בתחילת פרשת אחרי מות צווה ה' יתברך את אהרון ובניו שלא יכנסו בכל זמן למשכן ורק בזמן העבודה והקרבנות יש להם הזכות ליכנס למשכן. כל שנה ושנה אנחנו לומדים הפסוקים הללו ואם נעיין בהם נמצא שיש ללמד מזה מוסר גדול שהפסוק לא אמר שלא יכנס למשכן אלא אמר ''ואל יבא בכל עת אל הקדש'' ופירוש הדברים שבכל מקום שהוא  קדוש. ועכשיו בעוונותינו הרבים שחרבה ערינו ושמם מקדשינו ולא נשאר לנו אלא מקדש מעט והם הבתי כנסיות והבתי מדרשות על זה כוונת הפסוק אל הקדש.

ועוד שה' יתברך לא צווה לאהרון שלא יקל ראשו שם אלא צווהו יותר מזה שלא יכנס שלא לצורך. ומזה מוסר גדול לכמה בני אדם כשאין להם מה לעשות הולכים לבית הכנסת לדבר ולשמע חדשות או לנוח שם וכדומה. נכון שמצוה לשבת בבית הכנסת ברם צריך לחשוב שהוא יושב שם לקיים מצות ''אשרי יושבי בתיך'' ולא לשבת שם כדי לנוח וכל שכן לשמע חדשות ולדבר ולהקל ראשו.

וזה אפילו שלא הזמן התפילה אבל בזמן התפילה כל שכן שיזהר בכל אלו בכל הזהירות שלא הוצרכו חכמינו זכרונם לברכה להזהיר אותנו על זה שזה פשוט שאסור ורק הוצרכו להזהיר אותנו שלא לדבר אלא בשעת הדחק. ובפרט שיש עוד כמה בני אדם שמדברים באמצע התפילה והזמירות וקריאת שמע ובקושי אינם מדברים באמצע העמידה שאיסור גדול הם עושים. וכן יש שאינם מדברים באמצע התפילה אבל אחר התפילה מדברים וגורמים שחבריהם שהם באמצע התפילה מדברים עמהם ואפילו שיש שמדברים רק עם חבריהם שגמרו התפילה מכל מקום חבריהם שלא גמרו מקשיבים לדבריהם וגורמים להם לדבר או שלא להתפלל כראוי. בוא וראה שצוו חכמינו זכרונם לברכה למי שרוצה לקרא לחבירו מבית הכנסת שצריך לקרא דברי תורה שלא יהא נראה שהלך לבית הכנסת לצורכו ומזה יש ללמוד קל וחומר שלא נעשה בית הכנסת בית ועד לחדשות ולדברי חולין.

וזה מה שצווה ה' יתברך לאהרון ולבניו ''ולא יבא בכל עת אל הקדש'' פירוש שצריך להעריך המקום שלא יכנס בכל זמן ורק לתפילה וללימוד יש לו הזכות ליכנס. וכן בתחילת פרשת קדושים כתיב ''קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוהיכם'' והשאלה ברורה האם האדם יכול להיות קדש כמו ה' יתברך? אלא התשובה היא שה' יתברך אמר שהוא קדוש ומבקש מבני ישראל כשיעמדו לפניו בתפילה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שיהיו גם הם קדושים. ואיך יהיו קדושים? זה כתוב בזמירות ''ובקרב קדושים תתהלל'' פירוש כשאחד ישבח לה' יתברך שצריך לשבח גם בלבו ולא ישבח בפיו ולבו בל עמו וחושב מחשבות זרות או משחק ורומז לחבירו ומשמיע קולות כאילו מותר להשמיע קולות ולשחק באמצע התפילה. וכן יש שמשחקים ומטלפנים לחבריהם באמצע התפילה בפלפון וכשפלפון חבריהם עושה רעש באמצע התפילה צועק עליו כאילו להוכיח אותו ואלו עושים איסור גדול כיון שהם באותה שעה מתפללים ומבקשים מאת ה' יתברך שיתן להם את טובו וכשהם משחקים ומתלוצצים עם חבריהם בטח שתפילתו חוזרת ריקם.

