בענין קרבן עולה ויורד מובן למה ארבעה אופנים הראשונים מביאים קרבן כיון שהם חטאו. אבל יש לשאול למה היולדת או המצורע צריכים להביא קרבן והלא הם לא חטאו?

ברם אמרו חכמינו זכרונם לברכה שהנשים בשעת לידתן כשתוקפים אותם צירי לידה מתחרטים על שהולידו הילדים שהם מתייסרים הרבה וישבעו שעוד אינם מולידים הילדים ולפיכך מביאים קרבן על שנשבעו.

ועוד אמרו חכמינו זכרונם לברכה בעוון לשון הרע צרעת באה על האדם כמו שמצאנו במרים שדברה על משה והיא אחותו הגדולה ולא הייתה כוונתה רעה מיד לקתה בצרעת. וה' יתברך בתחילה אינו מביא הצרעת על גופו של אדם אלא מביאה בביתו ואם לא יתעורר ויחזור בתשובה מביאה בבגדיו וכליו ואם בכל זה אינו מרגיש וחוזר בתשובה גם גופו לוקה בצרעת כדי שיהיה לבד שהמצורעים משתלחים מחוץ למחנה ישראל ושם לא ימצא מישהו לספר לו לשון הרע. ולכן האדם לא נסתמו עיניו מלראות בסכנה המתקרבת אליו כשרואה שכתלי ביתו מצורעים ויודע שאם אינו חוזר בתשובה גם גופו לוקה ובודאי שאז יזהר וגם נשבע שישוב בתשובה ולא ידבר עוד לשון הרע אלא שאחר כך אינו יכול לכבוש את עצמו ומדבר לשון הרע ואם כן צווהו ה' יתברך להביא קרבן עולה ויורד.

אלא שעדיין יש לשאול למה הנשבעים צריכים להביא קרבן עולה ויורד חוץ מהגזלן שמביא אשם ודאי?

ברם אמרו חכמינו זכרונם לברכה מי שנשבע לא רק הוא בלבד לוקה אלא אפילו בני ביתו לוקים עוד ולא עוד אלא שבעוונו יסורים באים על כל העולם ולכן ה' יתברך כשרוצה לעורר מישהו לחזור בתשובה מביא עליו יסורים כפי כוחו משל העני מפסידו 100 דינר והעשיר מפסידו 1000 דינר וכדומה כדי שיכול לחזור בתשובה ולפיכך מביא הקרבן כפי השגת ידו שאם הוא אינו יכול להביא הקרבן כפי השגת ידו אז הוא אינו מביא ויענש הוא וכל העולם. ולפיכך מי שגוזל ואפילו הכי אינו מתבייש לבא לבית הדין ולהישבע שלא גזל בן אדם כזה מורה על עצמו שהוא תמיד גוזל ונשבע על שקר שאמרו חכמינו זכרונם לברכה אם עשה עברה ושנה בה נעשית לו כהיתר פירוש שאינו מרגיש עוד שעושה איסור וחוזר עוד פעם ועובר. ואם כן צריך להביא קרבן על הרבה שבועות שקר ולכך מביא קרבן יקר.

ועוד מראה על עצמו שהוא עז פנים והפסוק אומר ''והעשיר יענה עזות'' ולפיכך בן אדם כזה הוא עשיר ובודאי משגת ידו להביא אשם ודאי. 

ויש כמה בני אדם שתמיד נשבעים בה' יתברך או בספר תורה ואינם יודעים שיענשו הם וגם צדיקים שלא נשבעו מעולם ונראה להם שהם אינם עושים כלום ומצטדק ואומר שהוא נשבע באמת ואינו משקר ואינו יודע שאף שבועת אמת אסורה ודוקא בבית דין נשבעים. ולפעמים כשמוכיחים אותו ואומרים לו מי בקש ממך כלל לישבע ואפילו אם בקשו ממך לישבע האם הם דיינים והלא הם סתם בני אדם ואם כן לא תשמע בקולם! ולא צריך אתה כלל לישבע כדי שיאמינו אותך ומוטב שלא תשבע ולא יאמינו לך משתשבע ויאמינו לך. ולפעמים בא בטרוניה למוכיחים אותו ואומר מה אכפת לכם?! וזה טעות כיון שבגללו יענשו אחרים.

ועדיין יש לשאול למה מי שאכל מקרבנות או נכנס למשכן והוא טמא שמביאים קרבן עולה ויורד והלא הם לא נשבעו?

