בפרשה כתוב ''ובהעלות אהרון את הנרות בין הערביים יקטירנה'' פירוש כשיבא אהרון להדליק בערב נרות המנורה יקטיר הקטורת. ויש לשאול למה לא אמר הפסוק ''ובהדליק'' במקום ובהעלות?

ונקדים בסיפור מרדכי ואסתר כשאמר מרדכי לאסתר שתלך למלך אחשורוש לבטל גזרת המן השיבה לו לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי שלושת ימים לילה ויום. ויש לשאול למה אמרה ''וצומו עלי'' היה לה לומר ''וצומו עליהם'' שהגזרה היא לאבד את כל היהודים?

ויש להשיב על פי מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שהימים שבין ראש השנה ויום כפור והושענא רבה הם זמן הדין ומסוגלים לתשובה. וביום הושענא רבה גמר החתימה ויתחיל הביצוע גזר הדין ואם אדם חזר בתשובה קודם גמר החתימה יקרע גזר דינו אבל אם חזר אחר הושענה רבה לא מבטלים גזר דין וגם לא מבצעים אותו אלא תולים לו עד כפור הבא אם לא חזר לסורו ניצל ואם חזר לסורו יבצעו לו גזר דינו וכל זה דוקא ביחיד. אבל בתשובת רבים תמיד מבטלים גזר דין ואין ממתינים לכפור הבא. ואם כששמעו היהודים מגזרת המן חזרו כולם בתשובה כמו שכתוב במגילה '' ובכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד שק ואפר יוצע לרבים'' וכשחזרו בתשובה ה' ריחם עליהם ובטל הגזרה כיון שתשובתם תשובת רבים. ולפי זה אסתר בקשה מהם שיצומו עליה ולא עליהם שהם כבר נתקבלה תשובתם אבל תשובתה שהיא תשובת יחיד צריכה להמתין עד יום הכיפורים וכשהם יצומו עליה תכלל תשובתה עם תשובתם ותנצל גם היא.

ועדיין יש לשאול שאמרו חכמינו זכרונם לברכה ''שלוחי מצוה אינם נזוקים'' פירוש מי שהולך לעשות מצוה אינו ניזוק ואם כן אסתר שהולכת להציל עם ישראל כולו מגזרת כליון אין לך מצוה גדולה מזו ולמה פחדה שמא תמות עד שבקשה מהם שיצומו?

ויש להשיב על פי הכתוב בגמרא שיש זכות לנשים שמציל אותם במשך שלושה שנים. ושאל בגמרא מיהו הזכות? אם זה זכות לימוד תורה והלא הנשים פטורים מלימוד תורה ואמרו חכמינו זכרונם לברכה ''גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה'' פירוש שמי שאינו מצווה שכרו מועט ואיך ינצלו הנשים בזכות שהם לומדים תורה שזה זכות מועטת במשך שלושה שנים? ואם זה זכות מצוה אחרת נכון מי שעושה מצוה שהיא מצילתו מן הגזרות כל זמן קיומה אבל אחר קיומה אינה מצילתו מן הגזרות אלא מצילתו אם נסתבך בבעיות?! והכריע הגמרא שבזכות שהנשים ממתינים לבעליהם ולילדיהם כשחוזרים מבית המדרש ומכינים להם צורכיהם אותה זכות תעמוד להם שלושה שנים להצילם מן הגזרות. ועוד אמרו חכמינו זכרונם לברכה שאחשורוש הוא מלך הפכפך שהרג את ושתי בהלשנת המן ואחר כך הרג את המן בשביל אסתר. ועוד אמרו חכמינו זכרונם לברכה שאחשורוש בתחילה לא היה מדבר עם אסתר פנים בפנים אלא על ידי שליח שחשב שאינה מזרע מלכים אבל כשידע שהיא מזרע שאול המלך היה מכבדה והיה מדבר עמה פנים בפנים. ואסתר לא הייתה פוחדת כשאמרה למרדכי שיצומו עליה כיון שבוטחת שבזכות המצוה לא יקרה לה כלום ששלוחי מצוה אינם נזוקים אבל פחדה שאחרי גמר המצוה כשידבר עמה אחשורוש שמא יכעס עליה כמו שכעס על ושתי ויהרגה שאין לה ילדים שממתינה להם כשחוזרים מתלמוד תורה שהזכות זאת תעמוד לה להצילה ולכך בקשה מבני ישראל שיצומו עליה שבזכות זאת תנצל. וידוע שהקטורת מבטלת כל מיני פורעניות וגזרות קשות שבמחלוקת קרח כשהתחיל הנגף בעם אמר משה לאהרון להקטיר הקטורת ונעצרה המגפה.

