שלום אורח - החשבון שלך
iisrelblib

 

 RSS
על הבלוג
קישורים

 

 

 

 

 

FREE

אולסייל

posts
 

בס''ד      מוסר בלערבי פרשת עקב

פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת עקב. פיהה 6 מצות עשה. ו2 מצות לא תעשה. מצוות עשה הומאן 1] באש נברכו ברכת המזון 2] באש נחבו לגר 3] באש נכאפו מן רבבי 4] באש נצליו לרבבי 5] באש נלצקו פלחכמים 6] לואחד אלי תחייב שבועה פלבית דין מה יחלף כאן ברבבי. מצוות לא תעשה הומאן 1] מה נסתנפעושי מן התזיין מתאע לעבודה זרה 3] מה נסתנפעושי מן לעבודה זרה ומן חאזה אלי קרבוהה ללעבודה זרה.

פי בדאית אלפרשה. משה רבינו צבלנה אלברכות אלכל. והסרט הווא אלי נסמעו כלאם רבבי. וקאללנה וקתלו חנוורתו ארץ ישראל. מה נכאפושי מן אלכנענים אלי פי וצטהה. אלי הומאן יאסר ואקוה מננה. ונתפכרו כיפאש רבבי כרזנה מן מצר. וכיפאש וכלנה ושרבנה. והלבאש והצבאבט מתאענה מה תהראוושי 40 עאם. ונערפו אלי רבבי מה יצעב עליה שיי. ווקתלי נדכלו לארץ ישראל. ורבבי יעטינה כירו. ילזמנה נבארכו. ונסתערפו בלכיר אלי הווא עטאהולנה. ומה נקולושי אלי בקוותנה. או בלחכמה מתאענה גדינה רוחנה. ומוש מן סירת אלי אחנאן צדיקים. ואלכנענים רשעים. רבבי עטאנה ישראל. צחיח אלכנענים רשעים. ומה יסתאהלושי ישראל. ולאכן מוש מן הצדקות מתאענה כדינהה אחנאן. ולאכן בזכות אבאתנה אברהם יצחק ויעקב. ופכרנה משה רבינו. כיפאש אלי פלמדבר עמלנה ברשה דנוב. ובלאכץ מעשה אלעגל. וכיפאש באעד מה קעד 40 יום ו40 לילה פסמה. באש זאב הלוחות אלאולין. וקתלי שאפנה עמלנה אלעגל כסרהום. ועאוד טלע לסמה 40 אוכרין באש צלה עלינה. ומן באעד עאוד 40 אוכרין באש זאב הלוחות התאניין. ונהאר אלי הבט פיה אלמרה התאלתה ורבבי קאלו סלחתי כדבריך נהאר כפור. ומן וקתהה רבבי עמללנה נהאר כפור יום סליחה וכפרה ללעבד אלי יעמל תשובה. וזאד משה רבינו אכד עלינה. באש נכאפו רבבי ונסמעו כלאמו. ואידה כאן מה נסמעושי כלאמו נתעאקבו. ואידה נסמעו כלאמו יעטינה אלכיר אלכל.

פי אוול לפרשה מתאע הזמעה האדי. לפסוק קאל והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם. הרש''י ז''ל פסר. והיה עקב תשמעון. אם המצוות קלות שאדם דש בעקיביו תשמעון. מאענאהה לפסוק קאעד יקוללנה אידה נחפצ'ו למצוות לכפאף אלי לעבד ירפסהום ברזליה. הוני תמה באעץ' הנשדאת. לחאזה לאוולה האש מאענאהה מצות קלות. והאדה כל מצוה הייא תקאבל חאזה מן לעבד. 248 מצוות עשה קבאלת 248 מפצל פלגוף. ו248 מפצל פנשמה ו365 מצוות לא תעשה קבאלת 365 ערק פלגוף וקבאלת 365 ערק פנשמה. מאענאהה כל מצוה ענדהה קימתהה. כיף מה לעבד יעז עליה כל מפצל פי בדנו. וחתה ואחד מה ענדו כפיף ומה ישאלשי ינחיוולו. חתה למצוות איכאך. כיפאש יווליו כפאף ותקאל? כאן ינזם יקול למצוות שאדם דש בעקביו והאכהוו. חאזה אוכרה. חקו כתב המצוות הקלות. בה''א הידיעה. מאענאהה למצוות אלכפאף. חאזה אוכרה. האש מאענאהה תשמעון פלאכר. חקהה תשמרון האו תעשון.

לאכן מערוף אלי קאלו לחז''ל. ענוה מביאה לידי יראה. מאענאהה לעבד אלי ענדו לענוה יוולי ענדו יראת שמים. ומערוף אלי קאל ירמיה הנביא פלהפטרה אלי נקראווהה נהר תשעה באב. בהשנווה יתנפך לעבד. מה ינזם יתנפך לא בלפלוס ולא בלקווה ולא בלחכמה. מה ינזם יתנפך כאן בלכוף רבבי. ואחד ינשד. כיפאש עבד יתנפך בלכוף רבבי. ועלאש זא לעבד

לדנייה האדי זמלה. כאנשי באש יכאף רבבי. בהשנווה חיתנפך המאלה. לאכן הזואב הווא. אלי לעבד וקתלי יוולי כאייף רבבי מה יתנפכשי. עלא כאטר לענוה הייא אלי תווצל לעבד לכוף רבבי. וחתה למלך האו הנשיא האו כביר לקהל אלי ענדו חק באש יתנפך באש הנאס תחתרמו. לחז''ל עטאוו חד. שמינית שבשמינית. התמן מתאע התמן מתאע לגאוה. ומוש נפכה אלי יחס רוחו כיר מנאס. כאנשי באש ינזם ישייר לקהל.

והאדה אלי חב ירמזלנה לפסוק הוני. אם המצוות קלות. מאענאהה אידה כאן לקית עבד למצוות ענדו כפאף. אערף אלי הווא שאדם דש בעקביו. אלי לעבד האדה ענדו לגאוה וקאעד ירפש לעבאד ברזליה. כאן מן סירת אלי הווא תשמעון את המשפטים האלה. וכיף מה קאלו פלגמרה אלי לעבד אלי יחב יוולי חכם יקרא דיני ממונות אלי הומאן למשפטים. מאענאהה כאן לעבד האדה ענדו חכמה ויפהם פלמשפטים. האו ושמרתם. אלי ענדו קווה באש יעש ויחפץ' כל שיי. אלי לעשאש ילזמו קויי. האו ועשיתם אותם. אלי לעבד האדה יפעל. והאשכון אלי ינזם יפעל כל שיי. הווא אלי ענדו פלוס. מאענאהה כאן הנפכה עלא התלאת חאזאת האדון. ילזמנה נערפו אלי ושמר ד' וכו' את הברית ואת החסד וכו'. מאענאהה אלי האדון לכל חסדים מן ענד רבבי. אלי רבבי הווא אלי עטאנה לחכמה ולקווה ולעשרות. ומה תמאשי עלאש באש ואחד יתנפך. וכיף מה כמל ואהבך וברכך וכו'. אלי מאענאהה כל שיי עטאהולנה רבבי ומה תמאשי עלאש באש ואחד יתנפך ביהם. וכיף מה כמל פי קטעת ח' פסוק ג' כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ד' יחיה האדם. מאענאהה אלי לחאזאת אלי יתנפך ביהם לעבד מה תמאשי עלאש. אלי מוש האדוך הומאן אלי קאעדין יעיישו לעבד. לחאזה לואחידה אלי קאעדה תעייש פינה הייא אמר מן ענד רבבי. והאדה אלי ילזמנה אחנאן נערפו.

אכואני לעזאז. סבב לבלייה מתאע לעבד הייא הנפכה. אלי אידה כאן יוולי ענדנה לענוה. כל שיי ינזם יתצלח. אלי לכצאם ולהרז לכל הסבב מתאעו לגאוה. אלי אידה כאן מוש מן לגאוה ראו כל ואחד אלי ענדו מושכלה מעה צאחבו ראו משאו תפאהמו. אלי כל ואחד יכליה מן רוחו שוייה ויתפאהמו. לאכן אידה כאן ואחד ענדו לגאוה מה תנזמשי תתפאהם מעאהו. אלי יתביינלו אלי לעבאד לכל ילזמו יבאייעולו. ואלי יקול הווא האכהוו. ובלאכץ אידה כאן יזיהו צאחבו באש יתצאחב מעאהו. יתביינלו צ'עף מן צאחבו. ויזיד יקווי פלגאוה. ולוכר וקתלי ילקאהו איכאך יבעד עליה זמלה. ולכצאם יקעד ומה יתצאלח מעה חד. וחתה ואלו מן באעד יפיק ברוחו אלי הווא גאלט מה יטייחשי ברוחו באש יקול לצאחבו ראו גלט. ולמושכלה תקעד הייא בידהה. ויבדא יזאווב בינו ובין רוחו זואבאת אלי כאן מוש מן לגאוה מה יכממשי פיהם זמלה. והאדאך עלאש אלי ענדו לגאוה מה ינזמשי יוולי כאייף רבבי מליח. אלי אידה כאן ואחד יקולו ראך גאלט ועמלת לעבירה לפלאנייה. יקולו האדיך חלאל ומצוה באש יעמלוהה. וחתה ואלו יפיק אלי האדיך עבירה. יכמל יואצל פיהה באש מה יקולשי גלט. ולחז''ל קאלו אלי ענדו לגאוה רבבי יקול כביכול מה נזמשי נקעד האנה והווא פי בלאצה ואחדה. ופי אגרת הרמב''ן אלי בעתהה לולדו וצאהו יאסר עלא לגאוה. וקאלו אלי ענדו לגאוה יסתממה מנאפק עלא מלכות שמים. כיף מה קאל לפסוק ד' מלך גאות לבש. והווא קאעד ימש פלחאזה מתאע מלך מלכי המלכים. והדין הווא אלי ימש חאזה מתאע למלך יסתממה מנאפק עליה. ונזיבו הוני מעשה אלי יחכיה למעשה

האדה קאל. אלי חיקרא למעשה האדה מה חיצדקנישי. לאכן נצאר. הווא חוזר בתשובה. ולאכן לחזרה בתשובה מתאעהו זאת בדמוע כבאר. אלי הווא מה יעקלשי בו ואמו אלי נפטרו פי אכצידון. והווא תרבבה ענד עמו אלי מה ערסשי. אלי כאן חילוני כאמל. ומוש איכה ברך כאנשי כאן צ'ץ' הדתיים. וכאן דימה יתשובך עלא הדתיים. ווקתהה הדת כאנת נאקצה יאסר. וכאנו יתלממו עליה הנאס והווא יתפיסך עלא הדתיים. וכאן יתפיסך יאסר עלא רבי כאן יסכן פשכונה מתאעהם. וכאן יקלק פיה יאסר. חתה נהאר הרבי קאלו נחב נקולך חאזה. אלי הווא מוסתחיל באש ימות מרתאח כאנשי חיתעדב יאסר אקבל מה ינפטר. ועמו קעד יצ'חך עליה ויתפיסך עליה. באעד נהארין מלי נפטר הרבי האדאך. עמו זאהו שיתוק. מאענאהה זלטה. רפעו לספיטאר לא יתחרך ולא ימשי. וקעד הווא 15 שנה לאהי ביה. ונהאר כאן קדאמו כיף לעאדה עמו תכלם. פרח יאסר. ולאכן לפרחה פיסע מה ופאת. אלי עמו קאלו קאעד יחס רוחו אלי וצל וקתו באש ינפטר. לאכן אקבל מה ינפטר יחב יחכיה מעאהו. קאלו אלי הווא ינזם ימשי ויתכלם ווקף קדאמו ותמששה שוייה. וקאלו אלי כאן ינזם באש יוולי ימשי ויתכללם מן קבל לאכן יצר הרע מה כלאהושי. אלי נהאר אלי נפטר הרבי האדאך. משה פלהלוייה מתאעו. וכאן יתפיסך עלא לכלאם מתאעהו אלי קאלו מה חינפטר כאן מה יתעדב. ותווה הרבי הווא אלי נפטר. ולאכן עלא גפלה שאף בעינו ועינו מה תכדבושי. הרבי וקף פוק לארון ומה שאפו חד כאן הווא. וקאלו פי באלך קאעד נתפיסך עליך. נהארין ותווה יזיך כלאמיה. תבאהדל ורואח. ולאכן באעד שוייה וקת תשרח וקאל כנת נתכאייל. ולאכן באעד נהארין הווא קאעד פצאלה יקרא זורנאל ווקף עליה הרבי וקאלו תווה חיבדא לעדאב מתאעהו. ופיה וקתהה טאח ורפעו לספיטאר. וגאדי פספיטאר עאווד זאהו הרבי. וקאלו אלי מה חיקום כאנשי אידה כאן יקרר באש יקול לנאס אלי הווא גלט ואלי הדתיים הומאן אלי בסבתהם לעולם קיים. הווא חב באש יקול ללעולם כאמלה אלי כאן גאלט. ולאכן פי מככו כאן יכמם השנווה חיקולו עלייה לעבאד וקתלי נבדל ראיי. האנה אלי כנת אכתר ואחד אנטי דתי ליום נתכלם עליהם למליח. חתה ואלו אלי האנה תווה מקתנע אלי לעולם יאלוכאן מוש מן הדתיים רזע תוהו ובוהו. ולאכן לכברייא [ גאוה בלוגת לגאים] מתאעי כלאתני נקרר באש יקעד איכאך ומה יקולשי לכלאם האדה. וקעד איכאך 15 שנה. ותווה קאעד יחס רוחו אלי קריב חימות. ובהאדה קרר באש יקול אלי קאלו הרבי. ווקתהה חס רוחו ינזם יתכללם וינזם ימשי. ולאכן הווא מה עאדשי ענדו קווה. ובהאדה ווצא ולד כו האדה באש הווא יקום בלמוהמה מתאעהו ויחכיה לנאס לכל האש שאף הווא באש תוולילו מנוחה באעד מה ינפטר. ותווה טלב מנו באש ירפעו לבית חולים אלי קאעד יחס וזאייע כבאר יאסר. ורפעו לבית חולים ובאעד שואייע נפטר. הווא קעד זמעה פדאר מה כרזשי יכמם פלכלאם אלי קאלולו עמו. ובאעד זמעה כרז טול ללישיבה מתאע הרבי האדאך. וחכאלום האש קאלו עמו. וטלב מנהם באש ירזעו בתשובה. אלי יערף אלי לכלאם אלי קאלו עמו כלו צחיח. אלי יערף עמו וקתלי יתכלם בלחק כיפאש יתכלם. ותווה הווא ברוך ד' רזע בתשובה. וקאל אלי נשאללה התשובה מתאעו תוולי מנוחה לעמו. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.    

תגובות
 

בס"ד

עש"ק,פרשת עקב י''ט אב מנחם התש''ע,

שנה עשירית, גיליון מספר 491

כניסת השבת: 19:03

ההפטרה: ותאמר ציון ומסיים: תודה וקול זמרה ישעיה מ''ט

יציאת השבת:19:51

 

 

עלון זה יוצא לאור על ידי ישיבת רבי אליעזר זצוק''ל וזיע''א חארה כבירה זרבה תוניסיה יע''א

העלון מתפרסם במקביל בפורום אתר האינטרנט עמי"ת www.amit4u.net

 

 

כניסת השבת הבאה פרשת ראה 18 :52

בעלון חידושים מפרשת השבוע, ליקוטים, סיפורים בעברית, מוסר בערבית כולל מצוות השבוע, תמצית באור פרשת השבוע, חידושים ודברי מוסר

ניתן להקדיש העלון להצלחה או לרפואה ולהבדיל, לעילוי נפש

העלון השבוע מוקדש לרפואת חיים יוסף בר מרגלית נעמן ולרפואת כרמל חייה בת יפה חדוק ולרפואת דיאמנטה בת שתרונה מאזוז ולרפואת עזיזי בר כמונה חדוק ולרפואת ליליאן חייה בת קוטי ולרפואת זינה בת שלבייה יעיש ולהצלחת מר מעתוק בשירי הי''ו ושיזכהו ד' לבנים זכרים של קיימא בקרוב

להצלחת כל עם ישראל ואנו תפילה כי יחדלו הפיגועים ותאונות הדרכים

לע"נ כל נפטרי עם ישראל ובכללם:

הרה''ג רבי מסיעד בר כמונה מאצ'אר זצוק''ל וזיע''א ואשתו מרת טיטה בת מישה ז''ל .היקר מר ציון בן מסעדה הכהן ז''ל ואשתו מרת עשושה בת מישה ז''ל .מו''ר הרב הגאון רבי צבי חיים מאצ'אר בר טיטה זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי חנינא בוגיד בר ורדאנה סעדון זצוק''ל וזיע''א. מו''ר הרב הגאון רבי ציון בר גרצונה דיעי זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי מצליח מאזוז בר רחל זצוק''ל וזיע''א. ולמנוחת האשה הכשרה מרת לאה מזיאנה בת חנה לבית סוסי ז''ל. ולמנוחת האיש היקר מר וצייף ציאדה בר שלבייה ז''ל ולמנוחת האיש היקר מר מעראבי מאזוז בר זינה ז''ל. ולמנוחת היקר מר וזיפה עשוש בר חנה ז''ל. ולמנוחת היקר מר כמוס כהן בר שמחה ז''ל. ולמנוחת היקר מר גבריאל סגרון בר כאדומה ז''ל . ולמנוחת האשה הכשרה מרת דזירייה בת כמיסה לבית טראבלסי ז''ל. ולמנוחת הרב הגאון רבי מרדכי אליהו זצוק''ל וזיע''א

 נא לשמור על קדושת העלון ולצרפו לגיליונות הבאים   |  נא לא לעיין בזמן התפילה וקריאת התורה  |   שבת שלום ומבורך

השם איפה אתה?                                                                                                                 החיים לא היו פשוטים. ניסיתי למצוא את דרכי חזרה. אבל אתם יודעים, גם לאלה שנולדו דתיים יש קשיים. כשאני מתעוררת בבוקר ואומרת "מודה אני", אחר כך אני צריכה ליטול ידיים. ואם אני יכולה לעשות את זה, אז אני גם יכולה להתפלל ברכות השחר, לברך לפני האוכל, אחרי האוכל... וכל זה, באותה תקופה, היה לי קשה מאוד. ועזבו את זה שצריך לחכות שש שעות בין בשר לחלב, השבת, לבוש צנוע... אבל באמת רציתי למצוא את הדרך שלי חזרה, רק שלא ידעתי איך להתחיל, איזה צעד ראשון לעשות. הרבה מהמורות מחכות שם בדרך. בצפת גרה אישה אחת נחמדה, טליה שמה. טליה היא אישה מקסימה שהפגישה אותי עם ברסלב לראשונה בחיי. היא פגשה אותי מיד לאחר שעברתי לגור בצפת. סיפרתי לה שאני מאוד רוצה למצוא את הדרך שלי ולהקים משפחה. לגדול להורים גרושים בלי אחים או אחיות גורם לך להשתוקק לבניית התא המשפחתי השלם והאוהב שלך. טליה סיפרה לי שוב ושוב, באותה תקופה, שהיא מתכוונת לנסוע לאומן, לרבי נחמן מברסלב ולעוד כמה צדיקים באוקראינה, וכדאי לי לכתוב מכתב לרבי. היא תיקח אותו ותשים אותו אצל רבי נחמן בשבילי. הרעיון קסם לי מאוד. אבל ככל שרציתי לעשות זאת עלו בליבי מחשבות שונות: 'איך בעצם אוכל לטהר את הלב שלי להשם עם המכתב הזה? ואז, לקום למחרת ולהמשיך בשגרה שלי? אני צריכה להיות מוכנה לעשות שינויים עם עצמי'... המחשבות הללו גרמו לדחוק את עניין המכתב. עד לאותו לילה. היה זה בשעות המאוחרות של הלילה.... טליה הופיעה בפתח ביתי. מבלי להיכנס לפרטים מיותרים, אומר לכם שהייתה שם מסיבה קטנה. אופס... נשמתי עמוק מאוד ואמרתי: "חבר'ה, תכירו, זאת טליה".... עוד לפני שהספקתי להבין איך זה קרה, פניה כבר היו אדומות. אבל טליה הייתה נחושה בדעתה. היא לא התכוונה לעזוב את הדירה שלי בלי המכתב. היו לה תקוות גדולות בשבילי. חיפשתי בתוך הבלגאן שבמגירה ומצאתי דף ועט, אבל לא היה לי שום רמז מה אני עומדת לכתוב בו... ואז, העט כאילו החל לכתוב מעצמו ושרבט את הדברים הבאים: "השם! איפה אתה????" קיפלתי את המכתב ונתתי אותו לטליה. ידעתי ש'נשרתי' קצת מהדרך, ואפילו הסתכנתי בכמה פניות וסיבובים. אך עדיין, ידעתי מהו הכיוון הכללי שבו אני רוצה ללכת, אבל באמת באמת, לא היה לי שמץ של מושג איך אני מגיעה לשביל שיוביל אותי לכיוון הזה. טליה לקחה את המכתב שלי והלכה. היא הגיעה לאומן ביום שישי בבוקר ואני הרגשתי שחיי מתחילים להשתנות. לשבת הזאת אני קוראת השבת הראשונה שלי. שמרתי אותה בכל ליבי. לא בגלל ההורים שלי וגם לא בגלל המורים, או החברות שצופות מן הצד ובוחנות אותי, אלא בגלל שהנשמה שלי הייתה בהר סיני. כי שבת הייתה בתוכי. ממש בתוך הנשמה שלי. השבת הקרינה מהפנים אל החוץ, ולא מהחוץ אל הפנים. במוצאי שבת של אותה שנה חל גם ל"ג בעומר. לאורך כל אותו יום קיוויתי והתפללתי שאפגוש את החצי השני של הנשמה שלי. זה היה כל כך ברור לי. את מטורפת" אמרו לי החברות... (זה בסדר, הן עדיין חברות שלי). אז במוצאי שבת נסענו למירון. שעות על גבי שעות עמדתי והסתכלתי על המדורה כשפי מלמל מזמורי תהלים. כשהרמתי את ראשי אחת לכמה זמן מהתהלים, ראיתי אותו עומד שם, את הבחור הזה, על סלע לא רחוק ממני. ג'ינס, חולצה, כיפה סרוגה, פיאות ארוכות, וחיוך גדול על הפנים. זה מה שראיתי באותו רגע. מאז שאני זוכרת את עצמי, הייתי ילדה טובה כזאת, 'יורמית' כמו שאומרים, אבל אחרי שהחלטתי 'לנסוע בדרכים' שבחרתי לעצמי לא העליתי בדעתי שאחזור להיות כזאת לעולם. בבחור הזה ראיתי שילוב מדהים של יהודי גאה וגזעי. שילוב שלא ידעתי על קיומו... (תודה רבה רבי שלמה קרליבך). לידי היה עוד בחור שצעק פתאום: "שמלי! מה העניינים? מה קורה?" ואז הם התחבקו. ואני חשבתי לעצמי, 'שמלי?" איזה שם מוזר זה?'... המחזה הזה נחקק אצלי היטב, משום מה, ותויק במקום מיוחד. באותם רגעים לא היה לי שמץ של מושג ששמלי הוא קיצור של 'שמע ישראל'. השם הכי יפה ששמעתי! עברו מספר שבועות מאז, ושרה'לה צלצלה בפעמון ביתי. לשרה ולי היו כמה חברות משותפות והן רצו להכיר בינינו. באותו יום היא עברה ליד הבית שלי, כך אמרה, והחליטה שזאת העת להיפגש. שתינו תה ושוחחנו לנו כל שעות הערב. מין קשר אינסטנט שכזה. איפשהו, לאורך כל השיחה, היא אמרה משהו שנשמע כך: בלה, בלה, בלה... אחי התאום שמלי, בלה, בלה, בלה..." ואז ראיתי פתאום את פניו על פניה. שאלנו אחת את השנייה המון שאלות והיא התקשרה לביתה ודיברה עם אחיה, שמלי, וביקשה ממנו להישאר בשבת בירושלים, כי חברה מצטרפת אליה ו"אולי תכירו?"... שמלי ואני הרגשנו מיד בנוח אחת עם השני. את השבת קיבלנו בכותל המערבי. כשחזרנו לביתו, לבית משפחת וויט, התיישבנו כולנו סביב שולחן השבת. הרגשתי שהפנים שלי נעשות חמות והרמתי את עיניי כדי לראות אם שמלי מסתכל עלי. זה היה כל כך מלחיץ. הסטתי את מבטי לכיוון אחר. זה קרה מספר פעמים. הסתכלתי על הסובבים, אולי מישהו מהם הבחין בדבר. לא, כולם היו עסוקים בליהנות מהמטעמים שהכינה אמונה, אימו של שמלי - החלה, המרק, הדגים... עד שהסתכלתי על אביו של שמלי, יהושע וויט. הוא הנהנן בראשו כשחיוך על פניו... אופס! הצילו?!?! אני רוצה לברוח, אבל לאן? אולי אתחבא? ואז הוא פנה אלי: "איך קוראים לך?". נשמתי נשימה עמוקה ואמרתי: "אביגיל ירט". התגובה שלו הממה אותי. "אנחנו מכירים משפחת ירט מפנסילבניה, אברהם ושרה ירט". ההורים שלי!!! ומה שהוא אמר בהמשך הימם את כולם. "הם עשו לנו את ה"שבע ברכות" לפני 25 שנים". האם אני צריכה להמשיך? החתונה שלנו זזה כמה מהלכים קדימה, למרות ששמלי הציע לי להינשא לו אחרי עשרה ימים! למה הוא חיכה כל כך הרבה זמן? יהושע ואמונה וויט עלו לארץ תוך כדי ה"שבע ברכות" שלהם. בדרכם, לפני שעזבו את ארצות הברית, הם הגיעו לניו יורק, שם חיכו למטוס שיביא אותם לארץ ישראל. רבי שלמה קרליבך קפץ לביקור אצל הוריי, שגרו אז בברוקלין, וביקש מאבי שיעשה מצווה לזוג יהודי מתוק ומיוחד. אבי שאל את אימי, שהתרגשה כל כך רק מעצם העובדה שרבי שלמה קרליבך ביקש זאת, ובלי לחשוב פעמיים החלה להכין את כל מה שצריך לסעודה. מי יודע מה עוד רבי שלמה התכוון לשלוף משרוולו??? זהו. עכשיו אני רוצה לומר תודה רבה. תודה לך אמא יקרה, שרה רוזנבלום, על הזריזות וההתלהבות שלך בקיום המצוות. שהשם יזכה אותך לכל הטוב בעולם הזה ובעולם הבא. לחמותי היקרה, אמונה וויט, על שהולדת את בעלי היקר, יהי רצון שתרווי נחת מכל יוצאי חלציך עד סוף כל הדורות. לך, טליה ליפשיץ, שראית את האור בתוך האפלה – יהי רצון שהשם ייתן לך תמיד את הכוח והעקשנות שבקדושה. לרבי שלמה קרליבך זיע"א, שהיה השדכן וקירב יהודים רבים מכל מקום שהם, יהי רצון שנשמתך תעלה מעלה מעלה עם כל ניגון וכל סיפור שחלקת עם כל אחד מאיתנו. לרבי נחמן מברסלב זיע"א, על שפתח בפניי את כל שערי השמים. שנזכה להפיץ את אורך ודעתך בכל העולם, ונזכה למשיח צדקנו במהרה בימינו, אמן. אחרון, אבל הכי חשוב – לך, אבא יקר, בורא עולם, על שהוצאת אותי ממצרים – מהגלות והחושך בהם הייתי מבחינה רוחנית, גשמית, שכלית, פיזית... הבנת את הרעיון, נכון?
פרשת השבוע - עקב - הרב אריה קרן                                                                                     ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם וקשרתם אתם לאות על ידכם והיו לטוטפות בין עיניכם (עקב יא-יח)                                                                                                              וצווה להם משה רבינו ואמר להם, ושמתם את דברי אלה על לבבכם, היינו אל תסיחו דעתכם מהם, ועשו דברים שלא תשכחו אותם, שלא תאבדו כל הטובה הזאת. ואח"כ תסבלו כל אותן הפורענויות בגלות. מעשה באלישע בעל כנפיים. שהיה לובש התפילין כל היום. ולמה היה נקרא בעל כנפיים, שפעם אחת גזרה המלכות גזרה על ישראל שלא יניחו תפילין, וכל המניח תפילין ינקרו את מוחו, ואלישע זה היה הולך בשוק עם התפילין בראשו. וראהו אחד מגדולי המלכות ורץ אחריו. וכשראה אלישע שהוא רץ אחריו מיהר והסיר התפילין מראשו והחזיקם בידו, וכשבא אצלו שאלו מה יש לך בידך, אמר לו כנפי יונה, ופתח ידו ונמצאו שם כנפי יונה. והטעם שאמר כנפי יונה ולא אמר כנפיים סתם, לפי שנמשלו ישראל ליונה, כמו שנאמר: כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירק חרוץ (תהילים סח). ללמדנו כשם שכנפי היונה מגינות על היונה, שאינה מריבה עם שאר העופות בפיה אלא בכנפיה, כך ישראל המצות מגינות עליהם שלא יגיע אליהם כל נזק.                                                    מצות תפילין של ראש                                                                                                        תריסי החלונות בביתם של משפחת כהנא – קרובי רבי מרדכי – עדין לא הורמו, וקרני השמש הראשונות לא הצליחו לחדור פנימה, אך בתוך הבית היתה כבר תנועה ערה, רבי מרדכי קם עם שחר והתפלל עם הנץ החמה כפי שנהג להתפלל בזמן היותו בביתו, בחודש האחרון התקימה תפילתו בבית משפחת כהנא. רבי מרדכי הסתתר בביתם מפחד המשטרה החשאית, שהחלה מחפשת אחריו בעוון הפצת תורה וחסידות, משהתגברו החפושים החליט ר' מרדכי לעבור עם אשתו הצעירה לגור בביתם עד יעבור זעם. גם בבוקר זה, התפלל רבי מרדכי בחדר שהתריסים בו מוגפים ושפך את שיחו לפני רבון העולמים. לפתע באמצע התפילה נשמעו דפיקות חזקות בדלת ולאחריהם קול צעקות רמות: "לפתוח את הדלת ומיד!" אשתו של רבי מרדכי מהרה אל הדלת ובטרם הספיקה לפתחה עמדו לפניה אנשי המשטרה החשאית, שפרצו את הדלת בכח ובקול רועם שאלו: "היכן בעלך, מרדכי?" רבי מרדכי שמע את קולם הרועם של השוטרים וחיש מהרה חלץ את התפילין של ראש והטמינם בארון, ואת שרוול חולצתו הוריד כדי להסתיר את התפילין של יד, שלא הספיק לחלצם, בתוך כך כבר עמדו מולו אנשי המשטרה. "בא אתנו" – פקדו. רבי מרדכי אשר חי חודש ימים בפחד שמא יאסר, לא חש עתה כל אימה מפני השוטרים. הוא נטל מספר חפצים כשעיני הקג"ב עוקבות אחר מעשיו, ובמהירות הכניסם לתוך נרתיק, על גופו, הלביש את מעילו העבה וכך צעד אחרי השוטרים אל המכונית הסגורה שהובילה אותו לבית המעצר. רבי מרדכי התישב על הכיסא הקר בחדר האפל ופיו לא פסק מלומר תפילה. כשנשמעו קולות נעליו של השוטר המתרחק הסיר את מעילו, חלץ את התפילין של יד, נשקם ודמעות התגלגלו על לחייו, "מכאן לא יוצאים מהר", הרהר, "ומי יודע מתי אזכה לשוב ולהניח גם תפילין של ראש, הן אותן השארתי בבית". צלצול מפתחות וקולות הבריח המוסט נשמעו מבחוץ, חיש מהר החביא רבי מרדכי את התפילין של  יד בין חפציו, וכעבור מספר רגעים צעד אחרי השוטר אל המפקדה, מקום בו "ישפטוהו" השופטים כטוב בעיניהם. שנים רבות נתק רבי מרדכי מביתו וגם הקשר עם אשתו נתק. מדי פעם היה מהרהר באותו בוקר גורלי, בו אסרוהו ועד למשפט המהיר, בו נשלח לסיביר וליבו היה מתכווץ מכאב. עשר שנות גלות חלפו ובמשך שנים אלו שמר רבי מרדכי על תפילין של  יד במסירות אין קץ, ועז היה חפצו לשוב ולהניח גם את התפילין של ראש שלו שנשארו בביתו. "מי יודע היכן הם עתה" הרהר? זקן בעשר שנים צעד רבי מרדכי עם צרור עלוב על כתפו אל עבר ביתו, היה זה כשסיים לרצות את עונשו. בדמיונו תאר את הפגישה עם אשתו ובני משפחתו, אך מה התאכזב כששמע מפי אנשים זרים שגרו בביתו, כי אשתו ובני המשפחה עלו מזמן לארץ ישראל. תלאות וקשיים עברו על רבי מרדכי בשנית, עת הגיש את בקשתו לעלות לארץ ישראל, אך לא אדם כרבי מרדכי יתייאש, אם הצליח לשרוד בגהינום הסיבירי יוכל גם עתה בעזרת השם לעמוד ולהאבק על זכותו לעלות לארץ ישראל. ואכן בחסדי הבורא זכה באחד הימים לחונן את עפרה של ארץ הקודש. דמעות אושר התערבבו בדמעות צער על אי ידיעת מקום המצאם של בני משפחתו, אולם ידידיו שתמכו בו עודדוהו, כי ה' יהיה בעזרו והוא ימצא את אשתו. רבי מרדכי החל בחפושים קדחתניים אחרי משפחתו אך כל מאמציו עלו בתוהו, ואט אט החל היאוש לקנן בלבו. חבריו וידיו לא נתנו לו לשקוע בזרועות היאוש והחליטו, בד בבד עם הרחבת החפושים אחרי אשתו יעזרו לו להגשים את משאלתו לרכוש תפילין מהודרות של ראש שיהיה תואם לתפילין המהודרות של יד, אשר נשארו לו עוד בטרם נפרד מאשתו. לאחר הפצרות ידידיו קבל מהם את סכום הכסף שאספו למענו והפנו אותו לכתבתו של סופר מומחה וירא שמים בירושלים, שם בודאי יוכל להשיג את חפצו. במכונית העולה ירושלימה ישב לו רבי מרדכי שקוע בשרעפיו, שנות חייו עוברות ביעף נגד עיניו, אותו יום גורלי בו נפרד מאשתו לא מש מנגד עיניו, שוב ושוב נזכר הוא בתחושה שחש עת היו התפילין של יד מסתרות תחת מעילו הכבד, עודו רואה לנגד עיניו את מקום הסתרת התפילין של ראש, הוא שומע במעמעם את צליל קולו הלוחש לאשתו שמרי על התפילין עוד נפגש במהרה. ועוד רואה את שני שוטרי הקג"ב המובילים אותו למכונית בעוד אשתו הצעירה נותרה מאחור בוכיה. לזכר אשתו  חלף רטט קל בגוו, "היכן היא עתה? האם שמרה על התפילין של ראש שלו? האם גם הם עלו לארץ הקודש? האמנם יזכה לראות את אשתו, ולהניח שוב את זוג התפילין המהודרות בשלמות – תפילין של ראש ושל יד? בעודו נזכר במאורעות חייו נעצרה המכונית שהגיעה ליעדה. רבי מרדכי יוצא ממנה כשפניו אל הכתובת שצידוהו ידידיו, אל סופר הסת"ם, רגליו הובילוהו ברחובות הצרים של ירושלים לעבר ביתו של רבי ישעיהו הסופר. אט אט עלה במדרגות האבן הרחבות והישנות ובהיגעו אל הכתובת נעצר קמעה נשם נשימה עמוקה מהדרך ונקש קלות  על הדלת. את הדלת פתח לו רבי ישעיהו הסופר, אדם זקן וחביב, שזקן לבן מעטר את פניו ובסבר פנים יפות הכניסו לביתו. "רצוני בתפילין של ראש מהדרות" בקשו רבי מרדכי. תפילין שיהיו תואמות לתפילין של יד המהודרות שיש לי. ובדברו הוציא את התפילין של יד ונתנם לסופר שיבדקם. הסופר פתח לאט את בתי התפילין, הוציא את הפרשיות ובעינים בוחנות החל לעקוב ולבדוק את הכתוב. לאחר מספר דקות הנהן בראשו ואמר: "אכן, תפילין מהודרות יש לך, כתבם סופר מומחה". ותוך כדי עיון בתפילין הפטיר הסופר כאומר לעצמו – מתי ראיתי לאחורנה כתב דומה לכתב היד שבתפילין אלו? דומני שכבר התפעלתי מהאותיות המקצעיות והיפות הללו. ובעודו בוחן היטב את הכתוב החל מוחו עובד בקדחתנות כמנסה להזכר מתי והיכן ראה תפילין דומות, לפתע התנער, טפח על השולחן קלות ואמר, "אכן", נזכר אני. "על מה הנך שח"? שאלו רבי מרדכי שעקב אחר דבורו של הסופר. והסופר ענה לו, כמדומני שאוכל להתאים לך תפילין של ראש הדומות להפליא לתפילין של יד שלך לפני מספר שבועות הגיעה לכאן קרובת משפחתי ובקשה למכור לי תפילין של ראש והיא ציינה שתפילין אלו נכתבו על ידי סופר מומחה. אך אני דחיתי אותה, ואמרתי לה, "רק אם יזדמן לי קונה שירצה לקנות תפילין של ראש ישנות, אפנה אליה, ועתה – שוב לכאן בערב ועד אז אשתדל להביא לכאן את התפילין של ראש. רבי מרדכי יצא מביתו של הסופר והוא אינו יודע היכן יבלה את שעותיו הקרובות עד הערב. הוא שוטט ברחובותיה הצרים של ירושלים נכנס לבתי הכנסת הביט בעוברים ושבים ולבו כבד עליו. "אנא רבון העולמים, השמיע תפילה מעמקי לבבו, "עזור נא לי כשם שעזרתני עד היום ואזכה למצוא את משפחתי. דמעות חמות התגלגלו על לחייו והרטיבו את זקנו העבות, שהלבין בטרם עת. לאחר מספר דקות התנער, והחלטה גמלה בלבו "לא אפל לזרועות היאוש, ישועת ה' כהרף עין". ובהחלטה זו חזר אל ביתו של הסופר, שכן כבר העריב היום. חום נעים קידם את פניו של רבי מרדכי, עת נכנס לחדר הסופר. לצד השולחן עמדה אשה שזה עתה נתנה את התפילין שלה לסופר – קרוב משפחתה, רבי מרדכי עמד בצד אינו מביט לצדדים, עומד בעינים עצומות, וכולו לתפילה לאלוקים שיזכהו בתפילין מהודרות של ראש. הסופר בדק את שני זוגות התפילין וראשו נע מצד לצד כאינו מאמין."לא יאמן, ממש לא יאמן, נראה כי יד אחת כתבתם". רבי מרדכי הרים את עיניו ובאותו רגע הרימה האשה גם היא את ראשה להביט בפני האדם שיש לו תפילין מהודרות כשלה, ותדהמה אחזה את שניהם. האשה החזיקה היטב בקצות השולחן לבל תצנח ארצה, ורבי מרדכי שעיניו לא האמינו למראה אשתו הנצבת לידו מלמל אל הסופר בפנים חיורות כסיד ובקול רועד ובוכה מרוב אושר ומהתרגשות אמר: "אכן, יד אחת כתבה את התפילין, תפילין מהודרות אלו מצאו זו את זו תפילין של ראש ושל יד נפגשו ובזכותם...מצאתי את אשתי..נפגשה המשפחה....
שלט רחוק                                                                                                                       איך אדם יכול לחזור בתשובה בדרך הטבע?! איך אדם בן ימינו ששקוע בכל התועבות יכול לצאת מהבוץ העבה והגס?! התשובה הפשוטה לכך היא, שזה אכן בלתי אפשרי בדרך הטבע. בשלב הראשון צריך עזרה גדולה משמים. כל מי שהתקרב ליהדות בדורנו יכול לספר על דברים נפלאים שאירעו לו בתחילת דרכו, שבזכותם הצליח לצאת מהבוץ, ולעתים מביב השופכין ממש, ולעלות על דרך המלך. כך מספר חזי איך החל לחזור בתשובה. התחלתי להתחזק ביהדות עם עוד כמה חברים, עוד לפני ששמתי כיפה וקיימתי מצוות. הייתי שקוע במה שהייתי שקוע, אבל מדי פעם שמעתי דברי תורה והתחזקות ונשמתי קצת אוויר פסגות. הבום העל-קולי הראשון אירע בליל תשעה באב. בערב תשעה באב שמעתי עם חבריי דברי תורה על תשעה באב. בפעם הראשונה שמעתי שהבכי על חורבן בית המקדש אינו רק על פעם, אלא בעיקר על עכשיו. הדברים חדרו לליבי והחלטתי לצום. חזרתי הביתה והגעתי לחדרי. לא היה לי מה לעשות. הוצאתי קלטת וידאו ובה סרט תועבה והתחלתי לצפות בה בטלוויזיה. תמיד הרגשתי שהסרטים הללו הורסים אותי, אבל לא יכולתי להפסיק. לא היה שום כוח בעולם שיוציא אותי מהטינופת הזאת. מדי פעם זרקתי את הקלטות הללו לפח האשפה, אבל לאחר זמן מה קניתי אחרות. נזכרתי שכעת תשעה באב ושאני צם על חורבן המקדש ואז התמלאתי מרירות נוראה: איך אני יכול לראות כזאת טינופת בתשעה באב?! חשבתי לעצמי, הרי יש הקדוש-ברוך-הוא בעולם והוא כל יכול. הוא חייב להוציא אותי מזה! התחננתי אליו במוח מבלי להוציא מילה. אחר כך אמרתי בפי: "הטלוויזיה צריכה להישרף עכשיו!" לחצתי על השלט-רחוק כדי לכבות את הטלוויזיה, ואז נשמע לפתע רעש של פיצוץ ואחריו רחשים ארוכים עד שהמכשיר נדם. ניסיתי להפעיל את המכשיר ולא הצלחתי. ואז קלטתי מה קרה: הטלוויזיה נשרפה! חד וחלק. זו הייתה התפילה הראשונה שלי והיא נענתה מיד. נוכחתי שהקדוש-ברוך-הוא שולט מרחוק על עולמו ומנהל הכל ברצונו. דווקא כשהייתי שקוע בשיא הטומאה, הקדוש-ברוך-הוא שמע לתפילתי כאילו שהייתי איזה צדיק עליון. ברוך השם, יצאתי מהטינופת הזאת ולאט לאט התחלתי להיכנס לתוך הקדושה. התחלתי להניח תפילין, לברך ברכת המזון וברכות הנהנין, אבל עדיין לא התפללתי במניין. יום אחד קיבלתי על עצמי להתפלל את כל תפילותיי במניין. התגוררתי בקרית גת ועבדתי באשקלון בגידור במשך כמה חודשים. יום אחד סיים הצוות את העבודה בשעה ארבע אחר-הצהריים, היה זה בתקופת החורף. היינו שישה אנשים וברכב היה מקום לחמישה בלבד. תסעו אתם", ויתרתי על מקומי, מבלי שאדע איך אגיע למניין תפילת מנחה שזמנה היה עד ארבע וחצי. עמדתי בצומת אשקלון וניסיתי לתפוס טרמפ. הזמן עבר: ארבע וחמישה, ארבע ועשרה, ארבע ורבע... כאשר הבנתי שבדרך הטבע אין אפשרות שאגיע למניין, נשאתי את עיניי לשמים ואמרתי: "ריבונו של עולם, אמנם קיבלתי על עצמי להתפלל במניין, אבל אתה רואה שאין לי אפשרות. אם תוך חמש דקות לא יגיע טרמפ שיטיס אותי לבית כנסת בקרית גת, אתפלל יחיד פה בתחנה. תבין אותי, אני אנוס, אין לי ברירה..." בשנייה שבה סיימתי את דבריי שעט לעברי רכב ג'י-5. נבהלתי ממנו וחשבתי שהוא עומד לדרוס אותי. כאשר הרכב נעצר לידי בחריקה, פניתי לנהג ואמרתי לו: "תגיד לי, איך אתה נוסע?! כמעט דרסת אותי..." הנהג שהיה לבוש בלבוש חרדי אמר: "אתה שואל יותר מדי שאלות. שלחו אותי כדי לאסוף אותך למנחה. בוא תעלה מהר כדי שתספיק להתפלל במניין..." נכנסתי וברגע הראשון לא יכולתי לפתוח את פי ממה שאירע כעת. לאחר שנרגעתי החלפתי איתו כמה מילים. הסתבר לי שהוא בחור בן גילי, תושב בת ים, סוכן של עגלות תינוקות שנוסע לקרית גת. באמצע הדרך שוטר עיכב אותנו לבדיקה. חשבתי שהנס הולך להתבזבז לי. הוא שחרר אותנו ובכל זאת הצלחנו להגיע לבית כנסת בקרית גת בזמן, ולהספיק לומר עם כולם "אשרי יושבי ביתך, עוד יהללוך סלה"...                               בדיחות                                                                                                                             משוגע אחד נכנס לפסיכיאטר שלו, שבמשך שנים ניסה ל"שכנע" אותו שהוא לא המשיח, המשוגע: "תודה רבה כבוד הפסיכיאטר, אני יודע עכשיו,בזכותך- שאני לא המשיח!" הפסיכיאטר,שנדהם,איך לאחר שנים כה מרובות, שהמשוגע הלז, האמין בדבקות שהוא הוא מלך המשיח,חזר לשפיות, קם ואמר למשוגע: "ברוך השם!" אז המשוגע הסתובב ואמר לו: "קראת לי??...."                            בדיחה                                                                                                                                                           היו שני משוגעים ולאחד מהם היה יום הולדת. לזה שהיה יום הולדת הביאו פנס במתנה. זה שקיבל את הפנס אומר לחברו אני אדליק את הפנס ואתה תעלה על האור של הפנס. ואז חברו אומר "מה אתה משוגע? אם אני אעלה על האור של הפנס ואתה תכבה אותו אני אפול"                                                                                                                  בדיחה                                                                                                                                                      בחור: ד"ר, תוכל לעזור לי? כל פעם כשאני מנסה לישון, אני מפחד שיש מישהו מתחת למיטה שלי. כשאני מנסה לישון מתחת למיטה, אני חושב שיש מישהו מעל המיטה. ככה אני כל הזמן למעלה למטה למעלה למטה. ד"ר פפרניק: אני מאמין שנוכל לעזור לך. הטיפול יארך כמה שנים ויעלה 400 ש"ח לשעה. בחור: תן לי לחשוב על זה. כעבור חודשיים, השניים נפגשים ברחוב. ד"ר פפרניק: מה קרה? לא חזרת אלי. בחור: בשביל 400 ש"ח לשעה? ברמן ריפא אותי תמורת 20 ש"ח. ד"ר פפרניק: באמת? איך? בחור: הוא אמר לי לנסר את הרגליים מהמיטה                                   לקוטים מספר ברית כהונה לאדמו''ר ועט''ר רבי משה כלפון הכהן זצוק''ל וזיע''א               ק''ל] מנהג קדום מימי הראשונים כי בסיום המסכתא עושים סעודה הן בפת הן במגדנים ומזמינים תלמידי חכמים ולומדים המשנה האחרונה של אותה גמרא עם האדרן ואיזה מהת''ח אומר לבוש למסכתא היינו להלביש המשנה האחרונה דרך דרושי או פלפולי או דרך חדוד ופלפול או רמזים                        קל''א] השלמת לימוד התורה אינו מספיק להיות רק מעיין בגמרה לבד ואין לו יד בהוראה שאם לא תהיה לו ידיעה גם בדרכי הפסק לברר כל ספק תקשה עליו מאד אח''כ ההוראה אפילו בדבר קל שבקלים שאינו יודע למצוא מקום הדין בפוסקים לברר משם אותו הספק הבא איליו וכן יקשה עליו דרכי ההכרעה במה שתלוי בפלוגתא בכל חלקי ארבע השולחנות               ספר המדות לרב הקדוש רבי נחמן מברסלב זצוק''ל וזיע''א תל''ו] אין משיח בא. עד שיכלה גאוה מן העולם                                         תל''ז] על ידי גאוה בא לידי כעס. גם לפעמים אין אשה מתעברת. מחמת שהיא מתקשטת והיא בעלת גאוה תל''ח] על ידי גאוה בא רעה לעולם תט''ל] על ידי גאוה בא לשכרות והוא הדין להפך                                        ת''מ] על ידי גאוה בא לפחד
תגובות
 

בתחילת הפרשה פירוש רש''י ''עקב'' אלא מצוות שאדם דש בעקביו.

ויש לשאול כמה שאלות:

א} נכון שבמצוות לא תעשה יש מיני עונשים התחיל במלקות וסיים במיתה וכרת בר מינן. אולם מצוות עשה אין בהם חילוק כלל וכולם שוים וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרם של מצוות. ואם כן כוחם שוים הם. ואיך אומרים מצוה קלה וחמורה כאילו אינם שוים?

