שלום אורח - החשבון שלך
בלוגי

follow me on Twitter

 

 RSS
על הבלוג על הבלוג עומדת ציפור ועל הציפור נחת אבקן ובאבקן ארומה של סתו ובסתו נולדתי

 

 

 

 

 

FREE

אולסייל

posts
כבר שנים שאיני הולך לראות סרט ישראלי.
 
את הרעיון לפסול צפיה בסרט ישראלי העלאתי לאחר שצפיתי לפני שנים עם חברה יפת נפש שהיתה לי בסרט חמסין. הסרט, של דניאל וקסמן.
 
הסרט עוסק ליכאורה ברקע סיכסוך קרקעות בין יהודים לערבים בגליל. אבל כפי שאתם בטח מצפים הופכת הגיבורה היהודית של הסרט למזדיינת התורנית והבועל אותה אינו אחר מאשר הפועל הערבי של הגיבור היהודי וזה משיב מלחמה שערה באלימות ש"מתאימה ליהודים" לשיטת השמאל.
 
הרעיון עליו היה בנוי הסרט הגעיל אותי. חשבתי שזה כירסום בתדמית הישראלית ועיוות שלה. לא טעיתי. מאז הדברים רק החריפו.
 
הקולנוע הישראלי הגביר את התעמולה האנטי ישראלית על חשבון הישראלי הן כספית והן מוסרית.
 
אני זוכר שגם את "מאחרי הסורגים" ביקרתי כשיצא למרות ההתלהבות מהיותו מועמד לפרס אוסקר - כי בעיני הסרט שוב צייר את ה"כיבוש" המרושע, למול הקורבנות המסכנה של ערביי ארץ ישראל.
 
 
 
ככל שחלפו השנים הלכה והחמירה התבדלות של הקולנוע הישראלי מהישראלים. התעשיה הזו יצרה כמה סטיגמות נוראיות, באנאליות, משעממות את הישראלי הממוצע עד מוות ומעניינת ומרתקת את שונאי ישראל ואת האנטישמיים על כל דרגותיהם. הם עשו בה שימוש ללא רחם עד כדי עיוות נוראי של דמות הישראלי, של הרעיון הציוני ושל הצודק במערכת היחסים ערבים/ ישראלים.
 
כך יצא שהטרוניה של העוסקים במלאכה של הטלת קלון בישראל ובציונות היתה כיצד יתכן, איך לעזזל , יצא שהסרטים ה"מוערכים" שלהם נותרים יתומים ומיותמים ממהקרים.
 
הבמאים והמפיקים הללו, לא רק שלא שיקפו בעני רבים ובעיני אני את האמת בסרטים שלהם, אלא הותירו אצלי לכל הפחות רושם של משתפ"ים עם האוייבים ועם הגרועים שבהם.
 
 
רק לפני מספר שנים חזרתי לראות סרט ישראלי לאחר שחזרו והפצירו בי שיצא סרט שאינו עוסק במדמנה השמאלנית השגרתית - קראו לו "סוף העולם שמאלה". אהבתי את הסרט מאוד שאותו ביים דווקא אבי נשר ואחריו הלכתי לראות סרט ישראלי לא רע נוסף שמצא חן בעיני אבל לא היה כל כך מעניין ואוטנטי כמו סוף העולם שמאלה - כך ששכחתי את שמו.
 
מאז חזרה האופנה של הטלת קלון בישראל ובמנהיגיה. הצגתה כמדינה שחיה על חרבה באהבה ובהעדר מצפון.
 
התעשיה הישראלית שוב מתלוננת על העדר הצלחה כלכלית, מחסור בכספים ועוד ועוד טרוניות שמכוונות גם לקהל הישראלי. לא עוזרים כל הראיונות ונסיונות הפרומו של גלי צה"ל בשעות הפריים טיים הטובות ביותר. גם טלפונים מחו"ל של הזוכים היקרים אינם מרטיטים את הלב הישראלי ולהבדיל מקבוצות כדורגל או ספורט אחר ההצלחה הבינלאומית לא מדרבנת איש ללכת ולצפות בסרט כך שיהפוך להצלחה קופתית
 
 
מאידך ללא הרף נשמעות ביקורות וגיחוכים בנוגע למה שנהוג לקרוא בארץ "סרטי הבורקאס" איך יתכן, שואלים המקטרגים שהסרטים הללו הפכו לסרטי פולחן ? איך יתכן שילדים מצטטים משפטים שלמים מ"סרטים עלובים" שהופקו לפני 40 שנה ? - כך גם מתייחסים לאוצם גאוני קולנוע שהפיקו וביימו את הסרטים הללו כמו יהודה ברקן, מנחם גולן, זאב רווח ויוסף שילוח.
 
