 RSS
על הבלוג
על הבלוג עומדת ציפור
ועל הציפור נחת אבקן
ובאבקן ארומה של סתו
ובסתו נולדתי
|
posts
31/07/2009
|
 |
|
זבוב הומאני טורדני תקף את השמאל הישראלי.
זבוב הומאני מזמזם - שיקרי, מגעיל, מסתובב במעגלים, נוחת עם גירוי על חלקת עור עדינה... מאיים לעקוץ
זבוב הומאני טורדני מתנדנד למול עיני המתייפייפים - הכוזבנים, השרלטנים.
זבוב ירוק מזזזמזזם מזזזבבל, מזזזרגג, זזזבוב....
הם קוראים לו "ילדי העובדים הזרים", הם משקרים,
הם קוראים לו, פליטי סודאן, הם משקרים.
הם קוראים לזה אנושיות , הם משקרים.
הם טוענים לערכי היהדות. הם משקרים. הם מטעים, הם מרעילים את הילדים שלנו בכזבים.
כל הסיפור של הזבוב ההומאני החדש הוא העובדה שהכוונה היא, לאט לאט - במלאכת מחשבת, לגרום נזק למדינה היהודית. באמצעות הזלפת זרים, באמצעות הטמעת גויים כאן, הקניית זכויות - הם דוחפים, דוחסים - לא יהודים, כדי שהמדינה תהפוך למדינת כל אזרחיה.
בסך הכל זה לא עובד לו לזבוב, כי במכת מחץ קטנה, מחי כף, הוא מתרסק על האמת, רצוץ כנפיים - הציבור לא מטומטם.
כי הציבור יודע: אם הייתם הומאניים - הייתם בראש ובראשונה נלחמים נגד גירוש היהודים שביצעתם בידיכם המתבוססות - בגוש קטיף....
איש לא מאמין שזימזום טורדני של זבוב, הוא שירה....
|
|
|
| |
26/07/2009
|
אחרי שבועות שלמים של ציד חרדים בתקשורת, אחרי שבוע שבו צויירה אם חרדית כסובלת מתסמונת נוראית של פגיעה בתינוקה באמצעות הרעבתו וניתוקו ממכשיר הזנה בבית חולים - אחרי שסיפורו של אברך הפך לאמצעי לרדיפתו של שופט שהעז להגיש מועמדות לכהונה בבית משפט השלום מבלי לבקש לעבור דרכה של הנשיאה בייניש - ואחרי שעבריינים יהודים אמריקנים , חרדים צויירו כמאפיין היהודי הדתי - בא השבוע סיפורו של השמאלן הקיצוני - חבר בארגון האנרכיסטי השמאלני הממומן באמצעות מדינות אירופה החסודות, חילוני ועשיר ממושב בצרה שרצח את ביתו היחידה בדם קר תוך שהוא מכה אותה מכות רצח וחונק אותה למוות.
השמאלן החסוד, אוהב האדם, במיוחד אם הוא שייך לכנופיות הטרוריסטים השכנים ליהודי ארץ ישראל, הוא חבר בארגון "האומץ לסרב", אבל להבדיל מאם "המרעיבה" שכנראה רק הרעיבה את מוחן הקודח של פקידות הסעד ורופאי הדסה - הרוצח המתועב הזה, שלא כמו חברו הרוצח של ליז (הילדה הקטנה מנתניה) נהנה מכתבה מאוד עדינה באתר ynet - קחו למשל את הקטע הבא:" הוא נראה בחור מאוד נחמד, אינטלגנטי וכריזמטי. הוא גם היה מאוד מוערך ביחידה ולכן נשלח למסלול חריג של הסבת מקצוע במקום להשתחרר"... שמצטט "חבר" ששמו אינו מוזכר.
או קחו למשל את הקטע הזה: "בני המשפחה סבורים שזה כנראה כטירוף של רגע. הם לא מבינים איך זה קרה. יחד עם זה הם מתכוונים לתמוך בו, הם רוצים לעזור לו כמה שהם יכולים".... לעומת האופן שבו תוארו דבריהם של בני משפחתה של ה"מרעיבה" שלא הרעיבה...
