 RSS
על הבלוג
|
posts
25/06/2010
בס''ד מוסר בלערבי פרשת בלק
פלפרשה מתאע הזמעה האדי. יחכילנה אלפסוק. אלי וקתלי וצלו ישראל קדאם לבלדאן מתאע מואב מן גיר מה חארבוהם ולא כלמוהם. תקלקו מנהם וכאפו מנהם. ופי עוץ' אלי חיתפכרו אלכיר אלי עמלו אברהם אבינו מעה זדהם לוט אלי רבה ענדו וכלה ראזל. בדאו יכטטו האש יעמלולהם באש יקתלוהם. וכממו אלי עם ישראל אלקווה מתאעהם פי פמהם. אלי כל וקת אלי יצטחקו לחאזה יצליו לרבבי ורבבי יעמללהם האש יחבו. קאלו נבעתו לבלעם אלי אלקווה מתאעהו פי פמו יזי יחארבהם. אלי סיחון וקתלי חארב מואב מה גדשי יגלבום. זאב בלעם באש דעאלום וגלבהם. אלי מערוף רבבי יתגשש דקיקה פנהאר. ותוולי מדת הדין קוייה יאסר וקתהה. ובלעם כאן יערף הדקיקה האדיך. ובהאדה המאן כממו פי בלעם. ויערפו אלי בלק צחאב הווא ובלעם. יאכי חטו בלק מלך עליהם.והאדה האש מאענאהה ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא. אלי מאענאהה. הווא מוש ולד מלכים ומה חקושי יקעד מלך. לאכן הומאן חטו מלך לדמת לוקת האדאך האכהוו. אלי יערפו צאחב בלעם. ותמה תפסיר אוכר האש מאענאהה ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא. אלי מואב ומדין דימה מתכאצמין ודימה יתחארבו מעה בעצ'הם. ווקתלי שאפו אלי ישראל גלבו סיחון ועוג אלי כאנו מתחאמיין ביהם. כאפו ועמלו השלום בעצ'הם באש יתגלבו עלא ישראל. ותפאהמו אלי אידה כאן למלך מן מדין. לעאצמה תוולי פי מואב ולוזרה מתאעהו מן מואב. ואידה כאן למלך מן מואב. לעאצמה מתאעהו תוולי פי מדין ולוזרה מתאעהו יווליו מן מדין. ובלק הווא מן מדין וחטו מלך וקתהה אלי חיקעד וקתי ומן באעת יוולי מלך מן מואב ויקעד פי מדין. והאדה האש מאענאהה בעת ההיא. וקתהה בלק ומן באעד חיתבדל. ובעת בלק לבלעם וזרה מן ענדו ומן מדין. וזאו אלוזרה ענד בלעם וקאלום בלעם באתו חדאיה הלילה ונשוף רבבי יכליני נמשי מעאכם האו לא. וקאעדו לוזרה מתאע מואב ואלוזרה מתאע מדין רווחו. אלי מן אלאוול קאלולום הסחארה מתאעכם אידה כאן קאללכם באתו חדאיה מה חינצאר שיי. ופליל רבבי זא לבלעם פלמנאם וקאלו האשכון האדון אלי באייתין מעאך. וקאלו בלק בעתני באש נדעי ללעם אלי כארז מן מצר. והוני בלעם כביכול חב יגלט רבבי. ומה קאלושי ישראל כאנשי אלעם אלי המאן אלערב רב אלי כארז מעאהם. ורבבי קאלו מה תמשישי. ופצבאח קאלום בלעם רבבי מה חבשי יכליני נמשי מעאכם. וקאלאלום בטריקה אלי פאהמו אלי רבבי מה יחבו ימשי כאן מעה זמאעה מקצ'רין אכתר. ובעתלו בלק וזרה מקצ'רין אכתר. ופליל רבבי קאלו בארה אמשי מעאהם לאכן מה תתכלם ומה תעמל כאן אלי נקולך. עלא כאטר מן השמים יעאוונו אלעבד באש מה יעמלשי עבירות לאכן אידה כאן ילקאוו באקי שאדד פי התנייה האדיך ישייבו. וקאם בלעם פצבאח בכרי וחזם ברוחו לאתאן מתאעו מן כתרת לגראם ולכיף מתאעהו באש ידעי לישראל. ומשא. ופתנייה קאבלו מלאך אלי כאדו אלי בלעם חיצ'יע אלחלק מתאעו פי עולם הבא. ושאפתו לאתאן מתאע בלעם והווא מה שאפושי. והרבת לשאנייה. ובלעם תגשש עליהה אלי קאעדה צ'ייעלו פלוקת וצ'רבהה. ווצלו לתנייה פיהה טאביה מנה וטאביה מנה ווקף למלאך קבאלתהה. וצ'בצ'ת רוחהה וצ'בצ'ת רזל בלעם פטאביה וכצרתהאלו. אלי הטביה האדיך הייא אלגל אלי עמלו יעקב אבינו ולבן וחלפו אלי חתה חד מה יעדי האך אלגל לדוני לצאחבו. והווא סתנקם מן בלעם אלי הווא מן זרע לבן. ועאווד צ'רבהה בלעם. וזאו פי תנייה צ'ייקא אלי מה פיהה מנין תתעדה כאן בסיף ועאוד זאהה אלמלאך. ולאתאן טייחת בלעם וברכת פוק מנהו. ותגשש בלעם וצ'רבהה בלעצה. ורבבי חל פם לאתאן וקאלתלו עלאש צ'רבתני. קאלה עלה אלי עמלת פייה וכאן זא ענדי סיף ראו קתלתך. והוני טיחה לבלעם אלי מאשי יחארב אומה כאמלה בפמו ולדמת לאתאן ילזמו סיף. וקאלתלו האנה לאתאן מתאעך אלי רכבתך עלייה מן זגרך עמריש
עמלתלך איכה. ילזמך תפהם אלי תמה עלאש. ווקתהה רבבי חלו עיניה ושאף למלאך. וקאלו לאתאן עלא כאטרי האנה עמלת איכה אלי מה עזבתנישי התנייה אלי מאשילהה. קאלו בלעם וכאן תחב נרזע נרזע. וקאלהאלו בטריקה תקול עליה האשביך רזעת פי כלאמך. והוני מה עדשי פיהה. קאלו בארה אמשי ולאכן מה תנזם תעמל כאנשי אלי נקולך. ורבבי קתל לאתאן. אלי חתה ואלו בלעם רשע. רבבי מה יחבשי יטייח קצ'ר לעבאד. והנאס וקתלי תשוף לאתאן האדיך תקול האדי לאתאן אלי גלבת בלעם בדווה. ווצל בלעם לבלק וכרזלו בלק וקאלו טאלב וזרה אכבר עלאש וכאן זית מן לאוול מה נגדשי נקצ'רך כיף מה תחב הוני. ומשא רפעו לבלאצה אלי ישוף מנהה ישראל. וקאלו אעמל 7 מזבחות וקרב עליהם קרבנות לרבבי. ומשא יסתננה פי האך הדקיקה. ולאכן רבבי נהארתהה מה תגששי. ובלעם כאן פי באלו חידעי לישראל חתה ואלו רבבי מה יחבשי. ולאכן רבבי עמלו כיף הלזאם פי פמו מה ינזם ידווי כאן אלי יחב רבבי. ולחז''ל נשדו. עלאש רבבי מה כלאהושי ידעי כיף מה יחב ומה יתבתלושי הדעה מתאעהו האכהוו. וזאוובו. אלי רבבי יערף אלי ישראל חיעמלו הדנוב. ורבבי חיתגשש עליהם וחיעאקבהם. ואידה כאן כללה בלעם ידעי. אומות העולם יקולו האדה מדעה מתאע בלעם. ובהאדה רבבי מה כלאהושי ידעי זמלה. ותזללה עליה רבבי. וחתה ואלו אלי רבבי מה יתזללה עלא לאומות העולם כאן פליל פלמנאם. עלא כאטר ישראל תזלה עליה פנהאר. וזא בלעם לבלק וקעד יבארך ישראל. ותעאוודת 4 מראת. וחתה ואלו אלי כאן יחב ירמי פיהם עין הרע מה נזמשי. ובלק תגשש עליה וקאלו בארה רווח. ולאכן בלעם אקבל מה ירווח. קאלו נצ'בר עליך צ'בארה. ראוו רבבי מה יחב
כאן הצניעות ויכרה נקץ הצניעות. סייב עליהם בנאתך. וגלטו ישראל ותכאלטו מעה בנאת מואב ועבדו בעל פעור הצליב מתאעהם. וצור כביר הצלאטן מתאע מדין. בעת בנתו וקאללהה אמשיי למשה רבינו. וקאבלת זמרי. וקאלתלו האנה בוייה וצאני כאן עלא משה. קאללהה חתה האנה כביר שבט שמעון מה נקלשי מוסתאוה עלא משה. ורפעהה מעאהו למשה. וקאלו האדי חלאל האו חראם. וכאן תקולי חראם. צפורה בנת יתרו אלי חתה הייא מן מדין האשכון חללהאלך. ומשה ואהרן וזקנים נשאו הדין וקתהה באש יזי פנחס ויאכד כרה. וקאעדו יבכיו. וקאלום פנחס מוש עלמתנה אלי האדה חייב מיתה. וקאלו משה אנתין אלי תפכרת בארה כמל למצוה האדי. וקתלהם פנחס ווקתהה נצארולו 10 נסים.
פלפרשה מתאע הזמעה האדי. ואחד תתנשדלו נשדה. מערוף אלי בלק בעת לבלעם באש יזי ידעי לישראל כיף מה דעה למלך מואב באש סיחון גלבו. ובלק מערוף אלי הווא סחאר אקוה מן בלעם. ולאכן בלעם כאן יערף הדקיקה אלי רבבי יתגשש פיהה ווקתהה ידעי באש הדעיה תתבת. ובלעם כאן חכם כביר יאסר וסחאר כביר יאסר. וחתה בלק כיף כיף. כיפאש תדכלום פי מכום. אלי ממכן ידעיו לעם ישראל ורבבי יקבל הדעיה מתאעהום. תי הומאן שאפו אלי רבבי קדאש מן חאזה עמלהה אלי הייא כארזה עלא הטבע מתאע לעולם עלא כאטר ישראל. כיפאש יכממו אלי חידעיו לישראל ורבבי חישמע כלאמהם.
ולאכן מערוף אלי רבבי וקתלי כלק לעולם. כלה לאכתייאר פי יד לעבד באש יעמל לבאהי האו הדוני. ולעקובה ולכרה פי עולם הבא. ואידה כאן ואחד יעמל הדוני מן השמים מה ימנעוהושי. והאדאך עלאש קין נזם באש קתל הבל. אלי הבל מה עמל שיי באש יסתחק למות. ולאכן מאדאם קין כטאר הטריק הדוני. מן השמים מה ימנעוהושי. והאדה האש כמם בלעם. מאדאם הווא חיעמל הדוני מן השמים מה ימנעוהושי. והאדאך עלאש משא חתה ואלו אלי רבבי קאלו מה תדעילום ולא תבארכום. אלי וקתהה תביינלו אלי רבבי מה יחבושי יעמל חתה שיי. עלא כאטר אידה כאן חיעמל הדוני מה חינזמשי יוקפו חס ושלום. והאדאך עלאש פלאכר קאל לבלק נצ'בר עליך האש תעמל. וצ'בר עליה
באש יכללי ישראל יעמלו הדנוב. עלא כאטר לאכתייאר פי ידהם. ומה ינזם ימנעהם חד. ופצ'בארה האדי נזח ונפטרו 24000 מן שבט שמעון.
אכואני לעזאז. רבבי עטאנה לכתיאר באש נעמלו האש נחבו מוש מאענאהה אלי נשתגללו למיזה האדי פלחאזאת אלי נחבוהה. כאנשי נחאוולו באש נשתגלוהה פתורה ולמצוות ומעשים טובים. אלי רבבי כלאנה נעמלו האש נחבו באש נאכדו כרה עלא למצוות אלי נעמלוהם. מוש באש נשיכו. צחיח לגוף יחב מתאעהו. ילזמו יאכל וישרב וירתאח. ומאדאביה באש כל שיי יוולילו אחסן מה תמה. לאכן כיף מה אחנאן נכממו עלא לגוף מתאענה נכממו עלא הנשמה מתאענה. כיף הדימוקראטייה אלי ולאת הדוול לכל תתכלם עליהה. הדימוקראטייה הייא באש ישתגלהה לאנסאן באש יצאווב ביהה רוחו מן גיר מה יתעדדה עלא לקאנון ומן גיר מה יקלק נאס אוכרין. חתה לכתייאר אלי עטאהולנה רבבי ולחורייה אלי נעמלו האש נחבו. הווא באש נטבקו מצוות התורה ומה נתעדאוושי עלא לאוכרין. ונזיבו הוני מעשה רבנית כאנת תעטיה הרצאה חדה נסה ובנאת. וקתלי כמלת להרצאה והנאס לכל רווחו. צאתו זוז בנאת ודמוע האבטין מן עיניהם. תקרבתלהם הרבנית ונשדתהם עלא בכאהם. קאלולהה אלי הומאן צחאב מן הזגר. ודימה מעה בעצ'הם. לעאם אלי פאת משאו לאונדוראס תוריסת. ותמה גאדי לעבה יקולולהה טריק למות. קיידו באש יזרבוהה. ומשאו. אוול התנייה הייא טריק צ'ייק ופי ברשה חצחאץ ויעדיה עלא זבל וזלקה גאדי מאענאהה למות. והומאן ימשיו עלא בשגליתאת. למזמועה כאנו 15 ואחד. צחיח הטריק כאנת כטר כביר יאסר. ולאכן חסו רוחהם אלי ינזמוהה. פתנייה תעדדה קדאמהם כאמיון וזלק ואחד אנגלזי וזהר מתאעהו אלי שד פי עמוד כארז וטלעו. התנייה האדיך קעדו פיהה כמס שואייע. פי וצט התנייה ערפו אלי הומאן גלטו ואלי כטר כביר יאסר עמלו. ווצלו גאדי עיאנין ורתאחו שוייה וכלאו חאזה. ומן באעד זאת שעת הרסמי. אלי חיטלעו פי פלוכה וחיעדיו ואד אלי יביין ראייד. ולאכן למדריך מתאעהם קאלום רדו באלכום. ראו לואד האדה יזבד יאסר ופי ברשה צכור כבאר. ורדו באלכום אידה כאן טאח ואחד מנכם מה יחאוולשי יעום צ'ץ' התייאר. כאנשי ילזמו יתבע ווין יוצלו רבבי יווצלו. באלכשי ימנע. והוני זאדו נדמו ולאכן מה חבושי ישלמו. וטלעו פי פלוכה כאואתשו ומשאו. פלאוול כאן כל שיי באהי. ולאכן מן באעד בדאו יחשו בצכור אלי קדאמהם. ובדאו יהרבו מננה ומננה. ולאכן כל מררה יזיד לכטר. ועלא גפלה לקאו רוחהם חידכלו פי צכרה כבירה. ובדאו יעייטו. ולאכן ואחדה מן לבנאת לקאת רוחהה פלואד. אלי וקתלי מיילו לפלוכה מה לקאתשי וין תשד וטאחת. ותשוף הצכור קבאלתהה. חבת תמשי ללפלוכה לאכן לקאת רוחהה תעום צ'ץ' התייאר. צאחבתהה בדאת תעייטלהה וקאלתלהה שדי רוחך האו חנזיווך. ולאכן הומאן כאנו יבעדו עליהה אכתר. ותשוף הצכור קבאלתהה וקרבולהה. וקריב חתדכל פי ואחדה מנהם וחתתכצר זמלה. ולאכן עלא גפלה לקאת פלוכה אוכרה עייטולהה קאלולה האו חנעיינולך חבל ורבטי פיסע. ועמלת איכאך וזבדוהה ללפלוכה מתאעהם. אלי לפלוכה האדיך כרזת אקבל מנהם. ווקתהה כאנת פלבלאצה האדיך. ומנעו ורווחו. ולעאם האדה כאנו נאויין יעאוודוהה. ולאכן מלכלאם מתאע הרבנית אלי דואת עלא לכתיאר אלי עטאהו רבבי ללעבד וילזמו יסתגלו כאן ללבאהי. פאקו עלא רוחהם. אלי הומאן קאעדין יכטארו פי טריק למות ולכטר. פלחאל אלי כאנו ינזמו ימשיו יעדיו לוחופש מתאעהם פי בלאצה ראיידה ומה פיהה חתה כטר. הרבנית קרבתהם ענדהה וכאנת כל יום תזורהם ווראתלום הדין מתאענה. אלי הומאן מה כאנו יערפו שיי מן הדין. ובצדפה דכלו ישמעו כלאם הרבנית וקתלי זאת לבלאדהם ולקאו נסה יאסר דאכלין גאדי. ורזעתהם בתשובה. ותווה ערסו וענדהם זגאר וקאעדין ירביוו פיהם עלא התורה ולעבודה. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.
25/06/2010
|
בס"ד
ס"ד |
עש"ק,פרשת בלק י''ג תמוז יה''ל התש''ע,
|
שנה עשירית, גיליון מספר 486
|
?xml:namespace>?xml:namespace>
?xml:namespace> |
|
כניסת השבת: 19:11
|
ההפטרה: והיה שארית יעקב ומסיים: והצנע לכת עם אלקיך מיכה ה'
|
יציאת השבת:20:06
|
|
צום י''ז תמוז יום שלישי התחלת הצום 03 :37 גמר הצום 20 :06
?xml:namespace> |
?xml:namespace> |
|
עלון זה יוצא לאור על ידי ישיבת רבי אליעזר זצוק''ל וזיע''א חארה כבירה זרבה תוניסיה יע''א
העלון מתפרסם במקביל בפורום אתר האינטרנט עמי"ת www.amit4u.net
?xml:namespace> |
|
?xml:namespace> |
?xml:namespace> |
כניסת השבת הבאה פרשת בלק 19 :11
?xml:namespace> |
בעלון חידושים מפרשת השבוע, ליקוטים, סיפורים בעברית, מוסר בערבית כולל מצוות השבוע, תמצית באור פרשת השבוע, חידושים ודברי מוסר
ניתן להקדיש העלון להצלחה או לרפואה ולהבדיל, לעילוי נפש
העלון השבוע מוקדש לרפואת חיים יוסף בר מרגלית נעמן ולרפואת כרמל חייה בת יפה חדוק ולרפואת דיאמנטה בת שתרונה מאזוז ולרפואת עזיזי בר כמונה חדוק ולרפואת ליליאן חייה בת קוטי ולרפואת זינה בת שלבייה יעיש ולהצלחת מר מעתוק בשירי הי''ו ושיזכהו ד' לבנים זכרים של קיימא בקרוב
להצלחת כל עם ישראל ואנו תפילה כי יחדלו הפיגועים ותאונות הדרכים
?xml:namespace> |
לע"נ כל נפטרי עם ישראל ובכללם:
הרה''ג רבי מסיעד בר כמונה מאצ'אר זצוק''ל וזיע''א ואשתו מרת טיטה בת מישה ז''ל .היקר מר ציון בן מסעדה הכהן ז''ל ואשתו מרת עשושה בת מישה ז''ל .מו''ר הרב הגאון רבי צבי חיים מאצ'אר בר טיטה זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי חנינא בוגיד בר ורדאנה סעדון זצוק''ל וזיע''א.מו''ר הרב הגאון רבי ציון בר גרצונה דיעי זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי מצליח מאזוז בר רחל זצוק''ל וזיע''א. ולמנוחת האשה הכשרה מרת לאה מזיאנה בת חנה לבית סוסי ז''ל. ולמנוחת האיש היקר מר וצייף ציאדה בר שלבייה ז''ל ולמנוחת האיש היקר מר מעראבי מאזוז בר זינה ז''ל. ולמנוחת היקר מר וזיפה עשוש בר חנה ז''ל. ולמנוחת היקר מר כמוס כהן בר שמחה ז''ל. ולמנוחת היקר מר גבריאל סגרון בר כאדומה ז''ל . ולמנוחת האשה הכשרה מרת דזירייה בת כמיסה לבית טראבלסי ז''ל. ולמנוחת הרב הגאון רבי מרדכי אליהו זצוק''ל וזיע''א
|
|
נא לשמור על קדושת העלון ולצרפו לגיליונות הבאים | נא לא לעיין בזמן התפילה וקריאת התורה | שבת שלוםומבורך
מבורך |
סודו של ים מראשית ילדותו בעכו השוכנת לחוף ימים, חיפש גדעון דבר שייתן לו סיפוק בחיים. הוא הרגיש שהוא נמשך לדבר אחד בלבד - לים הכחול והאינסופי. כבר בנעוריו הייתה לו ספינת דייג והוא יצא להפלגות שנמשכו לפחות שבוע. כאשר נח מהפלגות הדייג, פנה מיד לתחביב השייט בקיאק. העבודה וגם התחביב היו כרוכים אצלו בים. הכל החל ונגמר אצלו בים. ככל שחלפו הימים, כך חיפש אתגרי שייט גדולים יותר. גדעון החל לצאת עם הקיאק גם בימי החורף הסוערים. לעיתים יצא להפליג בים סוער לגמרי. הוא התנגח בגלים שהיתמרו לגובה ארבעה מטרים ונעו במהירות של עשרות קמ"ש, עם קיאק ששוקל שלושים וחימשה ק"ג. הגל התנגח בסירה הצרה שהתרוממה מעט באוויר ונבלעה בתוך לועו. לאחר מכן התמודד כנגד גל נוסף. כך שיחק עם החיים והמוות. אנשים רבים הזהירו אותו על הסתכנותו. ופעם אחת אפילו הגיע לחוף צוות של עיתונאים וצלמים, ואחד מהם צעק אליו: "מטורף! הים יבלע אותך, תחזור הביתה!" אך גדעון, צחק בליבו לשמע הצעקות המבוהלות. הוא האמין שהים אוהב אותו אהבה אינסופית ולא יבגוד בו לעולם. בתקופת השירות הצבאי שירת כמובן בחיל-הים, ובסיום שירותו חזר לעבוד בספינות הדייג ולשוט להנאתו בקיאק. פעם אחת יצא בקיאק בשבת לעבר חיפה. הים הירקרק היה שקט ורגוע, השמש עלתה מעל פני המים הקסומים, שני שחפים דאו ברקיע ודולפין גדול ניתר מעל לפני המים והותיר אחריו עיגולים הולכים ונעלמים. לאחר שנח בחוף שב לקיאק והחל לחתור צפונה. אז הבחין בכך שהים השקט החל להשתנות. הרוח הייתה כעת נגדית, הים רוגש יותר והשמש שקעה. ובכל זאת, במאמצים אדירים הצליח לשוב לעכו לפני השקיעה. אבל, אז הבחין בגוף שצף על פני המים במרחק של כעשרים מטרים ממנו. גדעון תיאר לעצמו שמדובר בגזע עץ שהושלך מאחת האניות וצף לעבר החוף. כאשר התקרב יותר הבחין, לתדהמתו, שמדובר בילדה קטנה שצפה על פני המים והגלים משחקים עמה כרצונם וסוחבים אותה ללב ים. בשארית כוחותיו העלה אותה לתוך הקיאק. הוא הביט בפניה וראה שפיה ואפה פולטים מים רבים. היא נראתה מתה. גדעון המשיך לחתור עד שהגיע לחוף. שם פגש בידידו פליקס ואמר לו, שיש בסירתו ילדה קטנה שכנראה מתה מטביעה. הוא ביקש ממנו לטפל בגופתה, מפני שאין לו כוח והוא חייב להגיע לביתו. למחרת בערב הגיע פליקס לביתו של גדעון וסיפר לו בהתרגשות על השתלשלות העניינים מאז שמסר לידו את הילדה שטבעה. כאשר ניסה להזעיק עזרה, התקהלו אנשים רבים בחוף סביבהּ ושאלו: "מה קרה?" רופא שהגיע למקום, בדק את הילדה, וכאשר נוכח שאין לה פעימות לב, ניסה להחיותה, אך ללא הצלחה. אז ניגשה אישה אחת לעבר ההתקהלות ושאלה: "מה קרה?" ומישהו אמר לה: "יש פה איזו ילדה קטנה שטבעה, הרופא בדק אותה ואומרים שהיא מתה". האישה התקרבה לעבר הילדה והחלה לצעוק: "זאת הילדה שלי! אני לא מאמינה שהיא מתה!" אך הרופא ענה לה, בצער: "בדקתי וראיתי שהילדה מתה, אני מצטער..." אם היא מתה, אני מתה אחריה!... 16 שנים אני נשואה ויש לי רק את הילדה הזאת, אין לי אף אחד במקומה, היא החיים שלי..." הרופא נענה להפצרות האם, ושב לבדוק את בתה. לפתע נדהם לשמוע את דופק ליבה החלש. הוא פער את עיניו: הילדה נושמת... הילדה חיה! פליקס סיפר לגדעון שלא ניתן לתאר את השמחה שפרצה במקום, ובפרט שמחתה העצומה של האם.
לאחר תקופת מה, טייל גדעון ברחוב הראשי בעכו וראה אישה כבת ארבעים הולכת לקראתו. היא נעצרה, הביטה בו ושאלה: "אתה גדעון?"
"כן"
"אלוקים יברך אותך! אתה יודע מי אני?"
"לא".
"אני אמא של הילדה שהצלת בים. רציתי להודות לך, אבל אני לא יודעת איך..." גדעון הודה לה בחזרה והמשיך לצעוד בדרכו. לאחר כמה ימים, קיבל משלוח גדול לביתו - אופני ספורט משוכללים, בדיוק כפי שאהב. הוא יצא עמם לכבישיה הראשיים של העיר ורכב להנאתו. לא עבר זמן רב והודיעו לגדעון כי הוא מוזמן להפלגת דייג שתצא מנמל אשדוד. כאשר הגיע, ראה כי הים רגוע. ארבעת אנשי הצוות התירו את החבלים והספינה, שאורכה 25 מטרים, ומשקלה תשעים טונות, יצאה לדרכה הכחולה. הם השליכו את הרשת כמה פעמים בהצלחה, ולאחר מכן החל הים לרגוש. אנשי הצוות ביקשו מגדעון ומאיש צוות נוסף לסדר את ארגזי הדגים בתוך חדר הקירור שבספינה, כדי לשמרם במלוא טריותם עד שיחזרו לחוף. גדעון נכנס דרך הפתח העליון לחדר הקירור עם החבר והם החלו לסדר את הארגזים. לאחר זמן-מה אמר החבר שהוא מעוניין לצאת לנוח. גדעון נותר לבדו בחדר הקירור שהטמפרטורה בו, כאשר הוא פתוח, מגיעה למינוס שלושים. הוא הזדרז לסיים את עבודתו, ביודעו שניתן להישאר בחדר הקירור כעשרים דקות בלבד. כאשר סיים את עבודתו, עדיין חש שהספינה מטולטלת. הוא רצה לצאת ונוכח לדעת שדלת חדר הקירור סגורה מלמעלה! גדעון היה אדם חזק בגופו ובנפשו. הוא כבר עמד בניסיונות רבים בימי חייו, והיה בטוח שיוכל להתמודד עם כל דבר בחיים. הוא עלה על סולם וניסה לדחוף בכוח את הדלת עם כפות ידיו. אבל שום דבר לא זז. כעת הבין שמישהו מאנשי הצוות סגר עליו את הדלת בטעות. במצב כזה הטמפרטורה עלולה לרדת אף למינוס חמישים. הוא ירד בחזרה, לקח את הסולם והחל לדפוק בדפנות החדר בתקווה שמישהו מאנשי הצוות ישמע את הקולות, אבל מנוע הספינה פעל ברעש עצום ובלם לגמרי את קולות דפיקות הסולם. לאחר שאף אחד לא פתח את הדלת, החל לדאוג. לראשונה בחייו הרגיש שהוא חסר אונים, שום דבר, אפס גמור. 'נראה אותך, יא גיבור, איך אתה יוצא מהפריז'ידר הזה...' אמר לעצמו. גדעון ראה שהתקווה מסתלקת ממנו. כעת הרגיש בצרה הנוראה אליה נקלע. איך יחלץ מחדר הקירור? ידיו נקרעו וזבו דם מהכאתו על דלת הברזל האטומה. הקור החל לפעול את פעולתו. רגליו קפאו והקור העז המשיך לעלות ולהתפשט ביתר חלקי גופו. הוא חשב מה עוד ניתן לעשות. אולי כדאי לעקור את הצילינדרים כדי לעצור את תהליך ההקפאה. כך הקור יפחת והוא ירוויח זמן יקר נוסף עד שמישהו אולי יכנס לחדר, אבל, הוא הבין שאם יעקור את הצילינדרים, מנורת החדר תכבה ואז הרהר: 'למה שאמות בחושך? אמות באור!'
גדעון לא הכיר דבר שקשור ליהדות פרט ליום כיפורים. מבלי שיהיה מודע לכך, אמר חלושות בחלל החדר הקפוא: "ריבונו של עולם, אני יודע שאף אחד בעולם לא יכול להציל אותי כעת. רק אתה למעלה רואה אותי בתוך הפריז'ידר הזה. פעם אחת הצלתי ילדה ממוות, תציל גם אותי אבא שבשמים... תעשה לי טובה ותוציא אותי מכאן..." הקור העצום כבש את גופו. גדעון ניסה לקפוץ כדי לחמם מעט את עצמו. היה לו כוח סיבולת אדיר, אבל לכל כוח יש גבול בעולם הזה. הוא ידע שכאשר יעלה הקור למוחו והוא יירדם, יגיע קיצו. אז נפל ארצה והרגיש שהחידלון משתלט עליו. קול מסתורי הודיע לו: אתה תתעורר ותחיה מחדש... עיניו של גדעון נפקחו והוא ראה אור חודר לחדר הקירור. האור מילא לא רק את המקרר, אלא את העולם כולו. לפתע ראה בתוך האור את כל מהלך חייו, מהרגע שנולד ועד לרגעים האחרונים של מלחמתו במוות. הוא ראה את עצמו הולך בשדות וקוטף פרחים, רוכב על סוסים, עוזר לאמו להרים סלים בשוק, רץ ומשתולל כנער מלא חיים. הוא חש תענוג רוחני שלא ניתן להגדירו כלל במילים, ורצה להישאר לנצח בתוך התענוג העצום הזה. הקול המסתורי הודיע לו שהאור עתיד להסתלק ממנו. ואז הכל נעלם כלא היה... באמצע הלילה, בעוד הים סוער, החליט אחד מאנשי הצוות להיכנס לחדר הקירור כדי להכין ארוחת דגים לבוקר. לחרדתו, ראה בפנים את גדעון מוטל קפוא. הוא הזעיק את חבריו, והם הרימו אותו מהמקרר באמצעות חבל הצלה מיוחד והניחו אותו על גבי הסיפון. ספינת טילים חולפת לקחה את גדעון לחוף, ומשם אסף אותו אמבולנס לבית-החולים. הרופאים בדקו את גדעון הקפוא וקבעו שהוא מת, ויש להכניסו לחדר הקירור של המתים... פרופסור אחד שהיה אמור לנסוע לחו"ל ומשום מה נדחתה נסיעתו, הגיע למחלקה. סיפרו לו שיש אדם קפוא ומאובחן כמת ועומדים להכניסו לחדר-מתים. הוא ערך בדיקה נוספת עם המכשירים, ונוכח שאכן גדעון מת. אך לפתע חלפה בראשו מחשבה לדקור את גדעון במחט. ואז ראה לפתע שהגוף מגיב ברפלקס קל. הפרופסור הנדהם קרא: "אל תכניסו אותו למקרר! הבנאדם הזה חי! רק צריכים להפשיר אותו..." לאחר שלושה ימים התעורר גדעון מקיפאונו. "היינו רק שליחים של משהו מעלינו" אמר לו הפרופסור שבדק אותו, "אתה לא חי לפי חוקי העולם שלנו, אלא של עולם אחר לגמרי..." לאחר שהשתחרר, חש שעליו לעשות משהו עם עצמו. לא יתכן שלאחר שבורא העולם הציל אותו בדרך כה מופלאה, הוא ימשיך לחיות סתם כך. אביו הציע לו לנהל עבורו חנות ברמת-גן. דודו של גדעון, סוחר שחזר בתשובה, פגש אותו ושאל: "גדעון, מה אתה עושה עם עצמך?"
"אני מתכונן לפתוח את העסק של אבא, חנות דגים ברמת-גן".
"תעזוב אותך, אתה לא בשביל עסקים".
"ומה אני צריך לעשות בחיים?"
"תחזור לים".
"אני לא חוזר לים! הים בגד בי!"
"אתה יודע מה? לך לישיבה!" גדעון לא ידע בדיוק מהי ישיבה ומה עושים בה. בוקר אחד התעורר ומבלי להבין את מעשיו, השאיר את מפתחות החנות על השולחן, כשאביו עדיין ישן. הוא הלך לבית דודו ואמר: "אני רוצה ללכת לישיבה!" הדוד סידר לו לימודים בישיבת "דיסקין" בירושלים, שם נשאר ללמוד כמה שנים והרגיש את נועם התורה, ולאחר מכן זכה להקים בית בישראל. כיום ניתן לפגוש את גדעון על פתחו של מקווה האריז"ל בצפת, שר שירים שחיבר ומוכר את קלטות שיריו. יהודים באים במשך כל השנה כמו עדרי צאן כדי לטבול ולפני שהם יורדים לציון הקדוש, הם נשארים לָשֶׁבֶת עמו מעט כדי לשוחח ולהתחזק. פעם הגיעה קבוצת אנשים למקווה. אחד מהם נראה כמו זאב בודד. לאחר שכולם סיימו לטבול במים הקרים והלכו לדרכם, נותר האיש הבודד בפתח המקווה והתבונן בגדעון המזמר. גדעון תמה על כך שהאיש לא הצטרף ליתר בני החבורה, והמשיך לשיר. לפתע התקרב האיש לגדעון, תפס בחולצתו והחל לקרוע אותה... ואז החל לבכות ללא מעצורים כמו תינוק. גדעון לא הבין מה רוצה ממנו האיש המשונה הזה. לאחר כמה רגעים הסביר לו האיש בבכי: "יהודי, באתי לכאן היום לפני שאתאבד! רציתי ללכת למקווה של האר"י כדי להתוודות לפני מותי, אבל נעצרתי בדרך כדי לשמוע אותך. הרגשתי בתוך תוכי שאני מוכרח לשמוע את שיריך. כל הרע שהיה בי הלך ונעלם. תדע לך, שהשירה שלך הצילה אותי ממוות!" גדעון נוכח, ששוב היה שליח להציל יהודי, אבל הפעם לא במרחבי הים שגורם לעתים צמצום וצער, אלא על סף המקווה הצר של האריז"ל, שאין רחב ממנו.
פרשת השבוע בלק הרב אריה קרן ויאמר בלעם אל מלאך ה' חטאתי כי לא ידעתי וכו' (בלק כב-לד) ואפשר לבאר בדרך מוסר ויראת ה', כאשר יתבעו את האדם על מעשיו הרעים לבלתי עשותו את רצון ה', הוא יטען ויצדיק את עצמו שלא ידע ולא למד, על זה רומז הכתוב חטאתי כי לא ידעתי, כי חסרון ידיעה אינו מהווה הצדקה לעבור את רצון ה', וכמו שרמז התנא במסכת אבות באומרו שגגת תלמוד עולה זדון, זאת אומרת שיבוא אדם ויטען שהוא שוגג ולכן נכשל, הרי משיבים לו שחוסר ידיעה לא פוטר, ולכן היא עולה לזדון ונחשב למזיד, שעל האדם לדרוש מפי ספרים וחכמים לדעת מה יעשה האדם לעבוד את בוראו. (וידבר יוסף) ויחר אף בלק אל בלעם ויספק את כפיו. ויאמר בלק אל בלעם לקב אויבי וגו' (בלק כד-י) מה היה חרי האף הגדול של בלק על בלעם, הקשה בספר "בית יצחק" בשם בעל "בית הלוי" זצ"ל, הלא מיד כשבא בלעם אצלו הקדים ואמר: "הנה באתי אליך, עתה היכול אוכל דבר מאומה, הדבר אשר ישים אלקים בפי אותו אדבר". מראש אמר לו שאינו יודע אם יוכל לקלל, מדוע איפא כעס עליו בלק? ביאורם של דברים: כאשר אדם אומר "לא אוכל לעשות דבר זה" יש לדברים שתי משמעויות, והכל לפי הענין. אם למשל, יאמר אחד לחברו שילך ויתן סטירת לחי לאדם נכבד, והוא ישלם לו תמורת זה סכום כסף מסוים – ישיב חברו "לא אוכל לעשות דבר זה". אם יפנה האיש אל אדם אחר ויבקשו להרים את חומת העיר תמורת אותו סכום כסף, אף כאן תהיה התשובה: "לא אוכל". גם אם זהות שתי התשובות בסיגנונן, הבדל גדול קיים ביניהן, הראשון באמת יכול לבצע את מה שנתבקש, אלא ששכלו והרוח האנושית אשר בקרבו, אינם מניחים לו לעשות את הדבר הזה. השני לעומת זאת – באמת אינו יכול לבצע את הדבר. הנפקא מינה שבין שני ה"לא אוכל", תבוא לידי ביטוי ברגע שסכום הכסף המובטח יוגדל לסך עצום ורב. בתנאים כאלה יתכן בהחלט שהראשון יסכים לסטור על לחיו של הנכבד. (מה עוד שאם פיקח הוא יוכל להבטיח לאותו אדם נכבד חלק מסכום הכסף המובטח לו). אך זה שנתבקש להרים את החומה לא יוכל לעשות זאת בעד כל הון שבעולם, לפי שפעולה זו הינה באמת בלתי אפשרית. בזה תוסבר אי ההבנה שהיתה בין בלק ובלעם. כאשר בלעם אמר לו שאינו יכול לקלל את ישראל, הבין בלק שכוונתו היא שאינו רוצה לעשות דבר שהוא נגד רצוון הקב"ה, לכן גם לא התייאש, לפי שהכיר היטב את תכונותיו של בלעם, וידוע ידע כי נפשו הרחבה לא תשבע כסף. על כן חשב בלבו שיבטיח לו עוד ועוד כסף, עד ש"יתגבר" על "אי יכולתו" לעשות נגד רצון ה'. כאשר ראה בלק שגם בפעם השניה והשלישית עדיין עומד בלעם ומסרב לקלל את ישראל, חרה אפו ואמר לו: "מה עשית, לקוב אויבי קראתיך והנה ברכת ברך זה שלש פעמים". אז השיב לו בלעם: "טעית בחשבונך. אתה סבור שבאמת אוכל לקלל אותם, ורק רוחי המעודנת לא תתנני להלוך נגד רצון ה', ולפיכך חשבת להטות רצוני על ידי כסף. ובכן, מודיע אני לך שגם אם תתן לי מלא ביתך כסף וזהב 'לא אוכל לעבור את פי ה' באמת לא אוכל לעשות זאת". זהו שאומרת הגמרא שנתן הקב"ה חכה בפי בלעם, שלא היה מניחו לקלל. (לקח טוב). ויואמר ה' אל משה... נגד השמש ויש חרון אף... ויש אומרים זה שנאמר והוקע אותם לה' נגד השמש, שישים את כלם נגד השמש. וכל מי שיתקפל הענן מכנגדו והחמה תזרח עליו סימן שחטא וחייב מיתה ונתלה. ובכך ידעו מי חטא ומי לא חטא. וכל מי שהענן היה סותם השמש שלא תזרח עליו היו יודעים שלא חטא. ויש מפרשים זה שנאמר כאן קח את כל ראשי העם והוקע אותם, ר"ל, שיקח ממש את ראשי העם, שראו כיצד עוברים עבירה של זנות וע"ז ולא היו מוחים בידם.
