נמל התעופה של צ'אנג ראיי הוא נמל תעופה מודרני וקטן. בחוץ המתין לנו המדריך החדש ששמו הוא bomm אבל הכינוי שלו הוא קידי - ככה: Kiddy. הוא הסביר כי זהו שמו משום שהוא נוהג לצחוק ולהצחיק הרבה. זה התברר כנכון. הנהג החדש שלנו שמו הוא וו'אן ווי' ככה: One Way - כיוון אחד אחר כך גם הבנו למה...

במלון שבצ'אנג ראיי, מלון מהודר ומפואר לעיירה כל כך קטנה, היה אינטרנט אבל בתשלום. התשלום מגוחך ושווה 100 באט לכל היום.

בבוקר נסענו לגבול בורמה, היא מיראמר,תאילנד - כדי לפגוש את נשות שבט ארוכות הצוואר. האגדה מספרת על נסיכה שנחטפה על ידי הבורמזים (שהם כמעט תמיד הרעים בסיפור..) וכימיה בשבי הלכו והתארכו הענישה את עצמה בכך שכרכה סביב צאוורה לולאות ונשבעה לא להסירן עד שתשוחרר. סיפור מרידתה של הנסיכה היה לאגדה ולחיקוי על ידי נשות השבטים שבסביבה ושבט ארוכות הצוואר שאותו ביקרנו הוא אחד מהן.

המשקל של הטבעות אינו מאריך את הצוואר אלא שומט את הכתפיים.

השמורה היא למעשה כפר קטן שמתגוררות בו כ 90 נפשות. במקום בית ספר שמבקרים בו לא רק תלמידים אלא תרנגולות רבות וסכך במבוק מסוכך עליו ועל ריצפת הבוץ שלו. בצד יש לוח שעליו מידי פעם לומדים לקרוא ולכתוב גם תאילנדית וגם אנגלית.

השבט כולו הגיע לתאילנד מבורמה כפליט של מיעוט שנרדף על ידי הבורמזים והגיע לתאילנד לאחר שהשאיר מאחריו את יתר בני השבט.

למעלה - מעבר לנהר בורמה, למטה, וגם שמאלה - תאילנד

גבעת העקרב השחור - תצפית לעבר בורמה

מכאן ניתן לאבחין בהבדלי רמת החיים בים בורמה לתאילנד, בעוד שבעבר הנהר התאילנדי הבתים צבועים יפה ובעלי גגות בוהקים ונקיים - בגדה בורמזית הגגות רקובים, חלודים והבתים מכוערים ולא נקיים.

בנקודה הצפונית ביותר של תאילנד - עם קידי משמאל

נהר המקונג - משולש הגבולות

המשולש שוכן בעצם על גדות נהר המקונג. המים צבועים בצבע כתום חום אדום ואתה שואל את עצמך מדוע. התשובה נוגעת שוב להרס בידי אדם. המקומיים, בזכות הפיתוח והמסחר, כרתו יערות שלמים, עצומים שבעצם קיומם מנעו את סחף אדמת הבוץ האדומה לנהר ושמרו על גדת נהר מסודרת. ברגע שהגיעה הקידמה והיא עדין מגיעה, נסחף הבוץ האדום את הנהר וצובע אותו.

הקזינו

ככה חוצים את הגבול מתאילנד ללאוס - מעבר גבול..

סלח לי , אתם דיקטטורה או דמוקרטיה ? - קצין לאוסי במעבר הגבול

אחר כך שנינו צוחקים והוא נהנה לספר לי באיזו מהירות מצא עבורי את התשובה הדפלומטית.

בקתות הדייגים לאורך גדות המקונג - החניתות מונחות לצידן

ממשולש הגבולות פנינו לארוחת צהריים בצומת של מוזיאון האופיום. האזור מטיבעו כמשולש גבולות שימש להברחת אופיום ממדינות המזרח, לאוס, בורמה ועוד לעבר תאילנד שהיתה הפתח אל המערב. האופיום הוא החומר שממנו מפיקים סמים נוספים כמו הירואין - סם המוות הידוע. ממשלת תאילנד וממשלת ארצות הברית נלחמו בתופעה עד חורמה.