ויש להשיב שאם דוקא הנשבעים מביאים קרבן עולה ויורד שהוא קל שהעשיר לפי עשרו והעני לפי עניו הטועה יטעה לומר שעוון השבועות אם כן קל. ולפיכך התורה אמרה שגם האוכל קרבנות והנכנס למשכן והוא טמא שזה עוון חמור שמביאים אותו קרבן ללמדינו שגם השבועות הם עוון חמור ומה שהקל ה' יתברך בהבאת אותו קרבן כדי שלא יענשו אחרים בגללו.

ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו לחזור בתשובה ויגאלינו בקרוב אמן!!! 

בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} בית דין אם טעו והורו דין בטעות ועשו אותו כל ישראל מביאים שנים עשר פרים קרבן ואם טעו מאה אנשים אותו טעות משל חללו השבת והיו חושבים שעדיין עוד היום גדול מביאים כל אחד קרבן ר"ל מאה קרבנות, למה כשכל ישראל עשו הטעות מביאים רק שנים עשר ולא כל אחד יביא קרבן? ב} חז"ל אמרו למה הקב"ה צונו להביא קרבן וכי הקב"ה צריך לאותם הכבשים? הכל שלו! ותירצו כדי שהאדם יראה איך עושים בקרבן ארבע מיתות בית דין ויודע שהוא צריך לעשות לו ככה במקום הקרבן וישוב בתשובה. יש לשאול אדם ששגג למה חייב מיתה וכי האדם הוא מלאך שאינו טועה? נכון אם טעה משום שאינו יודע הדין אומרים לו לך למוד אבל מי שטעה משום שהיה חושב שזה בשר כשר והוא חלב למה חייב מיתה?

אולם כדי לתרץ נתחיל לתרץ קושיה אחרת במגילת אסתר חז"ל אמרו למה ישראל נתחייבו כליה בזמן המן ותירצו משום שנהנו מסעודת אחשורוש ושאלו למה חייבים כליה אם על המאכל אז בישולי גויים וסתם יינם עדיין לא גזרו עליהם חכמים ואם מאכל שהוא טריף חייבים מלקות ולא מיתה, אם הם אכלו? ותירצו משום שהשתחוו לצלם של נבוכדנצאר. יש לשאול והרי מזמן נבוכדנצאר עד אחשורוש יש ארבעה מלכים למה רק עכשיו? ועוד אם האנשים שהיו בזמן נבוכדנצאר נתחייבו מיתה האנשים שנולדו מחדש למה ואם תאמר משום שהכתוב אמר פוקד עוון אבות על בנים ועל בני בנים כבר פירשו חז"ל זה רק אם עושים כמותם ולא מצינו בזמן אחשורוש שהשתחוו לצלם. אולם העולם אינו מתקיים בלא ישראל משום שהעולם קיים רק בשביל התורה שקוראים בה ואם ישראל יכלו העולם חוזר לתוהו ובוהו. אולם הקב"ה רצה להעירנו לשוב בתשובה על הצלם של נבוכדנצאר ולזה הביא לנו גזרת המן. ולזה שלחו מן השמים אליהו הנביא למרדכי והגזרה לא חתמוה רק בטיט. אבל למה רק עכשיו ולזה חז"ל אמרו משום שנהנו מסעודת אחשורוש שבעון קל כזה הקב"ה הביא לנו הצרה הזאת כדי לשוב בתשובה על הכל. ואף קרבן חטאת שצריכים להביאו אם אדם עשה עבירה לא רק על אותו טעות בלבד אלא הקב"ה הניחו לטעות כדי שיראה איך עושים לקרבן וידע שהאדם בעון שעשה נתחייב המיתות הללו וישוב בתשובה על שאר העוונות. כמו שמצינו שחז"ל אמרו מי שטועה ואינו אומר יעלה ויבוא צריך לחזור וצריך לירא כל אותו החודש ואם אחד טעה בתפילה של שבת שצריך לחזור צריך לירא כל אותו השבוע שאין הקב"ה מביא לו אותו טעות אלא כדי להזכירו בטעויות אחרים. ולזה צריך לירא ולחזור בתשובה ויבדוק עצמו מה העוון שיש לו ולזה כשיטעו הבית דין ויעשו הטעות כל ישראל הקב"ה הביא להם אותו טעות משום שיש להם טעויות אחרים עשו אותם. וטעות שעשו אותו כל ישראל ודאי נשיא השבט יתעורר בה ולזה התורה אמרה שנביא שנים עשר פרים כל שבט יביא אחד כדי שיתעורר ויוכיח על ישראל וטעות כזה ודאי שכל ישראל שומעים בו ובודקים עצמם.