וידוע כשבן אדם מתפלל אינו עושה טובה לה' יתברך להיפך ה' יתברך עושה עמנו טובה שנותן לנו הזדמנות להתפלל לפניו ולבקש ממנו בקשותינו. ואם יעיין מה שמוציא מפיו בתפילה ימצא עצמו אוטוטו שהוא מעריך התפילה ומתפלל בכובד ראש. 

ואל יאמר האדם שהוא מלא כל טוב ואינו צריך להתפלל ורק בן אדם שיש לו בעיות הוא שצריך להתפלל. וזה טעות נוראה שהשמירה יותר טובה מהרפואה פירוש שיותר טוב לאדם שישמור עצמו שלא יחלה משלא ישמר עצמו ויחלה ויעשה תרופה. וכן יותר טוב לאדם להתפלל לה' יתברך כשהוא בסדר שאז מדת הדין אינה מתוחה עליו ומתנהגים עמו במדת הרחמים ויבקש ממנו שלא יפסיק טובו מעליו ולא יחלה משיתפלל לאחר שנחלה שאחר שנחלה יותר קשה לפדות עצמו שאז מתוחה עליו מדת הדין.

וזהו כוונת הנביא בהפטרה כתיב ''הלדרוש אותי אתם באים חי אני אם אדרש לכם נאום ה' אלוהים'' פירוש שה' יתברך שואל אותנו שאלה שכל אחד שואל אותה לעצמו האם בא לבית הכנסת כדי להתפלל? ''הלדרש אותי אתם באים'' האם באתם לבית הכנסת לבקש ולחפש אותי? ''חי אני אם אדרש לכם נאם ה' אלוהים'' פירוש שה' יתברך אומר לנו אם לא באתם להתפלל אלי עוד יבוא היום ותחפשו עלי ותאמרו אלי הצילינו ה' אלוהינו.

ובן אדם למה לו כל הקשיות עורף זה? הלא הוא הולך לבית הכנסת ואם כן למה לו שיתפלל בקלות ראש ובצחוק? הלוא טוב לו להתפלל להתפלל בכובד ראש ויבקש מה' יתברך מה שצריך לו כשהוא בסדר שזה יותר טוב ויותר קל משיבקש ממנו כשהוא בצער שאז מתוחה עליו מדת הדין ובקושי תפילתו מתקבלת. ואנחנו רואים שיש בני אדם שהיו בסדר גמור ובין לילה אחת אבד כל רכושם ופשטו את הרגל או חלו או אפילו מתו ולכן צריך כל אדם לבקש מה' יתברך כשהוא עדיין בסדר וה' יתברך יענהו שנאמר ''פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון''  ופירוש רצון היינו מה שיבקש אדם מה' יתברך בין בריאות וממון וכדומה וכמו המעשה של רב המנונא שפעם התעלף וכשהיו הסובבים אותו מנסים להעירו צחק ויצאה מאפו זיקוקי אש והתעורר וכששאלו אותו השיב שה' יתברך הראה לו מקומו בגן עדן ובקש ממנו רב המנונא שיוסיף לו שאל אותו ה' יתברך ומה ישאיר לחביריו? השיב לו רב המנונא האם מבקש הוא מאת מי שיכולתו מוגבלת?! הלא הוא מבקש מאת ה' יתברך שהוא הכל יכול שיכול להוסיף לו ולחביריו. ולכן כל אחד יעיין בתפילה ויכווין היטב ויבקש מה' יתברך מה שחסר לו.

מטבע הדברים מי שמבקש הרבה בקשות מחבירו חבירו משתעמם וכועס עליו ואינו עושה עוד בקשותיו אבל ה' יתברך להיפך הוא שמח כשמבקשים ממנו בקשה ועוד בקשה ומי שמרבה לבקש הרי זה משובח ולכן צריכים להתפלל הכובד ראש ולא להתלוצץ או לשחק או לדבר וכדומה.

ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו להתפלל בכוונה ובכובד ראש ולא נחשוב בדברים אחרים ובמחשבות זרות ויגאלינו גאולה שלימה בקרוב!!! 

בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} הפסוק אמר ואמרת אליהם קדושים תהיו לי רש"י ז"ל פירש הוי פרושים מן העריות שבכל מקום שאתה מוצא גדר מהערוה אתה מוצא קדושה. יש לשאול הפסוק אח"ך לא כתב דיני עריות אלא כתב שנירא מהורינו? ב} הפסוק סמך דין היראה מההורים לואת שבתותי תשמורו. רש"י ז"ל פירש שאפי' שאמרתי לך שתירא מההורים אם יאמרו לך תחלל השבת לא תשמע להם ואף בשאר המצוות. יש לשאול שתי שאלות א} למה היינו טועים לשמוע להם והא אף הם צריכים לירא את השם שהוא אב לכלנו? ב} רש"י אמר ואף בשאר המצוות מנין לו דילמא רק בשבת בלבד?

אולם ידוע מה שאמרו חז"ל שהבנים כדי שיבואו טובים או רעים תלוי בההורים אם ישמרו על טהרת המשפחה והאשה תכסה ראשה היטב ולא תגלהו מאחור ולבושה יהיה צנוע יבואו טובים. וצריכים גם כן לעסוק בחינוכם כדי לגדלם על יראת שמים ואין לומר שמי שהוא חנוכו יפה הוא מהקב"ה דבר זה חז"ל לא כתבוהו לא בגמרא ולא בשום ספר וזה אמרוהו עמי הארצות מסדורם. ולזה הפסוק אמר קדושים תהיו וכו' ואח"ך היראה מן ההורים ר"ל אם תהיו קדושים אז בניכם יהיו מכבדים אתכם ויראו מכם. על זה הפסוק סיים ואת שבתותי תשמורו ר"ל לא יאמר האדם הורי לא חנכו אותי יפה אני התנצלתי והעוון יהיה עליהם ועושה מה שאני רוצה. או יאמר הורי לא למדו אותו אני פטור מלמוד. צריך לו לאדם לירא את ה' מה שהיה חנוך ההורים. אולם האדם היה טועה לומר כבוד אב ואם הוא מצות עשה ואנו יש לנו הדין אם אדם צריך לו לקיים מצות עשה ובגללה הוא עובר על מצות לא תעשה יקיים מצות עשה ויעבור על לא תעשה {הכלל הזה יש בו הרבה דינים האדם לא יעשה שום דבר מדעתו אלא שבכל דבר שואל הרב} היינו אומרים כשהאדם יצוהו אביו כדי לעבור על מצות לא תעשה יעשה כבוד אב ואם ויעבור בא הכתוב ללמדנו לא! ואת שבתותי תשמורו. אולם עדיין יש לשאול דהא השבת היא מצות עשה ולא תעשה והדין הוא עשה לבדה אינה דוחה עשה ולא תעשה, מה בא ללמדנו הכתוב? על זה סיים רש"י ז"ל וכן לשאר מצוות ר"ל כדי שיאמר לנו כמו שהשבת אינה דוחה אותה מצות כבוד אב ואם אף שאר המצוות ככה.

