 RSS
על הבלוג
על הבלוג עומדת ציפור
ועל הציפור נחת אבקן
ובאבקן ארומה של סתו
ובסתו נולדתי
|
posts
30/01/2009
|
הנה זה בא לנו שוב...
הנה בא מי שמאיים על ההגמוניה של העיליתות וככל הנראה יבעט להן חזק בישבן ויושיב אותן היכן שהן ראויות לשבת... בבית אבות.
מי שבא הפעם שוב מגיע עם זקן מטופח.
לא, הוא לא חובש כיפה שחורה. אומרים בכלל שאפילו כשרות במזון זה דבר שזר לו, אבל עם כל השמועות שמפיצים עליו אולי זה בכלל לא נכון..
גם הוא מביא איתו חבורה של תומכים שמתפעלים מהמאבקים האמיצים שלו מול מי שאף אחד לא ממש נאבק מולו.
אני מדבר כמובן על אביגדור ליברמן.
|
ליברמן מצליח להשיג בסקרים תמיכה בלתי רגילה והפופולריות שלו נוסקת לגבהים אדירים. הוא אומר דברים שהישראלים אומרים כבר שנים במעין חיוך מתנצל ובלחישה. |
 |
כי לישראלים באמת נמאס.
כמה פעמים שומעים בשיחות סלון, אקראיות או מתוכננות את הביקורת הקטלנית על העובדה שמדינת ישראל מרשה לאוייביה הגרועים ביותר זכות ביטוי, ניצול לרעה של הרעיון הדמוקרטי, שימוש באמצעים ובמשאבים שלה, פגיעה בסודות מדינה, פגיעה בערכים יהודיים וציוניים בריש גלי ????....
כמה פעמים מביעים הישראלים החרדים לגורל המדינה את החשש שהציבור הערבי הישראלי מנצל לרעה את החופש לבחור ? את החופש לפגוע במדינה שהעניקה להם חופש שלא היה להם באף מקום אחר ?
ליברמן הוא האיש שבשנים האחרונות נושא את הביקורת הזו על כתפיו.
ליברמן לקח על עצמו מטלה קשה מאוד בעיקר אחרי שהמדינה גילתה בכל הנוגע לשמירה על הבטחון האישי הפנימי במדינה אוזלת יד נוראית.
הוא הרים את הנטל לאחר שבג"צ קבע חזור והכרז שהזכות הדמוקרטית היא מוחלטת וכי המדינה אינה יכולה להתגונן כנגד ביטויים התומכים באוייביה, ברוצחי אזרחיה, בהשמדתה באמצעות השתקתם.
אם טעה הבג"צ או אם צדק - הוא יצר בעצמו מצב שלפיו יהיה זה חוקי לחלוטין לטעון כל דבר כנגד אותם עוכרי ישראל וליברמן נכנס לנישה הזו ובעקבות כך הוא זוכה לתמיכה עצומה.
אבל מול מהלכיו של ליברמן באה "השיטה". אותה שיטה שלפיה ילחמו בו, ביהודי , הישראלי המיליטנטי כפי שלא נלחמים אלא במי שמסכן את הגמוניה. באמצעות הפרקליטות.
וכאן ליברמן וגורלו מזכירים לי את אריה דרעי. צעיר ישראלי ממוצא צפון אפריקני, רהוט, חכם, בקי, מבריק שהגיע לא ממפלגת העבודה, מר"צ שר"צ או דומיהם, אלא למצער, מתנועה דתית חרדית אורתודוכסית.
|
המימסד העלוב שקבע נורמות של חופש ביטוי, דמוקרטיה ללא גבול, סימן אותו כסכנה לעתיד ופגע בו באמצעות משפט שנוי במחלוקת והרשעה שבעיקבותיה גם נאסר וריצה שנים בכלא.
ועכשו ליברמן.
כמה קל, כמה קל לסמן אדם עם מעט מבטא ורעיון נחוש כביריון... |
 |
כמה קל. כמה קל לבוא לאיש שמעלה בפני המימסד את מלוא עליבות פרצופו וכמה קל להגיע אליו כמי שחשוד, שוב, בשחיתות, כשהחקירה כנגדו נמשכת כ 10 שנים !!!
10 שנים !
מה נמצא עכשו בחקירתו של ליברמן שלא נמצא במשך 10 שנים ? מדוע העניין העצום שהוא מרכז עכשו פחות משבועיים לפני הבחירות וכשהסקרים מרמזים שהוא עומד לנסוק מעבר לפסגות של מפלגת העבודה וגם קדימה ?
מה יותר מלאכותי מקריאה למעצר מקורביו ולטענה ש"בימים הקרובים יוגש כתב אישום" - ?
וכמה זה דומה לגורלו של דרעי ?
אבל היום הציבור הישראלי כבר מנוסה יותר, חסון יותר, מתרשם פחות מ"נקיון כפיהם של העומדים בראש המערכת", ואולי גם חזק יותר.
בעיני, למרות זאת, הציבור אדיש. האדישות של הציבור בפני מעשה נבלה כזה וכנגד אפליה נוראית שכזו מייאשת.
הציבור, גם זה שאינו תומך במילימטר באביגדור ליברמן, כמוני, חייב לומר את דברו, להביע מחאה, לזעוק על כך שמישהו, פקיד, ביריוקרט, מנסה להשפיע על תוצאות הבחירות
וחשוב להבהיר, אין לי שום הבנה או הזדהות עם הרעיונות של ליברמן. אני בכלל, לא תומך באף הצעה שלו.
אני מתנגד בתוקף לשלילת זכות ההתמודדות של המפלגות הערביות. אני מתנגד לשלילת זכות הבחירה מערביי ישראל. אני בין אלו שחושבים שמדינת ישראל מתמודדת רע מאוד עם ערביי ישראל, מתעלמת מהם, פוגעת בזכויות שלהם, משפילה אותם ודורשת מהם לשתוק.
אם הדברים היו בידי הייתי ממנה מומחה לענייני ערבים כשר בממשלת ישראל - שר לענייני ערבים, מקציב לו מילארדים לשיקום הכפרים והערים הערביים, ומטפח מחדש את הקשרים איתם על גבם של המנהיגים הערביים הנוכחיים שאינם בעיני אלא ערב רב של אספסוף מתלהם. זו בעיני הדרך הדמוקרטית להתמודד עם ההתדרדרות ביחסי ערבים יהודים בארץ ישראל, מדינת ישראל.
מי לדעתכם מתאים למשרה הזו יותר מכל ?
