חלפו 5 שנים,
5 שנים מאירוע ספורטיבי ענק !!
הטור דה פראנס של 2003 !
איך אפשר לשכוח את הסידרה הבלתי מסתיימת של יכולת, כוח, כושר, טקטיקה, מדע, ורצון כמו אלו שהפגין לאנס ארמסטרונג, גדול רוכבי האופניים בהיסטוריה באותו טור דה פראנס.
יגידו מה שיגידו,המקטרגים ומייללים, סמים, epu, ועוד מריעין בישין - אבל מארמסטרונג לא יקחו לעולם את התהילה מהקטעים הבלתי נתפסים הללו, של עקיפת יאן אולריך למרות שתי נפילות לא צפויות, את ריסוק הקבוצות על ידי U.S.Postal ואת ההתלהבות הבלתי רגילה.
אחד הרגעים הבלתי נשכחים של הטור ב 2003 הוא הנפילות שארמסטרונג באלפים - תוך שהבלם הקידמי שלו הסתבך בשקית ניילון צהובה בה נופף ילד קטן, נמרח לאנס ארמסטרונג על הכביש, הבין שהוא בפיגור התאושש קם ומיהר לעקוף את יאן אולריך שחשב שינצל את הנפילה.
לא עוברות מספר דקות - אולי 2 דקות וארמסטרונג מועד על הקליט של הפדאל שלו. הוא לא מוותר - תוך דקות הוא מתעשת, סוחט את הדוושות ומטרף לחבורה המובילה.
תוך כדי, הוא עוקף את אולריך, מייאש את איבן מיו הספרדי עם החולצה הכתומה, עוקף אותו ודוהר בעליה כאילו אין כח גרביטציה.
גם המטפס האולטימטיבי, האוקראיני אלכסנדר וינוקורוב סוחט עצמו למוות, מקרתע על העליה לאלפ ד'אוז ומביט מיואש בחולצה הצהובה של הטקסני שועטת קדימה.
ימים שלא יחזרו עוד...
צריך לזכור שארמסטרונג רכב את הטור הזה עם אלפי שמועות, תחקירים מאמרים ועדויות של חבריו לקבוצות קודמות, במיוחד של מרקו פנטני (שנתפס על סמים והעיד באיטליה נגד ארמסטרונג ונגד רופא הקבוצה) "הפירט" (בגלל הבנדאנה המיוחדת שלו) כאילו השתמש בסמים.
בראיונות איתו הוא מסביר: "איך אדם כמוני יכול לקחת סמים ?? עם היסטוריה רפואית כמו שלי ??" כשנשאל בסרט הבא שלפניכם האם זה לא נראה לו "פלא" שהוא רוכב כך ? שהוא שואף לתואר השישי (אז) כאלוף הטור דה פראנס ? הוא ענה : - זה נס ! זה באמת נס , לפני 15, 20 שנה לא הייתי גומר את המחלה שלי חי ...
ואז בהמשך , במונט ונטו האיום והנורא, אחת העלויות הקשות העולם שמדדו בה 18 מעלות של עליה, ארמסטרונג מחזיר לפנטאני ביריקה בפנים, הוא עוקף אותו בשיא העליה ועל קו הסיום נותן לו לנצח.
אחר כך הוא מוציא אותו מדעתו ומספר שנתן לו לנצח ...
|
השיעור של ארמסטרונג לפנטאני השבור... |
פנטאני אינו מסוגל לספוג את הפגיעה, אחרי שהורשע בשימוש בסמים, אחרי שהעיד נגד חברו, הוא ?? האיטלקי ..."מקבל" ממנו נצחון ???. אם לא די בזה בהמשך מנסה פנטאני להחזיר לעצמו את הכבוד באלפים. הוא חוטף בראש מהאמריקני ומפסיד, מאבד מיוקרתו ו כמה חודשים אחר כך מתאבד עמוס בסמים ואלכוהול בחדר נטוש באלפים האיטלקיים.
המסע של ארמסטרונג לעבר הנצחון השישי לא נרגע כשב"כנגד השעון" הוא מחזיר שוב ליאן אולריך, הגרמני את התחושה שחבל על הזמן - ולז'אן מורו הצרפתי הוא שולח מבט של: הצרפתים מקנאים בי - משום שאתה לא מסוגל לעמוד בקצב שלי... מורו מסיים שלישי, סילביין שבנל בכלל לא בעשיריה הראשונה - והתותח האמריקני זוכה שוב.
טור דה פראנס כמו של 2003 לא יהיה השנה.
הזעם כנגד ארמסטרונג והקנאה בו הפחיתו את המתח.