ומכאן אנו צריכים ללמוד מוסר גדול כדי לעסוק בילדינו ונחנך אותם על יראת שמים שהפסוק קרוב לומר לנו שאם לא תחנכו ילדיכם עתידים שיהיו שלא יראו מכם ואינם מכבדים אתכם ואין אתם מלינים אלא על עצמכם. ואין אומרים איך הילדים של דורינו חצופים הרבה וקשים ואינם שומעים אלינו. אם אין מחנכים אותם כראוי ומניחים אותם לעשות מה שהם רוצים בילדותם ואנו שלמדנו אותם שהדבר העיקרי בעולם הוא הגבורה והכסף אפי' נגד מצוות התורה איך רוצים אותם שיגדלו מכובדים ויראי שמים? משל אם הילד ימצא אביו יבטל מתפלתו או יתפלל ביחיד או אינו מתפלל כלל משום שהולך לעבודתו איך רוצים שהילד יהיה מתפלל! ואם האב לא לקח סדור אפי' פעם בחייו לקרוא בו קצת פרקי תהלים משום שהולך לעבוד איך רוצים שהילד יקרא! ואם הילד כשיתחיל לעבוד אביו אינו מדבר עמו כלל אם התפלל או לא למד או לא יאמר הוא טורח בעבודתו ואז הוא זמן תוקף בחרותו איך תוכל להתלונן עליו כשהוא יצא בלילה עד שעות מאוחרות יאמר כל היום אני עובד רוצה להתענג קצת תבוא עכשיו ותעמידו על עצמו אם תוכל!

לפעמים אדם תאמר לו למה אינך מתפלל או אינך לומד יאמר לך נמאס לי מה ר"ל התפלה והלמוד הם שמניחים אותך נמאס לך אם אנו שמים עינינו על ילדינו בעודם קטנים ומוכיחים אותם בטעיות הקטנים אז אין יראים עליהם, שבודאי לא יגיעו לטעות טעויות גדולים ותמיד חושבים שאביהם כועס עליהם אפי' שנסתרו ממנו קצת טעיות קטנים כיון שאנו חנכנו אותו על יראת שמים יבוא יום ואף הטעויות הקטנים אין עושים אותם עוד אז הקב"ה יראה עמלנו ויעזרנו ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות כדי שנוכל לגדל בנינו כראוי ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

בפרשת השבוע יש לשאול הקב"ה אמר למשה רבינו שיאמר לנו שלא לעשות כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען רק את משפטי תעשו וכו' למה אמר רק כנען ומצרים וכי שאר אומות העולם חסידים גדולים שיכולים לעשות כמותם? בשלמא כנען יש לומר כדי שיסיים לומר לנו שארץ ישראל קדושה ואינה מקבלת טומאה ושלא תגרש אותנו כמו שגרשה הכנענים אבל ארץ מצרים למה ואפי' שמצרים היתה טמאה יותר מכולם היה לו לומר כמעשה הגויים ואז אני יודע שכ"ש מצרים לא אבל ככה יכולים לומר שרק מצרים שהיא טמאה הרבה אבל שאר העמים שפחות ממנה בטומאה יכולים לעשות כמותם?

אולם כדי לתרץ נתחיל לתרץ שאילה אחרת בכמה פעמים הפסוק אומר שאנו עבדים להקב"ה שהוא הוצאנו מעבדות מצרים ויש לשאול א} וכי הקב"ה הוצאנו מעבדות כדי שיתן אותנו בעבדות אחרת? ב} וכי אם הקב"ה לא הוצאנו ממצרים אין אנו עבדים להקב"ה אנו וכל העולם כולנו תמיד עבדים של הקב"ה ויש לשאול עוד בתפלה אנו אומרים את חג המצות הזה זמן חרותינו איפה החרות הזה הרי אנו עבדים? אולם ידוע מה שפירשו חז"ל על הפסוק כתוב על הלוחות אל תקרא חרות אלא חירות ואין מי שנקרא בחירות רק מי שקורא בתורה ומקיים המצוות. ולמה נקרא בחרות והרי הוא קשור במצוות? אולם חז"ל אמרו שהאדם בטבעו רוצה לשמוע דברי הקב"ה ויקיים המצות אבל יצר הרע הוא שאינו מניחו לעשותם בתחילה יבוא לו בקלות כמו האורח ואח"ך יהיה הוא האדון והאדם הוא העבד שלו. וכשהאדם לא יעשה רק הדבר שרוצה אותו הקב"ה נקרא נשתחרר מהעבדות של היצר הרע ונקרא בחרות. ובזה יתיישבו כל השאלות הקב"ה אמר לנו שאנו נעשינו עבדים שלו ונקראו בני חורין משום שהוציאנו ממצרים ששם היינו עבדים של היצר הרע בעזרת המצריים ולזה חג המצות קוראים לו זמן חרותינו שנשתחררנו מהיצר הרע והולכים לקבל התורה. ולזה הפסוק אמר כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו ולא אמר כמעשה אנשי מצרים ר"ל הדבריים שהייתם עושים אותם במצרים כשהיצר הרע היה שולט בכם רק את משפטי תעשו שעכשיו נשתחררתם ממנו ויכולים לעשות מצוות הקב"ה.