ב} אדם דש ברגליו ולא בעקביו. ואיך אומר רש''י שאדם דש בעקביו?

ג} הפסוק אמר ''והיה עקב תשמעון'' ויש לשאול הלא המצוות בעשייה ואם כן הפסוק היה לו לומר ''והיה עקב תעשון''?

ד} הפסוק סיים ''את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם'' ויש לשאול למה אריכות הלשון היה לו לומר בקיצור ''ושמרתם ועשיתם?

ברם ידוע מאמר חכמינו זכרונם לברכה אדם קרוב לעצמו. פירוש שמה שרוצה האדם לעשות מביא כמה טענות שהוא צודק ואין זה אומר שהוא יודע שזה לא טוב ורק סתם מצדיק את עצמו אלא שהוא אינו מרגיש כלל שהוא טועה ולא צצים במוחו רק טענות ההיתר.

ומעשה שקרה על רב אחד שהיה עשיר גדול ושמו רבי מרדכי שחבר ספר על דיני ממונות והראה אותו לכמה רבנים והסכימו עליו וכיון שהיה עשיר גדול יכול לממן את הוצאות הדפוס היקרים והוציאו לאור ונתפרסם באותם מקומות פעם היה לו דין עם חבירו ולא רצה בעל דינו להתדיין עמו באותם מקומות כיון שמכירים אותו וחושש שמא נטים לו ויאמר לו שילכו למקום שאין מכירים אותו וישמע רבי מרדכי בקולו וילכו למקום רחוק ויתדיינו אצל רב העיר ורב העיר הצדיק את בעל דינו וחייב את רבי מרדכי ויאמר לו רבי מרדכי שאין זה נכון והביא לו הרבה ראיות גדולות וחזקות אמר לו הדיין אני איני בקי כראוי בדיני ממונות אבל יש לי ספר שחברו רב אחד ושמו רבי מרדכי ודבר שם על זה ענין ואני פסקתי על פיו והביא ראיותיך ודחה את כולם אז הרגיש רבי מרדכי בטעותו ויאמר כיון שזה נוגע לעצמו לא הרגיש.

אמרו חכמינו זכרונם לברכה מי שמורה טרפה לעצמו הוא גוזר וה' יתברך מקיים.   ויש לשאול:

א} אם היא באמת טרפה מה טובה שעשה?

ב} ואם היא אינה טרפה הלא הוא עובר על בת תשחית?

ברם כוונת רבותינו זכרונם לברכה למי שבאה ספק טרפה לידו וכשהוא לומד בפוסקים לדעת מה דינה אינו מחזיר אחרי התרים להתירה אלא לומד כאילו אין אותה בהמה שלו ואם נראה לו שהיא טרפה יטרפנה ואם כשרה יכשרנה.

יש שני דרכים ליצר הרע להכשיל בני אדם בעבירות:

א} שמראה לו דרכי היתר וטענות כמו פקוח נפש או פרנסה שאינו יכול לעזוב עבודתו ולגרש הלקוחות כדי להתפלל מנחה וערבית וכדומה ואומר כשהעבודה תופחת לאחר כמה ימים יתפלל ועל זה אמרו חכמינו זכרונם לברכה בפרקי אבות ''האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה'' נכון שלא יכול אדם לעזוב החנות ולגרש הלקוחות אבל יכול לחשוב על זה מתחילה שקודם שילך לעבודה יתפלל מנחה ומיד כשמסיים העבודה וסוגר החנות לא יעשה שום דבר רק יתפלל ערבית או יסכים עם חביריו להתאסף בשעה פלונית להתפלל מנחה ואז באותה שעה אין מתחרים לו ולא יפסיד הלקוחות ואפילו אם הוא מפסיד על זה אמר הפסוק ''לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם'' נכון שאין אדם יכול לחיות בלי מאכל אבל אין זה אומר שעל חשבון התורה והמצוות יאכל או יעבד וכדומה וכן בבקר יפציר בו היצר הרע ואומר למה תשכים לתפילה ומה יהיה אטם עבר זמן קריאת שמע הלא צריך אתה לישון כיון שאתמול עלית למטה מאוחר וצריך להחליף כוח ליום עבודה משגשג וזה פרנסה ועם הפרנסה אין לשחק.

ועוד הרבה טענות טוען היצר הרע שלא לעשות המצוות ויתחיל ליטמע לאט לאט. נכון שלפעמים אינו מרגיש האדם במה שעושה וטומע אבל מיד מרגיש ומתקן עצמו ולא להשאיר עצמו טמוע ועוד יטמע ואם מרגיש עצמו שהוא טועה פעם אחר פעם זה מראה שהיצר הרע חזק ממנו וצריך להתכונן היטב להילחם עמו ולנצחו. וצריך להתגבר עליו ולהתפלל לה' יתברך ולקיים מצוותיו שה' יתברך הוא הנותן לו כוח לעשות חיל כמו שכתוב בפרשת ....... וזה וזה מתקיים בידו.

ב} מי שיש לו הרבה כסף אז שוכח את מצוות ה' יתברך כמו שאומר הפסוק בפרשת האזינו ''וישמן ישורון ויבעט'' ולא אכפת לו באיזה זמן קם בבקר. התפלל או לא התפלל. ואין אף אחד ששולט עליו ועושה מה שלבו חפץ ואינו מקבל תוכחת מאף אחד ומי שמוכיחו יתלוצץ עליו שהוא פרמטיבי ומיושן אם לא יכעס עליו שהכניס את עצמו בעיינים שאינם שייכים לו. וזה בשביל שהוא יש לו הרבה כסף וגם הרבה קשרים עם השלטונות וכדומה וכמו שאומר החכם מכל אדם בספרו משלי ''והעשיר יענה עזות''.

פרשתינו רומזת לנו אלו שני דרכים ובזה נדע שאלו הדרכים הם עתיקים מלפני שלושת אלפים שנה ולא נצרך היצר הרע להחליף את דרכיו והאדם אינו מרגיש כלל ולהיפך חושב את עצמו שהוא גבור בשביל שיש לו כסף וכדומה. ולכן רש''י כתב אם ''המצוות קלות'' פירוש אם האדם חושב שמצוות התורה הם קלות שאדם ''דש בעקביו'' פירוש שדרך בני אדם לדוש ברגליהם אבל זה משונה מהם ודש בעקביו שאז הדישה אינה מצליחה פירוש שדרך הרבנים והתלמידי חכמים ללמוד כל הענין היטב ואחר כך לפסוק הדין אבל בן אדם זה טועה ורק למד כמה שורות או כמה דפים מהגמרא ולא למד המפרשים והפוסקים שעליהם ומיד פוסק את הדין.

ולפיכך האריך הפסוק ואמר ''את המשפטים'' פירוש המצוות שעשיתם אותם כמו המשפטים שהם בשכל צריכים להבין אותם היטב ואחר כך לפסוק הדין ולא ללמוד רק קצת ולפסוק הדין ואם אתה עושה כן מבטיח לך הפסוק ''ושמרתם ועשיתם אותם'' כראוי. וסיים הפסוק ''כי תאמר בלבבך'' ה' יתברך אומר לנו תכנסו לארץ ישראל והיזהרו שמא תאמרו ''רבים הגויים האלה ממני איכה אוכל להורישם'' ואז תחפש היתרים לעצמך על סמך פיקוח נפש וכדומה שכיון שאמר לנו ה' יתברך להיכנס לא לחשוב מחשבות אחרות אלא לשמע בקול ה' יתברך וה' יתברך יש לו היכולת לסדר כל העניינים על הצד הטוב ביותר. וזה כנגד הדרך הראשונה של היצר הרע.

אחר זה אומר הפסוק ''כי ה' אלוהיך מביאך וכו' פן תאכל וכו' ורם לבבך ושכחת וכו' ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה'' פירוש שלא יאמר האדם כל עושרי בא לי מכוחי ואני אעשה מה שאני רוצה ואף אחד לא יאמר לי מה אסור ומה מותר כאן משה רבינו מעורר אותנו שאלו הם עצות היצר הרע כבר מימי קדם וצריכים להיזהר מהם בכל מיני זהירות שלא להיכשל בהם ולעשות רק מה שאמר לנו ה' יתברך בלי נטייה ובלי חשבונות וכדומה וזה כנגד הדרך השנייה של היצר הרע.

ויהי רצון שה' יתברך יטע בלבנו אהבתו ויראתו ונזכה לקיים מצוותיו ולשמרם ובזה יחיש לגאולינו במהרה בימינו אמן!!!    

תגובות
 

בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} משה רבינו כשזכר אותנו במעשה העגל אמר ואתנפל לפני ה' בראשונה וכו' ואח"ך הפסיק ואמר לנו שכעסנו ה' במדבר כמה פעמים בתבערה ובקברות התאוה וכו' ממרים הייתם וכו' ואח"ך חזר ואמר שהתפלל עלינו במעשה העגל ואתנפל לפני ה' את הארבעים וכו' למה הפסיק בינתים היה לו לסיים לומר לנו שהתפלל על עון העגל ואח"ך יאמר לנו שעשינו הרבה עבירות? ב} משה רבינו אמר לישראל שעשיתם העגל וכעסתם ה' כמה פעמים מקציפים הייתם את ה' וכו' ממרים הייתם וכו' אולם אותו הדור שעשה כולם מתו שאז שנת הארבעים לצאת ישראל ממצרים ודור המדבר כולם מתו היה לו לומר להם אבותיכם עשו שאותם שמקשיבים לו לא עשו כלום? ג} משה רבינו היה מתפלל לה' על עון העגל ואמר לו זכור לאברהם ליצחק וליעקב אל תפן אל קשה העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו מלת אל תפן אינה מובנה שפירושה עשה עצמך כאילו לא ראית, היה לו לומר סלח להם בזכות אבות?

אולם ידוע מה שהקשו חז"ל על הפסוק פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים מה עשו הבנים כדי שיענשו אותם? ופירשו רק כשהבנים הולכים אחר מעשי אבותיהם אבל אם האבות צדיקים הקב"ה מעביר להם ואינו מענישם בעולם הזה. ולזה משה רבינו אמר להקב"ה זכור לאבותינו הקדושים שלא עשו עון ולכן לא תענש אותם רק בניהם אם עושים עבירות. וזהו מה שאמר הפסוק העם הזה אבל בניהם אין לי מה להשיב ולזה אמר אל תפן שלא תפן עכשיו לעון הזה רק לבניהם ולכן משה אמר לדור שנכנסים לארץ ישראל שיזהרו עצמם מאד שנחשב שאתם עשיתם שעון הזה תלוי בכם עד דור רביעי ולא רק עון העגל אף כמה מעבירות שעשאום אבותיכם תלויים בכם ולכן צריכים שתזהרו עצמכם שהם לא נענשו על עוונם שאבותיהם היו צדיקים ואתם אבותיכם עשו עוונות ונחשב שאתם עשיתם.

וכאן אנו צריכים להתעורר בשני דברים: א} צריכים לירא מהחטא שאין יודעים מה עשו אבותינו ואם עשו עוונות נענשים על מה שעשו הם ועל מה שעשינו אנו, וכדי שלא להזיק בנינו אח"ך אם טעו ועשו עוונות. ב} לגדל ילדינו על ברכי התורה והמצוות שלא יקבלו עוונינו או עון אבותינו. כולנו יודעים שהקב"ה אינו מוחל למי שעשה עוון רק אם יעשה תשובה ר"ל אדם שעשה עבירה נענש עליה אם בעולם הזה או בעולם הבא אבל הוא ארך אפים אפשר אדם שעושה עון וכל חייו חי בטוב ונענש בסוף ימיו או בעולם הבא ואפשר שנענש בתחילת חייו. וזה לפי חשבונו של הקב"ה יודע אימתי יענש האדם ובדרך שיראה נכונה משל אדם שצריך לעונש ובניו צדיקים אם הקב"ה מענישו בעולם הזה בניו טורחים עמו למה מה עשו הם? ולזה הקב"ה מענישו בעולם הבא. ולפעמים האדם צריך שיענש ובניו צריכים שיענשו הקב"ה מחלה אותו ויהיה בצער וטורח הוא ובניו. ולפעמים האדם צדיק ואינו צריך לעונש אבל בניו רשעים וצריכים לעונש אבל אם מענישם הקב"ה אף הוא מצטער ונחשב כאלו מענישו עמהם ולזה הקב"ה אינם מענישם רק אחר שיפטר אביהם.

והקב"ה כשהוא מעניש אותנו בעולם הזה שאנו צדיקים כדי שלא נענש בעולם הבא שעונשה גדול מאד. ולפעמים אדם רשע וכל חייו חי בטוב ובנעימים זה משום שהקב"ה התיאש ממנו ואין בו תקוה כאחאב ונתן לו הטוב בעולם הזה כדי כשיכנס לעולם הבא יכלו לו המצוות שעשאם ויענש על הכל. אולם מנין נדע מי אינו נענש? יש הרבה מינים של יסורים, יש מי שיש לו בעיות בביתו ואף אחד לא שמע בו ויש מי שהוא חולה ואף אחד אינו יודע בו ויש מינים ביסורים שהאדם אינם נראים לו יסורים, חז"ל אמרו שאפי' מי שלבש בגדיו ומצאם הפוכים זה נקרא יסורים וגם המכניס ידו לכיסו כדי שיוציא דינר ויצאה לו חמש מאות ג"כ נחשב יסורים. אולם למה אדם באים לו קלים ואדם באים לו קשים? הטעם הוא התשובה מי שעשה תשובה הקב"ה מביאם לו קלים ומי שלא עשה תשובה באים לו קשים כדי שיתעורר וישוב בתשובה ולא יאמר אני עשיתי הרבה עוונות ואיך הקב"ה מקבל תשובתי, חז"ל אמרו אף בשניות האחרונים של האדם קודם שימות התשובה מתקבלת אבל מי יערב שאז האדם יכול לעשות תשובה נבהל וחש בכאבות, ולזה צריכים לעשות תשובה עכשיו כדי שנחיה בנחת ויקיים בנו הטיבה אחרותינו מראשיתנו והקב"ה יתן לנו הטוב והשלום והבריאות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

בתחילת הפרשה פירוש רש''י ''עקב'' אלא מצוות שאדם דש בעקביו.
תגובות
 

פרשת עקב

נצטווינו ששה מצוות עשה ושניים מצוות לא תעשה.

מצוות עשה הן:

א} לברך ברכת המזון אחר אכילת כזית פת.

ב} לאהוב את הגר.

ג} ליראה מן ה' יתברך.

ד} להתפלל כל יום לה' יתברך.

ה} להידבק בתלמידי חכמים.

ו} להישבע רק בשם ה' יתברך. אסור להישבע אלא אם כן חייבוהו הדיינים להישבע.

מצוות לא תעשה הן:

א} אסור להנות ממה שעושים אותו לעבודה זרה.

ב} אסור להנות מקרבן עבודה זרה.

מייעץ לנו משה רבינו עצות גדולות ואמר לנו אם נשמע בקול ה' יתברך ה' יתברך ישפיע עלינו את טובו בריאות והצלחה וניצחון על אויבינו ויאמר לנו שאין על מה לפחד מאויבינו אף על פי שהם רבים יותר ממנו וגם גבורים יותר ממנו אלא צריך לזכור תמיד מה עשה ה' יתברך לפרעה שהיינו לו לעבדים ויעש ה' יתברך נסים ונפלאות והוציאנו מתחת ידו ואם יש לבן אדם בעיה צריך לזכור את ה' יתברך שיכול להושיע אותו ולהוציאו מצרה לרוחה ומאפילה לאור גדול כמו שראינו שאבותינו כשיצאו מארץ מצרים לא היה להם ממה להתפרנס וה' יתברך לא זנח אותם והמטיר עליהם יום יום מן מהשמים והרוה את צמאונם מבארה של מרים וגם מלבושם ונעליהם לא בלו ולא נקרעו במשך ארבעים שנה ולא עוד אלא שהיו גדלים עמהם הבגדים לפי מדתם מזה נדע ונכיר שאין בידינו כלום אלא הכול בידי שמים ולכן עלינו לזכור את ה' יתברך תמיד ולשמור את מצוותיו. והזהיר אותנו משה רבינו שלא נחשוב שבכוחינו עשינו ועשינו את כל הממון שיש בידינו. לא בזכותינו נכנסנו לארץ ישראל ונצחנו כל אותם שבעה עממים אלא ברשעת אותם הגויים ובזכות אבותינו ירשנו את ארץ ישראל.

עוד אמר לנו משה שבשעה שעלה אל הר סיני להוריד את התורה לבני ישראל ישב שם ארבעים יום וארבעים לילה לא אכל ולא שתה אחר אותם ארבעים יום אמר לו ה' יתברך שבני ישראל עשו את העגל ואותו יום היה שבעה עשר בתמוז וירד משה מההר וירא את העגל וישלך מידיו את הלוחות שהיה כתוב בהם עשרת הדברות וישבר אותם תחת ההר ובתחילה רצה ה' יתברך חס ושלום להשמיד את שונאי ישראל אבל משה התפלל לפניו ושהה בתפילתו ארבעים יום וארבעים לילה וביום עשרים באב נתפייס ה' יתברך ויאמר למשה לעשות עוד שני לוחות ויעש כן משה ויכתוב עליהם עשרת הדברות ויסיים את זה ביום הכפורים ובשר לו ה' יתברך ''סלחתי כדבריך'' ונקבע אותו יום ליום סליחה וכפרה לעם ישראל והיום הזה חל בעשרה בתשרי אחר ראש השנה יום שבו נשפטים וביום הזה נבקש סליחה מאת ה' יתברך ונחליט עוד שלא נעשה עוונות אז ה' יתברך יפנה אלינו ויסלח לנו כמו שדפנה וסלח לאבותינו על עוון העגל.

כשבני ישראל עשו את עוון העגל החליט בתחילה ה' יתברך להשמידם חס ושלום כמו שכתבנו למעלה וירדו מן השמים חמישה מלאכי חבליה לשליחות זאת וכשאמר משה בתפילתו על עם ישראל ''זכור לאברהם ליצחק ולישראל'' הרג מהם שלושה ונשארו ''אף וחמה'' בקש משה מה' יתברך לעזור לו באחד וכשירד והרג שלושה אלפים מבני ישראל הרג את הנשאר ויש מרבותינו שאמרו שה' יתברך לא הרג מלאך אחד אלא אותו מלאך נשאר וכל זמן שיש בידינו עוונות ונענשים נענשים על ידי אותו מלאך קצת מעוון העגל.

הזכיר לנו משה רבינו על שהיינו מתרעמים לפניו ויאמר לנו שאותם תלונות כאילו מלינים על ה' יתברך חס ושלום שמשה לא היה עושה מדעתו כלום אלא הכל מציווי ה' יתברך והזכיר לנו את מחלוקת קורח ובסוף הפרשה עוד פעם מדגיש משה שאם נשמע בקול ה' יתברך ירווח לנו ויושיע אותנו ויואיל בטובו עלינו מלא נחת.

 

 

 

ויש לשאול כמה שאלות:

א} כתיב ''והיה עקב תשמעון וכו' ושמר ה' אלוהיך לך וכו',, פירש רש''י אלה המצוות שאדם דש בעקביו ויש לשאול למה לא פירש רש''י כל המצוות כפשט המצצות וממילא נשמע בין קלות ובין חמורות?

ב} כתיב ''תשמעון'' בלשון רבים וסיים ''ושמר ה' אלוהיך לך וכו' ואהבך וברכך והרבך וכו',, בלשון יחיד?

נקדים שאלה מסופר בגמרא שרב המנונא היה עני ופעם הקיז דם ולא היה לו מה לאכול כדי להברות את גופו והתעלף נשאו אותו האנשים ברחוב לביתו וראו אותו בוכה ואחר כך צוחק אחר זה יצא ניצוץ מחוטמו והתעורר נתנו לו משהו לאכול ושבה אליו רוחו ויספר להם בשעה שהתעלף ראה את עצמו עולה לשמים והביאו ה' יתברך לפניו וקבל רב המנונא על העניות שהוא שרוי בה אמר לו ה' יתברך אם אתה רוצה אחריב את העולם ועוד אברא אותה מחדש אולי תוולד במזל טוב אמר לו רב המנונא מה יותר זמן האם הזמן שנותר לו לחיות או הזמן שחיה כבר אמר לו ה' יתברך זמן שחיה כבר אז הוא בכה בשביל שקיצו קרב ויאמר לה' יתברך שכיון שלא נותר לו עוד לחיות לא צריך בשביל זה להחריב את העולם אחר זה הראה לו ה' יתברך את חלקו שבעולם הבא וישמח מאוד ויצחק שראה שחלקו גדול ויאמר לה' יתברך תוסיף לי עוד שכר אמר לו ה' יתברך ולחבריך מה אתן אמר לךו רב המנונא אני בקשתי ממי שיש בידו הרבה לתת לי ולחבירי צחק ה' יתברך והכה על מצחו בחיבה ואז יצאה אש מאפו.

ויש לשאול למה ה' יתברך השיבו שיחריב את העולם ויברא אותו מחדש ואולי יוולד בשעה טובה ומוצלחת למה לא ישנה את מזלו לטובה וחסל ואם נאמר שה' יתברך רוצה לברא את רב המנונא כמות שהוא אז מה הועיל בחורבן ובריאת העולם מחדש?

ברם ידוע שעם ישראל על המזל אבל הפרטות היא במזל למשל כשיש לבני ישראל זכות מוריד להם ה' יתברך שפע לפי אותו זכות והשפע נחלק לכל אחד ואחד לפי מזלו ולכן ה' יתברך אמר לרב המנונא שיחריב את העולם ואולי יברא את רב המנונא בתקופה שיש בה הרבה צדיקים שהכול בידי שמים חוץ מיראת שמים ואז השפע גדול ואז יגיע גם לו השפע שיוציאו מעניותו.

וזהו כוונת הפסוק ''והיה עקב תשמעון'' בלשון רבים ורוצה לומר שכל השופע יורד לפי הזכויות שיש לעם ישראל וכיון שהשופע נחלק לכל אחד ואחד לכן סיים הפסוק בלשון יחיד שכל אחד יגיע לו הרבה שופע הרבה תירוש הרבה יצהר והרבה דגן למרות שמזלו נחות דרגה עד למאוד כיון שהשופע גדול מאוד.

עדיין יש לשאול למה כתיב ''והיה עקב תשמעון'' היה לו לכתוב ''והיה עקב תשמרו ותעשו''? על זה פירש רש''י אם השופע חסר למרות שרואים שבעירנו שומרים המצוות צריכים לדעת ולהבין שזה בשביל המצוות שהודם דש בעקיביו שלא שומרים כראוי ולכן כתיב ''תשמעון'' מלשון הבנה.

אחי היקרים!!! אדם שואל למה זה שאחד יעשה מצוות והשני יהנה? התשובה ברורה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה ישראל ערבים זה לזה פירוש כשאחד עושה מצוה או עבירה נחשבת גם לחבירו והטעם כדי שכל אחד ואחד מישראל ירגיש את חבירו ויוכיח אותו כיון שישראל הם גוף אחד ולאו דוקא בדברים של העולם הא דהיינו התורה והמצוות אלא אפילו במילי דעלמא דהיינו דברים השייכים לעולם הזה ולפי זה אמרו חכמינו זכרונם לברכה שמצות גמילות חסדים היא עמוד מעמודי העולם וכמו שאנחנו ערבים זה לזה במצוות גם כן ערבים זה לזה כשנראה אחד עושה משהו שאולי חבירו יוזק ממנו צריכים לחשוב אם אותו דבר מזיק לנו בטח שהיינו מונעים אותו ואם כן צריך למנוע אותו כשמזיק לחבירו ואם לא נמנע אותו אלא כל אחד חושב רק על האינטרס שלו זה מהווה חורבן גדול ורק האחדות היא שעוזרת לנו להתקיים.

ולפי זה אם רואה את חבירו עושה משהו ויצא ממנו היזק לרואה לא ישטום אותו או יקום ממנו הרואה שאולי חבירו לחוץ מאוד ולכך עשה את זה ולהיפך צריך שיעשה חשבון נפש למה לא הרגיש בצרת רעהו ולא עזר לו במה שיכול ולכן צריכים לדובב אותו מה המניע אותו לעשות ככה ולעזור לו בקיצור צריכים להיות יד אחד וגוף אחד לעזור אחד לשני ואסור לנו לעשות רעה אחד לשני ולשבור אותו בין נפשית ובין כלכלית וכו' ובפרט בעבודה כשיש התחרות וכל אחד חושב בלבו מה אכפת לי שחברי יפסיד אני אציל את נפשי ולא אכפת לי מחברי זה טעות מרה בשביל שכולנו איש אחד אנחנו ואם אחד ממנו עצוב או חולה או שבור וכדומה גם בשמים משתתפים בצערו ואם לא נשתתף עמו ונעזור לו גם בשמים לא עוזרים לנו ואם נעזור אחד לשני ונהיה באחדות גם בשמים עוזרים לנו אפילו שיש בידינו עבירות כמו שמסופר בנביא שבימי דוד המלך שהיו בני ישראל צדיקים היו מנצחין במלחמה והיו מתים מהם בשביל שהייתה ביניהם שנאת חינם ובזמן אחאב שהיו רשעים גדולים ועובדי עבודה זרה היו נוצחים במלחמה בלי שימות אחד מהם רק כשאחאב הרג את נבות מת במלחמה נגד ארם ורק הוא בלבד מת והטעם שהייתה ביניהם אהבת חינם והאחדות שבאותו זמן איזבל אשת אחאב הרגה את נביאי ה' והיה עובדיה הנביא משרת אצל אחאב והחביא מפני איזבל מאה נביאים והיה מלוה כסף מאת יורם בן איזבל כדי לפרנס את הנביאים ויורם אף פעם לא הגיד לאמו למרות שהיה יודע שאי אפשר לומר שעובדיה לווה ממנו סכומים עצומים ויורם מלוה לו בלי שיודע מה עושה בהם ובמלחמה האחרונה כיון שאחאב הפיר את האהבת חינם והאחדות על ידי שהרג את נבות הוא לבדו מת ולכן עלינו להחזיק ידי ביד ולשמור על האחדות.

ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו להיות לב אחד כאיש אחד ובזכות זה ישלח את משיחו לגאולינו במהרה אמן!!!

תגובות
 

בס''ד    מוסר בלערבי פרשת ואתחנן

פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת ואתחנן פיהה 8 מצוות עשה. ו4 מצוות לא תעשה. מצוות עשה הומאן 1] באש נואחדו אסם רבבי מן גיר שריך. מאענאהה אלי אחנאן נסתערפו אלי רבבי הווא אלי כלק הדניה לכל. והווא אלי יתחכם פיהה. ואחדו ומה מעאהו חתה שריך. לא פי כליקתהה. ולא פי חכומתהה 2] באש נחבו רבבי בזמיע קלבנה. ובזמיע נפשנה. ובזמיע רזקנה 3] באש נקראו התורה ונקריווהה 4] באש נקראו קראית שמע פצבאח ופליל 5] באש נלבשו תפלין עלא ידנה 6] באש נלבשו תפלין עלא ראסנה 7] באש נעמלו מזוזה עלא באב דארנה 8] באש נחרים ה7 אומות אלי כאנו פיה ארץ ישראל. ותווה ופאוו. מצוות לא תעשה הומאן 1] באש מה נשתהאוושי חאזה מוש מתאענה. והלאו האדי מוש כיף לא תחמוד. אלי לא תחמוד. ואחד יסתהה ויעמל מזהוד באש ישריהה. אלי יבעתלו האשכון יגר ביה באש יביעלו. האו יצ'גט עליה באש יביעלו. והלאו האדי. באש מה נשתהיוושי חתה פי קלבנה חאזה מוש מתאענה 2] באש מה נזרבושי רבבי. כאנשי פלמעשר 3] מה נסכפושי עלא לגויים אלי כאנו סאכנין פי ישראל. ותווה ופאוו 4] מה נערשוסי מעה אלי מוש יהוד.

פלפרשה מתאע הזמעה האדי. קאללנה משה רבינו. אלי צלה לרבבי 515 צלה באש ידכל לארץ ישראל ורבבי מה חבשי. וקאלו מה עאדשי תצללי. וקאלו אטלע פוק הטלעה ושוף ארץ ישראל מן גאדי. ווצצי יהושע וקוויהו. עלא כאטר הווא אלי חידכל ישראל לארץ ישראל. וקאללנה משה רבינו אלי הווא זאבלנה התורה משמים. אלי מכתוב פיהה לחכמה לכל. והייא אלי נזמו נתפכרו ביהה. וקאללנה אלי רבבי כתב התורה עלא זוז לוחות חזר. וקאללנה אלי חיזי נהאר וחנעבדו לעבודה זרה ורבבי חיעאקבנה. ווקתלי נרזעו בתשובה רבבי חיסאמחנה וחירזענה כיף מה כננה. וקת למשיח אלי נשאללה יזי בקרוב. וקאללנה אלי אחנאן סמאענה וקתלי רבבי עטאנה התורה. זוז הדברות לאוולין. וקלנה למשה מה נזמושי נסמעו אכתר וטלבנה מן משה רבינו. באש הווא יתצנט ענד רבבי ויקוללנה. ווצאנה משה רבינו באש נסמעו ונעמלו אלי מכתוב פתורה. אלי וקתהה רבבי יוולי יחבנה ויעטינה לכיר לכל. אלי הדניה מה תכלקת כאן עלא כאטר. באש אחנאן עם ישראל נתבתו התורה.

פי אוול לפרשה מתאע הזמעה האדי. משה רבינו קאללנה אלי צללה לרבבי באש ידכל לארץ ישראל.  הוני ואחד ינשד השנווה חב יעלמנה משה רבינו אלי קאללנה אלי צלה 515 צלה ומה קבלשי מנו רבבי. חאזה אוכרה משה רבינו קאללנה ויתעבר ד' בי למענכם. מאענאהה עלא כאטרכם. ונשופו פי פרשת דברים קאל בגללכם. מאענאהה בשבתכם. מאענאהה אנתון אלי שבבתולי. עלאש בדל הוני. חאזה אוכרה האש מאענאהה ויתעבר. עלאש מה קאלשי ויחר האו נוע אוכר. אלי האדי הייא למררה לואחידה אלי התגשיש לקינה בלשון ויתעבר.

לאכן מערוף אלי קאלו לחז''ל. אלי יסבב לצאחבו באש יעמל הדנוב מה יעאוונוהושי מן השמים באש ירזע בתשובה. מוש מאענאהה התשובה מתאעהו מה תתקבלשי. כאנשי מה יעאוונוהושי באש יעמל תשובה. ואידה כאן עמל תשובה תתקבל. עלאש מה יעוונוהושי. עלא כאטר מוש מעקול באש אלי עמל לעבירה פי גהנם ואלי סבבלו פי גן עדן. ואחנאן נשופו פי פרשת דברים משה רבינו קאללנה אלי

וקתלי זאו ישראל וקאלולו נחבו נבעתו מרגלים קאל וייטב הדבר בעיני ובעתהם. מאענאהה אלי משה רבינו הווא אלי סבב באש ישראל מה דכלושי לישראל. ובהאדה הווא תעאקב אלי מה דכלשי לישראל. ובהאדה פי פרשת דברים קאל בגללכם. מאענאהה בסבתכם. אלי אנתון מה חדכלושי לישראל חתה האנה מה דכלתשי. ומערוף אלי לחאזה אלי מה דכלשי עליהה משה רבינו לישראל הייא מי מריבה. אלי רבבי קאלו תכלם מעה הסלע והווא צ'רבו. ורבבי קאל אלי מה עמלתושי קדוש ד'. ולאכן אחנאן נשופו אידה כאן ואחד יצ'רב הסלע האו ידוי מעאהו באש יכרז למה כלהה חאזה מעזבה. וקדוש ד' מוזוד. ועלאש יתעאקב משה רבינו לעקובה האדי לכל. ולאכן כיף מה קלנה אידה כאן ישראל אלי משה רבינו בבעית למרגלים סבבלהם מה דכלושי לישראל. חתה הווא מה ידכלשי. ולאכן כיף מה קלנה אלי אידה כאן ואחד רזע חתה ואלו אלי מן השמים מה יעאוונוהושי יקבלו בתשובה. ולאכן משה רבינו חתה ואלו אלי סתערף בלגלטה מתאעהו וצלה 515 צלה מה דכלשי עלאש. ולאכן לחז''ל קאלו ברשה טעמים עלאש משה רבינו מה זכאשי באש ידכל לישראל. מנהם באש יווקף השטן אלי הווא פי בעל פעור וקתלי יקטרג אלי הווא נדפן קבאלתו. ובאש מה יבנישי בית המקדש. וברשה טעמים אוכרין. ובהאדה משה רבינו קאללנה הוני אלי רבבי ויתעבר. מלשון עבירה. אלי חשבלי חכאיית מי מריבה לעבירה כבירה יאסר מתאע חלול ד'. למענכם. עלא כאטרכם. אלי האנה מה חנדכלשי לישראל עלא כאטרכם מן הטעמים אלי קאלוהם לחז''ל. וקאללנה אלי הווא צלה 515 צלה ורבבי קאלו אל תוסף דבר אלי. אלי קאלו לחז''ל. אידה כאן זאד צלה אוכרה כאן ידכל. באש יקוללנה חתה ואלו ואחד סבב לצאחבו באש יעמל עבירה. מה נקולושי מה תתקבלשי התשובה בלכאמל. נשופו אלי משה רבינו מן קדאש מן טעמים וזיד אלי כלה ישראל מה ידכלושי לישראל כאן חתתקבל צלאתו. יאלוכאן מוש אלי רבבי קאלו אל תוסף דבר אלי והווא חב יעמל כיף רבבי.

אכואני לעזאז. אלי יסבב צאחבו באש יעמל הדנוב הייא חאזה קוייה יאסר וילזמנה קווה כבירה יאסר באש נזמו נמנעו מן הדנוב האדאך. מתלן לעבד אלי יקעד ידוי מעה צאחבו פצלה יסתממה אלי קאעד יכלליה צאחבו באש ידוי פצלה ומה יכליהושי יצללי. האו אידה כאן ואחד קאעד יקרא ויזי צאחבו ידוי מעה האו פי וצט לקראייה יקעד ידוי יסתממה קאעד יסבב פי בטול תורה מתאע צאחבו. והאדון חאזאת אלי לעבד מה יפיקשי ביהם יקול האש פיהה כאן דוית כלמה. לאכן לכלמה האדיך צ'ייעת מן צאחבו כלמה תורה. ובלאכץ לעבד אלי ילקא ואחד מאשי יקרא האו יצללי והווא יסבבלו באש מה יקראשי האו מה יצלישי בלכאמל. אלי לעבירה תוולי קוייה יאסר. ולמושכלה אלי מה קאעדינשי נפיקו בלגלטה מתאענה. אלי לעבד אלי יערף רוחו אלי הווא גאלט חתה ואלו אלי תווה מאשי פלגלאט מתאעהו יזי נהאר ויקול יזי. כיף מה קאלו לחז''ל. עשה עבירה ושנה בה נעשית לו כהתיר. מאענאהה אלי יעמל עבירה ויעאוודהה תוולילו כיף לחלאל. מה קאלושי תוולילו חלאל. כאנשי כיף לחלאל. אלי ואחד וקתלי יעמל עבירה מררה לאוולה יחס רוחו מקלק. ולאכן אידה כאן עאוודהה מה עאדשי יתקלק וקתלי יעמלהה. ולאכן קאעד יערף רוחו אלי הווא קאעד יעמל עבירה. ולאכן אלי מה יפיקשי בלעבירה אלי קאעד יעמלהה ויתביינלו אלי האדוך כלהם

מצוות והווא כאמל ומה נאקצו שיי. הוני למושכלה. אלי מה עאדשי ירזע בתשובה עלא לעבירות מתאעהו. וחתה יזי האשכון יקולו אלי אנתין עמלת עבירה יתפיסך עליה ויקולו אנתין מה תערף שיי אלי האדיך מצוה כבירה יאסר. כיף מה קאל שלמה המלך ע''ה. ראיתי איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו. מאענאהה אלי יקול בעקלו חתה ואלו גאלט יתביינלו אלי הווא צחיח ומה יתראזאעשי. ולאכן הזאהל אלי יערף רוחו אלי הווא זאהל. וקתלי יקולולו גאלט. חתה ואלו מה יפהם כיפאש ילזמו יתצרף כאן מה יפאהמו 100 מררה. פלאכר וקתלי יפהם יתצאווב. וחתה אחנאן אידה כאן מה נפיקושי בלגלאט מתאענה. מה נזמושי נצאוובוהם. והאדאך עלאש לחז''ל וצאוונה יאסר באש נקראו פי ספרי מוסר. באש נפיקו בלגלאט מתאענה. ונזיבו הוני מעשה אלי יחכיה למעשה האדה קאל. אלי הווא עבד מנצ'ם יאסר. ודימה יהרב מן למאשאכל. ובלאכץ מעה מס הכנסה. אלי יערף אידה כאן יטיח פי ידהם מאענאהה פלס. ובהאדה כאן מנצ'ם יאסר ויכלץ לבאדינתה פי וקתהה באש יהרב מן וזע הראס מתאעהה. מררה זמאעת למס הכנסה בעתולו. וקתלי שאף הזואב קעד לילה כאמלה מה נעששי ויכמם. וקד מה חאוול באש ישלי וינעש שיי. פצבאח משאלום וידו עלא קלבו. קבלו מליח וכלאוו יסתננה שוייה ומן באעד קאלולו אלי הדוסי מתאעהו מוש חאצ'ר בארה אכדם עלא רוחך עלאש נעטלוך וגדוה איזה תווה תלקא הדוסי חאצ'ר. רווח. הלילה התאנייה תעדתלו אכתר מן לאוולה. וחתה פנהאר התאני כיף כיף קאלולו ארזע גדוה. זמעה כאמלה מאשי זאיי פצבאח ימשי יקולולו ארזע גדוה. וחס רוחו אלי נקץ פלמיזאן עשרה קילו. פלאכר תקווה עלא רוחו וקאלום נחב נקאבל למשהול. קרבלו ואחד וקאלו באקי מה פהמתשי. ראך מה כלצתשי לבאדינתה השנה. ואחנאן קדרנאך ומה חבינאשי נקולולך חתה שיי עלא כאטר חלינה הדוסי מתאעך ולקינאך 25 שנה כדמה נצ'יף. חבינה באש תפיק ברוחך. ולאכן אנתין מה חביתשי תפהם. קאלום כלצת. קאלולו זיב התוציל. קאלום ענד מנהל חשבונות. קאלולו זיבו ענדו. כלמו מן חדאהם גאדי וקאלו תעמל מזייה בעתלי התווציל מתאע לבאדינתה. קאלו סאמחני ראו תלתהית ונשית מה כלצתלכשי. הוני טאח פוק לכרסי נפץ דאייך. זאבולו שרבה מה. וקאלולו מה תכאפשי לחכאייה לכל כטייה כפיפה. ולאכן רד באלך תעאוודהה. רואח משה טול למנהל חשבונות כדה השיך מתאעהו ולוראק ומשה כלץ ואחדו. ומשה שכה בלמנהל חשבונות לבית דין. קאלום ילזמו הווא יכלץ לכטייה. חאזה אוכרה ילזמו יכלצלו אלי הווא ינזם יגלט מררה אוכרה וכאנו יסאמחו מאדאם לגלטה לאוולה ותווה כאן יגלט מה עאדשי יסאמחו. ואלי אכתר. אלי בסבתו זמעה כאמלה עאש פי זאחים. אלי מה כאנשי יערף השנווה דנבו. אידה כאן יערף השנווה דנבו ואלי הווא מה כלצשי כאן ירתאח. ולאכן מאדאם מה יערפשי לגלטה מתאעהו. מה יערפשי האש יצלח. האש חכם לבית דין מה קאלשי. ולאכן הוני יביין אלי מה יערפשי גלטתו אקווה ביאסר מלי יערף כלטתו. אלי וקתלי יערפהה ינזם יצלחהה. חתה ואלו אידה כאן תקווה עליה ליצר הרע תווה. ינזם יזי נהאר והווא יתקווה עלא ליצר הרע. לאכן אלי מה יערפשי גלטתו מה ענדו מה יצלח. ויקעד הווא ולעבירות מתאעו. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.

תגובות
 

בס"ד

עש"ק,פרשת ואתחנן י''ב אב מנחם התש''ע,

שנה עשירית, גיליון מספר 490

כניסת השבת: 19:03

ההפטרה: משא נחמו נחמו עמי ומסיים: איש לא נעדר ישעיה מ'

יציאת השבת:19:57

ט''ו באב יום שני אין תחנה

 

עלון זה יוצא לאור על ידי ישיבת רבי אליעזר זצוק''ל וזיע''א חארה כבירה זרבה תוניסיה יע''א

העלון מתפרסם במקביל בפורום אתר האינטרנט עמי"ת www.amit4u.net

התרת נדרים יום שישי

 

כניסת השבת הבאה פרשת עקב 18 :58

בעלון חידושים מפרשת השבוע, ליקוטים, סיפורים בעברית, מוסר בערבית כולל מצוות השבוע, תמצית באור פרשת השבוע, חידושים ודברי מוסר

ניתן להקדיש העלון להצלחה או לרפואה ולהבדיל, לעילוי נפש

העלון השבוע מוקדש לרפואת חיים יוסף בר מרגלית נעמן ולרפואת כרמל חייה בת יפה חדוק ולרפואת דיאמנטה בת שתרונה מאזוז ולרפואת עזיזי בר כמונה חדוק ולרפואת ליליאן חייה בת קוטי ולרפואת זינה בת שלבייה יעיש ולהצלחת מר מעתוק בשירי הי''ו ושיזכהו ד' לבנים זכרים של קיימא בקרוב

להצלחת כל עם ישראל ואנו תפילה כי יחדלו הפיגועים ותאונות הדרכים

לע"נ כל נפטרי עם ישראל ובכללם:

הרה''ג רבי מסיעד בר כמונה מאצ'אר זצוק''ל וזיע''א ואשתו מרת טיטה בת מישה ז''ל .היקר מר ציון בן מסעדה הכהן ז''ל ואשתו מרת עשושה בת מישה ז''ל .מו''ר הרב הגאון רבי צבי חיים מאצ'אר בר טיטה זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי חנינא בוגיד בר ורדאנה סעדון זצוק''ל וזיע''א. מו''ר הרב הגאון רבי ציון בר גרצונה דיעי זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי מצליח מאזוז בר רחל זצוק''ל וזיע''א. ולמנוחת האשה הכשרה מרת לאה מזיאנה בת חנה לבית סוסי ז''ל. ולמנוחת האיש היקר מר וצייף ציאדה בר שלבייה ז''ל ולמנוחת האיש היקר מר מעראבי מאזוז בר זינה ז''ל. ולמנוחת היקר מר וזיפה עשוש בר חנה ז''ל. ולמנוחת היקר מר כמוס כהן בר שמחה ז''ל. ולמנוחת היקר מר גבריאל סגרון בר כאדומה ז''ל . ולמנוחת האשה הכשרה מרת דזירייה בת כמיסה לבית טראבלסי ז''ל. ולמנוחת הרב הגאון רבי מרדכי אליהו זצוק''ל וזיע''א

 נא לשמור על קדושת העלון ולצרפו לגיליונות הבאים   |  נא לא לעיין בזמן התפילה וקריאת התורה  |   שבת שלום ומבורך