מי היה שר הפנים שהערבים העריכו וכיבדו ? מי היה האיש שהמפלגה היהודית שלו זכתה להכי הרבה בוחרים מהמגזר הערבי ? מי האיש שהשקיע בערים הערביות מיליונים, נתן אישורים לבניה ולפיתוח, עסק בשיקום מערכות מוניציפאליות קורסות וביקר פעם בשבוע באוטובוס מיוחד עם כל עוזריו, בערים הערביות ?
ועכשו הנה הקשר:
אריה דרעי.
על זה היה אומר השיר מראש: הוא זכאי, הוא זכאי, הוא זכאי ... |
| |
| |
| |
24/01/2009
|
את הפוסט הזה אני כותב אחרי שפתחתי בלוג בצרפתית עבור מאמרים צרפתיים שעניינו אותי.
התגובה בסקיירוק היתה מידית. תוך מספר דקות נכנסו לבלוג שלי כנראה צעירים צרפתים ממוצא מוסלמי ותקפו אותי, את אימי, את עמי, ואת מה לא...
הם קיללו בשצף קצף ואני שלא האמנתי למה שקראו עיני - אך לא מוחי, מחקתי את הקללות ...
אולי עדיף היה להשאיר את התגובות שלהם כך, כדי שיראו, אבל לא יכולתי.
הקללה הכי לא ישראלית שהתנוססה ב"קומונטר", הטוקבק בצרפתית היה "מור או ז'וייף", מוות ליהודי(ם).
אנחנו הישראלים שנולדנו כאן וחיים כאן, לא מכירים את המשפט הנואל הזה. זה משפט שנולד מחוץ לארץ ישראל. בודאי שמחוץ למדינת ישראל. רציתי לענות לדרדס המוסלמי העילג שינסה לבוא לכאן ולומר את זה... - האמת, לא נראה לי שמישהו היה עושה לו משהו ... - אולי מבט מרחם.
ותתארו לכם, כמו שאמר מאיר אריאל, שמלאכת ה"תתנו להם רובים", נמשכה עד לפני מספר חודשים כשאהוד אולמרט, נתן לאבו מאזן עוד נשק כדי שילחם בחאמס... - הרי הבחור שכתב לי בבלוג "מוות ליהודים" הוא בכלל לא ערבי מארץ ישראל או בלשונם: "פלסטינאי" וגם הוא חושב שעלי למות, אז מה חושבים החברים ממזרח שנשק טב מגיע לידיהם..?
ואם תשאלו אותי מה יקרה בתוך גלקצית החוסר תכנון של מה עושים הלאה, הרי שלדעתי עוד ימסר נשק רב ליריבי החאמס... שכמובן יפנו אותו אלינו, השאלה היא רק מתי.
והנה מחלחל לתוך המחשבה שלי סיפורה של גרטרוד שטיין. יהודיה. לסבית מוצהרת מתחילת המאה ה 20. שטיין נולדה למשפחה יהודיה עשירה באלגני פנסילבניה. היא הושפעה מאוד ממורה שלה בשם ויליאם גי'ימס שהיה גם פסיכולוג ובהשפעתו נסעה לפריז.
משפחתה היתה גרפומנית (ממוצאה ודיבור גרמני) והגרמנית היתה שפה שגורה בפיה. ב 1903 היגרה לפריז ושם, ב 1907 הכירה את המאהבת הלסבית שלה אליס טוקלאס. בפריז הקימו השתיים סלון תרבות פופולארי שבו התארחו גדולי האומנים הסופרים והציירים וכל יתר אנשי הרוח.
זה הפך אותה למאוד מאוזכרת בסיפרות המודרנית ונטען - שהיא מייסדת של אחד הזרמים בספרות, זרם שכקורא ספרים, אני חייב להעיד עליו שלטעמי, הוא משעמם, נפוח, ובעברית פשוטה - חרטטני, עד כדי מרדים מיאוש.
ב 1933 פירסמה שטיין את האוטוביוגרפיה שלה בשם: "האוטוביוגרפיה של אליס ב' טוקלאס" - כאילו מסופרת מעיניה של אהובתה, בעוד היא הסופרת והיא המספרת. רעיון מאוד מעניין.
אבל הסיפור היהודי של שטיין נעוץ דווקא ברעיון מעניין אחר שלה. ב 1938 פנתה הסופרת המפורסמת לאינטלקטואלים רבים, יהודים ולא יהודים בבקשה לחתום על עצומה הקוראת להעניק לפירר הגרמני, אדולף היטלר, בכבודו ובעצמו, את פרס נובל לשלום.
מה הניע את הסופרת הליברלית, אינטלקטואלית, פופולארית, שנונה, להמליץ על הענקת הפרס לשלום - לצורר היהודים הגדול בהיסטוריה. אמנם, מכונת ההשמדה הנאצית לא היתה בשיא כושרה ב 1938, אבל ה-ראיה היא שועדת הפרס דחתה את הרעיון בתוקף לאור יחסו של היטלר ליהודים.
האם הסיפור הזה קיצוני הרבה יותר מהעובדה שצעירים ישראלים מפגינים באלימות ובזעם כנגד בנית גדר ההפרדה בין יהודים לערבים בארץ ישראל ? האם הסיפור הזה קיצוני הרבה יותר מעצם השתתפות בהפגנות כנגד מבצע עופרת יצוקה במרכז תל אביב במהלך המבצע ? האם הסיפור הזה קיצוני הרבה יותר מעידוד המפגינים המוסלמים ברחבי אירופה ? האם הסיפור הזה לא מסביר מדוע לעיתים מצוטטים מאמרים של נועם חומסקי או אילן פפה, "משכילים יהודים וישראלים" במנשרים של השמאל הרדיקאלי בעולם הקוראים לחיסולה של המדינה ?
והאם לא הבהירה לנו, בין היתר, גרטרוד שטיין, במהלך המטומטם שלה ש"אנשי הרוח" אינם קני מידה שיש להסתמך עליו ושבהזיות שלהם הם אולי יכולים ליצור יצירות אומנות - אבל לא נורמות ולא תורת חיים ?
|
וזה מביא אותי לסיפור הבא שמתרוצץ באינטרנט כבדיחה :
ילדה בת ארבע צועדת ברחוב בפריז לצידה של אימה.
כלב רוטויילר רץ לקראתה אחוז אמוק ומתנפל עליה בטירוף רצחני לקראת נעיצת שיניו בראשה.
אימה זועקת לכל עבר וצווחת בחרדת איימים.