פעם נכנסה אצל החפץ חיים זי"ע אשה שהיה לה בית מאפה והתלוננה לפניו שהיא סובלת הפסדים כספיים, מפני שאנשים מסרבים לקנות ממנה ככרות לחם שנפגמו במקצת, אם מפני שנשברו או שנחרכו מעט במהלך האפיה. בירך אותה חפץ חיים שלא יהיו לה עוד הפסדים במסחרה. והנה, כעבור איזה זמן שוב חזרה האשה לחפץ חיים ובכתה לפניו, כי בגלל מצב המלחמה שבו היתה רוסיה נתונה אז, גייסו את בנה לצבא. בתוך הדברים שאל אותה החפץ חיים, מה בנוגע להפסדים הכספיים שסבלה במכירת הלחם, ועל כך השיבה, כי עכשיו אין זה בעיה כלל וכלל, מפני שיש מצב מלחמה, ובמצב כזה קונים הכל. פנה החפץ חיים לאנשים שישבו עמו ואמר להם: שומעים אתם, במצב מלחמה קונים הכל, אפילו ככרות לחם שבורות וחרוכות. בזוהר הקדוש איתא: "צלותא בלא דחילו ורחימו לא סלקת לעילא", ואם כן, אנו בדורנו שאין אנו מתפללים בדחילו ורחימו, האיך יעלו תפילותינו למרוממים, אלא שבמצב מלחמה לוקחים הכל, אפילו תפילות שבורות ושרופות, שאינן נאמרות בכוונה הראוייה (שאל אביך ויגדך). לכן נאמר: אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' ומישם יקחך (דברים ל-ד). בעצם צריך היה הכתוב לומר: "בקצה הארץ", וכי אפשר לאדם להיות נידח השמימה? ברם, ידועה היא המלצתו של הבעש"ט ז"ל על ישראל, שאפילו בעשותם לפעמים מעשי עוול ואונאה בעניני עסק ומסחר, הרי סוף כל סוף יש להם בכך גם כוונה כשרה כלשהי, שכן רוצים הם להרוויח יותר ממון על מנת לתת צדקה, לשלם שכר לימוד עבור הבנים, לענג את השבת וכדומה. זוהי איפוא הכוונה שבפסוק: "אם יהיה נדחך בקצה השמים" – אם בנידחך, היינו בחטאיך, יש בסוף קצה המחשבה איזו כוונה לשם שמים אזי "משם יקבצך ה' אלהיך" – מניצוץ יחיד ופעוט זה שבעבירה ישיב השם יתברך אליו. מחשבה קטנה ונסתרת זו של לשם שמים, מצילה את האדם לבל ישקע בתהום החטא אלא יתעורר סוף סוף לתשובה...(מעינה של תורה). בעיקבא דמשיחה "אם יהיה נידחך" הכוונה במקום נידח אך המקום הוא מקום רוחני שנאמר "בקצה השמים", ששמים זה רוח ומכאן מבינים שהפסוק מתייחס לנשמה שהיא רחוקה, ומי שם יקחך, והביאך אל הארץ שירשו אבותיך כשיקומו לתחיה שנאמר כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא לעולם ירשו ארץ (זה תחית המתים).
שבע שנים לאסון התאומים ידידי איש החסד, אפרים ברדה, התקשר אלי וכולו התרגשות.
''אתה לא תאמין!! קיבלתי הרגע אימייל מחבר חילוני בארה''ב, והוא כותב לי כאן סיפור, פשוט לא יאומן. סיפור של השגחה מופלאה. ידידי מארה''ב הוא איש עסקים קר-רוח הרחוק מעולם המצוות, וכשהוא שוחח איתי אחר כך בטלפון הוא כמעט לא נשם... ''יש בורא לעולם, אין לי ספק'', כך הוא סיים את השיחה.
אפרים ברדה שלח אלי את האימייל באנגלית, והנה לפניכם הסיפור המדהים: כיצד זוג תפילין הצליח להציל רבבה של אנשים. דיוויד מילר הוא איש עסקים חרדי, צעיר, אשר נאלץ מעת לעת לטוס ברחבי U.S.A. לפגישות עסקים. מלבד מזוודת המסמכים שלו, הוא מחזיק צמוד ללב את תיק התפילין שלו, העטוף בקטיפה כחולה עליה רקום באותיות זהב D.M.. דיוויד מקפיד לא להפסיד אף תפילה במניין, שלא לדבר על מסירותו לומר קריאת שמע של שחרית בזמן ''מגן אברהם''.
באותו יום היה אמור דיוויד לטוס במטוסה של חברת יונייטד טיסה 175, לפגישה עסקית ממנה היה עתיד לקטוף סכום נכבד. שש שעות טיסה הפרידו בינו לבין העסקה. הוא המתין בטרמינל לאיתות לעלות למטוס.
האיתות הגיע, ודיוויד חמוש במזוודת המסמכים. בידו השמאלית ובידו הימנית תיק התפילין. הוא רץ בזריזות לכוון המנהרה המובילה לכבש המטוס. לפתע צלצל הפלאפון בכיס חולצתו. דיוויד נעצר, על הצג הופיע שמה של אשתו.
''כן, רבקה'' השיב והניח את תיק התפילין על כסא מתכת שניצב סמוך לכניסה למנהרה. הוא איזן ויישר את הפלאפון על אוזנו והמשיך לצעוד. השיחה הסתיימה, דיוויד עלה בזריזות לכבש, נכנס למעבה המטוס ותפש כיסא בצד הימני. הוא הביט בשעונו והבחין כיצד דלת המטוס נסגרת, אחרי הנוסע האחרון שעלה.
''להדק חגורות'' ביקש הקברניט.
דיוויד הבחין לפתע שתיק התפילין איננו מונח על ברכיו כמו תמיד. ''איפה שכחתי אותו'' הרהר. ואז נזכר, התיק מונח לא רחוק מכאן. המטוס התחיל לנוע.
דיוויד הנסער פנה לדיילת וביקש ''אנא בקשי מהטייס להמתין לי דקה. שכחתי את התפילין שלי בכניסה למנהרה המובילה למטוס. זה בקושי 30 מטר מכאן. הדיילת השיבה לו בנימוס אמריקני ''סליחה אדוני, יש לוח זמנים מדוקדק. הדלת כבר סגורה''.
דיוויד לא ויתר. והוא הרים את קולו. ''אני מבקש לשוחח עם הטייס. זה פשוט לא הוגן... יהודי לא יכול להישאר בלי מצוות תפילין''.
נוסעי המטוס הצטרפו אף הם למקהלה ''תנו לו לרדת, ביג דיל תוך דקה וחצי הוא חוזר עם התפילין...''.
הטייס התעקש: ''סליחה אדוני, אתה לא ממונה פה על לוח הזמנים, ועם כל הכבוד לתפילין שלך ,לחברתנו יש כללים וחוקים... ואנחנו גם תלויים בלוחות הזמנים של נמלי התעופה בעולם ובנתיבי טיסה...
מילר הצעיר לא ויתר. הויכוח עלה לטונים גבוהים, אם כי נשמרו כללי הכבוד ההדדי.
זה נמשך דקות ארוכות. הוא מתחנן, הם מסרבים.
''יכולתי כבר כמה פעמים לצאת ולחזור '' זעק דיוויד ''נפלתם פה על הראש?''.
בשלב מסויים הטייס נכנע והודיע לנוסע הבעייתי: ''ידידי אני פותח לך את הדלת, רוץ לתפילין שלך, אבל לא תוכל לחזור. אני נועל את הדלת וטס. גוד-באיי. להתראות''.
דיוויד ניסה לשכנע שהוא כבר חוזר, שיחוס ויחמול עליו. הוא פרץ מן המטוס ושעט לעבר המנהרה, בכניסה היה מונח תיק התפילין על אותו כיסא. הוא פנה בריצה חזרה לעבר המטוס... אך מאוחר מדי. מנועי הסילון הרעישו ובתאוצה קלה החלה ציפור הברזל בשעטה לקראת מעופה.
הבעת אכזבה ניכרה על פניו. העיסקה בסכנה.
טיסת 175 של יונייטד מעולם לא הגיעה ליעדה המקורי. מחבלי ''אל-קעידה'' השתלטו על צוות המטוס באמצע הטיסה, וניווטו אותו לעבר בנייני התאומים, ניו-יורק. אסון ה- 11 בספטמבר 2001 למניינם.
על פי התוכניות המדוקדקות והגאוניות של חניכי בן-לאדן, היו אמורים שני המטוסים להתנגש בטווינס בעת ובעונה אחת. באותה שניה ממש – כך תוכנן – יפגעו מטוסי הנוסעים במגדלי הענק, ויגרמו להדף אדיר של רעש, רוח וחום לוהט ולדליקה עצומה במימדים דמיוניים, מה שאמור היה להפוך את הפיגוע לקטלני פי כמה וכמה. מומחים אומרים שבמצב כזה היו אפס ניצולים.
18 דקות נמשך הויכוח בין דיוויד מילר העקשן, לבין צוות המטוס. ח''י דקות בדיוק. באותן 18 דקות, מן הבהלה עקב פגיעת המטוס הראשון, הספיקו להימלט מן הבנין השני, שעדיין ניצב על תילו 10,000 בני אדם. דקות של חיים אלו נמשכו כמו נצח, כאשר אף אחד עדיין לא העלה בדעתו שמטוס שני עומד להתרסק. הפאניקה עשתה את שלה.
רבבת בני אדם שנמלטו משם ניצלו מן התופת האימתנית.
הנה לפניכם סיפור השגחה. יהודי צעיר שמוסר נפשו על מצוות תפילין, גם אם על פניו הוא הולך להפסיד כסף גדול. העיקר לעשות רצון השם, לפני רצון הכיס.
רבבה של אנשים בתוכם גם אלפי יהודים, קיבלו את חייהם במתנה בזכות התפילין של דיוויד מילר, וליתר דיוק, בזכות מסירות נפשו לא לאבד מצווה יקרה זו.
ההותז ראשך ???
''יצר הרע – יש לראותו כרוצח, העומד מולך ובידו גרזן, והוא מוכן תמיד להתיז את ראשך מעליך.
''ואם קשה לך לציירו כך, סימן הוא, שכבר התיז את ראשך''.
בדיחות אדיבות ישראלית תייר אמריקאי מסייר בתל אביב, כשלפתע הוא מרגיש צורך עז להשתין..
מחפש, מחפש - ולא מוצא שירותים. בלית ברירה, נכנס האמריקאי לסמטה, נעמד בפינה נסתרת ליד חומה גבוהה
ומתחיל לפתוח את הרוכסן. ?בטרם החל להשתין, מרגיש התייר טפיחה קלה על כתפו . הוא מסתובב, ולפניו עומד שוטר ישראלי מדוגם סלח לי, אדוני - אומר השוטר - אסור להשתין במקום ציבורי . . האמריקאי מתנצל , אומר שאין לו ברירה - לא יכול להתאפק, ולא מוצא שירותים. אעזור לך - אומר השוטר - בוא אחרי. הוא מוביל את התייר לשער קטן בחומה,
ומראה לו את הדרך פנימה . התייר נכנס , ועיניו נעתקות מחוריהן: הוא עומד בגן מקסים ומטופח,
מלא מדשאות , פרחים, שיחים ועצים.
פה ושם ניצבים פסלים ובריכות נוי , ובעומק הגן - עומד בנין מפואר.
השוטר מצביע על אחד העצים ואומר לתייר: אין בעיה, אתה יכול להשתין כאן .. התייר משתין, נושם לרווחה ושואל את השוטר :
תגיד, זה מה שאתם קוראים לו " האדיבות הישראלית "?
לא - עונה השוטר - אנו קוראים לזה השגרירות הטורקית....חהחהחה
טורקית....חהחהחה
בדיחה לאיש אחד היה כרטיס לגמר גביע העולם בכדורגל.
הוא מגיע למשחק ויושב במקומו.
לאחר כמה דקות, טופח לו על השכם האיש שיושב מאחוריו ושואל: המקום שלידך פנוי ?
כן, המקום פנוי לגמרי - עונה האיש.
מי זה יכול להיות האדם שיש לו מקום לגמר גביע העולם בכדורגל ולא מגיע למשחק שואל האיש שבא מאחור ?
במקרה זו אשתי אבל היא נפטרה... עונה האיש, אף פעם לא פספסנו משחק גמר מאז שהתחתנו.
אני משתתף בצערך, עונה האדם שמאחור... האם לא יכולת למצוא חבר, שכן או קרוב משפחה שיבוא איתך למשחק במקום אשתך ?
לא, מניד האיש בראשו, כולם הלכו להלוויה......
?xml:namespace>
לקוטים מספר ברית כהונה לאדמו''ר ועט''ר רבי משה כלפו הכהן זצוק''ל וזיע''א
ק''כ] מנהגינו פה לבדוק הספר העולה כל נדרי ובשנים אלו שהסופרים בקשו סכום גדול לבדיקה ולכן כל שהוא בחזקת כשרות אין צריך בדיקה והמנהג הספר תורה הקדום והמוחזק הוא שעולה לכל נדרי אף דיש ס''ת חדש
קכ''א] מנהגינו פה לברך על הלבנה קודם יום הכפורים
ספר המדות לרב הקדוש רבי נחמן מברסלב זצוק''ל וזיע''א
תי''א] מי שבטוח בהשם יתברך. הקדוש ברוך הוא מצילו מכל צרות ובפרט מהריגה
תי''ב] על ידי בטחון אין אדם צריך לחבירו גם אין אדם מכלימו
תי''ג] על ידי בטחון אדם נצול מדאגה
תי''ד] על ידי בטחון יזכה לידע שמות הקדש
תט''ו] מי שאין לו מדת הבטחון ישמור את עצמו. שלא לבייש שום אדם. גם יזהר להתפלל בכונת הלב
25/06/2010
וכבר ספרנו בפרשת קרח שעצם הצלת און היא על ידי אשתו שגלתה שער ראשה ופרשו ממנו חביריו שחלקו על משה וכבר כתבנו שם שאף על פי שחלקו על משה מכל מקום היו צדיקים ואם כן למה בני ישראל חטאו בבנות מואב? אף על פי שהנסיון קשה מכל מקום הראשונים יטעו אבל יעירו ויוכיחו אותם אחרים אבל לא כן קרה אלא גם אחרים נשתרבבו וטעו ולא עוד אלא גם זמרי בן סלוא שהוא אחד מגדוןלי עם ישראל טועה עמהם?
ברם ידוע מאמר חכמינו זכרונם לברכה בפרקי אבות שכתבו מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה ופירוש דבריהם מי שעושה עבירה כוח החיסון שנגד היצר הרע שהוא יצר הטוב יחלש ויגרום גבורה ליצר הרע ויחטא עוד פעם אבל מי שעושה מצוה להיפך בזה מגבר היצר הטוב על היצר הרע ועושה עוד מצוה אחרת. ואמר רבי שמעון בן חלפתא בסוף מסכת עוקצין לא מצא ה' יתברך כלי מחזיק טובה לישראל אלא שלום. והטובה שבעולם הזה הם הבנים והבריאות והמנוחה והפרנסה והטובה שבעולם הבא הם המצוות והמעשים טובים.
וישראל אחר מחלוקת קרח הכלי שהיה מחזיק טובתם נפתח ולא יכול עוד להחזיק ולכן יכל להם היצר הרע ונכנס ביניהם והטעה אותם בבנות מואב. ולכן האריכה הרבה הפרשה בזה הסיפור ונקראת על שמו וציוונו ה' יתברך לזכר כל יום מעשה בלק ובלעם. כדי להיזהר משני דברים להתרחק מן היצר הרע שלא יחלש היצר הטוב ויסתבך בעוד עבירו שעבירה גוררת עבירה. וגם יתרחק מן המחלוקת שאז ישאר הכלי סגור ולא יכול היצר הרע להיכנס שם ולהחטיא אותו. ולאו דוקא בענייני העולם הבא אלא אפילו בענייני העולם הזה יזהר להתרחק מן המחלוקת שיש רבים עם חבריהם על כמה פרוטות ואינם יודעים שלפעמים על ידי המחלוקת מפסידים הרבה ואם היו יודעים לא היו מריבים ביניהם ויתרחקו מן המחלוקת כריחוק השמין מן הארץ.
ואין צריך לומר שלא יגרום מחלוקת בין אחרים וזאת סגולה טובה למי שרוצה לשמור על בריאותו וגם יתפרנס ברווח שירוץ אחרי השלום שכל יום מתפללים עליו שלושה פעמים ''עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל'' ואם יש לו בעיה עם חבירו לא יעשה המחלוקת אלא ידבר עמו בדרכי שלום וה' יעזר שהכל על מקומו יבא בשלום. ואם לא יכול להחזיר את כספו לא יריב שלא יפסיד עוד יותר שאם יריב גם הבאים עמו במגע עבודה חושבים אותו לאיש מחלוקת ובעל ריב ויתרחקו ממנו ובזה יגרום הפסד לעצמו שבמקום להחזיר אותם פרוטות נמצא מפסיד הרבה ממון. ולא יודע מה ילד יום ושמא אותו האיש שרוצה לעשות עמו מחלוקת יהיה חבירו או קרוב משפחה באחד הימים ואז יתחרט שעשה עמו ומחלוקת ואומר שטוב לו אם שתק.
ויהי רצון שה' יתברך יברך את עמו בשלום כמו שמתפללים שלושה פעמים יום יום ועל ידי זה יחיש לגאולינו במהרה בקרוב.
25/06/2010
פרשת בלק כשהגיעו בני ישראל לגבול מואב ולא נלחמו איתם ולא עשו להם בני ישראל כלום אבל מואב רצה להורגם ולא זכר את החסד שעשה אברהם אבינו שהציל את לוט סבם כשהפך ה' יתברך את עיר סדום וסביבותיה {עיין פרשת לך לך} והתחילו לתכנן איך להרוג את בני ישראל ויאמרו שבני ישראל עיקר גבורתם היא בפיהם שבכל פעם שצריכים משהו מתפללים לה' יתברך אז נזכרו בבלעם שסיחון מלך חשבון בתחילה נלחם עמהם ולא יכול לנצחם ויביא את בלעם שהיה קוסם והיה יכול לכווין את הרגע שה' יתברך כועס בו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שבכל יום ויום ה' יתברך כועס רגע ובאותו רגע שה' יתברך כעוס כל קלל שיקלל האדם מתקיימת לכן שלח סיחון לבלעם ויקלל את מואב וינצח אותו ולכם חשבו בני מואב לשלוח לבלעם לקלל את בני ישראל וכיון שידעו שבלק הוא חבר בלעם לכן שמו את בלק למלך עליהם כדי שבלעם ישמע לקולו ובלעם יושב במדין ומואב ומדין תמיד היו נלחמים זה עם זה ומשנאתם לבני ישראל עשו שלום ביניהם וישלח בלק להביא משם את בלעם.
ויבואו השליחים אל בלעם ויאמר אליהם בלעם לינו פה הלילה ואראה אולי ירשה לי ה' יתברך ללכת אתכם וילינו אצלו שרי מואב אבל שרי מדין לא רצו ללון שאמרו להם החרטומים אם יאמר לכם שתלונו סימן שאינו הולך עמכם בלילה נראה אליו ה' יתברך ויאמר לו מי האנשים האלה עמך ויאמר לו בלעם בלק שלח אלי כדי שאקלל את העם שיצא ממצרים בכוונה אמר כן בלעם ולא אמר בני ישראל שחשב חס ושלום להטעות את ה' יתברך שכוונתו רק לקלל את הערב רב ולא את בני ישראל אבל ה' יתברך אמר לו לא תלך עמהם.
בבקר קם בלעם ויאמר אל שרי מואב חזרו לבלק כיון שה' יתברך לא רוצה שאלך אתכם ובכוונה אמר ''אתכם'' כדי שיחשבו שהם אינם לפי כבודו לכן שלח אליו בלק עוד שרים רבים ונכבדים מאלה וגם להם אמר שילונו אצלו הלילה אבל הפעם אמר לו ה' יתברך קום לך איתם ואך את הדבר אשר אומר אליך אותו תדבר אף על פי שבשמים אינם עוזרים לרשע לחטוא אבל כשרואים שהוא אינו מרפה ורוצה לחטוא עוזרים לו לחטוא כדי שייענש כראוי לו.
ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את חמורו בעצמו שהיה שמח מאוד לקלל את בני ישראל בדרך פגע בו מלאך ה' יתברך שריחם עליו שהוא מאבד בזה את חלקו לעולם הבא והאתון ראתה אותו אבל בלעם לא ראה אותו ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה ויך אותה בלעם להחזירה לדרכה וימשיך ללכת ויגש למקום שיש בו גדר מזה וגדר מזה וגם לשם נזדמן המלאך ותלחץ האתון אל הגדר ותלחץ את רגל בלעם ותחתוך אותה ויוסף להכותה שאותו גדר הוא הגל שעשו לבן סבו של בלעם ויעקב סבם של בני ישראל לברית שלא יעבור אף אחד מהם את הגל הזה לרעה וישבעו שניהם על זה וימשיך בלעם ללכת ויגיע למקום צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל גם המלאך נזדמן לשם ותרבץ האתון תחת בלעם ויוסף להכותה.
ויפתח ה' את פי האתון ותאמר לו למה הכיתני זה שלוש פעמים ויאמר לה בלעם אם היה חרב בידי כבר הרגתיך בזה ביזה עצמו בלעם שהולך להילחם עם אומה שלימה רק בפיו ואילו לאתון צריך חרב ותאמר לו האתון הלא אנוכי אתונך מעודך עד היום הזה האם עשיתי לך משהו לא טוב עד אז ויאמר לה בלעם לא אמרה לו אם כן צריך שתבין שיש טעם למה עשיתי ככה באותו רגע פקח ה' יתברך את עיני בלעם וירא את מלאך ה' יתברך ניצב בדרך וחרבו שלופה בידו ויאמר לו המלאך שהאתון שלוש פעמים הצילה אותך מידי ממות כיון שמעשיך לא מצאו חן בעיני ואילו אתה הכיתה אותה שלושה פעמים ויאמר אליו בלעם אם רע בעיניך אשוב למקומי את זה אמר בלעם בהתמרמרות כאילו אמר לו למה חזרת מדבריך הראשונים שבתחילה הרשית לי ללכת ועכשיו התחרטת ויאמר לו המלאך לך עם שרי מואב ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה.
וילך בלעם אל בלק ויצא בלק לקראתו ויאמר לו למה בקשת שרים נכבדים האם לא אוכל כבדך כאן ויוליך אותו למקום שממנו רואים את מחנה ישראל ויאמר לו בלעם עשה שבעה מזבחות והקרב עליהם שבעה קרבנות לה' יתברך וילך בלעם והיה ממתין לרגע שבו יכעס ה' יתברך אבל ה' יתברך באותו יום לא כעס כלל ולמרות שה' יתברך אינו מתגלה על נביאי אומות העולם אלא בלילה בחלום אבל באותו יום לכבוד בני ישראל נגלה אליו ביום ויבא בלעם אל בלק והתחיל לברך את בני ישראל ודבר זה נשנה ארבעה פעמים עד שרצה בלעם להכניס בהם עין הרע וגם לזה לא הרשה לו ה' יתברך.
ויכעס בלק על בלעם ויאמר לו חזור לארצך אבל בלעם קודם שחזר לעירו אמר לבלק איעצך עצה שה' יתברך אינו אוהב רק את הצנועים ושונא את הפרוצים וישמע אליו בלק וישלח את בנות מואב למחנה בני ישראל ויכשילו אותם בעברה וגם עבדו את בעל פעור וה' יתברך כעס על בני ישראל וישלח בם מגפה.
גם צור גדול מלכי מדין שלח את בתו צור להכשיל את משה רבינו בדרך מצאה את זמרי בן סלוא ותאמר לו שאביה שלחה למשה ויאמר לה שגם הוא גדול שבט שמעון וגדול לא פחות ממשה ותשמע אליו ויוליך אותה עמו אל משה ויאמר למשה אשה זו אסורה או מותרת אם תאמר שהיא אסורה למה אם כן לקחת את ציפורה בת יתרו שהוא מדיני ומשה ואהרון וזקני ישראל שכחו את הדין כדי שיבא פינחס ויטול שכרו והיו כולם בוכים ויאמר פינחס אל משה הלא למדתנו רבינו שבן אדם כזה חייב מיתה ויאמר לו משה כיון שאתה נזכרת בה קיים אותה וילך פינחס ויהרוג את פינחס את זמרי ואת צור וקרו לו עשרה נסים ויעצור את המגפה ויהיו המתים במגפה 24000.
בפרשת השבוע יש לשאול למה מעשה בלק ובלעם התורה עשתה לו פרשה מיוחדת מה התוספת שיש בו על שאר המלחמות כמו של סיחון ועוג ואפי' של עמלק לא עשתה לו פרשה מיוחדת ודבר אחר שצונו הקב"ה שתמיד זוכרים אותו שאנו מצווים על עשרה דברים לזכור אותם ובכל יום שזוכרים ואומרים אותם על כל אחת ואחת עשינו מצות עשה כל אחת בטעמה ואלו נקראים עשר זכירות והם: א} יציאת מצרים לזכור נסים ונפלאות שעשאם לנו הקב"ה שתמיד הולכים אחר המצוות ב} השבת, לעשות השבת כהלכתה ג} המן, לדעת שהפרנסה שלנו היא ביד הקב"ה ויש לו הרבה דרכים להביא לנו הפרנסה כדי להרחיק מהגזל והגנבה וקובעים זמן לתורה ד} מעשה עמלק, כדי להורגם ה} מעמד הר סיני, לזכור התורה וקוראים בה ונקיים מצוותיה ו} מה שהקציפו אבותינו להקב"ה במדבר ובפרט בעגל שלא לעשות כמותם ונשוב בתשובה ז} מה שיעצו בלק ובלעם לעשות לאבותינו ח} מעשה מרים הנביאה, שלא לדבר לשון הרע ט} מצות וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, לירא את ה' יו"ד} זכירת ירושלים תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן, לשוב בתשובה ולהתפלל להקב"ה שיביא לנו המשיח ר"ל כלנו צריכים לזכור אותם לתקן עצמינו באותה מצוה. אבל כדי לזכור מעשה בלק ובלעם מה התועלת שיש בה ומה לומדים ממנה? ועוד למען דעת צדקות ה' במה יתיר דבר זה שלומדים ממנו צדקות ה' יותר מנסים ונפלאות שלמדם לנו הקב"ה?
אולם ידוע מה שפירשו חז"ל על וירא בלק מה ראה? ראה שמלכות בית דוד יוצאת ממנו שרות היא מזרע בלק ולא רצה שבתו תתחתן ביהודי וכדי להלחם עמם "ויגר" ירא אבל "ויקץ" קץ לו מאד ולזה שלח לבלעם אבל בסוף רואים ששלחו בנותיהם לישראל ר"ל הדבר שלא אוהבו בהיתר עשה אותו באיסור ומה שהיה קץ ממנו בהיתר עשהו בידו באיסור. וכאן האדם רואה איך בלק הפוך במחשבותיו אם אתה לא חפץ שבנותיך יתחתנו ביהודים למה שלחת אותם ואם אתה רוצה שיתחתנו למה שכרת בלעם והיית קץ מהם ולזה הקב"ה אמר לנו לזכור מה שעשו בלק ובלעם לא מה שעשו שרצו לקלל אותנו. אולם העצה של בנות מואב למען דעת צדקות ה' שהקב"ה יודע שמואב ועמון אינם ראוים שיתערבו עמנו ולזה צונו לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' אבל האדם שואל למה מה עשו? ולזה הפסוק אמר שלא נתנו לכם המאכל והמים ואם תאמר וכי אנו חסרים אמר לנו ראה עד היכן הגיעה מחשבתם, לא שכחו או אין להם, אלא רק מחשבתם באיסור אנשים אינם נקיים ולזה התורה עשתה לה פרשה שלימה לדעת שהקב"ה לא הרשיע אותם והם לא מגיע להם שיתערבו עמנו מחמת מעשיהם שמחשבתם רק לרעה.
ואנו כדי להזהר בדברים האלה שיכולים לעשות בהיתר בקלות ולפעמים תמצא שעושים אותם באיסור משל המאכל האדם קודם שיאכל צריך שיברך אז הוא אוכל בהיתר אין דבר יותר קל מזה ארבעה מלים ברכה ויהיה מותר אבל לפעמים תמצא אדם שיאמר לך שכחתי או אינו חושש, כאן האדם מרגיש שנהיה כבלק מה יש אם ברך מה הפסד! כל מאכל שאוכל היה בהיתר ונעשה באיסור הפסוק אמר לנו שמי שאוכל בלא ברכה גוזל אביו ואמו ואמרו חבר הוא לאיש משחית אביו הוא הקב"ה שלא שלמו אמו היא כנסת ישראל שהחסיר ברכה מהעולם חבר הוא לאיש משחית נחשב חבר לירבעם בן נבט אבד עצמו ואבד כל ישראל בגללו.
וזהו מה ר"ל מה שאמר הפסוק על מעשה בלעם ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה מה ר"ל מה התוספת והחסרון שיש בברכה של אדם רשע כבלעם אבל הפסוק כוונתו שאם אתה רוצה שתהפך הקללה ותצול ממנה צריך לך לברך ואם תאמר מה השייכות שיש בה בבלעם כמו שכתבנו לעיל שמי שאינו מברך דומה למעשה שעשאוהו בלק ובלעם וביותר שצריכים להזהר כשאוכלים בחתונות שבעל החתונה שמח בנו ושלם ממון רב לשמוח בנו והביא לנו מיני מאכלות ומשקאות לא נותנים עליו מאות עבירות. ואפי' שיאמר איני יודע מי אינו מברך צריך לו להזהר בדברים שצריכים נטילת ידים וברכת המוציא וברכת המזון אם יטול להם ידיהם ויאמר לו שברכתו המוציא, או לא יעשה דברים כאלו כלל, ודבר שאינו יודע אותו ישאל לרב. ויש הרבה אנשים שאינם יודעים ולכן בעל החתונה צריך לו להזהר. והחתן בליל חתונתו נמחלים לו כל עוונותיו למה יתחיל מאותה לילה ליתן עליו כמה עבירות ואנו המאכל שלפנינו צריכים לברך עליו ודבר שיש לנו בו ספק נשאל עליו או לא נאכל אותו וכשאנו מברכים אף הקב"ה מברך אותנו ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.
18/06/2010
בס''ד מוסר בלערבי פרשת חקת
פלפרשה מתאע הזמעה האדי פיהם 3 מצוות עשה 1] באש נעמלו הדין מתאע פרה אדומה 2] אלמיית טמא ויטמא 3] למה מתאע אפר פרה יטהרו הטמא. ויטמיוו הטהור אלי ירץ עלא הטמא באש יטהרו.
פלפרשה מתאע הזמעה האדי יחכילנה לפסוק. אלי ישראל פלעאם לארבעין מלי כרזו מן מצרים. וקתלי וצלו למדבר צין. נפטרת גאדי מרים הנביאה. אכת משה ואהרן. וקתהה עמרהה 125 סנה. ומרים בזכות מתאעהה. כאן יתבע מעא ישראל עין מה וישרבו מנו. ווקתלי נפטרת. לעין האדיך משאת עלא רוחהה. וישראל עטשו. וזאו ילומו עלא משה ואהרן. ומשה ואהרן וקתלי תלממו עליהם הנאס. משאו לאהל מועד. וגאדי תזללה עליהם רבבי. וקאלום. אמשיו דויוו מעא הסלע ויכרז למה. ולמו משה ואהרן ישראל ומשאו לסלע. ומשה כמם בינו ובין נפשו. אידה כאן תווה נכלם הסלע ויעטיה למה. למקטרגים יווליו ענדהם מה ידויוו הדוני עלא ישראל. אלי יקולו. סלע אלי מה ענדושי חכמה ולא מך. דווה מעאהו משה וסמע כלאמהם. ישראל כיפאש מה יסמעושי כלאם רבבי. קאם ידו וצ'רב הסלע בלעצה מרתין וכרז למה. וקתהה רבבי תגשש עלא משה ואהרן עלא אלי מה סמעושי כלאם רבבי וצ'רבו הסלע פי עוץ' אלי ידויוו מעאהו האכהוו. וקאלום אלי מה חידכלושי לארץ ישראל. ותמה חכמים קאלו אלי משה רבינו מה תעאקבשי עלא כאטר צ'רב הסלע. כאנשי עלא כאטר קאל לישראל שמעו נא המורים. ורבבי מה יחבשי האשכון ידווי הדוני עלא זגארו חתה ואלו משה רבינו
ומן באעד בעת משה רבינו מלאכים למלך אדום. וקאלו כליני נתעדדה פי ארצ'ך. קאלו לא. קאלו נשרי מן ענדך למאכלה ולמה חתה ואלו אלי ענדנה למן ולבאר. ותצוור פי זרתנה. קאלו לא. וכרזלו בלעסכר. רמזלו זדנה יצחק בארכנה ועל חרבך תחיה. ורבבי קאל למשה מה יחארבשי אדום. ודארו ישראל עלא ארץ אדום. ומן באעד וצלו להר ההר. וגאדי רבבי קאל למשה. אלי וצל לוקת באש אהרן ינפטר. וטלעו להר ההר משה ואהרן ואלעזר. ונחה משה לחואייז מתאע לכהונה מתאע אהרן. ולבשהם לאלעזר. ונפטר אהרן. ועמרו 123 סנה. וישראל לכל שאפו כיפאש נפטר אהרן. ובכאו עליה ישראל 30 יום. וסתכאדו עליה יאסר. אלי כאן יעמל בינאתהם השלום. אלי ענדו כצומה ימשי לאהרון יצאלחו. הווא וצאחבו האו מרתו האו זגארו. וזיד ענני הכבוד תנחאוו. ובאעד מה כמלו לאבל מתאע אהרן. רזעו בזכות משה. ווקתלי שמע עמלק אלי אהרן נפטר. משא לבש לבאש לכנעני וחארב ישראל. וישראל מה ערפושי האשכון אלי קאעד יחארב מעאהם. לאבשין כנענים ולוגתהם ומנצ'רהם עמלקי. צלאו לרבבי וקאלו. כאן תכלינה נגלבו לקום האדה אלי יכון יכון. הרזק מתאעהם נעמלו חרם. וגלבוהם. ומן באעד ספרו מן הר ההר יצ'ורו עלא אדום. וקלקו ובדאו ידויו עלא משה ורבבי עלאש טלעתונה מן מצרים. ולחז''ל נשדו. עלאש מה קלקו כאן תווה. וזאוובו. אלי אקבל מה נפטר אהרן. כאנו ענני הכבוד. וכאנו פי וצט ענני הכבוד כיף אלי ואחד ראכב עלא כרהבה האו טיארה. הומאן אלי ימשיו וישראל ואקפין האו קאעדין. וחתה ימשיו מה יחששו שיי מן התעב התנייה. ולאכן וקתלי נפטר אהרן וחארבו עמלק. וכרו 8 מאראחל. וקתהה חשו בתעב מתאע התנייה. והאדאך עלאש בדאו ילומו. חתה ואלו אלי רזעו ענני הכבוד בזכות משה. כאנו יכממו אידה כאן יתנחאו ענני הכבוד כיפאש נעמלו. ובעתלום רבבי חנושה יקרצוהם. ומשאו למשה וצלה עליהם. וקאלו רבבי. אעמל חנש נחאש ועלקו לפוק. אלי יקרצו לחנש יברק פיה ויברא. והווא הטבע מתאע הדניה אלי תכתלע nן חאזה מה יווריווהאלושי .ולאכן רבבי יחב יוורילהם אלי הטבע מתאע לעולם פי יד רבבי. אלחאזה אלי מה תצלחשי עלא קד הטבע יבראוו ביהה. ולחז''ל קאלו. יאכי לחנש הווא אלי יקתל האו ימנע אלי רבי עמלום חנש ישופו. וזאוובו באש יקימו עיניהם לפוק ויערפו רבבי.
ומן באעד כתב לפסוק למראחל אלי עמלוהם ישראל חתה אלי וצלו לנחל ארנון. גאדי לפסוק קאל. על כן יאמר בספר מלחמות ד' וכו'. הרש''י ז''ל פסר לפאסק האדון. אלי הנס אלי נצאר הוני ילזמו יתחכה כיף הנס אלי נצאר פי קריעת ים סוף. אלי נחל ארנון זאיי בין זוז זבולת. ואחד פי מואב וואחד פי ארץ ישראל. וקראב חדה בעצ'הם. אלי ינזמו אלי קאעד פזבל האדה ידווי מעה אלי פזבל לוכר ויסמעו מליח. לאמורים וקתלי סמעו אלי
ישראל חיתעדאו פנחל האדה. זאו קאעדו פזבל האדאך ופלמגאייר אלי פי וצטו. וקאלו וקתלי יתעדאו ישראל הומאן לוטה ואחנאן לפוק. נכרזו מלמגאייר ונעאיינו עליהם חזר ונשאב ונקתלוהם. ולאכן רבבי עמל נס כביר יאסר. אלי הזבל אלי תאבע מואב כאן פי כרזאת. ווקתלי חיתעדאו ישראל. הזבל אלי פי ארץ ישראל תחרך מן בלאצתו ותקרב חדה הזבל מתאע מואב. והאך לכרזאת דכלו פלמגאייר וולאו כיף זבל ואחד וקתלו לאמורים. וישראל תעדאו פוקו זבל ואחד. ובאעד מה תעדאו ישראל פוק הזבל. רזאע הזבל לבלאצתו. ולבאר אלי כאן פלאכר תעדדה באעד מה תפרקו הזבולאת. וכרז האך הדם ולמפאצל מתאע לאמורים. ושאפו ישראל הנס לכביר אלי נצארלום.