הכניסה למוזיאון האופיום

המקדש הלבן הוא לא עוד סתם מקדש תאילנדי לבודהא.

המקדש הלבן - הוקרה לבני העיירה

גם הדגים לבנים - הובאו במיוחד מיפן

הסגידה לתרבות הגוף - מכוערת ואינה יכולה להתמודד עם הזמן והזיקנה - הנבילה ..

היום הבא תוכנן כדי שנגיע בסופו לנמל התעופה של בנקוק כדי לטוס לצא'נג ראיי. המדריך שלנו פאוו'ין צריך גם להפרד מאיתנו היום ולכן תיכנן יום שלא נשכח. ובאמת זה היה יום כזה.

שמנו את פעמנו לחוות פילים על דרך מקבילה לאחד היובלים של נהר הקוואיי - בכניסה כבר ניתן לאבחין בפילים שממתינים לתורם בדרך לרחצה בנהר. לאחר שיט קצר על רפסודת קני במבוק הגענו לחווה והועמסנו על גב פילים. אני וזוגתי עלינו על פילה נמוכה מזו שעליה עלו הילדים - הם הצטופפו שלושה על ספסל שרתום לפילה ענקית.

תוך כדי רכיבה הוא הציע לי להחליף אותו ברכיבה על צוואר הפילה - אבל לאור נסיוני המר עם סוסים ויתרתי ואישתי קפצה על ההזדמנות ונהגה את הפילה במקומו... - הבחור שגילה שליטה פנטסטית בפילה לקח מאיתנו את המצלמה ודרש מהפילה לעשות פוזות לצילום. איזה צחוק ....

הפעם עלינו על גב הפילים לבד, כל אחד על פילו הוא. מאחרינו עמד המטפל שלהם, על גב הפיל - הוא הנחה ונהג את הפילים ושם, בתוך המים מסר לנו מברשות וסבון כדי שנקרצף את הפיל. הפיל עטוי קצף סבון, נענה לקריאה של המנחה שלו וצלל כשאנחנו על גבו לתוך המים כדי לשטוף את עצמו מהסבון והקצף.... אנחנו, כצפוי, נרטבנו איתו צוהלים גם מצחוק וגם בגלל השקיעה במים הקרים.

המפלים מדורגים וישנם שבעה מפלסים. הגענו אל המפלס השני בשל קוצר הזמן. כבר בכניסה ניכרת התחושה שיש כאן ישראלים רבים וגם המדריך שלנו פאוו'ין אומר בעברית רצוצה: ישראלים, ישראלים.

מאוחר יותר, תהיה לנו שיחה עם המדריך השני, בום, שמכונה קידי בשל עליצותו kiddy, והוא יספר לנו תוך הוצאת כל מה שהיה לו בבטן, על התייר ה"תרמילאי" והישראלי בכלל. היה קשה לבלוע...

אני מצידי, הייתי בטוח שההורים של החבריה הרעשנית מהמפלים הם מסוג אלו שאני פוגש ושמספרים לי שילידהם נמצאים במזרח ושהם"כאלו חמודים" ועוד סופרלטיבים - אבל האמת המרה היא שהצעירים הישראלים והישראלים בכלל עושים למדינת ישראל עוד יותר שירות דוב מהפוליטיקאים השנואים כל כך...

אחרי שחיה בבריכה, וכניסה למערה שתחת המפל, לצידם של דגי קרפיון ענקיים אנחנו פונים לארוחת צהריים, וזזים לכיוון נמל התעופה של בנקוק, נסיעה של ארבע שעות. טסים לצא'נג ראיי.

את היום החדש התחלנו בנסיעה למפעל לעיבוד קוקוס. כשאתה אומר מפעל אתה חושב על מפעל כזה, כמו שאתה מכיר - תעשייתית ומזהם. אבל לא.