לפתע מגיע מקרוב צעיר קר רוח שמתנפל על הרוטויילר דוחף לתוך לועו את זרועו - בולם את הנשיכה, הרוטויילר נותר עם לסתות פתוחות, בידו השניה הצעיר מכה באגרופו תחת עיניו של הכלב הגונח, תוך שהיד הקודמת מניחתה בו מכה ישירות לעורף. הכלב צונח מת...
האם הבוכיה זועקת בקולי קולות - הצלת אותה ממוות !, הצלת אותה ממוות! ומתייפחת באושר. הילדה בהלם.
ליד ההמולה הזו עומד עיתונאי צרפתי שהיה במקרה במקום עם צוות צילום של הטלויזיה - כשהמיקרופון בידו הוא פונה לצעיר ואומר לו: אנחנו יכולים להכנס לשידור חי אדוני - האם אתה רוצה לספר לפריזאים איזה גיבור מסתובב ביניהם ?
אבל אני לא פריזאי, אומר הבחור.
- או. קיי. - או.קיי, ספר בבקשה לצרפתים איזה צרפתי גיבור מסתובב ביניהם ןמציל חיים ...
אבל אני לא צרפתי, ... אומר הבחור.
- טוב, אני מבין, אז ספר לאירופה איזה אירופאיים גיבורים מסתובבים בה ומצילים ילדה ממוות בטוח ...
אבל אני לא אירופאי, מתנצל הבחור.
- נו מה אתה אדוני ?, שנדע,
אני ישראלי. אומר הבחור ומתכוון לספר מה שקרה.
העיתונאי פונה למצלמה ברצינות גמורה ותוך שהשידור מתחיל הוא מדווח: "גבירותי ורבותי, אנחנו ברחוב פריזאי שבו אירע היום מקרה אלים באופן בלתי רגיל שבו כלב נרצח על ידי ישראלי ... " |
|
22/01/2009
|
ג'ון ווייט כוכב קולנוע אדיר מי שכיכב בסרטים עם אג'נדה שמאלנית ביותר - פציפיסטית ואנטי מלחמתית בראיון מרתק לטלויזיה הישראלית.
ווייט שיחק בסרט האנטי מלחמתי "השיבה הביתה" לצידה של ג'ין פונדה וסיפר את סיפורם הטרגי של קצין בצבא האמריקני שמתאבד עם שיבתו הביתה מויאטנם אחרי שהוא מגלה כי רעייתו היפה בוגדת בו עם פצוע מלחמה, הלום קרב, מרותק לכיסא גלגלים שאותו הכירה במהלך פעולות התנדבויותיות שעשתה בבית חולים צבאי.
בראיון הוא מספר על התפקחותו מאידאולוגיה השמאלית לאחר שראה במו עיניו מה שקרה לויאטנם לאחר עזיבתו של הצבא האמריקני. לדבריו אותן זוועות יחזרו על עצמן כשתעזוב ארצות הברית את עירק.
ווייט אינו בוחל במילים באשר לעזה ולחאמס ובכל הנוגע לאיבה ולשנאה של ילדי עזה כנגד יהודים באשר הם יהודים. "אפשר לנצח נצחון צבאי את הטרור אבל לא ניתן לעשות דבר כנגד תעמולה ארסית שאינה פוסקת".
הראיון מתוך הערוץ הראשון:
|
|
|
|
22/01/2009
|
אתמול צפיתי שוב בדיווח של הבי.בי.סי. וורלד (העולמי) מעזה.
נראה היה לי שהתחנה הזו באמת נהנית להפיץ מידע כאילו ישראל ביצעה את הנורא מכל בעיר הארורה הזו.
הדברים משתלבים היטב עם העמדה החד צדדית של ממשלת בריטניה לפיה עלינו לספוג ללא סוף מבלי להניד אצבע. לא שמעתי אף מילה בהקשר לטרור, טרוריסטים או פגיעה באזרחים בצד הישראלי. הכל היה עצוב כל כך, מלכולי כל כך שכמעט נחנקתי מקינאה. איך העזתים מצליחים לעבוד כל כך יפה עלהבריטי שהסתובב בין הריסות התשתית הטרוריסטית ?...
לא מצאתי קטע יותר מתאים מזה כדי לתאר את האטימות והטיפשות...
|
|
yesterday i watched B.B.C. world again reporting from Gaza.
It seems that this station is really enjoys distributing information as if Israel carried out the most terrible crimes in this damn city.
It all integrates very well with this one side position of the British government that belive we must absorb without responding end without stir a finger.I havent heard any word in the context of terrorism, or terrorist attacks on civilians on the Israeli side. Everything was so sad, so melacolique that i allmost stranguled my self because of Jealousy. How successful is the arb propaganda - or maybe British are simply stupid? then i thought maybe not only British are stupid - it is the way the world Treat Jews.
I could'nt find a better clip to discribe this stupidity and Opacity.
|
|
|
18/01/2009
|
האם אתם באמת מכירים את החאמס ?
השאלה הזו אינה מכוונת אל הציבור הישראלי. השאלה מכוונת יותר לאלו הבורים שאינם מבינים או מעריכים נכון את אירגון החאמס. בדרך כלל הם יושבים באירופה או במדינות "נאורות" אחרות שאין להן מושג חיוור מיהו האירגון שיושב בעזה ומערער את היציבות מזרח התיכון כולו. חלקם גם ישוב בישראל, מטומטם מההסתה ומבולבל מהרעיון האוטופי של שלום. שלום חד צדדי .. (עלאק ...)
אין לאלו מושג קלוש על התמיכה שזוכה לה האירגון מאירן - שהקימה לה בסיס איסלמי רדיקאלי בתוככי ישראל, כחיץ בין גבולן הבטוח יחסית, של ישראל ומצרים. אין להם מושג קלוש מה תוצאות ההשתלטות האירנית על המרחב הזה - או מה מטרת השתלטותה על מרחב זה - ואין להם מושג ורוד מה תעולל אירן לאירופאים הליברים כשיום אחד תניח עליהם את ידיה....
עזה משמשת בסיס קידמי כהערכות לעתיד שחור יותר, כהה יותר, רצחני יותר.
מוחמד סיפאווי' הוא עיתונאי אלגי'רי, ערבי, מיוחד בבדלנותו מאלו שאנחנו מכירים. בתוך אוקיאנוס השינאה והשיטנה לישראל מוחמד כותב בבלוג שלו, דברים שלא יכתבו, מציג סרטים שלא יוצגו וזועק בקול רם: "האם באמת אתם מכירים את החאמס ?" - Connaissez-vous le Hamas ? Vraiment ?
באנגלית זה נכתב : Do You Realy Know Hamass ?