ומן באעד זאת לחרב מעה סיחון אלי כאן קויי יאסר. וגלבו.וכדאולו לאראצ'י מתאעהו לכל. ומן באעד זאת לחרב מעה עוג. ומשה כאן כאייף מנו. עלא כאטר כאן לכדים מתאע אברהם אבינו. ועמל למילה. רבבי קאלו מה תכאפשי מנו. ועוג כדה זבל אלי טולו 12 כילו מטר וערצ'ו 12 קילו מטר קד לבלאצה אלי קאעדין פיהה ישראל. וקלעו וחטו פוק ראסו. באש יעיינו עלא ישראל. ויקתלהם פי מררה ואחדה וידפנהם תחת הזבל. ורבבי זאבלו דוד ונקב הזבל ודכלו פי ראסו. ורבבי טוולו שניה. והזבל מה חבשי יכרז. ומשה רבינו כאן טולו 5 מתרו. וזאב סיף טולהה 5 מתרו. ונגז 5 מתרו. וצ'רב עוג עלא ערקובו וטייחו. וזבל תכסר פוק ראסו ומאת. וגלבו ישראל. וכדאו לבלדאן מתאעהו לכל. פלפרשה מתאע הזמעה האדי. פיהה באעץ' הנשדאת. לפסוק קאל זאת חקת התורה. הרש''י ז''ל פסר עלא כאטר השטן ואומות העולם יקולולנה השנווה למצוה האדי והשנווה הטעם אלי פיהה. ובהאדה כתב פיהה חקה. גזרה הייא מן ענד רבבי ומה ענדנאשי חק באש נכממו עליהה. ואחד ינשד. ינדרה מה ענדנה כאן האדי ברך חקה. מצוה מה פיהאשי טעם. והאדה ברשה מצוות מה פיהומשי טעם. כיף מצות כלאים מצות שלוח הקן. וברשה מצוות אוכרין. עלאש כאן למצוה האדי אלי אומות העולם והשטן חיקוללנה עליהה השנוה הטעם מתאעהה. ועלאש כאן האדי אלי מה ענדנאשי חק נתבתו עלא הטעם מתאעהה. עלאש לחוקות לוכרין מה קאללנאשי מה נתבתושי עלא הטעם מתאעהם.
לאכן מערוף. אלי תמה מצוות אלי נערפו הטעם מתאעהם. ומעה זמיע האדה מוש האדאך הווא הטעם לאצלאני. גיר האדאך טעם עלא קד מכנה באש אחנאן נפהמו עלאש קאעדין נעמלו לחאזה האדיך. וכיף מה קאלו לחז''ל. אלי יקול פי צלאתו כיף מה סכפת עלא לאם פי מצות שלוח הקן. כדאלך אסכף עלינה. יסכתו. אלי רבבי וצאנה פי מצות שלוח הקן באש נשייבו לאם מוש טעם מתאע רחמנות. כאנשי פיהה טעם עלא טריק הסוד. וכאן עלא הרחמנות ראו כאן יחרמלנה השחיטה זמלה. ונשופו אחנאן אלי ענין מתאע הטומאה מה פיהושי טעם חתה הווא. אלי הטומאה חאזה מה תתלמשי בחתה חאשה מלחאשאת אלי ענד לעבד. לאכן הייא גזרה מן ענד רבבי. אלי לחאזה האדיך טמאה. ומערוף אלי רבבי מסממי חנון ורחום. ובהאדה אומות העולם ינזמו יקולולנה וין הרחמנות מתאע רבבי. אידה כאן הטומאה הייא חאזה רוחאנייה. עלאש רבבי וצאכם באש תחרקו פרה אדומה מן גיר חתה רחמנות. תווה השחיטה באש יאכלו לעבאד. לאכן הטומאה עלאש מה תתנחה כאן בקתיל בגרה שמאתה. מאדאם חאזה רוחאנייה. כאן יטלב מננה באש נקראו תהלים האו פרשה מן התורה ותופה הטומאה. ובהאדה למצוה האדי בדאת. רבבי קאללנה מה נכמושי עליהה. אלי הומאן חישדולנה בלמיזה מתאענה. אלי אחנאן עם ישראל נסתמאו רחמנים ביישנים גמלנים. ואלי לחאזה האדי תעלמנאהה מן רבבי. והומאן חישדולנה ביהה וין הרחמנות מתאעכם ומתאע רבבי. ובהאדה קאללנה אלי הטעם האדה מה תכמושי עליה זמלה. ווקף הניקאש האדה זמלה.
אכואני לעזאז. אחנאן ישראל מערופין ברחמנות. אלי קלבנה סכיף. ולאכן הרחמנות הייא מוש כאנשי וקתלי נלקאו ואחד מסתחק נעטיוו האו נעאוונו. כאנשי ילזמנה אלי נלקאוו חיטיח נווקפו מעאהו ונעאוונו ומה נכליוושי יטיח. ומוש לאזם נקולו אלי מה נעמלושי חאזאת אלי נטייחו ביהם צחאבנה. וכיף מה פסרו לחז''ל עלא מצות ואהבת לרעך כמוך. מה דסאני לך לא תעביד לחברך. מאענאהה אלי מה תחבשי באש יעמלוהולך מה
תעמלושי לצאחבך. מאענאהה אידה כאן מה נחבושי האשכון יטייחנה. חתה אחנאן מה נטייחושי צחאבנה. אלי כל אנסאן ענדו הרחמנות פי קלבו. מה עמרו מה יחאוול באש יטייח ואחד אוכר. בלעכס וקתלי ילקא האשכון חייטיח יחאוול בזמיע זהדו באש מה יכליהושי יטיח. כאן בפכרה האו במעאוונה אוכרה. וכיף מה קאל שלמה המלך ע''ה. שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו. מאענאהה עאוון הנאס חתה אלי מה תערפומשי. אלי יזי נהאר וירזעולך. ונזיבו הוני מעשה באש נערפו אלי ממכן מעאוונה זגירה תנפע לאנסאן יאסר. אלי יחכיה למעשה האדה קאל. אלי הווא אנסאן כאן פאסל. וכל חאזה ימד פיהה ידו מה ינזחשי פיהה. חתה פלישיבה אלי כאן יקרא פיהה מה נזחשי. מוש מה כאנשי יעמל מזהודו. לאכן האכה חד הזהד. וקתלי כבר שוייה כרז מלישיבה ומשה יכדם. ולאכן מה נזח פי חתה כדמה. וכאן מתקלק יאסר ויכמם כיפאש חיעמל באש יכוון רוחו ויערס כיף לעבאד לכל. נהאר לקא אעלאן פזרידה אלי תממה שאריכה תחב סופיר. משא קדם רוחו ותקבל. ולאכן הווא כאן מה ימשי ללכדמה כאן באעד מה יצללי ויקרא השיעור מתאע הצבאח. אלי הווא כאן כאייף רבבי יאסר. וכאן דימה יווכר באש ימשי ללכדמה. וכל יום יקול אלי חיטרדו. כמם באש יכליה השיעור באעד לכדמה. ולאכן פצבאח באעד מה יכמל צלה ילקא רוחו חל לגמרה יקרא הדף היומי. ולאכן לעזב הווא אלי מה טרדוהושי. ומוש איכה ברך. כאנשי כל זמעה יטלעו פדרזה. חתה אלי כלאוו הנאייב מתאע למודיר והווא מסתעזב. לאכן באעד וקת פאק אלי הווא מה קאעד יעמל שיי. יחצ'ר מעאהום לאזתימאעאת ולאכן כיף הזאייד. ומוש איכה ברך. כאנשי אלי הווא מה קאעדשי יפהם פלעמאל מתאעהם זמלה. כמם משא ללמודיר וקאלו אלי יחב יבטל כדמה. קאלו עלאש האש עמלנאלך. קאלו קאעד נשוף אלי קאעד נאכד פי שהרייה ומה קאעד נעמל שיי. קאלו בלעכס אנתין קאעד תעאוונה יאסר. מה פהם שיי וקעד יברק פלמודיר. קאלו קדאש עמרך. קאלו 27 סנה. קאלו ואחד דתי כיפך כיפאש מאזאל מה ערסתשי. קאלו מאזאל מה זאשי למכתוב. קאלו האנה נערף בנת עאקלה יאסר ומתרבייה ותצלח ביך. תקאבלו ושופו. תקאבלו תלאת מראת. סתעזב יאסר כיפאש בנת כיף האדי חתרצ'ה ביה. קאללהה זעמה תכממי אלי האנה נצלח ביך. קאלתלו אנתין אחסן ואחד שפתו. קאללהה עזב קאעד נחס אלי האנה זגיר יאסר קדאמך. אנתין זגירה פלעמר. מזיאנה. עאקלה. מתרבייה. קארייה. מה נאקצך שיי. חתרצ'איי בייה. קאלתלו איזה גדוה ואכטבני רסמי ותשוף אלי האנה בלחק ראצ'ייה ביך. רווח קאל לבו ואמו באש יחצ'רו רוחום והווא מסתעזב. למודיר נשדו האש עמל קאלו תפאהמנה. וקאלו גדווה חנמשי נכטב. קאלו תווה נבעתלך כרהבת השאריכה תווצלכם. ומשאו. וקתלי ווצלו לקא רוחו דאכל לקצר כביר. קאל לסופיר זעמה מוש גאלט. קאלו לא. דכלו לקא לבנת תסתננה פיה. ומן באעד זאו בוהה ואמהה. וקתלי שאף בוהה זמד פי בלאצתו ובדא יכמם זעמה הווא. מוסתחיל. לחכאייה ענדהה תווה 15 סנה לאזם קאעד נתכאייל. תקרבלו בו לערוסה וקאלו מה תסתעזביש האנה הווא. אלי שהרין כאמלין כנת תקצם מעאייה פטורך פצבאח. וכנת תכמם עלייה פשתה וין חננעס. קאלו נעלמך אלי הווא מה עמרו מה כאן עני. כאנשי וקתהה לכדמה וקפתלו. ולבונוך עקלולו למלאך מתאעו לכל. ומן כתרת לחשמה הרב. וכאן ינעס פלבנך אלי קבאלת לישיבה אלי כאן יקרא פיהה הווא. וחתה חד מה תלפתו כאנשי הווא. וכאן יקצם מעאהו פטורו. וכאן יקעד יחכיה מעאהו. ולוקת האדאך כאן יכפף עליה יאסר. ובלאכץ וקתלי כאן יקולו תווה ציף תנזם תנעס וין תחב. ולאכן הווא קאעד יכמם עליה פסתה. ולאכן אקבל מה יוצל הסתה תצאוובת חאלו ונזם באש דפע ללבונוך אלי ילזם ורזע יכדם עלא רוחו ותקווה יאסר וולא עשיר כביר יאסר אכתר מלי כאן במיאת מררה. ווקתלי כברת בנתו חב ישופלהה חתן באהי. וזא קבאלתו הווא. וכמם מה ילקאשי קלב סכיף כיפו הווא אלי יתהננה ביה עלא בנתו. ובהאדה כרז ידור עליה. ווקתלי תקדם באש יוולי סופיר פשאריכה מתאעהו עקלו. והאדאך עלאש אתקבל. ולאכן באש מה יצ'למשי בנתו ולא יצ'למו הווא. חבהם יתקאבלו וישופו יתואלמו האו לא. ותווה כל שיי בלברכה. והווא פרחאן יאסר אלי בנתו טאחת ענדו. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.
18/06/2010
|
בס"ד
ס"ד |
עש"ק,פרשת חקת ו' תמוז יה''ל התש''ע,
|
שנה עשירית, גיליון מספר 485
|
?xml:namespace>?xml:namespace>
?xml:namespace> |
|
כניסת השבת: 19:09
|
ההפטרה: ויפתח הגלעדי ומסיים: מפני בני ישראל שופטים י''א
|
יציאת השבת:20:05
|
|
?xml:namespace> |
?xml:namespace> |
|
עלון זה יוצא לאור על ידי ישיבת רבי אליעזר זצוק''ל וזיע''א חארה כבירה זרבה תוניסיה יע''א
העלון מתפרסם במקביל בפורום אתר האינטרנט עמי"ת www.amit4u.net
?xml:namespace> |
|
ברכת לבנה ליל ראשון
|
?xml:namespace> |
כניסת השבת הבאה פרשת בלק 19 :11
?xml:namespace> |
בעלון חידושים מפרשת השבוע, ליקוטים, סיפורים בעברית, מוסר בערבית כולל מצוות השבוע, תמצית באור פרשת השבוע, חידושים ודברי מוסר
ניתן להקדיש העלון להצלחה או לרפואה ולהבדיל, לעילוי נפש
העלון השבוע מוקדש לרפואת חיים יוסף בר מרגלית נעמן ולרפואת כרמל חייה בת יפה חדוק ולרפואת דיאמנטה בת שתרונה מאזוז ולרפואת עזיזי בר כמונה חדוק ולרפואת ליליאן חייה בת קוטי ולרפואת זינה בת שלבייה יעיש ולהצלחת מר מעתוק בשירי הי''ו ושיזכהו ד' לבנים זכרים של קיימא בקרוב
להצלחת כל עם ישראל ואנו תפילה כי יחדלו הפיגועים ותאונות הדרכים
?xml:namespace> |
לע"נ כל נפטרי עם ישראל ובכללם:
הרה''ג רבי מסיעד בר כמונה מאצ'אר זצוק''ל וזיע''א ואשתו מרת טיטה בת מישה ז''ל .היקר מר ציון בן מסעדה הכהן ז''ל ואשתו מרת עשושה בת מישה ז''ל .מו''ר הרב הגאון רבי צבי חיים מאצ'אר בר טיטה זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי חנינא בוגיד בר ורדאנה סעדון זצוק''ל וזיע''א.מו''ר הרב הגאון רבי ציון בר גרצונה דיעי זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי מצליח מאזוז בר רחל זצוק''ל וזיע''א. ולמנוחת האשה הכשרה מרת לאה מזיאנה בת חנה לבית סוסי ז''ל. ולמנוחת האיש היקר מר וצייף ציאדה בר שלבייה ז''ל ולמנוחת האיש היקר מר מעראבי מאזוז בר זינה ז''ל. ולמנוחת היקר מר וזיפה עשוש בר חנה ז''ל. ולמנוחת היקר מר כמוס כהן בר שמחה ז''ל. ולמנוחת היקר מר גבריאל סגרון בר כאדומה ז''ל . ולמנוחת האשה הכשרה מרת דזירייה בת כמיסה לבית טראבלסי ז''ל. ולמנוחת הרב הגאון רבי מרדכי אליהו זצוק''ל וזיע''א
|
|
נא לשמור על קדושת העלון ולצרפו לגיליונות הבאים | נא לא לעיין בזמן התפילה וקריאת התורה | שבת שלוםומבורך
מבורך |
חתול משמים בנעוריו נמשך קובי לאופנת הפאנק. הוא נהג לשמוע מוסיקת דד-מטל (מוות מתכתי), רוק כבד קיצוני, כלומר להקת גיטריסטים שמשמיעים צלילים צורמים ולובשים בגדים שחורים עם תמונות של מפלצות. הוא נהג להשתתף בהופעות כאלו של להקות שהגיעו מרחבי העולם והשתתף בערבים מטורפים של ריקודי פוגו, ריקוד אלים שבו כולם עומדים במעגל, ומתנגשים זה בזה עם שרשראות ברזל עם מסמרים. העסק הגיע עד לזוב דם ממש. היה לקובי אוסף גדול של תקליטורים של מוסיקות הפאנק הכי מטורפות והוא בזבז את כל כספו עליהן. כל מי שאהב את המוסיקה הזאת היה בהכרח מכור לה. המוסיקה, אם ניתן לקרוא לה בשם זה, אפשרה לשומעיה פורקן של מתחים נפשיים, עצבים וכעסים. לרוב שומעי מוסיקת הפאנק היו בעיות בבית עם הוריהם. קובי לא היה במצב של נתק עם הוריו, אבל היו לו בהחלט בעיות תקשורת. ומסיבה זו עבר בעת שירותו הצבאי להתגורר אצל סבתו בבת-ים. למרות החיים המטורפים שניהל, היו לו גבולות מסוימים, איזה היגיון בשיגעון. הוא לא נגע בסמים ואף לא יצא מגבולות הארץ לחפש את מזלו. לא היה לו שום קשר לשומרי תורה ומצוות והוא היה אדיש לחלוטין לקיומם, כאילו שבאו מפלנטה אחרת. רק פעם אחת נתקל בקיומם. באותה עת שרת במשמר הגבול ביחידה שאבטחה אישים והייתה קשורה לשב"כ. היה עליו להגיע למקום מסוים בלב בני-ברק והוא שאל חרדי אחד איך להגיע לשם. במקום להדריכו, ליווה אותו החרדי לאורך קילומטר וחצי עד שהביאו למקום המבוקש. קובי היה המום מהמחווה האנושית המדהימה. לא היה לקובי עניין בחיפוש רוחני כלשהו, פרט לכך שהיה שקוע בכתיבת ספר חצי-בדיוני. חלקו הראשון והמציאותי למדי של הספר התמקד באלוף בצה"ל המשתתף באחת ממלחמות ישראל, וחלקו השני והמטורף עסק בכת של קופים המנסה להשתלט על העולם. שני החלקים התחברו איכשהו. העלילה הייתה מורכבת ומעניינת ולא נעדר ממנה גם תבלין ההומור.
במהלך הספר הזכיר קובי רבות את הכוח העליון השולט בבריאה והנקרא "אלוקים", אבל התייחס אליו באופן מכני. הוא חשב על הכוח העליון רק ברגע הכתיבה ולא רגע אחד מעבר לכך. כאמור לא היה בעד אלוקים במובן היהודי ולא נגדו. יחסו אליו היה קר כקרח. הספר הגיע כמעט לידי סיום וקובי אף ניהל מגעים ראשוניים להוצאתו לאור, אבל בסופו של דבר נגנז. כאשר היה בן עשרים וארבע, שמע פעם אחת מחברו הטוב אורן שהוא הולך לקברות צדיקים בצפון ובתוכם קברו של המקובל הגדול האריז"ל. כמה לילות לאחר מכן התעורר באמצע הלילה בבהלה. הרגיש שמישהו טופח על גבו ומעיר אותו. הוא התבונן, בעודו שוכב על המיטה, וראה לתדהמתו דמות של איש מולו. האיש היה רוחני ועם זאת מוחשי לגמרי. הוא היה בעל פנים צנומות ובהירות, זקן לבן וארוך עד הטבור, לבש גלימה לבנה עד הרצפה וחבש כובע לבן עתיק. כולו היה לבן. ידי הזקן היו משוכלות והוא הביט בפני קובי בקפידה עצומה. קובי היה בהלם, מפוחד לגמרי. צמרמורת וזרם חשמלי חלפו מכף רגלו ועד לראשו. למרות שהיה רחוק לגמרי מהקודש, הבין מיד איכשהו שמדובר בצדיק יהודי ועלתה במוחו המחשבה שמדובר באריז"ל שעליו שמע לפני כן. קובי נצמד עם גבו אל הקיר והחל לצבוט ולשרוט את עצמו כדי לדעת אם המחזה אמיתי או לא. הוא הרגיש את הכאב ועדיין ראה כי הדמות מסתכלת עליו בכעס. "מי אתה?" שאל קובי בגמגום. אבל הדמות נעלמה כמו אור שכבה. קובי נשאר ער עד הבוקר, ואף פחד לקום ממיטתו. לאחר תקופת מה העניין נשכח מליבו. ליל שבת אחד נסע לפתח-תקווה לבלות עם אורן כהרגלם, ושמע לתדהמתו מאורן שהוא לא מעוניין לבלות וכי החליט לשמור שבת בגלל אירוע מסוים שעבר עליו. הוא אף הציע לקובי להישאר עמו ולשמור שבת. קובי נשאר. הם ישבו ולמדו מתוך הספר "מקראות גדולות" את הפירושים על פרשת השבוע. לאחר שראה כי טוב החליט קובי לחזור לביתו של אורן גם בשבת הבאה. הם התפללו ערבית של ליל-שבת בבית הכנסת, אכלו מהאוכל שהוחם על גבי הפלטה, ולמדו בצוותא "מקראות גדולות" עד שלוש לפנות בוקר. במשך יום השבת טיילו בשדות ובפרדסי פתח-תקווה. אורן נתן לקובי קלטות של הרב אמנון יצחק וקובי 'נדלק' על הרב ועל מסריו המתובלים בהומור. הוא החל לשמוע קלטות ברכבו וכאשר סיים את כולן נסע למשרדי ארגון "שופר" ורכש מאות קלטות נוספות אותן שמע לפי הסדר. באותה עת ערך השתלמות כחוקר פרטי, אבל פרט לכך כמעט שלא יצא מביתו. שום דבר לא עניין אותו פרט לקלטות הללו. הוא היה מכור אליהן לגמרי. בשבתות המשיך לנסוע אל אורן ולשמור יחד שבת בדרכם המיוחדת. לאחר תקופה נוספת החל ללכת בערבים לכולל בפתח-תקווה והתוודע לרב צעיר בשם בנימין שעמו למד כשעה וחצי. אך עם כל זאת, עדיין לא קיבל עול מלכות שמים ולא הניח כיפה על ראשו במשך היום. במקביל להתחזקותו, יצא לבלות וניסה ליהנות משני העולמות. הוא הכיר רווקה תל-אביבית. ערב אחד הגיע קובי לביתה והיא אמרה לו שברצונה לספר לו משהו מוזר. היא סיפרה שישנה בצהריים וחלמה ששניהם ישבו בסלון והיא אחזה בתינוק בן-יומו. מסביבם הסתובב כל העת חתול ג'ינג'י. הם ניסו להבין את פשר החלום, ולא הצליחו... לאחר מכן יצאו לבלות באיזה מקום. קובי החנה את רכבו והם יצאו ממנו. כאשר יצאו ראו לנגדם חתול ג'ינג'י. הוא הסתובב סביבם באופן משונה מאוד ובכל פעם הציץ לעברם מאחורי הגלגל. הבחורה נזכרה בחלומה והזכירה לקובי והוסיפה שאין לה תחושה טובה ונראה לה שעליהם להפסיק מיד את הקשר ביניהם, אבל קובי ביטל את דבריה. בכל הזמן ששהו במקום החתול לא הרפה מהם לרגע. לאחר אותו ערב ניתק ביניהם הקשר לחלוטין. ומאז, החל קובי להתחזק מאוד ואף החל להניח כיפה על ראשו. כבר לא התנדנד בין העולמות. הרב בנימין עודד אותו ואף שוחח עמו על הקמת בית יהודי כאשר ימשיך להתחזק. כחודש לאחר מכן נסע לאורן ואחר כך חזר בלילה ברכבו לבת-ים. לפתע קיבל צלצול. על הקו הייתה הבחורה שעמה היה בקשר. לפני שהסבירה מדוע היא מתקשרת הייתה לו תחושה רעה. היא סיפרה לו שהיא בהריון ומבקשת שייפגשו באופן מיידי. עולמו חשך לגמרי. הוא נסע אליה כשהוא שבור לחלוטין, כפי שלא היה מעודו. ידיו בקושי אחזו בהגה וכל גופו רעד מפחד. כבר היה נדמה לו שהוא פוסע בדרך החיים והנה נפערה לפניו תהום. הוא ידע שברצונו לחזור בתשובה ולא היה לו שום מושג איך להתמודד עם הצרה שנחתה עליו. כבר הספיק ללמוד שאיסור ההפלה חמור ביותר על פי תורה ושמדובר כמעט ברצח. בכל זאת רצה לגרום להפלה כדי שיוכל לפתוח דף חדש בחייו. כאשר נפגשו אמרה לו הבחורה שהכל תלוי כעת ברצונו. אם ירצה - תפיל את הוולד ואם לא, היא מוכנה ללדת בתנאי שיחתום אצל עורך דין לפני כן על מחויבותו לתשלום מזונות עבור הילד.
קובי נקרע בנפשו בין שתי האפשרויות. למרות שידע כי מדובר באיסור חמור, לא יכול היה להבין איך יפתח דף חדש כאשר הילד הלא רצוי ייוולד. הוא לא התייעץ על כך עם אורן ולא עם הרב בנימין. הוא ידע היטב שהם לא יניחו לו לגרום להפלה. לבסוף נתן לה סכום כסף הדרוש להפלה והיא קבעה תור אצל רופא פרטי לעוד עשרה ימים. בכל אותם ימים היה קובי כאדם מת. הוא הפסיק לתפקד, לא הלך לכולל, לא התפלל, בקושי שמע קלטות בניסיון נואש להתחזק. חש שזו תהיה צביעות מצידו לשמור תורה ומצוות ובד בבד לעבור עבירה כה חמורה כהפלה. הוא אמר לעצמו שימתין עד שהסיוט יסתיים ואז יחזור בתשובה. קובי ספר את הימים שנותרו עד להפלה, את השעות ואפילו את הדקות. לא הצליח להירדם בלילות והיה בדיכאון גמור, בתקופה שחורה משחור. ואז הגיע המועד ביום חמישי. הבחורה התקשרה אליו ובישרה לו שהמעשה בוצע. הייתה לו תחושת הקלה שהעניין מאחוריו והוא נסע לאורן להתחזק. עדיין לא העז לספר לו על המקרה. כאשר חזר לביתו השתררה עלטה בכל השכונה שנבעה מהפסקת חשמל כללית באזור. קובי נשאר בתוך רכבו החונה והמותנע עדיין והדליק את הנורה בתוך רכבו כדי שיוכל לסדר את רכבו מבפנים. הוא הביט בשמשה הקדמית וראה להפתעתו גור חתולים ג'ינג'י בן-יומו יושב על מכסה המנוע הלוהט. החתלתול התבונן בקובי מבלי להסיר את מבטו לרגע. פחד מוות אחז בקובי. כל רגשי האשמה על ההפלה צפו ועלו בבת אחת. הוא חש שמשהו רודף אותו. הוא הכה בשמשת הרכב ואף הרים את רגליו ובעט בשמשה כדי לגרש את החתלתול, אך ללא הועיל. החתלתול לא נע ולא זע והמשיך להביט בעיניו של קובי.
קובי הרגיש שדעתו נטרפת ויצא מהרכב כשהוא צועק ומנופף ידיים לעבר החתלתול. החתלתול ירד לאיטו ממכסה המנוע, נעמד ליד הגלגל והמשיך להביט בקובי מבלי להרפות. קובי חזר לביתו בדרך חשוכה ומלאת פחד. כאשר התעורר למחרת חש שהוא רוצה לקבל תיקון על ההפלה ופנה לרב אמנון יצחק. הרב אמר לו בשם הרב קנייבסקי כי עליו להתחזק בקיום התורה ובכל פעם שיגיע התאריך העברי של ההפלה, עליו להתענות במשך חצי יום, עד יומו האחרון. כמו כן עליו להודיע זאת גם לאם, וקובי אכן הודיע לה. מאותו יום התחזק בהתמדה ולאחר כשנה הכיר חוזרת בתשובה והם נישאו. כיום הם מנהלים אורח חיים יהודי בירושלים, יש להם שתי בנות והם מקווים שיביאו לעולם צאצאים נוספים רבים.
פרשת השבוע - חוקת - חלק שני / הרב אריה קרן זאת התורה אדם כי ימות באוהל (חקת יט-יד) הכוונה למסור נפש כדי ללמוד תורה גם אם זה קשה כי הם חינו ואורך ימנו לכן נאמר אדם כי ימות באהלה של תורה. דברי חז"ל אלא מהווים לדעת החפץ חיים על התורה עצה טובה לניצול הזמן ללימוד תורה ובדרך משל הימשיל זאת לסוחר גדול שהיה טרוד במיסחרו מבוקר ועד ערב. מרוב טרדותיו לא היה לאיש זמן להתפלל בציבור וכמו כן לא נותר לו הרבה זמן במשך היום והלילה לקביעת עתים לתורה. חלפו השנים ושיער לבן החל מבצבץ בזקנו,כוחותיו נדלדלו, והוא החל לחוש כי קיצו קרב ובא,ולא רחוק היום בו יצטרך ליתן דין וחשבון על מעשיו לפני מלך מלכי המלכים. אי לכך,החליט כי עליו להכין צידה לדרך, ולצורך זה עליו לשנות את סדר יומו. מאותו יום ואילך הלך בכל יום לבית הכנסת לתפילת שחרית בציבור, אחר התפילה נשאר במשך שעתיים בבית המדרש כדי ללמוד ואחר כך הלך לחנותו. כאשר הגיע לחנות,לאחר שהיה של כשלש שעות בבית הכנסת ובבית המדרש שאלה אותו אשתו בתמהון לפשר איחורו,והוסיפה ואמרה לו: "הלא ידעת כי בשעות אלו החנות הומה סוחרים הממהרים לדרכם, ומה לך כי התמהמת מלבוא?! התחמק הבעל מלהשיב לה רק זאת אמר לה שהיה טרוד בענין חשוב מאד ונאלץ היה להתעכב. וכך במשך כמה ימים היה מאחר מלבוא לבית המסחר,ובכל פעם התחמק מלספר לאשתו היכן היה. בוקר אחד פקעה סבלנותה של האשה,וכאשר ראתה ששוב הוא משתהה מלבוא לחנות,יצאה לדרך כדי לחפש אחריו ולברר פעם אחת ולתמיד להיכן הוא נעלם בכל בוקר. מה רבה היתה תמיהתה וכמה גדול היה קצפה,כאשר נתברר לה שבעלה נמנה בשעות אלו עם חובשי בית המדרש. היא מיהרה לשים פניה לעבר בית המדרש, ואכן ראתה במו עיניה את בעלה יושב רכון על הספרים והוגה בתורה. מיד הרימה קול גדול ואמרה: "מה אתך? האם יצאת מדעתך?! הלא החנות מלאה קונים ואתה יושב כאן ולומד?! לא איכפת לי ההפסד שהנך גורם לנו,אבל כלום אפשר לגרש לקוחות קבועים מהחנות,בשעה שמכל עבר ישנם סוחרים המתחרים בנו"! ענה בעלה ואמר לה: "שמעי נא רעייתי ועני לי מה היית עושה אילו בוקר אחד היה בא מלאך המוות ואומר לך שהגיע זמני להפטר מן העולם,כלום היית יכולה לומר לו שאין אתה פנאי לכך, הואיל והחנות מלאה קונים? בוודאי לא היית יכולה לומר זאת. אם כן מהיום ואילך חשבי בכל בוקר בשעות שאני נעדר מהחנות,כאילו נלקחתי על ידי מלאך המוות ומה איכפת לך שאחרי שעה או שעתיים אקום לתחיה ואבוא לעזור לך בחנות". רעיון זה כלול במאמר "אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית את עצמו עליהם". על האדם לחשוב כאילו הוא מת,ואז יתבטלו מאליהם כל התירוצים והסיבות המעכבים אותו מללמוד. באופן זה יבחין היטב עד כמה טרדותיו ומפריעיו טפלים לעומת לימוד התורה,וימצא על ידי זה זמן רב ללימוד. ועוד שנאמר נעשה ונישמע ומה אנו צריכים לשמוע אם ניקבע עיתים לתורה למרות שהיום דוחק? נאמר מי שמקבל עליו עול תורה מורידים ממנו עול מלכות כלומר שאם נתמיד בלימוד הקב"ה ימלא לנו את אותם שעות שהמתנו את עצמנו עליהם במשך היום ללמוד תורה ולא נפסיד את שכרם בעולם הזה ובעולם הבא שנאמר תלמוד תורה כנגד כולם. בגמרא ברכות (סג) אמר ריש לקיש: "מכאן שאין דברי תורה מתקימים אלא במי שממית עצמו עליהם". ובמשנה באבות (פרק ו') שאמרו: "כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה". פרש רש"י: לא העשיר נאמרה משנה זו,אלא על העני,שאפילו אין לו אלא פת במלח ומים במשורה,אף על פי כן ישב ויעסוק בתורה. וכן פסק הרמב"ם (פרק ד' מהלכות תלמוד תורה) שאין דברי תורה מתקימים במי שמרפה עצמו עליהן,ולא במי שלומד מתוך עדון ומתוך אכילה ושתיה אלא במי שלא נותן שנה לעיניו ותנומה לעפעפיו. ולא יאמר אדם אלך אקבץ ממון, ואחרי כן אלמד, כי לעולם לא יסתפק. יש לו מנה רוצה מאתים וכו'.(כותונת פסים). החפץ חיים היא ניגש מתוך אמונה תמימה אל התורה. כשם שהרגיש בכל חושיו את האלקים,כן ראה את התורה כספר מאת האלקים והרגיש כאילו הוא לומד מפי הגבורה. הוא היה רגיל לומר שלו היו מספרים לנו שנמצא חיבור מאת גבריאל המלאך, כמה היינו משתוקקים לקרותו,והנה לפנינו חיבורו של רבון העולמים בכבודו ובעצמו. המגיד מדובנא אמר משל על חביבות התורה: הנביא ישעיה (פרק מג) אומר: "ולא אותי קראת יעקב,כי יגעת בי ישראל". משל לסוחר שבא ממדינת הים. בהגיעו לנמל ביקש מאחד הסבלים שעבדו שם,שיעלה לאניה ויביא את חבילותיו לביתו. כאשר הגיע הסבל לבית הסוחר מזיע ומתנשף וביקש את שכרו,אמר לו הסוחר: "החבילות שהבאת אינן שלי". שאלו הסבל: "וכי מנין לך זאת, הרי לא ראית כלל את החבילות שהבאתי?" השיב לו הסוחר: "חבילותי הן חבילות קטנות של יהלומים. אילו הבאת אותן בודאי לא היית מזיע ומתנשף כל כך. מאחר שראיתי עד כמה התעייפת, הבנתי שבודאי לא את הסחורה שלי הבאת". כך אומר הקב"ה לעם ישראל: "ולא אותי קראת יעקב", ומוסיף הקב"ה: "כי יגעת בי ישראל". כלומר, מהיכן ידעתי כי לא קראת בשמי? על ידי שראיתיך עייף ויגע. כאשר הצדיקים לומדים תורה ומקיימים מצוות, אין הם חשים עמל וטורח,אלא אדרבה,יש להם טעם,עונג ושמחה. משל זה הוא אחד משלושת המשלים של המגיד מדובנא,אשר האדמו"ר מקוצק אמר עליהם שנאמרו ברוח הקודש. תפילה זו היתה שגורה בפי רבי יחזקאל אברמסקי:"מתי תגיע אהבת התורה שבי לזו של דוד מלכא-משיחא,שהכריז: "חסדך ה' מלאה הארץ",ובכל זאת לא ביקש שום דבר מחלו של עולם ולא מצרכיו האישיים של בשר ודם עלי אדמות,כי אם חסד אחד – "חוקיך למדני"... (ספר הזכרון לר"י אברמסקי) בכל שנות חייו הקפיד רבי דבר בעריש ווידנפלד, הרב מטשיבין,על כל רגע של טבלה. לא היה הבדל בין שנות צעירותו בהן עסק במסחר לבין השנים שבהן ישב על כסא הרבנות בטשיבין והרביץ תורה לתלמידיו. גם בשנות הסבל שעברו עליו בגלותו בסיביר ובבוכרה וגם בשנותיו האחרונות בירושלים,כשהיה תשוש ביותר,הוא לא חדל משקדנותו המופלאה. בבוקרו של יום אחד, בשעה שבע, כאשר נכנס אליו אחד התלמידים,מצאו רכון על גבי הגמרא, שקוע במשנתו ולומד בהתלהבות,עד שלא הרגיש בכניסתו. התלמיד הצטדק באמרו שבא לשאול ענין מסוים הקשה בעיניו.השמיע את שאלתו ורבינו נענה לו. בסיום שיחתם, פנה אליו רבינו בשאלה: "מה הדחיפות שהיתה בבירור זה,עד כדי כך שהטרחת עצמך לבוא אלי לאחר חצות הלילה? "מה – השיב התלמיד בהכנעה וכולו תמיהה – הרי השעה היא כבר שבע בבוקר?"רק אז הבין התלמיד שכל הלילה ישב רבינו ועסק בתורה,מבלי להרגיש שכבר פנה הלילה,עלה השחר והגיע זמן קריאת שמע של שחרית. מאוד הייתי רוצה לחיות ולהתגורר בעיה"ק צפת בזמנו של האר"י הקדוש – אמר פעם אחד האדמו"רים בהשתוקקות גדולה. ומה הפלא? איזו תקופת זוהר היתה זו לעיר המקובלים? האר"י הק' ובני היכלא קדישא שלו מילאו ובישמו את העיר בקדושה ובטהרה. האר"י הק' היה הרבי, ה"בית יוסף" היה הרב, האלשי"ך היה המגיד,וה"חרדים" היה ה...שמש,ומזה עצמו ניתן לתאר מה היה שם בצפת באותה תקופה. כל בני החבורה הקדושה הזו התפללו בבית כנסת אחד,הלא הוא בית הכנסת של האר"י הקדוש. ומנהג היה בבית כנסת זה,שלהתחילת חזרת הש"ץ היו ממתינים למי שהיה מאחר יותר בתפילת הלחש שלו. אם האר"י הק' היה עומד עוד בשמו"ע בשעה שה"בית יוסף" כבר פסע לאחוריו – המתינו להאר"י הק',וכן גם להיפך. אולם,בדרך כלל היו ממתינים להאר"י הקדוש,כי היה מאריך הרבה בתפלתו בכוונותיו עפ"י דרך הנסתר. והנה קרה פעם,שהאר"י הק' סיים את התפילה ופסע לאחוריו בעוד ה"בית יוסף" עומד בתפילת הלחש שלו,והורה לחזן להתחיל מיד בחזרת הש"ץ. איש, כמובן,לא קם לערער ע"ז, כי אם האר"י הק' מצוה-שומעים לו, ואמנם החזן התחיל בחזרת הש"ץ. כתום התפילה ביקש האר"י הק' לנעול את הדלתות וציוה על כולם לחכות במקום. הוא ניגש לבימה, דפק ואמר: רבותי,שלא יעלה חשד בלב איש כי בזה שאמרתי שלא להמתין ל"בית יוסף", כאילו רציתי לזלזל ,חלילה, בכבודו של ה"בית יוסף", אלא שצריכים להמתין לו כשהוא מתפלל, אבל לא כשהוא לומד!... ניגש ה"בית יוסף" לבימה בחיוך על שפתיו ואמר בקול: אמת הדבר,עד "שמע קולנו" התפלל, אבל באמצע ברכה זו עלתה במחשבתו שאלה, והיא אכן כתובה ב"בית יוסף", בדבר טחנות רוח,אם יש בהן משום השמעת קול בשבת. ומשעלתה השאלה במוחו,הוא התהרהר בלימוד, והאר"י הק' הרגיש מיד שהוא הוגה אז בלימוד,ולכן פסק שאין צריכים להמתין עליו. הוא אמנם יכול להמשיך ולהגות בתורה, אבל להמתין לו – לא, לא מחוייבים... (שאל אביך ויגדך).
