 RSS
על הבלוג
על הבלוג עומדת ציפור
ועל הציפור נחת אבקן
ובאבקן ארומה של סתו
ובסתו נולדתי
|
posts
30/07/2008
כידוע וכבר נכתב על כך כבר בבלוג שלי - דיפ פרפל חלוצת הרוק הכבד מגיעה לארץ לשתי הופעות.
אז עוד ידברו על זה וגם כבר שידרו כתבה על כך בערוץ 10 - ועוד ידובר וכו'.
40 שנה של רוק.
החבר'ה לא מתעייפים ואין להם סיבה להתעייף, רק במוצ"ש קראתי שהגיטאריסט בלקמור כבר קנה 18 טירות עתיקות ברחבי אירופה ...
הוא הרי חובב מוזיקה של ימי הביניים ויחד עם הבלונדה התורנית שלו, קנדיס קנייט, הם קונים מבצרים עתיקים, משפצים וממשיכים הלאה.
סטיב מורס, הגיטאריסט שיגיע לארץ ושהחליף את בלקמור הוא טייס מטוסי ג'מבו ולפני כמה שנים עבד כך כשכיר, סתם לכיף.
אז מה הקשר בין דיפ פרפל לאילן רמון ?
מתברר שכשהחבר'ה הקליטו את האלבום בננס - הם ידעו שהאסטרונאוטית ההודית שהצטרפה למעבורת קולומביה לקחה איתה לחלל את כל הדיסקים שלהם. היא היתה מעריצה גדולה שלהם וחשבה שזה סימלי מאוד שהם יטוסו איתה לחלל... אחרי שליוו את חייה מבחינת מוזיקאלית.
מה שקרה - זה שכידוע התחולל האסון הנורא הזה של התרסקות הקולומביה - שבה כמובן, היה אחינו הטייס הישראלי, אילן רמון.
הלהקה היתה באולפן בזמן ששודר האסון, סטיב מורס חזר לאולפן והקליט מיד את הקטע הזה - שמו קונטקט לוסט, contact lost - הקשר נותק !!
28/07/2008
אתמול נערך בתל אביב בבית ה"במה השמאלית" ערך הוקרה למומחד בכרי, במאי הסרט הידוע לשימצה "ג'נין ג'נין"...
ידוע לשימצה זה בעיקר בקרב הישראלים אוהבי מדינת ישראל, החלק שעדין רוצה לראות בה מדינה יהודית, ציונית, דמוקרטית.
אני, איני עושה שימוש במילה "ידוע לשימצה" בגלל שאני מנוי חלילה על אלו שאינם רואים בזכות הביטוי, חופש הביטוי, איזו זכות הזויה או כזו שתמיד קשורה בפגיעה בבטחון המדינה - להיפך, אני מאמין שמדינה דמוקרטית חייבת לאפשר חופש ביטוי מלא ובמיוחד חייבת לאפשר חופש ביטוי למיעוטים, כמו המיעוט הערבי בארץ ישראל.
אני גם איני טוען למשל שכל הדיווחים של בצלם, או של אמנסטי, מוטעים. אדרבא, לא פעם אני תומך בהם משום שחלק מהם לפחות הוא דיווח ענייני, שלמורת רוחי גורם לדיכדוך ולתחושת כישלון, אבל הוא הכרחי כדי שבאמת נהייה מדינה מתוקנת שמענישה מי שסרח בעת מילוי תפקידו או מי שמעל באמון שהציבור נתן לו.
בכלל, קל מאוד להיות חייל בצה"ל ולפגוע במיעוטים. קל מאוד לשכוח ערכים וחוקים כשאתה נסער, עצבני וכועס. וכך שכזה קל, אז זה קורה וחייבים למנוע את זה.
אבל מוחמד בכרי לא ביים סרט על אירועים שאירעו.
מוחמד בכרי פיברק עובדות, ביים נסיבות, שינה נתונים ויצר סרט שכל כולו הסתה וכזב, שקר ותרמית וביקש שהעולם, הציבור, הקהל - שכבר ככה אינו חובב יהודים, יבהל, ירתע וישנא את הישראלים עוד יותר.
בכרי פעל כתועמלן בשירות אירגוני הטרור, כמי שמבקש לפגוע עוד יותר במדיה שבה הוא חי, ולנצל ולמנף את השנאה שהיתה כלפינו בתקופה ההיא, שיא פעילות אירגוני הטרור בשליחותו הטרוריסט מספר אחד, אז, יאסר עראפאת.
הוא טען כנגד קבוצה של חיילי מילואים כי יצאה לבצע טבח בג'נין. הוא התעקש על קיומן של עובדות מסויימות שלא היו ולא נבראו וגם פניה לבג"צ כנגדו, לא הועילה בשל אותו "חופש ביטוי". (השופטת דורנר)
ככל שחלף הזמן, ככל שהסרט התברר כפארסה, ככל שהימים חלפו ככל שנתגלו יותר ויותר מזוועות התעמולה הפלסטינאית, השקרים, העיוות, הפיברוק ואפילו עלילת הדם של מומחד א-דורה.
אבל הזמן, שאומנם החליש את ההתגייסות לצבא הדם וההרס, כמשמעותו הוא, צריך לחלוף, ועד שחלף התגייסו עוד ועוד מחבלים לאירגוני הטרור, לצבאות ההרס למלאכי החבלה.
המגוייסים הללו לא יכולים היו להכנס לאותם אירגונים על רקע חלל ריק. אילמלא הסרטים המטורפים של המסיתים, חולי הטרור והזוועות, לא היה בסיס לאקסטזה ההרסנית שהביאו הפלסטינאים לעולם בשם השחרור מעול "הכיבוש", אותו מושג שיקרי נפוח. בשירות האירגונים ששלחו אותם למות, הם רצחו, פגעו, השחיתו, רמסו , חיי אדם, נפשות, נשמות, גופות וחיים שלמים של זקנים נשים וטף, ציבור על כל סוגיו, גם מוסלמים, גם נוצרים גם יהודים.
בפעולתם יצרו טרור וחיל, רעדה ופחד, שנאה ויצר נקמה, בעתה ומרירות.
