ויש לשאול כמה שאלות:

א} הפסוק אמר ''ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'' ויש לשאול הלא בני ישראל לא עשו עדיין המשכן ואם כן למה הפסוק אמר ''ושכנתי'' בלשון עבר? היה לו לומר ''ואשכון'' בלשון עתיד? ועוד למה אמר בלשון רבים ''בתוכם'' והלא המשכן יחיד הוא וצריך לומר ''בתוכו''?

ב} דרך העולם בונים את הבית ואחר כך קונים הרהיטים והכלים וכאן התחיל הפסוק בארון והשולחן והמנורה שהם הכלים ואחר כך סיים במשכן שהוא הבית?

ג} אמרו חכמינו זכרונם לברכה שצווי המשכן היה אחר מעשה העגל ויש לשאול למה התורה כתבה אותו קודם מעשה העגל?

ד} בארון והשולחן והמנורה והמזבח אמר הפסוק ''ועשית'' וכו' ואילו במשכן שינה וכתב ''ואת המשכן תעשה'' ויש לשאול למה?

ויש להקדים מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה כשקבלו בני ישראל את התורה בטלה המיתה מן העולם אבל אחר שעשו העגל חזרה המיתה לעולם. ויש לשאול והלא הלויים לא עשו את העגל ולמה אם כן הם מתים? והתשובה היא שכל ישראל ערבים זה בזה פירוש אם אחד מישראל עושה איזה עבירה חוץ מהעונש שיש לו בעולם הבא אלא אף בעולם הזה יתמעט השופע על כלל ישראל כמו שמסופר בנביא יהושע שאחר שבני ישראל החרימו את יריחו ואת כל שללה לה' יתברך נכשל עכן ולקח מן החרם ובסבת זה כשיצאו בני ישראל למלחמה על העי למרות שהייתה עיר קטנה הפסידו ומתו מהם שלושים וששה אנשים וה' יתברך אמר ליהושע שזה בסבת עוון עכן ואחר שתקנו את העוון הזה ניצחו את העי. ולהיפך מי שעושה מצוה חוץ מהשכר שיש לו בעולם הבא אלא אף בעולם הזה יתרבה השופע על כלל ישראל. כמו שכתוב בגמרא שבזמן רבי חנינא בן דוסא היתה יוצאת בת קול ואומרת כל העולם ניזון בזכות חנינא בני וכן בזמן רבא כל העולם היה ניזון בזכותו. וזה דומה לבני אדם שעשו ביחד שותפות שצריך כל אחד לעבוד ואינו יכול להשתמט מהעבודה ולומר לחברו מה אכפת לך כיון שחבירו מפסיד על ידו.

ולפי זה יש לתרץ למה בודוי אומרים ''אשמנו בגדנו'' וכו' בלשון רבים ועוד שמזכירים עוונות שלא עשינו וכי חסרים עוונות כדי לשקר ולהוסיף עוד עוונות שלא עשינו ולבקש על זה מחילה? ולפי מה שכתבנו התשובה ברורה שכיון שכל ישראל ערבים זה לזה אם כן מתודים בלשון רבים על כלל ישראל ומזכירים עוונות שלא עשינו כיון שעשו אותם אחרים ומבקשים מה' יתברך שיסלח להם. וזה דומה לשותף שטעה בחשבון עם אדם אחר שיוצא מזה נזק לשותפות ששותפו השני בודאי רץ לתקן הטעות שלא יוזק גם הוא על ידי זה.

וכן בזמן חורבן בית שני כל זמן שהיה לבני ישראל כבשים והיו מקרבים קרבן התמיד בשביל כלל ישראל לא יכל עליהם האויב אבל כשהופסק התמיד הפסידו במלחמתם נגד האויב ונחרב הבית. ולכן עכשיו שתקנו החכמים התפילה במקום הקרבנות אם כן צריך להתודה בנוסח רבים.

ולפי זה יש לפרש כוונת הפסוק שהתחיל בארון ששמים בו הלוחות לרמז שמי שהוא מקיים את התורה כולה ושולחנו נקייה כמו לחם הפנים שמרקדין אותם 11 פעמים ואין לו בעיות עם אף אחד ולא עוד אלא הוא משפיע על אחרים ועוזר להם כמו המנורה שהיא משפיעה אור. אדם כזה שהוא צדיק גדול יש טעות לומר שהוא אין לו על מה להתוודות כלל ואינו צריך לומר וידוי על זה כתב הפסוק ''ואת המשכן תעשה'' פירוש שאף על פי שהוא נקי וצדיק צריך לעשות משכן וגם מזבח לכפר והטעם אמר הפסוק לפני זה ''ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'' פירוש אימתי יהיו חייבים לעשות מקדש כשהם קדושים וטהורים שאז ה' יתברך שוכן בתוכם ולפיכך נכתב צווי המשכן קודם מעשה העגל לרמז שאף על פי שיש אדם שהוא צדיק אפילו הכי חייב לעשות משכן ולומר וידוי לכפר על עוונות בני ישראל.

אחי היקרים! כולנו כאיש אחד אנחנו אם אחד מאתנו עושה עברות כולנו נענש ולכן צריכים להזהר מאוד שלא נעשה עברות שלא יענשו אחרים בסבתנו וגם להשגיח ולהוכיח אחרים שלא יעשו עוונות שלא נענש על ידיהם ובפרט בזמן הזה שרואים שבאים על הצדיקים יסורים שאינם ראויים להם וכלם מבקשים לעזור להם להפסיק היסורים מי ברופאים ומי בתרופות וכדומה אבל נשכח משהו והיא התשובה שאם חוזרים בתשובה אז יסתלקו מהם היסורים כיון שהם אינם סובלים בגין עוונותיהם אלא בגין עוונות אחרים ואם חוזרים בתשובה ימחלו אותם עוונותיהם ובזה עוזרים לצדיקים שיסתלקו מהם היסורים.

ויהי רצון שה' יתברך ירחם על עמו ישראל במהרה אמן!!!

בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} הפסוק אמר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, בתחילה אמר דבר אל בני ישראל וכו' ר"ל מכל האנשים ואח"ך מאת כל איש אשר ידבנו לבו ר"ל רק אלו בלבד ומלת תקחו את תרומתי יתירה? ב} ידועה השאילה שאמר הפסוק ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם היה לו לומר בתוכו? ג} רש"י ז"ל פירש על הפסוק תקחו את תרומתי אמר רב שלשה תרומות נאמרו כאן אחד בקע לגלגלת שיעשו מהם האדנים ואחד בקע לגלגלת לקופות כדי שיקריבו מהם קרבנות צבור ואחד לצורך המשכן כל אחד אשר ידבנו לבו וסיים י"ג דברים האמורים בענין כולם הוצרכו למלאכת המשכן או לבגדי כהונה כשתדקדק בהם. יש שלשה שאלות: א} הי"ג דברים וכו' היו לו לאומרם אחר שפרשם? ב} האמורים בענין מלה יתירה? ג} מה כוונתו במלת כשתדקדק בהם והא מבוארים כבר בפרשה אפי' בלא שתדקדק?

אולם נתחיל לתרץ השאילה הראשונה הפסוק כאן רוצה לרמוז לנו משהו. תרומה ר"ל הפרשה תטיל דבר בשבילי כאן לא ביאר מה ר"ל חוץ מתרומה של הכסף שמבאר אותה אח"ך וכוונתו שיקח קצת מזמנו כדי ללמוד בו התורה מאת כל איש אשר ידבנו ר"ל מאת האנשים שנדבה לבם שקבעו רוב זמנם לתורה תקחו את תרומתי תלכו ללמוד מאתם שהם יודעים יותר טוב מכם על זה פירש רש"י ז"ל שיש שלשה תרומות אחת בשביל האדנים אשר הם הטבעת שמכניסים בהם הבריח כדי שיתחברו הלוחות של המשכן כדי שיהיו השנים אחת לפני חברתה וכוונתו שימשיכו הדורות ללמוד התורה לילדינו כדי לחברם עם הלוחות הראשונים שקודם מהם והשניה תרומה לקופה כדי לקנות מהן קרבנות צבור ר"ל הצדקה כדי לקנות בהם שאם יבואו קרבנות בצבור כמו שכתוב במסכת סנהדרין האדם אינה מתה לא אשתו לא אליכם אלא אם כן אין לו כסף כדי שיקחו אותם לו כפרה ר"ל שלקחו לו הכסף ולא התעורר ועודו עושה העוון וצדקה תציל ממות. והשלישית לצורך המשכן כדי שנעשה מרכז של תורה שממנו יוצאת התורה וזאת כל אחד אשר ידבנו לבו שצריכה הוצאות הרבה משום שצריכים ללמוד בה תלמידים גדולים וגם מחותנים שהתורה אינם יכולים ללומדה בלמוד של שלש או ארבע שעות ביום צריך האדם להעמיק ולשוט בה וצריך לו עשרים שנה והוא לומד בגמרא ובפוסקים כדי שהיה רב יודע ללמוד התורה על בוריה ומורים לנו הדינים וילמדו לנו התורה. והאדם צריך לו לחיות וצריך לו הוצאותיו והוצאת בני ביתו ולזה צריכים אנו לשם כפי מה שיכולים כדי שיעלו לנו רבנים.

ולזה הפסוק אומר ועשו לי מקדש ר"ל יעשו לי מרכז של תורה ושכנתי בתוכם שבאותו זמן ילמדו מהם אפי' הם ותהיה להם יראת שמים ונהיה בתוכם ובלבם. וזה מה שרצה לרמוז לנו רש"י ז"ל י"ג דברים האמורים בענין כולם אין כוונתו על הי"ג דברים שעשו בהם המשכן אלא כוונתו על י"ג דברים של פטום הקטורת הצרי והצפורן וכו' אנו מונים אחד עשרה ונוסיף בורית כרשינה ויין קפריסין כמו שמנה אותם הזוהר הקדוש וי"ג תשבחות שאומרים אותם בישתבח של שחרית וי"ג המדות שבויעבר וכו' הוצרכו למלאכת המשכן ובגדי כהונה כמו שידוע על הפטום הקטורת שהיא מצלת מן הפורענות וממיתה כמו כשמצינו כשהיתה מגפה לא אליכם במדבר משה רבינו אמר לאהרן לך עשה הקטורת וכפר על העם ועשה אהרן כמו שאמר לו משה ויעמוד בין המתים והחיים ותעצר המגפה. וי"ג התשבחות בזוהר הקדוש כתוב כשישראל אומרים י"ג תשבחות הקב"ה מביא הכתר שלובש אותו המשיח ומניחו לפניו. וזה כוונת רש"י ז"ל בגדי כהונה שהם הישיבות הגדולים שמכהנים ויהיו רבנים של הקהל וי"ג מדות כמו שאומרים אותם בכל יום גדולת רחמיך וחסדיך אף אנו לומדים אותה ר"ל שלשלת הדורות שקושרים דור אחרי דור בתורה ולזה זכור לנו ברית י"ג מדות כשאומרים אותם הקב"ה יכפר עלינו. רש"י רמז לנו שלשה דברים הללו שאומרים אותם בכל יום כמו שלשה דברים שרמזם לנו הקב"ה במשכן אבל כדי שיועילו לנו צריכים כשתדקדק בהם אומרים אותם בהבנה ודקדוק, אין מוציאים אותם מפינו ומוחינו חושב במחשבות זרות כל אחד ממנו אינו מתעצל לעשות דבר לשומרו וביותר מהחולה ומהפורענות ובידו בכל יום זריקת חיסון טובה שמצילתו מכל נזק. רבי כרוספדאי אמר כל מי שהולך לבית הכנסת ויקרא דבר של הקרבנות ויעיין בו המלאכים שמזיקים הבני אדם אינם שולטים בו להזיקו וביותר פטום הקטורת.