נסיון בשמירת שבת זמן קצר לאחר שהתחלתי לשמור שבת, קיבלתי את תפקידי הראשון כחבר בצוות כתיבה של סיט-קום (קומדיית מצבים). דרך אגב, הקומדיה הזו זכתה במקום ה-99 בדירוג הרייטינג, מתוך 99 התוכניות המדורגות.... לא שזה משנה משהו בסיפור, אבל תמיד חשבתי שזה משעשע. בשבוע הראשון לא היה הרבה לעשות, וזה היה באוגוסט, זמן שבו השמש שוקעת מאוחר יחסית, אז סיימנו לעבוד לפני שהתעורר איזשהו קונפליקט. השבוע השני היה שונה. יום ששי הלך וקרב לקיצו, ואנחנו סיימנו בשעה שאפשרה לי להגיע הביתה בדיוק להדלקת נרות. גרתי קרוב לסטודיו, אז כל עוד היינו סוגרים עניינים בזריזות, הייתי מצליח להגיע הביתה ממש ברגע האחרון. ואז הגיע יום ששי נוסף. הייתה זו אחת מאותן פגישות שרצתה נואשות להסתיים, אבל בכל פעם שזה כמעט קרה, מישהו העלה נקודה נוספת, ואז עוד אחת. ישבתי מול חלון גדול וראיתי איך השמש שוקעת ושוקעת לעבר קו הרקיע. בסופו של דבר, היא הגיעה לנקודה שבה אם לא הייתי קם ועוזב מיד, לא הייתי מצליח להכניס את השבת. לא ידעתי מה לומר או לעשות. מכיוון שלא היה לי ניסיון קודם של שמירת שבת במקום העבודה, לא חשבתי לדון על כך מראש עם מנהלי ההפקה שלי. מה שכן ידעתי, זה שכמה דקות לפני השקיעה זה לא הזמן המתאים להיכנס לדיון על אמונותיי הדתיות. במילים אחרות, הייתי תקוע. אז עשיתי את הדבר היחיד שעליו הייתי יכול לחשוב: קמתי, ובלי שום רעש, עזבתי. הם בטח חשבו שאני יוצא לשירותים, אבל לא חזרתי. אני זוכר שחשבתי בזמן שרצתי למכונית, שבתור יום מנוחה השבת גורמת להרבה יותר לחץ מכפי שניתן היה לצפות.... הייתי מוכרח לדבר עם מנהלי ההפקה, להסביר את מצבי, ולקוות שהם יתחשבו. לאחר סוף השבוע, ניגשתי אליהם עם השותף שלי, ושאלתי אם אוכל לעזוב כמה שעות מוקדם יותר בימי ששי, כדי שאוכל לשמור שבת. הם אמרו "לא". ואז שאלו אם אני עדיין רוצה לעשות את זה, כי אם כן, הם הולכים למצוא לי ממלא מקום. במלים אחרות, או שאתה עובד בשבת, או שאתה מפוטר. כשחזרתי הביתה, התקשרתי לסוכן שלי. הוא שאל אותי מה אני רוצה לעשות. אמרתי לו שאני לא מתכוון לעבוד בשבת. הוא ענה לי שאם ככה, אני יכול לשכוח מעבודה בטלוויזיה. זה היה רגע של הלם. אילי ההון ההוליוודיים מוכרים באמירה שלהם: "אתה לא תעבוד בעיר הזאת שוב!" – אבל אני חשבתי שהם אומרים את זה רק בסרטים. ועכשיו, הנה הם אומרים את זה, ולא רק שהם באמת אומרים את זה – הם אומרים את זה לי! למחרת, אמרתי לשותף שלי שאני לא יוצא לעבוד. הוא הבין, אבל הסביר לי שהוא מתכוון לנסות להישאר בעסקי הסרטים, בלעדיי. לא כעסתי. הוא אפילו לא היה יהודי. לא רק זה, אנשים מנסים במשך שנים לפרוץ לתוך ענף ה'סיט-קום'. גם בשבילו זו הייתה פריצת דרך גדולה, וזכותו המלאה הייתה לבדוק לאן היא מובילה. מבחינות רבות, היו אלה הרגעים הקריטיים ביותר בחיי. עליכם להבין: הייתי אז בשיא ההצלחה. השגתי את מטרת לימודיי בהארווארד: כתיבה סאטירית וכניסה להוליווד. למרות כל זאת, משהו היה חסר. שמעתי רעיון שקשור לזה, שבמשך שנים ייחסתי בטעות לרב חסידי מהמאה ה-19. רק אחר כך נודע לי שהוא נאמר על ידי רוכב אופנוע מקועקע בשיקום. אבל לא רק שזה לא הפחית מערך התובנה, אני חושב שזה הפך אותה לפשוטה וברורה יותר. הוא אמר: "כולנו נבראנו עם חלל בצורת הא-ל בתוכנו". אנחנו מנסים למלא אותו בהישגים מקצועיים, בסמים, במערכות יחסים, בכסף, אבל אף אחד מהדברים האלה לא יכול למלא אותו באמת מלבד הא-ל, משום שזה חלל בצורת הא-ל. החברה המודרנית רואה באופן ציני את הדת כמפלט, אבל אין דבר רחוק יותר מהמציאות. השאיפה לרוחניות היא ביטוי של כמיהה שהוטבעה בתוכנו על ידי האלוקים עצמו. אצל חלק מאיתנו הקול הפנימי מתגבר בעקבות אירוע טראגי. אצל אחרים, ואני בכללם, הוא מתגבר בזמנים של הצלחה ושפע. הוא אומר: כל ההזדמנויות האלה נהדרות – אבל בטוח שיש עוד משהו בחיים! הבנתי, שאם לא אוכל לקחת אתי לַמסע את הנשמה, אז לא משנה עד כמה ארחיק לכת - בסופו של דבר זו תהיה דרך ללא מוצא. כבר לא הייתי משוכנע שטיפוס עיוור במעלה סולם ההצלחה עומד להוביל אותי למקומות טובים יותר ויותר. הייתי מוכרח לברר לאן לוקחת אותי ההצלחה, ואולי אפילו חשוב יותר, מתי היא תמנע ממני להמשיך להתקדם. הבנתי, שאם לא אוכל לקחת אתי לַמסע את הנשמה, אז לא משנה עד כמה ארחיק לכת - בסופו של דבר זו תהיה דרך ללא מוצא. הלחץ היה קשה. עמדתי לאבד את המשרה שלי, את השותף שלי, ואמרו לי שלא אמצא שוב עבודה בטלוויזיה. איכשהו, למרות כל זאת, נשארתי רגוע. אולי לא אעבוד בתחום הנבחר שלי, אבל בלבי ידעתי ששום דבר רע לא יכול לצאת משמירת שבת. בימים שלאחר מכן, נכנסו הסוכנים שלי לתמונה, ונפגשו עם ראש הסטודיו ומנהלי ההפקה. לתדהמתי, מאחורי דלתיים סגורות, כל הצדדים התגלו כמעריכים ותומכים. לא פוטרתי! היום, לפני שאני מקבל עבודה, אני תמיד מדבר על שמירת השבת. למרות הסטריאוטיפים שיש לאנשים על תעשיית הבידור, אני תמיד מתרגש מהתגובה החיובית של יהודים ושל לא-יהודים לנושא. היהדות מלמדת שכשאתה נמצא בתוך קושי, אתה מוכן לתת הכל כדי שהוא יעבור; אבל אם הצלחת לעבור אותו בהצלחה, לא היית מחליף את הניסיון הזה בעד שום הון שבעולם. אלוקים נתן לי מתנה נפלאה. הוא היה יכול לעשות את כל התהליך יותר קל בשבילי, אבל הוא נתן לי את ההזדמנות לעמוד על אמונותיי. אולי זו הסיבה שהאירוע הותיר בי את טעמו הטוב של הרגע שבו אני הכי גאה בחיי. מאז, החיים כבר לא חזרו להיות כפי שהיו. כשמגיע יום ששי והשמש עומדת לשקוע, לא משנה מה קורה, לא משנה כמה אני עסוק - הכל נעלם, והשבת היא הדבר היחיד שנותר. שבת קודש. *דויד זקס מתגורר עם אשתו וילדיו בלוס אנג'לס, שם הוא כותב ומפיק תוכניות טלוויזיה. בין התוכניות שכתב: "משפחת סימפסון", "מלקולם באמצע" ו"מפגשים מהסוג האישי" בדיחות איש אחד יושב אצל רופא שיניים, כשהרופא מתחיל לקרב מקדחה ענקית לכיוון הפה שלו.
לפתע צוער האיש: "אאאאהההההה!!!"
הרופא מתעצבן ואומר: "מה אתה צועק, עדיין לא נגעתי בך."
משיב לו האיש: "אני יודע, אבל אתה דורך לי על הרגל..." בדיחה באחד הכנסים של ארגון לגברים מוכים נשאלה שאלה בקהל: "מי העיז לענות לאשתו- לא רוצה?". קם אחד מהקהל וענה בביטחון: "אני אמרתי לאשתי לא רוצה!". התפלא הקהל מאוד ושמח שיש ביניהם בעל אמיץ, כשנשאל מתי זה קרה סיפר הבעל: "יום אחד הגעתי מאוחר הביתה, אשתי רדפה אחרי עם מקל של מטאטא אז התחבאתי מתחת למיטה, וכשהיא צעקה עלי כמה פעמים "צא החוצה", אמרתי לה – לא רוצה…" בדיחה חוטף אחד מתקשר לפרסי ואומר לו: "שמע, חטפתי את הבן שלך. רוצה אותו בחזרה? תביא 10,000 שקל". שואל הפרסי: "הילד אוכל?" החוטף: "כן". הפרסי: "הילד שותה?" החוטף: "כן". הפרסי: "הילד מכוסה טוב בלילה?" החוטף: "כן". אומר הפרסי: "אז אולי תקח גם את אח שלו..."? לקוטים מספר ברית כהונ לאדמו''ר ועט''ר רבי משה כלפון הכהן זצוק''ל קי''ח] כפור אחר גמר הנעילה והתקיעות נוהגים לומר כל כלי וגו' שלש פעמים ואחר כך יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד לך אכול וגו' קי''ט] במוצאי כפור נוהגים להעלות נר לסוכה ומכבדים קרקע הוכה והוא כען התחלה בעשיית הסוכה לקיים מה שנאמר ילכו מחיל לחיל והמדקדקים מתחילים מיד במוצאי יום הכפורים בעשיית הסוכה ספר המדות לרב הקדוש רבי נחמן מברסלב זצוק''ל וזיע''א ת''ו] על ידי בטחון בא השלום ת''ז] בטחון בא על ידי יראת שמים ת''ח] על ידי אמונה יבוא לבטחון ת''ט] מי שאין לו בטחון הוא דובר שקרים ת''י] על ידי שקרים אינו יכול לבטוח באמת
18/06/2010
ויש לשאול כמה שאלות:
א} אמרו חכמינו זכרונם לברכה מה חוקת התורה פירוש מצוה שאין בה טעם ויש לשאול למה הפסוק האריך ואמר ''זאת חוקת התורה'' ולא אמר בקיצור ''זאת החוקה''?
ב} אמרו חכמינו זכרונם לברכה למה ה' יתברך נתן לנו מצוות פרה אדומה כדי לכפר על עוון העגל. והמשילו למשרתת בבית המלך שהביא את בנה עמה ולכלך הארמון אמר המלך תבא האם ותקנח מה שלכלך בנה. וגם כן בפרה אדומה תבא הפרה ותקנח מה שלכלך בנה העגל. ויש לשאול והלא אמרנו שמצוה זו אין לה טעם?
ג} במסכת שבת ציוו אותנו חכמינו זכרונם לברכה שאין ללמוד על אור הנר גזרה שמא יבוא להטות הנר כשמוציא אותו אינו דלוק יפה ואמר רב הונא אם הלומד הוא אדם חשוב שרי כיון שאין כבודו להטות לא יטעה והקשה הגמרא והלא רבי ישמעאל בן אלישע שהוא אדם חשוב ואמר אני אלמד על אור הנר ולא אטה ולמד ובא להטות ונזכר ואמר כמה גדולים דברי החכמים ויש אומרים שהטה וכתב בפנקס כשיבנה בית המקדש יביא קרבן חטאת. והקשו המפרשים האם רבי ישמעאל בן אלישע לא ידע כמה גדולים דברי חכמים רק עכשיו?! ותירצו שבמשנה לא כתוב הטעם למה אסור ללמוד לאור הנר. ועדיין יש לשאול והלא בברייתא כתוב הטעם וחזרה הקושיא למקומה? ועוד שרבי ישמעאל הוא רב גדול וידע הטעם לבדו בלי המשנה ולא הברייתא?
ברם מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שאין אנחנו יודעים טעם פרה אדומה אינו פירוש נצטווינו על פרה אדומה שזה ברור כדי לכפר על עוון העגל וכמו שכתבנו אלא שאין אנחנו יודעים טעם הפרטים של פרה אדומה שמי שמזה על הטמא מטהר אותו אבל הוא עצמו נטמא וזה אי אפשר להבינו מבחינת השכל שאם הפרה מטמאת אם כן איך מטהרת הטמא? ואם מטהרת למה אם כן מטמאה המזה שהוא טהור? וכן למה הנוגע במת יהיה טמא? ובכלל מה זאת אומרת טומאה? על זה אמרו שאין יודעים טעם פרה אדומה.
ואם נדקדק עוד יותר ונבין נמצא שכמעט כל המצוות אין להם טעם כמו השבת שטעמה ברור משום שה' יתברך ברא העולם במשך ששת ימים וביום השביעי שבת וינפש ולכן אנחנו נחים ביום השבת. אלא שאין טעם זה מספיק שיש לשאול למה ה' יתברך ברא את העולם במשך שבעה ימים ולא בראה במשך עשרה ימים כמו שכתוב בפרקי אבות פרק חמישי משנה א' כתוב בעשרה מאמרות נברא העולם? ועוד הרבה שאלות וכן בכל מצוה ומצוה כשמעיינים נמצא שאין יודעים כלל מה טעם המצוות העמוק ורק יודעים הטעם השטחי כמו הפרה אדומה שנתנו בה החכמים טעם אבל טעם העיקרי והעמוק אף אחד לא יודע ולכך כתיב ''זאת חוקת התורה'' ופירוש מחוקת פרה אדומה למדים שכל התורה חוקה. שאף על פי שנראה לכם שהבנתם הטעם מכל מקום זה טעם שטחי אבל הטעם העיקרי והעמוק אף אחד לא יודע.
וכמו שאמר החכם מכל אדם ''אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני'' ופירשו חכמינו זכרונם לברכה ששלמה המלך בקש לדעת כל טעמי המצוות וכשהגיע לפרה אדומה לא ידע הטעם ואמר שהוא חשב שידע טעמי המצוות אבל מפרה אדומה גילה שהוא אינו יודע הטעמים האמיתיים. ולכך רבי ישמעאל שהוא היה רב גדול אמר כמה גדולים דברי החכמים שהם לא אמרו הטעם העיקרי רק השטחי ורבי ישמעאל היה יודע הטעם העיקרי ואמר שהטעם לא שייך אליו ולבסוף טעה גם בטעם השטחי שלא להטות. ולפי זה אמרו חכמינו זכרונם לברכה בית דין שאסר דבר אין בית דין אחר יכול להתירו אלא אם כן הבית דין השני גדול מהראשון בחכמה ובמנין והטעם כדי לדעת הטעם העיקרי למה אסרו הבית דין הראשון ואז יכול לחלוק עליהם ולהתיר.
ומכאן מוסר גדול שלפעמים שומעים כמה בני אדם אומרים שמצוה זו פג טעמה חס ושלום בזמן הזה ואם כן אין צריך עוד לקיימה וכדומה משל:
א} חכמינו זכרונם לברכה אסרו להסתפר ולגלח בחול המועד וטעמם כדי שלא יכנסו לחג מנוולים ואומרים שאין להם עכשיו זמן ומגלחים בחול מועד. ואותם בני אדם אומרים שטעם זה לא שייך בזמן הזה נכון שבשער הראש שייך מכל מקום בזקן אינו שייך כיון שמגלחים הזקן פעמיים או שלושה בשבוע ואם כן אף על פי שמגלח בערב החג הוא חוזר ומגלח בחול מועד ויטעה ויבא להתיר.
ב} וכן מה שצריכים הנשים לכסות שער ראשם יאמר אדם שבזמן הזה אינם צריכים עוד לכסות כיון שמה שהיו מכסים היינו משום שהיו תמיד בבית ואינם יוצאים לרחוב וכשיוצאים צריכים לכסות אבל עכשיו שהרבה גויות יוצאים ושער ראשם פרוע יטעה אדם לומר שאין צריכים לכסות.
ג} עוד אסרו חכמינו זכרונם לברכה שלא לשתות או לאכול תרופה וטעמם משום שבימי קדם היו מכינים בעצמם תרופה על ידי שחיקה וכדומה והשחיקה בשבת אסורה ולכן אסרו לאכול תרופה גזרה שמא ישחוק. ויטעה האדם לומר שבזמן הזה שאין שוחקים אלא הכל קונים מוכן אם כן מותר לשתות תרופה.
ד} וכן אסרו חכמינו זכרונם לברכה למחות כפים ולרקוד בשבת שמא יבא לשיר על ידי כינור ויקרע החוט ויבא לתקנו. ויבא אדם לטעות ולומר שבזמן הזה שהכינורים משוכללים מאוד מותר כיון שרק קצת יודעים לשיר על ידי כינור וכל שכן שקשה להם מאוד לתקנו אם נשבר להם.
וזאת טעות גדולה שאף על פי שבטל הטעם מכל מקום לא בטלה התקנה ואף בזמן הזה אסור למחות כפים וכו' כיון שכל אותם טעמים הם טעמים שטחיים אבל הטעמים העיקריים לא יודעים.
ויש לשאול שכיון שהטעמים הללו הם שטחיים למה אם כן אמרום חכמינו זכרונם לברכה? ויש להשיב שהטעם נאמר לרבנים ולפוסקים שכל חייהם הם לומדים תורה ומתעמקים בה כשישאלו שאלה שאינה כתובה באף מחבר אחר ישתמשו באותם טעמים לדמות בין שתי הלכות או לחלק ביניהם ובזה ידעו מה אסור ומה מותר.
ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו לשמור התורה והמצוות ויחיש לגאולינו במהרה בקרוב!!!
18/06/2010
רש"י ז"ל פירש זאת חקת התורה לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה לפיכך כתב בה חקה גזרה היא מלפני אין לך רשות להרהר בה. חז"ל שאלו והא יש מצוות אחרים שאין בהם טעם לפי דעתינו משל הכלאים לא תזרע קמח ושעורים יחדו או לא תחרש בשור ובחמור יחדו ולא אמר בה חקה ולא חשב על השטן ואומות העולם? ותירצו משום שפרה אדומה באה לכפר על העגל תבוא הפרה אם העגל ומקנחת לכלוך בניה, וכשידעו אומות העולם הטעם שלנו יתלוצצו עלינו על שעשינו העגל. אלא יש לשאול והא השטן מחשבתו לא כדי להתלוצץ עלינו ואף אומות העולם הם בעצמם עובדים עבודה זרה איך יתלוצצו עלינו?
אולם כדי לתרץ שאילה זאת נתחיל לתרץ שאילה אחרת למה המת מטמא באהל ר"ל אם אדם יושב במקום מקורה הוא ומת נטמא אפי' שלא נגע בו ולא כשאר הטומאות שאינם מטמאים רק אם נוגעים בדבר הטומאה. מה התוספת שיש למת וביותר למה רק בישראל בלבד אומות העולם אינם מטמאים רק בנגיעה?
אולם ידוע מה שאמרו חז"ל למה האשה שיולדת תהיה טמאה משום שידועים שלשה דברים שהקב"ה לא נתנם ביד המלאכים והם המטר ותחיית המתים והאשה כשתלד שהם ביד הקב"ה ולזה האשה קודם לידתה תהיה לפניה השכינה והטומאה כשתמצא הקדושה תבוא תמיד כדי שתמצא הזדמנות לשבת במקומה וכשתלד האשה השכינה הולכת אז תמצא מקום להכנס ולכן האשה תהיה טמאה והאדם כשהוא עדיין בחיים ובו נשמה קדושה לפי מה שכונסת בו הטומאה אינה יכולה להכנס בכח, כאדם כשישן עדיין יש בו קצת נשמה מכנסת הטומאה וכשיתעורר נשמתו הטמאה בורחת ומחזקת בידים שהם הסוף של האדם ולזה רוחצים ידינו וביותר החולה השכינה על ראשו וכשהטומאה רואה הקדושה משתדלת להכנס בו בכל כחה אבל הקדושה אינה מנחת אותה וכשיפטר האדם הטומאה תמצא כל ההזדמנות וכונסת באדם בכל כחה ולכן הטומאה תהיה גבורה מאד שמטמאת כל מי שיושב באותו מקום ולהפך לפי מה שמכנסת הקדושה תוציא הטומאה.
ולזה הפסוק אמר ושרף את הפרה וכו' ר"ל פרה אדומה צריכה שריפה להסיר כל הטומאה של העגל ומכנסת במקומה הקדושה. אבל כאן השטן ואומות העולם רוצים להטעותינו ויאמרו לנו למה שרפת אותה מסכינה! ואם כדי שימחל לכם עון העגל הוא כבר נעשה וזה שטות מעשה הפרה והוא משום שהם אין להם תשובה שאין מי שמוחל כלל רק לבניו ואנו נקראים בנים. ואם אנו רואים עכשיו מי שעובד עבודה זרה ודאי מתלוצצים עליו ואומרים לו מהו הטעם של העבודה זרה הזאת תעבוד מעשה ידי אדם אבל לפנים היה בה כיף גדול ומיותר העבירות שהיו רוב בני אדם מתדבקים בה. ולזה רש"י סיים אנו אומרים לאומות העולם חקה וגזרה היא מאת הקב"ה אין לך רשות להרהר אחריה ר"ל אתם האומות העולם והשטן שמפצירים בי לעבוד עבודה זרה אין לך רשות לחשוב על הטעם הזה שאם אתה שואל אותי מהו הטעם תתחיל לומר לי הטעם של העבודה זרה למה עובדים אותה.
רבותי! אין מי שמכחיש שהקב"ה ברא העולם ואין מי שמכחיש שהתורה נתנה לנו הקב"ה על ידי משה רבינו ואין מי שמכחיש שהתורה לא נחלפת ואינה מתחלפת לעולם ר"ל כל מה שכתוב בתורה מאת הקב"ה והוא צונו לעשותו. וכשהעולם היא של הקב"ה והוא עושה עמנו הטוב ונתנה לנו לשבת בה צריכים לשמוע לו אבל לפעמים היצר הרע מפציר באדם וטועהו לעשות עבירה ואחר שיתעורר האדם צריך לו לעשות תשובה והקב"ה יסלח לנו.
אולם לפעמים עושים עבירות שאין בהם שום טעם ואין בהם שום ריוח כמעשה העגל משל הנשים שאין מכסים ראשם כדין ולבושם אינו כפי הדין צר או חסר צניעות האם יכולה לומר למה עושה ככה וכי רוצה שתתחתן פעם אחרת! מקשטת עצמה כדי שיראוה, או השבועה האדם שישבע לצורך מה לא זמנה עכשיו נדבר בה פעם אחרת. לפעמים מוציאים אדם שנשבע ללא שום סיבה או על דברים בטלים כדי שיאמינו אותו מה שאמר ללא שום תועלת למה הטומאה כונסת בתוכו ומניחתו לעשות העגל. או הקללות והכפרות יאמר לך כעסתי וכי מי שכועס יקלל או יכפור במקום שתקלל תצעוק ותנוח דעתך או האנשים שמדברים לשון הרע פלוני למה לא עשה ככה והוא ברוך ה' או למה עשה ככה מנין לו הכסף מה איכפת לך ומה מרויח מדבריך רק קצת עבירות, כשיבוא ללוות ממך תאמר לו לא אפי' אם אין לך הצדק, או דיבור בבית הכנסת וכי הדיבור אינו בא רק בזמן התפלה אף אם מדבר דברים שיש בהם תועלת הרי זה חצי נחמה אלא תמצא אותו שאינו מדבר רק דברים בטלים ר"ל עבירות ללא שום ריוח ויבוא אדם ויוכיח אותו יאמר לו טוב ויש לך הצדק הוא יחזור פניו וימצא אותו חזר לדבר. וכי היראה היא ממי שמוכיח אותנו! היראה רק מהשי"ת ומי שהוכיח אותנו תודה לו שראה אותנו טועים ומחמת שאוהב אותנו לא רצה אותנו לטבוע בעבירות אבל היראה מהשי"ת. יהי רצון שהקב"ה יעזרנו שתהיה לנו יראת שמים ונקיים כל מצוותיו ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.
18/06/2010
פרשת חוקת
נצטווינו שלושה מצוות עשה.
א} לעשות דין פרה אדומה.
ב} המת טמא הוא ומטמא.
ג} מי פרה אדומה מטהר הטמא ומטמא הטהור שמזה על הטמא.
בפרשה מסופר שבני ישראל בשנת הארבעים לצאתם מארץ מצרים כשהגיעו למדבר צין מתה מרים הנביאה אחות משה ואהרון והייתה אז בגיל 125 ובזכות מרים היה באר הולך אחרי בני ישראל בדרכם במדבר שהיו שותים ממנו וכשמתה נעלם הבאר ויצמאו בני ישראל למים ויבואו להתלונן על משה ועל אהרון ומשה ואהרון כשנקהלו עליהם בני ישראל הלכו לאוהל מועד ושם נגלה עליהם ה' יתברך ויאמר להם דברו אל הסלע ויתן מימיו ויקהילו משה ואהרון את בני ישראל וילכו לפני הסלע ויחשוב משה בלבו אם ידבר עם הסלע ויוציא את מימיו יווצר קטרוג בשמים על בני ישראל שהסלע שהוא דומם שומע בקול ה' יתברך אפילו בדיבור ואילו בני ישראל אינם שומעים בקול ה' יתברך ומכעיסים אותו לכם הכה את הסלע ויוציא את המים.
ה' יתברך כעס על משה ועל אהרון ויאמר אליהם למה לא שמעתם בקולי שאמרתי לכם לדבר את הסלע ואילו אתם הכיתם אותו לכן לא תביאו אתם את בני ישראל אל ארץ ישראל אלא תמותו במדבר.
אחר זה שלח משה שליחים למלך אדום ויאמר לו אנחנו רוצים ללכת לארץ ישראל דרך ארצך ואנחנו מבקשים ממך שתרשה לנו לעבור דרך ארצך ואפילו שיש לנו מי באר והמן נקנה האוכל בכסף מאיתך אבל מלך אדום לא רצה ויאסוף את צבאו להילחם עם ישראל וה' יתברך אמר למשה שלא ילחם עמו ויסוב ישראל מעליו.
אחר זה הלכו להר ההר ויאמר ה' יתברך אל משה שהגיע זמנו של אהרון להיפטר מן העולם ויעלו משה ואהרון ואלעזר בנו אל הר ההר ויפשט אהרון את בגדיו וילבש אותם אלעזר בנו וימת שם אהרון בהר ההר בגיל 123 ויראו כל בני ישראל כי גוע אהרון ויבכו עליו שלושים יום שהיו מאוד אוהבים אותו שהיה עושה שלום בית וגם אם היה רואה שני חברים נצים היה משלים עמהם שהולך לראשון ואומר לו שמעתי שחבירך מתחרט ואומר אני חטאתי לחבירי ואני רוצה לבקש ממנו מחילה והולך אחר כך לשני ואור לו כדברים האלה וכשהיו נפגשים בדרך היו מתנשקים ומתחבקים ומשלימים איש עם רעהו.
כשמת אהרון הוסרו ענני הכבוד שהיו לבני ישראל בזכותו אחר האבל חזרו בזכות משה כששמע עמלק שמת אהרון לבש לבוש כנעני וילחם עם בני ישראל ובני ישראל לא היה יודע מי הוא האויב שלבושם כנעני ושפתם ומראיהם עמלקי ויתפללו לה' יתברך ויאמרו אם תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם וה' יתברך שמע תפילתם וינצחו אותם.
אחר זה נסעו מהר ההר לסבוב את ארץ אדום ותקצר נפש העם בדרך וידברו וילונו על ה' ועל משה ויאמרו למה העלותונו ממצרים ויכעס ה' יתברך וישלח בם נחשים וינשכו אותם וימות עם רב מישראל וילכו למשה ויתפלל עליהם משה ויאמר לו ה' יתברך עשה לך נחש נחושת והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחושת וחי.
אחר זה נלחמו עם סיחון מלך חשבון שהיה גבור מאוד וינצחו אותו ויקחו ממנו את כל ארצותיו גם עוג מלך הבשן שהיה ענק הלך להילחם עם בני ישראל ובתחילה פחד ממנו משה בשביל שעוג הוא אליעזר עבד אברהם ופחד משה שמא תעמוד לו זכותו של אברהם וגם עשה המילה והבטיחו ה' יתברך שינצח אותו.
ויקח עוג הר גדול שהיה אורכו 12 ק''מ ורוחבו 12 ק''מ כשטח שהיו חונים בו בני ישראל ויניח אותו על ראשו לזורקו על בני ישראל וה' יתברך זמן לו נמלים בראשו וינקבו את ראשו ויכנס ההר בראשו ורצה עוג להוציאו מפיו וה' יתברך האריך את שיניו שלא יכול להוציאו משה רבינו היה גבוה
5 מטר והביא חרב אורכה
5 מטר וקפץ
5 מטר והגיע לעקב עוג ויפל אותו וישבר ההר בראשו וימות וינצחו בני ישראל את צבאותיו ויקחו את כל עריו.
ויש לשאול כמה שאלות:
א} לרוב השנים חקת ובלק מחוברות למה חיברו חכמינו זכרונם לברכה פרשת חוקת ובלק שמן הדין היה לחבר בלק ופינחס כיון שפרשת בלק מסיימת במעשה פינחס ואילו פרשת פינחס עוסקת בתשלום שכר פינחס על זה?
ב} בפרשת חוקת כתיב ''זאת חוקת התורה'' פירש רש''י שהשטן ואומות העולם מתלוצצים ומלגלגים על בני ישראל בשביל מצות פרה אדומה איזה טעם יש בה לכן אמר הפסוק חוקה ורוצה לומר גזרה מאת ה' יתברך ואין לך להרהר אחר הטעם ויש לשאול למה רש''י לא אמר את הדברים הללו אלא כאן והלא יש הרבה חוקות כמו הכלאים והשעטנז ועוד וכמו שכתיב ''אם בחוקותי תלכו'' שיש הרבה חוקות?
ג} כתיב ''זאת חוקת התורה אשר ציווה ה' לאמר דבר אל בני ישראל וכו',, ויש לשאול למה כתיב ''אשר צוה ה',, והלא כל המצוות ציווה ה' את משה כדי לצוות את בני ישראל?
ד} פירוש רש''י ''ויקחו אליך'' שתהיה נקראת על שמך זאת הפרה שעשה משה במדבר ופירשו חכמינו זכרונם לברכה כל פרה שעשו בני ישראל אחר כך צריכים להניח קצת מאפר הפרה שעשה משה ויש לשאול למה רק כאן פירש רש''י כאן והלא כתיב בפרשת תצוה ''ויקחו אליך שמן זית זך'' ולא פירש רש''י כן?
ה} פרה אדומה צריכים לשחוט אותה מחוץ למחנה ורוצה לומר מחוץ לשלושה מחנות ויש לשאול והלא אפילו מי שנטמא בשבילה אינו יוצא מחוץ אותם המחנות כמו שפירש רש''י הפסוק ''אל המחנה'' ואם כן מה צריכים ללמוד משחיטת הפרה חוץ לשלושה המחנות?
ברם אמרו חכמינו זכרונם לברכה שפרה אדומה באה לכפר על מעשי העגל שהפרה היא אם העגל וידוע שהעגל שעשו בני ישראל כישפו אותו הערב רב והיה אומר אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים דהיינו שהעגל דבר לשון הרע על ה' יתברך ועל משה שהם אמרו שהוציאו את בני ישראל ממצרים והעגל גם הוא אמר שהוא הוציא את בני ישראל ממצרים כאילו חס ושלום ה' יתברך ומשה רבינו משקרים ולכן העגל שאמו באה לכפר על חטאו צריכים לעשות לה כמו המצורע שהמצורע ה' מעניש אותו על שדבר לשון הרע {עיין פרשת מצורע} כשאינו רוצה לחזור בתשובה שישלחו אותו אל מחוץ לשלושה מחנות ולכן גם הפרה משלחים אותה חוץ לשלושה מחנות ועוד שהעגל נתגאה במה שאמר שהוא הוציא את בני ישראל ממצרים כאילו חס ושלום הוא אלוה ועל בעל הגאוה אומר ה' יתברך ''אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת'' ולכן משלחים את הפרה שבאה לכפר על העגל מחוץ לשלושה מחנות שבאותם שלושה מחנות שרויה תדיר שכינת ה' יתברך.
ידוע שמשה רבינו עניו מאוד כמו שהעידה עליו התורה ''והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדם'' ולכן כשאמר ה' יתברך למשה שתהיה פרה אדומה קרויה על שמו נתן פתח לאומות העולם לקנטר את בני ישראל ולומר להם אתם אומרים שמשה עניו ואילו הפרה רוצה לקראתה על שמו שבה יתגדל שהוא מטהר אתכם.
לכן אמר הפסוק ''אשר ציווה ה' לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך'' ורוצה לומר שזה מציווי ה' יתברך שתהיה קרויה על שם משה שכל פרה שיעשו אחר כך בני ישראל ישימו בה קצת מאפר הפרה שעשה משה במדבר שפרת משה יש בה הרבה כוונות שאנחנו לא יודעים ולא יכולים לכוונם רק משה וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה מה שנאמר ''אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני'' ששלמה המלך שהוא חכם מכל האדם חשב שידע טעמי כל המצוות כיון שהגיע למצות פרה אדומה לא ידע טעמה ומזה הסיק שגם טעמי שאר כל המצוות לא יודע אבל משה רבינו יודע אפילו טעם פרה אדומה כיון שהוא היה בשעת העגל ולא חטא בו ולכן לוקחים קצת מאפרה ונותנים בכל פרה ופרה שעושים אחר כך אבל אומות העולם אינם מבינים את זה וגם השטן עושה עצמו שאינו מבין ומטעה את בני ישראל ואומר להם מה חשובה פרת משה משאר הפרות והלא כולם דומים וכיון שאנחנו לא יודעים מה הם כוונות משה אפשר לטעות וללכת אחריהם.
לכן פירש רש''י שחוקה זו אינה כשאר חוקות ואין לנו זכות לפלפל ולהתווכח כלום בטעמה כיון שהשטן ואומות העולם שואלים אותנו למה משה קראה על שמו והלא הוא עניו?
ולפי זה יתיישבו כל הקושיות שזהו כוונת הפסוק ''זאת חוקת התורה'' פירוש שמצות פרה אדומה היא חוקה ואינני רוצה שתתווכח בטעמה עם מישהו אחר והטעם בשביל שה' יתברך ציווה בה אל בני ישראל ויקחו אליך פירוש שציווה שפרה זו תהיה נקראת על שמו.
את כל זה ידענו על משה שהוא עניו ולא רצה שתקרא הפרה על שמו אלא רק בציווי ה' יתברך לעומת זה בלעם שהוא נביא של אומות העולם אמר על עצמו ''נאום שומע אמרי אל ויודע דעת עליון'' דהיינו שהוא מתגאה שיודע מה חושב חס ושלום ה' יתברך ולכן חיברו חכמינו זכרונם לברכה פרשת חוקת ובלק כדי לדעת ההבדל בין משה רבינו שהוא עניו מאוד שאמר על עצמו ''ונחנו מה'' וגם התורה העידה עליו ''והאיש משה עניו מאוד'' לבין בלעם שהוא מתגאה בשקר שהוא יודע מה חושב חס ושלחום ה' יתברך כדי לברור איזו דרך נבחר אם בדרך משה רבינו הענוה והיראה ואם דרך בלעם הגאוה וההפקרות והחכם בודאי שיבחר בדרך משה שהיא הדרך הנכונה.
אחי היקרים!!! כבר כתבנו שפרה אדומה באה לכפר על עוון העגל שיש בו גם גאוה וגם לשון הרע ויש לשאול מה הכניס הגאוה אצל לשון הרע אבל התשובה ברורה היא שמי שמדבר לשון הרע על חבירו שאינו בסדר אם כן הוא בעל גאוה כיון שהוא חושב את עצמו שהוא בסדר שאם הוא אינו בסדר למה אם כן ידבר על חבירו והלא גם הוא כמוהו ועוד מי אמר לו שחבירו טועה אולי הוא טועה שחשב את חבירו שאינו בסדר אלא אם נאמר שהוא חושב את עצמו שהוא חכם יותר מחבירו ודבר זה כשלעצמו הוא גאוה ועוד שהרשה לעצמו שידבר עליו לשון הרע ובפרט אם זה יהיה בליל שבת שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שכל אחד ואחד כשחוזר בליל שבת מבית הכנסת מסייעים אותו שני מלאכים אחד טוב ואחד רע עד לביתו אם מוצאים שהבית מסודר וטוב ונאה שהשולחן מסודר והנרות דולקות ויש שמחה ושלוה ושלום בבית המלאך הטוב יברך אותו ויאמר יהי רצון שגם השבת הבאה תהיה כזאת השבת והלאך הרע על כורחו שיאמר אמן ואם להיפך מוצאים את הבית אינו מסודר והשולחן אינו מסודר והוא צועק מכאן ואשתו צועקת מכאן ויש בוקה ומבוקה ומבולקה בבית המלאך הרע מקללו ואומר יהי רצון שהשבת הבאה תהיה כזאת והמלאך הטוב על כורחו אומר אמן.