איפה החתן?
אינני יודע אם התרחש סיפור כזה, או שמא משל היה. על כל לפנים סמוך ונראה לראש-השנה יום הדין הגדול והנורא ראוי הוא לעלותו עלי-ספר על מנת שנשכיל, שנפנים, ואולי נצליח לעמוד לדין מזוככים יותר, מאמינים יותר, דבקים יותר במלך מלכי המלכים.
ובעוד התרועות התקיעות והשברים חוצבים להם שבעה רקיעים ומבהילים את השטן, נעשה את חשבון נפשנו הקטן, האם אנחנו במסלול הנכון, האם אנו אוחזים בידו של אבא, וצועדים עמו בטוחות אל האור האלוקי הראוי לנו?!
שולינקה גיפטר נראתה בשבועות הראשונים ללידתה, תינוקת רגילה כמו כל התינוקות. משקל סביר, מבנה גוף מושלם, ואפילו עיניים מחייכות משהו. היא הבת השלישית לבית גיפטר אחרי התאומות רוחמה ושיינדיל. שלושה חודשים לחייה, ואמה הגב' שרהל'ה גיפטר, החלה לחשוד שמשהו איננו תקין. ארבעה חודשים אחר כך החשד הפך למציאות צורבת. שולינקה לא התהפכה גב אל בטן, היא לא בדיוק חייכה, ולא עשתה שום סימני זחילה.
''
היא סובלת מפיגור קל עד בינוני'' אמר בעיניים עצובות דוקטור מנדלבאום. ''היא בעזרת ה' תמשיך ותתקדם, אך באופן איטי. אבל אני מאמין שעם האהבה שאתם מעניקים לה, היא תעלה על דרך המלך ותתערה בחברה כילדה רגילה ממש''.
שרהל'ה גיפטר מחתה דמעה נעלמת, והרגישה גל של אהבה עצום פורץ ממעמקי נשמתה ועוטף את שולינקה, שהקב''ה בחר בה להיות ילדה מיוחדת.
למה להאריך. שולינקה גדלה בבית חם ואוהב וכשהיא הגיעה לגיל שש, התעקשו מביני הדבר במימסד לשלוח אותה לבי''ס לילדות מיוחדות, הסובלות מפיגור דומה.
שרהל'ה ואבנר גיפטר סירבו בכל תוקף. ''שם היא לא תהיה. שולינקה שלנו היא ילדה רגילה והיא מסוגלת להתקדם יפה גם בחברת ילדות רגילות''. הנסיונות לשכנע את ההורים עלו בתוהו, הגיפטרים ניצחו את המימסד ושולינקה עלתה כמו עוד 35 בנות בגילה לכיתה א'.
נכון, היא לא בדיוק השתלבה בלימודים, אבל המידות הטובות שלה, שלוות-הנפש וטוב הלב שהקרינה על סביבתה, הפכו אותה למלכה הבלתי מוכתרת של הכתה. פה ושם ניסו כמה בנות עוקצניות ללעוג לה, אבל מעריצותיה של שולינקה מהר מאד קראו אותן לסדר. וכך שנה אחרי שנה טיפסה שולינקה במעלה הכיתות ביסודי, עד שסיימה כיתה ח' בהצטיינות. נו, לא צריך להגזים, אבל מכיוון שכולם היו שותפים להצגה החביבה הזו שבה שיחקה שולינקה גיפטר תפקיד ראשי, לא פלא שתעודתה היתה מעוטרת בציונים משובחים לעילא ולעילא בכל מקצועות הקודש והחול.
והנה אוטוטו הרישום לתיכון. גם כאן החלו הגיפטרים לשכנע את הנהלת התיכון שטוב רצוי וראוי שבתם היקרה תשתלב גם שם בין הבנות הרגילות. נציגי המימסד ניסו לשכנע את הגיפטרים שזו טעות חמורה. שיכנועים? לא אצל גיפטר, גם כאן לא יאומן, הנצחון היה סוחף, ואכן שולינקה עלתה לכתה ט' והמשיכה להשרות רוגע וחמימות לסביבה. כימי ילדותה כך ימי נעוריה, היא שיחקה והשתלבה יפה במשחקי הבנות, עשתה עמם ''שיעורי בית'' עד כמה שידה משגת, ושתי עיניה היו מביעות מבטי הבנה מסויימת בשיחות הצחקקניות והשוטפות של בנות הנעורים.
הזמן כידוע לא עוצר, הסמינר באופק. שם כידוע הלימודים קדחתניים וצפופים יותר. הרבנית צירלסון מנהלת הסמינר פערה עיניים תמהות ''אני לא מאמינה!!! שולינקה גיפטר למדה כל הזמן בבתי ספר רגילים ועכשיו הוריה לוחצים שהיא תלמד בסמינר המעולה שלי? צר לי, היא לא מתאימה''.
גם הרבנית צירלסון נכנעה לגיפטרים כמו רבים וטובים לפניה. ''בתנו ברוך השם התפתחה יפה בכל המוסדות הרגילים, היא רגילה וקשורה לחברותיה מן היסודי ומן התיכון, ואין סיבה להפריד ביניהן בסמינר''. כך הגיפטרים.
שנה שנתיים בסמינר והנה רחלי מתחתנת. כולם נוסעות, רוקדות שרות, משמחות את הכלה הטריה. גם שולינקה עיניה בורקות מאושר למראה הכלה הצחורה. אחר כך נחמי, מתחתנת, אחר כך ריקי וציפורה וברכה. ושולינקה מתחילה לגלות שחברותיה נשואות להן, ויש חיים אחרים מעבר לבית-הספר. בחוכמת הבוסר שלה היא קולטת שהיא קצת יוצאת דופן.
''
למה אני לא מתחתנת? גם אני רוצה חתונה שישמחו אותי'' שאלה את אמה.
ואותה דמעה קדמונית חזרה ללחלח את עיניה של הגב' גיפטר.
מיד אחרי חתונתה של מלכהל'ה ברודמן, חזרה שולינקה הביתה עיקשת מתמיד. ''אני לא יוצאת מן הבית עד שתחתנו גם אותי''.
מה עושים?
לאחר סידרת טלפונים הצליח אדון גיפטר לגלות את אירגון ''פתחים של אור'' שאחת ממשימותיו הנעלות היה לערוך ''חתונה'' לבנות מסוגה של שולינקה.
''
הבעיה של בתך מוכרת לנו'' אמר מנכ''ל ''פתחים של אור'' הרב מאיר גילון. ''אנחנו אחת לשנה או שנתיים מקבצים מספר בנות כמו שולינקה, ועורכים להן חתונה עם ה-כ-ל''.
הגיפטרים קפצו על המציאה.
התאריך נקבע לכ''א אלול.
הלכו לבחור לה שמלת כלה. קנו לה נעליים מבריקות, רכשו לה תכשיטים מתאימים, גם עגילים משובצים ביהלומים.
שולינקה זרחה כמו הירח במילואו, עוד יומיים החתונה.
''
הזמנו צלם וזרי פרחים, וגם יבואו בנות כיתתך לרקוד איתך ותזמורת נפלאה...'' הבטיחו ההורים.
אכן כן, האולם היה מואר באור יקרות התזמורת ניגנה מתוך מערכת ההגברה, והזמרת סילסלה קולה. שש כלות כמו שולינקה היו לבושות שמלות צחורות ונכנסו אחת אחרי השניה לחופה. הרשמקול במערכת ההגברה השמיע קולו של רב, שקרא את הברכות בלשון מהוקצעת. מישהי שברה כוס. חיבוקים, נישוקים, וכולן הצטרפו למעגל המחוללות. והצלמת הזריזה צילמה הכל. כל חיוך, כל ריקוד, כל נשיקה וחיבוק. החתונה של שולינקה היתה מרגשת ממש. ולמחרת בצהרים, אחרי שקמה נסערת ומאושרת, הגישה לה אמה את אלבום התמונות של ''החתונה''.
שולינקה דפדפה בסקרנות והביטה בתמונות. אמא, אחיותיה, דודותיה, כל חברותיה מבתי הספר שלמדה בהם. הריקודים, העיניים הבורקות. איזה אושר!
כשנכנס טכנאי המקררים הותיק שלמה גורפינקל, ניגשה אליו שולינקה ואמרה ''אתה יודע שלמה, אתמול התחתנתי, הנה אלבום התמונות של החתונה שלי''.
גורפינקל לא בדיוק קלט את הבדיחה. הוא הציץ בזריזות באלבום ושאל בתימהון: ''תגידי לי שולינקה, ואיפה החתן?''.
היא לא ענתה. נטלה את האלבום מחוייכת והתיישבה בסלון. דקה אחר כך נכנסה דודה אמיליה הקשישה והתמימה שלא הגיעה ל''חתונה'' ואף היא לא שותפה בסוד הענין.
''
הנה האלבום של החתונה'' אמרה שולינקה. דודה אמיליה דפדפה ואמרה ''נורא מקסים שולינקה. ממש חתונה משובבת נפש... אבל איפה החתן?''.
שולינקה חייכה. ''דודה אמיליה, היתה לי חתונה בלי חתן''.
כשסיפרתי סיפור מוזר זה לתלמיד חכם מפורסם אחד, הוא ליטף אותי בשתי עיניים חכמות וטובות ואמר לי: ''בני היקר, דע לך אחרי 120 שנה עולה היהודי לבית הדין של מעלה עם אלבום תמונות חייו. ובאלבום כל הארועים שבחתונת חייו עלי אדמות. הנה כאן הוא רוקד, פה הוא מארח, שם הוא מתארח. פה הוא מדבר, שם הוא שותק, כן, רואים אותו גם לומד על הסטנדר עם גמרא פתוחה. ואז שואלים אותו הדיינים, באמת יפה, ראינו אותך בשבחותיך ואבלך, ראינוך שותק ומדבר, נוסע וגם לומד, אבל תסלח לנו אדון יקר, איפה החתן? איפה הקב''ה בסיפור חייך? למה הוא לא שותף לאלבום מסע חייך? למה לא דאגת להכניס את הקב''ה, את חתן השמחה האמיתי לתוך הארועים המגוונים של חייך? איפה החתן!!!???''.
כן, אינני יודע אם התרחש סיפור זה, או שמא משל היה... על כל פנים מן הנחוץ לעשות חשבון נפש, כדי שלא נבוא ליום הדין עם אלבום ססגוני ויפה, שיש בו רק כלה, וחתן אין.
שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלהיך (ואתחנן  ה-יב) הרב אריה קרן                                                        ואם היו ישראל שומרים היום ב' שבתות כהלכתן היינו נגאלים מיד. ושקולה שבת כנגד כל מצות התורה. וכל השומר שבת כהלכתה כאילו קיים כל התורה כולה. ולכן אומר המדרש שאל יעלה בדעתנו שלרעתנו ניתנה השבת, שלא ניתנה אלא לטובתנו. והראיה, שכל המשמר את השבת לקדשו במאכלנו ובמשתה ובכסות נקיה והוא מענג את נפשו, הקב"ה פורע לו שכר טוב בעוה"ז, כמו שנאמר: "אז תתענג על ה'" (ישעי' נח). ויש לכם לשאול וכי כיצד היה הדבר עולה על דעתנו שלרעתנו ניתנה לנו השבת, שהיה צריך לומר שלטובתנו ניתנה. אבל עליכם לדעת שאמרו חז"ל כל המחלל השבת כאילו עובד עבודה זרה. ואם כן אנו עלולים לטעות ולומר שניתנה לרעתנו כדי להעניש אותנ בעוה"ב בעונש חמור כעובד ע"ז. לכן בא הקב"ה והודיע לנו שלטובתנו ניתנה השבת כדי לתת לנו שכר טוב, שכל המשמר את השבת כאילו קיים את כל התורה. והראיה, שאפילו מי שמענג את השבת במאכל ובמשתה ובכסות נקיה עתיד לקבל שכר טוב בעוה"ז, כמו שנאמר אז תתענג על ה'. ואין האש מצויה לכלות יבש ולח אלא בעון חלול שבת. שכן מצינו בירמיה שהוכיח את ישראל בשם ה' שאם לא יחדלו מלחלל השבת: והצתי אש בשעריה ואכלה אמרנות ירושלים ולא תכבה (ירמיה יז). וכך עונשו של המחלל שבת בגיהנם שבכל ערב שבת יוצא הכרוז ומכריז על שעת קבלת שבת, וכל דרי הגיהנם משתחררים מעונשם של הרשעים, כיון שזכות השבת מגינה עליהם. אבל אלו שחיללו שבת אינם משתחררים מדין גיהנם, ואז שואלים הרשעים למה אין מנוחה לאלו ועינים להם המלאכים ואומרים: דעו שהללו כפרו בהשי"ת ולא שמרו שבת, ולכן אין להם מנוחה, וניתנת רשות לכל הרשעים לילך ולראות כיצד הם נידונים ביום השבת. ויש שם מלאך מיוחד שנותן אותם לגיהנם לעיני כל הרשעים. והם רואים אותם נידונים בתולעים היוצאים מגופם ובאש. וכל הרשעים מקיפים אותם ואומרים: רשע פלוני כפר באלקי ישראל ובתורה. מוטב היה אילו לא היה בא לעולם. והטעם שנידונים באש ואין להם מנוחה, אפילו בשבת, כיון ששקולה שבת כנגד כל התורה, והתורה נמשלה לאש, כמו שנאמר מימינו אש דת למו (דברים לב). ומי שמשמר השבת התורה מגנה עליו. ומי שאינו משמר שבת אין התורה מגנה עליו.  באחד הפעמים כאשר נסע רבי שלום דובער מלובביץ לחוץ לארץ, למעינות מרפא, הוא נפגש עם יהודי אחד שבימי ילדותו היה פעם בלובביץ. היה זה בעת שאביו חסיד לובביץ הביאו פעם לרבי כדי לקבל ממנו ברכה. כששמע היהודי שהרבי נמצא בעירו הוא נזכר בגעגועים בימים שעברו ובא אל הרבי לקבל פניו. הרבי קבלו בסבר פנים יפות, ושוחח עמו על מצבו ועסוקיו, הוא סיפר לרבי כי הוא מתעסק בעסקי מסחר. הוא מקבל סחורות ברכבת ודואג להעבירם לבעליהן. עוד סיפר היהודי כי עסקו גדול וכי הוא מצליח בו מאוד. שאלו הרבי: "כיצד אתה נוהג בשבת?" השיב האיש בפשטות, כי אין ברירה והוא מוכרח לעבוד גם בשבת. אמר לו הרבי, "הרי אפשר להמתין יום אחד ולשחרר את הסחורות ביום ראשון?" הסביר לו האיש שאי אפשר את הסחורות שהגיעו בשבת חייבים לשחרר בשבת אחרת יהיה לו נזק כספי גדול. המשיך הרבי ושאלו הרי אפשר למסור את שחרור הסחורות לגוי? השיב לו האיש כי אינו יכול למסור את העבודה לאיש שאינו בקי במסחרו. שוב הציע הרבי כל מיני עצות כיצד יוכל להשתחרר מעבודתו בשבת, אך היהודי על כל עצה מתרץ כיצד לא יתכן הדבר. אמר לו הרבי "אם באמת אין עצה להזהר מחלול שבת, בעסק כזה, הרי שאתה מוכח להפסיק ולעזוב את העסק הזה". "לא רבי", השיב האיש "נתח שמן הוא העסק הזה ואי אפשר להסתלק ממנו". השיב הרב: "עתה אני מבין פסוק אחד בתורה "לא תביא אתנן... ומחיר כלב בית ה' אלקיך" נראה לנו חלק פסוק לא מובן מודע אסור להביא קרבן שנקנה מהמחיר שנמכר כלב, במה חטא הכלב? אלא שהכלב, אף על פי שהוא ידיד נאמן של בעל הבית ומאד מסור לבעליו, בכל זאת אם יראה מרחוק איזה נתח שמן, יעזוב מיד את בעל הבית וירוץ אל הנתח השמן (613 סיפורים על תרי"ג). מוהרא"ש נ"י אמר, אשר אם היו בני אדם יודעים אל אילו אורות צחצחות יכולים לזכות על ידי שמירת שבת קודש, ולהיות בשמחה בשמחת השבת, אזי היו רוקדים כל השבת, והיו מחכים כל השבוע בכליון עינים שכבר תבוא שבת, כי בשבת נתגלים אורות כאלו, שאפילו הכי גרוע שבעולם יכול לשוב על ידי אורות השבת, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (שבת קיח) כל המשמר את השבת כהילכתו, אפילו מי שהוא עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו, כי בשבת נפתח אור כזה, שמעור את כל הקליפות והסטרא אחרא. ועל כן מי שיודע שפגם הרבה בחייו, עליו למסור נפשו בעבור קדושת שבת, וישמור את השבת בשמחה עצומה (אמרי מוהרא"ש חלק ב' סימן תש"ט). (שבת קיז) כל המענג את השבת, נותנים לו נחלה בלי מצרים, כי על ידי עונג שבת שמתענג בשבת קודש, נתרחב מומו ודעתו וזוכה לישוב הדעת, כי כל ימות השבוע האדם טרוד בצרותיו וביסוריו ובהרפתקאותיו שעוברי עליו, מחובות שהוא צריך לשלם, ומעניות ומדחקות וממרירות שעוברי עליו בחייו הפרטים והכלליים, אבל תכף ומיד כשזוכה לשמור שבת קודש, זוכה להגיע לנחלה בלי מצרים והוא בן חורין, שאין חסר לו שום דבר, ועל כן כל אלה שזוכים לשמור שבת קודש בשמחה ובטוב לבב, נתרחב להם מוחם ודעתם, וזוכים לישוב הדעת, ואינם מבוהלים ומבולבלים, אדרבה הם חיים חיים טובים, ערבים ומתוקים. ואם הייתם יודעים, יהודים יקרים, את  יקרת שבת, אז הייתם שומרים את השבת בשמחה רבה, והיה נמשך עליכם אור וזיו וחיות ודבקות הבורא יתברך שמו, כי הכל תלוי כפי שמחת השבת, כי עיקר שלמות קבלת שבת הוא כפי השמחה שמקבלים אותה, ועל כן אמרו חכמינו הקדושים (שבת קיח) כל המענג את השבת נותנם לו משאלות לבו, בזה שאדם מענג את השבת ושומר אותה, אין דבר בעולם שלא יקבל. אך הסטרא אחרא והקליפות  יודעים שסוד קיום על ישראל הוא על ידי שמירת שבת, לזאת הם עומדים מאוד מאוד על נשמות ישראל שתחללנה את השבת, כי בו ברגע שמחללים את השבת בפרהסיה, אזי נעשה כגוי גמור, ויינו יין נסך, וענשו הוא סקילה, ואין על זה שום מחילה, ולכן ראו יהודים יקרים מה לפניכם, איך שהערב רב, שהם אומות העולם שנתבוללו בינינו, מוליכים אותנו שולל, ומסיתים ומדיחים נגדו יתברך ונגד קדושת השבת, וגורמים שנשמות  ישראל תחללנה בעוונותינו הרבים, את השבת קודש ועל ידי זה תנתקנה את עצמן מעצם עצמיות חיות אלקותו יתברך, שהוא גלוי השבת קודש. ואנו רואי במציאות, שהקליפות והסטרא אחרא, שהם הערב רב הגויים שנתערבו בין נשמות ישראל במשך הדורות ונתבוללו  יחד, הם הם המסיתים והמדיחים את נשמות ישראל לחלל את השבת קודש שהיא שמו יתברך, ועל כן לא בחינם עוברים על נשמות ישראל צרות ויסורים ופחדים מאומות העולם, כי בו ברגע שזוכים לשמור שבת קודש ולא לחללה, אז שום אומה ולשון אינן יכולות  לשלוט בהם, ועל כן, יהודים יקרים, ראו לעשות כל מה שביכלתכם ולשוב בתשובה שלמה על חלול שבת, אשר חלתם עד עכשיו את השבת קודש הן נסיעות שנסעתם, הן בהדלקת אש והן בכל מיני בלויים שביליתם בחלול שבת, ותחזרו בתשובה שלמה, ואז שום אומה ולשון לא יכולו לכם. כי כל זכות ארץ  ישראל שמגיעה לעם ישראל היא רק בזכות שמירת שבת, כמאמרם ז"ל (בראשית רבה מו, ז) אם מקבלים בנים את השבת הם נכנסים לארץ, אם לאו אין נכנסים, כי ארץ ישראל ושבת והקדוש ברוך הוא ועם ישראל הם אחד, על כן בזה שאנו זוכים לשמור שבת קודש, אז מגיע לנו לקבל את ארץ  ישראל, ושום אומה ולשון לא יכולים לנו, ולא גלו ישראל מהארץ הקדושה אלא בשביל חלול שבת, וכן אמרו חכמינו הקדושים לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו בה את השבת וכל זה גורמים הקליפות והסטרא אחרא, המעלימים ומכסים ומסתירים את אמיתת מציאותו יתברך, שהם הערב רב שנתערבו בין נשמות ישראל, שמסיתים  ומדיחים את כל אחד ואחת מבני ישראל להתרחק ממנו יתברך, וגורמים זלזול בקדושת שבת קודש, עד שנדמה לאדם "מה כבר יכול להיות אם אסע בשבת, או אעשן בשבת או אדליק אש בשבת", חס ושלום, ובאמת בזה שמחללים את השבת, עוקרים את עצמם לגמרי מאין סוף ברוך הוא. ועל כן, בני ובנותי היקרים, חוסו וחמלו על נפשותיכם ועל נפשות בני ביתכם ועל נפשות ילדיכם, ותתחילו לשמור שבת קודש, ואז תראו איך שהשבת תשמור עליכם, כי השבת היא בת זוגן של ישראל. עליכם לדעת, כי שבת היא מעין עולם הבא (עין בראשית רבה יז, ז) מי שזוכה לשמור שבת קודש, מרגיש כל מיני תענוגים, ערבות וחיות ודבקות, כי השבת היא אלקותו יתברך, הינו הקדוש ברוך הוא נתלבש עצמו בשבת, ואז מרגיש את אמיתת מציאותו יתברך, כי אז מקבלים נשמה יתרה, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (ביצה טז) נשמה יתרה נותן הקדוש ברוך הוא בערב שבת, ולמוצאי שבת נוטלה ממנו, ועל כן, יהודים יקרים. תשתדלו לשמור שבת קודש, כי בזה שתשמרו שבת קודש, תזכו להצליח בכל מעשה ידיכם, ותתברכו בשפע ברכה והצלחה, כמאמרם ז"ל (ירושלמי ברכות ב, ח) "ברכת ה' היא תעשיר" זו שמירת שבת, כי כשאדם זוכה לשמור שבת קודש, נמשכת עליו ברכה והצלחה בכל מעשה ידיו.
התראה מן השמים                                                                                                                   "אם תהיה רעה בעיר וה' לא עשה" לא במקרה באות כל הצרות והעונשים - דברי התעוררות שאמר החפץ חיים בעת שטף האסונות והארועים שארעו בתקופתו אשר יכולים היו להאמר גם כיום הזה בעקבות המוצאות אותנו כיום                                                                                                        דברי התעוררות שאמר 'החפץ חיים' בעת שטף האסונות והארועים שארעו בתקופתו אשר יכולים היו להאמר גם כיום הזה בעקבות המוצאות אותנו כיום: ''ותגעש ותרעש הארץ ומוסדי הרים ירגזו ויתגעשו כי חרה לו'': הנה זה מקרוב נבהלנו ונרעדנו לשמע השמועה הנוראה על דבר רעידת האדמה בירושלים עיר הקודש. ואף שבמשך הרבה תקופות שעברו היו כמה רעידות בארץ ישראל, אבל מכל מקום רעידה כזו לא היתה כמותה, ובפרט בירושלים עיר הקודש גופא לא קרתה מעולם רעידה, לבד מימי עוזיהו מלך יהודה כשנכנס למקדש להקטיר קטורת, כמבואר בחז''ל. וכן נשמע מהרבה מאורעות המתהווים בעת האחרונה בעולם, כמו השטף הנורא באמריקה ובאשכנז, ובכל מדינה ומדינה, מקרים כאלו עד שתצלנה אזני השומע. וחלילה לנו לומר כי יד המקרה היתה פה, כי עלינו לדעת שהקב''ה הוא מלך אדון על כל הארץ, כדכתיב בתורה הקדושה (שמות ט כ''ט): ''למען תדע כי לה' הארץ'' ואפילו הרעות המתהוות בעולם חס ושלום – מיד ה' הנה, כדכתיב בעמוס (ג' ו): ''אם תהיה רעה בעיר וה' לא עשה''?! ואם כן, הלא תמיהה גדולה היא, מפני מה הוריד הקב''ה עונשים כאלה על הארץ?! ומה גם הרעש הנורא בירושלים עיר הקודש, שהרבה נפצעו ונהרגו?! ואפילו הרבה מאחינו בית ישראל שלא נגעה בם הרעה ב''ה, גם הם הלא היו למחוסרי לחם על ידי זה?! אלא המבין יבין שלא דבר פשוט הוא, ולא במקרה באות כל הצרות והעונשים חס ושלום. אלא התראה משמים היא לבני האדם אשר בארץ המה, שישובו מדרכיהם הרעים וממעשיהם אשר לא טובים, כי אין אנחנו בטוחים ח''ו מצרות כאלו וכדומה.
וכאשר נתבונן היטב במעשינו, נמצא שבהרבה דברים אנו נכשלים: נכשלים אנו מאוד בעוון חילול שבת, שבשעה שאנו נמצאים בבית המדרש ומקבלים שבת ואומרים: 'לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה', הנה בביתנו רוחצים אז את הילדים וסורקים את שערותיהם, ומנקים מלבושיהם, ואינם חושבים זה כלל לעוון. ובתורה הלא כתיב (שמות כ ט): ''לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך''. ואמרו חז''ל: 'להזהיר גדולים על הקטנים'. ונמצאים עוד הרבה מאחינו בית ישראל שמניחים בניהם ללכת לבתי הגימנסיה, ושם בודאי מחללים שבת, ומחטיאים בידיהם את בניהם, וגורמים להם שלא יקומו בעת תחית המתים על ידי זה. גם ענין טהרת המשפחה נפרץ מאוד בעוונותינו הרבים בעת האחרונה, וכמה מהנשים אינן חפצות ללכת לטבול במקוה כשר כדין, אלא מתקנות להן אמבטיות וחושבות שכבר טהרו מטומאתן. אבל חס ושלום לא תהא כזאת בישראל, שכל זמן שאינה טובלת במקוה כשר כדין, עדיין נדה גמורה היא, וחייבים שניהם על בעילתם כרת, ובניהם מתים כשהם קטנים על ידי זה. וגם נמצאים הרבה מאחינו בית ישראל שאינם הולכים לבית הכנסת להתפלל, ואינם מניחים תפילין, ומבטלים על ידי זה מצות עשה של קריאת שמע בכל יום. והוא סימן שאינם רוצים לקבל עליהם את עול הקב''ה, ונקרא העושה כך 'פושע ישראל בגופו' (בעבור ביטול מצות תפילין), שדינו להיות שנים עשר חודש בגיהנם, ו'קשה שעה אחת בגיהנם מיסורי איוב כל ימיו'. והנה אמרו חז''ל (שבת נ''ד:) והרה אנשים הולכים לשיעור תורה ובא חבירו ומשוחח אותו ומבטלו מלימוד תורה 'כל מי שאפשר לו למחות לאנשי ביתו – נתפס על אנשי ביתו, באנשי עירו – נתפס על אנשי עירו, בכל העולם כולו – נתפס על כל העולם כולו'. וכאשר רבים מבני ישראל מחזיקים אותי לרב, ומסתמא כשהנני שותק על כל הדברים שנעשו הפקר בעוונותינו הרבים, חושבים בנפשם שאינם כי אם חומרות, כי לולי זאת בודאי הייתי מוכיח לכלל ישראל על זה. על כן מצאתי לי לחובה לצאת במחאה ובמודעה רבה זאת, ולהודיע שכל אלה הדברים שביארנו לעיל, כמו ענין שבת, וטבילת נדה, וקריאת שמע, ותפילה, והנחת תפילין בכל יום, וביחוד ביטול תורה כנגד כלם המה דברים עיקריים בתורה הקדושה, וכשחסרים לו לאדם ענינים אלו – גדול עוונו מנשוא, וצריך ליזהר בהם מאוד. והחובה על כל אחד ואחד, מי שיראת ה' נגע בלבבו, להוכיח ולהזהיר להמון הפשוט על כל אלו הדברים, כי בודאי יהיו נתבעים מדוע לא הוכיחו אותם. וה' יזכנו לשוב בתשובה שלמה, ונזכה לישועות ולנחמות. (מכתבי חפץ חיים הובא בספר תהלים על פי חפץ חיים מאת הרב אברהם אוחיון)                           בדיחות                                                                                                                                                      דוד מגיע לבית שלו עייף מהעבודה
הוא נכנס ורואה את חמותו יושבת
בשולחן בסולן
תוך שהוא אוכל ארוחת ערב היא
קמה ללכת הבית
בדיוק באותו רגע השעון הגדול נופל
ושובר את הכיסא שהיא ישבה עליו
דוד קם עצבני ואומר
לעזזל עם השעון הזה
הוא תמיד מאחר !!                                                                                                                                            בדיחה                                                                                                                                                           פעם היה איש כורדי שעבד כל חייו וחסך בשביל לקנות את המרצדס המרשימה שהוא חשק בה. יום אחד, אחרי שחסך חצי מיליון שקל קנה את המרצדס היוקרתית. הוא היה כל כך מאושר שנסע בכפר שלו וצפצף בצופר של הרכב כולו מבסוט עד השמיים. למחרת החליט לצאת מכפרו ולהרשים אנשים גם בעיר הגדולה. הוא נסע לת"א ופתאום ראה איש עם פיאט קטנה. שאל האיש: "אתה מוכן להחליף איתי? רכב הפיאט שלי בעד המרצדס שלך?". צחק עליו הכורדי ושאל אותו: "למה נראה לך שאני אחליף איתך?" האיש מיד ענה לו: "תסתכל ותראה", הוא צעק "הוקוס פוקוס תעשה לי תה" ופתאום יצא שד מהפיאט והגיש לאיש כוס תה". הכורדי המום מהדבר מחליט להחליף עם האיש את הרכב. הוא חוזר לכפרו מאושר עד השמיים. כל אנשי הכפר היו המומים שראו אותו עם הפיאט הקטנה. הכורדי צועק לכולם: "אל תדאגו אני מסדר את כולם פה. הוא עוצר את הרכב, יוצא מאושר וצועק:
"הוקוס פוקוס, תן לי 500 מרצדסים חדשים". השד יוצא מהפיאט ושואל: "מה, האיש לא אמר לך? אני יודע רק לעשות
                                 בדיחה                                                                                                                                                           איש אחד הולך לרופא ואומר לו:"יש לי צלצולים באזניים"
הרופא:"אז תענה".                 לקוטים מספר ברית כהונה לאדמו''ר ועט''ר רבי משה כלפון הכהן זצוק'ל וזיע''א                      קכ''ח ] מנהגינו פה ללמוד אחר תפלת שחרית יש שלומדים גמרה ואם יש מנין אומרים קדיש על ישראל ויש שלומדים חק לישראל ויש שלומדים שניהם כל אחד כפי יכלתו                      קכ''ט] אפילו מי שאינו יודע ללמוד צריך ללכת לבית המדרש ושכר הליכה בידו וכן אנחנו רואים בכל יום שהולכים לבית המדרש ולומדים שם תהלים או זוהר כל אחד כפי ידיעתו ספר המדות לרב הקדוש רבי נחמן מברסלב זצוק''ל וזיע''א תל''א] המתברך צריך לתן למברך איזה מתנה                                         תל''ב] אל תהי ברכת גוי קלה בעיניך תל''ג] מי שמקרב את הרחוקים לעבודת השם יתברך. הברכות מסורים בידו                                                  תל''ד] מי שאינו יכול לבכות יסתכל על הרקיע. כי הוא גרם בכיה למים              תל''ה] סגולה לחולי הצואר. שיבכה על חרבן הבית המקדש
תגובות
 

ויש לשאול כמה שאלות:

א} כבר ספרנו בתחילת הפרשה שמשה התפלל 515 תפילה כדי להיכנס לארץ ישראל וה' יתברך לא קבל תפילתו ויש לשאול מה בא ללמדינו? האם בא ללמדינו שאנחנו שפחותים הרבה מאוד ממנו שלא נתפלל כלל ועיקר חס ושלום כיון שלא יעזור?!

ב} כבר כתבנו שפרשת ואתחנן היא אחרי תשעה באב שאז אנחנו מתעוררים להתפלל לה' יתברך שיבנה לנו את בית המקדש ויגאלינו גאולה שלימה והנה אנחנו קורים בתורה פרשת ואתחנן שבה מסופר שמשה התפלל מאות ברכות ולא נענה כדי שהמורל שלנו ירד?!

ג} בפרשת דברים על עניין שמשה אינו נכנס לארץ כתיב ''גם בי התאנף ה' בגללכם'' ואילו בפרשת ואתחנן כתיב ''ויתעבר ה' בי למענכם'' למה פעם כתיב ''בגללכם'' ופעם ''למענכם''?

ד} כבר ספרנו בפרשת בלק שמשה ואהרון לא נכנסו לארץ ישראל בשביל שלא עשו קידוש ה' שכשצמאו בני ישראל אמר ה' למשה שידבר אל הסלע ויוציא המים אבל משה לא דבר אליו אלא הכה אותו ובזה החמיץ מצוות קידוש ה' שהיה לו לדבר אליו ובזה ילמדו בני ישראל קל וחומר מה אבן שאינו נענש ואינו מקבל שכר אפילו בדיבור לבד שמע בקול ה' יתברך כל שכן הם עצמו שנוטלים שכר ונענשים שצריכים לשמע בקול ה' יתברך {וכבר כתבנו שם הטעם למה משה ואהרון הכו את הסלע ולא דברו עמו} ואחר כך סיים הפסוק ''המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' ויקדש בם. הדברים הפוכים!!! {עיין פירוש רש''י}.

ברם נקדים ספור שקרה בזמן מלחמת העולם הראשונה הגרמנים איימו הצרפתים לפוצץ הרכבת אם לא יהרגו חמשה יהודים הצרפתים שרצו לשמר על הרכבת על כרחם הסכימו להרג חמשה יהודים אבל הבעיה איך להרג יהודים חפים מפשע מה יגידו העולם!!! מה עשו? יש להם בבתי הסוהר כמה יהודים נאשמים בעבירות קלות שחייבים עליהם קנס כספי ולכל הפחות חודש מאסר וכדומה. בזמן המשפט הביאו את הראשון ויאמרו לו במה נאשם השיב להם שגנב אופניים חרצו דינו למיתה והצדיקו עצמם שאם היה בעל האופניים שהיהודי גונב אותה היה היהודי הורגו וכן עשו לארבעה הנשארים.

הרבה טעמים אמרו חכמינו זכרונם לברכה למה משה לא נכנס לארץ ישראל חוץ מהטעם שכתוב בפרשה:

א} כתוב בתהילים פרק..... ''מזמור לאסף אלוהים באו גויים בנחלתיך וכו',, ושאלו חכמינו זכרונם לברכה האם שמחה שנכנסו גויים לארץ ישראל וחרבו את בית המקדש עד שאסף אמר מזמור ולא קינה? ותירצו שעצם חורבן בית המקדש היא טובה גדולה לבני ישראל שאם לא נחרב בית המקדש היה ה' יתברך חס ושלום משכך חרונו על בני ישראל והם כלים בר מינן ולכך החריב בית המקדש וניצולו בני ישראל ואם כן משה לא נכנס לארץ ישראל שלא יבנה הוא את בית המקדש שצדיק כמוהו כשבונה אין ה' יתברך חס ושלום יכול לחרוב ואז בר מינן אין דבר אחר לשכך חס ושלום חרום אף ה' חוץ מישראל עצמם.

ב} משה נפטר ונקבר לפני בעל פעור והטעם שבתקופת כל שנה ושנה מיום שחטאו בני ישראל עולה קליפה על עוון בעל פעור לקטרג על בני ישראל ולפיכך נקבר שם משה כדי להרדים אותה קליפה ולא להרשות לה לעלות ולקטרג על עם ישראל.

ג} שם היו קבורים גם מתי מדבר כדי שיחייה אותם בזמן תחיית המתים.

ד} שלא יאמרו על עצמו התפלל ונכנס לארץ ואילו עליהם עמד מנגד ולא התפלל ולפיכך לא נכנס.

ה} שבסיפור מי מריבה כשהקהיל משה את בני ישראל להכות את הסלע אמר להם ''שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים'' על כינויו לעם ישראל וקרא אותם ''מורים'' נענש כיון שה' יתברך אינו רוצה מי שמדבר לשון הרע על עמו ישראל. {עיין סיפור אליהו הנביא בפרשת פינחס}.

ולפי זה יתרצו כל הקושיות ה' יתברך פדה את בני ישראל ולפיכך החריב את בית המקדש להיפך ממה שעשו הצרפתים שפדו את הרכבת בדמם של חפים מפשע ואם משה היה נכנס לארץ ישראל לא היה בית המקדש נחרב והיו שונאי ישראל כלים ולפיכך ה' יתברך אמר לו שהוא לא נכנס בשביל עוון מריבה שלא עשה קידוש ה' אבל זה רק תואנה ואין זה אמת שסיים הפסוק ''ואקדש בם'' פירוש שרק בגלל בני ישראל שלא יהיו כלים בזמן החורבן ולא בגלל קידוש ה' ועוד להגן עליהם מקליפת פעור ולהחיותם בזמן תחיית המתים.

ובפרשת דברים כתב בגללכם פירוש שלא יאמרו שלא התפלל עליהם כראוי ולפיכך גם הוא לא נכנס ואם היו בני ישראל נכנסים גם משה היה נכנס עמהם. וזה בשביל שאמר להם ''שמעו נא המורים'' ולפיכך חכמינו זכרונם לברכה תיקנו פרשת ואתחנן אחר תשעה באב כדי לדעת שעצם יסורי הגלות הוא מפני השנאת חינם. שמשה רבינו אמר רק מילה אחת על בני ישראל ולא הועילו לו כל תפילותיו ואיך אנחנו יכולים לדבר לשון הרע ורכילות על חבירנו. שזה עוון שנענשו עליו גדולי האומה והם משה ואליהו ונענשו איך אנחנו יכולים לעבור עליו בשאט נפש כאילו לא אכפת לנו כלל וכאילו לא רוצים שתבנה בית המקדש. רואים את ההפסד על המקום וכאילו לא רואים ולא חוזרים בתשובה ולסגור את הפה. ואין לומר ששנאת חינם פירוש ששונא את חבירו סתם והוא לא עשה לו רעה אלא אפילו עשה לו רעה אסור לשנותו רק לדבר אליו ולברר למה עשה לו רעה והטועה יבקש סליחה. ועוד שחורבן הבית היה על רוב עוונות בני ישראל ואי אפשר שרובם שונאים את חבריהם סתם בלי סבה דבר שאינו נכנס לשכל שבודאי שרובם שונאים את חבריהם בגלל איזה רעה שעשו להם ואפילו הכי נחרב הבית להודיע כמה קשה השנאה. ואפילו אם נאמר שזה ספק ואולי היו רובם סתם שונאים את חבריהם מה התועלת תצמח לו אם חבירו יתמוטט ותקרה לו רעה ואפילו אם נגיד שיש לו תועלת מה חשובה זאת התועלת לעומת בנין בית המקדש והגאולה.

אחי היקרים!!! עברו רק כמה ימים מתשעה באב ועדיין כולנו אבלים על מה שקרה לנו מלפני אלפיים שנה כמו שציוונו חכמינו זכרונם לברכה ואם אנחנו רוצים שזאת תשעה באב האחרונה שעברה באבל אבל תשעה באב הבאה תהיה לשמחה ולששון צריך להתאחד ולחיות בשלום ובאהבת חינם ובעזרת ה' יתברך נגאל גאולה שלימה במהרה בקרוב!!!

ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו שלא לשנא את אחינו רק לחיות בשלום ובאחדות ובזכות זה יגאלינו בקרוב!!! 

תגובות
 

פרשת ואתחנן

נצטווינו בפרשה שמונה מצוות עשה וארבעה מצוות לא תעשה.

מצוות עשה הן:

א} ליחד שם ה' יתברך בלי שותף דהיינו שרק הוא ברא את העולם לבדו בלי שום שותף.

ב} לאהוב את ה' יתברך בכל לבבינו ובכל נפשינו ובכל ממוננו.

ג} לאהוב וללמד את אחרים תורה.

ד} לקרא קריאת שמע בלילה וביום.

ה} להניח את התפילין על ידינו.

ו} להניח תפילין בראש.

ז} להניח מזוזה על דלת ביתנו.

ח} להחרים את כל שבעה אומות שהיו גרים בארץ ישראל. עכשיו הם כבר כלו.

מצוות לא תעשה הן:

א} שלא נתאוה משהו שלא שייך לנו. יש חילוק בין מצוה זו למצות לא תחמוד שמצות לא תחמוד היא שנתאוה ונעשה מאמץ כדי לקנות אותו דבר אבל מצוה זו אפילו בתאוה לבד אסור.

ב} אסור לנסות את ה' יתברך אלא במצות מעשר.

ג} אסור לרחם על הגויים שגרים בארץ ישראל. עכשיו כבר כלו.

ד} אסור להתחתן על הגויים.

בפרשה ספר משה שהוא התפלל לה' יתברך 515 תפילות כמנין ואתחנן כדי שיזכה להיכנס לארץ ישראל אבל ה' יתברך לא הסכים ויאמר לו אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה וכדי שלא להחזירו ריקם הרשה לו לעלות אל ראש הפסגה ולראות משם את ארץ ישראל. עוד ציווהו ה' יתברך לצוות את יהושע ולחזקו ולאמצו בשביל שהוא יכניס את בני ישראל אל הארץ.

עוד נספר נשה שהתורה כתובה על שני לוחות אבנים וגם הזהיר את בני ישראל שעוד ימים באים והם מזניחים חס ושלום את ה' יתברך והולכים לעבוד עבודה זרה וה' יתברך יענישם אבל הבטיח להם כשיחזרו בתשובה יסלח להם ה' יתברך ויחזרם כבתחילה בביאת הגואל במהרה. עוד ספר משה שהדור הקודם שמע בשעת נתינת התורה שני הדברות הראשונות ויאמרו למשה שידבר הוא אל ה' יתברך ואחר כך ידבר עמם בשביל שפחדו לשמוע מפי ה' יתברך ישר. ציוונו משה לשמוע תמיד בקול ה' יתברך שאז יטב לנו ויאהב אותנו ה' יתברך ויהיה תמיד בעזרנו שכל העולם לא נברא אלא בשביל ישראל ובני ישראל לא נבראו אלא לעשות רצון ה' יתברך.

ויש לשאול כמה שאלות:

א} כתיב ''ויתעבר ה' בי למענכם'' פירוש הפסוק שמשה אמר לבני ישראל שה' יתברך כעס עליו בגללם וגזר עליו שלא להיכנס לארץ ישראל. והכוונה פשוטה כדי שנבין ונלמד משהו ויש לשאול מה רצה ללמדינו כשהוא אינו נכנס לארץ ישראל?

ב} למה כתיב ''ויתעהר'' ולא כתיב ''ויתאנף'' או ''ויכעס'' וכדומה?

ג} כתיב ''רב לך אל תוסף וכו',, שאלו חכמינו זכרונם לברכה מה פירוש ''רב לך'' והשיבו שעיקר כוונת משה רבינו להיכנס לארץ ישראל לא בשביל לאכול מפריה ולשבוע מטובה אלא כדי לקיים המצוות התלויות בארץ ולכן אמר לו ה' יתברך רב לך שכר בעולם הבא ויש לשאול והלא אמרו חכמינו זכרונם לברכה בפרקי אבות אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקיים פרס אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקיים פרס ואם כן מה תשובת ה' יתברך?

נקדים עוד שאלה אמרו חכמינו זכרונם לברכה במדרש כשהגיעה שעתו של משה להיפרד מון העולם בא אליו מלאך המות ליטול נשמתו אבל משה העיפו מפניו חזר מלאך המות אל ה' יתברך וקבל בפניו על משה אמר ה' אל משה הגיעה שעתך אמר לו משה אל יגע בי מלאך המות הסכים ה' יתברך אבל הנשמה לא הסכימה ואמרה להב' יתברך שאינה רוצה להיפרד מהגוף הקדוש נשקו ה' יתברך ונדבקה הנשמה בשכינה ונפטר משה. ויש לשאול מה חשבה הנשמה בתחילה הלא סוף כל אדם למות ואפילו אותם שעלו לשמים חיים {עיין פרשת ויגש ששרח בת אשר עלתה לשמים והיא חיה} מכל מקום הגוף נשאר במקום קרוב בשמים ורק הנשמה עלתה? ועוד למה נדבקה אחר כך הנשמה בשכינה ויצאה מן הגוף?

ברם כתב הרמב''ם שעיקר השכר בעולם הבא הוא להנות מזיו השכינה שזה תענוג גדול ואי אפשר לתארה במלים וכל כמה שעושה האדם מצוות כך מתקרב יותר ויותר לשכינה ולכן נשמת משה רבינו לא רצתה בתחילה לצאת מהגוף כדי שמשה יעשה עוד מצוות ותתקרב יותר ויותר אל השכינה אבל כשה' יתברך נשקה ונתחברה בשכינה הסכימה לצאת.

ולכן משה רבינו שרצה להידבק כמה שיותר בשכינה רצה ליכנס לארץ ישראל כדי לקיים גם המצוות התלויות בארץ אבל כשה' יתברך אמר לו ''רב לך'' אף על פי שזה נגד רצונו בטך רצונו מפני רצון ה' יתברך אבל חשב למה ה' יתברך לא נתן לו להיכנס כדי לעשות המצוות התלויות בארץ ולכן אמר לבני ישראל ''ויתעבר בי ה' למענכם'' ויתעבר מלשון עבירה שנענש בשביל שלא קדש שם ה' במריבת מי מריבה {עיין פרשת......} וסיים הפסוק ''ויקדש בם'' פירוש שה' יתברך חשב לו עבירה שאינה נחשבת לעבירה כדי שילמדו ממנו בני ישראל ומה ילמדו ממנו על זה סיים הפסוק ''עלה ראש הפסגה'' פירוש כל אדם שנתן לו ה' יתברך עלייה וגדולה בין בביתו בין בעירו בין בכל העולם כמו שכתוב במסכת שבת צריך להיזהר ''ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה'' פירוש צריך שיתן שעתו על האנשים אשר ברשותו ''ראה בעיניך'' פירוש שצריך להתבונן היטב למה אמר ה' יתברך למשה ''לא תעבור את הירדן הזה'' אם על מי מריבה הלא כתיב ''ויקדש בם'' אלא בודאי בגלל עוונות בני ישראל בשביל שמשה הוא גדול הדור אף על פי שמשה היה מוכיח אותם ואם כן לו היה לו להיענש עליהם מכל מקום צדיק כמשה נחשב לו לעוון שהקדוש ברוך מדקדק עם חסידיו כחוט השערה ונענש ולא נכנס לארץ ישראל.

אחי היקרים!!! מצות הוכיח תוכיח חובה היא על כל אחד ואחד ואינה רשות ואם יראה האדם חבירו חוטא ולא מוכיח אותו נענש גם הוא ולכן צריך כל אדם להוכיח את חבירו ולא ישתמט ויאמר מה אכפת לי שהפסוק אמר ''לא תגורו מפני איש''.

ברם יש לשאול שכתוב בגמרא כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע? אלא שספרו חכמינו זכרונם לברכה שבזמן חורבן בית ראשון נגזר רק על הרשעים למות ולא על הצדיקים באה מידת הדין לקטרג ואמרה מה נשתנו אלו מאלו השיב אותה ה' יתברך משום שאלו צדיקים ואלו רשעים חזרה וטענה מידת הדין והלא הצדיקים לא הוכיחו אותם השיב אותה ה' יתברך שגלוי וידוע לפני שאף על פי שמוכיחים אותם לא היו חוזרים בתשובה חזרה וטענה מידת הדין זה גלוי לפניך אבל לצדיקים לא היה גלוי ולא הוכיחו נגזר עליהם שימותו הם תחילה. וחכמינו זכרונם לברכה בארו שהדבר שאין מוכיחים אותו דוקא שהדבר הוא מדרבנן והחוטאים לא יודעים את האיסור ואם מוכיחים אותם ברור שלא ישמעו ואמרינן מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים אל אם ם יודעים האיסור ומזידים ואינם יכולים להתגבר על היצר הרע ולפרוש צריך להוכיחם בנחת ובמתינות עד שישמעו.

ובערינו ברוך ה' הכול יודעים את חומר האיסור ואם כן אין להשתמט ולומר שאין להוכיח ובפרט שאנשי ערינו ידועים ביראת שמים ואם כן תיכף כשיוכיח אותו יבין ויתעורר ויפסיק את האיסור ולכן עלינו להוכיח את חבירנו וגם חבירינו צריך לקבל את התוכחת בשמחה שהפרישוהו מן האיסור שלא יענש בעולם הבא וגם יכיר את טובת המוכיח שמאהבתו מוכיחו שלא יענש בעולם הבא.

ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו לעשות את מצוותיו בלב שלם ויתן לנו את הבריאות והטוב ויגאלינו במהרה אמן!!!  
תגובות
 

בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} בפרשה של השבוע שעבר משה רבינו אמר לנו שהקב"ה כעס עליו בשבילנו ואמר לו לא תכנס לארץ ישראל ואח"ך אמר לנו על המלחמות של סיחון ועוג שנתן ארצם לבני ראובן וגד וחצי שבט מנשה, ובפרשת השבוע חזר ואמר לנו שהתפלל להקב"ה שיכנסהו לארץ ישראל, למה משה רבינו הפסיק בינתים שהיה לו אחר שיאמר לנו שהקב"ה אמר לו לא תכנס לארץ ישראל יאמר שם שהתפלל ואח"ך יספר לנו על סיחון ועוג? ב} משה רבינו התפלל 515 תפלה למה לא אמר לנו רק אתה החלות וכו'? ג} הקב"ה אמר למשה אל תוסף דבר אלי וכו' חז"ל אמרו שאם הוסיף והתפלל תפלה אחרת היה נכנס לארץ ישראל משה רבינו הבין שאין לו להוסיף, למה לא הבין כמעשה העגל שהקב"ה אמר לו הניחה לי ואכלם והבין משה שכשיתפלל עליהם יצולו וכאן הבין שלא יוסיף להתפלל? ד} הקב"ה אמר למשה עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה, משה רבינו היה יושב חוץ לארץ ישראל וכשיראה לפניו וימינו ושמאלו רואה ארץ ישראל אבל לאחריו אינו רואה ארץ ישראל א"כ היה לו לומר לו שיראה רק לשלשה צדדים?

אולם כדי לתרץ נתחיל לתרץ שאלה אחרת למה בני ראובן וגד בחרו עבר הירדן ואם בשביל המרעה הרי אמרו חז"ל שמצרים בנה חברון וצוען לבניו והפסוק אמר שבנה חברון קודם צוען בשבע שנים. חז"ל שאלו איך אפשר שיבנה לבנו הקטן קודם הגדול שצוען הוא הגדול ותירצו לא ר"ל שנבנה קודם אלא חברון יותר טובה מצוען בחקלאות בשבע פעמים, וחברון המקום היותר הגרוע בחקלאות ולזה היו רועים בה המרעה, וצוען היתה יותר מקום טוב בעולם בחקלאות חוץ מארץ ישראל א"כ מה נחשבת עבר הירדן נגד חברון ולמה בחרו עבר הירדן ואם תאמר משום שראו שארץ ישראל דחוקה ואינה יכולה להשיאם הרי אמרו חז"ל למה ארץ ישראל נקראת ארץ צבי משום כשם שהצבי אחרי שישחטוהו ויפשיטוהו עורו אינו מחזיק את בשרו שכשבשרו בתוכו ימתח אף ישראל ככה כשבניה בתוכה תמתח ותגדל כמו שאמרו חז"ל שינאי המלך היו לו ששים עיר בהר וכל עיר היו בה 600000 איש וכולם נחרבו משום שהיו משביעים הרבה.

ובגמרא יש רב שאמר שהוא ראה הר המלך הזה ואינו מחזיק 600000 איש ותירץ שארץ ישראל נמתחת א"כ למה רצו עבר הירדן? ולמה משה רבינו כשאמרו לו רוצים עבר הירדן כעס עליהם ודבר עמהם קשות וקרא אותם אנשים חטאים עד שאמרו לו גדרות צאן נבנה ובתים לבנינו ונוציא להלחם עם שאר ישראל, היה לו שקודם שיכעס עליהם ישאל אותם וידבר עמהם רכות ואם ימצאם טועים יכעוס עליהם? אבל חז"ל תירצו שבני ראובן וגד לא חשבו על המרעה ואותה רק עלילה, הם חשבו אם יורישו בעבר הירדן תהיה עבר הירדן כוללת עם ארץ ישראל ונקרא משה רבינו נכנס לארץ ישראל ונבטלת הגזרה ויכנס עמם לארץ ישראל ולכן מתחילה משה רבינו לא דיבר עמם רכות כדי שלא יאמרו שהוא מחניף להם.

במסכת בכורים יש מחלוקת בין רבנן ורבי יוסי הגלילי אם מביאים הבכורים מעבר הירדן או לא? רבנן אמרו מביאים שאפי' שאינה ארץ ישראל אבל שייכת עמה ויוכל לומר האדמה אשר נתתה לי ה', ורבי יוסי הגלילי אמר שצריך ארץ זבת חלב ודבש ולכן אין מביאים בכורים מעבר הירדן. ר"ל רבנן סברי שעבר הירדן נקראת ארץ ישראל ורבי יוסי הגלילי סובר שאפי' שנתנה לנו הקב"ה מ"מ אינה נקראת כארץ ישראל מאה אחוז.