המפעל לא היה אלא תחנה לפריקת אגוזי קוקוס כשכל הדרך ראינו בשוליים ערימות גדולות עם מאות אגוזי קוקוס מונחים במסודר עליהם. כשהגענו למפעל הבנו שהם בדרכם אליו. הקוקוס משמש בתאילנד ובמזרח בכלל, כפרי רב חשיבות. מייצרים ממנו חלב, מייצרים ממנו סוכר, מיצרים ממנו שמן, מייצרים ממנו רהיטים, מייצרים ממנו דלק לתנורים (מייבשים את העלים ושורפים אותם) מייצרים ממנו גגות וגם פסלים ומוצרים לתיירים.

ישנם שני זנים עיקריים של קוקוסים. העץ הגבוה יותר בין השניים משמש ליצור חלב קוקוס, שמנים (ומוצרי הלוואי של שמנים כמו סבונים, משחות ועוד) תרופות וכיוב' והשני משמש ליצור סוכר קוקוס הסופר החום "האמיתי".

אחרי שביקרנו במפעל וכן בחנות לידו גילינו שהתאיים להבדיל מהסינים למשל, לא דוחקים בך לקנות כלום. הם מנומסים, חייכנים, ולא מציקים הגם שהם מציעים לך מכל התוצרת שלהם. המדריך שלנו, היה דייקן, מנומס, ודיסקרטי ביותר. התכונה הזו תלווה אותנו גם בהמשך.

ההגעה אקזוטית ונעימה והיא בעצמה חוויה שווה.

כשסיימנו עם השוק הצף שמנו את פעמנו לחוויה מדהימה נוספת - חוות נחשים.

מקרבות הנחשים יצאנו לגשר המפורסם על נהר הקואיי. הגשר הזה שזכה לסרט עטור כוכבים - הפך לסמל בנצחונות של צבאות הברית במלחמת העולם השניה והוא מחבר שני קצוות של מסילת רכבת על נהר הקוואיי. מסילת הרכבת עצמה נקראת "מסילת המוות" שכן רק כדי לסלול אותה שילמו 100,000 בני אדם בחייהם.

80,000 מהם היו סינים היתר היו תאילנדים, בריטים, גרמנים, הולנדים עוד - שעבדו בעבודות כפיה הן כעבדים והן כשבויי מלחמה כדי לסייע למאמץ המלחמתי היפני.

הגשר על נהר הקואיי

היפנים היו זקוקים לגשר הזה כדי לספק לכוחותיהם בבורמה (מיראמר של ימנו) אספקה ותחמושת כדי שיוכלו להמשיך ולהחזיק מעמד מול ארה"ב. ההיסטוריה מלמדת שכיבוש הגשר על ידי הכוחות האמריקניים פגעה אנושות ביכולת האספקה היפנית - (צריך לבדוק מה הקשר לדרך בורמה ) והיוותה נדבך בנצחון האמריקני על צבא יפן האמיץ, המאומן והנחוש.

כיום הגשר הוא אתר תיירות כידוע, ולא מדובר בגשר ההוא, שנהרס בהפצצות, אלא בגשר אחר. חשוב לדעת שהגשר שבנוי כעת ומשמש אתר תיירותי מסוכן מאוד להליכה. לא ברור לי איך התיאלנדים שהם מאוד זהירים ומחושבים לא שמו לב שקצוות הגשר לא מקורות או מרוצפות וצעד לא נכון של תייר או ילד והוא צונח צניחה חופשית אל האבדון. אמנם יש כמה מרפסות על הגשר שאפשר לתצפת בהם - אבל מי שמחמיץ בטעות צעד עלול לסיים את הביקור שלו בתאילנד באופן טרגי.

מהאתר ההיסטורי נסענו כשעה לעבר מנזר הנמרים. מדובר במסדר נזירים תאילנדיים שעשו להם לפולחן את הטיפוח והשימור של הנמרים תאילנדיים ושאר בעלי חיים. במתחם יפייפה, קניון הנמרים, שאליו תוכלו להכנס לפי סדר מופתי לכדי לטף נמרים - חיית בר טורפת ומדהימה ביופיה, ולהצטלם איתם באמצעות המצלמה שלכם, הכל כשאת עבודות הצילום עושים מתנדבים תאילנדים וזרים.