התשובה לכל התהיות הללו היא בכך שהישראלי רוצה לראות בקולנוע את עצמו לא כפי שהבמאי היה רוצה לראות אותו או לתאר אותו, לא כרשע מרושע או כקלגס בשירות ממשלת זדון. לא כ"יצור אינטליגנטי שמאלני" יהיר ומתנשא.
 
הישראלי רוצה שהקרן הקולנוע הישראלי תתאר בקולנוע את הישראלי הכנה, הישיר, המצחיק והשיטחי.
 
כך קרה וזאת הסיבה שקרה - שהסרט סוף העולם שמאלה זכה להצלחה אדירה.
 
במוצאי שבת האחרונה קיימה תעשיית הקולנוע הישראלי טקס הענקת פרסי קולנוע לעוסקים בקולנוע בישראל. אני לא מכיר אדם אחד שצפה בטקס ולא משנה מה יגידו נתונים הרייטינג.
 
הישראלי הממוצע הכין עצמו ליום הכיפורים ועסק כמנהגו בענייני סוף השבוע.
 
גם קביעת המועד ליום שבת כלומר, למוצאי שבת רמזה למי מכוון הטקס - לאלו שמסוגלים לעבוד בשבת, כלומר הטקס מחוץ לתחומם של כל הישראלים שומרי השבת. דהיינו, הטקס מסמן לאיזה חלק בציבוריות הישראלית הוא שייך.
 
והנה הסרט שהופק לישראלי שדעתו אינה באה לידי ביטוי בקולנוע הישראלי - סרט קצר שמלמד מה הפיק, ביים, יצר, תיעד, בדה, כיזב - הקולנוע הישראלי באמצעות כספי משלם המיסים הישראלי.
 
אני רוצה להניח שהפרס על שם שייקה אופיר הגאון ז"ל ינתן יום אחד, כדבר שבשיגרה לאומנים ציונים, גאים, בעלי יושרה וגאווה ישראלית ולא למתוסכלים שמחשבתם עוותה לכיוון האנטי ישראלי והאנטי ציוני ושעם ישראל יהנה לבקר באולמות שיקרינו את סרטיהם. זה לא המצב היום.
 
 
 

 
 
תגובות
אלעד פנקין
חמסין היה יכול להיות סרט מצויין אם הוא היה אובייקטיבי יותר. זו היתה תחילת הדרך של יושע והמפתיע הוא דווקא שנשר שביים סרטים על אותה אידיאולוגיה גם ביים את סוף העולם שמאלה. חג שמח
02/10/2009 11:59:02
נתנאל הלוי
הבמאי של חמסין הוא דניאל וקסמן.....אחד הבמאים הטובים שיש לנו הרבה בורות מגלים אצל אדון אלעד שאף לא ידע מי הוא במאי חמסין
01/08/2011 05:32:21
שלשום בערב נכנס בני בסערה הביתה - שמעת ?? הוא שאל אותי, שמעת ??
 
- הייתי רכון באותה שעה על ספר ומנותק לחלוטין מההתרגשות שלו, לא שמעתי ולא הבנתי - אבל הוא סיפר לי בהתרגשות שבראשון לציון נמצאה גופת נערה בת  16 שלדיברי המשטרה נרצחה כשהיתה שתויה.
 
נערה בת שש עשרה נרצחה ? הוא לא האמין למשמע אוזניו אולי כי הוא עצמו בן 17 ...
 
על "גל העליה האיכותית " שפקד אותנו לפני כעשרים שנה כבר השחיתו מילים רבות. העליה הזו כבר זכתה לכל מיני כינויים וגינויים ובסופו של דבר העליה הזו בעיני היא עליה טובה, עמוסת אתגרים, אבל טובה מאוד.
 
נכון בעיני שבין החסרונות הבולטים והאדירים שהביאה העלייה מרוסיה אפשר למצוא את האלכוהוליזם שאמנם שכן במדינה שלנו אבל במימדים גמדיים לעומת מימדיו היום.
 
אני לא יודע אם לייחס הכל לאותה עליה אבל ישנה איזו שהיא חפיפה בין נפח העליה לנפחי צריכת האלכוהול, הזמינות שלו והגעתה ושליטתה של הוודקה על מדף המשקאות החריפים הישראלי.
 
למחרת כבר שמעתי ברדיו שנתפס חשוד ברצח שהודה במעשה ושסיפר שגם הוא וגם הנערה דקת הגיזרה והחיננית, היו שתויים. שניהם כמדומני, שייכים לאותה עליה, אבל השתיינות בישראל של ימנו לא מאפיינת רק את יוצאי רוסיה וחבר העמים.
 
