היום נכנסתי דרך פרסומת של גוגל לבלוג של ציפי ליבני.

ציפי ליבני היא בעיני עוד תרגיל של יחסי ציבור מבית מדרשו של אייל ארד.

אייל ארד הוא האיש שמכר לנו את אריק שרון - ההוא ממלחמת לבנון הראשונה. ההוא מההתנתקות, ההוא מהגירוש, ההוא מימית, ההוא שבימי מלחמת לבנון הראשונה ישבתי בהוראתו כשר בטחון בלבנון ויחד עם חברי שאלתי את עצמי - ל-מ-ה !!!!.

אריק שרון הוא האיש שבגללו שרתי בימי כחייל "רד אלינו אוירון, קח אותנו ללבנון, נלחם בשביל שרון ונחזור בתוך ארון". 

ליבני בעיני היא רק עוד משתתפת בשיווק הרישמי של אולימפיאדת "שנאה לנתניהו" גבוה יותר, חזק יותר, מהר יותר.

התברר שחברה לכנופית היוזמים של קמפיין השנאה - "אני לא מאמין לביבי". כלומר, קמפיין של כאלו שסומכים על הזכרון הקצר הידוע של הישראלים. כאלו שמאמינים שהזרקת שנאה כנגד האיש שמוביל היום את המפלגה הגדולה ביותר - סטטיסטית בישראל תועיל להם. כך הובא לראשות הממשלה שלנו אדם מושחת, נטול עכבות, יהיר, שטחי ומלוקק כמו אהוד אולמרט.

ליבני לא יכולה לסמוך על התמיכה שלי. למעשה, איש כיום בפוליטיקה הישראלית אינו יכול לסמוך על התמיכה שלי. גם נתניהו - אינו יכול לסמוך עליה. אני רוצה לתמוך בו, אבל אני נזהר מלעשות זאת בהתלהבות.  על אהוד ברק אין בכלל מה לדבר. הוא לא רק שלא מדבר אלי - נראה לי שהוא לא מדבר בכלל, גם כשהוא אומר מילים, זה לא דבר שיכול להקלט אצלי. אני נרתע ממנו, באמת..

ליבני לא יכולה לסמוך על התמיכה שלי משום שהיא שייכת לאותו מיילה מקולקל ורקוב ששמו פוליטיקאים חסרי אידאולוגיה. הנסיון שלה לאמץ את עברם של הוריה ב"חירות" או באירגוני ההגנה והמחתרת - הוא נסיון עלוב. נסיון שדווקא מצמיד אותה עם הגב לקיר ה"טרנדים" והספינים מבית היוצר של אייל ארד וחבריו.

אני לא יכול להמנע מלהפנות לספר של משה יעלון "בוגי" - שבוא הוא מפרט את שיטות "פורום החווה" של אריק שרון בהיותו ראש ממשלה. לדבריו של יעלון, או שהיית בפורום, כלומר, מדליף, לוחש סוד, שייך, או שהיית נגד הפורום. אולמרט היה ליורשו של שרון - האיש שגרר איתו ממרכז הליכוד לקדימה את הגרועים שעסקנים.

ליבני הימרה לא נכון ועברה לעסקונה הרפוסה. יחד עם אולמרט, הירשנזון, בר-און ושיטרית היא נסחפה לכיוון החוף המזוהם שנצור אז, קדימה. המוטציה שקמה הפכה לבזויה בעיני הישראלים לא רק בגלל הגירוש הנלוז, החסר אחריות, הטרנדי, אלא בגלל מלחמת לבנון השניה - שהיתה תוצר ישיר של אותו טרנד, שיטחי, לא שקול, ילדותי.

המוטציה הזו היא שגם הביאה לזלזול נורא במסקנות ועדת חקירה שהמוטציה התפלצתית הזו הקימה, ליריקה בפרצופו של הציבור הממתין ליישום המסקנות. ואחר כך, כמה טיבעי, לזלזול נורא בתושבי שדרות והחזית העזתית.

מיהי ציפי ליבני בכל אלו ? מדוע נתנה יד לאימפטנציה הפוליטית הזו כשלוש שנים ? מדוע, אם היא מנהיגה לא קמה ואמרה דברים בגנותה ? מדוע לא יצאה מחדר השיבות הפטטי - עמוס המתאבנים והמשקאות והקימה לה תנועה אחרת ? "נקייה" כדבריה ? היא לא עשתה זאת משום שבעיני היא עצמה פולטיקאית אופורטיוניסטית חסרת עמוד שידרה ואידאולוגיה שזינקה על גוויתו הפוליטית של אהוד אולמרט.

זה מצב ההנהגה הישראלית. היא דחויה. בזכות ובגלל מחדליה, לא בגלל שהעם אינו רוצה מנהיג - ההיפך הוא הנכון. 

אז נכנסתי לבלוג של ציפי ליבני. וכתבתי לה מה אני חושב - אבל ידעתי שיחצנ"ים שיטפלו בבלוג שלה לא יאהבו את מה שכתבתי - אז העתקתי ושמרתי. הנה הבלוג שבו הודעה שלי - היא בתחתית ה"ההעתק". ככה שאם מישהו יחפש בגוגל יוכל לקרוא את תגובתי. 

על החלטות שמקבלים ביום כיפור ועל המורשת החירותניקית שלי

פורסם ב 22 בדצמבר, 2008