ובזה נפרש הפסוקים ''והקטיר עליו אהרון קטורת סמים בבקר בבקר'' פירוש שאהרון שהוא האיש ילמד התורה שמצילה מגזרות רעות כמו הקטורת. אבל האשה שאין לה זכות גדול בלימוד תורה זוכה ''בהטיבו את הנרות יקטירנה'' פירוש כשהיא מתקנת ומטיבה הנרות זה נחשב לה כקטורת ומצילתה מגזרות רעות ומסיים הפסוק הטעם ''ובהעלות אהרון את הנרות בין הערביים יקטירנה'' פירוש שאותם נרות שהתקינה האיש מעלה אותם במעלה גדולה שמקיים בהם מצות תלמוד תורה בין הערביים אז יקטירנה פירוש יקטיר הקטורת גם בשביל האשה ובזה נצולה מגזרות רעות ומפורעניות קשות ועל זה סיים הפסוק ''קטורת תמיד לפני ה''' פירוש שאותה קטורת תמיד עומדת לפני ה' להצילה. וזה בזכות שהיא עוזרת לבעלה ללמוד תורה ומסיים הפסוק ''לדורותיכם'' פירוש לא רק בזכות הבעל אלא גם בזכות הבנים אם עוזרתם ללמוד תורה שגם כן ניצולה בזכותם ותחלוק עמהם שכר בעולם הזה ובעולם הבא בזכות עזרתה. ואמרו חכמינו זכרונם לברכה לא יחשוב הלומד כשחולקים עמו שכר שהוא מפסיד המחצה אלא הוא אינו מפסיד כלל וזה בבחינת זה נהנה וזה לא חסר. ודומה למי שיש לו נר ובא אחר ומדליק מנרו שהראשון בודאי לא יחסר לו נרו על ידי זה.

ויהי רצון שה' יתברך יגאלינו גאולה שלמה בזכות לימודנו בתורה אמן!!! 

בפרשת השבוע יש שלשה פעמים מלת ואתה וכל אחת במינה ואתה תצוה ואתה הקרב ואתה תדבר למה לא כולם ואתה תדבר? אולם כדי לפרש הרמז שרצה לרמוז לנו הכתוב נתחיל להקדים דברי הגמרא במסכת שבת המשנה אמרה אסור לקרות יחידי לאור הנר בשבת והברייתא אמרה דילמא יהיה עוסק בלימודו וימצא הנר אינו מאיר היטב יבוא ויטה מעט. רבי ישמעאל אמר אני אקרא ולא אטה ולמד יש מי שאמר שבא להטות ויש מי שאמר שהוא אטה וכתב במחברתו כשתבנה בית המקדש במהרה בימינו יביא קרבן חטאת. ואמר רבי ישמעאל ראה כמה גדולים דברי חכמים. והמפרשים ז"ל פירשו שלא אמרו הטעם כדי שלא יראה לו שהוא יכול לעבור על דברי חכמים שהוא יטעה.