ולזה משה רבינו אמר לנו שהוא התפלל לה' להכניסו לארץ ישראל וה' לא קיבל תפלתו אבל אחרי שירשו בני ראובן וגד וחצי שבט מנשה בעבר הירדן אף הוא חשב שנקרא שהתחיל להכנס לארץ ישראל ונתבטלה הגזרה ובפרט שמביאים ביכורים מעבר הירדן ונקראת האדמה אשר נתתה לי ה' ולכן התפלל פעם אחרת אתה החלות ר"ל התחלתי להכנס תניחני להמשיך. וזהו מה שאמר אעברה נא בארצך ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן השיב לו הקב"ה רב לך נכון שהדין כרבים שהם רבנן שיכולים להביא ממנה ביכורים ונקראת האדמה אשר נתתה לי ה' אבל אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה ר"ל לא תוסף על הדברים שאמרתי לך שהקב"ה לא גזר על משה רבינו רק על הגבול של ארץ ישראל שאמר לו עליהם בפרשת פינחס. ולזה אמר לו עלה ראש הפסגה וכו' וראה משם גבול ארץ ישראל מארבע רוחות ששם גזרתי שלא תכנס ולא משום שהקב"ה יש לו בעיה עם משה רבינו ח"ו או לא אוהבו אלא משום שיש טעם שלא יכנס והטעם הזה רק בגבול שאמרם לו.

וכאן רצה להבין אותנו שהקב"ה צונו לעשות מצוות התורה לא משום שהקב"ה רוצה שיאסרנו מאיזה דברים אלא יש טעמים וכל מצוה בשכרה כמו שאמר לנו משה רבינו אח"ך שאין שום דבר מוצדק ומתוקן כמו שכתוב בתורה אבל אנו אין מבינים הטעמים. וכאן צריכים ללמוד מוסר שלפעמים תמצא אדם מדבר על מצוה מהמצוות כאלו התורה לא היה לה לכותבה או ח"ו הקב"ה טעה כשצונו לעשות אותה מצוה, משל לא תשנא את אחיך בלבבך היא מצוה ממצוות התורה וחז"ל אמרו שלא נחרב בית המקדש שני רק משנאת חנם ואינה נבנית רק באחדות. והמצוה הזאת היא שאין לנו לשנוא אף אחד רק מי שעובר על מצוות התורה בפרהסיה, ובזמנינו אף אחד שרוב האנשים שאינם יראי שמים נקראים תינוק שנשבה ואפי' שיש מי שעשה לנו רעה אסור לנו לשנוא אותו. יש מי שאומר איך יעשה עמי הרע ואיני שונא אותו דבר זה לא יתכן! וכי אנו יודעים יותר מהקב"ה! הרי הקב"ה אמר לך לא תשנא אחיך בלבבך וכי התורה מוטעית! יכול האדם לומר המצוה הזאת קשה והשתדל לקיימה והקב"ה יעזרני. וישתדל בפועל ולא בפה.

אנו בעירנו ברוך ה' יש לנו האחדות, בהלויה לא אליכם תמצא כל האנשים ובשמחות הקב"ה ירבה לנו ולכל ישראל תמצא כל האנשים, אדם שהוא חולה או צריך לדם או יש לו בעיה כל האנשים עוזרים אותו וכל אחד עוזר כל מה שאפשר לו. ואם תמצא אדם שלא עזרו אותו אם משום שלא שמעו או שלא יכלו. אנו כולנו שותפים זה בזה ונקרא שיש לנו האחדות, אבל הנקודה הזאת היא חסרה לנו ומחסרת מערך אחדותינו למה אין מסירים אותה כדי שתהיה האחדות שלימה ואין טוב יותר מהאחדות ובפרט בזמן הזה שאבותינו ואבות אבותינו עבדו והשתדלו ותקנו כדי להגיע לזמן המשיח שהוא יושב לפני השער ועדיין רק מעט. ויש גם בעולם החזרת בתשובה גדולה מאד אף אנו צריכים לתקן עצמינו בדברים שחסרים בהם להכין דרך למשיח. וכדי שנזמין ונראה המשיח נקודה מנקודות הוא הדבר הזה שבכל פעם ופעם תשמע אדם שאומר לך פלוני איני עוזרו כלל ואיני אוהבו לפי שעשה לי כך וכך, לא! זה יצר הרע שמצא שיש לנו האחדות ורוצה להרחיקה ממנו, הוא עשה לי אבל אני איני מאבד המצוה היקרה הזאת של האחדות בדברים של היצר הרע והבלי עולם הזה. ובאחדות הקב"ה נותן לנו הטוב והשלום והבריאות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

תגובות
 

בס''ד     מוסר בלערבי פרשת דברים      

פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת דברים. פיהה 2 מצוות לא תעשה.1] באש מה נחטושי דיין אלי מושי באהי. מאענאהה ענדו פלוס האו מעארף האו חכם פי באעץ' חכמות אוכרין. ילזמנה נכטרו דיין אלי יערף התורה 2] הדיין מה יכאפשי מן בעל הדין. וכל וקת אלי מאזאל מה יערפשי לחק מעה האשכון ינזם יקול מה נחבשי נחכם. לאכן אידה כאן ערף לחק מעה האשכון חראם מה יקולשי עלא כאטר יכאף מלוכר.

פי אוול לפרשה מתאע הזמעה האדי. לפסוק קאל אלה הדברים. הרש''י ז''ל פסר פי פרשת משפטים עלא ואלה המשפטים. וקתלי לפסוק יקול אלה. מאענאהה פוסל לכלאם לאוול. ווקתלי יקול ואלה בלו''ואו'' חיזיד עלא לכלאם לאוול. והשנווה חיקוללנה. כיף מה לאוולין מן סיני חתה האדו מן סיני. והוני לפסוק קאל אלה הדברים מן גיר ''ואו'' ואחד ינשד. השנווה אלי פוסל הוני. כאן עלא למצוות אלי קאלום משה רבינו ינדרה הומאן מוש מן סיני?

לאכן מערוף אלי פסרו לחז''ל עלא לפסוק הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. אלי לעבד ילזמו ירץ' עלא צאחבו. ולאכן ילזמו ירץ' באלו באש מה יחזמושי האו יכליה ירץ' לפעל מתלן ישב האו יצ'רב. וכיף מה קאלו לחז''ל. אלי לעבד חראם יצ'רב ולדו לכביר באש מה ירצ'שי לפעל ויוולי יעמל דנוב אוכר. וחתה לאב אלי יכליה ולדו ירץ' לפעל. חתה הווא קאעד יתזאווז עלא לפני עור לא תתן מכשול. והאדה הווא אלי קאעד יקול לפסוק ולא תשא עליו חטא. מאענאהה תרץ' עליה בטריקה אלי מה תכליהושי יעמל דנוב. ועלאש תלז לפסוק באש יווצ'חלי לחאזה האדי. אלי אחנאן ענדנה הדין. אתי עשה ודחי לא תעשה. מאענאהה ואחד קדאמו באש יעמל מצות עשה ווקתלי חיעמלהה חיתזאווז עלא לא תעשה. יעמל מצות עשה חתה ואלו אלי חיתזאווז עלא לא תעשה [ ולכלל האדה פי קראייה כבירה ובהאדה חתה חד מה יעמל שיי מן ראסו כאנשי וקתלי תזי חאזה לידו ימשי ינשד הרבי] וחתה ואלו אלי קאלו לחז''ל אלי וקתאש תמה לכלל האדה כאנשי וקתלי פי נפש לוקת אלי חיעמל עשה חיתזאווז עלא לא תעשה. כיף למילה פצרעת ותכלת פלכלאים. חתה הוני פי נפש לוקת אלי חיעמל מצות עשה מתאע הוכיח תוכיח חיתזאווז עלא לפני עור לא תתן מכשול. כננה נקולו אתי עשה ודחי לא תעשה. ובהאדה לפסוק וצ'חלנה הוני אלי למצוה האדי יוצאת מן הכלל. ואידה כאן ואחד ישוף אלי וקתלי חירץ' עלא צאחבו חיתזאווז עלא לא תעשה מה ירצ'שי.

ופלפרשה מתאע הזמעה אלי פאתת. פי פרשת מטות. שפנה אלי משה רבינו וקתלי זאוו בני גד ובני ראובן יחבו יאכדו באייהם פי ארץ ישראל אקבל לירדן. לאם עליהם משה רבינו וקאלום תרבות אנשים חטאים. ומה כללה מה קאלום. ובהאדה הוני וקתלי חיוכיח עם ישראל. חתה ואלו אלי הומאן כלאם קאסח שוייה. כיף מה מערוף אלי כלמת דברים האו וידבר כלאם קאצח. מה יסתמאשי קבאלת אלי קאלו לבני גד ולבני ראובן. ובהאדה הוני קאל אלה הדברים. אלי לכלאם אלי קאלו לבני גד ולבני ראובן פסל אותו. ולהוכחה ילזמהה תוולי כיף מה חיקולהה תווה. אלי הוכיח אותם ברמז. ומן גיר מה חשמהם. והאדאך עלאש אלה מן גיר ''ואו''

אכואני לעזאז. מצות הוכיח תוכיח הייא מן למצוות לחמורות. אלי לעבד מה ינזמשי יקול האש דכלני פיהם ומה נרצ'שי עליהם ועלאש למאשאכל אלי נעמלהה לרוחי. כל עבד מלזום עליה באש ירץ' עלא צאחבו וקתלי ילקאהו גאלט. כיף מה קאלו לחז''ל. אלי וקת חרבן בית ראשון רבבי וצא עלא למשחית באש יקתל הרשעים. זאת מדת הדין וקאלת לרבבי וצדיקים? קאללהה מה יתעאקבושי. קאלתלו עלאש? קאללהה עלא כאטר צדיקים. קאלתלו כאנו חקהם ירצ'ו עליהם והומאן מה רצ'ושי עליהם. קאללהה האנה נערף אלי מה כאנושי חישמעו כלאמהם. קאלתלו אידה כאן אנתין תערף הומאן מנין חיערפו. פי וקתהה רבבי קאל ללמשחית ובמקדשי תחלו. מאענאהה תבדאו בצדיקים עלא כאטר מה רצ'ושי. ומעה זמיע האדה קאלולנה לחז''ל. אלי ואחד וקתלי ירץ' ילזמו יסתחפץ' יאסר באש

 מה ימששי צאחבו ומה יחשמושי. אלי וקתהה תוולי עבירה אכתר מנהה מצוה. ובלאכץ אידה כאן ירץ' עלא כאטר יחב יוורי ללעבאד קדאש הווא נאס מלאח וקדאש הווא יעמל לכיר מעה לעבאד וקאעד ינצח פיהם. ולחז''ל וצאוו אכתר ללאבאת ורביין אלי הזגאר דימה בחדאהם. באש יערפו כיפאש ירצ'ו עליהם. אלי הזגיר חשאש וממכן כלמה צ'ייעו. צחיח הרבי ולאב ילזמהם ירביו זגארהם. ולאכן תממה ברשה טרק. כיף מה קאלו פלגמרה אלי וקתלי ואחד יצ'רב ולדו האו התלמיד מתאעו ילזמו יצ'רבו בחאזה מה תוזאעשי יאסר. ומה יצ'רבושי וקתלי הווא מגשש באש יברד פיה גששו. כאנשי יברד שוייה ומן באעד יצ'רבו צ'רב כפיף אלי הזגיר יחס בלגטה מתאעו ומה עאדשי ירזעלהה. ונזיבו הוני מעשה אלי חכאת למעשה האדה תכדם מורה. מערסה בראזל מן למרכאנתייה מתאע לבלאד. זגארהה כלהם כאייפין רבבי ונזחו פי קראייתהם פלישיבה. ובוהם צאוובלהם כדמאת באש ינזמו יקראו ויעישו מרתאחין. והייא כאנת פרחאנה ומתהנייה. ולאכן אקבל ארבעה שנין תקריב בדא שלום בית ינקץ מן הדאר. וולאת הייא וראזלהה יכמלו כצומה יתכאצמו מררה אוכרה. כל יום תלאת ארבעה כצאמאת. ולכצומאת לכל עלא חאזאת פארגה. אלי קבל חתה פי חאזאת אקוה מן איכה ביאסר מה כאנושי יתכאצמו. בלעכס כאנו יסעדו בעצ'הם. ווקתלי ואחד מנהם יגלט לוכר יצלחלו בחתיראם כביר יאסר. בדאו ינשדו בעצ'הם עלאש ולאו איכה. כל ואחד יקול ללוכר מה כנאשי איכה. ומה נערפשי עלאש ולא לכצאם. ועלאש קאעד נכאצם. הראזל משה לרבי מתאעהו. נשדו ברשה נשדאת עלא כדמתו ועלא למועאמלאת מתאעהו מעה הנאס. קאלו האנה מה נקאבל כאן לכדאמה לכבאר אלי ענדי אלי הומאן תלאתה ופי ידהם לכדמה לכל. ומלי בדית נכדם דכלתהם מעאייה. ולבאקי לכדאמה מה נקאבלומשי זמלה. וחתה הנאס אלי נכדם מעאהם קליל וין נקאבל  ואחד מנהם. אלי האנה נכטט ללכדמה ולכדאמה לכבאר מתאעהו ינפדו. קאלו עזב. באלכשי תמה ואחד מן לכדאמה מגשש עליך. קאלו האנה מה עמלת מעאהם כאן זמיע למליח. והאו תווה נכלמהם יזיו הוני ונשדהם אנתין ברוחך. בעתלום והווא כרז. ובאעד מה רווחו מן ענד הרבי דכלו. קאלו צחיח לכל ישכרו פיך. וחתה ואלו אלי ערפו אלי הנשאייד האדון פי מצלאחתך אידה כאן יטלע ואחד מנהם מגשש עליך פי חאזה. לאכן הומאן שדו צחיח אלי מה עמלת מעאהם כאן זמיע למליח. תלפת הרבי ללעשיר וקאלו ומרתך האש תכדם. קאלו מורה. קאלו בעתהאלי. זאת לרבי קאללהה שוף יא בנתי. מורה לאזם תגלט מעה התלאמדה מתאעהה. ומראת תזי גלטה אלי תמש התלמידה. ובהאדה ילזמך תבתי מעה התלמידאת אלי קריתהום לכל תמאש האשכון מגשש עליך לתווה. ומן סירתו הווא הרב שלום בית מן הדאר מתאעך. קאלתלו נשוף פלארבעה שנין האדון. קאללהה לא מלי וליתי מורה. מה תערפשי השנווה הסבב אלי וצלך לאיכה. קאלתלו 25 שנה והאנה נקררי. תעדאו עלא ידיה אכתר מן 500 תלמידה. וין חנלקאהם. קאללהה שופי חל אידה כאן תחבבי תתהנאי פי דארך האדה האש נזם נקולך. חכאת לראזלהה האש קאללהה הרבי. קאללהה שאהל. זיבי מן לארשיף מתאע לכתה אסם התלמידאת אלי קריתיהם ותפאציל אלי מכתובה ענדכם. והאנה תווה נבעת האשכון ינשדלי עליהם. ווקתלי נלקאווהם לכל נעמלולהם חפלה ונחכיו מעאהם. ועמלו איכאך. והווא עשיר כביר. כרה זמאעה אלי האדי הייא כדמתהם. ופי זמעתין זאבולו וין יסכנו ונומרואת התליפון מתאעהם. האש עמל לעשיר. עמל חפלה פי אולם מערוף יאסר. ובעתו סתאדאנאת לתלמידאת לכל אלי תווה כלהם כברו וכתרתהם מערסין ובזגארהם. וזאדת למורה כלמתהם בתליפון. ואכדת עליהם באש יזיו פתאריך האדאך. וחטת האשכון פלבאב אלי ידכל יקייד אסמו באש תערף זאוו לכל האו לא. ווקתלי תלמו לכל פי וצט לחפלה. למורה קאמת וקאלתלהם אלי הייא ענדהה מושכלה והרבי קאללהה אלי הייא ממכן תמה תלמידה מן התלמידאת מתאעהה מסתכאייד מנהה. ובהאדה תטלב מנהם הסמאח. ואלי מה תחבשי תסאמחהה מאדאביהה תחכיה מעאהה. לכל קאלולהה

 מוש מסתכאיידין מנך אלי אנתין כנתי מורה מליחה יאסר. וזיד האו נקולולך סמאח. פרחת יאסר. ובאעד מה כמלו לחפלה כדאת זמאם התקייד ולקאת אלי התלמידאת לכל זאו. כאנשי ואחדה מה זאתשי. כממת גדוה נמשילהה. משאתלהה. ווקתלי דקת עלא דארהה וכרזתלהה קבלתהה בברודה. ומה קאלתלהאשי דכלי. הייא דכלת וחדהה וקעדו פצאלה. וחתה חאזה שרב האו מאכלה מה זאבתלאשי. פי וקתהה פהמת למורה אלי האדי הייא התלמידה אלי תלווז עליהה. קאלתלהה האשביך מה זיתישי ללחפלה. קאלתלהה כאן ענדי מה נעמל מה נזמתשי נזי. קאלתלהה שופי. האנה מורה 25 שנה. ובכל שהולה נזם נפהם מלסתקבאל מתאעך אלי אנתין מגששה עלייה. נחבך תקולילי עלאש מגששה עלייה. קאלתלהה לא מוש מגששה. שדת פיהה צחיח וקאלתלהה אלי הייא מה עמלת לחפלה האדי לכל כאן עלא כאטרהה. חכיילי באש נזם נטלב מנך סמאח. קאלתלהה אנתין חטמתיני זמלה. אלי הייא כאנת מן לאוולאת מתאע לכתה. וכל כתה אלי תקרא פיהה למורות לכל פרחאנין ביהה. חתה אלי דכלת ענדהה. הייא מה כאנתשי תפהם פיסע השיעורים. ולאכן כאנת מגראמה יאסר בקראייתהה. וכאנת וקתלי למורה תפסר השיעור תכתב האש קעדה תקול למורה באש וקתלי תרווח תבת האש קאלת למורה חתה אלי תפהם השיעור מליח. והאדה כלאהה דימה תאכד נוואמר מלאח. ולאכן וקתלי דכלת ענדהה לקאתהה תכתב. עאקבתהה. וקאלתלהה וקתלי למורה תעטיה שיעור ילזם התלמידאת לכל יתצנטו ומה יכתבושי. ולאכן הייא האדיך הטריקה לואחידה אלי כאנת תנזם באש תקרא ביהה. וחתה ואלו אלי מראת כאנת תכתב בתכבייה לאכן מה כאנתשי תנזם תכתב מליח. ודובלת עאמין. לקאת רוחהה כבירה ולכיף מתאע לקראייה ופאלהה שלמת קראייה וכרזת תכדם. למושכלה מוש הוני. כאנשי למושכלה הייא אלי למורה האדי כלאתלהה פכרה כאייבה עלא למורים ולמורות. ותווה ארבעה שנין מלי בדאו יזיווהה שידוכין. ולאכן אלי קאבלתהם לכל טלעו מורים. ומן למוקאבלה לאוולה וקתלי יקוללהה אלי יכדם מורה תבטל מנו. חתה ואלו אלי פלאוול יביין אלי הווא אנסאן באהי. ולאכן הייא פי פכרתהה מורה לא. ותווה שהר תקדמלהה ואחד מוש מורה. ופרחת ביה ותקריב תפאהמו ועזבתו ועזבהה. מאזאל כאנשי באש יתקאבלו מעה לואלדין. ולמושכלה אלי זאת הוני אלי טלע הראזל האדה הווא ולדהה. סלמת פיה. תיהייא למושכלה מתאעהה למורה האדי חתאכד ולדהה. הוני למורה קאמת תבכי. קאלתלהה צ'למתיני. האנה כנת נכמם עלא מצלאחתך. ווקתלי שפת הסנאסה מתאעך האדי חבית נחיהלך ונכליך תצנטי השיעור מליח ותפאהמי. קאלתלהה כאן ילזמך תפיקי וקתלי תלקאייני מלי כנת מן התלמידאת למלאח רזעת מן לאכראנייאת. תקרבתלהה למורה וקאלתלהה מה תכמישי אלי האנה דונייה. האנה באהייה יאסר. ובארי נשדי עלייה התלמידאת אלי קראו ענד לכל. האנה מוש מצטחקה לשהרייה אלי יעטיווהאלי. האנה ראזלי מרכאנתי יאסר. האנה נקררי עלא כאטר נחב התלמידאת מתאעי. ממכן גלט מעאך. ולאכן גלטה מעה תלמידה ואחדה פי 500 תלמידה תנזם תתסאמח. והאני זיתך הוני באש נטלב מנך הסמאח. קאלתלהה עלא כאטר ולדך קאלתלהה לא. האו האש צאר בצ'בץ'. וחכאתלהה כל שיי. ותווה זית פלאוול נטלב מנך חאזה ואחדה. תווה חנטלב מנך חאזתין. באש תסאמחיני ותזוריני פצ'אר. ומן באעד נזיו האנה וולדי וראזלי נזורוכום פדאר באש נכטבך לולדי. אלי ולדי חכאלי עלא לכרוז מעאך. והאנה מה כנתשי נערף האשכון. וסתעזב השנווה אלי בדלך. אלי כנתו מתפהמין יאסר. ותקריב תפאמתו עלא כל שיי. ומן באעד פי מררה ואחדה תקלבתי עליה וקלתילו לא. קאלתלהה כלייני נכמם. קאלתלהה לא איזאיי נמשיו לרבי והווא יחכיה מעאך. ווקתלי סמע הרבי לחכאייה. קאללהה ילזמך תסאמחיהה. אלי עלא כאטר שלום בית רבבי רצ'ה באש יפסכולו אסמו בלמה. חתווליי כיר מן רבבי ח''ו. וסאמחתהה. ובאעד זמעה תמת לכוטובה. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.

תגובות
 

בס"ד

עש"ק,פרשת דברים ה' אב מנחם התש''ע,

שנה עשירית, גיליון מספר 489

כניסת השבת: 19:07

ההפטרה: משא גיא חזיון ומסיים: אמר ד' צבאות ישעיה כ''ב

יציאת השבת:20:02

ט' באב יום שלישי התחלת הצום יום שני 19 :06 גמר הצום     20 :00

 

עלון זה יוצא לאור על ידי ישיבת רבי אליעזר זצוק''ל וזיע''א חארה כבירה זרבה תוניסיה יע''א

העלון מתפרסם במקביל בפורום אתר האינטרנט עמי"ת www.amit4u.net

 

 

כניסת השבת הבאה פרשת ואתחנן 19 :03

בעלון חידושים מפרשת השבוע, ליקוטים, סיפורים בעברית, מוסר בערבית כולל מצוות השבוע, תמצית באור פרשת השבוע, חידושים ודברי מוסר

ניתן להקדיש העלון להצלחה או לרפואה ולהבדיל, לעילוי נפש

העלון השבוע מוקדש לרפואת חיים יוסף בר מרגלית נעמן ולרפואת כרמל חייה בת יפה חדוק ולרפואת דיאמנטה בת שתרונה מאזוז ולרפואת עזיזי בר כמונה חדוק ולרפואת ליליאן חייה בת קוטי ולרפואת זינה בת שלבייה יעיש ולהצלחת מר מעתוק בשירי הי''ו ושיזכהו ד' לבנים זכרים של קיימא בקרוב

להצלחת כל עם ישראל ואנו תפילה כי יחדלו הפיגועים ותאונות הדרכים

לע"נ כל נפטרי עם ישראל ובכללם:

הרה''ג רבי מסיעד בר כמונה מאצ'אר זצוק''ל וזיע''א ואשתו מרת טיטה בת מישה ז''ל .היקר מר ציון בן מסעדה הכהן ז''ל ואשתו מרת עשושה בת מישה ז''ל .מו''ר הרב הגאון רבי צבי חיים מאצ'אר בר טיטה זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי חנינא בוגיד בר ורדאנה סעדון זצוק''ל וזיע''א. מו''ר הרב הגאון רבי ציון בר גרצונה דיעי זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי מצליח מאזוז בר רחל זצוק''ל וזיע''א. ולמנוחת האשה הכשרה מרת לאה מזיאנה בת חנה לבית סוסי ז''ל. ולמנוחת האיש היקר מר וצייף ציאדה בר שלבייה ז''ל ולמנוחת האיש היקר מר מעראבי מאזוז בר זינה ז''ל. ולמנוחת היקר מר וזיפה עשוש בר חנה ז''ל. ולמנוחת היקר מר כמוס כהן בר שמחה ז''ל. ולמנוחת היקר מר גבריאל סגרון בר כאדומה ז''ל . ולמנוחת האשה הכשרה מרת דזירייה בת כמיסה לבית טראבלסי ז''ל. ולמנוחת הרב הגאון רבי מרדכי אליהו זצוק''ל וזיע''א. ולמנוחת מסעוד עזרייה בר חנה ז''ל

 נא לשמור על קדושת העלון ולצרפו לגיליונות הבאים   |  נא לא לעיין בזמן התפילה וקריאת התורה  |   שבת שלום ומבורך

הצלה כפולה בוואדי                                                                                                                              יש חברויות שמסתיימות פתאום, בלי שום התראה מוקדמת. זה קורה באמצע החיים, אתה גם לא מבין למה ומדוע, ואיפה בדיוק, באיזו נקודת זמן נכנס סכין החיתוך השמיימי וחצה את החברות, זו לדרום וזו לצפון. ולפעמים, גם בלי סיבה מיוחדת, סתם כך.
מוטי גולדשטיין ואיציק מידן, היו חברים נפלאים מגן הילדים ממש. הם גדלו באותו כפר קטן, שיחקו בצל עצי איזדרכת, טיפסו על אותם אקליפטוסים, והלכו בצוותא לקטוף תפוזים וקלמנטינות בפרדס. פעם אצל מידן, פעם אצל גולדשטיין. גם הוריהם היו חברים טובים. דור לדור.
ילדים כאלה שגדלים במושב ירוק ותמים, אצל הורים בריאים בגוף ובנפש, בצילה של ציונות בונה ולוחמת (כביכול), קוראים להם ''מלח הארץ''. יש מהם ציפיות גדולות. מושבניק, שכל חייו, עד גיל 18, עבד בפרדס, ברפת ובגורן, בשרב ובגשמים, מסגל לעצמו אופי בריא, קשוח משהו, חריצות ורצינות וידיים מחוספסות. הצבא אוהב את ה''פרחים'' הללו שמגיעים מן הכפר ומן הקיבוץ, ומגלגל אותם לקורסים הכי מובחרים בצה''ל. לסיירות, לגדודים הלוחמים, וכמובן לקורסי הטייס. יש בהם, במושבניקים הללו, מן חיוניות ומשמעת עצמית, שלא כל כך מצויה בילדי העיר המפונקים, שמעולם לא אחזו ביד טוריה או מקטפה, ולא בוססו ברפת בבוץ עמוק עד לברכיים, כדי להכניס פרות עקשניות למכון החליבה.
מוטי גולדשטיין ואיציק מידן התגייסו באותו יום לצבא, ועמדו בתור אחד אחרי השני בבקו''ם (בסיס קליטה ומיון). המספר האישי שלהם זהה לחלוטין, רק אצל גולדשטיין הוא מסתיים בספרה 3, אצל מידן בספרה 4.
שניהם ביקשו להתנדב לאותה סיירת, והמבדקים היו תואמים להפליא. שניהם, בלי עין רעה, מוצלחים. הם ישנו מתחת לאותו אוהל סיירים בטירונות, בקורס המכי''ם, וכמובן גם בקורס הקצינים.
שניהם, איך לא, סיימו בהצטיינות את קורס הקצינים, וזכו לאות מיוחד על יכולותיהם המשובחות. העתיד הצבאי קרץ להם.
הם נלחמו כתף בצד כתף, באותן חזיתות ובאותה חטיבה, ובנס, ניצלו פעם אחר פעם ממלאך המוות.
באחד הקרבות בואדיות לבנון הבוערת, ספג מוטי גולדשטיין כדור בכף רגלו ואיבד דם רב. איציק מידן, זחל לעברו תוך אש צולבת וחסם את העורק. ''מוטי'' זעק איציק ''אל תאבד את ההכרה. תסתכל אלי, זה אני איציק, אח שלך!!!'' מוטי הביט בו במבט זגוגי ההולך ותופש חיוורון מסוכן. בגופו נותר בקושי ליטר אחד של דם. שלושה שבועות נאבקו על חייו, ובחסדי שמיים הוא התעורר לחיים. חיים במתנה.
בגיל 24, אחרי שלוש שנות שירות בקבע, החליט מוטי גולדשטיין, ליתר דיוק, רב סרן גולדשטיין, להשתחרר מן הצבא ולצאת לעולם האזרחי. איציק מידן לעומתו, ראה בצבא אתגר וקריירה. תתפלאו, אבל גם כאן עדיין לא נכנס הסכין השמיימי לחצוץ בחברותם. בסופי שבוע ובחופשים, הם היו נפגשים ומעבירים חוויות. מידן סיפר על עלייתו בסולם הדרגות והתפקידים, וגולדשטיין סיפר על עסקיו ההולכים ומסתעפים.
בגיל 26 נישאו שניהם, באותו חודש ממש, תשרי. זה בתוך עשרת הימים הנוראים, וחברו מיד לאחר סוכות. חצי שנה אח''כ עוד שמרו על קשר טלפוני, פה ושם מפגש, אבל אל תשאלו איך ולמה, מוטי גולדשטיין איש העסקים חזר בתשובה.
סגן אלוף מידן לא ידע איך לאכול את זה. שיחתם האחרונה היתה קרירה משהו. הכיפה השחורה שעל ראשו של מוטי והזקן הצפוף והדקיק שטיפח לעצמו, נראו בעיניו של איציק, כמו חומות ענקיות שהוא לא רצה לחצות אותן. הוא אמנם חש כלפיו חיבה חברית ענקית, אבל גם מחסומים מסויימים.
עברו להן 20 שנה.
איש העסקים מרדכי גולדשטיין גלש ביום קיצי אחה''צ, עם הג'יפ שלו, לאחד הוואדיות בנגב, כדי לבדוק אפשרות לבצע שם קידוח לאיתור מקורות מים. החברה הכלכלית שבראשה עמד, פיתחה מומחיות לאיתור מים במקומות צחיחים, ולגיבוש תוכניות להעברתם למרכז בצורה זולה ויעילה ביותר.
אחרי שעה נסיעה בשולי הוואדי, נגלה לעיניו מחזה מזעזע. הוא הבחין בטרקטורון צהבהב הפוך, סמוך לדרך העפר, וכמה עשרות מטרים ממנו השתרעה גופה של נער צעיר, כולו שטוף דם.
מוטי קפץ מן הג'יפ, ניגש אל הצעיר, והשתמש בכל הידע המקצועי שלו מתקופת הצבא. הוא התחיל להנשים את הנער, חבש את פצעיו השותתים, והזמין בפלאפון מסוק פינוי. הוא הכיר היטב את הנוהל, המסוק הגיע תוך 10 דקות. הוא סייע לפרמדיק הצבאי להעלותו למסוק, וביקש להצטרף לפינוי. הג'יפ שלו לא עניין אותו. חשוב היה לו שהילד הזה יחיה...
הוא ישב ליד הנער, שלף את ספר התהילים הצמוד אליו, והחל לקרוא בהתרגשות פרק אחר פרק, בעוד הרופא הצבאי מבצע בנער פעולות החייאה. מוטי שלף מכיסו ממחטה, הרטיב אותה במים והחל לנגב את הדם מפניו של הצעיר. אל תשאלו למה, אבל הוא הרגיש, שהילד הזה מוכר לו מאיזשהו מקום, ומשום מה הוא מאוד אוהב אותו, והוא החליט שהוא לא יסור ממנו עד שהרופאים יודיעו לו שאין לו סכנת חיים.
הוא הפנה מבטו לשמיים ואמר: ''אבא שבשמיים, אני יודע שרק השגחתך המופלאה היא שהביאה אותי דקות ספורות אחרי התאונה לוואדי הנידח, כדי שאציל את הנער הזה. אז אנא, התמלא רחמים עליו שיחלים.... ואם יש לי זכות רבים וכמה חסדים שעשיתי, ואם יש לי קצת תורה שלמדתי, אנא אבא שבשמיים, שיעמדו לרפואתו, אני מוותר על הכל... אמן ואמן''.
המסוק נחת סמוך לבית החולים, והצוות הרפואי העביר מיד את הפצוע לחדר הניתוח.
מוטי גולדשטיין רץ אחריהם. הוא הרים טלפון לרב שלו, לראש הישיבה של הבן שלו, וביקש ''תתפללו על נער צעיר שנפצע בתאונת טרקטורון, אינני יודע מה שמו... הוא זקוק לרחמי שמיים. אני מתחנן''.
בשתיים לפנות בוקר, אחרי 8 שעות ניתוח, יצא המנתח ואמר ''הוא יחיה, מצבו קשה אבל יציב, אתה אבא שלו?''.
''
לא'', השיב מוטי, ''אינני יודע מי אבא שלו, אני מצאתי אותו מרוסק בוואדי, אבל אני מרגיש שהוא כמו בן שלי... צריך לאתר את הוריו...''.
בארבע לפנות בוקר, הגיע תת אלוף יצחק מידן לבית החולים. צמוד לדלת המחלקה לטיפול נמרץ, הוא הבחין ביהודי עם זקן מתנענע, קורא תהילים ובוכה.
מוטי?
איציק?
השניים נפלו זה על זרועות זה, בחיבוק של חברות גברית. מוטי גולדשטיין ניגב את דמעותיו, ושאל ''איציק מה אתה עושה כאן, במחלקה לטיפול נמרץ?''
''
אמרו לי שהבן שלי, רונן, בן ה- 17, פצוע קשה ועבר כאן ניתוח 8 שעות... הוא התעופף מהטרקטורון שלו בוואדי...''
''
זכיתי להציל את חייו...'' מוטי מחה דמעה עקשנית נוספת. ''הגעתי לוואדי דקות ספורות אחרי התאונה''.
שני החברים ישבו קרוב קרוב, ומוטי ביקש מאיציק, ''אנחנו מזרע אברהם אבינו, מזרע יצחק ויעקב, והאומנות שלנו זו תפילה. שים עין על פרקי התהילים וחזור איתי מילה במילה. לרפואת רונן בן יצחק ומרים... שיר למעלות אשא... אל ההרים''.
לפנות בוקר נכנסו השניים לבית הכנסת של בית החולים. איציק מידן חשף את זרועו וביקש שחברו הטוב יעזור לו להניח תפילין. איציק לא ידע למה, אבל במהלך התפילה, נעצמו עיניו. הוא ראה עצמו זוחל לעברו של מוטי, תחת מטר של אש, שולף מכיס חולצתו תחבושת וחובש את רגלו המרוסקת. ''אל תדאג מוטי, אנחנו יוצאים מכאן חיים'' לחש לו, ''אל תאבד את ההכרה... זה אני איציק, אח שלך''.
הם יצאו חיים, וההשגחה העליונה גלגלה 23 שנים אח''כ, שמוטי יציל ממוות בטוח את רונן, בנו של איציק. הצלה כפולה בוואדי.
כשרונן מידן התעורר מן התרדמת שלו, אחרי 36 יום, הוא שמע את הסיפור המופלא וביקש להכיר את מוטי גולדשטיין, החבר של אבא. השניים ישבו שעות ארוכות ושוחחו ביניהם על החיים והמוות ובעיקר על אמונה בצור עולמים. מוטי סיפר גם לרונן על חברותו הצמודה והטובה עם אבא שלו שהציל את חייו במהלך קרב קשה...
בערב יום כיפור, מגובס ישוב על כסא גלגלים, ביקש רונן להתלוות למוטי גולדשטיין לבית הכנסת. גם איציק האבא, החליט לבוא ולהתארח בחברת ידידו הוותיק, ומן היום הזה, הם עשו את המהפך המתבקש מכל יהודי ''אבינו שבשמיים, החזירנו בתשובה שלמה לפניך''.
והואדיות ענו כהד, אמן ואמן.
אלא הדברים אשר דיבר משה  אל כל ישראל (דברים  א-א) הרב אריה קרן                                                                                     ספר דברים פותח בדברי תוכחה בימי חודש אב. ימים שמסמלים את הגלות ומזכירים את חורבן בית המקדש ובתקוה שכולנו ניגאל גאולה אמיתית ושלמה. עיקר הגאולה תלוי  בתשעה באב, נבא על ידי משל למה הדבר דומה, לאישה שצוות רופאים מנסים לילד אותה והמצב הסתבך, הסבירו הרופאים לאשה שאם היא רוצה לחיות היא צריכה להפיל את הולד ואם היא רוצה להציל את הולד היא צריכה למות במקומו, למרות שההלכה שמפילים את הולד ומחיים את האימא, מכיוון שהאימא היא חי ודאי והתינוק איננו יודעים מה יהיה איתו עד גיל שלושים. התינוק אינו בטוח הוא יכול להיות כמו הנפילים ח"ו, לכן נפסקה ההלכה שפידיון הבן מקיימים בגיל שלושים יום כי עד אז הילד יכול להיות בן נפילים שלא מצליחים לשרוד. ההגדרה של "חי ודאי" היא מגיל שלושים יום ומעלה, לכן במצבים כאלו לא לוקחים סיכון ומצילים את האימא. ונחזור לענינו: למרות כל זאת האימא חיכתה עשרים שנה לילד והאכזבה שלה היתה קשה ביותר לכן החליטה למסור את נפשה ולהחיות את הולד. והיא נפטרה לחיי העולם הבא. האבא שהגיע לחדר הלידה וקיבל את הבשורה המרה. הצטער על ההחלטה הזאת כי אישתו לא היתה בקיאה בהלכה, ועשתה מעשה שנוגד את ההלכה. הבקשה האחרונה שהיא ביקשה לפני מותה אמר הרופא לאב שהילד שלה בכל יום שנת פטירתה יעשה לה אזכרה גדולה בכל שנה ושנה. האבא נאלץ לגדל את הילד וכשהגיע הילד לגיל מיצוות לקח אותו אביו לבית קברות והראה לו את הקבר של אימו ואמר לו: בזכות האישה הזאת אתה נימצא פה היום, וסיפר לו את המעשה שהיה, וגם נתן דגש לבקשת אימו שכל שנה היא רוצה שאתה תעשה לה אזכרה גדולה עם רבנים וכו' זה התנאי שהיא הסכימה למות ולתת לך חיים. וכן כך היה כל שנה הילד עשה אזכרה גדולה וכשנאלץ הילד להתגייס לצבא שכח כבר בזכות מי הוא חי, שכח את הקב"ה שכח את האזכרה של אימו שהיה אמור לעשותו מידי שנה ואפילו את אביו שכח. אחרי הצבא כמו כל המיתהבלים החליט לטוס לחו"ל, לאבא שלו היה צער גדול שלח לו מכתבים אין קול ואין עונה ואין צווחא ברחובותינו, והאבא החליט לטוס למזרח הרחוק כדי למצוא את בנו ולבשר לו שהוא בסכנת נפשות גדולה כי אימו מסרה את נפשה למענו כדי שיעשה לה אזכרה גדולה מידי שנה וזה התנאי שהוא בחיים ולא רק זאת גם לאבא הוא לא מתייחס, ואין שום סיבה שכפוי טובה שכזה אמור לחיות. ע"כ המשל. הנימשל הוא שבני ישראל חטאו להשם יתברך והתחייבו מיתה הקב"ה זכר את בריתו לאברהם יצחק ויעקב לזרעם והשכינה המשולה לאימא של עם ישראל במקום לפגוע בבני ישראל שמשולים לולד שנולד העדיפה השכינה לפגוע בעצמה ולהחריב את בית המיקדש. לכן נשלחנו לגלות עד ביאת משיח, ומין הסתם אנו חייבים לה הרבה לשכינה הקדושה לכן בגלות אנו צריכים לקיים תורה ומצוות ולקרב את הגאולה אך תנאי אחד היה לשכינה שנעשה לה אזכרה מידי שנה בשנה בתשעה באב לזכר חורבנה ואם לא נקיים את האזכרה בתשעה באב שזה יום תענית לפי כל דקדוקיה והליכותיה אז אנו משולים לאותו ולד שבגד באימו. המשולה לשכינה הקדושה ולא מתייחס לאביו שהוא משול לאבינו שבשמים אם כך מי שאינו מתאבל על ירושלים אינו זוכה לראותה בבינינה. עלינו ללמוד מהצדיקים איך היו מתאוננים על השכינה לא רק בתשעה באב אלא בכל יום ויום, שהיו מתפללים בתיקון חצות למרות שאין להם גרמא בנזיקים ומה עלינו לומר שסה"כ מצפים מאיתנו להתאבל באופן אמיתי ופנימי בתשעה באב, פעם  בשנה  ובמיוחד בגלל חלישות הדור אין מתאבלים בתיקון חצות כל יום. מעשה היה בביתו של החפץ חיים ששיחקה מחבואים עם חברה והתחבאה מאחורי מבנה כרבע שעה ואף אחד לא בה לחפש אותה. הילדה נפגעה והלכה לחפץ חיים לספר לו את המעשה בבכי גדול הרגיע אותה החפץ חיים והתחיל לבכות. שאלה אותו אישתו למה הוא בוכה ענה לה שהבת שלה התחבאה ולא באו לחפש אותה כרבע שעה, מה נגיד שאנחנו מתחבאים מהשכינה יותר מ-1900 שנה ועושים לה צרות צרורות אז איך היא אמורה להרגיש כשהיא מחכה שיגאלו אותה בבית אסורים של הגלות ומעונינת שנתקן את עוונות חורבן בית המקדש ונעשה תשובה שנאמר "ובא לציון גואל שבי פשע מבית יעקב" ובמקום להביא גואל אנחנו לא מתאמצים להביא אותו ומיסתתרים מהשכינה שנאמר "פני הדור כפני הכלב השלכתי צמא ורעב לארץ לא צמא למים ולא רעב לאוכל אלא צמא ורעב לדברי תורה" והחי יתן לליבו (מפי הרב יצחק דין שליט"א). בית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם והוא עתיד להבנות בגלל אהבת חינם ונאמר בסנהדרין דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו והמסקנה שברגע שעם ישראל לא מאוחד הבית לא יבנה שנאמר "מחריביך ומהרסיך מימך יצאו" ואפשר לפרש אחרת כשעושים תשובה ויש אהבת ישראל ואחדות אז "מחריביך ומהרסיך מימך יצאו" שהמסטינים יצאו מאיתנו וישאר רק שלום ורעות אהבה ואחווה שבמצב כזה אפשר לבנות את בית המקדש ולהביא את משיח צידקנו. 
 