פרשת תרומה

בפרשה נצטווינו שני מצוות עשה ואחת לא תעשה.

מצוות עשה הן:

1.      לבנות את בית המקדש.

2.      שיכינו הכהנים את לחם הפנים והם 12 פת והיו אופים אותם ביום ששי והיו עושים אותם מ24 קבים חטים וינקו אותם היטב וירקדו אותם ב11 כלים וילושו אותם ויתנו אותם בכלים מרובעים ורוצה לומר שאינם לא עגולים ולא משולשים וכדומה כל פת אורכה מטר ורוחבה חצי מטר וגובהה 10 ס''מ ויאפו אותם וביום השבת יניחו אותם בשולחן הזהב וישארו שם שבוע שלם בלי שיתייבשו ולא עוד אלא שיהיו בחומם כאילו עכשיו יצאו מהכבשן ובשבוע הבא ביום שבת יחלקו אותם כהן גדול לוקח 6 והכהנים שהיו עובדים השבוע הזה והשבוע הבא מחלקים את הששה הנותרים.

מצוות לא תעשה היא:

1.      שלא יסירו את בדי הארון מן הארון.

מסופר הפרשה שציווה ה' יתברך את משה שיצווה את בני ישראל לאסוף תרומה לעשות משכן לה' יתברך שישרה שכינתו ביניהם.

ויש לשאול כמה שאלות:

א} כתיב ''ויקחו לי תרומה'' שאל רש''י תיבת ''לי'' יתירה והשיב לי לשמי ורוצה לומר כשיתנו תרומה יתנו אותה לשם שמים בלי נטייה אחרת. אחר זה כתיב ''ועשו לי מקדש'' פירש רש''י בית קדושה ויש לשאול למה איצטריך הפסוק לומר עוד פעם ''לי'' לרמוז לעשות אותו לשם שמיים והלא כבר למדנו את זה מתרומה?

ב} מה רוצה רש''י ללמדינו כשפירש ''בית קדושה'' יותר מהפסוק?

ברם יש מחלוקת הין חכמינו זכרונם לברכה מצוות צריכות כוונה או לא ורוצה לומר שהעושה מצוה צריך לכווין לעשותה כדי לעשות נחת רוח לה' יתברך או יכול לעשותה סתם בלי כוונה ומרן השולחן ערוך וסייעתיה פסקו שצריכות כוונה אל יש מרבותינו שחילקו בין מצוה שאין בה הנאה או נטייה לאדם כגון ציצית או תפילין שהכול יודעים שמושה כדי לקיים רצון ה' יתברך אז אינו צריך כוונה אבל מצוה שיש בה הנאה לאדם צריך לכוין שעושה את זה כדי לעשות נחת רוח לה' יתברך.

משל עונג שבת אינו ניכר שאוכל כדי לקיים מצות עונג שבת בשביל שהאדם רוצה לאכול אם הוא רעב ובפרט אם המאכל טעים ולכן צריך לכווין כשאוכל כדי לקיים מצות עונג שבת ולא יומא האדם שהוא שהוא מלכוין את זה אלא יתאמץ שיזכור ויכוין אף על פי ששוח כמה פעמים יתרגל עם הזמן ועוד שאמרו חכמינו זכרונם לברכה הבא ליטהר מסייעין אותו פירוש שהרוצה לתקן עצמו בעניני שמים עוזרים לו מן השמים.

גם חכמינו זכרונם לברכה עשו לנו סדר שיהיה נראה שעושים את זה לכבוד שמים שאמרו שצריך להיות מאכל שבת יותר טוב ממאכל החול גם צריכים לעשות סעודה שלישית וסעודה רביעית בזה מראה האדם שהוא עושה כדי לקיים את מצוות ה' יתברך גם צריך לקום מוקדם וללכת לתפילה בזמן ולא לבוא מאוחר וידבר במקום שיתפלל ואחר כך עושה קידוש ואוכל קצת ומטייל בחוצות ואוכל הדייסא ויישן וייעור במוצאי שבת ואומר שעשה עונג שבת אין שה נכון אלא עשה עונג עצמו שאם הוא רוצה באמת לעשות עונג שבת צריך להתעורר מוקדם וללכת לתפילה בזמן ולא ידלג בתפילתו וכל שכן שלא ידבר ואחר כך עושה קידוש ואוכל סעודה שנייה ובמקום ללכת לטייל ולדבר לשון הרע ורכילות המביאים מחלוקת יקח ספר וילמד תורה שעה או שעתיים בפרט בדיני שבת שארוכים מאוד ובקל טועים בהם ואם עייף יישן קצת וילך להתפלל מנחה ואחריה סעודה שלישית ואם נשאר הזמן עד ערבית יקרא פרקי תהילים השייכים למוצאי שבת עד הלילה ויתפלל ערבית ויעשה הבדלה ואחר כך סעודה רביעית ועל ידי עושה נחת רוח לאבינו שבשמיים.

צריך לזכור האדם שסעודות שבת הם חובה ולא יאמר האדם אני שבע ולא אוכל לאכול שבזה מראה עצמו שאכל בסעודה ראשונה ושנייה רק למלא בטנו ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שארבעה סעודות שבת קשורות זו בזו ומי שמקיים את כולם הראשונה תצילנו מהגהנם והשנייה מחבלי משיח והשלישית ממלחמת גוג ומגוג והרביעית עוזרתו לקום בתחיית המתים וגם על הסדר הזה צריך לחשוב שעושה את המצוות כדי לעשות נחת רוח לאבינו שבשמיים כיון שיש בהם גם הנאת הגוף.

ולכן אמר הפסוק פעמיים ''לי'' הראשונה בתרומת המשכן שאפילו אינה לצורך הנאת הגוף צריך לחשוב שעושה את זה כדי לעשות נחת רוח לה' יתברך והשנייה בעשיית המקדש שיש בה הנאה כיון שה' יתברך שוכן בה כמו שהאדם אם בא להתארח אצלו אדם חשוב שיש לו עונג בזה ולכן צריך לכווין שהוא עושה את זה לעשות נחת רוח לאביו שבשמים ולא לכבוד עצמו ואף על פי שמכאן מוכח שמצוות צריכות כוונה ואין כאן למחלוקת הפוסקים ולכן כתב רש''י ''בית קדושה'' ורוצה לומר שדבר שיש בו קדושה כמו בית המקדש לא יכולים ללמוד ממנו.

ואל יאמר האדם מה התועלת שיש באותה הכוונה הלא בין כך ובין כך הוא עושה אותה מצוה משום שבאותה כוונה מרגיש האדם את עצמו שהוא שפל שעושה רק לכבוד ה' יתברך ולא לכבוד עצמו ובזה יסיר ממנו את הגאוה שהיא עיקר וסבת כל העבירות שכשעושה האדם לשם שמים תמיד חושב אולי לא עשה את המצוה בתכלית השלמות ולן כשנותן האדם צדקה אינו מתגאה לומר שהוא נתן הרבה

או הלך לבית הכנסת ובמקום להתפלל מדבר וחושב על עסקיו וכדומה ולפעמים יוצא מבית הכנסת וכדומה כאילו עשה טובה חס ושלום לה' יתברך שבא לבית הכנסת ואין זה תפילה כלל ועיקר שהתפילה צריכה להיות לשם שמים וידע האדם שבאותו שזמן ה' יתברך שומע מה מתפלל ויודע מה חושב וצריכים להבין שלא נחשבים אנחנו למאומה ואפילו עשינו הרבה מצוות עדיין לא עשינו בתכלית השלימות כמו שציוונו ה' יתברך ויכול האדם לתקן את עצמו ויעשה הכול לשם שמים ובשלימות ויהיה ה' יתברך שמח בו.

ויהי רצון שנזכה לעשות מצוות ה' יתברך בתכלית השלימות ועל ידי זה יחיש לגאולינו במהרה בימינו אמן!!!

ויש לשאול כמה שאלות:

א} נחלקו חכמינו זכרונם לברכה יש אומרים שיתרו קודם מתן תורה בא ויש אומרים שיתרו אחר מתן תורה בא ויש לשאול לפי החכם שיתרו אחר מתן תורה בא למה הקדימה התורה ביאת יתרו למתן תורה?

ב} למה נכתבה פרשת מתן תורה בפרשת יתרו?  

ג} כתוב בתחילת הפרשה ''וישמע יתרו'' ופירש רש''י מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. והקשו רבותינו זכרונם לברכה הלא מפורש בתורה ששמע יתרו ''את כל אשר עשה אלוהים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים'' הרי ששמע סיפור יציאת מצרים ולא כמו שפירש רש''י? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק? ותירצו שכוונת רש''י לספר איך הגיע לאוזניהם שבני ישראל יצאו ממצרים? ועל זה כתב רש''י קריעת ים סוף פירוש שבקריעת ים סוף כל מימיות שבעולח גם הם עמדו נד אחד וידעו כל העולם מזה על יציאת מצרים וכן במלחמת עמלק כשגבר עליהם יהושע קצף ידיהם ורגליהם ועוורם כמו שספרנו בפרשת בשלח וה' יתברך פזר אותם בכל העולם לספר מה קרה להם. ויש לשאול שהלא כתבנו בשם חכמינו שכל העולם שמעו עשרת הדברות ולמה אם כן לא כתב רש''י שיתרו שמע עשרת הדברות וידע מזה שבני ישראל יצאו ממצרים?

ד} כשספר משה ליתרו על הנסים שקרו להם כתוב ''ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את העם מתחת יד מצרים'' וברורה השאלה שמתיבת מיד פרעה עד סוף הפסוק מיותרים לכאורה?

נקדים מה שכתוב בגמרא עולא דרש הפסוק ''יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך'' ''אמרי פיך'' משמע שני מאמרים וצריך הפסוק לומר ''מאמר פיך'' בלשון יחיד ותירץ שכששמעו אומות העולם חמשה הדברות הראשונות אמרו לכבוד עצמו הוא דורש חס ושלום אבל כששמעו כבד את אביך ואת אמך שזה כבוד הורים ולא כבוד עצמו הודו גם על הראשונים ורבא דרש מפסוק אחר ''ראש דברך אמת'' האם דוקא הראש אצת אבל השאר חס ושלום שקר?! אבל התירוץ כששמעו השאר הודו על הראשונים.

ובקטע גמרא זו יש כמה שאלות:

א} למה אומות העולם כשהודו אחר כך לא חזרו בתשובה?

ב} למה כתוב בגמרא הודו על הראשונים צריך לכתוב הודו על הכל?

ג} למה הדבור הששי שהוא לכבוד הורים שכנעם ולא שכנעום שאר הדברות?

ויש ליישב שכוונת הגמרא שטענת אומות העולם למה ה' יתברך לא התחיל עשרת הדברות בלא תגנוב וכו' שהם מצוות שכליות והתחיל באנוכי וכו' אבל כששמעו כבד את אביך ואת אמך נתיישבה להם הקושיא משום שבגמרא דרש ו' דואת אמך לרבות אח הגדול שצריך לכבדו כיון שהוא גדול ולכך נתיישבה קושייתם שכיון שה' יתברך הוא קדם לכל הברואים אם כן מתחילים בו תחילה. ובתרגום אנקלוס תרגם הפסוק אשר הציל את העם ''מתחת יד מצרים'' ''מתחות מרות מצרים'' ומרות מלשון ''ממרים הייתם עם ה' אלוהיכם'' ופירוש שה' יתברך הציל את עם ישראל מטומאות ומעוונות מצרים. ולפי זה צריך יתרו לומר אשר הציל את העם מתחת יד מצרים דהיינו שהצילם מהעוונות ומהטומאה בתחילה כיון שעיקר יציאת ישראל ממצרים היא לקבל התורה ולא חרות הגוף ואחר כך יאמר הציל אתכם מיד פרעה ומיד מצרים שהיא העבודה אבל יתרו לא הבין את זה והתחיל בעבודה וסיים בעוונות ולכך התחילה התורה בפרשת בואו קודם עשרת הדברות וכן רש''י לא הזכיר עוד ששמע עשרת הדברות כיון שלא הבין מהם המסר ומכל מקום כתבה התורה עשרת הדברות בפרשה הנושאת את שמו לרמז לנו שלא נטעה כמותו.