בעירנו ברוך ה' כולנו מקיימים את השבת ולא הולכים לבית הכנסת עד שביתנו יהיו כראוי שולחן מסודר נרות דולקות מאכל טוב וערב אם כן בכל מוכן לברכה שני המלאכים אכל אם אחר התפילה במקום שנחזור הביתה נלך לדבר לשון הרע ברחובות אם כן אנחנו בעלי גאוה וכבר כתבנו למעלה שה' יתברך אינו יכול להיות עם בעלי הגאוה ולכן המלאכים הולכים להם ומפסידים את ברכתם וזה חוץ מעבירת לשון הרע והגאוה ולכן עלינו להישמר ולתקן את זה כדי שנזכה בברכת המלאכים.
ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו ויברך אותנו ברכות טובות ומרובות אמן ואמן!!!
11/06/2010
בס''ד מוסר בלערבי פרשת קרח
פלפרשה מתאע הזמעה האדי. פיהה 5 מצוות עשה ו4 מצוות לא תעשה. מצוות עשה המאן 1] באש נעמלו עששה פי בית המקדש ללכבוד 2] באש נפדיו לולד אלבכור 3] באש הלויים יכדמו פלמקדש 4] באש אנחיוו למעשר מן התבואה ונעטיווהה ללוי 5] באש הלוי ינחי מעשר מאלי עטינאהולו ויעטי ללכהן. מצוות לא תעשה המאן 1] באש מה נחיוושי אלעששה מן בית המקדש 2] באש הלויים מה יכדמושי כדמת אלכהן פי בית המקדש. ואלכהן מה יכדמשי כדמת הלוי 3] באש מה יכדמשי בראני אלי הווא מוש כהן או לוי פי בית המקדש 4] באש מה יפכושי בכור בהמה טהורה. כאנשי יעטיוו ללכהן.
פלפרשה מתאע הזמעה האדי. יחכילנה אלפסוק עלה אלמחלוקת אלי עמלהה קרח מעה משה רבינו. אלי משה רבינו חט אליצפן בן עוזיאל נשיא לבני לוי. ומרת קרח קאלת לראזלהה.קהת ולד לוי ענדו 4 זגאר. עמרם יצהר חברון ועוזיאל. עמרם לבכרי כדאו זגארו משה ואהרן למלכות ולכהונה. ובאעדו יזי יצהר. וחקך אנתין ולד יצהר תאכד הנשיא. ועלאש עטאהה לוולד עמו הזגיר. קאם קרח ועמל מחלוקת מעה משה. ולם מעאהו דתן ואבירם ואון בן פלת מן שבט ראובן ו250 ואחד ראשי סנהדרין מן שבט ראובן. אלי כאנו זיראן שבט לוי. אלמחנה מתאעהום קדאם מחנה ראובן. ולבשהם טלית כלהה תכלת. וזאו למשה וקאלולו הטלית האדי ילזמהה תכלת האו לא. קאלום ילזמהה. קאלולו תיהייא כלהה תכלת האש יזידלהה כיט אוכר. כיף אלי ואחד כארז מן לבחר מבלול ויזי ואחד יצב עליה צטל מה. האשנווה חיזידלו. ונשדו נשדה אוכרה. וקאלו ואחד ענדו ספר תורה פי דארו. ילזמו מזוזה או לא. קאלום ילזמו. קאלו תיהייא למזוזה פרשה ואחדה מן הספר תורה. האש חתזיד וקתלי ענדו ספר תורה כאמל פי דארו. יזיכם מתפיסך וישראל כלהם קדושים. באהי אנתין סמעת עשרת הדברות אלכל ענד רבבי. תסתאהל למלכות. ולאכן אהרן סמע כיפנה כיפו אנכי ולא יהיה האכהוו. ועלאש יוולי הוא כהן וקתהה רבבי תגשש וקאל למשה כללי נקתלהם לכל. וצלה משה לרבבי וקאלו. יאנדרה ואחד יעמל הדנוב ואנתין תתגשש עלה לכל. וקאל משה לקרח אנתין וזמאעתך תלמו גדוה וזיבו מחתות וחטו פיהם הנאר ועמלו לקטורת. וחתה אהרן יעמל כיפכם. ויזיב מחתה ויעמל קטורת. ואלי הווא קדוש תווה יעיש ואלי מה יחבושי רבבי ימות. כיף מה קאל אלפסוק והזר הקרב יומת. ומה מנע מנהם חד הזמאעה האדון כאן און בן פלת. אלי מנעתו מרתו. אלי קאלתלו אנתין האש דכלך פיהם. יקעד קרח האו אהרן כהן. יאכי חיצחלך חאזה מן לכהונה אנתין מן שבט ראובן מה ענדך חתה דכל פלכהונה. קאללהה עטיתהם אלכלמה. קאלתלו כליני נתצרף. משאת שקאתו השראב ושכרתו ונעש. ופצבאח קעדת תמשט שערה חדה באב לכבה. ווקתלי זאו חינאדיוו לקאווהה ראשהה עריאנה רזעו. עלא כאטר חראם ואחד יברק פשער מתאע הנסה. ורזעו מררה אוכרה לקאווהה מאזאלת. משאו וכלאוו. והאדה אלי קאלו לחז''ל חכמת נשים בנתה ביתה. תמה מרה תגרק ראזלהה ותמה מרה תמנע ראזלהה. ובעת משה לדתן ואבירם ומה חבושי יזיוו. קאלולו מה יזישי אלי כרזתנה מן מצר ארץ זבת חלב ודבש ותחב תקתלנה פלמדבר. ותחב תתחכם עלינה. וצלה משה לרבבי וקאלו. באש באייהם פי קרבן התמיד אלי יקרבו ישראל כל צבאח יקעד פוק למזבח ומה יתחרקשי. וזאו קרח וזמאעתו וקאל משה לישראל קאללכם רבבי אבעדו מן קרח ודתן ואבירם וזגארהם וכל מה יכסבו. ובאש נעטיכם הדליל אלי האנה מה קלת חתה שיי מן ראסי. אלי אידה כאן הלוטה ענדהה פם תווה תחל פמהה. וכאן מה ענדאשי רבבי יכלקלהה פם. ותבלע הנאס האדון וזמיע מה ענדהם. ופי וקתהה חלת הלוטה פמהה אלי כלקולהה רבבי מן ששת ימי בראשית ובלעתהם הומאן ונסאהם וזגארהם וזמיע מה יכסבו זמלה. כלף מן ולאד קרח אלי עמלו תשובה ומנעו. וכרזת נאר וכלאת אל250 ואחד אלי ענדהם אלמחתות אלי כאנו מעה קרח. וקאל רבבי למשה אלמחתות האדוך ולאו הקדש ובהאדה לצקהם פלמזבח.
וישראל קעדו ילומו עלא משה וקאלולו בלבכור אלי עמלתו קתלת ולאד ישראל.
אלי תערף כל הקרב יומת ואנתין קלתלהם קרבו לקטורת. ורבבי תגשש עליהם וקאלו חנקתלהם. ומשה קאל לאהרן פיסע כוד למחתה מתאעך ואמשי כפר עלא ישראל ביהה. באש יערפו אלי מוש למחתות אלי יקתלו כאנשי הדנוב הווא אלי יקתל. ואמשי פיסע עלא כאטר בדה הנגף. ומשא אהרן פיסע ועמל לקטרת ווקף בין למייתין ואלחיין ומה כלאשי מלאך המות יזיד יקתל. קאלו נאחי עלייה אלבכור מתאעך וכליני נכדם כדמתי אלי וצאני רבבי. קאלו האנה משה קאלי. קאלו כלאם האשכון יסמעו כלאם רבבי האו כלאם משה. קאלו משה מה יעמל חתה שיי כאן בסואר רבבי. וכאן מאכש מצדקני איזה נמשיוולהם לאהל מועד אלי המאן קאעדין גאדי. והאכה עלאש אלפסוק קאל וישב אהרן אל משה אל פתח אהל מועד והמגפה נעצרה. האש יחב ענדו. וכאן עלא אלמגפה ופאת. לאכן באש מלאך המות יצדקו ויוקף. ונפטרו וקתהה 14700 ואחד כלף קרח ודתן ואבירם ונסאהם וזגארהם ואל250 אלי כאנו מעאהם. ורבבי קאל למשה קול לבני ישראל באש כל שבט יזיב עצה ויכתב עליהה אסם השבט מתאעהו. וחתה אהרן יזיב עצה ויכתב עליהה שבט לוי. ויחטוהם פי אהל מועד ועמלו איכאך. ומן גדוה לקאו אלי אלעצה מאע אהרן נוורת וטלעת הזלוז. ורבבי קאל למשה חטהה פי אהל מועד אמארה. באש יערפו ישראל אלכל אלי רבבי כטאר אהרן וזגארו באש יווליו כהנים.
משה רבינו קאל לקרח. אלי יאכדו מחתות ויקרבו קטורת. וקאלום אלי חיצית ואחד ברך מנהם אלי כטארו רבבי ולבאקי חימותו. ומעא זמיע האדה קרבו לקטורת. הרש''י ז''ל נשד. כיפאש ואחד חכם כיף קרח יכאטר ברוחו. תיהווא מה עמל למחלוקת וטלב לכהונה כאנשי עלא כאטר יחב יוולי נשיא פי בלאצת אליצפן בן עוזיאל. מאענאהה יערף אלי לכהונה ראזעה לאהרון. וזאווב אלי שאף אלי חיכרז מנו שמואל אלי הווא מוזון קד משה ואהרון. וחיכרזו מנו 24 משמרות כהונה וכלהם נביאים ברוח הקדש. קאל לואחיד אלי חימנע האנה. ולאכן האדון לכל כרזו מן זגארו אלי עמלו תשובה. ואחד הוני ינשד. קרח אידה כאן אמן באלי קאל משה רבינו אלי חיצית ואחד ברך. זעמה משה רבינו כאן חיתסבב באש כו אהרון ימות. אידה כאן איכאך כיפאש קרח מה יכממשי התכמאם האדה. אלי הווא כאן חכם כביר יאסר. ואידה כאן אמן באלי קאל משה רבינו אלי חיצית ואחד. כאן ילזמו יאמן אלי אהרון הווא לכוהן מן ענד רבבי. ומה ידכלשי רוחו לכטר כיף האדה. חתה ואלו יערף אלי חיכרזו מנו האדון לכל כאן ילזמו יכמם אלי משה רבינו חימנע אהרון אלי הווא כו. ואלי לכלאם אלי קאל חימנע הווא אהרון. וין משאת לחכמה מתאעהו לכל.
לאכן מערוף אלי קאלו לחז''ל. אלי עבירה גוררת עבירה ומצוה גוררת מצוה. מאענאהה אלי יעמל עבירה יחצל פיה עבירה אוכרה. ואלי יעמל מצוה יעאוונו מן השמים באש יעמל מצוה אוכרה. וחתה פטבאייע הדוניין. אלי יעמל חאזה מוש באהייה. חתסבבלו באש יחצל פי חאזה אוכרה מוש באהיה. קרח אוול מה עמל הייא לקנאה. אלי קאלו עליהה לחז''ל אלי תכרז לעבד מן הדניה. אלי נגר מן אליצפן בן עוזיאל. למדה הרעה האדי מתאע לקנאה דכלתו פי מדה אוכרה מתאע התאוה. אלי שתהה באש יוולי כהן גדול וכאצם משה עלא לכהונה. ולמדה האדי דכלתו פי מדה רעה אוכרה אלי הייא לכבוד. אלי חב לכבוד. ומן סירת לכבוד מה עאדשי ינזם יתראזע. אידה כאן יקול בטלת לכבוד מתאעהו חיטיח פלוטה. אלי גר בעבאד יאסר ופלאכר הווא אלי יווכר. ובהאדה בדא מכו יכדם ויעטיה סבאב אלי הווא חימנע. חתה ואלו אלי כאן כל שיי ואצ'ח קדאמו. והטבאייע הדוניין האדון קאלו עליהם לחז''ל מוציאים את האדם מן העולם. והאדאך אלי נצארלו.
אכואני לעזאז. לעבד אלי יזרי עלא לכבוד הייא מדה דונייה יאסר. ולחז''ל קאלו אלי יזרי עלא לכבוד. לכבוד יהרב מנו. ואלי יהרב מן לכבוד. לכבוד יזרי פי זרתו. עלאש. עלא כאטר אלי יזרי עלא לכבוד יוולי יעמל מאשאכל לאלי מה יעמלושי כבוד. ולעבאד תוולי תבעד מן לכלטה מתאעו ומה עאדשי יקדרו. לאכן לעבד אלי יהרב מן לכבוד. יוולי מחבוב ענד לעבאד. אלי יוולי עניו והנאס לכל תחב לעבד אלי יתסאמח. וכלף
מן האדה. אלי יזרי עלא לכבוד. יגלט ברשה גלטאת. ויתביינלו אלי לעבאד לכל ילזמהם יעמלו אלי קרר הווא. והנאס וקתלי תשופו אלי יקולו גאלט ישעל פיה. חתה חד מה יקולו גאלט. יקול פאש קאם נדכל רוחי. נזי נעמל לכיר תצפילי נתכאצם מעאהו. אלי יחב לכבוד ינזם יתנאזל עלא ברשה חאזאת באש יעמלולו כבוד. ינזם יתנאזל עלא רזקו. עלא למאבאדיה מתאעהו. ויוצל יתנאזל חתה עלא חאזאת מתאע דין באש יעמלולו כבוד. ולכסארה תוולי כבירה יאסר. ונזיבו הוני מעשה באש נשופו אלי יהרב מן לכבוד וין יוצל. אלי יחכיה למעשה האדה קאל. אלי הווא בחכם כדמתו בדל הסכנה מתאעהו לבלאד אוכרה. ושכן פי שכונה אלי שאפהה נאסהה באהיין כאייפין רבבי ויתעאוונו מעה בעצ'הם. למוהם השכונה עזבתו. ולאכן שאף חאזה מבדעה. אלי וקת הצלה דכל ראזל כביר מן מנצ'רו יביין עאדי. וקתלי דכל הנאס אלי פצלה חתה הרבי מתאע השכונה לכל וקפולו. והווא בדא יכש וינש. מה פהמשי. לאכן הווא זדיד מה ינזמשי ידכל רוחו. ולאכן קעדתלו נשדה. וקאל תווה תזי פרצה ונפהם. ולאכן מה פהם שיי. אלי לעבד האדאך הטבע מתאעהו מכשאש והנאס לכל תקדרו יאסר. עמל צחאב פשכונה הזדידה נשדהם. קאלולו אלי הסר האדה מה יערפו חד כאן הרבי מתאע שכונה לקדים אלי נפטר תווה 4 שנין. ולאכן הווא דימה יקדר לעבד האדה וחתה אחנאן נקדרו. אלי נערפו אלי הרבי לקדים מתאענה כאן חאזה קוייה יאסר. סכת. ולאכן זא הנהאר אלי נפטר פיה הראזל האדאך. הנאס לכל זאו לקבורה כיף עואיידהם. אלי כאנו יעמלו גמילות חסדים מעה בעצ'הם. אידה כאן ואחד מריץ' הנאס לכל תזורו. אידה כאן ואחד מסתחק מעאוונה הנאס לכל תעאוונו. וחתה הווא משא מעאהם. והרבי מתאע השכונה וקף באש ידרש עלא הנפטר. אוול מה בדא קאלום הנאס לכל תנשד עלאש הרבי מתאענה כאן יקדר הנפטר אלי קדאמנה. האו חנקוללכם הסר. הנאס לכל סכתת אלי כלהם כאנו יחבו יערפו הסר מתאע הנפטר האדה. האנה אלי כנת למשרת מתאע הרבי לואחיד אלי נערף הסר. והרבי והנפטר חלפו באש מה יכשפשי הסר האדה כאן באעד מה ינפטר. אלי לילה מה חבשי יזיהו הנעאס כרז ידולש פזנק באש יתעב וינעס. שאף הרבי מאשי וחדו פליל סתעזב. תבעו לקאהו דכל לדאר הנפטר האדה. והווא קעד ישוף מן השביך. לקאהם קעדו יקראו ויתנאקשו פשאלות אלי זאו לרבי נהארתהה. ובאעד תלאת שואייע כרז הרבי פרחאן. והנפטר האדה שייעו חתה לדאר והומאן יתכלמו בחבובייה כבירה. והנפטר האדה אלי הנאס לכל יערפו אלי הווא מכשאש כאן בלמקלוב משרוח ושאייך וצלו חתה לדאר ורואח. קאלום האנה מה נזמתשי נסכת. באעד נהארין נשד הרבי. זאוובו הרבי אלי הנפטר האדה רבי כביר יאסר וגאון פתורה וצאחב גמילות חסדים כבאר יאסר. אלי כל משכלה אלי תנצאר פלבלאד הווא אלי קאעד יחל פיהה. אלי מררה הווא ענדו מושכלה פלבאלאדייה. משא גאדי. ישמע ראש העיר יתכלם מעה ואחד פלמושכלה מתאעהו. ולוכר קאל לראש העיר אידה כאן מה תצאוובאשי. לא נערפך ולא עמרי קריתך וכרז ומה שאפנישי. ראש העיר אלי כאן מערוף אלי הווא תלמיד חכם כביר כרזת פי זרתו ומן לבעיד קאלו באהי באהי באהי מה תתגששי. דכלת האנה מסתעזב. הוני ראש העיר כשפלי אלי לעבד האדאך הווא חכם עצום. אלי הווא הנפטר האדה. ומן וקתהה ולא כל לילה ימשילו יקראוו מעה בעצ'הם. נשד הרבי עלאש יכש עלא לעבאד דימה. קאלו אלי הווא יחב יהרב מן לכבוד. באש יאכד כרה כאמל פי עולם הבא. וכאן יעמל איכאך באש לעבאד מה תכאלטושי ומה תערפושי האש יכון. ולאכן לכבוד כאן יזרי פי זרתו. אלי הרבי מתאע לבלאד כאן יחס אלי הנפטר האדה הרבי מתאעהו אלי תעלם מנו ברשה. וולא יוקפלו. והוני כמל הרבי הדרשן. אלי חתה הווא תבאע הרבי לקדים. וכאן דימה ימשילו יתשאוור מעאהו פדין. ותווה יחב יקולום אלי הומאן כסרו רבי כביר יאסר. הוני הנאס לכל פאהמת קימת לכסארה אלי כסרוהה. ועמלולו הספד כיף מה ילזם לואחד מן הרבנים לכבאר. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.
11/06/2010
|
בס"ד
ס"ד |
עש"ק,פרשת קרח כ''ט סיון המקודש התש''ע,
|
שנה עשירית, גיליון מספר 484
|
?xml:namespace>?xml:namespace>
?xml:namespace> |
|
כניסת השבת: 19:07
|
ההפטרה: כה אמר ד' השמים כסאי ומסיים: לכל בשר וחוזר פסוק והיה מדי חדש בחודשו ישעיה ס''ו ואומרים פסוק ראשון ופסוק אחרון הפטרת מחר חדש ויאמר לו יהונתן שמואל א' כ'
|
יציאת השבת:20:03
|
|
?xml:namespace> |
?xml:namespace> |
|
עלון זה יוצא לאור על ידי ישיבת רבי אליעזר זצוק''ל וזיע''א חארה כבירה זרבה תוניסיה יע''א
העלון מתפרסם במקביל בפורום אתר האינטרנט עמי"ת www.amit4u.net
?xml:namespace> |
|
?xml:namespace> |
?xml:namespace> |
כניסת השבת הבאה פרשת קרח 19 :09
?xml:namespace> |
בעלון חידושים מפרשת השבוע, ליקוטים, סיפורים בעברית, מוסר בערבית כולל מצוות השבוע, תמצית באור פרשת השבוע, חידושים ודברי מוסר
ניתן להקדיש העלון להצלחה או לרפואה ולהבדיל, לעילוי נפש
העלון השבוע מוקדש לרפואת חיים יוסף בר מרגלית נעמן ולרפואת כרמל חייה בת יפה חדוק ולרפואת דיאמנטה בת שתרונה מאזוז ולרפואת עזיזי בר כמונה חדוק ולרפואת ליליאן חייה בת קוטי ולרפואת זינה בת שלבייה יעיש ולהצלחת מר מעתוק בשירי הי''ו ושיזכהו ד' לבנים זכרים של קיימא בקרוב
להצלחת כל עם ישראל ואנו תפילה כי יחדלו הפיגועים ותאונות הדרכים
?xml:namespace> |
לע"נ כל נפטרי עם ישראל ובכללם:
הרה''ג רבי מסיעד בר כמונה מאצ'אר זצוק''ל וזיע''א ואשתו מרת טיטה בת מישה ז''ל .היקר מר ציון בן מסעדה הכהן ז''ל ואשתו מרת עשושה בת מישה ז''ל .מו''ר הרב הגאון רבי צבי חיים מאצ'אר בר טיטה זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי חנינא בוגיד בר ורדאנה סעדון זצוק''ל וזיע''א.מו''ר הרב הגאון רבי ציון בר גרצונה דיעי זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי מצליח מאזוז בר רחל זצוק''ל וזיע''א. ולמנוחת האשה הכשרה מרת לאה מזיאנה בת חנה לבית סוסי ז''ל. ולמנוחת האיש היקר מר וצייף ציאדה בר שלבייה ז''ל ולמנוחת האיש היקר מר מעראבי מאזוז בר זינה ז''ל. ולמנוחת היקר מר וזיפה עשוש בר חנה ז''ל. ולמנוחת היקר מר כמוס כהן בר שמחה ז''ל. ולמנוחת היקר מר גבריאל סגרון בר כאדומה ז''ל . ולמנוחת האשה הכשרה מרת דזירייה בת כמיסה לבית טראבלסי ז''ל. ולמנוחת הרב הגאון רבי מרדכי אליהו זצוק''ל וזיע''א
|
|
נא לשמור על קדושת העלון ולצרפו לגיליונות הבאים | נא לא לעיין בזמן התפילה וקריאת התורה | שבת שלוםומבורך
מבורך |
אור חוזר שמיל (שמואל גרינפלד) נולד בשווייץ בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. הוריו, חסידי ויז'ניץ יראי שמים, השקיעו בחינוכו כמו בשאר ילדיהם, וציפו ממנו שיהיה רב ומורה הוראה. לאחר שעלו לישראל, למד תורה בישיבת "קול תורה" בירושלים בראשותו של הרב שלמה זלמן אוירבך.
?xml:namespace>
כינונה של המדינה הצעירה סחף אחריו, באמצעות מצעדי ראווה וטקסים צבאיים, צעירים חרדיים רבים מאזור מאה-שערים. הציבור החרדי התכווץ וניסה לגונן על נעריו, אך פעמים רבות לשווא. שמיל נסחף אף הוא בזרם עם כמה מחבריו וירד לגמרי מפסי הקדושה. התלמיד שלמד בהצטיינות גמרא ומפרשים, מצא את עצמו כעבור מספר חודשים מתגייס לצבא כשהוא גלוי ראש. אמו בכתה על לכתו מעמם ומעם אמונתם, ואביו, העוסק בהרבצת תורה ברבים, נאנח על בנו שקטע בבת אחת שושלת דורות של חסידים וצדיקים.
שמיל נשא אישה והביא לעולם ילדים, אותם גידל בדרך חופשית קיצונית. הוא השתלם במקצוע הטבחות, ניסה ליהנות מהעולם בכל דרך אפשרית ונכנס לאורח חיים הרפתקני, שהרגיז אף את אשתו וילדיו. לבסוף הגיעו בני משפחתו למסקנה שהוא ממיט עליהם חרפה והחליטו לעוזבו לנפשו. כך חלפו השנים, ומקץ ארבעים שנה של נדודים ואכזבות, מצא שמיל את עצמו עם שיער לבן לאחר ששים ושתיים שנות חיים. הוא נוכח לראות שכל חייו הפכו בעצם למסכת אחת של דמיון מתעתע. הוא הביט בעצמו, נזכר באשתו וילדיו שנטשוהו, באביו שנפטר לפני שלוש שנים, הרחק ממנו במקום ובנפש, וליבו נשבר בקרבו. אז החלה לגמול בקרבו החלטה לשים קץ לחייו.
באותה עת עבד במסעדה בגבעתיים. באחד הימים שבהם פסע לבדו מכונס בעצמו, חשב: זהו זה, הגיעה השעה! לא רחוק מכאן חולפת הרכבת. אטפס על המסילה ואחכה לרכבת שאמורה לחלוף בתוך זמן קצר כדי שתוציא אותי מהעולם הזה...
שמיל הגיע למסילת הרכבת והתיישב על המתכת הקרה, כאשר גבו מופנה לכיוון הרכבת העומדת להגיע. הוא לא בכה, לא התוודה. הוא רק חיכה לסוף. ראשו היה מרוקן ממחשבות, גוש ענק של מרירות חסם את גרונו. הוא הרהר לעצמו בסתמיות: זהו זה, הגיעו רגעיי האחרונים... הוא עצם את עיניו וציפה לשמוע את צפירת הקטר המחרישה שתבשר את קיצו...
...לפתע ראה לפניו דמות לבושה בגדים לבנים ומאחוריה דמות נוספת הדורת פנים. היה זה אביו שנפטר לפני שלוש שנים ומאחוריו הרב אוירבך, שנפטר לפני כעשר שנים. האב דיבר אל הבן הנדהם בתוכחה: "שמיל, מה אתה עושה?! האם אתה רוצה לאבד גם את העולם הבא?!", שמיל לא הבין כיצד הוא רואה ושומע את אביו ואת רבו. האב המשיך לדבר בכאב: "האם אתה יודע שאתה חב לי חוב?! לא אמרת עלי קדיש מאז שנפטרתי..."
עודו תוהה על המחזה שראה לנגד עיניו, נעלמו אביו ורבו כלעומת שבאו, והותירו אותו לבדו על המסילה. הגילוי הסעיר אותו וכן דבריו של אביו לגבי העולם הבא. הוא לא העלה בדעתו, שלאחר כל מה שעבר, יש לו עוד איזה חלק בעולם הבא. הדברים הללו גרמו לו להתרומם ולרדת מפסי הרכבת. לאחר זמן קצר שמע את הקטר המתקרב ושועט...
?xml:namespace>
הוא לא ידע מה לעשות והחליט ללכת לכיוון הכביש. כאשר הגיע, הרים את ידו כדי לעצור טרמפ. כעבור כמה דקות עצר כלי רכב, והנהג הסביר באדיבות כי הוא נמצא בדרכו לכותל המערבי בירושלים. שמיל הפטיר מבלי לחשוב "טוב, אסע איתך".
הוא התיישב במושב האחורי וניסה לארגן את מחשבותיו. עדיין לא עיכל מה שאירע לו, את ניסיונו להתאבד, ואת אביו ורבו שהופיעו לפתע. האם הופיעו באמת או שרק חלם בהקיץ? בסיומה של הנסיעה, מצא את עצמו מנשק את האבנים הענקיות של הכותל המערבי וקורא תהילים כמו לפני שנים רבות כל-כך.
לאחר מכן חש שרעב תוקף אותו. שעות רבות חלפו מאז שטעם דבר מאכל. אז ראה אברך עם פאות ארוכות שסיים את תפילתו ופנה לצאת מרחבת הכותל. שמיל שאל אותו היכן יש באזור מסעדה או מזנון והאברך הציע לו שיבוא עמו. הם נכנסו לתוך הרובע המוסלמי וכך מצא שמיל את עצמו בחדר האוכל של ישיבת "שובו בנים" ברסלב, כשהוא סועד את ליבו.
תלמידי הישיבה האירו לו פנים והאווירה קסמה לו והוא התעניין באפשרות להישאר בישיבה. אחד האברכים הציע לו לפנות לישיבת "חוט של חסד", שנמצאת ברחוב שמואל הנביא בירושלים, שם נמצאים בעלי תשובה בצעדיהם הראשונים.
שמיל הגיע בערב שבת ל"חוט של חסד". הוא פנה למשגיח, הרב נתן ארוש, וביקש להיכנס לישיבה. הרב נתן הופתע לראות את האיש המבוגר הרוצה להתקבל לישיבתם והסביר שאין כאן חבר'ה בגילו. לאחר שראה את המבע האומלל בעיניו, ריחם עליו והתיר לו להישאר לשבת. וכך, שמיל בן הששים ושתיים, מצא את עצמו יושב בשולחן שבת ומסביבו שרים בעלי תשובה צעירים בדביקות את "י-ה ריבון עלם ועלמיא". הוא נזכר באביו שהסביר לו פעם על שולחן השבת את פירוש המילים. המשיך לשמוע את ההמשך "לו יחיה גבר שנין אלפין לא יעול גבורתך בחושבניא...", והרגיש שיש חשבונות שמים, שגם אלף שנים לא יספיקו לו כדי להבינם, כפי שלא הצליח להבין כיצד ירד מדרך המלך וכיצד חזר אליה כעת באופן כה נורא ונפלא. הוא חש שהמילים מדברות ממש אליו "פרוק ית ענך מפום אריוותא...", הצל את כבשתך מפי האריה, וחשב: הצל את נשמתי מרדת שחת... אז נזכר באביו ובחוב שיש לו כלפיו. לאחר שאביו טרח לבוא אליו משמים ולהצילו, הוא חייב להתחיל לומר עליו קדיש במשך שנה.
בשבת אחר הצהריים למדו בישיבה. שמיל שלף מארון הספרים גמרא "בבא מציעא" ופתח בפרק "אלה מציאות". נזכר שזו הגמרא שלמד בילדותו בחיידר. האותיות היו מוכרות לו ולפתע האירו לו פנים. "איזוהי אבידה?" פיזם לעצמו בניגון הישן נושן, ונזכר בקושיה ששאל את המלמד לפני למעלה מחמישים שנה בעודו זך וטהור. הרהר לעצמו: ומה דינה של נשמה אבודה? קרא את דברי הגמרא העוסקים ב"אבידת אביו ואבידת רבו", והרהר בכך שאביו ורבו יצאו יחדיו להשיב את אבידתם בעולם התחתון. אז השתוקק בכל מאודו שיאפשרו לו להישאר בישיבה וכך יוכל לזנוח את כל ענייני העולם, לעסוק בתורה ולומר קדיש על אביו. המשגיח ישב מהצד והבחין בכך שהמבוגר החילוני מכיר את לימוד הגמרא, וחשב שהוא עשוי להשתלב עמם ואף להועיל להם למרות גילו המבוגר.
ביום ראשון ניגש המשגיח לשמיל ואמר לו כי הוחלט להשאירו בינתיים בישיבה. שמיל הרגיש שניתנה לו הזדמנות לפרוע את החוב ולהשיב את האבידה. הוא החל לגדל את זקנו ואף את פיאותיו והפך לחלק בלתי נפרד מנוף הישיבה. בעת הסדרים הגה בתורה עם כולם, ובלילות נסע להתבודד בשדה, שם שפך את ליבו לפני ריבון העולמים. פרט לכך הגיש עזרה בכל תחום אפשרי. הוא התגלה כטבח מעולה והוכיח את יכולתו במטבח הישיבה. בפנימייה הפך למעין אב-בית, כשהוא משרה אווירה נעימה על העושים את צעדיהם הראשונים ביהדות.
הגיע חודש אלול ולקראת ראש השנה, כל תלמידי הישיבה ואברכיה נרשמו לנסיעה לציונו של רבי נחמן באומן, כולם, פרט לשמיל. מזמן איבד קשר עם בני משפחתו, ומנין ייקח כעת אלפי שקלים לנסיעה, כשאין בכיסו אגורה אחת?! חבריו האיצו בו סמוך לנסיעה כי בעוד יומיים נסגרת ההרשמה, והוא לא ידע מאין יבוא עזרו.
באותו לילה נרדם וחלם חלום. מישהו שלא הכיר אמר לו: "שמיל, לך לבנק שלך ודרוש חמשת אלפים שקלים המגיעים לך על כל שנות עבודתך!" בבוקר נזכר בדברי החלום ונסע לבנק. הוא ניגש לפקיד והצהיר: "מגיעים לי חמשת אלפים שקלים!" הפקיד העלה על המסך את פרטי חשבונו הרדום של שמיל ולא ראה דבר. שמיל התעקש שפיצויי פיטורין אמורים להיכנס לחשבונו. הפקיד התקשר למנהל הבנק ובבדיקה חוזרת התברר שאכן יש לו זכות לקבל את הסכום הנדרש. הוא לקח את הכסף ומיהר למשרד הפנים. בתוך זמן קצר הצליח להנפיק דרכון, לקבל ויזה ולרכוש כרטיס טיסה, וכך המריא עם חבריו לאומן.
בראש השנה תשס"ה עמד שמיל בין חמישה-עשר אלף חסידים וקרא "תיקון הכללי" מתוך התעוררות עצומה, כשנהר בכיו מטהרו מכל הכתמים. הוא היה ספוג בדיבורי ההתחזקות של רבי נחמן ובהבטחתו להוציא את כל מי שיבוא אליו מהשאול תחתיות ומתחתיו. הדיבורים הללו נתנו לו כוח לזנוח הרגלים שכה הורגל בהם.
לאחר שסיים לקרוא את מזמורי התהילים הנדרשים, ידע כי ברגע הזה מחויב רבי נחמן להושיעו ולתקנו. הוא מישש בפיאות הקצרות שהחלו לצמוח, ושאל את עצמו אם אורכן יספיק לכך שרבי נחמן יחלצו בעזרתן מהגיהינום...
חלפה חצי שנה והגיע חודש אדר א'. כעת חלפה שנה שבה אמר את הקדיש על אביו המנוח מדי תפילה והוא חש שפרע את חובו. בדיוק אז החלו מחושים שונים לפוקדו. הוא ניסה להתעלם מהם ולהמשיך בשגרה.
בתום חודש אדר ב' מצא אותו משגיח הישיבה על הארץ כשהוא מתפתל בייסורים. הוא הזמין עבורו ניידת טיפול נמרץ וליווהו לבית-החולים. במשך כל היום היה עמו וראה כיצד הוא שב לכוחו, ולקראת ערב נפרד ממנו. אברכים ובחורים מהישיבה, ששמיל הפך לעצם מעצמותיה, הגיעו כדי לשהות עמו. כאשר הורע מצבו החלו לקרוא עמו "שמע ישראל" ו"התיקון הכללי", ואז לקה בדום לב והסתלק מהעולם כשהוא עוצם את עיניו כתינוק בן יומו.
בשעת חצות לילה, נשאו תלמידי ישיבת "חוט של חסד" בבכי את גופת שמיל האהוב למרומי הר הזיתים. ראש הישיבה, הרב שלום ארוש, נשא באוזניהם דברי הספד מרגשים וגולל באוזני כולם את פרשת חייו הנסתרת.
