר מר וזיפה עשוש בר חנה ז''ל. ולמנוחת היקר מר כמוס כהן בר שמחה ז''ל. ולמנוחת היקר מר גבריאל סגרון בר כאדומה ז''ל . ולמנוחת האשה הכשרה מרת דזירייה בת כמיסה לבית טראבלסי ז''ל. ולמנוחת האשה הכשרה מרת מינה יאסמינה בת מרימה לבית סופר ז''ל. ולמנוחת האשה הכשרה מרת כמונה בת בייה לבית כהן ז''ל. ולמנוחת האשה הכשרה מרת דזירייה בת רויחלה לבית חניה ז''ל. ולמנוחת האשה הכשרה מרת זינה בת שלבייה לבית יעיש ז''ל. ולמנוחת האשה הכשרה מרת ערבייה בת דיאמנטה לבית סעדון ז''ל. ולמנוחת האשה הכשרה מרגלית בת דזירייה לבית נעמן ז''ל |
|
נא לשמור על קדושת העלון ולצרפו לגיליונות הבאים | נא לא לעיין בזמן התפילה וקריאת התורה | שבת שלום ומבורך |
יציאת עזה היימן אבו-סובוח היה ילד פלשתיני שהתגורר בחאן יונס שבעזה. פעמים ספורות בא במגע עם יהודים, חיילים ומתנחלים, והתרשם מחביבותם. הוא סרב להזדהות עם גילויי השטנה ששמע בבית על היהודים, לכן ספג מכות וסולק משם. גם אביו הכה בו נמרצות. בסופו של דבר, נשאר לשמור על הכבשים של אביו. כאשר הגיע היימן לגיל 13 לקח אותו אביו לעבוד עמו בישראל. "למה אתה נותן לילד שלך לעבוד כל כך קשה?" שאל הקבלן היהודי את האב. "אצלי אין בן. אין משפחה. אין חברים. יש רק עבודה!" השיב האב. היימן החל לתכנן את הבריחה. הוא המתין כמה חודשים עד שיכיר מקומות עבודה אחרים שיוכל להשתלב בהם. הוא התוודע לפעילות באתר בנייה סמוך והספיק אף להתיידד עם המשפחות שרכשו מראש את הבתים. כמו כן התחבר לעובדי בניין יהודיים וגם לבני נוער. כולם התייחסו אליו בכבוד, יחס שלא הכיר לפני כן. ההחלטה להיות חלק מהעם היהודי גמלה בליבו. כאשר הכל היה מוכן, ברח היימן מאביו והחל לעבוד כשומר באתר הבנייה הסמוך. הוא התיידד יותר עם היהודים, ואז אימצה אותו משפחה מסורתית שרכשה את אחד הבתים באתר. בני המשפחה הבחינו בכך שהוא נשאר בסביבה גם כשיתר הפועלים הלכו. הם ריחמו עליו, והחלו לתת לו מזון וביגוד. במשך הזמן פתחו את ביתם לרווחה בפניו. כאשר התהדקו היחסים, היימן כבר כינה את ראש המשפחה בשם "אבא" ואילו בני המשפחה קראו להיימן אמנון. אמנון השתתף בליל הסדר אצל משפחתו המאמצת. כאשר ראה את המצות התפלא: "מה קרה, כולכם בדיאטה?" שאל. "לא, זה פסח" השיבו לו, והם החלו לספר על יציאת מצרים - כיצד נרדפו לפני אלפי שנים ויצאו לבסוף באותות ובמופתים. אמנון נזכר אף הוא ביציאת עזה שלו. במשך הזמן החל להרגיש כחלק מהעם היהודי. לא פעם נהגו לומר לאמנון: "יש לך נשמה של יהודי". בגיל 16 הרגיש אמנון שמשהו חסר בזהותו היהודית. כאשר ראה את בנה של השכנה הולך עם עגיל באוזנו, אמר לעצמו: 'זה מה שיהפוך אותי ליהודי שלם!...' הוא שאל את השכנה כיצד השיג בנה את העגיל והיא הפנתה אותו לחנות תכשיטים במרכז העיר. אמנון הגיע לחנות ושם חוררו את אוזנו והכניסו לו עגיל. הוא חזר מאושר לשכונה וסיפר לכולם שכעת הוא יהודי. לנוכח מבטי התמיהה, הוסיף: "לא רואים שיש לי עגיל באוזן?..." חביבי" צחק מישהו, "בשביל להתגייר צריך ללכת לרבנים, ולא לחנות תכשיטים..." הוא הלך למשפחתו המאמצת ואמר לאב: "אני רוצה להיות יהודי!", אך האב אמר לו: "יהודי נולד יהודי ונשאר יהודי. ערבי נולד ערבי ונשאר ערבי". אמנון התפלא והלך לברר אצל השכנים, ושוב התברר לו שניתן לגיירו. הוא חזר לאביו המאמץ וטען: "למה אתה עובד עלי? אני יכול להיות יהודי!". "... אולי אתה יכול, אבל לא כדאי לך...", אולם אמנון התעקש והפציר באב המאמץ, עד שיום אחד הוא נכנע: "טוב, מחר אנחנו נוסעים לבית הדין הרבני כדי שתהיה יהודי". אמנון התרגש מאוד ולא נרדם כל הלילה. 'וואלה, מחר אני אהיה יהודי!' הרהר לעצמו. הוא היה בטוח שבבוקר ייסע לבית הדין ובצהרים יחזור כיהודי. לאחר עיכובים רבים הגיעו כעבור כמה ימים לבית הדין ברמת-גן. הדיין דרש מאמנון שכקטין עליו להביא אישור מהוריו שהם מודעים לכך שברצונו להתגייר. אמנון הבהיר לרב שאם יבקש מהם אישור כזה, לא יישאר בחיים. הרב הציע לו שימתין עד גיל 18. אמנון נדהם. הוא התחנן שהרב "יעשה קומבינה", אך הרב צחק והסביר לו שאין קיצורי דרך ביהדות וכי עליו להתאזר בסבלנות. השנתיים הבאות חלפו עליו בציפייה מייסרת. הוא ספר את החודשים והשבועות שנותרו עד ליום המיוחל שבו יגיע לגיל 18. בינתיים המצב הביטחוני בישראל הורע. המחבלים ביצעו פיגועים ואילו הממשלה הטילה סגרים על השטחים. כל מי שלא היה בידו אישור שהייה נחשב לשוהה בלתי חוקי. בגיל 18 הגיע אמנון לרבנות רמת-גן כדי למלא את הטפסים לגיור. לפתע הבחין שכתוב באחד הטפסים כי רק בעלי אישור שהייה בישראל מטעם משרד הפנים יכולים להתגייר. "כבוד הרב", הוא 'קפץ', "באתי אליך בגיל 16 והבטחת שתגייר אותי בגיל 18...". "נכון, אבל המצב השתנה. אני לא יכול לקחת סיכון כעת". אמנון התכווץ מרוב צער. הנה, חלפו השנתיים שבהן הוא סופר כל רגע, כל שבוע, כל חודש, בונה מגדלים באוויר, והנה... שום דבר. העיכוב שבר אותו לגמרי. הוא חזר אמנם לעבודתו, אבל ללא חשק. לאחר זמן מה נפצע במלאכתו ופצעו הזדהם. הוא התאשפז וסיכם עם הקבלן שישלם לו מחצית מדמי האשפוז. הם קבעו להיפגש במקום כלשהו וכאשר הגיע אמנון למקום, נדהם לראות את הקבלן מלווה בשוטרים. הקבלן הצביע עליו: "הוא לא חוקי. הוא מהשטחים". אמנון ניסה לשכנע את חוקריו שהוא מתגורר בכפר קאסם, אבל במהלך ארבע שעות חקירה התגלתה האמת. למחרת הובא לשופט. האב המאמץ הביא עמו מכתב ובו ארבעים חתימות של שכנים שהכירו את אמנון והמליצו טוב בעדו. אמנון טען בנופפו במכתב: "אני נמצא בישראל שבע שנים. הייתי כבר בבית דין רבני בשביל גיור. השכנים שלי כתבו לשופט מכתב שאני מדבר אמת והם מבקשים מבית המשפט לעזור לי". השופט חייך ופסק: "לכבוד השכנים תקבל 45 ימי מחבוש ושנה על תנאי למשך שלוש שנים". הוא נלקח בניידת לבאר-שבע והושם בתא מעצר עם ערבים שישבו עמו על ספסל הנאשמים בבית המשפט, וכך ידעו על רצונו להתגייר. הם איימו עליו ברצח. לאחר שתמו 45 ימי המחבוש ועמדו לגרש את אמנון, הוא התחנן שישלחו אותו לחברון ולא לעזה. הבטיחו לו שלא ידאג, אבל שלחו אותו בכל זאת לעזה. הוא התחנן שיורידו אותו במחסום ארז, אבל הביאו אותו למשטרה הפלשתינית. אמנון הגיע למַטה המשטרה הפלשתינית יחד עם שני שוהים בלתי חוקיים נוספים. הובטח לשלושתם, כי כל אחד מהם ייחקר חמש דקות בלבד על ידי איש השב"כ הפלשתיני ואז ישוחרר. כך היה עם שני הנחקרים הראשונים ואז הגיע תורו של אמנון. "כמה זמן אתה נמצא בישראל?" שאל החוקר. "שבע שנים" השיב אמנון. "ומה עשית?" המשיך החוקר. "עבדתי, ישנתי, עבדתי, ישנתי" השיב אמנון. לפתע הרגיש שמישהו לופת את צווארו מאחור והוא החל לצרוח מכאב: "מה אתם רוצים ממני?" מה עוד עשית?..." - ואז נפתחו שבעת מדורי הגיהינום. אמנון נקשר עם רגליו לתקרה כשראשו נתון למטה. דקרו את גופו עם סכין יפנית, נתנו לו מכות חשמל, זרקו אותו על הרצפה, רמסו אותו בנעליהם, נתנו לו מכות בכל חלקי גופו והטיחו את ראשו בקיר. המפקד הגיע והתרשם שהחוקרים רכים מדי, לכן דאג להביא חוקר שיענה אותו כפליים. לאחר כמה ימים העבירו אותו לחקירות במקום הגרוע ביותר ברצועת עזה. שוב תלו אותו הפוך ושפכו עליו מים רותחים ומים קרים לסירוגין. כאשר ביקש מהם להתפנות, אמרו לו שיתפנה על עצמו. מספר חודשים שהה אמנון בחדר חשוך שגודלו שני מטרים מרובעים והמשיך להיחקר ולעבור עינויים. כל אדם נורמאלי היה יוצא מדעתו במצב שכזה. אך מה שהחזיק את אמנון היו חלומותיו, בהם ראה את עצמו כיהודי שיש לו בית בישראל. הוא דימה לעצמו שהמציאות הנוראה היא חלום ואילו החלום הנפלא - מציאות, כך הצליח לשרוד במשך חצי שנה. לאחר שהשתחרר, הסתובב אמנון ברחובות עזה, דפק על דלתות הבתים וביקש מזון מהאנשים כדי להישאר בחיים. כך שרד עד שהצליח לחזור לישראל לאחר כמה חודשים. תקופה קצרה לאחר שחזר לישראל, נלכד אמנון על ידי משטרת ישראל והואשם שוב בשהייה בלתי חוקית. כאשר הניחו את האזיקים על ידיו, איבד את הכרתו מעוצמת הפחד שייפול שוב בידי השוטרים הפלשתינים. הוא סיפר את כל סיפורו לפני השופטת, והיא הודיעה שהפעם לא יאונה לו כל רע וכי לא יישלח למאסר. משפטו נמשך חמש שנים ובמקביל ניסה כל העת להשיג אישור שהייה בישראל כדי שיוכל לפתוח סוף-סוף בהליכי גיור. גם בישראל נכונה לו התמודדות קשה. הוא הגיש בקשות למשרד הפנים ונענה בסירוב. באחת הפעמים אף הורו לו לגשת למחסום ארז כדי להביא אישור מהמשטרה הפלשתינית. הוא כתב מכתבים לשר הפנים ולאישים נוספים, אך דבר לא הועיל. בסופו של דבר הגיש ערעור לבית המשפט העליון, שחייב את משרד הפנים לאפשר לו להתגייר. כשנכנס לתהליך הגיור בפועל, למד אמנון יהדות ברמת-גן אצל הרב אבישי דאום, ושם עבר שני מבחנים. לאחר מכן הצפין לקריית-שמונה כדי להיבחן במבחן העיקרי. אמנון עשה כמיטב יכולתו ובכל זאת נכשל במבחן הקשה. הוא נסע ל"מכון מאיר" בירושלים כדי ללמוד חודשיים נוספים. ב"מכון מאיר" הניח תפילין מדי יום ולמד איך להתפלל ולקיים מצוות. לאורך כל השנים הללו חשב להיות יהודי, לשמור שבת ולקיים כמה מצוות, אבל לא להיות דתי ממש, אך כאשר נכנס לפרדס היהדות, כבר לא רצה לצאת ממנו. בסיום החודשיים הגיע ל"מכון מאיר" הרב דרורי מקרית-שמונה כדי למסור דרשה על חג הפורים המתקרב. הרבנים מהמכון המליצו לפניו בחום שייבחן מיד את אמנון ויזרז את גיורו. בסיום שיעורו ניגש הרב דרורי לאמנון ולאחר שיצאו מהאולם, שאל אמנון: "אז אני מגיע למבחן ביום שני?..." "אנחנו לא עובדים ביום שני הקרוב. תבוא בעוד חודש". "כבוד הרב, תראה לי מישהו בעולם שסבל כמוני כדי להיות יהודי..." "טוב, תבוא ביום שני בעוד שבועיים..." כאשר הגיע אמנון לקריית-שמונה, הרגיש ברוח הטובה השורה על פני הדיינים. כעת נשאל לגבי אברהם ובניו. אמנון סיפר על ישמעאל הבכור ועל יצחק ועל כך שאברהם התלבט ביניהם, אבל בחר לבסוף ביצחק, ובאותו מעמד החליט בליבו להוסיף לשמו את השם יצחק. הדיינים החליטו לשלוח אותו לרמת-גן כדי שיעשה הקזת דם ויטבול במקווה בעוד חודש. אמנון יצחק היה מאושר, אבל לא היה מסוגל להמתין כל כך הרבה זמן והתחנן להקדמת הגיור. הרבנים ראו שאין ביכולתו להישאר ערל אפילו חודש נוסף, לכן הצליחו לסדר לו הקזת דם וטבילה בירושלים בשבוע הבא. הוא עלה לעיר הקודש וחיפש את המקווה המיוחל בין סמטאותיה המפותלות. לאחר הקזת הדם בפני שלושה רבנים, נכנס אמנון יצחק סוף-סוף למקווה, התגשמות כל חלומותיו. לאחר שטבל שלוש פעמים במים הזכים, הרגיש במוחש שנכנסה בו נשמה חדשה. יהודים רבים, שאינם שומרי תורה ומצוות, שמעו את סיפורו של אמנון יצחק ונדהמו לשמוע על מסירות נפשו, כיצד חצה גבולות תהומיים של מוות ושנאה רק כדי להיות יהודי. חלקם קיבלו על עצמם מיד להניח תפילין והיו כאלו שאף קיבלו עליהם חיי מצוות מלאים. בגיל 27 גולל את סיפורו המדהים בספר שנקרא "מחאן יונס להר סיני", ומגלה: "לא הוצאתי את הספר בשביל לעשות רושם על מישהו, אבל אם ישנם יהודים שטוענים שקשה להיות יהודי, אז שידעו מה אני עשיתי כדי להיות יהודי..."
פרשת השבוע ויחי הרב אריה קרן יששכר חמר גרם רבץ בין המשפתים וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבל ויהי למס עבד (ויחי מט,יד-טו) ליששכר אמר שיהיה עשיר מאד בכוח כחמור הנושא משא הרבה, ואף הוא יקבל עול התורה, וכשם שהחמור הולך ביום ובלילה ואינו נח. שאפילו בלילה אין בעליו מכניסים אותו לבית אלא הוא מחזיקו בין האשפות הנמצאים מחוץ לעיר כדי שיהיה מוכן להטעינו סחורה אם יידרש. לפי שיקדמנו חמור אחר, אף שבט יששכר עוסק בתורה ביום, וגם בלילה לא ישכב במטה במנוחה, אלא הוא שוכב מלובש כדי שיהיה מוכן להתעורר ולעסוק מיד בתורה, ותהיה לו מנוחה בארצו שתהיה מבורכת מאד. ואע"פ שדן ונפתלי גד ואשר נולדו לפני יששכר, ובכל זאת אנו רואים שבירכם אחר שבירך את יששכר, זה לא קשיא, שכן הם היו בני בלהה וזילפה, ורצה יעקב לברך את ששת בני לאה בזה אחר זה, ואח"כ לברך את האחרים. אבל יששכר וזבולון שהיו בני לאה, הרי היה צריך להקדים ברכת יששכר לברכת זבולון. הטעם הוא כי יששכר וזבולון היו שני שותפים קרובים. בתנאי שיששכר יהיה יושב ועוסק בתורה בישיבה יום ולילה ולא יעסקו בכל מלאכה וזבולון היה עוסק במסחר והיה הולך בדרכי הים. ומה שהרויח זבולון היה מחלק בינו ובין יששכר ומפני שזבולון היה גורם שיששכר היה יכול לישב ולעסוק בתורה, לכן ברך את זבולון תחילה ואח"כ את יששכר. וכן עשה משה רבינו. כפי שאנו רואים בפרשת וזאת הברכה: שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהלך, שמח זבולון שאתה יוצא ובא לעסקיך וכי יש לך קרן טוב, היינו יששכר שהוא יושב אהלים ועוסק בתורה. באהליך, היינו בישיבה. ויש עוד מדרגה בזה, שהגביר לוקח ת"ח ונותן לו היכולת לישב ולעסוק בתורה תמיד, שהוא נותן לו ההספקה שיוכל להתקיים. וי"א שזהו מה שעשה זבולון ליששכר שהיה נותן לו כל מה שהיה זקוק להוצאות הבית ולא נתן לו מחצית רווחיו. ומכאן אנו למדים שכל גביר התומך בתלמיד חכם מתברך בברכות שמים והארץ. והוא זוכה לשני שולחנות, היינו לשכר בעוה"ז ובעוה"ב, כי אין הכל זוכים לטובה גם בעוה"ז וגם בעולם הבא, אלא זה העושה חסד עם הת"ח שיוכל לעסוק בתורה בלא הפסק, שאם אינו עושה כן מוכרח הת"ח לסגור הספר כדי לילך ולחפש מקור למחיית ביתו. ולכן אנו מבקשים שלש פעמים ביום בשמו"ע והסר ממנו יגון ואנחה. ר"ל שיהיה לנו מנוחה ללמוד באותו יום מן הצער, עאכ"ו בזה. וכן אתם רואים שבני יששכר היו יודעי בינה לעתים, שהיו חכמים גדולים מאד שלא היו עוסקים בשום מלאכה ובמסחר, אלא רק בתורה. ולכן היה דעתם מיושבת.ולכן היתה מעלתו של זבולון רבה, כי על ידו אפשר היה ליששכר לעסוק בתורה. וזהו שאומר הכתוב: זבולון לחוף ימים ישכון והוא לחוף אוניות, ר"ל זבולון היה נמצא בנמלי הימים שהיה לו עסק מסועף ומסחרו פרץ וכן הוביל סחורותיו באניות לארצות אחרות כדי למוכרם שם ביוקר, וכך צבר זבולון זכות ונכסים לעולם הבא בזה שהיה תומך ביששכר שיוכל ללמוד תמיד. וכן עשו שני חכמים בזמן המשנה שהיו שני אחים, החד שמו שמעון והשני שמו עזריה. שמעון היה עוסק בתורה בכח אחיו עזריה שהיה תומך בו. שכן עשו תנאי זה עם זה. שהאחד יעסוק בתורה והשני יעסוק במסחר, וזכות התורה יהיה לשניהם, וכן נקרא על שמו, כי כשאותו חכם נזכר בגמרא או במשנה נקרא: שמעון אחי עזריה. וכן ר' יוחנן היה לומד תורה בזכות הנשיא שהיה תומך בו. ואע"פ שאינה דומה מדרגה זו לזה שעשה זבולון, כי מה שעשה היתה חסידות יתירה, אבל מאחר שתומך בו עומדת זכות התורה לשניהם. ולא עוד אלא לגביר יש מעלה יתירה שזיכה את הת"ח בתלמוד תורה, כפי שאמרו חכמים גדול המעשה יותר מן העושה, ר"ל גדול ערכו של המביא אחרים לידי מצוה מאשר העושה עצמו. בשנת תשכ"ח מינתה הממשלה ועדת שרים בענין דחיית גיוסם של בני הישיבות, בראשות שר הבטחון. רבי יחזקאל אברמסקי – כנשיא ועד הישיבות – הוזמן להופיע בפניה תוך כדי דיון פנה אחד השרים אל רבנו ושאלו האם אין רבנו סובר, כי חובת ההגנה על המדינה קודמת להגנה על התורה. נזדעק רבנו ואמר דבר ה' ליהושע, הכובש הראשון של הארץ, מוכיח היפוכו של דבר בפרק הראשון של ספר יהושע אנו מוצאים שני צווים שנצטוה יהושע מפי הגבורה, האחד על כבוש הארץ והשני על שמירת התורה, והנה על הראשון נאמר "חזק ואמץ (בלי תיבת "מאד") כי אתה תנחיל את העם הזה את הארץ" ואילו בשני כתוב: "רק חזק ואמץ מאד לשמור לעשות ככל התורה". דברי רבנו עשו רושם בל ימחה (ספר זכרון לרבי יחזקאל אברמסקי). גם אם התורה ניקנת ביסורין כדאי לסבול בדרך כדי להגיע למטרה הנכספת. יששכר, שהוא הסמל ללומדי התורה. הוא מטה שכמו לסבול עולה של תורה. את ההקרבה והעול של לומדי התורה, מסביר החפץ חיים במשל: עשיר גדול סוחר באבנים טובות נסע למדינה רחוקה כדי לסחור באבנים טובות. לפני צאתו לדרך הצטייד בשלושה אלפים רובל לצורך המסחר ובעוד ארבע מאות רובל להוצאות הדרך. כאשר הגיע למחוז חפצו רכש סחורה בכל הכסף שהיה לו ולא נותרו בידו אלא מאתים רובל המוקצבים לנסיעה בחזרה. כאשר ביקש לצאת לדרכו בחזרה הביתה בא אליו אחד הסוחרים והציע לו אבנים יקרות מאד במחיר זול במיוחד. הסוחר השיב לו שכבר הוציא את כל כספו ואין באפשרותו להענות להצעה המפתה. הפציר בו המוכר ובקשו שלכל הפחות יאות לראות את האבנים ואז יבין שאין כמותן בכל העולם. כאשר הראה לו את הסחורה, נוכח הסוחר לדעת כי לפניו הזדמנות יוצאת מן הכלל. שווי האבנים הללו הגיע לסך של כמה אלפי רובל. עקב עלילות שקר שהוציאו עליו, נאלץ המוכר להיפטר במהירות מהסחורה שלו, לפני שיחרימו את כל רכושו ונתרצה למוכרן בזיל הזול. הסוחר העשיר היה נבוך, מצד אחד הבין שתהא זו שטות מצידו להחמיץ הזדמנות נדירה זו, מאידך גיסא. אם יתן לו את שארית כספו, לא יהיה לו כסף להוצאות הדרך. לאחר עיון מדוקדק הגיע למסקנה שאין לותר על ההזדמנות הנפלאה שניתנה לו להתעשר באשר להוצאות הדרך – אמר העשיר – בלאו הכי השהיה בדרך הינה דבר זמני. קיבל על עצמו להתנהג בתקופה קצרה זו בצמצום גדול, וכאשר חשב כן עשה נתן למוכר את רוב כספו. השאיר לעצמו עשרים רובל להוצאות הדרך ההכרחיות ביותר, ובתמורה נתן לו המוכר תיבה קטנה ובה האבנים היקרות. הסוחר העשיר יצא לדרכו הביתה. כאשר היה בא למלון לחניית ביניים, לא ביקש אוכל טוב כדרך העשירים גם לא ביקש חדר מיוחד עבורו כדרכו תמיד, הוא לן ואכל עם העגלונים העניים באולם גדול ומשותף לכולם. באחת האכסניות פגש אותו עשיר אחד ששאל אותו: "האם אין כבודו פלוני בן פלוני"? ויען לו "כן אני הוא", ויאמר לו: "א"כ, איך זה יתכן שהנך נמצא בין העניים, הלא דרכך להמצא במקום מגורי העשירים?" ענה לו הסוחר: "הלא ידעת היטב כמה עמל ועגמת נפש אדם מוכן להוציא על רווח של מאה רובל. דע לך שאני מרויח ע"י הויתור על חיי רווחה בדרך, אלפי רובלים". ואז סיפר לו את אשר הזדמן לו ולבסוף הראה לו את האבנים היקרות שקנה כשראה העשיר את האבנים אמר: "אמנם כן, השכל האמיתי מסכים עם מה שעשית. אבל עדיין אני מתפלא איך יכולת לקבל על עצמך תנאי חיים כה גרועים, הלא ידעתי את טבעך המפונק והענוג?" ענה הסוחר: "באמת מפעם לפעם תוקף אותי דיכאון גדול, אבל כאשר זה קורה לי אני פותח את התיבה ומתבונן באבנים המאירות ומיד אני מתעודד ושמח". כך גם לומדי התורה, כאשר הם מתבוננים ביקרותה של התורה ובשכר הטוב הצפון ללומדיה, הם מתעודדים ויש בכוחם להתגבר על כל הקשיים.