בכרי הביא עוד כלי לאותה הסתה. הכלי שהיווה הסרט שלו, הוא עוד אחד מאותם כלים ששימשו מנוף וכוח פסיכולוגי המגייס את מלאכי החבלה.
בזמנו ניהל ד"ר דוד צנגן מאבק כנגד שידור הסרט, הוא אף הגיש תביעת דיבה כנגד בכרי, יחד עם עוד חמישה חיילים מחטיבה שלו, שלחמה בג'נין.
לפני כחודש קיבל בית המשפט את הטענה כי בסרט 'ג'נין ג'נין' פעל מוחמד בכרי שלא בתום לב, בנה תמונה שקרית של האירועים ובכך הוציא את דיבת הלוחמים. אבל בית המשפט דחה את תביעת חיילי המילואים לפיצויים כספיים. השופטת מיכל נד"ב קבעה שבסרט יש משום הוצאת לשון הרע כלפי חיילי צה"ל. לדבריה, מאחר שמדובר בלשון הרע כלפי ציבור שלם, אין לפרטים מתוכו זכות תביעה.
ד"ר דוד צנגן עצמו היה הרופא החטיבתי של הפעולה בג'נין הוא סיפר אז כי הטענה שצה"ל הרס את בית החולים המקומי עד היסוד היא טענה שיקרית ואף לא יריה אחת נורתה לעבר בית החולים.
לאחר שהסרט הוקרן בסינמטק בירושלים ולאחר שבכרי התקבל אצל הקהל המזוכיסטי בעיני, במחיאות כפיים, עלה ד"ר צנגן לבמה וחשף את הכזבים שבסרט.
איש זקן שרואיין בסרט וסיפר שחיילי צה"ל ירו בו, היה בכלל אחד מהמטופלים של צנגן, צנגן סיפר שהוא, הזקן הזה, נפגע מריקושט וכי טופל על ידו אישית.
כך נחשפו אחת לאחת כזביו של בכרי, שכמובן זכה לתמיכה של אנשי שמאל כדוגמאת העיתונאית שרי רז, כתבת התרבות של הערוץ הראשון בטלויזיה, שתקפה את צנגן על התנגדותו להקרנת הסרט.
לאחר פסק הדין של בית המשפט המחוזי, התכוונו, צנגן וחבריו ליחידה לדרוש מהיועץ המשפטי לממשלה להגיש כתב אישום פלילי כנגד בכרי בגין הוצאת לשון הרע כנגד ציבור. עבירה לפי חוק איסור לשון הרע.
אלא שחבריו של בכרי מהשמאל התל אביבי חשבו אחרת. הם חשבו שראוי לערוך למוחמד בכרי ערב הוקרה מיוחד בבית הגדה השמאלית בעיר.
מי שהיה אמור להשתתף בערב הזה הוא "שופט" התוכנית הישראלית ביותר ברמתה, "כוכב נולד", גל אוחובסקי.
בעקבות הודעה כי אוחובסקי יגיע לערב ההוקרה לבכרי - פנה ח"כ גלעד ארדן לרשות השניה לרדיו וטלויזיה ודרש את סילוקו של אוחובסקי מהשתתפות בתוכנית הפופולארית. ארדן טען כי אוחובסקי לא יכול להשתתף בתוכנית כה פופולארית כשהוא מצדיע למי שמבקש לפגוע במדינת ישראל באופן שמסית לשנאה כלפיה.
בעקבות התלונה של ארדן הגיב בעיתון ידיעות אחרונות לבקשת ארדן בדברים הבאים: "גלעד ארדן הוא אופורטוניסט זול מהסוג הכי פופוליסטי והכי ליגה גימל. עדיף שהיה עוזב את הכנסת ומצטרף למשרד יחסי ציבור גרוע. מוחמד בכרי הוא אזרח ישראל ובעל מניות בתרבות הישראלית. ארדן, שבקושי יודע אלף-בית, עדיף שיניח לנו ויתעסק בעניינים שהוא מבין בהם. זה זול ונמוך".
אבל לי ברור שכשבתוכנית ילדים - המשדרת למכנה המשותף הנמוך ביותר במדינת ישראל, כמו כוכב נולד, מופיע מי שתומך בהסתה הקיצונית ביותר האפשרית נגד המדינה, ועוד כשופט, הרי שמדובר בטירוף מערכות מוחלט.
אני לא הייתי מהסס וכבר מודיע על כך שהתוכנית שוקלת את המשך העסקתו של אוחובסקי כשופט בתוכנית. במקום זאת, הודיעה קשת כי אינה מתערבת בעיסוקיהם אנשיה בזמנם הפרטי.. תגובה מגוכחת להחריד, ככל הנראה עוד יצירת מופת של היחצנ"ים שהשתלטו על חיינו לאחרונה, יוצרי הספינים, הטרנדים ושאר התחושות הגרועות שמהם אנחנו סובלים כולנו יחד כחברה.
בינתיים, אוחובסקי נבהל ככל הנראה, ולא הגיע לאירוע של אתמול. אבל כדרכו של השמאל הקיצוני העיקש לראות את הדברים במראה מעוותת, הוא שיגר "מכתב תמיכה" לבכרי ולאירוע ובו חיזק את ידיו של בכרי ואיחל לו `שתרומתו האמנותית לחברה הישראלית תמשיך ותישא פירות גם בעתיד'...
לא ברור לי אם אוחובסקי התכוון במילה 'פירות' לכך שהוא מקווה שההסתה והכזבים בסרטיו של בכרי כנגד המדינה ימשכו כדי שיביאו לגיוס עוד גדודים של מתנדבים לפיגועי התאבדות או שהתכוון לכך שבאמצעות הסרטים יכורסם עוד יותר דימויו של צה"ל בעיני העולם ואזרחי המדינה - כך שאחוזי הגיוס יפחתו עוד יותר עד שנגיע למצב שבו אין עוד צבא למדינה הזו... - וזה הרי מצב אידיאלי כי כולנו חיים כאן באוטופיה מזהירה.
גם זה וגם בעיני הם תוצאות ההדחה וההסתה כנגד צה"ל וחייליו.
גל אוחובסקי הוא בעיני "כוכב מוּעָד".
למאמרים נוספים בעניין:
26/07/2008
פייסבוק הוא אתר הרשת החברתית הגדול בעולם, כנראה !!...