נגיחה בזונגל                                                                                                                                         אבי גולן היה מושבניק חילוני טיפוסי. הוא גדל כילד טוב, כפרי וירוק במרחבי המושב האמיד, ששדות תבואה ופרדסי הדרים השתרעו סביבו, והפינוק והשפע היו לחם חוקו הדק היטב, היטב הדק. כפית השמנת העשויה זהב האכילה אותו רק מתוק וטעים. אבי ומושיקו היו שני בני תפנוקים שנולדו שנה אחר שנה להורים משכילים, שעשו עסקים גם מעבר למשק המשגשג, שבמרכזו ניצבה בריכת דגי נוי יחודית ששווקו, לכל דורש, במחיר לא שווה לכל נפש.
''
דגי גולן'' היתה פירמה עולמית שנהנתה מביקושים עצומים בעיקר בחגאות של תושבי ארה''ב ואירופה. הללו משום מה, נהנו לקנות דגים צבעוניים כמתנת חגא. ''דגי גולן'' היו משייטים להם במליוני אקווריומים ברחבי העולם, מה שגרם לשייט בלתי מוגבל של דולרים ויורו ומארקים בחשבון הבנק הבלתי מוגבל של המשפחה.
אבי, הבכור, היה כבר בן 23, שנתיים אחרי שרות צבאי, משועמם עד שורשי שערותיו. לא היה אתר בארץ שהוא לא פקד. הוא היה חולה טיולים אובססיבי, צמוד למפות ולמצפנים ומנווט את עצמו בין ואדיות וערוצים עמוקים, לבין מסלולי הרים בצפון ולמכתשים בדרום. לא היתה פינה שהוא לא הכיר, והרבה חברות תיירות ביקשו ממנו את שרותיו. אבי גולן דחה באדיבות בקשות אלה, למרות שציוני המעבר שלו בקורס מדריכי הטיולים היו מעולים ביותר, ואת הקורס הוא סיים תוך שלושה חודשים בלבד.
בער בו החיידק הכל כך מוכר אצל צעירים ישראליים – חו''ל. טיול מקצועי, יסודי באתרים שעין לא שזפתם באסיה, או אפריקה, או אולי דרום אמריקה. ההורים קצת הביעו דאגה מן הרעיון, אבל אבי גולן ידע לסכל את הדאגות בחביבות ונעימות אופייניים.
לבסוף החליטו האחים גולן על מסע לתוככי הג'ונגל האפריקני. ההחלטה נבעה לאחר הרבה שיחות עם מטיילים מקצועיים ויועצי טיולים מכל העולם. הם היו בטוחים שזה המסע של חייהם.
אל תשאלו איך ולמה, אבל יומיים לפני הטיסה לאפריקה, נפגש אבי לערב חביב עם כמה חבריו מתקופת הצבא כדי להעביר חוויות. גם יוסי פלח מדרום ת''א הטבח של האוגדה נכח בפגישה. אבל זה כבר לא היה אותו יוסי, זקן קצוץ עיטר את לחייו, וכיפה סרוגה לבנה וענקית והמלים ''נ, נח, נחמ, נחמן'', רקומות בכחול בשני צדדיה.
בשלב מסויים גלשה השיחה לעסוק בפרושה המאגי המיסטי של הכתובת על כיפתו של יוסי, ומיד אחר כך כמנהג בעלי בתים לא חשובים, התחילו לדבר על ''שטיפת המוח שעושים החרדים והרבנים לתמימים הללו, שחוזרים בתשובה''.
יוסי פלח היה לבד במערכה הזו, מול ששה חברים חילוניים. ביניהם יגאל מכפר שמריהו, ברוך מרמת-גן, איציק הקיבוצניק, ומשה הדייג מעכו. האמת היא שהרבה תחמושת להשיב להם לא היתה לו. בסך הכל הוא חוזר בתשובה חצי שנה, כן הוא אומנם הספיק לחגוג את ראש השנה באוּמן סביב ציון הצדיק, ולקרוא את ''תיקון הכללי'' אותם 10 קפיטל תהילים שמחוללים נפלאות, אבל ידיעותיו בתורה ובמצוות היו קלושות למדי.
בשלב מסויים של השיחה שמעו את אבי גולן אומר מילים קשות, בוטות, כלפי שמיא וכלפי הצדיקים והרבנים, מילים שהנייר לא סובלן. יוסי פלח הרגיש שהוא מאבד עשתונותיו ועלול להגיב בצורה לא הולמת, הוא הרים את מכשיר הפלאפון שלו מעל השולחן, ונפרד מחבריו.
''
שהקב''ה יסלח לך, אדון גולן'', אמר יוסי פלח ''והלוואי, הלוואי שתזכה לחזור בתשובה''.
''
אני נוסע לאפריקה יוסי, מחרתיים'' הגיב אבי גולן ''ושם באפריקה רק... יכולה להחזיר אותי בתשובה...'' וכולם פרצו בצחוק רועם. יוסי פלח לא הספיק לשמוע מה או מי בדיוק יכולים להחזיר את גולן המושבניק בתשובה אי שם באפריקה, אבל היה לו ברור שתגובת חברו הטוב, מצחיקה נורא, עד דמעות. אבל הוא כבר לא היה שם. הוא לא יכול לסבול את האקלים הזה...
אבי ומושיקו גולן נחתו באפריקה עם הרבה מפות, מצפנים, כסף וכרטיס אשראי, ומצויידים במוטיבציה מגביהת שחקים לכבוש את הג'ונגל, ובעיקר אתרים שכוחים שהציוויליזציה עדיין לא השיקה אותה.
שלושה חודשים מסיביים ורוויי הרפתקאות מסמרות שיער חלפו עליהם ביערות-העד והם תעדו הכל במצלמותיהם. החל מעדרי פילים דוהרים, קרבות קיום בין אריות לצבאים, וכלה בציפורים נדירות בעמקים מרהיבי עין. הם התחככו יפה מאד עם שבטים פראיים שלפעמים חשדו בהם, אבל מהר מאד הם נשאו חן בעיני ראשיהם שבמקום לבשל אותם בסיר ענק, העניקו להם קשת וחיצים במתנה ושלחום לחופשי.
עד היום המר והנמהר ההוא. האחים גולן החליטו לחזור לארץ, אך בטרם זאת, הם תיכננו טיול ממונע על אופנועים לאתר פראי באחד הג'ונגלים היותר מוכרים. האופנועים צויידו היטב בדלק, במזון ומיד בהנץ החמה הם הניעו את האופנועים ופתחו בדהרה לכיוון היער. הסקרנות גברה עליהם והם החליטו לסטות לשביל כורכר צדדי, אבי לחץ על הדוושה, לכיוון עיקול הדרך, ואי מפה אי משם, יצאה מן המעבה ג'ירפה ענקית ודהרה למולו, הוא נכנס להלם וחרדה. הוא פנה ימינה, היא סטתה שמאלה. הוא משך שמאלה, היא חתכה ימינה, שועטת למולו בדווקא כמו מתעקשת להתנגש בו. הוא לחץ בעוצמה על הבלמים, אך מאוחר מדי. האופנוע נכנס בגוף הג'ירפה וראשו נטרק בראשה. איזה בום!
מושיקו שדהר לפניו היפנה ראשו לאחור וראה את האסון, אחיו היה שרוע על הארץ מפרכס בתוך שלולית דם והג'ירפה אף היא שכובה מיוסרת ונאנקת. איך מזעיקים לכאן עזרה? חרד מושיקו. הוא ניסה להנשים את אחיו, שמצחו כמעט הגיע לעורפו, אך טבע בדמו. הוא הצליח בעזרת תחבושות לחסום פצעים מדממים, עלה לאופנוע וחזר לכביש המרכזי, שם הבחין באוטובוס תיירים מקרטע. הוא עצר אותו, וביקש מן הנהג הכושי לאסוף את אחיו לביה''ח.
הכושי היה אדיש. ''האוטובוס מלא תיירים'' ענה באנגלית עילגת ''אני לא יכול להפסיק את הטיול''. מושיקו זעק ''אבל אחי עלול למות, כמה כסף לשלם לך בשביל זה?''
הנהג הכושי דווקא גילה עניין ו- 1,500 דולר מרשרשים שיכנעו אותו לבקש את סליחת התיירים, תוך הבטחה שיפצה אותם. הוא נכנס עם האוטובוס לשביל הצדדי, ויחד עם מושיקו העלו את אבי לאוטובוס.
בבית החולים הקטן בעיירה האפריקנית הצליחו לייצב את מצבו של אבי, אך הוא היה בחוסר הכרה מוחלט. ראשו היה מעוך וכתות בצורה מחרידה.
הקונסול הישראלי הצליח להעביר בעזרת אמבולנס את אבי גולן לעיר הבירה ומשם בטיסה עם ליווי רפואי למרכז רפואי גדול בארץ.
במשך שלושה חודשים היה אבי גולן בחוסר הכרה. גולגלתו היתה מרוסקת מצידה הימני ואובחנה פגיעה חריפה באזור חשוב במוח. ''רק נס יחזיר אותו להכרה'' אמר פרופ' גולדשטיין להוריו הבוכיים.
רופאים וניסים לא הולכים יד ביד. אחרי שלושה חודשים אבי פקח עיניים מבינות, אבל פיו היה חתום. הוא לא יכול היה להוציא הגה מפיו. רק אחרי חצי שנה נפלטו ההברות הראשונות ''אבא, אמא''. כמו תינוק בן יומו.
באותן שעות ארוכות של שתיקה בעל כורחו, הוא חשב על עצמו, על חייו, על תכלית חייו, על מי ברא את העולם, ואיך ברא, ולמה ברא, ומדוע התאונה הזו נכפתה עליו, ולמה הוא שותק ולא יכול לפלוט מילה מפיו. מי משתיק אותי??? הדממה הפנימית חוללה בו זעזוע וטלטלה.
והשאלות ביקשו והתחננו לתשובות. במחלקת השיקום הוא הבחין בספר תנ''ך והתחיל לדפדף. דף אחרי דף. בוהה, מנסה להבין, מנסה למלא בורות נשברים.
''
בראשית ברא...'' מענין חשב לעצמו, יש מי שברא את הארץ, השמים, הצמחים, החיות והאדם, ויש סדר ותיכנון לכל מהלך הבריאה, וכנראה הוא גם ברא אותי... אז מה הוא רוצה ממני? מה פתאום הוא שלח אותי להתנגש עם ג'ירפה?''.
כשנה אחרי התאונה חל שיפור מסויים ביכולת הדיבור של אבי גולן, וגם מצבו הפיסי השתפר לאין ערוך, אך הוא עדיין נשאר צמוד למחלקה השיקומית. בצהרי אחד הימים הגיעו לביקור שניים מחבריו, ללא כל תאום מראש.
יגאל מכפר שמריהו, ויוסי פלח החוזר בתשובה עם הכיפה הלבנה. הם ישבו על הספסל והקשיבו לסיפורי הג'ונגל של ידידם. עד התאונה, את התאונה עצמה כבר לא ידע אבי גולן לספר, הארוע הזה נעלם מזכרונו. רק מאחיו מושיקו, הוא שמע על פרטי התאונה המוזרה עם ה...
יגאל מכפר שמריהו שלף מכיסו מכשיר הקלטה קטן ואמר, ''לא תאמינו, את כל המפגש שעשינו לפני הטיסה שלך לאפריקה, הקלטתי. בואו נאזין. ההקלטה היתה חדשה וברורה, החל מחוויות הצבא, עבור לסיסמת הכיפה ''נ. נח. נחמ.'' של יוסי, וכלה במונולוג המתריס והמכוער של אבי גולן כלפי שמיא...
השלושה היו קשובים ומרותקים להקלטה, עד שלפתע שמעו את גולן אומר בבדיחות דעת לעברו של יוסי ''אני נוסע לאפריקה, יוסי, מחרתיים, ושם באפריקה רק ג'ירפה יכולה להחזיר אותי בתשובה''. אחר נשמעו פרצי צחוק.
השלושה היו בהלם. הם האזינו שוב ושוב למשפט הזה, ''רק ג'ירפה יכולה להחזיר אותו בתשובה...''. רק ג'ירפה... לא יאומן.
''
ברית כרותה לשפתיים'' הסביר יוסי לאבי. ''לפעמים אתה מנבא את עתידך. אתה בת-קול של עצמך. אתה לא זקוק לסמינר ליהדות, אצלך את כל העבודה עשתה ג'ירפה מטופשת אחת במעבה הג'ונגל''.
אבי יצא מבית החולים עם כיפה על ראשו, ציצית על גופו ועם המון תודה לג'ירפה, שהכניעה אותו בנגיחה אחת ופתחה בשבילו את פרשת בראשית של יהדותו המעשית.
בראש השנה האחרון הוא נסע לאוּמן להגיד תודה לרב נחמן. הוא ויוסי פלח קראו מחובקים ודומעים את ה''תיקון הכללי''. אבי גולן הבחין על המצבה בתאריך פטירת רבי נחמן: חי' בתשרי. לא תאמינו, אבל היה זה יום הולדתו של אבי גולן... היה זה גם תאריך הנגיחה. לפעמים חברים, לפעמים נגיחה של ג'ירפה היא נשיקת חמלה של הקדוש ברוך הוא.
חוכמה
''
זריזות היא מידה טובה ויקרה היא, בכל איבריו של האדם, זולת הפה והלשון''.
(
המגיד ממזריץ')

לקוטים מספר ברית כהונה לאדמו''ר ועט''ר רבי משה כלפון הכהן זצוק''ל וזיע''א

קכ''ו] נענועי הלולב מנהגינו פה לנענע על הסדר הזה דרום צפון מזרח מעלה מטה מערב ולכל נענוע מהשלושה הנזכרים שלשה הולכות ושלושה הובאות

קכ''ז] מנהגינו שמלבד הנענוע שאחר הברכה מנענעים בהלל בהודו לד' פעם אחת ובאנא ד' הושיעה נא פעמים ובהודו האחרונה פעם אחת

ספר המדות לרב הקדוש רב נחמן מברסלב זצוק''ל וזיע''א

תכ''ו] מי שהוא רגיל לומר בשורות טובות.הוא נתלבש מבחינת אלייהו

תכ''ז] אל תבשר בשורה רעה. כי מחמת בשורה רעה מתו כמה נפשות

תכ''ח] העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות. והקדוש ברוך הוא גוזר והוא מבטל

תכ''ט] המבשר בשורות רעות. נופל למחין דקטנות

ת''ל] מי שהוא רגיל לבשר בשורות טובות. על ידי זה לא יכאבו לו רגליו

בדיחות                                                                                                                                                                         יום אחד עלתה אישה לאוטובוס ואמרה לנהג שאין לה כסף לשלם לו, היא התחננה ואמרה לו אני אביא לך ביצה במקום כסף הנהג הסכים והעלה אותה האישה "תפסה טרמפ" וכל יום היתה עולה עם אותו סיפור ומביאה לנהג ביצה. לאחר שבוע וחצי בערך היא עולה עם תרנגולת מראה לנהג ונכנסת הנהג קורא לה ואמור לה :"גברת מה זה התרנגולת ?!" היא אומרת לו זה בסדר זה כרטיס חודשי.......

בדיחה

אישה לחברתה: "את יודעת? היחלטתי לא להכהניס בסוף מחשב הבייתה." החברה :"למה "
האישה:"שמעתי שזה בא עים עכבר, ממש מגעיל!!!!!!"

בדיחה                                                                                                                                                                    גבר רכרוכי אחד אומר לאישתו השתלטנית: "תכיני קפה או ש..."
ותוך כדי, שואלת אישתו בעצבים: "או שמה?"
הוא משיב לה: "או שאכין אני..."       
תגובות

בס''ד     מוסר בלערבי פרשתדברים      

פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת דברים. פיהה 2 מצוות לא תעשה.1] באש מה נחטושי דיין אלי מושי באהי. מאענאהה ענדו פלוס האו מעארף האו חכם פי באעץ' חכמות אוכרין. ילזמנה נכטרו דיין אלי יערף התורה 2] הדיין מה יכאפשי מן בעל הדין. וכל וקת אלי מאזאל מה יערפשי לחק מעה האשכון ינזם יקול מה נחבשי נחכם. לאכן אידה כאן ערף לחק מעה האשכון חראם מה יקולשי עלא כאטר יכאף מלוכר.

פי אוול לפרשה מתאע הזמעה האדי. לפסוק קאל אלה הדברים. הרש''י ז''ל פסר פי פרשת משפטים עלא ואלה המשפטים. וקתלי לפסוק יקול אלה. מאענאהה פוסל לכלאם לאוול. ווקתלי יקול ואלה בלו''ואו'' חיזיד עלא לכלאם לאוול. והשנווה חיקוללנה. כיף מה לאוולין מן סיני חתה האדו מן סיני. והוני לפסוק קאל אלה הדברים מן גיר ''ואו'' ואחד ינשד. השנווה אלי פוסל הוני. כאן עלא למצוות אלי קאלום משה רבינו ינדרה הומאן מוש מן סיני?

לאכן מערוף אלי פסרו לחז''ל עלא לפסוק הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. אלי לעבד ילזמו ירץ' עלא צאחבו. ולאכן ילזמו ירץ' באלו באש מה יחזמושי האו יכליה ירץ' לפעל מתלן ישב האו יצ'רב. וכיף מה קאלו לחז''ל. אלי לעבד חראם יצ'רב ולדו לכביר באש מה ירצ'שי לפעל ויוולי יעמל דנוב אוכר. וחתה לאב אלי יכליה ולדו ירץ' לפעל. חתה הווא קאעד יתזאווז עלא לפני עור לא תתן מכשול. והאדה הווא אלי קאעד יקול לפסוק ולא תשא עליו חטא. מאענאהה תרץ' עליה בטריקה אלי מה תכליהושי יעמל דנוב. ועלאש תלז לפסוק באש יווצ'חלי לחאזה האדי. אלי אחנאן ענדנה הדין. אתי עשה ודחי לא תעשה. מאענאהה ואחד קדאמו באש יעמל מצות עשה ווקתלי חיעמלהה חיתזאווז עלא לא תעשה. יעמל מצות עשה חתה ואלו אלי חיתזאווז עלא לא תעשה [ ולכלל האדה פי קראייה כבירה ובהאדה חתה חד מה יעמל שיי מן ראסו כאנשי וקתלי תזי חאזה לידו ימשי ינשד הרבי] וחתה ואלו אלי קאלו לחז''ל אלי וקתאש תמה לכלל האדה כאנשי וקתלי פי נפש לוקת אלי חיעמל עשה חיתזאווז עלא לא תעשה. כיף למילה פצרעת ותכלת פלכלאים. חתה הוני פי נפש לוקת אלי חיעמל מצות עשה מתאע הוכיח תוכיח חיתזאווז עלא לפני עור לא תתן מכשול. כננה נקולו אתי עשה ודחי לא תעשה. ובהאדה לפסוק וצ'חלנה הוני אלי למצוה האדי יוצאת מן הכלל. ואידה כאן ואחד ישוף אלי וקתלי חירץ' עלא צאחבו חיתזאווז עלא לא תעשה מה ירצ'שי.

ופלפרשה מתאע הזמעה אלי פאתת. פי פרשת מטות. שפנה אלי משה רבינו וקתלי זאוו בני גד ובני ראובן יחבו יאכדו באייהם פי ארץ ישראל אקבל לירדן. לאם עליהם משה רבינו וקאלום תרבות אנשים חטאים. ומה כללה מה קאלום. ובהאדה הוני וקתלי חיוכיח עם ישראל. חתה ואלו אלי הומאן כלאם קאסח שוייה. כיף מה מערוף אלי כלמת דברים האו וידבר כלאם קאצח. מה יסתמאשי קבאלת אלי קאלו לבני גד ולבני ראובן. ובהאדה הוני קאל אלה הדברים. אלי לכלאם אלי קאלו לבני גד ולבני ראובן פסל אותו. ולהוכחה ילזמהה תוולי כיף מה חיקולהה תווה. אלי הוכיח אותם ברמז. ומן גיר מה חשמהם. והאדאך עלאש אלה מן גיר ''ואו''

אכואני לעזאז. מצות הוכיח תוכיח הייא מן למצוות לחמורות. אלי לעבד מה ינזמשי יקול האש דכלני פיהם ומה נרצ'שי עליהם ועלאש למאשאכל אלי נעמלהה לרוחי. כל עבד מלזום עליה באש ירץ' עלא צאחבו וקתלי ילקאהו גאלט. כיף מה קאלו לחז''ל. אלי וקת חרבן בית ראשון רבבי וצא עלא למשחית באש יקתל הרשעים. זאת מדת הדין וקאלת לרבבי וצדיקים? קאללהה מה יתעאקבושי. קאלתלו עלאש? קאללהה עלא כאטר צדיקים. קאלתלו כאנו חקהם ירצ'ו עליהם והומאן מה רצ'ושי עליהם. קאללהה האנה נערף אלי מה כאנושי חישמעו כלאמהם. קאלתלו אידה כאן אנתין תערף הומאן מנין חיערפו. פי וקתהה רבבי קאל ללמשחית ובמקדשי תחלו. מאענאהה תבדאו בצדיקים עלא כאטר מה רצ'ושי. ומעה זמיע האדה קאלולנה לחז''ל. אלי ואחד וקתלי ירץ' ילזמו יסתחפץ' יאסר באש

 מה ימששי צאחבו ומה יחשמושי. אלי וקתהה תוולי עבירה אכתר מנהה מצוה. ובלאכץ אידה כאן ירץ' עלא כאטר יחב יוורי ללעבאד קדאש הווא נאס מלאח וקדאש הווא יעמל לכיר מעה לעבאד וקאעד ינצח פיהם. ולחז''ל וצאוו אכתר ללאבאת ורביין אלי הזגאר דימה בחדאהם. באש יערפו כיפאש ירצ'ו עליהם. אלי הזגיר חשאש וממכן כלמה צ'ייעו. צחיח הרבי ולאב ילזמהם ירביו זגארהם. ולאכן תממה ברשה טרק. כיף מה קאלו פלגמרה אלי וקתלי ואחד יצ'רב ולדו האו התלמיד מתאעו ילזמו יצ'רבו בחאזה מה תוזאעשי יאסר. ומה יצ'רבושי וקתלי הווא מגשש באש יברד פיה גששו. כאנשי יברד שוייה ומן באעד יצ'רבו צ'רב כפיף אלי הזגיר יחס בלגטה מתאעו ומה עאדשי ירזעלהה. ונזיבו הוני מעשה אלי חכאת למעשה האדה תכדם מורה. מערסה בראזל מן למרכאנתייה מתאע לבלאד. זגארהה כלהם כאייפין רבבי ונזחו פי קראייתהם פלישיבה. ובוהם צאוובלהם כדמאת באש ינזמו יקראו ויעישו מרתאחין. והייא כאנת פרחאנה ומתהנייה. ולאכן אקבל ארבעה שנין תקריב בדא שלום בית ינקץ מן הדאר. וולאת הייא וראזלהה יכמלו כצומה יתכאצמו מררה אוכרה. כל יום תלאת ארבעה כצאמאת. ולכצומאת לכל עלא חאזאת פארגה. אלי קבל חתה פי חאזאת אקוה מן איכה ביאסר מה כאנושי יתכאצמו. בלעכס כאנו יסעדו בעצ'הם. ווקתלי ואחד מנהם יגלט לוכר יצלחלו בחתיראם כביר יאסר. בדאו ינשדו בעצ'הם עלאש ולאו איכה. כל ואחד יקול ללוכר מה כנאשי איכה. ומה נערפשי עלאש ולא לכצאם. ועלאש קאעד נכאצם. הראזל משה לרבי מתאעהו. נשדו ברשה נשדאת עלא כדמתו ועלא למועאמלאת מתאעהו מעה הנאס. קאלו האנה מה נקאבל כאן לכדאמה לכבאר אלי ענדי אלי הומאן תלאתה ופי ידהם לכדמה לכל. ומלי בדית נכדם דכלתהם מעאייה. ולבאקי לכדאמה מה נקאבלומשי זמלה. וחתה הנאס אלי נכדם מעאהם קליל וין נקאבל  ואחד מנהם. אלי האנה נכטט ללכדמה ולכדאמה לכבאר מתאעהו ינפדו. קאלו עזב. באלכשי תמה ואחד מן לכדאמה מגשש עליך. קאלו האנה מה עמלת מעאהם כאן זמיע למליח. והאו תווה נכלמהם יזיו הוני ונשדהם אנתין ברוחך. בעתלום והווא כרז. ובאעד מה רווחו מן ענד הרבי דכלו. קאלו צחיח לכל ישכרו פיך. וחתה ואלו אלי ערפו אלי הנשאייד האדון פי מצלאחתך אידה כאן יטלע ואחד מנהם מגשש עליך פי חאזה. לאכן הומאן שדו צחיח אלי מה עמלת מעאהם כאן זמיע למליח. תלפת הרבי ללעשיר וקאלו ומרתך האש תכדם. קאלו מורה. קאלו בעתהאלי. זאת לרבי קאללהה שוף יא בנתי. מורה לאזם תגלט מעה התלאמדה מתאעהה. ומראת תזי גלטה אלי תמש התלמידה. ובהאדה ילזמך תבתי מעה התלמידאת אלי קריתהום לכל תמאש האשכון מגשש עליך לתווה. ומן סירתו הווא הרב שלום בית מן הדאר מתאעך. קאלתלו נשוף פלארבעה שנין האדון. קאללהה לא מלי וליתי מורה. מה תערפשי השנווה הסבב אלי וצלך לאיכה. קאלתלו 25 שנה והאנה נקררי. תעדאו עלא ידיה אכתר מן 500 תלמידה. וין חנלקאהם. קאללהה שופי חל אידה כאן תחבבי תתהנאי פי דארך האדה האש נזם נקולך. חכאת לראזלהה האש קאללהה הרבי. קאללהה שאהל. זיבי מן לארשיף מתאע לכתה אסם התלמידאת אלי קריתיהם ותפאציל אלי מכתובה ענדכם. והאנה תווה נבעת האשכון ינשדלי עליהם. ווקתלי נלקאווהם לכל נעמלולהם חפלה ונחכיו מעאהם. ועמלו איכאך. והווא עשיר כביר. כרה זמאעה אלי האדי הייא כדמתהם. ופי זמעתין זאבולו וין יסכנו ונומרואת התליפון מתאעהם. האש עמל לעשיר. עמל חפלה פי אולם מערוף יאסר. ובעתו סתאדאנאת לתלמידאת לכל אלי תווה כלהם כברו וכתרתהם מערסין ובזגארהם. וזאדת למורה כלמתהם בתליפון. ואכדת עליהם באש יזיו פתאריך האדאך. וחטת האשכון פלבאב אלי ידכל יקייד אסמו באש תערף זאוו לכל האו לא. ווקתלי תלמו לכל פי וצט לחפלה. למורה קאמת וקאלתלהם אלי הייא ענדהה מושכלה והרבי קאללהה אלי הייא ממכן תמה תלמידה מן התלמידאת מתאעהה מסתכאייד מנהה. ובהאדה תטלב מנהם הסמאח. ואלי מה תחבשי תסאמחהה מאדאביהה תחכיה מעאהה. לכל קאלולהה

 מוש מסתכאיידין מנך אלי אנתין כנתי מורה מליחה יאסר. וזיד האו נקולולך סמאח. פרחת יאסר. ובאעד מה כמלו לחפלה כדאת זמאם התקייד ולקאת אלי התלמידאת לכל זאו. כאנשי ואחדה מה זאתשי. כממת גדוה נמשילהה. משאתלהה. ווקתלי דקת עלא דארהה וכרזתלהה קבלתהה בברודה. ומה קאלתלהאשי דכלי. הייא דכלת וחדהה וקעדו פצאלה. וחתה חאזה שרב האו מאכלה מה זאבתלאשי. פי וקתהה פהמת למורה אלי האדי הייא התלמידה אלי תלווז עליהה. קאלתלהה האשביך מה זיתישי ללחפלה. קאלתלהה כאן ענדי מה נעמל מה נזמתשי נזי. קאלתלהה שופי. האנה מורה 25 שנה. ובכל שהולה נזם נפהם מלסתקבאל מתאעך אלי אנתין מגששה עלייה. נחבך תקולילי עלאש מגששה עלייה. קאלתלהה לא מוש מגששה. שדת פיהה צחיח וקאלתלהה אלי הייא מה עמלת לחפלה האדי לכל כאן עלא כאטרהה. חכיילי באש נזם נטלב מנך סמאח. קאלתלהה אנתין חטמתיני זמלה. אלי הייא כאנת מן לאוולאת מתאע לכתה. וכל כתה אלי תקרא פיהה למורות לכל פרחאנין ביהה. חתה אלי דכלת ענדהה. הייא מה כאנתשי תפהם פיסע השיעורים. ולאכן כאנת מגראמה יאסר בקראייתהה. וכאנת וקתלי למורה תפסר השיעור תכתב האש קעדה תקול למורה באש וקתלי תרווח תבת האש קאלת למורה חתה אלי תפהם השיעור מליח. והאדה כלאהה דימה תאכד נוואמר מלאח. ולאכן וקתלי דכלת ענדהה לקאתהה תכתב. עאקבתהה. וקאלתלהה וקתלי למורה תעטיה שיעור ילזם התלמידאת לכל יתצנטו ומה יכתבושי. ולאכן הייא האדיך הטריקה לואחידה אלי כאנת תנזם באש תקרא ביהה. וחתה ואלו אלי מראת כאנת תכתב בתכבייה לאכן מה כאנתשי תנזם תכתב מליח. ודובלת עאמין. לקאת רוחהה כבירה ולכיף מתאע לקראייה ופאלהה שלמת קראייה וכרזת תכדם. למושכלה מוש הוני. כאנשי למושכלה הייא אלי למורה האדי כלאתלהה פכרה כאייבה עלא למורים ולמורות. ותווה ארבעה שנין מלי בדאו יזיווהה שידוכין. ולאכן אלי קאבלתהם לכל טלעו מורים. ומן למוקאבלה לאוולה וקתלי יקוללהה אלי יכדם מורה תבטל מנו. חתה ואלו אלי פלאוול יביין אלי הווא אנסאן באהי. ולאכן הייא פי פכרתהה מורה לא. ותווה שהר תקדמלהה ואחד מוש מורה. ופרחת ביה ותקריב תפאהמו ועזבתו ועזבהה. מאזאל כאנשי באש יתקאבלו מעה לואלדין. ולמושכלה אלי זאת הוני אלי טלע הראזל האדה הווא ולדהה. סלמת פיה. תיהייא למושכלה מתאעהה למורה האדי חתאכד ולדהה. הוני למורה קאמת תבכי. קאלתלהה צ'למתיני. האנה כנת נכמם עלא מצלאחתך. ווקתלי שפת הסנאסה מתאעך האדי חבית נחיהלך ונכליך תצנטי השיעור מליח ותפאהמי. קאלתלהה כאן ילזמך תפיקי וקתלי תלקאייני מלי כנת מן התלמידאת למלאח רזעת מן לאכראנייאת. תקרבתלהה למורה וקאלתלהה מה תכמישי אלי האנה דונייה. האנה באהייה יאסר. ובארי נשדי עלייה התלמידאת אלי קראו ענד לכל. האנה מוש מצטחקה לשהרייה אלי יעטיווהאלי. האנה ראזלי מרכאנתי יאסר. האנה נקררי עלא כאטר נחב התלמידאת מתאעי. ממכן גלט מעאך. ולאכן גלטה מעה תלמידה ואחדה פי 500 תלמידה תנזם תתסאמח. והאני זיתך הוני באש נטלב מנך הסמאח. קאלתלהה עלא כאטר ולדך קאלתלהה לא. האו האש צאר בצ'בץ'. וחכאתלהה כל שיי. ותווה זית פלאוול נטלב מנך חאזה ואחדה. תווה חנטלב מנך חאזתין. באש תסאמחיני ותזוריני פצ'אר. ומן באעד נזיו האנה וולדי וראזלי נזורוכום פדאר באש נכטבך לולדי. אלי ולדי חכאלי עלא לכרוז מעאך. והאנה מה כנתשי נערף האשכון. וסתעזב השנווה אלי בדלך. אלי כנתו מתפהמין יאסר. ותקריב תפאמתו עלא כל שיי. ומן באעד פי מררה ואחדה תקלבתי עליה וקלתילו לא. קאלתלהה כלייני נכמם. קאלתלהה לא איזאיי נמשיו לרבי והווא יחכיה מעאך. ווקתלי סמע הרבי לחכאייה. קאללהה ילזמך תסאמחיהה. אלי עלא כאטר שלום בית רבבי רצ'ה באש יפסכולו אסמו בלמה. חתווליי כיר מן רבבי ח''ו. וסאמחתהה. ובאעד זמעה תמת לכוטובה. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.

תגובות

בפרשת השבוע יש לשאול למה משה רבינו אחר שהוכיחם על מעשה העגל הפסיק והיה מספר להם על המלחמות ואח"ך בפרשת ואתחנן חזר להוכיחם ובפרט שהמלחמות האלו היו בסוף הארבעים שנה שיצאו ממצרים רוב האנשים שחיים באותו זמן היו בהם?

רש"י ז"ל פירש על הפסוק ממדבר קדמות שמשה רבינו שלח משם לבקש מסיחון כדי שיעברו ישראל בארצו אמר אף על פי שלא צוני המקום לקרוא לסיחון לשלום למדתי ממדבר סיני מן התורה כשבא הקב"ה ליתנה לישראל חזר אותה על עשו וישמעאל וגלוי לפניו שלא יקבלוה ואף על פי כן פתח להם בשלום אף אני קדמתי את סיחון בדברי שלום דבר אחר ממדבר קדמות ממך למדתי שקדמת לעולם יכול היית לשלוח ברק אחד ולשרוף את מצרים אלא שלחתני מן המדבר אל פרעה לאמר שלח את עמי במתון. ורש"י ז"ל צריך לו להביא שתיהם שמספור של מתן תורה יש לומר למה הקב"ה הראה להם כדי שלא יבוא יום ויאמרו למה לא נתת לנו התורה כדי לזכות לעולם הבא ולמה אתה מענישנו עכשיו ולזה הביא של מצרים שאפי' שאינה סיפור של העתיד רק העונש של אותו זמן ומלחמה של אותו זמן התחיל להם בשלום ואם הביא רק סיפור של מצרים היינו אומרים משום שעוון של מצרים לא שלם ולזה הקב"ה שלח להם משה כדי שלא ישמעו דברי ה' ויהיה להם עון שלם ולכן הביא שתיהם שלמד משניהם שזה יוכיח וזה יוכיח ולא יכול משה ללמוד מפסוק שאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום שיוכל לומר שסיחון ועוג נקראים משבעה עממים שצריכים להרוג את כלם. אבל יש לשאול משה רבינו שלמד ממצרים שהקב"ה לא הביא להם ברק למה לא למד מסיחון ועוג שהקב"ה לא הביא להם ברק ושלח להם משה להלחם עמהם?

אולם מכאן משה רבינו אינו יכול ללמוד שבמעשה המרגלים כשהקב"ה אמר להם אינכם נכנסים לארץ ישראל אמרו נתחרטנו ועכשיו עתידים ללכת להלחם ומשה רבינו אמר להם לא תלכו כי אין ה' בקרבכם והלכו ויצאו להם הכנענים ונצחו אותם ולכן הקב"ה כאן אומר להם לכו להלחם עם סיחון ועוג שהם יותר גבורים מאותם שנצחו אותם שתדעו שהמלחמה היא ביד ה' ולא ביד האדם שאפשר אדם דל נוצח אדם גבור ואפשר גם שתפסיד עם הדל ותנצח הגבור אבל הכל תלוי במצוות והעוון שלך ולזה משה רבינו כשהיה מספר להם על המרגלים אמר להם על המלחמה של סיחון ועוג שאחרי המרגלים נצחנו אף הכנענים ונצחנו הגבור ממנו.

רבותי! אנו ברוך ה' בעירנו אין מי שאין לו אמונה בה' יתברך וכלנו יודעים שאין אדם יכול לזוז אפי' אצבעו הקטן אם הקב"ה אינו חפץ אבל לפעמים אנו רואים דברים שמבינים מהם להפך משל תשאל אדם למה אינך מתפלל מנחה וערבית יאמר לך התעסקתי בעבודה והפרנסה קשה. וכי חשב מי הוא שנותן לו הפרנסה! ומהו הדבר שבו נותן לנו הקב"ה פרנסה טובה הרי התפלה. נכון שהאדם בהול על ממונו וכשרואה האנשים רוצים לקנות אינו יכול לסגור אולם צריכים למצוא פתרון לדבר משל עושים תפלה קודם שהולכים לעבוד בערב או לכל הפחות יתפלל ביחיד בבית יותר טוב משלא יתפלל כלל, או תמצא אדם שיבוא לידי חשש רבית או חשש גזל. אם האדם יודע שדרך המצוות אינה מפסדת כלל אינו עושה מעשים אלו. נכון שהקב"ה אמר לנו שצריכים לעבוד על עצמינו ואין יושבים בטלים ואומרים הקב"ה מוריד לנו מטר בכסף אבל צריך לו לראות הדרך שבה הקב"ה מברך אותנו בפרנסה טובה שיראה הדרך המותרת ולא יבטל מנחה וערבית בשביל העבודה ולא ישכח זמן למודו בשביל העבודה. נכון שלפעמים יתעסק בעבודה ולא יכול להתגבר על היצר הרע וביותר בממון אבל כל אחד יכול לעשות דרך כדי שלא יתפוס במעמדות כאלו ובזה לכל הפחות אינו נתפס הרבה.

וכאן כדי שאנו מראים אמונתינו שנאמין באמונה שלמה שהקב"ה הוא שנותן לנו הכל ושאנו אין יכולים לעשות שום דבר ולא נחשוב שום דבר. כשהאדם יחשוב המחשבה הזאת אז יכול להתגבר על היצר הרע לכל הפחות בתפלה שאינה רק רבע שעה שהתפילה נותנת לנו יותר ממה שצריכים ר"ל שידוע שהאדם מזונותיו קצובים לו מראש השנה אבל כשהוא תמיד מתפלל ומבקש מהקב"ה כדי שיוסיף לו ומחמת שהקב"ה אוהב אותנו אינו משיבנו ריקם אבל התפילה צריכה להיות בהבנה שידע מה שהוא אומר לא יתפלל כאלו קורא בזוהר ויאמר למה הקב"ה אינו נותן לי. נכון שלפעמים הקב"ה אינו מקבל תפלתו זה רק פעם באיזה זמן, אבל הרוב כשמתפלל להקב"ה בכל לבו ובפרט כשבוכה להקב"ה, הקב"ה נותן לנו מה שרוצים ונותן לנו הטוב והשלום והבריאות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

תגובות

פרשת דברים

נצטווינו בפרשה שני מצוות לא תעשה והן:

א} לא למנות דיין שאינו הגון אלא ממנים דיין שהוא ירא שמים ויודע ללמוד תורה יותר מחביריו.

ב} אסור לדיין לפחוד מלהגיד את פסק הדין אפילו אם יגרם לו על ידי זה אי נעימות. ודין זה דוקא אם כבר ידע הדין אבל אם עדיין לא ידע הדין עם מי יכול להשתמט.

סדר דברים נקרא ספר משנה תורה ובו משה רבינו מזכרינו חוץ מהמצוות שמתם לנו ה' יתברך גם מזכרינו ונותן לנו מוסר על עוונותינו בתחילה היה משה מדבר במלים סתומות שאמר:

''במדבר'' וכוונתו על שאמרו בני ישראל ''מי יתן מותינו במדבר''.

''בערבה'' על עוון בעל פעור שעשו בני ישראל.

''בין פארן ובין תופל'' שבזו את המן ועל עוון המרגלים.

''וחצרות'' על מחלוקת קורח.

''ודי זהב'' על העגל. אחר כך היה מפרט להם עוונותיהם ונותן להם מוסר.

שאלו חכמינו זכרונם לברכה למה בתחילה לא פרט אלא דבר במילים סתומות?  השיבו על זה הרבה תשובות ונזכיר אחד מהם.

א} שדור המדבר מכנים אותו חכמינו זכרונם לברכה דור הדעה שהיה חכם גדול ויודע סודות התורה חוץ מפרשת פרה אדומה {עיין פרשת חוקת} ואותו דור עכשיו כבר מת והדור שאחריו עדיין חי ומוכיח אותו משה וכיון שכל דור נחסר בדעה מדור שלפניו התחיל משה בלשון סתום אולי יבינו וכשידע שלא הבינו פרט להם.

ומה שרצה משה לעמוד על סוף דעתם אם יבינו או לא הטעם שהתורה כתובה בלשון סתום וכשנפטר משה נשתכחו שלושה אלפים דינים והחזירם עתניאל בן קנז על ידי פלפולו והדורות שאחריהם היו שוכחים התורה עד שהוצרכו רבותינו לכתוב המשנה ואחריהם כתבו את הגמרא ואחריהם רש''י והרמב''ם והתוספות עד זמן השולחן ערוך שכתבו מרן רבי יוסף קרו עד שנראה לו שהכול בסדר והכול מובן ובדורות שאחריו לא הבינו כראוי דבריו ונחלקו הרבה רבותינו בכוונתו ולכן משה כשראה שאותו הדור פחות משלפניו באר להם את התורה עוד יותר דכתיב ''הואיל משה באר את התורה הזאת'' אבל בדור שלפניו לא היה צריך לבאר כיון שהיו מבינים לבד.

הוכיח אותם בעוון המרגלים ואמר להם שהיו יכולים להיכנס לארץ ישראל אחר 11 יום בלבד אבל בגלל עוונותיהם נתעכבו במדבר ארבעים שנה שהיו חברי אמונה ויאמר להם אתם ראיתם שלא היה לכם לפחוד שאפילו שאמר לכם ה' יתברך שלא להילחם עם עמון ומואב ואדום לא מפני גבורתם אמר כן אלא מטעמים אחרים והראיה כשהגעתם לסיחון ועוג שהיו גבורים יותר מעמון ומואב ואדום ואפילו מכם אמר לכם ה' יתברך להילחם ועזר לכם והיצחתם אותם שהכול בידי ה' יתברך. ונתן את ארצם לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה בתנאי שיבואו לעזור לבני ישראל במלחמתם נגד שאר העממים ויצוו את יהושע ויאמר לו כשם שסיחון ועוג נוצחו כן גם שאר הגויים הנשארים כולם ינוצחו ואל תירא ואל תפחד מהם שה' יתברך בעזרכם.

ויש לשאול כמה שאלות:

א} כתיב ''ה' אלוהינו דבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת בהר הזה'' ויש לשאול והלא ישבו בחורב על כורחם ואם יאמר אליהם ה'/ יתברך ללכת מיד הולכים ואם כן היה לו לפסוק לומר ''לכו מהר חורב'' ולמה אמר ''רב לכם''? {עיין פירוש רש''י}.

ב} כתיב ''פנו וסעו לכם'' תיבת ''פנו'' לכאורה יתירה והיה יכול לומר ''סעו לכם''?

נקדים עוד שאלה אמרו חכמינו זכרונם לברכה בפרקי אבות על שלושה דברים העולם עומד על בתורה ועל העבודה {תפילה} ועל גמילות חסדים יש לשאול למה רק על אלו השלושה והלא יש עוד הרבה מצוות ואמרו חכמינו זכרונם לברכה הוי רץ למצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות ועוד אמרו לא המדרש עיקר אלא המעשה וגדול לימוד התורה שמביא את האדם לידי המעשה ולמה אמר התנא רק אלו השלושה?

עוד שאלה למה מזכירים בתפילה רק ''אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב'' בלבד ולא אומרים ''אלוקי השבטים אלוקי יוסף ואלוקי משה ואהרון פינחס דוד ושלמה וכל הצדיקים''? ובפרט שדוד בקש להזכירו ולא הסכים עמו ה' יתברך?!

ברם את נתבונן נראה שכל אחד יש לו דבר חשוב שאברהם אבינו היה מפורסם בגמילות חסדים ויצחק מפורסם בעבודת ה' יתברך שהסכים להקריב עצמו לקרבן ויעקב אבינו היה מפורסם בתורה דכתיב ''ויעקב איש תם יושב אוהלים'' ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שהיה עוסק בתורה גם נטמן בישיבת שם ועבר ארבע עשרה שנה {עיין פרשת ויצא''

אדם שואל האם אברהם ויצחק אינם לומדים התורה? או האם יצחק ויעקב לא היו גומלי חסדים? או האם אברהם ויעקב לא היו עוסקים בעבודת ה' יתברך?

אלא שכל אחד נתנסה באחד מאלו השלושה משל אברהם אבינו צריך להיות גבור לטעון עם אחרים וגם עשיר לפרנס את אחרים וגם חכם ליעץ להם בם אדם כזה שהוא גבור חכם ועשיר בקל יכול להיות גאה אבל אברהם לא היה כזה אלא הצהיר ''ואנוכי עפר ואפר'' ולא זאת בלבד אלא הראה ה' יתברך שהיה עושה הכול לשם שמים שה' יתברך ניסה אותו בעשר נסיונות ועמד בכולם ולא החסיר כמלא נימה מאמונת ה' יתברך.

יצחק היה בגיל שלושים ושבע בזמן העקידה ואביו היה בן מאה ושלושים ושבע והיה יכול לדחפו ולהציל את עצמו אבל הוא הסכים בלב שמח להקריב את עצמו לקרבן במצות ה' יתברך ולא עוד אלא בקש מאביו שיקשור אותו היטב שלא יוכל אחר כך להשתמט.

יעקב אבינו לא היה גר בבית אביו כאבותיו אלא הלך לישבת שם ועבר וגם הלך ללבן והיה גם מטופל בשלושה עשר ילדים ועם כל זה היה לומד תורה.

אף על פי שכל אחד הייתה לו טענה להשתמט מאותה מצוה שהיה מפורסם בה אפילו הכי הם לא נשתמטו אלא קבלו הכול לשם שמים ובאהבה לא כן שאר הצדיקים שאף על פי שהיו צדיקים מכל מקום לא היו להם קשיים כאבות ולכן מזכירים בתפילה רק האבות כדי לבקש מה' יתברך שיחשוב לנו את מצוותינו כאילו היו לנו הרבה קשיים ובכל זאת קיימנו אותם לשם שמים.

ולכן אמר התנא בפרקי אבות ''על שלושה דברים העולם עומד'' ורוצה לומר בזכות אותם שעשו אלא דברים ומה שלא הזכיר בזכות האבות כיון שזכות האבות אינו מספיק לבדו שאם היה מספיק למה אם כן נחרבה בית המקדש וגלו בני ישראל מארצם אלא עלינו מוטל החובה לקיים התורה והמצוות וזכות אבות מסייענו.

אבל עדיין יש לשאול למה התנא אמר גמילות חסדים בסוף והלא אברהם הוא הראשון וכן בעמידה למה חותמים במגן אברהם ולא בשאר האבות?

והתשובה היא שהתורה והתפילה ידועים שהם לשם שמים ורק מפאת ציווי ה' יתברך שאם אותו בן אדם אינו מאמין לא היה מתפלל ולא לומד תורה אבל גמילות חסדים אפילו הכופרים מסייעים מפני הרחמנות ולכן אמרה בסוף לרמוז לנו שגם מצות גמילות חסדים צריך שתהיה כמו אותם שאר מצוות ורוצה לומר לשם שמים וכן כשאחד לומד תורה ומתפלל בטח שמה שעושה גמילות חסדים היינו לשם שמים.

וזהו כוונת הפסוק ''רב לכם שבת בהר הזה'' ורוצה לומר רב לכם ממה שאתם בוטחים בזכות הצדיקים שנמשלו להרים אלא ''פנו וסעו לכם'' רוצה לומר אל תפנו לאותו זכות ולא תבטחו רק עליו אלא על מעשיכם ולמדו מהצדיקים הקודמים שכל דור ודור נחסר מחכמת התורה אז ברך אותנו משה רבינו ''ה' אלוקיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים'' בשביל כשהרשע מת יש שמחה דכתיב ''במות רשעים רנה'' אבל כשאנחנו לומדים מדרכי רבותינו נהיה צדיקים אז נאה ויאה לנו לפרות ולרבות ויתמלא העולם מצדיקים כמונו.

על זה סיים הפסוק ''איכה אשא לבדי טרחכם וכו',, וצריך עזרת שבעים הזקנים ויש לשאול משה שעמד בזמן העגל בשש מאות אלף נפש מתקשה עכשיו לעמוד בהם? אבל משה מדבר בדרך סגי נהור נכון שהוא יכול לשאת את כולם אבל צריך גם כן עוד שבעים צדיקים שזכותם תגן על עם ישראל.

ולכן עלינו לתמוך בתלמידים עד שיהיו צדיקים וחסידים ותרבה התורה וכל אחד יעזור בדרך שהוא יכול החכם ילמד אחרים והעשיר יתמוך בכסף וכדומה ואז תרבה התורה בערינו שגדולי ישראל מצאו שהדבר הכי טוב שעוזר לחוזרי בתשובה היא לימוד התורה ובפרט לאותם שאינם יודעים כלל מדין היהדות כשלומדים התורה יפתחו עיניהם וידעו מה אסור ומה מותר ואיזה מצוה ואיזה עבירה ויתרחקו מן העבירות ויעשו את המצוות ועוד שיש אור וקדושה בלמוד התורה לעזור לאדם להתרחק מן העבירות ולקיים מצוות דכתיב ''לולא אותי עזבו ותורתי שמרו'' ואמרו חכמינו זכרונם לברכה כשאנחנו לומדים תורה האור שבה מחזרינו למוטב.

ויהי רצון שנזכה ללמוד תורה לשמה ולחזור בתשובה ובזכות זה ה' יתברך יחיש לגאולינו במהרה בימינו אמן!!!          

תגובות

בס''ד מוסר בלערבי פרשת מטות מסעי

פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשיות מטות ומסעי. פיהום 3 מצוות עשה.ו5 מצוות לא תעשה.מצוות עשה הומאן 1] באש נעמלו הדין מתאע הפרת נדרים 2] באש נעטיו ללויים בלדאן יסכנו פיהם פי ארץ ישראל 3] אלי קתל בגלטה יקעד פי ערי המקלט. מצוות לא תעשה הומאן 1] מה נתזאוושי עלא הנדר 2] מה נקתלושי לקאתל כאן באעד לחכומה 3] אלי שאהד ואחד מה ישהדשי פי דיני נפשות 4] מה נאכדושי פלוס לאלי קתל בלעאני. באש מה נקתלוהושי. חתה ואלו המאלין לקתיל ראצ'יין 5] מה נאכדושי פלוס מלי קתל בגלטה. באש מה ימשישי לערי המקלט. חתה ואלו המאלי לקתיל ראצ'יין.

פי אוול פרשת מטות יפסרלנה אלפסוק. הדינים מתאע הנדרים. ולפסוק הוני קאל וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל .אלי משה רבינו דימה וקתלי יקול התורה לישראל. יבדא יקולהה לאהרון. ומן באעד לנשיאים. ומן באעד לכל ישראל. והוני קאל וידבר משה אל ראשי המטות ולבני ישראל. עלאש נטקהה הוני לפסוק. עלא כאטר הדינים מתאע הנדרים מכבלין יאסר. וכל ואחד ענדו שך ילזמו ינשד הרבי. ומה יתכלשי עלה עקלו. עלא כאטר תמה חאזאת זגאר. אלי מה יערפהום כאן הרבי. ומה יפיקשי ביהום. וידכל פי חראם קויי יאסר. ובהאדה שד לפסוק הוני ראשי המטות. אלי הומאן הרביין לכבאראת.                    ומן באעד יחכילנה אלפסוק. עלא אלחרב אלי עמלוהה ישראל מעה אלמדינים. רבבי וצא משה רבינו באש יסתנקם מן אלמדינים. ומשה לם מן כל שבט 1000 ואחד. ובעת מעאהום פינחס. וישראל אלי כאנו יערפו אלי משה מה ינפטר כאן מה יעמל אלחרב האדי. כאנו יחאוולו באש יעטלו. ומשה הווא אלי כאן יזרבהום. עלא כאטר עזאז עליה אלמצוות מתאע רבבי. חתה ואלו אלי כאן יערף אלי הזרבה האדי מוש פי מצלחתו. ורפעו מעאהום ארון הקדש. והציץ אלי ילבשו לכהן גדול. אלי מכתוב פיה אסם רבבי. עלא כאטר בלעם כאן מעאהום. אלי משא באש יאכד כרה. עלא הצ'בארה אלי צ'ברהה עליהום ומאתו פיהה 24000 מן ישראל. ובסחר מתאעהו טאר הווא והצלאטן מתאע מדין פלהווה. וקבל מה כאנושי הטייאראת באש יטלעולהום. האש עמל פינחס וראלהום הציץ וטאחו פלוטא וקתלוהום. ואלפסוק קאל. אלי קתלו בלעם בסיף. ורש''י ז''ל נשד האש יהמנה פיה קתלו בסיף או בלבונייה. וזאוב. עלא כאטר בלעם שלם פסלאח מתאע אומות העולם אלי הווא הסיף. וסתעמל הסלאח מתאע ישראל אלי הווא בלפם. אלי נצליו לרבבי. אלי חב ידעי לישראל. יאכי ישראל סתעמלו הסלאח מתאעו וקתלו ביה. וקתלו הרזאל אלכל מתאע מדין. ושבאוו הנסה וזגאר וכל חאזה ענדהה קימה. וחרקו בלדאנהום ורווחו. וכרזולהום משה ואלעזר וכבאראת ישראל לברה מן אלמועסכר וסתקבלוהום. ותגשש משה עלא אלכבאראת מתאע אלעסכר. עלא כאטר כלאוו הנסה חיין. ווצאהום באש יקתלו הנסה ולוולאד אלכל. ומה יכליוו כאן לבנאת הזגאר. וקאללהום באש אלעסכר אלכל יקאעדו לברה מן אלמועסכר 7 הייאם. וירשו עליהום מן אלמה מתאע לאפר פרה. נהאר התאלת ונהאר הסאבע.עלא כאטר משו אלמותה וולאו טמאים. ואלבאש אלכל אלי שבאוו. ילזמהום חתה הומאן אפר פרה. ותמה חאזאת ילזמהום לבון. מענאהה אלחמיאן. ותמה חאזאת ילזמהום הגעלה. וקסמלהום אלפיי. באי ללעסכר. ובאי לבקיית ישראל. ובאי לאלעזר הכהן. ובאי ללויים. ולפיי כאן 675000 גנם 72000 בקר 61000 בהאיים 32000 עבאד. וקסמוהם שטר לעסכר וסטר בקיית ישראל. ולעסכר דפעו חצה מן

ל500 לאלעזר הכהן. ובקיית ישראל דפעו חצה מן 50 ללויים. וכבאראת לעסכר זאבו קטאייע דהב אלי כדאווהם פשביי לדמת למשכן. האמה בקיית לעסכר אלי פיאוו מן הדהב כדאוו הומאן. ומן באעד חכאלנה אלפסוק אלי שבט ראובן וגד. כאן ענדהום גנם יאסר. ושאפו אלאראצ'י מתאע סיחון ועוג. אלי הומאן בלאייץ מתאע מרעה. וטלבו באש אלבאיי מתאעהום פי ארץ ישראל. יעטיוולהום גאדי. ותגשש עליהום משה. וקאללהום כוואנכום ימשיו יחארבו. ואנתון תקאעדו מרתאחין פי בלאדכום. וזאובו אלי הומאן יבניו דייאר לזגארהום ונסאהום .וכורי ללגנם. וימשיו יחארבו מעאהום. וואפקהום משה. הומאן ומעאהום נפץ שבט מנשה.