ובדברים אלו יתיישבו שלשה שאלות במגלת אסתר א} למה אסתר בקשה ממרדכי שיצומו שלשה ימים? ב} למה אסתר היתה מוצאת חן בעיני כל רואיה והרי בגמרא אמר שאסתר היתה מצוהבת ר"ל לא כל כך יפה? ג} כשאסתר הלכה לאחשורוש הפסוק אמר ותלבש אסתר מלכות היה לו לומר בגדי מלכות? אולם אסתר ידעה כדי שנצול מן הגזירה הזאת לא תלוי בה אלא בתשובתם של ישראל ולזה בקשה הצום משום שהצום עוזר הרבה כדי שאחד ישוב בתשובה שהצום מתיש לו כוחו ואינו יכול לעשות אפי' חצי המעשים שהיה עושה אותם. ויזכור שיבוא יום כשיזקין יהיה ככה אפי' בלא צום וירגיש עצמו שאין בידו כלום ושהקב"ה הוא חומל עליו ויתן לו הכוח. ואסתר המלכה היתה צדקת גדולה מאוד.

חז"ל אמרו שהצדיקים יהיה להם צלם אלהים כמו שידוע המעשה של רבי חיים בן עטר שהיתה עבודתו צורף והיה עובד תכשיט ואינו חוזר לעבודתו רק אחר שיכלו לו הכסף והיה עוסק רק בתורה. המלך של אותה העיר כשמחתן לבתו שלח לצורף להביא לו תכשיטי זהב ואותו הצורף עובד לו רבי חיים ובת המלך ואשתו מצאו חן בעיניהם התכשיטים של רבי חיים, אמר המלך לצורף תביא לי תכשיט אחר כדי שיהיו זוג לבתי ושתי תכשיטים לאשתי אמר לו איני יכול משום שמי שעובד בהם ואינו יכול לעבוד אותם רק הוא אינו עובד רק פעם אחרי כמה זמן אמר לו המלך לך אליו ותאמר לו שהמלך אמר לך תעבוד אמר לו אינני יכול שב למלך ואמר לו לא רצה. שלח לו עבדיו ויאמרו לו בידך חודש כדי שתכין אותם. אחר חודש באו לו ולא הכין כלום שבו למלך ואמרו לו, אמר להם תניחו האריות רעבים ואח"ך השליכוהו להם. אחרי שלושה ימים באו ולקחו אותו והוא לקח עמו הספרים שלו והם מתלוצצים עליו אמרו האיש עדיין לו חמש דקות בחייו והוא הולך וספרים בידו! אולם כשהליכוהו לאריות מצאו שהאריות לא עשו לו כלום וכשפתח הגמרא לקרוא האריות ישבו לפניו ומקשיבים לו אמרו אולי שבעים השליכו להם חתיכת בשר ובשניות גמרו אותו הלכו וספרו למלך והלך המלך לראות בעיניו וראה הנס והוציאו משם ואמר לו תעבוד אימתי שתרצה ואם לא תרצה לעבוד לא תעבוד ואם אתה רוצה כסף אתן לך אבל תבאר לי הנס הזה אמר לו מי ששומע לדברי הקב"ה יהיה לו צלם אלהים ולא יכול אף אחד לגעת בו והחיות יהיו אוהבים אותו.

ואסתר המלכה שהיא היתה צדקת היה לה צלם אלהים ולזה כל האנשים היתה מוצאת חן בעיניהם וביותר שהחזירה כל ישראל בתשובה כשצמו ונעשה לה קדושה גדולה כמו שכתוב בזוהר הקדוש שמי שיודע הנחת רוח שעושה להקב"ה כשישוב בתשובה יעזוב במאכלו ובשתייתו ובצרכיו ובעבודתו ולא יעסוק אלא להשיב האנשים בתשובה ר"ל אסתר המלכה באותה זמן נהיית לה קדושה גדולה מאד ונתגבר לה צלם אלהים. ולזה הפסוק אמר ותלבש אסתר מלכות ולא בגדי מלכות שהגוף שלה לבש מלכות שהוא צלם אלהים שנתגבר לה יותר ולזה כשראה אותה המלך נכנסה לא יכול להעריך עם צלם אלהים שיש לה ומצאה חן בעיניו והושיט לה שרביט הזהב.

ומכאן אנו צריכים ללמוד שני דברים א} צריך כל אחד ואחד לבדוק עצמו ויראה במה הוא טועה וישוב בתשובה ב} אדם שיראה חבירו טועה צריך להוכיחו ולא אמרו חז"ל שאם אתה יודע כשאינם שומעים לך לא תוכיח אותם אלא בדבר שאינם יודעים אותו שאסור כמו שאמרו הטעם מוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין אבל בדבר שיודעים אותו צריכים להוכיח אותם ונקיים מצות הוכיח תוכיח ונעשה נחת רוח להקב"ה ואז אף הקב"ה עושה לנו נחת רוח ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות ויבוא משיח צדקנו במהרה בימנו אמן סלה.