לפני מספר חודשים נחשפתי לאתר הזה ולא הקדשתי לו חשיבות מרובה, כנסיון הקמתי קבוצה ששמה ישראלים שרוצים קשרי שלום מלא עם מדינות צפון אפריקה. או: Israelies that want full relationship with northafricans states
לא הצטרפו רבים מידי, עיקר המצטרפים היו מכרים רחוקים שלי ומעט כאלו שאין לי מושג מי הם.
אבל לאט לאט המיילים הגיעו.
עשרות מיילים שלא היה לי זמן לקרוא ולהגיב להם, אבל הסקרנות הבלית מוסברת שלי גרמה לי בסופו של דבר לעיין ולהגיב.
מתברר שאין לנו מושג מהי עוצמת הצנזורה במדינות צפון אםריקה. אנשים נזהרים מלהתקשר, מלהתחבר, להופיע כמחוברים אליך.
המיילים היו גם גורם מדרבן ביותר לכך שאקרא חומר על המתרחש בתוניסיה, המדינה שהתחלתי לעסוק בה מאז הוקם אתר זה.
עם הזמן - הכותבים אלי התחילו לומר לי : למה הישראלים לא מתחברים לקבוצה שיצרת ? למה אתם הדמוקרטים בכלל לא מעוניינים בקבוצה הזו ?
אז הנה ההזדמנות שלי :
כנסו לקבוצה, תרשמו, תראו לנו לפחות שאנחנו באמת חסרי כל בעיה להתחבר לקבוצה שרוצה יחסים מלאים וטובים עם מדינות צפון אפריקה, שישה חברים זה דל, עלוב ולא רציני, בואו ניתור קבוצה גדולה יותר !!
ההרשמה לפייסבוק קלה , פשוטה, היא לא נותנת רק חיבור לקבוצות חברתיות אלא בכלל מעניינת ומביאה חברים שנעלמו אחד לשני שנים, להפגש שוב בזכות האינטרנט. תנסו, זה שווה !
15/07/2008
כמאמר הבדיחה נופלות עלינו מידי שבוע ולעיתים מידי יום "פרשיות" חדשות.
אחת לאחת הן נחשפות ומלמדות עד כמה שקועים המנהיגים שלנו ברפש פלילי, זה קשור לחשדות על מעשים מגונים, זה קשור לשוחד, זה לגניבה, זה להלבנת הון וכבר הגענו למצב שבו חבר כנסת ושר בממשלת ישראל הורשע בהברחת סמים, לא פחות ולא יותר.
לצד ה"חשוד" או הנאשם תמצא תמיד "פרקליט צמרת".
הפרקליט ה"מכובד" מגיע לתוכניות טלויזיה, טוק-שואוז למיניהן וגם לראיון במהדורות החדשות המרכזיות.
נראה שהוא שש להגיע לשם ואתה לא פעם שומע ש"פרקליטו של החשוד בדרך ויכנס לאולפן מיד".
ואכן, עם הגעתו של הפרקליט אנחנו מייד שומעים ש: "ההר יוליד עכבר", מרשי "צח כשלג", וגם "מדובר זוטי זוטות"...
מה לעשות ותמיד מכונה אותו עורך דין מבושם "פרקליט צמרת", או שהוא גם מכונה "חלק מצוות ההגנה של XXX " - כאילו שאיש הציבור החשוד שכר שמונים אנשים ואותו עורך דין מכובד הוא שעומד בראשם, והם יושבים על המדוכה שעות רבות ולומדים את החומר ..
אבל האמת היא שמאז שאני מכיר את המקצוע שלי אני יודע שמדובר בעד בלון נפוח, חסר ערך, פטטי , שמפריחה התקשורת.
אני מבקש שיצביעו בפני על חשוד אחד שהפרקליטים המכובדים, הרהוטים, המגונדרים למישעי, הוציאו מהברוך אליו נכנס כשהוטל עליו חשד שהוא מעורב בפלילים, אחד... - אני יכול להעיד על עצמי, שעוד לא זכור לי מקרה אחד שבו נשכרו שירותיו של אחד מאלו המכונים "גדולי הפרקליטים" ושהחשוד זוכה !!!
יש לכם מקרה כזה , תזכירו לי....
ביום ראשון השבוע, לאחר פרוץ "פרשת אולמטורס" שהיתי בבוקר בחדר כושר. מול "הקרוס טריינר", המכשיר שעליו אני מנסה להסיר את שומני, ישנו מסך טלויזיה. ומה לעשות שעל המסך שודרה תוכנית הבוקר של ערוץ 10. כדי להקשיב עליך לבקש אוזניות מהקבלה בחדר הכושר ואני איני נוהג לעשות זאת כי אני "מרחף" לי בזמן האימון...
אבל לא היה שום צורך באוזניות כדי שאבין מה מצבו של פרקליט הצמרת, העילוי המשפטי, פרופ' רון שפירא. מדובר במשפטן צעיר, חדור מוטיבציה ובעל מוניטין מצויינים - שהגיע לאולפן כדי להגן על מרשו. אני לא הקשבתי בכלל לשיחה אלא התבוננתי בשפת הגוף של העו"ד המצליח - וזו שידרה לי מצוקה קשה... ואז עלתה במוחי המחשבה : " למה הם רצים לתקשורת ?, הרי ברור שהם מגינים על עניין אבוד ? הרי ברור שהוא לא מאמין למילה ממה שהוא אומר, ככה זה נראה כשאתה מתבונן בתמונות מבלי להקשיב, אמנם אפשרי שאשנה את דעתי אילו הייתי כן מקשיב - אבל מה טוב ממראה עיניים ?
לא הפתיע אותי, אם כן, שלמחרת קראתי ידיעה ממנה הסקתי כי פרופ' שפירא - איים שאם לא יסוג "צוות ההגנה" מעמדה מסויימת בעניין אולמרט, הוא יפרוש ממנו.... והרי רק אתמול הגן בחרוף נפש ובשפת גוף מאולצת על אותו קו הגנה - או, על אותו חשוד ..... ואם האיש "חף מפשע" מדוע עליו לשקול שוב ושוב את קווי ההגנה שלו ?