וכך באוירה קשה, שבה אני מניח כמעט כמו תמיד, שאפילו המנחים והשדרנים הישראלים אינם מסנגרים בתקשורת הישראלית על ישראל - ובאוירה שבה אני מזהה בתקשורת שלנו יותר שאלות באשר לשפיכות הדמים הפלסטינאית מאשר חשש לשפיכות דמים בתוככי ישראל, מצאתי שמוחמד סיפאווי' מביא סרט הסברה מדהים וחשוב על החמאס - סרט שמקורו בערוץ 4 הבריטי - אבל הוא אמת לאמיתה. אמת שתושבי דרום ישראל מכירים זה כבר שמונה שנים.
ומוחמד כותב כך :
|
|
A tout ceux qui marchent derrière les bannières, les emblèmes et les slogans du Hamas. Savez-vous au moins quelle est la vraie nature de ce mouvement ?
Si vous voulez prendre un peu de recul, regardez! Même ceux qui ne maîtrisent pas l'Anglais peuvent suivre ce film, les images parlent d'elles-mêmes :
|
|
לכל אלו שסוחרים בכרזות, ועושים שימוש בסלוגנים (סיסמאות) החאמס. האם אתם יודעים לכל הפחות את טיבעה (אופיה) האמיתי של התנועה הזו ?
אם אתם מעוניינים לסגת מעט, הביטו ! אפילו אלו שאינם דוברי אנגלית יוכלו לעקוב אחר הסרט הזה, התמונות מדברות בעד עצמן :
|
לפניכם הסרטים - בדור הפייסבוק ויוטיוב קשה לעקוב אחרי סרטים ארוכים כל כך. אבל זה שווה. החומר לא שודר אפילו בישראל - ולנו, הישראלים, חשוב מאוד להכיר את הנתונים שהוא מביא.
|
חלק ראשון
|
|
חלק שני
|
|
חלק שלישי
|
|
חלק רביעי
|
|
חלק חמישי
|
|
חלק שישי
|
|
חלק שביעי
|
|
14/01/2009
|
במהלך עבודתי אני עוסק גם ביצירת התקשרויות עם אנשי עסקים ממדינות ערב.
חלקם הדגיש בפני את העובדה שהוא אתאיסט. אחת הדמויות החשובות שעימן כרכתי יחסים בין ישראלים לבין מדינות העולם הערבי-מוסלמי הינו דוקטור לאוירונאוטיקה שלמד באוניברסיטאות שונות בצרפת ובשוויץ. הוא מרהיב לספר שהוא אזרח צרפתי, גרוש והכל בגלל אישה שנוטה מידי לדת המוסלמית.
כשהזמנתי אותו להגיע לארץ פעם, הוא מיהר לציין ש"אינו מפחד" וכי הוא בעל דרכון צרפתי.
התגובות הללו שלו דווקא הציקו לי. היתה לי הרגשה שהוא משדר חמימות יתר והגדשה מלאכותית של היותו אתאיסט.
לאחרונה הוא שולח אלי מיילים (משוויץ כמובן) וצרף מאמר פרו ישראלי.
בשיחת טלפון הוא הדגיש את חרדתו מפני העובר על העולם - והערב הוא שלח אלי מאמר מדהים של עיתונאי ערבי בשם מוחמד סיפאוו'י בבלוג הפרטי שלו .
סיפאווי', כך מתברר, חבר באירגונים בינלאומיים נגד גזענות. הוא חבר בתנועה למלחמה בטרור הבינלאומי והמאמר שצרף חברי לעסקים מדהים בעוצמתו.
ביס דוקו הציגו סרט עליו בשם "אדם כועס" - לפי הסרט עזב סיפאווי' את מולדתו אלגי'ריה בשנת 1999 והיגר לפריז. כמי שהתחנך בביתו על ברכי ערכי החילוניות הצרפתית, הוא שם לעצמו למטרה להביא את עקרונות הרפובליקה החופשית לחבריו המהגרים מצפון אפריקה ולהלחם בבדלנותם. הסרט מתאר מסע דון קישוטי של אדם הנתקל בלעג ובבוז בכל אשר יפנה. סיפאווי, המנסה בעבודתו לחשוף התארגנויות של תאים רדומים פונדמנטליסטים בפרבריה של פריז, בטוח כי השלטונות אינם ערים לסכנה הצומחת מתחת לאפם ומשוכנע שעבודתו היא עבודת קודש. גם בתוככי הממסד, יש מי שמפקפק בכך.
בין אוקטובר 2002 לינואר 2003 הוא הצליח להסתנן לתא של אל-קעידה בצרפת כחלק מכתיבת ספרו "חברי הרוצחים: איך חדרתי חדרתי לתא של אל-קעידה".
סיפאוו'י טוען במאמר שנשלח אלי, שהטענות כנגד ישראל מקורם באנטישמיות, אנטי יהודיות ולא באמת באיכפתיות מגורלו של העם הפלסטינאי. המאמר כתוב כמובן בצרפתית וגם בגרמנית - ואני מביא אותו במלואו כאן בבלוג שלי.
כפי שיוכלו קוראי הצרפתית להבין סיפאוו'י שואל את העולם ואת השמאל היכן הם היו שהתחוללו זוועות נוראיות כנגד עמים שונים, נשים, גזעים ומיעוטים על ידי מי שאינו יהודי ? לחאמס הוא קורא: אירגון טרוריסטי.
סיפאווי' נותן תקווה בים של עויינות מוסלמית שיש גם כאלו שאינם עיוורים מין ההסתה ושאולי עם הסברה טובה, דיוק בהפצתה, אולי ניתן להלחם מחמה של ממש באל ג'זירה ובדומותיה.
לפני כן, הנה מספר קריקטורות מהאתר של סיפאוו'י
|
|
J'observe les esprits s'enflammer de plus en plus durant cette guerre qui oppose Israël aux fanatiques du Hamas. Je comprends que l'émotion l'emporte sur la raison. Je le comprends d'autant plus lorsque je vois le traitement médiatique que réservent les chaînes arabes, et notamment Al-Jazira, à ce conflit. Mais cette situation, qui devient de plus en plus inquiétante, me pousse à poser un certain nombre de questions à ceux qui laissent libre court à leurs émotions dégoulinantes ou encore pire à la haine qu'ils n'arrivent plus à dissimuler. Où étaient tous ces musulmans qui ont tant de compassion pour les enfants de Gaza et pour les terroristes qui les ont conduits vers la guerre, ou étaient-ils, dis-je, quand Grozny était littéralement rasée par l'armée russe, cependant que les femmes tchétchènes étaient violées à ciel ouvert par les soldats de Poutine et lorsque les morts se comptaient quotidiennement par centaines ? Mais où étaient-ils bon sang de Bon Dieu ? Mais où étaient Besancenot, Buffet, Mélenchon ? Où étaient ces femmes voilées et les autres qui arborent fièrement aujourd'hui le keffieh palestinien ?