פרשת ויקרא

נצטווינו 16 מצוות. 11 מצוות עשה ו5 מצוות לא תעשה.

מצוות עשה הן:

א} אם טעה אדם ולא קיים מצות עשה מביא קרבן עולה.

ב} להקריב קרבן מנחה.

ג} לשים מלח בקרבנות.

ד} להביא קרבן העלם ציבור. כשבית דין הגדול שיש בו 71 סנהדרין טעו בהוראה בדבר שזדונו בכרת ושגגתו בחטאת והתירו ולא בטלו את כל המצוה אלא קצת ממנה ועשו כל הקהל או רובם על פיהם ואחר כך הכירו בטעות מביאים את הקרבן.

ה} מי שטעה ועבר עבירה מביא קרבן חטאת.

ו} צריך העד לבא לבית הדין ולהעיד ואסור לכבוש עדותו ואם הוא תלמיד חכם גדול יותר מהדיינים בדיני ממונות יכול להתעלם שלא לבוא אבל בדיני נפשות צריך לבא.

ז} להביא קרבן עולה ויורד. ומביאים אותו בששה אופנים:

1} מי שנשבע בעדות לשוא ולא חשוב אם במזיד או בשוגג.

2} מי שנשבע בשוגג לשוא.

3} טמא שאכל מהקדש.

4} טמא שנכנס לבית המקדש בשוגג.

5} האשה שיולדת.

6} המצורע לאחר שיטהר.

כל אלו מביאים קרבן עולה ויורד ורוצה לומר שהעני ביתר מביא רק שני תורים והעשיר מביא בהמה.

ח} הנהנה מהקדש בשוגג. .....................................................

ט} המסופק אם עשה עבירה משל היו לפניו שתי חתיכות חלב ושומן ואכל אחד מהם והשני אבד ולא יודע אם אכל האסור או המותר מביא על זה קרבן אשם תלוי ואם נודע לו אחר כך שאכל האסור מביא עוד פעם קרבן חטאת.

יו''ד} שיחזיר הגזלה לבעליה.

י''א} להביא החייב קרבן אשם.

קרבן אשם מביאים אותו על חמשה אופנים:

1} הגוזל ונשבע על שקר או מי שנתחייב לחבירו משוה פרוטה או יותר ונשבע על זה בבית דין לשקר.

2} הנהנה מן ההקדש מביא האשם מעילות.

3} אשם נזיר.

4} אשם שפחה חרופה.

5} אשם מצורע.

מצוות לא תעשה הן:

א} לא לשים חמץ או שאור או דבש בקטורת.

ב} לא לעשות קרבן בלי מלח.

ג} כשהכוהן עושה מליקה ורוצה לומר שעורף את העוף מאחורי צווארו בצפורנו אסור להסיר את ראשו על ידי כך.

ד} לא לשים שמן במנחת חוטא.

ה} לא לשים לבונה במנחת חוטא.

כבר כתבנו שהטועה במצות עשה מביא קרבן עולה שעולה כולו כליל לה' יתברך ואילו במצות לא תעשה מביאים קרבן חטאת שלוקחים ממנו הכוהנים חלק נמצא שמצות עשה יותר חמורה ממצות לא תעשה שבמצות לא תעשה נוטלים הכוהנים חלק ואילו במצות עשה אינם נוטלים ועוד כלל גדול בידינו שמצות עשה דוחה מצות לא תעשה {והכלל הזה בהרבה דינים ואסור לעשות כלל זה בלי שאלת הרב}     

אבל אם נתבונן נראה שגם במצות לא תעשה יש חשיבות שלא כולם מביאים קרבן שוה שהאדם פשוט אינו מביא כמו הסנהדרין והסנהדרין אינם דומים לכוהן גדול וכהן גדול אינו דומה למלך שמביאים יותר מקרבן אחד מכאן רואים שמצות לא תעשה יותר חשובה ממצות עשה ולמה בענין זה יותר חשובה מצות לא תעשה?

וקצת יש להשיב לענין קרבן העלם ציבור שמן הדין צריך כל אחד ואחד מן הציבור שטעה להביא קרבן אבל כיון שההוראה המוטעת יצאה מן הסנהדרין ולא מן הציבור צריכים הסנהדרין להביא הקרבן ואם כן נמצא שהביאו פחות ממה שצריך אבל כהן גדול והמלך למה כשטועים במצות עשה מביאים כשאר אדם ואילו במצוות לא תעשה מביאים יותר משאר בני אדם?