כך נוצרה חזקה שתהיה קשה לסתירה כי האיש אשם ורק "טקטיקה" תחלץ אותו .. - הלא כך ?
מה מביא את "פרקליטים המכובדים" או של ה: "צמרת " לטעות הנפוצה של קשקשת בתקשורת ? מדוע יוצא שכשאני יושב עם מי שמבין במקצוע הזה אנחנו מתלוצצים על גבם של עורכי הדין המגוחכים הללו שנקראים על ידי המערכת העיתונאית "צמרת" כשלמעשה ההצלחה היחידה שלהם היא בשיווק עצמם ואין למצוא הצלחות כלשהן שלהם עבור לקוחותיהם, מעבר להצלחות של ה"פרקליטים הסולידיים" שאינם רצים לכל מיקרופון ???
האם המסקנה שהריצה שלהם לתקשורת היא רק בגלל תסביך נחיתות וצורך בפרסום מיותר - נכונה ??
האם המסקנה היא שהאינטרס של הלקוח שלהם דווקא נפגע כשהם מקשקשים הבלים מול מצלמות הטלויזיה ?
13/07/2008
בבית שקירותיו עבים וסדקים של טיח מתקלף חרצו את כתליו חרשו מפעם לפעם כדבר שבשיגרה הזבובים הטורדנים.
היה באויר ריח של שמן טיגון והחום של הקיץ, שהיה מכה בכל יום של אותה עונה באותה שעה, העלה את האדים לחלל הבניין כולו. בחצר הקטנה המשותפת, הועמדו זה ליד זה קערות מתכת גסות ששימשו את אימא ואת יתר השכנות לבישולים. על חבלים רבים, שנקשרו במקביל אך בחוסר דיוק, כאילו היו וילון קרוע, הושחלו פלפלים אדומים חריפים והתייבשו תוך שימוש באדי השמן שהיו פזורים באויר. האור היה צהוב, השמש שהטילה אותו מקרוב כל כך היתה בלתי ניראת, לא ניתן היה למצוא אותה בשל עוצמתה, ובקושי ניתן היה להסתתר ממנה בשעת הצהרים.
הקולות שבקעו מהדירות המהבילות סימנו את ערנותם של הילדים ואת תגובת אימם. זו עונת החופש, בתי הספר היו סגורים והאבות היו ממתינים בעיסקיהם, או בבתי הקפה שליד למנת הצהריים שלהם. גרם מדרגות העץ הרעשני ביטא את צהלת היוצאים לחצר, ואכן ז`ינט יצאה את בית אימא במשוב נעורים עולץ, היא הדפה את דלת ביתה יוצאת לחום השמש הרובץ אוחזת באמתחת חמימה שבה טמונה ארוחתו של אביה, בעליה של חנות מוצרי שמן זית ויבואן שימורים - אדמונד, רחמים שיש.
תיפוף רגליה על גרם המדרגות בקצב ריקוד הוביל אותה לחצר המסנוורת, שם חצתה רחבה קטנה ומאובקת והדיחה דלת עץ כבדה ששאריות הצבע הכחול טורקיז שנותרו עליה נחרצו בפילוחים קטנים מוארכים ועמוקים והותירו להבי צבע מזדקרים שלעיתים אף שרטו ילדים שנאלצו לגעת בהם. חריקת הדלת בעת פתיחת הזכירה חיכוך מתכת במתכת ורתיעתה חזרה למקומה אחרי שזי`נט פסעה דרכה, השמיעה קול שדמה להקשה על תופי הבאס של להקות הברברים שעברו מפעם לפעם ברחובות העיר.
הדרך למרכזה של העיר היתה סלולה באבנים שטוחות שהזמן עיקם אותן ויצר בורות קטנים. בחלקים מסויימים תוקנה הדרך באמצעות יציקת בטון - המדרכות לא רוצפו עדין וגם עמודי חשמל שהוצבו כהבטחה לעתיד מודרני לא זכו לחיבור לרשת החשמל, במקום זאת, נעשה בהם שימוש על ידי בעלי בתים עשירים שחיברו חשמל לעצמם באופן פרטי והעבירו אותו לבניינים שבבעלותם. למשפחת שיש היו בניינים כאלו. שלושה. באחד מהם גרה זי`נט, ביתו של אדמונד, שהוא בנו של רובר שיש, בעל הבית.
המרחק לחנות לא היה גדול, בדרכה הביטה בבית שאהבה, ביתה של משפחת סלקאלטלי, משפחה קורסיקאית שביתה ניצב בקצהו של רחוב החנויות הגדול. היא אהבה את הבית משום שמאז היותה בת ארבע, כשהיה אביה מובילה בידו לחנות הבחינה בריבוי הפרחים העציצים והאדניות שעיטרו אותו ובלבנים הורודות שציפו אותו והעניקו לו את התואר - הבית הורוד. ועכשו כשהיא נערה יפת מראה ומבוקשת וימי פורקנה הגיעו, ראתה בעיני רוחה איך תעטר את ביתה וכיצד, והדוגמא תהייה, ללא ספק, בית משפחת סלקאלטלי. מבטה קפא לשניה קלה כשהבחינה בידיים, ידי אישה, גסות אמנם ושמנות, מגיחות מתוך הבית אל החלון המעוטר בפריחה ורודה ואדומה, המעסות את קרקעית העציצים אולי כדי להחדיר אליה יותר מים.
מאחריהן בקע קול שירה בשפה שכה אהבה לשמוע, איטלקית. היא הזדקרה זקפה את גבה והמשיכה לעבר אבא שחיכה למנתו.
מטרים ספורים לפני החנות שמעה את כרים, השכן הערבי, קורא לעברה בניגון תוניסאי מוכר, `יא בנת` אל חילוו`א, רבי יעתיק אל חיר`, ואז המשיך כאמל, שותפו של הסנדלר - `אדמונ, יא אדמונ, בינתק ז`את`, - כל אלו רמזו עד כמה אהבוה שכניו של אביה ומשפחתו - התארים `בת היופי` ומבטיהם העורגים רק החריפו את ידיעתה על מראה הנשי היפה והוסיפו על חרדותיה בכל פעם שאימה רטנה כנגד עין רעה לביתה כשהיתה סורקת את גופה במבטה. היא השפילה מבטה והחזירה חיוך ולחש ברכה לכאמל וכרים שעמדו בפתח עיסקם וניגבו את ידיהם באמצעות גזירי בד גסים, מתכוננים, גם הם כנראה, לארוחתם שתגיע.