Ou étaient ces casseurs, ces jeunes fougueux et déchaînés, ces vielles dames qui s'exhibent aujourd'hui la larme à l'œil quand il fallait dénoncer les crimes, que dis-je, le génocide perpétré par le régime fasciste du soudanais Hassan Omar Al-Bashir contre des populations Darfouris, démunies, désarmées et sans défense. Mais où étaient Besancenot, Buffet, Mélenchon ? Où étaient-ils ? Personne ne leur a dit qu'un crime contre l'humanité se commettait, sous le ciel fanatisé du Soudan ? Où étaient ces jeunes et ces moins jeunes, tous ces promeneurs du samedi, lorsqu'avec SOS Racisme et Urgence Darfour et quelques autres associations, nous avions marché pour condamner le crime de l'État soudanais. Nous nous étions alors retrouvés à proximité de l'Ambassade du Soudan et nous étions tout au plus deux cents personnes. Les Tariq Ramadan, ses adeptes et leurs camarades avaient certainement des courses à faire ce jour-là. Je préfère croire cela, que de penser un instant que tous ces marcheurs du samedi ont plus de compassion pour l'enfant de Gaza que pour l'enfant du Darfour. Peut-être que le musulman qui obéit aux ordres et à l'idéologie du Hamas et défendable alors que le musulman tchétchène habitant Grozny, ne comprenant probablement rien à la chose politique, doit être liquidé dans l'indifférence collective par les hommes de Poutine.
Mais encore, ou étaient tous ces marcheurs du samedi lorsque les Algériens se faisaient découper en petits morceaux par les monstres du GIA et égorgés tels des moutons par les disciples d'Ali Benhadj ? Mais où étaient Besancenot, Buffet, Mélenchon ? Où étaient-ils ? Je me rappelle que certains accusaient alors les victimes algériennes d'être à la solde du régime en place donc légitimement « découpable » en morceaux. D'autres se disaient encore que peut-être le GIA n'était finalement que le fruit d'un complot, d'une manipulation, que l'islamisme ne tuait point, nulle part. D'ailleurs, beaucoup continuent de penser que l'islamisme est une doctrine sympathique qui ne ferait pas de mal à une mouche. Que tout ce terrorisme islamiste qui veut imposer son diktat est une création des « Juifs, des Américains et de beaucoup d'autres salauds ». Je crois même que c'est ce que pensent des politiques comme les très laïcs Besancenot, Buffet et Mélenchon. Sinon que font-ils en marchant aux côtés d'islamistes, de communautaristes, de tribalistes, d'antisémites et de pleurnichards professionnels. Parce que ce qui m'étonne aussi - et c'est d'ailleurs la raison pour laquelle je qualifie certains marcheurs du samedi de « pleurnichards professionnels » - ce qui m'étonne dis-je comment peut-on s'émouvoir lorsqu'est tué un enfant ayant telle religion et ne pas ressentir d'émotion lorsque un autre enfant ayant telle autre religion subi le même sort ? Pourquoi tous ces musulmans qui marchent aujourd'hui les yeux exorbités, la bave sur le menton, tous crocs dehors, n'ont-ils jamais voulu marcher au lendemain d'un attentat terroriste ? Pourquoi n'ont-ils pas marché lorsque des islamistes tuaient d'autres musulmans ? Pourquoi n'ont-ils pas marché après le 11 septembre, Madrid ou Londres ? Mais où étaient-ils lorsque les talibans exécutaient des femmes dans des stades ? Pourquoi, à chaque fois, que je les entends, c'est pour écouter leurs lamentations disant qu'ils appartiennent à une « religion opprimée » ? Pourquoi ne dénoncent-ils jamais, avec de telles marches, ceux qui oppriment au nom de cette même religion ? Pourquoi sont-ils plus virulents, plus haineux et, parfois, plus violents que les Palestiniens et les Jordaniens que je connais ? Pourquoi il y a si peu de dignité dans l'expression de leur émotion sincère ou supposée ? Mais que cache donc cette compassion sélective ? Que cache-t-elle ? Mettons les pieds dans le plat. Le conflit israélo-palestinien serait-il finalement un abcès de fixation qui est entretenu, et notamment par les pays musulmans, pour attiser toutes les haines ? Serait-ce l'appartenance religieuse de l'autre belligérant, Israël en l'occurrence, qui pose problème ? Serait-ce par antisémitisme ? Où serait-ce tout simplement un samedi après midi de défoulement utilisé tel un exutoire pour exprimer une malvie, des frustrations, pour s'élever contre une absence de libido ou que sais-je encore ?
Je vais révéler le fond de ma pensée. Je pense que plusieurs marcheurs du samedi défilent davantage contre Israël que pour la Palestine. Beaucoup d'entre eux ne marchent pas parce qu'ils adoreraient les Palestiniens, mais parce qu'ils ont une détestation idéologique pour tout ce qui est juif et pour tout ce qui a trait à Israël. Et je pense même - passez-moi l'expression - que la plupart n'ont rien à foutre des Palestiniens. Parce qu'en définitive si ces marcheurs du samedi étaient si humanistes que cela, je pense que je les aurais croisés dans des manifestations en faveur du Darfour ou des Tchétchènes, et dans celles organisées en signe de solidarité avec les victimes algériennes de l'islamisme et dans toutes les marches dénonçant le terrorisme des fascistes intégristes. Ils se seraient peut-être élevés contre la violence exercée par le Hamas, non pas contre les Israéliens, mais contre leurs propres frères du Fatah.
Rassurez-vous, je ne suis pas ravi de voir des civils mourir à Gaza. Cela me désole profondément, mais je ne veux pas que soit occultée la responsabilité du Hamas qui a créé les conditions de la guerre puisque tout en sachant qu'il ne ferait pas le poids militairement, il a provoqué cette guerre au mépris des vies humaines dont il avait la responsabilité tout ceci au nom de cette idéologie qui magnifie la mort et le martyre. Arrêtez alors de nous raconter une histoire à l'envers et révéler le fond de votre pensée que nous voyons d'ailleurs parfaitement dans les slogans que vous portez...À tous les promeneurs du samedi, bon dimanche... |
|
| כדי להכנס לבלוג של מוחמד סיפאוו'י הקליקו כאן |
|
|
13/01/2009
|
דווקא ערוץ צרפתי מביא תמונות של בקיעים בחוסן הפלסטינאי בעזה.