הבנתי מהדיווחים שהנערה היתה במסיבת יום הולדת ושם היא שתתה, שלא כמנהגה ...
 
השתיה הזו הובילה אותה, ככל הנראה, לקירבה עם הגבר בן ה 26 ויחד הם יצאו אל מהלך שהביא מותה הטרגי של הנערה שככל הנראה סירבה לקיים יחסי מין עם הרוצח שלה ובהתעקשות שלו לבעול אותה, כשהוא מבושם מידי, חנק אותה למוות.
 
אחר כך קראתי את דבריו של הנשיא שמעון פרס ובאופן נדיר למדי הסכמתי איתו. נשיא המדינה ביקש מהנוער הישראלי "לא לשתות !!".
 
וזה מיד הוביל אותי לדיון שהיה לי עם בני לפני כשנה כששמעתי שהוא נלהב מהעובדה ששתה בירה. דרשתי ממנו שלא יעיז לשתות עוד בחייו בירה !! הנער נרתע נעלב עד עמקי נישמתו : "מה זה בירה אבא ?" הוא שאל אותי המום לחלוטין מהדרישה החד משמעית והפסקנית.
 
- בירה זו ההתחלתה של תרבות האלכוהול, השבתי. מדוע אתה צריך בכלל אלכוהול ? ומכאן נסחפנו לשיחה על האיסור וההוראה ניתנה ומאז, כך אני מאמין ורוצה להאמין, בני מביט בי בכל פעם שיש בירה על השולחן ומחייך...
 
באותה שיחה סיפרתי לו עד כמה אני כועס על גלי צה"ל שמפרסמים מידי סופשבוע סלוגן מעוות : הסלוגן אומר - "כששותים לא נוהגים ".... - ואני בכל פעם שואל : "למה בכלל לתת לגיטימציה לשתיה ?, איזה מסר חינוכי יש פה ? האם האלכוהול הוא רק הדק לתאונות דרכים ? למה לציין את המילה "כששותים "... - מה פתאום שותים ? ככה אמרתי.
 
האם ההמלצה של גלי צה"ל לא לנהוג כששותים אינה משום שהשתיה מביאה לשכרות והשכרות מביאה לאובדן שליטה ?
 
שתיית אלכוהול גורמת לאובדן שליטה ברמות שונות עד לאובדן ההכרה.
 
 האם באובדן שליטה לא נגרמים נזקים נוספים לאלו שנגרמים בתאונות דרכים ?
 
מה עם מעשה האונס שמתרחשים כיום בשיגרה במועדוני לילה אפופי שיכורים ושיכורות ? מה עם מעשה הרצח שנגרמים כתוצאה מהרעלת המוח השיטתית באמצעות המשקה החריף ? כמה מהפושעים הגדולים ביותר נוהגים לבשם עצמם מידי ערב או יום ? - האם אין קשר בין הנטיה לאלכוהוליזם לבין הפשע ?
 
נושא אחר שעולה הוא המאבק באלכוהוליזם בישראל - היכן הוא ? אם בעניין הסיגריות והטבק הצליח המחוקק הישראלי להטמיע את האזהרה שהטבק והעישון גורמים נזק לבריאות - האם נשכחו ממנו נזקי האלכוהול ?? ...
 
כיצד זה יתכן ? הרי האכוהול, פרט לנזק המידי שהוא גורם באלימות ובאובדן שליטה, הוא גם גורם נזק אדיר למערכות הגוף, הוא גורם ללא פחות נזקים לבריאות המשתמש מהסיגריה ומהעישון .
 
מדוע לא להלחם באלכוהול לפי אותה שיטה ובאמצעות אזהרות שיודבקו על תווי הבקבוקים ? משהו כזה: "אזהרה - משקה זה כולל אלכוהול במידות העשויות לסכן את בריאות השותה אותו. מחקרים מגלים ששתיית משקה זה עשויה לגרום בין היתר לסרטן הכבד, מחלה חשוכה המלווה ביסורים קשים, כאבי תופת, צהבת, כריתת כבד, גרורות סרטניות במעי ובלבלב ועוד."
 
 
נכון. לשתייה יש גם תועלת בריאותית אבל את נושא הבריאות שניתן להפיק מהאלכוהול צריך להשאיר לרופאים או לאלו שעוסקים ברפואה אלטרנטיבית ולא לנוער שמשחית את בריאותו, חייו, עתידו כדי להדמות לנוער הבטלן והמבולבל של מדינות אירופה, מזרח אירופה וארה"ב.
 