אביה יצא לקראתה. הוא היה נמוך, מקריח ובעל שתי עיניים כחולות בוהקות וזוהרות. כשראה אותה שפף קומתו ופנה לחנות שכניו, `מרסי, מרסי` אמר להם, בהושיטו את ידו לאמתחת שבידי ביתו ופינה לה מעבר לתוך החנות.
במעמקיה, מצאה את דודה פליקס פנחס, שישב כשהוא שפוף על שולחן עמוס ניירת וקופסאות שימורים גדולות, מרוכז בחישוב שערך. ז`ינט פנתה אליו כדי לנשק את לחיו, כהרגלה. כשנוכחה לדעת שלא הרים עדיין את עיניו מהחשבון שעשה עמדה וצפתה בו עד שיתפנה. פפה לא היה בחנות.
פליקס הרים את ראשו, בהה במראה שמול עיניו, ניער את ראשו מצד לצד, חייך והפטיר : האחיינית היפיפיה שלי כאן ואני לא אומר לה שלום ? .... ואז צחק בקול גדול, קם מכיסאו ונישק את אחייניתו. `אז...` שאל את ז`ינט ` מה הבאת לאבא ? אני מקווה שאני אוכל לגנוב לו מעט מהלחם שאימא עשתה .. ומה שלום אימא ?`
- ז`ינט ציחקקה, `אימא הכינה לחם בכמות כזו שגם אתה וגם אבא וגם פפה תוכלו לאכול.. איפה פפה ?`
אביה התקרב והניח את אמתחת האוכל על השולחן.. אריג הבד שלתוכו הוכנסו הסירים והקעריות היה לח וחמים - `רגע , רגע, רגע, אחי אני עדין לא הרמתי את החשבונות פה..` פליקס ליקט בזריזות את הניירת שבה היה שקוע קודם לכן והעבירה לדרגש נמוך שניצב מאחרי השולחן ובסמוך לקיר.
כשנפתח האמתחת ניחוחות של אוכל חם ומלהיב שוחררו לחלל החנות, אדמונ זיהה מיד מינינה חמה שהסגירה את מקורו של ריח השמן המטוגן, לידה, בקעריות מתכת דקות מכוסות במפות שולחן וניצבות אחת על השניה - רבצו, פקיילה, קדרת שיעועית ותרד ועסבנה, נקניק עסיס עמוס ברכיבי בשר בקר ועישבי טיבול, הריח הציף את החנות והארוחה של אביה יכולה היתה להתחיל אילמלא יצא לפתח החנות וצעק בקולי קולות : ` אל רז`ל (הגבר בערבית תוניסאית) וו`יינק וו`יינק (היכן אתה) ואדמונ חזר לחנות - עכשו יבוא אל רז`ל ויביא לנו לימודה קפואה - כי בחום הזה לא נישתה את מי השתן שיש לנו כאן... הוא חיכך ידיו והתיישב ליד אחיו ובתו.
אל רז`ל הגיע. על גבו נשא דוד לימונדה ענק. הדוד היה עטוף באריגים ברבריים ציבעוניים, כאלו שהוקנו על דבשות הגמלים. והוא אכן דמה לגמל. ז`ינט לא יכולה היתה להסיר ממוחה את המחשבה שאל רז`ל לא היה גמל או ממשפחת ה"גמליים", היו לו שיניים ארוכות ארוכות ובולטות כשל הגמלים. גם השפם הקטן הדק שצייר על שפתו העליונה היה בעיניה רק הסוואה מלאכותית להשתייכותו למשפחת מעלה גרה הדו דבשתיים.
- `מזוג לנו לימודה יא רז`ל`, ביקש פליקס והושיט קנקן ברונזה.
הברברי, רזה כחוש וכהה, שפף גבו לצידו ומתוך הצינור שהותקן על כנף ימינו נשפרמה החוצה לימונדה צוננת. בקול גמלוני וצורם שר לו הגבר: ` הצרפתים הם צרפתים.... הצפרדעים הם צפרדעים... - אם לא יהיו מים בשלולית, לא יהיו לא צרפתים ולא צפרדעים... `
פליקס כבר החזיק בידו את הקנקן הגדוש, ` רז`ל, אם לא תישתוק תכף ומיד תמצא את עצמך שוכב לצד שלולית הלימונדה ואז יהיו גם צרפתים גם צפרדעים וגם הרבה זבובים...`
רז`ל פסע פסיעות ענק אל מחוץ לחנות ותוך שהשמש הלוהטת רוחצת אותו באור אדיר החל לשיר..: `הצרפתים הם צרפתים והצפרדעים הם צפרדעים ואם תשפך הלימונדה תהייה שלולית מלא בצרפתים, צפרדעים זבובים ויהודים...`
11/07/2008
כשהייתי ילד ראיתי לא פעם את אבי המנוח ואימי שתיזכה לשנים ארוכות וטובות מתפוצצים מצחוק לנגד מכשיר הטלויזיה בשחור לבן והתופעה הזו היתה חוזרת על עצמה בכל פעם שהטלויזיה הישראלית שידרה את סרטיו של השחקן הקרח והקטן הזה, בורביל שמו.
בורביל היה עוד מונח שהגיע מתוניסיה. הוא נחשב למגהכוכב ואני תמהתי על מה המהומה שהרי אז, לא הכרתי את הניואנסים שבשפה הצרפתית וכל שהערכתי הוא כי מדובר בליצן צרפתי ותו לא.
והואיל ואז היתה הגישה השלטת במדינה שכל מה שבא עם העלייה מצפון אפריקה ובתוך זה, הפרנקופוניה, פסול, גם אני ביטלתי את הקומיקאי הזה ומיד התפנתי לנושאים האחרים, אליהם הובילה אותי "ישראליותי".
היום כשאני צופה בוירטואוז הענק הזה אני לא יכול לדלג על אף קטע.
בורביל, יש כל כך הרבה מה לכתוב עליו וכל כך הרבה מה לומר שהיריעה תקצר, אז בחרתי שני קטעים נפלאים - הראשון, הז'נדרם.