פרשת השבוע - קרח / הרב אריה קרן ויקח קורח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן (קרח ט,ז-א) בגמרא סנהדרין (קי) אמרו: "כל המחזיק במחלקת עובר בלאו, שנאמר: ולא יהיה כקרוח וכעדתו". ובגמרא קדושין (עא) מובא שבארץ ישראל היו בודקים בזמן ששנים רבים ביניהם מי הוא השותק המוותר ראשון, ולפי זה ידעו שהוא מיוחס, מפני שאדם שאוהב לריב שמץ של פסול יש בו. ועוד אמרו בגמרא סנהדרין (ז) שהתגרה דומה לפרצה קטנה של מים, שאם אין סוגרים אותה מיד היא מתפרצת ומתרחבת. כתוב במדרש רבה: צא וראה כוחה של מחלקת שבכל העברות אין עונשין אלא מבן עשרים שנה ומעלה, ואילו במחלקת עונשין קטנים וגדולים, ואפילו יונקי שדים. ולכן בבריאה כולה נאמר: "וירא אלקים כי טוב" וכו’". חוץ מיום שני שבו נבראה המחלוקת. ואמרו חכמינו זכרונם לברכה, שאין גדול יותר מהשלום שאפילו בשעה שעובדים עבודה זרה ויש ביניהם אהבה ואחוה שלום ורעות, אין הקדוש ברוך הוא יכול להזיקם. וכמו שנאמר (הושע ד’): "חבור עצבים אפרים הנח לו" אולם אם הם עובדי ה’ גדולים והם במחלוקת (כותונת פסים). ויקח קורח (קרח טז-א) בן שבע שנים היה רבי ישראל מהוסיאטין בעת שלמד את דברי רש"י בפרשת קורח: "וקורח, שפיקח היה, מה ראה לשטות זו? עינו הטעתו". פנה הילד אל מלמדו, הרב החסיד ר’ יוחנן מסקאליט ושאל: "מדוע כתוב עינו, בלשון יחיד והלא לאדם יש שתי עינים!" "אדרבה", ענה המלמד, "אמור אתה!" והילד הסביר: "מה הסיבה שהאדם נברא בעל שתי עיניים? כדי שבעין אחת יתבונן תמיד בגדלות הבורא יתברך שמו, ואילו בעין השניה עליו להתבונן בשיפלות עצמו. "וקורח", המשיך הילד, "מנושאי הארון היה, ובעל רוח הקודש, ובעינו האחת בודאי היטיב לראות את גדלותו של הבורא, אך העין השניה, זו שבה צריך היה לראות את שפלותו עין זו הטעתה אותו, שכן ראה בה שושלת גדולה יוצאת ממנו וכלל לא ראה בה את שפלות עצמו!" ולכן יש לנו ללמוד לקח מעצת קורח, ובכל פעם שהיצר הרע מושך אותנו למחלוקת אנחנו נגיב לו בשלילה. מעשה שהיה בחסידות מסוימת באירופה שכל החסידות התנגדו להשקפת עולמה הרוחני של אותה חסידות, והויכוח הלך והחמיר ומשך אחריו לשון הרע חירופים וגידופים רחמנא ליצלן. החליטו להוציא על החסידות הזאת חרם, לא דיברו איתם כלל ולא השתדכו עם בניהם ובנותיהם כל החסידות הסכימו להוציא את החרם חוץ מחסידות אחת קטנה. בציווי של האדמו"ר החליטה שהיא אינה מתערבת וסותמת אוזנים החסידות שבאו לדבר ולשכנע את אותו אדמו’’ר הוא אפילו לא היה מוכן להקשיב ולדעת על מה ולמה המחלוקת.אך חסידיו ידעו וכמה מהם התחילו להתערב ולהשתתף במחלוקת האדמו"ר כינס בשבת קודש את כל חסידיו ופסק חד משמעית שאסור לאף אחד להשתתף במחלוקת ואותה שבת היתה פרשת קורח וזעק וצעק להתרחק מהמחלוקת כמו מאש כי היא לא מרחמת על יונקי שדיים. וכדי לשכנע את חסידיו סיפר מעשה באריה מלך החיות שיומיים לא הזדמן לו טרף והלך ביער רעב ועצבני. קיבתו הצטמקה ונעימות שאגתו הפילו פחד בכל היער ופיו היה מסריח מרוב שלא טעם כלום במשך יומים והחליט לכנס את כל החיות ושאג שאגה גדולה וחזקה ובין רגע כל חיות היער נאספו מרוב פחד ואימה כולם באו חוץ מהחיות הראויים לטרף כמובן. כולם מסתכלים על האריה הזועם שאומר כבר יומים שאני לא אכלתי כלום ואני עצבני לכן אבקש שקט ביער ופתאום הביט מבט עצבני על הזאב ואמר, אתה מר זאב והזאב פחד ושאל מי אני? אמר לו האריה תתקרב מהר תריח את הפה שלי ותאמר לי את האמת, האם יש לי ריח רע בפה או לא. התקרב הזאב בשיקשוקים, פתח האריה את פיו וחשף את שיניו החדות. הריח הזאב את פיו המסריח ואמר הכן יש לך ריח מסריח. התעצבן האריה וזעק איך אתה מעז לומר לי דבר שכזה וטרף את הזאב באכזריות והניחו מאכל לנשרים. כל היער הזדעזע וברח עבר שבוע ועדיין לאריה לא היה טרף הסתובב העצבני וזעק שאגה גדולה שמזמינה לאסיפה את כל החיות. האריה קרא לסוס אתה מר סוס התקרב מהר, ותאמר לי אם יש לי ריח מסריח בפה כי לא אכלתי כבר שבוע הסוס התקרב בפחד והריח את פיו ואמר בליבו אני אהיה חכם הזאב אמר את האמת ונטרף אני אשקר והנצל אמר הסוס בפחד וברטט לאריה שאין לו ריח מסריח בפה. שאג האריה וכעס וקרא לו שקרן כיצד יתכן שאין לי ריח בפה הלוא שבוע לא טרפתי והתנפלי עליו ושחטו. מרוב שהמעשה מזעזע נחרדו חיות היער וברחו כעבור שבוע האריה כבר איבד את השפיות והיה עצבני שאין כמוהו. ושאג שאגה גדולה וכולם התאספו וראו אותו ממש רועד ומקציף ומרוב עצבים וכולם מתוחים כי אינם יודעי מה יהיה הפעם והפעם שאג האריה לכיוון השועל. בוא הנה מהר השועל משקשק מפחד ואומר מי אני? כן אתה אומר הארי רוץ לכאן מהר. והשועל הלך בשיקשוקים ובקול מגמגם אמר לו הארי אני כבר שבועיים לא אכלתי וברצוני לדעת אם יש לי ריח רע בפה, תקריב את אפך לפי ותאמר לי מה אתה מריח. פתח האריה את פיו והריח אותו השועל פחד פחד אימים כי הזאב אמר את האמת ונטרף הסוס חשב להתחכם כששיקר ונטרף ומה אני אומר חשב השועל, אך השועל היה ערמומי והבחין שהארי רוצה תשובה שיהיה לו סיבה לזרוק את זעמו על חיה מסכנה ופתח את פיו ואמר בפחד שאיננו מריח כלום כי אני מנוזל ואפי סתום. שמע האריה את תשובתו ובא לזעקו ולטרוף אך לרגע שעיכל את סברת השועל אכל את עצביו בליבו כי לא היה לו שום סיבה לטרוף אותו וכך יצא השועל בריא ושלם והארי זעק ושאג לשמים ומרוב כעס ועצבנות. עד כאן המשל. אמר להם האדמו"ר הנימשל ברור מאליו למה אסור לכם להתקרב לאש המחלוקת כמו שהתקרב קורח וניכבה תהיו גם אתם כאותו שועל מנוזל שאפו סתום ולא מריח באש המחלוקת. ברגע שתריחו ברגע שתישמעו אחד מהצדדים אתם תהיו חייבים לישפוט ולהביע עמדה אם תגידו זה צודק או זה אינו צודק המחלוקת תיטרוף אותכם כי כל מה שהיא רוצה זה שתריחו הסירחון שבפי המחלוקת כדי שתיבלע אותכם חיים אנשים נשים וטף ועד יונקו שדיים כמו שקרה לקורח לכן איני רוצה לדעת במה מדובר וזה לא מעניין אינני רוצה שבחסידות שלי יריחו את ריח המחלוקת אלא תהיו כאותו שועל מנוזל שלא מריח כלום ואז לא תהיה תביעה עליכם משום צד שהוא. ודברים אלו חדרו וגרמו לתוכחה גדולה בכל אירופה עד שהחליטו לבטל את החרם להתרגל אחד לשני בטוב וברע (מעשיהם של צדיקים).
נפטר הרב מרדכי אליהו לאחר אשפוז ממושך בבית חוליםשערי צדק נפטר הרב הראשי לשעבר
?xml:namespace>בן 81 היה במותו בבית החולים שערי צדק הלך לעולמו הראשון לציון והרב הראשי לשעבר מרדכי אליהו. בן 82 היה במותו. את הבשורה המרה קיבלו בני המשפחה מהרופאים ליד מיטת חוליו, לאחר זמן ארוך בו בוצעה בו החייאה. זאת לאחר שבשעות הבוקר חלה הידרדרות במצבו הרפואי. הלווייתו תצא הערב בשעה 22:00 מבית הכנסת שלו "היכל יעקב" ברחוב ריינס בירושלים, בדרך להר המנוחות.
לפני כשבועיים התפללו מאות אלפי בני אדם בשלושה מוקדים שונים בארץ לרפואתו של הרב לאחר שמצבו הרפואי הוחמר. סביב מחלתו נקשרו סיפורי ניסים רבים.
במשך שמונת החודשים האחרונים מאושפז הרב אליהו במחלקת טיפול נמרץ ונתון ביסורים. הידרדרות מתמשכת חלה במצבו עד שנפטר.
במהלך שביעי של פסח אשתקד, לקה הרב אליהו בליבו. במהלך אשפוזו בטיפול הנמרץ עבר ניתוח מעקפים. מספר ימים לאחר הניתוח, עבר גם אירוע מוחי.
משטרת ירושלים נעערכת ללוויה המונית הערב, אליה צפויים להגיע רבבות בני אדם
תמצית קורות חייו: מפורת יוסף ועד לרבנות
הרב אליהו למד במספר ישיבות, בהן אצל הרב עזרא עטייה בישיבת פורת יוסף.
ב-1959 הוכשר כדיין במועצת הרבנות הראשית, ולאחר מכן התמנה לדיין בבית הדין הרבני בבאר שבע, הדיין הצעיר ביותר בארץ. ארבע שנים לאחר מכן עבר לבית הדין בירושלים ואחרי חמש שנים נוספות התמנה לדיין בבית הדין הרבני הגדול.
ב-1983 נבחר לכהן כרב הספרדי הראשי לישראל והחליף את הרב עובדיה יוסף. הוא כיהן כרב הראשי יחד עם הרב אברהם אלקנה שפירא שהיה הרב הראשי האשכנזי עד 1993.
לאחר פרישתו מהרבנות הראשית הוכתר באופן לא רשמי כמנהיג הרוחני של הציבור הדתי-לאומי, יחד עם הרב אברהם אלקנה שפירא.
היה רבו של המרגל הישראלי יונתן פולארד, ואף ביקר אותו בכלאו בארצות הברית מספר פעמים.
הרב והאדמו''ר למרות שבשנים האחרונות הציונות הדתית היתה מזוהה עימו באופן רשמי, סביב דמותו הנערצת של הראשון לציון זצ"ל היה קונצנזוס רחב, והוא זכה להערצה מכל עבר, ללא הבדל חוג, עדה, אידיאולוגיה ומגזר. רבים-רבים, מקרב כלל השכבות בציבור החרדי, ראו בו איש מורם מעם, פוסק דגול, ובעל מופת שכל רז לא אניס ליה.
כי הגר"מ אליהו שהסתלק אמש לישיבה של מעלה, היה מחובר לחלקים גדולים בציבור הדתי והחרדי: חסידים וגם ליטאים, חוגי הציונות הדתית והציבור הספרדי בארץ. דמותו חצתה מחנות, והוא נתפס כשייך לכל עם ישראל.
אבל תלמידיו ומקורביו של הרב יטענו, כי הקשר של הגאון המקובל רבי מרדכי אליהו לכ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע – עלה על כולנה. היו לו, לגר"מ אליהו, עבותות של אהבה והערצה לכ"ק הרבי מלובאוויטש, שבעוד כמה ימים יחול היום היארצייט להסתלקותו. הוא ביקר במעונו, ב-770 בניו יורק, מספר פעמים, שמע מהרבי אמירות נדירות ("כשאבוא לארץ הקודש, אבקר במעון קדשיך"...) ואף זכה למחווה בלתי מצויה: שהרבי ילווה אותו עד לרכבו, וימתין עד להיעלמות הרכב.
לפני מספר חודשים, כאשר הגר"מ אליהו התאושש מחוליו הראשון וחזר לביתו, עלה למעונו מזכירו האישי של כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש, הרה"ח ר' לייבל גרונר. הוא, שידע יותר מכל אחד אחר על גודל ההערכה שרחש כ"ק האדמו"ר זי"ע כלפי הראשון לציון, החליט לבקר את הרב, ולחזק את הקשר החב"די עימו. הפגישה ארכה זמן רב, והיא כללה העלאת זכרונות מצד הגר"מ אליהו, שהביע שוב את הערצתו לכ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע.
ביום בו ניצחו האראלים, תפסנו את הרב גרונר, המזכיר הידוע, שידו לא משה מתחת יד רבו לאורך עשרות שנים, לשיחה בלעדית על דמותו של הראשון לציון הגר"מ אליהו.
"הרבי מאוד מאוד כיבד את הרב אליהו", פותח הרב גרונר את השיחה. "היה לו יחס מיוחד וקירוב מיוחד עם הרב אליהו. בכל פעם שהוא בא לאמריקה, הוא בא לבקר את הרב'ה, שהיה נותן לו הרבה זמן לשוחח על כמה וכמה נושאים.
"כמים הפנים לפנים - הרב אליהו היה מאוד מאוד מקושר לרבי. הוא סבר שהרב'ה הוא זה שיכול להביא את המשיח - כך הוא אמר לי באופן פרטי. עוד אמר לי הרב אליהו, שהוא מאוד החשיב את הפעולות שהרבי עושה בעניין של הפצת היהדות בחוצות.
"הוא היה 'מקובל'. הוא מאוד רצה שהעניין של החסידות יתקבל בכל מקום ומקום. אם זה מה שהרבי שלח את השלוחים לכל העולם בכל קצווי תבל, לשם הם הביאו את האור של התורה ואור החסידות, ואם זה בכל רובד אפשרי. הרב אליהו אמר לי כמה פעמים, שאי אפשר לתאר איזו נחת רוח הרבי עושה להקב"ה בעניין זה מה שהוא עושה בהפצת היהדות".
?xml:namespace>
בדיחות מספרים שהיה קמצן שהגיע לביתו, ואשתו אמרה לו שהעוף מקולקל וצריך לזרוק אותו. "לזרוק?" מזדעזע הקמצן, "אפשר לתת לשכן העני שלא ראה עוף כבר הרבה זמן". העני אכל בשמחה, ומיד אושפז בבית חולים! בבוקר שמע הקמצן שהעני בבית החולים, והלך לבקר אותו ולקיים מצוות ביקור חולים. בלילה נפטר העני, ולמחרת התקיימה ההלוויה, לאחר שחזר מהלוויה אמר לאשתו: "נו? ואת רצית לזרוק את העוף? ארבע מצוות קיימנו בעזרתו: מתן בסתר, ביקור חולים, הלווית המת, וגם ניחום אבלים... כזה עוף לזרוק?! בדיחה איש אחד לא הרגיש טוב במשך תקופה ארוכה ולכן הוא החליט ללכת לרופא ולבצע סדרת בדיקות.
בתום הבדיקות, כשהתוצאות הגיעו, ייעץ הרופא לאיש, "יש לך מחלה סופנית שאין לה מרפא!"
"ומה אני יכול לעשות בנידון", שאל אותו האיש.
הרופא אמר, "אתה צריך למלות אמבטיה בחול ומדי יום לשכב בפנים שעתיים – במשך חודשיים!" האיש שאל אותו, "וזה ירפא אותי" "לא", השיב הרופא, "אבל זה יעזור לך להתרגל לאדמה..." בדיחה בחור אחד היה יוצא לשידוכים, וכל פעם היה מביא את המשודכת שלו לאימו עמ"נ שתוכל לראות אם אכן היא מתאימה לו. אך לצערו הרב כל כלה לא מצאה חן בענייה , אפילו שבעניו מצאה חן. באחד הימים הביא הבן כלה מכוערת ומלאה. מיד אמרה לו אימו:"זו הכלה המיועדת…". ניגש הבן בתמיהה ובלחישה ושאל את אימו:"ומדוע דווקא בחרת בזו לכלה, וידעת שזו המיועדת?". ענתה האם:"הרי ידוע שחמה שונאת לכלתה, חיכיתי לזו שתבוא וארגיש שאני שונאת אותה, ואז ידעתי שזו המיועדת
?xml:namespace>
לקוטים מספר ברית כהכונה לאדמו''ר ועט''ר רבי משה כלפון הכהן זצוק''ל וזיע''א
קט''ז] ביום כפור נוהגים קודם מנחה אומרים עת שערי רצון ופרשת העקידה ואח''כ התפלה שתקן החיד''א זצוק''ל וזיע''א ואח''כ מתפללין מנחה
קי''ז] ביום כפור אחר הנעילה אחר שיאמר השליח צבור תענו ותעתרו קודם תתקבל תוקעים תשר''ת תש''ת תר''ת וכן נוגים לתקוע תרועה גדולה
ספר המדות לרב הקדוש רבי נחמן מברסל''ב זצוק''ל וזיע''א
ת''א] המזלזל במצות ציצית אינו זוכה לקבורה
ת''ב] העושה בגדים לחבירו. יכול לשנות רצון חבירו לכל מה שירצה. הן בגשמי הן ברוחני
ת''ג] כשאדם לובש לבוש של אביו. על ידי זה בנקל לו לילך במדותיו של אביו
ת''ד] לכו לחמו בלחמי ושתו ראשי תיבות לולב ביין עם האותיות גימטריא ראשי תיבות של אתרוג הדס ערבה מסכתי זו בחינת סכות על ידי מצותנטילת ארבעה מינים ועל ידי סכה זוכה לאכילה ושתיה ומלבושים. וגם לחיות נשמה. על ידי סכה זוכה למלבושים. בחינת בשומי ענן לבושו. על ידי ערבי נחל זוכה לשתיה. על ידי הדס זוכה לחיות הנשמה. ועל ידי לולב ואתרוג זוכה לאכילה. כי יש בהם פרי שהם מיני מאכל
ת''ה] מי שיש לו בטחון אין לו שום פחד
11/06/2010
ויש לשאול כמה שאלות:
א} יש חמשה פרשיות שנקראים על חמשה בני אדם והם: 1}נח. 2}יתרו. 3}קרח. 4}בלק. 5}פינחס. מובנים הפרשיות שנקראים בשמות נח ויתרו ופינחס כיון שהם צדיקים. וכן פרשת בלק שמסופר בה גם על בלעם מובנת למה נקראת על בלק אף על פי שהוא רשע כיון שגם בלעם הוא רשע. ואילו פרשת קרח יש לשאול למה אינה נקראת על און שהיה עם קרח וחזר בתשובה?
ב} כתיב ''ויקח קרח'' וכתוב בגמרת סנהדרין אמר ריש לקיש מקח רע לקח לעצמו. ויש לשאול מה היא הלקיחה שלקח קרח ועוד ממה שכתוב מקח רע זאת אומרת יש מקח טוב ומה הואט המקח טוב?
ג} כיון שה' יתברך הראה לבני ישראל שהוא בוחר באהרון להיות כהן גדול משמע שעיקר מחלוקת קרח היא על הכהונה גדולה ויש לשאול מה היה חושב קרח והלא עמרם היה בכור ומן הדין שיטול שני חלקים והם המלכות למשה והכהונה לאהרון?
ד} רש''י פירש שעקר מחלוקת קרח היא על הנשיאות ולא על הכהונה וכמו שכתבנו למעלה ויש לשאול מניין למד רש''י את זה והלא מהפסוק משמע שהמחלוקת על הכהונה כמו שכתבנו ועוד שאמר הפסוק ''ואהרון מה תלינו עליו'' פירוש שהתלונה היא על אהרון שנטל הכהונה ולא על אליצפן שנטל הנשיאות?
ברם רש''י למד את זה משלושה מקומות:
א} ממה שאמר ריש לקיש שקרח מקח רע לקח לעצמו פירוש שהיה לו לקרח לחלוק על הנשיאות שנטלה אליצפו בן עוזיאל אחיו הקטן של יצהר אב קרח אבל קרח חלק על הכהונה שאין לו כלל זכות בה שמן הדין נטחה אהרון כיון שעמרם בכור ונוטל שני חלקים כמו שכתבנו. אלא שקרח חשב שהוא יבקש הכהונה ולפחות יפול בחלקו הנשיאות
ב} הוקשה לרש''י למה האריך הפסוק ואמר ''בן יצהר בן קהת בן לוי'' אלא שכוונת הפסוק לומר שקרח הוא משבט לוי ובן יצהר שהוא בנו השני של קהת שהוא נולד אחרי עמרם ועמרם כבר נטל שני חלקים כהונה ונשיאות ואם כן מן הדין שיצהר שהוא נולד אחריו שיטול הנשיאות ולא עוזיאל.
ג} מה שנקראת הפרשה על קרח ולא על און משום שאם נקראת הפרשה על און נראה שעיקר המחלוקת היא על הכהונה משום שראובן הוא הבכור ואון הוא משבט ראובן וכיון שאון יצא מהמחלוקת ונשאר רק קרח בזה נראה שתלונת הכהונה היא תלונה ריקנית ולכן אמר ריש לקיש שקרח מקח רע קנה לעצמו שהיה יכול לקנות מקח טוב שילך אל משה ויאמר לו למה לא שם אותו נשיא? והיה משה משיב לו ששם את אליצפן נשיא כיון שזה ציווי ה' יתברך. אבל כשבקש הכהונה לא יכול קרח לקבל תשובתו שיכול לומר לו כיון שאהרון אחיך שמת אותו כהן גדול. ולכן קרח היה תגר פסדן.
ומכאן מוסר גדול כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שמי שיש לו בעיה עם חבירו לא ישטמנו בלבו שדרך זו היא דרך רשעים שנאמר ''ולא דבר אבשלום עם אמנון למטוב עד רע'' כמו שכתב הרמב''ם ומסיים הרמב''ם שדרך הטובה היא ללכת לחבירו ולומר לו למה עשה לו את הרעה הזאת? ושמא אז יווכח שהוא חושד בחבירו חשד שוא. וכן טעה קרח ולא הלך אל משה ושאל אותו שאילו הלך אל משה בדרך ארץ ובמתינות היה משיבו משה ומוכיח לו שהוא עשה רק בציווי ה' יתברך וכמו שהוכיח אחר כך לבני ישראל כמו שכתבנו אבל קרח בחר דרך המחלוקת וגרם אבדון לעצמו שנבלע תחת האדמה.
ועוד שכח בני ישראל הם באחדותם כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה לא מצא ה' יתברך כלי חזיק טובה לישראל אלא שלום וכן בזמן אחאב אף על פי שהיו כולם עובדי עבודה זרה כיון שהיו בשלום היו מנצחין במלחמותיהם ולא עוד אלא שלא היה להם אף מת אחד לא כן בימי דוד שהיו צדיקים ואף על פי שהיו מנצחים מכל מקום היו להם מתים במלחמה. ובפרט בעירנו שקהילתנו קטנה ואם נריב ונתפלג תקטן עוד יותר.
ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו על דבר כבוד שמו ונתגבר על יצרנו לבלתי נריב ולבלתי נעשה מחלוקת ונהיה רק בשלום ובזכות השלום יגאלינו גאולה שלימה בקרוב!!!
11/06/2010
אדם שקורא פרשת השבוע שואל למה קרח נענש כל העונש הזה הרי נבוא לראות שיש לו הצדק להתלונן שהנשיאות צריכה לו, נכון שאין לו צדק להתלונן על הקב"ה שכל מה שעושה הקב"ה צריכים לקבל אבל אם רוצה מה שצריך לו למה יענש? אבל אנו רואים שקרח בקש הנשיאות היה לו לבקש הכהונה שהיא מזכות אהרן בן עמרם הגדול ולא יבקש הנשיאות.
אולם יש לשאול משה רבינו כמה פעמים ילונו עליו וילונו בני ישראל על משה ולא רק זה בלבד אלא הגיעו לומר נתנה ראש ונשובה מצרימה והיה מתפלל עליהם, למה הפעם הזאת בחר לקרח מיתה משונה במקום שיתפלל עליו? אבל נבוא לראות למה קרח עשה כל המחלוקת הזה? בשביל הכבוד שחפץ בנשיאות לצורך הכבוד. חז"ל בפרקי אבות אמרו שמי שרודף אחר הכבוד יצא מעולם הזה ומעולם הבא ר"ל שמי שרודף על הכבוד אין בו שום תרופה ולזה משה נתן בו לקח לבני ישראל כיון שאין בו שום תרופה.
אבל יש לשאול עוד קרח שהיה חכם עצום לא יודע דבר זה ולא רק זה בלבד הפסוק אמר והזר הקרב יומת ואיך הוא רוצה הכהונה? אולם ידוע מה שאמרו חז"ל בפרקי אבות שהכבוד טוב לצדיקים וקרח הבין שהצדיקים צריכים לרדוף על הכבוד ולזה אמר למשה כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' וצריכים הכבוד א"כ ומדוע תתנשאו על קהל ה' למה רק לכם בלבד הכבוד ומגודל אהבתו לכבוד הכניס עצמו בסכנה של והזר הקרב יומת ולא הבינה על בוריה שאנו צריכים לעשות כבוד לחכמים ולא החכמים רודפים עליו.
רבותי! הרדיפות אחרי הכבוד דבר רע מאד, ואין בה רק הקלקול כמו שראינו מה שקרה לקרח מחמת הכבוד וכמו שראינו בנביא שמואל שמחמת הכבוד אנו עכשיו בגלות הזה. איך? חז"ל אמרו שאם ישראל לא בקשו מלך בזמן שמואל הנביא וחכו שנתים וחצי הזמן שישב שאול מלך הרי היה שאחרי שנתיים וחצי ישב דוד המלך מלך והוא יהיה המשיח. וכשישב שאול שנתיים וחצי והיה רוצה להרוג דוד ודוד הלך לנוב עיר הכהנים ונתנו לו מאכל ושתייה וראה אותו דואג האדומי ואמר לשאול ושאול אמר לו תהרוג אותם והעוון הזה לא נמחל רק בזמן חזקיה מלך יהודה כדי שדוד לא יהיה משיח משום שיש עוון של נוב, ושאול כשאמר לו שמואל לך ואהרוג עמלק ולא תשאר ממנו אף אחד אפי' הצאן תהרגם והוא השאיר הצאן ואגג אמר לו שמואל שהקב"ה נותן המלכות לאחר אמר לו לך עמי עתה וכבדני נא נגד העם והלך עמו אם לא מאותו כבוד ואם שאול עזב המלוכה מאותו זמן לא היה הורג נוב ודוד יהיה המשיח. ושאול אינו כשאר בני אדם שהיה בורח מן הכבוד נחבה אל הכלים הניחוהו מלך בכח בחיר ד' ולא טעם טעם העון רק אותו עון ונענש עליו שנפטרו הוא ובניו במלחמה.
כל האנשים אומרים אנו אין הולכים אחר הכבוד וזה רואים אותו רק בדברים אבל לא בפועל כל היום רואים שכל האנשים רודפים אחרי הכבוד. משל כל הריבות הם רק בשביל הכבוד תבוא לומר לו מה יש לך עם פלוני יאמר לך אמר לי כך וכך בזה מכבודי וצריך לי שהביזהו מכבודו, ותמיד מבזה הבני אדם, העיקר הוא רק הכבוד. בבית הכנסת תמיד מדבר אם דיבר רק לצורך ושתק הרי זה מוטב אלא תמצא אותו מדבר על הגדולים ואומר דעתו להראות להם שהוא חכם עצום והם אינם יודעים כבודו או מספר על ההרפתקאות שלו ויאמר אמרתי לו כך וכך והוא אמר לי כך וכך ועשיתי כך וכך ועשה לי כך וכך ואין שום אדם כמותי בעולם, הוא רק כדי לעשות לו כבוד, ושכח כבוד השכינה שלפניו.
פעם אדם אחד היה לפני חבורה של גויים והיו אוכלים ונתנו לו לאכול והתבייש לומר להם לא אולי יתלוצצו עליו ומבזים לו כבודו לקח ואכל וחזר ואכל פעמיים או שלש ונהיה אוכל לבדו ללא שיציעו לו, מחמת הכבוד חזר לאכול בישולי גויים. ולפעמים תמצא אדם מקלל וכופר ויאמר תשמעו אותי אני לא חושש משום אדם ואפי' בהקב"ה ח"ו וצריכים שתראו ממני ותכבדוני. ולפעמים תמצא אדם שמספר על פלוני שלא היה צריך לו לעשות ככה כאילו הוא יותר טוב ממנו ואינו טועה כלל. כל זה בשביל הכבוד להראות שאין אדם אחר כמותו. איני רוצה לשמוע למה תשמיע אותו בכוח, קללות וכפרות ולשון הרע בשביל כבודך תניח אותי לעשות עבירה! ורוב הריבות והעבירות הם באים רק מכבוד שאדם רודף אחריו. ואם אדם יבוא ויבדוק עצמו ויבין שאין הכבוד הולך רק למי שמתרחק ממנו ומי שרודף אחריו בורח ממנו ידע שכל מה שעושה הוא רק לריק לפי מה שעושה ואפ"ה אינם מכבדים אותו כקרח שרדף אחרי הכבוד כל האנשים מקללים אותו ומשה רבינו שהיה בורח מן הכבוד שהקב"ה שבעה ימים היה מפציר בו שיהיה מנהיג ישראל כל האנשים מכבדים אותו ומנשקים ידיו כששומעים שמו. יהי רצון שהקב"ה יהיה עמנו וירחיקנו מכל דבר רע ויתן לנו הטוב והבריאות והשלום ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.
11/06/2010
פרשת קורח
נצטווינו 5 מצוות עשה ו4 מצוות לא תעשה.
מצוות עשה הן:
א} להציב שומרים בבית המקדש לכבוד.
ב} לפדות הבן הבכור.
ג} שהלויים יעבדו בבית המקדש.
ד} להפריש מעשר מן התבואה לתתו ללוי.
ה} הלוי יפריש מעשר ממה שנתנו לו ויתננו לכוהן.
מצוות לא תעשה הן:
א} לא להסיר השומרים מבית המקדש.
ב} הכוהן לא יעבוד עבודת לוי בבית המקדש גם הלוי לא יעבוד עבודת כוהן בבית המקדש.
ג} לא יעבוד זר שאינו לא לוי ולא כוהן בבית המקדש.
ד} לא לפות בכור בהמה טהורה אלא לתתה לכוהן.
מסופר שקורח חלק על משה רבינו שמשה מינה את אליצפן בן עוזיאל נשיא על הלויים ואשת קורח אמרה לבעלה קהת יש לו ארבעה בנים עמרם ויצהר חברון ועוזיאל עמרם הבכור לקחו שני בניו מלכות וכהונה ואחריו צריך שיהיה יצהר ואתה בן יצהר זכותך שתהיה נשיא ולא אליצפן בן עוזיאל שהוא הקטן שבהם וישמע אליה קורח ובאו עמו דתן ואבירם ואון בן פלת מן שבט ראובן ו250 מראשי סנהדרין משבט ראובן שהיו שכנים לשבט לוי.
הלביש אותם קורח טלית תכל וילכו למשה ויאמר לו טלית זו צריכה ציצית תכלת או לא אמר לו משה צריכה אמר לו קורח והלא כולה תכלת עוד שאל אותו מי שיש לו ספר תורה בביתו חייב במזוזה או לא אמר לו משה חייב אמר לו והלא מזוזה היא רק פרשה אחת וזה יש לו תורה שלמה כנראה שאתה מתלוצץ על בני ישראל והלא כולם קדושים וכולם שמעו בהר סיני שני הדברות הראשונות ''אנוכי'' ''לא יהיה לך'' נכון שאתה שמעת את כולם ומגיע לך להיות מלך אבל למה אהרון יהיה כוהן גדול והלא הוא שמע כמונו?!
אז כעס ה' מאוד ויאמר אל משה שרוצה להרג את כולם ויתפלל משה לה' יתברך ויאמר לו האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף?! ויאמר משה לקורח ואתה ועדתך הביאו מחר מחתות ותנו בהם אש ועשו קטורת וגם אהרון יעשה כן ומי שבחר בו ה' יתברך יחיה ואילו מי שלא בחר בו ימות דכתיב ''והזר הקרב יומת'' ויעשו כן וימותו חוץ מאהרון שבחר בו ה'.
אמרו חכמינו זכרונם לברכה שאון בן פלת הצילתו אשתו אמרה לו מה אכפת לך מהמחלוקת אם יהיה אהרון או קורח כוהן גדול כיון שאתה אינך משבט לוי ולא תהיה כוהן גדול אמר לה כבר הבטחתי אותם אמרה לו השאר את זה בידי מה עשתה השקתו יין עד שנשתכר ויישן ובבוקר ישבה לסרוק את שערה לפני פתח האוהל כשבאו חביריו לקרותו מצאו את אשתו מסרקת שערה חזרו לאחוריהם שאסור להסתכל בשער אשה חזרו עוד פעם מצאו אותה שעדיין מסרקת שערה עזבו אותו והלכו לדרכם זה מה שאמר החכם מכל אדם במשלי ''חכמת נשים בנתה ביתה ואולת בידה תהרסנו'' שיש נשים שמטעות את בעליהן והורסות אותם כמו אשת קורח ויש להיפך שמצילתם כמו אשת און.
וישלח משה לדתן ולאבירם ולא רצו לבא ויאמרו לו המעט כי העליתנו ממצרים שהיא ארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו ויחר מאוד למנשה ויאמר אל ה' יתברך שלא יקבל את חלקם שיש להם בקרבן אלא יישאר על גבי המזבח ולא ישרף ויבואו קורח ועדתו ויאמר משה אל בני ישראל אמר לכם ה' יתברך להתרחק מקורח ומעדתו וראיה שאני לא עשיתי כלום מראשי אלא הכול ציווי מאת ה' יתברך שאם ימותו אלו האנשים כדרך כל הארץ זה ראיה שה' לא שלחני וארם תפתח האדמה את פיה ותבלע אותם ראיה שה' שלחני והכול עשיתי על פי ציוויו.
הוא סיים דבריו ותפתח הארץ את פיה שנברא לה מששת ימי בראשית ותבלע את קורח וכל אשר לו נשים וטף ובהמה ורכוש חוץ מבני קורח שעשו תשובה ואש יצאה מאת ה' יתברך ותאכל את החמישים ומאתיים איש מקריבי הקטורת שהיו עם קורח כמו שספרנו למעלה ויאמר ה' אל משה שאלו המחתות נהיו הקדש ולכן הדבק אותם אל המזבח.
בני ישראל התחילו להתרעם על משה ויאמרו לו בקטורת שעשית גרמת שימותו בני ישראל ויכעס ה' יתברך ורצה להרג אותם ומשה אמר לאהרון קח את המחתה שלך וכפר בה על בני ישראל כדי שידעו בני ישראל שאין המחתות הורגות אלא העוון ומהר כפר עליהם שהתחיל הנגף.
וירץ אהרון ויעש את הקטורת ויעמוד בין החיים ובין המתים ולא הרשה למלאך המות להרג ויאמר לו המלאך המות הסר את הקטורת ותן לי לגמור עבודתי שציווה אותי ה' יתברך אמר לו אהרון אני ציווה אותי משה למנוע בעדך שלא תהרוג את בני ישראל אמר לו מלאך המוות דברי מי שומעים דברי משה או ה' יתברך אמר לו אהרון משה לא יעשה שום דבר מדעתו אלא רקמה שציווה אותו ה' יתברך ואם אינך מאמין בא נלך לאוהל מועד שעדיין משה שם וזהו מה שנאמר ''וישב אהרון אל משה אל פתח אוהל מועד והמגפה נעצרה'' כדי להראות למלאך המות שמשה אינו עושה שום דבר מדעתו אלא הכול מציווי ה' יתברך והראיה שעודנו שם לפני ה' באוהל מועד.
באותה מגפה מתו 14700 חוץ מקורח ודתן ואבירם ומשפחותיהם ומאתיים וחמישים איש שהיו עמהם וכדי להסיר את המחלוקת שלא תהיה ציווה ה' יתברך למשה שיביא כל שבט ושבט מקל וכל אחד יכתוב את שמו על המקל ואהרון הכוהן יביא משבט לוי ויניחו אותם באוהל מועד ויעשו כן וממחרת והנה מקל של אהרון הפריחה ויצאו ממנה שקדים ויאמר ה' תברך למשה שיניח אותה לסימן כדי שידעו בני ישראל שבחר באהרון הכוהן שיהיה לכוהן גדול ולא יערערו עוד.
ספרנו בסוף פרשה הקודמת על המחלל שבת שרגמו אותו בני ישראל ובתחילת הפרשה זו מסופר מעשה קורח והשאלה למה הסמיכה התורה סיפור חילול שבת למחלוקת קורח ובפרט שרש''י פירש הפסוק ''ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת'' הפסוק מספר בגנותם של ישראל שלא שמרו אלא שבת אחת והשנייה בא זה וחילל אותה אם כן סיפור חילול שבת הוא כמעט שנה לאחר שיצאו בני ישראל ממצרים ואינה סמוכה לסיפור קורח ולמה אם כן הסמיכה הפסוק?
ברם כתוב בזוהר שהמחלוקת היא נגד השלום ומי שעושה מחלוקת על השלום כאילו עשה מחלוקת נגד ה' יתברך חס ושלום שה' יתברך לא ברא את העולם אלא עד שברא השלום ומה הוא השלום שבראו ה' יתברך זו שבת.
לפי זה מיושב טוב ויפה הסמיכות ספור קורח לחילול שבת כיון ששניהם נגד השלום שמי שאינו בעל מחלוקת סימן שהוא שומר שבת טוב ויפה ומי שהוא שומר שבת סימן שאינו בעל מחלוקת וכן להיפך מי שהוא בעל מחלוקת סימן שאינו שומר שבת כהלכתה ועובר על כמה איסורים בידיעתו או בלי ידיעתו והעצה היא שלא יעשה המחלוקת ונמצא אוטוטו שומר שבת כהלכתה שמשמים עוזרים לו.
אדם שואל הלא בעירנו ברוך ה' כולם שומרים שבת ובכל זאת יש מחלוקת ברם חכמינו זכרונם לברכה אמרו אלמלא שמרו בני ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלין ויש לשאול האם יש שמירת שבת כהלכתה ויש שמרת שבת שלא כהלכתה אלא שהתשובה היא שמצות שבת יש בה מצוות לא תעשה ויש בה גם מצוות עשה והם שצריך האדם לכבד את השבת בבגדים נאים ובמאכל טעים ובשתייה ערבה וכדומה וגם זה ברוך ה' יש בערינו שכולם לובשים בגדים נאים ומכבדים אותה בשתייה ובמאכלות נאים וערבים לחך ואפילו בשינה. ברם עדיין חסרה מצוה גדולה שלא כל אחד מקיים אותה והיא מצות תלמוד תורה כמו שכתוב בזוהר שיום השבת הוא יומא דנשמתין פירוש של שני נשמות כמו שהגוף צריך לאכול ולשתות כדי לחיות גם הנשמה צריכה למאכלה כדי לחיות כשיש גוף אחד צריך מאכל פי אחד וכשיש שני גופות צריך כפול מאכל פי שניים בחול נתן לנו ה' יתברך נשמה אחת בשביל שאנחנו לא יכולים ללמוד הרבה כיון שכולנו עסוקים לפרנסתינו אבל בשבת שאין עבודה ואין דאגת הפרנסה נתן לנו ה' יתברך שתי נשמות כדי ללמוד פי שניים לנשמה הראשונה ולנשמה השניה וכן מה שלא לומדים בחול צריכים ללמוד ולהשלים את זה בשבת שחובה על האדם לקבוע עתים ללמוד ביום השבת ומי שאינו לומד בשבת אינו נקרא קיים מצות שבת אבל לא כהלכתה ולפי זה יובנו היטב דברי רבותינו זכרונם לברכה.
וכן מי שאינו לומד דיני שבת עלול לטעות בכמה דינים כיון שדיני שבת ארוכים מאוד ומפורטים גם מסובכים שאפילו מי שלומד קשה לו שלא ישכח ולא יטעה בכמה דינים קל וחומר למי שאינו לומד כלל ולא יאמר האדם אני אקיים רק מה שאני יודע כיון שכלל זה אינו הולך בשמים ששגגת תלמוד עולה זדון.