וצריכים ללמוד מזה מוסר לקיים מצוות ה' יתברך ולא נאמר שמצוה זו אינה מתקבלת על הדעת ואין צריך לעשותה בשביל שהמצוות לא נאמרו בשכל אדם ואין שכלנו יכול להבין כל המצוות. ומי שטעה ונתגבר עליו יצרו ועשה עבירה מהר ירוץ לעשות תשובה ויעשה מה שיכול להרבות ממצות ויתרחק מהעברות ולא ישוב לכסלה עוד ולא יחפש תירוצים להצדיק את עצמו שבשמים אינם מקלים תירוצים שאומרים לו מה חשוב אתה כדי לומר מצוה זאת מתקבלת על הדעת וזאת אינה מתקבלת על הדעת ואין צריך לעשותה אלא תעשה כל המצוות.

בפרשת השבוע רש"י ז"ל פירש על הפסוק ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה לפני האלהים ומשה איפה היה והלא הוא שיצא לקראתו וגרם לו את כל הכבוד אלא שהיה עומד ומשמש לפניהם, כאן יש כמה שאלות: א} מה כוונתו שהוא עשה לו כל הכבוד הזה וכי היינו חושבים שרבו? ב} איך דייק שהיה משמש לפניהם? אולם רש"י ז"ל פירש על הפסוק לאכל לחם לפני האלהים מכאן אנו לומדים שמי שנהנה מסעודה שיש בה תלמידי חכמים כאלו נהנה מזיו השכינה. והאדם שואל למה? אולם התלמידי חכמים כשנפגשים יחד תמצאם מספרים בדברי תורה וכשיש התורה יש שכינה. ולזה רש"י שאל אהרן והזקנים למה באו מחמת משה כדי להנות מזיו השכינה וישמעו דברי תורה. הפסוק היה לו לומר לאכל לחם עם משה וחתנו ואם תאמר מי אמר להם שמשה אוכל עם חותנו הוא עסוק בתורה סיים שהוא יצא לקראתו כדי לעשות לו כבוד וכשיבואו לבקרו ודאי יהיה עמהם כדי לעשות לו כבוד ולזה תירץ שהיה משמשם כדי ללמדם דין שרב שמחל על כבודו כבודו מחול ולזה הוא שהיה רבם של ישראל משמש לפניהם כדי שתהיה סעודת מצוה. ומשה למדה מאברהם אבינו כשבאו לו המלאכים בדמות אורחים הפסוק אמר ואל הבקר רץ אברהם אף שהוא היה גאון הדור והיה רבם של כל העולם שהיה מלמדם עבודת ה', ואברהם למדה מהקב"ה כשעשה המילה הקב"ה הביא לו חמה מנרתיקה כדי שלא יטריחוהו האורחים, ואם רב שמחל על כבודו אין כבודו מחול הקב"ה יאמר לו אסור אינו מוריד חמה ויניח שיבואו האורחים ולזה ולא לפני האלהים שלמדו ממנו דין זה.

אנו המנהג שלנו בג'רבא שעושים סעודת יתרו וכל הילדים של בית ספר אומרים חידושים לפני רבם כדי לזכור שהנהנה מסעודה שיש בה דברי תורה כאלו נהנה מזיו השכינה כמו אהרן וזקנים לפני יתרו. וכל זה כדי שנדע ערך התורה שצריך לו לאדם לקבוע לו זמן ללמוד תורה בכל יום. נכון שהפרנסה קשה וצריך לו לאדם לעבוד על עצמו וישתדל על הפרנסה שלו אולם התורה צריכה יותר שאנו אין יכולים לחיות בלא תורה שכשהקב"ה נתן לנו התורה העולם כולו נזדעזע שהקב"ה התנה על העולם שאם ישראל אינם מקבלים התורה העולם חוזר לתוהו ובוהו. ואנו רואים שכמה בני אדם שעושים עבירה ותאמר להם אסור יאמר לך איני יודע, למה? משום שלא למד ואינו משתדל ללמוד. בפרקי אבות אומר תזהר עצמך ללמוד תורה ששגגת תלמוד עולה זדון. יש לשאול אם האדם טעה מה יעשה? וביותר שרואים שהפוסקים הרבה פעמים חולקים זה עם זה אחד אומר מותר ואחד אומר אסור ויש מי שמתיר כמו הרב של עירו. וביותר שבפרשת ויקרא הקב"ה מצוינו על פר העלם צבור ר"ל אם הסנהדרין טעו הורו הדין בטעות ועשו אותו האנשים ואח"ך ידעו שהם טעו יביאו קרבן חטאת שהוא אינו נקרב רק על הטעויות, ואיך התנא אומר כאילו עשה במזיד? אולם התנא כוונתו שגגת תלמוד שמי שהוא טעה משום שהוא לא למד.

והתנא בפרקי אבות אומר מי שמבטל התורה מעושר סופו לבטלה מעוני ומי שמקיימה מעוני סופו לקיימה מעושר והא אנו רואים שכמה עשירים אינם מקיימים התורה וסופם מתים עשירים וכמה עניים מקיימים התורה ומתים עניים? אולם התנא כוונתו שהמבטל התורה מהעושר שהוא חי בשלוה ומבטלה משום שרוצה להוסיף יותר כסף בסוף ימות ועדיין רוצה להוסיף ונראה לו שהוא עני איזהו עשיר השמח בחלקו והפסד השתיים. אולם מי שמקיימה מעוני אפי' שמזלו עני זכות התורה תעזור אותו כדי שימצא מזונו ויהיה שמח באותו מיעוט שיש לו ואיזהו עשיר השמח בחלקו.

רבותי! האדם כשיפטר מהעולם השאלה הראשונה ששואלים אותו קבעת עתים לתורה? ר"ל תחילת הבחינה למדת תורה אם למד נמשיכו לעשות החשבון ואם לאו אינו צריך לגמור ודאי אתה חייב שאינו יודע הדין. ברוך ה' בעירנו יש לנו ספרים ורוב בתי כנסיות לומדים בהם ארבע אמות הלכה בלילה אין בזה כלום אם האדם יקח מזמנו שעה אחת בלילה וילך לאחד מבתי כנסיות לקרא קצת או יקח סדור ויקרא בו וביותר הדינים ואם לא הבין משהו ילך לרב להבין לו והרב ישמח בו. ולא יאמר אני יודע שאם יפתח הספרים וילמוד בהם ימצא עצמו שאינו יודע כלום כמו שידוע בשנת 67 כשרוסיה עשתה קיסם כדי לעלות בו ללבנה אמרו זה הסוף המלכנו האויר כשעלו לא הגיעו רק לכוכב מאדים אמרו עדיין לא התחלנו. אף התורה ככה האדם שאינו לומד ויאמר אני יודע אם יפתח הספרים וילמוד בהם ימצא עצמו שעדיין הוא לא התחיל. יהי רצון שהקב"ה יעזרנו ללמוד ונבין התורה ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

פרשת יתרו

נצטווינו 3 מצוות עשה ו14 מצוות לא תעשה.

מצוות עשה ה:

1.      להאמין שה' יתברך ברא את כל העולם והוא שולט בה.

2.      לעשות קידוש בליל שבת בכניסתו ולעשות הבדלה ביציאתו.

3.      לכבד את האב והאם.

מצוות לא תעשה הן:

1.      שלא לחשוב שיש אלוה חוץ מה' יתברך.

2.      שלא לעשות עבודה זרה.

3.      שלא להשתחוות לעבודה זרה.

4.      שלא נעבוד עבודה זרה בעבודה הצריכה לה כגון לעבוד מרקוליס על ידי שזורקים עליו אבן.

5.      שלא לישבע לשוא. ויש בזה ארבעה אופנים א} לבטל שבועה. ב} להשבע על דבר שלא יכולים לקיימו. ג} להשבע לשקר. ד} להשבע על דבר שאינו צריך שבועה.

6.      שלא לעשות מלאכה בשבת ומספרם שלושים ותשעה שקראום במשכן מלאכה ואמרו אתם חכמינו זכרונם לברכה במסכת שבת וכן המלאכות ששייכות לאלו המלאכות ונקראות תולדות.

7.      שלא להרג בני אדם.

8.      אבור לנאוף.

9.      אסור לגנב בני אדם.

10. שלא להעיד עדות שקר.

11. שלא לחמוד מה שהו שלא שייך לנו ונפציר בחבירנו עד שימכור אותו.

12. אסור לעשות תמונה בולטת בצורת אדם אפילו שלא לעובדה.

13. אסור לבנות מזבח שעבר עליו גרזן.

14. שלא לעלות במעלות למזבח אלא על ידי כבש משופע.

כבר ספרנו בפרשת שמות שמשה כשירד למצרים הביא עמו את אשתו ואת בניו ובעצת אהרון החזיר אותם למצרים וישמע יתרו את כל הקורות לבני ישראל וידע שמשה אינו יכול ללכת למדין להביא את משפחתו כיון שהוא מלך ישראל ואינו יכול לעזב את העם הלך אליו והוליך עמו את בתו ושני בניה וישלח אליו מי שהוא להגיד לו שהוא בא ויצא אליו משה וגם אהרון אחריו והזקנים אחריהם ומי רואה גדולי ישראל ואינו יוצא?! ולכך יצאו אחריהם כל ישראל ונעשה כבוד גדול ליתרו ויספר משה לו את כל הנסים שקרו להם.

וממחרת ישב משה לשפוט את העם וירא יתרו שמשה מבוקר עד ערב והוא שופט את העם אמר למשה שאין זה הדרך הנכונה כדי לשפוט כיון שהוא והעם יתעייפו שניהם ולכן יעץ לו ללמד תלמידים כדי שיעזרו את הדבר הקש יביאון אל משה והקל ישפטו הם.

כשהגיעו בני ישראל למדבר סיני אמר ה' אל משה שהוא נותן תורה לבני ישראל ועליהם להכין את עצמם ליום השלישי ובששה בסיון בבקר היו בני ישראל ישנים וה' יתברך הביא קולו וברקים כדי לעוררם וכדי לתקן זה החט תיקנו חכמינו זכרונם לברכה להשאר ערים כל הלילה בליל חג השבועות וללמוד תורה וישכון ה' על הר סיני וידבר עם משה וכל בני ישראל שומעים ויאמר ה' אל משה רד העד בעם שלא יתקרבו אל הר סיני ויכינו את מחשבותיהם כדי לקבל את התורה אבל משה רצה למהר נתינת התורה שהיא יקרה לו ויאמר אל ה' ין צריך להזהירם שכבר הזהרתם וה' יתברך רצה שמשה ירד שלא יאמרו שמשה הוא אמר עשרת הדברות ולא ה' ולכך אמר לו רד ועלית אתה ואהרון עמך וכשירד משה מיד התחיל ה' יתברך להגיד עשרת הדברות ואמר ''אנוכי ה' אלוהיך'' ''לא יהיה לך אלוהים אחרים'' אבל בני ישראל לא יכלו לשמע את קול ה' מפחדם ממנו ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמע ואל ידבר עמנו אלוהים פן נמות וה' יתברך שמח מאוד בתשובתם כיון שעל ידי זה תהיה יראתו על פניהם לבלתי יחטאו ויעל משה אל ההר וימסור לו ה' יתברך מה לדבר והוא היה מדבר והאלוהים יעננו בקול.