והקטע הבא - הוא בורביל בתפקיד שיכור שמשחק במשחקי מילים שהתאימו לאופיו הדרמטי, תיאטרלי, קומי...
אני מניח שיש מעטים שידעו להעריך את הקטעים הללו בגילי - אבל מי שעוד זוכר ומוקיר בהחלט ידע להעריך את הענק הזה ...
10/07/2008
התבשרנו השבוע על החלטה של המחוקק ומתקין התקנות להעלות את גובה התביעות בבתי המשפט לתביעות קטנות ל 30,000 ש"ח.
30,000 ש"ח, תביעה קטנה ?.....
ראשית, בעיני זה מלמד על הזילות של הכסף בעיני המחוקק שלנו.
30,000 ש"ח זה אמנם שכר של חודש אחד של חבר כנסת, אבל לעיתים מדובר ב 18 או 20 קצבאות זיקנה.
לא זה בלבד שבעיני מדובר עדין בסכום גדול, אלא שהמונח "תביעה קטנה" הוא מונח שמאחריו כוחות ומשמעויות רבים מאוד.
תביעה קטנה מנוהלת ללא הליך הוכחות. אדם יכול להגיש תביעה במסגרת תביעות קטנות ללא שום ראיה על פי דיני הראיות ויכול במחי יד, שיכנוע של שופט במתק שפתיים, להחריב עולמו של מי שאין לו 30,000 ש"ח... - הצד השני למשפט ..
תביעה קטנה היא תביעה שאין בה ייצוג על ידי עורכי דין ואין בה כללי דיון או אתיקה מקצועית שכן שני הצדדים אינם כפופים לכללי האתיקה של לישכת עורכי הדין.
כבר היום, לא פעם ולא פעמיים, אני נדהם מרמת הדיון של עורכי הדין עצמם,בדיונים רגילים. עורכי דין שאינם יודעים להתבטא בעברית, אינם מכירים את כללי האתיקה, אינם מכבדים את הקולגות שלהם, ולא את בית המשפט - עומדים אחד מול השני וצורחים בקולי קולות וכל ההדר והיופי של הדיונים בשעה שהתחלתי לשמש כעורך דין, עם שפה יפה, פתגמים וציטוטים, נעלמים להם ושוקעים למצולות הויכוח, הריב והמדון.
אם כך המצב בתביעות בסדר דין "רגיל" - מה יהיה כששני ישראלים התקוטטו על תביעה "קטנה" של 30,000 ש"ח ?.
בשנים האחרונות עושה המחוקק ומתקין התקנות שמיניות באויר כדי לצמצם את ההמתנה ואת הפיגור של בתי המשפט בדיונים שבפניו. המציאו לנו העברה של תיקים מתחת ל 50,000 ש"ח ישירות להוצאה לפועל, רעיון טיפשי ואוילי שמעמיד את הנתבע בחזקת חייב עוד לפני שהתחיל הדיון.
לא הרבה לפני כן המציאו סדר דין חדש שנקרא, סדר דין מהיר, שבו יש להגיש את כל הראיות בתצהירים לפני שהחל המשפט ... - זה מגוחך, כי אז צריך או להמתין עד שיהיו בידך כל הראיות, או להגיש תביעות בלי שיהיה בידך כל הראיות ולבקש רשות לצרף ראיות אם הם יגיעו לידך במהלך המשפט, ולהתפלל שכך אכן יקרה.
צדק לא נעשה כך.
המערכת קורסת מסיבות רבות ובהן הסיבה הראשית, שהכל שפיט, שכל מהלך יכול להבחן במסגרת דיני הרשלנות ואין שום חסינות, לא לרופא, לא למתנדב, לא לשוטר ובכלל.
בכל מקרה, על המריבות הקטטות והצעקות בשוק שנקרא תביעות קטנות אנחנו עוד נשמע.
07/07/2008
זה סיפור אמיתי.
אני מביא אותו לכאן כי הוא חלק מההוויה שלי. סוג של עיסוק בעניינים של אנשים, בני אדם.
צריך לקרוא את הדברים תוך ידיעה ברורה שהם סובייקטיביים, מייצגים עמדה של צד אחד. לצד השני יש עמדה שונה. שונה לחלוטין. הצד השני של הסיפור מתאר את הצד שאני מביא כלא דובר אמת.
לכן יש לקרוא הכל במגבלה של "צד אחד של המטבע".
הואיל ואני עוסק בעניין שתלוי ועומד אני נזהר מאוד שלא לחשוף פרטים ושלא להביא ל"השפעה" , אם כי... - מי בכלל מהמעורבים יקרא את מה שכתבתי ??
אז זהירות - זה צד אחד של המטבע, הצד של שומר במדינת ישראל של שנות האלפיים:
התובע, היה במועד הגשת התביעה שלו , בן 83, הוא פירט בכתב תביעתו כי בתקופה הרלוונטית לכתב תביעה עבד ושימש כמאבטח בשירות הנתבעת שהיא מוסד חינוכי. התובע טען כי עבד בשירות הנתבעת 5 ימים בשבוע 8 שעות כל יום ונהג לבצע סיורים בשטח המוסד על פי בקשת מנהלו הישיר וזאת גם בשישי בערב, ביום שבת ובימי חג במשך כל תקופת עבודתו.
הנתבעת טענה כי התובע עבד "בחצי משרה" כמפורט בתלושי השכר שנמסרו לו וכי לא שימש כמאבטח אלא "ככח עזר".
אין מחלוקת כי התובע התגורר בשכנות קרובה למוסד שאותו הפעילה הנתבעת. הוא סיפר: "... הייתי עושה סיורים בכל המוסד, בודק שהכל כשורה, מכבה אורות שהיו דולקים, מוודא שהחלונות והדלתות של הכיתות והמשרדים נעולים, חוזר לשער הכניסה פותח וסוגר את השער ושוב מבצע סיורים וחוזר חלילה עד 07:00 בבוקר עת מגיע שומר שהחליף אותי."