ובדרים אלו יתיישבו כמה שאלות בהגדה שקוראים אותה בליל פסח, ידועים השאלות ששאלות חז"ל על דברי המגיד שאמר אלו לא הוציאנו ה' אלוהינו משם עדיין אנחנו ובנינו ובני בנינו משועבדים לפרעה במצרים א} והא הקב"ה אמר לאברהם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ב} למה אמר משועבדים ולא עבדים? ויש לשאול עוד המגיד אמר אפילו כולנו חכמים וכו' מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים מה בא ללמדנו המגיד וכי יש מצוה שהחכמים פטורים ממנה וכי שמענו פעם שהחכם פטור מתפילין או מסוכה או ממצוה אחרת? ועוד שמביא ראיה ממעשה ברבי אליעזר וכו' שהחכמים אלו היו מספרים ביציאת מצרים אולי במקרה אם מספרים מה הראיה שיש? ועוד שאח"ך המגיד התחיל מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו מה ענין הספור הזה בספור יציאת מצרים מה איכפת לנו בהם עובדים מה שרוצים?

אולם בדברים שכתבנו לעיל יתיישבו כל השאלות נכון שאנו היינו יוצאים אחר ארבע מאות שנה אולם היינו משפיעים במעשים של פרעה וחביריו וממדותיהם ולזה המגיד אמר משועבדים לא עבדים אולם המחשבה שלנו משועבדת להם ונעשה כמותם ואדם היה טועה ויאמר סיפור יציאת מצרים למה כדי שהאדם יזכור שאנו יצאנו מתחת שעבוד מצרים והיצר הרע של מצרים ונהיה יראי שמים ובני חורין ולזה החכמים שהם יראי שמים אינם להם שום סיבה כדי לספר ביציאת מצרים ולזה המגיד אמר לנו אפי' שאנו חכמים צריכים לספר בספור יציאת מצרים תדע שרבותינו שאנו חיים מהם עד עכשיו ושאין עושים לעולם דבר ללא שום סיבה וכי אין להם מה לעשות שישבו לספר ביציאת מצרים לא חמש דקות ולא רבע שעה אלא עד הבקר אלא משום שאף כל האנשים צריכים לספר בספור יציאת מצרים.

וזהו מה שסיים המגיד כנגד ארבעה בנים דברה תורה לכל האנשים ולזה אח"ך התחיל מבתחילה וכו' לזכרנו שאבותינו היו עובדי עבודה זרה ואם אין עושים דברים שמרחיקים אותנו מהעוון אפשר שטובעים כאבותינו ולזה תמיד צריכים לזכור יציאת מצרים ובה נהיינו לבני חורין ואין נקראים בני חורין אלא אותם שמתגברים על יצר הרע וכאן אנו צריכים ללמוד מוסר גדול שבחג וביותר החג הזה שבו נהיינו לבני חורין אין עוברים זמנו בתוהו ובוהו לובשים מלבוש יפה ויוצאים ונפגשים עם האנשים ואין חושבים רק על תענוגי הגוף צריכים לשים לפנינו מה ר"ל זמן חירותינו בפירושו האמתי שצריכים להתגבר על יצר הרע ולומדים בו וזהו למה קראוהו חג המצות ולא חג הכבשים או חג היין שאנו אוכלים הבשר והיין עם המצות.