בהמשך הכתבה דווקא פתאום מבינה שכנה ממושב בצרה את פירוש המושג "אי שפיות זמנית " וכך זה מתואר - "אסף נולד וגדל פה. הוא משתייך למשפחה נהדרת וחמה. אני גרה במרחק שני בתים מהבית של אמא שלו, שם הוא גר. שוֹק זאת לא מילה מספיק חזקה כדי להסביר מה עבר עליי כששמעתי על זה. אחז בי רעד נוראי. לא יכול להיות שזה מעשה מתוכנן. גם לא כאקט של נקמה באשתו. טירוף אחז בבן-אדם, קרה לו משהו בבת אחת. פתאום אני מתחילה להבין את המושג 'אי שפיות זמנית'".
ליחס הזה של "אי שפיות זמנית וההבנה לה - לא זכור לי שזכתה בשום אופן אותה אם לא מרעיבה - למרות שמראש - ביקשו לקחת ממנה את הזכות לגדל את ילדה בשל תופעה פסיכוטית שנטען כי היא לוקה בה.
בקיצור רבותי - תקשורת הגונה אובייקטיבית ומדווחת אין לנו כאן ואוי ואבוי צריך לצעוק על מה שכן יש לנו כאן. |
| |
| |
| |
24/07/2009
|
משלשום אנחנו באב.
ימי בין המיצרים.
מילדותי אני סוחב איתי את האיסורים שחלים עלינו בימים האלו - ימי האבל על אובדן הבית, אובדן החוט המקשר, אובדן.
בני יצא ל"פרוייקט" של חברים בבית של חבר שהוריו נמצאים מחו"ל. הוא התקשר : "אבא מותר לאכול טונה ? האם זה בשר ?"
בתוך הלב צצה לי גאווה, למד משהו הינוקא.
כן. הסברתי שטונה הוא דג וזה בסדר.
אבא, אני נשאר לעשות להם קידוש.
לא. הסברתי, אנחנו יוצאים לפאפי ומאמי. - טוב, הוא הפטיר בצד השני...
למה כל זה ? - כי היום הגעתי לחנות דגים גדולה בקיבוץ של הקיבוץ המאוחד. שאלתי את המוכרים, מקועקעים וקיבוצניקים צרופים: האם אתם מוכרים השבוע יותר דגים מתמיד בגלל ט' באב ?
בודאי !! השיב לי הקופאי - בערך 30% יותר, יש כאן הרבה מסורתיים ויש גם דתיים ...
חייכתי, לקחתי את הדגים ויצאתי.
איך מדברים על ט' באב ? - קראתי שיר של אורי צבי גרינברג - משורר לאומי שנדחק משום דיעותיו הפוליטיות כנראה - והוא כתב 'בשיר בשעת דליקה' כך:
"לא אני, אלא אחר, פייטן עברי כתב זאת בדמו בשעת דלקה.
"אדם תבערה עצומה, דביר אל ודביר מלך בתוך העשנים.
שמים היפים שכורים.
וגווילים הקדושים מתקפלים כבשר הנשרף, האותיות פורחות.
הסנוניות נושאות בפיהן אש חיה היולית".
השיר המודפס מתוך האתר של בית מורשת אורי צבי גרינברג - כאן |
| |
17/07/2009
|
וכמה חבל שניצולי הנאצים כבר רובם זקנים - חולים או מתים כך שאין ביכולתם לבוא לסגור חשבון עם מי שכתב את התסריט האומללל של אושרת קוטלר המנותקת.
|
|
|
|
|
10/07/2009
|
לפני כחמש עשרה שנה הכירו לי את חיים רמון. הוא היה בביקור בנתניה ואל המשרד שלי הגיע חבר טוב שלו שהיה "בכיר בהסתדרות". בהתלהבות לא מוסתרת הוא סיפר לי שלנתניה הגיע חיים רמון שהיה בשיאו של הקמפיין שלו "חיים חדשים להסתדרות".