אם נוסיף לזה את שערוריות הסמים של השנה שעברה הרי ששוחרי הטור יכולים להזיע ולדאוג, כי אם השנה לא יבואו כמה צעירי מבטיחים, הטור ותהילת העולם שלו, עלולים לגווע.
כבר כל העיתונים דיווחו, כבר כל המתלהבים מתלהבים, דיפ פרפל האגדה החיה והבועטת 40 שנה מגיעה לארץ.
זה לא שהם לא היו כאן כבר אבל ההגעה הקודמת בדיוק לפני 15 שנה זכורה לרע.
משתי סיבות: אז הגיעה האגדה בהרכב כמעט מלא, למעט הזמר איאן גילן שהוחלף על ידי מי ששר עם הגיטאריסט בלקמור בלהקת ריינבו, גו'ן לין טרנר.
טרנר לא יכול היה להכנס לנעליו של גילן והוא היה פטטי ממש ליד ההרכב הענק והאגדי של ג'ון לורד, ריצי' בלקמור, איאן פייס ורוג'ר גלובר.
הסיבה השניה היא האופי הבלתי נסבל של בלקמור שלא הבין את הקהל הישראלי שבהופעה בצמח זרק לבמה בובות של דובים, בעקבות אלבום ההופעה החיה הכפול, nobody is perfect שבו דיבר גילן על שמירה על הדובים ואזהרה לקהל שלא יניח להם להעלם ולהכחד.
בלקמור ראה בכך עלבון או משהו ולא הבין את הג'סטה, לכן, כדרכו המוזרה, עזב את ההופעה באמצע והשאיר את יתר ארבעת חברי הלהקה להוציא את נשמתם במאץ להשלים אותה בלעדיו.
כמה שנים אחר כך חזר גילן לתוך הרכב שלא הצליח לשחזר את החיוּת, היצירתיות והוירטואוזיות על הבמה, שוב בשל אופיו של בלקמור...
הסיכסוכים בין הגיטאריסט המגלומני, הענק, הנדיר, בלקמור, לבין הזמר שיכול לשבור באמצעות הטונים הגבוהים שלנו חלונות בגורדי שחקים - הביאו להופעות יבשות, לא מזיעות וכאלו של להקה שאומרת: חבר'ה בואו נגמור, נאסוף את הכסף ונלך הביתה. גם גילן התעייף, עשה שימוש לא נכון במיתרי הקול שלו ונאלץ להרגע ולהשמע להוראות מאמני קול שדרשו ממנו להפחית באוקטבות.
אמנם הסגולים הקליטו כמה יצירות של ממש - בהן: אניה, שירה של הנערה מעבר למסך הברזל, עם הגלסנוסט של ברית המועצות, סוליטר, ועוד מספר לא מבוטל של רוקים בריאים לגוף ולנשמה.
אבל זהו בדיוק, הנשמה, הנשמה אבדה ללהקה שהגיטאריסט המגלומן משך אותה לעבר המוזרויות שלו, והסולן משך אותה לעבר הרוח החופשית שלו, הציחקוק עם הקהל, והפילוסופיה הפוסטמודרניסטית שלו.
גילן חיפש לדבר אל הקהל על עולם ירוק, נקי, על עולם נשלט על ידי תאגידים, בנקים, חברות ענק ונגד הגלובליזציה. הוא הקים לעצמו תיאוריות נהדרות, קלילות אבל מעמיקות - וניסה לשיר אותן, עם בלקמור, זה לא עבד.
לעומתו בלקמור חיפש פיות ביער, שדונים ואבירים ובין שני אלו עמדו הקלידן גו'ן לורד, אגדה בפני עצמו - המלחין האולטימטיבי של ללניה, אפריל, ילד בזמן, קונצרט ללהקה ולתזמורת ועוד - יחד עם חברו, בעלה של אחות אישתו, גיסו, איאן פייס, המכונה איאן הקטן. מתופף שהוא מכונה יריה עדינה, איש טוב ואגדת רוק נוספת ברשימה האינסופית של דיפ פרפל - וגם, כן גם, רוג'ר גלובר, הבסיסט, צייר, צלם ומלחין ענק שהמציא את ריפ הגיטארה האולטימטיבי - סמוק און דה ווטר.
השלושה לא יכלו לעשות דבר כנגד האוירה המטומטמת של בלקמור נגד גילן - אוירה שהתדרדרה עד תיגרות ידיים.