ופי פרשת מסעי. כתב אלפסוק עלא הרחלאת אלי עמלוהום ישראל מלי כרזו מן מצר. ומן באעד עטאנה אלפסוק לחדוד מתאע ארץ ישראל. וחט משה נשיאים אליבאש יתווכלו עלא השבטים וקת אלקסמה. ווצאהום באש יעמלו 6 בלדאן. אלי יקעד פיהום אלי קתל בגלטה. ויעטיווהום ללויים יסכנו פיהום. ומן באעד חכאלנה אלפסוק. עלה זגאר גלעד. אלי מנהום צלפחד בן חפר. אלי קאל אלפסוק פי פרשת פינחס. אלי בנאתו יורתו באי בוהם פלקסמה מתאע ישראל. וקאלו למשה אידה כאן יתזווזו מן רזאל מן שבט אוכר. אלבאי מתאענה ימשי לשבט אוכר. עלא כאטר הראזל יורת מרתו. וינקצלנה מן אלבאי מתאענה פי ארץ ישראל. ורבבי קאל למשה אלי בנאת צלפחד מה יאכדושי ראזל כאן מן ולאד עמהום. ועמלו איכאך וערסו בולאד עמהום.

פדינים מתאע תבטיל הנדרים. לפסוק קאללנה אלי לבנת אלי מאזאלת מה בלגתשי בוהה יבטללהה הנדרים מתאעהה. ולבנת באעד מה תערס ראזלהה יבטללהה הנדרים מתאעהה. הוני ואחד ינשד. עלאש כאן לבנת אלי התורה עטאת לחק לבוהה באש יבטלומלה. עלאש לולד לא. לאכן לחז''ל זאוובו. אלי לבנת חשמה באש תמשי לרבי יעמללהה התרה. ובהאדה התורה סכפת עליהה ועמלתלהה חל באש בוהה יבטללהה הווא. ולאכן עלאש כאנשי אקבל מה בלגת. עלאש באעד מה בלגת לא. יאכי וקתהה לחשמה תופה. לאכן מערוף אלי הזגיר מה ינזמשי יעמל שליח. ולאכן וקתלי כברת תנזם תעמל שליח ימשי לרבי יעמללהה התרה. המאלה עלאש למרה יבטללהה ראזלהה ומה תעמלשי שליח יעמללהה התרה. לאכן הוני לפסוק סכף עלא למרה באש מה יתקלקשי מנהה ראזלהה ותשבבלום מאשאכל פדאר. דור דור אמשי לרבבי יעמללי התרה. ובהאדה מה עטאוו לחק באש יבטללהה כאנשי לחאזאת אלי בינו ובינהה וחאזאת מתאע עינויי נפש. האמה לחאזאת לוכרין מה ענדושי חק באש יבטלהם. אלי אידה כאן קלק ומה עאדשי יחב ימשי לרבי יעמללהה התרה. מה ימשישי והווא מה ענדו חתה קלק ולמרה הייא אלי תתחמל משהולייתהה פלימאנאת אלי תעמל פיהם.

אכואני לעזאז. שלום בית חאזה מן לחאזאת אלי ואקף עליהם הבית היהודי. מאענאהה וקתלי יוולי שלום בית ינזם ואחד ירבבי זגארו עלא התורה. מנו יפצ'אלהם. ומנו הזגאר וקתלי ילקאו למאשאכל פדאר יווליו מה עאדשי ישמעו כלאם ואלדיהם. ויתרבאו רבאייה מוש באהייה כיף מה יחבו הומאן. והאדאך עלאש וצאוונה לחז''ל עלא שעיל לקנדיל נהאר הזמעה לעשייה לדמת השבת. באש יוולי שלום בית. והנאס לכל תערף אלי הייא מצוה כבירה יאסר. והצלה אלי תצליהה למרה קדאם לקנאדל באעד מה תשעל. ענדהה קימה כבירה יאסר ענד רבבי ותתקבל אכתר מן הצלאואת לעאדיין. אלי שלום בית הווא שאש מן שישאן לבית לכל. ובהאדה

וצאוונה לחז''ל אלי ואחד ילזמו יעדדי שוייה פי דארו. וחתה ואלו ישוף חאזאת אלי יקלקו יעדיהם באש יוולי שלום בית. ונזיבו הוני מעשה אלי יחכיה למעשה האדה קאל. אלי הווא כאן קטעי מן לקטעייה לכבאר. וכאן יעדיה היאמאתו פלחבס אכתר מלי יעדיהם פי דארו. נהאר מתעדדי פתנייה נאדאהו ואחד בלאחייה ובאיות ולאבש לבאש מתאע הרביין. קאל בינו ובין נפשו האש יחב ענדי האדה. האנה מה ענדי חתה כלטה מעאהם זמלה האדון. תקרבלו קאלו השביך. קאלו קאעד תשוף אלי מנחה קריב חתופה ונאקצין ואחד. תעמל מזייה איזה כמל מעאנה מנין. קאלו לא. בדא יגר ביה ובדא יבכיה. קאלו כאן עלייה האנה מה יהמנישי. האנה קאעד נכמם עלא הרבי מתאעי אידה כאן מה יצלישי מנחה במנין תצפילו צאיים קדאש מן נהאר. קאלו עלאש יצום. קאלו יכמם אלי ענדו באעץ' הדנוב ומן השמים קאעדין ירמזולו באש יעמל תקון לנשמה מתאעו. סכפו. קאלו לאכן האנה מה נערפשי נצללי. קאלו זאווב אמן וקתלי יזאוובו הנאס יזי. משא מעאהו. מנו סכפו. ומנו יחב ילום עלא הרבי. אלי הווא כאן ענדו פכרה דונייה עלא הדתיים. באעד מה כמלו מנחה עמלו שעור. וחתה ואלו אלי זאו נאס אוכרין וכאן ינזם ירווח. לאכן הווא קעד באש ילום עלא הרבי. באעד ערבית הנאס לכל באסו יד הרבי ורווחו. והווא קעד לאכראני ותקרב לרבי. ופי עוץ' אלי יבוס יד הרבי קאל לרבי מוש עיב עליך משלם פי דארך וקאעד הוני שואייע. כיפאש תחב זגארך יטלעו באהיין. הרבי קאלו האנה תווה מוכר עלייה ללעשה. תחבשי תזי תתעששה מעאייה וגאדי נחכיוו. והווא אלי תווה קדאש מן עאם מה יאכל כאן פשארע עזבתו לפכרה. ומשה לדאר הרבי. אלי כאנת דאר זגירה ומביין פיה אלי הווא עאייש קד קד מוש לאבאש עליה. ולאכן וקתלי קעדו פטאוולה. זאו זגארו תלמו עלא הטאוולה. ומרתו זאבתלהם לעשה. והזגאר כל ואחד ינשד בו באש יפסרלו כלמה מה פהמהאשי פי קראייתו והווא יזאווב. וחס בלפרחה אלי מוזודה פדאר. שווה ענד הזגאר האו ענד למרה. בדאו הדמוע יהבטולו מן עיניה מן גיר מה יחס. הרבי נשדו האשביך תבכי. קאלו אלי הווא בו מרכאנתי כביר יאסר ואמו כיף כיף. ולאכן מלי חל עיניה פדנייה. עלא קד לעשרות אלי תממה פי דארהום עלא קד למאשאכל ולהרז אלי תממה פי דארהם. חתה אלי בו ואמו טאלקו. והווא קעד מררה הוני ומררה הוני. ועמרו מה חס אלי האשכון לאהי ביה. כל ואחד לאהי בכדמתו. והווא כאן יכמם אידה כאן לעשירים איכה המאלה למתווצטין ולעניים כיפאש. והאדאך עלאש וצל לאלי וצל פיה תווה. אלי מה עמרו מה חס בלמחבה מתאע לואלדין. ותווה וקתלי שאף לפמילייה מתאעהם חס בנקץ לכביר אלי כאן נאקץ הווא. וזאד פלבכה מתאעהו. הוני הרבי תלפתלו וקאלו. האנה ענדי 8 זגאר כיף מה קאעד תשוף. תחבשי תוולי התאשע. קאלו מאדאבייה. קאלו באהי מן גדווה תווה נשרילך חואייז זדד אלי הלבאש מתאעך מה יעזבנישי. קאלו לא האנה סתאנסת איכה. קאלו מוש עלא כיפך ילזמך תשמע כלאם בוך. עזבתו לכלמה. משא לבו לאצלאני ולאמו לאצלאנייה וטלב מנהם פלוס. אלי הומאן מרכאנתייה יאסר. שרה דאר קריבה עלא הרבי. ורבי שאפלו כדמה ענד ואחד מן צחאבו. ובדא ירזע פיה בתשובה. ותווה הווא מערס וענדו זגאר. ולאכן שרט עלא מרתו. אלי חתה חד מה יעלי חסו עלא לוכר. אידה כאן ענדום חאזה יתפאהמו פיהה בשיאשה וחדה זגארהם. וקאעד יחס כיפאש זגארו רבאייתהם מליחה. והווא עאייש מתהנני כיף מה שאף הרבי מתאעהו. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.

תגובות

בס"ד

עש"ק,פרשת מטות מסעי כ''ז תמוז יה''ל התש''ע,

שנה עשירית, גיליון מספר 488

כניסת השבת: 19:10

ההפטרה: שמעו דבר ד' ומסיים: אלקיך יהודה ואח''כ אם תשוב עד יתהללו ירמיה ב'

יציאת השבת:20:04

ראש חדש אב מנחם יום שני

 

עלון זה יוצא לאור על ידי ישיבת רבי אליעזר זצוק''ל וזיע''א חארה כבירה זרבה תוניסיה יע''א

העלון מתפרסם במקביל בפורום אתר האינטרנט עמי"ת www.amit4u.net

 

 

כניסת השבת הבאה  פרשת דברים 19 :07

בעלון חידושים מפרשת השבוע, ליקוטים, סיפורים בעברית, מוסר בערבית כולל מצוות השבוע, תמצית באור פרשת השבוע, חידושים ודברי מוסר

ניתן להקדיש העלון להצלחה או לרפואה ולהבדיל, לעילוי נפש

העלון השבוע מוקדש לרפואת חיים יוסף בר מרגלית נעמן ולרפואת כרמל חייה בת יפה חדוק ולרפואת דיאמנטה בת שתרונה מאזוז ולרפואת עזיזי בר כמונה חדוק ולרפואת ליליאן חייה בת קוטי ולרפואת זינה בת שלבייה יעיש ולהצלחת מר מעתוק בשירי הי''ו ושיזכהו ד' לבנים זכרים של קיימא בקרוב

להצלחת כל עם ישראל ואנו תפילה כי יחדלו הפיגועים ותאונות הדרכים

לע"נ כל נפטרי עם ישראל ובכללם:

הרה''ג רבי מסיעד בר כמונה מאצ'אר זצוק''ל וזיע''א ואשתו מרת טיטה בת מישה ז''ל .היקר מר ציון בן מסעדה הכהן ז''ל ואשתו מרת עשושה בת מישה ז''ל .מו''ר הרב הגאון רבי צבי חיים מאצ'אר בר טיטה זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי חנינא בוגיד בר ורדאנה סעדון זצוק''ל וזיע''א.מו''ר הרב הגאון רבי ציון בר גרצונה דיעי זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי מצליח מאזוז בר רחל זצוק''ל וזיע''א. ולמנוחת האשה הכשרה מרת לאה מזיאנה בת חנה לבית סוסי ז''ל. ולמנוחת האיש היקר מר וצייף ציאדה בר שלבייה ז''ל ולמנוחת האיש היקר מר מעראבי מאזוז בר זינה ז''ל. ולמנוחת היקר מר וזיפה עשוש בר חנה ז''ל. ולמנוחת היקר מר כמוס כהן בר שמחה ז''ל. ולמנוחת היקר מר גבריאל סגרון בר כאדומה ז''ל . ולמנוחת האשה הכשרה מרת דזירייה בת כמיסה לבית טראבלסי ז''ל. ולמנוחת הרב הגאון רבי מרדכי אליהו זצוק''ל וזיע''א

 נא לשמור על קדושת העלון ולצרפו לגיליונות הבאים   |   נא לא לעיין בזמן התפילה וקריאת התורה   |   שבת שלוםומבורך

מרוץ מכשולים, חלק 2                  המשך משבוע שעבר                                                                                           הלידה הייתה קשה ביותר ונמשכה 5 שעות, צירים איומים בלי מוטיבציה ורצון לעבור אותם. נולדה לי תינוקת שהתאימה לכל התחזיות. רופאת הילדים הגישה לי אותה מיד אחרי הלידה ואמרה לי: "התינוקת בסדר גמור. כל מה שאת רואה אצלה זה רק בעצמות. היא תצטרך לעבור כמה ניתוחים..." הצלחתי לאהוב אותה ולראות בה מתיקות מהרגע הראשון. אחרי כמה שעות הגיעה אחותי ואמרה לי: "היא נראית חזקה וחיונית עם אופי ברזל", ומיד הבחנתי שהיא צודקת. הרגישו עליה שיש לה נוכחות. היא נולדה עם גו זקוף כאילו אמרה: 'שום דבר לא ישבור אותי'. לפני שהשתחררתי מבית חולים עיינתי בתיק הרפואי שהיה צמוד למיטתי, ולפתע קלטתי טופס שאף פעם לא נתקלתי בו. בכותרת נכתב "הולדת ילד חריג", ולמטה היו צריכים לפרט את כל התופעות. פתאום קלטתי: מה?! אני אמא לילדה חריגה?! איזה מילים בלתי נסבלות! כשהשתחררתי מבית החולים החזקתי אותה בזרועותיי, חשתי רגשות מעורבים. הבטתי בתוך עיניה וחשתי אושר מהול בעצב ודאגה. ירדו לי דמעות כשאמרתי לה: "מה עוד מחכה לך ולי השנה?! מה מחכה לנו בחיים?! מה יאמרו כולם?! מי יתחתן איתך?!... איך יהיו לנו כוחות לעמוד מול המבטים הדוקרים, הלחשושים, והשאלות המעצבנות?! החלטנו לקרוא לה אמונה.
 אחרי שבועיים היאחייכה וענתה לי בגרגור מתוק. היה לי ברור כבר בגיל שבועיים שהיא תינוקת רגילה ואפילו מפותחת מעל הממוצע. אי אפשר להתווכח עם לב של אמא. אבל מן הצד השני, חשתי קינאה כלפי כל מי שילדה אחריי ולא פעם שאלתי את עצמי: 'למה מתוך 150,000 תינוקות דווקא אני יולדת תינוקת חריגה?! קול לחש מצד שני: דווקא מכולם ה' בחר אותך! זו זכות!...' בגיל ארבעה חודשים נקבע הניתוח לתיקון עצמות הגולגולת. הגעתי באותו בוקר אחרי שינה טרופה, כי ידעתי שהיא צריכה לצום 6 שעות עד הניתוח ושזה ניתוח קשה מאוד לתינוקת כזו קטנטנה. מה אעשה אם תבכה ותרצה לאכול?! הרופאים התחשבו בגילה הקטן והכניסו אותה ראשונה לחדר הניתוח. חיכינו בחדר ההמתנה ואמרנו תהילים בדמעות. אחרי שלוש שעות מתוחות הודיע המנתח שהניתוח עבר בשלום ואפשר להיכנס אליה לחדר ההתאוששות. לא יכולנו לזהותה. היא הייתה נפוחה מאוד. לא ראו לה אפילו את עפעפיי העיניים. היא הייתה היסטרית ולא נתנו לי להניק אותה שעות ארוכות. התינוקת הייתה בצום 12 שעות, ובצהריים הועברה למחלקת טיפול נמרץ. היא נראתה מזעזעת וריחמנו עליה. התייפחתי כששמעתי את הצרחות שלה מהכאבים הנוראיים. היא קיבלה כל כמה שעות מורפיום. מה בדיוק עשו לה?", חקרתי את האחות שנחכה בחדר הניתוח. את בטוחה שאת באמת רוצה לדעת?! שבי, אני אספר לך... עצם המצח שלה נוסרה והייתה מונחת על שולחן הניתוחים, עברה קונסטרוקציה, והוחזרה למקומה בעזרת ברגים שנשארים בגולגולת לכל החיים. לכן הכאבים עצומים..." אם לא הייתי מצטיידת בקלטות חיזוק באמונה הייתי בודאי נשברת. איך ניתן לראות תינוקת כה קטנה וחסרת אונים סובלת כל כך?! הבטתי בה והתייפחתי.... הרופא הבטיח לי שתוך שבוע תשתחרר. לא הבנתי איך. היא הייתה נפוחה ארבעה ימים, כמעט לא ראו את אוזניה מרוב נפיחות, היה לה חום 40 מעלות, בקושי הצליחה לינוק. אלו היו השעות הקשות ביותר בחיי. אך בחסדי השם, החלה הנפיחות לרדת, ואכן אחרי שבוע השתחררנו. כנראה שלתינוקות יש כושר החלמה מיוחד. לא אשכח את המבטים והלחשושים והשאלות חסרות הטאקט של האנשים מסביבי. אישה אחת שפגשה אותי אחרי הלידה לא אמרה לי "מזל טוב!", התברר שפשוט לא ידעה אם אפשר להגיד לי "מזל טוב"... נפגעתי מאוד למרות שניסיתי להבין שאנשים נבוכים ולא יודעים איך להגיב. יום אחד אחת מבנותיי הגדולות לקחה אותה לטיול בעגלה, וחזרה בוכה כי חברתה אמרה שהיא תינוקת מפחידה! ההתמודדות החברתית הייתה קשה מאוד בתחילה. ניתוח הגולגולת השני היה אחרי חצי שנה. הפעם הייתי פחות היסטרית, למרות הקושי העצום. הרופא הבטיח שאחרי הניתוח המראה שלה ישתפר. אחרי שבועיים, כשראיתי שאין שום שיפור, נכנסתי לייאוש. כשהתבוננתי באלבום של הילדות הקודמות היפהפיות שלי שהיו קטנות ליבי נחמץ. ממש התאבלתי. יום אחד הלכנו לבריכה וכולן הסתכלו עליה במבטים דוקרים כחרבות והתלחששו מסביבי. חזרתי בדמעות הביתה ונכנסתי לדיכאון. רבנית אחת צדיקה שאלה מה קרה לי, סיפרתי לה כמה אני דואגת לתינוקת שלי, מה יהיה איתה, ומי יתחתן איתה וכו'. והיא סיפרה לי על בחורה יפהפייה, מוצלחת ועשירה מליקווד שכולם רצו להשתדך איתה, ובסוף חיתנו אותה עם עילוי שמירר את חייה, הכה אותה ומסרב כבר שנים לתת לה גט. בקיצור, יופייה לא עשה אותה מאושרת, והיא עגונה כבר שנים. מילים אלו נסכו בי מעט כוחות, שבאמת, בשידוכים הכל משמים וזה לא בידינו, ואין טעם לדאוג מהיום. אך בכל זאת, אני לפעמים דואגת. אחר כך התברר שהשיפור האמיתי יקרה, בעזרת השם, בניתוח פלסטי קוסמטי שייערך בחו"ל בסביבות גיל 12, שאז מקדמים את כל החלק הקדמי של הפנים וזה אמור להיות שיפור משמעותי במראה החיצוני. בגיל 10 חודשים לקחתי אותה לבר-מצווה. הצטערתי מאוד על כך. היא משכה מבטים מעצבנים ולחשושים. אישה אחת אמרה לי בהתפעלות "איך היא אוכלת יפה!" כאילו שהיא ילדה מפגרת, וגם כשציינתי שהיא מתפתחת רגיל, היה בעיניה מבט של חוסר אמון! הייתי צריכה כאילו להתנצל שהיא ילדה רגילה. הקושי החברתי היווה קושי גדול. המבטים שהופנו אליה דקרו אותי כמו חרבות, השפיטה החיצונית הזו שבטח הילדה מפגרת כאבה לי. הצימאון לשמוע כמה היא מתוקה היה היסטרי. הייתי זקוקה כל הזמן לאישורים כמה היא חכמה ומתוקה. ככל שהיא גדלה, עברנו תהליך השלמה. נוכחנו לדעת, גם אנו וגם החברה, כמה היא פיקחית וקולטת כל מה שמלמדים אותה! כולם אהבו אותה אהבת נפש עמוקה. התפתחותה הייתה מעל למצופה. הרופאה העידה שהיא מעל הגיל! זה היה החסד שבדין. השם המתיק לנו את הגלולה המרה. בדיוק כשאמונה חגגה 4 שנים, ואחרי דאגות וחרדות לא פשוטות, זכיתי ללדת בן בריא ושלם. הרגשנו שהשם זיכה אותנו במתנה נדירה. פתאום מבינים שזה לא כל כך מובן מאליו ללדת ילד בריא ושלם. הערכתי את זה פי מאה, עיינתי בו היטב. הוא היה מושלם, יצירת מופת!  בגיל 4, מיד לפני יום כיפור, חזרה אמונה מהגן בעצב רב. "מה קרה?", שאלתי. "היום רותי אמרה שיש לי אצבעות עקומות, אבל אני לא מתייחסת אליה, כי יש לה עבירה בעשרת ימי תשובה!"... ואחרי חודש סיפרה לי: "כשאני הולכת לגן לבדי, אז ילדים צוחקים עלי! היום ילד אחד צחק על הפרצוף שלי!"... חיבקתי אותה, התאפקתי לא לבכות ואמרתי לה: "אבל את הכי מתוקה בעולם. אל תתייחסי לאף אחד, סתם יש לו עכשיו עבירה. כולם אוהבים אותך מאוד". נכון", ענתה, "אני לא אתייחס אליו..." אנשים מתפעלים משמחת החיים והמתיקות הנדירה שלה. היא עטופה בהמון אהבה, נשיקות ותשומת לב, ואני יכולה לומר שאני שמחה שהיא נולדה אצלנו ואנו נהנים לגדל אותה! כיום, כשכולם מסתכלים עליה אנו כבר לא מתייחסים לזה, כי כשהיא פותחת את הפה רואים שהיא פיקחית. הסברתי לה שלכל אדם בעולם יש בעיות, ואין כזה דבר לעבור את העולם הזה בלי בעיות. פעם לקחתי אותה איתי לעבודה וכל התלמידים הסתכלו עליה בסקרנות. "חבל שלא הבאתי את המסכה של פורים", אמרה לי... בגן חובה, כשהלכתי לרשום אותה לכיתה א', זו הייתה הפסקה וכל התלמידות התבוננו בה בסקרנות. כשיצאנו אמרתי לה: "הן הסתכלו עלייך כי אינן מכירות אותך, וגם כי את נראית קצת שונה. יכול להיות שגם בימים הראשונים בכיתה א' הן יסתכלו עלייך, אל תתייחסי". והיא עונה בשלווה ובפשטות: "זה כמו עם רבי עקיבא שביום הראשון כולם צחקו עליו שהוא שתל פרחים בעציץ על החמור, וביום השני פחות, עד שהתרגלו!"... באסיפת הורים של כיתה א' גילתה המורה שבתחילה חששה שנפל עליה 'תיק' רציני, והיא לא האמינה שדווקא אמונה תהיה הילדה החרוצה ביותר בכיתה! "כששאלתי אותה מי הכי מתוקה בכיתה", ענתה "אני!" היום, כשאני מסתכלת לאחור אני מבינה שאם אדם יאמין בהשגחה פרטית ויבטח בקב"ה - שכל מה שעושה הוא לטובתו ולטובת נשמתו, אפילו שלא תמיד הוא רואה זאת, זה יביא לו רוגע ושלווה פנימיים. אין ספק שאני בכלל לא אותו אדם שהייתי לפני כן. הייסורים והניסיונות מרימים את האדם לדרגות גבוהות. כי פתאום הוא תלוי לגמרי בבורא עולם... אני מרגישה שבזכות הניסיון הזה והחיזוק באמונה, אני פחות מקנאה, פחות כועסת, פחות נוקמת. בעצם נעשיתי אדם טוב יותר, כי הרי אם אדם מפנים את ההשגחה הפרטית, זה בא לידי ביטוי בדברים הקטנים ביותר, כמו למשל צער או נזק או חולי שנגרם. הכל נשלח על ידי בורא העולם, לנסות אותי, לתקן את נשמתי, לכפר על עוונותיי.  אם הייתי מתאמנת בכך לפני כן (אמונה מלשון להתאמן), היה לי יותר קל לקבל את הניסיון הזה, שבעצם קירב אותי מאוד לבורא עולם. והיום, 7 שנים אחרי לידת אמונה, עם כל ההתמודדות שעדיין לא הסתיימה, יש לי בכל זאת המון הכרת טובה אליו על כל מה שנתן לי עד היום. רק אם נסתכל על הטוב שהקב"ה מרעיף עלינו, נצליח לשרוד בשמחה את מרוץ המכשולים הזה ששמו החיים! סוף
פרשת השבוע  מטות הרב אריה קרן                                                                       איש כי ינדור נדר...ואישה כי תדר נדר אסר בבית אביה בנעריה... (מטות ל,  ג-ה)                        הלשון בפסוק איש ואישה בא לומר מגיל מצוות זכר מגיל שלוש עשרה ניקרא איש ואישה מגיל שתים עשר נקראת אישה ואז הם אחראים למעשהם. עד שהם ניקראים איש ואישה האב זכאי לקיים או לבטל את נדריהם. בפרשה זו אנו מוצאים את חומרת העוון של הנודר נדרים ואינו מקיים, וכן הנשבע לשקר. וכבר ידועים דברי חכמינו זיכרונם לברכה בגמרא שבת (לב) שבעוון נדרים אשתו ובניו של אדם מתים. וכל הנודר כאילו בנה במה, והמקיימו כאילו הקריב עליה קרבן, ונקרא חוטא. ובימינו מצוי לצערנו עוון זה לרוב, על ידי שנודרים לתת נדבות, ולקיים מצוות. ואחרי כן באים שלא לקיימם, ונמצא עוון חמור בידם, ולכן  האיש החכם וירא אלקים ירגיל עצמו תמיד לומר "בלי נדר" כדי שאפילו אם הרגיל עצמו לעשות איזה מעשה טוב, לא יהיה עליו בחיוב של נדר, אלא הכל יהיה בלא נדר. המקובלים כתבו: שנפש המלאך הנבראת מאותה נדבה עומדת תלויה עד שהאדם ישלים את נדרו, ובגמרא תענית (ח) אמרו: "שאין גשמים נעצרים אלא בשביל פוסקי צדקה  ברבים ואין נותנים". והדברים אמורים גם כלפי שבועת שווא, שצריכים להיזהר שלא להישבע לשווא (לעולם לא להישבע אפילו בדברי אמת). מצאנו בגמרא כתובות (עז) מעשה מזעזע ברבי יהושע בן לוי, שכשהגיע זמנו להיפטר מן העולם הגיע אלו מלאך המוות כשסכינו שלופה בידו. ביקשו רבי יהושע להראות לו ברגעיו האחרונים את מקומו בגן עדן. הסכים מלאך המוות והתחילו ללכת לשם. בדרך אמר רבי יהושע למלאך המוות, שיתן לו את הסכין, משום שמפחד ממנה, גם לזה הסכים מלאך המוות ומסר לרבי יהושע את סכינו. כשהגיעו לשם הגביהו מלאך המוות, כדי לראות את מקומו, מיד קפץ רבי יהושע חי לגן עדן ונשבע שלא יצא משם. בא מלאך המוות וסיפר לפני בית דין של מעלה את כל מה שקרה, ועל שבועת רבי יהושע בן לוי, אמר הקדוש ברוך הוא לבדוק בפנקסיו של רבי יהושע בן לוי, אם קרה שפעם אחת חזר בו משבועתו, וכשבדקו ראו, שאף פעם לא חזר בו משבועתו, ופסקו, שכיוון שנכנס ונשבע, גם עתה לא יחזירוהו משבועתו, אך חיבוהו להחזיר את החרב למלאך המוות, כיוון שאם לא כך יתבטל המלאך משליחותו. ממעשה מזעזע זה יש ללמוד כמה חשוב הוא מי שלא נשבע לשווא. ובזכות זה זכה רבי יהושע להיכנס חי לגן עדן, אם כן כמה צריכים אנו להיזהר בנדרים ובשבועות, כדי שלא נכשל חס וחלילה?! מספרים על חסיד אחד,  ירא ה’ וסר מרע, שהיה מבאי ביתו של הסבא משפולי זכותו יגן עלינו אמן, אותו חסיד היה עשיר מופלג, ולא חסר לו מאומה, מלבד צרתו האחת, שלא זכה להיפקד בפרי בטן. בכל פעם היה העשיר מתחנן על נפשו לפני רבו האדמו"ר הקדוש, שיבטיחו להיפקד בבן זכר של קיימא, אך הצדיק דחהו בלך ושוב. במשך חדשים רבים נדחה על ידי רבו עד שהחליט אותו חסיד להיכנס לרבות, לשבת ולהטרידו, עד שיגזור אומר, שתפקד אשתו בפרי בטן. אותו  יום היה הסבא משפולי עסוק בדברים העומדים ברומו של עולם, לבטל גזרה קשה מעל ראשם של בני הקהילה, והנה פתאום מופיע אותו חסיד, ומתחיל להעסיק את הרבי בבקשה פרטית, התחיל הסבא לומר לו, שאין זו שעת הכושר, ועתה הוא עסוק והתחנן לפני שיניחו ויבוא פעם אחרת. אך החסיד בשלו: "אינני זז עד שהרבי יגזור ויבטיח שאזכה השנה בבן". הדבר עיכב את הרבי וציערו עד מאוד, וכל מה שעשה לא עזר, אלא החסיד הוסיף, והכפיל להטריד את הצדיק, הרבי ביקש מהחסיד שילך, ואם לא יעשה כן הוא יתחרט. אך גם לזאת לא שמע החסיד. כראות הסבא משפולי זכותו יגן עלינו אמן, שהחסיד בשלו, אמר לו: "אני נשבע לך, כי לא יהיו לך בנים לעולם". כשמוע החסיד את הדברים האלה נבהל וברח מיד מחצרו של הצדיק, ונאנח, כמי שחרב עליו עולמו. וכבר התייאש מדבר זה והשלים עם המציאות. לימים נסע אותו חסיד לעיר קוריץ לצורך מסחרו, ושמע רבות אודות הרב הקדוש רבי פנחס מקוריץ זכותו יגן עלינו אמן, ועל היותו בעל רוח הקודש, בעל מופתים, ודבוק בהשם יתברך בכל אבריו וגידיו. שאל החסיד העשיר את בני העיר למצבו הכלכלי של רבי פנחס. וכששמע שמצבו הגשמי ירוד, עני מרוד הוא עד פת לחם. הלך לביתו ואמר לרבנית שתקנה לליל הסדר את כל הדברים על חשבונו. שולחן, כסאות, מפות, מלבושים, בשר, עופות, דגים, יין, פירות וירקות, קמח למצה שמורה ועוד. ובקש בתמורה מהרבנית להתארח בבית הצדיק בליל הסדר. שמחה הרבנית והתחילה להזמין את הדברים, ואילו מן הצד משתומם לו רבי פנחס, מדוע אין אשתו מטרידה אותו השנה על הכסף עבור הוצאות החג? הרבי לא שאל מאומה, והמשיך בעבודת הקודש שלו. בערב פסח רואה רבי פנחס שהבית מאיר, כלי כסף וכלי זהב, שמלות חדשות, רהוט חדש, כלים מבריקים, מיד שאל הוא את הרבנית מהיכן כל הפאר הזה? הצביעה הרבנית על האורח החסיד, ואמרה שהכל בזכותו. נתן לו רבי פנחס יד לשלום וישבו לקדש. התחיל באמיר, ההגדה, ולאחר הכוס השני, טרם ניגשו ליטול ידים, שאלו רבי פנחס, מדוע הגיע? ומה חסר לו? סיפר לו אותו חסיד בקול בוכים, את מה שקרה אצל הסבא משפולי זכותו יגן עלינו אמן, ובקשו לבטל את השבועה, כדי שיזכה להיפקד בבן זכר של קיימא. הרהר רבי פנחס רבות בבקשתו של העשיר, ואמר לו: "אם יש לי זכות בשמים, אני נשבע לך, כי עוד השנה הבאה אשתך תלד בן זכר של קיימא". שמח אותו עשיר ונשק את ידיו של הצדיק, ואכן כך היה, לאחר שנה ילדה אשתו בן זכר. הצדיק רבי ישראל מרוז’ין זכותו יגן עלינו, סיפר לחסידיו שבשעה שנשבע רבי פנחס מקוריץ, נעשה רעש גדול בשמים. שני צדיקי עולם נשבעו, שבועתו של מי תתקיים? פסק בית דין של מעלה: מי שלא נשבע אף פעם אפילו באמת, את שבועתו נקבל. חקרו ובדקו וראו שרבי פנחס לא נשבע אף פעם בחייו, ולכן קיימו את שבועתו, לתת לאותו חסיד עשיר בן זכר של קיימא. הדברים מאירים, וכתובים בפסוק בפרשתינו: "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" פרוש: אדם שהוא לא מחלל את דברו ככל היוצא מפיו יעשה, כך מקיימים בשמים את דבריו. עלינו להיזהר לשמור את דברינו ולקיימם, ולהיזהר רבות בעוון נדרים ושבועות, משום שאפילו אם מקיימם נקרא "רשע" ולכן הטוב ביותר לומר תמיד "בלי נדר" ולהיזהר לקיים כל הבטחותיו, כמו שנאמר: "מוצא שפתיך תשמאברהם כפול שלוש                                                                                                              המוהל רבי אברהם סילם ידוע ומפורסם במקומותינו. מוהל בן מוהל בשרשרת דורות של מוהלים, נושא חן בעיני כל רואיו, ומצוות המילה אהובה עליו כיין ישן נושן, שניחוחו אופף כל עלמין. רבי אברהם הופך כל ברית מילה, לשירה ולתהילה לריבון העולם, נוטל את המיקרופון בידו ומסלסל בקולו בבחינת כבד את ה' מגרונך.
הוא כאמור איננו רק מוהל, אלא גם פייטן מהולל, מלחין שירים וכותב פיוטים הנוסכים בהורים הנרגשים ובקהל הקדוש, הילה של שכינה, חן ואור קדושת הימים. היה מי שאמר בבדיחותא, שאילו יכלו התינוקות לדבר, הם היו מבקשים שימשיך לנגן את שיריו המרטיטים וידחה לעוד כמה דקות את הברית.
אבל כידוע, תינוקות ביום השמיני בשלים בגופם ובנפשם לקראת מצוות המילה, גם אם הם אינם מסוגלים להביע זאת במילים, אלא בזעקות צווחניות וחנוקות, עד לכניסתו של צמר הגפן הספוג ביין, לתוך פיהם הנרעד.
זאת למודעי, כי המוהל אברהם במשך דקות ארוכות מבשל בנגינותיו את קהל המוזמנים טוב טוב מכל הצדדים כדי להכינם לרגע הקדוש, לאותן שניות נצחיות, בהן נכנס התינוק בשער האמונה העליונה לאוהל אברהם ושרה, בעוד אליהו הנביא יושב על כסאו. ''לכבוד חמדת לבבי''. יהודי קטן אומנם, כואב ושותת דם, קטן במשקלו ובשכלו, אבל יהודי כשר שנכנס לבריתו של אברהם אבינו, עוד חוליה של כיסופים בשרשרת הדורות.
''
באחד הימים, לא תאמין'', מספר לי רבי אברהם בחיוך ביישני, ''הוזמנתי למצוות ברית מילה, בחצר ביתם של יהודים צעירים אמידים וחביבים, שעולמם הרוחני רחוק כמזרח ממערב מן היהדות. אבל כהרגלם של יהודים בקודש, על מצוות המילה לא מוותרים, הזמינו נגנים וכמובן סעודה כיד המלך. למעט הכיפה האורחת והמקומטת שעיטרה את ראשו של הסנדק, והכיפה הקטיפתית על ראשי, היו כולם גלויי ראש, עטורי עגילים, קוקיות, אך ברק של התרגשות ריצד מבין עיניהם''.
''
ואני, לעולם אינני עושה אפליות. את אותם פיוטים שאני שר ומזמר בבתי הכנסת ובבתי היראים לקראת רגע הברית, שרתי גם להם. חלק הצטרף בזמזום חרישי, אבל הרוב הגדול שתק והביט בי בעיניים בוהות. האבא הצעיר ניצב לידי, גבוה, מגולח, אוחז בידו את בנו הבכור. עד כמה שהבנתי האבא הוא גאון היי-טק, איש מחשבים שהכל מחזרים לפתחו. 
''
זה הכסא של אליהו הנביא'', הסברתי לאבא, והוא חשב שאני צוחק עליו. ''איפה אליהו הנביא'' הוא שאל. ''ברוך הבא אליהו הנביא'' אמרתי לו, והוא שאל, מאיפה הוא נכנס...''.
''
דווקא את שמע ישראל הוא אמר יפה. וגם ברך את הברכות בלי להתבלבל במילים. הכל התחיל כשהגענו לקריאת השם. ויקרא שמו בישראל... אני מביט לעבר האבא והוא אומר ''נמרוד''.''
''
הרגשתי שאני כמעט נחנק. תקרא לו היטלר ביקשתי מהאבא''.
''
היטלר? הוא צעק, השתגעת? אתה עושה צחוק ממני...''
''
כן, השבתי לו. תקרא לו אדולף היטלר. אין הבדל בין נמרוד המקראי לצורר הנאצי. שניהם היו רוצחים גדולים ואפיקורסים. שניהם עשו רע לזרע ישראל קודש. אברהם אבינו, הסברתי לו, סבל מנמרוד לא פחות משהיהודים סבלו מהיטלר. נמרוד ביקש לשרוף את אברהם אבינו בכבשן האש, וזה בהחלט מזכיר את הנאצים ומחנות ההשמדה. הנאצי הראשון הוא נמרוד המלך, ואברהם אבינו שקול היה כנגד כל ישראל''.
''
האבא היה המום''.
''
עד כדי כך? הוא שאל''.
''
כן, כן, עניתי לו, אפילו יותר גרוע''.
''
נו, אז איך נקרא לו? שאל האבא''.
''
נקרא לו אברהם. הצעתי''.
''
בסדר הוא השיב. שיהיה אברהם''.
''
זה הקטן אברהם בן נורית וגיא, גדול יהיה... יגדלהו הקב''ה''.
''
עם סיום הברית, לוחש על אוזני הסנדק: כבוד המוהל, גם לי קוראים אברהם''.
''
מיד אחזתי את המיקרופון והודעתי כשכולי צמרמורת של התרגשות, קהל קדוש, אתם לא תאמינו, אבל כאן, על כסא הברית, קרוב קרוב לאליהו הנביא, נפגשו שלושה אברהם. לתינוק קראנו אברהם, הסנדק שמו אברהם, וגם אני המוהל, שמי אברהם. והחוט המשולש של זרע אברהם קודש, במהרה לא ינתק''.
''
הסבתות מחו דמעה. האבא חיבק ונישק אותי ואת הסנדק, ואחר כך אימץ אל ליבו את אברהמל'ה הקטן, שניצל בעור שיניים מלהקרא בשמו של אחד מן המלכים הרשעים בתבל. פשוט לא יאומן. אברהם כפול שלוש, כי החוט המשולש, לעולם לא יינתק''.
חז''ל
דעת בלי עושר, כרגליים בלי נעליים.
עושר בלי דעת, כנעליים בלי רגליים. (רבי שלמה איבן גבירול                               בדיחות                                                                                                                                        שני שיכורים הולכים על ארבע על פסי הרכבת.
אחד אומר: -היי איזה טיפשים  אנחנו שעולים את המדרגות! השני מגיב: כן ... הנה מגיעה המעלית                                  בדיחה                                                                                                                                                    באחד הרחובות בעיר מתרחשת תאונה קשה. שני שוטרים מגיעים למקום תאונה כדי לכתוב  את דו"ח תאונה .על המדרכה ליד השוטרים נמצא ראשו הכרות של אחד הנפגעים. אחד מהשוטרים מתחיל לכתוב את הדו"ח.בזמן הכתיבה שואל אחד השוטרים: איך כותבים מדרכה? השוטר השני ממלמל וממלמל ובסוף הוא בועט בראש הכרות ומעיף אותו על הכביש ועונה: עזוב מדרכה, תכתוב כביש.                                                                                                              בדיחה                                                                                                                                                      חייל הניגש לקב"ן, מנסה להשתחרר על סעיף נפשי.החייל עומד מול הקב"ן ואומר לו: "אני חתול" ויורד על ארבע, מתחיל לילל, הולך מפינה לפינה, ואז חוזר עדיין על ארבע מול הקב"ן.הקב"ן מסתכל על החייל זמן מה. הקב"ן לתדהמת החייל, יורד על ארבע, ומסתכל לחייל בעיניים.פתאום הקב"ן עושה קולות של כלב: "ווב ווב ווובב!!" החייל מסתכל אל הקב"ן, לא מבין מה קורה וחושב שהקב"ן השתגע. הקב"ן נעמד, מסדר לעצמו את המדים ופונה לחייל: "לך בחזרה , אתה בסדר גמור. אם היית חתול, היית בורח  לקוטים מספר ברית כהונה לאדמו''ר ועט''ר רבי משה כלפון הכהן זצוק''ל וזיע''א                   קכ''ד] אעפ''י שנטלו כהנים ידיהם בבקר חוזרים ונוטלים ידיהם עד הפרק לפני נשיאות כפים ולוי הוא שיוצק מים על ידיהם ואם אין לוי כדון בעירינו שאין לויים הבכור הוא שיוצק מים על ידי הכהנים                                        קכ''ה] והלוי שיוצק מים על ידי הכהנים יטול ידיו קודם ומנהגינו שהבכור שנוטל ידי כהנים נוטל ידיו קודם                      ספר המדות לרב הקדוש רבי נחמן מברסלב זצוק''ל וזיע''א                  תכ''א] ימי הירדן הם סגולה לבטחון תכ''ב] על ידי הבטחון האדם נתקרב להשם יתברך                                  תכ''ג] מי שבוטח בעכו''ם דילה דילהון תכ''ד] כשעושה אדם איזהו דבר באמונה ונכשל באיזה מכשול.יבטח שהקדוש ברוך הוא יצילו. והקדוש ברוך הוא הזנין לו את המכשול. כדי שיעשה דרך כבושה לבניו בזאת המכשול שינצלו ממנו                     תכ''ה] מי שנשמר מהרהורי עבודה זרה. זוכה בכל פעם לבטחון. עד שאינו דואג מה יאכל למחר. והוא במדרגת ברוך ד' יום יום ועל ידי זה. לא הביט און ולא ראה עמל בו. וכל הנוגע בו כאלו נוגע בבת עינוור", ובזה נישא טובה וברכה לחיי העולם הבא, אמן .
 
תגובות

ויש לשאול כמה שאלות:

א} כבר ספרנו שכשחזרו החיילים מן המלחמה כעס עליהם משה שלא הרגו הנשים. ויש לשאול והלא משה לא אמר להם בתחילה ולפחות יאמר להם עכשיו בלי כעס?

ב} פירש רש''י על הפסוק ''ויצאו משה ואלעזר הכהן'' בשביל שראו שהקטנים יצאו לקחת מן השלל. ויש לשאול מניין לו זאת רש''י והלא יש לפרש שיצאו בשביל שאנשי המלחמה הם טמאי מתים ולא יכולים להיכנס למחנה ישראל כמו שספרנו למעלה?

ג} מה השערורייה הגדולה הזאת אם לקחו הקטנים קצת מן השלל?

ברם הוקשה לרש''י אם משה יצא רק לקבל פניהם למה כתיב ''ויצאו משה ואלעזר'' והלא מספיק לומר ''ויצא משה'' כמו שכתוב כשהלך לקבל פני יתרו וממילא יודעים שגם אלעזר הכהן והנשיאים יוצאים וכשרואים בני ישראל שכל אלו הגדולים יצאו מי לא יצא וממה שכתב בלשון רבים משמע שהלכו לאיזה עסק ולא סתם לקבל פנים.

ומה שפירש רש''י שכעס על פקודו החיל שלא הרגו גם הנשים הוקשה לו למה כעס עליהם והלא יגיד להם בדרך כבוד שיהרגו אותם אלא משום שרצה משה רבינו ללמד שהתערובת עם אומות העולם אינה טובה וגוררת עוון. ודבר זה אינו צריך ללמדו לגדולים כיון שלמדו לקח ממעשי בנות מואב שמתו מהם ארבעה ועשרים אלף ורצה ללמדו לקטנים שאינם יודעים המעשה כראוי והקטנים בודאי רוצים צעצועים לשחק בהם ובודאי כשראו השלל הלכו לשם כדי לחפש צעצועים לשחק ולכך משה ונשיאי ישראל הקדימו והלכו לשם וכעס על פקודי החיל כדי שישמעו טוב הקטנים וילמדו לקח שהתערובת עם אומות העולם גוררת עוון ויסורים רחמנא ליצלן. וכדי שילמדו הדורות הבאים אחריהם שהתערובת אינה טובה ויזהרו הם עצמם ויקחו עיניהם על ילדיהם שלא יתערבו עם אומות העולם ולא יחטאו ויטמעו  בר מינן. וצריכים ללמדם מוסר בעודם קטנים כדי לדעת ולהבין שהתערובת חמורה ויהיו מחושלים ואיתנים מפני הנסיונות העוברות עליהם ולא יטעו.

אחי היקרים!!! עכשיו תקופת הקיץ שיציאת הלילות מרובה וכמעט ההורים אינם יודעים לאיפה הלכו ילדיהם. יש שמצטדקים לומר שהגדולים הולכים לעבוד ולא לבלות והקטנים אינם מבינים כלום ובודאי אינם מבלים עם אומות העולם. וזה טעות שהרבה גדולים הולכים לבלות ולא לעסד וכן הקטנים יודעים התערובת ויש חשש שיגררו אחרי זה ואפילו נגיד שדבריהם אמת. הבינונים שאינם יודעים וגם מבוגרים קצת למה אם כן יוצאים?! והלא טוב שהאב יבדוק אותם אם למדו השיעור כראוי וישנן להם שיעור מחר.

אמת שיש הורים שראו כמה חבריהם סבלו מחינוך הקלוקל של בניהם על שהרשו להם לבלות ולצאת בלילות ולמדו לקח מזה והם עוקבים אחרי בניהם שלא יצאו בלילות או לפחות לדעת איפה הלכו. מכל מקום זה מעט וצריך כל הקהילה לנהוג כך ולשמר על הילדים שיהיו צדיקים כמו שראינו במשה שאף על פי שהוא בן מאה ועשרים שנה והגיע זמנו למות יצא כדי ללמד הקטנים לקח וכעס על פקודי החיל אף על פי שלא היה לו לכעוס אבל כדי ללמד הקטנים להתרחק מהעבירות הקשות הללו הרשה לעצמו לצאת אליהם ולכעוס. האם אנשי הקהילה יותר חכמים ממשה או יותר גדולים ממשה?!.

אחי היקרים!!! כל חד רוצה לראות העתיד שלו מזהיר והילדים הם עתיד ההורים ומי שרוצה עתיד מזהיר צריך לעמול ולעבוד קשה וה' יתברך יעזור ולכן צריכים לחנך את הילדים בדרך התורה והמצוות ולא להרשות להם ללכת למקומות שאינם לרוח התורה וגם לעקב עליהם אולי ילכו בצנעה ואז יש לו שכר גדול בשמים שאפילו אחר אריכות ימים ושנים כשבניו עוסקים בתורה ומקיימים המצוות יש לו חלק במצוותיהם ועולה ממדרגה למדרגה. ולהיפך אם אינו מגדלם לתורה ולמצוות אפילו לאחר אריכות ימים ושנים כשיעשו עבירות מורידים אותו לגיהנם בגלל עוונותיהם בר מינן כיון שהיה בידו לחנכם לתורה ולמצוות כשהיו קטנים והוא לא חנכם. וכבר כתבנו על עניין זה בפרשת בהעלוך.

ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו לחנך ולגדל את ילדינו לתורה ולמצוות ולמעשים טובים ויגאלינו גאולה שלמה בקרוב!!!!

 

תגובות

רש"י ז"ל פירש על הפסוק ותהיינה מחלה ותרצה וכו' "כאן מנאן לפי גדולתן זו מזו בשנים ונשאו כסדר תולדותן ובכל המקרא מנאן לפי גדולתן בחכמה ומגיד ששקולות זו כזו" ז"א שהכתוב מנאן לפי תולדתן בגדול החל ובקטון כלה מחלה תרצה חגלה מלכה נעה והתחתנו לפי גודלתן הגדולה היא הראשונה ובשאר המקומות כתבן לפי חכמתן מחלה נעה חגלה מלכה תרצה ומלמדנו שערכם שוה. יש לשאול אם שקולות זו כזו למה לא מנאן תמיד לפי תולדתן ומנין לו לרש"י שהם שקולות ואם משום שכאן כתבן לפי תולדותן והא מתחילה אמר שכשהתחתנו הגדולה נתחתנה ראשונה ואח"ך הקטנה ממנה לפי תולדותן ולזה כשהוא מספר על החתונה כתבן איך התחתנו ועוד מה איכפת לנו מהם שקולות או לא מה בא ללמדנו?