אולם יש לשאול דהא בכמה מקומות בגמרא אחרי שהמשנה אומרת דברים שואלים מאי טעמא ר"ל מהו הטעם ואם במשנה לא אמרה כדי שלא יאמרו האנשים אעשה ולא אטעה למה שואלים הטעם? אולם הגמרא כששואל מהו הטעם לא רק כדי שיאמר לנו הטעם אלא כדי שיוסיף עליו דין אחר שלא כתוב במשנה משל בגמרת גיטין המשנה אמרה שליח שיביא גט ממדינת הים צריך לו לומר בפני נכתב ובפני נחתם והגמרא שאל מאי טעמא ונחלקו בה רבה ורבא, רבה אמר משום שבחוצה לארץ לא ידעו שצריכים לכתוב לצורך אותה האשה ואם אשה אחרת גם היא שמה ככה אינו מוציא. ורבא אמר משום שאין עוברים ושבים הרבה ואם יבוא אישה ויאמר לא נתתים לי נהיה אחד בפני אחד ויוכל לפוסלו אבל כשיאמר שראה העדים יהיה נאמן משום העיגון. והגמרא שאל במאי קא מפלגי מאי איכפת לנו בטעם ותירץ שאם באו שני עדים והביאו הגט או בחוצה לארץ בעיר אחת לרבא אינו צריך לומר ולרבה צריך לומר משום שאינן בקיאים לשמה אלא בארץ ישראל. ואם בארץ ישראל בעיירים שאין עוברים ושבים ביניהם לרבה אינו צריך לומר ולרבא צריך לומר.

וזה מה שרוצה לרמוז לנו הפסוק ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך ר"ל ילמדו המשנה ערוכה אבל כתית למאור שאם תדקדק בה כדי שתדע הטעמים שלו זה למאור להעלות נר ר"ל כדי שיאיר ויעשה נר אחר ר"ל דין חדש משל באהל מועד מחוץ לפרוכת הדין כשיבוא מחוץ לפרוכת מחוץ למקום שבה אהל מועד שהיא ארץ ישראל על העדות יערוך אהרן ובניו ר"ל שמי שיבוא לומר העדות שזה עשאוהו הדיינים העדות שלו צריכה מערב עד בקר לפני ר"ל צריך לו לומר מתחלתו ועד סופו לפני נעשה. חקת עולם מאת בני ישראל זה דין בלא טעם אבל ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ר"ל כאן רומז לדברי רבא שאמר שכולם בקיאים לכתוב לשמה ר"ל הקריבם למשה שודאי שהוא בקי. למה? משום אתו ר"ל שאם בא עד אחר עמו ובאו ביחד או מתוך בני ישראל ר"ל מעיר אחד או בני ישראל ר"ל מתוך ארץ ישראל לכהנו לי ר"ל הדברים הללו לשם שמים כדי שיאמר דין חדש לא כדי שיאמר רק הטעם  או ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה כאן רומז לרבה שאמר שאין כותבים אותה רק החכמים הגדולים שהם בארץ ישראל אוירה מחכים הם ועשו אבל אחרים לא אף הוא לקדשו לכהנו לי ר"ל לשם שמים אז תוכל לומר הטעם.

ובדברינו אלו נפרש מה שאמר התנא בפרקי אבות אם אין קמח אין תורה אם אין תורה אין קמח. בסיפא הדברים מובנים שצריכים ללמוד התורה כדי שימצא הטוב אבל ברישא אם אין קמח אין תורה, תורה בלבד אין אף הבני אדם אין? אולם התנא כאן רוצה לרמוז לנו למה שאמרנו לעיל אם אין קמח ר"ל שאין כאן הקמח הדק והלמוד הדק שבה נדע הטעמים של המשניות אין תורה אין יכולים ללמוד התורה שהיא עמוקה הרבה, על זה סיים אם אין תורה אין קמח אם אין לומדים ממנה תורה חדשה אין צריך לחזור אחרי הקמח והטעמים. ויש לתרץ תירוץ אחר בדברי התנא אם אין קמח אין תורה ר"ל אם מצאת מי שהחיים קשים עליו זה מחמת חוסר תורה בעיר משום שהאדם נולד הוא ומזלו יש מי שהוא עשיר ועני ובינוני והשפע שיוריד בעולם לפי התורה והמצוות שעושים אותם וכל אחד יש לו חלק יש מי שהוא אחד אחוז ויש מי שהוא שלושים אחוז שאם מצוי השפע מי שיש לו אחד אחוז תמצא אותו חי בשלוה אבל אם השפע חסר תמצא אותו החיים קשים לו. ולזה התנא מצוינו אם אין קמח שאם יש מי שטורח בחייו משום שאין תורה בעיר חסרה משום אם אין תורה אין קמח לפי מה שתחסר התורה יחסר השפע ואותו לא נשאר לו כלום מחמתינו שחסרנו בתורה ולזה אנו צריכים להבין כדי שכולנו נחיה בטוב צריכים לקיים התורה והמצוות. האדם אינו רואה רק עצמו ואינו חושש על שום אדם, צריך לו לחשוש על חבירו שכשיחסר הטוב יטרח וחוסר לו ממזונו וממזונות בניו, אף אחד אינו רוצה לקחת ממזון חבירו וביותר ממזון העני ומי רואה משפחה דלה ולא יאמר זאת אביונה! ואינו מקוה שיהיה להם הטוב! ולהפך לפעמים אותו אדם שהוא בעל תורה וירא שמים אבל מזלו לא טוב ונחשב כאלו הוא שמביא לנו השפע ואנו נגמל אותו הוא יתן לנו הכל ואנו לא נשאיר לו כלום.