כך, תוך כדי מסע מטורף של כעסים ואנרגיות שליליות ולאחר שבלקמור הגאון המוזיקאלי מצא עצמו משליך קולה על אחד הטכנאים שעיצבן אותו תוך כדי הופעה ולעיני אלפי צופים,הוא פוטר לאלתר מהלהקה. לורד הסביר לכל העולם ואחותו שזה הפך לבלתי נסבל - והיה צורך מידי למצוא גיטאריסט מחליף, כמה שריצי' מוכשר, הוא הפך לבלתי נסבל - ואם תוסיפו לזה קרבות אגרופים בינו לבין גילן - מה נשאר לעשות ?
אבל מי יכנס לנעלים של הגיטאריסט הענק הזה ? מי יכול להחליף את הגיטאריסט שהאצבעות שלו זזו על הגריפ מהר יותר מהעיניים שלנו ?
בלקמור לא נודע רק במהירות הבזק שלו, הוא נודע ביכולת האילתור שלו, בהמצאות על הבמה, במשחקי טונים וטאפינג שלא ניתן לחקות. הוא עוד יותר נודע ביכולת שלו להכנסי קטעי מוזיקה קלסית, של באך, בטהובן, ויואלדי ומוצרט לתוך רוק כבד. לא היה ואין דומה לו בתחום הזה.
ואז לאחר זמן קצר שהוחלף על ידי ג'ו סטריאני, האמריקאי שיכול היה רק לשמש כמחליף באותו מסע הופעות - גילו פייס ולורד את סטיב מורס כמי שאמור להיות מועמד סופי במקום בלקמור.
אז באה הישועה ללהקה הזו, מפלצת רוק נוראית שמסרבת למות. כן, 40 שנה על הבמה, שמונה הרכבים שונים ומסעות הופעה ללא סוף.
סטיב מורס מלהקת הדיקסי דראגס ומסטיב מורס בנד.
מורס אדם שונה, וירטואוז מוזיקאלי בחסד עליון, אישיות צנועה והמוזרות רחוקה ממנה. האיש עם רגליים על הריצפה שימש כטייס בחברת תעופה אמריקנית שנים, הקים שלוש או ארבע להקות, מנגן גם ג'אז, גם בלוז, גם סשנים ארוכים והרבה מאוד פיוז'ן.
כשהחליט להסכים להצעה אמר לעצמו שלא יכול להיות רע לנגן עם האנשים שהמציאו את הרוק הכבד... והוא צדק.
הכניסה שלו ללהקה מביאה לשינוי כיוון, המוזיקה יותר טכנית, יותר מדוייקת, יותר מתמטית - אבל הקסם לא פג.
סטיב מורס, הזרים דם חדש
היה עליו להכנס לנעליים הענקיות של בלקמור - לנגן שירים של בלקמור, להשתולל בקטעי סולו. אבל מורס עשה את הכניסה לאט לאט. הוא זכה לאמון של מעריצי הלהקה בקושי רב ובהדרגה.
אחר כך כבר הקליט קטעים משלו, יצר סגנון משלו - ואחרי כמעט 14 שנה מורס הוא אגדה בפני עצמה, נגן נערץ ונאהב שדחק הצידה יצירות ענק של קודמו, ניגן אותן בכבוד והטיל את חותמו על להקה שמזוהה היום, יותר מכל, עם אגדות שנות השבעים, עם וירטואוזיות, קלאסיות, אילתור ובריחה מזרקורים.
אחרי מספר שנים עם מורס ובגיל 65 פורש ג'ון לורד - הוא עובר להלחנת מוזיקה קלאסית המוזיקה שהוא אוהב ומעביר את אורגן ההמונד שלו מה שכונה ה"ביסט" החיה לקלידן אחר, דון איירי.
המעבר לאיירי חלק, לורד מגיח מפעם לפעם להופעת אורח וקוטף תשואות. הוא מתקרב לגיל 70 ! גילן וגלובר לגיל 65 ! פייס עבר את ה 60, ורק מורס "צעיר" בן 50 פלוס...
זה ההרכב שיגיע לארץ אחרי הצלחה פנומנלית של אלבום חדש - דה רפטור אוף זה דיפ.
אז זהו - יהיה מעניין
זה כחודשיים וחצי אני במסע לעבר ה 74 ק"ג.
זה מסוגי המסעות שמעולם לא היו לי נסיונות בו. אני רוכב כשמונה שנים על אופני הרים ולפני כחודשיים וחצי שקלתי 93 ק"ג... 19 ק"ג להפחתה.
רכיבת האופניים היתה עבורי נסיון לשמור על גוף פעיל בהיותי בעל מקצוע מהמקצועות הנייחים.