ובזוהר הקדוש קרא ליצר הטוב מצה ר"ל החג של היצר הטוב שבחג הזה זוכרים שצריכים להיות בני חורין וזהו מה שרוצה יצר הטוב. וזהו למה קרא הפסוק חג שבועות כדי לזכור בחג המצות שאנו יצאנו ממצרים כדי לספור שבעה שבועות ומקבלים התורה ולזה בכל החגים וביותר בחג הזה צריכים לעשות תוכנית כדי להעביר רוב הזמן בלמוד התורה. וידוע מה שאמרו חז"ל למה הקב"ה אמר לנו בחג שננוח ואין עובדים ואין עושים שום דבר כדי למצוא זמן כדי ללמוד התורה שהאדם בחול עסוק בעבודתו ובצרכיו ובשבת יאמר לך רוצה לנוח אבל החג ארוך יותר מדי ויוכל לנוח יום ואח"ך ישב וילמוד.

רבותי! צריכים לנצל ההזדמנות של החג הזה להעביר הזמן בלמוד וביותר שרואים שהאדם יאמר לך נמאס לי ולא מצאתי מה לעשות. מי שיש לו דבר חשוב כתורה שהכל בה מרפואה לפילוסופיה יאמר לך לא מצאתי מה לעשות! חז"ל אמרו האדם שלא מצא זמן ללמוד בחול ולומד בחג הקב"ה חושב לו כאלו כל חייו הוא לומד. ולזה הזדמנות כזה אין צריכים לאבדה שהקב"ה יאהבנו וישלח לנו הטוב והשלום והבריאות ויבוא משיח צדקנו במהרה בימינו אמן סלה

פרשת אחרי מות קדושים

נצטווינו 15 מצוות עשה ו64 מצוות לא תעשה.

מצוות עשה הן:

א} שכוהן גדול עושה עבודת יום הכפורים.

ב} אחר שחיטת חיה או עוף מכסים את דמו.

ג} לירא את האב והאם.

ד} להשאיר פאה לעניים.

ה} להשאיר לקט לעניים.

ו} להשאיר עוללות לעניים.

ז} להשאיר פרט לעניים.

ח} לשפוט בצדק.

ט} להוכיח את חברינו אם עושים עבירות.

יו''ד} לאהוב כל אחד ואחד מבני ישראל.

י''א} להביא פירות נטע רביעי לירושלים ולאכול אותם שם כמו מעשר שני.

י''ב} לירא מבית המקדש ומבתי כנסיות.

י''ג} לקום מלפני זקן בן שבעים שנה ויותר או אפילו צעיר אם הוא תלמיד חכם.

י''ד} לתקן מידות המשקל והלח.

ט''ו} שבית דין ישפטו החייב מיתה על ידי שריפה.

מצוות לא תעשה הן:

א} שהכוהן אינו נכנס לקודש אלא אם כן הוא בשעת העבודה.

ב} שלא לשחוט הקדשים חוץ מעזרת בית המקדש.

ג} שלא להתקרב לעריות.

ד} שלא להתקרב לאב.

ה} שלא להתחתן עם האם.

ו} שלא להתחתן עם אשת אביו.

ז} שלא להתחתן עם אחותו.

ח} שלא להתחתן עם בת בנו.

ט} שלא להתחתן עם בת בתו.

יו''ד} שלא להתחתן עם בתו.

י''א} שא להתחתן עם אחותו מאביו.

י''ב} שלא להתחתן עם אחות אב.

י''ג} שלא להתחתן עם אחות אם.

י''ד} שלא להתקרב לדודו.

ט''ו} שלא להתחתן עם אשת דודו.

ט''ז} שלא להתחתן עם אשת הבן.

י''ז} שלא להתחתן עם אשת אח אלא אם כן בשעת יבום.

י''ח} שלא להתחתן עם אשה ובתה.

י''ט} שלא להתחתן עם אשה ובת בנה.

כ} שלא להתחתן עם אשה ובת בתה.

כ''א} שלא להתחתן עם שתי אחיות בחייהן.

כ''ב} שלא להתקרב אל הנדה.