לקוטים מספר ברית כהונב לאדמו''ר ועט''ר רבי משה כלפון הכהן זצוק''ל וזיע''א קע''א] כשהבכור תלמיד חכם והכהנים אינם תלמידי חכמים אם כלם או מקצתם המנהג פשוט פה לצקת מים על ידי כלם קע''ב] מנהגינו פה דאחר שאומר הש''ץ שים שלום מחזירים הכהנים פניהם כלפי ההיכל ואומרים רבונו של עולם עשינו מה שגזרת עלינו עשה עמנו כמו שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש ספר המדות לרב הקדוש רבי נחמן מברסלב זצוק''ל וזיע''א תצ''א] על ידי בלבול הדעת נתקלקל היראה. גם על ידי בלבול הדעת ממשלתו נופלת תצ''ב] חכמי הדור הם כנפי הדור. לפי חכמתם כן התקרבות הדור והשגתם או להפך. היינו. התרחקות. חס ושלום. מהשם יתברך. ולעתיד לא יצטרכו להשיג אלקותו על ידי חכמות. כי יקוים בנו. ולא יכנף עוד מורך וכו' תצ''ג] מי שרוצה להעמיק ולעיין בשכלו באיזה ענין. צריך לקשר את שכלו לבית המקדש. וסימן לדבר ''אשא דעי למרחוק. וירא את המקום מרחוק'' תצ''ד] על ידי אמונה נתישב הדעת תצ''ה] על ידי גרים נתוסף הדעת בעולם בדיחות בן 80 הגיע לבדיקות אצל הרופא. הרופא נדהם מהכושר והבריאות של הזקן ושאל אותו :"מה לדעתך עושה אותך כל כך בריא ?"ענה הזקן "אני צייד טווסי בר. כל בוקר אני קם לפני הנץ החמה, ורץ אחרי טווסים עד הערב ." הרופא אמר: "לא נראה לי שזאת הסיבה, בודאי יש כאן משהו עמוק יותר. תגיד באיזה גיל מת אביך ?" שאל הזקן: "מי אמר שהוא מת ?" "אתה רוצה לומר שאביך עדיין בחיים? בן כמה הוא?", שאל הרופא. הזקן אמר: "לאבי מלאו 99 שנה, ולמעשה הוא היה איתי הבוקר בצייד. זה מה שמחזיק אותו בכושר ." הרופא אמר: "מדהים, אבל עדיין לא נראה לי שזאת הסיבה. תגיד באיזה גיל מת סבך ?" שאל הזקן: "מי אמר שהוא מת ?" "אתה רוצה לומר שסבך בחיים? הוא צריך להיות בן 120 לערך", אמר הרופא. הזקן השיב: "לסבי מלאו 118 שנה ." הרופא המתוסכל אמר: "אני מניח שגם הוא צד איתך הבוקר ?" "לא", אמר הזקן, "סבא לא היה יכול לבוא היום כי הוא מתחתן ." "מתחתן?", נדהם הרופא, "מדוע בן 118 ירצה להתחתן ?" "מי אמר שהוא רוצה?", השיב הזקן, "ההורים לוחצים .." בדיחה דן היה בחור רווק שחי בבית בו גדל יחד עם אביו, ועבד בעסק המשפחתי. כאשר גילה שהוא עומד לרשת הון עתק, כשאביו החולה ימות, הוא החליט שעליו לחפש אישה שאיתה יוכל לחלוק את העושר הזה. ערב אחד, במהלך פגישת משקיעים, עיניו נתפסו על האישה הכי יפה שיצא לו לראות. "אני נראה כמו סתם בחור רגיל", הוא אמר לה, "אך בעוד כמה שנים, אבי יהיה חולה ואני עומד לרשת 200 מיליון דולר." מופתעת לחלוטין, ביקשה האישה את כרטיס הביקור שלו, ושלושה ימים לאחר מכן, הפכה להיות אמו החורגת... המסמר 101 בפיגוע במדרחוב בירושלים נרצחו 11 יהודים, רובם נערים, ו-17 נפצעו. הפצוע הקשה מכולם היה שרון, שהיה סמוך למקום הפיגוע. מאה מסמרים חדרו לגופו, ולמרות זאת נותר בחיים. מסמר אחד חדר לארנקו וחורר את המטבע שהייתה בו והמחיש באיזו עוצמה חדרו יתר המסמרים. במשך חודשים ארוכים הוא טופל ועבר שיקום ממושך, וגם לאחר ששוחרר מבית החולים, הגיע לטיפולים שבהם הוציאו מסמרים מגופו. הוא ידע בבירור שהוא חי בזכות כוח עליון. יום חמישי אחד הסיע שי את שרון אל חברו, אביב. הם חלפו ברחוב עזה, ליד בית ראש הממשלה, העמוס במבלים בבתי קפה. "תגיד לי", אמר שרון לשי, "איך יכול בעל שאוהב את אשתו לקחת אותה לכאן, לבית קפה הומה אדם?!". שי הבין את כוונתו ובכל זאת שאל: "למה?". מה זה למה?! אם מחבל נמצא בדרך לפיגוע, למה שלא יבוא לכאן, הרי זה מקום אידיאלי לפיגוע!" אה, אני מבין אותך, אתה היסטרי בגלל הפיגוע שעברת... אבל עליך להבין שיש אנשים שלא עברו פיגוע והם רוצים לחיות..." שרון זעם מעט: "תשמע אחי היקר, אם אדם לא עבר פיגוע, זה לא אומר שהוא צריך ללכת עם מי שהוא אוהב למקום עם סבירות כל כך גבוהה לאסון. חוץ מזה, איך אנשים מסכנים את החיים שלהם כשיש התראות, ועוד משלמים שלושים שקל עבור כוס קפה עם שתי כפיות סוכר...", דממה השתררה ברכב. שי הגביר את המוסיקה כדי להפיג את המתח עד שהגיעו לקטמון הישנה, שם ירד שרון לפגוש את אביב בביתו. במוצאי שבת שרון ישב מול המחשב בבית אביו. לפתע, שמע צפירות רמות, אך חשב בתחילה שמדובר בסיוט נוסף שלו שנבע מהפיגוע. הוא הלך לשתות ושאל את אביו אם גם הוא שומע צפירות. אביו השיב בחיוב. כאשר הצפירות התחזקו מאוד, ביקש שרון מאביו שיבדוק בערוץ 2 מה קורה. "קרה משהו!" היה בטוח. האב הדליק את הטלוויזיה ולאחר חמש דקות נקטע השידור בהודעה: "קול נפץ אדיר נשמע במרכז ירושלים. כנראה שמדובר בפיגוע..." שרון התקשר לשי. הוא שיער שאחיו נמצא באזור הפיגוע. הטלפון הנייד של שי לא היה זמין. שרון פחד מאוד. לאחר מכן התקשר שוב ושי ענה מבוהל ונסער: "הייתי ברחוב עזה ובדיוק אז היה פיצוץ אדיר... כל האוטו רעד...", ולאחר רגע הוסיף: "וואלה, צדקת כשאמרת שלא כדאי לבלות בבתי הקפה ברחוב עזה. הפיגוע היה ממש שם!". זמן קצר לאחר מכן, התברר בחדשות שהפיגוע התרחש בבית הקפה "מומנט" ברחוב עזה, מטרים ספורים מבית ראש הממשלה, והיו בו הרוגים ופצועים רבים. למחרת נסע שרון לבית חברו בקטמון הישנה. הוא עבר בדרך ליד מקום הפיגוע כדי לומר שני פרקי תהלים שידע בעל פה, והמשיך לקטמון. כאשר נכנס לביתו של אביב, שמע אותו אומר בכעס: "תגיד לי, איך אלוקים הורג ילדים?!"... החבר המשיך להוציא מפיו מילים קשות מאוד כלפי מעלה. שרון הבין את זעמו, ומאידך רצה להתנפל עליו, איך אתה מקלל את אלוקים שהציל אותי ממוות, הרי זה בדיוק אותו אלוקים?... המשך בשבוע הבא בע''ה
17/12/2010
ויש לשאול 2 שאלות:
א} איך השבטים חשדו ביוסף הצדיק שינקם מהם והלא כתיב לא תקום ולא תטור?
ב} כתיב שהשבטים אמרו ''לו ישטמנו יוסף והשיב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו'' בלשון עתיד היה הכתוב צריך לומר ''לו שטמנו'' בלשון עבר שאם יוסף ינקם מהם אז המשטמה היא מזמן המכירה ג}כתוב בתורה שיוסף אמר להם ''ואתם חשבתם עלי רעה אלוהים חשבה לטובה'' היה צריך לומר ''ואתם עשיתם לי רעה אלוהים עשאה לטובה'' ולא חשבה כיון שבאמת פעלו ועוד היה הכתוב לומר ''לרעה'' ולא ''רעה''?.
ברם כבר כתבנו בפרשת ויגש שמחלוקת יש בין יוסף ובין שאר השבטים שיוסף יוסף שכל זמן שלא ניתנה התורה שייך בהם דין בני נוח והשבטים סוברים אף על פי שלא ניתנה תורה מכל מקום אם יקבלוה עליהם שייך בהם דין בני ישראל ולא בני נוח ואם כן השבטים פחדו שמא יוסף ינקם בהם כיון שסובר שלא שייך עדיין הפסוק ''לא תקום ולא תטור'' כיון שלא ניתנה התורה. אלא שעדיין יש לשאול למה הפסוק אמר לא תקום קודם לא תטור והלא מצד הסברא לא תטור צריכה קודם כיון שקודם באה הנטירה ואחר כך הנקימה ויש להשיב שאם התורה מתחילה בלא תטור אם כן לא תקום אינה צריכה שאם אין נטירה נקימה מניין? וכיון שהתורה רוצה ליתן שכר משנה למי שלא יטור שאז ממילא אינו נוקם וכן למי שהוא נוקם יענש שהוא עבר על הנטירה והנקימה אם כן אם כן כתה לא תקום בתחילה וסיימה בלא תטור ולפי זה הרשעים ניחא להם אם התורה התחילה בלא תטור שאז צריכה לדלג לא תקום ואם כן יעברו רק על לאו אחד ולא שניים אבל הצדיקים להיפך ניחא להם אם התורה כתבה שניהם כדי שיקיימו שניהם ואז שכרם יהיה מרובה וכאן השבטים אמרו ''לו ישטמנו'' שצריך להתחיל בלא תטור כדי שהרשעים יענשו רק אחת ויוסף השיבם אתם חשבתם רעה פירוש על הרשעים שלא יענשו הרבה אבל אלוהים חשבה לטובה פירוש חשב על הצדיקים שלא יעברו עליהם ואז שכרם כפול ולפיכך התחיל בלא תקום לסיים עלה ולא תטור ולפי זה צריך האדם להבליג אפילו אם חברו עשה לו רעה אף על פי שזה קשה כשחבירו יעשה לו רעה והוא צריך לשכוח מזה מכל מקום שכרו מרובה ועל זה נאמר ''ואוהביו כצאת השמש בגבורתו'' פירוש שה' יתברך אוהב מי שמבליג ועוד דרשו חכמינו זכרונם לברכה מה שנאמר ''תולה ארץ על בלימה'' שהקדוש ברוך הוא תולה הארץ שלא להחריבה בזכות מי שבולם את פיו בשעת מריבה. ועוד שמצוות התורה יש שבהם טעם כמו כבוד הורים וגניבה וכדומה ויש אינם מרוכבים על שכל אנוש וצריך אדם לקיימם אף על פי שאינו מבין הטעם כמו מצות תפילין מצות פרה אדומה וכדומה ואם יבליג על חבירו ולא יתקוטט ולא ישטמנו ויקום אותו בזה מראה שהוא מקיים מצוות התורה רק בשביל שה' יתברך כך צוונו בלי נטייה אחרת. ואשריו לאדם שעובד את ה' יתברך מאהבה ולא משום נטייה אחרת.
ויהי רצון שנוכל לקיים מצוות ה' יתברך שבזכותם יגאלינו גאולה שלימה בקרוב אמן!!!
17/12/2010
פרשת ויחי
פרשת השבוע מספרת על פטירת יעקב אבינו ע"ה. יעקב אבינו כשהגיע לגיל ששים ושלש שלחו אותו אביו ואמו לקחת אשה מאצל לבן והוא הלך לישיבה של שם ועבר וישב שם ארבע עשרה שנה ובגיל שבעים ושבע הלך אצל לבן ובגיל שמונים וארבע לקח לאה ורחל ובגיל תשעים ואחד היו לו אחד עשרה בנים ובת ובגיל מאה ושמונה נמכר יוסף למצרים ובגיל מאה ושלשים נפגש עם יוסף וחי במצרים שבע עשרה שנה ובגיל מאה וארבעים ושבע הרגיש עצמו שהולך למות וישלח ויקרא לבנו ליוסף ואשביעו שלא יקברו במצרים אלא במערת המכפלה. ולמה השביעו? שפרעה יוכל לומר ליוסף שלא לשאת אותו שמשעה שבא יעקב למצרים כלה הרעב ובא השבע בזכותו. ופרעה לא יוכל לומר ליוסף עשה התרה, שכשפרעה הניח יוסף שרו הראשון יוסף דבר עמו בשבעים ואחת לשונות ופרעה אינו יודע אלא שבעים לשונות וישבע את יוסף כדי שלא יגלה שהוא יודע יותר ממנו. ואם יאמר לו עשה התרה יאמר לו אעשה התרה גם על השבועה הראשונה. ואח"ך חלה יעקב אבינו ויאמרו ליוסף הנה אביך חולה ויקח את שני בניו עמו וילך לפני אביו ויאמר לו יעקב שנתן לו הבכורה וכשיחלקו ארץ ישראל יקח שני חלקים ומנשה ואפרים נקראו שני שבטים. ויברך אותם יעקב אבינו. ואח"ך אסף כל בניו ורצה לגלות להם את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה משום שאם יגלה להם שאפי' בזמן הזה עדיין לא בא האנשים מתייאשים ואינם יכולים לסבול אבל גלה להם מה עתיד לבוא עליהם עד הבית הראשון. חז"ל אמרו הפרשה הזאת רמוז בה מה עתיד לארע לנו עד המשיח. ונפטר יעקב אבינו ויחנטו אותו הרופאים של יוסף ארבעים יום ויספדו עליו במצרים שלשים יום אחרים. ואחר שבעים יום אמר יוסף לפרעה אעלה לקבר את אבי בארץ ישראל והלכו וכשהגיעו המלכים של ארץ כנען עשו לו כבוד גדול כשמצאו הכתר של יוסף תלוי על ארונו כל אחד מהם הביא הכתר שלו ותלה אותו על הארון. וכשבאו לקברו בא להם עשו ויאמר להם שיצחק יש לו שני בנים ומערת המכפלה נשארו בה שתי מקומות מקום לי ומקום ליעקב, ויעקב כבר קבר במקומו את לאה ויאמרו לו הלא מכרת אותה ליעקב ויאמר להם לא מכרתי לו רק הבכורה ויאמרו לו יש לנו שטר מכירה ויאמר להם איפה ויאמרו לו במצרים ויאמר להם הביאוהו ונראה. שלחו נפתלי, וחושים בן דן היה איש גברי הרבה ועל לא דבר הוא כועס ואינו שומע היטב ולא שמע הויכוח שהיה להם עם עשו. ומצא הארון של יעקב עומד ויאמר לא כבוד זה שאל אותם למה עומדים ככה הראו לו עשו והוא הבין שעשו לא הניח אותם לקבור את יעקב, לקח חרבו וחתך לו ראשו ונתגרגבה ונפלה במערת המכפלה. ולמה נזכית ראשו שתקבר במערת המכפלה? מפני שעתיד לצאת ממנו הרבה גרים רבנים גדולים כמו אנקלוס ושמעיה ואבטליון ורבי מאיר ורבי עקיבה וכו' שהיו קדושים הרבה. ויקברו את יעקב ושבו למצרים. ואחיו שלחו לו ואמרו לו שאביהם צוה לפני מותו שתשא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך וסלח להם ויאמר להם שאלהים חשבה לטבה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב. ויוסף צוה לאחיו ואשבע בניהם שכשיצאו מארץ מצרים יעלו עצמותיו לארץ ישראל וימת יוסף בן מאה ועשר שנים.
פרשת השבוע נקראת סתומה ר"ל שכל הפרשיות כשתגמר הפרשה מניחים שורה חלקה ומתחילים שאחריה בשורה חדשה אבל פרשת ויחי רחוקה על פרשת ויגש כדי שאדם יכתוב אות אחת. ורש"י ז"ל כתב למה פרשה זו סתומה לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השיעבוד שהתחילו לשעבדם. והא ידוע שלא התחילו ישראל לעבוד תחת מצרים אלא אחר שמת האחרון שבשבטים שהוא לוי שנפטר שבעים שנה אחר יעקב. וגודל השעבוד הוא שמונים ושש שנים בלבד ר"ל אחר שנפטר לוי בשלשים ושבע שנים ועוד מה רוצה לומר רש"י במלות בעיניהם ובלבם? אולם כדי ליישב דברי רש"י ז"ל נתרץ קושיה אחרת. חז"ל אמרו כשנפגש יעקב עם יוסף הכתוב אומר שיוסף חבק אביו ונשקו אולם לא אמר שיעקב נשק יוסף. למה? ותירצו משום שבאותו זמן יעקב היה קורא קריאת שמע. והקשו למה יוסף לא קרא ויעקב אינו יכול לדחותה אחר חמש דקות? ותירצו שיוסף היה עוסק במצות כיבוד אב ואם והעוסק במצוה פטור ממצוה. ויעקב רצה להראות שאהבתו להקב"ה יותר מהכל אפי' מאהבתו ליוסף שהיה אוהבו הרבה.
אולם השאילה היא למה רק עכשיו היה לו משהיה בארץ ישראל ואף כשהיה במצרים אחר שנפגש עם יוסף יקרא קריאת שמע? אולם ידוע מה שפירשו חז"ל על זבוב עקרון שהגויים היו עושים תמונה לעבודה זרה שלהם גודל הזבוב וכשזוכרים אותה מוציאים אותה ומנשקים אותה. וכשיעקב אבינו היה בארץ ישראל לא היה ירא על בניו משום שארץ ישראל ארץ קדושה ועוזרתם שלא יטבעו בטומאה אבל כשבא למצרים שהוא ארץ הטומאה והע"ז וירא על בניו שיטעו. ולכן כשפגש ביוסף התחיל לקרוא קריאת שמע כדי להבינם שאם הגויים צריכים להכניס ידיהם לכיסם כדי לעבוד ע"ז שלהם אנו הקב"ה שהוא מלא כל הארץ כבודו ובלא שאתה מכניס ידך בכיסך הוא כבר בלבנו. והם זוכרים הע"ז רק כשנפשם בנחת אנו לא! אפי' שהוא משתוקק יוסף הרבה ומוחו עוסק ביוסף זכר הקב"ה. ובכל זמן שיעקב אבינו היה חי משפחתו היו זוכרים המעשה הזה שהוא דבר קשה ומספרים אותו מאחד לאחד. אבל אחר שנפטר התחילה להשתכח שהקב"ה גזר שהמת משתכח אחר י"ב חודש כדי שבני אדם יכולים לחיות. ואף המעשה הזה התחיל להשתכח. ולזה אמר רש"י ז"ל שנסתמו עיניהם ולא רואים עוד יעקב ולזה נסתם לבם ושכחו המעשה של יעקב מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם. לא עבודה ממש אלא עבודה זרה בשוגג. ובזה יתפרשו על נכון הדברים שאמרו חז"ל למה נאמר ברוך שם כבוד מלכותו בנחת? ותירצו משום שמשה לא אמרה בפרשה. ויעקב אבינו כשבאו אליו בניו קודם שנפטר היה ירא דילמא התחילו לטעות ועובדים ע"ז והם הבינו אותו ואמרו לו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. באותה שעה הודה יעקב להקב"ה ואמר ברוך שם וכו' ולזה תקנו לאומרה בנחת. אבל כאן יש לשאול א} שכשיעקב אמרה הוא מודה להקב"ה שבניו צדיקים ב} אם אנו אומרים אותה למה לא אומרים אותה בקול והא כל האנשים יודעים שאנו אומרים אותה? אולם כאן חז"ל רצו לרמוז לנו דבר שהיה לנו שלא לאומרה משום שמשה לא כתבה בפרשה אבל אנו צריכים לזכור את יעקב שקרא קריאת שמע כשנפגש ביוסף. ולזה אמרו לנו לאומרה בנחת כמו שאדם אומרה בלבו לזכור את יעקב אבינו שאמרה להראות לנו שצריכים לאהוב הקב"ה בכל לבנו. וזהו למה ננחו ידינו על עינינו כשנקרא קריאת שמע לזכור שכשנפטר יעקב אבינו נסתמו עינינו ולבנו.
ולזה למה החתן מקודם לא היה קורא קריאת שמע שאם יקראה כולה בהבנה והוא עסוק אינו יכול לכוין בה היטב אבל עכשיו שנסתמו עינינו ולבנו ואין יודעים כל הכוונות קוראים אותה אבל לא אומרים אותה כמצליף, לכל הפחות צריכים להבינה. ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך לאהוב הקב"ה בכל לבינו. לא נזכור הקב"ה אלא בזמן המעונן אבל בזמן התענוגים כל אחד עושה מה שעולה בראשו או וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' כשנלבש הטלית הקב"ה יעזרנו לזכור המצוות ולא עושים עבירות או ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם בשעה שנלבש הטלית הקב"ה יעזרנו להתגבר על יצר הרע ולא נראה דברים אסורים או להרהר בדברים אסורים. נכון שהאדם נוהג לקראה כמצליף אולם ישתדל לתקן וצריכים אנו לעוזרו. לא יתחיל אדם להעמיק ויבוא אדם וידבר או יתלוצץ על חביריו ויאבד לו ההתעמקות. זה יהיה חוט ומחטיא, חוטא שדבר בבית הכנסת ומחטיא שאבד ההתעמקות של אותו אדם שהשתדל לתקן עצמו ומתפלל כראוי. יהי רצון שהקב"ה יעזרנו להעמיק בתפלותינו ונבין מה שאנו מוציאים מפינו ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.
10/12/2010
בס''ד מוסר בלערבי פרשת ויגש
פלפרשה מתאע הזמעה אלי פאתת. חכאלנה לפסוק. עלא השבאייל מתאע יוסף אלי עמלהם מעה כואתו. באש יערף אידה כאן נדמו עלא אלי באעו. ואלי יחבו בנימין כיף כוהם האו לא. וכיפאש שבל עלא בנימין אלי שרק לכאס מתאעהו. ורזעו לכואת לכל למצר. וקאלו יהודה אלי כלהם יווליו כדאמה ענדהו. ואלי יוסף מה חבשי. וקאלום מה נאכד כאן בנימין. וקתהה יהודה כמם אלי מוש מדנוב אלי באעו יוסף נצארלהם למאשאכל האדון. עלא כאטר בנימין מה כאנשי פלביעה מתאע יוסף. והווא מה יחב כאן בנימין. וקאל האדה מה ינפע פיה כאן לקווה. ווקתהה למלאכים אלי פשמים הבטו באש יתצנטו הניקאש אלי חינצאר בין יהודה ויוסף. אלי הומאן זוז מלכים.
ויהודה אקתארח עלא יוסף. קאלו נשד האנה פי בקעתו. אקוה מנו יאסר ונקצ'ילך כיר מנו. יוסף מה חבשי. קאלו אנתין מביין פיך קויי יאסר. ואידה כאן תתגשש תקום תקתל באעד לחד. תווליש כל יום זנאזה הוני. נחב ואחד מרכי. וזאד גש יהודה. ותקרב קדאם יוסף לבלאצה אלי מה ענדושי חק יתקרבלהה. ויוסף וקתהה בעת באש יזיבולו עסכר קויין חדה. כאף יהודה יעמלשי באעד להרזה. ויהודה קאלו מה תתגששי עלייה. מאענאהה חיתכלם מעאהו כלאם אלי יגשש. וקאלו נחשבך כיף פרעה. כלמה מסכרה ופסרהה כיף מה תחב. נקצ'רך כיף פרעה אלי הווא מלך. ראו חתתעאקב כיף מה פרעה תעאקב עלא שרה אמנו. כדאב כיף פרעה. ואידה כאן תגששני נקתלך אנתין ופרעה מתאעך. ובדאו פניקאש. ויהודה קאלו אנתין מלי שפתנה קעד תתסבל עלינה. בוכם מאזאל חיי האו לא. ענדכמשי כו אוכר. יאכי באש תנאסבנה. ואחנאן מה כבינה עליך שיי. וקלת זיבו כוכם הזגיר ונעס עליה. ואנתין תתסבל באש תאכדו. ויוסף כאן יזאוובו. וקאלו האשביכם כוכם לוכר מה זריתושי עליה כיף האדה. וכאן יקולו לכלאם אלי יערפו מה יחבושי. תגשש יהודה וכדה חזרה כבירה כאנת קדאמו. ועיינהה לפוק וקאבלהה בידו. וגפצהה תחת רזלו רזעהה תראב. קאם מנשה אלי וקתהה עמרו 8 שנין עמל כיפו. ויוסף זאד נרפז יהודה. וקאלו פי באלך מה קויי כאן אנתין. ענדי האשכון אקוה מנך. ועייט עיטה יהודה בלגש מתאעהו. ביהה רמאו לחבלאת לכל אלי פי מצר. והשייאבן לכל טאחולום השנין אלי מאזאלולום פי פמהם. ולמראץ' בלקלב מה צאת פיהם חד. ולעסכר אלי כאנו חדה הרבו. ורפשו בעצ'הם ומאתו מנהם יאסר. ויהודה כאן ענדו שערה פי שדרו. ווקתלי יוצל לקמת אלגש. תוקף ותנקב חואייזו ותביין לברה. ויוסף וקתלי שאפהה קאל למנשה אצ'רב עלא כתף יהודה בשוייה וברדו. ועמל איכאך וברד יהודה שוייה. ויהודה קאל לנפתלי בארה שופלי קדאש תמה חומה פי מצר. ויוסף וצא וזאבולו עסכר אכתר קויין וזאו. וכלט נפתלי וקאלו תמה 12 אן חומה. קאלום אנתון כל ואחד ישד חומה יכליהה. והאנה נכמל האך התלאתה לוכרין. ויוסף זאד ידוי מעה יהודה באש מה יכליהושי יבדא פתכמאם אלי כמם. וזאד נרפזו יאסר. ועייט עיטה אוכרה יהודה. אלי בלחס מתאעהה טאח הצור מתאע מצר. וחתה פרעה טאח מלכרסי מתאעהו. ווקתהה חושים ולד דן תקווה עליה הזוע. וקאל האשביהם עטלו. וכרז ישופהם קריב יוצלו האו לא. וקרב חתה לחדוד מצר. וסמע לעיטה מתאע יהודה. קאל האדה עיטת עמי. ותבע לחס ומשה יזרי באש יעאוונו. ופרעה נשד עלא אלעיטה האדי. וחכאוולו. בעת ליוסף קאלו שייב עלינה מנהם נאוי תכלי מצר. הומאן מאזאלו פלכומאצ'ה האדי. וכלט חושים. הנאס אלי גאדי ולאו לכל ירעשו. קאלו הומא 10 ואחנאן כאייפין. וזאד עליהם ואחד אוכר. וקתהה יוסף תאכד אלי כואתו יחבו בנימין. ומוסתעדין יחארבו מצר כאמלה עלא כאטרו. ואלי הומאן נדמו אלי באעו. קאלום כרזו לעבאד לכל מן קדאמי כליווני האנה ויאהם ראס ראס. עלא כאטר מה יחבשי ישופו כיפאש כואתו חיתחשמו מנו. והנאס לכל פרחו. קאלו אכטה ראסי ואצ'רב. כליהם יתלתהאו ביה. ווקתלי כרזו הנאס לכל. קאלום יוסף אידה כאן נזיבלכם כוכם לוכר אלי בעתו למצר. קאלולו תעמל עלינה אכבר מזיה ואלי תטלב נעטויווך. קאלום כוכם קאעד ענדי. קאלולו וין. קאלום אלי ואקף חדאכם. ותבאהדלו. קאלום האנה כוכם יוסף. ובאס בנימין. ובאסהם לכל. וקאלום מה תכמושי. כיף מה ענדי חתה שיי עלא בנימין. מה ענדי פי קלבי חתה שיי עליכם. ותקרבולו וכלמו.
ויוסף קאלום בארו זיבו בוייה חדאיה. וקולולו אלי האנה למלך מתאע מצר. ופרעה סמע אלי האדון כואת יוסף ופרח מן חאזתין. אלי לבלאד מה חתכלאשי. ואלי יוסף מוש כדים. והווא מן פאמילייה מליחה מתאע אברהם אבינו. וקאל ליוסף אבעת זיב בוך וכואתך חדאך. ויוסף עטה אמארה ליהודה באש בו יאמן. וקאלו אלי וקתלי כרז מן חדה כאנו יקראו פדין עגלה ערופה. ווקתהה חלו לחרם אלי עמלו באש מה יכשף חד. וערפת שרח בנת אשר האש נצאר לכל ברוח הקדש. ומשאת באש תבשר יעקב בשוייה. וגנאתלו גנאיה ותקוי חסההה בשוייה. חתה אלי בדא יסמע כלמת יוסף. ועאוודתהאלו קדאש מן
מרה. ופהם וערף אלי יוסף חיי. ובארכהה יעקב אבינו באש מה תשופשי למות. וכאנת עאיישה חתה וקת לגמרה. ומן באעד טלעת לסמה חייה. וכלטו השבטים וקאלולו אלי יוסף בעתלו באש יזי חדה. ועטאוו לאמארה. ויעקב אבינו כאן כאייף יהבט למצר. וכאן יחב ישוף יוסף. ורבבי קאלו אמשי למצר ומה תכאפשי האנה מעאך. ומשה יעקב הווא ולפמילייה מתאעו למצר וקאבל יוסף. ויוסף קאבלו בפרעה הווא וכואתו למרכיין. באש מה יאכדומשי ללעסכר. וקאלום קולו לפרעה אחנאן ראעיין גנם. אלי הווא לעבודה זרה מתאע מצר. באש ימשיו יקעדו פי ארץ גושן וחדהם. ויעקב בארך פרעה אלי וקתלי ימשי חדה הניל יטלע וישקי מצר לכל.