אמרו חכמינו זכרונם לברכה משל לעם הארץ שאינו יודע ללמוד והיה אומר כשיגיע זמנו להיפטר מן העולם ויבא ליתן דין וחשבון על מעשיו יטען ויאמר שלא היה יודע ללמוד כשנפטר מן העולם אמרו לו בית דין של מעלה למה עשית עבירה פלונית ופלונית והתחילו למנות את העבירות כחול אשר על שפת הים אמר להם אני לא יודע ללמוד ולא ידעתי שזה אסור אמרו לו אם כן דינך לגן עדן אבל צריך להישאר לכל הפחות שעתיים בגיהנם לניקוי מהעוונות אמר להם ואם לא ירשה לי השומר לצאת לכן נתנו בידו פתק שבו כתוב שלאחר שעתיים יכול לצאת מגיהנם וילך העם הארץ ויכנס לגיהנם וישאר שם שעתיים אחר השעתיים רצה לצאת אבל השומר לא הרשה לו לצאת אמר לו יש בידי פתק מבית דין של מעלה המרשה לי לצאת מגן עדן לאחר שעתיים אמר לו אני לא יודע לקרות ומי אומר שכתוב בו כך.
ולכן צריכים ללמוד כדי שנקיים מצות שבת כהלכתה ובזה יעזרו לנו מן השמיים להסיר את המחלוקת שיש בערינו ושב יעקב ושקט ושאנן שבח ולא מחריד.
יהי רצון שה' יתברך יעזרנו ויתן בלבינו אהבת התורה והשלום ויגאלינו במהרה בקרוב אמן!!!
04/06/2010
בס''ד מוסר בלערבי פרשת שלח לך
פלפרשה מתאע הזמעה האדי. פיהה 2 מצוות עשה. ומצות לא תעשה ואחדה. מצוות עשה המאן 1] באש נעטיו ללכהן אלחלה מן לעזין. ולחז''ל קוומוהה חצה מן 24 לבעל הבית וחצה מן 48 ללכבאז 2] באש נעמלו ציצית עלה לחואייז אלי פיהם 4 כנפות. ומצות לא תעשה הייא. באש מה נתבעושי ורא קלבנה וורא עינינה. ורא קלבנה הווא. באש מה נפשרושי התורה כיף מה יזי עלה קלבנה. כאנשי כיף מה פסרולנה לחז''ל. וורא עינינה באש מה נתבעושי פיה עינינה פי חואייז מוש באהיין.
פלפרשה מתאע הזמעה האדי יחכילנה אלפסוק. אלי ישראל טלבו מן משה רבינו באש יבעתו מרגלים וישופו ארץ ישראל. ומשה נשד רבבי. ורבבי קאלו האנה מה נקולכשי אבעת. וכאן תחב תבעת אבעת עלא רוחך. ובעתהם משה רבינו. ולמרגלים מלי כרזו תפאהמו באש יקולו לישראל מה ימשיוושי. אלי קאלו תווה משה רבינו מאזאל כיף עטאנה התורה. ונערפו אלי משה מת ויהושע הווא אלי חידכל ישראל לארץ ישראל. וכיפאש חנתעלמו התורה מליח מן ענד משה. וחתה ואלו נקולו אלי יהושע תעלם מליח ענד משה. תווה אחנאן נאכלו פלמה ונשרבו מן הסלע ווקתלי חנווצלו לארץ ישראל חנתלתהאו בלחרב. ומן באעד כל ואחד חיתלתהה בשאנייה מתאעהו. ווקתאש חנתעלמו התורה. וחתה ואלו אלי התכמאם מתאעהם האדה כאן באהי. לאכן הומאן כממו התכמאם אלי מה חקומשי יכממו. אלי מאדאם רבבי עטאהם התורה וקאלום חדכלו תווה לארץ ישראל. ילזמהם יסמעו לכלאם. ומן באעד התכמאם מתאעהם תבדל. אלי ולאו יכממו. אלי הומאן תווה ראשי בית אב לכל. וכל ואחד ענדו קימתו. ווקתלי יתעדדה הנאס מתאע השבט מתאעהו יקומולו ויקצ'רו. ותווה וקתלי חידכלו לארץ ישראל. כל ואחד חישד השאניה מתאעהו. אידה כאן יקאבלו זוז מנאס פנהאר יסתמאו באהי יאסר. ובהאדה זאד התכמאם מתאעהם באש יקולו לישראל אלי מה ינזמושי ידכלו לארץ ישראל ויקאעדו פלמדבר. ודארו ארץ ישראל פי 40 יום. וארץ ישראל פיהה 1600 ק'מ עלה 1600 ק''מ. ואלעבד ינזם ימשי פנהאר 40 ק''מ. עלא קד לחשאב באש ידורוהה אלכל יחבלהם 80 נהאר. אלי הומאן משאו הטול ולערץ' מתאע ארץ ישראל. ולאכן רבבי יערף אלי חיתגזר עליהם באש יקעדו 40 עאם פלמדבר. והנהאר בעאם. קצלהם התנייה באש יכמלוהה פי 40 יום. וכלב בן יפונה משא לחברון וצלא לרבבי עלא לקבר מתאע לאבות באש מה יתגואשי מעה למרגלים ויתכלם הדוני עלא ארץ ישראל. ויהושוע מה כאנשי יצטחק. עלא כאטר צלה עליה משה רבינו ופי עוץ' הושע סמאהו יהושוע. מענאהה יה יושיעך מעצת המרגלים. ויהושוע מן לאוול קאלום האנה מוש מעאכם. ולאכן כלב קאלום האנה מעאכם באש מה יקעדושי יגרו בי ויכסרולו ראסו. וכדאו מן גאדי ענקוד ענב והזו בתמניה מנאס. אלי כאן יוזן מן 9500 ק''ג בתקריב חתה ל 15600 ק''ג תקריב. והזוז אלי צאתו כדאו רמאנה וכרמוצה. אלי כל ואחדה תוזן מן 400 ק''ג בתקריב חתה ל 650 ק''ג תקריב. וכלב ויהושע מה חבושי יאכדו שיי עלא כאטר יערפו אלי נייתהם דונייה. ורזעו למשה ולישראל. וקאלולום אלי בלחק ישראל מליחה יאסר והאדי אלגלה מתאעהה. ולאכן כיף מה גלתהה מבדעה חתה נאסהה מבדעין וקויין יאסר. אלי וקתלי כננה נמשיו כאן יתביינלנה אלי אחנאן קדאמהם נמל. וחתה המאן סמאענאהם אלי כאנו יקולו שפנה נמל ישבאו ללעבאד. מה נגדושי נגלבוהם פלחרב. וזיד אלי אלבלאד האדי תקתל נאסהה זגאר. אלי וין מה משינה לקינה ענדהם חזן. והווא תמה חכמים קאלו. אלי נהאר אלי וצלו למרגלים נפטר איוב. אלי
כאן מקדר ומחבוב ענדהם יאסר. ועמלולו חידאד 40 יום. ותמה חכמים קאלו. אלי וקתהה לבלאצה אלי וצלו פיהה למרגלים למריץ' כאן ימות. ורבבי עמללהם איכאך בלעאני. באש יתלתהאו בחזנהם ומה יתבעושי למרגלים. ובדאו ישראל יהיזו וילומו עלא משה. וקאלולו כרזתנה מן מצר באש תקתלנה. וסכת כלב לעבאד אלכל וקאלום. יאכי משה מה עמללנה כאן האדי. ולמרגלים אלי פי באלהם כלב מעאהם סכתו. והנאס אלכל פי באלהם כלב חידוי הדוני עלא משה וסכתו. וקאלום משה כרזנה מן מצר. וצקלנה אלבחר. והבטלנה אלמן. וחידכלנה לארץ ישראל. וחנגלבוהם. ויהושוע קעד יעאון פיה.וקאלום אלי מאדאם רבבי קאל נגלבוהם. נגלבוהם. וקאמו חירזמוהם בלחזר. וקעדו יבכיו הליל אלכל. ורבבי תגשש עליהם. וחב באש יקתלהם אלכל. ולאכן משה צלה עליהם וסאמחהם רבבי. ולאכן קאלו אלי אלעבאד אלי עדאו אל20 שנה חתה חד מה ידכל לארץ ישראל. וימותו פלמדבר. כלף מן כלב ויהושע. וקאלום אלי הלילה האדי אלי הייא כאנת לילת 9 באב. דימה יבכיו פיהה. ולילת 9 באב אתכלאת בית המקדש וחתה לתווה אחנאן נבכיו פיהה. ולמרגלים מאתו במותה מוש עדייה. אלי רבבי טוולום לשאנהם חתה לצרתהם. וכאן יכרז הדוד מן לשאנהם וידכל לצרתהם. חתה מאתו. ווקתלי סמעו ישראל האש אתגזר עליהם חזנו יאסר ונדמו. וקאלו האו תווה נמשיו לישראל. ומשה קאלום מה תמשיושי עלא כאטר רבבי מוש מעאכם. ומה סמעושי כלאמו. וטלעו לזבל וכרזולהם לכנעני ולעמלקי וגלבוהם. ותבעוהם חתה לחרמה. ופי אכר אלפרשה יחכילנה אלפסוק. אלי ישראל לקאו ואחד יכסר השבת.וחטו פלחבס חתה ישופו רבבי האש יקוללהם יעמלולו. וקאלום רבבי אלי הדין מתאעהו בסקילה ורזמו. ולחז''ל קאלו. אלי הראזל האדה הווא צלפחד בן חפר. ומוש אלי כסר השבת עלא כאטר יחב יכסר השבת. לאכן הווא חב יוורי ללעבאד הדין מתאע ואחד אלי יכסר השבת האש יעמלולו.
הרש''י ז''ל פסר עלאש לפסוק כתב פרשת למרגלים באעד לענין מתאע מרים. וזאווב אלי למרגלים שאפו אלי מרים דואת לשון הרע עלא משה רבינו והאש נצארלהה. והומאן דואו לשון הרע עלא ארץ ישראל ומה תעלמושי מן לביעה מתאע מרים. הוני מערופה הנשדה. כיפאש תחבום יתעלמו מן לביעה מתאע מרים. אלי אהרון ומרים דואו עלא משה רבינו אלי הווא הרבי מתאע ישראל לכל. ואלי רבבי קאל עליה פנים אל פנים אדבר בו. מנין חיתעלמו אלי חראם ידויו עלא חזר ותראב.
ולאכן באש נזאוובו הנשדה האדי. נזאוובו נשדה אוכרה. אלי לפסוק קאל עלא למרגלים כלם אנשים. הרש''י ז''ל פסר השנווה מאענהה אנשים. פלוקת האדאך כאנו כשרים. עלאש לפסוק כתב אלי הומאן כשרים. לאכן נשופו אלי לפסוק סמאהם לכל. וכיפאש לפסוק ידוי עליהם לשון הרע אלי הומאן תכלמו הדוני עלא ארץ ישראל. חקו מה סמאהומשי כיף מקושש עצים ולמגדף. ובהאדה לפסוק קאל אלי הווא סמאהם אקבל מה יווליו רשעים.ואידה כאן הומאן כאנו כשרים וקתהה. חקהם יתעלמו מן לביעה מתאע מרים. כיפאש. אלי אקבל מנהה כתבלנה לפסוק עלא אלדד ומידד אלי כאנו יתנבאו ויקולו משה מת ויהושוע מכניס ישראל לארץ. מאענאהה רבבי עטא קימה לארץ ישראל חתה אכתר מן משה. אלי מה כלאהושי ידכללהה. והומאן כאנו ראשי שבטי ישראל כל שיי יסמעו. ומעה האדה מה תעלמושי מן לביעה מתאע מרים ודואו עלא אלי רבבי עמלו קימה אכתר מן משה. ובהאדה נצארלהם לעקובה לכבירה אלי תעאקבוהה.
אכואני לעזאז. לשון הרע תכלמו עליה יאסר לחז''ל. קאלו הדנוב עלא התלאתה. אלי הומאן. אלי ידוי. ואלי ישמע. ואלי
ידויוו עליה. ואלי ישמע אכתר מלי ידוי. ואחד ינשד אלי דואו עליה האש עמל. ולאכן ילזמנה נערפו אלי לשון הרע הווא אלי ידוי עלא צאחבו בלחק. מוש גדב עליה. אלי גדב עלא צאחבו ודוה עליה חאזאת אלי מה עמלומשי. יסתממה מוציא שם רע ודנובו קויי יאסר. אלי וצלו קאלו לחז''ל אין לו חלק לעולם הבא ד' יצילינו. ובהאדה אלי דואו עליה מאדאם עמל חאזאת מוש באהיין חדה לעבאד אלי כלאהום ידויו עליה. יסתממה קאעד יעאוון פלי יעמלו עבירה ויתעאקב חתה הווא. ולאכן אלי ישמע עקובתו אכתר מלי ידוי עלאש. נזיבו הוני מעשה באש נערפו אלי יסמע השנווה יציר. למעשה האדי חכאתו מרה אלי הייא תרזע הנסה בתשובה. וכאנת דימה תדוי באש הנאס תחפץ' רוחהה מן לשון הרע. מרה תמה ואחדה חוזרת בתשובה זדידה קאלתלהה מן כלאמך קאעד נחס אלי נצארתלך מושכלה מעה לשון הרע מאדאבייה נערפהה. קאלתלהה נקולהאלך.אלי הייא ענדהה ולד ואחד. וכאנת תחבו יאסר ורבאתו אחסן רבאייה. וערסתלו בבנת ואחד מן לעשירים לכבאר. והייא כאנת ענדהה צאחבתהה אלי תרבאוו מן הזגר מעה בעצ'הם ומה עמרהם מה כבאו ואחדה עלא התאנייה חתה שיי. ובאעד מה ערסו כל ואחד פי בלאד ולאו יתקאבלו מרה פלקדאש. ולאכן וין מה יתקאבלו כל ואחדה תחכי לצאחבתהה זמיע אלי נצאר עליהה ואלי שאפתו. מרה וקתלי זארת צאחבתהה כאנת מגיירה יאסר קאלתלהה צאחבתהה האשביך. קאלתלהה אלי תחב טלק ולדהה. נשדתהה צחבתהה עלאש. קאלתלהה מה שפתישי האש מכתוב פלזראייד. אלי בו מרת ולדהה טלע ישרק. והייא מה יסעדאשי באש זגאר זגארהה יוולי זדהם שארק. צחבתהה קאלתלהה מה תשמעישי כלאם לשון הרע מתאע הזאראייד. אלי חתה הייא כאנת חטלק בנתהה. עלאש. אלי וקתלי משאו לרבי עלא הטלאק. הרבי נשד הראזל עלאש תחב טלק. קאלו אלי הווא ענדו כיף פלעשייה באעד התעב מתאע לכדמה וצלה ושיעור וקת לעשה. יחב ישרב כאסין שראב. ולאכן מרתו דימה תכבילו הדבוזה אלי יחצ'רהה. ונצאר מאשאכל עלא הדבוזה האדי. נשד למרה יא בנתי האשביך תעמלילו איכה. קאלתלו אקבל מה נערס אמי קאלתלי תחבי תתהנאיי נחילו השרב. קאללהה האו הנה כאמל. אלי וצל לטלאק. נאדאהה הרבי. קאללהה עלאש תעמלי איכה. קאלתלו נערף וקתלי ישרב יעמל מאשאכל. ונכאף עלא בנתי. קאללהה האשכון קאלך אלי יעמל מאשאכל. קאלתלו פתאריך לפלאני עמל צ'אריבה מעה צאחבו פי דארו וטרדו. נאדה הראזל קאלו צחיח לחכאייה האדי. קאלו האנה מה נשרבשי יאסר באש נצ'ארב מעה הנאס. ולאכן האדאך כאנת ענדנה מושכלה פלכדמה ותכאצמנה. והאדאך עלאש טרדו. ומן גדווה פאק בלגלטה מתאעהו ותצאחבנה. והאדאך שריכי פלכדמה חתה לתווה. ובארה נשדו. למרה תלפתת לצאחבתה וקאלתלהה. תערף האשכון קאלי עלא הצ'ריבה האדי. אנתין. אלי כנתו תסכנו פי באלאץ ואחד. ואנתין חכיתילי לחכאייה האדי אקבל תמנייה שנין מלי ערסו. ולאכן האנה וקתלי ערפתו חבית נמנע בנתי כיף מה קאעדה תקולי אנתין תווה תחבי תמנעי זגאר זגארך. וכנת חנכרב עליהה. ובהאדה סמעי כלאמי ונחיי התפכיר האדה. ופעלן ברדת עצאבי ומה תכלמת חתה שיי. ובאעד זמעה הזראייד טלבו מנו הסמאח אלי כאנו גאלטין. וקדם ביהם קאצ'ייה ורבחהה וכלצו פלוס עלא הדווה אלי כרזו עליה. ולפלוס האדוך עמלו ביהם ארגון לבעלי תשובה אלי תכדם פי הייא תווה. תלפתת למרה לבעלת התשובה וקאלתלהה. כלמה מתאע לשון הרע כאנת חתכלי זוז דיאר. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.
04/06/2010
|
בס"ד
ס"ד |
עש"ק,פרשת שלח לך כ''ב סיון המקודש התש''ע,
|
שנה עשירית, גיליון מספר 483
|
?xml:namespace>?xml:namespace>
?xml:namespace> |
|
כניסת השבת: 19:04
|
ההפטרה: וישלח יהושע ומסיים: כל יושבי הארץ מפנינו יהושע ב'
|
יציאת השבת:19:59
|
|
?xml:namespace> |
?xml:namespace> |
|
עלון זה יוצא לאור על ידי ישיבת רבי אליעזר זצוק''ל וזיע''א חארה כבירה זרבה תוניסיה יע''א
העלון מתפרסם במקביל בפורום אתר האינטרנט עמי"ת www.amit4u.net
?xml:namespace> |
|
ראש חדש יום שבת הבאה ויום ראשון
|
?xml:namespace> |
כניסת השבת הבאה פרשת קרח 19 :07
?xml:namespace> |
בעלון חידושים מפרשת השבוע, ליקוטים, סיפורים בעברית, מוסר בערבית כולל מצוות השבוע, תמצית באור פרשת השבוע, חידושים ודברי מוסר
ניתן להקדיש העלון להצלחה או לרפואה ולהבדיל, לעילוי נפש
העלון השבוע מוקדש לרפואת חיים יוסף בר מרגלית נעמן ולרפואת כרמל חייה בת יפה חדוק ולרפואת דיאמנטה בת שתרונה מאזוז ולרפואת עזיזי בר כמונה חדוק ולרפואת ליליאן חייה בת קוטי ולרפואת זינה בת שלבייה יעיש ולהצלחת מר מעתוק בשירי הי''ו ושיזכהו ד' לבנים זכרים של קיימא בקרוב
להצלחת כל עם ישראל ואנו תפילה כי יחדלו הפיגועים ותאונות הדרכים
?xml:namespace> |
לע"נ כל נפטרי עם ישראל ובכללם:
הרה''ג רבי מסיעד בר כמונה מאצ'אר זצוק''ל וזיע''א ואשתו מרת טיטה בת מישה ז''ל .היקר מר ציון בן מסעדה הכהן ז''ל ואשתו מרת עשושה בת מישה ז''ל .מו''ר הרב הגאון רבי צבי חיים מאצ'אר בר טיטה זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי חנינא בוגיד בר ורדאנה סעדון זצוק''ל וזיע''א.מו''ר הרב הגאון רבי ציון בר גרצונה דיעי זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי מצליח מאזוז בר רחל זצוק''ל וזיע''א. ולמנוחת האשה הכשרה מרת לאה מזיאנה בת חנה לבית סוסי ז''ל. ולמנוחת האיש היקר מר וצייף ציאדה בר שלבייה ז''ל ולמנוחת האיש היקר מר מעראבי מאזוז בר זינה ז''ל. ולמנוחת היקר מר וזיפה עשוש בר חנה ז''ל. ולמנוחת היקר מר כמוס כהן בר שמחה ז''ל. ולמנוחת היקר מר גבריאל סגרון בר כאדומה ז''ל . ולמנוחת האשה הכשרה מרת דזירייה בת כמיסה לבית טראבלסי ז''ל.
|
|
נא לשמור על קדושת העלון ולצרפו לגיליונות הבאים | נא לא לעיין בזמן התפילה וקריאת התורה | שבת שלוםומבורך
מבורך |
שערי דמעה לא ננעלו דרור ושרית התכוננו זמן רב ליום הזה. הם ספרו את החודשים, השבועות ואפילו הימים ליום המיוחל. בתם הבכורה חנה הגיעה לגיל 18, גיל השידוכים. כאשר קיבלו שני שמות של שדכניות, בלה ורגינה, חייכו זה לזה. הם עצמם הכירו דרך שידוך, כאשר דרור למד בישיבת "לב דוד" לחוזרים בתשובה, ואילו שרית בישיבה מקבילה לבנות. שרית הייתה השידוך השני של דרור. הוא נזכר בשידוך הראשון שהציע לו חסיד ברסלב קשיש, איך הגיע לפגישה במחשבה שהוא עומד לפגוש שדכנית והתפלא למצוא בחורה בת עשרים וחמש, המבוגרת ממנו בשנתיים. לאחר רבע שעה הבין שהיא המיועדת לשידוך, אבל חש שאין לו כמעט קשר אליה. היא הייתה בחורה סגורה מבית דתי ולא הייתה להם שפה משותפת. שנתיים לפני כן חזר בתשובה ולא נפגש עם אף בחורה, עד שהתעורר להתפלל על שידוכו במשפטים כמו "זכה אותי להקים בית נאמן בישראל!", או "עזור לי למצוא את זיווגי האמיתי!". אפילו לא העלה בדעתו קשר זורם, משיכת הנפש ורחמנא לצלן גם מציאת חן טבעית. הפגישה המוזרה הזו אותתה לו שהוא בכלל לא בכיוון. התפילות הבאות היו יותר אמיתיות, אבל עדיין רחוקות מהלב. דרור, השקוע בקדושה מכף רגל ועד קודקוד, היה רחוק שנות אור מעצמו. שנים רבות לאחר מכן הבהירו לו זאת. בסופו של דבר פגש, ללא אותות ומופתים, אבל עם תפילות מהלב, את שרית. הם התגוררו בתחילה ברחוב שמואל הנביא בירושלים ולאחר נדודים רבים הגיעו לביתר-עילית, עיר התורה. דרור עסק בכתיבת סתו"ם ובהתרמות עבור הישיבה שבה למד. הם הביאו שבעה ילדים וכעת חנה בת שמונה-עשרה. חנה הייתה בחורה לתפארת. חרוצה, צנועה וגם נאה למראה. היא הייתה תלמידה מצטיינת ב"בית יעקב". המנהלת החמיאה לה: "לא רואים עליה בכלל שהיא בת של חוזרים בתשובה!". דרור שפל הברך העדיף לקחת זאת בתור מחמאה. ואפילו אם ליבו נצרב מעט מהעלבון, מה אכפת לו מה דעתה של המנהלת על החוזרים בתשובה, העיקר שחנהל'ה שלו מצליחה ומשתלבת בחיים. במוצאי שבת דרור התבונן במספר הטלפון של בלה וחייג. הקו היה תפוס. הוא ניסה פעמיים נוספות, אך לשווא. לאחר שעה חייג שוב וקול חלוש ענה: "כן..."
"ערב טוב. אפשר לדבר עם בלה?"
"היא בקו השני. אתה רוצה לחכות?"
דרור העדיף לחכות. לאחר דקות ארוכות נשמע קול נשי צרוד: "כן, מי מדבר?"
"שלום, מדבר דרור צנעני".
"דרור מה?"
"צנעני..."
"במה אוכל לעזור לך?"
"אני רוצה לשדך את הבת שלי!" הכריז כמעט בגאווה.
"אני מבינה... גם אשתך תימנייה?" דרור לא הבין לאיזה כיוון היא חותרת. אבל שיתף פעולה: "האמת שזה קצת מורכב אצלנו. אבא שלי תימני ואמי מרוקאית. אשתי בכלל לא תימניה. היא רומניה..." רומניה?!" התפלאה השדכנית, "משני הצדדים?"
"לא", ענה, "רק מצד אביה. אביה של אמה בא מגרוזיה, ואמה של אמה מטורקיה..."
"אני מבינה", אמרה בקול נמוך.
"את רוצה לשמוע על חנהל'ה שלנו?", אמר לאחר רגע ארוך.
"אני מבינה מהשם 'דרור' שאתם חוזרים בתשובה?"
"כן!", צחקק.
"באיזה גיל חזרתם?" השדכנית החלה לחקור את דרור לגבי עברם ולגבי עיסוקם בהווה. כמעט שיצאה נשמתו עד שהחלו לדבר על בתו. "איפה בתך לומדת כעת? ואיפה למדה לפני כן?" לאחר כל מסירת הפרטים הללו, דרור הסביר לשדכנית שמדובר בבחורה מצוינת, שמטפלת נהדר באחיה הקטנים, ויש לה סיכוי להיות מורה ופעם אפילו מנהלת. השדכנית ביקשה שייתן לה את מספרי הטלפונים של מנהלת בית הספר ושל המורה המחנכת, וכן מספרים של שכנים שמכירים אותם. דרור הבטיח שיארגן עבורה את המספרים המבוקשים. הוא ניסה לסרוק במוחו איזה שכן שיוכל להמליץ עליהם ולא מצא. עם שש משפחות בבלוק לא היו כמעט בקשר. הוא נזכר בעופר כהן שנמצא בקומה העליונה ולא היה בטוח לגמרי לגביו.
מחר אשיג לך את המספרים", הבטיח, "יש לך מישהו מתאים?" הנמיך מעט את קולו. "כרגע שום דבר", אמרה בפסקנות, "אבל אחשוב על זה", הבטיחה. מבוכה החליפה את התרגשותו של דרור. הוא טרק את השפופרת ועדכן את אשתו שהאזינה בחצי אוזן לשיחתם. "השדכנית רוצה את המספר של המנהלת טובה ושל המורה של חנהל'ה, מספר של חברה קרובה וגם שכן טוב. איזה שם של שכן כדאי לתת לה?" האמת, אני לא יודעת", ענתה. "אין לנו הרבה קשר עם השכנים".
"מה עם משפחת כהן?"
"אנחנו לא הכי מכירים", השיבה.
"בסדר", אבל יש לנו קצת קשר איתם. אל תשכחי שגם הם בעלי תשובה!" דרור העביר לשדכנית את המספרים המיועדים, אבל היא לא חזרה אליו. הוא התקשר גם לשדכנית רגינה, שהייתה קצת יותר נחמדה, אבל שאלותיה היו באותו כיוון: מה הרקע של ההורים? מה המוצא של הסבא והסבתא? רק לבסוף דיברו על חנהל'ה. בלה ציינה שבאופן כללי קשה יותר לשדך בנות כי הבנים מתקלקלים יותר, בפרט אצל החוזרים בתשובה, אבל השם יעזור. הם סיכמו שתחפש עבורם ספרדי או תימני או אשכנזי מעורב, בנם של חוזרים בתשובה. גם רגינה לא חזרה אליו. הוא ניסה להתקשר לשתי השדכניות מדי שבוע, אך ללא הועיל. לאחר חודש אמרה בלה: "תהיו מוכנים לחתן את הבת עם חוזר בתשובה?" דרור התקומם. הוא חש שהיא פגעה בו עד עמקי נשמתו. איך היא מעיזה להציע לבתו חוזר בתשובה, שאתמול היה איפה שהיה?! נכון, אנחנו בעצמנו חוזרים בתשובה, אבל מה פתאום שחנהל'ה שלנו תתחתן עם אחד שחזר אתמול מתאילנד?! האם עברנו את כל שבעת מדורי הגיהינום של התשובה, כדי שצאצאינו יהיו באותו מצב?! מה פתאום שחנהל'ה תחזור על הסרט שלנו?! הוא היה נסער וכמעט טרק את הטלפון בפניה. לאחר מכן שרית נכנסה למערכה. הם השיגו שמות של שדכניות נוספות וחילקו ביניהם את הרשימה. דרור לא שכח להתפלל על שידוכה של בתו, והקדיש לה פינה קבועה בברכת "שומע תפילה". לאחר חצי שנה של יובש כמעט מוחלט, הבינו שהם לא יכולים לדרוש מה שנראה להם, והחליטו להתפשר על חוזר בתשובה, כאשר הם מדגישים שהם מוכנים לשמוע על בחור עדין שנמצא כמה שנים בתשובה, ולא אחד שחזר לפני שבועיים מבנגקוק. לאחר שבועיים הציעה שדכנית בשם ורדינה את ליאור בן ה-24, שחזר לפני שנתיים מאוסטרליה, ומאז הוא נמצא בישיבת "אור הנחל". זה התאים, פחות או יותר, לדרישותיהם המינימאליות. אמנם עדיין צרם לדרור שבתו תיפגש עם מישהו שעבר מה שעבר, בעוד שהיא לא התגעלה בהבלי העולם הזה, אבל המציאות האחת חזקה יותר מכל הדמיונות כולם. הוא התקשר לרבו של ליאור ולכמה מחבריו. מכולם שמע שמדובר בבחור טוב לב, שלומד משפטים במקביל ללימודיו בישיבה, ורוכב על אופניים, שבית הוריו חילוני לחלוטין, אבל הם משלימים בהדרגה עם תשובתו. הוא דיבר עם חנה והיא הסכימה להיפגש עם ליאור. לאחר מכן התקשר לורדינה והבין שליאור לא בירר כלום לגבי חנה. התיאור מפי השדכנית נשמע לו נחמד והוא מוכן לבדוק את העניין. דרור חשב לעצמו כמעט בחיוך: הנה, חוזר בתשובה טבעי מדלג על כל הבירורים והחקירות של ההורים ואפילו של עצמו ונפגש עם בחורה. הוא התגעגע קצת לחן הטבעי הזה. נקבע שהם יפגשו בביתה של ורדינה בבני-ברק. יום הפגישה היה מתוח. שרית תדרכה את חנה איך להתלבש ואיך להתנהג ונפרדה ממנה בהתרגשות. בשעת הפגישה היו דרור ושרית במתח רב ולא היו מסוגלים להתרכז בשגרה. שעה אחת לאחר תחילת הפגישה, צלצל הפלאפון של דרור כאשר השם "חנהל'ה" מרצד על המסך. "כן, חנהל'ה. מה נשמע?" בסדר, אבא".
"נו, איך היה?"
"אני לא יודעת..." התברר שמדובר בבחור נחמד, אבל בעל מראה מרושל, כובעו מעוך קצת, עוד לא נכנס לעניינים. הדבר הרתיע את בתו. אחר כך סיפרה ורדינה שגם ליאור אמר על חנה שהיא "מאוד נחמדה, אבל אנחנו לא מתאימים". כמים הפנים לפנים. זו הייתה הפגישה הראשונה ששברה את הקרח לאחר בצורת בת חצי השנה. עניין השידוך של חנהל'ה נכנס להילוך גבוה. דרור הכין מעין יומן מבצעים, לאיזו שדכנית התקשרו ומתי, מה הוצע להם ואיך הם טיפלו בעניין. בתחילה זה היה נחמד כמו כל דבר חדש. חנה נפגשה בממוצע פעם בחודשיים. השיא במספר הפגישות עם בחור היה שלוש, אבל בסיום היה מפח נפש. כל פעם היה משהו אחר שהפריע. פעם המועמד היה בן של חרדים, פעם היה אשכנזי משני הצדדים, פעם היה חוזר בתשובה טרי מדי. בכל פעם צצה איזו זהות שטרפה את העסק על הסף דרור חש שבתו והמועמדים לשאתה הפכו לתרכובת כימית של זהויות, ובכל פעם הייתה איזו זהות מתפרצת והורסת את החיבור. פעם מצא בחור מתאים מכל הבחינות, אבל גובהו היה 1.92 ואילו חנהל'ה כמעט 30 ס"מ פחות. ליבו של דרור נשבר בקרבו. למזלו הייתה לו באותו יום שיחה עם שכנו הברסלבר, עופר כהן, שאמר לו בפסקנות חסידית: "רק תפילה תעזור! לך לספר הכל לקדוש ברוך הוא. אין שום עצה אחרת!" דרור הלך מדי פעם לפאתי הישוב ונפשו נשפכה בדמעות בעת שאלפי צרצרים ניסרו את הלילה בהרי יהודה. חודש רדף חודש. חנה עברה את התשע-עשרה ועוד מעט היא בת עשרים. עשרים הגיע ואחריו 21. כאשר משפחת צנעני חגגה את יום הולדתה ה-21 של חנה הורגשה איזו תוגה קלה באוויר. אמנם לא קרה כלום. חנהל'ה בת 21 בסך הכל, כל עתידה לפניה. יש מקרים גרועים בהרבה, וברוך השם מדובר באמת בבחורה מצוינת. אבל בכל זאת: שלוש שנים של ניסיונות שידוך זה לא צחוק. זה מתחיל להיות עניין מייאש, ואלמלא האמונה המנחמת היו עלולים להישבר... יומן המבצעים הלך ותפח. נמאס לדרור להתקשר לרבנים, חברים ושכנים ולשמוע כמה הבחור נחמד, חכם, וחברותי. במשך הזמן נהג להתלוצץ עם חבריו של המועמד ולפתוח ביניהם את השיחה במילים "מה יש לך לספר על פלוני, פרט לכך שהוא מושלם?..." ערב אחד הם הזמינו לביתם שתי פיצות חגיגיות ושני בקבוקי קולה קרים כקרח. בטעות השליח הביא את הפיצות למשפחת כהן בקומה העליונה. שמוליק, בנם הבכור, ירד עם השליח והראה לו את הבית. כאשר דרור פתח את הדלת, ראה את שמוליק מחייך במבוכה ונבלע בחדר המדרגות. בחור חמד, חשב לעצמו. לפתע הרהר בכך שאולי... ואז דחה את המחשבה בנחרצות: האם העולם הוא הפקר? איך עולה בדעתי לסדר שידוך סתמי עם בן של שכן, הרי צריכים לברר, לשאול, לחקור! ובכלל לא נעים מהשכנים. הרי אם הם לא ירצו, או שהפגישה תיכשל, יכולה להיווצר מתיחות בינינו ונאבד שכנים טובים. ובכלל: הרי הם חסידי ברסלב ואנחנו לא בדיוק. בקיצור - לא שייך! בני המשפחה אכלו את הפיצות ושתו את הקולות הקרות. דרור אמר דבר תורה של הבן איש חי זי"ע. חנהל'ה סיפרה סיפור שסיפרה השבוע לתלמידותיה. לבסוף כולם ברכו אותה שתזכה למצוא את זיווגה האמיתי. דרור חייך במרירות, ברך ברכה אחרונה בקול רם והלך לחדרו. שדכניות נוספות נכנסו לרשימה. דרור נזכר בצבא, שם שרת כמש"ק מבצעים בחיל מודיעין סודי ורשם כל פעולה ביומן המבצעים. הוא חייך לעצמו. הוא לא תיאר לעצמו שלשדך את בתו יהיה קשה יותר ממבצע צבאי. לא תיאר לעצמו איזה עול ודאגה נופלים על הורים דתיים. איך עבר מקצה לקצה, מעולם של מציאת חן טבעית וחופשית של בני הזוג לעולם של שיקולים קרים. הוא הביט ביומן וראה את אלפי הקשקושים: בחור מצוין... מלא חסד... משפחה מסורתית... כולם אוהבים אותו... מרוקאי... אמא טוניסאית... אשכנזי גרוש... 05467683... וחש כי הוא עומד לצאת מדעתו. נפשו המתה מרוב צער והייתה זקוקה לפורקן. הוא החליט לצאת לחורשה בפאתי העיר ולומר למי שברא את העולם והמציא את הפטנט הגאוני של זכר ונקבה, כל מה שעל ליבו. משום מה לקח איתו את יומן המבצעים. לאיפה אתה הולך, אבא?" שאלה חנה שהבחינה בו. אני הולך למצוא לך בעל", אמר ונדהם מדבריו. על מה הוא מדבר, הרי התקופה האחרונה יבשה לגמרי, אין שום הצעות רציניות, רוב השדכניות מתחמקות ממנו. חלקן אפילו מרחמות עליו... "מה יהיה הסוף, ריבונו של עולם?", החל למלמל עוד לפני שהגיע לחורשה, "תראה איזו בת נהדרת יש לי. בחורה עשר! למה אתה לא עוזר לי למצוא לה חתן? אחיה, יוסף-חיים, עוד מעט בן עשרים..." הוא עבר את הרחוב האחרון והתקרב לקצה העיר. שני נערים הביטו בו בתימהון. אם היה לו פיאות היו מבינים מה הוא מחפש בשדות, אבל סתם כך? דרור הרגיש את צחקוקם. לפתע חש שהוא נחנק במצרי הקדושה. הכל כל כך מוגדר, אין מקום לשום גמישות. אם אין לך פאות עד הרצפה, אסור לך לדבר עם הקדוש ברוך הוא בחופשיות, אם אתה לא חסיד חב"ד, אסור לך להתגעגע למשיח, אם אתה לא ליטאי, אסור לך ללמוד גמרא ברצינות... הוא התרחק עוד יותר מאורותיה המנצנצים של ביתר-עילית, וידע על מה הוא הולך לדבר עם הקדוש ברוך הוא. ריבונו של עולם. הרי חזרתי אליך בגלל שגיליתי שאתה אמת ותורתך אמת, בגלל שהארת את נפשי שהייתה שקועה בטומאה. פעם לא הייתי חוזר בתשובה חצי תימני וחצי מרוקאי, אלא אדם עם כישרונות, עם אהבות, עם צחוק משוחרר, אהבתי שירים... תראה לאיפה הגעתי!", הוציא את יומן המבצעים מתיקו הקטן ונפנף בו כלפי המרחב השחור. כאן חש שמעיין דמעותיו עומד לפרוץ, "יש לי בת יפה, חכמה, צדיקה, מורה מוכשרת ומה נשאר מכל זה? רבע תימניה, רבע מרוקאית, רבע רומניה, שמינית גרוזינית ושמינית טורקית, בת של חוזרים בתשובה. זה הכל!... בשביל מה חזרתי בתשובה?", מצא את עצמו מתייפח, "בשביל מה התקרבתי אליך? בשביל לחזור אלף שנה אחורה, בשביל להיות אוסף של זהויות מגוחכות? הרי ראיתי אמת, ראיתי סודות, שביעיות, שמיניות, מעמד הר סיני ולא נשאר מזה כלום..." אתה אחראי לעולם הזה!", צעק, "אתה לימדת אותי שהעולם אינו הפקר, וכעת תוכיח לי את זה! השארת אותי למטה עם ערימת הדפים האלה ועם אלף שיחות טלפוניות שלא יצא מהן כלום. בסדר, אתה לא רוצה לעזור לי, אבל מה עם חנה הצדיקה שלי?... היא צריכה לחיות, להקים משפחה טובה!..." כאן דרור התפרק לאלף חלקים. הוא התיישב על איזו אבן סלעית שטוחה, אחז בראשו ובכה ללא הרף. "מה היא עשתה לך, ריבונו של עולם..." לפתע, ראה מרחוק דמות. הוא נרעד מעט, ניגב את דמעותיו וניסה לחשוב מה לעשות. זה לא צחוק, הרי יכול להיות שאיזה ערבי מהישובים הסמוכים הסתנן לכאן, אולי הוא אוחז סכין... הוא אימץ את עיניו וראה מישהו מתנועע. כשהתרגל לחשיכה הבחין בפאות ונרגע. 'ברוך השם, עוד מישהו מתבודד פה...' עברו עוד כמה דקות ארוכות של שקט. כל מי שמתפלל מכל הלב ובצירוף דמעות יודע שתפילתו התקבלה. הוא בטוח שהעניין יסתדר, מבלי להבין איך ומתי. דרור המשיך לשבת על האבן הגדולה והרגיש שרוח נעימה מלטפת אותו. הוא נעמד על רגליו והחל לנוע לעבר הישוב. לפתע חש מישהו הולך לצידו. הוא הסתכל וראה את עופר כהן. ברגע הראשון היה נבוך. אמנם עופר הציע לו להתבודד פה ושם, אבל ללכת כל כך רחוק... עופר חיבק את דרור בכתפו. "אני רואה שלקחת את העניין ברצינות". כן, האמת שזה כיף להתבודד...", הודה דרור. דרור הבחין במבטו התמה של עופר. לפתע קלט: אוי ואבוי, הוא שמע את הצעקות והבכי שלי... על איזה כיף אני מדבר איתו... הוא חש שהוא חייב לספר לו את האמת. ניסה לדחות זאת, אבל הרגיש שמשמים מכריחים אותו לפתוח את פיו. "תשמע, עופר. האמת שיש לנו קצת בעיה. אתה יודע, ענייני שידוכים... כבר שלוש שנים אנחנו מנסים לשדך את חנה שלנו וכלום לא הולך. הרגשתי שאני חייב ללכת לשדה, לדבר עם השם על זה..." בטח", אמר עופר, "הגעת לחדר קבלה של הקדוש ברוך הוא! גם אני הגעתי לכאן לבקש על שידוך..."