כ''ג} שלא להקריב בניו לעבודה זרה הנקראת מולך.

כ''ד} שלא להתקרב לזכר.

כ''ה} שלא להתחתן עם בהמה.

כ''ו} האשה לא תתחתן עם בהמה.

כ''ז} שלא לפנות לעבודה זרה משל כדי לדעת איך עובדים אותה.

כ''ח} שלא לעשות עבודה זרה אפילו לגוי.

כ''ט} מה שנשאר מהקרבנות אחר זמנו אסור לכוהנים לאוכלו.

ל} שלא להסיר הפאה מן השדה.

ל''א} שלא ללקט הלקט משדינו.

ל''ב} שלא להסיר העוללות מהכרם שלנו.

ל''ג} שלא ללקט הפרט מכרמינו.

ל''ד} שלא לגנוב.

ל''ה} שלא לכחש במי שחייבים לו כסף.

ל''ו} שלא לישבע לשקר למי שחייבים לו כסף.

ל''ז} שלא לישבע לשקר.

ל''ח} אם יש בידינו פקדון אסור לנו להשהותו אצלינו ולצער את חברינו אפילו אם נחזיר אותו אחר כך וכדומה.

ל''ט} שלא לגזול.

מ} שלא להשהות שכר פועל אלא כל יום נתן לו שכרו של אותו יום.

מ''א} שלא לקלל.

מ''ב} שלא להטעות אף אחד שבא להתייעץ עמנו בין בגשמיות ובין ברוחניות ואפילו גוי.

מ''ג} שלא להטות משפט.

מ''ד} שלא להעדיף במשפט אחד על השני.

מ''ה} שלא לדבר לשון הרע על חבירנו אפילו אם זה אמת.

מ''ו} אסור לעמוד על דם רענו וצריך להצילו אם יכולים בין אם הוא בסכנת נפשות או הפסד ממון.

מ''ז} אסור לשנא אף אחד מישראל אלא בעל עבירות.

מ''ח} אסור לבייש את חבירנו.

מ''ט} לא לנקום.

נ} לא לשמור את הרעה בלבנו שעשו לנו חבירנו.

נ''א} לא לחתן מין בהמה חיה ועוף עם מין אחר אלא כל אחד ואחד עם מינו.

נ''ב} לא לערבב שני מיני זרעים ביחד.

נ''ג} אסור לאכול נטע שנה ראשונה ושנייה ושלישית.

נ''ד} שלא לאכול מאכל כמו בן סורר ומורה והיא הרבה בשר ויין.

נ''ה} לא לנחש ורוצה לומר אם פגע בו צבי אומר שהיום יבא לו יום טוב וכדומה אלא מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה.

נ''ו} שלא לומר יום פלוני טוב ויום פלוני רע וכדומה אלא הימים שאמרו עליהם חכמינו זכרונם לברכה.

נ''ז} שלא לספר הפאה.

נ''ח} שלא לספר הזקן בתער.

נ''ט} שלא לעשות כתיבת קעקע.

ס} שלא לעשות אוב ורוצה לומר לדבר עם המתים.

ס''א} שלא לעשות ידעוני גם זה דבור עם המתים.

ס''ב} שלא לעשות משקל יתיר וחסר לקנות ביתיר ולמכור בחסר.

ס''ג} שלא לקלל אב או אם.

ס''ד} שלא ללכת אחרי הגויים.

ויש לשאול כמה שאלות:

א} כתיב ''וידבר ה' וכו' אחרי מות שני בני אהרון'' למה איצטריך הפסוק ללמדינו שדבר איתו אחרי שמתו בני אהרון בשלמא לחכם שפירש {עיין פרשת שמיני} שמתו בשביל שנכנסו למקדש בלי רשות ניחא שבא ה' יתברך לצוות את משה שיזהיר את אהרון שלא יכנס בלי רשות למקדש אבל לשאר החכמים שנתנו טעמים אחרים קשה למה איצטריך הפסוק לבאר שדבר איתו אחרי שמתו בני אהרון?