מהיום צריך הסלוגן להיות:: "ישראלים, לא שותים !!".
נזקי האלכוהול

לצד אופייה החגיגי, יש לשתיית משקאות חריפים חסרונות לא מבוטלים, בתחום החברתי, בתחום הנפשי ובתחום הבריאותי. שתיית משקאות חריפים במינון נמוך אינה מזיקה, ואף מומלץ לשתות כוסית אחת ביום של יין אדום. אף-על-פי-כן, שתייה מופרזת עלולה לגרום לנזקים רבים.

נזקים נפשיים: האלכוהול מאפשר להשיג הנאה מהירה או אמצעי הגנה יעילים מפני מצבי מתח, תסכול וחרדה. שתייה מרובה עלולה להביא להתמכרות באופן הבא: לאחר השתייה הדימוי העצמי עשוי להפוך לחיובי, אלא שלאחר כמה שעות עשויה להגיע חמרמורת וההתפכחות, כשהדימוי הנמוך והבעיות הקיומיות חוזרים ביתר שאת. הכאב והתסכול המחודשים מחזקים את הצורך במשקה וחוזר חלילה. כך קורה שהשימוש באלכוהול, שנועד להגן מפני מתח, חרדה, חוסר ביטחון ותחושות אשם, גורם ומחזק אותם עד שנוצרת מעין מחזוריות של תחושות רעות הגורמות לשתיית אלכוהול אשר גורמת לתחושות רעות וחוזר חלילה, עד שהאדם הופך לאלכוהוליסט.

יש לאלכוהול גם נטייה להקצין את מצב הרוח בו היה נתון האדם לפני ששתה. מטבע הדברים, נטייה זו עשויה להיות מזיקה אם אדם שותה כאשר הוא נתון במצב רוח רע.

נזקים בריאותיים: האלכוהול גורם להתרחבות העורקים ולשרשרת תגובות כימיות, כשהוא הופך לחומצות שומן אשר מכסות את פני סיבי העצב, חוסמות את קצותיהם ומעכבות הפרשת נוירוטרנסמיטרים לתוך ומתוך המרווחים (סינפסות) שבין הנוירונים (תאי העצב). חומצות השומן שנוצרות על ידי האלכוהול גורמות לנזק לקליפת המוח בעיקר, אשר מייחדת את האדם משאר בעלי החיים. האלכוהול פוגע בסינפסות הקשורות לזיכרון, לדיבור ולמצב הרוח.
השפעת האלכוהול עלולה להיות מסוכנת במיוחד אם הוא נצרך בעת מזג אוויר קר. שתיית משקאות חריפים אמנם גורמת בתחילה להרגשת חמימות, אך אין זו אלא אשליה מסוכנת, שכן, התרחבות העורקים, הנגרמת כתוצאה מצריכת האלכוהול, מגדילה את פני השטח דרכם נפלט חום מהגוף, ובכך למעשה מקררת את הגוף. מדי חורף מתים מקור בארצות מזרח אירופה, בהן שתיית האלכוהול מקובלת במיוחד אך החורף הוא קר במיוחד, אנשים שהשתכרו יתר על המידה במזג האוויר הקר. כך למשל, בשנת 2006 12% ממקרי המוות היו קשורים באלכוהול.תופעה זו נפוצה במיוחד בקרב חסרי בית אלכוהוליסטים, כיוון שהם שותים בחוץ ועל כן חשופים יותר לפגעי מזג האוויר.
בנוסף, לטווח הארוך, שתיית אלכוהול פוגעת גם בכבד וגורמת להשמנה. הפגיעה מתרחשת בעטיה של שתייה מוגזמת, בשל עומס יתר הנוצר על הכבד, אשר תפקידו, בין היתר, לסלק את האלכוהול מהגוף. משקה אלכוהולי אשר מזיק במיוחד לבריאות הוא הבירה, אשר נוסף על נזקי האלכוהול אשר משותפים לכל המשקאות החריפים, היא גם פוגעת בכליות על ידי עומס היתר שנוצר עליהן, בשל אחוז השתנן הגבוה שבבירה.

 
קישור למקור התמונה - ויקיפדיה


 

 

אלכוהול הוא טרטוגן - חומר העלול לפגוע בהפתחות העובר. נזקו המרכזי לעובר - פגיעה בהתפתחות המוח. צריכתו במהלך ההריון היא הגורם הנפוץ ביותר לפיגור שכלי בעולם המערבי.

 

נזקים חברתיים: במקרה של שתייה מופרזת נטען שהתנהגותם של שיכורים היא אינה ראויה ונתונה לגינוי חברתי. אדם שיכור עלול להגיד דברים ולעשות מעשים, אשר יתחרט עליהם, לכשיתפכח.