תוך כדי רכיבה גיליתי להנאתי את יופיה של ארץ ישראל ואחר כך את יופיו של הטבע ועם הזמן שחלף את ההנאה מהמאמץ הגופני.
העובדה שרכבתי לא השפיעה אלא במעט על הבריאות האישית שלי, שקלתי גם מעבר ל 93 ק"ג ומידי שנה הפחתתי כק"ג או פחות ונעצרתי בכ 90 ק"ג מפעם לפעם, אבל חגים או אירועים אחרים הקפיצו את הסקאלה כלפי מעלה.
לקראת בר המצווה של בני ולאור העובדה שרעייתי רוכבתי איתי שנים, החלטתי לעבור למידה מדיום. ככה, כדי שאוכל לעמוד לידו ללא חולצה מתוחה וללא תוספות לפנים המרובעות שלי שנהפכו עם השנים לעגולות, עגולות מאוד, עגולות מידי.
כדי לעשות מהלך כזה נעזרתי מנסיוני במסעותי לחו"ל.
לפני כשלושה חודשים חזרתי מפאריז, מנסיעה עם יו"ר ארגון מסויים שלתדהמתי נהג לאכול בבוקר בלבד. כל הנסיעה האיש נמנע ומלאכול בכלל, זה היה אפילו מפחיד. כל הנסיונות שלי לשכנעו לאכול מעט יותר נתקלו בדחיה שלו והוא הסביר לי שהוא נוהג כך כבר שנים.
לא הסכמתי איתו, אני מסכים איתו עד עכשו אבל תוך כדי השהות איתו הפנמתי שהאכילה דרושה לגוף, אבל ככל הנראה לא עד כדי כך.
הבחנתי בכך שהוא אמנם אוכל משהו מפעם לפעם, שותה, אולי מעט קפה ומים אבל לאורך כל השהות שם הוא הכניס דבר לביטנו בערב. הוא פשוט כעס עלי שהצעתי לו.
החלטתי לאמץ חלק מהנהגים שלו כשאשוב הביתה.
אלו המנהגים שאימצתי:
ארוחת בוקר משביעה מאוד ובה: מיני סובין (בעיקר פיבר1 של נסטלה) בתוך קערית חלב עם כפית גדושה של נס קפה וחצי כפית סוכר.
ארוחת צהריים רגילה לחלוטין, מאמץ להמנע מבצקים.
ארוחת ערב קלה,חלבונים בלבד או פירות וירוקות במידה של עד 250 ג` בכל ערב.
חרגתי מפעם לפעם, באירועים ובערב שבת בעת הקידוש, צלחת של קוסקוס תוניסאי היא בלתי ניתנת להמרה. אבל הכמויות פחתו לחצי עד שליש.
בתחום הפעילות הספורטיבית המנהגים שאימצתי הם:
לפחות שני אימונים בשבוע בחדר כושר. האימון מורכב מאימון אירובי בעיקר, כלומר כשעה וחצי של צירוף המכשירים הבאים: אליפסה (קרוס טריינר)+ אופניים בקדנס של בין 80 ל 100 סל"ד, + הליכון בדרך כלל לא יותר מ 35 דקות על מכשיר זה ובתוך הזמן הזה כ 10 דקות עד 15 דקות ריצה.
בתוך אימוני הכושר בחדר הכושר אני עובד על המשקולות כ 10 דקות. כל סוגי ההרמה הדחיקה, החתירה, והמשקולות הידניות 4 ק"ג, 6 ק"ג ו 8 ק"ג.
כפיפות בטן: 25 כפיפות של 35 ק"ג כפול 3.
לפעמים גם 35 כפיפות כפול 3.
האימון שלי מסתיים תוך 1:45 עד 2:00 בכל פעם.
חלפו חודשיים וחצי אני שוקל כעת 87 ק"ג, כלומר הפעילות ומשמעת האכילה הפחיתו ממני כ 6 ק"ג. בכושר שלי מעולם לא היה טוב יותר ואם הצרף את הרכיבה השבועית על אופני הרים למרחקים של כ 30 ק"מ ובכושר הרבה יותר טוב - נקבל תמורה לשיטה שאימצתי.
התחושה נהדרת ואם באמצעות ההודעה הזו מישהו יהנה או יעשה שימוש אשמח לדעת על כך.
צריך גם להודות לאישתי שמבינה את השאיפות שלי ומניחה לי להקדיש את הזמן הרצוי. זהו חלק מהתהליך כולו, ההבנה של הסביבה לרצון של הפרט להרגיש טוב יותר, לתת לגוף שלו פיצוי בזמן על ההרעלה המתמדת שנהגנו להרעיל אותו.