ופשנין הזוע למצריין ופאוולום לפלוס. ומשאו ליוסף. וקאלום זיבו זואייל מתאעכם. וופאו הזואייל. וקאלום נשרי עליכם לוטיאן. וחוולהם מן בלדאנהם באש כואתו מה יסתמאוושי בראנייה ויחשמו. כאנשי לביבאצה מה סראשי מן ענדהם. וכאן יעטיהם למאכלה. אלי הומאן פי ביעת מרת פוטיפר. קאלו לחק מעה יוסף. ורזעלום יוסף למזייה מתאעהם תווה. ווקתלי זא יעקב אבינו. בזכות מתאעהו ופא הזוע. ויוסף עטה ללמצריין וטיאן באש יזרעו. וקאלום אלי יזיבו 20 פלמיה לפרעה. ויעקב וזגארו קעדו פי ארץ גושן. ורבבי בארכהם וכתתרו ותמרו פיהה יאסר.
יוסף הצדיק. וקתלי תערף לאכואתו קאלום. והנה עיניכם ראות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם. והגדתי לאבי את כל כבודי במצרים ואת כל אשר ראיתם וכו'. הרש''י ז''ל פסר והנה עיניכם רואות וכו'. יוסף הצדיק זאבלום ראיה אלי הווא יוסף. אלי הווא מהול. כי פי המדבר אליכם. ראיה אוכרה. אלי הווא קאעד ידוי מעאהם בלשון הקדש. הוני ואחד ינשד. אלי הזוז ראיות ינזמו יטייחוהומלו. אלי וקתהה מצרים לכל מהולים. אלי וקת הזוע. והנעמה מתאעהם תשוושת. יוסף מה חב יעטיהם הנעמה כאנשי מה עמלו למילה. וכאן עלא הדווה בלשון הקדש. מאדאם תממה מתרזם אלי כאן יתרזם לכלאם מתאעהם ליוסף. מאענאהה תמה השכון יתכלם בלשון הקדש. ונזמו נקולו אלי יוסף תעלם מן ענדו לשון הקדש. ונשדה אוכרה האש קאעד יקולום והגדתי לאבי את כל כבודי במצרים ואת כל אשר ראיתם. השנווה אלי שאפו כלף לכבוד מתאעהו פי מצרים.
לאכן יוסף הצדיק הראיה מתאעהו קוייה יאסר. אלי מה ינזם יעמל למילה ללמצריין לכל כאנשי ואחד יוולי פיה השרוט האדון. אלי הווא עמל למילה קבל. ויחכם פלבלאד. וזיד ענדו זכות אבות יוקפלו. אלי אידה כאן הווא מה עמלשי למילה מה יערפשי למילה זמלה. ואידה כאן מה יחכמשי פי מצרים מה יסמעושי כלאמו. וחתה ואלו יחכם פלבלאד וקתלי יטלב מנהם טלב מה יסעדומשי ינזמו יעמלו עליה אנקילאב. ובהאדה ילזמו מעאוונה מן הסמה. ובהאדה קאלום יוסף הצדיק מאדאם מצרים לכל עמלו למילה. וזיד תממה האשכון יתכלם בלשון הקדש כיפי האנה. מאענאהה האנה יוסף הצדיק. אלי תתופר פייה הסרוט האדון לכל. אלי עמלת מילה ותעלמת לשון הקדש מן ענד יעקב אבינו. ואידה כאן מוש מן הזכות אבות וסייעתא דשמייא מה נזמשי נעמלום למילה. ובהאדה קאלום אלי יקולו ליעקב אבינו אלי מצרים לכל יקצ'רו. ואלי שאפו הומאן. אלי חתה ואלו עמלום למילה חקום יווליו יכרהו. לאכן סייעתא דשמיה באש עמלום למילה ומאזאלו יקצ'רו.
אכואני לעזאז. אחנאן ישראל כלנה ענדנה זכות אבות. וכלנה ענדנה סייעתא דשמייא. אידה כאן נחבו באש נרזעו בתשובה האו באש נעמלו מצוה. כיף מה קאלו לחז''ל כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. מאענאהה ואחד וקתלי יתואלד ענדו לחלק מתאעהו פי עולם הבא. ולאכן ינזם יחאפץ' עליה האו לא הוני למשכלה. ורבבי דימה יסתננא פינה באש נרזעו בתשובה באש יעטינה לחלק מתאענה. ומסתעד באש יעאוונה באש נרזעו בתשובה. כאנשי למחטיא את הרבים אלי האדאך מה יעאוונוהושי באש ירזע. ואידה כאן גד רוחו ורזע יקבלו התשובה מתאעהו. ובאש נפאהמו למוצ'וע האדה מליח. נזיבו למעשה מתאע רוני רומי. אלי הווא כאן חילוני וואכד מלכת היופי מתאע ישראל. וכאן ענדו חזאמה כבירה מתאע נסה ורזאל. לילה נאעס יחלם פי רבי יברק פיה. תלאת לייאלי והווא יחלם ביה. הלילה התאלתה קאלו האשכון אנתין. קאלו שלום שרעבי. פצבאח נשד עליה קאלולו אלי הווא מאזאל חיי. משאלו לישיבה מתאעהו. קאלו ראך גאלט פייה האנה מוש מן הדתיים. קאלו נערף. לאכן שפת פסמה לגלימה מתאעך. וברשה רביין כבאר יתפרזו עליהה ויתמנאו ואחדה כיפהה. וקתלי נשד מתאע האשכון קאלולו מתאעך. ובהאדה זית באש נשופך. וקאעד מסתכאייד אלי חצ'ייעהה. אלי הווא ענדו נשמה קדושה יאסר. קאלו השנווה ילזמני נעמל. קאלו ארזע בתשובה. קאלו כיפאש נזם האנה מן זגרי חילוני. קאלו תווה נבעת מעאך זוז מלאכים יעאוונוך. לבשלו טלית קטן וקאלו רד באלך באש תחפץ' השבת. רואח לדארו מבהדל. מרתו קאלתלו השביך. קאללהה
ברוך ד' תודה לקל לאבאש. קאלתלו השנווה הלוגה האדי. וזאדת שאפת הציציות מתאע טלית קטן קאלתלו השנווה האדו. אסמע כאן חתוואצל חנטלקך. לילת השבת נאויין חיכרזו ישהרו. לקא רוחו מה עאדשי יחכם פיה רזליה. ערף מנין זאתו הצ'רבה. מרתו בדאת תעייט לזיראן וכלמו לאומבילונס. לקא קבאלתו הרב שרעבי. קאלו אידה כאן תחפץ' השבת תברה. קאלו נוועדך. לקא רוחו לאבאש. נאדה מרתו קאללהה לאבאש ומאניש כארז. תגששת יאסר. בעתת לבני אלבז צאחבו וחכאתלו. קאללהה מה תכמישי תווה נספר ביה ונרזעו מריגל. רפעו לתאיילנד ורכבו פיה ספינה פלבחר. בלאצה מתאע דרוג וכמז כביר. והווא יחכיה עלא גן עדן וגיהנם. ואחד קאל לצאחבו ילזמנה נקתלו. הווא קאל יהי רצון באש יטפא הצ'וו. טפא. דכלו בעצ'הם. זאהו ואחד קאלו אנתין אלי טפית הצ'וו. קאלו האנה מה תחרכתשי מן בלאצתי. קאלו צלית. קאלו מאדאם תאמנו רזעו בתשובה. קאלו עאווד צליה. קאל אידה כאן אלי קאעד נעמל פיה צחיח ירזע הצ'וו. רזע. קאלו בארה רווח תווה אקבל מה יקתלוך. ותעמל מזייה וקתלי תרווח בעתלי טלית קטן. רואח ובעתלו. לאכן אקבל מה ווצלו תקתל. נשד רבי שלום שרעבי קאלו האדאך כאן מחטיא את הרבים מה עאוונוהושי באש ירזע. מרתו קררת באש טלק. נהאר עטל ענד הרבי. בעתתלו ולדו. וקתלי שאפו קאלו איזה חנבארכך. בארכו וחטלו פוק ראסו 10 שקלים וקאלו חטהומלו תחת למכדה. פצבאח מה לקאווהומשי. מרתו קאלתלו חתה לעשרה שקלים אלי עטאהמלך נדם עליהם וכדאהם בסחר. פלקאליה וקתלי רואח לקא כיצ'ה קדאם דארו. לקא ולדו טאח מן הטאק הסאבע ולאכן זא פי צטל מה ומנע. רפעו לספיטאר לקאוו לאבאש. קאלום אלי זוז מנאס יטירו הבטוני בשוייה. משא לרבי. קאלו אלי כאנת עליה גזרה ועמלו פדיון בלעסרה שקלים. מררה עמלולו טליפון קאלולו אלי מרתו וולדו עמלו כצידון. משא יזרי. לקא לכרהבה מפשכה זמלה. נשד עלא מרתו וולדו קאלולו פלאומבילונס. קאל מיה פלמיה חנלקאהום טרוף טרוף. לקאהם לאבאש עליהם. ולאכן מרתו שאדה פי ולדהה וכלהה תרעש. עמלולהה זריקה רתאחת. קאלתלו אלי תחל למאל מתאע לכרהבה וכרזת מנו הסכארה מתאע הטלית ותפלין מתאעו. וזאת פי חצ'נהה הייא וולדהה. וטארו זמלה לברה מן לכרהבה. ומן באעד זא לכצידון. ובדאת תבכי וקאלתלו חתה האנה חנרזע בתשובה. משא לבו עטאהו טריחה אלי בו כאן צ'ץ' הדתיים וטייחו מן הדרוז. רואח מדגדג מן הטיחה ומה חב יזיהו הנעאס כאן בסיף. פשעתין מתאע הצבאח. שמע הטרטיק עלא לבאב. לקא בו ואמו וכואתו לכל זאו. קאלו בו אלי הווא בלע לשאנו. וזאבו טביב זארהם קאלום עלא מות. ולאכן הווא זאהו ואחד וקאלו כאן תרזע תמנע וכאן לא ימות תווה. קאלו נרזע. רזעלו לשאנו. חכאלום האש נצאר כממו לכל באש ימשיו לולדהם וירזעו בתשובה. מררה קאבל הרב ראובן אלבז. וקתלי ערף אלי הווא יערף בני אלבז קאלו תעמל מזייה זיבולי מררה לשבת. עלא כאטר מררה חנעמל הרצאה הנאס פי באלהם בני אלבז תעבאת הצאלה. קאלו באהי. נהאר הזמעה קאל לבני אלבז חנמשיו נעמלו השבת פי הותיל מליח יאסר. משא מעאהו. רפעו לדאר מלבררה קדימה. קאלו האדה הותיל. קאלו האדה נוע מתאע נתיכה. דכלו לקאהה כלהה סדאדר. האמה לאכן תווה חצל. קאלו באעד השבת תווה נווריך. פשבת הרב ראובן קעד יחכיה מעאהו טול השבת. לילת לחד הנאהו אלי יוולי יחפץ' השבת. הזמעה האדיך זאוו זוז חפלאת לילת השבת חיצוור פיהם 10 אלאף דולר. כמם קאל נעמל האדון ומן באעד נחפץ' השבת. נהאר הזמעה דכל לחדיד לבית לבאניו באש יחדד חואייזו ומה יפיק ביה חד. כרז יזיב חואייזו דכלת בנתו טאח עליהה לחדיד סכון פוק בטנהה. מה נזמשי ינחיהולהה לצק. וקעד שהרין ידאויה פיהה ועאמלייאת ומה מנעת כאן בסיף. מן וקתהה ערף אלי הלעב מעה רבבי לא. ורזע בתשובה. מררה חב יבדל הלאקב מתאעהו רומי. מה עזבושי. קאלו הרב שרעבי חל סדור תומר דבורה. לקא רבי משה בן רומי. בטל. ווקתלי משה לטורקייה יזור קבוראת למשפחה. לקא הזבאנה עמלו פי וצטהה כאיאס. וכתרת קבוראת למשפחה מתאעהם מכסרין. ולאכן קבור זדהם רבי משה בן רומי קאעד הווא הווא. וקתהה ערף השנווה למשפחה מתאעהו. אלי הייא מתאע רביין כבאר. הרב שרעבי קאלו ילזמך תשלם לחזאמה אלי כאן יחזם חתה לנסה. קאלו באהי נביעהה. קאלו חראם תסתנפע מנהה. חכה מעה בני אלבז. קאלו אלי קאלך הרבי עמלו. קאלו מנין חנאכל. קאלו אלי נצוור נקסמו. דכל ללחזאמה מתאעהו וכסר למאעון לכל אלי כאן יעמל 80 אלף דולאר. ופעלן בני אלבז כאן יקצם מעאהו. ולאכן רבבי מה כלאשי ביה. ונזח פי כדמאת אוכרין. ובלאכץ מתעאהד חאפאלאת. האדי חכאיית רבי רוני רומי ובני אלבז אלי רזעו בתשובה. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.
10/12/2010
|
בס"ד |
עש"ק,פרשת ויגש ג' טבת התשע''א |
שנה עשירית, גיליון מספר 511 |
|
|
כניסת השבת: 16:47 |
ההפטרה: ואתה בן אדם ומסיים: מקדשי בתוכם לעולם יחזקאל ל''ז |
יציאת השבת:17:42 |
|
צום עשרה בטבת יום שישי תחלת הצום 5 :55 גמר הצום 17 :49 |
|
|
עלון זה יוצא לאור על ידי ישיבת רבי אליעזר זצוק''ל וזיע''א חארה כבירה זרבה תוניסיה יע''א
העלון מתפרסם במקביל בפורום אתר האינטרנט עמי"ת www.amit4u.net |
|
ברכת לבנה ליל שלישי |
|
כניסת השבת הבאה פרשת ויחי 16 :49 |
בעלון חידושים מפרשת השבוע, ליקוטים, סיפורים בעברית, מוסר בערבית כולל מצוות השבוע, תמצית באור פרשת השבוע, חידושים ודברי מוסר
ניתן להקדיש העלון להצלחה או לרפואה ולהבדיל, לעילוי נפש
העלון השבוע מוקדש לרפואת חיים יוסף בר מרגלית נעמן ולרפואת כרמל חייה בת יפה חדוק ולרפואת דיאמנטה בת שתרונה מאזוז ולרפואת עזיזי בר כמונה חדוק ולרפואת ליליאן חייה בת קוטי ולרפואת רפה רפאל חדאד בר שרה ולהצלחת מר מעתוק בשירי הי''ו ושיזכהו ד' לבנים זכרים של קיימא בקרוב
להצלחת כל עם ישראל ואנו תפילה כי יחדלו הפיגועים ותאונות הדרכים |
לע"נ כל נפטרי עם ישראל ובכללם:
הרה''ג רבי מסיעד בר כמונה מאצ'אר זצוק''ל וזיע''א ואשתו מרת טיטה בת מישה ז''ל .היקר מר ציון בן מסעדה הכהן ז''ל ואשתו מרת עשושה בת מישה ז''ל .מו''ר הרב הגאון רבי צבי חיים מאצ'אר בר טיטה זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי חנינא בוגיד בר ורדאנה סעדון זצוק''ל וזיע''א. מו''ר הרב הגאון רבי ציון בר גרצונה דיעי זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי מצליח מאזוז בר רחל זצוק''ל וזיע''א. ולמנוחת הרב הגאון רבי מרדכי אליהו זצוק''ל וזיע''א. ולמנוחת האיש היקר מר וצייף ציאדה בר שלבייה ז''ל ולמנוחת האיש היקר מר מעראבי מאזוז בר זינה ז''ל. ולמנוחת היקר מר וזיפה עשוש בר חנה ז''ל. ולמנוחת היקר מר כמוס כהן בר שמחה ז''ל. ולמנוחת היקר מר גבריאל סגרון בר כאדומה ז''ל . ולמנוחת האשה הכשרה מרת דזירייה בת כמיסה לבית טראבלסי ז''ל. ולמנוחת האשה הכשרה מרת מינה יאסמינה בת מרימה לבית סופר ז''ל. ולמנוחת האשה הכשרה מרת כמונה בת בייה לבית כהן ז''ל. ולמנוחת האשה הכשרה מרת דזירייה בת רויחלה לבית חניה ז''ל. ולמנוחת האשה הכשרה מרת זינה בת שלבייה לבית יעיש ז''ל. ולמנוחת האשה הכשרה מרת ערבייה בת דיאמנטה לבית סעדון ז''ל. ולמנוחת האשה הכשרה מרת מרגלית בת דזירייה לבית נעמן ז''ל |
|
נא לשמור על קדושת העלון ולצרפו לגיליונות הבאים | נא לא לעיין בזמן התפילה וקריאת התורה | שבת שלום ומבורך |
חנוכה בשדה הקרב עם הגנרל וואשינגטון חייל יהודי בצבאו של וושינגטון בקרב נגד אנגליה שהביא לעצמאות ארצות הברית של אמריקה. חנוכה, שנת 1777, חורף קשה. הקור נורא. אנו יושבים בוואלי פורג' ומחכים, למה? איני יודע. אולי לימים טובים מן הימים האלה. אני פה היהודי היחידי, אולי יש בינינו עוד יהודים. אך לא ראיתי פה אף אחד. אנחנו רעבים ללחם, אין לנו בגד לחמם את בשרנו ואין לנו נעלים לרגלינו. רוב החיילים מקללים את ג'ורג' וואשינגטון, שיצא למלחמה נגד אנגליה. יש ביניהם הרוצים במפלתו, אך אני מאמין שהצדק עמו. אנו צריכים לגרש את בריטניה מאמריקה. היא רוצה לשים את ידה בכל אשר עיניה רואות. נאמן אני בכל לבי לג'ורג' וושינגטון, אף כי אנו סובלים פה מאוד. לא אחת אני רואה אותו בלילות, כשהוא עובר במחנה, בין שורות החיילים הישנים, מביט הוא ברחמים על החיילים הסובלים מן הקור. ויש אשר הוא ניגש אל אחד הישנים והוא מכסה אותו כאשר יכסה האב את ילדו. יש אשר הרעב והקור מענים את נפשי עד מוות. אך אין אני מקלל את הגנרל וואשינגטון. הנלחם לחופש אמריקה. ברגעים כאלה אני חושב על אבי בפולניה, אני חושב על כל אשר הוא סובל מידי ה''פריץ'' האכזר. זוכר אני: הייתי אז ילד וראיתי את אבי רוקד לפני הפריץ, מה נורא היה המראה! אבי היה לבוש בעור של דוב לבן והוא רקד כדוב לפני הפריץ ואורחיו. מה נורא היה הכאב! ומה גדולה החרפה! אבי רקד כדוב וה'פריצים' צחקו ושמחו על המראה. אני גמרתי בלבי שלא ארקוד כאבי לפני הפריץ. לאחר זמן ברחתי לאמריקה. והנה אני יושב בוואלי פורג' ורועד מקור. אומרים שוושינגטון הולך ונופל, שסופו ליפול ולא יקום. אך אני איני מאמין בכל זה. אני מאמין בגנרל שלי. ואני שוכב בלילות ומתפלל בעדו. הנה בא הלילה הראשון של חנוכה. בלילה הזה לפני שנים עזבתי את בית אבי. אבי נתן לי מנורת- חנוכה ואמר לי: ''כאשר תדליק, בני, את הנרות של חנוכה, הם יאירו לך את הדרך''. מאז הייתה לי המנורה כמו קמיע, אל כל אשר אלך, אני לוקח אותה עמדי. לא ידעתי מה לעשות- להדליק את נר החנוכה פה. בין הגויים, אם לא. החלטתי לחכות עד אשר כולם ישכבו לישון. כאשר ישנו כולם הוצאתי את מנורת- אבי, והדלקתי נר ראשון וברכתי עליו. הבטתי על אור הנר וראיתי את בית אבי ואמי. ראיתי את אבי רוקד כדוב לפני הפריץ וראיתי את עיני אמי המלאות דמעות. לבי התמלא כאב ופרצתי בבכי כילד קטן. ונשבעתי אז בלבי, שלמען אבי ואמי, למען אחי ואחיותי בפולניה עלי לעזור לג'ורג' וואשינגטון לעשות את אמריקה לארץ חופשית. לארץ מקלט לאבי ולאחַי הסובלים שם תחת יד ה'פריץ'. פתאום הרגשתי יד רכה נגעה על ראשי, נשאתי את עיני והנה הוא הוא בעצמו ובכבודו עומד עלי כן, הגנרל וואשינגטון בעצמו עומד עלי והוא שואל: ''למה תבכה'', האם קר לך?'' צער ורחמים היו בקולו. לא יכולתי לראותו בצערו, קפצתי ממקומי, שכחתי שאני חייל העומד לפני גנרל, ודברתי את דברי כמו שעלו מלבי. כבן המדבר אל אביו: ''אדוני הגנרל!'' אמרתי ''אני בוכה ומתפלל לניצחונך, אני יודע כי אנחנו ננצח. היום הם חזקים, אבל מחר הם יפלו, כי הצדק עמנו. אנחנו רוצים להיות חופשיים בארץ הזאת. אנחנו רוצים לבנות פה בית לכל הבורחים מיד ה'פריצים', לכל הסובלים מעבר לים. ה'פריצים' לא ימשלו פה! הם יפלו ואתה תקום!'' הגנרל וואשינגטון לחץ את ידי: ''תודה חייל!'', אמר וישב על ידי על הארץ, לפני המנורה. ''מה היא המנורה הזאת ?'' שאל. ספרתי לו: ''מבית אבי הבאתי אותה. יהודֵי כל העולם מדליקים הלילה נרות של חנוכה, חג הנס הגדול. נר החנוכה הדליק אור בעיני וואשינגטון והוא קרא בשמחה: ''יהודי אתה, מבני הנביאים, ואתה אומר, שאנחנו ננצח!'' ''כן אדוני'', עניתי בביטחון, אנחנו ננצח, כמו שניצחו המכבים, למעננו למען כל אלה אשר יבואו אחרינו לבנות פה ארץ חדשה וחיים חדשים''. הגנרל קם ופניו אורו, הוא לחץ את ידי ונעלם בחושך. אמונתי נתקיימה. הניצחון של וושינגטון היה שלם. הארץ שקטה. הגנרל שלי היה לנשיא הארץ החדשה. אני הייתי לאחד מאזרחיה. שכחתי מהר את הימים והלילות הנוראים בוואלי פורג'. אבל את הלילה הראשון של חנוכה עם ג'ורג' וואשינגטון שמרתי בלבי כחלום יקר. לא ספרתי את הדבר לאיש. כי אמרתי בלבי: מי יאמין לדברי? בטוח הייתי, כי כל הדבר נשכח מלב הגנרל הטוב. אבל לא כן היה, הוא לא שכח. בלילה הראשון של חנוכה, שנת 1778, ישבתי בביתי בניו-יורק, ברחוב ברום, ונר חנוכה דולק בחלוני. פתאום נשמעה דפיקה על הדלת, פתחתי את הדלת ונדהמתי: הגנרל שלי, הנשיא ג'ורג' וואשינגטון, עמד בפתח! הוא בכבודו ובעצמו! ''הנה הנר הנפלא! נר התקווה של ישראל'', קרא בשמחה, כאשר ראה את נר החנוכה על החלון. הוא שם ידו על שכמי ואמר: ''הנר הזה ודבריך החמים- הדליקו אור בלבי בלילה ההוא. בקרוב תקבל אות כבוד מממשלת ארצות הברית, יחד עם כל גיבורי וואלי פורג'. בלילה הזה קבל מידי את המזכרת הזאת''. הוא תלה על חזי מדלית זהב ונשק לי על פני. דמעות נגרו מעיני ולא יכולתי לפתוח את פי, הנשיא לחץ את ידי ויצא את הבית... התעוררתי כמו מתוך חלום נפלא. אז הבטתי על המדליה וראיתי: ציור יפה של מנורת חנוכה עם נר ראשון. למטה כתוב: ''לאות תודה על אור נרך...'' ג'ורג' וואשינגטון. לקוטים מספר ברית כהונה לאדמו''ר ועט''ר רבי משה כלפון הכהן זצוק''ל וזיע''א קס''ט] נשיאות כפיים כתב מרן ז''ל מגביהים ידיהם כנגד כתפותיהם ומגביהים יד ימנית קצת למעלה מהשמאלית ופושטים ידיהם וחולקים אצבעותיהם ומכוונים לעשות חמשה אוירים בין שתי אצבעות לשתי אצבעות ובין אצבע לגודל ובין גודל לגודל ופורשים כפיהם כדי שיהיה תוך כפיהם כנגד הארץ ואחורי ידיהם כנגד השמים וכן מנהגינו פה ק''ע] המנהג פשוט פה דבראש השנה ויום הכפורים שעולים לדוכן גם בשחרית ליטול ידי הכהנים גם בשחרית ספר המדות לרב הקדוש רבי נחמן מברסלב זצוק''ל וזיע''א תפ''ו] על ידי ההשגה שאדם משיג. שהקדוש ברוך הוא אחד ואין שני לו. על ידי זה מכריח מלאכי מרום. שיגלמו בגולם ולילך בשליחות תפ''ז] כשבא לאדם הרהורי עבודה זרה. והוא מבטל במחשבת אמונתו. אזי נעשה מהרהוריו בחינת טל של ברכה. גם על ידי זה המוח שלו נתקיים ואין נתבלבל לעולם. אפילו כשנתיגע המוח על ידי שמשוטט באיזה עיון עמוק. אזי הקדוש ברוך הוא מזמין לו מחשבות הנותנים נייחא למוחו. תפ''ח] על ידי מפרנסי עניים נצולין המון עם מן המגפה בזכותם. גם בזכותם מוחין דגדלות קודמין למוחין דקטנות. תפ''ט] אפילו בהוללות וסכלות יש חכמה ת''צ] הקול היוצא מבר דעת שבקדושה מסגל ליראה בדיחה שני אריות עוברים ליד פאב ורואים עכבר שיוצא משם שיכור לגמרי. השניים נלחמים בניהם עד מוות על העכבר. העכבר מתעורר למחרת ורואה שני אריות מוטלים מתים לידו. אומר לעצמו העכבר, "וואלה, כשאני מסטול אני לא יודע מה אני עושה..."
ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי, ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו (ויגש מה-ג) עד שטחו פניהם בקרקע. ומכאן למדו לנו חכמים לקח באומרם: אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה. והרי יוסף קטן שבשבטים היה, ובכל זאת לא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו, עאכ"ו כשמלך מלכי המלכים הקב"ה שהאדם עתיד ליתן לו דין וחשבון על כל מעשיו. וכשיקרא לו הקב"ה וישאלו: למה לא קבעת עתים לתורה בכל יום, ולמה לא היית זהיר ללבוש ארבע כנפות כל יום. ולמה היית מדבר בתוך בית הכנסת שהוא מקום קודש שהשכינה שורה בו, וכיצד העזת לישבע בשם ה’ ובתורה הקדושה ולדבר לשון הרע,ולגנוב ולעשוק ממון אחרים, או לקחת בגדו במשכון וציערת אותו עד ששילם לך, וכדומה משאר העבירות שהעולם דש בהם, עד שנשכחו מלב, בודאי לא יעצור האדם כוח לעמוד בפני הקב"ה. והשבטים נצטערו כל כך שנפלו ממש מתים, ועשה הקב"ה נס וחיו. (מעם לועז) במשנה באבות (פ"ג, מ"א) "דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון". לכאורה דין וחשבון אינם בסדר הנכון? שהרי קודם יש לעשות את החשבון ורק לאחר מכן ניתן לחרוץ את הדין? וא"כ התנא היה צריך לומר חשבון ודין? אלא כאשר נשמתו של אדם עולה לאחר אריכות ימים לעוה"ב האמת, ועומד ליתן דין על מעשיו בעוה"ז, עוברים מלאכים ושואלים אותו: רבי יהודי! אולי יש לך זמן עבורנו? אנו זקוקים לשכל ישר שיחוה את דעתו הצודקת בענין מסובך שלפנינו, ואז האדם חושב שבאו לכתובת המדוייקת, ושוטחים לפני אותה הנשמה את סיפורה המורכב, בו זקוקים לשיפוט צדק ללא משוא פנים, ואכן הנשמה עושה כמיטב כושר שיפוטה ופוסקת את דינה, ואז לאחר פסק הדין, מתברר שהוא עצמו שימש כשופט של עצמו, ויוצא שבמו פיו פסק לעצמו את דינו. ולכן אומר התנא דווקא הסדר יהיה "דין וחשבון" קודם פוסק האדם בעולם האמת את דינו ואז נערך החשבון. (מאמר אפרים) ונסיים בדוגמא נוספת: כאשר נשלח נתן הנביא במצוות ה’ להוכיח את דוד המלך על חטא בת שבע ולהודיעו מה ענשו, הוא רצה שדוד עצמו יפסוק את דינו לכן הוא מעמיד פנים כקובל לפני המלך על אותו עשיר שלקח את כבשת הרש, דוד המלך לא הבין כי משל הוא ופסק בחרון אף את דינו של האיש שעשה את הרעה, אחרי שנתן הנביא חושף את הנמשל: "אתה האיש!" לא נותר לו לדוד אלא להגיב בתגובה יחידה האפשרית לאדם מוסרי איש אמת: "חטאתי לה’"! ולכן ר"א כשהיה מגיע לפסוק "ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו", היה מתפרץ בבכי ואומר: ומה תוכחה של בשר ודם כך, תוכחה של הקב"ה על אחת כמה וכמה. אומר החפץ חיים אחי יוסף עומדים תוהים ומשתאים על כל מה שהתרחש עמם עשרים ושתיים שנה איך הגיעו למצב כזה של מכירה, ומדוע יוסף מתנפל עליהם בעלילה שהם מרגלים, ומדוע הניח את שמעון בבור, ומי החזיר להם הכסף בחזרה, ומדוע רוצה הוא את בנימין, ואיך יתכן שבנימין גנב את הגביע, שאלות וספקות שהיו בהם זמן רב ולא היו להם תשובות, עד שיוסף הצדיק בא ואמר שתי מילים "אני יוסף", הכל הוברר להם הבינו שהמכירה היתה בשביל רצונו של הקב"ה שיוסף יכלכל אותנו בזמן הרעב, ולכן הבינו את כל השאלות, כך אומר הח"ח לעתיד לבוא יבוא הקב"ה ויאמר אני ה’, ואז יוברר לאדם כל ספקותיו של אדם, ישנם לפעמים לאנשים מסויימים שאלות רבות מדוע קרה לי כך ולמה הקב"ה עשה לנו כך, שאלות וספקות במשך שנים, אולם לעתיד לבוא יבוא הקב"ה ויאמר אני ה’ ויובן לאדם כל דבר וכל ספק. ובאמת שרבינו האר"י גילה את סוד הגלגול שעי"ז הרבה קושיות מתיישבים וכמו שאומר רבינו יוסף חיים, על הפסוק בתהילים "כל רעמך בגלגל", מבאר זאת כל תרעומת ותרעומת שיש לך תלהו בגלגל ז"א בתורת הגילגול. וכמו שמובא מעשה העתיקו הרב שער יוסף דף נג שבימי רבינו האר"י, היה בחור אחד שהיה שמו שמעון, שהיה עם הארץ מדאורייתא ומדרבנן, והגיע לעיר הקודש צפת כדי להתקבל בישיבה, אולם כבר לאחר מבחן קצר הבחינו בו שאינו ברמה של הישיבה, וכך השיבהו ריקם עד שהגיע לישיבתו של רבי אברהם אנג’ל והגאון הסכים לקבלו בתור שמש, הלה הסכים, וכך נהגו לקראתו בפי כל שמעון השמש, וזה היה מנהגו לשמש את ת"ח והיה עונה אמן וקדושה. לימים אשת רבי אברהם אנג’ל חלתה ונטתה למות קראה לבתה שהיה באותו זמן עומדת בפגישות כדי להנשא וצוותה עליה, את לא נישאת לשום בחור ללא שאבוא בחלומך ואתן לך את הסכמתי, נאותה אותה בחורה, וכך נפטרה אמה לבית עולמה. לאחר שנה, אביה הציע לה בחורים רבים היתה יוצאת עימם פעם פעמים ולאחר מכן שוללת זאת, אביה הביא עוד בחורים ואת כולם היתה שוללת, עד שאביה כעס ושאל את בתו מדוע את עושה זאת? והלא כל הבחורים שהצעתי לך, עילויים הם!? השיבה הבת: אבי! באמת רצוני להנשא להם אבל אמא באה בחלום ואומרת אינני מסכימה שתנשאי לשום בחור כי אם לשמעון השמש וזו אין רצוני, אמר אביה, באמת שגם לי אמך באה בחלום ואומרת לי שתנשאי לשמעון השמש. בואי ונלך לרבינו האר"י ונשאלהו לפשר הדבר. הלכו שניהם לבית הרב, ודפקו בדלת, יצא רבינו האר"י לקראתם בקריאת שלום, בטרם שפתח את פיו רבי אברהם אמר רבינו האר"י, מזל טוב, שמעון השמש זה החתן לבתך. כמובן רבי אברהם לא סירב לדברי רבינו האר"י וקבעו זמן נישואין, הדבר היה לפלא בעיני העם, אבל ידעו שזה דבר רבינו האר"י. לאחר זמן בת זו התעברה והתקשתה בלידתה ומתה והביאה בן לעולם, כמובן שרבי אברהם היה בצער גדול ממות בתו, אבל לא עברו שלושים יום וכבר החתן שמעון השמש בא לרבי אברהם ואמר לו הינך חייב לי דירה וכסף ועליך לשלם לי. וכמובן רבי אברהם התרגש מאד היתכן?! אשתי מתה, ובתי מתה, ועשינו טובה שלקחנו את שמעון השמש לחתן וכעת כך מתנהג עמנו? אמר אלך לרבינו האר"י כדי לשפוך לבי. כאשר הגיע לרבינו האר"י לפני שפתח פיו, רבינו האר"י אמר רצוני לספר לך סיפור, אמר רבי אברהם בבקשה, פתח רבינו האר"י את פיו וסיפר שהיה זוג שנישאו שהיו חיים תחילה בשלום כזוג יונים, אולם לאחר מכן נשאו אחד את השני, האשה כל הזמן רצתה להתגרש אך נענתה בסירוב מצד בעלה, עד שהגיעו מים עד נפש, יעצו לה הרי את כעת מעוברת הרגי את עוברך ותטילי האשמה במות העובר, על בעלך. וכך היה אשה זו עשתה זאת, הלכה לרופא. הרופא נתן חוות דעת שהעובר מת מחבלה ומכות, וע"פ זה הלכה לבי"ד. הרב שראה כך חייב את הבעל לגרשה ואף לתת לה כסף רב. לאחר שנפטרו זוג זה וכן אותו הרב באו לשמים ואז דנו אותם כך: כיון שהאשה, היא הרגה את העובר, ולכן צריכה היא לבוא בגלגול והעובר ימיתה, ודע לך שהזוג הזה לא פחות ולא יותר זה שמעון השמש ובתך ולכן זה היה התיקון שבתך דווקא תנשא לאותו שמעון ולכן עוברה המיתה. ודע לך שאב"ד שדנם דין לא אמת זה אתה רבי אברהם, ולכן כעת אתה באתה בגלגול לשלם לשמעון השמש את מה שהוצאת ממנו בגלגול הקודם כסף רב שלא בצדק. אמר לו רבינו האר"י עכשיו אתה מבין. אמר רבי אברהם משפטי ה’ אמת וקבל עליו הדין. וזהו שאומר החפץ חיים, לעת"ל יאמר הקב"ה שתי מילים "אני ה’", ואז יוברר הכל, כעין מה שיוסף אמר "אני יוסף", ואז כל הגלגל לאחור הובאר לשבטים. וכותב הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל העולם הזה דומה לנוסע באוטובוס יש נוסעים שיורדים בתחנה ראשונה ויש בתחנה שנייה ויש בתחנה סופית. ושוטה הוא האדם שיאמר למה הנוסע ירד בתחנה ראשונה הרי שילם כמו כולם, אבל יאמרו לו ריקא שכמוך אדם זה הולך לעסקיו וזה המקום שצריך לירד, כך בעוה"ז יש אנשים שמתים ל"ע בגיל צעיר ויש בגיל מבוגר והכל כמובן משום שהצעיר בא בגלגול וכבר תיקן את כל מה שהיה צריך. לדוגמא אדם ניכתב לו לחיות שמונים שנה הגיע לגיל 65 ללא תשובה נפטר וירד גילגול וחי עד גיל 15 בתשובה ונפטר יוצא ששני הגלגולים יחד הגיע למנין שמונים כמו שניכתב לו בהתחלה שנאמר משפטי ה’ צדקו יחדיו, הגלגול הראשון והשני. ובאמת שרבינו האר"י אומר שבימינו כמעט כולנו באנו בגילגול ואדם שרוצה לתקן את אשר קלקלו ידוע שהדבר הקשה ביותר שיש לו קושי לקיימו את זה הוא בא לתקן. (מאמר אפרים)
הוכחה חותכת המשך משבוע שעבר אבינועם הנחה את הנהג, שישב עם איש צוות נוסף, להיכנס לשביל מהכיוון ההפוך. הם התקרבו עוד ועוד באיטיות, כשהאמבולנס זורק אור על כל השביל החשוך וסביבותיו. אז החלה להטרידו המחשבה, שאולי הפצוע כבר ברח... כאשר התקרבו יותר ולא הגיעו ליעד, חשב שאולי בכלל דמיין את כל המקרה המטורף הזה. יותר ויותר חשש שלא ימצאו דבר ועוד יחייבו אותו בתשלום על הזנקת אמבולנס לשווא... בעודו מתייסר בהרהוריו, האיר האמבולנס על הדמות השרועה על הדרך. אנשי הצוות ביקשו מאבינועם לחכות עד שיבדקו מה קורה. שניהם פסעו לעבר הדמות וכשהגיעו רכנו מעליה. לאחר מספר דקות, חזר אחד מהם ובישר לאבינועם בהתרגשות: זה לא גבר... זו אישה! זה לא ערבי... זו יהודיה!..." אבינועם נדהם מהטעות שנוצרה בדמיונו. הסיפור עוד לא נגמר ובעצם יש כאן סיפור אחר לגמרי! בינתיים חזר החובש השני, כשהוא מודיע שמצבה של האישה קשה ביותר והוא לא יודע מה לעשות. אבינועם נוכח ששניהם לא היו מיומנים למשימה שכזו. אחד מהם היה צעיר מדי והשני מבוגר מדי, ולשניהם לא היה מספיק ניסיון לטפל במקרה כה קריטי. אחד מהחובשים ממש רעד כאשר ניסה לחבוש אותה. הם הזעיקו עזרה נוספת בקשר. אחד מהם שוב שוחח עימה והבין שמדובר באישה שנסעה עם כמה ערבים ברכבם עד שהגיעו לוואדי ושם ניסו לשחוט אותה. אבינועם לא היה מסוגל לשבת באפס מעשה והחליט לגשת אל הפצועה, לאחר שביקש את רשות החובש. מצבה היה אנוש. כתמי דם ענקיים ניקוו ליד גופה. הוא ראה בתחתית בטנה חתך ענקי לכל אורכו ושלולית דם שכבר הקרישה מריבוי הזמן שעבר מאז ניסיון הרצח. גרונה היה משוסף ושתת דם. כעת הבין מדוע יצא ממנה הקול הלא אנושי. דבר אחד לא הצליח להבין: איך היא עדיין חיה?! היא הבחינה באבינועם וגרגרה בקושי רב: "אתה... אתה הצלת אותי..." היה ברור לאבינועם שאו-טו-טו היא מתה. הוא לא שירת בחיל קרבי ומעודו לא ראה מחזה מחריד כזה. החתכים הענקיים בבטנה ובגרונה ושלוליות הדם הקרושות הזוויעו אותו לגמרי. הוא אחז בידה ברגע האחרון של חייה, כפי הנראה. צפירות של אמבולנסים וניידת משטרתית קטעו את הרהוריו. אורות רבים מילאו את הוואדי האפל והקר. חובשים מנוסים ניגשו לטפל בגוססת. שוטר אחד פנה לאבינועם כדי לחוקרו. אבינועם החליט בינו לבין עצמו שלא יספר על כך שהחליט להתבודד במקום כזה. סיפורו ישמע חשוד ומוזר ויהיה עלול לסבכו. בגדי הטרנינג שלבש ונעלי ההתעמלות שנעל, מתאימים בהחלט לרץ ג'וגינג טיפוסי. הוא סיפר שפשוט רץ בוואדי ועבר במקרה לידה, ואז המשיך לרוץ כדי להזעיק עזרה. אבינועם ביקש מהחוקר שיודיע לאימו, כי בנה מעיד עדות במשטרה על מקרה שראה, כדי שלא תדאג לו. החוקר הבטיח ולא קיים. החקירה נמשכה ובינתיים נשמתה של האם כמעט פרחה מרוב דאגה, לאחר שהתקשרה למלון שבו אמור היה לעבוד ושמעה שלא הגיע למשמרת. כאשר הגיע לביתו בשעה אחת-עשרה וחצי, לקתה אימו, בגלל חרדתה, בשיתוק בידה שארך כמה ימים. באיחור של שעה וחצי, בשעה שתים-עשרה וחצי, התייצב אבינועם למשמרתו, כאשר אינו מעכל עדיין את מה שאירע לו. אט-אט החל להבין שבעצם אירע לאותה אישה נס גמור. הרי שחטו אותה במקום שאף אחד לא עובר ביום! מה פתאום שאיזה אבינועם מימון אחד יחליט לעבור דווקא שם בלילה המסוים הזה?! הוא המשיך לחשוב שהסיכוי שיעבור שם מישהו ביום שואף לאפס, ובלילה הקר והחשוך על אחת כמה וכמה. ומה פתאום החליט לפתע לעלות למעלה כאשר היה בתחתית הוואדי?! ובכלל, יכול היה להגיע מעט לפני כן, ומה היה עולה בגורלו... או שהיה יכול להגיע מאוחר יותר ואז הייתה כבר מתה. והנה הגיע בדיוק בזמן שעוד ניתן להצילה! בקיצור, הוא הבין שהסיכוי למקרה כזה הוא אחד למיליון, או אולי אחד למיליארד, סיכוי שהוא מעבר לכל הסתברות מקרית. ידיה הפרושות כלפי שמים נחקקו בקרבו יותר מכל. אז הבין שהוא היה כלי שרת לנס מופלא. למחרת ראה בעמוד הראשון בעיתון כתבה על רץ ג'וגינג שמצא ביער ליד הגבעה הצרפתית אישה יהודיה שניסו לרצוח אותה. הסתבר לו, שהיו לפני כן ארבעה מקרים קודמים שבהם נרצחו נשים בירושלים, וכולם לא פוענחו על ידי המשטרה. לשמחתו הבין כי היא יצאה מכלל סכנה. לאחר מכן פגש חבר טוב שהכיר כשהיה בגיל שבע-עשרה בעת שביקר ב"אור שמח", ושמר עמו על קשר ביתר שאת כשעבר לירושלים. החבר שמע את הסיפור ואמר: "תשמע, הכל מאת ה'. אחרי סיפור כזה אתה מוכרח לתפוס את עצמך ולעשות משהו. ארגנתי סמינר של 'ערכים' בערד ואתה חייב להגיע!" אבינועם ענה שאינו יכול לבוא מפני יש לו משמרות במלון במשך כל השבוע, אבל החבר השיב שהוא פשוט מוכרח להגיע והציע שייגש לממונה עליו ויבקש חופשה קצרה. להפתעתו של אבינועם הסכים קצין הביטחון הראשי במלון, שהיה חוזר בתשובה. אבינועם הגיע לאמצע הסמינר, כשהוא נתון בתחושה חזקה ביותר של השגחה פרטית שאי אפשר להימלט ממנה. הייתה בקרבו הוכחה נפשית חותכת לגמרי, ועל כן ההרצאות ששמע היו בבחינת אישור סופי לאותו לילה מאלף בואדי. בסיומו של הסמינר קיבל על עצמו עול מלכות שמים. תרגום חופשי של בדיחה לבנונית מהזמן האחרון ללבנוני נוצרי, שביתו נהרס עקב ההפצצה הישראלית, לא נותר דבר מתכולת ביתו למעט תמונה של ישו הנוצרי על הצלב. הוא פנה לסעד חרירי, הציג את התמונה ואמר : "כל שנשאר מביתי זו תמונת אדוננו"! נתן לו חרירי מאה אלף דולר ואמר לו: "לך תבנה את ביתך". שמע שכנו השיעי על המעשה וגם הוא הלך לחרירי כשהוא מציג את תמונתו של חסן נסראללה ואומר: " ביתי נהרס בהפצצה ורק תמונה זו של אדוננו נשארה". הוציא חרירי אלף דולר ונתן לו. שאל השיעי בתמיהה: " אבל לשכני נתת מאה אלף?". ענה לו חרירי: "נכון, שכנך הביא את תמונת אדונו כשהוא צלוב , אם אתה תביא את תמונת אדונך כשהוא צלוב, תקבל ממני מיליון דולר!!!!"
10/12/2010
ויש לשאול 2 שאלות:
א}אחר שהתודע יוסף לאחיו למה שאל לשלום אביו והלא יודע שהוא חי שיהודה אמר לו בשעת הויכוח שהוא שאל אותם אם יש להם אב או אח? והשיבו לו כן. ועוד אמר לו אם ישמע יעקב מה קרה לבנימין ימות מרוב צער משמע שהוא עדיין חי?
ב}ועוד שבפרשה הקודמת כתיב אחר שנתגלה הגביע באמתחת בנימין ''וישובו העירה'' והקשה רש''י והלא מצרים מעצמה גדולה היא ואיך קורא אותה הפסוק העירה כאילו היא עיירה קטנה?! ותירץ שהיתה בעיניהם כאילו היא עיר קטנה שהיו גבורים גדולים ויכולים להחריבה. משמע שהיו פניהם הולכים למלחמה ועוד כבר כתבנו בשם חכמינו שיהודה התווכח קשות עם יוסף עוד ראיה שפניו הולכים למלחמה ועוד ששלח את נפתלי לספור השווקים שבמצרים והכין עצמו ואת אחיו למלחמה ואילולא יוסף שגלה עצמו כבר החריבו את מצרים ואם כן נשאלת השאלה כשנתגלה הגביע והיו לבדם במדבר עם עבדי יוסף למה לא הרגו אותם וחסל?!
ברם אמרו חכמינו זכרונם לברכה שמחלוקת היתה בין יוסף ובין אחיו קודם שנמכר. שידוע שבני נוח נצטוו שלא לאכול אבר כשהבהמה חיה ויוסף היה רואה את אחיו כשהיו שוחטים הבהמה לא היו ממתינים עד שתמות היא שבזמן שהיתה גוססת היו מחתכין ממנה ואוכלים ולפי ההלכה כיון שהבהמה נשחטה כראוי אינה נקראת אבר מן החי והיה יוסף סובר שזה נקרא אבר מן החי אף על פי שנשחטה כדין מכל מקום זה אחר מתן תורה אבל עכשיו עדיין לא ניתנה תורה והיה מוכיחם על זה אבל השבטים השיבו לו אף על פי שעדיין לא ניתנה תורה מכל מקום הם קבלוה עליהם כבר ומקיימים אותה ואם כן נקראים בני ישראל ומותרים לאכול הבהמה אף על פי שהיא גוססת כיון שנשחטה כראוי ואין זה נקרא אבר מן החי.
ומטעם זה לא רצו השבטים להרג את עבדי יוסף כיון שכתוב בפרשת שופטים ''כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום'' ולפיכך חזרו השבטים לארץ מצרים לחפש דרך שלום כדי לשחרר את בנימין ועל זה הדגיש הפסוק ''וישובו העירה'' פירוש לקיים מה שנאמר ''כי תקרב אל עיר'' ושם במצרים המשיכו בויכוחיהם שידוע שכיצאו בני ישראל ממצרים ונקרע להם ים סוף ראו את ה' יתברך בכבודו ובעצמו ונראה להם כאיש מלחמה ועל זה אמרו ''ה' איש מלחמה'' ופעם אחרת עוד ראו אותו כשנתן להם את התורה ואו אותו בדמות איש זקן יושב על כסא. ועל זה אמר יהודה אתה יוסף שאלתנו ''היש לכם אב או אח'' פירוש האם אתם הולכים בדרך אבותינו שקיימו וקבלו עליהם את התורה ואז נקראים בני ישראל או כאחינו בני נח שלא קבלו עליהם את התורה והשבנו לך יש לנו אב זקן פירוש שאנחנו קבלנו את התורה שבזמן מתן תורה נראה ה' אל ישראל בדמות איש זקן וראיה לזה שאנחנו לא הרגנו את עבדיך אלא רצינו לקיים מה שנאמר ''כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום'' ולפיכך יוסף גילה להם רק עכשיו את עצמו ושאל בשלום אביו כיון שמה ששאל היש לכם אב או אח אין זה כפשוטו אלא כמו שכתבנו.
ולקח גדול אנחנו למדים מפרשה זו שאם השבטים מיהרו והרגו את עבדי יוסף והלכו להילחם במצרים בשביל שחשדו בבנימין שגנב גביע הכסף קרוב למאוד שהיו הורגים גם את יוסף שבזמן מלחמה אין מבחינים בין טוב לרע ובפרט שאינם יודעים עוד שהוא יוסף אבל כשהלכו בדרך השלום הוחזר להם בנימין וגם מצאו את יוסף ושמחו את אביהם. אחי היקרים!!! כתוב בסוף מסכת עוקצין רבי שמעון בן תחלפתא אומר לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק טובה לישראל אלא שלום. יש כמה אנשים שקונים ברכות בסכומים אדירים ולמחר על סכום פעוט או שמע מי שהוא דבר עליו לשון הרע עושה מחלוקת ואינו יודע שאז הברכה שקנה נהיית בלי שמירה בגלל המחלוקת שבשביל סכום פעוט הפסיד אותה ברכה שקנה בסכומים אדירים ולא עוד אלא שנשאר במחלוקת עם אותו בן אדם כיון שהכאיב לו שמכה עוברת ומלה נשארת ואינו יודע שמא מחר אותו בן אדם יהיה קרובו והוא עמו במחלוקת.
אחי היקרים!!! נרוץ אחרי השלום ובפרט בתוך הבית שאז ה' יתברך יברך אותנו וישמור עלינו ויגאלינו גאולה שלמה בקרוב אמן!!!
10/12/2010
בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} רש"י ז"ל פירש על הפסוק אל יחר אפך בעבדך מכאן אנו לומדים שדבר עמו קשות ואח"ך על הפסוק כי כמוך כפרעה הביא ארבעה פירושים. כשנבוא לעיין נמצא שאין כאן אלא פירוש אחד קשה א} אמר לו חשוב אתה בעיני כפרעה, איזה קושה יש בו! ב} כשפרעה לקח את שרה נחלה מזהיר אותו איזה קושה יש בו! ג} אמר לו לא שמת עינך עליו כראוי, מגין על עצמו איזה קושה יש בו! ואין הדברים קשים אלא בפירוש הרביעי שאמר לו אהרוג אותך? ועוד למה רש"י לא הביא רק פירושים אלו והא חז"ל פירשו הרבה פירושים? אולם רש"י ז"ל בדבריו אלו רצה לתרץ הרבה קושיות א} למה יהודה לא הרג העבד של יוסף כשנמצא הגביע אצל בנימין וחזרו לעירם, כשחזר למצרים ר"ל שהוא מתכונן למלחמה? על זה ענה יהודה את יוסף ואמר לו שאתה כמו המלך ואני מלך והחוק שאדבר עם פרעה ולא עמך ולא אהרוג העבדים ב} יהודה כשהיה מספר ליוסף איך הביאו בנימין אמר לו שיעקב אבינו אמר להם והורדתם את שיבתי ברעה שאולה אבל הוא אמר ביגון שאולה ואף יהודה בסוף אמר לו והורידו עבדיך וכו' ביגון שאולה למה שנה על זה תירץ שיעקב אבינו היה ירא דילמא יש לנו עוונות ולא נאכל לחזור בבנימין ברעה ר"ל בדברים הרעים שהם העוונות. וענהו יהודה ואמר לו יודעים עצמינו שכולנו צדיקים ואם תקח בנימין עתיד שתזוק כפרעה כשלקח את שרה שהיתה צדקת ומשיבו אח"ך. אולם יעקב היה עתיד להזקה ביגון שהיה חושב שבניו רשעים וזהו למה אמר לו והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבינו שהיה לו לומר לו והורדת שיוסף הוא שהיה הסיבה ולא הם. ג} למה יהודה קורא לבנימין נער והוא באותו זמן היה בגיל שלשים שנה והיו לו עשרה בנים על זה תירץ רש"י ז"ל שיהודה אמר ליוסף שהילד אם עושה דבר רע מתלוננים על אביו שלא שם עינו עליו. אולם אתה נדרת לנו שתשים עינך על בנימין ואם תאמר שהוא גנב ההתלוננות עליך שלא שמת עינך עליו. ולזה קראו נער שהאחריות על מי שהוא עינו עליו. וזהו מה שהוסיף לו לבסוף כי עבדך ערב את הנער וכו' ר"ל לפני אבי הוא באחריותי ואם לא אביאנו אליו וחטאתי לאבי כל הימים שיאמר כל זה מעוונותי. רבותי! צריכים אנו ללמוד דבר חשוב וידוע מאוד שאנו עם ישראל דבוקים ביראת שמים אם נהיה יראי שמים נהיה בשלום ובשלוה ולא בכוחינו ובכספינו ולא בכוחנו. הרי השבטים הקדושים ועמהם יהודה שבצעקתו בהל כל המצריים לא היו יכולים להלחם עם יוסף אלא אם כן ידעו שאין להם עוון ועתידים להלחם על כל מצרים ולא פחדו. אנו צריכים ללמוד מהם שהעיקר הוא היראת שמים, ותענוגי עולם הזה אח"ך. ולכל הפחות יהיו שוים. משל אדם שיש לו צרכים בבקר מוקדם או נוסע יקום מהאשמורת אבל ללכת לתפילה יקום בשעה עשר ולא איכפת לו כלום. תאמר לו עבר זמן קריאת שמע יאמר לך מה יש לי לעשות ואין עבודה והשוק יפתח מאוחר. בני! יש לך התפילה ותאמר אין לי מה לעשות! לכל הפחות תחשוב אותה כמו שאתה נוסע שתקום מוקדם. או לפעמים מקלקל עצמו ושוכח עצמו לגמרי משל בחתונה הכל יהיה מותר אם בבגדים או בברכות מברך ברכה אחת ושוכח השאר ומקיף על השכרות. או מתלוצץ על פלוני ופלוני ומדבר ליצנות ומבייש האנשים ומקיף על השכרות. רבותי! צריכים לדעת דבר חשוב ולשים אותו לפנינו שאם אנו מקיימים המצוות ולומדים התורה אין לנו על מה לפחד ונהיה בשלום ובשלוה. יהי רצון שהקב"ה יעזרנו לשמור התורה והמצוות ויבוא משיח צדקנו במהרה בימינו אמן סלה.
10/12/2010
פרשת ויגש
בפרשה הקודמת ספרנו על תעלולי יוסף שהעליל על אחיו כדי לדעת אם אחיו מתחרטים על שמכרו אותו לעבד ואם אוהבים את בנימין כאחיהם או לא וכו' יהודה ניגש אל יוסף ויעץ לו שהוא ישאר במקום בנימין כיון שהוא גבור יותר ממנו אבל יוסף לא הסכים ויאמר לו אתה גבור מאוד וחושש שמא תכעס על איזה בן אדם ותהרגהו ואני רוצה אחד חלש ואינו עושה בעיות ונוסף כעס יהודה ונתקרב עוד יותר אל יוסף במקום שאסור היה לו להתקרב שם ויוסף שלח להביא את חייליו הגבורים לפניו שפחד שמא יהודה יעשה בעיות ויאמר לו יהודה שהוא רוצה לדבר אליו ולא יכעס על דבריו ויאמר לו ''כי כמוך כפרעה'' משפט סתום ויש לפרשו הרבה פירושים אם לטובה אם לרעה:
1. מעריך ומכבד אותך כמו פרעה שהוא מלך.
2. שאתה תענש על שמעכב אותנו כמו שנענש פרעה שעכב את שרה.
3. שאתה שקרן כמו פרעה שכתוב בנימוסי מצרים שאין עבד עולה לשררה והמליך אותך גם אתה הבטחת שתשים עיניך על בנימין ועכשיו רוצה לגוזלו להיות לך עבד.
4. שאם יכעיס אותו יהרוג אותו ואת פרעה.