הוא סיפר שמעולם לא דובר על חצי משרה – והתעקש שמהשעה 23:00 עד השעה 7:00 זו אינה חצי משרה. שני עדים תמכו בטענותיו. העדה האחת העידה שהתובע עבד כל לילה משעה 23:00 עד השעה 7:00 בבוקר. היא פרטה את עבודתו וציינה מה עשה ואלו אירועים אירעו לו במהלך העבודה לרבות סיפור על פנס לא תקין שנמסר לשימושו, נפילות של התובע באתר השמירה והיחס שזכו לו עובדי הנתבעת.
העדה הסבירה את מקור האינפורמציה בכך שהיא שכנתו של התובע וכן של המוסד עצמו – שהרי מדובר בשכנות של בית ממול.
עד נוסף שאישר את טענות התובע הוא מי שהיה מנהל המוסד – הוא אישר כי לא הכיר את שעות העבודה של התובע אך ידע כי הוא משמש כשומר וכי שימש כך במשך שנים : הוא העיד: " כראש ה.... היתה לי מחוייבות שתהייה שמירה במוסד ולא היה שומר אחר מלבדו. אם התובע היה שם רק היה שעתיים בלילה אז משמעות הדבר היא שאני צריך לעמוד במשפט פ
לילי על הפקרת תלמידים כמו כן גם המנהל האדמיסטרטיבי "
גם הנסיון של המוסד לטעון שמדריכים חמושים יספיקו למילוי הוראות האבטחה – לא צלח. העד השיב: "צריך היה להציב שומר. מדריכים ישנים או בפעילות עם התלמידים." העד אף העיד שהתובע העיר אותו במהלך שעות השינה שלו ואף הוסיף :"זה קרה עשרות פעמים בשנה".
התובע תבע את המוסד שבו עבד כדי שישלם לו שכר מינימום ... - שכר מינימום !!! התובע טען שקיבל שכר של כ 9 ש"ח לשעה עבור השמירות שביצע בלילה !!
המוסד התגונן בטענה שהתובע לא עבד במישרה מלאה - אלא עבודה מיוחדת של שעתיים ושוב שעתיים...
אבל הנתבעת לא המציאה כל פנקסים על רישום שעות עבודה.
- סעיף 7ב לחוק שכר מינימום, התשמ"ז - 1987 (להלן – חוק שכר מינימום) קובע כך:
בדיון באישום או בתובענה לפי חוק זה נגד המעביד, חזקה היא כי בכל אחד מאלה לא שילם המעביד שכר מינימום, אלא אם הוכיח אחרת:
(1) (1) הנאשם או הנתבע לא הציג רישום נוכחות המתייחס לעובד, אם הוא מחויב ברישום הנוכחות של אותו עובד לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, משנדרש לכך בידי העובד, מפקח עבודה או בית משפט;
(2) (2) הנאשם או הנתבע לא נתן לעובד פירוט שכר כאמור בסעיף 24 לחוק הגנת השכר, או לא הציג פנקס שכר כאמור בסעיף 24 לאותו חוק, אם הוא מחויב במסירת פירוט שכר ובניהול פנקס שכר לפי אותו חוק, משנדרש לכך בידי העובד, מפקח עבודה או בית משפט;
(3) (3) הנאשם או הנתבע לא ציין בפירוט השכר שנתן לעובד או בפנקס השכר שניהל לפי סעיף 24 לחוק הגנת השכר, את ערך השכר המשתלם לעובד בעד שעת עבודה; החזקה לפי פסקה זו תחול רק בהתקיים שניים אלה:
(1) המעביד מחויב במתן פירוט שכר או בניהול פנקס שכר לפי חוק הגנת השכר;
(2) על העובד חל חוק שעות עבודה ומנוחה, למעט כ
אשר העובד מקבל שכר כולל לפי הסכם קיבוצי שאושר בהתאם לסעיף 5 לחוק הגנת השכר.
בע"ע 300162/96 חברת בתי מלון פנורמה ירושלים בע"מ נ' וואיל סנדוקה, עבודה ארצי לג (21)46 קבע כב' בית הדין הארצי לעבודה חזקה לפיה בהעדר פנקסים בהתאם לחוק הגנת השכר וחוק שעות עבודה ומנוחה, קמה חזקה כי העובד עבד בהיקף של משרה מלאה לצורך זכותו לשכר מינימום על פי החוק.
התובע התעקש כי דרש שכר מינימום - והנתבעת טענה כי סוכם על סכום גלובאלי של 2,000 ש"ח לחודש.
שומר ישראל שנת 2000 : עד כמה אפשר לבזות עובד ?
עכשו אני שואל את עצמי : כיצד אפשר לעבוד שעתיים בלילה, לחזור לישון ואז לחזור לעבוד ??
מי שהכין את ההגנה מטעם התובעת, האם הוא לא חושב שברגע שעל העובד לשלוט ברצון לישון, או לא להצליח לישון בכלל, עד כדי מצב של שליטה מוחלטת של המעביד על החופש שלו בשל האחריות שלו כלפי המעביד לשהות במוסד....
והרי מבחני עובד מעביד הם מבחני השליטה והפיקוח : - כלומר, אם המעביד שולט באוטונומיה של העובד עד כדי כך שהוא בשעתיים "הפנויות" שלו, צריך להתעורר ולחזור מיד למשמרת המוזרה שלו, הרי שהמעביד הוא שולט ומפקח על אותו עובד גם באותן שעתיים...
מה פשר הטענה שהשעתיים החופשיות של העובד הזה הן "לא מסגרת העבודה "... איך זה יתכן ?
ואני חושב לעצמי - רק בגלל שהעובד הזה הוא אדם כל כך מבוגר, אפשר להטביע בו "תנאים" כאלו.
אני חושב שרק בגלל שהוא זקוק נואשות לכסף - הוא יכל היה, ליכאורה רק, כי אני מעדיף את גירסתו - לקבל תנאי עבודה כאלו...
ומצד שני, איזה דבר זה בכלל לנסות ולהציע כזו הצעה לעובד ? תבוא שעתיים באמצע הלילה ותחזור אחרי שעתיים לסיים את הלילה.
אני ממתין להכרעה של בית המשפט ... ושואל את עצמי לאן הגענו שאדם בן 83 נזקק בכלל לעבודה כשומר, מתקבל... וזוכה ליחס כזה.
עכשו אם אומר שהשומר הזה הוא גיבור ישראל ממש ??