ויש לשאול:

כשספר משה את הנסים שקראו לעם ישראל אל יתרו ''כתיב עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוהים'' ויש לשאול והלא יתרו מלפני הרבה זמן חזר בתשובה {עיין פרשת שמות}? ותירץ רש''י שעכשיו ידעו יותר ויותר. אבל עדיין יש לשאול ממה שסיים הפסוק ''כי בדבר אשר זדו עליהם'' פירש רש''י בדבר אשר בקשו המצריים לעשות לישראל שבקשו להשליך את בניהם לים בה נענשו שמתו וטבעו בים סוף ויש לשאול מה החידוש יש בזה יותר מקריעת ים סוף ומלחמת עמלק עד שאמר יתרו שבזה ידע יותר את גבורת ה' יתברך?

ונקדים עוד שאלה כתיב ''וישמע יתרו כהן מדין את אשר עשה ה' למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים'' ואמרו חכמינו זכרונם לברכה מה שמועה שמע ובא והלא כל העולם שמע? ותירץ רש''י קריעת ים סוף ומלחמת עמלק ולכן בא להתגייר ויש לשאול למה לא תירץ רש''י ששמע שה' יתברך נתן התורה לבני ישראל שכל העולם שמע את עשרת הדברות ואפילו הדגים שבים וכמו שדרשו חכמינו זכרונם לברכה הפסוק ''ראש דברך אמת'' האם ראשית דברי ה' יתברך אמת והשאר חס ושלום שקר?! ותירצו שאומות העולם כששמעו הדברות הראשונות והם ''אנוכי'' ''לא יהיה'' ''לא תשא'' ''זכור את יום השבת'' אמרו לכבוד עצמו הוא דורש אבל כששמעו ''כבד את אביך'' וכו' שאינו לכבוד עצמו הודו על הראשונים שחכמינו זכרונם לברכה אמרו שיתרו בא אחרי מתן תורה ואפילו אחרי עשיית המשכן ולמה אם כן לא פירש רש''י ששמע מתן תורה?

ברם את זה יש ליישב שכיון שקודם זה מסופר קריעת ים סוף ומלחמת עמלק כך כתב רש''י ששמע את שניים אלו. איברא עדיין קשה מה שפירש רש''י הפסוק ''ויחד יתרו על כל הטובה'' שהיא טובת המן והבאר והתורה. ויש לשאול היה לו להתחיל בתורה תחילה שהיא יסוד קיום עם ישראל והיא העיקר שבסבתה יצאו ממצרים?

ברם רש''י רצה להשיב על שאלתינו הראשונה והיא מה החידוש ''כי בדבר אשר זדו עליהם'' שיתרו לא התפלא כלל על שקבלו את התורה משום דכתיב כשחנו ישראל במדבר סיני ''ויחן שם ישראל נגד ההר'' ולא כתב ''ויחנו'' ופירש רש''י שכל חניותיהם הקודמות היו במחלוקת אבל חנייה זו בלי מחלוקת כאיש אחד ובלב אחד אבל יתרו היה מתפלא על שאר הנסים שבקריעת ים סוף כתיב ''המבלי אין קברים במצרים'' ובמלחמת עמלק רבו עם משה על המים וכן במן רבו ואפילו הכי קרו להם נסים ויכול האדם לומר שה' יתברך היה סולח להם אבל אם נתבונן נראה שאחר מתן תורה היו נענשים על כל טעות ועוון שהיו עושים ולכן יתרו מתפלא למה לא נענשו בקריעת ים סוף ומלחמת עמלק והמן והבאר שהיו במחלוקת אבל משה פירש לו כי יש דבר והיא אשר זדו המצריים שהם שחנכום על דרך הנפסדת הזאת ונקראים תינוק שנשבה ואינם נענשים אבל ''עליהם'' אבל אחר מתן תורה שהם יודעים מה אסור ומה מותר ואינם קרויים עוד תינוק שנשבה עליהם להזהר ולא לעשות מחלוקת ועל זה נענשים.

ומכאן מוסר גדול כשנהיה באחדות אז מידת הדין אינה יכולה לנו וכשמדת הדין אינה נטפלת לנו זוכים לכל טוב מאת ה' יתברך. ברוך ה' בעירנו יש לנו חלק נכבד באחדות שכל בני בעיר עוזרים איש לרעהו בכללות אבל צריכים לשאול את עצמנו שבפרטות האם יש לנו האחדות? אולי אבל לפעמים. שהרבה פעמים שומעים שיש שני בני אדם רבים ושונאים אחד את השני ואינם יודעים מה מעוללים לעצמם בפרטות ולכל הקהל בכללות בשמים מפני השנאת חינם שהכול יודעים שבגלל עוון שנאת חינם חרב בית המקדש ואמרו חכמינו ששנאת חינם היא אפילו אם חבירו עשה לו רעה והוא שונאו נקראת שנאת חינם ויש לשאול מה החינם שיש בזה והלא חבירו כבר עשה לו רעה? והתשובה כיון שהוא שונא אותו בלבו ואין לו תועלת במה ששונא אותו ולכך נקראת חינם ואם יחזיר לחבירו את הרעה נמצא עובר על לא תקום ולא תטור אף על פי שזה קשה מאוד לסבול ולשתוק מכל מקום אם נחשוב שמי שהוא בא ונותן לנו כסף כדי שנשתוק האם היינו שותקים?! בטח ששותקים גם ה' יתברך שרואה אותנו שותקים נותן לנו שכרינו שדרשו חכמינו זכרונם לברכה הפסוק ''תולה ארץ על בלימה'' פירוש שהעולם תלוי בזכות הבולם פיו בשעת מריבה ראו אם כן מה גדול השכר! והצעה ועצה טובה היא לדון את חבירנו לכף זכות ולומר שלא התכוון לרעה או ללכת אליו או לשוח אליו שליחים לשאול אותו למה עשה את כל הרעה הזאת? אולי הוא צודק ואנחנו טועים ואם ימצא את עצמו וטועה יבקש סליחה ועל ידי זה יומעט מאוד הריב והמחלוקת ויגן על עצמו בלי מחלוקת ושנאה אלא בדרכי שלום ואם לא יאבה אפשר ללכת לרב העיר או לאנשים נשואי פנים שמתבייש בהם לשפוט ביניהם ולפי זה נרוויח שלא נפסיד על ידי השנאה בשמים ולהיפך יש לנו שכר כמו שכתבנו.

ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו על דרכי השלום וישלח לנו גואל במהרה בקרוב אמן!!!

מבצע "עופרת יצוקה"- סיפורי נסים                                                                                         לפני תחילת הלחימה פונה אישיות בכירה ביותר במשרד הבטחון אל הרב זמיר כהן שיחזק את העם ואת חייליו ויסייע ליצור אחדות.
*  ערב שבת, כמה שעות לפני תחילת שלב 2 של מבצע "עופרת יצוקה", הרמטכ"ל פונה בשיחת טלפון אל הרב הגאון יהודה לייב שטיינמן ראש ישיבת פונוביץ' ובמבקש ממנו שיברך את החיילים טרם יכנסו רגלית לתוך עזה.  הרמטכ"ל מסביר לרב שעל פי נתוני השב"כ, עיתוי מובחר לתחילת שלב זה הוא למחרת, שבת בצהריים. הרב אומר לרמטכ"ל שלא תהיה ברכה לחיילים אם ייפעלו בשבת ועליו להמתין עד למוצאי שבת. הרמטכ"ל נאות להמלצת הרב ואכן רק בשבע ושלושים במוצאי שבת מתחיל השלב השני של המבצע, כניסה רגלית.
 * מאות ציציות נשלחות לדרום עבור החיילים שמבקשים ללבשם בעת הלחימה ולא נותרת אף ציצית אחת מיותרת.
* ספרוני תהלים  מחולקים לחיילים שממהרים לשים אותם מתחת לקסדות שלהם.
* ככלל  התחושה בקרב החיילים היא של אחדות והתחזקות באמונה.
* ידוע לנו אותו מקרה מצער שטנק שלנו ירה בשוגג על כוחותינו וגבה מחיר יקר ביותר, אולם לא כולם יודעים על המקרה בו גם כן שהתה קבוצת חיילים במבנה בעזה וקצין ששהה עם החיילים שמע לפתע בקשר שטנק עומד לירות לעבר המבנה בו שהו. מסיבה שאינה ברורה לא היה יכול ליצור קשר עם הצוות של הטנק ולכן זינק במהירות לעבר גג המבנה, הוריד את הציצית שלו ונופף לעבר הטנק. ואכן מפקד הטנק זיהה מייד את הציצית וברגע האחרון נמנע אסון נוסף.
* כוח של צה"ל מתמקם בבית ברצועה על מנת לבצע ממנו משימות מסויימות. אף על פי שהבית היה נוח מבחינה מבצעית מחליט משום מה מפקד הכוח לצאת ממנו ולעבור לבית אחר. דקות לאחר שיוצא הכוח נכנסת חולית מחבלים לאותו בית ומתארגנת לביצוע פיגוע בחיילים שבשטח. לפתע מתפרץ לתוך הבית מחבל מתאבד שסובר בטעות שכוח צה"ל שוהה בו, מפוצץ עצמו על המחבלים ומתאבד...
* חייל מספר שבזמן ששהה במבנה עם חייליו נורה לעברם טיל כתף על ידי פעיל חמאס ובאותה שנייה ממש נורה פגז מטנק שפגש באורח נס בטיל ופוצצו טרם הגיע אל יעדו, אל אותה קבוצת חיילים ששהתה כאמור במבנה מסוים.
* באר שבע- רקטה נופלת בסמוך למחלקת מיון ילדים שלא נפגעת כלל. הרקטה נוחתת במגרש החנייה הסמוך שעמוס בד"כ במכוניות והפעם היה כמעט ריק לחלוטין למעט 2 מכוניות שחנו בפינה מרוחקת...
* אשקלון- השדירה הראשת בזמן שיא התנועה בכבישים משני צידיה, רקטה נופלת במרכז השדרה וכתוצאה מההדף יש רק מעט נזק למכוניות...
אשדוד- בניין בן 8 קומות נפגע  מרקטה שחודרת לקומה השמינית בשעה שבכל הדירות ישנם אנשים למעט דיירת הקומה השמינית שעורכת קניות ולכן אין נפגעים...
* נמל אשדוד- עת נשמעות אזעקות ממהרים עובדי המקום לתפוס מחסות. במקרה אחד לא פועלת האזעקה ורקטה נופלת בדיוק על אחד המחסות... איש לא נפגע...
* עזה- חיילים שוהים בבית ספר, שעה שאחד החיילים יוצא לחדר סמוך לעשות צרכיו, כך מתגלה המילכוד והחיילים ניצלים...
* שלושה סיפורי נסים קצרים: בעת שמיעת האזעקה יוצא אזרח לחדר המדרגות שניות ספורות לפני פגיעת הרקטה בדירתו... אין נפגעים...
באזעקה נוספת לא מספיקים דיירי הבית לצאת לחדר המדרגות, רקטה פוגעת ישירות בחדר המדרגות... אין נפגעים...
נהג מספר שבעת האזעקה נסע במכוניתו והוא לא ידע היכן להיסתתר. הרקטה פגעה בסמוך איליו והמכונית הגנה עליו מהרסיסים...
* זקנה התריעה בפני קצין וחייליו מפני בית ממולכד וביקשה מהכוח להסתלק מהמקום כי ישנה סכנה אם ייכנס לסריקה באותו מבנה. לאחר שהקצין המשיך לבית אחר פגש באותה זקנה בפתח הבית וזו חזרה בתחנוניה על אותה בקשה.לתדהמתו של הקצין הציגה עצמה הזקנה כרחל אמנו שנשלחה משמיים להגן על החיילים. בבדיקה שנעשתה מאוחר יותר, אכן הסתבר שהבתים עליהם הצביעה הזקנה היו ממולכדים. לינק בהקשר לכך אפשר לראות בסוף הכתבה.
*  רכז לול באחד מקיבוצי הדרום מספר על רקטה שנפלה פחות מארבעה מטרים ממנו. למרבה הנס שמע את שריקת הרקטה שניות ספורות לפני שנפלה ולכן הספיק "לדפוק פזצטה", לדבריו.
*  רקטה נופלת ליד בית כנסת באופקים ולמרבה הנס איש לא נפגע.
* רקטה פוגעת ישירות בבית כנסת ריק במושב במועצה האזורית מרחבים. האירוע היה בזמן הפסקה בין תפילות, בנס איש לא נפגע.
*  טנקיסט עומד לירות לעבר מה שנראתה לו כחולית מחבלים. שנייה לפני הירי מתחיל נגן ה-mp3  שלו לנגן את השיר: "אל תירא ישראל אל תירא", התותחן מודיע למפקדו שהוא מסרב לירות ואכן הסתבר מייד שזו קבוצת חיילים שלנו...
*  קבוצת חיילים מתפללת תפילת "ערבית" במבנה ובאותו זמן צלף מחבל יורה לעברם כדור, בדיוק ברגע בו הם אומרים: "ברכו" ומתכופפים. הכדור מחטיא אותם ופוגע בקיר הבית... 
* חולית חיילים הולכת במגמת סריקה מבלי להבחין בשני מחבלים המסתתרים מאחורי שיחים במרחק מטרים בודדים מהם כאשר אחד מהם מתחיל לירות לעבר החיילים. הוא לא פוגע והחיילים מסתערים לעברו והורגים אותו. המחבל השני שטרם הבחינו בו מנסה לזרוק לעברם רימון. המ"פ רץ לעברו , תופסו ומשתמש בו כמגן חי מפני הרימון שמתפוצץ והורג את המחבל והמ"פ נפצע קל בלבד...המקרה ניתן לצפייה בלינק המצורף בסוף הכתבה.
* מלבד ניסים ונפלאות אלו עוד מקרים רבים של פגיעות ישירות בבתים פרטיים ובמבנים ציבוריים שלא גבו נפגעים בנפש. נזכיר לדוגמא דווקא נס שאירע בצפון, בנהריה שם נפלה והתפוצצה קטיושה בתוך בית אבות שעה שהתקבצו כל דייריו במקום אחר בבניין.
* שר הבטחון מסר נתונים מסכמים לגבי הירי הרקטי לעבר ישראל בוועדת חוץ ובטחון המבטאים ללא ספק את ההשגחה האלוקית במהלכו של מבצע "עופרת יצוקה: 60% מהרקטות היו תועות, 40% נפלו בשטח בנוי,מהם 10% הסבו נזק למבנים, מהם 2% בלבד פגעו ישירות במבנים. התרסקות האווירון 