אני שההסתדרות בעיני היתה משהו דומה לחזיר בהיכל - חייכתי במבוכה ושאלתי את האורח שלי - מה לי ולזה ?
הזדמנות !!! הסביר לי האורח הנכבד.
טוב. יצאתי החוצה יחד עם האורח ובצעדים מהוססים הגענו לקפה יוטבתה בכיכר העצמאות שהיה אז בשיאה של פריחתו.
שם הכרתי את חיים רמון.
לא נכביר מילים על השטויות שניסו לדחוף לי לראש העסקנים בראשות רמון - אבל לא לקח לי יותר מדקה להבין שאין חלקי עימם. אבל אתם יודעים ... בכל זאת אולי הזדמנות - הם הבטיחו הרים וגבעות ואני סיפקתי משרד, קווי טלפון, וזמן.
כמובן שהם מעולם לא פרעו את השטר, אני פרעתי את החשבונות לבד...
ועכשו לא לפני זמן רב מידי הודיע חים רמון שהוא פורש מהפולטיקה. "פורש" זה מתאים לו - כי זה בא משורש המילה הפרשה. חיים רמון הוא בעיני בהחלט הפרשה של הפוליטיקה. הפרשה מסריחה.
מאז, הוא מתהלל בהישגי הישגים ולא מצליח לעניין את השערה הלבנה היחידה שיש לי בישבן. בעיני חיים רמון הוא דוגמא לכלום.
עשרות שנים של כלום.
זה מעניין - כי בתקשורת הישראלית גם אם אתה לא עושה כלום - אתה מקבל הררי ביקורת טובה מפרגנת - וגם אם כדרכם של מפרישי הפרשות - נזל לך ריר על חיילת בלישכה הממשלית שהוקצה לך למטרות שונות לחלוטין, וגם אם הורשעת בגין כך במעשה מגונה על ידי ממונה וניצול מעמדך לרעה - לא נורא כל עוד לא אנסת שלא כדרך הטבע את ביתה של העיתונאית או העיתונאי - זה כנראה בסדר, ומי שיאמר אחרת הוא בודאי שוביניסט.
והנה מה שכתבה על חיים רמון סימה קדמון : "אומרים שיש פער גדול בין הערכת הציבור אליו לבין הערכת המערכת הפוליטית ותקשורתית. שבעוד שבציבור היה היחס אליו היה צונן וביקורתי , הוא היה חביבם של פוליטיקאים ושל עיתונאים ובעיקר של עיתונאיות , טוענים פוליטיקאים שטופי קינאה ועיתונאים שובניסטיים. גם אם זה נכון אין סיבה להתנצל על זה : גם לעיתונאים מותר שתהייה טביעת עין ..."
האם קדמון התכוונה לכך שהיתה לה אבחנה חדה כשנכרכה אחרי רמון - העושה המגונה ??...
האם זאת הסיבה שקראה בכותרת המשנה של כתבת הענק שלה למעשה המגונה בכפיה - שעשה רמון "הנשיקה האומללה ההיא". האם כך היתה כותבת על משה קצב למשל... ?
הקליקו כאן כדי לקרוא את הכתבה : 1
|
|
|
חיים רמון מאוד מתגאה ברעיון ההתנתקות ש"הגה" לדבריו, על תקן "הוגה דיעות" עמוק מחשבה.
אני הייתי מגדיר אותו יותר כ"אמוק" מחשבה - אחד שבישיבת ממשלה או קבינט בטחוני חושב כמה שיותר מהר לדחוף את לשונו המעקלת למעמקי חיכה או חיקה של חיילת בלונדינית חיננית בהחלט מתאים למי שתאר את עצמו בפני סימה קדמון כ"כוס גדושה עד גדותיה". (זה כנראה היה טעון אצלו הרבה זמן ועמד להשפריץ... ומבלי להיות בוטה מידי - החיילת היתה אמורה להיות מי שתגרום לכוס לפרוק מעט מהמטען העומד לגלוש)
כי רמון היה זה שגם הביא את קופות החולים למה שהן כיום. טייקונים המוודאים שהקופה שלהם תהיה מלאה ולא רשות בריאות המוודה שחבריה יהיה בריאים.