בכתבה שלפניכם טוענים שני מרואיינים שהאשמה למה שקורה היא בחאמס.
המרואין הראשון הוא עובר אורח שמסיים את דבריו במילים: אני לא מתבייש לומר לכם את זאת. הוא מסביר שהסבל כפול בגלל ישראל והחאמס שמתחבא בינות לאוכלוסיה אזרחית ויודע שהישראלים יתקפו אותו.
המרואיין השני, מומחה לפוליטיקה ואיש הפאתח - מאשים את החאמס ואת אירן שדוחפת את החאמס למעשיו. הכתבה בצרפתית ואפשר להפיץ אותה ברחבי האינטרנט.
|
|
|
| |
13/01/2009
|
מבצע עופרת יצוקה יצא לדרכו בהנחתת מכת סנוקרת אדירה על לחיה של תנועת החאמס.
התנועה המחוצפת, הבוטה, והפשיסטית הופתעה מהתיחכום ומההטעיה הישראלית ומנהיגיה התחפרו בבורות ובמחילות כדי שלא לעמוד בראש הכנופיות שהובילו.
גם אנחנו, הישראלים הופתענו, הפעם הופתענו לטובה, מגיע לנו ! אחרי שנים של אוזלת יד, ניווט מעוות, מחדלים וכשלונות, הופתענו מצבא משופר, מוכן, מתוכנן, בקי בזירה, זהיר ואגרסיבי בד בבד.
הופתענו גם מהעובדה שהצבא הישראלי אימץ שטה לא ישראלית בעליל. חתך בדיבורים הבומבסטיים, הפסיק "לנתח מטרות" כפי שעשה במלחמת לבנון השניה, הפסיק לבצע לנו כירורגיה במוח מעודף ניתוחים ברמת דוקטורט לכימיה אטומית, והמציא לנו רמטכ"ל תכליתי - יבש - מקצוען שבמקצוענים כמו גבי אשכנזי שאינו מתראיין, אינו לועס מסטיק בשידור, ואינו מכניס את הבטן כשהמצלמה מתקרבת.
גם ברמת החיילים, התיפקוד נפלא. לא שומעים על טילי נ"ט, לא שומעים על כניסה למלכודות ובע"ה - אם המבצע ימשך כך, נגלה שסיפורי גבורה והצלחה יסופרו עוד והרבה.
עם כל זאת, ישראל אינה מצליחה להכריע את החאמאס בנוק אאוט.
יהיו בודאי מומחים גדולים ממני שיסבירו לי שאי אפשר ושלוחמה בשטח בנוי וכו' ועוד וגו'... - יהיו כאלו בין הפרשנים הישראלים שיאמרו שזה בלתי אפשרי ולוא רק מהסיבה שהם עצמם הטיפו והסיתו במשך שנים את הישראלי המצוי להבנה שלא ניתן להכריע טרור במלחמה וכי כל שימוש בכח אינו אפשרי. התיזה הדמיונית שלהם תתמוטט לחלוטין אם תוכרע המלחמה הזו ויושג הנצחון.
אני לא מקבל את ההסברים הללו, ומהסיבה שיש לי הסבר ושההסבר שהיה לי תמיד, עודנו בתוקף ושמבצע עופרת יצוקה הוא הוכחה לכך שההסבר שלי נכון.
את מדינת ישראל מנהלים כיום פוליטיקאים ישראלים שרובם ככולם אופורטיוניסטים. איש מהם אינו מנהיג אמיתי ולאיש מהם אין תכונות של מנהיג אמיתי. אף אחד מהם לא "בא מהשטח", אף אחד מהם לא "צמח מלמטה". כולם הגיעו לפוליטיקה מתוך הפוליטיקה או הצבא.
כמעט כולם נהנו מ"הקוקטיילים של אוסלו". כנסים ומפגשים של תרבויות עשירות ומדופלמות, עמוסות בטיסות במחלקות הראשונות, מכוניות שרד וסיגרים. תרבות שמשהכרת אותה, תתקשה מאוד להפרד ממנה.
המנהיגים הללו רוצים עדין לגיטימציה בינלאומית, וקבלות פנים חמות. הם חוששים מתוצאות פעולה מוחצת של נצחון. הם חוששים מביקורת של הדיילי טלגרף או הסאנדיי טיימס, או הוושינגטון פוסט. (וכאילו שזה עוזר להם. בכל מקרה הדיילי טלגרף מלקט מאמרים העוסקים בשאלה האם ישראל מבצעת פשעי מלחמה או לא , האם יש להעמיד לדין את קציני צה"ל או לא ... ויתר אמצעי התקשורת הנכבדים לא יטמנו את ידם בצלחת.)
המנהיגים הללו אינם מובילים "קו חדש". הם הובלו למבצע על ידי הציבור. ההוכחה לכך היא שבעוד הם מהיום השלישי למבצע מדברים ומדבררים את הפסקת האש, הציבור מביע התנגדות נמרצת ודורש השלמה המבצע. בכל פעם שחאמאס מתנגד להצעות הפסקת האש הציבור מחייך ומגיב בנוסח : "ויקשיח ה' את לב פרעה !".
וההנהגה נאלצת. קשה לה עם הפרידה הצפויה מהקוקטיילים ..
וכך למרות המבצע שנראה כמוצלח מאוד טכנית ומבצעית יש לקחים שלא נלמדו ממלחמת לבנון, בהם העיקרון של הכרעה בתנופה. הכרעה כזו היתה מביאה את צה"ל לסיום המבצע שלו כבר לפני שבוע. זו הכרעה שניתנת להשגה אם רק תתקבל ההוראה על ידי המנהיגים הפוליטיים - משום שכיום חוששים המפקדים הצבאיים ליזום אותה בעצמם שמא ימצאו את עצמם נותנים דין וחשבון בפני ועדת חקירה כזו או אחרת, או בבית דין צבאי.
למי שבקי בסיפורי הקרבות של מלחמת ששת הימים או מלחמת יום הכיפורים אין צורך לספר ולהרבות בסיפורים, על הקצינים שעשו את המלחמות הללו, בזכות ניצול ההצלחה, היוזמה והתנופה שלהם בעת קרב.
על הרקע הזה, של מנהיגות מהססת, מפונקת, מסוכסכת ושואפת קוקטיילים ומסיבות -מצד אחד וצבא חרד ועדות ותביעות מצד שני, נוצר פחד מהכרעה והמהלכים הצבאיים זוכים לכינוי דישדוש, המתנה, התבססות, פריסה, שיגרה, ולא רחוק הזמן שנדרש ל"נסיגה", התקפלות, סיום, והמילה נצחון תעלם לה כאילו שאין לה חשיבות.
|
| |
| |
| |
| |
08/01/2009
|
יהודים - מה הם מסוגלים לעשות ?