ידוע המאמר של הגמרא שרבי חנינא בן דוסא שכל הטוב שהיה יורד בעולם בזכותו ר"ל מאות אלפים המליאראת והוא ומשפחתו חלקם רק קב כרוב בשבוע ר"ל עושה הטוב לכל האנשים בזכותו והאנשים בעוונם יחסרו הטוב והוא מחמת שמזלו רע נשאר שאוכל בכרוב ומעט ולא הרבה ואם אנו עושים יותר מצוות לכל הפחות ישאר לו שתי קבים ולזה אנו עשירים או עניים או בינוניים צריכים לעשות יד אחת ונוסיף בתורה ומצוות כדי שהקב"ה ישלח לנו השפע ונחיה בשלוה ויבוא משיח צדקנו במהרה בימינו אמן סלה.

פרשת תצוה

נצטווינו 4 מצוות עשה ו4 מצוות לא תעשה.

מצוות עשה הן:

1.      שהכהן צריך לתקן נרות המנורה.

2.      שהכוהנים יעבדו בבית המקדש בלבוש הכהונה.

3.      שיאכלו הכוהנים בשר החטאת והאשם.

4.      שיקטירו הכוהנים קטורת בבקר ובערב.

מצוות לא תעשה הן:

1.      שלא להסיר את האפוד מעל החושן.

2.      שלא לקרוע בגדי כהונה.

3.      שהזר לא יאכל מקדשי הקדשים.

4.      שלא יקרבו הכוהנים קרבן על מזבח הזהב שמיוחד רק לקטורת.

הורה ה' יתברך למשה איך עושים את שמן המנורה ויצוויהו לעשות בגדים מיוחדים לכהן גדול ולשאר הכוהנים ויורהו בשבעת ימי המילואים איך לעבוד ולהקריב הקרבנות וציווהו לעשות מזבח הזהב לצורך הקטורת.

כתיב ''ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך'' ויש לשאול מה משמעות ''אליך'' והלא הזית הוא למנורה ולא למשה והיה לו לומר ''לי'' כמו שכתב בעשיית המשכן ובתרומה או יאמר ''ויקחו אל אהרון'' כיון שהוא עוסק במנורה ועוד שאחר זה כתיב ''ואתה הקרב אליך את אהרון אחיך'' היה לו לכתוב ''הקרב אלי''?

ויש להקדים עוד שאלה שבמגילת אסתר ציוו מרדכי ואסתר בכל תוקף את היהודים לקיים את מצות הפורים וקריאת המגילה ויש לשאול למה ציווה אותם בכל תוקף והלא אוטוטו אינם שוכחים את הנס ואפילו אם הם שוכחים והלא הרבה נסים קורים לעם ישראל ואין עושים חג לזכרם?

אמרו חכמינו זכרונם לברכה שבני ישראל נענשו אז על שנהנו מסעודת המלך אחשורוש ויש לשאול למה אם כן יענשו כל עם ישראל והלא די שיענשו רק אותם שנהנו שמרדכי היה מוכיח אותם ולא רצו?

ועוד למה יענש מרדכי שהיה מוכיח אותם ואם תאמר שצדיק נתפס בעוון הדור ומיתתו מכפרת עליהם זה רק כשיש מחנה לפלטה אבל אם נגזרת הגזרה בא מינן על כללות עם ישראל אינו שייך שצדיקים מכפרים על עווןן הדור?