הובא בספר "אם הבנים שמחה" מאת המחבר הרב ניסים טרבלסי זצ"ל המעשה הבא:

יש לספר חלום אשר חלמתי ביום שבת קודש אחרי סעודת שחרית ואחרי שלמדנו קצת מפרשת השבוע כמנהגי, ובתוך הביאורים הזכרתי את דברי מורינו הרב חיים בן עטר זצוק"ל וזיע"א, מה שאמר בדבר מסויים. אחרי ברכת המזון ישנתי וחלמתי שבא אלי רב אחד מלובש יפה ומעוטף במעיל (הנקרא "ג'לאביה") כמו שלובשים חכמי מרוקו, והוא כולו היה לבן והיה יושב בישיבה ותופס בידו ספר. לא ידעתי מה שמו ועל מה מדבר. אני עמדתי לידו וכשראה אותי הרים את ראשו ואמר לי בזה הלשון ממש: "אם אתם לא תעשו תיקון בצרכניה תראו מה יקרה לכם השבוע אחרי שלושה ימים" והמשיך לקרות בספר שבידו.

אחרי זה התעוררתי משינה וראיתי שעדיין לא הגיע הזמן ללכת לבית הכנסת וחזרתי לישון. כשישנתי שנית ראיתי בחלום כאילו אני נמצא באותו מקום שראיתי בחלומי הראשון, ואותו הרב ואותו המעמד, ואני עודני עומד לידו, ושוב חזר לומר לי את אותם הדברים כדמותם וכצלמם. אני התעוררתי משנתי וסיפרתי את החלום לאשתי נ"ע, אמרתי לה שבחלום אמרו לי שהרב הזה הוא הרב חיים בן עטר זלה"ה. היא ענתה לי: אתה צריך להגיד את החלום הזה בבית הכנסת בשעת הדרשה, ותגיד להם שנחוץ להם לעשות תיקון בצרכניה, כמו שאמר לך הרב בחלום, כי יש חשש של פחד שאולי ח"ו יקרה משהו אם לא יעשו את התיקון, כי באמת בצרכניה יש תערובת של אנשים ונשים ומקום הצרכניה הוא צר מאוד וכנכנסים יחד מתערבים יחד. ואני שמעתי בקולה, ובזמן הדרשה סיפרתי לקהל את החלום, ובאמת התרגשו הרבה מזה ואמרו: תעשה תיקון שנראה לך וכולנו מסכימים למה שאתה עושה. אז אמרתי להם שיעשו זמנים שעות בשביל הגברים ושעות בשביל הנשים, והסכימו ולמחרת עשו כנזכר. ביום השלישי שאחר השבת ראינו אוירון טס מעל המושב בדיוק, ורץ ונפל בתוך המושב, אך לא בתוכו ממש אלא במגרש קרוב למושב, במרחק של עשרים, מיתר השיכונים של המושב, ועשה בור עמוק ורחב כמה מטרים וכל החלקים של האוירון, חלקם נשקעו באדמה, וחלקם עפו במושב וכמה חלקים נכנסו לבתים ולצריפים. וברוך ה' לא קרה שום אסון בבני אדם ולא בבהמות ולא בעופות, רק נגרם קצת נזק לזכוכיות של החלונות שעלו לממשלה כמה אלפי לירות. ונעשו כמה ניסים למושב במקרה הזה:

היה אדם אחד באותו זמן שהתפוצץ האוירון בתוך זה המגרש ותיקן ברז מים, ובאותו הרגע אשתו קראה לו לבוא לאכול, בתחילה סירב לבוא ואמר לה עד שאפתח את המים, אך אשתו עמדה בתוקף שיבוא מיד ושמע בקולה. וכשהגיע לביתו התפוצץ האוירון באותו המקום בדיוק שהיה עומד בו על יד הברז, וניצול ממות בטוח. היה עוד אדם זקן אחד יושב בתוך הצריף של הבת שלו והיה מדבר עם הבת שלו, ושוב יצאו הוא ובתו מהצריף ואחרי שניות נכנס לצריף גלגל של האוירון, ואילו היו בתוכו לא יודע מה היה קורה...

היה אדם נוסף עובר בתוך המושב, ועבר איזה חלק מהאוירון על ראשו ומתוך פחד ובהלה נפל למטה וקיבל מכה לא רצינית, וניצול מאסון.

ויש לשאול כמה שאלות:

א} אמרו חכמינו זכרונם לברכה שבששת ימי בראשית כשברא ה' יתברך את הים התנה עמו שיבקע כשיצאו בני ישראל ממצרים ועוד אמרו חכמינו זכרונם לברכה בשעה שהיו בני ישראל לפני ים סוף וה' יתברך אמר למשה שיאמר לבני ישראל שילכו בים הייתה מדת הדין מקטרגת על ישראל ואומרת למה ינצלו בני ישראל והמצריים יטבעו והלא שניהם עשו עוונות? אז אמר ה' יתברך למשה שיאמר לבני ישראל שיסעו בתוך הים ובזה השתיק מדת הדין. ויש לפרש שאי אפשר לומר שטענת מדת הדין שגם ישראל חס ושלום יטבעו כיון שהתנה ה' יתברך עם הים להיבקע מפני בני ישראל אלא שטענת מדת הדין שגם המצריים ינצלו ויש לשאול מה סבת שתיקתה כשה' יתברך אמר למשה דבר אל בני ישראל וילכו בים?

ב} כבר ספרנו כשהגיעו בני ישראל למרה ומצאו המים מרים והתפלל משה לה' יתברך אמר הפסוק ''ויורהו ה' עץ'' ויש לשאול למה לא אמר הפסוק כרגיל ''ויאמר ה' אל משה קח את העץ הזה והשלך אל המים''?

ג} אמרו חכמינו זכרונם לברכה קשים מזונותיו של אדם לפני ה' יתברך כקריעת ים סוף וידועה השאלה מה הקושי שיש לפני בורא עולם בקריעת ים סוף או בנתינת מזונות והלא הוא הכל יכול?

ברם עיקר הפרנסה תלויה בשני דברים יתפלל לה' יתברך וגם ישתדל לעבוד ובזה ה' יתברך יפרנסו בכבוד ולפי זה הבחירה בידי האדם אם יתפלל ויעבד או לא ואם כן דבר זה קשה לפני ה' יתברך כיון שאין זה בידו אלא ביד האדם כקריעת ים סוף שהתפלל משה לה' יתברך להצילם ועדיין חסר שישתדלו להצלתם ולפיכך אמר לו ה' יתברך דבר אל בני ישראל וילכו בים ואז שתקה מדת הדין כיון שהתפללו וגם השתדלו. אבל המצרים לא התפללו וגם כשנכנסו הים הובש כבר ולא השתדלו כלום ולכך טבעו כולם. ולהסיר מלב הטועים שעיקר ההשתדלות היא לעבוד ולא להתפלל לכך אמר הפסוק אחר שהתפלל משה לה' יתברך על מי מרה ''ויורהו ה' עץ'' פירוש שיתחילו בתפילה ואחר כך יורים ה' יתברך את הדרך אשר ילכו בה להשיג פרנסה בשופע ואל יאמר שבכוחו ועוצם ידו עשה את העושר הזה אלא הכול בידיו יתברך וצריך להתפלל ולהשתדל בדרכי היתר וה' יתברך יעזור.

וסגולה טובה לפרנסה בשפע שכל יום ויום ילמד פרשת המן מפרק ט''ז פסוק ד' ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. עד סוף הפרק והעומר עשירית האיפה הוא.

ויהי רצון שה' יתברך יפרנסנו פרנסה בשפע ולא נזדקק זה לזה ולא לעם אחר ונהיה בריאים ודשנים ויגאלינו גאולה שלימה בקרוב אמן!!! 

בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} הפסוק אמר שהקב"ה סבב את ישראל בדרך רחוקה פן ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה הא היו יכולים לשבת במדבר ובונים שם עירים ומהו הריוח אם לא יכנסו לארץ ישראל? ב} הרי אח"ך באה להם מלחמת עמלק שעדין הם לא הרחיקו הרבה מארץ מצרים? ג} הפסוק היה לו לומר צריכים מלחמה ולא בראותם מלחמה שר"ל שיראו מלחמה אפי' שאין להם בה שום קשר? ד} למה הקב"ה במלחמת עמלק לא הרג שרו של עמלק? ה} למה הפסוק אמר מלחמה לה' בעמלק מדור דור היה לו לומר רק לעולם?