בטיסה טרנסאטלנטית במטוס בואינג ענק מופנית אחת הנוסעות לכיסא במחלקת התיירים. כשהיא באה לשבת היא מגלה שלידה אמור לשבת יהודי ארוך זקן שהציציות שלו יוצאות ממותניו.
היא פונה לדיילת בכעס ורוגזת :"מה זה כאן ?? אני לא רוצה לשבת ליד היהודי הזה !!" והיא מצביעה על היהודי המזוקן...
- הדיילת כולה מסמיקה : "גבירתי, גבירתי, תרגעי, זה לא יפה .. - האיש הזה לא עשה לך כלום ..." הדיילת מנסה להנמיך את הטון כדי שהיהודי לא יעלב.
אבל דבר לא עוזר והאישה צועקת: "קחי אותי מכאן, אני לא אשב ליד יהודי, אני דורשת לסלק אותו מכאן, חוצפה ..." - הדיילת מסתכלת על חבריה הדיילים שמסמיקים כולם ממבוכה - ואחד מהם רומז לעבור לכיוון תא הטייס ולהניח לאישה.
האישה ממשיכה בצעקות וברטינות והמטוס ממריא כשהיא קשורה לכיסא באמצעות חגורת הבטיחות. גם כשהמטוס באויר לא מפסיקה האישה את הקריאות שלה לעבר הדיילים.
- לאחר כעשרים דקות טיסה מגיע הדייל הראשי ואומר לה : "גבירתי, הקפטן שמע את הסיפור והוא כמובן אינו מוכן שיהיה מצב שבו אנשים נעימים ישבו ליד אנשים לא נעימים, לכן הואיל ויש מקום במחלקה הראשונה - האנשים הנעימים יקבלו בו מקום והכל יסתדר."
- "מצויין", אומרת האישה, וקמה ממושבה.
- " לא, לא !! " עונה לה הדייל הראשי, האדון הנכבד שלידך מקבל מקום המחלקה הראשונה , גבירתי," והוא פונה לאדון ומבקש ממנו סליחה. "אני מאוד מצטער אדוני בשם ההנהלה והחברה, על העוגמת נפש שנגרמה לך כשהושבנו אותך ליד היצור הזה". היהודי קם ממקומו והחל לצעוד לכיוון הפניית הדייל הראשי.
- "אני בטוחה שאתה טועה אדוני הדייל !!! " , צעקה האישה, "הקברניט כנראה טעה או שאתה טעית - אני מבקשת לברר איתו את הנושא !!!" צרחה האישה.
- "גבירתי היקרה", השיב הדייל, "הקפטן כהן לעולם אינו טועה !" |
|
הסיפור הבא
הסיפור הזה הוא סיפור ידוע שהתגלגל במשך השנים וזכה לוריאציות רבות.
מסופר על ג'ורג' ג'סל, שחקן אמריקני ממוצא יהודי שהיה חבר בקנטרי קלאב בהילקרסט. מועדון יוקרתי שחבריו שילמו עבור החברות בו סכומים נכבדים והיו גם מחוייבים בהתרמה למגבית היהודית, הגו'יינט ואירגונים יהודיים אחרים.
פעם כשישב עם חברים נכבדים מאוד מהקהילה היהודית והבוהמיינית ביקש ממנו איש עסקים עשיר ונפוח להספיד את הפודל של אישתו. אישתי, הוא אמר, לא הביאה ילדים לעולם ואני מבקש ממך שתספיד את הפודל שלה בלוויה שנערוך לו.
גו'רג' ג'סל היה ידוע בתחביבו ההזוי להספיד חברים ומתים אחרים, גם שלא הכיר, עד דמעות. לצורך כך היה עושה שימוש ביכולת התיאטרלית שלו, ומשחק את חברו, אהובו, ידידו, נאמנו של המת המוטל לפני מלוויו ומביא את כל הנוכחים לבכי קורע לב ומדבק.
אבל ג'סל לא הבין את הרעיון של האיש והתקומם מעצם הרעיון... הוא קם מכיסאו וצרח : "אני לא מספיד כלבים מחורבנים !! אני משחק עבור בני אדם ולא עבור חיות". איש העסקים הקשיש לא נרתע וביודעו כי ג'סל מתרים לקהילה היהודית השיב: "אם תספיד את הכלב של אישתי אתן לך 2,500 דולר וגם אתרום 25,000 דולר לגו'יינט."
ג'סל שהיה אומנם שחקן מוכשר אבל גם תפרן גדול השיב ספונטנית: "אהה, זה משהו אחר, לא אמרת לי שהכלב יהודי !!" |
05/01/2009
|
הבוקר נזכרתי בתמונות של ילדי החמאס לפני המבצע בעזה - חשבתי שזה יהיה נכון לפרסם אותן כפי שפורסמו אז בקול גבורה - ולעומתן התמונות הקשות של עכשו - בקול ענות חלושה ...
חלק מהתמונות קשות - מי שרגיש לחיי ילדים ולתמונות של מוות ודם ימנע מלהכנס. אפשר לפרסם כך מאות תמונות - ולהבין עד כמה השימוש בילדים אצל העזתים הוא נורא ...
לפני ...
|
מוטיבציה להרוג - נשק ולבוש מתאבדים |
לבושים לרצח - ילדים צועדים כרעולי פנים - נשקים בידיהם ושירה בלבבות
|
|
מצחצחים חרבות ... |
|
אמא יקרה - אשלח את כלה ילדים עד האחרון שבהם למען הגי'הד - שכולם יהיו שהידים מצידי !! |
|
|
|
|
|
|
|
|
04/01/2009
|
בתוך אוקיאנוס הדיווחים מהשטח עם תחילתו של מבצע "עופרת יצוקה", מוצף הציבור בשעות על גבי שעות של פיטפוט ובירבור על רקע תמונות שמצולמות ומשודרות שלושים פעם בשעה. (לפחות..)
הציבור, שמקווה שלפתע יצוצו תמונות חדשות שיתנו לו אולי מושג אמיתי על מה שמתרחש יושב מרותק למסכים ומקווה לשמוע איזו חדשה טובה אחת שתשפר את המורל ותסמן את התגבשותו של נצחון.