הוא זה שקרא בלהט רב וללא שום בסיס הגיוני לבריחה מעזה - לא היו בידו לא נתונים או הערכות על מה שיקרה ולא תסריט כגון זה שהתרחש.
במטווה של "שלום עכשו" שהעיקר יהיה עכשו ומהר - ונגד המתנחלים, הוא ביקש התחנן התחנף, הסביר לעדת מעריציו מהתקשורת שזהו הדבר הנכון לעשות וכשהדבר נעשה - ולא על ידו: - הוא התברר כפיאסקו, כטעות קולוסאלית, כריק ממהות - ויותר חמור, הרבה יותר חמור, כאסון לאומי, כטעות של מטומטמים, כטימטום בהתגלמותו - כמהלך שמתאים מאוד לטיפשות ונביבות של חיים רמון וחבריו. מהלך שאת תוצאותיו הנוראיות, לא יהיה ניתן לתקן לעולם..
אבל לא רמון ולא עדת הטיפשים ששרוכה אחריו מודים בטעותם.
זה כבר כמעט חמש עשרה שנה - שעדת המייללים מהשמאל, חמושים בתקשורת הישראלית המושפכת, הבועתית, הלא משדרת אל העם עוד... - מתכחשת לתוצאות הרות האסון של מימוש ההטפה שלהם. ככה זה גם עם רמון - הוא יכול לאונן בזמן ישיבת ממשלה בעניין שליחת חיילנו למלחמה ולתוך אוזנה של חיילת נאנסת והתקשורת תמשיך לזכור לו את פאר יצירתו - הריסת בתי המתיישבים היהודים בחבל קטיף ולקקנותו לחלום אוסלו המבעבע ...
האיש הזה שלא עשה כלום למעשה - למעט רע, עשה הכל גרוע ונהנה מפירגון אידיוטי.
ומהצד - רחוק מכל כותרת - ממשיכים מגורשי קטיף לשלם את המחיר, אזרחי המדינה הותיקים והזקנים עדין ממתינים לשיחת טלפון הזויה שתאשר להם או לא, טיפול רפואי והעיקר שחיים רמון זוכה בתקשורת הישראלית לתואר "החמצה "... |
| |
| |
| |
| |
04/07/2009
|
היום קיבלתי את הסרט שלפניכם בפייסבוק.
מה יותר מסמל מזה אהבה ??
הבן הנכה ב 100% לפי הועדות, ועדה של הביטוח הלאומי הועדה של קצין התמלוגים הועדה של מס הכנסה והועדה לענייני דיומא...
לא תהיה ברירה - הוא נכה בכל חלקי גופו. רק הפנים משדרות, רק הן מראות את הסבל הכאב והאושר ..
האושר.
הוא ביקש מאבא, שגם הוא כבר לא ילד להשתתף בתחרות האיירון מן, איש הברזל.
אבא הסכים !! והתוצאה לפניכם...
אהבה !! אהבה !!
|
|
|
| |
02/07/2009
|
הוא ללא ספק הכוכב העולה של עולם הבידור הצרפתי.
הוא יהודי ממוצא מרוקאי והוא חביב על כל סוגי הקהל בצרפת ובעולם כולו כולל מוסלמים רבים והופעות במדינות ערב לרבות השכנה מצפון - לבנון.
יש לו חוש הומור נהדר - הוא אחראי להצלחתם של סרטים רבים לרבות "נשיכה צרפתית" "בחורה זהב ", "קוקו", והוא שיחק כבר עם הגדול מכולם דפרדייה בקומדיה "אולה". עם אודרי טאטו שיחק בקומדיה רומנטית עם דניאל אוטיי הוא משחק בסרט של פרנסיס ובר "הכפיל" ( "La Doublure" ) את דמות פראנסואה פיניו, מהדמויות הקלאסיות של ההומור הצרפתי, שגילמו בעבר ז' אק ברל, ז' אק וילרה ודניאל אוטיי עצמו. ועוד ועוד.