אולם אמרו בגמרא שעז בעמים הוא ישראל ולולי הקב"ה נתן לנו התורה שנתקשרנו בה אם נקיים התורה אינו מתגבר עלינו אף אחד משום שהשר שלנו הוא מיכאל שהוא השר הגדול שבמלאכים אולם הוא קשור בתורתינו אם נקיים התורה יעזור אותנו ואם לאו ידיו יהיו כאלו אסורים ואין לו רשות לעוזרינו. ולזה הקב"ה הביא לנו מלחמת עמלק שחז"ל פירשו על הפסוק ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים למה אמר ברפידים והא לפני כן אמר שישראל היו ברפידים? ותירצו שרפו ידיהם מן התורה אף שבאותו זמן עדיין לא ניתנה התורה היה להם דיני שבת לומר לנו שאין בידינו כלום אפי' שישראל גבורים הרבה. מלחמת עמלק לא יכלנו לנצחה רק בנס מאת הקב"ה, שהקב"ה הגביר עמלק כדי להלחם עמנו שבאותו זמן כל האנשים היו מפחדים ממנו מחמת הנס שעשה לנו הקב"ה במצרים וקריעת ים סוף. והקב"ה לא רצה להרוג שרו משום שהבעיה היא לא רק בעמלק לבדו אלא גם בנו אם לא נקיים התורה ולזה אמר הפסוק בתחילה פן ינחם העם לא ר"ל ינחם שיצא ממצרים אלא ר"ל ינחם על מעשיו כשיראו המלחמה שלא בא עמלק אלא מחמת העוון ולזה הקב"ה הסביבם לים סוף כדי שיראו קריעת ים סוף והרג השר של מצרים כדי שנבין כשנשמע לדברי הקב"ה אפי' השר שהוא מלאך הקב"ה הורגו ואינם יכולים לעשות לנו כלום שאומה בלא שר אינה יכולה לעשות כלום. בראותם מלחמה אפי' קודם שיתחילו המלחמה ושבו מצרימה זוכרים שרו של מצרים ומה עשה לו הקב"ה וישובו בתשובה. ולזה אח"ך הביא להם מלחמת עמלק כדי שלא נאמר הרי מצרים כלתה נצלנו, לא! הקב"ה יש לו הרבה דרכים כדי לענוש בהם אין רק מצרים יש כל העולם! יש נבוכדנצאר יש טיטוס ובלעדם הרבה והכל תלוי רק בתשובה שלנו ואם נשמע לדברי הקב"ה אפי' השר שלהם יהיה מה שיהיה הקב"ה יכול לעשות לו כמו שרו של מצרים ולזה כשקוראים בפרשת בשלח בתחילה קוראים על המלחמה ובסוף על המלחמה. כולנו יודעים שאנו אין בידינו כלום והטוב שיש לנו אם כוח אם חכמה אם כסף הכל מהחסד שעושה עמנו הקב"ה. ואנו רואים שאפי' שאנו עז שבעמים הקב"ה הביא לנו מי ינצחנו וכשרצה הקב"ה לעוקרו עקרו. וצריכם החסד הזה לנצלו בדברים שאוהבם הקב"ה אם כוח מנצלו בדברים של יראת שמים ואם חכמה מנצלה בחכמת התורה ואם כסף נעשה צדקות ונחזיקו התורה ויראת שמים ונשמור על עצמינו ונשוב בתשובה כמו שרואים הפסוק אמר פן ינחם העם ר"ל הקב"ה הרג שרו של מצרים והביא מלחמת עמלק והניח הכסא הכבוד חסר ושם השם חסר משום דילמא נתעורר אנו בדברים אלו ונשוב בתשובה. יהי רצון שהקב"ה יעזרנו לשוב בתשובה ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

פרשת בשלח

נצטווינו מצוה לא תעשה אחת והיא: שלא ללכת מחוץ לעיר יותר משנים עשר ק''מ אבל חכמינו זכרונם לברכה החמירו ואמרו רק ק''מ אחד.

כבר ספרנו שני ישראל יצאו ממצרים אבל עדיין לא נגמר הספור ולא נתייאש עדיין פרעה ושלח עמם מרגלים לראות אם באמת חוזרים אחר שלושה ימים כמו שהבטיחו לו וה' הטעה אותו כדי שירדוף אחריהם ויאמר למשה שיאמר לבני ישראל שיחזרו לאחוריהם ויחנו לפני פי החירות בין מגדול ובין הים לפני בעל צפון כשראו המרגלים שעברו שלושה ימים ואינם חוזרים ויהפך לבבו הוא ועבדיו ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מהעבודה ויחשבו הוא ועבדיו שה' יתברך עזבם ומה שעשה אותם מכות במצרים רק להראותו את גבורתו ויאסור פרעה את כל רכבו ואת חייליו לרדוף אחרי בני ישראל אבל החיילים פחדו מפני גבורת ה' יתברך ולא רצו ללכת פתח להם פרעה אוצרות המדינה והראה להם את כבפו וזהבו אות האבנים טובות ומרגליות ויאמר להם קחו אשר תרצו ויקחו החיילים את כל האוצרים ויקשטו בהם את העגלות וירדפו אחרי בני ישראל והמהלך שהלכו בני ישראל בששה ימים הלכו אותו המצריים ביום אחד ובליל שביעי של פסח שהוא 21 ניסן הגיע פרעה אל בני ישראל שהגיעו לים סוף והכול סגור לפניהם מצד אחד חיילי פרעה ומצד שני הרים ובקעות ומצד השלישי נחשים ועקרבים ומצד הרביעי הים.

כשראו בני ישראל את המצריים פחדו הרבה מהם שרצו לברוח ומהם שרצו להילחם ומהם שרצו להיכנע ויבואו אל משה ויאמר להם אל תעשו כלום ויתפלל משה אל ה' יתברך ויאמר לו ה' יתברך תאמר לבני ישראל ויכנסו לים והראשון שנכנס הוא נחשון בן עמינדב {מיודענו בפרשה הקודמת} נשיא שבט יהודה ואחר כך נכנס שבט בנימין וכשהגיע למים לצוואריהם אמר ה' יתברך למשה והכה את המים ויבקע הים לשנים עשר בקעים.

אמרו חכמינו זכרונם לברכה שכל מימות שבעולם אפילו המים שבכוס נבקע לשנים עשר בקעים כדי שישאלו ותתפרסם גבורת ה' יתברך ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה כל שבט ושבט לבדו ואפילו שהיו הולכים על רגליהם ויש להם הרבה צאן ובקר וילדים קטנים והמצריים רוכבים על עגלות וסוסים לא השיגו אותם במשך כל הלילה ובאשמורת הבוקר יצאו בני ישראל מן הים ויאמר ה' אל משה שיכה עוד פעם את הים והמצריים הם בים ויטבעו כולם.

ויאמר ה' יתברך לשרו של ים להוציא את המצריים מהים אבל הים טען יש אדון נותן מתנה לעבדו וחוזר ולוקחה ממנו?! אמר לו ה' יתברך שייפייס פעם אחרת ופייס אותו בחיילי סיסרא כמו שכתוב בהפטרת השבוע ויוציא הים את המרים ואת כל הממון והאוצרות אשר להם ואז יצאו בני ישראל בשירה גם מרים והנשים שרו בתוף ובמחול והטעם שהביאו תופים ומחולות כדי שלא ישמעו האנשים את קולם ואחר כך היו בני ישראל אוספים את האוצרות אשר למצריים שהוציאם הים ולא רצו להפסיק עד שהפסיקם משה רבינו על כורחם כדי לנסוע.

ויסעו בני ישראל ויבואו למרה והמים אשר שם הם מרים ולא היה לבני ישראל מים מתוקים וילונו על משה ויתפלל משה אל ה' ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים כדי שאנחנו נדע שלכל מכה יש תרופה ואם נשמע בקול ה' תמיד ישמר אותנו ואחר כך נסעו לאלים ומאלים נסעו למדבר סין ב15 באייר וילונו בני ישראל על משה ויאמרו לו שרוצים לאכול ויתפלל משה אל ה' ויאמר לו ה' שהוא ממטיר להם לחם מן השמים בבקר ובערב יבוא השלו והא מין עוף שמן וטעים ויאמר להם שכל אחד יאסוף רק עומר אחד לגולגולת ויש שאספו הרבה ויש שאספו מעט אבל כשבאו אל הבית וימודו אותו וימצאו שכל אחד אסף רק עומר אחד ומזה למדים שה' יתברך יביא לכל אחד את חלקו ויאמר ה' אל משה שיאמר לבני ישראל שלא יותירו ממנו כדי לכעת שה' יתברך כל יום ויום מכין לכל אחד ואחד את חלקו ויש אנשים שלא שמעו וישאירו ממנו עד הבקר והבאיש. וביום השביעי מצאו שכל אחד לקט שני עומרים וילכו למשה ויאמר להם משה שאמר לו ה' יתברך שמחר יום השבת לא יורד המן שהוא יום מנוחה ואסור לעבוד ולצאת אם ירד המן או לא אלא צריכים ללמוד בו תורה וישאירו בני ישראל את המן עד יום השבת ולא הבאיש ורמה לא הייתה בו כאשר אמר ה' אל משה אבל יש אנשים שלא שמעו בקול ה' ויצאו לראות אם ירד המן או לא ולא מצאו ויאמר ה' אל משה עד מתי לא שומעים בקולי ראו כי ה' נתן לכם את השבת על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומיים וגם לא הבאיש ומאותו זמן הכירו בני ישראל את ערך השבת.

ויאמר משה אל אהרון קח צמצמת אחת ומלא אותה מן למשמרת להראותה לבני ישראל בזמן ביאת הגואל ואותו מן לא הבאיש ולא יבאיש עד ביאת הגואל.

ויסעו לרפידים ולא מצאו מים וילונו על משה ויתפלל משה אל ה' יתברך ויאמר לו ה' אסוף את זקני ישראל וצא ותמצא סלע שעליו דכינת ה' יתברך והכיתה אותו ויוציא לכם מים ויעש מה כן ותוציא להם מים והייתה הולכת עמהם בכל נסיעותיהם עד שמתה מרים.

ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים ועמלק היה יודע את גבורת ה' יתברך מה עשה? ידע בכוח הכישוף מי הם שעדיין לא הגיע זמנם למות ושלחם להילחם עם ישראל ויצוו משה ליהושע להילחם בעמלק ומשה ואהרון וחור עלו ראש הגבעה והיה כאשר ירים משה את ידיו וגבר ישראל וכאשר יניח ידיו וגבר עמלק ויתפסו אהרון וחור את שתי ידיו ויהי ידיו אמונה בתפילה עד בא השמש ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב כל אחד ואחד מחיילי עמלק זה נקטע לו ידו וזה רגלו וכדומה ופיזרם ה' יתברך בכל העולם כדי שיראו כל אומות העולם את גודל גבורת ה' יתברך ושמירתו על עמו ישראל ומלחמת עמלק היא מלחמה קשה שאין אנחנו מבינים את כל המהלכים ולפי הפשט היא מלחמת הקדושה נגד הסטרא אחרא וישבע ה' יתברך שאין כסאו שלם ולא שמו שלם עד שימחה את זכר עמלק.

כתיב ''ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלוהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלוהים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצריימה'' ויש לשאול והלא עיקר יציאת בני ישראל ממצרים לקבל תורה מסיני אחר חמישים יום אחר שיטהרו מארבעים ותשעה שערי טומאה שנכנסו בהם וממצרים עד לארץ ישראל מהלך 11 יום ומאי קאמר הפסוק הטעם שמא יראו מלחמה?

ואין לתרץ שילכו מהר לארץ ישראל וילחמו מלחמה מהירה ואחר כך ילכו למדבר סיני לקבל התורה שרש''י פירש ''בראותם מלחמה'' כגון נלחמת העמלקי והכנעני ולא מלחמת ארץ ישראל?

נקדים עוד שאלה כתיב ''ולא נחם אלוהים'' היה לו לכתוב ''ולא נחם ה',, שהיא מדת הרחמים ולא לומר ''אלוהים'' שהיא מדת הדין?