הריתוק למסכים הוא מהלך פסיכולוגי אוטומטי ואינסטנקטיבי שדומה מאוד למה שמתרחש כשנהג חולף ליד אתר שאירעה בו תאונה. ככל שהנהג אדיש ומחושב, הוא יאיט בכל זאת, ויעיף מבט לעבר ההתקהלות. ההתנהגות הזו תחזור על עצמה למרות התראות וחינוך הנהגים על ידי הרשויות - להמנע מלהתקהל, להמנע מלהאט - כדי למנוע תאונות נוספות או פקקי תנועה מיותרים, תופעות שכולם מבקשים למנוע.
גם ההצמדות למסך הטלויזיה היא שגיאה. לא רק שהציבור הצופה טועה בה, אלא המגישים, המנחים והכתבים השונים נאלצים לטעות שוב ושוב. הטעויות שלהם מתרחשות בכל המישורים: מסירת נתונים על התקדמות הכוחות, ציון היקפי הכוח, ציטוט מקורות זרים בקשר להתנהלות צה"ל, והגרוע ביותר, חזרה פטטית על מנטרות חסרות שחר שנוגעות לאופן סיום הלחימה.
צחוק הגורל הוא, שדווקא ה"ניתוח הפרשני" המוטעה הופך לכלי נשק בידי צה"ל. הפרשנים הצפויים והשיגרתיים, שטוענים מאז התהליך ההזוי של אוסלו "שלא ניתן להכריע" את הטרור, מעבירים את אותם מסרים לאוייבים של צה"ל שמניחים שוב, שמדינת ישראל לא תחפש את ההכרעה - וההכנות שלהם הן אכן, לצבא "שאינו מכריע", מה שיכול לתת לצה"ל אפשרות להמשיך ולהפתיע - לנוע לעבר הכרעה ישראלית ראשונה מאז מלחמת יום הכיפורים.
לכן נעים לראות פרשנים מלומדים - משנים מיום ליום את ניתוחיהם לאור ההמציאות המתגבשת, מציאות שככל הנראה נוצרה בעיקבות ועדת וינוגרד - ששמה על שולחן הקברניטים את הדרישה החד משמעית להגדיר את מטרותיהם כשהם שולחים את חיילי צה"ל לקרב.
הנעימות הזו נובעת מטינה של ממש לפרשנים שאינם מניחים לאידיאולוגיה ההזויה שלהם להזרק אל מקומה הנכון, בפח האשפה של ההיסטוריה, ומהעובדה שהם ממשיכים בהטפה חסרת שחר לכיוונים הפוליטיים שלהם - בסיגנון" "איתרוג" האחראים למצב וסינגור על אלו החפצים בעצירת הכוחות בטרם השלימו את המשימה שהציבור הטיל על ההנהגה הפוליטית המגמגמת.
בכל הדיווחים, הפרשנויות והניתוחים, לא שמענו אפילו פעם אחת, את הפרשנים שהיו צריכים לעשות זאת, מתנצלים או מבקשים סליחה מאלו שהזהירו אותם ואת ההנהגה הנוכחית. לא שמענו ולא ראינו אותם מכים על חטא היוהרה ועל פשע האדישות כלפי מי שניבא את תוצאות התנהגותם ורפיסותם המתמשכת.
לעומת זאת, לאחר הצטברות נסיון של שנים בהקשבה להם ולניתוחי הסרק שלהם מתגבשת מסקנה לפיה אפשר להקשיב להם, ניתן לשמוע אותם, רצוי לעקוב אחריהם - והכל תוך תובנה שהם גם מקשקשים את עצמם לדעת...
אולי בימים של שקט, יבואו עם חלק מהם חשבון, בעיקר עם אלו מהם שרימו את הציבור, הסיתו אותו, מנעו ממנו תובנה אמיתית והמשיכו באותו קו גם בידיעה ממשית כי הם דוברים פוליטיים, לא אובייקטיביים של פוליטיקאים שנכשלו.
ברם, בהיות אמצעי התקשורת בידיהם של אותם "פרשני חצר", הם בודאי ימשיכו לקשקש את עצמם לדעת, עד כדי כך שהנושא של סליחה והתנצלות שנדרשים מהם מטעמי הגינות ואמת, ירדו מהפרק. |
| |
| |
| |
01/01/2009
|
זה כבר שנים שהתחושה במדינת ישראל היא שאין הנהגה.
התחושה הזו קיבלה משנה תוקף בעת מלחמת לבנון השניה ולאחריה, כשועדת וינוגרד דרשה מההנהגה הישראלית ביצועים שונים ותפוקה אחרת.
הציבור גילה שלמול האיומים הנוראיים שמופנים כלפיו ניצבים פוליטיקאים ממוצעים בלבד שאינם יודעים בדיוק מה דורש מהם התפקיד הרם שהם נושאים בו.
דור הנפילים של תש"ח נעלם לו, הזדקן או נפטר, חלק שנותר ממנו התייצב על כיסא רם, ( או שנוי במחלוקת בדמות נשיא המדינה - שיש שמאשימים דווקא אותו במצב שנוצר לאחר הסכמי אוסלו ).
לתוך הלאקונה הזו צנח הסיפור של נפילתו בשבי של גלעד שליט, ועכשו סיפורו של גלעד עוד מעיק יותר אחרי ששבויינו בלבנון גולדווסר ורגב הוחזרו בארונות.
גלעד, שעם שלם עומד וממתין בציפיה ובתפילה שיחזור בריא ושלם לחיק משפחתו, משפחתינו, עמינו, (כן - זה לא באנאלי, זה אמיתי בכל הטרגדיות הללו המושג "עם" מקבל את כל המשמעויות הנכונות שלו ) נלקח בשבי בתקופה שבה מתנדנד ראש החץ ההנהגתי שלנו בין החלטה ואי החלטה כאילו שאין לו אפילו צמר גפן בראש...
עכשו עסוקה ההנהגה מאוד בתיקון הרושם הזה וגם זאת , מאונס, (וכששוב מפעם לפעם התחושה היא שרק הבחירות מניעות אותה, החשש לאובדן הכיסא...)
ובצד, מיותמת כמעט, מונחת התקווה שנתבדה ונחלץ את עצמנו מהרושם הזה של העדר הנהגה ונהנה כולנו מאיזו הקלה, שיש "ראש ונשיא בירושלים" כמאמרו של מנחם בגין: "יש שופטים בירושלים"... כדי שהעם יפנים שיש דין ויש דיין.
והנה עליתי היום על צילום נפלא שפורסם בפורום טיולי אופניים של תפוז על ידי עזרא שהרבני שהתיר לי לעשות שימוש בתמונה שצילם.
התמונה מדברת אלי בכפל המשמעויות שלה בכות הכרזה הגאונית שבמכרזה.
מה דעתכם ?
|
|
 |
|