המתנדבים התאילנדים לבושים כתום, כמו צבע בגדי הנזירים והמתנדבים הזרים לבושים כחול.

ממנזר קניון הנמרים פנינו למלון מיוחד במינו - מורכב מבונגלוסים על גדות נהר הקואווי בשם קאוויי רסוטל - מלון חביב שבאמצעותו גילינו את המאסאג' התאילנדי האמיתי זה שאורך כשעה ושמבוצע באמצעות מומחים בתחום. המאסאג' עולה 400 באט לאדם (42 ש"ח בערך) והוא נערך על גבי מרפסת במבוק גבוהה מעל גדות נהר הקואיי - לאור נרות וריחות קטורת ובסיומו ... מי קם בכלל ?.....

היום התחיל בארוחת בוקר כשבצידה הודעה שמדריך צמוד מחכה לנו למטה.

כשירדנו למטה לא היה מדריך. כשסיימנו לאכול החלטנו לחפש אותו והוא אכן היה שם. "פאווי'ן" שמו, עם פ' רפויה. "שלום, היום יהיה לכם סבבה.." הוא הבטיח לנו בעברית ובאמת קיים.

תחת רגליו של בודהה השוכב כתבים - שהם ברכות ונבואות וגם שם במקדשים הבודהיסטית צריך לחלוץ נעליים. פאוו'ין מרכז את כל כולו כדי להקשיב לי כשאני מספר לו שגם בקבלה היהודית - הרגליים מסמלות טומאה. כן, הוא יודע הרבה על ישראל ועל הישראלים - ראשית, כי הוא מדריך תיירים ישראלים ושנית כי הוא עבד בישראל בנמל התעופה בעובדה, עם הצבא האמריקני, משנת 1980 עד 1984.

אבל אף פעם לא סיפרו לו הישראלים שביקרו בתאילנד על הקבלה.

במקדש של הבודהה הישן ניתן לראות כ 108 מגדלים בנויים באופנים שונים אך תמציתם חרוטים חדים מעוטרים בעשרות אלפי עיטורים מרהיבים מכל מיני סוגים. רובים מעוטרים בחרסינה סינית צבעונית שמודבקת בשלל צורות על צורת החרוט. אלה הגי'דים. ג'ידי הוא מגדל הנצחה למביאים, קדושים ומלכים שביקשו להנציח את עצמם. בקצה הצפון מזרחי של כל מקדש ניתן למצוא שתי אבנים או אבן אחד שמסמלת את אופן בנייתו. אם ישנן שתי אבנים הרי שהמקדש נבנה מכספי הממשלה והעם. אם ישנה אבן אחת בלבד ניתן ללמוד שהמקדש נבנה רק על ידי העם.

התרומות הן חלק בלתי נפרד האמונה הבודהיסטית. אנשים מקדישים עצמם לבודהה מעבר להיותם נזירים.

על הגי'דים ניתן לראות גם ציורים רבים. אחדים מהם הינם ציורים של המלך רמא - ישנם תשעה מלכי רמא בתאילנד - זו שושלת שקיימת כ 250 שנה כשהמלך רמא התשיעי הוא המלך דהיום.

ממקדש הסליפינג בודהה שמנו פעמנו לארנומון הגדול של המלך.

לארמון עיצובים שונים ומרובים. אחד מהם מהווה שילוב בין האדריכלות התאילנדים לזו האירופאית. האחראי לעיצוב הזה הוא המלך רמא 4 שנסע בתחילת המאה ה 20 לאירופה, ביקר בפאריז והושפע מאוד מהאדריכלות האירופאית. כך יוצא שהכניסה לארמון משולבת אדריכלות אירופאית עם תאילנדית.

בדרך לארמון המלך ראינו את ההשפעות האירופאיות של האדריכלות. בנקוק יוצאת מישמש של אדריכלות.