אולם רש"י ז"ל אין כוונתו שהבנות שקולות אלא כוונתו שהחכמה והשיבה שקולות ר"ל כשם שצריכים לכבד זקנים ג"כ צריכים לכבד הרבנים וכשם שמכבדים הרבנים צריכים לכבד הזקנים שהפסוק אמר מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, וזקן זה שקנה חכמה. ומשהקדים הפסוק מפני שיבה היינו טועים לומר שהשיבה קודמת לתלמיד חכם אבל כשרואים שבנות צלפחד קראן הכתוב לפי חכמתן וכאן רואים שהכתוב שינה ר"ל פעם קראן לפי תולדותן ופעם קראן לפי חכמתן ומסתמא כאן קראן לפי תולדותן שמספר על החתונה ומסתמא התחתנו לפי תולדותן ולזה כתבן לפי תולדותן ולכן רש"י ז"ל כתב שהחכמה והשיבה שקולות זו כזו.

מכאן אנו לומדים שני דברים שצריכים לכבד השיבה כמו שמכבדים הרבנים, דבר זה חסר בעירנו ואין מקיימים אותו כראוי וזה מצות עשה דאורייתא כתפילין וציצית וסוכה ואכילת כזית מצה בליל פסח וכו'. צריכים שהאיש שעבר גיל שבעים שנה כשעובר לפני ארבע אבות ממקומינו עומדים לו ולא נשב עד שישב הוא או שיתרחק ממנו ארבע אמות כתלמיד חכם, ורב העיר משאנו רואים אותו עד שישב, מצוה קלה ושכרה גדול מאוד.

דבר שני מה ר"ל שקולות זו כזו? יש שני סוגים של אנשים יש מי שהוא שמבין הלמוד מיד ויש מי שהוא שצריך לחזור פעמיים או שלש. ומי שהוא גדול בשנים חזר למודו כמה פעמים ונהיה שקול הוא ותלמיד חכם ולכן צריכים כבוד שוה. והפסוק לא חילק בשיבה חכם או לא דמסתמא השיבה יודע ללמוד ואפי' שאינו יודע ללמוד לא חילק הפסוק שאז האדם מכבד מה שחפץ לבו שיאמר זה נראה לי שהוא יודע וזה אינו יודע. וכאן צריכים להסיר ממנו המחשבה שהאדם אומר אני מוחי אינו כל כך ואיני יכול ללמוד, נכון שיש מי שמסיים הגמרא בשנה אחת ויש מי שהוא בשני שנים, כל אחד לפי מוחו אבל דבר זה אינו מפטרו מלמוד שמי שאינו יכול ללמוד בשנה אחת ילמוד בשלשה שנים כמו שאמר רבי טרפון לא עליך מלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להפטר ממנה צריך לאדם ללמוד ואינו צריך לו לגמור את כולה. האדם כשהוא היה קטן ויש לו הזדמנות ללמוד הרבה לשונות ולא נתן דעתו ללמוד אותם והיה עוסק רק במשחקים כשגדל קצת התחרט על אותו זמן שאבדו ויאמר אם למדתי באותו זמן יותר טוב. הלשונות שאבדם אינם רק הפסד מועט אבל כשיגדל עוד יזכור הזמן שהיה יכול ללמוד בו התורה ואבדו מתחרט עליו יותר ויותר שהפסדו גדול מאוד.

ולפעמים האדם יהיה במעמד שמבייש אותו ואינו יודע איפה יכסה פניו שטועה בדין פשוט או בפירוש דברים פשוטים, ולזה צריכים לקבוע זמן ללמוד אפי' שעה אחת ביום ומטפות יהיו נהרות ושעה עם שעה יהיו ימים ושנים של תורה שבהם האדם יכול ללמוד ויודע הדין וכשיבוא בנו או בן בנו ושואלו באיזה דבר יכול לענות לו ולא יתבייש. והזמן הזה צריך שיהיה מקודש ואינו מבטלו כלל. נכון שלפעמים יקרה לו שהתעסק באיזה צורך אבל פעם אחרי כמה זמן, לא כל צרכיו עושה אותם רק בזמן הלמוד או בזמן התפלה ויאמר אין לי זמן אחר. ויעשה כל השתדלותו שיעשה צרכיו רק אחרי זמן הלמוד והתפלה שלכל הפחות כשנהיה בשיבה נהיה יודעים ללמוד ויכולים להנות הדור החדש במה שלמדנו אבל אם קוראים רק פעם בשבוע או בשבועיים אין יכולים להבין הלמוד ואין יכולים להגיע ליום שיודעים ללמוד בו. ואין לחשוב שהעולם נברא רק לעבודה ולמאכל ולשתיה ולתענוגים שידוע כשאבותינו היו לפני הר סיני והקב"ה אמר להם נותן לכם התורה השמים והארץ כולם רעשו שיודעים שאם ישראל אינם מקבלים התורה העולם חוזר לתוהו ובוהו שהעולם לא נברא רק בשביל התורה והשאר הקב"ה בראם כדי ללמוד התורה בנחת רוח. ולכן האדם לא יאחז בטפל ויבטל מהעיקר שבשבילו נברא העולם.

נכון שלפעמים פרנסתו באה לו בקושי וצריך לו לעבוד כל היום כדי שיוכל לפרנס עצמו ומשפחתו, אותו אדם הקב"ה נתן לו השבתות והמועדים ללמוד בהם ונחשב לו שלמד כל השנה. אבל האדם רוצה לנוח בצהרים ואח"ך הולך לים ובלילה רוצה לשבת באויר מספר הוא וחביריו ואח"ך אומר לא מצאתי זמן ללמוד בו, דברים אלו של שטות! האדם יאמר לך כל היום אני עובד רוצה לנוח מעט זה נכון אם עשה כל מה שצריך לו לעשות וקבע זמן ללמוד קודם שינוח אבל אם רוצים לעשות כל הדברים והדבר שהוא היסוד שבשבילו נברא העולם משאירים אותו בסוף ואומרים לא מצאנו זמן זה דברים אפי' השוטה אינו אומר אותם. צריכים להתעורר על עצמינו ונעסוק בדבר שבשבילו בנו לעולם שהוא התורה והמצוות אז הקב"ה יתן לנו הטוב והשלום והבריאות ללא טורח ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

תגובות

בתחילת הפרשה הפסוק מצוינו על הנדרים שלא להפר נדרינו אלא אם כן עושים התרה אצל הרב אבל הנשים יש להם ארבעה מינים: א} הבת שעברה זמן קטנותה, שהקטנים נדריהם אינם נחשבים ועדין לא בגרה ר"ל בת 11 ל12 שנה שואלים אותה, ואם יודעת למי נדרה וערך הנדרים נקראת גדולה ואם לא נקראת נערה ואביה יכול להפר לה שבועתה ביום ששמע אבל אם עבר היום אינו יכול להפרו. ב} מי שמקודשת לאיש ועדיין לא התחתנה, בגיל הזה אביה וארוסה צריכים שניהם להפר לה ואם הפר רק אחד אינו נחשב כלום וצריכים להפר ביום ששמעו. ג} גרושה או אלמנה אף אחד אינו יכול להפר לה רק צריכה התרה מאת הרב. ד} האשה שהתחתנה אישה מפר לה ביום ששמע ואם עבר היום אינו יכול להפר לה. וכאן יש עדיפות לאיש יותר מהאב, שהאיש יכול להפר באיזה גיל והאב רק מגיל 11 ל12, ועוד שהאב עדיף מהאיש שהאב מפר כל השבועות אבל האיש אינו יכול להפר רק מה שבינו לבינה או דברים שיש בהם טורח. יש לשאול למה נתנו רשות לאב רק בגיל הזה אם בגיל הזה נקראת קטנה שבועתה אינה נחשבת ואם נקראת גדולה למה אביה מפר לה ואין לומר משום שאין יודעים אם גדולה או קטנה, התורה ודאי יודעת, ולמה האיש יש לו רשות אפי' כשתגדל ולא כמו האב?

הפסוק אמר שהאדם צריך לו לקיים כל שבועותיו אבל יש שלשה דברים שהאדם אינו יכול לקיים שבועתו ומתבייש ללכת לרב שיעשה לו התרה משל כמעשה יפתח ולזה הפסוק סיים שם לא תדור ולא תבוא לידי עבירה ר"ל האדם יותר טוב שלא ידור שהנדרים יכולים להביא האדם לידי עוון גדול עד שאמרו חז"ל שמי שאינו מקיים נדריו קובר בניו רחמנא ליצלן. ולכן הגיל שבין 11 ל12 הבת התחילה להתעורר בעולם והתחילה להבין בנדרים שקודם כן היתה קטנה ונדריה אינם נחשבים כלום ואינה בר דעת להבין גודל העון של הנדרים ואח"ך נקראת גדלה ועברה זמן חינוכה בענין הנדרים שאביה צריך לו בגיל 11 ל12 חנכה כבר ואינו מחכה עד שתגדל ולכן הפסוק נתן לה הזמן הזה שאביה מפיר לה נדריה ואינו יכול להפר רק ביום ששמע שחינוך הילדים צריך שיהיה בשעה שיטעו מיד מוכיחים אותם ואינם מניחים אותם לעשות עוד אבל האשה היא באה מבית אביה ואינו יודע האיש על מה גדלה ואפשר שאביה לא חנכה יפה על הנדרים וצריך לו זמן לחנכה מחדש ולכן התורה לא נתנה זמן לאיש להפר הנדרים אבל הפסוק אמר לנו שביום ששמע צריך לו להפר שאף הוא צריך לו להוכיחה מיד ולא יחכה.

וכאן אנו צריכים ללמוד שחנוך ילדינו הוא הדבר הראשון בחיינו שהאדם יכול לתת לבנו כל הדברים של העולם הזה מאכל יפה מלבוש יפה קונה לו מכונית בונה לו בית ואם חינוכו אינו יפה אפשר שיאבד הכל, זה בענייני עולם הזה. ובענייני עולם הבא יותר ויותר, יכול האב להיות צדיק גמור ולא חינך בניו יפה יענש על העון שעושים הם שהקב"ה אינו חפץ בנו שנהיה רשעים, הוא הביא אותנו לעולם הזה לקיים התורה והמצוות ונקבל שכר בעולם הבא לא כדי שנענש על העבירות והאיש שלא חינך בנו יפה הוא מרבה רשעים בעולם ומאבד העולם ולכן יענש. האדם אומר לא מצאתי זמן לעסוק בהם בבקר עבודה ובלילה עבודה וחוזר לבית עיף איני יכול לעשות שום דבר. התירוץ הזה אינו מקבלו הקב"ה שיאמר לו מי יתן העושר, הרי הקב"ה! אתה תעבוד על עצמך והקב"ה ישרה לך הברכה אם הזמן מאבדו בחנוך בניך או בלמוד ותפלה. וכל אלו עצות היצר הרע שמראה לנו שאם לא נעבוד בקר וערב נמות ברעב! נכון שהאדם צריך לו לעבוד וקובע זמן גדול לעבודה אבל לא על יראת שמים, חנוך ילדינו צריך להיות קודם לכל דבר אף בדברי עולם הזה.

אנו רואים בארופה או בישראל הדתיים שאם מצבם אינו מאפשר להם שיגורו הוריהם עמהם וגרים בבית לבדם או בבית אבות תמיד מבקרים אותם ורואים אם חסרים משהו ואם מצבו מאפשר לו מביאים אותם לפניהם אבל מי שלא נתחנכו יפה מניחים אותם בבית אבות או בבית לבדם ואין מבקרים אותם רק בזמן ההלויה שלהם ולפעמים אין שומעים בהם כלל אפי' שגרים בעיר אחת ולזה צריכים אנו לחנך ילדינו חנוך יפה לפי הדין, להרויח בעולם הבא כשבנינו מקיימים המצוות מקבלים אנו שכר בעולם הבא. ובעולם הזה שילדינו יהיו מחונכים וחושבים עלינו בזקנותינו חוץ שאז הקב"ה מברך אותנו בטוב ובשלום ובבריאות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

תגובות

פרשת מטות מסעי

נצטווינו 3 מצוות עשה ו5 מצוות לא תעשה.

מצוות עשה הן:

א} לעשות דין הפרת נדרים.

ב} לתת ללויים ערים לשבת בהם.

ג} מי שהרג בשוגג ילך לערי המקלט.

מצוות לא תעשה הן:

א} לא לבטל שבועה.

ב} לא להרוג הרוצח אלא אחר לעשות דינו.

ג} לא יעיד עד אחד בדיני נפשות.

ד} לא לקחת כופר ממי שהרג במזיד אפילו אם משפחת הנרצח מרוצים.

ה} לא לקחת כופר ממי שהרג בשוגג שלא ילך לערי המקלט אפילו אם משפחת הנרצח מרוצים.

מסופר שה' יתברך אמר למשה להתנקם מהמדיינים ויאמר לו שיקח מכל שבט אלף חייל בני ישראל ידעו שאין משה רבינו מת אלא עד שיקיים את המצוה הזאת לכן לא רצו להילחם עם המדיינים כדי שיישאר משה חי מכן רואים גודל אהבת בני ישראל למנהיגם שהם היו תמיד מלינים על משה וגם המדיינים גרמו שמתו מהם 24000 ואחר מלחמת מדין הם מתכוננים להיכנס לארץ ישראל ויגיעו אל המנוחה ואל הנחלה בכל זאת ויתרו על זה ולא רצו שמשה ימות.

אבל משה לקח מהם בעל כורחם 12000 אלף אחד למטה שנאמר ''וימסרו מאלפי ישראל שנים עשר אלף חלוצי צבא'' וילך איתם פינחס ויביא עמו ארון הקודש והציץ וחצוצרות המלחמה ויכנסו למדין ויהרגו כל האנשים וישבו את הנשים והטף והרכוש באותו זמן הלך בלעם אל מדין לבקש שכרו על העצה שיעץ להם שבגללה מתו 24000 מבני ישראל כשראה בלעם את המלחמה וחיילי מדין מתים כישף בכוח הטומאה ועף הוא וחמשת מלכי מדין אבל פינחס שם את ציץ כנגדו ונפל הוא וחמשה המלכים על הארץ ויהרגו אותם בני ישראל בחרב שנאמר ''ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב'' והטעם שהרגו אותו בחרב אמרו חכמינו זכרונם לברכה שבלעם תפש אומנות ישראל שהיא התפילה לה' יתברך שרצה להרג אותם בפיו על די קלל לכן בני ישראל תפשו אומנות של אומות העולם והרגו אותו בחרב.

ויחזרו החיילים אל המדבר איפה שוכנים בני ישראל ויצאו לקראתם משה ואלעזר הכוהן אל מחוץ למחנה ויצאו אחריהם בני ישראל כיון שהחיילים הרגו בבני מדין והם טמאי מתים ואינם יכולים להיכנס למחנה ישראל כשראה משה שלא הרגו הנשים כעס עליהם ויאמר להם למה לא הרגתם את הנשים שבסבתם מתו 24000 מבני ישראל ולכן הרגו כל זכר וכל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו.

ויצו אותם שלא יכנסו לעזרה אלא אחר שבעה ימים וגם יזו עליהם מאפר הפרה ביום השלישי וביום השביעי והכלים שהביאו עמם מה שצריך הגעלה יגעילו ומה שצריך ליבון יעשו לו ליבון.

ה' יתברך ציווה את משה לחלק את השלל חצי לחיים וחצי השני לכל ישראל ויפרישו ממנו תרומה ויתנו אותה לאלעזר הכוהן מהחיילים יפרישו אחוז מחמש מאות ואילו משאר העם יפרישו אחוז מחמישים ויספרו את השלל וימצאו שהביאו 675000 צאן ו72000 בקר 61000 חמורים והטף 32000 ויחלקו אותם כאשר ציווה ה' יתברך את משה וקציני הצבא באו למשה רבינו והביאו תרומה לה' יתברך תכשיטים ששללו ממדין ויקריבו אותם לה' כיון שהצילם מהרהורים רעים.

בני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה יש להם הרבה צאן ובקר ויראו את ארץ מדין הארץ אשר ירשו מסיחון והנה היא ארץ מקנה ויאמרו למשה שרוצים לנחול בארץ הזאת ויכעס עליהם משה ויאמר להם איך אתם רוצים שאחיכם יבואו למלחמה על ארץ כנען ואילו אתם יושבים לבטח בארצכם ויאמרו לו נבנה את הערים ונניח שם את כל אשר לנו ונלך להילחם עם בני ישראל והסכים על ידם משה ויאמר להם אם תלכו להילחם עם בני ישראל יקחו את מעבר הירדן ואם לא ילכו יקחו כמו בני ישראל בארץ ישראל גם יאיר בן מנשה נלחם ולקח ערים מעבר הירדן וישב בם כמו שכתבנו שגם חצי שבט מנשה ירש בארץ הזאת.

בפרשת מטות מסופר את המסעות שעברו בהם בני ישראל והמדברים שבם דרכו רגליהם עד שהגיעו לערבות מואב ושם מתכוננים להיכנס לארץ ישראל.

ויבואו בני גלעד בני מכיר בן מנשה ויאמרו למשה שה' יתברך אמר מי שאין לו בנים שירשו אותו בנותיו וצלפחד אחיהם אין לו בנים וה' יתברך ציווה את משה שירשו אותו בנותיו ולכן הם קובלים אם בנות צלפחד יתחתנו עם שבט אחר אם כן אותה נחלה תסוב למטה השני ותגרע נחלת שבטן וישאל משה את ה' יתברך ויאמר לו ה' שבנות צלופחד צריכים לקחת אנשים משבט מנשה שלא תסוב נחלה משבט לשבט ויעשו כן בנות צלפחד ויתחתנו עם בני דודיהן.

ויש לשאול כמה שאלות:

א} ידוע שה' יתברך מצווה את משה ומשה מצווה את אהרון ואחר כך הנשיאים וגם במצות הפרת נדרים עשה כן ונשאלת השאלה למה אם כן כתיב ''וידבר משה אל ראשי המטות'' כאילו לא דבר בתחילה עם אהרון? {עיין פירוש רש''י}

ב} דיני הפרת נדרים הם שהבת שהיא בזמן הנערות שמואל בגמרא אמר בין נערות לבגרות ששה חודשים מגיל 11 בקירוב אם נדרה ושמע אביה וביום ששמע הפיר את השבועה קודם שיבא הלילה בטל הנדר ואם היא קטנה שבועתה אינה שבועה והגדולה אינו יכול לבטל לה.

נערה מאורסה צריכים אביה והמאורס שלה לבטל לה והנשואה רק בעלה מבטל לה ואינו מבטל אלא הנדרים המיוחדים לו ולה או אם יש בהם עינוי נפש {צריך בכל אופן לשאול לרב איזה יכול לבטל ואיזה לא}.

אלמנה וגרושה אפילו אם היא נערה אינו יכול אביה לבטל לה אלא צריכה התרה בפני שלושה או תקיים את נדרה ויש לשאול למה דוקא הנערה מבטל אביה ולמה הגרושה והאלמנה או הנער לא?

ברם כתוב בגמרא מי שאשתו נדרנית יש מרבותינו שסובר יכעיס אותה שתדור לפניו ויבטל לה והחכמים אמרו לא יכול אדם לגור עם נחש בכפיפה אחת ולכן יגרש אותה ובמקום אחר כתוב בגמרא מי שמגרש את אשתו אפילו מזבח מוריד עליו דמעות ואף על פי כן אם היא נדרנית {בדברים של עינוי נפש וכדומה אבל לא שתדור בדברים של צדקה או מצוות} אמרו חכמינו זכרונם לברכה שיגרש אותה בשביל שלפעמים מבטלת את נדריה פחד מבעלה או שאינה יכולה לקיימם ומי שמבטל את שבועתו ונדרו בניו בסכנה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בעוון נדרים בניו של האדם מתים וכיון שהגירוש שנאוי לפני ה' יתברך כמו שכתבנו שאפילו מזבח מוריד עליו דמעות.

לכן ציוונו ה' יתברך לבדוק את הבת בזמן הנערות


שלא


 תדור ואם תדור יבטל את נדרה וכן אם היא מאורסת גם מאורס שלה צריך לבדוק אחריה אם היא נדרנית ולבטל לה וכן אשה נשואה צריך בעלה לבטל לה ולהוכיח אותה שלא תדור כדי שלא יבואו לידי גירושין ולכן אלמנה וגרושה אינה צריכה ביטול כיון שהיא גרושה ואלמנה והיה לו להוכיח אותה קודם שנשאת בתחילה ולכן גם לנער אינו צריך לבטל כיון שלא שייך בו גירושין אלא ילך לרב ויעשה לו התרה אבל הנשים אם יוליך אותה לרב לעשות לה התרה תתבזה בעיני אשה כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה אין אדם רוצה שתתבזה אתו בפני בית דין ולכן אמר הפסוק ''וידבר משה אל ראשי המטות'' שהם מוכיחים לבני ישראל כמו כתוב במסכת שבת שגדול העיר צריך להוכיח את בני עירו כדי ללמדינו שעיקר הפרת נדרים היא שהאב יוכיח את הבת שלא תדור.

ואין ללמוד מזה שלא נוכיח את הבן אלא להיפך הם צריכים תוכחת יותר מהבנות וגם נוליך אותם לרב לעשות להם התרה שלא יחזרו לכסלה עוד אבל הבנות שלא יגיעו ליותר חמור ולא יתבזו בפני הרב תיקן להם ה' יתברך את התקנה הזאת אבל הבנים נאה ויאה שיתביישו בפני הרב שלא ישובו לכסלה.

וזה חובה גמורה על ההורים שצריכים לבדוק אחרי בניהם לראות איך מסתדרים ומה עושים אם הם יראי שמים או לא ולא יאמרו כיון שהיה בישיבה אם כן הוא ירא שמים אלא להיפך נכון כשהוא בישיבה אינו עושה עבירות כיון שפוחד מהרב שמלמד אותו אבל כשיוצא מהישיבה מרגיש את עצמו בן חורין ועושה מה שעולה על לבו וכבר שמענו על תעלוליהם שלא ידענו עליהם מקודם והסיבה היא כשהוא בישיבה פוחד מהרב שיעניש אותו אבל כשיוציא מהישיבה מרגיש שאין עוד שבודק אחריו שאף אביו ואמו לא אכפת לו מהם מתחיל לעשות מעשים לא טובים.

ולכן אנחנו צריכים לבדוק אחריהם ולהדריכם ולהוכיחם כדי שיהיו בנים טובים ונאים במצוות ומעשים טובים ולא להשתמט ולומר שחינוך הבנים קשה ובפרט אם יש לו בנים שובבים וכן הרבה ילדים כיון שלפום צערא אגרא פירוש שלוקח שכר בעולם הבא לפי הצער שמצטער.

ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו לחנך את בנינו ביראת שמים ויחיש לגאולינו במהרה בימינו אמן!!!
תגובות

בס''ד       מוסר בלערבי פרשת פינחס

פלפרשה מתאע הזמעה האדי פיהה 6 מצוות עשה. הומאן 1]   באש נעמלו דין מתאע לוורתה 2] באש נקרבו זוז קרבנות תמיד. ואחד פצבאח. וואחד פלעשייה 3] באש נקרבו קרבן מוסף נהאר השבת 4] באש נקרבו קרבן מוסף פיה ראש חדש 5] באש נקרבו קרבן מוסף פי שבועות 6] באש נשמעו השופר פיה ראש השנה.

פלפרשה מתאע הזמעה האדי. כתבלנה לפסוק. אלי רבבי קאל למשה רבינו. אלי למצוה אלי עמלהה פינחס וקתל זמרי בן סלוא וכזבי בנת צור. וביהה ברד לגש מתאע רבבי מן עלא ישראל. כלף לכרה מתאעו פי עולם הבא. ענדו כרה פי עולם הזה. אלי רבבי באש יעטיה השלום. ואלי באש יעטיה לכהונה. אלי רבבי וקתלי קאל למשה רבינו אלי אהרן חיוולי כהן. קאלו הווא וזגארו. וקאלו באש ידהן אהרן וזגארו. ודהנהם משה רבינו בשמן המשחה. ואלי מאזאלו מה תואלדושי מה ילזמשי באש ידהנהם. אלי הדהינה אלי דהנו אבאתהם תנפע חתה ליהם. ולאכן פינחס וקתהה כאן מתואלד. ורבבי מה קאלשי למשה רבינו באש ידהנו. ובהאדה מה כאנשי כהן. ותווה רבבי עטאהו כראהו אלי חתה הווא חיוולי כהן. ורבבי וצא משה רבינו באש יקתל למדינים. האמא מואב. חתה ואלו אלי כאנו פצ'בארה מעה מדין. מה קאלושי רבבי באש יקתלהם. עלא כאטר חתכרז מנהם רות. ומן באעד רבבי וצא משה רבינו באש יחשב ישראל. והרש''י ז''ל כתב זוז טעמים עלאש לחשאב האדה. לאוול. כיף אלי ואחד דכלו דיובה לזלב מתאע לגנם מתאעו. וכלאו מנהם. חב יערף קדאש מאזאל. ותווה וקתלי נפטרו מן ישראל 24000 פלביעה מתאע בעל פעור. רבבי קאלו חשבהם. והטעם התאני. אלי וקתלי כרזו ישראל מן מצרים. חשבהם רבבי ועטאהם למשה רבינו בלחשאב. ותווה וקתלי חינפטר משה רבינו. קאלו חאשבני. וחשבהם משה רבינו. ופלחשאב האדה מה צאת חד מלי כאן עמרהם 20 שנה וקת למרגלים. אלי כלהם נפטרו כיף מה קאל רבבי. וצלפחד בן חפר מה כאנשי ענדו ולאד. מה כאן ענדו כאן בנאת. וזאו חדה משה וקאלולו. אלי בוהם נפטר ומה ענדושי ולאד. והווא מאת בדנובו לכאץ ומה כאנשי מעה זמאעת קרח. והומאן יחבו יאכדו באי בוהם פי ארת ישראל. ומן סירת אלי קאלו אלי מה כאנשי מעה זמאעת קרח. יסתמאו עטאו השוחד למשה. ובהאדה משה רבינו עדה לחכומה מתאעהם ענד רבבי. וקאלו אלי הומאן ענדהם לחק. ואלי מה ענדושי ולד יוורתו בנאתו. ומן באעד רבבי קאל למשה רבינו אטלע להר העברים ושוף ארץ ישראל מן גאדי. עלא כאטר מה חידכלשי לארץ ישראל. וקאל משה רבינו לרבבי. שוף ואחד אלי ימששי ישראל וקתלי חידכלו לארץ ישראל. וינזם יתחמלהם. וקאלו רבבי אלי יהושע הווא אלי חידכל ישראל לארץ ישראל. ואלעזר הכהן מעאהו בלאורים ותומים. וכדה משה רבינו יהושע. וזאבו קדאם אלעזר וישראל לכל. ותכה ידי עליה כיף מה וצאהו רבבי. באש נזל עליה שכינה ורוח הקדש.

פלפרשה מתאע הזמעה האדי. תממה באעץ' הנשדאת. לפסוק קאל אלי רבבי קאל למשה רבינו פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וכו'. הוני ואחד ינשד. עלאש לפסוק קאללנה אלי אלעזר ולד אהרון. והאדה כאן ינזם יקול פינחס בן אלעזר הכהן יזי. ואידה כאן יחב יקוללנה זדודו. חקו כמל בן עמרם חתה ליעקב אבינו. נשדה אוכרה. לפסוק קאל. אלי לכרה מתאע פינחס. הנני נותן לו בריתי שלום והיתה לו כהונת עולם. הוני ואחד ינשד. עלאש והיתה. חקו יקול ותהיה. אלי הווא לשון עתיד. חאזה אוכרה. האש דכל השלום הוני.

לאכן מערוף אלי פינחס מלאוול מה כאנשי כהן. אלי רבבי קאל למשה רבינו

אלי לכהונה חיעטיהה לאהרון וזגארו וזרעו אחריו. מאענאהה אלי חיתואלדו מן באעד. ופינחס וקתהה תואלד באעדה. מאענאהה מוש דאכל פלחשאב מתאע לכהונה. ואחד הוני ינשד. פינחס יסתחק לכהונה האו לא. אידה כאן יסתחק חקו עטאהלו מלאוול. ואידה כאן מה יסתחקשי עלאש עטאהלו תווה. אלי לכהונה באעד מה עטאהה לאהרון וזגארו ולאת מתאעהם. כיפאש יזידלהם פינחס. ובהאדה זאווב לפסוק וקאל. והיתה לו כהונת עולם. אלי הווא מלאוול יסתחקהה. אלי והיתה מלשון עבר. ולאכן תממה עלאש מה עטאהאלושי פלאוול. אלי רבבי יחב יעטינה מוסר מן פינחס. אלי פינחס ישוף אלי בו וכואתו לכל כהנים והווא לא. חקו יתגשש. ולאכן פינחס מה כאנשי כיף קרח. כאנשי בלמקלוב נגר עלא רבבי וקתלי זמרי בן סלוא מה סמעשי כלאם רבבי וקתלו. ובהאדה לפסוק סבקלי ונתתי לו את בריתי שלום. מאענאהה חב יוורילנה לפסוק קדאש פינחס כאן צדיק. אלי מה עמלשי מחלוקת עלא כאטר לכהונה. וקבל לקאראר מתאע רבבי מן גיר ניקאש. והאדאך עלאש לפסוק קאל בן אלעזר בן אהרון הכהן. אלי הווא שאדד טבע זדו אלי הווא יתבע השלום. אלי מערוף אלי אהרון הכהן כאן רודף שלום. וכאן יעמל השלום בין הנאס. ובהאדה קאללנה בן אהרון הכהן אלי שאדד צנעת זדו.

לאכן האדה לכל עלאש מה קאלהולנה כאן הוני. אלי לפסוק חב יעלמנה. אלי צחיח למחלוקת דונייה יאסר. לאכן במקום חלול ד' ילזמהה תוולי למחלוקת. אלי פינחס אלי מביין אלי כאן בעיד עלא למחלוקת. וקתלי שאף כיפאש זמרי בן סלוא עמל חלול ד'. וזאב כזבי קדאם משה וקדאם הנאס לכל לא חשם ולא זער. והווא נשיא בית אב. אלי ולא חלול ד' כביר יאסר. מן גיר מה יכמם משא קתלו. חתה ואלו אלי לחאזה האדי ממכן כאנת תסבב מחלוקת מעה שבט שמעון. אלי קתל שכצייה מן השכציאת מתאעהם. הוני לפסוק עלמנה אלי פי חאזאת מתאע חלול ד' ונקץ כוף רבבי נזמו נעמלו מחלוקת. כיף מה פסק מרן הש''ע. אלי יתכלם פצלה גוערים בו. כיפאש והאדה חיסבב מחלוקת. לאכן פי חאזאת מתאע כוף רבבי. נזמו נתכאצמו עלא כאטר לקצ'ר מתאע רבבי. חתה ואלו אלי השלום הייא חאזה קוייה יאסר. ולאכן מוש כצאם מתאע בונתואת. כאנשי כצאם באש נרזעו צאחבנה לטריק לבאהי. והאדאך עלאש לחז''ל קאלו. כיף מה מצוה באש יקולו לחאזה אלי ישמעוהה. כדאלך מצוה באש מה יקולושי לחאזה אלי מה חישמעוהאשי.

אכואני לעזאז. כיף מה כתבנה אלי למחלוקת מוש מחבובה בלכאמל ענד רבבי. לאכן פי חאזאת מתאע כוף רבבי ילזמנה נווקפו וקפה כבירה ונעמלו זמיע מזהודנה באש נמנעו הנאס באש מה יעמלושי לעבירות. ובלאכץ חאזאת מתאע חלול ד'. אלי לקהל לכל ילזמו יוקף עליהם וירזע הנאס לגאלטין ויפאהמהם אלי לחאזאת אלי קאעדין יעמלוהם יטייחו לקדר מתאע עם ישראל. ובלאכץ וקתלי תשמע לגויים יקולו אלי ליהוד מתאע תווה מוש מתרביין כיף ליהוד מתאע קבל. ואלי לגויים ולאו מתרביין כיר מנהם. חאזאת כיף האדון יכידו. אלי אחנאן עם ישראל מערופין ביישנים גמלנים רחמנים. וקתלי ינקצלנה חאזה מן האדון נווליו נאקצין. וכיף מה קאלו לחז''ל. אלי דרך ארץ קדמה לתורה. האש מאענאהה. אלי אידה כאן ואחד ישופו מתרבבי. וקתהה ינשדו עליה יערף יקרא האו לא. ולאכן אלי מוש מתרבבי. מן גיר מה ינשדו עליה מערוף אלי מה קראשי התורה. אלי התורה אלי עטאהלנה רבבי תעלם הרבאייה. והאדאך עלאש לחז''ל וצאוונה יאסר עלא קראיית התורה. אלי כל שיי פיהה כיף מה מכתוב

פי פרקי אבות. ולאכן ילזמנה וקתלי נרדו עלא בעצ'נה ונתכאצמו עלא כאטר לכבוד מתאע רבבי. מה יוולישי פי קלבנה חתה זנש עדאווה מעה צאחבנה. חתה ואלו אלי ענדנה מונאפשה כבירה בינאתנה פי חאזאת אוכרין. וקתלי נרדו עלא בעצ'נה ילזם מה ענדנה פי קלבנה חתה שיי עלא צאחבנה. כאנשי נחבו באש נזיבו לטריק הצואב מתאע כוף רבבי. ונזיבו הוני מעשה אלי ואחד דכל זדיד לכדמה פי שאריכה כבירה. ושאריכה האדי כאן ענדהה מונאפשה כבירה מעה שאריכה כבירה אוכרה. אלי כל שאריכה תחאוול באש תקדם חאזאת זדד לנאס באש הנאס ישריוו הסלעה מתאעהה. והווא כאנת כדמתו אלי ירפע מודיל מן הסלעה מתאע השאריכה מתאעהם ויוריהה ללחואנת באש ישריו. וכאן דימה יתקאבל מעה למבעות מתאע השאריכה לוכרה. וכאן דימה יתגזל עליה. ויקול האש יחב האדה הוני מה תמה כאן לבלאצה אלי נמשי פיהה האנה יזי הווא. פלאוול וקתלי כאן יצבח עליה כאן יזאוובו בברודה. ופלאכר ולא מה עאדשי יזאוובו זמלה. וולאת ענדו מכרהאנייה כבירה יאסר עליה. אלי אידה כאן מה כאנשי יזי הווא ראו כאן יכמל כדמתו בכרי וירווח בכרי. ותווה וקתלי יזי חתה הווא. ילזמו ימשי ללחאנות מרתין תלאתה באש יקנעום באש ישריו מן ענדהם. חתה נהאר משא טלב מנו באש מה עאדשי יזי ללבלאצה אלי ימשי פיהה הווא. קאלו שוף בקעה אוכרה. זאוובו אלי הווא מבעות מן השאריכה מתאעהו באש ימשי ללבלאצה האדי. ותמה נאס אוכרין ימשיו לבלאייץ אוכרין. וכיף מה ענדהם פשאריכה מתאעהם חתה הומאן נאס ימשיוו לבלאייץ אוכרין. ולאכן הווא מה חבשי יפהם. וכאן וקתלי ישוף לוכר יוולי מעצב. וחתה לכדמה מה עאדשי ינזם יכדם מליח. יתביינלו אלי לוכר קאעדין ישריוו אכתר מנו. דאם פלחאלה האדי קראבת השת שהור. נהאר לקא לוכר מה זאשי פרח. קאל רתאחינה מנו. ולאכן באעד תלאת הייאם רזע. קאלו האש מרזעך. קאלו כאן מריץ'. קאלו כאן מאת כיר. קאלו מאניש פאהמך יאכי ילזם מה יכדם חד כאן אנתין. ומן וקתהה בדאת תקסאח הדווה בינאתהם. חתה אלי נהארו וצלו צ'ארבו בצ'רב. וזאת השרטה ווקפתהם. ובעתתלו השאריכה למוחאמי מתאעהה. ופלאכר תסאמחו הווא ולוכר וכל ואחד רואח לדארו. מן גדוה נאדאהו למודיר ולאמו עלא פעאיילו האדו. וקאלו אלי למונאפשה מסמוחה לנאש לכל. וכל ואחד יכדם עלא רוחו. ווקתלי כארז. קאלו לעשייה אקבל מה תרווח חאזתי ביך. פלעשייה משאלו. קאלו איזה מעאייה. טלעו מעאהו פי כרהבתו והזו לצלה. באעד הצלה קעדו לשיעור. וכאנו זוז מנאס יתנאקשו יאסר פשיעור. והאדה יקשי ולוכר יזאווב. כיף מה הרביין לכל יקראו. באעד מה כמלו השיעור קאל ואחד לצאחבו עזבני הזואב מתאעך יאסר ונהאר השבת כאן כתב רבבי תווה נקולו לרבי מתאעי באסמך. אלי לקשיה האדי קשיתהה לרבי מתאעי וזואבו מה קנאענישי. וכרזו מעה בעצ'הם יפשרו פלקשיה וזואב אלי עמלוהה והומאן פרחאנין ויצ'חכו. הוני תלפתלו למודיר קאלו תערף האשכון האדוך. קאלו לאזם זוז רביין אלי בעתוהם באש יקריוו לעבאד. קאלו לא. האך הזוז הומאן המאלין השאריכה מתאענה והשאריכה למונאפשה. וכיף מה קאעד תשוף אלי הומאן חבאב וצחאב. וכל לילה יקראו השיעור מה בעצ'הם. תקום אנתין תעמל חרב אלי מה עמלוהאשי הומאן. מן גדוה וקתלי קאבל למונאפש מתאעהו באשו וקאלו סאמחני. תווה כדית דרס כביר אלי מה עמרי מה ננשאהו. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.    

תגובות

בס"ד

עש"ק,פרשת פינחס כ' תמוז יה''ל התש''ע,

שנה עשירית, גיליון מספר 487

כניסת השבת: 19:11

ההפטרה: דברי ירמיהו ומסיים: נאום ד' ירמיה א'

יציאת השבת:20:06

 

 

עלון זה יוצא לאור על ידי ישיבת רבי אליעזר זצוק''ל וזיע''א חארה כבירה זרבה תוניסיה יע''א

העלון מתפרסם במקביל בפורום אתר האינטרנט עמי"ת www.amit4u.net

 

 

כניסת השבת הבאה  מטות מסעי 19 :10

בעלון חידושים מפרשת השבוע, ליקוטים, סיפורים בעברית, מוסר בערבית כולל מצוות השבוע, תמצית באור פרשת השבוע, חידושים ודברי מוסר

ניתן להקדיש העלון להצלחה או לרפואה ולהבדיל, לעילוי נפש

העלון השבוע מוקדש לרפואת חיים יוסף בר מרגלית נעמן ולרפואת כרמל חייה בת יפה חדוק ולרפואת דיאמנטה בת שתרונה מאזוז ולרפואת עזיזי בר כמונה חדוק ולרפואת ליליאן חייה בת קוטי ולרפואת זינה בת שלבייה יעיש ולהצלחת מר מעתוק בשירי הי''ו ושיזכהו ד' לבנים זכרים של קיימא בקרוב

להצלחת כל עם ישראל ואנו תפילה כי יחדלו הפיגועים ותאונות הדרכים

לע"נ כל נפטרי עם ישראל ובכללם:

הרה''ג רבי מסיעד בר כמונה מאצ'אר זצוק''ל וזיע''א ואשתו מרת טיטה בת מישה ז''ל .היקר מר ציון בן מסעדה הכהן ז''ל ואשתו מרת עשושה בת מישה ז''ל .מו''ר הרב הגאון רבי צבי חיים מאצ'אר בר טיטה זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי חנינא בוגיד בר ורדאנה סעדון זצוק''ל וזיע''א.מו''ר הרב הגאון רבי ציון בר גרצונה דיעי זצוק''ל וזיע''א .מו''ר הרב הגאון רבי מצליח מאזוז בר רחל זצוק''ל וזיע''א. ולמנוחת האשה הכשרה מרת לאה מזיאנה בת חנה לבית סוסי ז''ל. ולמנוחת האיש היקר מר וצייף ציאדה בר שלבייה ז''ל ולמנוחת האיש היקר מר מעראבי מאזוז בר זינה ז''ל. ולמנוחת היקר מר וזיפה עשוש בר חנה ז''ל. ולמנוחת היקר מר כמוס כהן בר שמחה ז''ל. ולמנוחת היקר מר גבריאל סגרון בר כאדומה ז''ל . ולמנוחת האשה הכשרה מרת דזירייה בת כמיסה לבית טראבלסי ז''ל. ולמנוחת הרב הגאון רבי מרדכי אליהו זצוק''ל וזיע''א. ולמנוחת הרב החסיד רבי כמוס מאזוז בר אמימה  זצוק''ל וזיע''א

 נא לשמור על קדושת העלון ולצרפו לגיליונות הבאים   |   נא לא לעיין בזמן התפילה וקריאת התורה   |   שבת שלוםומבורך