בשל הנזק הבריאותי, אופיים הממכר, ובעיקר בשל השפעותיהם השליליות לעתים של משקאות חריפים על התנהגות האדם, רבים רואים בשתיית משקאות חריפים, ובמיוחד בהשתכרות מוגזמת, תופעה פסולה ומגונה. (מתוך ויקיפדיה)

 
תגובות
זה לא שאני קורא עיתונים קבוע.
 
בכלל לא, להיפך. אני אידיאולוגית לא קורא עיתונים למעט מקור ראשון וגלובס בסוף שבוע.
 
אבל בראש השנה הזה הגיעו אלי בערב החג כל הגליונות של כל העיתונים.
 
אז אני עוסק בעסקים וכלכלה זה מה שצריך לעניין אותי אז הלכתי למדורי הכלכלה - כי ביתר העיתונים הגדולים יש באמת רק שטויות - במקום חדשות יש אג'נדה פוליטית עלובה ולא מוצלחת וכיוב'...
 
אז ככה:  במעריב הוגש המוסף בנייר כרומו.... - מבטיח יוקרה כאילו, שם סיפרו על מגדלי הדירות היוקרתיים ביותר - ... מה לי ולזה ולסכומים שהשכיבו שם באזכרה לכסף ולערך שלו .. אז חיפשתי כתבה אחרת ואז סיפרו לי על מאה עשירי הארץ - נושא משעמם עד מוות שגרןם לי לדפדף הלאה לאיך להראות כמו שרון סטון, ואני לא הומוסקסואל ולא מחבב מי יודע מה את הנפקנית הזו.
 
נשאר עוד נושא שעסק במכונית הכי יקרה בארץ, עוד רעיון שלא קשור אלי כי לעולם לא אוכל לקנות אותה או אחת שכמותה כי אני מעדיף לבזבז את הכסף שלי על נסיעות בעולם ובעיני מכונית היא קופסאת פח מהודרת שמובילה אנשים ממקום למקום. עד שלא אשנה דיעה - לא מעניין.
 
אז מעריב נזרק הצידה.
 
בדה מרקר של הארץ כתבו לי על "הדבר הגדול הבא". אגב, זו כותרת שחוקה לעייפה שכבר ניצלו אותה מעל ומעבר לסביר אבל נו, ניסיתי לקרוא מה הדבר הגדול הבא ומתברר שזה נע מעניין הדירות בכפר סבא הירוקה עד להפסקת ההשקעה בסחר העולמי בסוכר  כשהמקצועות הנבחרים הם מנהל חדשנות או שופ ברוקר ... עלאק ... -  עוד אצרו שהגרנד צי'רוקי הוא הרכב המיובא הפופולארי ביותר ושיש מקרני די וי די בכף יד... - כל אלו כבר אינן רלוונטיים עבורי כי טעיתי, קניתי רכב אר ויש לי די וי די ללא מקרן שגם ככה מונע ממני שיחות עם הילדים - מה שמצא חן בעיני זה שהציעו לי לנסוע לקייפטאון בדרום אפריקה כי לפי דה - מרקר זו חובה !!
כן, אבל בבירור האחרון שעשיתי התברר לי שנסיעה לדרום אפריקה עולה בערך פי חמש מטיסה לארה"ב !! את זה, המחיר, לא פרסמו בכתבה  - אז ויתרת וחיפשתי משהו אחר שהעיתון הנכבד פרסם לטובת הקורא הישראלי הממוצע ...
 
 
בממון של ידיעות - שהוא לטענתו - מוסף כלכלה ולא חלק מהעיתון "בלייזר" או "לאישה" או רקיק רכילותי אחר היה סיפור על הרומן של ברני מיידוף עם פילגשו שהחליטה ואולי הצליחה לעשות מיליונים באמצעות פרסום הניאופים שלהם בספר חדש. עדיף כמובן לקרוא ספר של ממש במקום לקרוא את הטבלואיד הזה, אז מצאתי שם גם מלון יוקרתי בדובאי ידרוש ממני 19,500 דולר ללילה - אם חשבו בעיתון שבחיי הוציא סכום כזה על לילה אחד - בודאי כבר איחלו לי שאצא מדעתי כי כשאני פיכל ושפוי לעולם לא אעשה את זאת ואני לא מאמין שהם חשבו שהקורא הממוצע שלהם יעשה זאת ...
 
 
אז בסוף כשזרקתי את שלושת המוספים "הכלכליים" לסל האשפה חשבתי לעצמי - מה לעזזל חושבים שם ?... האם עם ישראל כולו צריך רק לקרוא עיתון ולזמום על גראנד צי'רוקי או על להראות כמו שרון סטון ? או שהוא יחלום לנסוע לדובאי ולשרוף 19,500 דולר על שינה בחדר מלון "יוקרתי".
 