העיתונות הצרפתית מחמיאה לו. "מארי קלייר" קבע שיש לו את "הרגישות הפנטומימאית של מרסל מרסו, היכולת להצחיק כמו צ'רלי צ' פלין והג' סטות של איב מונטאן". ה "לה מונד" כינה אותו בכתבת פרופיל "קומיקאי רציני". עם ההצלחה בקופות באה גם ההצלחה הכלכלית: היום יש לו דירה של 187 מ"ר ברובע ה-17. המגזין "קפיטל" קבע בשנת 2007 שבבנק יש לו 1.85 מיליון אירו כך שאלמלק שהוא איש מצחיק ומרתק לכל הדיעות - הוא אהוב הקהל אוהב ומעריץ אותו לכל הדיעות.
בראיון למעריב משנת 2007 אמר אלמלק בקשר לאנטישמיות בצרפת את הדברים הבאים: "בדרן אנטישמי כמו דיודונה הוא הגיבור של הארגון השחור האלים טריבו קה, שערך תהלוכה אנטישמית ברו דה רוזייה במארה לפני כמה שבועות ואיים לרצוח יהודים.
"דבר ראשון, זו קטסטרופה. לדיודונה יש חלק גדול באחריות לצורה החדשה של האנטישמיות בצרפת. כשאתה מוכר יש לך אחריות. אתה באור, הצעירים מקשיבים לך".
ועכשיו דיודונה רץ לנשיאות.
"הוא? זה מגוחך. הדבר השני שאמרתי לעצמי על טריבו קה זה שאין דבר כזה לייחס לזה יותר מדי חשיבות. אסור לשכוח מה קרה בשנות ה-40 ברו דה רוזייה. צריך לעצור אותם, לשפוט אותם. השתתפתי בהפגנה אחרי הרצח של אילן חלימי. "אני, אישית, מעולם לא חוויתי אנטישמיות בצרפת. ככה זה החיים. כאשר אתה מוכר אתה רואה פחות את הבעיות, אם אתה יהודי, שחור או סיני. אני האמן היהודי היחיד ששמר על השם שלו. אמנים יהודים אחרים שינו את השם"...
אבל לאלמלק אנקדוטה לא מוכרת בקריירה שלו. למרות ביקוריו בישראל, למרות חברים קרובים שמתגוררים כאן ושאותם הוא בא לדבריו לבקר, אלמלק בוקר באופן קשה ביותר בגין אירוע שבו - במהלך האינתיפאדה השניה הוזמן לתוכניתו של המארח טיירי ארדיסון כדי להיות נוכח בעימות חזיתי בין פרופלסטינאי שתמך בטרור באופן גלוי ובוטה לבין עורך דין יהודי מהארגון ישראל-צרפת זי'ל ויליאם גולדנאדל.
בעוד תומך הטרור תוקף את עורך דין גולדנאדל ובעוד גולדנאדל מגן על הזכות הישראלית להגנה עצמית ותוקף את דרך הטרור עוזב מר גד אלמלק את הזירה יחד עם דוגמנית מקומית ומגיש תוכנית טלויזיה מפורסם - מתחמק מהשמעת דיעה כלשהי כנגד הטרור או בעד המלחמה בטרור ומותיר את עורך הדין לבדו מול איש הטרור שגם המציא שיטה להעברת תרומות לפלסטינאים באמצעות מכירת פחיות קולה מכילות משקה דמוי קולה שנקרא "עזה - קוקה".
מאותו יום ה 15 למרץ 2003 הפך גד אלמלק לדמות שנויה במחלוקת בקרב הקהילה היהודית בצרפת ולמרות הצלחותיו הכבירות מאז - הוא נחשב בעיני חלק נכבד מיהודי קהילה זו למי שהצלחתו האישית והכלכלית חשובים לו יותר מהקהילה שבה צמח .
התוכנית והעימות המלא לפניכם כאן בצרפתית כמובן ואתם תשפטו מה ואיך היה צריך לעשות גד אלמלק ...
|
|
|
|
|
|