ברם הפסוק אינו מדבר על מלחמת ארץ ישראל שהיו כולם צדיקים והיו יכולים לנצח בקלי קלות ולא יחשבו כלל ועיקר לחזור למצרים אבל הפסוק מדבר על מלחמות אחרות שבאות בגלל העוונות ואז בני ישראל יסבלו ממנה כמו מלחמת עמלק שנלחם עם ישראל ברפידים ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ''ברפידים'' על שרפו את ידיהם בתורה וכן בעוון המרגלים {עיין פרשת שלח לך} כתיב ''ויבא העמלקי והכנעני היושב בהר ההוא ויכום ויכתום עד החורמה'' וכן מלחמת הכנעני דכתיב ''וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם עם ישראל וישב ממנו שבי וידור ישראל נדר וכו' וישמע ה' בקול ישראל וכו',, שבגלל עוונותיהם נלחם בם הכנעני ולא נצחו אלא אם נדרו שיחרמו את עריהם ולכן ה' יתברך סבב אותם בדרך אחרת כדי שיארעו אותם מלחמות אחרות בשביל שלא שמעו בקול ה' ונדע אנחנו את הסבה כדי לחזור בתשובה.

אחי היקרים!!! כולנו יודעים שהעיר בצער עד שרב העיר שליט''א עשה פדיון לקהל נכון שהפדיון עוזר לעצור את הגזרות אבל אינו לבדו אינו מספיק וצריך עמו תשובה. יאמר אדם יצר הרע קשה מאוד ומה יעשה כדי להנצל ממנו? על זה אמרו חכמינו זכרונם לברכה לקבע עתים לתורה כמו שאמר הפסוק ''לולא אותי עזבו ותורתי שמרו'' ולמדו חכמינו זכרונם לברכה שבתורה יש אור שמחזיר את האדם בתשובה שמי שלומד תורה יש לו סייעתא גדולה מן השמים להתגבר על היצר הרע.

שומעים תמיד כמה אנשים שאומרים שהם בשר ודם ואינם יכולים לשלוט על היצר הרע אבל אין זה טענה כמו שכתבנו שאותם בני אדם רוצים לשבת בחיבוק ידיים בלי להשיב מלחמה השערה ולהילחם ביצר הרע ואילו היו לומדים וקובעים זמן לתורה בטח היו מנצחים את היצר הרע ואם לא יעשו כן יענשו בחומר הדין לאחר אריכות ימים ושנים ולא תועיל טענתם להצילם מהעונש ולא עוד אלא השאלה הראשונה בבית דין של מעלה היא קבעת עתים לתורה ולא יאמר האדם אני יודע ללמוד ולא צריך לקבע עתים לתורה כיון שהשאלה היא קבעת עתים ולא ידעת ללמוד והטעם כמו שכתבנו שאור התורה שומרו דעתיב ''בהתהלכך תנחה אותך'' והיא התורה בעולם הזה ''בשכבך תשמור עליך'' אחר המית ''והקיצות היא תשיחך'' לעתיד לבא ולכן אם אנחנו מרגישים את הצער שיש בעיר צריכים לקבוע עתים לתורה עדי לבטל את כל גזרות רעות ויגזור עלינו ה' יתברך גזרות טובות ומרובות ויגאלינו גאולה שלימה בקרוב אמן ואמן!!!

בפרשה כתוב ''החודש הזה לכם ראש חודשים'' ונחלקו רבותינו זכרונם לברכה בגמרא אחד אומר בחודש תשרי נברא העולם ואחד אומר בחודש ניסן נברא העולם. והנה לפי החכם שסובר שבחודש תשרי נברא העולם מלמדינו הפסוק שאפילו שהעולם נברא בחודש תשרי החשבון לא יתחיל בו אלא בחודש ניסן. אבל לחכם שסובר שהעולם נברא בחודש ניסן מה מלמדינו הפסוק שחודש ניסן הוא תחילת החשבון?! ברם במסכת ראש השנה כתוב שמונים למלכי ישראל מחודש ניסן ולמלכי אומות העולם מחודש תשרי. למשל אם הומלך מלך בישראל באדר כשיגיע ניסן נחשב כאילו מלך כבר שנה לעומת זה מלך אומות המלך אינו נחשב שמלך שנה אלא אם כן יגיע חודש תשרי ולכן הפסוק בא ללמדנו שלישראל חודש ניסן הוא ראש החודשים וממנו מתחילים למנות ואין מונים כמו אומות העולם מחודש תשרי.

אבל עדיין יש לשאול:

א}למה מלכי אומות העולם מונים להם מחודש תשרי ולא מחודש אחר?

ב}ועוד למה לישראל חודש ניסן הוא ראש חודשים והלא מן הצדק הוא להיות חודש סיון שבו ניתנה תורה?

ג}ועוד שאלה למה ה' יתברך הכה את פרעה בעשרת מכות והלא יכול להסתפק במכה אחת שיכריח אותו שישחרר את בני ישראל?

ברם הדבר שיותר יקר הוא התורה אבל בן אדם אינו יכול להכיר ערכה כיון שעיקר שכרה בעולם הבא ולא בעולם הזה. ולכך ה' יתברך מזכיר אותנו פעם בפעם בערך התורה שכשיגיע חודש ניסן אז ישראל מכינים את צורכיהם לחג הפסח בשמחה וכן בליל הסדר מספרים בעשר המכות שלקו המצריים וביציאת מצרים בעוד יותר שמחה וידע שעיקר יציאת מצרים היא כדי לקבל את התורה אז יעריך את התורה ויכבדה. הטעם שממליכים מלך מבני ישראל ולא מלך משאר אומות העולם כדי לחיות בחרות ולכן מונים להם מחודש ניסן שהוא חודש החרות. אבל עיקר החרות היא לקיים תורה ומצוות כמו שדרשו רבותינו הפסוק ''חרות על הלוחות'' מלשון בן חורין שאין בן אדם חורין אלא מי שעוסק בתורה. אבל מלכי אומות העולם שהם רמז ליצר הרע מונים להם מחודש תשרי שהוא חודש דין ומשפט לרמז שמי שהולך בדרכי אומות העולם והיצר הרע שישפטו אותו ואוי לו אם יצא חייב בדינו. ולכן צריך לעשות מאמץ להתגבר על היצר הרע שאז נקרא גבור כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה איזהו גבור הכובש את יצרו. ואף על פי שלפעמים לא יוכל להתגבר על היצר הרע אל יפול בקרבו אלא יתגבר כארי ללחום אתו ולנצחו ואז ה' יתברך ישמח בו.

ויהי רצון שה' יתברך יעזרנו להתגבר על היצר הרע ויגאלינו גאולה שלמה בקרוב אמן!!!

בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} רש"י ז"ל אמר על הפסוק תאכלו מצות עד יום האחד ועשרים לילה ויום יש להקשות דהא ידוע שהיום ז"א יום ולילה שלו ולמה היינו טועים ועוד הפסוק אמר בראשון בארבעה עשר יום בערב ר"ל בלילה? ב} רש"י ז"ל פירש על הפסוק ושמרתם את המצות שלא יבואו לידי חימוץ מה היינו מפרשים ושמרתם את המצות להסתירם בקופה? ג} אח"ך סיים רבי יאשיה אמר אל תהי קורא את המצות אלא את המצוות מצוה הבא לידך אל תחמיצנה למה רש"י הביא פירוש זה לכאן וכי כל פירוש על הפסוק שיש בגמרא מביא רש"י?

אולם כשאמר הפסוק שבעת ימים תאכל מצות נקרא כלל וכשאמר בראשון בארבעה עשר יום לחודש בערב, בלילה פרט וכלל גדול בידינו כלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט שאין לפרש אלא כהפרט ר"ל בלילה. וכשלמדנו מפסוק זה שבליל חמשה עשר בניסן מצוה לאכול מצה ושאר הימים אסור לאכול החמץ בלבד היינו אומרים שמלת בערב היא באה ללמדנו פירוש אחר ואמר הפסוק ימים ר"ל ביום בלבד הוא שאסור לאכול החמץ אבל אחר כל הביאורים האלה למה הכתוב אמר ושמרתם את המצות בלא שיצוינו לשמור עצמינו מהחמץ על זה תירץ רש"י ז"ל כאן אינו רוצה ללמדינו שלא תאכל המצה שהחמיצה אלא כוונתו שנזהירו עליה שלא תחמיץ כדי שלא לטעות ולאכול אותה ר"ל להרחיק עצמינו כדי שלא לגעת בטעויות כמו שמשון כשהלך לארס אשה הלכו עמו אביו ואמו ואח"ך אמר הפסוק ששמשון פגש באריה וחתך לו פיו ואביו ואמו איפה הם? ותירצו חז"ל כשקרבו לעיר מצאו כרמים של ענבים ושמשון שהוא היה נזיר אסור לו ליכנס לכרם כדי שלא יטעה ויאכל לכן סבב מאחרי הכרמים ואביו ואמו הלכו לפני הכרמים ובאותו זמן פגשו האריה. ולזה סיים דברי רבי יאשיה שלא רק מצוות לא תעשה צריך לו לאדם לעשות גדר כדי שלא יטעה אף במצוות עשה צריך לו לאדם שאם באה לפניו מצוה אל יחמיצנה דילמא יעבר זמנה או ישכחנה.

רבותי! כל זה למדנו מהחמץ שאין מי שאינו נזהר מהחמץ וקודם פסח בשני חודשים כל האנשים יתחילו להכין עצמם כדי שלא יבואו לידי חשש קטן של בל ימצא יתחילו לצבוע ומכבדים הבית ודבר שיש לו בו ספק אפי' אחד אחוז ירחיק ממנו ויעשה כמה גדרים וכאן בדיוק בא הפסוק לזוכרינו שהאדם צריך לו לעשות גדר בכל המצוות ולא רק בחמץ ולכל הפחות יקיים הגדרים שעשהום לנו רבותינו ז"ל משל אסור לו לאדם ליתן שלום לאשה ביד ואסור היחוד ונקבל עלינו השבת עשרים דקות קודם המעריב ואסור לרחוץ בשבת בחמין וכמה דברים אחרים שאם עושה אותם בלא שאומרים לו למה או איך. אולם יש כמה דברים שיבוא האדם ויאמר מה יש בזה, זה אופנה ישנה! או במצוות עשה יבוא האדם וידחה ויאמר אעשה אותה אח"ך התפלה אם קמתי מאוחר אין בכך כלום אלך להתפלל, ארבע אמות הלכה אבוא מחר או שבוע הבא, מנחה וערבית יאמר הוסיף מעט ואח"ך התפלל ואח"ך תמצא שעבר זמן קריאת שמע והלמוד בטלו ומנחה עבר זמנה והוא אינו מרגיש, על זה אמר רבי יאשיה מצוה הבא לידך אל תחמיצנה אל תרגזנה לא ר"ל אל תעברנה אלא אפי' אתה יודע שתעשנה אח"ך לא! עשה אותה עכשיו כמו שאתה זריז על ושמרתם את המצות גם כן תהיה זריז על ושמרתם את המצוות. חז"ל אמרו זריזין מקדימין למצוות קודמת לברב עם הדרת מלך ר"ל כשאדם ישתדל לעשות מצוה יותר מוקדם יותר טוב מלחכות עד שיאספו האנשים כדי שתהיה מפוארת יותר. יהי רצון שהקב"ה יעזרנו לקיים המצוות ונרחיק מן העבירות ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

פרשת בא

נצטווינו בפרשה תשעה מצוות עשה ואחד עשר מצוות לא תעשה.

מצוות עשה הם:

1.      לספור אימתי חל ראש חודש ולקדש את ראש החודש.

2.      להקריב קרבן פסח בארבעה עשר בניסן.

3.      לאכול קרבן פסח בליל חמישה עשר בניסן.

4.      לבער החמץ ביום ארבעה עשר בניסן.

5.      לאכול מצה בליל חמישה עשר בניסן.