האם בכלל סופרים אותי בעיתון ? חושבים שזה עלול להעציב אותי בכך שלמרות קריירה לא רעה, פרנסה ב"ה, חינוך טוב - לא אשיג לעצמי את הכרטיסים לקייפטאון אלא אם אמשכן שוב את הבית ? ...
 
אולי בכלל צריך לקרוא למדורים הללו מדור "קלקלי" בגלל התוצאות שם עלולים לגרום לנפשו של הקורא המצוי ועל אחת כמה וכמה לקורא הצעיר.
 
 
 
 
 
 
 
 
תגובות
אלי
כתבות לעשירון העליון של הישראלים ו"להוציא את העיניים" לעמך... נהניתי מאוד, צחקתי וחשבתי עליך ואיך ישבת לכתוב את זה. מתגעגעים ....
22/09/2009 13:17:48
הודיה
ניתוח עדין מאוד של הסנוביזם וההתנשאות של העיתון הישראלי הממוצע. מי מסוגל בכלל להתייחס לנושאים הללו למעט מטי מעט ? במקום לערוך סקר בעניין של למשל, חולצות לבנות לחג, או עלות הרימונים השנה לעומת שנים קודמות, או עלות הדבש, אז מוציאים לנו את העיניים עם מוצרים שרחוקים מאיתנו מכאן והלאה. אני מסכימה לחלוטין שזה הרס הנוער והילדים ולכן גם אני לא פונה עוד לטבלואידים הללו.
23/09/2009 06:39:43
יגאל
בתחנה המרכזית בבאר שבע ובשוק מוכרים את ידיעות אחרוונות בשקל אחד בלבד, זה מה שאני מוכן לשלם עבורו. אגב מעריב, ההעתק של ידיעות עולה שני שקלים באותם המקומות, אז אני תורם את הכסף הקטן שנשאר לי בדרך, מוותר על מעריב, נמסתפק בידיעות, עובר למדור הספורט ולתשבץ. קריאה נהנה !
24/09/2009 20:11:57
עכשו הגענו לאחת מחוויות האקסטרים המרתקות של חיי.... - אז תארו לכם משפחה שלמה עוברת את החוויה יחד. כמובן שהעדרה של ביתי שניף בשירות השירות הצבאי העיבה על החוויה וחשבנו עליה ללא סוף.
 
אבל בין לבין הרהרנו האם היא היתה עושה את זה - ואם היתה מתחילה את זה איך היתה מסיימת... - זה לא ששני לא אמיצה - זה פשוט שהיא היתה בודאי צורחת או מבקשת להפסיק ... אבל למה לא לתת לה צ'אנס ?
 
ממשפחה שעוברת חווית אקסטרים היא בעיני תופעה בפני עצמה. כל הפחדים, כל החרדות, כל ההבעות והקשרים שבין בני המשפחה באים לידי ביטוי.
 
אצלנו זה היה צחוק וטפיחות על השכם.
 
במה מדובר ?
 
FLIGHT OF THE GIBBON הוא פארק בנוי במעבה הגו'נגלים של צ'אנג מאי - ומטרתו לתת למבקרים את חווית מעופם של קופי הגיבון בין עצי היער העבות. הרעיון עובד מצויין ... הדרך להגשים אותו עוברת דרך 11 אומגות מעל צמרות העצים האדירים שמגיעים גם לגובה 50 מטרים וכשהגובה הממוצע שלהם הוא 35 מטרים וכן דרך שלושה סנפלינגים ושני גשרים תלויים מעל תהומות.
 
מי שמתחיל בדרך באמצעות אומגה - אינו יכול לחזור בדרך אחרת, דהיינו, נכנסת - חייך, אכלת אותה.
 
לפני המסלול מצויידים המבקרים בקסדות ובחליפות גלישה מיוחדות וגם בהסבר פשוטים להפליא: לא לעשות כלום ללא המלווה !!!
 
המדריכים מכירים את הישראלים טוב ומקפידים להסביר : לא שמעת ...?? לא צייתת ....?? - בלאגן !!! בעברית תאילנדית זה נשמע ברור !
 
גם השפה של המדריכחם משלבת עברית היטב : "להרים רגליים" הם אומרים, וגם "לבלום !" או " "לעצור " או: "לא לעצור".
 