הארמון עצמו מדהים ביופיו. המגדלים הרבים ועיטורי הזהב למול הצבע האדום המשתלט עם הגגות התאיים הטיפוסיים (להבדיל מהעיצוב הסיני הגג התאילנדי הרבה יותר חד ומשופע מזה הסיני למרות שהוא בנוי מעץ ומקורות רוחביות באותו אופן).

בארמון, מפעם לפעם, ניתן היה לאבחין בפרח הלוטוס האגדי - שמקרין את חינו ויופיו לכל עבר, זקור וגאה בעצמו ולא לחינם.

בגי'דים שבארמון הגדול גם הם מרתקים בעושר שבהם. עשויים מלאכת מחשבת אחד אחד, ועמוסים לעייפה בפרטי פרטים מיניאטוריים ובעיטורים למכביר. אלמנט הדרקון למשל, שלו ארבע ראשים, אפשר לראותו בהרבה מאוד מקומות כשבכולם הוא מעוטר ומשובץ באבני חן ובמתכות יקרות והכל כדי להרשים, להבהיק, ליצור משיכה מרחוק.

לצד הבניה המיוחדת יש בארמון גנים קטנים ויפים ובולטים בהם עצי הבונסאי התאילנדי, ששונים מאלו היפניים בגודלם. הם גדולים יותר, ויחד עם זאת מטופחים וגזומים למישעי - מתאימים לנוף שבהם ננטעו.

קופי פרא - מי אכל את הבננה שלי:

נסיעה של שעה וחצי לקחה אותנו לעבר צפון בנקוק - לחופים שבלוע של האוקיאנוס השקט לעיירה klong-khone שעוסקת בשימור ונטיעה מחדש של היערות לאורך החוף. כאן למדו התאילנדים על בשרם את תוצאות הפגיעה ביערות. מתברר שהדייגים המקומיים שהקימו במשך עשרות שנים חוות לגידול דגים, סרטנים, שרימפסים, צדפות וכיוב' - פגעו ביערות כדי להרחיב את חוותיהם. הפגיעה גרמה לכך שבימים של גאות, היכו הגלים בכפרים והרסו אותם שוב ושוב עד שהגיעו לידי מסקנה כי יש לנטוע את העצים שנעקרו מחדש.

בסיועה של ממשלת תאילנד - הנטיעה נמצאת בעיצומה ועשרות תלמידים, לבושים במדים פטריוטיים עוסקים במלאכה, ממש כמו הקרן הקיימת אצלנו.

כדי לצפות בנטיעות לקחנו סירת מנוע שהובילה אותנו לעבר האוקיאנוס. בדרך התמזל מזלנו ונתקלנו בעדר קופים פיראיים שזכה למנה מיוחדת של בננות שפאוו'ין הכין מראש. הקופים לא היו מנומסים כל כך וההיפך הוא הנכון, במכות, משיכות, שריטות ואיגרופים שחילקו אחד לשניה או לשני, חטפו את הבננות , קילפו אותם ואכלו בתאווה גדולה.

מלהקת הקופים המשכנו לעבר האוקיינוס, שם על ביקתת במבוק מוגבההת אכלנו ארוחת צהריים. לילדים היה קשה ועדין קשה להתרגל לטעמים. הג'יפס שהכינו לנו היה ספוג בשמן, ומלוח מידי, הדג היה מטוגן מידי והסלט היה בליל של ירקות וצריך היה לתבלן בעצמנו ולאכול. החוויה היתה מושלמת. מול המים הבוציים של האוקיינוס יכולת לאבחין באופק במים כחולים שמלמדים שעשרות ק"מ משם יש אכן ים, אוקיאנוס.

הצבע הבוצי של המים בא מהבוץ שנשפך לאוקיינוס מהדלטות הרבות לאורך החוף, הוא מלמד על בעיה אקולוגית נוספת של כדור הארץ, ביעור היערות. עקירת העצים מגדות הנחלים והנהרות גורם לא רק לפגיעה בכמות החמצן שהעצים פולטים אלא גם בהגנה שמספקים העצים ושורשיהם לגדות הנהר בכך שהם בולמים את ההיסחפות של האדמה לתוך הנהרות ולפגיעה בדגה ובחיים בו, זה גורם גם להתפשטות הנהרות ולשטפונות ואנו נוכל לראות את זה מאוחר יותר במשולש הגבולות, לאוס מיראמר (בורמה ) ותאילנד בדלתא של נהר המקונג.