מרוץ מכשולים, חלק 1                                                                                         נקודת המפנה הגדולה ביותר בחיי חלה כשהייתי בהריוני השישי. מתחילתו התעוררו כל מיני חשדות והייתי צריכה להיות במעקב צמוד. באחת מבדיקות האולטרא-סאונד, הרופא בדק גם "שקיפות עורפית", בדיקה השוללת תסמונת דאון. כשאמר שהבדיקה תקינה הייתי מאושרת. אם אין לו תסמונת דאון אני בודאי מכוסה מכל כל הצרות שחששתי מהן... בשבוע ה-32 הלכתי לבדיקה אולטרא-סאונד שגרתית. היה נדמה לי שפני הרופא חמורות סבר, אך הוא לא אמר מילה, רק בדק ושתק... הרגשתי שליבי פועם במהירות. חשתי שמשהו לא כשורה, אך הרופא המשיך לשתוק. למחרת אחר הצהריים צלצל הטלפון, ולחרדתי היה זה הרופא שבדק אותי אתמול! "הייתי רוצה לחזור על הבדיקה", אמר לי. למה?", שאלתי ברעד, "משהו לא בסדר?!" לא, יש משהו שאיני בטוח בו... ורציתי לבדוק שוב..." כל הלילה לא ישנתי. ממתי רופא מתקשר לביתה של המטופלת?!... למחרת הוא הכניס אותי בין התורים ובדק אותי כחצי שעה!. "עוד מעט אסביר לך הכל", אמר. חשתי איך הדם אוזל מתוכי. אחרי רבע שעה נוספת מורטת עצבים אמר: "הייתי רוצה שתלכי לבדיקה נוספת, לפרופסור ב'הדסה עין כרם' שמומחה בבדיקות כאלה. לתינוקת שלך יש כנראה איזו תסמונת נדירה שגורמת לשינוי בצורת עצמות הגולגולת, הידיים והרגליים..." מה המשמעות?", שאלתי. איני יודע בדיוק", ענה. "עדיף שתלכי אליו. אני אסדר לך תור אצלו כמה שיותר מהר". יצאתי עם דפיקות לב מואצות, וכשראיתי את בעלי ועדכנתי אותו בדמעות. "אל תאמיני לרופאים", אמר, "בדרך כלל הם סתם מפחידים ומלחיצים". למחרת צלצל הרופא להודיע לי שקבע לי תור ליום שלישי הקרוב. אשיג מחליף ואבוא איתך", אמר בעלי. לא צריך" עניתי, "חבל שתיעדר מהעבודה, התלמידים צריכים אותך ובטח הכל בסדר. חבל על הזמן שלך, אני אלך לבד ואמשיך משם לקורס שלי". דחיתי גם את חברותיי שרצו לבוא אתי. בלילה שלפני הבדיקה לא ישנתי טוב. חשבתי, אם זה באמת נכון, מה עושים? נזכרתי בכל הסיפורים שקוראים בעיתונים על רופאים שהפחידו ובסוף הכל הסתדר, וניסיתי להאמין שהכל טעות אחת גדולה. בבוקר קמתי מוקדם, נסעתי בטרמפ עם אישה בהריון בשלב שלי וסיפרתי לה. היא התפלאה שאני נוסעת לבד. הגעתי לרופא, והוא בדק אותי כעשר דקות. "תראי", אמר, "יש לך עובר חריג מאוד, יש לו עיוות רציני בעצמות הפנים, הגולגולת, הידיים והרגליים. ויש סיכויים של 50% לפיגור..." המשפט האחרון היה הקשה מכולם. הרגשתי שהשמים נופלים עלי והכול סוגר עלי. קיוויתי שאולי אצבוט את עצמי ואגלה שהכול חלום בלהות. "אז מה אני עושה עכשיו?", שאלתי בקור רוח, שאיני יודעת מנין שאבתי. כדאי שתעשי בדיקת M.R.I. כדי לשלול מומים בעובר". יצאתי מהחדר כושלת. לא הייתי מסוגלת לדבר. הייתי בהלם מוחלט. ישבתי על ספסל ההמתנה, וראיתי על צג הפלאפון 10 שיחות שלא נענו. לא רציתי לענות כדי שלא אתפרץ בבכי בלתי נשלט. שלחתי מיסרון "יש לי תינוק פגוע!" מבלי שהאמנתי שאלו המילים שאני כותבת! התיישבתי על הספסל מנסה לעכל. כל העולם נראה לי אחרת. לפתע המילים "הכל לטובה" קיבלו משמעות עמוקה ואמיתית, שאף פעם לא התנסיתי בה. נזכרתי בסיפורי הצדיקים ושיננתי לעצמי "אדם צריך לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה", אך זה היה כלפי חוץ. לא חשתי את זה באמת. הזמנתי מונית. רגליי עלו על המונית, אבל אני לא... כמו צל נסעתי לקורס שהתקיים באותו יום, וכאילו לא קרה כלום נכנסתי לכיתה וניסיתי להקשיב למרצה, כשבתוכי מתערבלות מחשבות: מה אני עושה עכשיו? מאיפה מתחילים להתארגן? איך חיים עם המידע הנוראי הזה שנחת עלי? הסתכלתי מהחלון ולא הבנתי איך השמש מעיזה לזרוח בחוץ. הרגשתי שהעולם הפסיק מלכת. חשתי כאב ראש איום. אחרי חמש דקות לחשה לי חברתי לספסל: "מה קרה לך? את נראית נורא!" הרגשתי גוש חונק בגרון. יצאתי במרוצה מהכיתה ופרצתי בבכי שכמותו לא בכיתי. בכיתי במשך כמה שעות ולא הייתי מסוגלת להפסיק את מעיין הדמעות. לא האמנתי שאחוש אי פעם שמחה אחרי טרגדיה כזו. חברותיי ניסו להבין מה קרה. לא הייתי מסוגלת לספר מרוב בכי ומרוב שהמילים נשמעו כה נוראות. הן ניסו לנחם אותי, אך לא הצליחו. רציתי רק שיניחו לי לבכות, הרי אף אחד בעולם לא יכול לעזור לי. הרגשתי שלעולם לא אתנחם. לא האמנתי שתקוותי בת התשע שנים לילדה מתוקה נגוזה. אף אחד לעולם לא יבין את עוצמת הכאב והצער. במשך יומיים שכבתי במיטה ובכיתי. לא תפקדתי, לא התפללתי, לא אמרתי תהילים. לא התקשרתי להוריי במשך שבוע. בעלי ניסה לנחם אותי וכעסתי עליו עוד יותר, כעסתי על השם ועל כל העולם. 'למה? למה השם עשה לי את זה?, שאלתי את עצמי. ניסיתי להיזכר במה הכעסתי אותו שככה העניש אותי. חשתי שאני חייבת להשלים עם המצב, אבל לא רציתי בשום אופן. זה רצון ה', וצריך לקבל זאת באהבה", אמר לי לא פעם בעלי בקור רוח. אני לא מוכנה לגדל ילדה פגועה!", צעקתי, "לא מוכנה"! בלילה עברתי שנת ביעותים. למרות הכל הייתי קשורה לתינוקת. ידעתי שאוהב אותה, אך לא יכולתי להשלים עם העובדה שאהיה אם לילד חריג, עם כל המשמעות של זה. אחרי יומיים התעשתי. קמתי, נסענו לקבל ברכה מהרב קנייבסקי. אך הרב כנראה ידע שאין טעם לברך, והוא רק נאנח והפטיר "השם יעזור..." נסענו לקברי צדיקים, חדלתי לבכות, יבשו לי הדמעות. הגיעו אליי סיפורים על כל הרופאים שטועים ופיעמה בי תקווה: "אולי הם טועים גם אצלי?!"... התקשרתי לפרופסור שבדק אותי ושאלתי בלי בושה "לא יכול להיות שטעית?" האבחנה במקרה שלך היא 99% דיוק. לעובר שלך יש כמה סימנים שמעידים על תסמונת נדירה שמופיעה אחת ל- 150,000 לידות!" ניתקתי את הטלפון ושוב בכיתי. זהו, הרגשתי שכבר אין תקווה. הלכתי להזמין בדיקתM.R.I. . המזכירה הביטה בטופס שכתוב שאני בשבוע 33 ואמרה לי: "אני רואה שזה דחוף, כי את בשלב מתקדם, אז אני אקבע לך תור כבר למחר..." הבנתי פתאום דבר מצמרר: אם הייתה מישהי שאינה שומרת תורה ומצוות במקומי, ייתכן שפשוט הייתה עוברת מפה ישר להפלה, למרות שמדובר בתינוק מושלם שיכול לחיות מחוץ לרחם. רצח לאור יום... הימים עברו לאיטם. לא ידעתי איך אשאר שפויה עם כל המתח וחוסר הוודאות עד הלידה. אחרי שהתברר, ברוך השם, בבדיקת M.R.I. שאין פגיעה מוחית לתינוקת, אספתי את עצמי עד שאהיה מסוגלת לספר להוריי. זה היה קשה מאוד. הרגשתי סוג של כישלון. כאילו משהו דפוק אצלי אם יש לי כזו תינוקת, או שאני מאוד רשעה אם השם עשה לי את זה. אחרי שסיפרתי להוריי, אמי נעלמה מהקו. ידעתי שהיא בוכה ולא רוצה שארגיש. מיהרתי לסיים את השיחה לפני שזלגו דמעותיי. בימים שעד הלידה חייתי בין תקווה לייאוש. ראיתי מסביבי בנות ותינוקות קטנות יפהפיות ונצבט לי הלב. 'מה יהיה? איזו מין מפלצת תיוולד לי? איך היא תיראה?'... לא פעם, ברגע של ייאוש אמרתי לבעלי: "אין לי כוח יותר! אני לא מוכנה לקבל תינוקת עם בעיות!" גם אם היה נולד לנו ילד בריא", השיב בעלי, "מישהו ערב לך שהוא היה נשאר כל חייו כך?! הרי כמה ילדים לא עלינו נפטרים ממחלות, תאונות, סרטן, החיידק הטורף, מוות בעריסה, כוויות... הרי אין לנו ביטוח בעולם הזה על כלום!" המשפטים שאמר חדרו עמוק לתוכי באמיתותם, והבנתי שזהו, אני פשוט חייבת להאמין ולהרגיש שהשם עושה בשבילי את הכי טוב, גם אם איני רואה את זה עכשיו. קלטתי שדרגתי באמונה ובטחון עד היום הייתה נמוכה מדי, כי אף פעם לא התנסיתי בכזה ניסיון קשה ומכאיב. כל עוד החיים זורמים איכשהו: קצת אוברדרפט, קצת ילדים חולים וכו', כל זה עדיין לא דורש המון תעצומות נפש. המבחן האמיתי בא דווקא בשעות הקשות, ופתאום את מגלה שאת חסרת חוט שידרה. הפיתרון היחיד שנותר לי כדי לשמור על שפיות הוא להתחזק באמונה ובטחון. פתחתי ספרים שהיו מונחים על השידה לידי וכל לילה עיינתי בהם, והתחזקתי בעודי בוכה. משפטי האמונה שקראתי היו כאגלי טל על נפשי הרצוצה. פתאום הבנתי, שבעצם, הבורא שברא אותי יודע מה הכי טוב בשבילי, גם אם אני במצבי המצומצם לא רואה את זה. יום אחד הלכתי להרצאה עבור הורים לילד חריג. הרב אמר כי "רבינו בחיי" כותב שהקב"ה מראה לכל נשמה לפני שיורדת לעולם כל מה שיקרה לה בעולם הזה וכל הייסורים שתעבור, והנשמה חתמה והסכימה! איך ייתכן הדבר? התירוץ שהיא יודעת שלמרות שחייה יהיו מלווים בייסורים עצומים, זה טוב לתיקונה ומכפר על חטאיה בגלגול קודם. "תארו לכן", אמר, "שהקב"ה בעצמו מתקשר אלייך ואומר לך 'יש לי בשבילך אתגר עצום ששמור רק לך. נשמה מיוחדת שצריך לגדלה באהבה ובמסירות'. נו, לא היית מסכימה?!" היו לי חודשיים לעכל את האובדן, ולנסות להשלים עם הבלתי נודע. כל כך פחדתי מהלידה, פחדתי שאמות בלידה, פחדתי שהתינוקת תמות חס ושלום. הייתי בחרדות 9 שבועות. כל מצווה וחסד שעשיתי מלמלתי לבורא עולם "שבזכות זה תעזור לי שיהיה הכי קל והכי טוב שאפשר!" ואז הגיעה הלידה... המשך בשבוע הבא בע''ה
פרשת פינחס הרב אריה קרן                                                                                                 אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפנהם ואשר יוצאים ואשרי יביאם                 "יצא לפניהם" ינהיג את העדה אחריו וירד לעם כדוד המלך שרקד עם עמו.                              "ואשר יוציאם" מן השפלות והטומאה.                                                                                   ’’ואשר יביאם" ומכניסם אל הרוממות והקדושה.                                                                    אמר רבי ישראל מסלנט זצ"ל על מאמר חז"ל במסכת סוטה: "בעקבא דמשיחה פני הדור כפני הכלב" ויש להבין מה טיבו של משל זה? טבעו של כלב שהוא רץ תמיד לפני אדוניו ומפעם לפעם הוא מפנה ראשו לאחוריו לראות לאן פני אדוניו מועדות ללכת שלא יברח לו. בעיקבא דמשיחה יהיה "פני הדור" אלא שמתימרים להיות מנהיגיו של הדור הפנים (דוברי הדור) "כפני כלב" שהולכים לפני העם אמנם רשמי הם ראשי ממשלות אך בפועל הם שבוים בידי התקשורת העיתונות ומה שאומרים ברחוב ונתונים לסחטנות של מפלגות שמאיימות על הכסא שלהם ולכן לעולם הם לא יעשו מה שהם רוצים אלא מה שמכוון אותם הציבור. ולכן בשיטה זו אף פעם לא יהיה מנהיג אמיתי שינהיג את העם באמת שנאמר "ולא תהיה עדת ה’ כצאן אשר אין להם רועה כי המנהיגים של היום דומים לבובה עם חוטים. ישנם שתי סוגים של רועה צאן האחד רואה את הצאן ומטפל בו בצורה ניפלאה אך לא בגלל שאוהב את הצאן מכיוון שהצאן הוא מקור פרנסתו וממנו הרועה מתקיים כלומר את טובת עצמו הוא מבקש. זה כמו מנהיג שדואג לעם בדיקדוק לשם שישאר בכיסא המנהיג לשם כבוד ומעמד. ואילו יש רועה שרועה צאן בחינם בשדות של אחרים לא לשם פרנסתו אלא אך ורק לשם הצאן והבקר זה מנהיג אמיתי ולכן בחרו את יהושע בן נון שהוכיח את מנהיגותו שכרת ברית עם הגבעונים בשם הקב’’ה ולבסוף גילה שהם משבע האומות שאסור לכרות איתם ברית ולכן זאת שבועת שקר ושבועת שקר אפשר לבטל, אך יהושע בן נון לא הסכים שמע יאמרו הגוים שבני ישראל סתם נשבעים בשם של הקב"ה הוא היה מחושבי שמו יתברך העם יתרגז ואיים על כיסאו בתור מנהיג וזה לא מה שהדאיג את יהושע בן נון הסוף ידוע הקב"ה העמיד חמה מול לבנה שנאמר שמש בגיבעון דום וירח בעמק אילון אמר הקב"ה ליהושע בן נון אתה חשבת על שמי באמת עד כדי כך שפעלתה נגד ההלכה כדי ששם ה’ יתגדל בעולם אזי אני אדאג ששימך יזכר לדורות ע"י הנס הזה לצערי כיום אין מנהיגם שיקנאו את קינאת הקב"ה באמת, והרועה האמיתי של ישראל הוא ה’ יתברך כמו שאמר יעקב אבינו "האלוהים הרועה אותי’’ (בראשית יח-טו) וכפי שאמר דוד המלך "ה’ רועי לא אחסר: (תהילים כג-א). צו גרוש כללי, חתום על ידי המנהיג המקומי הוציא ליהודי טהרן. תוך שבוע עליהם לעזוב את המקום  וללכת אל הבלתי נודע, גזרה נוראה זו נחתה על ראשם של היהודים בעת של מעשה זה: יהודי אחד מתושבי המקום התאסלם איש לא ידע את נימוקיו ומניעיו. מומר זה לא הסתפק במעשהו, אלא חיפש דרכים לבסס מעמדו בקרב המוסלמים. הוא הרבה ללעוג ליהודים ולמנהיגיהם, ובכל הזדמנות הפגין את נאמנותו לדת האסלם. יום אחד השתתף המומר בארוע שבו נכח גם המנהיג האיסלמי. המומר הוצג לפני המנהיג כאיש חכם שידע לבחור בדרך הנכונה, דרך האיסלם. כדי להעלות את מעמדו בעיני המנהיג, הפטיר המומר ואמר: "היהדות היא דת בלתי נסבלת". "מה כונתך"" התענין המנהיג האסלמי כשהוא קורן מנחת. "היהודים אומרים תמיד טוב שבגוים הרוג!, הנשמע כדבר הזה? על ברכי פתגם זה הם מגדלים את ילדיהם. זוהי הסתה נוראה נגד המוסלמים". המומר הבחין, כי הצליח במשימתו. פניו של המנהיג אדמו מכעס, נחיריו רטטו והוא בקש מן המומר לחזור בשנית על דבריו. לאחר שהתרשם מאמיתת האמרה, הוציא צו גרוש ליהודי טהרן. בתוך שעות ספורות נפוצה הידיעה הנוראה. מועד הגרוש נקבע לשבוע הבא. יהודי טהרן לא ידעו כיצד לנסות ולשכנע את המנהיג, שיחזור בו, וכיצה להרגיעו כשהמימרא "טוב שבגויים הרוג" גרמה לכך. ימי צום ותענית נגזרו על בני הקהילה, תפילות ותהילים נשמעו בכל בתי הכנסיות. יהודי טהרן ציפו לנס. לטהרן הגיע חכם מולא אג’בבא, איש צדיק וחכם ממנהיגי הקהילה היהודית בעיר. תושביה טרם שמעו על הגזרה הנוראה שנגזרה על אחיהם בטהרן. החכם הגיע לעיר הבירה, כדי לנסות להקל את עול המיסים של תושבי עירו. כשהגיע חכם אג’בבא לטהרן, פגש קהילה אבלה ועצובה, המכינה עצמה לגלות. לאחר ברורים נודע לו פשר הגזרה, והוא החליט ללכת למנהיג ולנסות לבטלה. "אלך ואדבר עם המנהיג המוסלמי", הציע החכם לראשי היהודים בטהרן. הסכימו לדברי החכם, וברכוהו שיצליח במשימתו. פנה החכם מולא אג’בבא לביתו של המנהיג המוסלמי, והודיע לו כי יש בידו הסבר נכון לפתגם היהודי, הסבר שבודאי יניח את דעתו של המנהיג. המנהיג המוסלמי נאות לקבלו בלשכתו, והחכם קד קידה לעומתו ופתח בדבריו. "כבודו יודע, כי ביהדות ובאסלם יש דברים רבים דומים. בתורתנו יש ימי צום, ואף לכם יש ימי צום. לנו יש מקום תפילה – בית הכנסת, וגם לכם יש מסגד ועוד... המנהיג האזין לדברי החכם בקשב רב, הוא אהב את גישתו החיובית של החכם, המכבדת כאילו את דתו ומנהגיה. החכם מולא אג’בבא המשיך.  אך יש דבר אחד מרכזי, שבו אנו שונים מכם, כשבית המקדש היה קיים היתה לנו הרשות לדון אנשים העוברים על דיני תורתנו לאחת מארבע מיתות בית דין  עד כדי כך, שאם אנשי עיר שלמה עברו עבירה היתה אפשרות להרוג את כל אנשי העיר  או לשרוף את כולה. כשאנשי עיר שלמה עבדו עבודה זרה, האסורה לנו, היהודים  היו צריכים לדון את העיר לשרפה, להרוג את כולם. אך עתה, משחרב בית המקדש שוב, אין לנו הרשות והסמכות לעשות כן, ולכן אנו מתקשים לא אחת לטפל בחוטאים, אבל אין בכחנו בשום און לגזור מות על איש וכמובן לא על עיר שלמה. לעומת זאת אצלכם הסמכות להרוג עדיין קיימת". לכן ישנה עליה חדה בחוטאים היהודים כי אין להם מימה להירתע בזמן שהם חוטאים. המנהיג הנהן בראשו להסכמה וחכם אג’בבא סיים את דבריו, "זו אפוא כונת הפתגם ’’טוב שבגויים הרג’’ הטוב שבגויים כלומר  היתרון שלכם על העם היהודי הוא ב’הרג’ ברשות שיש לכם להרג רשות שניטלה מאתנו. (613 סיפורים על תרי"ג). יהושע החרים את העיר יריחו, משום שהיתה בה טומאת עבודה זרה, יותר מכל עיר אחרת בארץ ישראל. ולכן היה לה דין של עיר הנידחת. יהושע גזר שלא תבנה יריחו עוד כדין עיר הנידחת. לאחר שכבש יהושע בן נון את יריחו, הרס אותה לגמרי וקלל את מי שיבנה את העיר אי פעם כל בניו של האיש אשר יעז לבנות את העיר יריחו ימותו. שר האוצר של המלך אחאב היה אחד מראשי עובדי הבעל  עובדי אלילים  ושמו יחיאל. יחד עם המלך חטא והחטיא את העם. מכיון שלא האמין בה’ , לא האמין יחיאל גם לדברי נביאי ה’. לא שם ליבו לדברים, ובעצת המלך אחאב ובעידודו, בנה את העיר יריחו. ואכן התקימה בו קללת הנביא. כשיצק את יסודות העיר מת בנו בכורו. אך הוא לא שם ליבו לכך, ולא ראה בכך סימן לקיום גזרת יהושע, וכשהציב את הדלת בפתחי הבתים מת הצעיר שבבנים. קללתו של יהושע על בונה העיר התקימה
נס צנוע                                                                                                                                          לפעמים, עד שאתה לא חווה משהו בעצמך, אתה פשוט לא מאמין שהוא אמיתי. כמה מאיתנו שמעו על סיפורי ניסים שהתרחשו לאנשים אחרים, והיה לנו קשה להאמין להם? אז הנה, אני מזהירה אתכם כבר עכשיו, קוראים יקרים, יכול להיות שיהיה לכם קצת קשה להאמין למה שתקראו, אבל מה שכתוב בשורות הבאות אכן קרה באמת. לפני מספר חודשים, לקראת סוף חודש נובמבר, בתי הבכורה חלתה בשפעת. הלכנו לרופא – בפעם הראשונה מזה שנתיים – והוא אמר לנו שמדובר בשפעת מקסיקו (שפעת חזירים) ואין הרבה מה לעשות כרגע במצבה, אלא רק לחכות עד שהשפעת תחלוף (לא כל מקרה של שפעת כזו מצריך תרופות או חלילה אשפוז). חיכיתי שבועיים. היא עדיין השתעלה, עדיין הייתה אומללה, ועדיין לא מחלימה. הרופא בדק אותה שוב ואמר שאין שום שינוי מהביקור הקודם, לכן צריך לחשוב על טיפול אנטיביוטי. זמן קצר לאחר הביקור השני אצל הרופא, החל להראות שינוי מסוים – ואני בינתיים אמרתי תהילים ללא הפסקה – אבל זה לא היה להרבה זמן, כי שוב, המראה הכחוש, הכואב והקודר חזר אל פניה, והיא החלה להתלונן על כאבי ראש ובעצם כאבים בכל הגוף. הדאגה התחילה לכרסם בתוכי בצורה מאסיבית יותר. בתי האנרגטית, השמחה והקופצנית הייתה חיוורת, מדוכאת, משתעלת, מחרחרת ואומללה. כל זה כבר 'גלש' לחודשים שאחרי. בסדרה לך בעקבות הרמז כתבתי שבתי עברה מסע הקנטות בבית הספר. אבל גם כשגיליתי את זה, והחלטנו לעבור דירה וגם בית ספר, כתוצאה מההקנטות הללו, עדיין לא היה נראה שום שיפור במצבה הבריאותי של בתי. בחזרה לרופא – פעמיים נוספות. בפעם האחרונה, הוא הביט בי וחשב. וחשב. אחר כך אמר לי שהוא באמת לא מוצא שום סימפטום לחולי כלשהו, פרט לעובדה שהיא באמת לא נראית טוב. הייתי מבולבלת מאוד, ואין צורך להזכיר שגם מודאגת, ומאוד. בינתיים, עונת החום החלה, והתחושות הלא נעימות שנלוות לזה, קושי לישון, ואלרגיות אף הם הצטרפו. והיא עדיין התלוננה שכואב לה הראש. לא ידעתי מה לעשות. בתי דעכה, וידעתי שאם אקח אותה שוב לרופא הוא בטח כבר יחשוב שמשהו אצלי לא בסדר. אבל היא לא הרגישה טוב. היא לא נרדמה. היא לא הייתה שמחה. התפללתי והתפללתי והתפללתי. אמרתי לבורא 'תודה רבה לך השם שזה המצב, שבתי לא מרגישה טוב'. התחננתי אליו שירפא אותה והמשכתי את התהילים שום שיפור. עכשיו באמת נכנסתי לפאניקה. ואז זה קרה. התבוננתי היטב והבנתי שאין ייסורים ללא עוון. אולי אני עושה משהו שגורם לה לחלות? בהתחלה, חשבתי שאולי השם מנסה ללמד אותי עוד אמונה ולבטוח בו – תחומים שאני עובדת עליהם מאוד חזק. עשיתי עוד כמה התבודדויות סביב הרעיון הזה – אבל שום דבר לא קרה. ימים רבים עברו עלי בניסיון לשמור על קור רוח ולהימנע מהתמוטטות, תוך שאני מרגישה שהרגש האימהי שבי אומר לי שמשהו 'רציני' מאוד קורה כאן עם בתי, אכן נכון. אחרי הכל, איך אפשר להסביר שבארבעה חודשים ארוכים, וביניהם גם מעבר דירה, אני עדיין דואגת לה? בנקודה זו החלטתי לדבר עם הרב שלי. אני לא מתקשרת לרב שלי על כל פסיק, וגם לא בגלל דברים קצת יותר גדולים. בדרך כלל, אני מנסה לפתור את הבעיות בהתבודדות, וזה עובד. הדברים מתבהרים ואני מבינה את המסר של השם. אבל המצב הזה נמשך כבר ארבעה חודשים עם ארבעה ביקורים אצל הרופא, שעות על גבי שעות מלוות בתפילות – ולא הגעתי לשום מקום. ידעתי שאני לא יכולה לעבור את זה לבד, אז התקשרתי לרב שלי, והסברתי לו את העניין. הדבר הראשון שהוא שאל אותי היה: "איך הצניעות שלה?" צניעות??? הייתי בהלם. ואז חשבתי על איך שהיא מתלבשת לאחרונה, וכיצד בחודשים האחרונים היא גדלה מאוד, ורוב הבגדים שלה כבר לא כל כך מתאימים לה – צרים, קצרים ולא מכסים מספיק. אוי. הצניעות שלה הייתה במצב די גרוע! הייתי אפילו יותר המומה. אני משקיעה עוד ועוד מאמצים כדי להתלבש בצניעות, אבל פשוט לא הבנתי שהבת שלי לא. מתי היא הייתה בת תשע?" רצה הרב לדעת. חשבתי על זה ואז הבנתי שיום הולדתה התשיעי היה היום הכי קשה בחיי. היה זה היום בו נכנסתי לחרדות איומות בגלל מצבה הבריאותי, ואת כל היום הזה ביליתי במיטה כואבת ועם בחילות איומות. וואו. תמיד חשבתי שחוקי הצניעות מתאימים לילדות מגיל 12 ומעלה, אבל זה לא נכון. הרב שלי הסביר לי שברגע שילדות מגיעות לגיל 9, יש לתת חשיבות גדולה יותר לעניין הצניעות שלהן, מכיוון שהרבה ילדות בגיל הזה מתפתחות מאוד מבחינה פיזית – כמו בתי. השם ניסה לומר לי שאכן היה משהו רציני, ברוחניות. אבל לי לא הייתה אנטנה רוחנית מספיק טובה כדי לקלוט את המסר. כאן הרב שלי היה צריך להיכנס לתמונה ולומר לי בעצם מה קורה כאן. היא כבר בסדר", הוא אמר לי. "ודאי שהיא תתחיל להתלבש יותר צנוע, כולל גרביים, ותראי איך היא מחלימה כהרף עין". זה מוזר, אבל ידעתי עמוק מאוד בנשמתי שהרב שלי צודק. בתי תהיה בסדר, בעזרת השם. באותו צהריים, קניתי ערימות של בגדים עליונים צנועים וארוכים מספיק כדי לכסות את מה שהם צריכים לכסות, והוצאתי את כל הבגדים הקטנים והלא מתאימים מהארון. למחרת, הוצאתי את בתי, שעדיין הייתה חיוורת וכואבת, לקנות חצאיות מתאימות. היא עדיין נראתה רע, אבל בעלי הרגיע אותי באומרו שלפינה כבר נלחצנו. "זה רק מבחן לראות אם את באמת מאמינה במה שהרב אמר לך". הוא ריחם על הכסף... תוך שבוע, השיפור היה מדהים. שבועיים נוספים, והיא כבר ילדה אחרת. היא שוב רוקדת, צוחקת, אוכלת ושמחה. היא אמנם עדיין לא במצב של 100% - אני לא חושבת שהיא תהיה מאה אחוז עד ששתינו נבין היטב שאי אפשר להזניח נושא כה חשוב כמו צניעות. אני יודעת שאני צריכה המון עזרה משמים וללכת בין הטיפות ולעודד את בתי להתלבש כמו נסיכה, אבל גם לא לדחוף לה את הצניעות לתוך הגרון בבת אחת, אחרי הכל היא לא הקפידה על זה כל כך. היו לנו מספר נושאים על הפרק, אבל העיקרי והחשוב היה שהתגובה שלה לכל הנושא הייתה מדהימה, ואני מבקשת מהשם שיעזור לי לעזור לה ומנקודה זו רק להמשיך להשתפר. ובינתיים, הרבה דברים עכשיו נעשים הגיוניים יותר. כמו, מדוע הקניטו אותה בבית הספר על הלבוש שלה, מדוע יום הולדתה התשיעי חקוק בראשי כזיכרון כואב, מדוע השם גרם שזה יהיה כל כך ברור עד כדי כך שלא יכולנו להמשיך לגור במקום שבו גרנו, או להמשיך ללכת לאותו בית ספר. השם פשוט הוציא את הבת שלי ממצב הרסני פוטנציאלי בדיוק בזמן. אפילו עם סגנון הלבוש שלה, ולמרות שהיא הייתה יותר צנועה משאר חברותיה, אבל המצב רק החמיר והחמיר. אם מישהו היה אומר לי לפני מספר חודשים שלבוש לא צנוע יכול להשפיע על מצבו הבריאותי של אדם, אני לא בטוחה שהייתי מאמינה לו. אבל אחרי כל מה שקרה בתקופה האחרונה, אני באמת רואה את הרמז הברור בין לבוש צנוע, ובין ברכתו של השם בביתי. צריך נס צנוע כדי להגיע לנקודה הזו. עכשיו, אני מבקשת מהשם שימשיך ברחמיו לעזור לבנות שלי להיות בסביבה שהצניעות אינה רק לימוד תיאורטי, אלא דרך חיים ממש.               בדיחות                                                                                                                             קמצן אחד טבע בים שלושה אנשים ניסו להציל אותו
הראשון אמר אדני תן לי את היד והקמצן לא הסכים השני אמר כדברי חברו והקמצן לא הסכים והשלישי אמר קח את היד שלי והקמצן הסכים המסקנה: כי הקמצן יודע רק לקחת לא לתת                               
בדיחה                                                                                                                      מה שיא המהירות בעולם?
קמצן שאומרים לו יש שקל בעוד 100 קמ" בדיחה                                                                                                                                מי עשה את תעלת סואץ?
קמצם שאיבד שקל חפר כדי למצוא את השקל ומי מילה אותה במים?
קמצן שלא מצא את השקל התחיל לבכות
                                                                                     בדיחה                                                                                                                                אבא של קמצן הזמין אותו לאכול אבטיח ליפני הגיוס לאחר שגמר הבן של הקמצן את הצבא אמר לאבא שלו תביא לי כסף לקולה ''מה קולה אחרי אבטיח?''          לקוטים מספר ברית כהונה לאדמו''ר ועט''ר רבי משה כלפון הכהן זצוק''ל וזיע''א                 קכ''ב] מנהגינו שלא לומר קדיש קודם ערבית של מוצאי יום כפור                 קכ''ג] פה אי ז'רבה שאין לויים עולה כהן לספר תורה ואר שמברך ברכה אחרונה חוזר ומברך וקורא במקום לוי                   ספר המדות לרב הקדוש רבי נחמן מברסלב זצוק''ל וזיע''א                 תט''ז] מי שיש לו בטחון. לא יתקצרו ימיו תי''ז] מי שאין לו בטחון. יקום קודם אור הבוקר ויאמר בקשות בקול רם               תי''ח] על ידי שתיקה יזכה לבטחון               תי''ט] על ידי זהירה מלתן תקיעת כף יזכה למדת הבטחון. גם על ידי שלא יתחבר עם רשעים  ת''כ] על ידי חנופה נאבד הבטחון
 
תגובות

אמרו חכמינו זכרונם לברכה שדין שמים מדה כנגד מדה אם טוב אם רע.

ויש לשאול כמה שאלות:

א} השכר שנתן ה' יתברך לפינחס לכאורה אינו מדה כנגד מדה?

ב} כשמטות ומסעי מחוברות מפטירין בפרשת פינחס ''דברי ירמיהו'' וכשהם נפרדות מפטירין ''ויד ה' הייתה אל אליהו'' שבה מסופר שאליהו עלה חי לשמים ולא מת. ואמרו חכמינו זכרונם לברכה הטעם שעלה לשמים בשביל שדבר לשון הרע על בני ישראל. וכאן יש שתי שאלות:

1} איך צדיק כמו אליהו מדבר לשון הרע?

2} האם מי שמדבר לשון הרע עולה חי לשמים?! אם כן כל העולם ידברו לשון הרע כדי לעלות חיים לשמים?

ברם בתחילת ההפטרה מסופר שאליהו בקש מה' יתברך שיפטר מן העולם ושאלו אותו ה' יתברך למה? והשיב אליהו שהוא רואה שבני ישראל עושים הרע בעיני ה' יתברך ואינו יכול לסבול ולראות שהם עושים הרע ולכן מבקש להיפטר מן העולם. ולכן אינו נחשב למדבר לשון הרע כיון שכל כוונתו היא רק לשם שמים ולא לדבר לשון הרע וראיה שאם כוונתו חס ושלום להרע לא היה ה' יתברך מדבר עמו.

ומי שכוונתו לשם שמים מדרגתו היא מדרגת מלאך כמו שראינו כשבני ישראל רצו להילחם עם יריחו שלח יהושע שני מרגלים והם פינחס וכלב ויבואו אל רחב וישמע מלך יריחו וישלח אנשים לתופסם ולהורגם ויבואו האנשים אל רחב אבל רחב החביאה אותם ואמרה להם שמכבר יצאו מביתה ובנביא לא כתוב ''ותצפנם'' בלשון רבים. אלא ''ותצפנו'' בלשון יחיד. ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שהחביאה רק כלב אבל פינחס היה רואה ואינו נראה בבחינת מלאך כיון שקנא לכבוד ה' יתברך והרג את זמרי כמו שכתבנו בפרשת הקודמת בלק. ואם תאמר למה אם כן עלה לשמים חי יש לומר שכיון שמכל מקום דבר רעה על בני ישראל אף על פי שכל כוונתו היא רק לשם שמים מכל מקום ה' יתברך אינו רוצה מי שמדבר רעה על בני ולכך עלה חי לשמים והיה למדרגת מלאך לא כן פינחס שנשאר אדם כיון שמדרגת בני ישראל יותר גבוהה מהמלאכים {עיין מסכת חולין דף צ''א ע''ב וצ''ב ע''א ובמהרש''א שם} ולכן נתן לו שכרו ה' יתברך שני דברים כנגד מה שעשה בדיוק.

א} שלום. כיון שעשה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים שנאמר ''השיב את חמתי מעל בני ישראל''.

ב} כהונה. כתיב ''והייתה לו ולזרעו ברית כהונת עולם תחת אשר קנא לאלוהיו'' ופירוש הדברים כיון שקנא לכבוד ה' יתברך ונכנס בסכנה והציל את בני ישראל בזה הראה כמה גודל אהבתו לה' יתברך ולכן ה' יתברך נתן לו כהונה גדולה כדי שיכנס לבית המקדש בכל ימות השנה ולבית קדשי הקדשים ביום הכפורים שזו מדרגה גדולה ששם יש השכינה ומדרגתו גדולה שגם מלאכי השרת לא יוכלו להגיע למדרגתו. וגם אליהו הנביא היה צריך להגיע למדרגתו אלא שכיון שדבר על בני ישראל נתמעטה מדרגתו עד למדרגת מלאך.

ומכאן מוסר גדול שלא לדבר לשון הרע כלל ועיקר כמו שראינו שאף על פי שכוונת אליהו הייתה לטובה נענש על זה וכן משה רבינו כשבני ישראל בקשו המים וה' יתברך אמר לו שידבר אל הסלע אמר משה לבני ישראל ''שמעו נא המורים וכו',, כעס עליו ה' יתברך. ואם כן צריכים לשמור את הפה שלא לדבר כלל ועיקר לשון הרע ואותם המדברים צריכים להתבונן רגע ולעשות חשבון נפש האם הם שלמים בכל כדי לדבר על אחרים והלא גם הם יש להם המון עבירות שצריך כמה וכמה דפים לכתוב אותם וגם עליהם יכולים לדבר ומה תהיה גדלה בושתם כשיאמרו אליהם הלא אתם מדברים על אחרים ואתם בעצמכם מלוכלכים.

ובפרט אם מדברים על חבריהם בשקר שאז העוון נקרא מוציא שם רע שאין לו חלק לעולם הבא וגם חבירו ביום כפור יש לו הזכות שלא לסלוח לו וכך נפסק לענין הלכה. והחכם מכל אדם אמר ''שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו'' שהדיבור עושה הרבה בעיות שאם חבירו ישמע מה דבר עליו יעשה עמו מחלוקת ואין חסרים מחלוקות בעיר ובפרט אם אין לו תועלת במה שדבר וכל שכן אם יש לו כבר עם חבירו חשבון ורוצה לסדר אותו שעובר על שלש עבירות לא תעשה 1.לא תקום. 2.לא תטור. 3.לא תשנא את אחיך בלביך.

והרב שרוצי שליט''א כשבא לזרבא אמר בדרשתו מי שמדבר לשון הרע יש למידת הדין רשות לדבר אף היא עליו לשון הרע מה עשה עוונות ואז יענש עליהם ואם הוא שומר פיו אז אין רשות למידת הדין לדבר עליו וממילא אינו נענש על עוונותיו ויחיה לאורך ימים ושנים במנוחה. וזה דבר טוב שכל אחד מקווה שכך יחיה לאורך ימים ושנים וגם במנוחה בלי בעיות ושבירות ראש. לכן עצה טובה וגדולה עד למאוד לשמור את הפה מלשון הרע שבזה רוכש ידידים וחברים ורוח הבריות נוחה הימנו וממילא גם רוח ה' יתברך נוחה הימנו כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בפרקי אבות ויחיה באושר ובעושר ובכבוד ובמנוחה לאורך ימים ושנים.

ויהי רצון שה' יתברך יעזור לנו להתגבר על יצרנו שלא לדבר לשון הרע ובזכות זה יחיש לגאולינו במהרה בימינו!!!    

תגובות

פרשת השבוע יש בה ששה מצוות עשה, יש לשאול למה הפסוק הניחם בפרשה אחת מה הקשר שיש ביניהם? אולם כדי לתרץ נתחיל לתרץ שאילה אחרת למה הבכור יקח שני חלקים ואם משום שמתחילה היו כהנים ואח"ך סרו להם הכהונה היורשים מה איכפת להם שיחסרו להם מחלקם?

וכדי לתרץ שאילה זו נתרץ שאילה אחרת, חז"ל שאלו למה עושים השעיר של ראש חדש ותירצו שכשהקב"ה ברא העולם היו הירח והשמש מאירים שוים אמרה הירח להקב"ה לא יתכן ששני מלכים שולטים בממלכה אחת , אמר לה הקב"ה תחסרי מאורך, אמרה לו מי שאומר האמת עונשים אותו! אמר לה עושים בך ישראל המועדים, אמרה לו אף השמש עושים בה חג האביב וחג הקציר וחג האסיף, אמר לה הריני מצווה לישראל שיביאו כפרה בראש חדש על מה שחסרתי מאור הלבנה. יש לשאול וכי הקב"ה אינו יודע מה אומרת לו הלבנה? וכי הקב"ה יטעה כדי שיבקש להביא לו קרבן? אולם כאן הקב"ה רצה ללמדנו שני דברים שאם הגדול ימצא עצמו שטעה יודה בטעותו ודבר שני כדי שנדע שהכל של הקב"ה, שהקב"ה ביקש ממנו להביא לו כפרה מה איכפת לנו אנו כדי להביא כפרה לצורכו! אבל מחמת שהוא נתן לנו הכל, והכל שלו, כשאמר לנו תנו לי צריכים לתת לו ולכן השעיר של ראש חדש שאנו מביאים אותו לצרכו אינו משלנו רק משלו כמו שאמר דוד המלך ע"ה כי ממך הכל ומידך נתנו לך וכמו שפירשו חז"ל על הפסוק ויקחו לי תרומה יקחוה ממני ויתנוה לי. וכאן הקב"ה רצה לזוכרינו בכל ראש חדש שהכל שלו ולזה אנו צריכים להביא כפרתו וזה אחד מהטעמים של הקרבנות שמביאים בכל יום שני קרבנות או בשבת ובמועדים שעושים מוסף. וכי הקב"ה צריך לכבשינו או אוכל אותם! אלא כדי לזכור שהכל שלו.

ואף הבכור הקב"ה אמר לנו לקחת שני חלקים שסר ממנו הכהונה כדי לרצותו ואין אומרים הקב"ה עושה על חשבוננו אלא על חשבון הקב"ה שהכל שלו. ולהפך כששומעים דבריו חוץ ממה שחוזר לנו כל ההוצאות כדי לקיים מצותו אלא יתן לנו יותר. וזהו הקשר שביניהם שבכל המצוות האלו צריכים לדעת שאין לנו כלום עם הקב"ה.

והמצוה האחרונה שהיא לשמוע קול שופר בראש השנה אנו מברכים לשמוע קול שופר ולא על תקיעת שופר משום שלשמוע פירושה שני דברים שמיעה והבנה ר"ל חוץ ממה ששומעים אותו מבינים למה השופר. ולזה כתבה לנו כאן להבין למה המצוות הללו, ושמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה. ולזה האדם לא יחשוב שמשלם הקרבנות מכיסו או החלק הנוסף לבכור.

רבותי! מדברים אלו צריכים להבין שהרדיפות אחרי הכסף לא הוא שמביא לנו הכסף. נכון שאם האדם לא יעבוד אין באים לו כסף משמים כמטר אולם צריך שהכסף שאוסף אותם יהיו בהיתר ולא יאמר האדם דבר זה מה יש בו איסור וזה בזנז אני עושה מה שרוצה ואומר מה שרוצה, צריך לו לאדם שקודם שיעשה איזה דבר יראה אם יש בו קצת נדנוד של איסור או לא ויותר טוב שישאל לרב ואם מותר יעשה אותה ואם לאו לא שהוא עושה עבירה ללא שום ריוח, שאותם הכסף בין כך ובין כך הוא מרויח אותם, ולא ר"ל שח"ו שיש לנו מי שגונב או גוזל אבל יש כמה דברים שאין בני אדם יודעים אותם שאסור. משל אדם שמוציא שם רע על סחורת חבירו בשקר ונראה לו שהוא חכם גדול שהניח חבירו שלא יעבוד ועבד הוא, אבל זה אסור וכמה דברים ששומעים אותם והאנשים מתירים מדעתם.

ועוד זמן התפלה וזמן הלמוד שאדם קובע ללמוד בו צריך לו שלא יאבדו. נכון שלפעמים האדם נתפס בעסק וחמדת ממון קשה מרוד. חז"ל בשבת התירו למי שנשרפה לו חנותו או ביתו שיאמר לגוי שיכבה כדי שלא יפסיד אפי' שהדין אסור לאדם לומר לגוי דבר שאסור לעשותו הוא אלא שיודעים שהאדם בהול על ממונו. אבל לא תמיד אלא רק במקרה. ולכן האדם כשם שזמן עבודתו יהיה מקודש ולא יעשה בו דבר אחר שיאמר שאם לא אעבוד לא ירחם עלי אף אחד, ג"כ זמן התפילה והלמוד צריכים שיהיו מוקדשים שהרחמנות היא ביד הקב"ה, ואם מוצא אותנו שעוזבים בלמודינו ותפלתינו בשביל הממון יבוא יום ויחרה עלינו ויאמר הוא עוזב מתפילה ומהתורה בשביל הממון ומכעיס אותי אקח לו את הכל. אבל כשימצא אותנו שכל עבודתינו משתדלים שתהיה רק בהיתר וזמן התפילה והלימוד מקודש יותר מכל דבר יאמר למלאכיו תוסיפו לתת לו כדי שיחיה יותר בנחת ואשמע למודו ואעשה נחת רוח בבני, ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

תגובות

פרשת פינחס

נצטווינו בפרשה 6 מצוות עשה.

א} לעשות דיני נחלה.

ב} להקריב שני קרבנות תמיד אחד בבוקר והשני בערב.

ג} ביום השבת נקריב עוד קרבן מוסף.

ד} להקריב עוד בראש חודש קרבן מוסף.

ה} להקריב עוד קרבן מוסף בחג השבועות.

ו} לשמוע תקיעות שופר בחג ראש השנה.

ה' יתברך אמר למשה שפינחס בן אלעזר בן אהרון הכוהן הציל את בני ישראל ממגפה כשהרג את זמרי בן סלוא וכזבי בת צור ויש לו שכר גדול בעולם הבא אבל גם בעולם הזה יש לו שכר שה' יתברך נותן לו את בריתו השלום וגם נותן לו את הכהונה שה' יתברך ציווה את משה למשוח את אהרון ואת בניו שיהיו כוהנים ובניהם שיולידו אחר כך ממילא הם כוהנים אבל פינחס כבר נולד הוא ולא נמשח ואם כן אינו נקרא כוהן לכך ה' יתברך נתן לו גם את הכהונה.

ה' יתברך ציווה את משה להרג את המדינים אבל לא ציווה להרג את המואבים למרות ששניהם היו בעצה אחת וניצלו בזכות רות שעתידה לצאת מהם ועתיד להיוולד ממנה דוד המלך ומלך המשיח אחר זה ציווה ה' יתברך את משה למנות את בני ישראל ורש''י כתב שני טעמים:

א} משל לזאבים שנכנסו לעדר וטרפו אחר שבעל העדר הציל את עדרו מתחיל למנותם כדי לדעת כמה מתו כן ה' יתברך אחר מעשה בנות מואב שמתו 24000 רצה לדעת כמה נשארו.

ב} כשיצאו בני ישראל ממצרים ניתנו למשה רבינו במנין ועכשיו שהגיעה  שעת פטירת משה וצריך להחזירם לה' יתברך צריך להחזירם במנין.

ה' יתברך אמר למשה שיעלה אל הר העברים ויראה משם את ארץ ישראל קודם שיפטר מן העולם כיון שאינו נכנס לארץ ישראל ויאמר משה לה' יתברך שיראה וימנה על בני ישראל מנהיג שיוליך אותם לארץ ישראל ויכול לסבול אותם ויאמר לו ה' יתברך שיהושע ועמו אלעזר הכוהן באורים ותומים הם שיכניסו את בני ישראל אל ארץ ישראל ויקח משה את יהושע ויביא אותו לפני אלעזר וכל בני ישראל ויסמוך את ידיו עליו כמו שציווה אותו ה' יתברך ותחי עליו רוח אלוהים.

במוסף ראש חודש מקריבים שעיר וכתיב בו ''חטאת לה',, ופירש רש''י שני פירושים:

א} שהשעירים נקרבים כדי לכפר אם אחד מן הכוהנים טעה והקריב קרבנות והוא טמא או הקריב בכלי טמא והשעיר הזה עשוי כדי לסלוח למי שעש עוון ולא הרגיש בו ויודע אותו רק ה' יתברך לכן כתיב ''חטאת לה',, ורוצה לומר חטאת שיודע אותה רק ה' יתברך.

ב} ה' יתברך אמר כביכול תביאו עלי כפרה על שמעטתי את הלבנה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה כשברא ה' יתברך את העולם ברא את החמה והלבנה מאירים בשוה טענה הלבנה לפני ה' יתברך והלא אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד אמר לה ה' יתברך מעטי את עצמך אמרה לו הלבנה האם בשביל שדברתי מענישים אותי אמר לה ה' יתברך אני אפייס אותך שבני ישראל עושים את ראשי חודשים  והמועדות על פי חודשי לבנה אמרה לו הלבנה והלא עושים גם על פי החמה שחג הפסח צריך להיות באביב וחג הסוכות צריך להיות בסתיו אמר לה ה' יתברך אני אפייס אותך שיהיו הצדיקים נקראים על שמך כמו שמואל הקטן וכדומה אבל הלבנה לא נתפייסה לכן אמר לה אצווה את בני ישראל להקריב בראש חודש קרבן מוסף כפרה עלי בשביל שמעטתי את אורך ונתפייסה ולכן כתיב ''חטאת לה',, ורוצה לומר חטאת כפרה כביכול על ה' יתברך.

ויש לשאול כמה שאלות:

א} למה לא ברא ה' יתברך את הלבנה בתחילה עם אור קטן ולמה ברא אותה עם אור חזק ואחר כך מיעט אותה וקבלה הלבנה בשביל זה?

ב} מה היא טענת הלבנה האם רוצה שימעטו השמש והלא השמש לא עשתה כלום?

ג} מה הרויחה הלבנה כשמביאים כפרה בראש חודש שבשביל זה נתפייסה?

אמרו חכמינו זכרונם לברכה כשקורח חלק על משה רבינו {עיין פרשת קורח} באו השמש והירח לפני ה' יתברך ואמרו לו אם אתה עושה דין לבן עמרם טוב ואם לאו אנחנו לא מאירים עוד ה' יתברך כעס עליהם ויאמר להם קנאתם לכבוד משה ואילו לכבודי שכל יום ויום באים אומות העולם ומשתחוים לכם ובכול זאת אתם מאירים זרק עליהם חצים ויוציא אותם ומאותו זמן ה' יתברך מוציא אותם על ידי שזורק עליהם חצים.

 

ויש לשאול:

א} והלא ה' יתברך מקנא לכבוד הצדיקים יותר מכבודו שמסופר בנביא שירבעם בן נבט היה מחטיא את בני ישראל לעבוד עבודה זרה פעם שלח אליו ה' יתברך נביא להזהיר אותו כשעלה על המזבח להקריב קרבן לעבודה זרה כשהוכיח אותו הנביא ויכעס ירבעם בן נבט ורצה להכות את הנביא ותיבש ידו הרי רואים שירבעם רשע גדול ותמיד עובד עבודה זרה וקנא ה' יתברך לכבוד הנביא?

ב} למה ה' יתברך כעס עליהם והלא יכול לדבר איתם בנחת לומר להם שהוא מעניש את קורח וחסל?

ברם מסופר בגמרא בשעת פטירתו של רבן יוחנן בן זכאי נכנסו אליו תלמידיו ויאמרו לו ברכנו רבינו אמר להם יהי רצון שיהא עליכם מורא שמים כמורא בשר ודם אמרו לו תלמידיו עד כדי כך? אמר להם והלואי כל אדם שעושה עבירה מקווה שלא יראה אותו אף אחד נמצא כשבני אדם רואים אותו אינו עושה עבירה ולכן ברכתי אתכם שיהיה מורא שמים כאילו בשר ודם לפניכם שלא תעשו את העבירות. דבר זה לא הבינה אותו הלבנה שה' יתברך ברא אורה חזק כדי שיהיה אור כדי שבני האדם יפחדו לעשות עבירות שלא יראו אותם אחרים וטענה לפני ה' יתברך כשמיעט ה' יתברך את אורה הרגישה בזה והתחילה לטעון כדי שתחזור לקדמותה שלא יחטאו בני האדם ויאמר לה ה' יתברך עכשיו הכל נגמר אלא שאני מצווה את בני ישראל שיעשו בך הרבה מצוות וכשראה אותה שלא נתפייסה אמר לה אצווה את בני ישראל שיביאו כפרה בראש חודש על העבירות שעושים בסתר.

לכן רש''י כתב בטעם הראשון כדי לכפר על העוון שרק ה' יתברך יודע אותו שפשט דבריו שהחוטא טעה בשגגה ולא ידע מהעבירה אבל לפי דרכינו נפרש שרק ה' יתברך יודע שבן אדם זה עשה עוונות כיון שעושה בסתר וכששונה בן אדם זה את חטאו פעמיים ושלוש עד שנראה לו כהיתר ולכן כשבאו הלבנה והחמה בזמן קורח כעס עליהם ה' יתברך ויאמר להם האם לא למדתם עדיין ממעשה בראשית?

ברם עדיין יש לשאול למה לא הבינו החמה והלבנה את זה ברם יש שני סוגי עבירות:

א} עבירות בסתר כשרואה האדם שאין אתו אף אחד אז עושה הרבה עבירות בשביל שנראה לו שאין אף אחד רואה אותו ואינו מתבייש.

ב} עבירות ביד רמה עוון זה נמצא רק אצל יחידים והוא עושה עבירות בפרהסיא לפני קהל ועדה ואינו מתבייש בשביל זה כלל אמרו חכמינו זכרונם לברכה שמי שעושה עבירות בפרהסיא אין לו חלק לעולם הבא שכיון שעושה ביד רמה מראה שעבירה זו מותרת שאינה כתובה בתורה או מה שכתוב בתורה הוא טעות חס ושלום ונקרא מומר לדבר אחד.

השמש והירח רצו להציל את אותם מומרים שלא ירדו לגיהנם וכדי שיכנסו לגן עדן לכן רצו למעט את עצמם שלא יהיו עוד עבירה בפרהסיה אלא הכול יהיה בסתר שמי שעושה עוון זה מכל מקום יש לו חלק לעולם הבא לכן אמר להם ה' יתברך האם לא ראיתם שמי שעושים עוון זה אלו אומות העולם שיוצאים לעין כול ומשתחוים אליכם אבל ישראל קדושים הם ואינם עושים עבירות ביד רמה אלא אם תקף אותם יצרם עושים בסתר.

אחי היקרים!!! אנחנו בני ישראל ידועים שיש לנו מידת הביישנות שהיא מידה טובה וכל אחד ואחד מאיתנו חושב על חלקו בעולם הבא ועושה כל מה שיותר מצוות ויתרחק מן העבירות ואף על פי שיצרו לפעמים תוקף אותו לעשות עבירות מכל מקום בני ישראל ביישנים הם ועושה העבירה בסתר אבל לפעמים מראה היצר הרע לאדם שאין אלו עבירות ויטעה האדם ויעשה אותם בפרהסיא בלי בושה משל יש אומרים לחבריהם שאתמול בלילה הלך לבית המלון כאילו זה מותר שלפחות אם גבר עליו יצרו יעבור בסתר ולא יפרסם החטא ואם ירגישו בו צריך להתבייש ולא יספר ויתפאר בזה בפרהסיא.

גם יש שעושים מחלוקת בפני כל קהל ועדה ונראה לו שאינו עושה עבירה אלא מגין על זכותו ולהיפך מתפאר שהוא אינו חלש ואי אפשר לעבור עליו ואם רב עם חבירו בסתר יותר טוב שכיון שרב בסתר אינו עושה עבירה ביד רמה ועוד שלפעמים יבין את חבירו ויעשו שלום ביניהם אבל כשרב בפרהסיא יש אנשים שמלבים את המחלוקת וגם הוא יתבייש להראות את עצמו טועה וכדומה.

דיבור בבית הכנסת גם הוא נחשב לעבירה ביד רמה שכל הקהל מתפללים אבל הוא וחבורתו מדברים כאילו הם בבית קפה וגם מרעישים את התפילה ולא נותנים למתפללים להתפלל כראוי.

ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו שלא נעשה עוד עבירות ונחזור בתשובה שלמה לפניו ויגאלינו גאולה קרובה אמן!!!

תגובות