דרור שתק רגע ואחר כך אמר: "לבן הבכור?"
"כן לשמוליק..."
"הוא הופיע בדלת אצלנו בדיוק ביום ההולדת של חנהל'ה". עיניהם ננעצו. אמנם לא נעים להציע ישירות שידוך לחבר או שכן. זה רגיש מדי, אבל אם הקדוש ברוך הוא זימן שני אבות עם אותו כאב באותו שדה, וחיבר בין אישוניהם באישון ליל... דרור גמגם משהו. אחר כך עופר גמגם משהו ברור יותר, עד שהיה ברור לשניהם על מה הם מדברים: שמוליק וחנהל'ה. כעבור כמה יפרשת השבוע שלח לך הרב אריה קרן
תורה אחת...יהיה לכם ולגר (שלח טו-טז) הגרף פוטוצקי, אחד מנכבדי העיר וילנא, דבקה נפשו ביהדות, וליבו נמשך לחסות תחת כנפי השכינה. בכל שבוע, אם פרוס שבת קודש, היתה רוח התלהבות אופפת אותו, מבלי שיבין על מה ולמה. שעות על שעות היה מסתובב אנה ואנה, חסר מנוחה, ושואל וחוזר ושואל בלשון הפולנית: "צו טה סובוטה?" כלומר, שבת זו – מה טיבה? כה גדולה היתה דבקותו בדת ישראל עד אשר קם והתגייר. השמועה על הגרף שהתגייר עשתה לה כנפים בעולם הנוצרי שממנו בא, ועוררה בקרב ראשי הכנסיה הנוצרית זעם רב. החליטו הכמרים, כי עליהם ללכוד את הגרף פוטוצקי, ואז בוא יבוא על עונשו. ואכן, מזימתם של ראשי הכניסה הצליחה: הם הצליחו להגיע אל הגרף שנתגייר, לכדו אותו והשליכוהו לבית האסורים. בכל כלי העינויים שעמדו לרשותם עינו בכלא את הגרף פוטוצקי למען יחזור לדת אבותיו. אך הגרף פוטוצקי, ששמו בישראל נקרא "אברהם בן אברהם", לא נשבר תחת עול העינויים. הוא קיבל את יסוריו באהבה. וכאשר נגזר עליו דין מוות, אמר: "שש אני להקריב את חיי על קדוש ה'!". וכשהומת אברהם בן אברהם על קדוש ה' היה זה שלוש שנים מאז שהתגייר. והעידו בו צדיקי הדור, כי נשתלה בו נשמה עילאית, שירדה לעולם הזה להשלים את שחסר היה לאברהם אבינו בחייו. ומה חסר היה? נאמר "בן שלוש הכיר אברהם את בוראו". שלוש השנים שבהן חי אברהם בן אברהם כיהודי כנגד שלש שנים אלו באו. ואמר ה"חפץ חיים" בשם אברהם בן אברהם, הלא הוא הגרף פוטוצקי, שמסר נשמתו על קדוש ה': לפני מעמד הר סיני, כשחיזר הקב"ה אחר כל אומה ולשון ושאלן אם ירצו לקבל את התורה נמצאו בכל אומה מתי מעט, יחידי סגולה, שאכן השתוקקו לקבל את התורה. אך מכיון שרוב בני האומות סרבו לקבלה, הם שהכריעו את הכף, והאומות לא קיבלו את התורה. ומה עלה בגורלם של אותם מעטים מבין האומות, שהשתוקקו לקבל את התורה? מהם יצאו נשמות הגרים שבכל דור ודור.... ולעומת זאת, נמצא בקרב עם ישראל מעוט של אנשים שסרבו לקבל את התורה. אך כאן הכריע הרוב, שחפץ בתורה ואמר "נעשה ונשמע". ומה גורל אותם שסרבו לקבל את התורה? ממעוט זה יצאו בכל דור ודור מושמדים מזרע ישראל...(מעשיהם של צדיקים) ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקשש עצים ביום השבת (שלח טו-לב) יש אומרים שענין זה של מקושש אירע בשנה השניה לצאת בנ"י ממצרים, מיד אחרי מעשה המרגלים. ולכן נאמר ויהיו בני ישראל במדבר. כלומר בעוד ישראל במדבר פארן ששם אירע ענין המרגלים, אירע גם מעשה מקושש. ויש אומרים שמעשה מקושש אירע בשנה הראשונה לצאת בנ"י ממצרים מיד בשבת השניה אחרי שנצטוו ישראל על השבת. שבמרה נצטוו על השבת, מיד אחר שיצאו ממצרים, כמו שנתבאר בבשלח פ"ד. ולכן נאמר כאן ויהיו ישראל במדבר שרצה הכתוב לספר בגנותם של ישראל שלא שמרו אלא שבת אחת בלבד ובשניה בא זה וחיללה. וכאן אומר הכתוב: וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת, שהתרו בו ואמרו לו ראה ואל תקושש עצים כי שבת היום, וזה שאתה עושה אסור, שהעושה כן חייב מיתה. ובכל זאת לא שמע לקולם ולא הפסיק מלקושש עצים. ולכן חוזר הכתוב ואומר ויקריבו אותו המוצאים אותו מקושש עצים, למה נאמר עוד הפעם מקושש עצים, אלא בא הכתוב להודיענו שגם אחרי שמצאוהו והתרו בו היה עדיין מקושש עצים . ויקריבו אתו המוצאים אתו מקושש עצים אל משה ואל אהרן ואל כל העדה ויניחו אתו במשמר כי לא פרש מה יעשה לו ואע"פ שנאמר בפסוק מחלליה מות יומת, אבל לא היו יודעים באיזה מיתה ימות, חנק או סקילה, שהכתוב אומר סתם מות יומת. ולכן הניחו אותו במשמר עד שיבקש מאת הקב"ה שיאמר לו באיזו מיתה ימות ויש אומרים שעונו של המקושש היה שהביא עצים מחוץ לתחום, וזו אחת מן המלאכות לא לצאת חוץ לתחום, ולא שקצץ עצים. ויש אומרים שאדם זה שמצאוהו מקושש לא היה רשע, אלא אדם כשר והוא היה צלפחד בן חפר משבט יוסף, וכונתו היתה לשם שמים, שראה את ישראל והנה הם מתרשלים מאד במצות שבת ולא ידעו מה דינו של המחלל שבת. לכן העיז וחילל שבת כדי שידינוהו למיתה, ואז ידעו כולם שעונשו של מחלל שבת הוא סקילה, ועוד ששמע את ישראל אומרים מאחר שנגזרה עליהם למות במדבר, ולא יכנסו לארץ ישראל שוב אינם מחויבים במצות, ונעבור על עבירות שיזדמנו לידינו. לכן עשה עבירה זו שחילל את השבת שיהרגוהו. וילמדו ישראל. ויש לכם לשאול אם צלפחד היה ישראל כשר שעשה כדי שילמדו ישראל, כיצד חילל את השבת שהיא עבירה חמורה שעונשה סקילה. והתשובה היא על פי הדין שכל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה. כלומר אדם שעשה מלאכה בשבת אבל אין לו צורך באותה מלאכה, ועושה אותה למטרה אחרת, הוא פטור ממיתה. למשל החופר גומא ואין לו צורך בגומא אלא בעפר היוצא ממנה, אינו חייב סקילה על כך. וכאן קצץ צלפחד העצים לא מפני שהיה צריך להם, אלא מפני שרצה להוכיח לישראל שהמחלל שבת עונשו סקילה, לכן לא היה חייב מיתה. אבל מ"מ בין דין שאינם יודעים מה שבלבו של אדם, המיתוהו, אבל הוא לא עשה איסור חמור כל כך.
מים, כמו שאומרים, נשברה צלחת.
לקוטים מספר ברית כהונה לאדמו''ר ועט''ר רבי משה כלפון הכהן זצוק''ל וזיע''א
קי''ד] מנהגינו בנשיאות כפים של יום הכפורים שהכהנים נוטלים ידיהם נטילה גמורה ואין לשנות
קט''ו] בעת הוצאת ספר תורה בכפור מנהגינו שאומר החזן פסוק לעולם ד' דברך נצב בשמים והקהל חוזרים אחריו י''ב פעמים ואח''כ אומרים תפלת מהר''ש שרעבי זצוק''ל וזיע''א וכן נוהגים בשני ימי ראש השנה
ספר המדות לרב הקדוש רבי נחמן מברסלב זצוק''ל וזיע''א
שצ''ו] מי שעושה מלבוש לעני על ידי זה נצול מבזיונ ות
שצ''ז] מי שנזהר מלבייש שום אדם. זוכה למלבושים
שצ''ח] על ידי ספור מעשיות של צדיקים ממשיכין אורו של משיח ודוחה הרבה חושך וצרות מן העולם. גם זוכה לבגדים נאים
שצ''ט] הרגיל בקללה. על ידי זה לא יהיה לו בגדים על שבת
ת'] מי שמיפה תמיד את רגליו בלבושין נאים. למשל במנעלים יפים או במכנסיים. על ידי זה בא לגנבת הדעת
בדיחות אחד הלך לקליניקה של פסיכולוג חשוב. בכניסה ראה שתי דלתות, על אחת שלט האומר "ילדים" ועל השנייה "מבוגרים". הוא נכנס בשנייה. והנה שוב ראה שתי דלתות, על אחת שלט האומר "מטופלים" ועל השנייה "חולים חדשים", הוא נכנס בשנייה. והנה, שוב שתי דלתות חסמו אותו, על אחת שלט האומר "למשתכרים מעל 30 אלף ש"ח בחודש", ועל השנייה "למשתכרים מתחת ל - 30 אלף ש"ח בחודש". הוא נכנס בשנייה ומצא את עצמו מחוץ לקליניקה. בדיחה
- דוקטור, אתה חייב לעזור לי
- כן בבקשה, מה הבעייה
- אשתי משגעת אותי. אני עלול מידי יום להגיב באלימות קשה
- כן, כן. זוהי תופעה ידועה. אני מציע לך להרגע על ידי הליכה. כל בוקר פשוט תצעד 10 קילומטר. תרגיש לגמרי אחרת.
לאחר חודש, בטלפון :
- דוקטור, שלום ! רציתי לעדכן אותך
- כן, כן - מה קורה ? איך אתה מרגיש עכשיו ?
- מצויין, פשוט מצויין. ההליכה נהדרת. ממש כיף.
- יופי. ואיך אשתך ?
- אשתי ? אני ממש לא יודע. אני כבר 300 ק"מ מהבית...
04/06/2010
ויש לשאול 3 שאלות:
א} רש''י פירש מאי כתיב ''שלח לך'' פירוש שה' אמר למשה שלח לך לדעתך ואני לא אומר לך לשלחם. וסיים שבני ישראל בקשו ממשה לשלוח מרגלים כמו שכתוב בפרשת דברים ''ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וכו'' אמר להם ה' יתברך אני אמרתי לכם שהיא טובה מאוד ואתם לא רציתם להאמין אכשיל אותכם עם המרגלים. רש''י האריך הרבה שהיה לו לומר אני לא אומר לך ואתה אם רוצה לשלחם שלח ואם רוצה להגיד למה נענשו אין כאן מקומו ויכתוב אותה כשנגזר עליהם שלא ליכנס לארץ ישראל?
ב} תיבת ''לדעתך'' אינה מובנת?
ג} כששלח משה המרגלים כתיב ''ויקרא משה להושע בן נון יהושע'' ופירשו חכמינו זכרונם לברכה והביאם רש''י שהתפלל עליו משה יה יושיעך מעצת המרגלים. אם כן משה היה יודע שהמרגלים יחטאו ולמה אם כן שלחם?
ויש להקדים דברי חכמינו זכרונם לברכה ששאלו למה ה' יתברך גילה לאדם הראשון שלא יוכל מעץ הדעת והלא יכול שלא לומר לו ולא יעלה על דעת אדם הראשון לאכול ממנה ובפרט שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שלא נצטווה אדם הראשון אלא אותו יום בלבד?
ותירצו שעיקר בריאת האדם היא שקודם שנברא הנשמה הייתה בשמים והייתה ניזונת מכסא הכבוד בדרך צדקה והייתה מתביישת ולכן ירדה הנשמה לעולם הזה בתוך הגוף כדי לקיים המצוות ואז יכולה ליהנות בעולם הבא בזכותה ולא בתור צדקה. וכמו שאמר רבי חנינא בן עקשיא ''רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות'' פירוש כמו אחד שאין לו עבודה ומתפרנס מן הצדקה וחומל עליו חבירו ומוסר לו עבודה ליהנות ממנה בכבוד ובודאי כל זמן שהמלאכה מרובה ניכרת יותר טובת החומל כך ה' יתברך הרבה התורה והמצוות כדי שהנשמה תיהנה מפרי עמלה ולא מתורת צדקה וזה הטובה שעשה ה' יתברך לישראל.
ולכן אם אין המיתה בעולם אם כן השכר של המצוות והעונש של העבירות צריכים יהיו על המקום שמיד כשעושה מצוה בא לו שכר וכן להיפך אם כן לא נכרת הבחירה ביד האדם שעל כורחו של האדם לעשות רק טוב כיון שתיכף רואה השכר והעונש ולכן קבע ה' יתברך את המיתה כדי שיהיה השכר והעונש לאחר המיתה ואז תהיה הבחירה ביד האדם. וכדי שלא תהיה תלונה חס ושלום על ה' יתברך לכן בתחילה ברא ה' יתברך את העולם בלי מיתה ורק ציווה את האדם שלא לאכול מעץ הדעת ובזה ינצל מן המיתה אבל אדם הראשון נכשל ולכן התלונה היא רק על אדם הראשון.
ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שצריכים בני ישראל לשהות במדבר ארבעים שנה ללמוד תורה שאם יכנסו מהר לארץ ישראל אינם יכולים ללמוד תורה כראוי כיון שזה פונה לגפנו וזה פונה לתאנתו ותורה מה תהא עליה? ועוד שמשה רבינו שמלמדם תורה אינו נכנס עמהם ואף על פי שעדיין לא קרה מעשה מי מריבה שעל זה נגזר על משה שלא ליכנס לארץ מכל מקום אמרו חכמינו זכרונם לברכה הרבה טעמים למה משה לא נכנס לארץ. ואם היו נכנסים לארץ מיד אם כן לא נשאר למשה רבינו זמן ללמד תורה לישראל אלא כמה חודשים שאחר שירד מן השמים ביום כפור עשו המשכן וסיימוהו ב25 בכסליו ולא נשאר להם זמן ללמוד תורה אלא עד תשעה באב כשחזרו המרגלים.
וזהו כוונת רש''י שכתב ''לדעתך'' פירוש שאתה שולח אותם כדי שישהו במדבר ארבעים שנה וללמדם דברי תורה שהם ''בדעתך'' וכיון שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים לכן לא אמר לו ה' יתברך לשלוח ושלחם משה אף על פי שיודע שיחטאו כדי שישהו מספיק זמן שילמדו בו תורה ולכן התפלל על יהושע שלא יחטא עמהם.
אלא שעדיין יש לשאול למה אם כן נענשו שלא ליכנס לארץ ישראל? על זה כתב רש''י בשביל שהם בקשו ממשה לשלוח מרגלים ולא האמינו בדברי ה' יתברך.
אחי היקרים!!! כיון אבותינו שהו במדבר ארבעים שנה כדי ללמוד תורה וזה מספיק כדי לדעת כמה גדול ערך התורה ולא מספיק לקנות ספרים ולהניחם בספרייה ואף על פי שזה טוב כיון שמסייע בידי המחבר כשקונה ספר ומשלם כסף כדי להוציא עוד ספרים אחרים מכל מקום צריך ללמוד בהם כל אחד כפי מעלתו מי שאינו יכול ללמוד אלא מקרא ילמד תהלים וזהר וכדומה ומי שיודע ללמוד משנה משנה גמרא גמרא פסק פסק וכן על זה הדרך. ומעשה בינאי המלך שהייתו לו בעיא עם החכמים אמר לו שרו שיהרג אותם השיבו ינאי ותורה מה תהא עליה? השיבו השר מי שרוצה ללמוד ילמד ולא יבטח על אחרים וכן היה שהרג ינאי את כל החכמים כמעט. עד שלא מצאו מי שיברך בהם ברכת המזון ואחר שנשבע לאשתו שלא יהרג את החכם שהיא תביא אצלו לברך בהם הביאה לו אחיה שמעון בן שטח שהחביאה אותו בשעת הגזרה.
אם לא לומדים תורה ומזניחים אותה נמצא שכל ארבעים שנה שהתעכבו בני ישראל ללמוד תורה לריק התעכבו. ולא עוד אלא כשבני ישראל ילמדו תורה ה' יתברך יברך אותם וישמור צאתם ובואם.
ויהי רצון שבזכות התורה ה' יתברך יגאל את עמו ישראל מן הגלות המר הזה במהרה בקרוב!!!!
04/06/2010
שלח לך
נצטווינו שני מצוות עשה ואחת מצות לא תעשה.
מצוות עשה הן:
א} לתת לכוהן חלה מן העסה ושיער חכמים שהיא אחוז מ24 לבעל הבית ו48 לאופה.
ב} לעשות ציצית בבגדים שיש בהם ארבע כנפות
מצות לא תעשה היא:
א} לא ללכת אחר לבינו וענינו ורוצה לומר לא לפרש פירושים בתורה כמו שנראה לנו אלו כמו שפירשו לנו רבותינו ולא ללכת אחר מראה עיננו לרעה.
מסופר שבני ישראל בקשו ממשה רבינו לשלוח מרגלים לרגל את ארץ ישראל וישאל משה את ה' יתברך ויאמר לו ה' אני לא אומר לך תשלח ואם אתה רוצה לשלוח שלח.
וישלח אותם משה וירגלו את ארץ ישראל ארבעים יום וארץ ישראל שטחה 1600 ק''מ כפול 1600 ק''מ ובן אדם ממוצע יכול ללכת ביום 40 ק''מ ולפי החשבון צריכים לרגל במך 160 יום ולא 40 אבל ה' יתברך יודע עתידות ויודע שיחטאו ויגזר עליהם שישהו במדבר ארבעים שנה כנגד ארבעים יום שרגלו את הארץ לכן קיצר להם הדרך שלא ישהו הרבה במדבר.
כלב בן יפונה היה אחד מהמרגלים והיה שייך למטה יהודה וילך לחברון וישתטח על קברי האבות שלא יהיה בעצת המרגלים לרעה גם יהושע שהיה משבט אפרים לא הייתה כוונתו לרעה אבל לא הלך להשתטח על קברי האבות כיון שהיה שמו הושע ומשה התפלל עליו ושינה את שמו יהושע ורוצה לומר יה יושיעך מעצת המרגלים יהושע מתחילת הדרך אמר לשאר המרגלים שלא ידבר לשון הרע אבל כלב אמר להם שהוא ידבר עמהם לשון הרע שאם יאמר להם שידבר יפצירו בו ולכן אמר להם בתחילה שהוא עמהם.
ויקחו מפרי הארץ אשכול ענבים והיה כבד מאוד וישאו אותו שמונה אנשים ויש מרבותינו שאמרו שהיה שוקל 15600 ק''ג בקירוב והקל ביותר שוקל 9000 ק''ג והשניים שנותרו לקחו רמון ותאנה שכל אחת שוקלת 650 ק''ג בקירוב וכלב ויהושע לא רצו לקחת פרי שלא רצו לדבר לשון הרע כמו שכתבנו.
ויחזרו המרגלים למשה ולבני ישראל ויאמרו להם נכון שארץ ישראל טובה מאוד וזה פריה וכמו שפריה גדול וכבד גם אנשיה גבורים וענקים שהיינו נראים להם כנמלים וגם שמענו אותם מדברים הנה נמלים דומים לבני אדם ואם כן קשה מאוד לנצח את הענקים האלו במלחמה וגם הארץ היא אוכלת יושביה שכל מקום שהיינו הולכים ראינו אותם מתאבלים ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שבאותו יום מת איוב שהיה חביב עליהם והתאבלו עליו כולם ארבעים יום וזה היה מאת ה' יתברך שיהיו עסוקים באבלות ולא ירדפו אחרי המרגלים.
ויתחילו בני ישראל להתרעם על משה ויאמרו לו האם הוצאתנו מארץ מצרים להיהרג על ידי האמוריים והכנעניים וכדומה וישתק אותם כלב ויאמר האם רק את הדבר הזה עשה חנו משה המרגלים שלא ידעו שכב אינו עימהם שהוא הטעה אותם כמו שכתבנו שתקו ונתנו לו לדבר שחשבו שידבר גם הוא לשון הרע אבל כלב אמר והלא משה הוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים ויוריד לנו את המן וגם יכניס אותנו לארץ ישראל וננצח אותם גם יהושע אמר להם כיון שה' יתברך הבטיח לנו שננצח בטח שננצח שה' יתברך הוא כל יכול אבל בני ישראל לא שעו לדבריהם ורצו לרגום אותם באבנים ובכו כל הלילה.
ה' יתברך כעס עליהם שאינם מאמינים בו ורצה להורגם אבל משה המתיק את הגזרה בתפילתו ונגזר עליהם שמגיל עשרים שנה ומעלה לא יכנסו לארץ ישראל וכולם ימתו במדבר חוץ מכלב ויהושע בן נון שהאמינו בו ואותה לילה הייתה ליל תשעה באב ואמר להם ה' יתברך אתם בכיתם בכייה של חינם אני אקבע לכם בכייה לדורות שבאותה לילה אחר מאות בשנים נחרב בית המקדש ראשון ושני ועד היום קרוב לאלפיים שנה לא נבנה בית המקדש ואותה לילה יום אבל זכר לחורבן.
גם המרגלים לא שפר גורלם ומתו במיתה משונה שנשתרבב לשונם עד טבורם ויצאו נמלים מלשונם ונכנסו לטבורם עד שמתו כששמעו בני ישראל את הגזרה התחרטו מאוד והחליטו לעלות לארץ ישראל ומשה עצר בידם לומר הלא ה' לא יעזור לכם ולמה תמותו במלחמה אבל הם לא שמעו בקולו ויעלו להר להילחם עם יושבי הארץ ויצאו מההר הכנעני והעמלקי וינצחו את בני ישראל וינוסו בני ישראל והאויבים רדפו אחריהם עד החורמה.
בסוף הפרשה מסופר שבני ישראל מצאו איש אחד מקושש עצים ביום השבת ויניחוהו במשמר עד שיאמר להם ה' יתברך מה דינו ויאמר ה' אל משה שדינו בסקילה ויוציאו אותו אל מחוץ למחנה ויסקלו אותו וימות.
ויש לשאול כמה שאלות:
א} כתיב ''וידברה' אל משה לאמר שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען'' כבר כתבנו למעלה שרש''י פירש שה' יתברך אמר למשה אני לא אומר לך לשלוח אלא אם רצונך לשלוח שלח ויש לשאול מניין לו לרש''י את זה והלא הפסוק אמר שה' יתברך אמר לו לשלוח ואם תאמר משום שתיבת ''לך'' מיותרת ולכן למד רש''י שלח לדעתך ולא לדעתי את זה אפשר לפרש שה' יתברך אמר למשה שלח לתועלת שלך משום שנגזר על משה שימות במדבר כמו שכתבנו בפרשה הקודמת שאלדד ומידד מתנבאים שימות משה ומכניס יהושע ואם כן כשישלח משה את המרגלים וידברו לשון הרע ויתעכבו עוד ארבעים שנה במדבר נמצא שזה לתועלת משה ולמה אם כן פירש רש''י לדעתך?
ב} למה אמר ה' למשה שישלח אחד מכל שבט ולמה לא הסתפק בשני אנשים לבד כמו שהסתפק יהושע ששלח שני מרגלים לירחו אחר מיתת משה?
ג} אחר שדברו המרגלים לשון הרע על ארץ ישראל כתיב ''ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה הוא'' ויש לשאול שתיבת ''כל'' לכאורה מיותרת והיה יכול לומר ''ותשא העדה''?
כתוב בנביא יהושע שאחר שבני ישראל ניצחו את יריחו החרימו את כל השלל לה' יתברך אבל עכן עבר ולקח מן החרם וכשנלחמו בני ישראל עם העי הפסידו במלחמה ומתו מהם שלושים וששה חיילים ויש מרבותינו אומרים שמת רק פינחס בן יאיר שהיה שקול כנגד ששה ושלושים רוב אנשי הסנהדרין שהיו מונים שבעים ואחד וכתוב בגמרת סנהדרין שעכן לא פעם הראשונה שלקח מן החרם אלא כבר לקח שני פעמים בימי משה ויש אומרים שלקח ארבעה פעמים ושאל בגמרא למה לא נענשו אז בני ישראל כמו שנענשו עכשיו?
והשיב שבאותו זמן לא היו נענשים בני ישראל על העבירה שעשה חבירם והביא ראיה מברייתא שאמרה כתיב ''הנסתרות לה' אלוהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם'' שבני ישראל קודם שעברו את הירדן היה מי שעשה עבירה בסתר נענש עליה רק הוא ואם עשה עבירה בגלוי כל ישראל היו נענשים ואחר שעברו את הירדן והיו ערבים זה לזה היו נענשים אפילו על העבירות שעשה חבירם בסתר ולכן עכן אף על פי שלקח מן החרם בימי משה מכל מקום לא היו עדיין נענשים על זה כיון שהיה בסתר אבל אחר שעברו את הירדן ועוד פעם לקח אף על פי שלקח בסתר מכל מקום נענשים כמו שכתבנו את הדברים הללו אמר רבי יהודה.
אבל לרבי חנניה הייתה דעה אחרת שקודם שעברו את הירדן לא היו נענשים כלל על עבירות שעשה אחר אף על פי שעשה בגלוי אבל אחר שעברו את הירדן היו נענשים רק על הגלוי ולא על הסתר ושאל בגמרא ולמה אם כן נענשו על עוון עכן שהיה בסתר? והשיב כיון שאשתו ובניו היו יודעים נקרא גלוי.
ולכן אמר הפסוק תיבת ''כל'' שאין צריך לומר לדברי רבי יהודה שייענשו כולם על העבירו בגלוי ולכן כולם נענשו ולא נכנסו לארץ ישראל אלא אפילו לדברי רבי חנניה שאין נענשים על העבירו שבגלוי אפילו הכי כולם לא נכנסו לארץ כיון שכולם בכו וכולם התרעמו על ה' יתברך.
ולפי זה אמר ה' יתברך למשה שישלח מכל שבט ושבט שיהיו כולם משותפים ולא יצטדק אחד לומר שלא השתתף בעבירה ולכן פירש רש''י ''לך'' אני לא אומר לך שלח אלא אם אתה רוצה לשלוח שלח שאם ה' יתברך ציווה אותו לשלוח לא היה צריך לומר לו שלח הכל שבט ושבט אלא היה מסתפק בשניים או שלושה אנשים והיה אומר להם שהם ערבים זה לזה ואם כן פירש רש''י שלא ציווה אותו לשלוח.
ואין לומר כיון שיהושע וכלב לא דברו למה נענש שבטם משום שאנשי שבטם בכו ועוד שהרוב דברו ומה שנאמר ''וידבר ה' וכו',, לא נאמר כדי שישלח אלא נאמר שאם רוצה לשול שישלח שנים עשר איש כל אחד משבט.
אחי היקרים!!! אנחנו בני ישראל מאוחדים וערבים זה לזה ואם אחד יעבור עבירה כולנו נענש בגללו ובשביל זה מצות ''הוכח תוכיח'' כל אחד אכפת לו ממנה וכל אחד צריך להוכיח את חבירו כשעושה עבירות וחוץ ממצוה עשה שעושה אלא שגם מציל את עצמו שלא יענש בעוון חבירו כיון שמונעו ומשל למי שחופר בור בדרך שכל אנשי השכונה מיד מוכיחים אותו וסותמים אותו שלא יכשלו בו הם ואם כן צריכים להוכיח כל אחד ואחד שעושה עבירה ולא להשתמט ולומר שלא אכפת לנו ממנו משום שגם אנחנו נקבל עונש בגלל מעשיו וגם הוא לא יכול לומר למוכיחים אותו מה אכפת לכם משום שהוא מזיק אותם בגלל מעשיו.
לא יאמר האדם אם אוכיח את חברי לא ישמע אותי וגם יתלוצץ עלי אלא יתן בין עיניו אל ההפסד שיפסיד כשיענש בגלל עוון חבירו ונמצא שהוא מציל ת עצמו מהיזק ויש לו כל הזכות שיוכיח אותו למשל אם הוא מרויח מאה דינרים ומוצא את חבירו שמזיקו ומפסידו עשרה דינרים ודאי שהוא יוכיח אותו לומר לא תעשה את זה כיון שאתה מפסיד אותי והנמשל הוא שאם חבירו עושה את העבירה השופע שירד בעולם יהיה מעט ויפסיד גם הוא ולכן צריך לדבר עם חבירו כדי שיבין שמה שהוא עושה אסור שיש הרבה בני אדם שאינם מודעים כלל לעוונותיהם וחושבים שזה מותר וכשהוא מוכיח ירוויח פי שניים הכרת הטוב של חבירו שהוא לא היה יודע שזה אסור וכשמעיר לו ידע שזה אסור דבר שני שהוא לא יענש בגללו ולא עוד אלא שיש לו מצות הוכיח תוכיח.
ולכן על העובר את העבירה כשמוכיחים אותו לא יתחצף ולא יתלוצץ על המוכיח אלא יכיר לו טובה שמצילו מן החטא ועוד שהמוכיח יש לו זכות כמו שכתבנו שלא יענש גם הוא בשביל וגם הוא מצווה במצות הוכח תוכיח ועל ידי זה תרבה האהבה והאחוה בינינו.
ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו לשמור מצוותיו ולהתרחק מהעבירות ויחיש לגאולינו במהרה אמן!!!
04/06/2010
בפרשת השבוע יש שאלה ידועה למה הקב"ה לא אמר למשה שלא ישלח מרגלים שהרי הקב"ה יודע שעושים העוון וקודם שהלכו היו צדיקים? {עיין רש"י ז"ל} אבל כדי לתרץ נתחיל לתרץ שאלה אחרת חז"ל פירשו מה ר"ל שלח "לך" ותירצו שתי תשובות לדבר לך לדעתך אני לא אומר לך שתשלחם ואם אתה רוצה לשלחם הרשות בידך וכתבו רש"י ז"ל. ותירוץ שני ר"ל להנאתך ולטובתך כמו לך לך של אברהם אבינו שמשה רבינו אינו נכנס לארץ ישראל אפי' שבאותו זמן עדיין לא קרה המעשה של מי מריבה. חז"ל נתנו הרבה טעמים למה משה רבינו אינו נכנס לארץ ישראל המעשה של מי מריבה הוא רק כדי שלא יתלונן העם ר"ל שמשה רבינו היה צריך לו שיפטר מאותו זמן וכשנגזר עליהם שיוסיפו לשבת ארבעים שנה במדבר נוסף למשה ארבעים שנה אחרים. יש לשאול למה החכם שפירש לדעתך לא פירש לטובתך והחכם שפירש לטובתך לא פירש לדעתך?
אולם ידוע מה שאמרו חז"ל שהמרגלים היו צדיקים ראשי בית אב איך טעו טעות כזה ולמה לא רצו ללכת לארץ ישראל ותירצו שמחשבתם בתחילה היתה טובה שחשבו שאם יכנסו עכשיו לארץ ישראל ויתעסקו במלחמה ואח"ך כל אחד יעסוק בעבודתו אימתי ילמדו תורה אצל משה רבינו. א"כ כשמחשבתם היתה לשם שמים למה נענשו? ותירצו כל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת והם בקשו החכמה ולא חשבו ביראת שמים שאסור לדבר לשון הרע ולזה אף החכמה אינה נשארת להם ובסוף היו חושבים שהם ראשי בית אב ואם נכנסים לארץ ישראל איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו לא יהיה להם הכבוד שיש להם עכשיו ולזה העצה נתגדלה במוחם ולא רצו להכנס עוד לארץ ישראל ולזה נענשו. ובזוהר הקדוש אמר הטעם שנשארו ישראל במדבר ארבעים שנה ולא הכניסם הקב"ה מיד שהיה יכול להרוג הגדולים ומכניס הקטנים מיד לארץ ישראל כדי שילמדו התורה אצל משה רבינו כמו שחשבו המרגלים.
ולזה החכם שאמר לטובתך ולהנאתך סבר שעיקר הטעם שהקב"ה לא אמר למשה שלא ישלח אותם והניחם ללכת כדי שישאר משה רבינו חי וילמדם תורה והחכם שאמר לדעתך סבר שמשה רבינו ודאי לא הבין ככה שאם משה רבינו הבין לטובתך ודאי שלא ישלח אותם שמשה רבינו היה אוהב ישראל הרבה מאד והיה מוכן למסור עצמו בשביל ישראל התחיל ממצרי שהרגו במצרים והוא עדיין צעיר עד זמן העגל שאמר להקב"ה ואם אין מחני נא מספרך שאז היה נלחם עם חמשה מלאכי חבלה גבורים מאד.
וזהו למה הקב"ה לא אמר למשה שלא ישלחם שיוצאת ממנה תועלת לישראל והדבר שיוצא ממנו תועלת אין עוזרים בו מן השמים ואם יצולו כמו שנצולו כלב ויהושע יצולו. וכאן משה הבין שיוצאת ממנה תועלת לישראל ולזה שלחם אפי' שמהפסוק נראה שמשה הבין מהקב"ה שעושים העון שהתפלל על יהושע יה יושיעך מעצת המרגלים ולא חשב על התועלת שלו שהיה משתוקק שיכנס לארץ ישראל ושאז עדיין לא קרה המעשה של מי מריבה וכשהבין שיש תועלת לישראל בטל תענוגיו שהיה רוצה ליכנס לארץ ישראל בזמן היותר קרוב ובסוף קרה לו שלא נכנס כלל.
רבותי! אנו כולנו התלמידים של משה רבינו שהוא שלמדנו התורה ויותר דבר שנתפרסם בו משה חוץ מנבואה והענוה הוא אהבתו לישראל שהקב"ה קראו נאמן ביתי ששמר לו על בניו וקיים הפסוק ואהבת לרעך כמוך בתמימותו. ואנו תלמידיו צריכים ללמוד ממנו. נכון שאין יכולים להיות כמותו שהוא מוסר עצמו ומוותר על זכותו בשביל ישראל אבל אנו לכל הפחות צריכים לקיים אותה עם פירוש חז"ל מה דשאניה לך לא תעביד לחברך הדבר שאין אתה רוצה שיעשוהו לך לא תעשהו לחברך ואין מקווים לחבירנו רק הטוב ואוהבים אותו וכשרואים אותם טועים באיזה דבר מעירים אותם. ולפעמים מלה או עצה מצלת האדם מכמה דברים וכשחבירנו יודע שאנו אוהבים אותם ישמע לעצתינו ולא יחשוב דילמא מרמים אותו ויוצא מזה תועלת גדולה שלפעמים אם מצילין חבירינו ולפעמים חבירנו מצילנו ואפי' שיש הרבה דעות באנשים זה לא ר"ל שאין אנו אוהבים זה את זה וכשאני אומר לך דעתי משום שאוהב אותך וירא עליך דילמא תזוק. ואם אנו מוצאים תועלת לחבירנו אין להשתדל למצוא עצה כדי שנקח אותה אנו. צריכים לחשוב להפך חברינו מצא תועלת לנו ולקחה ממנו מה היינו מרגישים! ולא רק בדברים של עולם הזה אלא אפי' בדברים של עולם הבא כשחבירנו יודעים שאוהבים אותם באמת כשמוכיחים אותם שומעים אלינו ואף הם מוכיחים אותנו וכל אחד יחשוב בינו לבין עצמו שאם כלנו עושים יד אחת ועוזרים זה לזה ואוהבים זה לזה איך תהיה החיים שלנו. ולא יאמר האדם אני עושה וחבירי לא יעשה שאם כל אחד יאמר ככה מעולם אין יכולים לעשות שום דבר אלא שכל אחד יקח ההתחלה הוא ומעט מעט נהיה כלנו יד אחת ואפי' שלא מצאנו תועלת עם חבירנו מוצאים אותה אצל הקב"ה שיברכנו בטוב והשלום והבריאות ויבוא משיח צדקנו במהרה בימינו אמן סלה.
|