והתחילו להתווכח אמר לו יהודה מתחילה בעלילה באתה אלינו שאלת אם אבינו חי או לא האם יש לנו אח או לא כאילו רוצה להתחתן אבל אנחנו לא כחדנו והגדנו לך הכול אמרת להביא האח הצעיר ותשים עינך עליו ועכשיו אתה מתעלל להחזיקו אצלך ולא רוצה לשחרר אותו לחזור לעירו אבל יוסף הכאיב אותו במלים ויאמר לו למה אם כן מכרתם את אחיו יוסף אם אתם כל כך אוהבים אחיכם? יהודה כעס מאוד ויקח אבן גדולה שהייתה לפניו ויזרקה למעלה ויתפוס אותה בידו ויניחה תחת רגלו וידרוס אותה ויחזירה לעפר גם מנשה בן יוסף שהיה רק בגיל שמונה חיקה אותו ויקח אבן ויזרקה ויתפסה בידו וידרסה ברגלו ותהי לעפר ויוסף אמר ליהודה האם חושב שרק לכם יש גבורה הלא בני בגיל שמונה יכול לעשות כמוך ויצעק יהודה נגודל הכעס ותפלנה כל המעוברות שבארץ מצרים את עובריהן והזקנים הפלו את כל שניהם והחולים בלב כולם מתו והחיילים שהיו לפני יוסף מגודל הפחד ברחו וידרסו איש את רעהו ויפלו מהם ויהודה הייתה לו שערה בחזהו וכשהיה כועס עד מאוד עומדת אותו שערה ונוקבת את כל בגדיו ויוסף כשראה שהשערה עומדת ידע שיהודה כועס עד מאוד אמר למנשה שיטפח על כתף יהודה וינח יהודה קצת מכעסו.
ויאמר יהודה לנפתלי מהר תספור כמה יש שווקים בכל ארץ מצרים כדי להחריבה ויוסף ציווה לאסוף את כל גבורי מצרים להפחיד את יהודה ויבא נפתלי ויאמר ליהודה שיש שנים עשר שווקים ויאמר יהודה לאחיו אנחנו עשרה כל אחד מכם ילחם בשוק אחד והשלושה הנשארים אני אלחם עמם ויוסף רצה לעכב את יהודה מלבצע את זממו והיה ממשיכו בדברים והכעיסו עוד יותר ויצעק יהודה עוד צעקה גדולה ובגודל ובחוזק הצעקה נפלה חומת מצרים גם פרעה נפל מכסא המלוכה.
באותו זמן גבר הרעב על חושים ויאמר למה התעכבו השבטים מלהביא הלחם וילך לבדו למצרים וכשהגיע לגבול שמע צעקת יהודה ויאמר זאת צעקת דודי בטח שהוא הולך להילחם ואבוא לעזור לו וישאל פרעה לרעש הגדול הזה ויספרו לו עבדיו וישלח אל יוסף ויאמר לו מה אתה חושב לעשות האם אתה רוצה להחריב את מצרים?! שחרר את אחיהם וילכו ולא יחריבו את הארץ ובאותו רגע הגיע חושים ויבהלו אנשי מצרים ויאמרו מעשרה אנחנו פוחדים ועכשיו נתווסף עוד אחד כשראה יוסף שהם באמת רוצים להלחם עם כל המצריים כדי לשחרר את אחיהם ידע שבאמת אוהבים את אחיהם והם נתחרטו כשמכרו אותו אז אמר לעבדיו שיצאו כולם וישמחו כל הנאספים שם כי פחדו מהם ויצאו כולם וישאר רק יוסף עם אחיו ויאמר להם יוסף אני יכול להביא את אחיכם יוסף האבוד ויאמרו לו השבטים זה הטובה היותר גדולה שאתה עושה עמנו ואנחנו נשלם לך את טרחך טבין ותקילין ויאמר להם יוסף אחיכם אצלי ויאמרו לו איפה ויאמר להם אני אחיכם יוסף ויבהלו אחיו ובפרט יהודה שהתחצף הרבה לפניו ויגש אליהם וישק להם וגם לבנימין ויאמר כשם שאין לי טינה על בנימין שלא השתתף במכירתי גם עליכם אין לי טינה.
אמרו חכמינו זכרונם לברכה שיוסף הכניס עצמו באותה שעה בסכנה גדולה שאחיו היו מאוד כועסים ובפרט יהודה וכשאמר יוסף שיצאו כל עבדיו שהיו מגינים עליו היו אחיו בנקל הורגים אותו ולמה עשה כן כדי שלא יראו המצריים את אחיו כשהם מתביישים כשהוא מגיד להם שהוא יוסף על שמכרו אותו מכאן למדו חכמינו מוטב לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין את פני חבירו ברבים. {עיין בפרשת וישב בסיפור יהודה ותמר}.
ויאמר להם יוסף לכו והביאו את אבי הנה ותאמרו לו שאני מלך על כל ארץ מצרים וישמע פרעה וישמח מאוד שארץ מצרים לא תחרב ועכשיו נתוודע שיוסף אינו עבד והוא מזרע אברהם ויאמר ליוסף אמור אל אחיך שיביאו את אביהם וכל אשר להם הנה ויעש כן יוסף ויתן להם עגלות ויתן סימן ליהודה כדי שאביו יאמין לכל זה ויאמר לו כשנפרד יוסף ממנו היו עוסקים בפרשת עגלה ערופה {דין עגלה ערופה עיין בפרשת שופטים}.
כשהגיעו השבטים לארץ כנען שלחו את שרח בת אשר כדי לבשר את יעקב לאט לאט שלא יוזק מגודל השמחה ותבא אליו שרח והתחילה לזמר בתחילה בלחש ואחר כך בקול רם וכששמע יעקב שיוצאת מפיה תיבת יוסף הטה אוזנו לשמע את המילים וידע שיוסף חי ויברך אותה שתחיה לעולמים ולא תטעם טעם מיתה והייתה חיה עד זמן חכמי הגמרא ואחר כך עלתה לשמים חיה.
ויגיעו השבטים ויאמרו לאביהם שיוסף חי וישלח לו את העגלות וגם מסרו לו את הסימן ויעקב היה פוחד לרדת למצרים והיה רוצה לראות את יוסף וה' יתברך הבטיחו שלא יפחד ושהוא עמו וילך הוא ומשפחתו למצרים ויפגוש את יוסף ויוסף הוליכו לקבל את פני פרעה הוא ומקצת אחיו שהיו נראים כחלשים כדי שלא יוליך אותם לצבא ויאמרו לפרעה רועה צאן אנחנו שהמצריים היו עובדים לצאן וכדי שירחיק אותם מעליו וישבו בארץ גושן ויעקב בירך את פרעה כשילך לנילוס יעלה נילוס וישקה את ארץ מצרים.
ובשני הרעב נגמר הכסף מכל המצרים וילכו אל יוסף ויאמרו לו נגמר הכסף ואין לנו בנה לקנות ויאמר להם יוסף החליפו במקניכם את התבואה ויביאו לו את מקניהם ויתן להם יוסף לחם תמורת מקניהם ובשנה שאחריה נגמר להם המקנה ויאמר להם מכרו את שדותיכם ויקנה אותם מידם והעביר את אנשי מצרים מקצה מצרים ועד קציה כדי שלא יאמרו לאחיו אתם זרים הארץ וגולים אבל הכוהנים לא לקח את אדמתם {שהם זיכו אותו בדינו בפרשת אשת פוטיפר ולא גזרו עליו מיתה עיין בפרשת וישב} וכשהגיע יעקב למצרים בזכותו נפסק הרעב שלא נמשך אלא שנתיים ויתן יוסף למצריים אדמות לזורעם ולתת חמישית מזרעם לפרעה ויעקב ובניו ישבו במצרים ויברך אותם ה' יתברך ויפרו וירבו מאוד.
ויש לשאול כמה שאלות:
א} כשאמר יהודה ליוסף שכולם יהיו עבדים אבל יוסף רצה רק את בנימין ופטר את כולם אמר יהודה עכשיו אני מבין שאין זה בעוון מכירת יוסף שאם לא כן למה נענש רק בנימין שלא היה כלל במכירת יוסף ויש לשאול והלא צדיק נתפש בעוון הדור ורוצה לומר שלפעמים נענש הצדיק ובגללו ינצלו כמה וכמה בני אדם ואם כן בנימין נענש כדי שאחיו ינצלו שישראל ערבים זה לזה?
ב} יוסף רוצה לענוש הגנב ויהודה מתחיל לספר אדוני שאל וכו' מה ענין זה לזה?
ג} איך יהודה קרא לבנימין וילד זקונים קטן ובנימין כבר בן שלושים ואחד שנים ויש לו עשרה ילדים?
ברם עיקר הבעיה בין יוסף ואחיו נובעת ממחלוקת שיוסף סובר אפילו שהם מקיימים כל התורה יש להם גם כן דין בני נוח והשבטים סוברים שיש להם רק דין בני ישראל ולא בני נוח משל כששוחטים הבהמה ועדיין מפרכסת לפי דין בני נוח אסור לאכול ממנה כיון שעדיין נקראת חיה ואסור לאכול אבר מן החי אבל לפי דין ישראל כיון שנשחטה כהלכתה נקראת מתה ואין בה איסור אבר מן החי ומותר לאכול ממה ולכן השבטים היו אוכלים ממנה אפילו עדיין מפרכסת ויוסף היה מגיד לאביו שהם אוכלים אבר מן החי כיון שלפי דעתו אסור כמו שכתבנו והם גזרו עליו מיתה ואחר כך ריחמו עליו ומכרו אותו.
ויהודה כשהיה מדבר עם יוסף דבריו מתפרשים לשני אופנים אופן אחד על פי הפשט כמו שספרנו למעלה ואופן השני היה מגן על עצמו מקטרוג שיש לו בשמים ויאמר ליוסף שהוא שאל אותם היש לכם אב או אח פירוש אם יש לכם עוון שצערתו את אביכם כשמכרתם את יוסף דהיינו שיש לכם דין ישראל שבני נוח אינם מצווים על כיבוד אב ואם ואם תאמרו שיש לכם דין בני נוח למה אם כן מכרתם את אחיכם שלפי דין בני נוח הוא זכאי ויאמר לו יהודה יש לנו אב זקן פירוש שיש לנו שצערנו את אבינו אבל זה שייך לזקננו שהוא יצחק שיעקב נענש על שיוסף נעדר ממנו במשך כל אותם שנים כנגד שהוא יעקב נעדר מבית אביו כשהיה אצל לבן {עיין פרשת ויצא} ואם תאמר שיש לנו דין בני נוח וחייבים עונש על שמכרנו את יוסף ונתפס על זה בנימין שצדיק נענש בעוון הדור וילד זקונים קטן כשנמכר יוסף היה בנימין רק בגיל תשעה שנים ואחיו מת ויוותר הוא לבדו שאפילו יש לנו דין בני נוח ועוון מכירת אחינו ותחייב על זה בנימין מיתה האם ויוותר רק הוא לבדו פחות מגיל עשרים והלא כל השבטים חוץ מראובן שמעון לוי ויהודה לא היו בגיל עשרים עדיין ולא נענשו?! אלא שזה רק עלילה ואחר שסיים להגן על הקטרוג שאולי יש בשמים אמר ליוסף אתה אמרת ואשימה עיני עליו שאם באמת שמת עיניך עליו היית מרגיש משעה ראשונה שהוא גנב את הגביע אלא שאין זה רק עלילה וזה אחד מהפירושים שפירשו חכמינו זכרונם לברכה על הפסוק ''כי כמוך כפרעה'' פירוש שאתה שקרן כמו פרעה {עיין למעלה פירוש שלישי}.
מכאן יש ללמוד מה שאמר הפסוק ''בכל דרכיך דעהו'' פירוש שכל דבר ודבר שעושה האדם צריך לפשפש אולי זה עבירה ויחזור בתשובה כדי שה' יתברך יסלח לו את כל עוונותיו ולא יאמר האדם הלא שכחתי מה אכלתי אמש ואיך אזכור מה שעשיתי לפני כמה ימים ושבועות או אפילו לפני כמה שנים?! ועל זה תיקנו לנו חכמינו זכרונם לברכה בתפילת העמידה שני ברכות ברכת ''סלח לנו'' וברכת ''השיבנו'' לכווין בהם כדי שה' יתברך יסלח לנו כל עוונותינו ויזכנו לחזור בתשובה שלימה לפניו כמו שספרנו שיהודה הגן על עצמו מקטרוג שיש לו על מכירת יוסף אבל אנחנו שמלאים עוונות ואין לנו במה להגן על עצמנו לכן נכווין באותם שני ברכות ולא נתפלל כמצליף ומחשבותינו משוטטות על העסקים וכדומה ואמר הרא''ש {רבינו אשר והוא משלושה עמודי הוראה שמסתמך עליהם מרן השולחן ערוך ואביו של רבינו יעקב בעל הטורים} שצריך האדם כל יום לחזור בתשובה על שאמר ברכת ''סלח לנו'' בלי כוונה. ויהי רצון שיעורר אותנו ה' יתברך לחזור בתשובה שלימה לפניו ויסלח לנו על כל עוונותינו וישלח לנו משיח צדקנו ויגאלינו מהגלות המר הזה במהרה בקרוב אמן ואמן!!!
03/12/2010
בס''ד מוסר בלערבי פרשת מקץ
פלפרשה מתאע הזמעה אלי פאתת. חכאלנה לפסוק. וקתלי יוסף כאן פלחבס וכאנו מעאהו כביר השרב וכביר לכבאזה מתאע פרעה. וחלמו מנאמאת. ופסרלום יוסף אלי כביר לכבאזה חיקתלו פרעה. וכביר השרב חירזעו לבלאצתו. וקאל יוסף לכביר השרב באש יתכלם עליה חדה פרעה באש יכרזו מלחבס. וכביר השרב נסאהו. ווקתהה כאן יוסף חיכרז מעאהם. אלי פרעה כאן חיחלם מנאם לילתהה. ומן סירת אלי יוסף טלב ואצטה מן ענד כביר השרב. ויוסף כאן ישוף אלי רבבי מעאהו. וזיד ואחד צדיק כיף יוסף. מה חקושי תכל עלה חד כאן עלא רבבי. ובהאדה רבבי זאדלו עאמין אוכרין פלחבס. ובאעד עאמין חלם פרעה למנאם אלי כאן ילזמו יחלמו אקבל עאמין. וחלם אלי הווא קאעד עלא הניל. ו7 בגראת שמאן טלעו מן הניל. וטלעו וראהם 7 בגראת צ'עאף יאסר. וכלאו אלבגראת השמאן. ומה שמנושי. וחלם התפסיר ופאק. ומה תקלקשי יאסר. עלא כאטר כמם. מה תמאשי לחם מוש לאזם. נאכלו הנעמה פ7 שנין האדון. ועאוד נעס וחלם. 7 שבולת שמאן טאלעין. וטלעו וראהם 7 שבולאת צ'עאף יאסר. והצ'עאף בלעו השמאן. ומה תבדל מנהם שיי. וחלם התפסיר. ופאק מקלק יאסר. ונסה התפאסר לכל. וזאב הסחארה ולחוכאמה מתאעהו באש יפסרולו למנאם. וזמאעה קאלולו. חיולד 7 ולאד וחימותו. וזמאעה קאלולו חימלך 7 בלדאן וחיעאוודו יאכדוהמלו. ולאכן הווא מה רתאחשי לתפאסר האדון. ותגשש עלא הסחארה ועלה לחוכאמה מתאעהו. ווצא באש יקתלוהם. ווקתהה תפכר כביר השרב יוסף. וזא לפרעה וקאלו. אלי וקתלי כאן פלחבס. כאן גאדי ולד זגיר כדים ויהודי. ופסרלנה מנאמתנה האנה וכביר לכבאזה ותבתו. ולילתהה יוסף חתה הווא חלם למנאם מתאע פרעה ותפסיר מתאעהו. ונאדאו יוסף מן לחבס ובדלולו וחזמולו. ומשה לפרעה. וחכאלו למנאם. וקאלו אלי חיזיו 7 שנין כיר כביר יאסר פי מצר. ומן באעד 7 שנין זוע. ורבבי קאל לפרעה השנווה חינצאר. ועאודלו למנאם מרתין. באש יקול לפרעה אלי אלחואייז האדון חינצארו ומה פיהמשי רזעה. וחיבדאו פיסע. ובהאדה פרעה ילזמו ישוף עבד חכם אלי יערף כיפאש יכבבי למאכלה מתאע שנין השבע לשנין הזוע. ולחז''ל נשדו. האש מדכל יוסף באש יעטיה צ'בארה. הומאן זאבו באש יפסר למנאם האו מוצ'בר. וזאוובו אלי האדה תאבע תפסיר למנאם. אלי פרעה חלם לילת ראש השנה. אלי הווא נהאר אלי יתחאכמו פיה לעבאד ומוש הנעמה. אלי הנעמה ראש השנה מתאעהה פי ניסן. חקו פרעה חלם לילת ניסן. ועלאש חלם לילת ראש השנה. לאזם תמה האשכון ילזמו יכבר פדרזה ויתלתהה בלחאזה האדי. ובהאדה פסרלו חתה עלאש חלם לילת ראש השנה. ורזעו יוסף ללחבס.
וקאל פרעה ללוזרה מתאעהו. מה תמאשי האשכון חכם כיף יוסף אלי
נעטיה יתלתהה בלחאזה האדי. קאלולו אלי לקאנון מתאע מצר ימנע באש כדים יוולי וזיר. קאלום לקאנון מתאע מצר תכלם עלא לכדאמה לעאדיין. מוש עלא כדים כיף יוסף. אלי מה תמאשי כיפו. קאלולו מה יערפשי יתכלם ברשה לוגאת. קאלום נזיבו גדוה ונשופו. ופליל זא מלאך
גבריאל ליוסף ושקאהו מן ביר מרים ועלמו ה70 לוגה. ופרעה כאן ענדו כרסי פיה 70 דרזה. ואלי חיתכלם מעה פרעה. ישופו קדאש יערף יתכלם מן לוגה. ועלא כל לוגה יטלע דרזה ויתכלם בלוגה. ופרעה יהבט דרזאת קד אלי טלע לוכר ויתכלם מעאהו מן גאדי. וזאבו יוסף. וטלעלו יוסף חתה לפוק וזאד תכלם מעאהו בלעברית אלי מה יערפהאשי פרעה. וקתהה פרעה עמל מעאהו שפקה. קאלו חלפלי באש מה תקולשי אלי תערף לוגה אכתר מני. והאנה נחטך כביר לוזרה לכל. ואעמל האש תחב פלבלאד. והאנה אכבר מנך בלאסם. ותפאהמו. וחט יוסף כביר לוזרה. וכרזו פלבלאד בכרוסה מליחה ידורו ביה. באש הנאס לכל תערף אלי יוסף ולא הווא לכל פי מצר.
ודינה בנת יעקב אבינו ולדת בנת מן שכם. וסמאהה יעקב אסנת. והשבטים כאנו יחבו יקתלוהה. ווקתלי כברת שוייה. עלקלהה יעקב בלאכה דהב פי רקבתהה. מכתוב פיהה אלי הייא מן זרע יעקב אבינו. וכרזהה מן דארו. ותבאעת לפוטיפר. ווקתלי כרז יוסף בלכרוסה פי וצט לבלאד. הנאס לכל כאנו יעיינולו הדאייה פלכרוסה מתאעהו. ואסנת כדימה מה ענדהה שיי כאן האך לבלאכה. עיינתהאלו. וזאתו פי טרפו. ווקתלי שאפהה בעת עלא פוטיפר וכדאהה מרתו. וזאבתלו מנשה ואפרים. האדה כולו נצאר פי סנין השבע. ויוסף וקתהה לם נעמה יאסר. וחטהם פי מכאזן. וכל מכזן חט פיה שוייה מן התראב מתאע הנעמה האדיך. באש מה תתשוושי. ונאס מצר חתה המאן כאנו יכביו הנעמה. ולאכן מה יערפושי הסר באש מה תתשוושי. ווקתלי זאו שנין הזוע. חלו למכאזן מתאעהם לקאו הנעמה לכל משוושה. ומשאו ליוסף קאלולו עטינה נעמה נאכלו. קאלום מה נעטיכם כאן מה תעמלו למילה. משאו לפרעה ישכיו ביוסף. קאלום האשביכם מה כביתושי הנעמה כיף מה עמל הווא. קאלולו כבינה ותשוושת. קאלום אידה כאן הווא וצא עלא הנעמה באש תתשווש. שמעו כלאמו כיר מה יווצצי עלא מלאך המות יקתלכם. ועמלו למילה לכל. וקעד יוסף יביעלהם הנעמה. ושבע מה זא כאן פי מצר. והזוע זא פלעולם לכל. והנאס לכל סמעו אלי פי מצר יביעו הנעמה. וולאו יזיו מן לעולם לכל ישריו הנעמה. ויוסף כמם אלי תווה בו חיבעת כוואתו באש ישריו הנעמה. ובהאדה עמל עששה עלא 10 ביבאן מתאע מצר. וכל ואחד ידכל יקיידו מנין זא והאש אסמו.
ויעקב קאל לזגארו בארו אמשיו למצר שריו הנעמה. ומשאו ל10 כואת. ווצאהם באש מה ידכלושי מן באב ואחד. כאף עליהם מן עין הרע. אלי כאנו קויין יאסר.
והומאן פתנייה כממו באש ימשיו ידורו עלא יוסף פי מצר. וירווחו ביה בסיאסה האו בלקווה. ודכלו למצר. ויוסף וקתלי שאף פתקייד אלי כואתו זאו. סכר מכאזן לביע לכל. ומה כלה כאן מכזן ואחד והווא קעד גאדי. והומאן משאו ידורו עלא יוסף. ובעד 3 הייאם בעת יוסף ידורו עליהם וזאבוהם. קאלום האשביכם מה זיתושי תאכדו הנעמה. קאלולו קאעדין נדורו עלא כונה אלי תבע פי מצר. קאלולו אידה כאן לקיתו האש תעמלו. קאלולו נשריוו בכל שום. קאלום אידה כאן מה חבשי יביע. קאלולו נאכדו בלקווה. קאלום השנווה מה תמאש חאכם פלבלאד. ועלאש דכלתו מן 10 ביבאן. קאלולו אלי אחנאן 12 כואת. ואחד תבאע ומה לקינאהושי. וואחד ענד בונה. ובונה יכאף עלינה יאסר. וכאף עלינה מן עין הרע. קאלום לכלאם האדה כולו סבאייל. אנתו דואשיש ותחבו תחארבו לבלאד. קאלולו כאטינה. קאלום אידה אנתון כאטיכם. ימשי ואחד מנכם יזיב כוכם אלי מאזאל חדה בוכם. וחטהם פלחבס 3 הייאם. ומן באעד זאבום וקאלום אמשיו רווחו וכליו ואחד צ'אמאן. וזיבו כוכם לוכר פי ידכם. וחב יאכד שמעון. מה חבשי ימשי מעאהו. נאדאלו 300 עסכר קויין. עייטלהם עיטה הרבו לכל. ורפשו בעצ'הם. ומאתו מנהם קדאש מן ואחד ברפיש ולכוף. וקתהה זאהו מנשה ודכלו ללחבס. ויוסף וצא באש יעביולהם השכאייר מתאעהם. וירזעולהם פלוסהם פשכאייר. ורווחו השבטים.
ופתנייה לוי חל השכארה מתאעהו ולקא פיהה לפלוס מתאעהו. וכאפו השבטים וקאלו השנווה השבאלה הזדידה אלי יחב ישבלהה עלינה. וזאו לבוהם וחלו שכאיירהם ולקאו כל ואחד פלוסו פי שכארתו. וכבר לכוף. וחכאו לבוהם האש נצאר. וקאלולו אלי יחבו יהזו בנימין מעאהם. וקאלום לא נכאף עליה. קאלו ראובן האנה צ'אמן פיה. וכאן מה נזיבושי נעטיך זוז זגארי קתלהם. ויעקב מה חבשי בצ'מאן ראובן. יחב צ'מאן יהודה. וקאלום יהודה סתנאו חתה תופא למאכלה ומן באעד נשופו. ובאעד מה ופאת למאכלה. קאלום בארו זיבו נעמה מן מצר. קאלו יהודה מה נזמושי כאן מה ימשי מעאנה בנימין. קאלום עלאש קלתולו עלא בנימין. קאלו הווא נשד עלא כל שיי. וין נערפו עליה אלי חיקוללנה זיבו בנימין. וכאן עלא לכוף מתאעך. האנה צ'אמן פיה אלי נזיבולך ואקף עלא רזליה. וקתהה יעקב עטאהם הדייה ליוסף וקאלום רפעו פלוס דובל באש תרזעולו פלוסו. ומשאו ווצלו למצר ומעאהם בנימין. ווקתלי שאפהם יוסף. וצא עלא למשהול עלא דארו באש ירפעהם לדארו יאכלו מעאהו.
והומאן וקתלי שאפו רוחהם חירפעוהם לדאר יוסף. קאלו האדון חיקוללנה עלא לפלוס. ואקבל מה יווצלו. קאלו ללמשהול עלא דאר יוסף עלא לפלוס. קאלום פלוסכם וצלו. והאדוך פלוס אוכרין בעתהומלכם רבבי. ודכלו לדאר יוסף. וזאבלום יוסף שמעון. וכלאו מעאהו ונעסו גאדי. ויוסף וצא באש יעביוולום השכאייר
מתאעהם. וירזעולהם פלוסהם. ויחטו לכאס מתאעהו פי סכארת בנימין. ופצבאח קאמו באש ירווחו. הומאן מאזאלו כיף כרזו מלבלאד. וכלט עליהם למשהול עלא דאר יוסף. ווקפהם וקאלום. כיפאש תשרקו לכאס מתאע יוסף. קאלולו אחנאן מה שרקנאשי. תיאחנאן לפלוס אלי לקינאהם פשכאייר רזענאהם. ואידה כאן תלקא לכאס ענדנה כלנה כדאמה ליוסף. קאלום צחיח לקאנון אלי כלכם תתסמאו מתשארכין. לאכן האנה מה חנאכד כדים כאן אלי נלקא ענדו לכאס. ואנתון צחיח תיקא אלי רזעתו לפלוס. לאכן שמעון ובנימין מה נערפהומשי. ובהאדה ברבש שמעון ומן באעד בנימין. ולקא לכאס פי שכארת בנימין. ורזעו השבטים לכל למצר. וקאלום יוסף כיפאש נצ'אייפכם תשרקוני. קאלולו אחנאן כלנה כדאמה מתאעך. קאלום לא מה נאכד כאן בנימין. הוני יהודה קאל לכואתו. חתה לתווה כנת נכמם אלי האדה
הדנוב אלי בענה יוסף. ולאכן הווא חב יאכד בנימין אלי מה ענדו חתה דכל פי ביעת יוסף. מענאהה קאעד יתשובך. האו תווה נוורי. ווקתהה למלאכים אלי פסמה. הבטו באש יתצנטו הניקאש אלי באש ינצאר בין יהודה ויוסף.
פי אכר לפרשה מתאע הזמעה האדי. כתבלנה לפסוק. אלי הנאייב מתאע יוסף תבע השבטים וקאלום אלי שרקו לכאס מתאע סידו. ופרכש ולקאהו פי שכארת בנימין. וקאלום אלי חיאכד בנימין כדים. והשבטים רזעו מעאהו למצר. הוני ואחד ינשד. אלי לחז''ל קאלו אלי יהודה כאן נאוי יכליה מצר אידה כאן יוסף מה חישייבשי בנימין. הוני תוולי הנשדה עלאש יהודה מה קתלשי הנאייב מתאע יוסף ורבעה מנאס אלי מעאהו וכדה בנימין ורואח. עלאש רזע מעאהם. איכה צעב למוהמה עלא רוחו. אלי לעסכר אלי כלטו עליה אשהל ביאסר מליה יחארב מצר לכל.