כשכבר ירדנו שוב לסירה, החלה הגאות ושטחים גדולים שהם נראו נטיעות הוצפו מחדש והפכו לים.

מחווית הנטיעות והקופים שמנו פעמנו למלון שעל גדות נהר הקאוויי. בדרך עברנו במקדש נוסף שנבנה לפני כארבע מאות שנה. המקדש, פשוט ביותר למראה נתרם על ידי הקהילה - אך מה שמאפיין אותו במיוחד הינו העצים שעטו עליו ועטפו אותו בשורשיהם. סביב למקדש הקימו הנזירים תערוכה מפוארת של פסלי לוחמי איגרוף תאילנדי, אומנות הלחימה התאילנדית המפוארת, שאותה הם משננים מתוך ספרים עתיקים המנחים את הנזירים בסודותיה.

הפסלים ציבעוניים למדי ותנוחות הלחימה הרבות מונצחות באמצעותם כדי להעביר את המורשת הלאה לדורות הבאים.

נהר הקואיי - ישנם שני נהרות בשם זה אחד ה"קאווי הקטן" והשני הקאוו'י הגדול" - הם מתחברים אחד לשני ויוצרים את המקונג.

מקורו של נהר המקונג בסין והוא עובר בשש מדינות לפני שהוא נשפך אל הים הסיני הדרומי. אורכו 4500 ק"מ ובתאילנד הוא זורם על פני כ 1500 ק"מ כשהוא מתפתל בה פעמיים תוך כדי כניסה ויציאה מהשכנה לאוס.

לאחר מנוחה קלה במלון - יצאנו לאכול ארוחת ערב על גדות הנהר וזאת לאחר שיט בעיר קטנה בת כ 20,000 תושבים שהיא למעשה שמורת טבע מוגנת משום שכל רחובותיה הן תעלות מים - הסיור בעיר בלילה התחיל דרך נהר הקאווי' ותוך גילוי יכולתן המדהימה של הגחליליות המקומיות להעיר את העצים שעליהן הן שוכנות כאילו היו עיטור מואר או זיקוקים חיוורים. מילארדים של גחליליות עושות אפקט מיוחד לנהר החשוך והם גרפו מאיתנו התפעלות וריתוק לעבר גדות הנהר הזוהרות.

הפעם הארוחה הצמחונית שלנו היה טובה יותר וקציצות הדגים היו סבירות וטעימות. בסיום זכיתי למתנה המדריך עוגת דג באס - מיוחדת ומעניינת.

היום היה באמת סבבה.

הנהג שמח מאוד שכשלמרות שהבטיח שלא נשלם על ההמתנה במרכז התיירות שילמתי לו עוד יותר ואמרתי לו - היית בסדר, אנחנו מרוצים, אתה תהנה גם - ושיבחתי באוזניו את השיטה התאילנדית שממנה הזהירו אותי. הוא התמוגג אמר להתראות בעברית ולא האמין למראה הישראלי שמשלם יותר...

בבנקוק מרכז קניות ראשי נוסף על ה mbk שמו סיאם טאראגן. במרכז הזה מאות חנויות ומסעדות בסטייל אירופאי מצודד. פנינו לשם כדי להכנס לאושינריום של בנקוק, אטרקציה לחובבי הטבע והדגים.

את הכרישים האדירים, את הדגים האחרים הלא פחות גדולים אפשר לראות מכל הזויות, מלמעלה, מלמטה ומהצדדים.

על פי הספרים שרכשו, ניתן היה להאמין שגם הביקור בציינה טאון, הרובע הסיני של בנקוק צריך להיות מעניין. אחרי נסיעה מוטרפת בטוק טוק רעשני ולמרות ההבטחות בספרים הגענו לרובע מכוער, מלוכלך, מזוהם בפיח ורעשני עד כדי גועל.