מתחילים את המסלול : אחרי אומגה אחת אנחנו מזהים קופי גיבון שכבר כמעט אינם נמצאים במקום. קוף קטן הסווה עצמו היטב בעלווה וכנראה אימו שהגיעה לשמור עליו מתגלה שם במלוא יופיה - על העצים.
 
you are lucky  אומר לנו המדריך ומסביר שהקופים התרחקו לאחרונה מאוד מהיער - ובקושי רואים קוף פעם בשבועיים - אתם ראיתם שניים.
 
 
 
 
ככל שמתקדמים במסלול הוא הופך קשה יותר ומסוכן יותר - המעבר בין עץ לעץ גבוה יותר וגם התהומות שתחתנו עמוקים יותר. לאחר המקצה הראשון על האומגה אני חייב חהודות שהרגליים שלי רעדו ממנו כמו לפני צניחה - שאלתי את עצמי : הלו !! לאן הבאת את הילדים והאישה ?? אבל אחרי החוויה הראשונית הפחד פג ורק כשהגענו לסנפליג שוב והמדריך ביקש שאשב על האויר - שאלתי אותו לאחר שלוש או ארבע נסיונות כושלים : ,למה ..." ?? למה אני צריך לעשות את זה לעצמי.
 
אבל גם זה עבר והחוויה, האדרנלין הטוב והמוכר - הציפו את כולנו והחיוך כבש את כל הגוף.
 
 
 
 
בעל הבית חזר לביקור
 
תופסים בטחון
 
 

 

 

 
 
בסיום המסלול המדהים והבלתי ניתן לתיאור הזה - שהוא בעיני שיאה של החוויה המשפחתית שלנו בתאילנד, ישבנו לשוחח מעט עם המדריכים שנהנו לספר שחמישים אחוז מהאורחים בפארק האקסטרים הזה הם ישראלים. הם דווקא נהנו מאוד לדווח לנו, שהישראלים אמיצים ומפעילים את כל החושים שלהם בזמן החוויה וזה כולל, כידוע, צעקות, קללות, שירים, ברכות והכל בתוך ההדים והאקוסטיקה של היער המיוחד הזה.
 
כך גם הובלנו לארוחה צימחונית בכפר שנעמה לנו עד מאוד בדרך למלון עייפים ועמוסים ממתינים לטיסות של יום המחרת בדרך לחופי קרבי בדרום תאילנד.
 
 
 
תגובות
ליד צ'אנג מאיי ניתן לבקר בכמה וכמה חוות קופים. בעלי החוות מגדלים שם קופים גם לצרכי עבודה כגון חקלאות, קטיף קוקוסים, וגם לאכילה (אחד מהאיברים היקרים ביותר לאכילה הוא מוחו של הקוף ועל זה למדתי דווקא מהספר של שיפרה הורן, חוויה יפנית) וגם לצרכי מופע.
 
אנחנו נכנסנו לחווה כזו כשבכניסה עומד קופיף צעיר וצוהל ומשתעשע עם המבקרים הנכנסים. ידידותי יותר או פחות הוא מבצע פעולות אקרובטיקה וריקודים ומצהלות אוהבי החיה החביבה.
 
לאחר שעשושע קליל עם הקופיף הנחמד התיישבנו כדי להתכונן למופע הקופים. ראשית מאפשרים לך להצטלם עם קוף ידידותי - הקוף מסוג הגיבון, אחד הקופים הנפוצים בתאילנד מתיישב עליך, עושה פוזה למצלמה וככה אתה זוכה לרגע של נחת מאחד מהאבות המייסדים של האנושות לפי תורתו של דארווין.
 
 
 
 
תמונה עם קרוב משפחה רחוק
 

 
לאחר מכן מתחיל המופע. הקופיקואים החביבים מדגימים ביצועים בקטיף קוקוסים, ברכיבה על אופניים, בספירה, בצלילה והבאת חפצים מתחת למים וגם בקליעה לסל, הטבעות לסל ואפיל חשבנו להביא אחד למכבי תל אביב לעונה הבאה כדי לסייע לה בגמר אליפות אירופה.
 

 
בכל הצלחה זוכים הקופים למנת הפרס שלהם והכל במופע פשוט ללא עודף תפאורה ובצחוק והתפעלות מהקהל הנהנה.
 
לאחר מופע הקופים נסענו לאכול בחווה לגידול סחלבים. בכלל, פרח הסחלב מצוי בכל נקודה בתאילנד. הוא כידוע, מתואר כפרח התשוקה - פרח מיני המעורר תשוקה מינית וסביבו כרוכות אגדות וסיפורים עם לרוב.
 
צבעיו עזים, צורתו מיוחדת והוא אחד מהצמחים המיוחדים שהם גם זכר וגם נקבה שכן, הוא מרבה את עצמו בסיועם של חרקים (פרפרים ומיני מעופפים אחרים בדומה ליתר הצמחים) תוך שהאיבר הזכרי נדחף לתוך האיבר הניקבי ונאטם בתוכו.
 