לאכן מערוף אלי קאלו לחז''ל. אלי חראם ואחד וקתלי ענדו מחכמה מעה ואחד אוכר יסבק הווא ויבדא יתכלם מעה לחאכם ויביינלו אלי הווא ענדו לחק אקבל מה יזי צאחבו. חתה ואלו אלי צאחבו חיזי מן באעד וידאפע עלא רוחו. עלא כאטר לחאכם וקתלי ישמע הטענות מתאעו יוולי ימילו ויתביינלו ענדו לחק. ווקתלי יזי צאחבו קד מה יתכלם כלאמו מה יתקבלשי. ולחז''ל קאלו. אלי מוש כאנשי חדה לחאכם. כאנשי פי כל מווקף ילזם לאנסאן מה יאכד קאראר כאנשי באעד מה ישמע כצימו. עלא כאטר מומכן הווא שמע גאלט האו כצימו ענדו מה ידאפע עלא רוחו. ובהאדה יהודה מה חב יעמל שיי כאנשי מה ישמע יוסף השנווה ענדו מה יקול. ווקתלי לקאהו כלאמו מוש מקנע ומה חבשי ישייב בנימין. וקתהה קרר באש יסתעמל מעאהו לקווה ויעאקבו.
אכואני לעזאז. אכתר חאזה תעמל לכצאם הייא וקתלי ואחד מה יפהמשי צאחבו ויתביינלו גאלט מעאהו. אלי ברשה
מראת לעבד ישמע מן עבאד אוכרין וואחד יזיד למה ולוכר יזיד הדקיק חתה פלאכר תכרז כצומה כבירה. וכאן משה לצאחבו וסתפסר מנו ראו כאן ילקא ברשה כלאם גאלט. וממכן יאסר מה כאנשי יוולי כצאם זמלה. ולעבאד אלי וצלו לכלאם כאן צחיח האו גאלט הומאן אלי חיתעאקבו. ומערוף למעשה מתאע רבי יהונתן אייבציץ והרב יעקב בן צבי. אלי כאנת בינאתהם כצומה כבירה עלא כתיבת לקמיעות. אלי הרב יעב''ץ כאן מחרמהם מן סירת לחכאייה מתאע שבתי צבי משיח השקר. ורבי יהונתן כאן יכתב. אלי כאן קלבו סכיף יאסר ומה יחמלשי יהודי מתווזע. וולד רבי יהונתן באעד מה נפטר בו דכל פיהה וכאן רשע. באעד 15 שנה מלי נפטר בו זאהו בו פלמנאם וקאלו באש ירזע בתשובה. מה עמלשי עבא ללמנאם. עאודלו תלאת מראת ושיי מה תמה. נהאר זאהו פדנייה וקאלו כאן מה ירזעשי יקתלו. קאלו באהי וינך תווה 15 שנה מה תפכרתני כאן תווה. קאלו כננה נתחאכמו האנה והרב יעב''ץ. קאלו האש צפאת. קאלו האנה והרב יעב''ץ חכמו עלינה גן עדן אלי נייתנה לשם שמים. ואלי דכלו רוחהם לכל גהינם. ואלי יסמע כלאם מוש מן בלאצתו. לאוולה. ממכן יאסר יגלט פי חכומתו ומערוף למעשה אלי נצאר פי בלאדנה. אלי רבי חויתה סופר זצוק''ל וזיע''א. כאן ראש השוחטים פי זרבה. נהאר קררו השוחטים בריאסתו הווא באש יעמלו גריף עלא הדביחה אידה כאן מה יזידולמשי פשהרייה. וקתלי שמע רבבי כלפון זצוק''ל וזיע''א. תגשש יאסר. אלי כיפאש יכליוו לבלאד מן גיר שחיטה. ועמלו העברה שהר. מן באעד זא רבי חויתה ז''ל לרבי כלפון ז'ל ומדלו זואב. קרא רבי כלפון ז''ל הזואב ולקא מכתוב פיה. אחנאן השוחטים קררנה באש נעמלו גריף אידה כאן מה יזידולנאשי פשהרייה אידה כאן יואפק מעאנה מרא דאתרא רבי כלפון. הוני רבי כלפון ז''ל טלב מנו הסמאח. וקאלו אלי תווה שוייה עמתלך העברה. וחקני בעתלך ונשדתך קבל. ומעשה אוכר. אלי ואחד ולד פריד לעשיר כביר יאסר. פי אכר עאם מתאע קראייתו שאף כרהבה מרסידיס ספורט וין מה יביעו לכראהב. עזבתו יאסר. באעד מה כמל לאמתיחאנת קאל לבו אידה כאן ננזח האש תעטיני הדייה. קאלו אטלב. קאלו עלא לכרהבה אלי שאפהה. נהאר אלי כרזת הנתיזה לקא רוחו רבאח. כלם בו וקאלו אלי נזאח. ומשא יחתפל בנאזאח מתאעהו מעה צחאבו. וקתלי רואח כמם אלי חילקא לכרהבה חדה הדאר. ולאכן מה לקאהאשי. דכל לדאר וכמם אלי בו חירפעו גדוה ישריאהלו. וקתלי דכל מדלו בו צנדוק זגיר וקאלו האדי הדיית הנאזאח. תגשש לואח הצנדוק והרב מן הדאר. ספר לבלאד אוכרה וקלבו מגשש עלא בו יאסר. וכמם אידה כאן מה יפרחשי ולדו פרידו פי אעז נהאר ענדו האש יעמל בלפלוס. כדם נזאח ערס וזאב זגאר. באעד מדדה כלמו כאלו וקאלו אלי בו נפטר וילזמו יזי ללהלוייה. וחתה ואלו אלי קלבו
כאן מגשש עליה יאסר. מה ילו כאן בו. משה. באעד להלוייה דכל לדאר בו באש יקעדו ימי אבלות. דכל לביתו לקאהה כיף מה כלאהה. והצנדוק אלי לווחו קאעד פוק הטאבל די נווי קדאם פראשו. תקרב וחל הצנדוק באש ישוף השנווה להדייה אלי כאן נאוי בו יעטיהאלו. האש לקא. לקא מפתח מתאע כרהבה. ותוציל מתאע לכרהבה אלי חבהה באש ימשי יאכדהה. האדה נוע מן התאוור אלי יעמלו לעבד אקבל מה יפהם למוצ'וע מליח וירד לפעל.
ומעשה אוכר. ראזל ומרה מטלקין חצ'רו פי ערס ולדהם באעד 15 שנה מן הטלאק. באעד שבע ברכות סתקבלו לעבאד פצאלה. ובדא הראזל ילום עלא למרה וקאללהה פי זרתך אנתין ולדנה עאס כיף ליתים. קאלתלו אנתין הסבב. קאללהה כיפאש. יאכי האנה אלי הרבת מן הדאר וכלית זואב וכתבת פיה מה עאדשי נזם נעיש מעאך ומן גיר מה תחאוול מה עאדשי חנרזעלך ובעתלי לגט. או האנה אלי בעתילי קדאש מן ואצטה ומה חביתשי נרזע ומן גיר מה תקולי חתה סבב. תתפכרי כיפאש כרזתי מן הדאר מן גיר מה תקולי עלאש האו כיפאש והשנווה עמתלך. קאלתלו מהאו אנתין הסבב. קאללהה האש עמלת האנה. קאלתלו להאשכון שרית דבוזה פואח וטאקם מאכיאז נהארתהה. קאללהה והאשכון קאלך. קאלתלו אלי תביע פלחנות. מאדאם אחנאן כליונאת מתאעהה. באעד מה שרית כלמתני וקאלתלי האש שרית. קאללהה ואנתין מן גיר מה תנשדי הרבתי מן הדאר. מוש נהארתהה נהאר עיד מילאדך. וכל עאם נזיבלך פיה הדייה. ואלי בעתתלך מה כממתישי עלאש בעתתלך. והשנווה מכסבהה. והאש יהמהה פיך יאכי צאחבתך. ולאכן התאוור מתאעך הווא אלי עמל כל שיי . אכואני לעזאז. האדה עיינה מן ברשה מאשאכל אלי ממכן ינצארולנה פי זרת אלי מה נחאוולושי נסתפסרו מן כצימנה האשנווה לחכאייה בצ'בץ'. ונתכלו עלא מכנה אלי אחנאן פהמנה כל שיי ופלחאל אלי תשעה ותשעין פלמיה מה פהמנאשי ואחנאן גלטנה. ומראת צחיח אלי צאחבנה צ'למנה. ולאכן ילזמנה נמשיו ונסתפסרו מנו עלאש צ'למנה. והווא וקתלי ילקא רוחו גאלט תווה יטלב הסמאח. וממכן יאסר הווא וצלתלו מעלומאת גאלטה ותאוור וחכם עלינה עלא אלי שמע. וממכן יאסר וקתלי נמשיוולו למשכלה תנפץ' ונקעדו צחאב. וזיד אלי לכצאם האדה אלי אחנאן קאעדין נעמלו עלא גיר שיי יחשמנה באעד מדדה. אלי אחנאן כלנה עאיילה ואחדה. וממכן יאסר נתנאסבו. ולכלמה האדי קאלאלי ואחד. אלי כאן מכאצם ואחד ונצאר בינהם יאסר. ופלאכר תנאסבו. ומוש ואחד ברך. כאנשי ברשה עבאד. ומערוף למתל השעבי אלי יקול. תכאצמו לכואת ישד עלא למהבולאת. מאענאהה אלי לכואת יתכאצמו ליום יתצאחבו גדוה. ואחנאן עם ישראל כלנה כואת. ובהאדה נפצ'ו לכצאם אקבל מה ינצאר כיר. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.
03/12/2010
|
בס"ד |
עש"ק,פרשת מקץ כ''ו כסליו התשע''א |
שנה עשירית, גיליון מספר 510 |
|
|
כניסת השבת: 16:47 |
ההפטרה: רני ושמחי ומסיים: תשואות חן חן לה זכריה ב' |
יציאת השבת:17:41 |
|
ראש חדש יום שלישי ויום רביעי |
|
|
עלון זה יוצא לאור על ידי ישיבת רבי אליעזר זצוק''ל וזיע''א חארה כבירה זרבה תוניסיה יע''א
העלון מתפרסם במקביל בפורום אתר האינטרנט עמי"ת www.amit4u.net |
|
שני ספרי תורה בראשון פרשת השבוע בשני ביום הרביעי פרשת נשא |
|
כניסת השבת הבאה פרשת ויגש 16 :47 |
בעלון חידושים מפרשת השבוע, ליקוטים, סיפורים בעברית, מוסר בערבית כולל מצוות השבוע, תמצית באור פרשת השבוע, חידושים ודברי מוסר
ניתן להקדיש העלון להצלחה או לרפואה ולהבדיל, לעילוי נפש
העלון השבוע מוקדש לרפואת חיים יוסף בר מרגלית נעמן ולרפואת כרמל חייה בת יפה חדוק ולרפואת דיאמנטה בת שתרונה מאזוז ולרפואת עזיזי בר כמונה חדוק ולרפואת ליליאן חייה בת קוטי ולרפואת רפה רפאל חדאד בר שרה ולהצלחת מר מעתוק בשירי הי''ו ושיזכהו ד' לבנים זכרים של קיימא בקרוב
להצלחת כל עם ישראל ואנו תפילה כי יחדלו הפיגועים ותאונות הדרכים |
לע"נ כל נפטרי עם ישראל ובכללם:
הרה''ג רבי מסיעד בר כמונה מאצ'אר זצוק''ל וזיע''א ואשתו מרת טיטה בת מישה ז''ל .היקר מר ציון בן מסעדה הכהן ז''ל ואשתו מרת עשושה בת מישה ז''ל .מו''ר הרב הגאון רבי צבי חיים מאצ'אר בר טיטה זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי חנינא בוגיד בר ורדאנה סעדון זצוק''ל וזיע''א. מו''ר הרב הגאון רבי ציון בר גרצונה דיעי זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי מצליח מאזוז בר רחל זצוק''ל וזיע''א. ולמנוחת הרב הגאון רבי מרדכי אליהו זצוק''ל וזיע''א. ולמנוחת האיש היקר מר וצייף ציאדה בר שלבייה ז''ל ולמנוחת האיש היקר מר מעראבי מאזוז בר זינה ז''ל. ולמנוחת היקר מר וזיפה עשוש בר חנה ז''ל. ולמנוחת היקר מר כמוס כהן בר שמחה ז''ל. ולמנוחת היקר מר גבריאל סגרון בר כאדומה ז''ל . ולמנוחת האשה הכשרה מרת דזירייה בת כמיסה לבית טראבלסי ז''ל. ולמנוחת האשה הכשרה מרת מינה יאסמינה בת מרימה לבית סופר ז''ל. ולמנוחת האשה הכשרה מרת כמונה בת בייה לבית כהן ז''ל. ולמנוחת האשה הכשרה מרת דזירייה בת רויחלה לבית חניה ז''ל. ולמנוחת האשה הכשרה מרת זינה בת שלבייה לבית יעיש ז''ל. ולמנוחת האשה הכשרה מרת ערבייה בת דיאמנטה לבית סעדון ז''ל |
|
נא לשמור על קדושת העלון ולצרפו לגיליונות הבאים | נא לא לעיין בזמן התפילה וקריאת התורה | שבת שלום ומבורך |
איפה האלקים שלך? דרור שירת בחיל-הים בספינת טילים, בתפקיד מסווג באלקטרוניקה. הוא היה אמור לשרת שנת קבע, אבל שלוש שנים היו די והותר עבורו. ראש מחלקת כוח-אדם הזהיר אותו שאם יפרוש כעת, לא ישרת במילואים בחיל-הים, אלא בחיל-רגלים. דרור הצהיר שלא מעניין אותו היכן ישרת במילואים, העיקר מבחינתו הוא לצאת כעת לחופשי. תקופה לאחר שחרורו, זומן דרור לקורס חרמ"ש (חיל-רגלים משוריין). תרגלו שם לחימה קרבית. הוא החליט להקשות על המפקדים כדי שישחררו אותו להבא ממילואים ביחידה קרבית בתפקיד שלא הכיר בשירותו הסדיר. בתחילה טען שהוא פציפיסט ולא מוכן להחזיק בידו נשק, ולאחר מכן עשה את כל הצרות שבעולם כדי שישחררו אותו מהקורס. סגל הפיקוד סבל ממנו, אבל הם החזיקו אותו בכל זאת עד לסיום הקורס. באותה תקופה עבד דרור כפקיד קבלה לילי במלון "מוריה" בים המלח. הוא זכה לתנאים חלומיים: קיבל דירה בערד, כולל הוצאותיה, דאגו להסיעו הלוך ושוב, והוא אכל במלון סעודות כיד המלך. הוא הרוויח כמעט כפול מיתר העובדים, שלא לדבר על הטיפים הנדיבים. חשבון הבנק שלו הלך ותפח, והוא לא ידע מה לעשות בכספו, צרה שרבים מייחלים לה...אז החלה תפנית מפתיעה בחייו והוא החל להתקרב לחיי תורה ומצוות ונכנס לישיבת "אור שמח" בירושלים. במשך לימודיו, הרהר בכך שהכיפה, הציצית והזקן לא מספיקים כדי להפוך את האדם לחוזר בתשובה, הוא הרגיש צורך עז לנקות את נפשו לגמרי וניסה למצוא ישיבה שבה ילמד הכל מאל"ף ועד תי"ו כמו רבי עקיבא, אך לא מצא. אז החליט, מתוך התלהבות ראשונית של חזרה בתשובה, להסתגר במשך שלושה שבועות ולא לדבר עם אף אחד, רק ללמוד תורה ולהתפלל. הוא קבע לעצמו הגבלות של אכילה ושתייה. בבוקר אכל פרוסה אחת, ביצה קשה, מלפפון ועגבניה, שאותם לא חתך כדי לא ליהנות, ושתה כוס חלב. במשך היום שתה מים ללא הגבלה, בצהריים אכל פירות וירקות, ובערב אכל ושתה כמו בבוקר. שאיפתו הייתה לאכול כדי להתקיים בלבד. הוא לא רצה לקיים את תעניתו אצל הוריו בשכונת קטמון כדי לא להגיע עימם לחיכוכים ובחר להתגורר אצל חבר חילוני. הוא החליט שבאותה תקופה לא ידבר כלל וגם לא יכתוב. שבועיים לפני מועד התענית קיבל צו לשלושה ימי מילואים בבסיס דרומי, שנפלו בתוך שלושת השבועות. כאשר קיבל את הזימון, התקשר לצבא ואמר לפקידה: "חזרתי בתשובה. אני לא מתכוון לדבר עם אף-אחד בזמן המילואים, ולכן אני מבקש שתידחו לי אותם". אני מצטערת, איני יכולה. תדבר עם המג"ד". אין בעיה. תביאי לי אותו..." אי אפשר עכשיו. תבוא בתחילת המילואים ותדבר איתו". אבל אני לא אדבר אז!" מצטערת. לא אוכל לעזור לך". הוא הכין מכתב עבור המג"ד ובו כתב שהוא לא מדבר בשום אופן, אפילו אם יעמידו אותו למשפט, והוא מבקש רק דחייה של המילואים. תחילת תעניתו תוכננה ליום שלישי בשעה שבע בערב. כאשר נסע לבית חברו להתחיל בה, עלה בדעתו שהנה מגיעה הגאולה ולכן עליו למהר ולטהר היטב את נפשו. ברגע שהחל את תענית הדיבור צצו בנפשו פחדים, כגון "מה יקרה אם אמא תדאג ותשתגע מזה?...". הימים עד סוף השבוע חלפו איכשהו. ביום ששי בצהריים בא אליו אביו, שהתחנך בילדותו במשפחה דתית ואף למד אצל מלמד והסביר לדרור שמה שהוא עושה נקרא "תענית דיבור". האב פתח "שולחן ערוך" והראה לבנו שבשבת אסור להתענות. לפיכך החליט דרור שבשבתות ידבר, והוסיף שלושה ימי חול נוספים תמורתם. הוא החליט להיות אצל הוריו בשבת כדי לא לגרום להם עוגמת נפש. בליל שבת הלך לבית הכנסת בעוד הוריו צופים בסרט ערבי בטלביזיה. לאחר שחזר, קידש על היין. ביום ראשון בבוקר התייצב דרור בבנייני האומה להסעה לבסיס הגיוס, שממנו ממשיכים לבסיס האימונים. האב ליווה את בנו השותק כדי לשמש לו פה. הוא ניגש לחייל מילואים שנסע לבסיס וביקש ממנו: "תעשה לי טובה. תלך עם בני למג"ד. תסביר לו שהוא נמצא בתענית דיבור וגם תראה לו את המכתב הזה..." דרור עלה לאוטובוס. כיפה שחורה התנוססה בראשו וזיפים קצרים צימחו על לחייו, הוא לבש מכנסי קורדרוי חומים שמתוכם הציצו ציציות ונעל סנדלים. בתוך תיק לקח את כל הספרים שתכנן ללמוד: רמב"ם, קיצור שולחן ערוך, מסילת ישרים, קהלת, חומש, מסכת ברכות שטיינזלץ ותהילים, וגם תפילין. חלק מהמילואימניקים זכרו אותו כמפר משמעת סידרתי. זו הייתה תקופת בחירות וכולם התווכחו באוטובוס עם כולם. כשעצרו ליד הבסיס, מישהו פנה אליו: "דרור, מה דעתך על הבחירות?" הוא הוציא ספר קהלת מתיקו והצביע ללא מילים על הפסוק: "הבל הבלים אמר קהלת, הכל הבל...", והם צחקו. כאשר הגיעו לבסיס, ניגש דרור קודם כל לראיון אצל המג"ד. הוא הגיש לו את המכתב. המג"ד קרא ואמר: "אני לא מוצא סיבה מספקת לשחרר אותך". דרור נדהם: אילם עומד לערוך אימוני קרב באש חיה והמפקד לא מוצא סיבה לשחררו?! הוא משך בכתפיו בפליאה והניח שהמג"ד קיבל דו"ח על מעלליו ממילואיו הקודמים וסובר שהוא מנסה להשתחרר הפעם על ידי הצגה של חזרה בתשובה ותענית דיבור. הוא קיבל מהאפסנאות קיטבג וציוד צבאי של לוחם, החליף את בגדיו האזרחיים למדים, וקשר את סנדליו בראש הקיטבג. לאחר מכן לקח את נשקו ופנה למאהל שהיה בו מקום ל-16 חיילים. היו מיטות ברזל ועליהן הונח מזרן חאקי. יריעת המאהל גולגלה על מוט והיה פתח בגובה מטר וחצי מעל פני הקרקע. הוא הניח את הקיטבג ליד מיטתו והלך לחדר האוכל לאכול ארוחת ערב עם כולם. במשך הארוחה בהה בחביתות, במיץ האדום ובסלטים המגוונים. מישהו שאל: "דרור, מה אתה אוכל?" דרור הצביע על מלפפון שמן, על עגבנייה ועשה להם אגרוף כדי לרמז שהוא מעוניין בביצה קשה. החייל צעק לעבר מגיש האוכל, שישיג לדרור ביצה קשה. לאחר שחזרו למאהל, המפקד הכריז: "היכונו למסע לילי!" היה עליהם להוציא מהקיטבג כל מה שצריך, השכפ"ץ ויתר הציוד. דרור חיפש את הקיטבג שלו ולא מצא. כל החפצים הצבאיים שחתם עליהם, הקסדה, השכפ"ץ, המחסניות, בגדים צבאיים להחלפה, פשוט נעלמו, כולל סנדליו האישיים! הוא חיפש שוב ושוב, והבין שמשמים העלימו ממנו את הקיטבג, אבל מה יעשה?! הוא הוציא מתיקו האישי ספר והחל ללמוד. בשעה שבע בערב, הודיע המפקד שעליהם לעמוד למסדר. כולם התייצבו מצוידים לחלוטין, ורק דרור ניצב ללא שום ציוד, כשרק בגדיו הצבאיים לעורו. המפקד שאל: "איפה הציוד שלך?" דרור סימן בידיו שהקיטבג שלו נעלם. "טוב. תישאר פה הלילה ואחר כך נראה מה לעשות איתך..." האוהל של דרור היה חשוך והוא לא הצליח ללמוד, לכן שכב במיטתו ובהה. אוהלו היה סמוך לאוהל הקצינים. אז שמע קצין אחד אומר לשני: "אני רואה שנשאר פה חייל. מי זה?", "אה, אני מכיר אותו. זה דרור כהן". הקצין נכנס פנימה ושאל את דרור: "למה אתה נמצא כאן?" הדבר הקשה ביותר בתענית דיבור הוא לענות על שאלת "למה", הדורשת הסבר מפורט. דרור ניסה לחשוב איך יסביר כעת שהוא נשאר בגלל שהקיטבג שלו אבד והמפקד השאירו בבסיס. בעודו מתלבט איך לענות, אמר הקצין: "טוב, אם המפקד השאיר אותך לשמור על הבסיס, שמור!", דרור לקח את נשקו, הסתובב פעם אחת מסביב לבסיס וחזר למיטתו. ביום המחרת נערך תרגיל לחימה בשוחה, נתיב הגנה חפור בתוך האדמה בעומק מטר וחצי. החיילים נמצאים באותה שוחה ונלחמים מתוכה. יש בתוך השוחה כוכים (שקעים של חצי מטר). מהצד השני יש פנייה המתפצלת לימין ולשמאל. בכל כיתה מתרגלת יש שלושה חיילים, כאשר המוביל הוא מפקד הכיתה ועליו לצעוק לפני כל פעולה מה הוא מתכונן לעשות. לקראת תרגיל הלחימה בשוחה, השאיל אחד החיילים לדרור את כל הציוד הקרבי הנדרש, את הדגמ"ח, הכדורים לנשק, הרימון החי וכל השאר, והוא מונה כראש הכיתה המוביל. היה עליו לערוך תרגיל עם נשק חי מבלי שידבר. דרור סימן לקצין בידיו ובמבע פניו בתמיהה: איך אוכל לבצע את התרגיל, הרי איני מדבר?! הקצין, שעמד למעלה, צעק לעברו: "אל תדאג. אני אצעק במקומך את הפקודות!" דרור הנהן בראשו לאות הסכמה בלית ברירה. הוא החל להתקדם בתוך השוחה. כאשר הגיע לפני הכוך, סימן למפקד שיש לפניו כוך מצד ימין והמפקד צעק: "כוך מימין!", דרור ירה שתי יריות והמשיך הלאה. בהמשך הייתה פנייה משמאל שמתפצלת לשני מקומות. הוא סימן למפקד ביד שמאל את הכיוון והמפקד צעק: "פניה משמאל!", דרור הוציא את הרימון, שלף את הנצרה והראה לקצין שיש לו רימון ללא ניצרה בידו. המפקד צעק: "רימון!", דרור השליך את הרימון שהתפוצץ מיד. כעת הורה לעבר המפקד מלמעלה ביד ימין על עצמו ועם אצבע ימינו הורה על זה שמאחוריו ועל צד שמאל, והמפקד צעק: "אני לימין ואתה לשמאל!" הם הסתערו לפי ההוראה לעבר הכוך, כאשר דרור יורה לימין וחברו לשמאל. לאחר מכן, כאשר התרגיל עבר בחסדי שמים בשלום, הרהר דרור בכך שזהו מצב הזוי לגמרי. הכל נבע מכך שהקצינים חשבו שהוא רוצה לרמותם ולכן לא הרפו ממנו, ומאידך דרור רצה באמת להיות נאמן לתעניתו המטהרת. במהלך האימונים היו לו עיתים של התחזקות באמונה. הוא פגש ביהודה, חייל מכפר חב"ד. פעם אמר לו יהודה כאשר בירכו ברכת המזון: "מי יודע אם אין איזו נשמה שמחכה 500 שנה לברכת המזון שלנו...". דבריו המתובלים בחסידות וקבלה, החיו את דרור. במשך שלושת הימים הללו מצא דרור זמן לתפילותיו. הוא עשה הכל כדי להוכיח כי למרות שהוא אוכל פחות מכולם ומוטל עליו להתפלל ולקיים מצוות, ובנוסף לכל גזר שתיקה על עצמו, הוא עושה בדיוק מה שהם עושים על הצד הטוב ביותר. באמצע לילה ללא ירח ערכו מסע. כל החיילים עלו על משאיות וירדו במקום כלשהו במדבר בחשיכה מוחלטת. לא היה ניתן לראות מה קורה ממטר. המפקד הלך קדימה עם פנס והוא היחידי שידע לאן עליהם להגיע. כל היתר נצמדו איש אל רעהו כדי שלא יאבדו בעלטת המדבר. מדי פעם המפקד עצר ופקד לספור את החיילים. דרור השתדל להיות קרוב למפקד, כלומר להיות בין הראשונים. רצה להוכיח שאינו מתחמק ממה שנדרש ממנו וכך לקדש את השם. במסלול הלילי למד דבר חשוב: בזמן של חשיכה, צריך ללכת אחרי מנהיג אחד, שהוא היחידי שיודע מהו המסלול האמיתי, מנהיג האוחז בפנס בידו ויודע מראשית הדרך להיכן צריך להגיע, ממש כמו משה רבינו במדבר. כאשר התקרב סיום המסע, כל אחד כבר ידע להיכן להגיע והלך באופן עצמאי ליעד הסופי. כך, הרהר לעצמו, יהיה גם בזמן הגאולה. תענית הדיבור לימדה אותו דברים רבים בעבודת השם, שלא היה לומד בשום דרך אחרת. באחד הבקרים ביקש מישהו מדרור שיברכו בברכת כהנים, דרור בירכו ובדיוק באותו רגע נפלט כדור לאחד החיילים בתרגול שנערך באותה שעה ולמרבה המזל לא אירע דבר. המבורך אמר לדרור שברכתו גרמה לנס. הגיע היום האחרון. כולם היו צריכים להזדכות על הציוד שקיבלו. לדרור לא היה שום ציוד להחזיר, פרט למיטה ומזרן. כולם הלכו לאפסנאי עם הקיטבג ודרור ישב במאהל על מיטת ברזל עם מישהו בשם יצחק, שישב על מיטה אחרת. מבעד ליריעות המורמות ראו כל מה שהתרחש בחוץ. הדבר היחיד שהטריד את דרור היה שסנדליו נעלמו עם הקיטבג, והוא נותר יחף. בתום האימונים התברר לכולם שהפעם דרור אמיתי ורציני ולא מתחמק משום מטלה. הוסכם שהוא באמת חוזר בתשובה ולא מציג. יצחק, חייל מילואים חילוני שהכירו עוד מהמילואים הקודמים, נותר עמו באוהל. דרור החל להסביר לו בתנועות ידיו ובהבעות פניו, שרק חילול ה' שייגרם בגלל שילך יחף ברחובות ירושלים, מטרידו כעת. הוא הצביע על סנדליו של יצחק ועל השמים לשם הסבר דבריו והאריך מאוד בפנטומימה. סבלנותו של יצחק פקעה: "תגיד לי. שלושה ימים אתה מתפלל כל הזמן, לא מדבר עם אף אחד, אוכל בקושי מלפפון ועגבנייה ומתנהג בצורה משונה ובנוסף לכל איבדת את חפציך, אז איפה האלוקים שלך שאתה כל כך משקיע בשבילו?!" בשנייה שבה אמר "איפה האלוקים שלך", ראה דרור חייל מתקרב ומחזיק קיטבג מוכר בידיו. דרור אמר לעצמו: מה?! הוא מביא את הקיטבג שלי?! והצביע כמענה לשאלתו של יצחק על הבחור עם הקיטבג. פיו של יצחק נפער. החייל הגיע עם כל הציוד, כולל הסנדלים. הסתבר שהוא התבלבל בתחילת האימונים ולקח בטעות את הקיטבג של דרור שהיה במאהל אחר. החייל בירר בסביבתו ולא מצא את בעל הקיטבג. בסיום המילואים ניסה לברר בכל מקום אפשרי אם ידוע למי אבד, וחבריו של דרור היפנו אותו אליו ואז הגיע אליו, בדיוק ברגע הנכון