אם חיפשתם מקדש נוסף בשרשרת המקדשים האינסופית של בנקוק ברובע הסיני אולי הייתם מוצאים אותו - אבל כדי לפתור פאזל כזה צריך שמישהו ישלם לי... - המקדשים יעניינו בודאי את מי שמחפש את נשימתו האבודה - אני לא, ואם כבר מקדש שיהיה אחד כזה שזמין ולא מקדש שחבוי בתוך ההררי זוהמה וריחות ביבים.

ספר תיירים אחר ביקש לעניין אותנו במסעדה מסתובבת בקומה ה 25 של בניין הגראנד צייניז הוטל - אבל במקום לכתת את רגלינו לעבר ההוטל של הנסיכה הסינית חזרנו חזרה בטוק טוק (הכי מהר בפקקים של בנקוק בשעות הערב) למלון שלנו. החלפנו בגדים, נכנסנו לחדר הכושר, לבריכה ומה נעים היה להרגיש מעט יותר נקי ופחות מיוזע ומאופר בפיח שחור ???

היום ניווט אותנו בבנקוק כאילו סדר היום מתואם עם תנועה ששמה DAADכלומר ראשי התיבות של The Democratic Alliance Against Dictatorship תנועת מחאה תאילנדית פציפיסטית שמוחה זה כבר משנת 1997 על עיוות תוצאות הבחירות.

ואיך הגענו לאלו: ובכן, התוכנית המקורית היתה לבקר בארמון הגדול - ארמון המלך שאינו מאוייש עוד, או THE GRAND PLACE. אבל כשהגענו למקום לאחר פקק ענק ומיקוח עם נהג מונית שדרש 150 באט (במלון ביקשנו להזמין הסעה וביקשו 500 באט) גילינו ים של חולצות אדומות שעליהן כתוב "red land" וגם משפטים אחרים שמלמדים על מחאה. ההמונים צבאו בשקט מופתי, חלקם בישיבה על הקרקע, על פתחי הארמון. שוטרים לבושי מדים כהים חסמו את נתיבי המעבר אל הארמון שהגגות המרהיבים שלו ניראו רק מרחוק אבל הקהל עמד מול המחסומים ושר שירים רגועים ושלווים.

נסיעה קצרה הובילה אותנו למלון EastIn במרכז בנקוק - מלון מצודד שהכניסה ללובי שלו עוברת דרך מעלית מיוחדת מהרחוב.

מנסיוני במלונות של סין האינטרנט שרשום כקיים וכחינמי עובד באופן מוגבל בלבד. גם במלון הזה ביקשתי לדעת איך זה עובד ושמחתי (מוקדם מידי) לגלות שאני מתחבר באמצעות כבל ישירות ל"אינטרנט מהיר".

מאוחד יותר התברר שזה בולשיט. כלומר, כשאתם בוחרים מלון וצריכים לעבוד און ליין - תבררו עם הסוכן שלכם שאכן כך הדבר - כי להוציא את העצבים במסע שהוא טיול מהנה וסבבי,... הדבר האחרון שתירצו הוא להזמין איש תחזוקה מהמלון בשעה 24:00 וזה מה שעשיתי כי נשבר לי מההבטחות הלא מקויימות. הגיע טכנאי מסכן שנראה לי שהבין באינטרנט כמו שהחמור של השכן שלי הבין באינטרנט... ועשה את עצמו מתקן וכשהראה לי משהו שעובד שיחררתי אותו בצעקות שהמלון לא בסדר וכיוב'...

מנסיוני בסין, כשאתה נתקבל במוצר יפה ושואל למחירו מיד הורדתי את המחיר ל 10 אחוז מזה שנדרש. המוכרת הכעוסה הפחיתה לי 10 אחוז אבל לא ירדה מעבר ל 150 באט מזה שביקשה מכתחילה. זו אינה סין. המוכרים מכירים את הישראלים טוב מיד והישראלים מכירים מידי ביכולת המו"מ שלהם.