6.      שכל בכור הזכרים בין באדם ובין בבהמה קדוש לה' יתברך.

7.      לספר ביציאת מצרים בליל חמשה עשר בניסן.

8.      לפדות בכור חמור בכבש.

9.      אם לא פדה את בכור החמור שיערפנו בקופיץ מצווארו.

מצוות לא תעשה הם:

1.      שלא לאכול בשר קרבן פסח מבושל או נא.

2.      שלא להשאיר מקרבן פסח עד יום חמישה עשר בניסן וחכמינו זכרונם לברכה החמירו עד ליל חמישה עשר בחצות.

3.      שלא להשאיר ברשותינו חמץ במשך שבעת ימי הפסח.

4.      שלא לאכול דבר מעורב בו חמץ בפסח.

5.      שלא נתן לישראל מומר מבשר קרבן פסח.

6.      שלא נתן לגוי מבשר קרבן פסח.

7.      שלא להוציא בשר קרבן פסח מהחבורה שאוכלת אותו.

8.      שלא לשבור אף עצם אחת מקרבן פסח.

9.      מי שאינו מהול אפילו שהוא פטור מהמילה כגון שמתו אחיו מחמת המילה אפילו הכי אסור לאכול מקרבן פסח.

10. שלא לאכול חמץ בפסח.

11. שלא יראה חמץ אצל ישראל במשך חג הפסח.

נמשיך לספר בשאר הנכות שהביא ה' יתברך על המצריים.

מכה ח': ארבה. אמר משה לפרעה שעתיד ה' יתברך להביא ארבה על ארץ מצרים אם לא ישלח את בני ישראל וישחית את כל מה שנותר ממכת הברד ויאמרו עבדי פרעה אל פרעה שלח את האנשים ויעבדו את ה' הטרם תדע כי אבדה מצרים וישלח פרעה ויקרא למשה ולאהרון ויאמר אליהם מי ומי ההולכים ויאמר משה הכול הולכים ולא ישאר פרסה אמר לו פרעה אמרו לי החוזים שיש כוכב ושמו רעה והוא רמז הדם שיוציא עמכם וזה רמז רע אמר לו משה אנחנו בוטחים בה' יתברך ויגרש אותו פרעה ואותו דם שראו החוזים הוא דם המילה שכשיצאו בני ישראל ממצרים כולם עשו מילה אבל הנולדים החדשים לא יכלו לעשות מילה כיון שאין רוח צפונית מצויה אבל לאחר ארבעים שנה כשהגיעו לארץ ישראל מל אותם יהושע {עיין יהושע פרק........} ואם כן אותו דם אינו רמז רע בר מינן אלא להיפך הוא דם המילה .

ויבא הארבה וישחית את ארץ מצרים ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה בכל ארץ מצרים ויקרא פרעה למשה ולאהרון כרגיל ויבקש מהם שיתפללו לה' ויסיר את הארבה והבטיח כרגיל שישלח את בני ישראל ואין צריך לומר שלא קיים את הבטחתו ויתפלל משה אל ה' ויסיר את הארבה ואפילו הארבה שמלחו המצרים לאכול אותו קם לתחייה ועף כדי שלא יהנו ממנו המצרים.

מכה ט': חושך. אמר ה' אל משה נטה ידך על השמים ויהי חושך שלושה ימים בכל ארץ מצרים ואחר כך עוד שלושה ימים חושך חזק מאוד אשר היושב לא יכול לקום והקם לא יכול לשבת ויש מבני ישראל שלא רצו לצאת מארץ מצרים כשמונים אחוז וימת ה' אותם באותם ימי אפילו שלא יראו אותם המצרים ויאמרו גם הם לוקים כמונו ואחר החושך קרא פרעה למשה ולאהרון ויאמר אליהם לכו אתם אבל מקניכם יוצג אמר לו משה לא עוד שמקנינו הולך עמנו אלא גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות להקריב לה' אלוהינו ויחר אף פרעה ויאמר למשה לא תוסיף לראות את פני כי ביום ראותך פני תמות ויאמר לו משה כן דברת לא אוסיף עוד ראות פניך.

מכה יו''ד: מכת בכורות. אבל כה אמר ה' בחצות הלילה בליל חמשה עשר בניסן אני יוצא בארץ מצרים והכיתי כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה והייתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים אשר כמוהו לא נהייתה וכמוהו לא תוסיף ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למאדם ועד בהמה למען תדע אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר צא אתה וכל העם אשר ברגליך ואחרי כן אצא ויצא מעם פרעה בחורי אף. ופרעה הוא בכור וגם יש לו בן בכור.

אמר משה לבני ישראל שישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב ושמלות ויצוו לבני ישראל שיקנו כבש ויקשרו אותו לפני הבית ביום 10 בניסן ואותו יום הוא יום שבת והיו שואלים אותו המצריים מה זה? והיו אומרים להם כדי לשחטו לצורך קרבן פסח והיו המצריים מקהים את שניהם שבני ישראל שוחטים את עבודה זרה שלהם והם שותקים ונקראת אותה שבת שבת הגדול פירוש שבת שנעשה בה נס הגדול שלא יכלו המצריים לעשות להם כלום.

בליל חמשה עשר בניסן בחצות הלילה בדיוק הרג ה' כל בכור בארץ מצרים כאשר הבטיח ובית שאין בו בכור מת הגדול שבבית והייתה צעקה גדולה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת ופרעה פחד מאוד שמא ימות כיון שהוא בכור ויצא לחפש את משה ולומר לו שהוא משלח אותם ויפגוש את ילדי ישראל והם שמחים ששתו את ארבע הכוסות והיו משחקים עליו אחד אומר לו הנה בית משה והשני אומר לו לא זאת הבית אלא זאת הבית והשלישי אומר לו שניהם משקרים הנה הבית וכן הרביעי וכן הלאה והיה ללעג ולקלס עד שמצא את בית משה וידפוק על הדלת וישאל משה מי שם? ויאמר לו אני פרעה אמר לו משה והלא הזהרתני שלא אראה פניך ולכן לא אפתח ויתחנן לפניו פרעה אבל משה לא שמע אליו.

וישלח לו פרעה את בתיה אתו שגדלתו ויפתח לה משה את הדלת ויכבדה ויאמר לו פרעה קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל ולכו עבדו את ה' כדברכם גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם אותי ויבואו כל מצרים לגרש את בני ישראל שפחדו שמא ימותו וישאלו מהם בני ישראל כלי כסף וכלי זהב ושמלות כאשר אמר להם משה בציווי ה' יתברך ואם אומר המצרים אין לי יאמרו לו איך אתה משקר? הלא ראיתי אותי בימות החושך והיא מונחת במקום פלוני והיה המצרים מתבייש ומוסרה לו וינצלו בני ישראל את מצרים ויאפו את הבצק עוגות חמץ כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה.

בפרשת השבוע מסופר על יציאת מצרים וגם ציוונו ה' יתברך הרבה פעמים לספר ביציאת מצרים ובהרבה מצוות מצווינו הפסוק לזכור בהם את יציאת מצרים ואמרו חכמינו זכרונם לברכה כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח וכל פעם שאדם זוכר את יציאת מצרים מקיים מצות יציאת מצרים.

ויש לשאול מה יתירה מצות יציאת מצרים על כל המצוות נכון שיציאת מצרים היא דבר חשוב שקבלנו אחר כך את התורה מכל מקום יותר טוב לזכור את התורה מיציאת מצרים ואם כדי לזכור את הנס יש הרבה נסים שעשה ה' יתברך משל אברהם אבינו לבדו ניצח ארבעה מלכים שהיו גבורים מאוד וניצחו חמישה מלכים או משה שניצח את עוג שהיה מבני הענקים או יהושע ובני ישראל נלחמו עם שלושים ואחד מלכים מסודרים ומאומנים למלחמה או שעצר יהושע את השמש עד שגמר את המלחמה או שייבש את הירדן וכדומה הרבה והרבה נסים ולמה לא ציוונו ה' יתברך לזכור את אותם נסים כמו שציוונו על יציאת מצרים.        

ונקדים עוד שאלה אמרו חכמינו זכרונם לברכה מה שיצאו בני ישראל קודם הזמן בזכות שלא שינו את שמם לשונם ומלבושם טעם אחר בזכות נשים צדקניות שבאותו הדור ויש לשאול נכון שהמלבוש הוא דבר חשוב ובני ישראל היו לובשים לבוש צנוע אבל מה החשיבות שיש בשמם ובלשונם מה יהיה אם היו מדברים בשפה אחרת או קורים לבניהם בשמות עמים אחרים? וכן מה שאמרו בזכות נשים צדקניות האם יש רק נשים?! והלא יש צדיקים כמו משה ואהרון ונחשון בן עמינדב וכו'?

ברם אמרו חכמינו זכרונם לברכה שהנשים אינם מצוות המצות עשה שהזמן גרמא ואם אותו אבר שזוכה על ידי אותם מצוות במה זוכה כשהנשים פטורות מאותן מצוות? והשיבו בזכות שהם ממתינים לבעליהן ולבניהם כשחוזרים לתלמוד תורה זוכים אותם איברים אבל עדיין יש לשאול מה החשיבות שהמתינו שעה עד שיחזרו בעליהן או בניהן ובפרט בימי קדם שמערב הכול חוזרים לבתיהם? ויש לומר כשחוזר הבן או הבעל ורואה שאשתו או אמו ממתינה לו מרגיש שבתורה יקרה לאמו או לאשתו ומתעודד ומתעורר חשקו בתורה יותר ויותר וילמד בלי כאב ראש שיודע שהאשה או האם מטפלת בצורכי הבית ולכן מתחלקים בשכר וזוכות עמהן.

ולכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה בזכות נשים צדקניות יצאו אבותינו ממצרים והכוונה שהנשים חנכו את הבנים והילדים עד שהיו לאהרון הכהן ומשה ונחשון וכו' שהאנשים כולם בעבודה ויש בבית רק הנשים ולכן הן הגרמא שהבנים היו צדיקים ויש לשאול והלא עדיין אין תורה ומצוות ואיך יכלו לשמור ולחנך את הבנים? ולכן הן שמרו על לשונם ושמם מלבושם כדי שהילד ירגיש שהוא יהודי ויהיה יהודי טוב ובזכות זה גדל עם ישראל על הצדקות ומכיר שהוא יהודי ולא נטמע בין האומות ובשביל זה אמרו חכמינו זכרונם לברכה לעולם ישא אדם בת תלמיד חכם שחזקה שנתחנכה על התורה והמצוות והיא מחנכת את הבנים שתלד ממנו על יראת שמים ואל יאמר האדם כיון שהחינוך ביד האשה אם כן הוא יעלים עין אלא צריכים שניהם להיות ביחד לחנך הוא עוזר וגם האשה עוזרת ולא יחשוב רק על הכסף הכסף הכסף!!! ואם האב לא יחשוב על חינוך הילדים אלא רק לעבוד לא יופתע כלל כשרואה את בנו מתדרדר כיון שהוא לא משגיח עליו וכשרואה הבן שהאב אינו משגיח עליו בטח יתדרדר שהאדם נוטה לרע דכתיב ''כי יצר לב האדם רע מנעוריו'' ואז יותר טוב אם לא הולידו משהולידו כדי לשורפו אחר כך בגיהנם ואז אוי לו ואוי לנפשו ואינה מועלת לו החרטה וגם אינו יכול לחנכו אז על דרך התורה והמצוות כיון שבגרו ולא ישמעו בקולו ולכן בואו נתחזק ונחנך את בנינו בעודם קטנים שאז יכולים לשלוט עליהם ונזכה לרשת עולם הזה ועולם הבא בבריאות איתנה ונהורא מעליא אמן ואמן!!!