פרשת השבוע - מקץ / הרב אריה קרן ויהי מקץ שנתים ימים (מקץ מא-א) הרב הצדיק ר’ מאיר’ל מפרמישלאן ז"ל סיפר בשם אביו, שפעם אחת היתה לו "עליית נשמה", וראה כי הביאו לעולם העליון איש אחד צעיר לימים, ואחריו איש זקן ושבע ימים. והנה להצעיר קראו שם זקן וישיש, ולאיש הזקן - קטן וילד. ושאל: - הלא פה הוא עולם האמת, ולמה תתלוצצו? השיבו לו, כי האמת כן הוא, כי האיש הצעיר פעל בשנותיו המועטות הרבה מאוד, ויום לשנה נחשב לו, אבל הזקן לא פעל כלום בכל שמונים שנות חייו, ועל-כן הוא ילד מסכן. ואמר הצדיק ר’ מאיר ז"ל, שזהו שאמר הכתוב: "ויהיה מקץ שנתים ימים", שיש אשר בהגיע האדם לקץ חייו, והנה הוא רואה "שנתיים ימים", שמכל השנים הרבות שלו אין אצלו אלא ימים אחדים של תורה ומעשים טובים. יש אדם שיושן ואוכל ועוד ולומד לשם שמים ותמיד זוכר מה למעלה ממנו. יהודי כזה כל שנותיו נחשבים לו למצוה ולא לבטלה. מעשה היה שאירע בזמנו של רבי יצחק לוריא ז"ל, שבא אליו עשיר אחד מעיר אחרת שעבר על כל העבירות שבעולם, ובא לנסות את הרב לראות אם הוא יודע לגלות העבירות שעשה מעודו ועד היום. וכשבא לפני הרב התחיל הרב למנות לפניו כל העבירות שעשה ובכלל העבירות שמנה מנה גם עבירה שעשה עם שפחתו. והגביר הזה הודה בכל מה שאמר לו הרב שאמת הדברים, אבל כיחש בעבירה זו עם השפחה ואמר שדבר כזה לא אירע כלל. אמר לו הרב: עכשיו אראה לך השפחה הארורה הדבוקה בך. ומיד הושיט הרב ידו למעלה הימנו, והופיעה הזונה הזאת והגביר ראה אותה לצידו. וכשראה אותה הכירה, ולא נותר בו נשמה, ומיד נפל לרגלי הרב ואמר חטאתי. ואז הושיב אותו הרב והתחיל הגביר לצעוק בקול מר שיסיר ממנו הארורה הזאת. אמר לו, לא נעשה הדבר אלא להודיעך עד כמה גדולים דברי חכמים שאמרו כל המזנה עם גויה היא מלפתת אותו בעוה"ז ובעוה"ב, ואינה סרה ממנו אלא ע"י תשובה גדולה. ואז הורה לו תיקונו כנגד העבירה הזאת. אמר הגביר הזה: מוכן אני לכל ד’ המיתות שבעולם ולכל עונש שבעולם. אמר לו הרב" תיקונו באחת המיתות והיינו שריפה. וכששמע הגביר דבר זה הוציא כסף מכיסו ואמר שילכו מיד ויקנו עצים לשורפו. אמר לו הרב: דע שהשריפה לפי דינינו אינה בעצים, כדרך שדנים הגויים. אלא לוקחים כוס עופרת מותכת ויוצקים לפי הנידון ושורפת בני מעיו. אמר הגביר: תהא המיתה ככל שתהיה. אני מוכן ומזומן לקבל עלי עונשי ויהיה כפרה על עונותי. אז צוה הרב להביא לפניו עופרת ואש, והתיך העופרת לפניו ואמר לו להשתרע על הארץ. וכך עשה. ואמר לו: פשוט ידיך, ופשט ידיו. אמר לו: עצום עיניך, ועצם עיניו. אמר לו: פתח פיך, ופתח פיו. אז לקח הרב כוס סירופ ושפכו לתוך פיו ואמר לו: וסר עונך וחטאתך תכופר. והקב"ה יכפר עונך ולא תמות. והקימו וסידר לו תיקונים על עונותיו. ובכללם לקרוא בספר "אזנים לתורה" מובא סיפורו של הרב מבריסק שסיפרו בשם אביו רבי חיים הלו סולוביצ’יק: כל יום כמה דפים של הזוהר אע"פ שאינו מבין מה שהוא קורא, לשון הזוהר רפואה לנשמה. וייקץ פרעה ויישן ויחלום שנית (מקץ מא, ד-ה) זהו הההבדל שבין יעקב לפרעה, יעקב משמקיץ משנתו, מיד מזדרז אל התורה והעבודה, אומר: "אכן יש ה’ במקום הזה" ואילו פרעה משמקיץ הוא משנתו, מיד "וישן שנית" - חוזר ושוכב שנית לישון... ולא מנסה לחקור לברר מה היה החלום המוזר הזה ומעלים מעיניו את ההשגחה הפרטית של הקב"ה כמו שכל הרשעים עושים שאינם רוצים לחקור ולדעת את האמת ומעדיפים להישאר עם תאות העולם הזה וכל נס שקורה או כל תוכחה שהם מקבלים מהזולת הם משיכים את זה למיקרה או מנסים להסביר את ניסיו של הקב"ה על פי הטבע, האדם צריך לחפש אחר האמונה כי אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים, עלינו להחזיר עטרה ליושנה ולהביא את משיח צידקנו שנאמר "ובא לציון גואל לשבי פשע בבית ישראל" כי עם שאין לו עבר אין לו עתיד והעבר של עם ישראל הוא מעמד הר סיני שם קיבלנו תורה ומצוות ואת ארץ ישראל שנאמר ונתתי לכם ארצות גוים למען תישמרו חוקותי.והנה שבע פרות עולות אחריהן...ותעמודנה אצל הפרות...ותאכלנה הפרות (מקץ מא-ד)כאן מרומזים דברי חכמינו שאמרו כי בתחילה בא היצר הרע אל האדם כ"הלך" עובר אורח, לאחר מכן הוא בא אליו כאורח ולבסוף הוא נעשה בעל בית ומושל בו. שבע הפרות הרעות הינן סמל כוחות הרע של היצר ובראשונה הן "עולות" קימעה קימעה הן עולות ומתגלות לעתים רחוקות לאחר מכן "ותעמודנה אצל" הן מתדבקות אל האדם כאורח עד שלבסוף "ותאכלנה" הן בולעות אותו לחלוטין...(בשם השפת אמת ז"ל לוקט ממעינה של תורה) ואין פותר אותם לפרעה ולכאורה הרי מצרים היתה מלאה בחכמים ובמכשפים ומדוע בפתרונם של אותם מכשפים וחרטומים לא מצא פרעה קורת רוח שאמרו לו שבע מדינות אתה כובש וכו’ שבע בנות אתה מוליד וכו’, וכמובא במדרש רבה פותרים היו לו אבל לא לפרעה, שלא היה פתרונן נכנס באוזניו ולכן נאמר ואין פותר אותם לפרעה, ולכאורה מדוע לא התקבלו פתרונות הללו אצל פרעה, ואפשר לומר מכיון שחלומו של פרעה היה בענין של רעב ושבע וכמו שפתר יוסף ומכיון שענין של רעב ושבע אינו נמסר בידי בשר ודם אלא מפתח של פרנסה (מטר) מופקד בידי הקב"ה ששלושה מפתחות לא נמסרו בידי אדם וסימנם מפתח מטר פרנסה תחיה וחיה ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי אלוהים יענה את שלום פרעה, ז"א שכל חלום זה שייך להקב’’ה ולא נמסר בידי שליח, ולכן אינו בשליטה והחרטומים לא יכלו לפתור אותו לפרעה. (וידבר יוסף) וישלח פרעה ויקרא את יוסף וירצהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלותיו ויבא אל פרעה וביום ראש השנה יצא יוסף מבית האסורים. ואע"פ שכתבנו שהאבות והשבטים קיימו התורה א"כ איך הסתפר יוסף בר"ה. אלא שחייב אדם לחלוק כבוד למלכות, למלך, ומי שפוגע בכבודו חייב מיתה, ולכן לא היה יכול להופיע לפני המלך בלתי מסופר. ולא היה אז מקום לחסידות מאחר שמן הדין היה מותר, שעדיין לא ניתנה תורה. ומכאן אנו למדים שחייב אדם להתקין עצמו יפה לפני שמופיע בפני אדם חשוב, ואם אינו עושה כן נקרא שאינו מכבדו. וכשאדם לבוש יפה דבריו נשמעים עקב תדמית שנאמר בגדים עושים את האדם ואם מופיע בלבוש מרושל לא שומעים דבריו ולא מסתכלים בפניו, וקל וחומר שיש להכין את עצמו לפני התפילה כשעומד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, בלבוש יפה וביראה ואהבה. ואני שמעתי עליך לאמר וכו’ ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי אלוהים יענה את שלום פרעה והובא במפרשים שרמז לו פרעה ליוסף אני שמעתי עליך, ז"א אותו מעשה שקרה לך עם אשת פוטיפר, האם נכונה שמועה זאת ובעבור זאת שמך בבית הסוהר, א"כ מה היה מעשה זה, על זאת השיב יוסף לפרעה לאמר בלעדי כלומר זה עלילות שוא ולא היה ולא נברא, לאמר בלעדי לא נוגע לי כלל (וידבר יוסף) בפרשה זו אנו קוראים על יוסף הצדיק שהיה שלם במעשיו, והכל למען שמו יתברך ללא נגיעות אישיות,ובלא ליטול כבוד לעצמו, עד שאילו פרעה הרשע התפלא ונתן לו את השליטה על כל ארץ מצרים. מי שיתבונן במפרשים על גודל עריצותו ורשעותו של פרעה יתמה איך יתכן שמחמת פתרון חלום על ידי נער עבד עברי, יתן מיד בפשטות שלטון על מעצמה גדולה ובכלל הדבר נוגד כל הגיון, איך אדם ניכר בחכמה ובתבונה על ידי פתרון חלום אחד בלבד, ועוד שהוטב הדבר בעיני פרעה וכל עבדיו. הסבא מקלם כתב שפרעה ראה ביוסף מדת ענוה ויראת שמים באומרו "בלעדי אלקים יענה את שלום פרעה", הוא לא החזיק טובה לעצמו, לא בקש להתעטר ולהתגדל אלא מטרתו היתה רק להציל את העולם מחרפת רעב, ולכן אמר "ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם, וישיתהו על ארץ מצרים" ובהיות שראה זאת פרעה מיד נתאהב ביוסף ומנהו למשנה למלך ואכן ליוסף היתה סיעתא דשמיא בבחינת "ויהי ה’ את יוסף" וזכה למלוכה של שמונים שנה בכבוד ובהדר. ומעשי אבות סימן לבנים כמה אדם צריך לדקדק במצות, ולשאוף אל השלמות, וכתב הגאון רבי חיים שמואלביץ זכר צדיק לברכה, שיוסף היה מושלם במדות וכשנפגש עם אחיו, ושלח עגלות בקש רשות מפרעה ולא סמך על סמכותו שמא הוא נוגע, וכמו שנאמר "ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה" (כותונת פסים)
בדיחות איש המכירות של קוקה קולה - בדיחה מצחיקה!! איש מכירות של חברת קוקה קולה, חוזר מאוכזב מישראל לביתו בארה"ב, לאחר שהוצב בה לרגל עבודתו. חברו שואל אותו, "למה לא הצלחת לשווק את המוצר לקהל הישראלי?" איש המכירות הסביר, " כשהוצבתי שם, הייתי בטוח שאני הולך למכור המון. אך היתה לי בעיה. לא ידעתי איך לדבר עברית, אז תכננתי להעביר את המסר באמצעות שלושה פוסטרים." הפוסטר הראשון: בחור שוכב באמצע מדבר לוהט, מותש לחלוטין. הפוסטר השני: הבחור שותה קוקה קולה. הפוסטר השלישי: הבחור שלנו עכשיו רענן לחלוטין. הפוסטרים האלה נפרשו בכל הארץ. "נהדר! זה היה צריך לעבוד!" אמר החבר. "ברור שזה צריך היה לעבוד!" אמר איש המכירות. "רק שאף אחד לא אמר לי שהם קוראים מימין לשמאל!!" בדיחה הכומר שרצה ללמוד גמרא
פעם אחת ניגש הכומר לרב ואמר לו:
"הרבה דברים לימדת אותי, אבל דבר אחד אני רוצה ללמוד ואתה לא מוכן – אני רוצה שתלמד אותי גמרא".
אומר לו הרב – "אתה גוי ויש לך ראש של גוי, אין סיכוי שתצליח להבין גמרא".
הפציר הכומר ברב עד שהסכים.
אמר לו הרב: "אני מסכים ללמד אותך גמרא בתנאי שתענה לי על שאל אחת".
"טוב" משיב הכומר, "מה השאלה?"
שואל אותו הרב – "שני אנשים נופלים דרך ארובה, אחד יוצא מלוכלך ואחד יוצא נקי מי מבין שניהם ילך להתרחץ?"
"פשוט מאוד" עונה הכומר – "המלוכלך יתרחץ והנקי לא".
"אמרתי לך שלא תצליח להבין" אומר לו הרב - "בדיוק להפך – הנקי מסתכל על המלוכלך, חושב שגם הוא מלוכלך והולך להתרחץ, המלוכלך לעומת זאת, מסתכל על הנקי חושב שגם הוא נקי ולא הולך להתרחץ".
"על זה לא חשבתי" מסכים הכומר – "שאל אותי עוד שאלה".
"טוב", אומר הרב, "שני אנשים נופלים דרך ארובה, אחד יוצא מלוכלך ואחד יוצא נקי, מי מבין שניהם ילך להתרחץ?"
"פשוט מאוד" עונה הכומר בביטחון, "הנקי מסתכל על המלוכלך, חושב שגם הוא מלוכלך והולך להתרחץ, המלוכלך לעומת זאת מסתכל על הנקי חושב שגם הוא נקי ולא הולך להתרחץ ".
"שוב טעית" אומר לו הרב - "אמרתי לך שלא תצליח להבין , הנקי מסתכל במראה , רואה שהוא נקי ולא הולך להתרחץ, המלוכלך מסתכל במראה רואה שהוא מלוכל והולך להתרחץ"
"אבל לא אמרת שיש שם מראה", מתלונן הכומר.
"זה מה שאמרתי לך", עונה הרב, "זה הראש שלך, אתה גוי ולא תצליח להבין. לפי הגמרא צריך לחשוב על כל ההיבטים האפשריים, צריך לחשוב על כל האפשרויות".
"טוב", נאנח הכומר, "בוא ננסה שוב, שאל אותי עוד שאלה".
"פעם אחרונה", אומר הרב, "שני אנשים נופלים דרך ארובה, אחד יוצא מלוכלך ואחד יוצא נקי, מי מבין שניהם ילך להתרחץ?"
"זה נורא פשוט" מחייך הכומר, "אם אין שם מראה, הנקי מסתכל על המלוכלך, חושב שגם הוא מלוכלך והולך להתרחץ, המלוכלך לעומת זאת מסתכל על הנקי חושב שגם הוא נקי ולא הולך להתרחץ אם יש שם מראה - הנקי מסתכל במראה , רואה שהוא נקי ולא הולך להתרחץ, המלוכלך מסתכל במראה רואה שהוא מלוכלך והולך להתרחץ". אומר לו הרב – "אמרתי לך שלא תצליח להבין... תסביר לי איך יכול להיות ששני אנשים יפלו דרך ארובה - אחד יצא מלוכלך והשני יצא נקי?" לקוטים מספר ברית כהונה לאדמו''ר ועט''ר רבי משה כלפון הכהן זצוק''ל וזיע''א קס''ז] נשיאות כפים מנהגינו פה שאחר ברוך אתה ד' וכו' מתחילים יברכך ואח''כ השליח צבור מקרא אותם מלה במלה וכל זה אם הכהנים שניים או יותר קס''ח] נשיאות כפים המנהג פשוט כשיש כהנים נושאים כפיהם אין אומר השליח צבור אלקינו ואלקי אבותינו ספר המדות לרב הקדוש רבי נחמן מברסלב זצוק''ל וזיע''א תפ''א] על ידי רנה של שמחה תהיה בר דעת תפ''ב] מי שמשלמין לו רעה תחת טובה. הקדוש ברוך מרחם עליו ונותן לו שכל טוב בעבודת הבורא תפ''ג] לפי הגדלת מעשים טובים של אדם. כן הקב''ה מעמיק מחשבותיו של אדם. היינו שנותן לו מוח גדול תפ''ד] דע כי לכל העולמות ולכל נברא יש לו קומה מיוחדת ובנין מיוחד. למשל מין האריה קומתו נבדל ממין הצאן הן בכוחו הן בבנין איבריו. וכן במין האריה יש הבדל בין כל אחד ואחד. וכן בכל הנבראים. ההבדלים הן כלם רמוזים בתמונת האותיות ובצרופיהם. והזוכה להבין התורה יוכל להביןרמיזות ההבדלים שבין הנבראים. וגם יודע התאחדותם. היינו ראשיתם ותכליתם. כי בראשית ובתכלית הם באחדות בלי הבדל תפ''ה] דע לפי גודל ידיעת התורה וטבעי העולם כן נמסר ונשתעבד העולם תחתיו. ולפיכך היו נכנעים האריות תחת דניאל. כי דניאל היה חכם גדול וכל רז לא אניס לה. והיה יודע טבע האריה. והטבע מתנהגת בידיעת התורה והיא תחת הידיעה הוכחה חותכת בני משפחת מימון הדליקו נר שני של חנוכה בביתם החדש בשכונת רמת-אשכול שבירושלים, אליו עברו באופן מפתיע מקרית-ביאליק בגלל פרנסת האב. היה זה החג היחידי שקיימו, פרט לסדר ליל הפסח. אבינועם התבונן להרף עין בשני הנרות הדקיקים, לפני שיצא אל ההרקדה הציבורית שעמדה להתקיים במתנ"ס הסמוך. שבוע לפני כן נפרד מחברתו וביקש כעת להנפש ואולי גם לפתוח דף חדש בחייו. בעוד כשלוש שעות, בשעה אחת-עשרה בלילה, הוא אמור להגיע למשמרתו כמאבטח בבית המלון "רמת תמיר". במשך שלושת-רבעי שעה, רקד בבגדי הטרנינג שלבש עד להפסקה. בהפסקה אכל סופגנייה עם יתר הרוקדים, ואז חש לפתע שההרקדה לא מדברת אליו. קול פנימי אמר לו בבירור: 'אין לך מה לעשות כאן. זה לא בשבילך!' בסביבות השעה תשע לקחו אותו רגליו לעבר הוואדי הסמוך, שנמצא בין שכונת רמת-אשכול לבין שכונת שועפט הערבית. עוד בימי בגרותו בקרית-ביאליק הייתה לו נטייה להתבודד בטבע, להיות עם עצמו. נהג לדבר אל בורא העולם באופן טבעי לגמרי. כאשר רצה להצליח במבחן, או במשחק כדורגל פנה בפשטות גמורה אל הקדוש-ברוך-הוא. הוא נהג להתבודד בשדות. כאשר חש בדידות מסיבה כלשהי, או סתם היה עצוב, אהב לחבק את העצים ולדבר אל הפרחים. למרות שהתגורר בילדותו במקום חילוני לגמרי, היו לו הרהורי תשובה. דרך חבר של חבר התגלגל בגיל שבע-עשרה לישיבת "אור שמח" בירושלים ושהה שם במשך שבוע. לאחר מכן קיבל על עצמו לבדוק את עניין היהדות, אך הדחיק את הדבר. מדי פעם התעורר לכך בשירותו הצבאי בחיל המודיעין, אבל לא הגיעה עדיין שעה מתאימה. וכל זמן שלא קיבל על עצמו להיות דתי, נשאר חילוני לגמרי. המעבר המשפחתי לרמת-אשכול, הביאוֹ כעת למרחק של עשר דקות הליכה מישיבת "אור שמח", הנמצאת בשכונת מעלות-דפנה הסמוכה. אבינועם מצא בתחילה עבודה כמאבטח בבית החולים הר הצופים ותכנן לצבור כסף לנסיעה לחו"ל. נותר לו זמן פנוי רב והוא החליט לבוא לשיעורים ב"אור שמח". כל ההתעוררות שהייתה לו לפני הצבא חזרה אליו שוב. למד גמרא, פרשת שבוע ורמח"ל, התחזק בתודעת יהדותו, אבל היה רחוק לגמרי מהחלטה על חזרה בתשובה. כאדם רציונאלי היה חייב להבין את האמת על בוריה. הוא לא הבין מהי התורה, האם נכתבה בידי אדם או בידי ה'? מהו מקומו של ה' אצל האדם? הייתה דרושה לו הוכחה חותכת לגמרי כדי לקבל החלטה כה גורלית. אבינועם ירד לתחתית הוואדי. לעיתים נהג להתבודד שם ביום, ולעיתים רחוקות מאוד בלילה, אך לעולם לא בלילה כה אפל וקר של חודש דצמבר. אפילו לא הבין איך הוא משוטט בוואדי הסמוך לשכונה ערבית. לאחר כחמש דקות הליכה הגיע לתחתית הוואדי והחל לצעוד לאורכו לכיוון שכונת הגבעה הצרפתית. לאחר הליכה של כחמישים מטרים, הרגיש מין ריח לא מוגדר שהרתיעוֹ. משהו בתחתית הוואדי לא נראה לו. קול פנימי הורה לו לעלות במעלה המדרון לכיוון שועפט. הוא הכיר שם שביל שניתן להגיע עמו במהלך עשרים דקות לגבעה הצרפתית. משום מה לא פסע בנתיב הרגיל, אלא הלך לפי תחושה פנימית כלשהי על האבנים והקוצים. הוא הגיע לשביל העליון ולאחר כחצי דקת הליכה, היה נדמה לו שהוא שומע קול חרישי. החשיכה הייתה מוחלטת כמעט. לא היה ניתן לראות למרחק של שלושה מטרים. פרט לכך הסתירו עננים כבדים את הירח הדק. אבינועם אימץ את אוזניו ולאחר זמן מה שמע שוב קול חרישי מוזר ביותר. מעולם לא שמע קול כזה. כעת נעצר והתרכז כל כולו באותו הקול. הוא זיהה מן נאקה או אולי יללה. לא ידע במה מדובר. תחושתו הייתה שמדובר בחיה פצועה. פעם הוא מצא עטלף פצוע (ביום כמובן) והביאוֹ לווטרינר. כעת אימץ את עיניו לכיוון מקור הקול המשונה, אך לא ראה דבר. שכלו אמר לו: לך מפה כמה שיותר מהר! תסתלק מיד! הרי אם מדובר בחיה פצועה, כמו תן, היא עלולה להיות נגועה בכלבת, ואם מדובר באדם - אתה נמצא מתחת לשכונה ערבית... אין לך מה לעשות בחיים?!... תברח! אבל משהו בתוכו, שלא עמד על טיבו, אמר לו: לא! תנסה לבדוק טוב יותר! אם רגליך הובילו אותך לכאן, כנראה שיש לך עניין להציל את החיה הפצועה, או מה שזה לא יהיה. אולי יש כאן צבי פצוע?... מה אתה יודע?... אבינועם התקרב אט-אט לעבר הדמות הגונחת וצמצם היטב את ארובות עיניו, כשכל חושיו דרוכים לכל מקרה שלא יקרה. במרחק של כשלושה מטרים ראה לתדהמתו דמות אנושית שרועה על גבה, כאשר ברכיה כפופות וידיה מונפות כלפי מעלה. כעת חשב על אחת משתי אפשרויות: או שמדובר בערבי משוגע מהכפר הסמוך, או בערבי שפגעו בו ולכן הוא מוטל כאן חסר אונים. בכל מקרה היה ברור לו שמדובר בערבי. אבינועם למד בשירותו הצבאי בחיל מודיעין ערבית מדוברת. הוא התקרב עוד חצי מטר לעבר הערבי ושאל: "שו איסמאק?" (מה שמך?), "מין אינת? " (מי אתה?), "שו עאם ביתסאווי הונה?" (מה אתה עושה פה?). ובתגובה שמע רק את הקול המוזר והלא אנושי גונח ביתר שאת. התחזקה אצלו התחושה שמדובר בערבי משוגע והוא אמר לעצמו: לך מפה! הרי מדובר בערבי... ואולי בכלל עושים לך כאן איזה אמבוש!... תברח מהר!... הוא לא ידע מדוע, אבל ליבו ציווה מנגד: לא! אתה חייב להישאר כאן! יש לך תפקיד... אבינועם התקרב בדריכות שלא הכיר מעודו לדמות השרועה באפילה, עד שהיה סמוך אליה מרחק של מטר... הערבי הרים את ראשו עם שערות הפרא וסימן בגרונו תנועת שחיטה. אבינועם חשב בתחילה שהערבי רוצה לשחוט אותו וממילא רצה לברוח כל עוד נפשו בו, אבל קלט מיד שהערבי מתכוון לכך שהוא עצמו נשחט, מפני שאם היה רוצה לשחטו, כבר היה יכול לעשות זאת. ובכלל, שכיבתו הנואשת והמטורפת העידה על כך שהוא זקוק לעזרה מיידית. כעת היה ברור לאבינועם, שמדובר בחיסול חשבונות בין ערבים שהסתיים בדקירות סכין. הוא אמר לערבי: "סטאנה הונה וואנא אג'יב לך מוסאעדה" (הישאר כאן ואני אביא לך עזרה). הוא החל לרוץ בכל כוחותיו. בתחילה חשב להגיע לביתו ומשם להזעיק עזרה, אבל היסס. אם אימו תשמע את הסיפור המשונה שלו, היא בטח תתעלף על המקום. לבסוף העדיף לרוץ לבית החולים "הדסה הר הצופים", שבו עבד לפני זמן קצר כמאבטח. הוא רץ ורץ כמעט בלי לעצור, עד שהגיע בתוך רבע שעה לשער בית החולים וממנו פנה מיד לחדר מיון. כאשר הגיע מתנשף לגמרי לפתח חדר המיון, צעק בכל כוחו: "תשמעו, יש ערבי ששחטו אותו... חייבים להזעיק עכשיו עזרה!..." חייל אחד לגלג: "מה כל כך אכפת לך מהערבי?..." אנשי הצוות הרפואי הביטו בו בחשד בגלל מראהו המבוהל ועוד יותר בגלל דבריו, ולבסוף הציעו לו להתקשר לאמבולנס ולהסביר לנהג איך להגיע לאותו מקום. אבינועם התקשר לאמבולנס, השיג את איש הצוות, שקבע עמו לחכות ליד שער בית החולים, כדי להתלוות לאנשי הצוות ולהסביר להם איך להגיע לאותו מקום חשוך בוואדי. הם סיכמו שבעוד שתי דקות יאספו אותו. הוא לא ידע מתי הגיעו. ברגעים הקריטיים הללו איבד את תחושת הזמן. יתכן שעברה רק דקה אחת, אבל היה נדמה לו שעבר זמן רב ביותר. לאחר שיצאו יילל האמבולנס כדרכו עד שהגיעו לגבעה הצרפתית. אבינועם הנחה את הנהג, שישב עם איש צוות נוסף, להיכנס לשביל מהכיוון ההפוך. הם התקרבו עוד ועוד באיטיות, כשהאמבולנס זורק אור על כל השביל החשוך וסביבותיו. אז החלה להטרידו המחשבה, שאולי הפצוע כבר ברח... כאשר התקרבו יותר ולא הגיעו ליעד, חשב שאולי בכלל דמיין את כל המקרה המטורף הזה. יותר ויותר חשש שלא ימצאו דבר ועוד יחייבו אותו בתשלום על הזנקת אמבולנס לשווא המשך בשבוע הבא בע''ה
03/12/2010
רש''י פירש שמה שישבו יוסף לבד והשבטים לבד והמצרים לבד ''כי תועבה'' למצרים אם יאכלו עם היהודים ובתרגום אונקלוס כתוב הטעם שהיו יוסף ואחיו אוכלים בשר כבש שהוא העבודה זרה של המצרים.