מקואסן רואד נסענו במונית לשוק הפרחים הנסיעה עלתה 60 באט - השוק ההומה בלילה עמוס בפרחים בסידורי פרחים, וברכבים וריקשות. בדרכנו הציעו לנו לנסוע בטוקטוק הרועש אבל בגלל הלחות, זיהום האויר והחום בחרנו, נכון לדעתי, במונית - ברחובות הומים באלפי מוניות צבעוניות. בדרך ניכרת ההשקעה בכיכרות ובארכיטקטורה - כל מספר צמתים מציצה דמות של מי ממשפחת המלוכה וכשהיא משקיפה על העם מתוך פסל סביבתי או מגן בוטני.

המלכה - הנסיך או מישהו מבית המלוכה ..

מוניות צבעוניות לרוב - מונית ורודה     מוכרת ססגונית בשוק הפרחים       עיצובים מדהימים של פרחים - סלסלאות וגם דרקונים וסוסי ים       ציפור גן עדן והדרקון - שילוב צבעוני     ערימות של פרחים וסוחרים עירניים לצד סבלים קורסים מעומס המשקל. הכל בלילה כאילו אין יום בשוק הפרחים

משוק הפרחים חזרנו למלון כדי לנוח , לישון ולהערך ליום הבא. מחר ננסה להפיק מקסימום אפשרי מבנקוק.

איך לאכול ולהמשיך להיות יהודי מסורתי באסיה ?   אנחנו שומרי כשרות. לא חרדים ולר קפדנים אבל שומרי כשרות וככה זה בכל נסיעה שלנו לחו"ל. בכל ספר נסיעות מדברים וכותבים על אוכל וקולינריה ושם, בספרים או שאתה חילוני ואוכל כל שרץ ופגר או שאתה חרדי ואיש אינו טורח לחשוב על הרוב הדומם - הלא הוא הרוב המוחץ של שומרי המסורת או אלו שמעדיפים לאכול כ"יהודים" דהיינו, לא חזיר, לא בשר פיגולים לא שירצי ים (במהדורת המכובסת שלהם קוראים לג'וקים של הים "פירות ים" ( מעניין איזה מיץ הם מפרישים בהיותם פירות...)) ולא בשר עם חלב.   אז מה אנחנו נוהגים לעשות (זו לא תורה למשה מסיני) ?   ראשית, אנחנו נוהגים לאכול צמחוני. כלומר, סלטים או פירות, או אורז או תפוחי אדמה.   שנית, יש את האפשרות לאכול פיצה. אבל כאן בלי חוכמות אני שואל האם הפיצה, הבצק שלה, נאפה באמצעות שומן חזיר. בתאילנד, הזהירו אותנו מפורשות שהלחם נאפה באמצעות שומן חזיר - אבל מה עם הפיצה ?   יש כאלו שיקפידו פחות ויטענו ל"בטל בשישים", אבל רמה כזו של בקיאות בהלכה וגם לוותר על אוכל נקי משומן חזיר ?? אני שואל. וגם היום שאלתי בפיצריה בקואסן רואד האם הבצק נאפה עם בשר חזיר וקיבלתי תשובה : ,ללללא... זה בצק איטלקי !! טוב, אז הפיצה היתה פתרון נוסף.   אפשרות נוספת שאותה נבדוק היא אכילת דגי קסקס. הבאנו איתנו נייר אלומיניום למקרה שנחשוש מצליית הדגים על גריל טרף ואז נאכל לנו דגים. כשזה יקרה אכתוב על כך כאן...     פתרון אחר היה והינו הבאת אוכל - נשנושים ומיני מאכלים מהארץ כולל ביסקווטים, לחמית, שוקולדים, נקניק קאבנוס ועוד. אז יש פתרונות ואחד מהם שבו נבקר מחר כנראה הוא בית חב"ד המכובד - ממש מול קואסן רואד.

מה שנשאר מהפיצה     שירצי ים מוקפצים בקואסן רואד