אם אומר שהוא עונד מדליות כבוד בשל דברים שעשה עבור המדינה לפני עצמאותה ?
אם אומר שהאיש הזה היה חלוץ, מייסד, מנהיג מקומי, ....
לאן הגיעו האבות שלנו ... - ואיך בכלל מעיז מוסד חינוך להגיש כתב הגנה כנגד ה"עובד המיוחד" הזה...
01/07/2008
|
את פרנסיס קברל הכרתי במקרה.
הסתובבתי בצרפת בחנות תקליטים מחפש כהרגלי את המוזיקה שאני מעדיף, רוק כבד קלאסי, דיפ פרפל זפלין בלאק סאבת' ויוצאיהם.
מצאתי הופעה חיה מתאימה ובאתי לצאת.
אבל חשבתי לעצמי מה עם מעט מוזיקה מקומית ?
העין שלי נפלה על הדיסק הזה - היתה לו עטיפה נהדרת, כפולה עם סיפרון קטן וצילומים נהדרים.
הימרתי : ופגעתי בול.
האלבום סאמדי סוייאר סור לה טר - מוצאי שבת על הארץ, ...
התחיל בשיר הנפלא של "הקורידה" , זירת הרצח של השוורים בספרד.. - השיר מספר את סיפורו של השור הנרצח מנקודת מבטו : הוא שואל, מה רוצים ממני הליצנים הללו עם הכובעים המוזרים על הראש - מה הוא מקפץ סביבי הטיפש הקטן הזה ולמה הוא דוקר אותי... לאט לאט ב'צב שמתאים לתהליך הרצח לשם שעשוע הזה, הקצב של המוסיקה משתנה
... אוי הכאב המיותר הזה והדם:
אתם מוזמנים לשמוע:
|
>
|
|
|
אחר כך נחשפתי לאלבום רבים נוספים - התברר לי שקברל הוא מגה סטאר - ושירי האהבה שלו - הבלדות המיוחדות מאוד - בליווי גיטרה אקוסטית פשוטה ואולי גם תופים מסוגים שונים פופולאריים במיוחד בקרב הסטודנטים של צרפת.
אחד השירים שמאוד אהבתי היה שירו "אוהב אותה עד מוות" Je L'Aime A Mourir - שמיד הפך אצלי לשיר הפיתוי הנפלא - לשיר האוירה האולטימטיבי - והנה הוא כאן לפניכם בביצוע יפייפה משנות השמונים המוקדמות מאוד:
|
|
והנה גם מילותיו :
Paroles et Musique: Francis Cabrel 1979 "Les chemins de traverse"
Moi je n'étais rien
Et voilà qu'aujourd'hui
Je suis le gardien
Du sommeil de ses nuits
Je l'aime à mourir
Vous pouvez détruire
Tout ce qu'il vous plaira
Elle n'a qu'à ouvrir
L'espace de ses bras
Pour tout reconstruire
Pour tout reconstruire
Je l'aime à mourir
Elle a gommé les chiffres
Des horloges du quartier
Elle a fait de ma vie
Des cocottes en papier
Des éclats de rire
Elle a bâti des ponts
Entre nous et le ciel
Et nous les traversons
À chaque fois qu'elle
Ne veut pas dormir
Ne veut pas dormir
Je l'aime à mourir
Elle a dû faire toutes les guerres
Pour être si forte aujourd'hui
Elle a dû faire toutes les guerres
De la vie, et l'amour aussi
Elle vit de son mieux
Son rêve d'opaline
Elle danse au milieu
Des forêts qu'elle dessine
Je l'aime à mourir
Elle porte des rubans
Qu'elle laisse s'envoler
Elle me chante souvent
Que j'ai tort d'essayer
De les retenir
De les retenir
Je l'aime à mourir
Pour monter dans sa grotte
Cachée sous les toits
Je dois clouer des notes
À mes sabots de bois
Je l'aime à mourir
Je dois juste m'asseoir
Je ne dois pas parler
Je ne dois rien vouloir
Je dois juste essayer
De lui appartenir
De lui appartenir
Je l'aime à mourir
Elle a dû faire toutes les guerres
Pour être si forte aujourd'hui
Elle a dû faire toutes les guerres
De la vie, et l'amour aussi
Moi je n'étais rien
Et voilà qu'aujourd'hui
Je suis le gardien
Du sommeil de ses nuits
Je l'aime à mourir
Vous pouvez détruire
Tout ce qu'il vous plaira
Elle n'aura qu'à ouvrir
L'espace de ses bras
Pour tout reconstruire
Pour tout reconstruire
Je l'aime à mourir |
|
עם הזמן התגלה קברל כאדם מאוד מיסטי - הוא חיבר את המיסטיקה ואת האתניות לתוך השירה היפה שלו.
בעיני יש לו קול יפייפה, קולו של גבר עדין נפש ורומטיקן יחד עם גבריות אמיתית כזו שהייתי מגדיר כגבר הנכון.
השיר "זה כתוב" מדבר על מה שאנחנו קוראים: "המאכּתוּב" - האהבה הזו כתובה, לא יעזור לגבר הזה, שהוא שר עליו דבר, הוא פשוט יהיה מאוהב באישה הזו, שהוא ירדוף אחריה כל ימי חייו, מבלי שיוכל לעשות דבר, הוא ירדוף אחרי "התחת שלה", פשוט ככה "סון דרייר" כל ימיו...
תהנו זה בעיני נפלא:
|
|
|
|
ככה זה נמשך עד לפטי מארי - מאר הקטנה - שאנסון צרפתי עדין ואמיתי - שירה של מארי הנפלאה :
|
|
אחרי שכבר שמרתי את ההודעה הזו נזכרתי בעוד שירים - שירי אהבתי נעימים ומרגיעים ויחד עם זאת מה שאומרות המילים זה סערה אחת עצומה - השמיים מדמיינים שהם מכירים אותך, כל כך יפה שזה בטוח נכון, ...
אבל את היחידה שאני עשוי עבורה, אני אוהב אותך, אהבתי אותך ואני אוהב אותך בעתיד ומה שלא תעשי האהבה בכל מקום....
איזה לחן, איזה רגישות - איזה פרנסיס קברל...
והנה גם הדיו של עינייך -
|
|