ויש לשאול כמה שאלות:
א}למה רש''י לא כתב מה טעם תרגום אונקלוס?
ב}ועוד למה יוסף לא הביא להם משהו אחר כדי שיאכלו אתו המצרים?
ג}ועוד למה לא פירש אונקלוס משום שיש שנאה למצרים על העברים סתם?
ברם אם אונקלוס יפרש שהיו המצרים שונאים סתם את העברים טעם זה לא יכון לגבי יוסף שעשה להם הרבה טובות שהצילם מהרעב שיהיו שונאים אותו ?! ועוד שהוא מלך וכל העם מחניפים למלך להתקרב אליו ואם כן למה לא אכלו עם יוסף? ולפיכך צריך לומר שאכלו מאכל שהוא תועבה למצרים שהוא בשר בהמה ומה שלא נתן להם יוסף משהו אחר לאכול כדי שיאכלו אתו המצרים נקדים מה שכתוב בזוהר רבי אלעזר בן רבי שמעון בר יוחאי ע''ה שאל את אביו למה גלו למצרים? השיבו אביו האם יש לך שאלה אחת או שתיים? כלומר האם שאלתך למה למה הלכו לגלות מצרים והיא שאלה אחת או שאלתך למה הלכו לגלות? ולמה דוקא גלות מצרים? שהיא שתי שאלות. השיבו נשאלו לי שתי שאלות. השיבו אביון על שאלותיו שאם ישבו בני ישראל בארץ כנען היו מתערבים עם העמים שהיו שם והקדוש ברוך הוא רוצה שבני ישראל יהיו זרע טהור ולא מעורבים עם הגויים ולפיכך הוציאם לגלות שיהיו עבדים למצרים שהם בעלי גאוה ולא אוהבים אנשים זרים ובפרט יהודים ולכך לא יתערבו בני ישראל עמהם וכשיצאו בני ישראל ממצרים העיד עליהם הפסוק שלא נתערבו דכתיב ויעלו בני ישראל ממצרים שהם זרע ישראל ולא מעורב עם אומות העולם ועוד אמרו חכמינו זכרונם לברכה כשמנה אותם ה' למשפחותיהם כשיצאו ממצרים לכל משפחה הוסיף אות ''ה'' בתחילה ואות ''יו''ד'' בסוף שהוא שם ''יה'' להגיד שהם זרע אהב ה' שלא נתערבו עם המצרים.ולפיכך יוסף שהבין וגם נתנסה בדבר הזה בענין אשת פוטיפר רצה להרחיק עצמו מהם שלא יתקרבו לו ולכך היה אוכל בשר בהמות שהיה שנאוי על המצרים וגם כשבאו אחיו המשיך בדרך זו להרחיק גם את אחיו מן המצרים ובפרט ששתו יין דכתיב וישתו וישכרו עמו. שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שתבשיל שבשלוהו גויים אסור משום שמא יבא לשתות יינם וכשישתה יינם שמא יבא לקחת את בנותיהם ולפיכך לא אמר רש''י טעם אונקלוס כיון שיש בו הרבה פירושים וכל אחד יפרש כמו שנראה לו.
ויהי רצון שזכות יוסף והשבטים ואונקלוס ויוסף הצדיק יעמד לנו וה' יתברך יבטל מעלינו כל גזרות קשות ורעות אמן!!!
03/12/2010
בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} הפסוק אמר ויהי מקץ שנתים ימים היה לו לומר שני ימים או שנתיים שפירושה שתי שנים? ב} יוסף אמר לפרעה אלהים יענה את שלום פרעה, אלהים היא מדת הדין היה לו לומר ה' שהיא מדת הרחמים? ג} יוסף אמר לפרעה ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם, וכי פרעה מוחו מטומטם! זה לא כבוד?
אולם כאן הכתוב אמר ויהי מקץ שנתיים ר"ל רבים של שנים הרבה שנים אולם הם ימים כמו מעט ימים לא קוראים להם שנים כמו שאמר הכתוב אדם להבל דמה ימיו כצל עובר אדם הראשון חי תשע מאות ושלשים שנה והבל בנו חי כמה שעות אולם הם דומים ימיו כצל עובר שהימים הם כמו הצל של הצפור העובר ופרעה חולם האדם נדמה לו שהוא מלך ועוסק אלא בחלומותיו שבע פרות מליאות תענוגי עולם הזה ושוכח הדבר העיקרי שבא אליו לעולם הזה אולם הקב"ה אינו מניחו ככה יעיר אותו וכל אותו הטוב יכלה ויבואו שבע פרות דלות ויאכלו המליאות וייקץ פרעה האדם צריך לו להתעורר, אולם האדם מיד הוא שוכח וחוזר לישון וטובע בשבלים המליאות ר"ל בחיים ובעבודה שלו, אולם הקב"ה אינו מניח אותו ככה יחזור ויעיר אותו ויבואו שבע שבלים דקות ויאכלו המליאות. באותה שעה הוא מתעורר ותפעם רוחו ודעתו תהיה אינה מיושבת עליו ורואה שיסורין באים עליו. וזהו שאמר יוסף לפרעה אלהים שהוא מדת הדין והיסורין יענה את שלום פרעה באים לאדם כדי שיתעורר ויחזור בתשובה ויהיה בשלוה אח"ך, וכל זה לטובת האדם. וזהו למה אמר לו ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם אם פרעה הוא חכם היה לו להתעורר מהחלום הראשון ולא בשני ר"ל מהיסורין הראשונים שבאים עליו יתעורר ולא בסוף כשיהיו קשים עליו יותר. באותו זמן אומרים לו קיים הרבה מצוות כדי שתצול.
רבותי! פעם הייתי רואה בקלטת של הרב אמנון יצחק שהביא עמו אדם שיש לו זקן על כסא גלגלים אינו יכול ללכת כדי לשורר וקרבו להם ואמר להם זה זקי מקייטן. האדם הזה אני יודע אותו כשהייתי צעיר שהיה משורר והיה בשלום ובשלוה והיה חילוני. והוא היה מספר שעשה תאונת דרכים ולא יוכל עוד ללכת ושרר והוא בוכה וכל האנשים התחילו לבכות עמו. ואמר בשירתו בני תחזרו בתשובה קודם שיעורר אתכם הקב"ה כמוהו שהיסורין קשים הרבה.
הסיפור הזה זכרתי אותו יום שנפטר הרב שלנו משום שחז"ל אמרו כל החולים בידי שמים חוץ מצנים פחים ר"ל לא יבוא האדם בחדש טבת ומטר גדול יורד מן השמים ויושב תחתיה ויאמר איני חולה בשפעת או יבוא בתמוז בצהרים טומפירטור ארבעים וישב תחתיה ויאמר איני חולה בחמימות. רבינו חלה לא בברד ולא בחמה. הקב"ה זוכרינו שצדיק כמוהו אינו ראוי שיבואו לו שום מיני יסורין אפי' שהם קלים מאוד ר"ל שהחולה שלו מצד העוון שלנו. והקב"ה חכה לנו אבל אנו לא התחכמנו וחזרנו בתשובה כמו שצריך. פטירת רבינו זה צרה גדולה לנו שהוא יושב בגן עדן ואנו שהפסדנו. ולכל הפחות עכשיו נתעורר ולא נהיו פחות מפרעה שהתעורר בפעם השניה. כל האנשים הספידו עליו ואינם צודקים מה שקרה וחושבים שהם עכשיו בחלום וכשיתעוררו רואים שלא קרה כלום. הראינו עצמינו שבאמת אנו אוהבים הרב שלנו. ואם באמת אנו אוהבים אותו צריכים לעשות בפועל דברים שמראים שאנו אוהבים אותו שנחזור בתשובה שזהו הדבר שמקוה בחייו שיראה כולנו יראי שמים וזהו היכר שאנו אוהבים אותו באמת. לכל הפחות נעשו לו עכשיו נחת רוח. האדם שואל מה אנו עושים אנו צדיקים. לא! אין שום אדם שהוא לא טועה ואם יבוא ויבדוק עצמו רואה שעשה מאות עבירות והוא לא התעורר. וביותר ששמענו שיש מי שאוכל בישולי גויים ואומר דגים או עוגה מה יש בהם! הרב שלנו כשהביאו הטונה מפאריז אמר לי לא תאכל ממנו שהוא בהשגחת רבנים אשכנזים ואסור עד שהעיין בו וטלפין ועיין וידע שהשומרים הם מרבנות פאריז. וטלפין להם ואמרו לו שהם עשו כמו דעת מרן. באותה שעה אמר לי תאכל.
רבותי! הדברים שאני אומר אותם עכשיו איני רוצה לאומרם אולם צריך לי לאומרם אפי' שהם דברים קשים קצת. צריכים לדעת שפטירת רבינו ז"ל לא סלחה לנו עוננו. היא רק זכרון שנחזור בתשובה. ואם לא נתקן עצמינו עתידים לבוא עלינו יסורין ולא יראה האדם עצמו שהוא עכשיו ברוך ה'. העולם יש מי שמושל עלו ונוהג אותו כמו שירצה ולא אנו. ואם לא נתקן עצמינו לא יודעים מה שעתיד לקרוא לנו. לא רציתי לומר הדברים הללו שהם מפחידים אולם אני מרגיש בזה ופוחד על כל העיר. יהי רצון שהקב"ה יעזרנו לחזור בתשובה ויבוא משיח צדקנו במהרה בימינו אמן סלה.
03/12/2010
פרשת מקץ
כבר ספרנו ששר המשקים שכח להזכיר את יוסף ולהוציאו מהכלא וזה בשביל שבטח בבשר ודם שצדיק כמותו היה צריך להתחזק בבטחונו בפרט כשרואה שה' יתברך מצליח בידו ונענש על זה שישב בכלא עוד שתי שנים ואחר שתי שנים חלם פרעה שהוא עומד על היאור ומן היאור עולות שבע פרות יפות מראה ובריאות בשר ותרענה באחו ואחריהם עולות שבע פרות דלות ורעות תואר ויבלעו את הפרות הבריאות ולא השמינו ויקץ משנתו ויישן ויחלום עוד והנה שבע שבולים עולות בקנה אחד בריאות וטובות ושבע שבולים אחרות עולות אחריהן רעות ושדופות קדים ויאכלו את השבולים הטובות ולא ניכר שבאו אל קרבנה ויגידו לו את פתרונות החלומות וייקץ בבקר וישכח את הפתרונות ולא זכר רק את החלומות.
ויקרא לחרטומים ולחכמי מצרים להגיד לו את פתרונות החלומות מהם שפירשו שהוא מוליד שבע בנות וקובר שבע אחרות ומהם שפירשו שהוא כובש שבעה ערים וכובשים ממנו שבעה ערים אחרות ולא מצאו חן בעיניו ויכעס עליהם מאוד ויצו להרוג אותם אז נזכר שר המשקים את יוסף ויאמר אל פרעה כשהיה בבית הסוהר היה איתם נער עברי עבד לשר הטבחים והיה משרת אותם פעם חלמו הוא ושר האופים ויוסף פתר להם וכאשר פתר כן היה ובאותו לילה חלם יוסף חלום פרעה ופתרונו ויקראו את יוסף ויספרו את שערו וילבישו אותו חליפה לכבוד המלכות ויבא אל פרעה.
ויספר לו פרעה את חלומו ויאמר לו יוסף שה' יתברך עתיד להביא שבע שנים שבע גדול ואחריהם שבע שנים רעב גדול ומה שהחלום נשנה פעמיים להגיד לו שנכון הדבר מאתו וממהר לעשותו ולכן ירא פרעה איש נבון וחכם וישתהו על ארץ מצרים להטמין ולאסוף בשבע שני שבע לשבע שני רעב.
שאלו חכמינו זכרונם לברכה האם פרעה בקש עצה מיוסף?! והלא לא בקש אלא רק הפתרון ולמה אם כן מיעץ לו יוסף? ותירצו שחלום פרעה הוא בליל ראש השנה שבו נידונים בני אדם ואילו פרעה חלם על התבואה שנידונה בניסן ואם כן יכול פרעה להגיד לו שאם פתרונו נכון היה חולם בניסן ולכן אמר יוסף שבגלל חלום זה יש מישהו שהוא עולה לגדולה ויטמין את התבואה לשבע שני שבע ובגלל זה חלם בליל ראש השנה אחר זה החזירו את יוסף לבית הסוהר.
ויאמר פרעה אל שריו אין נבון וחכם כיוסף ואני ממנה אותו על עסק זה שיטמין את התבואה לשבע שני שבע השיבו שריו והלא כתוב בנימוסי מצרים שאין העבד יכול לקבל שררה אמר להם פרעה זה כתוב על סתם עבד ולא על עבד חכם כיוסף אמרו לו והלא אינו יכול לדבר בהרבה שפות אמר להם נבחן אותו מחר באותו לילה בא אליו מלאך גבריאל והשקה אותו מבארה של מרים ונפתחו לו מעיינות חכמה וידע כל שבעים שפות וכסא פרעה היה לו שבעים מדרגה והמדבר עמו יעלה מדרגות כמה שיודע שפות ופרעה יורד גם הוא אותם כמות מדרגות משל אם אותו בן אדם יודע עשר שפות יעלה עשר מדרגות ופרעה יורד עשר מדרגות ומדבר עמו ויוסף כשבא אל פרעה היה מדבר ועולה ממדרגה למדרגה עד שהגיע למעלה ודבר עמו בלשון הקודש שאותה שפה פרעה אינו יודע אז הסכים עמו פרעה שישבע שלא יגיד שהוא יודע שפה יתירה על פרעה ופרעה ימנה אותו לגדול השרים וישבע לו יוסף וירכיבו אותו במרכבת המשנה ויוציאו אותו ברחוב העיר שידעו ההמון שהוא הגדול ומושל בכל ארץ מצרים.
דינה בת יעקב ילדה משכם בת ושמה אסנת ורצו השבטים להורגה וכשגדלה קצת תלה לה יעקב חתיכת זהב בצווארה כתוב עליו שהיא מזרע יעקב ושלחה לדרכה ובדרך מצאו אותה סוחרים וימכרו אותה לפוטיפר וכשיצא יוסף בארץ מצרים היו המון העם זורקים לו מתנות גם אסנת זרקה אותה חתיכת זהב ונפלה בחיקו וכשקרא יוסף מה כתוב בה שלח לפוטיפר ויבקש ממנו לתת לו את אסנת לאשה וילדה לו את מנשה ואת אפריים כל זה קרא בשבע שני השבע.
יוסף הצדיק במשך אותם שבע שנים לא ישב בחיבוק ידים אלא אסף כל מה שיכול תבואה לצורך שני הרעב והניח שם מעפר אותה תבואה שלא תתליע גם אנשי מצרים הטמינו תבואה אבל לא הניחו מעפר התבואה וכשהגיעו שני הרעב מצאו כל תבואתם מתולעת וילכו ליוסף לתת להם תבואה אבל יוסף לא הסכים אלא אם כן ימולו ולא רצו וילכו אל פרעה ויאמר להם פרעה למה לא הטמנתם גם אתם תבואה ויאמרו לו שהטמינו אבל לא התליעה ויאמר להם פרעה לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו הוא אמר לתבואה והתליעה אולי יאמר למלאך המוות ויהרוג את כולכם ויעשו את המילה וימכור להם יוסף את התבואה.
השבע בא במצרים לבד אבל הרעב בא בכל העולם וכל העולם שמעו שיש במצרים תבואה למכור וילכו כולם למצרים לקנות אוכל ויוסף חשב שגם אחיו ירדו למצרים לקנות אוכל ולכן עשה שומרים על שערי מצרים שכל מי שיכנס וכתבו את שמו ומאין בא.
יעקב אמר לבניו לכו למצרים והביאו אוכל וילכו כולם חוץ מבנימין ויצו אותם יעקב שלא יכנסו בשער אחד מחשש עין הרע שהיו כולם גבורים ונאים ובדרך חשבו לחפש אחר יוסף ולהחזירו הביתה בנחת או בזרוע ויבואו למצרים כשראה יוסף שאחיו נכנסו למצרים סגר את כל החנויות שמוכרות לחם ופתח רק אחת והוא בעצמו המוכר והשבטים בלכו לחפש את יוסף שלושה ימים וישלח יוסף את השומרים ויביאום אליו ויאמר להם יוסף למה לא באתם ישר לקנות והייתם מסתובבים ממקום למקום ויאמרו לו שהלכו לחפש את אחיהם שנמכר במצרים לפדותו ויאמר להם יוסף ואם יבקשו מכם סכום עצום ויאמרו לו שהם מוכנים לשלם ויאמר להם אולי אדונו לא רוצה למכור ויאמרו לו שיקחו אותו בכוח הזרוע ויאמר להם האם אין שופט בארץ לקחתו בזרוע ולמה נכנסתם בעשרה שערים ולא בשער אחד ויאמרו לו שהם שנים עשר אחים האחד אבד והשני אצל אביו ולא שלח אותו שפוחד עליו הרבה וגם פוחד עלינו מעין הרע ויצוונו שלא נכנס בשער אחד מחשש עין הרע וכל אחד יכנס בשער אחר ויאמר להם יוסף כל אלו הדברים עלילות ואתם מרגלים ורוצים להלחם עם העיר ויאמרו לו שאין זה נכון ויאמר להם יוסף אם דבריכם אמיתיים אתם השארו כאן ואחד ילך להביא את אחיכם הנשאר בבית ויניחם בבית הכלא שלושה ימים ואחר שלושה ימים אמר להם שיוכלו ללכת כולם להביא את אחיהם אבל אחד ישאר פה ורצה לכלוא את שמעון ויביא לקראתו שלוש מאות חיילים אבל שמעון היה גבור מאוד ויזעק זעקה גדולה ותפול עליהם אימה ויברחו וידרסו אחד את השני וימותו מהם אז בא אליו מנשה שהיה גם הוא גבור והכניסו לבית הכלא.
ויצו יוסף לעבדיו שימלאו את כליהם בר ולהשיב את כספיהם לתוך שקיהם ויחזרו השבטים לביתה בדרך במלון פתח לוי את שקו לתת מספוא לחמורו וירא והנה כספו מונח באמתחתו ויפחד ויגיד לאחיו ויפחדו גם הם ויאמרו מה העלילה החדשה שרוצה להעליל מושל מצרים לאמור שהם גנבו את הכסף ויבואו אל אביהם ויפתחו את שקיהם וימצאו שכל כספם הושב אליהם ויפחדו עוד יותר ויספרו לאביהם את כל הקורות אותם ויבקשו ממנו לתת להם בנימין להביאו אל מצרים ולא הסכים אביהם ויאמר לו ראובן שהוא יערב עליו אום לא יחזיר אותו יהרוג את שני בניו ולא הסכים יעקב ויאמר והלא גם בניך הם בני? ויאמר יהודה נמתין עד שיכלה הלחם ואחר שנגמר הלחם אמר להם חזרו למצרים והביאו עוד אוכל ויאמר לו יהודה שאינם יכולים עד שיתן להם את בנימין ויאמר להם יעקב למה הגדתם לו על בנימין ויאמרו לו הוא שאל לנו ולמשפחתינו והגדנו לו ולא ידענו שהוא יאמר הורידו אותו ויאמר לו יהודה אם על בנימים הוא יערוב לו שיביאנו אליו בריא ושלם אז הסכים יעקב ויתן להם מתנה ליתנה ליוסף וכסף המושב קחו אותו להחזירו ועוד משנה כסף קחו אולי נתייקר הלחם וילכו וירדו למצרים.
כשראה אותם יוסף אמר לאשר על ביתו הביא את האנשים הביתה וטבוח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים כשראו השבטים שהם מובאים לבית יוסף פחדו ויחשבו שרוצים להעליל עליהם על דבר הכסף המושב ולקחת אותם לעבדים וקודם שהגיעו אמרו לאשר על הבית שמצאו את כספם מוחזר אליהם ויאמר להם אל תתנו דעתכם על זה הדבר אני לקחתי את כספכם ובטח שזה מתנה מהשמים ויכנסו לבית יוסף ויביא אליהם את שמעון ויאכלו עם יוסף וישנו שם.
בבקר ציווה יוסף את הממונה על ביתו למלא אמתחות השבטים לחם ולהשיב את כספיהם ואת גביעו גביע הכסף ישים אותו באמתחת בנימין ויעש כן וישאו השבטים את שקיהם על חמוריהם וילכו בחזרה לעירם הם עדיין לא הרחיקו ויוסף ציווה להממונה לרדוף אחריהם ולומר להם למה שלמתם רעה תחת טובה וגנבתם את גביע הכסף וירדף אחריהם וישיגם וידבר אליהם כדברים האלה ויאמרו לו הלא הכסף השב באמתחותינו השיבונו אליך ואיך נגנוב מבית אדוניך כסף או זהב את אשר ימצא מאת עבדיך ומת וגם אנחנו נהיה לאדוני לעבדים ויאמר אליהם הממונה אמת דבריכם אבל שמעון ובנימין לא היו אתכם ולא יודע את צדקתם ולכן אתחיל לבדוק את שקיהם ויבדוק את שק שמעון ואחריו את בנימין וימצא הגביע באמתחת בנימין ויאמר להם אני אתנהג עמכם לפנים משורת הדין ורק בנימין יהיה עבד לאדוני ואתם עלו לשלום אל אביכם ויאמר יהודה אל אחיו בתחילה חשבתי שזה בגלל עונינו שמרנו את אחינו אבל עכשיו אני מרגיש שאיש זה רוצה רק להתעולל עלינו וראיה לזה שבנימין חף מפשע מכירת יוסף ורק הוא האשם בכל הפרשה ואמרו חכמינו זכרונם לברכה גם המלאכים ירדו לעולם הזה להקשיב לויכוח ולדו שיח שיתנהל בין יוסף ויהודה.
ויש לשאול כמה שאלות:
א} כתיב ''חלומות שוא ידברו'' פירוש שהחלומות כולם שקר ולמה אם כן חלומות יוסף ושר המשקים ושר האופים ופרעה כולם נתקיימו?! ואפילו שהגמרא פירש שהפסוק מדבר בתימה ובשאלה מכל מקום אין פשט הפסוק כן!
ב} כתוב בגמרא שהחלום הולך אחר הפתרון שאם תפרו את החלום לטובה יתקיים לטובה ואם פתרו אותו לרעה חס ושלום יתקיים לרעה כמו שקרא לאביי ורבא ששניהם היו חולמים חלום אחד והולכים לפותר חלומות אחד היה משלם לו כסף והיה פותר לו לטובה והשני לא יודע שמקבל כסף ולא היה משלם לו והיה פותר לו לרעה ושני הפתרונות נתקיימו למרות שחלום אחד הוא ולמה אם כן כשפתרו חרטומי מצרים לפרעה שהוא קובר שבע בנות וכו' כמו שספרנו למעלה לא נתקיימו?
ברם מן השמים מגלים לאדם משתי סבות:
1. אם הוא צדיק מגלים לו מה יקרה.
2. אם עשה עבירה מגלים לו את הרעה שבאה אליו כדי שיחזור בתשובה על מעשיו הרעים.
אבל פרעה לא היה רב וגם לא היה צריך לעשות תשובה כיון שמצרים ערות הארץ הייתה ועוד שחלם בשנות השבע ואחר כך הרעב ואם מן השמים רוצים לעוררו לחזור בתשובה היה להם להגיד לו אחר השבע ולא קודם ובזה טעו חכמי מצרים ולא הבינו שה' יתברך רוצה לעשות דבר שעובר את פרעה ועל יד פרעה שאם כוונת השמים שיכבוש שבעה ערים ויפסיד אותם או יוליד שבעה בנות וימותו לו אחר כך צריך לחלום זה אחר שיכבוש או אחר שיוליד כדי שיחזור בתשובה ולא יפסיד ולא ימותו. אבל כוונת השמים שיקרה משהו שעובר את פרעה ורמזו את זה שפרעה עומד על היאור שהוא החיים של כל המצרים שמשקה את שדותיהם ואם כן זה נוגע לכל המצרים אבל אינו רומז למצרים ולכן פירושם מוטעה. אבל יוסף הבין את טעותם שזה אינו ענין לפרעה אלא לאותו אדם שיהיה ממונה על הלחם שאילולא אותו אדם לא היו מגלים לו מה יקרה כיון שפרעה אינו צדיק שיגלו לו ואם בשביל התשובה היו ממתינים עד שיכלו שבע שיני השבע ואחר כך יגלו לו על הרעב כדי שיחזור בתשובה.
ולכן אמר הפסוק ''חלומות שוא ידברו'' בשביל שהצדיקים שיאמרו להם מה יקרה הם מעט והפסוק מדבר עם כל האנשים ואם יראה האדם חלום רע מיד צם וחוזר בתשובה וקורעים לו גזר דינו הרע מן השמים ולזה אמר הפסוק ''שוא'' ולא אמר ''שקר'' כיון שאמת הם מדברים אבל מדברים לבטלה כיון שהאדם צם וחוזר בתשובה.
אחי היקרים!!! ה' יתברך אוהב אותנו מאוד ולכן כל פעם שימצא אותנו חוטאים ויש בידינו עוונות חס ושלום יעורר אותנו בתחילה יעורר על ידי חלומות שאמרו חכמינו זכרונם לברכה מי שאינו יכול לצום יחזור בתשובה ויקרא פרקי תהילים וה' יקרע רוע גזר דינו משום שהעיקר בתשובה ולא בצום. ואם התעוררנו מה טוב ואם לא חס ושלום מביא יסורים קלים אם יש התעוררות מה טוב ואם לא יגביר קצת את היסורים ואם בכל זאת לא הועיל אז יסתיר את פניו בר מינן ויעזב הכול בדרך הטבע החשבון והעונש יהיו בעולם הבא ולא בעולם הזה.
אבל אנחנו עוררו אותנו חכמינו זכרונם לברכה ואמרו אם יסורים באים על האדם יפשפש במעשיו שה' יתברך כשהביא את היסורים הביאם כדי לעורר אותנו ולחזור בתשובה ולא יאמר האדם לא עשיתי כלום ואני צדיק אלא צריך לדעת את טעויותיו לתקן ולא יהיה להוט אחר הבלי עולם הזה וישכח מהעולם הבא או יתפלל ויעשה המצוות כדי לקבל בעדם שכר טוב אלא יתפלל ויקיים המצוות כדי לעשות נחת רוח לבורא עולם ואז ירגיש בחסרונותיו ויחזור בתשובה ולא יאמר מה שקרה לו זה בשביל שהוא עשה כך ואם לא עשה כך לא היה קורה לו שזה טעות משום ולמה הוא עשה כך בתחילה אלא הכול מאת ה' יתברך שעשה כך ונגרם לו הפסד לעוררו שיחזור בתשובה על עוונותיו כיון שה' יתברך אינו רוצה במותו אלא בשובו מדרכיו וחיה.
ויהי רצון שה' יתברך יעורר אותנו כדי לחזור בתשובה שלמה לפניו ובזכות זה יחיש לגאולינו במהרה בימינו אמן!!!
|