כמויות הפרחים שראינו והסוגים הרבים שלהם הותירו אותנו המומים מסתובבים סביב לפרחים ומנסים לקלוט בעדשת המצלמה את המקסימום האפשרי - לשווא... יש דברים שהמצלמה לא קולטת למרות שהתוצאה יצאה יפה ומכובדת.
 
 
תשפטו בעצמכם...
 

 
 
 
 
 
 
 
 
כפי שניתן לראות בתמונה האחרונה - הסחלב גדל כששורשיו חשופים לאויר. הוא יונק מים מהלחות באויר ואסור לשתוך אותו באדמה שכן כך לא יגדל. כמובן שישנם אלפי זנים של סחלב והסחלב שמוכר לי בכל אופן גדל באדמה על מצע של טוף אוורירי - אבל מדובר בזן שונה מזה שנמצא בחלקה הצפוני של תאילנד. במקומות אחרים בתאילנד ראינו סחלבים ששתולים באדמה כך שאפשר להבין ששני הזנים גדלים שם.
 
תגובות
ליד צא'נג מאיי ניתן למצוא מערות נטיפים גדולות ונטיפי ענק.
 
לא נראה לי שהתאילנדים מקפידים לשמור על המערות הללו ואולי אפשר להבין אותם לנוכח הכמויות שלהן שם.
 
אנחנו היינו אמורים לשוט לתוך המערה עם סירות או רפסודות אבל בגלל עליית המים המקומיים סרבו להניח לנו לעשות זאת
 
 
בכניסה למערה
 
 
בתוך המערה
 
 
אחד הנטיפים
 
 
מראה מהפנים החוצה
מהמערה המשכנו לסייר בהרים שסביב לצא'נג מיי. קידי אסף עלי סוף מיוחדים - דומים לצמחי החילפה אצלנו (אבל כאן העלים הרבה יותר גדולים ורחבים) כדי לערוך תחרות ירי חיצים כפי שנוהגים המקומיים לעזות וזאת ליד תצפית מיוחדת שהעננים קילקלו לה את תפקידה. אז במקום לתצפת ירינו חיצים בשיטת "קידי" כשקידי מנצח במרחק הירי וגם אנחנו מנפיקים ביצועים לא רעים.
 
 
 
 
תצפית

 

כשעזבנו את התצפית ואת תחרות ירי החיצים וגם את הרוכלות שליד - חזרנו לרכב של וו'אן ווי' ושם במבנה שמשמש לשירותים ציבוריים פגשנו עשרות פרפרי ענק שנחו על רשת החלון של השירותים. תחילה זה נראה כאילו הם נחו שם כחלק מהתצוגה ורק אחר כך קלטנו שמדובר בפרפרים אמיתיים. קידי מיגנט אחד והביא אותו לרכב שם שהה איתנו כמה שעות עד ששוחרר על דינו בערב.
 
 
פרפרים הם חופשיים ...
 

 

מהמצפה המשכנו לעבר כפר תאילנדי טיפוסי על כל התמונות האוטנטיות שבו. ראינו ילדין שמחקים בבוץ, חזירונים קטנים בחצר הבית, תרנגולות לרוב עטורות נוצות צבעוניות יפייפיות וגם ילדה קטנה שמנסה למכור לזרים מה שניתן.
 

 
 
 
 
 

 

מהכפר התאיי חזרנו לפאיי - לפני המלון הנהדר עצרנו בשכונה במיוחד לצורך איכסונם של פליטים סינים שהגיעו לתאילנד בזמן מהפכת התרבות הסינים הנוראית. ממשלת תאילנד עשתה לפליטים מחווה והקימה עבורם שכונה שהיא למעשה שמורה שלהם. כאם התחלנו עם קידי משחק בגלגל ענק סיני שהסתיים בחרדה אמיתית של קידי שנותר לבדו על הגלגל משקשק מפחד כי הסיום היה צריך להיות כך שאיתיף בעל המשקל הקטן ביותר הוא זה שנשאר אחרון על הגלגל - קידי נשאר במלוא משקלו על הגלגל וצווח צווחות אימה כשכל המאסה שלו התרוממה ועלתה כאילו הוא אקרובט בקרקס.
 
 
הכפר הסיני
 
 
 
 
 
קידי מצד שמאל - רגע לפני שנשאר לבד על הגלגל משקשק מפחד...
 
 
המלון בפיי - דה קוו'טר - מלון נפלא ומדוגם
 
 
 
 
תגובות